פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



28
ועדת הכלכלה
03/11/2020


מושב שני

פרוטוקול מס' 107
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ט"ז בחשון התשפ"א (03 בנובמבר 2020), שעה 11:00

סדר היום: עידוד וקידום צריכת תוצרת חקלאית ישראלית

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
אימאן ח'טיב יאסין
יבגני סובה
הילה שי וזאן

רם בן ברק
עוזי דיין
מיקי חיימוביץ
אופיר סופר
אורלי פרומן

אלון שוסטר - שר החקלאות ופיתוח הכפר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ד"ר נחום איצקוביץ - מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אלי מורגנשטרן - רכז מים וחקלאות באג"ת, משרד האוצר

אבשלום וילן - מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, תנועות ההתיישבות

הגר יהב - קשרי ממשל, התאחדות האיכרים והחקלאים, תנועות ההתיישבות

דובי אמיתי - יו"ר, התאחדות האיכרים והחקלאים, תנועות ההתיישבות

דודו קוכמן - מזכ"ל האיחוד החקלאי

יואל זלברמן - מנכ"ל ומייסד ארגון "השומר החדש"




משתתפים (באמצעים מקוונים)

שי בן אבי - מנהל תחום ירקות פירות - שופרסל, רשתות שיווק

מרדכי אלקבץ - מנכ"ל, ארגון מגדלי עופות, ארגוני מגדלים

דודי מנביץ - יו"ר איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים

נמרוד הגלילי - מנהל תחום רשתות המזון, איגוד לשכות המסחר

ראובן שליסל - יו"ר ענף המזון, איגוד לשכות המסחר

עמית בן-צור - מנהל מכון "יסודות"

אלעד מלכא - מנכ"ל האינטרס שלנו

יעקב בכר - יושב-ראש התאגידים הכלכליים הקיבוציים

עידית חנוכה

אושרה עצידה

עידוד וקידום צריכת תוצרת חקלאית ישראלית

שלום לכולם. היום ה-3 בנובמבר 2020, ט"ז בחשון תשפ"א, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת.

במסגרת יום החקלאות בכנסת נקיים דיון בנושא עידוד וקידום צריכה תוצרת חקלאית ישראלית. אנחנו מתכבדים לארח כאן את שר החקלאות ומנכ"ל משרדו, וזו זכות עבורנו שהם נמצאים כאן.

רבותיי, אני תמיד אומר שיושב-ראש ועדת כלכלה חייב להיות אדם עם איזונים כי ללא איזונים אפשר לעשות נזקים. מצד אחד, אתה רוצה לעודד את הכלכלה הישראלית, ומצד שני, לא באת להקים פה עסק אלא להקים פה מדינה עבור אזרחיה ותושביה.

אני נמצב במגע יום-יום עם החקלאים ואני מלווה את הנושא בשנים האחרונות על כל קשייו. אני זוכר שבעבר נושא זה לווה עם חיוך וגאוות יחידה, אבל היום אני רואה אנשים שנמצאים בענף הזה כבר שלושה דורות והם כבויים. רוב החקלאים אומרים שהבנים שלהם לא יהיו חקלאים, ואנחנו שואלים למה. בסופו של דבר, לא מדובר כאן בנוסחה כלכלית כי בנוסחה כלכלית אנחנו יכולים לומר משהו שהוא קיצוני. יכול להיות שאם נבחן את זה בראייה של כדאיות כלכלית אז יכול להיות שיקרה לחקלאות מה שקרה לענפים רבים, וזה כבר קורה בקצוות, אבל אנחנו לא רוצים להיות שם.

מי שרוצה לשמר את הציונות ולא למחוק אותה, חייב לשמר את החקלאות. אני חוזר ומדגיש, מי שרוצה לקיים ולשמר כאן מדינה יהודית עם ציונות נושמת, בועטת, חיה ועם מוטיבציה וסולידריות וגאוות יחידה, חייב לשמר את החקלאות. מבלי לפגוע בשום ענף, זה לא הטקסטיל. לחקלאות יש ערך מוסף, ואפילו אסטרטגי. ישנם כאלה שלא אוהבים להשתמש במילה "ציונות" כי זה קלישאה, נדוש, אבל כן – ציונות. בסופו של דבר, חובתה של המדינה היא קודם כול לשים את הנושא הזה על סדר-היום. הממשלה צריכה לקבל החלטה לגבי השוליים שהיא מגדירה לעצמה בכל הנוגע לתמיכה בענפי החקלאות. אם היא לא תגדיר את השוליים אז זה יהיה עוד ענף כמו ענף הטקסטיל שנמדד בזכוכית מגדלת כלכלית בלבד. אני לא רוצה לגזול את זמנם של הדוברים בישיבה, ויש רבים כאלה, ולכן לא אומר למה. המבין – יבין. אם לא, אשלים בסוף.

נציג מכון "יסודות", בבקשה.

אני מנהל מכון "יסודות". מכון "יסודות" הוא מכון מחקר לעיצוב מדיניות שהוקם לפני כשנה וחצי ביוזמה של התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים, התאחדות הארגונים - - -

ניתן קרדיט לחברי הכנסת רם בן ברק, אופיר סופר ועוזי דיין על ארגון היום הזה.

זה יום אחד שהשדולה ארגנה עם הרבה - - -

יפה, קרדיט למובילי השדולה ליום החקלאות בכנסת. אני מבקש מכם לא לעשות את זה פעם בשנה.

כל עונה – כמו ירקות, כל שלושה חודשים.

צריך לעשות את זה כל עונה, אסור שהנושא ירד מסדר-היום.

מר בן-צור, בבקשה.

כפי שאמרתי, המכון הוקם ביוזמת התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים, התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים וקרן ברל כצנלסון, גופים נוספים הצטרפו בהמשך.

את התהליך שאציג לכם עשינו גם בשיתוף משרדי ממשלה וגופים נוספים. האחריות עלינו, האמירות הן שלנו, אבל עשינו את זה, כמו כל עבודה שאנחנו עושים, בשיתוף המשרדים הרלוונטיים והגופים המקצועיים בתחום.

מהו ביטחון מזון? ביטחון מזון מוגדר על ידי האו"ם כמצב שבו לכל האנשים בכל זמן, לכל אורך הימים במהלך השנה, יש נגישות לאוכל, גם נגישות פיזית, כלומר, שיש אוכל על המדפים, וגם נגישות כלכלית, כלומר, שאפשר לקנות, המחירים הוגנים - אוכל מזין ובריא שמתאים להעדפות שלנו ומאפשר חיים פעילים ובריאים. כשאנחנו מדברים על ביטחון מזון לאומי הכוונה היא שלכל המדינה, לכל התושבים במדינה, יש את הנגישות הזו.

בדרך כלל כשאנחנו מדברים על ביטחון מזון יש שתי תפיסות עולם שכאילו מנוגדות האחת לשנייה – או או. יש מי שאומר: אנחנו בעולם גלובלי, תמיד אפשר יהיה לייבא את האוכל, ומהצד השני יש מי שאומר: הכול אפשר או צריך לייצר אצלנו במשק אוטרקי. מי שבא ואומר: השוק החופשי ימצא לנו את כל הפתרונות לבעיות, ומצד שני, מי שאומר: לא, רק תכנון מרכזי הוא הפתרון. מי שבא ואומר: ביטחון מזון רלוונטי רק למצבי חירום, ומצד שני, מי שאומר: לא, זה רלוונטי גם לשגרה.

אנחנו מבקשים לקדם חשיבה של גם וגם: גם ייבוא, גם ייצור מקומי, אבל לעשות את זה בצורה מושכלת ובהסתכלות אסטרטגית.

למה השאלה הזו רלוונטית? החקלאים מרגישים, מצד אחד, חשופים בצריח, כמו שהצגת, אדוני היושב-ראש. הם מרגישים שהמדינה רק לוקחת ולא מספיק תומכת. מצד שני, הציבור שואל: מה נותנת החקלאות נותנת לנו ולמדינה? למה צריך את החקלאות? אנחנו מציעים שביטחון המזון הוא היגיון לאמנה בין החקלאות לציבור. מצד אחד, החקלאות תיתן לציבור את ביטחון המזון, כמו שהגדרתי, מצד שני, הציבור ייתן לחקלאות תנאים שיאפשרו לה למלא את התפקיד הקריטי שלה במערך ביטחון המזון הלאומי.

למה דווקא עכשיו? בעשר השנים האחרונות אנחנו רואים מגמה של צמצום וכיווץ בייצור החקלאי במדינת ישראל כמעט בכל המוצרים הצמחיים. במקביל אנחנו רואים בעולם בעשרים השנים האחרונות מגמה של עליית מחירים, גם בישראל, אבל בכל העולם. שתי המגמות האלה גורמות להתכווצות ייצור, מצד אחד, ולעליית מחירים, מצד שני, וחייבים לטפל בבעיה הזו.

כשאנחנו מדברים על ביטחון מזון אנחנו קודם כל מדברים על מקורות המזון שלנו. יש לנו שני מקורות מרכזיים: האחד הוא החקלאות המקומית, והשני הוא הייבוא. יש לנו בישראל גם מלאי חירום שגם הם כמובן ניזונים מהחקלאות או מהייבוא. כל מדינה צריכה להחליט על התמהיל שמתאים לה. זה לא או ייבוא או חקלאות מקומית, זה גם וגם. צריך לחשוב בצורה אחראית ומושכלת על התמהיל ועל המינון.

במה שונה ענף המזון מענפים כלכלים אחרים? נגעת בזה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, החיים עצמם. ללא מזון אי אפשר לחיות, וללא תזונה בריאה אי אפשר לחיות חיים פעילים ובריאים. שנית, לעומת ענפים כלכלים אחרים שמבוססים על חומרים סינתטיים שאפשר לייצר בקלות, שאפשר בכל מקום ובכל זמן לייצר אותם ואין איזשהו חשש למחסור מתמשך, ייצור המזון מבוסס על גורמים טבעיים, על אקלים עונתי, על קרקע, על מים. אלה משאבים מוגבלים שנמצאים במחסור בכל העולם, וגם בישראל. כתוצאה מזה, קיימת מגבלת ייצור. אי אפשר להגיע לייצור בלתי מוגבל של מזון ברמה העולמית, אי אפשר להגדיל את ייצור המזון בלחיצת כפתור מעכשיו לעכשיו בתגובה לאיזשהו משבר. כל המאפיינים האלה גורמים לכך שנדרשת מעורבות ממשלתית בתחום הזה בצורה עוד יותר משמעותית לעומת ענפים אחרים.

תמונת מצב על החקלאות – מאז שנות השבעים שטחי החקלאות בישראל כמעט ולא גדלו. כשאנחנו מסתכלים בהשוואה עולמית אנחנו רואים שבישראל השטחים האלה מהווים 15%, ויש מי שאומר 20%, משטחי המדינה. אנחנו רואים שהממוצע העולמי עומד על כ-37%. שנית, צריך לזכור שאין חקלאות ללא חקלאים. החקלאים הם אלה שמייצרים את האוכל ואת המזון שלנו. כשרואים השוואה בין-לאומית רואים ששיעור החקלאים מבין כל המועסקים בישראל הוא אחד הנמוכים בעולם. אנחנו רואים שהממוצע ב-OECD עומד על 4.5%, אנחנו על פחות מאחוז אחד.

ההשוואה כוללת פועלים זרים?

כן, אנחנו מסתכלים על כל מי שלוקח חלק בפעילות הזו. כשאנחנו מסתכלים על שרשרת הערך אנחנו רואים ריכוזיות מאוד מאוד גבוהה. מצד אחד, כ-18,000 משקים חקלאים, ומצד שני, מעל 9 מיליון אזרחים, באמצע כ-200 משווקים סיטונאים ותעשיות עיבוד, וכשלוש-ארבע רשתות שיווק מרכזיות. יש יותר, אבל אלה המרכזיות. שרשרת הערך מאוד מאוד ריכוזית וגורמת לכך שעלולה להיות פגיעה בשתי הקצוות: גם בחקלאים וגם בצרכני המזון, ולמעשה בכולנו.

כשאנחנו מסתכלים על המחירים לחקלאים, מה החקלאי רואה מול העיניים ומה התמורה שהוא מקבל, אנחנו רואים רמות סיכון מאוד מאוד גבוהות, תנודתיות שיותר מזכירה שוק הון מאשר ענף של ייצור. כשהחקלאי רואה מול עיניו מחירים בתנודתיות שלפעמים עד 30% בשנה, הדבר הזה מאוד משמעותי ליכולת שלו להסתכל לטווח ארוך ולהשקיע במשק שלו.

הדבר הכי משמעותי הוא שכבר מעל עשר שנים, החל מ-2009, התוצר החקלאי בסטגנציה, בקיפאון. הוא קבוע בהיקף שלו, וזה אחרי עלייה של כ-60% בעשור שלפני. דבר חשוב לא פחות הוא שאם עד 2011 הפריון לעובד בחקלאות בישראל היה באותה מגמה כמו באיחוד האירופי, החל מ-2011 אנחנו רואים שהאיחוד האירופי ממשיך ועולה, ובמדינת ישראל הפריון הולך ויורד כבר מעל עשור. זאת תמונה מצב מאוד מאוד בעייתית.

