פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



24
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
17/11/2020


מושב שני


פרוטוקול מס' 46
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, א' בכסלו התשפ"א (17 בנובמבר 2020), שעה 10:44

האמנה הבין-לאומית לזכויות הילד - בין הצהרות ליישום בישראל - הזכות לחינוך

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר
קארין אלהרר
יבגני סובה

אימאן ח'טיב יאסין
אורלי פרומן

אורי שלומאי - עוזר ראשי חקיקה, משרד המשפטים

ורד וינדמן - מנכ"לית המועצה לשלום הילד

איתי קרויטורו - יו"ר מועצת התלמידים

אילת לוין - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משפט בינלאומי, משרד המשפטים

טובה בן-ארי - מפקחת ארצית ליישום חוק זכויות התלמיד, משרד החינוך

אילן שמש - סגן מנהל האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

רחל אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

בלה רדונסקי - ייעוץ משפטי מחוזות חיפה והצפון, משרד החינוך

אילן שמש - סגן מנהל אגף א' חינוך ילדים, ונוער, משרד החינוך

חוה לוי - עו"ס ראשית לפי חוק הנוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

סביונה רוטלוי - שופטת בדימוס

איריס מלכה אללוף - מנהלת בית ספר "רעות" ע"ש גולדה מאיר

טל חסין - עו"ד, האגודה לזכויות האזרח בישראל

שרף חסאן - ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי,

רועי מלמד - מנכ"ל "יוניסף" - קרן האו"ם למען ילדים

יעל גבר - מנהלת תחום החינוך, אלו"ט

דיאנה בארון - אגף קידום זכויות, אלו"ט

אורנה שלי - מנהלת בי"ס ידין, ראשל"צ

תמי ברנע

עופרה ארגס – חבר המתרגמים



האמנה הבין-לאומית לזכויות הילד - בין הצהרות ליישום בישראל

אני שמח לפתוח את הישיבה המיוחדת הזו של הוועדה לזכויות הילד בנושא האמנה הבינלאומית לזכויות הילד – בין הצהרות ליישום בישראל. אנחנו מקיימים את הישיבה הזו לציון היום הבינלאומי לזכויות הילד. ב-20 בנובמבר 1959 הוכרזה באו"ם הצהרת זכויות הילד וזו הסיבה שבתאריך זה מציינים את יום הילד ה בינלאומי. בהצהרה אגב מוזכרים עשרה עקרונות הנוגעים לילדים, לזכויותיהם ולהגנה עליהם, ו-30 שנים לאחר מכן, ב-20 בנובמבר 1989 האו"ם אימץ את אמנת זכויות הילד כחלק אינטגרלי מההגנה על זכויות אדם במישור הבינלאומי. האמנה מכילה כללים מפורטים לשמירה על הזכויות שהופיעו 30 שנים קודם בהצהרה לזכויות הילד והאמנה הזו אושררה על ידי כ-200 מדינות בעולם, מה שמדגיש את החשיבות שלה ואת החוזק שלה ברמה הבינלאומית. מדינת ישראל הצטרפה לאמנה ב-1991.

אגב, בעקבות ההצטרפות של ישראל לאמנה באה היוזמה לייחד ועדה בכנסת לזכויות הילד, אני חושב שזה התחיל בוועדת משנה, אני חושב שזה היה גם במאמצים של ח"כ תמר גוז'נסקי חברתי למפלגה, שסייעה ויזמה גם את ההקמה של הוועדה הזו, כדי פשוט להיות הקול של הילדים ולתת במה לסוגיות החשובות שלהם. זו גם משימה שאני לקחתי על עצמי מזה ארבעה חודשים בראשות הוועדה.

אני שמח לפתוח את הדיון הזה שמטבע הדברים גם יתמקד אולי בפערים הקיימים בין המצב ההצהרתי, בין הדברים שכתובים לבין המעשים והתרגום שלהם במציאות. אנחנו בחרנו להתמקד בדיון הזה בזכות לשוויון. האמנה כוללת אינסוף דברים מאוד מרכזיים וחשובים, רק שלצורך הדיון בחרנו להתמקד בזכות לחינוך, הזכות לשוויון בחינוך. יש אולי גם ייחוד לנושא הזה בתקופה הזו של משבר הקורונה כאשר אנחנו שומעים על מאות אלפי ילדים שנשארו מאחור בתקופת המשבר בעיקר אוכלוסיות מוחלשות, האוכלוסייה הערבית, האוכלוסייה האתיופית, וגם בחינוך המיוחד. כל אלה סוגיות שנידרש אליהן ככל שהזמן יספיק לנו.

אני מעוניין לשמוע כמובן מנציגי משרד המשפטים על העבודה שנעשית ביישום האמנה. אני מבין שלאחרונה הוגש דו"ח של מדינת ישראל על יישום סעיפי האמנה בישראל. אני שמח שעו"ד איילת לוין שהייתה שותפה לחיבור הדו"ח של ישראל נמצאת כאן ותוכל להתייחס בפתח הדברים לדו"ח ולנקודות מרכזיות. יהיה לי חשוב גם לשמוע כמובן מארגוני החברה האזרחית את ההתייחסות שלהם ומטבע הדברים את הביקורת ואת החסרים שצריך עדיין לעשות בתחום החשוב הזה.

אני אפתח באנקדוטה ואומר לכם שאחת היוזמות הראשונות שלי כחבר כנסת הייתה ליזום תיקון לחוק זכויות התלמיד שמעגן את זכותו של כל ילד בישראל לשוויון הזדמנויות בחינוך. כחבר ועדת החינוך הגשתי את התיקון הזה יחד עם יו"ר ועדת החינוך, ח"כ יעקב מרגי, ולצערי כשזה הגיע למליאה זה נפל. ח"כ מרגי שהיה בקואליציה אז וגם היום, לא הצליח לגייס את הקואליציה כדי לתמוך, ואני תוהה מדוע עקרון כל כך בסיסי, זה פשוט היה סעיף אחד, לכל ילד בישראל זכות לשוויון הזדמנויות בחינוך. זה פשוט נפל, זה אומר הרבה אולי על המציאות שלנו, אבל יכול להיות גם שמשרד המשפטים ייקח את הדיון הזה כדי לקדם סוף סוף את אותו תיקון חקיקתי, ואם כן, אנחנו רק נשמח להיות שותפים.

חברי הוועדה, ח"כ קארין אלהרר ח"כ יבגני סובה, וח"כ אורלי פרומן איתנו בזום. קודם כל אני אפתח באמת ואברך אתכם אישית, קארין אלהרר ויבגני סובה על העבודה המאוד חשובה שאתם עושים בוועדה, בחברות בוועדה הזו, על ההשתתפות המתמידה שלכם בדיונים זה רק מראה על חשיבות הנושא אצלכם. האמת היא שאני גם בפתח הדיון אם תרשו לי אודה למנהלת הוועדה תמי על העבודה המאוד חשובה ומאוד קשה שהיא עושה, לפחות מאז שאני מכיר אותה מאז יולי, בקידום זכויות ילדים במסגרת הוועדה וכמובן גם ליועצת המשפטית שמרית שקד ולחוקרת שלנו מריה, תודה על העבודה בקידום זכויות ילדים. רציתי להדגיש את זה כבר בהתחלה כי חשוב לא לשכוח. ח"כ קארין אלהרר בבקשה.

תודה רבה אדוני היו"ר. באמת בשנים האחרונות הייתה לי הזכות לעסוק בקידום זכויותיהם של ילדים ואני רוצה להתחיל ולומר שבכברת הדרך שעברנו, כן היו צעדים שלשמחתי גם הייתה לי זכות גדולה לקחת בהם חלק אם זה בחקיקת חוק האומנה, חקיקת חוק הפיקוח על מעונות היום שכמובן לא תם ולא נשלם ועוד אין תקנות אבל התחלנו, וזה באמת חלק מתוצר הלוואי של האמנה הבינלאומית לזכויות הילד.

אבל אין מה לעשות, תמיד צריך לדבר גם על מה עוד חסר. אז לצערי חסר עוד הרבה. אם נתחיל בזכות לחינוך, כפי שאתה אדוני היטבת לומר, אז באמת השוויון בחינוך הוא ערך שחסר. רואים את זה בתקצוב שהוא לא דיפרנציאלי, רואים את זה בריחוק הגיאוגרפי והחברתי ורואים את זה אדוני, גם אצל ילדי החינוך המיוחד, שלמרבה הצער לא בכל רשות יש בתי ספר שנותנים את הזכויות כפי שראויים להם אותם ילדים. זכות השילוב לא באה במלואה, בתי ספר לחינוך מיוחד, כל ראש רשות דוחק את זה מעל כתפיו כאילו היה אבק וזה דבר שהוא מאוד מצער.

גם הנושא של טיפולים פרה רפואיים לילדים, אנחנו כולנו מכירים את הדיונים המאוד מאוד ארוכים בנושא של המחסור העצום, ואני חוזרת ואומרת כל דיון, כמו קאטו הזקן, מה שלא ניתן היום לאותם ילדים, נשלם על זה ביוקר כשהם יהיו מבוגרים. אתמול היה דיון שמצד אחד מאוד שימח אותי ומצד שני מאוד העציב אותי. באמת עצב גדול. היה דיון על העובדה שילדים צעירים וצעירות נשכחו בבתים בתקופת הקורונה, אין זכות לחינוך לכולם. ושמעתי את הצעירים והצעירות ויו"ר מועצת התלמידים הארצית נמצא כאן איתנו, וקודם כל אמרתי איזה כיף לנו שאלה הצעירים והצעירות שלנו, איזו מעורבות, איזה כושר ביטוי, בלי שום חשיבות עצמית אלא חשיבות לאומית, כמה הם מדברים, וזה רק מחזק את התיאוריה שלי שילדים הם בעצם מבוגרים אבל קטנים בגיל. הם לפעמים הרבה יותר חכמים.

אתמול בדיון הרגשתי שאם הם היו יושבים בקבינט, קודם כל היו מתקבלות החלטות הרבה יותר מהר, והדבר השני שהרגשתי, שכנראה גם היו מתקבלות החלטות חכמות יותר. וזה מאוד העציב אותי. והדבר שאני חושבת שאליו צריך להגיע והוא דבר מאוד מאוד חסר, זה שיתוף הילדים בקהלת ההחלטות.

יש הצעות חוק שמסתובבות לפחות מאז שאני מסתובבת במשכן על הקמת נציבות הילדים. אבל אנחנו לא רוצים נציבות כזאת כאילו לסמן V, הנה, הקמנו. אנחנו רוצים נציבות משמעותית. זה קצת מזיז את הגבינה למשרדים, כי מה פתאום יבואו אנשים שהם לא מתוך המשרד ויגידו לנו, אתם יודעים, לפעמים לא כל השכל נמצא במקום אחד, ואני אומרת לאותם נציגים שמתנגדים, הייתם צריכים להיות בדיון אתמול ולשמוע אותם. באמת גאווה גדולה.

רק בהקשר הזה, הדיון השני שנקיים היום שהוא יותר חגיגי, ב-13:00 יהיה דיון עם נציגי התלמידים והנושא הוא השתתפות התלמידים ובני הנוער בקבלת החלטות.

מעולה. אז אני אומרת שזה דבר שהוא ראוי, דבר שהוא נכון, כי באמת מדובר בצעירים וצעירות, לפעמים אני חושבת שחסרים לנו הקולות האלה כאן בבניין. זה היה נראה בטוח הרבה יותר טוב.

אז אני קודם כל מברכת אותך ואת צוות הוועדה שלא רק יום אחד בשנה עוסקים בענייניהם של ילדים, אלא כל השנה וזה דבר חשוב מאין כמוהו. יש את הקלישאה שאומרים שהילדים הם העתיד שלנו. אז לפעמים צריך לעצור רגע ולא להסתפק באותה קלישאה – ואני מדברת לממשלה – אלא להביא את זה לידי מעשים. אם הם העתיד שלנו, תשקיעו בהם כבר היום. תודה.

תודה רבה ח"כ קארין אלהרר ושוב ברכות על העשייה שלך בתחום ואכן הזכרת גם את החקיקה של שני החוקים החשובים, גם חוק המצלמות, חוק הפיקוח שאנחנו עדיין מטפלים בסוגיית היישום שלהם וכניסתם לתוקף. ח"כ יבגני סובה בבקשה.

תודה רבה אדוני היו"ר, כמובן אני מצטרף גם לברכות ומברך את הוועדה על כל הפעילות. תרשה לי שתי דקות לשתף אותך ואת כל הנציגים במשהו שמלווה אותי למעשה מגיל צעיר, מילדות. אני נולדתי במדינה גדולה שכבר לא קיימת ששמה ברית המועצות, ברית המועצות שלא הצטיינה בדמוקרטיה, אבל מגיל צעיר אני זוכר את עצמי שנושא של הילד וזכויות הילד זה מה שליווה אותנו כילדים, הם ידעו לעצב את המסר הזה כמו שהיום אומרים, להנדס את התודעה, שזכויות הילדים זה הדבר הכי חשוב במדינה כל כך גדולה. בברית המועצות ציינו יום אחד בשנה שהוא יום זכויות הילד, יום להגנת הילד, ה-1 ביוני. ואני זוכר את זה בתור ילד שכל 1 ביוני היו אירועים ודיברו וגם בבתי ספר הייתה פעילות.

וב-1997 עליתי ארצה וכעבור 4 שנים ב-1 ביוני 2001 – אגב, לפני שעליתי שמחתי מאוד שבישראל אין בתי יתומים כי בברית המועצות הדבר הכי נורא לילד זה חס וחלילה להגיע לבית יתומים, למרות כל ההצטיינות היו בתי יתומים וזה גם מסמל את ההצלחה של המדינה, כשבמדינה אין בתי יתומים זה אומר שהמדינה מצליחה בהגנה על הילד. ואז עליתי ארצה וכעבור 4 שנים קרה פיגוע נוראי במועדון הדולפינריום ב-1 ביוני 2001 ומאז אותו יום, 19 שנה, כל הנושא של זכויות הילד מיד מחזיר אותי ליום הנורא הזה, עבדתי אז כסטודנט בקולנוע בתל אביב, שמעתי את הרעש, זה היה שישי בלילה. וכל פעם, אני חייב להגיד לך, אני גם מלווה את המשפחות, כל שנה אני מגיע לטקס, וכל פעם כשמדברים על זכויות הילד אני נזכר בפיגוע הנורא הזה ב-1 ביוני. אני חושב שאחת הזכויות לבסיסיות זה זכות לביטחון, זכות לחיים, ובעניין הזה אנחנו כחברה וכמדינה כמובן נכשלנו כי 21 ילדים ונערים נהרגו בפיגוע הזה וקשה להתנתק.

אני שמח שיש עוד ימים בשנה שאפשר לציין את היום הזה וזה לא מחזיר אותי ל-1 ביוני והיום הזה, כפי שציינת, נותן סוג של, לא נחמה כי אי אפשר לדבר במושגים של נחמה, אבל זה נותן לך אפשרות להתנתק מהאירוע הנורא הזה שקרה לפני 19 שנה ובכל זאת לדבר על זכויות הילדים וכל האמנה הזאת.

אז אני מאוד שמח שיש את ההזדמנות הזאת. שוב, אני אומר כך, לכל מדינה יש את השיטה משלה לחנך ילדים, לשמור על הילדים. יש מדינות שאומרות שצריך לתת יותר חופש, אנחנו אוהבים להסתכל היום על ניסיון אירופאי, מדברים על פינלנד, על דנמרק, שם ילדים לומדים בשיטה אחרת, יש מדינות שהשיטות קצת יותר קשוחות, לכל מדינה יש דרך משלה ואני מאמין שגם לנו כמדינת ישראל יש דרך מיוחדת משלנו, זה לא משנה אם זה יהודים, ערבים, דרוזים או כל אוכלוסייה אחרת, יש את השיטה משלנו.

מבחינתי אני חושב שעלינו כחברי כנסת לתרום בנושא החינוך. חינוך זה לא רק עניין של איך להתנהג. חינוך זה גם היסטוריה שילדים צריכים לדעת, כי בלי ההיסטוריה אין עתיד. אני אומר בצער הרב, הרבה ילדים היום לא יודעים היסטוריה, והדרישה שלי, אני רואה את זה מהילדים שלי, הדרישה הזאת זה לא בגלל שבא לי שלילד יהיה מידע במוח. הרי הוא יכול לפתוח גוגל, לחפש ולמצוא. לא, זה נותן פרספקטיבה, זה נותן תחושת השתייכות לעידן ולמציאות. אדם שיודע מה היה לפני הוא גם מתכנן את העתיד, וזה מה שאנחנו צריכים להעביר לילדים, כמובן בלי קשר ללימודי ליבה. אז אני חושב שזה חשוב, אני גם חושב שחברי הכנסת צריכים לתרום לכך, לבוא עם זה להרצאות לבתי ספר, לבוא לסדנאות לילדים. הקורונה שיבשה לנו קצת את התכניות והחיים, אבל גם היום אפשר לעשות את זה.

אני שמח שלפני 29 שנים מדינת ישראל הצטרפה לאמנה וכחבר כנסת וכולנו נתרום כמה שצריך ונחזק את נושא זכויות האלה, ושנדבר רק על הדברים הטובים בהקשר לילדים, בהקשר לנוער ולתלמידים ובהקשר להישגים של הילדים שלנו. זה מאוד חשוב.

אז תודה רבה, אני מברך אותך, תהיה לנו עוד הזדמנות לדבר במליאה בנושא, נציין את היום זה בצורה רחבה כמה שיותר שגם התקשורת תתעסק ותשים את זה על סדר יומה ולא תדבר רק על הנושאים שאולי נראים טוב אבל בתכל'ס הרבה פעמים מפספסים את זה.

תודה רבה ח"כ סובה ושוב תודה על העשייה שלך בוועדה. שניכם דיברתם על ההשקעה בילדים ובתלמידים. האמת כשהחל משבר הקורונה וההשלכות שלו על החינוך, עלה כל הנושא של לימוד מרחוק ואז משרד החינוך דיבר על הצורך בלתקשב יותר מ-1,500 בתי ספר ואני חשבתי לעצמי, עד היום יש יותר מ-1,500 בתי ספר שבכלל לא מתוקשבים? זה רק היה סימן עד כמה המערכת לא טיפלה כראוי ולא הכינה את הדור הצעיר לימים הללו. איתנו בזום ח"כ אורלי פרומן, שלום לך ובריאות.

