פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



28
מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לקידום הבטיחות בדרכים
09/11/2020


מושב שני

פרוטוקול מס' 2
מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה
לקידום הבטיחות בדרכים
יום שני, כ"ב בחשון התשפ"א (09 בנובמבר 2020), שעה 12:30

העדר תכנית לאומית רב-שנתית לבטיחות בדרכים

חברי הוועדה: בועז טופורובסקי – היו"ר
אנטאנס שחאדה

אוסאמה סעדי
חמד עמאר
אורלי פרומן

אבנר פלור - סמנכ"ל מינהל תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

רחלי טבת ויזל - מנכ"לית, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נועם בגיינסקי - ראש מחלקת התנועה, אגף התנועה, המשרד לביטחון הפנים

אריאל הבר - רפרנט תחבורה באגף תקציבים, משרד האוצר

אסנת אלגום מזרחי - מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת

רוברט דרייצר - מנהל אגף פרויקטים ייעודיים, נתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

ניצב אלון אריה - ראש אגף התנועה, המשרד לביטחון הפנים

ראיק סאלם - ראש אגף תשתיות עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

הילה בוסקילה - משפטנית בייעוץ וחקיקה, הנהלת בתי משפט

מקס אבירם - מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

יאיר חברוני - מנהל תחום שירותי חירום והצלה, משרד הבריאות

עמיחי דרורי - מנהל תחום תשתיות ופיתוח עירוני, מרכז השלטון המקומי

ארז קיטה - מנכ"ל, אור ירוק

עמית גליטמן - מקים מיזם תהיו טובים

נעמה דניאל

עידית חנוכה

מוריה אביגד

העדר תכנית לאומית רב-שנתית לבטיחות בדרכים

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את כינוס הישיבה השנייה של ועדת המשנה לקידום הבטיחות בדרכים. הישיבה הזו מתכנסת לאור שבוע הבטיחות בדרכים שאנחנו מציינים בכנסת ישראל ובמדינת ישראל. הציון במליאת הכנסת יהיה ביום שלישי הבא אבל היום קיימנו כבר ישיבות בוועדה לזכויות הילד בנושא של היפגעות ילדים – 50% מהפגיעות של ילדים הם בתאונות דרכים – ובוועדת המדע והטכנולוגיה על השימוש באמצעים טכנולוגיים. אני אומר לרלב"ד, הרגשתי שאין שם מספיק דגש על הטעמת אמצעים טכנולוגיים.

זו ישיבה אחרונה של וועדת המשנה בזמן הקרוב שתהיה כללית. מישיבה זו ניקח את כל הנושאים המקצועיים, נחלק אותם לתתי-נושאים – תכף הממ"מ יסביר אותם – נקיים ישיבה על כל נושא ונושא ונרד לעומק. היום אנחנו ננסה לגעת בכמה שיותר נושאים.

אני רוצה להגיד לכם שככל שאני מתמקצע בנושא הבטיחות בדרכים יותר ויותר, כך אני מגלה שעם תשומת לב של אנשים שאחראיים ואם אנשים יתנו את הדין על חוסר עשייה שלהם, אנחנו יכולים להציל חיים נוספים. זה מדיר שינה מעיניי. אני חושב שזה צריך להדיר שינה מעיני מקבלי ההחלטות אם מי שאחראי על נושא בטיחות בדרכים יודע שתחת אחריותו/ה יש נושאים שלא מקודמים ובגלל אותם נושאים שלא מקודמים יכול להיות שאנשים – בין אם זה ילדים, נערים, מבוגרים, קשישים, לא משנה מאיפה במדינת ישראל, לא משנה מה המקור או מה המגזר – יכולים למות מחוסר תשומת לב.

לדעתי, חלק גדול מהבעיה – וזו גם התשובה שקיבלנו ממשרד ראש הממשלה – יש המון גורמים שאחראיים על המון נושאים בנושא הבטיחות בדרכים, לכל גורם צריך לפנות בנפרד. מישהו מתכלל את זה? לא מתכללים. אמורה להיות הרלב"ד. הרלב"ד הוא הגוף שאמור לתכלל את זה. בשביל זה היא הוקמה. אפילו בחוק נתנו לרלב"ד את הגושפנקא כגוף סטטוטורי קבוע, אבל עם זה לא נתנו אחריות וסמכות. ברגע שמסתכלים על הרלב"ד כעל גוף מייעץ – אז כשנוח מקשיבים, כשלא נוח לא מקשיבים, כשנוח באים לפגישות, כשלא נוח דוחים פגישות. זה לא יכול להיות.

תיכנסו לכל ההסבר שהיה סביב הקמת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, על העבודה שנעשתה, כל ההקמה שלה ב-2005, הכול נוצר סביב זה שיהיה גוף שיתכלל. אין מה לעשות, כשרכב מגיע לאיזשהו צומת זה גם משרד התחבורה, זה גם משרד המשפטים, זה גם משרד המדע והטכנולוגיה, זה גם משרד ראש הממשלה, זה גם משרד האוצר, זה המון-המון משרדים. גם במשרד התחבורה יש נתיבי ישראל, יש רשויות מקומיות, אז זה משרד הפנים. לא יכול להיות שכל פעם שאנחנו ננסה לגעת בנושא – וזה גם בנושאים הכי קטנים – כל אחד יאשים מישהו אחר.

אני לא אתן לאף אחד שאחראי על נושא הבטיחות בדרכים להרגיש טוב עם עצמו עם זה שהוא אומר "זה לא אני, זה הוא" כשיש לו אחריות בנושא הזה. אני אומר לכם, אל תגרמו לאסקלציה כי אנחנו עוסקים כאן בהצלת חיים. כל נושא שלא מטופל או מטופל באופן חלקי, תשובות שלא יינתנו במלואן, דברים שלא טופלו במלואם – בישיבה כעת יטופלו. אתם תלכו מכאן לעבודה, למשרד, ותטפלו בנושא כי אחרת כל אזרח במדינת ישראל יידע על כל כשל, כל כשל ניהולי, כל כשל סמכותי, כל רשלנות שיש שגורמת לכך שחיים של אנשים מסתיימים סתם.

אני רוצה שתהיה המשכיות של הוועדה כדי שלא כל פעם יבוא מישהו וימציא את הגלגל. ב-2016 ועדת הכלכלה בראשות איתן כבל נתנה מספר המלצות למשרדים השונים, אם זה משרד החינוך, משרד המשפטים, משרד התחבורה, הרלב"ד, המשרד לביטחון פנים וכו'. תכף הממ"מ יציגו את ההמלצות ואת סטטוס העמידה בהן. לצערי, הוועדה הבין-משרדית שהייתה אמורה לקום בממשלה התכנסה רק פעם אחת, ב-28 בדצמבר 2016. מאז החלטת הממשלה ב-2017 שדיברה על אלמנטים לבטיחות בדרכים לא התכנסה הוועדה הבין-משרדית.

אתמול הייתה הצעת מחליטים בממשלה – שאנחנו מברכים עליה – על בניית תוכנית לאומית שתכף הרלב"ד תפרט אותה, "50 עד 30", תוכנית לאומית רב-שנתית למדינת ישראל, אבל אסור לנו להתבשם לשנייה מהחלטת הממשלה. אנחנו צריכים שעד 120 יום תהיה תוכנית, שבתוכנית יהיו כל הסעיפים הנכונים שיתייחסו לכשלים ולדברים שלא בוצעו עד עכשיו ושעם התוכנית יהיה תקצוב רב-שנתי, כי אנחנו רואים שאפילו 5 מיליון שקל למעקות בטיחות לרוכבי דו-גלגלי לא מצליחים להשיג בגלל שאף אחד לא דיבר על תקצוב, רק מסכימים שזה חשוב. אז שיהיה כאן תקצוב ושתהיה גם אחריות. לא יכול שתהיה תוכנית ואחר כך אנחנו נרוץ וכל אחד יטיל את האחריות על מישהו אחר: זה לא אני, זה האוצר, זה לא אני, זה החינוך, זה לא אני, זה התחבורה, זה לא אני, זה הרלב"ד.

אנחנו תכף נקבל את ההסבר על התוכנית. הרלב"ד, אני מבקש מכם – הנה, אתם מקבלים כאן הנחיה מוועדה בכנסת – בתוכנית הזו אני רוצה לראות איך יש לכם גם סמכות ואחריות על ביצועה, שלא יקרה מצב שיש תוכנית, למשל שיהיו 450 ניידות במשטרת התנועה, ויש היום 250, ואחר כך אתם תגידו: לא נפגשנו אתנו, לא נתנו לנו נתונים. האחריות צריכה להיות על מי שמבצע את התוכנית.

לפני שנגיע לממ"מ אני מבקש מכולם לדבר בקצרה. יש לנו דוברים רבים, נושאים חשובים ועמוקים וננסה לתמצת אותם ככל האפשר. אני רוצה להגיד תודה לחברי הכנסת שהגיעו לוועדה: ח"כ חמד עמאר, שעוסק כבר יותר מ-12 שנה, מהיום הראשון שהוא בכנסת, בנושא בטיחות בדרכים, ומאז שנכנסתי לכנסת ואני עוסק בזה אנחנו משתפים פעולה בצורה מלאה, יש לו המון ניסיון וידע והוא לא מוותר; לח"כ אנטאנס שחאדה שאתנו חבר בוועדת המשנה, אכפתי ופעיל כל הזמן; ולח"כ אורלי פרומן.

ח"כ חמד עמאר, בבקשה.

קודם כל, אני רוצה להודות לך כשיושב-ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים. אני חושב שהנושא הזה הוא מאוד-מאוד חשוב כי אנחנו עוסקים בחיי אדם. אנחנו משתפים יחד פעולה בצורה בלתי רגילה ואני מאמין שנמשיך לעשות כן.

אני חושב שאם הממשלה הייתה לוקחת את נושא הקטל בדרכים, תאונות הדרכים והמאבק בתאונות הדרכים כמו שהכנסת לקחה את הנושא היינו במקום אחר לגמרי. אני זוכר שבכנסת ה-20 קיימנו דיונים – ואני זוכר שגם את היית שם אתנו, ליווית אותנו – כמעט לא פספסתי שום ישיבה בוועדת הכלכלה, הוביל את זה ח"כ כבל בצורה בלתי רגילה, נגענו בכל מה שצריך לגעת בנושא הקטל בדרכים ובטיחות בדרכים. התחלנו בנושאי תשתיות, הסברה, אכיפה של המשטרה, בתי משפט, רשויות מקומיות, אין נושא שלא נגענו בו. בכל נושא שנגענו בו ראינו שיש מחסור, שיש בעיה. הייתה אמורה לקום ועדת שרים בהתחלה שתטפל בכל נושא בטיחות בדרכים, אחרי זה הפכו את זה לוועדת מנכ"לים, גם ועדת מנכ"לים לא התכנסה, הפכו את זה לוועדת מומחים, גם ועדת מומחים לא מתכנסת.

מה שחשוב היום הוא שאנחנו רואים שהולכי הרגל, רוכבי אופנועים ואופניים חשמליים מהווים מעל 60% מההרוגים בתאונות הדרכים. כשאנחנו מדברים על "עיר בטוחה", לשנות את מעברי החציה ליד בתי ספר ולהוריד מהירות, ליד בתי חולים, ליד ריכוזי קשישים וילדים, נושאים שנגענו בהם – לא נעשה כלום. לא נעשה כלום.

לכן, אני מצפה בוועדה הזו – ואני לא רוצה להרחיב, אני יכול לגעת בכול נקודה ונקודה שאנחנו דנים בה היום – לדאוג שלרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תהיה את הסמכות. הצעתי גם הצעת חוק. לא יכול להיות מצב שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שאמורה לפקח על כל נושא הבטיחות בדרכים ולפקח על משרד התחבורה, תהיה כפופה לשר התחבורה. איך אתה יכול לפקח כשאתה כפוף למי שצריך לתת לך את התקציב, אתה כפוף למי שימנה אותך כמנכ"ל, ימנה אותך כיו"ר, וייכנס לכל דבר ודבר בתוך הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים?

נתתי דוגמה בבוקר שנלחמתי בעבר לא להסיר את חובת חבישת הקסדות מההורים. כשרצו לקדם ולאפשר בתל אביב השכרת אופניים הורידו את חובת הקסדות למבוגרים והתנגדתי, אמרתי שאב שצריך להוות דוגמה לבן שלו ולא יכול להיות שהוא ירכב אתו על אופניים כשהילד עם קסדה והוא לא. לכן, גם לגבי הנושא של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, היא צריכה להיות כפופה למשרד ראש הממשלה, היא לא צריכה להיות כפופה למשרד התחבורה. היא אמורה לפקח על משרד התחבורה. היא לא אמורה להיות כפופה לשר התחבורה ושר התחבורה קובע לה את סדר-יומה. היא צריכה לראות מה משרד התחבורה קבע.

אם נעבור לעבוד בצורה כזאת, בצורה מסודרת, הממשלה תיקח את הנושא כמו שאנחנו לוקחים את זה – יש יושב-ראש ועדת משנה ויש ועדת הכלכלה שדנה בזה ואנחנו מעלים את הנושא כמעט על בסיס שבועי בכנסת – אני חושב שנהיה במקום אחר. תודה לך. אני מקווה שיהיה יום מוצלח. נמשיך את זה ביום שלישי הבא במליאה.

תודה רבה, ח"כ חמד עמאר. אני רוצה רק לעדכן שסגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים הודיע שהוא לא יכול להגיע, שזה גם חלק מהבעיות שיש. אני חסיד מאוד גדול של שיתוף פעולה ופניתי גם לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. הייתה לנו גם ישיבה במשרד התחבורה עם המנכ"ל והייתה לי פגישה גם עם סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים. איפשהו מרגיש לי שהרבה פעמים עושים "וי" בשביל לעשות "וי", או שאפילו את זה לא עושים. בגלל שאנחנו עוסקים כאן בחיי אדם אין כאן זמן לאופוזיציה וקואליציה ואין כאן זמן לאגו. אנחנו חייבים לפתור את זה. לא יכול להיות שאין זמן לבוא לישיבה כזו.

