פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



22
ועדת משנה לעניין אינטגרציה של עולים חדשים בחברה הישראלית
27/10/2020

הכנסת העשרים-ושלוש
מושב שני

פרוטוקול מס' 5
מישיבת ועדת המשנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
לעניין אינטגרציה של עולים חדשים בחברה הישראלית
יום שלישי, ט' בחשון התשפ"א (27 באוקטובר 2020), שעה 10:08

ציון יום העלייה - סיפורי עולים

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – היו"ר
אנדרי קוז'ינוב

יוסף טייב

מיכאל לובוביקוב - אדריכל

אריאל קנדל - מנכ"ל ארגון קעליטה - עמותות הפועלות למען עולי צרפת

אלכס אברבוך - זוכה במדליות באליפויות העולם בקפיצה במוט

אנטון דמיטרייב - מוזיקאי

יוליה בלייב - מוזיקאית

ד"ר ישראל צירולניקוב - חבר מועצת מכבי שירותי בריאות



משתתפים באמצעים מקוונים



אנסטסיה סהר - עו"ד, חברת מועצת העיר בת ים

ד"ר ארי שרובסקי - רופא שעלה מארגנטינה

שרה פיינברג גיבראט - ארגון קעליטה - עמותות הפועלות למען יהודי צרפת

אנייס טופיול - ארגון קעליטה - עמותות הפועלות למען יהודי צרפת

דוד סטרוק - ארגון קעליטה - עמותות הפועלות למען עולי צרפת

פבל פנחס אליזרוב - יושב ראש התאחדות יהודי קווקז בישראל

יורי מגנר - חבר מועצת העיר וסגן ראש העיר יקנעם

פרופ' דב באר קוטלרמן - המחלקה לספרות עם ישראל, אוניברסיטת בר אילן

אירנה ברמוב



גרש פישמן



אלכסנדר ניפומניאשצ'י



מרינה שלסט

שלומית אבינח

אהובה שרון, חבר תרגומים

ציון יום העלייה - סיפורי עולים

בוקר טוב לכולם. היום ה-27 באוקטובר 2020, השעה 10:08 ואני פותחת את ישיבת ועדת המשנה לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, ועדת משנה לעניין אינטגרציה של עולים חדשים בחברה הישראלית. נושא הדיון היום הוא ציון יום העלייה, סיפורי עולים.

אנחנו מציינים את יום העלייה במהלך השבוע. אתמול בוועדה התקיימו כמה דיונים מאוד מאוד חשובים בראשות יושב ראש הוועדה חבר הכנסת דוד ביטן. חשוב לנו לציין את תרומתה של העלייה ותרומתם של העולים למדינת ישראל. היום בצוהריים יתקיים דיון במליאת הכנסת ונציג מכל סיעות הבית יאמר את דבריו בנושא. אני חייבת לומר לכם שהיו הרבה חברי כנסת שביקשו לנאום ביום הזה במליאה אבל יש נוהג שרק נציג אחד מסיעה יכול לדבר ואנחנו מצאנו לנכון, ואני גאה בכך, שיושב ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד ביטן, ייצג את ועדת העלייה והקליטה וזה מאוד מאוד חשוב.

אני חייבת לומר לכם שבתפקיד יושב ראש ועדת משנה אני רואה חשיבות מאוד גדולה. מצד אחד אנחנו מכירים את הסוגיות של העולים, אלה שעברו את העלייה, אלה שזוכרים את העלייה, כל אחד עם סיפור חייו. רציתי לקיים את הדיון הזה קצת יותר חגיגי וקצת יותר לדבר על ההצלחות של האנשים שעלו ארצה. אני כמובן חושבת שזה הישג ענק לכנסת שבשנת 2016, ב-21 ביוני 2016, נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל החוק לציון יום העלייה. נמצא אתנו אחד מהיוזמים של החוק, מיכאל לובוביקוב שידבר בהמשך, אבל יש עוד הרבה אנשים שראו את החשיבות בציון יום זה ובעיניי זו החלטה מאוד מאוד נכונה.

יש נתון מאוד מעניין. משנת 1948 ועד היום עלו לישראל כשלושה מיליון ו-300,000 עולים. כ-44.3 אחוזים מתוכם עלו משנת 1990 ועד היום. בשנת 2020, שנת הקורונה, עד כה עלו כ-15,000 עולים. אנחנו צריכים לדאוג לכך שהאנשים האלה ירגישו כמה שיותר מהר חלק מהחברה הישראלית, ואני חייבת לומר לכם שאני, אחת מהם, שעליתי לפני כ-30 שנים, היום אומרת משפט שאני רוצה שכל עולה חדש יאמר אותו וכמה שיותר מהר והמשפט הזה: אני גאה להיות ישראלית, אני גאה במדינה הזאת, אני חלק מהמדינה הזאת. כדי שזה יקרה, לא מספיק שהם רוצי להיקלט במדינה אלא חשוב מאוד שהמדינה היא זו שרוצה לקלוט אותם, האנשים שרוצים לקלוט אותם.

אני אתחיל בקצרה בסיפור שלי. אני עליתי בשנת 1991 ממולדובה עם שני ילדיי, עם בעלי, עם שתי מזוודות ו-10 דולר בכיס. אני חושבת שהסיפור שלי דומה להרבה סיפורים. נכס מאוד גדול שהבאתי אתי אז הוא שכבר דיברתי עברית, כבר ידעתי קצת עברית והקצת הזה מאוד עזר לי בכל צעד בחיים שלי. העבודה הראשונה שעשיתי – זה סיפור שאני חייבת לספר כי הוא מאוד פופולרי ואהוב – במדינת ישראל, למרות שהגעתי עם תואר שני בפסיכולוגיה, אני הייתי חדרנית בבית מלון בים המלח. בגלל שידעתי את השפה, תוך שלושה ימים קידמו אותי מתפקיד חדרנית להיות אחראית. כתבתי מכתב להורים שלי זיכרונם לברכה, שעדיין נשארו בבית המועצות , מכתב שעדיין שמור אצלי, ודווקא פניתי לאבא ואמרתי לו שבקצב כזה, עד שאתה תגיע, אני אהיה ראש הממשלה. אני חייבת לומר לכם שלא הייתה לי תוכנית להיות ראש הממשלה וגם לא להיות פוליטיקאית. הייתי מאוד רחוקה מפוליטיקה אבל בסוף הדברים מתגלגלים וקורים דברים נפלאים במדינה הזאת. אני כל פעם אומרת לעצמי שאם הייתי נשארת במדינה ממנה הגעתי, בחיים לא הייתי מגיעה לאותם הדברים אותם הצלחתי להשיג במדינה הזאת.

זה אחד הסיפורים ואני שמחה מאוד שיש הרבה כמוני שהצליחו כאן ויש הרבה אנשים שאנחנו גאים בהם. אני חושבת שאת היום הזה, ציון יום העלייה, ואת הדיון זה, אני רוצה דווקא לכוון לכיוון של חגיגה. אני רוצה לחגוג את היום הזה ולכן אני רוצה מאוד שאנשים שישתתפו היום בדיון – ויש לנו לא מעט – יספרו בקצרה על ההצלחה שלכם. אני חייבת לומר שיש הרבה אנשים שרצו לקחת חלק בדיון ולכן אני מבקשת שכל אחד ידבר במשך שלוש-ארבע דקות. דברו על הדברים החשובים שאתם מרגישים וחושבים שיש לנו במדינה ואולי במשפט קצר תאמרו מה אתם חושבים שצריך לשפר גם מבחינת העולים.

משתתפים אתנו בדיון גם נציגים של משרד העלייה והקליטה, נציג משרד ראש הממשלה, נציגי הסוכנות היהודית שהם מאוד חשובים, ארגון קעליטה שנציגו נמצא כאן, אמנים עולים ומוזמנים רבים. בדרך כלל אנחנו מאפשרים לחברי הכנסת לומר כמה מלים ואחר כך לאורחים. אני מבינה שאתה מוותר לטובת האורחים. תודה.

חשוב לשמוע את העולים.

זה נכון. אני מסכימה אתך. אני רוצה להתחיל מאדם שהוא אחד מיוזמי החוק הזה. מ-1979 עד 1988 הוא היה מורה לעברית בלנינגרד, בסנט פטרבורג היום, הוא היה בקבוצת מסורבים לחופש יציאה. הוא רצה לעלות והמדינה אז, ברית המועצות לשעבר, לא אפשרה לו, אבל מאז 1988 הוא בישראל, בוגר הפקולטה לאדריכלות בטכניון, שירת בצה"ל כקצין בניין. מאז 1995 מילואימניק ביחידת החילוץ הלאומית של שירות הלוגיסטיקה. רב-סרן, אדריכל ראשי של חטיבה, משתתף פעיל בתנועה נגד חלוקת ארץ ישראל, מחבר פרסומים רבים בפייסבוק וכותב דברים שלפי דעתי ספר ההיסטוריה, הכול נכנס לתוך הראש של אדם אחד. הוא נמצא אתנו היום. מיכאל לובוביקוב, בבקשה.

תודה רבה כבוד יושבת הראש, כל הנכבדים. אנחנו מציינים היום אירוע מיוחד, יום העלייה שהוא מסמל את הקשר של העם היהודי לארץ ישראל ואת הזכות של עם ישראל לחיות בארצו כמדינה יהודית שהיא הבית הלאומי של עם ישראל. היום זה מובן מאליו. אנחנו מציינים ברשויות ובמוסדות החינוך שבוע עלייה. זה לא רק יום עלייה אלא שבוע עלייה אבל עד לפני חמש שנים זה לא היה ברור ולא ציינו את נושא העלייה. יחד עם עוד שני חברים, ג'רי שולץ ויונתן יאבור, כל אחד נציג של התפוצה שלו, מארצות הברית ומאנגליה, ואני נציג העולים דוברי רוסית, יזמנו חקיקה שתהיה במדינת ישראל שהיא מדינת העלייה, היא נוסדה על ידי העלייה וקיימת עבור העלייה. יזמנו חוק לפיו יום יצוין כיום העלייה כיום שמסמל את ההגשמה של החזון, של החלום לבוא ולחיות בארץ ישראל וברוך השם כבר חמש שנים אנחנו מציינים את היום הזה. זה בהחלט מסמל גם את הדרך אותה עשינו ושעושים רבים אחרים. בל נשכח שחצי מעם ישראל עדיין חי בגלות וחובתנו לזכור את זה ולהיות בקשר עם התפוצות ולהכין אותם וגם את מדינת ישראל לעלייה שתבוא.

אנחנו יודעים שבימים אלה אנחנו מצפים לגל עלייה, גם מארצות הברית וגם ממקומות אחרים, גם בגלל מצב הקורונה בעולם וגם בגלל התגברות האנטישמיות שלצערנו עדיין קיימת. זו המשימה הלאומית. אם אנחנו מדברים על קורונה, היום, כאשר מדינת ישראל מנסה להתמודד עם המשבר הזה ומחפשת דרכים מקוריות ויצירתיות איך לצאת מהמצב הזה, אני חושב שצריכה להיות חזרה לשיח הציוני, החשיבה איך אנחנו כעם אחד וכעם מאוחד יוצאים מהמשבר הזה, על ידי זה שאנחנו חושבים על העלייה ומכינים את עצמנו לעלייה, וגם מנצלים את הפוטנציאל שיש בעלייה.

