פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
03/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 95
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט"ז בחשון התשפ"א (03 בנובמבר 2020), שעה 11:47

אימונים וחוגים לילדים בהשתתפות מאמנים בתקופת הקורונה - דיון יזום של חה"כ יואל רזבוזוב

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
יאיר גולן
מאיר כהן

אלכס קושניר
יואל רזבוזוב

סמדר פינטוב - מנכ"לית איגוד השייטים

אברהם פרץ - יו"ר איגוד הטניס

עופר אלקין - מנכ"ל איגודי הספורט

עמי ברן - יו"ר איגוד האתלטיקה

דדי ביטון - מנכ"ל מרכז דור, מרכז החוגים והפנאי לכל המשפחה

צמרת אביבי - מנכ"לית עמותה, מפעילי חוגים

נורית שרביט - מפקחת, ספורט נשים וספורט עממי, משרד התרבות והספורט

קארין ארביב - בעלת מרכז לאומנות המחול בחולון

אריק קפלן - נשיא ומנכ"ל התאחדות אילת

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

אימונים וחוגים לילדים בהשתתפות מאמנים בתקופת הקורונה
דיון יזום של חה"כ יואל רזבוזוב

צוהריים טובים, אנחנו ממש מתנצלים על העיכוב. הייתה פה בעיה טכנולוגית בזום. גם פה זה קורה, אז סליחה. התכנסנו כאן לדיון לשמחתי הרבה, בנושא ספורט בעקבות יוזמת חברי, חבר הכנסת יואל רזבוזוב, שאין להפליא במילים על המעורבות שלו גם האישית כספורטאי פעיל, אולימפי, וגם מאז המחויבות העמוקה שלו לקידום הספורט, בהקשר הזה גם ספורט מקצועני, ודאי ספורט עממי. תיכף נצלול גם לפרטים. אני גם מברך את מי שחבר להגיע פה לדיון פיזית. זה רק מראה על כמה זה בוער בכם, כי רוב הדיונים כרגע, אנשים לאור הקורונה מעדיפים פשוט לא להגיע ולעלות בזום, אז יישר כוח למי שבחר לבוא.

מכיוון שכבר הרבה זמן לא דיברנו על זה ולא הזכרתי את הקשר האישי שלי לספורט, אז זה אחלה הזדמנות להזכיר שוב. מי שבמקרה לא מבין את רמת הקרבה שלי לספורט, אז מעבר לזה שאני משחק בקבוצת כדורגל חובבנית ואני מחכה כבר כמה חודשים לחזור לשחק, אבא שלי כשחיין אולימפי שייצג אותנו בשלוש אולימפיאדות בזמנו, אח שלי מנהל אגודת ספורט, כדור-מים. אני מחויב בנפש, זה בכלל לא עניין פרלמנטרי, לספורט. זה בעיקר לא עניין פרלמנטרי. תשאלו את הילד שלי בן שלוש וחצי. רוב הדברים שהוא יודע לעשות זה לשיר שירים של הפועל, שאסור ללבוש צהוב ועוד דברים שהשתיקה פה יפה להם. יש שיגידו שזה קיצוני.

הוא עתיד להיות ילד מתוסכל - - -

הוא עתיד להיות ילד מתוסכל אבל זה לא אהבה שאפשר לעשות איתה משהו. אנחנו גם מעודדים את ארסנל. יש לנו הרבה אזורים להיות בהם מפסידים. עד כאן לחלק זה. זה כמובן הרבה פחות חשוב.

בשבוע שעבר הייתה החלטה משמעותית ואנחנו מאוד שמחים עליה, באמת להחזיר חלק משמעותי מענפי הספורט המקצוענים, אבל אנחנו עדיין בפער מאוד גדול. אני אתן ליואל לדבר ואחרי זה אני קצת אציג את נושא הסמכויות, כי אני לא בטוח שכולם מבינים עד הסוף מה אנחנו כן יכולים לעשות ומה אנחנו לא יכולים לעשות, אבל בטוח שאנחנו יכולים לצפות להרבה יותר ממה שקורה כרגע. אני עוצר כאן. אני אתן לחברי יוזם הדיון, יואל רזבוזוב, להציג בהרחבה ואחרי זה אני אתייחס שוב. תודה לך, שוב.

צוהריים טובים. תודה היושב-ראש, רואים את המחויבות שלך לספורט, שורשים מהבית.

אנחנו לא ממכחישי הקורונה. אנחנו רוצים להוריד את התחלואה. אנחנו באמת לא רוצים להיכנס לעוד סגר, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה על חשבון הבריאות של הילדים שלנו. הילדים שלנו מעל שבעה חודשים תקועים בבית מול המסכים עם אוכל לא בריא, בלי חברה, פשוט סובלים וזה הולך ומחמיר והתופעה ממשיכה.

ברגע שהממשלה קיבלה החלטה אמיצה, החלטה אולי אחראית אחרי ששקלו את כל הדברים, החזירו את הילדים לבתי הספר. אין סיבה שלא יחזירו אותם לחוגי הספורט. לזכותו של השר חילי טרופר, הוא החזיר את הספורט המקצועני. אני חושב שבספורט לא צריכה להיות קואליציה/אופוזיציה. אנחנו מדברים כאן על בריאות הציבור, על בריאות הילדים שלנו.

80,000 ספורטאים חזרו אבל עדיין מעל מיליון ילדים יושבים בבית. אם הם חזרו לבית ספר, שלא יספרו לי סיפורים, קפסולות, לא קפסולות. בסופו של דבר אנחנו כולנו רואים אותם מתחת לבית בגני השעשועים יוצאים מבית הספר, הלכתי בכוונה לראות, מתערבבים. אין מה לעשות.

אני סומך על המאמנים שלנו שישמרו על הילדים שלנו תחת ההנחיות של משרד הבריאות, בקפסולות. אנחנו יודעים, זה אותם אנשים, אותם ילדים. זה קבוע. זה לא משהו שהוא מתחלף. בסופו של דבר הילדים שלנו זקוקים לכך.

אני כבר לא מדבר על כך שעשרות אלפי מאמנים, ואני חושב שכולנו מקבלים את ההודעות האלו, יושבים כבר כמה חודשים, כולם עצמאיים, ללא פרנסה. לא קיבלו שום דבר מהמדינה ולא מצליחים לפרנס את המשפחות שלהם והם בתסכול. זה לא משהו שאנחנו יכולים לדבר כאן בחדר, במשכן הכנסת. אנשים יושבים, אין להם לחם להביא הביתה. אני מדבר לא רק על חוגי הספורט. יש לנו חוגי העשרה וטכנולוגיה, מחול. יש כל כך הרבה מקומות שאנחנו יכולים לסייע להם בלי לסכן לא את הילדים ולא את המבוגרים בהמשך. יש פתרונות. ישנם מתווים. אני חושב שפה חבריי יוכלו להציג מתווים.

הכי קל זה לבוא ולסגור את כולם, אבל קצת לחשוב נקודתי. אולי יש ענפים שכבר יכולים להתחיל? אולי אפשר בחוץ? מה זה בכלל הסעיף הזה, 20 ילדים בחוץ יכולים להתאמן אבל אסור שהמאמן ישגיח עליהם? איך הם יתאמנו? ואם הם יפגשו, מי ישגיח, מי יכוון אותם בתנועות? יש פשוט סעיפים שאנחנו לא מצליחים להבין אותם.

יש פה סעיף, אני יכול להגיד לכם, אני עברתי על זה אתמול, זה התקנות של משרד הבריאות שפורסם על ידי משרד הספורט. הסעיף הוא סעיף מטומטם וצריך למחוק אותו מייד. כתוב: מותר אימונים אישיים אחד על אחד. ניתן לקיים את האימונים במבנה או במרחב הציבורי הפתוח, אבל באיזה מבנה? מבנה שהוא לא מיועד לספורט. לא סטודיו, לא חדר כושר ולא שום דבר. מאמן יכול לעשות בחוץ אימון. הוא יכול לעשות בדירה שלו, אבל אם יש לו סטודיו גדול, הוא לא יכול לפרנס את עצמו. אסור לו לעשות שם. הרי זה סעיף מטומטם, אנחנו מבינים את זה.

אני חייב להגיד שאני לא מצדיק את הסעיף הזה ולא ניסחתי אותו, אבל יש לו רציונל, ברור לך.

אני דיברתי עם מאמנים. מתחילים עכשיו את עונת הגשם. יש לו סטודיו. הוא אומר, אישרתם לי לעשות אחד על אחד, תנו לי לעשות בסטודיו. הסטודיו שלי 300 מטר. אתמול נחשפתי לסיפור. אנשים השקיעו את הפנסיה. אחד שהבן שלו קרבי השקיע את המענק שלו מהצבא והוא את הפנסיה שלו כי גם הוא היה בשירות הביטחון. בנו סטודיו והוא אומר, אנחנו יושבים בלי לחם.

אם כבר אתם אישרתם, תנו להם לפחות לעשות את האימונים האישיים. הם לא ידביקו אף אחד. אני חושב שיש לנו פה אנשים בזום, פרופסורים מכובדים שיגידו, אין הדבקות בכלל בכל מה שקשור לילדים, לספורט, לפעילות הגופנית, חדרי כושר. אין דבר כזה. יש מחקרים בעולם. אתמול נחשפתי לאיזשהו מחקר מספרד שפורסם בתקשורת הבין-לאומית. אין הדבקות. גם כשאנחנו ישבנו בוועדת קורונה, ביקשנו נתונים. אף אחד לא ידע להראות לנו נתונים, אז אני מבין שזה בשביל הנראות והכול. אני מבין, עם כל הכבוד לנראות, אנחנו פוגעים בסוף בדבר הכי יקר שיש לנו, זה הילדים שלנו.

אני באמת קורא למשרדי הממשלה להסתכל על הדיון הזה, לחשוב, לשמוע את כולם. אני לא אומר לבוא ולפתוח עכשיו הכול, אבל עם קצת שכל ישר אפשר לפתוח ענפים. אפשר לפתוח גם בחוץ, גם בפנים בקבוצות קטנות, בקפסולות. אפשר לסמוך על המאמנים שלנו. כמו שאמרתי, גם פילאטיס, מחול, חוגי הספורט, חוגים טכנולוגיים. אפשר לעשות את זה. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת רזבוזוב.

