פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש
.
הכנסת



20
מישיבת ועדת משנה של ועדת הפנים והגנת הסביבה לשיפור מצבה של האוכלוסייה הבדואית בדרום
26/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 1
מישיבת ועדת משנה של ועדת הפנים והגנת הסביבה
לשיפור מצבה של האוכלוסייה הבדואית בדרום
יום שני, ח' בחשון התשפ"א (26 באוקטובר 2020), שעה 12:30

תכנון ופיתוח תשתיות במועצות האזוריות נווה מדבר ואל-קסום בנגב

חברי הוועדה: סעיד אלחרומי – היו"ר
רם בן ברק
סונדוס סאלח
ג'אבר עסאקלה

יוסף ג'בארין
ווליד טאהא
אחמד טיבי
היבה יזבק
אימאן ח'טיב יאסין
עאידה תומא סלימאן
אוסאמה סעדי
מנסור עבאס
איימן עודה
אנטאנס שחאדה

שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ
תאיר מעיין - משרד הכלכלה והתעשייה

יובל קרפלוס - מנהל תחום, מינהל התכנון

רותם ברמלי - רפרנט רמ"י באג"ת, משרד האוצר

איברהים אבו כף - אום בטין

ירון פורטל - ראש אגף פיתוח כפרי, משרד הכלכלה והתעשייה

עטייה אלאעסם - יו"ר, המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב

אברהים אלהואשלה - ראש מועצה, מועצה אזורית נווה מדבר

מעייגל הואשלה - כפרים הלא מוכרים

מוחמד אבו קרינאת - מהנדס, מועצה אזורית נווה מדבר

אמיר קווידה - נציג ועד ביישוב אל זרנוג

סלים אלדנטריק - מ.א. נווה מדבר, וועדים מקומיים

סלימאן הואשלה - מ.א. נווה מדבר, וועדים מקומיים

סנא אבן ברי - עורכת דין, האגודה לזכויות האזרח


הודא אבו עובייב – מוזמנת

שוש אזולאי

אתי בן-שמחון

תכנון ופיתוח תשתיות במועצות האזוריות נווה מדבר ואל-קסום בנגב



תכנון ופיתוח תשתיות במועצות האזוריות נווה מדבר ואל-קסום בנגב

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המשנה, בוועדת הפנים, בנושא: שיפור מצבה של האוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב. כידוע לכולם, האוכלוסייה הערבית בנגב, היא מהאוכלוסיות החלשות ביותר במדינה. אוכלוסייה שסובלת בכל התחומים – מהזנחה, ומהדרה בכל רמה שיכולה להיות. כמובן, שהמצב החמור ביותר נמצא בכפרים הלא מוכרים בנגב. הבית הזה, הכנסת, ידעה דיונים רבים על האוכלוסייה הערבית בנגב, על הכפרים הלא מוכרים, ועל המצב שנמצא שם. אני שמח שחבריי הצטרפו אליי – חבר הכנסת איימן עודה - ראש הרשימה המשותפת. חבר הכנסת יוסף ג'בארין - יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, וחברתי, חברת הכנסת סונדוס סאלח. אני בטוח שגם הצטרפו חברים אחרים. אני גם מברך את החברים שנמצאים אתנו בזום.

חברים, בחרתי שבישיבה הראשונה, נצלול מידית לסוגיות המציקות לתושבים בנגב, בכפרים בנגב. אפשר לחלק את יישובי הנגב לשלושה חלקים עיקריים: החלק הראשון הוא שבעת היישובים שהוכרו בסוף שנות ה-70', תחילת שנות ה-80'. מדובר בשש רשויות – שגב שלום, ערערה בנגב, כסייפה, תל-שבע, חורה, לקייה. בעיר רהט, שהיא העיר הגדולה בנגב, העיר הערבית השנייה בגודלה. יש בה מעל 70,000 תושבים.

הרמה השנייה, והמדרג השני של הרשויות בנגב – שתי המועצות האזוריות: מועצת נווה מדבר, ומועצת אל-קסום, הן מכילות בתוכן 11 יישובים שהמדינה הכירה ביישובים האלה בשנת 2003. אנחנו 17 שנה אחרי הכרה ביישובים האלה. לכן, אני בחרתי להתמקד, חבריי וחברותיי ביישובים האלה. היום, נשמע את ראשי הרשויות, נשמע את אנשי המקצוע. נשמע גם את נציגי משרד הכלכלה, וכל הגורמים הרלבנטיים, מינהל התכנון, נשמע את ראשי הוועדים, התושבים. גם אם לא נספיק היום להשלים את כל הפאזל, אנחנו, בהחלט, נקיים עוד דיון המשך, בכדי לנסות להסיר חסמים שישנם ביישובים האלה. אנשים שגרים ביישובים האלה - אני מסתובב, ומגיע לשכונות, למשפחות, ולשבטים שנמצאים שם – לחכות 17 שנה, ועדיין אין היתר בנייה, זה דבר חמור מאין כמותו. אחרי שאתה מחכה, להגיע למצב שהבית שלך ייהרס, ואתה לא יכול לבנות בית בעלות נמוכה לילד שלך, שאמור להתחתן - הזמן לא מחכה. הריבוי של החברה מתקיים, ולכן, אי אפשר. מ-2013, עד 2020 - 17 שנה, בוודאי, אפשר לדבר על הכפלת האוכלוסייה שם, בכפרים האלה, ולכן, האנשים האלה לא מוצאים להם פתרונות. מצד שני, גורמי אכיפה מבצעים הריסות בתים.

אני אתן לחבריי חברי הכנסת, דברי התייחסות באופן כללי. אחר כך, ניכנס לדיון עצמו, ונשמע את נציגי הרשויות הרלבנטיות ואת משרדי הממשלה. בבקשה.

חברי היקר, סעיד אלחרומי, אני מברך אותך על הקמת הוועדה הכול כך חשובה הזאת. כל כך חשובה – למה היא כל כך חשובה? כי אני לא חושב שיש במדינת ישראל קבוצה שהיא מופלית לרעה יותר מאשר הערבים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב – אין. אין בכל המדינה, בכל הרמות – גם הלאומית, גם הכלכלית, בכל רמה אפשרית. לכן, זו ועדה מוסרית במהות שלה - אין כמוה. ומי כמוכה – אם אני הייתי צריך לבחור אחד מהנגב לעמוד בראש הרשימה הזאת, אני הייתי מצביע ואומר - סעיד אלחרומי, הוא הבן-אדם המתאים שנושא על כתפיו את הנושא הכול כך כאוב, וכול כך מוסרי, כל כך צודק הזה, שזה מאבק ערביי הנגב, וביתר שאת, תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב.

חברים, כנראה שיש בכנסת, לא כנראה - בטוח, לצערי הרב, בכנסת, הרבה קבוצות רואות שיחסי יהודים וערבים, זה משחק סכום אפס. ואני, בתפיסתי זהו אינטרס של כולנו. למשל, אומרים שהמצב בנגב בכלל הוא הקשה ביותר בכל המדינה. ואני תוהה - אם 30% מהאזרחים בנגב הם ערבים, מחציתם חיים בכפרים בלתי מוכרים, אז מה אנחנו מצפים מהמצב בכלל בנגב? הרי, האינטרס הוא משותף לכל האזרחים. הכרה בכפרים הללו, זה אינטרס לכל תושבי הנגב, יהודים וערבים. כולם תורמים בכל המישורים. אם אתה לא נותן אופק לקבוצה מסוימת, אז זו פגיעה בכולם. לכן, אני מאמין שהוועדה הזאת, צריכה להיות מלאה באנשים שיש להם את התובנה הזאת, שהאינטרס הוא משותף. לכן, חברי, אתה עם התפיסה הפוליטית, המאוד אחראית שלך, ועם המאבק, אני חושב שאנחנו צריכים לרתום את המאבק הזה, הפרלמנטרי, יחד עם המאבק בשטח, כמו שאתה באת מהמקום הזה, במיוחד, אנחנו צריכים לעשות מאבק שהוא משלים למאבק הפרלמנטרי הזה ברמת השטח. אני רוצה לסיים ולהגיד לך, חברי סעיד, שאני עוקב אחרי העבודה שלך, גם מול השר עמיר פרץ, ואני רואה שאתה, במו ידיך, בתפיסה הכי ערכית אצלך ואמיתית, אתה מצליח. אני רוצה להגיד לך משהו, שבדרך כלל, האנשים רואים את מה שנעשה, ולא מה שהצלחת להדוף אותו. כלומר, כשבונים בניין, אז אנשים רואים בעין שיש בניין חדש. אבל אם אתה מונע הריסה, למשל, האנשים לא רואים, כי הבניין היה ונשאר. אבל אני, שעוקב אחר העבודה שלך, אני יודע מה אתה עושה באמת. כל הכבוד, יישר כוח. איתך לאורך כל הדרך.

תודה.

ד"ר יוסף. בבקשה.

כבוד היושב-ראש, מזל טוב והרבה הצלחה בראשות ועדת המשנה המאוד חשובה. האמת היא, כשאנחנו מסתכלים על כל הנתונים, על המצב סוציו-אקונומי של האוכלוסייה הערבית בנגב, אנחנו מקבלים תמונה מאוד קשה. יותר מ-70% מהילדים הערבים בנגב, מתחת לקו העוני. יותר מ-50% מהאוכלוסייה כמעט כיום, חיה ביישובים שהמדינה מסרבת להכיר בהם, למרות שקיימים גם לפני קום המדינה, וגם בכלל, לפני חוק התכנון והבנייה – מסרבת להכיר בהם, זה אומר, שהמדינה מסרבת לתת להם את הזכויות הבסיסיות ביותר - של בית; של בית ספר; של טיפולים רפואיים. ולכן, אין ספק, שאנחנו מדברים על האוכלוסייה הכי מופלית, הכי מוזנחת, והכי מודרת. מכאן, החשיבות שכולנו נתגייס להצלחת העבודה כאן בוועדה המשנה.

היום, שנינו היינו בדיון אצלי בוועדה לזכויות הילד, על תמותת תינוקות בחברה הערבית. ראינו את הנתונים המאוד מדהימים על שיעורים של תמותה בקרב האוכלוסייה הערבית בנגב – B5, B6, 8B בחלק מהיישובים, לעומת הממוצע בחברה היהודית. זה כמובן אינדיקציה לאפליה ההיסטורית המתמשכת כנגד האוכלוסייה הערבית. שלא נדבר, על החלטות של להכיר ביישובים, כמו הדיור שלנו היום, שלא מבוצעות בשטח. אין ספק, שאחד המשימות שלנו, ושלך בוועדה, זה פשוט לראות את ההתקדמות, איך אפשר באמת להבטיח שיש את השירותים הנדרשים. אנחנו מלווים את סוגיית מוקדי השרות, שהיא אולי בשלב הביניים הזה, עד שנקבל את ההכרה המלאה, אפשר דרך מוקדי השרות, אני מקווה שיאושרו בקרוב, נוכל להבטיח שיהיו שירותי חינוך, שירותי בריאות, שירותי רווחה. אין יותר חשוב מכך כיום מבחינת המחויבות שלנו לאוכלוסייה הערבית בנגב. אנחנו לצדך, ואני בטוח שתוכל לקדם באופן מאוד משמעותי את הנושאים הללו, עם התמיכה שאתה מקבל ממנו, וגם בכלל, מחברי ועדת הפנים, והשותפים שלנו במאבק בכנסת, ומחוצה לה.

