פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-ושלוש
הכנסת
2
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
17/11/2020
מושב שני
פרוטוקול מס' 53
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, א' בכסלו התשפ"א (17 בנובמבר 2020), שעה 12:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-23 מתאריך 17/11/2020
תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב
פרוטוקול
סדר היום
תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב
משתתפים (באמצעים מקוונים)
¶
זינב אבו סויד - מנהלת תחום תעסוקת חברה ערבית, דרוזית וצ'רקסית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים
בני צרפתי - מנהל תחום תכנון ובקרה, משרד הכלכלה
ח'יר אלבאז - יושב ראש ארגון אג'יק – מכון הנגב
הנאדי שאער - מנהלת קשרי ממשל, אג'יק – מכון הנגב
שמואל (שמוליק) דוד - יועץ, שתי"ל
הודא אבו-עבייד - רכזת לובי מקומי, פורום דו קיום בנגב
אמל אלנסאסרה - יועצת ארגונית ומלווה לצוות המקצועי, עמותת סדרה – לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב
מייסא גראבלי - עו"ד, מנהלת הקו הפתוח לזכויות נשים בעבודה בשפה הערבית, שדולת הנשים בישראל
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
שלום לכולם. אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. אנחנו חלק מן היום המיוחד שיזם חבר הכנסת סעיד אלחרומי, יום הנגב. אנחנו מקיימים את הישיבה של הוועדה בנושא תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב.
הנושא הזה בכנסת העשרים העסיק רבות את הוועדה הזו מאחר וזוהה מלכתחילה שזה נושא שמדבר על הקבוצה אולי הכי מוחלשת בציבור באופן כללי, ובאוכלוסייה הערבית באופן ספציפי. שיעור תעסוקת הנשים הבדואיות בנגב היה מהנמוכים ועם פערים אדירים מול הנשים באופן כללי במדינת ישראל וגם מול האוכלוסייה הערבית באופן כללי.
הושקעו מאמצים רבים בוועדה כדי לנסות לאגם את המשאבים, את המאמצים ואת התוכניות שמדברות על תעסוקת נשים ערביות.
כמובן קודם כול נשמע את חבר הכנסת היוזם, אבל ננסה היום לסגור את הפער הזה של שנתיים שהכנסת לא התעסקה בנושא הזה והיינו בתוך מערכות בחירות, לראות איך תפקדה המדינה כאשר אנחנו בכנסת לא שמענו מה הולך שם ולא בדקנו. בבקשה, חבר הכנסת אלחרומי.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת)
¶
תודה, גברתי היושבת-ראש. בהחלט בכנסת העשרים בתפקידך כיושבת-ראש הוועדה הזאת דנו המון בנושא הזה. עקבנו מעקב צמוד אחר החלטות הממשלה והעשייה של המשרדים השונים כדי להביא לידי ביטוי החלטות ממשלה שהתקבלו ובחנו מה ההשקעות התקציביות בנושא הזה.
הנשים הערביות הבדואיות בנגב הן הקבוצה המוחלשת בארץ, אין עוד קבוצה ברמה הזאת – גם סבל יום-יומי בכפרים הלא מוכרים, סבל בשל הריסות בתים, סבל בשל אי הנגשה של שירותים בסיסיים. במקביל אלינו, גברתי היושבת-ראש, מתקיים דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות על המחסור בשירותי הבריאות, והנפגע העיקרי זה האישה הבדואית, זה האישה הערבית בכפרים הלא מוכרים האלה.
בכדי לקחת את החברה הבדואית, החברה הערבית בנגב ממקום של עוני, של הזנחה, למקום טוב יותר, להתקדם קצת, חייבים להשקיע באוכלוסייה הזאת, בתעסוקת נשים. אבל השקעה באוכלוסייה הזאת – החסמים שהמדינה בעצמה שמה בפני הנשים האלה, מרוב שדיברנו עליהם הם כבר כמעט בלתי פתירים. נושא התחבורה הציבורית שאיננה נגישה. מגיעות ללשכתי בבאר שבע עדויות מצמררות. יש אישה בדואית שגרה בכפר לא מוכר, כמעט 5 או 6 קילומטרים מן הכביש הראשי. אם לא מתמזל מזלה לצאת מן הבית בשעה מוקדמת בבוקר אז היא לא יכולה לצאת כי אין תחבורה ציבורית, אין רכב במשפחה וגם כשהיא תגיע לכביש הראשי אין שם תחנת אוטובוס.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
יש התנגדות במשרד התחבורה ובנתיבי ישראל לשים תחנת אוטובוס בדיוק בכניסה לכפר.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת)
¶
תחנת אוטובוס, פשוט מאוד שהאוטובוס שחולף בכבישים האלה יעצור שם. הנשים האלה הן הקבוצה שהכי ניזוקה.
מה עוד שכאשר מגיעים ללשכת התעסוקה – שלשום קיימתי דיון עם מנהל שירות התעסוקה בדרום דווקא בנושאים האלה. כאשר אישה מגיעה ושולחים אותה להתחיל עבודה ב-6 בבוקר. תארו לעצמכם, אישה, אימא חד-הורית, שגרה בכפר לא מוכר בזרנוב או באל פורעה או אפילו בישוב מוכר, ונשלחת להתחיל את יום העבודה שלה ב-6 בבוקר. מי יטפל בילדים וישלח אותם לבית הספר? או שאנחנו רוצים להזניח את הילדים האלה שינשרו לרחוב או שלא יגיעו לבית הספר? אימא חד-הורית, שאין לה בן זוג, חשוב שיהיו מקומות תעסוקה מותאמים, שיתחילו עבודה ב-8 בבוקר. במקום לשלם הבטחת הכנסה אפשר לדבר על שש שעות עבודה ולשחרר אותה אחר כך.
אני מניח שנשמע ממשרדי הממשלה, גברתי היושבת-ראש, מה עשו ומה מתכוונים לעשות בסוגיות האלה. אני לא מרוצה בכלל משיעור התעסוקה של נשים ערביות בדואיות בנגב. השקעה בקבוצה הזאת של הנשים הערביות בדואיות בנגב היא השקעה בנגב, היא השקעה בחברה הערבית אבל גם בכלל תושבי הנגב, יהודים וערבים כאחד.
גברתי היושבת-ראש, עשית עבודה מצוינת בכנסת העשרים בנושא הזה. חשוב שגם את תעקבי איתי ועם כולם אחר הנושא הזה. אני מודה לחברתי, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, שמצטרפת למאמץ ולשאר האנשים מן הארגונים השונים, מפורום דו-קיום ושאר הארגונים שמציגים בוועדה הזאת. אני מקווה שאנחנו נצא במסקנות ובסיכום שרק יועיל לאוכלוסייה החלשה הזאת. תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
תודה רבה. אני מסכים איתך, חבר הכנסת סעיד אלחרומי. כאשר אנחנו מדברים על תעסוקת נשים באופן כללי, תשמע את האבסורד: בדיוק הגעתי מישיבת ועדת הכספים שבה דנים על הארכת גיל הפרישה של נשים, ואנחנו עדיין מחפשים את הדלת שאפשר ממנה שהאישה הערבייה הבדואית תגלוש לעולם התעסוקה. הפער הזה שקיים בין הדיון שמתקיים קומה אחת למעלה לבין הדיון שמתקיים פה מתבטא בפער אדיר שקיים בשטח. זיהינו ודיברנו כל הזמן על הבעיה בשילוב נשים ערביות ועל החסמים שקשורים לתחבורה ציבורית, שקשורים למסגרות לגיל הרך והכנסה ירודה או תשלומי שכר נמוכים.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת)
¶
גברתי היושבת-ראש, דיברנו על זה גם בכנסת העשרים. אלפי נשים בדואיות עוסקות בחקלאות בשכר שהוא מחצית משכר המינימום, ב-120 שקל ליום עבודה.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
אם אנחנו מדברים על החסמים האלה בעניין נשים ערביות באופן כללי, זה כפליים ואולי פי שלושה כשמדובר באישה ערבייה בדואית בנגב, כאשר החסמים נערמים יותר ויותר. לכן בזמנו דרשנו שתהיה תוכנית ברורה.
אני מזכירה לכולנו שאנחנו מקיימים את הדיון הזה בצל הקורונה, כאשר יש אבטלה חמורה יותר אצל נשים ויש מחסור במקומות תעסוקה. לצערי הרב כל מה שעבדנו למענו בעשר השנים האחרונות יכול לרדת לטמיון והמצב עלול לחזור אחורה.
בבקשה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.
אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת)
¶
צוהריים טובים לכולם, כבוד היושבת-בראש, חברי ידידי אחי סעיד, תודה רבה. מאמץ מבורך והרבה הצלחה. אני מחזקת מכל הלב. כפי שאמרת הבוקר בצדק רב, אנחנו מגיעים לנגב מידי פעם וחווים את הכאב וזה נשאר ומלווה אותנו, אז איך אתה, בן הנגב, שנושא בנטל הזה גם ביום-יום, יום ולילה, רואה את הדברים, חי אותם, נושם אותם, ואפילו אם אתה רוצה קצת אתנחתא אתה לא יכול כי אתה בתוך זה ואנשים, נשים וילדים כל הזמן פונים אליך וכמונו רואים בך כתובת לנושא של הנגב.
