פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ישיבה משותפת של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד והוועדה המיוחדת לעניין נגיף
הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
27/10/2020


מושב שני

פרוטוקול מס' 39
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
ופרוטוקול מס' 75
מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה
למגפות ולרעידות אדמה
יום שלישי, ט' בחשון התשפ"א (27 באוקטובר 2020), שעה 10:00

מסגרות לגיל הרך - תמונת מצב עם חזרתן לפעילות - ישיבה משותפת עם הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יפעת שאשא ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
ווליד טאהא

קארין אלהרר
אנדרי קוז'ינוב

מור דקל - העמותה למען הגיל הרך

אביעד שוורץ - רפרנט תעסוקה, אגף תקציבים, משרד האוצר

אורי שלומאי - משרד המשפטים

דבורה ספיר אליעזר - יועמ"ש זרוע העבודה משרד העבודה והרווחה

חגי פורגס - מנהל תחום אגף מעונות יום ומשפחתונים

לוסי חדידה - יו"ר ארגון גנים ברמה אחרת

ד"ר זאב פלדמן - יו"ר ארגון רופאי המדינה

קרן אוחנה איוס - חיבה, ארגון הגנים הפרטיים

נועה פורת חיים - הסתדרות הפסיכולוגים

חנן דגן - איחוד גני ילדים

שני כלפון - התאחדות מעונות היום הפרטיים

איריס הרפז



כרמית פולאק

שמרית גיטלין

תמי ברנע – מנהלת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
לאה גופר – מנהלת הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה

לאה קיקיון

מסגרות לגיל הרך - תמונת מצב עם חזרתן לפעילות - ישיבה משותפת עם הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

בוקר טוב לכולם, אני פותח את הישיבה המשותפת של הוועדה לזכויות הילד, יחד עם הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש, ולבחינת הערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה. אנחנו בעצם בדיון המשך על הסוגיה של המסגרות לגיל הרך, תמונת מצב עדכנית, במיוחד עם חזרתם לפעילות.

אין ספק שהענף של מעונות היום מתמודד עם קשיים, הייתי אומר מאוד רציניים – לא רוצה לומר על סף קריסה, אבל אני שומע את המילה הזאת מכמה מנהלים ובעלויות של מסגרות הללו, כאשר מאז פרוץ המשבר במרץ ועד היום נראה שהמצוקות הולכות ומתגברות. אחד הנושאים העיקריים שעולים ויעלו בדיון הזה גם – סוגיית חוק המצלמות, והתקנות או ההנחיות שמסדירות את המימון להתקנת המצלמות, הנחיות שהגיעו בהמשך לחקיקת החוק על ידי הוועדה הזו ב-2018, אז, בראשותה של חברת הכנסת ד"ר יפעת שאשא ביטון, ונראה שההנחיות האלה באמת מעוררות קשיים שנצטרך לדבר עליהם היום, לרבות העובדה שלא כל המסגרות אמורות לקבל, זה רק באשכולות הסוציו-אקונומיים 1 עד 5, וזה כמובן מוגבל רק לספקים ספציפיים – מה שמכביד עוד יותר, ונראה גם שקיימת בעיה בקושי להשיג מימון למי שכבר התקין את המצלמות לפני תחולת החוק. כל אלה שסוגיות שנעסוק בהן. נרצה לשמוע את הארגונים וגם את נציגי משרד הרווחה.

אני אוסיף לכאן גם את הקשיים שעסקנו בהם גם בדיונים קודמים: הקושי לממש מענקי סיוע ממשלתיים, קשיי השיפוי, סוגיית מתן התשלום על ימי בידוד של צוותים בתוך המעונות – כל אלה בעצם רק מגבירים את הקשיים של המסגרות, ובאמת – סכנת הקריסה שעלולה לפגוע במאות אלפי ילדים והורים. נראה לי שכאשר אני משוחח עם נציגי המסגרות ומעונות היום זה מצב של חירום. אני נקווה שנמצא אוזן קשבת לכל הסוגיות שנעלה היום שכן אי אפשר לתת לענף מעונות היום לקרוס ולעמוד מן הצד. תפקידנו להבטיח המשך פעילות המעונות הללו למען כולם, למען כל אותן אלפי משפחות שזקוקות למסגרות.

אני מעביר את רשות הדיבור לחברת הכנסת ויו"ר ועדת הקורונה, יפעת שאשא ביטון.

תודה רבה, אדוני יושב-הראש. אתה ציינת את האתגרים השונים שעומדים לפנינו ושאנחנו לוקחים אותם מדיון לדיון. אני רק אוסיף על זה גם את העניין של תשלומי הורים במעונות המפוקחים. נוצר פה מצב אבסורדי שבדרך כלל מי שמפוקח זה המעונות בסמל, ושם הכל מאוד ברור. ופתאום היום אנחנו מוצאים את עצמנו במציאות שבה הצליחו להסדיר את הנושא של תשלומי הורים במעונות הפרטיים אבל לא עשו את זה במעונות הסמל. יש זמן שם, כנראה אף אחד לא ממהר לשום מקום. אני נמצאת בקשר עם משרד העבודה והרווחה. עד לרגע זה לא קיבלנו שום תשובה. אני יודע שהדבר מונח על שולחנם לחתימה. יש זמן שם, כנראה אף אחד לא ממהר לשום מקום.

הדבר השני שחשוב להעלות כאן – נושא סבסוד עלויות התקנת מצלמות. זו שערורייה מהסיבה הפשוטה: זה חוק שחוקקנו כאן. אנחנו יודעות, חברת הכנסת קארין אלהרר ואני, וכל יתר חברי הוועדה – מה הייתה כוונת המחוקק. זה נאמר בצורה מפורשת לפרוטוקול. כל מי שהתקין לפני ספטמבר 2020 אמור לקבל את הסבסוד, ומי שמתקין מספטמבר 2020 לא אמור היה לקבל את הסבסוד. נוצרה פה מציאות הפוכה – כל מי שהיה בסדר נענש, ומי שלא היה בסדר מקבל פרס. דרך חדשה של מדינת ישראל לתגמל את האנשים בחוץ. לכן אנחנו חייבים להתעקש בנושא הזה. גם כאן שלחתי מכתב לשר הרווחה בכבודו ובעצמו. עד עתה לא קיבלתי תשובה, לא לגבי זה ולא לגבי העברת המסגרות למשרד החינוך, שזה משהו שהוא מאוד דגל הוא. הוא בבחינת "ויידום אהרון". שום תקשורת, כבר הרבה מאוד זמן.

בתוך כול האתגרים האלה, ובאמת, הקורונה הביאה אתה הרבה מאוד אתגרים – אני מזהה פה הזדמנויות. אם אנחנו נדע לקחת את המציאות הזאת מתוך מקום שיאפשר לנו לתקן את הדברים שהיינו צריכים לתקן ממילא, לפני כן, אז אנחנו נוכל באמת להרוויח מזה. אחד הנושאים זה העניין של עבודה מועדפת. יש לנו משאבים של כוח אדם. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים היום יותר כוח אדם בתוך המערכות, גם כדי לייצר איזושהי שגרה בתוך המעון של שמירה על קבוצות. תכניסו לשם בעבודה מועדפת את הצעירים. תראו איך אתם מגייסים מורות חיילות, כאשר אנחנו יודעים שגם היום אנחנו יודעים שבתוך מערכת החינוך יש לפרקים תקופות שהן לא נמצאות שם. קחו, תשתמשו בכל משאב אנושי אפשרי כדי שאנחנו באמת נוכל לתת את המענים.

הדבר הנוסף שיכול להיות כהזדמנות זה להגדיר את הענף כענף חיוני ומתוקף זה הוא גם מקבל את כל המשאבים שנדרשים. אנחנו זקוקים לזה. אפשר לעשות הרבה מאוד תיקונים מתוקף התקופה. אני מקווה שמהדיון הזה אנחנו נוכל לצאת עם בשורות לפחות ממשרדי הממשלה.

תודה.

תודה רבה גם על קיום הדיון ועל העלאת הנושאים. הנושא הזה של פעוטונים הוא חיוני לחזרה לשגרה, גם אם שגרת קורונה. אנחנו צריכים להבין שבלי המסגרות המתפקדות האלה אי אפשר לחזור למשק פעיל, גם אם אי פעם ממשלת ישראל תחליט על חזרה לעבודה בחנויות, וכו'. לי נוצר הרושם שאנחנו קצת בספירה לאחור לסגר נוסף, ולכן צריך לדבר על הדברים מראש. צריך שיהיה מתווה מאוד מאוד מסודר, גם לפיצויים, כי באמת – מנתונים שיש לי יש, יש 2,500 פעוטונים שסגרו את שעריהם מאז הסגר הראשון. 2,500 פעוטונים שנסגרו מאז הסגר הראשון.

שלמיטב ידיעתי זה כרבע מכלל - - -

זה מספר מטורף.

אנחנו גם ככה בחסר.

זה קרה כי הם לא קיבלו סיוע כלכלי מהמדינה. גברתי, יושבת הראש, אם את זוכרת – בזמנו, כשחוקקנו את חוק הפיקוח על המעונות אמרו לנו – אבל תעשו משהו עם ההיתר של שימוש חורג. אמרנו – אבל מה זה קשור? היתר שימוש חורג היה כל הזמן, והרשויות לא באמת התעקשו על זה. עכשיו, לא תאמיני – מדינת ישראל מצאה שיטה. כדי לתת להם את האישור הראשוני, פתאום היתר שימוש חורג. אם אין לך את האישור הראשוני אתה לא מקבל פיצוי מהמדינה, אתה לא יכול להגיש בקשה לפיצוי. זה באמת ליקוי מאורות.

לא הבנתי. את האישור הראשוני מתנים בשימוש החורג? זה לא רלוונטי בכלל. זה לא מה שאמרו במשרד העבודה והרווחה.

את צודקת לגמרי. אתמול בוועדה לביקורת המדינה עלו בזה אחר זה אנשים שמנהלים פעוטונים ואמרו – הם מתנים את זה, את האישור הראשוני, בהיתר לשימוש חורג. איך זה יכול להיות? מה הקשר בין הדברים?

זה גם בניגוד מוחלט גם למה שמצהיר משרד העבודה והרווחה.

חד משמעית.

זה מופיע פורמלית ב- - -?

חד משמעית – לא.

זה גם לא רלוונטי לחוק הפיקוח.

חוק ההסדרים היה אמור להקפיא את - - -

כן, אבל איפה אנחנו ואיפה חוק ההסדרים?

חוק ההסדרים לא רלוונטי לחוק הפיקוח.

עכשיו אני אגיד כזה דבר – הם אומרים שכל פעם שהם מחליפים איש צוות – מבקשים מהם מהתחלה את האישור הראשוני. זה לא מה שאמור להיות. זה איש צוות – כן או לא. אז איפה אנחנו חיים? והדבר הזה, אם הוא יגיע לכדי זה שלא יקבלו פיצוי ייסגרו עוד הרבה מאוד פעוטונים. אנחנו נמצא את עצמנו במדינה שאין מקום לפעוטות.

העניין של הפיצוי הכספי הוא קריטי, כי אפשר לדבר על מתווה בריאותי ועל תו סגול ועל קפסולה, ועל השד-יודע-מה, אבל אם אין כסף לתפעל את זה חבל על הזמן של כולנו. אני פניתי הבוקר ליושב-ראש השלטון המקומי, לחיים ביבס כדי להבהיר – עניין היתר שימוש חורג הוא לא קשור. זה לא האירוע. מה קרה, נזכרתם בזה הרגע? זה לא העניין. וגם כן – יכולים להסתפק ברגולציה של חוק הפיקוח על המעונות. בואו ניתן למהלך להתקדם.

כן, אבל מי שאחראי כאן זה משרד הרווחה.

לא. על היתר שימוש חורג זה הרשויות המקומיות.

נכון. על השאלה אם להכניס את זה כתנאי או לא למענקים, זו החלטה של - - -

חבר'ה זה לא רלוונטי בכלל לחוק. לא צריך לקשור בין הדברים. אין קשר.

אין קשר בין הדברים, ואני עומדת על כך שימשיך להיות לא קשור, שיפסיקו להיתלות בדברים לא קשורים. הם צריכים לתת את הפיצוי, וצריכים לעשות את זה מהר.

לעניין המצלמות – תראו, זה באמת - - - אני כבר לא יודעת מה לומר. איך יכול להיות שיש חוק ברור אבל הוא בעצם לא ממש ברור? איחרו את המועד להתקנת המצלמות כי לא היו ספקים מאושרים על ידי המדינה.

שזה גם שערורייה, הסיפור של הספקים. אני הייתי מציעה שמישהו יחקור את זה.

זה דבר לא תקין. ואז, בעצם נוצר מצב שאנשים מחכים שיגידו מי הספקים, כי הם רוצים גם לקבל סיוע. כל העניין של המעונות המפוקחים שאומרים – רגע, אני של המדינה, למה אתם מאלצים אותי לקנות את הדבר הזה? תעזרו לנו. גם בזה פניתי לשר הרווחה. תשובה עוד לא קיבלתי. יש זמן. מה הלחץ? אז אני אומרת – היעדר פיצוי, נושא העבודה המועדפת שהזכרת, גברתי – רעיון מצוין. אבל יאללה, תתעוררו. תתעוררו.

הנושא האחרון – אני שמעתי על מפקחים חדשים שיש למשדר העבודה. בואו נודה – זה לא מספיק טוב. תיעזרו ברשויות המקומיות. תפסיקו לחשוב שאתם יותר חכמים מהאפיפיור. אתם לא מסוגלים לבצע את העבודה? תנו לרשויות המקומיות, ככה זה יעבוד יותר טוב. יש תוכנית מדהימה בפתח תקווה של מנהל מחלקת החינוך, של רון כץ . תיישמו כזה. תעבדו בצורה מסודרת ושיטתית.

ואני אומרת לך, אדוני – כל העניין הוא, וזה היה בהצעה המקורית ב-2015 – שצריך לראות רצף חינוכי מההתחלה. צריך ללכת כמובן קדימה בעניין של העברה למשרד החינוך, אבל בעת הזאת יש אתגרים מאוד משמעותיים, וצריך לטפל בהם, ולהפסיק לחשוב שאם יטמנו את הראש בחול הדברים יסתדרו מעצמם, כי הם לא.

עניין המצלמות מוסיף עוד קשיים ברמה המשפטית שלדעתי עד היום גם לא כל כך מובנים – מה קורה עם המצלמות שהיו קיימות קודם – האם היום אפשר להשתמש בהן בדברים שלכאורה החוק החדש אסר אותם? האם צוות המפעילים של המעונות יכולים להסתכל ב – DVR?

לא. לפי החוק – לא.

אלה שאלות שגם בעלי המעונות שואלים, ולא ברור שיש תשובה משפטית ברורה כאן. השאלה אם זו הייתה המטרה של החוק. המטרה הייתה לא לאפשר שידור ישיר של הפעילות?

כן. כן. היה סיפור גדול.

אני רק מציג את זה כרגע. גם במקומות שכל ההורים מסכימים – זו גם שאלה.

כן, אלה דברים שיצטרכו להיות מתוקנים בחקיקה, ויש פה שאלה מהותית – אם באמת לאפשר להורים – אני בשביל ההורים, אגב, אני מתוך מקום של דאגה להורים, האם לאפשר להם להיות באון-ליין כל הזמן או למצוא דרך אחרת של פיקוח ובקרה על מה שמצולם. גם את זה, אגב, צריך לתקן בחקיקה. אני יודעת שיש תקנות שכבר הכינו במשרד העבודה והרווחה, אבל כמו שאתם רואים, לדברים יש את זמן ההתגלגלות שלהם.

מה שלום התקנות? חברה שואלת. ולמה הן עוד לא הגיעו לוועדה?

אם אתם מדברים על מצלמות אז אחד הסיפורים שקשורים למצלמות – שמרוב הלחץ לפני יישום החוק, עוד לפני שהתפרסמה רשימת הספקים גנים התקינו מצלמות שלא באמצעות אותה רשימה, ואז הם לא זכאים לפיצוי על המצלמות. כלומר, הם היו בכזה לחץ שהם התקינו לפני, אבל לא מאותה הרשימה.

מה לחץ? הם פעלו על פי חוק.

נכון, והרשימה התפרסמה אחרי כן. אז זה פשוט לא תואם.

בעניין הפיצויים, נוצר פה מצב שהוא בעייתי. מצד אחד אחרי הסגר הראשון יש את מתווה הפיצויים שמוסכם על משרד האוצר, שהאומדן של העלות שלו – כפי שגם נמסר אתמול בוועדת הביקורת, זה בערך 200 מיליון שקל, מתוכם נוצלו 30 מיליון שקל, הוגשו, אם אני לא טועה 1,847 בקשות למתן המענק – מתוכן אושרו 1,300 ומשהו. 500 עדיין בהמתנה, בבחינה, וברשות לעסקים קטנים טוענים שמעט מאוד בקשות נדחו. ופה יש פער. הפער הוא שמבחינת משרד העבודה והרווחה – עד כמה שאני מבין, ומבחינת משרד האוצר, אין חובה להשלים את תהליך קבלת האישור הראשוני. יש חובה לגשת לתהליך לפני שאתה מגיש את הבקשה לסיוע.