אדוני היושב-ראש, יש פה נציג של המשרד.

הוא דיבר על שר או סגן שר שצריכים להיות אתנו כאן, נציג הממשלה. אני זוכר את הימים שבדיוני הוועדות בבטיחות בדרכים תמיד השר וסגן השר השתתפו. הדברים השתנו. אנחנו רואים שבממשלה הזו הכול השתנה.

ח"כ אינטאנס שחאדה, בבקשה.

הוועדה הזו חשובה מאוד. אני אשתדל לפעול כנדרש בוועדה המיוחדת כי מתחולל אסון בחברה הערבית בתאונות בדרכים, בנוסף לפשיעה והאלימות. רק השבוע היו שלושה הרוגים צעירים, אחד בכביש לאילת, שלשום ליד אוניברסיטת חיפה, ולפני שבועיים בחור צעיר בטמרה אל-זועביה. בחורים שמאבדים את חייהם בכבישים. יש בעיית תשתיות, בעיית חינוך, תרבות נהיגה. אנחנו צריכים להתמודד ולטפל ככל האפשר בכל הבעיות. אני אלמד את הנושא כי אני חדש בתחום הזה. ח"כ אוסאמה ליידי, יש לו ותק רב ממני בתחום הזה, אבל אנחנו נקדיש מאמץ כדי להיות חלק פעיל ואינטגרלי מהוועדה. תודה רבה.

תודה רבה, ח"כ אנטאנס שחאדה. תודה רבה לח"כ אוסאמה סעדי שהצטרף אלינו. ח"כ אורלי פרומן, בבקשה.

קודם כל, יישר-כוח גדול, ח"כ בועז טופורובסקי, על הנחישות שלך. מי שלא יודע, בועז מדי שבוע, בדקת הנאום מקריא בנחישות ובשיטתיות את שמותיהם של הרוגי תאונות הדרכים. לצערי, לא היה לך שבוע אחד שיכולת להקריא משהו אחר או לדבר על משהו אחר, וזה כבר מורה על גודל הבעיה. יישר-כוח גדול גם על הקמת ועדת המשנה.

מעבר לתשתיות ולטכנולוגיות המתקדמות, לאכיפה ולשפיטה, לגורם האנושי יש חשיבות מאוד-מאוד גדולה. חלק ממנו הוא כמובן בחינוך והסברה, חינוך מגיל צעיר. לכן אני פה ולכן אני שותפה גם בחלק גדול מהדיונים שלכם, כי אני חושבת שחינוך והסברה של ילדים צעירים ומבוגרים הוא חשוב. חברים, מבוגרים מהווים דוגמה אישית לילדים. בסופו של דבר כך גדלנו כולנו, עם דוגמה אישית ראויה וטובה. בכל מה שאפשר יהיה לדחוף בחינוך ובהסברה, לצד הפיתוח שצריכה מדינת ישראל לעשות בתחומים האחרים, אני אהיה שותפה. יישר-כוח גדול. מי ייתן ולא יהיה לך מה להקריא ביום שלישי הקרוב.

הלוואי, עוד לא הגענו לשבוע כזה. אפילו בקורונה לא הגענו לשבוע כזה, אבל אנחנו נגיע לזה. תודה רבה, ח"כ אורלי פרומן. ח"כ אוסאמה סעדי, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה לך על הליווי וההתמדה בנושא המאבק בתאונות בדרכים וגם על הקמת ועדת המשנה שדנה בנושאים האלה. אמנם יש ירידה קטנה במספרים אבל אני חושב שזה כמו אצלי, בוועדת המשנה לתאונות העבודה, גם שם יש ירידה אבל זה בגלל הסגרים שהיו, וגם כאן אנחנו עדים לכך שבתקופות מסוימות היו סגרים והכבישים היו ריקים. בכל זאת אפשר לברך, רחל, על כל ירידה. בוועדה לזכויות הילד קבעתם יעד של 35% הורדה – היינו בישיבה הזו לפני שבוע – בתמותת ילדים בתאונות, בין אם זה תאונות דרכים או תאונות חצר או טביעה, אני חושב שאנחנו גם צריכים לקבוע יעד כאן. אחת מהבעיות המרכזיות היא התשתיות. היינו לפני שבוע בפגישה אצל השרה – רחלי, את השתתפת – והיינו עם שלושה יישובים גדולים בחברה הערבית, אום אל פחם, עראבה וטייבה.

לפחות אתך היא נפגשת.

אתי היא נפגשת. רחל העלתה את הנושא הזה. אני חושב שכל הנהגת הציבור הערבי, בין אם זה חברי כנסת, בין אם זה ראשי ערים וראשי מועצות – את שמעת מהם – מגויסים למאבק הזה, אבל צריך הסברה ותקציב. אני רואה שהתקציב נשחק ומקוצץ. במקום להעלות את התקציבים האלה יש קיצוץ. דבר ראשון, צריך לקרוא לממשלה בנושא תקציבים להסברה, ובמיוחד להסברה בחברה הערבית. זה עוזר מאוד, במיוחד ברגע שאתה מדגיש את הנושא הזה בקרב צעירים. חברי אנטאנס שחאדה ציין שמדובר ב-286 הרוגים, כ-30%-35% הם מהחברה הערבית, שזה כמעט פי שניים מהשיעור שלנו באוכלוסייה.

אם אנחנו רוצים לקבוע יעד ולצמצם את הטרגדיה הזו צריך להשקיע במקומות שאתה מיד מרגיש שיש בהם ירידה חדה ותלולה וזה בחברה הערבית. לכן, עניין ההסברה, עניין התשתיות ועניין הכבישים האדומים. יש כבישים אדומים. אנחנו כבר מדברים על זה. במיוחד שאצלנו אין אזורי תעשייה, אין אזורי תעסוקה, ולכן האזרח הערבי נאלץ כל יום להיות על הכבישים. אני מזכיר לכם שיש אלפים מהצפון שמלמדים בנגב והם נוסעים יום-יום. תאר לעצמך שהם יום-יום נוסעים בכבישים האלה. לכן צריך להשקיע פה גם מבחינת אזורי תעשייה, אזורי תעסוקה, שנעבוד בצמידות או בקרבת היישובים שלנו, וגם בכבישים האדומים, רחלי, צריך להשקיע כסף. כולם מדברים על כבישים אדומים והגיע הזמן למחוק את המושג הזה. אכיפה זה בסדר, צריך אכיפה ואכיפה עוזרת, אבל אם אנחנו לא ניתן מבחינת תשתיות והסברה – כמה אפשר לאכוף?

עכשיו יש קונצנזוס שבהשקעה בתשתיות ובכל מיני מקומות כאלה בכסף מצילים חיים.

נכון.

אז חיים שווים כמה מיליונים או לא שווים כמה מיליונים?

זה מה שאמרתי. אני חייב להגיד בנוסף לדבריך – ומי שמשתתף בישיבות האלה רואה את זה, כמובן גם ח"כ חמד עמאר, שהוא יו"ר השדולה, היינו יחד גם בכנסת ה-20 ובאמת הוא מתמיד במאבק שלו בתחום הזה – שאתה רואה כבר תוצאות מידיות. כל שקל שאתה משקיע – אתה רואה הצלת חיים מידית. זו המשוואה.

היו שנתיים שבהן בסך הכול הייתה תוספת של כ-10 מיליון לחברה הערבית, 2017-2018, על הסברה ממוקדת לנוער וכו', והייתה ירידה. זה לא בשמיים.

הייתה ירידה, נכון. זה בדיוק מה שאני אומר.

נתתי כדוגמה את תאונות החצר. כשהייתה השקעה בהסברה בתאונות חצר בנגב – מ-19 הרוגים ירדנו כמעט לאפס הרוגים. הכסף מדבר.

בואו נצלול לדיון המקצועי. אסנת אלגום מזרחי ממרכז המחקר והמידע עשתה עבודה ממש יפה ומקיפה, שיגעה את כולם – אני יודע כי היא גם שיגעה אותי, אני מקבל בלילה חומרי קריאה – כל הכבוד על העבודה הנהדרת. אני רוצה שתתני כאן את המעקב שעשיתם אחר המלצות ועדת הכלכלה של הכנסת בנושא בלימת הקטל בדרכים.

תודה רבה, ח"כ טופורובסקי, אדוני היושב-ראש. בזמן שנעלה את המצגת אני רק אציג את עצמי שוב לפרוטוקול: אסנת אלגום מזרחי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני זוכה לעבוד באופן צמוד עם ועדת הכלכלה וגם עם חבר הכנסת טופורובסקי ואני מודה לכם על ההזדמנות לעסוק, לחקור, ללמוד לאסוף נתונים על חומרים שהם כל כך חשובים ומצילי חיים, פשוטו כמשמעו.

לקראת הדיון המיוחד שנערך היום מרכז המחקר והמידע של הכנסת התבקש להכין מסמך שלמעשה מהווה מסמך עדכון למסמך רחב שנכתב בדיוק לפני שנה, סוף 2019, בנושא מעקב אחר המלצות ועדת הכלכלה של הכנסת בכל מה שקשור לנושא בלימות הקטל בדרכים. כרקע למסמך וכרקע בכלל לדיון שאנחנו מקיימים היום אנחנו נציין שבשנת 2016 כבר ועדת הכלכלה של הכנסת בראשות ח"כ איתן כבל ערכה סדרת דיונים, שימוע בן 10 דיונים, בין חודשים פברואר ומרס שכל תכליתם הייתה להעלות את הנושא של בטיחות בדרכים מכלל ההיבטים.

ב-2017-2018 ועדת המשנה של הכנסת המשיכה להתכנס בראשות ח"כ יעקב אשר ולדון בעוד סוגיות שלא נדונו בדוח הוועדה ושהמשיכו אותה באופן עקבי ומתמשך. כל ההמלצות, גם של ועדת הכלכלה וגם של ועדת המשנה, למעשה סוכמו בדוח מאוד רחב שנכתב במרכז המחקר והמידע. ב-2019, כארבע שנים לאחר התכנסות ועדת הכלכלה, התבקשנו להכין על ידי ח"כ בועז טופורובסקי מסמך מסכם שעוקב ככל המתאפשר אחרי המלצות ועדת הכלכלה והחלטת הממשלה, שגם הייתה בעקבותיה ב-2017, כשבאמת המסמך מקיף תחום מאוד-מאוד רחב של נושאים וסוגיות שנדונו גם בדוח וגם בהחלטת הממשלה.

אנחנו לא נגע היום בכל הסוגיות. בהצגה שלי אני אתן דוגמאות מאוד מרכזיות מאחר שבאמת מכלול הנושאים והתחומים, כמו גם מכלול הגופים שעוסקים בנושא, מראים לנו רק עד כמה היריעה רחבה ועד כמה התמונה מורכבת. אנחנו כן נעסוק היום ספציפית בתמונת המצב כפי שהיא. אני רוצה לציין שבשבוע פנינו לכול הגופים שאז היינו אתם בקשר, לפני שנה, וכאן המקום להודות לכלל הגופים והמשרדים ששיתפו אתנו פעולה בהתראה של שבוע. זה לא מובן מאליו בכלל לקבל נתונים, גם ממשרד התחבורה, המשרד לביטחון הפנים, משרד החינוך, הנהלת בתי משפט, זו רק רשימה חלקית, יש לנו עוד הרבה גופים.

נעבור לשקף הבא ונציג את הנתונים המרכזיים. במסמך – לכל מי שרוצה, המסמך מפורסם גם באתר הכנסת, גם באתר הממ"מ והוועדה – יש לנו התמקדות בשני תחומי המלצות עיקריים: ההמלצה הראשונה, הרחבה, נגעה למנגנון הממשלתי שעוסק בנושא בטיחות בדרכים, וההמלצות האחרות עסקו בסוגיות ספציפיות, כשכל אחת מהן גם מתחלקת לתתי נושאים. אנחנו מכירים כבר את הסוגיות האלה באופן כללי: תשתיות, בטיחות, אכיפה ושפיטה, חינוך והסברה, טכנולוגיית הרכב ונושאים נוספים שמפאת קוצר הזמן לא נגע בהם אבל כולם ביחד מרכיבים את הנושא של בטיחות בדרכים וקטל בדרכים.

מילה אחת לגבי המנגנון הממשלתי. אנחנו יכולים לראות, כפי שגם הזכיר היושב-ראש הוועדה קודם, שבשנת 2016 קמה ועדת מנכ"לים – למרות שלכתחילה הומלץ על ועדת שרים – בין-משרדית, התכנסה פעם אחת. כשאנחנו פנינו למשרד ראש הממשלה כדי לוודא מה קרה אתה מאז קיבלנו תשובה שבעצם כל עבודת הוועדה המאומצת באה לידי ביטוי בהחלטת הממשלה שהייתה ב-2017 וממנה יצאו ההנחיות הלאה. כששאלנו לגבי התכנסות נוספת נענינו שבאמת זו הייתה הפעם היחידה שהתכנסה הוועדה ושתוצר העבודה וגם הפיקוח אחרי כל מעקב החלטת הממשלה נתון בידי כל גוף בפני עצמו. זאת אומרת, כבר אז הבנו שחלק מהנושאים שהוועדה המליצה עליהם אז ונכונים גם היום זה שאין גוף אחד מתכלל שאוסף את כל הנתונים ומבצע בפועל את הפיקוח ואת הבקרה אחרי ההמלצות ואחרי יישומן בכל אחד מהתחומים.

נכון לאתמול, שרת התחבורה הצהירה בהצעת מחליטים במסגרת ישיבת הממשלה על היערכות לתוכנית רב-שנתית לאומית חדשה. אני חושבת שלאור זה מעניין יהיה לדון היום גם בתחומים שהפכו להיות רלוונטיים בארבע השנים האלה שחלפו כדי להתמקד בהם בתוכנית החדשה, ואני מניחה שרחלי תסביר אחר כך בדבריה את עיקר הסוגיות של התוכנית.

