פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



16
ועדת הכספים
03/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 159
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, ט"ז בחשון התשפ"א (03 בנובמבר 2020), שעה 11:20

ציון הכנסת את יום החקלאות וההתיישבות – תמיכות בענף החקלאות

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר
ינון אזולאי
רם בן ברק
אופיר כץ
מיקי לוי
בצלאל סמוטריץ'

צביקה כהן - סמנכ"ל בכיר השקעות ומימון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ד"ר יעל קחל - מנהלת תחום בכירה מחקר, כלכלה ואסטרטגיה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

גלעד קצב - רפרנט חקלאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

צחי ברקוביץ - ראש צוות מזון וחקלאות, רשות ההגבלים העסקיים

עמית יפרח - מזכ"ל תנועת המושבים

דובי אמיתי - יו"ר התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

לבנה זגורי - סגנית מנהל הרשות להשקעות, משרד הכלכלה

שירה פייראיזן - עו"ד, רשות התחרות

דודי מנביץ - יו"ר איגוד המזון, התאחדות התעשיינים בישראל

אלי שריר - מזכיר ארגון מגדלי דגים

שיר שפר להד

טמיר כהן

אירית שלהבת



ציון הכנסת את יום החקלאות וההתיישבות – תמיכות בענף החקלאות

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום ציון הכנסת את יום החקלאות וההתיישבות – תמיכות בענף החקלאות. רם בן ברק, אתה ביקשת את הדיון כבר לפני כמה שבועות. אני שמח על כך, אני גם מעוניין בזה. בוא תתחיל, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה מיוחדת שחקלאי ישראל יכולים להיות בטוחים שיש להם בוועדת הכספים אצל יושב-ראש ועדת הכספים אוזן קשבת לבעיות האמיתיות שיש לחקלאות. אני חושב שזה חשוב מאוד ומעודד מאוד.

כל עניין החקלאות ואיך תומכים בחקלאות, ניסו בעולם כבר את כל המודלים האפשריים, מהקומוניזם, שהכול מפוקח, ועד שוק חופשי לחלוטין, ששום דבר לא מפוקח והכול פתוח. כולם הגיעו למסקנה, כמעט בלי יוצא מן הכלל, גם בארצות הברית הקפיטליסטית וגם באירופה וגם בכל מדינות העולם, למעט וייטנאם, הגיעו למסקנה שחקלאות צריכה לקבל תמיכות בגלל פגעי מזג האוויר, בגלל חוסר הוודאות ובגלל שלחקלאות יש ערך מוסף הרבה יותר גדול מהגידול שאדם מגדל. יש ערך מוסף איך אתה מחזיר את המים המושבים בחזרה לאדמה, ערך מוסף בביטחון מזון לתושבי המדינה, בתיירות, יש אין-ספור דברים שקשורים לחקלאות.

לכן הגיע הזמן שלמדינת ישראל תהיה איזו אסטרטגיה ברורה שאומרת איך היא רוצה לתמוך במפעל הציוני העצום הזה של החקלאות, בגלל חשיבותו, ובאיזו צורה היא תומכת בו. יש כמה מודלים, אני לא רוצה להגדיר מודל אחד. בארצות הברית מדובר על ביטחון פדיון, כלומר מבטיחים לחקלאי שמתחת לפדיון מסוים הממשלה תשלים לו. יש תמיכות ישירות, שהן לא דרך הגידול אלא דרך דברים אחרים, כמו בשווייץ למשל, שנותנים לחקלאי פר דונם אדמה שהוא מעבד וכך הוא יכול למכור את החלב במחיר זול יותר כי הוא מקבל את זה במקום אחר, ויש את כל עניין הגלובליזציה של המכסים. יש כל מיני שיטות.

חייבת להיות אסטרטגיה, חייבים לקבוע דרך וחייבים לתת לחקלאים הישראלים ביטחון, שהם יידעו מה קורה עכשיו, מה יקרה בעוד חמש או עשר שנים. יש לזה חשיבות עצומה בדור הבא של החקלאים. היום מי שיסתובב במשקים יראה אנשים בגילי, בני 60 או 70, ויראה שאין בנים ממשיכים, כולם מבינים שאין שם עתיד. אנחנו רוצים אותם שם. החקלאות היא בפריפריה, היא לא בתל אביב. אנחנו צריכים את האנשים האלה שם, אנחנו צריכים אותם בשתולה, אנחנו צריכים אותם בזרעית, אנחנו צריכים אותם בנהלל, אנחנו צריכים אותם בכפר עזה, אנחנו צריכים אותם בקיבוצים ובמושבים, שיישארו אנשים שיתפרנסו מחקלאות, כי אלה כמעט הדברים היחידים שאפשר לעשות שם, חקלאות ותיירות חקלאית. אנחנו חייבים לייצר איזו תוכנית.

לכן חשוב לי הדיון הזה וחשוב לי שתצא מפה קריאה למשרד החקלאות, למשרד האוצר, לממשלת ישראל לייצר חזון כזה שיבטיח את החקלאות הישראלית לעוד הרבה שנים קדימה. תודה על הדיון.

תודה רבה. אני מודה לך. אני סבור שאכן צריך לקיים את הדיון הזה וצריך גם את החקלאות. אבותינו היו חקלאים. אנחנו יודעים מה המשמעות.

אני מבקש להמשיך לסייע לחקלאות. אני מבקש שתהיו בני בית בוועדה הזאת, כפי שהיה בקדנציות קודמות, אנחנו רוצים להמשיך את זה גם עכשיו.

תקופה לא קלה, תקופה קשה עוברת על המשרדים החברתיים בכלל ומשרד החקלאות בפרט. אדוני הסמנכ"ל, אני מבקש שתיתן לנו סקירה לגבי התמיכות שעליהן אנחנו דנים עכשיו ביום הזה. אני רוצה גם בהזדמנות הזאת, היות ואנחנו עומדים ערב שנת השמיטה, זה גם כן נוגע לחקלאים רבים, אם אתה יכול לתת לנו סקירה על העניין הזה. אבל קודם כול אם אתה יכול לדבר על התמיכות, מה עומד על סדר היום, מה הבעיות וכולי. בבקשה.

