פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



23
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
17/11/2020


מושב שני

פרוטוקול מס' 47
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, א' בכסלו התשפ"א (17 בנובמבר 2020), שעה 13:38

שיתוף בני נוער בקבלת החלטות - שיח בנושא מערכת החינוך בתקופת הקורונה

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר

אימאן ח'טיב יאסין

אילת לוין - משרד המשפטים

אורי שלומאי - עוזר ראשי חקיקה, משרד המשפטים

ורד וינדמן - מנכ"לית המועצה לשלום הילד

יובל גודקר - סגנית יו"ר מועצת התלמידים הארצית

איתי קרויטורו - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

ריטה נסאר - תלמידת כיתה י"ב, עראבה

יעל נזרי - ממונה חברתי קהילתי, משרד החינוך

בלה רדונסקי - הלשכה המשפטית, משרד החינוך

דסי בארי - מנהלת אגף חינוך על יסודי, משרד החינוך

אורנה שלי - מנהלת בית ספר ידין, ראשון לציון

הדר אליהו - שלטון מקומי

טל מדר - סמנכ"ל ארגוני נוער

תאמר אבו סאלח - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

עדי שמינס - נציגת התלמידים בחינוך הממלכתי-דתי

אריאל אלדר - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

אדהם חלבי - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

נגה ירדני - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

תמי ברנע
עאליה עודה – רכזת תחום פרלמנטרי

עופרה ארגס – חבר תרגומים

שיתוף בני נוער בקבלת החלטות - שיח בנושא מערכת החינוך בתקופת הקורונה

אחרי צהריים טובים לכולם. אני שמח לפתוח את הישיבה של הוועדה לזכויות הילד, ישיבה חגיגית אפשר לומר, ישיבה מיוחדת לציון היום הבינלאומי לזכויות הילד. אני רוצה לומר לכם שבדרך כלל אני פותח את הישיבות בלומר שאני שמח לפתוח את הישיבה, אבל הרבה פעמים הנושאים שאני דן בהם הם לא נושאים משמחים, נושאים על הקשיים, על אפליה, על הדרה, על נוער בסיכון ולכן אני מתקשה לומר שאני שמח לפתוח את הישיבה כי אלה נושאים לא קלים. אבל בהחלט היום אני יכול להגיד בביטחון מלא שאני שמח לפתוח את הדיון היום בנוכחות נציגי מועצת התלמידים הארצית וגם משתתפים אולי בפעם הראשונה, תלמידים מכל רחבי הארץ בנושא שחשוב לכם כתלמידים אבל כמובן חשוב לנו בוועדה, שזו זכות התלמידים להיות שותפים לקבלת ההחלטות. בהחלט ככל שזה קשור להחלטות שנוגעות לחיים שלהם, למציאות שלהם אבל גם לעתיד שלהם, אני חושב שכאן מדובר בזכות שצריכה להיות מובטחת לתלמידים.

אני באופן אישי בהחלט מתקשר בחום לנושאים הללו, הייתי יו"ר מועצת התלמידים בחטיבת הביניים ואחר כך גם בתיכון, באוניברסיטה הייתי גם יו"ר ועד הסטודנטים הערבים אז אני מאוד רואה את חשיבות הפעילות הסטודנטיאלית הפוליטית בקרב התלמידים, כפעילות שמעצבת את האישיות ומקדמת את האישיות של דור העתיד. לכן אני בהחלט שמח שאתם נמצאים כאן.

אפתח ואומר שלאחרונה יש הרבה שיח בסוגיית הלימודים והחזרה ללימודים ומה קורה עם התלמידים, עכשיו יש את ההחלטה להחזיר, אני מקווה, בשבוע הבא את תלמידי כיתות ה'-ו' ואולי גם י"א-י"ב. אבל יש נקודה חשובה בהקשר הזה שחשוב לי להבליט אותה. רוב השיח ורוב הדיבורים שאני שומע גם משרים בממשלה וגם באמצעי התקשורת, מתייחסים אל הילדים ואל התלמידים יותר כפונקציה כלכלית, זאת אומרת השיח מדבר יותר על כך שצריך להחזיר את הילדים כדי לאפשר להורים לעבוד. פתאום מתייחסים למוסדות החינוך כבייביסיטר ולא כמוסד הטבעי המרכזי שהתלמידים אמורים להימצא בו ללמוד, לפתח את האישיות שלהם, להתקדם. מוסדות החינוך שנותנים את התמיכה הרגשית והחברתית, ולכן היה חשוב לי לפתוח בנקודה הזאת כי היא גם מעלימה את עולמם והשקפתם של התלמידים.

אגב, כיום אנחנו מדברים על תלמידים שיכול להיות שיושבים בבית שמונה חודשים. כמובן לא כולם, אבל חלק מהתלמידים בהחלט יושבים בבית מזה שמונה חודשים, עם כל ההשלכות המאוד קשות של התקופה הממושכת הזו. בדיון הקודם שערכנו אמרתי שיכול להיות שלימודים בזום ולימודים מקוונים מה שהיה אפשרי בחודשים הראשונים, אחרי שמונה חודשים זה כבר בלתי נסבל.

אדגיש גם בפתח הדברים שלצערי שכבת הגיל של ז'-י' אינה זוכה לשום התייחסות בדיונים, בטח לא בהחלטות, ונראה שהם בשלב הזה נשארים בבתים ללא פתרונות וללא מענים.

מכאן היה לי חשוב לקיים את הדיון הזה בנוכחותכם, בנוכחות תלמידים שחווים על בשרם את הקשיים של התקופה הזו. אני אב לארבעה ילדים גם בגילאים השונים ואני עדיין זוכר איך הגיע סוף אוגוסט, ה-31 לאוגוסט, והילדים לא ידעו אם הם הולכים לבית הספר או לא. זו הייתה הרגשה מאוד קשה, שלא לדבר על כך שהילדים שמעו שלא חוזרים ללימודים, השוק שהם קיבלו היה מאוד קשה וזה מתמשך כבר חודש שלישי.

לכן אני רוצה קודם כל להודות לכם שהגעתם, זה הזמן לשמוע אתכם. אנחנו מקליטים את הישיבה הזו ואני מקווה גם שתהיה הזדמנות לערוץ הכנסת לשדר את הדברים כך שהציבור ישמע אתכם, אני חושב שזה גם תפקידה של הוועדה הזו, לתת במה לדברים שלכם, לתחושות שלכם. אז אהלן וסהלן, ואני בהחלט רוצה לפתוח איתך, איתי, יו"ר המועצה. אחר כך נשמע תלמידים נוספים וגם אורחים בדיון. איתי, העברתי לך את הפטיש הסמכותי של הישיבה, אז אתה מוזמן לנהל איתי את הישיבה הזו. אני בהחלט שמח שאתה כאן. בבקשה.

תודה רבה כבוד היו"ר. אני רוצה באמת ברמה האישית להודות לך ולוועדה על הבחירה להביא לכאן את בני הנוער ולשמוע את הדברים ממקור ראשון, תוך הכרה אמיתית ורצינית ששיח בגובה העיניים הוא הדבר הנכון לקיים, שיש חשיבות לתחושות ולרצונות שלנו בתור יצורים ברי דעת ואזרחים שצריכים להיות שווי זכויות, בטח כשמתקבלות החלטות כל כך מהותיות לגבי החיים שלנו ואני חושב שזה בעצם מהות הדיון של הוועדה היום.

דיברנו קודם על אמנת זכויות הילד הבינלאומית בראיה קצת יותר כוללת, אבל אם אנחנו מדברים על הזכות להשתתפות אני חושב שזו אחת הזכויות הכי מהותיות, בגלל שזו זכות שבמקור שלה מדברת עלינו כיצורים ברי דעת. אנחנו מדברים על זה שכשאני בן 17 או בן 16 או 14, לדעה שלי, לחיים שלי יש להם חשיבות, יש להם השלכה אחרי זה. והיותי קטין לא אומר שצריך לשלול ממני את הזכות הבסיסית שלי לכבוד, זה לא אומר שצריך לקחת מאתנו את היכולת שלנו להשפיע על מה קורה בחיים שלנו, יותר מזה, צריך להכיר בה.

תיכף ניכנס באמת כמו שאמרנו עם עוד תלמידים שאני מברך על הגעתם היום, שידברו על אתגרים יותר ספציפיים בזמן קורונה, אבל אני רוצה להגיד משהו על שיתוף בני נוער באופן כללי. במדינת ישראל בשונה מרוב מדינות העולם שהן צד לאמנת זכויות הילד הבינלאומית אין אסטרטגיה, אפילו לא החלטת ממשלה שמדברת על איך אמור להיראות שיתוף בני נוער בקבלת החלטות. אף אחד מעולם לא קיבל החלטה שאומרת 'כך זה צריך להיות', לא הקצה לזה את המשאבים שדרושים לזה ולא דיבר באופן כללי וגם באופן משפטי, לא דובר מטעם מדינת ישראל על איפה הזכות שלנו להשתתפות מגיעה, ומתי היא מגיעה. אני לא מדבר בחוקים ספציפיים או בהליכים ספציפיים, אלא כמדיניות. מתי זה מגיע לנו ולמה זה מגיע לנו, זה לא מעוגן בשום מקום.

לכן אני חושב שאנחנו צריכים לדבר על תפיסה של שיתוף בני נוער בקבלת החלטות ולא על הליך ספציפי. התפיסה לא מדברת שזה משהו שהוא נדרש, זה משהו שהוא תפיסה שמגיעים איתה מראש כשבאים קודם כל לקבל את ההחלטה שנוגעת לבני נוער, וזה עניין שדורש תיקון והוא דורש תיקון באופן מיידי והוא דורש תיקון באופן דחוף.

אני רוצה להכנס כן לתקופת הקורונה.

רק לפני הקורונה, אתם במועצת התלמידים קיימתם ישיבה פורמלית עם נציגי משרד החינוך?

כן. זה בדיוק מה שאני בא לומר.

אחר כך ארצה, אילת ברשותך כי את איתנו, את לא צריכה לענות עכשיו, אפשר גם תוך כדי הדיון. אבל האמנה הבינלאומית, יש בה סעיף שמתייחס למעורבות תלמידים בקבלת החלטות או יש אולי סעיף קרוב לזה? תוכלי לבדוק או אם תרצי להשיב עכשיו.

אני אוכל להשיב בהמשך.

בסדר. אבל מעניין אותנו לראות מה ההתייחסות של האמנה לנושא הזה, של שילוב ילדים בהליך קבלת ההחלטות.

אני יכול לומר שהסעיף ה-12 מדבר בדיוק על זה. אני לא זוכר את הציטוט אבל כתוב שמדינה שהיא צד לאמנה צריכה לדאוג למסגרת בהתאם ליכולת של ילד להביע את דעתו ולקחת ברצינות את הדעה שהוא מביע בקבלת החלטות על החיים שלו. זה אחד הסעיפים הראשונים והמהותיים בעיניי.

