פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



46
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
28/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 83
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, י' בחשון התשפ"א (28 באוקטובר 2020), שעה 9:15

1. הצעת חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"א–2020
2. הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – הגדרת שוהה בבידוד כחולה), התש"ף–2020 (פ/1764/23), של חה"כ קרן ברק, חה"כ מיקי לוי, חה"כ עודד פורר, חה"כ מתן כהנא
3. הצעת חוק הגנה על עובד הנעדר מעבודתו עקב התפשטות נגיף הקורונה, התש"ף–2020 (פ/2022/23), של חה"כ אוסאמה סעדי, חה"כ אחמד טיבי, חה"כ סונדוס סאלח
4. הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – הגדרת שוהה בבידוד כחולה) (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020 (פ/ 1928/23), של חה"כ משה ארבל

חברי הוועדה: חיים כץ – היו"ר
יעקב טסלר
היבה יזבק
אופיר כץ
יוראי להב הרצנו
אופיר סופר
אוסאמה סעדי
חוה אתי עטייה
אורלי פרומן
עידן רול
הילה שי וזאן

קארין אלהרר
קרן ברק
איתן גינזבורג
אימאן ח'טיב יאסין
אחמד טיבי
מיקי לוי
יוליה מלינובסקי קונין
עאידה תומא סלימאן

טלי ארפי - סגנית בכירה ליועץ המשפטי במשרד האוצר, משרד האוצר

אתי גבאי-מורלי - סגנית בכירה לממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

איציק דניאל - רכז תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

אורלי ישי-גנץ - עו"ד בלשכה המשפטית אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

מאיר שפיגלר - מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

איה דביר - משפטנית, משרד המשפטים

דובי אמיתי - יו״ר נשיאות ארגונים עסקיים

הגר יהב - מנכ"לית נשיאות ארגונים עסקיים

ד"ר רון תומר - נשיא התאחדות התעשיינים

חנה שניצר - ראש הלשכה המשפטית לאגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה

יוסי אלקובי - נשיא, התאחדות המלאכה והתעשייה

רועי כהן - נשיא לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

נעה בן שבת
ענת מימון

ענת כהן שמואל

ירון קוונשטוק



1. הצעת חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"א–2020

2. הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – הגדרת שוהה בבידוד כחולה), התש"ף–2020 (פ/1764/23), של חה"כ קרן ברק, חה"כ מיקי לוי, חה"כ עודד פורר, חה"כ מתן כהנא

3. הצעת חוק הגנה על עובד הנעדר מעבודתו עקב התפשטות נגיף הקורונה, התש"ף–2020 (פ/2022/23), של חה"כ אוסאמה סעדי, חה"כ אחמד טיבי, חה"כ סונדוס סאלח

4. הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – הגדרת שוהה בבידוד כחולה) (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020 (פ/ 1928/23), של חה"כ משה ארבל

בוקר טוב, היום יום רביעי בשבוע, ה-28 באוקטובר 2020, י' בחשוון התשפ"א. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא הצעת חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) התשפ"א–2020.

לפני זה אני מדבר לאוצר. היינו אמורים לדון היום בבוקר במענקים שאתם רוצים לתת למובטלים שהם מובטלים מהיום. אני לא יודע למה לא הבאתם את זה ולמה זה לא עלה, אבל אני רוצה להבהיר לך חד משמעית: לא יעלה לפה לוועדה דיון בנושא המענקים למובטלים אם לא תשלמו למתנדבי שירות לאומי, שעובדים ואתם לא נותנים להם חל"ת. לא יעלה דיון כזה. אני מדבר אתכם כבר יותר מדי זמן ואתם לא מתייחסים. כמו כן, לחיילים בעלי משפחות עם רישיון עבודה שלא יכולים לעבוד. כמו כן יש מקבלי הבטחת הכנסה. זה סכומים קטנים. רציתם לתת 2,000 שקל, אמרתם: זה 10 מיליון, אמרתי: תורידו מה-2,000 שקל 20 שקל. ל-450,000 איש אתם רוצים לתת, זה נותן לכם את ה-10 מיליון, ותיתנו במקום 2,000 – 1,980, 110 פעמים חי. לא קרה כלום אם אין לכם את הכסף.

אבל חיילים שאין להם לחיות, עם רישיונות עבודה, ומתנדבי שירות לאומי שפוטרו ואחרי השירות לא נותנים להם לעבוד, ומקבלי הבטחת הכנסה – אל תביאו בכלל את המענק אם לא תכניסו לחבילה הזאת גם את האוכלוסיות האלה. נגמר. בסדר? אז אחד גמרנו. לא הגשתם עד היום, יש לי זמן, יכול לחכות, הכול בסדר. זה סיימנו.

אנחנו נעבור עכשיו להצעת החוק. המתכונת תהיה כזאת: אני אפתח דברי פתיחה, יעלה כל מיני סוגיות. הרצנו, עוד לא התחלתי לדבר אתה רוצה לדבר?

לא, שתרשום אותי לדבר.

חכה. אני אעלה כל מיני סוגיות, שאני חושב שיש בעיה בחוק הזה. האוצר ישמע את הבעיות, הוא יכול לעשות חושבים, הוא יכול לעצור את הדיון, הוא יכול להגיד שהוא מושך את החוק, הוא יכול לצאת להתייעץ, הוא יכול לשמוע אחר כך חלק מהח"כים, מאחר שיש פה הרבה ח"כים שירצו לדבר, אחד כנראה ידבר בוועדת כספים – אתה תקבל רשות דיבור, אל תדאג, אני צוחק. אם לא נצחק נשתגע.

לא חשבתי אחרת. ולא יכולים לעצור אותי.

אפשר, אפשר. שלא תופתע. ונעשה אחד-אחד – אחד תעשיינים, אחד או שני ח"כים, ננסה למצוא את האיזון. מה שאני מבקש, אין שיחות, ולא מדברים ולא הערות ביניים תוך כדי דיון. אין. מי שרוצה שירשום, יקבל את רשות הדיבור, יגיד מה שהוא רוצה. גם אם זה לא מוצא חן פה בעיני אנשים, הוא יגיד את מה שהוא רוצה ואף אחד לא יפריע לו.

אז אני אתן כמה מילות רקע. מאחר שכל הח"כים ביקשו לדבר, אז לא צריך להצביע אני אתן לכולם – אחד מפה, אחד מפה, אחד מפה, בסדר כזה, כולם ידברו, לא צריך להצביע. אחד שיגיד: כבר אמרו את מה שאמרתי, יוכל לוותר.

ב-14 באוקטובר פורסם להערות הציבור תזכיר חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התשפ"א–2020. תזכיר החוק הינו בהמשך לפסק דינו של בית המשפט העליון, בג"ץ 1633, "סל" שירותי סיעוד נגד מדינת ישראל, מיום ה-27 ביולי 2020, בו פסק בית המשפט העליון שתקופת בידוד לא תיחשב מחלה כהגדרתה בחוק דמי מחלה – תרשמו לכם: לא תיחשב מחלה כהגדרתה בחוק דמי מחלה – ובהתאם פסל את תעודות המחלה הגורפות שהוציא משרד הבריאות ביום ה-4 בפברואר 2020, לכל עובד שנדרש לשהות בבידוד בגין נגיף הקורונה.

תזכיר חוק ימי הבידוד קובע, שעובד שנעדר מעבודה בשל הוראות צו בריאות העם יהיה זכאי לעשות שימוש בימי המחלה שצבורים לו במסגרת עבודתו, ויקבל עליהם תגמול בהתאם לתגמול הקבוע בחוק דמי מחלה, קרי אפס מהשכר מהיום הראשון, 50% מהיום השני והשלישי ו-100% מהשכר ביום הרביעי ואילך. עוד נקבע בתזכיר החוק, שהמדינה תישא באופן שווה עם המעסיק בעלויות ימי הבידוד החל מהיום הרביעי, וזאת למעט בגופים ציבוריים כהגדרתם בתזכיר החוק. עוד נקבע שהמדינה תממן את היעדרותם של העובדים שאין ברשותם ימי מחלה בשיעור הבא: אפס על היום הראשון, 50% מהשכר על היום השני והשלישי, ו-70% מהשכר מהיום הרביעי ואילך. תזכיר החוק פורסם בהתאם להסכמות אליהם הגיעו המדינה, התאחדות התעשיינים והסתדרות העובדים הכללית החדשה.

יש לי כמה הערות. בתזכיר החוק יש גוף מתוקצב. מה זה גוף מתוקצב? עיריות, חברות ממשלתיות, עסקיות, לא עסקיות? למה המדינה משפה חברה עסקית פרטית, קרי אלביט, ולא משפה את רפא"ל? לא יודע. למה בעירייה, שיש הסכם קיבוצי, במקומות שיש הסכמים קיבוציים מיטיבים עם העובדים, דמי המחלה מהיום הראשון, למה לקחו להם שלושה ימים? למה המדינה מחייבת את העובדים ב-12 או ב-14 ימי מחלה – אני לא מדבר על הכסף של היום הראשון – וגומרת להם את ימי המחלה השנתיים? ומה יקרה אם חלילה הבן-אדם יהיה חולה? מאיפה הוא ייקח ימי מחלה? ואם הוא יהיה בבידוד שלוש פעמים, אז יהיו לו 36 ימי מחלה שאין לו, מה בדיוק הוא יעשה?

הייתם באים ברמה שכלית והייתם אומרים: תראה, הימים שהמדינה משלמת למעסיקים לא יחושבו לעובדים כימי מחלה. כי מה קורה? אותו מעסיק עם ה-1,000 עובדים, שהוא משלם 50%, והמדינה משלמת בגין העובד הזה 50%, כשאני מנטל את הימים התחיליים, אותו מעסיק מקבל את כל מלוא התמורה, כי הוא קיבל מהמדינה חצי, ויורד לו מהחוב 14 ימי מחלה או 12 ימי מחלה. זאת אומרת הוא עשה דחיית תשלומים.

אחר כך קראתי פוש, ששר האוצר אומר, שעד עשרה עובדים, בסיכום עם קרן ברק, הוא הגיע להטבה שהמדינה תעלה את האחוזים. מה זה תעלה את האחוזים? לכמה אחוזים היא תעלה את האחוזים? קרן, אם את מסכמת תגדירי – עד עשרה עובדים המעסיק לא ישלם שקל.

בשביל זה אנחנו פה עכשיו.

ולא העובד ישלם. והמדינה תישא בכל ההוצאות – לא עד עשרה עובדים, אנחנו עובדים לפי ח"י וחמסות, אז יהיה אחד ח"י, אחד חמסה – עד 23 עובדים, לא העובד ישלם אגורה, המדינה תישא בכל ההוצאות, ולא יורידו לעובד יום בידוד אחד. אחד.

נגמר הדיון.

יום מחלה, לא יום בידוד.

יום מחלה. אם אתם רוצים לעשות הגדרה של ימי בידוד - - -

אפשר ללכת?

יוליה, את מפריעה.

לא, אני בעדך.

ואנחנו לא בעדו? את בעדו ואנחנו לא? מה זה?

אוסאמה, אתה מפריע בכוונה?

לא, היא אומרת "אנחנו בעדך".

גם אתה, גם אתה.

גם אני, בטח.

אם אתם רוצים לעשות הגדרה של ימי בידוד ולהתייחס לימי בידוד, תתייחסו לימי בידוד. לא יכול להיות שבחקיקה מזורזת כזאת תהרסו הסכמים קיבוציים, הסדרים קיבוציים, חוזים אישיים – כלום, ככה בהינף יד סוגרים, נגמר העסק. נראה לכם שזה רציני? באמת נראה לכם שזה רציני? לא יודע, לי זה לא נראה.

עסקים קטנים שלא שופו ולא ניתן להם – עד 23 עובדים לא ישלמו שקל, לא העובדים ולא המעסיקים. המדינה תישא בכל העלויות. ככה זה צריך להיות. לאן אתה הולך, מיקי? בוא שב. עד שיש לי זכות שתהיה בוועדה. שב.

חיים, רגע. יש לי בעיות בכספים. כמעט לקחת לי את כל מה שרציתי להגיד. אם אני אשאר, תיקח לי גם את ה-5% הנותרים. אם הדיון יסתיים בסיכום הזה שלך, פעם ראשונה בוועדה אין לי מה להגיד.

בפעם שעברה גם לא היה לך מה להגיד.

לא, הייתה לי הארה קטנטנה, הארה עם א'.

ככה יהיה. שמעת? ככה יהיה. אם לא, לא יהיה. שמעת?

אני מיותר בדיון הזה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה.

מיקי גם חתום על החוק שלי, דרך אגב.

אה, לא צרפנו.

חיים, אתה צריך לאחד את החוקים באמת.

אתם רואים? זו פעם ראשונה שאני מתכונן לדיון. אני בא ככה, קורא בבוקר, שומע, התכוננתי. הינה רשמתי: מפעלים קטנים עד 23 עובדים.

חיים, אבל זה ככה כל פעם בוועדה – אתה בא בבוקר, רואה את החומרים.

עכשיו, יש לי שאלה למדינה.

אוי, כמה שאלות יש על המדינה.

