פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת החוץ והביטחון
09/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 56
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שני, כ"ב בחשון התשפ"א (09 בנובמבר 2020), שעה 11:15

דיון מהיר בנושא: "בעקבות הקורונה – סחבת בטיפול הקונסוליות הישראליות בחו"ל מביאות לביטולי חתונות", של ח"כ ישראל אייכלר (מס' 504)

חברי הוועדה: צבי האוזר – היו"ר
ישראל אייכלר
מיכל וונש

תמר זנדברג
אנדרי קוז'ינוב

אייל סיסו - רח"ט קונסולרית, משרד החוץ

נטלי אור חן - סגנית מנהל מינהל האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

אשר שלמון - מנהל המחלקה ליחסים בין-לאומיים, משרד הבריאות

שמואל לטקו

שרה צוובנר

ירון קוונשטוק

"בעקבות הקורונה – סחבת בטיפול הקונסוליות הישראליות בחו"ל מביאות לביטולי חתונות"

בוקר טוב, אני רוצה לפתוח את הדיון המהיר השני שלנו לבוקר זה, שהוא דיון פתוח, והוא בעניין הצעתו להעביר לדיון מהיר של חבר הכנסת ישראל אייכלר את הנושא: בעקבות הקורונה – סחבת בטיפול הקונסוליות הישראליות בחו"ל מביאות לביטולי חתונות. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, תציג את הדברים.

כבוד היושב-ראש, מנהל הוועדה, כל האורחים, אני רוצה לציין שהבקשה לדיון מהיר כבר אושרה בנשיאות הכנסת ב-22 ביוני, לפני כחמישה חודשים, ומאז היו התפתחויות שונות לטובה, ועדיין הנושא צריך דיון. אז היינו בשיאו של הגל הראשון, והנציגויות בחוץ לארץ לא הכירו, לא היו מיומנות בעבודה החדשה שנחתה עליהן עם סגירת הגבולות בישראל. בעצם הטילו עליהן את התפקיד של מינהל ההגירה והאוכלוסין.

מאז ועד היום התייעלו מאוד הקונסוליות, רובן למדו לתת שירות לאזרחים שנקראים זרים, אבל אלה יהודים שקשורים לארץ ישראל ובאים לפה על פי תקנות משרד הפנים, מורשים להיכנס לארץ. לא מדובר באנשים שלא הורשו, ואף אחד לא נתן להם סמכות להרשות משהו שלא מורשה, אבל לטפל במורשים היה מאוד מאוד קשה.

אז קודם כול צריך להתחיל בשבחים של האנשים שעבדו קשה מאוד ועובדים קשה מאוד, במיוחד ראש האגף הקונסולרי במשרד החוץ, הגברת סטלה ראפ, ואנשי הצוות ואייל סיסו, וכל האנשים שעובדים סביב השעון כפשוטו. זאת אומרת, אם אני בא בטענות, ואני בא בטענות, זה לא על אופי עבודתם אלא על עצם המטלה שהוטלה עליהם באופן כמעט בלתי אפשרי מבחינת הכמויות יחסית למספר העובדים. אנחנו יכולים לקבל עדכונים לפניות שנשלחו אליהם אפילו בשעות הקטנות של הלילה. זה לגבי משרד החוץ.

ומאידך, אני חייב לציין את מנהלת הלשכה של מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, הגברת תמי מור יוסף, שגם היא משתדלת מעל ומעבר בעזרתה בבעיות הקשורות במרשם האוכלוסין. אין לי ספק שבלי העבודה של האנשים האלה היינו במקום אחר לגמרי, בסתימה בלתי אפשרית. אבל הם השכילו לייעל את המערכות, כל אחד בתחומם. ולמרות הכול יש מה לייעל ולשפר, ועל כן ביקשתי בכל זאת לקיים את הדיון למרות כל מה שאמרתי עד עכשיו.

ולמה זה כל כך נחוץ, אדוני היושב-ראש? קודם כול, צריך לומר שמדובר באזרחים שמותר להם להיכנס לארץ על פי התקנות של משרד הפנים ומשרד הבריאות. כל הנכנסים נדרשים לבידוד, ואין כאן שום רצון לייבא את הנגיף, חס וחלילה, מחוץ לארץ, אף אחד לא מעוניין, יש לנו מספיק צרות מבית מהקורונה, אנחנו לא רוצים אף אחד שהוא חולה קורונה שיגיע. אבל כאלה שמותר להם להגיע, ואפשר לוודא שאינם חולים, צריך לפשט את ההליכים ולא להקשות עליהם.

והשאלה הראשונה ששאלתי, והיא השאלה שלאף אחד אין עליה תשובה: מדוע לא לפנות ישירות למשרד הפנים? הפונה פונה הרי לכתובת מייל, הוא לא פונה לאנשים באיזשהו משרד בחוץ לארץ, בקונסוליה. הוא פונה למייל. אותו מייל שהוא שולח שם הוא יכול לשלוח פה. ומי שאמון על הכניסה לישראל על פי החוק הם אנשי מרשם האוכלוסין וההגירה, הם שמקבלים את הבאים ארצה בשדה התעופה, לפניהם פרוס במחשב כל הנתונים, כל המסמכים, כל הבקשות, הכול מגיע בדואר אלקטרוני. למה לא לשלוח אליהם ישירות, למרשם האוכלוסין, וזה יטופל על ידם?

בשעתו אני יודע למה מינהל האוכלוסין ומשרד הפנים רצה לזרוק את האחריות על משרד החוץ, כדי להסיר מעצמו את האשמה כאילו הם מייבאים קורונה, לכן הם עשו את זה בהתחלה, ואני יכול אפילו להבין אותם. אבל היום שמונה חודשים אחרי, למה צריך אזרח שמבקש להגיע לחתונת נכדו לקבל הודעה מהקונסוליה לאחר עשרה ימים כי חסרים מסמכים?

הקונסוליות מודיעות מפורשות שייקח שמונה ימי עבודה, וזה שבתות וחגים שלא נחשבים. ואחרי עשרה ימים, ההוא כבר קנה כרטיס, אומרים לו: לא, חסר איזה מסמך. למה שלא ישלח ישירות למשרד הפנים ויקבל תוך יום תשובה: חסר מסמך X, Y, Z, ואם לא חסר תקבל את האישור וזהו? הדבר כל כך פשוט שזה לא יאומן למה זה כל כך קשה ומסובך.

עצם העברת הבקשות לקונסוליות גורמות לסרבול ולסבל מיותר. לדוגמה, קונסוליה בבלגיה קרסה עשרות פעמים מרוב בקשות, כי יש שם קהילה יהודית גדולה שבאה לפה ויש כמות פקידים בודדים, והם לא יכלו לעמוד בעומס. אז הם ביקשו להעביר את הבקשות לאנגליה. אנשים העבירו את הבקשות לאנגליה, אז אמרו: לא, אתם שייכים לבלגיה, תחזרו לבלגיה. טרטרו אנשים, רובם מבוגרים, שיש להם פה ילדים, או צעירים שיש להם פה הורים מבוגרים. עובדה שבבקשות לסטודנטים שמועברות ישירות למשרד הפנים זה עובד, תוך 24 שעות יש תשובה, אלו שיש להם אישורים.

עוד דבר, אין אחידות בהודעות הקונסוליות. הקונסוליה בניו יורק למשל משיבה לאחר קבלת כל המסמכים ונותנת מספר פנייה, אבל בקונסוליות אחרות אתה לא מקבל שום מספר פנייה, לעיתים בכלל לא עונים. אנשים מתפוצצים, נכנסים ללחץ, מתחילים לפנות לחברי הכנסת ולפניות ציבור ולכל מי שאפשר, ומעמיסים פניות על הצוות של סטלה במשרד החוץ. כל זה היה יכול להיפתר בתשובה פשוטה של הקונסוליה: המסמכים נבדקו ונמצאו תקינים, אנחנו מעבירים לבדיקת הגורמים בישראל ונשיב לכם בפרק זמן של שבעה ימים. אלה שבעה ימים מיותרים, אבל לפחות תשובה כזאת, אפילו את זה לא קיבלו. פשוט לא מקבלים תשובה, ואנשים עומדים ומחכים ואין תשובות.

בעבר התחייב משרד החוץ לוועדה הזאת, אדוני היושב-ראש, על פרק זמן של חמישה ימים. מאז הגענו לשבעה ימי עסקים, וכיום משיבים שייקח שמונה ימי עסקים – שמונה ימי עסקים זה שבועיים.

אולי כי אין עסקים?

הזמן נראה לא סביר, צריך לתת תשובות ללא דיחוי.

אדוני היושב-ראש, יש בקשות שהקונסוליות לא יודעות לטפל בהן. יש לי כרגע פנייה של ישראלית שנשואה לאזרח זר, ויש להם תעודת נישואים ישראלית, ועל פי החוק מותר להם להיכנס, ובכל זאת קיבלו תשובה שלילית פעם אחר פעם, בלית ברירה כבר הגישו בקשה לשינוי מעמד הבעל, והדבר נסחב, ועכשיו הבעל תקוע באנגליה ואשתו בישראל, ואין צפי שיוכל בכלל להיכנס לארץ. פשוט זוג שחי פה בארץ. זה עוד בזמן שאחת מההגדרות לקבלת אישור – זוגות מעורבים אשר נישואיהם רשומים במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל – זה על פי מענה של משרד החוץ עצמו לוועדה הזאת במסמך שקיבלתם. מקרים כאלה מתגלגלים מקונסוליה למשרד החוץ וחוזר חלילה ללא פתרון.

עכשיו, יש מקרים שהקונסוליות מאוד מיומנות בטיפול – הטסת גופות להלוויות בארץ – יש להן נוהל; וזה קרובי משפחה שצריכים להגיע להלוויות, ויש את כל הרגישות, והם עושים את זה באמת מכל הלב, אני לא בא לרגע אחד להטיל דופי ברצון הטוב שלהם. והקונסוליות נותנות אישור מיידי. זה מראה שכאשר הם מבינים שזה משהו רגשי, לוויה ודברים כאלה, הם נמצאים. אבל במקרה מעט פחות דחוף, כמו לבקר הורה שמאושפז בבית חולים, אף אחד לא ממהר.