תודה. יוסף, ידידי.

חברת הכנסת סונדוס סאלח, חברת הוועדה.

כבוד היושב-ראש, מברוק. אין ספק שזה מינוי מאוד חשוב לנגב, ולאוכלוסייה הבדואית - יש את הכללים שלהם, יש את המאפיינים שלהם, לכן, צריך את הטיפול המותאם והמונגש לאוכלוסייה המיוחדת הזאת. אין ספק, שגם הנשים סובלות. אם האשה הערבייה סובלת מאפליה כפולה גם כן בתור ערביה, וגם כן בתור אישה, אז האישה בנגב היא סובלת מאפליה משולשת ואף יותר. היא סובלת גם כאשה ערביה, גם כאשה, וגם כאשה שחיה בנגב בתנאי מחייה כל כך קשים. אנחנו רואים גם כן התינוקות, הילדים, ברמה החינוכית, אנחנו ראינו במשבר הקורונה במיוחד, כמה התגלו הפערים העמוקים, ושהמדינה, רק מעמיקה אותן בזה שהיא מקבלת החלטות שהן לא מונגשות ולא מותאמות לצרכים המיוחדים של התושבים והאוכלוסייה הבדואית בנגב. יש הרבה מה לעשות. אני בטוחה שאנחנו בוועדה הזאת, נוכל להביא את המאפיינים המיוחדים, והדרישות המיוחדות, וגם כן, חלק מהפתרונות הישימים המותאמים לאוכלוסייה הבדואית. לרשותך, בכל מה שאנחנו יכולים לעשות. תודה רבה.

תודה.

חבר הכנסת רם בן ברק.

אגיד את מה שאמרתי בישיבה הראשונה. הגיע הזמן שייעשה כאן את המאמץ המתאים, ויופנו המשאבים המתאימים לסטנדרט של חיים בישראל שיהיו שווים בין המגזרים השונים, ובין הגיאוגרפיות השונות. אין שום סיבה בעולם שהבדואים בנגב יחיו בצורה וברמת החיים שהם חיים. חייבים לעשות את המאמץ. כל ילד בישראל זכאי למדרכה, לבית ספר, ותחבורה ציבורית, וצריך לעשות את זה - חאלס. המדינה לא צעירה כל כך.

אני מאוד מעריך שאתה פה. רוצה להציע משהו. יש עתיד, אתה והנהגתך, תגיב על מה שאתה מדבר – על חיבורי מים וחשמל.

אני מדבר גם בשם "יש עתיד". בהחלט, אתה תשמע את זה לא רק ממני. זאת האג'נדה של יש עתיד. אנחנו באמת מאמינים שבמדינה נורמלית, דמוקרטית, ילד ברעננה, ילד ברהט וילד בנהריה - צריכים לקבל את אותו דבר, את אותם שירותים. הסיטואציה בנגב, היא סיטואציה לא נורמלית. זו בושה למדינת ישראל שיש כאלה פערים. יש בזה אשמים, לא רק המדינה אשמה בזה, גם הציבור הבדואי, יכול היה ללכת יותר, אבל האחריות היא של המדינה. המדינה צריכה לשבת - אמרתי את זה גם במערכת הבחירות, גם כאן בוועדה. בסופו של דבר, אף אחד לא יקבל את מה שהוא רוצה. הבדואים לא יקבלו את כל מה שהם רוצים. המדינה לא תוכל להשאיר אצלה את כל מה שהיא רוצה. בסופו של דבר, צריך להגיע לפשרה, פשרה הוגנת, שתדע לשמר גם את אורח החיים הבדואי, וגם את התרבות הבדואית, וגם להתכנס לעניין של מדינה מודרנית.

תודה, חבר הכנסת רם בן ברק.

שלום לג'אבר עסאקלה. החלים. הרבה בריאות.

בבקשה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב. את סיירת בכל היישובים ומכירה היטב את המצב.

מכירה וכאובה על מה שאני רואה כל פעם בנגב, בדרום, בעיקר ביישובים הבדואים, במיוחד, בכפרים הבלתי מוכרים. אני חושבת שאפשר לקרוא לזה גם הכפרים המוזנחים, הנשכחים. זאת המציאות של עשרות אלפי תושבים, ועשרות כפרים שחיים במדינה שהיא דוגלת ומתפארת, ומתהדרת שהיא מדינת רווחה. מזמן שכחנו ממדינת רווחה. אבל תנאים בסיסיים לחיים שמאפשרים כבוד אדם, לא יותר מזה. על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על הזכות ללמוד, על הזכות לקבל שירות בריאותי. על הזכות להגיע לקבל את השירותים החיוניים ליום יום - על זה אנחנו מדברים. בנקודה הזאת אנחנו נמצאים.

אני גם מברכת אותך רם, על מה שדיברת. אני מצפה שחברים כמוך, שמאמינים בצדקת הדרך, ובזכות הבסיסית של האנשים לחיות בכבוד - כולנו אזרחים ומגיע לנו לחיות ביחד בכבוד. אני מצפה שתרים את הכפפה עם כל החברים שמאמינים בדרכך, כדי לעשות טוב ולשנות, ולא רק להישאר ברמה של הדיבורים. תודה.

חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, בבקשה.

הנושא הזה של הכפרים הבלתי מוכרים, אני מלווה אותו משנות ה-90' גם בצפון. היום, יש מספר יישובים שהם מוכרים ונמצאים במועצה אזורית "משגב". קרה להם מה שקורה בנגב היום. גם אחרי הצהרה פוליטית, למעשה, של הכרה, תהליך תרגום ההכרה הזאת לתשתיות, לתכניות מתאר, לשירותים שביישובים האלה, לוקח יותר מדיי זמן - 10, 12, 15 שנים. חברים, אנחנו צריכים לדאוג, שהכפרים שלא הוכרו קודם יוכרו, והכפר שיוכר, צריך לזרז את התהליכים כדי שיהיה לו תכנית מתאר, וכדי שהוא יקבל את כל התשתיות שהוא צריך כדי לקיים כפר אמתי. תודה רבה.

תודה.

חבר הכנסת טיבי.

אני שמח שאנחנו כאן, בישיבה הראשונה בראשותך, חברי, חבר הכנסת סעיד אלחרומי. נושא הנגב, כפרים לא מכורים, כל נושא אכן הוא בנגב, הוא נושא שמצדיק פוקוס מיוחד, ועדה מיוחדת, שבה יעמוד מישהו שחי את המצוקה ואת הכאב של החיים שם. אין מי שמתאים יותר ממך, מחברנו, או מכל חברי הכנסת, לכן, היה חשוב לרשימה המשותפת שתפעל למען הקמת הוועדה הזאת. אני בטוח שאתה תמקד יותר זרקורים, פניות וישיבות עם שרים, מנכ"לים, פקידים בכירים, ולהשמיע גם את הקול של האזרחים בנגב, בעיקר, ביישובים הלא מוכרים. רבים מחברי הכנסת לא יודעים, חלקם לא רוצים לדעת. הוועדה תעזור למי שרוצה, ותיאלץ את מי שלא רוצה. בהצלחה.

תודה. ד"ר אחמד טיבי. יו"ר סיעה, היה לך מאמץ בכיוון של הקמת הוועדה הזאת. אז כל הכבוד. תודה רבה.

אני וחברתי היבה, חייבים ללכת לוועדת העבודה. אז קודם כל, באנו לברך אותך, כבוד היושב ראש, מגיע לך. אנחנו בטוחים שהוועדה, ואתה בראשה, אתה תוביל את המאבק למען הזכויות של האזרחים הערבים הבדואים בדרום. אני חושב שהנושא שבחרת היום כנושא ראשון על סדר-היום של הוועדה, הוא מדגים את הבעיות החריפות והכואבות של התושבים הבדואים בנגב. מצד אחד, אתה בחרת שתי מועצות אזוריות, שמאגדות מספר יישובים שלא היו מוכרים.

11 יישובים.

מצד שני, יש לנו 35 יישובים שהם לא מוכרים. אני חושב שאחד מהתפקידים של הוועדה, שלנו ושלך, ואתה כמובן, כיושב-ראש, אתה צריך להוביל את כל זה, זה שהממשלה תכיר בשאר היישובים. אנחנו עכשיו קיימנו בוועדה לזכויות הילד, בראשות חברנו יוסף ג'בארין - על תמותת תינוקות בישראל, המספרים שם, חברים, הם זוועתיים. מדובר על כ-600 ילדים – חבר הכנסת רם בן ברק, שמתים מדי שנה, 42% תינוקות אלה תינוקות ערביים, פי שתיים מהשיעור של האוכלוסייה הערבית במדינה, והעיקר של התמותה זה בדרום – פי שמונה. לכן, זה מראה שאין תשתיות ביישובים הלא מוכרים, אין טיפות חלב, אין מעקב רפואי, אין תשתיות בכלל. כאשר אנחנו משווים גם בין היישובים הלא מוכרים, לבין היישובים שהוכרו במסגרת שתי המועצות המקומיות האלה, אז גם אנחנו רואים שגם במועצות שהוכרו, לא מקבלים תקציבים מספיק. כל יום שני וחמישי, אנחנו שומעים על הריסות. כל יום יש הריסות בנגב. ראש מועצת אל-קסום, חברנו סלאמה אלאטרש, כבר נעצר כמה פעמים, רק בגלל שהוא כראש מועצה מתנגד להריסות בתחום שלו. לכן, חשוב מאוד, לא רק שאנחנו נבקש הכרה, אלא גם ביישובים המוכרים שניתן את הזכויות. אני בטוח, שאתה חברנו סעיד, אתה תוביל. אנחנו אתך. אתה רואה את ההתגייסות של כל כולנו. אנחנו ניתן לך כל עזרה. אנחנו חייבים להרים את הנושא הזה. אחד מהדברים - להעלות את הנושאים הכואבים על שולחנה של הכנסת, ולדפוק על כל הדלתות, על מנת לקבל את מה שמגיע לנו.

תודה.

