פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
26/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 74
מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות
ולרעידות אדמה
יום שני, ח' בחשון התשפ"א (26 באוקטובר 2020), שעה 12:15



סדר היום
קריסת הצעירים בישראל נוכח משבר הקורונה וסכנת היווצרות דור אבוד – ביוזמת ח"כ יוראי להב הרצנו

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
אימאן ח'טיב יאסין
יוראי להב הרצנו
ג'אבר עסאקלה
יואל רזבוזוב

אורנה ברביבאי
יוסף ג'בארין
יאיר גולן
יאיר לפיד
סונדוס סאלח
אלכס קושניר

השר להשכלה גבוהה ומשלימה זאב אלקין
נועה שוקרון - רפרנטית מו"פ והשכלה גבוהה באג"ת, משרד האוצר

אביעד שוורץ - רכז תעסוקה, אגף תקציבים, משרד האוצר

ד"ר מירי אנדבלד - מנהלת אגף מחקר כלכלי, המוסד לביטוח לאומי

שלומי יחיאב - יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, התאחדות הסטודנטים בישראל

שי דנון - מנהל מרכז הצעירים קריית ביאליק, איגוד מרכזי הצעירים

ורד פרקל משעלי - יו"ר, איגוד מרכזי הצעירים

שיר גור - מנהלת, פורום הצעירים לענייני התעסוקה

לאה גופר

אושרה עצידה




קריסת הצעירים בישראל נוכח משבר הקורונה וסכנת היווצרות דור אבוד - ביוזמת ח"כ יוראי להב הרצנו

צוהריים טובים לכולם. ברשותכם, אני מתכבדת לפתוח את דיון הוועדה בנושא: קריסת הצעירים בישראל נוכח משבר הקורונה וסכנת היווצרות דור אבוד, ביוזמת חבר הכנסת יוראי להב.

אנחנו מדברים כאן רבות על הילדים הצעירים, על מערכת החינוך, על הקשישים ועל בעלי העסקים, אבל יש רצועת גיל שאנחנו אולי לא נתנו את הדעת עליה עד הסוף והכנסנו אותה בתוך הסך הכולל, וזו קבוצת הצעירים. אנחנו מדברים על חיילים משוחררים שהתחילו לעבוד ופתאום מוצאים עצמם ללא מענה כי הם לא צברו את התקופה שצריך כדי לקבל את דמי החל"ת, והם נופלים בין כסאות. כמו כן, סטודנטים שהחלו ללמוד ונשארים עכשיו ללא מענה כלכלי שמשפיע גם על המענה ההשכלתי כי חלקם לא יכולים להבטיח לעצמם את המשך הלימודים, והם חווים את החוויות בצורה מאוד מאוד מורכבת, ולפעמים רב ממדית. אנחנו מקדישים כמובן את הדיון הזה אליהם.

נמצא איתנו חבר הכנסת יאיר לפיד, יושב-ראש סיעת יש עתיד. אדוני, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה לעבוד קצת עם הנתונים. אנחנו יודעים שאנחנו בשיאו של גל אבטלה שלא היה כמותו במדינה. בתוך גל האבטלה הזה, שיעור אבטלת הצעירים, הוא כפול מהאבטלה בציבור הכללי. אם אני מדבר על נתוני בנק ישראל או על הערכות בנק ישראל שמדברות על זה שאולי יהיה בין 16% ל-20% אבטלה עד סוף השנה, כבר היום בקרב צעירים בני 25 – 34, האבטלה היא 33%. הצעירים האלה הם לא רק מובטלים בשיעורים הרבה יותר גבוהים, הם גם אלה שלא יוחזרו לעבודה או יוחזרו לעבודה אחרונים. הם מאבדים את מקום עבודתם ללא אופק.

13.3% מהצעירים מאחרים בתשלומי שכירות במשכנתא, שזה אלו שלא חזרו להורים. רובם חוזרים להורים כי אין להם שום אפשרות אחרת להמשיך ולהחזיק את עצמם ולגור במקום אחר. 24.7%, כלומר, רבע מהם, אמרו שהם לא מצליחים לשלם חשבונות, 26% מהם דיברו על חוסר ביטחון תזונתי, 24% מהם פשוט העמיקו את האוברדרפט. אנחנו באמת יוצרים פה דור אבוד לגמרי של החברה הישראלית.

לפני כמה ימים עשיתי שיחת זום עם נציגים של 35 ארגונים שעוסקים בתעסוקת צעירים. יוראי, היה איתי, ואני שמח שהם פה. הם דיברו על צעירים שחיים מבחינתם במדינה חסומה לגמרי. זה בדיוק הצעירים שהלכו לשנת שירות, ששירתו בצבא, שאמורים להיות עתודת משלמי המסים של מדינת ישראל, שאמורים להיות המנוע הכלכלי שלנו. המדינה צריכה לעשות עם עצמה החלטה האם היא מאבדת אותם או הופכת אותם למנוף כלכלי ולמנוף הצמיחה העיקרי.

די ברור כבר היום שמדינת ישראל צריכה לייצר לעצמה איזשהו פרויקט לאומי גדול במיוחד כדי לחלץ את עצמה מתוך המשבר הכלכלי הנוכחי. זה מה שעושות רוב המדינות בעולם. הן אומרות: אנחנו בוחרות באיזשהו פרויקט לאומי ענק ואיתו אנחנו עובדות. ההצעה שלי אומרת שהצעירים עד גיל 40, יהיו המנוף הזה. בנינו הצעה שיושבת בערך על 12 – 15 מיליארד שקל בשנתיים הקרובות, שזה פחות מ-2% מתקציב המדינה. ההצעה בנויה על חמישה סעיפים: ראשית, הם ילמדו בחינם את המקצועות הנדרשים. אנחנו צריכים את הדור הטכנולוגי הבא ולכן אנחנו צריכים לאפשר ללמוד בחינם, לקבל הכשרות מקצועיות בחינם, ולאורך כל תקופת הלימודים הם צריכים לקבל סיוע, גם בדמי קיום וגם עזרה בדיור. אפשר לעשות את זה במודל המימון האוסטרלי שבו אתה מקבל הלוואת מדינה, אבל לא כמו האמריקאים שתוקעים לנצח את הצעירים שלהם עם הלוואת סטודנטים, אתה מתחיל לשלם את ההלוואה מתוך המסים שלך, זאת אומרת, כפטור ממס, רק אחרי שעברת את המשכורת החציונית. המדינה מחכה, למדינה יש אפשרות לחכות, כדי שהם יוכלו להחזיר את זה רק כשיש להם את האפשרות להחזיר את זה ולא לסבך אותם בחובות. קודם כול, לימודים חינם של מקצועות נדרשים, עם דגש על מקצועות הביו ועל המקצועות הטכנולוגיים. שנית, שנת התמחות. לא מזמן הייתה הצעת חוק של יוראי בנושא ההתמחויות בכנסת. לצערנו, היא לא עברה. היא עוד תעבור. מי שצריך לעבור סטאז', צריך שהמדינה תממן לו משכורת. שלישית, לייצר קרן יזמות לצעירים – מין רשות חדשנות או המדען הראשי, אבל בדגש על יזמות צעירים. צריך לשים שם כסף, לתת להם 100% ערבות מדינה להלוואות זולות, לאפשר להם להקים עסקים. העסקים הקטנים נסגרים, ייפתחו חדשים במקומם. רביעית, להרחיב את ההיצע של מעונות היום, אני יודע שהתעסקת בנושא הזה לא מעט, גברתי היושבת-ראש, כדי שלכל הורה ולכל מי שנמצא בשלב ההכשרה המקצועית בחייו, יהיה מעון יום זול, זמין, מרושת במצלמות בגלל שאלות בטיחות עליהן קיימנו דיון, ולא רחוק מהבית שלו. הדבר האחרון, צעירים בחובות יקבלו הלוואות זולות בפריסה ארוכה מהמדינה כי אין לנו אינטרס שהצעירים האלה יהיו שקועים בחובות.

בסוף אנחנו צריכים להחליט אם יש פה דור שלם שהופך למשלמי מסים, עובדים ומתניעים את המשק, או שהם מתיישבים על קופת המדינה ותורמים לתרבות הקצבאות הישראלית. זו החלטה. המדינה, כידוע לך, קיימת על זה לא מעט דיונים, גם ביקשה וקיבלה מהכנסת יותר מ-100 מיליארד שקל. היא גם לא הצליחה למצות חלק ניכר מהכסף. למשל, הכסף של הכשרות מקצועיות, שאנחנו יודעים שנוצל ממנו אפס או משהו קרוב לאפס. בואו נשקיע את הכסף הזה בצעירים הישראלים מפני שהם אלה שיוציאו אותנו מהבוץ. במקום להכניס אותם לבוץ, בואו ניתן להם להוציא את הכלכלה הישראלית מהבוץ. תודה.

חבר הכנסת לפיד, תודה רבה לך.

חבר הכנסת יוראי להב, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להודות לך, גברתי, על שזיהית את הבעיה הייחודית בתחום הצעירים והסכמת לקיים את הדיון החשוב הזה.

אני רוצה להתחבר ישירות לסיפא של דבריו של חבר הכנסת יאיר לפיד, יושב-ראש האופוזיציה. נוצר פה דור אבוד, דור של צעירים, שמפספס את ההזדמנות הראשונה שלו להיכנס לשוק העבודה ויחווה מכה שלעולם לא נתאושש ממנה כלכלית. אני חלק מאותו דור. חבריי איבדו את מקום עבודתם או הוצאו לחל"ת, נאלצו לנטוש את הדירה השכורה שלהם ולחזור לבית ההורים שלהם. עשרות חברים שלי באמת שוקלים לנשור מהלימודים האקדמיים כי הם נמצאים במצוקה כלכלית. מדובר פה בהיווצרות של דור. לא אחזור על כל הנתונים עליהם דיבר חבר הכנסת לפיד, רק אומר שאחד מכל שלושה מובטלים הוא צעיר. אנחנו מדברים על למעלה מ-300,000 צעירים שהם מובטלים בישראל. רבע מכל הסטודנטים בישראל נמצאים בסכנת נשירה מהלימודים. בחברה הערבית מדובר על יותר מחצי. 52% מהסטודנטים הערבים שוקלים לנשור מהלימודים – מכה שספק אם יתאוששו ממנה.