הכנתי מצגת ואנחנו נשמח להציג אותה. המצגת משווה את מצבנו הלא מזהיר מול המצב בעולם הנאור. רצינו להראות במצגת שכל הדיבורים על תמיכות בחקלאות הם דיבורים שנכונים מאוד למדינות אחרות כמו גרמניה, צרפת, ארצות הברית, ופחות נכונים בישראל.

התמונה הראשונה תראה מייד – אני מדבר על מצבנו מול מדינות נאורות בעולם, מול העולם הראשון, מול צרפת, מול גרמניה, מול ארצות הברית. כל העולם מבין את חשיבות החקלאות. אמרו את זה חברי הכנסת קודם – החקלאות תופסת שטחים, שומרת שטחים, החקלאות יש לה החצנות חיוביות מפה ועד הרצליה. אנחנו לא מצליחים לשכנע כבר שנים, אני עובד במשרד כבר זמן רב, אנחנו כל היום – אני קורא לעצמי רב – אני כל היום הולך מכות עם האוצר. בדיון האחרון על העובדים הזרים, כמה ניסינו להסביר שישראלים לא באים לעבוד בחקלאות. בלי עובדים זרים לא תהיה פה חקלאות אינטנסיבית. בלי חקלאות לא תהיה שמירת שטחים. אנחנו לא יכולים להתבסס על מזון טרי מן העולם, אנחנו לא יכולים להתבסס על עגבניות מטורקיה. אם מחר בבוקר ארדואן יסגור, מה יהיה לנו פה? אם לא נגדל פה עגבניות – תבינו, הסיפור של העגבנייה הוא סיפור מעניין מאוד. העגבנייה בטורקיה זולה יותר עובדתית בשל מה שאתם לא רוצים: מים, כוח אדם.

ופחות טעימה.

פחות טעימה, אין ספק. בספרד ובהולנד העגבניות הן באותו מחיר, אם לא יותר מאשר בישראל. תארו לכם שאנחנו ניכנע לטורקים, נפסיק לגדל פה עגבניות ומחר בבוקר ארדואן יסגור לנו את העגבניות. נצטרך להביא מספרד ומאיטליה באותו מחיר, אם לא גבוה יותר, בלי טעם ובלי ריח. אני לא מצליח להבין למה העברית הפשוטה הזאת לא מצליחה לחלחל במקומות שהיא צריכה לחלחל. אנחנו לא יכולים להתמודד עם מכס של שקל על עגבנייה היום כשהמחיר המקומי, עלות הייצור החקלאי היא 3.5 שקלים. השקל הזה, כשעגבנייה מגיעה מטורקיה ב-1.5–2 שקלים, לא מגן. אז אין בעיה, לא רוצים מכס? תנו תמיכה. אי אפשר בלי כלום. החקלאות לא תתמודד. העגבנייה היא דוגמה אבל המלפפון אותו דבר, ומחר בבוקר תפוח עץ יהיה אותו דבר.

אחרי הפתיח – אתה רוצה שאדבר על השמיטה עכשיו או אחר כך?

בהמשך.

ניתן לד"ר יעל קחל להציג את המצגת. אצלנו כולם דוקטורים, פרט לי. היא הכינה את המצגת והיא תספר על ההבדלים בין ישראל לעולם.

מה התפקיד שלך?

אני כלכלנית, אני עובדת בחטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות. אני חוקרת את נושא התמיכות כבר שנים רבות, גם בישראל וגם במחקר.

אציג כמה נתונים שלדעתי לא תמיד נהוג לחשוב שזו תמונת המצב. בשקף הזה רואים את התמיכות, רק את התמיכות התקציביות לפי הנתונים של ה-OECD. ישראל נמצאת באמצע. אם אנחנו מסתכלים רק על התמיכה התקציבית אנחנו רואים שהיא נמוכה בהשוואה בין-לאומית. זה מסתכם ב-2.7% מהכנסות החקלאים. הממוצע של ה-OECD זה 10%, והאיחוד האירופאי אפילו הרבה יותר גבוה, כמעט 16%. אין ויכוח, התמיכה התקציבית בישראל נמוכה.

כאן רואים גם את התמיכה במחירים.

מה זה נמוכה? היא די באמצע.

קודם כול, אני לא מראה את כל המדינות, אבל אם אנחנו משווים אותנו לממוצע של ה-OECD אז שם הממוצע הוא 10.3% ואצלנו זה 2.7%. התמיכה התקציבית אצלנו נמוכה. זו ההשוואה מול הממוצע של ה-OECD. המדינות האחרות, זה פשוט להראות שיש מגוון גדול מאוד של רמות תמיכה בהתאם למטרות של המדינות, לא הכול אחיד, יש הבדלים גם בסוגי התמיכות וגם בגובה התמיכות.

איך יכול להיות? ארצות הברית היא פחות מישראל בסדרי גודל גדולים?

ארצות הברית תומכת ב-7.8% מהתוצר ואנחנו תומכים רק ב-2.7% מהתוצר.

אני מדבר על מה שהיא מראה עכשיו.

זה לא התוצר. זה האחוז של התמיכה התקציבית. בארצות הברית התמיכה התקציבית גבוהה יותר. התמיכה התקציבית בארצות הברית מהווה 7.8% מהכנסת החקלאים ואצלנו זה 2.7%.

יש שני סוגי תמיכה: יש תקציבית – כסף, ויש מכס – הגנה. ההגנה לא כולה מגיעה לחקלאים. אם אתה רואה 17%, ברור לך שהחקלאים לא מקבלים את כל גובה המכס, אבל זה החישוב ב-OECD. יש חישוב של התמיכות הישירות בכסף ושל התמיכות העקיפות במכסים. בארצות הברית יש פחות מכסים אבל התמיכה התקציבית הרבה יותר גבוהה. אנחנו מעדיפים שהתמיכות יהיו תקציביות.