תודה. אני בסדר, בסך הכל הכניסו אותי לבידוד אבל אני מרגישה טוב ואני שמחה להיות איתכם ותודה רבה על הדיון החשוב הזה. כידוע אני אשת חינוך ותיקה ושנים עם תלמידים מקסימים, גידלתי דורות, ואני חושבת שהזכות לחינוך היא חלק מערך כבוד האדם, וכבר עמדו על כך במערכת החוק ויש קונצנזוס שהחינוך מעניק בסיס ומהווה תנאי לקיום ולחיים בכבוד.

אני רוצה לדבר היום על הזכות לחינוך זמין. באמנת האו"ם וגם בספרי האזרחות תוכלו לקרוא כי חייב להיות חינוך זמין כלומר מוסדות חינוך ותכניות חינוך מספיקים, נגישים וראויים במרחב הציבורי כמו גם תכניות ליבה מותאמות גיל, מצב התפתחותי, תרבותי דתי וכולי, ופיקוח ששם את טובת הילד בראש סדר העדיפויות וכמובן תקציב חינוך הולם וחלוקתו המיטבית.

מדינת ישראל עצמה באמצעות משרד החינוך ב-1991 אישרה את אמנת זכויות הילד ובכך בעצם קיבלה על עצמה את ההכרה כי ילדים בכל גיל זכאים ליחס של כבוד ולזכויות. בעמודה של 'זכותי' בחלק של זכויות הזכות הראשונה שכתובה היא 'זכותי ללמוד בבית הספר'. אליה וקוץ בה, אם אנחנו מדברים על פערים בין הרצוי למצוי, ואולי אירוני ועצוב שהדיון הזה היום מתקיים ביום לציון הבינלאומי לזכויות הילד, כאשר מרבית ילדי ישראל יושבים בבית תקופה מאוד מאוד ארוכה ואני מצטרפת לחברתי ח"כ קארין אלהרר על הדיון שהתקיים אתמול ושמעתי את בני הנוער ושמעתי ילדים בהזדמנויות אחרות.

ובהקשר לדיון היום בעצם נשללת מהילדים האלה הזכות הבסיסית, הזכות לחינוך. חובתה הבסיסית של מדינת ישראל כלפי ילדיה. חוק חינוך חובה. המדינה חוקקה והמדינה מפרה מזה תקופה ארוכה. נכון שיש משבר הקורונה, אנחנו לא מתעלמים מזה, על כל המגבלות שאנחנו נמצאים אבל גם כשאנחנו מסתכלים על מדינות רבות בעולם, מערכת החינוך לא נסגרה. והילדים היום בתחושה ששכחו אותם בבית, שכחו אותם.

בני הנוער אתמול וילדים בכלל מיטיבים לדבר על הפגיעה המאוד קשה החברתית, הרגשית, ועל כאלה פגיעות שאנחנו נדע רק בעתיד, והחשיבות הזאת של המסגרת החינוכית ושל בית הספר מקבלת משנה תוקף. לחברותא יש תפקיד מאוד משמעותי.

דיברת, אדוני היו"ר, על אותן אוכלוסיות שנשכחו ממש. אם הילדים שיש להם תשתיות טכנולוגיות אומרים שהם לא רוצים יותר להיות ריבוע על המסך, ישנם רבים מהילדים במדינת ישראל שלא זכו להיות ריבוע על המסך. אז על איזה שוויון, על איזה זכויות ילדים אנחנו מדברים כשהילדים האלה מנותקים מכל קשר חינוכי לימודי כבר תקופה כל כך ארוכה, נוסיף לזה שכל המערך של הפסיכולוגים שאמורים לתת שירות לילדים האלה ולחזק אותם, התקן הוא פסיכולוג על כל 740 ילדים בבית הספר, במרכזי הסיוע שמוצפים בפניות – 20% יותר בחודשים האחרונים, אז אני חושבת שיש לנו עוד הרבה הרבה מה לעשות כדי לסגור את הפערים אבל זה דחוף כרגע בעת הזו.

לסיום אני רוצה לומר על עוד זכות שלא קיימת היום בחוק, ובמסגרת הזכות לחינוך, במסגרת שוויון הזדמנויות וזו הזכות לחינוך מגיל לידה. מדינת ישראל לא נמצאת בחינוך בגיל הרך מלידה עד גיל 3. תקופה מאוד מאוד משמעותית להתפתחותם של ילדים ובסופו של דבר להיותם אזרחים בוגרים ואני בהקשר הזה גם הגשתי שני חוקים, חוק חינוך חינם מגיל לידה לכולם, לא צריך לשלם מאות אלפי שקלים לחינוך בגיל הרך, בגנים פרטיים, במעונות יום ואלה שלא נמצאים בכלל, ובמקביל אני חושבת שאם אנחנו מדברים על זכויות הילד, אז הארכת חופשת הלידה בתשלום לחצי שנה, הפעוט שנולד זכותו להיות בחיק הוריו מספר חודשים ולא שהאמא צריכה לרוץ מהר חזרה, לרוב זה האמא, למקום העבודה.

לסיום, טוב היה, ואני כך ציפיתי, שראש הממשלה, שר החינוך וקבינט הקורונה כולו לכבוד יום זכויות הילד הבינלאומי היו מחזירים את כל התלמידים לבתי הספר, כמובן תוך שמירה על כל מגבלות התקופה, אבל זאת המתנה הכי טובה שיכלו לתת לילדי ישראל ביום הבינלאומי הזה לזכויות הילד. תודה רבה לכם, לך ולחברי הוועדה, ולצוות הוועדה על כל העשייה המבורכת לטובת ילדי ישראל.

תודה רבה אורלי וכמובן גם לך יישר כח על העשייה בתחום החינוך. התייחסת באמת לנושאים מאוד בוערים בצל הקורונה, אני מניח שהם גם יעלו. אני מחזק את דברייך לעניין ניתוק התלמידים ממוסדות החינוך. אנחנו כאן בוועדה דנו מספר פעמים בסוגיה הזו, אגב, לפי הנתונים שקיבלנו ממשרד החינוך הם דיברו על הספקת אמצעי קצה בסביבות 135,000, כאשר הנתונים שהיו לנו שיש לפחות כ-400,000 תלמידים שאין להם אמצעי קצה והפער הזה הוא פער כמובן אדיר, שלא לדבר גם על עניין התקשוב, על הסוגיה ששמענו הבוקר על תלמידים בנגב מהכפרים הערביים שבכלל לא יכולים להתחבר בהיעדר תשתיות.

גם בעקבות החלטות הקבינט מאתמול שמתי לב למשל שכמעט ולא הייתה התייחסות לחטיבת הביניים, כל השכבה מכיתות ז'-ט' ואולי אפילו עד י', לא מתייחסים אליהם. הם נשכחו מאחור. ובכלל, אני לפעמים חושב שגם זה לא שחור או לבן. זה לא תמיד להיות בבית הספר או בזום, אבל לפחות לחשוב להביא אותם לאיזו שהיא פעילות יום או יומיים בשבוע, גם אם זה לא מחייב היערכות כמו חלוקה לקפסולות וכדומה, אבל לפחות לעשות את הקשר הזה, הקשר עם המורים, עם הצוות, פשוט המצב הזה כיום עם הניתוק של כמה חודשים כבר ולצערי כנראה יימשך הוא מצב מאוד בעייתי, ולכן מחייב כמובן התייחסות.

אני יכולה לומר לכם מניסיון אישי בימים האחרונים, כיוון שאני בבית אבל רוצה ומשתתפת בהרבה מאוד ועדות, לא פשוט לשבת מול הזום כל כך הרבה שעות ביום.

עכשיו זה לא רק העניין של שעות. לדעתי מה שאני מזהה וגם אני כמוכם עם ילדים בבית גם בגילאים הללו, אני יכול לראות איך השחיקה הזו, אם היה אפשרי לשבת שעות מול המחשב לפני שלושה-ארבעה חודשים, כיום זו משימה כמעט בלתי אפשרית. לכן היא מחייבת גם התייחסות הולמת מהמערכת.

אילת לוין. אני חושב שזה הזמן באמת לשמוע ממך. אני יודע שיש הרבה נושאים אבל ברשותך אשמח אם דברייך יהיו קצרים. אני מניח שתדברי גם על מה שנעשה בשטח אבל גם נשמח לשמוע על דברים שצריך לתקן ולשפר גם מהפרספקטיבה של משרד המשפטים. בבקשה.

אני עובדת בייעוץ וחקיקה משפט בינלאומי במשרד המשפטים. ברשותכם אתן רקע כללי גם על האמנה וגם על השיח שיש למדינה עם הוועדה לזכויות הילד של האו"ם, לאחר מכן אציג בקצרה את הדו"ח שלנו שגם הגיע כמצע לדיון הזה ובסוף אם אספיק אגע בכמה נקודות שקשורות לחינוך.

אז קודם כל תודה על ההזמנה, זה באמת יום חשוב של לא רק יום זכויות הילד הבינלאומי אלא באמת 30 שנה לאמנה שזו אמנה מאוד חשובה ופורצת דרך, במובן הזה שאם קודם לכן היו אמנות זכויות אדם אחרות שהיו בהן זכויות מסוימות לילדים, פה זה מסמך בינלאומי שלם שעוסק רק בילדים. מסמך שיש בו זכויות רבות ומגוונות, הזכות לחינוך, הזכות לחיים, איחוד משפחות, חופש ביטוי, חירות מחשבה, זכות גישה למידע, זכויות ילדים עם מוגבלויות, בריאות, בטחון סוציאלי וכולי, כשבעצם באמנה בנוסף לזכויות יש שלושה עקרונות מאוד חשובים, אחד מהם זה באמת עקרון של איסור אפליה שהוא עקרון ידוע במשפט הבינלאומי וקיים בעוד אמנות זכויות אדם שקבוע בסעיף 2 לאמנה.

נושא נוסף הוא עקרון טובת הילד, שזה עקרון מאוד ייחודי, הוא קבוע בסעיף 3 לאמנה והוא קובע שכל פעולה שמדינה עושה שנוגעת לילדים צריך לקחת כשיקול ראשון במעלה את טובת הילד, ובאמת על המדינה יש חובה אקטיבית לברר מה הכוונה בטובת הילד ולקחת אותה כשיקול מרכזי בכל פעולה שהיא עושה לגבי ילדים.

העיקרון האחרון שח"כ קארין אלהרר התייחסה אליו והוא מאוד חשוב, הוא באמת הנושא של שמיעת ילדים בכל הליך שקשור אליהם, כלומר יש לאפשר לילד, בהתאם לרמת ההבנה שלו להשתתף בהליך אם זה הליך שיפוטי, אם זה הליך מנהלי, כל דבר שקשור אליו.

חשוב לי להגיד שבנוסף לאמנה יש גם שלושה פרוטוקולים לאמנה שישראל היא צד לשניים מהם, אחד עוסק במעורבות ילדים בסכסוך מזוין שישראל צד לו מ-2005 והפרוטוקול השני שאוסר באיסור מכירת ילדים, זנות ופורנוגרפיה שאישררנו ב-2008.

ברגע שמדינת ישראל אישררה ב-1991 את האמנה, לפי סעיף 44 לאמנה אנחנו מחוייבים לדווח לוועדת זכויות הילד של האו"ם. הוועדה הזאת היא ועדה שיושבים בה 18 מומחים מכל מיני מדינות בעולם, הם מתחלפים מדי פעם, שבעצם הם יושבים ב-personal capacity שלהם, כלומר הם לא מייצגים את המדינות, הם באמת מומחים שדנים בנושא, חלקם פרופסורים למשפטים שמכירים את התחום. לוועדה הזאת יש הרבה תפקידים, אחד היא מקבלת את הדו"חות של המדינות, היא לומדת אותם, היא מגישה שאלות ספציפיות לכל מדינה בנוגע לנושאים שעלו בדו"ח שלה, ומדינת ישראל גם מופיעה לפני הוועדה הזאת בז'נבה אחת לכמה שנים, מציגה את מצב זכויות הילד, אנחנו נשאלים שאלות בכל תחום שקשור לאמנה ואנחנו מציגים את העשייה שלנו. בסוף כל הופעה כזאת שקורית אחת לכמה שנים הוועדה מוציאה מסמך שנקרא 'מסקנות מסכמות' שזה ההמלצות שלה לאיך ישראל צריכה ליישם את האמנה. ההמלצות האלה הן לא משפט בינלאומי מחייב, הן נחשבות כ-soft law אבל בהחלט יש להן חשיבות רבה.

הדו"ח שעכשיו אנחנו מדברים עליו - - -

אנחנו מדברים על ה-concluding remarks, שזה מסקנות הוועדה אחרי דיון בדו"חות. עד היום אתם או מדינת ישראל קיבלה, זה היה פעמיים או פעם אחת שהיה דיון וקיבלתם את המסקנות?

עכשיו אנחנו בפעם השלישית.

אז בעצם יש כבר שתי מסקנות שפורסמו.

נכון.

האם יש גוף שאמור לטפל ביישום המסקנות של הוועדה?

כן. בוודאי. קודם כל המסקנות מגיעות אלינו ואנחנו מפרסמים אותם באתר משרד המשפטים, אנחנו כמובן גם מתרגמים אותן לעברית והכל נמצא באתר שלנו. היו לנו שני דו"חות, ב-2002 וב-2010, והייתה הופעה, ההופעה האחרונה של ישראל בפני ועדת האו"ם לזכויות הילד הייתה ב-2013 שבאמת אחריה פורסמו מסקנות מסכמות. חשוב לי להגיד שהמסקנות האלה באמת נלקחות בחשבון, כלומר יש צוות בין-משרדי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ד"ר רועי שיינדורף, שבוחן את היישום של המלצות האלה, את האפשרות ליישם ומנסה לקדם גם את ההמלצות האלה, ואתן גם דוגמאות בהמשך איך זה בא לידי ביטוי.

אני רוצה לתאר איך אנחנו עובדים על הדו"חות, חשוב לי להדגיש שאנחנו כמשרד המשפטים כותבים אותו אבל הדו"ח מתאר עשייה של כל מדינת ישראל, כלומר של כל הגופים. אנחנו עובדים עליו כשנה וחצי, הוועדה של האו"ם מפרסמת שאלות שמגישים לגופים הרלוונטיים, פנינו ל-25 משרדי ממשלה וגופים רלוונטיים, יועצים משפטיים, כולל הוועדה הנכבדה הזו, וקיבלנו גם תשובה מאוד מקיפה מכם. פנינו ל-44 אנשים ממשרד המשפטים, ואחרי שקיבלנו את כל ההתייחסויות של כל המשרדים ותרגמנו והוספנו חקיקה ופסיקה וכולי, הפכנו את זה לאיזה שהוא מסמך שקיבל כמובן אישור אצל הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים.

אז בעצם הדו"ח מבוסס על מידע שאנחנו מקבלים מהמשרדים.

לא פונים לארגונים?

זה בדיוק המשפט הבא שלי. חשוב לי להגיד שבאמת את הטיוטה שאנחנו מגבשים, אנחנו פונים בפרויקט שיש לנו כבר כמעט עשור עם מרכז מינרווה לזכויות אדם באוניברסיטה העברית, בעצם אנחנו עושים שולחנות עגולים יחד עם החברה האזרחית, כל דו"ח אנחנו עושים עם חברה אזרחית הרלוונטית לאותו דו"ח ועושים יום עיון שלם על הטיוטה של הדו"ח, הארגונים מעירים הערות ההערות נלקחות בחשבון, אנחנו מעבירים אותן למשרדים הרלוונטיים, מתקנים את טיוטת הדו"ח ככל שאנחנו מוצאים לנכון, ובאמת גם בהקשר של הדו"ח הזה התקיים שולחן עגול עם ארגוני החברה האזרחית.

בנוסף חשוב לי להגיד, אני מאוד שמחה שאיתי, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית כאן איתנו כי אנחנו בעצם מתחילים באיזה שהוא שיח יחד עם המועצה לחשוב איך אפשר לשפר את יישום אמנת זכויות הילד ולקדם את היישום שלה בישראל, לחשוב על נושאים שמעניינים את הנוער, איך אנחנו יכולים לשלב אותם בעשיה. אנחנו מתחילים עם שולחנות עגולים, ממש התחלנו את זה בחודשים האחרונים - - -

זה מיזם של השנה?

כן. ממש עכשיו. שבא בעקבות מחשבה, שוב, ועדת האמנה לזכויות הילד מאוד מעודדת שיח עם החברה האזרחית ועם ילדים כי בעצם אנחנו מדברים על אמנה שעוסקת בילדים אז זה נראה מאוד חשוב לערב גם אותם בשיח ואנחנו מאוד שמחים על היוזמה הזאת, התחלנו אותה לפני כמה חודשים, היה לנו בינתיים מפגש אחד שהיה מצוין ובאמת כמו שח"כ קארין אלהרר אמרה, הילדים האלה באמת, אם ניתן להם להוביל אנחנו יכולים להגיע מאוד רחוק, אנחנו מאוד התרשמנו ואנחנו מקווים שתצא מזה חשיבה לעתיד מה אפשר לגבש, אולי חקיקה, נחשוב על זה בעתיד וגם את כל זה כמובן נציג בפני הוועדה בדו"חות הבאים שיהיו.

הדו"ח שלפנינו עוסק - - -

אולי תנסי למקד את הדברים בחמש דקות.

אני אדבר על הדו"ח בקצרה ואשאיר את החינוך לאנשי משרד החינוך ואם יצטרכו אני אשלים. הדו"ח מתייחס לכל החקיקה, לכל הפסיקה בישראל, נותן סטטיסטיקות, החלטות ממשלה, חוזרי מנכ"ל, הוא מתייחס לכל הסעיפים באמנה וגם לפרוטוקולים בין השנים 2014-2019 כשיש לנו את הדו"ח שמתרכז בעיקר בחקיקה וגם קצת פסיקה, ואת הנספח שלו, שעוסק בתכניות רבות של משרדים שונים, שמקדמות את זכויות הילד, נספח נוסף שעוסק במידע סטטיסטי ונספח נוסף שעוסק בפסיקה רלוונטית.