אני מוטרד כי אני חש שהמדינה לא מזהה את הצעירים כקבוצת אוכלוסייה מובחנת שיש בה מאפיינים, מצוקות וצרכים ייחודיים. הצעירים נעדרים מכל תוכניות הסיוע הממשלתיות שגובשו במהלך המשבר, אנחנו לא מופיעים באף תוכנית ממשלתית אחת. למרות שבשבוע שעברה נפתחה שנת הלימודים האקדמית, אין תוכנית סיוע ממשלתית אחת שאמורה לעזור לסטודנטים בישראל לסיים את השנה או להתחיל אותה עם הראש מעל המים. בעיניי, זו בעיה, כי מאחר ולא מזהים את האוכלוסייה הזו כאוכלוסייה מאובחנת שצריכה לקבל טיפול ייחודי, גם אין תוכנית ממשלתית, אין היערכות ממשלתית, אין עבודת מטה ממשלתית, שאמורה להתייחס לאותן בעיות.

כשאני שואל את עצמי מה הבשורה של ממשלת ישראל לצעירים בישראל, אותם צעירים שעכשיו נמצאים איתנו בזום, אלה שמובילים את ארגוני החברה האזרחית שעוסקים בצעירים, ואני בכלל משוכנע שלוועדת הקורונה יש אחוזי רייטינג גבוהים, מה הבשורה של ממשלת ישראל לאותם צעירים שמביטים בנו עכשיו? שבו בבית באבטלה. רבע מהסטודנטים בישראל לא זכאים בכלל לחל"ת ולא לדמי אבטלה, אבל אלו שכן זכאים עד גיל 28, זכאים לעשרות אחוזים פחות לעומת מבוגרים. אבל מה הבשורה? מה המדינה מבקשת לומר לצעירים שלה? שבו בבית, קבלו דמי אבטלה, עד יוני 2021 בלי אופק ובלי תקווה. יש כל כך הרבה תוכניות מצוינות, יושב-ראש האופוזיציה ציין חלק מהן. הקורונה בעולם היא אותה קורונה, הצעירים הם אותם צעירים, האתגרים הם אותם אתגרים, ואני שואל את עצמי למה אנחנו לא לומדים מהעולם, למה לא מחזירים את הצעירים לשוק העבודה וגורמים להם להמשיך להיות מנוע צמיחה הכי יצירתי והכי מרגש של המדינה שלנו. מדובר בצעירים שרוצים לעבוד. אנחנו מורגלים לעבוד קשה כדי להגיע ליעדים שלנו. אשמח להבין היום ממשרדי המשלה מה הבשורה שלהם לצעירים בישראל. האם הם יכירו בטעות של תוכנית החל"ת ששולחת צעירים לאבטלה, ואולי יציגו כאן תוכניות אחרות שמדברות על יצירת מנועי צמיחה, על החזרת הצעירים לשוק העבודה, ואיזושהי בשורה שלא כוללת אבטלה וחוסר מעש. תודה לך.

תודה רבה, חבר הכנסת יוראי להב.

חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה, בבקשה

גברתי יושבת-הראש, קודם כול, אני רוצה להודות לחברי יוראי להב על העלאת הנושא שוב ושוב בכל מסגרת אפשרית. אמיתי הדבר שממשלת ישראל הזניחה את הצעירים בכל המשבר הזה, אבל היא גם לא התייחסה לשונות שיש בתוך החברה הישראלית. אנחנו מדברים על צעירים יהודים שמסלול ההתפתחות שלהם הוא ברור, כשלאחר התיכון יש את הצבא וכו' וכו', לגבי החרדים יש ישיבות, אבל לצעירים הערבים אין מסלול התפתחות אחד. חלק קטן מהם מגיע לאוניברסיטאות ולמכללות, חלק גדול מהם נשאר מובטל. גם לפני הקורונה שיעור המובטלים בקרב הצעירים הערבים היה גבוה מאוד. זה קשור גם לבעיית הפשיעה בחברה הערבית. אנחנו מגלים שצעירים בני 18 - 24 בחברה הערבית יותר מעורבים בפשיעה ובעבירות מכל שכבת גיל אחרת.

ביום שהממשלה החליטה לסייע לאוכלוסיות ולפלחים שונים של האוכלוסייה, היא כמובן לא התייחסה לצעירים, אבל היא גם לא התייחסה לסטודנטים. אני מצר על כך שכאשר העלינו את זה לדיון בוועדת החינוך, גם משרד האוצר, גם ראשי האוניברסיטאות והמכללות, ממש לא התייחסו ברצינות לבעיית הסטודנטים.

הסטודנטים היום לומדים בזום. בערך 20% - 25% משכר הלימוד שהם משלמים זה אגרות שונות כאשר לאוניברסיטאות ולמכללות זה לא עולה דבר, אבל הן דורשות מהסטודנטים לשלם. נדחתה הדרישה שלנו להפחית את שכר הלימוד. מכללה אחת או שתיים מבין אלו שהייתי איתן בקשר, היו מוכנות כאילו לעשות תשלומים וכל מיני דברים אחרים, אבל הבעיה העיקרית שהסטודנטים היום הם גם מובטלים, הוצאו לחל"ת, וגם משלמים שכר לימוד מלא, גם משלמים שכר דירה, אם זה במעונות או בדיור מחוץ לאוניברסיטה.

יש לנו בעיה נוספת עם הסטודנטים הערבים ועם המובטלים הערבים. לפי הביטוח הלאומי, לצעירים בני 18 עד 20 לא מגיע אבטלה. זה אומר שליהודים מגיע כי הם אחרי הצבא וכו' וכו', אבל לערבים שהיו אמורים לעבוד ולהתפרנס, לא יכולים לקבל דמי אבטלה גם אם הם פוטרו עכשיו בתקופת הקורונה. כל הניסיונות שלנו לתקן את הדבר הזה לא צלחו עד עכשיו. אני חושב שנדרשת הסתכלות מעמיקה ורחבה לפלח הזה של אוכלוסיית הצעירים והסטודנטים, עם הסתכלות ספציפית לאוכלוסיות השונות וגם התייחסות לשונות שישנה בין האוכלוסיות. תודה רבה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת ג'אבר עסאלקה.

חבר הכנסת רזבוזוב, בבקשה.

תודה, כבוד היושבת-ראש. הנתונים שהראה לנו כאן יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת לפיד מראים דבר אחד - כישלון טוטלי של הממשלה. הנתונים מדברים בעד עצמם. חברי הממשלה, ראש הממשלה, חברי הקבינט, תמיד טוענים שאנחנו יודעים רק לבקר ושהם מנהלים את המשבר. קודם כול, לפי הנתונים, זה ניהול גרוע. שנית, עשינו את העבודה בשבילם. יש תוכנית אותה הציג יושב-ראש האופוזיציה לפיד. הם פשוט צריכים לרדת מהעץ עליו הם טיפסו ולהתחיל ליישם את התוכנית הזו. התוכנית הזו תעזור מיידית לדור האבוד, לאותם חבר'ה צעירים שעוברים לגור עם ההורים שלהם. אני עדיין נותרתי כעוס מאז הדיון הקודם על החינוך. בדיוני הוועדה אנחנו כל פעם שומעים את כל הנתונים ואנחנו לא מבינים למה הממשלה לא עושה. הם מדברים, הם מקשקשים, הם מנהלים כאילו דיונים, אבל לא עושים שום דבר. יש תוכנית, תתחילו ליישם אותה. משרדי הממשלה שאמורים לענות לנו עכשיו, צריכים לקום ולקחת את התוכנית הזו שעשו בשבילם. הם לא צריכים לעשות כלום, פשוט ליישם אותה. תודה.

תודה רבה לך.

שלומי יחיאב, יושב-ראש התאחדות הסטודנטים, בבקשה. אנחנו גם נראה את המצגת.

תודה רבה, כבוד יושבת-ראש הוועדה. חברו וחברי הכנסת, כמו שאמרו פה לפניי, מתפתח במדינת ישראל דור אבוד של צעירים. לפני שאצלול למצגת שתציג את מצב הסטודנטים המגובה בנתונים ובפתרונות שאנחנו רוצים להציג כאן, אני רוצה להגיד מהלב מה זה אומר מבחינתנו דור אבוד של צעירים. אנחנו מדברים באמת על נערים ועל צעירים שסיימו שירות צבאי, שירות לאומי, שרוצים להגיע לאקדמיה ובלי עבודה אין להם דרך להתחיל את התואר הראשון. אנחנו מדברים על סטודנטים ועל סטודנטיות שנמצאים במהלך התואר, שבלי תואר, בלי פרנסה, אין להם על מי להישען. זו הדרך היחידה שלהם לסיים את התואר. סטודנטים וסטודנטיות ומשפחות צעירות שסיימו את התואר שחלמו להגשים ולהיות שופטות, מורים, רופאות, מבינים ששוק העבודה השתנה עכשיו ושהם ללא עבודה, ושהם לא יכולים להיות מה שרצו להיות. אם אני מסכם את כל קבוצות האוכלוסייה האלו, המשוואה היא פשוטה. אנחנו, הדור הצעיר שאוהב את המדינה, האמנו שאם אנחנו נעבוד קשה אנחנו נצליח, והמשוואה הזו נשמטת מתחת לרגליים שלנו. אנחנו לא דור של בטלנים, אנחנו רוצים לעבוד קשה ולהצליח בזכות עצמנו. לא הגענו לכאן חלילה לבקש צדקה אלא רק כדי שייתנו לנו להגשים את עצמנו.

כחומר מקדים שלחנו לכם את הפתרונות. גם אנחנו כהתאחדות סטודנטים ארצית יחד עם כל האגודות הגשנו כבר למשרדי הממשלה במהלך חודשי הקיץ, אבל את הפתרונות אנחנו לא רואים, וזה מתסכל אותנו. זה קשה לנו כי אנחנו חושבים שאפשר לבלום פה את המשבר הזה, ואפשר שלא נגיע למצב שצעירים יקרסו. זה קורה לנו מתחת לידיים.

תודה רבה על קיום הדיון. ברשותכם, אציג במצגת את הנתונים ובסוף גם את הפתרונות. אנחנו מבססים את הנתונים שלנו על סקר ארצי שאנחנו מקיימים מדי שנה, והשנה הרחבנו אותו יותר לעומק. מבחינת הכמויות ורמת המובהקות, זה סקר שדוגם 10,000 סטודנטים בשנה, אבל עשינו גם בדיקה השוואתית בעשור האחרון שדגמה כמעט כ-100,000 סטודנטים וסטודנטיות. הנקודה הראשונה שאני רוצה להתייחס אליה, ברשותכם, היא הסוגיה האקדמית. יש איזה מיתוס שרץ שתקופת הזום היא התקופה הכי יפה בחיי הסטודנטים ושהם היו שמחים להיות בבתים וללמוד מרחוק, אבל זה לא נכון. זו אומנם גזירת גורל, והמוסדות האקדמיים באמת פעלו בצורה נחושה כדי שנצליח ושהסמסטר לא ייאבד, אבל אנחנו עכשיו נמצאים כבר אחרי גל שני, ותוכלו לראות את הנתונים שאומרים שרק 15% מהסטודנטים מעדיפים להישאר וללמוד מהבית. אנחנו רואים שהרוב הגדול מעדיף לחזור לקמפוסים או ללמוד בלמידה היברידית, וחלק מהם, אלו שלומדים לימודי אומנות, עיצוב, התנסויות מעשויות, לא יכולים מבלי לחזור לקמפוסים.