כשאנחנו מסתכלים מה קורה היום ובודקים כמה החקלאות הישראלית מייצרת מתוך סך כל התזונה הישראלית, ופה אנחנו מודדים את זה בקלוריות, יש הרבה דרכים לבדוק את זה, גם לדרך הזו יש חסרונות אבל בכל זאת, אנחנו רואים שהחקלאות הישראלית מייצרת 20% מהקלוריות בתזונה הישראלית כש-80% האחרים מגיעים או ממוצרי מזון מיובאים או ממוצרים חקלאים שמיוצרים בארץ אבל כאלה שנשענים על תשומות מיובאות, בעיקר מוצרי המזון של בעלי החיים. כשאנחנו מסתכלים על כל קבוצות המזון שמרכיבות את התזונה הישראלית - בתכלת זה כמה אוכל עומד לרשות הציבור בישראל ובירוק זה כמה מתוכו החקלאות הישראלית מייצרת, יש קבוצות מזון שהחקלאות מאה אחוז, ואפילו יותר, זאת אומרת, מייצאת, ויש קבוצות מזון שבהם החקלאות מייצרת מעט מאוד או בכלל לא.

שתי בעיות ציבוריות מרכזיות מטרידות אותנו: האחת, חוסר יציבות של אספקת המזון בישראל. מצד אחד, ראינו צמצום של הייצור חקלאי, מצד שני, גידול בביקוש כתוצאה מגידול באוכלוסייה ועלייה ברמת החיים. הדבר הזה גורם לשבריריות באספקת המזון. הבעיה השנייה היא שחסרה התייחסות אסטרטגית של הממשלה למערכת אספקת המזון. אין התייחסות מתכללת ובין-משרדית. הרבה מאוד משרדים עוסקים בזה, בטח משרד החקלאות מוביל, משרד הבריאות, משרד הכלכלה, משרדים נוספים, אבל אין הסתכלות כוללת, כל משרד בתחום שלו, ולא קיים גוף אחד ממשלתי שאחראי על המדיניות של ביטחון המזון הלאומי.

בנייר העבודה שלנו בחנו ארבעה תרחישים שמולם ישראל ניצבת: התרחיש הראשון הוא תרחיש שבו על פי כל התחזיות ב-2050 יהיו בישראל כ-16 מיליון איש. זאת אומרת, כמעט הכפלה של האוכלוסייה בישראל. בתרחיש הזה אנחנו לוקחים בחשבון שהחקלאות הישראלית תישאר בהיקף הנוכחי שלה. בכלל לא מובן מאליו, בגלל מה שהסברתי קודם, הכיווץ בחקלאות. היכולת לייבא מזון לא תיפגע, ודפוסי התזונה, מה הישראלים אוכלים, לא ישתנה. אתם יכולים לראות פה בכתום במצב כזה כמה אוכל האוכלוסייה בישראל תצטרך בכל אחת מקבוצות המזון אל מול כמה אוכל יש היום. אנחנו רואים שבשנת 2050 כמות האוכל שנצטרך גבוהה בהרבה מאוד בכל קבוצות המזון לעומת האוכל שהיום עומד לרשות הציבור הישראלי.

יש הערכות שב-2050 יהיו קרוב ל-20 מיליון אנשים.

אנחנו נקנה מנאס"א קפסולות.

אנחנו לקחנו את תרחיש האמצע של הלשכה המרכזית שמדבר על 16 מיליון – לא הנמוך ולא הגבוה, זה האמצעי.

זה גם בלי עלייה פוסט קורונה.

כשאנחנו מסתכלים כמה מתוך זה החקלאות הישראלית, בירוק אתם רואים כמה החקלאות הישראלית מייצרת ב-2017, הנתונים העדכניים שיש. אנחנו רואים שב-2050, כשהאוכלוסייה תגדל, החקלאות הישראלית לא תוכל לייצר את כל המזון באף קבוצת מזון, אלא אם היא תגדל בצורה משמעותית. לכן, בתרחיש הזה של גידול האוכלוסייה ממצב שבו החקלאות נותנת 20% והייבוא 80%, אנחנו אומרים שבתרחיש כזה החקלאות הישראלית תצטרך לגדול, נצטרך לאזן את הקידום של החקלאות הישראלית וגם להגדיל את הייבוא. יהיה צורך להגדיל את הייבוא, יהיה צורך להגדיל את החלק של התוצרת המקומית באספקת המזון. כדי לעשות את זה צריך לקדם את התמיכה בפיתוח החקלאות הישראלית.

התרחיש השני שבדקנו הוא שינוי דפוסי התזונה. זאת אומרת, האוכלוסייה בישראל תתחיל לאכול אוכל בריא יותר בכמויות נמוכות יותר, בעיקר מוצרים טריים, ובעיקר מהצומח, צריכה מתונה של מוצרים מהחי, פחות קלוריות, והימנעות ממוצרים אולטרה מעובדים. כשאנחנו בוחנים מה יידרש ב-2050 אנחנו רואים שאם האוכלוסייה בישראל תשנה את דפוסי האכילה, וזה אתגר קשה מאוד בפני עצמו, גם אז החקלאות הישראלית לא תוכל לספק את כל צורכי המזון, גם בקבוצות שהיום היא כן עושה את זה, אם היא שומרת על ההיקף הנוכחי שלה. אנחנו אומרים שבתרחיש כזה אנחנו נהיה חייבים שליבת התזונה הבריאה בישראל תבוא מחקלאות הישראלית ואת המוצרים העודפים אפשר יהיה לייבא.

התרחיש המרכזי הכי דרמטי הוא משבר האקלים שמאיים על הייצור החקלאי בעולם וגם בישראל. היצע המזון ברמה הגלובלית יקטן, הרבה מאוד קשיים על החקלאות גם בישראל וגם במדינות אחרות, ובאותו זמן עלייה בביקוש למזון כתוצאה מגידול דמוגרפי בעולם ועלייה ברמת החיים. במצב כזה שבו שינויי האקלים הוא איום מרכזי על מערכת המזון העולמי, ומערכת המזון היא אחת מחמשת מערכות מרכזיות הכי מאיומות ממשבר האקלים, היבולים יפחתו, השבריריות של מערכת המזון שהיום היא מאוד ריכוזית בעולם, מספיק שמדינה אחת תיפגע כתוצאה ממשבר אקלים משמעותי, כתוצאה מאיזשהו משבר פוליטי או משהו אחר, ההשפעה על כל היצע המזון העולמי תהיה משמעותית. במצב כזה החקלאות הישראלית תצטרך לייצר חלק הרבה יותר גדול כדי לכסות את הפערים בעקבות הצמצום הצפוי בייבוא. יהיה צורך גם להשתמש במלאי החירום כדי לווסת משברים שיהיו.

בתרחיש החירום שאותו אנחנו מכירים, היום אנחנו חלק ממנו, במצבים של קונפליקט צבאי, ייבוא המזון נפסק או מתייקר דרמטית, מלאי החירום הקיימים יוכלו לכסות רק חלק מהצרכים. במצב כזה החקלאות הישראלית תהיה חייבת בזמן שגרה לייצר מנות ברזל של מזון כדי שבזמן חירום היא תוכל לספק את מה שהיא צריכה.

כשאנחנו מסתכלים על כל תרחישים האלה ביחד, למעשה ארבעתם רלוונטיים. התרחיש המרכזי הוא השגרה המדרדרת, משבר האקלים. צריך לזכור, חקלאות היא לא אקורדיון. אי אפשר לכווץ אותה לאורך שנים ולחשוב שבלחיצת כפתור כשנצטרך אותה היא תוכל להתרחב. זה לא פס ייצור טכני אלא נדרש פה זמן. לכן, צריך לשמור על היכולות שלה. חקלאות היא תשתית לאומיות חיונית. צריך לשמור על היכולות שלה בשגרה כדי שהיא תוכל גם למלא את התפקיד שלה בזמן חירום. הייבוא חייב להמשיך, אבל הוא צריך להיות בהיקף ובתמהיל מושכל תוך כדי ניהול סיכונים.

ההמלצה שלנו, יש לתכנן באופן מושכל את מערכת אספקת המזון בישראל. כמו שהממשלה מסתכלת קדימה בתכנון הדיור, התחבורה והבריאות, גם מערכת אספקת המזון זקוקה לזה. צריך לקבוע מיהו הגורם המתאים לניהול אסטרטגיית המזון מבחינת הממשלה, צריך לעגן את האסטרטגיה הזו בהחלטות מחייבות לתקופה ארוכה. כשהאיחוד האירופי קובע מדיניות כלפי החקלאות, הוא קובע אותה שבע שנים קדימה ומודיע עליה כמה שנים לפני שהיא נכנסת לתוקף. צריך לעצב את כלי המדיניות כדי שנוכל ליישם את המדיניות הזו.

לאחר שנעשה את זה, אז נוכל לנהל את הוויכוח, שבדרך כלל הוא הוויכוח המרכזי, אבל אני חושב שהוא הוויכוח המשני, לבדוק מהם התנאים שהחקלאות הישראלית זקוקה להם כדי למלא את התפקיד שלה במערך ביטחון המזון, ואז לבוא ולבחן מהם כלי המדיניות שהממשלה יכולה להפעיל כדי לאפשר לחקלאות למלא את תפקידה. אין כלי מושלם. לכל כלי יש יתרונות וחסרונות, אבל קודם לקבוע מטרות אסטרטגיות, לקבוע מה תפקיד החקלאות במערך ביטחון המזון הלאומי, ואז להגדיר מהם הכלים שהחקלאות זקוקה להם.

כל מה שאמרתי מבוסס על מחקר שערכנו בשנה האחרונה, שהובילה ד"ר לירון אמדור. יש פה עוד כמובן עוד הרבה נתונים. אשמח לענות לכל שאלה. תודה רבה.

תודה רבה. אני חושב שפחות או יותר נגעת בנקודות הדלקתיות בסוגיית המזון והחקלאות במדינת ישראל. כפי שאמרתי, זה עניין של איזונים. אי אפשר לומר במצב החקלאי ללא ייבוא תוצרת חקלאית. מצד אחד, אנחנו לא יכולים לחנוק את החקלאות ולבוא ולומר שללא זה. לכן, הממשלה צריכה פה לקבל החלטות, והצגת את זה בפירוט רב במצגת. יש עוד הרבה שאלות והתייחסויות.

חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על התמיכה ועל הפינה שיש לך בלב לחקלאות הישראלית ועל העזרה שלך בהובלת העניין הזה. אנחנו מדברים על חקלאות ישראלית בארץ ישראל. אנחנו חושבים שלאזרח ולחקלאי הישראלי מגיעים שני דברים: ראשית, כשהאזרח הולך לשוק ורוצה לקנות עגבנייה, הוא צריך לדעת מי ייצר את העגבנייה הזו.

קודם כל שיימצא אותה.

קודם כול שימצא אותה, אבל שיידע מי ייצר אותה. יש לו היום אפשרות לקנות עגבנייה שגודלה במדינת ישראל על ידי חקלאי ישראלי ותחת פיקוח ישראלי מבחינת חומרי ריסוס, מי השקיה, וערכים אחרים, ונכון לרכוש עגבנייה ישראלית

אנחנו מתקדמים פה בעניין זכויות עובדים זרים וחונקים את החקלאים, ואנחנו קונים ממדינות שבהן דורכים על זכויות עובד ועל זכויות אדם.

הוא יודע באיזה פרמטרים גודלה העגבנייה הישראלית. יתרה מזאת, כשאתה קונה עגבנייה ישראלית שמושקית במים מושבים מאזור תל אביב, למשל, ואם לא היית משקה אותה במים האלה, המים האלה היו נזרקים לנחלים או לים. באותו זמן גם סיפקת גם עבודה לבתי אריזה ובאותו זמן מישהו גם קנה טנדר שבו הוא מוביל את העגבניות. זאת אומרת, סביב העגבנייה הזו ישנה מעטפת, לא רק החקלאי. שמעתי את מנכ"ל משרד החקלאות היום שכ-100,000 איש עובדים בתעשייה הזו סביב החקלאים. לכן, אנחנו צריכים לדעת מה אנחנו קונים. שנית, אנחנו צריכים לתת עדיפות למכרזים על תוצרת ישראלית במה שקשור מוסדות המדינה, וכאן אני פונה לוועדה. כשצה"ל, בתי חולים, מפעלי הזנה של בתי הספר, ומוסדות שהם נתמכים על ידי המדינה, אנחנו צריכים שתהיה עדיפות למכרזים לתוצרת חקלאית, גם אם זה יהיה 2% - 5% ויותר כדי להבין את הערך המוסף שיש סביב הדבר הזה שהוא הרבה יותר מאותו מכרז ספציפי למחיר עגבנייה. בשביל זה אני כאן ובשביל זה ביקשתי את הדיון. תודה רבה.

עוזי דיין, בבקשה.

ראשית, אני ממש לא מקבל את התוכנית ואת הניתוח של יסודות. מצד שני, אני עוד צריך ללמוד את זה יותר טוב, וגם אין טעם להתמקח על זה כאן. אני חושב שצריך ללכת למשהו הרבה יותר חופשי וצופה פני עתיד, לא בזה שמארגנים את החקלאות בדיוק למצב העתידי אלא נותנים לחקלאים אפשרויות הרבה יותר רחבות.

באופן מעשי, צריך להוזיל את התוצרת החקלאית בישראל. זה לא צריך לבוא על חשבון זה שהחקלאי לא יוכל לחיות בכבוד. צריך להיכנס בדיוק לנושאים האלה. שום דבר, כולל סימון מוצרים, לא יעזור אם זה יהיה יותר יקר. בסוף הישראלים יצביעו בכיס שלהם.

שנית, צריך לעודד את התמיכות ואת ההשקעה של הממשלה במו"פ חקלאי, גם את השקעות ההון וגם את המו"פ – שני דברים שלא מתקיימים. זה מה שאנחנו כן חייבים לחקלאות.

