פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
09/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 43
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, כ"ב בחשון התשפ"א (09 בנובמבר 2020), שעה 10:00

בטיחות ילדים ליד מוסדות חינוך: א. כשלים בטיחותיים ב. אי הפעלת תוכנית משמרות זהירות בדרכים (משמרות הזה"ב) נוכח משבר הקורונה

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר
יוסף טייב

אימאן ח'טיב יאסין
בועז טופורובסקי
חמד עמאר

נחמה לאור דרורי - מנהלת חטיבת חינוך והסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

שניר זיידל - משנה למנכ"לית ומנהל חטיבת המבצעים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מקס אבירם - מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

אלה פונמארב - מנהלת תחום בכיר לרשויות ובטיחות, משרד התחבורה

יוסי שרביט - ק' אג"מ את"ן, המשרד לבטחון פנים

עזרא חן - מנהל תחום משילות ושיתוף הציבור, משרד הכלכלה

גיל קרומר - ראש אגף רשויות מקומיות , משרד התחבורה

יוחאי וג'ימה - ראש מינהל בטחון ותפקידים מיוחדים, מרכז השלטון המקומי

זאב גולדבלט - מייסד הנהגת ההורים הארצית

משה בקר - חבר הנהלת ITS ישראל, לשכת המהנדסים והאדריכלים

אסנת אלגום מזרחי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

תמי ברנע

עופרה ארגס – חבר תרגומים

א. כשלים בטיחותיים ב. אי הפעלת תוכנית משמרות זהירות בדרכים (משמרות הזה"ב) נוכח משבר הקורונה

בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, היום יום שניה ה-9 לנובמבר, בסוגיה המאוד חשוב של בטיחות ילדים ליד מוסדות חינוך. נרצה לדון במצב הבטיחות, כשלים שקיימים, וגם נתייחס לסוגיית תכנית משמרות הזה"ב והעובדה שיש קושי כרגע בהכשרת התלמידים להפעלת התכנית, אז נרצה גם לבחון מה קורה בהקשר הזה.

אני רוצה לומר לכם שבשבוע האחרון קיימנו דיון יחד עם ארגון "בטרם" שהדגיש את חשיבות הצבת היעדים לשנת 2030 והאמת היא שהדיון ההוא חשף את היקף ההיפגעות המאוד גדול בילדים, אני חושב שהדיון דיבר על כך שכל שלוש דקות מגיע ילד בישראל למיון בבתי החולים כאשר פחות או יותר מחציתם מתאונות דרכים.

היום נתמקד בסוגיה של הבטיחות בסביבת מוסדות החינוך, יוזמה של חברי הכנסת בועז טופורובסקי וחמד עמאר לרגל היום המיוחד לבטיחות בדרכים, אז אני מודה קודם כל לבועז ולחמד על היוזמה המאוד חשובה הזו.

לפי הנתונים שאני רואה מולי, מדי שנה נפגעים יותר מ-500 ילדים בקרבת מוסדות חינוך בתאונות דרכים, בין אם זה הולכי רגל, נוסעים באופניים, נוסעים עם ההורים ברכב ובאוטובוס, זה הנתון שיש לי, אנחנו תיכף כמובן נשמע התייחסויות.

אני גם רוצה לומר שכמי שמסתובב הרבה מהזמן במוסדות החינוך, אני יכול לראות שהמצב רחוק מלהשביע רצון ואני מודה שאני מסתובב בעיקר בישובים ערביים בבתי ספר ומוסדות החינוך הערביים, ושם אני מזהה מצב מאוד קשה. היעדר תמרור, היעדר פסי חציה להולכי רגל, אני בקושי גם רואה משמרות זה"ב, מה שכמובן מחייב התייחסות הוועדה לנושא הזה. אני מבין שגם בקרב האוכלוסייה החרדית, גם שם כנראה שהנושא בעייתי במיוחד. אז נתייחס כמובן לכל ההיבטים הללו.

אנחנו נשמע גם את דו"ח המחקר שהכינו במרכז המחקר והמידע של הכנסת וכמובן אנחנו שמחים לארח את נציגי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, גם שניר זיידל, המשנה למנכ"לית מנהל חטיבת המבצעים ונחמה ליאור דרורי מנהלת חטיבת חינוך והסברה, תודה שבאתם לוועדה. תיכף נשמע אתכם.

נשמע בתחילה מהיוזמים, ח"כ בועז טופורובסקי, אני מציע שתציג את הנושא שיזמת. אני מברך גם את נוכחותה ש ל ח"כ אימאן ח'טיב יאסין, ונשמע אותה ואחר כך אולי נשמע את דו"ח המחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ונמשיך. בבקשה ח"כ טופורובסקי.

תודה רבה אדוני היו"ר על קיום הדיון. בעצם זה הדיון הראשון שפותח את שבוע הבטיחות בדרכים בכנסת, יש לנו עוד מספר דיונים במהלך היום בכמה ועדות, כולל כמובן בוועדת הכלכלה, דיון שאני מנהל כיו"ר ועדה לקידום הבטיחות בדרכים. אני גם רוצה להודות לח"כ חמד עמאר שעוד מעט יגיע וגם לח"כ יעקב אשר שהוא יו"ר משותף לשדולה לבטיחות בדרכים, לממ"מ ולאסנת שעשתה עבודה טובה וכמובן לרלב"ד.

תראו, יותר ממחצית מהתאונות שקורות לילדים הן תאונות דרכים. זה דרך אגב נוגע לכל תאונות הדרכים, אבל בטח ובטח כשמדובר בילדים שלנו לא יכול להיות שהאנשים שאחראים על זה הולכים לישון טוב בלילה, פשוט לא יכול להיות.

אתם תראו, ככל שנצלול לנתונים, שתקשיבו גם לרלב"ד ולממ"מ, תראו שאלה הן בעיות שאפשר לפתור, והסיבות שהן לא נפתרות הן סיבות בירוקרטיות, אם זה שיש כמה אנשים שאחראיים, ואז אף אחד לא מרגיש שבאמת האחריות היא רק עליו, אם זה שאין דין שמישהו נותן על זה שילד נפגע במקום שבו הייתה תשתית לקויה וזה היה ידוע ואף אחד לא פתר את זה, עוד מעט תשמעו מהרלב"ד איך הם עשו סקר ב-2019, גילו ליקויי בטיחות, וכשבדקו ב-2020 את אותם מקומות, בערך ב-75% לא תיקנו את הבעיות, בין אם זה בעיות קלות או בעיות תשתיתיות או בעיות קשות כאלה ואחרות, ואלה דברים שאנחנו לא יכולים לעבור עליהם לסדר היום.

גם כאן הוקמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, רשות מבורכת שהייתה או אמורה עדיין לתכלל את כל הסיפור הזה, אבל בגלל קרבות אגו ואולי בגלל שאין לה אבא ואמא, אז לא מתייחסים אליהם כאל גוף קובע כל הזמן, אלא כשנוח מקשיבים להם, כשלא נוח לא מקשיבים להם, והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לא יכולה להיות גוף מייעץ. היא צריכה להיות גוף מחליט, מתכלל, שמקבל החלטות, שגם נושא באחריות וזה משהו שמאוד חסר.

רק לעשות סדר, הרשות לבטיחות בדרכים היא בין משרדית או שהיא כפופה - - -

היא גוף סטטוטורי.

רשות סטטוטורית שהוקמה על פי חוק.

אבל לאיזה משרד פורמלית היא כפופה?

היא לא כפופה. היא הייתה כפופה למשרד התחבורה - - -

איזה שר אבל?

שר התחבורה. אבל שר התחבורה בגלל שהוא לא באמת מרגיש שזה שייך לו, הוא לא מרגיע שהאבא של זה, בגלל זה מקצצים להם בתקציב, יש להם תקציב של 70 מיליון שקל, כשהם התחילו עם כמעט 500 מיליון שקל, 550 מיליון אפילו, תלוי איך אתה סופר, אבל היום התקציב ירד, למה? כי לא באמת נלחמים עליו. למשל יש לה תקציב לניידות, בא המשרד לבטחון פנים ואומר 'ניידות זה אצלי, אתם רוצים, תביאו לי את התקציב, אחרת - - -' ואז מוציאים להם את התקציב, ואמורות להיות 450 ניידות במדינת ישראל של משטרת תנועה, אבל יש רק 225 ניידות כי למשטרה יש סדרי עדיפויות אחרים. אם התקציב היה אצל הרלב"ד - - -

רק שאבין את הנקודה, יש ניידות מיוחדות? לא. אלה אותן ניידות של המשרד לבטחון פנים.

נכון. אבל בהתחלה - - -

למה זה קשור - - -

באופן עקרוני הרעיון מאחורי הרלב"ד שכל התקצוב היה על הסתכלות כלכלית, על הנושא של בטיחות בדרכים, כל התקצוב דרכו ואז הוא יודע להגיד למשטרה 'קח ניידת שאני מתקצבת לך' ואז הוא יודע איך הוא פועלת, עובדת. אבל ברגע שהכסף מגיע למשטרה, המשטרה עושה עם זה מה שהיא רוצה אז היא אומרת 'פחות ניידת למשטרת התנועה יותר ניידת למשטרת רמלה', למשל.

אולי שווה לחדד ולהגיד שבשנים הראשונות תקציבה של הרלב"ד כלל פעולות שונות שנמצאות גם במשרדי ממשלה שונים, כדי שבאמת יתאפשר לה לתכלל את המשאבים ולהשתמש בהם בצורה נכונה ולחזק אותם במקומות שכהתבוננות כוללות, אסטרטגית על כל המהלך, היא יכולה למקד אותם במקום מסוים. עם שנים באמת, התקציבים שעברו דרכנו אל משרדי הממשלה לצורך חיזוק פעולות מסוימות שתחזנקה את הבטיחות בדרכים עברו חזרה למשרדים השונים והיכולת של הרלב"ד באמת לבצע פעולות משמעותיות עם תקציבים נוספים לחיזוק פעולות אסטרטגיות באמת - - -

החוק עצמו שונה או שזו פשוט הייתה פרשנות - - -

זה לא קשור לחוק. זה קשור להתנהלות תקציבית.

זה קשור לחוק מבחינת הסמכויות. קיבעו אותה כרשות סטטוטורית וקבועה, אבל לא קיבעו את הסמכויות שלה.

אבל אם היא רשות סטטוטורית אז הסמכויות שלה מופיעות בחוק שהקימו אותה.

אין לה סמכויות. הסמכויות המקוריות שהיו אמורות להיות לא נלקחו, אבל אני חושב שאנחנו- - - אני רוצה לחזור לילדים שלנו. רק בשביל לסבר את האוזן למה יש חיי ילדים ששווים יותר ושווים פחות, אז בחברה החרדית רק 5% מבתי הספר יצאו תקינים, בחברה הערבית גם, רק 10% יצאו תקינים - - -

לפי הדו"ח של הרלב"ד?

כן. תיכף, ואפילו מבקר המדינה אמר, בחברה הערבית יש פי 7.5 יותר פעוטות הולכי רגל עד גיל 5 ופי 3.4 ילדים בגיל 5-14 שנפגעים, יחסית לחברה היהודית, זה דברים שהם פשוט סדרי עדיפויות, זה פשוט מישהו שלקח אחריות. ואותו כנ"ל במשמרות הזה"ב, בחצי מבתי הספר יש משמרות זה"ב, אין כאן נציג משרד החינוך, אולי הוא נמצא בזום, אבל בחצי האחר אין, ותיכף יסבירו לך למה, אבל אני אגיד בקצרה, חלק יגידו שזה בגלל שיש בעיות תשתיתיות, אין בבתי הספר תשתית שבטיחותי להעמיד ילדים שיעמדו במשמרות זה"ב, אבל אם אין תשתית בטיחותית, איך זה בסדר שהם עוברים את הכביש שם? איך זה בסדר שנותנים להם להסתובב שם? זה דבר אחד.

דבר שני, המשטרה קיצצה את התקנים של השוטרים שמדריכים מ-40 ל-20 והם אמורים לעשות הדרכות בישובים, אבל מתוך 2,500 כיתות שזה רק מחצית, רק 1,000 עברו הדרכה. בקיצור, יש כאן בעייתיות מאוד גדולה וזו בעייתיות בתחומים שהוכחו כמצילי חיים. זה לא איזה שהוא פרויקט שמישהו אומר 'בוא ננסה אותו', זה לא פיילוט, משמרות הזה"ב והחינוך לזהירות בדרכים הוכח כמציל חיים, הוכח כמשנה תפיסה של ילדים שהולכת איתם לכל חייהם, ועצם זה שלא מטפלים בזה כמו שצריך, לגישתי, זה זלזול, זה פשוט זלזול בחיי אדם.

כמה שאלות שחשוב שנקבל עליהן תשובה, ברשותך, כי זה נוגע להיפגעות ילדים בסביבות מוסדות חינוך. יש תקציב של רשויות מקומיות לצורך תיקון ליקויים, התקציב לא לגמרי נוצל במלואו. אני רוצה להבין למה, איך יכול להיות שיש תקציב לתיקון ליקויים לרשויות המקומיות והוא לא נוצל במלואו. דבר שני, מי הגוף שאמון בכלל על בקרה ופיקוח הליקויים שהתגלו בסביבת בתי הספר, כי למשרד החינוך יש אחריות, לרשות המקומית יש אחריות, לרלב"ד יש אחריות, למשרד התחבורה יש אחריות ולמשטרה יש אחריות, אז מי בעצם הגוף, בסופו של דבר אני רוצה לדעת מי נותן דין וחשבון, לא מי מטיל אחריות על אחר.

שאלה נוספת שאני רוצה לדעת, איך כל הגופים האלה משתפים פעולה. אתה תשמע שהייתה ועדה משרדית של משרדי ממשלה, אבל היא התכנסה רק פעם אחת ב-2016 או 2017, עכשיו הודיעו עוד פעם על הקמת ועדה משרדית אבל אם היא תתכנס פעם אחת בשנה או שנתיים מה אנחנו עושים בעצם? אז איך אנחנו מתכללים בין כולם ומי הגוף שיכול לעשות מחקר כמו שצריך, כי הסקר של הרלב"ד זה סקר, בגלל שלרלב"ד אין אין-סוף אמצעים, הוא עושה סקר מדגמי על בתי הספר. אנחנו צריכים לבדוק את כל בתי הספר. אין בית ספר שהוא פחות חשוב שלא צריך לבדוק אותו.

שתי שאלות אחרונות. מההנחיות שפורסמו על ידי משרד התחבורה, אני רוצה להבין אם תצא תכנית מקיפה ומחייבת לכל מוסדות החינוך, כי אם אין תקן, הרי כשאתה בונה בית אתה לא מקבל טופס 4 עד שכל התקנים סומנו ב-V. לא יכול להיות שמוסד חינוך ייפתח עד שגם התקנים של הבטיחות של הילדים שבאים אליו יסומנו ב-V.

זה מוסדר בתקנות כלשהן או שזה בכלל לא מוסדר?

יש הנחיות, אבל אני לא מכיר תקנות. אין תקן שלא פותחים בית ספר אם לא עומדים בו. הרי אם לא עומדים בתקן כיבוי אש בית ספר לא ייפתח.

לכן אני שואל. צריך - - -

אז חייב להיות גם בזה תקן, וזה גם נוגע – בטח לא נספיק להכנס לזה – איזו שהיא גישה הוליסטית שאמורה לבוא ולהגיד הדרך, לא יכול להיות שמשבצים ילד לבית ספר בלי שיודעים שיש דרך בטוחה מהבית שלו לבית הספר. זה גם צריך להיות חלק מההבנה בבחירת בית הספר בשיבוץ הילדים, לא יכול להיות שישבצו ילד לבית ספר כשבדרך הוא יצטרך לעבור כביש מהיר שאין בו רמזור או יש בו רק מעבר חציה בלי רמזור למשל, שלא לדבר על כך שאין מעבר חציה.

שלא לדבר על הכפרים הלא מוכרים בנגב.

ששם זה בכלל סיפור.

אני אישית נסעתי בתחילת שנת הלימודים, זה דרך-לא דרך.

כל הזמן נהרגים שם ילדים כי הם רצים מהר בכביש ואין מה לעשות, כשרצים בכביש מהיר לפעמים ייכנס בך רכב וזה איום ונורא, בגלל זה אי אפשר לחיות עם זה, חייבים לטפל בזה. אין ילד ששווה פחות, וכל פעם שאנחנו יודעים שיש סכנה שגורמת לזה שילדים ימותו, אין מצב שמי שאחראי על זה הולך לישון בלילה. הוא לא יכול להירדם עד שזה מטופל, ואם זה לא מטופל, הוא צריך לתת דין וחשבון. אז יש כאן עניין של אחריות, של סמכות ושל תקצוב.

תודה רבה. דברים מאוד חשובים. תודה גם על היוזמה של יום המיוחד הזה בכנסת. ח"כ אימאן ח'טיב יאסין בבקשה.