אני גם מברכת אותך סעיד, ומברכת את הרשימה המשותפת, בעיקר מברכת את התושבים והאוכלוסייה של הנגב, על זה שעכשיו יש גם ועדה שאני בטוחה שאתה תעשה את הכול למען הזכויות של הנגב. אנחנו יודעים שאחת הסוגיות הבוערות, היא עניין ההכרה ביישובים הבלתי מוכרים - זה מעורר את השאלה והסוגיות שקשורות גם בדיור, בבריאות, בחינוך, וקשורות בעיקר באדמה. אנחנו יודעים שהמאבק המרכזי בנגב הוא על העניין של האדמה, והנישול מהאדמה של התושבים של הנגב. אני מברכת אותך. מאחלת לך המון הצלחה, סעיד.

סעיד, אני דילגתי על שלב הברכות, כי הגעתי מאוחר. מבחינתנו, אתה מר נגב, אתה תוביל את המאבק הזה של האוכלוסייה הערבית בנגב.

צהריים טובים. כמובן, ברכות, אדוני היושב-ראש, לצערנו, אנחנו עסוקים ביותר מדיי ועדות, ויותר מדיי נושאים חשובים בתקופת הקורונה. עכשיו יש דיון על התיירות, כולנו יודעים על המצוקה בענף התיירות. לכן, גם שם אנחנו צריכים להיות.

אתמול, ביקרתי ברהט, העיקר השנייה בגודלה בנגב, בכל החברה הערבית. לצערנו, לא יצא לך להיות אתנו בגלל האבל. המצוקה גדולה מאוד, אדוני היושב-ראש. אני אעזור ככל יכולתי באמצעות הוועדה, וגם בוועדות אחרות, לפיתוח הכלכלה הערבית בנגב. היישובים הערבים, חייבים פיתוח כלכלי כאוויר, אחרת, הם לא ישרדו, אזורי תעסוקה, אזורי תעסוקה, והתעסוקה לגיל הצעיר במיוחד. גם נושא החינוך, כי שניהם הולכים ביחד. אתה צריך אדמות להקים אזורי תעשייה חדשים, מפותחים, שיענו על הצרכים. נפגשתי עם אנשי עסקים ברהט שהקימו מיוזמתם - - -

ב-11 היישובים האלה עדיין אין אזור תעשייה.

הקימו לשכת מסחר והם רוצים לדאוג לפתוח את אזורי התעשייה. המצוקה גדולה. אפשר לפעול. אני ראיתי יש לה אחראי על אזורי תעשייה, פעם ראשונה, וזה אומר שהם אכן פועלים ומודעים לבעיה, יש להם חברה כלכלית, אבל אזורי תעסוקה.

תודה רבה.

אתנו על הזום, שר הכלכלה, עמיר פרץ. לפני שאני נותן לו את רשות הדיבור, אני חייב לציין, שמאז שהשר עמיר פרץ, התמנה כאחראי על אוכלוסייה הבדואית, על הרשות להסדרת ההתיישבות, נושבת רוח חדשה בנגב. דיברנו המון בנושא הזה. בחודשים האחרונים, מתפתח שיח בין ההנהגה המקומית, לבין משרד הכלכלה. שר הכלכלה מוביל את המהלכים האלה ושאר הצוות.

השר עמיר פרץ. בבקשה.

שלום לחבר הכנסת סעיד אלחרומי, ראשית, אני רוצה לברך אותך על הקמת ועדת המשנה. אין לי ספק, שזה אחד התקופות שיותר מכל, אנחנו זקוקים לשיתוף פעולה בין כל הגורמים, זה אומר - ממשלה, כנסת, ראשי רשויות, תושבים, ראשי קהילות, ראשי עמותות, כל מי שיכול לתרום מזמנו, כדי לקרב, בין הקבוצות, בין הגורמים, כדי שנצליח לבנות מחדש את האמון שכל כך חסר לנו בין החברה הבדואית לבין מדינת ישראל.

שמתי לעצמי כיעד לעשות הכול, כדי שהדברים התבצעו מתוך שיתוף פעולה, מתוך אמונה משותפת שהצרכים של החברה הבדואית הם צרכים של מדינת ישראל, ואנחנו מחויבים להם כאזרחי ישראל. דרך פערים רבים שצריך להתמודד איתם, החל מפערים במערכת החינוך, דרך פערים אחרים. אני בטוח שהסיוע שלך, יחד עם הוועדה שהוקמה, הוא סיוע קריטי.

סיימתי עכשיו פגישה עם ראשי הרשויות, עם תשע ראשי הרשויות הקיימות המוכרות, בנפרד, אני מקיים את כל ההידברות עם ראשי הרשויות וגורמים ביישובים הבלתי מוכרים. הייתה ישיבה מאוד רצינית של כל הנושאים כפי שהוצגו על-ידי ראשי הרשויות. כמובן, אחת הבעיות המרכזיות הייתה ונשארה - צווי הריסה, שאני מאוד מקווה שנצליח להגיע להסדר, גם עם משרד האוצר, גם עם רמ"י, גם עם משרד המשפטים – לתת פסק זמן לכל צווי ההריסה הקיימים, כדי לנסות להגיע להסדרה עם כמה שיותר תושבים. אין ספק, שהמשימה הזאת, היא אולי המשימה החשובה ביותר, כי היא באמת תשנה את האווירה מקצה.

דבר נוסף, אני בהחלט צריך לבחון מחדש את הקריטריונים של האכלוס, של רכישת השטחים, כי מסתבר שיש כל מיני קריטריונים שגם יוצרים מגבלות מאוד קשות, כמו – שאלה של גיל הרכישה, רווק, נשוי, ואנחנו בהחלט רוצים לפעול כדי להקל על הקריטריונים, כי יש הרבה מאוד חלקות מוכנות לשיווק, אבל יש כרגע עצירה בשיווק, בגלל הרבה מאוד נושאים שאתם ודאי תדונו בהם. שאלה של בעלות, שאלות אחרות שעוצרות בדרך את היכולת להתקדם עם השיווק, אני רואה בזה דבר מאוד חשוב. אנחנו כמובן שמחים על החלטת הממשלה אתמול להאריך את תוקפה של תכנית 922 לעוד שנה, מתוך 922, כ-15% אמורים להיות מוקצים לחברה הבדואית, ואם אנחנו עושים חשבון שקרוב שלושה מיליארד פלוס, לא נוצרו בתוך 922, זה אומר שיכול להיות שחלקה של החברה הבדואית יכול להיות יותר גדול מ-300, 400 מיליון שקל. אנחנו צריכים לשבת על זה. זה מה שהנחיתי את הרשות. לשבת פרט, פרט ולראות באיזה מקומות אפשר לדחוף ביצוע - אם באמצעות משרדי הממשלה השונים ואם בדרך ישירה.

אני חושב שההחלטה הראשונה שאנחנו הולכים להביא – להכיר בשלושה יישובים – ב"עבדה", ב"רח'מה", ב- - - שלושת היישובים האלה, הם יישובים, שאני מקווה שנצליח להביא אותם להכרזת ממשלה. בנוסף להחלטה עקרונית של להתחיל תכנון של עיר בדואית, עיר שתוכל לתת תשובות להרבה מאוד אזרחים בדואים, בעיקר זוגות צעירים שלא מוצאים את עצמם, ולא מוצאים תשובות. תהיה זו עיר מודרנית, שתוכל לענות בעיקר על האוכלוסיות המאוד משכילות שקיימות ברחבי הנגב, שרוצות לבחון גם אורח חיים שונה, אבל עדיין בתוך החברה הבדואית. אני מכבד מאוד את אורח החיים שהיישובים והמשפחות קבעו לעצמם. אנחנו בהחלט מכבדים את הדרך שבה אנשים מוצאים את פרנסתם. אחת ההנחיות שנתתי עכשיו בישיבה, זה לזרז את פינוי הדירים שנמצאים בתוך יישובים מאוכלסים. אנחנו יודעים שיש הרבה מאוד בעלי דירים, לשמחתי, בעלי הדירים האלה מסכימים להעביר אותם מחוץ ליישובים, כדי שיוכלו להמשיך ולהתפרנס מהם, ויחד עם זאת, ליצור קצת יותר רווחה, וקצת יותר איכות חיים בסביבה ששם הם נמצאים.

אני חושב שיש פה אתגר עצום שנמצא על הפרק. אני רוצה לפתיחה, לברך אתכם. לאחל לכם הצלחה. לומר לחברי סעיד אלחרומי, חברי, חבר הכנסת, הנוכחות שלך היא נוכחות חשובה מאוד. הנה, בשביל הנוכחות שלך, עזבתי לרגע את קבינט הקורונה, כדי לבוא ולברך אתכם, כי ראיתי חשיבות רבה. כמובן נתונה לכם שיתוף הפעולה שלי, ושל כל המערכות שעובדות מול החברה הבדואית בישראל. תודה רבה לכם.

תודה. תודה, כבוד השר, ההופעה שלך מאוד חשובה, גם לי אישית, וגם לחברי הוועדה ולאוכלוסייה הבדואית. מה שאמרת עכשיו, לגבי שלושת היישובים, וגם לגבי העיר העל שבטית, אני חושב שזה צעד חשוב מאוד בכיוון הנכון, וגם נושא בניית האמון עם האוכלוסייה הבדואית. אמרתי את זה בתחילת הדיון -רוח חדשה נושבת בנגב. אנחנו מקווים שהתוצאות לא יאחרו להגיע, גם בנושא הריסת בתים, ומציאת פתרונות לזוגות הצעירים. תודה רבה, אדוני השר, אנחנו בהחלט נמשיך בקשר ההדוק. תודה.

חבר הכנסת ד"ר מנסור עבאס. בבקשה.

תרשה לי, אדוני היושב ראש, לברך אותך על היבחרותך ליושב-ראש ועדת המשנה החשובה הזאת. אני לא הייתי בישיבה שבה נבחרת. אני חושב שהכלי הפרלמנטרי הזה – ועדת משנה, מאוד חשוב, יעיל ומשפיע, ויכול לתת לך את הקרדיט ואת הכלים הפרלמנטריים להוביל את הדברים שאתה מוביל. גם בהיותך חבר כנסת ברשימה המשותפת, ברעם מהנגב, אבל גם לפני חברותך בכנסת, אתה הובלת הרבה מאבקים ותהליכים בנגב עצמו. כמובן, שאני מברך אותך שוב על הישיבה הזאת, שבה אנחנו דנים בנושאים ספציפיים לנגב. אני חושב שראוי שהממשלה תתייחס לנגב כפרויקט שהיא צריכה להרים. הנגב, צריך טיפול מערכתי מקיף בכל התחומים השונים. ולכן, זה הזמן לעשות את זה. כאשר אנחנו מדברים על הנגב, ישירות מדברים גם על היישובים הלא מוכרים, כי הם האוכלוסייה הכי מוחלשת במדינת ישראל, לא זוכים לשירותים הממשלתיים הכי בסיסיים. אני תמיד אומר - יש כנראה חסם פסיכולוגי אצל קברניטי המדינה והממשלה לאורך שנים, שהם לא צועדים קדימה בנושא הזה, וכן עושים דברים כדי לפתור את הסוגיה הזאת. בצפון היית בעיה דומה. עשרות יישובים גם לא מוכרים בצפון. בסופו של דבר, הוסדר מעמדם המוניציפלי. היום יש פיתוח שם. אני יכול להזכיר את השמות של הרבה יישובים. מה יקרה עם כל היישובים בנגב שיכירו בהם, יסדירו את מעמדם המוניציפלי, וכן יפתחו אותם. לא חשוב לנו רק להכיר. הנה, יש מועצות אזוריות שיש בהם הכרה והסדרה בנושא הזה, אבל איפה תכניות הפיתוח – למה לא מקדמים את זה? הנגב, צריך להיות בראש סולם העדיפויות. מבחינתנו, כרשימה משותפת, במיוחד לנו – אנחנו, אנשי התנועה האסלאמית, רשימת תע"ל, ואתה מוביל אותנו בנושא הזה, אחי סעיד. מבחינתנו, נגב, בראש סדר עדיפויות שלנו, ואנחנו כן נמשיך לקדם כל הנושאים שקשורים לנגב.