אני אתן כמה דוגמאות מתוך הדו"ח כי זה באמת מסמך מאוד ארוך ובעצם כל סעיף באמנה, התייחסנו אליו בדו"ח, בנספח, בכל נספח יש התייחסות לכל סעיף באמנה. אז לגבי הוועדה שדיברת, הצוות הבין-משרדי שמוביל רועי שיינדורף, שתי דוגמאות שבעקבות השיח בצוות הזה ובעקבות המסקנות של ועדות האו"ם אכן מדינת ישראל קידמה: אחד זה בנוגע לסעיף 34 לאמנה, מניעה של ניצול מיני והתעללות מינית. הוועדה לזכויות הילד ב-2015, כשהייתה לנו הופעה בפני הוועדה לגבי פרוטוקול איסור מכירת ילדים, זנות ופורנוגרפיה, כללה המלצה לתקן את החוק הפלילי כך שהעונש בגין העבירה של קבלת שירותי זנות מקטין יוארך. העונש היה שלוש שנים וההמלצה הייתה להאריך אותו לחמש שנים.

זאת הייתה הצעת חוק פרטית בסוף, לא?

ב-2016 זה חוקק ובאמת סעיף 203/ג לחוק העונשין האריך את העונש, תיקון 127, וזה דוגמה למשהו שישראל כן קידמה מההמלצות. עוד דבר שקודם בעקבות ההמלצות לא של הוועדה לזכויות הילד אלא דווקא הוועדה של סידאו, הוועדה ליישום האמנה בדבר איסור אפליית נשים, זה הנושא של הגדרת הילד בחוק גיל הנישואין, בעצם העלאה של גיל הנישואין מ-17 ל-18. אתן כמה דוגמאות שעלו בדו"ח של חקיקה ושל דברים חיוביים שמדינת ישראל כן קידמה בין השנים האלה. דיברנו על הנושא של אי אפליה, אז באמת ב-2014 נחקק תיקון 3 לחוק איסור אפליה במוצרים שמוסיף את העניין של אפליה על בסיס גיל בחוק, תיקון שמסייע גם לקשישים אבל גם לקטינים.

יש לנו את חוק זכויות התלמיד מ-2017 תיקון מס' 4 שמכניס את הנושא של נטייה מינית וזהות מגדרית ורשימת העילות שעל בסיסם אסור להפלות תלמידים שזה תיקון מאוד חשוב. לגבי סעיף 4 לאמנה, המעמד החוקי של האמנה, אז ב-2019 המשנה ליועמ"ש רז נזרי פרסם הנחיות ליישום החוק לציון מידע בדבר השפעת חקיקה על זכויות הילד מ-2002, זה חוק מאוד חשוב כי הוא באמת מתייחס לאמנה לזכויות הילד באופן ספציפי ומחייב את חברי הממשלה ואת חברי הכנסת שמכינים הצעת חוק לוודא את השפעתה על זכויות ילדים ברוח עקרונות האמנה, כשההנחיה של רז נזרי קראה למשרדי הממשלה לפעול ולבדוק שככל שיש השפעה שלילית של חקיקה מסוימת, המדינה מחויבת לשקול חלופות כדי לצמצם את ההשפעה השלילית הרלוונטית.

לגבי סעיף 12 שדיברתי עליו קודם, הכבוד לדעות הילד, אני חושבת שהיישום שלו בא לידי ביטוי למשל בחוק האמנה מ-2016 שח"כ אלהרר ציינה, שבעצם סעיף 11 לחוק מדבר על הזכות של הילד להביע את רצונו, רגשותיו, דעותיו ועמדתו ולהישמע בחופשיות בכל עניין. החוק הזה מאמץ את העיקרון של טובת הילד ולוקח אותה בחשבון באופן מאוד רחב, מה שעולה בקנה אחד עם סעיף 3 לאמנה.

בכל הנוגע לסעיף 17 לאמנה, דברים שכתבנו בדו"ח, הנושא של הקמת מערך אור, מוקד 105 שוודאי מוכר לכם וידוע, מערך בין משרדי שמגן על קטינים מעבירות של אלימות, ניצול מיני, התעללות מינית, זנות, פורנוגרפיה ומסייע למדינת ישראל רבות בכל הנושא של יישום האמנה בהקשרים האלה.

סעיף 40 שעוסק בילדים בהליכים משפטיים, ב-2018 מונתה במשרד המשפטים מתאמת בין משרדית למניעת עבריינות נוער ומניעת רצידיביזם. עו"ד מיכל גולד שאני מניחה שאתם מכירים את העשייה שלה והיא הייתה גם מאוד פעילה בנושא הקורונה, זה גם דבר חשוב שקרה בתקופה הזאת. לגבי השיח עם הוועדה, מה שצפוי לעתיד, אני רק אגיד שבעצם אנחנו הגשנו את הדו"ח לפני כשנה. בעוד שנה-שנתיים, אולי אפילו שלוש, קשה לדעת לאור הקורונה וקשה לדעת את לו"ז הוועדה, אבל הוועדה צפויה להגיש למדינת ישראל רשימת שאלות ספציפית לאור מה שכתבנו בדו"ח, רשימת שאלות שעליה היא מבקשת מידע. אנחנו כמחלקה נגבש את המענה לוועדה ולאחר מכן תהיה הופעה בפני האו"ם, כשאחרי ההופעה בפני האו"ם שוב יהיו מסקנות של הוועדה לגבי ישראל ואנחנו נעשה מאמץ ליישם אותן וכמובן שהן יפורסמו ואנחנו מציגים אותן תמיד לוועדה ונשמח לשתף פעולה בהמשך.

לאור קוצר הזמן לא אדבר על הזכות לחינוך כי יש כאן את נציגי משרד החינוך.

שתי שאלות. את סקרת את ההתפתחויות בכיוון של דברים שהשתפרו. האם אתם מתייחסים גם לנסיגות שהיו, נגיד למשל הסוגיה של מה שהיה פעם נציב הדורות הבאים, והניסיון גם לשלב את זה בעבודה פרלמנטרית, זה כבר לא קיים. הייתה כאן נסיגה. זה מצד אחד, ומצד שני איך את מתייחסת לנושא שפתחתי בו, וגם את פתחת בו, לגבי איסור האפליה כעקרון מרכזי באמנה.

אני באמת עדיין מתקשה לראות איך מדינת ישראל בתחילת המאה ה-21 אינה מצליחה לחוקק את עקרון השוויון בתוך מוסדות החינוך. וגם אפילו בניסוח שאז הצעתי, לכל ילד שוויון הזדמנויות בחינוך. מה יכול להיות יותר פשוט מזה ויותר בסיסי מזה, ויותר זכויות אדם לילדים מזה.

אם אפשר להוסיף עוד שאלה. קודם כל תודה רבה על ההצגה. שאלה פרקטית, שמעתי מהדברים שלך שיש כמה מוקדים לפניות. אחד בעניין הזה, ואחד בעניין הזה, יש גם את נציבות תלונות הילדים כתוצאה מחוק האומנה. חשבתי האם יש איזו שהיא חשיבה כדי לפשט את התהליכים של הפניות, שתהיה נציבות תלונות אחת שיהיו בה אגפים, כי זה נראה לי נורא מסורבל להתחיל להרגיל ל-105, נציבות כזאת, נציבות אחרת. מכיוון שמדובר בילדים, אם רוצים להנגיש להם את כל האירוע אז אולי לפשט את זה. הערה פרקטית.

אילת תעני ואחר כך אשמח לשמוע מהשופטת לשעבר סביונה רוטלוי שהייתה בראשות צוות שבחן את יישום האמנה בישראל. אם היא איתנו בזום נשמע אותה אחר כך. אלה השאלות הראשוניות, אנחנו אחר כך נפתח את הדיון ונשמע גם מנציגים אחרים ונציגי ארגונים וכמובן לקראת המשך הדיון תוכלי להתייחס גם לדברים.

בסדר גמור. קודם כל לגבי הפערים, הדו"ח מציג עשייה של המדינה לאורך התקופה הזאת. יש פסיקה שמציגה את המדינה באור לא הכי חיובי והיא עדיין נכנסה לדו"ח. כלומר גם הדברים הפחות חיוביים כן נכנסו לדו"ח כך שאנחנו כן מתייחסים לפערים וברור שהמצב לא מושלם ויש עוד הרבה עשיה לפנינו, כך שהדברים כן מוצגים בתוך הדו"ח, ככל שקיבלנו מידע לגביהם ממשרדי הממשלה השונים.

לגבי השאלה על הדורות הבאים ספציפית אני יודעת, גם השאלה של השוויון וגם השאלה של הנציבות, אלה דברים שאני יודעת שמנסים להיות מקודמים, הנציבות של זכויות הילד, גם היו תסקירי חוג בנושא הזה לאורך השנים, גם בכלל נציבות של זכויות אדם במדינת ישראל, זה נושא שנדון לאורך שנים ודרך אגב גם מרכז מינרווה כתב על זה הרבה דו"חות והיה שיח גם עם משרד המשפטים לאחרונה איך לנסות לקדם את זה. זה נושא שלצערי עומד ותקוע, וכל הנושא הזה של שוויון זה כמובן נושא חשוב ומרכזי באמנה ומאוד היינו שמחים לקדם אותו, אבל - - -

אין ולו תזכיר ממשלתי אחד בסוגיה הזו של שוויון בחינוך?

אני צריכה לבדוק את הנקודה הזאת, עד כמה שידוע לי לא.

יש יוזמות פרטיות של חברי כנסת אבל השאלה האם משרד החינוך גם בעקבות המסקנות של הוועדה הבינלאומית לזכויות אדם, האם לא הייתה אף פעם יוזמה לעגן את הזכות לשוויון בחינוך בתוך החקיקה?

אם יורשה לי, אני מהלשכה המשפטית במשרד החינוך. אני רק רוצה לציין שבמסגרת חוק חינוך ממלכתי סעיף 2(8) קובע במטרות החינוך להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם, ליצור אוירה מעודדת. כל סעיף 2 במטרות החינוך מדבר לא רק על זכות החינוך אלא גם על היחס השוויוני כלפי תלמידים ללא הבדלים.

אבל בלה, הסעיף הזה מספק אותך מבחינת עקרון השוויון? כי אותי הוא לא מספק. הסעיף מדבר על מטרות החינוך לא על העיקרון כעקרון בסיסי בכל המערכת, ובכלל, זה רק בחינוך הממלכתי, בבתי הספר שכפופים לחינוך הממלכתי. זה קובע את עקרון השוויון כחלק מהמטרות, פחות כעקרון על במערכת.

נכון. אנחנו מנסים גם במסגרת כל המדיניות בכל חוזרי המנכ"ל להשית את עקרון השוויון גם במדיניות שהיא כלולה בכל היבט שהמשרד מתמודד איתו, אנחנו כותבים את זה בצורה מפורשת בהנחיות משרד החינוך ולא משנה, אם אני לוקחת בהרחבה את כל חוזרי המנכ"ל, בוודאי אלה שנכתבים בעשור האחרון, כולם מתייחסים לערך השוויון. אנחנו מחילים את זה לא רק על הממלכתיים, גם על המוכר שאינו רשמי ועל כל מוסד חינוך אחר.

דברים בהחלט חשובים אבל האמת ממה שאני שומע גם מנציגי משרד המשפטים וגם ממך, יכול להיות שיש מקום בהחלט ליוזמה ממשלתית לעגן את הזכות הזו כמו שקורה במדינות האחרות, שוויון הזדמנויות בחינוך כעקרון מרכזי בהסדרים המשפטיים. תודה בלה.

השופטת לשעבר סביונה רוטלוי בבקשה.

שלום.

תודה שנענית לבקשתנו להצטרף. כאמור את עמדת בראש צוות שבחן את יישום האמנה בישראל ונשמח להתייחסותך בפתח הדיון.

לא שמעתי את הדיון מתחילתו אבל הייתי רוצה להתייחס למשהו שאתה העלית, וקשור לזכות לחינוך, ואני רוצה לספר שההמלצות של ועדת המשנה בחינוך התחלקו לשני תחומים שונים, שיש לחבר ביניהם. אחד היה תיקונים בחוק זכויות התלמיד. חלק מהתיקונים אכן הוכנסו לחוק, וחלק עוד ממתינים. אבל הוועדה שעמדתי בראשה הגישה המלצה מאוד שאפתנית לעיתה, הייתי אומרת, ואני חושבת שכיום היא כל כך נדרשת, במיוחד לאור מה שאנחנו חווים בתקופת הקורונה וחווים הילדים.

הנושא של פערים הולכים וגדלים כתוצאה ממערכת חינוך שלא הייתה מוכנה להתמודד עם המגפה, לא בהתחלה וגם לא באמצע ואני לא יודעת מה יהיה בסוף. אנחנו שומעים ושומעות על נשירה מאוד גדולה מבתי ספר, על בעיות של בריאות הנפש, על ילדים שלמעשה באמת לא מסוגלים להמשיך ולהיות קוביות בזום, ואנחנו בזמנו חשבנו שאבן הנגף היא באמת בעובדה שיש לנו חוקים מאוד יפים, חוק חינוך ממלכתי, אכן מטרות מאוד יפות, אבל בפועל יש אפליה. גם בתוך המערכת הרגילה וגם במערכות אחרות.

אנחנו יודעים ויודעות על האפליה הזאת מכל מיני עתירות שהוגשו וכנראה עוד יוגשו לבתי המשפט, אם זה בנושא של אפליה של חרדים בעמנואל כזכור, ואם זה היום יש אפליה של נערות חרדיות לא ללמוד לעומת הילדים החרדים, ואנחנו רואים את זה כמובן בפזורה הבדואית בצורה הכי גרועה.

אז המחשבה שלנו הייתה שלמעשה כל עוד לא תוגדר מהות הזכות לחינוך אז אנחנו נוסיף ונדבר כמה אנחנו יכולים להיות טובים או טובים, אבל למעשה לא יהיו לנו מדדים להשוואה ויש מדדים בינלאומיים.

הוצאתי אתמול את הדו"ח של הוועדה של החינוך - - -

אולי רק, לא כל המשתתפים מכירים אז אולי שני משפטים על הצוות, מתי הוקם.

הוועדה הוקמה ב-1997 בעקבות מחויבות ישראל לקיים את האמנה במשפט הפנימי שלה. התחלנו בעבודה, היינו כ-80 מומחים ומומחיות בכל תחומי החיים של ילדים. אני מוכרחה לציין שמלכתחילה הבנו שאנחנו חייבות וחייבים לשתף ילדים בתהליך. אכן ילדים שותפו בכל התהליך בדרכים שונות. דרך אחת הייתה נציגים של מועצת התלמידים הארצית לפי בחירתם, הם השתתפו כחברים, כמובן שהייתה תחלופה כי במשך שש שנות עבודת הוועדה למעשה חלק מהתלמידים כבר התבגרו והלכו לצבא או ללימודים, אז ב או אחרים, ועשינו גם כל מיני מחקרי שדה לגבי ילדים בקבוצות מסוימות, למשל ילדים במעונות, פנימיות ושם שיתפנו ילדים בדרכים אחרות. שיתוף ילדים גם מגיל מאוד צעיר.

התחלקנו לשש ועדות משנה - - -

פחות על הדברים - - -

מה שאני רוצה להגיד, בוועדת החינוך, לכל ועדה צורפו כמובן מומחים מהתחום, ואחד הדברים שבעיני היו גולת הכותרת זה הצעת חוק שוויון בחינוך, שבעצם אומרת לא רק שוויון הזדמנויות שאז אפשר לפרש את זה בכל מיני דרכים, אלא באמת להגדיר בדיוק את המשמעות לחינוך איכותי על בסיס שוויוני. מהו חינוך איכותי, כולל מדדים שונים של נגישות, זמינות, תואמות והולמות שזה מדדים בינלאומיים, והייתה לנו גם המלצה להקים, בעצם לתת אוטונומיה לחינוך הערבי מבנית בתוך משרד החינוך, כמו שיש חוק חינוך ממלכתי דתי, להקים את זה.

לצערי הרב שרי החינוך לא הרימו את הכפפה הזאת, גם לא חברי כנסת. ואני מצפה באמת, אולי עוד נזכה לזה, שמישהו מחברי הכנסת ירים את הכפפה הזאת ויקבל תמיכה של חברי כנסת נוספים וגם של משרד המשפטים כמובן. זו נקודה אחת.

נקודה שניה, הייתה כאן שאלה של נציבות. אחת ההמלצות גם הייתה לגבי הקמת נציבות של זכויות ילדים. באמת זה יכול להיות כחלק מזכויות אדם במשרד המשפטים, ואני חושבת שזה בתקופת הקורונה אנחנו מגלות ומגלים כמה הנציבות הזאת והמדיניות המתוכננת לגבי הילדים בכל הרמות ובכל הנושאים, כמה היא חשובה וכמה היא חסרה וכמה ילדים יסבלו וכמה ילדים למעשה הזכות לחינוך, אפילו לא לחינוך איכותי, הזכות לחינוך כמו שהיא היום, אי אפשר להגשים אותה כי ילדים בלי אינטרנט וילדים בלי מחשבים למשל לא יכולים ללמוד כמו ילדים אחרים. אם זה בפריפריה, אם זה אצל הבדואים, גם אחרים, לא בכל בית שיש חמישה ילדים יש חמישה מחשבים או לאפטופים.

אני חושבת שעצם העובדה שלא נערכו לזה, זה מראה כמה הנושא של השוויון הוא לא בראש מעיני, סליחה, משרד החינוך, ואולי גם משרד המשפטים. אני לא יודעת. כי מישהו צריך לדחוף לזה, לקיים, לתת לילדים ולהבין שילדים זכאים לחינוך איכותי, איכותי זה אומר לא רק ילדים שההורים שלהם משלמים אלפי שקלים והולכים למסגרות חינוך סמי-פרטיות שזוכות גם לתמיכה של משרד החינוך, אלא באמת ילדים שיש להם, את השוויון הזה, המלא, לקבל חינוך, לא משנה באיזה מקום בארץ הם גרים, לא משנה הדת שלהם, המעמד שלהם, כולם זכאים לחינוך במובן הכי רחב שלו. אני מקווה שיום יבוא וזה יהיה.

אפשר להגיד משפט אחד בהקשר למה ששמענו בקצרה? אני לא יודע אם יש פה נציגים של משרד החינוך - - -

תיכף נשמע אותם.