אם אתם כבר הולכים להשית על העובד ימי מחלה שהם ימי בידוד, ואתם הולכים לחייב אותו ביומיים, למה אתם לא טובי לב ואומרים לו: אנחנו מאפשרים לך במסגרת החוק לבחור מה שאתה רוצה – או שביומיים האלה תחייב ימי חופש או מחלה. בשביל להיות נדיבים קצת. אתה אומר: וואלה, במקום להוריד לך יומיים, קח ימי חופש. יש לך צבירה של ימי חופש, לפחות בעיריות, במוסדות, אתה גומר את המכסה, בין כה וכה מקזזים לך, יאללה הרווחת יומיים מחלה.

אדוני ממשרד האוצר, אני מבין עכשיו למה אולי רציתם להעביר את זה לוועדת הכספים. אולי. אולי שם זה היה יותר נוח. פה יש יו"ר ועדה, אולי הוא קצת אגרסיבי, אולי הוא מבין קצת בדיני עבודה. אולי, לא יודע. אבל אני חושב שזה לא הוגן ולא הגון לנסות להעביר ליבה של ועדה לוועדה אחרת – ליבה – גם עיסוק בביטוח לאומי, גם בדיני עבודה, גם בבריאות, קרי מחלה. או שאתם יודעים שבידוד זה לא מחלה? אם אתם יודעים שבידוד זה לא מחלה, אתם יכולים להגיד: מאה אחוז, אנחנו רוצים להעביר את זה, כי אנחנו לא דנים בבריאות.

אבל זה מאחורינו. לא היה לי ספק שזה יבוא לפה. ושמעת את מה שאני מבקש. אתה רוצה לעצור את הדיון, ללכת הביתה, לעשות חושבים, אתה רוצה לשמוע את החברים – מה שאתה רוצה. תחליט עכשיו. החלטה שלך.

אני יכול להתייחס?

תתייחס.

אז קודם כול אני מאגף התקציבים, משרד האוצר. אנחנו שמחים על הדיון הזה, ונעלמה נקודה אחת שחשוב לציין. יושב-ראש הוועדה ציין נכון, באמת הסוגיה וההתכנסות שלנו פה היא בעקבות פסיקה של בג"ץ, שקבע שהמנגנון הקודם – תעודת המחלה הגורפת – ייפסק בסוף ספטמבר. בעקבות הפסיקה של בג"ץ נכנסנו לדיון אינטנסיבי ביחד עם המעסיקים וארגוני העובדים, כמו שיו"ר הוועדה ציין, וההסדר שלפניכם נעשה בתיאום והסכמה איתם.

איזה תיאום? עם מי דיברתם?

פה יש אחד. אני לא עובד לא אצל העסקים הקטנים ולא אצל התעשיינים ולא אצל ההסתדרות. אני פה יושב בתור רגולטור של הכנסת על החלטות הממשלה, ולא מעניין אותי עם מי סיכמת, לא מעניין עם מי לא סיכמת. לא מעניין. פה בוועדה לא יעבור כזה דבר. זאת אומרת, גם לא תהיה הצבעה, זה לא יגיע למליאה, לא ניתן לך אפשרות. מאחר שאני לא חדש בכנסת ואני מכיר את הכללים, אז אני לא אתן לך אפשרות להפיל אותי במליאה. לא אתן לך. בבקשה. ואני מבקש להפריע לו. שמעת, רועי? תן לו מה שהוא רוצה. גם כשאתה תדבר וזה לא יתאים לו, הוא לא יפריע לך.

אז כמו שאמרתי, בעצם בסוף ספטמבר בג"ץ החליט שהמנגנון הקודם נפסק. אנחנו ביקשנו אורכה מבג"ץ עד ה-28 בחודש הזה, זה בעצם ביום הנוכחי. הצעת החוק שלפניכם הוגשה על ידי הממשלה ביום שני שעבר ולצערנו התעכבה. חשוב לדעת פה את לוחות הזמנים. המצב המשפטי – אולי יועצים משפטיים של המשרד או של הוועדה יכולים להגיד מה קורה מכאן והלאה, אבל בעצם פסיקת בג"ץ נכנסת ממחר לתוקף וצריך לתת עליה גם את הדעת מבחינת לוחות הזמנים. זאת נקודה אחת.

ואז מה? אני רוצה לשאול את היועצים המשפטיים: נגיד שאין חוק והיום מסתיים, מה קורה מבחינה משפטית?

אנרכיה.

אז אני שואל את היועצים המשפטיים.

אבל הוא עוד לא גמר לדבר, אוסאמה.

אבל הוא רוצה לעבור לנקודה השנייה.

אנרכיה. אין בידוד. כל אחד יעשה מה שהוא רוצה, כי בן אדם לא יפקיר את המשפחה שלו בגלל הודעה כזאת או אחרת.

מי שנמצא בבידוד מה יעשה?

לא יקבל.

אנרכיה תהיה.

אבל מי שנפגע מזה זה העובד.

לא.

מה לא?

המדינה, המדינה. העובד לא יישאר בבידוד.

אז הוא יפר את החוק?

נכון.

הוא לא ידווח על הבידוד.

ונחזור לסגר שלישי.

אוסאמה, אתה יודע מה יקרה? נחזור לבג"ץ ונודיע לו, שההסכם הזה שעושק את העובדים ופוגע במעסיקים הקטנים שנפגעו לאורך הדרך - -

בטל ומבוטל.

- - לא מקובל על כנסת ישראל. שהמדינה בינתיים תשפה את העובדים והמעסיקים ותדון על הסכם חדש. אבל כנראה שנציג האוצר פה לא יוכל לקבל פה החלטות מבלי להתייעץ עם הממונים עליו. אני מבין.

שיבוא השר.

לא יודע. אני לא מכתיב להם. הם לא מכתיבים לי ואני לא מכתיב להם. אני הרגולטור של הכנסת על הממשלה. הפרדת רשויות. ולכן תן לו לדבר.

שאלתי, אני נותן לו לדבר.

תן לו, אתה מפריע לו.

סליחה.

בבקשה.

דבר אחרון, דיברת על ההסכמות שהיו בעצם עם ארגוני המעסיקים וארגוני העובדים. נגיד שההסכם הזה הוא עסקת חבילה אחת. בראייה שלנו יש פה מנגנון מאוזן בין העובדים ובין המעסיקים, כל גורם בהסדר הזה נותן משהו ומקבל משהו. וגם אתה, יו"ר הוועדה, ציינת באמת שההסדר הזה מתייחס לשני הצדדים, כל אחד מהם נותן משהו ומקבל משהו, גם העובד וגם המעסיק. בעינינו ההסדר הזה ראוי. אני מניח שנצלול לסוגיות כשנתחיל להקריא את החוק, ואז נוכל להתייחס נקודה נקודה.

לא נקריא את החוק. אתה חי בסרט. החוק לא עובר להקראה עד שאתה לא מביא לי פתרון לכל מה שאמרתי. לא עובר להקראה. לא נקריא ולא נצביע ולא יהיו הסתייגויות ולא יהיו דיבורים. אתה תוכל לשמוע, אחר כך ללכת הביתה, לשבת עם הצוות שלך, ולבוא להתדיין על מה אתה נותן, על מה אתה לא נותן. קווים אדומים: 23 עובדים, קרי הוא לא עובד, המעסיק לא משלם שעה, המדינה משפה מלא. טוב לך – טוב; לא טוב – סע.

יש לנו עוד דברים חשובים, חוץ ממה שאמר היושב-ראש.

בבקשה.

אפשר להתייחס מהאוצר?

תקבלי רשות דיבור. כולם ידברו.

לא, אבל יש הצעות חוק פרטיות שהוצמדו.

הן יוצמדו. אתה רוצה להצמיד אותן עכשיו? מאה אחוז.

קודם שנציג את זה.

אפשר לסיים את ההתייחסות מהאוצר בבקשה, ברשותך?

סיימה. מי גברתי?

אני גם מהאוצר.

אני לא זוכר שביקשת רשות דיבור.

לא, שאלתי.

אז הינה, אני אומר לך לא.

אוקיי, תודה.

מאיפה את, מהאוצר?

אני מהאוצר.

מאיזה אגף?

מאגף הממונה על השכר, שכן מבין ביחסי עבודה ובהסכמים.

מאה אחוז. רוצה לדבר, תרימי את היד, אני אראה, ארשום, ומתי שאני אחליט שאת תדברי – תדברי.

תודה רבה.

אפשר להתייחס?

לא.

יש כאן שלוש הצעות חוק פרטיות, שאפשר למזג אותן עם הצעת החוק הממשלתית, באישור ועדת הכנסת. זה טעון אישור ועדת הכנסת לפי סעיף 84 לתקנון הכנסת. אז אתם מבקשים להצביע על המיזוג?

כן.

אז ממזגים פשוט את שלוש ההצעות.

שלוש הצעות חוק של מי?

אנחנו נציג אותן גם?

אחת של חברת הכנסת קרן ברק, אחת של חבר הכנסת אוסאמה סעדי ואחת של חבר הכנסת משה ארבל.

ואתם מעוניינים למזג אותן?

כן.

כן.

מי בעד המיזוג? ירים את ידו. תודה רבה. לא, אלה שאין להם זכות הצבעה פה לא מרימים את היד.

אני במקום קטי.

היא יודעת שאת במקומה? טוב, אני אדבר איתה.

הצבעה

המיזוג אושר.

אז כל חברי הכנסת שנמצאים פה ויש להם זכות הצבעה תמכו במיזוג.

לפי סעיף 84(ד), על בסיס הנוסח שעבר קריאה ראשונה.

לפי סעיף 84, על בסיס הנוסח הממשלתי שעבר קריאה ראשונה. וזה צריך לעבור לוועדת הכנסת?

כן.

וזה יעבור לוועדת הכנסת לאישור. תודה רבה. יוליה, בבקשה. ראיתי את כולם.

אבל מציגים את החוק קודם, חיים.

מי שהגיש את החוק.

נו, אוסאמה, תוותר לי, תהיה ג'נטלמן.

אבל, יוליה, זה חוקים שלנו, תני לנו קודם להציג אותם.

כיוון שהצעות החוק ממוזגות לקריאה הראשונה, גם זו הייתה התחייבות של חבר הכנסת, להסכים להצעת החוק הממשלתית, אז אני לא חושבת שיש טעם כרגע להצגות של הצעות החוק האלה.

את לא צריכה להציג אותן, את תוכלי לדבר פה מה שאת רוצה במסגרת הדיבור. הכול בסדר. יוליה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להתייחס לכמה נקודות. קודם כול בעיניי ימי בידוד זה כמו מילואים. המדינה החליטה שאנשים צריכים להיכנס לבידוד מסיבות כאלה ואחרות. זה לא שבן אדם בא ומתנדב, ימי הבידוד זה כמו מילואים מהיום הראשון. אני לא רואה שום סיבה שהעובדים יישאו בנטל הזה גם על חשבון ימי החופשה או על חשבון ימי מחלה. זה לא מקובל עלינו. כל הנטל חייב להיות על המדינה, כי זו החלטה של המדינה.

וכמה נקודות נוספות. היום ימי הבידוד במדינת ישראל הם 14 יום. וכולנו יודעים שזה סתם. זאת אומרת, יש יסוד סביר להניח שאפשר לקצר את זה לפחות לעשרה ימים, וזה בסדר מבחינה רפואית, שמענו את משרד הבריאות, זה כפוף לבדיקות. זה כבר מוריד את העלויות. פשוט זה נושא של החלטה.

יוליה, את מרוויחה סך הכול 50,000 שקל ברוטו. פה מדובר במיליארדים. אל תיכנסי לכסף, זה לא מעניין.

לא, זה מעניין אותי, כי אנשים שיושבים בבידוד סופרים דקות. אני אגיד לך למה, אדוני היושב-ראש. אם המדינה הייתה נושאת בנטל הזה ב-100%, תאמין לי, כבר אתמול היו מקצרים את ימי הבידוד לעשרה או לשבעה, וכבר אתמול היו מבטלים את איכוני השב"כ, שכולנו יודעים שהם חסרי טעם.

אז מה שאנחנו דורשים, ואני חושבת שיש בזה כמעט הסכמה מלאה: ימי הבידוד על חשבון המדינה מהיום הראשון, קיצור ימי הבידוד, ביטול איכוני שב"כ, ואז נתחיל לדבר מה החלקים. אבל העובדים לא צריכים לשאת בנטל, וכמובן המעסיקים שכבר שבעה חודשים זה על חשבונם ללא עוול בכפם.

תודה רבה. אופיר.

אדוני היושב-ראש, קודם כול נגעת בנקודות מאוד חשובות. להבנתי אנחנו מדברים על זה שכל החודשים שמאחורינו כבר הוטלו על המעסיקים והמעסיקים נשאו בנטל, ואם אני מבין טוב מדובר על סכום של כ-4 מיליארד, מישהו יכול לתקן. אני רוצה להדגיש שאנחנו מדברים פה על שחיקת ימי מחלה של העובדים. לגבי חולים כרוניים, קשים, חולי סרטן, זה בכלל שם אותם במקום אחר לגמרי.