אדוני היושב-ראש, אני מספר לך סיפור מצער, שעכשיו הסתיימה השבעה של אדם, שהבן שלו רצה לבקר את אבא שלו שהוא חולה סופני – לא קורונה, חולה סרטן – המצב החמיר, הוא הגיש בקשה להגיע, הוא ואשתו, עד שהקונסוליה נזכרה לטפל האבא נפטר, הבן תפס מטוס ראשון כדי להספיק את ההלוויה, והספיק, אבל אשתו קיבלה תשובה, שהיות שכבר הייתה ההלוויה אין לך כבר נימוק להיכנס לארץ לשבעה, ואין אישור לבקשתה. אם רק היו מטפלים מהר יותר, היו יכולים גם להספיק להיות לפני מותו ולהיות בהלוויה של חמיה.

עכשיו, לגבי פקידי מרשם האוכלוסין בנתב"ג. ישנם מקרים של כאלה שעומדים בכל הקריטריונים, והם יכולים להיכנס, בעלי ויזות, שמבלים בישראל, הקימו משפחה בארץ, רכשו דירה, כל חייהם בארץ, הם אינם עדיין אזרחים, אבל הם באים ושבים אל בני משפחותיהם הישראלים. הם עולים למטוס, ודיילי הטיסה השתכנעו שמדובר במשפחה אחת לפי הוויזה, ואין סיבה שלא יכניסו אותם, ויש ויזה בתוקף, אבל כשמגיעים לשערי נתב"ג, אני מדבר איתך על עובדות שהיו, נתקלים בקשיחות יוצאת דופן, לא מורשים להיכנס. למה?

היו לי שנים מקרים בשבועיים האחרונים של הורים לילדים שחזרו מחוץ לארץ, האימא והילדים מורשים להיכנס, ואת האבא מעכבים ולא נותנים לו להיכנס, למרות שהוא נשוי לישראלית ומופיע במרשם האוכלוסין. למה? כי הגיע ללא אישור מהקונסוליה. מבקשים להחזיר אותו לחוץ לארץ, ואין לו לאיפה לשוב, והייתה לנו בעיה גדולה. צריך לבטל את הדבר הזה ולהגיד: מי שיש לו ויזה ומותר לו להיכנס לארץ על פי הכללים שנקבעו, יש לאפשר לו להיכנס לארץ גם אם לא הצטייד מראש בפתק המאשר את שמו. יש לי פה את השם גם של המקרה.

ויש לי מקרה מזעזע. יהודי בן 70 פלוס, שלא קיבל אישור הקונסוליה, והצוות של סטלה במשרד החוץ הבינו את החשיבות ונתנו אישור. יומיים לאחר מכן נחת בארץ בשעה 04:00 לפנות בוקר, הפקיד בנתב"ג לא נתן לו להיכנס ועיכב אותו שלוש שעות, בגלל שהחתימה הייתה אישור של סטלה, של משרד החוץ, ולא של הקונסוליה מאיפה שהוא בא. שלוש שעות חקרו אותו מדוע הביא אישור ממשרד החוץ ולא מהקונסוליה. זו ממש שערורייה שנגרמת על ידי הסרבול הזה.

עיקר הטענה שלי, אדוני היושב-ראש, זה גלגול האחריות ממשרד החוץ למשרד הפנים וחזור. בעיקרון אזרחים זרים שיש להם פה משפחה, אז מבקשים מבן המשפחה הישראלי לגשת למשרד הפנים, להגיש את כל החומר, בשביל בן המשפחה שנמצא בחוץ לארץ. אבל בן הזוג שבחוץ לארץ לא פה, אז משרד הפנים אומר: אני לא יכול לתת לכם. תארו לעצמכם אנשים שמנסים לעשות הכול כדי לוודא שיוכלו לשוב ארצה בזמן שקבעו, הם קונים כרטיס, עשרות אנשים הפסידו את הכרטיסים משום שעד שמשרד הפנים שלח למשרד החוץ וחוזר חלילה, והיה תיאום בין משרד החוץ למשרד הפנים, הם איבדו את הכרטיס.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיע להצעות ייעול. א' בן משפחה בישראל, שיוכל לגשת למשרד הפנים ולמייל של משרד הפנים ולא יצטרך את משרד החוץ. יש לו בן משפחה פה, יש יהודי שגר פה, עולה חדש, הוא רוצה שהילדים שלו יגיעו אליו, הוא ניגש למשרד הפנים, ושיקבלו את זה. חתן, כלה, הורים, אחים, אחיות, גיסים, גיסות, סבים וסבתות, זה המון המון ניירת, אפשר להגיש את זה פה ואז לבדוק את זה, ולאפשר לצד הישראלי להגיש את המסמכים בצורה מסודרת בארץ למשרד הפנים, ולקבל במקום אישורים עבור כל בני המשפחה שנמצאים בחוץ לארץ. הדבר ייתר את הסבים באנגליה, בבלגיה, בקנדה, בטורונטו, לרוץ בנפרד לקונסוליה – בנפרד לגיסים, בנפרד לגיסות. והכול מדובר פה באנשים שמותר להם להיכנס.

והעצה הפשוטה היא משהו מאוד מדהים: טופס דיגיטלי. שמעתם על טופס דיגיטלי? יש היום למשרד הבריאות טופס דיגיטלי? למה בנושא הזה אין טופס דיגיטלי? צריך לעשות טופס דיגיטלי, קישור דיגיטלי באינטרנט. יבוא האדם, יגיש את הבקשה בהליך פשוט, ולא יצטרך לרוץ לשום מקום. 90% מהבעיות ייפתרו אם יהיה טופס דיגיטלי וכתובת אחת, שהפונה יודע שהבקשה שלו נקלטה, באופן אוטומטי בקשתך התקבלה, כי היום הוא לא יודע בכלל אם היא התקבלה, לא עונים לו בקונסוליות. הפונה ידע שהוא לא שכח לצרף שום מסמך, כי מיד הטופס הדיגיטלי יגיד: חסר מסמך. אין צורך ביותר כוח אדם בקונסוליות שיעבדו בימים ובלילות, כי המחשב יעבוד. הקבצים יגיעו באופן מסודר לגורמים במרשם האוכלוסין, שרק נשאר להם לאמת את הפרטים ולחזור ולשלוח מייל אישור. הדבר יכול להוריד את זמן ההמתנה למינימום. ומקרים דחופים וחריגים, כמו לוויות ומקרים רפואיים נדרשים, אז את זה ישאירו לעבודת הקונסוליות, הם מספקים מסורים לטפל בזה, אבל לא יהיה להם עומס כזה.

ולגבי ביקורי בני משפחה – יש מאות עולים שעלו לארץ בגיל מבוגר וכל בני משפחתם בחוץ לארץ, ובני המשפחה כבר לא ראו את ההורים יותר מחצי שנה. הגיע הזמן להרחיב את הקריטריונים ולאפשר להם להיכנס, ובלבד שיוכלו לעשות בדיקת קורונה. אני לא רוצה שאף אחד בלי בדיקת קורונה ייכנס. וכאן אנחנו מגיעים לסיפור עוד יותר קפקאי. בא אזרח חוץ, עושה בדיקת קורונה, אבל הוא לא חבר קופת חולים, אין לו איפה לקבל את התשובה, הוא נקי או לא נקי? עכשיו אני מקווה שיש מעבדות חדשות בנתב"ג, צריך שהוועדה תדרוש ממשרד החוץ, משרד הפנים או משרד הבריאות בעצם, שבכל מדינה מתוקנת מקבלים את התשובה ישירות לדואר האלקטרוני או לפלאפון מקסימום תוך 24 שעות. מדוע כאן בארץ שולחים אותו לקופת חולים?

אדוני היושב-ראש, סליחה על האריכות, אבל אני חושב שניסיתי לתמצת ולמצות את הדברים.

אכן, נתת את הסקירה ביריעתה הרחבה. ואני מבקש מאייל סיסו, ראש החטיבה הקונסולרית, לתת את תגובתו.

בוקר טוב לכולם. אכן נפגשנו בוועדות קודמות, שמעתם חלק מהדברים, אז אני אחזור. קודם כול החל מה-11 במרץ 2020 קבעה ממשלת ישראל – לא משרד החוץ ולא רשות האוכלוסין – קבעה ממשלת ישראל, שר הפנים, שר הבריאות, שזרים לא נכנסים לישראל. כחלק מההחלטה החליט שר הפנים בזמנו לאפשר חריגים שכן יוכלו להיכנס על פי נוהל מיוחד. החריגים התחילו בשמונה, הגענו ל-19. חריגים זה חתונות, לוויות, בר מצוות, לידות, חיילים בודדים, בנות שירות, סטודנטים, מומחים – אני לא אלאה אתכם בכול – עולים כמובן.

לא הבנתי, אלה אזרחים זרים שהם קרובים של אותה רשימה?

זה לא חייב להיות קרובים. זה יכול להיות סטודנטים שבאים ללמוד פה, זה יכול להיות קרובים שמגיעים לחתונות, לוויות, בר מצוות, לידות, הורים של חיילים בודדים, הורים של בנות שירות לאומי, מומחים שבאים לעבוד פה בישראל ונדרשים לתפקוד המשק, בני זוג ילדים וקטינים של אזרחים ישראלים, תוכניות מסע, הסוכנות היהודית, מתנדבים שמגיעים למספר תוכניות, דיפלומטים זרים, אנשי דת שמגיעים למספר תוכניות, עובדי סיעוד, מקרים הומניטריים ועלייה כמובן. כל אלה נכנסו בחריגים במשך הזמן.

אייל, אני יכולה לעצור אותך לשנייה? אני מצטערת. אדוני היושב-ראש, אני מתנצל, אני לא הייתי פה קודם, ואני מתפרצת, כיוון שהייתי בוועדת החוקה, חוק ומשפט. הנושא הזה הוא דיון מתגלגל ומתמשך, ואני רוצה לחלוק איתך שבאמת בוועדת העלייה והקליטה, העבודה שנעשית לילות כימים על ידי כל נשות ואנשי משרד החוץ פשוט אין כזאת מסירות נפש, אין כדוגמתה. רק הרשימה הזאת שאייל עכשיו הקריא בפניך, וחלק מהם זה הרחבות כתוצאה מדחיפה שלנו להורים של חיילים בודדים ושל בנות שירות ושל מי שיולד בארץ, מה שאנחנו רואים שוב ושוב, גם בעלייה וקליטה, כיוון שכפי שאמרתי לך קודם, מי שזה משפיע עליו בצורה יוצאת דופן זה העולים והעולות למדינת ישראל, שכל המשפחות שלהם by definition נמצאות בחוץ לארץ, ואין פה מדיניות אחת הוליסטית.

