פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ישיבה משותפת של הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
והוועדה להתמודדות עם סמים ואלכוהול
03/11/2020


מושב שני


פרוטוקול מס' 26
מישיבת הוועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
פרוטוקול מס' 20
מישיבת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
יום שלישי, ט"ז בחשון התשפ"א (03 בנובמבר 2020), שעה 9:30

הקשר בין שימוש באלכוהול וסמים בקרב בני נוער לאלימות

חברי הוועדה: מיכל וונש – יו"ר הוועדה להתמודדות עם סמים ואלכוהול
מנסור עבאס – יו"ר הוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית
אוריאל בוסו – הוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית
תהלה פרידמן – הוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית

ג'האד אבו פריח - דובר הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית

נאור קאשי - מנהל רשות לביטחון קהילתי, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

קרן רוט איטח - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

גד פרישמן - מדען ראשי, המשרד לבטחון פנים

ד"ר פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

רים ארשיד - מפקחת ארצית (קהילות טיפוליות), משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

פרופ' יוסי הראל-פיש - מומחה בינלאומי לחקר מדיניות ואסטרטגיות התערבות בהתמכרויות

פרופ' ח'אלד אבו עסבה - מרצה בכיר, מומחה לתכנון ואסטרטגיות חינוכיות

רות לוין חן - מנהלת שותפה של מיזם יוזמות אברהם

דביר בן זאב - יו"ר מועצת התלמידים מחוז התיישבותי, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עבד אלחלים חאג' יחיא - נציג החברה הערבית במחוז מרכז, מועצת התלמידים והנוער הארצית

פאטמה נידאל זאמל - נציגת החברה הערבית במחוז צפון, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אריאל כהן - נציג המגזר הדתי במחוז הצפון, מועצת התלמידים והנוער הארצית

שקדי הכט - נציגת מחוז חיפה ויו"ר ועדת אתיקה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

כריסטינה עית - נציגת החברה הערבית במחוז צפון, מועצת התלמידים והנוער הארצית

בת שבע פנחסוב
אמל ביבאר

ס.ל., חבר תרגומים



הקשר בין שימוש באלכוהול וסמים בקרב בני נוער לאלימות

בוקר טוב לכולם. אנחנו מתכנסים הבוקר בישיבה מיוחדת, ישיבה משותפת של הוועדה הזאת, הוועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול והוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית. אני מודה לכולם על זה שאנחנו מקיימים את הדיון המשותף הזה, מאוד חשוב לנו גם להראות את שיתוף הפעולה שנעשה בינינו, בכל הוועדות, בוועדה הזאת ואני יודעת שגם בוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית, מאוד חשוב לנו גם בפועל וגם כמסר כלפי בני הנוער שנמצאים איתנו, ואנחנו זוכים שהם מצטרפים אלינו שוב. אז תודה לכולם שנמצאים איתנו כאן.

בעצם זה דיון המשך בנושא הקשר שבין השימוש באלכוהול וסמים בקרב בני הנוער ובין האלימות. אנחנו יודעים שקיים קשר כזה ואני רוצה לומר שאולי במקום להציג סרטון היום, שלפעמים אנחנו כך עושים, כדי להיכנס לתודעה של מה שאנחנו מדברים עליו, אני רציתי לחלוק איתכם, גם עם חבריי חברי הכנסת, ועם יושב ראש הוועדה, מנסור עבאס, שכבר עשינו כמה סיורים משותפים יחד, בעצם ביום ראשון עשיתי סיור של כל המנעד של הדברים שעליהם אנחנו מדברים, מקהילה טיפולית, אילנות במקרה הזה, ועד פנימייה שאליה מגיעים בני נוער שמגיעים מרקעים שהם מועדים לסכנות שבהתמכרויות באופן עקרוני, אבל מגיעים לפתרון עוד הרבה לפני, ועד למפגש עם מי שהקים את היחידה הראשונה בבית כלא לכלל האסירים, בשנות ה-90, באמת איש חזון פורץ דרך שהיום הוא ראש המועצה בתלמונד, אבל הוא הקים מתוך הבנה שהרבה מאוד מהאסירים הגיעו אליו לכלא, לפשיעה, הגיעו מתוך המקום של ההתמכרויות, ובעצם המנעד הזה הוא המנעד שעליו אנחנו מדברים כל הזמן ועל האחריות שלנו לעשות את כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי לייצר את כל הרצף מהאבחון ועד החינוך ועד הנגשת המידע ועד המניעה ואחר כך כמובן הטיפול, ואז יש את הטיפול ברצף שהרבה פעמים אנחנו רואים שגם הוא לוקה בחסר, גם אחרי הקשר הזה שבין ההתמכרויות לפשע.

אז תודה לכולם שוב, אנחנו באמת מקיימים את הדיון ביתר דחיפות וביתר שאת דווקא בתקופה הזאת. הרבה פעמים אנחנו נוטים לשמוע או שומעים מהגורמים השונים שבתקופת הקורונה אנחנו קודם כל מטפלים בקורונה, ואנחנו רוצים לומר ואומרים בוועדה הזאת, ואני בטוחה שגם בוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית ובכלל, שדווקא בתקופת הקורונה אנחנו רואים את המשבר החברתי, נפשי, של החברה הישראלית שבא לידי ביטוי לצד הבריאותי והכלכלי כמובן, אבל שבא לידי ביטוי ביתר שאת בתקופה הזאת של הקורונה ובא לידי ביטוי ביתר שאת בקרב בני הנוער. לכן הדחיפות שבקיום הדיון הזה דווקא היום.

אנחנו נפתח שוב במה שהפך להיות הזכות והחובה שלנו פה בוועדה וזה לשמוע מבני הנוער מתוך ההנחה שאנחנו מאמינים באמירה שלדבר עלינו לא בלעדינו. היות שזה נושא הדיון היום אנחנו נפתח בבני הנוער. אני רק רוצה לתת לפני זה את ההזדמנות ליו"ר הוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית, חברי מנסור עבאס, לומר כמה מילים ואנחנו ניגש לבני הנוער.

תודה לך, מיכל היקרה. את יזמת את הדיון הזה ואת השותפות הזאת. אמנם אנחנו שותפים בוועדה להתמודדות עם אלכוהול וסמים, אבל את חשבת לנכון כן לקיים ישיבה משותפת של שתי הוועדות. בעצם היום את מתקדמת לדון בהשלכות של התמכרות לסמים, אלכוהול ועישון וכו', ואנחנו בוועדה למיגור הפשיעה תמיד חוזרים אחורה ומנסים לבדוק מה הם גורמי העומק שמשם מתפתחת כל תופעת הפשיעה והאלימות.

אני מדגיש שוב, אמנם השם של הוועדה הוא בחברה הערבית, אבל ידידי אוריאל כבר נכח כמה פעמים והוא חבר בוועדה ורואה שכשאנחנו מדברים על פשיעה ואלימות אנחנו מתייחסים לכל החברה בישראל ומנסים גם להתייחס אפילו למגזרים שונים. אני מסכים איתך שתמיד אנחנו צריכים לשתף, לא נגיד את המגזר, את הקבוצה שאנחנו דנים בה, ובמיוחד הצעירים, זו לא פעם ראשונה שאת נותנת במה לצעירים הנפלאים, חשוב לנו להקשיב להם ולשמוע את התובנות שלהם, שנוכל ככה אחר כך להתוות מדיניות לנסות להשפיע גם על החלטות ומדיניות בתחום הזה.

אין ספק שיש קשר הדוק, קשר אורגני, בין השימוש ואלכוהול וסמים לבין השלכות של זה, ההתבטאות של זה בתור התנהגות אלימה ועלייה ברמת הפשיעה. נכון תמיד לטפל בסימפטום עצמו, אבל יותר נכון לטפל בגורם שמביא את האנשים להתנהגות כזאת. אז יישר כוח, מיכל, אנחנו ביחד ננסה לקדם את הנושאים האלה.

תודה רבה, מנסור. ואולי לפני שנפנה לבני הנוער אני מאוד אשמח אם חבר הכנסת אוריאל בוסו גם יתייחס בכמה מילים לנושא. אנחנו באמת שמחים שאתה פה ואני חושבת שבמנעד של כלל אזרחי מדינת ישראל, של כל המגזרים, של העבודה שלנו ושיתוף הפעולה פה בכנסת בנושא הזה נוכחותך פה מאוד חשובה.

בוקר טוב גם לך, יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת מיכל, ויושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מנסור. אני מרגיש, אמרתי כבר בתחילת הדיון, זכות להיות למעשה חבר בוועדה. ישנן ועדות או ישנן פעולות שחברי כנסת רוצים לעשות ולדעת מה בסוף הפוליטיקה שיוצאת לי מהדבר הזה ומה חלק האלקטורל שלי, אבל ישנן נקודות שכשמתעסקים בהן זו עבודת קודש ממשית ואמיתית ואי אפשר לנתק את הקשר הגורדי שיש בין ההתמודדות עם הסמים והאלכוהול לפשיעה ולאו דווקא בחברה הערבית.

זו בדיוק הנקודה. ההתמכרות הזאת מביאה בסופו של יום לפשיעה אין סופית בכל החברה, זה לא מדלג על שום מגזר, לא מדלג על שום מעמד של אוכלוסייה, מעמד גבוה, מעמד אמצעי, מעמד נמוך, וכמו שאמרתם, אסור לנו להגיד שבסוף יש אנשים שמוכרים ויש התמכרויות, מה נעשה? אחר כך ניתן כלים למשטרה. לא, הפוך. הכלים שלנו, ותמיד להגיד איך אנחנו ממגרים את התופעה הזאת מהשורש ומה בידינו לעשות. החקיקה זה בסוף, אבל יש את הכלים החינוכיים, יש לשמוע את הנוער, כמו שאת עושה בצורה מעוררת השתאות, לשמוע אותם ולזהות את הפרצות.

אתמול למשל השתתפתי בשדולה של נפגעי נפש, של התמודדות עם מחלות נפש, שיש כאן בכנסת, בפרט עכשיו בתקופת הקורונה, אנחנו יודעים מה הקורונה עשתה לאנשים בבתים ומה השעמום ומה האבטלה גורמת לאנשים והמפלט שלהם מתחיל להיות בהתמכרויות כאלה ואחרות ואז הפשיעה קרובה, היא נמצאת בדלת.

באמת כל הכבוד גם על החיבור בין הוועדות כי זה מכפיל את הכלים של שנינו, ללא ספק, ואנחנו נשמח להיות חלק מכל פעולה שתיעשה כאן, אם זה בהסברה ואם זה אחר כך בחקיקה ובכל הכלים מול כל המשרדים, תודה רבה.

תודה רבה לחבריי. אנחנו נפנה אל בני הנוער ישירות ונתחיל עם פאטמה נידאל זאמל, נציגת מחוז צפון. פאטמה לא נמצאת, אז נמשיך אם כך עם עבד אלחלים חאג' יחיא, נציג החברה הערבית במחוז מרכז, ואם פאטמה תצטרף אז נצרף אותה.

שלום, בוקר טוב. אני עבד אלחלים חאג' יחיא מטייבה. כמו שאמרתי בוועדה המיוחדת להתמכרות בני נוער לסמים ואלכוהול ב-19 באוקטובר בכנסת, הסמים הם גורם עיקרי להתפשטות הפשע בחברה הערבית וגם בחברה היהודית. למה? כי בימים האלה אין פיקוח על השימוש בסמים, אין מודעות לקהילה, החינוך לא נוגע בנושאים האלה בבתי הספר כמו שצריך ולפעמים יחס ההורים עם בניהם בבתים גם משפיע.

זה אומר שבני נוער יצטרכו להילחם בפשע במשפחתם, בבתי הספר שלהם וגם ברחוב. אם אנחנו מסתכלים אנחנו רואים שאנשים רבים נהרגו על ידי אנשים שהם לא היו בתודעתם בגלל שימוש בסמים או באלכוהול. כמה נשים נהרגו על ידי בעליהם כשהיו מחוסרי הכרה בגלל שהשתמשו בסמים? הרבה מקרים, ולא ראינו שום שינוי.

עכשיו כאן בוועדה למיגור הפשע בחברה הערבית אנחנו צריכים למצוא פתרונות לבעיה זו וחובתנו כבני נוער ונציגים של כל הצעירים, בנים או בנות, ערבים או יהודים, זה לעבוד ולשנות את המצב הזה שאנחנו חיים בו בתקופה זו. אני כעבד אלחלים, כבן נוער שחי בחברה שיש בה שימוש בסמים ואלכוהול וגם יש הרבה פשע והרג ושמייצג את החברה הערבית אומר שצריך לעשות הדרכות לבני נוער וגם להילחם ולפקח על המצב וכולנו מלאי תקווה שהמצב שלנו ישתפר. תודה רבה לכם.

תודה רבה לך, עבד, ותודה רבה על הדברים החשובים. אנחנו נפנה לדביר בן זאב, יו"ר מועצת התלמידים והנוער המחוזית, מחוז התיישבותי. דביר, בוקר טוב.

בוקר טוב. פאטמה כן נמצאת.

אוקיי, אז תמצאו בינתיים את פאטמה.

אני אדבר קצר, בשביל שגם פאטמה תספיק. את ההשפעה והקשר בין סמים ואלכוהול, זה שהם משנים וגורמים לנו להזות ולא לתפוס את המציאות כראוי, בין אם זה מה שנקרא פתיל יותר קצר, או לא להבין בדיוק את הסיטואציה החברתית שבה אנחנו נמצאים, זה משהו שידוע לכולנו ואני מאמין שהגורמים המקצועיים יתייחסו לזה בהמשך ולכן אני כן אשמח לתת את הנקודה של בני נוער ולומר עוד פעם שגם כשאנחנו מתייחסים לנושא הזה מה שחשוב זה הצורך לדבר בשפתם של בני הנוער, וכרגע אנחנו יודעים שבני הנוער כן משתמשים בסמים ואלכוהול וכן נגררים לאותם אירועים.