עכשיו, נקודה אחרונה, והייתי רוצה לשמוע את ההתייחסות לעניין: איפה עומדים מוסדות החינוך שמתוקצבים על ידי מדינת ישראל?

עיריות, יחידות סמך.

אני רוצה לדבר על המקומות הכואבים. לגבי עמותות, מלכ"רים שמתעסקים ברווחה ובריאות – איפה הם נמצאים בסיפור הזה? איפה הם נכנסים לעניין הזה?

רועי כהן. עכשיו אתה יכול לדבר מה שבא לך.

קודם כול, תודה לאדוני היושב-ראש, ואנחנו כמובן תומכים במה שאמרת, כי אני חושב שזה מבטא את רחשי הלב של כל הציבור. אבל אני רוצה קודם כול לפתוח ולומר: אמר איציק דניאל מהאוצר שהיה פה איזה שיח עם מעסיקים בצורה כזאת או אחרת – לא היה שום דבר, לא דיברו לא עם העסקים הקטנים, דיברו רק עם התעשיינים שלא מייצגים בטח ובטח לא את המוסך, לא את המדביר, לא את המסעדה הקטנה, לא את האנשים שמחר בבוקר יצטרכו לשאת לפי המתווה הזה בכל עלויות ימי הבידוד.

וגם, אדוני היושב-ראש, אנחנו ברבור שחור? מה עם העצמאים? איפה העצמאים בכל העניין הזה? שכחו פה עכשיו 300 ומשהו אלף איש לבד? איפה הם? איפה ההתייחסות אליהם? אנחנו מחוץ למדינה הזאת?

תוריד את הטון, כי אני שומע. קצת בשקט.

אני אומר, אדוני היושב-ראש: אנחנו כל פעם מרגישים שכל הזמן מתדיינים הכול ושמים אותנו בחוץ, כאילו עכשיו אותו מסכן ייכנס לתוך מספרה או מדביר שייכנס לבית, בצורה כזאת או אחרת הוא יצטרך להיכנס לבידוד 14 יום ואף אחד לא משפה אותו.

אני הגעתי לפה כדי לזעוק את זעקתם של העסקים הקטנים והעצמאים, ולבקש מכל חברי הכנסת, תבינו, בעת הזאת, כשעדיין 54,000 חנויות סגורות, כשהעצמאים לא עובדים, כשיש סגר, באה ממשלת ישראל בשיא חוצפתה ומטילה עליהם עלויות. איפה נשמע דבר כזה? איפה הסולידריות שלכם? איפה נשמע דבר כזה, שאנשים כרגע אין להם מה לאכול.

רועי, שמעת את הרוח של חברי הכנסת?

רועי, גם הגשתי הסתייגות בעניין.

לא, הממשלה.

הממשלה לא פה.

הוא צועק על האוצר.

היא פה.

זה נציגים. תצעק בממשלה. פה דבר רגוע.

דבר למיקי זוהר.

אני אומר את זה. פעם ראשונה כל הזמן משרד האוצר הציג שהוא נותן מענקים, תוכניות של 100 מיליארד, גרפים, מצגות. עכשיו כשהוא בא במחשכים לגרום לכך שהמעסיקים והעסקים הקטנים יצטרכו לשאת בתשלום, פתאום אתה רואה בלילה מוציאים הודעות כאלה ואחרות – רוצים לעזור לעסקים קטנים. חברים, צריך להגיד את האמת, בדיוק כמו שאמרת: עד מספר עובדים – אני חושב שיותר מ-23, אבל בסדר.

לא, לא בסדר.

מי קובע את ימי הבידוד? הממשלה. מי קובע את משך ימי הבידוד? הממשלה. מי קובע מי ייכנס, מי לא? הממשלה. מי עושה את האיכונים, ש-30% מהם בצורה כזו או אחרת לא נכונים? הממשלה. אז למה שהמעסיקים ישלמו את זה? בוא תסביר לי. הכול הם קובעים, זה לא המעסיק קובע. כל כך עלית על זה, אדוני היושב-ראש.

התכוננתי לדיון, לא ישנתי בלילה.

אדוני היושב-ראש, מה קורה עם עובדים שלא יהיה להם ימי מחלה? אתה יודע, הבאנו מחקרים, יש אנשים שנכנסו במהלך השמונה חודשים האלה ארבע פעמים לבידוד. זה אומר שלשנתיים הקרובות לא יהיה להם ימי מחלה. איפה נשמע דבר כזה? אם מחר בבוקר הוא יהיה חס וחלילה חולה בדלקת ריאות, הוא לא יהיה זכאי לקבל?

יש גם את השפעת בדרך.

נכון. אז אני קורא לך, אדוני, אנחנו עומדים מאחוריך, כל מי שבאמת מביא את ההיגיון והשכל הישר לשולחן הזה, ושהממשלה תחזור בה מהאמירה שהמעסיקים יישאו בנטל.

למה אתה מודאג? תחזור בה. או שילכו לבג"ץ חזרה.

בסדר גמור. תודה רבה.

הסמכת אותי לדון בעניין, נכון?

אבל גם תפתור את הבעיה של העצמאים, כי הם שמים באמת את הזרקור - - -

חבר הכנסת הרצנו. אחריו נציגת האוצר, אחר כך קרן ברק.

אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה לחזק אותך בדבריך. אני לא מצליח להבין את האוצר בהקשר הזה במשא ובמתן. זאת אומרת, אני מבין אותם, אני לא מבין את הצד השני. עד עכשיו בשמונה חודשים האחרונים מי שנשא בעלות ימי הבידוד זה המעסיקים. לפני שמתחילים לדבר על הסדר חדש, בוא נעשה break even, ננקה שולחן, שבשמונה חודשים הקרובים האוצר ישלם על כל ימי הבידוד כדי לצאת break even עם המעסיקים. זה הדבר הראשון.

פיצוי על ההתחלה, הוא אומר.

זה מה שעושים אם רוצים להיות הוגנים. המעסיקים שילמו שמונה חודשים, לפני שמדברים על מה בהמשך, שיהיה ניקוי שולחן, שמונה חודשים שהמדינה תשלם. זה דבר ראשון.

נכון. לא יהיה שב"כ.

דבר שני, אוטוטו יש חורף. מה יעשו העובדים אם באמת הם יצטרכו ימי מחלה שנדרשים לצורך מחלה אמיתית ולא ימי בידוד? מה זה יתמרץ, אדוני? זה יתמרץ עובדים שלא מרגישים טוב להגיע למקום העבודה שלהם למרות שהם חולים.

זה לא. בוא, אני אתקן לך עוד משהו, אם אתה כבר נכנס לזה. בחוקים יש לך גם ימי מחלה בגין מחלת בן משפחה. פתאום הילד שלך גם חולה. זאת אומרת, זה לא רק אתה. אתה גמרת את ימי המחלה שלך כשיש במשפחה שלך אנשים שאתה צריך לסעוד אותם, ואין לך ימי מחלה, כי מימשת את זה בגלל החלטה שגויה שמישהו אחר לא עובד. אסט ארבעט נישט, אומרים ביידיש.

אדוני, אתה צודק מאוד, אבל המסקנה, שורה תחתונה נשארת אותה שורה תחתונה. זה מתמרץ עובדים חולים, שהילדים שלהם גם חולים, להגיע למקום העבודה, כי הם ניצלו את ימי המחלה.

והדבר האחרון, אדוני היושב-ראש, אתה דיברת על האפליה של רפא"ל ושל התעשייה האווירית.

לא אמרתי תעשייה אווירית. אל תכניס מילים לפי. אמרתי אלביט מול רפא"ל, מתחרים – אלה משופים, אלה לא משופים. למה?

אז אני מסכים. יש עוד חברות שמופלות.

זו דוגמה. דיברתי במיקרו, שהם מבינים במקרו.

אדוני, אני מבין מה שאתה אומר. אני רוצה להוסיף על מה שאתה אומר, וגם החוק מחריג ענפים שנשענים על העסקת מסתננים, כמו בתי מלון, כמו מסעדות. רגע, האוצר לא מקשיב לי.

כי מה שאתה אומר כנראה לא חושב.

הבנתי.

האוצר מקשיב גם. יש עוד נציגים ואנחנו ביחד.

מאה אחוז. אז הינה, אני אדבר אלייך, כי גם את מבינה - - -

הרצנו, הם שמעו את מה שאמרתי. אתה עד עכשיו לא חידשת כלום. הם דנים במה הם צריכים לתת.

אנחנו ערוכים עם הסתייגויות כדי לוודא שהכוונה שלך תמומש, גם - - -

מאחר שאתה חבר כנסת חדש - - -

אני לא חדש, אני קדנציה שלישית.

אני אסביר לך למה אתה לא מבין עדיין. קדנציה שלישית ועוד לא למדת. הסתייגויות יש רק כשמכירים את החוק. אנחנו לא שם.

נכון. אני מחזק אותך, אדוני.

עוד לא שם, עוד לא הגענו לשם. אני מקווה שהאוצר ייתן לנו כאלה דברים, שאפילו אתה לא תרצה הסתייגויות.

אמן ואמן.

נכון שאמרתי שזה סדר הדוברים, אבל בא יו"ר הקואליציה ואמר שהוא צריך לנהל את הכנסת. והוא ביקש רשות דיבור. קרן, לנו יש הרבה זמן. הזמן שלו בדולרים, שלנו זה בשקלים.

אדוני, תודה רבה על זכות הדיבור.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אז קודם כול, הגעתי לכאן כדי לחזק אותך. שוחחנו על החוק הזה בימים האחרונים, ונאבקנו שהוא יגיע לוועדה שלך, משום שידענו שכשהוא יהיה בידיים שלך אנחנו נהיה בידיים טובות, ואנחנו נדע שהוא יגיע למקום שטוב לאזרחי ישראל, ולא בהכרח מה שמנסים לפעמים אחרים לעשות, אני מדבר כמובן בעיקר על כל מיני גופים שכל הזמן מנסים לתקוף אותנו על לא עוול בכפנו, משום שאנחנו גם כממשלה וגם ככנסת באמת עושים עבודה למען אזרחי ישראל. וברגע שהוא יגיע לכאן ידעתי שאתה תדע להראות לכולם כמה אנחנו נלחמים בעבור הציבור וכמה אנחנו נלחמים בעבור בעלי העסקים. אז לכן אני שמח שהחוק הזה קודם כול נמצא אצלך בוועדה.

והדבר השני שאני רוצה לומר לחברנו באוצר: הכנסת לא תוכל לשאת מצב בו בעצם הם יעמיסו את כל הנטל הזה על העצמאים. זה לא יקרה. זה לא אפשרי, משום שזו גם לא העת. אנחנו נמצאים כרגע בתקופה מאוד מאוד קשה מבחינה כלכלית לבעלי העסקים.

אני חושב שהדבר הנכון שתוכלו לעשות בעניין הזה זה להשוות את התנאים שאנחנו מדברים עליהם בכל מה שקשור לימי בידוד לימי מחלה. כפי שעובד נמצא היום במצב בו נניח הוא רוצה ללכת לימי מחלה, אז יש את היום הראשון, את היום השני ואת היום השלישי, ולאחר מכן הכול חייב להיות מוחל אך ורק על המדינה. אי-אפשר להטיל את זה על העצמאים, בטח לא בעת הזו כשאנחנו רואים כיצד הם קורסים תחת הנטל.

רגע, מה עם העובדים?

רגע, גם לגבי העובדים, כמובן שאני אדבר גם על זה.

מה הבן-אדם אשם שאת שלחת אותו לבידוד? זו שאלה עקרונית.

יוליה, הוא אחר כי הוא היה עסוק, הוא לא שמע את הפתיח וזה בסדר. וב' הוא לא צריך לחזור על הדברים שלך. הוא בא עם רעיונות חדשים, וזה גם בסדר.

אני מדבר כרגע בעיקר על המעסיקים. גם על העובדים אנחנו נדבר. אני רוצה להזכיר שהעובדים היום, חלק גדול מהם גם מקבלים את השיפוי הנדרש באמצעות חל"ת שהמדינה משלמת. גם בזה המדינה טיפלה.

אלה אין להם בעיה. זה אני מוכן שלא יקבלו ימי בידוד.

זה לא קשור, אתה מדבר על עובדים.

ולכן אני אומר: מקור הבעיה שאותה אני מזהה, ולכן אני גם פונה עם העניין הזה לאוצר, זה בעיקר בכל מה שקשור לבעלי העסקים. בעלי העסקים הם אלו שלא יכולים לשאת בנטל. ולכן אני פה מבקש מהאוצר ומפציר באוצר: אנא מכם, טפלו בסוגיה, כי הכנסת לא תוכל להעביר חקיקה בה מוטל על בעל עסק כזה או אחר בעת הזו אפילו לא אגורה שחוקה. אני אומר את זה בצורה ברורה: הכנסת לא תוכל לשאת את זה. ואני מאוד מקווה שתקבלו את זה ותיישמו את זה. ותודה לך, אדוני היושב-ראש, על הגישה הנכונה.

תודה. קרן ברק – אה, לא, אמרתי האוצר לפני זה. לפרוטוקול שם ותפקיד.