תודה. חבר הכנסת מנסור עבאס.

נשמע את ראשי הרשויות. נשמע את ראש המועצה לכפרים הלא מוכרים להתייחסות, ואחר כך, נלך לנווה מדבר ואל-קסום.

בבקשה, שייח' עטייה אלאעסם, ראש המועצה לכפרים לא מוכרים. אנחנו דנים בנושא של כפרים שאכן מוכרים, אבל אני מניח שאתה, יש לך מה להגיד בנושא הזה, שכפרים אלה הוכרו כבר לפני 17 שנה, ועדיין אין היתר בנייה. אני מניח שאתה לא רוצה שיכירו בשאר, ויישארו 30 שנה בלי היתר בנייה. בבקשה.

שלום לכולם, קודם כל, אני מברך על התפקיד, מברוכ, אתה מהנגב, ואתה יודע בדיוק את כל הבעיות המתרחשות בנגב. אנחנו שומעים דברים, אבל הדברים האלה הם צריכים יישום. לצערי הרב, אנחנו לא רוצים שיכירו בכפר, ויתקעו אותו במקום שעשרות שנים לא התקדמו, כמו הכפרים שקיבלו הכרה תקועים היום - אין ביטוח, אין כלום. אני מביא דוגמה לשיטה של הרשות בכפרים שקיבלו הכרה - השיטה של הרשות ככה: מתחילים בתכנון, כמו שלנו באבו-תלול, ההכרה היא לפני 14, 15 שנה, אבל ביישוב הזה, עוד אין כביש כניסה מסודר. מדברים איתנו שהם רוצים להזיז את הכביש ממקומו, בה בשעה שהוא הרבה שנים במקום הזה, בערך קילומטר וחצי ממרכז השירותים. זאת אומרת, הם רוצים להרחיק את הכניסה הראשית – שתי קילומטר מהמועצה האזורית שבונים עכשיו באבו תלול, ממרכז השירותים, מבתי הספר, מהמתנ"ס, מקופת חולים. הם לא רוצים לעשות את הכניסה שם. אני מתפלא – הרשות מביאה חברת תכנון, אחרי שנה, שנתיים, הם מבטלים אותם, או שהחברה עוזבת ומביאים עוד חברה, ולא מתקדם שום דבר.

הבעיה שם שהם מתחילים לתכנן במקומות שהם שייכים לאנשים, שיש עליהם תביעות, בזמן, שיש שטחים ששייכים למדינה, כפי שנקרא אדמת מדינה, ושם הם לא מתכננים. זה מעכב את התכנון בכל המקומות, במיוחד אני מדבר על אבו תלול. שנית, היום, רוצים להציג לנו את התכנית של הכבישים בתוך היישוב, אבל בעצם עד היום, לא עשו כביש אחד, אפילו את הכניסה לא עשו. כל פעם הטענה שלהם – התושבים מתנגדים. אני חושב שזו גישה לא נכונה.

איפה שאתה גר, אני מבין שזו אדמת מדינה, ואין מניעה מהתושבים שיהיה תכנון ופיתוח.

נכון. היכן שאני מתגורר, זו אדמת מדינה. אמרו לנו – אם אתם רוצים, בואו ונעשה לכם. אם אתם רוצים לזוז עוד כמה מאות מטרים, אפילו עוד קילומטר, אמרנו להם – אין בעיה. אנחנו מוכנים לזוז. אבל עד עצם היום הזה, הכול תקוע במקומו, לא זז שום דבר. זאת אומרת, הבעיה נובעת מהתכניות והמחשבות של הרשות. חוץ מזה, היום היא מתכננת שכונה, לא לתושבי אבו תלול, אלא לתושבים שמתכננים בעתיד להביא אותם מחוץ לאבו תלול, ואני בטוח שהם לא יבואו, ולא יגיעו לאבו תלול. במקום לתכנן לאנשים, במקומות שאפשר לתכנן, הם לא עושים את זה. אז את הגישה שלהם צריך לשנות.

חוץ מזה, אנחנו רואים במועצה שאין לה את הסמכות כנראה לתכנון, והם לא עושים כלום. אנחנו, כתושבים, קשה לנו. אין לנו את הכתובת המתאימה שאפשר לפנות אליה בעניין התכנון, בעניין האישורים והכול. כי התכנון וההריסות, הם כולם ביד הרשות. אנחנו מבינים שהמועצה היא הכתובת שתוכל לעזור לנו, ולצערי הרב, הרשות נטלה את הסמכות של התכנון ושל הפיתוח מהמועצות, ואין להם כמעט מה לעשות שם, חוץ מגביית הארנונה.

היישוב אבו תלול, שאתה גר בו בצד המזרחי, הוכר בשנת 2003. מתי התחיל אצלכם התכנון - לאחר הכרה? תכנון מפורט, אני מבין שאין עדיין. מהחומרים שקיבלתי, שלא נראה בתקופה הקרובה. ב-17 השנים האלה, היו ישיבות עם הגורמים המתכננים, עם המועצה, עם הרשות. אני מבין שהשטח שאתה נמצא בו הוא אדמת מדינה, כך שאין מניעה מהתושבים להסדרה. למה אין שם כביש, והאנשים יכולים לקבל היתר בנייה?

היו לנו ישיבות. באו, לצערי הרב, חברות שהרשות נתנה להם לתכנן, והם הציגו לנו דברים – איפה יהיה הרחוב, הכביש. פתאום, החברה הזאת נעלמה. באה עוד חברה, כי מי שמשכיר את החברות האלה זו הרשות. ישבנו מספר פעמים עם הרשות, וכשאנחנו מדברים על פיתוח עם המועצות, אומרים - זו הסמכות של הרשות, בעצם, הרשות לא עושה כלום ואנחנו תקועים. אפילו שם אנשים ביישוב מוכר, לא יכולים לבנות בית לזוגות צעירים. כל השנים עצרו לנו את החיים, אפילו ביישובים שקיבלנו הכרה בהם. אני מתאר לעצמי, כשהם יכירו בעוד יישובים, אז ייקח להם 50 שנה לפי השיטה הזאת – 50 שנה בשביל לפתח אותם. מה נעשה בהכרה שהמדינה לא מפתחת ולא עושה כלום.

אולי צריך לבקש מהרשות.

כאשר מדברים על יישוב - אנחנו מגישים תכנית, ואנחנו אומרים להם שאנחנו רוצים יישוב שמתאים למסורת שלנו, לאורח החיים שלנו. יישוב חקלאי, כפרי, משולב. אומרים לנו בסדר, כשמתחילים לתכנן, זה תכנון במקום, וההבטחות שהיו, במקום אחר לגמרי. לכן, זה הפיתוח שהם מתכננים לנו, דבר שאנחנו לא רוצים, והם מדברים אתנו על דבר אחר.

הגדרתם לעצמכם מה זה האופי החקלאי הבדואי שאתם רוצים? למשל, אני עכשיו רוצה לתכנן יישוב, מה זה אומר? אתן לך דוגמה, אני חקלאי - אני יודע זה משבצת של 1.7 דונם או 2 דונם למגורים, ועוד 30 דונם לחקלאות. כשאתה אומר אורח חיים בדואי, למה אתה מתכוון?

אני מתכוון שאנחנו רוצים לשמר את אורח החיים שלנו. אנחנו בדואים, יש לנו אורח חיים מיוחד. כשאנחנו מדברים על חקלאות, אנחנו לא מדברים רק על חקלאות המסורתי. אנחנו רוצים חקלאות מודרנית, אם זה חממות. את הדירים צריך לסדר להם מקום, שהאנשים שם יוכלו לעבוד כחקלאים ולהתפרנס בכבוד. את כל העניין אנחנו רוצים לסדר. יש הרבה אנשים היום שהם חיים על העדרים שלהם. העדרים הם בתוך היישוב. אנחנו רוצים שיהיה להם ביישוב מקום מסודר שלהם, לא בתוך היישוב.

אני לא סתם שואל את זה. אתם הגדרתם לעצמכם מה זה אומר מבחינה פיזית, מבחינה מעשית? אתם רוצים שטח לדירים של שלושה דונם, מרעה ככה – מה זה אומר? בסוף צריך לתכנן.

אנחנו לא מדברים על מרעה, כי המרעה צריך שטח גדול. הכבשים יכולים לצאת למרעה בעונת המרעה במקומות אחרים. אבל אנחנו רוצים שטח שמתאים לגודל של העדר, שמתאים לבן-אדם, וזה לא חייב להיות סטנדרט לכל בן אדם. כל אדם מה שהוא רוצה, למשל חממה, או משהו כזה. אנחנו לא אומרים שכולם צריכים. הם רוצים להיות במקום מסודר שמתאים להם. אם אנחנו מדברים על הגודל, זה צריך להיות מתאים בהתאם למה שיש לו.

אפשר יהיה לשבת כאן בוועדה, ולהגיד הממשלה אשמה. בסוף, צריכים להגיע לאיזושהי הסכמה.

לא זאת הכוונה.

חברים, נשמע את ראשי הרשויות, וגם נלך לרשויות שהיום הדיון הוא בהן. נושא התכנון בכפרים בנגב, נקדיש לו ישיבה מיוחדת, מה זה תכנון חקלאי וכפרי וכל הסיפור הזה.

אנחנו, גם בתהליך הארוך הזה של השנים, היו מספר מקרים שהיה אותו תכנון אלטרנטיבי, כלומר, התושבים עצמם, יחד עם גוף תכנוני - כמו "במקום", כמו המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, הציעו תכנון. הם לא אומרים אנחנו רוצים משהו חקלאי סתם, אלא הציעו תכניות מפורטות. כמובן, הרשות, בשנות האלפיים, קראנו לה - הרשות למלחמה בבדואים.

משפט אחרון.

