פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



29
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 85
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ח' בחשון התשפ"א (26 באוקטובר 2020), שעה 10:05

דיון מהיר בנושא: היערכות משרד החינוך למבחני הבגרות, של חבר הכנסת מאיר כהן וחבר הכנסת ווליד טאהא (מס' 159)

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
מאיר כהן – מ"מ היו"ר
יאיר גולן
ווליד טאהא
אורלי פרומן
תהלה פרידמן

יוראי להב הרצנו
אוסאמה סעדי

גילה נגר - המשנה למנכ"ל משרד החינוך

דסי בארי - מנהלת אגף א', חינוך על-יסודי, משרד החינוך

דויד גל - מנהל אגף בכיר בחינות, משרד החינוך

ד"ר מירי שליסל - יושבת-ראש המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה – ועד ראשי האוניברסיטאות

מנשה לוי - מנהל בית ספר ויושב-ראש התאגדות מנהלי בתי הספר העל-יסודיים

קרן ברומי - תלמידה הנבחנת לבגרות

מיכל נימרובסקי - נציגת נבחני משנה והנבחנים האקסטרניים

מאור פלבר - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

אודליה שינדורף - סגנית ראש הנהגת ההורים הארצית

יוסי שפרבר - מנהל חטיבה עליונה, תיכון אנקורי

יהודית גידלי

אור שושני

היערכות משרד החינוך למבחני הבגרות, של חבר הכנסת מאיר כהן וחבר הכנסת ווליד טאהא (מס' 159).

בוקר טוב, זה פתחו של שבוע חדש, עם הרבה נושאים על סדר היום והרבה נושאים שמעסיקים את מערכת החינוך שלנו. לפני שנתחיל בדיון על הבגרויות חברת הכנסת אורלי פרומן רוצה להציע הצעה לסדר. בבקשה.

אני רוצה לברך שסוף-סוף רואים איזשהו אור בקצה המנהרה, והתלמידים, חלקם לפחות, יחזרו לספסל הלימודים. אבל איך אפשר לברך כשראש הממשלה אומר בקבינט, ואני מצטטת: "אין תקציב למתווה הקפסולות בכיתות א'-ב'". מה אדוני ראש הממשלה בעצם אומר לילדי כיתות א'-ב' ולהורים שלהם? שאין לו כסף לממן את חוק חינוך חובה משנת 1949, שממשלת ישראל קבעה לכל ילדי ישראל. כלומר, חוק חינוך חובה לא חל על הילדים. זהו, נגמר לנו הכסף, תשבו חצי שבוע בבית. מה זה? איזה מין מתווה זה? זה לא נכון לאף אחד, קל וחומר לא לילדי כיתות א' ו-ב', שרק התחילו את כל תהליכי ההקניה; ואני כבר לא מדברת על החִבְרוּת, שזה רלוונטי לכולם. אני חושבת שאנחנו לא יכולים לקבל את המתווה הזה ולהחזיר את ילדי כיתות א'-ב' לחצי שבוע. לא יעבור. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהאה, בבקשה.

אני רוצה להמשיך את אורלי ולומר שהזוי להשאיר חצי מהשבוע את ילדי א'-ב' בבתים לא רק בגלל שהם מפסידים חומר לימודי, אלא בגלל שאנחנו גם חוזרים לסיפור של מה נעשה אם האימהות שצריכות לצאת לעבודה. לאף אחד אין תשובות. הנושא הזה הוא נטל מאוד קשה על האימהות, ולא צריך לחזור על זה.

נקודה שנייה, אני הגשתי בזמנו הצעה לסדר על המחסור בכיתות לימוד בחברה הערבית. אלפי כיתות לימוד. זה מתקשר ישירות למה שאמרה אורלי, כי הרי קפסולות צריך לעשות בבתי ספר שהם מסודרים מבחינת כמות הכיתות. מה נעשה בבתי ספר שגם ככה חסרות להם הרבה מאוד כיתות לימוד? בחברה הערבית חסרות אלפי כיתות לימוד. אני מבקש שהנושא הזה יבוא לדיון בוועדת החינוך. תודה.

תודה רבה, זה בהחלט נושא חשוב מאוד. יש מחסור באמת אדיר בחברה הערבית, ובכלל בציבור בישראל.

תראו, יש לי הרבה מאוד מה להגיד על ההחלטות שעלו בקבינט אתמול, גם לגבי א'-ב' וגם לגבי ג'-ד', אבל מכיוון שאנחנו נייחד לזה דיון מחר ככל הנראה, אני לא אאריך בזה עכשיו. אבל ללא ספק לא היינו צריכים להגיע שוב למצב כזה. זה טוב שקבינט הקורונה החליט הפעם כמה ימים לפני, אבל לא היינו צריכים להגיע למצב שאנחנו כל כך לא מוכנים. אם הגענו למצב שהדיון האם לקיים קפסולות ב-א'-ב' מתרחש כמה ימים לפני ההחלטה, זה אומר שבחודש שהיה לפני זה... האמירה שמשרד החינוך מוכן לא פוגשת את המציאות. אינה זלצמן – שאני מאוד מעריך – אמרה פה בשבוע שעבר שהם מוכנים לכל תרחיש. אבל אם המשרד מוכן לכל תרחיש ואז מחליטים שיהיו קפסולות והוא אומר שהוא צריך חמישה שבועות בשביל לגייס כוח אדם – את זה היה צריך להחליט לפני, ביחד עם משרד הבריאות, ולא להגיע לרגע האחרון. מי שמשלם בסוף את המחיר זה התלמידים, המורים והחברה הישראלית בכלל, שבאמת נמצאת במצב חירום חינוכי, אין דרך אחרת להציג את זה.

אני כבר שבוע עושה הכול כדי לפגוש את כל מי שאני יכול, ביחד עם חלק מחברי המפלגה שלי ועם יזהר שי כנציג בקבינט. פוגשים מורים, הורים, מנהלים, נכנסתי לזומים של כיתות ו', זומים של כיתה י', כדי לראות איך הדבר באמת מתנהל בפועל, כדי לגבש תוכנית מקיפה שתסתכל קצת יותר קדימה ולא רק שבוע אחד קדימה.

עד כאן התייחסויות כלליות. אנחנו מתחילים דיון מהיר בנושא: היערכות משרד החינוך למבחני הבגרות, שיזמו ידידיי חבר הכנסת מאיר כהן וחבר הכנסת ווליד טאהא. אני רוצה להתייחס לזה בשני מישורים ואז להעביר להם את זכות הדיבור.

בימים האחרונים ובשבועות האחרונים התפרסם שמשרד החינוך שינה ככל הנראה את מבחני הבגרות של תלמידי ישראל על פי נוסחה שכרגע אף אחד לא יודע להסביר אותה. אני מאוד מקווה שלמשרד החינוך יהיו תשובות אלינו, כי אנחנו הולכים לשאול את כל השאלות. אנחנו רוצים להבין מה קרה שם, איזה ציונים שונו, למה הם שונו, מי חישב את זה ואיך חישבו את זה. לכאורה מדובר באירוע חריג ומאוד לא שגרתי, ואני מקווה שאתם יודעים להסביר אותו. זה לגבי הפן המהותי.

בפן הערכי, בעיניי הייתה פה הזדמנות פז למשרד החינוך להראות למורים ולמנהלים שהוא סומך על שיקול הדעת שלהם. שדווקא בתקופת החירום הזו, שבה המורים והמנהלים באמת עושים עבודת קודש בזום, עבודה שהיא קשה, תקופה שהם מתוסכלים שהתלמידים שלהם נמצאים בחרדות ובמצב נפשי קשה, היה אפשר להגיד להם: חבר'ה, אנחנו סומכים על שיקול הדעת שלכם. אבל במקום זה המשרד ככל הנראה נירמל את הציונים, עשה שינוי מאוד משמעותי בחלק מציוני הבגרות, ובעצם יצר מצב שהוא אומר למורים ולמנהלים, אני לא סומך על שיקול הדעת שלכם, אני מחליט לבד. הלוואי שתתקנו אותנו, אני באמת מקווה שאני טועה.

במישור השני יש הזדמנות למערכת לחשוב מה היא רוצה לעשות עם מבחני הבגרות באופן כללי, ולא רק עכשיו בתקופת הקורונה. הקורונה הזאת חושפת הרבה מאוד דברים במערכת החינוך, וחלק מזה זה מבחני הבגרות, הכמות שלהם, האופן שבו מעריכים, זהות המעריכים, הקשר לאקדמיה, מה הם מוכנים ומה הם לא מוכנים. לסיום, אנחנו כחברי ועדת החינוך צריכים לעשות הכול כדי לוודא שכל מה שקורה עכשיו לאותם "תלמידי קורונה" לא יפגע בהם בבואם להשכלה הגבוהה בהמשך חייהם. אני מקווה שלמשרד החינוך יהיו תשובות, אחרת זה יהיה מאוד מאוד מדאיג.

הם כבר נפגעים.

בהחלט, ואנחנו צריכים לעשות הכול לצמצמם את זה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת. אני רוצה לשים דגש מתחת לאירוע הרע הזה שבו משרד החינוך מחליט לנטר ציונים פנימיים של בתי ספר בלי ליידע את המורים והתלמידים. זאת הבעת אי-אמון גדולה ביותר של המערכת. אני יודע שקיים המתח בין מבחנים פנימיים למבחנים חיצוניים, אני יודע שמבחנים פנימיים הם עם ציונים יותר גבוהים, אבל בתוך מערכת חינוך שבה יש כל כך הרבה בחינות וכל כך הרבה תפקידים... אני תמיד אומר שאנחנו סובלים מזה שבמערכת החינוך אחד לא סומך על השני – השר לא סומך על המנכ"ל, המנכ"ל לא סומך על מנהלי המחוזות, מנהלי המחוזות לא סומכים על מנהלי בתי הספר, מנהלי בתי הספר על המורים, וככה אנחנו בוחנים את עצמנו לדעת. אנחנו בוחנים את עצמנו לדעת וכל אחד רוצה להכניס עוד מבחן. אילו היו מבינים מראש שבחינות הבגרות הן לא עגל הזהב של מערכת החינוך, אם הדבר הזה היה מחלחל לתוך המערכת, יכול להיות שלא היינו עומדים במשבר הגדול הזה.

אני רוצה להגיד תודה רבה לכל התלמידים. אתמול עשיתי זום עם תלמידי י"ב שאני לא מכיר, כאלה שפנוי אליי, ובסוף השיחה אמרתי שאם רק היו שואלים אותם, אם רק היו שואלים את הילדים האלה, הם היו יכולים להציע את המתווה הטוב ביותר, כי הם באמת יודעים מה צריך ואיפה כואב להם. זה מדהים לשמוע תלמידים שאומרים, תעזבו, אנחנו יודעים להתמודד עם מתמטיקה, פיזיקה והיסטוריה ותנ"ך, אבל קשה לנו להתמודד עם הבדידות המטורפת הזאת, אנחנו לבד, קשה לנו להתמודד עם שמונה שעות של זום. הרי עד לפני הקורונה אנחנו כהורים אמרנו לילדים שלנו "לא יותר משעתיים מחשב, לא יותר משעה טלוויזיה" – והינה מגיע משרד החינוך...

שאלתי את אותם תיכוניסטים מה הממוצע שהם לומדים? התשובה הייתה שמונה שעות. שמונה שעות הם יושבים ליד הזום. וכל מה שאני אומר הוא חלילה לא נגד צוותי ההוראה והפקידות במשרד החינוך, הם אנשים נהדרים. אני מדבר כנגד המדיניות. שמונה שעות ביום, ובערב יש כל מיני מורים שמתוך המקום הטוב ביותר שלהם רוצים לתת להם עוד חיזוקים. וכל זה נתקל באיזו מדיניות של משרד החינוך של בחינות הבגרות.

בחינת בגרות החורף הראשונה מתחילה ב-4 בינואר. יש מתווה של משרד החינוך, נדמה לי חמש בחינות. יש איזה מתווה. אבל כנראה ש-י"א ו-י"ב לא יחזרו לפני סוף ינואר – ואף אחד לא מנסה לחשוב איך נערכים לבחינות האלה. הילדים שואלים איך נערכים לבחינות האלה. איך משרד החינוך נערך למציאות שמחייבת אותנו למועדים דינמיים? האם למשרד החינוך יש תשובות? אם לא נחזור עד 4 בינואר האם הבחינה שאמורה להיות ב-4 בינואר תידחה? כמה חומר יורידו? איפה יעשו את הבחינות? אין למשרד החינוך מתווה כזה. ולכן המנהלים מבולבלים וההורים, בצדק גדול מאוד, יוצאים כנגד הדבר הזה.

יכול מאוד להיות שצריך לקבל החלטה שהמבחנים הם פנימיים. יכול מאוד להיות שצריך לקבל החלטה שאנחנו עושים יותר עבודות חקר מאשר מבחנים. אבל הדברים צריכים להיאמר, ושמשרד החינוך לא יקבל רגליים קרות מול המועצה להשכלה גבוהה. בכל שנה כ-250,000 תלמידים מ-י"א ו-י"ב נבחנים, ומשרד החינוך הוא המייצג שלהם.