אני רוצה לומר שאנחנו כגוף יציג גם ברמה של מחוזות וגם ברמה הארצית וגם ברמה הרשותית מקיימים שיח מתמיד, לפחות אנחנו ברמה הארצית עם מטה משרד החינוך שאנחנו מברכים עליו, בתקופת הקורונה הוא מאוד הועצם ולשמחתי אנחנו גם חברים בפורומים משותפים וגם יש לנו אוזניים קשובות מאוד וכרויות אלינו מצד שר החינוך ומנכ"ל משרד החינוך, ועל זה אני רוצה לברך. זה לא מובן מאליו ואנחנו רואים את זה בתור משהו עם ערך גדול מאוד, אחרי כמה שנים לא פשוטות אל מול משרד החינוך, וכאן אני רוצה לחזק את ידיהם של כל מנהלי האגפים, של האנשים ברמה הארצית.

אני כן חושב שבתקופת הקורונה, אם אנחנו מדברים על אופי קבלת ההחלטות בתוך בתי הספר, ניתנה להן הרבה אוטונומיה אבל לא הוסדר המקום של תלמידים בקבלת ההחלטות הזאת. יש כאן תלמידים שתיכף ידברו, אבל באופן הכי מהותי והם ידגימו את זה, הלמידה בעצם נתונה לבחירת בית הספר. אופי הלמידה וצורת הלמידה, והיא לא נתונה לבחירת התלמיד. כמות השעות בזום, כמות המטלות, הצורה שבה מעריכים אותנו, זה הכל היום ובהרבה מובנים גם בבגרויות פנימיות, נתון בסמכות ובאוטונומיה של בית הספר. יחד עם זאת, על אף ההשפעה המהותית שיש לזה על החיים של בני הנוער, לרוב אין משקל לדעה שלהם בנושא הזה, וזה מביא לכמה וכמה סוגיות מהותיות שאנחנו חושבים שצריך לתת עליהן את הדעת.

אשמח לפתוח עם אדהם חלבי ברשותך אדוני היו"ר. שידבר על הנושא הזה.

שלום לכולם. אני אציג את עצמי, אני אדהם חלבי, אני בכיתה י"ב. אני יו"ר מועצת התלמידים בבית ספר אורט - - - אני מדלית אל כרמל. אתחיל בלומר שזו תקופה ממש ממש קשה, זה כאילו הזום שבא אלינו ונחנקו מזה. אף אחד לא שאל אותנו האם זה נוח לנו ללמוד בזום עם כל הכמות של השעות שאנחנו יושבים מול מחשב, עושים מבחנים, בקרוב נעשה אפילו בגרויות מול המחשב, והכל מהבית. אין בית ספר, אין חברים, אי אפשר לראות אף אחד. זה באמת מאוד מאוד קשה.

כיתות א'-ד' חזרו ללימודים כרגיל והם עדיין קטנים, הם לא צריכים את הלמידה בבית הספר כמו שאנחנו, תלמידי י"א-י"ב שהם בשיא הלחץ צריכים את הלימודים בבית הספר כדי להבין את החומר, ולא ללמוד למידה עצמית. כי הזום ממש, הרבה אנשים ישנים מול המחשב ולא לומדים. המורה לא יכול לדעת אם התלמידים איתו, אם הם לומדים או מפוקסים במאה אחוז בשיעור שהוא מעביר.

עכשיו הודיעו לכם שאולי חוזרים ב-1 לדצמבר, איך ההרגשה?

זה כאילו אנחנו הולכים לגן עדן. לפחות יומיים בשבוע, זה מאוד משמח.

בכלל בדלית אל כרמל חזרתם בתחילת ספטמבר?

לא. ממש לא. לא נפגשתי עם החברים שלי עדיין.

אז בעצם שנת הלימודים לא נפתחה בתיכונים.

לא.

אדהם, מישהו שאל אתכם, התייעץ אתכם איך זה יהיה נכון בשבילכם ללמוד מהבית? מה עובד בשבילכם?

עשינו ועדה מרשת אורט, הם גייסו כמה תלמידים ומנהיגים מכל הרשת והתחלנו לחשוב על רעיון איך אפשר לשפר את הלמידה בזום ואיך לעשות את זה יותר נוח לתלמידים. השתתפתי בכמה וכמה ועדות דווקא, אבל עדיין זה לא, אף אחד לא התייעץ עם התלמידים ועם הנוער.

מה זה גורם לכם להרגיש, איך התחושות עכשיו עם הנושא הזה?

זה קשה. אף אחד לא שומע לנו, דעתנו לא מעניינת אותם. אנחנו חייבים להשפיע. חייבים שתהיה לנו מילה. אפילו שאנחנו עדיין בגיל צעיר, אבל יש לנו רעיונות ויש לנו דעה שכן יכולה להשפיע ולשנות. אני עכשיו יו"ר מועצת התלמידים בבית הספר ואני אעבוד על זה כדי שהשנה תהיה אחרת מכל השנים שעברו.

קיימת ישיבה של המועצה? אתם יכולים לעשות את זה בזום, אם זה יותר מעשרה אנשים.

בטח. כל הפגישות שלנו בזום. עדיין לא נפגשנו פיזית.

תודה רבה. תודה על ההשתתפות. איתי, תחשוב על התלמיד הבא, בינתיים עו"ד אילת לוין ממשרד המשפטים תתייחס לשאלה שהעליתי לגבי התייחסות האמנה לשותפות התלמידים בקבלת החלטות.

קודם כל איתי ודאי צודק, באמת סעיף 12 שדיברתי עליו גם בדיון הקודם שלנו עוסק בזכות של ילד להישמע. הסעיף קובע שמדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה זו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו תוך מתן שיקול ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד. זו אמירה כללית של האמנה. מעבר לזה, אנחנו עשינו איזה שהוא מחקר אגב השיח - - - פרלמנט הנוער וחשוב לי להזכיר שאנחנו עושים את זה כמובן יחד עם משרד החינוך, עם טובה בן ארי שהייתה בדיון הקודם ועם מינהל חברה ונוער, באמת השיח הזה נבע ממחשבה, עשינו מחקר בעולם לראות באיזה מדינות ילדים מעורבים בהליכים של הגשת דו"חות לוועדה לזכויות הילד של האו"ם ובדקנו דו"חות שהגישו בחמש השנים האחרונות ומצאנו מדינות רבות, כולל איסלנד, קנדה, תוניסיה, הרשות הפלשתינית, מוזמביק, בוסניה ורשימה ארוכה של מדינות שבעצם התייעצו עם הילדים לפני הגשת הדו"ח.

אני חושבת שבאופן כללי ועדות זכויות האדם של האו"ם מאוד מאוד רוצות לשתף את החברה האזרחית ובין היתר את הילדים, כלומר ספציפית אנחנו מדברים על הוועדה לזכויות הילד, אז באת את הילדים שעליהם מדובר. כלומר זה דבר שהוא מאוד בולט. Nothing about us without us, זה איזה שהוא עקרון בינלאומי שוועדות זכויות האדם של האו"ם מאוד מאוד מקדמות וודאי שהוא מהותי גם בהקשר הזה.

רק אציין שוב את החוק שדיברתי עליו בדיון הקודם, על החוק לציון מידע בדבר השפעת חקיקה על זכויות ילדים מ-2002, הוא באמת מדבר רק על חקיקה, אבל אולי זה המקום לשקול ולחשוב איך אפשר לשלב גם את הנושא הזה.

איך החוק הזה מיושם?

אני לא יודעת להגיד כרגע על היישום באופן ספציפי, אני כן יודעת שהייתה הנחיה חדשה ממש לאחרונה, כמו שציינתי, של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי, על מנת לוודא שהוא ייושם. כלומר הנחיה לכל המשרדים שקוראת להם באמת לבחון כל דבר חקיקה שמגיע אליהם וכל פעם שיש השפעה שלילית, לבדוק איך אפשר לצמצם את ההשפעה הזאת. להבנתי זה נושא שצריך להכנס לתוך דברי ההסבר של הצעת החוק עצמה. אבל שוב, זה כרגע על חקיקה בלבד. אני רק אומרת שברוח הדברים זו נקודה למחשבה.

ההנחיה פורסמה? נוכל לקבל העתק של ההנחיה?

כן.

נשמח. חשוב לנו להכיר את זה. תודה אילת. עו"ד ורד וינדמן מנכ"לית המועצה לשלום הילד.

קודם כל אני רוצה לברך את הוועדה שמקיימת דיון כזה שלא מדברים רק על ילדים אלא מדברים עם ילדים, וזה באמת כבוד למוסד הזה של כנסת ישראל שמקיים דיון שהילדים עומדים במרכזו, לא רק כמושא הדיון.

אני רוצה ממש בשתי שורות לספר על מה המועצה לשלום הילד עושה בהקשר הזה של הזכות להשתתפות וזו הזדמנות גם שחברתי אילת לוין תשמע, שמחתי לשמוע על המעורבות של הילדים שהיא סיפרה עליה, של מועצת התלמידים. מה עשינו בזמן הקורונה וגם לצאת עם איזו שהיא קריאה קונקרטית.

המועצה לשלום הילד מפעילה פרויקט של פרלמנט בני נוער עם בני נוער מרהט ומבאר שבע כבר כשלוש שנים, שבו נעשה תהליך של היוועצות שבעצם בני הנוער מייעצים לקובעי המדיניות בסוגיות ספציפיות וההמלצות האלה של בני הנוער, העצות שלהם, המחשבות שלהם, נלקחות בחשבון. במובן הזה הם לא רק מממשים את סעיף 12 של האמנה, במובן הזה שיש הקשבה והדברים שלהם, וזה החלק השני של סעיף 12, שהדברים שלהם נלקחים בחשבון.

מה שעשינו מיד עם פרוץ הקורונה לחיינו, עשינו מעין סקר היוועצות עם קבוצה מגוונת של בני נוער ושאלנו את בני הנוער מה הם מרגישים ביחס למשבר הקורונה. הם הציגו את מה שהיום כולם כבר מדברים עליו, על בדידות וחרדות ולחץ, ושאלנו אותם האם הם מרגישים שקובעי המדיניות מתחשבים בעמדות שלהם, מקשיבים להם, בדיוק כפי ששאלת אדוני היו"ר, והתשובה לא צריכה להפתיע אתכם, הם הרגישו כמובן שלא.

הדבר הנוסף שהתחלנו לעשות שהוא מאוד משמעותי ואנחנו עושים את זה יחד עם נציגים בכירים במשרד הרווחה, משרד החינוך והאקדמיה, תהליך של היוועצות גם עם אותם בוגרי פרלמנט הנוער שלנו, שמייעצים בהקשר של איתור וזיהוי ילדים בסיכון, בהקשר של מה הדרך הטובה והנכונה והזמינה לבני הנוער כדי לפנות לשירות סיוע דווקא בזמן הקורונה.

אלה דברים שהם בפיתוח, הם חשובים. התחלנו פרויקט חדש של כתיבת דו"ח על יישום זכויות ילדים בישראל שגם אותו אנחנו מתכוונים לעשות עם בני נוער. אנחנו נמצאים בקשר עם מועצת התלמידים במיוחד בעת הזו סביב המאבק של החזרה ללימודים, קשר שהוא מאוד חשוב, ואני חושבת שהקריאה שלי בהקשר הזה מעבר לדברים שכבר נעשים מתחלקת לשניים. אחד – וזה תפקיד משרדי הממשלה בסיוע של הכנסת, להקים מכניזם מובנה מוטמע להשתתפות ילדים בקביעת מדיניות, כדי שזה לא יהיו יוזמות ספורדיות פה ושם, לא סביב הגשה של דו"ח כזה או אחר, אלא ממש מודל או מכניזם שבכל החלטות משמעותיות שקשורות לבני נוער, בני הנוער יהיו חלק מקבלת ההחלטות ותהיה להם הזדמנות מובנית להציג את העמדות שלהם. רק ככה זה ייכנס לחלק מהחיים.