אנחנו כל הזמן מרחיבים את ההחרגות, מרחיבים את הקריטריונים, הם עומדים בעומסים מטורפים. במקום שתהיה מדיניות, אני אתן דוגמה, למשל של ממשלת קנדה – קרבה ראשונה – אנחנו מבינים כמובן את הצרכים של משרד הבריאות, ואנחנו מחויבים קודם כול לבריאות הציבור, אבל מדיניות שקופה והוליסטית.

התחלת להגיד לגבי קנדה.

בדיוק. משפחה מקרבה ראשונה, ובני או בנות זוג, שמוכחים כבני או בנות זוג לאורך זמן, נשואים או לא נשואים זה כבר יהיה, אני מניחה, נספח, אבל קרבה ראשונה, ומייצרים מדיניות שכפופה כמובן לכל ההכתבות של משרד הבריאות – בידוד ובדיקות וכו' וכו', כמו בכל מדינה אחרת.

חייבת להיות מדיניות הוליסטית, ברורה, שקופה, כדי שאנשים ידעו בתקופה של חוסר ודאות מתמשכת, ואל מול משבר נפשי – גם על כך יש לנו היום דיון – המשבר הנפשי המתמשך, בפרט של עולים חדשים; כשחייבים להבין, אנשים לא ראו את ההורים שלהם ואת הילדים שלהם ממרץ, אני בתוכם, ממרץ אנשים לא התראו עם הקרובים שלהם. בתקופה של משבר נפשי, של מצוקה כלכלית, מצוקה בריאותית, מצוקה נפשית, אנחנו לא מאפשרים לאנשים לפגוש את המעגל הראשון של המשפחה שלהם.

ופה הקריאה שלנו שוב ושוב היא במקום הפלסטרים והעבודה המטורפת של הקונסוליות, לייצר מדיניות ברורה, שקופה, מונגשת לציבור, שאפשר לדעת איפה אנחנו חיים, ולתת מעט ודאות בתקופה שאנחנו לא יודעים כמה זמן היא תיערך. לא יודעים. תודה. סליחה על ההפרעה.

אז אתה יודע מה? אני מבקש ממך, למרות שקטענו אותך, בכל זאת חבר הכנסת אנדרי קוזי'ינוב, ואז תשיב לכולם?

בסדר.

אני רוצה להתחבר למה שחבר הכנסת אייכלר אמר ולמה שמיכל אמרה, העניין זה לפשט נהלים, כי אם תסתכל בנהלים של מינהל האוכלוסין ושל משרד החוץ, זה טלאים על גבי טלאים של תנאים על גבי תנאים. על כל חריג יש חריג, ועל כל חריג יש נוהל באורך הגלות שאתה צריך לעמוד בתנאים, האם זוג מגיע מתוקף הליך מדורג, האם הוא לא מגיע מתוקף הליך מדורג, האם ההורים לילד ישראלי, יש להם אזרחות ישראלית, אין להם אזרחות ישראלית.

אנחנו מגיעים ליותר מדי חריגים שמסבכים את העניין. בסופו של דבר אם אנחנו מגדירים שאין כניסה לאזרחים זרים באופן גורף אז זה באופן גורף. עצם העובדה שכל הזמן אנחנו מכניסים את החריגים האלה, זה מצד אחד מפורר את הנושא לחלוטין, מפורר את כל הסיפור של כניסה או אי כניסה. מצד שני, זה מעמיס גם על המערכות, שהן לא מותאמות לדברים האלה, כי בכמות פניות כזאת פשוט לא עומדים.

ואם אתה צריך עכשיו לבדוק כל מקרה לגופו, וכל מקרה הוא חריג, קח לדוגמה מקרה שהיה לי, שני הורים ישראלים, דווקא ילד שאין לו דרכון ישראלי, שנכנס לארץ וכל הזמן צריכים להאריך לו את הוויזה, וזה סיפור מול מינהל האוכלוסין; או אבא ישראלי, ילד ישראלי, לאימא אין דרכון, ואז הכניסו אותה בסוף לארץ כתיירת מלווה של אזרח ישראלי. זאת אומרת, יש פה דברים שהם לא הגיוניים ברמת הטיפול המנהלתי.

לכן העניין, וזה באמת מתגלגל מוועדה לוועדה, מוועדה לוועדה, זה פישוט הליכים וזה עניין של פישוט הגדרות. אתה לא יכול להיכנס – לא אתה כמובן באופן אישי, אבל אנחנו לא יכולים להיכנס לכל ההגדרות האלה של פרה קורונה על כל הגדרה והגדרה, כאשר למעשה יש מין תפיסה במערכות מדיניות שכל אזרח שעכשיו מנסה להיכנס, או לבצע הליך איחוד משפחות מחו"ל כי הוא נשוי לאזרח ישראלי, הוא חשוד מראש שהוא רוצה לגנוב אזרחות. יש פה רגישויות.

עכשיו, אני לא פוסל שיש ניסיונות להיכנס שלא כחוק. אבל באופן כללי, מרוב שאנחנו מטפלים בחריגים, אנחנו לא מצליחים לרכז מדיניות אחת אחידה, שפשוט נתמיד בה. זה הכול.

אדוני היושב-ראש, אני מתנצלת, אני מתפרצת שוב, רק כדי לומר עוד דבר אחד: ואנחנו מדברים כל הזמן בעלייה וקליטה, ובאמת חשוב לי להנגיש גם לוועדה הזאת, את גל העלייה הצפוי, שאנחנו מצפים לו ורוצים לעודד אותו ולהסיר חסמים מעליו. זה מחד. ומאידך, רק חגגנו או ציינו את שבוע העלייה ואת חשיבות העלייה, גם כמנוע צמיחה, וגם כמובן למדינת ישראל, לתקומתה, לפני 72 שנה ולאורך השנים.

הגיע הזמן שאנחנו גם נתעדף את הנושא, כיוון שאנחנו מדברים בוועדות אחרות על אנשי עסקים ועל כל מיני קבוצות כאלה ואחרות. אנחנו מדברים פה בעולים ובעולות החדשים והחדשות למדינת ישראל, שנמצאים ועומדים היום מול שוקת שבורה, וגם אני אומר: זה גם עולים פרוספקטיביים. אם נעל"ה, שאותם כן הצלחנו לאשר והתוכניות ארוכות הטווח, ובהן דנו, מגיעים לארץ, והם נוער עולה לפני הורים, אבל אנחנו רוצים לעודד את זה ולאפשר את זה, ולהעביר מסר שזהו תעדוף של מדינת ישראל.

ולכן אנחנו מייצרים קודם כול מדיניות בנושא הזה. לפני מדיניות אחרת שאולי היא כלכלית נכונה יותר, או חשובה יותר, או כל מיני מושגים אחרים. אני חושבת שגם לכך ערכית יש בכך אמירה מאוד חשובה על חזון, ייעוד וערכי מדינת ישראל כאמירה חשובה בנושא.

כמדינה יהודית ודמוקרטית.

יש לי חשש, אדוני היושב-ראש, שבגלל שהנושא הוא רחב, כמו שדיברו חברי הכנסת, וכמו בכל הוועדות שהשתתפנו בהם כולנו, אנחנו עלולים לאבד את הבעיה הבירוקרטית שעליה ביקשתי את הדיון הזה. אם אנחנו ננתק את משרד החוץ ואת הקונסוליות מהמעמסה הזאת, אז במשרד הפנים אפשר יהיה לתקן את כל הדברים שאומרים חברי הכנסת. אבל אם אנחנו נאבד את זה ונשאיר את זה בבירוקרטיה הקיימת, אז כולם יפסידו, גם הזרים וגם העולים.

גם לי יש סיפורים עם עולים חדשים שכבר חצי שנה מחכים לעלות ולא נותנים להם, בקנדה, בטורונטו, בכל מיני מקומות, בגלל עומס. אבל לא העליתי את זה בכלל, דיברתי רק על אנשים זרים, במירכאות, שרוצים לבוא, כמו שאמרת, להורים, לילדים, לנכדים. את זה צריך לפתור, ואת זה ועדת החוץ יכולה לפתור, על ידי שחרור משרד החוץ וריכוז כל הפניות למקום אחד, כללים אחידים, כמו שאמרתם. אם אתה תעשה את זה, אז בעזרת השם זה יהיה מזור לאלפי אנשים שסובלים מהבירוקרטיה הנוראה הזאת.

אכן, חבר הכנסת אייכלר, אני מודה, אבל אני רוצה פשוט לשתף אתכם בעמדתי. אני חושב שנושא העלייה הוא מרכיב ליבה בחוסן הלאומי של ישראל, והגם שיש ועדת העלייה והקליטה, הנושא הזה הוא בראייה כוללת ענייני ביטחון במובנם הרחב. בבקשה, אני מתנצל, אייל, שקטענו אותך, אבל בשים לב גם להתייחסויות כאן הבמה שלך, בבקשה.

אין בעיה. תודה. אז אמרתי שיש כ-19 קטגוריות. בנוסף אליהן יש קבוצה שמתכנסת על בסיס יומי, ודנה בחריגים נוספים על הקטגוריות האלה אד-הוק בווטסאפים ונותנים חריגים נוספים.

עכשיו, יש ועדה נוספת שמתכנסת אחת לשבועיים, בראשה פרופ' מור יוסף, מנכ"ל רשות האוכלוסין, אנחנו, משרד הבריאות ורשות האוכלוסין כמובן, ודנים בכל הקטגוריות, מתוך מגמה לתת כמה שיותר כמה הקלות, לאפשר להיכנס. בתקופת הזמן הזו נעשו גם הרבה שינויים. בין היתר הוחלט לחלק את המעמסה בינינו לבין משרד הפנים, וכל מה שקשור לחתונות, לוויות, בריתות, לידות וכדו' נשאר במשרד החוץ.

עכשיו, למה זה נשאר במשרד החוץ? קודם כול, מבחינת האחריות, חבר הכנסת אייכלר, זה לא מהיום שמשרד החוץ עושה, מאז קום המדינה השגרירויות בחו"ל הן זרוע ארוכה של רשות האוכלוסין וההגירה בחו"ל, ונותנים שירות לאזרחי ישראל ולזרים שרוצים להגיע לישראל. אנחנו ערוכים, יש לנו מערכות משותפות, אנחנו עובדים איתם ביחד, וזה היה מאז ומעולם, זה לא משהו חדש.

