פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



8
ועדת הכספים
03/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 160
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, ט"ז בחשון התשפ"א (03 בנובמבר 2020), שעה 12:15

הצעה לסדר היום בנושא: חוסר במרכז שיקום בצפון, של חברי הכנסת אופיר כץ, אלעזר שטרן, סמי אבו שחאדה ויוסף טייב

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר
ינון אזולאי
אופיר כץ
מיקי לוי

סמי אבו שחאדה

רועי רייכר - רפרנט בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

ידידיה שרלו - מנהל תחום כלכלה ובקרה במוסדות אשפוז, משרד הבריאות

ד"ר יצחק זיו-נר - ראש אגף השיקום, משרד הבריאות

ד"ר הגר מזרחי - סגנית מנהל בית חולים פוריה

שיר שפר להד
שלומית ארליך

טמיר כהן

אירית שלהבת



הצעה לסדר היום בנושא: חוסר במרכז שיקום בצפון, של ח"כ יוסף טייב, סמי אבו שחאדה, אלעזר שטרן, אופיר כץ

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. אנחנו עוסקים בהצעה לסדר היום בנושא: חוסר במרכז שיקום בצפון, של חברי הכנסת אופיר כץ, אלעזר שטרן, דמי אבו שחאדה ויוסף טייב. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה גם על ששינית את סדר היום לבקשתי, אני מעריך את זה.

אני מגיע עכשיו מדיון בוועדת העבודה והרווחה, לגבי פריסה לא שוויונית של מכשירי פט-סי-טי, שגם שם נעשה איזשהו עוול לצפון. בכלל נושא צמצום הפערים במתן שירותי הרפואה בין הפריפריה למרכז הוא נושא שקרוב מאוד אליי, נושא הדגל שלי, אם כך אני יכול להגדיר אותו. סיירתי כבר בכל בתי החולים בפריפריה, שם אני לומד את המצוקות, שאני מכיר, אני לומד אותן הלכה למעשה ממנהלי בתי החולים, מן הרופאים, מן הצוותים הרפואיים. לצערי אני לא יוצא מעודד מאותם סיורים כי הפערים באמת גדולים.

אדוני היושב-ראש, אתה יודע שבכל אזור הצפון, הגליל המזרחי, אין לנו מרכז שיקום. זה אומר שאדם שצריך שיקום כלשהו צריך לנסוע למרכז. זה יכול להיות שעה וחצי, זה יכול להיות שעתיים ואף יותר. יש גם את הקושי של המטופל שצריך שיקום. אני לא יודע מה השיקום מועיל אם הוא צריך לנסוע ארבע שעות. דבר שני, זה מצריך מלווה. בדרך כלל זה בן משפחה שמשנה את שגרת חייו ולוקח יום חופשה מעבודתו וזו באמת סיטואציה מתסכלת. והאופציה השלישית של אותם אנשים זה פשוט לוותר על הטיפול. הנסיעה הארוכה, המרחק הרב, מה שזה מצריך מהם – הם מוותרים על הטיפול. הייתה כתבה לפני חודש בערוץ 1 של רובי המרשלג, שבה הוא הראה את הפנים של אותם אנשים שנאלצים להתמודד עם החוויה, לנסוע למרכז כדי לקבל טיפול. הייתה שם גברת שאמרה שהם העדיפו לוותר על הנסיעה הארוכה וקנו מכשירים לבית בשביל שבעלה יוכל להפעיל את עצמו.

הממוצע הארצי הוא מיטת שיקום לכל 10,000 תושבים. בצפון זה מיטה לכל 50,000 תושבים. לקשישים המצב גרוע יותר.

ב-2018 ניתן אישור ורישיון לבנות מרכז שיקום בבית החולים פוריה. את השלב הראשוני של התכנון וכל הדברים האלה הם כבר סיימו. הבעיה היא שהתקצוב למרכז השיקום היחיד שאמור להיות בצפון הוא פחות מחצי מן העלות האמיתית שלו. ביקשו מהם לגייס תרומות. הם גייסו יותר מ-50 מיליון שקלים, שזה באמת סכום יפה מאוד, במיוחד לבית חולים פריפריאלי. לצערי, לא רק בארץ, לבתי חולים פריפריאליים הרבה יותר קשה לגייס תרומות. מה לעשות, האנשים המבוססים יותר נמצאים במרכז והם רוצים את השם שלהם על בתי החולים הנחשבים יותר ולכן יש קושי רב לגייס תרומות בפריפריה. זה אומר שאם נישאר עם התקצוב הזה יהיה לנו שלד אבל לא יהיו לנו מחלקות, לא יהיה לנו טיפול ולא יהיה לנו מרכז שיקום.

