פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



10
ועדת החינוך, התרבות והספורט
09/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 96
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ב בחשון התשפ"א (09 בנובמבר 2020), שעה 09:42

דיון מהיר במושא: "רק כמחצית מהמורים הוכשרו ללמידה מרחוק"
של חה"כ יבגני סובה, חה"כ סמי אבו שחאדה

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
סמי אבו שחאדה – מ"מ היו"ר

קרן ברק
אימאן ח'טיב יאסין
יבגני סובה
סונדוס סאלח


משתתפים באמצעים מקוונים
איל רם - סמנכ"ל ומנהל מינהל עובדי הוראה, משרד החינוך

קובי רפאלי - מנהל חטיבת הטמעת טכנולוגיות, מרד החינוך

מירי שליסל - יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

צופית גולן - סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית

מהא עזאם - מורה לאזרחות

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

"רק כמחצית מהמורים הוכשרו ללמידה מרחוק"
של חה"כ יבגני סובה, חה"כ סמי אבו שחאדה

בוקר טוב לכולם, פתחו של שבוע חדש של עבודת הכנסת. אנחנו מייד נעבור כמובן לדיון שלשמו התכנסנו בנושא שיזמו חבר הכנסת יבגני סובה וחבר הכנסת, חבר הוועדה, סמי אבו שחאדה, בנושא המציאות שרק כמחצית מהמורים הוכשרו ללמידה מרחוק. תיכף נשמע על זה אבל רגע לפני, אני רוצה להציג לכם תוכנית שהצגתי ממש הבוקר, ואני רוצה רגע להתייחס אליה פה בצורה רשמית ומסודרת. אחרי זה אנחנו נצלול לדיון, אז מי שאיתנו, אתם תשמעו כמה דקות דברים אחרים ואחרי זה נצלול לנושא עצמו.

היום בבוקר אחרי כמה שבועות של עבודה שלי ביחד עם חברי הוועדה, הצגנו תוכנית שנקראת "יוצאים מהריבוע", שהמטרה שלה היא גם לצאת מהקופסה ולחשוב מחשבות קצת יותר יצירתיות, ובעיקר להוציא את ילדי וילדות ישראל מהזום ולייצר איזשהו חינוך שכבר כל כך הרבה זמן כולם מחכים לו. התוכנית הזאת גובשה בתיאום כמעט מוחלט על כל הסעיפים, גם עם השלטון המקומי, גם עם המועצות האזוריות, גם עם הנהגת ההורים, גם עם המורים, גם עם ארגוני המנהלים, גם עם התלמידים. אין גורם בשטח שלא פגשתי, ופגשנו, חברי הוועדה בשבועות האחרונים, ויש לה כמה עקרונות, שבתקווה, יצליחו לגרום לאותם ילדים לצאת מהריבוע ולחזור ללמוד.

אני אגיד בפתח הדברים, אין כוונה מחר בבוקר להחזיר את כל ילדי ישראל לתוך כיתות. ברור לי שיש לזה אפקט משמעותי מדי על התחלואה, אבל כן אני לא מוכן, וכך גם חברי ועדת החינוך, לקבל מציאות שבה ימשיכו ילדי כיתות ה'–י"ב להישאר בבית, לפתח חרדות, להתדרדר למציאות נפשית-מנטלית נוראית של תחושת ריחוק מהחברים שלהם, מהמורים והמורות שלהם. אנחנו צריכים לעשות הכול, ואני אומר את זה כמובן למשרד החינוך וגם לקבינט הקורונה, כדי לאפשר לילדים האלה מפגש חינוכי מסוים גם אם הם לא חוזרים ללמוד לימודים מלאים. ברור שאנחנו בשנה קשה, אבל אסור לוותר על מערכת החינוך וצריך לשים את זה בסדר עדיפויות אחר ביחס לשאר הדברים.

כמו שאמרתי ואפשר גם לראות במצגת, מי שבזום, אלו השותפים לבניית התוכנית. כמובן שחינוך הוא צורך חיוני. זה לא הגדרה סתמית אלא להגדיר את זה כצורך חיוני של מדינת ישראל. אתם רואים מה קורה. כמעט כל מדינות העולם שנכנסו לסגר, השאירו את מערכת החינוך שלהם פתוחה כמעט לגמרי או בכל מיני קונסטלציות, וישראל היא כמעט, חוץ מממש עוד כמה בודדות, המדינה היחידה בעולם שפשוט סוגרת את מערכת החינוך ומתייחסת לזה כאל עובדה שיש בה היגיון.

כמובן שלושת העקרונות הבסיסיים, נראה לי שזה אמור להיות ברור לכולם למרות שזה עדיין לא: אנחנו צריכים לתת מענה חברתי-רגשי, דיברתי על זה מהתחלה. זה חייב לבוא, ופה אני סומך על משרד הבריאות, לצד כללים מאוד מאוד נוקשים של שמירה על הבריאות. יש הרבה מנגנונים הרבה יותר אפקטיביים ממה שעשינו עד עכשיו ביחס לאפשרויות של הבדיקות. הדבר המשמעותי שעד עכשיו לא קורה, זה להעביר חלק ניכר מסמכויות הניהול אל הרשויות המקומיות ביחד עם מנהלי בתי הספר ומנהלי אגפי החינוך באותה רשות. הם היחידים היום שיכולים לתת מענה מספיק גמיש ואיכותי לאותם ילדים וילדות. כל מה שננסה לעשות, אמרתי את זה לשר גלנט כמה פעמים ואני אומר את זה גם פה, אי אפשר להמשיך לחשוב שיש מתווה אחד לכל מדינת ישראל והוא יצליח לעבוד. אין סיכוי. המודל של מתווה שמתאים לכולם פשוט קרס ופשט רגל ועכשיו צריך להציג איזושהי אפשרות לתוכנית שיהיה בה מרחב תמרון לרשויות המקומיות.

דיברנו על העברת סמכויות לשלטון המקומי. אנחנו מכנים את זה שצריך להקים בכל רשות, קבינט חינוך מקומי, זה מה שאמרתי, עם הנהגת ההורים, עם פיקוד העורף, עם מנהלי אגף החינוך בעיר. הרשות ומנהלי בתי הספר, ודיברתי עם כולם, עם כל הגורמים האלה, הם היחידים שיודעים לעשות את זה בצורה מיטבית.

השינוי אולי המשמעותי ביותר שאנחנו מציעים, זה להפסיק לחשוב במונחים של ימי למידה מלאים ולעבור למונח של בנק שעות שבועי. כל תלמיד ותלמידה בישראל, צריך להיות להם מינימום של שעות פרונטליות שבהם הם חייבים לפגוש מורה או מורה, חייבים לפגוש את החברים שלהם, ובכך אנחנו נותנים לרשות גמישות לאיך לסדר את זה.

שוחחתי עם רן ארז בימים האחרונים שיחות ארוכות ורבות בנושאים האלה. הוא מוכן וגם אמר את זה היום לשמחתי תקשורתית, לעבור ללמוד במשמרות. האפשרות של משמרות, ככל שבית הספר והרשות מוכנים, זה אפשרות שתיתן המון מענים שכרגע פשוט לא קיימים, והיא בעיקר תמנע אינטראקציות בין תלמידים לתלמידים ובין תלמידים למורים, ובכך אנחנו נפחית תחלואה ונאפשר הרבה יותר חינוך. המודל של בנק שעות שבועי, בעיניי, אגב, שוחחתי על זה גם ארוכות עם יפה בן דוד מהסתדרות המורים, שגם לה המודל הזה נשמע כמשהו שהוא יכול לתת מענה ופתרונות שעד עכשיו לא היו לנו.

גם על המסגרת של הזום, והנושא שאנחנו מדברים עליו פה מאוד קשור לסיפור של הכשרת מורים ומורות לזום או ללמידה מרחוק, אז ברור שבכל מקרה אנחנו צריכים, ואני בטוח שגם משרד החינוך עושה את זה ואנחנו צריכים לעשות את זה בצורה יותר מיטבית, להגביל ולהגדיר איזה שהם גבולות גזרה ללמידה בזום, גם לכל מפגש ולכל הקנייה וגם למהלך שבוע. נראה לי לא סביר שימשיכו להיות ילדים שיושבים עשרות שעות בשבוע מול הזום. אין בזה ערך חינוכי גם אם יש בהם הקנייה של ידע.

דבר נוסף, לא דיברתי עליו עד עכשיו, כמובן צמצום ענק בהיקפי החומר לבגרות. אי אפשר להמשיך לחשוב בשבוע הראשון של נובמבר, שהגיוני שהבגרויות יתנהלו כמעט כרגיל עם איזו דחייה קלה לפברואר, בזמן שהילדים בכלל עדיין לא חזרו ושוב נתוני התחלואה וה-R שלנו עולה. ברור לי מה יקרה בקבינט הקורונה בימים האחרונים, אז חייבים לבוא הרבה יותר לקראתם בצמצום בגרויות ובעיקר בצמצום חומר. זה הסיפור המשמעותי ביותר.

הדבר האחרון שחשוב לי להגיד, וגם פה אני בטוח שהמשרד מבין את זה, ודאי המורים והמנהלים ששוחחתי איתם מבינים את זה. אנחנו צריכים להעדיף מענה רגשי על פני הקניית חומר ומידע, שמה לעשות, בשנה הזאת הופך להיות פחות רלוונטי. אגב, בתפיסות החינוך שלי כאיש חינוך, אני חושב שבדרך כלל הוא פחות רלוונטי ובית הספר לא אמור להיות מקום שבו משננים ידע, אלא באמת מקבלים מענה, ואנחנו רואים את הצורך.