בשקף הבא אנחנו נתמקד במבט מאוד מרפרף – גם לזה בטח רחלי תתייחס יותר ממני – בנתונים של עשור אחורה. אם נסתכל במהלך 10 השנים האחרונות על מספר ההרוגים בתאונות דרכים במספרים מוחלטים אנחנו יכולים לראות שיש תנודתיות: 415 הרוגים ב-2007, שם באמת המספרים כבר יותר גבוהים; לקראת אמצע התקופה, בין 2014 ל-2016, אנחנו יכולים לראות שיש תנודתיות, מספר ההרוגים קצת קטן; אחר כך, לקראת 2016, שזה סביב ההתכנסות של ועדת הכלכלה, המספר עלה; והיום, נכון ל-2019, מספר ההרוגים מסתכם ב-355. אני רק אדגיש שאחד מיעדי הממשלה בזמנו, לפני עשור, היה שסביב 2015 כבר יהיו, אם אני לא טועה, פחות מ-300 הרוגים.

ממתי התחילו לקצץ בתקציבי הרלב"ד?

אני אציג את זה.

אני חושב שמ-2012.

מהיום שהיא נוסדה בערך. היא התחילה עם 500 ומשנה לשנה זה רק ירד. לא הייתה שנה אחת שבה לא היה קיצוץ.

היום אנחנו על 70 ומשהו מיליון. פי 550.

היום אנחנו גם בתקציב המשכי וזה חלק מהעניין. אז אנחנו באמת יכולים לראות את התנודתיות ושהיעדים הראשונים שהוצבו כבר בוועדת שיינין ב-2005 דיברו על כך שעד שנת 2010 מספר ההרוגים לא יעלה על 360 ועד שנת 2015 ירד אל מתחת לקו של 300 הרוגים. אנחנו מסתכלים בגרף ואנחנו רואים שלצערנו הממשלה לא עמדה ביעדים האלה שהיא הציבה והמספר רק הלך ועלה.

נעבור לגרף הבא כדי להסתכל בתמונה יותר ממוקדת על התקופה של 2020. מעניין לראות דווקא עכשיו, בין ינואר לאוקטובר 2020, מה קרה מבחינת מספר ההרוגים אם אנחנו משווים את אותה תקופת חודשים משנת 2019. הנתונים לקוחים כמובן מתוך אתר הרלב"ד. אם נסתכל גם בפילוח מספרי וגם לפי סוגי הנפגעים, קודם כל ראוי לציין שנכון לכתיבת המסמך, ב-2 בנובמבר, המספר היה 258 הרוגים, נכון להיום, ממה שאני כבר מעודכנת, המספר הזה כבר עלה ואנחנו מדברים כבר על 264 הרוגים.

אסנת, צריך להתחיל במה כן עומדים ובמה לא עומדים.

בסדר גמור, אנחנו נריץ את הנתונים. אם נסתכל בגדול נראה שיש קבוצות נפגעים שבהן חלה עלייה במספר ההרוגים, אחת מהן זה הולכי הרגל, זה נתון מאוד בולט. 3% יותר הולכי רגל. גם לגבי רוכבי קורקינט ואופניים חשמליים יש עלייה, נהגים צעירים. לעומתם, יש ירידה בקטגוריות אחרות, כמו כלי רכב כבדים ונפגעים מבין רוכבי אופניים.

בגרף הבא אנחנו יכולים לראות את ההבדל בין דרכים עירוניות לדרכים בין-עירוניות. חשוב לציין, אם נסתכל על העמודה השמאלית שיש 286 הרוגים בתקופה של שנה שעברה לעומת התקופה הנוכחית, השינוי אמנם הוא 10% פחות אבל אני חושבת שגם לנוכח תקופת הקורונה והסגר וגם לנוכח כל התוכניות שהיו, היינו מצפים לראות שיעור אחר לגמרי. היינו מצפים לראות הפרשים הרבה יותר גדולים. מעניין יהיה לבחון גם – זו רק השערה שלי – ביחס למדד נסועה מה קרה מכיוון שהיקף התנועה ירד גם בתקופת הסגר, בייחוד בשלושה חודשים שבהם היינו בסגר מלא. רחלי תתייחס לזה.

נעבור הלאה. הכנתי לכם בטעימה מספר דוגמאות מרכזיות מכיוון שאי אפשר, כמו שאמרתי, להקיף את כלל הנושאים שנבדקו בדוח. אחת הסוגיות המרכזיות שעלתה בנושא התקציב היא נושא תשתיות בטיחות, בייחוד מוקדי הסיכון, שזה אותם צירי תנועה בין-עירוניים שבהם משרד התחבורה מבצע, באמצעות חברת נתיבי ישראל, אחת לשנה, במסגרת תוכנית החומש, תוכנית של טיפולי תשתית.

אנחנו יכולים כבר לראות מבחינת קיצוץ תקציבי שאם במסגרת תוכנית החומש הנוכחית – שהיא בין 2017 ל-2021 – אנחנו מדברים על סדר-גודל של 200 מיליון שקלים בכל שנה, בשנתיים האחרונות חלו קיצוצים משמעותיים. 190 מיליון הועברו ב-2019 – כבר 40 מיליון פחות ממה שתוכנן – ובשנת 2020 הועברו 40 מיליון שקלים בלבד. בהתייחס לכך גם שרת התחבורה ענתה ליושב-ראש הוועדה בשאילתה בעניין ששמונה פרויקטים לפחות הוקפאו בגלל הקיצוץ התקציבי. זאת אומרת, גם פרויקטים שהתחילו כבר להתבצע בהם תיקונים בשנת 2020, שלא לדבר על פרויקטים שנמצאים בתכנון עתידי, הוקפאו בגלל היעדר תקציב, וכאמור, מוקדי הסיכון הם מוקדי סיכון שמצילים חיים. נציג משרד התחבורה בעצמו אמר לי שקיימת ירידה של 40%-50% בממוצע במספר תאונות הדרכים במוקדים שבהם בוצעו התיקונים.

היכן שמתקנים מוקד סיכון יש ירידה של 50% בתאונות דרכים ועכשיו ירדנו לקיצוץ של 40 מיליון ש"ח בלבד ב-2020. חלק מהפרויקטים הוקפאו.

יש בנת"י עשרות פרויקטים של מקדי סיכון שפשוט ממתינים. הם כבר מאובחנים. יש צוות שעבד ואבחן מהם מוקדי הסיכון, זה פשוט מוקפא.

נמשיך לשקופית הבאה. אני נותנת דוגמה מהנושא של תקני אכיפה. משטרת ישראל, באמצעות אגף התנועה, נתנו לנו מענה ממש סמוך למועד ההתכנסות. אחת השאלות שביקשנו לעקוב אחריה בהמשך להצהרת השר לביטחון הפנים דאז גלעד ארדן שעד 2017 יוכפל מספר הניידות ל-450 ניידות תנועה, רצינו לבדוק מה המצב היום. אנחנו יכולים לראות שכבר בשנתיים האחרונות יש שינויים בנתונים – נשמח שנציג המשטרה יתייחס לזה – 240 ניידות בשנה הקודמת, ב-2019, ומהנתונים שקיבלנו עבור 2020 – 225 ניידות. באותו הקשר יצוין שלשאלתי את נציגי המשטרה האם הם נתקלו במהלך השנה האחרונה באיזשהם חסמים או אתגרים תקציביים נעניתי שלמיטב ידיעתם לא. זאת אומרת שבמשטרת ישראל לא הופסקו או קוצצו תקציבים לפרויקטים של אגף תחבורה.

נושאים נוספים ממש על קצה המזלג. כבישים אדומים אלה אותם כבישים שמשטרת ישראל קוראת להם "צירי מיקוד אכיפה". יש לנו כיום 50 כאלה בתחומים העירוניים, כ-150 בבין-עירוניים. המוקדים האלה משתנים משנה לשנה בהתאם למתודולוגיה והחלטה שנקבעת על פי המשטרה.

ביקשנו גם איזשהו פילוח של עבירות תנועה שעומדות בבסיס תאונות הדרכים על פי נתוני המשטרה גם במרחב הבין-עירוני וגם בעירוני. אני רוצה רק להדגיש שבמרחב העירוני אחד הנתונים הבולטים היה שעבירת תנועה שבה נפגעו הולכי רגל, תאונות קטלניות שבהן היה אי מתן זכות קדימה להולכי רגל, ניכרו מאוד גם בתחום העירוני וגם בתחום הבין-עירוני. יש לציין שמדובר פה בסוגיה שהיא מכלול של היבטים, לא רק הנושא של אי מתן זכות תנועה, אפשר גם לבחון את התנהגות הולך הרגל עצמו, אפשר לבחון את התשתיות. אנחנו יודעים שיש רשויות מקומיות שבהן אין בכלל מעברי חציה או תשתיות ראויות ומתוכננות היטב להולכי רגל ואני מניחה שרחלי תתייחס לזה גם במסגרת מודל עיר בטוחה של הרלב"ד.

גם המרכז לשלטון מקומי יתייחס. לכל נושא יש לנו גורם שממתין להתייחס. אני רוצה לדעת איך התקדמו כי זו לא הפתעה לאף אחד מהנוכחים, בזום וכאן.

יחידת שומרי הדרך של הרלב"ד, גם שאלה שאני אשמח להפנות לרחלי ולמשטרה. ממה שהבנתי מנציג הרלב"ד חלה ירידה מאוד חדה, גם במספר הדיווחים, גם במספר הדוחות, שהיחידה המשטרתית המיוחדת מוציאה בהתבסס על הדיווחים שמועברים על ידי מתנדבי שומרי הדרך. ממה שהבנתי, יש כאן אי איזון תקציבי בין הרלב"ד לבין המשטרה. בעוד שבמשטרה היחידה, שמונה כיום שבעה תקנים, מקבלת תקצוב לצורך הדוחות, ברלב"ד עצמה התקצוב לא עלה.

פרויקט מצלמות א'3. עלייה במספר הדוחות. אנחנו יודעים שהמצלמות הוקפאו לתקופה בשנת 2018 וחזרו לעבוד ביולי 2019. מעניין יהיה, אגב, לשאול את המשטרה גם לגבי אמצעי אכיפה דיגיטליים חדשים מתקדמים שהם מתכוונים בעתיד להכניס לידי שימוש ולא רק המצלמות האלה.

בתחום החינוך נעשו מספר דברים. אנחנו יודעים שיש מספר תוכניות שקודמו. אנחנו יודעים מצד שני שיש מספר תוכנית שלצערנו קוצצו, הוקפאו. אני רוצה רק לתת דגש אחד על הנושא של משמרות הזה"ב, דיברנו על זה גם בדיון הבוקר בנושא מוסדות חינוך. בשנת 2019 משטרת ישראל, שאחראית על הכשרת מדריכי הזה"ב, קיצצה ב-50% את התקנים של השוטרים, מ-40 ל-20. הפער שנוצר עוד כבר לפני תקופת הקורונה בכיתות שלמדו והוכשרו - - -

נועם תקשיב לזה כי גם על זה נשאל אתכם. קיצוץ בתקנים מ-40 ל-20, הוכשרו רק 141 במקום 290 שוטרים וכתוצאה מכך רק 1,000 כיתות מתוך 2,300. גם מקס אבירם ממשרד החינוך עוד מעט יתייחס לזה.

אני מזכיר לאדוני שממרס אין כיתות.

אין בעיה אבל ההכשרה המתוכננת לשוטרים לא קשורה לזה שאין כיתות. תכף נגיע לזה.

אין לנו כיתות להכשיר.

בדיוק כמו שאדוני היושב-ראש הזכיר, יש פה שתי סוגיות: הכשרת השוטרים עצמם, את מערך השיטור הקהילתי שאמורים לבוא ולמלא את החלל שנוצר בעקבות הקיצוץ בתקנים של שוטרות מדריכות הזה"ב, ויש כאן גם את הנושא של הלמידה בתקופת הקורונה, שבה תלמידי כיתות ה'-ו' נכון לעכשיו, וכבר מספר חודשים, לומדים במתווה למידה מרחוק מהבית, מה שבפועל גם מקשה על ההכשרה שלהם, בין אם יש הכשרה מקוונת בזום או באמצעי הדיגיטל, כמו שמשרד החינוך והמשטרה ציינו במענה, ובין אם תלמידי הכיתות הנמוכות, שבינתיים כבר חזרו ללמוד, למעשה מגיעים לבית הספר מבלי שיש פתרון לשמירה על בטיחותם.

בדיוק, מי שומר עליהם, זאת השאלה.

ממש כך. אז אני יודעת גם ממקס אבירם שיש כל מיני יוזמות מקומיות של מנהלים ושל הורים אבל - - -

יוזמה מקומית זה טוב ויפה, זה בונוס. המדינה צריכה לדאוג שילדים בכיתות א'-ב' ילכו לבית ספר ויש מי שישמור עליהם חוץ מההורים. ההורים זה בטוח.

אנחנו נעבור לקראת סיום לשקופית הבאה. ריכזתי סימן שאלה גדול בכותרת של סטטוס של כמה תוכניות עבודה מאוד בולטות וצוותי עבודה שקמו במהלך חמש השנים האחרונות והוזכרו בדוח ועדת הכלכלה הראשוני. אחד מהם זה הפרויקט של משרד התחבורה, אם אנחנו מדברים על הנושא של כלי רכב כבדים וחניוני מנוחה. הבנתי ממשרד התחבורה שכבר קמה תוכנית, קמה אפילו יחידה מיוחדת, אגף המטענים במשרד, שבו הונחו לפני הממשלה הצעות לחניונים, למפרצי עצירה, לתוספת של חניוני מנוחה עבור נהגי כלי הרכב הכבד, אולם ללא תקציב מתאים היא לא תוכל לצאת לפועל. ציטוט של נציג משרד התחבורה. זה נושא אחד.