הקריאה השניה היא בהקשר של הקורונה, ודאי סביב המתווה ללימודים. זה נאמר גם בדיון הקודם, כשבונים מתווה של חזרה ללימודים, כשבונים מענים לבני הנוער בתקופה כל כך משברית כשבני הנוער הם אחת האוכלוסיות שסובלות הכי הרבה מהקורונה, לעשות את הבניה הזו יחד עם בני הנוער, עם הנציגים שלהם, לוודא שהנציגים הם המגוונים ביותר ומייצגים את כל קבוצות האוכלוסייה, יש לזה חשיבות רבה מכיוון שהם מביאים זוויות הסתכלות שונות.

אז מכניזם כללי שיהיה חלק מההתנהלות של קבלת החלטות מדיניות במדינת ישראל והיוועצות ספציפית מעמיקה ודאי בקבינט הקורונה, עם בני הנוער. תודה שוב על קיום הדיון החשוב הזה.

תודה רבה לך. יישר כח על העבודה של המועצה לשלום הילד בקידום המעמד של הילדים והזכויות שלהם. איתי תמשיך לנהל איתי את הישיבה.

קודם כל אני רוצה לומר תודה רבה לורד כי באמת המועצה לשלום הילד הם שותפים חשובים שלנו. אני אשמח שאריאל אלדר תדבר.

תודה רבה לך יו"ר הוועדה ח"כ ג'בארין על ההזדמנות לקחת חלק בדיון הכל כך חשוב הזה. שלום לכולם, אני אריאל אלדר, תלמידת כיתה י"א - - - מבקרת מועצת התלמידים והנוער המחוזית במחוז חיפה ונציגה במועצת התלמידים והנוער הארצית.

בני נוער חייבים לקחת חלק בקבלת ההחלטות. אי אפשר לקבל החלטות עלינו, בשבילנו, בלי לשאול אותנו, בלי לדעת באמת מה הצד שלנו ומה אנחנו חושבים, האם זה נכון לנו או לא. גם כאשר מתקבלת החלטה משותפת איתנו אני חושבת שכן צריך שיהיה תהליך מסוים שאנחנו גם נלווה אותו ושבאמת נראה האם יש שינוי כלשהו או באמת נפיק ממנו לקחים לראות מה התוצאות שלו, אם יש באמת דברים שאפשר לשפר, לשמר, כתוצאה מאותה החלטה.

אתן לכם דוגמה מבית הספר שלי. בגלל נגיף הקורונה שכולנו חווים, ובגלל שעדיין לא פורסם מתווה מסודר ללמידה מרחוק ממשרד החינוך, בית הספר שלי החליט שהוא כותב פרק שלם בתקנון לכללים וחוקים על למידה מרחוק. אני רק אציין שאף תלמיד ממועצת התלמידים לא נכח באותה ישיבה, לא ידענו שהפרק הזה הולך לצאת ולהיות מופץ לכל בית הספר.

שמענו המון קריאות ורעש ושיח שהיה מהתלמידים שהם באמת זעקו אלינו. היה שם סעיף שהוא הנושא הכי חם עכשיו בלמידה מרחוק, של באמת העניין של פתיחת מצלמות. אם היינו משתתפים בישיבה שכתבו את התקנון, היינו יכולים לחסוך את כל הרעש ולבוא ולהגיד את מה שמי שבחר בנו רוצה להגיד, להשמיע את הקול שלנו. שמעתי אחרי שהפרק פורסם שיש המון תלונות לגבי שיעורי ספורט, שחייב לפתוח מצלמה בשיעור אחרת לתלמיד יש חיסור. גם שיעור ספורט נחשב? האם צריך להכליל או להוציא אותו בעצם מהרשימה של השיעורים שזה חייב בהם.

לסיכום, לכולנו יש מטרה משותפת, בואו ניקח אותה ביחד ונעשה טוב. לא צריך ללכת ראש בראש עם אף אחד. תודה רבה.

תודה רבה אריאל ובהצלחה בלימודים, עכשיו בזום אבל אני מקווה שגם תחזרו לספסל הלימודים. אגב נושא המצלמות, יש מורים, אני מניח, שמחייבים את התלמידים לפתוח מצלמות?

זה נושא מאוד כאוב, כי אנחנו מאז אפריל מבקשים הסדרה בנושא הזה ממשרד החינוך ומכולם. פורסם מתווה של מצלמות שקשור בשידורים של מצלמות, אבל עדיין אין הסדרה אמיתית של הנושא הזה ויש כאן פגיעה מהותית בפרטיות. אתמול שמענו בני נוער שמדברים על זה שזה נושא של דימוי עצמי, במיוחד בכיתות הנמוכות, ועדיין בתי הספר משתמשים בכלי הזה של חיוב פתיחת מצלמות גם כאמצעי להורדת ציון, יש מורים שמסרבים להכיר בזה שתלמיד נמצא בשיעור כל עוד הוא לא פותח מצלמה, ואנחנו רואים פגיעה מהותית של תלמידים שלא רוצים להתחבר לשיעורים, כי הם אומרים 'אני לא רוצה שיראו אותי, אני לא מרגיש בנוח עם עצמי', אלה ילדים שאני אפילו לא מכיר, ובית הספר פוגע בהם על סמך זה שהם דורשים את הזכות שלהם לפרטיות. אין שום דבר שמסדיר את זה ובתי הספר משתמשים בזה כרגע באופן פיראטי. עוד פעם, זה נתון לסמכותם אבל לא שאלו בכלל את התלמידים בשטח איך זה נראה להם.

אז למיטב ידיעתכם, היו מקרים שמורים הענישו תלמידים על כך שלא פתחו מצלמה?

המון. זה נפוץ מאוד. זו התניה, כמעט בכל בית ספר אתה יכול למצוא מכתב מהמנהל שמדבר על כך שיש חיוב פתיחת מצלמה, כי אחרת זה לא נחשב שהתלמיד נוכח. זו בעיה מהותית וקשה שאם אפשר לצאת מכאן בקריאה להסדיר אותה אנחנו נשמח מאוד.

נרשמו מספר נציגים של משרד החינוך, אני מקווה שנשמע מטעמם התייחסות גם לנושא הזה ותוכלו לעדכן אותנו מי יגיב על הנושא.

נשמח שנגה ירדני תדבר.

שלום, אני נגה ירדני, אני בכיתה י"א בבית ספר מבואות הנגב שהוא בית ספר אזורי שמרכז בתוכו כמה בתי ספר. בבית הספר שלי יש מולנו, מול התלמידים, שקיפות, לא הייתי אומרת מלאה אבל מאוד מאוד קרובה למלאה, בכל העניין גם בעניין המצלמות, גם בכל ההחלטות בנוגע לשיעורים, בנוגע ללוח המבחנים, וזה באמת נותן לנו תחושה שיש מישהו שמקשיב ואכפת לו, וזה פשוט מעלה לך את הרצון ללמוד, כשאתה יודע שבצד השני יש מישהו שבאמת אכפת לו ממך.

יש לי הרבה חברים בבתי ספר רבים שהמצב אצלם הוא לא כך, והם פשוט לא רוצים להכנס לשיעורים, הם לא רוצים ללמוד ויש להם אפס מוטיבציה כי פשוט אנשים מחליטים כל מיני דברים מלמעלה בלי להסביר להם ובלי להתייעץ איתם והם יושבים וצריכים לקבל הכל והכל נוחת עליהם.

אצלנו מתייעצים עם המועצה הבית ספרית, פתחו עכשיו עוד מועצה שכבתית לכל שכבה, שמכל כיתה יש נציגים שמחליטים בנוגע לדברים שהם רלוונטיים אך ורק לשכבה והם עובדים בקשר ישיר מול מרכזת השכבה והמחנכים. זה משנה את כל האווירה בבית הספר, את כל האווירה בשכבה ואת כל האווירה בכיתה כשאתה יודע שיש מישהו שמקשיב ומבין אותך ופה בשבילך תמיד.

היה לנו חשוב להראות שכשעושים את השיתוף בצורה נכונה, ההשלכות של זה הן חיוביות בצורה משמעותית. בני נוער שדווקא היום יושבים מול המסך והם מרגישים שהם גם ככה קובייה בזום, כשאתה מקשיב, יש לזה השלכה גם ברמה הנפשית, כשזה מעניין מישהו מה אתה מרגיש, איך אתה מרגיש, זה מוציא מהבועה של הריכוז העצמי ואנחנו יכולים לראות את זה בצורה מאוד משמעותית. נשמח שתאמר אבו סאלח ידבר.

תודה רבה נגה. תאמר אבו סאלח.

שלום לכולם. אני מסכנין, מבית הספר אל חיקמי על שם ג'מאל קראבי.

הייתי אצלכם בשנה שעברה לפני הקורונה. ביקרתי בבית הספר שלכם.

אני רואה שבבית הספר שלי לא נותנים לתלמידים לומר את דעתם בקבלת ההחלטות. בחודש ספטמבר כשחזרנו לבתי הספר, סגרנו אצלנו בעיר את בתי הספר לאחר שבוע, בגלל הקורונה שהייתה ברמה גבוהה. שלחו לנו את הסידור, עשו את קבוצת הוואטסאפ לכל שכבה, שלחו לנו את הסידור 'זה הסידור שלכם, זה הסידור של השיעורים שלכם, כל שיעור 40 דקות ויש הפסקה של 10 דקות', לא שאלו אותנו מה נוח לנו, לתת את הדעה שלנו בדברים קטנים. הם עשו מה שהם רוצים, ורק נתנו לנו בסוף את מה שהם בחרו, ו'אתם תעשו מה שבחרנו, אין לכם בחירה, ולא תעזרו לנו בקבלת ההחלטות'. זה נמאס לנו. למה ככה? יש תלמידים שלא נכנסים לזום בגלל הדברים האלה, כי הם רוצים לעשות שינוי ובית הספר לא נותן לנו לקבל החלטות עם ועד ההורים והמנהל.

יש בבית הספר שלכם מועצת תלמידים, נכון?

כן.

הדרך הכי טובה אולי לקדם את הנושאים הללו זה ליזום מפגש עם הנהלת בית הספר, אולי גם בהשתתפות ההורים ולנסות לדון בנושאים ולקדם אותם. פנית להנהלה ולוועד ההורים?

פנינו לוועד ההורים בתחילת ספטמבר כשהיה אצלנו מא'-י"ב לומדים בשעה 8:00 ויש בתים עם ארבעה ילדים ואין להם מחשבים לכל הילדים, שיכולים ללמוד בשעה 8:00. המועצה הרשותית פנתה לוועד ההורים כדי לעזור לנו ואנחנו והעיריה שמנו מכיתה א'-ו' מתחילים בשעה 8:00 וכיתות ז'-י"ב מתחילים בשעה 11:00, כשכיתות א'-ו' מסיימים. זה עזר לנו, וזה משהו שהיינו שותפים לקבלת ההחלטה, זה משהו שאנחנו גאים במה שעשינו לעיר ולתלמידים שלנו, לכל דבר.