לכולנו יש ילדים ואחיינים וחברים שגרים סביבנו. אנחנו רואים שהדבר הכי קשה זה העובדה שהם פשוט לא מקבלים מענה לצורך הנפשי-מנטלי שלהם לפגוש חברים או לפגוש את המורה והמורה. עד כאן תוכנית "יוצאים מהריבוע". הצגתי את זה פה גם בצורה רשמית. זה כבר קיבל את הביטוי הבוקר גם בתקשורת. אנחנו ממש בקרוב נקיים על זה דיון פה בוועדת החינוך, על מה עושים עם כיתות ה'–י"ב ואיך גורמים להם באמת לקבל מענה.

אני רואה פה גם את נציגי משרד החינוך. אני מקווה שאתם ביחד איתי מבינים שאנחנו צריכים לפעול יחד כדי שקבינט הקורונה בהובלת השר גלנט, בהובלת יולי אדלשטיין. אין שום בעיה לייצר מצב שהתוכנית הזאת בחלקה תיושם, ולא להפוך את זה לשום עניין פוליטי. עד כאן.

עכשיו נתכנס לדיון שלשמו התכנסנו. חבר הכנסת יבגני סובה וסמי אבו שחאדה, הדיון הזה ביוזמתכם. מי מכם שרוצה להתחיל, בשמחה, תציגו את הדברים. אני בטוח שעשיתם את עבודת המחקר בנושא.

בבקשה, יבגני.

תודה רבה ידידי, רם שפע, חבר הכנסת, יושב-ראש הוועדה. אני מודה לך על קיום הדיון הזה. תרשה לי להתחיל מהסוף. אני אגיד כמה משפטים ואז אני אתייחס לנקודות. סגר שלישי הוא בדרך. זה רק עניין של זמן. הסיבות לסגר שלישי כלל לא קשורות, לא למצב התחלואה ומערכת החינוך, וגם לא למצב המערכת החינוך.

ההשלכות של הסגר השלישי, הראשון שירגיש את ההשלכות של הסגר הזה זאת תהיה מערכת החינוך, לכן מה שאנחנו צריכים להיערך ומה שאנחנו צריכים לשאול היום, כולל אותך כיושב-ראש הוועדה החשובה הזאת, אני חושב שוועדת החינוך היא אחת הוועדות החשובות בכנסת בראיה לטווח ארוך, בראיה אסטרטגית, כי החינוך של ילדנו זה גם מה שנקרא עתיד של המדינה. אני חושב שלא רק שלא נעשו ולא הופקו לקחים מההתנהלות בסגר הראשון ובסגר השני, כל מה שקשור למערכת החינוך, אלא גם אני חושש שהדברים שאנחנו רואים היום, ותיכף אני אתייחס לממצאים המדאיגים של הסקר, הם עלולים לגרום לכך שאנחנו נספור את ההפסדים, לא רק כספיים. אני לא מדבר על ימי בידוד וימי עבודה, אלא גם הפסדים חברתיים.

מעבר לנתונים שראיתי את הסקר שנעשה, והמספרים שם כפי שאמרתי, מדאיגים, כמו כל עיתונאי לשעבר עשיתי סקר משלי. הרמתי כמה טלפונים לחברים שלי שהם נמצאים במערכת החינוך. יש לי גם חברות מורות. אנחנו משפחות שאנחנו חברים הרבה שנים. לא שמעתי מילה אחת טובה מאף אחד בהקשר לניהול של מערכת החינוך בזום. כל המורים אומרים שזה לא יתכן. הילדים בוכים. אני לא מדבר כרגע על ילדים גדולים של כיתות י', י"א, שם כבר יצאו מהגיל הזה של הבכי, אבל הילדים שכחו מה זה להרים יד ולהגיד "המורה".

כשאני רואה את הילדה הקטנה שלי, יש לי שתי בנות, אחת בכיתה ה', הקטנה בכיתה א'. כרגע הקטנה הלכה כבר לבית הספר כי בית הספר חזר, אבל כשראיתי את הקטנה שמנסה להרים יד, ויושבת בחדר אחר וצועקת, "המורה, המורה, המורה", ואני לא מצליח להבין מה קורה. המורה לא שומעת אותה. כל הילדים ב"השתק". הילדים המסכנים האלה בכיתות א'–ב', "המורה", "המורה". זה לא יתכן, ואז אני נכנס וברגע שאני נכנס כהורה, זה לא זום, זה כבר חינוך ביתי.

אני פונה אליך וגם לכל חברי הוועדה ולוועדה עצמה. כשאני רואה ש-30% של המורים אומרים שאין להם מחשב מתאים וזמין לשימוש לצרכי הוראה, זה מדאיג אותי כחבר כנסת, כאזרח, כאבא. כשאני רואה ש-54% של המורים שהיו בסקר, מכיתות א'–ו' אומרים שאין תנאים בבתים שלהם שמאפשרים הוראה מרחוק, אני מודאג. 57% מהמורים מכיתות א'–ו' השיבו בחיוב שיש להם את הציוד ההיקפי למחשב, כלומר מיקרופון, אוזניות, מצלמות וכדומה.

אדוני היושב-ראש, אתה צריך לזעוק לשמיים עם הנתון הזה, ומבחינתי אני מציע לך כל שבוע להביא לפה אנשים הכי בכירים במערכת החינוך ופשוט לשמוע מה הם עושים בשביל שהדבר הזה לא יקרה, ולא להסתפק במילים גבוהות ולא להסתפק בהצהרות. פשוט לעשות עבודה יסודית, עבודת פיקוח, שלצורך עבודת הפיקוח נועדה ועדת החינוך בכנסת.

אני מקווה שהדיון הזה יהיה מעשי, שאנחנו נוכל לשמוע גם את הנציגים של משרד החינוך. חבריי גם יוסיפו לממצאים העגומים האלה, כי אני חושב שהממצאים מהסקר שהוצג לנו, מאוד מדאיגים, אז תודה לך על קיום הדיון הזה.

תודה רבה, חבר הכנסת סובה. כמובן שנשמע את משרד החינוך. אני רואה פה נציגים מאוד בכירים. אני בטוח ומאמין שהם יידעו לתת לנו תשובות ואנחנו נשאל את השאלות.

בבקשה, חברי, סמי אבו שחאדה.

בוקר טוב, רם, תודה על הדיון הזה. כולם יודעים בתוך המערכת כשאתה מדבר עם האנשים, שהמערכת בקושי מתפקדת, ומתפקדת באחוזים מאוד קטנים, וזה דבר שמתמשך כבר כמה חודשים. הסקר שלפנינו מדבר על כמעט 50% מצוותי ההוראה, ברגע שעשו את הסקר, לא עברו שום הכשרה ללמד מרחוק. עזוב את כל הבעיות של הלימוד מרחוק, שאני לא רואה בזה שום דבר טוב. דרך אגב, אני באמת מאמין שהמצב החדש שאנחנו נמצאים בו, החזיר בחוזקה את מעמדו של המורה כמי שעובד בתוך הכיתה. המיתוסים האלה של הלימוד מרחוק וכל הדברים החיוביים שיוצאים, הם מתבררים כמיתוסים. כנראה שיש משהו מאוד טוב במערכת החינוך עם כל הבעייתיות שיש בה, בזה שיש מורה בכיתה ויש תלמידים וכל התהליך הזה. כנראה שזה כלי הרבה יותר טוב. כל מי שעובד, אומר את זה.

כש-50% בכלל לא יודעים ללמד מרחוק. זה אומר שקודם כל יהיו פה פערים. יהיה לזה השלכות. לעובדה הזאת יש השלכות שהן ברורות. יש פערים סוציו-אקונומיים. אני אתמול הייתי בסיבוב בנגב. גם המורים שיודעים ללמד מרחוק, אין להם בכלל תשתית ללמד מרחוק. אין חשמל, אין אינטרנט, אין מחשבים. מה שקורה, שהולך להתפתח פער מאוד גדול בתוך המערכת. כמובן מי שיותר נמוך בסולם הסוציו-אקונומי, יפגע הרבה יותר קשה כמו בכל דבר אחר שקורה עכשיו עם כל השינויים האלה בקורונה, ויהיה לזה גם השלכות מאוד חמורות.

מה יקרה עם התלמידים של הבגרות? בשנה שעברה היה אלפי קורבנות לדבר הזה. אנשים שלא למדו נתבקשו להיבחן לבגרויות. זה ממשיך, זה כבר שנה שנייה. מי שהיה בכיתה י"א, עכשיו הוא בכיתה י"ב. מי שאין לו את הכלים או שצוות ההוראה שלו לא יכול ללמד אותו, כי 50% לא יודעים איך עושים את זה בכלל. מה יהיה עם התלמידים של הבגרויות? אנחנו גם נהיה חייבים לעשות איזשהו דיון רציני בוועדה, רם, על מה יהיה עם התלמידים של י', י"א, י"ב בכל העולם הזה של בחינות הבגרות.

בנוסף להשלכות האלה יש גם פתרון שהוא לא קשה מדי. צריך הכשרות. המורים צריכים לעבור הכשרה מהירה של איך בכלל לעבוד מרחוק. גם המורים וגם התלמידים. לא כולם יודעים. לא לכולם היה מחשב בבית. זה לא העולם של כולם. אנשים לא נולדים עם זום בגנים. צריך ללמד אותם איך לעשות את זה.