אני זוכר שאחת הנציגות אמרה פה משפט שממש ככה נחרת בזיכרון שלי, זה איך להגיב כשחבר שלי השתכר ומתחיל להקיא או מתעלף, זאת אומרת אין להם את הכלים. אנחנו חייבים לצאת בקמפיין הסברה שהמטרה שלו למנוע, אבל אנחנו קודם כל צריכים לתת כלים שהמטרה שלהם תהיה לטפל בגורם, איך אנחנו נדע בתור בני נוער, השגרירים שכן נמצאים שם ולא השתמשו בחומרים מסוכנים, או באופן מאוד מאוד מבוקר ויישארו בשליטה מה שנקרא, איך הם יוכלו לדעת לעצור את החברים שלהם כשצריך, איך הם יוכלו לדעת למנוע את אותם אירועי אלימות, איך הם יוכלו לדעת לעצור במידת הצורך כי אלה כלים שלא נותנים.

כל עוד התופעה המסוכנת הזאת נמצאת בשטח, כמו שנאמר, צריך לטפל בסימפטום, אבל צריך גם לטפל בגורם וזה חייב להגיע ביחד, קודם כל להבין איזה כלים פרקטיים אנחנו יכולים לתת לנוער לא בקטע של לתת לגיטימציה, אלא בקטע של לעשות רגע איזה שהוא תעדוף, אם עדיף שימשיכו אותם אירועי אלימות ואותם מצבים או שעדיף לתת להם את הכלים איך להימנע ומשם, אחרי שאנחנו הצלחנו ליצור שפה משותפת לבני הנוער, להתחיל בתהליך של מיגור אותה תופעה על ידי קמפיין רחב. כמו שנאמר בוועדות הקודמות, קמפיין הסברה רחב, אותו תהליך חייב להגיע יחד עם אכיפה רחבה.

ולפני שהלכנו לבני הנוער אני כן אשמח לומר, מיכל, תודה לך עוד פעם על הפורום שאת מאפשרת לבני הנוער להשתתף ולקחת חלק, ותודה לך, מנסור, שאתה מיישם הלכה למעשה את מה שמיכל עושה וגם מכניס לוועדה שלך את החשיבות הענקית, לטעמי, בשיתוף של בני נוער, מה שמיכל אומרת, עלינו ולא בלעדינו, כי זה באמת באמת חשוב. וכמו שכבר אמרתי, אני מתפלל ליום שזה יהיה לגיטימי לחלוטין שבני נוער יישבו בוועדות שנוגעות אליהם ויביעו את הקול שלהם. אני מודה לכם מאוד על זה שאתם מתחילים דרך חדשה וחשובה מאוד. ואני אומר תודה לכל בני ובנות הנוער שעושים יחד איתנו את המהפך הזה וגורמים לקול שלנו להישמע. תודה רבה.

תודה רבה, דביר. ואני אומר, גם בשם מנסור ידידי, שאנחנו בסופו של דבר פה כדי לעשות את מה שאנחנו מחויבים לעשות, לבצע את השליחות שלנו לטובת כלל אזרחי מדינת ישראל ללא הבדל. זאת השליחות של כולנו ואנחנו מעריכים את זה שאתם משתתפים ואתם בסופו של דבר כולכם, כל בני ובנות הנוער, גם התקווה וגם ההשראה וגם המחויבות המשותפת לכולנו, חרדים, ערבים ויהודים ושאינם דתיים וכמובן גברים ונשים, כולם, ולכן אנחנו אלה ששמחים על השתתפותכם.

פאטמה זאמל, בינתיים אם הצלחנו למצוא אותה בזום, אני אשמח לשמוע גם אותה. בוקר טוב, פאטמה.

שלום לכולכם. קוראים לי פאטמה זאמל, אני סגן מועצת התלמידים והנוער המקומית בכיתה י' ונציגה מחוזית במחוז הצפון. אני עדיין בכיתה י' ואני ערבייה, אז השפה העברית היא לא שפת האם שלי אז אם נתקעתי פה ושם סליחה.

הרבה מכם דיברו שהחינוך בבית או בבתי הספר היא הנקודה המרכזית כדי להפחית את תופעת האלימות והסמים. כן, אני מסכימה איתכם, זו נקודה כל כך חשובה, אבל היא לא הנקודה המרכזית כי אני היום מאמינה שגם הכביש מחנך. כשאנחנו מגיעים לגיל 16, 17 ואפילו 14, יוצאים מחוץ לבית ואז הסביבה המוסרית שהיא מחוץ לבית בטח שהיא משפיעה עלינו. אם הייתה נותנת את האפשרות להיכנס לעולם הפשע ולאלימות ולסמים ולסחר בנשק או סמים זה נותן להרבה צעירים או לדור שלם להידרדר לתהום שאין לו סוף, בכך החברה נהרסת. לדעתי כדי לשנות את המצב הקיים וספציפית במגזר הערבי צריך לשנות את האווירה בכביש והסביבה מחוץ לבית.

אני אבהיר את עצמי בשלוש נקודות אלה. אחת, החקיקה של המדינה ובתי המשפט נותנים עונשים קלים לעבריינים. לדוגמה אדם שסחר בסמים מקבל עונש כמה חודשים של עבודת שירות והחברים שלו והסביבה שלו רואים שהוא קיבל עונש קל, אז הם מחקים אותו וזה מזמין אותם לעולם הפשע. בעיניי אם כל עבריין היה מקבל עונש תואם לעבירה שהוא ביצע זה מבטיח ועוזר לשנות את המצב הקיים.

שתיים, הרשלנות של המשטרה כלפי העבריינים במגזר הערבי. למשל החזקת נשק לא מאושר ואי עקביות בהרבה תיקי רצח במגזר הערבי. אני רואה שפחות מעניין אותם המקרים של הפשע במגזר הערבי וזה ממש ממש מדאיג אותי כערבייה.

שלוש, יוקר המחיה במדינה זו. אנחנו חיים במדינה מהיקרות בעולם. למשל המדינה גובה הרבה מסים, הרבה סוגים של מסים מהאזרח, חשמל ומים יקרים מאוד, ארנונה, דלק, מזון, סוגי ביטוח, לעומת זאת האזרח מקבל משכורת נמוכה יחסית להרבה מדינות בעולם. זה מזמין הרבה אנשים ובמיוחד צעירים להיכנס לעולם הפשע כי מרוויחים הרבה כסף במהירות ובקלות. בסוף כולי תודות לכולם, זהו, תודה.

תודה רבה, פאטמה. אני עוד מעט מסכם את כל מה שאנחנו לומדים מכולכם וחשוב שנתייחס, אבל באמת נגעת בכמה נקודות מאוד חשובות ואני אתייחס אליהן כשאני אסכם את מה ששמענו מבני הנוער שחשוב שגורמי המקצוע גם ייתנו את דעתם על מה שנאמר פה.

אנחנו עוברים לאריאל כהן, יושב ראש הוועדה לאתיקה ומשפט במועצת התלמידים והנוער המחוזית, מחוז צפון ונציג המגזר הדתי. בוקר טוב, אריאל.

בוקר טוב, שלום לכולם. אני רוצה להתחיל את דבריי בסיפור אישי וקצרצר על הנושא. לפני כחצי שנה יצאנו מספר חברים בערב שישי ומתוכם שניים-שלושה חברים החליטו לעשן ולשתות והכול באמת היה טוב עד ששמנו לב שהם ממש שיכורים והחלטנו לקפל הכול וללכת הביתה. בדרך חזרה ראינו קבוצה של נערים בגילנו והתחיל בינינו ויכוח, אותם נערים ששתו ועישנו איבדו את העשתונות ופשוט התחילו להרביץ אחד לשני, פשוט התחילו לריב. החברים השניים, אנחנו, נאלצנו להפריד ביניהם. המריבה נגמרה כמו שהיא נגמרה והצלחנו להפריד ולסיים בשלום את הערב.

אני אומר בשלום במרכאות, כי עדיין הייתה אלימות והכול, אבל, ויש אבל גדול, מציאות כזאת היא מציאות יום יומית, בני נוער שמעשנים ושותים ומשתמשים בחומרים מסוכנים אינם אחראים למעשים שלהם, נקודה. הם חיים באשליה זמנית ותחושת הביטחון שלהם גוברת ודבר זה מוביל לתוצאות איומות כגון אלימות, אונס, הטרדות מיניות ועוד ועוד. כאן בא התפקיד שלנו כמובילי נוער ומובילי ציבור, למגר את השימוש בחומרים מסוכנים ואת האלימות כלפי כל אדם ואדם ולאכוף את השימוש בסמים ואלכוהול כי אנחנו לא רוצים עוד מקרי רצח, אנחנו לא רוצים עוד מקרי אלימות ואנחנו לא רוצים עוד הטרדות מיניות כי בסופו של יום אנחנו לא רוצים לראות את הנוער, את דור העתיד, זרוק שתוי ומסומם ברחובות.

ולסיום באמת ברצוני להגיד תודה לך, חברת הכנסת מיכל קוטלר, על קיום הוועדה והחשיבות שאת מזמינה אותנו, את בני הנוער, ובאמת נאחל לכולנו מציאות ללא אלימות וחזרה לשגרה מהירה. תודה לכולם.

תודה רבה. תודה לך, אריאל. אני באמת אסכם את כל דבריכם בסוף, אז אני אתייחס לדברים כמכלול. שקדי הכט, יו"ר הוועדה לאתיקה ומשפט, מחוז חיפה.

שלום לכולם, שלום, מיכל. אני שקדי הכט, תלמידת כיתה י"ב בבית ספר ליאו בק בחיפה. אני גם רוצה להתחיל בסיפור אישי. אני וחברות הסתובבנו בעיר שלנו בערב שישי, סתם הלכנו לעשות סיבוב, פתאום פגשנו חבורה של ילדים שיכורים שבסופו של דבר לא היה שום אינטראקציה במזל, אבל אלימות יכולה להיות גם מילולית ולא רק פיזית והגענו למצב מאוד מאוד לא נעים שאנחנו עוברות ליד חבורת ילדים, בנים ובנות, והם מתחילים לקלל אותנו ולבוא ואחד הבנים כמעט הרביץ לחברה שלי.

מה בעצם אני רוצה להגיד בסיפור הזה? אנשים יותר תוקפנים בהשפעת אלכוהול, זה מוכח. גם בני נוער יחסית בתקופה הזאת הרבה יותר תוקפנים, בני נוער יושבים רוב היום בבית בלי מעש, כולם במחשבים, לא יוצאים ומרגישים אבודים, אבודים במערכת החינוך, במשפחה ומרגישים כעס כלפי כולם. הם מרגישים שאין להם למי לפנות, אז בהרבה מאוד מקרים הם הולכים לחומרים מסוכנים ובדרך כלל הם לא עושים את זה ביחידים, הם עושים את זה בקבוצות ושם זה המתכון לאסון כי שם יכולה לקרות אלימות גם לאנשים אחרים וגם אחד כלפי השני.

בעצם למה הולכים בדרך כלל לחומרים מסוכנים? הם חושבים שזה סוג של ריפוי עצמי. מה שזה עושה זה בדיוק ההיפך, ברגע שלוקחים סמים או חומרים מסוכנים הדבר הזה משפיע על ההליכים המנטליים ועל התנהגות האדם ומשנה את המצב בתודעה. כשהתודעה משתנה הדבר הזה יכול לבוא או להיי מטורף, סליחה על המילה, או לאלימות. בני נוער שותים, אין מה לעשות, אם זה כוס יין בשישי עם המשפחה או אם זה בספסל בגן משחקים אצל חברים.

אני כבר אומרת פה ועכשיו, ההרצאות בבית ספר זה לא עוזר, על בשרי אני אומרת לכם, ברגע שאומרים לבני נוער לא לשתות או לא לקחת חומרים מסוכנים, תאמינו לי שזה לא עוזר, על בשרי. בני נוער צריכים לדעת לשתות נכון. ברגע שבני נוער יידעו לשתות נכון מקרי האלימות יירדו כיוון שהתודעה של בני הנוער פחות תשתנה.

בני נוער בתקופה האחרונה עוברים תקופה נפשית מאוד מאוד קשה, בתקופת הקורונה אנחנו בבית כמעט רצוף מחודש מרץ, בני נוער עייפים, מתוסכלים, על חברים, על משפחותיהם ועל משרד החינוך ובסופו של דבר חלק מהם מידרדרים לחומרים מסוכנים. בעיניי אני חושבת שצריך להקדים תרופה למכה, אני חושבת שצריך לפתוח קבוצות תמיכה עם יועצות בית ספריות או יועצות מומחיות לתלמידים ופשוט לפרסם את זה בכל מקום בישראל. נכון, זה לא יגיע לכל בני הנוער, ואם זה יגיע גם חלקם לא יילכו, אבל בסופו של דבר בני הנוער בישראל צריכים עזרה. בני נוער שאין להם לאיפה לפנות ורוצים לעשות שינוי ולא לפנות למדרון החלקלק של החומרים המסוכנים יבואו וינסו לעזור לעצמם.

בסופו של דבר, לסיכום אני אגיד, שאני לא חושבת שצריך להגיד לבני נוער לא לשתות, אני חושבת שכדי למגר את האלימות אצל בני הנוער צריכים ללמד אותם איך לשתות אלכוהול בצורה אחראית ומבוקרת ולא ללכת על דרך השלילה ולהגיד להם לא, כי על בשרי אני יודעת שזה לא יעזור. אני רוצה להגיד תודה רבה על ההזדמנות לדבר ויום נעים.