נגעת בנקודה חשובה מאוד, אדוני היושב-ראש, בנושא שוועדת החינוך צריכה להילחם עליו ביחד עם משרד החינוך: שכשהחבר'ה שלנו יגיעו לאקדמיה, שלא יקרה שמישהו יגיד "אה, זה הדור האבוד, זה החבר'ה מהקורונה", ושלא יהפכו להם את המשוואה של בחינות הבגרות והפסיכומטרי למשוואה שבה הפסיכומטרי לבדו הוא עגל הזהב.

אני רוצה לסכם. אנחנו מוחים ודורשים שלא יקרה עוד פעם שמשרד החינוך לוקח ציונים פנימיים של בתי הספר... אגב, משרד החינוך לא העביר ל-ממ"מ את הנוסחה שבגללה הוא ניטר את הציונים הפנימיים. אין דבר כזה בעולם, אף אחד לא יודע.

דבר שני, אנחנו רוצים לשמוע האם יש מתווה ברור, האם המתווה הזה הוא דינמי והאם נערכים אליו. אנחנו שמונה חודשים בקורונה ועדיין לא ברור מה קורה.

אני רוצה לחזק את דבריך ולהגיד שבמתווה של היום יש יותר בגרויות חורף ממה שהיו בקיץ.

ודבר אחרון, אי אפשר שלא להתייחס לאמירה אתמול של ראש הממשלה שאין לנו מספיק כסף. זה באמת רגע של פשיטת רגל של המדינה ושל מערכת החינוך. הילדים זה המשאב הטוב ביותר שיש לנו. רק לפני כמה חודשים חילקנו שישה מיליארדי שקלים לפי 750 שקל לכל משפחה. אני לא חושב שיש מדינה שבה המנהיגות שלה אומרת שצריך לפתוח את כיתות א'-ב' אבל מכיוון שאין לנו כסף אנחנו פותחים את זה לחצי שבוע. מצידי שיצאו במבצע – ושמעתי כבר אזרחים אומרים את זה – להחזיר את ה-750 שקלים האלה כדי שהילדים והנכדים שלנו יחזרו ללמוד. אנחנו מוכנים להחזיר 750, אנחנו מוכנים להחזיר גם 1,000 שקל וגם לממן את אלה שאין להם כסף – כדי שהילדים יחזרו. אבל זה בדיוק הרגע שבו המדינה פושטת את הרגל. אני לא האמנתי לעולם שלא נמצא תקציבים לדבר הזה, אחרי שמוצאים תקציבים לכל כך הרבה דברים אחרים.

אני מסיים ואומר שצריכה לצאת קריאה שכיתות א' עד ד' יחזרו מיידית, כבר מחר בבוקר, ושכיתות י"א ו-י"ב יחולקו לקבוצות למידה קטנות במרחבים הפתוחים. הייתי מנהל בית ספר. תנו למנהלים, תנו לתלמידים, תנו לראשי הערים, ותוך 48 שעות הם מביאים לכם מתווה שזה נהנה וזה לא חסר. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן.

יכול להיות שצריך להפסיק לשלם מיסים ולהתחיל לפתח חינוך פרטי אם המדינה לא מסוגלת לעשות את זה. לא לשלם מיסים.

אני מקווה שלא התכוונת להגיד לאנשים לא לשלם מיסים.

לא, לא, חס וחלילה, אמרתי אולי.

אני שומר עלייך, אורלי. ושיהיה ברור, אני מתנער מהאמירה של ראש הממשלה ומחזק את ידיכם. שלא תחשבו אחרת. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

אנחנו מדברים על נושא מאוד חשוב, גם לגבי התכנון העתידי של בחינות הבגרות ושל היערכות משרד החינוך בעניין הזה, וגם לגבי ההיערכות שהייתה למשרד החינוך בתקופה האחרונה, טרם פרסום הציונים לפני ימים ספורים, והפגיעה שכבר נעשתה. אני לא יודע להגיד מספרים, אבל אני מתאר לעצמי שזה פגע בהרבה מאוד תלמידים שקיבלו הודעות דחייה, כלומר, נדחו מלהתקבל למוסדות להשכלה גבוהה בגלל העיכוב של פרסום הציונים והזכאות של התלמידים האלה. אני יודע על מקרים מאוד מאוד קשים ונוגעים ללב, תלמידים על הספקטרום שהנושא הזה הוא כל כך חיוני וחשוב עבורם בכל המובנים, שהתאכזבו וקיבלו הודעות שהם לא יכולים ללמוד בגלל העיכוב בפרסום הציונים.

הנושא של נירמול הציונים הוא עדיין תעלומה, אף אחד לא יודע להסביר לנו מה זה הדבר הזה. משרד החינוך מחזיק את כל האינפורמציה בעניין הזה קרוב מאוד אליו כאילו זה משהו שהציבור לא צריך להבין ולא צריך לדעת. "יש לנו את הנוסחה, אנחנו מוכרים אותה בשבילכם, ואתם רק תגידו תודה. לא משנה מתי אנחנו מסיימים לעבוד, לא משנה מתי אנחנו מפרסמים את התעודות ואת הזכאויות – מה שלא נעשה, תגידו תודה".

לא, אנחנו לא נגיד תודה. לא נגיד תודה על פגיעה במאות תלמידים שנמנע מהם להתחיל שנת לימודים בגלל העוול הזה. לא נגיד תודה על זה. מישהו היה צריך לתת את הדעת על הסוגיה של הרבה מאוד תלמידים – אני מניח שמאות – שכבר נרשמו, פנו למוסדות להירשם, ונאמר להם להביא את תעודות הזכאות שלהם אבל לא היה להם, כי משרד החינוך לא פרסם. ואני לא מדבר רק על החברה הערבית, ושאף אחד לא יגיד לי שזה לא היה מכוון נגד החברה הערבית. אני מדבר על כל התלמידים במדינת ישראל, יהודים וערבים. מישהו חושב שתלמיד יהודי איננו צריך את הזכאות כדי ללכת ללמוד? יש תלמידים שכבר נרשמו. אני יודע על מקרים של תלמידים מהחברה היהודית, שפנו גם אליי, שנדחו בגלל שאין להם את הזכאות. לכן משרד החינוך איננו חופשי לעשות ככל העולה על רוחו בעניין שפוגע ישירות באוכלוסיית התלמידים. אני לא רוצה לומר מה אני יודע על עיכוב הפרסום, כי זה נשמע מזעזע מבחינתי אז אני לא אגיד כלום. אני מקווה שאנחנו נשמע מהם על הסיבות לדחייה הזאת.

אנחנו בחברה הערבית, אם מותר לי לדבר על זה, מדברים על הסוגיה כבר שנים. כשהייתי מנהל בית ספר דיברתי על זה, כשהייתי מנהל אגף חינוך דיברתי על זה, ועכשיו כחבר כנסת אני מדבר על זה. כאילו יש פה תופעת טבע שאי אפשר לשנות אותה, כאילו יש פה משהו שאיננו החלטה של מישהו. אז תפסיקו כבר, בחייכם, תפסיקו כבר. הנושא הזה צריך להיות מוסדר בצורה שבה כל תלמיד ייקח את הזכאות שלו למוסד להשכלה גבוהה באותה שנה שהוא סיים את הלימודים, ולא לתת לו להפסיד שנה שלמה בגלל סיבות טכניות, שדרך אגב, הן לא מעניינות. אני שמעתי שדיברו על מחסור בנייר המיוחד שממנו מנפיקים את התעודות. שמעתי את זה כשהייתי מנהל בית ספר. ופעם אמרו שהמכונה שמנפיקה מקולקלת. פעם אמרו שמחכים שאיטליה תשלח אני לא יודע מה. רבותיי, התלמיד צריך לקבל זכאות ביד עוד לפני שמוסדות ההשכלה הגבוהה סוגרים את האפשרות להרשמה לשנת הלימודים הבאה.

עוד משהו, אדוני היושב-ראש. יש הבדל בהיערכות לבחינות הבגרות בין החברה הערבית לחברה היהודית. בחברה היהודית מקצועות החובה הם אנגלית, מתמטיקה ושפת האם. בחברה הערבית מקצועות החובה הם אנגלית, מתמטיקה, עברית וערבית. זאת אומרת, על התלמיד הערבי יש משימה נוספת במקצועות החובה.

נקודה שנייה, משרד החינוך קבע שתי בחינות מתמטיקה בזמן החופשה של בתי הספר. אומנם יש הסכמים קיבוציים בין הסתדרות המורים וארגון המורים לבין המשרד, אבל זה לא מעניין אף אחד כנראה, ועל כן קבעו בחינות בגרות בתוך החופשה, ואז בית הספר צריך לדאוג מול מי שצריך להגיע. זה אבסורד ולא הגיוני, למה לקבוע בחינות בגרות בתוך החופשה?

יש בחינות בגרות בתוך החופשה. בחינות המשנה, מועדי ב' באנגלית, מתמטיקה - - -

ווליד, משפט לסיום.

אני לא יודע אם מדובר בבחינות משנה.

כן.

במקצועות ההומניים בחברה היהודית בוחרים שני מקצועות מתוך ארבעה, ואילו בחברה הערבית אין בחירה במקצועות האלה. בסך הכול תלמיד בחברה הערבית ניגש לשישה מקצועות חיצוניים, לעומת חמישה של התלמיד היהודי. אני חושב שילד זה ילד, תלמיד זה תלמיד וכולם צריכים לקבל הזדמנות שווה. תודה.

אני רוצה לשמוע את משרד החינוך כדי לנסות להבין איפה אנחנו עומדים והאם הם יכולים לשפוך אור על מה שאמרנו.

בהמשך, היושב-ראש, אני אתייחס לתלמידים עם בעיות קשב, שהסיפור שלהם הוא - - -

בסדר. האם גילה נגר, משנה למנכ"ל משרד החינוך, נמצאת איתנו בזום?

בוקר טוב לכולם, אני רוצה לומר כמה מילות פתיחה ברמה המערכתית לפני שנעבור לאנשי המקצוע. קודם כול אני רוצה לומר שזה באמת לא סוד שהמערכת שלנו היום מתמודדת עם אתגרים מאוד מורכבים ומהותיים, גם ברמה הפדגוגית וגם ברמה הלוגיסטית, עם השלכות רחבות היקף על כל הפעילות, גם החינוכית וגם הלימודית, השלכות שלעוד שנים רבות נצטרך ללמוד ולהכיל – וכל זאת בכפוף להנחיות של משרד הבריאות תוך כדי שינויים מהיום למחר. אתם איתנו תמיד ואתם רואים שהשינויים הם מאוד...

(שיחת הזום נקטעה).

בדיוק ככה נראה הזום של בחינות הבגרות.

נכון. וגם הלימודים.

אני בחזרה איתכם. הערות הביניים מאוד מצחיקות אבל הן לא רלוונטיות לעת הזאת.

הן לא מצחיקות ואת לא צריכה להגיד את זה, עם כל הכבוד לך.

זאת הערה חצופה.

היא לא צריכה להגיד את זה.

הבן שלי לומד לבגרות דרך הזום, וזה בדיוק ככה נראה.

אוסאמה, בסדר, אתה צודק, גילה לא צריכה להעיר ככה, אבל - - -

אז אני בוחרת להמשיך - - -

גילה, בואי נמשיך אבל בואי נימנע מההערות האלה, אין בהן צורך.

נכון, אבל אני מבקשת שזה יהיה דו-כיווני.

כמו שאמרתי, התקופה הזאת מזמנת גם הזדמנויות חדשות למערכת, הזדמנויות לחשיבה מחודשת על דרכי ההוראה ועל דרכי ההערכה. אחד האתגרים המאוד משמעותיים בתקופה הזו הוא בחינות הבגרות. באפריל 2020 משרד החינוך קבע מתווה לבחינות הבגרות של מועד קיץ תש"ף. המתווה נועד לתת פתרונות והתאמות לאילוצים, ובתוך כך לשקלל את הישגי התלמידים הנבחנים כדי שיוכלו לבטא באופן מיטבי את היכולות וההישגים בתחומי הדעת שנלמדו בלמידה משלבת, דהיינו מקרוב ומרחוק, וכל זה תוך הבטחה גם לשמור על איכות תעודת הבגרות, על המהימנות והתקפות שלה, גם לדאוג שתעודת הבגרות תשקף את הישגי הלומדים כפי שהיו מתקבלים לו היו מתקיימים בשגרה, וגם לשמור על הוגנות ביחס לנבחנים של מועדים אחרים.

אני חייבת לציין שכל ההחלטות נתקבלו בחשיבת עומק של אנשי מקצוע ובהתייעצות עם הגורמים הרלוונטיים. הנושא הזה תוכלל עם המנכ"ל הקודם, כך שזה לא דבר חדש, זה לא מהיום. המנכ"ל הקודם תכלל את כל ההיערכות ואת כל המתווה באופן מסודר עם הצוות המקצועי.

בהתאם למתווה הזה נקבע שחלק ממקצועות הבחינות יעברו להערכה בית-ספרית, בעוד שחלק אחר נותר במתכונת של בחינה חיצונית. כדי לקבל תמונה מלאה ומפורטת אני רוצה לבקש מאנשי המקצוע שלנו להרחיב כל אחד בתחומו. אנחנו נשמע את ד"ר מירי שליסל, שתעדכן על היקפי חומר הלימוד וההתאמות שנעשו. אנחנו נשמע את דויד גל, שיספר על אופן ניהול הבחינות בתנאים שהיו והמענים שגובשו בהתאם. ואנחנו נשמע את דסי בארי, שתעדכן לגבי שק"ד קורונה והפערים שנוצרו. אני ממליצה ומציעה לתת לכולם לסיים את דבריהם בנחת, ואחר כך אם יהיו שאלות אנחנו נשמח להשיב.