חבר הכנסת יאיר גולן, בבקשה.

אני רק אחזק את מה שיואל אמר. אני חושב שכיסה את הנושא בצורה מושלמת. אפשר להקים הרי במשרד החינוך צוותים שיעברו ויאשרו מכון כושר-מכון כושר, יתנו לו תו שאומר כמה אנשים מותר להיכנס פנימה. מה הבעיה? היינו יכולים להתחיל את זה כבר לפני חודשיים. זה לא קשור לתפעול. זה אומר, לכשנפעיל, זה בעצם התו הסגול של כל מכון ומכון. מה הבעיה לעשות את זה? אפשר היה להכשיר בוחנים מהסוג הזה, להפיץ אותם בכל הארץ, להכשיר כאלה בכל רשות. אין בעיה באמת לעשות את זה בחלק לא מבוטל מהמוסדות. היו יכולים לחזור לפעילות מצומצמת וחלק היו יכולים להעתיק את הפעילות שלהם לאתרים שמאפשרים פעילות רחבה יותר.

תודה רבה, חבר הכנסת גולן.

עמי ברן, יושב-ראש איגוד האתלטיקה. צוהריים טובים. בבקשה.

אנחנו בעיקרון הקמנו איזשהו צוות שבעצם מטפל בכל הנושא הזה מול הנושא של הפן שאנחנו מדברים פה כיום. אני הייתי רוצה באמת להודות לך קודם כל על זה שהצלחתם להזמין אותנו לפה שנוכל להשמיע את הדברים שלנו. אנחנו ניסחנו איזשהו מכתב.

קראתי את המכתב.

כן, ראית את המכתב. אני רוצה להעביר כרגע לסמדר, היא מנכ"לית איגוד השייטים, קצת לתת לה את הבמה, קצת לתת רקע על כל הנושא שאנחנו דיברנו עליו. כמובן יש לנו פה עוד אחרים של החוגים ויש לנו כמובן את הטניס שמאוד חשוב להרבה מאיתנו.

בסדר גמור. סמדר, בבקשה.

קודם כל באמת תודה גם לך על כל העשייה עד היום. יואל כמובן, בכל דיון פה רואים אותו. זה נהדר. כבר נתתם לנו תחושה שאנחנו במקום טוב ובמקום אוהד וזה מאוד חשוב. אנחנו פה כדי לייצג את כל ענפי הספורט בארץ. נכון שאנחנו מגיעים לפה מענפים תחרותיים, מאיגודים תחרותיים, אבל אנחנו כאן גם בגלל החוגים וגם בשביל כל הספורט בישראל. כולנו מסכימים פה שספורט זה מקום שמבריאים בו וזה לא מקום שחולים בו.

קראת את המכתב. אני אגיד כמה דברים חשובים על המכתב. עד היום, לפחות אני כאזרח, לא כמישהי מהספורט, וכשאני שומעת את הדיונים בכנסת, אני כל הזמן שומעת מה לא. אסור לעשות את זה, אסור לצאת, אסור פה, אסור שם, אבל אין איזושהי הכוונה לציבור מה לעשות כדי להתמודד עם המצב הזה, וספורט בלי שום ספק זה אחד הדברים. זה לא עוד משהו כמו חינוך.

זה פתרון ולא בעיה.

חד משמעית. ביום ראשון אחרי מאבק מאוד מאוד עיקש שהוביל חילי, השר שלנו שאנחנו מאוד מעריכים, וזה לא מובן מאליו, ואתם, עשינו צעד מאוד גדול להחזרה חלקית של הספורט בישראל. עם זאת, כשאנחנו מדברים על חוגים, על ילדים ספורטאים שעדיין לא עשו ארבע תחרויות ועל ספורטאים בוגרים ותחרויות שהן לא מתוך ענפי המים, אנחנו פה בעצם עוד לא עשינו שום דבר והאוכלוסייה הזאת עוד לא חזרה לעבוד.

אנחנו הכנו במכתב שאתה ראית, חילקנו את זה בעצם לחמש אוכלוסיות, ששתי האוכלוסיות הראשונות, אנחנו לא רואים שום סיבה שכבר עכשיו לא יחזרו לפעילות. אנחנו מדברים על אימונים ותחרויות לספורטאים בוגרים שלא נמצאים בסגלים. דרך אגב, מי שלא יודע, כל הסגלים מעתודה הישגית, סגל בכיר, ארד, כסף וזהב, יכלו להתאמן גם בזמן הסגר, שזה מצוין, זה לא מובן מאליו ואנחנו מעריכים, אבל עדיין נכון לכרגע אימונים ותחרויות לספורטאים בוגרים שהם לא נמצאים בסגלים, בענפים אישיים שאין בהם מגע אישי ובאוויר הפתוח, אין שום סיבה שלא יחזרו היום לפעילות.

לאחד שלא מכיר את זה בקטגוריות, תדייקי את דבריך. ספורט עממי, קבוצה מדימונה שמשחקת כדוריד? מי שלא בסגלים, זה ברור. מי השאר?

לפי המתווה שקיבלנו, ספורט עממי, כרגע הוא לא מותר לנו אצלנו בעבודות שלנו.

אם כי נדמה לי שנבחרת הקדטים או הנוער של כדוריד נסעו לפורטוגל, כי אלה בסגלים ומותר להם.

בזמן הסגר הורשו להתאמן ספורטאים בסגלים ההישגיים וכן ספורטאים שמייצגים את ישראל בתחרויות בין-לאומיות. גם אצלנו בענף השייט הייתה נבחרת של חבר'ה צעירים שיצאו לתחרות אליפות אירופה בסלובניה, והם התאמנו וזה מצוין וזה לא מובן מאליו, ואני חייבת גם לציין שאין הדבקות.

היו תוצאות טובות אבל זה כבר לשיחה אחרת.

כן, לשייט יש תוצאות טובות. ענף קטן-גדול.

אם אנחנו מדברים על שאר הענפים, נכון לכרגע חוץ מענפי המים, הספורטאים הבוגרים שלנו לא יכולים להתאמן ולהתחרות, ואנחנו באים ואומרים שתחת ההנחיות והמגבלות של קפסולות בחוץ, ריחוק וכו' אפשר להפעיל את האוכלוסיות האלה גם בחוץ וגם בפנים, ויואל אמר את זה וזה רק מחזק את זה.

אני עוד פעם מתעקש, גבירתי. תביאי דוגמאות ספציפיות, מה למשל.

למשל טיפוס על קירות. אין שום סיבה, זה בדרך כלל בתוך אולמות סגורים, שהם לא יוכלו להתאמן. רכיבה על סוסים.

קבוצת ריצה.

חוג מוסיקה באוויר הפתוח. יש הרבה דברים.

כלומר, יש לכם מתווה שאתם עשיתם.

יש תו סגול שאושר לחוגי ילדים.

ידינו כבולות.

ידיכם לא כבולות. אתם נמצאים פה ואנחנו מקשיבים לכם ברוב קשב ואנחנו יכולים לעשות עוד דברים.

נמצא פה יו"ר האתלטיקה, יו"ר הטניס. טניס, מגרש פתוח, אחד נגד אחד במרחק. מה ההבדל בינו לבין השייט?

אחד לאחד, אסור?

אסור. אם הוא לא לוקח כסף, מותר. אם זה פעילות ספונטנית, מותר, אבל לא משהו שמוגדר חוג ולא משהו שמוגדר עם תשלום. אתה מבין את האבסורד?

כלומר, אני יכול במדשאה לכנס 20 חבר'ה ולשחק איתם כדורסל, לאמן אותם, אבל אסור לי לקבל שכר.

אסור.

זאת אומרת שמקדם ההדבקה תלוי בכרטיס אשראי.

שתי האוכלוסיות האלה שדיברתי עליהן, ענפים אישיים שאין מגע פיזי בין הספורטאים, גם בחוץ על פי מתווה של קפסולה של 20 וגם בפנים על פי מתווה של קפסולה של עשרה כפי שמותר. אנחנו לא רואים שום סיבה שלא יחזרו לפעילות.

סוגיה נוספת, וזה יותר מתחבר למה שחבר הכנסת רזבוזוב אמר. ילדים ונוער תחרותיים, רק כאלה שעשו ארבע תחרויות יכולים היום לפעול ולחזור לפעילות. אני שואלת, ילד בן עשר שנרשם לאחת האגודות ולאיגוד במהלך שנת 2019, לא הספיק לעשות ארבע תחרויות. מה ההבדל בינו לבין ילד בן עשר אחר שכן עשה ארבע תחרויות? ההיפך, אותו ילד שנרשם במהלך שנת 2019, הסיכוי שהוא יפרוש מהספורט הרבה יותר גבוה ודווקא אותו אנחנו צריכים. ספורטאי תחרותי בענף האישי זה ספורטאי שעשה ארבע תחרויות.

זה קשור לאופן שבו המדינה מתקצבת מועדונים וספורטאים על פי איזה שהם קריטריונים של רמת פעילות שנתית. ככה זה מתנהל.

ענף נמדד לפי כמות הספורטאים הפעילים שלו.

נמדד ומתוקצב.

מתוקצב. בדיוק. זה שעשו ארבע תחרויות. כרגע רק אותם ספורטאים תחרותיים יכולים לחזור להתאמן. זה קצת קשה לבוא ולהגיד לילד בן עשר, אתה יכול, ואתה לא יכול כי נרשמת באיחור. אין הבדל ביניהם. ההיפך, המטרה שלנו היא להשאיר את הילדים שלנו בספורט. ילד שנרשם במהלך השנה האחרונה ועוד לא התחיל להרגיש את האדרנלין הזה, הסיכוי שהוא יפרוש הרבה יותר גבוה מאשר ילד שמכיר את זה וכבר נמצא שנה בפעילות וכו'. זה פשוט אבסורד לטעמנו.