תודה רבה, שקדי. אנחנו נשמע עוד מעט מגורמי המקצוע השונים. כפי שאמרתי, חלק ממה שהוועדה מנסה לאתגר בתפיסות שלנו כחברה בעצם בא לידי ביטוי בשם הוועדה והיא הוועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול. זה קצת מתחבר לסיפא של דברייך, זאת המציאות, אנחנו צריכים קודם כל להכיר בה כדי להתמודד איתה. אנחנו נשמע עוד מעט מגורמי המקצוע לגבי מה נעשה ומה ניתן לעשות טוב יותר גם אחרי שנשמע מכולכם.

האחרונה מבני הנוער ובנות הנוער שמשתתפים ומשתתפות איתנו כאן הבוקר היא כריסטינה עית נציגת החברה הערבית במחוז צפון. בוקר טוב, כריסטינה.

בוקר טוב. אני כריסטינה עית מכפר מסעדה ברמת הגולן. האלימות במגזר הערבי ממשיכה להשתולל, רצח רודף רצח והשימוש בנשק אקדחים ומקלעים הוא עניין של שגרה יומית. האלימות והאבטלה הם בעיקר שמעסיקים היום את החברה הערבית. אין תקציבים לערבים להקים מקומות בילוי, סדנאות, מודעות חברתית ופעולות להוצאת אנרגיה. תודה רבה.

תודה רבה, כריסטינה. אם אני רוצה רק אולי לגעת בכמה מהנקודות החשובות שהעלו בני הנוער לפני שאני עוברת לגורמי המקצוע. זה בעצם דיון מתמשך עם הרבה מאוד מגורמי המקצוע שנמצאים איתנו וגם חלק מבני הנוער על ההכרח באיזה שהוא קמפיין הסברה בשפת בני הנוער, ואני אוסיף, אחרי הדיון האחרון שלנו, במקומות שנמצאים בני הנוער, ולזה אני מתכוונת גם לרשתות החברתיות ולא בהכרח רק מה שקורה מחוצה להן, שלכך אנחנו כבר התחלנו לתת את הדעת, הפער הזה שבין המקומות שבהם בני הנוער צורכים את המסרים והאמצעים שבהם אנחנו משתמשים, האמצעים המסורתיים, בין אם זה מערכי שיעור או טלפון לסיוע, בניגוד למקומות שבהם נמצאים בהם בני הנוער, הכלים שהתייחסו אליהם הרבה מאוד מבני הנוער.

ואגב, אני רוצה שוב לציין את החשיבות של השיח הזה כי ללא הבדל, ערבים ויהודים, דתיים ושאינם דתיים, חרדים, כולם. כל המנעד של בני הנוער שאנחנו שומעים מהם מודעים לכך שהנושא הזה מתעלה מעל ההבדלים לכאורה בינינו ואנחנו צריכים להתייחס אל הנושא הזה באופן ספציפי, ובכלל, אני הייתי מציעה, בטח ובטח לנושא הזה, בצורה כזאת שאין בינינו הבדלים, עם ההתאמות כמובן השפתיות וההנגשה וכו'.

אנחנו שמענו על הכביש כמחנך, אם לשאול את מילותיה של פאטמה, הכביש כמחנך, אני חושבת שיש פה הכרה בכך, גם הכביש ברחוב, וגם הכביש הווירטואלי שהתייחסנו אליו. אני חושבת שיש בכך אמירה גם מאוד מאוד חזקה כיוון שלא הכול קורה בבתים ובמערכת החינוך ויש פה איזה שהיא קריאה לאחריות חברתית כללית ולא להעברת האחריות כל פעם מאחד לשני, זה משרד החינוך וזה המשפחות. יש פה קריאה ממש גדולה מתוך בני הנוער לשינוי האווירה שהוועדה קוראת לו כל הזמן ואני בטוחה שגם בוועדה של חברי מנסור הדיון נסוב סביב האחריות שאנחנו צריכים לקחת לשינוי האווירה הכללית ולא רק לתופעה, כפי שהוא פתח בדבריו, בסיומה, לסימפטומים, אלא למקור שלה.

ובאמת העלו פה גם בני הנוער, אני אשתף את חברי, גם בנושא של החקיקה וגם בנושא של האכיפה וגם בנושאים רחבים יותר, של יוקר המחיה במדינת ישראל. רק הבוקר שמעתי שמבקר המדינה הולך להתייחס ספציפית לנושא של האכיפה, האכיפה החסרה נקרא לה, בחברה הערבית, ואת הנושא של החקיקה אנחנו לוקחים מאוד מאוד ברצינות. אני רוצה לומר, ואני אומרת את זה כמשפטנית, הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת את זה, החוק הוא לא תמיד הפתרון, אנחנו פה מדברים על כל המנעד של הפתרונות שחייבים לתת עליהם את הדעת, אבל גם החוק הוא פתרון ובטח ובטח האכיפה ברגע שיש חוק שצריך ליישמו באופן שווה על כולם.

אני אומרת שאני פה יוצאת בכל פעם גם עם תחושת אחריות ומחויבות יותר גדולה, אבל גם עם הרבה מאוד תקווה, כי מה שאני שומעת מבני הנוער, ועוד מעט נבקש מגורמי המקצוע כמובן להתייחס, זה הנכונות לקחת אחריות, של כל בני הנוער, על כל מה שקורה ביום יום שלהם, כמובן גם לקיחת אחריות על התודעה והמודעות לקשר שבין השימוש באלכוהול ובסמים, ואני אומר שאלכוהול ביתר שאת היום, אנחנו יודעים, ובין אלימות. הנכונות שלהם לקחת אחריות מחייבת אותנו עוד יותר. כך אני אומרת לנו ולגורמי המקצוע שנמצאים איתנו, כיוון שיש לנו שותפים, שותפים נכונים, לקחת אחריות.

הייתה פה עוד התייחסות מאוד חשובה, ולא סתם, כפי שאמרתי, אנחנו מקיימים את הדיון דווקא עכשיו בתקופת הקורונה, התקופה הזאת מלווה גם בכעס וגם בחרדות וגם במשבר נפשי שמשקף את המשברים האחרים, הכלכלי והבריאותי, ואני אומר ביתר שאת אצל בני הנוער, המשבר הזה משתקף עוד יותר כי הם נמצאים במקום, ואנחנו שומעים את זה גם מהם, לא רק עליהם, במקום שבו גם בבתים עצמם הוא גדול, גם בריאותי, גם כלכלי, וגם במקום הזה של ואקום, של אין מסגרות, של ריק, ואין דבר כזה ריק, אנחנו יודעים. הפנייה שלהם לשימוש בחומרים הממכרים ומהם גם לאלימות היא גדולה מאוד, הקורלציה היא מאוד מאוד גבוהה. ועלו פה גם הצעות פרקטיות לקבוצות תמיכה עם יועצים ויועצות וכו', כמובן לסדנאות ולמקומות בילוי ייעודיים גם בתקופה הזאת, ואולי ביתר שאת בתקופה הזאת.

אז אנחנו נפנה לגורמי המקצוע שאני מאוד אשמח שיתמקדו בנושא הדיון של היום. אני יודעת שיש לנו מין רצף דיונים והכול קשור בכול. אני רוצה רק לומר כמה נתונים וכרגיל אני אבקש מגורמי המקצוע גם לתקן או גם להעשיר אותנו בנתונים נוספים. אנחנו יודעים שלמרות שאלכוהול, באופן ספציפי אני מתמקדת בו רגע, הוא חומר חוקי הוא גם סם שגורם ועלול לגרום להתמכרות. מי שנתון להשפעת אלכוהול נמצא במצב של כושר שיפוט לקוי ואובדן שליטה ואנחנו יודעים שלעתים רבות התנהגותו מסוכנת לעצמו ולאחרים. מעבר לסיכון באלימות כמובן עקב כושר שיפוט לקוי קטינים המרבים לשתות חשופים לסכנת התמכרות שמתוך המקום הזה גם הדיונים פה בוועדה, מתוך הפוקוס בהתמכרות, התמכרות עתידית לאלכוהול ולסמים. זאת אומרת גם הרצף, אם נרצה, בין השימוש בחומרים הממכרים קיים. ההשלכות של צריכת אלכוהול בקרב בני הנוער כמובן כוללת גם מעורבות בתאונות דרכים, בריונות, הידרדרות לשימוש בסמים, אלימות ואובדנות.

להתנהגות אלימה בעקבות צריכת אלכוהול מופרזת יש גם הסבר ביולוגי, ופה אני מאוד מאוד מתחברת גם לדבריה האחרונים, אני חושבת שזאת הייתה כריסטינה, ואולי זו הייתה שקדי דווקא, לשינוי התפיסה, כיוון שזה לא שאנחנו באים בהאשמה, אנחנו גם חייבים לקחת בחשבון, בשינוי תפיסתי שלנו, של החברה, את מה שאנחנו יודעים היום רפואית, ביולוגית, מבחינת התפתחות המוח, שתיית אלכוהול קשורה לירידה של רמת הסרוטונין בגוף, חומר כימי שנמצא במוח ומווסת את התנהגות האדם וירידתו עלולה אכן לגרום להתנהגות אלימה.

חשוב לציין וצוין פה הקשר עם האלימות המינית, זאת אומרת אלימות מינית היא רק עוד סוג של אלימות, וחשוב להבין גם את זה. אנחנו לפעמים נוטים להפריד בין הסוגיות, זו סוגיה על רצף, האלימות המינית והאלכוהול והסמים, ויש קשר ישיר בין פגיעות מיניות, במקרים רבים הגורם המוביל לפגיעה או התרופה לאחר הפגיעה, תלוי באיזה צד נמצאים הפוגע והנפגע או הנפגעת והפוגעת.

אנחנו נמשיך לגורמי המקצוע. היה לי חשוב קודם לשמוע מבני הנוער ולסכם את דבריהם וגם את הנתונים. אני מאוד אשמח אם גורמי המקצוע שנמצאים פה גם יתייחסו לנושא של כיצד הקורונה, דווקא בעת הזאת, משפיעה וכיצד אנחנו נערכים לנושא הספציפי הזה של הקשר בין שימוש באלכוהול וסמים בקרב בני הנוער, בתקופה הזאת ובכלל. אנחנו נתחיל עם נאור קאשי, מנהל הרשות לביטחון קהילתי, הרשות הלאומית למאבק באלכוהול ובסמים. בוקר טוב, נאור.

בוקר טוב לכולם. שמעתי גם את מה שאמרו בני הנוער ובאמת אני רוצה להתייחס. זה נכון, גם התקופה האחרונה בכלל ובפרט גורמת לבני הנוער לעוד שימוש בתופעות סיכוניות כאלה ואחרות ושימוש בסמים ו אלכוהול ואנחנו רואים את התופעות האלה גוברות.

אני חייב לציין שמנסים לעשות הרבה פעילויות הסברה וסדנאות ומניעה דרך רכזים ומנהלים מקבילים שלי בארץ, של הרשות למאבק באלימות וסמים ואלכוהול.

רק כדי שאני אבין, גם בתקופה הזאת מתקיימות פעילויות כאלה?

מתקיימות גם בשגרה, ואנחנו מנסים להתאים את עצמנו למציאות הקיימת.

מה זה אומר? כיוון שאנחנו בשגרה חדשה, זהו, זאת השגרה.

או לעשות קבוצות שיח בקבוצות קטנות, או להעביר דרך בתי הספר שמעבירים שיעורים בזום, אז תוך כדי להכניס תכנים שהם נוגעים לנושא של אלכוהול וסמים וגם לפגוש את בני הנוער בשטח ולצאת לרחובות ולראות, כי אנחנו עדיין רואים שוטטות ותנועה של בני נוער גם בשעות הערב. גם בימים שיש הגבלות כאלה ואחרות עדיין יש תנועה של בני נוער. אז כן, יש פעילות של מניעה והסברה. לא רק בתקופה כזאת, אלא לאורך כל התקופות ולאורך כל השנה בימים של שגרה ובימים כאלה יש הרבה פעילויות של הסברה, מניעה, גם להורים, גם לנערים, גם, כמו שאמרה אחת מבנות הנוער, אפילו בנושא של שתייה נכונה ואיך אנחנו מתמודדים אם אנחנו רואים מישהו ששותה, מה אנחנו עושים באותו מצב. אז יש.

רק חשוב באמת להכיר בפונקציה הזו בעיר, כמעט בכל רשות יש את הפונקציה של מנהל רשות לביטחון קהילתי שיושב תחת הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול. לפנות אליו, לחשוב איתו ביחד מה הייתם רוצים, מה צריך ובאמת להיעזר ולקבל את המענים שאתם חושבים שצריך ובאמת להעלות למודעות.

טוב, אני מקווה ואני אשמח לשמוע ממך גם בהמשך, אולי אפילו הוועדה תשמח לקבל איזה שהיא רשימת פעילויות שנעשות. ודווקא אני אומר שאני חושבת שיש פה מקום ל-outreach לא לחכות שבני הנוער יפנו אליכם.

ברור, בגלל זה יש הרבה פעילויות, במיוחד בתקופה הזאת, כיוון שאנחנו נמצאים במין תקופה כמו של חופש גדול מתמשך והרבה פעילויות שמדריכים ואנשי צוות יוצאים בשעות הערב לרחובות לפגוש את הנערים ברחובות, במקומות הנוחים להם ובגנים הציבוריים ולקיים איתם את השיח שם ובאמת לשמוע מהם על התקופות, על החששות.

תודה רבה. ועדיין אני אפנה בצורה רשמית למשרד, אבל הוועדה תשמח לדעת מה זה הרבה ואיפה ואיך זה נעשה ובאיזה שכונות ובאיזה ערים.

בשמחה.

