פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
11/11/2020



מושב שני


פרוטוקול מס' 100
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ד בחשון התשפ"א (11 בנובמבר 2020), שעה 9:30

תוכנית החירום לחינוך בזמן קורונה

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
סמי אבו שחאדה
ווליד טאהא
מאיר כהן
עופר כסיף
אורלי פרומן
תהלה פרידמן
קטי קטרין שטרית

תמר זנדברג

צופית גולן - סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית

ערן דורון - ראש מועצה אזורית רמת הנגב

שי חג'ג' - יו"ר מרכז המועצות האזוריות

אינה זלצמן - סגנית בכירה מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אריה מור - סמנכ"ל ומנהל אגף בכיר חירום, ביטחון ובטיחות, משרד החינוך

פרופ' חגי לוין - יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, ההסתדרות הרפואית בישראל

שלמה חדד - יו"ר המחלקה הפרופסיונלית, ארגון המורים

עדנה דוד - סגנית מזכ"לית הסתדרות המורים

מנשה לוי - יו"ר התאגדות המנהלים, ארגון מנהלי בתי-ספר

ירדן מנדלסון - נציגת פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית

איתי קרויטורו - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

מאיר אסרף - שדלן/ית, מייצג/ת את הסתדרות המורים בכנסת

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ס.ל., חבר תרגומים



תוכנית החירום לחינוך בזמן קורונה

בוקר טוב לכולם, שלום רב, אנחנו מתחילים את הישיבה בנושא תוכנית החירום לחינוך בזמן קורונה, 'יוצאים מהריבוע'. מיד אני אגיד על זה כמה מילים, אבל הרגע עדכנו אותי שזו הישיבה ה-100 שלנו. אם היו מבקשים ממני לנחש כמה היו הייתי חושב שיש הרבה פחות, אז זהו, כנראה שכולנו פה משתדלים לעבוד וגם להשפיע.

לפני שנתחיל את הישיבה היה פה דיון בבוקר, שלצערי לא הצלחתי להגיע אליו, אבל תהלה פרידמן ניהלה במקומי, הקמנו פה - - -

רם, אמרת הישיבה ה-100, אין חגיגות?

סמי, אתה צודק, אני מקבל את ההערה, הרגע אמרו לי את זה.

מה זה הדבר הזה? זו אחריותו של היושב ראש.

אתה מביא עוגה בשבוע הבא?

זו אחריות היושב ראש, אדוני.

יש בקבוק יין, אנחנו נשקול את זה בחיוב. לפני שכמובן ניתן לכולם לדבר אני אקח כמה דקות להציג את התוכנית בצורה מסודרת שכולם יראו על מה עבדנו וכמובן אחר כך יהיו התייחסויות. אני אומר מראש, אני יודע שיש הרבה אנשים שנמצאים בזום, הרבה ארגונים וגופים רלוונטיים שרוצים להציג, וגם כמה אנשים נכבדים שיגיעו לפה לוועדה וכמובן חשוב לי שכולם ידברו ושימו לב, בגלל שיום רביעי היום, ב-11:00 לא משנה מה אנחנו מחויבים לסיים את הדיון בגלל שמתחילה המליאה ולכן אנחנו צריכים להיות מאוד יעילים. אז גם אני אהיה יעיל עכשיו בהצגת הדברים וגם כל מי שאני אתן לו לדבר, מחברי הכנסת, נא להיות תמציתיים.

(מצגת). אנחנו נסתכל על המצגת. כמו שגם אמרתי בכמה מקומות, גם בתקשורת וגם פה, במשך תקופה ארוכה אנחנו בוועדה ניסינו - - -

סליחה, אני אפריע לך רק פעם אחת. רק תיקח בחשבון, ואנחנו צריכים שזה יהיה על השולחן, בקבינט הקורונה היום ומחר ההצעה של משרד החינוך היא לא ההצעה הזאת. אז קחו את זה בחשבון. כלומר אנחנו יכולים כאן לעשות ולהיות נחמדים ולפרוק תסכולים, אבל בסופו של דבר זה לא עולה היום בוועדת הקורונה. אם אנחנו באמת ברצון שהוועדה הזאת תצליח ולא תייצר רק כותרות, אז בוא תגיד לנו מה אתה עושה בכדי שהדבר הזה יונח היום על שולחן הקבינט. אני דיברתי עם ביבס, הוא תומך בתוכנית, יחד עם זה יש להם תוכנית אחרת, להם יש תוכנית הרבה יותר קיצונית, הרבה יותר מעשית. חשוב להזכיר את זה. תודה, אדוני.

תודה רבה, אני כמובן אתייחס לזה. אז באמת, כמו שהתחלתי להגיד, אנחנו בוועדה במשך תקופה רצינו לעשות את תפקידנו, לבקר ולפקח על עבודת משרד החינוך והיינו אופטימיים שהמשרד באמת יגיש תוכנית מגובשת, ארוכת טווח, שמסתכלת על השנה קדימה ושברור שיהיו בה התאמות מכיוון שאנחנו בשנה מאוד מאתגרת, אבל אנחנו רואים שכל פעם מחדש אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מסתכלים רק שבוע קדימה והנה גם הקבינט ידון היום אולי בוויכוח על ה'-ו' או י"א-י"ב, אבל זה לא מספיק מקיף ומתכלל ולכן החלטנו שאנחנו צריכים לקחת צעד קדימה.

כמו שגם מאיר אמר עכשיו, אני אישית, אבל גם הרבה מחברי הוועדה, מדברים באמת עם כולם, גם עם חיים ביבס ועם ראשי רשויות נוספים, גם עם מרכז המועצות האזוריות, אם זה עם שי חג'ג', או עם ערן דורון, ראש מועצת רמת נגב ומי שמתכלל את החינוך במועצות האזוריות וגם נמצא איתנו כאן וידבר בהמשך, כמובן גם עם הנהגת ההורים הארצית, עם מירום שיף ועם צופית, שנמצאת איתנו פה קבוע. מישהו אמר שצריך לסייע לה פה שיהיה לה חדר, אנחנו זוכים לנוכחות שלה פה חדשות לבקרים ושמחים על כך. גם שיחות ארוכות שלי עם רן ארז ועם יפה בן דוד, אנחנו לא במאה אחוז על כל דבר מסכימים, אבל בהחלט על הרוב וזה כבר בעיניי דבר מאוד משמעותי. גם עם מנשה לוי מהתאגדות המנהלים, גם עם הפורום של מנהיגים של מנהלי בתי הספר שמדברים שפה בעיניי מאוד מאוד משמעותית, גם עם התלמידים, איתי קרויטורו כיו"ר מועצת התלמידים ועם כמה התאגדויות.

בקיצור עם כל מי שאפשר וכמובן גם לשכת שר החינוך ועם משרד הבריאות, גם עם יולי אדלשטיין ישבתי ושוחחתי, גם על התוכנית וגם על הרבה אלמנטים אחרים. כמו שמאיר אמר, אני מאוד מקווה, ופה אני אומר לשר החינוך וגם לקבינט הקורונה, ששום שיקול פוליטי לא יגרום להם לא לדון בזה בקבינט אלא להבין שמה שאנחנו מציגים פה זה משהו שהוא קרקע עבורם לקבל החלטות. אני מוכן שלא כל דבר שאנחנו ממליצים יקרה, אנחנו רוצים שייקחו בחשבון שצריך להסתכל הרבה חודשים קדימה ולא רק שבוע קדימה.

מאיר לא נמצא פה, אבל אני אתייחס למה שהוא אמר, אני מזכיר לכם שבעקבות חוק הקורונה החדש המארג והאיזון בסמכויות שבין הכנסת לממשלה קיבל איזה שהיא תפנית ביחס להחלטות הקורונה ולכן אני אגיד בעדינות שאני ממליץ לקבינט הקורונה להתחשב בהמלצות שלנו מכיוון שאנחנו חושבים שאלה ההמלצות הנכונות. אני חושב שכבר הוכחנו יותר מפעם אחת שאנחנו יודעים להיות מספיק מהותיים כדי שאם יגיעו לפה החלטות משוללות היגיון אז אנחנו נבדוק טוב טוב לפני שאנחנו מאשרים אותן. נראה לי שדי לחכימא בנושא הזה.

רם, אמרת הסתדרות המורים והם לא רשומים פה.

נכון, הסתדרות המורים, אני גם שוחחתי כמובן עם יפה, וכמו שאמרתי, לא על כל דבר אנחנו מסכימים, אולי גם יפה תצליח לדבר, היא פשוט בבית דין לעבודה וטכנית לא יכולה להגיע.

אז יש לנו הסכמות על חלק מהדברים ועל חלק לא. עם רן ארז ספציפית יש לנו הסכמה אחת, בעיניי מאוד מאוד משמעותית, בנוגע לאפשרות ללמוד במשמרות, שזו אפשרות שבעצם לא נדונה עכשיו למרות שהיא מייצרת פתרון די משמעותי, אבל תנו לי דקה לצלול לפרטים כדי שיהיה לנו מצע משותף.

מאיר, אני התייחסתי לכל מה שאמרת ואתה היית בטלפון, בדברים יותר חשובים.

אתה לא תאמין על מה דיברתי, וטוב שערן נמצא כאן. עשר שנים לא שינו את התעריף של ההסעות במועצות האזוריות, אז אני מציע לכם שתצאו להיאבק על זה. זה מיליונים על גבי מיליונים.

שקל. לשנות בשקל את התעריף.

שקל אחד משנה. סליחה.

בסדר גמור, זה היה לנושא. נעבור על הנקודות העיקריות, נרוץ לריבועים עצמם, אני רוצה שנהיה יעילים פה, שאני לא אגזול יותר מדי זמן. אז דיברנו על הסיפור, כולם מדברים על העברת סמכויות לרשויות המקומיות. היו לי על זה המון שיחות עם ראשי רשויות ואני בטוח שגם לכם, חברי הוועדה, זו בסוף כותרת שצריך לפרוט אותה לפרטים כי יש המון אפשרויות באיזה סמכויות מעבירים, יש סמכויות שקשורות למודל התקצוב שמייצר חוסר גמישות גדול, יש את עולמות כוח האדם, יש המון אלמנטים.

אבל האלמנט הכי משמעותי, שאני מזהה והוא בעיניי הדבר המשמעותי שאנחנו מציעים פה, זה להפסיק להסתכל באחד או אפס, רק האם הילדים חוזרים לאורך כל היום לבית הספר, כן או לא, אלא לייצר מודל אחר. המודל שאנחנו מציעים הוא מודל שמדבר על בנק שעות שבועי שאומר את הדבר הבא, כל ילד וילדה בישראל חייבים מינימום של חינוך פרונטלי בשבוע. לא יכול להיות שאנחנו נמשיך לתפוס את זה כמציאות הגיונית שילדי כיתה ז' עד י"ב או אפילו אם זה יהיה רק ז' עד י', יישארו בבית וילמדו בזום ואנחנו נתפוס את זה כדבר שיש בו לגיטימיות.

אני מזכיר, אמרנו את זה פה המון פעמים, כמעט כל מדינות העולם, גם בסגרים אטומים, תרתי משמע, כמו פה, מערכת החינוך שלהם פתוחה כמעט לגמרי רוב הזמן. זה עניין של סדרי עדיפויות. אז אנחנו לא חושבים שמחר בבוקר צריך להחזיר את כל הילדים, 40 או 38 ילדים בתוך כיתה, אבל אנחנו חושבים שאם נעבור למודל של שעות מינימליות נוכל לייצר גמישות לרשות המקומית עם מנהלי בתי הספר להחליט איך הם עושים את זה, בין אם במשמרות, בין אם, סתם כי ערן דורון נמצא פה, הוא יכול לקבל החלטה שבבתי הספר במועצה שלו, היפותטית, כל שכבה חוזרת לשעתיים ביום. עדיף שעתיים על כלום.

הוא יכול להחליט החלטות אחרות, אבל אנחנו רוצים לתת לו את האפשרות הזאת להיות גמיש, לוודא שהילדים לא נמצאים בבית כל השבוע. את זה אפשר לעשות על ידי הקמת קבינט חינוך מקומי, זה רק כשם, אפשר לקרוא לזה גם בשם אחר. בקבינט הזה בעינינו צריכים במינימום לשבת נציגי הרשות ונציגי מי שמנהל את החינוך ברשות יחד עם מנהלי בתי הספר, יחד עם נציגי הנהגת ההורים המקומית וכמובן עדיף גם עם פיקוד העורף כדי לנהל גם את הפן הבריאותי בתוך המערכת הזאת.

אלו הדברים העיקריים. שאר הדברים הם מסגרות. משרד החינוך, אגב, התחיל לעשות את זה, אבל ברור שגם צריך לייצר מגבלות ומסגרת על הזום. אני חושב שאנחנו הגענו למצב שאם ילד נמצא בבית כל השבוע עדיין אז חייבים לפחות להגביל גם את שעות ההקניה שהוא מקבל בזום בכל שיעור, אבל גם את השעות השבועיות שלו ולא להגיע למצב של כמות כל כך גדולה.