אני רוצה להבין, רבבות תיירים שמגיעים כל שנה כשאין קורונה לארץ נדרשים בכלל לקונסוליה?

לא. מי שצריך ויזה – כן; מי שלא צריך ויזה – לא. אבל רבבות ישראלים שחיים בחו"ל, שרוצים לרשום ילד - - -

זה כן. אבל כל אלה שרוצים להיכנס, עד הקורונה לא היה דבר כזה שהוא חייב לעבור דרך משרד החוץ, אלא אם כן יש איזו שאלה פלילית עליו. אדם רגיל לא צריך להגיע לקונסוליה, וזה מה שאני רוצה להחזיר.

נכון. רגע, אז אני רוצה להסביר. עוד פעם, הייתה פה מדיניות של שר הפנים ושר הבריאות שהחליטו – יש מדינות שאמרו, כמו האיחוד האירופי: ישראלים לא יכולים להיכנס היום לאיחוד האירופי גורף, אין חריגים על זה. בא שר הפנים בזמנו ואמר: בוא נאפשר, כי יש יהודים בעולם, היה בדיוק פסח, סטודנטים. בואו נאפשר בכל זאת. רוצים להמשיך את העלייה, לאפשר לעולים חדשים להגיע לישראל. והחליטו על הקטגוריות האלו.

התחלתי להגיד למה חתונות ולוויות וכל הדברים האלה במשרד החוץ, מכמה סיבות: אחד, היקף הפעילות של רשות האוכלוסין גדולה פי כמה מהיקף הפעילות בחוץ. שתיים, שעות העבודה הזהות – כשאזרח או זר רוצה להגיע לישראל מניו יורק, הוא יכול לדבר עם הקונסוליה, להתכתב איתה באותה שעה, הוא לא צריך לחכות למוחרת, כי יש הפרש של 24 שעות לפעמים, או 12 שעות או שבע שעות וכו', בינינו לבין משרד הפנים, וזה לוקח זמן. שלוש, יש מסמכים רלוונטיים, שרשות האוכלוסין וההגירה בארץ לא מכירה אותם. אז היא תקבל אותם, מה היא תעשה? היא תפנה לשגרירות לבדוק אם המסמך אותנטי או לא אותנטי. ככה אנחנו מקצרים טווחים.

לגבי ההליך – לא צריך להגיע לקונסוליות. אני כל הזמן שומע את זה, אומרים: צריך להגיע לקונסוליות פיזית – אין צורך להגיע, הכול דיגיטלי. ההליך הוא כזה, שאזרח זר או בן משפחה שרוצה לבוא להשתתף בחתונה של הנכד שלו, להינשא בעצמו, הוא שולח אימייל לקונסוליה הרלוונטית. דרך אגב, הוא יכול לשלוח לכל קונסוליה בעולם, אבל כעיקרון הוא שולח לקונסוליה הרלוונטית במייל את המסמכים, ובדרך כלל מקבל תשובה.

אני מסכים איתך לחלוטין על אמירה שאמרת, שצריך לתת תשובת ביניים. זה דבר אלמנטרי, אני אבדוק את זה. אני יודע שחלק נותנים, הזכרת את ניו יורק, אני יודע על עוד נציגויות. אני אוציא היום לכל השגרירויות שלנו שוב הנחיה, לוודא שנותנים תשובת ביניים. אבל מה קורה בחתונות? בדרך כלל התשובה ניתנת בו במקום. זה נעשה מהר מאוד. לנושא החתונות ספציפי - - -

למה צריך שמונה ימים? זה לא נרות חנוכה.

לא צריך שמונה ימים. אנחנו דיברנו על חמישה ימי עבודה, כי הם לא מטפלים רק בחתונות, הם בכול. הם כן נותנים קדימות ללוויות ולשמחות.

את זה ציינתי.

עכשיו, חתונה זה לא דבר שהוחלט עליו היום ויגיעו מחר. בדרך כלל על חתונה יודעים זמן מה מראש ויש זמן, ולכן נתנו זמן הגיוני, חמישה ימי עבודה. לרוב זה קורה בהרבה פחות זמן. אני רק אסיים, שאחרי הקונסוליה מוציאה מייל אלינו, אנחנו מעבירים את - - - לרשות האוכלוסין וההגירה, על מנת לסגור מעגל עם מעבר הגבול ולאפשר שתהיה כניסה חלקה.

אני רוצה להגיד שאנחנו רק בנושא חתונות, כי זה נושא הדיון, מיולי עד היום נתנו 1,267 אישורים חריגים, וזה בתקופה שהיה לנו סגר שלושה שבועות, חגים, ואיסור לבצע חתונות והתכנסויות בישראל. אבל בכל זאת ניתנו 1,267 אישורים. סך הכול ניתנו מיולי 1,977 אישורים רק לחתונות.

אני לא כל כך מבין, בהינתן איסור חתונות אתם נותנים אישור לחתונות?

מקרבה ראשונה. כי מותר עד עשרה אנשים להתכנס, אז לאימא, אבא, אח, אחות, סבא, סבתא וגם נכדים כן מאפשרים להגיע. ופה כמובן שהם מציגים אישור נישואים והזמנה.

אדוני היושב-ראש, בגלל זה אני אומרת, באבסורד אנחנו יוצרים מצב שבו קרבה ראשונה בלאו הכי בסופו של דבר כולם מקבלים את האישורים רק כחריגים או כמקרים הומניטריים, זאת אומרת בריתות, חתונות, כל מה שהוצאנו, הורים של חיילים, בנות שירות, סבים וסבתות של מי שילדו בארץ. מכל הכלל הוצאנו בסופו של דבר יוצאים מן הכלל, יש כבר 19 קטגוריות, אם אני לא טועה, במקום לייצר כלל ברור, שקוף, גם מבחינת המינהל התקין של הקונסוליות בעצמן - - -

כן, אבל חברת הכנסת וונש, השאלה היא, בהינתן שישראל היא מדינת הגירה, כמו שאת אומרת, ובהיקפים שאת נותנת קטגורית לכל קרבה ראשונה של אדם, מה ההיקף הפוטנציאלי של הדברים? והשאלה היא באיזון בין קורונה למה שנקרא זכויות פרט, איפה הדבר נופל?

אדוני היושב-ראש, זה לא רק באיזון שבין הקורונה, בריאות הציבור, לבין זכויות הפרט. בריאות הנפש היא חלק מבריאות הציבור, אנחנו חייבים להתחיל להפנים את הדבר הזה בגדול. הקורונה היא הזדמנות מאוד חשובה לעשות את זה, אנחנו מדברים על בריאות הנפש של בני אדם. מעבר לזה שיש אנשים שכבר אומרים: אני אחזור, אם אני צריך לבחור בין אימא לאבא, אימא אדמה או אבא שלי שלא ראיתי אותו ממרץ, אז אולי אני אבחר באבא ואני אחזור למקום - - -

לא, אבל גם בהיקפים של 50,000 איש בחודש היית מכניסה? 100,000 איש בחודש?

קודם כול, ככל שאנחנו מכירים בצורך של בן אדם לראות את הוריו ו/או ילדיו, אכן כן, זהו המחיר, מחיר במירכאות כפולות, של מדינה ששמה לעצמה את חזון, ייעוד וערכי מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, להיות ביתו של כל יהודי ויהודייה ברחבי העולם. אתה רואה את הוריך, ומי שאינו יכול לראות את הוריו או את ילדיו, אנחנו גוזרים עליו לפרק זמן בלתי מוגבל, ואני מאבחנת, אנחנו באירוע מתגלגל, בהתחלה לא הייתה דרך לייצר מדיניות כזאת. מה אנחנו אומרים לאנשים? שנתיים לא תראו את המשפחה מקרבה ראשונה, שלוש שנים – אנחנו לא יודעים. מה הנפקות של הדבר הזה? וחייבים לתת על זה את הדעת.

ואני אומרת בצורה פרוספקטיבית, יש בזה גם הצהרה מאוד משמעותית לכל אותם עולים ועולות, שהשאירו את זה הכול מאחור, שזה גם ככה קשה. דווקא בתקופה הזאת הכי קשה, אנשים לא ראו את יקיריהם מאז מרץ. אנחנו חייבים להפנים את הדבר הזה, זה אירוע עצום מבחינה נפשית, ואנחנו לא משקללים אותו ב-R, הוא לא נמצא ב-R של כמה אנשים נדבקים. אגב, זה נכון across the board. לגבי הבריאות הנפשית של אזרחי מדינת ישראל, אני חושבת שאנחנו חוטאים לאירוע בגודלו האמיתי ומצטמצמים למספרים שנוח לנו יותר איתם.

אבל בהקשר הזה, אני לא יודעת אם יש את המספרים הללו, שייתן לנו משרד הקליטה או הארגונים השונים, מה בעצם הדלתא בין מי שבלאו הכי בסופו של דבר נכנס – אני רוצה להגיד לך עוד משהו, אדוני היושב-ראש, אייל יודע את זה היטב, הרי יש גם עוד חריג, מקרים הומניטריים, יש ועדה הומניטרית. איזה מקרה הוא לא הומניטרי? אתה יודע, אני מקבלת מאות פניות של הורים שהבת מאיימת להתאבד – אגב, גם כתוצאה מהמשבר הנפשי ושהיא נמצאת פה לבד – והורים מזדקנים שאולי נוטים למות. וגם אם הם לא נוטים למות, אז יש את החשש הזה שאולי הם ימותו, ואני לא אראה אותם ואפרד מהם.

אבל בסוף, כי הנפש שלנו לא מסוגלת להגיד לא, בסוף הקונסוליות עובדות לילות כימים, ואנשי ונשות משרד החוץ עובדים לילות כימים, ובסוף כל המקרים ההומניטריים נענים, ואני לא יודעת כבר מה הדלתא בין זה לבין מדינות שקופה, ברורה, של קרבה ראשונה, שכולם יוכלו לנשום רגע ותהיה הבנה וודאות. אגב, זה רק קרבה ראשונה. זה אומר שאנחנו נצטרך לומר: זהו, זו המדיניות של מדינת ישראל. זאת הצעתי, גם מבחינת המינהל התקין.

