פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת משנה לקידום ופיתוח התחבורה הציבורית בחברה הערבית
15/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 1
מישיבת ועדת משנה של ועדת הכלכלה
לקידום ופיתוח התחבורה הציבורית בחברה הערבית
יום ראשון, כ"ח בחשון התשפ"א (15 בנובמבר 2020), שעה 10:06

הנגשת תחבורה ציבורית בחברה הערבית לאנשים עם מוגבלות

חברת הוועדה: אימאן ח'טיב יאסין – היו"ר

נועה אבירם - מנהלת אגף תחבורה ציבורית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ליאור כלפה - סמנכ"ל רשות הבדואים, משרד הכלכלה והתעשייה

רינת בניטה - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

גבי נבון - מנהל אגף נגישות בתחבורה ציבורית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עמאר רשרש - ראש מינהלת הגליל והנגב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מעיין ספיבק - רפרנטית פנים, אגף תקציבים, משרד האוצר

חיאם קעאדן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

לרה פארן - מנהלת מאבקים ציבוריים, ארגון 15 דקות, ארגונים לקידום התחבורה הציבורית

תמר ויזנפלד - מפקחת ארצית נגישות השירות, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

אמיר וייס - מנהל אגף מדיניות ממשלתית, הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים

אמל חוסין - עו"ד ומתכנן, עמותת סיכוי, העמותה לשוויון אזרחי בישראל

עבאס עבאס - עו"ד, מנכ"ל עמותת אלמנארה

תמר קינן - מנהלת עמותת תחבורה היום ומחר

גלעד ישראלי - מנכ"ל טיבאס בע"מ, אפשרויות הסעות לאנשים עם מוגבלות

עידית חנוכה

א.ב., חבר תרגומים

הנגשת תחבורה ציבורית בחברה הערבית לאנשים עם מוגבלות

בוקר טוב לכולם, היום יום ראשון, ה-15 בנובמבר, ישיבה ראשונה של ועדת המשנה של ועדת הכלכלה בנושא התחבורה בחברה הערבית. הישיבה הראשונה שלנו תדון בנושא מאוד חשוב וכאוב, דווקא בהנגשת תחבורה ציבורית לאוכלוסיית המוגבלים ובעלי הצרכים המיוחדים בתוך החברה הערבית.

לפני שנתחיל, אני רוצה רק לתת קצת אינפורמציה על המצב הקיים במדינה. מהמידע שקיבלנו ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, עולה שכל אחד מתוך חמישה אזרחים במדינה הוא בן אדם עם צורך מיוחד. בתוך החברה הערבית כל אחד מתוך ארבעה. זה כמובן מתווסף לעוד הרבה מצבים וסיטואציות שהחברה הערבית נמצאת בתוכם. מכאן אפשר להצביע גם על האתגרים ועל האפליה המרובה בגלל ההשתייכות לקבוצות מסוימות בתוך החברה הישראלית, שאנחנו מדברים על המספר אחד מארבע בתוך החברה הערבית.

עוד אנחנו נשמע במהלך הישיבה על המצב הכללי של התחבורה הציבורית בתוך החברה הערבית. רק 30% מהחברה הערבית מצליחים להשתמש בתחבורה ציבורית, לא כי לא בא להם, אלא כי אין אפשרות להשתמש בתחבורה ציבורית, כי היא לא קיימת בתוך החברה הערבית.

חשוב לציין עוד נתון מאוד קשה, שבתוך 85 ישובים במדינה אין הנגשה לתחבורה ציבורית. כשמדברים על 85 ישובים, אנחנו מדברים על ישובים שהם מעל 1,000 תושבים. חשוב גם לציין שיותר מחצי מה-85 ישובים הם ישובים שמעל 10,000 תושבים, אז רק תכפילו ותדמיינו את המספרים. אני לא רוצה להאריך. אנחנו ניתן לממ"מ לתת לנו סקירה ואחר כך נתחיל לשמוע את שאר החברים והחברות. בבקשה.

אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. לבקשת חברת הכנסת ויושבת-ראש ועדת המשנה, אימאן ח'טיב יאסין, הכנו גם מסמך שעסק בנגישות של שירותי התחבורה הציבורית, אבל קודם לכן התבקשנו לתת איזשהו מבט-על על המצב של שירותי התחבורה הציבורית ביישובים הערביים.

אז באמת התחבורה הציבורית, וזה משהו שרלוונטי לכלל החברה, היא מאפשרת את הגישה אל מרכזי תעסוקה, אל מוסדות ההשכלה, אל מרכזי בילוי ופנאי. יש לה תועלות משקיות במגוון של תחומים, גם בתחום התחבורה, גם בתחום התעסוקה, גם בתחומי הפנאי. בעצם שירותי תחבורה ציבורית ברמה נאותה הם באמת מרכיב הכרחי ומשמעותי כדי למצות את הפוטנציאל הכלכלי של האוכלוסייה ולאפשר שוויון הזדמנויות לכלל האוכלוסייה יחד עם, כאמור, תועלות נוספות כמו צמצום הפגיעה בסביבה, שהיא תוצאה של שימוש מופרז ברכב פרטי. החשיבות כאן בתחבורה ציבורית היא בעיקר עבור אוכלוסיות שרמת המינוע שלהן היא נמוכה.

בואו נראה מה המצב מבחינת תחבורה ציבורית ביישובי החברה הערבית. בעצם דוח מבקר המדינה הקדיש בשנה שעברה, ב-2019, דוח רחב היקף לגבי המשבר בתחבורה הציבורית, והתייחס שם לגבי הפערים בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הלא-יהודית גם מבחינת התשתיות של הכבישים, גם התשתיות והשירות של התחבורה הציבורית, ודיבר על כך שהמקור של הפערים הוא בהזנחה ארוכת שנים ובטיפול לא ראוי של ממשלות ישראל לאורך השנים בתחבורה הציבורית בחברה הערבית, ובאמת בעשור האחרון החל משנת 2010, ממשלות ישראל קיבלו כמה החלטות להתמודדות עם הפערים האלה, לרבות השקעה תקציבית בתשתיות של הכבישים ובשירותים של התחבורה הציבורית.

ההחלטה המוכרת ביותר היא לגבי פעילות הממשלה לפיתוח כלכלי במגזרי המיעוטים לשנים 2016 עד 2020, זו תוכנית החומש שמוכרת בתור החלטה של 922. במסגרת הזאת משרד התחבורה מיישם תוכנית חומש לסגירה של פערי השירות, כשהוא מקצה מדי שנה לפחות 100 מיליון שקלים בתוספות שירות שמיועדות לקווים שמשרתים את האוכלוסייה הערבית בכל הארץ, כשהמטרה היא השוואה מלאה, כך מופיע בהחלטת הממשלה, של רמת שירותי התחבורה הציבורית בין היישובים היהודיים ליישובים הערביים, בהינתן המאפיינים השונים של כל אחד מהיישובים האלה, אבל השוואה מלאה בתדירות של השירות ובמספר היעדים המשורתים.

אנחנו יכולים לראות באמת שמספר היישובים המשורתים עלה החל משנת 2005, מ-81 יישובי החברה הערבית שקיבלו שירות עד ל-125 ישובים שמשורתים נכון לעכשיו ב-2020, מתוך 133 יישובים, והיישובים שלא מקבלים שירות, החסם הוא תשתיות שלא קיימות ולא מאפשרות שירות בתחבורה הציבורית. אנחנו רואים את העלייה גם במספר הקווים, מ-258 קווים משורתים ב-2016 ל-354 קווים, הגברה של תדירות של 220 קווים והארכת מסלולים של 75 קווים גם בתוך היישובים וגם בין היישובים ליעדים אחרים. אנחנו יכולים לראות שעם כל זאת, השירות היחסי, הפער אמנם הצטמצם לאורך השנים, זה נתונים של בנק ישראל מ-2020, אבל עדיין מספר הנסיעות ל-1,000 איש והיחס בין שיעור הנסיעות המשורתות את קבוצת האוכלוסייה, עדיין לא זהה ולא קרוב אפילו לזה של החברה היהודית.

סליחה, רק שאלה, את אמרת 120 מתוך 131 ישובים.

125 ישובים מקבלים שירות מתוך 133 יישובי החברה הערבית.

שכולל בתוך זה גם את היישובים של הפזורה?

היישובים הלא-מוכרים, לא, הם לא מקבלים שירותי תחבורה ציבורית בכלל.

והם לא נכללים במספר.

הם לא מתוך 133 היישובים האלה. אנחנו מדברים על שמונה יישובים שיש להם חסמי תשתיות. אולי אחר כך ירחיבו על זה משרד התחבורה.

תוכלי להגיד איזה יישובים?

אין לי אותם כרגע. אני אתן לך עוד כמה דקות. אני אסיים את ההצגה ואני אתן לך את הרשימה המדויקת של מי הם שמונת היישובים.

אנחנו רואים שלמרות כל ההשקעה המאוד מאסיבית הזאת, הפער הצטמצם אבל לא הושווה לחלוטין, והיעד הוא שב-2022 כבר תהיה השוואה של רמת השירות. זה אומר שיש לנו עוד פערים משמעותיים לסגור בשנתיים הקרובות כדי להגיע למימוש של מטרת העל של החלטה 922 בהקשר של שירותי התחבורה הציבורית.

עוד מתוך דוח בנק ישראל - בעצם הסיכום שלהם של הנתונים מצביע על כך שבעשור האחרון הצטמצם הפער כמו שנאמר, באיכות של שירותי תחבורה ציבורית בין היישובים הערביים לעומת היישובים היהודיים, אבל זו לא הייתה מגמה אחידה. זה קרה בעיקר ביישובים הקטנים שקודם לכן יכול להיות שכלל לא היו משורתים או שתדירות השירות ואיכותה היו נמוכים, וזה גם בהשוואה ליישובים יהודיים בעלי מאפיינים דומים, זאת אומרת ישובים קטנים שגם שם שירות התחבורה הציבורית הוא לא תדיר בהשוואה ליישובים הגדולים, ודווקא ביישובים הערביים הגדולים, מצבם היחסי אפילו הורע לעומת מה שהיה בעשור שקודם לכן, זאת אומרת, הפערים לא נסגרים.

אנחנו פנינו אל משרד התחבורה וביקשנו לדעת מה החסמים והאתגרים בפיתוח של התחבורה הציבורית ביישובי החברה הערבית, והתשובות שקיבלנו הן בעצם מתרכזות לארבע נקודות מרכזיות: אחת, זה המגבלות של התשתית ורשת הדרכים הסבוכה שבחלק מהיישובים הערביים לא מאפשרת גישה לאוטובוסים. אין אפשרות טכנית לאוטובוס להיכנס.

תחזוקה לקויה של תשתיות התחבורה בכלל ותשתיות התחבורה הציבורית בפרט, זו נקודה שהיא משמעותית כי זה משהו שהוא באחריות של הרשות המקומית. הרשות המקומית היא זו שאחראית להסדרה של תחנות האוטובוס וסלילה של תשתיות בתוך תחום השיפוט שלה.

