פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
09/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 83
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ב בחשון התשפ"א (09 בנובמבר 2020), שעה 12:00

מתן סיוע נפשי לחיילים עולים בודדים בשפתם בתקופת הקורונה

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
מיכל וונש
אנדרי קוז'ינוב
אלכס קושניר
יואל רזבוזוב

סגן אלוף שירן בן אקן - רע"ן ת"ש ביצוע, משרד הביטחון - צה"ל

סגן אלוף ניב גולד - רע"ן קליני, משרד הביטחון - צה"ל

נויה גוברין - מנהלת תוכנית לחיילים בודדים, ארגון "נפש בנפש"

מירה קידר - מנהלת משאבי התמודדות, קרן מיראז' ישראל

דוד ברוך סינגר - מנכ"ל, עמותת גרעין כפר עולים

רחל לסטר - אזרחית עובדת צה"ל

שאול רורקה - יזם ומנכ"ל, הבית של בנג'י

שלומית אבינח

אורי פנסירר



מתן סיוע נפשי לחיילים עולים בודדים בשפתם בתקופת הקורונה

אני פותח את הישיבה, הנושא הוא מתן סיוע נפשי לחיילים עולים בודדים בשפתם בתקופת הקורונה. ישיבת הוועדה היום – 9 בנובמבר 2020. נושא הסיוע בתחום בריאות הנפש עלה בישיבה החגיגית שקיימה הכנסת לציון יום העלייה בהשתתפות שרת הקליטה והחיילים הבודדים. תקופת הקורונה קשה ומורכבת לכל אזרחי המדינה, אך קשה עוד יותר עבור החיילים הבודדים והיחידים שחיים בה. החיילים הבודדים מתמודדים עם המרחק ממשפחתם הגרעינית, דואגים למשפחתם ולעצמם. חלקם מתמודדים עם מצוקות כלכליות מורכבות שהחמירו עוד יותר בתקופת הקורונה. הקושי של השפה, הדאגה למשפחה והבדידות מערערים את מצבם הנפשי של העולים החדשים חלקם, ובפרט של חלק מהחיילים הבודדים.

הצורך בסיוע נפשי בשפת האם של החיילים הבודדים הוא צורך אמיתי. שרת הקליטה הודיעה לוועדה כי הקצתה ממשרדה תקציב בסך 2.5 מיליון ש"ח לצורך הקמת מוקד אשר ייתן מענה לעולים החדשים בתחום בריאות הנפש. המוקד אמור לתת מענה בחמש שפות. בתכנון אמור המוקד לקום בעוד חודשיים. מדובר ביוזמה מבורכת וחשובה של השרה והמשרד לקליטת עלייה.

מטרת דיון זה לוודא כי צה"ל יודע לאתר מצוקות אמיתיות בתחום בריאות הנפש אצל החיילים הבודדים ולתת להם מענה בשפת אמם. השאלה היא האם קיים מחסור של דוברים בשפה מסוימת. כמו כן, ברצוני לציין כי בישיבה הקודמת פניתי לרמטכ"ל ולשר במשרד הביטחון, חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה לשקול ולאפשר לחיילים בודדים שעומדים להשתחרר אפשרות להמשיך ולשרת בצבא בשירות סדיר נוסף – כפי שקרה בסגר הקודם. עצם האפשרות להישאר בצבא יכולה לפתור בעיות דיור ומצוקה אצל החיילים הבודדים שיהיו מעוניינים בכך.

אני מבין שעוד לא קיבלנו תשובה לזה?

לא. ביקשנו גם הבוקר.

טרם קיבלנו מענה.

לקראת הדיון הנוכחי קיבלנו מארגון כנפיים התייחסות כי בשנת 2019 ערך הארגון מחקר בנושא אובדנות בקרב חיילים משוחררים שהינם עולים בודדים בישראל. במחקר השתתפו 226 ממשתתפי התוכנית, חיילים עולים בודדים משוחררים. ממצאי התחקיר היו: 34% מהמשתתפים דיווחו על התנהגות אובדנית בעבר או בהווה. קיים קשר חזק בין תחושת חוסר השייכות ובין מדדי המצוקה. ככול שעולה רמת חוסר השייכות של המשתתפים כך עולה רמת הדיכאון והסיכון האובדני, כולל מחשבה אובדנית בהווה. לו המחקר היה נערך ב-2020, סביר להניח שהממצאים היו יותר מדאיגים בגלל הקורונה.

לקראת הדיון הנוכחי ביקשנו מענה מרשויות הצבא לסוגיות הבאות:

1. כיצד מופת מאתר מצוקות של חיילים בודדים בתקופת הקורונה?
2. באיזה שפות ניתן המענה בתחום בריאות הנפש לחיילים בודדים?
3. על ידי מי ניתן המענה לחיילים הבודדים הנמצאים במצוקה נפשית?
4. כמה חיילים בודדים נזקקו למענה נפשי מחודש מרץ שנה זו?
5. האם חלה עלייה לעומת השנים הקודמות?
6. תוך כמה זמן מתקבל המענה מרגע קבלת השיחה?

האם ענו על זה?

הם ביקשו לענות בשידור, בדיון.

אוקיי. בואו נעלה את הצבא.

שלום, אני שירין, אני ראש הענף, אני החלפתי את לימור. נמצאת איתי פה נטלי, נמצא איתי פה גם ניב שהוא רע"ן קליני של הצבא. ברשותכם, אתן לו לפתוח ואז נמשיך.

אין בעיה.