כן. זה היה הסיכום שלנו בדיון האחרון.

מבחינת הרשות לעסקים קטנים, עד כמה שאני מבין – יש חובה לסיים את התהליך לפני שמשלמים. כלומר, יש פה פער בין ההנחיות ובין השטח.

אני לא יודע אם היית אז בדיון. אז גם עלה הנתון הזה של 30 מיליון מתוך 200 מיליון – זה לא היה מובן לנו למה זה קורה, והסיכום היה בכיוון שצריך לקבל את עצם הגשת הבקשה כתנאי מספיק כדי לקבל את המענק. זה היה הסיכום, בעצם. אז אתמול בדיון הבנתי שזה לא קורה.

זה מקובל על משרד העבודה והרווחה. אני רק שם את האצבע על הפער בין הטענה של הגנים הפרטיים – שהם נדרשים להשלים את התהליך לפני שהם מקבלים את הסיוע, בכלל לפני שהם ניגשים לקבל את הסיוע – לבין העמדה של משרד העבודה והרווחה והאוצר.

התוכנית של הסיוע על סגר א' מסתיימת באמת ב-31 לחודש והנושא הזה כרגע נבחן באוצר. האוצר אמור להחליט האם הם מוכנים להאריך את התוכנית הזאת, כלומר, להאריך לפחות עד שנת המס את ההגשה, כי מתוך 10,000 גנים 1,800 הגישו – זה מעט מאוד. גם בגלל תהליכים ביורוקרטיים וגם סיבות נוספות. זה דבר מבורך. אם הם יחליטו שהם מאריכים את זה – זה דבר מבורך שצריך להתבצע. מצד שני האוצר אומר שיש מספיק תוכניות סיוע כרגע לכל הגנים – תוכניות הסיוע הכלליות לעסקים, ואין צורך במענק נוסף, סקטוריאלי. ואת זה צריך לבחון. לדעתי, גם אם מאריכים עכשיו את תוכנית הסיוע מהסגר הראשון, הוא לא יכסה את ההוצאות של הסגר השני גם בהינתן כל הסיוע הרגיל שניתן לכל העסקים הקטנים האחרים. זהו. אלה הסוגיות.

אני מציע שנשמע את משרד העבודה והרווחה. היינו בדיון לפני חודש, חלק מהנושאים חוזרים. אני מקווה, חגי, ששמעת את ההקדמות שלנו. נשמח לשמוע את התייחסותך, ונקווה שיהיו לך בשורות טובות, גם.

נתחיל בדבר הפשוט לכאורה – הסיפור של סבסוד המצלמות במעונות. התיקון של זה, שלא יסובסדו רק המעונות שלא פעלו לפי החוק. אני אחזור על זה כל פעם למרות שאני יודעת שיש רצון טוב לכולם, וכו'. כל אלה שחיכו והתמהמהו עד אחרי ספטמבר 2020 – מקבלים את הסבסוד. כל האחרים – לא. יש תיקון לדבר הזה? פנינו כבר לפני הרבה זמן.

תראו, נוצר מצב בגלל הקורונה, ובגלל כל מיני עיכובים שהיו – תקציב המדינה, וכו'. זה לא מעניין אף אחד, לא רלוונטי כרגע – אבל חלו עיכובים במנגנון הסיוע הכספי. בסוף המנגנון פורסם, והוא בעצם נועד לתמרץ התקנת מצלמות. בגלל כל העיכובים ובגלל הקורונה אנחנו נתנו עוד כמה חודשים של התארגנות בכפוף לכל מיני תנאים. לא נפרט כרגע, אבל נתנו עוד איזושהי הארכה לסוג מסוים של מעונות, ושם נתנו תמריץ למי שיתקין מצלמות. התמריץ נועד לעודד התקנה. מי שהתקין מצלמות – אין עניין לתמרץ אותו.

אני ברשותך עוצרת אותך. במחילה רבה. שום דבר ממה שאמרת הוא לא רלוונטי. התמרוץ היה צריך להיות לפני הקורונה. הקורונה הגיעה במרץ. אנחנו היינו אמורים לתמרץ בין ספטמבר 2019 לספטמבר 2020. אז זה אומר שבמרץ רובם כבר היו אמורים להיות אחרי תהליך ההתקנה, התקנות כבר היו צריכות להיות שם, כולל הסבסוד. לא קרה. אין קשר לקורונה. גם אם אנחנו רוצים לתמרץ – אגב, היינו צריכים לתמרץ אז. בספטמבר 2020 זה חובה. אני לא צריכה שיעשו לי טובה שמתקינים, הם חייבים להתקין. זה אומר שגם אם אנחנו התעכבנו מסיבה כלשהי – ואנחנו מקבלים את זה שהייתה התעכבות במתן הסבסוד, צריך לסבסד גם את אלה שהתקינו בשנה שלפני כן ולא רק את אלה שמתקינים היום, כי מבחינתי אלה שמתקינים היום הם לא בסדר שהם חיכו, אבל הם המרוויחים העיקריים.

אז תראי, קודם כול, הכול שאלה של כמה תקציב יש ולמי אנחנו נותנים. אני אומר שוב: מי שהתקין, אין עניין לתמרץ אותו. אני אומר עוד דבר – אנחנו בודקים כרגע את האפשרות להרחיב את זה למעונות עם סמל, שהם תחת מחיר מרבי, ואין להם על מי לגלגל את העלויות. אז אנחנו בודקים כרגע הרחבה של הקריטריונים האלה. כרגע הקריטריונים הם צופי פני עתיד, הם לא רטרואקטיביים. רטרואקטיבי – זה דבר שקשה לבצע.

זה אומר שמדינת ישראל מודיעה בצער: אנא, תהיו עבריינים אם אתם רוצים לקבל שיפוי מהמדינה. זה הסיפור. כל מי שלא עמד בכללי החוק יקבל סבסוד לפי קריטריונים שתחליט, וכל מי שנהג לפי החוק ישלם את המחיר. אני לא מצליחה להבין את הרציונל של הדברים.

החוק נחקק ב-2018. גם אז בעלי הגנים ידעו שהם צריכים להתקין מצלמות. יש כאלה שכבר עשו את זה באותה תקופה מאז, יש כאלה שכמה חודשים לפני הקורונה. אנחנו פשוט לא מוצאים שום היגיון מדוע אלה לא יכולים לקבל שום פיצוי. גם ברמה הטכנית – מה הקושי לעשות הסדר מסוים שגם אלה שקיימו את החוק והתקינו לפני ספטמבר 2020 יוכלו לקבל פיצוי?

הוא מייצג משהו שאני יודעת שהוא גם לא מאמין בו.

אני אשיב על זה בטענה שאולי תשפוך קצת יותר אור: גם אם היינו עושים את הרטרואקטיבי, בכל מקרה לא כולם היו מקבלים. המנגנון הוא סיוע כספי למי שצריך. זאת אומרת, גם אם היינו נותנים רטרואקטיבית יש כאלה שלא היו מקבלים.

אבל חלק מהם כן היו מקבלים. לגיטימי מה שאתה אומר, שיצרתם כללים. אפשר להתווכח עליהם אבל זה לגיטימי – חלק היו מקבלים כי זה לפי המצב הסוציואקונומי, וחלק – לא. אבל היום אתם פסלתם – תקשיב, יש פה אמירה קשה כמדינה: אנחנו פסלנו את כול מי שהתנהג כפי שמצופה ממנו על פי חוק, ואנחנו מצ'פרים את כול מי שצפצף על החוק. סליחה מכל מי שעשו את זה לפני ספטמבר 2020, אבל זו הדרך שלנו להגדיר את זה.

אז נתנו עוד כמה חודשי התארגנות על הדבר הזה, במסגרת האישור הראשוני.

מברכים על הלארג'יות, אבל צריך לפצות גם את מי שהתקינו לפני כן.

אז אמרתי – אנחנו כרגע בודקים הרחבה של העניין הזה גם למעונות עם סמל. אני מקווה מאוד שאנחנו בימים הקרובים עם איזושהי הודעה.

אנחנו רוצים את זה לא רק למעונות עם סמל.

לדעתי מעונות עם סמל לא התקינו.

אמרתי, כי מעונות עם סמל פועלים תחת משטר של מחיר מפוקח. הם לא יכולים לממן את הדברים האלה. הדברים האלה יובאו בפני משרד האוצר, בפני הנהלת המשרד, אנחנו בודקים את הדברים האלה, ואני מקווה מאוד שבימים הקרובים נצא עם איזושהי הודעה.

יש פה אפליה מובנית שהמדינה יוצרת, ואנחנו מבקשים את התיקון של זה. אני יודעת שמי שאמור לטפל בזה זה מוטי אלישע וכול החבר'ה הבכירים אצלכם – הם חייבים להילחם על הדבר הזה. אנחנו, כמדינה, לא יכולים להרשות לעצמנו להתנהג בצורה כזאת. חד משמעית אני אומרת לך, כי זה יקרין גם על החוקים הבאים. אני מבינה שאתם נמצאים במציאות המורכבת הזאת, אני בקשר עם אמיר, אני יודעת מה הסיפור שם. אתם חייבים לפתור את זה. גם התקציב שאמרו שיקצו לטובת הסיפור הה הוא לא התקציב שדובר בו – אתם נחתכתם בערך בחצי, נכון? דובר על 12 מיליון ועכשיו זה שישה מיליון ואולי אפילו פחות.

אנחנו נרצה באמת לשמוע התייחסויות לגבי התקציב – מה הוקצה, מה נוצל? פשוט לא שמענו נתונים לגבי התקנת מצלמות.

אז עוד לא בוצעו הקצאות. התהליך התחיל לא מזמן. אני מקווה שבימים הקרובים נתחיל לשחרר הנחות לבקשות שנמצאו זכאיות, ושוב, במנגנון השני שמנוהל עם סמל – זה יתחיל להתגלגל בימים הקרובים. לא יצא כסף עדיין, לצורך העניין. אנחנו ממש בסוף התהליך של אישור הבקשות.

לאף אחד?

לא.

מה התקציב שהוקצה?

אני לא רוצה לנקוב במספר כי היו מספרים שעלו וירדו. השר שמולי הצליח להשיג תוספת במיוחד למעונות עם הסמל, כמו שאמרת – כי הם לא יכולים, אין להם מאיפה לקחת כי הם מוגבלים בשכר הלימוד שהם יכולים לגבות, אז הסכומים משתנים. אני לא רוצה להגיד מספר שאני לא בקיא בו אבל היה סכום שירד ועכשיו הוא עלה שוב.

והשר שמולי השיג תוספת, או צמצם את הצימצום של התקציב?

לגבי הרטרואקטיביות – לדעתי יש כאן גם בעיה משפטית, תכף נשמע את משרד המשפטים – אבל יש כאן אפליה ברורה. מעונות היום שמילאו אחר הוראות החוק – אתה אומר להם אתם לא תקבלו את התמיכה.

יש מקומות שבהם המילה רטרואקטיבי היא מילה גסה שאף אחד לא מוכן לתת החזרים על סכומים שכר שולמו. אני חושב שיש כאלה שיגידו לך – יותר בהקשר החשבותי ופחות בהקשר המשפטי, אבל שוב – בסוף השמיכה קצרה, וצריך לתת למישהו, וזו החלטה שהתקבלה.

יפה. אז מהיום אני לא מקיימת שום חוק במדינת ישראל כי אני אחכה לראות עד כמה אנחנו באמת מתכוונים, ורק אם באמת תתכוונו אז אני אעשה את זה, כי בטח גם תתנו לי פרס על זה שחיכיתי. זה המסר שהאזרח הפשוט שמסתכל עלינו מבין. אין לי שום הגדרה אחרת. השמיכה הקצרה הייתה צריכה להתחלק בין ספטמבר 19 לספטמבר 20. שם היה צריך להחליט איך מחלקים אותה, לא היום – להגיד בואו נמשוך אתכם על נקודה שבה אין ברירה ואז ניתן לכם מה שיבוא לנו. זו השיטה של האוצר. הם שומרים את הכסף קרוב קרוב, ואחר כך בקצה הם משחררים משהו בקצה. חבר'ה, זה לא עובד ככה. גם ככה אנחנו נמצאים במציאות שיש כזה אמון נמוך של הציבור בנו, הכול מתנהל בפארסה אחת גדולה. בסוף, גם בדברים שהם הכי ברורים אנחנו באים ואומרים לציבור: סליחה, לא התכוונו. איך יתייחסו אלינו בכלל? למה שישמעו לנו בכלל? אם אני בעלת מעון אני גם לא אשים מצלמה. מה תעשו לי? אנחנו גורמים לאנשים לצפצף עלינו.

מי הגורם שאמור להחליט על השאלה הזו? זה אתם, במשרד הרווחה? באוצר?

שהשר יתעורר ויתחיל להילחם על מה שהוא כל-כך האמין בו כשהוא היה כאן. זה הסיפור הפשוט. זה לא חגי, שהוא השליח כאן ומקבל את כול האש. שמישהו שם יתעורר ויעשה את מה שצריך. זה לא הוא. הייתי מזמינה לכאן את השר. חד משמעית.

אפשר לתאם ישיבה עם השר. רוצה להוסיף, חגי?

דובר כאן קודם לגבי היתר שימוש חורג. יכול להיות שיש אי הבנות. במנגנון של האישור הראשוני של משרד העבודה והרווחה – אין שום קשר להיתר ששימוש חורג. אין אזכור בכלל לשימוש חורג. אם הבנתי, יש רשויות מקומיות שמתנות היתר לשימוש חורג במשהו – זה נושא שהוא בכלל לא רלוונטי לחוק הפיקוח על מעונות. האגף בכלל לא מתעסק אתו בהקשר של אישור ראשוני. זה לא תנאי בחוק, זה לא משהו שנגזר מהאישור הראשוני. כנראה שחל פה בלבול – ההיתר לשימוש חורג בכלל לא שייך לסוגייה הזו.

כשרוצים להחליף איש צוות ם שולחים לכם את השם. זה מצריך, כמו שעלה אתמול בוועדה לביקורת המדינה – אישור מחדש של האישור הראשוני?

אנחנו עושים בדיקה על אותו עובד בכוח החוק. בחוק יש חובה על מפעיל המעון לעדכן אותנו בכול שינוי במצבת כוח האדם שלו. ברגע שיש שינוי אנחנו בודקים במשטרה אם אין רישום פלילי, ואם אין בעיה – האישור הראשוני יוצא - - - זה סיפור של כמה ימים אם אין בעיה של רישום פלילי, כמובן, ומשתחרר מההקפאה. אם יש בעיה של רישום פלילי אז עוצרים את זה ובודקים. אבל זה תהליך שמתעדכן, זה לא משהו חדש.

אני רוצה לחדד את מה שחברת הכנסת קארין אלהרר העלתה. הטענה היא שכאשר באים לבדוק איש צוות חדש אתם עושים את כל התהליך מההתחלה, זאת אומרת – אתם בודקים את כול האישור הראשוני. הבנתי נכון? זה שונה ממה שאתה מציג. לא בודקים רק את איש הצוות החדש, אלא עושים את כל התהליך של הרישוי הראשוני מחדש. זה נכון?

מה זאת אומרת בודקים? האישור הראשוני מחולק לפי הצהרות. אם האישור הראשוני ניתן, למעון יום יש אישור ראשוני על סמך הצהרה שהעובדים עשו קורסי עזרה ראשונה, וקורסי התנהלות בטוחה, וכול ההצהרות שנדרשות מכוח החוק – זה לא שעכשיו פותחים מחדש מסמכים שהוגשו. עושים בדיקה.

אז הם טוענים שכן.

אני יכול לבדוק עם אנשי המחשוב אצלנו האם יש פה איזה תהליך מחשובי שאומר – להגיש בקה מחדש. עד כמה שאני יודע – זה עדכון.

לא עושים תהליך מחדש. במקום להגיד no go על אדם מסוים – אומרים: מבוטל האישור הראשוני, שזה לא מה שצריך לקרות. תגידו – האיש הזה לא מאושר, אבל אל תבטלו את הכול.

אם יש עובד שיש לו עבר פלילי חמור מאוד שאף אחד מאתנו לא רוצה שהוא יעבוד במעון – אז אני חושב שזה לא משנה אם זו עכשיו פעם ראשונה שהוא מגיש או שהוא באמצע פעילות. המטרה של החוק היא להרחיק עובדים כאלה כמה שיותר מהר מהמסגרות, ואם זאת התכלית שמושגת אז אני חושב שעמדנו במטרת החוק.

זה לא שברגע שאני בודק רישום פלילי אני שולח שוטרים עם צו סגירה, ברור שלא. יש את לוחות הזמנים בחוק. היועצת המשפטית של הזרוע נמצאת פה, היא תוכל להרחיב. אבל זו תופעה שאנחנו רוצים לגדוע אותה.

למה? אבל לא לבטל את האישור הראשוני? מה קורה אם אני רוצה לקלוט עובד. אני בודקת אותו לפני הקליטה. אם לא קלטתי אותו – למה אתה מבטל לי את האישור הראשוני? אני אקלוט מישהו אחר.