כמובן שכאן במסגרת הדיון בוועדה הזו אני יודע שגם לפתחכם מגיעות הדילמות האלה. אנחנו, הסטודנטים, כמובן מבלי לפגוע בסטודנטים שהם באוכלוסיות סיכון, הבריאות חשובה לנו בחברה הישראלית, אנחנו רוצים לחזור במתווה מסודר ולהיות כחלק מאסטרטגית החזרה ללימודים בקמפוס.

הנתונים המרכזיים מדברים באמת על משבר התעסוקה איתו פתחתי את הדברים. מבין הסטודנטים, היום אנחנו רואים שכמעט 75% נפגעו היקפית בדרך כזו או אחרת, והפגיעה המרכזית היא כמובן התעסוקה. בלב המשבר, עוד לפני שדגמנו את הגל השני, אחד מכל שני סטודנטים וסטודנטיות במדינת ישראל איבד את העבודה שלהם, בין אם זה חל"ת או בין אם פוטרו. כמו שאמרו כאן חברי הכנסת, הדור הצעיר והסטודנטים נמצאים ברשתות ביטחון מאוד נמוכות. לא רק הסטודנטים הערבים שאין להם דמי אבטלה, סטודנטים שהם מתחת לגיל 28 היום מקבלים הפחתה של 30% בדמי האבטלה שלהם. רשתות הביטחון נמוכות. אנחנו רואים שזה מוביל לכמה דברים מרכזיים: 13% מהסטודנטים, ומדובר באלפים, פשוט עזבו את הדירה שלהם. בהתחלה אולי היה נחמד להיות עם ההורים, אבל אנחנו לא דור שרוצה לחזור ולגור עם ההורים שלו. אנחנו רוצים להגשים את עצמנו, להיות עם בני ובנות הזוג שלנו, ולחיות בדירות ואנחנו רוצים לפרנס ולעבוד. 16% מהסטודנטים ביקשו הנחה, רק 3% באמת קיבלו – זה בסוף שוק פרטי. גם אם היו בינינו כאלה ששמרו על העבודה שלהם, ההכנסה שלנו ירדה בכמעט 700 – 1,000 שקלים. מרדדים במשמרות וזה משליך ישירות על היכולת שלנו להתמודד עם ההוצאות. ההכנסות שלנו היום, בשנה רגילה ללא קורונה, הן נמוכות. בשנה רגילה אנחנו צוברים גירעון של 10,000 שקלים, שעכשיו גם עלה.

הנתון המרכזי שצריך להדיר שינה מכל אדם במדינת ישראל זה ש-24%, כמעט רבע מהסטודנטים והסטודנטיות בישראל אומרים לנו: אין לנו איך לשלם בסמסטר הקרוב, לא רק את שכר הדירה, את שכר הלימוד. אנחנו בדרך לאבד את התואר שלנו. זה צריך להדיר שינה לא רק בגלל שזה העתיד שלנו, אלא זה העתיד של המדינה כולה. אם רבע מהסטודנטים לא יגשימו את עצמם והם יגיעו לקו הסיום כשהם איבדו את התואר שלהם, מדינת ישראל תיראה אחרת בשנים הקרובות. ראינו שהדבר הזה קרה כבר באירופה ב-2008, וזה מה שמתחיל להתגבש כאן.

מה הלאה? כאמור, אנחנו כבר באוגוסט שמנו תוכנית מאוד מסודרת, שהעברנו אותה לכולכם, בשם: תוכנית חילוץ הצעירים ממשבר האבטלה. אנחנו הצגנו אותה לכל משרדי הממשלה הרלוונטיים. יש פורום בין-משרדי של מנכ"לים שלא דיבר על הצעירים. כשאנחנו הגענו אליהם, זה היה כאילו נחתנו מהירח. הצגנו את הפתרונות למשרד האוצר, למשרד הכלכלה, למשרד ראש הממשלה, למועצה הלאומית לכלכלה. אמרנו שיש פה צעירים שנמצאים במשבר, ויש פתרונות ושאפשר למנוע את זה. חלק מהמשרדים לוקחים את זה ומתחילים לייצר פתרונות, אבל אין תמונת מבט הוליסטית.

אנחנו נמצאים מול מערכת ההשכלה הגבוהה במשא ומתן בסוגיית תוך האקדמיה על מנת לראות איך אנחנו מונעים את הנשירה. אתמול הפגנו מול המל"ג, ואתמול היו כמה שעות של משא ומתן בהובלת השר להשכלה גבוהה אלקין, שכן דוחף ומנסה למצוא פתרונות בתוך האקדמיה. אבל יש זוויות שזה מחוץ לזירה האקדמית, ולכן אני חושב שהדיון כאן בוועדה חשוב. הנקודה הראשונה היא החזרת הסטודנטים לקמפוסים עד כמה שאפשר. זה פתרון, זה בידיים שלכם. זה ימנע נשירה, זה יאפשר לסטודנטים להגשים את עצמם. הנקודה השנייה היא סופר אסטרטגית, והיא סוגיית מודל החל"ת עליה דיבר גם חבר הכנסת להב הרצנו. אני מתאר לעצמי שכולכם מכירים את המודל שעד יוני 20'-21' המודל הוא שכולם ייצאו לחל"ת. יכול להיות שזה טוב למי שיש לו משכורות גבוהות ולא נמצא במשכורות חלקיות. לצעירים זה רע, זה גרוע. רשתות הביטחון שלנו נמוכות. רוב הצעירים שעובדים בחיי הלילה, במסעדות ובברים, עובדים בכלל על תלושי משכורת מאוד נמוכים כי השאר זה טיפים. תלוש המשכורות שלהם ודמי האבטלה נגזרים מזה. זאת אומרת, יש היום סטודנטים וצעירים שחיים מהכנסה חודשית של 500 – 700 שקלים על הוצאות של 5,000 – 6,000 שקל בחודש – זו המציאות.

מעל לכול, זה הופך אותנו לדור של בטלנים – זה מה שהמדינה אומרת. אנחנו לא רוצים להיות בחל"ת, אנחנו רוצים לעבוד, ויש דרך. מדינות בעולם יצרו מודלים גמישים. זה לא בינארי: או להוציא לחל"ת או לא. יש דרכים בהן המעסיקים יכולים להחזיר אותנו, באחוזי משרה חלקיים, שהכסף יגיע דרך המדינה. משרד האוצר אומר בגלוי: המעסיקים ירמו, המעסיקים ייקחו את הכסף. לא רק שהופכים אותנו לבטלנים, הופכים את החברה הישראלית גם לשקרנית. אני אומר, אנחנו לא כאלה. כולם, גם התעשיינים, גם הסטודנטים והצעירים, מאמינים שחייבים לשנות את מודל החל"ת. אני חושב שהוועדה צריכה להיות השופר הראשון שמאתגר את זה, וכל שבוע לעשות דיון ולהביא מומחים, וכך נמצא את המודל הנכון.

הנקודה השלישית, כמו שאמר גם חבר הכנסת יושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד, רואים בנו נטל במשבר הזה. בסוף אנחנו אלה שנחזיר את הגירעונות שעולים פה, אבל גם בטווח הקצר לא רק שאנחנו לא נטל אלא אנחנו יכולים לתת פתרונות. לדוגמא, אני פרסמתי סקר לכמה סטודנטים אין עבודה והם מחפשים עכשיו. 50,000 סטודנטים ענו לנו תוך ארבעה ימים ואמרו לנו: שלומי, אם תגיד לנו איפה להתייצב, אנחנו נתייצב. אנחנו צריכים עבודה ורוצים, וזאת במקום שהם ילכו למקומות לא פרודוקטיביים. נתתי כאן דוגמא לדברים שאנחנו יודעים להעמיד מחר בבוקר: אנחנו יודעים למצב 10,000 סטודנטים יחד עם פייסבוק ישראל והתאחדות התעשיינים כדי שהם יעזרו לכל העסקים הקטנים בישראל לעשות מהלך דיגיטציה. פייסבוק והתעשיות יכשירו אותם. אם אנחנו נותנים להם מלגה, שכר, 10,000 סטודנטים בחורף הקרוב יחזקו את כל העסקים הקטנים. 10,000 סטודנטים כבר בפריסה ארצית מוכנים לסייע לקשישים. תדמיינו שסטודנטים לאומנות ולקולנוע עושים שיחות עם קשישים שבמהלכן הם שומעים על העבר ועושים סרטונים - הכול אפשרי. אפשר להכווין 10,000 סטודנטים להיות נאמני קורונה. הגיע העת להוציא את הצבא ואת המשטרה מהרחובות. אנחנו מבינים שהקורונה תיקח אותנו שנה קדימה. צריך אכיפה בחלק מהגזרות, אבל אפשר לייצר פה תרבות שבה האזרחים ירצו בעצמם ליצור סביבה שבה שומרים על ריחוק חברתי בזמן המשבר. הסטודנטים יכול להיות כוח החלוץ הראשון. אנחנו כמובן שומעים על מערכות החינוך ועל זה שאין כסף. יש לנו עשרות אלפי סטודנטים לחינוך שהם מובטלים ובסכנת נשירה. אנחנו יודעים להעמיד מחר בבוקר 20,000 מהם כך שהם ייתנו תמיכה בגנים ובבתי הספר.

בשורה התחתונה, אנחנו באמת יכולים להיות פה הפתרון למשבר הזה ולא רק נטל. הכול קיים, תנו לנו את האוקיי, את הרוח הגבית, ואנחנו רצים קדימה. תודה רבה.

שלומי, תודה רבה לך על הדברים החשובים. אתה מציג, בעיקר בסיפא של המצגת, הם דברים שיכולים לייצר מציאות של win-win, גם לכם וגם לנו כחברה. ציינת פה את מערכת החינוך. רק לפני כשעה אנחנו קיימנו דיון כאן על החינוך, ואני יודעת שיש צורך אמיתי בתגבור גם שם.