אין ספק שנושא תעסוקת נשים בכלל בחברה הערבית בעייתי וקטסטרופלי. למרות שניתנה עליו הדעת, צריך לתת לו תשובות ומענים ראויים, רלוונטיים ומותאמים. כשאנחנו מדברים על נשים בנגב אנחנו יודעים שהבעיה חמורה שבעתיים ממה שקורה בתוך החברה הערבית.
לא צריך להיות סוציולוג או עובדת סוציאלית כדי להבין – כדי שמשפחה תצא ממעגל העוני היא צריכה שיהיו לה שני מפרנסים, כל עוד אנחנו מדברים על משפחה עם ילדים קטנים. אם אנחנו מדברים על משפחה עם ילדים מבוגרים יותר אז צריך יותר. ומה לעשות שיש בחברה הערבית, ועוד יותר בנגב, בקושי מפרנס אחד. בנגב רוב הגברים המפרנסים גם עובדים בעבודות כפיים ועבודות שחורות ולא מקבלים שכר גבוה שמאפשר חיים נורמטיביים.
אנחנו יודעים שכיום על פי הנתונים הסטטיסטיים רק 25% מן הנשים הבדואיות מועסקות ועובדות. איפה הן עובדות? אחוז די קטן ומינורי יחסית עובד בעבודות מוסדרות עם תלושי שכר ודירוג ודירוגים וכן הלאה, והשאר עובדות בעבודות כפיים ועבודות שחורות, בחקלאות ומזון וכן הלאה, ומקבלות חצי משכר המינימום. אז איך נוכל לצפות למשהו אחר בנושא הזה?
כאן כאשר השיעור הארצי של הילדים בממוצע הוא 52% שחיים מתחת לקו העוני ורובם מן החברה הערבית, אנחנו נראה שקרוב ל-80%, 79.2% מן הילדים הבדואים בדרום חיים מתחת לקו העוני.
חשוב לציין, לא שהנשים לא רוצות לצאת לתעסוקה. הן כן רוצות לעבוד, הן כן רוצות לפרנס את המשפחות שלהן בכבוד, אבל אין תעסוקה מותאמת, אין תחבורה ציבורית, אין אזורי תעשייה. על כל הדברים האלה צריך לתת את הדעת ולדרוש שוב, חברתי עאידה, למרות העבודה מלפני שנתיים, כאשר השנתיים האלה מחקו הרבה, אין מנוס, אין הרמת ידיים. צריך להתחיל מחדש ולכוון למטרה. תודה.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
תודה רבה, חברת הכנסת אימאן. אני בטוחה שכולנו מסכימים שזה נושא שאי אפשר להרים ידיים בו ואנחנו נלחמים במקרה הזה גם על הפרנסה, הכבוד והמחיה של ציבור שלם.
אימאן ח'טיב יאסין (הרשימה המשותפת)
¶
חשוב גם מהמקום הזה לומר שאנחנו מכאן מברכות את אותן נשים בנגב על האיתנות ועל - - -(ברכה שנאמרת בערבית).
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
זה אחד הדברים שניסינו להדגיש כל הזמן, שלמרות המצב הקשה מאוד, התהליכים שעוברים הנשים הערביות הבדואיות בנגב, ההצלחות שהן רושמות בהרבה תחומים, גם בתחום ההשכלה, גם בתחום התעסוקה, גם בתחום החיים האישיים וגם בתחום העמידה האיתנה, כפי שנאמר על ידי אימאן, על הקרקע בין ההריסות, בין הריסות הבתים ובין נישול הקרקע ובין התוכניות להעתקת מקום המגורים שלהן. אני חושבת שזה רק מעיד על היכולות האדירות הנמצאות אצל הנשים.
הייתי רוצה לפתוח את הדיון. אני יודעת שמשרד הכלכלה היה אחראי על יישום התוכנית של המשרדים השונים שניסינו לבנות בעניין תעסוקת נשים. אני רגילה בדיונים הקודמים לעבוד מול יריב מן. אני רואה שיריב מן לא נמצא איתנו היום.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
הייתי רוצה שנציגי פורום דו-קיום יתייחסו גם לדברים שיגידו גורמי המדינה. מר בני צרפתי, מנהל תחום תכנון ובקרה במשרד הכלכלה, שלום.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
שלום, שלום, זה כבר לא בוקר, אנחנו כבר בצוהריים.
בני, הייתי רוצה לשמוע ממך על יישום התוכניות שהיו לזירוז תעסוקת נשים ערביות. אנחנו מודאגים מאוד, במיוחד לאחר הנסיגה שחלה. אתה זוכר אולי, כשדיברנו על זה בישיבות הקודמות אני גם הייתי מודאגת מאוד מן היעדים שאתם קבעתם ולא הגעתם אליהם. היעד היה אז להגיע ל-40% תעסוקת נשים בשנת 2020. אני חשבתי שזה יעד יומרני, עוד לפני שידענו שתהיה קורונה ולפני שידענו שיהיו סגרים ותהיה ירידה בכל הכלכלה. השאלה היא איפה אנחנו עומדים היום. היום אנחנו עדים לנסיגה רצינית. למה? מה קרה? איך אתם מסבירים את זה? מה בדיוק יישמתם ומה לא הצלחתם ליישם?
בני צרפתי
¶
קודם כול, אני מאוד מאוד שמח להיות שותף לישיבה הזאת. אנחנו ביחד כבר שנים רבות בתחום הזה.
מבחינת תמונת המצב של הנתונים, ב-2005–2006 שיעור התעסוקה של הנשים היה 6%. ב-2012 לפני התוכנית הראשונה, תוכנית 3708, השיעור הזה עלה ל-19%. נתונים אחרונים שיש לנו ממכון ברוקדייל, נכונים לשנת 2017, הם על 33.7% תעסוקת נשים.
בני צרפתי
¶
שיעור התעסוקה של הנשים הבדואיות בנגב נכון לשנת 2017, שהיא השנה האחרונה שבה היה ניתן למדוד, הוא 33.7%. זה המקור הכי מהימן ואנחנו מסתמכים עליו. אנחנו מלווים במחקר מלווה.
עכשיו באה הקורונה וטרפה את הקלפים. אנחנו תמיד אומרים: אם הצפי הוא ש-25% מכלל דורשי העבודה בארץ יחזרו למעגל התעסוקה, אצלנו המצב לא כזה, אצלנו זה 40%. אנחנו חייבים – וזה מה שאנחנו עושים – ובעקבות הוועדה הזאת גם העלינו בכמה רמות את העוצמה שבה אנחנו מטפלים בנושא. עשינו כנס תעסוקה עם כלל המשרדים, ממש איגמנו את כל האנשים ששותפים לדבר הזה. זה מתחיל מביטוח לאומי וממשיך בשירות התעסוקה ומשרד הכלכלה. אנחנו בקשר עם הוועדה, קשר קבוע ורציף. אין לנו מונופול, אנחנו לא יודעים הכול ואנחנו רוצים כן לדעת הכול. אנחנו משתדלים לעשות כל מה שאפשר על מנת ששיעור התעסוקה הזה יעלה. הוא עלה אבל לא מספיק, אנחנו עדיין רחוקים. עכשיו הקורונה טרפה את הקלפים.
מבחינת החלטת הממשלה, יש הרבה תוכניות שנוגעות לתחום התעסוקה. שמעתי שיש דאגה מוצדקת לגבי התקציבים. אני יכול להגיד לכם בוודאות שאני עוקב אחרי כל שקל שיוצא מן ההחלטה הזאת, מכל ה-3.2 מיליארד שקל. יתרה מזאת, האגף שלנו עוקב גם אחרי תקציבים ישנים שהיו בתוכנית 3708. לדוגמה 141.5 מיליון שקל לטובת פיתוח אזורי תעשייה, עוד כמה עשרות מיליונים לטובת בינוי מוסדות ציבור של משרד הבינוי והשיכון. כסף שמגיע לנו עבור האוכלוסייה הבדואית, אנחנו לא נותנים לו לברוח ולזלוג. אנחנו מפמפמים באופן קבוע שמה שלוקח ביתר חלקי המדינה X זמן אצלנו לוקח כפול שבע מהזמן, אבל זה קורה. יש לנו את הבעיות שלנו, יש לנו את הסטטוטוריקה שלנו, יש לנו בעיות עם אזורי תעשייה, אנשים עם זיקה לקרקע שלא נותנים ליזמים אמיתיים לעלות על הקרקע. יש לנו את כל הדברים האלה. אנחנו מתגברים, בהצלחה חלקית, על הדברים האלה. אנחנו רואים את העתיד.
חברת הכנסת, אני רוצה להגיד לך שאני ברמה האישית לקחתי את הפרויקט עליי. אני עושה עכשיו פוסט דוקטורט באוניברסיטה העברית ואחד הפרויקטים שבחרתי לעשות שם הוא על איך מעלים את שיעור התעסוקה של הנשים הבדואיות.