בדיון שהתקיים בוועדת החינוך בנושא שאני יחד עם חבריי יזמתי בעניין שכך שלמורים אין יכולת טכנית לקיים זום, כלומר גם מורים בסקר שנעשה בסוף יולי גילו שמשהו כמו 30% מהמורים אין להם את הכלים הטכניים כמו מיקרופון, מצלמה, כמו טאבלט, כמו מחשבים ושם נציג משרד החינוך העלה סוגיה שעד סוף דצמבר הם מתכוונים לא רק להעביר הכשרות למורים – ופה אני סניגור של משרד החינוך – אלא גם להקצות לכל בית ספר שזקוק לכך, בין 80,000-160,000 שקל לצורך תקשוב.

אם בית הספר רואה שיש מספר ילדים שמבחינה סוציו אקונומי ברמה נמוכה זקוקים לטאבלט הפשוט ביותר ב-300 שקל צריך למצוא את התקציב הזה במסגרת התקציב הקיים, אין שום בעיה לא להעניק לילד טאבלט ב-300, 400 שקלים בשביל שיעורי זום. לא מדברים על תוכנות גרפיקה קשות ומערכות משוכללות. זה הדבר הבסיסי ביותר. אני חושב שאחרי שמונה חודשים של משבר הקורונה זה פשוט בושה שמדינת ישראל, משרד החינוך, משרד האוצר, לא מצליחים לגבש את זה. זה פשוט בושה, יש לנו 2 מיליון ילדים, אני מניח שחסרים ל-15%, 18%, אז תמצאו את התקציב הזה, תקנו את הטאבלטים הכי פשוטים ולילד תהיה גישה לזום. זה דבר מינימלי שנדרש.

שיהיה לו גם אינטרנט זה גם חשוב.

אינטרנט זה כבר סיפור אחר, זה כבר משרד התקשורת, אנחנו דיברנו גם על הפזורה הבדואית וגם על הצפון וגם על הערבה, זו בעיה בפני עצמה, יש בעיה של האינטרנט שמשרד התקשורת מנסה לפתור. אבל טאבלט שעולה 300, 400 שקל, זה לא צריך להיות מחסום למדינה לספק את הכלים הבסיסיים ביותר.

הם מבקשים 400 שקל פיקדון.

בסדר. אפשר לעשות גם פיקדון.

אין ספק שבצל הקורונה זה אחד הדברים המרכזיים שעלו בוועדה שלנו.

המדינה נותנת כסף עבור כל ילד. אני יודע שבזמנו כשהיה שר האוצר כחלון היה עשו את התכניות של החיסכון, אפשר גם למצוא לטווח ארוך בחסכון, במקום 3-4 חודשים של חסכון המדינה תעניק ערבות לאותו טאבלט, ואני לא אומר שכל הילדים זקוקים לטאבלטים, יש הרבה ילדים שיש להם מחשבים, אבל משהו בסיסי. זה כמו להכנס למכולת ולקנות חלב ולחם. תיכנס למכולת, תשאיר את התעודה שלך, תקבל טאבלט, בסוף השנה תחזיר.

לצערי יבגני גם לפי הנתונים שקיבלנו ממשרד החינוך לא כל התלמידים שאין להם מחשבים יקבלו. והזכרתי את הנתונים, הם מדברים על 140,000 כאשר לפי הנתונים שלנו זה 400,000. דיברו על יותר מ-1,500 בתי ספר שלא מתוקשבים וצריך לתקשב, שלא לדבר גם על ה- - -

כשרוצים יש מלא פתרונות יצירתיים, יש הרבה אנשים שאפשר להכניס את זה כהוצאה מוכרת להורים שלהם, אפשר לעשות הרבה דברים. אם רוצים אפשר לפתור. צריך לשבת ולראות את הסוגיה הזאת ולפתור את זה בלי קשר לקואליציה ולאופוזיציה. זה מטורף מה שאנחנו שומעים שמונה חודשים.

אולי נציגת משרד החינוך תוכל להתייחס גם לנושא הזה. תודה רבה השופטת סביונה רוטלוי. טובה בן ארי, מפקחת ארצית ליישום חוק זכויות התלמיד.

אני מתפרצת כי זאת הזדמנות נפלאה להודות לטובה בן ארי שאחראית על כל הנושא של זכויות הילד במשרד החינוך כבר הרבה מאוד שנים, לפחות לי הייתה עבודה נפלאה, שיתוף פעולה נפלא כשניהלתי את מחוז תל אביב עם טובה ובנחישות ומקצועיות לאורך הרבה מאוד שנים. היא לא מוותרת על הנושא ונאבקת על זכויות התלמידים וגם על חובותיהם.

תודה. אנחנו משתתפים בדברייך.

תודה אורלי, תודה לכבוד יו"ר הוועדה. אני רוצה לגלות לכם סוד. מי שהביא למודעות החברה הישראלית את יום זכויות הילד או מי שהמציא אותו לתוך החברה הישראלית זאת הייתה אני לפני 20 שנה בזמנה של שרת החינוך הגב' לימור לבנת.

הפיקוח הארצי לזכויות ילדים במערכת או תלמידים, מקדם במשך שני עשורים תכניות חינוכיות ותהליכי למידה המעמיקים את הידע בנושא זכויות תלמידים וזכויות ילדים בכלל בחברה הישראלית. חומר לימוד ייחודיים הופקו במשך השנים. בשנת 2000 חוקק חוק זכויות התלמיד המבוסס גם הוא על האמנה לזכויות הילד וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, החוק אגב התפרסם גם בחוזר מנכ"ל בהנחיה שהיא חלק מתקנוני בית הספר.

אני מקווה שברקע אתם רואים את הדברים כי אמרו לי שתראו את המצגת.

אולי את הדברים העיקריים.

אני מקווה שאת האמנה אתם רואים, את החוק אתם גם רואים. תמיד כל החומרים שלי הם בשתי שפות לפחות, עברית וערבית. כרזות החוק מופצות יחד עם האמנה לזכויות הילד לכל בתי הספר במדינת ישראל אחת לשלוש שנים.

עכשיו אני רוצה שתראו את כריכת החוברת כי זה מה שחשוב. החומרים המופקים על ידינו הם תמיד בשתי שפות, בצד אחד בשפה העברית וצד אחד בשפה הערבית כדי למסור מסר מאוד מסוים, מאוד מחודד, אנחנו חברה אחת שדואגת לילדים שלה בכל השלבים של החיים.

חשוב לציין שאנחנו מקיימים את השיעור הגדול בשבוע שבו לומדים הילדים בכל מערכת את הזכויות והשבוע איך אני קלעתי לדעת גדולים, אנחנו מדברים על שוויון ועל ומניעת אפליה, מדברים על מניעת אפליה באופן עקרוני, מדברים על מניעת אפליה מגדרית, ואנחנו מקדמים את הנושא כדי ליצור חיבור בין התרבויות והזהויות ולדון על דברים אקטואליים יחד עם הילדים.

בכמה רשויות שאני שותפה להן אנחנו דנים במסגרת הוועדה לזכויות הילד ברשות המקומית. זו חקיקה עירונית. אנחנו יוזמים תכניות משותפות עם נציגי התלמידים ומאידך מביאים גם את הנושאים ואת המצוקות שהתלמידים מעלים. יחד עם אמדוקס כגורם אזרחי אנחנו מפתחים תכניות לימודים והייחוד שבזה שאנחנו לומדים תלמידים ומורים ביחד, ההשתלמויות למורים נעשות, כל מורה מביאה איתה 4-5 תלמידים להשתלמות כי אנחנו מאמינים שהילדים הם המנהיגות. הם בשנה הבאה או בעוד 20 שנה או בעוד 10 שנים יהיו חברי הכנסת שלנו והמורים והרופאים שלנו, ואנחנו צריכים לתת להם דוגמה אישית.

אז בנינו איתם תכנית כיצד ייראה בית ספר בשנת 2035, בנינו איתם תכנית שעכשיו מתקיימת על פיתוח צניעות ברכישות, קוראים לזה פחות זה יותר, כמו בסעיף 19 כדי גם למנוע ניצול כלכלי, יחד עם משרד המשפטים, עם הסניגוריה הציבורית לנוער יש לנו תכנית שאנחנו עובדים איתה מעל 12 שנים ששמה 'מתיק הספרים לתיק פלילי' ואני רק מציינת אבני דרך בעבודה שלנו במהלך השנים.

התכנית היא תכנית הסברה כדי להגביר את המודעות של בני הנוער למעשים הנתפסים כעבירות פליליות ולמנוע מתלמידים להיגרר לעבירות פליליות ואלימות גם ברשת וגם בחיים עצמם. כמו כן גם את הנושא של זכויות נוער בעבודה, זו תכנית הסברה עם משרד הרווחה והעבודה, אנחנו מקיימים סדנאות, גם השתלמויות מורים ובמיוחד גם להורים, אני מקיימת תכנית שקוראים לה 'כן מדברים בארוחת ערב' ואני אוספת את ההורים, אנחנו מחנכים באמצעות התכנית לשבת עם הילדים בניחותא להכין איתם ארוחת ערב, לשבת בארוחת ערב ולשוחח איתם וכל זאת כדי ליישם את זכויות הילד.

יחד עם עמותת יסוד התחלנו תכנית ניסיונית בחטיבות הביניים ללמד את זכויות היסוד, לכל הבנות והבנים, הנערות והנערים, והערך השנתי שלנו השנה עוסק באחדות ומעורבות וזה בדיוק המימוש של הזכות לשוויון ואי אפליה.

באשר למחשבים שדיברת, כבוד היו"ר. משרד החינוך מקיים השתלמויות מאוד רחבות שיש בהן חובה בנושא המחשבים, ומשרד החינוך תקצב רכישה של 140,000 מחשבים ואמצעי קצה, כולל נתבים של אינטרנט למשפחות מעוטות יכולות או לקבוצות שאין בידן להשיג את המוצרים האלה, כדי להיות בקשר עם בית הספר וללמוד ביחד איתנו. תודה.

תודה לך על הדברים. אולי לפני שאני עובר לארגונים נשמע גם את משרד העבודה והרווחה ואז הארגונים יוכלו להתייחס לנושאים השונים שעלו ולקראת הסוף ניתן כמובן הזדמנות להתייחסות משרדי הממשלה. חוה לוי ממשרד העבודה והרווחה.

סליחה שאני מפריעה. בישיבה כאן נמצאות שתי מנהלות שביקשתי אותן לפנות מזמנן ואם תוכל לתת לכל אחת מהן 3-4 דקות אני אודה לך. אורנה שלי ואיריס מלכה אללוף.

אם אפשר רק בקיצור.

אני מנהלת בית ספר יסודי בנהריה. בית ספר רעות על שם גולדה מאיר. קודם כל אני רוצה להודות לכם שהזמנתם אותי לוועדה לכבוד יום זכויות הילד הבינלאומי, זה מאוד מרגש. ברקע האישי שלי אני 30 שנה עוסקת בחינוך, בהיותי מורה הקמתי ב-2006 את עמותת קשת זכויות הילד, עמותה שקידמה מתן טיפולים פסיכולוגיים לילדים ובני נוער, סדנאות חוסן במחוז הצפון ובנוסף לזה גם ניהלתי את מרכז חוסן מטעם הקואליציה הישראלית לטראומה.

אני רוצה להודות לגב' טובה בן ארי שהאמינה בי כשהייתי מורה צעירה ונתנה לי את הכוחות להקים את עמותת קשת זכויות הילד. המעבר מקשת זכויות הילד אל הניהול היה נכון והכרחי מבחינתי. במהלך שמונה שנים שאני מנהלת פיתחנו תכנית לימודים ייחודית בבית הספר שמבוססת על אמנת זכויות הילד הבינלאומית כי זו אמנותי ואמונתי האישית והמקצועית גם בתכני הלימוד וגם כהתנהגות אזרחית משפיעה.

אני אתאר ממש בקצרה איך אנחנו מיישמים את האמנה בבית ה ספר, וזה מאוד מעניין לראות איך בבית ספר שמונה 731 תלמידים אנחנו מיישמים למשל את עקרון החיים, ההישרדות וההתפתחות. אנחנו פיתחנו יומן מסע ייחודי לתלמידים מכיתה א'-ו', זה תוצר של מו"פ של הצוות החינוכי שלנו והיומן הזה שמשמש גם בשגרה אבל בטח ובטח בשעת הקורונה, משמש את הילדים להצבת יעדים אישיים וקיום שיח עם המורים ועם ההורים. התלמידים כותבים את המחשבות, הרגשות שלהם כחלק מפיתוח וחיזוק החוסן שלהם.

הזכות הזאת לפתח את הכישרונות של הילדים, את היכולות שלהם, את תחומי העניין שזה בעצם, הקשבתי לוועדה שדיברה על דברים מאוד חשובים אבל אנחנו בעצם בתוך השטח, אנחנו רואים איך אנחנו לוקחים את העקרונות האלה ומיישמים אותם הלכה למעשה.

הייחודיות של בית הספר הוא נקרא בית ספר חלו"ם- חוקרים לומדים ומגלים עולם, ילדים מגלים את העולם האישי שלהם, האנושי והאקולוגי. בנוסף לזה זאת השנה השלישית שבית הספר מיישם את תכנית שגרירי זכויות, תכנית שגרירי האו"ם, כל הנושא שהילדים מגלים אכפתיות כלפי הזולת, היכולת שלהם לחקור, לשפר, לתכנן, לפתור בעיות, להשתנות ולשנות מעוררת השראה בעיני ובעיני הצוות החינוכי ורואים פה ממש הלכה למעשה ילדים פועלים למען ילדים וגם תודה למר יוסי מיכל שהוא המדריך הארצי לזכויות הילד שמגיע לבית הספר כל שבוע ומלווה את הילדים.

ברשותך אני אעבור - - -

אנחנו נסתפק בדברים הללו ולגבי החוברת - - -

רק דבר אחד לגבי עקרון השוויון ההזדמנויות שהעליתם בוועדה. אנחנו נמצאים בנהריה בפריפריה וזה שהצלחנו בבית הספר יחד עם הרשות המקומית עירית נהריה להקים מרכז חקר ויזמות מהמתקדמים בארץ, לקחת אולם ספורט ישן, להפוך אותו למרכז של חלל ואסטרונומיה, תלת מימד, רובוטיקה, חקר ויזמות זה בזכות זה שאנשים טובים עזרו לנו ליצור את שוויון ההזדמנויות ל-731 ילדים שונים.

תודה. את מוזמנת להעביר לנו עותק מהחוברת, נוכל אם תרצי להעלות לאתר הוועדה. אנחנו חייבים להמשיך עם משרד העבודה והרווחה כי יש לנו מוזמנים רבים. ביקשתי את חוה לוי ממשרד העבודה והרווחה ואחר כך לגבי הארגונים, גם המועצה הלאומית לשלום הילד, יוניס"ף, האגודה לזכויות האזרח, ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, נשמע אותם ואחר כך נחזור ונשמע את התייחסויות משרדי הממשלה.

אני גם רוצה לפתוח ולברך אותך אדוני היו"ר גם על היוזמה וגם על ההשקעה בנושא הזה באופן שהוא מאוד לא מובן מאליו אז ממש תודה רבה. אני אתייחס לסוגיות שמשרד העבודה עוסק בהן. אני עו"ס ראשית לפי חוק הנוער, עיקר העבודה שלי ושל חברותיי גם בעבודה סוציאלית בואפן כללי וגם בעבודה סוציאלית להגנה על ילדים היא בעצם להגן על אותם ילדים שגם האמנה לזכויות הילד הדגישה את החשיבות בזה שצריך לעשות את הכל על מנת שילד יוכל לגדול ולהתפתח על פי כישוריו ועל פי צרכיו, גם הבסיסיים, אבל לא רק, באופן שהוא יוכל להפוך להיות בעתיד למבוגר מתפקד ועומד על רגליו.

אמנם אנחנו פועלים מתוקף חוק הנוער שהוא מ-1960, וחלק מהטרמינולוגיה בו היא מאוד לא מתקדמת לשנת 2021, אני מקווה שבעתיד הקרוב נצליח לתקן את החוק הזה, אבל אנחנו כן כבר רואים במסגרת חוק האומנה ניסוח של ההיבטים מתוך האמנה לזכויות הילד שהוטמעו בתוך חוק האומנה, דיברה על זה ח"כ קארין אלהרר שיש לה זכויות רבות גם בהובלת החקיקה וגם בהדגשים שיש בתוך החוק.

משרד הרווחה עובד מאוד מאוד באינטנסיביות על יישום חוק האומנה ובעיקר על ההבנה שלנו שזכותו של ילד שאם הוא לא יכול לגדול בביתו ביחד עם משפחתו מולידתו, שהוא יגדל בין אם בקרב בני משפחה ובין אם בקרב משפחות אומנה שנעמיד לטובת המשך הגידול שלו. במקביל לזה שמתפתחים כל הזמן שירותים חברתיים על מנת לנסות לייצר מצב שבו ילדים ככל שהם יכולים וככל שאנחנו יכולים נעשה את הכל על מנת לשקם את המשפחה ולטפל בה כדי למנוע הוצאת ילדים מהבית ובעצם גם להגן על ילדים וגם לתת להם את כל מה שהם זקוקים להם בקרב המשפחה.

משרד הרווחה בשנים האחרונות מריץ כמה תכניות פיילוט מתוך רצון ללמוד האם במצב שבו אנחנו משקיעים באופן שהוא גמיש תקציבים מאוד גדולים בתוך משפחה ולא שהמשפחה מתאימה את עצמה לשירותי הרווחה אלא שאנחנו מתאימים את עצמנו לצרכים של המשפחה, האם אנחנו יכולים דרך זה לייצר מצב שבו מצבו של הילד בתוך המשפחה יהיה כזה, קודם כל מצבה של המשפחה ישתפר והיא תוכל לתפקד אבל שגם מצבו של הילד יהיה כזה שבסופו של דבר נהיה סמוכים ובטוחים שהוא גם מוגן וגם מקבל את כל מה שהוא זקוק לו וגם, וזה הדבר החשוב, אנחנו שומרים על המערכת המשפחתית כמערכת מתפקדת.

הדברים חשובים אבל אני רוצה שתמקדי את הדיון בעניין תלמידים ונוער במצוקה ואוסיף שבחודשים האחרונים אנחנו יותר ויותר מוטרדים מכך שהיעדר נוכחות של התלמידים פיזית בבתי הספר גם יש קושי להגיע לנוער בסיכון, הבנתי מדיונים שהיו לנו שלפחות 30% מהנוער שמאובחן כנוער בסיכון, זה היה דרך מסגרות החינוך ועכשיו הן גם לא קיימות, אז זה רק מוסיף על הקושי.