בוקר טוב לכולם, ידידי ח"כ טופורובסקי, יו"ר הוועדה לתאונות דרכים בוועדת המשנה. אני גם מצפה לדיון משותף על תאונות הדרכים בחברה הערבית.

נכון. וגם נעשה סיור.

כן. נעשה את זה בקרוב.

התחלתם בוועדת המשנה? חשוב להזכיר שאת יו"ר ועדת המשנה לתחבורה ציבורית בחברה הערבית. הוועדה התחילה?

הישיבה הראשונה שלנו תהיה ב-15 לחודש, בנושא של הנגשת התחבורה לבעלי צרכים מיוחדים. זה הנושא הראשון שנדון בו.

אז אין ספק, נושא מאוד חשוב ורגיש ואנחנו רואים כאן את הנתונים המזוויעים של ילדים שנהרגים בתאונות דרכים ורואים שוב פעם את הפערים גם בנושא הזה, בחברה הערבית, ולצערי הרב גם בחברה החרדית, זה לא אומר שאנחנו אומרים שצריכים להיות שווה בשווה, לא, אנחנו לא רוצים בכלל שהתלמידים, שהילדים שלנו ימותו בדרכם לבית הספר ולא בדרכם לשום מקום אחר.

חשוב לי לציין שני דברים עיקריים כי אני גם ממהרת, יש דיון על הנושא של גפ"מ שגם נוגע לנו כחברה ערבית וגם לדרום, הדרום כל הזמן עולה בכל סוגיה ובכל נושא, וצודק אחי יוסף במה שדיברת על הסיור שערכת, אני שוב אעלה את זה ולעולם לא אשכח, גם לא רכבים ותאונות דרכים, גם תאונות טבע אבל טבע לא מהטבע, טבע כי בנאדם יצר את התאונות האלה בטבע. אני לעולם לא אשכח את האמירה של אותה אם שאמרה שהיא מעדיפה שהבן שלה יישאר בבית בימי החורף כי היא לא רוצה אותו מת שהשיטפונות יסחפו אותו, היא רוצה אותו חי ועדיף שהוא חי בלי למידה. זה גם דבר שזועק לשמיים וזה מביא אותנו לסוגיית התשתיות.

אין ספק שהתשתיות בכלל בתוך החברה הערבית, מצבן מאוד מאוד קשה. אנחנו אפילו לא מדברים על הדרום ולא על הכפרים הבלתי מוכרים, בואו נסתכל על הישובים הערביים בגליל, במרכז, אין מדרכות, אין מעברי חציה, אתה מדבר על רמזורים, אין בכלל בכל הישוב רמזורים. היו תכניות מיוחדות שהיו פעם בחברה למתנ"סים. אני שוב אביא את החברה למתנ"סים למרכז הדברים בעשייה החברתית שלה למען כלל הפלחים בתוך החברה הישראלית, וזו לא פרופגנדה לחברה למתנ"סים ול"בטרם" שעשו כל הזמן עבודות והתנדבות של הורים בתוך המחלקה של שלם ועמדו בכבישים והעבירו את התלמידים ודאגו לבריאותם ושלומם, אבל חבל שכל פעם ארגוני עבודה אזרחית ומתנדבים צריכים לעשות את העבודה שהמדינה והרשויות שלה צריכים לקחת את האחריות עליה.

כפי שאתה אומר, הגיע הזמן באמת שיהיה דין וחשבון, ולתת סיכוי לחיים יותר בריאים וטובים והליכה ונסיעה לבית הספר, נכון, עכשיו אנחנו בתקופת קורונה ואין הרבה שמגיעים לבית הספר, ראינו שחלק מהילדים במיוחד שהם הכי פגיעים, חוזרים לבית הספר, חוזרים מותשים, מבולבלים, לא יודעים לאן הם הולכים ומתי חוזרים הביתה ובאיזו מסגרת לימודית הם לומדים, בנוסף לזה כל הסיכון, ואנחנו עוד יותר נכנסים לתקופה של החורף. התקופה של החורף היא תקופה עוד יותר קשה ומתרחשות בה הרבה תאונות דרכים.

אז עבודה מבורכת, ידידי טופורובסקי. כבוד היו"ר, אני מקווה שמהמקום הזה יצאו המלצות שייושמו ולא רק - - - ועל השאלות החשובות והנוקבות שהעלית פה נקבל גם תשובות. אני חייבת לרוץ לוועדה השניה. אז תסלחו לי.

תודה רבה. ח"כ טייב, כרגיל הילדים הערביים והחרדים הם - - -

אני חושב שכלל הילדים. אנחנו צריכים להתייחס לכלל הילדים במדינת ישראל כגוש אחד, אין איפה ואיפה בין ילדים, ילד הוא ילד באשר הוא ילד. לכן אני רוצה לברך גם את חברי ח"כ טופורובסקי ואם אותך אדוני היו"ר על היוזמה בדיון החשוב הזה. אני חושב שהגיע הזמן שמישהו ייקח על זה אחריות. לא ייתכן שסביב בתי ספר, סביב מוסדות חינוך, יהיו כשלים בטיחותיים קשים ביותר. אני כבר לא מדבר על מדרכות או מעברי חציה ורמזורים, יש דברים שאפשר לסדר אותם בהינף יד ואנחנו פשוט נותנים לזה לעבור, יאללה, עוד יום ועוד יום ועוברת עוד שנה ועוד שנה והכל בסדר, ואיך אומרים, השיטה של סמוך, יהיה בסדר.

אני חושב שאנחנו חייבים לשים לזה סוף, מישהו צריך לקחת על זה אחריו, דווקא עכשיו בפרק הזמן של הקורונה, שבתי הספר לא עובדים, זה הזמן – בואו ותתקנו את הכשלים, תביאו דו"ח, תקחו את הרשויות, תקחו את מי שאחראי על הדברים הללו ותתקנו.

לכן אני מחזק את ידיך. אני באמת מקווה שייצאו מזה מסקנות טובות ויישום. הדבר הזה חייב להפסק. ילד הוא ילד באשר הוא ילד. אני כבר לא מדבר על המוסדות עצמם, שזו עוד סוגיה בפני עצמה גם במגזר החרדי וגם במגזר הערבי. אני עברתי לפני מספר ימים ובתוך איזה שהוא בית ספר אני רואה קרוואן עם תקרה כמעט מתמוטטת, על זה אני כבר בכלל לא מדבר, זה עוד אחריות של משרד החינוך - - -

איפה זה?

בקרית יערים. יש עוד מקומות רבים, בקרית ספר ראיתי את הדברים האלה, ברמות. אני חושב שצריך לשים סוף לדבר הזה. לא ייתכן שילד שיוצא מביתו והולך להשכלה, הולך לבית הספר לקבל חינוך, יהיה מעל ראשו איזה שהוא סיכון הכי קטן שיש. הדבר הזה צריך להפסק.

בהחלט. תודה רבה ח"כ טייב. אולי באמת נשמע את הנתונים העיקריים של הדו"ח של מרכז המחקר. אסנת בבקשה. זה של הקיץ האחרון, נכון?

נכון. אני רק אעיר עד שהמצגת תעלה, בהתייחס לשאלתך אדוני היו"ר לגבי תקנות או חקיקה שמסדירה את הנושא של בטיחות בדרכים, יש התייחסות מאוד מאוד נקודתית בשניים או שלושה סעיפים בתקנות התעבורה שמטילים את האחריות להסדרי תנועה בקרבת בתי ספר על רשות התמרור המקומית, ששוב אנחנו מגיעים - - -

זה הסדרי תנועה או שמוזכרת בטיחות מוסדות החינוך? כי המונח הזה של - - -

נכון. אין מונח של בטיחות אלא הסדרי תנועה, שזה הרבה יותר כללי. כלומר הנושא של הסדרי חניה לרכבי הסעות תלמידים או הסדרי תנועה מבחינת תמרור וסימון, אבל אין את ההסדר הספציפי של בטיחות בתקנות - - -

אבל הפירוט הזה מופיע? נאמר תחנות אוטובוס. זה מופיע בתקנות?

בעיקר רכבי היסעים לתלמידים והאחריות מוטלת על רשויות מקומיות. כלומר רשות התמרור המקומית, ששוב, אנחנו מגיעים לרשויות המקומיות בנושא הזה.

אם אפשר להוסיף על זה, באוקטובר 2019 הוציא משרד התחבורה קובץ של הנחיות אחרי עבודה של ששנה או שנתיים, של סביב מוסדות חינוך. איך בעצם שמים תשתיות, וזה נוגע בהכל. נוגע בהורדת והעלאת תלמידים, זה נוגע במעברי חציה, זה נוגע בגדרות הולכה, איזה תמרור שמים.

אנחנו נשמח לקבל לוועדה העתק ההנחיות הללו.

אפשר לשלוח את הקובץ. בהחלט.

תיכף נשמע את אסנת, אבל מה שאני רוצה להגיד לך ובטח בועז, שניר ונחמה, זה הדבר - - - מה שיפריע לנו בדיון לדעתי בהמשך גם, הרי אם אומרים שזו אחריות של הרשות המקומית, ואנחנו מודעים שברשויות המקומיות המוחלשות, בסוציו-אקונומי 1, 2, 3, שכפי שכולם יודעים זה או רשויות ערביות או רשויות חרדיות, שהבעיה הקשה היא בעיה תקציבית ובעיית תשתיות ואם אין להם את האמצעים לעשות את זה, הבעיה נמשכת, וקשה לנו לקבל מצב שלרשויות המוחלשות אין תקציבים, הן לא יכולות לעשות את זה, ואז ילדים ברשויות המקומיות המוחלשות פשוט נחשפים לסיכונים מאוד קשים מבלי שיש את המשאבים לתקן אותם. זו תמונת מצב לא קלה, לכן אני מקווה שנוכל בהמשך הדיון לראות איך בכל זאת מגייסים את המשאבים כדי לטפל בסיכונים הבטיחותיים הללו.

נכון בועז? זו נקודה מאוד קשה. אני מבין את האחריות על הרשויות המקומיות, וכמובן שזה חלק מההסדרים. אבל לפעמים תיקון הסיכון הבטיחותי יש לו עלות משמעותית. צריך פשוט לשנות את כל דרך הגישה, מדרכות וכדומה, זה לפחות מאות אלפי שקלים.

כן אבל אם היה לרלב"ד, אני מסכים איתך, אבל תאר לך שלרלב"ד היה לא רק את היכולת להגיד 'זה לא בסדר', אלא גם את הסמכות, גם את האחריות לקבוע וגם אפילו את היכולת להעביר תקציבים בהתאם. אז היה גוף שרק דואג לזה, לא אומר 'רגע, בעצם אני מעדיף גשר' - - -

זו נקודה מאוד מרכזית בדיון הזה כי אני מניח שאין אף רשות מקומית שתגיד שהכל בסדר. אומרים לך 'יש בעיה, אנחנו מכירים אותה, אין לנו תקציבים. תעזרו לנו'. זה, אני מניח, מה שנשמע מהם. מכאן חשיבות ההתמקדות של הדיון דווקא שם, איך מגייסים את המשאבים הללו. בבקשה אסנת, סליחה שקטעתי אותך.

הכל בסדר. זה נושא בהחלט חשוב ומעורר סערה. אני מגיעה מהממ"מ, המסמך שאציג כאן ממש בקצרה נכתב לבקשת ח"כ בועז טופורובסקי יו"ר ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, כשלמעשה הוא הוכן לקראת פתיחת שנת הלימודים של השנה הנוכחית, ממש בסיום אוגוסט 2020, לפני שידענו שנצא לעוד סקר באמצע ספטמבר. המסמך עוסק בנושא של בטיחות בדרכים בקרבת מוסדות חינוך בישראל, הוא נותן איזו שהיא תמונת מצב כללית לגבי המצב הספציפי בארץ.

היות וזמננו מוגבל, 5 דקות, כדי להעביר את הדברים העיקריים.

נעשה את זה ממש בקצרה, ואני גם רוצה לאפשר לנציגי הרלב"ד ונציגים אחרים שנמצאים איתנו להציג. אז עיקרי הנושאים במסמך, גם נתונים כלליים לגבי שיעורי היפגעות ילדים בתאונות, סוגיות ייחודיות שנקשרות ספציפית לנושא הזה של בטיחות בדרכים בקרבת מוסדות חינוך, ההנחיות שדיבר עליהן קודם שניר בעיקר בדגש על הנחיות משרד התחבורה לתכנון הסדרי תנועה וליקויים וכשלי בטיחות שנמצאו בבתי הספר סביב שלושה נושאים מרכזיים: סקרי הרלב"ד שנערכו בשנתיים האחרונות, דו"ח מבקר המדינה ברשויות החברה הערבית וסוגיית משמרות הזה"ב שכבר נפרט עליה.

בשקף הבא אנחנו יכולים לראות קודם כל כפי שגם אדוני היו"ר הזכיר קודם, על פי ארגון "בטרם" אנחנו יכולים לראות שסיבת המוות העיקרית בארבע השנים האחרונות של ילדים וגם נוער זה היפגעות בתאונות דרכים. 44% מכלל מקרי התמותה, כשבשנת 2019 לבדה 51% מהמקרים לתמותת ילדים ונוער היו על רקע של תאונות דרכים. סיבת התמותה, אחת מהשלוש העיקריות.

זה אומר כ-15 ילדים בשנה. כך אני מבין את הנתונים.

קצת יותר, אנחנו כבר נראה את זה. מאפייני ההיפגעות עצמם כמו שאנחנו רואים, רבים, זה קורה במרחב הציבורי ובמרחב הפרטי, בדרך לבתי הספר או לפעילות פנאי, גם סוגי הנפגעים יכולים להיות הולכי רגל, נוסעים ברכב פרטי, רוכבי אופניים או פעוטות בחניית הבית, מה שאנחנו מכירים כ"תאונות חצר". בהמשך אנחנו יכולים לראות, במבט כולל לגבי שיעור הילדים, כלומר מספר הילדים במספרים מוחלטים בתאונות דרכים בעשור האחרון, אנחנו יכולים לראות שהוא נע בין 28 ילדים בשנת 2017, שזה המספר הנמוך יחסית, למספר מאוד גבוה בשנת 2010 של 44 ילדים הרוגים בתאונות דרכים. גם אחוז, כלומר שיעור הילדים ההרוגים מכלל ההרוגים בתאונות, נע בממוצע בין 8%-10% בעשור האחרון, כשבארבע השנים האחרונות פחות או יותר עומד סביב 30 ילדים בממוצע.

בשקף הבא אנחנו יכולים לראות מבחינת סוגי הנפגעים בחברה הערבית לעומת המגזר היהודי, החברה הכללית, יש לנו בשתי קבוצות האוכלוסייה, כמעט 90% מהנפגעים הם נוסעי רכב והולכים ברגל, גם במגזר היהודי וגם בחברה הערבית, אבל בחברה הערבית יש לנו פערים משמעותיים בין הולכי הרגל ההרוגים לבין נוסעים ברכב. 66% הם הולכי רגל, לעומת המגזר היהודי ששם המספרים יחסית זהים, אני אדגיש שחלק מהעניין של סוגיית הולכי הרגל נקשר באמת גם לתשתיות בעיקר במוקדים של רשויות מקומיות בתחום העירוני.

את לא מוציאה את תאונות החצר.

נכון. גם תאונות חצר, ציינתי קודם. במאפייני ההיפגעות. נכון מאוד. בהחלט. עוד מבט אחרון על הנושא של נתונים, אם אנחנו נסתכל בזכוכית מגדלת, בקנה מידה של, שימו לב כאן יש גם הרוגים וגם פצועים, לא מדובר רק בהרוגים אלא גם פצועים קשה, ביחס ל- 1:100,000 ילדים בין השנים 2008-2018, הקו התחתון הכחול זה בעצם החברה היהודית, יש לנו יחסית מספרים שנשארים יציבים סביב 3.9 בממוצע, ודווקא בחברה הערבית חלה ירידה חדה. כלומר בשנת 2008, 21.4 מתוך 100,000 נהרגו או נפצעו קשה, בשנת 2018 אנחנו כבר מדברים על מספר של 10.1, עדיין יש לנו פערים מאוד גדולים מבחינת היפגעות, גם תמותה וגם פציעה, של ילדים מקרב החברה הערבית.

פי שלושה.

נמשיך הלאה. משרד התחבורה, המסמך שקודם שניר הזכיר, כתב מסמך הנחיות מאוד רחב ובתחילת המסמך הוא רצה לתת לנו איזו שהיא תמונת מצב לגבי היפגעות של ילדים כאשר אין לנו כאן מחקר גיאוגרפי לפי בתי ספר ומיקומים, כדי לפלח או לבדוק את נתוני ההיפגעות משרד התחבורה שהוא גוזר מתוך הנתונים של הלמ"ס רק ילדים בגילאי 5-19 שנפגעו בתחום הרשויות המקומיות, לא בדרכים בין-עירוניות אלא בדרכים עירוניות, בשעות הספציפיות סביב ההגעה לבית הספר ובחזרה ממנו. זאת אומרת הוא גזר את הנתונים רק לגבי היפגעות בשעות הבוקר ובשעות הצהריים בתחום העירוני של ילדים בגילאים הספציפיים האלה שחופפים לגילאי בתי הספר ורק בימים ראשון-חמישי. הנתונים לא נבדקו בימי שישי ובאוגוסט שהוא בעצם חופף לחופש הגדול, כדי לראות באמת תמונת מצב מתוך כלל הילדים הנפגעים, כמה נפגעו במאפיינים הייחודיים האלה.