אנחנו צריכים לשים יעד עם תאריך ברור, מתי יעברו כל צוותי ההוראה במדינת ישראל הכשרה ללימוד מרחוק. אנחנו צריכים לדעת. ברגע שהם לא עוברים את זה, מה יהיה עם התלמידים? מה יהיה הפתרון שאנחנו נותנים לתלמידים? הכשרות של המורים, אני חושב שעד סוף השנה זה דבר שצריך להיגמר. הכשרת המורים לעבודה מרחוק זה דבר שצריך להיות מוכן עד סוף השנה. עד סוף דצמבר צריך להיפתר מהבעיה הזאת, ואז גם אנחנו נצטרך להתמודד עם השאלות, מה יהיו ההשלכות של זה שבמשך מעל לשנת לימודים תלמידים לא למדו ומה עושים עם הדבר הזה? תודה, רם.

תודה רבה, סמי אבו שחאדה.

נעבור אליך, חברת הכנסת ח'טיב, בבקשה.

בוקר טוב כבוד היו"ר, חברים וחברות, אני ממש מעריכה ומודה על היוזמה הזאת. אני בעצמי הגשתי הצעה לסדר בנושא של הכשרות המורים והדרכות למורים, כי יש הבדל רב בעיניי בין הכשרה להדרכה.

אימאן, ברשותך רק משפט לגבי העניין הזה של ההכשרות. זה הדבר שאנחנו יודעים שיש לו תקציב, 12 מיליארד שקלים, שנוצל ממנו אפס.

בנוסף לבעיה הבסיסית, במקום שהלמידה מרחוק במצב טבעי ומתוקן היה אמור להיות כאילו שזה האוטופיה של הלמידה, לתת אפשרויות רחבות והנגשת למידה לכל בן אדם באשר הוא, אבל מה לעשות, לצערנו הרב אנחנו חיים במציאות כזאת שכמעט 50% מהתלמידים, אין להם את היכולת ללמידה מרחוק, מכל הסיבות, והסיבה הכי גדולה, שאין אמצעי קצה ואין תשתיות.

הנושא השני של ההכשרות הטכנולוגיות למורים דובר רבות, אבל יש עוד פן שלדעתי, ועל זה אני הגשתי את ההצעה שלי, לא דובר בכלל, וזה הליווי למורים בקטע איך הם מתקשרים, איך הם שומרים על עצמם. אנחנו ראינו סרטונים מזוויעים ברשתות על מורות ומורים שבאמצע הלמידה צילמו אותם והפיצו אותם ברשתות. המורים עוברים גם משבר מאוד גדול. תתאר לעצמך מה קורה. שלא לדבר על זכויות יוצרים וכל הדברים, אבל גם על הפגיעה בתדמית של המורים, על חוסר היכולת להתמודד. תאר לעצמך מורה שיושבת בבית עם ארבעה ילדים, שצריכה גם ללמד אותם ולדאוג ללמידה שלהם, והמורה בבית. מטבע הדברים מסתכלים כאילו אימא בבית, אז היא בבית. לא נתנו את האפשרות הזאת כאילו לעשות את ההפרדה, עכשיו זה זמן למידה וזה זמן עבודה בבית, וילד לא יכול להפריד שאימא עכשיו בתוך הלמידה, אז צריך לתת מענים מותאמים לשני הצדדים, גם המורים וגם הילדים.

מצד שני, הבעיה כאן לא בעיה תקציבית. בואו נדבר על הנושא של תשתיות. אנחנו יודעים שזה נושא שצריך לקחת זמן. ברצון טוב זה פחות זמן, אבל עדיין זה לוקח זמן מסוים. התקציב שהוקצה להכשרות למתן משאבים והקצאות במיידי, למה שלא ינוצל? למה שלא ייצא לפועל? אני לא מבינה עד מתי אנחנו מחכים לזה. בשנה שעברה אמרנו שזה יהיה המחזור של הקורונה. כנראה בקצב הזה יהיה לנו הרבה מחזורים של קורונה. השאלה אם אנחנו נישאר כאן בעמדה של רק לדבר על הדברים או באמת ללחוץ כדי לעשות את הדברים.

אני רואה חשיבות מאוד גדולה לא רק בנושא של התוכן, כבודו, אלא בנושא של הליווי הרגשי-נפשי לתלמידים ולמורים. למורים שצריכים להתמודד, איך הם מתמודדים עם כל מה שקורה באמצע השיעור. היא בתוך הבית, הילדים בתוך הבית. החשיפה הנוראית לילדים גם. אף אחד לא חשב על הדברים האלו. אנחנו עוד לא מדברים על מה שהיה בסוף שנה שעברה במבחנים של הסטודנטים, איך שפלשו לתוך העולם האישי של הסטודנטים וביקשו להשתלט על המחשבים שלהם ולצלם את המרחבים שהם יושבים.

בשנה שעברה הייתה תקלה רצינית בבגרות של האזרחות. הייתה הפסקת חשמל ארוכה, אז איך אנחנו מתארגנים לכל הסוגיות האלו? מכאן כל החשיבות ואני מצפה שבאמת יצאו דברים לא רק ברמה של אמירה, רם, אלא במקום של לתקן.

בואו נשמע מה אומרים נציגי משרד החינוך.

איל רם, סמנכ"ל מינהל עובדי הוראה, משרד החינוך, בעצם מי שאמון על הנושא. שלום, בוקר טוב.

שלום רם, וחברי הכנסת וכולם. אני רוצה ברשותכם לחלק את התשתית לארבע תקופות. טרום הקורונה, מדינת ישראל היא אחת המדינות שמורים בעצמם למדו מרחוק, אחת המדינות המובילות בעולם. בערך 60,000 מורים למדו מרחוק לפני מרץ. לכל המורים גם יש מודל. אנחנו רואים לפי דוחות טאליס, שזה הפיזה שעושים על מורים, שמ-2013 ל-2018 הייתה קפיצה של פי שלושה בשימוש במחשבים, שמורים דיווחו, וזו הייתה הקפיצה הכי גדולה שנעשתה ב-OECD, כלומר הייתה איזושהי סוג של תשתית טרום הקורונה. כמובן שאף אחד לא ציפה לסיטואציה כזאת בכל העולם, והסיטואציה הייתה טראומטית, דרמטית, קשה מאוד.

בין מרץ ליוני המורים קיבלו, כל הפיתוח המקצועי שלהם עבר להיות דיגיטלי. כ-100,000 מורים עברו הדרכות ללמד מרחוק. ניבנו יחידות דיגיטליות ללמידה עצמית. מעל 12,000 מורים, אנחנו יודעים, השלימו את כל היחידות אבל חלקם למדו באופן עצמאי גם הרבה מעבר לכך. טרום הקורונה גם היה ב-1,800 בתי ספר רכזי תקשוב שעזרו.

הסקר נעשה בנקודת הזמן הזאת בעצם. הממצאים נגמרו בסוף יולי–תחילת אוגוסט כדי לסייע לנו לבנות את תשפ"א. מאז עברו ארבעה חודשים מאוד מאוד אינטנסיביים. כל השנים מורים מתחילים ללמוד אחרי החגים. במהלך אוגוסט השנה 70,000 מורים השתתפו בקורסים, הרצאות, סדנאות שאנחנו הפעלנו דרך המחוזות במשרד החינוך. מעבר לזה עוד הרשויות עשו והרשתות עשו, ואנשים למדו באופן עצמאי מכל מיני סוגים. חוץ מזה קיבלנו תקציב לכ-4,000 רכזי תקשוב, כלומר עוד 2,000 בתי ספר נכנסים ללמד עם רכזי תקשוב בתוך בתי ספר. הכשרנו 3,000 מורי מורים להוביל את הפיתוח המקצועי הדיגיטלי ואת הפיתוח המקצועי באיך ללמד מרחוק.


כל הקיץ עבדנו מאוד אינטנסיבית ובנינו השתלמות בית-ספרית על הנושאים הטכנו-פדגוגיים ועל ההיבטים הרגשיים-חברתיים שקשורים ללמידה מרחוק, שהיא השתלמות שהתחילה ב-3,916 בתי ספר בארץ. 85% מבתי הספר נכנסו לתוך ההשתלמות הזאת. מי שלא נכנס זה בדרך כלל אנשים שעשו את זה בשנתיים האחרונות, אבל חשוב להגיד, הסקר אומר ביולי ש-50% מהמורים עברו בשנתיים האחרונות קורסים בלמידה מרחוק. זה לא נתון כל כך גרוע. אם היינו יודעים שיש קורונה, היינו אומרים 100, אבל אם הסקר היה עובר היום, אז 100% מהמורים היו כבר אומרים שהם למדו בלמידה מרחוק. אנחנו מעולם לא חייבנו ותקצבנו השתלמויות בית-ספריות בעוצמה כזאת של למידה מרחוק. לא הייתה לזה שום התנגדות כי כולם רצו את זה והיו צריכים את זה.

ב-4,000 בתי ספר יש השתלמות בית-ספרית. נפתחו עוד כ-1,000 קורסים לבעלי תפקידים בתחום, ובינואר–פברואר עם הגעת תקציב של 2021, הולכים להיפתח סדר גודל של עוד 5,000 קורסים שלפחות 30% מהם מיועד ללמידה מרחוק.

פרט לכך יש מערך הדרכה גדול שאולי קובי פה שמוביל אותו, יכול לתאר, מערך הדרכה גדול של מאות רבות של מדריכים שמסייעים בבתי הספר, ה-helpdesk שיש למורים, מרכזי סימולציה שעוזרים למורים להתאמן עם שחקנים. אם תרצו ויהיה זמן, אני יכול גם להראות פה קטעים, איך ממש מתאמנים עם שחקנים שנכנסים לך לזום ועושים בעיה, כמו שתלמידים עושים לפעמים בעיה בזום. איך מורים מתאמנים עם זה.

יש לנו את המדריכים הדיסציפלינאריים שמסייעים להם בתחומים האלו. יש מערך מאוד גדול שעוטף את המורים ואנחנו כל הזמן בוחנים ורואים מה כדאי עוד לעשות, האם כדאי גם לפתח שיעורים פרטיים למורים מעבר לכל הדברים או שיש כבר מנגנונים מספיקים. יש גם המון אפשרויות ללמידה עצמית.