אני זורק כאן נושא מיוחד ומעניין. יש בארצות הברית ביטוח פדיון חקלאי. צריך לבחון האם זה נכון לנו והאם זה האפשרי שהחקלאים יוכלו לבטח חופשי. זה לא שהממשלה מבטחת להם על חשבונה, אלא היא מאפשרת מערכת של ביטוח פדיון חקלאי.

דובר כבר על פועלים זרים בוועדות אחרות. בנוסף, לבטל את החובה לייבא דרך חברות תיווך בארצות המוצא, להגדיל ולפתוח את עניין המכסות ולהגיד כמה שצריך. בקיצור, שהשוק ייקבע את זה ולא איזה מכסה שמטילים, אלא אם כן נגלה ישראלים שמוכנים לרוץ לשדה – לא ראיתי כאלה.

יש כאלה.

כמו כן, להאריך את השהות. יש היום יותר ויותר פועלים זרים מקצועיים שאתה צריך לוותר עליהם אחרי איזושהי תקופה, וזה סיפור שלם כי אנשים מתמקצעים ולוקח המון זמן עד שאחרים נכנסים. אי סיבה להחליף אותם אם הם טובים ובריאים, גם בימי הקורונה.

עוזי, בבית הספר היסודי קטפתי שזיפים ואפרסקים בקיבוצי הדרום, וגם קיבלנו דמי כיס שמהם מימנו טיולים שנתיים כי לא יכולנו לשלם את הטיולים השנתיים. בעזרת הכסף הזה גם קניתי כרך של אנציקלופדיה, וללא הכסף הזה לא הייתי מצליח לקנות את זה. זה מצב win-win-win שמחבר את התלמידים לערכים הארצי-ישראלים, ולכן אמרתי בהתחלה: ציונות, ציונות.

ציונות, ציונות, ציונות, אבל גם בתקופה הזו אלו שקטפו את הכותנה לא היו אנשים מנהלל והיוגב אלא - - -

בשבוע שעבר הגיעו חבר'ה טובים ואיכותיים של השומר החדש למושב שלנו והדליקו זיק בעיניים של חקלאי כשהם קטפו לו את התוצרת. הם כבר כמה פעמים הגיעו אליו. העבודה הייתה באיכות טובה, במסירות, בלי פחת. אני מסכים עם חלק מהדברים שעלו במצגת. הממשלה צריכה לשים את זה על סדר יומה ולקבוע מה סדרי העדיפויות שלה ואיך היא מצילה, מעודדת ומסבסדת את החקלאות הישראלית, וזה לא בושה לומר את זה, ואיך היא שומרת על ביטחון המזון שלה. בואו לא נשכח שאנחנו מדינת אי.

חבר הכנסת מרגי, אני מגלה פה סוציאליסט חדש.

אני סוציאליסט עם איזונים. כמו שיש פמיניזם עם איזונים יש סוציאליזם עם איזונים.

אני 12 שנה שומר כל חודש עם השומר החדש, ואני לא חושב שהשמירה במדינה צריכה להיעשות בהתנדבות. אני עושה את זה כיוון שזה לא קורה. אותו דבר אני לא חושב שהחקלאים צריכים להיות במתנדבים שיקטפו להם את התוצרת.

אתה צודק, אבל גם וגם וגם וגם, ולא בחינם.

כן. מבחינת החינוך – מי שלא נולד בחקלאות, קשה לעשות ממנו באמת חקלאי טוב.

אין כמעט מדינה בעולם, למעט וייטנאם, ויתקנו אותי ממשרד החקלאות אם אני טועה, שאין לה תמיכה בחקלאות, כולל ארצות הברית.

אני לא אמרתי שלא צריך לתמוך. אמרתי, עידוד השקעות הון וכו'.

אפרופו תמיכה – כמובן לפטור את מס המעסיקים. כמו שבבניין לא לוקחים על פועלי בניין מס מעסיקים, לא צריך לקחת אותו בחקלאות.

דבר אחרון, אנחנו הולכים ליעד מאוד מאוד יומרני בחשמל סולרי, ואין סיבה לא לשלב את הדברים. אני מתכוון להביא את זה לוועדה לדיון מיוחד ולכן לא אבזבז על זה זמן. יש פה פוטנציאל עצום לשלב את זה שהחקלאות תייצר במושגים שלי גם חשמל סולרי כאחד התוצרים.

תודה. חבר הכנסת סופר, בבקשה, בקצרה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר. קודם כול, אני רוצה לברך את מכון יסודות על זה שמישהו מתעסק באסטרטגיה של ציונות וחקלאות ולא רק באסטרטגיה של הוזלת יוקר המחייה, וגם זה חשוב מאוד, בטח בתקופה הזו. חקלאות במדינת ישראל היא ערך. תורתנו מלאה במצוות, מעגל השנה, מעגל החגים – זה חלק ממהות חיינו. התחלנו להגיד "ותן טל ומטר" וכך אנחנו חיים. לא סתם הגענו לארץ ישראל. לכן, אני חושב שהשיח הזה, שאפשר להסכים איתו או לא, מצביע פה על אתגרים לא מעטים. הוא פתאום נותן לנו זום-אאוט להסתכל על החקלאות כמכלול ואיפה זה תופס אותנו.

כן, לחקלאי יש אתגרים רבים, גם בארעיות, גם בהקשר של נזקי טבע לא צפויים. הוא תיאר פה את השקעות ההון התנודתיות. אומרים לי חקלאים בענף הפטם: לא תאמין, אנחנו חיים כמו בורסה. כן, חקלאי בצפון שמתפרנס בצורה כזו והוא מרגיש שהוא מהמר בבורסה, וצריך לזכור שהוא שם כי הוא מיישב - - -

לא דיברת על הפלחה, זה רק הימור.

נכון. אני לא מבין בכל התחומים, אבל ודאי שכך. אני לא מדבר על הערך הלאומי. הזכירו פה את השומר החדש ואת פעילותו החשובה. כן, גם ההתמודדות מול הפשיעה החקלאית שתופסת מקום מאוד מאוד משמעותי. תראו כמה יוזמה צעירה ישראלית תפסה ושינתה את המפה. אני נולדתי במושב ואני גר במושב. אני שומע מה אומר לי שמעון עמרם מחזון על העזרה של השומר החדש. צריך לראות איך מרימים פרויקטים נוספים בסיוע, בכוח אדם. אני יודע שמקדמים את זה אצלכם במשרד. למדינת ישראל מותר לחשוב לא רק דרך החור של הגרוש. תודה רבה.

תודה. מכובדי השר, בבקשה.

תודה על המפגש, על הפורום, ולך. אדוני, אתה נמל הבית שלנו בכנסת. אני שמח על הייצוג הכל כך חשוב הזה ממפלגה שמתפלאים לפעמים מה הזיקה שלה לחקלאות.

30 שנה, ועוד מתפלאים?

עדיין, אתה רואה. זה קיים. לא מתפלאים על זה שמצפון הנגב יצמחו החוכמה והאיזון.

ב-ז' בחשון התחלנו להתפלל "ותן טל ומטר". אתמול היה 2 בנובמבר וזה היום שבו מציינים את הצהרת בלפור, כשהבריטים נכנסו מדרום אחרי שני כישלונות. הבריטים נכנסו לעזה - - - באותו יום שהם כיתרו את עזה בסוף אוקטובר, תחילת נובמבר, 1917, ניתנה הצהרת בלפור. יש פה איזון מעניין בין היכולת הצבאית והמדינית. אנחנו קיבלנו את הצהרת בלפור על מנת לעבוד ולשמור את הארץ הזו לטובת כל תושביה. המשימה ניתנה למפעל הציוני. החקלאות הישראלית היא נכס כמו בריאות יציבות, כמו חינוך הגון, וגם כמו ביטחון.

דובר פה בצדק על ביטחון מזון, ואני מוסיף שבאקלים מתחמם יהיה פה מאבק נורא ועיקש שנגזר מגידול צמיחה, בוודאי אצלנו, במספר התושבים, ובשינויים קשים, קפריזיים, במזג האוויר, וביטחון המזון בתקופה הזו הוא קריטי. החקלאות היא מרכיב, לא בלעדי אבל חיוני, ביכולת העצמאית שלנו לתת את התשובה הזו כפי שכוחות הביטחון הם מרכיב לא בלעדי אבל חיוני ביותר כדי להגן על הביטחון הפיזי. אנחנו מדברים על חזרת בני ישראל לעבודת האדמה – פשוט. אם לא נעשה את זה ואם לא ניתן אופק לצעירים שלנו ניכשל באחת המשימות. זה לא by product או nice to have, זו משימה. אנחנו מחויבים לפריסה גיאוגרפית ובהשקעה משמעותית כדי לאפשר לאנשים לחיות מחוץ למרכז הארץ, להיות סמוכים ושמחים ליד כל הגבולות שמקיפים אותנו, והם רבים. אנחנו מחויבים לריאות הירוקות, לגנים הלאומיים, במרכז הארץ, והחקלאות והשטחים הפתוחים הם רכיב חיוני לנושא הזה. אדוני היושב-ראש, כל אחת מהנקודות האלו הן חיוניות וחשובות בפני עצמן, והחקלאות היא חלק ממי שתורם לכך.

אני רואה חיבור עצום ומרגש. לא מזמן הייתי בגוש עציון, ובכל מקום אחר בארץ. אנחנו משמרים את התרבות שהחלה עם שבעת המינים ועם עשרות המינים החדשים.

גוש עציון וגוש שילה.

גם. רכיב אחרון וחיוני וחשוב זה מראה נוף ארצנו. החקלאות היא חלק מצביעת הארץ היפהפייה שלנו בגוונים משתנים.

איזה גוונים? לאחרונה אני רואה מושבניקים שעוברים למטעים וקיבוצים לחוחובה.

אל תהיה כזה, יש כל מיני. אם תסתכלו על שדה אחד תראו שכל שבוע הוא משתנה.

קיים פער בלתי נסבל בין איך אנחנו נתפסים על ידי אומות העולם כמקור ידע אדיר בייצור מזון, בניצול נכון של מים, בחקלאות מדברית וכו', לבין הקטסטרופה שתלך ותתהווה אם נמשיך לזלזל בעקרונות רציונליים של חיזוק החקלאות: השקעה בידע, השקעה בציוד, וכמובן מתן האפשרויות השונות והכלים.

במהירות אעבור על מספר כלים מרכזיים והמנכ"ל יוכל להמשיך. חוק החקלאות – אנחנו מתכוונים לקדם, אנחנו ממש בתהליכים של קידום חוק, שאני מקווה שיהיה חוק יסוד, שיעגן את החקלאות כערך יסוד על פי כל מה שאמרנו כאן. אני משוכנע שאנחנו מוכרחים להיצמד לאירופה, ואני חושב שלפחות בזה נסכים עם חברנו באוצר. אוהבים להיצמד ל-OECD. אדרבא, אנחנו, הארגונים, התנועות וכולם מוכנים לזה, ובלבד שנשקיע את ההשקעות המסיביות קודם כול בלב וגם את החשיבות האדירה. ראיתי מחקר של ה-OECD עם סטטיסטיקה בין תושבי ה-OECD ואיזה חשיבות הם רואים למרחב הכפרי בכלל ולחקלאות בפרט. אם נשקיע, נקבל את זה בחזרה, כולל בעלויות מזון, בוודאי בחיזוק המזון. אנחנו צריכים להשוות את כושר הייצור שלנו על ידי השקעות מסיביות גם לעבר המפואר שלנו במאה השנים האחרונות וגם ל-OECD.

חייב להתבצע טיפול בייבוא. צריך להשוות את כושר התחרות של החקלאים הישראלים, את תנאי הייצוא שלנו, וגם כאן המנכ"ל המאוד מנוסה בתחום. נשווה את מה שקורה בחקלאות לתחום התעשייה. מתבצעת הערכת מצב שבועית. אין ייבוא סתם, יש ייבוא חיוני, והוא יתקיים ויתבצע על פי היגיון. כמו כן, שמירה על קרקע חקלאית, גם עבור ההווה, ובעיקר עבור העתיד. צריך להיאבק בוותמ"ל בלתי חכם. כמובן שצריך לתת פתרונות דיור, אבל שמירה על הקרקע החקלאית היא קריטית. כנ"ל מאבק בפשיעה החקלאית שהוזכר כאן. יש בגדרה מאבק משולב של גופי האכיפה הישראלים אותם אנחנו מלווים, ואני מקווה שנפעיל אותם גם במקומות אחרים.

צמצום פערי התיווך – לא יכול להיות שהמתעשרים החדשים הם רק היבואנים ובעלי הרשתות הגדולות. הצרכן הישראלי והחקלאי הישראלי צריכים לקבל את חלקם ההוגן ביותר בפערי התיווך, ואנחנו עושים את זה באמצעים שונים. ייתכן ותהיה אפשרות להוסיף על כך.

סימון ארץ המקור – נמצאת כאן חברת הכנסת הילה שי וזאן שמובילה חקיקה, ואני מודה על כך, וכל מי שתורם. אנחנו נצא לבילוי ב- - -

רק שתהיה חקיקה, ייבשתם אותנו.

תהיה. המנכ"ל יספר על התוכנית היפה ועל הקמפיין היפה שמתקיים. ידיים עובדות לחקלאות – מצד אחד, אנחנו מנסים, והלוואי שבאוצר ייענו לדרישה שלנו לתוספת תקציבית כדי שהתעסוקה הישראלית המשוועת לשיקום תעבור דרך הסקטור החקלאי, משונה בעיניי שזה עדיין לא קרה. עובדים חיצוניים שבאים לעבוד איתנו - אני לא אוהב את המונח "עובדים זרים" – אלו אנשים שבאים לעבוד איתנו. הם לא עושים את זה בחינם אלא ביוקר גדול. המדינה צריכה לעזור לנו. כמעט ואין ישראלים דובר ערבית או עברית כשפת אם שרוצים לעבוד בחממות ב-42 מעלות. הדבר הראשון הוא להתחיל עם המשך הפטור לעלות של מס מעסיקים - הדבר המופרך הזה של לירות ברגל של חקלאי ממש עכשיו.