זו דווקא דוגמה טובה לשיתופי הפעולה, שבסוף יצאה החלטה שכולם שמחים איתה.

כן.

תודה תאמר.

יש נציגה של החינוך הממלכתי דתי שלצערי לא יכלה לעלות.

ברשותך שני דברים. אילת, אני אנצל את העובדה שאת איתנו. העניין של ההסדרה בחיוב פתיחת המצלמות, האם יש מישהו במשרד המשפטים שיוכל להתייחס?

אורי.

אם יוכל להתייחס, לא צריך בזום, אפשר שפשוט יכתבו לך. מעניין אותי לשמוע האם הייתה התייחסות לנושא במשרד המשפטים. תיכף נשמע גם את משרד החינוך.

אני רוצה להוסיף ברשותך אדוני היו"ר, יש לצערנו נציגה שלא יכלה לעלות לזום, אבל בחינוך הממלכתי דתי ביקשו מאתנו להעביר שבנות האולפנה, לפחות מתוך מה שהעבירו לנו, בדרך כלל יכלו לבחור את כמות יחידות הלימוד במגמות מסוימות כמו תושב"ע ותנ"ך וכולי, ולצערנו בתקופת הקורונה הן דיברו על כך שהיכולת לעשות את זה נלקחה מהן. לא הספקנו לקיים על כך שיח עם משרד החינוך אבל הן ביקשו מאתנו להגיד שהן מרגישות שנלקח מהן חלק מהותי בבחירה שלהם על מה שמשפיע בסוף על עתידן וחייהן והן ביקשו מאתנו להביא את זה לכאן.

כמועצת תלמידים כשאתם מקבלים פניה, אתה מנסה לתקשר עם הנהלת אותו בית ספר?

אם זו פניה שהיא ספציפית על מקרה נקודתי, מדיניות נקודתית של בית ספר מסוים, לרוב יש לנו מועצות תלמידים ברמה המקומית או הבית ספרית ואנחנו מסייעים להם בשיח מול ההנהלה. אם מדובר על עניין של מדיניות אז כמובן שאנחנו ברמה הארצית בשיח מול הגורמים הרלוונטיים במשרד החינוך בניסיון לתווך.

ויש לך כתובת ספציפית בתוך משרד החינוך, איש או אשת קשר עם המועצה?

קודם כל יש לנו את הפיקוח וההנחיה של המועצה שיושבים במינהל חברה ונוער, יעל הממונה הארצית נמצאת פה.

תיכף נשמע אותך, יעל.

אבל באופן כללי אנחנו בקשר עם כל הגופים הרלוונטיים אם יש משהו ספציפי לאותו גוף, יש לנו אפשרות להרים טלפון, לכתוב, לדבר ולקבוע פגישה בנושא הספציפי הזה ואנחנו מברכים על כך.

אז הנייד של יעל אצלך?

ברור. יש לה הרבה שעות מאתנו, זה בטוח. בכל מקרה אבקש להצטרף לקריאה, בגלל שאני יודע שאנחנו קצרים בזמן ותיכף יגיעו התגובות, אני מצטרף לקריאה של ורד שהייתה כאן קודם שרק על ידי הסדרה, ובעינינו ההסדרה הזאת צריכה לבוא על ידי אדם שיהיה ממונה על הנושא בתוך כל רשות מקומית, תקן שמדינת ישראל נותנת, תחת ייעוץ לוועדת זכויות הילד הרשותית של בני הנוער שקיימת. גם כך היום אמורים להיות מחויבים להשתתף בה אבל לצערנו לא מספיק רשויות מיישמות את זה, לייצר תקן שהוא גם יועץ לראש העיר ואמון על הטמעת הזכויות ושיתוף בני הנוער בקבלת ההחלטות, לא לוותר על זה ולשים את התפיסה של הזכויות בראש, ואנחנו חושבים שזה הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות בתחום הזה. תודה רבה אדוני היו"ר.

תודה איתי. נשמח לשמוע את יעל נזרי ממשרד החינוך, גם את הדר אליהו ממרכז השלטון המקומי, אבל בינתיים אולי נשמע עוד לפחות שני דוברים או דוברות מהתלמידים ולאחר מכן נעבור למשרדי הממשלה. אתחיל בריטה נסאר, תלמידת י"ב מעראבה. ריטה תרצה לדבר בערבית ועאליה תתרגם לשפה העברית.

(מדברת בערבית, דבריה מתורגמים ע"י עאליה עודה)

תודה על הדיון ועל כך שחשוב לך שנהיה חלק בדיון וחלק ממקבלי ההחלטות. חשוב לי לציין שאנחנו מאוד חשובים בלקחת החלטות, בדרך כלל כל הנושא הפוליטי לא מתחשב בהחלטות התלמידים ולי חשוב כתלמידה בכיתה י"ב להביע את הדעה שלי כדי להשפיע על ההחלטות שיהיו לעתיד.

היא אומרת, שהיא שומעת בשיח טיעונים פוליטיים, טיעונים כלכליים, אבל מתקשה לשמוע דברים שמביעים את האינטרסים של התלמידים.

אחת הבעיות הכי חשובות שאנחנו מתמודדים איתן כסטודנטים היא הבעיה הכלכלית שאנחנו מתמודדים איתה גם בבית. לא לכולם יש את הציוד הטכנולוגי כדי שיוכלו לקחת חלק בכיתות הזום שמתקיימות היום.

אחת הבעיות שאנחנו מתמודדות איתה היא שאנחנו כאוכלוסייה ערבית, אנחנו באות ממשפחות מרובות ילדים ויש יותר משלושה או ארבעה ילדים בבית בפחות משני חדרים, גם מבחינת ציוד טכני כמו מחשבים ניידים, אין לנו מחשב לכל אחד בבית כך שחלק מאתנו משתתפים בזום דרך הטלפון, שזה לא ממש נוח.

אני סטודנטית למדעים וקשה לי מאוד להיות בקשר ישיר עם המורים שלי מפני שאני חייבת לעשות הכל דרך הזום וזה לא ממש עוזר לי כי אני צריכה ליישם את זה בפועל, וזה מאוד מקשה עלי לעשות את זה דרך הזום.

חוץ מזה מבחינה חברתית, כל העניין החברתי של התלמידים מתנהל בתוך בית הספר עם התלמידים והמורים. שם הם מתחברים, שם הם משפיעים ומושפעים ועושים את הפעילות שלהם, אין להם פעילות אחרת חוץ מבית הספר, ועכשיו כשאין גם את זה, הם קצת מנותקים וסגורים בבית. תודה רבה.

תודה רבה ריטה, תודה גם לעאליה על התרגום המאוד מקצועי. בבקשה איתי.

אשמח לתת ליובל לדבר. סגנית יו"ר המועצה הארצית.

בבקשה.

לגבי הנושא שורד דיברה עליו קודם, הייתי שותפה בפרויקט של המועצה לשלום הילד, וכך נפגשנו עם בני נוער בבאר שבע וברהט, אני יכולה להגיד שעד כיתה ט' לא הרגשתי ששומעים אותנו ולא מערבים אותנו בשום החלטה שעולה, ולאחר שהצטרפתי לפרויקט של שלום הילד הבנתי כמה שבאמת יש את הקול הזה אבל אין מספיק את הפרסום, בני הנוער לא מודעים לדבר הזה ובגלל זה הם מרגישים שלא מספיק שומעים אותם.

אני חושבת שעוד קצת פרסום ליוזמה המדהימה הזאת ייתן את המקום שמגיע לבני הנוער.

היו מפגשים עם משרד החינוך במסגרת היוזמה?

אני אוסיף לדבריו של איתי ואדבר גם הישיבות. לצערנו גם הישיבות, נלקחה הזכות לבחור כמה יחידות הם יגבירו ואיזה מקצועות הם יגבירו. גם בגלל תקופת הקורונה. ולגבי המצלמות, בגלל המצלמות אני יכולה להגיד שהבריונות ברשת עלתה יותר, אם זה צילומים, להוציא מזה מדבקות, להעלות את זה לרשתות החברתיות, לצערי אני עדה למקרה שקרה בבית ספר יסודי. אנחנו לא יודעים איך זה טופל, לצערי גם את זה מסתירים מאתנו.

מועצת התלמידים אצלי בבית הספר כמעט ולא מושמעת בגלל שההנהלה לא מערבת אותנו בדבר, יצאו כל כך הרבה סעיפים בתקנון שפשוט לא עירבו אותנו, אם זה על הלימודים המקוונים, אם זה מתי אנחנו חוזרים ללמוד ואיך, לצערי גם כאן השתיקו אותנו.

לפני שחזרתי לבית הספר שאני נמצאת בו עכשיו הייתי בבית ספר - - -, בבית הספר הזה אני יודעת שהייתה לגמרי שותפות בין מועצת התלמידים לבין ההנהלה, כך ששם יכולנו לראות את הפירות המדהימים שיצאו משיתוף הפעולה הזה, שבעצם זה התאים לבני הנוער. כרגע בבית הספר שאני נמצאת בו ההחלטות שמתקבלות לא מתאימות בשום צורה לבני הנוער, לא מתאימים את המערכת עצמה של בית הספר אלינו. אני חושבת שזו הבעיה העיקרית.

תודה רבה יובל ובהצלחה. אני שמח לשמוע על הפרויקט ויכול להיות שצריך לחשוב איך מרחיבים פרויקטים כאלה.

צריך באופן כללי להעלות את המודעות לזכות עצמה שמגיע לבני הנוער להשתתף. זה לא משהו שידוע לבני הנוער, שקיימת אמנה, שקיים חוק או שקיימת הזכות שלהם שיש לשמוע אותם.

ביקשנו מנציג משרד המשפטים להתייחס לנושא של הסדרת עניין החיוב בפתיחת מצלמות. בבקשה.

עוד בגל הראשון עבדנו על איזה שהוא חוזר, אפשר לומר טיוטת חוזר, בכלל על כל הנושא של למידה מרחוק, בעקבות הקורונה. סעיף מסוים מתייחס גם לעניין החיוב של פתיחת מצלמות. למיטב ידיעתי החוזר עדיין לא פורסם. ניסיתי עכשיו תוך כדי לברר אבל לא קיבלתי עדיין תשובה, אנחנו ניתן תשובה לוועדה באם הוא פורסם או לא.

בגדול אני יכול לומר שעמדתנו היא שכן אפשר לחייב תלמיד לפתוח מצלמה כחלק מהשיעור, כשהשיעור לא מוקלט, אבל אם יש נסיבה פרטנית שבגללה תלמיד לא מוכן או לא יכול לפתוח את המצלמה, אז בתיאום עם המורה צריך ללכת ולשמוע את עמדת התלמיד ולאפשר לו לא לפתוח את המצלמה. אבל ככלל מדובר פה בשיעור, וכפי שבשיעור יש חובת נוכחות, כך גם כאן. יש ערך לפתיחת המצלמה שיראו שהתלמיד נמצא ושיהיה שיח ונראות, ויש לכך חשיבות.