רציתי להתחיל דווקא באופטימי, אתה מביא אותי לדבר הפחות אופטימי כרגע לפחות. אני כן יכולה להגיד שכעובדים סוציאליים לחוק הנוער אנחנו מקבלים דיווחים בעניינם לילדים על פי חובת הדיווח וסוכן הדיווח העיקרי שלנו היא מערכת החינוך שרואה את הילדים מדי יום, זה שירות אוניברסלי בשונה משירותים אחרים, היא רואה את הילדים מדי יום, היא יכולה גם לראות את ההתנהגות של הילד, גם לחוות את השינויים בהתנהגות וגם אם ילד מרגיש בנוח ולרוב מרגישים בנוח כעבור זמן אז גם ילד משתף את המורים שלו, את היועצות שלו בחוויות שהוא עובר בבית והם באמת הגורם המדווח העיקרי.

אני כרגע בודקת את הנתונים של שנת 2019 ויכול לראות ששם נראה שינויים, בשנת 2018 כשליש מהדיווחים הגיעו אלינו ממערכת החינוך. אחוז קטן יותר הגיע ממערכת הבריאות, אני רוצה להגיד גם את זה כי גם זה כרגע נעשה יותר בבדיקה מרחוק. אני מאוד מודאגת ממה שנראה בסוף 2020, אני אמרתי את זה גם בדיונים קודמים, אנחנו רואים שככל שהילדים פחות נגישים למערכת החינוך לא בלמידה מרחוק אלא באופן פיזי, הרבה פעמים יש דברים שפחות נפגוש אותם, פחות יגיעו אלינו ופחות מדווחים לנו.

מה שאנחנו כן יכולים להגיד, שככל שחולף זמן קורונה מאז חודש פברואר, עובדים סוציאליים לחוק הנוער בעיקר מדווחים כרגע על פניות במקרים קשים בחירום. זאת אומרת שאין לנו זמן לעשות מניעה בשלבים יותר מוקדמים, מה שנהוג מדי שנה בעבודה משותפת מאוד מאוד אינטנסיבית שבינינו לבין משרד החינוך שבעצם גם מעביר ידע, גם עוזר לאתר ולזהות בשלבים יותר מתקדמים. היום מגיעות אלינו פניות בשלבים מאוד קיצוניים,

בנוסף העובדה שבני נוער לא נמצאים ועדיין הם לא נמצאים בתוך מערכת למידה מסודרת, לא בלמידה מרחוק שזה כמובן מסודר אבל בעיני פחות מספיק לבני הנוער, אנחנו רואים, אני מניחה שלא רק בשכונה שלי, גם במקומות אחרים אנחנו רואים את בני הנוער ברחובות בשעות מאוחרות. אנחנו פחות פוגשים אותם באופן ישיר שמגיע אלינו. מנהלות מערכות הרווחה כן מביעות בפנינו דאגה מאוד גדולה על הידרדרות במצבם של הנוער שלא נמצאים עדיין בלמידה בתוך בתי הספר ואני חושבת שהנושא הזה חייב להיות מוסדר.

אני רוצה להגיד שגם משרד הרווחה נערך ובכמה פעימות חילקו מחשבים למשפחות בעוני, למשפחות באלימות, מתוך כוונה שלא ייווצר ניתוק במשפחות האלה ושגם הן יוכלו גם בלמידה אבל גם בטיפול כי אנחנו גם חלק מהטיפולים כשמשפחות לא יכלו לצאת מהבית או היו בבידוד ולא רצינו להפסיק טיפולים למרות שהשירותים שלנו המשיכו לעבוד, אבל כן רצינו לאפשר למשפחות המשך טיפול ודאגנו לספק מחשבים ניידים ומחשבים נייחים וטאבלטים. התגייסנו להשלים דברים שמערכות אחרות בשלב הזה עוד לא הספיקו להשלים את הכל וחולקו גם מטעמנו מחשבים למי שנזקק לכך. עדיין לא לכולם אבל כבר נעשו כמה פעימות לדבר הזה.

מה ההיקף של אמצעי הקצה או המחשבים שחולקו על ידי משרד העבודה והרווחה כי לא ידענו שיש יוזמה כזאת.

אני לא יודעת להגיד כרגע מספר מדויק, אם זה חשוב אנחנו נעביר את זה בכתב.

כן, האמת שאנחנו עוקבים אחרי הנושא הזה אז נשמח לקבל.

אז כדאי שזה ייאמר. שגם משרד הרווחה התגייס לדבר הזה, עוד פעם, באמת מטעמים שהם גם חינוכיים וגם טיפוליים, גם לטובתם של ילדים אבל גם זה הפך להיות אמצעי קשר עם משפחות שלא רצינו להפסיק את הטיפול בהן.

אתם מבקשים פיקדון גם?

מה פתאום.

אז חוה כן, הנושא הזה מעניין אותנו ונשמח לקבל את הנתונים ועדכונים לגבי הפעילות של המשרד בתחום הזה.

בשמחה רבה.

תודה רבה לך וגם תודה על שיתופי הפעולה עם הוועדה וסדר היום שלה, אני מניח שזה יימשך גם בעתיד. תודה.

ורד וינדמן מנכ"לית המועצה לשלום הילד כיבדה אותנו בנוכחותה בדיון. אתם במועצה מטפלים בהיקף רחב בסוגיות שעלו היום, אנחנו נתמקד יותר בסוגיית הזכות לחינוך ושוויון בחינוך.

אני רוצה לומר לפני שהמועצה לשלום הילד באמת שותפים אני חושבת הכי משמעותיים בכל החקיקה והדיונים שמתקיימים כאן בנוגע לזכויות ילדים ומגיעה להם על העבודה הנפלאה שהם עושים.

הקדמת אותי. רציתי לומר את זה לאחר דבריה.

אין לי התנגדות לשמוע את זה פעמיים.

אנחנו לא רק מברכים ושמחים, גם מוקירים את העבודה של המועצה. אני אישית כעורך דין אז באגודה לזכויות האזרח גם עבדתי עם המועצה, אז יצחק קדמן היה המנכ"ל ועכשיו אני שמח גם להמשיך את שיתוף הפעולה הזה. אתם באמת תורמים הרבה מידע וניתוח וגם המלצות שמסייעות לנו לקידום הנושאים הללו ולקידום זכויות ילדים, אז גם לכם מגיעה תודה, בתקווה שנמשיך את שיתוף הפעולה.

תודה רבה אדוני. אני רק אשיב במחמאה, עם ראייה לעתיד, הוועדה לזכויות הילד כל כך חשובה והעבודה שנעשית בה כל כך חשובה שהגיעה העת כבר מזמן להפוך את הוועדה הזאת לסטטוטורית. היא לא פחות חשובה ובעיני היא יותר חשובה אפילו מכל מחשבה שהוועדה הזאת צריכה להיות מוקמת מחדש שוב ושוב, ואכן בתחום של - - -

אני אעלה את הרעיון הזה כאחת ההמלצות מהדיון היום. הוועדה הזאת מוקמת ב-20 השנים האחרונות כל פעם מחדש, והגיע הזמן אולי לבקש שהיא תהיה ועדה קבועה. היועצת המשפטית שלנו תכין פניה כזו.

זו ועדה שעוסקת בגורלם של 3 מיליון בני אדם במדינת ישראל. נדמה לי שראויה להם ועדה. וזו הזדמנות גם לומר, וזה ייקח אותי בדיוק למה שרציתי לומר, הערכה לעבודה החקיקתית הסופר קריטית שעושה ח"כ אלהרר בשני חוקים שרלוונטיים, גם נציבות פניות ילדים בהשמה חוץ ביתית וגם בנושא של הגיל הרך.

נדמה לי שזה מעביר אותי בדיוק למה שרציתי לומר, שמדינת ישראל מצטיינת באופן כללי בחקיקת חוקים למען ילדים. יש חקיקה מאוד טובה ומתקדמת. אני חושבת שאיפה שמדינת ישראל נכשלת הוא ביישום של זכויות ילדים ואני לא רוצה עכשיו לעשות דיסרטציה על כל הבעיות והאתגרים שקיימים כי יש רבים, אני רוצה לדבר רק על מה שקורה היום בהקשר של חינוך ושל שוויון בחינוך בתקופת הקורונה. נדמה לי שמה שעשה משבר הקורונה זה להסיר איזה שהוא מסך או מסכה ברוח הזמן, מעל מצב זכויות הילדים במדינת ישראל עוד לפניה ולהעצים את הקשיים והאתגרים שיש.

אנחנו היום נמצאים במצב שבו במידה רבה הזכות לחינוך של תלמידים במדינת ישראל היא זכות שמופרת. פשוט מופרת, קודם כל במובן הזה שהיום למעלה מחצי מיליון ילדים לא נמצאים במערכת החינוך, הלימודים מרחוק הם נותנים מענה מאוד חלקי, זו דרך שבעצם מעצימה פערים, קודם כל לגבי אלה שאין להם אמצעי קצה, אלה כמו הישובים הבדואים שגם לו היו נותנים להם אמצעי קצה לא יכולים לממש אותם כי אין להם תשתיות אינטרנט, או ילדים בפריפריה, אנחנו בעצמנו מקבלים למרכז הפניות והסיוע שלנו בקשות מילדים שאומרים 'אין לנו אנחנו משתמשים בטלפון של ההורה שלנו, אין לנו דרך ללמוד', וכשאנחנו ממשיכים הלאה לשאול את היועצת ואת מנהל בית הספר הם אומרים לנו 'תשמעו היא לא הילדה היחידה, יש לנו הרבה מאוד ילדים שאין להם'.

אז יש תכניות של משרד החינוך לספק לכולם טאבלטים וכולי, התכנית הזאת, אני מאוד מקווה שיגיע חיסון במהרה אבל נדמה לי שאין ספק שחיסון הקורונה יגיע לפני המחשבים ואני אומרת את זה בצער, וזה בדיוק האמצעים להגדיל פערים, זה קשור גם להיעדר אוריינות דיגיטלית שיש לחלק מההורים באוכלוסייה מסוימת והדברים האלה הם מפתח להגדלת אי השוויון שקיים במדינת ישראל.

אונסק"ו והוועדה לזכויות הילד באו"ם התייחסו להקשר הזה של הזכות לחינוך ואמרו שני דברים חשובים. אחד שצריך לפעול למניעת הגדלת אי השוויון בעקבות הלמידה מרחוק, ואמרו בצורה ברורה שהלמידה מרחוק לא מממשת במלואה ורחוק מזה את הזכות לחינוך.

אני יודעת שהתבשרנו כולנו אתמול שחלק מהילדים אמורים לחזור ללימודים, כיתות ה'-ו' וכיתות י"א-י"ב, כרגע זו החלטה על הנייר בלבד וצריך לראות שהיא ממומשת, וחייבים חייבים חייבים לדבר על כלל התלמידים במדינת ישראל על כיתות ז'-י' שאף אחד לא מדבר עליהם, ילדים שאין להם אפילו תקווה לשינוי של המצב ולילדים האלה צריך להחזיר את הקשר האנושי, אני לא יודעת איך להגיד את זה בצורה עדינה אבל נדמה לי שבקבינט האינטרסים והזכויות של הילדים והזכות של הילדים לחינוך והזכות של הילדים לכבוד בסיסי.

הזכות הזאת לא נשמעת כמו שהיא צריכה להישמע וצריך שיהיה, כמו שיש תכנית ייעודית לקשישים, תכנית אבות ואמהות, צריך שתהיה תכנית ייעודית לילדים ונוער, ושיהיה נציג, אולי נציג הילדים והנוער בתוך הקבינט או מגן לילדים ונוער בתוך הקבינט כ די שהקול הזה לא יהיה קל לנפנף אותו מעל השולחן, מי שהחזירו ללימודים ראשונים, וטוב שהחזירו, זה הילדים הצעירים אבל זה תוך הסתכלות של משקפיים כלכליות כדי להחזיר את המשק לפעילות ולא להסתכל בדיוק על זכויות ילדים ולא להסתכל על הזכות שלהם לחינוך שאינה תלויה בדבר. הם לא צריכים להיות אחראיים להנעת המשק, מדינת ישראל צריכה לדאוג לממש את הזכויות שלהם וכרגע מדינת ישראל מפרה, פשוט מפרה את הזכות שלהם לחינוך כפי שהיא קבועה באמנה ואת החוק שהיא בעצמה חוקקה, את חוק לימוד חובה.

יש הרבה מאוד ילדים במדינת ישראל שלא באמת לומדים ובטח לא זוכים לשוויון בחינוך ולא זוכים לקשר האנושי והסביבה החברתית שמערכת החינוך צריכה לתת להם וזה פוגע בעיקר באוכלוסיות מוחלשות כמו הבדואים בנגב, כמו ילדים עם מוגבלויות או ילדים בשילוב שהקושי שלהם עוד יותר גדול, אז הקורונה בעצם מייצרת מצב של הגדלת פערים וכל התחלואים והאתגרים שיש בשגרה, הקורונה מעצימה אותם ביתר שאת. האמנה לא נועדה לחגיגות, היא נועדה ליישום ולביקורת מה עוד החברה בישראל לא עשתה מספיק ואיך היא צריכה לעשות וכמה שיותר מהר.

תודה רבה. דברים בהחלט חשובים והדגשים גם שחשוב לנו לשמוע סביבם סוגיית הפערים, הנושאים של אוכלוסיות מוחלשות, האוכלוסייה הערבית, הערבית הבדואית, אנשים עם מוגבלויות, אלה הנושאים שבפחות משעה שנותרה לנו חשוב למקד את הדברים.

איתנו איתי קרויטורו ממועצת התלמידים והנוער הארצית. כשאני שומע את הדברים של ורד חשבתי האם בכלל פנו אליכם ממשרד החינוך, מקבינט הקורונה, מישהו ניגש אליכם לשמוע מה אתם חושבים? בבקשה, רשות הדיבור שלך.

אני יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית מכיתה י"א. אני לא רוצה לחזור על הדברים של אתמול אבל בראייה של הזכות לחינוך ברשותך אתייחס אליה ועוד נקודה אחת מרכזית מבחינתי, הנושא של זכויות ילדים ונוער באופן כללי בישראל.

רק כדי לשתף את הנוכחים, אנחנו מקיימים איתך ועם המועצה בשעה 13:00 דיון משותף שיהיה לכם יותר זמן כמובן לדבר ולהשתתף, והוא סביב הסוגיה של ההשתתפות שלכם בקבלת ההחלטות.

בדיוק. אז אני קודם כל רוצה לברך אותך ואת הוועדה, אני חושב שזה אחד מהמחוזות החזקים ביותר של בני הנוער במדינת ישראל, שכל כך חשוב שהם מתקיימים, בצורה שלא תמיד אפילו מבוגרים מצליחים להבין מה זה עושה לבן נוער כשמישהו מקשיב ורואה אותו ומבין שיש לו את הזכות להישמע, וזה עם השפעה שהיא מרחיקת לכת. לכן אני קודם כל רוצה לברך מהנוער על הדבר הזה.

בנושא של הזכות לחינוך, הציגו כאן לפניי גם ח"כ אלהרר וגם ורד את הפגיעה הכל כך מהותית שיש בנושא של חינוך. אני רוצה להתייחס לזה מהמקום שלנו. התהליכים שנעשו עד היום הם כן תהליכים של איזה שהוא שיח ושיתוף. הבעיה שלנו היא מה שקורה בשטח והבחירות שמשרד הבריאות עושה.

אני רוצה לפרט. אנחנו נמצאים בפורום שותפים של משרד החינוך על פתיחת מערכת החינוך מאז סוף חודש אוגוסט. אנחנו הצענו בסוף השבוע שעבר לפני ישיבת הקבינט הראשונה מתווה יחד עם ארגון המורים, השלטון המקומי, ההורים ופורום ה-15. כל הגורמים אמרו 'אנחנו מוכנים ליישם את זה'. הצענו עוד מתווה מחמיר בהרבה למשרד הבריאות ולצערנו כל פעם מחדש איך שהוא בקבינט הקורונה, ועל אף שחלק מהדברים שלי הוקרנו והוצגו לקבינט הקורונה, אני יודע באופן ודאי, בעזרת השר גלנט, בוחרים להתעלם מאיזה שהוא מצב אמיתי שקורה בשטח.

אנחנו המלצנו וגם משרד החינוך יודע ואומר את זה. מערכת החינוך צריכה להיות פתוחה עם עמידות ושרידות. אי אפשר לפתוח אותה ולצפות לסגור אותה. יש עכשיו החלטה על הנייר כשכולם יודעים מה המצב. אני לא צריך לפרט אותו, כולם דיברו כאן, כמה שמיעוטים נפגעים ובני נוער, פשוט כל בן נוער, זה מרחיב את השוליים לכמה שאנחנו מסוגלים להכיל. הנתון המפחיד מסוף יולי האחרון שהחמיר, ועדיין אין לנו נתון מחודש הוא ש-27.5% מהתלמידים התחברו לפחות מחצי מהשיעורים בזום. זה אחד מתוך ארבעה תלמידים שבפועל נשר ממערכת החינוך בתקופת הקורונה.

אתה מדבר עכשיו על הערכה שלכם לפי הנתונים שיש לכם - - -

לא, הערכה של משרד החינוך.

אז תחזור על זה.

משרד החינוך לפי הדו"ח שמדבר על יולי שעבר שפורסם באוקטובר הזה, מדבר על 27.5% מהתלמידים שהתחברו לפחות מחצי מהשיעורים בזום. זו נשירה של אחד מתוך ארבעה תלמידים בפועל. זאת אומרת כולם כבר מבינים ויודעים שמסגרת זה העניין הקריטי פה. לפתוח את מערכת החינוך כמו שקבינט הקורונה החליט אתמול זה ללכת עם ראש בקיר. איך מתקבלת החלטה שאומרת 'בשבוע הבא נפתח את ה'-ו' בעוד שבועיים נפתח את י"א-י"ב, ונפתח באותו אופן, נחלק את זה לשניים, נביא רק שתי שכבות ללמוד לקראת הבגרות' וכל זה תלוי בעליה בתחלואה, בעוד שאתמול בוועדת הקורונה אנחנו יושבים וד"ר אלרעי פרייס מציגה לנו שיש עליה בתחלואה. אז זה לא ברור לנו איך מקבלים החלטה על הנייר שהיא כאילו מועדת לביטול מראש. זה לחכות שבועיים בשביל לראות את התחלואה עולה ולא להחזיר אותנו.