הייתם צריכים לבנות את הטבלה הזאת באופן שונה מכיוון שאתם לא באים עכשיו להראות מה קורה בהכנסות המדינה, שגם בחקלאות מקבלים אם ההכנסות גבוהות.

גם במדדים של ה-OECD התמיכות שלנו בסך הכול הרבה יותר נמוכות ממדינות בעולם.

חשוב להבין שכמעט בכל המדינות זה לא או/או. כלומר יש גם תמיכות תקציביות וגם תמיכה באמצעות הגנה במכסים. אנחנו רואים בשקף הזה, אם אנחנו מסתכלים על שיעור המכס הממוצע בחקלאות, בישראל זה 12.5%, אנחנו לא חורגים מבחינת רמת המכסים ממדינות אחרות, זה די דומה לאיחוד האירופאי. איפה שאנחנו כן שונים מאוד, העמודות הכחולות מציגות את ההתחייבות שלנו מול ארגון הסחר העולמי. אנחנו בצורה חד-צדדית מאוד הקטנו את המכסים בהשוואה למה שאנחנו מחויבים לו מול ארגון הסחר העולמי, ה-WTO, לעומת מדינות אחרות שמקטינות מכסים במסגרת של הסכמי סחר וזה מאפשר להן לקבל גם הטבות סחר. היה לנו מכס התחלתי גבוה. חד-צדדית הורדנו מכסים לאורך השנים והיום במקום 80% אז המכס הממוצע שלנו הוא 12.5%.

מה למשל?

גם יש בזה הסכמי סחר אבל גם הורדנו חד-צדדית את שיעורי המכס.

דגים למשל. אצלנו הורדנו את המכסים בחצי תמורת איזו תמיכה ישירה מאוד אנמית.

אבל למה זה גבוה כל כך?

מה גבוה? 12.5%? תסתכל בהשוואה לעולם. אנחנו יכולים לקחת 60% בממוצע. אנחנו לא שם. אנחנו הורדנו מכסים חד-צדדית במשך כל השנים האלה, ואתה יודע למה, הדרישות היו להוריד. בשר בקר טרי – אפס, דגים – הורדנו את כולם לרמות של אפס. הכול היה חד-צדדי. לא הרווחנו על זה משהו מול העולם בהסכמי סחר. אם מחר בבוקר נעשה הסכם סחר על דגים לא יהיה לנו מה למכור להם כדי להרוויח ייצוא של תפוזים.

מה שאני מנסה להגיד בשקף הזה, שימו לב, כשאומרים לי: תהיו כמו אירופה – תסתכל, אנחנו במכסים כמו אירופה אך בתקציבים אנחנו כמו ה-א' של אירופה אולי. הורדנו את המכסים אצלנו. בהתחייבויות שלנו ל-WTO, להסכם הסחר העולמי, אנחנו יכולים לשים מכסים גבוהים יותר. זה העמודה הכחולה. אנחנו מראים שאנחנו המדינה היחידה שהתנדבה להוריד מכסים, מסיבות כאלה ואחרות, ואנחנו נמצאים היום ברמות של כל המדינות האחרות בעולם, ועדיין באים אלינו ואומרים לנו: השקל של העגבנייה, המכס הוא בלתי הגיוני. שקל מכס כאשר המחיר הוא 4 שקלים, זה 25%, כשהמחיר הוא 6 שקלים.

עלות הייצור של עגבנייה בישראל היא לא כמו בטורקיה, אני חוזר על זה שוב. אם יתמכו בנו בגידול עגבנייה, אם ניתן השקעות הון – זה לא תמיכה – נעודד את החקלאים לעשות חממות יותר יעילות, יותר טובות, שבהן יש הרבה יותר יבולים, אז אולי המכס הזה באמת יתייתר.

כמה אחוז ייצוא יש לנו של ירקות? אתה מדבר על עגבניות – כמה אחוז ייצוא יש לנו מהתוצר המקומי?

אנחנו לא מייצאים עגבניות כבר זמן רב.

ולמה אנחנו זקוקים לייבוא עגבניות מטורקיה? יש לנו מחסור כזה גדול?

היסטורית היה מחסור של 5%, 4%, בהתאם לעונות. הייתה פה מדיניות כזו ואחרת שאמרה: בואו נפתח עוד ועוד, בואו ניתן מחיר זול, זול, זול לצרכן, ופתחו את הייבוא. הורידו מכסים באופן וולונטרי.

אבל כשאתה פותח ייבוא אתה פוגע בחקלאות שלנו.

חד וחלק.

בשביל להועיל את החקלאות שלנו צריך לתת להם את העידוד. הזכרת את המס על הדגים, שלא ראינו בכלל שזה עזר ולא הייתה ירידה במחירים.

זה עזר בקצת.

אם תסתכל על דג הטונה, שלא ירד, ודג הנסיכה. אנחנו יודעים בדיוק מה היה שם. לכן אני אומר, אם אתה תייבא מטורקיה או מכל מקום אחר, להעלות שם את המכס, ובכסף הזה תועיל פה לחממות, תאמין לי שתהיה לנו יותר אפשרות של גידול.

איפה חותמים על מה שאמרת?

אגב, יש לי הצעת חוק ביחד עם רם בן ברק, שכל פרי שמגיע מחו"ל יהיה כתוב מאיפה הוא הגיע, כך לא יצטרכו לערבב לנו את הירקות והפירות. אני לא יודע אם אתם תומכים בזה או לא, עדיין לא קיבלתי תשובה.

תומכים מאוד.