שלום, שמי ניב גולד, אני ראש הענף הקליני במחלקת בריאות הנפש בצה"ל. אתחיל ואומר שמערך ברה"ן הוא מערך שהלך וגדל עם השנים ופרוס היום בכלל יחידות צה"ל עד רמת החטיבה. הוא נותן מענה וזמינות שנבדקת מעת לעת ונמצאת כזמינות יחסית גבוהה.

לגבי הנתונים של תקופת הקורונה, אנחנו מתייחסים לשנת 2020, אנחנו מזהים בכלל צה"ל שיש המשך יציבות במספר החיילים הפונים לשירותי בריאות הנפש בצבא ולמספר המפגשים. לא חלה עלייה במספר הפניות של חיילי החובה וגם אין ירידה. על מנת להגיע לתמונת המצב הנוכחית, בנוסף למפגשי הברה"ן בנוכחות החייל שבוצעו עד היום, התחלנו החל מחודש מרץ להקצות אחוז לא קטן ממפגשי הברה"ן למפגשים מרחוק באמצעות וידאו לחיילים שיש להם בעיית נגישות – מסיבות של תחלואה, בידוד או נסיבות אחרות של חוסר יכולת להגיע למפגשי ברה"ן בנוכחות. עוד אני יכול לומר מנתונים כלליים שיש לנו עד כה ב-2020 שאנחנו לא מזהים עלייה בנשר משירות או בשיעורי הפטור. אולי אפילו מגמה הפוכה. זה בהקשר הזה.

לגבי האופן שבו אנחנו מספקים שירותי ברה"ן לחיילים העולים בצה"ל, הם מקבלים שירותי ברה"ן כמו כלל חיילי הצבא בנגישות שהיא יחסית גבוהה גם לאור מספר המטפלים, הפריסה שלהם וזמני המתנה. יש לנו מטפלים במספר שפות בפיזור שהוא דומה לאוכלוסייה – גם דוברי אנגלית כשפת אם, גם קב"נים ופסיכיאטרים דוברי צרפתית, רוסית. כאשר במקרים בהם רמת העברית של החייל איננה מאפשרת קבלת טיפול על ידי קב"ן דובר עברית, אנחנו עושים מאמץ לנסות ולהתאים לחייל מטפל בשפתו, כמובן בתלות במיקום הגיאוגרפי וביכולת ההגעה של החייל.

במידה וישנם נתונים שמעידים על פער בטיפול בחיילים בודדים, אנחנו נשמח לקבל אותם, נשמח להיות מודעים אליהם ולהמשיך לפעול על מנת לשפר את השירות. אני יכול להגיד לגבי פעולות נוספות שמתבצעות במערך, כולל הדרכה, כולל קורסים להבנה רב תרבותית שמתבצעים מדי שנה למטפלי המערך על מנת לשפר את ההבנה הרב תרבותית שלהם, את יכולת ההבנה שלהם את הפונים, על מנת להשתפר בתחום הזה.

מי מבצע את השיחות בפועל?

מי מקיים את השיחות? מטפלי מערך ברה"ן הם קב"נים, הם עובדים סוציאליים ופסיכולוגים קליניים ברובם המוחלט, עם מספר קטן של פסיכיאטרים. זה מערך ברה"ן, אלה המטפלים שלנו והם נותנים את המענה לכלל הצבא.

באיזו שפה? נניח שיש חייל עולה מרוסיה - - -

המטפלים שלנו הם כמובן מטפלים בשפה העברית, רובם יכולים לנהל שיחה בשפה האנגלית ברמה כזאת או אחרת. יש לנו גם דוברי אנגלית, צרפתית ורוסית כשפת אם שאנחנו מפנים אליהם אם מדובר בחייל שיכולת ניהול השיחה שלו לא מאפשרת טיפול בשפה העברית.

זאת אומרת שלפי השפה שהוא מדבר אתם נותנים לו קב"ן? זה נכון?

ותוך כמה זמן מרגע שהוא צריך עד שהוא מקבל?

זמני ההמתנה שלנו נמדדו. המתנה לבדיקת קב"ן ברוב יחידות הצבא הם קצרים משבועיים. כמובן שבדיקות דחופות מתבצעות באותו יום. בדיקות שאינן דחופות, סדר הגודל הממוצע הוא של המתנה של עד שבועיים. וכמובן, הפריסה הגיאוגרפית מכתיבה את היכולת להפנות את אותו חייל לקב"ן שדובר את שפתו, וככול שניתן אנחנו מנסים לעשות את ההתאמה הזו.

לגבי הנושא הזה, איך אתה מדרג את הטיפול של הצבא מאחת עד עשר?

אני חושב שמבחינת הזמינות, שרותי הברה"ן היא גבוהה יותר לעומת העולם האזרחי, לעומת קופות החולים. גם מבחינת זמני המתנה, גם לקב"ן וגם לפסיכיאטר, וגם מבחינת הפריסה הגיאוגרפית שהיא רחבה מאוד. רק אגיד שהיום יש בכל חטיבה סדירה – כולל המעולות שבהן – קב"ן של החטיבה שנמצא בחטיבה ונותן מענה לחיילי החטיבה.

כמובן שביחידות העורפיות יש מרפאות גדולות יותר ושם ייתכנו זמני המתנה מעט ארוכים יותר. וגם הם לא חורגים לפי הבדיקות שנערכו מארבעה שבועות. רוב חיילי צה"ל מסוגלים לנהל שיחה בשפה העברית, מסוגלים גם להיעזר בגורם טיפולי בשפה העברית, במקרים שלא – אנחנו בהחלט עושים מאמצים על מנת להתאים את הטיפול.