החובה היא גורפת במובן הזה כשזה במהלך כל השיעור או שהחובה אומרת שאם המורה מבקש אז אפשר?

אם המורה מבקש. המורה גם יכול להחליט שהוא לא מחייב לפתוח מצלמות.

אם יש תלמיד שמתנגד לפתיחת מצלמה באופן עקרוני או כי הוא לא מרגיש בנוח עם זה, צריך לאפשר לו לא לפתוח את המצלמה מבלי לפגוע בו?

הוא צריך לדבר עם המורה. שוב, אני לא יודע אם זה פורסם, יש בפניי את הטיוטה. אם אלה נמצאת פה היא תוכל להרחיב.

אבל שוב, יש התייחסות שאומרת שצריך לפתח שיח עם התלמיד וכן ללכת לקראתו בעניין הזה. אבל אני לא יכול להגיד שיש פה חובה מוחלטת על המורה לאפשר לו. הכל תלוי בנסיבות.

אני קצת המום.

כל המצב הזה קצת המום, אני חייב לומר. שוב, הנחת המוצא היא שתלמיד צריך לפתוח מצלמה כי זה שיעור. יש מקרים חריגים.

איתי, אני מציע שתפנה ליעל נזרי.

לפני שאני פונה ליעל אני קודם כל אגיד לה תודה על הליווי בשעות המרובות הארוכות והמאוחרות שלנו של מועצות התלמידים במדינת ישראל באופן כללי. יעל בבקשה.

ד"ר ח"כ יוסף ג'בארין אני מברכת אותך על התפקיד שאתה עושה אותו באדיקות, כך נראה לפחות מהבוקר שאני צופה, שומעת, לומדת, והאמת שאני חושבת שיש לך קהל נהדר ושותפים נהדרים שמשתפים את הדברים דרך החוויה ודרך העשייה המרובה. איתי כאחד כזה ותראה עוד כל מי שמסביבו. אני חושבת שזכות גדולה לנו כמשרד חינוך להוביל ממשלת נוער שהיא בעצם מורכבת מכל שכבות האוכלוסייה, אבל יתרה מזו היא באמת מורכבת מכל המגזרים. אתה יכול לשמוע פה את כל החבר'ה מקצוות הארץ, ומה שיפה עוד לראות שבעצם הם מייצגים גם את תנועות הנוער, גם את ארגוני הנוער, גם ברשויות המקומיות וגם את בתי הספר ועוד. אז כך שאני חושבת שכל מה שאני אגיד זה כאין וכאפס לעומת הדברים החכמים שאתה שומע ונוכח לראות, ובאמת הכל מעשה ידיהם ומחשבתם והאסופה שלהם והשותפים למיניהם.

אנחנו כולנו נמצאים בתקופה לא פשוטה והתקופה הזו היא תקופה שבודקת אותנו אם אנחנו נצמדים לאמנה, אני חושבת שגם בתקופה טובה נצמדים לאמנה, אבל קל וחומר אנחנו צריכים להיות עכשיו עם היד על הדופק ועם עוצמות השותפות.

אני חייבת לומר שיש קו פתוח, כמו שאיתי סיפר, בין משרד החינוך, השר, המנכ"ל, למועצה הארצית ובכלל, ביקורים, מפגשים, מתן במה. אני לא אסנגר על חבריי בתוך המשרד, אבל זו שנה מיוחדת. בשנה הזו המנכ"ל והשר פתחו את כל הדלתות למועצות התלמידים ולנציגי הנוער. איתי משתתף בוועדת האסטרטגיה לנושא הקורונה שמובילה אותה מיכל טביביאן, דסי בארי שמובילה את כל הנושא הפדגוגי, דוד גל שמוביל את כל הבחינות ועוד כטובה בן ארי, ועוד השפ"י, אין כמעט גוף בתוך משרד החינוך או האגף בתוך המשרד, אני אדייק ואומר, שלא פתח איתנו קבוצת וואטסאפ, קבוצת דיונים ומפגשים קבועים ויציאה לקראת כנס משותף לשמוע את בני הנוער מדברים zoom in לתוך החינוך.

אני חייבת שגם התהליך הוא לא פשוט, הוא לא נעשה ביום אחד, וכמובן כולם כך היו בהלם, כמו שמתפקדים עוד משרדים למיניהם, ולאט לאט הדברים מתגבשים. אני כולי תקווה ביצירתיות של בני הנוער, בבקשות שלהם, בכניסה הרצינית מאוד שלהם לעובי הקורה והם מאוד מאוד יצירתיים, מאוד מאוד יצירתיים כך שמשרד החינוך גם לומד יחד איתם ויחד איתנו את כל הסוגיה שקורית בעת הזו, בעת הקורונה.

מיותר לציין גם את כל החברים מהגופים השונים כאן ממועצת זכויות התלמיד, משרד המשפטים, איילת, הילה טנא, שלטון מקומי ועוד ששותפים לחשיבה ומיכל מנטס, אני לא יודעת אם את כאן, אבל השלטון המקומי מאוד מאוד מעורב בעשייה של מועצת התלמידים והנוער, הן הארצית והן ברשויות המקומיות.

משתתפים כ-25,000 תלמידים ברמה הארצית בתכנית מועצות התלמידים והנוער, ובתוך בתי הספר יש לנו כ-115,000 מועצות תלמידים, רק בבתי הספר, אני לא מדברת עוד על הרשויות המקומיות שהם כרגע נמצאים בזמן בחירות.

שאלת לגבי הנושא של האם יש כמובן את הזכות לקבלת דעה בקבלת החלטות באמנה, אז ברור שכן. חברתי טובה יכולה לספר את זה יותר טוב ממני, והנגזרת לכך היא באמת מועצת התלמידים והנוער הארצית, המחוזית, הרשותית וכן הלאה. זהו. אם תשאל עוד שאלות אשמח לענות, אבל אני חושבת שהם דיברו בשם עצמם ומאוד יפה.

תודה רבה יעל. שמחתי לשמוע על שיתוף הפעולה המתמשך והתיאומים איתך ישירות. זה בהחלט משמח. נשמע את דסי בארי מנהלת החינוך העל יסודי. נשמח לקבל התייחסות לנושאים שעלו, ובנוסף, הפתיח שלי התייחס באופן מפורש לשכבת ז'-י' שנופלת בין הכיסאות בכל השיח הזה ובינתיים לא נשמע שיש להם לחזור ללימודים בתקופה הקרובה, עם כל ההשלכות הקשות על לימודיהם. נשמח לשמוע את התייחסותך.

ראשית אני רוצה קודם כל לברך אותך יו"ר הוועדה, לברך את איתי ממועצת התלמידים שוועדה כל כך חשובה מקדישה את זמנה לשיח עם מועצת התלמידים. אני רואה בזה חשיבות עצומה ומתן מקום כל כך יפה למועצה שהיא מאוד חשובה לנו, אז המון תודה על כך.

אני אתייחס לדברים שנאמרו. מועצת התלמידים יושבת על שולחננו בחינוך העל יסודי בקביעות כבר כמה שנים, יש לנו פורום קבוע עם המועצה, אנחנו נפגשים כמעט מדי שבוע. כל שנה אנחנו שמים על הפרק איזה שהוא מיזם משותף שלנו ושל התלמידים שרלוונטי לאותה שנה. לפני ארבע שנים היה צוות י"א, שהייתה איזו הבנה שכיתות י"א הן מורכבות, ולפני שנתיים יצאנו לכנס קול החינוך והשנה יחד עם מועצת התלמידים ועם יחידות רבות במטה המשרד אנחנו מכינים כנס משותף עם השלטון המקומי וגופים רבים נוספים. בחינוך העל יסודי התלמידים הם קול חשוב מאוד, - - - כדי לתת נקודת מבט משמעותית ותורמת, וזה לא נעשה רק עבורם אלא זה באמת חלק מתוך הלמידה וההבנה שכך רואים תמונה שלמה ועל כך אנחנו באמת מאוד מברכים גם את המועצה העכשווית, בשנה שעברה הייתה מועצה פחות יציבה אולי אבל השנה יש מועצה יציבה רצינית ומשמעותית בהנהגתו של איתי והשיח השוטף הוא מאוד משמעותי ומביא אל שולחננו - - - חשובים מאוד.

כאמור, אנחנו נצא בשבועות הקרובים בעבודה משותפת, יעל דיברה על זה ונדמה לי שאיתי הזכיר את זה, לכנס גדול שינסה לכלול את כלל השותפים, גם הרבה מאוד יחידות מטה, לייצר שיח על הנושאים שעל הפרק בצו השעה ולשמוע, באמת שכל היחידות ישמעו את כל 360 המעלות של הקולות, הורים, שלטון מקומי, מנהלים, מורים ותלמידים יחד עם משרד החינוך בעצמו.

לשאלתך, משרד החינוך מאוד רוצה להחזיר את כלל התלמידים, כולנו יודעים את זה, אנחנו רואים בלמידה חלק מתוך בריאות, ממש בריאות נפש, ומתוך בריאות חברתית. חינוך הוא לא רק השכלה אלא הוא באמת גם שמירה על מרקם חברתי טוב וכמו כולנו היינו רוצים לחזור לשגרה. הקורונה משבשת לכולם, לעולם כולו ואנחנו בתוך הסיטואציה הלא פשוטה הזו מנסים לעשות את המיטב.

יש מתווה שיצא בשבועות האחרונים והוא מאוד תורם, של מפגשים במרחב הפתוח. זו הזדמנות מדהימה לכיתות חטיבת הביניים והחטיבה העליונה שבאמת קפצו על ההזדמנות ומייצרים דברים יפהפיים של מפגשים במרחב הפתוח. וזה נותן מענה מסוים לצורך מסוים, אנחנו מאוד מברכים על הדבר הזה, אנחנו מאוד מודים לבתי הספר שהרימו את הכפפה ועושים במסגרת המפגשים במרחב הפתוח יוזמות מאוד יפות ורחבות וזו תחילה של מענה, וביחד עם כולם, גם אני וגם כולנו כמהים לבריאות ולעצירת המגפה, כך שהשגרה תחזור כמה שיותר מהר, אבל כל עוד היא כאן אנחנו מתנהלים לפי הנהלים ובהתאם להסכמות שמגיעות בכל הדרגים.

בהחלט טוב לשמוע על המתווה, השאלה אם אתם עוקבים אחר היישום שלו. הרי בתי הספר לא מחויבים לעשות את זה, או שכן? יש חובה לעשות פעילות כזו?