שלום, אני סגנית הממונה על השכר במשרד האוצר. ולפני שאנחנו ניכנס, ברשותכם, אני מבינה שמאוד כועסים על האוצר.

לא. למה?

איך הרגשת את זה?

לא, אנחנו לא כועסים.

לפני שאני פקיד באוצר, אני אמא לילדים, גם אמא לילדה שהייתה חולה בקורונה, אני עובדת במשרד ממשלתי שכפופים לו עובדים, נשואה לאדם עצמאי שגם מכירה ורואה, ולא רק יושבת לי במגדל השן.

מה זה נגע עד עכשיו לעניין? מה זה נגע לעניין? את לא מגישה קורות חיים.

אני לא מגישה קורות חיים, אבל יש איזושהי תחושה פה, שישבו ועשו מחטף, עשו איזה משהו ממקום קר ומנוכר שלא התחשב. אדוני היושב-ראש, שעות העבודה - - -

שמעת מה שאני אמרתי? תעני לי דבר-דבר, אם זה נראה לך סביר.

הבטחת לי שלא תפריע גם אם ייראה לך שטויות מה שאנחנו אומרים.

אוקיי.

אז אני בגלל זה דיברתי. אם לא רוצים, אין בעיה. מה שתחליט, אדוני.

איך שאת רוצה. אם את לא רוצה לדבר, את לא חייבת.

אני רוצה לדבר, אני אשמח שתיתן לי.

אז דברי.

אני אומרת, שישבו פה שעות אנשים עם אינטרסים מאוד חזקים של עובדים, עם אינטרסים מאוד חזקים של מדינה ואינטרסים מאוד חזקים של עסקים. נכון שהפילו על העובדים האלה את הימים, אבל זו לא המדינה שהפילה, זה פורס מז'ור, זאת פנדמיה. אף אחד לא החליט שהגברת הזה או הגבר הזה מחר לא יגיעו לעבודה, כי יש מילואים או כי החלטנו שאדם לא יגיע. נקלענו לסיטואציה שיש בה משאבים מוגבלים, מוגבלים גם למדינה, גם לעסקים וגם לעובדים.

ולכן הבאנו לשולחן מתיש, שלא היה כמעט לחצי מאיתנו לא חג סוכות ולא ימי שבת בערב ולא שישי עד כניסת השבת, לשבת ולשים את כל האינטרסים המשותפים האלה על שולחן, כשכל אחד משך ונלחם כמו אריה על הסקטור אותו הוא מייצג, כולל עובדים.

לא הבנתי. אבל העסקים הקטנים לא היו. זה העניין.

רגע, אבל על זה דיברת עם כץ, ואני מבינה - - -

קרן, תני לה לדבר.

העניין הזה שעובד מוצא את עצמו ללא ימים עלה על השולחן; הנושא הזה של למה אתה לוקח ימים אם אתה משפה את המעסיק עלה על השולחן; העניין הזה שהמדינה תשלם את הכול, ואולי הכול יהיה רק 50% מערך יום מחלה, כי גם לנו אין כסף לשלם, עלה על השולחן; העניין הזה שביום-יום עסקים משלמים ימי מחלה, אבל הם משלמים לא כל הימים, כמו שעכשיו צריך לנטרל - - -

תקצרי ימי בידוד מ-14 ל-10, תבטלי את השב"כ ואז נתחיל לדבר. כשאתם תישאו בנטל תדעו להסתדר.

אבל אני בסוף מייצגת את האוצר ולא את משרד - - -

יוליה, בואי נתנהל לא כשכונה. תני לה לדבר. תני לה לדבר. עד עכשיו היא לא אמרה כלום. עד עכשיו לא אמרת כלום. דברי, תתחילי לדבר.

אז אני מתחילה לדבר.

דברי.

קודם כול לגבי העיריות, אדוני, ההסכם לגבי הסקטור הפרטי שישבו לגביו עוד לא נסגר. בסקטור של העיריות, הרשויות, הגופים המתוקצבים, הנתמכים, לא יהיה שם אפס ו-50 ו-50 בהכרח, כי אם יש מקום שיש בו הסדר מיטיב, וזה כתוב גם בחוק, והמעסיק - - -

איפה זה כתוב?

בחוק.

איפה? תלכי לסעיף, איפה זה כתוב.

אני לא - - - אבל הסדרים מיטיבים יכולים יהיו להמשיך.

איפה? מה זה "יכולים יהיו"?

זה למרוח, זה למרוח.

לא, זה לא למרוח.

מאחר שאני מכיר אתכם, כל אפשרות לגנוב אתם פוגעים וגונבים. אני מכיר אתכם. תקשיבי, אני ישבתי עם הבוס שלך. ישבתי עם הבוס שלך. "יכולים יהיו" – תגדירי. מה זה יכולים?

יכולים יהיו זה אם אינטל לא קורסת מחר בבוקר - - -

אתי, כשאת מחוקקת חוק ואת באה בידיים נקיות, אז את לא משאירה אופציות.

אדוני, אין מי שבא - - - בידיים נקיות - - - ממני.

כל הסכם מיטיב או הסדר מיטיב יחול. לא "יכול יהיה" – יחול. זה מה שהיה צריך להיות כתוב, אם מישהו בא בידיים נקיות.

- - - מסכימה, אדוני.

לא יושב על השולחן ולא עולה על השולחן.

מה קורה עם עסק שקורס? שמחר בבוקר לא יהיה לעובד מקום עבודה, והוא בהסכמה עם הוועד מסביר לו, שאם הוא ייתן את ההסדר המיטיב ולא ילך להסדר של האפס, 50, 50, כשתיגמר הקורונה לא יישאר עסק. יכול להיות, אדוני, שאתה צודק - - -

אה, יסגרו את העיריות? החברות הממשלתיות ייסגרו? הבנתי.

לא דיברתי על העיריות. דיברתי על עסק פרטי. הסקטור הציבורי עדיין לא חתם על הסכם, אדוני, ויכול מאוד להיות שאתה צודק.

איפה המגזר השלישי בעניין הזה? איפה המגזר השלישי? זרקתם אותו מתחילת הקורונה עד עכשיו. אני רוצה שתתייחסי למגזר השלישי.

אני רק אסיים.

לא, לא, לא.

עזוב, תן לה לסיים.

אני רק אסיים. התוצאה הזאת שרואים בה כאיזה מחטף לילי, היא תוצאה של שעות עבודה שאני מוכנה להציג אותן בדוחות נוכחות של עובדים שלנו; היא תוצאה של הבנה קשה, שגם כשבאו ואמרו בהסתדרות: אבל למה אתה מנקה לי את הימים, הרי המעסיק מקבל גם חלק מהכסף? באו ואמרו: אם אנחנו רוצים שכולם ניקח חלק של שליש, שליש, שליש באירוע הזה, ושננסה להירתם תחת אלונקה שכולנו – כולנו, כולל המדינה, המדינה זה כסף שלנו בסוף – כדי שכולנו נוכל לשרוד את האירוע הזה. כל צד באחריות רבה, אני חייבת להגיד, מרשים ביותר, אני לא מעט שנים באוצר, ואני התרשמתי מהאחריות של כל הצדדים, שאמרו: אנחנו מבינים.

אבל רגע, גם אם העובד מבין ומוכן לשים את חלקו, כי כשהמעסיק משפה הוא לא רוצה גם לשפות וגם שיישארו לעובד מניין הימים המלאים. וגם כשהמעסיק אמר: אני אשלם, אני לא יכול for ever, אני מוכן 50%, כי זה בדרך כלל מה שאני משלם ביום-יום של ימי מחלה, בין 40% ל-50% יוצאים גם ככה למחלה, אז אם אני לא אשלם את מלוא ימי המחלה והמדינה תיתן לי חצי - - -

קודם כול, אני רואה למה ישבתם שעות, כי עכשיו את מדברת רבע שעה ולא דיברת לעניין.

זה לעניין - - -

סליחה שנייה. והרגישות שלכם ידועה, אני הייתי השר הממונה על העובדים סוציאליים, ראיתי שם עובדים שעובדים 30 שנה ואתם לא מקדמים בשקל, כי לא מעניין אתכם.

תשאל את ענבל חרמוני מי זאת אתי גבאי, היא תגיד לך שהיא האחרונה שלא אכפת לה מעובדים.

מי זאת אתי גבאי?

אני אתי גבאי, וענבל חרמוני מייצגת את העובדים הסוציאליים, היא בקשר יום-יומי איתי.

דברתי אליי, תסתכלי לפה.

אני לא פקיד קר ומנוכר, ממש לא.

את מייצגת משרד - - -

אבל אני גם מייצגת עובדים.

את רוצה להקשיב? את מייצגת משרד שאני עבדתי מולו. אין בו רגישות חברתית.

אי אפשר להכליל ככה.

קצר רואי. קצר רואי.

אי-אפשר להכליל ככה.

שמעת? זה מה שאני אומר, אחרי ארבע שנים שישבתי אתכם. עשקתם אנשים, לא כיבדתם הסכמים, לא כיבדתם הסכמים כתובים. הבוס שלך לא כיבד הסכם כתוב איתי, היה צריך להגיע לבית משפט, כי הכוונות שלכם לא טהורות. בשביל זה את אומרת "יכול יהיה", בשביל לא לשלם ולשטות בציבור. ואם היית עובדת במגזר הפרטי, לא היית יושבת שעות על הסכם, כי את מבינה שהנצילות שואפת לאפס. היית מביאה תוצאות. ואתם יכולים לשבת שעות, כי זה לא מעניין, כי יש לכם זמן, ואתם באים להתיש. ולא הבאתם פה תוצאה. עשיתם הסדר רע לכולם.

אני מסכים.

הסדר רע, לא חכם ולא מיטיב. תודה רבה לך. קרן ברק.

- - - של המינוס?

קרן ברק, סליחה.

משלמים על מינוסים.

טוב, בואו נוריד קצת את הלהבות. שום דבר פה לא אישי, חברים, ובואו נתייחס למצב שבו אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים במצב בלתי אפשרי, באמצע מגפה עולמית, שבה כל יום עסקים נסגרים. אתה נוסע ברחובות ואתה רואה חנויות להשכרה. בתקופה הזאת כולם נדרשים להיות הרבה יותר רגישים, הרבה יותר חמלתיים, הרבה יותר יצירתיים במחשבות שלהם.

ומה שקורה כאן באירוע הזה זה שבעלי העסקים הקטנים, שאני מייצגת אותם כאן על השולחן, פשוט לא היו חלק מההסדרים האלה. בעלי העסקים הקטנים הם בסוף עמוד השדרה של הכלכלה שלנו, הם משלמי המיסים. בזכות המיסים שהם משלמים אחרי זה אנחנו כמדינה יכולים להתקיים. אנחנו צריכים אותם חיים ונושמים.

מה קורה לבעל עסק קטן – חמישה עובדים, עשרה עובדים – שעובד אחד נכנס לבידוד, או חלילה לקוח שנכנס לחנות או למספרה הוא חולה קורונה, והעסק נסגר כולו, העסק סגור כי מישהו הכניס אותם לבידוד. אז גם העסק סגור כי עובד אחד נכנס לבידוד, וגם באותה העת בעל העסק צריך לשלם על אותם ימי בידוד. השאלה היא מאיפה.

המחשבה שיש לעסק סגור מאיפה להוציא מהכיס אחרי כל כך הרבה חודשים שהעסק סגור, והוא נאלץ לסגור אותו כי עובד נכנס לימי בידוד, והוא צריך לסגור אותו כמה פעמים, כי אולי כל פעם עובד אחר נכנס לימי בידוד, והוא צריך עוד לשלם על הימים האלה, זה משהו שהוא בלתי נתפס לכל בר דעת הגיוני שחושב על זה.

ויש פער גדול בין מפעלים גדולים שבהם אולי לא כל המפעל נסגר לבין עסקים קטנים שכל העסק נשאר סגור. יש עשרות ומאות אלפי עסקים כאלה במדינת ישראל, ולכן הם היו צריכים לשבת על השולחן הזה ולייצג את עצמם באירוע הזה, שבו זה לא מחלקה אחת נסגרת, זה כל העסק סגור, ומאותו רגע הוא גם צריך להוציא out of pocket כסף לשלם על ימי הבידוד האלה. ולכן זה בלתי אפשרי.

לכן אני חושבת שבהקשר הזה הבינו משרד האוצר. אני קיימתי על דיון בוועדה שלי, בוועדה לעסקים קטנים ובינוניים. ישבנו, דיברנו, הם הבינו את ההבדל בין העסקים. ובאמת הם באו אליי עם תשובה, שאנחנו צריכים לשפר אותה פה, כי הם באו עם תשובה שאם ישפרו את המתווה אנחנו צריכים שישפרו לרמת 100%, כי לעסק אין מאיפה לשלם. גם אם הוא רוצה, פשוט אין לו.