אני אומר שוב – אם רוצים להיכנס להגדרות היבשות בחוק האם האישור הראשוני בטל או מוקפא או בתהליך, היועצת המשפטית יכולה לחדד את הדברים. אני אומר שוב – המטרה היא בסוף להרחיק את העובד הזה, לא לסגור את המעון. המעון לא נסגר. האישור הראשוני, אני חושב שהוא בסוג מסוים של הקפאה עד שבודקים.

אומרת חברת הכנסת קארין אלהרר – הוא לא נסגר, אבל זה מבטל להם את האפשרות לקבל פיצוי, באופן אוטומטי. בקיצור, כמו שאמרנו קודם – עושים הכול כדי למצוא את הדרך לא לתת פיצוי לאנשים.

זה עלה גם אתמול בדיון בוועדה לביקורת המדינה ואני רוצה להדגיש: החוק, כמו שאת יודעת, החוק המצוין הזה הוא כבר בתוקף יותר משנה. מעונות צריכים שיהיה להם אישור ראשוני, נקודה. בלי קשר אם הם צריכים לקבל כסף. הצוות צריך לעשות הדרכות של עזרה ראשונה, וזה לא משנה עכשיו אם זה חסם בפני קבלת תקציב – כן או לא. מעון צריך שיהיו לו עובדים בלי רישום פלילי, ובמובן מסוים, אם היינו הולכים בדיונים סביב חקיקת החוק כמה חודשים או שנה אחורה והיו אומרים – אבל אולי זה יחסום אותם בפני קבלת מענקים, אני חושב שברוח הדברים שהיו אז והמקרים הקשים ששמענו עליהם בתקשורת, אנשים היו אומרים – לא מעניין אותי הכסף והמענקים שהם יקבלו, צריך לשמור על הילדים.

אתה מערבב פה את הכל. זה לא רלוונטי. כל מה שאמרת הוא ייהרג ובל יעבור. אבל אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך, כי כשאנחנו היינו כאן לפני כמה חודשים וישב כאן אמיר מדינה אז הוא הסביר לנו שזה בתהליך ואי אפשר לתקן את הכול בשנה אחת. אבל כשהמדינה צריכה לתת כסף אפשר לתקן את הכול בשנה אחת. אז אם אנחנו בתהליך – אנחנו בתהליך. להפך. אמרתי – תקשרו את זה ברישוי הראשוני, בזה שהם יהיו חייבים להגיש, להתחיל את התהליך, ומרגע שמעון מתחיל את התהליך הוא זכאי לפיצוי, ועכשיו תבדקו אותו, אוקיי? בואו נעשה את הדברים חכם, כי בסוף אנחנו רוצים להצליח. אנחנו לא מחפשים איפה להיכשל.

אז זה עלה, באמת, אתמול, גם, בדיון בוועדה לביקורת המדינה. אמרנו שבסוף בסוף הקריטריונים של למי נותנים את המענקים – אנחנו כמובן עובדים בשיתוף פעולה יחד עם האוצר, משרד האוצר קובע את הקריטריונים, אנחנו אתם בשיתוף פעולה לגבי ההליך והמידע שעובר, אבל בסוף זו החלטה שלהם, ואם רוצים עכשיו לעשות החלטה שאם מעון מעדכן איש קשר ובגלל זה הוא נכנס לאיזה חלון זמן קטן כזה שבו הוא לא יכול לקבל מענק, אנחנו יכולים לדבר עם משרד האוצר ולראות איך - - - אבל מבחינת המהות - - -

היה צריך להיות מובן מאליו שלא עוצרים את כל ההליך רק בגלל החלפת - - -

הערה. חגי, קודם כל שיהיה ברור – המטרה הראשונה היא שמירה על הילדים. המטרה לא נעלמה. עכשיו אני אומר – אני מנהלת פעוטון והתפטרה לי עובדת, היא לא רוצה לחזור מהחל"ת. אני צריכה עובדת חדשה. יש תהליך, היא לא באה היום וזה לתמיד. אני רוצה להיות הכי חוקית בעולם. אני בודקת אתכם האם יש לה רישום פלילי. אני לוקחת על עצמי לא להעסיק אותה עד שהדבר הזה לא נמצא בסדר. עכשיו אתם אומרים לי – יש לה רישום פלילי. אז אני לא אקח אותה, אבל אל תיקחו לי את האישור.

אני אומר שוב – אם יש כאן סוג של עדכון שלא אמור להשפיע על המענק מבחינת המהות, אפשר לדבר עם משרד האוצר שאחראי על הקריטריונים של המענקים למסגרות הפרטיות. אנחנו כאן כדי להסביר על המהות, להעביר את המידע, כמובן. אם יש פה איזושהי בעיה אז אנחנו נעבוד מול משרד האוצר כי הוא זה שקובע את הקריטריונים.

אם האוצר אומר שאתם קובעים – אני חושב שיש לך הצהרה ברורה שעל נושא כזה כמובן לא עוצרים מענק, בודקים את העניין הספציפי.

אנחנו לא קובעים את הקריטריונים איזה מסגרת פרטית מקבלת את המענק ואיזה לא – זה נקבע על ידי משרד האוצר. אנחנו כמובן בשיתוף פעולה עם האוצר, אנחנו נותנים את כל המידע - - -

- - -

אני אומר שוב – לא שאני מתנגד פה נחרצות לאיזשהו משהו, נבוא, נדבר על זה ויחליטו מה שיחליטו.

אוקיי. הדבר השני, ברשותך – יש את העניין של הדרכות עזרה ראשונה. בגלל הקורונה לא מתקיימות הדרכות כאלה. זה לא פוסל את הצורך לעשות אותן. הכל בסדר. זה אולי לדבר עם האוצר. כרגע אין איפה לעשות להם הדרכות. אז האוצר בא ואומר, ולמה חשוב שהאוצר יהיה? כי הם בלופ של הקריטריונים. האוצר בא ואומר – לא עשית הדרכה? אין לך אישור ראשוני, לא מדברים אתך. אז לא תהיה לנו הזדמנות לעשות את ההדרכה כי הגן ייסגר.

אתם מודעים לקושי הזה?

אני אישית לא מודע לדבר הזה. לא נדרשתי לסוגיה – בגלל הקורונה, בגלל ההגבלות לא מתקיימים קורסים. זה משהו שצריך לחשוב עליו. אבל אני אומר שוב: נקודת המוצא היא האם מעון כזה צריך לקבל אישור ראשוני למרות שהוא לא עומד בהוראות החוק, כי הוא לא יכול לעמוד בהוראות החוק בגלל הקורונה. המענק היא שאלה שנגזרת ממנו. מסגרת גם אם היא רוצה לממן הדרכות מכיסה היא לא יכולה – כי אין, אז זאת שאלה. אבל אם אין בעיה מבחינת ההנחיות של משרד החינוך לקיים היום הדרכות של עזרה ראשונה, ואם מד"א עושה היום הדרכות – ואני לא יודע אם מתקיימות הדרכות, בהנחה שיש קורסים כאלה, להבנתנו זה לא אמור להיות חסם.

זה קצת מוזר שאתה אומר שאתה לא יודע אם הקורסים מתקיימים או לא.

אנחנו לא מקיימים את הקורסים. המעון צריך לפנות לגוף שעושה הדרכות, למשל – מד"א.

אבל לא הגיעו אליך תלונות שלא ניתן כרגע?

אני לא קיבלתי, אבל יכול להיות שזה לא הגיע אלי אלא אל מישהו אחר. אני יכול לעשות את הבדיקה הזאת.

חשוב לבדוק אם אכן באמת מתקיימים הקורסים האלה.

אבל מדבריך הבנתי שאתה קושר את המענק בהשלמת תהליך קבלת האישור הראשוני, לא בעצם ה - - -

אז אני אומר שוב – מי שמחליט על הקריטריונים של המענק זה משרד האוצר, ואנחנו בשיתוף פעולה אתם. אותנו, אגף מעונות יום, מעניינים הילדים ושלמעון יהיה אישור ראשוני. אני אומר שוב: אם אין בעיה מבחינת משרד הבריאות לקיים הדרכות ומבוצעות הדרכות, אז אנחנו נעמוד על דרישות החוק. ואם בגלל זה מעון לא יקבל מענק – הוא היה צריך לעמוד בדרישות החוק. אם יש הגבלה אינהרנטית של משרד הבריאות לקיים הדרכות אז זו סוגיה שצריך לבדוק אותה.

אני שם כרגע את ההדרכות בצד. אני אומר שלצורך העניין המענק הזה מותנה בסיום אישור התהליך הראשוני, וזה מותנה בהדרכות ובשאר הדברים. מבחינתכם אני מבין שאין בעיה גם להגיד לאוצר שעצם תחילת התהליך של הגשה לאישור ראשוני – כבר יכולה לזכות את המעון במענק.

זה מה שביקשנו בפעם הקודמת.

אני חייבת לומר – כולם ישנו שנת חורף. באה הקורונה, מצאו עץ לטפס עליו ועל גב הקורונה החליטו לעשות את כול התהליכים. זו לא הייתה כוונת המחוקק. לא שלי, בכל אופן.

יש לך נתונים כמה מעונות קיבלו את ההיתר הראשוני עד כה? פחות או יותר.

מיד אתן נתונים. יש אצלנו חלוקה בין תש"ף ו-תשפ"א. בתש"ף, שנת הלימודים בסך הכול אושרו 3,072 מעונות. יש עוד בקשות שהן בתהליך, וכו'. בתשפ"א אושרו עד עכשיו 1,195 אבל יש עוד 3,500 שהם בטיפול. אמרתי – בגלל שנכנס כל השינוי של המצלמות שהשפיע על האישור הראשוני, אז זה הכניס את כל התהליך קצת ל delay, אבל מדובר על סדר גודל של 5,000 בסך הכל.

1,100 שמתווספים ל-3,000?

לא, לא. מתווספים.

אני מודה שלא הבנתי מה עשיתם. גם ה - - - ששלחתם, הייתי בטוחה שזה - - - . אתם הכנסתם את המצלמות לרישוי הראשוני? למה?

החוק דורש. חוק המצלמות קובע שהמצלמות זה חלק מתנאי האישור הראשוני.

כמה מהרישום הזה זה המפוקחים? אני שואלת על תשפ"א.

מתוך ה-1,100 את מתכוונת.

תשפ"א כרגע, בנקודת הזמן הנוכחית נתון עלול להטעות כי שנת הלימודים התחילה עם הדרישה לעמוד בחוק המצלמות, ואז חזרנו אחורה ונתנו איזושהי אורכה להתארגנות, וזה מעין אישור זמני כזה, עד שהמסגרת עושה איזושהי פעולה במערכת – עד דצמבר. הפעולות האלה קצת משנות את התמונה כי יש הרבה מסגרות שנחשבות בטיפול כי המעון בדיוק עושה את העדכון הזה שכרגע הוא בלי מצלמה ועד דצמבר הוא יתקין את המצלמות. אז אני אומר – מדבר כרגע על סך הבקשות שהוגשו, לא אלה שאושרו. אם אנחנו מדברים על בקשות שהוגשו כרגע יש 5,062 על תשפ"א מתוכם 2,026 מעונות עם סמל.

אז המעונות עם סמל כבר כלולים ברישום? זה לא עוזר לי. יש הרבה מאוד מסגרות פרטיות שנשאר פיראטיות – אף אחד לא יודע עליהן.

לצערי – זה המצב. אנחנו מבצעי אכיפה, אנחנו דוגמים אלפי מעונות, חלקם – יש אזרחים טובים ומודאגים שמספקים לנו מידע על מסגרות שאנחנו לא מכירים, חלק מזה זה כל מיני אינדיקציות שיש לנו, אנחנו גם פוגשים מעונות שיש להם אישור ראשוני וגם מעונות שאין להם אישור ראשוני, ואנחנו נותנים צווי הפסקה או התראה לקראת צווי הפסקה כי אין להם אישור ראשוני. אנחנו עובדים על קמפיין. את צודקת. זה שוק קיים שאף אחד לא הכיר אותו ולאט לאט אנחנו נכנסים אליו.

אז לחדד – המספר של אלה שכבר קיבלו אישור ראשוני, שיש להם מצלמות – זה 1,100? זה הנתון?

כן. 1,195 זה סך הכל.

הצעתי לאמיר מדינה לפנות לרשויות המקומיות כדי שהן יתנו לכם נתונים לגבי המעונות. עשיתם את זה?

הנושא של הרשויות המקומיות – חד משמעית, זה משהו שהוא לא חדש. לקראת סוף 2019 קראנו לרשויות להצטרף אלינו לאכיפה ולא ברמה של לתלות פליירים, אלא ממש ברמה של רגולציה – שמפקח מהרשות המקומית יהיה מפקח לפי חוק הפיקוח ויהיו לו סמכויות, וכו'. הקורונה קצת שיבשה לנו כי אי אפשר היה לעשות הדרכות, אבל עקרונית אנחנו חד משמעית רוצים להיות בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות. מבחינתנו זה מכפיל כוח גם במידע שיש להן וגם ביכולות הפיקוח, כי יכולות הפיקוח של האגף מאוד מאוד מוגבלות.

אני אספר לכם – בדקה וחצי איתרו 450 גנים, בדקה וחצי, שהם בלי תהליך של אישור ראשוני. חברים, אם המשרד ייקח את עצמו בידיים אפשר לעשות את הדברים האלה. תפסיקו לספר על הקורונה ועל דברים אחרים.

איך פניתם לרשויות המקומיות? למנהלי מחלקות חינוך? במכתב? בפרסומת?

אני לא יודע, זה היה בסוף 2019. אני צריך לפנות למי שעשה את זה.

חגי מדבר על סוף 2019. הישיבה הראשונה שעשינו הייתה ביולי 2020, וגם אז לא היו נתונים. מאז עברו ארבעה חודשים. כנראה שבינתיים גם אין נתונים. נכון?

תראו, הקשר שלנו עם הרשויות המקומיות הוא יותר לעניין השותפות בפיקוח – שהפקחים של הרשות המקומית יהיו שותפים לפיקוח שלנו, שוב – פיקוח אמיתי מכוח החוק, עם סמכויות להטיל סנקציות, וכמובן לדעת על מעונות שאין להם אישור ראשוני. המיפוי של המידע הוא לא דרך הרשות המקומית. זה פעולות שאנחנו עושים דרך כל מיני פעולות של מיקור חוץ וסקרים שאנחנו עושים, וכמובן – אינדיקציות שאנחנו מקבלים ולוקחים את זה במלוא הרצינות והולכים לבדוק אותן.

אבל למה לא?

רק לסבר את האוזן, חגי – אם אתה מדבר על 1,200 שקיבלו אישור או עוד 3,500 שהגישו בקשות זה אומר שעדיין יותר מ-5,000 לא מאותרים.

זה כולל המפוקחים. זאת אומרת ששטח ההפקר שלי נשאר גדול, גדול מאוד.

יותר מזה – אתה מעודד לעבור על החוק.

למה?

בגלל ההתנהלות שלנו עם המצלמות. זו רק דוגמה אחת. ובגלל שאין לנו מפקחים שיורדים לשטח ובאמת עושים את העבודה, זו עוד סיבה.

לגבי מפקחים – אז דיברנו על תוספת שנדרשת של עשרות מפקחים – 80-70 מפקחים חדשים שנדרשים כדי ליישם את עבודות הפיקוח. קרה משהו מאז?

הדרישה שלנו עדיין עומדת. אנחנו, בהנחיית השר שמקדם את הנושא הזה בכל הכוח מפרסמים מכרז לסיוע בפיקוח, מיקור חוץ שייתן לנו כול מיני בקרים וכלים להגדיל את היכולות שלנו בנושא הה. אנחנו במאמצים מאוד מאוד גדולים בשלבים של פרסום מכרז, ואני מקווה שיתווסף לנו כוח משמעותי. אני אומר שוב – במקביל לדרישה של האגף, האגף תמיד מעלה דרישות לתוספת מפקחים. כרגע המענה הוא באמצעים כלים שעוזרים לנו במיקור חוץ.

לגבי המכרז החדש – כמה תקנים חדשים אתם מחפשים, עכשיו?

המכרז הוא לא לפי תקנים אלא לפי תשומות. אנחנו נרכוש כל מיני מומחים שיכולים לעשות כל מיני בדיקות במכרז הפרטי והתמחור של זה – זה תשומות. אני לא אומר – תן לי בן אדם, אני אומר – תן לי שעות עבודה.

מתוך ה-1,200 שאושרו – זאת אומרת שיש להם כבר מצלמות - - -

הם הצהירו שיש להם מצלמות.

כן. כמה מהם, מה-1,200 מפוקחים?

358.

כמעט שליש. תודה רבה, חגי.

נציג האוצר. יש תחושה שלא התקדמנו מאז הדיון האחרון, שגם אתה, אני חושב, היית שותף לו.

אני חושב שהדברים קורים. הוגשו כבר קרוב ל-2,000 בקשות למענק למעונות פרטיים. זה מספר שנראה לי מאוד משמעותי.

זה לא משמעותי ביחס למסגרות שיש לנו בשטח. על סמך מה אתם יודעים אם זה מעט או הרבה?