איזה שינויים אתה חושב שצריך לעשות בנושא הזה?

אנחנו נעשה בתקופה הקרובה מאמץ על מנת ליצור קשר עם ארגוני עולים, עם ארגונים שמייצגים עולים על מנת ללמוד יותר את החסמים. אנחנו מתכוונים להפחית חסמים בפנייה לשירותי ברה"ן על ידי פעולות כגון פתיחת היכולת לזימון תורים לקב"ן באמצעות מוקד זימון תורים, בעתיד, באמצעות הטלפון האישי, וזאת על מנת להפחית חסמים שאולי מונעים מחיילים עולים להגיע לבדיקות קב"ן. אני מקווה שנוכל להשלים את זה בחצי השנה הקרובה. נעשה מאמץ להידברות ולהבנה על מנת לשווק פנימה, לתוך החיילים הבודדים בצבא את דרכי הפנייה. לנסות להפחית את הסטיגמה הקיימת בפנייה לגורמי ברה"ן ככזו שתפגע בשירותם הצבאי ויכולת ההתקדמות שלהם בצבא. הייתי רוצה לשפר את הקשר עם ארגוני עולים, וארגונים שמייצגים על מנת ללמוד וגם לטפל במקרים פרטניים וכך לשפר את יכולת המענה שלנו.

מה הזמינות של רופא פסיכיאטר לגבי החיילים?

הקו הראשון של הטיפול בברה"ן הוא קב"ן. קב"ן הוא קצין פסיכולוגיה, ועל הזמינות שלהם דיברנו. אם נדרשת בדיקת פסיכיאטר – מדובר במיעוט המקרים שבהם נדרשת בדיקת פסיכיאטר – הוא מפנה לבדיקת פסיכיאטר, וגם שם זמני ההמתנה לא עולים בדרך כלל על כשבועיים מרגע ההפניה של הקב"ן. כמובן שיש מקרים דחופים שמופנים לבדיקה באותו יום, מיום למחרת, אבל גם שם – מדובר בזמני המתנה קצרים בהרבה לעומת המקבילה בקופות החולים.

תגיד לי אם אפשר לענות על זה, מהו מספר המתאשפזים בבתי חולים מהחיילים הבודדים? לא מכלל הצבא.

אין לי נתון לגבי האשפוזים של החיילים הבודדים, אבל ככלל האשפוזים הפסיכיאטריים בקרב חיילי צה"ל – מדובר במספר נמוך מאוד. זה עשרות בודדות בשנה, לא מדובר במספרים גדולים. אפשר לפלח אותם לגבי חיילים עולים, מדובר במספרים קטנים מאוד. ככלל, אוכלוסיית הצבא היא אוכלוסייה של חיילים שעברו מיון בשלב לשכות הגיוס, מדובר באוכלוסייה יחסית בריאה לעומת האוכלוסייה הכללית ולכן שיעורי האשפוז יחסית נמוכים וגם שיעורי צריכת המענה הפסיכיאטרי יחסית נמוכים.

תודה רבה אדוני היושב-ראש, תודה רבה, זה חשוב מאוד, אני מחזיקה נתונים – הם רק נתונים אנקדוטאליים – מארגון שנקרא Get Help Israel מסקר שהם הפיצו בקרב החיילים הבודדים. האתגר הגדול הוא לא רק בשבועיים שלוקח לקבל את הסיוע אלא בשפה שמקבלים את הסיוע. מן הסתם, כשבן אדם נמצא כבר נמצא במצב הזה.

הוא ענה על זה.

זה לא מדויק לפי מה שאנחנו שומעים מהחיילים בשטח. כשהם מצליחים לקבל את הסיוע בשפתם – זה לפחות מהשטח ויש שם איזשהו פער. אבל לגבי מספרים – אני חושבת שזה באופן כללי נכון לגבי הצבא ולא רק לחיילים הבודדים – זה הסטיגמה של ללכת לקב"ן ולבקש סיוע נפשי. אצל חיילים בודדים כיוון שהם בודדים, הסטטיסטיקה מדברת על זה שאחוז קטן מאוד, כרבע, אומרים שהיו רוצים להגיע לשוחח; כרבע אומרים שהם לא יודעים עם מי לשוחח ושקיים כזה משאב; 13% אומרים שלא היה להם את הזמן – שהם היו רוצים להגיע, אבל לא היה להם את הזמן. ו-14% אומרים שאין להם את האמצעים הכלכליים, זאת אומרת שהם אפילו לא שוקלים ללכת דרך הגורמים בצבא. חלק גדול מזה מדבר על התפיסה או הסטיגמה של ללכת לקב"ן כסיוע נפשי, ההכרה בזה.

מאוד חשוב לטפל בנושא הזה באופן כללי, וביתר שאת בתקופה הזאת. חיילים בודדים, שהיום אנחנו אומרים: המשבר הנפשי שלצד המשבר הכלכלי והבריאותי, המשבר הנפשי בכלל החברה הישראלית, ובטח של מי שנמצאים פה לבד, בחרדה ובחוסר הוודאות והביטחון של מה שקורה – עם המשפחות מעבר לים, בין אם זה הכלכלה או הנושא הבריאותי – יש פה מעין הזדמנות להנגיש את השירות הנפשי ולשנות את התפיסה הזו שאומרת שללכת לקב"ן, יש לזה השלכות מרחיקות לכת וזה אומר עליך כך או אחרת.