כשעושים כאלה החלטות צריך לשים עליהן תג מחיר, להבין כמה זה עולה באמת – כמה זה עולה למדינה וכמה זה עולה לעסק, ולהבין האם העסק יכול להיכנס בנעלי המדינה. העסק הקטן לא יכול להיכנס בנעלי המדינה באחריות הזאת, הוא לא יכול טכנית ,אין לו את היכולות האלה. ואנחנו כמדינה צריכים לשמור אותו חי. אנחנו לא עושים להם טובה, אנחנו עושים לנו כמדינה טובה, כי אנחנו צריכים את העסקים האלה כל הזמן פתוחים, כי הם משלמי המיסים וככה הקופה שלנו מתמלאת. ולכן אף אחד לא עושה פה לאף אחד טובה, כולנו צריכים ביחד לשמור עליהם חיים. ולבקש מהם להביא כסף שאין להם בעסק שהוא סגור ממילא זה לא לחשוב עליהם.

וכאן גם הגשנו את הצעת החוק שלנו כמה וכה אנשים, שבעצם אומרת לשפות לגמרי. גם ביטוח לאומי, כשהיינו בדיונים שלי, אמרו: אנחנו מסוגלים, רק תגידו לנו איך, את הטכניקה אנחנו יודעים לעשות – יושב פה מנכ"ל ביטוח לאומי – את הטכניקה אנחנו יודעים לעשות, אנחנו פשוט לא מקבלי ההחלטות, אתם תחליטו ואנחנו נבצע. יש לנו שיתוף פעולה מביטוח לאומי בהקשרים האלה, ויש גם שיתוף פעולה חלקי אצלכם. אתם צריכים ללכת עוד צעד קדימה, אין מה לעשות.

תודה רבה. רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני אנסה לעשות קצת סדר בעניינים, כי אני אולי הבן-אדם שלאורך כל הדרך אתם יושבים פה היום. קודם כול כשתעבור שהצעת החוק הזו, בכל דרך שהיא תהיה – אנחנו כמובן תומכים במתווה שהוסכם – אני חושב שהיא הישג גדול למעסיקים, כי בפעם הראשונה - - -

חזור שנית? מה המשפט האחרון שאמרת?

שאני תומך במתווה שהוגש.

לא, אמרת: הישג גדול לתעשיינים.

למעסיקים.

הישג גדול – אוקיי.

אני כבר אסביר.

מסכים איתך.

כי בפעם הראשונה אנחנו מורידים מעלינו לפחות שני שליש מהעול הזה של ימי הבידוד.

הכול, אתה מוריד הכול.

הלוואי.

בוא, יצא לנו לדבר, במחשבון ארבע פעולות, אתה משלם חצי, מקבל מלא. העובד משתתף, לא עולה לך שקל. אתה פורס תשלומים. אתה יצאת תותח. לא יעזור כלום, אתה עשית הסדר של תותח, על חשבון זה קצת, על חשבון זה קצת. אבל תדאג שגם זה לא יחסר וזה לא יחסר.

אדוני, תודה על המחמאות, אבל אני אסביר.

כל הכבוד. שאפו לך.

תודה על השאפו. באתי לפה באמת מאחריות חברתית למעסיקים ולעובדים.

לי אמרו שהמס הזה נקרא מס מעסיקים. מס ימי הבידוד, מס חדש על המעסיקים.

חברים, אני כבר אסביר הכול.

תן לו, די. לא הפרענו לאף אחד, לא נפריע לו, ולא נפריע לדובי אמיתי שידבר אחריו.

קודם כול בחודש מרץ אנחנו, התאחדות התעשיינים, היינו אלה שהגשנו את הבג"ץ. רק חשוב לעשות סדר, פנינו ל-15 ארגונים עסקיים וביקשנו להצטרף אלינו לבג"ץ, כי הבנו שהדבר לא ראוי. חלק מהארגונים אמרו לנו: עזוב, אין סיכוי, לא מעניין; חלקם לא חזרו אלינו; שניים הסכימו לתת את השם שלהם, אחד מר אלקובי מהתאחדות המלאכה שיושב פה, והשני מהתאחדות חברות הניקיון. אנחנו היינו היחידים שמימנו אותו, דאגנו לאסטרטגיה, טיפלנו, וכן זכינו בו.

אבל בוא נסביר רגע בפורום הזה מה הייתה הזכייה בבג"ץ, כי זה חשוב, כי מפה מתחיל כל העניין. בג"ץ קיבל את עמדתנו, פסל את תעודת המחלה הגורפת. בג"ץ לא קיבל את עמדתנו בשני נושאים: הוא לא הסכים לפסול אותה רטרואקטיבית למרות שביקשנו; והחלטתו לצערי לא הייתה שמדינה תממן, אלא בג"ץ קבע שהמחוקק יקבע את האיזון הראוי בין המעסיקים, עובדים והמדינה.

אל תדאג, זה יהיה. תהיה רגע, זה יהיה.

מאה אחוז. אדוני, זו מטרתנו. עכשיו, אני כן חושב שההסדר הזה הוא הסדר מאוזן. כן, הייתי רוצה יותר, זה נכון. ואתי אמרה בצדק, בהסדר הזה ישבנו שעות, ונלחמנו קרבות בשוחות ובגבעות.

איך ניצחת אותה ככה?

לא יודע, לא חושב שניצחתי.

איך? בוא תספר לי. תלמד אותנו שיטות של משא ומתן, איך הבאת כזה ניצחון.

לא חושב שניצחתי, אבל הצוות שלנו באמת עבד - - -

כי הוא מכר את העסקים הקטנים והבינוניים, ולכן - - -

אוסאמה.

למה לא ערבת אותם? למה לא ערבת את העסקים הקטנים והבינוניים? למה?

אתה רוצה לשמוע או לדבר?

התפקיד שלו לא לערב את העסקים הקטנים. זה לא התפקיד שלו.

רגע, אני גם אענה לזה.

אופיר, אתה ביקשת רשות דיבור, אז אתה מדבר אחרי אמיתי, ואחריך אתי.

חברים, אני מבטיח לענות על הכול. ישבנו למשא ומתן הזה כתוצאה מהנחיית הבג"ץ, ואני אומר, היו פה דיונים ארוכים. חלק מהגופים שישבו איתנו גם מייצגים את זה, אבל, אדוני, אני אומנם לא מייצג עסקים קטנים, אבל אתה תראה בהמשך שנלחמנו גם את מלחמתם, אני כבר מגיע לזה. ובמלחמה הזאת, כבוד היושב-ראש, כן היה חשוב לנו לשמור גם על העובדים שלנו, כי המשמעות של אי-הסדר הייתה בסופו של יום שהכול על חשבון העובדים וייווצר פה בלגן.

עכשיו, אני אגיד דבר אחד לחברי הכנסת הנכבדים, ואני מעריך את מלחמתכם, כולל חברת הכנסת ברק, אופיר כץ, כבוד היושב-ראש ואחרים. לא היינו צריכים את בג"ץ הזה. אני עוד בכנסת הקודמת ממרץ באתי לכנסת ואמרתי: חבר'ה, זה לא הגיוני. בואו, כנסת נכבדה, איתנו ביחד ונשנה את החוק. לא היינו צריכים ללכת לבג"ץ. למה הייתי צריך לשלם מאות אלפי שקלים, לחכות את כל התקופה הזו? הכנסת הייתה יכולה את הדיון החשוב שאדוני עושה לעשות – אדוני לא ידע, אז לא הייתה ועדת העבודה לדעתי, כי זו הייתה כנסת בין הכנסות מה שנקרא, אבל היו יכולות ועדות כלשהן לדון ולפתור. זה לא היה.

ולכן כשבאנו, ישבנו עם האוצר, והוצאנו הסדר, שאדוני, אני חושב שאף צד לא ניצח בו, ואולי זה מה שטוב בו, הוא הסדר מאוזן. כן, אני גם רוצה יותר, אבל אני שם את ידיי עליו.

אני רוצה גם להגיד דבר אחד: בהסדר הזה זה לא רק התעשיינים. נציגות המעסיקים, ואני חייב להגיד תודה לחבריי שתמכו בו, מתוך אותה אחריות חברתית שהלכנו בה.

עכשיו, חשוב לי להגיד לגבי הקטנים: כן, אנחנו לאורך כל המשא ומתן דרשנו להחריג את העסקים הקטנים. ודבר אחד, ואני אומר אותו, היה איזה ריב אפילו על ההודעה לעיתונות אחרי ההסכם, אם תקרא את ההודעה לעיתונות למוחרת - - -

- - - להחריג את זה. למה המשא והמתן לא איתם?

אוסאמה.

אתה לא מכיר את העובדות, ואני לא רוצה לדבר בשום גופים אחרים.

מפיך אני שומע.

רון, אל תענה לו. דבר אליי, אל תענה לו. הוא סתם מפריע.

לא עונה לו. אני רק יכול להגיד שבשלב מסוים אני זה שפוצצתי את המשא ומתן, וגוף אחר שמייצג גם את הקטנים בא ופישר בינינו כדי שהנושא ימשיך. אבל אני לא רוצה להתייחס לגופים אחרים.

כן נלחמנו בשביל העסקים הקטנים. בהודעה לעיתונות, חרף דרישת האוצר, אם תיגשו להודעה לעיתונות שלי, אני אומר שנמשיך להילחם בשביל להחריג. ולכן, כבוד היושב-ראש, חברת הכנסת קרן ברק ואחרים, אנחנו אתכם, ואני מברך את שר האוצר ומשרד האוצר שהחליט להחריג אותם, אני מקווה שהדבר הזה יעלה ויעבור באמת בנושא הזה.

ומשפט המחץ, משפט אחרון.

משפט אחרון אני אגיד. ההסדר מאוזן, אני חושב שאפשר לתמוך בו. יש לזכור שממחר לא יהיה הסדר, וזה מצב הרבה יותר גרוע. וכן, כבוד היושב-ראש, העובדים חשובים לי. ואת כל האנרגיות האלה, כדי לעזור למעסיקים שבאמת נמצאים במצב קשה, בואו, כנסת נכבדה, ניקח למלחמה על רכש מקומי מתוצרת הארץ, לעזור לעסקים לרכש מעסקים ישראלים במקום מאתרי אינטרנט בחו"ל, לחל"ת גמיש כדי לעזור לעובדים ולהחזיר אותם לעבודה ולקיום ההכשרות. בואו ניקח את כל האנרגיות האלה לדברים שחשובים הרבה יותר.

חברים, ההסדר מאוזן, אני שם בתור מעסיק את ידיי עליו, ואני קורא לכם לבוא, שממחר תהיה ודאות - - -

תודה רבה, שמענו את דבריך בקשב. דובי אמיתי, לפרוטוקול תואר תפקיד.

יושב-ראש נשיאות המגזר העסקי, ובזה אני רוצה לפתוח. שאלו אותי הרבה מחברי הכנסת, גם אלה שנמצאים פה, נשיאות המגזר העסקי מאחדת בתוכה את התאחדות הקבלנים, לה"ב, התאחדות המלאכה והתעשייה, הבנקים, הביטוח, הניקיון, השמירה, האבטחה, משאבי אנוש, בתי ההשקעות – כל העסקים במדינת ישראל, למעט התעשיינים, ולשכות המסחר תל אביב בלבד. בלבד.

לא נכון, גם חיפה וגם - - -

אל תפריע לי.

הלו.

אתה צודק, אני מתנצל. הוא רק לא אומר אמת.

מספיק.

דובי, אתה לא צריך לצעוק פה על אף אחד, דבר אליי ורגוע. דבר, אני אשמור על הסדר, לא אתה.

ולכן אני בשם נשיאות המגזר העסקי חתום על כל ההסכמים הקיבוציים במשק שאתה דיברת עליהם, אדוני היושב-ראש. ואני מאוד שמח, אדוני היושב-ראש, שהדיון הזה הגיע – לא פשוט – לדיון בוועדת העבודה בראשותך, יחד עם חברי הכנסת, חברי הוועדה המכובדים, כי זה המקום. הניסיון שלך, אדוני, הידע שלך. לכן הקשבתי לכל הדיון מתחילת הדרך. חשוב לי מאוד הדיון הזה. הייתי מעדיף לא להגיע לכאן בעסקה מהסוג הזה, ואני לוקח את כל הדברים שאמרת – עסקה גרועה למשק, לעובדים ולמעסיקים. ואני בטוח ואני משוכנע, ומאחל לך גם את היכולת לקבל את ההחלטות הנכונות. ואני אומר לך מראש שאני סומך עליכם, כי אני שומע את הצלילים.

הדבר השני, אני רוצה לחזק את מה שנאמר, להקריא מתוך החלטת בג"ץ: סעיף 2(א) לחוק דמי מחלה מקנה זכאות לדמי מחלה רק לעובד "שנעדר מעבודתו עקב מחלה", כמשמעותה בסעיף 1. לפיכך, "חולה סטטיסטי" גרידא – אדם שבגופו שלו, להבדיל מזה של אדם אחר, לא התהוותה שום מחלה ואף אין הוא נושא את הנגיף – איננו זכאי לקבל דמי מחלה מכוח החוק. נקודה, סוף ציטוט. אמרת את זה בדבריך, שימי הבידוד, אדוני היושב-ראש, הם אינם ימי מחלה.