העדפת איכות על פני כמות. זה מרגיש לי שאחד הדברים שנחשפו במשבר הזה זה שכולם מבינים שקודם כל לפני הכול מה שחשוב במערכת החינוך זה שהיא נותנת מענה רגשי וחברתי ומנטלי לילד ולנער ונערה. זה מעל הכול, אחר כך מגיע חומר, הישגים, למידה, שאלה דברים נורא נורא משמעותיים בתוך חברה, אבל בעיניי הם מגיעים אחרי צורך אישי כל כך עמוק. הילדים שלנו פשוט נמצאים במצוקה אדירה וזה מה שבית הספר יכול לענות להם, כמובן דרך המורים והמורות, שאנחנו אומרים את זה פה הרבה, הם בחוד החנית ביחד עם צוותי החינוך והם מתים מתים מתים לעזור ולפגוש את הילדים ורק לראות אותם ולהסתכל להם בעיניים. יש איזה ספורט לאומי מתסכל במדינה, מדי פעם להיכנס בהם ולהתלונן על כמה שהמורים עובדים, בסוף הם רוצים ורוצות לעשות כל מה שהם יכולים בשביל הילדים וכרגע המדינה לא מאפשרת להם.

והדבר האחרון המשמעותי זה הסיפור של צמצום הבגרויות. גם פה אני בשיח עם ארגון המורים, שרואה את זה קצת אחרת. אני חושב שאין ברירה אלא להכיר בעובדה שאנחנו בשנה אחרת, לדחות, כמו שמשרד החינוך הציע, בחודש, זה מאוד נחמד, אבל זה עדיין לא מספיק. הנה אנחנו רואים שאנחנו עוד לא בפתיחה של שלב שלוש, כמו שחשבנו ביום ראשון לפחות, נדמה ככה, היום יום רביעי. אני לא רואה שזה קורה ביום ראשון, אני לא רואה את הקבינט כבר נכנס לקרב הזה, וזה אומר שאנחנו ממשיכים לדחות ולדחות.

אם כי יום שלישי הבא מסומן כתאריך היעד. כל מה שהם יחליטו יתחיל ביום שלישי ולא ביום ראשון.

ועדיין אנחנו, בעיניי, חייבים להסיק מסקנות הרבה יותר מרחיקות לכת על הבגרויות, מעבר לזה שזו גם הזדמנות גדולה לעשות שינוי בכלל באיך שתופסים את הבגרות, אבל על זה נדבר בהזדמנות אחרת.

זהו, יש פה עוד כמה דברים, אבל אני עוצר פה. מאיר, אני רואה שבאת היום – אז אני אתן לך להתחיל. זו מחמאה.

קודם כל אני מברך אותך. בהמשך למה שאמרתי, חשוב מאוד שוועדת החינוך תשים על השולחן תוכנית, אין אפס, אני מברך את התוכנית הזאת ואני שמח עליה. אני רק אומר שההלימה או הסנכרון עם משרד החינוך, אנחנו קצת איבדנו אותו ולא באשמתנו. זה בסדר, אני איתך, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להיות ערים למה שמשרד החינוך עושה.

שני דברים אני רוצה להגיד. האחד, לשאילתה שלי לשר החינוך, וגברתי מוועד ההורים וכדאי שאנחנו נדע, אני שאלתי למה הורידו ציונים, תהלה, זוכרת את הדילמה?

גם אנחנו שואלים את זה.

הגיע השר למליאה וענה לי ולשמחתי הגדולה, היה ביקור אצלי של תלמידי י"ב שחלקם סבלו מזה, השר אמר חד וחלק, תהלה, זה לא היה בתקופתי, זה היה מתואם טרם זמני, זה לא יקרה עוד. אתמול התקשר אליי תלמיד, הוא והוריו, שמדברים על הגשת בג"צ כנגד משרד החינוך, שאלו את דעתי, אמרתי: חברי'ה, אתם תחליטו.

הדבר השני זה הנושא של הבגרויות שאתה הצבעת עליו. יש, בעיניי, בלגן גדול מאוד בכל מה שקשור לבגרויות. תמיד המשפט של מנשה לוי מהדהד לי בראש שאמר כאן, בזום, לפני כל הוועדה, שהאמירה של משרד החינוך שהוא קיצץ ב-40%-30% אינה נכונה. ככל שאני שואל תלמידי תיכון שהם בשנה שעברה ניגשו הם אומרים לי שאכן כך היה, לא הייתה איזה הפחתה משמעותית, בטח ובטח במקצועות מדויקים, כמעט שלא היו פרקים שהוסרו. אני מציע, רם, שבאמת נשים דגש על הנושא הזה.

חד משמעית.

אני מבין את הכאב של תלמידי כיתות ח' ו-ט' שלא נמצאים שם, אבל י"א-י"ב, במיוחד י"ב, והיות שאני מכיר את הנפשות הפועלות ואת רוח הדברים במל"ג, אנחנו לא נתפלא אם בעוד שלוש שנים החבר'ה האלה, כשהם יגיעו לאוניברסיטה, המל"ג יערים עליהם כל כך הרבה קשיים ויצביעו עליהם: זה הדור של הקורונה. תודה, אדוני.

תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת כסיף ביקש לדבר.

היושב ראש, אני חייב לצאת קצת אחרי עשר.

אני אתן לך מיד אחרי כסיף, אין בעיה.

קודם כל אני מצטרף למה שאמר ידידי, חבר הכנסת כהן, ושם דגש על הנושא של הבגרויות ויש דברים בגו, זה מבוסס, דברים דומים קרו כאשר מוסד אקדמי מסוים, אני מדבר על דברים מוכרים, העלה קשיים בפני סטודנטים שהגיעו ממוסד אחר משום שהוא התייחס למבחנים שהם עברו או למטלות שהם עברו כפחותי ערך. אני מאוד מאוד חושש שזה מה שיקרה, שאם לא יהיה פה טיפול עמוק ומערכתי בנושא של הבגרויות זה בדיוק מה שיקרה לאחר מכן כאשר יגידו לאנשים, כמו שאמרת, מאיר: אתם הדור של הקורונה, לא עשיתם את הבחינות כמו שצריך לכן אנחנו מטילים ספק ביכולות שלכם. בלי להיכנס כרגע לוויכוח האם באמת בגרויות בכלל מעידות על יכולות, זה ויכוח אחר.

דבר נוסף, למרות שקראתי את המסמך ויש התייחסות לזה, אני עדיין לא רואה פה פתרון משמעותי, אם בכלל, לפערים האדירים שקיימים והולכים וגדלים בין הרשויות השונות. זאת אומרת זה שמעבירים חלק מהסמכויות לרשויות המקומיות, ואני לא נכנס פה לסוגיית מה שמכונה, מבחינתי ביטוי מכובס לניאו ליברליזם אכזרי, מה שמכונה אוטונומיה, למרות שזה נגוע פה – אני מבין שהצחוק הוא מתוך תמיכה במה שאני אומר.

אתה מכוון את זה אליי, את הניאו ליברליזם הזה?

האכזרי.

המילה 'אכזרי', אני מסכים, היא מיותרת, אמרת ניאו ליברליזם זה אינהרנטי.

עופר, פשוט אהבנו את האנדרסטייטמנט.

זה אינהרנטי, האכזרי אינהרנטי.

הוא חיכה לתגובה של קטי, אבל היא לא פה להגיב.

עכשיו ברצינות, חברים. הפערים בין הרשויות הם פערים נוראיים והם גדלים כל הזמן. אני מאוד חושש שהתוכנית כפי שהיא כרגע מוצגת לא נותנת פתרון הולם, אם בכלל, לפערים האלה. זה דבר שלדעתי צריך לשים אותו בראש סדר העדיפויות בדיון הזה.

אז תודה רבה. כמו גם אתה אמרת, יש לזה התייחסות, כלומר אני לא מוכן שלא תהיה התייחסות לזה שצריך לחזק את אותן הרשויות שיש להן פחות יכולות. בסוף זה צריך להיות מתורגם למשאבים שרק הממשלה יודעת לתת.

רק משפט קצר, כי זה נאמר פה הרבה, מכיוון שאני הייתי חבר מל"ג אז אני יחסית מכיר את התחום טוב, האוטונומיה לאיך מקבלים את אותם תלמידים שמסיימים את התיכון היא נמצאת כמעט באופן מוחלט אצל המוסדות. כלומר ההחלטה של המל"ג כרגולטור בהקשר הזה היא לא מספקת ולכן, אני גם פניתי אליהם ויש לי איתם שיחות על זה, אבל זה צריך להיות משהו הרבה יותר מקיף מרק החלטת מל"ג. חשוב להכיר את זה, אתה מכיר את זה טוב, עופר, זה אתגר גדול.

בבקשה, חבר הכנסת טאהא, בוקר טוב.

תודה רבה, היושב ראש. אני מסתכל פה על התוכנית ואני רואה בה הרבה מאוד פרטים, סעיפים, שיכולים להיות נכונים גם לכל תקופה ולא רק לתקופת קורונה. אני לא יודע אם מישהו מתייחס למה שיש לנו על השולחן בקבינט של הקורונה או בממשלה, אבל יש פה נושאים, אנחנו אמורים לתמוך בהעברת סמכויות או בהסדרת סמכויות, לא נגיד העברה, כי הם לא אוהבים את המושג העברה, כי זה נוגס מהכוח. אז הסדרת סמכויות בין משרד החינוך לרשויות המקומיות בצורה שמאפשרת לרשות המקומית בהיותה הגורם שהכי מכיר את המערכת שלה ואת הצרכים שלה ואת המורכבויות של המערכת המקומית שלה, בהיותה כזו היא צריכה לקבל יותר אחריות, יותר סמכויות על התנהלות החינוך המקומי.

התייחסת פה לקבינט חינוך מקומי. אני כשהייתי מנהל אגף חינוך היה לי צוות שקראתי לו צוות חינוך יישובי, בצוות הזה היו שותפים כל הגורמים הרלוונטיים שצריכים להיות במגע ובניהול של מערכת חינוך מקומית.

אני רוצה להעיד גם על ד"ר ורדה שיפר, שהיא עמיתת מחקר במכון ון ליר, ויש לה תיאוריה מושלמת לגבי הסדרת היחסים בין משרד החינוך - - -

תיאוריה שלמה אתה מתכוון. לא בטוח שהיא מושלמת, אבל תיאוריה מקיפה. שיהיה ברור.

שלמה, שלמה, אוקיי, מקבל את התיקון. תיאוריה שלמה של הסדרת היחסים בין המשרד לבין השלטון המקומי. היא מדברת על משילות משולבת. בסופו של דבר הכוונה היא לטייב כמובן את תפקוד המערכת ולא רק בתחום של כוח אדם, היושב ראש, ותקציבים, בכל התחומים שקשורים לחינוך. אם אנחנו נסתכל, החינוך קשור להיבט המקומי, גם מבחינה פיזית, גם מבחינת צרכים, גם מבחינת ידע המערכת ועל כן היא חייבת להיות ביסוד הניהול השוטף של החינוך בתוכה ולא לחכות רק להחלטות שייפלו עליה מלמעלה, שבדרך כלל לא מצליחות. אז אפשר לתרגם את זה גם לתוכנית שהיא מעבר לקורונה.

מקבל מאוד.

ובשמחה נקדם את זה.

תודה רבה. חשוב לי מאוד לשמוע את משרד החינוך, אני חושב שזה רלוונטי לכולנו. אני רק רוצה להגיד כמובן שהזמנו לפה את השר גלנט ואת המנכ"ל באופן אישי וספציפי, ווידאתי ביום שני שהם יודעים, גם הלשכה שלהם וגם השר עצמו, הם בחרו לא להגיע. זו הבחירה שלהם, אני לא אעשה מזה את הבלגן שעשינו בפעם הקודמת. עופר כסיף בשוק.

אני בשוק, זה לא קרה אף פעם.

אמרתי, בפעם הקודמת - - -

חשבתי שאתה לא מזמין אותם כי הם תמיד באים.

אבל רגע ברצינות, בסוף יש פה שיטה. עכשיו תיכף אנחנו נשמע את דינה זלצמן ואריה מור ממשרד החינוך, שאנחנו מאוד מכבדים אישית, אבל יש לי התחושה שהם לא יציגו תוכנית מקיפה לאיך הם רואים את המשך השנה הזאת במערכת החינוך ואני בהחלט מצפה מהשר שזה מה שהוא יעשה ונשמח גם לדבר איתו על זה. אני בטוח שאתם רוצים, כולנו רוצים, לעשות טוב יותר עבור המערכת וזה יכול לקרות רק בהידברות.