באמת, אני חושב שהגוף, מה שנקרא הרשות, שממונה על האוכלוסייה הבדואית, צריך לעשות לו בדיקת בית, האם באמת המעשים שלו נכונים, או שהוא, לצערי הרב, מתעסק רק בהריסות, ולא עושה בנייה ופיתוח.

תודה רבה.

בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

אני מאוד מעריך את זה שהגעת.

אני הגעתי כדי לשמוע את עצמי אומרת כבוד היושב-ראש, אני מברכת אותך על הישיבה, זה יום היסטורי שמתחילה הוועדה הזאת לעבוד, כי אתה מביא לדיון, ומכוון את אור הזרקורים לאוכלוסייה, אולי הכי מוחלשת במדינת ישראל, הכי מופלית לרעה. אני בטוחה שלא היינו חולמים על מישהו שייצג, שידאג, שייאבק למען הזכויות של האוכלוסייה יותר טוב ממך. אני מתנצלת, ומבטיחה להיות יותר נוכחת בישיבות, רק הגעתי מישיבת ועדת הכספים, וצריכה לרוץ להצבעות. תודה.

תודה.

אנחנו פונים לד"ר איברהים אבו כף מאום בטין.

אני אדבר בשום היישוב שלנו אום בטין. קודם כל, אני מברך אותך על ועדת המשנה שקמה עכשיו לייצג את הזכויות שלנו במדינת ישראל. אני גם מברך את חברי הוועדה כולם. אני אזכיר במשפט אחד על היישוב שלנו בתוך מועצה אזורית אל-קסום שמכילה שבעה יישובים – אום בטין, יישוב שמכיל בין 6,000 ל-7,000 נפשות. הוא מוכר מ-2005. חוץ מכביש גישה אחד, אולי התחלה בשליש בשכונה צפונית, טרם נכנסו תשתיות ליישוב. אבל הבעיה שלנו, סעיד, כמו שאתה יודע, גם אני עובד ביישובים. אני גם חווה יום יום את המצבים הקשים שאנחנו רואים תמותת ילדים גבוהה, אפשר להגיד מצבי רעב על רקע סוציו-אקונומי נמוך. מחלות קשות, שהן לא אמורות להיות במדינה מפותחת כמו מדינת ישראל. זה מתחיל מתכנון ותשתיות, וזה מגיע עד לפינה אחרת לגמרי, שזה כמעט חיי אדם. כמעט באופן שבועי, אנחנו מקבלים פה במרפאות ילדים עם חבלות. יש חוסר קשה במודעות של המשפחות שנאלצות לחיות יום יום מסכומים שלא ניתן לחשוב עליהם. משפחה עם חמישה ילדים, לחיות עם 3,000 שקלים, בשעה שיש ילדים שצריכים חלב, לא נדבר על זה, אבל ברמה קשה. אני חושבת שתשתיות, זה אחד הדברים שיכולים באמת לסייע להגשת שירותים לתושב הקצה, וזה אחד מהדברים שאנחנו צריכים לעבוד עליו בוועדה – לקדם את התשתיות הבסיסיות – כבישים חשמל. אין לנו עד היום חשמל. תאורה – הכביש הראשי ביישוב לא עובדת, מותקנת, אבל עד היום לא עובדת ואף פעם לא עבדה.

אתה רוצה להגיד שהתאורה בכביש הראשי לא עובדת.

שיהיו התרי בנייה לאנשים שרוצים להסדיר את הבניינים שלהם, הבתים שלהם. כרגע, שוררת בקרב האנשים הרגשה מאוד קשה כלפי הממסד בכלל. פשוט, האמון נפגע קשות. תאר לעצמך הריסת בתים, כאשר מסתכלים על זה מסביב כמעט 200 ילדים, כשכרגע אף אחד לא הולך לבתי ספר או לגני ילדים, מה תגיד לו לילד הזה? זה אירוע גדול שמשאיר צלקת נפשית קשה. חברים, זה לא עובר בין יום או בין לילה. שירותי הרווחה שלנו, ועובדים סוציאליים, אף פעם לא טרחו לטפל בבעיה. יש צורך ליצור אמון בין משרדי הממשלה לתושבים. יש בעיות בסיסיות ברמה עדיין נמוכה ממה שאנחנו חושבים עליה כרגע. אני אלווה אתכם בוועדה. וגם אשמח שראש המועצה הצטרף להציג את בעיות המועצה. אני יודע עד כמה המועצה תקועה, והדברים לא זזים שם. אני רוצה שהוא יציג אותם. אני הצגתי מזווית ראייה שלי כחבר מועצה וגם כרופא ילדים מיישוב אום בטין. אני מודה לך סעיד אלחרומי, אתה עושה עבודת קודש, ואנחנו ננסה לתמוך בך עד כמה שאפשר.

תודה.

נשמע את חברי המועצה. בבקשה. אלה אנשי שטח ששומעים ביום יום את המצוקות.

חלק גדול מהסוגיות מגיעות לפתחה של סנא אבן ברי, האגודה לזכויות האזרח. בבקשה.

שלום רב, כמובן, ברכות על הקמת הוועדה המאוד חשובה. אנחנו מברכים את חבר הכנסת סעיד. אנחנו באגודה מלווים שנים רבות, כמו שאר הארגונים שנמצאים אתנו כאן, את הסוגיה של הסדרת הכפרים הלא מוכרים בנגב, אבל גם טיפול בשירותים בסיסיים והנגשת שירותים ליישובים המוכרים. כמובן, שקצרה היריעה לדבר על כל הסוגיות, אבל לעמדתנו הבעיה של הריסות הבתים, היא הבעיה הקשה והדחופה ביותר לטיפול, שמטרידה יותר מכל, ובאופן מידי את תושבי הנגב. כפי שנאמר פה, כ-40% מהאוכלוסייה הערבית בנגב מתגוררת בכפרים הלא מוכרים, והיתר, בכפרים המוכרים.

לטעמנו, בעצם, מעבר להאצת הליכי התכנון כרגע, מה שצריך וראוי לעשות הוא, לנסות לקדם פתרונות שהם פתרונות זמניים, שאנחנו ראינו כיצד הממשלות וכיצד רשויות יוכלו לקדם פתרונות כאלה במקומות אחרים בארץ. לדוגמה, חיבור לחשמל על ידי צו מיוחד. לאור המצוקה הקשה של תושבי הכפרים האלה, בעצם, העדר תכנון, או העדר תכנון מפורט, אינו מאפשר הוצאת היתרי בנייה, מה שמשליך בעצם על חוקיות המבנים, ומותיר את אלפי התושבים תחת פחד ואיום מהריסות בתים. שנית, כמובן, אין שום גישה, ואין שום הנגשה לשירותים בסיסיים של מים וחשמל. בדקנו, ומצאנו שבמקומות מסוימים ברחבי הארץ, החילו צווים והוראות שעות בכדי לאפשר חיבור ראשון, אלפי בתי תושבים שנבנו ללא היתר. אנחנו חושבים שפתרון כזה יכול להיות הולם גם כן בין יישובי נווה מדבר ואל-קסום. ולאור העובדה, שהליכי התכנון, כפי שאנחנו יודעים מתמשכים שנים רבות, ומעריכים את הסבל של התושבים, אנחנו חושבים שצריך לחשוב על פתרונות ביניים, ולא לחכות לתכנון הכולל, כי כמובן יש חסמים רבים בכל הנוגע בפיתוח ובתכנון, וביניהם גם כן, העובדה שהרשויות מתנות את הפיתוח ואת השיווק של השכונות בפתרון של תביעות הבעלות ביישובים האלה. אנחנו מאוד מקווים שהוועדה הזאת תוכל לקדם את הנושאים האלה יחד עם התושבים.

תודה. אנחנו בהחלט מכוונים את הזרקור ואת הפוקוס לסוגיות האלה, יש תביעות בעלות, אבל גם יש מקומות שאין בהם תביעות בעלות.

בבקשה, נציג של ביר הדאג'. יו"ר הוועד של ביר הדאג'. מהנתונים שיש לי ביד, כמובן, שביר הדאג' הוכר לפני 17 שנה, כמו שאר היישובים הייתה לו תכנית מתאר. עדכן אותנו איפה הדברים עומדים. בבקשה.

אני מודה לכולם, לך ולכל חברי הכנסת, וגם לחבר הכנסת רם בן ברק. מה שנתנה המדינה לנו, 30% מהבקשות שלנו, באה הרשות והורידה אפילו לפחות מ-15%. בקטע הזה, שאף אחד לא יבין שאנחנו מבקשים משהו גדול. גם מה שקיבלנו מהמדינה, באה הרשות וחתכה את זה לשליש. בנושא של ביר הדאג', הוכר לפני 17, 18 שנים. היום עושים שכונות מפזרים כפרים בלי הסכמה, ולא לפי ההסכם בכלל. לא קיבלנו שום כפרי חקלאי - - - המדינה הכירה בזה, ועכשיו, באה הרשות והפכה את זה ליישוב עירוני לכל הכמות של בעלי העדרים, בעלי הצאן, והחקלאים הבדואים - - -

לכן, אני מבקש ממך ומכבוד השר, לבוא להסתכל על התכנית. לבוא להסתכל על מה שקיבלנו מהמדינה. מה שביקשנו 100%, קיבלנו מהמדינה 60%. גם על זה הרשות לא מסכימה, והיא רוצה להפוך את היישוב לעירוני בלי הסכמה של התושבים, וכך היא עובדת, וכך היא עושה עם עזרה של המועצות.

סלים, מה שאתה אומר, התכנון וההחלטה הראשונית הייתה על יישוב חקלאי, פתאום לאט, לאט הופך ליישוב עירוני ב'.

נכון. זה מה שהיה. קיבלנו יישוב כפרי, חקלאי, גם לא אזור חקלאי כמו שאתה מכיר. 5 דונם, דונם וחצי לבנייה, ו-3.5 לחממות, ולדירים, וגם את זה חתך לחצי, עכשיו, חותך את זה לשליש. הוא לא מוכן לעמוד בשום תנאים, בשום הסכמה, כדי שאנחנו נוכל להתפרנס בכבוד לפי הצרכים שלנו. הרשות, יש לנו בעיה איתה - היא רוצה לתקן איפה שהיא רוצה. אני ואיתי כבר שנה לא ישבנו. עכשיו הם עובדים בשטח עם המועצה, ובלי הסכמה של הוועד, ובלי הסכמה שלנו – הם עושים מה שהם רוצים בשטח, הופכים את זה ליישוב עירוני. זה לא התקדם כך. אם רוצים לעשות יחידות דיור או דברים כאלה, אז שיעשה להם לבדואים יחידות דיור, וישים להם ארמון של 50 קומות, ויכניס כל אחד עם האדמה שלו במקום הזה...

תודה.