ואני חושב שהולך להיות פה נזק אחרי עבודה של שנים רבות, עוד של קודמיי בתפקיד, של קודמך בתפקיד, של הבית הזה במדינת ישראל יחד עם ההסתדרות, בהסכמים קיבוציים. החיבור הזה הוא חבלה והונאה, לצערי, של משרד האוצר, בניסיון לקעקע את כל ההסכמים שהגענו אליהם אחרי הרבה שנים. צריך להפריד. אם יש לנו בעיה עם ימי הבידוד נקרא להם בשם האמיתי – ימי בידוד.

אתם רוצים שאני אכנס תחת האלונקה? אני אגלה לכם סוג: גם שר האוצר יודע, גם שר האוצר הקודם כחלון וגם ישראל כץ, אני נכנסתי מתחת לאלונקה. אני עושה שירות צבאי עד היום, אני הראשון שנכנס יחד עם הממשלה תחת האלונקה. אני מוכן לכול. אבל אני לא יכול לקחת, מי שמכיר את האלונקה, את שתי הידיות מקדימה רק על הגב שלי, אני רוצה לחלק את זה בין כולם. עד היום שילמנו 4 מיליארד. ואני הגעתי למשא ומתן באוצר, רק לא היה להם נוח לשמוע את עמדתי, ולכן חיפשו דרך להגיע להסכם עם התעשיינים. אני מייצג את כל העסקים, 85% מהעסקים במדינת ישראל. האחריות היא שלי. ואמרתי: אני לוקח ומוכן להיכנס עם המדינה לכל מקום, בצורה שוויונית שכולם נושאים בנטל.

מה יש בתזכיר הזה? מעבר ליומיים שההסתדרות נתנה, כל השאר אני והמדינה צריכים לשלם. זה לא מספר מוחלט, זה מה שיהיה. אני לא יכול לקחת את המגזר העסקי למקום של אי-ודאות. אולי למשרד האוצר יש נתונים כלכליים שונים ממה שאני מכיר. הנתונים שאני מכיר, שאנחנו הולכים לצמיחה שלילית, מתקרבים ליעד דו-ספרתי. הצריכה הפרטית יורדת בצורה דרמטית, היצוא ירד בצורה דרמטית, 100,000 עסקים לא יחזרו לאיפה שהם היו. חסר כסף? לא חסר.

אני אמרתי להם גם, בין היתר, שנותנים לנו מענק לעידוד תעסוקה של 5 מיליארד, משכנו משם בקושי אולי מיליארד. יש כסף. זה לא הבעיה, אדוני היושב-ראש. זה עניין של תפיסה, זה עניין של אחריות, זה עניין של דרך לקבל החלטות. הפרד ומשול זה ב-DNA של האוצר. ואני לא אוותר, כמי שמייצג 85% מהמגזר העסקי. לא אף אחד אחר.

אחד, מכניסים לכל הסכמה את מה ששילמנו עד היום. לא יכול להיות שהכושי עשה את שלו ואת זה שכחנו. זה אחד. שתיים, אם אתם רוצים שנהיה מתחת לאלונקה, ההסתדרות נתנה יומיים – אני חושב שהיא פגעה בעובדים, אני חושב שזה לא צריך להיות על חשבון העובדים, אני חושב שהמדינה צריכה לשלם את הכול. לא יקרה למדינה שום דבר אם היא תיקח את האחריות על הכול. על הכול. זה אחריות של מדינה. אגב, ל-benchmark שעשיתי, אין מדינה שלא לקחה על עצמה את הנטל, לפחות ב-85%–90% מימי הבידוד.

אני מוכן להיכנס מתחת לאלונקה, בשותפות מלאה.

כמה לקחו המדינות?

למעלה מ-85%.

וכמה זמן דיונים היה להם? לא, חשוב לי זמן הדיון.

לא היו דיונים.

אה, לא היו דיונים? למה? זאת אומרת, הם לא רציניים.

הם רציניים מאוד.

כמה שהדיון יותר ארוך אז אתה פחות רציני.

לא, דיונים קצרים מאוד. לא דיונים של יומיים-שלושה ולא חודש-חודשיים ולא סיפורים. כשאתה בא כמגזר עסקי ואומר: אתה מוכן להיכנס תחת האלונקה עם ממשלת ישראל, ואני מוכן להיכנס תחת האלונקה – אני לא אוהב את זה, אני חושב שזה לא נכון, אבל אם אין ברירה אני הראשון שאכנס מתחת לאלונקה, ומי שמכיר את העבר הצבאי שלי יודע מה זה אלונקה בשבילי.

אחד, עושים חשבון מתחילת המגפה, מביאים לידי ביטוי כל מה ששילמנו בדרך כזו או אחרת; ושתיים, אני לא יכול ללכת על ממוצע, אני יודע לעבוד על מספרים מוחלטים, אם בכלל. אני מודה לכם, אני סומך עליכם.

תודה רבה. אופיר.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אשתדל לא לחזור על דברים שנאמרו ולהיות קצר. אני קודם כול מברך, שהגענו למקום הזה שיש פה חלוקה שווה. ואני חושב שלא משנה לאיזה הסכם נגיע בסוף, מבחינת האמירה יש פה אמירה חדשה. ובאמת פה אני רוצה לברך את שר האוצר על זה, שמה שהיה מובן מאליו תמיד, שהעסקים הקטנים נושאים בנטל כל הוצאה שיש העסקים הקטנים צריכים לשאת בנטל, אז יש פה אמירה חדשה שתלווה אותנו אני חושב עוד שנים קדימה, שזהו, אין יותר מובן מאליו שהעסקים הקטנים הם משלמים, יש פה משהו חדש שנוצר, ששנים קדימה יסתכלו על זה אחרת. שצריך לשבת איתם, לקרוא להם – תעשיינים, עסקים קטנים – ולראות איך מחלקים את הנטל שווה בשווה. ואני חושב שזה דבר חשוב, שילווה אותנו גם אחרי ימי הקורונה.

למה הם צריכים לשלם?

אדוני היושב-ראש, אני באמת שמח על הפתיחה שלך בעניין העסקים הקטנים יותר, שצריך לעזור להם יותר ולהחריג אותם בעניין ההשתתפות שלהם, ובאמת הפעם להוציא אותם לגמרי מחוץ לתמונה של התשלום על ימי הבידוד. זה צעד חשוב וצעד מבורך. אני רוצה לברך גם את חברתי קרן ברק, שדוחפת את הנושא הזה המון זמן, מלווה אותם, בקשר איתם. ועל הצעת החוק שלך, באמת כל הכבוד.

על הצעות החוק שלי אתה לא מברך?

לא ידעתי שיש גם שלך.

- - -

אה, לא ידעתי. אם יש לך הצעת חוק, גם אותך אני מברך, אוסאמה.

בטח שיש.

ברור, כל מי שהגיש הצעת חוק והיא מוצמדת פה, אני מברך על היוזמות האלה. ברור.

אני חושב שצריך רק להחריג עובד שאמור לקבל כסף על בידוד, אם הוא חולה קורונה או אם הוא נמצא בבידוד - זה יותר רלוונטי בעצם לבידוד – והוא הפר את הבידוד, אז לשלול ממנו את הזכות לקבל את - - -

לא לשלול, לקרוע אותו.

למה?

אם הוא הפר את הבידוד, הוא סיכן אחרים.

נכון.

אז צריך לקרוע אותו.

זה מה שאני אומר. לא לשלם לו.

הוא מחזק אותך.

דרך אגב, רון, בחוק יש גם עובדים שהמפעלים שולחים אותם לשווק, והם חוזרים וקונסים אותם על זה שהם חוזרים. לוקחים להם את ימי המחלה. אל תענה לי. יש פה המון מחשבה ותמיכה לעובד, שהמפעל שלח אותו להביא - - -

לא מציעים לקחת לו את ימי המחלה.

לא מציעים, אבל לוקחים לו. חברת הכנסת חוה עטייה.

כבוד היושב-ראש, יש מתווה שאמור לקצר משמעותית את הדבר לעובדים שייסעו בנסיעות עסקים, זה אמור לעבור בימים הקרובים.

משפט אחרון, אופיר.

משפט אחרון. אז אני אומר: מי שמפר את הבידוד – לשלול ממנו את הזכות לקבל את המענק.

ודבר אחרון, האוצר, שמעתם מה שנאמר פה, אתם צריכים לדבר עם הממונים עליכם ולראות איך אנחנו עושים את זה הכי מהר שאפשר, בהתאם למה שהעלה פה היושב-ראש וחברי הכנסת, כי אנחנו צריכים להעביר את זה כמה שיותר מהר.

תודה. חברת הכנסת אתי חוה עטייה.

ראשית, אני רוצה להודות לך שמינית אותי ליו"ר ועדה לעידוד תעסוקה ולהכשרות מקצועיות. תודה רבה.

אני מקווה שהוועדה תעבוד.

בעזרת השם היא תעבוד. ובעזרת החברים פה, אני מאמינה שהם יעזרו לנו להוביל את הוועדה.

אנחנו נסייע בכל דבר.

עכשיו, לפני שאני אגע במתווה, אתה טענת באחד הדיונים אצל פרופ' גמזו, שצריך להוריד את ימי הבידוד לעשרה ימים.

ופרופ' גמזו אמר שתוך יומיים זה ירד ל-12 יום. בשביל זה אולי הוא התפטר, כי זה עוד לא ירד.

אני חושבת שזה יתרום רבות.

מחר הדיון המכריע.

ורציתי כאן להגיד: למה להטיל על המעסיקים מס בידוד? ברוב המדינות ב-OECD הנטל לא נופל על המעסיקים.

נופל על המדינה.

על המדינה, נכון. יש פה לשפות את העסקים הקטנים. אני רוצה לספר סיפור. אתמול ביקרתי בשומרון, נפגשתי עם גברת שמעסיקה 20 עובדים מיקב טורא.

אה, הוא הכי טוב בארץ.

היא אמרה לנו שגם את ביקרת.

היין טעים. הרבה פרסים.

היא סיפרה סיפור מה זה נוגע ללב. היא מעסיקה 20 עובדים. כבר כמה חודשים שהעובדים לא מגיעים. היא לבד, היא קורסת. היא אומרת: למה שהעובדים יגיעו? הם טוענים: יש לנו את החל"ת, יש לנו גם קצת עבודה בשחור. למה שנגיע? אז היא אומרת שהיא לא יודעת את מי להעסיק. וכפי שציינת, יש לה עובדים שמגיעים מחופשה מחו"ל. למה היא צריכה לממן את ימי החופשה שלהם?

דבר נוסף, המתווה לא נוגע לגבי העובדים שמועסקים במשרות חלקיות, לגבי אלה שבמשמרות. בנוסף לך, אני אתן דוגמה על עצמי ועל עוד הרבה עובדים. אני נמצאת בחל"ת מהמגזר העסקי. צברתי יתרת שעות גבוהה מאוד של ימי מחלה. גם אם אני אחזור או שלא אחזור, היתרה תלך לי. למה לא ניתן להכניס את העובדים ליתרת ימי מחלה שלילית, או מנגד, כמו שבהרבה מפעלים עם ועדים יש הסכמים קיבוציים, מאפשרים לעובדים להקים קרן, ומי שיש לו שתהיה ערבות הדדית ויתרמו ימי מחלה לקרן.

למה העובדים בכלל צריכים לשאת בנטל הזה?

אני לא מדברת. אני אומרת: זה גם מודל שיעזור הרבה מאוד בעתיד.

לא.

טוב, זה היה משפט יפה לסיום. אלקובי יוסי.

אדוני היושב-ראש, תודה על הישיבה. אז אני אומר לך, כבוד היושב-ראש, גם אנחנו בין העותרים לבג"ץ, נכון, עם התעשיינים וחברות הניקיון. אני חושב שכאשר ניגשים התעשיינים הגדולים, של 1,500 מפעלים, וההסתדרות לאוצר, ומכינים מתווה, אני חושב שאנחנו לא עיזים, אנחנו גם צריכים להיות שותפים. היינו בין העותרים, היו צריכים לקחת אותנו איתם, היו צריכים לדון, והיינו מגיעים להבנות כלשהם. ואולי הם יבינו את הצעקה של הקטן. הם הלכו לבד, הם הציעו את מה שהציעו.

הביאו תוצאה יפה. תקשיב, למפעלים הגדולים התוצאה יפה.

התוצאה יפה. תראה, אם גם בתנובה לא יגיעו 50, ישבו בבידוד, הקוטג' ייסע במסלול - - -

לא, גם המדינה תשפה אותם.

לא רק שהם קיבלו את רוב המענקים, אלא גם עלו ברווחיות ב-30%, אדוני היושב-ראש. ויושבים פה חברי כנסת, שכולם ביקרו בעסקים הקטנים והבינוניים, אחד-אחד, וראו את זעקתם, את מצוקתם, את המצב הגרוע שנמצאים בו. אין לנו כסף לשלם משכורות, אין לנו כסף לשלם שכירויות, אין לנו כסף לשלם את הארנונה. אנחנו נחנקים ומחזקים את העובדים שלנו, להשאיר אותם במערכת, כי ביום שנשחרר אותם לא יהיו עובדים. אין בתי ספר טכנולוגיים, אין קידום תעשייה, אין שום דבר וכלום.