לכן ביקשתי להעלות את זה לסדר היום של הכנסת.

מי צריך לתקצב את זה?

משרד האוצר צריך לתקצב את זה. נתנו 110 מיליון שקלים. העליתי את זה לסדר היום, הבאתי את זה גם לפה כדי שנקיים על זה דיון נוסף, בשביל לראות איך אנחנו יכולים לגייס את הסכום.

אזכיר לך מה היה לפני שלוש שנים עם בית חולים פוריה, איך פעלנו.

הייתי בפגישה עם שר האוצר והוא כן מוכן להירתם לנושא, הוא מבין את החשיבות. אני חושב שכל אדם נורמלי ושפוי מבין שחייבים להקים מרכז שיקום בצפון. לא ייתכן שתושב הצפון יקבל פחות מתושב המרכז. לא ייתכן שתושב בצפון שצריך לעבור שיקום יצטרך לנסוע שעתיים בשביל לקבל אותו. תהיה לי גם פגישת המשך במשרד האוצר עם שר האוצר והצוותים שלו שאחראים על תחום הבריאות, על מנת לראות מאיפה אנחנו מגייסים את הכסף כדי שבית החולים לא יתחיל את הבנייה ואז יעצור כי ייגמר לו הכסף. תודה רבה.

תודה. אדבר איתך, אתה רכז הקואליציה בוועדה: יכול להיות שנעשה ועדת משנה לעניין הפריפריה. נראה גם איך לכנות את זה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

נבקש שהנושא הזה יתקדם. בבקשה חבר הכנסת שחאדה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול אני מתנצל על האיחור שלי, הייתי בוועדה אחרת.

עברתי על ניירות העמדה ששלחו כל מיני ארגוני זכויות אדם שעסקו בנושא וחקרו אותו. הם מציעים לנו שתי המלצות חשובות, שלדעתי אם נאמץ אותן זה יעזור לנו בכלל.

דבר ראשון, הם מציעים לנו לעשות אמות מידה, לקבוע קריטריונים לגבי הזכויות של המטופלים. אנשים צריכים לעבור שיקום – שיהיו קריטריונים לכל התושבים בארץ. זה יפתור את הבעיה גם בצפון וגם בפריפריה בכלל, שיהיו קריטריונים קבועים.

דבר שני שיכול לעזור מאוד לקידום מרכז השיקום בפוריה הוא עניין המאצ'ינג. פוריה לא יוכל לעמוד במאצ'ינג שהמדינה מצפה ממנו וכפי שאמר ידידי זה יתקע את הפרויקט, פשוט יהיה לנו שלט ולא יהיה לנו פרויקט.

אם תוקם ועדת המשנה, ואני מברך על הרעיון, זה רעיון מצוין, דיברתי עם כמה אנשים בתחום הבריאות בצפון, עם פרופ' פהד חכים שמנהל את בית החולים בנצרת ועם אנשים אחרים. לא כל מרכזי השיקום צריכים להיות במרכז הענק שחשוב ורצוי שיהיה בפוריה. זה חשוב, זה טוב, זה פרויקט גדול שעונה על המון צרכים, אבל אפשר גם לעשות מרכזי שיקום – כי על פי חוק מגיע לאזרחים טיפול בבריאות במרחק סביר, באיכות סבירה, ברמה סבירה וכולי. הצפון צריך יותר ממרכז אחד, כפי שיש במרכז הארץ כמה מרכזים. הצפון רחב. בגלל הפערים הגדולים אנחנו מדברים עכשיו על כך שיקום מרכז שיקום בפוריה, זה חשוב ומצוין, אבל זה לא יענה על כל הצרכים.

מדברים על עוד צורך חשוב מאוד, שהוא ההנגשה התרבותית של שירותי הבריאות. עניין השפה חשוב מאוד. רוב האוכלוסייה הערבית גרה באזור הצפון כך שרצוי שיהיה גם בסח'נין, בנצרת, באיזה מקום מרכז שיקום שייתן את שירותי הבריאות עם הנגשה תרבותית.

אין בפוריה ואין בצפת.

אני מסכים, גם זה חשוב וגם זה חשוב. אנחנו רואים את הצורך כבר מעכשיו.