אנחנו יודעים ש-2,000 זה לא מעט, זה לפחות כמו מספר המסגרות בעלי סמל – שהן לא רלוונטיות למענק הזה, לכן זה משאיר חלק גדול - - -זאת אומרת, אנחנו לא יודעים כמה מסגרות פרטיות, זו באמת שאלה טובה. לצערנו אין תשובות חד משמעיות על זה. יש מספרים שנעים בפער של אלפי מעונות יום. בסופו של דבר אם במעונות הפרטיים יש כרבע מהילדים, זה מגיע לסדר גודל של כ 2,000 מעונות, וגם כאן – הגישו קרוב ל-2,000 מעונות, זאת אומרת שכן קיבלו מענה מספר מעונות שאחראים על מספר רב של ילדים.

זה לא. זה 2,000 מתוך 70% שהם בחוץ ואנחנו לא יודעים עליהם. אבל זה לא הסיפור, אביעד. בוא אני אמקד אותך. הקביעה של "הרבה" תשתחררו ממנה כי זה לא. אם תעשה חשבון מתמטי זה הכל עניין יחסי. אנחנו דיברנו על העניין של אישור רישוי ראשוני, בעצם ההגשה שלו יתאפשר לקבל את הפיצוי. אנחנו מבינים שזה לא עובד ככה. אומר לנו משרד העבודה והרווחה – אתם אחראים על הקריטריונים למתן הפיצוי. אז בוא תעשה לנו סדר איך זה עובד.

כפי שניתן לראות אם תנסו להיכנס לאתר של העסקים הקטנים להגשת המענק, אז צריך להגיש בקשה לאישור ראשוני והם כותבים שם שלאחר מכן יהיה אישור - - -אתם מקבלים את זה ישירות ממשרד העבודה, את המידע על המעונות שהשלימו את כל בקשת הבקשה - - -

אנחנו סיכמנו שאנחנו לא מחכים שהם ישלימו. שבעצם זה שהם יגישו - - -

ישלימו את ההגשה. לשלוח את הבקשה עם כל ההצהרות שהמעון אמור לשלוח.

למה אנחנו לא עושים את זה פשוט? אנחנו עוד פעם נכנסו למקום שבו קודם כל הם יוכיחו ואחר כך נשלם, במקום שקודם כל אנחנו נשלם ואחר כך נתמודד עם אותם עבריינים שעושים את זה שלא כדין. למה אנחנו לא הופכים את הדינמיקה?

הדרישה היא פה שהמעון ישלים את כל הרישום בטופס, את כל מה שהוא נדרש להשלים בטופס, בשביל הגשת הבקשה שהמעון ישלים ויגיש ואז הוא יהיה זכאי. לא צריך את האישור הראשוני - - -הסופי ממשרד העבודה בשביל הבקשה. הם גם כותבים את זה במפורש באתר.

מה אתה היית עושה אם לא היה חוק הפיקוח? באמת אני שואלת אותך. למה אתם נתלים בחוק הפיקוח בשביל העניין הזה? יש מעון, הוא עבד כמה שנים, הקורונה הסבה לו נזקים כלכליים. בחוק הפיקוח נטפל. למה אתם תולים דבר בדבר?

כמעט כ המענקים של המדינה תלויים באיזשהו מנגנון בסיסי. זה כמו שתגידי – עסק פעל, אבל לא דיווח לרשות המסים על ההכנסות שלו.

לא. לא נכון.

- - - פה אנחנו אומרים שזה תהליך חוקי שכל מעון יום אמור לעמוד בו. לכן אנחנו יודעים שזה תהליך שהוא בתחילתו לכן לא דרשנו את האישור הסופי.

- - -

אבל כדי לקבל היום אישור ראשוני אתה צריך להגיש טופס שעברת קורס הכשרה לעזרה ראשונה, אתה צריך להראות שהתקנת מצלמה. עכשיו, בוא אני אספר לך איך המדינה התנהלה בעניין הזה. המדינה הבטיחה סיוע במצלמות, והיא לא עשתה את זה. הגנים חיכו עד שהמדינה תיתן להם שם של ספק שמאושר על ידי המדינה. אני לא יודעת אפילו אם זה אושר. אתם אומרים לגנים – יש לכם חובה חוקית, ואני אומרת לך שהמדינה לא עמדה מהצד שלה בחובה הזאת. אז למה אתם דורשים מהמעונות לקיים את החובה? תקשיב, בוא נעשה דבר אחר: תנו להם מסלול ירוק. הרי בסוף אתה יודע מה יקרה. אם חלילה שילמת למישהו 10 אגורות ביתר אתם תגבו את זה בחזרה. למה להקשות עליהם את החיים, לגרום להם שהם יסגרו, ואז אני אומרת לך: הכלכלה הישראלית תיפול, להורים לא יהיה איפה לשים את הילדים. לא תהיה להם עבודה. ואז, איך נצמיח את המשק?

אגב ה-2,000 זה אלה שקיבלו כבר או אלה שבטיפול?

שהגישו.

זה 2,000, זה קצת פחות. אני מחפש את המספר המדויק. לא כולם עוד קיבלו. הרוב – כן. בסביבות 1,300 כבר קיבלו, אולי כבר יותר. זה נתון שאני יודע מלפני כמה זמן. השאר – או בתהליך או שכבר אושרו.

. 1,347.

אבל אתה יודע, לפי הנתונים שלנו זה פחות מ-20% מהגנים, ולכן הייתה הסתייגות שלנו מכך שזה יחסית הרבה. זה רק 20% מהגנים.

וגם – האם הארכתם את זה? בעיקרון, הבקשות לפיצוי – אפשר להגיש אותן רק עד ה-31 לאוקטובר. אתם מבינים שלא כולם הגישו – תנו לפחות אורכה.

הבקשה למענק זה מאז חודש מאי, נפתח קצת אחרי שהסוכנות באמת התארגנו במהירות לפתוח את ההגשה. זה כבר היה - - מספר חודשים להגיש. אנחנו עכשיו בקשר עם הסוכנות לעסקים קטנים להאריך את ההגשה בעוד חודש נוסף כדי לאפשר, אם כי עברו כבר לא מעט חודשים. אנימעריך שרוב המעונות שרצו כבר הגישו את הבקשה.

לא, אתה טועה.

אתה טועה, אביעד.

אנחנו נאריך את הבקשה בעוד חודש, אבל אני חושב שרוב המעונות כבר הגישו.

רק ממה שאתה אומר זה לא כול המעונות, כי אם אתה מדבר על 2,000 כשאנחנו יודעים ש-70% מעונות פועלים בחוץ, אז לא הגיוני מה שאתם אומרים כאן. אתם גם הערמתם קשיים על המעונות יותר מאשר על כול בעל עסק אחר, כי אם הם היו עסק של פלאפל אז הם לא היו תלויים בשום אישור אחר והם כבר היו מקבלים את הפיצוי שלהם. אז למה תמיד אנחנו הורגים את המקומות שהכי הכי קריטיים בשבילנו? במקום לבוא ולהיות הראשונים שאנחנו צריכים לעטוף אותם, כי דקה אחרי הקורונה אנחנו נהיה חייבים אותם, הם יהיו החמצן שלנו. צריך לשמור אותם בחיים, וזה מה שאנחנו לא עושים.

את כל המענקים שבעל דוכן פלאפל יקבל מעונות היום מקבלים גם, בלי קשר לאישור הראשוני, זה ישירות מרשות המסים. המענק הייחודי שמעונות היום קיבלו - - -התקופה שבה היו מגבלות ייחודיות על פעילות מעונות היום – זה המענק היחידי שלא נדרש אישור ראשוני. כל שאר המענקים הם ישירות מול רשות המסים כמו כל עסק אחר בישראל, אין אבחנות ואין בקשה לאישור ראשוני.

לגבי החודש הזה – תעשו את זה לפחות הגיוני. החודש הזה – עד סוף שנת המס. מה החודש ייתן? אתה אומר שבחצי שנה כביכול הגישו, אבל אני אזכיר לך שבמרץ-אפריל כשהנושא עוד נידון והגנים איימו בשביתות, עד שהרשות לעסקים קטנים פרסמה את התקנות ואת המבחנים – בעצם הגנים התחילו להגיש את זה רק ביוני-יולי. אז זה לא חצי שנה, עכשיו. ועכשיו הסיפור של האישור הראשוני, ועכשיו הסיפור של הקורסים לעזרה ראשונה – אז אל תאריכו את זה בחודש, תאריכו את זה בכמה חודשים, ותתנו גם פרסום, תתנו דחיפה כדי שאנשים יידעו שצריך להגיש. אני לא תוקף אותך, אבל מבחינת אותה גננת שעכשיו מתמודדת עם התזרימים התקציביים, עם החזרת כספים להורים, כל ההתמודדות עם המענק הראשון ועם האישור הראשוני ועם ההגשה לכל מה שאתה אומר – אז היא קורסת, היא לא מצליחה לעמוד בכל הדברים האלה. ועכשיו היא גם פותחת ומנהלת את גן הילדים. אז זה לא עובד, תנו בבקשה עוד מרווח, כלומר – חודש זה לא מספיק.

אני אעשה את הבדיקה מול הסוכנות לעסקים קטנים מבחינת ההתקשרות שלהם מול ספקים והדברים, לבחון את האפשרות להאריך. בכל מקרה, אני חושב שננסה להאריך – אני חושב שעד סוף השנה הנוכחית, כלומר – מענק שניתן עבור מאי במשך אותה שנה זה נשמע לי תקופה זמן שהיא סבירה להגשה, ואני אבדוק מול הסוכנות לעסקים קטנים את ה - - -

עד סוף שנת המס בהחלט זה - - -

הדבר שצריך לעמוד מול העיניים שלכם הוא לא הטכניקה. הוא על – איך אני מייצב את הענף הזה, שומר עליו, וכתוצאה מכך – מייצב את המשק. כל היתר – אתה יודע, אתם מחליטים. אבל אם לא תדאגו למעונות לא יהיה מי שיטפל בילדים. קח את זה בחשבון.

נשמע את נציג משרד המשפטים. כלו כמה נושאים משפטיים. אז קודם כל – עדכון לגבי איפה אתם עומדים מבחינת התקנות, תקנות חוק הפיקוח – מתי זה יובא אלינו, אחרי שעברה תקופה להערות הציבור. ועלתה סוגיה לגבי המצלמות – מדוע הפגיעה הזו במעונות שקיימו את החוק, התקינו את המצלמות, ועכשיו הם מגלים שהם לא זכאים לפי הקריטריונים, לפיצוי. בנוסף לעוול שנגרם להם אני חושב שיש פה סוגיה משפטית שמחייבת את התערבותכם, בגלל האפליה כלפיהם.

אז קודם כל לגבי התקנות – הן תקנות של משרד העבודה, של שר הרווחה. צריך לשאול את היועצת המשפטית של זרוע העבודה איפה זה עומד מבחינתם. כמובן שזה צריך להגיע אלינו, אבל לא בשלב הזה.

אז לפני שזה מגיע אלינו זה צריך להגיע אליכם, וזה טרם הגיע אליכם – זה מה שאני מבין ממך?

זה צריך להגיע אלינו לנוסח. למיטב ידיעתי זה עוד לא הגיע אלינו לנוסח. למיטב ידיעתי זה עוד לא הגיע.

לגבי השאלה השנייה – זו פעם ראשונה שאני שומע עליה. זה גם לא הגיע אלינו. ברגע שזה יוצף אלינו – זה קודם כל מגיע ליועצת המשפטית של הזרוע, ואם היא צריכה את הייעוץ וחוות הדעת שלנו היא כמובן תקבל, אבל אני לא הייתי מודע לסוגיה הזו של המצלמות עד עכשיו.

אתה זוכר את הימים הרבים והשעות הרבות שישבנו כאן בחקיקת החוק?

ממש ביום ההצבעה נולדה לי בת. מלאו לה שנתיים בשבת.

אתה זוכר את כוונת המחוקק כאן, שדיברנו שעות על הנושא של הסבסוד, ובגלל הנושא הוולונטרי – כי לא הסכימו להכניס לנו את החוק כחובה כבר בשנה הראשונה, שגם על זה היה שיח ציבורי רחב, אמרנו – אוקיי, כדי לעודד הכנסה של המצלמות כבר בשנה הראשונה – אנחנו נסבסד אותן, ומי שיגיע לספטמבר 2020 בלי שהוא התקין מצלמה, יצטרך לשאת בעלות, כי אנחנו, מבחינתנו שם זה חובה. אתה שמת לב למה שקרה במציאות, שהתהפכו היוצרות? שמי שהיה בסדר והתקין במשך השנה הוולונטרית – לא יקבל, ומי שחיכה עד אחרי ספטמבר 2020 אחרי שכבר עבר המועד שבו הוא היה אמור להיות ערוך ומוכן, הם אלה שיקבלו סבסוד? איפה אתם כמשרד משפטים מתערבים בפארסה הזאת?

אני מבין את הקושי, אני צריך ללמוד את הקושי הזה. שוב, אני צריך לשמוע את כל הצדדים - - -

איזה צדדים? יש פה חוק. האם יש חוק היום שאני יכולה להגיד – בוא נשמע את כל הצדדים, או שאני אמורה לקיים אותו? אני לא מבינה איך זה עובד.

אני לחלוטין אמור לקיים אותו, אבל יש פה איזושהי בעיה נקודתית שצריך לפתור אותה. אני לא יכול בדיון שאני לא מוכן אליו, כי לא הייתי מוכן לנקודה הזאת, אני לא הכרתי את הנקודה הזו ואני לא רוצה להביע את עמדתי. באמת, את צודקת, יש את הוראות החוק ואת כוונת החוק, וזו הייתה כוונת החוק, אבל אני באמת – אני לא יכול כרגע בשלב הזה, זה לא אחראי מבחינתי, להביע עמדה משפטית נחרצת לפני שאני שומע את כל הסוגיה הזו על כל היבטיה. אנחנו נעשה ישיבה עם דבי ועם כל מי שצריך, ונמצא פתרון לנושא הזה.

משום שאדם מוכשר – אני יכולה להעיד על זה מעבודה משותפת, ייקח לך פחות משעה לבדוק את העניינים אבל אנחנו מוכנים לתת לכם שבוע כדי להחזיר לנו תשובה כאן בוועדה איך אתם פותרים את הפלונטר הזה. כי אני אומרת לכם – זה לא רק הסיפור של המצלמות. ההתנהלות הזו תקרין על הכול, על הכול. ככה יתפסו אותנו אחר כך.

עלו כמה דברים ונשמח להתייחסותך, דבי.

בוקר טוב לכולכם. אני אתייחס לכמה מהדברים, ואני מניחה שאולי גם התשובות שלי לא יספקו את דעתכם, ותהיינה דרישות מהוועדות, אז כמו שאורי שלומאי אמר – חלק מהדברים אנחנו גם נבחן בינינו לבין עצמנו כשיסתיים הדיון.

אתם אמורים לשחות בכל הסיפור הזה.

אני מניחה שיהיו דברים שיהיו לכם השגות לגביהם. לגבי השאלה הראשונה של המודל לסבסוד, כמו שכולכם מכירים את המודל – המודל מדבר על כך שהמשרד משלם למתקינים. לפי המודל המקצועי שנבנה יחד עם משרד האוצר, אני מזכירה שהוראת החוק מדברת על כך שייבחן מודל לסיוע למעונות והמודל שנבחר, והוא צריך לבוא בהסכמת האוצר, אז המודל שנבחר הוא מודל שאומר שאנחנו מסתכלים על מה צריך להתקין, מסתכלים על מי הוא המתקין, אם יש לו את הכישורים המתאימים, ובעצם התשלומים הם כלפי המתקין ולא המעון עצמו. ולכן המודל, כפי שהוא בנוי היום – קשה להחיל אותו רטרואקטיבית כיוון שאנחנו משפים בעבור התקנה. זה המודל הקיים, זה שנבחר. לכן, אותו מודל שקיים היום לא ניתן לביצוע רטרואקטיבית.

סליחה. את מכירה יותר טוב ממני – יש את העניין הזה של כוונת המחוקק. מה שמוצג כאן רחוק שנות דור מכוונת המחוקק. זה דבר אחד.

דבר שני – זה שהמשרד כשל ביכולת שלו להביא מודל בזמן שנקבע שהוא צריך להביא מודל, זה לא אומר שאחרים צריכים לשלם את המחיר. זה נכון שנקבע שאמרנו שאתם תצטרכו להביא מודל לאיך אנחנו מסבסדים. זה היה צריך לקרות הרבה לפני תקופת הקורונה. לא קרה. לא יכול להיות שהם ישלמו מחיר על הטעויות שלכם.