הקמנו היום תת-ועדה להכשרה מקצועית. תביאו סילבוס, תגידו מה אתם צריכים, נלמד בדיוק לפי הסילבוס, שלא נלמד ונשחית זמן. נעשה מתווה, אבל תגידו מה אתם צריכים.

בואו נעבור את המגפה הארורה הזאת, כי אנחנו קיימים מ-1908, אנחנו אלה שבנינו את האלונקה – הנגרים את המוטות והמסגרים את המתכת והטקסטיל את הברזנט – ואנחנו מרימים את האלונקה הזאת, שעליה יושבים כל התעשייה הגדולה ונהנים, ואנחנו נאנקים, אדוני היושב-ראש. אני חושב שימי בידוד זה בדומה לימי מילואים, זה הכול. לא צריכים להיות יפי נפש ולחפש - - -

כולם צועקים פה "מילואים".

המדינה צריכה לשאת בזה.

אדוני מנכ"ל הביטוח הלאומי, במילואים כמה ימים לא משולמים?

מהיום הראשון.

לא חושב. מהיום הראשון?

כן.

ואיך עושים את הממוצעים של התשלום?

לפי השכר שהיה לו לפני שהוא יצא למילואים.

בכמה זמן?

שלושה חודשים.

יש התחשבות בשאר התוספות שם?

לא, בסיס.

אני לא בטוח, אני חושב שעל כל מרכיבי השכר.

כל מרכיבי השכר. הכול.

אוקיי. תודה רבה. אוסאמה.

בוקר טוב לכולם, ליושב-ראש. אני חושב שהיה אפשר לסכם את הדיון, היושב-ראש, בפתיחה שלך עם ההצעה שלך. לפי הצעת החוק שהגשתי עם חבריי מהרשימה המשותפת, זה בדיוק מה שאמרת בפתיחה שלך. לא צריך לחייב את העובדים ולהטיל עליהם סנקציה, וגם לא את העסקים הקטנים והבינוניים. זו בדיוק הצעת החוק שלנו.

אני קלעתי לדעת גדולים.

תמיד אני קולע לדעת גדולים. זה שהמדינה עכשיו אומרת: וואלה, עכשיו אנחנו עושים חצי-חצי, אבל איפה היא הייתה במשך כל החודשים הקודמים? מי נשא בנטל עד היום? העובדים והמעסיקים. והעובדים שניצלו את כל ימי המחלה שלהם, מה נשאר להם? ועוד עכשיו אומרים: ההסתדרות נתנה יומיים על חשבון העובדים – סחתין.

אני חושב, כבוד היושב-ראש, הפתרון הוא שלא צריך לחייב את העובדים. הכיס הגדול הוא המדינה. המדינה עכשיו אומרת: אני משתתפת ב-50% – וואלה, תודה רבה, סחתין. תודה רבה, אחרי שמונה חודשים עכשיו היא מוכנה לתת ולפתוח את הכיס? אבל אני חושב, אם הכאוס הזה, אחרי היום הזה, עוד פעם ייפול על העובד, אז זה חמור מאוד. ולכן אני מזהיר.

לא, על העובד זה לא ייפול.

למה לא ייפול?

היומיים הראשונים על חשבון העובד.

לא על העובד ולא על המעסיק.

אם לא נחוקק את החוק הזה, ואין הארכה של בג"ץ, אז מה יעשה עובד שנמצא בבידוד?

הכול נופל על המדינה.

מי ישלם לו קרן?

המדינה.

בשביל זה אנחנו פה.

בשביל זה אנחנו פה. לכן אני אומר: אנחנו לא ניתן. ושהאוצר ילך ויחזור ויעשה שיעורי בית ויחזור היום, כבוד היושב-ראש, כמו שאמרת. בלי זה לא נאשר את החוק הזה.

לא, אם זה לא קורה היום, המדינה תישא בנטל. ושיקצרו ימי בידוד, אוסאמה, ושיבטלו את השב"כ, ואז נראה אותם.

זה בסדר, אבל בינתיים לא מקצרים את ימי הבידוד.

אוסאמה, תודה. הילה.

רק לשאלתך, ביטוח לאומי מגלם לפי מפתח 1.4.

מי אדוני? לא זוכר שקיבלת רשות דיבור.

רק רצית לדעת לפי ביטוח לאומי.

אין פה פרוטקציות, דובי.

לא רציתי לדעת כלום. מה שהיה היה, נגמר. עברנו. הילה.

טוב, אז נאמרו רוב הדברים, ובאמת הדבר הכי חשוב על ידיך, היושב-ראש, בתחילת הדברים, אז אני באמת אשתדל ולא אחזור. אני רוצה להגיד כמה דברים קודם כול באופן כללי, נקודות קצרות וחשובות. עד עכשיו דיבר פה היושב-ראש קודם על הכשרות, הממשלה לא יישמה את התוכנית להכשרות בכלל ככלי להילחם עם התופעה הזו של אבטלה בכלל, לפני שאנחנו מדברים - - -

כי יש תזמורת שמנגנת מצוין של השרים. המנצח רק שכח להביא את השרביט של הניצוח, אז התזמורת נתקעה.

אתה צודק. ועדיין אני רוצה להזכיר, שהייתה ועדת מנכ"לים שכינסה המנכ"לית הקודמת, קרן טרנר, עם הצעה ברורה, להחיל מיד תוכנית להעסקה של מעל 100,000 עובדים. אנחנו לא רואים את היישום של זה.

אני רוצה להזכיר, שגם עד עכשיו אין לנו בכלל תוכנית סדורה לגל הבא של הקורונה. ראש הממשלה מדבר מעל כל במה, ומכין את דעת הקהל לכך שהולך להגיע גל שלישי, על מנת שדברים יתקבלו בצורה רגועה יותר, ועדיין אין שום תוכנית – אני יושבת גם בוועדת הכלכלה, גם בוועדת הכספים, גם פה בוועדה המכובדת הזאת – שום תוכנית לקראת הגל הבא, ולצערי הדיונים האלה ימשיכו ויתקיימו.

אני רוצה לציין שלמעלה מ-15% מהעסקים, לפי הלמ"ס, שהתפרסם רק לפני כמה ימים, כבר עכשיו ייסגרו, עוד לפני הגל הבא.

מעבר לנקודות החשובות שאמרו פה חבריי, האוצר, אתם מביאים פה בעצם הצעת חוק שעד לרגע האחרון, אם לא היוזמה פה של כמה חברים וחברתי קרן ברק, לא הייתה התייחסות לאותם עסקים קטנים ובינוניים, לא הייתה דיפרנציאציה ברורה, שבעצם מכירה בעול הגדול שנופל עליהם. בסופו של דבר ההתמודדות גדולה יותר מדי, הם לא יכולים להתמודד עם זה.

אני כן חושבת שמה שחסר עוד בהצעת החוק זה כן אולי – אני אגיד פה את זה באמת גם לטובת המדינה, גם לטובת המעסיקים, זה חשוב שזה ייאמר – שהעובד יהיה חייב בהגשה של מסמך, שאכן הוא נכנס לבידוד, כדי לא ליצור מצב.

יש את זה.

הילה, יש את זה.

זה נכנס? אוקיי, בסדר גמור.

ודבר אחרון, לגבי מה שנאמר פה על הבידוד לעצמאים, גם אנשים בעצמם שסגרו את העסק שלהם ונכנסו לבידוד, המדינה שהורתה להם לעשות את זה וקבעה את הכללים לעשות את זה חייבת לסייע להם. העליתי את הנושא הזה כבר לפני חודש בוועדת הכספים, לצערי האוצר התעלמו מזה, עכשיו אנחנו נדרשים לזה. חייבת להיות התייחסות גם להם ולא רק לעובדים.

יתייחסו בוועדת הכספים, אם העלית בוועדת הכספים.

לא, פה, בהצעת החוק הזו. לא יכול להיות שאנחנו מדברים רק על עובדים.

הם יתייחסו בוועדת הכספים, לא פה.

לא, לא יכול להיות שאנחנו מתייחסים רק לעובדים. בעלי העסקים עצמם.

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן, בבקשה.

צוהריים טובים לכולם, אני מברכת על דיון חשוב זה. אין ספק שהנושא של ימי בידוד מעסיק את כולנו, ואני חושבת שזאת זכות בסיסית לכל עובד שעבד במשך כל ימות השנה ולא משנה מה, והוא נכנס לבידוד, זכותו לקבל פיצוי, ולא על חשבון ימי המחלה. המדינה צריכה לקחת אחריות במקום הזה מקל וחומר. לתת את זה ולהשאיר עול על כתפי העסקים הקטנים זה בל יאומן. עסקים קטנים נסגרים, אין להם יכולת אפילו לעמוד על הרגליים. במקום לתת להם קצת נשימה, קצת נשימה כדי לעבור את התקופה הזאת, אנחנו שוב מעמיסים עליהם עוד דבר שהוא לא באשמתם.

ולכן אני רוצה לחזק את ידי כל מי שחושב שנכון שזה צריך לא להיות על הכתפיים של העובד, וגם לא על הכתפיים של המעסיקים, לא הקטנים ולא הגדולים, ובמיוחד לא הקטנים. תודה.

רועי, אני רואה שאתה יושב רגוע, בטוח. 80% מהדיון היית בחוץ, לא היית פה. כל הכבוד.

פשוט מגיב למה שאתה אומר.

כבודו, חשוב לי רק משפט אחד: אני חייבת לציין שרוב העסקים בחברה הערבית הם עסקים קטנים. ואנחנו לא יכולים להתעלם מהמצב הכלכלי הגרוע, לא רק הרעוע בתוך החברה, ועכשיו עוד יותר בעקבות הנגיף.

חבר הכנסת עידן רול.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני קודם כול רוצה לומר, אפילו יותר ממה שבעלי העסקים הקטנים דורשים, אין ספק שהמדינה צריכה לשאת במלוא התשלום של ימי הבידוד, נקודה. העסקים והעובדים ספגו מספיק. עכשיו, יש פה שני נתונים מאוד חשובים שצריך להסתכל עליהם: בחודש ספטמבר נרשמו 150,000 בידודי שווא – 150,000 בידודי שווא – אנחנו יודעים עד היום שהנתונים מראים על כ-60% ערעורים על בידודי שווא שמתקבלים. מה זה אומר?

שאמרו לבן אדם להיכנס לבידוד בטעות. להיכנס לבידוד סתם.

זה אומר שהממשלה, שכשלה בהקמת מערך חקירות יעיל, ושהיא משתמשת בכלי לא אפקטיבי של איכוני שב"כ, תשתה את כל ימי המחלה של העובדים המסכנים, שאלוהים יודע אם חס וחלילה הם יצטרכו בהמשך השנה ימי מחלה מה הם יעשו.

העובדים לא מסכנים. תמחק את המילה "מסכנים".

לא מסכנים כי הם מסכנים.

לא מסכנים. תשתה את ימי המחלה של העובדים – זה משפט יפה.

חיים, למה אתה לא נותן לי אף פעם להשלים משפט?

זה לכולם, אל תיקח אישית.

עידן, אני מעצב אותך עכשיו. אתה חבר בוועדה הזאת, אתה תצא משובח מפה, עם הרבה ניסיון, הרבה מעבר למה שנכנסת.

אתה חותם על זה?

השבחת נכס. עוד תשלם על זה מיסים.

בדיוק. מס שבח. למי אני משלם אותו?

אין שום הצדקה ושום היגיון, שהעובדים צריכים לשרוף את ימי המחלה שלהם על בידודים שהם לא בשליטתם. אם הממשלה לא מצאה פתרון לבידודי שווא לא יכול להיות שהעובד ישלם. ואני רוצה להגיד לכם שבסופו של דבר זה בעצם תמריץ שלילי לממשלה. אם אין כלי אפקטיבי למנוע בידודי שווא ופגיעה במעסיקים ובעובדים, ועכשיו העובדים והמעסיקים ישלמו, אין לממשלה שום תמריץ לפתור או לשפר את הכישלון הזה של בידודי השווא.

אני שמעתי אתמול את שר הבריאות מדבר על סגר שלישי. אני חושב, בתור מישהו שמסתובב כל יום בעסקים קטנים, זה מזעזע בעיניי שעוד לא פתחנו את העסקים, הממשלה עוד לא אישרה לעסקים להיפתח אחרי הסגר השני, וכבר מדברים בלי בושה ומפחידים על סגר שלישי.

זה הנחיות מלמעלה.

אני אזכיר גם לאוצר וגם לממשלה: אם אין כסף פתאום לעזור לעסקים, זה אומר ששרפתם את הכסף על סגר שלא היה צריך להתקיים, חנקתם את המשק, ועכשיו אין לכם את היכולת לשלם. ושוב, העסקים שמראש נכנסו לסגר, יצטרכו גם עכשיו לא לקבל את הפיצוי ויקבלו מס נוסף בדמות דמי בידוד. באמת שהממשלה הזו עושה כל מה שהיא יכולה בשביל לוודא שהעסקים לא ישרדו את משבר הקורונה. תודה רבה.

חברת הכנסת היבה יזבק.