כשאני רוצה לעודד את החקלאות הישראלית אני ארשום שהעגבנייה הזאת מישראל, וכשאני אבוא לקנות אותה אני יודע שאקנה אותה גם אם היא קצת יותר יקרה, למרות שאני חושב שאנחנו צריכים לעשות הכול, להעלות שם את המכס כשאנחנו מביאים את הייבוא ולתת את הכסף הזה פה למגדלים בארץ, כי באמת אנחנו חייבים להם הרבה הכרת הטוב.

אני חותם על כל מה שאמרת. כרגע זה לא קורה. אנחנו מעודדים את הצעת החוק הזאת, אנחנו מאוד בעד. אנחנו גם עושים עכשיו מהלכים וולונטריים מול הרשתות. חלקן הסכימו להפריד. זה נראה טוב וחשוב מאוד שהציבור יידע מה הוא קונה, לפחות זה.

כשאנחנו שולחים לחוץ לארץ את המוצרים שלנו מיהודה ושומרון אז שמים לנו טיקט, אבל כשמביאים משם – אני לא עושה את זה בשביל שלא יקנו, אני עושה את זה כדי לעודד את החבר'ה שלנו פה, את החקלאים שלנו.

יש היום רוח גבית בנושא הזה. אני מקווה שהצעת החוק שלכם תעבור.

אני מקווה שתהיה ועדת שרים לענייני חקיקה, אבל זה כבר לא קשור אליכם.

זה לגבי המכסים.

נדלג על השקף הבא ונגיע לשקף נוסף. ערכנו השוואה של מחירי פירות וירקות בישראל יחסית למדינות מפותחות אחרות. רואים שלמעשה, בניגוד למה שחושבים הרבה פעמים, פירות וירקות לא יותר יקרים בישראל כאשר אנחנו משווים אותם לאירופה וארצות הברית. אתם רואים פה את ההבדלים.

אז למה אנחנו מייבאים?

אנחנו לא מייבאים מאירופה.

האיכות שלהם באירופה פחות טובה.

אנחנו מייבאים ממדינות שהן שכנות לנו, ששם הרמה הכלכלית ועלויות הייצור הרבה יותר נמוכות. במקביל יש שם גם השקעות מסיביות בחקלאות ובתשתיות לחקלאות. עם הייבוא מן המדינות האלה, מטורקיה ומירדן, ואם נתקדם הלאה נראה שגם ממצריים במוצרים מסוימים, פשוט אנחנו לא יכולים להתמודד בלי המכס. מה שצביקה כהן אמר פה, חשוב מאוד שניקח את זה בחשבון כי יכול להיות שפה כבר לא יהיה גידול של עגבניות ונהיה תלויים בייבוא מטורקיה ומירדן ולא בטוח שכאשר יהיה חסר להם הם ידאגו לנו, שכאשר הם יכעסו עלינו הם ידאגו לנו.

משרד האוצר רואה דרך החור של הגרוש. אותו דבר היה בחמאה, אותו דבר בגבינות הקשות. אם לא נהיה תחרותיים, והוא רוצה להוריד את יוקר המחיה, אנחנו לא נוכל להתמודד מולם. אני עכשיו רוצה להציג את הצד השני של הורדת יוקר המחיה. אני מבין את החשיבות, אני נלחם ביחד עם היושב-ראש להטיל מכסי מגן, שזה לא פשוט, מול משרד הכלכלה ומול משרד האוצר, כל פעם מכסי מגן כדי לבלום ייבוא. בכוונה אני עורך הדין של הצד השני כדי שלא הכול יהיה בהיר. לא, לא הכול בהיר.

מיקי לוי אומר, וגם האחרים, שהמדיניות שלנו היא לעודד את החקלאות הישראלית. אנחנו רוצים שיקנו עגבנייה תוצרת הארץ, אנחנו לא רוצים שיקנו עגבנייה מטורקיה או מספרד. אנחנו מבינים גם את ההשלכות הגיאופוליטיות של העניין הזה, זה לא רק בנושא החקלאות. אבל אנחנו לא יכולים לעמוד מול מתקפה של הורדת יוקר המחיה. זה צריך להיות בגבולות נסבלים. כדאי לשלם יותר, אבל שזה יהיה בגבול סביר.

אני רוצה לנסות לתפוס את השור בקרניו. יש כרגע תוכניות בחדרי האוצר, רפורמה שהייתה מתוכננת להיות בחוק ההסדרים – אני לא יודע מתי אני אפגוש את חוק ההסדרים – להוריד את כל מכסי המגן, את כל הפתיחה שראינו בגרף הראשון.

אנחנו החקלאים אומרים דבר אחד, כולנו בלי יוצא מן הכלל: אנחנו מבינים באיזה עולם אנחנו נמצאים, כפי שאמרת, אנחנו מבינים שיש לנו בעיה להתמודד עם יוקר המחיה. אנחנו רוצים לקבל את כל ארגז הכלים על מנת שיהיה לנו את כושר התחרות מול כל העולם בתנאים שווים. אנחנו יודעים בוודאות שאם נקבל את הכלים נוכל להתמודד עם כל העולם, גם עם הטורקים וגם עם כל מקום אחר במחיר העגבנייה. זה דרך המשקפיים של ביטחון אספקת המזון. לכן אני הודעתי לאוצר, אנחנו הודענו לאוצר: אתם רוצים לשבת – בואו נשב, בואו נעשה עבודת מטה מסודרת, נראה מה קורה בכל העולם. אנחנו מוכנים להיכנס לתחרות הזאת ואנחנו גם ננצח בה. אבל אי אפשר להטיל עלינו בחוק ההסדרים – אני אומר לך, זה יגיע לשולחן הזה – שמחר בבוקר מורידים לנו את מכסי המגן שכרגע שומרים עלינו, כי אין לנו את הכלים להתמודד. עלות העובדים שלנו בשמיים.

הם אמרו שהם ישבו אתכם?