נושא החוגים. האגודות שלנו, מה שמחזיק אותן זה החוגים. המאמנים שלנו לא יחזרו חזרה לעבוד ולאמן את הנבחרות הבוגרות אם אין חוגים. האגודה משלמת לאותם מאמנים בגלל הפעילות של החוגים והיום אותם חוגים לא חוזרים. הילדים כן חזרו לבית ספר אבל הם לא יכולים לבוא ולקבל חינוך ספורטיבי. בעידן של היום, אם אתם שואלים אותי, יש בזה גם בריאות, גם חוסן מנטלי. זה אפילו אולי הרבה יותר חשוב מלהגיע לבית הספר ולשבת בכיתה.

אנחנו זוכרים שנפש בריאה וגוף בריא.

בדיוק, נפש בריאה וגוף בריא. כל מה שאני רוצה להגיד, את כל המשפטים והסיסמאות אתם כבר יודעים.

לסיכום, אני באמת רוצה לומר שיש לנו את היכולת בכל ענפי הספורט להכין לכל ענף מתווה שלו לחזרה לפעילות. חייבת להיות דיפרנציאציה כאשר מבחינתנו כל ענף יכול לחזור תחת מתווה שהוא יכין ויאושר. תודה רבה לכולכם.

תודה רבה. בבקשה, אברהם פרץ, יו"ר איגוד הטניס.

אני לא אחזור על כל התודות. אנחנו רואים את העבודה. אנחנו רואים ואנחנו מרגישים וזה לא מובן מאליו, גם אם אין תוצאות.

תראו, אנחנו שמחים על כל ענף שמשתחרר, לא רק בטניס. כל תחום שנפתח ומשתחרר, זה בסדר. זה כייף לנו וזה טוב לנו. אנחנו גם אזרחים פה, מעבר לזה שאנחנו מתעסקים בספורט. אנחנו בטוחים גם שיש היגיון. יש היגיון כלשהו. אפשר להתווכח מאחורי ההחלטות אבל זה אנושי לטעות, ונעשו פה טעויות חמורות בקבלת ההחלטות ובמתווה שנקבע.

אני חושב שכמו שבכל ענף יש איזשהו מדרג, תחנות יציאה, תחנות חזרה לשגרה, ככה צריך גם בספורט. אני זורק רעיון. תחריגו בהתחלה את הענפים שהם בחוץ, שהם ענפים אישיים והם ללא מגע. עברו שבועיים ואנחנו רואים שהכול בסדר, תורידו, תכניסו את זה פנימה, ענפים קבוצתיים. תראו, אני מדבר בשם הטניס אבל יש עוד המון ענפים שהם בחוץ ללא מגע, וענפים אישיים.

תן עוד שתיים-שלוש דוגמאות.

שייט, אופניים, גולף, אתלטיקה קלה.

זה לא רק זה. גם ענף שכביכול יש בו מגע, אני הייתי שחקן כדוריד בצעירותי. אתה יכול לשחק כדוריד בלי לשחק קבוצה נגד קבוצה. צריך למצוא שיטה. אין בעיה בכלל.

מסכים, מסכים.

אני שיחקתי בכדוריד. אי אפשר בלי מגע.

בדימונה לא היה כזה דבר כדוריד בלי מגע.

מכובדיי, אני חייב לתת לכם נתונים. בחצי שנה האחרונה מאז שחזרנו לשגרה מהסגר הראשון, עשינו מספר תחרויות. כמובן שהיו אפס נדבקים, תחרויות של 500 משתתפים בטניס. לא נתנו למלווים להצטרף, לא למאמנים ולא ולהורים, רק לגיל עשר ומטה למלווה אחד. ידענו לעשות מתווה ברור. ידענו על שישה נדבקים מבחוץ שהגיעו לטניס. כל מי שהיה איתם במגע היה בבידוד. עובדה, אפס נדבקים. בטניס לא נדבקים. באתלטיקה לא נדבקים. בשייט לא נדבקים. יש לנו יתרון כי אנחנו בחוץ, אבל אני מודיע לכם, חברים, שאוטוטו הגשם מגיע והיתרון שלנו הופך להיות חיסרון. כשיש גשם ב-16:00 אחר הצוהריים, גשם של חמש דקות, באותו יום מועדון הטניס הזה מושבת, לא יכול להתאמן. גם אם היה גשם חמש דקות. בכדורגל, שייט וכל הענפים האחרים אפשר לחזור לפעילות.

אני חושב שהענף שלנו על סף קריסה, אתם לא מבינים עד כמה. הטניס עומד להיגמר בישראל. אני חושב שאנחנו הענף היחידי שאסור לו להיסגר לעולם. עכשיו אני מדבר באופן אישי. אסור לו להיסגר. אנחנו יותר טובים מסופרמרקט. אחד המכובדים פה דיבר על בית כנסת. תראו לי בית כנסת שהוא בשטח של דונם. אני מדבר על ארבע אנשים על דונם, שישה אנשים על דונם. אתם יודעים על מה אנחנו מדברים? שישה אנשים על דונם, לא עשרה אנשים במקום סגור. שישה, שמונה אנשים על דונם. זה פשוט לא נתפס. אנחנו משתגעים בענף טניס.

אני פוגש את חבר הכנסת יאיר גולן פה לפני שבועיים והוא אומר לי, טניס? אתכם סוגרים? טניס, הוא אומר לי, ואני משתגע כשאומרים לי את הדברים האלה, אז אני מתחיל לחזור, כן, אנחנו אומרים את זה, אנחנו צועקים את זה. טניס, חברים, אתם יודעים על מה אתם מדברים? חצי שנה אפס הידבקויות. תודה.

תודה רבה לך. מילים חשובות.

אדוני היושב-ראש, אפשר להגיד רק מילה אחת?

כן.

אני רוצה רק לומר כמה מילים. אחד, חבר הכנסת גולן אמר כדוריד. אני שחקן כדוריד לשעבר, גם מטיל כידון לשעבר. גם המגע, אני עכשיו קצת נוגע. מי אמר שאני צריך לעשות אימון מגע? איפה אימוני כושר? אני לא חייב שום דבר. אגב, אם אני הולך לעוד איזה כובע שאני לובש, כובע בבייסבול שהגיע לאולימפיאדה בסופטבול, דוגמא. מדברים פה בדיוק כמו שאבי אמר. מדברים פה על דונמים, אתלטיקה קלה. אנחנו נמצאים במצב שיש לי קופצי גובה במקום אחד, מטילי כידון במקום השני. גם המגע, ג'ודו, היאבקות, כל הדברים האלה, כולם יכולים לעשות אימונים. תיתנו את המתווים כפי שסמדר אמרה. אנחנו יכולים לעמוד בזה.

דבר נוסף, יש הפן המשפחתי. יש לי ילדה בבית, זומים כל היום. היא בכיתה ה', עושה התעמלות בזום. אתמול פעם ראשונה שאנחנו לקחנו אותה להתעמלות. חזרה משהו אחר. אשתי, הלחץ ירד, הכול נחמד. אני אומר, זה גם מבחינת הפן המשפחתי. יש ילדים בבית והורים שאין להם עבודה. אנחנו פה יכולים לשפר את כל הלחץ הזה, רק לפתוח בחוכמה בדיוק כפי שאבי אמר, סמדר.

אני בטוח שעוד מעט גם ניגע בחוגים, שזה הדבר היחיד, ובדיקות רפואיות. מישהו אחר לי להגיד את זה, אז זה דבר שצריך לחשוב עליו כי צריך לעשות בדיקות רפואיות על מנת לעשות פעילות. איפה יעשו בדיוק את הבדיקות הרפואיות? אנחנו נביא 40 ילדים לתוך זה? צריך לעשות מחשבה גם על הדבר הזה.

תודה רבה לכם. אנחנו עוד לא שמענו בעצם את הנציגה של משרד התרבות והספורט, אז אנחנו רגע נעבור לזום ונחזור לפה אחר כך.

נורית שרביט, את איתנו?

קודם כל גם אנחנו מברכים על הקיום של הדיון ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם כל גופי הספורט. כמו שאתם יודעים, גם בימים אלה שר התרבות והספורט עוסק ללא לאות בהחזרת הספורט על פי מתווים מסודרים שמשתנים בעקבות כמובן מצב התחלואה.

בימים אלה הצלחנו בשיתוף עם משרד הבריאות להגיע להסכמה של מתן ההקלות שאפשרו חידוש האימונים והתחרויות של מרבית הספורטאים התחרותיים, בדגש על ספורטאים וספורטאיות עד גיל 18, כולל הספורט המקצועני כמובן וכל הספורט ההישגי.

אנחנו בהחלט סבורים שניתן לאפשר פעילויות נוספות של הספורט התחרותי והעממי כאחד, לרבות גם ספורט של בגירים כמו שחלק דיברו כאן, ואנחנו עושים הכול כדי לאפשר את זה בקרוב. אנחנו גם חושבים שזה חשוב מאוד גם לנושא של בריאות הגוף וגם הנפש, ואנחנו נעשה עד כמה שניתן על מנת להחזיר את כל הספורטאים וגם את הספורט העממי בצורה מהירה ובטוחה.

לגבי כל הנושא של חוגי הספורט במתווים על פי השלבים, אז הם יחזרו יחד עם כל הפתיחה של כל הנושא של החוגים בחינוך הבלתי פורמלי.

אתם מדברים על 29 בנובמבר?

אנחנו עובדים מול משרד הבריאות בצורה שוטפת. אנחנו מנסים כמה שיותר להכניס מתווים ומחפשים גם את ההיגיון שמאחורי הדברים. הנושא של חוגי הספורט יחזור לדעתי בשלב השלישי יחד עם כל החוגים בחינוך הבלתי פורמלי. זה השלב הבא שלדעתי עומד להיכנס.

אני יכולה גם להתייחס לדברים שהחברים שלי פה ציינו לגבי הנושא של ההגדרה של ספורטאי תחרותי, מה זה? לא בדיוק לקחנו את ההגדרה של הספורטאי המתוקצב. אנחנו פה נתנו אפשרות של מספר הרבה יותר קטן ממה שנדרש לתקצוב של ספורטאי, ואנחנו מדברים פה על שנתיים של פעילות של שחקן באיגוד. גם אחת ההחלטות של הסגר הקודם, שברגע שפתחנו את זה, אז הרבה מאוד השתמשו בנושא הזה של הרישום לאיגודים לכל הפעילות של החוגים הכללית. כמובן העם היהודי, אנחנו יודעים למצוא כל מיני אפשרויות איך להתגבר על התקנות, ולכן הוא מאוד ביקש והתעקש להגדרה, והגדרנו אותה בצורה מאוד מאוד רחבה, אז היא לא נעשית על שנה אחת, היא לא נעשית על פי מה שספורטאי מתוקצב. נתנו פה מרחב מאוד גדול.