את מדברת על היום החגיגי, אז בהחלט זה המקום לציין את הפוטנציאל שגלום בעולם ושבהרבה מקרים עדיין לא בא לידי ביטוי. אנחנו רואים כאן אנשים שהגיעו והצליחו, ובהמשך בטח ידברו בעד עצמם, אבל יש המון דברים לעשות כדי שגם העולים שכבר הגיעו יוכלו לממש את הפוטנציאל שלהם וכולנו כחברה וכמדינה נצא נשכרים מזה, וגם נכין את המדינה לכך שהעולים שיבואו יוכלו לבוא לידי ביטוי ולחזק את קיומנו כאן כי זאת מטרת העלייה, להחזיר את עם ישראל כדי לבנות כאן חברה משגשגת. לצערנו בתקופה האחרונה אנחנו רואים כאן תופעות - אני מדבר גם על הבעיות – כאשר העלייה הופכת ממפעל ציוני להגירה כלכלית. אנחנו רואים תופעות כאלה. רק לפני יומיים ראינו על מה שקורה עם מכירת דרכונים ישראלים לכאלה שהם כביכול עולים. אלה תופעות פסולות שאנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מתגברים עליהן, איך אנחנו מונעים אותן, איך אנחנו לא מורידים את ערך העלייה, איך אנחנו מחזירים את זה לאותו מפעל ציוני מפואר שהביא להקמת המדינה ואיך זה ימשיך לחזק את המדינה, לפאר אותה ולחזק את עם ישראל כולו.

אני מקווה שנציין את היום בחגיגיות ונצא מכאן עם מסר לכל העולים, בעיקר לאלה שעוד לא הגיעו, תבואו, אנחנו מחכים לכם.

תודה. לגבי הדיון על הדרכונים. שמעתי את יושב ראש הוועדה דוד ביטן שהוא מתכוון לעשות דיון נפרד בנושא הזה וכמובן לדיון הזה את מי שרוצה לשמוע ולהבין במה מדובר.

אולי אני אומר שאני עוד לפני התחקיר הגשתי הצעת חוק לביטול אותה תקנה, להחזיר את החוק כפי שהוא היה. אם כן, הנושא בטיפול.

יישר כוח.

הצעת החוק במזכירות הכנסת.

מצוין. יש עוד כמה חברי כנסת שהגישו. אנחנו כמובן נדון בזה ונבדוק את העניין לעומק.

יש לנו אורחים ב-זום. שוב אני חוזרת ואומרת שאני יודעת שאנחנו יכולים לדבר ארוכות, אבל אני מבקשת לקצר.

אני רוצה להעלות את אירנה ברמוב. בינתיים אני אספר עליה. סיימה אוניברסיטה פדגוגית, במוסקבה, הפקולטה לאנגלית. לימדה בבית הספר הדתי היהודי גרוסמן. בשנת 1999 עלתה לישראל עם בעלה ושלושה ילדיה. היום מלמדת אנגלית בבית הספר וגרה בירושלים. אני יודעת עד כמה לאירנה חשובה מדינת ישראל והנה, היא אתנו.

חשובה מאוד אינטגרציה לחיים של האנשים בארץ ישראל ולכן צריך להתחיל מראש, עוד בארץ העלייה. עליתי מרוסיה, התחלתי ללמוד שפה, הלכתי לכל הקורסים, קורסים של היסטוריה של ישראל, קורסים של יהדות ותורה. רציתי מאוד מאוד להיכנס לחיים של ישראלים ומהרגע הראשון שעליתי ארצה, אני רציתי להצליח במקצוע. לפני שהתחלתי לעבוד – ואני התחלתי לעבוד מיד מהיום הראשון לעלייתי – מסל הקליטה לקחתי כסף, המון כסף, עבור העולים החדשים זה המון כסף, זה כמעט 4,000 שקלים, לקחתי את הכסף והלכתי לחנויות וקניתי את כל הספרים לפיהם מלמדים בישראל. ישבתי ולמדתי את תוכניות המקצוע שלי. לכן הצלחתי. התחלתי לעבוד גם בחטיבת ביניים, גם בקורסים, גם בבית ספר יסודי, לא ביטלתי שום עבודה ובמהלך השנתיים הייתי מורה עם קביעות והייתי רכזת של בית הספר. הילדים שלי, ברוך השם, גם הם הצליחו.

אנחנו עלינו ארצה לא בגלל סיבות סוציו אקונומיות. אצלנו הייתה אנטישמיות אבל לא כל כך חזקה. אני מאוד הצלחתי שם, הייתי רכזת קתדרה באוניברסיטה, בעלי היה מהנדס והילדים למדו בבית ספר יהודי. בכל זאת אנחנו עלינו מסיבות אחרות - ציונות ואהבת ישראל. מאוד רצינו להיות כאן כי אני הבנתי עת התחלתי להיכנס לחיים היהודים, שאין לי חיים, שזה יותר טוב להיות כאן ולקיים את החלומות שלי כאן בארץ ישראל.

אני חושבת שהצלחתי. אני חושבת שהבנתי את המנטליות. המשפחה שלי היא קיבוץ גלויות. הילדים היו בצבא, הבנים שירתו בקרבי, הבת הייתה בסנגוריה. אנחנו מסורתיים, לא חילוניים, ואנחנו מכבדים את כל החוקים של ארץ ישראל.

אני רוצה לומר שעבור עולים חדשים האינטגרציה היא מאוד חשובה. לשם כך צריך לדעת שפה, ללמוד אותה ולעזור לעולים החדשים להשתלב בחיים הישראלים. לא להיות סגורים בגטו של דוברי רוסית. האינטגרציה היא הדרך להצלחה.

אני מאוד נגד הדרכונים המהירים עליהם דובר. צריך לעבוד, זו עבודה קשה ויש הרבה עבודה. צריך לעזור לא רק בוועדות אלא גם אנחנו, אנשים, אזרחי ארץ ישראל צריכים לעזור לעולים החדשים להיכנס להשתלב בחיים בישראל. אם יש שאלות, תשאלו אותי.

תודה רבה. אמרת הכול כל כך נכון. יישר כוח. אני יודעת כמה את עוזרת לאנשים. את הדוגמה של עלייה מוצלחת, גם שלך וגם של משפחתך.

אני רציתי לומר שהמשפחה שלי היא גם קיבוץ גלויות. כלתי היא יהודייה מפרו והחתן שלי יהודי ממרוקו.

גם אני יכולה לומר אותו הדבר. זה היופי של מדינת ישראל. כולנו ביחד וזאת באמת דוגמה נפלאה. תודה רבה לך, יישר כוח. דרישת שלום למשפחה המבורכת שלך.

נמצא אתנו אריאל קנדל, מנכ"ל ארגון קעליטה. תן לנו תמונת מצב לגבי מה שקורה אצלכם.

כפי שביקשת, אני אהיה קצר. תודה רבה. אני באתי לכאן לפני 30 שנים וכמובן שאחד הדברים הראשונים היה להתגייס לצבא. היום יש הרבה ליווי לחיילים העולים, מסבירים להם לפני הגיוס מה יש ומה אין, מה אפשר לעשות ומה אי אפשר לעשות, אבל פעם זה לא היה כך. אני הגעתי לבקו"ם עם עברית בסיסית לגמרי. החיילת שאלה אתי מה אני רוצה להיות בצבא, ואמרתי לה: חייל. היא ניסתה אחר כך להסביר לי מה יש ומה אין. בסוף סיימתי בגולני, אבל זה סיפור אחר שגם הוא מעניין. אני מספר את זה כי בסוף הרעיון הוא, כמו שאת אומרת, הוא להיות חייל של המדינה. כל הסיפור של העולים האלה, כל עולה ועולה שמגיעים היום לישראל והגיעו מאז תקומת המדינה, אלה אנשים שבאו כדי להיות חיילים של מדינת ישראל בכל התחומים וזה מה שחשוב לומר היום. ביקשת לקצר, וזה בסדר, אנחנו צריכים להקשיב לעולים עצמם.

כמה מלים על העמותה שלך.

כן. קעליטה היא ארגון גג של עולי צרפת. אנחנו מתעסקים היום גם בייצוג העמותות של קליטת עולי צרפת ויש לנו גם מרכזי תעסוקה בירושלים ובתל אביב בתמיכה של הרשויות. יש לנו היום כ-500 מתנדבים שפועלים. יש לנו גם רדיו שמשדר בצרפתית לפחות לעולים החדשים שלצערנו הם לא יכולים לעקוב אחרי החדשות בעברית. לפני כמה חודשים הקמנו קרן צדקה. מנכ"ל משרד הרווחה הראה לנו שהיום מתוך 40,000 שהגיעו ב-10 השנים האחרונות, כ-4,000 כבר מטופלים על ידי הרווחה ולכן יש לנו גם קרן צדקה. כמובן מנסים לקדם ולהוריד חסמים בכל מה שקשור לקליטה, אישור דיפלומות ויש עוד כאלה שצריך לעשות הרבה עבודה כדי להכיר בהן. לדוגמה, הסיפור המפורסם של האחיות שאנחנו לא מצליחים עד היום להביא לו פתרון. אני לא רוצה להאריך אבל אני אומר שמה שקורה היום באירופה, אם זאת עליית האיסלם הקיצוני והאנטישמיות שפוגעת לא רק ביהודים אלא גם באלה שהם לא יהודים – מה שקרה בשבוע שעבר בצרפת – והקורונה. אם חושבים שבארץ זה סיפור מורכב, היום באירופה נראה שאפילו כבר לא פועלים נגד זה. אתמול דווח על כך שבצרפת נדבקו 100,000 אנשים. צריך להבין על מה אנחנו מדברים. יש שם 70 מיליון אנשים וביום אחד נדבקו 100,000 אנשים. נראה שהרשויות הרימו ידיים ולא מטפלות בסיפור הזה.

לכן יש מאות אחוזים שפותחים תיקי עלייה. בין פתיחת תיקי עלייה לבין עלייה בפועל, יש עדיין פער וכנראה שהתרגלנו כאן לחשוב שבלי לעשות יותר מדי, אנשים יגיעו מעצמם מכל המדינות אבל זה לא כך. גם מכאן אני רוצה לקרוא לממשלת ישראל ולכנסת, בעיקר להגיע להחלטת ממשלה, אפשר לפחות מצרפת להביא, כמעט בלי להתאמץ, כ-50,000 יהודים תוך שנתיים-שלוש. כמובן שצריך החלטת ממשלה וקצת תקציבים. אם נשקיע, נקבל כאן אנשים מדהימים. בהתחלה צריך לעזור להם קצת בדיור, קצת בתעסוקה, קצת בחינוך המתבגרים. יש גם מחקרים שמדברים על זה אבל בגדול השקעה לא יותר מדי גדולה, אבל חייבים להשקיע. עם כל הכבוד, מי שלא מתאמץ, לא מקבל.

משפט איחד לסיכום דבריך. כמובן יישר כוח על מה שאתם עושים. אני אומרת שלא מספיק להעלות אנשים למדינת ישראל אלא צריך לדעת לקלוט אותם. כאן יש לנו הרבה עבודה. אני מקווה מאוד שביחד נצליח פה ושם לעשות דברים. אני חושבת שכולם יודעים שהיום בראש הוועדה עומד אדם מאוד חזק והוא מצליח להעביר דברים שבחיים הוועדה לא הצליחה להעביר, וזה ייאמר לזכותו.