אבל בכל זאת אולי תגיד במקומי מילה טובה על זה שמשרד החינוך עמד ביעד ורכש 140,000 מחשבים והתחילו בחלוקה - - -

מעולה. ציינו את זה, אגב, בשבוע שעבר, היה פה דיון על זה, ציינו שהמשרד עשה עבודה יפה בעניין הזה ובכלל אנחנו יודעים לשבח כשצריך. גם האפשרות ללמידה מבחוץ, שקראנו לה פה הרבה זמן, וזה בסוף קורה, זה גם דבר מצוין שקורה וחשוב.

בבקשה, אינה זלצמן, משרד החינוך, נשמח לשמוע את ההתייחסות שלך, גם לתוכנית שלנו וגם בכלל לאיך את רואה את המשך השנה במערכת החינוך.

בוקר טוב, ברכות לחגיגות ה-100.

תודה רבה.

לגבי המתווה שהצגת, כבוד היושב ראש, אנחנו שומעים את זה ברוב קשב, נלמד ונשמח להתייחס בהמשך כיוון שאני רואה את זה בפעם הראשונה. בהחלט נלמד ונתייחס.

אני לא יודע איך – אוקיי.

אני מציעה שתלמד את התגובה הזו ואז תתייחס.

אם אפשר אז אני כן ארצה להתייחס למהלכים שעשינו כמשרד חינוך. הרי ברור לכולם שאנחנו פועלים לפי החלטות הממשלה, המתווים שקיימים אושרו, גם בקבינט הקורונה ואחר כך על ידי הממשלה. מאוד חשוב לי להדגיש שאנחנו מתאמים את המתווים שאנחנו עושים יחד עם שותפים רבים וכמובן זה תלוי בנתוני התחלואה והנתונים שאנחנו שומעים מדי יום כפי שאתם נחשפים אליהם.

לגבי הנושא של הגמישות, אני חושבת שמהרגע שהשר והמנכ"ל נכנסו אחד הדגלים שלהם היה הנושא של גמישות ניהולית ופדגוגית, הם אומרים את זה בכל מקום, זה מודגש ומוטמע במתווים שאנחנו מוציאים.

איפה זה מודגש ומוטמע במתווים שאתם מוציאים? זה נכון שהם אומרים את זה.

אני אסביר. בשורה הרחבה של המשאבים שהמשרד הקצה אנחנו מדברים על גמישות בשעות, אנחנו מדברים על גמישות בימים, באופן הלמידה. לצורך זה יש שורה רחבה של פלטפורמות שמאפשרות למנהלים ולגננות לפעול באופנים שמתאימים לקהילה שבה הם פועלים. הוספנו 13,000 משרות בכיתות היסוד בבתי הספר, ג'-ד', כדי להגמיש את הצרכים של המנהלים.

הזכיר פה חבר הכנסת מאיר כהן את הנושא של התוכנית הלאומית שיצאה לדרך, אבל מעבר לזה, חשוב לי להתייחס ולהגיד שמעבר לחלוקת המחשבים כל בית ספר מקבל גם תקציב שקלי שהוא יכול לעשות השלמה לפי מה שמתאים לו מבחינת הצורך הטכני שלו, התוכנות, או כל דבר שהוא צריך בתחום של התקשוב, ולכן הגמישות היא רבה. אנחנו בכל מקום מדברים על כך שהמנהל מכיר את הקהילה שלו. נכון שיש גבולות, אבל בהחלט גמישות שאנחנו מדגישים אותה, גם בניהול וגם בפדגוגיה.

אינה, האם התוספת של 15% תקציבית לקליטת כוח הוראה ממשיכה ומתקיימת בכל בתי הספר?

כן, בהחלט. אני חושבת שיש פה באמת דברים גדולים שנעשו, גם המחשבים, גם התוספת התקציבית, גם כוח האדם וזה מהיום הראשון. גם זה שהצלחנו לחלק את המחשבים כבר עכשיו כדי לתת מענים. יש פה מהלך שהוא מהלך בעיניי היסטורי שכשנסתכל לאחור בעוד שנה נגיד, וואו, הייתה פה באמת הצלחה רבה וגם חשיבה על הצורך של המנהלים והמקום של לתת להם את היכולת להסתכל על בית הספר שלהם ועל הצרכים שלהם. בכל מקום כתבנו, לכל הפחות, אם אפשר יותר, איך לפתוח. הרבה המלצות, כל מנהל יכול לקחת את ההמלצות האלה ולראות לאן הוא לוקח אותן ומה מתאים לו. מתוך המון כבוד למנהלים ולעשייה שלהם ולצוותי ההוראה, מאוד חשוב לי להגיד את זה גם.

אינה, אני אגיד את האמת, מהלב, יש לי המון המון מה להגיד, אני מאוד מכבד אותך ולכן אני לא אכנס איתך לוויכוח הזה, כי ברור לי גם שזו לא משהו להחלטה שלך, אבל יש לי רק שאלה אחת, להתייחס לכוח האדם ולמחשבים זה מצוין וזה חשוב, ובאמת עשיתם את זה ובחלק מהדברים גם עבודה טובה, אבל אתם אמורים, בעיניי, כמשרד החינוך, להראות אופק, להורים, לתלמידים ולצוותי ההוראה, לאן אתם מכוונים את השנה הזאת ולא לדבר לפני כל קבינט קורונה מה קורה עם השכבה הבאה שתחזור ללימודים. זה, סליחה, אבל זה המינימום של המינימום.

את, אני מניח, חושבת כמוני, או לפחות מקווה, זה להראות לאן אתם מכוונים. מה היום אמור לעשות ילד בכיתה ז' או ילדה בכיתה ח' שמסתכלים עלינו ורואים שאת אומרת להם שהוספת כוח אדם ויש מחשבים ואחלה, אבל הם לא מבינים האם את רוצה שהם יחזרו ללמוד, באיזה דרך, מתי לדעתך היה אפשר לעשות את זה.

התפקיד של המשרד הוא לא להיות פסיבי, הוא למשוך את העגלה ושכולם יבואו אחריו, זה מה שאתם צריכים לעשות. אני אומר את זה באמת בהמון כבוד אלייך, אבל אני משתומם שהתגובה שלך אלינו היא – גם, מה זאת אומרת לא למדת את מה שעשינו? הרי היו לך אלף מקומות לקרוא בכל פלטפורמה אפשרית את התוכנית שלנו. אני במקומך הייתי משתוקק להבין מה הוועדה עושה כדי לראות אם אני יכול ללמוד משהו חדש.

אני אתייחס, ברשותך. קודם כל כבר בחודש יולי הציג שר החינוך תוכנית שנתית שבה הוא כתב איך הוא רואה את מערכת החינוך בשנה הזאת. היא הוצגה גם לכם ולכל מי שיושב כאן. יחד עם זאת - - -

לא זכור לי תוכנית כזאת, אבל אני לא אעכב אותך.

סליחה, לא שמעתי.

אמרתי שאני לא זוכר תוכנית כזאת ולא נראה לי שאף אחד זוכר, אבל בסדר גמור.

אני מוכנה לשלוח לך אותה ותראה שזה מיולי. תוכנית שהיא תוכנית נרחבת שמדברת על איך פועל משרד החינוך בתקופת קורונה. יחד עם זאת ברגע שאנחנו יושבים עם משרד הבריאות, שאותם אנחנו מאוד מאוד מכבדים, והם אומרים שלפי נתוני התחלואה הם לא יכולים לאפשר לכיתה ז' לחזור, שכולנו היינו מאוד רוצים, כדוגמה, אז בהחלט אנחנו יכולים לפעול רק לפי נתוני התחלואה שמשרד הבריאות אומר אלו יכולים ואלו לא.

אנחנו מקיימים איתם דיונים רבים ופועלים לפי זה, אבל תוכנית סדורה יש. אנחנו בהחלט חושבים כמוך, שצריך להחזיר את הלמידה הפיזית לבתי הספר, אבל יחד עם זאת לא לפגוע בביטחון הבריאותי של הילדים ושל המורים.

אינה, אני רוצה שאלה. כשאתם יושבים מול משרד החינוך האם משרד החינוך נותן לכם נתונים, נניח, כל יומיים, כל שלושה? האם אתם מקבלים החלטות על סמך נתונים ואתם רואים שהגרף עולה? יש ניתוח של הדברים, או פשוט משרד הבריאות אומר שיש עלייה וזהו.

לא. אני חושבת שאריה פה יכול לתת הסבר יותר ברור על אופן העבודה עם הנתונים. אם תפתחו לו את המיקרופון הוא יוכל ממש לדבר על זה.

בסדר גמור ואז אנחנו נחזור לפה כי אנחנו צריכים להיות מאוד יעילים היום בזמן. בבקשה, אריה מור.

בוקר טוב לכולם. אני שמח להצטרף לוועדה. שוב, כמו שאינה בירכה, גם אני שמח לברך אתכם על ה-100. אמנם אני רק 25 שנה משתתף בוועדות האלה, אבל 100 זה מספר מכובד.

בכל מקרה יש כמה פעולות שנעשו. אני מצטרף למה שאינה אמרה ואני לא אדבר על הנושאים הפדגוגיים ועל הגמישות הפדגוגית והניהולית ועל השעות, היא כבר אמרה את זה. הוגשה תוכנית, אני הייתי גם שותף להכנתה, ישבנו גם בוועדה הזאת, הציג אותה שר החינוך ומנכ"ל משרד החינוך. יצאנו לדרך ב-1 בספטמבר, נעצר המשק כולו וחזרנו לסגר.

הוכנה תוכנית שנייה וכרגע משרד החינוך תכנן בצורה מסודרת מתווה בשבועיים האחרונים, העקרונות יפורסמו בקרוב מאוד. המתווה הזה גובש יחד עם צוות בין משרדי בהובלת שר החינוך. היינו שם בצוות עם שר המדע, השר להשכלה גבוהה, סגן שר הבריאות, בכירי מערכת הבריאות, נציגי האוצר, תקציבים, מיכל מנקס משלטון מקומי, היו כל הגורמים שאמורים להיות ובכירי המשרד והיא תוצג בקרוב. המתווה אושר בשבוע שעבר על ידי ראש הממשלה ומועד ההפעלה של המתווה הזה מאוד מאוד תלוי באישור הקבינט להמשך.

דברים נוספים שעשינו יחד עם משרד הבריאות בדיונים המשותפים, ואני חייב לציין כאן שיש פתיחות הרבה הרבה יותר גבוהה, יש שיתוף פעולה מצוין כרגע, הרבה יותר טוב מאשר היה בעבר, יש העברת נתונים און ליין, זורמת כל חצי שעה, אנחנו יודעים בדיוק כל ילד חולה, איפה ומתי. הקמנו משל"ט חקירות מגעים ונתונים שמנטר כל אירוע בכל בית ספר ובכל גן ילדים. אנחנו סוגרים ופותחים בהתאמה ומטפלים באירועים, כולל דיגום, כולל תהליכים נוספים שנעשים על מנת לייצר את התשתית הראויה והנכונה לטיפול ולאפשר את הלימודים ואת המוסדות פתוחים ולשלוט בתחלואה במערכת החינוך ואנחנו רואים יציבות מוחלטת. אותו אחוז לא משתנה, גם בגני הילדים, יש עלייה מאוד מאוד קטנה, מינורית, אבל היא לא משמעותית, אנחנו מחכים לראות מה תהיה ההשפעה של פתיחת א' עד ד' שגם כאן אנחנו רואים רק ירידה בשלב זה, עדיין לא רואים כיוונים של עלייה בתחלואה בקרב הילדים בשכבות הללו.

אוקיי. גם לך יש לי המון מה להגיד והרבה מאוד השגות לגבי איך שהצגת את הדברים, אבל אנחנו נמשיך קדימה. אני רק אגיד, מכיוון שאני בקי בשיחות שיש בצוות שהתייחסת אליו עכשיו, שקודם כל מה שהוצג ביולי מזמן מזמן מזמן לא רלוונטי כי, מה לעשות, המודל קרס ב-1 בספטמבר. זאת עובדה, זה גם השר אומר, זה לא קשור אליי. והדבר השני, שגם הצוות שדן עכשיו, ככל שאני יודע, הוא לא דן בתוכנית מקיפה, אלא בעיקר בשאלות, לגיטימיות וחשובות, של איך מתנהלים בריאותית בתוך המערכת ואת מי מחזירים קודם. זה נחמד, רק זה לא מספיק מקיף.

אני חוזר לפה, בבקשה, ערן דורון, ראש מועצת רמת נגב ויושב ראש ועדת החינוך של מרכז המועצות האזוריות. בבקשה, ערן.