אנחנו יחד עם גופי הספורט, ושר התרבות והספורט חילי טרופר עושה הכול על מנת באמת להחזיר את הפעילות הגופנית התחרותית והעממית לילדים ולבוגרים, ואנחנו כאן באותו מאבק.

נורית, אני רוצה רגע להתייחס. ראשית, אני לא אמרתי את זה בהתחלה אבל אני שמח שכל השאר מציינים את זה. באמת שר התרבות והספורט, חילי טרופר, מעבר לזה שהוא חבר, הוא עושה כל מה שהוא יכול כדי להחזיר גם את התרבות וגם את הספורט, אבל צריך גם לומר את האמת, אנחנו בתקופה מאוד מאוד קשוחה וקיצונית וזה לא תמיד מגיע ראשון בסדר העדיפויות.

מה ששמענו פה מהנציגים ונראה לי שגם זה ההיגיון פה של רוב חברי הכנסת, אם מתייחסים לכל כאל מקשה אחת, אז זה בוודאות ייקח אותנו לפתיחה יותר מאוחרת. סוגריים, היא התייחסה לשלב הבא. כרגע אנחנו בשלב שניים של אסטרטגיית היציאה, ה-א'-ד', ומה שנפתח מהמסחר ביום ראשון האחרון ועל פניו בעוד שבועיים, שזה יוצא ה-15, אפשר להתכנס לשלב שלוש. אף אחד לא החליט עדיין מה יש בשלב הזה, אז אי אפשר עדיין להתייחס לזה כאל משהו ברור, אבל יכול מאוד להיות שהתייחסות דיפרנציאלית שלכם למשל לספורט יחידני בחוץ, תייצר מצב שבשלב שלוש שזה עוד פחות משבועיים, אפשר יהיה להחזיר אותם ענפים לפחות.

הרי כל מה שהמדינה עושה כל הזמן, ובהקשר הזה אפשר להחמיא לקבינט הקורונה, זה להבין עכשיו שאי אפשר כמו בפעם הקודמת, לפתוח את הכול במכה ואז שנחזור לסגר מהר, אלא לעשות את הדברים בצורה הרבה יותר מדורגת, הרבה יותר אחראית אבל כן להחזיר את מה שניתן להחזיר. בעיניי, אני חושב שאני מייצג את מה שנציגי כל הענפים אמרו פה, תנסו לייצר איזה שהן מדרגות של מה ניתן להחזיר וזה לא מסכן תחלואתית יותר מדי, גם אם זה יתפרס לכמה שלבים, אבל לפחות להתחיל לתת לילדים, לנוער שלנו ובכלל גם למבוגרים איזשהו אוויר לנשימה שיגן קצת על הבריאות הנפשית של כולנו. מה את אומרת על היכולת לדרג?

אני אומרת שזה בדיוק מה שאנחנו עושים. זה עניין של גם משא ומתן מול משרד הבריאות וזה צריך לעבור את ועדת הקורונה. הרבה פעמים אנחנו גם מבקשים ובסופו של דבר גם לא מאשרים לנו. אנחנו בנינו ממש מתווה כזה לפי שלבים ואנחנו עושים את הכול על מנת באמת להכניס כמה שיותר, ולשלב הבא זה בדיוק מה שאתם מדברים פה. אנחנו מתכוונים להחזיר את זה. בנושא של החוגים זה יהיה יחד עם החוגים הבלתי פורמליים בחינוך הבלתי פורמלי.

נורית, את יכולה לפרוט קצת יותר לעומק את המתווה הזה, את המדרגות האלה שעשיתם? זה מה שכל מי שצופה בנו עכשיו רוצה לנסות להבין, לקבל אופק. גם אם אין ודאות למחר בבוקר, אמר את זה גם אבי פה, לקבל אופק, תקווה של לאן הולכים.

אין לי כאן את כל הפירוט של המתווה אבל עד כמה שזכור לי, בשלב ג' זה מה שדיברנו עליו, זה החוגים פלוס הנושא - - -

זה לא בסמכותה. היא בסוף השליח.

גם חילי לא יכול לקבוע תאריך. הם צריכים להיות מוכנים, וכשפותחים, להחזיר.

זה גם משהו שמופיע כל יום בוועדת קורונה שאני יושב בה. באים אנשים עם דרישות הגיוניות, לא מצליחים להבין את החלטות הקבינט. בסופו של דבר רואים שהכי קל זה לסגור הכול, אבל כשמתחילים, צריך להכניס קצת מחשבה, קצת דיפרנציאלי. אולי ענף כזה, אולי כזה. אנשים הרי בסוף שואלים, למה אנחנו והם לא? אמון הציבור נעלם רק בגלל הדברים האלה.

כמו שאמרתי, בסופו של דבר אנחנו לא שומעים כאן על התאריך ולא נשמע. המאמנים יושבים בבית, אין להם אוכל להביא הביתה, והחוגים והאגודות שמתבססות על חוגי הילדים והנוער, קורסות. אנחנו רואים את הסטודיו, אנחנו רואים את הפילאטיס, את המחול. יום-יום אני מקבל בטלפון הודעות. אנשים אומרים, תן לנו כסף. גם לא מפצים אותם. מילא, היו מפצים אותם. אני כבר לא מדבר על הבריאות של הילדים שלנו שהם חזרו לבית ספר. הרי זו הייתה החלטה אחראית, להחזיר לבית ספר, אמיצה אולי, אבל החליטו להחזיר כי אי אפשר להמשיך.

אם הם בבית ספר והם מתערבבים, למה לא לתת להם אפשרות להיות בחוגי הילדים, בקפסולות, תחת הנחיות? הרי אפשר. אף אחד למעלה בקבינט לא רוצה לחשוב דיפרנציאלי. קצת מחשבה. הכי קל לסגור הכול, אין תחלואה. מתקשרים מאירופה, אלופי העולם, אנחנו על הפודיום. בסופו של דבר הציבור פה סובל, הילדים סובלים, המאמנים לא מתפרנסים. זו הבעיה, בגלל זה אני מבקש תאריכים.

יואל, אני רוצה להוסיף משהו לדיון החכם הזה. תראו, אנחנו יכולים לבוא בטענות לקבינט כמה שאנחנו רוצים, אבל אחרי שאמרנו את הדברים הנחמדים על כל השרים וודאי על חילי שאני אוהב אותו אהבה גדולה, כשאנחנו שואלים את הגברת האם יש להם מתווה, אז הגברת אומרת, לא, הוא לא לפניי.

סליחה, יש לנו מתווה.

אין בי ביקורת עלייך.

מייד תוכלי להתייחס.

כשאתה יושב בקבינט או כשאתה יושב בממשלה, אתה תחת הרושם של המשרד שבא להציג את הדברים שלו. לצערי הגדול בתקופת הקורונה מסתבר שחלק מהמשרדים, ואני לא לציין שמות אבל אנחנו לפחות במשרד אחד משותף, לא ידעו לבוא לקבינט הקורונה ולבקש להיפגש עם קבינט הקורונה ולעשות מתווה מאוד מאוד ברור, ועל המתווה הזה להילחם.

אילו משרד התרבות הספורט היה מחליט שכל שלושה ימים הוא פותח ענף אחד, אבל הוא היה מכין את עצמו לענף הזה ובודק תחלואה ויושב ומשכנע ואומר, במקום שאני אלך על כל החבילה שמייד גורמת לאנשים לשלוף ציפורניים, טניס אחד על אחד, אני הולך ביומיים האלה על טניס אחד על אחד, והולכים ואומרים, אנחנו מבקשים טניס על אחד, ושייט בעוד שלושה ימים. אני משוכנע שמי שיושב בקבינט, אומר, אני מתעסק עם השולמנים ועם החנויות רחוב וכו' וכו', תעזבו אותי. הנחישות שלכם מאוד מאוד חייבת להיות ברורה סביב השולחן, וכן, אני לא שומע מספיק את הצעקה שלכם, חבריי ממשרד התרבות והספורט.

אני רוצה להוסיף עוד משהו. אנחנו בוועדת החינוך. יש אלפי מורים לספורט שעובדים בתוך בתי ספר. האם אני או אתה ראינו מתווה של משרד החינוך רק לאותם מורים לספורט, איך להפעיל אותם עם קבוצות קטנות בבתי ספר?

בתוך בתי ספר יש התייחסות אליהם.

מחוץ לבתי הספר אחרי הצוהריים, חוגים בית-ספריים. יש מועדון בית-ספרי. אני ניהלתי בית ספר הרבה שנים. אלה מועדונים נהדרים שעושים, אגב, בכל הענפים שהזכירו כאן חוץ משייט. אין בדימונה ים, אבל גם אותם סוגרים, לכן אני אומר, אני מציע למשרד, קחו את האנשים הטובים האלה שנמצאים, תיזמו איתם פגישת חירום. יכול מאוד להיות שאני אתפרץ לדלת פתוחה, אבל גם עכשיו זה פגישת חירום, ותגידו, בואו תגידו אתם מה הם שלושה-ארבעה הענפים שאנחנו רוצים לפתוח אותם תוך עשרה ימים מהיום. אי אפשר כל הזמן להיפגש ולהגיד, יש מתווה והשר נחמד והוא הולך ומדבר, והאנשים קורסים. תאמינו לי, יש לי נכד בגן חובה במודיעין. יש לו חוג אחד, כדורגל, שזה משאת נפשו ומשאת נפשם של הילדים.

במקום פתוח ולראות איך מונעים מאותם 15 ילדים או עשרה ילדים להיות בחוג אחרי הצוהריים, זה זועק לשמיים. חבל שאין בזום נציגי תלמידים, חבר'ה צעירים ששטים ועושים ג'ודו, שיספרו מה עובר עליהם בימים האלה. אולי זה ישכנע את כולנו פי עשר ממה שאנחנו משוכנעים. תודה.