75% מהחיילים שענו לסקר הזה, חשבו שזה רעיון מצוין שיהיה משהו יזום. זאת אומרת שתקופתית יגיע, שזה יהיה חלק מהשגרה, כמו שאתה מגיע לבדיקת עיניים, אתה גם תדבר עם איש של בריאות נפש כשגרה ולא תידרש ללכת אליו ולעשות איזה משהו אקטיבי על כל הסטיגמה שבכך. אומר גם ש-60% דיברו על זה שזה מאוד יסייע להם לקבל עזרה נפשית, וזה מכלל החיילים הבודדים שהגיעו אליהם ב- Get Help Israel בשפות שלהם.

מאוד חשוב לקיים את הדיון הזה, אני מודה לך אדוני היושב-ראש, וכמו שאנחנו כל הזמן אומרים: ההזדמנויות שלצד המשבר הזה מזמנות לנו דיונים. ותודה לך, חבר הכנסת קושניר, על יוזמה בדיון כול כך חשוב. אני חושבת שהצבא הוא המקום שבו אנחנו יכולים לעשות את העבודה החשובה ביותר למה שזה אומר להיות חייל וחיילת בודדה. גם לשירות הצבאי, אבל גם אחרי השירות הצבאי. בסוף, ההשתלבות שאנחנו מדברים עליה כל הזמן, אם המשבר הנפשי הוא מה שסוחבים אותו לשחרור – הוא לא נעלם, הוא רק נדחה לשחרור. ופה באמת חשוב הדיון הזה.

טוב. בבקשה.

קודם כול מיכל תודה על הקרדיט, אבל את הדיון הבא אני יזמתי, את הדיון הזה אני לא יזמתי. למרות שהוא דיון חשוב מאוד. אני רוצה להתחבר דווקא לסיפא של הדברים שלך, ופה אני פונה לגורמים בצה"ל: קיים מחסום פסיכולוגי-תדמיתי-סטיגמתי בפנייה לשירותי בריאות הנפש. במיוחד אצל חיילים בודדים, במיוחד בצבא, ובמיוחד דווקא אצל אלה שמגיעים ממדינות שהם לא ממדינות מערב אירופה וארה"ב ששם יחסית הנושא הזה של טיפול בבריאות הנפש מוכר וידוע.

לכן מה שאני הייתי מבקש מכם הוא לשקול אולי לעשות איזשהו מהלך הסברתי. כמו שהצבא יודע לעשות בקרב החיילים בכל מיני נושאים, אז גם בנושא הזה שהוא חשוב מאוד. שמעתי אתכם מדברים על זמני המתנה, אני חושב שזה הרבה יותר טוב ממה שקורה באזרחות ועל זה שאפו. אבל אני חושב שאתם יכולים להגביר את כמות הפניות אליכם, בגלל שהצורך בשטח באמת קיים. במיוחד לנוכח המשבר הנוכחי, לכן אני מבקש מכם לחשוב על איזשהו מהלך הסברתי בקרב חיילים בכלל וכמובן בקרב חיילים בודדים בפרט. אתם צריכים פשוט לבוא ולהגיד להם שיש להם את היכולת לקבל את השירותים בשפה, כי לא תמיד לחיילים שנמצאים בשטח יש את הנגישות היום-יומית למערך הת"ש. ולא תמיד מערך הת"ש, לצערי הרב, מודע – גם ליכולות של הצבא, אבל גם לבעיות של החיילים. ברור לי שהנושא הזה הוא מורכב מאוד.

לכן, אם אתם יכולים, אם אנחנו יכולים, לצאת מהוועדה הזאת עם איזושהי הבטחה שאתם תעשו מאמץ הסברתי בנושא הזה. אני חושב שזה משהו שאדוני היושב-ראש נשמח מאוד לשמוע.

אדוני היושב-ראש, אני אוסיף לסיפא של דבריו של הסיפא על דברי, של חבר הכנסת קושניר, אומר שאני רוצה להנגיש לכם גם את הנושא הזה. אני מדברת על זה רבות עם חברי השר במשרד הביטחון, השר מיכאל ביטון. חשוב שנבין – ואת זה אני רואה כיושבת-ראש ועדה להתמודדות עם סמים ואלכוהול – שישנם דברים שקורים היום בצבא שאנחנו לא בהכרח מודעים להיקפי התופעה. ואני כורכת ישירות בין השימוש בחומרים ממכרים, סמים ואלכוהול לבין משברים נפשיים. אנחנו יודעים את זה היום בוודאות.

יש לי פה נתונים נוספים של כנפיים שלא התייחסתי אליהם קודם משנת 2019 והנושא שאולי הוא בין המדאיגים, זה הנושא של אובדנות בקרב חיילים משוחררים שהינם עולים בודדים בישראל. וזה אפרופו מה שאמרתי בסוף דברי לגבי הדחייה של המשבר הנפשי לסוף השירות.

מחקר שנערך על ידי פרופ' יוסי בלז – אשמח להנגיש לכם אותו – הסטטיסטיקות הן מדאיגות: 34% מהמשתתפים דיווחו על חשיבה או התנהגות אובדנית.

דוד דיבר על זה בתחילת הדיון.

סליחה, אני מצטערת שהפסדתי שלומית, הייתי בחוץ וביטחון.

ואם כבר דיברנו על זה, ואני כן חושבת – ואני לא יודעת אם על זה דיברתם שלומית – שההכרח לאתר את החיילים שנמצאים בקבוצת הסיכון לפני שהם משתחררים, והחשיבות להיכרות עם ההיסטוריה הנפשית וייצור הרצף הטיפולי מצה"ל והחוצה לו – אני אשמח אם גם על כך ניתן את הדעת. אם כבר דיברנו על כך, אז אשלים את הפער.