בוקר טוב. תודה, רם. אני מייצג 54 מועצות אזוריות ואני רוצה להגיד בתחום הזה, אחת, אני מברך על התוכנית, רם, אני חושב שאתם באמת מציגים פה תוכנית שמכירה בשונות. אנחנו מודעים לרצון הלגיטימי לעשות מעין מכסחת דשא בין אילת למטולה וכל מה שבאמצע, אבל זאת בדיוק נקודת הכשל. ברגע שהשונות בין הרשויות היא כל כך גדולה הניסיונות של משרד החינוך, ואלה ניסיונות אמיתיים, אותנטיים, זאת אומרת משרד החינוך באמת משתדל, עושה ככל יכולתו, אבל היכולת לתת באמת מענים שיהיו חוצי רשויות הוא נדון לכישלון ולכן גם הרבה פעמים זה לא מצליח.

לכן נקודת הארכימדס שאתה הצגת התוכנית היא דבר שחייבים להתעקש עליו. אני חושב שגם מרכז השלטון המקומי חוזר ואומר, ואגב, זה הצליח בצורה מדהימה בהיבט של מניעת הדבקות, התשאולים, התחקורים, מניעת ההדבקות. אני אפילו אתן לכם דוגמה קטנה אצלי. הייתה לי התפרצות באחד היישובים, ב-36 שעות סגרתי אירוע, כי אנחנו יודעים לתשאל, אנחנו מכירים את הניואנסים האלה ואם היו נותנים לי מחר משימה לתת פתרון לכל מדינת ישראל לא הייתי מצליח.

אני חושב שצריך להבין, יש לזה מחירים, זה נכון, אבל עדיין זה שווה את זה כי בסופו של דבר יש כל כך הרבה מה לעשות והרצון של משרד החינוך לעשות מין מכסחת דשא כזאת, שאנחנו מבינים אותה, אפרופו פערים בין רשויות וזה וזה, הוא נדון לכישלון.

ולכן מה אנחנו מציעים? וזה תואם את מה שאתם כתבתם בתוכנית. זה באמת לתת הרבה יותר סמכויות, כמו שנתנו בנושא מניעת הדבקות, לתת לנו. אני אתן שתי דוגמאות קטנות שלא נוגעות למועצה האזורית שלי. מועצה אזורית גולן, בסבב הראשון, במהלך הסעה אחת נדבקו 50 ילדים בהסעה, אז אני לא רוצה להסיע את הילדים כי זה יגרום להתערבבות, תנו לנו לעשות מרחבי למידה ביישובים. אותו דבר בעוטף עזה, אופיר ליבשטיין. מראש הוא התכונן לאירועים המלחמתיים אז עשו לו מרחבי למידה בתוך היישובים עצמם. תנו לו לבצע את זה, הוא יכול לעשות את זה לכלל השכבות, לא רק ל-א'-ד' או ל-ה' עד י"ב. הוא יכול לעשות את זה באמת ל-א' עד י"ב במרחבי הלמידה שם. זה סוג הרזולוציות שצריך להגיע אליהן, פתרונות פינצטה.

אני חייב להגיד עוד פעם, זו נקודת ארכימדס, אם כל פעם משרד החינוך ינסה, ואני אומר עוד פעם, אנשים טובים, מנסים לעשות הכי טוב שיש, אין סיכוי בעולם שהם יצליחו לתת מענה ממטולה עד אילת וכל מה שיש ביניהם.

אני רוצה בהזדמנות הזאת גם, רם, להגיד עוד מילה. אנחנו יודעים שצוותי ההוראה קורסים. באמת, מנהלות ומנהלי בתי ספר, מורים, רכזי שכבה, זה לא ייאמן הרצון שלהם להתאים את עצמם להנחיות השונות. אני רוצה פה לציין גם את הסקטור שלא תמיד מדברים עליו, אבל הייתי פעם כזה, מנהלות ומנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות. מה שהם עוברים אי אפשר להסביר את זה, ממרץ שעבר ועד היום, מנהלי ומנהלות אגפי החינוך ברשויות בכלל עוברים סוג של טירונות יחידה שכל פעם עוברים את זה וצריך לתת להם ארגז כלים הרבה יותר גדול לקבלת החלטות.

אני אומר לכם, יש דרך להפעיל עוד הרבה יותר שכבות, לא רק את א'-ד', לא רק ה'-ו', אפשר להפעיל עוד הרבה שכבות וכמובן להכניס, רם, במתווים שאתם הצעתם גם את הנושא הזה של החוגים, מתנ"סים, חוגים בלתי פורמליים. מועצות ננזפו על זה שהם הפעילו את הבלתי פורמלי על פי הנחיות שכבר אושרו. ולכן המתווה שאתם מציעים, אני מקווה שמשרד החינוך יאמץ את הנקודה הארכימדית שזה לתת יותר סמכויות לרשויות המקומיות, תודה.

מרכז השלטון המקומי אומר שהוא יכול לפתוח מ-א' עד י"ב ביום ראשון.

בכל מיני תצורות שונות.

וגם ביבס מספר, וזאת הצלחה גדולה מאוד, וכל הכבוד לו, שהם השיגו מול האוצר 300 מיליון שקלים בשביל הקפסולות בצהרונים בכדי שלא יהיה כפילויות, אלא כל צהרון יקבל - - -

כדי שלא יהיה ערבוב.

רם, אני חושב שעוד נקודה שאתה התייחסת אליה וכדאי להגיד אותה, חופש חנוכה, חופש פסח, פורים, כל הדבר הזה, זאת אומרת שנת לימודים. המציאות הזאת שגם אנחנו מגיבים בפערים של שעות, אבל אין ספק, הרעיון הזה של תכנון יחסית ארוך טווח, אגב עם הרבה מקום לשונות - - -

בדיוק, ברור שגם תהיה התאמה תוך כדי. אף אחד מאיתנו לא יודע לצפות בדיוק איך הדברים יתנהלו, אבל לפחות שיהיה אופק.

אוקיי, אני חוזר לחברי הכנסת, סמי אבו שחאדה, בבקשה. ובבקשה להיות קצרים, אנחנו בעשר ורבע ויש המון אנשים שרוצים לדבר.

אני רוצה לדבר על נקודה אחת. אני חושב שהמשרד, באמת בלי כוונה, או שאני לא חושב שהייתה לו כוונה, פגע מאוד בכל הקונספט הבסיסי של שוויון. כל החשיבות הזאת של החינוך זה שהוא מקדם שוויון והקורונה ובגלל זה שלא היו הכנות מספיקות ובגלל שהיא הפתיעה את כל העולם ובגלל מיליון סיבות אנחנו רואים כבר שהיא הולכת לגרום להמון פערים בתוך המערכת.

אני חושב שהדבר המרכזי פה בתוכנית, ושאולי גם עם משרד החינוך לפחות לקדם את זה, זה להחליט שהחינוך במדינת ישראל זה מוצר חיוני, זה לא דבר שאפשר לדחות אותו, זה לא דבר שאפשר להמשיך כאילו – כולם יודעים שחלק גדול ממי שצריכים לקבל חינוך לא מקבלים חינוך וכולם יודעים שהפגיעה היא הרבה יותר גדולה בחברה הערבית ובפריפריה וזה יגדיל בצורה הרבה יותר גדולה את הפערים.

אני חושב שלפחות להסכים על הדבר הבסיסי שהחינוך הוא דבר חיוני, אי אפשר להמשיך ככה במצב הזה ולפחות מתאריך מוגדר אנחנו צריכים לראות איזה שהיא גישה שמאפשרת את חזרתם של כל התלמידים, גם אם הם חוזרים ליומיים בשבוע. שלא יהיה מקרה שאנחנו ממשיכים להגדיל את הפערים כי אנחנו ממתינים שיבוא חיסון או שתבוא ישועה לא יודע מאיפה. בינתיים התלמידים ממרץ עד עכשיו הפסידו המון חודשי לימוד וזה כנראה יימשך גם בתקופה הקרובה, אז לפחות על הנקודה הזאת להסכים ואז ברעיון של השעות להחזיר אותם, בכל רעיון כלשהו להחזיר את הילדים למסגרת.

תודה רבה לך, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. אנחנו עוברים לצד שני וחוזרים אליכן, חברות הכנסת, אל חשש. בבקשה, פרופ' חגי לוין.

תודה לך, יושב ראש הוועדה. קודם כל אנחנו, רופאי בריאות הציבור, מאוד תומכים בתוכנית שאתם מציגים פה, גם במהות שלה, בתוכן, גם בתהליך. התהליך הוא חשוב, אנחנו חייבים תהליך שמשתף את כל בעלי העניין ועושה את זה לטווח ארוך. אנחנו מציעים להוסיף לתוכנית מרכיב של הערכה מהצוות, זה מאוד מאוד חשוב, הלמידה המתמדת הזאת זו אותה גמישות שאתה מדבר עליה, היא צריכה להיות הערכה מעצבת, גם היא ברמה המקומית ולבדוק את התהליך עצמו איך אנחנו משפרים אותו כל הזמן.

אנחנו צריכים לפעול לפי התורה של חנוך לנער על פי דרכו וליישוב על פי דרכו. צריכה להיות דיפרנציאליות וגמישות בשטח. צריך להכיר באי הוודאות, אף אחד לא יודע מה יהיה מחר, אף אחד גם לא יודע, לא מבחינת המחלה ולא מבחינת הנזקים לילדים כשיסגרו את מערכת החינוך. החוכמה למצוא איך כן עושים, לתעדף ולהתמקד בצרכי הילדים. צריך לתכנן קדימה. ויש פה גם הזדמנות, הזדמנות נדירה לשפר את מערכת החינוך במדינת ישראל, להשקיע השקעה גם בכוח אדם וגם במשאבים וגם בדרכי הוראה שתועיל לנו בטווח הרחוק, זה הזמן לעשות את זה.

אני חייב להגיד כאפידמיולוג, אני כופר בטענה הזאת שאנחנו שומעים בימים האחרונים כאילו אם עכשיו - - - אז אי אפשר לפתוח את מערכת החינוך. זו איוולת גמורה. אי אפשר להחזיק את מערכת החינוך סגורה. אני חייב להגיד גם כאבא לשלושה ילדים וגם כאזרח, מדינת ישראל, אני מתבייש בתגובה ששמענו היום של משרד החינוך שלא הכין שיעורי בית, צריך לפעול בדחיפות למציאת פתרונות לילדי ישראל. כמו שאתה אומר כל הזמן, זה לא שחור ולבן, זה לא אפס או אחד, צריך למצוא איך כן עושים. וכאילו יש פה איזה זמן. אין זמן, הילדים שלנו בינתיים הופכים לזוֹמבים, לזוּמבים, מהלמידה המתמדת בזום, אנחנו צריכים לשים דגש גם על פעילות גופנית, זה חלק בלתי נפרד מהחינוך, גם על פעילות חברתית, לראות איך הפערים בין האוכלוסיות קטנים ולתת על זה דגש מיוחד איך אנחנו מונעים את הפערים.

ואני מוסיף לתוכנית, גם הנושא של הפעילות הבלתי פורמלית. בחוץ. אני לא מבין איך היום לא פותחים את תנועות הנוער היום לפעילות בחוץ, זה חלק בלתי נפרד, זה רק יועיל לצמצום ההדבקה, כי אם הילדים נפגשים במסגרת שאנחנו שולטים עליה זה גם מועיל להם וגם - - -

אבל אולי תדבר על דברים שבהם אתה מומחה, כי זה קצת מוזר לי, פתאום אני שומעת שאתה הפכת להיות מומחה לחינוך ולא מומחה בבריאות. אז בוא תגיד לנו מה אתה עושה בבריאות במקום להתחיל לדבר על החינוך.

תודה שקטעת אותי, אני אסיים אולי - - -

קטי, אני - - -

אני פשוט שומעת ואני לא מבינה אם הוא מייצג את משרד החינוך או את משרד הבריאות.

למרות שהוא לא צריך את ההגנה שלי, אבל מותר לי להגיד משהו. הטרגדיה הגדולה של ניהול המשבר הזה, שאנשים שמבינים בבריאות הציבור, שהם המומחים, שבכל מקום הם אלה שמובילים את השולחן, אצלנו בארץ, בגלל התסכול שלהם הם נשמעים כאנשי אופוזיציה.

אז בואו נשמע מה הוא יכול לעזור לנו בתחום הבריאות.

הוא חייב להבין במערכת בשביל לייעץ לנו בריאותית נכון.

אבל אני חושב שבדיוק זה האיש ואלה האנשים שהיו צריכים לנהל את המשבר.

נכון.

נכון.

תקשיבי, אלה המומחים לבריאות הציבור. לא גניקולוגים ולא לא יודע מה, מומחים לבריאות הציבור ויש לנו את הטובים ביותר.

אז בואו נציע שהוא יחליף את הפרויקטור.