דובר על מקרה השחתה ואלימות בתחנות ההמתנה ובאוטובוסים עצמם. זה בעצם פגיעה באוכלוסייה באופן ישיר, עד כדי כך שלעיתים משרד התחבורה אפילו מפסיק זמנית את השירות לגמרי כתוצאה מהדבר הזה.

כשאת אומרת שהאחריות היא על הרשות המקומית, את מתכוונת שהתקציבים גם הם מהרשות, נכון?

כן.

אז אפשר להבין למה - - -

למה זה לא נעשה. אני תיכף אדבר על זה בהקשר של הנגשה, כי זה גם סוגיה. בעצם גם אם האוטובוס עצמו הוא נגיש אבל אין דרך, אין מדרכה לאדם עם כיסא גלגלים להגיע אל תחנת האוטובוס או אין תחנה מסודרת שאדם יכול להמתין בה, זה גם איזשהו חסם. זה לא עוזר שהאוטובוס עצמו הוא נגיש, אם הדרך אל התחנה או הדרך אל האוטובוס היא לא נגישה, וזה גם משהו שהוא באחריות של הרשות המקומית, והעיר על זה לאחרונה גם מבקר המדינה.

נקודה אחרונה שהוזכרה בתשובת משרד התחבורה היא העניין של חוסר במדיניות חניה ובאכיפה בתחנות ההמתנה. גם אם אוטובוס מגיע ובעצם המפרץ שלו חסום, זה גם מהווה איזושהי בעיה לטיוב של התחבורה הציבורית.

זה לגבי המצב הכללי. אנחנו רואים שיש שיפור. אנחנו רואים שיש הרבה תקציבים בעצם שעוברים אל הרשויות הערביות לטובת שיפור התחבורה הציבורית, אבל עדיין שקיימים פערים.

כשאת אומרת פערים, את יכולה להגיד על איזה אחוזים של פערים אנחנו מדברים? כי אפשר להגיד 10% ו-20% ו-70%.

נתוני 2019 שפורסמו על ידי בנק ישראל, אנחנו רואים שהיחס בין שיעור הנסיעות המשרתות קבוצת אוכלוסייה, יהודים או ערבים ביחס לחלק היחסי של האוכלוסייה, אנחנו רואים שאצל יהודים זה ירד מ-1.1, זאת אומרת שזה קצת יותר טוב ביחס לחלק מהאוכלוסייה. ירד לקצת פחות, נשאר פחות או יותר באותו סדר גודל, ועוד, שבאוכלוסייה הערבית זה היה בערך חצי, 0.5 ב-2010 וזה עלה לכדי קצת יותר מ-0.7 בשנת 2019, אבל עדיין יש עוד 0.3 כדי להגיע לשירות המיטבי, זאת אומרת, הפער הצטמצם. הוא היה בעבר פער של 0.6 והצטמצם לכדי 0.3. הוא הצטמצם בחצי אבל עדיין הוא לא הגיע למצב המיטבי שזה דומה וקרוב למצב באוכלוסייה.

וחשוב להפריד שאת מדברת על תחבורה ציבורית אבל עדיין מדברת גם על הבין-עירוני, לא בתוך.

כן, כן, על כלל התחבורה הציבורית, וגם מספר הנסיעות ל-1,000 איש עלה מעשר נסיעות ל-1,000 איש ביום מייצג ל-20 לערך, אבל במקביל גם באוכלוסייה יהודית זה עלה מ-20 לכמעט 30, זאת אומרת הפער פחות או יותר נשמר. הוא מעט הצטמצם אבל עדיין קיימים פערים משמעותיים.

סוגיה נוספת שהתבקשנו להתייחס אליה זה נושא הנגשת שירותי האוטובוסים והתחבורה הציבורית לאנשים עם מוגבלויות, בדגש על המצב בחברה הערבית. באמת כמו שציינת בראשית דברייך, אחד מכל חמישה ישראלים הם אנשים עם איזושהי מוגבלות, ובחברה הערבית זה אפילו אחד מארבעה, זה 26% נכון לנתוני 2019, והחוק מחייב הנגשה של כל מקום ציבורי ושירות ציבורי כמשמעותו בחוק. חוק השוויון מתייחס לזה שבעצם גם לאנשים עם מוגבלות צריכה להיות גישה סבירה מבחינת התדירות והנגישות לשירותים ציבוריים. ישראל גם חתומה על אמנה של האו"ם בדבר זכויות לאנשים עם מוגבלויות, ובעצם סביב זה נגזר גם העניין של נגישות לתחבורה הציבורית, הזכות לנגישות לתחבורה ציבורית.

בישראל חלה חובת הנגשה של אוטובוסים עירוניים בלבד. זה נקבע בתקנות הנגישות. בעצם החל מ-2017 יש חובה גם של הנגשה חושית לאנשים עם לקות של ראיה או שמיעה, גם באוטובוסים הבין-עירוניים. כמו שאמרתי קודם לכם, הנגישות היא לא רק האם האוטובוס עצמו נגיש, אלא באיזו מידה גם הדרך אל האוטובוס היא נגישה, עד כמה השילוט הוא שילוט שנגיש. כאן נחלקת האחריות בעצם בין כמה גופים: גם משרד התחבורה והרשות הארצית לתחבורה ציבורית, גם הרשויות המקומיות בהיותן בעצם מהסדרות את כל נושא התחבורה בתוך תחומי השיפוט שלהן: תחנות, מדרכות, כבישים סלולים, וגם החברות המפעילות עצמן ברכישה של האוטובוסים, בשילוט וכיוצא באלה. זאת אומרת, יש פה כמה גופים, וגם נציבות שוויון אנשים עם מוגבלויות שיש לה סמכויות של אכיפה, לרבות אכיפה פלילית במקרים שבהם בעצם לא פועלים בהתאם לתקנות ולחקיקה.

בעצם המסמך מפרט את כל הנושא של מי נדרש בעצם להנגשה של התשתית העירונית, הנגשה של תחנות ההמתנה והסככות לאנשים עם מוגבלויות. בהקשר של החברה הערבית, בעצם זה יותר בולט. מבקר המדינה העיר שהצורך בהתאמות עבור אנשים עם מוגבלות שמתניידים עם כיסאות גלגלים, בולט יותר במקומות שבהם אין תשתית מתאימה. המבקר מציין שהיעדר נגישות כזאת בגלל תשתיות מיושנות, תחזוקה לקויה או היעדר שירות בתוך היישוב עצמו, יותר נפוצה בקרב יישובי החברה הערבית. בעיית התשתיות שבאחריות הרשויות המקומיות היא בעיה חמורה יותר בקרב יישובי החברה הערבית בהשוואה לכלל האוכלוסייה. בעצם המבקר מציין שבחלק מהרחובות בערים בכלל אין מדרכה סלולה, קל וחומר, לא דרך שהיא נגישה לאנשים שמתניידים בכיסאות גלגלים.

אנחנו ביקשנו ממשרד התחבורה להבין כיצד הוא פועל על מנת להנגיש גם את התחבורה הציבורית, וכיצד הוא מנגיש בשפה הערבית. נמסר לנו שבעצם התהליך עדיין בעיצומו, וזה למרות שבעצם ההתחייבות הייתה לסיים את התהליך הזה עוד בשנת 2016.

באוגוסט 2020 פנה משרד התחבורה בקול קורא לציבור כדי להגיש רעיונות איך אפשר להנגיש את השירות הבין-עירוני גם בהיבט הפיזי ולא רק בהיבט של ההנגשה החושית שצוינה קודם לכן. בעצם מהתשובות שנמסרו על ידי מגוון של ארגונים, נמסר לנו ממשרד התחבורה שיש כוונה להפעיל פיילוט של עשרה אוטובוסים בסך הכול כדי להפיק תובנות מהדבר הזה. אני אציין בהקשר הזה שקרן משפחת רודרמן הפיצה באחרונה איזשהו דוח מאוד משמעותי שמבוסס על נתוני הנגישות, על מדד נגישות מקובל.

בעצם נמצא שביותר מ-85 ישובים שבהם למעלה מ-1,000 תושבים, כמו שצוין קודם לכן, אין בכלל אפשרות לנסיעה נגישה פיזית בתחבורה ציבורית ליישובים אחרים. לא קיים. 100% מהנסיעות הן נסיעות לא נגישות. מחצית מהיישובים האלה הם יישובים גדולים והרוב המוחלט של היישובים הם יישובים מהחברה הערבית, בעיקר יישובים בנגב, ביישובי המשולש ויישובים בצפון הארץ, בעיקר בפריפריה החברתית ובעיקר ביישובי החברה הערבית. רוב היישובים שבהם אין נגישות בין-עירונית הם יישובי החברה הערבית, זאת אומרת שהמצב שם מבחינת הנגישות הוא אפילו פחות טוב בהשוואה למה שקורה מבחינת המצב הכללי של נגישות לאנשים עם מוגבלויות.

מבחינת הפעילות של הנציבות שכמו שציינתי קודם לכן, היא הגוף שאחראי על כל הנושא של האכיפה, הם מסרו לנו שבעצם לאורך כל השנים מתבצעת אכיפה של התקנות ונערכו אלפי פיקוחים, כולל ביישובי החברה הערבית, אבל לא נמסרו לנו מה הנתונים הספציפיים לגבי מה היה שיעור הפיקוחים ביישובי החברה הערבית, וכמה מהם עסקו בהנגשה של האוטובוסים עצמם לעומת כמה מהם בהנגשה של התחנות והדרך אל תחנות ההמתנה והתשתיות. בעניין של הנגישות החושית צוין שנערכה פעילות יזומה והתהליך עדיין נמצא בעיבוד ולכן לא נמסרו לנו נתונים. זה הכול. תודה.

תודה רבה על התמונה הרחבה, המקיפה. חסרים פרטים נקודתיים למרות שלא צריך. אנחנו כולנו יודעים שהפער עצום והצורך אדיר. אני גם הסתכלתי על כל החומר שהגיע אלי. באמת רוצה לדעת מה התוכנית של משרד התחבורה ומה הצפי של משרד התחבורה כדי לצמצם פערים משמעותיים.

מי נמצא איתנו ממשרד התחבורה?

אני נמצאת כאן. שלום ותודה על ההזמנה. אני מנהלת אגף בכיר לתחבורה ציבורית ברשות הארצית לתחבורה ציבורית.

קודם כל אני מאוד מברכת על ההתכנסות של הוועדה ועל הקיום של הוועדה, שזה בעצם מהדברים שבוודאי חשובים למשרד, זה גם הקידום של התחבורה הציבורית וקידום של תחבורה ציבורית ביישובי החברה הערבית, ובוודאי הדיון הזה שעוסק באופן יותר ספציפי וממוקד בנושא של הנגשה לאנשים עם מוגבלויות.