נכון. תודה רבה, מאיר כהן, אני ממש מחזק.

נורית, התחלת להגיד משהו, אולי איזו בשורה.

אני אשמח להגיב. קודם כל לגבי הנושא של המתווה, יש לנו מתווה מאוד מאוד מסודר של חמישה שלבים. אנחנו עובדים מול משרד הבריאות כל הזמן בשוטף ומנסים כמה שיותר להכניס את כל הספורט. אני חושבת שאתם מדברים על ענף אחד או שני ענפים. אנחנו מתייחסים הרבה יותר. אנחנו מתייחסים כמעט ל-67 ענפים. אנחנו נותנים מענה גם לתחרותי וגם לעממי וגם לחדרי הכושר וגם לבריכות. אנחנו הרבה מעבר לזה עושים את העבודה עבור כולם פה, ולפעמים גם אותנו, בגלל כל הנושא של התחלואה ובגלל שהפעם רוצים לעשות את זה בשלבים קצת יותר איטיים, אז פשוט רוצים להחזיר את זה בצורה קצת יותר הדרגתית.

נורית, כשאתם פונים למשרד הבריאות, נותנים לכם נתונים?

לנו יש נתונים. יש לנו ממונה קורונה בכל אגודה. יש לנו ממונה קורונה בכל איגוד. אנחנו יודעים בדיוק מה קורה בהיבט של התחלואה וגם משרד הבריאות יודע. בוודאי, יש לנו את הנתונים האלה. השאלה עד כמה פותחים את זה בצורה רחבה.

לגבי מה שהתייחסת, אנחנו גם עובדים בשיתוף פעולה עם התאחדות הספורט לבתי הספר ועם משרד החינוך, וכידוע לכם, מועדוני ספורט בבתי הספר בכלל עדיין לא התחילו לעבוד. הם פועלים יחד איתנו והרבה פעמים לפי המתווה שלנו. ב-א' עד ד' אין מועדוני ספורט וגם הם עדיין לא החזירו את כל הילדים לספורט עכשיו. המטרה שלנו היא להחזיר את זה. יש לנו באמת מתווה.

נורית, תודה. אנחנו שומעים את זה באמת הרבה. זה לא נגדך. השאלה היא פשוטה, האם מבחינה בריאותית מאמן יכול לבוא ולהדריך 20 ספורטאים ילדים בחוץ? היום מותר על פי החוק 20 ילדים בחוץ. האם מבחינה בריאותית מסכן אותם זה שמאמן נמצא לידם? זאת שאלה מאוד פשוטה. אני רוצה שתענו לי, משרד הבריאות, משרד הספורט, מישהו שיענה.

בסופו של דבר כמו שאמרנו, הרי אנחנו כולנו יודעים פה בחדר הזה שהוא לא מסכן והילדים לא מסתכנים. פשוט לא נותנים לו להרוויח כסף, לא נותנים לו להביא לחם הביתה. מה הסיבה? אנחנו לא יודעים, ועל זה כמו שאמרתי, צריך לריב שהמאמן כן יוכל להיות ליד הספורטאים, ליד הילדים ולגבות על זה כסף כי זאת הפרנסה שלו והוא חייב את זה.

בסופו של דבר כמו שאמרנו, גם ילדים אחרי זה מאבדים עניין בחוגים. הם לא חוזרים. כל הספורט שלנו מבוסס על ילדים כי הם אלה שמחזיקים את הספורט, הם אלה שמשלמים, לא המדינה. המדינה שמה על כסף כלום, גרושים. בסוף ההורים והילדים מחזיקים את הספורט הישראלי. ברגע שהילדים לא הולכים ולא משלמים למאמנים ולא לאגודות, כל הספורט קורס. לזה אנחנו מגיעים. כמו שאמרתי, אם יהיו לנו שלבים, אם יהיה לנו מתווה אמיתי לריב, אנחנו נעזור לכם לריב. אנחנו גם נעזור לשר, לחילי טרופר לריב על זה, כי אי אפשר לשתוק.

תודה. חבר הכנסת קושניר.

קודם כל, רם ויואל, דיון מאוד מאוד חשוב. אני שמח לראות חברים. חלק אני מכיר, חלק פחות. לי יש דז'ה וו, אני חייב לומר. אנחנו דיברנו על הנושאים האלה גם אחרי הסגר הראשון, ודיברנו לא רק על הנושאים האלה. התחושה שלי, שאתה מגיע לוועדות בכנסת, אתה מדבר על כל נושא, האומנות ותרבות וספורט, וספורט תחרותי ולא תחרותי, ואתה נתקל בסוג של קיר, של חוסר היגיון. הסיפור הזה של לקחת כסף ולא לקחת כסף זה בדיוק הנקודה.

יואל שאל שאלה מאוד נכונה, האם יש נתונים? זאת בדיוק הנקודה, שלאף אחד אין נתונים בגלל שהמשבר שאנחנו נמצאים בו, הממשלה פשוט איבדה שליטה. אין לה מושג איפה יש הדבקות ואיפה אין הדבקות.

התחושה שלי, שאנחנו שעות נדבר ונשמע ובסופו של דבר לא נמצא פתרון, למה? כי כמו ש-1 בספטמבר הגיע בהפתעה, ה-18 באוקטובר שזה שנת לימודים אקדמית, הגיע בהפתעה ועכשיו יציאה מהסגר, זה גם הפתעה. אף אחד לא מכין פה תוכניות מגירה. אני שמעתי את הנציגה של משרד התרבות והספורט. היא אומרת שיש מתווה. אם יש מתווה, תראו לנו אותו. זה סוד? זה שראש הממשלה הטיל חיסיון על דיונים בקבינט הקורונה ל-30 שנה, שזה גם אבסורד אבל זה כנראה לא בוועדה הזאת. אם יש מתווה, בואו תראו את המתווה. תתייעצו עם אנשי מקצוע, תגידו, זה בסדר, זה לא בסדר, אתם יודעים לעמוד בזה, לא יודעים לעמוד בזה? אולי אפשר לשפר כל מיני דברים.

גם לי יש ילדה בכיתה ה'. גם היא יושבת בזום ומשתגעת. בסוף הדבר הזה, אני לא יודע מה יהרוג אותנו לפני, הקורונה או זה שאנחנו נראה אחד את השני רק בזום. בסוף נעשה אולימפיאדה בזום.

אתה דיברת על טניס. אני חייב לומר שיושב-ראש המפלגה שלי, כמובן, כולם יודעים, משחק הרבה מאוד טניס והוא נתן דוגמא מצוינת. הוא אמר, חברים, באוטובוס נכנסים 50 איש וזה מותר. במגרש טניס אפשר להעמיד לפחות שבעה אוטובוסים אבל המגרש פתוח, וזה אסור. זה רק מצביע על האבסורד שבו אנחנו נמצאים.

אני באמת מאוד מברך על הדיון הזה. הלחץ הזה צריך להימשך למרות שאני אומר לכם, אני מאוד פסימי.

ולכן אנחנו נאלצים לעבוד בניגוד לחוק.

פסימיות לא מצדיקה עבודה בניגוד לחוק.

זה לא בניגוד לחוק. אני עובד בחינם כרגע. זה מותר לי.

בכל זאת אתה בכנסת.

אבל אנחנו נמשיך במאבק הזה ביחד.

אני מבין, אגב, את המצוקה.

רם, אני מעריך אתכם מאוד אבל אני לא חושב שאתם מבינים את המצוקה.

הרבה פעמים חושבים שחברי הכנסת הם כאילו - - - . בסוף יש לי ילדים ואחיינים וכולם סובלים.

אני חושב שצריך להבדיל. אני רואה הרבה מאוד חברי כנסת גם בקואליציה וגם באופוזיציה מנסים לזעוק את זעקתם של אנשים שנמצאים בשטח, כי אנחנו בשטח ואנחנו מדברים. הניתוק הוא מהכנסת לממשלה ולכן עצם זה שרם מקיים פה את הדיון יחד עם יואל, זה בדיוק כדי לשמוע אתכם ולנסות כל אחד בסיעה שלו וכל אחד באמצעים שיש לו, בוועדת כספים, בוועדת קורונה וגם בוועדה הזאת לדחוף את הנושאים האלה כמה שיותר חזק, לכן פה אתם, חבר'ה, במגרש ביתי, במגרש ידידותי. אנחנו פה בשביל להפעיל את כל הכוח שיש לנו כדי לסייע לכם. לצערי הרב אני אומר לכם שהנתק של הממשלה הוא כל כך גדול שזה לא מגרש טניס אחד, זה הרבה מאוד מגרשים אחד אחרי השני בשביל להשיג אותם, ואנחנו בסוף נעשה את זה.

תודה רבה חבר הכנסת קושניר. מסכים, וזה גם בסדר, אגב, לבקר.

דדי, בבקשה.

אני מגיע מהמגזר הפרטי. אני בעלים של מרכז חוגים לילדים, מחוגי ספורט וחוגי העשרה, פרטי. אני לא מאוגד תחת איגוד ואין לי גב או לובי פוליטי. אני לא יכול לזעוק את זעקתי חוץ מבאמת להטריד את יואל ועוד חברי כנסת, ימים כלילות.

לפני שאני אומר את הדברים שחשובים לי, אצטט: "עקב התערערות האמון יש עלייה בתחלואה. מצד הממשלה החוזה החדש אומר שקיפות, מקצועיות, ענייניות ושיתוף. אני אחראי. לא אתן שיהיו כאן הגבלות הפוגעות בכלכלה, שאין בהן שום היגיון". מי אמר את זה? פרופ' גמזו, נכנס לתפקיד שלו. מצד האזרחים הוא ביקש, אמון, התלכדות וציות. אני את שלי פעמיים עשיתי. אני לא עובד ממרץ. ממרץ אני לא מכניס שקל.

היה אצלי חבר הכנסת יואל. הוא ראה איזה מרכז גדול, לתפארת. אני צריך לממן אותו. אני כבר מתחיל לממן אותו מחסכונות שלי, כי אין לי ברירה. המרכז הוא מדהים. יש לי 1,500 ילדים אבל אני עומד להיות פושט רגל. אני לוקח כסף מהבית בשביל לממן אותו. זה לא העניין פה בכלל כי אנחנו בוועדת החינוך ואתה גם איש חינוך, כבוד היושב-ראש. בסוף ההיסטוריה תשפוט את הממשלה הזאת לא על זה שהם הצילו כמה נפשות, כי אנחנו יודעים שאין אובר תחלואה. היא תשפוט אותם על הנזקים הכלכליים, על דור שלם של ילדים עם פגיעות רגשיות, עם פגיעות גופניות.