כמובן גם דרוש מחקר, כמו שגם אמר ח"כ טופורובסקי, שבאמת מתמקד ספציפית בבתי הספר בפילוח לפי מיקומים גיאוגרפיים של מיקומי התאונות עצמן. אנחנו יכולים לראות, מתוך 2,590 ילדים שזה ממוצע רב שנתי, זה בין השנים 2012-2016, 419 ילדים שעונים על המאפיינים המוגדרים נפגעו באותם שנים, ומתוכם, אם נסתכל על קבוצות הנפגעים, 177 הולכי רגל, שזה 42% מהנפגעים. שוב קבוצת הולכי הרגל, קבוצת סיכון שהוגדרה גם על ידי הרלב"ד, קבוצה ספציפית, כשאנחנו מדברים גם על ילדים, אז בכלל, זה מתלכד ביחד לכדי קבוצה שנמצאת בסיכון מוגבר.

אזכיר את ממצאי סקר הרלב"ד מאוד בקצרה מכיוון שאני רוצה לתת לנציגים שנמצאים כאן להציג אותם יותר בהרחבה. נבדקו כ-105 בתי ספר בחברה הכללית סביב החודשים יוני-יולי 2020. מה שחשוב לראות הוא שנבדקו שלושה סוגים של ליקויים, שלוש קטיגוריות. הקטגוריה הראשונה זה לא ליקוי, אלה בתי ספר שבהם נמצאו תקין, תחת הקטגוריה "תקין" אנחנו יכולים לראות 35% מבתי הספר, הקטגוריה השניה שממנה השיעור הגבוה, "ליקוי קל", והקטגוריה המרכזית שמוגדרת כפרויקט תשתיתי אלה ליקויים חמורים, ליקויים שמצריכים תיקונים הרבה יותר מרכזיים. כאן מדובר על 17% מבתי הספר.

גם אם נסתכל מבחינת סוגי הליקויים, 38% מהליקויים מקורם במעברי חצייה. זה יכול להיות מסימון או אי סימון ועד היעדר מעבר חציה בכלל.

שזה גם ברמה התקציבית לא אמור להיות עם עלות גבוהה.

נכון. זאת אומרת אין דינו של מעבר חציה שצריך לצבוע מחדש לדינו של בית ספר שאין בו בכלל מדרכות או שנדרשים בו תיקונים הרבה יותר מהותיים.

יש לך פילוח של בתי הספר בליקויים גדולים? איפה זה יותר, במגזר הערבי או ב- - -

יש לנו, ואני משאירה את זה באמת לנציגי הרלב"ד מאחר והם לראשונה השנה גם בדקו בבתי הספר בחברה החרדית ויש גם את הנושא של בתי הספר בחברה הערבית. ושוב, מדובר בסקר. צריך לזכור שזה סקר מדגמי, זה לא כלל בתי הספר בכל הארץ אבל המטרה באמת הייתה - - -

פה ושם יש בתי ספר בלי ליקויים. רק פה ושם.

נציגי הרלב"ד נמצאים אז הם ידברו יותר - - -

כן. הם יתנו לנו את התמונה הספציפית לגבי סוגי בתי הספר ומה גם תוקן מ-2019 ל-2020. סקר הרלב"ד גם בודק מה נעשה שנה אחרי הליקויים. מי מהם תוקנו, ולצערנו, אנחנו נראה שהנתונים לא כל כך משמחים.

אם נעבור הלאה, דו"ח מבקר המדינה לשנת 2020 שערך ביקורת על מרכז השלטון המקומי בדק חמש רשויות בתחומי החברה הערבית, זה באמת מתקשר למה שדיברנו עליו עכשיו. הדו"ח בדק בכלל את נושא הבטיחות בדרכים וספציפית בטיחות בדרכים בקרבת מוסדות חינוך. הממצאים היו ממצאים לא אופטימיים, גם מבחינת ליקויי בטיחות שנמצאו, גם מבחינת בתי ספר שבהם לא היו בכלל תשתיות. הדו"ח הצביע על זה שהגבלת מהירות התנועה שהיא באחריות הרשויות המקומיות לא נעשית בישובים בהם נבדקו הליקויים, וכמובן הדו"ח כולל גם מספר המלצות ודרכי פעולה, כמו למשל לבדוק את אפקטיביות תכניות הלימוד שנעשות והתאמה בין המשאבים לבין הצרכים של בתי הספר, פעילויות הסברה, טיפול בתשתיות, כינוס ועדה מקומית לבטיחות בדרכים. זה חלק מהנושאים שנסקרים בדו"ח.

מה זה כינוס ועדה מקומית? זה הרי - - -

בכל רשות עירונית צריכה להיות תחת הרשות גם ועדה מקומית שאחראית על נושא בטיחות בדרכים, הדו"ח מצא שלא בכל הרשויות שנסקרו בחברה הערבית יש ועדה כזאת שאכן מתכנסת בתדירות הנדרשת. זה חלק מרכזי מהממצאים.

לסיום, סוגיית משמרות הזה"ב שהמסמך מצביע עליה, ח"כ טופורובסקי הזכיר אותה קודם, היא מאוד משמעותית בכלל לנושא של בטיחות בדרכים בגלל שני פערים מהותיים שנוצרו השנה. בשנה האחרונה, שנת 2019, עוד לפני שפרץ משבר הקורונה, משטרת ישראל שהיא הגוף שאחראי על המדריכים, על השוטרות והשוטרים שמדריכים את הילדים בכיתות ה' לקראת ההצבה שלהם במשמרות הזה"ב, המשטרה קיצצה ב-50% את התקנים של השוטרים שמדריכים, כלומר מ-40 שוטרים ל-20 תקנים. בעקבות זה נוצר פער קודם כל בהדרכה עצמה, אנחנו יודעים שמלכתחילה לא בכל בתי הספר מוצבים משמרות זה"ב, משרד החינוך אמר שמדובר בנושא שקשור גם לכל מיני שיקולים תשתיתיים, הנדסיים, תקציביים והוא בוחן כל בית ספר לגופו, אבל מלכתחילה לא בכל בתי הספר יש משמרות זה"ב. בפער שנוצר למעשה לא כל הכיתות שהיו אמורות להיות מלכתחילה מוכשרות במתכונת החדשה, הוכשרו.

עוד בעיה שנוצרה סביב נושא הקורונה, משטרת ישראל רצתה למעשה להתגבר על הפער באמצעות איזו שהיא תכנית של הכשרת כ-290 שוטרים קהילתיים, מפקדי בסיסים, אבל לקראת שנת הלימודים הנוכחית כשפרץ משבר הקורונה, גם כאן לא כל השוטרים באמת הוכשרו לתכנית, רק כ-140 שוטרים הוכשרו בפועל, 150 הכשרתם נעצרה באמצע, ונוצר לנו מצב שבו ילדים בכיתות ה'-ו' עדיין לומדים במתווה למידה מרחוק, הם לא מגיעים פיזית לבתי הספר, מה שבעצם מעורר שאלה לגבי ההכשרה שלהם, לגבי זה שהם לא מוצבים פיזית ולגבי שלומם ובטיחותם של הילדים של הכיתות הנמוכות שבינתיים חזרו ללמוד. מי למעשה אחראי לשמור על המעבר בקרבת בתי הספר כאשר אין לנו משמרות זה"ב בכולם.

אז בעצם מאז שתלמידי ו' לא לומדים, בכלל כל משמרות הזה"ב לא לומדות.

הבנתי שלא כל. זאת אומרת יש בתי ספר מעטים שכן מוצבים בהם תלמידים. בהרבה בתי ספר אחרים, משיחה שעשיתי עם גורמים ממשרד החינוך, בעצם מי שנכנס לחלל הזה הם ההורים, התלמידים והמנהלים וגם בוגרים, כשבעצם ניסו לתת מענה לבעיה שנוצרה באמצעות יוזמות מקומיות. אבל חשוב לציין שהפער הזה נוצר והוא עדיין קיים גם בתקנים, גם בהכשרה, גם בכיתות שהיו אמורות להיות מודרכות, וגם בפועל במי שאמור לבצע.

מה גם שאלה שחזרו הם דווקא הילדים שצריכים את ה- - -

לגמרי. מאפייני ההיפגעות של ילדים צעירים באמת, כמו שאמרנו, נקשרים לא רק לזה שהם קטנים בגיל, אלא גם לזה שבתי הספר זה מוקד החיכוך הכי גדול שיש בין תנועת כלי רכב לבין הולכי רגל. הילדים עצמם הם ילדים שבדרך כלל נמוכים, המאפיינים הפיזיים שלהם, המאפיינים הקוגניטיביים, אין להם לפעמים הערכה של מרחק, הם עלולים להתפרץ לכביש או בהיסח הדעת להיות עם פלאפון ולא לשים לב כשהם חוצים את הכביש, וכמובן גם התשתיות וגם ההתנהגות של הנהגים עצמם, ההורים שמורידים אותם ולחוצים בבוקר, כל השילוב של המאפיינים האלה מעמיד אותם בקבוצת סיכון מאוד גבוהה. תודה.

תודה רבה. נתונים מאוד חשובים. הצטרף אלינו ח"כ חמד עמאר שיוזם את היום המיוחד יחד עם ח"כ בועז טופורובסקי. שמענו את חברי הכנסת ואת אסנת ממרכז המחקר, עדיין לא שמענו את הרלב"ד. אולי חשוב גם לשמוע אותך לפני ש- - -

קודם כל אני רוצה להודות לך על קיום הדיון הזה. אני חושב שזו הוועדה כדי לקיים את הדיון החשוב הזה בקשר לילדים והיפגעות ילדים בתאונות דרכים. נושא של תאונות דרכים, אני מלווה אותו יותר מ-12 שנה בכנסת. וכל פעם אנחנו כמעט חוזרים על אותם דברים, וכמעט שדיברנו על ליקויים בבתי ספר ונגישות ילדים לבתי ספר, מדרכות, מה שאמרנו לפני קרוב ל-12 שנה, אנחנו חוזרים על אותם דברים, על אותם מפגעים, על מחסור במעברי חציה, מחסור בהפרדה, גשר שיהיה יותר קל לאותו ילד להגיע לבית הספר. כשאנחנו מדברים על היפגעות, עכשיו שמעתי, 26% מהנפגעים במגזר הלא יהודי הם המגזר הערבי. אם נסתכל עכשיו על הדו"ח האחרון שעד עכשיו נהרגו 11 ילדים בגילאי 0-14, הם רובם מהמגזר הערבי, אם אני לא טועה. אם מישהו יכול לתקן אותי או לתת לי נתון מדויק אני אשמח מאוד.

לכן נושא של היפגעות ילדים צריך להיות בסדר עדיפות, כי הילד הוא ילד, ואנחנו יודעים שילד שהולך לבית ספר, כשאין לו מדרכה שמגיעה עד לפתח בית הספר, אין לו מעבר חציה שיעבור את הכביש בבטחה, שיכול להגיע ולחזור מבית הספר כשהוא בטוח, כשההורה שולח אותו לבית הספר הוא חושב שהילד הולך למקום הכי בטוח שיש, ושם אנחנו צריכים לדאוג לו.

אנחנו כאן ככנסת חייבים לטפל בנושא הזה, חייבים לחזור לכל הנושא של הפרסום. אני זוכר שהיה פרסום חזק בנושא של תאונות חצר. הגענו ל-19 הרוגים בתאונות חצר באחת השנים במגזר הבדואי בנגב. עברה תקופה והנושא ירד כי עבדו חזק על נושא של פרסום לשים לב ולבדוק האם יש ילד מקדימה או ילד מאחור ולאחר מכן להתחיל לנסוע ומספר ההרוגים ירד, אבל בשנים האחרונות אנחנו שוב רואים עליה במספר ההרוגים בתאונות חצר, לכן חשוב לי לשמוע אתכם היום אם יש התקדמות, אם נעשה משהו בקשר למגזר הערבי, כי בנושא של ילדים במגזר היהודי אנחנו רואים שהמספר יציב, מספר ההרוגים בתאונות מעברי חציה והולכי רגל, כמעט ולא קיימים, הנושא נמצא יותר במגזר הערבי. אני אשמח לשמוע גם על הנושא של 17% ליקויים קשים. האם כל הליקויים האלה נמצאים במגזר הערבי והחרדי או שהם נמצאים גם במגזר הכללי. אלה נקודות שרציתי לשמוע, ומה נעשה על מנת למנוע את ההרוג הבא בתאונות הדרכים אצל ילדים.

תודה רבה שוב על קיום הדיון הזה, אני גם רוצה להודות לבועז על השותפות שלנו ביחד ביום הזה, על הובלת השדולה למאבק בתאונות הדרכים, זו שדולה מאוד מאוד חשובה כי כל אחד שאנחנו יכולים לגרום שהוא לא ייפגע מתאונת דרכים, עשינו עבודה גדולה.

תודה רבה ח"כ עמאר. עלה נושא לדעתי מאוד חשוב כשלא היית, אז טוב להזכיר אותו, עניין המשאבים והתקציבים. אפשר לראות שמרבית הרשויות שסובלות מהסיכונים הללו בסביבות בתי הספר אלה רשויות מוחלשות ותעלה הטענה שאין להם תקציבים לעשות את כל התיקונים הנדרשים ואת השינוי התשתיתי הנדרש וכולי ולכן צריך פשוט לראות איך מגייסים את הכספים כדי שאפשר יהיה לבצע את התיקונים.

לא רק אם אין להן תקציב. אפילו אם מקבלים תקציבים ממשרד התחבורה, אם צריכים מצ'ינג ואין להם את המצ'ינג הזה. אני עבדתי במשרד התחבורה ואני מכיר את זה, הם צריכים 25% מצ'ינג לדברים האלה, דווקא בנושא הזה מה שצריך לעשות משרד התחבורה הוא לוותר על המצ'ינג בנושא של בטיחות, ובטיחות בסביבת בתי הספר. זו הבעיה, שדורשים מרשויות חלשות כשאין להן בכלל כסף לעשות שום פרויקט אומרים להם 'תשמעו, תביאו 25%, ניתן לכם תקציב. אם אתם לא מביאים לא תקבלו אף שקל'. כאן צריך להוריד את המצ'ינג, בנושא של בטיחות הילדים.

תודה רבה ח"כ עמאר. אני מציע שנשמע את נציגי הרלב"ד, שאני מודה להם שהגיעו לדיון ולאחר מכן נשמע את נציגת משרד התחבורה. שניר זיידל משנה למנכ"לית, מנהל חטיבת מבצעים בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב לכולם. תודה רבה לך יו"ר הוועדה, ולחבר הכנסת טופורובסקי וח"כ חמד עמאר שמלווה אותנו הרבה שנים בנושא הזה, על כינוס הדיון החשוב הזה בשבוע הבטיחות, מתוך דאגה כנה לשלום ילדינו.

אני רוצה להקדים שני דברים לפני שאגע במצגת ובסקר. אחד – אתמול אושרה בממשלה הצעת מחליטים שהגישה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים לגבש תכנית לאומית רב שנתית עד שנת 2030 שמטרתה להגביר את הבטיחות בדרכים. התכנית שנקראת 50-30 עניינה בשלושה עקרונות: אחד – היא שמה במרכז את משתמשי הדרך הפגיעים, קרי הולכי הרגל ורוכבי האופניים והמיקרו-מובילטי, שניים – מדובר על תכנית מערכתית שלוקחת את כל התחומים, תשתיות, חילוץ והצלה, אכיפה, חינוך והסברה ביחד, עם כל המשרדים כולם, והנושא השלישי שמתקשר גם לנושא שלנו של סקר כשלי מוסדות חינוך, הוא נושא של הפחתת מהירות, מיתון מהירות, הגדרת אזורים של 30 קמ"ש, שהגדרה כזו של האזורים האלה יכולה להוריד בצורה דרסטית את ההיפגעות של הולכי הרגל ובעיקר היפגעות ילדים.

הנושא השני הוא בשבוע הבטיחות שאנחנו נמצאים בפתחו - - -

זו תכנית שאושרה בישיבה אתמול? האמת שראיתי בסדר היום של ישיבת הממשלה את הנושא.

אתמול אושרה הצעת מחליטים, יש לנו, למנכ"ל רוה"מ, מנכ"ל משרד התחבורה כמובן בשיתוף של כל הגורמים, 120 יום לגבש את התכנית הזאת. זו הבשורה מאתמול.

יש היקף תקציבי?

עוד לא. אנחנו מתחילים כרגע בגיבוש התכנית הזאת.

מה ששמעתי ממך, הנושא של בטיחות, המילה בטיחות מופיעה?

בוודאי. זה רק נושא של בטיחות.