נמצאת פה חברת הכנסת תהלה פרידמן, היא הצטרפה אלינו, ולפני שאני עוברת לפרופ' יוסי הראל-פיש אני אשמח אם יש לך כמה מילים שתרצי לומר, חברת הכנסת פרידמן.

רק רציתי להגיד דבר אחד על רקע מה שנאמר עכשיו, על מין חופש גדול מתמשך, אתמול היה מין מפגש של משרד הבריאות ומשרד החינוך, שאני מאוד מקווה שייגמר היום, ויתאפשרו פעילויות גם של חינוך בלתי פורמלי וגם של חינוך פורמלי בחוץ לקבוצות של עד 20. זה מה שאמור להיסגר.

חשוב מאוד.

זה היה ממש א-פוליטי, אבל זה חשוב מאוד, כי זה יוכל לאפשר פעילויות בחינוך הבלתי פורמלי.

חשוב מאוד, כיוון שדיברנו על זה שיש ואקום. אני גם אבקש מחלק מהגורמים להתייחס לכך כי הם צריכים להיערך בהנחה שזה יתאפשר.

אנחנו, ועדת חינוך, כי זה ישב אצלנו, קיבלנו כל הזמן ממש תחנונים מהרשויות המקומיות בהקשר הזה ואני גם יודעת שיש רשויות שהן על סף מרד. אז אני רוצה להגיד בקיצור שיש פה איזה ממשק מאוד חזק.

תודה שהוספת את זה, זה מאוד מאוד חשוב. אנחנו גם באמת נשקף את זה גם כלפי הגורמים שנמצאים פה בתקווה שבאמת זה יצלח, הדבר הזה, וניתן יהיה כבר עכשיו לצאת לרחובות ולהנגיש חלק ממה שאנחנו מדברים עליו. תודה רבה, תהלה.

פרופ' יוסי הראל-פיש, מומחה בינלאומי לחקר מדיניות ואסטרטגיות התערבות והתמכרויות והמדען הראשי לשעבר של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול. בוקר טוב. אם נוכל רק להתמקד הבוקר בקשר בין השימוש באלכוהול וסמים בקרב בני נוער לאלימות. ושוב, בקרב בני נוער.

בסדר גמור. בוקר טוב. אני חושב שהדיון הזה הוא מאוד מאוד חשוב ושמחתי מאוד לשמוע את בני הנוער כאן ושהם שותפים פעילים לדיון.

(מצגת). שקף ראשון. אני רוצה, ברשותכם, להראות לכם במספר קטן מאוד של שקפים כדי לחדד קצת את הנושא עליו אנחנו מדברים. הנתונים הם מתוך המחקר הבינלאומי של ארגון הבריאות העולמי ששותפים בו כ-50 מדינות באירופה וצפון אמריקה, כולל בישראל. אני החוקר הראשי של המחקר הזה כאן בישראל ושותף במחקר הבינלאומי קרוב ל-30 שנה כבר, אנחנו עושים את המחקר הזה כל ארבע שנים במקביל בכל המדינות ויש לנו אפשרות לעשות השוואות בינלאומיות בנוסף על היכולת להסתכל על מגמות לאורך זמן.

אז בחרתי להתמקד בתחילת דבריי בדיוק על הנושא המרכזי שאנחנו מדברים עליו ואני רוצה להראות לכם ממצאים מהסקר האחרון העדכני ביותר שעשינו שהתרחש בסוף שנת 2019 על מדגם מייצג ארצי של 14,000 בני נוער מכיתות ו' עד י"ב.

רק לוודא, יוסי, זה בכלל המגזרים?

זה כיתות ו' עד י"ב במערכת החינוך הממלכתית, הממלכתית דתית ובבתי הספר הערביים, זה לא כולל בתי ספר פרטיים, חרדיים ודברים מהסוג הזה, אבל עיקר התלמידים שתחת לשרביט הניצוח של משרד החינוך כלולים במחקר.

אני רוצה להראות לכם נתונים. לקחנו את המדד הכי מסוכן של שתיית אלכוהול בקרב בני נוער, זה מדד שבאנגלית הוא נקרא binge drinking או בעברית שתיית אביסה, זה סוג השתייה המאוד מופרזת שמובילה להשתכרות. היא מובילה לפגיעה מאוד דרמטית במערכת המוטורית ובמערכת השיפוטית, שהיא המערכת שבעזרתה אתה מקבל החלטות התנהגויות וכיוצא בזה. זו שתייה של חמש מנות משקה או יותר תוך כמה שעות. אתה הולך למסיבה, וכמו שהחבר'ה אומרים, מרביץ עוד אחד ועוד ועוד אחת, לפחות חמש מנות משקה או יותר.

חילקתי את הנוער הישראלי לשתי קבוצות, הקבוצה של אותם ילדים, שזה בערך 10%, שהם מדווחים שלפחות פעם אחת בחודש האחרון הם היו במסיבה ושתו את השתייה המופרזת הזאת. אלה העמודות האדומות שאתם רואים מול העיניים. כל שאר הילדים שלא דיווחו שהם שתו שתייה כזאת מופרזת או שדיווחו שבחודש האחרון הם לא שתו שתייה מופרזת כזו, אותם צבענו בכחול.

יש לכם פה ממול שני גרפים, גרף אחד בצד ימין זה ההשוואה בין הילדים ששתו בהפרזה לילדים שלא שתו בהפרזה, בהסתברות שלהם להיות מעורבים בבריונות כלפי ילדים אחרים בצורה אקטיבית, כלומר שהם האלימים, שלוש פעמים או יותר בחודשיים האחרונים, שאצלנו זה מדד של מעורבות כרונית, מעורבות שהופכת להיות חלק מאורח חיים, אז לא פעם אחת זה קרה, אלא שלוש פעמים או יותר אני הייתי אלים כלפי ילדים אחרים.

תראו את ההבדל בין שתי הקבוצות. הקבוצה שהאלכוהול הוא חלק מהחיים שלהם בצורה של שתייה מופרזת, כמעט 27% מהם היו מעורבים בצורה כרונית באלימות כלפי ילדים אחרים, לעומת רק 7.5% מהנוער הכללי שלא שותה לשוכרה. זה הבדל שמי שקצת מכיר סטטיסטיקות ומחקרים במדעי ההתנהגות, זה הבדל שלא רואים כל יום. מי שבא מתחום בריאות הציבור מכיר את המדד שיש לכם שם בין שתי העמודות, למעלה כתוב OR, זה odds ratio של 3.86. המשמעות של ה-odds ratio זה שהילדים ששתו אלכוהול בצורה מופרזת הם בהסתברות של פי 3.9 להיות מעורבים בסוג הזה של אלימות בהשוואה לילדים האחרים. ברפואה מונעת ובבריאות הציבור כשה-odds ratio מגיע ל-2.0 אנחנו מניעים את כל המערכת של רפואה מונעת לטפל באותו גורם סיכון.

תסתכלו על צד שמאל, ועוד מעט זה יתחבר גם לשקף נוסף שאני רוצה להראות לכם, אחד המדדים שאנחנו מסתכלים עליו במרקם של המעורבות באלימות זה נשיאת נשק. זה יכול להיות נשיאת נשק כלשהו, נשק קר, נשק חם, אבל אלה ילדים שמסתובבים עם נשק בכיס, הם מספרים לנו שהם מסתובבים בחודש האחרון עם נשק בכיס, או בגלל שהם מרגישים מאוימים או בגלל שהם רוצים להרגיש חזקים וכיוצא בזה, וזה מדד של אנשים שמעורבים באלימות הרבה יותר מאנשים אחרים. תראו את ההבדל בין שתי הקבוצות. הקבוצה ששותה אלכוהול 35.5% מקרבם מסתובבים עם נשק בהשוואה לרק 7% מהילדים שלא שותים. פה ה-odds ratio הוא לא 2 והוא לא 3.8, הוא פי חמישה וחצי, הילדים ששותים הם בהסתברות של פי חמישה וחצי בהשוואה לילדים אחרים להיות מעורבים באלימות.

אז הנה לכם מה שדיברתם קודם, החבר'ה הצעירים שדיברו ודיברו על הקשר בין אלימות וסמים ואלכוהול, הנה לכם ההוכחה המדעית החד משמעית, מבוססת על מחקר ענק מבחינת הילדים וכיוצא בזה ואנחנו רואים את זה בצורה עקבית לאורך כל המחקרים וגם במדינות אחרות, לא רק בישראל.

השקף הבא. השקף הזה מוכר לחלק גדול מאנשי המקצוע שנמצאים איתנו היום, זה שקף שמסתכל על המגמות של השתייה, אותו מדד שהזכרתי קודם, שתייה של חמש מנות משקה או יותר תוך מספר שעות לפחות פעם אחת בחודש האחרון. כאן מדובר על ילדים מכיתה ו' עד י', זה גיל 11 עד 15, ויש לכם פה מגמות מתחילת שנות ה-90 עד היום כאשר, כמו שאתם יודעים, ההיסטוריה הייתה שהייתה כניסה דרמטית מאוד מסיבית של האלכוהול לתוך דפוסי הבילוי של הנוער בישראל. אגב, זה לא הנוער המציא את זה, זה התחיל חמש, שש, שבע שנים קודם אצל המבוגרים שהתחילו לפתח את תרבות הפאבים והאלכוהול בחתונות, אבל הנוער ניכס את זה ואז דפוסי הבילוי התחילו להיות רוויים באלכוהול, עד שהגענו בשנת 2009 למצב שמעל 20% מבני הנוער, בהשוואה לרק 6% עשור קודם לכן, מדווחים לנו שהם לפחות פעם בחודש שותים בהפרזה, שותים לשוכרה.

בעקבות הנתונים הללו ממשלת ישראל החליטה לעשות את התוכנית הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול, תוכנית שהרשות למלחמה בסמים ואלכוהול הקודמת תכללה אותו עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים. יושבת פה, אני רואה, פאולה רושקה ויש פה עוד אחרים, אני לא רואה פה את כל הזום כרגע, שהיו מעורבים בזה. תוכנית יוצאת מן הכלל שבנו קואליציה של שותפים בין כל משרדי הממשלה גם ברמה הלאומית וגם ברמה של הרשויות המקומיות ועבדו לכל רוחב היריעה, גם עם חקיקה וגם עם הסברה, עם תוכניות בבתי הספר, יושבת פה קרן רוט שהייתה שותפה בזה, תוכניות חדשות בקהילה וכן הלאה וכן הלאה ומהר מאוד זה התחיל לתת את אותותיו וכמו שאתם רואים, ירדנו תוך שנתיים מכמעט 21% ל-12%, המשכנו לרדת ב-2014 ל-10.5% ובסקר האחרון הגענו כבר ל-7%. אלה הם חדשות טובות, זה לא אומר שבכל המקומות זה קרה, יש עדיין הרבה מקומות שהתופעה עדיין מאוד חמורה ותת אוכלוסיות מסוימות שהסיכון שם עדיין גבוה.

לאחר הירידה הזו זה המצב של ישראל בהשוואה ל-50 מדינות באירופה וצפון אמריקה. כמו שאתם רואים אנחנו מספר ארבע מלמטה כשמסתכלים על אחוז הילדים שהשתכרו אי פעם בגילאים הללו. אלה הן החדשות הטובות. מה שאנחנו צריכים לזכור זה שאסור לנו להירדם בשמירה, אם אנחנו נפסיק את האינטנסיביות של העבודה בשטח, בבתי הספר, בקהילות, ברשויות המקומיות ובוודאי ובוודאי עם המנהיגות של ועדה כמו הוועדה הזו ברמה הלאומית אנחנו נוכל לראות את השיעורים האלה קופצים בחזרה למעלה והם כל זמן מחוברים גם לשיעורי אלימות.

מה שאתם רואים פה זה את המהפכה שהתרחשה בקנביס. אני לא אלאה אתכם כרגע בכל הסיפור כי רובכם מכירים את זה, אבל בעקבות כל התקופה של שש-שבע השנים האחרונות עם השיח הציבורי המתלהם לפעמים גם בנושא של ההכנסה של קנביס כמריחואנה רפואית והניסיון לקדם את הלגליזציה של קנביס לצרכי פנאי וכל הדברים הללו, השיח הציבורי הזה, שהיה מאוד אינטנסיבי הרבה שנים, גרם לירידה מאוד תלולה, מאוד משמעותית, בתפיסת המסוכנות של הקנביס בציבור בכלל ובציבור הנוער בפרט. מיד אחרי שתפיסת המסוכנות ירדה התחלנו לראות עלייה בשימוש.

אז רק לסבר לכם את האוזן, מתחילת שנות ה-90 ועד שנת 2011 שיעור השימוש בקנביס אי פעם בקרב הנוער הישראלי היה בסביבות ה-6%, פלוס מינוס חצי אחוז, ובפעם הראשונה בהיסטוריה, בין 2011 ל-2014, הוא התחיל לטפס למעלה ל-10% ובסקר האחרון הוא הגיע ל-11.9%. האמת היא שקצת שמחנו כי פחדנו שזה יעלה יותר, אבל גם ההתלהמות הזו בשיח הציבורי קצת נרגעה, קצת נהיה מתון יותר בשנתיים האחרונות ואני מקווה שזה לא יעלה יותר, אבל צריך לזכור שהדבר הזה נמצא שם וכל השינויים כרגע שמתוכננים במרקם התחיקתי, שתהיה לזה השפעה גם על הצורה שבה אנחנו נעשה תוכניות מניעה ותוכניות התערבות וקמפיינים, צריך להשקיע המון המון מחשבה.

אנחנו פרסמנו ספר לפני שנה במועצה האירופית על ההשפעות הלא מכוונות של מדיניות סמים. כשאתה עושה מדיניות סמים מסוימת אתה לא שם לב שלא רק הדברים שרצית שיקרו קורים, אלא יש לזה השפעות לא מכוונות וחייבים לפני שזזים לעשות הרבה חשיבה קודם.