אני רק אומרת מה המודל שנבחר. שוב אני אומרת – שמעתי את הטענות. תדרשו מאתנו – נשב שוב על הדברים, אבל שוב אני מסבירה שהמודל שנבחר הוא לא מודל שניתן להפעילו - - - כמו שחגי אמר אנחנו בוחנים עכשיו מודל גם בקשר למעונות הסמל, ששם יש מחיר מפוקח והם לא יכולים לגלגל מחיר, אבל לגבי המודל שנבחן - - - הוא לא יכול להיות מוחל כלפי - - -

- - -

ככל שירצו מודל אחר הוא יצטרך להיבחן על כל היבטיו, כולל שנבין היבטים שונים, מקצועיים, שהיו חשובים בזמנו – שגם ההתקנה היא כדין, שגם המתקין הוא אחד שיודע להתקין. כלומר, את כל הדברים האלה צריך לבדוק מקצועית ככל שירצו לעשות מודל רטרואקטיבי. המודל כיום, לפי הסיוע שניתן היום, הוא מודל שמתקשה לבצע רטרואקטיבית.

זה כשל שלכם, לא שלהם.

אני לא פוסלת מודל אחר, אני רק אומרת שזה לא במסגרת הקול קורא - - -

תטפלו בזה.

אבל זה לא רק הארגונים או רק מעונות היום. זה אנחנו שדורשים, ואומרים לכם שהמודל שאתם יצרתם הוא בעייתי. אתם יצרתם את הבעייתיות במודל הזה. לכן הדרישה שלנו היא למצוא גם את הדרך המשפטית לאפשר לאלה שהתקינו, לפחות אחרי חקיקת החוק, לקבל את הפיצוי שלהם. וכמו שאמרתי בתחילת הדיון - נראה לי שיש גם קושי משפטי באיפה ואיפה הזאת, וזה היבט נוסף.

אני חושבת שהמודל כפי שהוא היום הוא מודל שככה צריך לפעול - - -

ממש לא. יש לנו הרבה השגות, הרבה ביקורת על המודל הזה גם ברמת הריכוזיות שלו. זה שבכלל הוציאו מכרז למספר מתקינים – דווקא היום בתקופת הקורונה במקום לתת למפעילים לקחת ולבצע את זה במקום היישוב שלהם, לעזור לעסקים קטנים, להרים קצת את המשק – עוד פעם אנחנו הולכים בגופים הממשלתיים לכול מיני מונופולים, מחזקים את החזקים ומפסידים את המהות הבסיסית של כל הרעיון הזה, שהם היו צריכים כבר לעשות את זה לפני שנה. אז תראו כמה פעמים אנחנו מפסידים בדבר הזה. אני לא צוחקת – מישהו יצטרך לחקור את כל העניין הזה של התקנת המצלמות, וזה יקרה. אז כדאי שרגע לפני שאנחנו יוצאים עם הדבר הזה, כדאי שאתם תעשו את הבדיקה בתוך הבית – איך אתם מתקנים את העוול הזה, איך אתם עוזרים למעונות שכבר התקינו, ואיך אתם יוצרים גם מבחינת אפשרות ההתקנה משהו שהוא קצת יותר שוויוני ופחות מונופוליסטי. שלא לדבר על מחירים שקיבלתם. עזבו, אני אומרת לכם – אם פותחים את כל הסיפור הזה יהיו פה הרבה מאוד סימני שאלה.

לגבי דברים אחרים שהעליתם, אני רוצה להתייחס. אני לא מייצגת את הסוכנות לעסקים קטנים, אבל אני מבינה את הטענות שלכם בקשר למי נותנים את המענקים. לדעתנו כמשרד, יש חשיבות לכך שהמעון הגיש את הבקשה לאישור ראשוני. תנאי לפעילות הוא האישור הראשוני, והחוק החשוב שאתם חוקקתם ולכן הגשת הבקשה, כדי לקבל את המענקים, לדעתנו זה משהו ש - - -

למה זה קשור?

הגשת הבקשה – לא האישור.

אתם העליתם נקודות שאני שומעת אותם עכשיו לראשונה. לא הייתי אתמול בוועדת הביקורת, אבל אביעד גם אמר שהם ישקלו אותם, אבל באופן עקרוני, מבחינתנו הגשת בקשה מלאה זה אומר הצהרות על ביצוע קורסים וכן רשימה של עובדים, שניתן יהיה לבדוק את עמידתם בהוראות החוק – להרשעה או תיק פלילי פתוח, בעבירות שיש מבחינת חומרתן או נסיבותיהן כדי לא לאפשר לאדם להיות חלק מהמעון, זה משהו שחשוב לעשותו. אני חושבת שאני מבינה את הביקורת מצד אחד. מצד שני צריך לקחת בחשבון שזה תנאי לפעילות כבר מלפני - - -

למשל – קורסים בעזרה ראשונה, שצריך את האישור. אנחנו מבינים שיש בעיה בשטח, שלא בטוח שאכן יש קורסים בימים הללו.

אני גם שמעתי את הטענות האלה היום. זה נושא שאני מניחה שייבחן.

יש לי שאלה. אני אתכם שצריך את האישור הראשוני. אני זורמת אתך עכשיו. יש לכם אפשרות לבחון בפרק הזמן הקצר הזה את כול הבקשות? אנחנו הרי יודעים שאצלכם יש צוואר בקבוק, ואני מבינה, בגלל שיש פה מגבלה של כוח אדם, אז אתם מבקשים משהו שאתם בכלל יכולים לעמוד בו? למה לא לעשות הפוך, שברגע שזה התקבל במערכת, עוד לפני שבדקתם – קודם כל משחררים להם את מה שצריך, ואחר כך זו לא בעיה, תמיד אפשר לקחת בחזרה. למה אתם לא עושים את זה הפוך?

אז זה בדיוק מה שכתוב היום בנוהל – שהוגשה בקשה שלמה, בסופו של דבר. כתוב – להמתין לאישור האגף. זה אומר שהוגשה הבקשה השלמה. מה שהבנתי, ועולה מהדברים שנאמרים על ידי חברי הכנסת - - - הם פתחו רק בתשפ"א וחלק מדרישות החוק הם עוד לא הצליחו לקיים בגלל היבטים של קורונה, כמו קורסים למיניהם. אם יש פה בעיה אז צריך לבחון אם יש מקום - - -

אבל יש בעיה. יש.

אז זה מה שאמרתי – אם יש בעיה כזאת כמו שאמר אביעד - - - צריך לבדוק. אבל מה שהיה לי חשוב לומר שהבקשה הראשונית לצורך קבלת פיצוי, זה משהו שאמור להיות נכון ואמור להביא להסדרת עיסוק. אתה לא יכול לפעול אם אין לך – לפחות תגיש בקשה לאישור רשמי. יש בעיה עם בקשה מלאה בשנה הזאת מהעובדה שיש קורסים שאי אפשר לבצע, אנחנו שומעים את זה, ומר משרד האוצר שהוא יבחן את הנושא.

אז הוא יבחן את ההכשרה, וגם את עניין המצלמות, כי כנראה מעונות שעדיין לא התקינו – גם הם אולי לא יגישו, כי אין להם מצלמות.

אנחנו ניסינו, בעקבות ישיבה קודמת שהייתה בוועדה והטענות שעלו בקשר לחוסר יכולת לעמוד ב - - - של התקנת המצלמות, באמת ניסינו למצוא פתרון יצירתי במסגרת הוראות החוק. לכן במסגרת הזו באמת אמרנו – כל מי שעבד וקיבל אישור ראשוני במהלך תש"ף, אז יינתן לו סוג של אישור זמני עד תחילת דצמבר, שהוא בעצם אמור - - - כי הפתרון המשפטי במסגרת הזו, כשלא מתקנים את החוק, היא קצת יותר קשה. אבל ניתן פתרון כזה כאשר אנחנו גם מבינים שרוב המעונות שהגישו בתשפ"א הם ככל הנראה גם אלה שהגישו בתש"ף. אני מבינה את השאלה – מי שמתחיל עסק חדש אמור להתקין את המצלמה. אנחנו כמובן נסייע – משרד האוצר הולך לבחון את הדברים במסגרת הנושא של הפיצוי. נסייע ככל שיהיה צורך בעניין הזה.

אבל מה הבעיה עם קבלת הפיצוי מהרשות לעסקים קטנים כרגע, בגלל המצב הייחודי שנוצר? ברור שלא צריך להיות קשור וכבול למצלמה, לפחות בחודשים הקרובים. לכן צריך לאפשר את בקשת הבקשות, לאפשר אישורים למענק גם אם כרגע אין להם את המצלמות, והם עובדים על זה.

משרד האוצר אמור לבחון את זה, אנחנו כמובן נסייע לעניין הזה אבל צריך להבין איפה באמת יש מכשולים אמיתיים שהם לא תלויים בעיקר בבעלי המעונות אלא בגלל המצב שנוצר.

אני חייבת להודות שכחברת ועדה, חברת כנסת ואפילו כאזרחית – אני מרגישה מתוסכלת. יושבים כאן מסביב לשולחן וסביב שולחנות בוועדות אחרות ומציפים קיומה של בעיה. במקום להגיד – אוקיי, יש בעיה, נפעל בהתאם, אומרים – נבחן את זה. צריך לקחת בחשבון שכל זמן שזה נבחן, המעונות לא מקבלים פיצוי. וצריך לשים לב שיש גם dead line לסגירת הבקשות לפיצויים. אז מה אנחנו עושים פה? מה, באנו לדבר על זה או באנו לפתור את זה?

ולכן הבקשה שלנו הייתה מאורי וחגי שתוך שבוע הנושאים הללו ייבחנו ותוך שבוע לתת לנו תשובות. כי זה נראה לי הופך להיות כמו הביצה והתרנגולת – מצד אחד דורשים את המצלמה כדי לקבל את האישור או לפחות כדי להשלים את הבקשה. מצד שני, אין להם את המצלמות ויש אפשרות להגיש את הבקשות רק עד עוד חודשיים-שלושה? ואם אין את השלמת הבקשה הם לא יכולים לקבל את הפיצוי. זה נראה לי יותר מדי כאוס בנושא. גם אם אין קורסים של עזרה ראשונה אז גם ככה הם לא יכולים להשלים את ההליך. אז אנא, צריך לבדוק את הסוגיות הללו ולהציע פתרונות לאנשים.

אני אומרת שהאחריות היא לא בנושא משרד העבודה, אבל אנחנו נסייע לגורמים הרלוונטיים. משרד האוצר אמר שהנושאים ייבחנו. אני רציתי להעיר שהנקודה שרציתי בעניין הזה – שלא באחריות משרד העבודה היה בנקודה של החשיבות שתהיה מוגשת בקשה ושלא יהיה מישהו שבכלל לא מתעניין בלפעול לפי חוק - - - .

לגבי נושאים אחרים שעלו, איך להפעיל את המצלמה – הייתה לנו גם פנייה שלכם ופנייה של הארגונים שמפעילים מעונות פרטיים. הוצאנו שאלות ותשובות וזה נמצא באתר של המשרד. ככל שזה לא מספק תגידו לנו מה חסר ונשלים. לגבי התקנות בקשר לסעיף 7 לחוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות – התקבלו המון הערות והארות, ואנחנו בשלב של בחינה. באמת יש הרבה הערות לסעיפים. אנחנו בדיונים פנימיים שקבועים לנו השבוע וגם בשבוע הבא. אני באמת לא יודעת לקבוע מתי המועד שזה יובא לוועדה, אבל הכוונה שלנו היא לסיים בשבועות - - -

יש לי דז'ה וו, זה בדיוק מה שנאמר לנו בוועדה הקודמת, בדיון הקודם.

לא, ממש לא.

כן. תפתחו פרוטוקול. זה מה שאמרו לנו – שזה עבר להערות הציבור, שזה התקבל. אז אמרנו – אוקיי, שימו לנו את זה על השולחן, ועד היום אנחנו מחכים. ועכשיו את אומרת שעשיו זה נשלח.

לא, לא. באותו יום שהיה דיון בוועדה זה הופץ בלילה. זה היה נדמה לי ביום רביעי. היינו בבוקר בוועדה, והעברנו, בהתאם לבקשת הוועדה – באותו יום.

אז הם בוחנים את ההערות.

השר אמר שההערות יהיו במקביל לדיונים בוועדה. אתם זוכרים את זה?

השאלה היא – אנחנו היום אחרי החגים, אחרי שהתקבלו ההערות. השאלה העיקרית היא כמה זמן אתם צריכים כדי לסיים את ההליך הזה. אני הבנתי שזה צריך אחר כך לעבור למשרד המשפטים, ואחרי זה להגיע אלינו.

אני חושבת שזה יכול לקחת ארבעה שבועות עד לסיום התהליכים במשרד המשפטים. אנחנו בתהליך של בדיקה של הערות הציבור ואמרתי – הן רבות, וטוב שכך. גם בשבוע הבא יש לנו ישיבות, ישיבות מקצועיות וגם עם השר. אני חושבת שזה עניין של ארבעה שבועות עד שנצליח להביא את זה לוועדה. זו לא עמדת שר אלא הערכה מקצועית.

וזה אצלך? את מרכזת את הליך השלמת התקנות בנוסח הסופי?

אני, יחד עם השותפים במשרד.

אז אנחנו נצפה שבעוד ארבעה שבועות - - -

אני מזכירה שמדובר בתקנות שמחייבות קיום התייעצות עם שר האוצר אז גם נצטרך לקבל את אישורו. לכן, בדברים שתלויים בנו ולא באחרים ככל שמשרד המשפטים יוכל להתפנות לבדיקה של התקנות תוך שבועיים, נניח, אז מבחינתנו ארבעה שבועות זה משהו ש - - אבל כמו שאמרתי – יש דברים שלא תלויים בנו, יש גם תהליכים פורמליים מול משרד האוצר בקשר לעניין הזה.

את עניין התקנות אנחנו נמשיך, כמובן, ללוות, ונשמח גם לקבל את התייחסותכם בכתב לנושאים הנוספים שהועלו כאן בדיון.

בהחלט הגיע הזמן לשמוע את הארגונים. אתנו כאן מור דקל מהעמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך.

אחלק ברשותך את דבריי לשלושה נושאים. אני מדברת גם כאמא לילדים קטנים וגם כאזרחית. אני פשוט עם דמעות בעיניים. אני כל שבוע עובדת ופועלת עם מורים וגננות והורים ואנחנו לא מגיעים לשום דבר. צחקנו עד היום שיותר קל לפתוח גן מאשר דוכן פלאפל, ודווקא בתקופת הקורונה נראה שהרבה יותר קשה להתנהל כגן מאשר כדוכן פלאפל.

קשה לקבל פיצוי כגן.

בדיוק.

אנחנו, העמותה לאורך כל התקופה מדברות על שני דברים שהיה צורך לעשות עוד טרום הקורונה, ועכשיו יש הזדמנות פז לעשות את זה. כל מה שדובר כאן – על חוק המצלמות וחוק הפיקוח, בואו – יש פה חוק שיצא ב-1 לספטמבר 2019. משרד העבודה והרווחה מדבר אתנו כבר כמה פעמים. מצחיק אותי שהמספר גם יורד. אז זה היה 4,000 ומשהו, עכשיו – 3,072, ולשנה הזו – 1,095. היו שנתיים להשתמש בפיקוח של משרד העבודה והרווחה, לקחת לפי סעיף 28 לחוק הפיקוח את הרשויות המקומיות, להסמיך את המפקחים ולהתחיל למפות בתוך הרשויות והמועצות כמה ילדים יש, איפה הם נמצאים ובאמת כמה מסגרות קיימות במדינה הזאת ותחת הדבר הזה להניע את האישור הראשוני. תחת הדבר הזה אפשר עכשיו לפקח על המצלמות. מדברים פה לתת עד דצמבר. מי בכלל יודע או עובר בגנים ויודע איפה זה קיים ואיפה לא? על מה אנחנו מדברים בכלל? אנחנו טוחנים פה מים בלי הפסקה. יש יכולת לקחת את הרשויות המקומיות, להכשיר אנשים. הרבה יותר קל לתקצב רשות – שהיא זו שתחלק ברשות לגנים, אם זה פיצוי על המצלמות ואם זה פיצוי לעסקים, מאשר להתחיל לחפש 23 מפקחים דרך משרד כזה שמעבר למשרד הזה, ולהתחיל לחפש את הגנים, כאשר בינינו – לי כגננת עדיף לי להישאר מתחת לרדאר. למה לי בכלל להתחיל להציע את עצמי בשביל דברים כאלה? עדיף לי להישאר פיראטית.

לכן אנחנו כל הזמן מדברות על ההסמכה לרשויות המקומיות, לעשות מוביל יישובי תוך משבר הקורונה שמתעסק בנושא של לידה עד שלוש, למפות את כל הילדים ברשות או במועצה בגילאים האלה, להבין תוך כדי איפה הם נמצאים. פתח תקווה היא העיר הרביעית בגודלה, 18,000 ילדים בגילאים האלה. תוך חודשיים מצאנו 200 מסגרות. חבר'ה, זה לא קשה. שני אנשים הצליחו לעשות את זה בשיתוף פעולה של תושבים.

זה לא מורכב, זה הכרחי, וצריך היה לעשות את זה לפני שנים.

בדיוק.