רק עוד הערה אחת לתשומת ליבנו. כמו שאני אומרת בכל ועדת חינוך, אנחנו כולנו משקיעים יום ולילה כדי לעשות את הטוב ביותר. לא תמיד הכול מוצלח ולא תמיד הכול ורוד. מאוד קל לבקר מבחוץ, מאוד מאוד קל. אבל תדעו שאי אפשר לצאת ידי חובת כולם ולעולם לא נצליח לגרום לכך שכולם יהיו מלאי סיפוק ורצון טוב ממערכת החינוך. אז בואו נראה גם את הדברים הטובים שנעשים, ויש לא מעט כאלה במערכת החינוך. להכיל כרגע את כל הילדים שיושבים בבתים שלהם ומתקשים, גם בהיבט הנפשי וגם בהיבט הלימודי, ולתת מענה כמעט לכל ילד, זה לא דבר של מה בכך. אז לכל אלה שיושבים מהצד ויש להם מה להגיד ולטעון – תודה, זה בסדר גמור, הביקורת היא מאוד חשובה, אבל תראו גם את הצדדים החיוביים ואת כל מה שנעשה במערכת.

אני חושב שההערה שלך בסיום לא מביאה הרבה נחת לחברי הכנסת, אבל אני אתעלם ממנה. אני מקבל את ההצעה שלך שאנחנו נשמע את כולם, אבל זה צריך לקרות בשני אופנים. אחד, שהדברים יהיו קצרים, כי יש הרבה דוברים שרוצים לדבר. ודבר שני, שהשאלות שאנחנו שואלים פה לגבי השינויים בציוני הבגרות יקבלו מענה. אחרת אין טעם.

גילה, אנחנו מלאי הערכה לעבודה שלך ולקשר שלך איתנו, אבל חשוב להזכיר שפה זה לא איזו ביקורת של ועד הורים שכונתי, זאת ביקורת של כנסת ישראל. הדיון הוא בכנסת, שהיא בדיוק המקום שבו אנחנו צריכים להעביר ביקורת בלי הצורך להתחיל להצטדק.

אין ספק, מאיר.

שנייה, גילה. אנחנו לא אומרים חס ושלום שמשרד החינוך לא עובד, אבל תפקידנו כוועדת החינוך של הכנסת הוא לשמוע את רחשי הציבור ולהביא אותם בפניכם. ותפקידכם הוא לענות, לא להצטדק. אנחנו לא חושבים שאתם לא עובדים, אבל מותר לנו - - -

אני בהחלט מקבלת את הדברים - - -

כמו שכל אזרח יכול להגיד שהכנסת לא מתפקדת וחברי הכנסת לא עובדים, מותר לנו בשם התלמידים ובשם ההורים לבוא ולהגיד לכם, חבריא, תפתחו את העיניים, יש דברים שקורים לא טוב.

אני לגמרי מקבלת את הדברים. אני מכירה אותך ואני יודעת שהדברים נאמרים באמת מתוך תום לב והרבה מאוד הערכה, ואני מקבלת אותם. אני רק אומרת שאם אתם רוצים לשמוע אז תנו לנו את ההזדמנות להשמיע.

בוודאי.

אז בואו נתחיל. מירי, בבקשה.

רגע, גילה, הדיון פה מתנהל אצלנו. חבר הכנסת יאיר גולן, בבקשה.

אין לי בכלל ספק שאנשי משרד החינוך – שאת חלקם אני גם מכיר אישית – עושים לילות כימים על מנת לתת את המענה הטוב ביותר לילדי ישראל. בכלל אין כאן שאלה האם הם עובדים קשה מספיק. ברור שכולם עובדים קשה מאוד, ואני אומר את זה מהיכרות אישית.

הבעיה היא – ואנחנו אנשים מנוסים שניהלו מערכות בחייהם – ששיטת הניהול היא לא נכונה. אתם כופים את הכול מלמעלה במקום לתת לאלה שלמטה לייצר פתרונות. חייבים לבזר את פתיחת מערכת החינוך לראשי הרשויות. נכון, צריך לקבוע כללים, צריך להפעיל את מערך הפיקוח הרחב מאוד של משרד החינוך כדי לוודא שראשי הרשויות לא עושים שטויות ולא עושים דברים בלתי אחראיים, אבל כן לתת להם לייצר את הפתרונות למטה. יש לי בן שלומד בכיתה י"א בתיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר. החזירו אותם לתיכון אבל לא נותנים למורים ללמד אותם פרונטלית. הם יושבים בשדה בוקר ולומדים דרך זום. כל מי שהיה שם אי-פעם יודע היטב שהמרחבים שם עצומים ואפשר ללמוד בחוץ ובאין-ספור חללים, יש שם שטח כמעט אין-סופי. אז למה לא לתת לראש מועצת הר הנגב ולמנהל התיכון עצמו לקבוע מהם הכללים שישמרו על הבריאות? למה לא לתת להם לקבוע לעצמם את דרך הלימוד שהכי מתאימה לבית הספר הספציפי הזה? אני נותן את זה כדוגמה אישית, אבל אותו דבר נכון לאין-ספור בתי ספר שפזורים בכל הארץ.

אפרופו בגרות, תלמידי י"א ו-י"ב הם כבר אנשים בוגרים למדי, ואפשר לנהל אותם ולהסביר להם את הדברים בצורה הגיונית. אפשר לתת למנהלי בתי הספר וראשי הרשויות למצוא את הפתרונות הטובים ביותר. תשנו את השיטה, תעברו לניהול מבוזר, והכול יהיה הרבה יותר פשוט ועם הרבה פחות רטינות של האזרחים עצמם וגם הרבה פחות רטינות של חברי הכנסת.

תודה רבה, חבר הכנסת יאיר גולן. חברי הכנסת אוסאמה סעדי ותהלה פרידמן ביקשו לדבר. השאלה אם אתם רוצים לחכות קודם לתשובות של משרד החינוך.

אני רק רוצה לשאול: אתם דיברתם על הורדת הציונים אחורה, או שאתם מדברים על הורדה קדימה?

דיברו על גם וגם. אנחנו בעיקר רוצים להבין מה קרה עם הורדת הציונים ולמה.

ודיברתם על פריפריה ומרכז בהקשר הזה?

לא.

אז אני ארצה לומר על זה משהו בהמשך.

בבקשה, אוסאמה.

תודה, כבוד היושב-ראש, על הדיון החשוב הזה. אני מדבר היום לא כחבר כנסת אלא קודם כול כהורה מודאג לילד שלומד עכשיו בכיתה י"ב. אני רואה איך הוא לומד, איך הוא קם בבוקר לזום. עם כל הכבוד, אני מוחה בתוקף. כשאמרתי את ההערה ההיא אמרתי אותה מתוך רגש עמוק ביחס לעתיד של הבן שלי ושל כל הילדים במדינה. אני לא אמרתי את זה בצחוק. אבל התשובה שלהם מראה על היהירות של משרד החינוך.

אנחנו כל הזמן מדברים אצלך בוועדה על זה שלמעשה מאז מרץ אין לימודים. אין לימודים. ולא יכול להיות שלא מצליחים למצוא דרך לעשות קפסולות של עשר, לפחות לאלה שצריכים לגשת לבגרות בינואר. זה עוד חודשיים. לא יכולים להביא אותם בעשיריות, חמישיות או שביעיות? תביאו אותם. איך הם ילכו לבגרות? אנחנו מדברים על העתיד שלהם לכל החיים. הבן שלי היה תלמיד מצטיין, ואני רואה אותו עכשיו נובל. ואתם עוד רוצים שאנחנו לא נצעק ולא נזעק את זעקתם של הילדים?

כל מילה.

איך ילכו לבגרות? איך ילכו לאוניברסיטה אחרי זה? אז אתם אומרים לנו: אנחנו מנסים, מנסים, מנסים. לא, אתם לא מנסים שום דבר. עשיתם את הזום, "יאללה, ילדים, תלמדו בזום" – וזהו.

כל הכבוד למורים ולמורות, שעושים את כל מה שהם יכולים. אבל אנחנו שומעים את כל הסיפורים ההזויים של מה שעושים למורים ולמורות. לא זו הדרך. אני קורא לשר החינוך לקחת את העניינים לידיים. יש עוד חודשיים, תמצאו דרך, אחרת אי אפשר לקחת את התלמידים... בדיון שהיה לפני שבוע על הבחינות של לשכת עורכי הדין והבחינות של הרופאים אנחנו ראינו איך נותנים להם חומר, ובסוף שליש עוברים ושני-שליש נכשלים. ואל תגידו לי ששני-שליש הם לא טובים. אולי רבע, אולי 20% או 30%, הם לא טובים, אבל לא יכול להיות שבאוניברסיטת תל אביב השיעור הוא 70%, לעומת 95% בעבר.

ולכן אני אומר שצריך לקבל החלטות לפני שיהיה מאוחר, כי מדובר בעתיד של מאות אלפי תלמידים. אני מבקש תשובות גם על מה שאמרו, גם על השינוי בציונים וגם על העיכוב. יש ריח רע שנודף מכל הסיפור הזה.

תודה רבה, חבר הכנסת סעדי.

אני רוצה לומר שני משפטים. לגבי הסיפור של הורדת הציונים, דיברתי עם מנהלת משדרות ועם מנהל מירוחם, ואני בעצמי אימא לתלמידת י"ב בירושלים – והתחושה שלי היא שזה לא קרה במקומות היוקרתיים. אני לא חושבת שמישהו עשה בכוונה, אני לא יודעת, אבל פשוט לא שמעתי על זה בירושלים ובאפרת, וכן שמעתי על זה בירוחם ובשדרות.

אוקיי, בואו נראה. נציגי משרד החינוך, אני מוכן ללכת על ההצעה של גילה, אבל בתנאי שתהיו מאוד תמציתיים ותענו על השאלות. ד"ר מירי שליסל, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. עלו פה כל כך הרבה נושאים וכל כך הרבה סוגיות שאני לא ממש בטוחה שאני אספיק לענות לכולם היום. אבל בשביל לתת לכם תמונה טיפה יותר רחבה, אני רוצה להציג לכם את השלב הראשון. אני אחראית - - -

רגע, רגע, אני רוצה להגיד משהו. תראו, אני מבין את הרצון המאוד מוצדק שלכם להציג תמונה רחבה, אבל אני מוכן לקבל את זה רק אם קודם כול תתייחסו לדבר הספציפי. אני רוצה לדעת מה קרה לנירמול הציונים, איך זה קרה, מי החליט את זה ומה הנוסחה. מי שרוצה לענות על זה, בבקשה שיענה. תפקידה של הכנסת הוא לשאול, ותפקידכם לענות לנו. אחרי זה נעשה תמונה רחבה. כי אני כבר מתחיל לזהות מה קורה פה ואני לא מוכן לזה.

מירי, אני מבקשת שתתמקדי בהיבטים של החומר. זה גם ייתן תשובה לחלק מהשאלות שנשאלו. אחר כך נעשה לפי הסדר וכולם יקבלו תשובות.

לא, גילה, אני מאוד מכבד אותך ואני נשאר מאוד סבלני, אבל לא את מנהלת את הדיון. אנחנו מבקשים לקבל תשובות על השאלות שאנחנו שואלים בנקודה הספציפית הזאת.

חבר הכנסת שפע, יש לנו תשובות, אבל רק אם אתם תאפשרו לנו לדבר. אם לא תאפשרו לנו לדבר אנחנו לא נצליח להגיד את מה שיש לנו להגיד.

אנחנו רוצים שתגיבו למה שאנחנו רוצים לשמוע, ככה זה עובד. ואם מירי רוצה לתת תמונה רחבה, אנחנו מוותרים על זה בשלב הזה ומבקשים להתייחס לנקודה הספציפית.

אז מירי, אל תיתני תמונה רחבה, תיתני תמונה מצומצמת שתיתן מענה לחלק מהשאלות.

אני רוצה להסביר שהתפקיד שלי זה יושב-ראש המזכירות הפדגוגית. אנחנו אחראים על התוכן. אני אעשה את זה ממש בקצרה, אבל אני כן חושבת שזה חשוב. במרץ, כשהסתיימו הלימודים, היה ברור לנו שמצד אחד רוב החומר כבר נלמד, ומצד שני התלמידים נכנסים עכשיו לשלב המרכזי של המרתונים, שזה המאני טיים, הזמן שבו מתכנסים ללמוד את התוכן ולהתכונן לבגרויות. חלק מהמתכונות נעשו, חלקן עדיין לא נעשו.

לכן היינו צריכים לייצר עכשיו תפיסה אחרת לגבי השאלה על מה נבחנים. עשינו מיקוד תוכן בחינה. אני כן רוצה שתיתן לי את הזמן להסביר את זה, כי אני חושבת שזה מאוד חשוב כדי להסביר את ההבדל בין תש"ף לתשפ"א - - -

אני חורג ממנהגי ואני לא אאפשר לך את זה, מכיוון שיש לי תחושה שהתשובות שאנחנו מבקשים לא מקבלות מענה. אם אתם מרגישים שיש לכם תשובות, תנו לנו אותן ואחרי זה תרחיבו.