אנחנו חוזרים ל-זום. אם אפשר להעלות את גרש פישמן. גרש פישמן עלה ארצה בינואר 1990, מהנדס בניין. בשנת 2006 קיבל תואר דוקטור להנדסת בניין. שמונה שנים עבד כמהנדס ראשי בבית חולים לניאדו, 10 שנים מהנדס ראשי בבית חולים מאיר, ארבע שנים מהנדס ראשי מחוז מרכז קופת חולים כללית. מרצה בכיר במכללת בילדינג, בוחן, יועץ בנושאים שונים בתחום הבנייה, חבר מועצת העיר נתניה משנת 2013, אשתו רופאה, אישה נפלאה. בעיניי עוד סיפור הצלחה. בבקשה. גרש, נשמח לשמוע קצת עליך.

שלום לכולם. חג שמח. תודה שהזמנתם אותי. זה מאוד מרגש אותי. סיפור העלייה שלי הוא פשוט. הוא דומה לסיפור של עשרות אלפי אנשים, של מאות אלפי אנשים שעלו ארצה. אנחנו עלינו ארצה ממולדובה לפני יותר מ-30 שנים, בתחילת שנת 1990. אני הייתי שם מהנדס די מוצלח ועשיתי תפקידים טובים. אשתי רופאה. הבן שלנו היה בן 13. התחלנו לחיות כאן. הגענו לכאן עם 435 דולר, כמו כולם. עברנו את כל מה שכולם עברו. התחלנו מניקיון, מעבודות שחורות, בדיוק כמו כולם. בערך כמו שאת התחלת.

בשנת 2006 אני קיבלתי בארץ תואר דוקטור להנדסה אזרחית, PHD. בשנת 2013 החלטתי ללכת לפוליטיקה והקמתי סיעה עצמאית, רשימה עצמאית בעיר נתניה ויום אחד קמתי בבוקר ומצאתי את עצמי חבר מועצת העיר. הייתי ממונה על הקליטה, הייתי ממונה על ההנדסה בעיר נתניה. היום אני חבר מועצת העיר בקדנציה השנייה וגם היום אני מטפל הרבה מאוד באנשים, בעולים החדשים מכל המדינות. אני נפגש אתם הרבה ומשתדל לעזור להם איך להיקלט במדינה, מתי מתחילה העלייה לארץ ומתי היא נגמרת. כולנו יודעים מתי העלייה מתחילה אבל מתי מסתיים כל הסיפור הזה? מתי אדם שעלה למדינה חדשה, למולדת החדשה שלו מפסיק להיות עולה חדש? מתי הוא מתחיל להיות אזרח כמו כולם או שזה קורה עם סיום קורס עברית באולפן? או עם המשכורת הראשונה שהוא מקבל? או כניסה לדירה הראשונה שלו בארץ?

לכל אחד יש דרך משלו אבל אני משוכנע שבוודאי זה לא רק המעבר הפיזי לישראל. אחרי זה יש משהו הרבה יותר חשוב. מדינה חדשה יכולה להפוך לבית חדש רק כשעולה חדש משתלב בתרבות של העם, בשפה, מרגיש חיבור אינטואיטיבי למולדת החדשה, מרגיש כחלק בלתי נפרד מהעם, אוהב את העם.

אני לא יכול לשכוח לעולם אבל אני הרגשתי חזק מאוד שישראל כבר בית שלי כאשר פעם ראשונה חזרתי הביתה מחוץ לארץ. זו הייתה ממש תחושה בלתי נשכחת, עד היום, ואני מספר לכל העולים החדשים, למי שרוצה להצליח, למי שרוצה ללמוד שפה ואומר שדבר ראשון תאהבו את העם, תאהבו את המדינה, זה הבית שלכם.

אני רוצה להתייחס בכמה מלים לנתניה, העיר בה אני גר 30 שנים, עיר שקיבלה אותי, עיר שאנחנו חיים ומתפתחים בה. היום בנתניה יש כרבע מיליון תושבים ונהיה כמעט 83,000 אנשים עולים חדשים. 33 אחוזים. אני בדקתי. במשך 30 השנים האחרונות, ואנחנו מדברים על שנות ה-90, תמיד היו מינימום 25 אחוזים עולים חדשים מושבי העיר נתניה. אני אציין בפניכם כמה שמות שכולם מכירים אותם, כל המדינה מכירה אותם, ספורטאים, שם עולמי שיושב אצלכם בישיבה אלכס אברבוך. אי אפשר לומר עליו משהו שמישהו לא יודע לגביו. ביניהם אדם שגם הוא היה ספורטאי, היה חבר מועצת העיר בנתניה, חבר הכנסת יואל רזבוזוב. יש בינינו סופר מפורסם בכל העולם, אדוארד טופל שכול העולם מכיר אותו כמי שכתב כמה רבי מכר עולמיים. יש הרבה מאוד אנשים ראויים.

לסיום אני יכול לומר שללא כל ספק ההשפעה של העולים החדשים על התפתחות העיר נתניה, על התרבות, על האמנות, על החינוך, על העסקים, על הספורט – עצומה. הרשות המוניציפאלית עשתה עבודה נהדרת בקליטת העלייה. אין מלים. לצערי אנחנו צריכים לדעת לומר את הדברים ולומר שמשהו חסר. לצערי לא מספיק עושים בנושא הכשרה מקצועית של העולים. הכשרה מקצועית של העולים, בפרט היום, במשבר הקורונה וכל המשבר הכלכלי, היא מאוד מאוד חשובה ואני חושב שחשוב, צריך ודחוף להקפיד על הנושא הזה.

דבר אחרון. בימים אלה אנחנו כולנו צופים בטלוויזיה, שומעים ומדברים. בימים אלה על כתפינו, מי שפעם היה עולה חדש, מונחת אחריות עצומה לעתיד המדינה שלנו. עלינו למנוע פילוג העם, לשמור על אחדות עמנו ועל הזהות היהודית של המדינה שלנו. חבר'ה, בואו לא נשכח שאין לנו מולדת אחרת. חג שמח לכולם.

היה שווה לתת לך עוד זמן לדבר. תודה רבה. יישר כוח, דרישת שלום ובריאות. אני יודעת מה עברת לא מזמן.

גרש פישמן דיבר על אדם שנמצא אתנו בחדר ואני עכשיו רוצה להציג אותו, סגן אלוף האולם בשנת 2001, בעל מדליית ארד באליפות העולם 1999 פעמיים ברציפות, אלוף אירופה ב-2002 וב-2006, ב-2000 עוד פעם אלוף אירופה בקפיצה במוט. אנחנו מכירים אותו כנינג'ה ישראל וכולנו ראינו מה הוא מסוגל לעשות כשהוא מציב לעצמו מטרה. אלכס, אני חייבת לומר לך שאת המבט שלך לפני שאתה עלית, אני לא אשכח. זה אומר שכשאתה מציב לעצמך מטרה, אתה משיג אותה. ספר לי קצת עליך.

תודה על המלים. באמת בזמן האחרון הנינג'ה לקחה את כל התארים בהם זכיתי קודם לכן. בתחילת אוגוסט קיבלתי תעודת זהות ובסוף אוגוסט הייתי במקום שלישי בעולם. זאת הייתה קפיצה מאוד אדירה. לא כל כך הבנתי מה עשיתי, אבל כשהלכתי בעיר, אמרתי שאני השלישי בעולם וזה באמת מרגש. עכשיו זה ספורט חשוב במדינה שלנו ואני חושב שהעלייה הביאה אתה הישגים גם כמאמנים וכספורטאים. כמו שאמרת, הרצון שלי עכשיו להביא את הסטטוס מאמן לכך שהוא יהיה מקצוע ונראה לי שזה יהיה טוב לכל המאמנים.

זו מטרה משותפת שלנו.

אני רוצה להילחם על זה מאוד חזק. אכן נתניה כאן על המפה. כשהגענו כולם אמרו שנתניה מדברת רוסית ועכשיו בשיתוף פעולה, אני מכיר את העמותה קעליטה, נתניה מדברת צרפתית ולפעמים כשאתה הולך, אתה שומע שאותו דבר היה לפני כמה שנים עם העלייה מרוסיה. עכשיו יש עירוב שפות.

הגעתי לנקודה ואני מבין כמה חשוב להשקיע בדור הצעיר בחינוך לספורט ומה שקשור בזה. כך המדינה תהיה עוד יותר חזקה. בזמנו אתה הגעת לארץ, לא למדת הרבה, לא מכיר את כולם אבל הדור הבא שלנו, שאלה הילדים שלנו, הם צריכים לקחת את הגובה שאנחנו עשינו ולשנות את זה.

אני חושב שבדבריי הייתי יותר קצר מחברי אריאל ורוצה לומר לכם בהצלחה. תעשו, תאהבו, תחייכו וזאת באמת דרך משותפת. תודה רבה.

אני אשאל אותך שאלה. התגברת על גבהים רבים. על איזה גובה אתה עכשיו רוצה להתגבר?

אני חושב שתמיד אנחנו רוצים שהילדים יצליחו והגובה הבא, נראה לי שזאת ההצלחה של העלייה שהגיעה שמביאה לעוד מדרגה ודוחפת את המדינה שלנו. כמה שיותר מדליות למדינת ישראל, אני חושב שהספורט יכול לפעול יותר חזק בגיאו-פוליטיקה מאשר כל דבר אחר. תעשו ספורט.

שיהיה לך בהצלחה. אנחנו מחכים להישגים הבאים שלך.

אנחנו נעבור ל-זום. שרה גיבראט. שרה היא חוקרת לענייני רוסיה במשרד הביטחון, תפקיד מאוד מעניין. אני חושבת שהייתי יכולה דיון נפרד בנושא הזה. בואי ספרי לנו קצת על עצמך.

שלום לכולם. אני אהיה מאוד קצרה. עליתי ארצה לפני שבע שנים בלי שפה. עליתי עם עלי ועם שתי בנותיי. הבת שלישית נולדה כאן בארץ. מה שמאוד מאוד עזר לי בתחילת הדרך זאת תוכנית של משרד העלייה והקליטה. הייתי מרצה באוניברסיטה. אני מומחית בנושאים של ביטחון לאומי ובזכות התוכנית הזאת התקבלתי למכון למחקר לביטחון לאומי של עמוס ידלין והדלת הראשונה הזאת עשתה את הכול. התחלתי כחוקרת, התחלתי להתראיין בטלוויזיה, התחלתי ללמד באוניברסיטה, הייתי אז דוקטור, קיבלתי דוקטורט בצרפת ובארצות הברית, והאמת היא שבאולפן שלי המורים שלי היו הסטודנטים שלי. אני זוכרת שכתבתי את ההרצאות שלי ולמדתי אותן בעל פה וכך למדתי את השפה העברית. כך רכשתי אותה. זה לא היה תהליך פשוט אבל זו הדרך בה למדתי את השפה.

אחרי חמש שנים במכון למחקר לביטחון לאומי - לא הייתי בצבא, בעלי עלה ארצה בגיל 17 והוא כן שירת בחיל האוויר - רציתי מאוד לעבוד במשרד הביטחון. כולם אמרו לי שאין שום סיכוי בגלל השפה, את עולה חדשה אבל התקבלתי למשרד הביטחון. עבדתי כיועצת למדיניות ולנושאים אסטרטגיים. אני כל כך גאה שהמדינה שלנו נותנת לעולים חדשים ולעולות חדשות אפשרויות כאלה.