בואו נדבר קודם שיהיה בגלל שבינתיים אין בכלל.

אני לגמרי אתכם. אני סבור שצריך להרים את הפרויקט הזה בפוריה, אני מסכים. אני אומר שגם אפשר לעשות מרכזים הרבה יותר קטנים שקרובים יותר לאנשים וייתנו את השירות ויהיו מונגשים גם גיאוגרפית וגם תרבותית גם לאוכלוסייה הערבית ולכל האוכלוסייה בצפון, גם במזרח הגליל וגם במערב הגליל. צריך לחשוב על זה כי רואים שיש צורך.

הדבר האחרון, פרופ' חכים למשל אמר שהם הודיעו למשרד הבריאות שיש להם קרקע, הם מוכנים לתת את הקרקע ולבנות מרכז קטן, כך שבעלויות נמוכות מאוד יוכל להיות מרכז שיקום גם בנצרת שיוכל לשרת את נצרת ואת נוף הגליל ואת כל האזור.

תודה רבה. מיקי לוי, בבקשה.

אני רוצה להזכיר לך, אדוני – ותודה רבה לאופיר כץ שמציג את זה פעם נוספת – לפני כשלוש שנים, בעקבות היעדר מיטות שיקום בבית חולים פוריה, פנה אלינו מנהל בית החולים פוריה דאז. אמרנו שלא יכול להיות שמרמת הגולן או מטבריה או מכפרי הסביבה ייסעו לתל אביב כדי לקבל שיקום, כי גם בצפת אין מיטות שיקום. אנחנו השגנו כאן כסף, אם אני לא טועה, אני צריך לבדוק אצלי בניירת, בסדר גודל של 85 מיליון שקלים. סוכם עם האוצר, ואחרי חצי שנה או שנה הובא לידיעתי שהאוצר דרש מהם מאצ'ינג. הם אמרו: אנחנו לא מסוגלים להביא מאצ'ינג לסכום כזה. קרה מה שקרה, לא הייתה ועדה, הייתה מערכת בחירות והנה הגענו עד הלום ואופיר כץ מביא את אותה בעיה של מיטות שיקום. ניתן כבר בעבר כסף. היום במצב הנוכחי לא מסוגלים לעשות מאצ'ינג, צריך להביא כסף. אין מיטות שיקום. אז דיברנו בסך הכול על תוספת של 16 מיטות שיקום בפוריה.

קודם כול, יישר כוח לאופיר כץ שיזם את הדיון הזה. גם חברי חבר הכנסת יוסף טייב הצטרף להצעה לסדר אך הוא לא נמצא כאן, אשמח גם לייצג אותו ולייצג את עצמי כתושב הצפון וכמי שמכיר את הפריפריה. דיברתי גם עם מנכ"ל בית החולים, ד"ר ארז און, שבאמת עושה עבודה טובה מאוד בפוריה ואנחנו יודעים שמפעם לפעם הוא רק משפר ומייעל את בית החולים, את הטיפול וגם במחלקות עצמן אנחנו רואים את זה.

למען גילוי נאות, יש לנו גם הכרת הטוב לבית החולים הזה. אחותי נפצעה בתאונת דרכים עם כל בני משפחתה, עם בעלה ושני ילדיה, בחזרתם מטבריה לחיפה, הם נפצעו קשה. בהתחלה חשבנו שהם בפוריה ואולי צריך להעביר אותם, אולי המקום לא טוב. אני חייב להגיד לכם שטיפלו בהם בצורה באמת מסורה. זו תאונה שכולנו זוכרים, וברוך השם הם היום על הרגליים ומשתקמים. אז היה שיקום בחיפה, והציעו להם גם ללכת צפונה יותר.

אני מסתכל על אנשים שצריכים שיקום דווקא באזור הגליל המזרחי. יש מרכז שיקום יום במבואות חרמון, שהוא מרכז גדול מאוד, יפה וטוב, אבל זה מרכז יום. צריך לפעמים שיקום לאורך תקופה. נכון שצריך גם בנהריה ובנצרת ובצפת, צריך בכל המקומות האלה כדי לקרב את הפריפריה, שהיא תהיה בעצם המרכז. אבל כרגע מה שנמצא לנו על השולחן הוא בית החולים פוריה בטבריה, ששם כבר התחילו. כרגע חסרים להם כ-140 מיליון שקל, אם אני לא טועה, רק לשלב א'.