הדברים של חברת הכנסת וונש הולכים ונהיים יותר צודקים מחודש לחודש שהמחלה מתמשכת.

כן, אבל העניין הוא לא רק אירוע ישראלי, למרות שבישראל יש היקף, את אומרת, של עולים חדשים יחסית גדול. אבל מה המדיניות הכלל-עולמית?

אז נתתי את קנדה כדוגמה.

אז נתת את קנדה כדוגמת הרוב או כדוגמה חריגה? אני לא יודע, גם אומר לי פה מנהל הוועדה, שביתו חיה בקנדה עכשיו לתקופה מוגבלת, והוא פנה לשגרירות הקנדית, קיבל תשובה שיש איסור גורף להיכנס לקנדה, גם אם הוא ייכנס לבידוד בקנדה, אז אני לא יודע. אבל אתם מכירים קצת את הסטנדרטים העולמיים.

רוב המדינות אוסרות כניסה. למעט ארצות הברית, שמהרגע הראשון התירה כניסה לכל מי שרוצה, כל ישראלי שהגיע, רוב המדינות אוסרות כניסה באופן גורף.

איזה מדינות? אירופה אוסרת כניסה?

אירופה אוסרת כניסה לישראלים. עם דרכון ישראלי אתה לא יכולה להיכנס לאירופה כבר הרבה זמן.

גם אם יש לך בן משפחה באירופה?

גם אם יש לך בן משפחה באירופה. אם אתה אזרח אירופי אתה יכול להיכנס חופשי.

לא, בסדר, זה החוק. אם יש לך אזרחות ישראלית וקרוביך מדרגה ראשונה חיים באירופה, הם לא יכולים לבקש אישור - - -

הם יכולים. אפשר.

הם יכולים לבקש, רוב הבקשות הן חריגות. אנחנו עוסקים גם בזה לא מעט, שפונים אלינו לסייע מול הקונסוליות הזרות, לאפשר לישראלים להגיע, אנחנו עוזרים גם בנושא הזה.

במקרים הומניטריים מאפשרים.

במקרים הומניטריים הם מאפשרים.

לא, אבל מקרים הומניטריים גם כאן. השאלה אם יש סטנדרט שאומר: כל קרבה ראשונה נכנס או לא נכנס. אומרת חברת הכנסת וונש, שבקנדה זה הסטנדרט.

אני גם מכיר את זה כמו חברת הכנסת וונש, בקנדה מאפשרים. אבל עוד פעם, אירופה לא מאפשרים, בדרום אמריקה לא מאפשרים, ומדינות באסיה לא מאפשרות. יש מדינות, אני מזכיר לכם, כמו קוריאה, יפן, שהחילו ויזות על ישראלים, בניגוד להסכם - - - בגלל הקורונה אמרו: כרגע ישראלים לא נכנסים. מי שרוצה להיכנס צריך ויזה. ואני יודע, כי אנחנו מקבלים גם פניות לעזור, כאלה שרוצים להגיע לדוגמה לקוריאה או ליפן וכו' ולא מאפשרים, אלא אם כן זה מקרה הומניטרי מיוחד. אנחנו לא חריגים בזה.

אבל אמר היושב-ראש, ישראל היא מדינת הגירה, לרוב האנשים פה יש קרובי משפחה בחו"ל. ביפן, בקוריאה, מי שקוריאני – קוריאני.

חבר הכנסת אייכלר, תאמין לי, כולנו במשרד החוץ וברשות האוכלוסין ובמשרד הבריאות נשמח שהדבר הזה יסתיים ונפתח את שערי מדינת ישראל.

מדברים פה על פתיחת מלונות. זה אבסורד. שמעת, אדוני היושב-ראש, שמדברים על פתיחת מלונות לקבוצות תיירים?

כן, שמעתי את זה.

שמעת. אז לפני שאתה פותח לתיירים מחוץ לארץ, שאין להם שום קשר, תפתח לאנשים שצריכים לבוא לבני משפחותיהם פה.

אם אפשר לענות רק לחבר הכנסת על כמה שהוא שאל אז אני רוצה לענות. קודם כול, מבחינת שליחה מנציגות אחת לשנייה, מבלגיה לאנגליה – אין לנו עם זה בעיה. אנחנו מעדיפים שייפנו לבלגיה מהסיבה הפשוטה ששם, עוד פעם, צריך מסמכים. באמת בבלגיה ספציפית הייתה בעיה ספציפית באנטוורפן, והם קצת עיכבו את הפניות בעקבות מה שקרה שם - - -

תשובת ביניים – אמרתי לך שאני מסכים.

מבחינת אישה בארץ ובעל בחו"ל – זו החלטה של רשות האוכלוסין. זה לא נעצר בקונסוליה. קיימת החלטה, כששני בני הזוג בחו"ל הם פונים לנציגות, כשאחד מהם בארץ הם פונים לרשות האוכלוסין, ואז זה מאריך את ההליך. הקונסוליות מקצרות את התהליך. זה נראה לך הפוך.

לא, לכן אני מציע מסמך דיגיטלי.

הם עושים את זה דיגיטלי. הם עושים את זה במייל.

מסמך דיגיטלי במייל, אובייקטיבי, לא של קונסוליה ולא של משרד הפנים, אבל שהיא תהיה מנוהלת על ידי רשות ההגירה, שממילא תשאל אתכם מה שהיא צריכה.

זה יאריך את התהליך, כי הרבה מאוד מסמכים הם לא מכירים. אז מה קורה? הם שולחים את זה אלינו, אנחנו מעבירים את זה לקונסוליות, הקונסוליות בוחנות, יש הפרשי שעות, זה חוזר אלינו. בעיקר בנושא שהישיבה הזאת דנה, בנושא חתונות, אני אומר לך שהתהליך דרך הקונסוליות הוא קצר יותר. וישבנו וחשבנו, ועשינו את זה לא כי אנחנו רוצים, ההיפך, אנחנו רוצים להנגיש את השירות, אנחנו רוצים לעזור.

אני רוצה להקל עליכם.

אתה רוצה להקל, אבל לא צריך. אנחנו לא בורחים מאחריות.

אם אתה צריך שמונה ימים, אני רוצה להקל עליך.

זה לא שמונה ימים.

פה כתוב שמונה ימים.

חתונות זה חמישה ימי עסקים, וברוב המקרים של חתונות זה מתקבל באותו יום או ביום למוחרת.

אבל אמרת דבר חשוב, שאתה תיתן הוראה שבאותו היום המחשב יענה לפונה: התקבלה בקשתך. וברגע שחסר איזה מסמך, להודיע לו: חסר מסמך. לא לחכות עשרה ימים כדי להודיע לו: אה, חסר מסמך.

בסדר, זה מקובל, חד משמעית. שירות אלמנטרי.

מה שאני רוצה, בכל זאת אנחנו עוד מעט אמורים לסיים, והייתי רוצה גם התייחסות של משרד הפנים אולי לדבר הזה. יש לך להשלים?

אני רק רוצה להשלים אמירה אחת: אנחנו פועלים מתוקף מדיניות ממשלה, אנחנו לא פועלים על דעת עצמנו כפקידים, לא אנחנו ולא רשות האוכלוסין וההגירה שתיכף יתייחסו. אנחנו לא באים לעצור אף - - - המטרה שלנו ושלהם לסייע כמה שיותר, ולאפשר למי שאושר להיכנס לישראל. מי שלא אושר – לוקח זמן; מי שאושר – אנחנו נמצאים כדי לסייע. אנחנו עובדי מדינה, והתפקיד שלנו לעזור ולהביא אנשים כמה שיותר מהר - - -

אמרתי את זה בראשית דבריי, פתחתי בשבחים למסירות של העבודה שלכם, ולא כדי להחמיא אלא כי זאת האמת.

תודה רבה.

תודה רבה. נטלי אור חן, סגנית מנהל מינהל האוכלוסין וההגירה, בבקשה.

שלום לכם. חשוב לי לומר, בהמשך לדברים שאייל הציג פה, שאנחנו לכל אורך התקופה מרגע התפרצות מחלת הקורונה מקיימים התייעצות שוטפת מול משרד החוץ, מול משרד הבריאות. מקיימים ישיבות עיתיות כל שבועיים. וכמובן ללא קשר לזה, על כל בעיה או איזשהו מקרה חריג, אנחנו גם מדברים בינינו יום יום.

במסגרת הישיבות העיתיות שאנחנו עושים, החלטנו על חלוקת עבודה בינינו לבין משרד החוץ. משרד החוץ היא הזרוע שלנו בעולם מאז ומתמיד, גם בימי שגרה. על רשות האוכלוסין ועל לשכות מינהל האוכלוסין יש עומס גדול יום-יומי. אנחנו מטפלים בעוד אלפי מקרים, מאות קטגוריות, ואנחנו לא נוכל להתעסק גם בנושא הזה.

כמו שאייל ציין, אנחנו - - - בהתייעצויות במסמכים שאנחנו לא מכירים, ודברים שרק מאריכים את הטיפול. אם יש מקרים שהם חריגים, אנחנו יודעים לגלות גמישות, אנחנו יודעים לטפל במקרים שהם הומניטריים, יש בשביל זה גם קבוצת התייעצות.

ולכן אני לא חושבת שזה נכון כרגע להעביר את הכול לרשות האוכלוסין, כי אז מה שנעשה, בעצם נפגע בשירות. אנחנו פועלים בשיתוף פעולה עם משרד החוץ, ואנחנו יודעים לטפל בכל המקרים לפי חלוקה בינינו. וגם אם יש צורך לעזור אחד לשני, זה מה שאנחנו עושים.

טוב. תודה. אני הייתי רוצה לשאול, גם אותך וגם את אייל, בכל זאת לעניין העולים. אם זכרוני אינו מטעה אותי, עולים צריכים לנפק תעודת יושר לפני אישור עלייתם לארץ. שמעתי שהמשרדים המנפקים תעודות יושר, לפחות בחלק מהמקומות בעולם, סגורים או שהם עובדים במתכונת חירום בגין הקורונה. האם אנחנו עדיין בנושא הזה מתעקשים?