כמו שנאמר בסקירה של מרכז המחקר והמידע, אנחנו פועלים מתוקפן של כמה החלטות ממשלה ועוד לפני כן, באמת במטרה לצמצם את הפערים בהנגשת תחבורה ציבורית ליישובי החברה הערבית. בשנים האחרונות מדובר על השקעות של 100 מיליון שקלים בשנה לשירות, ועוד משהו כמו 250–280 מיליון מדי שנה בנוגע לתשתיות. בוודאי כמו שהוצג, זה עדיין לא מציב אותנו במקום המיטבי. הנושא של תשתיות הוא מאוד מאוד בעייתי, מאוד מאוד מורכב והוא החסם העיקרי בשירות בכלל ובשירות עירוני ושירות נגיש בפרט. בוודאי זה באיזשהו אופן פרדוקסלי, אבל זה קשה יותר ומורכב יותר ביישובים הגדולים יותר והוותיקים יותר ששם צפוף יותר בהיעדרן של מדרכות והיעדר של תכנון במקום, אז שם האתגרים בוודאי גדולים יותר ומחובתנו להתמודד איתם.

אם אנחנו מדברים על סלילת כביש אחד ביישוב כזה, למשל אני יודעת על כביש אפילו בין-עירוני קצר שהוא נחשב גם תוך עירוני, שעולה 100 מיליון שקל. 200 מיליון שקל, ייקח לנו 200 שנים כדי לסגור - - -

לא ייקח לנו 200 שנים כי כבר באמת אנחנו בצמצום משמעותי של הפערים. במדדים אחרים אנחנו רואים שאנחנו במקום בסך הכול טוב מול כלל האוכלוסייה, זאת אומרת הנגשת השירות ל-90% מהיישובים, הנגשת השירות ל-90% מהאוכלוסייה, שבאמת השאלה היא האם השירות מספיק. האם לצורך העניין הוא מכסה כל שכונה ושכונה, ולא. שם עדיין כמו שאמרתי, יש פערים.

אני רוצה רגע לסקור את הדברים שנעשים במשרד. דיברתי על היקפי ההשקעה שנעשית בשנים האחרונות במרביתם של יישובי החברה הערבית. מלבד זה גיבשה הרשות לתחבורה ציבורית תוכנית אב עתידית לתחבורה ציבורית ביישובי החברה הערבית כדי באמת לא לעסוק כל הזמן במה שהיה, אלא להיערך מראש ובכל ההיקפים הנדרשים.

אז יש?

יש תכנית, בוודאי. יש תוכנית שמתוכה גם אנחנו גוזרים את ההשקעות הנדרשות.

אנחנו מפעילים פרויקט של עובדים בתוך הרשות המקומית, שהם מתאמי תחבורה ציבורית. יש לנו משהו כמו 20 כאלה ביישובי החברה הערבית. זה דרך אגב לא קיים בשאר היישובים. המטרה שלהם היא באמת להנגיש גם את הקשר וגם לסייע בהסרת חסמים גם מול השלטון המרכזי, כי לפעמים יש חסמים שנובעים מהפער הזה בין שלטון מקומי ובין תושבים לבין השלטון המרכזי, ולכן היה לנו חשוב להציב אנשים ברשויות המקומיות שיוכלו לסייע לנו ולסייע לרשות להתגבר על הפערים האלה.

אפשר לשלוח לנו את תוכנית האב?

כן, בוודאי. אנחנו מקדמים הכשרה של נהגים בכל הנוגע לנגישות בכלל, בכל הארץ. דובר פה על הנושא של הפיילוט, של הניסוי בהנגשת רכב בין-עירוני, אז זה משהו שאנחנו נצא איתו בשנת 2021. כיום השירות הנגיש הוא ברכבים עירוניים ואנחנו רוצים לבדוק באמת איך עושים את זה גם בשירות הבין-עירוני.

כפי שנאמר, כשאנחנו מדברים על הנגשה, אנחנו מדברים על שלושה פרמטרים. יש את הפרמטר של הנגשה חושית. בגדול, אנחנו שם כבר השלמנו את זה בצורה מלאה.

לפני שאת נכנסת לנושא של הנגשה, חשוב לי אם תוכלי להגיד לנו בקווים כלליים לגבי תוכנית האב, על מה היא מדברת, מה התקציב שלה, כמה שנים, באיזה יישובים.

תוכנית האב זה עוד לא תוכנית אופרטיבית שאומרת מה סך ההשקעות הקיים. זה לא תוכנית מתוקצבת, זה תוכנית שאומרת איפה אנחנו צריכים להיות, איפה אנחנו רוצים להיות, מה המאפיינים הייחודיים של האוכלוסייה בכלל ושל כל ישוב ויישוב בפרט. נעשו סקרים מאוד מקיפים בעשרות ישובים כדי לקבל את המידע הזה בצורה האמינה והעדכנית ביותר. אנחנו נעביר את התוכנית. בשמחה גם נציג אותה. אני חושבת שבהחלט יש לזה מקום.

כמו שאמרתי בנוגע להגנשה חושית, שזה משנת 2017 החובה הזאת, אז אנחנו בסך הכול מילאנו את כל המחויבות הזאת הן בהיבט של שילוט אלקטרוני בתוך האוטובוסים, שהוא קיים ושהוא בשלוש שפות בכל האוטובוסים, לא משנה איפה הם. שילוט סטטי בתחנות מופיע הן בעברית והן בערבית. זה נוגע למסלולי הקווים, לתדירויות הקווים, למפת ההתמצאות וכו'.

בכל הנוגע לתחנות, אכן נאמר, ברמת העיקרון זה לא המחויבות של משרד התחבורה ברמה החוקית אבל בוודאי שאנחנו רוצים לאפשר ורוצים להנגיש את שירותי התחבורה הציבורית, ולכן המשרד כן מנסה לראות קודם כל איפה שיש היום השקעה תשתיתית והקמת תחנה, שהיא בוודאי מוקמת כתחנה נגישה. מעבר לזה המשרד הקצה בשנים האחרונות, בין 2012 ל-2016 למעלה מ-3 מיליון שקלים לסייע לרשויות בהנגשת תחנות שאינן מונגשות. עדיין אנחנו רואים שיש קשיים ויש חסמים במימוש של התקציבים האלה, ולכן אנחנו בוחנים עכשיו את האפשרות לאיזושהי תוכנית יותר מקיפה, לסקר יותר מקיף, לבדיקה יותר מקיפה איפה החסמים בהיבט של - - -

השאלה כמה המשרד גם לוקח על עצמו אחריות באמת להסרת חסמים, כי מלכתחילה זה קורה בהרבה תוכניות ממשלה שנותנים תקציבים. מצד שני, אנחנו רואים שיש הרבה חסמים שבעיקר הם בתוך משרדי הממשלה.

אז קודם כל אני אגיד שהתקציבים שניתנים לנו, לצורך העניין מתוקף החלטת ממשלה 922, במשרד התחבורה ממומשים באופן כמעט מלא. זה אחד המשרדים שלשמחתי, לגאוותי, מצליחים לממש את זה.

כי הצורך הוא גבוה.

הצורך הוא גבוה. הצורך הוא בוודאי וגם ככל שיש יותר, אז הביקוש עולה, וזה טוב וזה בסדר ואנחנו צריכים להמשיך ולצמצם את הפערים. ההחלטה הזאת, תוקפה הוארך לשנה נוספת. עוד לא תוקצבה לשנה נוספת אבל ככל שהיא תמשיך ותתוקצב, אנחנו יודעים איפה אנחנו רוצים להיות ואנחנו יודעים גם בעיקר לעמוד בקשר עם נציגי הרשויות כדי לראות איך פותרים את החסמים. יש מקומות שהתשתית היא מאוד מאוד בעייתית, היא מאוד מאוד מורכבת. היא לפעמים, אני נזהרת ולהגיד בלתי פתירה, אבל היא באמת דורשת איזה שהם פתרונות מאוד מאוד ייחודיים.

גם השירות העירוני שדובר עליו, הורחב והולך להיות מורחב השנה בערים נוספות, בטייבה לדוגמא, בעראבה, בקלנסווה, כתוצאה מהמשך הרחבת עבודות התשתית.

בכל הנוגע לרכבים, רכבי התחבורה הציבורית העירוניים מונגשים כולם החל משנת 2014. שוב, חוקית, חובה של המפעיל. בפועל, של חברת התחבורה הציבורית שעובדת במרחב. בפועל, משרד התחבורה הוא שמחייב במכרזים, הוא שמסייע בתקצוב איפה שצריך.

אני רוצה לשאול שאלה בעניין הזה של ההנגשה. המשפט הזה כל הזמן חוזר לגבי תשתיות וטופוגרפיה בתוך היישובים הערביים. אני גם מהחברה הערבית ויודעת, במיוחד בגרעין העתיק של היישובים, הבתים צמודים לרחובות והכול צר, אבל מיניבוס אפשר לעבור שם, אני יודעת בוודאות. השאלה למה משרד התחבורה לא חושב למשל על שאטלים מהיישובים, להוציא את האנשים לתחנה בחוץ כדי שיגיעו לתחבורה הציבורית. לא חשב על פתרון כזה?

אז אני אגיד קודם כל שגם השימוש במיניבוסים הוא נעשה. בהחלט איפה שזה הפתרון, אנחנו נשים מיניבוס. אין לנו איזה רצון מיוחד לשים דווקא אוטובוס אם זה הופך להיות החסם. יש את הבעיות של המיניבוס, שהקיבולת לא מספיקה והרבה פעמים אנחנו רואים שהביקוש עולה על ההיצע וצריך לתגבר, אבל זה בעיות טובות.

זה פתיר בעיניי.

נכון. איפה שניתן, שמים מיניבוס, אבל אם דיברנו על הנגשה, אחד הדברים, שהמיניבוס הזה צריך תחנות וצריך תחנות מונגשות, והתחנות המונגשות צריכות מדרכה ופה נוצר פער. אנחנו כן עכשיו בוחנים, זה מאוד מאוד בחיתולים אז אני לא אתחייב פה לשום דבר. אנחנו בוחנים כן איזושהי אפשרות לשירות שהוא יותר, נקרא לזה, שירות גמיש שהוא אולי לא יחייב תחנות בצורה שמחייב אוטובוס.

כמו מה?

שירות לפי הזמנה ברכבים יותר קטנים, שאולי כן יוכל לתת מענה באותם גלעינים היסטוריים של היישובים. זה עכשיו בבדיקת היתכנות.

השירות הזה יהיה גם ברמת נגישות?

זה הכוונה.

כן, זה אמור גם לתת מענה.

אז גם צריך את התשתית.

זה איזשהו מלכוד. בסוף, חסרה נגישות לכלל התושבים כפי שגם הוצג במחקר, ולפעמים הפער הזה הוא תולדה של החיוב בהנגשת התחנה לאנשים עם מוגבלויות. אנחנו מנסים איכשהו למצוא את הדרך כדי לאפשר מענה לכלל התושבים ולאנשים עם מוגבלויות. גם חשוב לי להגיד שברשות לתחבורה ציבורית יש מנהל אגף שהוא אמון בעצם על תחום של נגישות. זה דבר שהוא ייחודי למשרד.

הוא נמצא איתנו בזום?

כן. גבי נבון, הוא איתנו.