בימים אלו אנחנו מצלמים את טובי המרצים בתחומים האלה כדי גם את זה להנגיש למורים. להגיד לא נעשה כלום? בטח יש מה לעשות עוד. אני חושב שגם באמת האתגר הוא פנומנלי, הוא אתגר שכולם נמצאים בו.

אני אומר ומסכם, התשתית הייתה לא רעה ביחס לעולם. הפעילות שלנו הייתה ממש מיידית אבל הקיץ ובעיקר הסתיו הם מלאי למידה של מורים ברמה שלא נראתה בעבר.

(היו"ר סמי אבו שחאדה)

איל, תודה רבה לך. אני מבין ממך שהדיון הזה הוא מיותר, למרות שאתמול הייתי בנגב ושמעתי דברים אחרים דווקא ממרכזי הכשרה של מורים, שהנתונים הם לא הגיעו עדיין לא ל-100% ולא ל-90% ולא ל-80%, ושהתמונה הרבה יותר קשה, אבל נשמע את חברת הכנסת קרן ברק ונחזור עוד מעט למשרד החינוך. תודה.

אני אורחת פעם בשבוע בוועדה בדיונים שקשורים למה קורה בבתי הספר, ועדיין לא הצלחתי להבין איך נוצרה הסיטואציה שמדברים על כיתות ה' ו-י"ב באותה נשימה. העניין של בית ספר יסודי במדינת ישראל הסתיים? פעם בית ספר יסודי היה עד כיתה ח' ועכשיו הוא עד כיתה ד'? אני באמת רוצה להבין איך החלוקה הזאת קרתה ואיך העוול המתמשך הזה ממשיך וממשיך ואף אחד לא שם לב שבית ספר יסודי נגמר בכיתה ו'.

אם אנחנו רוצים להתייחס לתלמידים האלה, אז מלכתחילה היה צריך להתייחס א' עד ו' ולא א' עד ד', ו-ה' עד י"ב. אין קשר בין ילד בכיתה ה' ו-ו' לילד אפילו בכיתה ז', יש שם קפיצה, וגם לא לכיתה י"ב. זה שזה השתרש פה ואתם ממשיכים לדבר על זה כאילו זה סביר כל הזמן, זה נקודה שאני שמה עליה את הדגש, וכל פעם כשאני אגיע לפה אני אגיד את זה שוב פעם מחדש, אולי מישהו יקשיב לזה פעם.

אני הייתי פה כמה וכמה פעמים, ביקשתי נתונים. אין הבדל בנתוני ההדבקה בין כיתות ה' לכיתות ד' לכיתות ג', לכיתות ו'. אין הבדלים. אני חושבת שהגיע הזמן להסביר שבית ספר נגמר בכיתה ו' ולתת מענה לכל הכיתות עד סוף בית ספר יסודי. זה דבר אחד.

דבר שני לגבי הלמידה מרחוק. אני יכולה לספר לכם שבחברות עסקיות ובחברות כמובן שיש להן כסף, אבל למדינה כנראה יש יותר כסף מאשר לחברות העסקיות האלה, ניצלו את התקופות האלה להעביר את העובדים שלהם הכשרות. יש ממש מדריכים מקצועיים לאיך מנהלים באמת דיונים ואיך מנהלים דברים אינטראקטיביים בזום. יש כל מיני באגים קטנים. יש כל מיני שיטות קטנות. כמו בכל דבר, יש כל מיני טיפים שהם לא נורא מורכבים אבל הם יכולים לעשות את כל השינוי באירוע הזה, ועובדתית חברות עסקיות משקיעות בזה כסף ושולחות את העובדים שלהם לעבור את הקורסים האלה. זה לא ימים ולילות. זה כמה שעות או יום או יומיים, לא הרבה, אבל שעושה בדיוק את כל השינוי. משרד החינוך, אין לו את הזמן הזה. בואו ניתן לו עוד שבוע.

למרות שאיל אומר משהו אחר.

אני שמעתי, הוא אמר 70,000.

הבעיה נפתרה.

הוא אומר. קשה לי להתווכח עם זה כי מהנתונים שלי זה לא קרה. אני לא אריב איתו עכשיו על זה. אני אומרת לך, בוא נתייחס לזה כאילו זה קרה וזה לא מושלם. נעשה שבוע מבחינתי חופש לכולם, זה לא יהיה על חשבונם, ונוציא אותם, אין מספיק מדריכים כאלה, אבל בשלבים את כל המורים לעבור את ההכשרות האלה, כל אחד יום-יומיים ותראה איך גם הדברים הבסיסיים, הטיפים הקטנים האלה עושים את כל השינוי ומשנים את התחושה של התלמיד בצד השני, ומשנים את היכולת של המורה באמת להבין מה קורה לו בכיתה. הם קיימים, המדריכים האלה, והם מקצועיים מאוד. הם רק צריכים להגיע למורים. בוא נעשה את הלינקג' הזה. זה ההצעה שלי.

אני מסכים איתך לגמרי ואני באמת חושב שהתמונה קצת יותר עגומה.

חברת הכנסת סונדוס סאלח, בבקשה.

יש כמה סביבות לימודיות. סביבת לימוד זה לא רק כיתה. זה יכול להיות בכיתה, מחוץ לכיתה, דרך המחשב. לצערי אנחנו היום משלמות ומשלמים מחיר כבד לזה שמערכת החינוך ומשרד החינוך, בזמן שכל העולם משנת 2000 התחילו להזיז את מערכת החינוך לכיוון חינוך גם מתוקשב ולהקנות מיומנויות דיגיטליות לתלמידים וגם כן למורות, אנחנו משלמים על היעדר התכנון והראיה הרחוקה וארוכת הטווח ועמוקת הטווח.

לצערנו, כל שר בא, בונה רפורמה שתשרת רק את האינטרס האלקטורלי שלו. בא שר לאחר מכן, מתחיל רפורמה חדשה, מבטל את הרפורמה הקיימת, ומי שמשלם את המחיר הזה זה התלמידות והתלמידים והמורות המורים.

לצערנו, מערכת שהיא כל הזמן עושה אימונים איך להיות מוכנים בזמן רעידת אדמה, אף פעם לא עשתה אימונים או הכנות איך להיות מוכנים לכזה מגפה. אנחנו לא צריכות את הקורונה בכדי להקנות את המיומנויות האלה גם לתלמידות והתלמידים וגם למורות ולמורים.

להגיד שמערכת החינוך מוכנה למיומנות האלה, זה מוליך אותנו שולל ואסור לנו להגיד את זה. ראינו שבתחילת מגפת הקורונה כאילו היו אותם שיעורים בכיתה, אבל העבירו אותם לזום עם כל כך הרבה לקויות ותקלות גם טכניות וגם ברמה המהותית בשל שיטות ההוראה עצמן.

עד עכשיו אף אחד לא לקח אחריות על הדבר הזה וראינו שהמורים והמורות עשו עבודה נהדרת בלגשר על הפערים האלה שהם לא אחראים עליהם. מי שייצר את הפער הגדול הזה, זה מערכת החינוך וזה משרד החינוך, ולא רק משרד החינוך עכשיו. זה משנת 2000 כשכל העולם הלך לכיוון למידה מתוקשבת ומיומנויות דיגיטליות, אבל כאן לא הלכו לכיוון הזה.

תודה, סונדוס.

חבר הכנסת יבגני רצה להגיב.

קודם כל אני רוצה להגיד שאני שמח, מה ששמענו מאיל, באמת לשמוע שנעשתה פה עבודה מחודש יולי בעניין ההכשרות. אתה בהחלט הצגת פה נתונים שצריך לכבד את המספרים והנתונים האלה, אבל מה באשר לנתונים שכן מופיעים בסקר הזה, למשל כל הנושא של הציוד הטכני, כל הנושא של למשל זמינות המחשבים? אלה הדברים שצריך לפתור את זה מעבר להכשרת מורים. יש לך גם נתון בעניין הזה? אני מניח שגם נוכל לראות בהמשך, בשבועות הקרובים אולי נראה באמת את השינוי הזה בהכשרת המורים, אבל לגבי העניינים הטכניים, אתה יכול לתת לנו קצת מספרים, האם נעשתה פה גם עבודת מטה כפי שאתה תיארת?

קובי רפאלי פה נמצא והוא האדם לענות לזה.

מה התפקיד של קובי?

מנהל חטיבת הטמעת טכנולוגיות.

(היו"ר רם שפע)

קובי רפאלי, מנהל חטיבת הטמעת טכנולוגיות, שלום לך. איל, תודה. אני שתי דקות לא הייתי אבל אם צריך, נחזור אליך. בבקשה, קובי.

בוקר טוב, שלום לחברי הכנסת ולמשתתפים בדיון. אני קודם כל מתחבר ושותף לכל מילה ומילה שאיל אמר. אני רק רוצה להוסיף משפט אחד, שזה לא החל רק בחודש יולי. מתקופת הקורונה כולנו עוסקים באופן קדחתני בעבודה מול המורים והכשרתם. כמובן יש לנו פה רשת פריסה מאוד רחבה של רכזי תקשוב, מדריכי תקשוב ומפקחי תקשוב בנוסף לכל מה שאיל אמר, שמלווים ותומכים באופן שוטף בבתי הספר, ומסייעים להם בכל מיני נושאים שקשורים גם באתגרים שהקורונה הציבה בפנינו וגם הדרכות מקוונות שאנחנו עושים אין-ספור כאלה. מורה יכול להירשם, וכמויות ואלפים של מורים נרשמו, שבה הם השתתפו באופן יזום על כל מיני היבטים בכל מיני נושאים, בכל מיני כלים וטכנולוגיות שאנחנו כמשרד מעמידים לרשותם.