קודם אני רוצה לומר שלגבי העובדה שאנשים נוטים לא ללכת לקב"ן, זוהי בעיה כלל חיילית, היא לא קשורה לעולים ולא קשורה לחיילים בודדים. יש איזה סטיגמה - - -

רק שלא רואים אותם בבית.

הם אנשים צעירים והם לא רוצים סטיגמה בעניין הזה. אני לא יודע אם הם יכולים לעזור.

לא. אדוני אני כן רוצה לומר על זה משהו: בניגוד לחיילים שלי שבאים הביתה בכול כמה שבועות ואני רואה שמצבם הנפשי איננו בטוב, אין מי שרואה את החיילים הבודדים הללו שמגיעים הביתה.

הבנתי. אבל אם הוא לא רוצה לבוא לקב"ן, אני לא רואה דרך שבו הם יוכלו לשכנע אותו כן לבוא. כי הם לא יודעים מי צריך ומי לא צריך, אז זה בעייתי, ודרישה כזו היא בעייתית מבחינתם.

אם כך צריך להיכנס לזה בבדיקה.

אתם רוצים להשיב לדברים?

רגע, יואל לא דיבר.

יואל, אתה רוצה להגיד משהו? לא חובה.

לא חובה. אבל אני מברך על הדיון. הדיון חשוב. אבל אני רץ מוועדה לוועדה, מדיון לדיון, ובסוף כשאני מגיע מדיון לדיון ואני שומע שכמעט לכל דבר יש פתרון, אבל משום מה לא מיישמים. אז אני מניח שגם כאן, אם אנחנו מדברים על חיילים בודדים, זה קודש הקודשים שלנו.

טוב. בבקשה, שירין.

רק להוסיף על דבריו של ניב, כמו שאתם יודעים, אנחנו מפעילים במופת מרכז בודדים, הוא זמין 7/24 זה חלק מהשיקולים להפעלה של המוקד סביב השעון, בדיוק למקרים של דברים שקורים בשעות הלילה, במהלך הסופ"ש, בחגים. אנחנו עובדים בצמוד עם גורמי הברה"ן, יש כונן שלהם שנמצא גם כל הזמן. אם אנחנו נתקלים במקרה במהלך השעות הללו, אנחנו יודעים להפעיל גם אותם.

מלבד החיילים הבודדים, דיברתם פה על עולים באופן כללי, יש בצבא את מוקד קצין פניות הציבור שגם הוא זמין 7/24 וגם הוא יודע לתת מענה במקרים כאלה של מצוקות שעולות בשעות שהן לא השעות הסטנדרטיות. וכמובן, עבודה צמודה עם המפקדים כל הזמן: להנגיש, להעלות את המודעות, לדבר כמה הנושא של החיילים הבודדים הוא יותר רגיש. אפרופו הדברים שנאמרו פה על ידי חברי הוועדה בנושא – כשהם מגיעים הביתה אין מי שרואה אותם. אז בהחלט יש מפקדים שמלווים אותם, שצמודים אליהם, שמכירים את הרגישות בעבודה עם החיילים הבודדים ויודעים לתת את הדגש ולהיות יותר קשובים לחיילים הללו.

זה חשוב לכלל החיילים, אבל קל וחומר לחיילים הבודדים שנמצאים לבדם. תכף אתן לניב לדבר על הסיפור של הנגשת המידע. בשיחות אתם, גם סגלי הת"ש וגם אנחנו פה אצלנו במרכז – שאגב נותן מענה במגוון שפות והעברנו לכם על כך התייחסות בעבר – מדברים על החשיבות שבמקרה שבו אנחנו נתקלים בחייל שאנחנו מזהים שהוא תחת מצוקה, לעודד ולוודא שאנחנו מפנים אותו לגורמי טיפול. לערב בזמן אמת את המפקדים שלו ולראות שהדברים לא נותרים ללא מענה.

חיילים שמתאשפזים – אנחנו מלווים אותם בשיח אופן אישי. תלוי מקרה ותלוי תקופה, וכמובן שבזמן קורונה יש מגבלות, אבל בטח ובטח בשיח יום-יומי. במקרים שאין הגבלות גם לפעמים להגיע ולבקר אותם פיזית וללוות אותם. זה נכון על כלל סוגי האשפוזים בהיבט המענה שאנחנו נותנים.

אנחנו עוטפים אותם וערים ורגישים לסוגיה הזו. אני יכולה להגיד לכם כמי שהייתה קצינת פניות הציבור – הנושא הזה רגיש מאוד ונמצא מאוד לפתחנו, גם בשעות הקטנות של הלילה, איפה שאנחנו מזהים שקיימת איזושהי מצוקה, אנחנו מלווים לכול אורך התהליך. לא מסתפקים באותו ערב שבו ליוונו, אלא עושים מעקב גם לאחר מכן. משמרים את הקשר. לפעמים, נלווה חייל מרגע שהמצוקה עולה לכל אורך הטיפול נתעדכן במצב שלו, והרבה פעמים גם אם זה מביא למצב של שחרור, אז אנחנו נמשיך גם לאחר מכן. הנושא הזה נמצא אצלנו ברגישות מאוד-מאוד גבוהה.

ניב, אתה רוצה להוסיף משהו על ההנגשה של המידע?

אם אני יכול לסכם - - -

אנחנו בהחלט מקבלים את ההמלצה שלך, זה משהו שאנחנו נמצאים במהלכו, של עבודת הסברה לאוכלוסיית העולים, אוכלוסיית העולים הבודדים. לגבי הנושא של פנייה לגורמי ברה"ן – נעשה גם פעולות נוספות על מנת להסיר חסמים שיתכן וקיימים בפניהם; על ידי הנגשת אפשרויות זימון התורים באופן ישיר יותר. אלה הפעולות.