מה שנקרא unintended consequences. כן, חשוב.

זה שקף אחד מני רבים, רציתי להראות לכם את הסיפור המאוד מורכב של תת האוכלוסייה של הבנים במגזר הערבי. בכל סוגי הסמים, כולל גם בסמים הקשים של הרואין, קראק ואחרים, ובכל המדדים של מעורבות באלימות, גם מעורבות בהשתתפות באלימות כלפי אחרים וגם בקורבנות, לבנים במגזר הערבי יש שיעורים הרבה הרבה יותר גבוהים מאשר כל שאר האוכלוסיות של הנוער. הסיפור העצוב, לי הוא עצוב מאוד, יושב פה פרופ' ח'אלד אבו עסבה, שאנחנו עובדים על התחום הזה כבר שנים רבות ביחד, מה שעצוב לי מאוד זה שהנתונים הללו על הכיכוב, במרכאות, של הבנים במגזר הערבי באותן התנהגויות הם לא נתונים חדשים. כבר מתחילת שנות ה-90 אנחנו רואים את המגמה הזו, מתריעים על זה ואני חושב שהשנה, עם העובדה שהנושא הזה ממש עלה לראש סדר עדיפות ויש היום מודעות הרבה יותר גדולה, זה הזמן לפעול. מי שיסתכל במצגת המלאה שנמצאת באתר של הוועדה באינטרנט יוכל לראות עוד הרבה נתונים מסביב לנושא הזה שמראים תמונת מצב דומה מאוד ולא סימפטית.

בישראל בכלל ההשתתפות במעשי בריונות ירדה עם השנים בעקבות העבודה המסיבית שנעשתה במשרד החינוך וברשויות המקומיות עם תוכניות אח"מ ותוכניות אחרות. אם לפני עשר שנים היינו בין שלוש המדינות עם השיעורים הכי גבוהים ישראל עכשיו כבר יורדת, היא נמצאת במקום קצת יותר סימפטי ממה שהיא הייתה קודם. אני חושב שהמגמה, לפי הנתונים שלנו, נמצאת במגמת ירידה למעט העובדה שנכנס לנו עכשיו בשנים האחרונות הסיפור של בריונות רשת שמספר סיפור אחר לגמרי.

השקף הבא. הנה לכם הדבר שדיברתי עליו לגבי המגמות. האמת היא שזה מתחילת שנות ה-90, על המגזר הערבי יש לנו נתונים מ-1998, ופה אתם רואים את הגרף משנת 2002 עד היום ואתם רואים שבכל השנים הללו השיעור של המעורבות של הבנים במגזר הערבי בנשיאת נשק, שזה אצלנו נחשב, וגם בוועדת וילנאי המפורסמת דירגנו את המדד הזה כמדד החמור ביותר של התנהגות שקשורה לאלימות בקרב בני נוער. תראו את ההבדל באחוזים, אנחנו מדברים על אחוזים מתחת ל-10% ברוב הקבוצות האחרות ובקרב האוכלוסייה של הבנים הערביים אנחנו מדברים על 30% ולפעמים יותר מ-30% מהילדים שמדווחים על זה שהם מסתובבים עם נשק ביד.

ואם תשאלו אותי איזה נשק, נעבור לשקף הבא, אלה הם סוגי כלי הנשק. אמרת: כן, נשאתי נשק, עכשיו תגיד לי, יש פה רשימה של כלי נשק, מה הם כלי הנשק שאתה נשאת. כמובן שרוב כלי הנשק ברוב המגזרים הם כלי נשק קרים, אבל תסתכלו על השורה הזו של האקדח ובשורה הזו של האקדח אפשר לראות את ההבדל האדיר בין המגזר הממלכתי והממלכתי דתי, ששם האחוזים הם פחות מ-1%, למעט אצל הבנים, שזה 1.5%, במגזר הממלכתי, ותראו איזה אחוז מהבנים במגזר הערבי מסתובבים עם נשק חם, מדווחים על זה שהם מסתובבים עם נשק חם, זה 6.6%, שזה אחוז ענק. תחשבו על זה שזה ילד מתוך 15 ילדים בערך בכל קבוצה.

עכשיו מי שכאן בא מתחום בריאות הציבור יודע שגם אם יש כיתה של 40 ילד, מספיק שיש ילד אחד שמסתובב עם אקדח כל ה-40 ילדים חשופים לעובדה שיש אקדח בחדר. כלומר זו חשיפה מאוד משמעותית של בני נוער לנשק חם. והנה, תראו את האירועים שאנחנו צריכים להתמודד איתם ושחלק מהחבר'ה הצעירים פה כשהם דיברו, במצוקה גדולה מאוד, על הרמה של האלימות בחברה הערבית, ויפה שעה אחת קודם שאנחנו נתארגן פה וננסה להבין את זה.

אני חושב שאנחנו לא מספיק מבינים לעומק. נמצא פה גם המדען הראשי של המשרד לבטחון פנים, גדי פרישמן, שהציג כבר לפני הרבה חודשים שחייבים לממן איזה שהיא מערכת מחקר שתיכנס לשטח גם במתודולוגיות איכותניות, לא רק במתודולוגיות כמותניות, כדי לחקור לעומק, כמו שעשה, למשל, פרופ' ח'אלד אבו עסבה וד"ר ח'אלד חיג'אזי, שהם נכנסו לבדוק למה תופעות מסוימות כאלה קורות בחברה הערבית, מבחינה תרבותית, מבחינת ההשפעות והקונטקסט החברתי. את סוג העבודה הזאת צריך להמשיך ולהמשיך אותו עכשיו במקביל לפעולות שצריכים לנקוט די מהר.

השקף הבא. זה השקף שצריך להעלות חיוך על הפנים אחרי הדברים האלה הפחות נעימים שראינו. אז אני פשוט מברך את הוועדה על עצם הדיון ואני מאוד מקווה להיות פה איתכם ביחד ולראות שדברים מתחילים להשתנות. תודה רבה.

תודה רבה, יוסי, ובהחלט השקף האחרון מעלה חיוך וגם מנגיש את עומק האחריות שיש לנו כיוון שהחבר'ה האלה, אם אנחנו לא נטפל בסוגיות ונמשיך באמת לייצר מחקר עומק, כפי שהמלצת בסוף דבריך, אז אין להם גם סיכוי עם הנתונים כפי שהם נראים, למרות השיפור. ואני אומר שהשקפים שמראים על ההצלחה, גם המקום היחסית טוב יותר שאנחנו נמצאים בו, רק מגבירים את האחריות מבחינתי כי זה אומר שכשיש תוכניות אפקטיביות וכשיש עבודה וכשיש מודעות אזי ההצלחה היא מדידה, היא נראית, היא משמעותית. שוב, זה רק מגביר את האחריות שלנו.

פרופ' ח'אלד אבו עסבה, נשמח מהפרספקטיבה שלך לשמוע על הנושא, להוסיף על הדברים שנאמרו עד כה ובכלל. בוקר טוב.

בוקר טוב. ראשית תודה על הזימון, אני חושב שזה נושא מאוד חשוב שצריך לדון בו, במיוחד עם שני הנושאים, לקשור אותם ביחד.

אני חושב שעמיתי וידידי ומורי, פרופ' הראל, התייחס לכך, אנחנו כבר 30 שנה מנסים לעקוב אחרי התנהגויות הסיכון האלה בקרב בני נוער בישראל וגם כחלק מזה בקרב בני הנוער הערבי, ואנחנו רואים את המגמות. אנחנו רואים את המגמות, אבל אנחנו לא מנסים לקחת את המגמות האלה ולבנות, כפי שאמר יוסי, תוכניות מניעה או תוכניות התערבות שממוקדות לסיבות.

מה שאני מנסה לעשות, ביחד עם מה שעושה פרופ' הראל, זה לא רק לעשות את הסקר ולעשות את המחקר, אלא לנסות להיכנס פנימה ולעשות מחקרי עומק. עומד להתפרסם מחקר בקרוב, מאמר, בעוד חודש באיזה שהוא כתב עת בינלאומי, שאני ניסיתי לקחת את הנקודות האלה של הקשר בין התנהגויות סיכון שונות ולנסות לראות מה הם הגורמים או מה הם המשתנים המרכזיים שאיתם ניתן לעבוד. זאת אומרת מה הם הגורמים המרכזיים שלדעתי, או כפי שעלה מהמחקר, שהוא מחקר כמותי. ואגב, אני מסכים עם יוסי שצריך לעשות מחקר שהוא מחקר איכותני בכדי לברר הרבה מאוד סוגיות, בכדי שתהיה אמינות לממצאים שאנחנו מקבלים אותם.

במחקר שאני עשיתי, שמתבסס על 800 בני נוער ערבים, אני מצאתי ארבעה גורמים שהם גורמים מרכזיים להתנהגויות סיכון, שזה גם אלימות וגם שתייה וגם סמים. האחד זה לכידות משפחתית. רמת הלכידות המשפחתית היא דבר קריטי, מה שאומר שלפעמים כשאנחנו בונים תוכניות התערבות צריך לא רק לעבוד מול בני הנוער, אלא גם במשפחות שלהם. שתיים, מצוקות חברתיות כלכליות. אנחנו רואים קורלציה וקשר מאוד חזק בין רקע כלכלי חברתי של המשפחות לבין התנהגויות סיכון, גם של שימוש בסמים וגם בנושא אלימות. שלוש, חוסר פעילות בשעות פנאי. בסך הכול 5% מבני הנוער הערבים נמצאים באיזה שהוא סידור של פעילות פנאי מאורגנת על ידי מבוגרים, ל-95% אין שום פעילות פנאי ולכן זה גם שטח הפקר שאפשר לנצל אותו לדברים שהם מאוד חריגים ומאוד שליליים. נקודה רביעית זה האוריינטציה העתידית. אנחנו בדקנו באמצעות מחקר מהי האוריינטציה העתידית ואיך מסתכלים בני נוער על העתיד שלהם, מצאנו קשר מאוד הדוק וקשר חיובי, קורלציה מאוד גבוהה, בין תפיסת אוריינטציה עתידית שלילית לבין התנהגויות שהן התנהגויות סיכום.

ואני אסכם ואני אומר שאלה ארבעת המוקדים שאני מצאתי אותם, לדעתי על כל אחד מהן אפשר לבנות תוכניות התערבות ותוכניות פעולה. לסיכום אני אגיד שיש לנו המון חומרים והמון ידע והמון נתונים, אבל אנחנו לא מתרגמים אותם לשפת העשייה ולשפת המעשה. אז יפה שהקימו ברשויות המקומיות יחידות, אבל מה היחידות האלה מציעות והאם היחידות האלה שמציעות את הפעילות שמציעים אותן מציעים את זה על בסיס מחקר מדעי שממנו אפשר באמת לגזור תוכניות פעולה ותוכניות התערבות. תודה.

תודה רבה, פרופ' אבו עסבה. מאוד מאוד חשוב, ואני רוצה להתייחס לכך וגם נבקש מהגורמים שנמצאים פה, אבל מה שבולט, גם מדבריך וגם מדבריו של יוסי, זה ההכרח לגורם מתכלל, גורם מתכלל כפי שהייתה הרשות בימיה החזקים יותר ממה שהיא היום, גורם מתכלל שהוא גם מהווה מקום שבו יש תרגום למחקר הנוסף שצריך לעשות והמחקר הקיים, תרגום לפרקטיקה, לשטח ויכולת להזין פנימה את מה שקורה בשטח לתוך הנתונים והמחקרים שממשיכים. בזה אני חושבת שיש דחיפות מאוד מאוד גדולה. זה מחייב אותנו ביתר שאת. כפי שאמרתי, העובדה שראינו שכשהרשות פעלה באמת בשיאה הייתה השפעה מאוד משמעותית והירידה או המיקום של מדינת ישראל השתפר רק מחייב אותנו עוד יותר להבין עד כמה החשיבות של הגורם המתכלל הזה.

ומה שאמרת עכשיו לגבי ארבעת הגורמים, לכידות משפחתית, מצוקות חברתיות כלכליות, חוסר פעילות בשעות הפנאי, אוריינטציה עתידית, זה מחייב את כלל הגורמים, ועוד יותר ביתר שאת אני אומר, בתקופה הזאת כיוון שאנחנו מבינים שבתקופה הזאת כל אחד מהנושאים הללו מושפע. אני אומרת בהרבה מאוד הזדמנויות שיש לי בדיונים בוועדות השונות, ההזדמנויות שלצד המשבר הנוכחי. כל הזמן מדברים על חזרה לשגרה, חס וחלילה אם נחזור לשגרה, יש משהו מאוד מאוד אמיתי ומאוד מחייב בתקופה הזאת, היא מאירה את הזרקור על כל הדברים שבעבעו ומבעבעים מתחת לפני השטח, הם כולם עלו מעל לפני השטח. ארבעת הגורמים הללו חייבים להיות מה שמנחה אותנו דווקא עכשיו, דווקא בדחיפות שאני ואני יודעת שגם חברי מנסור חשים אותה, ומהווה גם הזדמנות שלא נחזור לשגרה, אלא נייצר שגרה חדשה ונגדל מתוך התקופה הזאת.

עם המסר הזה אני רוצה לעבור גם לגדי פרישמן, המדען הראשי של המשרד לבטחון פנים, ואז נשמע אולי גם מהגורמים השונים גם תגובות וגם מה נעשה, ואני אציע בכל מקרה שאנחנו נקיים דיון המשך כדי שניתן לגורמים השונים להיערך למה אנחנו עושים דווקא בתקופה הזאת. אז גדי פרישמן, בבקשה, המשרד לבטחון פנים.