אז אולי באמת ניתן לו, לשמוע ממנו מה הוא חושב לגבי הסוגיה הזאת, כי זה עיקר הדיון שלנו.

שלום, אני רציתי לומר קודם כל, נועה דיברה באמת באופן כללי וגם רינת דיברה באופן כללי על כל נושא ההנגשה של המגזר הערבי. יש דבר אחר שכן כדאי להזכיר אותו פה. כשאנחנו מתקצבים את הרשויות המקומיות במיוחד במגזר הערבי, כל הרשויות המקומיות בארץ לוקחים את התקציבים שלנו ומנגישים את התחנות לפי החוק ולפי התקנות שאנחנו צריכים לעשות. המגזר הערבי, אנחנו צריכים ממש להתחנן בפני הרשויות שיבואו וינגישו את התחנות שלהם. לפעמים אנחנו גם מנסים לסייע להם באמצעות גופי הסמך שלנו כדי שהם ינגישו את התחנות שלהם, וזה מאוד קשה לעשות את זה. אני כמה פעמים פניתי לרשויות המקומיות לעשות את זה וההיענות מצידם היא לא גדולה.

אתה רוצה להגיד לי שיש תקציבים שיושבים בתוך המשרד לנושא של נגישות והרשויות הערביות לא ניגשות לקבל את זה?

בהחלט כן. יש אצלי תקציבים של רשויות מקומיות ערביות שהרשויות ממש לא נוגעות בזה אפילו. דרך אגב, אנחנו נוסיף ונאמר, גם נועה לא אמרה את זה, אבל יש לנו גם כן יועצת שהיא במיוחד רק למגזר הערבי, סיון, שהיא גם איתנו פה בדיון. סיון כל הזמן נמצאת בתוך הרשויות הערביות. היא כל הזמן רואה את הבעיות. היא יושבת איתם. כמו שנאמר כאן, הרשויות גם ידעו לתת לנו אנשים שהם יתעסקו רק בתחבורה הציבוריות ברשויות, אבל ההיענות מבחינה זאת של הרשות המקומית לבוא ולהנגיש את אותה תחנה שלהם, היא מאוד מאוד נמוכה.

מה אתה חושב, למה הם לא מגיעים? הם פונים ומבקשים בכל מיני מקומות, רק בנקודה הזאת זה לא חשוב או מה? מה הסיבה?

אני לא יכול להצביע בדיוק סיבה, כי יכול להיות שיש להם תעדוף אחר מבחינה זאת. אני כמה פעמים בהרצאות שלי בקורסים האלה שאנחנו עושים - - -

סליחה, אתה אומר תעדוף, זאת אומרת שיכול להיות כאילו שהכסף הזה, אפשר להשתמש בו למשהו אחר?

לא, לא, לא, הכסף נמצא אצלנו. הכסף צבוע רק לתחנות.

בקטע הזה אני מציעה שאנחנו נקיים ישיבה ספציפית, אם יואיל זמנך, לראות עם אנשי המקצוע הרלוונטיים ועם נציג של ראשי הרשויות.

רק עוד דבר אומר, שהרשויות המקומיות הערביות, אנחנו מתקצבים אותן יותר מהרשויות הרגילות מבחינה זאת.

יש איתנו מישהו מהרשויות המקומיות שתיכף אנחנו נבקש שהוא יעלה ויגיד את מה שיש לו בנושא הזה גם.

בסדר גמור.

אוקיי. יש עוד מה להגיד חוץ מזה שיש תקציבים שהם לא מנוצלים ושלא פונים?

כל הדברים כבר נאמרו על ידי נועה והיא אמרה את זה בצורה באמת ראויה לשבח.

אוקיי.

נמצא איתנו בזום גם חיאם קעאדן, נציג השלטון המקומי.

שלום.

שמענו שיש הרבה תקציבים שיושבים במשרד והרשויות המקומיות לא באות לקבל כדי להנגיש את התחבורה הציבורית. כנציג של השלטון המקומי, מה אתה יכול להגיד לנו בעניין?

זה טוב לשמוע את הדברים האלה, אבל הרשויות המקומיות תמיד מנצלות כל שקל שנותנים להן. ראינו בשנים האחרונות שממשלת ישראל החליטה לפתח את התחבורה הציבורית בחברה הערבית. הדבר אכן עבד. הוקמו גם הרבה תחנות. צעד חשוב נעשה אבל צריך להמשיך את הצעד הזה, להמשיך לתקצב את הרשויות, להמשיך לעבוד. זאת לא משימה שהיא בלתי אפשרית ובמיוחד לאוכלוסייה הזו. איך שאנחנו עומדים ביום ולילה להנגיש את כל מוסדות הציבור, אנחנו גם עומדים ומבקשים לזרז ולהנגיש את כל התחבורה הציבורית. תודה.

תודה רבה אבל לא קיבלתי תשובה, למה לא מקבלים את התקציב?

אני עניתי בהתחלה. אני לא יודע מאיפה מביאים את האינפורמציה הזאת. ברגע שמקציבים כסף לרשות, היא תמיד מנצלת את זה. אני לא ראיתי דוחות או טענות או תלונות שלא מנצלים כסף. אם יש רשות שלא מנצלת, אז יש לכם את הכתובת שלי, אני מוכן לסייע ולעזור.

תודה. אנחנו נבקש לקבל את הדוח הזה של התקציבים. אני אדאג שתהיה ישיבה ממש בקרוב, אבל בכל זאת לפני זה אני רוצה לקבל את התוכנית ואת הדוח שמדבר על המצב הקיים ושיש תקציבים שלא מנוצלים, ולראות איך אנחנו ננגיש את אותם תקציבים לרשויות כדי לעשות נגישות בתוך החברה.

ברשותכם, אני רק רוצה לחדד מה שנאמר, גם הזכרתי את זה בדברים שלי. הוקצו תקציבים למספר רשויות מקומיות כדי לסייע בהנגשה. אנחנו לא מדברים פה על תקציבי עתק. זה כן איזשהו תקציב מאוד מאוד נקודתי, מאוד ייעודי שהמשרד הצליח להקצות. יחד עם זאת, וזו בעיה מוכרת, אנחנו יודעים שהתקציבים האלה הם תקציבים משלימים. לצורך העניין, זה יכול להיות תקציבים שהם לביצוע ללא תכנון ואז נוצר החסם הזה. כן בתפיסתנו, זה גם הזכרתי, המשרד רוצה לראות כיצד אנחנו יכולים לשחרר את החסם הזה ולנסות ולעשות איזושהי תוכנית שהיא מקיפה לכלל היישובים ובאיזשהו איגום של תקציבים כדי להקל.

אז שוב הנושא של המצ'ינג עולה גם במקום הזה. אני חושבת שהגיע הזמן שמשרדי הממשלה, ועכשיו אנחנו גם במשרד התחבורה, שגם הם ישכילו לדעת ולהבין. אם באמת יש רצון לעשות את הדברים, צריך גם לתת את הסיוע הנדרש לאותן רשויות. לא יכול להיות, כמו בכל דבר אחר בתוך החברה הערבית, שדווקא הרשויות הכי קשות, וכאן אנחנו מדברים על האוכלוסייה הכי צריכה בתוך החברה, תחבורה ציבורית. רואים שאנחנו מקשים ומערימים עוד קשיים עליה, כי פשוט הרשות לא יכולה לתת את החלק שלה. מהמקום הזה אני חושבת שיש צורך בלשחרר את הרשות מנושאים שהם קשורים לתחבורה הציבורית, לא משנה אם זה עירוני או בין-עירוני. זה אמור להיות באחריות של משרד התחבורה. משרד התחבורה אמור לתת את הנוסחה הנכונה כדי באמת להגיע לרמה נאותה של מתן שירות לאנשים.

אני רוצה להעלות בזום את נציג עמותת סיכוי. עמותת סיכוי עבדה רבות, חקרה את הנושא והיא מעורבת בתוך הדברים מאוד חזק בחברה הערבית. בבקשה, מר אמל.

אני עורך דין, מתכנן ערים מעמותת סיכוי. אני מרכז את פורום התחבורה הציבורית בעמותת סיכוי, המורכב מממונה התחבורה הציבורית ביישובים הערביים. משתתפים איתנו באופן תדיר סיון הנדל ממשרד התחבורה. הישיבה האחרונה שלנו הייתה בנושא הכאוב הזה של הנגשת תחבורה ציבורית ביישובים הערביים, ומר גבי נבון גם נכח איתנו בישיבה - - -

אנחנו מברכים על כינוס הדיון בנושא החשוב הזה. לתפיסתנו, נושא הנגשת תחבורה ציבורית לבעלי מוגבלויות פותח דלת רחבה להנגשת ופתיחת המרחב לכל האוכלוסיות, במיוחד לאוכלוסיות המוחלשות, ולתת להם את ההזדמנות לנוע באופן עצמאי וספונטני בלי תלות ברכב ובלי תלות באנשים אחרים. פה אנחנו מדברים על ילדים וגם על זקנים שצריך לתת להם את האפשרות ולפתוח בפניהם את המרחב.

כמו כן, לגישתנו, אוכלוסיית בעלי מוגבלויות מופלית באופן כפול בגלל היותה חלק מהנראות הערבית במדינת ישראל וגם בשל הקשיים והמגבלות שהם מתמודדים איתם.

אמל, תוכל לתת לנו נקודות עיקריות לגבי המצב?

אני אתייחס לשתי נקודות עיקריות, לנושא התשתיות וכוח אדם, אבל לפני כן, דובר על פערים, אז אשמח כדי לסבר את האוזן ולהגיד כמה מספרים שגילינו אותם במהלך המחקר שלנו על פערים. אנחנו השווינו בין ישובים ערבים ויהודים שהם באותו גודל, באותו סולם סוציו-אקונומי. הנתונים הם אולי לא מפתיעים, כך שבצפת יש פי 13 יותר קווים עירוניים מאשר בטמרה, בתדירות שהיא גבוהה ב-7.5 מהרשות בטמרה. בעפולה יש פי ארבע יותר קווים מאשר באום אל פאחם, שפועלים בתדירות של שלוש וחצי יותר. בכבול ואכסאל אין שירות עירוני בכלל, אם כי באור עקיבא או בית שאן שהם באותו מספר, יש ארבע וחצי ושניים וחצי יותר קווים בתדירות שהיא גבוהה מאוד. בערערה אין שירות עירוני, אם כי במגדל העמק יש תשעה קווים עירוניים. בבאקה אל גרביה אותו דבר, יש קו אחד שהוא משותף לג'ת.

עכשיו לעניין הנקודות העיקריות שרציתי להתייחס אליהן. הנושא הראשון הוא התשתיות. לפי נתוני מרכז מוסאוא, רק 50% מתקציב התשתיות נוצל במהלך התקציב המוקצב מ-922. אנחנו רוצים ומבקשים שמשרד התחבורה יתחיל בהסרת החסמים לניצול התקציבים האלו.