הפחתת העומס בבתי המשפט לתעבורה. אנחנו יודעים שכבר בנובמבר 2018 הוקם צוות בין-משרדי שבחן את הדרכים להפחית את העומס. אחת מהן הייתה להציע מודל חלופי מעניין שלפיו הדיון בעבירות של ברירת משפט לא יתנהל בפני בית המשפט לתעבורה אלא יוקם בית דין מינהלי לענייני תעבורה עם דיינים, עם מבנה שכבר מוזכר בדוח. באמצעות בית הדין הזה כל העומס של ברירות המשפט יופנה אל בית הדין הזה. הצוות כבר קם, גיבש את המלצותיו, הגיש דוח בשנה שעברה לשר המשפטים דאז אמיר אוחנה. הבנתי משיחה שערכתי עם מחלקת חקיקה במשרד המשפטים שזה נמצא כבר היום אצל הגורמים הרלוונטיים בממשלה, כולל שר המשפטים המכהן - - -

עוד מעט משרד המשפטים יתייחסו לזה. בואי נמשיך.

מאגר פוסלי רישיון זה עוד פרויקט מעניין שהוקם במסגרת מטה ישראל דיגיטלית והיום לא ברור מה הסטטוס שלו.

הוא עוד לא הוקם, הוא היה אמור להיות מוקם ממזמן.

הוקם צוות עבודה, המאגר לא הוקם, נכון מאוד. בוצעה היתכנות למערכת, נבדקה המערכת, בינתיים הפרויקט של "ישראל דיגיטלית" עבר למשרד הדיגיטל.

זה אבסורד. פשוט אבסורד. אי אפשר לדעת מי פסול רישיון במדינת ישראל.

אין גם איזשהו ממשק בין המערכות. יכול להיות שיש מערכת נתונים של משרד התחבורה, יכול להיות של המשטרה, של הנהלת בתי המשפט ואין ממשק שמחבר ומקשר בין כל הנתונים האלה.

הנושא של טכוגרף דיגיטלי. התקנות כבר הוכנו גם להתייחסות הציבור, גם לחקיקה. אנחנו מדברים על הנושא הזה כבר מ-2016. אנחנו רואים שבאמת הניטור, המעקב והנושא של הטמעת הטכוגרף בארץ עדיין נמצא בשלב שלא ברור מה קורה והיכן זה עומד.

מה זה "בשלב"? רכב כבד שמגיע לארץ יש בו טכוגרף דיגיטלי כי כך בעולם המערבי המתקדם פועלים. באים מוציאים את הטכוגרף הדיגיטלי ושמים אנלוגי. עד כדי כך האבסורד. במקום שיטפלו בזה יש עוד פעם בירוקרטיה. תכף נקבל לזה התייחסות.

לסיכום, אכיפה בחברה הערבית זו תוכנית שהמשטרה נשאלה, הבנתי גם מהמשטרה שיש תוכנית חומש. שנה שעברה נאמר לי שגם התוכנית הזו הופסקה בשל קיצוץ תקציבי. עולה השאלה איפה עומדת היום התוכנית. כמה תחנות משטרה באמת קיימות בפועל, תחנות או נקודות משטרה, ביישובי החברה הערבית, בערים המעורבות, נשמח לקבל על זה נתונים.

שקף אחרון. מספר סוגיות שעולות לדיון לגבי כלל ההיבטים שנכללים במסמך הם: הצורך בגוף מתכלל, חלוקת התפקידים היא רבה, הגופים הם רבים, אבל השאלה איפה יש אבא ואימא לכל הנושא של הזה של הטיפול, הפיקוח והתכלול, התיאום בין כולם; נושא המחסור התקציבי עלה באופן שוטף; והנושא השלישי החשוב כדי להתוות את הדרך הלאה הוא לדון במאפייני ההיפגעות הייחודיים, במיוחד לנוכח תקופת הקורונה, אם חלו שינויים בדפוסי ההתניידות של אזרחי ישראל, גם בתחומים העירוניים, גם בתחומים הבין-עירוניים, ירידה בשימוש בתחבורה ציבורית, מיקום - - -

הרלב"ד לא מקבל דיווח שוטף מכולם?

אנחנו יודעים, אני כבר אתייחס לזה.

בכל הנושאים האלה חשוב לדון.

אסנת, המון תודה. לפני שאני נותן לרחלי את רשות הדיבור אני רוצה שעו"ד נעמה דניאל תיתן איזושהי סקירה קצרצרה על תיקון מס' 3 לחוק הרשות הלאומית, שמצד אחד נתן לה קביעות, מצד שני לא נתן לה סמכות. גם הוועדה התייחסה לזה.

תודה רבה. באמת רק כמה מילים על ההיסטוריה "העדכנית" של חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. כמו שרובכם בטח יודעים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הוקמה בחוק שהיה הוראת שעה. כלומר, הפעילות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הייתה מלכתחילה קצובה בזמן. היא הוארכה כמה פעמים, בין בצווים, בין בתיקון חקיקה שנערך על ידי ועדת הכלכלה, וביוני 2018, ממש בדקה ה-90', ועדת הכלכלה דנה בתיקון שמטרתו הייתה כפולה: אחת, להקנות לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מעמד של קבע, כלומר שפעילותה לא תהיה עוד קצובה בזמן; והדבר השני, הוועדה דנה במספר תיקונים לסמכויות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שהוצאו בידי הממשלה בהצעת החוק הממשלתית.

מה שקרה בדיונים האלה בשנת 2018 הוא שהוועדה הביעה ביקורת מאוד קשה לגבי סמכויות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, או יותר נכון לגבי היעדר סמכויות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. היא הביעה חשש שהצעת החוק הממשלתית, במקום להקנות לרשות עוד סמכויות ולחזק אותה ואת עצמאותה, עלולה לא לעשות את זה אלא אפילו לגרוע מהסמכויות שכבר קיימות לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. היא הביעה חשש בעניין התקציבים ובפרט של הרשויות המקומיות.

הוועדה הפצירה בממשלה – גם ח"כ עמאר, שהשתתף אז בדיונים, העלה את זה – לפחות לתת איזושהי התחייבות שהממשלה תדון בכל כמה חודשים בענייני בטיחות בדרכים, אם לא ממש תקים בחקיקה ועדת שרים לענייני בטיחות בדרכים. בסופו של דבר הוועדה לא העבירה את החלק של התיקונים שנגע לסמכויות הרשות מתוך החשש שהוא יפגע בסמכויות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אלא רק את החלק שהופך את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לרשות קבועה ומקנה לה מעמד של קבע, מתוך זה שהוועדה באמת עמדה על חשיבות הרשות, על הפעילות החשובה שהיא עושה והפצירה בממשלה לבחון שוב את עניין הסמכויות ועצמאות הרשות.

וזה לא קרה. מה שנעמה אומרת, מה שרחלי יודעת וכולנו יודעים, זה טוב שיש את הרלב"ד אבל זה אבסורד שאין לה סמכויות ואחריות כמו שהיינו מצפים מגוף כזה. רחלי, נושא הדיון, אני מזכיר, הוא היעדר תוכנית לאומית רב-שנתית לנושא בטיחות בדרכים. את בטח עכשיו תציגי לנו את העיקרים שלה. אני אשמח שתוך כדי תגידי מה את צריכה כמנכ"לית הרלב"ד, איזה סמכויות את צריכה בשביל שתוכלי להוציא לפועל את התוכנית ושלא נבוא עוד כמה שנים ונגיד: זה לא קרה כי המשרד הזה לא הקשיב, זה לא קרה כי המשרד ההוא לא הקשיב. בבקשה.

אני לא מתכוונת לדבר הרבה על נתונים, רק כאלה שבאמת רלוונטיים לנו לדיון עצמו. אלה הנתונים, אני רצה עליהם. עד 2012 הייתה ירידה מסוימת, לקראת 2016 עלייה, מ-2016 אנחנו רואים סוג של התמתנות. השנה אנחנו כרגע ב-30 הרוגים פחות יחסית לשנה שעברה, אנחנו מדברים על 10% פחות. זה לא בהכרח בגלל הסגר, אני עוד רגע אגע בזה.

השקף הזה הוא חשוב. שימו לב, יחסית ל-1990, כשאני מדברת על מספר כלי הרכב, מספר מחזיקי רישיון, הנסועה שלנו עלתה בצורה דרמטית בעשורים האחרונים. לעומת זאת, מספר הדרכים הסלולות לא עלה בהתאמה ומספר ההרוגים ומספר תאונות הדרכים הקטלניות הוא באיזושהי ירידה. הוא נמצא בירידה אבל ירידה לא מספקת, אפשר לרדת עוד הרבה יותר.

שקף הבא. אני לא אשווה כרגע לעולם אבל מצבנו לא מדהים יחסית לעולם, לא אכנס לזה עכשיו, אתם תראו את זה במצגת.

זה 2018, 2018 הייתה שנה קצת שונה.

יחסית טובה. 2018 כי זה המקסימום שיש לנו מרחבי העולם.

והיעד של שר התחבורה היה שאנחנו נגיע להיות בחמשת המקומות הראשונים.

כן, אבל צריך לקחת בחשבון שב-2005, כשהתוכנית של שיינין הייתה, היינו לפני מיקרו מוביליטי, פלאפונים, מסיחי דעת. יש דברים שהתקדמו ויש שלא, אני עוד רגע אגע בהם.

נמשיך הלאה. זה הפילוח. הפילוח הוא חשוב בכדי לראות מה צריך להיות בתוכניות הבאות. רכב פרטי ומסחרי תופס מעט יותר מ-30% מהנפגעים. אנחנו לא יכולים לדבר רק על הרוגים. זו טעות לדבר על הרוגים ולפלח רק הרוגים. צריך כל הזמן לדבר על הרוגים ולפחות פצועים קשה, כי הפער בין הרוג ופצוע קשה זה לפעמים זמן פינוי או גיל. כל העולם מדבר על גם וגם.

מה מטריד אותי? 27% הולכי רגל, 20% אופנועים – דיברנו על זה, בלי שום פרופורציות לחלקם – 10% מיקרו-מוביליטי, שאנחנו מברכים על זה שהוא קיים אבל צריך לנהל אותו בצורה נכונה. זאת אומרת שהרוב הוא לא בהכרח הרכב הפרטי והמסחרי וזה צריך להשפיע לנו על התוכניות. בשקף הבא ניתן לראות מה עלה במהלך 2020. האופנוע עלה בצורה דרמטית.

רחלי, אני רק מזכיר שרוב הדברים הוצגו לנו בוועדה לפני כחודש.

כן, אני רק נותנת לך את אלה שאחר כך יגיעו לתוכנית הלאומית. אני רצה קדימה. השקף הזה הוא משמעותי – אתה כבר שמעת את זה יותר מפעם אחת – כמו שאמרה אסנת, כשסופרים רק הרוגים אז הסיפור הוא בבין-עירוני, כשסופרים הרוגים ופצועים קשה האירוע הוא עירוני ולשם צריך לכוון ולשם תלך התוכנית הלאומית.

הלאה. החברה הערבית – דיברו על זה חברי הכנסת שהיו פה – 27% מההרוגים והפצועים למרות שהם רק 21%.

בעירוני, אתמול היה לי זום עם נציגים מוניציפאליים מכול רחבי הארץ ועלה כל הזמן הנושא שמשיתים עליהם את האחריות בלי תקצוב הולם. אומרים להם: תעשה שם רמזור, תזיז את זה, אבל אף אחד לא מתקצב.

זה בדיוק העניין. פה אני מתחילה לדבר על מה בדיוק קרה. כשאני מסתכלת על החברה הערבית ואני מסתכלת מה קורה בתוך האוכלוסייה הערבית יש לנו כמה בעיות. אין תוכניות תמרור בחברה הערבית. קיבלנו ב-2017 5 מיליון שקל תקציבי תמיכה רק בשביל שיגישו תוכניות. זה הספיק ל-38 ערים שרק הגישו תוכנית ונגמר. 5 מיליון זה כלום. זה נגמר בכלום זמן. תוך חודשיים כולם ענו ונגמר הכסף. זה גם תשתיות מקומיות, זה גם כמובן הרבה חינוך והסברה. בשנתיים שקיבלנו תוספת – אני לא זוכרת בדיוק כמה, סביב 10-14 מיליון שקל – השקענו רק בהסברה, רק בכדורגל עם הילדים בכדי שילמדו, ראינו ירידה דרמטית. זאת אומרת שמול תקציבים לא דרמטיים הירידה היא גדולה.

עוד משהו שאני רוצה להגיד על החברה הערבית הוא שצריך לקחת בחשבון, ונאמר פה נכון, שהרבה מאוד מהם נהרגים לא בתוך הכפר והעיר אלא על הבין-עירוני, הקילומטראז' שעושים הוא גדול וכשאין לך תמרורים בתוך הכפר שלך אז אתה גם לא יודע איך להתנהג בחוץ. זה לגבי החברה הערבית, זה חלק מהתוכנית הלאומית, עוד רגע נגע בה.

השקף הבא הוא רק לסבר את האוזן בנושא קורונה. יש הרבה יותר נתונים אבל אני רק רוצה להראות את זה. אנחנו כל דבר מודדים גם יחסית לנסועה. כל שנה אנחנו מודדים כמה הרוגים יש לנו יחסית לנסועה. בחודשי הסגר – פה יש לדוגמה את חודשים מרס-אפריל, הסגר הראשון - - -

ממה את חושבת העלייה?

7.3 למיליארד קילומטר נסועה – אין נתון כזה בשום חודש כבר שנים. אנחנו יודעים מה הייתה העלייה, העלייה הייתה רוכבי אופנוע, נהגים צעירים וחברה ערבית. איזה סוג של תאונות? המון תאונות עצמיות. הכבישים הריקים לכאורה הזמינו התנהגות בריונית בכביש. ברגע שאתה רואה שרוב התאונות הן תאונות עצמיות, שאתה לוקח סיבוב וממשיך ישר, מתנגש בעצמים דוממים, זה סוג של התנהגות שהייתה בעייתית מאוד. כשאני בכלל מסתכלת על כל נתוני הסגר ההבדלים הם לא דרמטיים משנים קודמות. זה היה צריך להיות הרבה יותר. לכן, כשאני מדברת על 30 הרוגים פחות, היה צריך להיות 50 הרוגים פחות בשנה. זה שיש 30 הרוגים פחות זה נהדר כי יש תוכניות שכן עובדות – אזרחים ותיקים, רכב כבד – אבל עדיין זה היה צריך להיות הרבה יותר דרמטי.