לא, טיפלנו בזה. הבעיה הייתה לא בתעודה עצמה, הבעיה הייתה באפוסטיל, באישור התעודה, בעיקר בארצות הברית, זה לא קורה בשאר המקומות כי זה כן עובד. אנחנו, משרד החוץ, פעלנו מול ה-FBI, וביקשנו מהם להעביר את זה ישירות לאתר של הסוכנות היהודית. ורשות האוכלוסין הסכימה לקבל, אם זה יהיה הליך ישיר, שלא הבן-אדם מקבל ואז מגיע, וייתכן שהתעודה מזויפת, והציגו גם כמה תעודות מזויפות; אם זה יהיה באופן ישיר מול ה-FBI והסוכנות ישירות, הם יקבלו את זה גם בלי אפוסטיל. וזה מה שסוכם. הפונים היום, כשהם פונים ל-FBI, הם נותנים את הכתובת של הסוכנות היהודית בניו יורק, וזה עובר ישירות אליהם, וחסכנו את הסיפור של האפוסטיל.

וזה כבר בפעולה או שזה בניסוי?

לא, למיטב ידיעתי זה בפעולה כבר. אנחנו כמשרד החוץ סגרנו את זה, העברנו את זה לסוכנות, סמנכ"ל הסוכנות שי היה איתנו בקשר, וזה מטופל אצלם.

אתה אומר שהבעיה הזאת נפתרה?

כן.

אם אפשר עוד שאלה לגבי האפוסטיל, הבעיה הכללית של האפוסטיל, לאו דווקא בהמשך של תעודת היושר נפתרה, על כל שאר התעודות – תעודת הנישואין, תעודות פטירה, כל מה שנדרש, כי בסופו של דבר הייתה הבעיה הזאת - - -

הבעיה הייתה רק עם תעודת היושר מבחינת לוחות זמנים.

רק עם תעודת היושר, ורק ממקום אחד.

לא, כי אני מכיר לא רק בארצות הברית. הייתה בעיה להשיג אפוסטיל לאותם המסמכים שמציגים כאן למשרד החוץ ולמשרד הפנים.

אנחנו לא נתקלנו בבעיה במדינות אחרות. הבעיה הייתה בארצות הברית שזה נסגר, ובעיקר בנושא של תעודות היושר, כי היה צריך תעודת יושר פדרלית. יש תעודת יושר מקומית ופדרלית, את הפדרלית שולחים לוושינגטון. ולקח זמן עד שזה היה מתקבל, עד שהיה חוזר, לקח בין חודשיים, לפעמים יותר. ולכן, כמו שאמרתי, פנינו ל-FBI וסידרנו את התהליך הזה, כדי שזה יהיה קצר יותר.

הבנתי. נטלי, יש לך איזשהם נתונים שאת יכולה לעדכן את הוועדה באשר להיקפי העלייה בחודשים האחרונים?

אני יכולה להגיד שאם זכרוני אינו מטעה אותי, מתחילת השנה, מינואר 2020 עד ה-1 בנובמבר 2020, עלו כ-15,000 עולים.

15,000 עולים. אוקיי, תודה. בבקשה, כן.

תודה, אדוני היושב-ראש. תודה ליוזם הדיון, יש פה קבוצת ח"כים שהולכים ונפגשים בוועדות השונות בנושא טיפולים בנושאי חו"ל.

הקרקס הנודד פעם קראו לזה.

לפעמים גם במקביל.

בדיוק. אני רוצה לנצל את ההזדמנות לשאול את משרד החוץ לגבי עבודת הקונסוליות במשהו טיפה אחר, גם לגבי הנושא של בן משפחה, כמו נושא הדיון, אבל גם בנושא איחוד משפחות – בני זוג, ילדים, דברים כאלה. אנחנו אחרי עבודה לא פשוטה במהלך חודשי הקורונה הגענו פחות או יותר לאיזשהו נוהל חדש, שקצת מקל עם הידועים בציבור וכל הדבר הזה, אבל יש כן בעיה. בוועדה הקודמת ענה משרד החוץ שאין שום בעיה בקונסוליות וזה מאוד הטריד אותי.

אני רוצה לחדד בעיה בקונסוליות ולשאול אותך אולי הפוך: מה משך הזמן להמתנה היום – הממוצע או אם יש איזה מקומות בעייתיים. אני נתקלתי בבעיות בצרפת, נתקלתי בבעיות בגרמניה, בארצות הברית האמת לא. במצבים שבהם אנשים שעומדים בקריטריונים, אבל הקשר עם הקונסוליה הוא בעייתי – הוא איטי, התורים הם מאוד איטיים, התקשורת היא קשה.

הכול פתוח, הכול בסדר. נתקלתי בבעיות, שמתקשרים לאנשים מהקונסוליה, משאירים להם הודעה במשיבון מה הם צריכים להביא, והם לא יודעים לאן לשלוח את המסמכים האלה, עם מי לדבר, אין למי לחזור. זו בעיה שחוזרת על עצמה.

אז אם תוכל רגע לחדד, אנחנו במצבים שבהם לישראלים יש בני משפחה, במקרה שחבר הכנסת אייכלר העלה אז מדובר על הגעה לשמחות ואירועים, אני מדברת על משפחות שמחלקות את חייהן בין מדינות וההגעה לישראל והחוצה היא בעייתית, ושוב ושוב אנחנו רואים שהעבודה עם הקונסוליות ככלל היא קשה גם מבחינת בירוקרטיה וגם מבחינת לוחות זמנים.

קודם כול, אני חייב להגיד, אנחנו דיברנו פה על עניין החתונות, לא הכול מושלם ולא הכול טוב, כמובן יש מקום להשתפר ואיפה שאפשר אנחנו עושים את זה. הקונסוליות שלנו עובדות לאורך כל התקופה, לא סגרנו את הקונסוליות, גם כשהתחיל בסין השארנו שם את הצוות שלנו, ועבדו כמעט באופן מלא. בחלק מהנציגויות אנחנו עובדים בקפסולות, במדינות האדומות, במדינות הבעייתיות. מה זה קפסולות? זה שתי משמרות. מהסיבה הפשוטה שלצערי היה לנו מקרה בניו יורק שנאלצנו להשבית את הקונסוליה כמעט לעשרה ימים, כי כל הצוות שם נכנס לבידוד, ובחרנו לעבוד בקפסולות.

אנחנו לא דורשים מאנשים להגיע לנציגויות האלה, למעט מקרים מאוד חריגים, לא קשורים לקטגוריות האלה שדיברתי הקודם. זה הכול נעשה במייל, אין צורך להגיע, כך שהם צריכים לקבל את התשובה במייל.

אז רגע, ההחלטה על מסמך דיגיטלי, מה שחבר הכנסת אייכלר הציג, זה כבר בוצע?

אנחנו עובדים במיילים.

במייל ובמסמך דיגיטלי?

זה לא משנה, מקבלים אישור דיגיטלי, אישור שנכתב בקונסוליה בחתימת הקונסולים, או דברים מישראל בחתימת ראש האגף סטלה.

אבל עצם הגשת הבקשה היא דיגיטלית?

במייל. דיגיטלית. הם לא צריכים להגיע לנציגות. א' הם נמצאים במקומות מרוחקים הרבה פעמים, בחלק מהמקומות יש סגרים. ב' אנחנו גם מעדיפים שכמה שפחות לנציגויות, כדי לא להדביק.

תראה, הבעיה מתחילה המון פעמים, בגלל שמדובר על טיסות, בטח במקרה של אירועים, אבל גם במקרה של איחודי משפחות לפעמים התמשכות הזמן מביאה למצב שכבר עוד מעט האירוע, עוד מעט הטיסה.

מפסידים את הטיסה.

את זה הוא הזכיר.

אז אני אומרת שוב: אני מטפלת בהמון המון פניות של אנשים - - - מייל, אבל אז התקשרו אליהם והשאירו להם הודעה להביא עוד תצהיר לזה וזה. למי לשלוח? אנשים מגיעים בלית ברירה, אף אחד לא רוצה להגיע בימים כאלה, או בכלל אגב. אם התקשורת במייל עובדת, זה טוב. אבל שוב, יש לנו יותר מדי מקרים, אני יכולה להביא רק מהשבוע-שבועיים האחרונים מפריז וברלין, שממש הייתי בדרך לשדה עם המזוודה, האישה אספה את המסמכים, וכאלה מקרים. די, אנחנו כבר שמונה, תשעה, עשרה חודשים בתוך האירוע.

אדוני היושב-ראש, כשאני מדבר על מסמך דיגיטלי, זה לא מה שאומר אייל לגבי המייל. מייל זה גם דיגיטלי, אבל מסמך דיגיטלי יגיד לפונה: חסר מסמך. כמו שיש משבצות חובה.

אני אגיד לכם מה קורה. בנושא של שמחות זה יותר קל, כי לא צריך - - - מסמכים. מה שמדברת חברת הכנסת זנדברג, שזה כן לוקח יותר זמן, זה נושא של איחוד משפחות או בני זוג, כי במקרה הזה זה לא נשאר רק אצלנו, אנחנו מעבירים את זה גם לרשות האוכלוסין וההגירה, וצריכים לקבל את האישור שלהם ורק אחר כך הם מקבלים. אז זה לוקח יותר זמן, נכון, הדברים האלה של איחוד משפחות. נושא של שמחות, לוויות, בריתות, חיילים בודדים. ילדים של ישראלים לדוגמה אנחנו כבר לא מעבירים לרשות האוכלוסין, סיכמנו שגם אם לא נרשמו כישראלים ולא נבדקו, הם יכולים להגיע ולקבל במקום את האישור. הם לא צריכים גם להיות אזרחים ישראליים. בעבר הם חויבו על פי חוק להירשם, היום הם לא צריכים, בתקופת הקורונה לא צריכים להירשם.

הילדים עצמם.

כן, מי שבא לביקור.

ומה עם בני הזוג?

בני זוגם יכולים להיכנס. מספיק ששולחים במייל תעודת נישואים או רישום נישואים זר או ישראלי ומקבלים - - -

הבעיה של הלא-נשואים, הבעיה של הידועים בציבור.

אייל, זה לא ממש המצב, אני נתקל במקרים שרשות האוכלוסין דורשת ראיונות בזום לאותם בני זוג, ורק אז אולי.

זה להשתקעות, אנחנו מדברים על ביקורים. השתקעות זה סיפור אחר.

לא, אבל הרבה פעמים הם אומרים שיש חשש להשתקעות, למרות שהזוג לא מצהיר את זה.