הסעיף השלישי לגבי - - -

לא, הגיבוש של התכנית להגברת הבטיחות במדינת ישראל. זה היעד. זאת התכנית.

התכנית כבר קיימת או שהיא בהכנה?

התכנית עוד לא קיימת, היא קיימת אצלנו בראשי פרקים ברלב"ד, עבדנו על זה בשנה וחצי האחרונות ועכשיו יש את הגושפנקה, את האישור לגיבוש התכנית מבחינה ממשלתית.

ואז אתם עושים את זה גם עם תקציב וגם חלוקת אחריות וסמכויות?

זה צריך להיות גם עם תקציב, גם עם חלוקת אחריות בכל המשרדים כולם.

עוד פעם אני מציע לכם ואעזור לכם בזה, התקציב צריך להיות אצלכם. אם אתם לא תרכזו את זה וזה יילך לכל מיני משרדים, אז המשרדים לאו דווקא ישתמשו בזה, כמו שהיה עד עכשיו. כל ההחלטות של ועדת הכלכלה, של הוועדה הבין משרדית, זה בסופו של דבר, גם אם הגיעו תקציבים הם לא נוצלו, והם לא - - -כי למשל אמר הרגע ח"כ חמד עמאר, אם אתם דורשים מצ'ינג מרשות שאין לה לתת מצ'ינג אז מה זה עוזר? אז יופי, אז יש תקציב כדי שהוא לא ינוצל.

התקציבים יהיו חלק מהתכנית שתגובש ותוגש חזרה לממשלה בעוד 120 יום.

כן אבל התקציב לא נמצא אצלכם. התקציב מחולק לכל המשרדים.

תלוי מה תהיה התכנית שיגבשו כל מנכ"לי משרדי הממשלה שיש להם עניין בתכנית הזאת. חלק ממנה יהיו גם פעולות ולצידן כמובן תקציבים. בלי תקציבים יהיה קשה לקדם את זה. אז התקציב יוגש אחרי שכל משרדי הממשלה יתחייבו לתכנית מסוימת שתוגש לממשלה אחרי 120 יום.

אז לא אושרה הצעת מחליטים. נתנו 120 יום להביא תכנית - - -

הצעת המחליטים היא להקים את ועדת ההיגוי בראשות מנכ"ל רוה"מ ומנכ"ל משרד התחבורה בשיתוף איתנו וגורמים נוספים, לבנות - - -

ובעוד 120 יום בעצם תצטרך לעבור ועדת מחליטים כולל תקציב.

זה כבר - - -

וכרגע יש טיוטת תכנית שנמצאת אצל הרלב"ד.

נכון. הרלב"ד בשנה וחצי האחרונות פיתחה את התכנית הזאת ובהתאם לתכניות שעובדות כבר היום בלונדון, בפריז, באוסלו ובמקומות נוספים, מקומות אחרים בעולם, בהתאם להצהרת שטוקהולם 2020.

אני מקווה שתציגו את זה בוועדת המשנה עוד מעט או לפחות חלקים ממנה, כי זה שבאוסלו הורידו את המהירות המותרת ל-30 בחלק מהמקומות, שם הקשיבו לזה. אני לא בטוח שבישראל זה שפתאום יהיה שלט של 30 בתוך עיר זה אומר שהאנשים ייסעו 30 ולא 50 קמ"ש.

אני חושב שמזמן היה צריך ליד בתי הספר להוריד את המהירות, ובמדינת ישראל אותה המהירות שאתה יכול לנסוע לא ליד בית ספר, 50 קמ"ש בתוך העיר, 50 קמ"ש בתוך העיר, לא מתחשבים ליד בית ספר, ליד בית אבות, במקום מסוכן. בהרבה מדינות בעולם אתה מסתובב ורואה, ליד בית ספר רשום לך שלט של 30 קמ"ש, ליד בית אבות, ליד בית חולים רשום לך 30 קמ"ש, מוריד לך את המהירות באופן אוטומטי.

מה שנקרא אמצעי מיתון תנועה.

נכון. לפי המצב הקיים. בישראל עדיין לא קיים דבר כזה. בהרבה מדינות בעולם אפילו מעבר החציה משתנה ליד בית ספר, גם ליד בתי חולים. לא אותו מעבר חציה שאתה רואה בכל מקום, מגביהים אותו, נותנים לו סימנים מיוחדים. אני חושב ומקווה שנגיע למצב הזה במדינת ישראל.

זה חלק מהתכנית. יש תכנית אסטרטגית או תכנית טקטית, שקוראים לה "העיר הבטוחה", גם אותה אנחנו מפתחים, כשחלק גדול ממנה הוא נושא של מיתוני תנועה ותשתיות, ויש שם כר נרחב של תשתיות שגורמות לנהג להוריד את מהירות הנסיעה במקומות הנבחרים.

שניר, אז בתור מי שמכיר את התכנית כי עבדתם עליה שנה וחצי, אתה אומר שהתכנית כוללת התייחסות מפורשת לסוגיה הזאת של בטיחות בסביבת מוסדות החינוך.

בוודאי. בתוך הנושא של עיר בטוחה, תהיה גם התייחסות לקרבת מוסדות חינוך כמו לשאר מקומות שיש בהם ריכוזי ציבור וצריך לטפל בהם.

אדוני היו"ר אנחנו ממש מתנצלים, יש לנו דיון בוועדת המדע והטכנולוגיה.

אנחנו חייבים לרוץ מוועדה לוועדה היום. שיהיה לכם בהצלחה.

בהצלחה.

אנחנו פתחנו את שבוע הבטיחות בדרכים, הנושא שלנו השנה הוא הנושא של מהירות , כשקמפיין ההסברה מדבר על העלאת מודעות הציבור לנושא של המהירות כגורם משמעותי להתרחשות של תאונה והשני כגורם משמעותי להחמרת התאונה. אולי נחמה אחר כך תוכל להרחיב בנושא.

אנחנו מזהים שחלק גדול מהציבור לא מודע לנושא הזה, לא מייחס בכלל למהירות גורם משמעותי להתרחשות של תאונה, וזה מביא אותנו לנושא של סקר הבטיחות בדרכים סביב מוסדות חינוך כשהנושא של מיתון המהירות הוא חלק ממנו.

התכנית היא לעשות את הסקר כל שנה ואז לעדכן מה שנעשה בשנה קודמת ומה המצב כיום?

אנחנו עושים את זה כבר מספר שנים, זו יוזמה של הרלב"ד, מתוך הרגשת מחויבות ואחריות. השנה עשינו את זה גם עם טופס מקוון אינטרנטי, כך שיכלנו לקבל את התוצאות בצורה הרבה יותר מסודרת. אוסיף ואומר גם שהשנה ביצענו סקר כשלי מוסדות חינוך במגזר החרדי, יש לנו מעל 100 בני שירות אזרחי ברשויות, ובעקבות הקורונה שלא יכלו להכנס פנימה לתלמודי תורה וכולי ניצלנו את המשאב הזה והם עשו עבודה מאוד יפה, כל הממצאים שלהם הגיעו גם לראשי הערים והרשויות בצורה מסודרת. הכשרנו אותם לבצע את הסקר הזה והם ביצעו את זה בצורה מאוד טובה.

נפתח בנתונים שמופיעים במצגת, אני אדלג על מה שהזכירה אסנת אבל זה דו"ח יומי מאתמול, אנחנו מדברים עד היום במדינת ישראל, פה כתוב 263, יש לנו כבר עוד הרוגה הולכת רגל מאתמול, 264 הרוגים. אנחנו נמצאים בירידה של 29 הרוגים שזה לא מעט, 29 משפחות שניצלו, שינוי של 10%. רוב הירידה היא בשטח הבין-עירוני, ודווקא בשטח העירוני, בטווח של הרשויות המקומיות יש לנו עליה כבר שנה שניה. שם הסיפור העיקרי.

כשאנחנו מסתכלים בעשר השנים האחרונות, מבחינת תאונות חמורות, שתאונות חמורות זה קטלניות וקשות, אנחנו רואים שבכל עשר השנים הטווח העירוני נמצא ב'פור' על הטווח הבין-עירוני מבחינת הנתונים. אנחנו מזהים ששם המוקד העיקרי של הטיפול שלנו. אם אנחנו רוצים להוריד את התאונות במדינת ישראל, לשם צריך ללכת הנתח העיקרי.

אפשר לראות פה ילדים הולכי רגל מגיל 0-14, 12 הרוגים עד היום, ואם אנחנו מסתכלים על נתוני 2020, ילדים הולכי רגל אנחנו מדברים על 65% מהם שהם ערבים.

בשקף הזה אסנת כבר דיברה, רואים את אחוזי היפגעות של כלל הילדים בישראל הרוגים ופצועים קשה, אנחנו רואים שיש ירידה מסוימת, מתונה, רוב הילדים נפגעים כהולכי רגל בשעות הצהריים ואחר הצהריים.

את השקף הבא אסנת הראתה, ההבדל או הפערים שיש בין ילדים הולכי רגל בחברה הערבית לחברה הכללית, אנחנו רואים את ההפרש של כמעט פי 3, עדיין יש ירידה מסוימת בחברה הערבית, אבל לא מספיקה.

זיהיתי את זה גם במצגת הקודמת, שהייתה ירידה ואחר כך - - -

נכון, גם בשנה האחרונה יש ירידה מסוימת אבל מאוד מאוד מתונה במגזר הערבי, היינו רוצים לראות הרבה יותר. אנחנו משקיעים המון בחברה הערבית, עד לפני שנה הייתה תכנית שארכה כשלוש שנים רק לחברה הערבית, עם קמפיינים שמותאמים במיוחד לחברה הערבית, לא תרגום, עם פעילות ב-25 ישובים ממוקדים בעלות של כמעט 3 מיליון שקלים, הקמנו מעל 30 מתחמי הדרכה, אם יש מרכזי הדרכה ארציים לרלב"ד, הקמנו מעל 30 ברשויות הערביות, קנינו להם ערכות הדרכה, הכשרנו אותם, הייתה פעילות מצוינת. היו מעל 3,000 בני נוער שקיבלו הדרכה במשך למעלה משנה במפעלות, כקבוצות של כדורגל ועוד ועוד פעילות בחברה הערבית, וראינו שינוי. ראינו שינוי לא רק במספרים, ראינו שינוי במחקר מלווה של התודעה של ההתייחסות לנושא של בטיחות בדרכים בחברה הערבית.

היפגעות ילדים בתאונות דרכים, מקומה של ישראל מול מדינות ה-OECD, אנחנו נמצאים במקום לא כל כך טוב. אם הממוצע הוא 0.7 אנחנו כמעט פי 2, וכשאנחנו מדברים על הולכי רגל אנחנו בפי 2.5 מבחינת הסיכון לילד במדינת ישראל.

נתון מאוד - - - בדרך כלל כשרואים את מדינת ישראל רואים שהיא סביב הממוצע. כאן ממש בין המדינות עם השיעור המאוד גבוה.

נכון. כשאנחנו מסתכלים על מדינת ישראל מבחינת תאונות דרכים אנחנו במקום אפילו טוב בממוצע, וכשאנחנו מדברים על הולכי רגל, על ילדים וילדים כהולכי רגל אנחנו במצב לא טוב.

רק לדייק, זה שקף מיוחד להיפגעות ילדים.

היפגעות ילדים עד גיל 14 בהשוואה בינלאומית למדינות ה-OECD. השקופית הבאה היא דיאגרמה שמראה את ההתפלגות, כפי שאמרה אסנת, רוב הנפגעים הם הולכי רגל, אפשר לראות שמגיל 5-9 ההיפגעות שלהם עולה כי הם מתחילים להיות יותר בחוץ, אבל עדיין כל המערכות הפיזיות, הקוגניציה, עדיין לא בשלות לכן יש יותר היפגעות. אנחנו מתחילים לראות גם יותר היפגעות בנושא של כלים חשמליים זעירים, קורקינטים וכולי. אסנת כבר דיברה על זה.

השקף הבא – טבלה שהעלתה אסנת מאותה ועדה של משרד החינוך בנושא ההנחיות. מה שכן אפשר לראות שב-16% מהנפגעים של ילדים בעיר, הם סביב השעות האלה. אנחנו לא יודעים לשייך את זה לסביבת בתי הספר או לא. בחטיבת המבצעים אנחנו יוצאים לכל תאונה קטלנית. אנחנו מתחקרים לצערנו כמעט 300 תאונות בשנה, יש שנים שיותר מזה, ואני יכול לשמחתי גם לספור על יד אחת תאונות שקרו ממש בסמוך למוסד חינוכי מבחינת תאונות קטלניות של ילדים. אבל עדיין אנחנו מטפלים בזה א. כי מדובר בילדים וב. כי מדובר באזור שהוא פוטנציאל להיפגעות מאוד גבוה, בגלל משתמשי דרך שונים, בגלל צפיפות, רכבים שנים שמגיעים, רכבי הסעות, רכבי הורים וכולי, יש חשיבות מאוד מיוחדת לטפל דווקא במקום הזה.

בשקף הבא ניכנס לסקר, כמו שאני אומר, זה סקר מדגמי מתוך 2,300 בתי ספר יסודיים, 105 בתי ספר ב-75 רשויות. אתם יכולים לראות, לקחנו 41 בתי ספר משנה שעברה ו-64 בתי ספר חדשים, מתוכם 12 בתי ספר במגזר הערבי ויש לנו עוד ישובים שהם ישובים מעורבים כמו עכו, יפו, מקומות כאלה.

עשיתם פעם מיפוי של כל מוסדות החינוך, לא?

הייתה לפני כמה שנים פעילות כזאת. זה היה יוצא דופן. מבחינת כח אדם שלנו אנחנו לא יכולים לעשות את זה. הנקודה היא שהיום אנחנו מעבירים, לדוגמה השנה - - -

בסקר אז ממש עשיתם את כל מוסדות החינוך או שזה היה מיוחד לחברה הערבית?

לא, זה לא היה מיוחד בחברה הערבית. אני לא זוכר גם אם זה היה את הכל כי יש אלפים. אני זוכר אבל שהיה סקר מאוד גדול. אתה צודק. אם הוועדה רוצה אנחנו נמציא את הסקר הזה לוועדה. אני רק אומר שהשנה התחלנו בפיילוט במחוז צפון עם משרד החינוך, עם אגף לבטיחות וזה"ב שבו בעצם לקחנו את הכלי שפיתחנו, את אותו טופס אינטרנטי, העברנו אותו לנציגים של ועד הורים, מנהל בית ספר, רכז הזה"ב ותוך שלושה שבועות היו לנו נתונים של 91% מתוך 200 בתי ספר. הדו"ח הזה אחר כך גובש והועבר לראש הרשות המקומית, עם כל הכשלים והבעיות שיש בו. ואנחנו מהבחינה הזאת עם הפנים קדימה של הרצון לשתף פעולה בהמשך, ובצורה הזו אולי לייצר סקר ש הוא ארצי ומקיף ויכול לתת הרבה לפני הקיץ את הנתונים לראשי הרשויות ולגופים האחרים שאמונים על זה, כדי לטפל בכשלים האלה.

אלה עיקרי הנושאים שנבדקו בסקר, התשתית להולכי רגל, לנהגים, תחבורה ציבורית והגעה ויציאה בטוחה מבית הספר.

השקף הבא - הזכירה את זה אסנת, ראינו, 35% תקינים, 17% פרויקט תשתיתי ו-48% הוגדרו כליקוי נקודתי או ליקוי קל. זה הנתונים בכללי. מבחינת הגעה בטוחה לבתי הספר מצאנו בסקר שב- 29% מבתי הספר פועל משמרות זה"ב או פעל, ב-16% מבתי הספר פועל מיזם הורדה בטוחה של ילדים ליד בית הספר כגון 'נשק וסע'. סטטוס רמת הבטיחות – במגזר הערבי, אנחנו רואים שב-66% נדרש טיפול קל או נקודתי, וב-25% מבתי הספר נדרש טיפול תשתיתי או שאין בכלל תשתיות להסדרה בטוחה של הגעה, של הורדה, אין מדרכות, אין מפרצי חניה, אין שום דבר שיכול לאפשר הגעה בטוחה וחזרה של ילדים לבית הספר.

אלה הנתונים שבדקנו באותם 41 בתי ספר. אז כמו שאתם רואים, 47% מהליקויים לא טופלו, 40% טופלו, ו-13% ההגדרה שונתה לפרויקט תשתיתי, המצב החמיר והיום בעצם אנחנו כבר לא יכולים לטפל בזה עם כספים קטנים אלא צריכים כאן מעורבות של תקציבים יותר גדולים.

מבין בתי הספר שהוגדרו כפרויקט תשתיתי אנחנו רואים ש-75% מהליקויים לא טופלו, ב-12% הם כן טופלו, וב-13% ההגדרה שונתה לליקוי קל עד נקודתי, כנראה או שבוצע שם תיקון אבל התיקון לא היה מספיק ולכן הוא לא נחשב ליקוי שתוקן אלא ככזה שנותר ברמה קלה יותר.