אנחנו נפתח ענפים חדשים. קנאביס כרגע על הפרק, עם אפשרות של ייצוא. כרגע רק מאפשרים ייבוא, אנחנו נעסוק בעניין הזה.

אני מודה לכולנו ומקווה שיתאפשר לנו כהנהלת המשרד לעבוד תקופה ארוכה, ואני מקווה לשנים של עבודה, כדי להחזיר את החקלאות למקום ראוי ברמה הלאומית. תודה.

תודה, כבוד השר.

מנכ"ל המשרד, בבקשה.

שלום כולם. קודם כול, תודה לכם על שבאתם לשמוע אותנו. יש לנו חקלאות מפוארת ויש לנו חקלאות נשחקת. פירטו את זה, לא אפרט נתונים. בעשור האחרון היא נשחקת כמעט בכל תחום מתחומי העשייה. יש לזה השפעה מרחיקת לכת על כושר הייצור, על הפריון, על היכולת להתמודד עם שינוי המחירים. השר ואני רואים לנגד עינינו מדיניות מאוזנת בין ייצור מקומי לבין ייבוא. אנחנו לא פוסלים את הייבוא כפי שחלק מהאנשים אולי חושבים. הייבוא צריך להיות בדעה ברורה שהוא משלים את המחסורים ולא מחסל את כושר הייצור של חקלאי ישראל. הסגידה לעגל הזהב של רמת המחירים בכל מחיר, בכל ענף, מבלי להתחשב שצריך לשמור על כושר הייצור של המשק החקלאי, היא שגיאה אסטרטגית שנשלם עליה מחיר מאוד יקר בשנים הבאות. אני לא אחזור על מה שנאמר על ידי קודמיי.

0אנחנו משוועים להשקעות הון. החקלאות הישראלית התייבשה כמעט לחלוטין בהשקעות הון כמעט בכל הענפים, בחי ובצומח. אני לא אומר שאיננו מקבלים לחלוטין, אבל בהתייחס לתעשייה, לתחבורה ולענפים כלכליים אחרים, הסכומים הם מצחיקים. אנחנו צריכים השקעות הון. אנחנו צריכים לתקן את חוק השקעות הון כך שיהיה שווה וזהה לחוק עידוד השקעות הון בתעשייה ובתיירות. הייתי בשני הענפים האלה כמנכ"ל ואני אומר לכם זה עוול. לא מתקבל על הדעת שיצואן, חקלאי, שרוצה למכור למדינות העולם משלם מיסוי פי 4 יותר גבוה לעומת מי שמייצא מוצר תעשייתי. צריך לקחת בחשבון שהשווקים בחו"ל מעודדים גם ייצור מקומי ומשלימים זה את זה. אנחנו עניים מאוד בהשקעות ההון בטכנולוגיות. השנה לראשונה אומנם קיבלנו קרוב ל-100 מיליון, ועל כך יש לברך את האוצר שנתן לנו בחדשנות טכנולוגית בענפי הצומח, אבל זה לא מספיק. התוכנית שלנו מדברת על לפחות 3 מיליארד שקל בשנה בהשקעות הון במשק החקלאי בכל הענפים, בחי ובצומח, ולא פירורים שלא מאפשרים לעשות שינוי מהותי, לא בהטלה, לא בחלב, ודאי לא בענפי הצומח.

אנחנו מדברים על השקעות במו"פ. בהשקעות במו"פ ישראל מובילה. מכון וולקני, הפקולטה לחקלאות, המו"פ האזורי, מובילים בידע, ומכל העולם באים לראות ולשמוע. אבל אנחנו מקבלים סכומים זעומים, סדרי גודל של 200 – 300 מיליון שקל, כולל המוסדות האקדמיים. זה כסף שלא מספיק על מנת לייצר כוח מחקרי. יש לנו 350 חברות וסטארטאפים שנשענים על המו"פ הזה ויכולים ונותנים בעולם תנובה עצומה של מחקר חקלאי שמניב את התוצאות שלו במדינות זרות.

אולי האוצר בונה על זה שמצליחים בלעדיו, אז למה להתערב?

אני לא חושב שאנחנו מצליחים בלעדיו. אם משמעות ההצלחה היא שחיקה של החקלאות הישראלית אז זו הצלחה, אבל לדעתי - - -

לא, במו"פ אנחנו מצליחים והעולם הוא זה שנהנה.

אנחנו לא מצליחים במו"פ כיוון שהמו"פ בשלבים מסוימים נודד למדינות העולם ונרכש בנזיד עדשים, אבל לא בא כמעט לידי ביטוי בחקלאות. צריך להשקיע בהון האנושי. אני חושב שחבר הכנסת רם בן ברק אמר בפתיחה שאנחנו יכולים להחזיר את הדור הצעיר לעבודה ככל שהחקלאות תהיה חקלאות מודרנית ועם טכנולוגיות, חקלאות חכמה שנותנת ערך מוסף לעשייה, ולא רק העשייה הפיזית בשדה – אלה דברים שחסרים. אנחנו יודעים לעשות תוכנית לשלוש שנים לפחות – זה האופק עליו אנחנו מדברים פוליטית, אני קצת יותר אופטימי מחלק מהיושבים כאן. אם לא נעשה תוכנית ארוכת טווח, החקלאות תדרדר ולא תוכל לתת את המענה שמצפים ממנה, את ביטחון המזון שהוא חלק בלתי נפרד מחיינו.

תודה. כשאנחנו מחוקקים חוק שמשית עלויות על המעסיקים, אנחנו מתגייסים ורוצים שיפוי ולפעמים דואגים לשיפוי, כשמחוקקים חוק שמשית עלויות על השלטון המקומי, אנחנו דואגים לשיפוי לשלטון המקומי. בחוקים רבים שחוקקנו כאן הטלנו עלויות על החקלאים אבל ללא מתן מענה לשיפוי. אנחנו בוכים היום על יוקר המחיה, על המחירים, על מחסורים, אבל זה מעשה ידי מעבר להתחממות ולעניין האקלים. הממשלה חייבת לשים את זה על שולחן עבודתה ולהגדיר עד כמה היא רוצה לשפוך ציונות לתוך החקלאות ועד כמה היא רוצה להיות מעורבת על מנת שלא נעמוד בפני שוקת שבורה. צריך לקחת בחשבון פרמטרים שונים כמו העניין שאנחנו מדינת אי, שכדור הארץ מתחמם, מחסני חירום, ושינויים בשוק העבודה – כל אלה יחד יובילו אותנו למצב שבו ניתקל במחסורים, ויפה שעת אחת קודם. הממשלה צריכה לשים את ידיה על ההגה ולשים כסף בתחומים שונים של החקלאות בהם היא צופה קושי. היא גם צריכה להגדיר לעצמה את אותם עניינים.

הרבה אנשים ביקשו לדבר. חברת הכנסת אימאן, בבקשה, בקצרה.

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כבוד חברי הכנסת היוזמים, אני מאוד שמחה שהדבר הזה עולה סוף-סוף ומקבל תשומת לב. אני בגאווה אומרת שאני חקלאית בת של פלחים. כבודו, אני יודעת מה זה פלחה ומה זה אדמה ומה זה תוצר חקלאי שקוטפים ואוכלים.

אנחנו גם יודעים להריח.

הנושא עליו אנו מדברים עכשיו הוא בפה, בנשמה ובאף שלי. אני גם יודעת שאין תחליף לזה. כואב הלב לראות לאן הגענו, כואב לי הלב על כל הילדים בדור הזה שאין להם אפשרות לחוות חוויות שאני חוויתי.

חוץ מהיתרון באכילת פרי טעים ומזין, לחקלאות יש יתרונות על. למשל, החקלאות היא חוויה בונה אדם. היא מלמדת אותו מה זה אחריות, מה זה להשקיע ולקבל תוצר. אבל המים האלה חלפו, לצערי הרב.

אני רוצה לדבר על עמק בית נטופה שלדעתי הוא הכי גדול בארץ, כמעט 60,000 דונם. היו ימים בהם בנינו, חיינו בכבוד ובגאווה, ועשינו פרויקטים בחיים, אבל היום הוא מופקר. אנשים מנסים להמשיך את המסורת, אבל כלכלית זה לא משתלם בשום צורה ואופן. אנחנו מדברים גם על זה שצריך לשים את החקלאות במרכז ולקבל תוצרים, אבל שם מזניחים בכוונה, לטעמי. עושים תוכניות גרנדיוזיות עשרות שנים אבל שום דבר לא יוצא מזה. מדברים על הצורך החזק במים, אבל שם יש יותר מ-20,000 – 30,000 דונם כל שנה שבמשך ארבע השנים האחרונות הם כמו ביצה אחת גדולה. בואו נשים שם לפחות דגים, גם מזה נפיק משהו – אני אומרת את זה בצחוק.

לא צריך להתגעגע לריסוסים ולהורמונים של פעם.

75% מתושבי ישראל בעקבות הקורונה מדווחים על קשיים בהשגת אוכל מזון, אבל אנחנו לא עושים עם זה משהו. אנחנו רק מדברים ושום דבר לא יוצא. למעלה מ-60% מהילדים חיים תחת קו עוני. אם אנחנו מדברים על אוכל בריא אז צריך לדאוג לזה. מאות דונם של מטעי זיתים נשרפו בשריפות האחרונות, אבל מה עושה הממשלה בעניין זה? אין דבר יותר מזין ובריא מזה. צריך לקחת את כל הדברים האלה בדחיפות ולטפל בהם מיידית.

תודה.

דודו קוכמן, בבקשה.

כבוד יושב-ראש הוועדה, קודם כל, רוח המפקד שלך מחממת את הלב. אני שמח לשמוע אותך בכל פעם ובכל תוכנית כי אתה מדבר גם מיידע אישי, ואני יודע את זה, וזה חשוב.

המקום הזה מייצר לנו המון המון קשיים במרחב הכפרי בכל מיני החלטות, בחקיקות. אני לא רוצה לדבר על מה שהיה, אבל אני מתחבר לדבריה של חברת הכנסת אימאן. אני מרגיש שהיא ממש דיברה מעומק ליבה ומהניסיון שלה. אני חושב שחייבים לשנות כיוון. מספר החקלאים בישראל הוא לא מהנמוכים, הוא הנמוך בעולם ביחס לאוכלוסיות לעומת כל המדינות. הוא חמישית ממספר החקלאים במדינות ה-OECD , שגם הוא נמוך. העובדה שאנשים לא הולכים לחקלאות אומרת שקשה להם, שמקשים עליהם, שלא רק שהמדינה לא עוזרת להם אלא היא פוגעת בהם.

בסדר פסח צריך שני מרכיבים עיקריים: מצה ומרור. יש מי שדואג תמיד למצה ויש מי שדואג למרור.

אם אדבר במושגים שלך, אני מקווה שנגיע עכשיו לשבע השנים הטובות.

מטרת הדיון היא להעביר את הממשלה ממצב של מרור לחרוסת.

אבל אלי שם לא שומע.

כולם שמעו.

המצב שלנו מוזר ובלתי נתפס. יש לנו חקלאים מצוינים ומצטיינים שלא מצליחים להביא פרנסה בגלל קשיים ותקלות שהמדינה גורמת להם. הדבר הזה הוא בלתי אפשרי, ולכן אני מברך על הנושא הזה. ביטחון המזון הוא בסיס למחשבה שזה לא בעיה של החקלאים, זה בעיה של המדינה והעתיד והביטחון שלה.

תודה.

יבגני, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בתחילת הדיון השווית את מצב החקלאות לטקסטיל. אני לא מסכים איתך כי גם אם אין טקסטיל אתה יכול להסתובב עירום אבל בחקלאות אתה חייב מזון כי הגוף שלך חייב לאכול משהו, ולכן תרשה לי לחלוק עליך לפחות היום.

איפה מכשירים היום מבחינה אקדמית במדינת ישראל אנשים לעסוק בחקלאות, ואני מדבר על תכנון ובנייה? נתחיל מזה שאין היום מוסד אקדמי שמכשיר אנשים שיודעים לתכנן.

יש, יש.

פקולטה לחקלאות ברחובות.

זה ממש לא נכון. אם נשווה לפעם, פי עשר יותר טוב - - -

יש היום פקולטה לחקלאות בטכניון?

כן.

אז אולי זה המוסד היחיד.

לא.

הכול נעלם מהאקדמיה, אתה צודק. המקום היחיד - - -

השאלה ששאלתי כבר מציפה את הסוגיה הזו. אנשים לא יודעים כמה סטודנטים מפקולטה כזו או אחרת. למשל, אנחנו יודעים להגיד מהו המחסור ברופאים. אנחנו יודעים שחסרים לנו כל שנה בין 300 ל-400 רופאים כי אין מספיק תקנים לרופאים באקדמיה. אנשים נוסעים לחוץ לארץ ולומדים שם ואחר כך עושים את כל המבחנים. נתחיל מזה שמדינת ישראל, ואני לא יודע אם זה קשור לממשלה, לשר, למועצה לכלכלה שאמורה לתכנן את הדברים האלה, לא מסתכלת במובן הגבוה של המילה מבחינת התכנון. יהיו לנו אנשים מושכלים, כמו בתחילת שנות השישים והשבעים, שהביאו את הניסון שלהם מחוץ לארץ וכך החקלאות - - -

אלתרמן היה אגרונום, אתה רוצה לחזור לימים האלה?