אני רוצה לשמוע את ד"ר יובל קרפלוס, מינהל התכנון. אני עברתי על החומר שהגיע אליי משתי המועצות, וגם הרשות. רוב השכונות שם ביישובים, הם בסטטוס שלא בתוקף, זאת אומרת, שאי אפשר להוציא היתר בנייה. ישנן שתי סוגיות. אני אומר את זה לפרוטוקול בוועדה. הוועדה הזאת, אין מטרתה התנגחות בין תושבים לבין משרדי הממשלה, או בין גוף זה ואחר. המטרה שלי היא להגיע לתוצאות. לכן, אנחנו בחודשים הקרובים, אם התאפשר לנו, חבר הכנסת רם בן ברק, נעשה דיונים שבועיים בנושאים ספציפיים. אני מניח שהיום אנחנו לא נספיק. אנחנו גם נעשה ישיבת המשך בקשר לשתי המועצות האלה. נשמח אם תיתן לי סקירה כללית לגבי מצב התכנון של היישובים בשתי המועצות. תודה.

קודם כל, אני מברך את הוועדה על הכינוס שלה, זו ועדה חשובה, וגם אותך, יושב-ראש הוועדה. בשנים המעטות האחרונות, אישרנו עשרות אלפי יחידות דיור בתכניות, בעשרות תכניות בשתי המועצות – נווה מדבר ואל-קסום. רוב התכניות האלה מדברות על תכניות של תוספת שטח לפיתוח. אזורים שלא מתואמים בעבר לפיתוח, ועכשיו, התכניות הללו הן מיועדות לפיתוח. במלים אחרות, חלק גדול, משמעותי מיחידות הדיור האלה שנוספות על תכניות שיזמו וקודמו על-ידי הרשות לפיתוח, בשיתוף ציבור, מיועדות למתווה של הסדרה במקום. הסדרה במקום של מבנים קיימים. הסדרה במקום של שירותים.

התכניות האלה לא על עיבוי של שטח שהוא כבר מפותח וותיק בבנייה שלו, נדרשות לפיתוח תשתיות. כשאנחנו מדברים על היקפי פיתוח כמו שנדרשים, וכמו שקודמו בזמן מאוד קצר, ההליך הזה, יוצר חוסר תאימות בין הציפייה למימוש מהיר של התכניות, לבין היכולת של המדינה באמת לפתח. הרשות הבדואית היום מפתחת בהיקפים חסרי תקדים, והם יכולים לדון על כך. יחד עם זאת, אנחנו - - - הוועדה המחוזית, מינהל התכנון, מרכז התכנון, מודעות לקושי של פיתוח תשתיות בטווחי זמן קצרים בהיקפים מאוד גדולים. על כן, אנחנו שמענו בליבת העשייה שלנו, יחד עם הרשות הבדואית והמועצות האזוריות מחלקות ההנדסה וגופים נוספים, שותפים – משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, משרדים אחרים, רשות המים, לבחון כיצד אנחנו יכולים לגשר על הפער של התשתיות. כיצד אנחנו יכולים כן לייצר את התנאים על מנת להוציא היתרי בנייה למגורים, בעיקר בתכניות של הסדרה במקום כבר בזמן המידי. זה תהליך לא פשוט. צריך להתמודד עם רגולציות מורכבות, עם חוקים, עם תכניות מתאר ארציות ומחוזיות. אבל אנחנו עוסקים בזה יום יום, על מנת לדון בבשורה, ולהביא את המצע שההיתר יהיה גם לפתח תשתיות, וגם להוציא היתרי בנייה מתוקף התכניות המאושרות.

יובל, באבו תלול, למשל, בצד המזרחי, גר עטיה אלעסאם. שם, אין את החסם הזה של תביעת בעלות, מה גם שהם מבקשים פיתוח שם, מבקשים תכנון ופיתוח. אני לא יודע אם רשום לפניך הסטטוס של התכנית של אבו תלול. השאלה מה מונע. אנחנו רוצים דוגמה של שכונה באבו תלול, רוצים להראות לאנשים שאפשר לפתח, אפשר לתכנן. הוויכוח בתוך הקו הכחול, אני מניח, שאפשר להתגבר גם חסמים של גודל מגרשים, וגם דיר אם צריך בקרבת היישוב. אתה יכול לתת לי התייחסות לשכונה הזאת.

אני יכול לתת התייחסות כללית. התייחסות מפורטת אפשר לקבל מהרשות לפיתוח והסדרה, כי היא זאת שיוזמת את התכניות. אנחנו הרגולטורים שמקבלים את התכניות, מלווים את התכניות, ובסוף ממליצים על תכנון בדבר אישורם. מהניסיון שלנו אפשר להגיד, שמלאכת התכנון וההסדרה באבו תלול, ומקומות כמו מרעית, חמת כוח'לה, יישובים כמו סעווה, מולדה, אום בטין, אבו כף, קסר אלסר, מלאכת התכנון, היא מלאכת מאוד מורכבת, ונעשה מירב המאמץ לעשות פרצלציה, ולאפשר את קיום המבנים הקיימים. אנשים בכל זאת הקימו מבנים, ואיפה שניתן מבנים קשיחים להשאיר, מלאכת התכנון היא ממש תכנון בפינצטה, ולא על קרקע גבולית, ולא באזור שאין בו הפרעות, אין בו צורך מתחשב במצב קיים, להיפך, התכנון ביישובים הללו מורכב מאוד, וזה עוד לפני כל הרגולציות שמדברות על שימושים בקרבת נחלים, על נושא של הקפאות שוליים של דירים שקיימים, ואם אני לא טועה, גם באבו תלול, יש הרבה מאוד דירים של גידול בעלי חיים מסורתי, כמו שהציג את זה יושב-ראש הוועד, ושאלות נוספות של בנייה שמנסים להסדיר אותה.

זה תהליך ארוך, תהליך שמחייב פריצת דרכים, ועמידה בתקנים. הוא מחייב יכולת להעביר תשתיות, ולא תמיד ניתן לעשות את זה. זה מצריך בדיקה, ועוד בדיקה, וניתוח שטח מאוד מדוקדק - ואלה דברים שעורכים זמן. בהחלט, אנחנו בשנתיים האחרונות מנסים לכפר על הזמן שעבר. מינהל התכנון הקים צוות ייעודי בנושא של קידום תכניות ביישובים הבדואים, זה לא היה בעבר. הצוות הזה עובד כל הזמן, רק באופן בלעדי על התכניות ביישובים הבדואים, מסמכי מדיניות בהיבטים אחרים מושקע בכך. אנחנו מקווים שגם באבו טור, גם ביישובים האחרים, אנחנו נוכל להגיע למצב שתוך זמן קצר – שנה, שנתיים, אנחנו נוכל לצמצם את הפער שנוצר בין המצב הקיים, לבין ההסדרה והתכניות שיתנו מענה לאוכלוסייה.

חשוב מאוד בנושא הסנכרון בין התכנון לבין נושא תביעות הבעלות, ונושא הסכמה של התושבים. אנחנו לא רוצים שיהיה תכנון, ותהיה השקעה מאסיבית, בסוף, נחזור אחר כך בנושא הזה.

אני רק אומר, כרגע, הוועדה המחוזי לתכנון ובנייה, יושבת תמיד באוזן השנייה נמצא בוועדה לתכנון ובנייה, ושם כרגע - - שכונה 56 ביישוב כסייפא, שהיא הסדרה על חזקת בעלות שמיועדת בחלק המערבי של היישוב. אנחנו מאוד מקווים שהיום נוכל להחליט על התחלת התכנית, ולתת עוד פתרון תוך התייחסות לתביעות בעלות, וכל הטפסים - מגורים, תשתיות, בתי ספר, גני ילדים, כל מה שהתושבים בשכונה 56, זקוקים לו.

תודה.

חבר הכנסת ווליד טאהא. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, הייתי בישיבה שבה נבחרת, אני מברך אותך שוב. רוצים בהצלחה שלך, כי ההצלחה שלך היא הצלחה של כל הנגב, במיוחד האוכלוסייה הערבית בנגב. אני מכיר טוב מאוד את הנגב, את היישובים שם, פחות ממך כמובן. אבל יש לי מספיק היכרות עם השטח, והנגב מצריך עבודה מאוד עקבית וקשה, כדי להתחיל לסגור פערים, ושירותים בסיסיים שהאוכלוסייה הערבית עד כה לא קיבלה אותה. זה מצריך באמת נכונות גם מצד משרדי הממשלה לקדם נושאים עם הרבה פחות ביורוקרטיה וסחבת. המצב בנגב איננו סובל את הדיחוי הזה. אני חושב שהגיע העת שגם המדינה תתנהל מול הרשויות ללא גוף מתווך. הרשויות המקומיות בנגב, אינן צריכות גוף מתווך, הוא למעשה אחראי על הכול - הוא גם ועדות בנייה, הוא גם החלטות פוליטיות, הוא הכול. אז הנגב, איננו צריך רשות כזאת. אפשר ליצור קשר ישיר, כמו בכל רשות מקומית במדינת ישראל, בין הרשות המקומית לבין משרדי הממשלה, ולקדם בצורה הזאת נושאים.

אני מסכים עם הדברים שפתח בו מנסור עבאס, לגבי הצורך בהכרה ביישובים הלא מוכרים בנגב, וגם להתחיל להתייחס ליישובים שכבר קיבלו הכרה בצורה אחרת מבחינת הנכונות להשקיע, לתכנן, ולהביא את כל השירותים שניתנים לכל אזרח בצורה מובנת מאליה, שעדיין אין אותם בנגב, להתחיל להביא את השירותים האלה קרוב מאוד לביתו של האזרח בכל יישוב, כי פשוט זאת זכותו הטבעית. לפניך עומדת עבודה קשה. אנחנו רוצים לאחל לך הרבה מאוד הצלחה, ולנגב כולו. תודה.

תודה.

אתייחס באופן כללי. מדובר כאן, שבמדיניות המדינה שרוצה לשנות ולהסדיר את ההתיישבות של הבדואים, והמטרה הזאת עומדת על מנת שתוכל לתת שירותים טובים. אבל בין הכוונה והמטרה הטובה, לבין הצרכים האמיתיים והתכנון שמתאים לאורח חיים, וגם קצב הפיתוח וההתקדמות בתכנון הוא מאוד איטי, ולכן, גם כן, נוצרות הרבה סיטואציות שמהווים כחסמים לקידום שעונה על הצרכים האמיתיים של האנשים ביישובים. ולכן, בין היישובים הקיימים למועצה האזורית נווה מדבר, ואל-קסום, לבין אלה שעדיין המדינה לא הכירה בהם, ולא צירפה אותם בפתרון, נוצר כך שמאותה משפחה, מאותו שבט, שחלק נמצא בתוך היישוב, והחלק השני מחוץ ליישוב. ולכן, כאן הם מהווים, זאת אומרת, חלק, מה יקרה עם אלה, והחלק השני, רואה גם מה יקרה להם, והאם באמת זה עונה על הצרכים, לא עונה על הצרכים. אלה הדברים שצריך לפתור אותם.