- - - למוקדים שלנו יכולות לפנות המשפחות של החיילים הבודדים, אנחנו נמצאים בקשר גם עם המשפחות ששוהות בחו"ל, גם עמותות שחלקן משתתפות ונמצאים בקשר רציף איתנו. כך שגם אם המידע לא מגיע ישירות מהחייל עצמו, הוא יכול וזורם אלינו גם ממקורות אחרים; אנשים שיוצרים איתנו קשר ומפנים את תשומת לבנו ואז נכנסים לטפל. אנחנו יכולים לקבל שיחה מהורה מודאג שנמצא כרגע בכול מקום בעולם, הוא יכול להגיד לנו שהוא שוחח עם החייל והילד שלו לא נשמע טוב. במקרה כזה אנחנו כמובן נתערב, נבדוק, נברר. הנושא הזה מאוד בליבנו.

אני רוצה להעיר מספר הערות, אמנם אני לא בצבא ואני לא חושב שזה התפקיד שלי, אבל אגיד לך דבר אחד או מספר שינויים שלדעתי נדרשים. קודם כול, לגבי חיילים בודדים אתם צריכים לתת הנחייה שמשך הזמן שהם יראו קב"ן צריך להיות קצר יותר ממשך הזמן שחיילים רגילים רואים קב"ן. אם לחייל רגיל זה לוקח שבועיים – אתם צריכים לתת הנחייה שמי שנחשב חייל בודד, ייקח לו מספר ימים. אני לא יודע כמה, זו החלטה שלכם וזה על מנת לצמצם את הפער, זה דבר ראשון.

דבר שני, הנושא של השפה. אני שומע פה שלמרות שאתם אומרים שאין בעיה עם זה – יש תלונות של חיילים שאומרים שכן בעיה. לתת יותר מענה לשפה, תראו איזה שינוי אתם נדרשים לעשות בצבא על מנת שזה יעשה. סך הכול אין הרבה חיילים בודדים. זה לא משהו מיוחד.

דבר שלישי, ברגע שאתם יודעים שחייל בודד משרת ביחידה מסוימת, צריכה להיות פנייה למפקד שלו שאתם מצפים ממנו לתת לכם סימן שאם יש בעיה הוא יפנה אליכם. כך אתם יכולים לאתר את הבעיה של החייל בתוך הצבא. דבר רביעי, אני חושב שאתם צריכים ליצור פנייה יזומה להורים. הם חיילים בודדים בארץ – לא לכולם אין משפחות – להורים של החיילים האלה, עם איש קשר מיוחד אצלכם במרכז, על מנת שאפשר לפנות אליו.

אלה שינויים שאני חושב שאם יהיו אז המצב של הטיפול בחיילים הבודדים, בעניין הזה יהיה הרבה יותר טוב. אני לא אומר לכם מה לעשות, אבל אלה ההמלצות שלי. יש לכם עוד?

תודה. אנחנו בהחלט רושמים הכול לפנינו ועובדים על הדברים. רק אומר שבמקרים שבהם אנחנו מזהים איזשהו מקרה רגיש בעבודה הצמודה שלנו עם גורמי הברה"ן אנחנו יודעים לבקש, להקדים בדיקה וטיפול. אנחנו מקבלים לזה מענה מוחלט. בנושא של הנגשת המידע למשפחות, כול המשפחות – אני מתכוונת המשפחות של החיילים ששוהים בארץ לבדם – מקבלות מאיתנו איגרת עם המידע ודרכי ההתקשרות באופן שבו הם יכולים ליצור איתנו קשר. גם כאשר אנחנו מקיימים מפגשים עם הורים, ואנחנו עושים את זה לא מעט היום בפלטפורמה הזו של הזום, אנחנו מדברים מדי שבוע עם קבוצות גדולות של הורים. גם שם אנחנו מוסרים את המידע הזה, מנגישים את האפשרות לפנות אלינו בכל שעות היום והלילה. אנחנו בשיח רצוף עם מפקדים בנושא הזה, חד משמעית, בהחלט, ואנחנו עוד נמשיך ונפעל בנושא.

תודה לכם.

מי רצה לעלות?

רחל לסטר, בבקשה.

כל אחד בקצרה בבקשה.

היי, צוהריים טובים, נעים להיות פה, אני רייצ'ל לסטר, אני אזרחית עובדת צה"ל, הייתי חיילת בודדה שנתיים ועכשיו אני עדיין בצבא. אני ממש מעריכה את כל מה שאמרו ניב, שירין והיושב-ראש דוד ביטן. אם אפשר להוסיף משהו: אני חושבת שהמידע לגבי איך לקבל תור לקב"ן – אף אחד לא יודע איך לעשות את זה. כולם חושבים שזה חייב ללכת דרך המפקד, ולפי הסקר שעשיתי עם 200 חיילים בודדים, יש המון מפקדים שפשוט דוחים את זה ואומרים: אתה באמת צריך קב"ן? אז כן, יש תשובה תוך שבועיים לכל מי שמבקש, אבל הבקשה מתחילה מתי שהמפקד מבקש ולא מתי שהחייל מבקש לפעמים.

יש פתרון די פשוט איך לפתור את זה: שמדור קמפיינים בתוך דובר צה"ל יכול לעבוד על משהו שיכול להעביר את כל המידע הזה של איך מבקשים קב"ן. אם זה דרך הטלפון – כך; אם זה דרך המוקד – אני לא מכירה את המוקד – אז כך. חייבת להיות איזושהי בקשה או פנייה מכם, דרך דובר צה"ל, מדור קמפיינים, ואז אפשר לרוץ עם המידע ולפתור חצי מהבעיה.