אני אתמול עשיתי פעילות לתשעה ילדים באולם של 600 מטר. הילדים "עפו". אתמול היה לי שיחה במשרד אצלי, חצי שעה, עם נער בן 15 שבכה שהוא לא מסוגל יותר, ואחרי 20 דקות באימון הוא פרח. בתקופה הזאת החינוך הבלתי פורמלי הרבה יותר חשוב ממערכת החינוך הרגילה בזום. היא לא רלוונטית, וזה לא משנה אם זה חוג מחול, אם זה חוג שייט, אם זה מוסיקה. כל דבר שהוא אקסטרה עבור הנפש של הילדים ועבור הבריאות הגופנית שלהם, זה קריטי.

דיברה פה החברה על החלטות אבסורדיות. אני נאלץ להסביר לאימא לתאומים שילד אחד, חנן אותו אלוהים, הוא מוכשר, משחק בליגה, חזר להתאמן. אח שלו השני קצת שמנמן, קצת פחות מוכשר. מתאמנים באותה אגודה אצל אותו מאמן באותו אולם. אחד חוזר לשחק כי יש מאחוריו איגוד, והשני הוא עממי, הוא בית ספר לכדורסל. הוא שמנמן. הוא רוצה לשחק כמו אח שלו. הם תאומים. אחד חוזר, אחד לא. אין פה החלטות הגיוניות. אין פה רציונל.

אני רוצה להגיד משהו לא פופולארי, אבל מה לעשות, זה חלק ממה שאני צריך לעשות פה. בהחלט לא כל החלטות הקבינט הן עם ההיגיון שאני מסכים איתו, ואני רק שלשום ביטלתי פה החלטה של הקבינט ועדיין מחכה לשר הבריאות ושר החינוך שיחזירו אותה חזרה. אני משתמש בכלים שהכנסת נותנת לי. יאיר גולן חבר ועדה, יודע. אני רוצה להגיד משהו שלפעמים לא מספיק מתעסקים בו. אם כל החלטה שהיינו מחליטים, זה לא קשור עכשיו רק לספורט, זה קשור לכל מישורי החיים שלנו. אם כל הזמן אנחנו נבדוק מה קורה עם מי שלידנו, אתם תראו שמה שיקרה מהר מאוד זה שכל המשק יחזור.

אנחנו דיברנו על פעילות מחוץ לבתי הספר ואז אמרו לי, רגע, שהמורים יכולים לפגוש תלמידים בחוץ. אז אמרו רגע, מה עם בלתי פורמלי? תן גם למדריך הבלתי פורמלי לפגוש את אותה כמות ילדים. על פניו אתה אומר, נכון. אמרתי להם, רגע, אבל מה יקרה אחרי זה עם החוגים? גם חוגים ירצו פעילות של עד 20. אם חוגים עד 20, מה עם חדרי הכושר? מה שקורה מהר מאוד, באמת אני אומר את זה מהלב, זה שתוך שנייה אתה רואה מימינך ומשמאלך עוד המון דברים חסרי היגיון, ואתה אומר, תפעילו גם אותם, תפתחו גם את זה. מה שהיה קורה זה שתוך שנייה כל המשק היה נפתח. אין יכולת. מי שינסה, אני מאתגר אותו. אין יכולת להעביר קו ולהגיד, זה מאה אחוז היגיון ושהמשק יהיה פתוח רק לאותם אלה שצריכים. אין אפשרות לעשות את זה.

אני מזכיר לכם שהתחלתי בזה שיש הרבה דברים לא הגיוניים ואני בשום אופן לא מגן על כל החלטות הקבינט. לא תמצאו אותי עושה את זה. אנשים מתנגדים להחלטות הקבינט וגם אלה לפעמים מצביעים נגד, ויש הרבה ויכוחים בקבינט כל יום. רק אתמול השחירו את שמי היטב בקבינט, וזה בסדר גמור. אני רק אומר, מאוד קשה להעביר קו אחד ולהגיד, זה מאה אחוז עם הגיון. כן, זה מאתגר.

רם, אתה צודק, אבל בואו נסתכל רגע מזווית אחרת. אם אני מסתכל על זה לא ענפי אלא אני הולך לפי אזורי תחלואה, אז אני פותר את הבעיה. ברגע שיש לי מקום, יישוב, שכונה, ואפשר להגיע לרמה של שכונה בניטור נכון של תחלואה. אתה אומר, זו שכונה אדומה, אותה אני סוגר, כל שאר המשק פתוח ממחר לפי תו סגול. ריחוק חברתי, מסכות, בואו נחזור לחיים. זה שמוכרים לנו פה לוקשים על זה שמחר או מוחרתיים, בעוד שנה–שנתיים יהיה פה חיסון, אני לא יודע אם יהיה או לא יהיה. אני רק יודע שאנחנו חייבים לחזור לחיים, ויש דרך. מה הדרך? דרך של סגרים גיאוגרפיים ולא משקיים, ולפי חוקים ולפי ענפי פעילות. לשם צריך ללכת.

זה פוגש אתגר בכך שהרבה ממערכות החיים שלנו הן לא רק גיאוגרפיות. מערכת חינוך, אז יש לך מורים שגרים בעיר אדומה ועוברים לעיר ירוקה, ואני יודע כי התמודדתי עם זה בתקנות.

תבדוק אותם.

פשוט, זה לא.

צמרת אביבי, בבקשה.

שלום לכם, אני מנכ"ל עמותה של מפעילי חוגים. המדריכים שאני מייצגת הם גם עובדים בבוקר במסגרות החינוך כפי שאתה יודע, רם, אבל הם גם אחר הצוהריים. יש להם גם חוגים פרטיים, יכול להיות שמוסיקה, יכול להיות יצירה, יכול להיות אומנות, יכול להיות אנגלית. כל דבר. יכול להיות יוגה, כושר, כל דבר, אז מה? אסור. איפה כללי ההתקהלות של 20 בחוץ? הנה, אתמול יעל אודם כתבה שההנחיות החדשות יאפשרו ל-20 תלמידים להיפגש לפעילות לימודית-חברתית באוויר הפתוח.

זה אותה תקנה שאני מחכה לה, שאנחנו ביטלנו וכרגע הם עוד לא החזירו אותה כבר שבוע. לא מעניין אותם שזה לא קיים.

אם אני מביאה את דדי שיעשה את ההדרכה, 19 ילדים ומדריך שדדי לוקח כסף, זה אסור.

נכון.

זאת אומרת, הנגיף, יש לו יכולת לזהות מי משלם ומי לא. זה דבר אחד.

עכשיו אני רוצה להגיד לך. יש לנו תו סגול. תפתחו לנו איפה שאפשר. אל תעשו ראייה רוחבית, אה, חוגים? לא. בוא תראה מה העיריות עשו. אתה רוצה לשמוע מה העיריות עשו?

כן.

הם נתנו הנחיה, ויש לי פה הוכחות, עיריות מסוימות ברחבי הארץ, עיריות ירוקות נתנו אפשרות לפתוח. הם לא קראו לזה חוגים, הם קראו לזה התכנסות, הם קראו לזה סדנאות, העשרה. לא קראו לזה חוגים. הם גובים על זה כסף. יש מדריכים שמעבירים את החוגים. שתבין את מה שקורה פה בארץ.

אתמול התאבדה מורה ליוגה בגלל שהיא לא יכולה לעבוד. שתבין מה שקורה פה. אתם לא מדברים על זה. התקשורת לא מדברת על דברים כאלה והגיע הזמן שתבינו שיש פה דיני נפשות. אנחנו לא עובדים, אנחנו בבית כמו כלבים. אנחנו הסקטור האחרון. אנחנו החצר האחורית של החינוך. מה קורה פה?

אנחנו בכלל לא התחלנו לדבר על הפיצוי. אנחנו רק רוצים לחזור לעבוד. כסף לא קיבלנו. אני מסיים את 2020 במיליון שקל הפסד. קיבלתי 24,000 שקל. אנחנו לא פתחנו את זה פה. מיליון שקל הפסד בהכנסות. אתם מבינים את המספר הזה?

דדי, תקשיב, אל תקרא לחוג שלך חוג.

אני לא קורא לו חוג. אני עושה בייביסיטר ואני שם קופת צדקה בכניסה לאולם, וכל הורה שירצה, שיתרום לי.

בדיוק. ככה אנחנו נעשה.

אני צריך לשקר לבת שלי ששואלת אותי, אבא, אמרו שיש סגר, איך אתה פותח? אני צריך לגדל דור שלם, רואה אותנו מתחמנים, משקרים. למה? למה אני צריך להגיד לבת שלי, ההחלטות לא הגיוניות? אני כבר חי מחסכונות ולא רוצה. אני צריך לשקר? אני צריך לגנוב? שילמתי כל החיים שלי. מה זה הדבר הזה?

למה אני צריכה להגיד למדריכות שלי, סליחה, אל תעבדי בשחור. אסור לך לעבוד בשחור. אבל היא רעבה. אין לה אוכל בבית. אז מה אתה רוצה שאני אגיד לה? אני אגיד לה, כן תעבדי בשחור כי יש לנו מדינה מטומטמת. סליחה, אבל זה ממשלה של אינפנטילים. אין לי מה לומר על זה יותר.

רגע, רגע, אני מכבד את כל הכאב, רק בואו נשמור על השפה הראויה.

אני אומרת לך שמורה אתמול התאבדה. מה קורה פה? אני לא יודעת מה להגיד לך, רם. אתה חייב לבדוק את העניין ולעשות מעשה. אנחנו רוצים לעבוד. יש לנו תו סגול. תשחררו אותנו.