אין חובה, בגלל שיש פה מקום לשיקול הדעת המקומי של מנהלים, של מורים. צריך להגיד שיש תלמידים שכן מגיעים לבית הספר גם בחינוך העל יסודי, תלמידים של כיתות מב"ר ואתגר, תלמידים משולבים כן מגיעים גם פיזית לבית הספר, ואלה שלא, אין חובה, כי יש כאן שיקול דעת מקומי מאוד גדול של מנהל, של מורים, בהתאם לסיטואציה עם הרבה גמישות ומקום. אבל מתוך מה שאנחנו רואים, הצוות שלי סיים היום סבב דיבור עם כל - - - שכן בתי הספר מאוד מרימים את הכפפה בהתאם לצורך. המציאות היא כל כך מורכבת גם כך, שצריך לאפשר לנהל אותה בכמה שיותר התאמה בכל מקום ובכל סיטואציה. המשרד פתח פתח והוא נותן הרבה מקום - - -

אני מבין את הנקודה אבל אני מניח שהתלמידים שותפים איתי כאן שלכל הפחות אולי צריכה להיות בכל זאת מעורבות של משרד החינוך לחייב משהו מינימלי. אני מודע לצורך בלהתאים, אבל לדעתי גם אחרי פרסום המתווה, אם אתם רואים שיש בתי ספר שעד היום לא הצליחו להביא את הילדים ביחד מאז תחילת שנת הלימודים, זה מצב שמחייב את התערבותכם. נכון, איתי? יש מצבים כאלה. - - - על המתווה של תלמידים - - -

כן. של מפגשים הפגתיים.

וכאילו זה נשאר לשיקול דעת של בתי הספר.

אני מסכים שמתוך הדבר הזה, לאו דווקא אולי לחייב לייצר כמות מסוימת, אבל כן צריך להיות מצב שאין תלמיד שלא יהיה לו מפגש חברתי. זה חייב להיות, לא יודע באיזה כלים משרד החינוך יבחר, הסמכות המקצועית היא שלהם, אבל אני כן חושב שלא צריך להיות מצב שיש ילד שלא נפגש בכלל.

פעם בשבוע זה אולי יותר מדי? מה את חושבת דסי?

אני כרגע רוצה לדבוק במתווה שישנו ולהסביר דבר אחד. כל הגורמים שנמצאים בין אם המנהלים בין אם זה המורים, במחוזות, כולם רוצים את טובת התלמידים. אין פה טובים ורעים. כולם רוצים את טובת העניין אבל יש גם סיטואציות משתנות. יש בית ספר שבו פתאום הסיכון גבוה יותר ואז המנהל לוקח שיקול דעת ואומר 'השבוע אני לא רוצה לגעת בזה', סיכון כמו מורים בבידוד וכדומה. יש בית ספר שפתאום רוצים כל יום, יש כיתה שבה החשיבות יותר גבוהה, יש כיתה שבה התלמידים חוששים, אנחנו גם לא רוצים לאכוף על התלמידים.

דווקא אני חושבת שממה שאנחנו מתרשמים כרגע, בתי הספר הרימו את הכפפה באופן מאוד מרשים, הרשויות המקומיות מסייעות ויש מפגשים מאוד יפים בכל מיני זירות ופורומים ואני חושבת שצריך להסתכל על זה בעיניים מוקירות כרגע ולא בעיניים ביקורתיות. כל ניסיון להכניס עוד אילוצים לתוך האילוצים, לדעתי יזייף את הדבר הטוב שקורה. מההתרשמות שלנו קורה דבר טוב מאוד ודווקא זה מקום להוקיר אותו.

אני מסכים עם דסי שבתי הספר עושים דברים יפים, זה שתלמידים נפגשים וגם אתמול שמענו את זה, זה אויר לנשימה בשביל התלמידים. אני כן חושב, היות וכאן זה המקום לומר, שהיות ויש כרגע גשם וחורף ולא תמיד זה נעים ונוח, לאפשר להשתמש תחת תקנות מגבילות אבל באולמות, במבנים של הרשות. לצרכי המפגשים החברתיים, לא רק לצרכי מפגשים לימודיים, בכיתות שכבר חזרו, זה דבר שיכול לסייע משמעותית לעשות את זה. כן זה בסדר אם יש מקום שיש בו סיכון בריאותי כמובן שלא צריך לקחת את זה, זה שיקול מנהל בית הספר, אבל ברגע שיש בית ספר שכמדיניות אומר שלא מתאים לו לעשות מפגש חברתי, אני כן חושב שנדרש פה איזה שהוא שיח מסוג אחר.

תודה רבה דסי. הלשכה המשפטית במשרד החינוך, בלה רדונסקי בבקשה, לגבי סוגיית המצלמות, על הנושא של ביקורת על חיוב תלמידים על ידי מוריהם לפתוח את המצלמה במסגרת השיעורים. הבנו שיש טיוטת חוזר מנכ"ל, אולי תוכלי לפרט מה המצב המשפטי כיום, במיוחד לאור הדרישה שעלתה שיש תלמידים שמעדיפים לא לפתוח מצלמה משיקולי פרטיות וכולי.

אני רוצה להגיד כך, אנחנו כתבנו מסמך טיוטה שהחלק הראשון ממנו לגבי המורים התפרסם שלשום. לגבי התלמידים טרם סיימנו לכתוב את הטיוטה ועדיין נערכים דיונים וכל מיני שיקולים שאנחנו שוקלים גם עם משרד המשפטים והרשות להגנת הפרטיות וגם עם אגפים שונים במשרד החינוך כולל אגפי הגיל, וברגע שהטיוטה תהיה מוכנה, היא תאושר על ידי המנכ"ל ואז נפרסם אותה. זה לא בשלב שאני יכולה להגיד כרגע חד משמעית, למרות שבאמת רוב הטיוטה כבר בסיומה.

בכל זאת אבל מה המתווה שמוצע, מה המגמה? שמענו תחילת דברים מנציגי משרד המשפטים שהם מבינים שהכיוון הוא לחייב תלמידים לפתוח מצלמות, אלא במקרים חריגים.

שיקולי הדעת באמת מתחברים למה שאתם אומרים לגבי הנוער המנותק, הצורך להיות בקשר ולדעת מה קורה עם כל תלמיד ותלמיד, בהתחשב באמת במגבלות שקיימות גם בחקיקה, וזה באמת למצוא את הדרך והמתווה הטובים ביותר מחד לאפשר כן פתיחת מצלמות אבל מאידך להתחשב בכל מקרה קונקרטי, מה שנקרא חליפה אישית לילד, בהתאם לרגישויות ולצרכים. כן יש צורך בפתיחת מצלמות ברמה הכללית כיוון שאנחנו בהחלט מדברים על קשר רציף עם הילדים, על הלמידה, על המתווה, אבל שוב, הדברים עוד בגיבוש ולכן לא הייתי נכנסת עד הסוף למענה של אם זה יהיה בגדר חובה גורפת או חובה כזו או אחרת.

מתי אמור להתפרסם המתווה או חוזר המנכ"ל?

אנחנו מאוד מקווים שבימים הקרובים כי החלק הראשון של המתווה כבר פורסם שלשום כמו שאמרתי, ותוך כמה ימים אמור להתפרסם גם החלק השני.

והוא אמור להתייחס לסוגיה הזאת של חובת פתיחת מצלמה?

נכון. בהחלט.

או.קיי. אני מקווה שברגע שיתפרסם תוכלו גם להעביר אלינו לוועדה ואני מניח שהתלמידים גם יקבלו. אם אנחנו מדברים על שותפות של תלמידים בקבלת ההחלטות אז איתי, בבקשה.

בלה, אני רוצה לומר רגע, וגם היינו על זה בשיח. כשאתם אומרים שכן תהיה חובה כנראה כללית בגלל נוכחות, אני חושב שיש כאן התעלמות משני דברים בסיסיים. אני לא משפטן, אבל נתחיל מהנושא של פרטיות, אנחנו בסוף נמצאים בתוך בית, אנחנו יודעים שבתוך זום אין לנו אפשרות למנוע את זה שמשתמשים בתמונות שלנו, בשידור וידאו הזה תלמידים אחרים כי אפשר פשוט לצלם גם אם לא מקליטים, ואין את האפשרות לאכוף את זה וזה גורם לתלמידים להרגיש לא בנוח ויש לזה השלכות גם נפשיות, אז אני לא מבין, למשל אם יש הורה שחותם לתלמיד על זה שהוא מוכן שהוא יהיה בלי מצלמה בשיעור, למה זה לא תקף אם כשמגיעים לבית הספר ומתקיימת פעולה של צילום זה נדרש אישור הורים.

לתוך המשווה הזאת אני רוצה להוסיף שזה שיש תלמיד עם מצלמה פתוחה לא הופך אותו לתלמיד נוכח, הוא יכול להיות תלמיד עם מצלמה פתוחה כל יום בכל שיעור לעלות לזום ולהיות תלמיד לא נוכח. אנחנו גם רואים תלמידים שפותחים מצלמה, שמים בתור רקע סרטון כלשהוא והולכים הצידה וזה נראה כאילו שהם שם לחלוטין, וזה לא משליך על הנוכחות בצורה פדגוגית בשום צורה.

בלה, דברים חשובים אומר איתי, שצריך להתחשב בהם. אבל אני אשאל אותך ברמה המשפטית, אשתמש בכישוריי כמשפטן, זה לא מחייב הסכמת ההורים? כי בכל זאת מדובר בשידור מתוך הבית ולפתוח מצלמה זה אומר גם לחשוף את הבית למשתתפים. מה כאן המעמד של ההורים בעניין הזה?

אתה בהחלט צודק בנושא הזה שאנחנו פוסעים בעצם על מתווה מאוד דק באיזונים שאנחנו צריכים לעשות בין כל האינטרסים ובין כל החקיקות, בין חוק לימוד חובה לבין חוק הגנת הפרטיות לבין חוק זכויות התלמיד לבין האמנה, זה מאוד סבוך, הדברים האלה לא כל פשוטים ולכן זה גם לא נבנה ביום אחד אלא דורש הליך מחשבתי מאוד מאוד ארוך.

הנושא של הסכמת הורים נובע לא רק בגלל שאנחנו מדברים על השטח הפרטי של התלמיד אלא גם בגלל היותם של ההורים אפוטרופוסים על הילדים עד גיל 18. זאת אומרת יש כאן צורך גם בנושא הזה בלקחת את השיקולים של הילדים או ההורים והעובדה שאנחנו באמת מעבירים את הצילום מתוך ביתו של התלמיד. אז באיזונים האלה אנחנו באמת מתעסקים בוקר וערב.

אבל אפשר לומר, ואנחנו תיכף עוברים לשמוע את הדר אליהו ממרכז השלטון המקומי, אפשר לומר שאם הורה מתנגד, המורה לא יוכל לכפות את פתיחת המצלמה?

אני לא יודעת עוד להגיד לך בשלב הזה אם זה יהיה כך או אחרת, כי גם כשילד נמצא בבית הספר, החובה שלו להגיע לבית הספר מושתתת על חוק לימוד חובה.

לא, זה כן. להתחבר זה בטוח, אני רק אומר מטעמי פרטיות של צילום מתוך הבית.

- - -הפרטיות אנחנו באמת צריכים למצוא את האיזונים. זה לא לבוא ולהגיד שאנחנו מוותרים לחלוטין על נוכחות של ילד כי אנחנו יודעים שיש פה הרבה מאוד רגישויות שאנחנו צריכים לקחת בחשבון וגם זו תקופה שאנחנו צריכים לראות, הרי חוק הגנת הפרטיות לא צפה את תקופת הקורונה וגם חוק הגנת הפרטיות הוא כללי והוא בוודאי לא גובר על חקיקה ספציפית וחקיקה מאוחרת, ועדיין אנחנו בדיוק מחפשים את הפרשנות המתאימה לתקופה הנוכחית כדי לאזן בין כל האינטרסים ובין כל הרגישויות שציינת, ובצדק.