עוד יותר חמור מזה, אתמול בדיון כל החטיבה וכיתות י' שדיברו על קושי כל כך משמעותי, תלמידי כיתות ז' לא ראו אפילו פיזית, הם לא מכירים את החברים שלהם, הם לא יודעים מה המסגרת שלהם, הם לא יודעים מי המורים שלהם והפגיעה בגיל הזה כל כך קשה, זה הגיל שבו האישיות שלנו נבנית בצורה הכי פגיעה שיש. אנחנו מתעצבים, כל הדימוי העצמי שלנו מתגבש, וכל מה שעושים זה לשים אותנו מאחורי מסך ולהגיד 'אין לכם בגרות, ואין כאן אינטרס של בייביסיטר, אז לא נדבר עליכם'. זה פשוט לא מתכתב עם המציאות.

אני אגיד את זה מעל כל במה, אנחנו פשוט מתעלמים ונאבדים מאחרי מסכים. שום פיצוי שמדינת ישראל תיתן לא יוכל להחזיר את הגלגל הזה אחורה. השאלה שכשהקורונה תסתיים עוד חודש, עוד חודשיים, עוד חצי שנה או עוד שנה, מה יקרה בעשור, בשני העשורים או בשלושה העשורים עם כל כמעט מיליון בני הנוער האלה שנשברים. וזה פשוט שיקול שנראה שהוא לא נמצא על השולחן בכלל. זה באמת מקום שמכעיס אותנו וגורם לנו לתחושת תסכול כל פעם מחדש. אנחנו מאוד מצפים לקבל תשובות ושכן המתווה של הקבינט יאושר.

לא נשקלו אופציות של אולי מפגשים, גם אם חד פעמיים, פעם בשבוע, לשעתיים, במרחב פתוח של - - -

יש מפגשים הפגתיים חברתיים. אבל מה שאנחנו אומרים זה שמפגש הפגתי הוא עוזר, הוא נותן אויר לנשימה. קודם כל היום מפגש הפגתי מאושר רק בחוץ ואנחנו בנובמבר יחסית גשום, כל יום כאן הוא נצח מבחינת בני נוער, אז זה לא תמיד מתאפשר וגם אם זה מתאפשר זה רק מול מורה אחד. זה לא מסגרת. זה מפגש חברתי הפגתי בצורה מאוד מוגבלת.

אני פשוט אומר את זה כי אני חושב שהמצב כרגע שבו התלמידים לא נפגשים הוא פשוט מצב אבסורדי.

חד משמעית.

הם פספסו את כל הקיץ.

זה לא שהם לא נפגשים, הם נפגשים, הם נפגשים באופן פירטי.

בדיוק. ולא מבוקר ונדבקים יותר.

אתמול הציגו לנו משרד הבריאות שיש עליה בתחלואה בגילאים האלה מבלי שפתחנו את מערכת החינוך, שזה עוד יותר מוכיח שאנחנו נפגשים. יש הפגנות של אלפי תלמידים שעוד יתעצמו עם הזמן ויש מפגשים ואומרים, בשעות הלילה המאוחרות רואים תלמידים נפגשים יותר ויותר ויותר, ברור שיהיה מפגש, זה בדיוק מה שראינו באוגוסט האחרון כשהיו את מסיבות הענק של כל כיתות י"ב אחרי שהגבילו את היכולת שלנו לראות את החברים שלנו. כולם חיפשו מפלט ובמקום לנסות להכיל ולהבין ולייצר מסגרת הגיונית אז בני נוער מרדו בזה וראינו פתאום התפוצצות של תחלואה בגיל הזה. זה ללכת עוד פעם ראש בקיר.

נכון. אנחנו לא רוצים להגיע לשם, רוצים כמובן שתהיה שמירה על הכללים וזה אפשרי במסגרת מתווה שיאפשר זאת בתוך המוסדות.

ברשותך אדוני היו"ר, אני רוצה להתייחס לעוד זכות אחת קטנה-גדולה, וזה באמת באופן קצת יותר כללי. אני חושב שהבעיה עם היישום של אמנת זכויות הילד הבינלאומית במדינת ישראל זה הנושא של איזו שהיא אסטרטגיה שמדברת על היישום בשטח. התפיסה היא לא תפיסה של זכויות. אתה לא תיכנס לבית ספר או לרשות מקומית ולרוב יסתכלו עלינו כעל יצור בר דעת שצריך להתחשב בו, שיש לו זכויות. רוב בני הנוער לא יודעים מה זה אמנת זכויות הילד הבינלאומית או לא תמיד מודעים שאפילו יש חוק שמגן על הזכויות שלהם, הרבה חוקים שמגנים על הזכויות שלהם.

השופטת בדימוס רוטלוי, אדם שתרם הרבה לפחות לעיצוב התפיסה שלי, יש מה לעשות, אנחנו חייבים לעשות ולתקן ולפחות שתהיה נציבות שיש בכל רשות נציב שאחראי על היישום של חוק זכויות התלמיד.

תודה רבה איתי. דברים חשובים, אבל בהחלט לחבר את דבריך למנכ"ל יוניס"ף רועי מלמד. יוניס"ף היא קרן האו"ם למען הילדים.

שלום לכולם. תודה רבה על ההזדמנות. אני חייב להודות שאחרי הדברים המצוינים האותנטיים והכואבים של איתי אין לי המון מה להוסיף אבל אני רוצה לומר שהשילוב של הדברים שאיתי אמר יחד עם השותפה שלנו טובה בן ארי ששנים אנחנו עושים דברים ויחד עם ורד עמיתתי שהדברים שלה כואבים ונכונים, הדבר שהכי מדאיג אותי זו העבודה שבעצם כיוניס"ף אנחנו בכל העולם מטפלים בנושא הזה ואנחנו מטפלים במצבי אסון ואנחנו שומרים את הקשר של בני הנוער למערכות החינוך ולהוויה החינוכית גם אחרי מצבי אסון, גם אחרי שיטפונות, גם אחרי מלחמות אזרחים לא עלינו.

אני חושב שהפער הכי גדול שיש לנו היום זה שאנחנו לדעתי מפסידים את הדור הזה, כמו שאיתי אמר, אני נתלה בחיבור שלו לשטח, וכל הנושא של החשיפה של בני הנוער, החשיפה של ילדי ישראל לנושא של האמנה של הזכויות, לצערנו זה פשוט לא קורה בשנתיים האחרונות גם בגלל הקורונה עכשיו כמובן כי פיזית אנחנו לא יכולים לפגוש את הילדים, וגם בגלל תהליכים בתוך בתי הספר גם מבחינת הנגישות שלנו לתלמידים וגם מבחינת החשיפה לאמנה והעבודה הישירה עם קבוצות עבודה, דברים שעשינו בעבר עם טובה, ועם הפיקוח על זכויות התלמיד ועם יוסי מיכל ועם בתי ספר בשטח.

לצערנו העובדה שהיינו בשנתיים של בחירות ובין לבין והחלפות שרים וכל מיני דברים כאלה, אין מדיניות אחידה ויציבה שבעצם אומרת שאנחנו צריכים כיעד שכל אחד מילדי ישראל ומורי ישראל כי גם להם יש את הזכויות שלהם בתוך זכויות הילד ואת התפר הזה בין זכויות הילדים וזכויות המורים, כל אחד מהילדים במערכת החינוך ילמד ויידע את האמנה, יכיר אותה, ייחשף אליה, יידע מה מגיע לו ומה הוא מחוייב לו גם כי כמובן זה לא זכויות בלבד.

בתוך הדבר הזה אין תכנית מסודרת ורב שנתית שאנחנו יכולים להגיד 'בואו נכניס את הדבר הזה לתודעה הישראלית, להוויה הישראלית' ולצערנו התקצוב של הפעילות המשותפת תקוע בבירוקרטיה בתוך משרד החינוך כבר למעלה משנתיים או שנתיים וחצי, למרות שכתבנו לעניות דעתי תכנית מצוינת יחד עם טובה בן ארי והבאנו פיילוטים מהעולם והבאנו חומרים של best practices ותכניות מאוד מוצלחות מהעולם של בית ספר - - - לילדים ותהליכים שמשרד החינוך כבר השקיע בהם הרבה זמן ומשאבים יחד איתנו כדי להרחיב את התודעה ולגייס את הקהילות ולגייס את התלמידים לכל הנושא של זכויות הילד וההטמעה שלהן. בעצם התכנית יושבת על המדף ומחכה בגלל בירוקרטיה וויכוחים ותקציבים ועכשיו גם קורונה לאישור, ועד שזה לא נפתר אנחנו לא יכולים לעבוד מול הילדים.

נכון שזה חתיכה אחת בפאזל שאותי זה מאוד מתסכל אבל אני חושב שאם אנחנו נבנה את השכבות האלה יחד שמנהלות בתי ספר מצוינות כמו אורנה שלי שטובה הזכירה ועדיין לא דיברה ואני מקווה שיינתן לה גם הזמן, בגלל זה גם אקצר, ואנשים טובים בשטח שעובדים עם הילדים והם מחוייבים לזכויות ואנחנו רוצים להביא דברים מהעולם ולשתף את ילדי ישראל שיהיו חלק מהעשייה העולמית בנושא זכויות, ובסוף אנחנו נופלים על תקציבים, על בירוקרטיה, על מעברים בין יחידות בתוך משרד החינוך והילדים מפסידים.

הדוגמה שלנו היא סיפור מיקרו למשהו מקרו שאנחנו רואים היום בתקופת הקורונה איך הוא התפוצץ ואנחנו מאבדים עליו שליטה. זה מה שצריך, צריך תהליכים ארוכי טווח מתוקצבים עם יעדים לאומיים גם בנושא של מודעות וגם בנושא של העשייה בנושא זכויות הילד, בנוסף על כל שאר הדברים שהוזכרו כאן, נציבות זכויות הילד, הצעות החוק וכולי שכמובן אנחנו תומכים בהם ואנחנו חלק מקואליציות וכל התהליכים שקרו לאורך השנים שקשורים אליהם, ועד שזה לא יהיה וזה יהיה מתוקצב ומובנה, לא נוכל לבנות מלמטה את האפקט המצטבר של ההכרה של האמנה וההכרה של הזכויות וחשיפה של הילדים לכל הדבר הזה. תודה רבה על ההזדמנות ועל ההשתתפות שנתתם לי להיות חלק מהדיון.

תודה רבה רועי. ככל שנוכל לסייע בקידום התכנית מול משרד החינוך אנחנו נשמח לקבל את הפרטים ונשמח גם לסייע לפחות מה שאפשר בעניין התקציבי. האגודה לזכויות האזרח, עו"ד טל חסין בבקשה.

האם אוכל בינתיים להשלים כמה דברים?

אנחנו חייבים להתקדם ולתת לארגונים ברשותך.

אני אשמח שתחזור אלי כי אני רוצה להציג איך בית ספר מקדם זכויות ילדים באורח החיים שלו, איך הוא מטמיע את זה.

או.קיי. דיאנה בארון מאלו"ט. בבקשה.

אני עו"ד דיאנה בארון מהאגף לקידום זכויות באלו"ט ונמצאת איתי גם יעל גבר. דבר ראשון אנחנו מברכים את כינוס הוועדה, אנחנו חושבים שזאת אמנה מאוד חשובה לציון 30 שנה כמעט לאישרור האמנה ואנחנו רואים גם הרבה שותפים לעשיה כאן לקידום זכויות של תלמידים עם מוגבלויות. אז תודה רבה לכם על הנושא הזה.

אנחנו כאן לתת את הזווית של המפגש בין האמנה לזכויות הילד לנושא של אנשים עם מוגבלויות, תלמידים עם מוגבלויות באופן ספציפי. אנחנו חושבים שבשנים האחרונות ישראל עשתה צעדים מאוד משמעותיים לקידום שוויון - - - של תלמידים עם מוגבלויות בחינוך, אבל עדיין יש פערים שישראל צריכה להתייחס אליהם בין אם באמצעות שינויי חקיקה או שינויי מדיניות או שינויי אסטרטגיה.

נושא ראשון שגם ציינו בנייר העמדה שהגשנו לוועדה אתמול, זה הנושא של תיקון 11 לחוק החינוך המיוחד. מדובר בתיקון לחוק החינוך שעבר בשנת 2018 כשהמטרה המרכזית שלו הייתה לעבור משיח של שילוב תלמידים לשיח של שילוב והכלה שלהם, כדי להבטיח את הקניית המיומנויות להשתלבות של תלמידים בחברה ובקהילה בהמשך, וכדי לתת להם את האפשרות המקסימלית להתפתחות אישית במערכת החינוך המיוחד או לתלמידים שמשולבים במערכת החינוך הרגילה.

אז פער ראשון שאנחנו חושבים שצריך לתת עליו את הדעת זה המחסור במסגרות. אלו"ט מטפלת בעשרות אם לא מאות פניות כל הזמן שנובעות מהמחסור במסגרות לחינוך מיוחד וספציפית מסגרות לתלמידים עם אוטיזם, כיתות תקשורת בבתי ספר לחינוך הרגילים או גני תקשורת ועד שלא יהיה מענה מתאים שמתאים לצרכים של הילד ויאפשר את קידום טובת הילד בצורה המותאמת למוגבלות, אז בעצם יהיה את הפער הזה וזה מופיע באופן ספציפי גם במגזר החרדי ובמגזר הערבי ששם חוסר המענה הקיצוני של המסגרות המותאמות לטובת הילדים מונע את מימוש זכות הילד לחינוך מותאם ולשוויון מהותי במערכת.

עוד נקודה שנרצה להעלות זה הכלים שבעזרתם יש אפשרות לילדים ותלמידים שנמצאים בתוך המערכות החינוכיות לקבל את השירותים המותאמים להם. אנחנו גם נציף את המחסור ההולך וגדל של מטפלים פרה רפואיים במסגרות החינוך המיוחד ובמסגרות החינוך הרגיל, זאת אומרת בהינתן שילד משובץ במסגרת החינוך המתאימה לו אנחנו היום עדים למחסור חמור מאוד במטפלים פרה רפואיים שהם בעצם הכלים שאמורים לתת איזו שהיא הזדמנות וכלים ופן טיפולי חינוכי עבור הילדים כדי לקבל ולממש את הזכות שלהם לשוויון בחינוך וגם בהמשך בחייהם.

הדבר הנוסף שהוא נושא מאוד כאוב זה נושא סייעות השילוב והסייעות בבתי הספר ובגני התקשורת של החינוך המיוחד. היום המקצוע מוסדר באופן חלקי, ההכשרות שקיימות כמעט ולא קיימות ובעצם אם אנחנו מדברים על סייעות השילוב לצורך העניין של ילדים שמשולבים במערכת החינוך הרגיל, נושא הסייעות והכשרתן כמעט ולא קיים זאת אומרת שיש ילדים שנמצאים במערכת החינוך הרגיל, סייעת שאמורה ללוות אותם בכל יום הלימודים, לתווך להם את היום ולאפשר להם להשתתף במשימת החינוך אותן סייעות אינן מוכשרות לבצע את התפקיד הזה וזה אחד הנושאים הכאובים שמייצרים פער מאוד גדול באפשרות ובזכות לחינוך באופן מהותי. זו הזדמנות גדולה מבחינתנו גם לדבר ולראות את כל השותפים שלנו שהדבר הזה זורם בדמם, אז תודה.

תודה על ההשתתפות וגם על המסמך. נשמח להיות בקשר ונראה, יכול להיות שיש הצדקה בהחלט לקיים דיון נפרד בנושאים האלה כדי להעמיק בהם, אשמח לעשות את זה בהמשך. זו באמת הזדמנות, אני יודע שגם נציגי האגודה וגם ועדת המעקב מחכים אבל זו הזדמנות עכשיו לשמוע אם כבר עלה הנושא של זכויות אנשים עם מוגבלויות, את רחלי אברמזון כי לא שמענו אותה בהתחלה, לעניין החינוך המיוחד רחל היא מנהלת האגף לחינוך מיוחד.

שלום לכולם ותודה לך אדוני היו"ר. אני באמת חושבת שהדיון הזה היום הוא חשוב ומשמעותי מאוד. רק אציין שגם השותפים שלנו באלו"ט גם לגבי הסוגיות שעלו לגבי החסר במסגרות והתכניות העתידיות, אנחנו נמצאים בקשר שוטף ובעבודה שוטפת כדי לערוך את המיפוי הכללי שלנו. המשרד גם הקצה סכום לא מבוטל לבניית מסגרות והרחבה ככל שתידרש למסגרות לתלמידים עם מוגבלות גם בתחום האוטיזם.

אנחנו מזהים שיש חסר באמת גם אולי במענה לתלמידים עם אוטיזם אבל גם במסגרות לתלמידים עם הפרעות נפשיות שנדרשים גם הם למענה, ושוב, אני רוצה למקד את זה. זה לא בכל המקומות. אבל כמובן שבכל מקום שקיים הצורך הזה ובכל מקום שאנחנו מזהים שהצורך הזה עולה, ניתן תיעדוף מבחינת המשרד כדי לפתוח את המסגרות האלה ובשיח מאוד מאוד משתף יחד עם הרשויות המקומיות. כי המסגרות נפתחות בשיתוף פעולה גם אל מול העמותות אבל כמובן עם השותפים הראשונים שלנו, הרשויות המקומיות. כך שהנושא הזה נמצא על שולחננו בתיעדוף ראשון ואנחנו מתקדמים. ישנה כבר תכנית שגיבשנו גם כדי לראות איך אנחנו מתקדמים לחמש השנים הבאות וגם כדי לתת את המענה הנקודתי לכל צורך שעולה משנה לשנה.

כמובן שאנחנו נמשיך להרחיב גם את המענים וגם את הפניות אם הן פניות ברמה של מחוז מסוים, רשות מסוימת, וגם אם זה ראייה עתידית של מבט קדימה. אני יכולה להגיד שאנחנו נמצאים במקום אחר, במקום מאוד מתקדם כי אני חושבת שהתיקון לחוק החינוך המיוחד איפשר גם לנו להרחיב את המענה ואת השיח אל מול ההורים לאפשר להם את הבחירה, מה שלא היה בעבר, ואם אנחנו מדברים על זכויות תלמידים אז הזכויות האלה באות לידי ביטוי גם בהתייחסות שלנו כשאנחנו מסתכלים על מתן מענה לתלמיד על פי הצורך שלו ולא רק על פי המוגבלות, אלא באמת לראות מהן עוצמות התמיכה, מה נדרש עבורו כדי שאנחנו ננגיש לו את זה בצורה המיטבית במערכת.