אני ברשותך אגיד ואני אסיים בזה. חברת הכנסת שטרית, בריאות הציבור זה לא רפואה, בריאות הציבור זה לדאוג לאנשים, לחינוך שלהם, לרווחה שלהם, לתופעות של תחלואה נפשית, לאלימות, להתמכרות לסמים ולעישון, שאנחנו רואים עכשיו בישראל, לירידה בפעילות הגופנית של ילדי ישראל. זה בריאות הציבור. בריאות הציבור זה להסתכל על מכלול השיקולים, לעבוד בשותפות, מה שאנחנו לא עושים כרגע מספיק במדינת ישראל ולייצר תוכנית שנותנת ביטחון ויציבות לאוכלוסייה. זו בריאות הציבור.

מי שמנסה לרדד את זה ומסתכל כל הזמן בגישה טכנית רק על הנגיף, איך הוא מדבק, הוא מתעסק באפידמיולוגיה במובן הצר ומפספס מה זה בריאות הציבור. אז אל תקטיני את האירוע הזה לנגיף, האירוע הזה הוא אירוע של משבר רב ממדי וכך צריך להתייחס אליו וזאת בריאות הציבור, זאת המשמעות של מגפה. לצערי אנחנו רואים בתוכניות כל הזמן שרק מסתכלים איך אנחנו מונעים הדבקה. זו הסתכלות לא נכונה, הדרך למנוע הדבקה היא לדאוג לציבור ואז הציבור יהיה לו אמון והוא ישתף פעולה.

תודה רבה, פרופ' לוין, בהחלט קול חשוב. אני אומר את זה כל פעם ואומר את זה גם פה, וגם נראה לנו שנתת לנו פרספקטיבה רחבה יותר, אבל בלי שום קשר עכשיו תורה של חברת הכנסת קטי שטרית לדבר.

קודם כל אני חושבת שגם משרד הבריאות וגם משרד החינוך וכל המשרדים האחרים לדעתי לא ידעו לטפל בנגיף הזה כי אף אחד גם לא יודע לטפל בנגיף הזה מפני שהנגיף הזה הגיע ואין שום מחקר שבא ואומר מה טוב, מה פחות טוב, מה צריך. אני רואה שכל הזמן הכול זה בתנועה, הכול מתהלך בצורה של תנועה.

אני אמרתי לא פעם ולא פעמיים שצריך להשאיר בידי ראשי הערים ובידי מרכז השלטון המקומי את ההחלטות לגבי כל עיר איך מטפלים ומה עושים. לצערי הרב רק לאחרונה התחילו להפנים שבאמת לראשי הערים יש את האפשרות. כמו שאמרתי, אפילו בעיר שיש בה ריכוז מסוים של חרדים או ריכוז מסוים של ערבים, הטוב ביותר זה שראש העיר יידע לדבר עם התושבים שלו מה צריך לעשות. זה דבר שהיה חסר. לא המל"ל יכול לדעת איך לדבר עם רב פלוני או עם ראש חמולה אלמוני. רק ראש עיר יכול לדעת את השפה שהוא יכול לדבר. אבל ראינו, לצערנו הרב, גם היו ראשי ערים שפשוט נטלו אחריות מעצמם, ראינו אפילו סרטונים שבהם ראשי ערים רקדו בחתונות יחד עם הציבור שלהם.

אני מאוד מאוד חוששת, כי אנחנו מתחילים לראות איזה שהיא עלייה שוב בתחלואה, אני גם חוששת שיש מצב מסוים של אדישות בקרב הציבור עוד פעם. אנחנו שוב אחרי וצריכה להיות הסברה, אסור להפסיק את נושא ההסברה כי כן, כדי לזכות באמון הציבור לא מספיק מה שנאמר כאן על ידי פרופ' חגי לוין, צריך להסביר להם. מה לעשות, מנטרה. כמו שאז בזמנו היה לנו את הפרויקט האדיר הזה של לחגור את החגורות, הילדים אמרו להורים שלהם כשהם היו נכנסים לרכב שצריך לחגור חגורה, אז צריך לעשות את זה לאורך כל הזמן.

אני תמיד אמרתי שלגבי מערכת החינוך, ואני באה ממערכת החינוך, אני שוב חוזרת ואומרת, שכל אותן תוכניות תוספתיות הן הפתרונות. הן לא הבעיה, הן הפתרונות. כן צריך לקחת את הילדים החוצה, כן צריך לעשות איתם פרויקטים של חקלאות, ספורט, לא משנה מה, באוויר הפתוח והשיח הציבורי, לדעתי, צריך להיות כזה, לא מה לא טוב, אלא מה צריך לעשות, כי אני כל הזמן שומעת מה לא צריך לעשות, אני לא שומעת מה כן צריך לעשות. כן לדעתי כל אותם אנשים שהם אנשי מקצוע, בכירים, טובים, מומחים, שיבואו ויפרסו בפנינו כל הזמן מה צריך כי אני חושבת שאנחנו, אני לפחות בקטע של ראשי הערים, כל ישיבת סיעה שלי אמרתי את זה לראש הממשלה ולכולם, אמרתי להם, חבר'ה, תפעילו את ראשי הערים, זה לא נורמלי שראשי הערים הם חסרי – ואז הבנתי שבעצם אני נוגעת בנקודה שהיא מאוד בעייתית, הסמכות ניתנה בשלטון המרכזי, האחריות בשלטון המקומי. הבעיה של סמכויות מול אחריות זה משהו שהוא מחלה לאורך כל השנים, אני חושבת, אצלנו לגבי כל דבר.

לגבי משרד החינוך, אני שמעתי כאן את ראש המועצה, ערן דורון. כן, אגב, לא נכנסתי לבידוד אז, אתה זוכר?

את בגללו נכנסת לבידוד, זה נכון.

אתה זוכר? הוא הגיע ויום למחרת טראח הוא חלה.

נכון, ועכשיו הוא בריא, בריא כשור.

הוא אמר כל הכבוד למורים ולגננות ולצוותי ולמנהלי אגף החינוך ואני מצטרפת לכל הברכות האלה כי באמת הם עושים עבודה. אני חושבת שבמשרד החינוך גם עושים עבודה טובה, אבל אם יש לי איזה שהיא הערה לגבי משרד החינוך, זה הנושא של פתיחות. תהיו פתוחים לדברים אחרים, תפרצו מסגרות, תעשו דברים חדשים. יש פתרונות והם נמצאים פרוסים.

אני לדוגמה בין אלה שטענתי שלמה לתת כל כך הרבה מענקים עד יוני-יולי 2021, קחו את אותו כוח אדם, שאין לי צל של ספק שיש בו המון יכולות, ותשימו אותו ותביאו אותו למערכות שזקוקות לכוח אדם נוסף. אני חושבת שזה אחד הדברים החשובים ביותר, לנצל את מה שקיים.

הרי נגיף הקורונה יישאר איתנו, הוא יישאר איתנו, להערכתי, זמן ארוך. כשמשהו נשאר איתך זמן ארוך אתה צריך ללמוד לחיות איתו בצורה כזו שאתה תעשה את הכול כדי שאפשר לקיים חיים נורמליים. כמו שאומר פרופ' לוין, אנחנו צריכים לדעת לחיות עם כל הציבור, עם כל החסרונות, ולקחת את היתרונות שבדבר ולהפוך אותם לאישיו ולא כל הזמן להיתקע מה לא בסדר. מה לא בסדר כולנו יודעים, אין צל של ספק.

תודה רבה, חברת הכנסת שטרית. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה. אני מזכיר לכולנו, צריך לתמצת, אני רשמתי פה עשרה אנשים שאני ממש חושב שחשוב שהם ידברו, הם מייצגים ארגונים גדולים ויש לנו חצי שעה.

אני עושה את זה בנקודות. קודם כל תודה, יישר כוח על אוסף כל הדברים שנאמרו בוועדות ואל מול המצגת. אני רוצה לומר משהו לגבי גני ילדים, יסודיים וחטיבות ביניים. אני לא סתם שאלתי קודם על הסתדרות המורים כי נכון שהם עובדי משרד החינוך, אבל בסוף הם חיים ברשויות המקומיות וצריך שהם יהיו, כמו שיש פה ארגון המורים העל יסודי, צריך שהם יהיו חלק כדי לא להעמיד את המנהלים בתווך, בין החלטות של ראש הרשות לבין הארגון היציג והמעסיק הפורמלי שהוא משרד החינוך. הם חלק מרשות מקומית, יש שם בעלויות, יש שם רשויות ויש שם משרד חינוך. לכן אני רואה חשיבות מאוד גדולה שהם יהיו חלק מהתוכנית הזאת. כמו גם מרכז שלטון מקומי כמטה. רשויות מקומיות, מועצות אזוריות, בסדר, אבל מרכז שלטון מקומי כמטה.

אני לגמרי מצטרפת לקריאה לחינוך הבלתי פורמלי. רם, לא הקשבת אולי למה שאמרתי לגבי החינוך - - -

אני תמיד מקשיב לך. במקרה גם דיברתי עם עוד מישהו תוך כדי.

לא, זה בסדר, הנקודה הראשונה הייתה בעיניי מאוד מאוד משמעותית כי זה שני שליש של המערכת.

כמובן כל הנושא של הבלתי פורמלי. אמנם הוא משולב בתוכנית בנושא של כוח אדם, אבל אני חושבת שבנושא של הפעילות אפשר להניע את הילדים. אני לגמרי מסכימה שההשלכות של בריאות הילדים ובני הנוער הן מאוד מאוד משמעותיות. רק השבוע התפרסם, אגב על נושא של השפ"ח, הפסיכולוגי החינוכי, יש פסיכולוג אחד על כל 740 ילדים במדינה, מה הוא יכול לעשות? ועלייה ב-20% בפניות לסיוע בהיבט הרגשי נפשי. אז זה מאוד מאוד משמעותי. אני חושבת שחלק מזה ישתחרר כשתהיינה פעילויות בלתי פורמליות בחוץ. מאיר אמר גם טיולים, בוודאי, כל היציאה הזאת.

אני מצפה שמשרד החינוך יגיב על התוכנית כי הוא צריך להכיר את כל התוכניות ולקחת את הטוב מכל מה שהוא רואה בכל תוכנית ובסוף להציג את התוכנית הכוללת שלו. אני גם הייתי רוצה לשמוע ממשרד החינוך, דובר פה על פערים שהולכים ונפערים בין רשויות מקומיות, מה הוא עושה לטובת חיזוק הרשויות המוחלשות, או שהיו פחות דומיננטיות, כדי שלא ייווצרו הפערים האלה הגדולים.

אני מסכימה על הנושא של ליווי או הערכה מהצוות. אני חושבת שלתקופה כולה צריך להיות ליווי של הערכה על התקופה כולה, כי אני חושבת שמעבר לעניין של בריאות הציבור יש הרבה דברים שאנחנו נוכל ללמוד על מערכת החינוך בהיבט המקצועי והשילוב בין השניים הוא מאוד חשוב. אני רוצה לדעת אם יש הערכה מלווה כזאת של ראמ"ה או של כל גוף אחר במשרד.

תודה רבה, חברת הכנסת פרומן. אני רוצה לעבור לאיתי קרויטורו. אנחנו מדברים המון על הילדים ועל התלמידים ועל הנוער, אבל איתי מייצג אותם נאמנה וחשוב מאוד לשמוע גם אותם. בבקשה, איתי.

שלום, תודה רבה לכבוד היושב ראש על זכות הדיבור. אני באמת לא ארחיב יותר מדי כי אני חושב שדיברו כאן לא מעט על הנושא של רשויות מקומיות והחשיבות. אני כן רוצה לדבר על עיקרון שאני חושב שלפעמים קצת מפספסים אותו וגם קצת דובר עליו כאן. אני חושב שכל מתווה באשר הוא צריך להיות עם שני עקרונות מרכזיים, העיקרון הראשון זה העיקרון של איזה שהיא שרידות ועמידות. אי אפשר להמשיך לטלטל את הדברים כל הזמן. אי אפשר לקחת את מערכת החינוך ולסגור ולפתוח אותה ולסגור ולפתוח אותה כל הזמן רק בהתאם למצב התחלואה. עדיף שנהיה יום או יומיים בבית ספר במקום שלושה או ארבעה, אבל אנחנו נצליח לקיים מסגרת לאורך זמן.

מה שאנחנו כל הזמן אומרים זה שבית ספר זה לא רק מקום שבו אנחנו נמצאים מול מורה ומול לוח, בית ספר זה קודם כל ולפני כל מסגרת והמסגרת הזאת היא מסגרת חברתית, היא מסגרת שנותנת תמיכה נפשית, לכן אנחנו חייבים לתת לפחות לכל השכבות את המקום הזה של מסגרת, של שגרה שהיא נכונה.