חבר הכנסת יוראי להב, בבקשה.

תודה רבה על הדברים שלך. כפי שאתה יודע, לפני שבועיים דחתה מליאת הכנסת את הצעת החוק שגיבשנו יחד על הפחתת שכר לימוד. אני יודע שאתה מנהל משא ומתן מול השר אלקין בנוגע לתוכנית ממשלתית שתיתן סיוע מיידי לסטודנטים. האם תוכל לשתף אותנו איפה המשא ומתן עומד? אני מבין שעם אלקין אין סיכום כרגע. אני אשאל אותו איפה עומד הפער ועל כמה כסף עומד הפער. אותך אני רוצה לשאול איפה זה עומד מבחינת הסטודנטים בישראל. שלומי, איפה עומד המשא ומתן בינך לבין אלקין לגבי תוכנית סיוע ממשלתית לסטודנטים. אני מבין שאתם מנהלים משא ומתן שעדיין לא הבשיל. איפה זה עומד כרגע?

אני כמובן אשמח שגם השר יתייחס. כמו שאמרתי, השר אלקין כן פועל כדי לייצר חבילת סיוע לסטודנטים ולסטודנטיות בתוך האקדמיה. אנחנו בתוך משא ומתן. הצגנו את הדרישות שלנו, גם את פריסת רשת הביטחון של הפחתת שכר לימוד, גם תהליכים לצמצום אבטלה. הפער הגדול, ובגלל זה קצת כואב לי להגיד אותו, הוא שאנחנו עוד לא באזורים בכלל של להתווכח על כמה, איך ולמה. יש פה פערים, בעיקר מול משרד האוצר, וגם הוות"ת לפעמים, בתפיסות עולם. אחת מתפיסות העולם בה אני מרגיש שיש פער היא זה שאומרים לנו שסטודנטים או צעירים שנכנסו לאקדמיה, היו צריכים לדעת שכשהם נכנסים לתואר יהיה משבר אבטלה ואולי יהיה קשה לממן את עצמם. זה פער. זה כבר לא משא ומתן קלאסי שאני אומר: אני רוצה משהו אחד והשני משהו אחר. זו תפיסות עולם מורכבות. גם לגבי הנשירה – אנחנו נמצאים עדיין בפער גדול. כן יש נכונות, אנחנו יושבים. אף אחד לא אומר לנו שהוא לא רוצה לשמוע אותנו. הם רוצים לשמוע אותנו, יש פער בתפיסות העולם אותן אנחנו מנסים לצמצמם, בין אם זה להיאבק ברחובות ובין אם זה בשיח מקצועי. אנחנו מציגים נתונים. כמו שאמרתי, השר כן דוחף את המערכת קדימה, ואני מקווה מאוד שנראה בשורה בגזרה של ההשכלה הגבוהה.

שלומי, תודה רבה.

חבר הכנסת יאיר גולן, בבקשה.

משבר צריך להיות גם הזדמנות, והזדמנות בעיקר לצעירים. כאיש אופוזיציה אפשר להאשים אותנו שאנחנו פשטניים. אנחנו לא פשטניים, הפתרונות הם פתרונות פרקטיים. הדבר הראשון שצריך לעשות במיידי הוא לפתוח עסקים שמעסיקים צעירים, את כל המסעדות, הפאבים ובתי הקפה. הרי הטלנו מגבלות שהן פשוט לא הגיונית. במקום קביעה קטגורית של כך בפנים וכך בחוץ, פשוט לפתוח את כל מה שבחוץ. לצד הפתיחה הזו, שמעסיקה אלפי צעירים, יש למנות הרבה מאוד צעירים כפקחים. יש לתת לרשויות תקציב מיוחד או בלי תקציב מיוחד, כדי שיעסיקו פקחים שיקפידו על כך שהכול נעשה לפי הכללים. המון עבודות נחסכו מהצעירים בגלל הקורונה ואפשר לפתוח להם הזדמנויות שהם יהיו אלה שמקפידים שכללי הקורונה יישמרו במרחב הציבורי.

שנית, כל נושא תעסוקות קורונה נוספות. בואו נראה כמה דברים דורשים תעסוקת קורונה. הוזכר כאן טיפול בקשישים, אבל גם מילואים. יש אלפי אנשי מילואים ואסור שיהיה איש מילואים אחד שעובד גם בעבודה אחרת. יש לקחת את כל החבר'ה הצעירים האלה, שממילא רובם עושים מילואים, ולתת להם תקופות מילואים יותר ארוכות. הם גם יעשו משהו, לא תהיה להם תחושה של מובטלים, והם גם ירוויחו כסף.

שלישית, הוראה. הרי אנחנו צריכים הרבה יותר עובדי הוראה. צריך לראות שכל עובדי ההוראה האלה באים מתוך המערך הזה של הסטודנטים ומתוך האנשים הצעירים. אני מניח שאם נחפש היטב נמצא עוד עובדי קורונה בעבודות ייחודיות לעת הזו.

דבר נוסף, לפתוח באופן מלא את מערכת הלימודים עד כיתה ד'. אני לא מבין את המתווה עכשיו. מה זה א'-ב' למידה יום כן ויום לא ולסירוגין? איזה משפחה יכולה להתנהל בשיטה הזו? זה פשוט בלתי אפשרי. לא צריך להיות הורה מדופלם בשביל להבין שזה פשוט לא עובד. מה הבעיה? אם היו נותנים לכל הרשויות המקומיות לתכנן איפה פותחים כיתות א'-ב', לפזר את זה בכל העיר, בגנים, במוסדות תרבות, במתנ"סים וכן הלאה, היה אפשר לפתוח את כל בתי הספר. ברור שזה מצריך עוד צוות עבודה, אז צוות העבודה הזה יבוא מתוך הסטודנטים.

אני מבינה שאתה מחבר את שני הדיונים שעשינו, את הדיון הקודם ואת הדיון עכשיו.

הפעלת מוסדות התרבות – דיברתי על זה גם בפעם הקודמת שיש כל כך הרבה מוסדות שאו שמופיעים בהם צעירים או שעובדים בהם צעירים. למה אנחנו לא מפעילים אותם? הכול בחללים ענקיים, אין שם סכנת הידבקות. בין הסגר הראשון לשני כל המוסדות האלה הסתגלו כבר לעבודה ורכשו את כל הציוד, את מדי החום וכל מה שצריך, בשביל להמשיך ולפעול, אבל המוסדות האלה מושבתים. אין לזה שום הצדקה.

אין ספק שצריך לחזור ללמידה היברידית. קמפוסים זה שטחים עצומים. בואו נחשוב איפה אנחנו מכרים שיש מוסד תרבות שפרוס על מרחבים כאלה כמו שיש באוניברסיטה או במכללה. למה הם משותקים? אני ממש לא מצליח להבין את זה. איזה בעיה יש לוודא שהקמפוס יפעל בצורה בטוחה? הנתונים בסקר של הסטודנטים פה מדברים בעד עצמם. נדמה לי ש-85% רוצים או למידה בקמפוסים או למידה היברידית. בואו נניח שיש בעיה עם למידה מלאה, בואו נחליט קטגורית שבכל הקמפוסים בארץ עוברים ללמידה היברידית, אין לי ספק שזה יתרום ללמידה טובה יותר ושזה יביא לכך שההכשרה המקצועית תהיה טובה יותר.

בקיצור, אני חושב שפה אנחנו מדברים, והכול מהמוחות הקודחים שלנו ומכמה דוברים שמדברים. אם היינו מדברים שוב לרשויות לעבוד, היו מוצאים עוד שפע פתרונות יצירתיים. אבל משום מה, הממשלה מתעקשת לנהל הכול מלמעלה במקום לתת ליצירתיות מלמטה לומר את דברה ולתת פתרונות אמת לאנשים בכלל בישראל, ובפרט לאנשים הצעירים.

תודה רבה, חבר הכנסת יאיר גולן.

חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה.

הקשבתי רוב קשב ליושב-ראש התאחדות הסטודנטים, ושאלתי איפה ניגוד העניינים בין מה שהוא אמר לבין מה שהמדינה צריכה לעשות. למעשה, הוא אמר את האינטרס הכי משמעותי של המדינה: ראשית, לדאוג שעתודת הסטודנטים מסיימת, גם באיכות התואר הנדרש וגם באופן וביכולת לפתח. אני מסתכלת על זה כעל נכס וכעל משאב אנושי משמעותי ביותר שיש במדינה וצריך לשאול האם הם ייצאו בזמן, ביכולות, באיכויות. בכל התיאור של המצגת לא שמעתי בקשה לא מידתית או לא נכונה. הם אומרים: תנו לנו ללמוד, אנחנו נלמד ונשמור על עצמנו. אנחנו יכולים בעצמנו לתרום לחברה הישראלית בפעילויות כאלו ואחרות. תוך כדי זה גם נאפשר לעבוד ולהתפרנס וגם לשלם את שכר הלימוד, אם רק תיתנו לנו את היכולת.

אני חושבת שהפער שהולך ונוצר בין האופן שבו המדינה מנהלת את המשאבים שלה, את היכולות שלה ואת האיכויות שלה, גורם נזק לא רק כאן ועכשיו לסטודנט ברמת הפרט, אלא בהתבוננות מערכתית על יכולות משמעותיות ואיכויות משמעותיות יותר של מדינה שפשוט הולכים לאיבוד ויוצרים תסכול רב בקרב אנשים צעירים שרוצים לעשות ולהשפיע.

אני פספסתי את מה שאמר ידידי יוראי, אבל אני חושבת שכל האמירות לגבי הסטודנטים הן נכונות משום שצריך לתת להם אופק, תקווה והזדמנות.

אני מאוד מעריכה את העבודה שלך ושל הוועדה, אני עוקבת מקרוב ומרחוק. להערכתי, הדרך המקצועית שבה הדברים מתנהלים כאן ראויים לכל הערכה.

אני מקבלת פניות רבות מאנשי מילואים שאומרים: אנחנו רוצים להיבדק לקורונה לפני הכניסה למילואים וביציאה משירות המילואים. הם אזרחים שמגיעים למילואים, זה גם מצד המשפחות שלהם. אם אנחנו רוצים להתמודד עם הקורונה, אני לא יודעת למה שלא יינתן השירות הזה של הבדיקה עם צו התייצבות, וש-72 או 48 שעות לפני צו יגיעו לכל דרייב-אין בכל הארץ ושייבדקו ושיגיעו עם אישור מעבר בדיקת קורונה. אם לא עושים את זה, אנחנו מסכנים את הקהילה ואת הצבא. תודה רבה.