מדינת ישראל צריכה להבין שבמיוחד בתקופה כזאת של קורונה, זו שנה שבה חייבים כמה שיותר לתמרץ, לעזור ולמצוא את הפתרונות של הכסף הזה. יכול להיות שמצד אחד זה הרבה כסף, אבל זה כסף מועט אם אנחנו ניקח את ההוצאות של המשפחות האלה שיוצאות וצריכות לנסוע, כמה אבדות נוספות יש לנו בגלל זה. אני חושב שזה מתגמד ומשרד האוצר צריך לעשות הכול על מנת לעזור ולסייע לבית החולים הזה.

תודה רבה. ד"ר יצחק זיו-נר, ראש אגף השיקום במשרד הבריאות, בזום, בבקשה.

שלום לכם, אני שמח מאוד שאתם מעלים את הנושא לסדר היום, כל הכבוד לכם, נושא חשוב ביותר, בכלל שיקום בישראל, שאין לנו מספיק מיטות ארצית, ובוודאי בפריפריה הבעיה קשה יותר.

לאור ראיית הקושי הזה משרד הבריאות נתן תעדוף ובשלוש השנים האחרונות בתוכנית הרב-שנתית הוקצו מיטות שיקום רבות. אחד הפרויקטים זה בית חולים פוריה שציינתם. אני גם בוועדה שהקימה לאחרונה חטיבת בתי החולים במשרד הבריאות שמטרתה לעקוב אחרי הבנייה של בית החולים השיקומי בפוריה, שיכלול ארבע מחלקות, שתיים גריאטריות ושתיים של שיקום, כלומר תהיה תוספת של 72 מיטות שיקום, ופרט לכך גם שיקום יום. זה יהיה פתרון בגליל המזרחי.

בגליל המערבי יש את בית חולים הגליל המערבי בנהריה עם מחלקה של 40 מיטות. לצערי בכל אירוע של קורונה סוגרים את המחלקה הזאת והופכים אותה למחלקת קורונה כך שיש 40 מיטות שיקום עם צוות שיקום מיומן שאינו בניצול לטובת השיקום לאוכלוסיית הגליל המערבי.

למה סוגרים דווקא את המחלקה הזאת?

שאלה טובה. אני לא מקבל תשובה טובה.

לא דיברתי עם ד"ר ברהום, שהוא באמת אדם מוערך ואני יודע שהוא מנהל בית חולים מוערך מאוד, אבל יכול להיות שאם תשאלו אותו, לא פעם הוא אמר שיש חוסר בתקציב. יכול להיות שזה מה שגורם לו לגעת דווקא במקום הזה. אולי כדאי לשבת איתו בצורה מסודרת ולשמוע למה דווקא מרכז השיקום נסגר. אולי יש לו מחלקות אחרות שהוא יכול לסגור. קשה לי להאמין שד"ר ברהום לא יענה לכם תשובות.

אם בכספים עסקינן, כי אתם ועדת הכספים, ד"ר ברהום מתקשה מכיוון שקופות החולים אינן משלמות את הסכומים הריאליים לשיקום. לשיקום יש תשומות גבוהות. זה צוות של רופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים, מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, תזונאים. הוא חושב שהוא לא מקבל מחיר ריאלי עבור יום אשפוז. אני כן חושב שהוא מכיר בחשיבות השיקום.

המחיר בפריפריה פחות מאשר במרכז?

משרד הבריאות הוא משקיף שיושב על הטריבונה?

ממש לא. אנחנו נוקטים בגישה פרואקטיבית. אנחנו משוחחים איתו.

לא הבנתי. אתם צריכים להגיד מה סוגרים ומה לא סוגרים. אתם צריכים להגיד איזה מרכז שיקום קיים ואיזה מרכז שיקום ממשיך להתקיים. כל הצפון נמצא בלי מרכז שיקום.

גם יותר מזה, הוא אומר בעצם שיש 40 מיטות שנסגרו שם בגלל שמנהל בית החולים לא מקבל מקופות החולים. כמשרד הבריאות אתם צריכים לדעת אם זה נכון או לא ולטפל בזה כדי ש-40 המיטות האלה יהיו ויוכלו לשמש לשיקום. תפנו מקום לטיפול בקורונה במקום אחר ואז תוכלו לפנות תקציבים גם לפוריה.

קודם כול, העניין מטופל, אנחנו לא יושבים על הטריבונה. אנחנו נוקטים בגישה פרואקטיבית ומקיימים שיחות עם ד"ר ברהום. אני מקווה מאוד שהוא יפתח את המיטות.