בנושא התשתיות והכלים הטכנולוגיים, אני בטוח שהנושא הזה עלה בוועדה מספר פעמים. בחודש אוגוסט המשרד פרסם ארבעה קולות קוראים במסגרת התקצוב שהוא קיבל, שמתייחסים למספר היבטים. כידוע לכם, עד לתקופה של הקורונה, כ-2,000 בתי ספר בתוכנית התקשוב. מה זאת אומרת בתוכנית התקשוב? שכל המורים בבית הספר עברו הכשרות, שבכל כיתת-אם יש מחשב, מקרן, אינטרנט ורמקולים, שבית הספר מקבל תוכן דיגיטלי, שבית הספר מקבל תוכנות לניהול פדגוגי, שבית הספר מקבל גם אמצעים ללמידה ותקציבים שוטפים לכל מיני פעילויות שנוגעות בהיבטים של תקשוב ולמידה מתוקשבת, דיגיטלית.

הוצאנו ארבעה קולות קוראים, כאשר אחד מהם זה לתת מענה ל-2,000 בתי ספר שכבר נמצאים, חלקם עשר שנים בתוכנית התקשוב, ולתת להם אמצעים ויכולת לשדרג את האמצעים שעומדים לרשותם וכיוצא בזה, שזה תקציב שנע בין 80 ל-160,000 שקל, תלוי בגודל של בית הספר. בנוסף, הוספנו באמצעות הקול קורא שפרסמנו, עוד כ-2,200 בתי ספר לתוכנית התקשוב, שכל בית ספר כזה בעצם מקבל עכשיו ציוד, מקבל פה אמצעים, מקבל אינטרנט, מקבל הכשרות, מקבל רכז תקשוב, מקבל הדרכה, מקבל תוכן דיגיטלי ועוד הרבה מאוד דברים נוספים.

קובי, בוקר טוב, כדי שלא נלך לאיבוד בפרטים, אנחנו יודעים שעובדים במשרד החינוך. אנחנו יודעים שיש המון אנשים מסורים ושהעניין של התקשוב התחיל מזמן. אנחנו גם יודעים שיש בתי ספר שעושים עבודה מצוינת בעניין הזה. אנחנו יודעים שיש עובדי הוראה שהיו מוכנים הרבה לפני. אדוני, אנחנו אתכם לגמרי. יש לנו את אותו אינטרס. האינטרס שלנו, שכולם יהיו ככה.

אנחנו הצגנו את הנושא הזה כי חלק הם לא ככה. עכשיו אתם נתתם לנו נתונים מפתיעים, שבתוך כמה חודשים עשיתם כל מה שלא נעשה בעשור, שזה מצוין. אנחנו פשוט חושבים שיש פה איזשהו חוסר דיוק. כל מה שאנחנו רוצים, קובי, זה לדעת מה גודל הבעיה היום ומתי היא תיפתר. זה הכול. אם אתה רוצה לטעון בשם משרד החינוך שאין בעיה וכל המורים עברו את ההכשרות ושהכול מצוין, הדיון הזה מיותר, חבל על הזמן שלך ושלנו.

כבוד חבר הכנסת, אני לא אומר לרגע ולא לשנייה שהכול מושלם. זה ממש לא כך. אנחנו תמיד בודקים את עצמנו ותמיד עושים את הדברים הנכונים כדי לתת את האמצעים ואת הכלים. אני רק רוצה להשלים ברשותך את המשפט שרציתי להוסיף, שגם בימים אלה אנחנו בחלוקה של 150,000 מחשבים ניידים לתלמידים שידם אינה משגת. התהליך כבר החל. אנחנו בשבוע השלישי של החלוקה. כ-20,000 ומעלה מחשבים כבר חולקו עם מודמים שמאפשרים גלישה מכל מקום. מבחינתנו זה תהליך שאמור להסתיים בתקופה הקרובה.

מעבר לזה, יש כאן את הנושא של החרדים. גם שם אנחנו רוצים לחלק 65,000 טלפונים ללמידה בחדרי אודיו. לצערנו, הנושא הזה נמצא עכשיו בהליכים משפטיים, אבל גם שם אנחנו עושים מהלכים ו-650 בתי ספר מהמגזר החרדי הצטרפו לתוכנית התקשוב.

מבחינת התהליך, מה שאיל פה הסביר ופירט, אנחנו נמצאים באמצע התהליך. אנחנו אפילו מעבר לאמצע התהליך. היעד שהצבנו לעצמנו, איל, תקן אותי אם אני טועה, שלקראת סוף חודש דצמבר אנחנו משלימים את עיקר ההשתלמויות וההכשרות המוסדיות בנושאים טכנו-פדגוגיים, רגשיים-חברתיים. במקביל, באופן שוטף אנחנו מלווים ונותנים תמיכה עם helpdesk, עם ליווי טכנו-פדגוגי עם אנשים שזמינים ומענה שוטף, אז גם בנושא אמצעים אנחנו עושים פה מהפכה ונותנים פה המון אמצעים לבתי הספר, וגם בנושא ההדרכות וההכשרות אנחנו מספקים את המענים. זה לא אומר שהתחלנו מאפס. התחלנו ממקום שהוא די באמצע מבחינת ה-OECD בהתאם למחקר טאליס שהיה ב-2018, ולכן מבחינתי אנחנו נמצאים במקום של עשייה, וזה מה שאנחנו רוצים לשקף. זה מה שאנחנו רוצים לומר ולזה אנחנו רוצים גם שתתחברו.

הדוח שראמ"ה פרסמו הוא דוח שמתייחס לתקופה שהיא לפני כחצי שנה, עוד לפני שהעסק הזה של הקורונה החל. אנחנו עברנו פה כברת דרך ארוכה, ולדעתי שווה אולי לעשות את המחקר הזה לאחר חודש דצמבר, שאנחנו נשלים את המהלכים. אני מאמין שהדברים יראו הרבה יותר טובים.

אוקיי, תודה רבה, קובי.

ד"ר מירי שליסל, יו"ר המזכירות הפדגוגית, בבקשה.

המזכירות הפדגוגית אחראית על התוכן הנלמד, וחשוב לי להשלים את התמונה של איל וקובי. איל דיבר על המערך הכולל של הפיתוח המקצועי הכללי של כל המורים במערכת, שהיה ברור שצריך תמונה מלאה שהיא גורפת לגבי כולם.

קובי דיבר על התקשוב. אני רוצה להוסיף את הנדבך של הדיסציפלינה. אנחנו מבינים שמורה ומורה צריכים ללמוד לא רק איך להשתמש בכלים דיגיטליים, שזה מאמץ מאוד דרמטי בפני עצמו, אלא גם איך לחבר אותם להוראה הספציפית בתחום הדעת שלו. לצד כל ההשתלמויות האלה ישנו גם מערך שלם של השתלמות, הדרכה והכוונה בנושא הוראת תחומי הדעת, וכך אנחנו מוצאים שמדי שבוע בכל אחד מהמחוזות, מפמ"רים נפגשים עם צוותים של מורים. כל מפגש כזה הוא בין 100 עד 2,400 מורים שמשתתפים במפגשים כאלה, שהמטרה שלהם זה לתת למורים המשך הכוונה. הדברים האלה מתרחשים מאוגוסט.

אני רוצה להדגיש אותם משום שמורים היום, וזה באמת מרשים נורא לראות אותם, לא משתלמים רק בהשתלמויות שיש עליהם גמולים, אלא הם משתלמים גם בתהליכים שהם מתגייסים אליהם. מפמ"רים הם מפקחי תחומי דעת. כל תחום דעת, יש לו מפגש, והמפגשים האלה, משתתפים בהם מורים שהם מקבלים לאורך הדרך כל הזמן הנחיות לאיך לשפר את ההוראה באופן ספציפי בתחום הדעת.

בשבוע שעבר למשל היה מפגש של 2,400 מורות ומורים של אנגלית בחטיבה העליונה. היו שני מפגשים שכל אחד מהם היה של 500 מורים ביסודי, בהוראת אנגלית. היה מפגש למורות כיתות א' ו-ב' לפני כמה שבועות, בהנחיה, כשהם עדיין למדו מרחוק. היו שם למעלה מ-2,000 מורות.

אנחנו עובדים לא רק באמצעות המערך הכולל, אלא גם בניסיון לתת בכל תחום דעת. דרך אגב, גם בעברית וגם בערבית המפמ"רים עושים את זה. אנחנו עושים בכל אחד מתחומי הדעת גם השתלמויות והדרכות כלליות בזום. בנפרד מהם יש גם הדרכות מחוזיות למורים, אבל אנחנו מבינים שהצורך לתת תמיכה למורים הוא מאוד גדול ומתמשך. הוא לא חד פעמי.

אני רוצה להגיד שגם המגויסות של המורים לבוא ולהשתתף במפגשים האלה, היא מתמשכת, היא לא חד פעמית, והם ממשיכים בהמוניהם. אני מדברת על מאות ואלפי מורים שנפגשים עם כוחות ההדרכה ולומדים, שזה מעבר לכל מה שמתרחש בפייסבוק. אם תיכנסו לקבוצות וקהילות מקצועיות של מורים, תראו איזה עבודה דרמטית מתרחשת גם שם. גם שם זה הרבה מאוד פעמים בתאום עם המפמ"ר, בהובלה של מדריכי התקשוב בכל אחד מתחומי הדעת, שהמטרה שלהם זה כל הזמן להמשיך ללוות. אנחנו מנסים לייצר את כל הדרכים כדי לקדם את הלמידה מרחוק.