הילדים בישראל לא יודעים להגיד מה זה אגרונום – אחד שמריח אדמה.

הם לא יודעים מה זה אינסטלטור.

סוגיה נוספת היא גישה למזון מבחינת מחיר. חברים, אני עליתי ארצה בשנת 1997 כשהייתי נער בו 17. אני זוכר שהיה אפשר להיכנס לסופר עם 50 שקל והתפוזים עלו שקל, תפוחים שני שקלים, אבל היום אנשים לא יכולים להרשות לעצמם לקנות ענבים לילדים. דובדבנים זה כמו קוויאר. יש דברים שאנשים לא יכולים להרשות לעצמם, ולא בגלל קורונה. חבר'ה, אננס עולה 35 שקלים בגלל המיסוי. ישראלים שנוסעים לגרמניה קונים אננס בשני יורו. אתה יודע שאתה לא יכול לאכול יותר מדיי מחצי אננס בבת אחת בגלל החומציות שמפריעה על הלשון? מה שקורה הוא טירוף. שני נושאים עיקריים שאולי יוכלו לסייע לענף הזה ולהבטיח גם את הביטחון התזונתי הם: תכנון החקלאות והמחיר.

יואל זילברמן, אנחנו יודעים מה אתה עושה ולכן אני לא צריך שתציג את עצמך. האם אפשר לקיים פה חקלאות?

אני אייצג את הנאיביות של השטח, אני אדבר מהשטח. אני גדלתי כמוך בעמק נטופה. גדלתי כרועה צאן ובקר בציפורי וחי ונושם את זה עד לרגע זה. עכשיו אני חי במשק חקלאי במושב נטור בגולן. על סמך זה שבשנה שעברה הגיעו קצת יותר מ-100,000 צעירים אנחנו יודעים בוודאות שזה מושך את הצעירים, הם היו מתים להיכנס לתחום הזה שברור שיש בו חסמים מאוד מאוד גדולים. האומנות עכשיו, בתקופת הקורונה, היא לפתח את הדרכים.

בנימה אישית אני חייב לומר לכם שאני יודע מה עושה מפגש מקרי בין החקלאי לחבר'ה האלה. הם הדליקו והחזירו לו את הברק לעיניים. הם מקבלים תמורה סמלית, אבל הם מרגישים שהתמורה שהם מקבלים היא גבוהה יותר מבחינת הערך שבעבודה, סוג העבודה, דחיפה קדימה. החבר'ה הצעירים האלה נתנו לחקלאי מהמושב חשק לעבד יותר ויותר שטחים מכפי שחשב, ולא משנה מה התמורה.

רמי אמר בדיון הקודם שלא כל הורה ירצה שהילד שלו יקטוף עגבניות אלא שילך לאקדמיה, אבל אני לא בטוח שזה מדויק. הייתי שמח שהילד שלי יקטוף עגבניות ולא בטוח שהוא ילך לאקדמיה, למרות שיש לי כבוד לאקדמיה.

אבל היית רוצה שהוא יקטוף עגבניות במשק שלו, לא בחווה של מישהו אחר.

לחלוטין. לפני שהוא יהיה שוליה של מישהו הוא גם לא יקטוף במשק שלו. ישראל פיתחה את נטפים. אגב, זה התחיל באום ג'וני, בחצר כינרת, ומשם לנטפים, ומשם להמצאות ששינו את החקלאות. אבל משנות השמונים זה לא זז קדימה. דווקא עכשיו, בתקופה של שלום במזרח התיכון, יש הזדמנות אדירה וצריך להסתכל מחדש על המציאות הזו.

נראה שיש פה בדיון הסכמה מקצה לקצה, וזה לא משנה אופוזיציה-קואליציה, יהודים או ערבים. לכולם ברור שכרגע יש לאפשר לאנשים לדעת האם התוצרת הזו היא ישראלית. ברור לכולם שזה משמר מקומות פרנסה של יהודים וערבים, וברור לכולם שהציבור רוצה את זה כי הוא רוצה אוכל בריא והוא מבין שהאוכל הכי בריא גדל כאן. הוא לא יודע איך מגדלים את העגבנייה בטורקיה. אני גם מבין שיכול להיות שתהיה השבוע הצבעה בכנסת שתיפול בגלל סוגיות של קואליציה ואופוזיציה, ואני לא מבין בהן כלום, אבל זה נשמע לי פשוט הזוי. אני מדבר מהשטח, מהציבור הכללי, שאומר שהוא מוכן לשלם יותר כסף על תוצרת ישראלית, רק שתאפשרו לו לדעת מה זה.

קרה כאן דבר מדהים. משרד החקלאות בהובלת השר והמנכ"ל אמרו לרשתות, ואני רואה שיש פה את שי בן אבי משופרסל. הרשתות בעצמן כבר אמרו שהן יסמנו, עוד לפני שיש חוק. רמי לו חסר שם, ולדעתי זו תקלה חמורה. כבר נאמר פה שיש בסך הכול ארבע-חמש רשתות. הרשתות יצביעו ברגליים ואתם תצביעו בידיים ושהסיפור הזה יסתיים ונעבור לטפל ביצירת הדור הבא של החקלאים, וכבר נאמה עד כמה זה חשוב. אין היום באמת תשתית איתנה כדי לעשות את זה. זה לא רק סיפור של משרד החקלאות, זה כבר לא קיים בתוך במערכת החינוך ובמערכות אחרות.

האם אתה משתף פעולה עם משרד החינוך ועם המכינות כדי להגדיל את מספר הצעירים?

ברור, הכול קורה בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. יש לנו רשת של בתי ספר שלנו.

הנה, ישמע שר החינוך שאנחנו לא רק מבקרים אותו אלא גם מפרגנים ומודים לו על כך. אנחנו גם מפרגנים לשר החינוך על זה ומבקשים ממנו לעודד כי זה לא פחות חשוב.

מיקי, בבקשה.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה ליוזמי הדיון. ברכות לשר ולמנכ"ל שנותנים לנו כבוד נמצאים כאן. הגעתי קצת באיחור, ולכן עברתי מהר על המצגת. אכן, נושא משבר האקלים מוזכר במצגת ודובר פה קודם. אני רוצה להזכיר ולהדגיש את העובדה שאנחנו בעיצומו של משבר חקלאי חריף שמאיים על המשך קיום כדור הארץ. אנצל את ההזדמנות ואמליץ לכולם לראות בנטפליקס את הסרט שנקרא "על פני האדמה" של דיוויד אטנבורו, שבעיניי הוא סרט חובה, שבדיוק ממחיש את גודל האסון שקרב.

כשמדברים על משבר האקלים צריך לזכור ולהפנים את מושג "ריבונות תזונתית". זה לא רק ביטחון, זה ריבונות תזונתית. אנחנו צריכים לשמור על עצמנו כבעלי ריבונות תזונתית, לא ביטחונית.

הגדלת האחוז המזון שמיוצר.

בוודאי, הגדלת העצמאות והיכולת שלנו לסמוך על המזון שאנחנו מגדלים. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל כתוצאה מהמשבר עוד ועוד אדמות חקלאיות בעולם הופכות להיות אדמות שלא ניתן יותר לעבד אותן. אנחנו אומרים שהמלחמות הבאות בעולם יהיו מלחמות על מים ועל אדמה, לשם אנחנו הולכים, ואסור לנו לשכוח את זה. לא סתם הענק הסיני בשנים האחרונות רוכש אדמות חקלאיות ויצרנים חקלאיים ברחבי העולם. הוא עושה זאת כי הוא דואג לעתיד האוכלוסייה שלו ולכך שצריך להאכיל אותה בתקופת השר הקודם אורי אריאל היו דיונים בתקשורת על כך שהסינים ביקשו לחכור כאן, במדינת ישראל, אדמות תחת איזשהו חוזה סחר.

רק שלא יגדלו לנו פה עטלפים,

אם הם מגדלים עבורם אז אנחנו לא נגדל.

אמרתי בהומור.

אני חושבת שהדבר הזה צריך להטריד אותנו ואשמח לדעת איפה עומד העניין הזה.

יש מחקר שערך ד"ר צפריר גרינהוט ממשרד החקלאות הקובע שישראל באמת יכולה לגדל לעצמה חלק ניכר מהתפריט היום יומי של הישראלים, וזה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב בעיניי. אנחנו צריכים לשמור על הפוטנציאל הזה.

אדוני השר, אני מאוד מתחברת למה שאמרת על הנוף שלנו. יש לנו גם מחויבות לשמור על הנוף החקלאי כחלק מהנוף עליו גדלנו, ועליו אנחנו רוצים שילדינו יגדלו.

מעבר לזה, אני רוצה להציע כאן לנסות לחשוב יצירתי ומחוץ לקופסא. אנחנו נמצאים במשבר מאוד מאדו גדול, יש הרבה מאוד חבר'ה צעירים שתינתן להקים מחדש איזשהו משק. יש רעיונות לכפרים אקולוגיים של חבר'ה צעירים. יש המון קרקעות חקלאיות שלא מעבדים אותן.

זה המרור והמצה, יש רמ"י ו - - -

כן, אני יודעת. הגיע הזמן אולי לחשוב יצירתית ולתת לחבר'ה הצעירים לפתח כפרים אקולוגיים.

98% מהקרקעות מעובדות במדינת ישראל - - -

אני מכירה הרבה מושבים במרכז הארץ שיש להם בעיקר מחסנים בחצר האחורית ולא - - -

בסדר, זה עדיין 2%. אבל יש אפשרות לעשות את מה שאת מציינת.

עדיין יש מספיק מקום שאפשר לתת לחבר'ה האלה להיות חקלאים אמיתיים - - -

נחום, אתה אומר "מעובדות". לא סתם הערתי הערה בציניות ובהומור שהמושבים בגלל צוק העיתים עוברים למטעים והקיבוצים לחוחובה. אנחנו רואים את זה בעיניים. אם לא יהיה תכנון של ביטחון המזון אז יכול להיות שכל האדמות יהיו מעובדות, אבל לייצוא.

אדוני שר החקלאות, אשמח לשמוע התייחסות לשאלה איפה עומד הסיפור הזה של ההצעה הסינית בנושא החכרת שטחים פה בארץ. בנוסף לזה, אשמח לשמוע בדיון לגבי מלאי החיטה שיש לנו במחסני החירום. כשהייתי בזמנו בוועדת הקורונה ניסינו לקבל מספרים לגבי הדברים האלו. הנושא הזה חשוב מאוד בהתמודדות שלנו מול משבר האקלים. אנחנו יודעים שמדיניות מהן אנו מייבאים חיטה צפויות לבצורת ולמצוקה שתשפיע עלינו כמובן. אדוני היושב-ראש, כיוון שמדובר פה בהיערכות למשבר האקלים, וזה קשור לוועדה שלך, אולי יש מקום לעשות דיון משותף לשתי הוועדות לגבי ההיערכות הזו ומלאי החיטה.

בשמחה, תודה. אפרופו יוקר המחייה, עדיין לא הספקנו לפתור את המשבר בזמן פריקת החיטה בנמלים, אנחנו משלמים מחירים כבדים על כך.

אבו, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. ברשותך, לא אתייחס לכל המכלול אלא רק לנקודה אחת שעלתה. אני מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, ישבתי פה עשר שנים טובות. הנקודה העיקרית שהוצגה פה במצגת היא לגבי הקלוריות בארץ. אני מתחבר גם לדבריה של חברת הכנסת מיקי חיימוביץ. תראו מה קורה. אנחנו את רוב הגרעינים לא מגדלים פה, ואת האורז והסוכר מייבאים מחו"ל, רוב הגבינות הקשות בארץ, חלק מיובא. לכן, בקלוריות אתה רואה ש-80% מיובא. אבל כל הפירות והירקות והביצים, שהם לא פחות חשובים לבריאות, אנחנו כן מייצרים בארץ, וזה קצת מוטה.

יש בנגב עוד מיליון דונם שניתן באופן עקרוני להפשיר אותו לחקלאות כי כרגע האדמות לא מעובדות. כל הפרויקט הסיני עליו ששאלת היה מבוסס על הגחמה שבהקמה של שתיים-שלוש נקודות של התפלת מים מהים התיכון יובילו מים לנגב ושם יעשו אבוקדו. ראשית, בנגב קר מדיי בחורף ולכן אין כמעט מקומות לגדל אבוקדו. לעומת זאת, אם יהיה פרויקט לתפוס את מי השיטפונות שהיום זורמים למרכז, פלוס העודפים של השפכים מהמרכז לנגב, עוד קו של 100 מיליון קוב, ניתן לגדל עליו בהשקיית עזר עוד מיליון דונם חיטה ולהקטין את התלות בגרעינים שהיא באמת מסוכנת למדינת ישראל – אין פה חוכמות. צריך פה חשיבה מערכתית. שיחקו עם הסינים בנדמה לי. מהרגע הראשון אמרנו לשר ולמנכ"לו שזה כלאם פאדי, בעברית צחה, ושאין סיכוי לזה. אני חושב זה לא סיפור של שנה-שנתיים, אבל זה בהחלט כיוון שצריך להתחיל לטפל בו. תודה.

תודה רבה.

חברת הכנסת אורלי פרומן, כבוד לנו לארח אותך כאן.