באגף לקחנו את זה מתוך כוונה להיות אינטגרטור וזו ממש מטרה מוצהרת ומובהקת שלנו כאגף.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
אני שמחה מאוד לשמוע שאתה מתעניין כל כך בנושא ולקחת על עצמך לחקור אותו בפוסט דוקטורט שלך, אבל למען האמת אני עדיין לא רגועה. אם הסטטיסטיקה האחרונה שהצגת היא מ-2017, שאז היינו עוד באמצע הדיונים והיה ויכוח – אני עדיין זוכרת את הוויכוח האדיר שהיה על הפער בין הסטטיסטיקה שניתנה על ידי מכון ברוקדייל לבין הסטטיסטיקה האחרת שהוצגה בוועדה. אבל בואו נגיד 33.7%, ואתם קבעתם לעצמכם שב-2020 תגיעו ל-40%. מה אתה יכול להגיד על הסטטיסטיקה? במיוחד שאתה מדבר על 2017. מה המצב היום? מה שיעור הנשים הערביות הבדואיות בנגב שמועסקות? אני רוצה קצת לשמוע על התוכניות המיוחדות שאתם מובילים בעניין הזה. אי אפשר להסתמך רק על – כולנו יודעים שאזורי התעשייה עדיין תקועים.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת)
¶
בקשר לאזור התעשייה, כמי שהיה ראש רשות בשגב שלום ופעלתי לפתח שם מפעל של עוף עוז, ושם רוב המועסקים הם נשים, השאלה שלי למשרד הכלכלה היא מה התוכניות למקומות תעסוקה שמותאמים לנשים הבדואיות בנגב? הרי לא כל מפעל מותאם לנשים. נגרייה ומסגרייה לא מעסיקה נשים בדואיות. יש מפעלים שרק משרד הכלכלה יכול לזרז את המעבר שלהם לאזורי תעשייה חדשים. אני כאן פותח בפניך את הדלת. למשל יש לנו אזור תעשייה בתל שבע של 200 מגרשים שאמור להיות מפותח בקרוב. צריך לחשוב שם על מפעל עוגן שיהווה פתרון לאלפי נשים בתל שבע ובסביבה. מהכרה של הישוב שגב שלום, כשנפתח מפעל עוף עוז כל הישוב השתפר. כשהאישה והבעל עובדים, יש להם הכנסה והם יכולים לשלם גם עבור הילד, הם משלמים את המסים, הם משלמים לרשות. שגב שלום היא אולי הרשות היחידה בנגב שאין לה גירעונות. וכך נבנו מסביבו גם מפעלים אחרים. צריך לכוון לכיוון העסקת נשים, ובפרט במפעלים שמעסיקים נשים.
בני צרפתי
¶
אני ממש מסכים עם האמירה הזאת, שהמעסיק העיקרי של נשים בפרט זה אזור תעשייה. מה שקורה, בשגב שלום לדוגמה קם מפעל עוף עוז, בעידן הנגב קם מפעל סודה סטרים, ששניהם ביחד מעסיקים 4,000 אנשים מן החברה הבדואית, בעיקר נשים. למשל בכסייפה קיבלו במועצה המקומית דרך האשכול 13.5 מיליון שקל כדי להקים שם אזור תעשייה. איך מביאים את המעסיקים הגדולים? שמנו שם דרך אשכול הנגב המזרחי מנהל מיוחד שיטפל, ומה שאמר חבר הכנסת אלחרומי יהיה בדיוק התפקיד שלו, להביא את המפעלים הגדולים האלה שיביאו תעסוקה לנשים. את אותו דבר אנחנו מתכוונים לנסות לשכפל גם ביתר האזורים.
יש עדיין סוגיה של בעלות. גם בכסייפה, אפילו שההרשאה במועצה, פתאום צץ אדם שאומר שהקרקע שלו, למרות שזה לא נכון. יש לנו את העיכובים שלנו, אבל אני מאמין שעם דבקות במשימה, עם אותו פרויקטור שבא להביא מפעלי דגל ומפעלים שמעסיקים במאסות זה יהיה שובר שוויון, זה מה שישבור את המשוואה הזאת ובאמת נצליח להביא מפעלים גדולים לנגב. יחד עם זה אנחנו עובדים ביחד עם שירות התעסוקה, וקיימנו כבר כמה מפגשים עם שירות התעסוקה, עם מינהל אזורי תעשייה להקמה של מפעלים, להוריד את החששות של אותם יזמים שמגיעים לדרום ומפחדים שגם אם הם יקימו מפעל לא יהיו להם עובדים מספיק מיומנים כדי לתפעל את הדברים. אנחנו מטפלים גם בחזית הזאת מול שירות התעסוקה.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
אני רוצה להיות קצת יותר פרקטית. דיונים עקרוניים, על החסמים הקיימים, אנחנו כבר יודעים בעל פה והקדשנו לזה הרבה מאוד דיונים. בשנתיים האחרונות אתה יכול לסמן לי איזשהו פרויקט שנפתח, שקודם, שהתחיל להעסיק נשים? סודה סטרים קיים לפני כן, מפעל עוף עוז קיים עוד לפני כן.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
בואו נדבר על השנתיים האחרונות. נפתח איזשהו אזור תעשייה או תעסוקה חדש שקלט נשים? הבאתם איזשהו מפעל חדש שהתחיל להעסיק נשים? תן לי בשורה.
בני צרפתי
¶
אתן לך איזו בשורה. יש בנוהל שלנו, דרך החלטת הממשלה, הוראת מנכ"ל 4/49, שבזכותה קיבלו כבר הרשאה להקים שישה מפעלים בישובי הבדואים בנגב, רובם באזור התעשייה עידן הנגב כי שם אין את הבעיות הסטטוטוריות. המפעלים האלה יעסיקו נשים. חלק מהם אתם מכירים. זה יצא בהוראת מנכ"ל מיוחדת.
בני צרפתי
¶
הרשאות כבר ניתנו, הרשאות בסדר גודל של 15 מיליון שקל, כאשר 30% מן התמיכה שמה המדינה דרך החלטת הממשלה שלנו. הלו"ז פה הוא בידיים של היזם. כרגע היזם קיבל את ההרשאות והוא יוצא לדרך. אנחנו מאיצים בהם. יש להם את הקצב שלהם. זה מגזר עסקי, כבוד היושבת-ראש, והוא עובד מהר יותר מן הממשלה. אני מאמין שהמפעלים האלה יקומו די מהר כי כבר יש הרשאה, יש קרקע, אין בעיה של סטטוטוריקה, אז אני מאמין שזה ילך די מהר.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
איך אתה מסביר את הנסיגה שחלה בעבודה של מרכז אל-ריאן בשנה וחצי האחרונות?
אני מבינה מכך שאתה אומר לי שיש הרשאה למפעלים שיקומו, לאחר ששאלתי על איזו בשורה שקרתה בשנתיים האחרונות, זה אומר שלא קרה כלום בשנתיים האחרונות.
בני צרפתי
¶
אני רוצה להגיד עוד משהו. במסגרת מסלול 4/17 האחרון שיצא יהיו עוד 81 משרות חדשות של בדואים בנגב ודרך הוראות המנכ"ל הזו ישתתפו בשכר של העובדים וייתנו למעסיקים סובסידיה על שכר העובדים. הקצאה קודמת הייתה לעוד 37 מועסקים דרך אותה הוראת מנכ"ל, 4/17. אגב, אם מדברים על התאמות בין ההוראה הראשונה - - -
בני צרפתי
¶
מבחינת גובה הסובסידיה, מי שמעסיק נשים מקבל סובסידיה גבוהה יותר, הוא מקבל 37.5%, שזה הכי גבוה בכל המסלולים. מי שמעסיק גברים מקבל 35% בהתחלה וזה מסלול שהולך ופוחת. בהתחלה זה היה על פני שלוש שנים ועכשיו זה על פני שנתיים.
הנחינו את מנהלי אזורי התעשייה
¶
קודם כול מפעלי עוגן שיעסיקו נשים. בכסייפה הדגש הוא על מפעל שיעסיק נשים. דרך אגב, בכסייפה יש גם שלוחה של סודה סטרים שמעסיקה 30 נשים, זה מן התקופה האחרונה, וגם בעקבות הוועדה. כל הדברים האלה הם בעקבות הוועדות. זה שהוועדה לא התכנסה שנתיים לא אומר שאנחנו נחנו שנתיים.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
אני שמחה לשמוע, בני. אני שמחה לשמוע שהקשבתם לדיונים בוועדה ועיגנתם את המלצות הוועדה בתוך העשייה של המשרד.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
הייתי מרגישה רע מאוד, עם כל העשייה שעשינו והישיבות שקיימנו, אם לא הייתם מקבלים את ההמלצות ומעגנים אותן. השאלה איך אפשר להתקדם מפה.
הייתי מציעה שנעבור לשמוע קצת מן השטח ואחר כך נחזור למשרדי הממשלה. תודה, בני, תישאר איתנו כי בטוח יעלו עוד שאלות. הייתי רוצה לשמוע את הודה אבו-עבייד מהפורום לדו-קיום אזרחי בנגב ואחר כך נעבור לחברת הכנסת סונדוס סאלח. הודה, אני יודעת שיש לכם מצגת שרציתם להציג בעניין תעסוקת נשים בדואיות בנגב. אם אפשר להתמקד ולעשות את זה כמה שיותר מהר כי אני יודעת שהמצגת קצת ארוכה. בבקשה.
הודא אבו-עבייד
¶
אנחנו מדברים על שנת 2018, כאשר שיעורי העוני בנגב היו מאוד מאוד גבוהים. לפי דוח של המוסד לביטוח לאומי מדובר על 66% מתוך המשפחות בנגב שהן משפחות עניות, 72% מן הנפשות הן עניות, 79% מן הילדים הם עניים.