השקף הבא – לא אכנס לזה, גם אסנת אמרה, האחוזים של כל נושא מעברי חציה וכולי, באחוזים. הלאה – זה סקר בחברה החרדית, נדגמו 117 בתי ספר ב-19 רשויות מקומיות על ידי 100 מתנדבים. ב-95% מבתי הספר נמצאו ליקויי בטיחות, רובם ליקוי נקודתי אבל כמו שאנחנו רואים, 12% ליקוי תשתיתי.

כאן יש דוגמאות שאתם יכולים לראות במקומות האלה, אם זה מדרכות חסומות או מפורקות או שאין מדרכות, אנחנו מכירים מקום מסוים באשדוד שבו מורידים את הילדים במגרש חניה והם צריכים לעבור את כל המגרש ולהגיע לבית הספר.

כאן מופיעים הממצאים שהופצו בחודש יולי ליו"ר ומנכ"ל מרכז השלטון וראשי רשויות. אני חייב לומר שברגע שהגיעו אלינו הממצאים הם כבר עברו לרשויות המקומיות. אציין עוד דבר, ברוב הרשויות המקומיות נעשו סקרים כאלה, על ידי האנשים שלנו, על ידי מנהלי המטות, והממצאים האלה הועברו למהנדס הרשות\, מנהל המטה וראש הרשות המקומית על מנת שיטפלו בזה.

כאן מופיעות המלצות, דיברתי על כך. ביצוע סקר בטיחות בכל הרשויות המקומיות, בשת"פ עם משרד החינוך, עם הכלי המקוון שפיתחנו, השלמה וביצוע של תכניות תמרור בחברה הערבית בכל הארץ. עד היום ביצענו על פי החלטת ממשלה, תוקצבנו גם על זה, 39 תכניות תמרור ברשויות הערביות. מתוכן ארבעה ישובים במועצה אזורית מעורבת, מועצת הגלבוע, במקומות שלא היו תכניות תמרור. זה הבסיס. תכנית התמרור נותנת תשובה גם סביב הנושא של מוסדות החינוך. כשדיברנו על מיתוני תנועה, הסדרת מדרכות וכולי.
יש לנו היום אומדנים גם של תכניות התמרור האלה לביצוע, הרשויות נתנו לנו, זה מסתכם באזור ה-50 מיליון שקל, ויש עוד 31 רשויות שנמצאות ברשימה שעוד לא קיבלו תקצוב, זה לא הספיק לנו, ושמחכים בעצם לדבר הכי בסיסי שנקרא תכנית תמרור.

הנושא הזה עלה גם בדיונים קודמים לגבי תכנית התמרור. אני מבין שהייתה איזו שהיא הקפאה לפני כשנתיים, זה לא התקדם.

לא, בוצע. כל מה ש- - -

אמרת, 39 ישובים - - -

קיבלנו תקציב ובוצע. בוצע בשיתוף המהנדסים של אגף תנועה נתנו פה עבודה מאוד יפה, סייעו לנו ובאמת בסיועם ובסיוע המהנדסים ברשויות המקומיות הצלחנו לבצע את זה.

אבל כמובן זה מספר עדיין נמוך.

מספר נמוך, אני אומר, עדיין יש ברשימה 31 רשויות - - -

מה זה הרשויות הללו? זה מה שנותר או שזה - - -

זה הבא, רשויות שלא עלו בתיעדוף הראשוני. כאלה שיש להן תכניות תמרור חלקיות, כאלה שיש להן תכניות תמרור משנת 2009 שהן כבר לא עדכניות.

ומה קורה איתן? דיברת על 50 מיליון?

לא, אני אומר, התקציב שקיבלנו לבניית התכניות הראשוניות, לעריכה שלהן, הרלב"ד קיבלה 5 מיליון שקלים ואת הכסף הזה היא ניצלה וביצעה באמצעותו את אותן 39 רשויות מקומיות. יש אומדן היום לביצוע, בסוף עכשיו צריך לבוא ולבצע את אותם הסדרי תנועה ברשויות המקומיות, האומדן הזה הוא כ-50 מיליון שקלים לאותן 39 רשויות שכבר יש להן תכניות תמרור. כרגע חסרות תכניות תמרור ל-31 רשויות מקומיות בצורה כזו או אחרת. או שיש להן תכניות חלקיות או שיש להן תכניות משנת 2009 שאז בזמנו קיבלו כל הרשויות הערביות תקציב לתכנית הזאת, שבחלקן הן לא מעודכנות.

לגבי ה-31 יש אומדן תקציבי?

לא, אנחנו בפעם שעברה הקצינו בסביבות 150,000 שקל לכל רשות מקומית וזה די הספיק לכתיבה של תכנית כזאת.

לגבי ה-39 ישובים – אני מדגיש את זה כי אנחנו רואים שזו אחת הבעיות העיקריות שם – ואני מניח שהתמרור יכול לתת פתרון ולו חלקי לנושא הזה.

נכון.

39 ישובים ערביים שהתכנית קיימת.

תכנית קיימת מאושרת.

יש אומדן תקציבי ומאושרת. התקציב מועבר?

לא. הרשות העלתה את הבקשה הזו אבל עד היום לא קיבלנו. אני מעריך שזה גם בגלל קשיים - - -

מי אמור לאשר את התקציב?

משרד האוצר, משרד התחבורה. צריך לבדוק את זה.

תיכף נשאל. בסדר. תודה רבה. תוכל בכל זאת להתייחס לשאלה שהעלו כל חברי הכנסת לעניין הזה שמדובר ברשויות מוחלשות ואם צריך שיפור תשתיות משמעותי, אז יש בעיה תקציבית.

אני יכול להגיד כמנהל חטיבת השטח וכמי שניהל את מרחב צפון עד לפני חצי שנה במשך שש שנים, רוב הבעיות הן ברשויות המוחלשות, גם ברשויות הערביות וגם ברשויות החרדיות. יש לנו גם רשויות יהודיות חלשות, שם אנחנו רואים את זה, את חוסר היכולת גם אחרי שמשרד התחבורה מקצה את התקציב השנתי של סימון כבישים והתקני בטיחות, להתמודד עם הבעיות האלה, כי הסכומים האלה, התקציבים האלה לא מספיקים. אני אומר גם זה, כל שנה עוברים תקציבי בטיחות שחלקם מועברים לנושא של סביב מוסדות חינוך, עיקרם הולך למוקדי סיכון עירוניים סביב הנושא של בדיקה של תאונות וכולי, וחלק קטן הולך לנושא של הסדרה של מוסדות חינוך, אבל עדיין זה לא מספיק.

אני גם רואה. אם אומדן התקציב היה לגבי נאמר בסביבות 40 ישובים, במקרה הזה ישובים ערביים, 50 מיליון, זה אומר 1.25 מיליון כמעט לכל ישוב, זה הרבה כסף. זה תקציב משמעותי. ואגב, כאן זה רק התמרור.

אני אומר תכנית תמרור, כשאנחנו אומרים שזה לא תמרור רק שילוט וצביעה, אלא מדובר פה בהסדרים של הצרת מיסעות, של באמפרים, של אמצעים נוספים שעולים לא מעט כסף.

כן. אבל זה לא כולל עבודת תשתית.

כולל עבודת תשתית. בוודאי.

תודה רבה. נחמה רצית להוסיף?

כן. אולי כמה מילים מבחינה מעשית על מה שנעשה. רגע נרד לשטח ונדבר על איזה פרויקטים חינוכיים והסברתיים מתקיימים בשטח. אז קודם כל אגיד שצריך לשים לב שהרבה מההיפגעות של הילדים, כמו שראינו בנתונים שהציג גם שניר, מתרחשות אחר הצהריים, כשהילדים הולכים לחוגים, כשהילדים בחזקת ההורים שלהם, גם על זה צריך לשים את הפוקוס.

אבל אם מדברים על סביבת בתי ספר, אגף זה"ב במשרד החינוך יש לו תכניות משמעותיות בתוך מסגרת של מה שהם קוראים מעטפת הבטיחות סביב בתי הספר, אני משאירה לחברי מקס אבירם שנמצא איתנו לתאר מה נעשה, אבל יש תכניות לימוד רבות וגם יוזמות שונות שמקודמות יחד עם משרד החינוך כמו למשל 'נשק וסע' ותכניות אזרחיות אחרות, שמקדמות בטיחות סביב בתי ספר.

אז איפה בעצם החסרים ומה הדברים שצריך לקדם או לשים לב שהתכניות האלה לא מוחלשות, כי יש תכניות חינוכיות מאוד משמעותיות. אני אגיד למשל שהרלב"ד פזורה ב-17 מרכזי הדרכה בכל הארץ שבהם בעצם ילדים מתנסים בחצייה ובשימוש באופניים בתוך מרחב מוגן. בעצם הלמידה היא חווייתית, הילדים מגיעים לשם בכיתות שלמות, חווים מה זה מרחב תעבורתי בטוח, אבל 17 מרכזי ההדרכה האלה לא מכסים את כל הארץ וכמו ששניר הזכיר קודם הייתה לרלב"ד תכנית ייעודית שקידמה בטיחות בחברה הערבית ובעצם הוקמו עוד כמה מיני-מרכזי הדרכה כאלה בתוך בתי ספר כדי לעבות את הלמידה החווייתית הזאת כי זה אחד הדברים החשובים ביותר בבטיחות בדרכים, לחוות איך עושים את הדבר הזה נכון.

אז דיברנו על מרכזי הדרכה ודיברנו גם קצת על משמרות הזה"ב, אני אשמח אם החברים שלנו מאת"ן, מהמשטרה, יוכלו לדבר על הפתרון שנמצא, על הקיצוץ המשמעותי במספר השוטרות שעשו את העבודה החשובה הזאת של תכנית ההנהגה הזאת של תלמידים בוגרים שמקבלים אחריות על תלמידים צעירים מהם ויתנו כאן סקירה איך בעצם, כמו שאסנת אמרה, השוטרים הקהילתיים לוקחים את האחריות, מחזיקים את התכנית הזאת בצורה שנוכל להגיע ליעדים שלה לכסות את כל הכיתות, ולא לאבד את העוצמה החינוכית שלה.

אני רוצה לדבר על פתרונות לקבוצות אוכלוסייה שהן קבוצות אוכלוסייה פגיעות במיוחד, כמו החברה הערבית, ולהגיד שאנחנו השבוע השקנו יחד עם אגף זה"ב במשרד החינוך תכנית לימודים ייעודית לכיתות א'-ג' בחברה הערבית שכתובה בערבית והיא תכנית טכנולוגית מאוד מתקדמת, משרד החינוך יזם כנס הטמעה לתכנית הזאת ומורי הבטיחות בדרכים בחברה הערבית קיבלו את התכנית לידיהם ומהשבוע, החל משבוע הבטיחות, התכנית הזאת תילמד בבתי הספר.

זאת אומרת יש עוד עיבויים שצריך לעשות ושצריך להשקיע בהם ואנחנו עובדים במשותף עם השותפים שלנו כדי לייצר את התכניות האלה ולתת את הפתרונות, אני רק אגיד שבמסגרת תכנית העשור, במסגרת תכנית 50-30 יחד עם השותפים השונים במשרדי הממשלה צריך יהיה לחשוב על תכניות נוספות שמיושמות בעולם ומוכחות כתכניות מוצלחות ויעילות, חלק מהן קשורות בהליכה בריאה ובטוחה לבתי הספר, מה שהוזכר כאן כדרך הבטוחה לבית הספר, אפשר וראוי לעבות אותן בעיקר באוכלוסיות היותר חלשות.

לגבי התכנית לבתי הספר הערביים, היא מוכנה ופורסמה?

היא כבר בתוך בתי הספר.

אנחנו בדרך כלל נוטים להעלות חומרים גם לאתר הוועדה, אז אם אפשר לקבל את השקופיות שהציג שניר, נשמח להעלות את זה לאתר. וגם את התכנית נשמח. שתהיה בשפה הערבית.

נשמח.

תודה. משרד התחבורה בבקשה. אנחנו בעצם כאילו בדיון המשך מהשבוע הקודם אבל נשמח להתייחסותך אלה לנושאים שעלו היום.

שלום כבוד יו"ר הוועדה וחברים נכבדים. אנחנו ממשיכים את הנושא שעלה בדיון הקודם לפני שבוע. אני אתייחס לכמה סוגיות שהתייחסו חברי הוועדה. אני רוצה לחדד על חשיבות של משרד התחבורה בפרסום ההנחיות. משרד התחבורה, אמרתי את זה גם בדיון הקודם ואומר גם עכשיו, מפרסם מעת לעת את ההנחיות שנותנות אפשרות ואמצעים לרשויות תמרור מקומיות להשתמש בהם. דיברו כאן על הנחיות להסדרי תנועה בקרבת מוסדות חינוך, על נושא מיתון תנועה, גם הנחיות כאלה פרסם משרד התחבורה, משנת 2010 ועדכן בשנת 2018. יש הנחיות לבחירה והשמת חומרי סימון שרשויות תמרור מקומיות חייבות להשתמש בחומר תקין כדי לצבוע מעברי חציה בקרבת בתי ספר.

אני צריכה לומר שבעצם זה שמשרד התחבורה מפרסם הנחיות והרשויות חלקן כן משתמשות וחלקן לא, זה מראה שלא מספיק שאנחנו ניתן אמצעים וכלים כדי שישתמשו בהם, הרשויות צריכות לקחת ולהטמיע אותן בתוך הרשות אצלן. גם יש להם מתכננים שלהם שהם יכולים להשתמש בזה.

בגדול אני מנסה להסביר לכם שמשרד התחבורה כל הזמן דואג ומפרסם ועושה את כל המאמצים כדי להסדיר את הבטיחות לכלל משתמשי הדרך וגם במיוחד לילדים. יש לנו כאן גם נציג של משרד התחבורה שיכול לתת מענה לניצול תקציבי למוסדות החינוך, שמו גיל ואפשר לתת לו את רשות הדיבור.

בשמחה. זה נושא מרכזי שעלה בדיון ונשמח להתייחסות שלו. גיל בבקשה.

צהריים טובים ליו"ר הוועדה ולחברי הוועדה ולכל המשתתפים המכובדים. אני ראש אגף רשויות מקומיות במשרד התחבורה. אשמח להתייחס קצת לנתונים וגם קצת לצעדים שאנחנו עושים כדי לשפר את המצב בסוגיות המאוד מורכבות ונכונות שעלו בוועדה.

קצת לגבי סוגיות התקצוב. משרד התחבורה פועל ברשויות המקומיות לתקצוב של היבטי תאונות דרכים בסמוך למוסדות חינוך ובכלל בעיות בטיחותיות בסביבת מוסדות חינוך בשני צירים מרכזיים. ציר אחד נקרא תקציב סימון והתקנים, זה תקציב של כ-25 מלש"ח שמתוקצב בכל שנה, נתייחס כבר גם לשנה הקודמת, בכל שנה התקציב מועבר לרשויות, לכל הרשויות בארץ בהתאם לטבלת המצ'ינג שכמובן מסתמכת גם על המצב הסוציו-אקונומי של כל רשות ורשות, כשבדרך כלל התקציב נע בין 50,000-150,000 ₪ לכל אחת מהרשויות. זה אמנם תקציב מאוד נמוך וקטן לטעמנו, אבל אנחנו יודעים שגם הוא יכול לסייע ולעזור.

המצ'ינג קיים גם באשכולות הנמוכים?

המצ'ינג קיים, יש רשויות של 100%, שמקבלות מימון מלא, יש רשויות של 90%, אני אגע גם בסוגיה של האם המצ'ינג משפיע או לא, אבל לפני כן אתן עוד כמה נתונים חשובים. קצת על סימון והתקנים. כרגע מבדיקה שעשינו הניצול המצטבר של תקציבי סימון והתקנים בכלל הרשויות במדינת ישראל עומד על כ-80%, זאת אומרת יש כ-20% מהתקציבים שלא מנוצלים, שמצטברים ליתרה כוללת של כ-47 מיליון שקל בכלל הרשויות רק בסעיף של סימון והתקנים. זה לא מעט כסף.

גם כשמפלחים את זה למגזרים רואים שבמגזר החרדי שאליו התייחס הדו"ח של הרלב"ד, קיימת יתרה תקציבית קטנה יותר כמובן, יש שם ניצול תקציבי של 84% עם יתרה כוללת של 1.4 מלש"ח, גם בתוך המגזר יש הבדלים. לדוגמה בני ברק שגם היא עלתה בדו"ח, אין לה יתרות. היא מנצלת באופן מלא כל שקל שנותנים לה לטובת הנושאים החשובים האלה שהעליתם, לעומת זאת ביתר עלית שגם עלתה בדו"ח, יש לה רק בחמש השנים האחרונות, אם מסתכלים אחורה, סדר גודל של 400,000 שקלים עבור סימון והתקנים, ואנחנו כמובן בכל פגישה שאנחנו מקיימים עם ראשי הרשויות, בין אם זה שהשרה מקיימת או המנכ"ל או אנחנו, מעלים את הסוגיות האלה יחד עם הרלב"ד ומעודדים את הרשויות לנצל את מעט התקציבים שיש להם.