קודם כול, אני מברכת על היום המיוחד, על יום החקלאות. תודה לשר ולמנכ"ל שנמצאים פה. בואו נתחבר לרגע לחינוך. ילד ממוצע יודע שעגבנייה גדלה בסופר, וזה כל כך עצוב. כשילד רואה פרה בחוץ הוא אומר: אה, זה כמו פרה במחשב? זה תגובות אמיתיות של ילדים. ילדים ממוצעים, שלא גדלים במרחב הכפרי, מאוד מאוד מרוחקים. אין שיעורי חקלאות. לא כל דבר נוסטלגי הוא טוב, אבל במקרה הזה אני חושבת ששיעורי החקלאות היו נכונים וחשובים. כל שיעורי החקלאות והעבודה בבתי הספר מגלמים את כל מה שאמר השר שוסטר בתחילת דבריו, הם מגלמים את החיבור שלנו לאדמה לציונות, וזה איננו היום. הלוואי ונצא בקריאה למערכת החינוך כן להחזיר את חלקות החקלאות לבתי הספר. יש חוות חקלאיות אבל לא כולם מגיעים אליהן, והן לא בחצר בית הספר או ליד בית הספר שניתן יום יום לגעת ברגבים, בזרעים ובשתלים ורואים איך זה צומח. אני חושבת שכן יש מקום לקרוא למערכת החינוך לחזור לתקופה הזו.

בשנתיים האחרונות סיירתי ביחד עם אלון הרבה מאוד ופגשתי מעט חקלאים. אין חקלאים רבים במדינת ישראל, והדבר העצוב הוא שהדור הצעיר עליו דיברתם פה, לא רואה עצמו כדור ממשיך. גם פה, לצד האתגרים האחרים עליהם דיברו, צריכה המדינה לחשוב למה הדור הצעיר לא שם ומה יהיו האתגרים שכן יביאו את הדור הצעיר להמשיך את החקלאות, אם זה טכנולוגיות מתקדמות או מחקר תוך כדי עבודה כולנו רוצים מרחבים כפריים האלו. מיקי אמרה שגדלנו על זה, ואכן גדלנו על זה וטוב שיהיו מאוזנים מול הבטונדות שגדלות מסביב. פגשתי חקלאים שהתבלטו האם הם מייבשים חצי אחר כדי להציל חצי אחר, עם בעיות קשות של מים וכל מה שהתלווה לזה.

ביטחון תזונתי – בשנים האחרונות אנחנו מדברים על אוכל בריא. אין מה לעשות, ירקות ופירות הם חלק מהעניין. הקורונה הביאה את החקלאים למרכזי הערים והשכונות והם מכרו בלי מתווכים, מיד ראשונה, את מרכולתם לאזרחים. אני קוראת למדינת ישראל ביחד איתכם לערוך פה חשיבה אסטרטגית שכל כך נדרשת. החקלאות היא תשתית לאומית חיונית. זה לא יקרה לבד אלא יש צורך בהתערבות מסיבית, כמובן בהובלת משרד החקלאות. תודה רבה.

תודה רבה.

דובי, בבקשה.

תודה לך, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, המנכ"ל, חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, אני מאוד שמח שהפכת להיות שגריר מאוד משמעותי של ענף החקלאות לאורך זמן, ותודה על כך. אני עוד יותר שמח שיושב פה נציג האוצר ומקשיב לדיון הזה, לא ראיתי את זה בוועדות אחרות. היום הוא צריך להקשיב, ואני מאוד מעריך את זה ומודה לו. יש בינינו שיח מאוד ארוך.

כיושב-ראש התאחדות האיכרים, כמי שהבוקר יצא לשדה ולאחר מכן עלה על הרכב והגיע לדיון הזה, אני עדיין פלאח, ואני עובד כרגע עם כ-30 עובדים שמגיעים גם מהמרכז הערבי וגם עובדים מתאילנד, אני יכול לומר שיש שם הצלחה בלתי רגילה. החקלאים במדינת ישראל הם חקלאים מובילים בעולם, גם בגידול, גם בתפוקות וגם בטכנולוגיות. אנחנו ראינו את זה רק לאחרונה בביקור בדובאי של משלחות ישראלית וכנראה הולכים להציל חלק גדול מהגידול של המג'הול שנמצא.

דובי, אין לנו הרבה זמן. אתה מדבר בנחת, יש לך נחת רוח היום.

יש לי נחת רוח.

לנו אין. אני אוהב דיונים שאני - - -

עכשיו לא תאהב את מה שאני הולך לומר. אני מאמין בחקלאות הישראלית וגאה לעמוד בראש ארגון שמייצג את החקלאים, אני אומר אליכם, כפי שאמרת בפתיח או באיזשהו שלב: אל תפריעו, אל תעמיסו. אם אתם רוצים לעזור, אהלן וסהלן. אל תפילו עלינו ואל תגרמו לנו באמת להישחק, כי אנחנו בשנה האחרונה נשחקנו למעלה ממיליארד וחצי שקל בייצוא. חקלאות מקומית בלי ייצוא זה חקלאות שלא תשרוד.

הדבר הבא, שאתה מוביל אותו ואתה תומך גם בעמדת משרד החקלאות, ואני שמח ששר החקלאות לא עוצר לרגע, ומצאנו פה קונצנזוס שלם, גם באופוזיציה וגם בקואליציה, זה הסימון של ארץ המקור והסימון של התוצרת. מגיע לצרכן הישראלי להחליט באופן עצמאי איזה תוצרת הוא רוצה לרכוש. הוא יודע בוודאות מה אנחנו מספקים, איזה ביקורות אנחנו עוברים, אבל הוא לא יודע מה מגיע לו. יושבים פה נציגים מהרשתות בזום וגם הם התחילו להבין שהם מביאים תוצרת לא ראויה. הם מטעים את הציבור. כיושב-ראש ועדת הכלכלה אתה חייב, וזו בקשה, להוביל את המהלך הזה יחד עם משרד החקלאות. זה יהיה מצוין אם זה יהיה וולונטרי, ראינו סימנים. אם לא – אנחנו צריכים למצוא את הדרך, הגם שאין ועדת שרים לחקיקה. זה הדבר שכולנו חייבים לציבור שלנו. תודה.

תודה.

דודי מנביץ, יו"ר איגוד תעשיות המזון בהתאחדות התעשיינים, בבקשה.

קודם כול, תודה רבה על הזכות לומר את דברינו. ראשית, אנחנו רוצים לברך את כל החקלאים ואת כל החקלאות על היום המיוחד הזה. חשוב לציין שתעשיית המזון הישראלית כרוכה ושזורה בחקלאים הישראלית בצורה מאוד מאוד הדוקה. למעשה, התשומה העיקרית של תעשיות המזון היא התשומה החקלאית.

כשאנחנו מדברים על בטיחות תזונתית צריך לקחת את זה לזווית קצת שונה. חשוב מאוד לדעת שמאז הקורונה הסיכון הקיומי שלנו הוא לא רק הביטחוני-צבאי אלא הוא כמובן גם נושא המזון, ופה חשוב ביותר שהחקלאים והתשומות יהיו נגישים ביותר. כשאנחנו מדברים על יוקר המחייה ויוקר מוצרי החקלאות, אין ספק שגם בדוח ה-OECD, לצערי, יש פערים מאוד מאוד גדולים במוצרים שהתשומות שלהן הן חקלאיות, במוצרי המזון. חייבים להיות הוגנים ולהגיד שהידיים שלהם כבולות.

כבוד היושב-ראש, אני רוצה לעדכן בדבר אחד מאוד מאוד פשוט. נעשתה עבודה מאוד גדולה עבור מדינת ישראל שבה עלה ממצא מאוד מאוד ברור. התמיכה הישירה והעקיפה בחקלאות במדינות ה-OECD בשנת 1995 הייתה 30% מהתוצר הגולמי, בדומה למה שהיה בזמנו בישראל. במשך כמעט עשור וחצי שיעור התמיכה הזה ירד בשני שליש. בשנת 2010 שיעור התמיכה לפי דוחות ה-OECD שעשתה חברת מוניטור ירד לשיעור של 9.5%. בסופו של יום, אנחנו מתחרים מול מוצרי ייבוא שגם הם מיוצרים מתשומות חקלאיות מקומיות. לכן, כשיש פערים של 30% תמיכה מול 9.5%, והיום אפילו פחות, הידיים כבולות, וזה גם חוסר הגינות כלפי החקלאים וגם כלפי תוצרת המזון הישראלית.

מכאן אני מבקש וקורא ליושב-ראש הוועדה ולוועדה להסתכל לכל אורך כל השרשרת ולתמוך בחקלאי ישראל. בסופו של יום, הם שומרים על החוסן הקיומי שלנו. תודה.

תודה.

שי בן אבי, בבקשה.

שלום. ראשית, אני חייב לומר כמה דברים: ראשית, שופרסל משתתפת ביוזמה של משרד החקלאות לסמן תוצרת ישראלית, ואנחנו יוצאים לדרך ממש מיידית. בשבוע הנוכחי אנחנו נחלק בין התוצרת המקומית לתוצרת הייבוא ונשלט את תוצרת הייבוא. האסטרטגיה של שופרסל היא לייבא תוצרת חקלאית בשביל להשלים את הנדרש. אנחנו מביאים תוצרת הארץ כל השנה של עגבניות ומלפפונים, אבל כשאין והחקלאים המקומיים שלי אומרים לי שאין תוצרת חקלאית לתת ושאני צריך להסתדר, אני בודק עם עוד חקלאים נוספים איתם אני עובד בתקופות מזדמנות ורק אז יוצא לייבוא.

מכון "יסודות" הציגו איזשהו נתון, שקצת מאיר את רשתות השיווק באור שלילי, המדבר על שלוש-ארבע רשתות שלמעשה מחזיקות את כל שוק המזון בצורה ריכוזית. בעולם הירקות והפירות החלוקה בין רשתות המזון לבין השווקים הפתוחים והירקניות, זה שוק מאוד מבוזר. למעשה, רק 55% מעולם הירקות והפירות נרכש ברשתות המזון והשאר מגיע לשווקים פתוחים, לירקניות שמאוד מתחזקות, ושם יש ביזור יחסית טוב. כמובן שאנחנו מקדמים כל דבר שניתן כדי לתת את הפתרונות האלה. אני יכול לדבר בשם החקלאים - - -

אתה אומר שברירת המחדל שלכם היא קודם כל השוק הישראלי.

קודם כול. אנחנו מנהלים הסכמי גידול עם ספקים שנים קדימה במטרה להבטיח שתהיה לי תוצרת. מה שקורה עכשיו בעגבניות, ומה שקרה במלפפונים, זה השפעות גלי חום. כל אחד מהחקלאים שלי, והם חקלאים גדולים ומוכרים, יכול להעיד על הדבר. זו האסטרטגיה שלנו ואנחנו מקדמים את זה כל הזמן. מצד שני, הם מדברים הרבה מאוד על הקושי בהתמודדות עם הממשלה ועל הקושי בהבאת כוח אדם, וזה חשוב מאוד - - -

שי, תודה.

מוטי אלקבץ, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להודות לך, אדוני יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת מרגי. אני רואה בך היום כתומך הגדול ביותר בחקלאות הישראלית ובחקלאים הישראלים. תודה לחברי הלובי החקלאי ולכל חברי הכנסת שנוכחים בוועדה ומביעים תמיכה, ואני מקווה שנתרגם אותה מאמירה למעשים בבוא היום.

ענף הלול מייצג את מגדלי הלול. ענפי הלול במדינת ישראל כוללים כ-4,000 מגדלים, 3,000 מגדלי הטלה, בעיקר בצפון הארץ, ועוד כ-1,000 מגדלים בענפי הפטם וההודים והרבייה. צריך להבין שלא בוחנים את ענפי החקלאות רק בהיבט הכלכלי, יש לזה משמעות לאומית. 2,000 מגדלים בגבול הלבנון לא יוכלו להתקיים אם יחוסל ענף ההטלה. אפשר בקלות לספק את הביצים למדינת ישראל בייבוא, אבל זה יחסל את ההתיישבות במרגליות, באביבים, בכפר יובל, בדובב, ובכל גבול הלבנון. אנחנו נפגע ב-4,000 משפחות שעוסקות באופן ישיר, ובעוד אלפי משפחות שמתפרנסות באופן עקיף מהענף.

כיושב-ראש הוועדה היו כבר צריכות להיות מונחים בפניך תוספת לתקנות 2020 שהיו מבטיחות תוספות למכסות הביצים לקראת חגי פסח. אם זה לא יעבור מיידית אנחנו נגיע למצב ש - - -

זה יבוא, זה בשלבים אחרונים.

אני מאוד מקווה. אני רוצה להודות על הרוח הטובה שנושבת במשרד החקלאות, הן מהשר והן מהמנכ"ל, וזה אחרי חמש שנים קשות בהנהגת השר והמנכ"ל הקודמים, שלא רק שלא תרמו, גם פגעו בחקלאות הישראלית, ואני אחראי על מה שאני אומר. תודה.

מוטי, תודה.

נמרוד הגלילי, בבקשה.

שלום לוועדה הנכבדה וליושב-ראש הוועדה. אני מנהל את תחום רשתות המזון באיגוד לשכות המסחר. הרשתות הן בהחלט בעד עידוד ובקידום התוצרת החקלאית המקומית. כפי ששי ציין, למיטב ידיעתי, הרשתות מייבאות רק כשיש מחסור בתוצרת המקומית.

כולן או רק חלקן?