תודה רבה לך, חברת הכנסת אורנה ברביבאי.

שיר גור, בבקשה.

שלום, אני מייצגת את פורום ארגוני התעסוקה הצעירים. בפורום מאוגדים היום 40 ארגונים שעוסקים בתעסוקת צעירים. אני רוצה לתאר את מצב הארגונים עצמם. הארגונים יודעים לתת תוכניות תעסוקה לצעירים מצוינות. הם פועלים בכל הארץ בכל המגזרים של החברה הישראלית: חרדים, ערבים, יוצאי אתיופיה, פריפריה, וכו'. מצב הארגונים כיום הוא שכספי הפילנתרופיה הולכים יורדים, ומצד שני, כמות הצעירים שמתדפקים על הדלתות וזקוקים לסיוע שאנחנו נותנים, להכוון התעסוקתי, להכשרות, לליווי לתעסוקה, הוא מאוד גבוה. על כל מקום בתוכנית, מתחרים היום מאות צעירים. אנחנו חושבים שאת המצב הזה צריך לתקן. צריך שהמדינה תתגייס ותאפשר לארגונים האלה להרחיב את העבודה שלהם, שהיום מצטמצמת במקום להתרחב.

אנחנו גיבשנו תוכנית עם מספר סעיפים ואציג אותם בקצרה. ראשית, אנחנו חושבים שצריך לחזק את התשתיות המקומיות שעומדות לרשות הצעירים. זאת אומרת, אנחנו חושבים שבכל מרכז צעירים, ותיכף יתארו פה ממרכזי הצעירים, צריך להיות רכז תעסוקה, צריך להיות רכז מעסיקים אזורי, והם צריכים לתת את המענה לתעסוקת צעירים ברשויות המקומיות. אנחנו רואים שהרשויות המקומיות והשלטון המקומי יודע לעבוד ולעשות את העבודה. לכן, אנחנו חושבים שכדאי לחזק אותו.

דיברו פה על סבסוד שכר לימוד באוניברסיטאות. אני רוצה לדבר על סבסוד של מערך ההכשרות. יש צעירים שמסיבות כאלו ואחרים לא מעוניינים ללמוד ממושכים. הם יכולים לעשות הכשרות. ההכשרות האלה גם צריכות להיות מסובסדות כדי לאפשר לצעירים שלא מסוגלים היום במצב הנוכחי לשלם על הכשרה או זקוקים גם לדמי קיום כדי להשתתף בהכשרות, להשתתף בהן. יש הכשרות שהוכיחו תוצאות מאוד מאוד יפות בהשמה לעבודה, ואני חושבת שזה נכון לסבסד את ההכשרות, וגם לכלול בהם כמובן מיומנויות של כישורים רכים ואחרים.

לגבי התמחויות – אנחנו מאוד מברכים על התמחויות שנעשות במהלך הלימודים האקדמיים. אנחנו מזהים כרגע שהצורך המרכזי הוא דווקא אצל צעירים שהם עד שלוש שנים מסיום ההכשרה או הלימודים. הם לא מצליחים להשתלב בתעסוקה. אנחנו חושבים שיש מקום לתת תמריצים למעסיקים כדי שהם יוכלו לבצע התמחות בשכר מלא. הנתונים של ההתמחויות מעידים על זה שאנשים מצליחים לרכוש ניסיון ולפתח תיק עבודות, לרכוש קשרים. הרבה מהם לא יעבדו במקום שבו הם עשו את ההתמחות, אבל כן יעבדו בסביבה של הארגון ובאמצעות קשרים שהם רכשו במהלך ההתמחות. נושא ההתמחות לצעירים עד שלוש שנים מתום הלימודים הוא בעינינו נושא שמאוד חשוב לקדם.

אנחנו מזהים אצל הצעירים בכל התוכניות שלנו מחסור במידע על כל האפשרויות שעומדות לרשותם. אנחנו חושבים שכן יש מקום לבנות איזשהו מאגר מידע איכותי שמדבר באמת על מסלולי קריירה, על אפשרויות הכשרה, על אפשרויות לימודים, על ביקושים בתעסוקה, ולהנגיש את המאגר הזה לצעירים.

שיר, תודה רבה. לצד זה, צריך גם לשחרר את מקומות התעסוקה.

הדבר הכי כואב בדבריה של שיר הוא שהיא אומרת מה צריך לעשות ושום דבר לא מבוצע בפועל. זה כל כך כואב - - -

לא, יש הרבה מאוד מרכזי צעירים שיש בהם רכז תעסוקה. הסיפור היום הוא שיכול להיות לך רכז תעסוקה, רק שאין לך איפה לעבוד.

כי מעודדים אנשים לשבת בבית.

תודה רבה לך.

שי דנון, בבקשה.

תודה רבה, גברתי יושבת-הראש על ההזדמנות ועל הדיון הזה. זה נושא מאוד חשוב. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת יוראי להב על כך שבאמת לא מרפה בנושא הזה ושרתם אותנו כשותפים, ושמחנו על כך, ואני מייצג גם את מרכז הצעירים בקריית ביאליק, אבל גם את מינהלת והתאחדות מרכזי הצעירים, לתוכנית שהוא הציג כאן.

חשוב לי להגיד לגבי הדור האבוד כמו שאמרו קודמיי. יש פה איזושהי משוואה. מצד אחד, אי אפשר להגיד דור אבוד, ומצד שני, לטפל בזה באקמול ובאמצעות תוכנית של 100, 200 או 500 מיליון שקל. מי שמדבר על דור אבוד ועל ירידה ב-35% באבטלה, צריך לתת תוכנית מקיפה של מעל 10 מיליארד שקל. ברור לנו שזה לא יהיה פשוט. שימי לב, גברתי יושבת-הראש, כמה יידע נצבר ומתגייס פה סביב השולחן.

דיבר לפניי שלומי, נציג התאחדות הסטודנטים, ואני ממש חותם על כל מילה שאמר בנושא הזה, אבל אני רוצה לפתוח את היריעה ולהתמקד באלו שאינם סטודנטים, כמו שקודמתי שיר דיברה, על אותם אנשים שלא מתאים להם ללמוד את התואר האקדמי. האנשים האלה מגיעים אלינו למרכזי הצעירים הרבה פעמים ואנחנו נותנים להם ייעוץ והכוונה תעסוקתית. אנחנו קיימים על מנת להכווין את הצעיר ולתת לו ייעוץ תעסוקתי. אמרת לפני כן שצריך לפתח מקומות תעסוקה, לצידם להכשיר את הסטודנטים. אבל איך הם יידעו מה ללמוד ומהו המקצוע הנדרש? כאן אנחנו באים לידי ביטוי.

לנו יש פריסה ארצית. למעשה, אנחנו גוף שמקשר בין הצעירים להם אנו רוצים לסייע, לרשויות המקומיות, שאנחנו חלק מהן, לשלטון המרכזי שמממן חלק מהמשרות שלנו. אני חושב שחסר במדינת ישראל משרד לענייני צעירים. ברגע שיש כל כך הרבה משרדים שמנסים לעשות טוב אבל זה מתפזר, מישהו צריך לאחד את הדברים. אני אמנה חלק: רכזי חיילים משוחררים, ורכזי תעסוקה, ומשרד הכלכלה, באמת אין משרד שלא מנסה לגעת, אבל בסופו של דבר אנחנו תופסים מרובה ולא תופסים. זה בסדר שכל משרד להגשים את עצמו דרכנו, אבל זה לא נותן לנו את אותה אחריות. אתם מבקשים אחריות מהרשויות המקומיות, אנחנו יודעים לעשות את זה, אבל אנחנו גם צריכים לנהל את זה איך שמתאים לנו. יש מרכזי צעירים שהם אחראים על יישובי כפרים, שהם כידוע יותר רחבים והם עם מעט תושבים, ולהם יש מצוקות משלהם. לכל אחד יש את המורכבות ואת השונות שלו. יש ערים גדולות וערים קטנות, והשוני והמגוון הם רבים. חשוב שהצעירים יהיו חלק מהפתרון, חשוב שאנחנו נהיה חלק. אנחנו באים ועוזרים בצמתים שבהם נדרשת החלטה, כשהחייל משתחרר, כשהוא נהיה סטודנט, כשהוא נהיה הורה צעיר. יש לנו גם את משבר הקורונה וגם את משבר הפנסיות וגם את הדור האבוד, והכול ביחד ייפול על כתפי הצעיר. איך הוא ישלם את המסים שאנחנו רוצים לחלק בצורה שווה ואיך הוא יתמודד עם זה? ברור שיהיו לו בעיות נפשיות שנצטרך לתקצב, ויהיו לו קשיים כלכליים שנצטרך לסבסד. במקום להגיע לדבר הזה, בואו נשים עכשיו את הכסף בצורה משמעותית ונהפוך את הצעירים לאיזשהו פיתרון למצב המסובך הזה ולמשבר העולמי הזה.

תודה רבה, שי.

חבר הכנסת אלכס קושניר, בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, אני מגיע מדיון שמתקיים במקביל בוועדת הקליטה בנושא חיילים בודדים, וגם שם אתה מרגיש ורואה שבכל מה שקשור בטיפול בצעירים, איכשהו הממשלה מאותגרת. אני לא הייתי פה, אבל עודכנתי ששלומי הציג את הנתונים. לא אחזור עליהם כי כולנו מכירים אותם. אגע בכמה נקודות: הדבר הבסיסי הוא דמי אבטלה. צעירים מתחת לגיל 28 זכאים לדמי אבטלה פחותים ב-20%. יש גם שכר מינימלי שמזכה לדמי אבטלה. אם אתה מקבל פחות, ורוב הסטודנטים קיבלו פחות כי הם עבדו בעבודות מזדמנות, הם לא מקבלים.

זה עלה קודם, דיברנו על זה.

בפן ההכנסה, יש פה פגיעה מאוד מאוד קשה. בפן הלימודי, סמסטר אביב וסמסטר קיץ היו מאוד מאתגרים עבור הרבה מאוד סטודנטים, וכתוצאה מכך יש הרבה מאוד סטודנטים שנכשלו במבחנים ועכשיו הם צריכים לפתוח את השנה החדשה כאשר ברור שהלימודים בשנה הזו הם לא רגילים ואיכות הלימודים נפגעת באופן משמעותי. יחד עם זאת, אנחנו רואים התנגדות מאוד מאוד קשה של הממשלה לבוא לקראת הסטודנטים ולראות איך הם באמת מקבלים איזשהו סבסוד בנושא הזה.