לגבי שיעורי התעסוקה של נשים – רבע מן הנשים הבדואיות הועסקו בשנת 2016, זה הנתון הכי עדכני שהיה. הדבר משפיע השפעה מכרעת על מעמדן החברתי והכלכלי, וכולנו יודעים עד כמה ברגע שנשים הן עצמאיות מבחינה כלכלית אז המעמד שלהן חזק יותר, אז הקול שלהן יותר נשמע.
אנחנו מדברים על שיעורי שכר במספרים נמוכים מאוד נכון לשנת 2018. ברהט השכר הממוצע של הנשים עמד על 4,086 שקל, כאשר שכר המינימום הוא מעל 5,000 שקל. עדיין מצב הנשים קשה מאוד, הן אפילו לא מגיעות לשכר המינימום. בישוב חורה אנחנו מדברים על 4,779 שקל, בביר-הדג' אנחנו מדברים על 2,840 שקל. אלה סכומים מאוד מאוד מאוד נמוכים וקשים. השכר של הנשים לא מגיע לשכר מינימום.
דורשי עבודה – יש אחוזים גבוהים מאוד מאוד ביחס לישובים היהודיים. בישובים הבדואיים שיעור דורשי העבודה גבוה מאוד.
בקורונה הבדואים והבדואיות הכי נפגעים כמעט, בגלל רמות השכלה ומיומנות נמוכה, ריחוק גיאוגרפי וחברתי, רמה נמוכה של אוריינות דיגיטלית ותשתיות – אין חיבורי אינטרנט וחשמל וזה לא מאפשר לנשים ולגברים אופציה של חיבורים דיגיטליים, וכמובן ובעיקר זה שמסגרות החינוך לא פתוחות, האימהות נשארות עם הילדים בבית ואז הן מאבדות את העצמאות הכלכלית שלהן ואת המעמד שלהן. כמובן כולם, גם את אעידה, יודעים היטב במה מדובר. וגם במצב עכשיו של הקורונה ברגע שמסגרות החינוך סגורות ויש מחסור בתשתיות בכפרים, ובכפרים הלא מוכרים באופן בולט, אז המצב מדאיג מאוד.
הודא אבו-עבייד
¶
התוכניות של המדינה באות לידי ביטוי בעיקר בשני מקומות. המקום הראשון הוא הפעילות של מרכזי ריאן לקידום תעסוקת נשים. ריאן הציבו לעצמם יעד ש-70% מקרב המשתתפים יהיו נשים. בשנת 2019 שיעור המשתתפות בריאן היה 57%, כאשר היעד היה 70%. בשנת 2020 – אנחנו יודעים שמדובר בשנה קשה, שנה של קורונה – השיעור אף ירד: היה 57% בשנת 2019, ב-2020 הוא ירד ל-54%. שוב, היעד שריאן הציב לעצמו היה 70% אך לא עומדים בכלל ביעד, לא בציפיות, לא בתכנון שריאן תכנן לעצמו. המצב בתעסוקת נשים מדאיג מאוד. אנחנו מדברים גם על מספרים נמוכים. זה שאני אומרת 57% נשים – מדובר על 414 משתתפות, כאשר בשנת 2020 עד אוקטובר היו לנו 103 משתתפות.
אנחנו רוצים להמליץ לריאן שיעמוד ביעדים ושיתחיל להסתגל למציאות החדשה שבה ההכשרות שמעניקים לאנשים הן הכשרות דיגיטליות.
היינו רוצים להמליץ על תגבור התקציבים להכשרות מקצועיות איכותיות יותר לנשים. אנחנו יודעים שרוב התקציבים הולכים לעברית תעסוקתית, כאשר כמה אפשר לממן תוכניות של עברית תעסוקתית? הדרישה היום היא להכשרה בנושאי אוריינות דיגיטלית לכל הנשים בנגב.
אני רוצה כמובן להתייחס גם ללשכות התעסוקה. התוכניות שלהן הן "מעגלי תעסוקה", תוכניות השמה, שוברי הכשרה. גם אצלם יש עברית תעסוקתית והשתלמויות. התוכנית "מעגלי תעסוקה" שוללת מאנשים את הקצבה שלהם, את המימון, ובעיקר נשים נרשמות לתוכניות האלה. התוכנית "מעגלי תעסוקה" היא כמו דלת מסתובבת: שולחים אותה לעבוד באיזה מפעל, היא עובדת שלושה חודשים ואז מפטרים אותה או היא מתפטרת ואז היא חוזרת ללשכת התעסוקה.
הדרישה שלנו היא להכשרות מקצועיות יותר, איכותיות וכמובן לבטל או לשנות את תוכנית "מעגלי תעסוקה". להפחית את העברית התעסוקתית. בדיווחים של לשכות התעסוקה מדווחים על ניצול יתר בעברית תעסוקתית, כאשר בעצם אין דרישה לתוכניות האלה. אנחנו דורשים תגבור קורסים לאוריינות דיגיטלית, אני חוזרת על זה. ובאופן יותר ספציפי, אנחנו מצפים שלשכות התעסוקה יתפרסו גם בישובי הבדואים. במצפה רמון יש 7,000 תושבים ויש לשכת תעסוקה.
הודא אבו-עבייד
¶
ברהט בלבד. מדובר על 22,000 תושבים, ועוד 20,000 תושבים מן הכפרים הבלתי מוכרים מסביב ואין אף לשכה. ב-חורה – 22,000 תושבים – אין לשכת תעסוקה.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
אני רוצה להבין, אישה מחורה או אישה מן הכפרים הבלתי מוכרים צריכה להגיע לרהט?
הודא אבו-עבייד
¶
כן. אני מדברת על מצפה רמון, שיש שם 7,000 תושבים, יש לשכת תעסוקה פועלת. אני לא רוצה להגיע לאופקים, לשדרות, לנתיבות – בכולן יש לשכות תעסוקה פועלות.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
בסדר, שיהיה שם, אבל גם שיהיה באוכלוסייה הערבית, זה ברור. מזעזע לחשוב שיש רק ברהט והשאר כולן צריכות להגיע לבאר שבע.
הודא אבו-עבייד
¶
נכון. שוב, אנחנו מדברים על מצב שבו נשים נאלצות להשתמש בתחבורה ציבורית, לצאת מן הבית, ללכת מרחק ארוך מאוד עד שיגיעו לכביש הראשי ולהשאיר את הילדים בבית, כאשר אין מסגרות לילדים. המצב קשה מאוד.
ההמלצות שלנו
¶
אנחנו מציעים תכנון אסטרטגי רחב מאוד בנושאי תעסוקה לקהילה הבדואית באופן כללי, ובמיוחד לקידום תעסוקת נשים.
אנחנו מבקשים צוות היגוי חירום, תוכנית אסטרטגית לשיקום שוק התעסוקה, כמובן בהתחשב במה שקורה עכשיו בתקופת הקורונה. לשכות התעסוקה מדווחות על מצב שבו נכון לאוקטובר 2020 40% מתוך מבקשי העבודה הם בדואים ובדואיות, כאשר המצב לא הולך להשתפר אחרי שמצב החירום של הקורונה יסתיים.
אנחנו שמים דגש חזק מאוד על מימוש יעד התעסוקה של 41% עד שנת 2024. זה היה אמור להיות עד שנת 2020 אך לא הגיעו ליעד.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
יש לך זמן רק לקרוא את הנקודות בלי הסברים, אני מתנצלת אבל אנחנו חייבים לרוץ.
הודא אבו-עבייד
¶
אנחנו מדברים על פיתוח הון אנושי ותשתיות לתעסוקה. תשתיות לתעסוקה זה אומר פיתוח אזורי תעסוקה.
רשת מנהיגות קהילתית לתעסוקה ופיתוח.
יש כמובן דגש חזק מאוד על השבת נשים מעוטות השכלה לתעסוקה והגנה על זכויות הנשים האלה.
מערכת תומכת השכלה גבוהה במשרות של בריאות ועבודה סוציאלית, שיש בהן מחסור אדיר, במיוחד במחלקות הרווחה. תודה רבה.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
כבר פניתי לשר הרווחה וביקשתי להפעיל תוכנית מיוחדת להכשרת סטודנטיות לעבודה סוציאלית, מסלול לימוד שיהיה תומך ושיש בו גם אפשרות של תעסוקה, כדי שיאפשרו להן כבר מן ההתחלה גם ללמוד וגם לעבוד, כחלק מעידוד התעסוקה וגם כדי לסגור את הפערים הקיימים והמחסור הקיים בעובדות סוציאליות. אני מקווה מאוד שנצליח לקדם את זה. כמובן למען הגילוי הנאות אגיד שהרעיון הזה התפתח לאחר שיחה איתך שקיימתי בשבוע שעבר.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
תודה לך, הודא. אני רוצה לאפשר לחברת הכנסת סונדוס סאלח, שישבה בסבלנות רבה והקשיבה. בבקשה, גברתי.
סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת)
¶
לראות שאת מנהלת ויושבת בראש הוועדה זה מחמם את הלב. המקום שאת תרמת בו רבות, ועדיין תורמת. אני שמחה כי ציפיתי שברוב הוועדות יהיו ראשי ועדות מן הרשימה המשותפת, במיוחד ביום הזה, והנה גם עאידה, גם כאישה, את מביאה ללא ספק את העומק הדרוש לוועדה הזו לדיון בנושא החשוב מאוד הזה.
סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת)
¶
המטרה היא להגדיל את שיעור התעסוקה של נשים בדואיות בנגב, זו מטרת-על. על מנת להגיע למטרה הזו יש שלבים מוקדמים שצריך לממש ולבנות תוכנית שהיא חוצת משרדים, שמשלבת עבודה אסטרטגית ותכנון עם שלל המשרדים השונים.
בכדי להשתלב בתעסוקה צריך שיהיו מקומות לאפשר לנשים לעסוק בהם. יש לפתח את אזורי התעשייה הנמצאים בדרום, ויש שם מקום. פשוט צריך לקבל החלטות יותר נועזות, להקל בעומס שנמצא במרכז הארץ, להעביר כמה שיותר אזורי תעשייה, מפעלים ומקומות תעסוקה לנגב. זהWin-Win Situation, לפזר גם את התנועה, גם להקטין את ריכוז הזיהומים שנמצא במרכז וגם לאפשר ליותר נשים להשתלב בתעסוקה.
חוץ ממקומות תעסוקה צריך לדאוג להשתלבותן באקדמיה. מחקרים מראים שעל מנת להגדיל את הסיכויים של נשים להשתלב בתעסוקה הן צריכות להגדיל את מספר השנים שלהן באקדמיה. על מנת להשתלב באקדמיה במצב הקיים של הנשים בנגב יש צורך לתת העדפה מתקנת בתנאי הקבלה לסטודנטיות שגרות בנגב. על מנת להשתלב באקדמיה יש צורך להשקיע בהדבקת הפערים הקיימים בתיכונים ולטפל באופן מיידי בנשירת התלמידות בנגב.
בשבוע שעבר הייתה לי שאילתה למשרד החינוך על שיעור נשירת התלמידות הבדואיות בנגב. 70% מן התלמידות שנושרות ממחוז דרום הן תלמידות ערביות בדואיות בנגב, למרות שהאחוז שלהן בסך כל התלמידות הוא פחות משליש. זו תופעה מדאיגה מאוד שמחייבת טיפול.
על מנת שילכו יותר לבתי הספר צריך לדאוג שלא תהיה שם הריסת בתים, שלא יתעסקו בעוד דברים מעבר לבית הספר. צריך לטפל בתשתיות כדי שיגיעו לבתי הספר בכבישים מסודרים ובתחבורה ציבורית מסודרת. מצב סוציו-אקונומי סביר שיאפשר להן לקנות את הציוד ואת כלי הכתיבה, שהם דברים שנראים מינימליים ואנחנו עוברים עליהם לסדר היום כאילו זה מובן מאליו וזה נמצא לכל תלמידה ותלמיד. לא, זה לא נכון, זה לא קיים. סיירנו לא פעם ולא פעמיים, סיירנו עשרות פעמים בנגב וראינו שהדברים המובנים מאליהם לא קיימים לרשותן של המשפחות ושל התלמידות והתלמידים.
כמובן אני מסכימה מאוד, צריך לקיים יותר ויותר מסגרות לגיל הרך ולאפשר שילוב נשים גם אחרי הנישואים וכשהן אימהות. זה לא מאוחר מדי. אף פעם לא מאוחר להשתלב גם באקדמיה וגם בתעסוקה.
צריך תוכנית שלא מותנית בממשלה, כי לצערנו אנחנו במדינה שבה משנים ממשלה יותר מאשר אנחנו מחליפים נעליים. צריך לדאוג שתהיה תוכנית קבועה לעשר או 15 שנים, שתתקדם ללא שום קשר לממשלה. אחרת, זו החלטה לאפליה מצטברת ומתמשכת ולפגיעה. אם לא תתקבל ההחלטה הזו המשמעות היא שיש החלטה לפגוע בנשים בנגב. תודה.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
תודה רבה, חברת הכנסת. אני רוצה לתת עכשיו לנציגת ממשלה, נציגת שטח, זינב אבו סויד ממשרד העבודה והרווחה. גברתי, אני מבקש להתמקד במה בדיוק עשה המשרד בשנתיים האחרונות בנושא של תעסוקת נשים ערביות בדואיות ומה מתוכנן עוד להיעשות. בבקשה, גברתי.
זינב אבו סויד
¶
צוהריים טובים לכולן ולכולם. אני רוצה להגיד שאחרי כמעט שנה אנחנו בהפעלה חדשה של תוכניות ריאן להכוון תעסוקתי בחברה הערבית. בשנת 2020 בשיא ההפעלה שלנו – יש לנו מפעיל חדש בשטח – לאחר כל מערך ההקמה של המפעיל החדש, הקצינו תקציב של כמעט 12.5 מיליון שקלים לטובת הכוון תעסוקתי למגזר הערבי הבדואי בדרום. התכנון לפני תחילת הקורונה היה לעמוד ביעד של 70% שמוקצה לנשים בתוך כל התקציב הזה. לאחר פרוץ הקורונה הורדנו את התקציב הזה כי ראינו שגם הגברים הבדואים וגם הגברים הערבים באופן כללי נמצאים במצוקת תעסוקה, אז הורדנו ל-60%.
למרות כל הקשיים הפרויקט של ריאן המשיך לתפקד ולעבוד גם בסגר הראשון וגם בסגר השני במתכונת מלאה. הצלחנו להגיע לניצול של 60% מן היעדים שלנו, מן התקציב שהוקצה לדרום, על אף כל החסמים.
זינב אבו סויד
¶
כמובן. קודם כול בגלל הקורונה. דבר שני, קידמנו את המעבר להכוון תעסוקתי דיגיטלי. היעדר תשתיות, גם ציוד קצה, בקרב החברה הבדואית בדרום הקשה עלינו מאוד מבחינת היחס והשתתפות הנשים הבדואיות בדרום. כמובן כל נושא היעדר מסגרות מסודרות בתקופה הזאת לנשים – הדבר הזה הקשה על הנשים להשתלב. הייתה לנו בעיה רצינית מאוד כי כשהילדים בבית לנשים היה קשה מאוד להשתתף בסדנאות.
זינב אבו סויד
¶
המרכזים קיימים בתוך הישובים. יש לנו מרכזים בסיסיים, מרכזי-אם, ויש לנו שלוחות בחלק גדול מן הישובים.
זינב אבו סויד
¶
יש לנו תשעה מרכזים בדרום. אני יכולה להעביר לכם את שמות הישובים שבהם נמצאות השלוחות שלנו.
זינב אבו סויד
¶
כן, אבל הם נותנים שירות גם לישובים הלא מוכרים, מנסים ככל האפשר.
הזכרנו גם את נושא האתגרים התרבותיים – יש לנו סוגיה שהעברנו חלק גדול מן הפעילות שלנו לפעילות דיגיטלית. יש לנו סוגיות תרבותיות שנשים בדואיות מתמודדות איתן ושמקשים עלינו לנהל חלק מן הפעילויות שלנו, כמו פתיחת מצלמות, כמו השתתפות בסדנאות. עברנו למתכונת שמאוד תומכת דיגיטלית בכל הפעילויות שלנו. כחלק מן הדבר הזה אנחנו דורשים שהנשים יפתחו מצלמות כדי לטייב ולייעל את כל תהליך ההשתתפות בתוכניות ובפעילויות שלנו. עדיין קשה כי גם אין ציוד קצה, אין תשתיות אינטרנט בישובים הבדואים בדרום וגם יש בעיות של פתיחת מצלמות והתחברות והשתתפות בתוכניות שלנו. אנחנו יודעים שגם רמת העברית מקשה מאוד על הנשים הבדואיות בדרום. היום אנחנו מאפשרים קורס דיגיטלי, קורס עברית בכלל לכל אישה בדרום שרוצה להשתלב. הפרויקט הזה ארצי אבל אנחנו נותנים דגש על אזור הדרום. לכל הנשים יש אפשרות לעבור שתי רמות בעברית תעסוקתית.
זינב אבו סויד
¶
בנוסף לכל ההכנה לשוק התעסוקה, איך לחפש עבודה, איך להתנהל בראיון עבודה, איך לכתוב קורות חיים, גם לעזור להן בכתיבת קורות חיים, גם כל הנושא של הכשרות מקצועיות שאנחנו ממנים וגם שאנחנו מפנים.
זינב אבו סויד
¶
יש לנו מגוון רחב מאוד של הכשרות מקצועיות מגוונות ופורצות דרך וייחודיות. אנחנו באמת מנסים להתאים את ההכשרות המקצועיות לדרישות של שוק העבודה. יש לנו עכשיו הכשרה של מדריכות שחייה ומצילות. אנחנו יודעים שברהט יש קאונטרי שהחברה הכלכלית יזמה ביחד עם עיריית רהט ואין שם מצילות. מביאים לשם מצילות ומדריכות שחייה מהמגזר היהודי. אנחנו עכשיו בונים הכשרה ייעודית לנשים מן הדרום, קודם כול ללמוד שחייה ואחרי כן להתמקצע ולהיות מצילות. אנחנו מממנים את ההכשרה הזאת ויש לנו כבר הבטחת העסקה של החברה הכלכלית ושל עיריית רהט.
זינב אבו סויד
¶
יש לנו הכשרות בדיגיטל, אנחנו מקדמים את נושא ההייטק, אנחנו מקדמים הכשרות בנושא של עיצוב, של צילום אירועים ועיצוב אירועים. יש לנו הכשרות מגוונות.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
כאשר את אומרת: אנחנו מקדמים הכשרות בעניין הייטק, הכוונה היא שעוד לא התחלתם? נכון?