תודה. תודה רבה בלה, הנושא באמת מורכב. אני מקווה באמת שתוכלו לפרסם את זה בקרוב כדי שהתלמידים גם יוכלו להבין מה ההסדר המחייב. תודה לך. נעבור להדר אליהו ממרכז השלטון המקומי.

צהריים טובים. שלום לכולכם. קודם כל אני מבקשת להצטרף לתודות ולברכות על הדיון החשוב הזה בראשותך. אני אשתדל להיות קצרה, אני יודעת שיש עוד דוברים, ובאמת להסתכל על הדברים מנקודת המבט של מרכז השלטון המקומי והרשויות המקומיות.

קודם כל, בכלל ובוודאי בעת הזו של משבר הקורונה מרכז השלטון המקומי משתף פעולה יחד עם מועצת התלמידים והנוער הארצית בכל מיני דרכים עד מכתבים שיוצאים בחתימה משותפת בין היתר של יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס ושל איתי ידידנו היקר שנמצא כאן, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, ובאמת מתקיימים דיונים משותפים ואני בטוחה ששיתופי הפעולה האלה ימשיכו ויעמיקו מתוך אמונה אמיתית של מרכז השלטון המקומי שלנוער יש מה להגיד, יש לו דברי טעם לומר, ממקור פנימי, מבין, יודע ומכיר הכי טוב את נפשו ואת דרכו.

מה גם שנציגיו גם לא רק מייצגים את עצמם נהדר, אלא באמת מבינים גם את מערך השותפויות שהם חברים בו באמת ממקום מאוד בוגר, מאוד אחראי, ואם יורשה לי אפילו מאוד מקצועי שיש גם ללמוד מהם. אני אומרת את זה מכל הלב לך איתי ולחברים במועצה.

מרכז השלטון המקומי בענייננו אנו קידם בערך לפני שנתיים יחד עם הוועדה הזו, הוועדה לזכויות הילד, איזה שהוא מהלך מול הרשויות המקומיות כדי לוודא שיבוץ נציגות של בני נוער ותלמידים בוועדות הרשותיות, ככל שנדרש בעת הזו גם, שוב, לרענן ולעדכן את הדבר הזה – איתי אתה תגיד לי, אם יש צורך כמובן גם אתה יו"ר ועדה - - -

אבל יש מנהג או פרקטיקה? יש לך נתונים האם תלמידים משולבים בוועדות הרלוונטיות בשלטון המקומי?

בגדול כן, אני יודעת ובטוחה שכן יש רשויות שאין בהן. לעתים יש פשוט שלא שיבצו, לעתים אולי מועצת התלמידים הרשותית לא מתפקדת, לעתים אולי אין נציגות כרגע ולעתים אולי גם חלילה לא טרחו לעשות את זה. אני באמת חושבת שיש מנעד של סיבות, אין הרבה רשויות כאלה, אבל צריך לטפל בזה. אני מבחינתי במקום שמספיק שיש רשות אחת כזאת, צריך לטפל בזה.

לכן הקריאה שלנו אליך הדר, שבאמת אולי ליזום איזה שהוא מיפוי ולראות האם באמת מועצות התלמידים הרשותיות מתפקדות, איפה יש בעיות. כדאי לקבל תמונה על מה שקורה בשטח מבחינת היישום.

בסדר, אני אומר לך כך, בעצם מתוקף חוק הרשויות המקומיות למנהל יחידת הנוער ומלווה מועצת התלמידים הרשותית, כך נקרא השם המלא של החוק, מי שמתכלל את עבודת המועצה הרשותית היא בעצם מחלקת הנוער ברשות המקומית. אני אשוחח עם לירז גור שריד יו"ר האגודה למנהלי מחלקות הנוער מצד אחד וגם עם המשרד להשכלה גבוהה ומשלימה שאמון על מחלקות הנוער, ופה כמובן נתחבר גם אל יעל נזרי, שכבר דיברה כאן, ובעצם ננסה להשיג איזה שהוא מיפוי. כך או אך, אני שוב חוזרת ואומרת, אנחנו כשלטון המקומי נקדם מהלך, שוב, לעורר את העניין הזה, להסב את תשומת לב הרשויות כדי להקפיד על נציגות הנוער.

עכשיו אהיה קצת בוטה וסליחה, עם כל הכבוד ליוזמה פה ויוזמה שם, רצון של אדם זה או אחר, אני מאוד מסכימה עם מה שאיתי אמר, שזה לא צריך להישען על רצון טוב או יוזמה, כפי שאמרתי, אלא אנחנו צריכים להתחיל בבניית תפיסת עבודה ותפיסת עבודה כזו שתחלחל אל השטח. כי מה שאני שומעת בשעה האחרונה, אמנם דיברו בעיקר על בתי ספר ולא על מועצות רשותיות אבל זה לא משנה את ההבנה שלי שיש פער בין דברים נפלאים שקורים ברמת המטה והדברים לא מחלחלים עד הסוף ברמת התפיסה הפנימית של כל איש חינוך בחשיבות של הדבר הזה, ולא משנה מי איש החינוך הזה, אם המחנך או מנהל בית הספר, ויש המון המון אנשי חינוך שנמצאים שם ביג-טיים, אבל מסתבר שיש גם מי שלא ולעולם אנחנו באמת נדרשים להקטין כמה שיותר את האחוזים של מי שעדיין לא נמצא במקומות שאנחנו מבקשים לקדם.

בשביל זה אני באה ואומרת שאני מאוד מסכימה שצריך לעשות פה איזה שהוא מהלך כוללני שמקדם קודם כל את תפיסת העבודה, תפיסת העבודה שמדברת מרמת מטה עד אחרון התלמידים ואנשי החינוך, וכן, גם ההורים צריכים להיות שותפים בעניין הזה, ולא שמעתי פה את פורום ועד ההורים הארצי, לא יודעת אם הם נמצאים כאן, אני חושבת שחשוב שהם יקחו חלק בזה, ואני גם יודעת, שמעתי את איתי מדבר על איזה שהוא תקן ברשות המקומית, אני חושבת שזה טיפונת מוקדם. אני לא מבטלת את הסיפור הזה אבל זה בעצם השלב הבא שצריך לבחון אותו, הוא הרבה יותר מורכב, וכמובן אנחנו נדבר עליו בבוא העת.

יש לי גם בקשה ואני מסיימת בזה. כפי שאמרתי, מחלקות הנוער ברשויות המקומיות הן מובילות את מועצות התלמידים והנוער הרשותיות שבעצם ניזונות מתוך בתי הספר אבל לא רק, אלא גם מתנועות הנוער, ארגוני הנוער וגורמים אחרים וגם תלמידים שגרים ברשות אך לא לומדים בה, וזאת אמירה מאוד חשובה. מה גם שהתיכונים ברובם הם בבעלות הרשות המקומית וכמובן בניהול משותף עם משרד החינוך. אני מאוד מבקשת, היה וניכנס לאיזה שהוא תהליך של גיבוש אותה תפיסת עבודה שתהיה איזה שהוא בסיס, אולי גם אחר כך להיבטים משפטיים מובהקים יותר או תקנים או מה שזה לא יהיה, שמרכז השלטון המקומי יהיה שותף לכתיבה ולבנייה הזו.

תודה הדר. איתי יש עוד נציג לפני שאנחנו מסכמים?

אין נציג ספציפי שלנו אבל כן הבנתי שטל מדר ממועצת תנועות הנוער מבקשת לדבר.

רק לבדוק אם יש נציג מועצת ההורים הארצית נשמע, ואם לא, נסכם.

אין נציג של ההורים. הם רשומים אבל לא נמצאים.

שלום. אחר צהריים טובים, תודה רבה על ההזמנה ועל הדיון החשוב. שמעתי את הדברים בדיון בעיקר גם סביב ההתייחסויות למצוקות ולקושי של הנוער בחינוך הפורמלי, אי השיתוף בקבלת ההחלטות. אני כמובן מתחברת לזה מתוך המקום המייצג מאות אלפי בני ובנות נוער מתנועות וארגוני נוער, שעדיין יושבים ומחכים גם לחידוש הפעילות הבלתי פורמלית שהיא עוגן מאוד משמעותי בחיי היום יום שלהם.

לצד הקושי, הייתי רוצה להביא איזו שהיא זווית שמאירה את האפשר בתוך המצוקות הגדולות שהוצגו כאן לאורך השעה האחרונה. בחודש וחצי האחרונים מועצת תנועות הנוער מנהלת ממש קבינט נוער שמורכב מחברים וחברות מכל התנועות והארגון במת"ן, ולשמחתנו סמנכ"לית ההסברה במשרד הבריאות עינב שמרון מצאה את הקבוצה הזאת כקבוצה בעלת ערך ומשמעות ובעצם כחלק מהפתרון.

אני רגע מתייחסת לעולם הקורונה ומצב התחלואה, למעשה כבר כמעט קרוב לחודשיים שהיא נפגשת בשיחות זום אחת לשבוע, לא מוותרת, לשיחה של בין שעה לשעה וחצי, קשה להמעיט בערך של החוויה שהחניכים עוברים בכזאת שיחה, שקודם כל נציגות בכירה ממשרד הבריאות פונה אליהם, שומעת אותם ומדברת איתם. זה דבר אחד.

דבר שני, בני הנוער שם משתפים ומספרים ומציפים דברים שאנחנו יודעים בוודאות שמגיעים אחר כך למקבלי ההחלטות, סתם כך כדי לסבר את האוזן, בטיוטה הראשונה שהוצגה לממשלה על היציאה מהסגר, החינוך הבלתי פורמלי היה בשלב 6. לאור הקולות שבאו מקבוצת בני הנוער, שטווחו גם לדרג סמנכ"לית ההסברה והגיעו לכל מי שהיה צריך, החינוך הבלתי פורמלי עלה לשלב 3. לצערי כרגע גם כל שלב 3 נמצא בדחיה עקרונית ומה שאושר אתמול אושר גם לא על דעת המשרד, אבל אני חושבת שעצם השיח הזה שמתקיים עכשיו והשיח שמאפשר לבני הנוער לראות את עצמם או למשרד הבריאות לראות את בני הנוער כפתרון לבעיה ולא כבעיה, כשותפים שמסוגלים להיות אלו שלוקחים את האחריות לדאוג לעצמם ולדאוג לחברה שלהם, זה בעיני שיח שהוא כרגע מאוד קטן, לא בהכרח מספיק, אבל אני חושבת שהוא המודל והדוגמה שאליו אנחנו צריכים לכוון ואליו אנחנו צריכים לשאוף.

תודה רבה טל. איתי, דובר אחרון?

כן. אני רק אגיד כי אין לנו את האפשרות, לעוד אדם שיש לנו גם נציגים שעושים פעילות בבתי הספר היסודיים, זה לא תחתינו אבל כן כתבו לי שיש שם עשייה מאוד משמעותית, אז מבחינת הנוער לנו יש את עדי הנציגה של החינוך הממלכתי דתי שהצליחה לעלות אז נשמח לתת לה לדבר. לגבי היסודיים אני יודע שיש כאן גם נציג אבל זה באמת לא תחתינו.