אני רוצה להגיד שאנחנו גם שומעים מהשטח היום שלאט לאט המורים מרגישים שהם מתקדמים ביכולות הלמידה שלהם וההוראה מרחוק. זה לא קל, זה לא פשוט. כולם נזרקו לתוך התמונה הזאת, אבל אנחנו רואים עדויות לתחושה של מורים, שהם הולכים ומשתלטים על המתודה הזאת יותר. יש עוד הרבה דרך, אבל אני חושבת שזה חשוב להבין שהמורים שם עושים עבודה מאוד מאוד חשובה. תודה.

מירי, תודה רבה.

צופית גולן, הנהגת ההורים הארצית. שלום צופית, בוקר טוב.

בוקר טוב, אני חייבת להגיד שאני שומעת את מה שאמר משרד החינוך. אני מאוד מעריכה את העבודה שהם עשו. אני רוצה להתייחס לכמה דברים שהם אמרו. הם אמרו שעד סוף דצמבר הם מאמינים שהם יסיימו להכשיר את הצוותים. אני נאלצת שוב להזכיר בוועדה את תאריכי שנת הלימודים. היא התחילה ב-1 בספטמבר. המורים שלנו שנדרשו ב-1 בספטמבר, וכבר ידענו ביולי שתהיה פה למידה היברידית, כי אני יושבת בדיונים עם משרד החינוך וגם פה בוועדה הזאת זה הוצג. היה מדובר על למידה היברידית מהתחלה, זאת אומרת שהמורים של ה' ומעלה ידעו מהתחלה שהם יצטרכו לעשות פה למידה משולבת מרחוק, זאת אומרת שלא היה צריך להיות מצב שעד ה-1 בדצמבר הם מסיימים את ההכשרה, אלא אני שוב אזכיר למשרד החינוך, שנת הלימודים התחילה ב-1 בספטמבר. ה-1 בספטמבר הוא כמה חודשים קודם. אם אנחנו מצפים שמורה יכנס לכיתה ויבצע שיעור, הוא צריך כלים. כרגע זה כמו לשלוח חיילים לקרב, רק בלי הנשק ולהגיד להם, תסתדרו.

אמר פה חבר הכנסת יבגני, הבת שלי קוראת, אני נכנס. כשאני כהורה נכנסת, זה נראה שאני בולשת אחרי המורה, שאני חוששת. לא, אני ממש לא. אני חייבת להגיד שאני מאוד מעריכה את צוותי ההוראה. באמת הם עושים פה עבודה מדהימה ולצערי הרב למרות הנתונים שהוצגו פה, של הכשרות אין-סופיות, אני בקשר עם המון מורים, המון צוותים, המון מנהלים. בפועל מאוד מאוד רחוק מהתמונה שיש פה. המורים חסרי אונים. מעבר לזה שחלקם עושים את ההכשרות עכשיו במקביל לזה שהם מלמדים, וצריכים להכין מערכי שיעור, הם קורסים.

מורה שקורס זה מורה שלא מסוגל ללמד. אנחנו לא מעוניינים להביא אותם לשם. אנחנו מעוניינים לתת להם את היכולת. אנחנו רוצים שכשמורה נכנס לזום, כמו שהוא נכנס לכיתה, הוא יכנס עם הכוח שמאחוריו, הוא יכנס עם עמוד שדרה ברור, לא יפחד ממה שתלמיד כזה או אחר יעשה. הוא ידע להתמודד עם כל סיטואציה. לצערי הרב זה לא המצב בפועל.

דבר נוסף שלא שמעתי התייחסות אליו ואני יודעת שלמרות שהתחייבו במשרד שיהיה, לא קיים, זה כל ההכשרה לתלמידים משולבים. מורה שיש לו ילד משולב בכיתה, בדרך כלל יש לו סייעת בכיתה או מישהו שעוזר לתווך. הוא יודע איך עושים את זה בכיתה. ההכשרה בפועל איך לעשות את העבודה עם ילדים משולבים, ילדים עם לקויות חושיות ופיזיות כאשר הילד נמצא בזום, לא ממש נעשתה. הילדים האלה הרבה מאוד פעמים פשוט נשארו הרחק מאחור, ממשיכים להישאר הרחק הרחק מאחור.

ציוד קצה למורים. אנחנו שומעים עוד פעם ועוד פעם על הציוד שיגיע, שהגיע, שיבוא, 150,000, 200,000. יש עדיין מורים שמלמדים מהפלאפון האישי שלהם כי אין להם ציוד קצה. פעם, אני מזכירה לכולנו, היה פרויקט מחשב לכל מורה. לא ברור לאן הוא נעלם, אבל במגזר הערבי הסיפור הוא הרבה יותר גרוע. שבוע שעבר בוועדה לזכויות הילד ניסה לדבר נציג המגזר. הוא נקטע כל שלוש שניות. זה רמת התקשורת שיש. מורה לא יוכל להעביר ככה שיעור. לא מצאנו לזה עדיין פתרון.

שוב אני אזכיר, שנת הלימודים התחילה ב-1.9. זה מאוד נחמד להתייחס עד דצמבר או עד אוגוסט, אבל שנת הלימודים התחילה. הילדים שלנו עכשיו צריכים ללמוד, לא בדצמבר. הילדים שצריכים לגשת לבגרות ניגשים אליה בינואר. דחו אותה, אז פברואר. זה לא באמת פתרון.

אנחנו דיברנו עם המשרד בקיץ. התחננו שיתנו הכשרות למורים. התשובות שקיבלנו היו, אי אפשר להגיד למורים לעשות הכשרות בקיץ, נוכל רק בתחילת שנה. אני יכולה להגיד לכם שאני באה מעיר שהעירייה הציעה למורים, וולונטרית, והיא לא העיר היחידה, והפלא ופלא, המורים באו מיוזמתם כי הם רוצים. הם רוצים כלים, הם רוצים לדעת, הם רוצים לעמוד בכיתה שלהם גם אם היא בזום, כמו שהם עומדים בכיתה הרגילה, שיש מאחוריהם את התחושה שהם שולטים בתוך הסיטואציה. כרגע זה לא קורה. כרגע בפועל ההכשרות הן לא כמו שהן היו צריכות להיות למורים. אין כלים, וכשהכשרות נעשות במקביל ללמידה, זה פשוט לא עובד כי אנחנו גורמים למורים שלנו לקרוס.

הפער הוא מאוד מאוד גדול. אני באמת מודה למשרד על מה שהוא כן עשה. אני חושבת שהדרך היא ארוכה ואין לנו את הפריבילגיה. אנחנו שמונה וחצי חודשים בתוך הסרט הרע הזה. אפשר היה לעשות הכשרות גם ביוני, כי ידענו שזה לא הולך, וגם ביולי כשהמשרד בחר את הלמידה ההיברידית, כי אני הייתי שם כשהוא בחר אותה, אז ידענו שלשם אנחנו הולכים וידענו שנלך לבידודים. אי אפשר לחכות לדצמבר למרות שאנחנו כבר בנובמבר וזה נראה קרוב. צריך למצוא דרך. תודה רבה.

תודה רבה, צופית.

הרבה התייחסויות חשובות. אנחנו גם ניתן לנציגי המשרד עוד מעט להתייחס שוב, אבל יש פה עוד כמה אנשים שחשוב להם לדבר ואני רוצה לשמוע אותם כמובן.

אמיתי שוחט, מנהל תחום שילוב וחינוך בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. שלום לך.

שלום, בוקר טוב. קודם כל אני באמת מצטרף לאיחולי ההצלחה למשרד החינוך, באמת על העבודה הקשה הזאת וכל המעבר לעולם החדש הזה.

אני חוזר על מה שצופית אמרה לגבי המענה לילדים משולבים, שנקרא לזה עוד משהו שצריכים לתת. חוץ מלתת למורים את הכלים הרגילים, גם צריכים לשים דגש על המענה לילדים משולבים וכל ילד לפי הצורך שלו.

אני רוצה להעלות כאן עוד אוכלוסייה של אנשים שמוגדרים כעובדי הוראה, שהם בעצם המטפלים ממקצועות הבריאות, שזה פיזיותרפיה, קלינאי תקשורת וריפוי בעיסוק, והמטפלים הרגשיים שהם בעצם עובדי הוראה, שגם הם עברו לטיפולים מרחוק.

אני בעצם מפנה את השאלה למשרד החינוך. האם באמת נעשתה חשיבה? האם באמת הם קיבלו את המענים? מירי דיברה על מפמ"רים שמרכזים אותם ועל עבודה סביב בתי ספר. הרבה פעמים חלק מהטפלים האלה, הם לא נמצאים בתוך בית ספר אלא הם נמצאים במתי"א, זאת אומרת, הם מגיעים לכמה בתי ספר או לכמה מוסדות, לכן השאלה היא האם נעשתה עבודה ואיזו עבודה נעשתה כדי לתת לאותם מטפלים ממקצועות הבריאות ומטפלים רגשיים, כלים בעצם להצליח ולטפל ולתת מענה מרחוק בתקופה הזאת.

אני רק אציין מחקר, סקר שערך בית איזי שפירא. הוא בדק כמה מאות של מטפלים ממקצועות הבריאות גם במערכת החינוך וגם במערכת הבריאות. איל דיבר מקודם באמת על התקופות. הסקר הזה נערך בספטמבר והוא דיבר על כך שרוב המטפלים לא קיבלו הכשרה לטיפול מרחוק, אז השאלה היא מה קורה מאז ועד עכשיו וגם להמשך. אשמח לשמוע התייחסות של המשרד. תודה רבה.

תודה רבה, אמיתי. הם תיכף יתייחסו.

מהא עזאם, בוקר טוב, בבקשה.