אני יכולה לומר תודה לכל השותפים, גם בתוך המשרד. אנחנו עם ממשקים ועם עבודה מאוד מאוד הדוקה, גם עם טובה בן ארי, גם עם הלשכה המשפטית שמסייעת לנו להרחיב את האפשרויות וגם עם כל השותפים האחרים, נציגי וארגוני ההורים בוודאי וגם עם הרשויות המקומיות. אז לומר לכם תודה.

תודה רבה רחל. האמת בגלל שזמננו מוגבל לא נספיק להעמיק בנושאים שעלו בתחום האנשים עם המוגבלויות אבל נתכנן לקיים דיון מיוחד לרבות סוגיית המסגרות הנדרשות, בשבועות הקרובים. אני יודע שאת תמיד שותפה לדיונים גם כאן וגם בוועדת החינוך אז תודה רבה כמובן על שיתוף הפעולה. נקבע ישיבה בהמשך. תודה רחל.

נפנה לד"ר שרף חסאן מוועדת המעקב לענייני החינוך הערבי. אומר לך שקודם דיברה השופטת בדימוס רוטלוי שהתייחסה לאותה מסקנה שהייתה בצוות אותה ועדה מקצועית לגבי אוטונומיה מסוימת לחינוך הערבי, כמובן מה שלא מומש גם כיום. בבקשה.

תודה רבה לך ולוועדה על הדיונים החשובים שאתם עורכים לגבי החינוך וזכויות ילדים באופן כללי. בכדי לא לחזור על הרבה דברים שנאמרו קודם אמקד את הדיון שלי בכמה סוגיות. הסוגיה הראשונה היא אחת הבעיות העיקריות שפוגעת בזכויות ילדים בישראל זה העוני העמוק של הילדים, העוני פשוט הוא המקור להרבה הרבה הפרות של זכויות ילדים בישראל, זה גורם לפערים אדירים גם בין הילדים וזה מונע מהרבה הרבה ילדים שנמצאים מתחת לקו העוני לממש את הזכויות שלהם בכמה מישורים ובכמה תחומים, בעיקר בתחום החינוך.

אני חושב שהפערים בישראל הולכים וגדלים. אוכלוסיות מבוססות ומעמד ביניים ומעלה מצליחים להשקיע הרבה יותר מההשקעה הציבורית בילדים וזה גורם לפערים אדירים, זה גורם לעוול להרבה ילדים. המדינה לצערי הרב לא נוקטת באמצעים בכדי לאזן את העניין הזה, בכדי לאזן על ההשקעה הנוספת לצד ההורים ורשויות חזקות ופילנתרופיה שבדרך כלל הולכת לאוכלוסיות החזקות, בכדי לאזן ולהשקיע באוכלוסיות המוחלשות באופן כללי ובאוכלוסייה הערבית באופן מיוחד. זה דבר אחד שרציתי לציין.

זה מוביל אותי גם להדגיש את הכיוון שגם עלה כאן, שההתייחסות לזכויות ילדים צריכה להיות הוליסטית וכוללת בקונטקסט יותר רחב ולכן המענה צריך להיות דרך תכנית רחבת היקף של הממשלה בכדי לטפל בכל ההיבטים הקשורים לזכויות ילדים שעלו כאן ולא רק טיפול נקודתי בכמה סוגיות.

שאלת הפערים הלכה וגדלה עכשיו בתקופת הקורונה, היו הרבה דיונים בוועדת זכויות הילד שהתייחסו לנושא הזה. חלק גדול מהילדים במיוחד בחברה הערבית, מדובר על כמחצית מהילדים לפחות שמנותקים מתהליך הלמידה כבר ממארס. זאת אומרת שהפערים בינם לבין שאר הילדים גדלים וגם שסכנות נוספות מאיימות על הילדים האלה. נושא של אלימות, נושא של חשש מהתנתקות מהמערכת הבית ספרית בהמשך, נשירה סמויה בעיקר לא רק נשירה גלויה כי ברמה הפורמלית כמעט רוב הילדים רשומים חוץ מכמה ילדים, אחוזים בודדים שלא רשומים וזה קצת מטעה כי הנשירה הסמויה היא נשירה עמוקה בישראל בקרב האוכלוסייה הערבית ובזה אני קורא לטפל באופן יסודי.

ואי אפשר לטפל בבעיית הנשירה הסמויה אם באמת משאירים את הילדים שנפגעו מהקורונה מהנתק, בעצם מההנשרה שלהם כי המערכת לא סיפקה להם את הכלים להיות מחוברים. לא שהם לא רוצים להיות מחוברים. ולצערי הרב התכנית הממשלתית עכשיו שהוצעה לא נותנת מענה מספיק במיוחד בתוך החברה הערבית, שם אנחנו עדים למחסור הרבה יותר אדיר מההנחות המוטעות של המערכת שבעצם לא דאגה לקיים מיפוי אמיתי בשטח בכדי לאמוד את הצרכים.

לכן אני קורא מכאן או מציע לוועדה להמליץ שצריך קודם כל לאמוד את הנזקים שהיו במשך התקופה הזאת ולגבש תכנית לפצות את התלמידים, להשלים להם את מה שהפסידו בכל התקופה הזאת, וכמובן לתקן את התכנית הקיימת לחלוקת מחשבים ומחשוב בתי ספר, כך שבאמת תוכל לענות על הצרכים ולסגור את הפערים הקיימים בתוך בתי הספר.

הנקודה האחרונה, אני ער לזמן הקצר, ואציג רק עוד נקודה אחת הקשורה למה שאמרת ד"ר יוסף לגבי הנושא של סוכני החינוך. תכניות הלימוד בישראל בחברה הערבית לא מתאימות לחברה הערבית, הן לא נותנות מענה לצרכים של החברה הערבית כי אי אפשר להשאיר להתמיד, להמשיך עם המצב הקיים שילדים ערבים בעצם לא לומדים על עצמם, לא עוסקים בשאלת הזהות שלהם, לומדים על הרוב היהודי, על הנרטיב האחר, על הזהות של המדינה ובלי שום התייחסות למיקום שלהם בסוגיה הזאת, לא לומדים על ההיסטוריה שלהם, על החברה שלהם, על הבעיות שמעסיקות את החברה שלהם, הדבר הזה גורם לניכור של הילדים האלה והניכור הזה הוא גם תורם לכל מיני בעיות הקיימות בתוך החברה.

לכן אני חושב שהמערכת נדרשת לתקן את העוול הזה, צריך לבנות תכניות לימודים שמתאימות לצרכים של הילדים האלה, מכירות בחברה הערבית, בזהות של החברה הערבית בישראל וזה קשור לשאלת הניהול העצמי, מי שמחליט לגבי החינוך הערבי בדרך כלל הם לא ערבים ולא קשורים, המערכת לא נותנת שום אפשרות של החברה הערבית לנהל את החינוך שלה, למרות שהדבר הזה קיים במערכת החינוך בישראל, קיים בהקשר של הממלכתי-דתי, קיים בהקשר של החרדי. אנחנו לא דורשים להתנתק ממערכת החינוך, הדרישה שלנו שתהיה את האפשרות הזאת של ניהול עצמי של אקדמאיים ערבים שיהיו משולבים, שיוכלו באמת להיות מעורבים ומחליטים לגבי השאלות הקשורות למטרות החינוך הערבי, לתכני החינוך הערבי, לצרכים של החינוך הערבי. זה יכול לתת הרבה פתרונות.

לצערי הרב משרד החינוך כשל לאורך כל הדרך. אנחנו רואים את התוצאות בפערים ובהישגים, לא רק המקומיים, גם בבינלאומיים וגם בבעיות חברתיות נוספות שהמערכת מתקשה ולא מצליחה לטפל, אנחנו ראינו את הנתק המוחלט של משרד החינוך, ההערכות המוטעות שלו לגבי החינוך הערבי בתחילת הקורונה, כשהעריכו שרוב התלמידים הערבים מחוברים ללמידה מרחוק ואחר כך משרד החינוך נאלץ להכיר שזה לא נכון, שהלימוד מרחוק כשל כי אין את התנאים והשאלה שלי למה לא עשו בדק בית, למה ההערכה שלהם הייתה מוטעית בתחילת הדרך, וזו דוגמה לדעתי לסיפור של מערכת החינוך במשך מאז 1948 ועד היום. אז הגיע הזמן לעשות שינוי כיוון וגם לקיים דיאלוג אמיתי עם הנציגים של החינוך הערבי.

רציתי להגיד שוועדת המעקב לענייני חינוך ערבי היא גוף מקצועי שמייצג את החברה הערבית בנושא של חינוך. היא גוף עצמאי שהוקם בשנת 1984 שהוקם על ידי ועד ראשי הרשויות כגוף מקצועי בכדי להוביל את הטיפול בשאלות שקשורות לחינוך ערבי. המערכת נדרשת גם לנהל דיאלוג עם הגוף הזה ועם הנציגים של החברה הערבית בכדי להגיע לטיפול שורש לכלל הבעיות הקשורות לחינוך הערבי כי המצב שהגענו אליו, אי אפשר לסבול אותו עוד וזאת אחת התופעות המרכזיות של החברה הערבית במיוחד בתקופת הקורונה. אני אסתפק בכך. תודה רבה לכם.

תודה רבה ד"ר חסאן. לגבי הדיאלוג אני אפנה בשם הוועדה כדי לקיים ישיבת עבודה, לא צריך ישיבה פורמלית של הוועדה, כדי לדון בנושאים שאנחנו מלווים אותם מאז המשבר, אבל גם הדברים שאתה העלית ואגב, אפשר באמת לדבר על שלוש רמות של פגיעה בזכות לשוויון ככל שזה מתקשר לחברה הערבית. גם סוגית היעדר השוויון במשאבים ובתקציבים והתשתיות, וגם סוגיית הניהול באיזה מידה אנשי המקצוע הערבים שותפים לניהול המערכת, וגם בסוגיה השלישית שד"ר שרף חסאן העלה כאן, סוגיית התכנים והניכור שהתלמיד הערבי מרגיש במערכת.

אגב אפשר לראות במפורש שסעיף 30 לאמנה מתייחס באופן מפורש לזכות לחינוך בקרב קבוצות מיעוט לרבות מיעוטים אתניים ומיעוטים ילידים והסעיף הזה מאוד רלוונטי לשיח הזה.

ככל שיש נציגים ממשרד החינוך שירצו להתייחס לנושאים, אני אשמח אם הם יתייחסו אבל בינתיים חוה לוי ממשרד העבודה והרווחה ביקשה לשתף אותנו בנתונים לגבי המחשבים וחלוקתם.

לבקשתך, עשיתי בירור תוך כדי דיון לגבי עניין המחשבים. משרד הרווחה חילק כ-1,900 מחשבים, מתוך הגדרת קריטריונים טיפוליים, לא כלכליים, בהקשר הזה של הפיקדון. בשלב הראשון חולקו בשתי פעימות כרגע מחשבים לילדים בסיכון גבוה שנמצאים בטיפול גם של מרכזי קשר כדי לשמר קשר בין הורים, גם ביחידות אקסטרניות שליד מרכזי החירום ובמרכזים טיפוליים אחרים. בשלב השני חולקו מחשבים נוספים למשפחות באלימות במשפחה ועם מאפיינים נוספים.

אני מניח שזה הרבה פחות מהצרכים בשטח, נכון?

נכון. אנחנו כל פעם מקבלים אישורים, כרגע זה הוצאה של למעלה מ-1 מיליון שקל רק באגף שלנו, יש גם במינהל המוגבלויות ובקשישים שחולקו אבל לענייננו זה ילדים אז אנחנו נדבר רק עליהם. זה סכום של למעלה מ-3 מיליון שקל. ככל שיידרש, אנחנו נצטרך לשקול את האפשרות, כולל גיוס תקציבים נוספים לדבר הזה. אבל כן, זה מה שמשרד הרווחה חילק, וכאמור ללא התניה של פיקדון.

תודה על העדכון. יחסית לתקציב שאנחנו שומעים ממשרד החינוך זה תקציב שולי, אז אני מקווה שתצליחו באמת לגייס עוד תקציבים כדי שאפשר יהיה לתת מענים רחבים יותר.

כדאי רק לזכור שמשרד החינוך כמו שאמרתי בדברים הקודמים שלי הוא שירות אוניברסלי, משרד הרווחה לא מטפל בכל ילדי מדינת ישראל.

לא, אני מתייחס כמובן לילדים בסיכון ונוער שמצריך - - -

ברור. אני אומרת, מטבע הדברים התקציבים הם גם יותר נמוכים ועדיין אנחנו עושים את הכל על מנת כל פעם בפעימה שמתאפשרת לנו לתת לעוד ועוד ילדים על מנת שלא יהיה מצב שילד לא יקבל. יחד עם זה, חלק מהילדים מקבלים ממקורות אחרים אז בסוף יש איזו שהיא השלמה שהרשות המקומית מנהלת על מנת שככל שאפשר נגיע לכל הילדים.

אם כבר נתת לי את ההזדמנות אז אני מתנצלת שאני חייבת לצאת כי אני צריכה לעבור לישיבה אחרת.

תודה חוה. עו"ד טל חסין מהאגודה לזכויות האזרח ואחר כך אשמח להתייחסות ממשרד החינוך לפני שנסיים, ואיילת, אם יהיו לך הערות לקראת הסיכום.

שלום. אני מצטערת, לא נכחתי בכל הדיון אבל אני רוצה להתייחס לכמה דברים ששמעתי. אני מבינה שדיברו על אוטונומיה מסוימת לחינוך הערבי. אני לא חושבת שהאוטונומיה צריכה להיות מסוימת, אני חושבת שצריך להיות זרם חינוך מוכר בחוק זרם החינוך הערבי, כמו החינוך הממלכתי - - -

זו הכוונה במסוימת.

או.קיי. חוץ מזה הגעתי מדיון בוועדת החינוך - - -

אגב, אנחנו העלינו טל, כי זה בהחלט נושא חשוב, הנושא הזה עלה גם כי הוא נושא שהוא חלק אינטגרלי מהדיון גם בגלל סעיף 30 לאמנה, אבל גם השופטת בדימוס רוטלוי העלתה את זה כאחת המסקנות שהיו לוועדה עוד אחרי הצטרפות ישראל לאמנה וכמובן לצערי זה לא מומש.

ואני גם מכירה כתיבה שלך על זה.

נכון.

אני רוצה לחבר חזרה את הדיון. יש פער נורא רציני בין שיח הזכויות המאוד יפה והמאוד מוצדק והמאוד נכון שרץ פה על האמנה לזכויות הילד לבין המצב בשטח. אני רוצה להמשיך קצת את מה ששרף התחיל. זה עוד בפועל, משרד החינוך חילק או מחלק או בתהליך של חלוקה שאין לדעת מתי תסתיים, 140,000 מחשבים, אבל מאות אלפי ילדים נותרים בבית ונמקים.

140,000.

140,000, זה מה שאמר השר גלנט. אמר 'רכשנו 150,000, נחלק 140,000,האצנו את קצב החלוקה, עד סוף 2020 כולם יקבלו'. זה מענה לחלוטין לא מספק. אני רוצה רגע לרדת מהעניין של הזכות לחינוך והזכות לשוויון של לעבור ולדבר על עקרון טובת הילד. יש ילדים שלא ראו את החברים שלהם, לא ראו את המורים שלהם, לא הייתה להם שום מסגרת. אני כבר לא מדברת על חינוך והקניית ידע ואני לא בטוחה שהלימודים בזום זה הדרך האולטימטיבית לעשות את זה, אבל זה קיים. ילדים ללא כל מסגרת. הם נמקים בבית, הם פשוט נמקים בבית. ההורים שלהם חסרי אונים, רבים מהם משתייכים לשכבות חלשות, אי אפשר לקחת מורים פרטיים, ההורים בעצמם מוגבלים ביכולת שלהם.

יש פה פער נורא גדול בין מה שצריך להיות לבין מה שהאמנה מכתיבה לבין מה שקורה בשטח. ואני הייתי רוצה לקרוא פה למשרד החינוך להגיד 'או.קיי, קנית כמה שיכולת, בוא תעשה את המיפוי שאתה חייב, אבל עד אז תחשוב בכל הכוח, תשבור את הראש, איך נותנים מסגרות לילדים האלה שנשארו בלי כלום והולכים ומתנתקים והולכים ופורשים'. אחוזי הנשירה יעלו, הדיכאונות יעלו, אני מניחה שאחוזי פשיעה יעלו גם. יש פה באמת דור אבוד. עשרות, רבבות ילדים אבודים, שאם אף אחד לא יקום ויתעשת ויעשה עם זה משהו אחר כך יהיה מאוד קשה לתקן.

אנחנו מכירים את הפערים בין האוכלוסייה היהודית לערבית, הפערים האלה צומחים בטור הנדסי עכשיו. אז אני אומרת, מעבר לפערים בהישגים הלימודיים יש פה מצב של רווחת הילד. אחד העקרונות באמנה הוא שיש להתייחס לעקרון טובת הילד או למחשבה על מה היא טובת הילד בכל אקט ואקט שקשור אליהם. אני לא רואה שמישהו שוקל את זה. וזה הייתי שמחה אם תצא כזאת קריאה מהוועדה היום שאומרת למשרד החינוך 'יפה מאוד, תגמור לחלק את המחשבים, תקנה עוד, אבל עד אז נדרש פתרון דחוף'. תודה.

תודה רבה. אני לא שמעתי על אותה הצהרה של שר החינוך שישלימו את כל החלוקה עד סוף שנה.

הוא אמר את זה בתשובה לשאילתה של מאיר כהן שעסקה בהפחתת ציוני בגרות. הוא דיבר על זה בשבוע שעבר. אני יכולה לשלוח לך את זה.

אני מקווה שזה אכן יקרה כי גם ככה, גם אחרי שיחלקו את ה-140,000 עדיין מאות אלפי תלמידים לפי הנתונים שיש לנו יישארו בלי מחשבים, שלא לדבר גם על הסוגיות הייחודיות בנגב ששם גם עם אמצעי קצה אין תשתיות מספקות. היום בתחילת הדיון הפעיל בשטח שם - - - אמר שלהערכת המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים רק 10% מהילדים בנגב מצליחים להתחבר מרחוק ולהיות קשורים למערכת. זה נתון מאוד קשה. תודה טל.