עכשיו, יותר מזה. מדברים פה על הקושי של הגנים גם בכוח אדם. הקושי של כוח האדם היה עוד לפני הקורונה, אבל הקורונה רק הכבידה על הקושי הזה. מדברים פה על הנושא של ההכשרות. להתחיל להניע את הגלגל, לעשות איזה שינוי מהותי בתחום הזה. אנחנו לא באים לסגור את הגנים, זו לא המטרה. כנראה לא מבינים את זה. אם הם ימשיכו להקשות עכשיו בקורונה עד דצמבר לא יהיו מסגרות. זה יעלה למדינה הרבה יותר להתחיל לפצות משפחות והורים שלא יכולים לצאת לעבוד, ואנשים שפשטו את הרגל בעסקים ולמצוא מסגרות ולמצוא מסגרות שלא קיימות, לילדים, כדי להניע את המשק. אז צריך להסתכל על זה קצת יותר פשוט. לפעמים הפשוט הוא הרבה יותר קל.

לכן יש לנו הצעה שהיא גם די פשוטה: בואו ניקח את הנושא של כוח האדם, את הנושא של ההכשרות והסינון הראשוני של כוח האדם, ועוד נושא שעלה, שהוא לא כל כך קשור לוועדה אבל איכשהו מתקשר – הייתה כתבה לא מזמן על חיילים וחיילות משוחררים במדינת ישראל שאין להם תעסוקה. גם העבודה המועדפת היום שזה המלונות, המפעלים – אין היום תעסוקה. הם מוצאים את עצמם בבית בלי יכולת להתפרנס ובלי אופק מקצועי או ניהולי. בואו, קחו את החיילים והחיילות האלה, תעשו להם סינון ראשוני, תכירו את העבודה בגנים מפוקחים ופרטיים בגילאי לידה עד שלוש כעבודה מועדפת. אנחנו כבר הבאנו תוכנית, כבר עשינו הצעות מחיר וממש בנינו תוכנית עם ארבע מכללות מוכרות בארץ, שאגב, אלה מכללות שגם באתר של הקרן להכוונה לחיילים משוחררים יש מעל 20 מכללות שאם חיילות וחיילים משוחררים בוחרים ללכת ללמוד שם – בגליל, בנגב, בירושלים, אם הם בוחרים ללכת ללמוד שם כל מקצוע שהוא, שנה ראשונה זה בסבסוד המדינה. אז כבר גם את זה מבחינת תקציב פתרנו. הלכנו למכללות האלה, בנינו תוכנית אתם - איך אפשר לקחת חייל או חיילת משוחררים אחרי שעברו סינון ראשוני והתקבל, עוברים חודש הכשרה עיונית – אפילו בזום, מתחילים ללמוד את המקצוע והולכים לעבוד עבודה מועדפת בתוך הגנים הפרטיים והמפוקחים כאחד. אתה פותר פה את הנושא של כוח אדם שכבר עבר סינון והכשרה, אתה פותר פה את הנושא של למצוא תעסוקה ואופק של מקצוע לחבר'ה הצעירים, שאגב, הם דור ההורים. הם ב-10 השנים הקרובות הולכים להיות ההורים. אז יותר מזה, אני אגיד לכם, בסוגריים: אתם גם נותנים פה הכשרה להיות הורים בעתיד מדינת ישראל.

ובאמת, גם התקציבים האלה בסוף קיימים במדינה. הכול קיים בקרן ההכוונה. צריך לדעת פשוט איך לתעדף. הפתרונות פשוטים, באמת. לשבת פה ולטחון מים עוד עשרים פעם על אותם נושאים? זה לא נותן את הפתרון לשום דבר. צריך לצאת עם החלטה – מה קורה בסגר, מה קורה בבידוד, מה הפיצויים שהמדינה תיתן לגל כזה או אחר. לא משנה איפה, פשוט לפי כמות הילדים, ממש שתהיה סיסמה פשוטה, וכמובן – גם נושא ההכשרה. למצוא את העבודות ולתת גם כוח אדם להניע את המשק. ובסוף, בבקשה תתחילו להשתמש ברשויות המקומיות. עכשיו מדברים על זה ברמה המדינית. חייבים.

קודם כל אני ממש מודה לוועדה הזו. אני מברכת על הפעילות ועל כל מה שנאמר פה. תודה ליושבת-ראש וליושב ראש. אני ראיתי את כל הנקודות. קודם כול, הדיון פה לקחת את המצלמות, ובאמת, הבעיות לא נגמרות בשטח. יש בעיות אקוטיות בשטח ואי אפשר לדחות אותן. ממש צריך לטפל בזה, שעה לפני, אפילו.

תגידי לנו מה הנקודות. איפה האתגרים? מה צריך לפתור?

קודם כל לגבי המענק, המענק הסקטוריאלי. על המענקים שבאוצר אמרו שאנחנו מקבלים כמו כולם, אז אני מצטערת לאכזב – גם כשמגדירים בשטח זכאים עדיין רוב השטח לא זכאי, כי המענקים לא מותאמים לענף שלנו. ברגע שהם רוצים לראות ירידה של 40% ואנחנו כמוסד חינוכי לא מחזיר בכסף להורים אלא מחזיר בימי עבודה בפועל – אז לא רואים את הירידה במחזור. זאת אומרת, אם קיבלנו בספטמבר שכר מלא, את הימים שאנחנו אמורים להחזיר להם על זה שהם שילמו על ימים שהם לא קיבלו, אנחנו מחזירים להם את זה בימים אחרים, לאו דווקא בכסף. בזמן שאנחנו מחזירים את ימי העבודה בחינם להורים את השכר, את המיסוי ואת השכירות – את הכול אנחנו סופגים, בכמה ימים שאנחנו מחזירים אותם. אז לא תמיד אנחנו זכאים למענקים. המענק היחיד שבאמת נתן לנו קצת להרים את הראש מעל למים, טיפה, זה המענק הסקטוריאלי, שגם בערך 30% מה-200 מיליון שהוקצו לנו באו לידי מימוש שהרבה נעצרו בביורוקרטיה הזו שכמו שציינתם פה – על העזרה הראשונה, שעדיין לא הצליחו לעשות בגלל בסדר מפגש פרונטלי, שאני כבר הקמתי מעל 20 קורסים לשטח שלי, שיעשו. אז רק בנובמבר הם אמורים להשלים את המפגש הפרונטלי הזה. זה אומר שההקצאה של המענק מסתיימת ב-29 לחודש, ואז הם לא יוכלו לממש את זה. זה לדעתי מחדל שלא ייתכן.

לגבי המצלמות – כל הקטע של הסבסוד, גם לפי מספר ילדים – זה לא ריאלי. אנחנו שמים מצלמות לפי מרחב, לא לפי מספר ילדים. כל האזורים צריכים להיות מכוסים. אין מצב שנקבל סבסוד על 13 ילדים למצלמה. זה מגוחך. זה ממש לא בשטח. מעבר לזה – גם ההגדרה של הסוציואקונומי, אף אחד לא אומר שאם אני מרמת גן אני טייקון. יש לי שכירות יותר גבוהה, יש לי את שכר העובדות לשלם – יותר יקר. הכול יותר יקר. אז זה ממש זה ממש בהתאם לכול אזור. זה שאני אגור בערד לא אומר - - -זאת אומרת שזה ממש לא בד בבד כל הסוציו-אקונומי הזה. זה לא מותאם בכלל. זה באמת לא מתקבל גם אז או שיבטלו את השייכות של סבסוד לפי אזורים סוציואקונומיים, או שפשוט ירחיבו את זה מ-1 עד 8. אין מצב שאותי יגדירו כטייקון בגלל שאני ברמת גן. כל העלויות שלי הרבה יותר יקרות.

מבחינת פיקוח בשטח – אני אומרת שאפשר גם להיעזר, ברוך ה' בורכנו בכוח אדם עצמאי. יש פיקוח פדגוגי בשטח שאפשר לעשות אותו, מפקחים שגם באמת מעורים בשטח שלנו ולאו דווקא באים רק מתיאוריה, או משהו כזה, ומפקחים על דברים שוליים ולא המהותיים, בשטח, שהם באמת מראים מה בשטח, שחס וחלילה לא יהיו התעללויות ולהעיף את העוולות האלה מהשטח שלנו – שזו המטרה של החוק. ואני מאוד מכבדת אותו על כך. מבחינת כוח האדם, הפתרון – לא רק עבודה מועדפת, גם בנות שירות לאומי זה טוב. גם סטודנטיות לחינוך שעד היום שעות ההעסקה שלהן לא מוכרות במוסדות החינוכיים הפרטיים – אני כן הייתי רוצה לתת לזה מענה, שבאמת סטודנטיות לחינוך – כי אנחנו בעד להרים את הרמה – בחינוך הפרטי, בואו תתנו לנו את המשאב הזה גם ושהם תוכרנה גם במוסדות החינוך הפרטיים שלנו.

מבחינת כול היתר השימוש חורג – אין מצב שהעיריות מנצלות, כשעדיין הרפורמה של המעונות, התקצוב לא יצא, בגלל שזה תקוע מסיבות פוליטיות למעלה, ובזמן הזה הן נופלות על הראש שלנו, נותנות לנו דרישות לכול השטח שלנו בדרישה של עשרות ומאות אלפי שקלים לעשות את השימוש חורג הזה, לקבל אותו. וידוע, ועברה כבר הרפורמה הזאת, וזה רק עניין של זמן.

זה לא רלוונטי לחוק הפיקוח. בזה שאתם מערבים את זה כל פעם אתם רק דוחים את הפתרון.

לא, היא מעלה את זה כסוגיה נפרדת. אתם נתקלים בקושי הזה.

אני דווקא לא מערבבת את זה, זה אפילו לא שם.

כנקודה נפרדת, כן.

עצם זה שזה קיים ומתממש בתקופת קורונה כשאין לנו כסף – גם מי שהיה טוב והתקין מצלמות לא מקבל סבסוד, ומעבר לזה עוד נופלים עליו עם עשרות אלפי שקלים על תהליך השימוש חורג הזה, שעוד שנייה הוא מתבטל, אז באמת – די.

צריך לפנות לרשויות המקומיות.

הפנייה שלנו גם ליועץ המשפטי לממשלה בעניין הזה. להנחות את הרשויות המקומיות שבתקופה הזו לא יאכפו את ההוראה הזו.

- - - מעבר לזה זה חוק, אתה לא יכול להתערב בחקיקה.

כהנחיה. בהתחשב בכך שיש את חוק ההסדרים - - -

הנחייה אחת זה באמת שלא יאכפו את הדרישה הזאת של העיריות, ועוד – הנחיה לאוצר לשחרר לנו את הסבסוד הזה על המצלמות, כאן רטרואקטיבית, שישנו את החוק הזה.

אני רוצה לשאול: דיברת בראשית דברייך ולא כל כך הבנתי את העניין שאתם מחזירים בימי עבודה להורים ולא בכסף, זאת אומרת שאתם משלמים, ולהורים זה חינם. מה אתם מחזירים? אם לא הייתה עבודה בגן במשך 30 יום – אני מבינה שתשלומי ההורים יורדים, זאת אומרת, אתם אמורים להחזיר את התשלום להורים ואתם מקבלים איזשהו שיפוי.

איזשהו. איזשהו.

אז אתם מחזירים להם את הכסף, אתם לא נותנים להם בימי עבודה נוספים.

10לא. אז אנחנו כן --- נניח עכשיו, אני חזרתי – 10 ימי עבודה באוקטובר. שבוע ראשון – לא לקחתי כסף כדי להתקזז על הימים שהם שילמו בספטמבר, אבל בזמן הזה של השבוע הזה שילמתי לעובדות שלי משכורות, שילמתי את השכירות, שילמתי את - - -

אבל בספטמבר את קיבלת את הכסף מההורים ולא שילמת לעובדות כי הן יצאו לחל"ת.

אבל את השכירות ואת המיסוי ואת כל ההוצאות – כן ספגתי. זאת אומרת שהמענק שאנחנו מקבלים - - -

אני אשמח לענות לשאלה, אם זה אפשרי. יש כמה בעיות עיקריות בנושא הזה מול ההורים. אחד, זה שבעצם – אם ניקח לדוגמה את הסגר הנוכחי שהוא אחד לאחד מותאם למה שהיה בסגר הקודם – בחודש הראשון, מדובר לא על חודש אלא הוא מתפרס על חודשיים. אז בואו נדבר שנייה על ספטמבר. בספטמבר יש לי חצי חודש שההורים שילמו עליו ובעצם לא קיבלו החזר, כי רוב הגננות לא החזירו אותו. למה הן לא החזירו? פעם אחת, כי הענף הזה מתנהל תזרימית אחורה. באוקטובר משלמים על ספטמבר, בנובמבר משלמים על אוקטובר, וכך הלאה, כשהכסף הראשוני – אי פעם, כשנפתח הגן, הלך להשקעה בגן. ככה הענף מתנהל.

הדבר השני, את כל הימים האלה שחייבים להורים לא אומרים להורים – לא נחזור לכם. מחזירים להם בימים. אז אם יש גן שלא עובד בימי שישי, פותח בימי שישי. אם יש גן שבאוגוסט אמור לעשות קייטנות ואז ההורים משלמים על זה עוד כספים – הוא לא עושה קייטנות, הוא מחזיר את הימים שהוא החסיר מההורים בספטמבר, והם שילמו – נותן את זה באוגוסט. ואז, בעצם, אין ירידת מחזור. אי אפשר להוכיח ירידה של 40% וגם לא של 25%.

מה קורה באוקטובר? יש עוד כמה ימים שההורים שילמו וצריך להחזיר להם. אז חלק מהגנים מחזירים, וחלק מהגנים לא גובים אותם, אבל גם אלה שמחזירים וגם אלה שלא גובים לא מגיעים לירידה של 25%. אז בעצם הם לא זכאים למענקים. פשוט לא זכאים. אז תיאורטית יש מענקים, אבל בפועל – המענקים לא מתממשים כי אין התאמה לענף, לאופי התזרימי של הענף. זה פעם אחת. פעם שנייה – מענק הוצאות קבועות. אותו סיפור, אותה גברת בשינוי אדרת. אז אנחנו חשבנו שפעם אחת צריך לעשות התאמה של המענקים לענף מעונות היום. פעם שנייה אנחנו מבקשים – כמו שניתן בפעם הקודמת מענק סקטוריאלי פר ראש, לתת אותו גם עכשיו. לפחות זה מענק שחלק ניצלו. אז לפחות יש פה משהו שכן יכול לסייע לבעלי מעונות היום.

אני ממש חושבת, לאור כל הדיון כאן, שהכתובת פה היא גם משרד האוצר. חייבים לעשות ישיבת המשך, אני מציעה את זה, ישיבת המשך עם משרד האוצר, לזמן את ערן יעקב, לזמן את שר האוצר – שיתנו תשובות. הרבה פעמים בשיחות אישיות עם פקידי ממשלה אומרים לנו – הדברים תקועים באוצר, האוצר הוא זה שחיבר בין אשכול סוציואקונומי לסבסוד. כל הזמן מגלגלים את הסיפור על האוצר. אז בואו נזמן את כולם, נביא את כולם לאותו שולחן, שייתנו לנו תשובות.

רק משפט אחד – עידוד מענק לעובדים. הרבה עובדות מגיעות למצב שאו שהן לא רוצות לחזור מהחל"ת אז הן נמצאים במצב של פיצויים, נאלצים לפטר אותן או לתת להן פיצויים, או שהן באות בדין ודברים מול המעסיקים וסוחטים אותם על זה שהם צריכים לחתום שהם חזרו לעבודה. ואז חייבים לפתור גם את הסוגיה הזו, כי אין מצב שעובדת תסחט אותי אם היא צריכה לחתום שהיא חזרה לעבוד כדי שאני אקבל עידוד מענק חזרת עובדים. זה גם משהו שבא בשטח שלי לא פעם ולא פעמיים.

כן, זו בעיה רחבית שאנחנו מנסים לטפל בה מול האוצר. זה עניין של מדיניות שנקבעה, אני מקווה שהיא תתוקן.

שלום, אני מודה לשני יושבי הראש על ההזדמנות לחזור ולנצל את הישיבה המשותפת של שתי הוועדות, ולהזכיר את הצוותים הרפואיים בזמני סגר. אני מאוד מקווה ששני הסגרים הם נחלת העבר ושלא יהיו יותר סגרים בעתיד, אבל בואו נכין תכנית מגירה שתיתן מענה לצוותים, תכנית שלא הייתה בשני הסגרים האחרונים. הפתרונות שנמצאו הומצאו במשאבים של בתי החולים. ארגון רופאי המדינה מייצג 26 בתי חולים, את לשכות הבריאות, את עובדי הנפות, והיינו צריכים להמציא את הפתרונות במקורותינו, להקצות צוותים מתוך הארגונים שלנו, בתי החולים שעובדים בעומס רב ומנסים לטפל גם בקורונה וגם בתחלואה רגילה, להקצות אנשים שיטפלו בילדים של האחיות, אחים, רופאים ורופאות שיוכלו להגיע לעבודה ולטפל בחולים. המשאבים האלה זה עשרות עובדים שמקדישים זמן, זו התארגנות מיוחדת, עבודה בקפסולות. בשיבא נתנו מענה לכ-300 ילדים, 50 מהם בגיל הרך והשאר בגילאים הגדולים יותר. עשינו סקרים למטפלים, למלמדים – פעם בשבוע. זיהינו מאומתים, הוצאנו לבידוד, וברוך ה' אף אחד לא נדבק ב set up הזה. זה לא מובן מאליו ולא פשוט.