אם יש נציג של היסודיים נשמח לתת לו.

אז מבחינתנו יש את עדי ויש כאן מישהי מהיסודיים שתשמח לדבר.

נשמע את עדי ואת נציג היסודי, ואז תכין, איתי, דברי סיכום ואחר כך אני אסכם. בבקשה עדי.

אני נציגת המועצות הדתיות של החינוך הדתי. אני הייתי רוצה להעלות כאן שני נושאים שבעיני מאוד חשובים. אחד זה באמת הבחירה של הבגרויות הפנימיות שאיתי הזכיר קודם. לפחות אצלנו באולפנה יש בחירה בתנ"ך ובתושב"ע כמה יחידות לעשות, וכאן בבגרויות הפנימיות לא קיבלנו שום בחירה של איזה בגרות לעשות פנימית ואיזו בגרות חיצונית. זה עוד משהו שגורם לבטחון של התלמידים, אם הזכרנו כאן איזה שהוא בטחון, אז לתת לנו את האפשרות לבחור איזו בגרות לגשת פנימית ואיזו חיצונית, במידה וזה מתאפשר כמובן.

הדבר השני הוא הנושא של החוסר במחשבים ובאמצעים טכנולוגיים. אצלנו זה לא בגלל שיש אולי חוסר בתקציבים או דברים כאלה, אלא באמת בגלל שיש משפחות שהן עם המון ילדים ואין את האפשרות הזאת לשישה-שבעה מחשבים או אמצעים טכנולוגיים לכולם ואצלנו כולם לומדים חופף באותן שעות וזה משהו שמקשה לי ולאח שלי למשל, כל המבחנים יוצאים חופפים ולפעמים אחד עושה חצי מבחן בטלפון, השני מעביר את הטלפון לאחר, זה גם משהו שבעיני צריך למצוא לו פתרון כי הוא קצת לא הגיוני. תודה.

נושאים חשובים. הנושא האחרון בהחלט עולה כל הזמן בדיוני הוועדה, לגבי המחסור באמצעי קצה. גם ריטה התייחסה לזה בחינוך הערבי ובהחלט נושאים שאנחנו נמשיך לקדם אותם. תודה עדי. נציגת החינוך היסודי בבקשה.

אורנה שלי, מנהלת בית ספר.

חזרנו אליך אורנה.

נעים מאוד, אני שמחה שאני מצליחה לומר את דבריי. אני מברכת אותך חבר הכנסת על הדברים המאוד משמעותיים שאתה מקדם, אני רוצה להציג שני דברים מאוד - - - אחד – אני מאוד נלהבת מהנושא שתהיה נציבות ילדים, אני מאוד מאמינה בכוח של הילדים. אני אשתף בקצרה מה שאני עושה בבית הספר.

את מנהלת בית ספר יסודי?

אני מנהלת בית ספר יסודי שיש לו גם כיתה ז' והוא צומח עד י"ב. זה יהיה בית ספר מא' עד י"ב. נכון לעכשיו יש לי גם כיתה ז', 700 תלמידים בבית הספר עם שתי כיתות של חינוך מיוחד.

אני מאוד מאמינה בנציבות, אני אמנם המנהלת הפורמלית של בית הספר אבל בית הספר מתנהל עם תלמידים ועם הורים. המקום של תלמידים בבית הספר בקבלת ההחלטות היא מאוד משמעותית. אני מאוד מאמינה בכוח הזה שבא ואומר שילד יכול לקבל החלטה כבר בגיל מאוד צעיר ושצריך ללמד ילדים לקבל החלטות בגיל מאוד צעיר.

זאת אומרת, אנחנו מבססים את אורח החיים של בית הספר על זכויות ילדים, על האמנה לזכויות ילדים, החל מכיתה א' אנחנו מלמדים אותם את האמנה, התקנון שלנו בנוי על האמנה. עשינו שינוי יחד עם הילדים בהתאם לקורונה, מה שנקרא הלמידה מרחוק, התקנון עבר שינוי, הכל יחד עם ילדים, ילדים אצלנו בוחרים מחנך בבית הספר. אני מאוד מאמינה שילד צריך לעשות את ההתאמה למחנך שהוא רוצה שילווה אותו בדרכו. אני חושבת שאנחנו מדברים על ה תהליכים שיש להם משמעות בבחירה של הילדים של איך ייראה בית הספר.

אנחנו יצרנו האקאתון כאן בבית הספר, והילדים יחד עם ההורים הצביעו בצורה מאוד מפורשת איך הם רוצים שבית הספר שלהם ייראה, לא לשנה הקרובה אלא ל-20 השנים שיבואו אחר כך, ולפי מה שהם קבעו ברמה האסטרטגית, ברמה של תכנים, ברמה של דרך לימוד, בעצם אחד לאחד אנחנו עשינו את השינויים וההתאמות.

זאת אומרת, אני רואה בילדים שותפים מלאים לדרך העבודה של בית הספר. אני צומחת עם הילדים אז אני מוכרחה לומר שככל שהם גדלים החשיבה שלהם פורצת דרך, מאוד שונה, יש להם אמירות ולפעמים הם אפילו מקשים יותר על עצמם. אם אנחנו קצת שחררנו הם אפילו מקשים יותר.

אבל אני חושבת שזה מודל, ולכן גם מבקרים אצלנו מהארץ ומהעולם כי זכויות הילד הוא חלק מהיום-יום שלנו. אנחנו לא מדברים זכויות אלא אנחנו נותנים זכויות לילדים, זה לא ברמה של לדבר את הדברים.

בהחלט יוזמה חשובה ומבורכת. אגב, מה קורה אצלכם לגבי הכיתות שלא חזרו, כיתות ז' למשל? הם הגיעו בכלל לבית הספר?

בוודאי, הם הגיעו. הם מגיעים, ילד שהיה קצת מנותק קשר המורים הלכו לביקור בית, אין ילד שנשאר מאחור. עם כל ילד יש את השיח המאוד צפוף עם הילד, לא עם ההורה שלו, קודם כל עם הילד. כך שאצלי לדוגמה אין בעיה של מצלמות, כולם פותחים את המצלמות. המצלמה היא חלק בלתי נפרד כי אתה רוצה לראות איפה הילד נמצא, מה קורה איתו. לכן יש ביקורי בית, הולכים לביקורי בית, הילדים הגיעו לבית הספר, היום נפגשתי עם הילדים והם פשוט משוועים לחזרה לבית הספר, על זה אין שום ספק, אבל הם גם שותפים לבניה של בית הספר. לתכנית הלימודים של בית הספר. הם גם מעריכים את המורים, הם נותנים משוב למורים. הם חלק בלתי נפרד מאורח החיים. אי אפשר לנתק בית ספר ולהגיד שזה מורים והנהלה. זה מורים, תלמידים והורים. אבל החלק שלהם הוא חלק מאוד מאוד גדול. אני אשמח להיות חלק מהנציבות שתזמינו אותי ושאקח חלק מהנציבות.

יופי. תודה אורנה, בשמחה. אני שמח שיצא לך לשתף אותנו בניסיון החשוב שלכם. אנחנו הגענו לסיכום. כפי שאתה רואה איתי, דיון יכול להמשך כשעתיים ויש עוד הרבה נושאים שלא הספקנו לגעת בהם. אני אתן לך לסכם ואחר כך אומר כמה מילים. בבקשה.

אני חושב שראינו דיון באמת יוצא דופן שלא רק דיבר על שיתוף בקבלת החלטות אלא שיתף בקבלת הדיונים האלה ובשיקוף של הדברים בשטח את בני הנוער וכלל הגורמים בשיח נכון. אנחנו רואים את שיתוף בני הנוער בקבלת ההחלטות ממה שעלה בדיון הזה כדבר מהותי - - - מכבוד האדם והוא לא מותרה, יש צורך ברור ומובהק שעולה בנוגע להסדרה גם של מדיניות וגם של מנגנונים של שיתוף בני נוער וילדים בקבלת ההחלטות בתוך מערכת החינוך ומחוצה לה בעזרת הרשויות המקומיות ומערכת החינוך.

דווקא בתקופת הקורונה אנחנו רואים את הכוח שבשיתוף בני הנוער בקבלת החלטות בהעצמה של הערך העצמי של תחושת השייכות ושל החוסן הנפשי.

אנחנו במועצה כמובן נמשיך לעקוב אחרי כל פניות בני הנוער שעלו כאן ואנחנו מברכים על השותפות עם הוועדה ומצפים להמשך השיתוף הזה בסוגיות וכמובן נעדכן בכל דבר שיהיה רלוונטי. תודה רבה כבוד היו"ר.

תודה רבה כבוד היו"ר החליפי. תודה לך, לכל הנציגים של המועצה שהגיעו והשתתפו בדיונים. תודה גם לכל הדוברים. אני מקווה שנוכל גם באמת לקיים את המסורת הזו של שותפות יחד איתכם, לא רק ביום הבינלאומי לזכויות הילד, אלא גם בהזדמנויות תוך כדי השנה.

אני רוצה בסיכום מהיר, שתי נקודות שעלו בעניין הקורונה. אני מקווה וזו קריאה של הוועדה, שמשרד החינוך ישתף את מועצת התלמידים במתווה שיפורסם בקרוב בעניין פתיחת המצלמות ולקחת לתשומת לבם את דעותיהם של התלמידים.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לפעול לכך שכל התלמידים יוכלו להיפגש עם מורה, עם חלק מחבריהם, הייתי אומר לפחות פעם בשבוע. המתווה מאפשר זאת אבל צריך לוודא שזה אכן קורה בכל מוסדות החינוך.

ברמה הכללית יותר הוועדה קובעת שהזכות לשמוע את דעתם של הילדים, של התלמידים, ולשתף אותם בקבלת החלטות היא זכות חשובה ומשמעותית, היא זכות שמוכרת באמנה הבינלאומית לזכויות הילד ולכן אנחנו קוראים לגבש מדיניות שתבטיח שיתוף בני נוער ותלמידים בהליכי קבלת החלטות ולעגן מדיניות זו בחוקים ובנהלים.

הוועדה גם קובעת שיש צורך לפעול להעלאת המודעות של התלמידים לגבי הזכות שלהם להשמיע את קולם ולהיות שותפים בהחלטות שמשפיעות עליהם והנוגעות להם ולכן חשוב לפעול להעלאת המודעות הזו במוסדות החינוך ובמסגרות הנוער.

הוועדה קוראת ליישם את החובה למינוי ועדה לזכויות הילד, ועדה רשותית בכל ישוב וישוב. אנחנו קוראים למנות יועץ לענייני ילדים ולרווחת הילדים בכל רשות מקומית. אנחנו נבחן גם את האפשרות לקדם חקיקה שתקדם את הנושא הזה.

שוב, אני רוצה להודות לכם על הדיון החשוב ועל הדיונים של היום החשוב הזה. תודה לכולם. נמשיך את שיתופי הפעולה. וסליחה מאלה שהזמן לא איפשר לשתף אותם בדיונים. תודה לכולם. אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 15:16.