מירי, אני רוצה לשאול שאלה. אני יודע שהיו מיקודים, הורדתם 20% ו-30% ואני סומך עליכם לגמרי. אני כמנהל בית ספר 20 שנה יכול להגיד שמי שעמד מאחורי זה ידע בדיוק מה הוא עושה. אבל נשאלה כאן שאלה שהרבה יותר מטרידה אותנו, וחברת הכנסת תהלה פרידמן גם הוסיפה לה היבט מאוד מעניין.

מטריד.

אותי הוא מרתק. התקבלה החלטה לנטר ציונים פנימיים של בתי ספר. אני שומע את זה ממנהלים, אני שומע את זה מתלמידים. ומשרד החינוך, לבקשתו של ה-ממ"מ, לא נתן תשובות מי עשה, למה עשו את זה, ולפי איזו נוסחה עשו את זה. ואם מה שחברת הכנסת תהלה פרידמן אומרת זה נכון, זה מדהים. היא אומרת שבבתי ספר מבוססים סמכו מראש על הציונים של בתי הספר - - -

לא, זה לא מה שאמרתי. אמרתי ששמעתי תלונות מאזורים - - -

את אמרת שבפריפריה זה בולט יותר?

אמרתי שבפריפריה שמעתי תלונות, ולא בבתי הספר מבוססים.

בדיוק. והיות שגם אוזניי כרויות למקומות שאוזנייך כרויות, גם אני שמעתי מכמה מנהלי בתי ספר ומכמה תלמידים שנמצאים בפריפריה שבית הספר לא ידע להסביר למה הציגו לתלמיד בחינה אבל ברישום שהגיע ממשרד החינוך היה ציון אחר. על זה אנחנו רוצים לקבל, מירי, תשובה.

אם כך אנחנו ניתן לדסי את זכות הדיבור, ואחר כך נחזור לשאר.

דסי, בבקשה.

שלום לכולם ובוקר טוב. אני כן אנסה לומר את הדברים בצורה ברורה, אבל נסו רגע להקשיב לי בלי לקטוע. כשפרץ משבר הקורונה לתוך חיינו נעשו הרבה מאוד התאמות בתוך כלל ההיבטים של משרד החינוך ובוודאי גם בהכנות לבחינת הבגרות ולבגרויות עצמן. נעשו התאמות גם במיקוד וגם במתווה ההיבחנות.

כבר במרץ, ברגע שהודיעו על סגירת בתי ספר, התיישב משרד החינוך לעשות מעטפת שלמה של התאמות, שנעשו, אגב, תוך תיאום ושיתוף פעולה מאוד גדול עם ההשכלה הגבוהה, בראשותו ובתכלולו של המנכ"ל דאז מר שמואל אבואב, שגם עמד בראש אותו הסכם של איך נעשה את המעטפת כדי לשמור על איכות הציונים ועל תוקפם כדי שהתעודות תהיינה תעודות תקפות. אנחנו ישבנו פה בוועדה הזו ואמרנו שלא יהיה "דור קורונה" והבטחנו לבנות מתווה שישמור על תוקפן של תעודות הבגרות.

אגב, כבר אז, כשהודענו על מתווה הבגרויות הודענו שחלק מהבחינות תהפוכנה להיות בחינות בית-ספריות ושאותן בחינות תעבורנה שקלול שק"ד. אגב, המשרד תמיד עושה שק"ד על ציונים בית-ספריים, גם בשגרה, גם כשאין קורונה, מה שהעם קורא לו ציון מגן. המשרד מנטר ובודק את כל הציונים, גם בפריפריה וגם במרכז - - -

סליחה, אבל אתם אף פעם לא משנים ציוני מגן. אם הפער הוא גדול אתם מקבלים החלטה פלאט, אבל לא משנים ציון אישי. אם אני נתתי מגן 80 אתם לא יכולים לשנות אותו ל-60. אבל זה מה שעשיתם הפעם.

אני אבקש לסיים. אתה מנהל ואיש חינוך ותיק, אבל לא כל היושבים פה מכירים את נבכי נבכם של הפדגוגיות של בחינות הבגרות אז בוא תיתן לי שנייה להסביר את מה שאתה יודע היטב אבל אחרים יודעים פחות.

אז צריך לדעת שגם בשגרה הציונים שבתי הספר נותנים, מה שהעם קורא לו ציון מגן, עוברים את אותה בקרה שאנחנו קוראים לה שק"ד. מתבוננים על כל הציונים, וחשוב לי להדגיש שזה נעשה פריפריה ומרכז כאחד. כך שבשמועות האלה אין שחר וכדאי להוריד אותן מהשולחן.

זה לא נכון.

אנחנו מתבוננים על כלל הציונים באופן שווה על פי אותה נוסחת שק"ד רגילה, גם בשגרה, וגם אז, במקום שנמצא צורך, אותו ציון מופחת ממשקלו בתוך הציון הכללי. ולכן, גם הפעם, כבר באפריל כמדומני, ברגע שבו הודענו לבתי הספר שחלק מהבחינות תהפוכנה להיות בית-ספריות, הצמדנו לכך את ההודעה שתיבנה נוסח שתהיה ייחודית – מאחר שהפעם זה לא ציון מגן אלא ציון אחר – למתווה הזה. כך שמהיום הראשון בתי הספר ידעו שלציונים הבית-ספריים תיצמד אותה נוסחת בקרה.

מטרתה של הנוסחה היא שמירת תוקף הציונים, יצירת סטנדרט אחיד ושוויוני, כדי שלא יקרה שיש בית ספר שהמורה שלו מחמיר יותר ולכן תלמידיו מקבלים ציונים נמוכים יותר, לעומת בית ספר שתלמידיו מקבלים יותר. אנחנו מדברים על מאות בתי ספר. גם חשוב שלא יהיה פער בין ציוני מועד זה לבין ציונים של מועדים אחרים. אגב, לטוב ולמוטב. הבטחתנו הייתה שהתלמידים לא ייפגעו אבל שגם לא יקפצו פתאום למעלה.

אגב, היו גם מבחנים חיצוניים שבהם היה פער, אבל אז החליט מנכ"ל המשרד להשאירם כפי שהם. לגבי אותם ציונים בית-ספריים שאספנו ומצאנו בהם עלייה לעומת הצפוי, החלטנו לדבוק בהסכמה שלנו עם ההשכלה הגבוהה – שמראש הודענו עליה לשטח – ולהפעיל את אותה נוסחת שק"ד קורונה. ההחלטה הזאת חשובה, היא מאפשרת לתלמיד שהתעודה שהוא מקבל תהיה תעודה בת תוקף. מר שמואל אבואב, מנכ"ל משרד החינוך, ממש הוציא מסמך בחתימתו בשיתוף עם האקדמיה כדי לשמור על התוקף הזה. זאת דאגה שעמדה מול עיניו ומול עינינו כצוות מקצועי, שלא יקרה שאנחנו נותנים התאמות לבגרות בקורונה ובסוף התלמידים מגיעים עם נייר שהוא לא מוכר ולא שווה-ערך לעומת חבריהם משנים קודמות או חבריהם משנה זו שעשו בחינות אחרות.

אבל למה - - -

בואו ניתן לה להשלים, גם לי יש מלא שאלות.

בבקשה תנו לי רגע לסיים.

קיבלת. את גם נותנת תשובות, אז חשוב לי שתשלימי את דברייך.

אז אמרתי שצריך לדעת שגם בשגרה למשרד החינוך יש מחויבות אזרחית, לציבור בישראל ובוודאי כלפי תלמידיו, שהבגרות שהם מקבלים תהיה בגרות תקפה, הגונה ושוויונית. וברגע שבו משרד החינוך התחיל לתת – כבר לפני שנים, וזה מתגבר עם השנים – יותר סמכות לבתי הספר לתת ציונים, בוודאי במתווה הקורונה שבו הם קיבלו סמכות אפילו גדולה יותר, כך גדולה יותר חובתו כלפי התלמידים לשמור על תוקף תעודתם ולכן להפעיל נוסחה טיפה שונה מהרגיל, תחת אותו עיקרון שמנטר את המקומות המחמירים והמקילים.

מה הנוסחה?

רק שנייה. לכן הנוסחה הופעלה בהתאם למה שנקבע תחילה. כאמור, אנחנו רואים בזה לא רק את טובת התלמידים אלא גם את אחריותנו וחובתנו כלפינו.

ועדיין, זאת פעם ראשונה שהפעלנו את הנוסחה הזאת, ולכן, כפי שהודענו לבתי הספר, בימים הקרובים אנחנו נוציא נוהל ערעורים, וכל בית ספר שיבקש לערער יוכל לעשות זאת, וטענתו תיבדק לעומק, בכנות ובשקיפות, וככל שיימצא שהוא צודק, המשרד יבטל את אותו שק"ד שהוא נתן. תודה רבה לכם על ההקשבה.

דסי, תודה רבה. אני חושב שלכולנו יש את אותה שאלה, והיא: מהי הנוסחה? והאם הנוסחה פורסמה לבתי הספר לפני השינוי שנעשה?

אני חוזרת ואומרת שהנוסחה היא נוסחה שנוצרה במשרד, בשיח עם ההשכלה הגבוהה - - -

זה סודי?

זה סודי?

הנוסחה סודית? אנחנו לא יכולים לדעת מהי הנוסחה?

רגע, שנייה, בלי חשדנות, אני באמצע לענות, חברים. אני רק רוצה לבוא שוב ולומר שהיא באמת ראשונית, היא נבנתה לצורך השק"ד הזה מתוך הסכמה ומתוך מחויבותנו גם להשכלה הגבוהה, כדי לתת תוקף לתעודות, במסגרת אותו הסכם שציינתי שהמנכ"ל דאז חתם עליו. בימים הקרובים אנחנו נוציא חוזר שיתאר אותה באופן מאוד זהיר, ברור ושקוף. אגב, האופן שבו היא תחושב פורסם כבר בסוף שנה שעברה, לפני הקיץ. אני מבטיחה שבזמן הקרוב יצא חוזר ברור ומפורט.

כמו שכולם אמרו, גם אני חושב שאתם עושים מאמצים אדירים בתקופה קשה, ובכל זאת, ממה שהבנתי, אמרת שני דברים שיש בהם סתירה מסוימת. מצד אחד אמרת שפרסמתם למנהלי בתי הספר ולשטח שיש נוסחה ואמרתם מה הולך לקרות, ומצד שני את אומרת עכשיו שתכף תפרסמו להם את הנוסחה. כלומר, אם אני מבין נכון, אמרתם להם: תראו, צפויים שינויים באופן שבו אנחנו רגילים לחשב את זה, אבל רק אחרי שנעשה שינויים והתאמות בציוני הבגרות שאתם נתתם, נפרסם לכם איך עשינו את זה. האם אני טועה?

כן. אני אסביר. צריך לדעת שלי לא הודיעו מראש שתהיה קורונה, ולכן למשרד לא הייתה נוסחה מראש. הודענו מראש שתהיה נוסחה, אבל עוד לא ידענו איך היא תיראה.

בסדר, אז לא טעיתי, דייקתי. הסיטואציה ברורה: הודעתם שיש שינוי, ועכשיו אתם מודיעים מהו.

אבל כמו שאמרתי קודם, כבר בתחילת הקיץ, ברגע שהבנו מה פחות או יותר יהיו הפעולות שננקוט, נתנו אותן בשקיפות למנהלי בתי הספר.

את מה נתתם בשקיפות למנהלי בתי הספר?

את הקווים המנחים המרכזיים שכדאי להתבונן בהם, האופן שבו אנחנו נתבונן על הציונים. הדברים האלה ניתנו בתחילת הקיץ בחוזר שיצא למנהלי בתי הספר.

דסי, קביעת ציונים זה לא שאלה של איך אני מתבונן על זה. קביעת ציונים זה עתידם של התלמידים, זה כבודם של המורים, זה כבודו של בית הספר, ולכן הם לא מנוהלים בנוסחה של "איך אני מסתכל על זה". מה הנוסחה? מה מבחינתכם היה הקו האדום? אם, נניח, כל התלמידים קיבלו 100? תגידו מה הנוסחה.

דסי, יש פה משבר אמון משוגע של מורים. אני קיבלתי ממורים הרגשה שיש ממש תחושה של שבר. הרי הם אוספים ציונים לאורך כל השנה, ועכשיו המשרד בעצם אומר "אין לי אמון בכם". אני לא אומרת את זה כדי לתקוף אתכם, אני אומרת את זה כדי שנראה שיש פה איזה משבר שחייבים לתת עליו את הדעת. אני שמעתי אתמול התבטאויות ממש קשות של מורה שאמר לי: אני מרגיש שאנחנו במלחמה והמפקדים כאילו ברחו, נטשו, הפקירו אותנו. הם ממש מדברים במונחים קשים. אז נכון שיש קריסת אמון כלל ארצית בכולנו, אבל אני חושבת שאתם צריכים לתת את הדעת על זה שמורים חווים חוויה קשה מאוד כתוצאה מהמעשה הזה.

בנוסף לכך, אדוני היושב-ראש, שאלנו לגבי תלמידים שנבצר מהם להיכנס ללימודים אקדמיים בגלל שהם לא קיבלו בזמן את תעודות הזכאות שלהם. דסי הסבירה על נוסחה שאני לא ידעתי עליה, ההורים לא ידעו עליה, והתלמידים לא קיבלו מסמך שמזכה אותם לכניסה למוסדות ההשכלה הגבוהה. דסי, אני ואת דיברנו על הסוגיה הזאת עוד לפני שהנתונים התפרסמו, ועד עכשיו אנחנו לא יודעים מה יעלה בגורלם של התלמידים שנבצר מהם ללמוד בגלל הנקודה הזאת. מה ההתייחסות שלך לזה?