חשוב להבהיר באמת למחליטים בקבינט שמה ששמענו, המורה ליוגה שהתאבדה, אני גם יודע, נחשפתי לעוד הרבה הרבה מקרים, והטלפונים וההודעות שמגיעות אלי, שאנשים מבקשים כסף. אנשים, אין להם מה לאכול. אנחנו יודעים שיש עוד אנשים, חס וחלילה, בדרך לשם. אנחנו חייבים למנוע את זה. כמו שאמרתי, אנחנו רוצים להוריד את התחלואה ואנחנו רוצים להיות אחראיים ואנחנו רוצים לשמור על המדינה. אני מסכים עם הרבה ממה שאתה אמרת, אבל שהממשלה לא תיתן להיות מדינה בתוך מדינה והממשלה קודם כל תוכל לאכוף את ההתקהלויות, את ההלוויות והחתונות ומסיבות הטבע וכל מיני דברים כאלה. שהממשלה תעשה את העבודה שלה.

שקודם תתעסק בזה ולא איתנו, שאנחנו יכולים להקפיד על זה.

אני אפתח עכשיו קבוצה בערב, אחר הצוהריים, בחצר, בחוץ, בשדה ואני אגיד שפה מתפללים, וזהו, ואז מותר לי? זה לא הגיוני ולא מתיישב על הדעת. אני לא אקרא לזה חוג, אני אקרא לזה התקהלות. זהו.

צמרת, תודה רבה, וגם דדי. אתם אומרים דברים כואבים. אתם פשוט צודקים ברוב הדברים שאתם אומרים. אני רוצה להסביר בסוף מה גם אנחנו יכולים לעשות, אבל נורא חשוב שכל מי שהתחייבתי בפניו שידבר, ידבר.

נציגת ההסתדרות הרפואית בישראל, פרופ' רחלי דנקנר.

אני מודה לכם על הדיון המאוד חשוב הזה. אני פה כדי להביא את העמדה שלנו, רופאי בריאות הציבור. אני גם רופאת ספורט בהכשרתי.

אי אפשר להגזים בחשיבות העצומה של הפעילות הגופנית. אני חושבת שמי שיושב בחדר מבין את זה, אבל אני חושבת שמי שמקבל את ההחלטות, כנראה לא מספיק מבין את זה. מבחינתנו, כמו שלא סגרו את הסופרמרקטים והמכולות כי אנשים צריכים לאכול, אנשים צריכים לעשות ספורט ובוודאי שילדים. ההנחיות המקצועיות הן שילד צריך לעסוק לפחות שעה ביום בספורט, כל ילד, ומבוגר לפחות חצי שעה ביום בספורט. אנחנו צריכים לחשוב איך לאפשר את הדבר הזה במיוחד בתקופה של מגיפה של קורונה.

אנחנו חושבים שספורט בכלל צריך להיות אחד ממקצועות הליבה. צריך לחשוב איך לעשות יותר ויותר מזה. עצם זה שיש את הדיון הזה, זה נובע מהתפיסה המיושנת שרואה את הספורט כאיזשהו לוקסוס או כמותרות. זה חשוב מאוד להחזיר את הספורט התחרותי, אבל לא רק את הספורט התחרותי אלא את הספורט לכל ילד וילד, כי ספורט זה גם כן איזושהי התערבות שהיא מאוד שוויונית והיא מאפשרת לכל הילדים לבטא את עצמם.

הפעילות הגופנית היא דבר טבעי אצל הילדים ובזה שאנחנו מונעים את זה מהם, אז אנחנו לוקחים מהם את הדבר הטבעי הזה, ואחר כך כאנשים מבוגרים הם גם יהיו אנשים שהם נייחים עם כל ההשלכות הרפואיות הבלתי נסבלות שבאות כתוצאה מזה.

אני באמת קוראת פה, ואנחנו מומחים, אנחנו נשמח להשתתף בכל פורום. אנחנו נשמח לייעץ ולעזור בחשיבה איך מגבירים את הפעילות הגופנית. לא הייתה שום הצדקה לסגור את בריכות השחייה, לא לאפשר פעילות גופנית בוודאי שבאוויר הפתוח וגם במקומות סגורים תחת ההנחיות.

אם דיברתם על אם יש נתונים שמראים תחלואה בקרב ספורטאים, אז אין נתונים בארץ מכיוון שלא אפשרו את הספורט, אבל אנחנו כן עשינו סקר. סקרנו 8,500 מתאמנים, ובקרבם ראינו שאחוז התחלואה בקורונה והחשיפה לקורונה הוא הרבה יותר נמוך מאשר בקרב כלל האוכלוסייה. זה גם לא מפליא, כי מי שעוסק בספורט הוא יותר בריא מאשר הממוצע, ואין עדות מדעית מהעולם על זה שאנשים שעוסקים בספורט בימים אלו, יש בקרבם תחלואה עודפת או תחלואה בכלל. אין עדות מדעית כזאת כיום. אני אשמח לענות על שאלות, אם יש.

תודה רבה, רחלי. לא, אנחנו לצערי כבר ממש מתקרבים לסיום.

נמצאת איתנו גם קארין ארביב. שלום קארין, בבקשה.

שלום ליושב-ראש הוועדה ולחברי הוועדה. ראשית, אני רוצה להודות על ההזדמנות להציג בפניכם את המצב העגום בו תחום המחול והתנועה נמצאים. אני בעלת המרכז לאומנות המחול בחולון. אני עצמאית ואני חברת האגודה למחול, תרבות הגוף והתנועה.

אני אתחיל במשפט אחד. אנחנו מאבדים דור שלם של רקדנים ורקדניות. לאבד דור שלם של רקדנים ורקדניות זה אובדן לא רק עבור בעלי ובעלות מרכזי המחול, המורים והמורות ובתי הספר. לאבד דור שלם של רקדנים מצטיינים זה לאבד משאב חיוני ללהקות מחול בין-לאומיות כמו בת שבע, הבלט הישראלי, המסלול להכשרת רקדנים, שהם למעשה הנציגים שלנו בכל העולם.

אנחנו מגדלים רקדנים מגיל שלוש עד גיל 18, מכשירים ומאמנים אותם לתחרויות מחול בין-לאומיות וארציות. החל מה-15 במרץ שגרת המחול שלנו נקטעה, ובגלל חוסר הבהירות והיציבות מצד מקבלי ההחלטות, תוכניות שנתיות ומקצועיות פשוט נזרקו לפח. תחום המחול, למעשה 90% ממנו הוא מגדרי לכל דבר, ילדות, נערות, נשים. למעשה יש כאן פגיעה מגדרית חריפה ביותר לעומת תחומי ספורט אחרים.

אני רוצה להגיד לכם שהענף שלנו פשוט נמצא במצב של קריסה. כל יום שבו אנחנו סגורים, הוא יום נוסף של איבוד תלמידים ותלמידות. רשויות ותשלומים שממשיכים להיגבות. חלקינו כבר סגרנו את העסקים ומורים רבים פשוט הצטרפו למעגל האבטלה.

אגב, משהו שחשוב לי מאוד לציין, זה שבסגר הראשון אנחנו בעצם עמדנו מול משרד הבריאות ומשרד הספורט, ואנחנו אלה שהעמדנו את המתווה לחזרה לשגרה. אצלנו יש רשימה סגורה של תלמידים שמשתתפים. אנחנו יודעים בדיוק מי עמד ליד מי במהלך שיעור מחול, וכל העניין של קטיעת שרשרת ההדבקה, יש לנו יכולת לעקוב אחרי הדברים האלה כי פשוט אצלנו אנחנו גם מקפידים על שמירה של מרחקים. אין מגע בשיעורי מחול. עמדות חיטוי, מדידות חום, הצהרות בריאות, ובשורה התחתונה אומרים מחקרים, נתונים, להביא תוצאות. אפס הדבקה בתוך המתקנים שלנו.

השקענו עשרות אלפי שקלים בהתאמת המתקנים והכשרנו את הצוות שלנו, אז מדוע אנחנו לא חוזרים? אבסורד. שני ילדים נמצאים בכיתה, אחד הולך לחוג כדורסל אחרי הצוהריים והילדה נשארת בבית כי חוג המחול שלה לא פתוח. למוחרת בבוקר הם נפגשים בקפסולה בכיתה. זה נשמע למישהו הגיוני? לא נשמע הגיוני.

אנחנו דורשים ודורשות ממדינת ישראל וממקבלי ההחלטות להחזיר אותנו לפעילות באופן מיידי ולא לסגור ענף שלם שמביא כבוד וייצוג בכל העולם.

חבר הכנסת מאיר כהן דיבר מקודם ואמר, אם רק היה אפשר להביא ילד או ילדה שיבואו וידברו כמה החוגים האלה חסרים. אתמול נפגשתי עם תלמידה שלי, תלמידת כיתה י' באחד מבתי הספר המובילים פה בחולון, תלמידה מצטיינת, רקדנית מצטיינת שנמצאת במצוקה נוראית, והיא אומרת לי בצורה חדה ומפורשת, הריקוד מציל לנו את החיים, תחזירו לנו בבקשה את המחול. תודה.

תודה רבה, קארין.

אריק קפלן, נשיא ומנכ"ל התאחדות אילת וגם הנהגת ההורים הארצית. מה שלומך?

מצוין, תודה רבה. כמו שציינת, אני מייצג שני גופים ולשניהם אותו אינטרס לחלוטין. מצד אחד הילדים שחלקם רק עכשיו חזרו לבית הספר וחלקם עדיין נמצאים כריבוע בתוך הזום ואנחנו חייבים להוציא אותם החוצה. מצד שני יש לנו את כל המאמנים ואת כל האנשים שמפעילים את כל החוגים, שהם בעצם כוח האדם שמפעיל את הספורט בישראל בשטח. כל הספורטאים הטובים, האולימפיים והלא אולימפיים, כל הספורטאים מתחילים מאותם אנשים שהיום בשטח מגדלים לנו את הילדים האלה.

אנחנו נהגים להגיד, יעל ארד, ואצלנו יוליה סצ'קוב שהיא אלופת עולם בקיקבוקס, ואחרים, אבל כל אלה לא יהיו קיימים אם לא ניתן לילדים שלנו לצאת החוצה ולהתאמן.