כיום אני מרצה בתוכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל אביב. אני גם מרצה בארצות הברית, שם אני מלמדת קורסים על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל שניתן לסטודנטים שרוצים לעבוד במחלקת המדינה בארצות הברית. אני שמחה במה שאני עושה, אני שמחה לחיות כאן.

אני רוצה להעלות שלוש נקודות. גדלתי בבית רוסי למרות שאני ילידת צרפת. הוריי דיסידנטים מברית המועצות לשעבר ואבא שלי ישב חמש שנים בבית כלא פסיכיאטרי. אני לומר שהם לא ניצחו ואני גדלתי עם הברכה האומרת ברוך אתה ה' המתיר אסורים. היום יש לי שלוש בנות ישראליות וכשאני רואה אותן ואני יודעת את סיפורו של אבי, הלב שלי שמח.

אני רוצה להדגיש את חשיבותה של התוכנית של משרד העלייה והקליטה. ללא תוכנית כזאת, לא הייתי יכולה להיכנס לשום מוסד ולשום אוניברסיטה. זה מאוד מאוד חשוב לתת את הדחיפה הראשונה לבן אדם שבא בגיל 33 – לא בגיל 18 – לארץ.

מה שמאוד עזר לי זה הידע שלי בשפה הרוסית, בשפה הצרפתית ובשפה האנגלית. למדתי עברית. רכשתי אותה באומץ רב. מאוד חשוב ללמד את השפה העברית את היהודים בעולם כי זה הבסיס וגם מאוד חשוב לשמור על השפות ללמד את השפות לדור החדש בישראל. הסטודנטים שלי מדברים עברית, אנגלית, אולי קצת ערבית וזה הכול. הם שכחו את השפות האחרות. בואו נחזור לזה. אנחנו עם שיודע את השפות. אני חושבת שמדינת ישראל צריכה לפתח תוכניות על מנת שהנוער שלנו והצעירים שלנו ידעו את השפות, ידעו את כל השפות של הגלות. זה מאוד חשוב.

הוריי גרים בצרפת. אני עבדתי עם שלוש בנות בלי שתהיה לי עזרה. אני רוצה לציין את החשיבות לנשים עובדות בקהילה של העולות החדשות שזקוקות לתמיכה של הממשלה. מאוד מאוד קשה לנשים שנמצאות כאן לעבוד ולגדל משפחה כי אין תוכניות סיוע לנשים אלה. הילדים יוצאים מבית הספר מאוד מוקדם, אנחנו אימהות עובדות, אנחנו לא רגילות לזה. למי שעבד בארצות הברית, בצרפת, אפילו ברוסיה, אנחנו לא רגילות לזה. אני חושבת שיש חשיבות רבה לפתח תוכניות שמיועדות לעולות החדשות ולעזור להן כי הן רוצות לעבוד וחשוב שהן יעבדו. תודה רבה.

תודה רבה. אני חייבת לומר לך שהפתעת את כולנו. יישר כוח. באמת, זו הצלחה אמיתית. לא ידעתי שאת דוברת רוסית ועכשיו נדע זאת. שתהיה לך הרבה הצלחה גם בעבודה ובמקום שאת נמצאת בו, ואני יודעת שאת נמצאת במקום מאוד חשוב למדינת ישראל. זה באמת דבר נפלא. תודה שלקחת חלק בדיון שלנו. יש סיבה לגאווה נוספת.

רציתי להוסיף שמשרד הקליטה נותן מלגות לעולים חדשים וזאת עזרה מאוד גדולה. בזכות זה יש לנו נציגים באליפויות עולם, באירופה ובמשחקים האולימפיים. צריך להגדיל את מספר המלגות.

כמו שאתם מבינים, הכול רשום.

חבר הכנסת יוסף טייב חייב לצאת ואני רוצה לאפשר לו לדבר.

אני מתנצל אבל אני חבר בוועדות נוספות ואני חייב להיות נוכח. הייתי מאוד רוצה להמשיך להשתתף באווירה החגיגית הזו, אבל יש עוד דברים שאני צריך לטפל בהם.

אני בעצמי עולה מצרפת. עליתי בשנת 1996. התגייסתי לצה"ל, לאחר מכן התחתנתי ואחרי מספר שנים חזרתי לצרפת בשליחות מטעם הסוכנות היהודית, בעיר טולוז, כדי לגרום ליהודים נוספים להגיע ולחוות את החוויה החיובית והטובה של עולה כשהוא מגיע לישראל.

לומר לכם שאני סיפור הצלחה? אני לא יודע אם אני סיפור הצלחה לחברה הישראלית והצרפתית, ימים יגידו, אבל אני יודע דבר אחד והוא שברמה האישית עצם היותי כאן בישראל, זה שאני מגדל כאן משפחה וילדים, והילדים שלי היום הם ישראלים לכל דבר, צברים על כל המשתמע מכך, אני חושב שזה סיפור הצלחה הכי גדול של עולה. עצם היותנו כאן בארץ מולדתנו היחידה והקטנה בעולם, להיות דוגמה לשאר היהודים שנמצאים עדיין בתפוצות, אני חושב שזה סיפור ההצלחה הגדול של כל אחד מכם, העולים.

בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה לכל העולים שמגיעים לכאן. אני חושב שזו זכות לנו, היום כישראלים, כצרפתים לשעבר, כרוסים לשעבר, כאמריקאים לשעבר. כולנו היום ישראלים. אני חושב שזו גם זכות שלנו חברי הכנסת לבוא ולהיות שותפים בוועדה הזאת ובוועדת המשנה בראשה את עומדת כדי לקדם את הדברים האלה, כדי לבנות פלטפורמות טובות ולהתקדם כמה שיותר כדי שנוכל לחדש את הנס הזה של שיבת ציון ושזה יוביל אותנו לשנים ארוכות. יש כאן פוטנציאל ענק.

אני רוצה לסיים את דבריי ולומר שבתקופה האחרונה לצערי, המניע של העלייה הוא סוג של מניע שלילי, אנטישמיות, פיגועים וכולו. אני חושב שתפקידנו כחברי כנסת, התפקיד של הממשלה, התפקיד של מדינת ישראל הוא לא להסתמך רק על מנוע הדחיפה אלא ליצור מנוע משיכה, שמדינת ישראל תהיה מגנט לכלל היהודים בעולם ואנחנו נראה כאן נס נוסף של שיבת ציון עם מספר אדיר של עולים. כמובן שזה מחייב אותנו כנציגי ציבור וכחברי כנסת לקדם תוכניות לכלל העולים.

אני קורא מכאן ביום העלייה והקליטה, ז' במרחשוון, לכל יהודי התפוצות, בואו, עלו ארצה, אתם רצויים כאן, אחים אנחנו ואנחנו מצפים לראות אתכם ממש בקרוב בארצנו הקטנה.

אני מברך אתכם בחג שמח.

תודה רבה חבר הכנסת יוסף טייב. אני יודעת עד כמה אנחנו לחוצים ביום הזה בין הוועדות השונות. אני מאמינה שהאורחים שלנו יבינו את זה. תודה לך על דברי החכמה שלך.

אני רוצה להכיר לכם שני אמנים עולים שעלו ארצה בינואר 2017. הם בארץ קצת יותר משלוש שנים. הם די טריים כאן. מוזיקאים מקצועיים שעלו מרוסיה. בואו ספרו לנו קצת על עצמכם ואני גם אשמח אם תתנו לנו קטע שירה.

אנחנו זוג. עלינו לא מזמן. כוונת העלייה הייתה לעשות את המוסיקה שלנו. לא סתם לעלות ולקחת אלא גם לתת. לתת למדינת ישראל להיות חלק מהתרבות ולעשות מוסיקה שלנו. לא לעשות כיסויים ולא רק להרוויח כסף. בזכות משרד הקליטה הצלחנו בזה כי היה לנו זמן לעסוק במוסיקה שלנו ולא לעבוד בעבודות שחורות אחרות. זה עזר מאוד כאשר משרד הקליטה נותן עבודה.

אתה מדבר על פרויקט אמנים עולים?

כן. אמנים עולים.

לצערי הרב זה נעצר וביוזמתי היו בוועדה כבר שני דיונים בנושא הזה. אני מקווה מאוד שבשבוע הבא תהיה לנו בשורה להמשך הפרויקט. אני שמחה מאוד שאתם הדוגמה להצלחה של פרויקט אמנים עולים.

זה באמת עוזר כי כמעט לא עבדנו בעבודות אחרות אלא עבדנו ברצף על הפרויקט שלנו. יש הצלחה ואנחנו עכשיו מושמעים ברדיו ישראל עם הסינגלים שלנו ועם השירים שלנו. אנחנו הולכים לראיונות ברדיו, כרגע די קטנים אבל אף אחד לא יודע מה יקרה בעוד שבועיים ובעוד חודש. עשינו כאן קליפ. אנחנו לא רק לוקחים ממדינת ישראל אלא אנחנו גם מחפשים כל מיני דרכים לתרום. אנחנו שולחים את הבקשות למענק ואכן לקליפ קיבלנו מענק ממשרד התרבות ולא דרך משרד הקליטה. התמיכה שאנחנו מקבלים ממשרד הקליטה, היא ממש חשובה. תודה.

אני חושבת שכאן הסיפור מעניין בגלל שאנחנו כאן שלוש וחצי שנים.

העברית שלכם מצוינת.

נכון. העברית שלכם מצוין.

תודה אבל אם אני עושה שגיאה, תסלחו לי. הסיפור הספציפי הזה הוא מעניין בגלל שהסיבות לעלייה שלנו הן דווקא לא אנטישמיות, למרות שאני לא אומרת שזה לא קורה. ישראל כמרכז לעם, זה ממש חשוב. אנחנו קצת חוצפנים. אנחנו באנו לחזק את המדינה כפי שאנחנו חושבים ואנחנו באנו למצוא את עצמנו. יש לנו חלומות שכבר הגענו אתם וכמו אמנים, ספציפית אנחנו כן חושבים שתרבות כאן היא ממש חזקה ומעניינת וזאת בגלל העירוב כאן ובגלל התרבות היהודית שחזקה כאן. לאומן, ובעצם לבן אדם שמתעניין בחיים תרבותיים, זה ממש חשוב לו. אני חושבת שההזדמנות הזאת לממש כאן את החלומות שלנו ובאמת לחזק את המדינה מבחינת התרבות ואפילו לייצג את המדינה – ושוב סליחה על החוצפה – בעולם כמוזיקאים, זאת אחת מטרות של האמנים וזו אחת המטרות שלנו.

עם חוצפה מצליחים.