טוב. תודה רבה.

מי זה שאול רורקה?

מהבית של בנג'י, שאול רורקה.

שלום. אני לא ביקשתי לשאול שאלה.

אתה רוצה להתייחס? טוב, אמרו לי שכן. נתנו לך את האפשרות.

עובדת סוציאלית מירה קידר, מקרן מיראז'.

הם עשו את המחקר של כנפיים. מירה, שלום.

אוקיי. המחקר עוסק באובדנות, מניעת אובדנות, נכון שזה הדיון השני, אבל רציתי להתייחס לנושא של צרכים של חיילים עולים בודדים, בהקשר של שימוש בקב"נים והסתייעות בקב"נים. אנחנו בכנפיים היינו בסוג של רומן ארוך וממושך עם ברה"ן, עם ד"ר לוצ'י לוסיאן, בהקשר הזה של קושי של חיילים עולים בודדים להגיע לקב"נים בגלל פער תרבותי. יש המון סיבות לכך בצבא ואני לא אכנס לזה.

הייתה מחשבה, טרם הקורונה, לא מזמן, לפתוח יחידה יעודית לקב"נים תחת הדרכה של פסיכיאטרית עולה כדי שהיא תכשיר ותדריך אותם לצמצם את הפער הזה שדיברתי עליו. נפגשתי איתה פעמיים, היא הגישה לנו תוכנית עבודה, לפי דעתי תוכנית העבודה נמצאת גם בתוך הצבא. הקורונה טרפה את הקלפים, אבל לדעתי זה דבר שחייבים להתייחס אליו. מידיעה אישית בתוכנית, בכנפיים, יש לנו היכרות עם המון עולים צעירים בודדים. יש קושי רגשי להגיע לקב"ן, מהרבה סיבות. יש פה איזשוהי אפשרות, היינו מוכנים גם לממן את העלות של ההכשרה הזו. הלכנו קדימה עם הדבר הזה, אני חושבת שכדאי לא לוותר על הדבר הזה, ולהכניס מרכיב נוסף, אחר, לתוך העבודה הזאת עם חיילים עולים בודדים.

אני רוצה להבין מה זאת אומרת הכשרה? את רוצה שכל הקב"נים בצה"ל יעברו איזשהו קורס?

לא. הצבא הגדיר שיהיו X קב"נים מתוך הפול שלהם שיעסקו בעולים, עם כלים, עם ידע ספציפי, תחת הכשרה והדרכה של פסיכיאטרית ספציפית. אמרתי שהיא אותרה, ונפגשנו והיא כתבה תוכנית כדי לשדרג את ההנגשה, את האפשרות הזו של קב"נים לעולים. כול זה מתוך הבנה שגם הצבא יודע שחיילים עולים בודדים מגיעים לפעמים לקב"ן כשכבר עשו כברת דרך לא טובה מבחינה נפשית ואפשר היה לצמצם נזקים אם היו רואים יותר לפני. זאת הייתה מחשבה מתוך הצבא שאנחנו מתוך ברה"ן, חברנו והצענו אפילו את המימון של שעות ההדרכה, הכשרה של הפסיכיאטרית הזאת.

הקורונה באמת טרפה את הקלפים, אבל צריך להחזיר את הנושא הזה. לדעתי יש קושי, מתוך היכרות עם המון חיילים עולים בודדים בצריכה של שירותי קב"ן וחבל, כי הקב"נים הם מיומנים, אולי לא בהקשר של עולים, אבל בוודאי ובוודאי שהם אנשי מקצוע. יש לי להגיד עליהם דברים טובים. אבל יש פה פער שצריך לצמצם אותו.

זה רעיון, אבל זה יכול לקלקל את הזמינות של החייל הבודד לקב"ן. כיוון שאם מחכים שהוא ילך למספר קב"נים מצומצם שעברו קורס, אז זה יצמצם את הזמינות שלו לקב"ן. אנחנו ביקשנו דווקא מהצבא לצמצם את לוחות הזמנים. בשיטה שלך זה יאריך את לוחות הזמנים. יכול להיות שכל קב"ן שמעוניין בכך, יכול לעבור איזושהי הכשרה או קורס חד פעמית לעניין הזה. ואז כול קב"ן תהיה לו איזשהי סוג של הכשרה. אבל ללכת רק למשהו מצומצם? אם הוא לדוגמה משרת ברמת הגולן, הוא יצטרך להמתין לנסוע לתל אביב לקב"ן ספציפי שעבר הכשרה – זה יכול ליצור בעיה מסוימת. כך אני רואה את זה, אני לא יודע איך החברים פה רואים את זה, אבל אני רואה את זה כך.

זאת הייתה הצעה של ברה"ן ואפשר למצוא את השילוב.

אני מקבל את ההמלצה שלך במובן הזה שכן לכתוב שתהיה איזשהי הכשרה לקב"נים בנושא של חיילים בודדים ועולים חדשים, שהם יחשבו על זה, שיקבלו את זה בצבא. אני לא יודע איך הם יעשו את זה, אני לא איש מקצוע, אבל בגדול הרעיון הוא רעיון טוב.

דוד ברוך סינגר, הדובר האחרון, בבקשה.