כמו כן בכל הקשור לתוכנית אב, אנחנו מברכים על קידום תוכנית האב, אם כי עדיין לא ברור לנו האם תוכן תוכנית אב בכל היישובים הערביים אשר תשמש לתקצוב ותעדוף התחבורה הציבורית ומה יהיה תוקף של התוכנית הזו, האם היא רק תשמש למיפוי או לאחר מכן היא תשמש לתקצוב ותחליף את שיטת התקצוב הקיימת היום, המכונה טבלאות - - -. הסוגיה הזאת היא מאוד חשובה לחברה הערבית בגלל שפעם ראשונה אנחנו נקבל תמונה ברורה לנוכח מצב התשתיות וצפי התקציב כדי לסגור את הפערים, אז נשמח לשמוע ולהיות שותפים, אני וממונה התחבורה ציבורית בהכנת התוכניות ובגיבוש - - - לאחר מכן והתעדוף של קיום התשתיות.

כמו כן אנחנו מאמינים שתשתיות הן לא פני הכול. אם נחכה לתשתיות עד שתעבור התחבורה הציבורית, זה ייקח עשרות שנים, על כן צריך מעכשיו להתחיל לפתח פתרונות יצירתיים להנגשת התחבורה לכלל האוכלוסייה ולהרחבת הכיסוי של התחבורה, כך שהיום היישובים שיש בהם תחבורה ציבורית, התחבורה עוברת רק במרכז היישוב וכל השכונות האחרות, הן להן כיסוי תחבורתי.

אמל, יש פתרונות אלטרנטיביים שאתה יכול להציע?

דובר עכשיו על שירות גמיש שהוא שירות לפי דרישה. אנחנו רוצים שיהיה פיילוט ביישובים הערביים כמו שהיום בתל אביב מנסים את הבאבל. אנחנו חושבים שהפתרון הזה יהיה מצוין ליישובים כמו אום אל פאחם או יישובים כמו שפרעם, שיוכל להנגיש תחבורה ציבורית. כמו כן, היום יש מה שנקרא ניהול מערך התשתיות. לא צריך כל הזמן להוסיף תשתיות, צריך לנהל את התשתיות ולזה צריך כוח אדם, וזה הנקודה השנייה שרציתי להתייחס אליה.

מחלקות ההנדסה סובלות ממחסור בכוח אדם אדיר. סוגיה זו באה לידי ביטוי במספר דוחות של מבקר המדינה ושל מינהל התכנון. היום משרד התחבורה אישר מינוי של ממונה תחבורה ציבורית ב-15 רשויות, כך רשויות שמעל 20,000 קיבלו מינוי של חצי משרה, ויישובים שהם מעל ל-50,000 קיבלו משרה מלאה. רוב היישובים כפי שגבירתי דיברה, הם יישובים שהם בין 10,000 ל-20,000. הם לא קיבלו מענה ואין להם כוח אדם. יש להם מחסור בכוח אדם ואין כוח אדם שנענה על התשתיות.

על כן אנחנו רצינו לשאול האם משרד התחבורה מתכנן לפתח מודל או מענה לאותם יישובים קטנים שלא קיבלו מענה במסגרת המודל הקיים, ואין להם ממונה אחראי על התחבורה הציבורית שיש בכוחו לפעול על מנת להנגיש את התחבורה ולנהל את מערך התשתיות וללוות את העבודה מול משרד התחבורה? אנחנו הגשנו מודל למשרד התחבורה, המבוסס על שיתוף פעולה בין רשויות קטנות, המציע מינוי ממונה אזורי. היו לנו שיחות עם סיון בנושא זה. נשמח לשמוע האם יש מחשבות היום במשרד התחבורה למתן מענה ליישובים אלו.

בסוגיה האחרונה שדיבר עליה אדוני, מר גבי נבון, בכל הקשור לניצול תקציב הנגשת התחנות. אנחנו יודעים שיש שונות בין היישובים ביחס לניצול של תקציב זה, אבל מצד שני זה נושא שחוזר על סוגיית כוח אדם. כאשר אין כוח אדם היכול לתכלל את הפעילות בתחום התחבורה והנגשת תחבורה, התקציב הזה מטבע הדברים לא ינוצל בגלל שמחלקות ההנדסה האלה הן עמוסות בעבודה.

אני חושבת שבסוגיה הזאת יש משהו שהוא לא ברור, שחלק גדול כנראה מהרשויות לא יודעות לגבי התוכניות האלו. אני יכולה להעיד על ישיבה באחד היישובים, שהיה צורך לקו תוך עירוני שיש בו 16 תחנות מונגשות שהיה להן תקציב, וכל הקו עומד ולא מופעל בגלל שיש צורך בהנגשת עוד חמש תחנות. אני מדברת על עירייה. לא יכול להיות מצב כזה. נכון, הבעיה נפתרה אבל לא מהמקום הזה. היינו בישיבה ונפתרה דרך נתיבי איילון, לא מהמקום הזה.

לגישתנו, יש חסמים פנימיים שהם בתוך הרשות, וכפי שהזכרתי, שהוא מחסור בכוח אדם ואולי חוסר היכרות עם מנגנוני התקצוב ואי יכולת לנצל את הכספים, אבל יש גם חסמים חיצוניים שהם קשורים במנגנוני התקצוב עצמם ומנגנוני התיעדוף לקיום וביצוע התשתיות.

יש היום שש ערים ערביות שגרים בהן אחוז לא מבוטל מאוכלוסייה הערבית, שאין בהן תחבורה ציבורית בכלל. תחבורה ציבורית היא אבן-יסוד ומרכיב יסוד כדי שנמשיך את מגמת העיור בתוך היישוביים הערביים, כך שאי אפשר לדבר על ציפוף ועל עיור ועל עירוב שימושים בלי תשתית שיכולה לתמוך גם באנשים שהולכים ברחוב וגם באנשים שנעים ברכב וגם לתחבורה ציבורית. אי אפשר לדבר על עיור בלי תחבורה ציבורית, כך שהרבה מהעתיד, התפתחות היישובים הערביים תלוי במידה רבה בפיתוח התשתיות והתחבורה הציבורית והנגשה לכלל האוכלוסייה.

אנחנו תמיד נשמח לעבוד במשותף עם משרד התחבורה ועם הרשויות המקומיות על מנת לשפר את המצב.

תודה, אמל.

עכשיו אנחנו רוצים לשמוע מהשטח את מנכ"ל עמותת אלמנארה, מר עבאס עבאס, שהוא בעצמו בן אדם שצריך את השירות הזה, שיביא לנו גם נתונים וגם מהחוויה המאוד קרובה שהוא חי בה ביום-יום. בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אני 40 דקות מנסה להיכנס לכנסת שהיא אמורה להיות נגישה, ולצערי מכניס אותי לכל מיני מסכים, אז אני מוחה בתוקף על זה שקופחתי ונשללה ממני הזכות להשתתף בגלל חוסר נגישות. אני עושה 20,000 זומים כל יום, הרבה זומים, ולצערי הזום של הכנסת לא נגיש. בתור אדם לקוי ראיה, אני מתכוון.

לעניינו, אני מצטרף לכל מילה שאמר חברי, אמל. באמת עמותת סיכוי עושה עבודה מצוינת. אנחנו בעמותת אלמנארה לקידום אנשים עם מוגבלות, העמותה היחידה בחברה הערבית שהיא שמה לה אג'נדה לקדם את זכויות אנשים עם מוגבלות. מאז היווסדה של העמותה אנחנו לקחנו את נושא הנגישות בראש מעניינו ובמיוחד נושא נגישות תחבורה ציבורית.

אני רוצה לסבר את האוזן של כולם. נושא הנגישות הוא לא עניין מלפני שנה או שנתיים. הוא קבוע מ-1998 כפרק בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, והתקנות עודכנו בשנת 2003. המועד האחרון ליישומן זה 24 בדצמבר 2013. זה אומר, מזה שבע שנים. זה מה שנמצא על הנייר מבחינת רמת החוק, אבל בשטח המצב כל כך עגום.

אנחנו מקבלים בתור עמותה דיווחים על חוסר נגישות של הרבה תחנות, על חוסר נגישות של אוטובוסים, על הרבה בעיות. אני רוצה להדגיש עכשיו פן נוסף, כי אמל יותר דיבר על החסמים החיצוניים ואכן יש הרבה מחסור בתקציבים. אני רוצה גם לדבר על הרשויות המקומיות בחברה שלי שאני שייך אליה. אני פשוט מבקש ומצפה מהנציבות שאני הייתי שש שנים חבר בוועדה המייעצת בה, ומשרד התחבורה ואנחנו כארגון שטח, לשנס מותניים הן ברמה של אכיפה, כך שהחוק שהיה אמור להיות מיושם מלפני שבע שנים לכל המאוחר, עדיין לא מיושם, אז יש חובה באמת לעשות יותר פיקוח מדויק.

יחד עם זאת, אני רוצה לספר על משהו. אני בתור אדם עם מוגבלות, אפילו אם הנגשתם לי את התחנה, עשיתם לי אותה כמו ארמון, זה לא מספיק לי. חשוב לי מאוד גם שאני אקבל שירות מכובד, שווה, בטוח, עצמאי, וזה כרוך בהרבה הסברה, שאני פה מבקש ממשרד התחבורה ומהנציבות שישקיעו משאבים. אין דבר כזה שעושים הסברה דרך שיחת טלפון אחת או דרך הדרכה אחת. אני עשיתי מאות הדרכות לנהגי אוטובוס. להגיד לכם שאני מסופק? כמובן שלא. עדיין יש השפלות, יש העלבות של נהגי אוטובוס. זה חלק מהנגישות. הנגישות היא לא רק הנגשה התחנה הפיזית. הנגישות היא שאני אעלה לאוטובוס ורוצה להגיע מנצרת לאוניברסיטה, אני רוצה להגיע בצורה בטוחה, עצמאית, שוויונית ומכובדת.

אני רוצה לשתף אתכם על לא מעט מקרים שאני בעצמי חוויתי על בשרי מיחס מאוד מעליב ומפלה, לכן אני רוצה פשוט לבקש ממשרד התחבורה ומהנציבות ומהשלטון המקומי ומכל הגופים, לקדם מערך של הדרכות גם למפעילי האוטובוס, החל מההנהלות עד לקהל הקצה שזה נהגי האוטובוס, כי בלי זה אנחנו נמשיך בתור אנשים עם מוגבלות להיות מאותגרים ומופלים פעמיים.

אני פשוט מתפלא. לפי החוק, ניתן עשור לרשויות המקומיות ולמפקחים, ובהיוועצות עם הנציבות, לסיים את העבודה. אנחנו שבע שנים או שש שנים אחרי העשור הזה והמצב עדיין עגום. 2020 ואנחנו באמת לא רואים אור בקצה המנהרה כל עוד אין, מה שנקרא, עשייה ורצינות ושיתוף פעולה מתמיד מכל הכיוונים.