(היו"ר מאיר כהן)

בבקשה, דסי.

קודם כול אני חושבת שכדאי להחזיר את הדיון לדוברים הרלוונטיים שיכולים לענות על שאלתו של חבר הכנסת, אבל אני אומר משהו לגבי משבר האמון. תראו, הסער הרגשי הוא ברור, וגם לנו כואב, גם לנו התלמידים, המורים והמנהלים הם חשובים ביותר, הם אנחנו. אגב, גם בשק"ד הרגיל – אני מובילה אותו כל שנה – אני מקבלת את אותם כעסים ממורים וממנהלים ומתלמידים, ויושבים אצלי על עררים. אבל התהליך הזה הוא תהליך שחשוב לטובת שוויון, דווקא במדינה עם כל כך הרבה פערים. זה תהליך שחשיבותו איננה מוטלת בספק. אם המשרד היה רוצה להיות פופוליסטי הוא היה עושה צעד פופוליסטי, אבל המשרד בוחר לשמור על איכות התעודה, על תוקפה, על שוויון הזדמנויות לכלל התלמידים ועל כך שהניר שתעודת הבגרות נכתבת עליו בשנת קורונה יהיה שווה-ערך לנייר שנכתב עליו שנה לפני ושנה אחרי, ועל כך שאם שני תלמידים משני שנתונים יתמודדו לאותה פקולטה, סיכוייהם יהיו שווים והזדמנויותיהם תהיינה שוות. זאת חובתנו לגבי הכלל הבוגרים - - -

דסי, המניעים ברורים ומבורכים, אבל משרד החינוך לא יכול לפעול בהתאם למשהו עלום שלא פורסם כחוק, בטח לא לשטח, לא ברשומות ולא קיבל איזושהי סמכות חוקית. בסדר, אנחנו מבינים את הרציונל מאחורי הרצון שלא יהיה "דור קורונה" בתעודת הבגרות והם לא יוכלו בעתיד להתקבל ללימודים בהשכלה גבוהה, אבל - - -

דסי, אני רוצה להוסיף משהו. תראו, הוויכוח הגדול מתנהל עשרות שנים: איפה צריכים לשים את המשקל – על מה שהתיכונים מייצרים, מה שהמנהלים והתלמידים וכל השיח החינוכי בתוך בית הספר מייצרים, או על מה שהמועצה להשכלה גבוהה והאוניברסיטאות מכתיבות לנו. נראה לי שאנחנו ממשיכים עם המדיניות של האופציה השנייה. המל"ג ביקש, אז כל משרד החינוך עומד דום ודואג לכך שציונים של מורים ומנהלי בתי ספר שהשקיעו את נשמתם, ישוּנוּ, ולא כדי לדאוג לדור הזה אלא מפאת אימתה של המועצה להשכלה גבוהה. זאת הערתי, זאת הערכתי, אני הייתי מנהל בית ספר, ואני חושב שחובה היה עליכם לפחות להגיד לבתי הספר: רבותיי, זאת הנוסחה, אלה הם הדברים, ודעו לכם שאם תהיו לא בסדר, זאת תהיה התוצאה. אבל לעשות את זה בדיעבד זה לא מכובד.

אני מאוד מודה לך. היות שלא שמענו את התלמידים, נעבור לקרן ברומי. קרן נמצאת איתנו?

שלום.

קרן, אני רוצה שתגידו לנו מה התחושות שלכם כתלמידים.

אנחנו מרגישים איזשהו זלזול מצד משרד החינוך, דבר ראשון בגלל המועד שבו התוצאות של הבגרויות הגיעו אלינו – ארבעה חודשים. אני עשיתי בגרות בפיזיקה ביוני וקיבלתי את הציון שלי באוקטובר. זה ממש חרה לנו. דבר שני, בגלל מה שנאמר פה לגבי הורדה בציונים. גם לחברים שלי הורידו ואף אחד מהם לא באמת יודע על מה. ומעבר לזה, יש בעיה עם - - -

שנייה. התלמידים נפגשו עם המורה בבית הספר, הוא אמר להם מה הציון, וכשהגיליון הגיע הוא הגיע עם ציון אחר?

בגלל שאנחנו לא יכולים להגיע לבתי הספר אז אנחנו מקבלים את הציונים דרך אפליקציה, וברגע שהם נכנסו הם ראו את הציון של המגן ואת הציון הסופי. הציון הסופי בדרך כלל אמור להיות מורכב מ-30% מגן ו-70% בגרות, אבל הם ראו שבמקום 30/70 עשו משהו אחר והורידו את הציון הסופי בכמה נקודות. יש כאלה שהורידו להם בשלוש נקודות, יש כאלה שביותר.

תודה רבה. אנחנו עוברים לדויד גל.

מנהל אגף א' בגרויות.

דויד, אתה איתנו?

שלום, חבר הכנסת מאיר כהן, שלום לכולם. אני ראש אגף בחינות בחמש השנים האחרונות. כמוך, מאיר, גם אני הייתי מנהל בית ספר 12 שנה והצטרפתי למשרד החינוך.

היית מנהל טוב.

אתייחס לגבי המועד האחרון שהיה. אנחנו קיימנו שלושה מועדי בחינות ובסך הכול התקיימו קרוב ל-850,000 בחינות חיצוניות בפועל, שזה קרוב לארבעה מבחנים לתלמיד בממוצע. זה סדר הגודל של שלושת המועדים. היה אחד ביוני, היה אחד באוגוסט, לנבצרים, והיה את מועד ספטמבר. אני רוצה להגיד שהפריסה הארוכה הזאת הייתה מתוך ראייה של שמירה על בריאות הציבור.

אני רוצה ללכת ישר לגופו של עניין, נושא העיכוב בציונים, שזה מה שמטריד. בדרך כלל אנחנו נותנים את הציונים באמצע אוגוסט, כאשר מועד הבחינות מסתיים בסביבות 15 ביולי. מאיר, כשאתה היית מנהל אתה קיבלת אותם בספטמבר, ובשנים האחרונות הצלחנו להקדים את זה לאזור 20 באוגוסט, ומנשה לוי, שנמצא פה, יכול להעיד על כך.

נכון, אני מעיד על זה.

השנה הזאת, בגלל המורכבות ובגלל הדחיות של המועדים ובגלל העובדה שרצינו לבדוק היטב את עצמנו לפני שאנחנו מוציאים את הדברים החוצה, היה עיכוב. אני דיברתי עם חבר הכנסת טאהא, אני דיברתי גם איתך, דיברנו עם חברי כנסת, ואני מבין מאוד את המצוקה הזאת, וגם היה מאוד קשה עבורנו לראות את השטח, אבל היינו חייבים להוציא משהו שאנחנו חותמים עליו בעשר אצבעות, וזה באמת מה שיצא. אני מתנצל על העיכוב הזה, אבל אנחנו הלכנו עם מה שאנחנו חושבים שמקצועי לעשות, זה הכול.

גל, אתה יכול להגיד לנו בוודאות שאין שום ציון, מכל סוג שהוא, שתקוע, כולל בחינות משנה וכדומה? הכול נמצא בחוץ?

לא, מאיר, אני לא יכול להגיד את זה. כשאתה נותן שני מיליון ציונים, חצי פרומיל טעות זה 10,000 ציונים. לכן תמיד יש בעיות – חסר פה, חסר שם. אבל בגדול אני יכול לומר שביצענו את המשימה של ההעברה. אני יכול להגיד לך שבתי ספר עוד לא דיווחו לי המון ציונים, ויש עוד תהליכים שאנחנו נעשה עד סיום הבגרויות, אבל בגדול, כל הציונים שנקלטו בבחינות הבגרות הוחצנו לבתי הספר.

הבחינות הקרובות, בחינות החורף, מתחילות ב-4 בינואר.

מאיר, אני הקשבתי לדברים ואני אתייחס לזה. אני יכול להגיד שמתקיימים דיונים עם עמית אדרי, מנכ"ל המשרד, ומתקיימת חשיבה על העובדה שכרגע יש למידה באמצעות זום, ועל העובדה שיש פערים מבחינת לוחות הזמנים לבחינות בינואר. הוצגו למנכ"ל חלופות, הוא יקבל את ההחלטות שלו. אנחנו צוות מקצועי שעובד על הדבר הזה, ואני מניח שבהקדם אנחנו נודיע לאן פנינו. אנחנו מבינים את מה שקורה, אנחנו לא - - -

גל, מה שאתה אומר, בתשובה לשאלתי מתחילת הדיון, זה שאתם דנים עכשיו בחלופות. כלומר, יש חלופות שאתם הצעתם למנכ"ל, והוא אמור לקבל החלטה ביחד עם השר. זאת תשובה?

נכון.

המצוקה הזאת ברורה לכם וברור לכם שצריך לחשוב על מצוקות.

יש לי שאלה לדויד. אני רוצה את התייחסותך לתלמידים עם בעיות קשב וריכוז שמאובחנים עם הלקויות האלה מבחינת מתווה מבחני הבגרות. איך הם נבחנים? איך הם מקבלים את ההקלות שלהם? מה ההתאמות שניתנות להם? אתה יכול להסביר לנו את הנקודות האלה?

ברמה העקרונית אנחנו לא עשינו היערכות יוצאת דופן לגבי תלמידים לקויי למידה. יש אגף אצלנו בתוך המשרד שמטפל בנושא הזה והוא הגוף המקצועי שמנחה את אגף הבחינות. ילד שיש לו למשל התאמה של פחות שאלות בבחינת הבגרות, יענה על פחות שאלות. ילד שצריך להיבחן בעל-פה, ייבחן בעל-פה. ילד שצריך לקבל תוספת זמן או לקבל שאלון מוגדל, יקבל את זה.

חבר הכנסת טאהא, אני בדקתי את הנקודה הזאת ומצאתי שתלמידים שאושרו להם הקלות כאלה ואחרות אכן ביצעו את זה כלשון ההקלה, לפחות בכל המקרים שאני בדקתי. במקום שהם פעלו נכון וצודק, צריך להדגיש את זה. תודה רבה לך, דויד גל. מנשה לוי, מנהל בית ספר ותיק מאוד ויושב-ראש התאגדות המנהלים, בבקשה, אדוני. אני חושב שאין כמוך לענות על חלק מהשאלות שלנו מבחינת הראייה של מנהל בית ספר שנמצא בשטח.

אני מנהל בית ספר ויושב-ראש התאגדות מנהלי בתי הספר, שכוללת 1,400 מנהלים מתוך 2,000 מנהלי בתי ספר על-יסודיים.

אני רוצה לבטא את המצוקה של השטח, אבל קודם כול אני רוצה לפתוח במחמאה. יישר כוח לחברי הכנסת, שהגיעו מוכנים, הכינו שיעורי בית, שולטים בחומר, שאלו את כל השאלות הנכונות והמדויקות. אני פשוט מוריד את הכובע, ואני גאה בנבחרי ציבור שמגיעים מוכנים לדיון רציני. כל הכבוד.

שלושתנו היינו פעם מנהלים אצלך.

אני לא יכולתי לשלוט בעצמי ונתתי פה ציונים, אפילו גבוהים, אבל מגיע לכם, באמת מגיע לכם.

תודה רבה.

לעניינו. מעבר למה שאמרו חברי הכנסת הנכבדים, אני רוצה לומר שנכון לרגע זה – ואני אומר את זה כמנהל ותיק מאוד וכיושב-ראש של הרבה מאוד מנהלים – אני עדיין לא יודע מהי הנוסחה המדויקת שעל פיה נירמלו ציונים כלפי מטה. קווים כלליים, כמו שדסי אמרה, אכן קיבלנו לפני בערך חמישה חודשים. אבל לא את הנוסחה המדויקת. כאשר בא אליי תלמיד ואומר לי - - -

מנשה, סליחה שאני קוטע אותך, תגיד לנו מה זה קווים כלליים? מה נאמר?

נניח שבית הספר בחר במקצוע כמו היסטוריה כמקצוע היבחנות פנימי. בית הספר מדווח למשרד החינוך את ציוני המגן, שהם בעצם הציונים הסופיים שהולכים ישירות לתעודת הבגרות, בלי בחינה חיצונית.

מי כותב את השאלון? בית הספר?

כן, בהחלט כן. אנחנו עושים מבחן מתכונת, מבחן בגרות פנימי של בית הספר, הילד מקבל ציון, הציון הזה נוסע לירושלים באמצעות המחשב - - -

הפיקוח אישר את המבחן הזה?

משרד החינוך סמך בעניין הזה על בתי הספר, ואכן יש פיקוח מסוים על הציונים. הציונים זורמים לירושלים למחשב המרכזי. משרד החינוך הפעיל בקרה על הציונים האלה ואמר בקווים כלליים שהוא יבדוק את ממוצע הציונים של המקצועות הפנימיים האלה והוא ישווה אותם באופן כללי לציונים הדומים במקצוע הזה של השנים האחרונות. זה הקו המנחה הכללי שקיבלנו כמנהלי בתי ספר. אני לא יודע מתוך הקווים הכלליים לבדוק מה קרה פר תלמיד.