קצב התכנון, זאת אומרת, מדיניות של הרשות שהיא קצת שונה, קצת הרבה מהמדיניות והצרכים של התושבים. כל אחד יש לו אינטרסים שלו, ואז נוצר עוד פער בין היישובים לבין הרשות לקדם את התכנון.

איברהים, מה מידת המעורבות של המועצה בתהליך התכנון?

התכנון, זאת אומרת, להחליט איזו שכונה לפתח, ואיזו שכונה זה מעורבות מאוד קלושה, ונמוכה מאוד, כי אנחנו לא יודעים. פתאום, יודעים שהם צריכים לתכנן את השכונה הזאת - שיתוף ציבור כן. התושבים משתתפים, אבל יש להם השפעה כלשהי. יש קווים מנחים שאי אפשר לעבור אותם. זאת אומרת, בגודל המגרשים, באופי היישוב, הדברים האלה, אין לנו שליטה. וגם, בהתחלה, רק בתקופה האחרונה, לפני יומיים, ראינו את התקציבים המיועדים לתכנון היישובים. סטטוס התכנון מיישוב ליישוב הוא שונה במידת ההשתתפות של התושבים.

אתה רוצה להגיד שהמסמך לי שהמסמך שהעברת אליי עם התקציבים, אתה פעם ראשונה רואה אותו ביום חמישי?

תקציבי, כן, זו פעם ראשונה. כל הזמן לא ידעתי כמה מוקצה לכל יישוב, כי התכנון הוא בסמכות הרשות, והם מהווים הזרוע של משרד השיכון. אני לא יודע כמה הם צריכים לתכנן, כמה יחידות דיור, רק אחר כך, אחרי שהתקבלו כל ההחלטות. אני לא יודע.

איברהים, מה שרשום מבחינת תקציבים, זה מאות מיליונים. נשמע את משרד הכלכלה והרשות. אבל מאות מיליונים, כשאנחנו לא רואים בשטח תוצאות, ולא רואים את התקציב הזה מושקע בשטח. הסטטוס של התכניות כבר ברור. מה מידת המעורבות של מחלקת ההנדסה? מחלקת הנדסה, אגף הנדסה ברשות המקומית במועצה אזורית בתכנון ופיתוח של השכונות והיישובים בתחום המועצה.

האמת, כל יום שלישי, יש דיון ברשות, הרשויות מוזמנות בכדי לראות את התכנון ביישובים. כל יום שלישי באים ורואים. הם משתתפים בדיונים. בחלק מהדברים אנחנו כן מצליחים לשנות. אבל יש דברים כמו למשל אופי היישוב – אין לנו יכולת, גודל המגרשים – בכלל לא בא בחשבון.

זה הדבר העיקרי.

יובל הזכיר, שההסדרה במקום, אני מבין את ההיגיון מאחורי ההסדרה במקום, שבאה על מנת להסדיר את הבתים הקיימים. אבל הבתים הקיימים אצלנו שהם נמצאים בתוך המגרשים, כולם לא יכולים לקבל היתר בנייה. זאת אומרת כל הבתים האלה צריכים להיהרס, ואז צריך לבנות מחדש. אלה שבאים מבחוץ, רוצים להיכנס - - - אלה שנמצאים במקום, לא מקבלים עבור המחוברים. הבית לא יכול לקבל היתר בנייה מבחינה הנדסית, אלה שדברים שאף אחד לא לוקח אותם בחשבון. גם אם הוא לא מקבל היתר בנייה, אז הבית לא יכול לקבל חשמל, אז מה עשינו בזה? נכון שהוא נמצא במגרש, אבל הוא בינתיים מהבית לא יכול לקבל חשמל, לא שירותים, זה פשוט יוצר סיטואציה חדשה ליישובים.

תודה.

למשל, ביר הדאג', לגבי תכנית המתאר, הייתה תכנית חקלאית, חקלאי כפרי, פתאום מדברים על שינוי לעירוני.

תשמע, זה נכון, אחד הדברים החשובים. קודם כל - - - כמו כל היישובים היהודים השכנים, יישוב חקלאי, וגם כך הוא תוכנן. עכשיו, לבוא ולשנות אותו עקב השקפה וראיה אחרת, אתה עושה הפוך ומנוגד לרצונם, ואופי היישוב שהאנשים הסכימו עליו בהתחלה. לכן, ביישוב ביר הדאג', כמו שסוכם, צריך לשווק אותו, גם להרחיב, וגם לאפשר לאנשים תהליך של מעבר. לא יכול להיות שאתה תוך תקופה קצרה תכניס את כולם ל- - - זה עניין של מעבר שצריך ליווי, וצריך גם תקציבים שאנשים יוכלו לבנות את הבתים שלהם. אבל אין שם משא ומתן אינטנסיבי ואמיתי לעשות את השיווק הזה. צריך לעבוד על זה, ולא צריך לשנות את זה, כי צריך לתפור אותו במרחב שלו כמו ברמת נגב.

תודה. ראש מועצת נווה מדבר.

בדיון ההמשך, אתם תופיעו אצלנו כאן.

ממשרד הכלכלה. בבקשה.

מבקש להתייחס לנושאים שעלו באופן כללי, כפי שאמר יובל לגבי נושא התכנון. אנחנו הגדלנו בשתי המועצות האזוריות מעל 50 אלף יחידות דיור, בתכנון מתקדם. לגבי הפיתוח, צריך להבין שהפיתוח מגיע כשנתיים אחרי התכנון. ביישובים אל-סייד - אנחנו היום נמצאים בפיתוח כמעט מלא של היישוב אל-סייד, התחלנו בפיתוח של אזור התעשייה. ביישוב אום בטין, אנחנו מפתחים את השכונות הצפוניות. במהלך השנה הבאה, ניכנס לפיתוח של כל שאר היישוב בשכונות הדרומיות. במאריד - יש לנו כמה שכונות עם תב"ע בתוקף, חלקם פיתחנו כבר. סך הכול, פיתחנו בארבע השנים האחרונות, 35 שכונות בכלל היישובים. במועצה אזורית נווה מדבר, פיצחנו באבו גרינט את שכונה 1 בשכונת אל-ראנמי. יש בהם כבר בתים בבנייה. בשכונת קרינאת 1. שכונת קסר אלסר – כל מרכז היישוב כבר מפותח. אבו תלול, שהזכירו פה, הוא נמצא בפיגור אחרי היישובים האחרים, כולל גם מולדה, בשני היישובים שהם פרוסים מעל 10,000 דונם, הליך התכנון הרבה יותר מורכב, גם מבחינת ההידברות עם התושבים. יש לנו צוותי תכנון שיושבים עם התושבים ועם המועצה ועם מהנדס המועצה. לכן, אבו תלול, התכניות שלהם, אנחנו מקווים שיגיעו בשנה הבאה לוועדה מחוזית, ואז נוכל להתחיל לפתח שם כבישים ותשתיות.

יש לנו גם את שכונת דריג'את, שלב א' שלה כבר סיימנו לפתח אותה. שכונת - - -
ביר הדאג', אנחנו היום עם קבלנים, קבלן חזר לשכונה. לפני כשנה, היה שם אירוע של ירי על הקבלן, ולכן, הוא יצא מהעבודות. מרכז היישוב נמצא בפיתוח. אני חייב לציין את שיתוף הפעולה המצוין עם מהנדס המועצה של נווה מדבר, גם עם מהנדס המועצה של אל-קסום. מבחינת תקציבים, אנחנו בארבע השנים האחרונות, מדברים על פרויקטים בהיקף של 4.4 מיליארד שקל על כלל יישובי הבדואים. במועצה אזורית אל-קסום, מדובר על כמה מאות מיליוני שקלים, וגם נווה מדבר, היקף ההשקעות שלנו הוא תלוי בהתקדמות בהליכי התכנון. יש לציין לטובה ולהודות לוועדה המחוזית. אישרנו כבר למתן תוקף מעל 70 אלף יחידות דיור, מתוך 150 אלף יחידות דיור שנמצאות כרגע בתכנון, בהחלט הישג מאוד משמעותי. צריך להודות שיש פה פערים של 70 שנה, בעשרות שנים שהמדינה לא עסקה בזה. ולכן ההליך מתקדם בצורה הדרגתית.

אנחנו מדברים על 17 שנים אחרי ההכרה, והאיחור הוא רב בוודאי. אני מניח שאנחנו רוצים לראות את זה באופן מפורט לגבי כל שכונה וכל אזור. אני מניח שבישיבת ההמשך, זה ייקח את הזמן שלו.

נבוא עם המפות של כל היישובים עם סטטוס של כל שכונה, אם היא בשלבי תכנון ופיתוח.

אנחנו בהחלט נעקוב אחרי זה, ונרצה שהסיפור הזה של משיכת רגליים והזמן הממושך, שכונות שאין בהן תביעת בעלות, צריך לתכנן, לשבת עם אנשים ולסגור את זה, נמשך זמן רב. לפחות אנשים שומעים שיש מאות מיליונים, אבל בשטח, זה עדיין ממשיך כמו כפר לא מוכר.

נעבור למשרד האוצר.

אני רפרנט של הרשות הבדואית, ושל רשות מקרקעי ישראל באגף. קשה לי להתייחס למשהו קונקרטי – אני לא מכיר את כל הצרכים הספציפיים שעלו. אשמח אם יש משהו קונקרטי, או איזשהו מסמך שאתם רוצים להעביר אלינו, ושנתייחס בצורה מדויקת. לגבי התשתיות שדיברתם עליהן, יש פה את רשות הבדואים, שהיא אחראית ליזום את התכניות האלה ואת משרד התחבורה, שהוא המשרד שאמון על התחבורה לפחות. ואם הם מכירים את זה, שיציפו בפנינו ונתייחס לכל בקשה שתעלה.

לפני דקות אחדות, מנכ"ל הרשות שהופיע במקום אחד מהעובדים שם ברשות, בעצם, פרס מספר תכניות ותקציבים. השאלה שלי כמה הושקע. אתה יודע כמה הושקע בפועל, לא מה שהוקצב. אתה יודע, יש תקציבים שמוקצבים כל שנה, או שהם נגררים לשנה אחר-כך, או שחוזרים לקופת האוצר. כמה הושקע בשתי המועצות האלה, יש לך אינדיקציה.

לא, אין לי. האמת, שגם לא נדרשתי לנתונים האלה. כנראה, שפספסתי את החלק של יאיר מעיין, אם אליו התכוונת. אני לא הכנתי את הנתונים, כי אני לא ידעתי שזו הבקשה שלכם. לדיון הבא, נשמח להציג כל נתון שתבקשו. אני אומר שוב, אם יש לנו מחויבויות במסגרת החלטות ממשלה כאלה ואחרות שלא בוצעו, אנחנו כמובן מחויבים אליהם. אין מבחינתנו איזשהו ספק לגבי זה.

תודה.

עפרה כרמון ממשרד העבודה. רצית להתייחס לנושא שאנחנו דנים בו.