אני לא יודע להגיד על כל רשת ורשת. אני מעריך ממיטב ידיעתי שיש העדפה לקניית תוצרת מקומית, וכשיש עליית מחירים או כשיש מחסור אז כדי לשמור על רמת מחירים סבירה לכלל הצרכנים, הם מספקים גם תוצרת מיובאת. יש היענות ראשונית של מספר רשתות ליוזמת משרד חקלאות לקידום סימון תוצרת מקומית באופן וולונטרי. אנחנו נגד החובה - - -

נמרוד, הדיון הזה הוא לא שיחת מוטיבציה. אני מצפה שתגיד: אנחנו, נציגי לשכות המסחר, קוראים לכל הרשתות לתמוך בסימון תוצרת ישראלית, וזהו.

אני בהחלט קורא לרשתות, אבל אני חושב שזה חייב להיעשות באופן וולונטרי ולא בחקיקה מחייבת. אני לא חושב שצריך עוד רגולציה.

גם אני חושב שלא צריך חקיקה, אבל כשלא הולך עושים חקיקה.

אני חושב שהתחיל עכשיו מהלך וצריך לבחון אותו בתקופת זמן מסוימת. יש גם היום סימון של תוצרת חקלאית על ידי החקלאים עצמם כמו תפוחים של בראשית או תפוחי אדמה של חבל מעון. לא נרצה להיות כמו באירופה שמסמנים תוצרת ישראלית, ולאו דווקא ממניעים טובים, אם זה בשטחי יהודה ושומרון, ולא נרצה שיהיה גם - - -

תודה, זה הנימוק של המתנגדים.

ראובן שליסל, בבקשה.

שלום לכולם, חברים יקרים, שר החקלאות, מנכ"ל, חברי כנסת. בתפקידי אני סגן נשיא איגוד לשכת המסחר וראש ענף המזון. קודם כול, אני רוצה להודיע שאנחנו בעד עידוד צריכת תוצרת מקומית, וכמובן בביטחון המקסימלי שיש. בדיונים שהיו לנו בזמנו, כשנפתחו הייבוא לגבינות ודברים כאלו, אמרנו שבזמן חירום, חס ושלום, אין מושיע לישראל, רק החקלאות הישראלית, וכך גם צריך לעשות. מאידך, צריך לגרום לתחרות בשוק המקומי ולתת אפשרות להורדת מכסים והורדת המכסות כדי שהייבוא יהיה מנוף ומנוע לתחרות בישראל. היו כאן דוגמאות בעבר. למשל, הייתה בלעדיות לאוסם בפסטה. הייבוא נפתח, התחרות הייתה מצוינת, המחירים ירדו, והיבואן הכי גדול של פסטה בישראל הוא אוסם, וכך גם בענפים אחרים. אני באמת רוצה שנזכור שבשעת חירום אין מישהו אחר – אין לי אלא אני. תודה רבה.

תודה.

אלעד מלכא, בבקשה.

ראשית, תודה רבה על רשות הדיבור, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה לכל מי ששותף ליום זה. אדוני היושב-ראש, ארצה להתייחס לשלוש נקודות בקצרה, ברשותך. ראשית, התפיסה שהוצגה פה היא עדיין תפיסה של תכנון מרכזי, כמה אנחנו נייצר, כמה צריך לייבוא, וכמה הצרכן הישראלי אמור לצרוך. זו תפיסה מיושנת שהובילה אותנו למחסור בחלב, חמאה וירקות, כל שני וחמישי.

מה אתה מציע?

התפיסה לא צריכה להיות של ייבוא על חשבון תוצרת מקומית, וההיפך. הסיפור של חסמי ייבוא גורמים למשק הישראלי להתמקד בענפים בהם הוא פחות טוב. אנחנו רואים פריון עבודה נמוך בתוצרת החקלאות כפי שהציגו קודם מכון "יסודות". דווקא פתיחה לייבוא תעזור למשק להתמקד בענפים מוטי ייצוא שבהם אנחנו יכולים לייצר יותר, להרוויח יותר, להפוך את החקלאות למקצוע רווחי יותר במקום להשאיר אותו נסמך והולך ומדלדל מיום ליום, לצערנו הרב. דווקא הפתיחה לתחרות תייעל אותו, תהפוך אותו ליצואן בתחומים מסוימים. ראינו השבוע ש - - -

אלעד, תודה.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, עוד שתי נקודות. הרעיון של סימון ארצות המקור בעיננו יכול בצורה וולונטרית, עם סייג אחד. כדאי מאוד גם לציין כמה מתוך מחיר התוצרת מחו"ל הוא מכס שמשלמים למדינה שמיועד לייקר את התוצרת מחו"ל ואז הצרכן יוכל לראות את התמונה בצורה מלאה לנגד עיניו. לבסוף, המגבלות על הייצור המקומי, אם זה במכסות, אם זה בפריון עבודה נמוך, הן אלו הגורמות לכך שיש מיעוט חקלאים בישראל. תפתחו לייבוא, נתייעל, נהיה הרבה יותר טובים, ונוכל לייצא כמו שמייצאים עכשיו לאיחוד האמירויות. תודה.

תודה - הכול אוטופי.

תווית עם מכס של המדינה זה כמו להסתובב עם תעודת יושר שאין לך - - -. זה להגיד: יש לי שמונה תיקים פליליים, הנה, אני מסתובב עם שמונה תיקים פליליים. ברור ש - - -. אבל רעיון מצוין, אולי אדוני השר יקדם את זה.

יעקב בכר, בבקשה.

יעקב בכר

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לשר ולמנכ"לו ותודה רבה על כל היום הזה. אני חבר קיבוץ מענית, ואני יושב-ראש התאגידים הכלכליים הקיבוצים. אני מייצג מיליארדי שקלים בחקלאות הישראלית. אני רוצה להיות תמציתי ולספר לחברי הכנסת איך קרה שהגענו לאן שהגענו. אני רוצה לתת לכם אותות איך הולכים להמשיך להכות אותנו. כשיגידו לכם רפורמה במים, יכו את החקלאים. כשיגידו לכם שינוי בתכנון, מכים את החקלאים. כשידברו איתכם על התייעלות כלכלית בחקלאות הישראלית, מחסלים את החקלאים. כשידברו איתכם על חקיקה מגינה על חקלאים ביוזמת משרד האוצר, מתכוונים לחסל חקלאים. כשידברו איתכם על טיוב מי השפד"ן, מתכוונים לחסל חקלאים. כשידברו איתכם על חוסר בחמאה, פתיחת הייבוא, מתכוונים לחסל חקלאים. פתחנו את הייבוא בשנה האחרונה, וזה לא אמר מר מלכא, והמחיר עלה פי 2. כשהאגף החקלאי של רמ"י מציע רפורמות במשבצות החקלאיות, הוא מתכוון להכות חקלאים. אל תאמינו לכל רפורמה שהמקור שלה היא במשרד האוצר, באגף התקציבים, ברמ"י. הגענו למקום הזה, כפי שהוצגה היום החקלאות בישראל, כי הלכנו מרפורמה לרפורמה, מדחי לדחי. כל פעם סיפרו לכם שרוצים להגן על החקלאים, אבל היכו אותם והיכו אותם.

מר בכר, מה אתה מציע?




יעקב בכר

אני מציע לאדוני לאלתר להודיע שהוועדה תומכת בחוק החקלאות כפי שמביא אותו שר החקלאות.

איך אני יכול להצהיר הצהרה כזו כשאני לא מכיר את חוק החקלאות?

יעקב בכר

אז שהשר יגיש אותו, בבקשה. הוא יגיש אותו לוועדת שרים לחקיקה, זה בידי משרד החקלאות אני יודע שהוא רוצה להוביל את זה, ואנו מודים לו על כך. אתה צריך להודיע לאלתר שמה שקרה במשק הפטם ב-2015, כשמנעו ממועצת הלול לקבוע הסדרים, העלה את המחיר לצרכן ומוטט מאות לולנים במדינת ישראל. שוב פעם מכרו שוק חופשי, פתיחה, רפורמה, לטובת החקלאים, וחיסלו עוד 200 חקלאים. אל תאמינו - שיהיה לכם רמזור אדום, דופקים אותנו. תזכרו שכל רפורמה שהם מביאים, זה 200 חקלאים פחות.

מהו לוח הזמנים לחוק?

זה במיידית.

הגר, בבקשה.

תודה על הדיון. אני רוצה רק לדייק לגבי סימון תוצרת. מעבר לבאז הגדול מאוד שקיים כרגע בציבור, מבחינת הליכי חקיקה, הליכה חקיקה פרטית בכנסת כרגע תקועים, אבל כן ייצרנו מצב שיש הסכמה רחבה בכל סיעות הבית. יש שלושה חוקים. יש גם את הרצון של משרד החקלאות - - -

אם יש הסכמה אז החקיקה לא תקועה, אפשר להביא את זה.

זו הנקודה שאני מבקשת להעלות, אדוני היושב-ראש. אני חושבת שהוועדה הזו יכולה לקדם את הדבר הזה. אפשר לקחת את שלושת החוקים שהונחו כבר - - -

אם יש חוקים ממשלתיים שהם תקועים והם בהסכמה של שני הצדדים, אפשר לשים פרטי.

לא חוק ממשלתי, יש את החוק של רמי בן ברק, יש את החוק של הילה שי וזאן, ויש את החוק של מיקי זוהר. בסופו של דבר, שלושתם רוצים לקדם את עניין סימון תוצרת. ברגע שיובאו כולם לוועדה - - -

אם הילה שי וזאן ומיקי זוהר רוצים לקדם את זה, הם יכולים לעשות את מיידית. הוועדה לא תתמהמה.

מעולה. זה יתחבר אז למהלך המדהים שעשו במשרד החקלאות בעניין הוולונטרי ואפשר יהיה לקדם את זה, ולא צריך לחכות שלמעלה כחול-לבן והליכוד יסתדרו. אפשר כבר להביא את זה כי יש הסכמות על העניין הזה. תודה.

תודה רבה.

אלי מורגנשטרן, סיפרו לי שנבחרת כאחד המשפיעים בכלכלה הישראלית. אם אתה משפיע בכלכלה הישראלית, תגיד לנו איך אתה מציל את החקלאות הישראלית.

אני רכז מים, חקלאות ונמלים באגף תקציבים במשרד האוצר. נאמרו פה המון דברים בשבחם של החקלאים ועל חשיבות החקלאות הישראלית.

אתה גם אשם שהזרעים תקועים לנו הרבה זמן בנמלים.

אני אשם בהכול, לוקח אחריות מלאה. אתייחס לכמה נקודות מאוד חשובות שהוזכרו פה: האחד, סימון תוצרת ישראלית בהתנדבות וולונטרי זה דבר מבורך. תמיד תוספת מידע תורמת לאזרחים ואין ספק לגבי החשיבות והברכה שבזה. לגבי חקיקה ורגולציה מחייבת – צריך לקחת בחשבון ש-93% מהתוצרת החקלאית שהישראלים צורכים היא תוצרת ישראלית. לכן, אם אנחנו נחייב סימון של התוצרת, החקלאים הישראלים הם אלה שישלמו על זה בסוף והתוצרת הישראלית תתייקר, כך שבחלוקת המשקל בין מי יצטרך לשלם על סימון המוצרים בין הייבוא לבין המקומי, - - -

אלי, זה לא עולה כסף.

אם זה לא עולה כסף, הכול טוב. אבל אני לא מכיר רגולציה כמעט שלא - - -

זה לא עולה כסף.

נחום, אני רוצה לשאול שאלה. כשהרשתות כמו: רמי לוי שיווק השקמה, ויקטורי, עם גאוות היחידה שלהן, סימנו מוצרים של אוסם ועלית כאילו הם שלהם, - -

שיקולים כלכליים, אף אחד לא חייב אותם.

- - האם זה עלה להן?

ברור שזה עלה להן, אבל זה השתלם להן. זה הגדיל את ההוצאות אבל הגדיל גם את ההכנסות.

כשאתה אומר על המדפים בסופרים: תוצרת טורקיה, תוצרת ישראל, האם זה עולה כסף?

המדבקות של מחירי המזון עולות 250 מיליון - - -

לא עולה כסף - - -

תרשו לי, לא התערבתי לאף אחד. עמית בן-צור בסקירה של "יסודות" ציין כל מיני תחזיות, ואפשר להגיד אולי אפוקליפטיות, לגבי מה יקרה אם לא נגדיל את התוצרת החקלאית בשנים הבאות. אני רוצה לדבר על נתונים יבשים, לא על תחזיות. כל הנתונים שאני מצטט פה הם מאתר משרד החקלאות בפרסומים רשמיים. מנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוכלוסייה בישראל גדלה משנת 2000 עד היום ב-41%, התוצרת החקלאית גדלה באותה תקופה ב-9% בלבד. כלומר, ריאלית אנחנו במחסור של 32% בתוצרת של פירות וירקות בהשוואה לשנת 2000. התוצאה הישירה של הממוצע לנפש הנמוך יותר היא גם גם, גם יש פחות תוצרת לנפש וגם המחירים עולים.

באופן לא מפתיע בכלל, באותם נתונים של משרד החקלאות מסתבר שזה באמת מה שקרה. צריכת הפירות וירקות לנפש מאז שנת 2000 עד היום ירדה ב-20%. לגבי מחיר הפירות והירקות - הפירות עלו ב-40% והירקות עלו ב-25%. כלומר, המתמטיקה כאן מאוד פשוטה, זה לא איזה מדע אטום. המסקנה מזה היא שיש לנו כמות ייצור שאנחנו יכולים לייצר. הגידול שלו גם מוגבל באיזושהי צורה ו - - -

זה שקר, שקר גס. אין לנו מגבלה, יש לנו אוצר שמתעלל בחקלאות המפוארת. נוכל לייצר פי כמה וכמה אם תפסיקו לחשוב - - -. בושה וחרפה שאתה - - -

אלי, אני מוכן לקבל את התיאוריה הכלכלית הזו אם היית מתייחס גם לפערים. אני יודע באיזה עלות זה יוצא מהחקלאי, ואני רואה אותו במרחק של כמה קילומטרים מרשת השיווק שקרובה למועצה שלי. אני רואה שהפערים הם במאות אחוזים. איך אתה מסביר את זה? אם החקלאי לא יקבל את התמורה הראויה עבור התוצרת אז הוא יעבור לענפים אחרים ויהיו פחות גידולים ואז הביקוש יגדל וההיצע ירד והצריכה גם תרד. אני מוכן לקבל תיאוריות כלכליות אבל צריך לשים את כולן וצריך לומר את האמת. אהבתי את הגרף עם שעון החול ההפוך במצגת של "יסודות", את צוואר הבקבוק של ארבע רשתות שיווק גדולות.