אני מבקש ששתי הוועדות יטכסו עצה ויבקשו ממשרד הבריאות, משרד האוצר, רשויות מקומיות – שתהיה כתובת במידה וחס וחלילה יהיה לנו צורך בעוד סגר, שיינתן מענה שלטוני, מדינתי לצורך הזה. הרופאים והרופאות ברחבי הארגון – לא כולן קיבלו את מסגרות החינוכיות חינם. חלקם נאלצו לשלם סכומים לא מבוטלים כדי לבוא ולהגיע לעבודה. זה לא צריך להיות כך. זו דרישתי ופנייתי.

רק שנבין את הקושי שנוצר – כי המעונות של ילדי עובדים חיוניים לכאורה הוחרגו. אז מה היה הקושי בפועל?

אין מסגרת – קח את עיריית רמת גן. אין לה גן שמקבץ את ילדי העובדים החיוניים בשגרה. צריך לבנות מערך שייתן מענה. אז עיריית רמת גן באמת נתנה עמוק בתוך האירוע של הסגר פתרון שגם עלה קצת כסף. עיריית נס ציונה עשתה את זה. במקומות אחרים היה שיתוף פעולה של הרשויות המקומיות שהקצו מבנים כמו ברמת אפעל – נתנו בית ספר, אבל מי שהפעיל אותו היו העובדים של שיבא. במקום שהם ישתתפו במאמץ לטפל בחולים הם הלכו ופינו את הראש של הצוותים הרפואיים כדי שיוכלו - - -

ב-16 לספטמבר, בתקנות שפורסמו – יש מסגרת וצורת הפעלה של גנים, איך פועלים גנים לעובדים חיוניים. אבל אין כתובת. אנחנו לא יכולים לבוא היום. אני כתבתי לכול ראשי הרשויות המקומיות שבתחומן יש בית חולים של הארגון שלנו, וביקשתי שייקחו אחריות ויפתחו גנים. חלקן עשו את זה וחלקן לא. בחלק מהמקומות הכול הוא על משאבי בית החולים.

בהחלט נקודה חשובה, ואתה מצביע על כך שעצם ההוראה על החרגה כשלעצמה היא לא מספיקה, צריך התארגנות מראש.

צריך שכל הענף יהיה חריג ואז זה פותר את כל הבעיות.

נכון. ההמלצה שלנו באותו דיון שלפחות מגילאי לידה עד שלוש, אבל המלצנו על לידה עד חמש, שזה יוחרג בכלל מהסגר.

אני צופה שהשפעת והקורונה בחודשים הקרובים יתנו את אותותיהן בחודשים. צריך משהו פרקטי. צריך תכנית מגירה וצריך כבר להטיל אחריות ולהגיד – הרשות הזאת אחראית על זה, והרשות הזו אחראית על זה – כדי שלא נעמוד שוב מול שוקת שבורה ונצטרך בקונץ פטנט מקומי לתת מענה לילדי הצוותים הרפואיים.

בהחלט. תודה רבה לך.

שלום, תודה לכם על הזכות. אני שמחה שחברת הכנסת שאשא ביטון יושבת כאן כי באמת היינו שותפות לדרך בחוק הפיקוח מה שחשוב לי לומר זה כמה דברים. ראשית, אני מצטערת אם אשמע קטנונית, אבל אני מאוד שמחה שעשו הקשים למעונות היום הציבוריים בנושא חוק המצלמות ודרישות החובה, כי אנחנו מרגישים קצת אנדרדוג, ובכל פעם כשעולה נציג של משרד העבודה הוא מדבר מאוד יפה עלינו, רק שהוא לא מזכיר אותם. וכשיש פלח בגילאי לידה עד שלוש שהוא כבר סקטוריאלי, תחת פקוח של מדינת ישראל אני חושבת שהם צריכים להיות עמוד האש לפני המחנה, ושם לעשות את כל הפיילוטים של בדיקה, של תקצוב, של אשכולות, של משאבים, וכו', ואחר כך גם לאפשר לנו ללמוד מהטובים ביותר.

הדבר השני, ותקנו אותי אם אני טועה – בחוק הפיקוח היה איזשהו אלמנט של תקצוב הקורסים הבסיסיים של קורסי עזרה ראשונה ושל ההתנהלות הבטוחה, מה שנופל עלינו היום מאוד חזק, ונופל בדאבל – עלות הקורס, עלות שעות העבודה לעובדות בשעות נוספות, כי הן עובדות עד 17:00 ונשארות לקורס – זה אומר שהן יוצאות מהגן ב-22:00 ו 23:00 בלילה, מקבלות על זה 1505, כשיש לנו תחלופה מאוד גדולה. אין לנו יכולת לקיים את זה. קורסי ההתנהלות הבטוחה הם קורסים שעולים 3,600 שקל. כל החובות האלה נכנסות עכשיו לדינמיקה של מרוץ נגד הזמן כדי לקבל מענק שהוא בסופו של דבר 350 שקל לילד, שתבינו את האבסורד. אנחנו רודפים אחרי הזנב. התשובות של הבקשה לאישור הראשוני לוקחות 45 יום. איך אנחנו אמורים - - -

45 יום אחרי שאתם מקבלים אישור על השלמת כל המסמכים?

כן. זה אבסורד. אין לנו שום סיכוי לזכות במענק הזה.

מה שחשוב לומר – השלמת הגשת הבקשה, כמו שנאמר קודם בנאיביות – היא כוללת הצהרה שסיימנו את הקורסים. אז מה ההבדל אם יש לי אישור ראשוני או הגשתי בקשה שהשלמתי את הדרישה לאישור ראשוני< אין לי יכולת להגיש את ההצהרה שהשלמתי את הדרישה, כי אין לי יכולת להגיע כרגע לקורסים. אז זה אומר שחתמו את גורלי בעניין המענק.

הדבר השני זה עניין המפקחים שכרגע מסתובבים בשטח.

הליך השלמת כל המסמכים זה הליך שאתם מקבלים תשובה פורמלית, כן?

כן, שהשלמנו, שהגשנו את הדברים ואחר כך זה הולך לבדיקה של אי רישום פלילי.

וכיום זה גם מחייב את עניין המצלמות וההכשרות?

נכון. ולכן אין לנו סיכוי להשלים את הליך הגשת הבקשה כי אלה עמודים שבכל פעם זה מעביר אותך לדף הבא, אחרי שאתה מאשר את ההצהרה. ואם אתה לא לוחץ אתה לא עובר לשלב הבא. אם אתה אומר שעשית – זה אומר שאתה משקר. אז יש כאלה שישקרו כדי לעבור לדף הבא ולקבל את המענק. יהיו כאלה שיהיו ישרים, ולכן המספרים הם נורא נמוכים – 1,400 גנים שקיבלו מענק ביחס לאלפים. זה רק אומר שאנחנו מאוד ישרות. ואתם יודעים מה? אולי קצת חבל על כך.

הדבר השני שאני רוצה להגיד זה לעניין המפקחים של משרד העבודה. נשלחים כרגע מפקחים לשטח לאלה שהגישו בקשה לאישור ראשוני. הם באים למי שהגיש את הדרישה - - -

בדיוק הפוך ממה שאנחנו צריכים.

מה שקורה הוא שמגיע מפקח, נכנס לגן, אומר לגננת: תני לי בבקשה לצפות במצלמה. הגננת אומרת לו – בחוק כתוב שאסור לי לצפות.

למפקחים מותר. למפקח של משרד העבודה והרווחה מותר.

ואז היא מקבלת צו סגירה מנהלי ל-30 יום.

למפקח של משרד העבודה והרווחה מותר, זה מה שאנחנו הצלחנו להשיג רגע לפני חקיקת החוק.

שיגיע עם כבל, שיגיע עם טבלט, עם כבל USB ויתחבר למצלמות. הוא לא יכול לבקש ממנה לפתוח, כי אם יהיה אצלה זה יהיה לה זמין. לנו אסור להחזיק בגן שום - - - שמושך צפייה במצלמות.

זה כבר להיות קטנונית. מצד אחד אתם אומרים – תנו לנו לראות. מצד שני – עכשיו את מערימה קשיים? לא הבנתי.

אבל אני אומרת לך – הגננות שהתקינו השנה את המצלמות על פי החוק, אין להן יכולת – לא אפליקציה, לא ענן, לא - - -אין להם טכנית את היכולת. זה נשמר ב- DVR.

- - -

אז קדימה, אז הוא פותח את ה- DVR. אני יודעת איך זה עובד.

מעולה, אז הוא צריך להתחבר באיזשהו אופן, אבל לא באמצעות הגננת. אז בואו נעבור הלאה.

לא, לא. זו נקודה חשובה. אני לא רוצה לעבור הלאה. הסיפור של פתיחת המצלמות על ידי המפקח – אנחנו שילמנו על זה בדם, יזע ודמעות כדי שזה יקרה. אז אני מבקשת שתתנו להם לעשות את מה שצריך.

אין בעיה, אבל הם צריכים להגיע עם אמצעים שיאפשרו להם צפייה.

גם לשוטר תגידי – תגיע עם אמצעים כדי שיאפשרו לך צפייה?

לא, שוטר מגיע עם צו, הוא יכול לקחת את ה DVR אליו.

גם מפקח יכול לפתוח את ה DVR, אל תהיו קטנוניים בעניין הזה. במיוחד כשאתם רוצים שיפתחו לכם את זה לצפייה שלכם.

את לא יורדת לסוף דעתי. אני לא אומרת שמפקח לא יפתח ויראה. אני אומרת שהוא צריך להגיע עם איזשהו אמצעי שמאפשר לו לראות, כי לגננת אין. יש גנים דתיים עם טלפונים כשרים. היא לא יכולה לצפות. אין לה איך. הוא מבקש ממנה להראות לו שהמצלמה עובדת. היא מראה לו שדולקת נורה אדומה, אבל אין לה לאן להתחבר.

אתם לא עושים בקרה כדי לבדוק אם המצלמה מצלמת, מדי פעם, כמו שנקבע בחוק?

המצלמה עובדת on/off. זה מה שנקבע בחוק. בחוק נקבע שאסורה צפייה על כל אדם, אלא אם כן המפקח הממונה או שוטר - - -

ברור שאסורה צפייה, אבל יש לכם זמן שאתם צריכים לבדוק שהמצלמה עובדת, ששום דבר לא חוסם – בשעות שהילדים לא נמצאים, וכו'. יש הגדרות מאוד ברורות.

נכון. צריך לבדוק שיש נורה דולקת. אני מוכנה לעבור על לשון החוק, ובאמת לבדוק את הדברים עד תום. אבל כרגע, באישור הראשוני ההתניה הזאת צריכה - - - לכן הגשנו בקשה לתיקון החוק. כרגע זה עומד על תזכיר חוק שצריך לעבור חקיקת משנה.

טוב, אנחנו נבדוק את זה, וניכנס לעומק בסיפור הזה.

מה שעוד חשוב לי לומר לעניין ההיערכות, לעניין החזרה לשגרה. אנחנו חזרנו לשגרה, באמת – בכול הכוח. מנינו את כול הקשיים גם אתמול בוועדה לביקורת המדינה וגם הוועדות האלה – חוזרות על עצמן וחוזרות על עצמן. לצערי, נתתם לשטח לדבר בדיון הזה אחרי שעה ו-45 דקות. צר לי שאנחנו לא יושבים כבעלי דעה, עמדה. אני חושבת שאנחנו היחידים שיכולים להגדיר את היכולות שלנו, את הצרכים שלנו ואת המסוגלות שלנו להתנהל תחת המשבר הזה. בכל פעם שאנחנו שומעים את חברי הכנסת, את המומחים, את המשרדים השונים – זה מצחיק אותנו, אין שום נגיעה בין המצוי לרצוי, בין מה שמצפים מאתנו למה שאנחנו מסוגלים אליו.

לא הבנתי מה את אומרת. יותר היה חשוב לשמוע אתכם אומרים את אותם דברים או לשמוע את המשרדים נותנים תשובות למה שאתם שואלים? הרי הבאנו ניירות עמדה שלכם.

אני לא מוצאת שהמשרדים נותנים תשובות. אנחנו מספטמבר בדיונים האלה, ולא התקדמנו בסנטימטר. יש לי חמישה ימים להעביר לכמה שיותר גנים בקשה למענק ולא התקדמנו סנטימטר. לא האריכו לנו את התוקף, לא נתנו מענק סקטוריאלי - - - לפתור את הבעיות עם האישור הראשוני.

אבל בעקבות הדיון אתמול הם הודיעו היום שהם ככל הנראה מאריכים.

"כנראה" זו מילה יפה. אנחנו היום ביום שלישי, זה עד יום חמישי.

יש עוד נקודה שלא הועלתה ואת רוצה להדגיש אותה?

אשמח שהדברים ייאמרו וייחשבו כדיון מהיר כדי שיינתנו לנו תשובות עד יום חמישי, כי שם נסגר לנו חלון ההזדמנויות. אני ממש מבקשת.

אוקיי. לעניין ההארכה. אוקיי.

אני רוצה להתייחס לעניין המצלמות. נכון לעשרות הבדיקות שנעשות על ידי המפקחים צריכים לבדוק באמת שיש מצלמה תקינה שפועלת – ככל שיש חשש לפגיעה בשלומם של הילדים. הנושא הזה הופץ לתזכיר חוק כדי שגם ניתן יהיה לצפות, בשוטף, אבל נכון להיום, מה שהמפקח רוצה לראות – שיש מצלמה תקינה, ככל שיש מצלמה, שגם הותקנה באופן תקין ושהיא פועלת. זה כל מה שמבקשים. מבקשים התראה, אפשר לטעון והמפקח, הממונה, שזה אמיר – יתייחס לטענות המסגרת, ככל שתהיינה כאלה. וכן, מגיעים גם למעונות שמגישים בקשות, בצדק. אנחנו רוצים לראות שמה שיש בהצהרות – באמת הדברים מתקיימים. אנחנו עושים פיקוח שוטף.

צריך גם וגם.

מה שחשוב לנו לומר – דבר ראשון להזכיר שיש גם מחירים נפשיים ורגשיים בתוך המגפה הזו. אנחנו מדברים פה הרבה על המחירים הכלכליים והבריאותיים ולא הזכרנו את המחירים הנפשיים שהילדים האלה משלמים, גם בעצם בכל הקטיעות של כל החזרה וההפסקה של המסגרות, וגם בעניין שהילדים היו בבית עם כל המשפחות – ושמענו על הרבה מצוקה. אנחנו גם שומעים היום מתוך הדיון על כל המצוקה של הצוות שנדרש גם לטפל היום בילדים לצד קשיים כלכליים ולצד מצוקות בריאותיות של הצוות ועובדים בסיכון.

אז דבר ראשון אנחנו באמת מבקשים שאם אפשר, בכל הצמתים של קבלת ההחלטות, בשולחן עגול – שיהיו גם אנשי מקצוע מתחום הבריאות של הנפש ופסיכולוגים חינוכיים והתפתחותיים, שנוכל לתת את האספקטים האלה ונוכל לתת את הידע שלנו גם מתחום המחקר והאקדמיה וגם מהשטח, כי באמת אנחנו שומעים על מצוקות גדלות והולכות מההורים, הילדים והצוות. דבר שני – אני מחזקת את הדברים שנאמרו בישיבה לגבי להפוך את מעונות היום והגנים לענף חיוני כדי שלא תהיינה הקטיעות ונוכל לפתח אמון בדמות המטפלת. דבר נוסף – שגם נוכל להשתמש ברשויות המקומיות, כדי שנוכל להיעזר בכל הדמויות שמטפלות בגיל הרך – טיפות חלב, מרכזים להתפתחות הילד, יחידות התפתחותיות, כדי שנוכל לאתר את כל הילדים שהלכו לנו לאיבוד, שאנחנו לא יודעים מה המצוקות שלהם. אנחנו שומעים שהמצוקות שלהם הולכות וגוברות, ואנחנו בהחלט רוצים לאתר את זה.

דבר נוסף שבאמת חשוב לנו – להרחיב את המענים הפסיכולוגיים הקיימים. אנחנו רוצים שפסיכולוגים יוכלו להיות בשטח, יוכלו להיכנס לאותם מעונות, לתת הדרכה לצוותים שהיום באמת מתמודדים עם מצוקות נפשיות גם של עצמן, מאוד מאוד קשות. זה גם משהו שהצענו לגבי חוק הפיקוח, שנוכל להכניס מערך של פסיכולוגים לתוך המעונות לתת הדרכה. שלחנו מסמך רחב לגבי מה תפקידו של פסיכולוג בתוך המסגרות – גם לתת תמיכה לצוות, גם לתת מענה להורים וגם היכולת לאתר את כל הילדים בסיכון התפתחותי ורגשי. אז כמובן שחשוב מאוד לא להוציא פסיכולוגים לחופשות, כמו שנעשה בסגרים האחרונים, ורק להרחיב את זה יותר.

באיזו מסגרת הוצאו לחל"ת? השלטון המקומי? משרד הבריאות? איך? איפה זה קרה?