יתרה מזאת, יש כל מיני סעיפים ומרכיבים נלווים בתוך שכר הלימוד. למשל, אגרת אבטחה. למה לשלם אגרת אבטחה אם הסטודנט בכלל לא מגיע לקמפוס? אנחנו יודעים שהרבה מאוד סטודנטים ויתרו על המעונות וחזרו לגור עם ההורים שלהם. אנחנו חושבים שמתי שהוא הקמפוסים ייפתחו השנה בצורה כזו או אחרת, אז בואו נפצה קצת את הסטודנטים וניתן להם סיוע בנסיעה חינם בתחבורה הציבורית לפחות בשנה הזו - תשפ"א. כמובן, קורסים חוזרים. ברור שרוב הסטודנטים שנכשלו במבחנים בסמסטר קיץ ואביב, נכשלו בגלל המצב שאליו הם נקלעו. לכן, אין שום סיבה שהסטודנטים יצטרכו לשלם על זה.

אנחנו אומרים כל הזמן שחייבים להפיק לקחים ולהתקדם. הנה, מתפרנס המענק החדש של עידוד חזרה לעבודה. המענק הזה אמור לטפל באלה שנמצאים באבטלה הרבה מאוד זמן, מאה ימים, וכשהם יחזרו הם יקבלו איזשהו מענק עם נוסחה יחסית מסובכת. אבל לא על זה אני רוצה לדבר. מי נופל בין הכיסאות? אלה שלא היו זכאים לדמי אבטלה מלכתחילה. זה החבר'ה האלה שנמצאים עכשיו בזום וצופים בנו.

הממשלה לא קיבלה את הצעת החוק של יוראי, ולא קיבלה את התוכנית שהצגתי שכוללת חמישה סעיפים. אין בעיה, אני מבין - אין מונופול על השכל. יכול להיות יוראי ואני לא צודקים, יכול להיות שכולנו לא צודקים, יכול להיות שהתאחדות הסטודנטים לא צודקת, אבל אי אפשר לשבת באיזשהו ואקום באולימפוס, להתבשם מזה שיש גידול בהרשמה ללימודים של 20% השנה, ולחשוב שהכול בסדר. כשתנתחו את ה-20% האלה תוכלו לראות שרוב הנרשמים הם או חיילים משוחררים שלא יכולים לנסוע לחו"ל או אנשים מיואשים שיושבים עכשיו ללא עבודה וחושבים איך הם עושים עכשיו הסבת מקצוע. אבל מה עם אלה שכן לומדים ומה עם אלה שכן מתקשים היום? 25% מהסטודנטים מתקשים להתחיל את השנה הזו. אני יודע שעכשיו השר אלקין יעלה והוא ידבר על הסיוע שהוא כבר נתן ועל הסיוע התוספתי. בסוף בסוף בסוף הכסף לא מגיע לאנשים. יש פה באמת צעדים פשוטים שצריך לעשות כדי לנסות ולטפל גם בדור ההווה וגם בדור העתיד, כי מישהו יצטרך לשלם את כל ההלוואות האלה של מעל 100 מיליארד שקל שהממשלה לקחה.

גברתי היושבת-ראש, את מקיימת את הדיון הזה ואולי הוא יוכל לתת איזושהי פרצת דרך במאבק המשותף שלנו לטובת הסטודנטים. תודה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת אלכס קושניר.

נמצא איתנו השר אלקין. אדוני השר, תודה רבה שאתה מכבד אותנו בנוכחותך. אנחנו מאוד שמחים.

אני בבידוד, אחרת הייתי טורח לבוא לכנסת. תודה רבה, יפעת. אני מודה לך ולחברי הכנסת על ההזדמנות לקחת חלק בדיון הזה. אתייחס למספר סוגיות ומן הסתם תרצו לשאול עוד שאלות. קודם כול, הספקתי לשמוע רק את הדברים של חבר הכנסת קושניר. רק שני תיקונים קטנים. אני לא חולק על הצורך, ותיכף אדבר על כך וגם על מה אנו עושים כדי להתמודד עם הצורך. ראשית, זה לא נכון שכסף לא מגיע לסטודנטים. נמצא איתנו כאן יושב-ראש התאחדות הסטודנטים שהיה שותף מלא בכל ההחלטות שקיבלנו לגבי חלוקת התקציב, סיוע ייחודי, שהבאנו בקיץ יחד איתו - 50% בכלל הלך דרך ההתאחדות וכל השאר במסלולים אחרים. אני לא מכיר שכסף לא מגיע לסטודנטים. זה נכון שהוא לא מגיע לכולם ושהוא מחולק לפי עיקרון סוציו-אקונומי, אבל כמו שבאמת תכננו בסיכום הזה, אני חושב שסדר גודל של כ-125,000 סטודנטים נוספים, מעבר לאלו שמקבלים סיוע בשנה רגילה, קיבלו סיוע בקיץ. לכן, חבר הכנסת קושניר, הכסף מגיע. לא לכל אחד, ולא בטוח שהוא מספיק, אבל זה כבר שאלה אחרת.

לגבי השאלה איפה אנחנו נמצאים כרגע – כאמור, אני לא חולק על הצורך. אנחנו מזהים שקבוצת הסטודנטים היא אחת מהקבוצות שאולי הכי נפגעו מבחינה כלכלית ממשבר הקורונה, ממספר סיבות: כי הם עובדים זמניים ולכן הכי קל לשלוח אותם לחל"ת או לפטר אותם, בגלל שחלקם הגדול עובד בענפי המשק שהם הראשונים להיסגר והאחרונים להיפתח. כשהם נשלחים לחל"ת, לחלק מהם אין תקופת הכשרה נדרשת, ולכן הם לא מקבלים תשלום בכלל, לא זכאים לסיוע, או שאלה שכן מקבלים בגלל שהם עד גיל 28, מקבלים פחות. מכל כיוון ואיך שלא מסתכלים, ציבור הסטודנטים הוא אחד מהנפגעים המשמעותיים בתוך המשבר הזה, ועל זה אין מחלוקת.

השאלה היא איך מטפלים באירוע הזה. יש שלוש דרכים ואני לא מסתיר את עמדתי, אני נתתי לה ביטוי מעל במת הכנסת: אפשרות אחת היא על חשבון המוסדות. כלומר, להגיד: יתכבדו המוסדות, יהדקו את החגורות, ולמעשה בתקופה הזו יורידו שכר לימוד לסטודנט מתוך זה שמן הסתם יש להם יותר כסף ממה שצריך. אני אחלק פה בין שתי קבוצות. על הקבוצות הלא מתוקצבים אני לא יודע לדבר, אני לא יודע מה מצבם התקציבי. המדינה לא מפקחת על מצבם התקציבי, זה חלק מההגדרה שלהם כמוסדות לימוד לא מתוקצבים. מצד אחד, הם לא מקבלים מאיתנו כסף. מצד שני, הם לא נמצאים תחת פיקוח. לכן, אני לא יודע האם יש להם כסף או לא, האם הם גובים יותר מדיי והאם הם יכולים לאפשר לעצמם. זה חלק מהתחרות בין המוסדות והשיח בין אגודות הסטודנטים שם למוסדות עצמם. לגבי המוסדות המתוקצבים – אני יכול להגיד באחריות שהשנה הזו לא עולה להם פחות לעומת שנה רגילה, נהפוך הוא. זה נכון שיש תשלומים שהם חוסכים. בחלק מהתשלומים האלה, מחובתם גם לגבות פחות מהסטודנטים. למשל, הזכיר פה חבר הכנסת תשלום אבטחה. אנחנו כרגע בשיח מול המוסדות יחד עם ההתאחדות. שלומי מכיר את זה. רק אתמול הייתה לנו ישיבה עם האוצר, עם ות"ת ומל"ג יחד איתו, ובין השאר, על הנושא הזה. לדעתנו, היות והתשלום לאבטחה הוא ייעודי לאבטחה, ברגע שסטודנטים נמצאים פחות בקמפוס - ולא מסכים עם חבר הכנסת קושניר שהקמפוס מושבת לחלוטין, זה לא כך, במציאות שהיא לא סגר קמפוס לא מושבת. אנחנו מקווים שהדרגה נצליח כמה שיותר מהר להחזיר יותר שירותים לקמפוס, גם את הספריות, גם את השימוש במחשבי הקמפוס, גם לימודי מעבדות ועבודה מעשית, ובסופו של דבר גם חלק מהוראה פרונטלית. לכן, אנחנו נהיה בשיטת האקורדיון השנה. חלק מהזמן הקמפוס יפעל במתכונת די רחבה, וחלק יתכווץ למתכונת מאוד מצומצמת. לדעתי, נעבור כמה גלים כאלה במהלך שנת הלימוד הזו. אין ספק שלכאורה לפחות חלק מתקציבי האבטחה צריכים פה להיחסך, ואז לשיטתי המוסדות חייבים להחזיר את הכסף לסטודנטים. הם לא יכולים להעביר את זה לסעיף אחר כי בהסכם על שכר הלימוד זה הוגדר כתשלום ייעודי לאבטחה. אני מאוד מקווה שנגיע לסיכום עם המוסדות בעניין הזה. לפחות כרגע מסתמן שכן נצליח להגיע לסיכום.

המוסדות לא משקיעים פחות בשנה הזו בסטודנט. הם חוסכים אולי קצת על מים וחשמל ודברים כאלה, הם מוציאים כסף נוסף על כל המעטפת הטכנולוגית, בין השאר, כדי לאפשר לסטודנטים ודאות. היום כמעט כל המוסדות נערכו לכך שגם אם הקמפוס ייפתח, ניתן יהיה להמשיך ללמוד באופן מקוון מהבית בזום, וזה דורש היערכות. למעשה, חלק גדול או כמעט כל כיתות הלימוד היום מצוידות ביכולת לשדר את השידור בו זמנית. הוא יכול להתקיים גם פרונטלית וגם באופן מקוון, וזה כמובן הוצאות גדולות. אנחנו הבאנו סיוע ייחודי למוסדות בשנה הזו לצורך זה, אבל כמובן שהוא לא מספיק.

המוסדות גם סופגים מכה קשה מאוד מתרומות בתקופה הזו של הקורונה. לא פלא שהתרומות מצטמצמות ובסופו של דבר המאזן התקציבי של המוסדות המתוקצבים עליהם אני יכול לדבר כי הם מפוקחים ברמה כזו או אחר, הוא במינוס ולא בפלוס ביחס לשנה רגילה.