שלום. רציתי להעיר לגבי לוחמים שחוזרים מהקרב, ובפרט חיילים בודדים, במיוחד במקרים האלו הם צריכים לדבר עם מישהו, ואין להם משפחה או חברים לחזור אליהם, ואז זה ממש בעייתי. דווקא הדגש על לוחמים שהם בקו, והם בקרבות, באופן בהיר, נראה לי שצריך לשים על זה דגש, ואם אפשר לעשות מוקד אנונימי ואפשר לדבר בטלפון שכל חייל יוכל להתקשר ופשוט לשאול, לדבר עם משהו על המצב האישי שלו. זה יהיה אנונימי ולא דרך המפקדים, ולא דרך היחידה, ונראה לי שזה יכול לפתור הרבה דברים בלדבר עם מישהו, במקום ללכת לכל התהליך הרשמי. זה נראה לי גם פתרון.

תודה רבה.

נויה גוברין, מנפש בנפש, דוברת אחרונה.

צוהריים טובים לכולם, אדבר ממש בקצרה ואעלה כמה נקודות, קודם כול בהמשך למה ששירין אמרה: יש מרכז בודדים שנגיש 7/24 לחיילים. אנחנו אכן מקיימים כול שבוע שיחות עם ההורים, כול פעם עם חטיבה אחרת, מעין יום הורים שבו ההורים כן מעלים אם יש איזושהי דאגה.

במסגרת התוכנית יש לנו קו שעובד 7/24 כך שחיילים יכולים להתקשר, לא משנה באיזו שעה, וכבר היו לנו מספר פניות של חיילים במצוקה שידענו להיעזר במרכז בודדים ולהעביר את תוכן הפנייה והיא טופלה באופן מידי.

אנחנו מקיימים קשר עם רשת של פסיכולוגיים מתנדבים הדוברים שפות שונות, והם מוכנים להציע סיוע לחיילים בודדים. זה משהו שמדי פעם – כרגע זה רק לחיילים משוחררים – ואם יש צורך אז בהחלט אנחנו יכולים להפנות. הסיפור הזה של מצוקה במהלך שרות, זה בהחלט משהו שיכול להתרחש תוך כדי השירות, של הקושי בהסתגלות, של הבדלי המנטליות, של השירות בשירות קרבי. אבל יש משהו שחלק מהבודדים מגיעים איתו עוד מחו"ל, איזשהו מצב רגשי נתון, איזשהו קושי, איזושהי מצוקה. ולצערי היום, קל מאוד לעבור את המסנן הזה של צו ראשון של מיטב שלא תמיד עולים על זה שהם נוטלים אולי כדורים למצוקה, לחרדות, לדיכאון. ואיכשהו עוברים את המשוכה ורוצים להגיע לקרבי, מה גם שאין שום רקורד עליהם – לא מתיכון בישראל שזאת נקודת תורפה של כל התהליך הזה – ושוב, אני יודעת שהרבה מאוד עוסקים בזה ומנסים כן לזהות מקרים של חיילים שמגיעים במצב רגשי לא פשוט לצבא ומתגייסים. אני חושבת ששם בתהליך הזה, עוד לפני הגיוס, צריך לחשוב איך הסנן הזה עובד.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזק את מה שנאמר עכשיו, זה חלק חשוב מאוד בהבנה של כול התהליך כיוון שמבחינה מסוימת שם מתחילה הבעיה, ואז אנחנו רואים את זה בכל מיני מנפיסטציות מאוחר יותר, שחס וחלילה זה גם מאוחר מדי, אם זה במקרים באמת אובדניים.

בנושא הזה חשוב לקיים דיון מעמיק. כפי שאמרתי: ילדיי הפרטיים שעוברים פה את כול הסינון במהלך כול התיכון וי"ב וכולי לעומת חיילים בודדים שלא עוברים. אני בעצמי לא עברתי שום סינון מיוחד מהבחינה הנפשית מעבר למפגש מאוד פשוט וקל על רגל אחת. אני מסכימה שחשוב וצריך לתת את הדעת, כיוון שבסופו של דבר הצבא נדרש לקחת אחריות על דברים שיכול מאוד להיות שאנשים מביאים איתם מהבית, מארצות המוצא. אולי הגורמים הצבאיים שנמצאים פה יוכלו לתת לכך תשובה, אם יש כוונה לייצר חשיבה לנושא הזה, לייצר אפשרות למיון מעמיק יותר – אני לא זוכרת אם זה הקב"א או השילוב – למספר הזה שבסופו של דבר כל המתגייסים, המלש"בים מקבלים אותו כדי שנדע מראש, שהצבא איננו מגייס מישהו שבסופו של דבר עם כל הרצון הטוב, הצבא לא יכול להכיל, ויכול לגרום למקרים קשים מאוד. תודה.

תודה. אני רוצה לסכם, ככלל אנחנו חושבים שניתן שירות מניח את דעת בנושא הזה בצבא, אבל יש כמה שיפורים שהיינו רוצים לראות ואמרתי אותם במהלך הדיון. מישהו מחברי הכנסת רוצה להוסיף משהו בנוסף למה שאמרתי?

אני לא יודע אם הכנסת את זה לסיכום או לא. אני מבקש להכניס לסיכום: לעשות מאמץ מרוכז עכשיו בתקופת הקורונה בנושא ההסברה של נגישות השירות. זה מאוד חשוב, יש מחסום פסיכולוגי, בפרט אצל החיילים.

אוקיי. מקובל. אנחנו מבקשים מהצבא לעשות עכשיו מהלך מרוכז שקשור להסברה. בלי קשר, נוסיף לסיכום גם הגברת ההסברה בקרב החיילים הבודדים. את זה לא אמרתי.

תודה רבה, הישיבה הסתיימה.



הישיבה ננעלה בשעה 12:45.