אתה כמי שבקיא מאוד בנושאים שלנו, יודע שהם מגיעים באוטובוס ואז הם מתערבבים לנו בצהרון עם שלוש קבוצות, 28 ילדים. אנחנו זורמים. לא צריכים להיות 28 ילדים בקבוצה. אפשר להיות גם 20 ילדים בקבוצה מצומצמת יותר.

רוב הפעילות, אפשר לעשות גם ללא מגע. לא את כולה, את רובה אפשר לעשות ללא מגע. צריך לזכור שהאגודות חזרו לפעילות. מי שהיה פעיל באגודה, חזר לפעילות, אז אנחנו לא מדברים על כל כך הרבה בני נוער וחבר'ה צעירים, אבל אנחנו מדברים על אלה שבאמת צריכים לעשות אותה, כי בדרך כלל מי שהיה רשום באיגוד או אגודה מסוימת, יש לו הרבה יותר מענה בספורט.

מי שרק עשה חוג, זה באמת מה שמחזיק אותו, כמו שדיברו, מבחינה רפואית, מבחינה בריאותית, מבחינה נפשית, אנשים שחייבים לקום מהכיסא ולעשות ספורט. אנחנו חייבים למצוא איזשהו מתווה שיאפשר לנו לתת לאותם אנשים לעבוד, לאמן את הילדים שלנו כדי שהם יוכלו לצאת מהבית. צריכים למצוא את הדרך לעשות את זה באחריות, בצורה מסודרת, אבל אני משוכנע שיש דרך. כמו שמצאנו דרך להחזיר את א'-ד', את הצהרונים, ואני מקווה שבקרוב נוכל להחזיר את יתר הילדים שלנו לבתי הספר, ככה אני משוכנע שאנחנו יכולים ואני יודע שאנחנו חייבים למצוא דרך.

המאמנים האלה מאמנים את דור העתיד של הספורט בישראל. בלעדיהם לא יהיו לנו ליגות בכלל. אפילו כדורסל. יש המון ענפים חשובים יותר שכרגע פשוט הילדים האלה יושבים בבית ולא יכולים להתאמן. גם בקריטריונים החדשים שנקבעו, כל הילדים החדשים, יכול להיות שזה נאמר ולא שמתי לב, לא יכולים להיכנס כי הם היו צריכים להיות פעילים בעצם בעבר, ואז אנחנו מונעים מדור צעיר להיכנס. דרך אגב, גם מונעים חלק מהתחרויות כי הם בעצם אמורים להיות חלק, לכן אני באמת לא רוצה להאריך. אני אשמח שהוועדה תעשה כל מה שביכולתה.

אנחנו בספורט ובהנהגת ההורים הארצית נעשה כל מה שצריך וכל מה שאנחנו יכולים כדי שהילדים של כולנו, לא משנה אם אתה לומד בממלכתי, ממלכתי-דתי או בכל מקום אחר ומאיזה מגזר, יוכל לעשות את הספורט.

לא התייחסתי בכלל כי אחרים התייחסו, למצב הכלכלי הכול כך קשה של אותם מאמנים. ליבנו-ליבנו עליהם.

תודה רבה, אריק.

תיכף אנחנו נסכם, גם אני וגם יואל נתייחס לדברי סיכום. אם מישהו מכם שהגיע, ניתן לכם את הזכות כי אתם לא בזום, רוצים להגיד עוד משפט לסיכום, אז בבקשה.

קודם כל לגבי נתונים. כל נציג של איגוד, כל מנכ"ל, יושב-ראש, יכול בקלות להביא את הנתונים של הענף שלו. מה-1 במרץ שהתחילה הקורונה, היו תקופות לא מבוטלות שהספורטאים הילדים התאמנו, אלה שעשו ארבע תחרויות. יש לנו נתונים, רק צריך לשאול אותנו. לא שאלו אותנו. זה לא בעיה להשיג. זה אחד.

שניים, אני רוצה להגיד גם לנורית. אני בטוחה שכל ענף יכול לסייע המון בנושא של המתווה של כל ענף שלו כדי שתהיה דיפרנציאציה. אפשר לפנות אלינו לבקש. אנחנו נעביר ניירות מסודרים. אין שום בעיה, רק לפנות ואנחנו נעשה את זה.

אני רוצה לומר דוגמא קלאסית מהשטח. בשעה שנבחרת שייט יוצאת לאימון של 10–20 חבר'ה עם מאמן תחת פיקוח מלא על ההנחיות, בחוף וגם במים, למרות שבמים גם ככה כולם רחוקים, אני שומעת מאותם חברים, תקשיבי, אנחנו יוצאים לאימון, יוצאים אחד-אחד למים, שומרים על ריחוק, לא נכנסים למבנים סגורים, ולידנו כל הספורט העממי היחידני שמותר, אחד בתוך השני בלי שום פיקוח, בלי שום כלום, זאת אומרת שאם מחזירים, הגיוני קודם להכניס את הפעילות המאורגנת, המסודרת, המפוקחת ואחר כך את העממית הלא מפוקחת. בזה אני סיימתי, ושוב, רק להציע את עזרתנו בכל מה שניתן. רק להשתמש בנו.

תודה רבה.

חבר הכנסת שפע, אם אפשר שני משפטים.

אפשר משפט.

אני מבקש שיופיע בסיכום הדיון שאנחנו מבקשים את המתווה הברור. לעשות דיפרנציאל מול משרד הספורט. עוד דבר, נורית שרביט דיברה על שנתיים של פעילות. זה לא שנתיים, זה שנה וחצי. אני שואל למה רק על מרץ. האם ילד שהתחרה ביולי-אוגוסט האחרון, זה לא נחשב? אנחנו מבקשים שמחשבים יהיו עד היום, כי יכול להיות שעוד חודש תהיה לנו תחרות.

תודה רבה.

חבר הכנסת רזבורוב, יוזם הדיון, סכם מצידך.

קודם כל תודה על הדיון. אני חושב שהדיון חשוב. הרבה אנשים היו קשובים. זה חשוב להם מעבר לפרנסה. אנחנו גם מדברים על בריאות העם, בריאות הילדים שלנו. כמו שהסופרים פתוחים, כמו שעוד הרבה ענפים פתוחים כי הם חיוניים, אז גם ספורט הוא חיוני לפי כל המומחים בעולם, כולל גם בארץ. אנשים שנמצאים במערכת הבריאות טוענים שספורט הוא חיוני, הוא חשוב.

אני קורא לך, קורא לוועדה לדרוש את המתווה הנכון. המתווה זה נחמד. אנחנו רוצים תאריך, מתי יתחילו החוגים, מתי האנשים יחזרו לפרנס את המשפחות ומתי הילדים שלנו יהיו במסגרות, ובאמת אנחנו נציל אותם. אנחנו מצילים דור שלם. תודה לך.

תודה רבה לך.

כבוד היושב-ראש, רק משפט באמת אחרון. אני בטוחה וסמוכה שיש בכוחך לתת לנו את המענה, ומבחינתנו כבר היום להתחיל לעבוד.

תודה רבה על האמון. רק צריך להגיד למען הסדר הטוב, הגוף היחיד שיכול להחליט את מי מחזירים ואת מי לא, זה קבינט הקורונה. זה החוק בישראל. לכנסת יש הרבה מאוד כלים גם כדי לגרום להם לעשות את זה וגם אחר כך לתקן ולשנות תקנות, וכמו שאמרתי, אני עושה את זה לא מעט לאחרונה כשזה ראוי.

אני מחזק את רוב הדברים שאמרו. אני מנסה לזקק. נורית, אני פונה כמובן אליך אבל בעיקר לשר התרבות והספורט ולמנכ"ל משרד התרבות והספורט. אני יודע שזה חשוב לכם. אני חושב שאפשר ממש בדחיפות לייצר תוכנית דיפרנציאלית שלפחות מתחילה לאט לאט להחזיר את מי שאפשר להחזיר. אי אפשר לחכות רק לפעם הבאה של השלב הבא שיפתחו ואז להחליט אם פותחים את כולם, כן או לא ביחד, כי אז מה שיקרה לצערי הרב, זה שלא יפתחו אף אחד. הלוואי ואני טועה אבל זה החשש הגדול שלי.

אומנם לא הצגת פה מתווה או איזושהי תוכנית פעולה, אבל אני חושב שזה החובה המוסרית שלכם כלפי אותם אנשים. שמענו פה את דדי, שמענו את צמרת שבאמת זעקו מדם ליבם, אגב, את זעקתם של אלפים שפשוט לא הגיעו לפה. אנשים יושבים בבית גם בלי פרנסה. הבריאות הנפשית שלהם נפגעת אנושות. אני אומר את זה פה יום-יום בהקשרי מערכת החינוך, אבל זה ודאי נכון גם להקשרים של חוגים, של איזושהי פעילות של אנרגיות.

אני יודע להגיד שאני כל יום מדבר עם הבן שלי על זה שהוא ירקוד בבית, כי זאת אולי דרך שלו להוציא אנרגיות, אבל זה לא אמור להיות ככה, והוא עוד קטן, אז יש אולי פתרונות אחרים.

אני באמת מצפה ממשרד התרבות והספורט לא לחכות עוד יום אחד ולהציג אופציות בתוכנית סדורה שכשקבינט הקורונה יפתח את השלב הבא, וזה יקרה בין אם בשבוע הבא או בשבוע שאחרי. אתם תהיו מוכנים כדי להחזיר חלק מהפעילות לפחות לשגרה, בתקווה שהתחלואה לא תדרדר לנו ונוכל להחזיר מהר מאוד גם את השאר. זו התקווה, אני שם את זה על השולחן. זאת הדרישה שלנו מהוועדה ואנחנו גם מתכוונים לעקוב אחרי זה, גם אני ביחד אתכם וביחד עם חבר הכנסת רזבוזוב.

הרבה פעמים אנשים מגיעים לדיון והם לא בטוחים מה ייצא מזה, אבל הרבה מאוד פעמים אנשים מקשיבים לנו במשרדי הספורט, הולכים עכשיו, קובעים פגישה, מבינים את המצוקה, שמעו את המצוקה, ואני מקווה שזה מה שיעשה. גם אני אישית אדבר על זה עם שר התרבות והספורט.

תודה רבה לכולם, אני נועל את הישיבה. בהצלחה לכולנו.


הישיבה ננעלה בשעה 13:06.