זינב אבו סויד
¶
בכל נושא ההייטק אנחנו מתחילים פיילוטים מאוד ממוקדים. אנחנו רוצים לפתח את זה. אנחנו עובדים בכל הארץ. התחום הזה חדש גם במגזר הערבי בצפון. יש לנו פעילות ממש באופן נקודתי. אנחנו רוצים לפתח את הנושא הזה בקרב נשים באופן כללי אבל גם לא לדלג על הדרום.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
הייתי מעוניינת שהוועדה תקבל לידיה את תוכנית הפעולה של המרכזים ואת היעדים שהצבתם לעצמכם לשנתיים–שלוש הבאות. או שאני מגזימה ואין לכם תוכניות כאלה?
זינב אבו סויד
¶
אנחנו עובדים עכשיו במתכונת של תוכנית עבודה שנתית, מחולקת לחציון ראשון וחציון שני. בגלל הקורונה וכל המעקב אחרי הקורונה אנחנו רוצים להתאים את עצמנו לפי ההתפתחויות.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
הייתי מבקשת שתעבירו לידינו את הסיכומים על כמעט שנה, מתחילת השנה הזו ועד היום, כמה נשים השתתפו, באיזה קורסים, מה שיעור ההשמה ואיפה בדיוק. דבר שני, אני רוצה את תוכנית העבודה של השנה הבאה – איזה מסלולים אתם מפתחים, מה היעדים שלכם ואם בכלל יש לכם כבר הבטחות של השמה שלפיהן אתם מפתחים את התוכניות האלה. וכמובן אם יש לכם תוכנית איך לתקן את המצב שנגרם בשל הקורונה. אנחנו כבר שנה בקורונה ואת דיברת על חסמים שמקשים עליכם בהמשך העבודה מול הנשים. האם יש לכם פתרונות שכבר חשבתם עליהם? תודה רבה.
אני רוצה לבקש מד"ר יעלה רענן. מעתה נצטרך להצטמצם, כל דובר יוכל לדבר במשך שלוש דקות.
יעלה רענן
¶
תודה, עאידה, כיף לראות אותך פה.
אני רוצה לדבר על תעסוקה אחרת, שהיא מילה גסה כשמדברים על ערבים בארץ, וזה חקלאות. בתוך האוכלוסייה הבדואית הערבית בנגב יש תעסוקה חקלאית של גידול צאן. גידול הצאן היה שייך בעיקר לנשים והחלק העיקרי של גידול הצאן שהיה שייך לנשים הוא כל מה שקשור למשק החלב. כיום גידול הצאן הוא ברובו גברי והכסף שייך לגברים וההתעסקות הכלכלית שייכת לגברים. חשבתי למה לא להתחיל שוב פעם במשק החלב ולאפשר לנשים לגדל 50 ראשי צאן ליד הבית בכפרים, לא בעיירות, שם נמצאות הנשים שלא זכו להשכלה והן יותר עניות, ולמכור את החלב.
התחלתי לפעול בנושא הזה. אמרתי
¶
בואו נתחיל בייצור חלב ומכירתו, ובהמשך גם נייצר תנובה בדואית. איפה נעצרתי? מסתבר שכדי למכור חלב צריך מכסות חלב. סבבה. פניתי למועצת החלב, זה נראה להם מעניין, אבל יש את חוק החלב שמגדיר את מכסות החלב. חזרנו למשרד החקלאות, שאחראי על שינוי החוק הזה או התקנות האלה. הם אמרו: מה יש בתוך מכסות החלב שהוא בעייתי? אתה חייב שיהיה לך דיר עם אישורי בנייה כדי שתהיה לך זכות למכור חלב. במשרד החקלאות הגענו לדרגים הגבוהים. אנשי משרד החקלאות אמרו שהם לא מוכנים לעשות שום תיקון, שום החרגה, ושהבדואים האלה כבר יעברו אל תוך בתים שמותר להם לגור בהם ואז מותר יהיה להם אולי גם לבנות דיר. אמרתי: אבל הבית שאתם מציעים לבדואים הוא בתוך מקסימום דונם, אין מקום לדיר. "נכון, לא מעניין אותנו." בקיצור, הגענו למין מלכוד 22, שכדי לקבל מכסת חלב אתה חייב לוותר על הזכות לגדל צאן.
אני רוצה את עזרתכם להתחיל לפצח את הדבר הזה. לא ייתכן שיש כ-150,000–200,000 ראשי צאן בנגב ולאף אחד אין אפשרות אפילו לבקש מכסת חלב, כאשר אין בעיה של עודף חלב בנושא הצאן בארץ. כלומר לא שיש מלחמה בין מגדלים, תמיד יש אפשרות לייצר עוד.
אמרתי
¶
סבבה, הן ייצרו את הגבינה ואותה נמכור. לא. כדי לייצר גבינה ואותה למכור, מותר לך בלי שיהיה לך דיר מאושר, בתנאי שזה במסגרת המשק היחיד. אמרתי: טוב, נעשה קואופרטיב של הכפר. לא, גם את זה אסור לעשות.
בקיצור, אנחנו נמצאים פה עם הזדמנות לאפשר לעשרות ומאות נשים שגרות בתוך הכפרים, שלא זכו מעולם ללמוד לקרוא ולכתוב, להתפרנס בכבוד, ומה שעוצר אותה שזה תלוי בכך שיש להם בית עם אישורי בנייה או דיר עם אישורי בנייה. תודה.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
הקשית. זה מעניין מאוד כי זה חושף שוב את האטימות לבדוק את אורח החיים של הנשים ועל מה אפשר לבנות ממה שכבר קיים. אני יודעת גם כן שיש בעיה עם חקלאות ביתית, במובן של נשים שכן נוטעות ועושות חקלאות ליד הבית באדמה שלהן ואפשר לפתח את זה.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
מכסות מים אין, ותמיכה בהן כדי שיעשו את זה גם כן לא קיימת. זה רעיון. כדאי מאוד שנמשיך לבדוק יותר לעומק את הנושא של ייצור גבינה וחלב כתעסוקה לנשים האלה.
אמל אלנסאסרה, מנהלת עמותת סדרה.
אמל אלנסאסרה
¶
שלום לכולם. אחרי מה שהציגה הודא חברתי היקרה - - - ואחרי הדברים שאמר בני צרפתי, אני רוצה להגיד ממש בקצרה – עאידה, כפי שאת מכירה, בזמנו כשהיית יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה – אני ממש מתוסכלת מהנתונים. אני מרגישה שהנשים עדיין נמצאות באותה עמדה, באותו מקום, שום דבר לא מתקדם לעומת האחוזים שהזכיר בני צרפתי, שזה מ-6% עד 13%, ואז פתאום זה קפץ ל-33.7%. אני רוצה לשאול: איך אתה מייחס את זה לחלוקה בין הכפרים הבלתי מוכרים והמוכרים? וביחס לכפרים: כמה נשים בכל כפר מועסקות? אם אתה יכול לתת לי את הנתון הזה. אתה מדבר על שיעור קטן מאוד, על ארבע נשים או שתי נשים שמועסקות בתוך כל כפר וכפר.
אם אתייחס לחבילה שנותנים מרכזי ריאן ו"המעגלים", ביחס לזה אני לא מרגישה שום דבר במציאות. אני פוגשת את הנשים בתוך הכפרים הלא מוכרים, אני נמצאת ביחד איתן בשטח. הנשים רוצות לעבוד, הנשים רוצות לצאת מן הבית. עדיין אין התאמה בין מה שאתם מציעים לבין מה שהנשים צריכות ורוצות, לצערי הרב.
אתם חייבים להקשיב לשטח, אתם חייבים להקשיב לארגונים שנמצאים בשטח, שהם יותר מודעים לצרכים של הנשים שחיות בתוך הבתים, שבכלל לא מצליחות לצאת, לא מכיוון שהן לא רוצות לצאת אלא מכיוון שיש חסמים וזה תלוי רק במשרדי הממשלה והם צריכים לטפל בזה, כמו כל עניין התשתיות, רשת האינטרנט.
השנה נכנסנו לתקופת הקורונה ולדעתי לא נצליח לעמוד בזה מכיוון שחלק מן התוכניות שאתם מציגים עדיין לא תואמות למצבי החירום, למצב הקורונה.
לכן אני מזמינה אתכם להזמין את הארגונים מן המגזר השלישי, ללמוד מהם את המודלים שהם מפתחים בקרב הנשים, שהם הדברים שכן הצליחו ב-100%, במטרה לסייע לנשים ולשרת את האינטרס של הנשים ולהתחיל לאמץ חלק מהם. אנחנו מפתחים את הפרויקט של גינות קהילתיות בחממות חקלאיות. זה מגיע לצרכים הבסיסיים של האישה שנמצאת בבית ואין לה אלטרנטיבה אחרת. זה מספק מזון למשפחה, זה מספק תעסוקה בזמן הפנאי של הילדים, שנמצאים בבית ללא כל תעסוקה בהיעדר לימודים, זה מעסיק גם את הגבר שנמצא בבית ולא יוצא מן הבית, וגם האישה משתמשת בחלק מן הירקות שנשארים והיא יכולה למכור אותם ולפתח עסק בקרב הנשים. ואני רוצה להתייחס גם לעסקים הקטנים ולמיזמים שכן הצליחו להתפתח בקרב הנשים הבדואיות.