בכל זאת אני תמיד אופטימי ומבקש להיות אופטימי, לכן אני רוצה לקרוא זעקה של האנשים עם מוגבלות. שום דבר עלינו בלעדינו. כל עוד אתם לא משתפים אותנו בצורה מאסיבית ומקסימלית, הדברים לא ישתנו. יש חשיבות למעורבות כבירה, ואני מבקש מאימאן שאני מודה לה שהיא נתנה לי את ההזדמנות, שכל ועידה וכל החלטה, צריך שיהיו בה אנשים עם מוגבלות מהשטח, שיישמע קולם, כי בסופו של דבר השירות הוא נעשה עבורם. אמנם הוא יכול לשרת את כולם, גם מבוגרים, גם זקנים, גם אימהות עם ילדים. זה משנה את פני השטח, חברים. תודה רבה.

תודה רבה. אין ספק, דברים חשובים. כל הנושא של השותפות וכל הנושא של ההסברה ומערך ההדרכה הם דברים מאוד מאוד חשובים באותה רמה של התשתיות. תודה רבה, עו"ד עבאס.

נמצאת איתנו תמר קינן, מנהלת עמותת תחבורה היום ומחר. כן, בבקשה.

נעים מאוד וכל הכבוד על הדיון החשוב הזה. אנחנו בתחבורה היום ומחר מרכזים פורום של רשויות ערביות באשכול השרון, שכוללות את ג'לג'וליה, כפר קאסם, כפר ברא, טירה, טייבה וקלנסווה, בשנה האחרונה.

אחד, זה הנושא של המידע, הפרסום לציבור, גם לכלל הציבור ובוודאי לאנשים עם מוגבלויות. עם כל השינויים שהיו בתחבורה הציבורית, אנשים כבר לא ידעו מתי עומד להגיע אוטובוס. גם נציגי הרשויות פנו למשרד התחבורה ולמפעילים וקיבלו כל מיני פרסומים מאוד לא נגישים. משרד התחבורה צריך לעשות פה עבודה הרבה יותר משמעותית של שלטי חוצות, של הנגשה בכל האמצעים השונים שיגיעו לקהלים מגוונים.

אני קוראת למשרד התחבורה לשים דגש מאוד מאוד משמעותי על העניין הזה, כי אחר כך מה יקרה? אחרי שנה–שנתיים שקו מתחיל לפעול, ואפילו אחרי שינויים של קווים, לא עשו פרסום כמו שצריך. הקווים האלה ייסעו ריקים כי אף אחד לא יודע מתי הם מגיעים, מתי הם לא מגיעים וכו', ואז אנחנו נגיע למצב שיגידו, טוב, אף אחד לא צריך את הקווים האלה. עובדה, אף אחד לא משתמש בהם.

נושא שני זה עניין של הטיפול ברב-קו. אמנם היום יש כל מיני דרכים להטעין את הרב-קו, אבל ילד שמגיע לגיל חמש צריך שיהיה לו כרטיס רב-קו שהוא יזכה להנחות הראויות. מה שקורה בכל שש הרשויות האלה, אפילו בטייבה שיש שם כ-50,000 תושבים, אין עמדת שירות אחת מאוישת שבה אפשר לטפל ברב-קו שהתקלקל או לעשות רב-קו, וצריך לנסוע לערים היהודיות הסמוכות.

הרשויות ביוזמתנו הוציאו מכתב למשרד התחבורה בעניין הזה. לא התקבל עדיין מענה מסודר. אני קוראת לגבי נבון ולסיון הנדל, ידידיי, לראות שבאמת הרשות הארצית לתחבורה ציבורית לא רק מוציאה מענה אלא גם מקבלת החלטה להקים מוקדי שירות מאוישים לרב-קו. הרשויות מצידן מוכנות להקצות שטח בתחומי הרשות לטפל בדברים האלה.

נושא נוסף זה הטיפול בתוספות שירות. מאחת הרשויות הוגשה בקשה לתוספות שירות. קיבלו תשובה שהבקשה מאושרת בכפוף לתקצוב ולאפשרויות תפעוליות. אלה תהליכי עבודה שאי אפשר לעבוד ככה. נציגי הרשויות הם לא מומחים לתחבורה. מקבלים תשובה כזאת, לא יודעים מה לעשות איתה. שוב אני קוראת לגבי נבון ולסיון, באמת לענות בצורה הרבה יותר קונקרטית עם תאריכים, עם באמת התייחסות הרבה יותר עניינית שתאפשר לאנשים שבאמת עושים מאמץ אדיר - - -

אוקיי, תיכף אנחנו ניתן לגבי להרחיב, אבל אני מבקשת אם אפשר, שתשימי את הנקודות העיקריות.

נקודה נוספת, קודם כל אני ממש מברכת על קיום הוועדה הזאת. היא חשובה בצורה בלתי רגילה. אני הייתי מאוד שמחה אם היא תקבל מהגורמים הרלוונטיים דיווח חצי-שנתי על ההתקדמות בנושאים השונים הקשורים לתחבורה הציבורית ברשויות הערביות.

תודה.

נמצאת איתנו תמר, מפקחת ארצית מנציבות שוויון לזכויות לאנשים עם מוגבלויות.

בוקר טוב, האמת שעבאס עבאס מאלמנארה, פחות או יותר גנב לי את כל מה שרציתי לומר. אני באמת חושבת שאחד הדברים המאוד מהותיים זה הדרכות עובדים לצוותי הנהגים. אחד הדברים שמאוד משמעותי בעיניי הוא העובדה שהתקנות בתוקף כבר מ-2003 והן לא באו בהפתעה לאף אחד. זה אחת מהתקנות הראשונות שאושרו, מתוך ההבנה שאדם עם מוגבלות, העצמאות - - - להגיע מקום למקום באופן מכבד ועצמאי ואם זה לא קיים, פשוט לא מתאפשר.

דיברו פה על המיניבוסים, על השאטל לפי דרישה. אני לא בטוחה עד כמה ברור שהשאטלים האלה חייבים להיות נגישים, שהמיניבוסים האלה יאפשרו לאדם עם מוגבלות, בעיקר במוגבלות תנועה, לעלות על הרכב ולהגיע לאן שהוא צריך להגיע. זה נראה לי נקודה מאוד משמעותית.

דבר נוסף שרציתי להעלות פה, אנחנו פועלים גם באופן יזום באכיפה וגם על בסיס של פניות ציבור. מהחברה הערבית אין לנו מספיק פניות ציבור, אז מאוד הייתי מבקשת מהפעילים החברתיים שנמצאים פה איתנו, אנחנו עושים עבודות הסברה ואנחנו כן נפגשים עם נציגים מהחברה הערבית ויש לנו עובדים שלנו שהם דוברי ערבית ונמצאים בקשר עם נציגים חברתיים, אבל מאוד מאוד חשוב להעלות למודעות את היכולת של אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית לפנות אלינו על מנת שנטפל באופן פרטני בכל פניה.

תודה.

נמצא איתנו עמאר רשרש, ראש מינהלת הגליל והנגב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. בבקשה.

שלום לכולם, אני מבקש להתייחס למה שאמל העלה בנושא התוכנית האסטרטגית של יישובי המגזר.

נתיבי איילון, החברה שהיא בעצם מחליפה את החברות המנהלות היום שקיימות, היא עשתה פיילוט. היא סיימה אותו לפני בערך חודשיים-שלושה בשלושה יישובים, והיא כרגע מבצעת בעצם ביקור בכל היישובים של המגזר על מנת להכין תוכנית אסטרטגית שהיא תשקף את המצב הקיים היום ומה משרד התחבורה הולך להשקיע בשנים הקרובות עד 2030 ביישובים.

תכלית התוכנית הזאת, א', הם מבקרים בכל ישוב, וכל יישוב, יש לו את ההזדמנות להציג את הצרכים שלו, לעשות מיפוי על כל הצרכים התחבורתיים הן בהיבט של תחבורה ציבורית, הן בהיבט של הזרמת תנועה, לעקוף גרעין הכפר וכל ההיבטים התחבורתיים בתוך היישוב. בתהליך הזה יהיה גם שיתוף ציבור ובסופו של דבר בכל יישוב תהיה רשימה של פרויקטים שבעצם הם מתועדפים, מה הכי חשוב לבצע בתוך היישוב לפי עדיפויות, א', ב', ג' וכך הלאה. זה דבר אחד. בסופו של תהליך אנו נוכל לדעת מה מצבנו במגזר וכמה כסף וכמה תקציב צריך בכדי באמת לעלות רמה ממה שנמצא היום.

הדבר השני שזה באמת גם חשוב, מה שהתייחס לטבלת אקסל, זה לעשות תעדוף בכלל המגזר שהוא יביא את הפריט החשוב ביותר בתוך המגזר, לבצע אותו ראשון ולתקצב אותו ראשון ולאו דווקא על פי טבלת צדק או טבלת השקעה ביישובים, אלא באמת לפי הנחיצות התחבורתית לאותו פרויקט ביישוב הזה. זוהי תכלית התוכנית.

אני מקווה שבסוף 2021 תחילת 2022 נוכל לראות את התוצאה של התוכנית הזאת. הצוות של נתיבי איילון כפי שאמרתי, מסתובב ביישובים. חשוב להגיד ליישובים להתכונן ולהכין את עצמם. יש להם הזדמנות פה להעלות את כל הדברים שלהם בנושא התחבורה.

תודה רבה.

מר גבי נבון ביקש להרחיב קצת אחרי מה ששמע. כן, בבקשה.

רציתי להרחיב קצת על הדרכות הנהגים. נועה גם כן הזכירה את זה קודם באופן כללי, אבל אני רוצה לומר שעד היום הדרכות הנהגים מתבצעות על ידי מפעילי התחבורה הציבורית. המפעיל מחויב בהתאם להסכמים איתו, למספר שעות בשנה כדי להדריך את הנהגים שלו. יש להם, כל אחד, את הסילבוס שלהם, את מה הם מדריכים, באיזה נושאים ומה הם עושים.

משרד התחבורה לשנה האחרונה החליט לקחת את ההדרכות על עצמו. אנחנו החלטנו שאנחנו מעבירים הדרכות לנהגים האלה. כל נהג ונהג יצטרך אחת לשנה לעבור הדרכה מסוימת שלנו בת עשר שעות. אנחנו נמצאים בהליך של קול קורא שכבר הוצאנו למכללות בארץ. אנחנו נמצאים בבדיקת ההצעות של הקול קורא הזה, של הרבה מכללות שכבר הציעו לנו. לאחר שאנחנו נחליט מי המכללות שיתנו את השירות עבור ההדרכות, אנחנו יחד איתם נכין סילבוס, נכין תוכנית הדרכות עם מדריכים מוסמכים מורשי נגישות, גם בנושא הנגישות, גם בנושא השירות וגם בנושא בטיחות הנוסע באוטובוסים. זה דבר אחד שלא היה קיים עד היום. בשנת 2021 נתחיל לעשות גם את ההדרכות האלה מבחינה זאת לנהגים.

אני חושב שזה אחד הדברים הטובים שנעשה, לקחת את ההדרכות עלינו. לפי תלונות ציבור אם יש, ובכלל באופן כללי, להעביר לנהג עשר שעות בשנה בנושא אחר.

הנקודה ברורה. תודה רבה.