בעיה נוספת שיש עם הסיפור הזה הוא שהנירמול היה פר תלמיד ולא פר שאלון. דויד כאן מהנהן בראש, והוא יודע שגם אני יודע שגם הוא יודע שבעבר בשנים רגילות, כשהתגלה פער גדול מדי בין ציון מגן לבין ציון בחינת הבגרות, הפעילו שקלול דיפרנציאלי, ובעצם פגעו במשקל של ציון המגן בשיעור מסוים או ביטלו אותו לגמרי אם בית הספר השתולל. במקרים האלה אנחנו ידענו שכל השאלון הזה, כלומר כל התלמידים שניגשו לבחינת בגרות בהיסטוריה והיה פער גדול, נפגעו מכך שבית הספר היה נדיב מדי והגזים. לעומת זאת בשקלול הדיפרנציאלי של השנה הזאת, של קיץ תש"ף, הנירמול כלפי מטה לא היה פר שאלון. כלומר לא כל התלמידים נפגעו. לי למשל יש תלמידים שניגשו לבגרות בגאוגרפיה, ולא פגעו בכל תלמידי השאלון, אלא רק לחלק מהתלמידים ירד ציון – של עשר נקודות, חמש נקודות, 12 נקודות – ואני לא יודע להסביר לעצמי ולילד למה דווקא הוא נפגע בציון כלפי מטה.

מנשה, אתה אומר דברים חשובים. היות שאתה יושב-ראש ארגון המנהלים אני רוצה לשאול אותך האם יש היום למנהלים מתווה שהוא טוב יותר ממה שהמשרד מציע והאם אתם יכולים להוציא אותו לפועל?

מתווה ביחס למה?

לבחינות הבגרות ולחזרה ללימודים.

כן. ראשית אני רוצה לומר שאני מאוד מודאג מבחינות מועד החורף, שזה עוד חודשיים. אני יודע שיש חלופות ואני שמעתי בקשב רב את מה שדויד גל אמר. אגב, דויד גל מחובר בצורה מקסימלית לשטח ושומע כל תלונה שיש בשטח והוא מיד מגיב עליה. יישר כוח. אבל מה שאני רוצה לומר זה שאני מודאג ממועדי החורף. אני מודאג מהעובדה שאני לא רואה רגישות כפי שצריכה להיות למצוקה של התלמידים לקראת בחינות הבגרות. אני חושב שיש בעיה בסוגיה של צמצמום חומר הלימוד לבחינות הבגרות השונות. זה לא באמת היה מיקוד של 30%, בנטו זה היה 15%, ואני אומר את זה באחריות. לא הורידו 30% מהחומר. אני בדקתי את זה באמצעות רכזי מקצועות ברחבי הארץ, ואני אעביר את הבדיקה הזאת, כפי שהתחייבתי, לדסי בארי בשבוע הבא.

זה מדהים מה שאתה אומר. ל-ממ"מ ניתנה תשובה שירדו 30%, ואתה אומר 15%.

נכון. אני אומר לך שוב פעם – באחריות. חלק גדול מהמפמ"רים, וצר לי שאני אומר את זה, הורידו נושאים אזוטריים מחומר הבחינה שלהם, נושאים שאף פעם לא לימדנו ואף פעם לא הופיעו בבחינות בגרות, וכך הם יצאו ידי חובתם. אנחנו לא טיפשים, באמת. בנטו זה היה 15%. ואנחנו דורשים שבמצב הנוכחי, שבגלל הקורונה אנחנו מתמודדים מתחילת השנה עם הספקים נמוכים יותר לעומת למידה פרונטלית, צריך לקבוע מיקוד אמיתי של 50%, ולא ברוטו, לא ישראבלוף של חלק מהמפמ"רים. אני מצטער שאני חריף, אבל זאת המציאות.

מנשה, אמרת דברים כדורבנות. הסיפור הזה מדהים.

מאיר, עוד משפט אחד, לגבי מעורבות חברתית. מעורבות חברתית זה חסם לזכאות לתעודת בגרות. צריך להקפיא את המעורבות החברתית.

מאיר, אנחנו רוצים להתייחס.

אני לא אומר את זה מכיוון שהמעורבות החברתית לא חשובה. להפך, היא מאוד חשובה, אבל אי אפשר לקיים אותה עכשיו, אז אנא הקפיאו.

חברי הכנסת, מנשה אומר שההצהרה של משרד החינוך הייתה שהוא הוריד במיקוד 30% מהחומר, אבל בבדיקה שלהם הסתבר שהורידו דברים אזוטריים שממילא לא נבחנו עליהם, ובסך הכול מתוך חומר הליבה הורידו רק 15%. אנחנו נבקש אחרי זה את תגובת המשרד.

אני מאוד אשמח להתייחס לזה - - -

גילה, אני אאפשר לכם בהמשך. קודם נשמע את ארגון ההורים. אודליה, בבקשה. אנא תתייחסי באופן כללי למצב וגם באופן נקודתי למה ששמענו כאן. בבקשה.

כמו בצבא, אני אחלק את הדברים שלי לשלושה חלקים. קודם כול, אני רוצה להצדיע למורים ולמנהלים, שעושים עבודה מדהימה ומצליחים איכשהו לשמור על רצף לימודי ומנסים לעשות את המקסימות בתנאים הנוכחיים.

צריך לחלק את הדברים לשני חלקים – צופה פני העבר וצופה פני העתיד. אני רוצה להתייחס קודם כול לעבר. אני סומכת את ידיי על מה שמנשה לוי אמר, כי אלה בדיוק התלונות שהגיעו גם אלינו. אנחנו בהנהגת ההורים הארצית ביקשנו לעשות בדיקה, ביקשנו מ-150 יושבי-ראש ללכת לבדוק את השטח שלהם. לבדוק כמה ילדים נפגעו ובאיזה בתי ספר. עוד אין לנו תשובות סופיות, אבל אנחנו מבינים שבכל בית ספר יש כמה תלמידים. לא מדובר ב-20% אלא בכל כיתה יש שניים-שלושה, וזה מצטבר למסה. וגם צריך לזכור שכל תלמיד זה עולם ומלואו. תלמיד שצוות ההוראה שלו הגיש אותו בציון מסוים – אני סומכת על צוותי ההוראה שלו. הרי זה מה שכל הזמן מבקשים מאיתנו, תסמכו על צוותי ההוראה, תנו בהם אמון. אז אם הם החליטו לתת ציון מסוים, זה באמת מה שמגיע לילד. ולכן התדהמה הייתה כל כך גדולה, בייחוד כשהבנו שהנוסחה לא מדויקת, לא מפורסמת, והיא רק בקווים כלליים. ומה שעוד כואב בזה זה שעשו נירמול ובחרו כנראה בכמה ילדים אקראיים. לא הורידו לכל אותה כיתה, לא לכל השכבה, לא לכל בית הספר ולא לכל אותו שאלון. מי שעלה בגורל הפסיד. אם היה מדובר בשתיים או שלוש נקודות עוד אפשר היה לחיות עם זה, אבל לפי מה שמתפרסם מדובר גם על הבדל של 20 נקודות ו-30 נקודות, ולזה אי אפשר להסכים.

אני שואלת את עצמי לגבי הערעור. מה יש כאן לערער. הרי בית הספר מזין במשוב את כל הטבלה לאורך כל השנה, הוא לא ממציא ציון סוף שנה, יש לו איזה שקלול, שעליו הוא מודיע בתחילת השנה, שכולל כמה שוות העבודות, כמה שווה השתתפות בשיעור, כמה שווה המתכונת וכמה המבחנים, ובסוף על פי זה הוא נותן ציון. ואת זה כבר יש למשרד החינוך, והוא יכול לראות אם הילד היה שווה 60 ובסוף נתנו לו 100. ככה שלא צריך להגיש ערעור, פשוט כל בית ספר צריך לסמן מי הילדים האלה.

אני רוצה להגיד משהו לגבי מה שקורה השנה והלאה. אנחנו נפגשנו - - -

רגע, אודליה, תוכלי להתייחס לשאלת פריפריה ומרכז?

כן, אני אתייחס לזה. אני לא בטוחה שזה עניין של פריפריה ומרכז, אלא יש לנו הרגשה שזה בתי ספר חזקים – תקראו להם מסננים – או בתי ספר ייעודיים לדברים מסוימים, לעומת בתי ספר יותר מקיפים ויותר פתוחים. באחרונים אני רואה את התלונות. אני יכולה להגיד שבבית הספר הפרטי שלי – יש לי ילד שסיים י"ב ויש לי ילד ב-י"א – שאלתי את המנהל והוא אמר שאצלנו לא קיימת הבעיה הזאת. וגם לא שמעתי על זה מאף אחד מהיו"רים של רעננה.

אפשר לשאול מה בית הספר שלך?

מדעי טכנולוגי כפר בתיה ברעננה.

גם בפלך, בית הספר של הילדים שלי, לא שמעתי על זה.

אני רוצה להגיד שאנחנו נפגשנו עם המשרד ואמרנו להם שהנהגת ההורים חושבת שהמתווה של השנה הנוכחית הוא כבר לא רלוונטי ולכן חייבים לעשות חשיבה מחדש. ברור לנו שאף אחד לא רוצה להוזיל את תעודת הבגרות, ולכן חייבים לעשות חשיבה משותפת עם המל"ג. לילדים האלה לא מגיע העונש הזה. תזכרו שהם ממשיכים ללמוד את כל המקצועות, כולל הבגרויות הפנימיות, ולכן זה הזמן לעבור לעבודות חקר או כל מה שצריך כדי לא לחסום אותם. אנחנו ביקשנו מיקוד אמיתי, לא מיקוד על שאלה במתמטיקה שאף אחד אף פעם לא שאל אותה, לא על חומרים שאף פעם לא שאלו עליהם, אלא מיקוד אמיתי. ואם אפשר ללכת, ביחד עם המל"ג, למתווה של שנה שעבר, של חמש בחינות או אפילו ארבע, זה יהיה הרבה יותר טוב.

דבר אחרון, אני רוצה להעלות את מצוקת השטח. חייבים למצוא מתווה שמחזיר את כיתות י"א ו-י"ב ללימודים. אני לא מדברת רק על הפן החברתי, שהילדים משוועים לו; הם גם זקוקים לתיווך של חומר הלימוד. זה לא עניין של פריפריה מול מרכז או חזק לעומת חלש – רוב הילדים צריכים תיווך בלמידה. הם צריכים שהמורה ייתן להם מוטיבציה, הם צריכים קבוצת תמיכה ללמידה. לכן צריך להפוך את העולם בשבילם כדי למצוא דרך להביא אותם ליומיים לכמה שעות במקצועות שבהם ניגשים לבגרות חיצונית. חייבים להביא אותם, כי אם לא אנחנו לאט-לאט נראה נשירה.

תודה רבה לך.

מאיר, הייתה התייחסות למשבר האמון של המורים? ענו על זה?

זה הוזכר לאורך כל הדיון. לפני שאנשי משרד החינוך יגיבו ויאירו את עינינו, אני רוצה לשמוע את המועצה להשכלה גבוהה. דבורה מרגוליס נמצאת כאן?

כן, אני כאן. אני מצטרפת לחלוטין לכל מה שאמרה דסי בארי. אנחנו נמצאים בדיאלוג נמשך ומתקיים עם משרד החינוך, דיאלוג מאוד מאוד טוב עם הצוות המקצועי הנרחב והצוות של האוניברסיטאות. בנקודת הזמן הזאת אני יכולה לומר שאנחנו עובדים מאוד קשה. האוניברסיטאות נמתחו עד הקצה בשביל להסדיר את הקבלה של התלמידים שהיו אמורים להיכנס לתשפ"ב עם סיום תשפ"א. מדובר על קבוצה של כ-2,000 עתודאים ועוד כ-2,000 או 3,000 תלמידים ש - - -

גברתי, אנחנו שומעים את ההפך, אנחנו שומעים שלא התגלתה גמישות יוצאת דופן של המוסדות להשכלה גבוהה. את אומרת שנמתחתם עד לקצה, אבל השאלה אם אתם בניתם איזשהו מתווה שהוא שלכם.

כמו שציין דויד גל, הנתונים של מסיימי התיכון מגיעים בדרך כלל בסוף אוגוסט. השנה אנחנו כבר ב-26 באוקטובר ולצערי יש עדיין תלמידים שנרשמו ללימודים לשנת הלימודים האקדמית – שהתחילה בשבוע שעבר – ורק אתמול, היום וחלק אפילו רק מחר, קיבלו או יקבלו באופן סופי את ההודעה אם הם יכולים להתחיל את הלימודים האקדמיים שלהם.

מבחינתכם הם התחילו?

לא, הם סירבו להרבה מאוד תלמידים.

בוא נשמע אותה. בבקשה.

אני אגיד מה האוניברסיטאות עשו. למשל, החוק מחייב את האוניברסיטאות לדרוש תעודת זכאות ולא ניתן להתקבל לאוניברסיטה ללא תעודת זכאות מלאה לבגרות. השנה, בגלל הקורונה, הדרישה הזאת ירדה. לא מחכים לתעודת הזכאות, שכנראה תגיע בעוד חודש, חודשיים או שלושה. ברגע שמשרד החינוך סיים לבדוק שאלון והנתונים עליו הועברו, התחילה העבודה באוניברסיטאות, כאשר התיק של כל נרשם נבדק בצורה אישית, פרטנית ויסודית. מה שעושים בשנה רגילה על ידי מחשבים נעשה הפעם על ידי אנשים שעברו תיק-תיק ובדקו נרשם-נרשם.