זה נכון ואנחנו זועקים את זה כל הזמן שי"א ו-י"ב צריכים לקבל את העדיפות ואני שמח שהם קיבלו את העדיפות במובן של כמות ימי הלימוד בגלל הבגרויות, אבל העניין של המסגרת וזה שהמתווים יהיו עם שרידות לאורך זמן זה באמת מאוד מאוד חשוב, וכאן נכנס משהו שנגעת בו הרבה בתוכנית שכתבת וצריך להדגיש אותו, לכל מקום, לכל רשות יש את האפשרות לקחת משאבים שקיימים אצלה ולהפוך אותם למשהו שהוא קצת אחר. אנחנו עדיין, בכל זאת, גם בתוך הזום וגם כשאנחנו חוזרים ללימודים נתקלים כל הזמן בפרדיגמת חשיבה של איך אנחנו יושבים ללמוד כשאנחנו בתוך כיתה ואל מול מורה וקבוצה של תלמידים. אני חושב שצריך באמת באמת במתווים שמוציאים ובתוכניות לחשוב איך אנחנו לוקחים את המשאבים שכבר קיימים, מרכזי למידה כאלה ואחרים, ולהשתמש בהם בשביל לייצר סביבות למידה שהן קצת שונות ממה שאנחנו חושבים. זועקים את זה כל הזמן, אבל אני לא חושב שמדברים מספיק על כמה שהאוטונומיה הזאת של להחזיר אותנו ללמידה, שהיא לא רק לשבת מול המורה והלוח, היא החשיבות של המסגרת פה.

יפה אמרת, איתי.

איתי, תודה רבה באמת. יישר כוח על הדברים. צופית גולן, בבקשה, נציגת הנהגת ההורים הארצית.

זה יושב ראש מועצת התלמידים?

כן, בחור רציני מאוד. שוחחנו כמובן רבות.

במסמך עצמו, רם, לא ראיתי שיש התייחסות גם לארגוני התלמידים.

זה משיקולים שלהם, אבל אני ואיתי מדברים הרבה.

ראוי לשים אותם.

בבקשה, צופית.

תודה רבה. נאמרו פה הרבה מאוד דברים מאוד מאוד חשובים, אני רוצה להתייחס לחלק מהם בקצרה. קודם כל אני מודה ומברכת על המתווה שבאמת נעשה בשותפות ובשיח עם כולנו, משהו שהוא מאוד מאוד חשוב, משהו שהרבה פעמים, עם כל הכבוד וההערכה שיש לי לצוותי משרד החינוך, לא קורה שם בפועל. יש כל מיני שיחות עם כל מיני גורמים באיזה שהיא צורה, אבל בפועל אין שולחן עגול אמיתי שעד שייצא עשן לבן יושב וסוגר מתווים כלליים.

ומפה אני יורדת לבקשה שלנו תמיד, גמישות לרשויות. הרשויות יודעות לעשות את זה הכי טוב שיש. שולחן רשותי שלוקח בחשבון את כל השותפים יודע לעשות את זה הכי נכון שיש. אמרו את זה כמה כבר לפניי, כל ראש רשות יודע הכי טוב מה קורה אצלו בעיר, כל מנהל אגף חינוך יודע מעולה איפה נקודות הבעיה שלו, איפה יש לו אוכלוסיות שיותר קשה לו או פחות קשה לו ואיך לתת את המענה מותאם קהילה. אנחנו צועקים את זה מול משרד החינוך כבר מיוני לדעתי, למידה מותאמת קהילה.

אני לא חושב שיש היום גוף שמתעלם מהרשויות המקומיות.

הם לא, אבל מה שקרה פה, מאיר, זה שהעבירו להם אחריות. ואותי לימדו, כשבעלי היה בצה"ל מזמן מזמן, שאחריות אינה ניתנת לחלוקה, רק סמכות. את האחריות בלי הסמכות ואחר כך להפיל את זה עליהם זה לא באמת עובד.

אף אחד לא מפיל את זה עליהם, חס וחלילה, ואף אחד לא יעז להפיל את זה עליהם.

כן, אבל בסופו של דבר יש איזה שהוא מתווה מלמעלה - - -

את צודקת בכל מילה שאת אומרת, והרשויות, אני שומע שיש הישגים יפים מאוד והם מצליחים לשנות.

ומפעילים אותם, מאיר, מהרגע להרגע. אנחנו מדברים על קבינט שיתכנס אולי היום, אולי מחר, אולי ביום ראשון, לדון על משהו שאמור אולי להתחיל ביום שלישי הבא. רשות לא יכולה לעבוד ככה, זה לא הגיוני, לא מול מנהלי בתי הספר, לא מול צוותי החינוך שכבר אמרו לפניי, הם גמורים. וכשהם גמורים זה משפיע על הכול כי אנחנו צריכים צוותי חינוך חזקים, איתנים ברוחם, אנשים שיודעים שיש להם גב ויש להם זמן. לא יכול להיות מה שקורה פה כרגע.

שמעתי את מה שאמרה פה אינה, הם עובדים על מתווה שיוצג בימים הקרובים. שמונה שבועות מתחילת הסגר, אני מקווה שהוא יהיה מוכן לסוף הסגר הבא.

טוב, הם יציגו, תיכף נדבר על זה.

כן, אבל אני מקווה שהוא יהיה ישים ויגמור לדבר עם כל השותפים וגם ייצא לו מתווה הפעלה לפני הסגר הבא, כי כרגע זה לא קורה. אני חייבת להגיד שללמידה במרחבים הפתוחים עוד אין מתווה. אישרתם אותם, האשימו את ועדת החינוך, נכון לאתמול עוד אין לה מתווה, יש לה guidelines, בפועל יש בתי ספר שלא מפעילים את זה.

אמר ד"ר חגי לוין, בריאות זה לא רק קורונה. אנחנו צועקים את זה, מאיר, אתם יודעים, אורלי, אתם פה איתי מהקיץ, אנחנו אמרנו שתהיה עלייה באובדנות, בדיכאון, בחרדות, זה קורה היום בפועל. זה מאות אחוזים, זה נוער שנפגע, אלה ילדים שנפגעו, אמרו את זה בוועדה לדעתי לפני יומיים. היסודי לא נגמר בכיתה ד', למרות שיש פה איזה שהיא נטייה לשכוח.

רם, ביקשת שהם יקבלו החלטות מבוססות נתונים, עד שהוועדה פה לא ביקשה שיפסיקו לתת נתונים של 13-9, אלא יתחילו לפלח אותם באמת לפי שכבות גיל זה לא קרה. כי ההוכחה היא, הם לא מקבלים פה החלטות על בסיס נתונים, הנתונים משתנים בהתאם לאן שרוצים שהרוח תנשב, יום אחד זה היסודיים, א'-ב', מדבקים, יום אחד זה העל-יסודי מדבקים. אי אפשר, זה לא עובד, חייב להיות פה איזה שהוא מתווה ברור עם אופק ברור, לא כזה שזז ורץ כל פעם, ילדים צריכים יציבות.

אנחנו הצגנו גם את המתווה שלנו, שמאוד מאוד תואם את המתווה שלכם, אנחנו רוצים שיהיה פה מענה רגשי נפשי לילדים וצמצום של הפערים הפדגוגיים. אנחנו דורשים מעל הבמה הזאת גם מחברי הכנסת שיתגייסו לטובתנו וגם בקבינט, אנחנו דורשים שיתקבלו החלטות קשות. החלטות קלות, נמאס לנו, הכי קל זה לסגור. מציגים את זה עם המון מילים מכובסות של: אנחנו מבינים, זה קשה, אבל לא, הכי קל זה לסגור, הכי קשה זה למצוא את הדרך איך לפתוח ולפתוח נכון, לפתוח יציב, שיחזיק מעמד, מעכשיו ועד סוף השנה.

ומילה אחרונה על הבגרויות, מאיר. צריך לצמצם את החומר. הם לא צמצמו את החומר וכל פעם שהם אומרים שהם צמצמו הם שולחים אותנו לקרוא ערימות של חומרים. אני מכירה את החומרים שלהם בעל פה, לך תחפש איפה הצ'ופצ'יק ירד. הילדים לא מוכנים לבגרויות. יש בגרויות עוד מעט, יש ילדים שאין להם מחשבים. עם כל מה שאמר פה משרד החינוך, ואני מלאת הערכה ל-140,000 מחשבים שהם חילקו, יש פה ילדים שנפגעת להם הזכות הכי בסיסית של שוויון בחינוך, הם לא יכולים לגשת לבגרויות.

דיברנו על זה כמה פעמים, נכון.

דיברנו על זה המון פעמים, אבל הבגרות מתחילה אוטוטו.

את צודקת.

אם הילדים האלה לא יחזרו לבית הספר לא תהיה להם בגרות ואין מזה דרך חזרה. תודה רבה.

גם המחשבים, גם התשתיות, לא ניתן פתרון לעניין הזה.

תיכף אנחנו נתייחס לזה, כי תוך כדי הם הוציאו פה – אבל אני שומר ולומד את זה כדי להתייחס מיד. חברת הכנסת זנדברג, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. אני חייבת להגיד שאני שומעת את הדיון הזה ואני מתלבטת בין מצבי הרוח, בין כעס לבין תסכול וייאוש, אני חייבת לומר.

למה לבחור? נאמר פה.

זה נכון, אפשר לשלב.

הבת שלי, שהיא בכיתה ט', שאלה אותי לפני כמה ימים: אמא, ממתי אנחנו לומדים מהבית? כאילו ממתי לא היינו בבית ספר? ועניתי לה שממרץ. אנחנו עכשיו בנובמבר. אנחנו שבעה חודשים, שמונה חודשים כמעט, בתוך אירוע שבאמת אולי מערכת החינוך אולי זו ההתקהלות הכי גדולה בו הנחוצה, המחויבת.

תרבות ודברים האלה, כבר אין אף אחד שמדבר, מקומות עבודה ודברים מהסוג הזה אנחנו חוזרים במתווים כאלה ואחרים וכמות השיחה הציבורית והתקשורתית אפילו שמתנהלת על חתונות ועל חנויות ועל דברים כאלה, שבאמת אלה דברים שכבודם במקומם מונח, זו פרנסה של אנשים וזה הכול טוב ויפה, אבל אנחנו מדברים על מערכת חינוך של 2.5 מיליון תלמידים, כלומר 2.5 או קצת פחות מיליון משפחות במדינת ישראל שבמשך זמן ארוך מתפקדים עם הדבר הזה באופן יום יומי ואין ספור תיאורים על מה קורה לילדים ועל הנזק הנפשי והחינוכי וההתפתחותי, ומערכת החינוך של מדינת ישראל לא קיימת באירוע, איננה. נעדרת. נוכחת נפקדת, לא קיים, שום פתרון.

באמת זה נשמע הזוי ומדהים להגיד את זה. מצד אחד מבחינה אפידמיולוגית, שזה יפה מאוד שלמדנו את המילה קפסולות, אבל היום שמעתי בדרך שבכיתות הגבוהות המתווה של משרד החינוך מדבר על הגבלה לשלוש קפסולות במקום חמש קפסולות. חברים, לא הבנתם מה זה קפסולה. שמונה חודשים ואין הבנה מה זה בכלל המושג הזה, מה זה קפסולה. מצד אחד. ומצד שני, מה שמתריע עליו באמת כל הזמן חברנו חגי לוין ועוד רבים אחרים זה הצורך הדחוף כן ללמוד לתפקד בתוך האירוע הזה בצורה, לא יודעת, תקראו לזה יצירתית, תקראו לזה מותאמת, תקראו לזה גמישה.

שום למידה בחוץ, שום התאמה. היום קראתי בעיתון שאפילו מינהל התכנון הוציא מחשבות, הנחיות, איזה שהוא מסמך עבודה, מסמך מדיניות, איך תיראה הדירה הישראלית, הבנייה, בעידן הקורונה, איפה יהיו פינות העבודה, מחיצות גמישות, מרפסות. מה, מערכת החינוך במשך שמונה חודשים לא יכלה לחשוב איך ייראה החינוך בעידן שאין התקהלויות? שאי אפשר לשים 35 ילדים בכיתה? לצאת החוצה? לחלק לקבוצות ולחלק את המרחבים הציבוריים? אנחנו במדינה חמה, אנחנו במדינה שגם בחורף אפשר להיות בחוץ, אנחנו במדינה שבה אפשר וצריך ללמוד על הדברים האלה.

אני לא יודעת אם הוועדה עסקה, וסליחה שאני לא נמצאת הרבה בוועדה, אני לא חברה, אבל מישהו חשב על תוכן הלימודים איך להתאים אותו? ללמוד על האירוע הזה, ללמוד על המשבר, ללמוד על הנגיף, ללמוד על ההשלכות שלו כדי לתווך לילדים בכל הגילאים ולעזור להם ללמוד על הדבר הזה? הרי ההתנהגויות של הילדים משליכות אחר כך למשפחות. מישהו חשב, לדוגמה, לחשוב על הילדים כעל שגרירים למשפחות שלהם, שיעבירו את הידע שהולך ונצבר כל הזמן? סתם, באמת, בואו נחשוב חמש דקות ונחשוב על הדברים שאפשר לעשות. מערכת החינוך שמונה חודשים לא עשתה כלום כלום כלום מזה, כלום.