ספציפית, הסיפור של רשתות השיווק הוא סיפור שנמצא בדיונים בממשלה כבר הרבה מאוד זמן, וכולנו מתעסקים בו לא מעט.

אתם לא עושים בו.

במשך שלוש שנים בדקנו בוועדת מחירים, בשיתוף עם משרד החקלאות. אני יודע שהשר במשרד החקלאות היה שר אחר, והיה גם מנכ"ל אחר.

זה היה משרד חקלאות של קהלת.

אני לא רוצה להגיד.

אל תגיד, לי יש חסינות ואני אומר.

נעשתה בדיקה מקצועית מאוד, עם רואי חשבון, שבדקו במשך שלוש שנים ברצף את הרווחיות במקטע הקמעונאי. לא מצאו רווחיות יתר בהשוואה לענפים אחרים, לא מצאו.

לא אכפת לי מענפים אחרים.

אין שם רווחיות יתר.

אני לא רוצה להגיד לך של מי זה מפלטו.

אבל בדקנו.

אני כרגע מדבר על חקלאות, ועזוב אותי בהשוואה לענפים אחרים. הכנסת את המונח הזה - - -

בלי ענפים אחרים.

קח בשרשרת את עלות הייצור, באיזה מחיר זה יוצא מהחקלאי, באיזה מחיר זה משווק לצרכן, ותבין למה אנשים עוברים לגדל לימונים, כי ההשקעה היא מינימלית והשטחים נתפסים, ואחרים עוברים לגדל חוחובה, כי אין שם כמעט השקעה, היא אולי פעם ב-, וקבל תפוקה.

בשביל לדעת אם משהו חריג או לא, אני צריך להשוות אותו למשהו אחר.

אתם מסרבים להשוואת מחירים היום. אתם סירבתם בוועדת מחירים שהייתה לפני שבוע, היינו ביחד.

אנחנו לא מסרבים, אשמח להשיב על זה ולדייק את עמדתנו בעניין.

אלי, אני גם הייתי שם. שנינו היינו באותה ועדה. אנחנו ביקשנו לערוך. אנחנו חולקים מבחינה מקצועית על מה שנעשה בשלוש השנים הקודמות מבחינת הבדיקה. מבחינה מקצועית הייתה שם הטיה בתוך הנתונים.

זו אמירה מאוד חמורה שהייתה הטיה בתוך הנתונים, אבל - - -

אלי, אל תפריע.

אני לא בא אליך בטענה, לא אתה עשית את זה. אני גם לא בא בטענה לאוצר.

הנה, אני אומר לך, לא הייתי שם, יש הטיה.

זה אמירה מאוד חמורה - - -

אני אומר את זה, אני מוכן לקחת אחריות.

שוועדת מחירים הטתה - - -?

המחקר נעשה על ידי אגף בתוך המשרד שלנו, ואני אומר לך שיש שם נתונים שהם אינם מדויקים. אני עומד מאחורי מה שאני אומר. ביקשנו בוועדת המחירים רק לבדוק את המחירים שהחקלאי מקבל כי החקלאי מקבל את זה בדרך של שבוע-שבועיים לאחר מכן, עם קיזוזים וכן הלאה – רק את זה, וועדת המחירים סירבה לנו, למרות שיש עלייה במחירים לצרכן, והיצרן מקבל פחות, הפער גדל. לא הסכמתם לעשות את הבדיקה. זה היה לפני שבוע. בואו נעשה את הבדיקה, תסכימו לבדיקה, ואחר כך נקבל את ההחלטות כאן. אתם רוצים לקבל החלטות של מדיניות ולספר סיפורים? בואו נעשה את הבדיקה, נהיה כולנו בידיים נקיות.

אלי, אמרתי בפתיח שלי שאם ניקח את זה רק בנוסחאות כלכליות, בתפיסת עולם כלכלית, ורק דרך החור של הגרוש, אתה צודק. בואו נפתח את זה לתחרות פרועה, כפי שאמר אלעד מלכא, והוא חולם חלומות על יעילות, ונביא הכול, ולא יותר, מה יהיה מחר – ירחם השם. נייבש הכול, זה עולה יותר זול. כשאני פותח קופסת שימורים של מלפפונים וכתוב לי הודו או תאילנד, ואני אוכל את זה, אני אוכל את זה בחלחלה כי אני לא יודע מה רמת הפיקוח שם. אם תכניס לנוסחה הכלכלית שלך גם דברים עם ערך מוסף כמו: ציונות, שמירת קרקע, ביטחון, תאמין לי שהנוסחה תיתן לך תמונת מצב. אם אתה הולך על זה רק כלכלית - - -

אבל אנחנו לא מדברים כרגע על מחירים, אנחנו מדברים על מחסור. יש ירידה של 20% בצריכת פירות וירקות על ידי האזרחים.

למה?

כי אין מספיק.

לא, כי לא כדאי. סליחה, אתה לא חי שם, אני חי שם. לא כדאי להם, לא כדאי להם, לקום בארבע בבוקר, לפרוץ דיסק בצוואר ובגב, לגייס את כל המשפחה, במשך שלושים שנה, ובסוף להשמיד את התוצרת בטרקטור או לא לקטוף. לא שווה לו למכור במחיר הזה.

או שגונבים לו.

גם אם ארבע רשתות השיווק לא מתאמות מחירים, הן קרטל. קל מאוד לתאם מחירים כשזה ארבע רשתות שיווק.

אבל למה להתעסק עם הטייקונים? מתעסקים עם החקלאים.

צריכה להיות אמירה. אני לא בא אליך בטענות. מכובדי השר, אם לממשלה הזו יש אופק, צריך להביא החלטת ממשלה ששמה את החקלאות כיעד לאומי אסטרטגי, מגדירה יעדים, השקעות וצרכים - שם אני נמצא.

לגבי המחסור - בסוף בסוף יש מגבלת ייצור אפקטיבית, אי אפשר להתעלם מזה. אנחנו כבר רואים 20% ירידה ב- - -

אילו לחקלאי ישראל היה כדאי והם היו רוצים לגדל עגבניות כפי שהמשק הישראלי צריך, הייתה לו בעיה?

עובדה שהם לא עושים את זה, הם מגדלים דברים אחרים.

למה לא עושים?

השטחים החקלאים המעובדים לא ירדו.

אדוני היושב-ראש, היום לא קוטפים עגבניות אלא מביאים מטורקיה כי יותר זול.

הייצור החקלאי בעגבניות היה 180,000 טון לשנה. הוא ירד ל-130 בגלל בעיית רווחיות - - -. סליחה, אל תגיד שאין כושר ייצור, יש כושר ייצור.

רווחיות - אלי, אתה לא יכול להתעלם מזה. אתה לא יכול להסתכל רק בעיניים - - -

- - - שבחרו לגדל פירות במקום עגבניות – זה מעולה.

זה לא נכון.

זה הנתונים של משרד החקלאות.

ברגע שמגדל עגבניות בפעם ראשונה לא יצליח להתמודד מול כוחות השוק האלה, הוא לא יגדל בפעם השנייה, כי הוא הפסיק להתנדב למען המדינה, הוא כבר חיסל את כל הרזרבות שלו, כיבינו לו את האור בעיניים, אין לו אוויר בנשמה. הוא לא יגדל שוב עגבניות ואז יהיה לך מחסור, ואתה תגיד לי שיש מחסור. אני שואל למה כי ה"למה" הזה לא נמצא באוצר אלא בממשלה. הממשלה צריכה להגדיר וצריכה להתערב בכוחות השוק כי זה חקלאות, זה לא טקסטיל, עם כל הכבוד.

אלי, עזוב את ה"למה". אתה רוצה שנגדל עגבניות ומלפפונים ונייצר בשר, חלב וביצים? אם אתה רוצה אז אתה וחבריך באוצר, יחד איתנו, המקצוענים, צריכים להביא את כושר הייצור, זה תלוי בנו. צריך להשקיע. צריך קודם כול לסמן את המטרה. נדבר אם זה אננס או תבלינים, אבל ירקות לסלט, ביצים וחלב – זה תפקידנו. אתה יחד איתי, אתה לא מתבונן מהצד. זו תחושה קשה מאוד של בגידת האוצר במטרה הלאומית של ייצור מזון.

ברגע שנכנסת המילה "בגידה", אני מרים ידיים.

לא אמרתי שצריך להעמיד אותך לדין, אמרתי שזו בגידה במטרה לאומית. נטישה, בסדר? זה יותר נוח לך? אובדן האמון במטרה הלאומית הזו.

נטישה.

אני חושב שתפקידנו כדרג מקצועי הוא להציג בפני דרג מקבלי ההחלטות את הנתונים כמו שהם. כבוד השר, אין תפקידי - - -

לא ענית לשאלה שלי. אני מקבל בהכנעה שאתה לא חייב לענות לשאלה שלי. אל תענה.

מתוך כבוד רב, אני לא אגיד עמדה שלי לגבי מה צריך, אני רק אגיד את הנתונים. בנתונים - - - התוצאות הן שיש מחסור.

הנתונים לא סתמיים ולא מקריים. אנחנו יודעים לייצר הרבה יותר, אנחנו יודעים להשקיע במחקרים, בידע, בתנאים סביבתיים, שייצרו יותר.

במילים פשוטות, אם נפקיר את החקלאות לכוחות השוק, לא תהיה כאן חקלאות. אם מישהו חושב שאפשר אחרת, בבקשה.

אנחנו עשינו היום יום דיונים בנושא החקלאות. נציג האוצר, אני מופתע מהניתוק העצום שיש במשרד האוצר לבין מה שקורה באמת בחקלאות. אני מציע לכם באמת לרדת ולראות מה זה אומר לעבוד בחממה, ותגידו אחרי זה אם אתם חושבים שהישראלים יכולים להחליף את העובדים הזרים או שצריך להטיל עליהם מס, וכן הלאה.

אני רוצה לדבר על סימון מוצרים כי שמעתי שהתייחסת לזה כשלא הייתי כאן, אדוני היושב-ראש.

כולם התייחסו לזה, גם בסיכום נתייחס.

אני מסתכל על החליפה שאני יושב עכשיו שנקנתה בבני ברק, ואני מחויב שיהיה כתוב איפה ייצרו אותה, האם בווייטנאם או בסין. באופן עקרוני, למה זה צריך להיות מחויב? אני מסתכל גם על הנעליים. אם אתה קונה היום מכונית אופל, הם מחויבים להגיד האם האופל הזה יוצרה בטורקיה או בגרמניה, כי מבחינת הקונה יש לזה משמעות. הוא רוצה לדעת איפה יוצר האוטו שלו. על פי חוק הם לא יכולים לא לסמן. רק בדבר אחד אומרים שזה יהיה וולונטרי. לא, זה לא צריך להיות וולונטרי. אדם שקונה עגבנייה צריך לדעת האם העגבנייה שהוא אוכל גדלה בישראל או בטורקיה. זה יותר חשוב מהשאלה איפה יוצרה החליפה שאני לובש.

ביום רביעי אנחנו הולכים להגיש את החוק לסימון מוצרים. אני מצפה שתהיה לזה תמיכה מקיר לקיר, אופוזיציה וקואליציה. בואו נחוקק חוק שמחייב את רשתות השיווק לסמן מאיפה מגיע ומיוצר האוכל שאנחנו מכניסים לפה שמשפיע באופן חד-משמעית ובאופן מיידי על בריאותנו.

תודה.

אני רוצה לסכם. הוועדה מודה ליוזמי יום החקלאות בנגב, לחברי הכנסת, לאורחים היקרים, ובראשם שר החקלאות ומנכ"ל משרדו.

הוועדה שמרה על עתיד ביטחון המזון במדינת ישראל ועל המגמות בענף החקלאות.

מהדיון עולה שהממשלה צריכה לקיים דיון מיוחד ולהגדיר את מדיניותה לגבי ענפי החקלאות, כולל תכנון מקיף, השקעות הון בחקלאות, טיפוח ענפים חיוניים בחקלאות, לטובת ביטחון המזון.

הוועדה סבורה שיש לתמוך בסימון תוצרת חקלאית בישראל.

הוועדה דורשת לפטור את החקלאים ממס מעסיקים ולהוזיל את עלויות הייצור, את עלויות העסקת העובדים.

הוועדה סבורה שיש לתכנן את צורכי המדינה בתחום ביטחון המזון, ובפרט בתחום החקלאות.

הוועדה דורשת ממשרדי הממשלה להעדיף במכרזים תוצרת חקלאית ישראלית.

הוועדה קוראת לממשלת ישראל להשקיע ולהגדיל את השקעות במו"פ החקלאי הישראלי.

הוועדה מצרה על כך שהאוצר מסתכל על החקלאות בפריזמה של כדאיות כלכלית בלבד.

תודה רבה. נמשיך לעקוב אחרי הנושא.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.