בגלל זה משרד החוץ נמצא - - -

בדיוק. יפה. יש כאן בעיה קצת יותר מערכתית בנושא. מה הסיבה שהמשפחות האלה בכלל בבעיה? בגלל הקורונה. הם לא מבקשים התאזרחות, לא השתקעות, לא תושבות, לא כלום. הם ויזת תייר. אם לא הייתה קורונה, הם היו באים על ויזת תייר ואף אחד מאיתנו לא היה יודע מהם. התחילה בעיה של קורונה, במקום משרד הבריאות שיהיה אחראי רק על הטיסות ועל הדברים הטכניים שקשורים לקורונה, העבירו אותם עוד פעם למשרד הפנים. עכשיו משרד הפנים רואה זוג, אומר: רגע, עד עכשיו לא ידעתי שהם היו קיימים, כי הם לא ביקשו שום מעמד ולא שום דבר, והם עדיין לא מבקשים מעמד. אבל עדיין הם הועברו לתור של משרד הפנים. עכשיו, אני העליתי את זה באלפי ועדות.

אבל את מדברת בעצם על אותן משפחות של ידועים בציבור?

משפחה של ישראלי ולא ישראלי.

אבל שהם ידועים בציבור?

כן. חלקם נשואים בחו"ל.

אבל אנחנו אחרי זה.

אם כולם נשואים בחוץ זה קצת יותר קל, למרות שיש מדינות, כמו שאמר חבר הכנסת קוז'ינוב, שזה בעיה גם שם. אבל אלה שלא נשואים, אנשים חיים עשר שנים עם ילדים, מעולם לא התחתנו. גם אני לא התחתנתי, אבל שנינו ישראלים והכול בסדר. אם אחד ישראלי ואחד לא, אז הם נחשבים ידועים בציבור. ואז הם צריכים קודם כול להוכיח שהם ידועים בציבור, להביא תמונות, אחר כך שאין חשש השתקעות, אחר כך ראיונות – למה? זה ויזת תייר. לא השתנה שום דבר, למעט שאלת כניסתו לישראל – כן או לא – כתייר, עם הנימוק החריג שהוא בן זוג, והרבה פעמים אבא או אימא לילד שהוא ישראלי. כאן מתחיל - - -

לא, אבל אם הוא אבא או אימא לילד ישראלי – תראי, ידוע בציבור שאיננו נשוי ואין ילדים, אז יכול - - -

נכון. כאן יש לו ילדים.

לא, יש לו ילדים, זאת אומרת שמות ההורים של הילד רשומים באיזשהו מקום.

שבוע שעבר היה לי מקרה - - -

לא, פה אין בעיית הוכחה.

יש.

ואם אין ילדים?

לא, תראו, השאלה אם אנחנו דנים על קבוצה שהולכת ומצטמצמת. אנשים שהם בני זוג ידועים בציבור, לא באו בקשרי נשואים ואין להם ילדים. המדינה החליטה, כמו אגב מדינות אחרות, שהיא חוסמת כניסה של תיירים. עד היום האנשים האלה נכנסו על ויזת תייר.

נכון. זה חריג - - -

לא, אבל השאלה היחידה היא, האם אדם שיצהיר שיש לי בן זוג, אני ידוע בציבור במדינת ישראל, יגידו לו: על בסיס הצהרה שלך אתה נכנס – כן או לא. אין ילדים. השאלה מה היקף - - -

בשבוע שעבר היה לי מקרה של משפחה עם ילדה. האבא ישראלי, הילדה ישראלית, האימא זרה. ועדיין ביקשו מהם, אתה לא מאמין - - -

אז זה לא ברור לי. הרי פה את אומרת: אין חשש להונאה.

- - - תעודת הלידה - - -

לא, את מדברת על אנשים שלא רשומים, שאין שום עדות, למעט עדותם היא, על קשרי זוגיות. קודם כול זו קבוצה מאוד קטנה. שתיים, אני מבין את המחשבה של המערכת, שזה סוג של פרצה בעניינים בכל זאת של מגפה. אז פה השאלה: מה היקף התופעה?

אז כמו שאני רואה את זה, היקף התופעה זה בני זוג משפחות.

המדיניות ששלחתי לך של קנדה מתייחסת – משפחה מקרבה ראשונה, ובני/בנות זוג, כשכבר יש פירוט איך אתה מוכיח בני/בנות זוג.

אבל העניין הוא שברגע שאתה מכביד במקום אחד, אז ההכבדה גם חלה על אחרים. כי הינה, עובדה, לי היה מקרה עם ילדה, הילדה ישראלית, שני ההורים רשומים בתעודת הלידה, ועדיין הקשו עליהם מאוד.

כן, אבל, תמר, על זה אין לנו ויכוח. אני רוצה לשאול את עמדתך לא על ילדה שיש לה הורים, אני רוצה על מישהו שפונה למאן דהוא בקונסוליה, אומר: אני ביחסי זוגיות עם מאן דהוא בישראל, ועל בסיס זה אני רוצה להיכנס. הייתי נכנס עם ויזת תייר, אין שום בעיה, אני אזרח גרמני – זה לא קבלת ויזה, זו כניסה אוטומטית לשלושה חודשים או משהו כזה. היום השערים סגורים בגלל קורונה. האם את חושבת שבהינתן מצב כזה, נכון שהמערכת תבצע איזשהו תחקיר או איזושהי פרוצדורה שהיא בירוקרטית, שגם היא לוקחת זמן. נדמה לי שבמקרים המאוד-מאוד ספורים האלה אני מבין.

אני חושבת שנכון שהיא תבצע פרוצדורה מינימלית. אני מזכירה שיש עוד כאלה, החל מסטודנטים ועד תוכניות סטודנטיאליות, נעל"ה, ועד לדוגמה אנשי עסקים, שגם הם, בוא נזכיר, מקבלים חריגים. וגם הם מגישים דבר מינימלי. הם מגישים נניח מכתב מחברת ההייטק שהם דרושים לצורך זה ונכנסים על תייר.

באותה מידה אני חושבת שידועים בציבור, אני לא בעד שזה ייהפך לזה שאתה רק מצהיר וזהו, אבל בהנחה שאכן יש יחסי זוגיות, והיום בעולם גלובלי יש יחסי זוגיות לישראלים עם זרים, חלקם הישראלים עצמם מחלקים את חייהם, חלקם יחסים בשלט רחוק, חלקם משפחות שמחלקות את השנה בין בתים, אז אני כן חושבת שהיום המצב הוא קשה מדי, והסיבה היא שהאחריות עברה למשרד הפנים במקום למשרד הבריאות או החוץ. את אנשי העסקים לא משרד הפנים בודק, את אנשי העסקים בודק משרד הבריאות.

אז מדוע זה עבר למשרד הפנים?

אז זאת השאלה. ומשרד הפנים רגיל לעבוד על אוטומט של השתקעות, של תושבות, של הדברים האלה.

אני רוצה לענות, ברשותכם.

כן.

קודם כול, אנחנו כבר נתנו מענה לגבי זוגות שהם לא נשואים והם ידועים בציבור, שבן הזוג הישראלי נמצא בארץ, יותר קל לנו כשהוא מגיע לאחת מלשכות רשות האוכלוסין שפזורות ברחבי הארץ, ויש בידוק מסוים, מה הוא צריך להוכיח, מה הוא צריך להגיש, ואנחנו מאשרים כניסה על ב2 לתקופה קצובה, רק לביקור. וזה מענה שכבר ניתן בארבעה-חמישה חודשים האחרונים, ודנו בזה כבר כמה פעמים בכמה ועדות.

אנחנו מודעים לזה שזה ניתן, אנחנו עוקבים אחרי התהליך. אנחנו פשוט מעירים על זה שיש המון בירוקרטיה ועיכובים שמסרבלים מאוד ומקשים מאוד על התהליך. ואני מזכירה שמדובר במשפחות.

בסדר. חברים, אני מתנצל, כי הזמן תם, והייתי רוצה בכל זאת התייחסות של משרד הבריאות. אשר שלמון, מנהל המחלקה ליחסים בין-לאומיים, האם אתה יכול לעדכן אותנו מה עמדת משרד הבריאות בנושא?

טוב, אנחנו שחקן משנה בסיפור. המקום שלנו נובע מעצם האמירה שהייתה בתחילת האירוע, שכפי שמדינות רבות בעולם עשו, לצורך העניין מנכ"ל משרד הבריאות דאז פנה לקבינט, והתקבלה החלטה שאזרחים זרים ייכנסו לארץ אך ורק בשורה של עילות מותרות. יש כ-20 כאלה, למיטב זכרוני כרגע.

אנחנו לא צד בשום צורה בלהחליט מה זה ידוע בציבור, מי זה ידוע בציבור, את מי לעכב או את מי לא לעכב. אני באופן אישי משתתף בוועדה ההומניטרית. אני מקפיד לא לענות על דברים שאינם מתחום מומחיותי, אבל בהחלט בכל מקום שיש סוגיה רפואית שהיא כחלק מהפנייה ההומניטרית אני נותן את דעתי, ועמדתנו הכללית היא תמיד על דרך בית הלל, כלומר בכל מקום שיש שאלה האם להקל כשיש סוגיה הומניטרית, אני יכול לומר שמקילים.

אני יצאתי מוועדת הקורונה והצטרפתי אליכם באיחור, אבל הרבה מהתכנים שעלו בדיון הם תכנים שבאופן טהור קשורים למשרד החוץ ולרשות האוכלוסין. אנחנו בצד הרפואי יודעים לתת יד, אבל אנחנו בהחלט שחקן משנה.

לא, אבל מעבר לאמירות כלליות, אתם רואים בכניסה של אנשים לארץ כבעיה מובנית?

אנחנו רואים בתנועה אווירית בעיה מובנית. אני בדיוק יצאתי מוועדת הקורונה והצגתי שם - - - שהוא לא בשמיים, אבל במהלך חודש אוקטובר נכנסו כ-638 חולי קורונה לארץ. אפשר לומר שזה נמהל בתוך האלפים הרבים שחלו פה, אבל - - -

רובם הגיעו מארץ מסוימת, נכון?

70% מההדבקות היו הדבקות במגע עם אדם שהגיע מחו"ל.

עוד פעם, 70% מאיזה הדבקות?