מילה אחרונה, אני שומעת על הרשויות המקומיות ואני מצטרפת ואני חושבת שכן הייתה הבנה עם הזמן של התפקיד של הרשויות המקומיות ושל התפקוד שלהן בתוך העניין, במיוחד של הפעלת מערכת החינוך, אבל אני כן רוצה גם בנוסף לזה להרים דגל שאומר שבמדינת ישראל יש אי שוויון מאוד מאוד משמעותי בין הרשויות המקומיות לבין עצמן. אני גרה בתל אביב ואנחנו שומעים הרבה את פורום ה-15 ואת הרשויות שכן יכולות. לא כולן, אגב, אנחנו שומעים גם על כפר קאסם ועל הרבה רשויות שכן לקחו את האתגר והתמודדו, אבל לא כולן. וכמי שתומכת מאוד בדמוקרטיזציה ובביזור של הרבה מאוד דברים לרשויות המקומיות כן אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו לא נטיל את האחריות דווקא בזמן משבר, כשהקושי גובר דווקא אז אנחנו נטיל אחריות יתרה ופשוט יהיו כאלה שלא יוכלו להתמודד עם זה ויישארו מאחור.

זה בטח נכון כבר היום בנושא של ציוד הקצה, והיה פה הרבה עיסוק בנושא של ציוד הקצה, גם המחשבים, גם הנגישות לרשת האינטרנט וכל הדברים האלה, וזה נכון גם ביכולת של הרשויות להפעיל את האירוע הזה. אנחנו לא רוצים לצאת מזה עוד שנה עם ידיעה שהרחבנו את הפערים בצורה שכמעט יהיה בלתי אפשרי להתגבר עליהם, במיוחד בגילאים הקריטיים.

חד משמעי. תודה רבה, חברת הכנסת תמר זנדברג. מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר, ממש בקצרה, אנחנו ממש בדקות אחרונות ויש עוד הרבה דוברים.

כן, אני מבין את קוצר הזמן, אני רק רוצה לפתוח ולומר שהיום אנחנו ב-11 בנובמבר, חודשיים וחצי מתחילת שנת הלימודים ואני מרגיש מותש כאילו אני ב-20 ביוני. אני, כמנהל תיכון של 1,300 ומשהו תלמידים, מרגיש מותש. ממה אני מותש? ראשית, אמרו את זה קודמיי, הנחתות של מתווים. אגב, כל מתווה לפחות 18 עמודים. לוקח לי הרבה זמן לקרוא אותם ולהביא אותם עד הסוף. בחלקן ההנחיות האלה הזויות ומנותקות.

מה שאני רוצה לומר כאן בישיבה הזאת זה שמשרד החינוך צריך לשחרר, לשחרר, אל תדאגו, אתם תמשיכו להיות הרגולטור, מתווי המדיניות, שחררו, תהיו מחסום בפני הרחבת פערים בין רשויות חזקות שיודעות להסתדר לבין רשויות חלשות שצריכות את משרד החינוך. אם יש לכם 135,000 מחשבים, חלקו אותם קודם כל לאוכלוסיות החלשות. זה מצוין, זה בסדר, חבל רק שזה 135,000 וחבל שזה יקרה בעוד הרבה חודשים כי חסרים בערך 450,000 מחשבים כולל גישה לאינטרנט. אבל אל תחששו לשחרר. לא יקרה שום דבר. תנו למנהלים ולרשויות המקומיות לנהל את העניינים בשטח. וגם תשמרו על תקשורת עם הרשויות והמנהלים.

מנשה, אני חושב ששמעתי אותך מחמיא למשרד החינוך על ה-150,000 מחשבים והפריסה שלהם.

כן, מאיר, אני מחמיא, בהחלט.

אז מה? אני לא מבין.

יישר כוח, יישר כוח ואני אומר שחסרים עוד כ-300,000 מחשבים.

כן, זה ברור, אבל – לא שאני מליץ היושר שלהם, אבל קצת התבלבלתי. מה זה לשחרר? אתה אמרת, וחיזקת את זה שהם כבר הוציאו 150,000, כלומר שלא נקבל אינפורמציה, אנחנו כאן בכנסת, מוטעית. אני בירכתי את שר החינוך.

נכון לרגע זה, מאיר, חולקו מתוך ה-135,000 שמשרד החינוך רכש, וכל הכבוד שרכש, חולקו בערך כשליש מהמחשבים הניידים האלה. גם כשהם יסיימו, מה שאמר עופר רימון, ואני סומך עליו, הוא אמר שהם יסיימו לחלק את ה-135,000 מחשבים עד בערך חודש ינואר, שזה הישג מעולה. קדימה, יש עכשיו משימות יותר חשובות מהעניין הזה, יש עוד 300,000 תלמידים - - -

זה בתיאום מלא איתכם, נכון, מנשה? זה בתיאום עם המנהלים?

כן, עם הרשויות המקומיות והמנהלים ועל זה אני מברך. אבל אני אומר, קונספטואלית, כמדיניות, משרד חינוך יקר, תעזבו - - -

מנשה, משפט סיכום. יש עוד המון אנשים שרוצים לדבר, משפט. אתה אומר דברים מעולים, חשובים, אבל אנחנו פשוט קצרים בזמן.

עצה אחרונה למשרד החינוך, ברגע שתהיו בתקשורת ישירה אמיתית עם המנהלים בשטח אתם תימנעו מהנחיות הזויות ומנותקות ומגוחכות. אנא, תיעזרו בנו. אנא תנו למנהלים לנהל. אני מכיר את בית הספר שלי הכי טוב בעולם. מר גלנט, לי יש 55 דונם של חצר ומדשאות. לבית ספר במרכז תל אביב יש אולי דונם וחצי. תן לי להתאים את גבולות הגזרה לבית הספר שלי, ככה כולם ייצאו נשכרים. תודה רבה.

אני לא יכול להתאפק מלספר אנקדוטה משעשעת, אני כבר אמרתי פה את הגילוי הנאות שמנשה הוא מנהל בית הספר שבו אני למדתי, למרות שהוא לא היה מנהל שלי, אבל כשהייתי תלמיד תיכון וכידוע, או שלא לכולכם, אני סיימתי בית ספר בלי בגרות, את הבגרות השלמתי אחר כך - - -

איזה בית ספר?

בית ספר 'מעיין שחר' בקיבוץ עין החורש, ליד הקיבוץ שלי, ורבות מהמורות היו תמיד צוחקות שאני בעיקר מוביל את מגמת דשא, זה הדבר העיקרי שאני לומד.

הקדמת את זמנך.

אז אפרופו שטחים, ללא ספק, הקדמתי את זמני. הייתי ממשיך לדבר על זה, אבל הזמן קצר, סליחה, אנחנו ממש קצרים בזמן.

עדנה דוד, סגנית מזכ"לית הסתדרות המורים. כפי שאמרתי, יפה טכנית לא יכולה הייתה להגיע. בבקשה, עדנה, בקצרה.

בוקר טוב, שלום לכולם. אנחנו עדים באמת בחודשים האחרונים להרבה מאוד מתווים של גורמים שונים ומשונים, אני רוצה להזכיר שהסתדרות המורים היא הגוף - - - שאנחנו שותפים אליו בעצם מול משרד החינוך הוא מתווה שצריך להיות תמיד ישים בשטח. לצערי הרבה מאוד מתווים שעולים ובאמת אני מברכת על היוזמות, על הרעיונות, על היצירתיות, אבל שאלת השאלות הבסיסית בעיניי, האם מישהו יושב עם אותו הון אנושי שבלעדיו לא ניתן ליישם את הדברים? האם יושבים עם המנהלים ושומעים מה נכון ומה לא נכון? האם זה אפשרי?

לגבי התוכנית הספציפית שהוצגה היום, אנחנו מתנגדים. תראו, כיתות י' עד י"ב הן באחריות הרשויות. הרשויות יחד עם אולי עם ארגון המורים יכולים להתוות להם איזה שהוא מתווה, אנחנו עשינו שולחנות עגולים, אנחנו בקשר ישיר עם עובדי ההוראה, עם ההון האנושי של מדינת ישראל שאסור לוותר עליו, עם המנהלים והמורים והגננות שלנו, ואנחנו מדברים על אפשרויות, מתווים, ופורטים את הדברים, יש דברים שהם כלל לא ישימים.

אמרו כאן לפניי הדוברים הקודמים לפעמים דברים שהם הזויים. לדוגמה הנושא של משמרות הוא מאוד מורכב, עבודה על פי שעות, על כמה שעות, באילו ימים. יש איגוד מקצועי, לגננות ולמורים עד כיתה ט', וזו הסתדרות המורים. יפה בן דוד, המזכ"לית, אמרה באופן חד משמעי שכל מתווה צריך לבדוק אותו האם הוא ישים. את נושא המשמרות בדקנו. בדקנו את הרעיון הזה עוד טרם עלה, הוא עלה אצלנו גם בשלב יותר מוקדם, אנחנו מתנגדים לו מפני שהוא מורכב, מהרבה מאוד היבטים שקצרה הידיעה מלפרט כאן.

אז בעד מה אתם? אני מנסה להבין, עדנה, אני שוחחתי עם יפה ארוכות, היא לא אמרה, אגב, שהם מתנגדים למשמרות, היא אמרה שזה מורכב וצריך לחשוב איך. דיברתי עם עשרות, אם לא מאות, מנהלים, גם בזומים וגם בפגישות אישיות, אי אפשר כל הזמן להתנגד ולהתנגד, ואני מאוד מכבד אתכם, אבל זה פשוט לא עובד, המערכת בינתיים משותקת.

אז אולי אני אדייק, מתנגדים למה שלא מפורט ולא מספיק ברור כש - - -

אוקיי, אבל בעד מה אתם? בעד מה? תני דוגמה למה את רוצה שיקרה. (נתק בזום). היא ירדה? עדנה, פשוט ירדת מהזום, אם תוכלי להשלים אחר כך זה בסדר.

אני רוצה בבקשה לתת את זכות הדיבור לשי חג'ג', יושב ראש מרכז המועצות האזוריות, שגם נוכח פה בדיון, בבקשה.

בוקר טוב ליושב ראש ולחברי הכנסת כמובן. אני שמעתי קצת את הדיון בדרך ואני ממש מסכים עם מה שאמרת לגבי האופק וזה שלא הילדים יודעים, לא ההורים ובטח לא אנחנו, הרשויות, לאן השנה הזו הולכת להתקדם. תוך כדי הישיבה שלנו מפרסם משרד החינוך מתווה כשהוא לא מדבר איתנו בכלל לפני ואין לנו מושג מה הוא כתב במתווה הזה. זה המשך התנהלות של משרד החינוך.

בהמשך למה שנאמר פה, אני חושב שהעצמאות של הרשויות, ואם יש פה רשויות שדיברו עליהן שהן צריכות סיוע אז שהמדינה תסייע להם. רוב הרשויות במדינת ישראל יכולות להפעיל מתווים טובים מאוד, בתוך הרשויות שלנו יש שוני עצום בין רשות לרשות, תל אביב לא דומה למועצה אזורית ומועצה אזורית לא דומה למועצה אזורית שכנה. צריך להבין את זה, יש לנו אפשרויות לפתוח במתווים שונים גם בתוך היישובים שלנו. לצערי לא קיבלנו אישור, ביקשנו לפתוח במשמרות, עכשיו אני שומע שהסתדרות המורים מתנגדת, עוד לא שמעתי על דבר אחד שהם לא מתנגדים, שזה גם דבר מוזר, שזה מדהים.

דבר נוסף, אתמול מפרסם היועץ המשפטי של משרד הבריאות שאנחנו לא יכולים להפעיל את החינוך הבלתי פורמלי למרות שזה בקפסולות בהתאם למתווה משרד הבריאות. במקום לאפשר לנו להפעיל את הילדים בתוך היישובים שלנו עם מבוגר אחראי שישמור על הריחוק החברתי ועל המסכות וכל מה שצריך הם מאלצים את הנוער שלנו להיות לבד ולהתגודד. הרי הם לא יישבו בבית, בסוף יש לנו אלימות יותר גדולה וונדליזם במקום לאפשר לנו להפעיל, באמת לפי המתווה, אנחנו לא רוצים משהו שהוא שונה, אנחנו לא רוצים להרחיב את שרשרת ההדבקה, אלא להיפך, ואת זה הם לא עושים.