ביקשתי התייחסות ממשרד החינוך.

אני סגן מנהל האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, אשמח אם יותר לי להתייחס.

בבקשה.

כפי שאתה כבר מכיר בוודאי, 90,000 תלמידים במשרד החינוך נמצאים במסגרות של האגף. אני מדבר על ילדים שנמצאים בקצה הרצף, תלמידים שנמצאים או בכיתות מב"ר - - - בבתי הספר, תלמידים שנמצאים במרכזי חינוך טכנולוגי, תלמידים שנמצאים במסגרות משותפות עם הרווחה או של הרווחה כמו מפתנים, כמו מרכזי חירום לילדים, מוסדות חסות הנוער, מועדוניות לילדים בסיכון בקהילה, מוסדות גמילה, בתי מעצר ובתי כלא, אני מדבר על 90,000 תלמידים שעוד לפני הקורונה היו בסיכון.

אני יכול להגיד שבסגר הראשון הייתה לנו מכה איומה, למעשה כל הילדים האלה נמנעו מהם השירותים שלנו ואנחנו רצנו בסך הכל על צרכים בסיסיים כמו למשל מזון, שחלק מהילדים האלה קיבלו בשירותים או במסגרות ונאלצנו לספק להם את זה.

לקראת הסגר השני לשמחתי הרבה החרגנו את כל המסגרות האלה וזה אומר ש-90,000 ילדים אלה ממשיכים לקבל את השירותים באופן מלא, כמובן עם הקשיים של הסגרים וכל התופעות האלה. אני יכול להגיד לכם שכמו שקרה לכלל האוכלוסייה וכלל התלמידים, גם התלמידים האלה סובלים מתקופת הקורונה. זה שהם היו בסיכון לפני כן והם מקבלים את השירותים, אנחנו למעשה עושים שני דברים במקביל. דבר אחד, רודפים אחריהם ומנסים לשמור על קשר במתן שירותים במציאות המורכבת הזאת, שהיא מחייבת אותנו למעשה גם לקשר פיזי, כלומר להחזיר אותם למסגרות, וגם לפתח כלים ושיטות למידה וחינוך טובות יותר, ויש לנו כמה דברים שאולי ישפרו לנו גם את העתיד, מבחינת היכולת לתת לקבוצה הזו ואני מדבר שוב פעם, על התלמידים שמזוהים בקצה הרצף בתוך מערכות החינוך שחלקם דרך אגב במערכות משותפות עם הרווחה.

רק לגבי המחשבים, שיהיה לכם ברור, אנחנו ל-90,000 ילדים האלה סיפקנו ועדיין מספקים בימים אלה 12,000 מחשבים כמובן בהשאלה, משרד החינוך נותן את זה בהשאלה, אנחנו נותנים את זה גם דרך בתי הספר וגם דרך הרשויות המקומיות לילדים שלומדים בתכנית היל"ה וכדומה.

למה רק 12,000? הם לא בסדר עדיפות כזה שהיה אמור לאפשר לכולם לקבל? כי 12,000 זה 10% מהנוער בסיכון או הנוער שמצריך תמיכה ייחודית.

עשו חשבון על מספר המחשבים הגדול שכל המשרד מקבל, נתנו לנו עדיפות, אם משרד החינוך נותן בממוצע לבין 30-40 ילדים מחשב לבית הספר, לנו נתנו על כל שבעה ילדים. כלומר פשוט לקחו את מספר המחשבים ונתנו לנו העדפה.

אבל ברמה המקצועית אתה מסכים איתי שיש כאן - - -

ברמה המקצועית אנחנו נמצאים במצב לא פשוט בכלל כי אנחנו משדרגים עכשיו את אמצעי הלמידה, כל הקב"סים, קציני ביקור סדירים, וכן הלאה, אנחנו מאפשרים להכניס לרשימות בתי הספר כדי לאתר את מה ששמעתם וכבר דיברתם עליו, הנשירה הסמויה שפתאום - - - עם כל זה שכן מופיעים ולא מופיעים וכמה לא נמצאים, - - - אנחנו באיזה שהוא מקום נמצאים במאמץ גם לשפר את הכלים שלנו כדי שבאיזה שהוא מקום נוכל לתת לאוכלוסייה בסיכון שירותים טובים כמו שמגיע להם, אבל - - - האוכלוסייה החדשה שנמצאת בנשירה סמויה שזה מורכב לנו וחדש לנו. אבל אנחנו משקיעים מאמץ.

אני רק רוצה שתבינו, מדובר פה על פערים, וכולם מכירים את הפערים הכלכליים, הסוציו-אקונומי וכן הלאה, שזה קל תמיד לאתר. אבל אנחנו גם מדברים על ילדים מגיל צעיר שפתאום אתה מתחיל לראות אצלם פערים בלימוד השפה או במתמטיקה או בכל דבר אחר, ולך תאתר עכשיו ותאבחן את זה וכן הלאה. אנחנו נמצאים באמצע התהליך הזה, וזה לא רק אלה שלא נמצאים בזום או אלה שמתקשים בזום. כל מרכיב חינוכי שמתחיל להיווצר בו פער אנחנו מתחילים לראות את זה ולאבחן את זה, וזה גם - - -

המציאות מורכבת, זה נכון, אנחנו עושים המון מאמצים, אני רוצה להגיד לכם, משרד החינוך הצליח להחריג בתקופה מטורפת את כל האוכלוסיות בסיכון של משרד החינוך. גם החינוך המיוחד, גם חינוך ילדים ונוער בסיכון, וזה לא מספיק. זה באמת לא מספיק אבל אנחנו משתדלים מאוד.

אילן קודם כל תודה. אני אנצל את ההזדמנות הזו לבקש ממך, לפני כחודש היה לנו דיון לגבי הביטחון התזונתי בקרב תלמידים שחל עליהם חוק יום חינוך ארוך ומנה חמה, ואז ביקשנו שמשרד החינוך פשוט יעשה מיפוי כדי להבטיח את הביטחון התזונתי של אותם תלמידים שהחוק חל עליהם. אנחנו נשמח לקבל עדכון מה קורה באמת, האם הגעתם לתלמידים הללו, מה מצבם כיום, כי הסגר מתמשך והמצב הכלכלי הולך ומחמיר. נשמח אם תוכל לבדוק את הנושא ולעדכן את הוועדה לגבי הנושא הזה. ילדים שחל עליהם החוק ונהנו ממנה חמה לפני הסגר הראשון, ואנחנו מאוד מודאגים ממצבים החברתי, הכלכלי והתזונתי כיום ונשמח לקבל עדכון בכתב בתקופה הקרובה.

אני אשמח להפנות את זה לגורם שאחראי על זה במשרד. אני יכול רק להגיד דבר אחד, שבסגר הראשון קיבלנו קרוב ל-160 מנות ממשרד הרווחה, דרך אגב, מי שנתן לנו את האפשרות לתת את זה היה משרד הרווחה. קיבלנו את המנות האלה כדי לתת לאותם ילדים שלא מוכרים ברווחה ונמצאים בשירותים שלנו ופתאום לא למדו, והיו זקוקים לתזונה הזאת. אז מהבחינה הזאת מי שסייע לנו דווקא היה משרד הרווחה.

או.קיי, אבל שאלתי התייחסה לאותם תלמידים שהיו ידועים ומוכרים למערכת החינוך עוד מלפני הסגר, כי אני מבין שמרביתם כיום לא מקבלים את אותה מנה חמה. הצענו הסדרים איך בכל זאת לעשות את זה, אני מקווה שתוכל לעדכן אותנו לגבי ההתקדמות בנושא.

אני אברר את זה.

תודה רבה לך.

אני רוצה להגיד גם לך תודה רבה, תודה רבה לוועדה הזו, לפני חודשיים בערך היינו בסיטואציה שכל תכנית היל"ה וכל הנוער המנותק כמעט נשר מהמסגרות, וזה עלה בוועדה שלך, לשמחתי הרבה הכל חזר לתפקד.

כן. אני שמח. בהחלט, זה היה נושא מאוד חשוב, גם תכנית אתגרים. היום אנחנו עדיין מנסים לקדם את העניין הזה של חוג לכל ילד, אני מקווה שתהיה התקדמות בעניין התקציבי עד סוף השנה. תודה רבה אילן.

אולי באמת לפני הסיכום תדבר ח"כ אימאן ח'טיב יאסין, ואחר כך איילת.

צהריים טובים לכולם. אני יודעת שזה לקראת הסוף ותסלחו לי, אנחנו בריצות בגלל יום הנגב, אבל היה לי חשוב מאוד להגיע כדי קודם כל לחזק את ידיהם של בני הנוער ולהגיד להם שכן, אתם יכולים וכן אתם זכאים, וכן אנחנו צריכים לעשות הכל למענכם כי פשוט מאוד אתם הדור הקרוב העתיד הקרוב שלנו, ואם אנחנו לא נעשה הכל ביחד, אז אנחנו נמצא אצלנו חס וחלילה דור אבוד.

אבל אני רוצה מעל במה זו, כבוד היו"ר, להדגיש שדווקא מהוועדה הזאת באמת צריכה לצאת הבשורה לגבי ילדים וצעירים. כמה שאנחנו נלמד, כמה שאנחנו ניטיב לדבר על הסוגיות, אין כמו הצעירים עצמם, התלמידים עצמם שיכולים להביא את התמונה הכי אמיתית שיש, ויש להם את כל היכולת גם להיות שותפים ולהשפיע. אז יישר כח ותמשיכו.

תודה רבה ח"כ אימאן ח'טיב יאסין. אילת תרצי להתייחס לכמה דברים שעלו לפני הסיכום? נראה לי שאתם צריכים להגיש דו"ח משלים אחרי הדיון הזה.

קודם כל, באמת עלו פה נקודות מאוד מורכבות ולא פשוטות, המציאות של הקורונה באמת מעלה הרבה דברים שהאמנה לא חשבה עליהם, בכל זאת היא לפני 30 שנה, ובאמת דברים שמשרד החינוך, אני רואה שחלק מהמענים פותר, פערים שהוא מנסה לצמצם ושיש עוד עבודה ובהחלט יש פה עוד הרבה עשייה הכרחית בהקשר הזה.

עלה פה הרבה נושא המחשבים ובכלל כל הנושא של סביבה דיגיטלית שהוא מאוד רלוונטי לתקופת הקורונה - - -

הנושא הזה עלה כהפרה מאוד מרכזית היום בצל הקורונה, של האמנה שאמורה להבטיח כמובן יישום הזכות לחינוך ולחינוך איכותי, כפי שגם שמענו.

חשוב לי לספר לכם עשייה שאנחנו מעורבים בה מול הוועדה לזכויות הילד. הוועדה מעת לעת מוציאה מסמך שנקרא הערות פרשניות שכל מיני סעיפים באמנה, ולאחרונה הוועדה הוציאה מסמך של הערה פרשנית של כל מה שקשור לסביבה דיגיטלית של ילדים. בעצם האמנה היא בת 30 שנה, הסביבה הדיגיטלית השתנתה לחלוטין בתקופה הזאת ובעצם זה מסמך שמתאר את כל ההשלכות של הסביבה הדיגיטלית על כל מיני סעיפים באמנה לזכויות הילד, זה מסמך מאוד מעניין שאנחנו בימים אלה לומדים אותו, זו טיוטה, ובעצם בתקופה האחרונה עשינו שיח עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים לגבש התייחסות של מדינת ישראל לטיוטה הזו וממש בימים אלה היא נשלחה לוועדה, בקרוב מאוד יהיה שיח בתוך הוועדה על ההערה וכשהיא תפורסם אנחנו נשמח גם לפרסם אותה לוועדה הזאת, אולי להציג אותה, לדבר עליה. אני חושבת שזה מסמך מאוד חשוב. הוא נכתב עוד לפני הקורונה, אבל כל ההיבטים של סביבה דיגיטלית מאוד מושפעים וזו הזדמנות לעסוק בתחום החשוב הזה. תודה.

אולי בכל זאת התייחסות לנושא עיגון עקרון השוויון.

אני מיעוץ וחקיקה ציבור חוקתי. האמת שאני לא הכרתי את הצעת החוק שאתם ביקשתם להעביר, זה היה לפני שהייתי רפרנט חינוך. תוך כדי חיפשנו ומצאנו אותה. אני חושב שאנחנו צריכים לנהל שיח בנושא של המהות של הכוונה של הצעת החוק הזו, כי היא הצעה קצת פתוחה וצריך אולי להכניס בה טיפה יותר תוכן, ואני מציע שנדבר עם היועצת המשפטית של הוועדה לנסות לראות מה התוכן שאפשר להכניסה בה ואולי אפילו לקדם הצעת חוק ממשלתית, אם באמת אנחנו נהיה עין בעין בנושא.

מצוין. קודם כל אני שמח לשמוע, ורק כגילוי נאות, אנחנו כתבנו את זה כעקרון כללי אפילו לא מקיף מספיק, פשוט כדי לקדם את זה. כי אנחנו מעוניינים שזה יתקדם ולהשיג משהו בתחום. אז כמובן שכל שיח מקצועי הוא שיח מבורך וחשוב. שמרית גם הייתה בעניינים כשניסחנו את אותו סעיף על עקרון השוויון. כפי שאיילת אמרה שבציון 30 שנים להכרזה או לאמנה, זו הזדמנות סוף סוף לעגן את העיקרון הזה.

אנחנו צריכים לבחון את זה כמובן.

כן. אני מודע לזה. תודה רבה לכם. בנימה אופטימית זו, אני ארצה לגשת ולסכם. קודם כל תודה לכל המשתתפים בדיון, אלה שהגיעו פיזית לוועדה וגם למשתתפים בזום ולצוות הוועדה. אני אסיים בנקודה האחרונה, אנחנו קוראים גם למשרד המשפטים ולמשרד החינוך לפעול כדי לחוקק את עקרון השוויון בחינוך במסגרת חקיקתית מפורשת וברורה גם כיישום של סעיפי האמנה.

בסוגיית נציבות התלמידים ונציבות ילדים, אנחנו קוראים לקידום הנציבות הזו, זה יהיה דיון שנמשיך אותו עכשיו עם התלמידים עצמם, וזה יעלה בדיון.

הוועדה קובעת שיש להתחיל חינוך חינם לילדים ממש מגיל לידה. זו מסקנה שאנחנו מדגישים בדיונים רבים.

הוועדה שמעה בדאגה את העובדה שתכניות להכרת האמנה לזכויות הילד והתכנים שלה, בין השאר תכניות שהוכנו על ידי גורמי מקצוע במשרד החינוך ויוניס"ף אינן מקודמות בהיעדר תקציבים ולכן אנחנו קוראים למצוא את התקציבים הנדרשים ליישום התכניות הללו ולהרחבתן.

באשר לחינוך לילדים עם מוגבלויות, אין ספק שמחסור במסגרות לילדים כפי ששמענו לפחות בדיון הזה מנציגי אלו"ט, זו פגיעה בזכותם לחינוך מותאם ולכן אנחנו קוראים לפעול לכך שכל המסגרות הנדרשות יסופקו בהתאם לתלמידים ובמיוחד באוכלוסיות מוחלשות, האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית, שם המחסור הוא הרבה יותר גדול.

לעניין החינוך הערבי אני שב ומדגיש את שלושת ההיבטים של השוויון לציבור הערבי, שוויון במשאבים ובתקציבים, אבל גם שוויון בניהול המערכת, ולכן הקריאה שלנו להקמת מערך חינוך ערבי עצמאי, לכל הפחות בדומה לזרם שקיים בממלכתי-דתי, והמישור השלישי הוא מישור התכנים, צריך פשוט להתאים את תכני המערכת לתרבות הייחודית ולנרטיב הייחודי של הילדים הערבים.

אני רוצה לסיים בהתייחסות למשבר הקורונה הנוכחי, ואומר בהמשך לדיונים קודמים וגם בהמשך לדיון זה, אנחנו קוראים למשרד החינוך ולקבינט הקורונה לפעול להחזיר את התלמידים למערכת החינוך. זו תקופה ארוכה מדי של הסגר שהילדים נמצאים רחוק מהמסגרות. יותר מחצי מיליון תלמידים לומדים כיום בלמידה מקוונת ללא קשר אנושי ואנחנו שומעים עדויות חזקות על הפגיעה בתלמידים, פגיעה נפשית, רגשית, חינוכית, בעיקר תלמידים מאוכלוסיות מוחלשות. מכאן הצורך לפעול להחזרתם.

הוועדה מודאגת מהעובדה ששכבות ז'-י' בכלל אינם מוזכרות בשיח ואין התייחסות אליהן למרות הפגיעה הקשה ולמרות הרגישות המיוחדת של תלמידים בחטיבות הביניים, שהן השכבות שנופלות בין הכסאות בשיח הציבורי.

הלמידה מרחוק, כפי ששמענו בדיונים, מגבירה את הנשירה הסמויה. התלמידים לא מתחברים באופן עולה בתקופה האחרונה, לא מתחברים לשיעורים המקוונים ואין ספק שלבתי הספר ולמוסדות החינוך תפקיד מאוד משמעותי בתמיכה החברתית והרגשית של התלמידים ואין כמו המפגש הפיזי כדי פשוט לספק את מעטפת התמיכה, במיוחד אחרי חודשים רבים של לימודים מקוונים.

הוועדה גם מודעת לתפקיד המאוד חשוב של מוסדות החינוך בלאתר את הנוער בסיכון ואת התלמידים בסיכון ולתמוך בהם ולכן אין ספק שהסגר המתמשך פוגע באופן קשה בילדים ונוער בסיכון ובפעולות איתורם.

אלה נקודות מרכזיות בסיכום. הקריאה המרכזית שלנו לכל הגורמים בממשלה, משרד החינוך, המשפטים, משרד העבודה והרווחה והמשרדים האחרים, לפעול ליישום מלא של הוראות האמנה הבינלאומית ולכבד את העקרונות המופיעים שם. יש לנו כנראה עדיין דרך ארוכה וזה מאמץ שכולנו מחויבים אליו בכנסת, במגזר השלישי ואנחנו מקווים שבדו"ח הבא של המדינה נוכל גם לשמוע על התקדמות בנושאים שאנחנו מעלים כיום. תודה רבה לכל המשתתפים.



הישיבה ננעלה בשעה 13:16.