שלום רב. כפי שאתם יודעים, היום האחריות המניעתית טיפולית בכל הנושא שאנחנו דנים, הנושא החשוב שאין כמוהו, נמצא ברשות לביטחון קהילתי, אבל מה שהציג יוסי זה בהחלט מחקר שאנחנו יזמנו בזמנו ועדכון כלל הנתונים הרלוונטיים להתנהגויות בסיכון זה בהחלט אולי המחקר המוביל והעדכני ביותר שקיים היום על מנת להציג את התמונה.

אני מצטערת שאני מפריעה לך, רק שאלה, רציתי לשאול גם את יוסי, אבל אולי אתה תדע, יש אפשרות להתאים את הנתונים הללו או לשקף את התקופה הזאת הספציפית שאנחנו מדברים עליה?

לשקף בהקשר ל-?

לנתונים. זאת אומרת יש מנגנון לאיסוף נתונים עכשיו בתקופת הקורונה כדי לראות את השינויים?

לא, לא כרגע במשרד לבטחון פנים, לראות את השינויים. ישנם מספר מחקרים, אולי יוסי יכול להתייחס בהקשר לעבודות שמתבצעות באמצעות משרד המדע לגבי שיקוף המצב כתלות בקורונה. אצלי כרגע הנתונים לגבי השתנות, אנחנו יודעים שישנם מספר פרמטרים שאכן משפיעים לגבי ההתנהגויות בסיכון, אבל לא נמדד אצלנו מבחינה כמותית הנתונים, ישנה כנראה עלייה בכלל התנהגויות בסיכון בקרב בני נוער. התייחסו לזה קודמיי ויוכלו להתייחס לזה ביתר שאת, אבל בהחלט המגמה קיימת.

בנוסף לנתונים שאנחנו אוספים, מה שאנחנו קוראים נתוני עמדות הציבור או עמדות שאנחנו אוספים מהציבור, אנחנו גם מרכזים את הנתונים הקשיחים לגבי העבירות עצמן, אבל כרגע זה לא הדיון.

הייתי מציין את מה שיוסי אמר, אבל אולי להדגיש, שהממצאים שהוא מציג לגבי השימוש בסמים קשים הם נתונים מדאיגים והם נמצאים כבר לאורך זמן, לאורך שנים, והם מוצגים על ידי המחקרים. המצב בחברה הערבית בשימוש בסמים קשים הוא מדאיג. בנוסף לזה הייתי אומר, יוסי התייחס לנושא של תפיסת המסוכנות, אנחנו רואים גם עלייה בתפיסת המסוכנות של המבוגרים לעניין קנביס, תפיסת המסוכנות יורדת, זאת אומרת המבוגרים גם הם אינם רואים את הסכנה בקנביס וברגע שהמבוגרים אינם רואים את הסכנה בקנביס אז זה כמובן משפיע באופן ישיר על בני הנוער ושם התפיסה היא עוד יותר בעייתית מאשר במבוגרים.

תודה רבה. אני כן אומר שבוועדה כל הזמן ברקע נמצא גם הנושא הזה של הלגליזציה והנושא של תפיסת המסוכנות שאתם מעלים פה לדיון, אנחנו נעמיק בו קצת יותר, כי אני חושבת שחייבים להיערך ובטח ובטח לדעת בצורה נכונה להיערך להשלכות של תהליך כזה של שינויים בתפיסת המסוכנות בקרב בני הנוער ובקרב המבוגרים מבחינת החוק ומבחינת החינוך כמובן, שני החי"תים שחייבים לתת על כך את הדעת בתהליך, אם וכאשר יהיה.

אני אשמח לשמוע מחיאם קעאדן, סמנכ"ל המגזר הערבי במרכז השלטון המקומי, בהתייחס לנושא הספציפי שאנחנו מדברים עליו מפרספקטיבה שלכם. אנחנו לא רואים ולא שומעים. אולי בינתיים נעבור לכמאל ריאן, ראש תחום נוער ארצי, ואז נראה אם נצליח לחדש עם חיאם את הקשר. אנחנו לא רואים ולא שומעים אתכם. לא עובד? לא עובד. אוקיי, ננסה לחדש את זה. אלה מאתגרי הזום שיש בתקופתנו אפרופו קורונה. אנחנו נמשיך ללירז אלול, יו"ר אגודת מחלקות הנוער ומנהלת מחלקת הנוער העירונית בחיפה. לא נמצאת.

אם ככה אנחנו נעבור לשמוע, בבקשה, ממשרד הבריאות, ד"ר פאולה רושקה, אם יש מה להוסיף לשיח המאוד חשוב שמתקיים פה. פאולה, בוקר טוב.

קודם כל תודה רבה לפרופ' הראל-פיש וגם לפרופ' אבו עסבה, כי הנתונים הם מאוד חשובים ומאוד מעניינים ואני חושבת שבהחלט חייבים שוב לשבת ביחד ולראות איך אנחנו מביאים את זה למעשה, הלכה למעשה ולא רק מדברים על מחקרים, אלא איך אנחנו משתמשים בנתונים האלה בשביל לבנות תוכניות.

מה שאני יכולה לומר שבהחלט היקף השימוש באלכוהול, למרות שיש באופן כללי במחקרים ירידה, אנחנו בנתונים של חדרי מיון, שזה פניות בשל הרעלת אלכוהול ומצבים למשל כתוצאה מ-binge drinking, משתיית אביסה, אנחנו רואים עלייה עם השנים של פניות. למשל ב-2016 היו כ-5,000 פניות לחדרי מיון, היום, בשנת 2019, אלה הנתונים האחרונים, עלו ל-8,000. זאת אומרת יש בכל זאת עלייה בפניות לחדרי מיון במצבי סיכון בעקבות אלכוהול.

ואנחנו גם רואים את העלייה היחסית בקרב בנות. אנחנו יודעים שמבחינה רפואית אלכוהול על בנות יותר מסוכן מאשר על הבנים, גם בגלל גורם התיווך של ההורמונים הנשיים שיותר גורם לנזקים גופניים. לכן אנחנו צריכים גם לשים יותר זרקור על בנות בנושא אלכוהול. אנחנו גם יודעים שלאלכוהול יש בהחלט השפעה מאוד חזקה וקורלציה מאוד חזקה עם אלימות גם בגלל האפקט שמוריד עכבות ומעורר אימפולסיביות. זה במיוחד אצל בני נוער או צעירים שיש להם כבר מראש למשל הפרעת קשב וריכוז ששם אנחנו יודעים שכבר האימפולסיביות קיימת. אז יש לנו זרקור על תת אוכלוסיות מיוחדות, איפה שהסיכון בשימוש בחומרים עוד יותר עולה לעומת תת אוכלוסיות אחרות.

פאולה, אני מרגישה שאני חייבת לשאול אותך ואני לא יודעת אם את יכולה לתת לנו את התשובה לזה, אבל מה אנחנו עושים עם כל מה שאנחנו יודעים? זאת השאלה שככה בוערת בי ואני מפנה אותה לכל הגורמים.

נכון. בתקופה של התוכנית הלאומית על האלכוהול, שפרופ' פיש הזכיר, באמת עבדנו בצורה מאוד מתוכללת ומאוד טובה, כל המשרדים יחד עשו ממש מאמץ מאוד גדול לקדם תוכניות כולל חקיקה ובאמת ראינו את התוצאות. גם כשהרשות הייתה קיימת הייתה ועדת שיקום וטיפול שכל הגורמים הרלוונטיים היו יושבים ומקדמים מדיניות ארצית. אני חושבת שמאוד חסרה לנו העבודה הזאת כי כל אחד עושה את המעט שלו, אבל לא משתף את כולם ואנחנו לא עושים מאמץ ארצי לאומי. אני חושבת שפה אנחנו בבעיה גדולה, אנחנו חייבים לחזור לעבודה מסוג זה שהיא תוביל אותנו לשינוי, לפי דעתי, וראינו שזה כבר קרה כשזה נעשה.

מאוד חשוב מבחינה רפואית לזהות מוקדם את התחלת השימוש, אנחנו פחות במניעה ויותר בלתפוס את הנער או הנערה בהתחלת השימוש כי אז אנחנו יכולים בעצם להוריד אותו ממסלול ההידרדרות בכיוון של התמכרות וזה מאמץ שאנחנו חייבים לעשות ביתר שאת ביחד. בעבר אנחנו היינו שותפים ביחד עם משרד הרווחה למרכזי איתור ובסוף בגלל שלצערנו לא היו מספיק פסיכיאטריים של נוער וצעירים שהשתתפו בתוכנית ירדנו משיתוף הפעולה וזה חבל מאוד, כי זו הייתה עבודה מדהימה שהתחלנו בכמה מועצות מקומיות שהיו שותפות לתוכנית הזו. אז אנחנו במצוקה גם מבחינת כוח אדם. אין מה לומר, צריך פה כוח אדם מוגבר כדי שנוכל ביחד לעבוד על הדברים.

בסוף בעצם מה שאת משקפת לי שוב ושוב זה שהתשתית הוקמה, יש כמה פערים שחייבים לסגור אותם, אבל חייבים לגבות אותם מספרית, פשוט לחזק את התשתית שהוקמה והיא קיימת, ואלה הן החדשות הטובות, אבל החדשות הרעות הן שהיא לא מספיק חזקה כדי לקיים ולקדם את כל העשייה שהיא אמורה ויכולה לעשות.

נכון.

אני יודעת ששומעים את זה בקול שלי תמיד, אבל הדחיפות הזאת שאני חשה בנושא הזה והקריאה שתצא מהוועדה הזאת וביחד גם כמובן עם הוועדה בראשות חברי, מנסור עבאס, היא שאנחנו חייבים לתת על כך את הדעת. אני אפנה לכך גם בסיכום שלי וגם אבקש מחברי לסכם בקרוב.

אני מבקשת מכל הגורמים שנאריך עוד קצת כי אני כן רוצה לשמוע גם ממשרד החינוך אל מול הנתונים המדאיגים שראינו ספציפית לגבי מה שקורה בחברה הערבית, ספציפית מה שקורה בקרב הבנים בחברה הערבית. אנחנו רואים את זה ובעצם אמרתי פה לחברי, אין להם סיכוי, פשוט אין להם סיכוי. אנחנו רואים את זה לאורך שנים רבות והראה לנו גם יוסי וגם פרופ' ח'אלד אבו עסבה את הנתונים הללו שאנחנו רואים לאורך השנים.

אני אשמח לשמוע ממשרד החינוך, מה כבר נעשה, מה ניתן לעשות, מה צריך לעשות. נמצאת איתנו קרן רוט.

בוקר טוב לכולם. אני באמת מברכת על הדיון המאוד מאוד חשוב הזה ומברכת את בני הנוער שבאמת מבטאים דרך הדברים שלהם, כמו שאת אומרת, אחריות חברתית והנושא הזה דורש אחריות חברתית כללית.

הנתונים האלה לא זרים לנו, אנחנו מכירים את הנתונים, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם פרופ' יוסי הראל-פיש וגם עם כל השותפים מהמשרדים האחרים. אני אציין ואומר שיש לנו מדריכים שפועלים בחברה הערבית ואנחנו מודעים לנתונים האלה ולכן אנחנו גם מגבירים פעולות גם לגבי עישון וגם לגבי נתונים שמתייחסים לסיפור של קנביס, כמו שעלה פה בנתונים של פרופ' יוסי הראל-פיש. אנחנו בהחלט לוקחים את זה בחשבון ומתאימים את המענים שלנו.

אני אציין כרגע שתי תוכניות שאנחנו מנסים להתאים אותן כרגע לתקופת הקורונה, ואני אומרת שמנסים להתאים אותם גם בחברה הערבית וגם בחברה שדוברת עברית. תוכנית אחת שמדברת על מנהיגות נוער, עמיתים ומשפיעים. זאת תוכנית שאנחנו מפעילים במערכת המון המון שנים שהרציונל שלה הוא שמסר עובר מבני הנוער. כמו שהילדים פה אומרים, כמו שבני הנוער פה אומרים, כשמסר עובר מנוער לנוער יכולת ההשפעה היא הרבה יותר גבוהה. לכן אנחנו מדי שנה מכשירים משהו כמו 8,000 בני נוער מכיתות ה'-ו' ועד י'-י"א במטרה להיות משפיעי דעה והם אלה שמעבירים את התוכניות החינוכיות בתוך בתי הספר.

כרגע המציאות היא מאוד מאתגרת. אנחנו מדי שנה היינו מכשירים בני נוער בסביבה היישובית קהילתית עם שותפים בתוך הרשויות המקומיות. כרגע הקורונה בוודאי מאתגרת אותנו ואנחנו מנסים לבנות מבנים אחרים שבנויים על מפגשים מרחוק ועל הכשרה מרחוק של בני הנוער. אנחנו מאוד מאותגרים בעניין הזה ואנחנו לא מוכנים לוותר על זה כי אנחנו מבינים את הערך המוסף דווקא בעת הזה של בני נוער שפועלים בקרב קבוצת השווים כשומרי סף וכמשפיעי דעה.

קרן, אני מצטערת שאני קוטעת אותך, אבל הייתה פה חברתי חברת הכנסת תהלה פרידמן ובוועדת החינוך דובר על כך שיכול מאוד להיות שגם יוכלו להיות מפגשים פרונטליים של 20 בנות ובני נוער ואני חושבת שאולי יהיה בכך ערך מוסף גם לתוכנית הזאת.

לגמרי, ואנחנו ממש מחכים לזה. אני חייבת לציין שלפני שבוע כבר עשינו את כל ההכנות כדי להוציא מתווים לבתי הספר לעזור למחנכים לייצר את המפגשים האלה, זה כרגע נתקע, אני באמת מקווה שזה יקרה ואז בהחלט ננצל את הפלטפורמה הזאת, זה בוודאי נלקח בחשבון.