דבר אחרון, ואני מקצר, חופשת חנוכה תיכף בדרך, ההורים רוצים להירשם לקייטנות. לצערי אף אחד לא מעדכן אותנו, בסוף יחליטו יומיים קודם שצריך לפתוח את הקייטנות ואנחנו צריכים לגייס כוח אדם וזה יהיה בלתי אפשרי. צריך להורות למשרד החינוך, אם מתכוונים לפתוח קייטנות בחנוכה נא להגיד לנו להיערך לזה, ואם לא, שגם יגידו לנו שלא.

ואני חייב להגיד שהמתווה שלכם הוא מצוין, העניין המרכזי בו זה העצמאות לרשויות. אני חושב שזה נכון, רשויות שצריכות עזרה, עוד פעם אני אומר, שהמדינה תשים את היד בכיס ותעזור להן. תודה רבה.

תודה רבה, שי, שמחים על כך. תיכף אני אתייחס למה שמשרד החינוך פרסם, זה אקורד הסיום של הדיון.

ירדן מנדלסון נמצאת פה? בבקשה, בקצרה. היה לי חשוב מאוד לשמוע גם את הפן של פורום הפסיכולוגים, זה מאוד משמעותי לנו, אבל ממש בקצרה.

אני דווקא, בהמשך למה שאמרה חברת הכנסת תמר זנדברג, מחליטה להיות אופטימית בעקבות הדיון היום מכיוון שסוף סוף אני שומעת ממש הסכמה מקצה לקצה על המשמעויות הנפשיות שיש למצב כרגע על הילדים. המורים מבינים את זה, ההורים מבינים את זה, הילדים מבינים את זה ואנחנו מבינים שהתקופה הזו מתאפיינת בעומס רגשי חסר תקדים על הילדים. הדבר הבא שצריך לעשות זה להחליט שעושים עם זה משהו.

אז אני מברכת על המון המון פנים במתווה הזה שהצגתם, על זה שמערכת החינוך חייבת להישאר פעילה ולא רק להישאר פעילה בזום, המחירים הנפשיים שילדים משלמים על החודשים על גבי חודשים שהם נמצאים בבית זה בלתי נתפס. אנחנו מדברים על עלייה של 50% בפניות למוקדים בעבירות סייבר, אנחנו מדברים על רבע מההורים שמדברים על החמרה במצב הנפשי של הילדים שלהם ואני בטוחה שהנתון האמיתי הוא יותר גבוה.

ההתאמה המקומית, הגמישות, אני לא אחזור על דברים שאמרו, אנחנו צריכים לזכור שחוץ ממחשבים וחוץ משעות לימוד אנחנו צריכים להתאים את כל הדברים האלה למענים הנפשיים למבוגר שיראה את הילד. אנחנו צריכים לדאוג שלילדים האלה עדיין יש את המסגרות החברתיות ואת המפגשים עם החברים שלהם לא רק בפורטנייט ושהמורים מדברים איתם לא רק על אנגלית ומתמטיקה ומולדת, אלא גם מדברים ומסתכלים עליהם בעיניים ושואלים אותם מה שלומם ואיך הם ואיך זה לחיות ככה במציאות הזאת, כשאין להם לא בית ספר ולא הורים כרגע שזמינים להם מספיק. חייבים לתת על זה את הדעת.

ואני אסיים במשפט, כל הדבר הזה לא יקרה בלי הכוונה מקצועית לצוות. הצוותים לא רגילים, לא הוכשרו, לא דמיינו לעצמם את זה שהם יצטרכו להיות מורים בעת קורונה, הם צריכים ליווי מקצועי. אמרה חברת הכנסת אורלי פרומן, יש פסיכולוג אחד ל-740 ילדים, אז קודם כל אני פה להזכיר שזה פסיכולוג בחלקי משרה, זה לא פסיכולוג שלם, ו-ב', מאוד מאוד מעניין אותי גם מה המדד של פסיכולוג לאנשי צוות חינוכי, שיידע להיות שם, שיידע לתת להם את המענים, לעזור להם לעזור לתלמידים. ואם לא יהיה פה שינוי בהיערכות של משרד החינוך של המענה הפסיכולוגי לבתי הספר ובהיקפים שהם מקבלים הילדים יישארו קירחים, צוותי החינוך יישארו קירחים וההורים יישארו קירחים.

ירדן, תודה רבה על השותפות בהקשר הזה ועל הפן החשוב. נמצא איתנו גם שלמה חדד מארגון המורים, יו"ר המחלקה הפרופסיונלית, בבקשה. ממש דקה.

בוקר טוב. אני רוצה להתייחס לעניין של ביטול מבחני בגרות. ביטול מבחני בגרות יכול לגרום נזק גדול מאוד לתלמידים. מי שיודע ומבין, מי שיוצר את הכניסה לאוניברסיטאות, יודע שכאשר אנחנו נותנים להם ציונים פנימיים האקדמיה לא תקבל אותם וזה יגרום נזק גדול מאוד. התלמידים האלה, כל המחזור הזה יהיה מסומן ולכן מה שצריך לעשות זה לצמצם את חומר הלימוד וליצור בחינות בגרות כפי שסוכמו בתחילת שנת הלימודים.

שלמה, רק שאלה בהקשר הזה, ראית שמשרד החינוך לפני חצי שעה פרסם מתווה ואין שם שום התייחסות לצמצום חומר?

לא קראתי, ראיתי שזה מופיע. אני חושב שצריך לעשות חיבור בין מה שקורה פה ובין משרד החינוך. אני לא קראתי אם יש חדש במתווה, אבל ישנם בתי ספר תיכוניים ריקים היום ואפשר להכניס לשם תלמידים ואפשר ללמד שם. המורים מאוד רוצים שהילדים האלה יגיעו לבתי הספר. אז אם יש בתי ספר ריקים למה לא ניתן להכניס את שכבת י', שכבת י"א, שכבה י"ב וגם חטיבות הביניים? המצב הוא קשה ביותר עבור המורים ועבור התלמידים ולכן יש צורך להכניס את התלמידים האלה בהדרגה לבתי הספר.

משפט לסיום, השלטון המקומי יודע מה קורה בבתי הספר, מנהלי בתי הספר יודעים מה קורה, נכון שישנן רשויות חלשות ויש רשויות חזקות יותר, משרד החינוך הוא הרגולטור, הוא יכול לסייע לרשויות החלשות, אבל צריך להתחיל את הלימודים בתיכונים ובחטיבות הביניים, אי אפשר להמתין עוד.

שלמה, לגבי משמרות, אני רק רוצה לוודא שאני אומר נכון, אתם מסכימים לאפשרות של משמרות, נכון?

בעניין משמרות, כתבנו באופן ברור, אנחנו נעשה הכול כדי שהילדים האלה יוכלו לחזור לבתי הספר, אנחנו לא צריכים ליצור מצב של דור שיסומן והקושי יהיה ברור לאותם תלמידים. תודה רבה.

תודה רבה לך, שלמה. אנחנו, כאמור, מחויבים ב-11:00 לסיים אז אני אסכם את הדברים. יש לי עוד רשימה ארוכה של דוברים ודוברות שרציתי שידברו, אז אני באמת מתנצל בפני מי שלא הספקתי לאפשר לו את זכות הדיבור, בימי רביעי זה תמיד מאוד מאוד מוגבל ולכן אין מנוס.

משרד החינוך ממש לפני חצי שעה פרסם מתווה לחזרה ללימודים. אז קודם כל בפעם המי יודע כמה הם מראים כמה הם חוששים ממה שקורה בוועדת החינוך והם מפרסמים בדיוק כשאנחנו מקיימים דיון על הנושא את המתווה שלהם. אני לא יודע איך מרגישים עכשיו הנציגים של משרד החינוך שרק לפני שעה דיברו פה כאילו אין מתווה ועל הראש שלהם ושל כולם פה משרד החינוך פרסם מתווה. אני במקומם הייתי בודק טוב את הנושא הזה, אבל בעיניי זאת לא דרך להתנהל. זאת כמובן לא אשמתם.

אז אני אומר גם לך, השר גלנט ולמשרד החינוך, פרסמתם שוב פעם מתווה שמתעלם לחלוטין מהשלטון המקומי, מהרשויות המקומיות, שכרגע היו פה ואמרו שהם לא יודעים על זה, מהנהגת המורים, מהמנהלים. לא התייחסתם במילה למה קורה עם ילדי כיתה ז' עד י', איפה הם? אתם משאירים אותם בבית עכשיו עוד כמה חודשים? זה מדהים, קראתי עכשיו את המתווה, כתוב ה'-ו' והופ, מדלגים לשורה הבאה, י"א-י"ב, כאילו הם לא קיימים. מאות אלפי תלמידים ותלמידות שהם פשוט לא מקבלים אפילו התייחסות במילה. אין מילה אחרת חוץ מהפקרות, זה מה שאתם עושים להם, אפילו לא מתייחסים אליהם.

בנוסף, שוב פעם אתם נופלים למתווה אחיד לכל רחבי הארץ אחרי שהמודל שלכם קרס. כל מדינת ישראל יודעת, השר גלנט, שזה קרס. לעשות מתווה, לכתוב שוב פעם את המילה הזאת ולראות שזה לא יעבוד. גם הפעם זה לא יעבוד. אני לא מדבר על מה ועדת החינוך של הכנסת תעשה אחרי שהקבינט ידון בהצעה שלכם, את זה כבר אמרתי, אלא על העובדה שאתם שוב פעם מתעלמים מהמציאות.

אז בסדר, יש כמה התייחסויות חשובות, זה טוב מאוד לעשות מרתונים לבגרות, זה חשוב לאפשר ל-י"א-י"ב ללמוד באיזה שהוא פרק זמן לבגרות, זה חשוב, זה טוב, אבל אם שוב פעם תתעלמו מהשונות בכל רחבי הארץ המתווה שלכם יקרוס. זה לא יעבוד וגם אי אפשר לאשר אותו ככה.

אז אני קורא לכם להתאפס. למרות ששוב פעם פרסמתם את זה בזמן הדיון בוועדה, זה בסדר, זה רק מחמיא לנו, ולנסות להבין שאם לא תהיו מתואמים עם השטח אתם פשוט תעשו עוול לילדים. קרבות האגו האלה שאתם מנהלים והפוליטיקה הצינית של לפרסם בזמן הדיון, זה לא משרת אף אחד. אם בסוף זה לא יקרה, הילדים לא יוכלו לחזור ללמוד, היקף החומר לבגרויות, אמר פה גם שלמה חדד, אי אפשר לא לצמצם את ההיקף הגדול של החומר לבגרויות, אף ילד, או כמעט אף ילד, בטח לא אותם ילדים שיש להם קושי והפרעות קשב והיכולת שלהם ללמוד בזום מוגבלת, אני אומר את זה גם על מי שבעצמו בחיים לא היה מצליח להתמודד עם המצב הזה - - -

ואלה שאין להם שאין להם את - - - הם לא לומדים כבר הרבה זמן.

ואלה שאין להם תשתיות, איך הם ייגשו לבגרות אם אתם לא מעזים לצמצם את היקף החומר?

יש פה עוד דבר.

רק שנייה, תן לי לסיים את השצף. אני רוצה רק להגיד לך, שלמה, להגיד כל הזמן שהאקדמיה לא תאשר. תדברו עם האקדמיה. כמו שאני דיברתי עם יושב ראש ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות, וכמו שאני דיברתי עם יו"ר ות"ת וכמו שאפשר לדבר עם כל אותם האנשים שהם בעצמם מקבלים את ההחלטות, תגיעו איתם ביחד להסכמות איך אפשר לייצר את המצב שמי שעכשיו הוא ב-י"א-י"ב יהיה אליו יחס אחר, כי מה לעשות, זאת המציאות, הוא נמצא בתוך הקורונה, אבל שהוא לא ייפגע והיא לא תיפגע, התלמידים האלה לא ייפגעו. אפשר למצוא להם מתווה שכשהם יגיעו לאקדמיה אז ההתייחסות אליהם תהיה כזאת מותאמת ולא פוגעת. זה לא כל כך מורכב, רק צריך לדבר.

אז לצערי באמת, מדם לבי, בעיקר אני מתוסכל עבור הילדים בישראל ששוב פעם משרד החינוך מתעלם מכל הדרישות של כל הארגונים וחושב שהמתווים שלו יתפסו. זה שוב נדון לכישלון, אני אומר את זה מראש.

חבר הכנסת כסיף, במילה. כמו שאתה רואה, דורשים ממני לסיים את הדיון.

אני מסכים עם כל מילה. אני גם לא מבין ורוצה להוסיף למה באישור קבינט הקורונה, מדלגים מעל - - -

לא, זה בסדר.

לא, סליחה, קבינט, התבלבלתי, חשבתי ועדה. עזוב, תשכח.

אין בעיה, הכול בסדר. תודה רבה לכל מי שנכח בדיון, אנחנו נועלים את הישיבה ועוברים למליאה, תודה רבה.



הישיבה ננעלה בשעה 11:03.