מכאן אני מגיע לעיקר. לכן, להגיד למוסדות מתוקצבים, להוריד משכר הלימוד חוץ מתשלומי אבטחה וחוץ מעוד קצת פה ושם, ואנחנו לוחצים עליהם חלק במאמץ, המשמעות של זה שהמדינה תכניס יד לכיס ותפצה אותם. פה השאלה היא האם אני כמדינה שם כסף, והאם חכם למרוח את הכסף, ככל שאצליח להשיג, בשכבה דקה על כל הציבור של 300,000, 320,000 או 350,000 סטודנטים – אני לא נכנס כרגע למספרים. גם אם נביא מאות מיליוני שקלים, זה בסופו של דבר יתורגם בהנחה סמלית בשכר הלימוד שלא תעזור לאף סטודנט לסיים את השנה הזו. כל הסטודנטים נפגעו, אבל יש כאלה שזקוקים יותר לסיוע ויש כאלה שזקוקים פחות. יש לא מעט סטודנטים בסוציו-אקונומי 8 - 10 במוסדות, ויכול להיות שגם הם איבדו מקומות עבודה, אבל מצבם יותר קל לעומת סטודנט מסוציו-אקונומי 1 - 4 שאיבד את מקום עבודתו, וכן הלאה וכן הלאה. אני יכול להביא דוגמאות.

לכן, המסלול שעליו אנחנו מדברים, וכרגע נמצאים במשא ומתן אינטנסיבי מול ההתאחדות, ואני מקדיש לזה שעות כל יום עכשיו, שלומי יעיד שישבנו שעות איתו, וכמובן שכל ישיבה כזו איתו זה גם שעות של הכנה קודם בוויכוחים בתוך הצוות הממשלתי - המטרה שלנו היא להביא חבילת סיוע תקציבית משמעותית לציבור הסטודנטים שתהיה בנויה מכמה זרועות: ראשית, מסיוע משמעותי של מלגות לכאלה שבאמת חסר להם, מסיוע בתחום של הכשרות מקצועיות ובכניסה לעולם התעסוקה לציבור הסטודנטים – זה חבילה שנייה. אתמול הרחבנו עליה את הדיבור בישיבה שהייתה לנו עם שלומי. היא גם תהיה בנויה מאיזושהי חבילה שהמוסדות יביאו, הקטנה של תקציב אבטחה, ואולי גם עוד הגדלה של תקציב המלגות גם מצדם, מול הכסף הנוסף שהמדינה תביא. בסך הכול, אני מנסה להגיע לחבילת סיוע מאוד משמעותית וגם לעשות את זה מהר כי אני חושב שהזמן הוא מרכיב מאוד קריטי פה, גם לקבל החלטות וגם לבצע. אנחנו מחפשים מסלולים מהירים לביצוע ככל האפשר וכדי שזה לא ייסחב הרבה זמן כי סטודנטים צריכים וודאות כלכלית והם צריכים לדעת מה יש.

נושא נוסף שמטריד מאוד את מנוחתי זה סטודנטים במוסדות לא מתוקצבים. שכר הלימוד שם הרבה יותר גבוה. אני קודם כל התעקשתי, וממשיך להתעקש, וגם בקיץ זה היה וגם עכשיו, שבכל מסלולי סיוע שנביא, סטודנטים במוסדות לא מתוקצבים יוכלו לקחת חלק ושהם לא יופלו לרעה. אנחנו לא מתקצבים את המוסדות, אבל זה לא אומר שאנחנו לא מתקצבים את הסטודנטים. מותר לנו לעזור לסטודנטים והם צריכים באופן שוויוני לקבל תמיכה כמו כל שאר הסטודנטים. בניגוד למקובל, סוציו-אקונומי במוסדות הלא מתוקצבים לא שונה בהרבה מהאוניברסיטאות, אולי אפילו הפוך. יש שם יותר סטודנטים בסוציו-אקונומי נמוך. זה נושא לדיון נפרד, הוא לא קשור כרגע למשבר הקורונה. לכן, זאת קבוצה מיוחדת שאנחנו מנסים להביא לה מענה, גם דרך השתתפות בתוך סל המלגות וגם בדרכים אחרות שאני כרגע לא יכול לחשוף עליהן כי אנחנו עובדים עליהן, אבל כדי לתת רשת ביטחון לסטודנטים במוסדות לא מתוקצבים. בהרבה מאוד מובנים בעיניי הם אולי הקבוצה שהכי מאותגרת היום, בוודאי תלמידים מסוציו-אקונומי נמוך שלומדים במוסד לא מתוקצב והתכוונו לשלם 30,000 -40,000 שקל - - - מתוך שכר שהתכוונו לקבל.

זו התמונה נכון לעכשיו. כפי שאמרתי, אנחנו במשא ומתן אינטנסיבי, ואני מקווה שהוא יסתיים כמה שיותר מהר. הכלל שמוביל אותי, כפי שהיה גם בקיץ, הוא שאנחנו עושים את כל השיח הזה יד ביד עם התאחדות הסטודנטים ועם יושב-ראש - - - כדי לטייב את הפתרונות מתוך הראייה של הסטודנטים ולא מתוך גישה פטרונית של לזרוק את זה לסטודנטים ולהגיד: זה מה שהחלטנו. אם יהיו שאלות, אשמח לענות.

תודה רבה, כבוד השר. יש לי כמה התייחסויות, ואחר כך חבר הכנסת יוראי להב מבקש לשאול.

אנחנו צריכים לעזור לסטודנטים, ויש איזשהו קונפליקט שאומר: אם נעזור להם, האם המוסדות הם אלה שצריכים לשלם את המחיר. אני מרגישה שאנחנו כל הזמן בשיח של: את מי אנחנו מקריבים לעולה. השאלה היא האם אנחנו כמדינה לא צריכים לראות איך אנחנו עוזרים לסטודנטים מבלי להביא לקריסת המוסדות. כאן אני נכנסת לעניין תשלומי אגרה. ציינת שישנה שורה של נושאים כמו אבטחה, מים וחשמל.

לא מים וחשמל. בשונה מאבטחה, שזה באמת אגרה ייחודית, אין תשלום מיוחד על מים וחשמל ש - - -

אני חוזרת על הדברים שאמרת רק כדי לחדד את הדברים, זה משהו שאתה העלית. בקיצור, יש כל מיני סעיפים שאנחנו יכולים לקחת מתוך תשלומי האגרות ולראות איך אנחנו מקלים בתשלום שלהם על הסטודנטים, וזה גם דבר הגיוני. אגב, אם צריך במקום הזה צריך לתת שיפוי למוסדות אז המדינה צריכה לראות איך היא עושה את זה כחלק מכל העסקים שהמדינה נותנת להם שיפוי.

במאמר מוסגר, דווקא כמי שבאה מהאקדמיה אני יודעת שבתקופה הזו דווקא למוסדות האקדמיים יש לא מעט הוצאות בגלל הקורונה מבחינת היערכות ומבחינת תשתיות וכו'. אני שומעת כל הזמן סטודנטים שאומרים: אנחנו בכלל לא מגיעים לשם אז המוסד האקדמי חוסך כסף, אבל זה לא הסיפור. שאלה נוספת היא מבחינת סיוע במלגות, כמו שאמרת, והכשרה מקצועית. לאיזה היקפים יגיע סל הסיוע עליו אתם מדברים? מתי הוא אמור לצאת כבר לפועל כי אנחנו עמוק עמוק בתוך האירוע?

אדוני השר, אני שמח שסוף סוף לנקודה בה אנו דנים בשאלה איך לסייע לסטודנטים ולא האם צריך לסייע לסטודנטים, כי חודשים רבים אנחנו מעלים שה-100 מיליון שהבאת, ואני מצדיע לך על כך, נגמר. הכסף הזה נוצל, לשיטתך כהלכה. אני מסכים איתך שדרוש לתת לאלו שבאמת בסכנת נשירה ולא לכולם. עדיף לעשות את זה בדרך הזו. אני שמח שאנחנו דנים באיך ולא בשאלה האם צריך.

שנית, אני שמח לשמוע שאתה במשא ומתן עם התאחדות הסטודנטים. אני רוצה שתעדכן את חברי הכנסת ואת הציבור איפה המשא ומתן הזה עומד, מה הפער בינך לבין הסטודנטים. האם מדובר בפער של 100 מיליון שקל או בחצי מיליארד, ב-3 מיליון שקל? איפה הפער בינך לבין הצד שאיתו אתה מנהל משא ומתן? אומנם שלומי פרגן לך ואמר שאתה דוחף קדימה, וזה נהדר, אבל אני גם הבנתי שהם אתמול הפגינו מול משרדך ומול משרדי הממשלה, כך שאני מבין שאין עדיין הסכמה על הפרטים. האם תוכל למסור לוועדה מה הפער בין דרישת הסטודנטים לבין מה שהמדינה מוכנה או לא מוכנה להקצות לטובת העניין?

חבר הכנסת ג'בארין, בבקשה, שאלה.

כבוד השר, מצד אחד, אני בוחן את מצוקה של ציבור הסטודנטים והצעירים, והכותרת של הדיון היא אפילו כותרת מאוד קשה: קריסת הדור הצעיר, ומצד שני, אני בוחן את חבילות הסיוע. אני לא רואה כאן באמת סיוע ממשי. אני תוהה מה קורה לגבי הדבר המינימלי שכל סטודנט כיום מצפה אליו והוא שתהיה התחשבות ישירה, בין אם זה בגובה שכר הלימוד או בגובה שכר המעונות, והחלטה של הממשלה שהולכים פשוט על הנחה מאוד משמעותית כאן, לפחות, לפחות לגבי סטודנטים במעמד סוציו-אקונומי נמוך? זה המינימום, אם לא רוצים לעשות את זה אוניברסלי, למרות שזה מתבקש. מול התמונה המצב הכלכלית אליה אנחנו עדים, אי אפשר להשאיר את הסטודנטים רק לחשוב על עוד הלוואות ועוד סיוע מכאן ולא לשלם את האגרה. זה לא נשמע מספיק רציני. לכן, אני חושב שהדרישה כאן חייבת להיות החלטה באמת אוניברסלית על הנחה משמעותית. יכול להיות שצריך לחשוב עכשיו על שכר לימוד חינם, לפחות בתקופה הזו, כדי להציל את הסטודנטים בהשכלה הגבוהה.

צעירים בגילאי 18 עד 20 אינם זכאים לדמי אבטלה, גם אם הם קיימו את הכול.

כן, את זה נשאל את האוצר.