חשובה מאוד כל העזרה שניתנת לאמנים כדי שיוכלו להשתלב בסביבה. כל הפרויקטים שבאמת נותנים בלי הרבה בירוקרטיה – וסליחה שאני אומרת את זה – מאוד חשובים. לא יאומן כמה חשוב לתת את ההזדמנות להיכנס לסביבה כי בעצם שלוש השנים האלה, זה זמן קריטי אחרי שאתה מחליט היכן אתה ומי אתה. עכשיו אנחנו יודעים כי אנחנו כאן. אנחנו כאן ויש לנו דרך. אנחנו מבינים לאן אנחנו זזים. בינתיים נעזוב את הקורונה אבל חוץ מהקורונה, דרכנו יחסית מובנת. אחד הדברים הקטנים שאולי אנחנו רוצים להוסיף לפני שנעשה משהו זה שלדעתנו אולי זה מעניין לקשר בין העליות השונות. אנחנו כדוברי רוסית מרגישים שזה נפרד, צרפתים, אמריקאים, רוסים. זה ברור למה זה קורה וזה בסדר, אבל כל שיהיו פרויקטים שיכולים לקשר בינינו. ביום רביעי הקרוב אנחנו הולכים לעוד אנשים שעולים עוד מעט או כבר עלו ונותנים להם פלייליסטים עם מוזיקה ישראלית אקטואלית, נותנים הרצאות על המוסיקה, על התרבות. זה מחבר בין האנשים, זה כיף וזה חשוב.

יש לכם קשר עם הצבא, עם החיילים הבודדים?

לא.

גם לשם צריך להגיע. שלומית תעזור לכם.

אנחנו נשמח.

אני רוצה להגיד לכם שחוצפה במדינת ישראל במובן החיובי, היא דבר טוב כי רק כך את יכולה להשיג דברים. הרבה אנשים שומעים אותנו ואני אומרת שכדי להצליח במדינת ישראל צריך להתפרץ לדלתות פתוחות. הדלתות לא נפתחות לבד אלא אנחנו צריכים לפתוח אותן ואם אתם לא עושים את הפעולה הזאת כדי לפתוח את הדלתות האלה, זה באמת לא יקרה. אתם דוגמה מצוינת לפתיחת הדלתות. אתם מתפרצים ואתם מחפשים הזדמנויות. אני כל כך שמחה שאתם היום אתנו כאן בוועדה כי אתם באמת דוגמה לעולים שלא מזמן באו ארצה, מדברים את השפה וכבר נמצאים בפלטפורמות לא רק של דוברי רוסית. זה מצוין. זה בדיוק חיבור, זאת בדיוק אינטגרציה ולכן בכם אני רואה סוג של הצלחה.

אפילו כתבנו שיר בעברית.

אנחנו נשמח לשמוע אתכם.

(קטע מוזיקלי).

תודה רבה. איזה יופי. באמת ריגשתם. אני מבינה שזה שיר שאתם כתבתם.

כן.

מדהים. תודה רבה לכם. שיהיה לכם באמת המון הצלחה. אני מקווה שהיום החשיפה שלכם בוועדה בכנסת תפתח לכם עוד דלתות להמשך הצלחה.

אנחנו נשמח. תודה רבה.

יישר כוח. מדהים.

נחזור ל-זום. תעלו בבקשה את פבל אליזרוב. פבל אליזרוב עומד היום בראש ארגון יהודים יוצאי קווקז. הוא עלה בגיל 11 אבל כל הזמן, בכל קבוצת גיל, הוא עשה משהו לקבוצת גיל בה הוא היה בה. אני חושבת שפבל יכול לספר כי לי יש סיפור מאוד ארוך אבל מפאת קוצר הזמן לא אספר אותו. פבל, ספר לנו בכמה מלים על החיים שלך, מה אתה עובר ואיך אתה מרגיש במדינת ישראל.

שלום לכולם. אני יושב ראש התאחדות יהודי קווקז בישראל. אני יליד צ'צ'ניה. עלינו לארץ בתקופת המלחמה וזו הייתה חוויה לא הכי טובה, בלשון המעטה. עלינו ישירות לאור עקיבא. כמו כולם עברנו את כל תהליכי הגיהינום של הקליטה. כנער אני יכול לומר לכם שלגדול כנער עולה במדינת ישראל, זה תהליך לא פשוט. חשבתי לעצמי שאני חייב להתערב ולתרום לתהליך הזה כדי לקדם ולעזור לאחרים להיקלט בצורה יותר טובה.

אכן זה היום חג לכלל החברה הישראלית. כל עלייה תרמה לעיצוב חברה בצורה כזו או אחרת ולא רק החברה הישראלית מעצבת כל עלייה אלא גם ההיפך הוא הנכון. כל עלייה נותנת איזשהו דבר משמעותי וחשוב לכלל החברה הישראלית ובאותה מידה אני חושב שגם הקהילה שלנו תרמה הרבה ועשתה למען החברה הישראלית וקידמה תהליכים. מי שלא יודע, סתם דוגמה, בין המייסדים של ארגון השומר היו בני העדה הקווקזית ומנחם בגין זיכרונו לברכה אמר דבר יפה, שלצבא ההגנה לישראל יש הרבה אבות וסבא אחד, ארגון השומר. אני חושב שכל קהילה שעלתה לישראל תרמה בצורה כזו או אחרת לחברה הישראלית. אנחנו חייבים לראות מה עשינו טוב ומה עשינו פחות טוב ונעשו הרבה דברים טובים.

כמו שכולם יודעים, ללא קשר לתהליכי קליטה או עלייה, בישראל תמיד היה מרכז והייתה פריפריה ולרוב העולים, כשהם עולים ארצה, הם עולים לפריפריה. פריפריה היא עצמה מקום שהוא פחות חזק מהמרכז וכשעולה מגיע, הוא פחות חזק מאזרח אחר. כאשר אנחנו מביאים אזרח חלש למקום חלש, תהליך ההשתלבות שלו בחברה הישראלית, אני חושב שאנחנו משאירים אותו מאחור ולא נותנים לו את אותה הזדמנות להתקדם בחברה כמו שניתנת לאדם שעולה ומתגורר במרכז. לכן הסוגיה הזו היא מאוד חשובה ואני מדבר ממקום שאני מכיר אותה. 80 אחוזים מבני העדה, ואנחנו חוקרים את העניין, עלו לפריפריה ואלו שעלו למרכז נקלטו בחברה הישראלית יותר בריא ויותר טוב מאלו שעלו לפריפריה. ואגב, עד היום אנחנו עושים את תיקון העוול הזה ומנסים לקדם אותם ולקלוט אותם בצורה יותר מסודרת.

יחד עם זאת, אני מסכים עם גרש שהוא חבר מועצה מעיריית נתניה. היכן מסתיים תהליך הקליטה, מתי העולה יכול לומר הוא כבר לא עולה? התהליכים האלו צריכים להיבדק לעומק. כאשר אנחנו אומרים שלכל עולה יש הגדרה משלו, נניח חמש שנים, 10 שנים ועדיין נעשתה בדיקה ואנחנו רואים שאוכלוסייה או קהילה כזאת או אחרת בתחומים מסוימים לא נקלטה בצורה טובה, נניח בתחום של תעסוקה או נניח בתחום של לימודים אקדמאים – משרד הקליטה צריך להעביר שרביט. לא להפסיק לטפל לגמרי ולומר, זהו, את הטיפול שלנו סיימנו, אתם כבר לא עולים ומבחינתנו תעשו מה שאתם רוצים. ההיפך הוא הנכון. לזהות את הבעיה, לאתר את הנקודה הזאת ולהעביר את השרביט למשרד אחר, אם למשרד הרווחה או אם זה לחינוך ולדאוג שאותו משרד יטפל עוד כמה שנים באותה קהילה עד שהבעייתיות תיפתר. אז נראה תהליכי קליטה הרבה יותר מוצלחים והרבה יותר טובים. בסוף הצלחה של עולה בישראל, זה סיפור הצלחה של כל ישראל ואנחנו צריכים להמשיך לעודד את התהליכים האלה.

חברים, אנחנו נשמח לקבל את כל קהילת היהודים שגרה עדיין בתפוצות באזור הקווקז ונעשה זאת בזרועות פתוחות. נעשה את כל המאמצים כדי שהקליטה שלהם וההשתלבות בחברה הישראלית תהיה יותר טובה. נקווה שנקבל עוד הרבה עולים. לנו חשוב שהם ישתלבו בחברה הישראלית ויחד עם זאת ניתן גם דגש על מורשת עתיקת ימים כי כל אחד בא עם איזושהי תרבות משלו ועם דברים טובים של הקהילה. לכן חשוב לשלב בחברה הישראלית תוך מתן דגש להיסטוריה ומורשת של אותה עדה.

לא נותר לי הרבה מה לומר אלא לאחל לכולם חג שמח ובשורות טובות. תודה רבה.

תודה רבה. קודם כל, יישר כוח. אני יודעת על העבודה שאתה עושה וכמה הקהילה מחוברת.

חברים, מי אני מעלה ב-זום. אני לא יכולה לעצור אתכם כי אתם לא שומעים אותנו, בבקשה, תשמרו על אותן שלוש-ארבע דקות שאני נותנת לכם כי אני מאוד רוצה שכל האורחים ידברו. שוב תודה, יישר כוח.

אני רוצה להעלות ב-זום את יורי מגנר. עלה בתחילת 1990 ומאז 1992 הוא גר ביקנעם. בשנת 1993 הוא הפך לאחד ממארגני המועצה הציבורית של עולים חדשים בעיריית יקנעם. בשנת 1996 הוא עשה שם באופן קבוע קבלת קהל כדי לעזור לאנשים בנושאים שונים כמו דיור, תעסוקה, שירות בצבא, חינוך. משנת 1996 הוא עמד בראש עמותת עולים במרכז, פיתוח יקנעם. יש כאן עשייה מאוד מבורכת. היום אני יודעת שהוא חבר מועצת העיר שיורי מגנר הוא חבר מועצת העיר יקנעם והוא גם נבחר לסגן יושב ראש הפורום המוניציפאלי בישראל. יורי, אני יכולה לדבר עליך עוד הרבה אבל בוא ספר לנו קצת על איך אתה עברת את הקליטה במדינה.

תודה. אני זוכר את המחשבות שלי עת ישבנו על מזוודות ימים ספורים לפני העלייה. חשבתי איך אני אסתדר במדינה ומה יהיה. בטח היו לי חלומות. כשאנחנו הגענו למדינת ישראל, אני חייב לציין שכל החלומות שלי התגשמו. אפילו בחלומות שלי לא יכולתי להאמין שבעוד שש שנים אני אהיה אחד מהמייסדים של מפלגה פוליטית במדינת ישראל, מפלגת ישראל בעלייה. לא יכולתי להאמין שתוך שמונה שנים אני אהיה חבר מועצת העיר וסגן ראש העיר בעיריית יקנעם.

חשבתי לעצמי מה סוד ההצלחה כי באמת הקליטה שלי הייתה מאוד קולחת. הבנתי שבסופו של דבר סוד ההצלחה הוא אנשים נפלאים וטובים שפגשתי בדרכי במדינת ישראל. אנשים שעזרו לי סתם בתמיכה, בייעוץ, לפעמים הביאו אלינו כל מיני דברים. סיפרו לנו על מדינת ישראל. זאת אומרת, אני כל הזמן הרגשתי תמיכה של אנשים מבחוץ. אלה לא היו רק ותיקים או אנשים מהעלייה אלא היו גם ישראלים צברים.