לגבי מגזר המיעוטים שגם עלה, שם אחוז הניצול נמוך יותר לצערי, כ-74% והיתרות הקיימות בכלל הרשויות הוא כ-23 מלש"ח לא מנוצלים, רק עבור סימון והתקנים. הסעיף השני שבו אנחנו מתקצבים - - -

רגע גיל, זה נתון מאוד חשוב. זה סכום מכובד. למה זה לא מנוצל? איפה זה נופל?

זו בהחלט אחת השאלות שגם ח"כ טופורובסקי העלה. תראו, כשאנחנו בוחנים, ועשינו עבודה על בכלל למה תקציבים לא מנוצלים ברשויות, תקציבים בכלל שהמשרד מתקצב, ויש שלוש סיבות מרכזיות. סוגיה אחת היא סוגיית המצ'ינג שעלתה בדיון בצורה מאוד נכונה, נוסחת המצ'ינג הקיימת היום במשרד התחבורה וגם במשרדים אחרים לא תמיד משקפת את הכח הכלכלי, את החוסן הכלכלי של הרשות אלא הרבה פעמים משקפת יותר את חוסנם הכלכלי של תושבי הרשות. זו בעיה אחת.

בעיה שניה היא סוגיית הסטנדרט. אומר במשפט אחד, הסטנדרט אומר, בתוך הכסף שאני מתקצב מה אני מוכן לתקצב ובאיזה סכום. לדוגמה אם עכשיו אני מוכן לתקצב אבן שפה ואני אומר שאני מוכן לתקצב אותה ב-עד 100 ₪, אם אבן שפה עולה 120 שקלים, אז ה-20 שקלים הנוספים צריכים להיות ממומנים באופן מלא על ידי הרשות המקומית. הסוגיה השלישית היא יכולות ביצוע. יש רשויות שקשה להן להוציא פרויקטים. לצערי אני אומר שאף אחת מהסוגיות האלה, לפי מה שאנחנו מזהים כרגע, לא בהכרח רלוונטית לסוגיה של סימון והתקנים. למה? כי סימון והתקנים זה גם כסף יחסית מאוד קטן, בפרויקטים יחסית מאוד מצומצמים שמרבית הרשויות יודעות לבצע אותם, ולכן אין לי כרגע תשובה חכמה למה דווקא התקציבים האלה הקטנים של סימון והתקנים יש בהם תת ניצול כל כך משמעותי בחלק מהמגזרים.

אני רוצה שנתייחס לעוד תקציב משמעותי שאנחנו נותנים בהקשר של בטיחות, וזה בעצם במסגרת אותם תקציבים של סל הבטיחות. סל הבטיחות בנוי מכ-175 מלש"ח בשנה שזה סכום מאוד קטן כמובן, ורובו הגדול הולך לטיפול במקומות של תאונות דרכים, וגם שם אנחנו לצערי הרב לא מגיעים לכל הצמתים ומקטעי הדרך בהם יש תאונות דרכים עם נפגעים. בתוך ה-175 מיליון האלה, אנחנו הקצינו עד השנה כ-3% עבור מוסדות חינוך, מתוך הבנה שגם אם אין תאונות בסמוך למוסדות חינוך, אלה מקומות מועדים לפורענות וחזקה עלינו לנסות ולפתור את הבעיות לפני שהן הופכות להיות תאונות דרכים עם נפגעים, בטח כשמדובר באוכלוסייה כל כך פגיעה כמו ילדים.

מה השיעור שהקציתם?

כ-3%.

שזה לא הרבה.

זה לא הרבה בכלל. אנחנו במסגרת השינויים ששרת התחבורה והמנכ"ל הנחו לקראת נוהל התקצוב הבא שיצא ב-2021 עשינו שני שינויים מהותיים בהקשר הזה. שינוי אחד, הגדלנו את אחוז התקצוב עבור מוסדות חינוך מ-3% ל-10%, שזה שינוי משמעותי, ושינוי השני, ניתקנו את הקשר שהיה קיים עד היום בין הזכאות של רשות לקבל תקציב לפרויקט בסמוך למוסדות חינוך, אל מול תקציבים אחרים שהיא קיבלה בסלי תקצוב אחרים שלנו שזה סלי אופניים, סלי פיתוח, סלי תחבורה ציבורית. מהתקציב הבא, מהנוהל הבא בעצם, רשות שתקבל תקציב עבור מוסדות חינוך היא תקבל את זה רק אל מול הפרויקטים האחרים שהיא קיבלה בסל בטיחות, קרי רשות שלא קיבלה פרויקטים בתאונות תתועדף בפרויקטים בסמוך למוסדות חינוך ללא קשר בכלל לתקציבים אחרים שהיא קיבלה מהאגף שלנו באופניים או בפיתוח או בתחבורה ציבורית, גם זה שינוי מבורך כי אנחנו מאמינים שאין קשר בין הפעולה שהרשות עושה לטובת שיפור הבטיחות בסמוך למוסדות חינוך בעיר או במועצה, אל מול דברים אחרים שהיא עושה בעולמות התחבורה הציבורית, הפיתוח והאופניים. אלה שני צעדים מאוד משמעותיים שמטרתם לשפר את התקציבים.

אני רוצה להוסיף עוד דבר ברשותך, אנחנו גם נכניס לתוך הנוהל הקיים איזו שהיא אמירה בנוגע לניצול תקציבי. זאת אומרת רשויות שיראו שהניצול התקציבי שלהן לא מספק ולא מסיבות שאינן תלויות בהן, אלא מסיבות שתלויות בהן, אנחנו נשקול להקטין את התקצוב שלהן ולאפשר תקצוב גדול יותר לרשויות שהוכיחו שהן לוקחות את התקציב ומממשות אותו בצורה הכי טובה לטובת הבטיחות בפרט ושאר נושאים תחבורתיים בכלל.

לגבי תקציב של סל הבטיחות, גם כאן יש מצ'ינג?

גם בסל הבטיחות יש מצ'ינג. המצ'ינג של הרשות נע בין חוסר מצ'ינג בכלל לרשויות מסוימות ועד 30%. זה בהחלט קיים. יש פרויקטים מסוימים שאנחנו גם יודעים להעביר לביצוע באמצעות חברות התשתית שלנו, ובמקרה שנניח זה על כביש שהוא בסמוך לכביש של נתיבי ישראל או דברים כאלה שמקשים גם על הרשויות לבצע פרויקט בגלל כל התיאומים הנדרשים מול החברות שלנו, אז גם לזה אנחנו יודעים לתת מענה.

ברשותך היו"ר, אני חייב להעלות סוגיה אחת מאוד רלוונטית והיא כרגע לא פתורה וחשוב שהוועדה תידרש אליה. זה כל הנושא של צירי גישה לבתי ספר חדשים. כשיש בית ספר קיים, אנחנו יודעים במשרד התחבורה לתקצב, במסגרת אותם התקציבים שדיברנו עליהם אנחנו יודעים לתת מענה לצירי גישה בבתי ספר קיימים. ברגע שיש בית ספר חדש שנבנה, נכון להיום משרד התחבורה בקריטריונים שלו לא יודע לתת לזה מענה, ומצד שני משרד החינוך גם הוא לא נותן לזה מענה.

כשפנינו בהנחיית השרה לפני מספר חודשים למשרד האוצר כדי שהוא יקבל החלטה מי הגורם שאמון על תקצוב של צירי גישה לבתי ספר חדשים, התשובה שקיבלנו מהאוצר הייתה שכרגע משרד החינוך לא מתקצב את זה, אנחנו מוזמנים לשנות את הקריטריונים שלנו ולתקצב את זה בעצמנו, אבל שלא נצפה לקבל תקציב נוסף מהאוצר עבור זה וזה כמובן יבוא על חשבון פרויקטים אחרים. אני קורא לוועדה בהקשר הזה לסייע לנו לפעול לתת מענה לסוגיה מאוד חשובה זו.

נקודה בהחלט מאוד חשובה. כרגע זה נופל בין הכיסאות אני מבין?

לחלוטין. אתה צודק.

אנחנו נרשום את זה לפנינו ונראה איך ניתן לקדם את זה. לגבי תכנית התמרור דובר כאן על אותם 50 מיליון שהוקצו ואני מבין שבינתיים זה לא מתקדם. יש איזה שהוא קושי כאן? האם תוכל לעדכן אותנו? לגבי תכנית התמרור של אותם 39 ישובים ערבים שכבר אושרה תכנית עבורם.

אני חייב לציין שכמו שאתה יודע הנושא הזה עלה בפגישות בשבוע שעבר אצל השרה, ובעצם מה שסוכם בראייה קדימה זה לעבוד בשיתוף פעולה ביחד עם ועדת הכספים במסגרת כספים שהם חוץ תקציביים, גם לתקצב תמרור חדשות וגם לתקצב את הביצוע של אותן תכניות תמרור שכן תוכננו כבר במסגרת העבודה שהרלב"ד הציגה קודם, ואנחנו פועלים בכיוון הזה. אני מקווה מאוד שנצליח להביא את התקציבים הנדרשים.

אז לגבי אלה שאושרו, האומדן זה 50 מיליון. יש אומדן תקציבי לגבי מה שצריך לתכנן עכשיו?

האומדן התקציבי הוא באותו היקף פחות או יותר שהציגו על פי ה-39 רשויות הקודמות, סדר גודל של כמה מאות אלפים בהתאם לגודל הרשות וכמות האוכלוסייה.

אז איך נתקדם שם, מה צריך לקרות כדי שנקדם לפחות את אותם 50 מיליון? אתם אמורים להביא משהו לוועדת הכספים? אתה מציע אולי שחברי ועדת הכספים יזמו דיון?

קודם כל אנחנו נברך על כל דיון בנושא בוועדת כספים אבל אנחנו בהנחיית השרה פועלים ביחד כמובן עם סגן השרה ומול ח"כ גפני כדי להביא את התקציב הזה במסגרת התקציב שבדצמבר יהיה לכולנו.

שאלה אחרונה גיל, כי אתה מכיר בפירוט את הדברים. אנחנו שומעים על שיפור תשתיות מאוד משמעותי שצריך לקרות בעיקר בישובים ערביים ובישובים חרדים. זה מצריך השקעות תקציביות, אז כנראה ברשויות המוחלשות או שאין להן את התקציב או שסדר העדיפות אולי קצת שונה, השאלה איך אפשר לסייע כאן, איך אפשר לא להשאיר את הרשות המקומית המוחלשת כאשר הילדים שלנו משלמים את המחיר הכבד כאן? יכול להיות שיש מקום לאיזו שהיא פעילות ייחודית, איזה שהוא מיזם, לעבוד אל מול הרשות איפה שיש לקויות חמורות, כי פשוט אחרת, אני חושש שנגיע לעוד דיון בעוד שנה מבלי שנראה התקדמות באותם מקומות בעייתיים בסביבת בתי הספר.

אני מסכים איתך מאוד. אני חושב שהפעולה פה נדרשת ממספר כיוונים, אין פעולה אחת שתצליח להביא את התוצאה הרצויה. אני חושב שבהקשר לניצול התקציבי אנחנו נפעל ביחד עם הרלב"ד כדי לסמן את אותן רשויות שבהן קיים תת ניצול משמעותי בסעיף הזה של סימון והתקנים ונפנה אליהן באופן ישיר, אל ראש הרשות ונדאג שהתקציבים האלה אכן ימומשו. נשמח לעדכן על זה את הוועדה מתי שתמצאו לנכון. זה צעד אחד שהוא קונקרטי ומעשי ובהחלט אפשר לעשות אותו בטווח זמן מיידי.

במקביל לזה כמו שאמרתי אנחנו נפרסם את הנוהל החדש, אני בטוח שבמסגרתו גם ייכנסו לתקצוב יותר פרויקטים בסביבת מוסדות חינוך וככל שהוועדה תסייע בידינו ונפעל ביחד מול גורמי האוצר, בכלל להגדיר את תקציבי הבטיחות, שכפי שציינתי, 200 מיליון שקלים בכל הרשויות בארץ זה סכום פעוט וקשה מאוד באמצעותו להגיע למספיק מקומות, אנחנו כמובן נפעל בכיוון הזה.

אני יכול לציין במשפט אחד צעד נוסף משמעותי שאנחנו עושים ביחד עם אגף התכנון אצלנו במשרד, שנקרא מיזם בזכות הדרך. זה מיזם במסגרתו נבחרו 30 רשויות שיתוקצבו בשבועות הקרובים להכנת תכנית שעיקרה במיתון תנועה ובמתן העדפה להולכי רגל ולרוכבי אופניים, בכלל ברחבי הרשויות ובעיקר בסמוך למוסדות חינוך ולמקומות שבהם נדרש מיתון תנועה שכזה, אותן רשויות ילוו על ידי גורמי מקצוע מהמשרד בהכנת התכנית והתכניות האלה ישמשו גם לתקצוב של מספר רשויות באופן מיידי, רשויות שיזכו באותו קול קורא, ולהבא זה גם ישמש אותנו כאגף לתקצב את הפרויקטים שיעלו במסגרת אותן תכניות, במסגרת סל הבטיחות השוטף שלנו בכל שנה ושנה.

תודה רבה גיל. באמת מידע חשוב. אני אשמח אם תוכל לעדכן אותנו בכתב לגבי הניצול התקציבי בשני הנושאים, גם של תכנית הסימון וגם סל הבטיחות שם אני מבין שהמצב יותר טוב. נאמרו כאן דברים חשובים וכדאי שהם גם יהיו מתועדים אצלנו בוועדה. תודה. מקס אבירם ממשרד החינוך בבקשה.

צהריים טובים. אני רוצה להתייחס לשני היבטים שקשורים לדיון הזה. אחד – סביבת הכניסה למוסדות חינוך שמבחינתנו היא סביבה מאוד מאוד בעייתית בהיבטים של בטיחות, לא בהתייחס לתשתיות הרכות ותשתיות אחרות שצריך לטפל בהן ומי שצריך לטפל בהן זה בדרך כלל הרשות המקומית, על כל מגוון המרכיבים והבעיות שהוצגו כאן בדיון הזה. לפני שנתיים-שלוש הבחנו בכך שבסביבת הכניסה לבית הספר כל בוקר וכל צהריים מתקיים שם איזה שהוא מהלך שאני מכנה אותו כאוס בטיחותי שצריך לטפל בו, ואני מדבר מהבחינה האנושית, מבחינת העובדה שכל אוכלוסיית בית הספר מגיעה בטווח זמן מאוד מאוד קצר ורוצה להכנס לתוך בית הספר, חלקם מגיעים עם מכוניות, עם ההורים, חלקם מגיעים עם הסעות מאורגנות, חלקם מגיעים עם חינוך מיוחד, חלקם עם אופניים וחלקם הלא מבוטל גם בהליכה ברגל.

ואת הסביבה הזאת אנחנו בשנים האחרונות מנסים לקדם בהיבט הבטיחותי בכך שקודם כל המצאנו מושג שנקרא מעטפת הבטיחות הפיזית, שמתייחס לסביבה הזאת ואנחנו באמצעים העומדים לרשותנו בעצם לקחנו ואמרנו דבר מאוד מאוד פשוט, אם רכז הזה"ב ינתח את הנתונים של כמה תלמידים מגיעים ברגל, כמה מגיעים עם ההורים וכן הלאה, ויסדיר באופן פיזי לא את התשתיות אבל את ההגעה הזאת של התלמידים לתוך בית הספר.

אנחנו בפעולה הפשוטה הזאת בעצם מצמצמים את הפוטנציאל של היפגעות תלמידים באחוזים רבים מאוד, והתחלנו לקדם את העניין הזה כשמדובר בעצם על כך שמשמרות הזה"ב עושות את הפעולה שלהן ומסייעות לתלמידים יותר צעירים לחצות את המעברים לבית בית הספר ולהיכנס לבית הספר, יחיאל עם "עיניים בדרכים" מסדיר את כל סיפור ההגעה של תלמידים באמצעות ההורים שלהם במכוניות, באמצעות "נשק וסע" מסמנים מקום מסוים, ההורים מודעים, מקבלים תדרוך ויודעים איך להגיע למקום הזה ולהוריד את הילדים שלהם בבטחה מבלי ליצור איזה שהוא סבך של תנועה בכניסה לבית הספר. אפשר לסמן ולהורות להסעות של חינוך מיוחד והסעות אחרות מקום שבו הם יכולים להוריד שם את הילדים, ואז אנחנו מסדירים פחות או יותר במהלכים מאוד פשוטים את הכאוס הזה שמתקיים בכניסה לבית הספר והופכים אותו לקצת יותר מסודר.