הם יושבים איתנו. כשהם באו, הם רוצים עכשיו, מייד. איך אמרת קודם? אותם מעניין הכסף, לא מעניינים אותם ערכיות, ציונות, אידיאולוגיה או לתת לנו את הכלים להילחם בכל המהלך הזה.

בסדר, אנחנו נעזור לכם. תודה רבה. הלאה.

אפשר לסכם בהמשך למה שאמרתם. חשוב מאוד לקדם את נושא יוקר המחיה על ידי השקעות בחקלאות, כסף ציבורי בחקלאות.

זה השקף של הסיכום. יש אתגרים גדולים מאוד שעומדים בפני ענף החקלאות כבר היום, ובוודאי בעתיד, של גידול באוכלוסייה, של התמודדות עם שינוי האקלים, ובמקביל גם חוסר הוודאות בשווקים העולמיים הולך וגדל. להערכתנו בעתיד לא יהיה אפשר לסמוך על השוק העולמי שתמיד ניתן יהיה לייבא כל דבר שרוצים. צריך להיערך לזה ולדאוג לחקלאות מקומית חזקה, יעילה, להגדיל את הפריון על ידי השקעות בתשתיות לחקלאות, להוזיל את מחירי המים, לעזור לחקלאים להתמודד.

יש עוד שקף שמדבר על כיוונים אסטרטגיים לפיתוח החקלאות. לשם אנחנו שואפים, לביטחון מזון, להורדת יוקר המחיה והתמודדות עם ייבוא על ידי התייעלות ויישום של טכנולוגיות חדשות. כמובן לא צריך לשכוח את השמירה על הסביבה. כל הדברים האלה ביחד – זה האסטרטגיה של המשרד, לשם אנחנו רוצים להגיע, ולצורך כך יש חשיבות גם להשקיע תקציבים ציבוריים וגם לשמור על ההגנה דרך המכסים. תודה.

תודה רבה. דודי מנביץ, יושב-ראש איגוד המזון, בבקשה.

תודה רבה ליושב-ראש ולכל המשתתפים בשם איגוד תעשיות המזון הישראלי. אני רוצה קודם כול לברך את כל עולם החקלאות לרגל יום החקלאות וההתיישבות.

אני רוצה בהזדמנות זאת גם לומר שתעשיית המזון הישראלי כרוכה ותלויה בחקלאות הישראלית. למעשה זו התשומה המרכזית של תעשיית המזון. ללא חקלאות מקומית יהיה קשה מאוד גם בעתיד לקיים תעשיית מזון בהיקפים כפי שאנחנו עושים אותם היום.

עוד דבר שאני רוצה להדגיש, שמאז תחילת השנה, כשנחשפנו למגפה האיומה, מגפת הקורונה, אנחנו חיים במציאות חדשה שמעולם לא הכרנו ולא ידענו. לא רק הסיכון הביטחוני עומד מולנו אלא יש לנו גם סיכון קיומי בריאותי, שבראש ובראשונה הנגזרת שלו היא נושא הבטחת אספקת מזון לאזרחי ישראל. היינו עדים בגל הראשון של הקורונה לכך שבחלק ממדינות העולם אסרו על ייצוא של מספר חומרי מזון בסיסיים למדינות אחרות משום שהם העדיפו לשמור את זה במחסנים שלהם. לכן אנחנו צריכים לזכור שנושא הבטחת הביטחון התזונתי אמור להיות נר לרגלינו. בנושא הזה חקלאות מקומית חיה, נושמת, עובדת, שמצליחה לפרנס את עצמה היא חשובה מאוד לתעשיית המזון.

אני רוצה לומר כמה דברים.

אם אפשר בקצרה. אנחנו חייבים לסיים כבר.

לפני כשמונה שנים נעשתה עבודה יסודית מאוד על ידי ממשלת ישראל, הוקמה ועדת טרכטנברג ובעקבותיה גם ועדת קדמי, שדנה בנושא יוקר המחיה. היא הזמינה חברה בין-לאומית שניתחה והציגה נתונים שקשורים גם לעולם הזה. במסגרת הנתונים של הוועדה, אני רוצה לסבר את אוזנינו – והנתונים כאן לפניי במחשב, לא אוכל להציג אותם, מי שירצה יוכל למצוא אותם – נאמר בצורה ברורה מאוד בנושא החקלאות: שיעור התמיכה בשנת 1995 במדינת ישראל ובמדינות מערב אירופה היה שיעור זהה, שעמד סביב 30%. בשנת 2010 שיעור התמיכה במדינת ישראל ירד ל-9.5%, זאת אומרת הוא ירד לפחות משליש.

מרבית התחרות שלנו – ראיתי קודם את השקף: לא נכון להסתכל על הממוצע. זה בדיוק כפי שנגיד שאדם ממוצע טובע בבריכה של 30 סנטימטרים. אנחנו צריכים לראות מה שיעור התמיכה של המדיניות הממשלתית בחקלאות באותן מדינות שמהן אנחנו חשופים לתחרות ולייבוא. אנחנו מסתכלים בעיקר על מדינות מערב אירופה, ששם השיעור הוא הגבוה ביותר, ולמיטב זיכרוני הוא נע סביב 30%. אנחנו בהחלט כתעשיית מזון וגם כעוסקים בחקלאות רוצים להתחרות, רוצים להוריד את יוקר המחיה, אבל אי אפשר לעשות את זה אם הידיים שלנו כבולות. אם במדינות כמו הולנד וכדומה מסבסדים את כל עולם החלב והחמאה ב-30% ואצלנו רק בשליש ופחות מזה, זה חשוב ולא מאפשר תחרות הוגנת. לכן אני חושב שצריך להסתכל על כל אורך השרשרת מהתחלה ועד הסוף.

תודה רבה. לפני שאתן לצביקה כהן לדבר, לפני סיכום, ואני רוצה לשמוע גם על השמיטה, לפני כן יש את ארגון מגדלי הדגים, אלי שריר, בבקשה.