כשאני הגעתי לעיריית יקנעם, הצעתי ופיתחתי תוכנית קליטה ישירה בתמיכה של העירייה כי הבנתי שהכי חשוב שעולים, כשהם מגיעים ארצה, הם יגיעו ישירות למשפחה, לאנשים שיטפלו בהם ויעזרו להם. חשבתי שאנחנו קודם כל צריכים להביא את העולים שמתאימים לצרכים של הישוב, לאזור תעשייה, למקצועות המיוחדים שיש בהיי-טק ביקנעם, ושנית, אנחנו צריכים לדאוג להם לדברים יום יומיים, לעזור להם להסתדר, לשכור דירה, ללכת לבנק וכל מיני דברים אחרים וללוות אותם בפרק הזמן הראשון. הגעתי עם התוכנית הזאת לראש העיר והוא אימץ אותה. בסופו של דבר ב-1999, במסגרת משלחת של הסוכנות היהודית, היינו בסיביר ומשם הגיעו 200 משפחות שהעירייה קלטה אותן. העירייה עזרה לאותם אנשים להסתדר במדינת ישראל. תאמינו לי, רוב מוחלט של אותן משפחות, אנשים מאוד מאוד מוצלחים נכון להיום במדינת ישראל. אני חושב שזאת תרומה מאוד מאוד חשובה של כל אחד מאתנו, אנשים עם ניסיון וידע. חשוב מאוד לעזור לעולים החדשים שמגיעים.

אני רוצה לפנות לכל העולים שכבר הגיעו למדינת ישראל ולאלו שעוד לא הגיעו. תבואו. אנחנו מחכים ואנחנו נעזור. תודה.

יופי. המון תודה לך יורי. אנחנו מכירים את הפעילות שלך ואני יודעת כמה אנשים מעריכים את הפעילות שלך. אתה עושה עבודה נפלאה ולא רק ביקנעם. יישר כוח. אנחנו גאים באנשים כמוך. תודה.

נחזור לחדר הוועדה. אני רוצה להציג בפניכם את דוקטור ישראל צירולניקוב שהגיע לארץ באפריל 1990. כששואלים אותו מתי הוא עלה, הוא מיד נזכר שזה היה יום הצחוק. אם אתם זוכרים, 1 באפריל זה יום הצחוק. אתה בטח תתייחס לזה. היום הוא חבר מועצת מכבי שירותי בריאות. 10 שנים חבר ועדת ארגון רפואי אור ומין של ההסתדרות הרפואית. לפני שנתיים, אחרי מספר שנים של מאבקים, הצליח להכניס את ארגון מחלות המין לארגון אירופאי והוא נציג ישראל בוועד.

עליתי לארץ ב-1 באפריל, יום הצחוק ועד עכשיו כל הזמן אני צוחק. צוחק כבר 30 שנים. כשעליתי לארץ הבנתי שרפואה היא אחת הדרכים הקשות. גם אשתי רופאה, רופאת משפחה ואני רופא עור ומין שזה פחות אקטואלי. אנחנו עברנו מבחנים. אני הייתי בתל השומר שנים רבות, הייתי תורן חוץ, אחר כך עברתי לשלב ב' וקיבלתי תואר מומחה, רופא עור ומין. במקביל הייתי בהרבה פעילויות בארגון רופאי יוצאי ברית המועצות. שנתיים אחרי שעליתי הקמנו ארגון כי היו הרבה בעיות והרבה צרות בקליטת הרופאים. אני לא רוצה להיכנס לזה כי אין לנו זמן לדברים קטנים כאלה. אחראית על ארגון העולים הייתה מועצה מדעית של הסתדרות הרופאים, הר"י. הבנו שיש הרבה דברים לשנות והתחלנו פעילויות בכנסת. הייתי כמעט כל שבוע בכנסת. היינו בוועדות, נפגשנו עם שרים, דיברנו ובסך הכול הגענו להישג. אני הייתי סגן ראש הארגון וראש הארגון הייתה דוקטור דינה רויטש. בכנסת התקבלה החלטה לפיה רופאים שעולים אחרי התמחות, עם ותק של יותר מ-14 שנים במדינה ממנה עלו, לא חייבים לעבור מבחן אלא הם הולכים להתמחות ועושים מבחן בתוך המחלקה.

אחר כך עבדתי כל הזמן כרופא עור ומין במכבי והייתי שנים רבות, גם עכשיו, חבר מועצת מכבי. עשר שנים אני חבר ועד רופאי עור ארצי של הר"י ואני העולה היחיד שם. עשיתי עבודה רבה עם קישור לרופאי עור בכל העולם. לפני שלוש שנים ניסינו להיכנס לארגון – גם ציפי חוטובלי שהייתה סגנית שר החוץ עזרה – מחלות מין שיש במדינות אירופה. אנחנו לא אירופה ולא רצו בנו, מה גם שיש סיפור אנטישמי בנושא, אבל הצלחנו. זה הישג גדול. אני עכשיו נציג המדינה בוועד הארגון הזה.

מילה על קליטת רופאים. יש עכשיו מצב קצת אבסורדי לפיו בזמן הקורונה, במיוחד בזמן הקורונה אבל בכלל, המצב עם הרופאים הוא קטסטרופלי. יש מקצועות כמו רופא מרדים יגרום לכך שעוד מעט יצטרכו לעצור את הניתוחים. האבסורד הוא שהרופאים שלומדים בחוץ לארץ, אני לא מדבר רק על עולים חדשים אלא אני מדבר גם על ישראלים שלומדים בחוץ לארץ במדינות כמו ליטא, הונגריה, פולין, מדינות אירופאיות, והם מקבלים שם רישיון עם אפשרות לעבוד באירופה, אבל הם חוזרים לארץ, עושים קורס ובסוף הקורס יש מבחן פנימי. תמיד היה מבחן ומי שעבר את המבחן, מקבל 10 נקודות למבחן הגדול. מה שקרה זה שלפני זמן לא רב, פתאום המועצה המדעית בהסתדרות הרופאים החליטה שנותנים שמונה יחידות. יש מקרה של בחורה שלמדה בליטא, קיבלה רישיון אירופאי אבל לא עברה את המבחן הגדול כי חסרו לה שתי נקודות, מה שהמועצה המדעית לקחה. את המבחן עברו 25 אחוזים מהניגשים. זה אבסורד. במצב הנוכחי, הילדים שלנו, גם עולים, גם ישראלים, לומדים בחוץ לארץ, חוזרים ולא עוברים כאן את המבחן. יש להם רישיון אירופאי וחלק עוזב את המדינה. עוזבים את המדינה ילדים שגדלו כאן, שהיו בצבא. זה בלתי נסבל. אני פניתי לטלי פלוסקוב שאני מאוד רוצה שתזמין אותי לישיבת ועדה כי צריך לעשות משהו בנושא הזה.

אנחנו נקיים את הדיון כאן כי זה שייך לעולים. נקיים את הדיון במליאת הוועדה בראשות חבר הכנסת דוד ביטן. אני אשתף אותו בכל הדברים האלה.

תשלח בבקשה מכתב לוועדה.

אתה יכול לפנות בכתב לוועדה?

כן. לוועדת העבודה והרווחה?

לא. לוועדת העלייה והקליטה. אנחנו נזמין גם את משרד הקליטה, את משרד הבריאות, את כל מי שאחראי על המבחנים.

זאת המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית.

אנחנו נזמין אותם לכאן.

לא מדברים רק על העולים אלא מדברים על הישראלים שגדלו כאן והם עוזבים את המדינה.

למדו באירופה?

כן. למדו וקיבלו רישיון אירופאי.

אנחנו נדבר ונראה. תודה.

אני מצטער שזה לא כל כך חגיגי, אבל כואב הלב.

אנחנו מדברים גם על דברים טובים וגם על דברים שאנחנו צריכים לשפר. לא הכול מושלם. אם אנחנו כבר מדברים על רופאים, יש לנו עוד רופא ב-זום, ד"ר ארי שרובסקי שעלה מארגנטינה.

הצטרף אלינו חבר הכנסת קוז'ינוב.

שלום. אני שמח להיות כאן. אני עולה חדש מארגנטינה, נמצא בארץ בדיוק שנתיים מאז עליתי. למדתי רפואה בבואנוס איירס ואחרי שסיימתי את המבחנים האמריקאים העדפתי לעלות לישראל במקום לעבור לארצות הברית. הגעתי לכאן באמצעות תוכנית של הסוכנות. התחלתי ללמוד עברית באולפן בחיפה, באולפן עציון וזה היה מצוין. גרתי שם תשעה חודשים עד שסיימתי את האולפן וגם אולפן רפואי. שובצתי לעשות את ההתמחות שלי באיכילוב ואז עברתי לתל אביב וגם זה עם עזרה מהסוכנות היהודית.

עכשיו עברו חודשיים מאז סיימתי את שנת ההתמחות והיום, לפני שעתיים, קיבלתי בדואר את הרישיון הרפואי הישראלי. בארגנטינה עבדתי כרופא כללי אבל רציתי עכשיו לשנות ובשבוע הבא אני אתחיל את ההתמחות כרופא מרדים בבית חולים בילינסון בפתח תקווה.

כנראה שאלה 40 התקנים החדשים שחבר הכנסת ביטן כאן בוועדה טיפל בהם.

כן. ראיתי. יצא אחר כך. אני הייתי בפגישה עם פרופסור אידלמן בבילינסון לפני שידעתי על זה. אבל ידעתי שיש מחסור ברופאים מרדימים.

יופי. אנחנו שמחים.

אני הכנתי את זה בזמן שעשיתי את הרוטציה כי לפני כן לא הייתי יכול לעשות את זה. כשהייתי שם, הכנתי את המערכת כאן. תמיד שואלים אותי למה ללכת לישראל במקום ללכת לארצות הברית – אני עליתי לבד וחלק מהמשפחה שלי עבר לארצות הברית לפני כמה שנים ולכן עשיתי את המבחנים שם וקיבלתי את הרישיון – אבל כשהתחלתי לדבר עם הסוכנות, לדעת מה המצב בישראל ומה אני צריך לעשות כדי לעבוד כאן, למדתי שעם אותם מבחנים אפשר לעבוד גם כאן. הכנתי את מערכת הבריאות כאן, הכנתי את התרבות כאן. לא הייתי בקשר עם הקהילה לפני שהתחלתי לחשוב על עלייה לכאן. אני עוד בקשר עם כמה רופאים מארגנטינה שחושבים לעלות ואני מנסה לשכנע אותם לבוא לכאן.

דוקטור שרובסקי, יישר כוח. אני שמחה שיש לנו עוד הצלחה כאן. אני מאחלת לכולם שאנחנו ניפגש עם רופאים רק בוועדות חגיגיות כאלה ולא בבתי החולים. יישר כוח על העבודה שאתם עושים. תודה רבה.

חבר הכנסת קוז'ינוב, בבקשה.