שקף הבא, ופה אני מסיימת עם הנתונים, הוא השוואה ל-OECD. אצלנו הייתה ירידה בנסועה של 60% אבל רק ירידה של 23% בנפגעים, מצב מדינות ה-OECD יותר טוב.

שאלת על תקציב הרלב"ד. נגיד שאני מנטרלת את ה-550 – כי 200 מתוכם מלכתחילה היו מיועדים למשטרה, הם היו צבועים למשטרה, אנחנו לא נגענו בהם בכלל – אני מגיעה ל-330 בתחילת הדרך ול-73 היום. זה בולט כי זה אומר שאתה עושה פחות הסברה.

זה גם בולט בנתונים.

יש דברים שלא קשורים לתשתיות שהרלב"ד עושה. חינוך והסברה – אתה יורד משנה לשנה. אנחנו מעבירים לשלטון המקומי כסף בשביל לעשות פעילות חינוך, הדרכה. העברנו השנה 7 מיליון שקל לכל השלטון המקומי. שם כל גרוש מנוצל, אין לי פערים. וזהו, זה מה שיש לי לתת לכל השלטון המקומי, שעובדים שם מאוד קשה.

עכשיו בואו נדבר על התוכנית הלאומית. אני אגיד מילה על תוכניות קודמות. כשאנחנו בודקים אחורה – ואסנת עשתה עבודה מדהימה – יש שני דברים שצריך לקחת בחשבון: א', יש שינוי נסיבות, חלק מהתוכנית של שיינין פחות רלוונטי היום, אין שם מיקרו-מוביליטי, אין היסחי דעת וכו'; ב', אני יכולה להסתכל בהתאמה ולראות מה נעשה ומה לא נעשה ואני כן אסתכל דרך החור שבגרוש.

אם אני אסתכל על החלטת 2017: אז ביקשו שנשנה את השיטה איך סופרים הרוגים ופצועים קשה במדינת ישראל – שינינו; ביקשו שניקח 5 מיליון שקל לצורך תוכניות תמרור – נוצל; ביקשו שיהיה חינוך תעבורתי בבתי הספר ותהיה תיאוריה בבתי הספר – זה קרה; דברים שלא היו בתקציב – נעשו, שומרי הדרך אפילו; אמרו שתהיה יחידה מולנו – יש יחידה מולנו, עם 7 תקנים, עובדים מצוין. כל מה שקשור לכסף – כמעט ולא קרה. אם המשטרה היום קיבלה 7 תקנים ואני מבקשת 2 מיליון שקל – ואני מחזיקה מנהל, 7 בנות שירות לאומי ו-80,000 מתנדבים ואני אמורה לעבוד מול המשטרה ומבקשת עוד 2 מיליון שקל בשביל להפעיל את הדבר הזה – אין. זה תקציב שהולך ויורד.

את ממבקשת ממשרד האוצר או ממשרד התחבורה?

השורות שלנו הן שורות בתוך משרד התחבורה ובשורות שבתוך משרד התחבורה בסופו של דבר הבקשה היא לאוצר, לא למשרד התחבורה.

מי נלחם עליכם? את לבד מול האוצר או את ומשרד התחבורה?

משרד התחבורה מול האוצר ואני מול האוצר. אתה הזכרת פה את העניין של האופנועים, עם פסי המגן, עם ההכשרה, אני אתן לך את זה דוגמה. כמה דיברנו על ההכשרה? 2 מיליון שקל הכשרה מתקדמת לרוכבי אופנוע אושרו בוועדת הכספים אצל גפני, כמה ועדת החריגים אישרה לנו? 500,000 שקל.

למה לא אמרת לי את זה? זו פעם ראשונה שאני שומע.

כי זה מה שעכשיו היה בוועדת חריגים. אני אמורה עם ה-500,000 האלה להתחיל להניע פיילוט ולהתחיל להתקדם.

אריאל שאתנו בזום עוד מעט יתייחס לזה.

זה לא קשור לאריאל, זה קשור לוועדת חריגים.

עכשיו נעבור לתוכנית המרכזית, מה אנחנו חושבים שצריך להיות. בשנה שעברה כבר אמרנו – גם בעקבות ועדת סטוקהולם אבל גם לפני כן, כשאתה מסתכל בעולם יש תוכניות לאומיות שמצליחות – קבענו יעד לאומי שכולם צריכים להתקבע עליו של הורדה ב-50% עד 2030, וזה דבר שהוא אפשרי. יש ארבעה דברים מרכזיים שצריך לגעת בהם בתוכנית הלאומית: אופנועים וחברה ערבית – דיברנו על זה כרגע, אני לא ארחיב. אני רוצה שנגע בתוכנית "50 עד 30" ובנושא העיר הבטוחה. מהי תוכנית "50 עד 30"? הייתה ועידה בין-לאומית השנה 2020 בשבדיה שקבעה יעד עולמי. ארגון הבריאות העולמי, הבנק העולמי וכו' הולכים על היעד הזה. בכדי להגיע ליעד הזה צריך לשנות תפיסה בחלק מהדברים ולראות איך הולכים אליו.

אחד הדברים המרכזיים שעלו באותו כנס הוא סיפור של ההתייחסות לעירוני, שגם אנחנו מעלים אותו פעם אחר פעם. בעקבות זה נבנה מודל שאנחנו מציעים אותו שקשור לערים בטוחות. אחת הדוגמאות זה מיתון תנועה. אני לא אסקור את כל מה שיש בתוכנית. יש בתוכנית גם נושאים שאתה עוסק ומדבר עליהם שקשורים לטכנולוגיות.

דיברנו על זה. אני רק אומר שברגע שהיעד שלך הוא 50% – ממנו יתחיל המשא ומתן. אם, לצורך העניין, לאפס הרוגים תצטרכי 10 "איקס", ל-50% הרוגים תצטרכי 3 "איקס", אז יתחילו אתך במשא ומתן מ-3 "איקס" במקום שיתחילו אתך מ-10 "איקס" בשביל להגיע ל-3 "איקס".

אנחנו צריכים לקבוע יעד שהוא אמיתי וריאלי, להוריד תוך עשור ל-50%.

הוא שאפתני.

הוא שאפתני מאוד אבל הוא צריך להיות ריאלי, בגלל זה אני לא אומרת אפס. אנחנו לא הכי חכמים בעולם ולא היחידים. זו הצהרה בין-לאומית שחתמו עליה שרי תחבורה ותשתיות מכול העולם. שם מדובר על 50% עד 2030. זה היעד העולמי עכשיו. ירדו מ- .Vision Zeroיש נושאים שונים שנמצאים בתוך התוכנית, אני שמה לך את זה לא בכדי לפרט את התוכנית כמו להגיד שישנה תוכנית.

אני רואה את כל הנושאים, מי מתכלל את זה?

בתוכנית הזו יש מלא נושאים. אנחנו יודעים לכתוב את התוכנית, אנחנו גם יודעים להגיד מה היה ימינה שמאלה, אבל, אדוני, אם זה תהיה תוכנית של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עם המצב החוקי שלנו היום והמצב כפי שקורה בפועל בתוכניות אחרות, שנינו יודעים שזה לא יצא לפועל. לכן מה שביקשנו – וזה מה ששרת התחבורה לשמחתי קידמה – שלתוכנית הלאומית הזו צריכים להיות שותפים בתכנון ובביצוע כל משרדי הממשלה. אנחנו נשים את המצע. כל מי שזה רלוונטי לו צריך להיות מעורב בזה כי אחרת זה לא יקרה. לכן יש את הצעת המחליטים שדיברה על לשים תוכנית תוך 4 חודשים. אנחנו יודעים להגיד אותה אבל אנחנו רוצים גם לשמוע אנשים אחרים.

מה השתנה בתוכנית הזו? א', אנחנו שמים נושאים אחרים, וב', אנחנו מחלצים מתוכה משהו שעד היום לא התייחסנו אליו שזה מודל העיר הבטוחה ורוצים ללכת עליו חזק. השלטון המקומי הם פרטנרים מצוינים. יש רצון טוב בשלטון המקומי כן להתקדם. אני רוצה להראות לך איך זה נראה, זה סרטון של שתי דקות.

כמה כסף את צריכה בשביל התוכנית הזו?

בדיוק עכשיו אנחנו ב-120 יום שבהם על כל נושא ונושא יהיה אומדן כמה כסף צריך להגיש לממשלה.

עברנו את הנושאים האלה, אני מבין, עיר בטוחה וכו', אבל משהו לא ברור לי. אני מנסה להבין איפה בתוכנית הזו יש למשל חלוקת סמכויות ואחריות. למשל: יש 70 מוקדי סיכון שעלות תיקון שלהם היא 220 מיליון שקל ולכן זה צריך להיות כך שמי שמתכלל את זה זה הרלב"ד וכו' וכו'.

בתוך התוכנית יש גם אלמנט של ניהול בטיחות, מי מנהל את הבטיחות במדינת ישראל, למי יש את הסמכויות לניהול הבטיחות, זה הולך להיות חלק מהתוכנית הלאומית.

כשהצגתי אתמול נקודות מתוך זה לאנשים מהשלטון המקומי הם אמרו: יופי, אתם יודעים כמה מצגות כאלה אנחנו רואים? איפה התקציב? איפה האחריות? מי שבא ואומר לי: תעשה את זה – אין בעיה, שיביא לי גם את הכסף לעשות את זה ואיפה שצריך גם אישורים לתקנים, תב"רים וכו'.

אתה צודק, חייבים פה תקציבים, אבל כשהמדינה למשל מחליטה – כמו בהולנד לפני שבוע – שבעירוני נוסעים 30 קמ"ש ולא נוסעים 50 קמ"ש כי זה מוריד בצורה דרמטית, זו החלטה של המדינה. את המשמעויות התקציביות שלה צריך לבדוק. איך עושים 30 קמ"ש ולא רק בחקיקה אלא גם בהצרת מיסעות, "אוזניים" ובמפרים וצריך יהיה לתמחר את זה. אבל קודם כל יש מלמעלה את ההחלטה, לדוגמה שהמדינה הולכת ל-30 קמ"ש. החלטות מהסוג הזה צריכות להתקבל בתוך התוכנית הלאומית ואחר כך צריך יהיה לתת, תוך 120 יום, אומדן לכל דבר כזה.

אני רק מנסה להבין שכולנו משדרים על אותו גל: תוך 120 יום אמורה ממשלת ישראל לקבל תוכנית רב-שנתית לאומית בנושא בטיחות בדרכים עד 2030 כולל אומדן, כאשר אתם מציעים ירידה של 50% בהרוגים עד 2030?

נכון, זה היעד, חד-משמעית. מבחינת הרלב"ד, אנחנו ערוכים לשים את התוכנית, אבל אם רק אני אשים אותה היא לא תהיה שווה.

אני לא חושב שיש טעם להיכנס למשהו שעוד לא הוחלט בממשלה, אני רק נותן כאן איזשהם קווים מנחים לכל נציגי הממשלה וגם לך. התוכנית הזו תצליח רק אם היא תהיה יחד עם הגדרת סמכויות ברורה, אחריות, מי אחראי על כל דבר, מי נותן דין וחשבון על כל דבר – דין וחשבון זה לא רק בפני הוועדה, דין וחשבון זה גם בפני הציבור, אם זה צריך להיות פלילי אז גם פלילי, דין וחשבון על האחריות בחיי אדם – גם תקציבים ברורים, גם אחריות משרדית של כל דבר והתכלול.

אני חושב שאם תציגו לנו תוכנית, הרלב"ד, וכל פעם תבואו לכאן ותסבירו לנו למה זה לא הצליח וזה לא הצליח – זה לא נכון. בשביל שזה יצליח את צריכה להיות זו שמתכללת. אם את תקבלי כדוגמה את 200 מיליון השקלים לתיקון מוקדי סיכון ותעבירי את זה לנתיבי ישראל בהתאם להתפתחות אז זה יקרה כי את יודעת שהכסף הזה ילך לשם. את לא תקצצי בתקציב של עצמך. זה ברור. אבל אם זה ימשיך כך וכל אחד יפיל אשמה על אחר – כי זה מה שקורה, אם על 5 מיליון שקלים בא משרד התחבורה ואומר לי: האוצר לא נותן, בא האוצר אומר שמשרד התחבורה לא נותן, אז זה יקרה על כל התוכנית הזו, ואנחנו רוצים שזו תהיה תוכנית שתצליח.

אין לי שום כוונה להעליב במובן הזה שאני מקצר את הדיון, ההפך, אני רוצה שבאמת נצליח בזה ואני רוצה שיהיו לך הכלים להצליח מתוך הידע המקצועי שלך וההבנה המקצועית שעבודת הקודש שאתם עושים ברלב"ד תצא לפועל. זו השורה התחתונה.

אני אגיד שורה תחתונה. יש הרבה ידע, מתבצעת הרבה עבודה ברלב"ד, אפשר את כל זה לקחת קדימה פי כמה וכמה ולהוריד נפגעים והרוגים. התוכנית הלאומית היא קריטית פה ותקצוב של תוכנית לאומית.

תודה רבה. נראה לי שאין טעם שאני אחזור על חשיבות התוכנית הלאומית, החשיבות שהיא תבוא עם תקציבים, אחריות ברורה ומדדים ברורים.

אבנר פלור, סמנכ"ל מינהל תנועה, בבקשה. תתייחס גם למה שנאמר, מוקדי סיכון, הירידה בתקציב.

תכף נציג נתיבי ישראל יציג את מוקדי הסיכון. אני אומר רק שני דברים לפני נושא מוקדי הסיכון, לגבי טכנולוגיות הרכב. בשנים האחרונות חייבנו כלי רכב, הסעות ואוטובוסים בהתקנת מערכות של שמירה ממרחק וסטייה מנתיב. משאיות משנת 2012 וכלי הרכב הפרטיים מינואר 2018. כן גם נתנו תמריצים לכלי רכב קיימים שנעים בכבישי הארץ להתקין את המערכות האלה. זה בהתאם לדוח הממ"מ.