היום, העובדים בשירותים הפסיכולוגיים הבריאותיים הוצאו לחל"ת במספר רשויות. הסתדרות הפסיכולוגים התערבה כדי להחזיר אותם לשטח. מה שאנחנו מבקשים – אנחנו היום בדיון על מעונות. כיום, ילדים מגילאי שלוש ואילך מקבלים תמיכה של פסיכולוגים דרך הרשויות המקומיות, דרך השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים. אנחנו רוצים להרחיב את השירות הזה שגם המעונות יוכלו לקבל א המענים האלה. לקבל תמיכה פסיכולוגית לאיתור, לליווי תמיכתי, להדרכה, לעזרה להורים. המענים הרגשיים שזקוקים להם עכשיו בשטח הם עצומים. נשמח להיות חלק מתוך המערך הזה, להרחיב את השירותים שלנו כדי שנוכל להגיע לכול המשפחות שבמצוקה.

תודה רבה. אנחנו יודעים שבדרך כלל יש לכם את המצוקה להגיע בכלל לכל המסגרות שצריך כי אתם בחסר, אבל אני לגמרי מסכימה שזה חלק מהשירות שצריך להיות.

אז נשמח לעזרתכם להגדיל את זה ושאני אוכל לספק את זה. הצורך הוא אדיר, וכמובן שנרצה להעלות את הנושא של הפסיכולוגיה הציבורית, להנגיש פסיכולוגיה לכולם בצורה זמינה, איכותית ובחינם. זה בעצם המאבק של הפורום של הפסיכולוגיה הציבורית.

תודה.

שלום לכם, ותודה לשני יושבי הראש על ההזדמנות להעלות את הנקודות האלה. יש לנו פה בעיה מאוד מאוד קשה. אני חושב שאין פה מספיק מודעות לקטסטרופה שאנחנו נמצאים בה. אין יום שגנים לא מודיעים לי שסוגרים, שאין להם סבלנות יותר להתמודד, לא עם ההמתנה לפיצויים הקודמים ולא להמתנה לפיצויים הבאים, והם לא יכולים יותר לשאת את זה. אנחנו קרבים לכאוס נוראי שלא נוכל להתמודד אתו אם לא נדע לעצור אותו היום. אני נתקל בבעיות ביורוקרטיות נוראיות. שלחו לי אתמול את כל החומר ואני אשמח להעביר לכם. באים ומחזירים בקשות על זה שהחותמת של רואה החשבון היא לא בדיוק על הקו. הדברים הם נוראיים.

אשמח אם תעביר אלי דברים כאלה. נטפל בזה אישית.

אני שומע פה את פקידי הממשלה ואני שואל את עצמי אם הם עוברים קורס איך לייצר ביורוקרטיה. זה פשוט נוראי, כל הביורוקרטיה הזו. אנחנו צריכים ממש להקים ועדת חקירה גם על מה שהולך עכשיו עם החוק החדש. לא לזה התכוון החוק, לבוא ולהקשות. אנחנו רוצים שהגננות יעבדו עם ילדים, לא יעבדו כל היום בביורוקרטיה. הרי איך הם יכולים להתמודד עם זה? איך הם יכולים להתמודד עם הדבר הבלתי אפשרי? ולכול יש פתרונות. אם יבואו ויגידו מחר – אוקיי, אנחנו רוצים לקלוט עובד חדש, תעשו מערכת, שלפני שאני מכניס אותו אלי תוכלו לבדוק את העובד ולא יבואו וייקחו לי את הרישיון, ואני אתחיל לרוץ ולהשתגע. ומה אני צריך את זה? אנחנו צריכים להעמיד את הדברים במקום. צריכים לבוא ולראות איך אנחנו מתחילים לפצות את הגנים, שיוכלו להתמודד עם זה. אנחנו צריכים לראות איך יהיה להורים לחזור בתום המשבר, כי לא יהיה להם לאן לחזור. אנחנו רואים היום גנים שקורסים כי הורים מוציאים את הילדים החוצה. הם אומרים – אנחנו לא רוצים לשם, ואני מבין אותם. ויש לנו פה משבר של קורונה, ואנחנו רואים את הגנים מתרוקנים מילדים כרגע. אז המצב כרגע עוד בסדר כלפי ההורים, כלפי המקומות, אבל הגנים קורסים אחד אחרי השני. אין יום – היום, בבוקר, התחלתי עם שני גנים שנסגרו. אתמול היה לי גן שנסגר. כל יום – זה לא עוצר. אנחנו חייבים לעצור את הגלגל הזה. אם לא נעצור את הגלגל הזה לא נוכל להתמודד עם זה. חייבים לראות מה עושים, חייבים לראות איך מתמודדים עם הביורוקרטיה הזו שהיא לא נורמלית. הפקידים צריכים להבין. אולי תרדו לשטח ותראו איך זה להתמודד עם הביורוקרטיה שאתם יוצרים. אני אומר את זה לפקידים. אי אפשר להתמודד עם הביורוקרטיה. זה פשוט לתלוש שערות. אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים שיהיה חוק, רוצים להגן על הילדים. זו הייתה מטרת החוק. מטרת החוק לא הייתה להקשות על האזרח, שזה מה שקורה היום.

שלום. קודם כול אני חייבת לומר שעלו פה המון נושאים. לי כן חשוב לשים את האצבע על הסוגיה של התקנות שדבי ממשרד הרווחה דיברה עליה. בדיון הקודם הם אמנם אמרו – היום ייצאו התקנות להערות הציבור, ואחרי שהם ייצאו להערות הציבור זה לוקח עשרה ימים ואחר כך יש לנו שלושה שבועות.

לא. הם דיברו על שלושה שבועות להערות הציבור.

היום היא אומרת לנו שיש מהיום עוד ארבעה שבועות. אני אומרת בכנות: לא יכול להיות שיהיה כזה זלזול בהוראות החוק. אנחנו כבר בעיכוב של יותר משנה בהבאה של התקנות האלה לכנסת, ועדיין לא רואים שום התקדמות. אני מבינה את זה, היו המון הערות לציבור. אני מניחה שרוב ההערות היו מאוד מאוד דומות. תביאו לנו נוסח ראשוני, בואו נתחיל לעבוד על משהו. כל הדיונים האלה שאנחנו עושים – הרבה מהדברים האלה יוכלו להיות מוסדרים תוך כדי הדיונים על התקנות. זאת אומרת, אנחנו גם נרגיש שאנחנו עושים משהו פרודוקטיבי, שאנחנו עוד לפחות מתקדמים לאן שהוא. לא חלילה שאני מזלזלת, אבל דיון כזה, שאנחנו רואים שעולים כל-כך הרבה נושאים ובסוף אנחנו לא נוגעים בשום דבר ולא יוצאים עם משהו קונקרטי – אז אנחנו מפספסים פה משהו.

עניין התקנות הוא חשוב ואנחנו בהחלט נבקש להשלים בהקדם האפשרי את התהליך.

אני חושבת שאנחנו נמצאים ברגעים שבהם – שוב, עלה פה משבר הקורונה, כל הדברים קשורים אחד בשני. אני חושבת שהדיונים צריכים להתחלק לסוגיות ספציפיות, ועל אף שהקשיים שלובים זה בזה אני חושבת שברגע שנתחיל להתקדם לקראת איזושהי הסדרה שהיא יותר קונקרטית, הרבה מהדברים יבואו על פתרונם תוך כדי, והרבה מהסוגיות יוכלו לעלות תוך כדי. לפחות נרגיש שאנחנו מתקדמים לאן שהוא, כי על כל סעיף אנחנו נצטרך לתת את התשובות הספציפיות. יפעת שאשא ביטון יודעת שככה זה עובד.

כן. בגלל זה אני מוטרדת. ואגב, עשינו בדיקה – בדיון שבו דובר זה היה ב-26 באוגוסט. לא סתם זכרתי שעבר הרבה מאוד זמן. כבר היינו כבר צריכים להיות אחרי התהליך הזה.

אני באמת לא אחזור על כל מה שאמרו מארגוני הגנים האחרים. אני כן רוצה להגיד שאני מסכימה מאוד עם מה שאמרת, חברת הכנסת שאשא ביטון, שהקורונה היא אכן דבר שלילי לכולנו, אבל נוצרה פה הזדמנות, ומעונות היום עלו פתאום לסדר היום. אני חושבת שהפתרון כי טוב לכולם זה שיכירו במעונות היום הפרטיים כמוסד חינוכי לכול דבר. זה יפתור המון מהשאלה התקציבית, גם, בעניין הפיצויים, כי ברגע שלא נשלם את אותן עלויות כמו מעונות הסמל – אז יהיו לנו תקציבים לדברים אחרים.

אני מאוד מסכימה עם מה שאמרו פה לגבי ההשלכות הרגשיות על הילדים. גם אנחנו יודעים לעשות המון דברים. מנהלות גנים הן מנהלות שיודעות מה הן עושות. אני בעלת תואר שני בחינוך, אני מנחת הורים לגיל הרך, לבני נוער – תנו לנו את הכסף הזה כדי להעביר הדרכות לצוותים. יש לנו באמת מה לעשות עם זה. יש לי גם תכתובות מייל שאני בשמחה מוכנה להעביר לכם ולהראות לכם מול משרד העבודה וגם מול הרשות לעסקים קטנים שרשום לי שם בפירוש, חד וחלק – ב-12.8 קיבלת אישור ראשוני, לאחר מכן עדכנת פרטים של עובדת חדשה ולכן כרגע אינך זכאית למענק, צרי אתנו קשר אם תקבלי את האישור, ואז אחרי זה כתוב בסוגריים – כמובן – עד ה-31 לאוקטובר. אז יש פה עניין שכל פעם שחגי עולה לדבר וגם דבי והם אומרים שזה תלוי רק בהגשת הבקשה – זה לא נכון. זה מאוד מתסכל לשמוע את זה שוב ושוב כי זה לא נכון. בשטח אנחנו חווים את הדברים האלה.

לגבי המצלמות – לי, באופן אישי, יש מצלמות בגן כבר שמונה שנים. לא חיכיתי לשום חוק כדי להתקין אותן. העלות של זה הייתה מטורפת וגם ברור לי שאני לא אקבל על זה שום סבסוד כלשהו. אני כן אומרת שכן צריך לחשוב שוב על עניין החוק, כי המצלמות מבחינתי הן כלי תחקור ובקרה בלתי רגיל. אני עולה על אנשי צוות לא טובים הרבה לפני מפקח כלשהו.

זה דיון חשוב אבל אחר. יש פה הרבה היבטים שמשרדי ממשלה אחרים מתייחסים אליהם, במיוחד הרשות להגנת הפרטיות. אנחנו נקיים את הדיון הזה.

אני אשמח להיות חלק ממנו. אני רק אומרת שלדעתי חלק גדול מהבעיה תיפתר בהכרה במוסד חינוכי. ברגע שירדו מאתנו כל העלויות השוטפות כמו שאין אותן למעונות הסמל אנחנו לא נהיה במצב הזה בסגרים. ברור שיהיו לנו הפסדים, אבל אנחנו נהיה במצב הרבה יותר טוב. אנחנו מדברים הרבה גם על הפיצויים של הסגר הקודם, שזו עדיין בעיה. אני רק רוצה להזכיר שעברנו גם סגר שני, שגם עליו חשוב לתת מענה, ולא רק להתעסק בביורוקרטיה של הפיצויים של הסגר הראשון, כי אנחנו גם נהיה בסגר שלישי, זה ברור לכולנו.

לא, זה לא אמור להיות ברור לכולם אבל זה שאתם מחדדים את זה בתודעה החברתית – זאת הבעיה שלנו. כדאי להשתחרר מהסיפור של הסגרים.

אני מאוד הייתי רוצה להשתחרר מזה, אבל כשהפתיחה נעשית בצורה לא מבוקרת, וביום שישי מודיעים שביום ראשון צריך לפתוח אז לצערי ההחלטות האלה מביאות גם לסגר שלישי שאני מאוד מקווה שהוא לא יהיה. אני רוצה לעבוד, אני לא רוצה להיות סגורה. אני גם לא רוצה פיצוי. אני רוצה להיות פתוחה ולעבוד, זה הכול. אבל אני שוב אומרת שלדעתי זה יהיה חלק מהפתרון – שאנחנו נוכר כמוסד חינוכי לכל דבר, בייחוד אם אנחנו עכשיו מפוקחים. אין סיבה שאנחנו נופלה לעומת מעונות הסמל.

גם מעונות הסמל לא מוגדרים היום כמוסד חינוכי ברור שזה חזון אחרית הימים שתהפכו להיות תחת משרד החינוך, לצד כל האתגרים האחרים שנצטרך לפתור. אנחנו רק נשמח אם תעבירי לנו לוועדה את המסמך שקיבלת לגבי ההחלפה של העובדת. תודה לך.

אנחנו נסכם. אז קודם כול תודה לכל המשתתפים. בדרך כלל הדיון הוא חינוכי, רגשי. ברור לנו יש עוד הרבה היבטים לעניין הזה של שגרת הפעלת מעונות היום, אבל אנחנו היינו בדיון אדמיניסטרטיבי כדי לראות איך אנחנו בכלל מאפשרים את ההישרדות של המסגרות האלה, כדי שנוכל לשמור על השגרה של הילדים. מה שאנחנו מבקשים זה להגדיר את הענף כחיוני בעת חירום. זה יפתור הרבה מאוד בעיות בעתיד. אנחנו מבקשים לקחת בחשבון את הנושא של קשיים בקיום הקורסים שמהווים תנאי לרישוי, כדי שלא נעכב את האפשרות לקבלת המענק אצל חלק מהמעונות. אנחנו רוצים לבחון מחדש את מתווה סבסוד המצלמות ולתקן אותו – לא רק בהיבט של הרטרואקטיביות. אנחנו שמענו כאן שיש גם היבטים של סבסוד לפי מספר ילדים. קחו בבקשה, תבדקו את הדברים בצורה ריאלית, בנפש חפצה לתת סבסוד, ולא לראות איך אפשר לצמצם את מתן הסבסוד. אנחנו מבקשים שתהיה ישיבה של האוצר עם נציגים של הענף כדי להבין את המורכבויות ואת ההבדלים בין הענף הזה לבין ענפים אחרים כדי שאפשר יהיה לתת להם את הפיצוי הראוי. בעיניי זו משימה לאומית להשאיר את הענף הזה בקיום מלא, כי אחרת אנחנו נפסיד אותו ביום שאחרי, נצטרך להתחיל לבנות הכול מחדש וייצא שכרנו בהפסדנו.

אני אוסיף רק כמה הדגשים שהיו בדיון – אז קודם כול לעניין אנשי המקצוע מהתחום הפסיכולוגי. אין ספק שאנחנו ממליצים שבכל צומת של קבלת החלטות חשוב לשתף אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, סוגיה שעלתה גם בדיונים קודמים. הוועדה כמובן מבקשת להאריך את התקופה להגשת הבקשות למענקים כדי לאפשר גם לאלה שלא הגישו להשלים את ההליך הזה. לעניין המצלמות והסבסוד והקשיים שהועלו – אני מקווה שתוך שבוע ימים נוכל לקבל התייחסות בכתב לשתי הוועדות בעניין המתווה החדש או ההנחיות החדשות שיאפשרו קבלת פיצויים גם ברמה רטרואקטיבית.

עלתה הסוגיה של הקושי היום לקיים הכשרות מקצועיות לצוותים, ולכן צריך לתת מענים לעניין הזה, שזה לא יהיה תנאי להשלמת הבקשה או השלמת המסמכים והאישור הראשוני, כי אחרת לא ניתן יהיה להשלים את ההליך הזה. גם עלה הנושא שהעלה ד"ר פלדמן לעניין הצורך במתן מענים לילדים של הצוותים הרפואיים – אני חושב שצריך לתת עליו את הדעת במשרד הבריאות וגם משרד העבודה ומרכז השלטון המקומי, ובכלל, אנחנו חוזרים ומדגישים - - -

עוד נושא אחד, ברשותך – הנושא של תשלומי הורים במעונות המפוקחים. במעונות הפרטיים הורים אחרי 30 יום שיש סגר לא נדרשים לשלם. הם משלמים 10% - - -

עד 14 יום – 30%. מעל 14 יום עד 30 יום - 10%, ואחר כך לא משלמים.

ומה שקורה שדווקא במעונות הסמל – ההורים משלמים תשלום מלא. שם זה לא הוסדר. זה יושב על שולחנו של מוטי אלישע, אז שיתכבדו לזרז את זה.

ולעניין התקנות – רשמנו לפנינו את ההצרה של היועצת המשפטית לזרוע העבודה במשרד העבודה והרווחה שבעצם תוך כארבעה שבועות אנחנו אמורים לקבל את הנוסח הסופי של התקנות שנאשר אותם והם ייכנסו לתוקף. אני שב ומדגיש את ההמלצה שלנו שכל המעונות והגנים מגילאי לידה עד שש יוגדרו כשירותים חיוניים ולכן גם יוחרגו מכול החלטה שאולי תהיה בעתיד על סגר.

תודה רבה לכול המשתתפים, גם בזום וגם הנוכחים. ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:34.