אני מתנצל מראש, אני אצטרך לצאת לוועדה אחרת. אם אנחנו מדברים על הרופאים וכל העניין של רישוי מקצועות, זה נושא כואב ואנחנו יודעים זאת כבר מספר שנים. לרוב זה נושא שנמצא בתקנות של המשרדים, גם של משרד העבודה והרווחה, גם של משרד הבריאות ומשרד השיכון. יש סוגיה נפרדת של למידה מרחוק. כל אלה שלמדו מרחוק כרגע או סיימו לימודים מרחוק וקיבלו תעודות, לא מחשיבים אותם. זאת אומרת, הם מתקשים לגשת בכלל למבחנים. בסיוע של משרד הקליטה והעלייה נאלצנו לפטור פרטנית מקרים של רוקחים רק כדי שיוכלו לגשת למבחנים. כלומר, יש לנו כאן בעיה מערכתית באופן כללי, איך אנחנו מטפלים גם בסוגיה הזאת כי ספציפית בתקופה הזאת הלימודים מרחוק מקבלים משנה תוקף כי זה כבר לא מה שנקרא לימודים בהתכתבות אלא זה גם פרונטלי, גם ב-זום, גם במחשב. אנחנו צריכים להקל כאן על הבירוקרטיה ועל כל מבחני הכניסה למבחנים. כלומר, נוצר כאן מצב אבסורדי. אם המערכת לצערי – ואני אומר לצערי – מראש חושדת באלה שלמדו בחוץ לארץ שמנסים לרמות, שחלקם כביכול קנו את התעודות, אז במקום לא לתת להם להיבחן, שיהיה הפוך. לצורך העניין בן אדם ייגש וייבחן ובמידה ואין לו את הידע הנדרש, שייפסל. אבל ברגע שיש לו את הידע הנדרש והיכולת, יוכיח את היכולת ובבקשה לעבוד. זו סוגיה בפני עצמה ואני מקווה שנוכל לדון בה בהרחבה בהמשך, בהתאם לדיון הזה שקבעת.

אני שוב מתנצל בפני כל הנוכחים. אני צריך לצאת לוועדה אחרת.

תודה רבה שנכנסת לכאן ואמרת כמה מלים ביום החשוב הזה.

אני רוצה להעלות ב-זום את פרופסור דב באר קוטלרמן. פרופסור מן המניין במחלקה לספרות עם ישראל, אוניברסיטת בר אילן ובעל קתדרה לחקר תרבות היידיש והחסידות. הוא מחבר של כ-10 מונוגרפים בתחום תרבות היידיש ועשרות מאמרים אקדמיים. היה פרופסור אורח בארצות הברית, בדרום אפריקה, בליטא וביפן. עוד אדם שאנחנו יכולים להיות גאים בו. בבקשה פרופסור קוטלרמן. כמה מלים על עצמך.

שלום לכולם. אני רוצה לברך את הנוכחים ביום העלייה שזה לא רק חגם של העולים אלא של כל מדינת ישראל. תודה לכל אלה שדיברו. למדתי הרבה ועכשיו אני שואל את עצמי שאלות קיומיות, מתי התחיל תהליך הקליטה שלי ומתי הוא נגמר, ואין לי כל כך תשובה. אני נוטה לענות ולומר שבעצם לא הייתה לי קליטה במובן הרגיל של המילה ויתכן שהמקרה שלי הוא לא מקרה טיפוסי, אם כי אני בטוח שכל אחד שיישאל על העניין הזה יאמר שגם המקרה שלו הוא לא מקרה טיפוסי. בכל אופן, אני עליתי ממוסקבה ולמדתי שם בישיבה אוהלי יעקב וידעתי עברית של נביאים, עברית תנ"כית. לקח לי קצת זמן להתאים את עצמי לעברית המדוברת של מדינת ישראל אבל ילדותי עברה עלי רחוק ממוסקבה, בעיר בירוביז'אן, במחוז היהודי האוטונומי, ובעצם כל תהליך הקליטה שלי הוא מסע מרתק לשורשים. עברו כמעט 30 שנים ואני מאחל לכל אחד לעבור את התהליך הזה. כמובן שאנחנו אלה שעוסקים בתחום החינוך, כל אחד במקומו, צריכים איכשהו לעזור ולהשקיע בזה.

זה היה תהליך ארוך ומרתק של חזרה לשורשים, לאותן אותיות ביניהן גדלתי. אתי דיברו יידיש ובסופו של דבר למדתי על זה מבחוץ, דווקא במדינת ישראל למדתי על אותו מקום ממנו באתי והתמזל מזלי, פגשתי אנשים טובים בדרך וכל אחד תרם משהו בעצה טובה, בעזרה ממשית, ונקלעתי למסגרות מאוד ידידותיות לחדשים. קודם כל, אוניברסיטת בר אילן שלא הרגשתי לאורך כל הדרך שאני מקרה מיוחד שצריך לטפל בו כי האוניברסיטה הזו פתוחה לעולים מכל מיני מדינות ומכל מיני גלויות. כמובן מה שקידם אותי - עברתי את כל הדרך מסטודנט, דוקטורנט, מרצה עד פרופסור מן המניין – זה העבר שלי וזה העבר המשותף שלנו והאותיות האלה שפורחות ברקע. אתם רואים עכשיו שהן מצליחות לעודד אותי.

מאוד שמחתי לשמוע את דבריה של שרה שאמרה שצריך להשקיע בחינוך יהודי בתפוצות ולא רק בתפוצות אלא גם בארץ, שכל אחד ישמע את הצד הזה, שכל אחד ירגיש שהוא חלק מהנעשה בארץ, שהוא חזר הביתה. אני חזרתי הביתה וזאת ההרגשה שמלווה אותי לאורך כל הדרך. אותם מקומות בהם גרתי, גם שם התמזל מזלי, אלה ישובים קטנים בשומרון, מעלה שומרון, עופרים וכעת נווה צוף כבר הרבה שנים, אותם מקומות בהם בניתי בית ואני עדיין מגדל שישה בנים. בשבילי זו קליטה הכי טובה.

כשאמרתי שאנחנו צריכים לתרום ליצירת נקודות כאלה להכללת העבר של העולים בנעשה בארץ, באתוס הלאומי, לפני כמה שנים בבר אילן ארגנו כנס גדול בשם חי בהדר. יש מסורת בקהילות שונות, בעיקר באירופה, לחגוג הצלה פלאית, מה שאנחנו מכירים בפורים, ואנחנו עם קולגות בבר אילן חשבנו למה אנחנו חוגגים רק את ההצלה הפלאית בשושן הבירה כי הרי יש לנו הצלות אחרות. נברנו בהיסטוריה הלא רחוקה וגילינו שמשטרו של סטלין נגמר בשעה טובה במארס 1953 וזה בדיוק היה חודש אדר, י"ח באדר, ואם אנחנו הופכים את זה – זה ח"י. עם ישראל חי. הזמנו את כל משרדי העלייה והאולם היה מלא. חגגנו את האירוע הזה והייתי רוצה להפוך את זה למשהו יותר קבוע. היו נציגים של משרד הקליטה ושל הכנסת, כולל יושב ראש הכנסת. אני מאוד מקווה שנוכל להמשיך במסורת הזאת וליצור את הנקודות שהעולים יוכלו להזדהות.

תודה. אני מצטערת שאני עוצרת אבל אנחנו די מוגבלים בזמן. אני רק רוצה, ברשותך, להגיד לכולם שב-3 בנובמבר אנחנו עושים השקת שדולה לשימור המסורת של השפה היידיש והפרופסור קוטלרמן הוא חלק מאוד משמעותי בהקמת השדולה הזאת. אני מזמינה את כולם לקחת חלק בדיון. תודה רבה. הפרופסור הוא אחד האנשים שגם בו אנחנו גאים.

נמצא אתנו דוד לוין, יושב ראש קהילת יוצאי אוקראינה - מסיבות טכניות הוא לא יכול להשתתף אבל אני לא יכולה שלא לציין אותו – שזו הקהילה הגדולה ביותר. אדם נפלא שכותב שירים ומוציא ספרים. עוד סוג של גאווה.

אני רוצה להזמין את אנייס טופיול. כלכלנית בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מומחית בגלובליזציית עסקים. עלתה מצרפת בשנת 2016.

שלום לכולם. חג שמח. אני גרה בגבעת שמואל, במרכז, ואני עובדת בירושלים. עליתי לפני ארבע שנים עם כל בני המשפחה. קיבלנו את ההחלטה לעלות לא בגלל אנטישמיות, למרות שהיינו מודעים לכך שהייתה בעיה רצינית בצרפת, אלא הסיבה הראשונה לעלייה שלנו הייתה שממש לא רצינו לפספס את ההזדמנות להיות חלק מהמדינה הזאת. אפשר לומר שעלינו בגלל סיפור אהבה, אהבת מדינת ישראל, אהבת התרבות הישראלית ובעיקר אהבת עם ישראל. רצינו להיות חלק מהמדינה.

כמה מלים על תהליך הקליטה שלנו. כשעלינו, בעלי ואני לא היינו בגיל קל, היינו בני 40 פלוס, וגם הבנות שלנו לא היו כל כך קטנות ולכן היה קצת קשה אבל היינו בטוחים שעם הרצון והמאמצים אפשר להצליח. בצרפת עבדתי ככלכלנית, הייתי מומחית בתחום של הגלובליזציה של עסקים ועבדתי כעובדת מדינה בלשכה המרכזית שם. בהתחלה לא רציתי לוותר על הקריירה שלי. מראש התחלתי להתקשר עם מומחים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שעבדו באותו תחום ודיברתי אתם כדי לראות מה אפשר לעשות. בהתחלה הסבירו לי שיהיה מאוד קשה לעולים חדשים בגלל השפה ובגלל כל הבירוקרטיה, נושא המכרזים שעולים חדשים שמגיעים לארץ לא מוכנים מיד לעבור מכרזים. הלכתי לאולפן בארץ במשך שישה חודשים ויום אחד בשבוע התנדבתי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ללא תשלום, רק כדי ללמוד וגם לתת להם את ההזדמנות להכיר אותי וללמוד לעבוד אתי. אחרי שנה התחלתי לעבוד שם כממלאת מקום ואחרי שנה וחצי עברתי מכרז והתחלתי לעבוד.

זאת הדרך שכולנו צריכים לעשות אותה עד שמגיעים להישג. אני מתנצלת שאני עוצרת אותך. אנחנו מאוד מוגבלים בזמן. אני רוצה לברך אותך על הדרך שעשית. זאת דוגמה נפלאה לאחרים. אני שמחה מאוד שהשתתפת אתנו בציון יום העלייה. את באמת דוגמה לעלייה מוצלחת. תודה רבה לך.

אני רוצה להעלות ב-זום את אלכסנדר ניפומניאשצ'י. עלה לארץ ב-1990. סיים טכניון לאחר שירות צבאי. עובד בתחום ההיי-טק הרפואי. נשוי ואב לארבעה ילדים. אלכסנדר ידוע כפובליציסט ישראלי בשפה הרוסית, בעל טורים בתקשורת יהודית בשפה הרוסית בישראל, ארצות הברית ורוסיה. מנחה תוכנית שבועית ברדיו הגל העממי. בבקשה.

שלום לכולם וחג שמח. נקודה מרגשת. ממש בדקות האלה, בשעה הזאת, בת דודה שלי עם אימא שלה, הדודה שלה, עולות לארץ. הבן שלה כבר הרבה שנים בארץ ועכשיו הן מסיימות את תהליך העלייה של משפחתנו שנמשך שנים. כבוד גדול לי לדבר מעל הבמה הזאת באסיפה חגיגית המוקדשת ליום העלייה, אם כי דרך ה-זום.