האם בוטלה ההטבה באגרת הרישוי לרכב ישן שמתקין מערכת בקרה פסיבית?

לא, לא בוטל. עד היום התקינו כמעט 80,000, כשאמורים להגיע ל-120,000.

דבר נוסף הוא לגבי התחבורה בדיגיטלי, אתמול קיבלנו "אוקיי" של משרד המשפטים לתיקון התקנה ונגיש את זה בימים הקרובים לוועדת הכלכלה.

אנחנו כאן ממתינים, נאשר את זה צ'יק-צ'ק, רק שזה יקרה.

במקביל אנחנו מקדמים את נושא החקיקה הראשית מול המשטרה ומשרד המשפטים בהיבט האכיפה.

תודה. מוקדי סיכון.

שלום, שמי רוברט, אני מנהל אגף פרויקטים ייעודיים בנתיבי ישראל. האגף שלי מתעסק בעיקר בפרויקטי בטיחות, בעיקר בתקנות של מוקדי סיכון ופניות שמאלה. אני רוצה לציין את העניין התקציבי. אנחנו, על פי הסיכומים, אמורים לקבל עבור פניות סיכון מדי שנה 230 מיליון שקל לטיפול בפרויקטי תשתית. השנה, ב-2020, קיבלנו רק 20 מיליון, שזה פחות אפילו מ-10% מהתקציב המתוכנן.

כשאתה אומר "קיבלנו", זה ממי?

ממשרד התחבורה.

משרד התחבורה יושב לידך. למה הם קיבלו פחות?

אני צריך לבדוק את זה. יש פה אבל את נציג של מינהל תשתיות שנמצא בזום.

יש לו תשובה למה הם קיבלו פחות תקציב?

אם לא אני אחזור אליכם עם תשובה.

אבל זה בדיוק מה שרצינו להגיע אליו כאן. ידענו מה הנושאים, לא הפתענו אף אחד עם הנושאים הרי.

אני רק רוצה להמשיך ולדבר גם על פרויקטים שבתקנת פניות שמאלה, שזה שלב אחד לפני מוקדי סיכון. אלה מקומות שאם לא נטפל בהם היום אז מחר הם יהיו מוקדי סיכון. בתקנת פניות שמאלה, על פי הסיכומים, נתיבי ישראל אמורים לקבל מדי שנה כ-120 מיליון לטיפול בפרויקטים והשנה לא קיבלנו שום דבר. עד כאן הנתונים של התקציב.

תכף נדבר עם נציג האוצר אבל מהדיון הקודם אני יודע מה הוא יגיד, הוא יגיד שזה תעדופים אצלכם. אני צריך תשובה, שמישהו ייקח אחריות, אני ממש מבקש. אם אני הייתי שר התחבורה אני הייתי לוקח אחריות. מישהו צריך לקחת אחריות. לא יכול להיות שיושב כאן מישהו מנתיבי ישראל ואומר: תנו לי תקציב, אנחנו יודעים מהם מוקדי הסיכון, יש לי אפס תקציב.

יש מספר פרויקטים שמוכנים לביצוע מידי ואנחנו לא מצליחים לממש אותם. יש בתקנת מוקדי סיכון מעל 10 פרויקטים מוכנים לביצוע ואם נבצע אותם אנחנו נמנע עשרות תאונות, חלקם עם הרוגים.

למה אתם לא מבצעים, נתיבי ישראל? יש לכם תקציב של 7 מיליארד שקל, אם אנחנו מדברים עכשיו על הצלת חיים, במקום לחכות למישהו שייתן לך את הכסף, למה לא להשתמש עכשיו בהרשאות להתחייב שיש לך ולהתחיל לעבוד?

אנחנו פונים למשרד התחבורה ומבקשים להשתמש בהרשאות קיימות. לחלק מהבקשות שלנו אנחנו מקבלים תשובות חיוביות. מתחילת השנה עשינו 12 פרויקטים בתחום מוקדי סיכון וכרגע יש עוד 27 פרויקטים בביצוע. אנחנו עובדים אבל עדיין חסרים לנו תקציבים כדי לעשות את כל מה שאנחנו יכולים לעשות.

תודה. אריאל, עוד מעט נגיד אליך אבל שתדע אני מחכה, הלוואי וכבר יהיו דיוני תקציב, אני אשתמש בכל הכוח שלי פשוט לעצור – הרי התקציבים האלה יעברו, חבל שזה יהיה בדיוני תקציב, שיהיו כאן מלא הסתייגויות עד שמישהו יעביר מיליון שקל מכאן לכאן. אבל עוד מעט נגיע אליך. אני רוצה את המשטרה, בבקשה. נועם, בבקשה.

מאחר שלא הקצית לנו הרבה זמן אני ברשותך ארוץ על הנושאים.

זו פעם אחרונה שהולכת להיות ישיבה כזו בזמן כזה. אנחנו נקיים עוד ישיבה מיוחדת רק עם משטרת ישראל. נקיים מעכשיו ישיבות יותר מקצועיות. בגלל שבוע הבטיחות והיעדר תוכנית לאומית רציתי ישיבה כוללת כדי שנבין איפה אנחנו עומדים, מכאן אנחנו עושים דיונים קדימה.

הכול בסדר, כבוד היושב-ראש, אז אני ארוץ על עדכון הנתונים בכל הנושאים שצוינו פה. בהתייחס לכבישים אדומים, רחובות אדומים, כמו שאסנת עדכנה, אנחנו נשארנו עם 50 כבישים אדומים, 150 בתחום העירוני. התמהיל השתנה, הקריטריונים הם אותם קריטריונים. 32 בכבישים הבין-עירוניים, 32 ראשיים ו-18 משניים, במקום מה שהיה 28 ו-22 בהתאם לתאונות.

לגבי נושא הניידות, יש לנו היום 214 ניידות ו-115 אופנועים. אי אפשר לשכוח את האופנועים ואת היכולות שלהם ולכן אנחנו מדברים על 329 ניידות, כ-330 ניידות. מבחינת יחידת הרכב הכבד, במענה הקודם היו ביחידה 11 כלי רכב, היום יש ביחידה 16 כלי רכב, עם 3 כלי רכב ייעודים לצורך הפעלת משקלים לשקילת רכבים כבדים, עם 29 תקנים של מפקדים ושוטרים. אם תרצה אוכל לפרט את העשייה שלהם בשנת 2019.

לגבי נושא העומס בבתי המשפט אסנת כבר התייחסה, לא אחזור על זה, זה אמור להיות מאושר על ידי הממשלה ולהיכנס לחוק ההסדרים. לגבי הפרויקטים של א'3, או בעצם פרויקטים עתידיים, אנחנו בוחנים כרגע שני פרויקטים נוספים: אחד, מד מהירות אלקטרוני נייד, מה שנקרא ממא"ל, ואנחנו מחכים ל-RFD, הדגמה של חברה מחו"ל לטכנולוגיה, ואנחנו בוחנים גם נושא של וידאו אנליטיקה, זה נמצא אצלנו בבחינה של אגף הטכנולוגיות והמפא"ט, היחידה לפיתוח אמצעים טכנולוגיים.

אני רק רוצה לומר לגבי הנושא של מכשור אכיפה שצריך לזכור שבמדינת ישראל, בתנאים המשפטיים וכל מה שמסביב, הכנסת טכנולוגיה לאכיפה לוקחת בין 3 ל-5 שנים. יש לזה הרבה מאוד משמעויות, גם מבחינת הזמן – אם אנחנו מדברים על "50 עד 30", 3 עד 5 שנים זאת אומרת שאם אנחנו מתחילים היום להכניס טכנולוגיות או לאתר ולקדם תקנים ועניינים, היא תיכנס אולי ב-2025 לעבודה ואחרי 5 שנים של הליכים להכנסת טכנולוגיה מה הערך של אותה טכנולוגיה שאיתרת לפני 5 שנים בעידן ובהתפתחות הטכנולוגית של היום, בעקבות כל ענייני רגולציה ודרישות? זו הערת אגב לנושא אכיפה באמצעות טכנולוגיה.

מבחינת החברה הערבית – הנושא שעלה כאן – השנה היו מתוכננות לקום 8 תחנות חדשות. כרגע הקמנו שתיים, אחת בטירה והשנייה נקראת גליל מערבי.

ו-6 התחנות האחרונות יקומו השנה?

כבר דובר על כך שהיה קיצוץ בתקציב בנושא הזה. יש לנו היום 17 תחנות בחברה הערבית, ביישובים הערביים. יש לנו עוד 10 תחנות ביישובים מעורבים. השנה אנחנו מתגברים ב-11 תחנות את התקנים, מוסיפים תקנים של סיירי תנועה, מוסיפים עוד 102 תקנים לטובת המערכים בתחום הבין-עירוני באותם אזורים של מיעוטים, כולל תוספת של שני בוחנים למערך.

עלה פה הנושא של משמרות הזה"ב, הספקתי להגיד במילה, יש פה פירוט מאוד-מאוד מפורט של כל מה שנעשה, אם תרצה אראה לך לאחר הדיון, בנושא משמרות הזה"ב. עד מרס, כשהפסיקו את הלימודים – אני מזכיר שוב שהערך המוסף המשמעותי של משמרות הזה"ב וההדרכה של משמרות הזה"ב זה בעצם לקיחת תלמידי כיתות ה', להוציא אותם למעברי החצייה, ללמד אותם, או כיתות ו' שמפקחים עליהם - - -

נועם, בוא ניתן לאלון אולי לסיים כי אני רוצה גם לתת לו לדבר. ניצב אלון אריה, ראש אגף התנועה, שעושה עבודת קודש גם כן, אשמח שממש בקצרה תגיד כמה מילים. איך אתה חי בשלום עם זה שחסרות ניידות משטרה? הבטיחו שיהיה עד 2017 450, גם בספירה המרחיבה של נועם אנחנו מגיעים ל-330. זה אחד. שניים, גם אם אין כיתות ה', שמשמרות הזה"ב יכולות לעבוד, הם יהיו, הם ייכנסו עוד מעט ללימודים. נכון לעכשיו רק 1,000 כיתות הוכשרו מתוך 2,500, וגם כ-130 מדריכים עוד לא הוכשרו. זה מתחבר עם הקיצוץ בתקנים של השוטרים שאמורים לעשות את זה אז אני אשמח שבמיקוד תתייחס גם לזה.

שלום לכולם. הקשבתי לאורך כל הדיון. אני ממאי בתפקיד, כ-7 חודשים, ואני חייב לומר שבתובנות שלי, להבדיל מחלק מהדברים שנאמרו כאן, נושא ההרוגים הוא הדבר המרכזי. אנחנו מכוונים להורדה, כולל חוסר הקבלה שלי את כמות ההרוגים, ללא קשר ל-30 או 50, חוסר היכולת שלי לקבל את העובדה שאין זה משנה מה אנחנו עושים במדינה ואין זה משנה כל שיתופי הפעולה וההשקעות, כבר יותר מדיי שנים יש מעל 300 הרוגים ללא קשר למה שאנחנו עושים. לכן בתפיסה שלי צריכים לעשות דברים שונה כבר עכשיו. אנחנו עושים את זה. היום, רק לסבר את האוזן, יש 44 הרוגים פחות בכבישים הבין-עירוניים, 13 הרוגים יותר בעירוני.

אני מדלג ישירות לשתי השאלות שלך כדי לקצר בזמן. אין ספק שכמות ניידות נוספת יכולה לסייע לי כראש אגף התנועה, אבל הבעיה היא כרגע יותר בתווך העירוני. כראיה אנחנו מסיטים עכשיו עוד שוטרים לתווך העירוני ואני כבר בחודשים האחרונים אוכף בתוך התווך העירוני, למרות שאני לא אמור לבצע פעילות מבצעית שם. אני בהחלט חושב שהבעיה שיש שם היא בעיה שחייבת התייחסות ושותפות של הרשויות המקומיות, אבל אנחנו נכנסים לשם, עובדים בשיתופי פעולה, אני רואה את עצמי אחראי מקצועית. אני מבצע כל מיני פעילויות - - -

אבל אתם לא יכולים להביא סמכויות לפקחים עירוניים סביב נושא התנועה והתחבורה, נכון?

אנחנו גם בזה מתעסקים, נועם יכול לפרט. כרגע אישרנו הצעה להרחיב להם סמכויות בתחומים מאוד-מאוד מסוימים, בעיקר באופניים החשמליים ובקורקינטים, דברים כאלה.

רחלי, בעיר בטוחה זה חלק מהסיפור, כל נושא האכיפה?

בוודאי, בוודאי. אנחנו גם בשיתופי פעולה מצוינים עם אגף התנועה בנושא הזה.

אוקיי, הנה, יש פער ואתם אומרים שאתם הולכים להתעסק בו. אז לא חסרות לך ניידות? אם אתה מקבל ניידות אתה נותן אותן למישהו אחר? זה מה שאתה אומר?

דבריי הוצאו מהקשרם. ממש לא. אני רק אומר שכרגע, בסדר העדיפות, אם צריך להשקיע יותר – אני גם אמרתי את זה למפכ"ל, דיברתי על זה גם עם רחלי, נדמה לי שגם אתך – אני מעדיף שנשקיע בתוך הערים מכיוון שבערים יש לנו בעיה, בערים יש פחות אכיפה. זה לא שאני חזק ונמצא בכל מקום אבל מכיוון שאני חושב שאכיפה כשלעצמה היא לא זו שמפחיתה בצורה מוחלטת את כמות התאונות אני עושה פעולות נוספות מחברות.

מה אנחנו עושים עם משמרות הזה"ב?