אנחנו בקטע הזה הגענו כבר לקומה שבה כדי להתקדם עם העניין הזה אנחנו צריכים מעורבות של רשות מקומית, אנחנו צריכים מעורבות של משטרה מקומית וכן הלאה ואולי גם פיקוח כדי להסדיר את הדברים האלה ולהפוך אותם ליותר ממוסדים ומאורגנים. מה גם אם באמת תיפתר בעיית התשתיות, אז הדבר הזה יועיל לכל העניין. זאת מערכת הבטיחות הפיזית אליה אנחנו מכוונים ויש מספר לא מבוטל של בתי ספר גם במגזר הערבי וגם במגר החרדי וגם בכללי שמנצלים את המונח הזה ומשתמשים בו, ומפעילים אותו. זאת נקודה אחת שרציתי להתייחס אליה. כמובן שיש לנו עוד הרבה לעשות שם כדי להסדיר את זה באופן מלא וזה קשור, שוב אני אומר, לרשויות כאלה או אחרות שצריכות לסייע - - -

או.קיי.

הדבר השני אדוני היו"ר, שאני רוצה להתייחס אליו, זה הנושא של משמרות הזה"ב. משמרות הזה"ב, כדי שמערכת החינוך תוכל להפעיל את כיתות ו' בהפעלה של משמרות הזה"ב ברמה כזו או אחרת או במספר כזה או אחר, צריכה להתקיים שנה לפני בכיתות ה' הדרכה של התלמידים על מנת שהם ידעו מה לעשות בפרויקט הזה. וככל שהפער יילך ויגדל בין ההדרכה לבין הסיפור הזה שתלמידים לא מודרכים לעניין הזה, אנחנו נקבל פער שיגרום כל שנה לכך שאנחנו לא נוכל להפעיל את אותן משמרות זה"ב בצורה מיטבית, וזאת נקודה שצריך לפתור אותה בדרך כזו או אחרת.

מקס, ז בדיוק השאלה שלנו. אנחנו ציפינו שיהיו לך גם פתרונות בנושא. מה עושים? בינתיים התלמידים דווקא בשכבות הנמוכות שדווקא הם צריכים את הסיוע בכיוון ובהדרכה, דווקא הם עכשיו חשופים לסיכונים.

אני רוצה להגיד לך אדוני היו"ר, שעובדתית כשתלמידי כיתות ו' לא מגיעים לבית ספר אנחנו לא יכולים להפעיל את משמרות הזה"ב.

אני יודע. אני שואל מה עושים.

תראו, אנחנו עשינו כמה דברים. קודם כל הנחינו את בתי הספר ואת מנהלי בתי הספר לנסות ולהעביר מסר להורים. יש לי ילדה בכיתה ד'. כל בוקר אני מסיע אותה לבית הספר, אני לא נכנס לרחבת הכניסה כדי לא ליצור את אותו כאוס כי אני רוצה להוות דוגמה, אז אני מחנה באחד הרחובות הסמוכים לבית הספר ואני לוקח אותה ביד עד לכניסה לבית הספר. יש רשויות מקומיות כאלה ואחרות שמצאו פתרונות ביניים של מעבירי דרך בתשלום וכל מיני כאלה, אבל זה לא מעיד על הכלל, הכלל בעצם רוצה להמשיך עם הפעילות של כיתות ו' שהן מפעילות וכרגע נכון לעכשיו בתקופת קורונה והעובדה שכיתות ו' נמצאים בבתים, מונעת מאתנו להפעיל את משמרות הזה"ב. אני מאוד מקווה שהממשלה תחליט בעוד שבוע להחזיר את תלמידי כיתות ו' ואז הפעילות הזאת תימשך.

מה עם ההכשרה לשנה הבאה? כי צריך עכשיו להכשיר את תלמידי ה'.

אנחנו עשינו כמה דברים במהלך הקורונה מאז מארס. א'. אני רוצה שתדע אדוני היו"ר, אתה יכול לקבל ממני או מהנציגה שלי במגזר הערבי חומרים רבים של דברים של פעולות ותכניות שאנחנו מפעילים במערכת הכוללת ובמקבילה שלהם גם בחברה הערבית. דבר שני, לגבי ה - - -

מי הנציגה בחברה הערבית?

סאיירה עבד. אני אתן לך את הפרטים שלה, אתה יכול להיפגש איתה. היא מסונכרנת אחד לאחד עם כל הפעולות שאנחנו עושים במערכת החינוך לגבי החברה הערבית. ממש הכל הכל, כולל התכנית שנחמה ידידתי סיפרה עליה כרגע בדיון, אותה תכנית משותפת לנו שמחנכת לחגירת חגורות בטיחות שאותה פתחנו לפני שבוע, והיא מופעלת על ידי צוותים שלנו בתוך מערכת החינוך.

אבל הם גם דיברו בדאגה על הקיצוץ במשרות ההכשרה של התלמידים לתכנית הזה"ב?

כמובן. לכן אני חושב שאת התשובה לגבי הקיצוץ של שוטרות ההדרכה, זה לא שלנו דרך אגב, זה של המשטרה. אני ראיתי כאן את עירית והיא משתתפת כאן. עירית אלזם שדה, שהיא הקצינה של יחידת השוטרות הזו, אני הייתי מציע - - -

- - - כן.

צריך לתת לה לדבר. אני לא רוצה לדבר על משהו שה- - -

בסדר. אנחנו נבדוק את זה איתן. שאלה אחרונה מקס, עלה הנושא של דרכי גישה לבתי ספר חדשים.

השתתפתי לפני שנה או שנתיים בדיון משותף של משרד החינוך ומשרד התחבורה, והבאתי לשם נציג של מינהל הפיתוח של משרד החינוך, שנתן תשובה שכל מה שמחוץ לגדרות המוסד החינוכי הנבנה החדש הוא לא באחריות משרד החינוך. אני הייתי מציע שאם יתקיימו עוד דיונים כאלה כרפרנט אפנה למינהל הפיתוח שלנו שישלחו נציג וננסה לפתור את העניין הזה. הטענה של מינהל הפיתוח במשרד החינוך היא שדרך הגישה לבית הספר היא לא באחריות משרד החינוך, היא באחריות או משרד התחבורה או הרשות המקומית. אבל זו תשובה שאני זוכר אותה בדיון הזה שהשתתפתי בו במשרד התחבורה לפני שנה וחצי, משהו כזה.

כן אבל בינתיים אני מבין שהנושא עדיין תלוי ועומד ועוד לא נפתר.

אני אשמח לגשר ולהשתתף במפגשים כאלה למרות שזה לא ממש התחום הספציפי שלי, אבל אני בהחלט למען הבטיחות מוכן לקדם את הדברים האלה עם הנציגים של משרד החינוך בתחום.

שאלה אחרונה שעלתה בדיון גם על ידי היוזמים. הרי אין כזה אישור שהמשרד אמור להוציא לבתי הספר מבחינת הבטיחות שלך הסביבה. נגיד כפי שמאשרים דברים בטיחותיים אחרים בתוך בית הספר, מדוע אין את תו הבקרה הזה על לפני פתח בתי הספר?

אדוני היו"ר, גם את השאלה הזו אני בזמנו כבר שנים רבות שואל, אבל אני רוצה שתדע שמבחינת מה שאני שמעתי מאנשים שעוסקים בתחום הזה, המשפט הרווח הוא שהאחריות לנושא אישור מבני מוסדות חינוך על ידי משרד החינוך היא מהגדר ופנימה. כל מה שמהגדר והחוצה הוא לא באחריות משרד החינוך. אני מנסה להילחם בתופעה הזאת - - -

מה קורה עם בתי ספר שבכלל אין להם גדר? שזה לא מעט בתי ספר.

זאת שאלה מאוד חשובה שצריך לשאול.

כי זה חלק מהבטיחות, קיומה של גדר אבל לצערי - - -

שתדע אדוני היו"ר, שלכן אני באמצעות האגף שלי מנסה לקיים את אותה מעטפת בטיחות פיזית שבעצם נותנת איזה שהוא מענה, אפילו חלקי, לבטיחות התלמידים שמגיעים לתוך בית הספר מהרחבה הזאת שבהגדרה של משרד החינוך היא לא באחריות המוסד החינוכי.

תודה רבה. אולי בהחלט נשמע את נציגי המשרד לבטחון פנים.

צהריים טובים. אני קצין אגף מבצעים של אגף התנועה ובמסגרת תפקידי אחראי גם על נושא משמרות הזה"ב בהקשר של המשטרה. שמעתי בקשב רב את כל הדברים שנאמרו, אני רוצה רק לעשות סדר בדברים בכל מה שקשור למשטרת ישראל. נאמר כאן לא מעט פעמים על קיצוץ בתקנים של מדריכות זה"ב שהנושא פוגע בהכשרה של תלמידי כיתות ה'. אני רוצה להדגיש שהדבר הזה לא מדויק היות וניתן פתרון חלופי לקיצוץ הזה והוכשרו לטובת העניין שוטרים ממשטרת ישראל, 150 שוטרים שנותנים את החלופה האופטימלית לעניין הזה, השוטרים האלה הם מש"קים, שוטרים קהילתיים. חלקם. אחרים אנשי תנועה, כאלה שיודעים ובעלי אוריינטציה לתחום זה, יודעים לעמוד מול ילדים ולהדריך אותם.

הבעיה שלנו היא לא אותם שוטרים ולא אותן מדריכות זה"ב אלא הקורונה שמלווה אותנו תקופה לא קצרה. עד שהייתה קורונה החלו אותם מש"קים כבר בהדרכות בבתי הספר אבל כאשר התחילו הלימודים בבתי הספר להכנס לקפסולות ולהיפסק לתקופות מסוימות, אז לא ניתן היה לבצע את ההדרכות בבתי הספר. זה גם המצב נכון לרגע זה, כיתות ה' כרגע לא לומדות בבתי הספר ולא רק היום אלא כבר תקופה ממושכת, כך שאין אפשרות ללמד אותם.

יחד עם זאת, משטרת ישראל נקטה ביוזמה בעניין הזה ועשתה שתי פעולות לטובת העניין כאשר היא למעשה הקימה שני מודלים של למידה מרחוק. אחד למידה מצולמת, מדריכות הזה"ב למעשה הכינו לימוד מקדים של אותם תכנים שאמורים ללמד את תלמידי כיתות ה', ולמעשה צולמו כאשר הם מעבירים את מערכי הלימוד והדבר משמש את הרכזות בבתי הספר בשגרה לצורך לימוד מקדים והכנה של הכיתה לקראת הדרכת השוטרים. הדבר הזה גם מאפשר לקצר את זמן ההדרכה ב-50% ולהדביק פערים שקיימים.

יתרה מזאת, הצילומים האלה צולמו באולפני מט"ח, שלושה משדרים בשפה העברית והוספנו לזה ובצענו גם שלושה משדרים בשפה הערבית, דבר שמאפשר לנו כניסה גם לקהלים חדשים שלפני זה היה לנו איזה שהוא חסם בכניסה אליהם. רוצה גם להדגיש בעניין הזה שאותם 150 שוטרים מש"קים ואחרים שהוכשרו, אפשרו לנו להכנס גם לחברה החרדית וגם לחברה הערבית באותם מקומות שאותן מדריכות זה"ב שהיו לפני כן פחות התאפשר להן, על אותה פלטפורמה של מש"קים שגם ככה אנחנו עושים שם פעילות באותם מגזרים, עכשיו אנחנו משתמשים במש"קים האלה כדי להכנס. אבל כמו שציינתי הבעיה המרכזית כרגע היא שלמעשה כיתות ה' לא לומדות ואי אפשר להכשיר אותן גם אם אנחנו עושים כרגע איזה שהן יוזמות שלנו, כמו שאמרתי, אותה למידה מצולמת ויוזמה נוספת של למידה בזום, צריך להבין שמערך הלימודים בזה"ב מורכב למעשה מהעברה של שיעורים עיוניים ואחר כך הכשרה מעשית, זאת אומרת הוצאת התלמידים בקרבת בתי הספר והסבר איך בפועל מעבירים ילדים את מעברי החציה. את הדבר הזה לא ניתן לעשות כל עוד אין בתי ספר ואת הפער של העברת השיעורים העיוניים אנחנו בינתיים מנסים לצמצם דרך למידה בזום ודרך אותו פרויקט שציינתי של למידה מצולמת.

האם יש בינתיים פתרונות לכך שתלמידי ו' לא חוזרים והם לא מפעילים בעצם את המשמרות?

כמו שציינת, גם כיתות ו' שהן אותן כיתות שהוכשרו שנה קודמת, הבעייתיות לגביהם היא שגם הם לא חזרו ללמוד ולכן כמו שנאמר גם על ידי קודמי, הם לא יכולים כרגע לשמש בתפקיד של לסייע במשמרות זה"ב בבתי הספר. אנחנו הצענו כמה רעיונות בישיבות משותפות שהיו לנו יחד עם משרד החינוך, הרלב"ד, מרכז שלטון מקומי, רעיונות מהורים מתנדבים דרך תלמידי בתי ספר סמוכים שהוכשרו בעבר, דרך מחויבות אישית, כל מיני רעיונות, אבל המנדט להפעיל את זה בתצורה הזאת לא אצלנו אלא היא החלטה שמצריכה אישור של משרד החינוך.

תודה רבה יוסי. נציג הנהגת ההורים הארצית, זאב גולדבלט בבקשה.

קודם כל בוקר טוב והמון המון תודה ליו"ר הוועדה ח"כ ג'בארין כמו גם ליו"ר תת הוועדה ח"כ טופורובסקי. אני רוצה להתמקד בשני נושאים בלבד. אחד זה התנערות המדינה במשטרת ישראל בפרויקט משטרות הזה"ב, שאתם מתמקדים אומנם בנושא של השפעת הקורונה, אבל אני מדבר על במהלך שנתיים ואפילו שלוש השנים האחרונות, מדינת ישראל מייבשת את הפרויקט הזה ואני חלוק בצורה תהומית עם התמונה הוורודה מדי שהציג נצ"מ שרביט על 150 נגדים וטען שזה פתרון אופטימלי. בפועל זה כמעט ולא מבוצע, בפועל ההדרכה גם בשנה שעברה וגם לפני שנתיים הייתה מינימלית, אם בכלל. לא מעט בתי ספר נאלצו לבטל את הפרויקט בגלל חוסר הדרכה.

כך שבעצם אנחנו מדברים על פרויקט שהיה כבר במצב גסיסה, ועכשיו בגלל הקורונה מת סופית כי כיתות ה' ו' לא מגיעים לבית הספר ולכן גם הפרויקט כולו התייבש. פרויקט שלמעשה נועד להציל, כמו שאמר ח"כ טופורובסקי ושאר חברי הכנסת, בדיוק לילדי כיתה א', ב', ג', אבל גם לילדי הגנים שמשום מה שכחנו אותם כאן בדיון.

דבר שני שהוא חשוב ונגעו בו גם קודמיי, התעלמות המדינה בפועל ממיזמים כגון "נשק וסע" שמאפשרים את הורדת הילדים בצורה בטוחה בסמוך למוסדות החינוך. בכוונה אני אומר מוסדות חינוך ולא בתי ספר כי גם הגנים הם חלק ממוסדות החינוך שלידם יש מהומה לא קטנה כל בוקר. גם כאן בעצם מדובר בפרויקט שעיקר הנטל, דרך אגב, מוטל עלינו כהורים, ולא על בתי הספר או המשטרה, כי ההורים מתנדבים לבצע בפועל את הפרויקט הזה, יום-יום, שעה-שעה ואנחנו דרך אגב כולנו מגויסים ותומכים בפרויקט בצורה מלאה.

אני אומר עוד פעם, הנקודה היא שמדובר ברמה הלאומית בסכומים זעומים עד אפסיים. כמעט כלום כסף. וחשוב שהמדינה תשקיע את המעט כסף הזה כדי לשמור על חיי הילדים שלנו. תודה רבה לכם.

השאלה אם יש פתרונות שאפשר לקדם בעניין משמרות הזה"ב כאשר כיתה ו' עוד לא חזרו?

למשל אם משטרת ישראל תוציא שוטר או שניים שיש בכל תחנה לחצי שעה כל בוקר למעברי החצייה המשמעותיים ביותר שנמצאים בסמוך לבתי הספר ולמוסדות החינוך. לא מסובך. שוטר אחד שעומד בצומת, מרגיע את כל הנהגים ונותן עדיפות להולכי רגל למשל. ומדובר בחצי שעה ביום, לא יותר מזה.

מה שאתה אומר זאב, שאין התכוננות מיוחדת בקרב המשטרה בהיעדר הפעלה של משמרות הזה"ב?

אמר את זה בצורה מאוד ישירה נצ"מ שרביט, אמר. משטרת ישראל לא משקיעה בזה, משקיעה בזום. בהדרכה בזום, בהקלטה של שיעורים בזום. אבל בפועל להוציא אנשים לשטח שיגנו על חיי הילדים, זה לא מבוצע, וזה האסון הגדול של המדינה.

זאב תודה. אנחנו נשמע את נציג השלטון המקומי לקראת סיכום הדיון. בבקשה.

אני מצטערת אבל אני צריכה לעזוב לעוד דיון.