בסופו של דבר הושקעו מיליוני שקלים במקביל אבל זה לא קיים במציאות. אני לא מרגישה את זה. אני נמצאת בשטח ולא מצליחה לראות את זה מול העיניים. לכן אני מתנצלת על המציאות הזאת ועל האופן האמיתי שבו אני מציגה אותה אבל אין מה לעשות, זו המציאות.
עאידה וסעיד, תודה לכם שאתם שמים דגש על הדברים האלה. בסופו של דבר אם אתם לא תזיזו את העניינים – ואני מכירה את העשייה שלכם – אף אחד לא יצליח. אתם חייבים לרכז את כל היכולות שלכם כי שבסופו של דבר התוכנית האסטרטגית הזאת, אם לא תהיה תואמת לצרכים של הנשים אנחנו לא נוכל לדבר על אחוזים גבוהים של תעסוקת נשים.
וגם נשים שכבר נמצאות במקומות – הן צריכות להרגיש ביטחון. חבר'ה, לא כל תעסוקה יכולה להתאים לנשים. לא כל דבר יכול להתאים לנשים כי הנשים הבדואיות הן נשים אחרות ממה שאתם מכירים. תודה רבה ויום טוב.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
תודה, אמל. את יודעת שבזמנו יזמנו שהמשרדים יבואו אליכם לנגב, להיפגש עם ארגוני החברה האזרחית, ובמיוחד עם ארגוני הנשים, שאני מאמינה מאוד שאם יתחולל איזשהו שינוי בנגב הוא יגיע דרככם, ואנחנו יודעים איך זה בסוף התבצע. אנחנו גם נמשיך את זה.
אני רוצה לתת רשות דיבור לשמוליק דוד משתי"ל. אני מתחננת, שלוש דקות. אני אעמוד על זה. אתם תסיימו את דבריכם תוך שלוש דקות כי פשוט אנחנו צריכים לסיים את הישיבה הזאת.
שמואל (שמוליק) דוד
¶
אעשה את זה מאוד ממוקד, בשמחה. אני רוצה למקד את הדיון בתוצאות של ריאן, שעם כל החיבה שיש לי לזינב אבו סויד, שאני מכיר אותה מהקשרים אחרים, הם לא כל כך עומדים במבחן.
בשנת 2019 הייתה שם שנת מעבר מזכיין אחד לזכיין שני. מבחינת משתתפים חדשים הם ביצעו רק 82% ממה שהם היו אמורים לבצע. הם היו אמורים להגיע ל-70% נשים משתתפות אך הם הגיעו רק ל-57%. נכון, זאת הייתה שנת מעבר ושנת בחירות ועוד כל מיני פגעים אחרים, אבל זאת תוצאה שרחוקה מאוד מאוד מן הנדרש.
בשנה הנוכחית שיעור המשתתפים בריאן הגיע רק ל-73% מן הנדרש. זה אומר שאין ביצוע. המצב הזה לא יכול להיות. שיעור הנשים המשתתפות היה אמור להיות 600, בפועל היה 103. זה אומר שמעט נשים הגיעו להכשרה, זה אומר שמעט מאוד נשים עברו הכשרה. בפועל, למיטב ידיעתי, עם כל הכבוד למה שאמרה זינב, היו רק חמש הכשרות בנגב לאוכלוסייה גדולה מאוד של נשים. נכון, הייתה קורונה וקשה לכנס אנשים והכול תלוי בזום וחלק מן האנשים לא מחוברים לאינטרנט, ועדיין המצב הזה רע מאוד. בשנת 2018 היו 3,645 נשים בקרב המשתתפים של ריאן. השנה מספרן 1,980 ואולי יגיע ל-2,000 ומשהו.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
שמוליק, אני חייבת לעצור אותך. אני רוצה שננצל את הזמן בצורה נכונה. הסטטיסטיקה נמצאת מולנו וקיימת גם במצגת. תגיד לי בשניים–שלושה משפטים מה ההצעה שלך כדי לייעל את המצב הזה.
שמואל (שמוליק) דוד
¶
אני אומר בצורה הפשוטה ביותר, ראשית, הכלל צריך להיות שעומדים ביעדים ולא מתנצלים ומסבירים למה לא.
שנית, צריך להגביר את פעולות השיווק כך שאנשים יגיעו ויבקשו עבודה וימשיכו לבקש עבודה.
דבר שלישי, צריך להיערך למצב שאין השמות, כי אין מקומות עבודה חדשים, ולהגדיל את התקציב להכשרה מקצועית בהיקפים שלא היו עד היום, גם על ידי ריאן, גם על ידי שירות התעסוקה, גם על ידי השחקנים הפרטיים והאחרים שרצים בשטח, ולהקצות לנושא הזה משאבים מיוחדים, בעיקר בנושא של עבודה באמצעות שוברים, עבודה בתוך המפעלים, כיתות במפעל, מסלולים איכותיים של הכשרה, מסלולים שקשורים בהשכלה אקדמית, אוריינות דיגיטלית בהיקף רחב מאוד.
לא יכול להיות שהנתונים שמגיעים אלינו לא כוללים מידע על השמות. זה אומר שהם לא מספרים לנו מה הם עושים. לא יכול להיות שהנתונים לא יהיו שקופים לציבור. לא יכול להיות שאומרים לנו: כן, היינו רוצים שיהיה לנו פתרון, אין לנו פתרון אז אנחנו יושבים וממתינים. המצב הזה בלתי נסבל ולא יכול להימשך. הם צריכים לעשות מעקב ובדק בית עם חברות של ייעוץ ארגוני ועם גורמים אחרים ולמצוא דרך גם לשפר את הממשקים שלהם עם שחקנים אחרים וגם בעיקר לעבור להכשרות עמוקות שיגרמו לשדרוג של ההון האנושי, של יכולת ההשתכרות, של העבודה המתמשכת, לא רק בשטיפת כלים, בשטיפת רצפות ובקטיף.
ח'יר אלבאז
¶
קודם כול, הודא אבו עבייד הציגה את הנתונים בצורה יוצאת מן הכלל אז אין לי הרבה מה להוסיף בנושא הזה. אגיד רק דבר אחד: בבעיה שהיא כל כך גדולה ומגוונת יש צורך גם בעסקים גדולים, כפי שציין חבר הכנסת אלחרומי, וצריך עוד מפעלים כאלה שמעסיקים מאות ואלפי אנשים, אבל גם צריך עסקים קטנים, ובעיקר במקומות מרוחקים ובכפרים, ובזה אנחנו עוסקים יותר. יש חשיבות עליונה לארגוני החברה האזרחית שישתתפו בעניין הזה.
היות והזמן קצר אציג רק שלוש–ארבע דוגמאות. ראשית, בכל שנה 7,000 צעירים וצעירות מגיעים אצלנו לגיל 18. מתוך כל אלה 10% מגיעים לאקדמיה. חייבים לעשות הכול כדי לשלב כמה שיותר צעירות וצעירים בכל התוכניות השונות של כיתות י"ג כי משם ההצלחה להגיע לאקדמיה הרבה יותר גדולה, פי שמונה או פי תשעה יותר מבין אלה שעוברים את התוכניות האלה מגיעים לאקדמיה.
קבוצה שנייה היא קבוצת גיל אחרת לגמרי כי האוכלוסייה הערבית הבדואית בדרום מגוונת מאוד. יש נשים צעירות משכילות שיש להן הזדמנות להשתלב באקדמיה ובתעסוקה, ויש גם מקומות שבהם לנשים אין השכלה או יש להן השכלה נמוכה מאוד. במקומות כאלה אנחנו מציעים מגוון תוכניות גם של הכשרת מטפלות לגיל הרך שישתלבו במסגרות, ויש לנו מודל שלם שנשמח לשתף אתכם בו; השמה בעסק חברתי, שנשים השתלבו אחרי שקיבלו הכשרה – גם מודל בנוי מאוד שאפשר לשתף אתכם בו במידה ותרצו.
הקבוצה השלישית היא חסרות השכלה אבל גם חסרות יכולת לצאת מאיפה שהן נמצאות למקומות תעסוקה. במקרים האלה אנחנו חייבים להגיע עם השירות עד אליהן הביתה. זה מה שעשינו בפרויקט שנקרא "נשים רוקמות חלום". אשמח מאוד לשתף אתכם גם במודל הזה כי זה מודל שיכול בקלות להיות מועתק למקומות אחרים והוא מצליח מאוד.
כל הפתרונות שמניתי כרגע נותנים מענה למאות במקרה הטוב. היום צריך לקחת את המודלים שהצליחו ולהפיץ אותם למקומות אחרים. אנחנו ב-אג'יק מכון הנגב נשמח מאוד לעבוד עם כל גוף, בין אם ממשלתי, בין אם ארגון של החברה האזרחית או כל גוף אחר, בכדי לקדם מודלים שכבר הוכיחו הצלחה. תודה.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
ח'יר, יש לי שאלה. האם הייתם בקשר עם גורמים ממשלתיים אשר אחראים על פיתוח תוכניות לתעסוקת נשים ערביות בנגב?