תודה. בוקר טוב לכולם. ההצעה הזו גם כך באה באיחור רב, אבל היא גם לא מספקת, ואני שמחה שכבוד היושב-ראש גם מקדם את המהלך של הכרה ב-100% על חשבון האוצר ועל חשבון המדינה, כי זה עול גדול. גם ככה המעסיקים שילמו כבר שמונה חודשים את דמי הבידוד, וגם ככה כבר אין לעובדים עוד ימי מחלה שהם יכולים להשתמש בהם. אז אני כן חושבת ואני גם בעד שהמדינה תישא בכל העול הזה ותשלם 100% לכלל המעסיקים.

אני רוצה להתייחס ברשותך לאחד החריגים גם שמצוינים בחוק, וזה המעסיקים שיש להם עובדים שהם גם מבקשי מקלט. אני לא יודעת למה זה מוחרג, הרי גם ככה הם מעסיקים, אז למה צריך להחריג אותם? וגם ככה מבקשי המקלט, שהם עובדים ויש להם אישור לעבוד כדין, הם גם ככה עובדים רגילים ובני אדם, ויכול להיות שהם גם ייכנסו לבידוד, אז למה שהמעסיקים שלהם יוחרגו? זה לא הגיוני, ואני לא מצליחה למצוא שום סיבה הגיונית לכך. זה עוד פגיעה במעסיקים האלה וגם בעובדים מבקשי המקלט.

אז אני גם מבקשת לתת את הדעת על סעיף זה, שסעיף זה לא ייכלל בהצעת החוק הנוכחית, כי זה פוגע עוד יותר. ואנחנו יודעים שבעיקר העובדים מבקשי המקלט עובדים אצל עסקים קטנים. אז למה צריך לפגוע בהם? אין שום סיבה הגיונית.

רק לציין שכל העובדים נכללים, אדוני, זה הכול.

מאה אחוז. מי גברתי? איך ירשמו בפרוטוקול מי דיבר שם?

זה לא מה שמצוין בחוק.

היבה, את מדברת אליי, היא איננה, זה לא נרשם בפרוטוקול מה שהיא אמרה.

אם אדוני - - - לפרוטוקול. מה שאדוני יגיד.

סליחה, גברת, פה בוועדה תבקשי לדבר תקבלי רשות דיבור, בסדר?

צר לי, אדוני.

לפי הצעת החוק, כבוד היושב-ראש, בסעיף 26ט(8) מצוין במפורש שהם כן מוחרגים. אז אני אשמח לשמוע התייחסות - - -

המעסיקים שלהם מוחרגים. לא הם, העובדים יקבלו את הזכאות - - -

המעסיקים. בטח, אני מדברת המעסיקים, שהם מוחרגים, לא העובדים. אבל תכלס אנחנו מדברים על זה שאנחנו לא רוצים שהעסקים יקרסו עוד יותר, ואנחנו מדברים על עסקים קטנים שמעסיקים מבקשי מקלט. אז אין שום סיבה שהם יוחרגו. למה להחריג אותם?

טוב. שמענו. תודה רבה. אופיר, רצית להגיד משהו?

כן. נשמע פה קול שאני מזדהה איתו לחלוטין, אבל מאוד בולט, שדיבר כל הזמן על המעסיקים. ואני רוצה להזכיר שיש לנו מעסיקים שההגדרה שלהם היא טיפה אחרת – זה עמותות ומוסדות חינוך, שהם מעסיקים רבים.

הם גם מעסיקים.

לא, בחוק פה הם לא מקבלים את המעמד. וצריך לייצר פה תיקון בחוק.

כל ההגדרה בבסיס החוק צריך להתייחס לכלל הציבורים. אמרתי את זה פה. דבר, לפרוטוקול.

כיוון שהמוסדות האלה עוסקים בתפקיד שהוא תפקיד המדינה, ואני אומר שכמעט כל המענים שניתנו עד היום לא נגעו אליהם, והם ממש ממש בקריסה. רשתות חינוך שנמצאות היום במצב מאוד מאוד קשה, עמותות שעוסקות ברווחה ובריאות, והם מעסיקים לא קטנים, החוק פה לא מתייחס אליהם, הוא מתעלם מהם. וכמו שאתה שם לב, קשה להם גם להעמיד ארגוני לובי והם מאוד מאוד חלשים, ומישהו צריך להשמיע את הזעקה הזאת. אני בטוח שאדוני היושב-ראש יקבל את דבריי בעניין הזה.

תסביר קצת עם ארגוני לובי. תשמע, אני בוועדה הזאת הרבה מאוד זמן. אני לא זוכר שלוביסט נכנס לדבר איתי. אני לא זוכר. הייתי בא בידיים נקיות לכולם, אני לא מדבר עם לוביסטים.

אני מדבר עם לוביסטים.

אתה יכול לדבר עם מי שאתה רוצה.

הלוביסטים פונים לח"כים.

רק שתלמד.

לא, אני רוצה לומר שאני כתבתי להם הבוקר: חבר'ה, אתם לא בלופ.

אוקיי. תודה רבה. גברתי, לפרוטוקול שם ותפקיד.

אני מהלשכה המשפטית, אגף הממונה על השכר, משרד האוצר. באשר לשאלה של גברתי חברת הכנסת, ההסדר הושג כאמור אחרי שיח מול ההסתדרות והמעסיקים והעובדים. העובדים זכאים. כלומר, אין כאן פגיעה בעובדים. גברתי ציינה שעובדים בעסקים קטנים נפגעים – עובדים בעסקים קטנים זכאים לממש את זכותם לקבל דמי מחלה, לקבל דמי מחלה גם כשיש להם מינוס. זה הסדר ייחודי שהושג, שלא קיים בחוק דמי מחלה. כשיש לו מינוס ימי מחלה והעובד נכנס לבידוד, המדינה מסבסדת ומשלמת לעובד שיעור של דמי מחלה כדי שהוא לא ייפגע.

מצוין. אם פתרנו את כל הבעיות של החוק, אז זו הייתה הבעיה האחרונה, אז פתרנו גם אותה, אז אנחנו בסדר. מיקי לוי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. שוב, כל מה שסיכמת בפתיחת הדיון - - -

לא סיכמתי, אמרתי מה אני רוצה.

כל הפתיח שלך, לקחת לי 99% ממה שרציתי להגיד. אני מברך אותך על כך, בזה אני אסתפק. אני רק אעיר דבר, ומחזק אותך בעניין הזה: שב"כ שהצביע על 500,000 אנשים שהגיעו לזירה שבה היה מאומת קורונה וקיבלו הוראה להיכנס לבידוד, רק אחד מתוך 25 אנשים התגלה כאחד ששהה בזירה שהיה שם חולה קורונה. זה אומר שהוכנסו מאות אלפים לבידוד ללא צורך.

אם היית בא מוקדם היית שומע את חבר מפלגתך עידן רול, שאמר את זה מילה במילה, והוא צודק.

לא, אני רק אומר את המספרים. הוא דילג על ה-500,000, על האחד מ-25. אבל אם אתה 500 לחלק ל-25 זה מאות אלפים שהוכנסו. מי ישלם, המעסיקים? תודה רבה.

אדוני מנכ"ל הביטוח הלאומי.

פשוט רציתי להשיב לך, שאלת שאלה ורציתי להיות בטוח לגביה. ככל שמדובר בתגמולי מילואים הם מקבלים את זה מהיום הראשון עם כל מרכיבי השכר, על בסיס ממוצע של שלושת החודשים האחרונים טרם יציאתו למילואים.

מקדם 1.4.

מאה אחוז. האוצר רוצה להגיד משהו? אתה רוצה להגיד משהו? שמעת, יש לכם הצעות, הלכתם קדימה, הלכתם אחורה, אתם רוצים ללכת הביתה לחשוב? מה שאתם רוצים.

אז קודם כול, אנחנו שמחים באמת שוב על הדיון הזה.

אתם שמחים אז זה מצוין.

יש פה כמה וכמה הערות שאנחנו צריכים ללבן אותן, ולבדוק עם עצמנו האם הדבר אפשרי, מה העלויות, מה המשמעויות. כן היינו שמחים לעשות את העבודה הזאת, ולחזור עוד היום לדיון בישיבה, כדי שנסיים את הדיון בהצעת החוק עוד היום.

תקשיב, מאחר שאנחנו לא משחיתים זמן סתם, אני לא עושה פה הצבעה, מאחר שאני גם יו"ר הוועדה אז אני לצורך העניין השגריר של כולם, אם ההצעות שלכם יהיו מספיק אטרקטיביות ומספיק טובות, אז אכנס את הוועדה. אם לא, תחזרו לבג"ץ, תגידו שהכנסת לא חושבת שימי בידוד זה ימי מחלה, שצריך להגדיר אחרת את כל מי שנתנו לו ואת מי שלקחו לו, שצריך לחשוב מחוץ לקופסה ולראות איך נוגעים ואיך לא פוגעים באוכלוסיות שלמות, כי אותי, בניגוד ליוליה שהלכה, לא מעניין כסף, אני לא מבין בכסף. בשביל זה אני בחקירות – אני לא מבין בכסף. אני לא נכנס למשחקים האלה. אני יודע כמה הבן-אדם יבוא, ילך. תשלמו, לא תשלמו, זה החשבונות שלכם.

תמיד הסברתי פה בוועדה לוועדים שאמרו על המפעלים: זה יעלה 20 מיליון. שאלתי אותו: כמה אתה מרוויח משכורת? הוא אומר לי: 7,000. אמרתי לו: אם תרוויח 10,000 בכל מחזור החיים תגיע ל-5 מיליון. אם אתה מרוויח 10,000 ברוטו, על 40 שנות עבודה אתה מגיע ל-5 מיליון שקל. נעשית לי מומחה – 20 מיליון, 80 מיליון? אתה רוצה לבוא לעבודה, לקבל את מה שמגיע לך, לחזור הביתה לבית מלא אור, מלא בריאות, לחייך. זה מה שאתה רוצה.

אנחנו חברי הכנסת לא צריכים להיות מומחים גדולים. אני לא רוצה לדעת כמה זה עולה, אני רוצה שאותו עובד יבוא לעבודה, ידע שלא לקחו לו את יום המחלה שלו, לא שדדו אותו, לא עשו עליו אוונטה. הוא ישלם 14 יום, המעסיק ייקח חצי, זה ייקח חצי. חלילה הוא צריך למוחרת כי הילד שלו עם חום ושפעת, צריך לשבת איתו בבית, לא יהיה לו ימי מחלה, לא יהיה לו גם משכורת. לא רוצה. לא רוצה להבין בכלום.

בידוד זה לא מחלה. אתם החלטתם – אתם – שהוא ישב בבית – ישב בבית. תשלמו, תשפו אותו, נקודה. זהו, זה מה שאני רוצה. בבקשה.

רק צריך להבין, שממחר בבוקר אין פתרון לעובדים. לכן ביקשנו את זה היום.

אין פתרון למדינה. ממחר בבוקר העובדים יבינו פה שהם לא חייבים להישאר בבידוד.

אבל אתה לא רוצה את זה.

כי המדינה לא רוצה לשלם להם, וזה אנרכיה מוחלטת. ממחר בבוקר כל עובד שיגידו לו, בטעות או לא בטעות, שהוא צריך להיות בבידוד, ישאל: מי משלם לי? אין לי אוכל לילדים, אני הולך לעבודה.

הם כבר שואלים.

לכן פעם אחת צריך לקיים את זה היום. ולכן פעם שנייה, באותה עסקת חבילה שאני מבינה שלא התעלפתם עליה פה.

ראינו שזה יותר מדי טוב. אמר לי, מיקי: תרע קצת את התנאים, שלא נתרגל לכל כך טוב, ניחנק מהמתיקות.

הצבעה, אדוני.

אבל עדיין באותה עסקת חבילה בוודאי שיש פתרון, ואף אחד לא חשב שייגמרו ימי המחלה של עובד וישאירו אותו ללא פתרון. ולכן המדינה אמרה: אני משתתפת לכל ימי הבידוד שיהיו לעובד הזה, ואני משלמת סכום בלי הגבלה. זאת אומרת, צריך להסתכל על הדבר זה כמכלול. לא אמרו: זה ימי מחלה קלאסיים, נחסל לכם את הימים.

אני יכול להשיב על זה בדוגמה ממשהו?

בשביל שיהיה לך קל. אם את באה לספר לי את הסיפורים האלה, אז אל תבואי.

אבל ממחר אנחנו צריכים פתרון. ממחר בבוקר אין פתרון.

לא ממחר בבוקר, היום בחצות.

תלכי לממונים שלך, תגידי שיש יו"ר ועדה שלא מבין. לא מבין. לא מבין את ההסברים שלכם, לא מבין את ההתחכמויות שלכם, לא מבין עברית. אומר: רוצה ככה. תרצי – תביאי; לא תרצי – ממחר בבוקר תלכו להסביר. ואימא שלי, עליה השלום, אמרה: יש שני סוגי אנשים, יש מסבירים ויש מצליחים. אתם תצטרכו להסביר למה גרמתם לאנרכיה – אתם – כי לא הגעתם להסכם, למה רציתם לנצל את העובדים, למה רציתם לפגוע במעסיקים, למה לא השקעתם חוכמה במשא ומתן ולמה כולם לא מרוצים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:01.