ענף המדגה הישראלי, אנחנו מקרה המבחן של תמיכות ישירות מול הורדת מכסים. מהלקחים שהפקנו אני יכול להגיד כמה דברים בקצרה. אחד, התמיכה הישירה היא לא נדבה לחקלאים. בתחילת המהלך היא המנוע שמסייע לנו בבניית ההמשכיות בשוק שנפתח בבת אחת לתחרות בתנאים בלתי הוגנים, כשהייבוא מגיע לכאן בכמויות גדולות ובמחירי היצף. בהמשך זאת התשתית הכלכלית לתהליכים של התייעלות וצמיחה.

ענף המדגה, בעצה אחת עם המגדלים, מנתב חלקים משמעותיים מכספי התמיכה לפעילות שתבטיח את עתיד המחקר והפיתוח, הטמעה של מינים חדשים, חיזוק העמידה של מינים קיימים, הרחבת סל מוצרים, התייעלות טכנולוגית וכלכלית של תהליכי עבודה, קידום מכירות ועוד. כל אלה נועדו לבנות אופק לענף, להיטיב את יכולת ההתמודדות שלו בתנאים החדשים שנוצרו.

המשמעות של כל אלה, שנקודת המוצא של כל מהלך של ביטול מכסות והסרת מכסים על ייבוא חייבת לכלול בתוכה תמיכות ישירות ובלתי תחומות בזמן לחקלאים המקומיים כדי לשמור על אמצעי הייצור שלנו ולא לייצר תלות מוחלטת של מדינת ישראל ואזרחיה בייבוא, כפי שראינו עכשיו בתקופת הקורונה. הייבוא הוא מקור שלא תמיד נוכל להסתמך עליו. - - -

מר שריר, אנחנו בוועדת הכספים עמדנו לצדכם כל הזמן.

ראוי לציון בהחלט.

אנחנו ננסה גם בהמשך. אני מסכים עם הדברים שאמרת. צריך את זה, ואני מקווה שאנחנו נוכל לסייע לכם בגלל שאנחנו רואים בזה חשיבות רבה. אני מודה לך מאוד על הדברים שלך. תודה רבה.

צביקה כהן, אני מבקש שתתחיל עם נושא השמיטה.

את הסיכום אני אשאיר לך.

בסדר, אבל קודם כול מנקודת ראותו של משרד החקלאות, בבקשה.

השמיטה תהיה עוד פחות משנה, ב-א' תשרי תשפ"ב. אנחנו במשרד רואים את השמיטה, כמו כל דבר בצבא, בשלושה חלקים. החלק הראשון ברמה החקלאות הוא החלק של היתר המכירה – אנחנו רוצים שהיתר המכירה יהיה כפי שצריך, כפי שהיה בשמיטה הקודמת. החלק השני הוא התמיכות למי שאינו עובד בהיתר מכירה, כל נושא המשביתים, כל נושא אוצר בית דין, כל נושא החיטה. יש לא מעט סעיפים תקציביים שקשורים למי שאינו עובד לפי היתר המכירה. החלק השלישי הוא לספק לציבור שלא אוכל בהיתר המכירה מוצרים במחירים סבירים מכל המקורות האפשריים שהם לא היתר מכירה. יש בזה תורה שלמה, כולם מכירים אותה, החל מן הערבה הדרומית ועולי מצרים ועד ייבוא. אנחנו מתעסקים בשלושת החלקים האלה.

שני החלקים הראשונים, בנושא אספקת התוצרת אנחנו מאורגנים עד הסוף, אין לנו בעיה, אנחנו יודעים מה לעשות. לא יקרה מצב שלציבור לא יהיה מה לאכול.

בכמה שמיטות אתה היית במשרד החקלאות?

יותר מדי. התחלתי צעיר. בתור מנהל השמיטה הזאת היא השמיטה השלישית שלי אבל למעשה זאת השמיטה הרביעית שלי.

אתם משתפרים בעניין הזה? בכל אופן, זה כרוך בהרבה בעיות טכניות.

אנחנו משתפרים. בשמיטה השנייה שלי את הקולות קוראים שהוצאנו לקראת התמיכות עשינו באמצע השמיטה, שזה לא הגיוני. אנחנו צריכים להוציא קול קורא לתמוך.

מתי אתם מוציאים את הקול קורא?

מי אחראי על זה מבחינה מיניסטריאלית?

משרד החקלאות. יש אחריות מיניסטריאלית.

ינון אזולאי, אמרתי לך שאתה לא תמיד צודק. אל תשים לב לזה, זה בדיחה של ועדת הכספים.

הייתה החלטה של ועדת הכספים שהרב גפני יהיה הממונה והמתכלל של כל השמיטה...

לא, לא...

משרד החקלאות מתכלל את הנושא אבל הבעיה שלנו היום היא בעיקר בעיה תקציבית. אנחנו נדע להביא את הסחורה כדי שהמגזר שלא צורך מהיתר מכירה יקבל מחירים סבירים. אנחנו מוכנים לזה. אנחנו כבר מוכנים עם יותר מחצי מן הנהלים, וגם קיבלנו תקציב לכל נהלי המשביתים.

אנחנו לא מוכנים עם שני דברים עיקריים שהם עניין של כסף: אנחנו לא מוכנים עם היתר המכירה, וזה הדבר הכי דחוף. היתר המכירה נעשה על ידי המשרד לשירותי דת בפיקוח הרבנות.

יש לו תקציב לזה?

היתר המכירה דורש תקציב. הם דרשו כ-8 מיליון שקל כדי להפעיל את היתר המכירה. זה לא קורה עדיין. יש להם מכרז אך הם לא יוצאים אליו.

מי זה "הם"?

המשרד לשירותי דת והרבנות הראשית. הם מפעילים את זה. זה עניין הלכתי. אנחנו רק רוצים שזה יקרה. היה ולחקלאי לא יהיה ביד היתר המכירה אז הוא לא יוכל למכור את הסחורה שלו. זה הדבר הכי דחוף וזה התקציב הכי קטן לכאורה, זה היתר המכירה.