אני עליתי לפני 30 שנים יחד עם הוריי ואחותי ושאר המשפחה ועוד מאות אלפי עולים מברית המועצות. מגיל שש, מאז נודע לי מההורים כי אנו יהודים וליהודים יש מדינה משלהם, ישראל, חלמתי שיבוא יום ואני אעלה לישראל ואגור בה. בתקופה ההיא זה היה כמעט בלתי אפשרי אבל אז פתאום קרה נס והשערים נפתחו. עד היום אני זוכר את הרגע הזה. בוקר מוקדם אחרי יומיים של נסיעה מעייפת דרך הונגריה, כי אז עוד לא היו טיסות ישירות, ירדתי מהמטוס המאוורר והקריר ושמעתי את סבי זיכרונו לברכה אומר שהחיינו. נכנסתי לחום ונשמתי את האוויר של חמסין קייצי ואז מחשבה בוגדנית עברה בי – הרי מעכשיו האוויר תמיד יהיה כזה, חם ויבש. אז פתאום ראיתי את השמש האדומה זורחת בין שני דקלים בשדה התעופה בן גוריון וכל הפחדים נעלמו ברגע. הרגשתי שחזרתי הביתה. מאז תחושת הנס שאני חי בה לא עוזבת אותי. למרות ששם המשפחה שלי, מקורו במילה ברוסית – אני שייך למשפחה שהתחילה את הגלות שלה בבבל ואז ברחה לספרד ומשם לאיטליה ומשם לגרמניה ו אחר כך לאוקראינה ומשם לרוסיה – ואז סוף סוף, אחרי כמעט 2000 שנים זכתה לחזור לארץ ישראל. זכיתי שילדיי נולדו כבר בישראל, הם צברים, ואני אומר וחוזר ואומר שוב ושוב את הזכות הגדולה שהם זכו בה להיוולד בארץ ישראל ולהגשים חלומם של דורות רבים שקדמו להם.

גם לנו כדאי להפנים שאנו חיים בתקופה מיוחדת, תקופת נס. קיבוץ גלויות, קומו של עם יושב בציון. בשנים האחרונות חלים עוד ועוד נסים. אנחנו מדינה חזקה ומשגשגת, מדינת מפתח באזור שכל השכנות שלנו שואפות עכשיו להיות בשלום אתנו כדי לשגשג יחד אתנו. המדינה שלנו היא מדינה בה גם השמים כבר לא הגבול. בואו נפנים את זה ונשכח לרגע את הבעיות שעדיין קיימות והדברים שחייבים לתקן ולשפר. במעמד החגיגי הזה נרגיש את הנס בו אנו חיים. תודה.

איזה יופי. כרגיל, אלכסנדר הוא באמת איש מאוד מיוחד. תודה רבה לך ששיתפת אותנו בדברים הנפלאים גם על המדינה שלנו. כל פעם אנחנו צריכים להזכיר באיזו מדינה נפלאה אנחנו חיים.

יש לנו עוד נציג של העלייה הצרפתית. נמצא אתנו דוד סטרוק. סיים את הטכניון והקים סטרט-אפ. עלה ב-2014.

חברי, אני שוב חוזרת ומבקשת לקצר. יש דיון מאוד חשוב שמתקיים במקביל לישיבת הוועדה שלנו ואני רוצה להיות בו.

שלום. אני אהיה מאוד קצר. עליתי מצרפת לפני כמעט שבע שנים. הגעתי לארץ ולמדתי באולפן עציון בחיפה במסגרת תוכנית מסע של קליטת עולים דוברי צרפתית. לאחר מכן התחלתי ללמוד בטכניון, תואר ראשון במדעי המחשב אותו סיימתי לפני שנתיים. מאז התחלתי לעבוד בסטרט-אפ בתחום מדעי המחשב ואני כרגע מתכנת. זה בגדול סיפור העלייה שלי. עליתי לבד. ההורים שלי וכל המשפחה עלו שנתיים לאחר עלייתי וכיום הם מתגוררים ברעננה. אני גר בתל אביב.

רציתי לציין שכל המאמצים שעושים היום כדי לעזור לעולים חדשים להתאקלם בחברה הישראלית הם מאמצים מוצלחים ואנחנו רואים את ההשפעה שלהם על העולים. לאורך כל תקופת ההתאקלמות שלי בארץ תמיד הרגשתי שאנשים שמחים שהגעתי לכאן, ישראלים, ושתמיד יעזרו בכל דבר שאצטרך.

אני רוצה להודות גם למשרדים הממשלתיים כמו משרד העלייה והקליטה וגם לכל הארגונים שמטפלים בעולים החדשים.

גם לסוכנות היהודית.

תודה על הזכות להיות כאן.

תודה. מאוד משמח לשמוע סיפור של הצלחה. בחור צעיר שהקים היי-טק במדינת ישראל. באמת סיפור הצלחה. בהצלחה בהמשך וחג שמח.

אני רוצה להעלות ב-זום את אנסטסיה סהר. נמצאת בארץ 23 שנים, הגיעה מקירגיסטאן, בוגרת הפקולטה למשפטים של אוניברסיטה קירגיזית רוסית. באפריל 2002 עברה את הבחינות בארץ וביום הולדתה ה-26 פתחה משרד עורכי דין שם היא עובדת כעורכת דין ונוטריונית. היום היא חברת מועצת העיר בת ים ומסייעת לתושבי העיר בנושאים רבים.

שלום ויום עלייה שמח לכולם. אני אנסה להיות קצרה. אני חושבת שעלייה לבד, ללא קליטה, זאת לא המטרה שלנו ובהחלט כמו ששמענו מהסיפורים הקודמים, סיפורי הצלחה, מאוד חשוב שהמדינה תיתן גם את הכלים לאדם כי שיוכל להצליח כאן. זה כמו בן אדם רעב שלא צריך לתת לו דג אלא צריך לתת לו חכה, להראות לו איך תופסים את הדג ואז הוא יכול לספק לעצמו גם לימים הבאים את האפשרות להצליח וגם להתקיים ביום יום. אני חושבת שהעזרה של הרשויות היא מאוד חשובה וכמובן עזרת המשרדים. בנוסף לכך יש עזרה מהקרן לידידות, וקעליטה מאוד פעילים בתחום העולים החדשים. יש גם עניין של ערבות הדדית. דיברו לפניי על עולים שמדברים שפות שונות ואיכשהו הם מתאגדים ביניהם ולא מתאגדים קבוצה עם קבוצה. אני חושבת שדווקא בעניינים של התנדבות ופעילויות משותפות, זה מה שיכול לגרום לאנשים להתאחד. אצלנו בעיר עולים מצרפת, שעלו באוגוסט שנה שעברה, באוקטובר הם כבר הקימו מיזם לניקיון חוף ותוך כמה חודשים הצטרפו עוד עולים מצרפת, הצטרפו עולים מרוסיה, הצטרפו עולים מאוקראינה ועכשיו הקבוצה הזאת בשפות רבות מנקה ביחד את החוף שהוא חלק מהמדינה שלהם שהם אוהבים. זה בעצם מאחד את האנשים.

אני רוצה לומר לך, טלי, תודה רבה על כל המידע שאנחנו מקבלים דרכך אודות חברי הכנסת שלנו והישגיהם. זה לא מובן מאליו. אני יודעת כמה עבודה קשה עומדת מאחורי זה. אני רוצה להודות לכולם. בהצלחה לכולם ויום עלייה שמח.

תודה רבה. עוד הצלחה. יש לנו עוד שני אנשים שאני רוצה שידברו והם ב-זום. איליה לוין, בבקשה. עלה ב-1991, איש ציבור, יושב ראש מועצת המנהלים של ארגון שערי התרבות, חבר הנהלה בכמה אגודות התנדבותיות, שנים עזר לנזקקים, לילדים חולים, לקשישים, לאימהות חד הוריות, לחיילים בודדים. אם אפשר להעלות בבקשה את איליה לוין.

לא נמצא.

נעלה את מרינה שלסט. מבקרת אומנות, אוצרת גלריה. עלתה מגרמניה בשנת 2006. חלמה על גלריה בירושלים והגלריה נפתחה כעבור שנה, בשנת 2007. היום היא אחת הנציגים שלנו בתוכנית אמנים עולים והיא זאת שגם פנתה אלינו כדי ליזום את הדיון בנושא הזה כי הבנו שיש בעיה בקרב האמנים העולים. תודה לך, מרינה, על שהכרת לנו היום זוג מקסים שהיום הופיעו אצלנו בוועדה. זה באמת משהו מדהים.

שלום לכולם וחג שמח. אנחנו נולדנו בקייב, באוקראינה, אבל עלינו מגרמניה. בגרמניה עבדתי כאוצרת אמנות במוזיאון גדול אבל הבנו שאנחנו כיהודים, לא נכון שנגור שם. בגרמניה חזרנו בתשובה וערב אחד, בפסח, אנחנו אומרים בשנה הבאה בירושלים, החלטנו לעלות. עלינו עם שלושה בנים ועם אבא שלי זיכרונו לברכה. ברוך השם כל הילדים היו בצבא, שירתו כחיילים קרביים, וכולנו הצלחנו. יש לנו הרבה נכדים שהם כבר צברים.

היה לי חלום להקים גלריה בירושלים. כולם אמרו לי שזה בלתי אפשרי וזאת סתם חוצפה אבל שנה אחרי העלייה אנחנו הצלחנו להקים גלריה במקום ממש מפורסם בירושלים, בבית אות המוצר. מטרת הגלריה שלנו היא – אנחנו עמותה – להגיש עזרה לאמנים עולים , גם עולים חדשים וגם ותיקים. אנחנו עושים הרבה פרויקטים בעזרת ובתמיכת מרכז אמנים עולים שזה פרויקט מיוחד של משרד הקליטה. כל שנה אנחנו עושים כ-15 תערוכות ותמיד אחרי כל פתיחת תערוכה או סיום פרויקט, אנחנו יושבים עם האמנים שלנו ותמיד אנחנו אומרים ברוך השם אנחנו כאן.

יופי. תודה מרינה. אגב, אני ביקרתי בגלריה ואני מזמינה את כולם למצוא שעה לבקר שם כי זה מקום מדהים. יוצאים שם עם השראה מדהימה. תודה רבה לך.

חברים יקרים, אני אסכם את הדיון. אני רוצה להגיד תודה לכל השותפים. היו כאן המון אנשים מאוד מעניינים, כל אחד עם סיפור הצלחה שלו, ותאמינו לי, אם היה לנו עוד יום שלם לדבר, היינו מוצאים עוד אנשים שבשמחה היו מגיעים לכאן לספר לנו ולשתף אותנו בהצלחתם.

אני רוצה לברך את כולם בחג שמח. כפי שמישהו כאן אמר שההצלחה של העלייה הזאת, היא הצלחה של מדינת ישראל. מה שצריך ללוות אותנו לאורך כל הדרך זה לא רק לעלות אלא לדעת לקלוט את האנשים במדינה.

אני רוצה לומר תודה למשרד הקליטה והעלייה שנמצא אתנו. אני רוצה להגיד תודה לסוכנות היהודית שנמצאת אתנו. אני רוצה להגיד תודה לעמותות וארגונים שמטפלים ועוזרים לאנשים בימים ובשנים הראשונות שלהם במדינת ישראל. כולנו יודעים עד כמה זה חשוב. המטרה שלי, כמו של כל אחד שנמצא כאן, היא אחת - אני רוצה שכל אחד שירד מהמטוס במדינת ישראל יגיד שהוא גאה להיות ישראלי ואני גאה במדינה שלי.

זה הסיכום. חג שמח לכולם ושוב, תודה ענקית על ההשתתפות שלכם בדיון שבעיניי היה מרתק. בפעם הבאה אנחנו עושים את זה לא ב-זום אלא באולם גדול באירוע גדול וחגיגי עם כל השותפים ובשיתוף כל האנשים שמטפלים בעלייה. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:56.