אבקש תשובות. אני רוצה שתעקוב אחרי זה. אולי נקים את ועדת המשנה הזאת, לעקוב אחרי הסיפור הזה. זה סיפור עצוב מאוד. החברים העלו פה טענות נכונות, שאנשים צריכים לנסוע מהצפון למרכז הארץ. לא יכול להיות שלא יהיה מרכז שיקום בצפון.

אין על כך ויכוח.

בגלל המרחק הזה חלק מן האנשים לא מקבלים את הטיפול.

רק אסיים ואציין שבבית חולים בעפולה יש 19 מיטות שיקום והוקצו עוד מיטות כדי להשלים את המחלקה ל-36, אבל זה גם לא נפתח. יש 19 מיטות במקום 36, שקיימות פיזית ומתוקצבות על ידי משרד הבריאות.

הדבר השני שגם התייחסתם אליו הוא שיקום בקהילה. לא הכול צריך להיות באשפוז. אנחנו מנסים לעודד פתיחת מרכזי שיקום בקהילה. לאחרונה נפתח בשפרעם, במבואות חרמון כפי ששמעתם ובעוד מקומות. בהינתן שמרכז השיקום בבית החולים בפוריה ישלים את הבנייה זו בהחלט תהיה תרומה נכבדה מאוד ואנחנו נמשיך לנסות להרחיב.

אני רוצה להדגיש שבבניית הקירות לא מסתיימת המלאכה. אין רופאי שיקום בישראל ואני ביקשתי בזמנו ממנכ"ל משרד הבריאות להקדים תקנים. משמע, שמשרד הבריאות יממן תקנים למתמחים כדי שבבוא היום כשבית החולים יהיה בנוי יהיו רופאים שיוכלו להפעיל את מחלקות השיקום. מנכ"ל המשרד בזמנו הקצה תקנים להקדים על מנת שאנשים יתמחו בבתי חולים במרכז הארץ, כדי שבבוא היום נוכל לאייש את המחלקות.

אנחנו גם מצפים שבתי החולים בצפון יהיו קצת יותר עם יוזמה ופעילות ויקבלו את הדברים שמשרד הבריאות מקצה להם וינצלו אותם כפי שהיינו מצפים.

אם אני מבין נכון, משרד הבריאות הוא המשרד המרכזי שמפעיל את מערכת הבריאות הציבורית בארץ. כל הזמן אתה נוקט בלשון: אנחנו מבקשים, אנחנו מקווים, אנחנו מתפללים. אתם לא יכולים לחייב? כאשר גיאוגרפית חלק נכבד מתושבי המדינה אין להם את זה, להגיד להם: אתם לא יכולים להמשיך לתפקד בלי שיהיה מרכז השיקום הזה. זה נשמע לי חסר היגיון.

זה מה שנעשה, כבוד חבר הכנסת. הקצו את המיטות, נתנו את התקציבים. כנראה צריך עוד. על נושא הכסף אני לא יכול לדבר. אני מעלה לסדר היום את החשיבות. אנחנו עוקבים האם מנצלים את מה שאנחנו נותנים.

מי צריך לדבר על הכסף?

את החשיבות אנחנו העלינו.

יש מקום להשתפר, אבל אנחנו נמשיך לשקוד שייתנו ויקצו יותר לצפון. בהחלט נשמח לעזרה של ועדת הכספים ושל משרד האוצר להקצות יותר לפריפריה.

סגנית מנהל בית החולים פורייה, ד"ר הגר מזרחי, בבקשה.

שלום רב לחברי הוועדה. אקצר בדבריי, אני יודעת שזמנכם יקר.

ראשית, אני רוצה להודות לכם ולחבר הכנסת אופיר כץ על העלאת הנושא. זה נושא חשוב מאוד.

המרכז בשלבים של בנייה. הייתי שמחה להראות לכם – אנחנו כבר בשלב של בניית השלד של הקומה השלישית.

מדובר במרכז שעיקר העשייה שלו תהיה אשפוז שיקומי, מלבד אשפוז יום ומרכזי יום שהוזכרו כבר.