תודה, נצטרך חלק מהדברים שישלימו - - -

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות. הראשונה, בכל הנושא של ניצול תקציבי של הרשויות המקומיות. אני ונציג הרלב"ד נפגשנו בתחילת השנה עם נציג משרד התחבורה ואמרתי לו שאני מוכן לסייע לו בכל הרשויות שלא מנצלות את תקציבי משרד התחבורה, שיעבירו לנו את כל ההתחייבויות שהם העבירו לרשויות המקומיות ואנחנו נדאג מול ראשי הרשויות ליידע אותם על העודפים שיש להם או על אי הניצול של זה.

צריך להבין שהתהליך הוא לא תהליך שברגע שאתה מעביר התחייבות לרשות מקומית זה ישר מתבצע, זה צריך לעבור הליך בתוך הרשות עצמה, תכנונים, ובסוף להוציא לפועל. אני מאמין שפרויקט כזה שהוא כמו כיכר או - - - לוקח לזה בין שנה לשנתיים עד שהיא בסוף מסתיימות עם כל התהליך כולו.

אגב, הרבה תקציבים, שמענו, וחבל.

כן. אני ראיתי, ולכן כשבשנה שעברה גילינו שיש פער בין הניצול של הכסף ובין הכסף שמוקצה, פנינו למשרד התחבורה ואמרנו להם שאנחנו מוכנים לקבל את כל ההתחייבויות שהם נתנו לרשויות המקומיות ואנחנו נסייע, אם מדובר ביכולות ביצוע וכולי, אז יש את המשכ"ל, חברה למשק וכלכלה שעושה פרויקטי תשתיות, והיא יכולה לעשות את זה מול הרשויות המקומיות, לעבור רשות-רשות ולומר לה מה ההתחייבות שהיא קיבלה ממשרד התחבורה ולנסות לסייע לה בניצול הכסף ובפרויקט עצמו.

לגבי דברים אחרים כמו מצ'ינג זה משהו בעייתי, אדוני מכיר את זה מהמון רשויות מהמגזר שאתה נותן להן כסף אבל את ההשלמה מהרשות עצמה, היא בעייתית מאוד, לכן יש בעיה של ניצול כספי.

הדבר האחרון זה הסטנדרט, ניסינו לעשות איזו שהיא למידה מהפרויקטים שהחברה למשק וכלכלה שעושה ברשויות המקומיות, ובין הסטנדרט שמציג משרד התחבורה, כדי לראות איפה אפשר להתקדם ולראות איך מגשרים על הפערים.

גיל מכיר אותי, בכל דרך שהוא רוצה הוא יכול לפנות אלי ואני אסייע לו מול הרשויות המקומיות לנצל את הכסף הזה.

בנוגע למשמרות הזה"ב, אנחנו היינו שותפים גם עם הרלב"ד וגם עם משרד החינוך, כדי למצוא פתרונות אחרים לזה שעד כיתה ד' בלבד לומדים היום, והצענו כמה הצעות, אחת מהן הייתה או שהמורים יחליפו, דבר שני זה ההורים, וזה היה אמור להיות לפתחו של משרד החינוך לאשר את הדבר הזה, את כל החלופות, ולבסוף לבחור חלופה נבחרת כדי לתת פתרון עד שיחזרו הילדים לבתי הספר.

אני מקווה שבשבוע הבא זה כבר יקרה, אני מקווה שהתחלואה לא תעלה ונוכל - - - אם יש עוד נושאים שאני רוצה שאתייחס - - -

לגבי משמרות הזה"ב, כולנו מקווים שהתלמידים יחזרו אבל כמובן שאי אפשר לדעת ובאמת הבקשה שלנו מכם היא לנסות ולקדם פתרונות חלופיים, והדבר אפשרי. אפשר לקיים מפגש גם עם נציגי משרד החינוך והמשרד לבט"פ ולתת מענה, גם אם הוא חלקי, עד שבאמת תהיה חזרה של תלמידי כיתות ו'.

אני יודע שהיום יש רשויות שמשלמות כסף לאנשים מבוגרים שיבואו ויעשו את העבודה, אני מכיר את זה בעירית כפר סבא למשל, שכל בוקר מתייצבים שם אנשים שהרשות המקומית משלמת להם כסף, כדי שיעשו את משמרות הזה"ב. יש רשויות שרתמו את ההורים והם עושים את זה ביחד.

אנחנו הצענו מגוון פתרונות, רק זה בסוף צריך לעבור אישור כי זה לא יכול להיות איזה רצון של רשות מקומית לעשות משהו בלי שיהיה אישור גם של המשטרה וגם של משרד החינוך, כי משרד החינוך אמון על הנושא.

טוב. אתם מנסים לסייע באישור התקציב להמשך תכנית התמרור בישובים הערביים? אתם מודעים לכך שלא אושר התקציב למרות ש- - -

אני שמעתי מגיל על 50 מיליוני השקלים ל-39 הישובים, אני אעביר את זה לידיעת המנכ"ל שלנו וננסה לסייע בנושא.

נושא חשוב שבהחלט יכול לקדם גם את עניין שיפור התשתיות והתמרור סביב מוסדות החינוך.

אני רוצה להעלות נקודה אחת כבוד היו"ר. דיבר על זה גיל בנושא של צירי גישה לבתי הספר. הגישה, לדעתי צריכה להיות שברגע שבית ספר מאושר, הפרוגרמה, אם כבוד היו"ר מכיר את הפרוצדורה, אז יש פרוגרמה לבית הספר שמשרד החינוך מגיש לרשות המקומית, הרשות המקומית מאשרת אותה ובסוף יוצאים לביצוע. אם יקשרו את זה בזה, את הפרוגרמה עם כל הסביבה של בית הספר ביחד, וזה לא משנה באיזו סביבה בית הספר נמצא, יקשרו את הפרויקט כפרויקט אחד, זה יכול המון לסייע. כל עוד זה קורה כמשהו שהוא מנותק אחד מהשני, לפעמים בונים בית ספר במקום שזו שכונה ישנה והתשתיות שם לא מתאימות, והתשתיות ממשיכות להיות לא מתאימות. אם עושים את זה ביחד זה יכול לעשות שינוי.

בהחלט. אי אפשר לחשוב על הקמת בית ספר חדש מבלי לחשוב על דרך הגישה לבית הספר. אני מסכים איתך שזה אמור להיות חלק אינטגרלי מהפרוגרמה, לכן אין ספק שתהיה לנו המלצה מאוד ספציפית גם בנושא הזה. תודה רבה.

תודה רבה.

איתנו בדיון ד"ר משה בקר מלשכת המהנדסים והאדריכלים. אנחנו חותרים לסיכום אבל חשוב שנשמע אותך.

אני מלווה את מערכת החינוך וגם את משרד התחבורה הרבה מאוד שנים ולדעתי הפתרונות לפחות בצורה מצומצמת, צריכים להיות 1. אם מדברים על כך שמעברי החצייה צריכים להיות עם משמרות הזה"ב, אבל חשוב מאוד שכל בית ספר ברחוב שבו השער נמצא, יהיה רחוב של 300 מ' לפני, 300 מ' אחרי, עם הגבלת מהירות של 30 קמ"ש, וזה כבר נאמר בדיון.

הדבר השני, משרד החינוך יחד עם מרכז השלטון המקומי והרלב"ד צריכים לבנות תכנית ברורה מאוד לכל מערך בתי הספר במדינה, שבה משרד התחבורה יקבע את הסטנדרטים של הסובות, של הגישה של כלי הרכב להורדה והעלאה של נוסעים ליד בתי הספר כפי שמקובל למשל בארצות הברית, כאשר הדבר הזה הוא פרויקט רציני מאוד ומחייב את מציאת התשתית ליד בית הספר כדי לבנות את הסובות האלה, כי היום עם גידול רמת המינוע, - - -כלי רכב ל-1,000 תושבים, היום מרבית הישובים העירוניים, חלק ניכר מהילדים מגיל 6, וגם לגנים, עד גיל 10, ההורים מביאים את הילדים לבית הספר והכאוס, כבר נאמר, ליד בתי הספר גדול מאוד. אם יסדירו את הסטנדרטים בתכנית ברורה לכל בתי הספר, את העניין של הסדרת הנגישות של כלי הרכב, ורכב ציבורי ליד בית הספר, אני חושב שזה יקל מאוד על הצורה שבה הילדים מגיעים ויוצאים מבית הספר.

יש עוד הרבה דברים, אבל דבר אחרון הוא מאוד מהפכני. אם רמת המינוע, כמות כלי הרכב שבידי האוכלוסייה במדינת ישראל שבה כמעט לכל משפחה יש כלי רכב פרטי, אנחנו נמצאים במצב שחייבים לדאוג לכך שכל העניין של מהלך ההסעה וההגעה של תלמידים לבית הספר, חלק ניכר – בעיקר הילדים היותר קטנים – מגיעים עם ההורים לבית הספר, זה זמן של ההורים, זה צפיפות בכבישים זה צפיפות סביב בתי הספר, הגיע הזמן שמדינת ישראל תעבור למה שנקרא ה-yellow bus, האוטובוס השכונתי שמסתובב ליד הבתים, אוסף את הילדים, מביא אותם לבית הספר, מוריד אותם בצורה מסודרת ליד בית הספר ואוסף אותם אחר הצהריים.

אותם אוטובוסים צהובים שבבוקר ואחר הצהריים מסיעים את התלמידים, במקום שיהיו אלפי כלי רכב שיגיעו לבתי הספר, אותם אוטובוסים, כל אחד בשכונה שלו, באזור שלו, בין ההסעה של הבוקר וההסעה של הערב, יכולים לשמש את השכונות כדי להגיע למוקדים שונים להביא, לאסוף נוסעים ולתת שירות תחבורתי נוסף למרכזי קניות, לתחנת רכבת, תחנת אוטובוס ומוקדים נוספים אחרים כך שאפשר לתת להם גם שימוש, אבל זה צעד מהפכני ביותר, ואין לי שום ספק שהרלב"ד יחד עם משרד התחבורה ומשרד החינוך צריכים לתת את הדעת על זה והגיע הזמן שמדינת ישראל תעבור כמו מדינה מתוקנת לאותן מדינות שבהן התלמידים לא הולכים ברגל, לא מוסעים על ידי ההורים אלא נאספים על ידי אותו אוטובוס צהוב בטיחותי שהוא זה מביא אותם לבית הספר ולוקח אותם מבית הספר. תודה.

תודה רבה. הערות מאוד חשובות. אם תרצה להתייחס גם בכתב לעניין ההמלצות בנושאים הללו ותעביר לוועדה, כמובן שנשמח לקבל.

אשמח בוודאי להעביר מסמך לכבוד יו"ר הוועדה.

ואז נוכל להעלות את זה גם לאתר, שיהיו המלצות ממך בנושא. תודה. שאלה אחרונה למשרד הכלכלה, לעזרא חן. רציתי לשאול אותך בעיקר בכל מה שקשור לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב, שם הנושא הזה מאוד מאוד בעייתי, גם מבחינת דרכי הגישה, בטיחות המוסדות. האם מישהו אצלכם עוקב או מטפל?

כן בהחלט. הרשות לפיתוח בראשותו של המנכ"ל יאיר מעין יחד עם הסמנכ"לים מטפלים מול הרשויות, יש גם צוות שהקימו, שפועל נקודתית גם עם משרד השיכון סביב החסכים, המקומות שצריך לפעול. צריך לזכור שהרבה מאוד מהמקומות, כמו שראית בביקור לפני חודשיים של ועדת החינוך, למיטב זכרוני השתתפת.

כן.

ישנן לא מעט מקומות או שנמצאים בתהליך של פיתוח או שזה בתי ספר או גנים שהם במבנים ארעיים ואין את הדברים האלה. אבל בכל מקרה האחריות היא של הרשות המקומית, וכמובן גם הרשות וגם משרד הכלכלה שעוקב אחר תכנית החומש והמשאבים שניתנים למשרדים הרלוונטיים עוקב אחרי הביצועים שלהם. זה בהחלט נושא שמקבל תשומת לב.

האם ניתנו מענים באמת און-ליין כל הזמן? לא תמיד, כפי שראית. יש עוד הרבה מה לעשות.

בהחלט. אני רק מצפה אולי שיהיה שיתוף פעולה בין הרלב"ד והרשויות המקומיות לנסות פשוט למזער כמה שאפשר את אותם סיכונים שכולנו יודעים שהם קיימים וגורמים גם לרמת פגיעות מאוד גבוהה של התלמידים. אני אשמח אם באמת משרד הכלכלה - - -

שיקדם וידחוף את הדברים.

בהחלט. חשוב שתתנו את הדעת לנושא החשוב הזה.

מה תפקידו המשרד הכלכלה?

מנהל תחום משילות ושיתוף הציבור במשרד הכלכלה.

אני אחד מהצוות שמתכלל את עבודת משרדי הממשלה בתכנית החומש לחברה הבדואית. אנחנו עוסקים רק בחברה הבדואית בדרום.

אני מבין שברלב"ד אולי חשוב לקיים פגישה ולבחון איך אפשר לקדם את - - -

יש לנו קשר איתם. בשמחה ניפגש ונשתף פעולה.

תודה רבה. טוב. אנחנו הגענו לסיכום הישיבה, הנושאים שעלו כאן בהחלט חשובים. אתחיל ואומר שהוועדה רואה שהסמכויות לטיפול בנושא הזה של הבטיחות בסביבת בתי הספר, מבוזרות בידי גורמים רבים והתחושה שלנו שחלק מהנושאים גם נופלים בין הכסאות. מבחינת מי אחראי על אבטחת הסביבה.

הוועדה קובעת שיש צורך להסדיר את נושא התכלול, הבקרה והפיקוח על הליקויים בסביבת מוסדות החינוך וכמובן צריך גם להבטיח את התקציבים שיוקדשו לשיפור התשתיות בעיקר דרך הרלב"ד.

הטיפול ברמה הפורמלית מסור לידי הרשויות המקומיות, אבל הוועדה מזהה את הקושי שקיים ברשויות מקומיות מוחלשות לתקצב את ההוצאה לפועל של התיקונים הנדרשים ולכן הוועדה מבקשת למצוא פתרונות לישובים שמתקשים למצוא את התקציבים כדי לבצע את הליקויים, במיוחד אותם ליקויים מסוכנים.

שמחנו לשמוע את דברי נציג משרד התחבורה שהמשרד והרלב"ד יפעלו מול הרשויות באופן ישיר כדי להבטיח את ניצול מלוא התקציבים הקיימים, לאור הנתון שנחשף לגבי היעדר ניצול של תקציבים. נשמח כמובן לקבל עדכון בכתב ממשרד התחבורה לגבי התקדמות המאמצים הללו.

הוועדה מאוד ממליצה על הצורך לקבוע תקן בטיחות בסביבות בתי הספר שיכלול את הפרמטרים שנסקרו כאן, שיבטיחו שאכן מדובר בסביבה בטיחותית, זאת לפני אישור פתיחת בתי הספר, נושא שמחייב מעורבותם של מספר משרדי ממשלה בנושא.

עלה הנושא של תכנית התימרור בחברה הערבית. אנחנו הבנו שאושרו תכניות תימרור ועבודות ל-39 ישובים, אלא שהתקציב של 50 מלש"ח עדיין לא אושר סופית, ולכן הוועדה קוראת למשרד התחבורה ולמשרד האוצר, נפעל גם מול ועדת הכספים כדי להשלים את אישור התקציב הזה, אבל גם כדי לפעול להמשך התכניות ב-31 ישובים שעדיין התכניות עבורם עוד לא הושלמו.

לעניין דרכי גישה לבתי ספר חדשים, הוועדה קוראת למשרד האוצר לפעול לתקצוב הקמת והבטחת דרכי גישה לבתי ספר חדשים, נושא שעדיין נשאר פתוח מבחינת האחריות על המימון של אותן דרכי גישה.

לעניין משמרות הזה"ב, הוועדה מבקשת מכל הגורמים המעורבים לפעול למציאת פתרונות זמניים, שיחליפו את משמרות הזה"ב שעד כה נעשו על ידי כיתות ו' שעדיין לא חזרו ללימודים, לכן הוועדה קוראת למשרד החינוך, משרד התחבורה, השלטון המקומי והמשרד לבט"פ למצוא פתרונות זמניים להבטיח את בטחונם של תלמידי השכבות הנמוכות שבינתיים חזרו ללימודים.

הוועדה מביעה דאגה מהקיצוץ במספר כח ההכשרה של התלמידים בתכנית הזאת ולכן הוועדה מבקשת להבטיח את המימון המלא של כל התכנית ושל כל היקף ההכשרה כפי שהיה קיים לפני התקצוב, כך שבתקציב 2021 יעמוד התקצוב הראוי להשלמת כל ההכשרות הנדרשות לבטיחותם של הילדים במוסדות החינוך.

הוועדה תקבע ישיבת המשך בנושא. זה יקרה בתחילת השנה הקרובה, אני מקווה שעד אז גם יאושרו התקציבים הנדרשים ונוכל גם לעמוד על כך.

תודה רבה לכל המשתתפים, לחברי הכנסת היוזמים, לנציגי הרלב"ד שהגיעו לכאן ולמרכז המחקר והמידע של הכנסת על העבודה שעשו בתחום. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.