ח'יר אלבאז
¶
אנחנו עובדים בצורה מסונכרנת עם כל הגופים שעוסקים בתחום הזה. מניתי חלק מהם: גם ריאן, גם משרדי הממשלה, יש לנו קשרי עבודה עם משרד העבודה והרווחה. עובדה שמשרד העבודה והרווחה הכיר במשפחתונים בכפרים הלא מוכרים, פרויקט נחוץ, ונתן לזה אפילו סמל מסגרת.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
אני לא מדברת האם אתם יוזמים קשר עם המשרדים כדי לקדם את התוכניות שאתם חושבים לנכון. האם נתבקשתם לשבת באיזו ישיבת תכנון? האם נתבקשתם להיות בוועדת היגוי לתוכניות ממשלתיות בעניין תעסוקה?
ח'יר אלבאז
¶
אין-ספור פעמים. אנחנו נמצאים בכל פורום אפשרי, איפה שמציעים לנו – והציעו לנו. אנחנו יושבים בפורומים האלה ומציעים את הפרויקטים הללו, את המודלים שאנחנו פיתחנו. אני אומר פה, גם בוועדה המכובדת הזאת: כל גוף ממשלתי או אחר שירצו שיתוף פעולה, לשבת איתנו וביחד לקדם את התחום, אנחנו נשמח מאוד להיות שם.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
תודה רבה. נתת רעיונות חשובים מאוד וכמובן הפעילות שלכם בשטח ידועה.
עו"ד מייסא גראבלי, אני מבקשת שתנסי להתמקד ככל הניתן כי אני רוצה לסכם.
מייסא גראבלי
¶
שלום. אני משדולת הנשים. אנסה לקצר בדבריי כי כבר אמרו הרבה ודיברו על הרבה נתונים.
כפי שאנחנו יודעות, נשים בדואיות המצב שלהן קשה מאז ומתמיד. הקורונה חידדה את הבעיות שהיו קיימות כבר בתעסוקת נשים בדואיות. נשים בדואיות הן הקבוצה החלשה בתוך הקבוצה החלשה של הנשים הערביות, הקבוצה הכי חלשה.
אני לא רוצה לחזור ולדבר על החסמים ועל היצע מצומצם של מקומות עבודה לנשים בדואיות ועל ההזנחה מרובת השנים של המדינה בישובים הבדואים בנגב.
מייסא גראבלי
¶
אבל התוצאה המשולבת של החסמים וההזנחה מייצרת מצב של פגיעה מרחבית באותן נשים. לא משנה כבר פרויקטים המדינה תקים לעידוד תעסוקת נשים, בלי אכיפה שום דבר לא ישתנה. המדינה צריכה לאכוף את חוקי העבודה בישובים הבדואיים.
כבר דיברנו על כך שהחברה הבדואית נמצאת בעוני כבד, אבל לא דיברנו על כך שיש הרבה מאוד בדואים שעובדים ללא תלושי שכר, וכתוצאה מכך הם לא מקבלים דמי אבטלה.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
סליחה, אני חייבת לעצור אותך. אנחנו מתמקדים בתעסוקת נשים ערביות בדואיות. אנחנו מאוד מוגבלים בזמן. אני מבקשת מאוד להתמקד, אם יש לך הצעות קונקרטיות על המצב הזה.
מייסא גראבלי
¶
בסדר גמור, יש לי הצעות.
קודם כול, בראש ובראשונה, להפסיק את ההזנחה מרובת השנים כי ההזנחה הזאת משפיעה על הנשים, היא מולידה אלימות וזה משפיע על הנשים הבדואיות.
דבר שני, צריך למגר את העסקת הקבלנות.
והכי חשוב, לאכוף את חוקי העבודה בישובים הבדואיים.
מעבר לכך, הכשרות – נכון, צריך לעשות הכשרות לנשים בדואיות, הכשרות שמתאימות לדרישות השוק, אבל גם למגבלות של אותן נשים בדואיות. אפשר להקים גם מתחמי עבודה שמיוחדים לאותן נשים בדואיות וכך נוכל לפתור כמה חסמים שעומדים בפנינו.
אני מצפה מן הוועדה הזאת שתפקח באופן קרוב ושוטף על העסקת נשים בדואיות ותקבע יעדים למשרד העבודה לגבי היקפים ואיכות התעסוקה של נשים בדואיות. כל הזמן מדברים על שיעור הנשים הבדואיות שעובדות, שיעור הנשים הערביות שעובדות. זה כבר לא זה. בזה אנחנו לא צריכים להתגאות. המדינה צריכה להתגאות בכך שהיא מבטיחה לאותן נשים את הזכויות הסוציאליות הבסיסיות, שהן מועסקות כמו כלל הנשים העובדות במדינת ישראל. את זה נוכל לעשות רק אם תהיה אכיפה של חוקי העבודה. זה הדבר הכי חשוב.
היו"ר עאידה תומא סלימאן
¶
תודה רבה. אנחנו חייבים לסכם את הדיון הזה.
לא הייתה לי שום אשליה, אחרי שנתיים של היעדר מעקב ובקרה מצד הוועדה, גם בגלל הקורונה וגם בגלל הבחירות במשך שנה ארוכה שלא התקיימו בה ישיבות של הכנסת, לא ציפיתי שנצליח לשים את היד על כל המגבלות ועל כל הנסיגה שהתחוללה בגלל הקורונה. אבל גם התמונה שנתגלתה לעינינו לא מרגיעה במיוחד.
דבר ראשון, חייבים לערוך דיוני מעקב בוועדה אחר יישום התוכניות שהיו ופיתוח תוכניות חדשות. ברור שהעובדה שאין גוף אחד שמתכלל את כל הפעילות לקידום תעסוקת נשים והפיזור על פני המשרדים השונים גורמים לבלגן וחוסר סנכרון של המאמצים השונים.
אני מודאגת גם מחוסר ניצול של תקציבים שהוקצו לתעסוקת נשים. פניתי למשרד האוצר לפני הישיבה הזאת וביקשתם מהם הבטחה שיהיה אפשר במקרה ויש חסר בניצול של התוכניות הקודמות לביצוע תקציבי החלטת הממשלה 2397, שאנחנו נפנה לרשות הבדואים, כי הם האחראים. אם יהיה אי ניצול של התקציב נרצה הקצאה מחודשת של התקציב הזה ונעמוד מקרוב אחר הניצול.
אנחנו פונים ונפנה לשר העבודה והרווחה, לבקש ממנו לבדוק את כל הנושא של פריסת לשכות התעסוקה בנגב. לא מתקבל על הדעת שיש רק לשכת תעסוקה אחת ברהט ותושבי כל שאר הישובים המוכרים והבלתי מוכרים חייבים להגיע לבאר שבע, במיוחד כשאנחנו מדברים על הנשים בכפרים הבלתי מוכרים. חייבים להנגיש את השירות הזה לכלל האוכלוסייה, ובמיוחד לנשים.
אני פניתי באופן אישי לשר העבודה והרווחה בנושא פיתוח תוכנית להכשרה בעבודה סוציאלית. אנחנו יודעים על ההצלחה שהייתה בנושא של הכשרת אחיות במשרד הבריאות. צריך לעמוד מקרוב על מה מתוכנן בתוכנית הזו במשרד הבריאות.
אני מציעה גם לרשות הבדואים שמרכזת את הנושא וגם למשרדי הכלכלה והעבודה לעשות בדיקה מחודשת ואולי לקיים דיונים ספציפיים איך לשקם את שוק התעסוקה ולהחזיר לעבודה את הנשים לאחר הנסיגה שהתחוללה בתקופת הקורונה, במיוחד נשים ערביות בדואיות.
כמובן גם צריך לדאוג לקבל מידע, מה מתכנן משרד החינוך למניעת נשירת בנות מבתי הספר, במיוחד שזה ישפיע על דור העתיד ועל אפשרויות התעסוקה של דור העתיד.
נפרסו בפנינו בישיבה הזו הרבה יוזמות של ארגוני נשים או ארגוני שטח, שבונים על היכולות והמשאבים הטבעיים האנושיים הקיימים ועל הצלחות של פרויקטים שהמגזר השלישי יזם, והם מפעילים הרבה נשים. גם החלב, גם האריגה וגם החקלאות והגינות הביתיות.
הגיע הזמן אולי שהממשלה תלמד קצת מן המגזר השלישי, לשבת איתם ולנסות לא רק ללמוד את הניסיון. לצערי הרב למדתי בהרבה מקרים שניסיון העתקה מן המגזר השלישי על ידי גורמי הממשלה גרע מן השירות. לכן הייתי מציעה לממשלה, אם יש לכם כל כך הרבה כספים, 12 מיליון שקל, לבנות תשתית של מרכזי ריאן שמגישים שירותים, אולי כדאי להקים – אני יוצאת בקריאה להקים קרן לתמיכה ביוזמות של ארגוני החברה האזרחית, ובמיוחד ארגוני נשים, שמקדמים תעסוקה לנשים ערביות בדואיות בנגב. להקים קרן ממשלתית כזו שתתמוך בארגונים שיפעילו את הפרויקטים הללו, יקדמו אותם וירחיבו אותם. אנחנו נפנה למשרדים בנושא הזה.
אני מודה לכולכם. אני מודה גם לחבר הכנסת סעיד אלחרומי שיזם את היום המיוחד לנגב. אני מודה ליושב-ראש הוועדה, עודד פורר, שנתן לי הזדמנות לנהל את הישיבה הזו. אני מקווה שנמשיך את העשייה מפה. תודה לכולכם.
הישיבה ננעלה בשעה 14:05.