נציג משרד הכלכלה והתחבורה, סמנכ"ל רשות הבדואים, ליאור. לא נמצא? דווקא מקום מאוד מוזנח שצריך לתת עליו לא רק דעה, אני חושבת אפילו דין.

נמצאת איתנו גברת לרה פארן, ארגון 15 דקות לקידום התחבורה הציבורית. בבקשה.

אני גם מאוד מאוד מברכת ונרגשת על הוועדה החשובה הזו שמתכנסת היום. אני חושבת שיש המון המון מה לעשות בתחום הזה, תוצר באמת של הזנחה של שנים רבות בחברה הערבית.

אני רציתי לתת דגש על שני דברים. דבר ראשון זה הנושא הזה של הקשר עם הרשויות המקומיות, שמשרד התחבורה הציג אותו כחסם משמעותי בקידום בעצם גם נושא הנגישות בפרט וגם נושא התחבורה הציבורית בכלל. הנושא של קשר עם הרשויות המקומיות, בין משרד התחבורה לרשויות המקומיות זה נושא שחוזר על עצמו גם בחברה היהודית אבל כנראה שבחברה הערבית, על אחת כמה וכמה. מהניסיון שלנו ניכר שמשרד התחבורה לא מכשיר את הרשויות המקומיות לפעול לשיפור התחבורה הציבורית, לא נותן הכשרות לממוני התחבורה הציבורית, לא עורך סקרים עם הציבור הערבי לראות מה הצרכים האמיתיים שלהם בשביל לשפר את התחבורה הציבורית, אלא יש איזה שהם תקציבים שיושבים שם, ויש איזשהו קצר בתקשורת בין משרד התחבורה לבין הרשויות המקומיות.

פה אני חייבת להגיד, לרה, שזה לחלוטין לא תואם את המציאות ואני אשמח להרחיב אחר כך כמו שגם הרחבתי קודם לכן.

כי אני שומעת פידבקים אחרים מרשויות מקומיות. אני אשמח לשמוע את תהליך העבודה, איך עושים את ההכשרות, האם יש ישיבות חודשיות או שבועיות איתם, כדי להבין קצת יותר איך זה קורה. זה דבר ראשון. באופן כללי, העניין הזה של להעביר אחריות לרשויות המקומיות ומהן למשרד התחבורה, זה בעיה שתמיד יוצרת איזשהו קצר שלא מאפשר התקדמות לשיפור.

דבר שני ואולי הוא נשמע קטן אבל מבחינתנו הוא מאוד בסיסי. אפילו טופס תלונות הציבור של משרד התחבורה על בעיות התחבורה הציבורית, אפילו הוא לא מתורגם לערבית, כך שאם יש תקלות או אם יש דברים שהציבור הערבי רוצה להציף מול משרד התחבורה, מי שלא קורא וכותב בעברית בקלות, זה לא נגיש לו. אני חושבת שזה צעד חשוב שצריך לנקוט ולהנגיש את המידע בשפה הערבית. ברור לנו שיש פה הרבה עבודה והיא לא פשוטה לכל הגורמים, אבל ככל שמנגישים יותר בשפה, כולל עובד משרד התחבורה שדובר ערבית ויכול יותר להיות מעורה במה שקורה בחברה, זה יכול לשפר את המצב.

אנחנו אתכם. אנחנו עוקבים אחרי הנושא. כמו שתמר קינן אמרה, אנחנו נשמח לראות שיש איזשהו דיווח של משרד התחבורה על דברים שקורים בינם לבין הוועדה.

תודה.

נמצא איתנו אמיר וייס, מנהל אגף מדיניות ממשלתית. נשמע מה המדיניות של הממשלה בנושא לפני שאנחנו נשמע את אגף תקציבים.

בוקר טוב ליושב-ראש הוועדה, אני מברך על עצם קיום הדיון. אני מנהל אגף מדיניות ממשלתית ברשות לפיתוח כלכלי למיעוטים. אני מנהל את החלטה 922, בין היתר בתחום של התחבורה.

קודם כל אני רוצה לציין את שיתוף הפעולה המצוין שיש לנו עם משרד התחבורה על כל הגורמים שלו, אם זה תשתיות, אם זה תחבורה ציבורית, אם זה בטיחות בדרכים, רשרש, סיון, שרון, שניר וכו'.

כולם מדברים על 922. אנחנו התחלנו את שיתוף הפעולה עם משרד התחבורה עוד בחומש הקודם ב-2010, שם תבינו באיזה מצב היינו. שם בעצם שלושה יישובים ערביים סך הכול היו מחוברים לתחבורה ציבורית. במהלך העשור האחרון יש צמצום משמעותי של הפערים בתחום.

שמענו על העשור האחרון. אנחנו רוצים לשמוע על העשור הבא, על חמש השנים הבאות.

נכון, בדיוק. כמו שאמרתי, יושב-ראש הוועדה, עדיין ישנם פערים. פערים, לא סוגרים אותם לא בחומש ולא בשני חומשים. מבחינת הצפי לעתיד, וזה אני חושב אחת הבשורות היותר משמעותיות, אנחנו עובדים עם כל אחד מהגורמים השונים במשרד התחבורה, אם זה תשתיות, אם זה תחבורה ציבורית, אם זה בטיחות בדרכים שלא עלה פה אבל זה לא פחות חשוב, כי למשל 30% מההרוגים בתאונות הדרכים הם מקרב האוכלוסייה הערבית. אנחנו עובדים בימים האלה ובחודשים האלה ביחד לקראת החומש הבא. אנחנו קוראים לזה 923, זה יהיה החומש הבא, שבו אנחנו מתכוונים להכניס את כל הנושאים האלה, כל הנושאים שעלו, כל הצרכים, כל הפערים וכו' כדי שבאמת לקראת החומש הבא, אני לא יכול להגיד בוודאות שזה יהיה 100% סגירה של פערים, אבל נתקדם ל-100% הזה. זו המטרה שלנו.

מה היעד שהיה עד ל-2020 לסגירת הפערים?

היעד שהיה עד ל-2020 הוזכר גם בדברים שנאמרו על ידי נציגי משרד התחבורה. לא דובר שם על 100%. גם אי אפשר להגיע ל-100% תוך חומש.

אני יודעת שאי אפשר להגיע ל-100% אבל היה יעד מסוים. כמה הושג ממנו?

אנחנו פחות או יותר לדעתי עומדים היום על סדר גודל של כ-70%–80% מבחינת היעדים שאליהם רצינו להגיע.

יש דוח שמפרט את מה שנוצל, מה שבוצע ובקשר למה שלא נעשה, למה לא נעשה? מה החסמים? איך אפשר להתגבר עליהם? יש הערכה?

הדברים הוצגו על ידי נציגי משרד התחבורה. אין בעיה לשלוח את זה.

לא בדיוק.

אין בעיה לשלוח כל מידע מפורט.

אפשר לשלוח קובץ מבחינת ההישגים.

אוקיי. אם אפשר גם לקבל עם הדבר הזה גם מה התוכנית לחמש השנים הבאות.

לגבי התוכנית לחמש השנים הקרובות, את לא יכולה לקבל מאחר וכמו שאמרתי, זה כרגע נמצא בדיונים והכנה מול משרד התחבורה.

כשיש דיונים על תוכנית שהיא כוללת לחברה הערבית, האם יש שותפים מתוך החברה שהם לא רק העובדים שבתוך המשרד, למשל ועד ראשי הרשויות, ארגוני אזרחים שזה העבודה והמומחיות שלהם?

בוודאי. כבוד היושב-ראש, זה היה ברור לי מאליו אבל אני אציין את זה. כל עבודה וכל תוכנית, לא משנה באיזה תחום, שאנחנו מקדמים ברשות, נעשית ביחד, חוץ ממשרדי ממשלה, עם ועד ראשי הרשויות, רשויות, גורמים מהמגזר השלישי וכו'. זה בהחלט נעשה.

רק חשוב לי להדגיש, זה פחות עלה פה בדיון הנוכחי, שחלק מרכזי שחשוב לנו להכניס לתוכנית הזאת, זה כל הנושא של הבטיחות בדרכים. הוא כמעט ולא קיבל מענה ב-922. זה חשוב מאחר וכמו שאמרתי, כ-20% מהאוכלוסייה הערבית לעומת מספר ההרוגים מקרב האוכלוסייה, היא מעל 30% ולכן זה תחום מאוד מרכזי שלא עלה פה אבל אנחנו בהחלט רוצים לתת לו - - -

יהיה דיון מיוחד לנושא הזה.

אוקיי, בסדר. תזמינו לנושא גם את הרשות לבטיחות בדרכים שיציגו את התוכניות שלהם.

תודה רבה.

נמצאת איתנו נציגת משרד האוצר, מעין.

נכון. אני רכזת צוות פנים והחלטות 922 ו-2397 והחלטות ההמשך של החברה הערבית והחברה הבדואית. אני אגיב בעיקר לגבי תוכנית ההמשך, תוכנית 922, העמידה ביעדים שלה. אני חושבת שזה באמת תמונה שנכון שהוועדה תקבל, והגוף שיכול לתת אותה בצורה המיטבית זה הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית.

לגבי החלטת המשך, ממש בשבועות האחרונים התקבלה החלטה להמשיך את החלטת ההמשך ל-922 לשנת 2021. אנחנו נמצאים כרגע בשנת תקציב המשכי, והחלטת המשך יותר מהותית דורשת כמובן מעבר לעבודה המקצועית ובחינת החסמים שהיו בהחלטת ממשלה 922 והקשיים בביצוע ונקודות שיש לשפר, דורשת גם החלטה של הממשלה. אנחנו, הגורמים המקצועיים, החלנו בעבודה המקצועית הזו ובשנה הקרובה אנחנו נקדיש אותה לעבודה.

אני מזמינה גם את הוועדה לשאול ולקבל על זה תמונה. גם נכון שאנחנו נשב עם כל הגופים, אנשים מתוך החברה הערבית כמובן, ונעבוד, ואני מקווה שזה גם תפקידנו, ללמוד וליישם מתוך החלטת הממשלה הקודמת, לראות מה הצליח ומה פחות ואיך למקד מאמצים, כך שתוכנית החומש הבאה תהיה טובה יותר, וכמובן כל זה בכפוף להחלטה של מקבלי ההחלטות והדרג הפוליטי.

השאלה באותו רצף שאת מדברת עליו עכשיו, האם יהיה יותר תקציב לתשתיות?

זאת שאלה שאין לנו את היכולת לענות עליה. אני יכולה להגיד מה אנחנו אולי נמליץ בהמשך אחרי העבודה המקצועית שלנו, ואת זה אני גם לא יודעת להגיד בינתיים, אבל כמובן שבסוף ההחלטה תהיה של הדרג הפוליטי.

לפחות מהדרג המקצועי, ממה שאתם רואים, לא חושבים שיש צורך להשקיע יותר בתשתיות בחברה הערבית? שזה דבר שאפשר להמליץ.

אני לא יודעת לומר את זה עדיין.

אוקיי, תודה רבה.

רצית להגיד משהו, נכון?