בוקר טוב לכל החברים פה, לחברי הכנסת. אני מהא עזאם מהעיר טייבה במשולש, מורה לאזרחות, מחנכת, מלמדת שש כיתות בבית הספר. תעשו את המכפלה. אני נמצאת עם 240 תלמידים. אני מציגה את הקול של עובדי ההוראה והקול של המגזר הערבי.

אני אתייחס לדברים שאיל וקובי אמרו פה, ואני אפנה את השאלה אליהם, איפה הפיקוח על המספרים שהצגת מבחינת השתלמויות? אני באופן אישי לא עברתי שום השתלמות. אני נאלצתי לעבור את כל ההשתלמויות שלי בעצמי. אני למדתי על כל הפלטפורמות של למידה מרחוק באופן עצמאי. מה שאתם מציגים זה לא נכון.

בואו נתייחס גם למחסור השפה. הרבה דברים שנמצאים בכל האתרים של משרד החינוך, עדיין לא תורגמו. כל התכנים של אקדמיה בחינוך וחדשנות בחינוך בתכנים שנמצאים באתרים, לא מתורגמים. התלמידים הערבים רחוקים מלהיכנס לאתרים האלה ולהתחדש בחדשנות שיש בהם. אתם מציגים תמונות מאוד אופטימיות וזה ממש לא נכון. בואו תיכנסו לבית הספר שלי ותבדקו את איכות התקשוב שם, את איכות המחשבים שיש שם. בואו תבדקו אם מורה יכול ללמד באופן רציף בכיתות. אני נאלצתי להגיע לבית הספר ללמד שם שיעור. בגלל איכות האינטרנט שהייתה שם, נאלצתי לחזור הביתה ולקיים את השיעור לאחר השעה 14:30.

מורים, יוצא שהם נאלצים לעמוד מול המחשבים ומול המכשור הטלפוני כדי ללמד שיעורים בשעות ממש מאוחרות. אני מתייחסת עכשיו גם לכיתות י"א–י"ב ובכלל לתיכון. אנחנו בתקופה שאנחנו צריכים לקיים קשרים חברתיים עם התלמידים, שזה לא מתקיים בגלל הקורונה ובגלל הריחוק החברתי. אין לנו יכולת לתרגל איתם שום דבר ושום שיעורים. אנחנו לא נוכל לקיים גם מבחנים. זה מבחנים לא אמינים ברגע שאני שולחת אותם כמטלות. אנחנו לא נוכל לדעת מה בדיוק התלמידים האלה שווים אם הם יכנסו לבגרויות, כי אין לנו יכולת לתרגל איתם שום מטלות כמו שהיינו יכולים עד אז. אני מאמינה שהפערים במגזר הערבי יגדלו בגלל שאתם מציירים בצורה אופטימית וזה לא נכון. בואו תיכנסו לבתי הספר ותבדקו.

עוד דבר שאתייחס אליו זה מבחינת התאמת התכנים לשונות שיש במגזר הערבי, שהיא לא נעשתה בכלל. אף אחד לא לקח את השונות במגזר הערבי והמצבים הסוציו-אקונומיים שיש במשפחות שיש לנו. אצלי בכיתה, כמחנכת, יש ארבעה תלמידים שעד היום לא קיבלו מחשב. משפחות עם שש נפשות בכל משפחה, ומדובר בעיר טייבה. אימא נאלצת לשים את הטלפון שלה בבית כדי שהתלמידים שלה יקבלו אינטרנט.

בחודש האחרון היה בטייבה אולי ארבע הפסקות חשמל. התלמידים האלה לא יכלו להתחבר למחשבים ולא יכלו להתחבר לטלפונים שלהם. גם אין להם יכולת לרכוש אינטרנט באיכות גבוהה. אני כמורה לא קיבלתי את היכולת לרכוש אינטרנט. אם זה לא היה מבית הספר, אני הייתי צריכה לקנות אותו או לשלם מהכסף שלי עבור הציוד שאיתו הייתי יכולה להתחבר באיכות גבוהה.

הלמידה רחוקה מאוד וקשה מאוד ובלתי אפשרית בגלל התשתית שהיא לא יציבה במגזר הערבי. אנחנו על עמודי חשמל מאוד ישנים. בואו תיכנסו אתם לבתי הספר הערבים, תבדקו את הפערים האלה. תעשו סקר שם ותבדקו אם המורים האלה קיבלו את ההכשרות שדיברת עליהן, אדון איל. זה לא נכון. אני במיוחד וכל הצוותים החינוכיים עושים כמיטב יכולתם, אולם לא קיבלו הכשרות מתאימות ומותאמות למגזר הערבי.

לגבי המערכת הלימודית של התלמיד. תלמיד לא יכול ללמוד כל 45 דקות שיעור עם תוכן רחב. אתם לא שיניתם את התכנים הלימודיים, לא צמצמתם את התכנים הלימודיים. תלמיד לא יכול ללמוד חוץ משלושה שיעורים באיכות לא רציפה, אז אם אנחנו מדברים על שיעור, יוצא שהתלמיד לומד רבע שעה אולי מכל השיעור.

הרבה מימדים שאני יכולה להתייחס עכשיו לגביהם: לנשירה הסמויה, לתלמידים שלא מגיעים לשיעורים, לתלמידים שלא פותחים רמקולים ולא פותחים מצלמות. יש הרבה בעיות שאתם ממש לא מביאים לדיון פה.

תודה רבה לך.

הועלו פה כמה טענות ושאלות לגבי הפער בין מה שמורגש למה שאתם מתארים, אז או איל או מירי, בבקשה התייחסות שלכם. איל, בבקשה.

אוקיי, אז אני כמובן אתייחס. קודם כל, אני לא ניסיתי להיות אופטימי, ניסיתי להיות עובדתי וגם להגיד, האתגר מאוד מאוד גדול והפער הוא אינהרנטי בתוך התהליך. אף מורה לא בא להוראה כדי ללמד בזום כל היום. אף אחד לא בא בשביל ללמד מרחוק כל היום. לא מורגלים לזה, לא כל כך אוהבים את זה. זה אתגר ענק. כל המורים שאני מכיר לפחות, כבר מחכים לחזור לבית הספר ולפגוש את התלמידים פנים מול פנים לעשות חינוך, בדיוק כמו שהתלמידים וההורים רוצים. צריך לזכור, האתגר הוא אדיר. אני רק מסמן רגע, לבוא ולהגיד לא נעשים, לא היה, זה פשוט לא נכון.

לגבי צופית, השאלה שהייתה על הקיץ, למה 1 בספטמבר ולא ב-1 בדצמבר, אז אני רגע אבהיר. ה-1 בספטמבר זה תקלה. זה שבקיץ לא ניתן לחייב את המורים, זה חלק מהסכמי השכר שלהם עם ארגוני מורים וכו'. זה שסיפרת שברשות מקומית, גם אני סיפרתי. אמרתי, אנחנו יודעים, ברשימות שלנו יש 70,000 מורים שהיו שותפים בתוך פעילויות שאנחנו ארגנו. מעבר לזה, רשויות וכו', כלומר בהתנדבות למדו, להערכתי לפחות 100,000 מורים. יותר ממחצית למדו בקיץ במסגרות ברורות, אז את הדבר הזה אני אמרתי, שזה היה בהתנדבות אבל בצורך מאוד מאוד גדול.

המטרה שלנו הייתה ליצור מגוון מאוד רחב של אפשרויות למידה, כולל למידה עצמית. למידה עצמית היא דבר מאוד מאוד משמעותי גם למורים וגם לתלמידים, בטח בתקופה הזאת, ולכן הנגשנו המון חומרים. אם תיכנסו לאתרי משרד החינוך, אתם תראו חומרים מצוינים איך ללמד מרחוק.

התאריך שקובי נקב בו, של דצמבר, זה גמר סיום ההכשרות הבית-ספריות, שהוא בעצם הסיום של התהליך הזה שבדרך כלל מסתיים ביוני–יולי. בדרך כלל מורים לומדים לאורך השנה. השנה ריכזנו מאמץ בחודשים הראשונים כדי לסיים עם המהלך הזה, אז זה גמר, זה לא התחלה.

לגבי המטפלים, זה פשוט לא היה בהגדרות, אז לא עלתה מי שאחראית על זה. לא כל המטפלים עברו. בערך 70%–80% מהמטפלים עברו פעילות של הכשרה והדרכה ותיאום איתם לאורך הזמן.

מה שאת מעלה הוא כואב לי לשמוע. אני לא יודע איפה את מלמדת ולאיזה מרכז פסגה את שייכת. להגיד לי שזה לא נכון, יש לי רשימות שמיות של האנשים עם קודים תקציביים על כל דבר ודבר, מי המדריכים, איזה בתי ספר, מה עברו. העסק מנוהל בצורה מאוד מסודרת. אני לא אמרתי שהגענו ל-100% מהאנשים. אני מעריך שהגענו ל-85%–90% מהאנשים, לצערי, אבל המערך הוא מורכב עם 200,000 איש. אני מזמין אותך אחר כך ליצור איתי קשר וננסה להבין רגע מה קרה אצלך או בבית ספר שלך. אם יש פה לקונה, אז כמובן נתקן, אבל אני בוודאות אומר את מה שאני אומר, שתמונת המצב היא תמונת מצב שהרוב הגדול ביותר של המורים הם עמוק בתוך תהליכי למידה מורכבים, מסובכים. הם נמצאים שם.

איל, תודה רבה.

מירי, בבקשה.