תוכנית אחרת שאני רוצה לציין והיא פועלת גם בחברה הערבית במחוז צפון בהיקפים, זה תוכנית אופ"י, אימון ופיתוח יכולות התמודדות, שזה בעצם עבודה קבוצתית עם בני נוער שכרטיס הכניסה שלהם לקבוצה הוא שימוש באלכוהול, שימוש בטבק, או גם מסכים או כל התנהגות אחרת, לפעמים גם סיפור של סמים. העבודה הקבוצתית אמורה לסייע להם לעשות שינוי בהתנהגות הבלתי רצויה. מדי שנה אנחנו מכשירים יועצים בתוכנית, מדי שנה כמעט פותחים תוכניות כאלה במחוז צפון שבהן מוכשרים גם יועצים מהחברה הערבית ואנחנו עכשיו גם מאותגרים להקים קבוצות במרחב המקוון. זה מאוד מאתגר כי חלק מהעבודה הרגשית זה באמת לעבוד ולראות את הילדים פנים אל פנים, אבל אנחנו מאותגרים, אנחנו לא מוותרים על זה ואנחנו נמצא את הדרך לקיים קבוצות כאלה שבעצם מאפשרות למתבגרים מרחב לשיח על אתגרי גיל ההתבגרות ובין היתר לעשות שינוי בהתנהגות בלתי רצויה.

זה ככה בקצה המזלג. בתוך התוכניות שלנו בשגרה אנחנו גם מאוד מדגישים את החיבור שבין שתיית אלכוהול והשפעות של זה ואיך שזה משפיע. אחד הסלוגנים שבזמנו הרשות למלחמה בסמים שידרה באחד מחודשי דצמבר שלה זה היה 'יותר אלכוהול פחות אתה'. זה מראה את הדגש על מה קורה בשתיית אלכוהול, איך זה משפיע על שליטה עצמית ועל מי שאתה ועל הזהות שלך וזה סלוגן שאנחנו ממש מנסים לעבוד איתו עם הילדים גם על המקום שברגע שהם שותים הם מאבדים את עצמם וגם על המקום של איבוד שליטה ועל הקשר, כמו שהילדים פה תיארו, בין שתיית אלכוהול, אובדן שליטה ומעורבות בהתנהגויות סיכון כמו אלימות, פגיעה מינית, מעורבות בתאונות דרכים.

אני חייבת לציין שגם בלימודי התעבורה שלנו המורים שמלמדים את 'זהירות בדרכים' מתייחסים גם מתוך נקודת המבט שלהם לסיפור של מעורבות בתאונות דרכים ואיך שהאלכוהול משפיע על מיומנויות של נהיגה. זאת אומרת שאנחנו מנסים לתקוף את זה מכל מיני אספקטים כדי להביא לשינויי בתפיסה של בני הנוער.

אני חייבת להתייחס פה לאיזה שהיא אמירה שהייתה, שאנחנו צריכים לחנך את בני הנוער לשתייה מבוקרת. אני חייבת לציין, ואני אומרת את האמירה הזאת לבני הנוער, האמירה של שתייה מבוקרת זאת תפיסה שאחזנו בה לפני שנים, לפני שהמחקרים של המוח לימדו אותנו ששתייה מבוקרת בגיל ההתבגרות היא מאוד בעייתית. יש באמת בני נוער שיישתו פחית אחת של בירה ובזה הם יעצרו, יש בני נוער אחרים, ואנחנו רואים אותם מסביב, שהם לא יפסיקו אחרי פחית אחת של בירה כיוון שההתפתחות של המוח ועל האזור שאחראי על קבלת החלטות מתפתח בשלב מאוחר יותר ואז אין סנכרון בין החלק האימפולסיבי, בין הרגשות, לבין היכולת לנהל את ההתנהגות. לכן שינינו את המסר ברמה הלאומית, ששתיית אלכוהול היא מסוכנת ולא מומלצת מתחת לגיל 18.

אז זה מאוד חשוב לי להבהיר. אנחנו כן אומרים שברגע שחבר שלך מעורב בשתייה מה אתה יכול לעשות כחבר, מה הפעולות שאתה יכול לעשות כדי להושיט לו עזרה או כדי למנוע ממנו לפתח שתייה בולמוסית, כדי לעצור אחרי כוסית המשקה הראשונה. זה החוט העדין שאנחנו מנסים ללכת עליו בין מסר שאומר שבני נוער לא אמורים לשתות ולמה צריך לשתות, וזה מסר שאנחנו גם עבדנו עליו הרבה מאוד שנים עם תנועות הנוער בשולחן עגול כדי לייצר באמת שיח שלם בין הפורמלי לבלתי פורמלי.

ואני מזמינה יחד עם דביר, וזו פעילות שאנחנו מנסים לקדם עם מועצת התלמידים והנוער הארצית, ואני קוראת לכם ואומרת ואני מזמינה אתכם ליוזמות, כי כרגע אתם מתארים בעיה ואני שואלת אתכם, בנוסף לעמיתים שאנחנו שואלים בתוך בתי הספר, מה אתם כמנהיגות נוער סבורים וחושבים שצריך לעשות ומה בכוחכם לעשות כדי באמת לשנות את הנורמות החברתיות בבני הנוער.

אז תודה, קרן. אולי אני אתחיל בסוף דברייך וזה ההכרח לכלול באמת את בני הנוער בשיח החשוב הזה ולרתום אותם אליו ולדבר בשפתם. אני אומר שני דברים, הוועדה שמה כנר לרגליה להסתכל על כל הסוגיה הזאת של התמודדות עם סמים ואלכוהול ובאופן כללי, אני לא אוהבת לפרוט את זה רק לסמים ואלכוהול, אלא דרך הפריזמה של ההתמכרויות, בדיוק מהדברים שאמרת בסוף הדברים שלך, זאת אומרת ההתמכרות בגילים הללו, והיום כבר יש לנו את המידע האמפירי שמראה על ההשלכות ועל ההשפעות על המוח המתפתח עד גיל, יש שיאמרו 21, יש שיאמרו יותר מאוחר, אבל זה דיון שלם שאני חושבת שחייבים לקיים אותו בהחלט וחייבות להיות דרכים נכונות להנגיש את העובדות הללו לבני הנוער.

העובדה שאנחנו אומרים שיש את הנתונים הללו ולא עוברים את החסם, וזה אולי המשך הדיון שהיה לנו לגבי משפיעני הרשת וכו', לא עוברים את המסך מהרחוב או מבתי הספר לתוך הרשתות ששם אנחנו יודעים שבני הנוער נחשפים למשפיענים שעובדים כל העת וחברות שעובדות כל העת כדי בדיוק בגילים הללו לטרגט אותם ובדיוק בגילים שההתמכרויות נבנות, ממה שראינו בשבוע שעבר עם אייקוס, הסיגריות האלקטרוניות, ועד בכלל, אנחנו יכולים רק לדמיין וגם שם אנחנו חייבים לתכלל את האירוע הזה כיוון ששם בעצם הם נמצאים חשופים בצריח. המשפיענים והחברות הללו לא קופאים על השמרים ואל לנו לקפוא על השמרים ואנחנו חייבים להשתמש לפחות באותם אמצעים שהחברות הללו משתמשות כדי לטרגט את בני הנוער הפוך, להסביר להם בדיוק מדוע הם נמצאים בקבוצות סיכון, לא באשמתם ולא באיזה שהוא משהו שהם עושים לא בסדר, אלא בדיוק מטרגטים אותם והם לבדם שם.

אז חידדת לי את זה כיוון שהתוכניות הללו הן חשובות, אבל הן לא מספיקות. הן חשובות ולא מספיקות כיוון שהן לא מגיעות לכולם והן חשובות ולא מספיקות כיוון שהן לא מתייחסות למה שקורה באמת ברשתות החברתיות ודווקא בתקופה הזאת, ואני מאתגרת את כולנו, דווקא בתקופה הזאת למצוא את הדרכים להגיע לבני הנוער שנמצאים במסכים כל הזמן. התמכרות בפני עצמה, פתאום נפלה עליי התודעה הזאת שאנחנו מפתחים התמכרות נוספת, אנחנו מדברים על התמכרויות והנה אנחנו מפתחים התמכרות נוספת, למסכים, כולנו, התמכרות שבתוך ההתמכרות, ולפחות נדע להשתמש בה בצורה הנכונה ולהגיע לכל בני הנוער, כיוון שהם שם. הם שם, המשפיענים גם שם, רק צריך לאתר אותם ולייצר את התכנים הללו ויפה שעה אחת קודם באמת ביתר דחיפות.

אני אולי אפנה לעוד גורם אחד ולכמה מהיוזמות, ממש אין לנו זמן, אז אני אפנה אם כך ליוזמות שונות שיכולות לספר לנו על מה קורה בסוף, או לא בסוף, אבל בדרך, כשאנחנו לא הצלחנו להנגיש את המסרים. יוזמות אברהם, פאטמה יוסף, מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות. אני אשמח לשמוע. אחר כך נשמע מסיירות ההורים כי אני חושבת שאת קול ההורים לא השמענו כאן עדיין. פאטמה נמצאת איתנו? אני רואה את רות לוין. אני רוצה לשמוע מרות, בבקשה.

תודה רבה על זכות הדיבור. אני רות לוין חן מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות בעמותת יוזמות אברהם, שותפה של עולא נג'מי יוסף שקראתם לה לזכות דיבור.

אז קודם כל באמת בנות ובני הנוער שדיברו כאן בפתח הדיון היטיבו לתאר את האופן שבו צריכה של אלכוהול וסמים משפיעה על חבריהם ועל הסביבה שלהם ועל הפחד שהם מרגישים כשהם נתקלים בחבורה של צעירים שיכורים, למשל, ביישוב המגורים שלהם. לאור זאת הנתונים שהציג פרופ' הראל-פיש מדאיגים מאוד בעיקר ביחס לחברה הערבית.

כפי שפרופ' הראל-פיש הציג, העובדה שבני הנוער הערבים צורכים יותר אלכוהול וסמים עומדת ביחס ישיר לתופעות של נשיאת נשק ולמעורבות באירועי אלימות וכמובן פוגעת בבריאות ובהתפתחות שלהם בפני עצמה. לצד זאת אנחנו יודעים, מהניסיון שלנו בשטח, שבחלק מהיישובים הערביים היחידות למניעת התמכרויות אינן פעילות ומתקשות לאייש עובדים מתאימים לתפקיד וכבר נתקלנו במקרה שבו באחד היישובים, יישוב מוכה עוני ופשיעה, המשטרה פשטה על תחנות סמים, אבל בהיעדר מענה טיפולי הולם מכורים הוסיפו להסתובב ביישוב בחיפוש אחר מנת הסם, מה שפגע עוד יותר בביטחון של התושבים ולא פתר את הבעיה.

לכן חשוב מאוד לפעול בכל המישורים כדי להיאבק בצריכת אלכוהול וסמים על ידי בני נוער, בראש ובראשונה להילחם מלחמת חורמה בארגוני הפשע שהם אלה בסופו של דבר שמניעים את הסחר בסמים על סוגיהם השונים, להשקיע בפארקים ובגינות הציבוריות בחברה הערבית, להגדיל את היצע הפעילויות במסגרת החינוך הבלתי פורמלי ביישובים הערביים, להכשיר מורים ומורות לזיהוי בני נוער שמשתמשים בסמים וגם לזהות פעילות של סחר בסמים שמתבצעת בתוך בית הספר, שהרבה פעמים עוברת מתחת לרדאר, להגדיל את מאמצי ההסברה בקרב בני נוער והורים תוך התאמת המסרים לחברה הערבית. ראינו פה בדיון שיש שגרירות ושגרירים נהדרים גם מקרב בני הנוער עצמם. צריך לתגבר את היחידות למניעת התמכרויות ברשויות המקומיות תוך מתן תמריץ לעובדות ולעובדים הסוציאליים ביישובים שבהם יש מספר גדול של מכורים, כמו היישוב שהזכרתי קודם לכן.

אני אגיד שאנחנו ביוזמות אברהם מפעילים את קורס הביטחון האישי לקהלי יעד של בני נוער ונשים ביישובים הערביים והקורס כולל מגוון של תכנים שנוגעים לביטחון אישי, בהם מוגנות מינית, החייאה ועזרה ראשונה, בטיחות בדרכים וגם מניעת צריכת אלכוהול וסמים. אני מקווה שהקורס הזה יהפוך בעתיד לתוכנית ארצית שתאומץ על ידי הרשות לביטחון קהילתי ובכך תעזור לטפח סוכני שינוי בחברה הערבית שיקדמו את הביטחון האישי שלהם ושל הסביבה שלהם.

יש לי שאלה אופרטיבית, האם באיזה שהיא מסגרת של שולחנות עגולים שמתקיימים בהם דיונים אתם נכללים?

אז אנחנו קודם כל יוזמים שולחנות עגולים כאלה ואחרים בכל מיני תופעות שקשורות לאלימות ופשיעה, ובעיקר, כמו שאמרתי, אנחנו גם מדגימים בעצמנו תוכניות בשטח מתוך תקווה שהתוכניות האלה יאומצו בעתיד ברמה הארצית.

אני יכולה להגיד שבאמת אנחנו רואים את המציאות בשטח והתקנים ביחידות למניעת התמכרויות, זו נקודה מאוד מאוד בעייתית, בסופו של דבר גם אם המשטרה תעשה את העבודה שלה ותסגור את תחנות הסמים אבל לא יינתן מענה אמיתי למכורים לא עשינו כלום. פה אנחנו רואים שזה מתחיל כבר בגילאים הצעירים יותר, לא צריך לחכות שבני הנוער המכורים יגדלו ויהפכו למבוגרים מכורים.