כן, רציתי לחדד לגבי מספר נושאים שהעלו, להתייחס אליהם. אז קודם כל נאמר פה לגבי הקשר עם הרשויות. בהחלט הצגתי את זה שזה חסם. זה חסם, אני חושבת שהוא לא רק בתחבורה אלא כל מערכת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, וכן אנחנו באים להתמודד עם החסם הזה, כמו שאמרתי, בצעד שהוא ייחודי והוא ראשוני. דווקא פה ביישובי החברה הערבית, הם אלה שמובילים. מונו 20 מתאמי תחבורה ציבורית ברשויות המקומיות כדי שיהיה שם איש קשר שמתוגמל לשם זה, שמקבל שכר עבור היכולת לאתר חסמים בנושא ולייצר את הקשר הטוב יותר איתנו. הם קיבלו כולם הכשרה.

החוזים שלהם מסתיימים בסוף השנה.

נכון.

יש צפי להעסקתם לשנה הבאה?

אנחנו מעוניינים להמשיך ולחדש אותם. אנחנו "על זה", מה שנקרא, כדי להמשיך.

יש תקציב שהם ימשיכו את העבודה שלהם?

זה נמצא בבקשה תקציבית שלנו ואנחנו צריכים לעשות איזושהי פרוצדורה לאשר את זה. אני לא רוצה לברך על המוגמר לפני שזה נגמר, אבל זה נושא שאמור להיפתר.

חודש, והשנה מסתיימת.

כן. לצערי, אנחנו כולנו מכירים את העולם - - -

אז אולי נציגת האוצר תיתן לנו תשובה?

זה לא אצל מעין אבל אנחנו יד ביד עם האוצר ומטפלים בזה. לא מאמינה שתהיה שם בעיה. אם תהיה שם בעיה, אנחנו נשמח לשלב ידיים בעניין הזה, אבל כן יש שם פיילוט שנעשה והאנשים הזה הוכשרו לתפקיד. הם מלווים על ידי הצוות שלנו ומלווים בהדרכה מוסדרת אחת לרבעון ובתהליך שוטף איפה שצריך, אז בהחלט אנחנו מקדמים ומשמרים את הקשר הזה עם הרשויות המקומיות, כמה שניתן.

אוקיי. שאלה אחרונה לגבי הצפי לגבי הנגישות בתוך החברה הערבית, בתוך תוכנית האב הכוללת.

חשוב לי לציין, כי אולי היה נשמע פה כאילו לא עמדנו בהוראות החוק. בהוראות החוק אנחנו עומדים. השאלה אולי היא שאלה אחרת, האם החוק - - -

אנחנו עומדים, אבל ב-70% מהיישובים לא עומדים. אפילו יותר.

איפה שיש, עומדים בהוראות החוק. האם זה שאפתי מספיק? האם זה טוב מספיק?

זה אפילו לא מספיק. אנחנו לא מדברים על טוב. כולנו יודעים את העובדה הזאת.

אמרנו מפורשות, נאמר פה בכמה מקרים, יש עוד דרך ארוכה שעלינו לעבור, אבל איפה שנכנס שירות עירוני, הוא נכנס כשירות נגיש לאנשים עם מוגבלויות. צפויות הרחבות במקומות נוספות שציינתי אותם, בטייבה, בעראבה, בבאקה, בתל שבע. אנחנו בהרבה מקומות הולכים להרחיב ולשפר את השירות העירוני, וכן, זה ריצה למרחקים ארוכים, בוודאי. יש פה עוד הרבה מאוד לעשות.

אוקיי, תודה רבה.

אני רוצה להודות לכל מי שנמצא והיה איתנו בפגישה הזאת. תודה למרכז המחקר על התרומה. עידית, תודה רבה לך על הליווי והעזרה.

אני רוצה לקרוא את הסיכום של הישיבה. הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה להעביר אלינו את תוכנית האב שגיבשה לתחבורה ציבורית בחברה הערבית, עד ליום ה-1 בדצמבר 2020.

הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה להעביר אלינו דיווח בכתב על ניצול תקציב הנגשת תחנות אוטובוסים לאנשים עם מוגבלות בחברה הערבית, ובה לפרט ככל הידוע על חסמים ביישובים בהם לא נוצל התקציב, עד ליום 1 בדצמבר 2020.

הוועדה קוראת למשרד התחבורה לתת מענה למינוי ממונה תחבורה ציבורית גם ביישובים קטנים מ-15,000 תושבים בהם לא מונה ממונה, ומציעה לשקול את ההצעה למנות ממונה אזורי. הוועדה מבקשת לקבל תשובה עד לתחילת דצמבר לגבי המשך עבודתם של הממונים לתחבורה ביישובים הערבים.

הוועדה קוראת למשרד התחבורה להאיץ את הקמת מערך ההדרכה החדש למתן שירות לאנשים עם מוגבלות, לנהגי תחבורה ציבורית. הוועדה סבורה שיש להדריך בנוסף, דרגים נוספים שיש להם קשר לנושא של תחבורה ציבורית, לאנשים עם מוגבלות.

אני רוצה לבקש מהמשרד שיחשוב על פתרונות יצירתיים, איך שנאמר קודם, לגבי הנגשת השירותים גם במקומות שאין אפשרות לתחבורה ציבורית ולאוטובוסים רגילים. אני חייבת להגיד שבשבוע שעבר הייתה לי ישיבה עם חבר הכנסת סמי אבו שחאדה כהכנה לישיבה הזאת, שנבצר ממנו להגיע לישיבה ולהעלות דברים, ואחד הפתרונות שאני רוצה להעלות כאן זה באמת הנגשת מוניות בתוך היישובים, ולא רק בתוך היישובים הערביים בכלל, גם בתוך היישובים הערביים שהמצוקה כל כך קשה.

אני חושבת שעל משרד התחבורה לעזור בתהליך הזה כדי לעזור לאותם בעלי מוניות שיהיו מונגשים. אני חושבת שזה שירות נחוץ וגם נגיש. זה שירות שאפשר לעשות אותו, ולא מחייב כל כך הרבה תשתיות. זה מחייב לעזור לאותן מוניות בסבסוד, במימון. צריך לבחון את ההצעה הזאת בצורה מאוד רצינית, כי אני חושבת שזה יכול להביא לפתרון מהיר לאותם אנשים. זה יוצא משתי נקודות הנחה בסיסיות: הדבר הראשון זה העיקרון והבסיס של כבוד ושוויון לאדם באשר הוא, ולא משנה אם הוא סובל ממוגבלות או לא. הדבר השני, זה באמת יכול להביא לפתרון ולרווחה ולהקלה תעסוקתית וחברתית לכלל האוכלוסייה ובמיוחד לאנשים עם מוגבלות.

אם אנחנו מדברים על הסוגיה של המוניות, נמצא איתנו גלעד ישראלי, מנכ"ל טיבאס. נשמע מה יש לו להציע לנו בנושא. בבקשה, למרות שאנחנו בסיכום, אבל כיוון שהדבר מאוד חשוב.

כן, זה בדיוק הנקודה שעליה דיברת עכשיו. תודה על זכות הדיבור.

מה שאנחנו עושים זה שירות של נסיעות משותפות במוניות, שאנשים היום מזמינים דרך האפליקציה ואנחנו מחברים אותם ביחד. יש מוניות שהן מוניות מונגשות. בהרבה מקומות, בעיקר מקומות עם בעיות תשתית, יש מקומות שאוטובוסים לא יכולים להיכנס לתוך הרחוב.

בתוך היישובים הערביים יש מוניות מונגשות?

כן, יש מוניות מונגשות. לפעמים יש מחסור במוניות מונגשות באזורים מסוימים אבל בטח ובטח אם מסבסדים - - -

אני עד עכשיו לא פגשתי אף מונית בשום יישוב ערבי. אני שמחה לשמוע שיש ואשמח גם שתגיד איפה זה נמצא, שאנשים גם ידעו. אנחנו בשידור חי.

כן, יש כל מיני הגדרות של כמה מוניות מונגשות חייבות להיות ונמצאות ברחוב. יש באמת הרבה תלונות של מחסור במוניות מונגשות, אבל המוניות האלה קיימות, בטח ובטח אם באים ומסבסדים שירות כזה ואומרים לנהג מונית, אוקיי, אנחנו משלמים לך, זה לא על פי דרישה, משלמים לך בשביל שתהיה באזור מסוים.

אנחנו מדברים על שירות מסובסד, אז ודאי וודאי שאפשר לסבסד מוניות מונגשות שיהיו דווקא באזורים ספציפיים שבהם אנחנו יודעים שיש בעיות קשות יותר בתחבורה הציבורית ובהנגשת תחבורה ציבורית, ובטח ובטח אם יש כל מיני בעיות תשתיות, בין אם זה הכבישים שהזכרתי, שהם אולי צרים מדי לאוטובוס או כל מיני דברים כאלה. אפשר להביא מוניות מונגשות שזה יהיה פתרון הרבה יותר זול וגם הרבה יותר אפקטיבי בסופו של דבר. בן אדם עם מוגבלות שנמצא באותו אזור וצריך ללכת רחוק עד שהוא מגיע לאוטובוס, במקום זה המונית המונגשת שהיא שיתופית, מגיעה עד אליו וכל זה בלי המון תחנות או מסלול מסורבל, כי זה לפי דרישה.

תודה רבה.

אני רוצה להמשיך בהמלצות. שמענו מעמותת סיכוי על המחסור בכוח אדם. אני כאן באמת רוצה להמליץ למשרד התחבורה ליזום בתוך התוכנית הבאה עידוד, תמריצים לסטודנטים שילכו ללמוד את אותם נושאים שאנחנו צריכים כדי להתגבר על הסוגיה של המחסור בכוח אדם שהוא מומחה בתוך החברה הערבית.

הדבר השני שאני רוצה להעלות ולהמליץ, זה כל הנושא של הנגשה מבחינת השפות. אנחנו יודעים שקיים מחסור רב ולא בכל המקומות ולא בכל השפות. נכון, מה שנעשה חדש, זה קיים. צריך לעשות מיפוי ולראות איפה יש מחסור ולסגור את הפער בקיים.

הדבר הנוסף שגם שמעתי עליו מאנשים שסובלים ממוגבלות, שהרבה פעמים נהגי אוטובוס מגיעים לתחנות ולא מזהים ולא מחכים עד שעולים אנשים עם מוגבלות, אז לבדוק אפשרות לשים אפליקציה בתוך האוטובוס, שתזהה, שתסמן, שתיתן איתות לנהג שיש אדם עם מוגבלות שנמצא בתחנה, ושהוא יוכל לחכות לו כדי לקבל את השירות ולעלות לאוטובוס.

המון תודות לכולם. אנחנו נוציא סיכום מסודר. נשלח מכתב לשרת התחבורה. בנושא הזה אנחנו יודעים שהדרך עוד ארוכה וצריך לשים את הדברים על השולחן גם לפני שאנחנו נכנסים ומאשרים את תקציב 2021, וזו פנייה גם למשרד התחבורה לדרוש את התקציבים בתקציב של השנה הבאה.

תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 11:40.