שאר התקציבים, הגשנו - - -

שאר התקציבים זה אתם?

אנחנו מנהלים אותם, את חלק משאר התקציבים, אבל הם לא באים מאיתנו. התקציבים האלה צריכים לבוא על ידי ממשלת ישראל.

אמרת שמנהל את זה משרד הדתות, זה 8 מיליון שקל שעדיין לא הגיעו. הבנתי. שאר החלקים שדיברת עליהם, מי המנהל שלהם?

אם זה דברים חקלאיים – אנחנו המנהלים של העניין. אתן כדוגמה, כל נושא ההשבתה החקלאית – אנחנו מנהלים אותו, כל נושא החיטה – אנחנו מנהלים אותו. אין עדיין כסף לחיטה. להשבתה יש אבל לא מספיק, לא עד הסוף.

למה אין?

לחיטה, להיתר מכירה, לכל נושא ההשקעות במגזר - - -

היתר מכירה הבנתי. מה אנשי משרד האוצר עונים בעניין החיטה?

האוצר אומר: אין תקציב מדינה, אין כסף.

בגלל זה לא נוסעים באוטובוס ולא פותחים את בתי הספר?

לכן אני מציג את זה פה כדי שתהיה רוח גבית מול החקלאות. אם לא יזרעו חיטה בישראל זה לא יהיה חכם. יש עוד המון דברים. יש גם דברים של תמיכה שיותר קשורים למשרד לשירותי דת.

אתה יכול לעצור לרגע? מי נמצא כאן מאגף התקציבים? גלעד קצב, מה אתה אומר על מה שאנחנו שומעים פה לגבי נושא התקציבים? השמיטה מתקרבת.

לגבי התקציבים של השמיטה קיבלנו בקשה ממשרד החקלאות. ביחד עם השר איציק כהן אנחנו עובדים על זה ומנסים לראות. אנחנו עדיין בדיונים על זה וצריכים להחזיר תשובה למשרד החקלאות. אני מודה שלא ידעתי שהדיון יתמקד בשמיטה.

הוא לא מתמקד בשמיטה. אנחנו מדברים כבר זמן רב על כל החקלאות ואנחנו נמשיך בזה. מה לגבי השמיטה? לא חשבת שזה יעלה פה?

ספציפית על השמיטה, לא.

על הדגים חשבתם?

על התמיכות בחקלאות – כן.

שמיטה זה חלק מן החקלאות, רק שתדעו.

זה מה שהולך להיות בשנה הבאה, זה חלק מן העניין.

זה דיון שמתקיים כרגע בוועדת הכלכלה.

אני מבקש תשובות לגבי העניין הזה. משרד החקלאות ממתין. הנושא התקציבי עומד כל הזמן לדיון. אני רוצה לדעת תשובות.

בסדר גמור.

מה עם המשרד לשירותי דת, עם ה-8 מיליון שקל? הועבר לו התקציב הזה?

הכול במקשה אחת. זה בקשה של משרד החקלאות.

בשביל להתחיל – זה הדבר הראשון שצריך, היתר המכירה. אתה יודע מה קורה עם זה?

זה הכול ביחד כמקשה אחת.

מתי הם יקבלו תשובה?

אנחנו יכולים להחזיר תשובה בשבוע–שבועיים הקרובים.

אין שבועיים. על מה אתה מדבר? זה תהליך ארוך שנוגע להרבה מאוד חקלאים, להרבה מאוד אנשים, זה לא דבר שאפשר לחכות איתו. אתם לא יכולים לנצל את המציאות הזאת שאין תקציב כדי שהעסק הזה לא יעבוד. אני מבקש תשובה בתוך שבוע.

בסדר גמור.

יש לי שאלה למשרד החקלאות. האם מוצדקת הפקעת המחירים בשמיטה לשומרי השמיטה?

לא.

איך אתם מפקחים על זה?

אנחנו מנסים להגדיל את כל המקורות, לאפשר לכם, למי שלא צורך לפי היתר המכירה, מכל המקורות. אתן את הדוגמה הכי פשוטה: בתפוח אדמה ובגזר, שזה מוצרים שאין להשיג באזור שלנו, החל מינואר ברגע שנגמר היישום אנחנו מאפשרים לציבור שלכם ייבוא בלי מכס.

הפקעת מחירים – ברגע שאני מאפשר ייבוא בלי מכס והמחיר באירופה של תפוח אדמה הוא X ואילו לך הוא נמכר ב-X4, אני מאפשר תחרות אצלכם. אתם לא מתים על תחרות ואני מאפשר תחרות.

למה אין לכם פיקוח?

אנחנו לא מפקחים.

מי אמור לפקח על זה? הרי אם מחר רשת מזון - - -

בישראל יש פיקוח על מוצרי חלב וזהו.

אם אתה נותן פטור על מכס אז תפקח שזה יהיה.

יש פיקוח על עגבנייה שמגיעה ב-2 שקלים מטורקיה בלי מכס ונמכרת ב-6 שקלים? בואו נתחיל עם זה, לא עם השמיטה. כיום אין פיקוח. יכול להיות שצריך לתקן את החוק, אני לא יודע, אני לא שם. אתם צריכים לאפשר להרבה יותר אנשים לשחק במשחק.

מה לגבי התמיכות בכלל?

המספר הכי פשוט פה זה שהתמיכה התקציבית בישראל היא 2.5% בהשוואה לעולם והמכסים בישראל הם כמו באירופה. צא ולמד שאנחנו לא במשחק, אנחנו לא נהיה תחרותיים אף פעם אם לא נרים את המכס או נקבל תמיכות בהשקעות כדי להתייעל. לא יכול להיות שעגבניות אנחנו מייצרים 7–8 טון לדונם.