לגבי משמרות הזה"ב, הבעיה היא לא הכשרה – סליחה שאני אומר לך את זה – כי לפי הנתונים שיש מולי, ואני אבקש מנועם אחרי זה להעביר לך את המסמך שיש אצלו ביד, יש לנו השלמה מאוד-מאוד קטנה של הכשרה. למעשה כל ה-291 הוכשרו, חלקם הוכשרו חלקית, זו לא הבעיה. ברור לי שיהיה קשה להשלים את כל 1,000 ומשהו כיתות שלא השלמנו אבל אם אנחנו עכשיו נתמקד רק בכיתות הבאות שאמורות להיכנס אני מעריך שאנחנו כן נשלים את זה בטווח זמן כזה או אחר. אנחנו נעשה תוכנית מהירה כדי להשלים. אני לא חושב שזו הבעיה. אנחנו נעשה פעילות מוגברת. יש לנו מספיק שוטרים. הקיצוץ של ה-50% הוא קטן לעומת הפוטנציאל שיש לנו בהכשרה של כמעט 300 שוטרים, במשקלים. לכן זה הכול עניין של תוכנית נכונה, שנדביק את הקצב, ואנחנו נעשה את זה, זאת לא הבעיה.

תודה רבה. אריאל, האיש והכסף, בבקשה.

אריאל, אגף תקציבים, משרד האוצר. אני אתייחס בקצרה לכמה נקודות שעלו ואם יהיו עוד שאלות אני אשמח לענות. קודם כל איזשהו דיוק קטן, המנכ"לית רחלי גם הסבירה אבל תקציב הרלב"ד לא קוצץ ל-76 מיליון שקלים. בתחילת 2019 אמנם התקציב השוטף של הרלב"ד עמד על 76 מיליון שקלים אבל הוא גדל מאז ל-80 וכחלק מהתקציב שהוצג, ה-550, מהחלטת הממשלה המקורית, גם תשתיות היו אמורות להיות ממומנות שם וזה חלק מ-120 המיליון שרחלי הזכירה. כלומר, התקציב נכון להיום של הרלב"ד, אם אני מתייחס להחלטת הממשלה הראשונה, עומד על כ-200 מיליון שקלים.

אני חייבת לעשות פה רגע סדר. יש 120 מיליון שקלים שיושבים אצלנו ועוברים ישירות למשרד התחבורה, בלי שיש לנו מילה לגבי איך מוציאים אותם. כלום כלום כלום. זה עובר דרכי וזהו.

למה? זה לא האוצר, זה שר התחבורה.

כך זה נבנה מלכתחילה. יש 120 מיליון שקל של משרד התחבורה שיושבים אצלי, אין לי שום אפשרות פיקוח. זה לא 120 מיליון שקל שבתוכניות העבודה אני בכלל יכולה להסתכל עליהם. הם לא אצלי.

אם מנכ"ל משרד התחבורה היה אומר: שקל לא יוצא בלי אישור של רחלי?

זה היה מעולה. זה מה שאני רוצה. אני אשמח. אתה יודע מה? אפילו לא 120 המיליון, מתוכם 30, משהו.

אריאל, מה אתה אומר על זה? זה כסף שחסר במוקדי סיכון, החניונים, הטבות מס לבטיחות.

ה-120 מיליון שקלים האלה הולכים לתשתיות עירוניות. אני חושב שזה הזוי שהרלב"ד לא נמצאים בתעדוף ולא יודעים לאן הכסף הזה הולך.

אנחנו יודעים לאן הוא הולך אבל לא יכולים להחליט לגביו.

גם במוקדי סיכון שהוזכרו פה הרלב"ד צריכים להיות מעורבים מאוד.

אנחנו מעורבים אבל אני לא יכולה להחליט עכשיו שחלק מה-120 המיליון הולכים להסברה ולא לתשתיות. זה כסף שצבוע לתשתיות. אנחנו מעורבים בכל הוועדות של מוקדי סיכון, של קריטריונים, אבל זה כסף שצבוע לתשתיות. הוא לא יכול ללכת עכשיו לחינוך והסברה למשל או לחברה הערבית. אני לא יכולה להחליט שהאיזונים הם שונים. תשתיות נטו, תשתיות בטיחות אבל תשתיות.

זה לגבי ה-120. עוד נקודה שעלתה, הדו-גלגלי – אושרו 2 מיליון שקלים למיטב הבנתי בוועדת חריגים. יכול להיות שדיברו שם על המזומן שיוצא השנה ואז אולי זה חצי מיליון שקלים.

לא, 500.

אני לא יודע, אפשר לבדוק את זה, אבל למיטב ידיעתי אושרו שם 2 מיליון שקלים.

נבדוק את זה, בסדר? תחזיר לנו תשובה?

נקודה נוספת שעלתה זה המיקוד בעירוני. אני חושב שרלב"ד חייבים להיות מעורבים – וגם דיברנו על זה לא פעם עם הרלב"ד – בשיטת התעדוף של משרד התחבורה ואנחנו דוחפים לשם. כמו שיושב-ראש הוועדה אמר, אם מנכ"ל משרד התחבורה ינחה את הגורמים המקצועיים שהרלב"ד הם אלה שיקבעו את התעדוף לאותם 120 מיליון – זה לא 120 מיליון שקלים, זה יותר, זה כמעט 200 מיליון שקלים בממוצע – לפיתוח תשתיות בתווך העירוני, אז זה יקרה. זה לגמרי במשרד התחבורה.

הנקודה האחרונה, הצעה לוועדה. נראה כאילו שמים פה פלסטר על פצע פתוח. במצגת שרחלי הציגה היו שם כמה מספרים מדהימים לדעתי, לא בטוח שכולם התמקדו נתונים. הסיכוי להיפגע לנוסעי התחבורה הציבורית הוא נמוך מאוד עד אפסי. אם רוצים לטפל, וצריך לטפל, במוקדי סיכון ובהסברה לדו-גלגלי ולרכב פרטי, פעילות מבורכת, אם נסיט הרבה יותר אנשים להשתמש בתחבורה ציבורית האימפקט יהיה הרבה-הרבה יותר משמעותי.

אין ספק.

מוקצים המון-המון משאבים לטובת הדבר הזה ואם הוועדה תוכל לרתום גם רשויות מקומיות וגם את משרד התחבורה וכל הגורמים לטובת שיפט של נוסעים לתחבורה ציבורית אנחנו נראה השפעה הרבה יותר גדולה.

אין ספק. אנחנו גם מדברים על נושאים של טכנולוגיה מצילת חיים ותחבורה אוטונומית, אבל אני מנסה לראות מה בינתיים הנושאים שעכשיו צריך לטפל בהם. אנחנו גם נטפל בטווח הארוך, זו התוכנית שכולנו מחכים לה, שעדיין לא הוחלטה, יש קווים כלליים, אבל מה אנחנו עושים עם מוקדי הסיכון עכשיו, שידוע שזה מציל חיים.

לגבי מוקדי סיכון, כפי שעלה בדיונים קרובים, משרד התחבורה בתהליך התעדוף שלו תיעדף אחרת את הפרויקטים, הוא הסיט את התקציבים למקומות אחרים. דרך אגב, בהקשר של מוקדי סיכון אני חושב שצריך לתת מילה טובה לנתיבי ישראל. זה לא מובן מאליו שהממשלה נותנת לחברה ממשלתית עבודה והיא מבצעת אותה, ונתיבי ישראל מבצעת בצורה מצוינת, באמת מילה טובה ושאפו. אני מניח שמשרד התחבורה בנה על זה שיהיו דיוני תקציב השנה והוא יצליח להביא עוד כסף למוקדי סיכון, אף אחד לא התכוון לקצץ בזה, אבל זה המצב התקציבי כרגע.

ראיק, שנמצא בזום, רוצה להתייחס לזה.

ראיק סאלם, ראש אגף תשתיות עירוניות, אתה גם אומר כל הכבוד או שחסר לך כסף?

כל הכבוד לנת"י וכל הכבוד לוועדה שעושה את העבודה - - -

לא, לא לוועדה, השאלה אם באמת לקחת תקציב קיים לטיפול בתשתיות ומוקדי סיכון והעברת את זה למקומות אחרים ובגלל זה אין לך כסף עכשיו?

יש השנה פחות כסף. אפשר לתעדף אבל אי אפשר לבטל פרויקטים שכבר רצים וכבר בביצוע ולהסיט אותם למוקדי סיכון. השנה לא קיבלנו תקציב למוקדי סיכון וזו הנקודה. כולם צריכים להתאזר, אנחנו יחד עם האוצר, לשבת ולפתור את הבעיה שהיא בעיה מאוד-מאוד רצינית.

לא קיבלתם תקציבים למוקדי סיכון בגלל שבמשרד התחבורה שיניתם ייעוד של כסף, או בגלל שמשרד האוצר קיצץ לכם?

קיבלנו פחות כסף, זו השורה התחתונה.

אתה רואה, אריאל?

קיבלו פחות כסף למוקדי סיכון, זה נכון, השאלה איפה הכסף נמצא.

אני יודע שאנחנו כבר נכנסים ללופ, נמשיך הלאה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לדברים שכבר נאמרו. בוועדת מוקדי סיכון, גם בבין-עירוני וגם בעירוני – והרלב"ד שותפים מאוד-מאוד רציניים, הם גם חברים בוועדה העירונית וגם חברים בוועדה הבין-עירונית – כל החלטות הוועדה הן מאוד מקצועיות והן מתקבלות פה אחד. הם מעורבים מאוד. לגבי התקציב, זה לא רק עניין של סדרי עדיפות, קיבלנו פחות כסף לפי דעתי בכול סל התקציב של המשרד ומזה צריך להיפטר. אנחנו צריכים לקבל יותר כסף מהאוצר ולקבל כסף עבור מוקדי סיכון.

רק בהקשר הזה, תקציב משרד התחבורה גדל ב-5 מיליארד שקלים השנה.

הטבות מיסוי על אמצעים טכנולוגיים, איך זה מתקדם? אנחנו מדברים בנוסף למה שקיים על עוד אמצעים שמחכים להטבות מיסוי, כל מה שקשור לתחבורה אוטונומית, מערכת בטיחות אקטיבית.

ישנו תקציב שנה בשנה לגבי מערכות בטיחות שמותקנות ברכב חדש. זה קיים גם ב-2021. בשנת 2021 הוספנו עוד שלוש מערכות והוצאנו מערכות שכבר קיימות, הכנסנו את נושא היסח הדעת, הכנסנו את מערכת שכחת ילדים ומערכת בלימה אוטונומית. כלומר, זה כבר קיים וזה בינואר 2021. מה ששאלת בנוגע לכלי הרכב הקיימים, גם התקציב הזה עדיין קיים לגבי כלי הרכב הקיימים, אבל, מה לעשות, התקינו רק 80,000 מתוך 120,000 שהיו צריכים להתקין את המערכות האלה. נותנים 1,500 שקל על כל אחד שמתקין ועדיין לא כולם התקינו.

תודה רבה. מקס אבירם, משרד החינוך, אני רוצה שתתייחס בקצרה לשני אלמנטים: האחד, משמרות הזה"ב, איך אנחנו דואגים שבכל בתי הספר יהיו משמרות זה"ב, היום יש רק במחצית – זה לא "רק", זה הרבה, 2,500 בתי ספר, אבל עדיין חסר 2,5000. הדבר השני זה כיתות י', האם כולם לומדים באמת לימודי תעבורה או חלק לא ולמה לא? בבקשה.

שלום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לשני הדברים. אני מקס אבירם, מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח במשרד החינוך. אני רוצה להמשיך בהיבט של משמרות הזה"ב, אני רוצה דווקא להתחבר לדברים של ראש את"ן, אלון. אנחנו, באגף זה"ב במשרד החינוך, הצוות שלי וכמובן גם אני, צידדנו מאז ומתמיד בעובדה שמי שצריך להדריך וללמד את תלמידי כיתות ה' את נושא משמרות הזה"ב ולהפעיל אותם בכיתות ו' זו רק יחידת השוטרים והשוטרות, וזה לא משנה כרגע אם זו היחידה הקודמת, המקורית שהייתה, או לחילופין אותם 200 ומשהו מש"קים או כאלה שהוכשרו לטובת העניין הזה.

הנקודה שאני רוצה להדגיש בעניין הזה לך, אדוני ראש את"ן, היא שצריך לקחת בחשבון את העובדה שהדבקת הפער לא מדברת רק על כיתות ו' שצריכים היום להכין אותם כדי שהם יעשו ongoing את העבודה, צריך לחשוב גם על 2,500 כיתות ה' שצריך להכשיר אותם היום כדי שהם יהיו מוכנים לעשות את העבודה בתשפ"ב. מבחינתי, אני הולך אתך, הלוואי ומה שאתה כרגע אומר באמת יתקיים. אני אשמח מאוד שההדרכה וההכנה של תלמידי כיתות ה' וכיתות ו' תהיה כזו מיטבית שאנחנו לא נצטרך כל הזמן לרדוף אחרי הזנב של עצמנו, להדביק את הפער ולקיים את הפעולה הזו.

אני חושב שיש שתי דרגות חשיבות בפעילות הזו: אחת, זה שמחנכים את הילדים למנהיגות, לאחריות, לזה שהם עושים עבודה בכך שהם עוזרים לילדים קטנים לעבור את אותם מעברים קריטיים בכניסה לבית הספר; הדבר השני – שהוא לא פחות חשוב מבחינתי – הוא שהדור הצעיר פוגש את השוטר שמלמד אותו, שנפגש אתו בצורה בלתי אמצעית ולא באופן שלפעמים המשטרה מצטיירת, כמאיימת וכן הלאה. ההפך, יש פה מפגש שהוא טוב לשני הצדדים. זה לגבי משמרות הזה"ב. אני אשמח מאוד שהעסק הזה יתקדם ואנחנו נמצא את הדרך להקטין את הפערים.

לימודי תעבורה כיתות י'?

לגבי כיתות י', השנה התחילה בעצם הפעילות החינוכית בחינוך התעבורתי. קרוב ל-4,300 כיתות, סדר-גודל תפוסה מלאה, 98% של השכבה לומדים את התוכנית וכולם בסוף השנה הזו יוכלו, אם ירצו, להיבחן בבחינת התיאוריה. בשנה שעברה בחנו סדר-גודל של 50,000 תלמידים, מתוכם קרוב ל-67% מהתלמידים עברו את הבחינה בהצלחה ויכולים להמשיך הלאה את התהליך של הלימוד המעשי.