אבל בכל זאת, דויד גל אומר שהוא לא יכול להתחייב שכל הציונים לבחינות שנעשו כבר נמצאים בחוץ. אז האם יש סטודנטים שלא פתחו את שנת הלימודים כי מחברתם עדיין לא נבדקה והם או משרד החינוך לא יכלו להביא לכם ציון?

אני בספק אם יש כאלה. אני שוב אומרת, בשבועיים הראשונים של תחילת שנת הלימודים יש עדיין את תקופת השינויים, שבמסגרתה בכל אוניברסיטה עדיין אפשר להתחיל ללמוד, כך שלא נגרם פה נזק לאף אחד. כמובן שזה יוצר עוגמת נפש לכל הצדדים, אבל את זה מנסים לצמצם. אם בכל זאת יש בודדים – באמת בודדים – שעד עכשיו עוד לא קיבלו או לא יקבלו את התשובה הרצויה מבחינתם, זה לא בגלל שמשרד החינוך לא סיים לבדוק אלא זה כנראה כי נתוניהם לא מתאימים. האוניברסיטאות יודעות להסתכל על תעודת הבגרות באופן רחב יותר, הרי לא מדובר בציון בודד, הציונים מורכבים מכמה שאלונים, ולא כל השאלונים התקיימו עכשיו, בתש"ף, הרי התלמידים נבחנו גם ב-י"א, חלקם אפילו עוד קודם לכן. האוניברסיטאות יודעות להסתכל על תעודת הבגרות ולנתח אותה לפרטי פרטים, וזה בדיוק מה שעושים אנשי המקצוע שם. וכשאני אומרת "נמתחו עד הקצה" בדיוק לזה אני מתכוונת – שיושבים אנשים, גם ברגעים אלה, וממש מנסים שלא יהיה אף אחד שרוצה ללמוד ומתאים ללימודים בחוג שהוא ביקש, ויש בחוג עדיין מקום, והוא לא ייכנס ללימודים מסיבות שהן רק טכניות. הם באמת נמתחו עד הקצה.

תודה רבה, גברתי. אני מאוד מקווה שהתמונה שאת מציירת היא אכן התמונה בשטח. לא חלילה שאנחנו מטילים דופי בדברים שאמרת. לפני שאנשי משרד החינוך יענו אני מבקש לשמוע את אמיתי שוחט, נציג שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. אמיתי, בבקשה.

אני אמיתי, מנהל תחום החינוך בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. שמעתי את ההתייחסות הקצרה של דויד גל לנושא ההנגשות לתלמידים עם הפרעות קשב וריכוז. אני אשמח מאוד אם תהיה התייחסות רחבה יותר, כולל מידע שיפורסם לצוותים ולהורים בכל הנושא של הנגשות והתאמות לתלמידים עם מוגבלות. היות שמדובר בבגרויות ולא רק במבחנים פנימיים אז הקריטריונים קצת יותר נוקשים מבחינת מה אפשר לתת ואיך אפשר לתת, ולכן חשוב שהדברים יתוכננו מראש ויפורסמו ויהיו שקופים ונגישים גם לצוותים, גם לתלמידים וגם להוריהם.

אני יכול לתת דוגמאות לדברים כאלה. למשל, תלמיד שצריך חדר נפרד – איך הוא נבחן כאשר כל הכיתה נמצאת בזום? או למשל תלמיד עם אוטיזם שצריך נוכחות של איש צוות מוכר שיכול לעזור לו בהתארגנות ובתיווך של הבחינה. הארכות זמן כבר הזכירו. או למשל הפסקות התרעננות – איך זה עובד כשכולם נמצאים באותו זום? אלה דברים שצרים להתייחס אליהם, וכמו שאמרנו, צריכים להתייחס לכל המוגבלויות ולא רק להפרעות קשב וריכוז.

כיום החקיקה בנושא התאמות הנגישות נכנסה לתוקף, וצריך להתייחס להתאמות פרטניות לתלמידים, ולא רק לעשות זאת לפי הרשימות הישנות. אני אשמח אם תהיה לכל הנושאים האלה התייחסות כאן בישיבה, ובכל מקרה, צריך היערכות של המשרד לכך. וכמו שכבר אמרתי, צריך הנגשה מסודרת של המידע לצוותים ולהורים של התלמידים. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה.

יש לי כמה שאלות קצרות לפני התשובות של משרד החינוך. דבר ראשון, אנחנו הרי נמצאים בתקופה חדשה, חברים, זה לא התאמה למה שכבר היה, זו תקופה חדשה – ואני חושבת שצריך אומץ לב להכיר שאנחנו נמצאים בעולם חדש מבחינת מספר מקצועות הבחינה, צמצום חומר הלמידה, והכול כמובן תוך קשר עם המועצה להשכלה גבוהה. אבל אני רוצה לדבר לגבי התלמידים עם ההתאמות. דויד דיבר על הקלות. אני לא מדברת על הקלות. יש תקנות נגישות פרטניות חדשות וצריך לפעול ולרענן לגביהן, וצריך לייצר התאמות בהתאם למצב החדש, שיש בו גם היבטים רגשיים. האבחון של שנה שעבר לא בהכרח נכון להיום, כי אנחנו נמצאים בעולם חדש, צריך להבין את זה. ולכן חייבים לייצר התאמות והנגשות חדשות.

דבר שני, אני מבקשת שהוועדה תקרא למשרד החינוך ומשרד הבריאות לחזור ללימודים מייד, בקבוצות קטנות של י"א ו-י"ב, כדי שתעודת הבגרות תהיה תעודת בגרות אמיתית שגם המורים וגם התלמידים ירגישו בה בטוב וירגישו שהתעודה הזאת באמת מבטאת את כל הלימודים שלהם.

ודבר אחרון, לדרוש את פרסום הנוסחה. כמו שה-30/70 פורסמו כדת וכדין כמו שצריך, כך צריך לפרסם את נוסחת הנירמול האחרונה.

שני הדברים ייאמרו בסיכום. אני רוצה לשמוע את מאור פלבר, ממועצת התלמידים והנוער הארצית. מאור, בבקשה.

אני רק רוצה להגיד שלא אפשרי לצפות מהתלמידים בשום צורה להצליח בבגרויות במצב כזה.

מאור, איפה את גרה?

אני גרה בירושלים. לא אפשרי לצפות מאיתנו להצליח בבגרויות כשהלמידה היא בצורה הזאת. הלמידה בזום היא לא מספיק אפקטיבית, ומעבר לזה יש את העומס הרגשי – לתלמידים חסר היחס האישי מהמורה, חסר להם לראות את התלמידים האחרים בכיתה.

אני רוצה להקריא לכם הודעה שחברה שלי, תלמידת בויאר, רשמה לי לפני כמה דקות לגבי הבגרות בספרות: לא היה לנו שיעור פרונטלי אחד, וזאת בגרות ממש קשה, ולמרות המיקוד יש כל כך הרבה חומר ללמוד, כשבפועל נבחנים על הרבה פחות. אנחנו גם אמורים ללמוד את פרק הרומן בעצמנו, בלי המורה, ולי אישית זה ממש קשה, כי זה מקצוע שיותר קשה לי ובזום אני מאבדת ריכוז בשניות.

אני לגמרי מבינה אותה, אני לגמרי מתחברת לזה, זה קול שהוא לא רק שלה, זה קול של הרבה תלמידים. אנחנו פשוט לא יכולים להצליח בבגרויות בצורה הזאת, וחייבים להחזיר את הלימודים, לפחות לכיתות שניגשות לבגרויות חורף, בקבוצות קטנות תוך שמירה על ההנחיות. חייבים לעשות את זה.

אני רוצה להוסיף משהו קצר לדבריה. מעבר לבעיה שמאור הציגה, יש גם את הבעיות הבריאותיות של הזום – של לשבת מול מסך שמונה שעות. זה כל כך קשה, וגם הוכח שאנחנו הולכים לישון הרבה יותר מאוחר בגלל החשיפה הזאת למסך. ובנוסף, יש לנו גם את העומס של העבודות, שמתווסף לזומים שאנחנו לומדים לפי מערכת השעות הרגילה. כמות החומר שאנחנו מקבלים היא כמות חומר לבגרות שאמורה לעבור בשעתיים פרונטליות במצב נורמלי. זה לא מספיק, זה לא יעיל ואי אפשר ללמוד ככה. אנחנו בריכוז נמוך כל כך, שמקצועות כמו מתמטיקה ופיזיקה פשוט אי אפשר ללמוד בזום. אני תלמידה מצטיינת בדרך כלל, כל השנים הייתי, אבל בזום אני מאבדת ריכוז בשניות. אי אפשר ללמוד ככה מקצועות כל כך מורכבים.

תודה, אנחנו נסתפק בזה. הקושי הוא מאוד ברור - - -

חבר הכנסת כהן, אני רוצה להוסיף משפט.

רגע, יש עוד המון אנשים שרוצים לדבר ואני מניח שזה כואב לכולם. להערכתי זאת הבעיה הכי בוערת שנמצאת עכשיו במערכת החינוך אם לא בחברה הישראלית כולה, ולכן אני מבין שכולם רוצים לדבר על זה. מי רצתה להוסיף עוד מילה?

אפשר משפט אחד, בטובך, חבר הכנסת כהן?

לא, אין זמן. גילה נגר, משרד החינוך, בואי נסכם את הדברים ואחר כך נגיד מה הוועדה מבקשת.

אני רוצה שמירי ודויד גל יתייחסו במשפט קצר לדברים, ואחר כך אומר כמה מילות סיכום ממש בקצרה, כי אנחנו רוצים לחזור לעבוד, בין היתר גם על המתווים.

אני מבקש לא להגיד מילות פרידה, כי בזמן האחרון אנחנו שומעים יותר מדי מילות פרידה מאנשים טובים במשרד החינוך. אז תעצרו את זה.

עלו פה טענות לגבי המיקודים. אני רוצה להגיד שהטענות נבדקו אחת לאחת, גם בקיץ שעבר וגם לקראת החורף הזה והשנה הזאת. שמעתי את מנשה מדבר על 50%, אבל צריך להבין שאנחנו חייבים לשמור גם על איזונים ובלמים במערכת המאוד מורכבת שלנו היום. אם ירד חומר בהיקפים גדולים מדי תהיה זילות במשמעות של תעודת הבגרות של הילדים. אחד הדברים שחשובים לנו זה לייצר קודם כול היתכנות, כלומר כמה אפשר בכלל ללמד, וכתוצאה מכך לקבוע איך נראית הלמידה ואיך נראית ההיבחנות. לכן כשאנחנו עוסקים במיקוד אנחנו מנסים לבדוק איזה היקפי ידע יכולים להיות לתלמידים, כי אנחנו בכל זאת רוצה שהם יצאו עם משהו.

מצד שני, הרבה פעמים התשובה שלנו תהיה דווקא לא בהורדת חומר ומיקוד. יש מקצועות שאולי נראה שיש בהם פחות מיקוד כי הלכנו בהם בדרך של הגדלת הבחירה. כלומר נתנו למורים אוטונומיה לומר לתלמידים: מתוך חמישה שישה נושאים בבחינה, תוכלו לבחור יותר, כלומר תצטרכו לענות על שלושה נושאים ולא על ארבעה או חמישה. מתוקף כך, המורים, שיודעים שתוכן מסוים הם יודעים ללמד יותר טוב מאשר תוכן אחר, או שהם כבר לימדו את התוכן הזה והם יכולים לעשות עליו חזרה – אנחנו נתנו להם את האפשרות לבחור, אולי אפילו ביחד עם התלמידים, על מה להתמקד ועל מה לענות בבחינה. כלומר, אנחנו מנסים לייצר פתרונות לא רק במסגרת המיקוד אלא גם באמצעות שינוי חוקי המענה. אנחנו נתנו שורה שלמה של שינויים בקיץ, ואותו דבר אנחנו עושים גם לגבי מועד החורף והקיץ הבאים. יש ניסיונות הקלה מכיוונים שונים, מיקוד הוא לא הדרך היחידה. חשוב להבין שצריך לעשות את זה בכל מיני דרכים - - -

מירי, את צודקת, ואני מסכים עם דעתך שמיקוד הוא לא הדרך היחידה אלא יש הרבה דרכים להפוך את הבחינות להרבה יותר נגישות. אבל אם אתם אומרים למנהלים ולמורים שהמיקוד הוא 30% אתם צריכים לעמוד בזה. אני הייתי מורה להיסטוריה ואזרחות כל חיי, ואני יכול ממש להגדיר ביחידת החומר מהם 20%, מהם 30% ומהם 5%. עוד פעם, יכול להיות שבאמת יש כאן שיח של אילמים. אני חושב שמסביב לשולחן צריכים לשבת גם מנהלים ומועצת התלמידים ולא רק מפרמ"ר.

קודם כול, בכל מקצוע שבו יש מיקוד אחר מ-30% זה נאמר במדויק, כמו למשל במתמטיקה, שהרחבנו הרחבה והמיקוד יותר מצומצם. הוא נותר 30% בזכות הבחירה של המורים והתלמידים.