אני לא מבקשת כרגע להתייחס. אני רק עוקבת אחר הדיון.

אמיר, מכפר אל-זרנוג. בבקשה.

אני נציג של הועד ביישוב אל-זרנוג. שמעתי את הפתיח של השר עמיר פרץ. מאוד חבל לי שהוא לא הזכיר את היישוב אל-זרנוג. זה יישוב שיש בו 5,000 תושבים. מאוד הייתי שמח אם הוא היה מכריז שגם היישוב הזה יקבל הכרה. אבל הוא עוד התעשת, ככה זה במדינה הזאת. אחרי כמה שנים של סבל, המדינה מחליטה להכיר סוף סוף ביישובים האלה.

אני נציג של היישוב הבדואי אל-זרנוג. רציתי להסב את תשומת ליבכם לנקודה מאוד ספציפית בקשר לניצול של התקציבים במסגרת תכנית הפיתוח, תכנית החומש. אני אתייחס ספציפית לנושא של פיתוח תשתיות תחבורה ביישובים הבלתי מוכרים. אנחנו הצלחנו אחרי מאבק מאוד גדול גם כן מעורבות של השדולה לתחבורה ציבורית. להכניס תחבורה ציבורית ליישובים הבלתי מוכרים, ליישוב אל-זרנוג. יש קו של חברת מטרופולין שנכנס ליישוב. יש שתי סוגיות שאני ארצה להתייחס אליהן. סוגיה הראשונה שמתייחסת לתדירות ולהיקף של קווי התחבורה הציבורית שנכנסים ליישובים האלה. אנחנו מדברים על תחבורה מאוד מינימלית, קו מינימלי, ואנחנו רוצים שיחזקו את התדירות של התחבורה הציבורית ליישובים הבלתי מוכרים. אציין שיש סטודנטים, נשים שעובדות, אנשים שמשתמשים בתחבורה הציבורית.

אני ראיתי שמשרד התחבורה, הניצול של התקציב של תכנית החומש היה מינימלי, סדר גודל של 15% במקרים מסוימים, ובמקרים אחרים של 30%. אני, יש לי רעיון – במקור איך משרד התחבורה יכול לנצל את התקציבים שעוד נותרו. אנחנו, בכניסה של היישוב שלנו, ביישוב אל-זרנוג, וביישוב דיר אל-חנאן, אנחנו פנינו לפני כחמש שנים למשרדים שונים שיתקנו את ליקויי הבטיחות שישנם בגשר. יש ליקויי בטיחות מאוד גדולים. השיפוע של הגשר מאוד תלול. אין תאורה. אין מדרכה לעוברי האורח. אנחנו דרשנו שמשרד התחבורה ישקיע. יש להם כנראה המון תקציבים, אבל הם לא רוצים להשקיע.

הנושא שלנו הוא פיתוח תשתיות ותכנון באל-קסום ונווה מדבר. אני שמח שהערת על זה.

תקשיב, אנחנו בלי אבא, בלי אמא. אין שום שירותים. אין שום מסגרת מוניציפלית. מדברים על פיתוח תשתיות שבמסגרת תכנית החומש, שהם נמצאים תחת הטייטל הזה. אנחנו מבקשים שמשרד התחבורה יפתח את התשתיות. יש להם כסף. הם לא ניצלו את התקציבים שהיו. יש להם כסף. הם כן יכולים להשקיע בלשפר סוף סוף את ליקויי הבטיחות שישנם בגשר, בכניסה של היישוב אל-זרנוג. להוסיף מדרכה, להוסיף תאורה, סטודנטים ואחרים יוכלו ללכת בבטחה ביישוב. אני מתנצל שאני מתפרץ. זה נושא שכבר חמש שנים מטפלים בו, וכל פעם אנחנו מקבלים תירוצים – לא יודעים איפה להשקיע את הכסף. בואו, יש כסף.

תודה.

מעייגל הואשלה – מועצה אזורית, בבקשה. כפרים הלא מוכרים.

שלום לכולם, אני רוצה להתייחס לאזור שמזרחית לכביש 6 המתוכנן, וכביש 31 מכיוון דרומה כביש 25, שם ישנם שישה כפרים בלתי מוכרים. כפר אל-ררה, אל-משש, זרנוג, דיר אל חמאם, הרוויס וחירבת אל-וואטן, שיש בהם 25 אלף תושבים. חלקים גדולים מהאדמות של הכפרים האלה, הן אדמות שיש עליהן תביעת בעלות, ו-5% מהאנשים שנמצאים שם, אלה האדמות שלהם. אנחנו כל הזמן שמענו מהרשות שרוצים לעשות הסדרה במקום. ישנה חשיבה עם כל הדברים האלה, או שתהיה מועצה אזורית, או שתשתייכנה למועצות הנמצאות עכשיו. אנחנו רוצים לומר שאנחנו נמצאים במצוקה מאוד קשה. אני רוצה לתת דוגמה בכפר אל-ררה. לי יש שבעה ילדים שכבר שנה לא לומדים. אין שם תשתיות. אין שם שום דבר. ממש הפסקנו את החיים בכפרים האלה. הבקשה שלנו – שהתייחסו ל-25 אלף תושבים. אם רוצים הסדרה במקום, אדרבה, יש הסדרה במקום.

אני גם רוצה להתייחס לכפר שלי בחצי דקה. כפר שנמצאים בו 3,000 תושבים, אין בו בית ספר אחד. הילדים שלנו מחולקים לשישה, שבעה בתי ספר באזור. הבקשות שלנו שיכירו במקום הזה, שתהיה מועצה אזורית באזור שלנו, כדי שאנחנו נקבל את השירותים שלנו. אנחנו רוצים להודות לוועדה. אנחנו רוצים להודות לך, סעיד אלחרומי, אתה האיש מספר אחד. אתה עוזר לאוכלוסייה, ואתה נתת לנו וגם לוועדות את החשיבה הנכונה, והעלית את הבעיות שלנו על סדר היום. תודה לכם. תודה לכל חברי הוועדה. תודה לכל אדם שאכפת לו, ושיש לו אנושיות, ויכול לעזור לכל האנשים.

תודה רבה.

בבקשה, עודא.

תודה רבה, לחבר הכנסת סעיד אלחרומי, שמייצג את הנגב ואת האוכלוסייה הבדואית בכנסת באופן שהוא מאוד עקבי ומקצועי. אני רוצה להתייחס לסוגיה של מעונות היום בכפרים של אל-קסום ונווה-מדבר. זו סוגיה שאנחנו כותבים בדוח ואנחנו עושים מחקר לגבי השפעת מעונות היום על תעסוקה, במיוחד, על תעסוקת נשים.

באל-קסום ונווה מדבר, יש רק מעון יום אחד שעובד.

ב-11 יישובים, יש מעון יום אחד.

יש אחד. ויש שניים שקיימים, אבל לא מופעלים. מאוד חשוב לנו להדגיש את החשיבות של מעונות היום, בעידוד התעסוקה. בעידוד תעסוקת אימהות. אין מסגרות לילדים בגילאים אפס עד שלוש שנים. אנחנו מדברים על מעונות יום שהם באחריות משרד הרווחה. כמובן, זה חלק מהתשתיות. אנחנו פה, כי יש המון חסמים בהקמת המעונות, בעיקר, חסמים תקציביים של המועצות. חסמים בכוח אדם מוכשר שיתכנן את המעונות יום, ויגיש את התכניות האלה, ויקבל עליהן תקציבים. כמובן, מעונות היום עולות כסף לאוכלוסייה, והעלות שלהם היא עלות מאוד גבוהה למשפחות. כמובן, אנחנו מדברים על משפחות עניות, שלא יכולות לממן את הילדים. ההמלצה שלנו בפורום לדו-קיום מתוך עבודת מחקר שעשינו, זה בעיקר להתמקד בבניית מעונות היום. אנחנו לא רק מדברים במחקר על אל-קסום ונווה מדבר, אנחנו מדברים גם על שאר היישובים הבדואים המוכרים. אבל בשתי המועצות האזוריות, שהדיון היום הוא לגביהן, אנחנו מדברים על מעון יום אחד שנמצא בביר הדאג', הוא היחיד שעובד. תודה. המון מזל טוב, סעיד, אני מצפה לשיתוף פעולה בישיבות אחרות. תודה רבה.

תודה.

כמובן, שמעונות יום ושאר המוסדות, בהעדר תכנון, בהעדר פיתוח הסיפור ידוע מראש.

אני רוצה לסיים את הישיבה. בסיכום הזה.

הוועדה תקיים ישיבת המשך בתקופה הקרובה, בכדי לרדת לפרטים, ולשים את הפוקוס על היישובים השונים. נעבור יישוב, יישוב, מבחינת תכנון, ומבחינת פיתוח. הוועדה מבקשת לזמן לישיבת ההמשך פיזית, שיגיעו לוועדה, ראשי שתי המועצות האזוריות, וגם נציגי משרד הכלכלה, ורשות הבדואים. בנוסף, אנחנו בעצם מפנים את תשומת הלב של רשויות האכיפה, אם זה במינהל מקרקעי ישראל, או במשרד האוצר, או בוועדות המקומיות בנושא ההתמשכות של התכנון והפיתוח בשתי המועצות האלה. לא יעלה על הדעת שאנשים לא ימצאו פתרונות מגורים, ובעיקר, הזוגות הצעירים. ולכן, נושא האכיפה המוגברת בשתי המועצות צריכה לקבל משנה של התחשבות בתושבים. אני שמח מאוד על הצהרת שר הכלכלה, שיש דיון עכשיו בהקפאת ההריסות בכלל בנגב. אבל על אחת כמה וכמה ,כשאנחנו מדברים על שתי המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום. ולכן, הדרישה היא לתת מענה עד שיושלמו התכניות, ועד שנושא הפיתוח יושלם, לתת מענה לזוגות הצעירים שמחייב ריבוי טבעי ביישובים האלה, ולא למהר ולהרוס שם.

אני מודה לכל מי שהשתתף בישיבה. אני בטוח שיש כאלה שלא קיבלו את הזמן שלהם, במיוחד חלק ממשרדי הממשלה. אבל בישיבה הקרובה, שאנחנו בתוך חודש ימים נקיים אותה, כפי שאמרתי, נציגי שתי המועצות, ראשי הרשויות והמהנדסים ונציגי הרשות, ומשרד הכלכלה, יגיעו פיזית לוועדה בכדי שננסה לפתור את הבעיות, ולהסיר את החסמים שנמצאים בדרך כמה שיותר מהר.

כפי שציינתי בפתיח, כוונתי לעבוד באופן מקצועי וללא משוא פנים, בכדי להביא לפתרונות מהירים. אני רוצה להביא את כל הצדדים לעבודה מאומצת, משותפת, בכדי לפתור את הסוגיות הנמצאות על השולחן. תודה רבה לכולם.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:30.