- - - למשרד הבריאות הישראלי או לממשלת ישראל היא מדיניות שמאכנת את רוב מדינות העולם. לראיה, שישראלים לא מורשים להיכנס לאף אחת ממדינות ה-OECD כרגע.

אין לנו ויכוח על הגבלת - - -

יש לי שאלה, מר שלמון, שקשורה למשרד הבריאות, אדוני היושב-ראש, שהעליתי את זה קודם, וטוב שאתה פה. כשאדם עושה בדיקה בנתב"ג, אם הוא לא חבר קופת חולים, כי הוא מחוץ לארץ, הוא לא מקבל תשובה בשום מקום. האם אתם יכולים להסדיר, לפחות עכשיו שהקמתם את המעבדות, שברגע שאדם עושה בדיקה, תוך 24 שעות הוא יקבל במייל שלו או בטלפון שלו תשובה האם הוא חיובי או שלילי? שתהיה לו הוכחה שהוא שלילי. אין לו שום הוכחה.

אם הוא עושה בדיקה בארץ?

כן.

אני מאוד מקווה שהמעבדה בנתב"ג תהיה מסוגלת לעשות את זה. הלקונה שהוזכרה פה מוכרת. אני באופן אישי, ויודע חבר הכנסת הנכבד כמה פעמים הוא פנה אליי וסייעתי, עוסק לא פעם בלנסות לאתר בדיקות של אזרחים זרים, שאיכשהו מספר הדרכון שלהם מכיל גם אותיות, ולכן שום מערכת לא פלטה אותם והם לא קיבלו תשובה. זאת בעיה ידועה, אני מקווה שהיא תיפתר.

רגע, אבל אני לא מבין. אדם זר עם דרכון נכנס לארץ, איפה הוא מבצע את הבדיקה?

עד היום, אם הוא היה צריך לבצע בדיקה, הוא היה ניגש לאחת המעבדות, בין אם הפרטיות או הציבוריות, משלם את עלות הבדיקה ומקבל את התשובה ישירות מאותה מעבדה. היה והוא נדגם על ידי מד"א בשדה התעופה, אני מניח שלזה כיוון - - -

כן.

אז לא הבנתי.

- - - בעיה, כי מד"א לא מבצעת את הבדיקות, מד"א מעבירה את הבדיקות למעבדות שונות, והמעבדות השונות מדווחות למאגר המרכזי לפי מבנה תעודות זהות ישראליות. ושם אנשים שמספר הזיהוי שלהם כלל גם למשל אותיות, איכשהו - - -

כן, אבל בוא שנייה נדבר על התופעה. כמה זרים הגיעו לארץ בחצי שנה האחרונה?

אני לא רוצה לטעות, אולי נציגי רשות האוכלוסין יודעים מספר - - -

- - -

אני מניח בסביבות 20 עד 25 אלף.

והאנשים האלה מבחינתכם כולם מחויבים בבדיקות?

לא, מה פתאום. למעשה המדיניות עד עכשיו בישראל הייתה שכל אדם שמגיע מחו"ל, אם הוא בא ממדינה אדומה הוא חייב בידוד, ובדיקות לא מקצרות את חובת הבידוד – זה ישתנה כנראה בשבוע הקרוב – או לחילופין אם הוא בא ממדינה ירוקה, הוא פטור מבידוד והוא גם לא חייב לעבור בדיקה.

אז לא הבנתי, חבר הכנסת אייכלר, איפה הבעיה שהצגת?

אצל אלה שכן צריכים בדיקה.

למה הם צריכים בדיקה?

כי הנוהל הוא לבצע בדיקה בארץ כדי לקבל אישור מחלים. אז זו דוגמה קלסית לאזרח זר, שרצה להיבדק בארץ, כדי לקבל אישור מחלים ולהיות פטור מחובת בידוד.

כן, אבל חבר הכנסת אייכלר הציג בעיה, שלא כל כך הבנתי איפה היא במיקום. באיזה מצב מבקשים מאזרח זר - - -

לא מבקשים. הוא יכול. אם הוא רוצה - - -

- - - מברוקלין אזרח אמריקני – בארצות הברית זה ספרות אז זה יותר פשוט, בוא ניקח בריטניה – מגיע יהודי מבריטניה, סטודנט או בא לאירוע משפחתי או בא לעניין אחר, והוא חלה באנגליה והוא רוצה לקבל אישור מחלים. לקחו לו בשדה התעופה דגימה. מאחר שהמספור שלו לא התאים - - -

רגע. מר שלמון, אני רוצה להבין כזה דבר.

הוא רוצה את זה בשביל פטור מבידוד. זה הכול. הוא לא חייב את זה, אף אחד לא מחייב אותו.

לא, זה קבוצה ריקה. לא כל כך הבנתי. אנשים יכולים לעשות בדיקות במעבדות ולקבל. יש מישהו שעושה במד"א, מד"א לא יכולה לעשות את זה, אני לא יודע למה הזר צריך לעשות בכלל, ואם הוא צריך לעשות למה הוא צריך לעשות את זה במד"א.

כי מד"א מבצעת עדיין את הבדיקות בשדה התעופה. אז אדם שניגש לתחנת מד"א עם נחיתתו וביקש לעשות בדיקה לצורך קבלת אישור מחלים - - -

אבל מה זה אישור מחלים?

- - -

אשר, אתה שומע אותי?

צביקה - - -

רגע, תני לי לסיים. אני רוצה להבין כזה דבר: רק אדם חולה צריך לקבל אישור מחלים, או כל אדם חשוד צריך לקבל אישור מחלים?

כל אדם שחלה והחלים, שאינו רוצה להיות מחויב בבידוד - - -

אבל איך אתה יודע שאדם חלה?

אדם חלה לפי בדיקת PCR חיובית. נאמר, אדם חלה בחודש אפריל ויש לו בדיקת PCR מאפריל שהוא היה חיובי. שבועיים אחר כך הוא עשה בדיקה חוזרת, והוא שלילי. מבחינתי הוא מחלים. הנוהל מחייב אותו לחזור על בדיקה נוספת בארץ, שאפשר כפי שאמרתי לבצע בשדה התעופה. היה והוא גם בארץ יוצא שלילי, הוא מקבל אישור מחלים והוא פטור מחובת - - -

יש לי שאלה: אדם נוחת מניו יורק, אם אדם עשה בדיקה, היה חולה, אחרי זה עשה בדיקה נוספת, החלים, הוא מבחינתו החלים. אז מה, הוא מגיע לארץ, הוא מצהיר לך שהוא היה חולה?

אם הוא מעוניין לא לשהות - - - 14 יום, הוא מצהיר, הוא נותן מכתב, לרוב גם מלווה מכתב מרופא, מצרף - - -

אז יש לי שאלה: אדם מגיע מניו יורק ולא חלה, הוא צריך להיכנס ל-14 יום בידוד בארץ?

נכון.

ואז אם הוא עושה בדיקה בשדה, אז הוא פטור?

לא, הוא עדיין חייב ב-14 יום בידוד.

אז את זה הבנתי.

מי שפטור מבידוד הוא אך ורק אדם שחלה - - -

זאת אומרת, הוא בא עם איזשהו בונוס, הוא בא עם איזשהו קופון, הוא אומר: חליתי. אז אותם אלה שחולים, שרוצים להגיע לארץ, כשהם מגיעים, ואז מד"א – על כמה אנשים אנחנו מדברים?

הוא חלה והבריא.

אבל, אייכלר, כמה יש כאלה?

אלפים.

אלפים של אנשים חלו והגיעו?

אני נתקלתי בכמה עשרות של בקשות. יש אלפים שפוטנציאלית חלו ויכולים לבוא לארץ, אבל בין כל מי שהגיע ועשה בדיקה בשדה התעופה, מדובר על עשרות בודדות.

יש קהילות שעל זה - - -

הבנתי.

הוא מצהיר שהוא עובר בדיקה ויוצא מהבידוד.

חברים, אנחנו צריכים לסיים.

מה שחשוב זה מה ששלמון אמר, שעכשיו במעבדות החדשות בנתב"ג הוא יוכל לקבל תשובות, כן?

אמת.

כן.

אנחנו רושמים את זה לפרוטוקול.

טוב, אני רוצה כהודעה כללית פשוט של סיכום של הדיון הזה: הוועדה קוראת למשרד הפנים, משרד החוץ ומשרד הבריאות, לבחון בחינה עיתית את מדיניות הכניסה של קרובי משפחה של אזרחים ישראליים לארץ, ולבחון הקלות בכניסה לארץ. זאת בשים לב לצורך לצמצם את ממדי המגפה בישראל, זאת אומרת לא כנטילת סיכונים מיותרים. והוועדה קוראת למשרדים לבחון את הנושא גם לנוכח השינויים התכופים בהתנהלות המגפה בישראל ובמדינות העולם, ובשינויים במדיניות הכוללת למיגורה.

אני רוצה להעיר פה הערת שוליים, גם לנציגי משרד הבריאות, שבוועדה הזאת ניהלתי דיון עיקש במשך למעלה מארבעה חודשים באשר לקיצור ימי הבידוד בכפוף לבדיקות. העמדה כפי שהוצגה כאן נתקלה בתגובה סרבנית של משרד הבריאות לאורך הרבה מאוד חודשים. הייתה היתלות בזה שארגון הבריאות העולמי מתנגד לכך. ואנחנו רואים בסופו של דבר שגם משרד הבריאות הבין שדברים משתנים, שיש לבחון בחינה עיתית את המדיניות ולשנות אותה, כי המגפה גם משתנה וגם ההתנהלות משתנה, בשים לב לצרכי החברה ולמשך הדברים.

אגב, אני מנצל את הדיון הזה בשביל להביע מורת רוח, שעד לרגע זה משרד הבריאות עוד לא העביר לוועדה את עמדתו באשר לקיצור תקופת הבידוד, מתי זה נכנס לתוקף באופן רשמי. אנחנו מבינים שזה מקוצר בשלב הראשון ל-12 יום, אנחנו חושבים שאפשר לקצר לעשרה ימים את הבידוד. גם אנשים שמגיעים מחו"ל ונכפה עליהם בידוד, על ידי עשיית בדיקה אפשר לקצר את הבידוד הזה לעשרה ימים.

אני מבקש להצביע על הודעת הסיכום שלי. מי בעד? שלושה. מי נגד? אין. נמנעים? אין.

הצבעה

בעד – 3
נגד – אין
נמנעים – אין
ההודעה אושרה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:27.