אתם מעדיפים תמיכות או מכס?

אנחנו מעדיפים כמו באירופה למשל, שם יש גם וגם. אתה יודע שהמכס על עגבנייה שמגיעה לאירופה נמוך מאוד, בתנאי שהעגבנייה יקרה. כשמחיר העגבנייה יורד מתחת לסף מסוים פתאום המכס עולה והוא כמו בישראל. כשהעגבנייה במחיר מאוזן אז המכס נמוך מאוד באירופה, כמה אחוזים, 10% בערך. כאשר המחיר של העגבנייה יורד מתחת לסף מסוים, כלומר מגיע אולי מטורקיה במחיר נמוך, פתאום שם המכס עולה. יש מנגנון כזה אצלם. אצלנו זה לא עובד. אצלנו המכס הוא לכאורה גבוה ואין תמיכות. צריך להבין, עגבנייה היא המודל הכי ברור. אנחנו במכס נמוך מאוד ובלי תמיכות, כאשר בעולם יש תמהיל.

תודה, צביקה, אני מודה לך.

אשמח להתייחס. כשמסתכלים על התמיכות בישראל בחקלאות אכן אנחנו ברמה שדומה לאירופה. יש לנו קצת ויכוח עם משרד החקלאות על הרמה עצמה, כמה אנחנו תומכים. זה דומה לאירופה, יותר גבוה מארצות הברית.

כפי שראינו במצגת, עיקר התמיכות הוא בתמיכות עקיפות דרך מכסים, דרך מכסות, רגולציה וכדומה. זה גורם לרמת מחירים גבוהה, מגוון מוצרים נמוך ויעילות נמוכה.

כשאנחנו מסתכלים על המכסים – המכסים בחקלאות הם הגבוהים ביותר מכל קטגוריות המוצרים. המכסים יכולים להתחיל מ-50% ואפילו להגיע ל-300%. זה לא קיים באף תחום אחר. בעיקר בתחום חלב, ביצים, ירקות ופירות. ראינו שכאשר מורידים את המכסים המחיר לצרכן יורד. ראינו את זה בדגים וראינו את זה גם בהפחתת מחירים בבקר.

כשאנחנו מסתכלים על מדינות אחרות, המגמה היא לעבור לתמיכה ישירה, להוריד את התמיכה דרך מכסות ומכסים ולעבור לתמיכה תקציבית ישירה לחקלאי.

למה אתם לא עושים את זה? משרד החקלאות מסכים לזה.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים. שר האוצר הנחה אותנו להתחיל במהלך הזה בשיתוף עם משרד החקלאות ואנחנו בדיונים בדיוק על זה לקראת חוק ההסדרים הקרוב. שר האוצר הציע את הרעיון הזה.

אתם הולכים למהלך שצביקה כהן אמר עכשיו, שאנחנו צריכים להיות דומים למדינות באירופה ולמדינות אחרות בעולם?

כמובן, מעבר לתמיכה תקציבית ישירה, ובתמורה לזה הורדה של מכסים והורדה של מכסות.

מי מפריע לעשות את זה? משרד החקלאות מסכים, רוצה, אתם רוצים, אפילו יזמתם את זה, כך אתה אומר. אז למה זה לא קורה?

אנחנו בדיונים מול משרד החקלאות. אנחנו מקווים מאוד שזה יגיע לקראת חוק ההסדרים הקרוב.

לא הבנתי. למדתי באזרחות את תקנון הכנסת. חקלאות, עם כל מה שעכשיו דיברתם, לא נוגעת לחוק ההסדרים. תביאו את זה. מה זה "חוק ההסדרים"?

זו תהיה רפורמה כוללת.

אז מה זה קשור? הפכתם להיות עבדים של חוק ההסדרים. זה לא יכול לבוא באופן נורמלי?

יש מנגנונים של הגנת הצומח שמצריכים תיקון חקיקה וגם חייבים מראש לקבוע תקציב.

תודה רבה.

אני מבקש לסכם את הדיון.

אני שמח על הדיון הזה. אנחנו רואים בחקלאות חשיבות רבה מכל בחינה אפשרית, גם בנושא של החקלאות לדורותיה, שאנחנו בעם היהודי רואים בזה חשיבות רבה מאוד. אנחנו חושבים שצריך לעודד את החקלאים.

כפי שדיברנו גם קודם, אנחנו רוצים שלא יהיה היטל על עובדים זרים בחקלאות. אין לזה שום הצדקה וצריך לבטל את זה. כפי שסיכמתי בדיון הקודם, אנחנו נניח את הצעות החוק שאכן יבטלו את זה. אדבר גם עם שר האוצר.

אני מבקש לא לחכות לחוק ההסדרים ולהביא, אם יש הסכמה בין משרד החקלאות לבין משרד האוצר, להיות מדינה מודרנית נורמלית, כפי שיש בכל העולם. אנחנו יודעים שצריך לדעת לנתב את זה. יש מקרים שבהם צריך להוריד את המכס אבל צריך להעלות את התמיכות בחקלאים. צריך לעשות את הדברים האלה באופן גמיש ולא באופן "מרובע".

אני מברך את החקלאים ביום חגם ומברך גם את משרד האוצר, אבל בעיקר את משרד החקלאות שעוסק בעניין הזה במשך שנים רבות.

אני מבקש בתוך שבוע להביא את התוכנית לגבי שנת השמיטה שתחול בשנת תשפ"ב. צריך להיערך לזה. בשמיטה הקודמת בתאריך הזה היינו כבר גם עם חלק מן התקציב. אני מבקש שהדבר הזה ייעשה. יש חשיבות רבה לכך שזה ייעשה מוקדם ועם תכנון רציני.

אני מודה לכם על הדיון הזה. תודה רבה. תראו בוועדה הזאת ועדה התומכת בכל נושא החקלאות, תקצוב החקלאות וסיוע לחקלאים. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:15.