רציתי לומר משהו באמת חשוב בעקבות הדברים של מהא על החברה הערבית. אם תיכנסי לאתר "לומדים בביטחון" של משרד החינוך, את תראי שבכל תחום דעת יש מיקוד מפורט של תוכנית הלמידה, הצמצום שלה לצורכי השנה, ולצד כל פריט שצריך ללמוד אותו, תוכן שנלמד, יש גם הצעות לחומרי הוראה מתוקשבים. כמו שאיל אמר, זה לא מושלם, זה לא מלא, אבל החומרים בערבית לחברה הערבית מותאמים לגמרי על ידי המפמ"רים בתחומי הדעת השונים, שכל אחד מהם נתן את זה למורים שלו.

את תמצאי את זה גם במקצועות הספציפיים כמו היסטוריה, ספרות, ערבית כשפת-אם וגם במקצועות של מתמטיקה ואזרחות ואנגלית. יש לנו צוות הדרכה גם בעברית וגם בערבית, ויש פנייה כל הזמן. אני שוב יכולה לתת נתונים על מורים שנפגשים עם המפמ"רים אחת לחודש, מאוגוסט, מתוך מטרה לייצר באמת את אותו דיאלוג, כי גם אנחנו לומדים הרבה מהמפגשים עם המורים האלה. לומדים על הצרכים, לומדים על הקשיים ומנסים לתת להם מענה.

קובי כתב פה ואני חושבת שזה חשוב להגיד. השידורים המוקלטים שהכנו על תוכנית הלימודים, שמכסים כמעט את כולה במקצועות החובה, הם בעברית וערבית במקביל. את מוזמנת יחד עם חברייך להסתכל שם בשיעורים ולראות כיצד אפשר להשתמש בהם. דרך אגב, אנחנו עושים עכשיו מאמץ מאוד גדול לתת לשיעורים המוקלטים האלה שהקלטנו אותם בהבנה שנצטרך אותם, מעטפה פדגוגית, כלומר שכשתיכנסי לשיעור, את תוכלי לדעת במה הוא עוסק, יהיה לך את המצגת שלו בנפרד כדי שתוכלי להשתמש גם בה, ותוכלי גם לדעת איזה משימות אפשר לתת בעקבות השיעור. שוב, לא מושלם, לא מלא.

יש עוד המון עבודה אבל אני חושבת שמאוד חשוב להתחבר לדברים שכבר קיימים, לראות איך אפשר להפיק מהם, ולהתחבר גם אל המדריכים שעובדים בתחומי הדעת שאת מלמדת, אני לא קלטתי איזה תחומים את מלמדת, ולראות את המענים שהם נותנים. הם כל הזמן נמצאים שם כדי להשתדל לתת כמה שיותר מענים לצרכים של השטח.

אוקיי, מירי, תודה רבה.

אנחנו קרובים לסיום. יש לי כמה התייחסויות, אבל אם שניכם שיזמתם את הדיון, רוצים להתייחס ולסכם, אז נראה לי חשוב.

אני אגיד בקצרה. תודה, רם. אני קודם כל מאוד מעריך את הנתונים שהוצגו היום בדיון הזה. אני לא רוצה שהדיון הזה יהפוך לסוג של התנגחות, אנחנו העלינו בעיה ומשרד החינוך מתגונן. אנחנו לצערי יודעים את זה הרבה פעמים גם בנושאים אחרים, אז יש את הנטייה, סליחה על הביטוי, לפקידות, להגן על המשרד. אנחנו רוצים באמת לשמוע את הבעיה ולכן אנחנו ניסינו במהלך הדיון הזה לשמוע באמת את הבעיות מעבר לדברים הטובים, כי אף אחד לא מאשים פה שאנשים במשרד החינוך יושבים רגל על רגל. הבעיות נשארו. כמובן אני הייתי מאוד נזהר מלהגיד 100%, כי 100% זה אף פעם לא קורה ותמיד יש את האנשים ששומעים, וגם שמענו את הבעיות שעדיין קיימות.

אני מציע לך, אדוני היושב-ראש, לקיים דיון מעקב בעוד חודש, אפילו לקראת סוף דצמבר, כי אנחנו הבנו שההכשרות יסתיימו בסוף דצמבר. במהלך החודש הזה, כמובן לכל מי שעדיין מרגיש פגוע, נפגע ולא מסכים עם הנתונים שהוצגו על ידי נציגי משרד החינוך, יוכל גם להלין בפנינו, בפני הוועדה ובפני חברי הכנסת, ונוכל גם להעלות את זה בעוד כחודש, אפילו חודש וחצי, לקראת חודש דצמבר.

אני גם מסכים עם ההערה שנאמרה כאן. שנת הלימודים לא מסתיימת בדצמבר. היא מתחילה בספטמבר ועד הקיץ, אז לכן יש להתייחס לזה גם בהתאם. תודה רבה לך על קיום הדיון הזה ונמשיך לעקוב אחרי העניין הזה.

תודה רבה, חבר הכנסת סובה. תודה גם על היוזמה. באמת חשוב, אני מסכים איתך. אנחנו כותבים פה פרוטוקול ונעשה דיון מעקב משמעותי.

חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, אתה רוצה לסכם?

כן. אני מודה לך, רם, על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להגיד כמה מילים. אני מסכים לגמרי עם יבגני. כשאנחנו באים להציג נושא מסוים שאנחנו רואים בו בעיה במערכת החינוך, המטרה שלנו היא בדיוק כמו המטרה של המערכת. אנחנו רוצים להשלים את העבודה, זה הכול. מה שנאמר פה והוצג כדבר מאוד חיובי בעיניי, דווקא מציף את הבעיה. ברגע שאנחנו אומרים שיש מספרים כל כך גדולים וייקח לנו עד סוף דצמבר אולי לפתור את הבעיה הזאת, זה אומר שממרץ בשנה שעברה עד דצמבר השנה, שזה המון זמן, הרבה תלמידים לא למדו, וזה יצר גם המון בעיות. אני בטוח שלא קל למורים האלה שלא היה להם כלים. ייצא מזה גם כל מיני לחצים נפשיים וייצא מזה גם הרבה בעיות בקרב צוותי ההוראה, שגם בזה צריך לטפל.

אני אשמח מאוד אם התמונה כמו שהוצגה על ידי איל וקובי, תהיה קרובה אפילו חלקית למציאות. זה אומר שיש עבודה ועד סוף דצמבר אנחנו נהיה במצב הרבה יותר שונה מאיפה שהתחלנו ביולי. כמי שמכיר את המערכת מקרוב, אני לא כל כך בטוח. אני הייתי שמח אם היה קצת יותר שקיפות במערכת. אין לנו כלום נגד משרד החינוך. אנחנו מבינים שהמערכת כמו כל המדינה, נקלעה אל מצב חדש שלא היה צפוי. לא היה צפוי שהוא יימשך כל כך הרבה זמן. יש לזה המון השלכות. אני חושב שקצת יותר שקיפות מהאנשים במערכת כשהם באים לוועדה, יעזור להם ויעזור לנו להמציא יותר פתרונות ולתמוך בהם בעבודה שהם עושים. תודה, רם.

תודה רבה, סמי. תודה רבה לשניכם.

אני חושב שסיכמתם את זה נכון. אני כן רוצה להגיד שבהרבה מאוד דיונים באמת נציגי משרד החינוך, זה מה שהם צריכים לעשות, להעלות בדיון, לנסות לספק תשובות. אני חייב להגיד שבאופן יחסי גם למדו את החומר מראש וגם באמת ניסו לתת מענה. אנחנו רואים שיש פערים, וגם איל וגם מירי וגם קובי מודעים ומבינים את זה שמה לעשות, מערכת החינוך, בכלל המדינה, בואו נודה על האמת, גם העולם לא ידע טוב להתכונן לאירוע הזה.

אני מעריך את זה שהמשרד ניסה הבוקר לספק תשובות וגם הראה לנו שהפער קטן יותר ממה שחשבנו, ושעושים הרבה מאמצים. אני כן אגיד שאני באמת חושב שבתקופה שהייתה לפני החזרה ללימודים, ניתן היה לעשות יותר. זה לא רק ברמת ההכשרות למורים, ואני יודע שיש הרבה עניין גם שקשור לארגוני המורים, אלא גם באמת בכל ההיבטים התשתיתיים והמכרזים שלקח להם הרבה יותר מדי זמן לצאת. זה לאו דווקא באחריות שלכם אבל חשוב להגיד את זה.

ברור לי שאתם עושים את זה, ואני אגיד מפה גם בשם יבגני וסמי וכולנו: זאת משימה קריטית וזאת משימה שבאמת התפקיד שלה הוא בעיקר לצמצם פערים. רוב האנשים שיש להם פער בתשתית, גם מורים וגם תלמידים/תלמידות, נובע מפערים אחרים שיש להם באוכלוסייה, ואולי משכבות מוחלשות יותר, ולכן האתגר שלכם כמשרד חינוך לנסות לתת את המענה הזה, הוא אתגר אדיר. אני מקווה שתמשיכו בכל הכוח לשפר את המענה כדי שכפי ששמענו ממהא ועוד גורמים אחרים, כפי שגם צופית אמרה, אנחנו נצליח להגיע למינימום של מורים/מורות בלי הכשרה, ותלמידים/תלמידות שיקבלו את המענה שהם צריכים. כמובן שאחרי שיאמצו חלק מהאלמנטים שהצגתי פה הבוקר בתחילת הדיון בתוכנית שלנו, אז גם יהיה הרבה יותר קל לתת את המענים האלה כדי שהילדים גם בסופו של דבר יקבלו מענה פרונטלי, שמה לעשות, אין לו תחליף.

תודה רבה לכל מי שלקח חלק בדיון. אני נועל את הישיבה. אנחנו נתכנס פה לדיון מעקב בהמשך החודש הבא. תודה רבה ויום טוב.


הישיבה ננעלה בשעה 10:54.