אני גם רוצה להגיד שמיקוד זה לא דבר שנעשה סתם כך. יושבי-ראש ועדות המקצוע וועדות המקצוע, שהם האחראים האקדמיים על התוכן הנלמד, הם אלה שיושבים, והם מחליטים ביחד. יש שם נציגי מורים, נציגי מנהלים, נציגי מכללות ונציגי אוניברסיטאות. הם יושבים ביחד ומחליטים מה כדאי ומה לא, ואיך נכון לעשות את זה. אני אתן לכם למשל דוגמה מהמיקוד במתמטיקה. הוא עובר דרך יושב-ראש ועדת המקצוע בשיח עם מרצים למתמטיקה באקדמיה, כדי שהילדים שיעשו השנה בגרות בחמש יח' מתמטיקה לא ייפגעו. זאת אומרת, השיקול הוא לא רק שיקול של הפחתה, הוא שיקול גם של איזון. והאיזונים האלה הם קריטיים כדי שהתלמידים יקבלו את ההזדמנות הנכונה שלהם.

מירי, אין לנו ספק, ואנחנו באמת קוראים לכם לשמור על הדור הזה.

אבל זה לא נמצא בצורה מאוזנת. האיזון שהגעתם אליו לא מאוזן.

אפשר לבדוק את זה אחד-אחד ולראות את זה. אני חושבת שתקבלו תשובות מאוד מדויקות על כל מקצוע ומקצוע שתרצו.

מירי, אנחנו באמת קוראים לכם לשמור על הדור הזה כדי שכשהם יגיעו לאקדמיה הם לא יקבלו יחס אחר. תודה על הדברים שלך. לפני שאני עובר למשרד החינוך, דוברת אחרונה, מיכל נמירובסקי. בבקשה, גברתי.

תודה רבה על זכות הדיבור. בוקר טוב לכל הנוכחים, אני מיכל, רכזת בהתאגדות המועמדים לרפואה, אבל היום אני מדברת כאן בשם כלל נבחני המשנה והנבחנים האקסטרניים. אתחיל בציטוט: "אם אלו האנשים שרוצים ללמוד רפואה אז המצב שלנו נורא". כך השיבה לי מנהלת הבגרות באזרחות כשרציתי לשתף אותה במצוקה של מאות נבחנים. האמת היא שבאותה שיחה לא הופתעתי. אני ועוד מועמדים רבים מכירים את היחס המזלזל של משרד החינוך לנבחני המשנה. כאילו עשינו משהו רע בזה שאנחנו רוצים לשפר את הבגרות שלנו. לא עשינו שום דבר רע. מה כן עשינו? הקדשנו חודשים שלמים ללמידה קפדנית, הוצאנו אלפי שקלים על ספרים - - -

נבחני משנה זה אנשים שרוצים לשפר את הציונים שלהם. יש מועד לזה. בבקשה, מיכל.

נכון. אנחנו חיילים משוחררים, אנשי משפחה, וכולנו עצרנו את החיים שלנו כי חשוב לנו להצליח, כי אנחנו לוקחים את הבגרות הזאת ברצינות ולא מוכנים לוותר לעצמנו. הבעיה הייתה בבגרות בחמש יח' אזרחות השנה. הרבה נבחנים פתאום גילו שיש פערים גדולים בין שני השאלונים, פערים של 40 נקודות ואף יותר. אם זה היה רק תלמיד אחד אז כנראה שהוא פשוט למד פחות טוב לבגרות, אם זה היו שניים – צירוף מקרים. אבל כשמדובר ב-300 נבחנים, כאשר מדי יום מתווספים עוד ועוד, אז כנראה שהציון לא הושפע רק מהנבחנים.

כולנו למדנו עם ספרים של משרד החינוך - - -

סליחה, תפרטי את הדברים שלך. מה כוונתך שהוא לא הושפע רק מהנבחנים?

העניין לא הושפע רק מהנבחנים. הייתה ירידה מאוד חדה בציונים, כאשר התלמידים למדו עם ספרים של משרד החינוך. מעל ל-300 נבחנים - - -

במה את תולה את זה? קושי במבחן?

לא היה שום קושי במבחן, הרמה הייתה בדיוק כמו הבחינה של שנה שעבר, ועדיין, הייתה נפילה מאוד חדה. כשביקשנו את המחוון לבחינה משרד החינוך לא נתן לנו אותו. אנחנו לא יכולים להגיש ערעורים, כי לא נותנים למורים, בהוראה מלמעלה, לעזור לנו להגיש את הערעורים. כך שפשוט אין לנו אופציה לדעת על מה ירד ניקוד בבחינה הזאת. אנשים שניגשו לבחינה ויצאו עם תחושה של 95 או 100, קיבלו בשאלון אחד 95 אבל בשאלון השני קיבלו ציון נכשל. ומשרד החינוך כל הזמן הזה זורק אחריות ולא מתייחס לטענות שלנו.

אתם לא יכולים להגיש ערר?

אנחנו לא יכולים להגיש, כי ברגע שתלמיד מתיישב מול הספר, בודק את התשובות שלו ורואה שהן נכונות, הוא לא יכול לדעת על מה ירד לו ניקוד. כשדיברתי עם מנהלת הבגרות באזרחות היא טענה שהמחוונים באזרחות לא מפורסמים. רק שלפני מספר ימים פורסם המחוון בהיסטוריה למשל. אז למה באזרחות לא יכולים לפרסם את המחוון?

תודה רבה לך.

אני רק רוצה להוסיף עוד כמה מילים מאוד חשובות. אנחנו ניגשים לבגרויות האלה אחרי שסיימנו עם התיכון. אנחנו שואפים גבוה ואנחנו צריכים לשפר את הממוצע שלנו. וכששמעתי את אותה בכירה אומרת לי "כשפתחנו את המסלול ניגשו רק 27 ופתאום יש מעל 300, זה לא רציני", לא יכולתי שלא לחשוב למה זה לא רציני. למה שאותה בכירה לא תרצה שיותר אנשים ייגשו למקצוע שלה? אנחנו - - -

מיכל, תודה רבה. אני מצטער שאני מפסיק אותך, אני משער שאת מדברת על קושי גדול שאתם חוויתם. לפני שנשמע את ההתייחסות משרד החינוך אני רוצה לסכם.

הוועדה מודה לחברי הכנסת היוזמים ולחברי הכנסת שנמצאים כאן. כבכל ישיבה הוועדה מביעה הערכה לאנשי משרד החינוך, המתאמצים למצוא פתרונות, והערכה גדולה לוועדי ההורים ולמועצות התלמידים. אנחנו ביחד איתכם ננסה לפתור את הבעיה הזאת.

הוועדה מביעה את דאגתה לתלמידים שיסיימו השנה את לימודיהם. מתווה בחינות הבגרות עלול לפגוע בהם וזה עלול להעיב על המשך הלימודים שלהם ועל המשך חייהם. אני מבקש ממשרד החינוך לשים דגש על הסעיפים האלה.

הוועדה מביעה את מורת רוחה שעדיין לא ידוע מתווה הבחינות. הוועדה דרשה ממשרד החינוך להעביר לה את המתווה החדש של בחינות הבגרות והיא עדיין לא קיבלה את המתווה הזה. הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון מחדש את השינוי המוצע בבחינות הבגרות לשנה זאת במועדי החורף והקיץ.

הוועדה מוחה על כך שמשרד החינוך אינו סומך על הצוות החינוכי בבתי הספר. זוהי הזדמנות פז להעצים את הצוות החינוכי ולתת בו אמון. הוועדה קוראת לתת להם את הסמכות להעניק ציוני בגרות לתלמידים שלהם, על פי המתווה שלכם, וברגע שהציון מגיע לא לקבל החלטות חד-צדדיות ולהוריד לתלמידים את הציונים בצורה אקראית, כמו שלפחות נראה לוועדה.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להעניק יותר סמכויות למנהלי המוסדות. הוועדה קוראת לשוויון בחינות הבגרות החיצוניות לתלמידים יהודים וערבים. לתלמידים יהודים יש חמש בחינות ולתלמידים ערבים יש שמונה בחינות. אנחנו מבקשים לקבל תשובה על הפער הזה ואיך אפשר להקל, כמו שביקשו חברי הכנסת הערבים.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להיות תקיפים יותר מול המל"ג. אני מאוד מעריך את המל"ג ומעריך את נציגי האוניברסיטאות, אבל חבריא, אני מכיר את הישיבות שבהם אנחנו, אנשי משרד החינוך, רוצים להגיד את דעתנו אבל בסופו של דבר אנחנו יוצאים כעושי דברה של המועצה להשכלה גבוהה. גם אנשי המועצה להשכלה גבוהה צריכים להבין שכולנו נמצאים בתקופה של קורונה. אנא הקשיבו למשרד החינוך. אנחנו סומכים על המנהלים בשטח וסומכים על זה שהם יהיו חלק מהמיקודים וחלק מנותני הציונים, וכן – אתם צריכים לקבל את התלמידים האלה, כי תאמינו לי, הנזק החברתי שלהם הוא הרבה יותר גדול מאשר הנזק הפדגוגי או הנזק שנבחן בציון כזה או אחר.

אנחנו קוראים להחזיר ללימודים את תלמידי כיתות י"א ו-י"ב. אנחנו סומכים על מנהלי בתי הספר. תנו לתלמידים, תנו להורים, תנו למנהלי בתי הספר להרכיב מתווה שמתאים, כמובן על סמך משרד הבריאות. בכל בית ספר אפשר לקחת את התלמידים שניגשים לבגרות ולפתוח אותם כקמפוסים משעה שבע בבוקר ועד השעה שבע בערב. שילמדו בקבוצות קטנות בחצרות, על הדשא ובכל מקום שאפשר. התלמידים האלה קורסים תחת שמונה שעות זום ביום. זה לא אנושי ולא נורמלי, ואנחנו לא יכולים לצפות מהם להצלחה אם לא נבין את הרגע של תלמיד ומורה וניערך לרגע הזה. מצידי אפשר לעשות את זה תוך כמה ימים, רק תנו אחריות למנהלים ותקשיבו לתלמידים, הם יודעים מה טוב להם. תטילו עליהם אחריות ותראו שההחלטות שלהם תהיינה החלטות מאוד נבונות.

גילה נגר, בבקשה תסכמי את הדברים.

רגע, לפני שגילה עונה אני רוצה לבקש שתפורסם הנוסחה ואני רוצה לדעת לכמה תלמידים הורד הציון ובכמה.

תודה על התוספת. גילה, בבקשה.

אני אסכם. א', אני מודה מאוד על הדברים. אני חושבת שזה היה דיון מאוד חשוב ומאוד מקצועי. אני שמחתי שאפשרתם לנו לענות ולהשיב ולהתייחס בצורה מאוד מכובדת. יישר כוח גדול על זה.

רשמנו אחד לאחד את כל הנושאים שעלו ואנחנו נבחן את הדברים. צוותי עבודה יושבים ועדיין מנהלים דיון בנושאים, ועלו פה דברים רלוונטיים ועוד אפשר לקחת אותם בחשבון. אנחנו בהחלט נתייחס לדברים. נוהל מסודר מאוד, כמו כל הנהלים שאנחנו בדרך כלל מוציאים, יצא בימים הקרובים, ובו תהיה גם החלופה שתיבחר, שתהיה הטובה והנכונה לעת הזו. בוודאי נתייחס לנושא של ההנגשה, בוודאי נתייחס לנושא של רווחת התלמידים, כמו שאמרה מאור. אנחנו לוקחים את זה לתשומת ליבנו. ומעבר לדברים שנעשים – ונעשים דברים מאוד משמעותיים בהיבט של שפ"י ורווחת הפרט – אם יש מקום לשפר, אנחנו ניקח את זה בחשבון.

אני חייבת להגיד שאנחנו נותנים אמון מלא בצוותי המורים וההנהלה. זה לא סוד שזאת המדיניות שמוביל השר והמנכ"ל – לפתוח, לאפשר, להקשיב, לקחת בחשבון דברים שנאמרים ולתת אוטונומיה או ניהול גמיש. כרגע עובדים במשרד צוותים על לבנות מתווה לניהול גמיש, כך שאנחנו בהחלט על זה – ואני מאוד שמחה על זה, למרות שלצערי אני לא אזכה ליהנות מזה, כי כמו שאמרתי לכם, אני פורשת בעוד חודש. אבל אני מאוד שמחה שהייתה לי הזכות להיות שותפה, לפחות בהתחלה, בבניית הדברים.

נכון שהלמידה בזום היא לא אופטימלית, נכון שיש בעיה, אני חווה את זה גם דרך הנכדים שלי. אבל מצד שני יש בזה הרבה מאוד יתרונות והרבה מאוד הזדמנויות, ואני בטוחה שבסופו של דבר, כמו בכל שאר התחומים – כלכלה, חברה, חינוך – אנחנו נתגבר על כל המשברים, כי כוחנו באחדותנו. אל תשכחו את זה, ככל שנהיה כולנו מאוחדים אנחנו נצליח. ואנחנו נשתף פעולה. אנחנו בונים עכשיו קבוצות מיקוד של מנהלים, של מורים, של מפקחים, של תלמידים, כדי לשמוע דברים מהשטח ולגבש את המתווים גם לעתיד.

אני רוצה להודות לכם שוב ולהודות לכל צוותי ההוראה, המנהלים והתלמידים. באמת יישר כוח גדול על כל ההשקעה. זה לא מובן מאליו.

תודה רבה, גילה.

רגע, אני רוצה לומר משפט קצר. כשאתם בודקים את הערעורים כמו שהבטחתם, אני ממש מציעה לעשות עבודה עם הצוותים שלהם. יש פה אמון לשקם. זה אתגר שצריך לקחת אותו בחשבון.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:55.