התקציב שהוקצה לנו על ידי המדינה עומד על 110 מיליון שקלים. התקציב הזה יכסה את התכנון ואת בינוי השלד. השלבים הבאים של העשייה – מתוך 162 מיטות, אנחנו מכוונים מראש, בגלל קשיים תקציביים, לפתיחה של 90 מיטות אשפוז. התקציב החסר עומד על 126 מיליון שקלים. מלבד זה אנחנו כמרכז רפואי הקדשנו מאמצים רבים וגויסו 62 מיליון שקלים. בסך הכול 110 מיליון שקלים ו-62 מיליון שקלים והתקציב החסר יגיעו לתקציב של 288 מיליון שקלים כדי שנוכל לפתוח ולהפעיל את המרכז בשלב הראשון שלו, שזה רק 90 מיטות.

אני רוצה לציין שכמובן כחלק מתפקידנו אנחנו שוקדים גם על פיתוח המשאב האנושי, שהוזכר כאן על ידי ד"ר צחי זיו-נר, וביחד עם משרד הבריאות מקווים מאוד לקבל את התקנים החסרים כדי לגייס אנשים וכדי לשלוח אנשים להתמחות מרחבי הצפון כדי שנוכל להפעיל את המרכז.

עשייה נוספת שלנו מתמקדת בפיתוח מרכזים או חלקים מתחומי השיקום. פתחנו השנה את תחום שיקום הלב. אנחנו מתעתדים ממש בחודשים הקרובים לפתוח את שיקום הריאות. כל אלה יהיו הנבטה, התחלה של שירותים, כדי שכאשר יהיה לנו את המרכז בעוד שנתיים וחצי מהיום נוכל להתחיל לתת שירותים לתושבי הצפון. תודה רבה לכם.

תודה רבה. יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?

אולי נציג משרד האוצר. הוא טרח להגיע לכאן, תן לו להגיד משהו.

לא שהוא טרח אלא צריך לשמוע את משרד האוצר, כמו תמיד. בבקשה.

שלום רב. הייתה החלטת הממשלה שדרשה לתקצב את מרכז שיקום פוריה ב-150 מיליון שקל, 55 מיליון שקל ממשרד האוצר, 55 מיליון שקל ממשרד הבריאות ועוד מאצ'ינג שהיה אמור להגיע מבית החולים.

לפני כשנה וחצי–שנתיים התקיים דיון שבו הוצג אומדן עדכני יותר של המספרים ומ-150 מיליון שקל עלו ל-220 מיליון שקל. גם את הדבר הזה משרד הבריאות, ביחד עם בית החולים, כחלק ממסגרת תוכנית השיקום הגדולה שד"ר צחי זיו-נר דיבר עליה קודם, הקצה משאבים כדי להתקרב לאותם סכומים.

עכשיו אנחנו נמצאים בסיטואציה שגם האומדן הזה, האומדן השני המעודכן, עלה לאומדן שלישי מעודכן. אנחנו קיבלנו את העובדה שהאומדן שידענו עליו לא מספיק ושצריך עוד. שר האוצר קיבל פנייה מחבר הכנסת אופיר כץ. מה שהונחינו לעשות, ואנחנו נעשה, אנחנו נשב עם חבר הכנסת כץ ונבחן את הדברים כדי לראות איך מתקדמים ואיך מייצרים פתרון זמני, איך עושים את זה בשלבים. אני לא יודע עדיין לבנות פתרונות, גם לאור מה שאמרתי על שני התהליכים הקודמים, אבל בעקבות הפנייה של מזכירות הוועדה ושל חבר הכנסת אופיר כץ נשב ביחד ונבחן את הדברים כדי לראות איך מייצרים מזור.

תודה רבה. אופיר כץ, אני מבקש שתעקוב אחרי זה.

אעקוב ואעדן אותך ואת הוועדה, אדוני היושב-ראש.

נקים ועדת משנה ונראה שהחברים יוכלו להשתתף בזה. עוד נדבר על העניין הזה.

ועדת המשנה חשובה. אני כל הזמן מתרוצץ בין ועדות עם הנושאים האלה. אודה לך אם באמת תהיה כאן ועדת משנה.

נרכז את זה כאן ותביא את זה אחרי כן למליאת הוועדה.

אנחנו נעקוב אחרי זה. זה דבר חמור מאוד. אנחנו מדברים על צפון המדינה. אנחנו נמצאים במצב כזה: אנשים, שעל פי רוב מצבם הסוציו-אקונומי לא גבוה, צריכים לנסוע לשיקום במרכז הארץ. זה מתאים לרפובליקת בננות, מתאים למדינה לא מודרנית. צריך לפתור את הבעיה הזאת. אני מקווה שאכן כך יהיה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:45.