תודה רבה. אני אשמח מאוד שתעדכן אותי בהמשך הדיון שיש עם המשטרה על כל מה שקשור למשמרות הזה"ב.

עמיחי דרורי, מנהל תחום תשתיות ופיתוח עירוני, מרכז השלטון המקומי, אני רוצה את התייחסותך גם לאמירה כאן של הרלב"ד שהולכים להעביר לכם הרבה-הרבה יותר אחריות, מה זה אומר גם מבחינת הסמכות והתקציבים, ועל האמירה שנאמרה כאן והבדיקה של הממ"מ שיש תקציבים שקיבלתם שלא ניצלתם. ח"כ חמד עמאר אמר בוועדה אחרת שהסיבה המרכזית של אי ניצול היא דרישה למצ'ינג, השאלה מה אתם אומרים.

שלום, אדוני יושב-הראש, שלום מכובדיי כולם. שלוש נקודות: דבר ראשון, לגבי היקפי התקציבים שמועברים לרשויות המקומיות – בשנים האחרונות חלה, הן לגבי נושא הבטיחות והן לגבי נושאים אחרים, הפחתה משמעותית של התקציבים שמועברים לרשויות המקומיות. הדבר פוגע גם בבטיחות וגם בתשתיות עצמן, שמן הסתם זה משפיע על הבטיחות. הצלחנו לקדם את הדבר הזה במידה מאוד חלקית מול משרד האוצר, שהכסף חנה אצלו, יחד עם משרד התחבורה. עדיין מה שהועבר עד עתה זה מתי מעט. אז אם רוצים להציב את הנושא הזה בראש סדר העדיפויות צריך גם לתת לזה ביטוי תקציבי, משרד האוצר.

אבל אומרים שיש תקציב שלא ניצלתם, עמיחי.

א', אני לא מכיר תקציבים שלא ניצלנו, אבל יכול להיות. אם מישהו מכיר קצת את ניהול התקציב, יכול להיות שיש התחייבויות ישנות במערכות המרכב"ה או האוצריות שאולי לא נוצלו, אני לא מכיר את הנושא אבל אני אשמח שמשרד התחבורה, והיה ואכן יש סכומים כאלה, יעבירו לנו נתונים, אנחנו נשמח לבדוק אותם.

הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה רשימת רשויות שקיבלו תקציב ממשרד התחבורה לפרויקטים תחבורתיים ולא ניצלו אותו. תודה, עמיחי.

אנחנו נשמח שמשרד התחבורה יעביר לנו, נשב על זה ביחד ונבחן את הנושאים כדי לקדם את הנושא.

תודה רבה. הנהלת בתי משפט, אנחנו מתייחסים להחלטות הוועדה והפערים, דיברנו על ייעול תהליכים במערכת המשפט.

הזכרתם בתחילת הישיבה את העומסים על מערכת המשפט במסגרת אכיפת עבירות תעבורה והזכרתם גם את אותו דוח של הצוות הבין-משרדי שנמצא כרגע אצל שר המשפטים וממתין להוצאה לפועל. במסגרת הדוח תוכלו לראות שלאחר מספר ישיבות שהתנהלו ולאחר קבלת המון מידע של נתונים מספריים התקבלה המסקנה שנכון להקים בית דין מינהלי לטיפול בעבירות תעבורה שמוגדרות עבירות ברירת משפט, שבעצם באופן הזה ניתן יהיה לתת מענה מהיר ויעיל לטיפול בעבירות הללו ולהתמודד עם ההשלכות של העבירות האלו גם על העומסים בבתי המשפט.

הוקם אותו גוף?

מסקנות הדוח הבין-משרדי נמצאות כרגע על שולחנו של שר המשפטים.

תודה רבה. תמרה לב ממשרד המשפטים אתנו? לא אתנו. יוסי בן שמחון, אני יודע בצה"ל שעשיתם עבודה נהדרת, העניין הוא שיש רשימה של ליקויים סביב בסיסי צה"ל. הוא גם לא אתנו. יאיר חברוני, מנהל תחום שירותי חירום והצלה, משרד הבריאות, בדוח שבפנינו מדובר על רישום אחיד לנפגעי תאונות דרכים ונוהל פינוי מוסק.

לגבי פינוי מוסק, אני יכול לומר שבשנת 2019 קיימים במדינת ישראל שני מסוקים, אנחנו לקראת הצבת המסוק השלישי, זה טרם קרה בגלל סגירת שדה התעופה באילת, ההצבה שלו באילת. מד"א מפעילים על ידי "להק תעופה" צוותים של מד"א. ב-2019 פינו כ-153 תאונות דרכים. ב-2020, עד תחילת אוקטובר, כ-80 פינויים מוסקים רק של נפגעי תאונות דרכים. כלומר, אנחנו בהחלט נותנים דגש ומאמץ על עניין הפינוי המוסק לנפגעי תאונות דרכים בתוך שאר הפינויים הרפואיים, דבר שבהחלט מקצר ומעלה את הפרוגנוזה והצלת החיים של נפגעים קשים.

וזה נותן מענה למדינת ישראל מבחינתכם?

זה נותן בהחלט מענה, עם המסוק השלישי באילת, שאני מקווה שימומש בסוף 2020, תחילת 2021. זה תלוי בכמה גורמים שהם לא רק משרד הבריאות, אבל בהחלט זו החלטת ממשלה שצריכה להתממש. המסוק השלישי באילת כבר נמצא בארץ, הוא מורכב, הטייסים עוברים את ההכשרה. גם משם, הנקודה המרוחקת ביותר, נצליח להתמודד עם תאונות הדרכים בכביש הערבה וסביב אילת בכל מה שקשור לקיצור טווחי זמן.

תודה רבה. רק שאלה לגבי שיטת רישום אחידה לנפגעי תאונות דרכים?

את זה אנחנו פתרנו עם הלמ"ס, משטרה, מכון גרטנר. את זה אנחנו עושים ופתרנו.

מעולה. ארז קיטה, מנכ"ל "אור ירוק", נשמח שתגיד את דעתך על כל מה שקורה כאן בתור מי שמלווה את נושא תאונות הדרכים המון שנים.

תודה רבה על הדיון וההזדמנות. אני כבר 12 שנים בתחום הזה ואוטוטו מסיים את הדוקטורט. לתחושתי, בועז, אנחנו מבזבזים זמן יקר ואנשים נהרגים יום-יום, שעה-שעה, בכבישי ישראל. לפני שנה בדיוק הכריזו על תוכנית "50 עד 30" בקול תרועה גדולה גם בישיבת ממשלה, גם בכנס, ולצערי הרב לא נשאר מזה שום דבר. מאז ועד היום שום דבר לא קרה. אנחנו רואים את אותם שקפים זו השנה השנייה.

בנוסף, הממשלה לכאורה זורקת את כל ההחלטות הקודמות מהעבר, משנה כיוון ומקצצת תקציבים. הציבור לא מטומטם ובמקום שנקבל פה תוכנית סדורה אנחנו גוררים רגליים ומושכים זמן, עוד 120 ימים. אנחנו מקבלים שוב פעם ועדת מנכ"לים, שבספק בכלל אם תמצא את הזמן להתכנס, ואנחנו עדים פה למחדל ולזלזול בחיי אדם. במקום שנקבל תוכנית רב-שנתית למיגור הקטל בדרכים אנחנו מקבלים כישלון רב-שנתי מתמשך ומהדהד. תודה רבה, בעז.

רק נתקן שלא הוצגה תוכנית בשנה שעברה. זה בדיוק מה שרצינו בשנה שעברה, שתהיה תוכנית. סוף סוף יש החלטה השנה שאפשר להציג תוכנית. לא הוצגה תוכנית.

זו שנה בלי תוכנית?

שנה שעבדו בה אבל בלי תוכנית לאומית, זה נכון.

לגישתי, אנחנו צריכים לקחת את מה שארז אומר בשיא הרצינות ולדאוג לכך ששנה הבאה, כשנעשה כאן דיון, נראה איך המצב משתפר גם לפי "אור ירוק". עמית גליטמן, בבקשה.

תודה רבה על ההזדמנות, ח"כ טופורובסקי.

יש לך משימה חשובה, להזכיר לנו למה אנחנו כאן, אז תספר לנו את הסיפור האישי שלך.

אוקיי. שלום לכל הדוברים ולכל העוסקים במלאכה. אחותי גלי היקרה נהרגה לפני שמונה שנים בכביש. אני אחד מהמשפחות ששומעים עליהן בסטטיסטיקה ורואים אותן בכל השקפים העצובים האלה שהראו כאן במהלך הכנס. באוגוסט האחרון יזמתי מהלך באופן פרטי ואישי מתוך הכאב שלי, כתבתי עליו קצת פרטים בצ'אט, בגדול זה מיזם שקורא לאנשים להדביק סטיקרים על הרכב שלהם שבהם רואים את הייחוס האישי. על הסטיקר של הרכב שלי כתוב "אחותי נהרגה בתאונה, קחו אוויר על הכביש, תהיו טובים". יש סטיקרים כאלה בהרבה מאוד וריאציות, בעברית, בערבית.

אני קורא לכם להצטרף אלי למיזם הזה. אני מקבל אלפי תגובות מאוד-מאוד חיוביות. אנשים מתחברים למסר הזה כפי שהוא. אנשים בכביש מאירים ונותנים פידבק מאוד-מאוד חיובי. עד שכל התוכניות הגדולות שדיברו עליהן כאן יצאו לפעול, אני באמת מזמין אתכם להצטרף אלי בינתיים לזה, לא צריכים תקציבי ענק. בתקווה שאולי יום אחד מישהו גם יאמץ את הקמפיין הזה ונהפוך אותו לקמפיין ארצי גדול כי כבר הוא מוכן לחלוטין, רק צריכים כמובן תקציב כשזה יתאפשר בעתיד. תודה רבה לכם.

תודה רבה. ברשותכם, אני מסכם את הישיבה. היו כאן הרבה נושאים שעלו על הפרק, אני מחזיר אותנו להתחלה וגם לסיום עם עמית. בסופו של דבר אנחנו עוסקים כאן בחיים של אנשים ואין שום סיבה שמישהו יטיל אחריות על מישהו אחר. כולם צריכים לעבוד ביחד ולפתור כל בעיה, כל מוקד, כל נושא, כל אירוע, בשביל שלא יהיו שם הרוגים. בחלק גדול מהנושאים זה אפילו לא עניין תקציבי, זה עניין של תשומת לב, לקיחת אחריות וביצוע.

הוועדה מברכת על ההחלטה להקים צוות מנכ"לים בין-משרדי שאמור להכין תוכנית לאומית רב-שנתית ומתוקצבת לפי המלצה וביחד עם הרשות לבטיחות בדרכים. הוועדה מבקשת דיווח שוטף של אחת לחודש בכתב על הפעילות וקבלת ההחלטות לקראת ההחלטה על תקציבים ברורים, אחריות ברורה של כל משרד, סמכות ואחריות לרלב"ד לתכלל את כל הנושאים וגם איך נותנים דין וחשבון על כל אחד מהנושאים התקציביים והאירועים שיהיו באותה תוכנית רב-שנתית, שאמורה להיות תוך 120 יום מוחלטת במדינת ישראל. התוכנית אמורה להיות רב-שנתית, מתוקצבת, עם סמכות ואחריות למי שצריך.

ועדת המשנה לבטיחות בדרכים תבחן לעומק את כל הנושאים שהועלו בישיבה הזו ותמשיך ותעקוב אחר הדוח שהממ"מ הגיש לנו והמצגת שהרלב"ד העלה. אנחנו מבקשים ודורשים מכול משרדי הממשלה לפתור את כל הבעיות שעוד נשארו מהחלטת ועדת הכלכלה מ-2016, מהמעקב שעשינו ב-2019 ומהמעקב שהוצג לוועדה היום, בסוף 2020. אנחנו רוצים לפתור את הבעיות האלה פשוט כי אנחנו רואים שאלה בעיות פתירות, אלה לא בעיות שאנחנו אומרים שאף אחד לעולם לא יפתור אותן, ובגלל שאנחנו עוסקים בחיי אדם הדחיפות שלהן היא קריטית ולכן נמשיך לעקוב ולקיים דיונים פרטניים על כל אחד מהנושאים, דיונים שבהם נרד לעומק הפרטים ולא נקצר בשיחות בשביל להספיק כמה שיותר נושאים.

הוועדה מבקשת מנציג האוצר לחזור לוועדה בכתב בנוגע לשני מיליון השקלים שהועברו בוועדת החריגים לרלב"ד וכל מה שקשור להכשרת רוכבי האופנוע דו-גלגלי. הוועדה קוראת למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים ולמשרד האוצר להגיע להסכם בדבר התקציבים למוקדי הסיכון שהוקפאו ולשחרר תקציבים באופן מידי כדי להציל חיי אדם בכבישים אלו. גם אם אין הסכמה על גובה מלא של התקציב אין סיבה לא לשחרר סכומים מסוימים כבר עכשיו כדי שנתיבי ישראל יתחילו לעבוד, פשוט שיהיה להם צוות שעובד בשטח ולא צוות שמחכה שיתנו לו הנחיה לעבוד.

הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים להעביר אליה את רשימת הרשויות המקומיות שלא ניצלו תקציבים לפרויקטים תחבורתיים בתוך הרשות עם הסבר למיטב ידיעת משרד התחבורה למה. אנחנו מברכים על הרצון של המון אנשים טובים, של כל הגופים הממשלתיים. בסופו של דבר, כל האנשים שבאו לכאן, שהציגו, גם בוועדה פיזית וגם בזום, באים מכוונה טובה והאכפתיות מורגשת. אנחנו יודעים שכולנו כאן למען מטרה חשובה, מטרה עליונה, ותדעו לכם שוועדת המשנה לקידום הבטיחות בדרכים, ואני יודע שגם ועדת הכלכלה בראשות ח"כ מרגי, לשירותכם בכל מה שקשור להצלת חיים בדרכים. תודה רבה.



הישיבה ננעלה בשעה 14:30.