אני אנסה לקבל על כך תשובה, רק כדי להבין, אני לא יודעת אם איריס נהרי ממשרד העבודה והרווחה נמצאת פה ויכולה לענות על השאלה הזאת, אני אשמח לשמוע לכך התייחסות. האם איריס נמצאת? היא לא כאן. בכל אופן הוועדה תבקש להבין מדוע יש פער כזה ומה התקנים הקיימים, או הלא קיימים, לפי מה שאת מתארת לנו בעצם, ברשויות המקומיות. אני מבקשת להוציא על כך מכתב עוד היום ביחד עם חברי מנסור עבאס, אני חושבת שזה מיידית חייב להתברר.

יש מישהי במקום איריס.

אוקיי, אני אשמח. בבקשה. בוקר טוב, רים.

בוקר טוב. שלום לכולם, אני בהתחלה רוצה לברך על הדיון הכי חשוב וגם לפגוש את בני הנוער, אני חייבת להגיד, זה כל כך מרגש. כל הדברים שאנחנו כן יודעים, מגיעים היום בני נוער ושמים לנו את הכול על השולחן, שזה מחדד כמה הנושא הזה חשוב וכמה אנחנו מחויבים וחייבים לעזור לבני הנוער להתקדם בבטחה בחיים האלה.

אני רוצה להגיד, פה ושם דיברו על יחידות הטיפול ויחידות האיתור, היום משרד הרווחה כן עוסק בטיפול בבני נוער, אנחנו פתחנו 11 יחידות איתור שמגיעות לבני נוער למקום הימצאותם, לזירות שהם נמצאים בהם בשעות הערב. לצערי זה רק 11 יחידות, אנחנו כן במטרה להרחיב את זה לעוד יישובים. מבחינת המגזר הערבי יש לנו רק עיר אחת שנמצאת בתוך ה-11 יחידות, אום אל פחם.

מתי תהיה הרחבה של זה, רים, מטעם המשרד? את אומרת מתכוונים להרחיב.

אנחנו חייבים תקציבים. אנחנו מנסים בכל דרך לאפשר לרשויות שיוצאות להפעיל, היו למשל כמה רשויות שרצו להפעיל בשנה שעברה ולא הצליחו כי הייתה בעיה עם הגיוס של התקציב. אנחנו במקום הזה מנסים באמת לאפשר את זה, כי המהות של התוכנית הזאת זה להגיע לבני נוער בשעות הערב, איפה שהם נמצאים, ופשוט מאוד לנסות לדבר איתם, להבין מה קורה איתם, אם הם צריכים עזרה, וגם מצד שני לעשות סוג של אבחנה ראשונית ולהפנות אותם לגורמי טיפול שיקבלו טיפול.

רים, את אומרת לי שהיום בארץ קיימות כאלה 11 יחידות ורק אחת מהן במגזר הערבי. 11 גם לא נשמע לי - - -

זה גם קצת, נכון. אז זה אחת. בנוסף לזה יש לנו גם ארבעה מרכזי יום שאנחנו מפעילים לבני נוער שנמצאים בבאר שבע ובשומרון. היו לנו כמה מרכזי יום אחרים, אבל היה קושי להפעיל אותם כי מרכז יום צריך להוות גם מקור לחינוך וגם לטיפול ופה היה צריך לעשות שיתופי פעולה עם משרד החינוך ולמצוא את הדרך, את הנוסחה הנכונה לבנות מרכזים כאלה.

יש לנו 64 יחידות טיפול לבני נוער. אני חייבת להגיד שמשנת 2018 הוספנו כמה וכמה יחידות טיפול, גם במגזר הערבי.

יחידות טיפול בהתמכרות?

יחידות טיפול בהתמכרות, לטיפול בנוער על רצף ההתמכרות. אני חייבת לחדד, אנחנו לא מטפלים רק בנוער שנמצא בקצה של הרצף, אנחנו גם נמצאים בבני נוער שנמצאים על הרצף, זאת אומרת שאם נער מסוים מרגיש שמשהו לא הולך טוב איתו, שהוא מתחיל להשתמש יותר מדי או מתחיל להרגיש, או חבר יכול להביא חבר, הוא יכול לקבל כמה שיחות ייעוץ, כמה שיחות שיכולות לכוון אותו. הוא לא חייב להגיע כאילו שהוא עכשיו איזה מכור נרקומן שזה המצב שלו, ממש לא. אנחנו מדברים על בני נוער, אחוז בני הנוער שמגיעים אלינו במצב של ממש התמכרות הוא לא כזה גדול, הרוב נמצאים על הרצף.

כן, את בעצם משקפת היטב, רים, את ההכרח לקמפיין ולשינוי תודעתי, ממש שינוי תודעתי ארצי של ההבנה של מהי התמכרות והסטיגמה שנלווית אליה כיוון שזה באמת לא רק בקצה הרצף.

לא רק זה, לפעמים גם ההבנה של מה עובר על הנער בחיבור של ההתמכרות, כי בהתחלה זה לא מתחיל כבעיית התמכרות, זה מתחיל כדרך אולי לברוח, חלק דיברו על זה כהרפיה או אפילו כתרופה, טיפול אישי. אז בני נוער, צריך באמת לדבר איתם בשפה שלהם, כי מה שהם מתמודדים זה שונה מאנשים בהתמכרות המבוגרים, זו אוכלוסייה אחרת וצריך אנשים מומחים בתחום, גם בתחום של הנוער וגם בתחום של ההתמכרות שיוכלו לדבר איתם.

אני אוסיף רק דבר אחד כדי להגיד לכם, אין לי נתונים לגבי מצב הקורונה, אנחנו מקבלים כל הזמן את הנתונים, אני מקווה שבסוף השנה נהיה עם יותר נתונים מבחינת הפניות ליחידות הטיפול ולכמה בני הנוער אנחנו מגיעים, אבל היה לי חשוב לעדכן אתכם, למשל, בשנת 2019, ותדמיינו מה השנה באמת נקבל, מתוך 1,005 בני נוער שהגיעו ליחידות הטיפול שלנו 32% הגיעו עם רישום פלילי. אנחנו לא מדברים על נערים שהשתמשו באלימות וזה לא הגיע למשטרה, אנחנו מדברים על נערים שיש להם כבר רישום פלילי במשטרה וגם יש להם בעיית התמכרות שהגיעו ליחידות שלנו. זה מה שרציתי ככה להגיד, שיהיה מאוד מעניין בסוף השנה כשנעשה את איסוף הנתונים ונדע מה המצב בעקבות הקורונה מבחינה מספרית.

אז הוועדה כמובן תבקש לקבל, לראות את הנתונים הללו, והקורלציה הישירה הזאת היא מאוד מאוד חשובה, להתחיל להבין אותה ולהבין את האחריות שלנו, גם ביתר שאת בתקופה הזאת, אבל גם להתייחס לנושאים הללו בצורה שהם, והם קשורים אחד בשני. באמת אדם שמתמכר כבר אין לו במידה מסוימת סיכוי לצאת ממעגל ההתמכרות והפשע הנלווה לו והקשר הזה שביניהם.

ברשותך, רק להגיד לבני הנוער, אתם מוזמנים להתייעץ, יש דלת פתוחה גם לגבי התמכרות למסכים, שאנחנו רואים שזה מתחיל להתקדם, יש לכם מקום לבוא ולהתייעץ, לא להתבייש. הם לא חייבים לתת שם, הם יכולים גם להתייעץ טלפונית. תודה רבה.

תודה רבה לך, רים. ובהחלט גם הפנייה לבני הנוער וגם האחריות שלנו לייצר איזה שהיא תוכנית לאומית הוליסטית שמסתכלת על הנושא הזה של ההתמכרויות ביתר שאת בתקופה הזאת. שוב, ההזדמנות שלצד המשבר של התקופה הזאת, עד כמה היא ממחישה לנו שהנושא הזה הוא חי, קיים ומאיים מכל הכיוונים, ההתמכרות לכל הסוגים של הדברים הממכרים והמסוכנות, לרבות הקשר לפשיעה.

אנחנו אולי רק נשמע מאוריה גן ממלכישוע, רק אם יש באמת מה להוסיף ואחר כך מסיירות ההורים, רק לתת גם להורים להשמיע את קולם פה בדיון החשוב הזה, כיוון שהוא קול מאוד חשוב ונסכם. אוריה לא נמצא. מסיירות ההורים נמצא פה דוד סמנה, רכז סיירות הורים, אתה מייצג פה את כל ההורים.

הוא גם לא נמצא.

הוא גם לא נמצא. אם נמצא גורם אחר מסיירות ההורים אז ניתן להם אפשרות לדבר, ואם לא, אז אנחנו נסכם. עליזה מסיירות הורים נמצאת איתנו? אחריות גדולה מאוד לייצג את כל ההורים מכל המגזרים בנושא כל כך חשוב. היא לא מצליחה להפעיל את המצלמה. אוקיי. בכל מקרה אנחנו נפנה לאיזה שהוא סיכום. מנסור, אתה רוצה דברי סיכום?

אין ספק שהדיון הזה היה הכרחי בשתי רמות, ברמה של הקשר הישיר לנושא של פשיעה ואלימות ושימוש באלכוהול וסמים, אבל מצד שני אנחנו היום מפוקחים יותר ויכולים לנתב את הדברים בצורה ישירה לגורמי העומק שמשם צומח או צומחת תופעת פשיעה ואלימות בחברה בכלל ובחברה הערבית בפרט. אין ספק שאנחנו זקוקים לדיון המשך כדי להיכנס לעומק הדברים ולבדוק איפה אנחנו נכשלים, איפה נכשלנו בטיפול, איפה חסרים השירותים הבסיסיים בנושא הזה ברמת כל יישוב ויישוב וקהילה וקהילה. אני מברך אותך, שוב, מיכל, על הדיון ויישר כוח.

תודה רבה, מנסור. אנחנו בהחלט נקבע מועד לדיון המשך כשלדיון ההמשך אנחנו נבקש את הנתונים, גם מטעם הוועדה שאתה תאסוף אותם וגם מטעם הוועדה הזאת, מהגורמים השונים בהתייחסות ספציפית לנושא הזה, מה התוכניות הקיימות, מה התוכניות שצריך, מה עשינו לגבי הדברים שעלו פה בדיון. גם הנקודות הללו, היחידות שאינן פעילות, אנחנו חייבים לתת על כך את הדעת. אנחנו נקיים דיון המשך, לדעתי עם הגורמים.

בעצם אתה נוגע בדיוק בסיכום שהוא גם קצר מועד והוא גם ארוך טווח, זאת אומרת יש פה גם נושאים שחייבים לטפל בהם מיידית בתקופה הזאת ביתר שאת, בדחיפות גדולה, ואני הייתי מקווה שגם נצליח להניע פה שינוי ארוך טווח.

אני מודה לך מאוד שהשתתפת, ובטח ובטח לכל הגורמים שנמצאים פה ועושים עבודת קודש, וכמובן גם לבני הנוער שנתנו לנו את הזכות לראות את הדברים דרך ראות עיניהם וגם הגבירו את תחושת האחריות שלנו והמחויבות שלנו. מדובר, שוב, בנושא שמתעלה מעל לכל מה שלכאורה מפריד בינינו, דת, גזע, מין, וגם בנושא הזה אנחנו חייבים לשתף פעולה בצורה יוצאת דופן בינינו, וגם, ופה הקריאה שלי חוזרת על עצמה שוב ושוב פה בוועדה, חייבים לשתף פעולה בין הגורמים, חייב להיות, וזאת המסקנה הסופית כמעט של כל דיון, שולחן עגול של כלל הגורמים שדנים בצורה מעמיקה, הוליסטית, בכל הנושאים כולל הנושא הזה של הקורלציה הישירה בין השימוש בחומרים ממכרים לבין האלימות ולבין האלימות והפשיעה במגזר הערבי כמובן, כחלק, כתת נושא.

בעצם אנחנו מדברים פה על ההכרח בתוכנית לאומית גם בנושא ההתמכרויות שמאפשר את המנגנון הזה של שולחן עגול או עבודה משותפת, או עבודה בין משרדית, כמו שהייתה ברשות בימיה כשהיא פעלה עם כל הסמכויות שהיו לה. שוב, ההמלצה של הוועדה הזאת שזה חייב להיווצר.

אנחנו נמשיך ונדרוש את זה, גם מהוועדה הזאת, אני יודעת שגם מהוועדה של חברי מנסור, ההכרח של כל הגורמים ושל גורם מתכלל, גורם-על שמתכלל את עבודתם המשותפת של כל הגורמים לפי נושאים, ביתר שאת בתקופה הזאת, ביתר שאת אל מול האתגרים שהוועדה הזאת מתוודעת להם ואל מול שינויים בתפיסה, למשל בנושא הלגליזציה. המחויבות שלנו הולכת וגדלה, אנחנו מזהים כל הזמן פה בוועדה את הפרצות, את המקומות שבהם אנחנו חייבים להתייחס אליהם או בחקיקה, ולא דיברנו היום בכלל עם משרד המשפטים, ולא בכדי, אבל אני יודעת שהם נמצאים פה, יש דברים שבהם החוק יכול לתת מענה, יש דברים רבים שבהם החינוך צריך לתת מענה, החי"ת השנייה, ולחינוך הזה יש באמת ממד מאוד מאוד רחב, הרבה יותר מקיף ממה שאנחנו עושים היום.

אני מודה לכולם שוב, אנחנו נמשיך את הדיון, אנחנו נקבע מועד בהקדם בהמשך לדיון בינינו מתי יהיה המועד הנכון לדיון המשך בנושא הספציפי הזה ובכלל בשיתוף פעולה עם כל אלה שנמצאים פה היום. אז תודה רבה לכולם והמשך יום טוב.



הישיבה ננעלה בשעה 11:20.