הרבה מהם סטודנטים, וזה העניין. מדובר בסטודנטים שעבדו במלצרות ובבתי קפה וכד' והם דווקא בגיל הזה. אגב, אני מכיר את הבעיה מהחברה הערבית שבה אלפי צעירים בגילאים הללו זכאים לאבטלה אבל לא מקבלים בגלל מגבלת הגיל. פנינו לאוצר ולרווחה, אני מקווה שיימצא פתרון לנושא הזה.

נשאל את משרד האוצר את השאלה הזו. בכוונה אני עשיתי הפרדה בין הדברים בהם מטפל השר – כדי שלא נשים עליו הכול ונתמקד בנושא של הסטודנטים בתוך מוסדות הלימוד.

אדוני השר, קודם כול, אני באמת שמח לשמוע על שינוי הטון, - מהמקום שלא הכרנו בבעיה אנחנו עכשיו מכירים בבעיה ומטפלים בה. שלוש הערות קצרות: ראשית, אני מאוד שמח שדיברת על מוסדות מתוקצבים ולא מתוקצבים. זה שאמרת שצריך לדבר על הסטודנט ולא על המוסד שבו הוא לומד, זה מאוד מאוד חשוב, כי האגדה הזו של לסטודנטים שלומדים בלא מתוקצבים יש מעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר היא אגדה אורבנית. אני שמח שהזכרת את זה.

רק שאלה, אנחנו לא מבקרים את מה שהוא אמר עכשיו. בסוף הוא ילך לאיבוד בתוך כל הדברים.

תאמיני לי, אני מכיר אותו, הוא לא ילך לאיבוד. הוא יודע לספוג הרבה מאוד מידע. לגבי קורסים חוזרים – האם תהיה התייחסות לנושא הזה בתקופת המשבר, לפחות בתקופת סמסטר א'? מה קורה בנושא התחבורה הציבורית בהתחשב בעובדה שהרבה סטודנטים עזבו את המעונות בגלל הבעיות הכלכליות?

אדוני השר, בבקשה.

תודה. אנסה לענות בקצרה לחלק מהשאלות וההערות במסגרת הזמן שיש לנו. קודם כול, בעקבות הדברים של חבר הכנסת קושניר וחבר הכנסת יוראי להב, מעולם לא הייתה מחלוקת על הצורך, אלא הייתה שאלה באיזו דרך וגם מתי. לא יכלו לעבור חודשים ארוכים מאז שהגיע הסיוע של 100 מיליון עד המשא ומתן של היום כי הסיוע של 100 מיליון שקל הגיע ביולי ואנחנו כרגע באוקטובר. המשא ומתן הזה הוא בעצימות שונה, הוא נמשך כבר יותר משבועיים. פערים גדולים בוודאי שלא היו כאן, הייתה מחלוקת על הדרך.

לגבי השאלה מה הפערים במשא ומתן - מטיבו של משא ומתן, אנחנו לא נוכל לנהל אותו כאן. זה גם לא משא ומתן ביני לבין הסטודנטים אלא זה משא ומתן בין משרד האוצר לסטודנטים, ואני לא על תקן של הגורם המגשר, אלא גורם שמעוניין להביא כמה שיותר סיוע לציבור הסטודנטים, כולל גם זה שהאוצר כמובן דורש מוות"ת, ממערכת התקצוב של מערכת להשכלה גבוהה, להשתתף חלקית בהוצאות ובעלויות של הצעד הזה ולוותר על חלק מהתוכניות שנועדו לקידום השכלה גבוהה בנושאים אחרים. אנחנו שם כי אנחנו מזהים את הצורך הזה לסייע לסטודנטים. יושבת-ראש ות"ת, והסמכות קבלת החלטות על תקציבי ות"ת היא לא שלי, כידוע לכם, אלא של ות"ת, אסור לי להתערב בעניינים תקציביים של ות"ת, גם היא לוקחת, יחד עם צוות מקצועי של ות"ת-מל"ג, חלק בתהליך הזה.

זה בסדר גמור שסטודנטים הפגינו. שלומי יעיד, אני אמרתי לו מהרגע של השיח הזה כשהיו ניסיונות להגיד לסטודנטים: אם אתם מפגינים, אנחנו לא נדבר איתכם, אני פסלתי את השיח הזה לחלוטין. זכותם להיאבק ולהביע דרישה ציבורית, זה חלק מהעניין, כולל גם מול המשרדים שלנו ומול כל מקום אחר שירצו. תפקידנו להביא להם פתרון בשיח איתם. זה לא שאם מפגינים אז לא מדברים, אלא עד שלא הגענו לפתרון מוסכם אני מניח שהם ימשיכו במאבק כדי למשוך תשומת לב ציבורית וגם את תשומת הלב של המערכת הפוליטית, וזה לגיטימי לגמרי בעיניי. אנחנו משקיעים הרבה שעות, ועל זה שלומי בוודאי יעיד, כדי כן לנסות להגיע לפתרון. אני מאוד מקווה שנגיע לפתרון מאוד רציני. מדובר על חבילת סיוע משמעותית של מאות מיליוני שקלים.

כמה?

אני כרגע לא רוצה ולא יכול להיכנס לפרטים כי הדברים טרם סוכמו.

למה? השר אלקין, אי אפשר לקבל איזשהו נתון כדי שנבין על מה אנחנו מדברים, גם מבחינת ההיקף וגם מבחינת ה- - -?

יפעת, היות וזה בעיצומו של משא ומתן, וגם ההחלטה לא בידיי. אם זה היה אצלי, זה היה פשוט והמשא ומתן כבר היה מסתיים, היות וההחלטה פה במשרד האוצר, ומי שעוד מלווה את התהליך הזה מבחינה כלכלית זה יושב-ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, לפי בקשת ראש הממשלה, שנכנס לעובי הקורה יחד עם הצוות שלו. בסוף ההחלטה על מקורות תהיה בציר הזה, בין ראש ממשלה למשרד האוצר. כפי שאמרתי, מדובר על חבילת סיוע משמעותית של מאות מיליוני שקלים. עוד מוקדם לדבר על כמה ואיך בדיוק, זה חלק מהשיח שלנו מול ההתאחדות. יש דברים שההתאחדות יודעת כבר יותר כי פרסנו אותם, יש דברים שאנחנו מחכים לתשובות מההתאחדות כדי להציע פתרונות במסגרת המקורות התקציביים שיש. זה לא פשוט כי כולכם יודעים שאנחנו נמצאים בשנה שהתקציב שלה כבר חולק. לכן, לגייס כסף זה מהגורן ומהיקב. זה לא שיש רזרבה תקציבית שאפשר לפנות אליה ולמשוך משם. לכולם ברור שיש צורך ושצריך לעשות פה מאמץ להגיע למשהו מאוד משמעותי.

לגבי כמה הצעות קונקרטיות שעלו כאן – הרעיון ללכת בצורה ש - - -

אדוני השר, יש לוחות זמנים מתי ומה תאריך היעד ששמתם לסיום המשא ומתן?

כמו בכל משא ומתן, לוחות זמנים תלויים בנקודת ההסכמה. מצדי, יכולנו לסיים אתמול, אבל היו נושאים שהתאחדות לקחה אתמול לחשיבה כי היא הופתעה מכמה מהגישות שלנו, וזה לגיטימי. יכול להיות שזה ייקח עוד יום, עוד יומיים, אולי אפילו שבוע. אני לא מדבר על משיכה של חודשים או אפילו שבועות. המטרה המקורית שלי היא לנסות ולסיים את המשא ומתן הזה כבר השבוע אם יהיה פה שיתוף פעולה. מבחינתי, ושלומי יעיד, אנחנו מקדישים לזה הרבה מאוד זמן, שעות, וזה רק פגישות שהוא מכיר אותן. יש פגישות שהוא לא מכיר והן פגישות ההכנה לפגישות איתו. לכן, מבחינתנו, וזה נאמר מהיום הראשון של המשא ומתן, המטרה היא לסיים כמה שיותר מהר, כי כפי שאמרתי, יש צורך להביא סיוע בוודאות לסטודנטים כמה שיותר מהר - זה לגבי לוחות זמנים. אני לא יודע להגיד לך מדויק באיזה יום זה ייגמר, זה תלוי בנקודת ההסכמות. תיאורטית אם שלומי היה מקבל את כל מה שרצינו להצביע והיה אומר אמן, ולא חשבתי לרגע שזה יהיה כך, אז היינו מסיימים אתמול. אבל מטיבו של משא ומתן שיש איזשהו תהליך שצריך לעבור. אני דוחף בכל הכוח כדי שמשא ומתן במידת האפשר יהיה ממש יום יומי – פשוטו כמשמעו, לא כמליצת לשון, כדי שנגיע כמה שיותר מהר לפתרון.

לגבי המרכיבים שהם לא מרכיב אבטחה – יפעת, בצדק אמרת שאת יודעת שבסך התקציב המוסדות נפגעו ולא יצאו מורווחים. לכן, אם אין תשלום ייעודי למשהו אלא יש שכר לימוד באופן כולל, אני לא יכול לבוא למוסד מפסיד ולהגיד לו: אבל אתה חוסך בסעיף הזה, כי הוא יגיד לי: נכון, אבל אני משלם הרבה יותר בסעיף אחר. בסוף זה נשאר אותו כיס, ולכן זה שוב חוזר למימון ממשלתי.

בסדר גמור, שהממשלה תממן. הסטודנט לא צריך לשאת בזה אלא לשלם על מה שהוא מקבל.

- - - ואם מדובר במימון ממשלתי אז זה כבר חוזר לתפיסה שאני דוגל בה ואומר אותה על השולחן, שכל כסף שהממשלה תיתן, אני רוצה לתת במנות יותר גדולות למי שחסר ולא למרוח כשכבה דקה לכולם. בעיניי, זו צריכה להיות המשימה.

כן, אני מסכימה.

אותו הדבר גם לגבי כסף שהמוסדות יכולים להביא, חוץ מנושא של אבטחה כי זה גם עניין חוקי בעיניי. מה שגובים עבור אבטחה כתשלום ייחודי, לא יכול ללכת לדברים אחרים. לכן, אם חוסכים פה, זה חייב לחזור. אבל כל השאר, במקום לתת למוסדות ולצפות שהם יורידו לסטודנטים, ואז אני גם לא יודע לעזור ללא מתוקצבים כי אני לא יודע לתת להם כסף, אני מעדיף לתת ישירות כסף ביד לסטודנטים והם ישתמשו בזה למטרות שהם יחליטו, אם זה לתשלום שכר לימוד, דמי מחייה או דברים נוספים – זו המשימה. כמובן כל זה, וחשוב להזכיר את זה פה, מעבר לתקציבים רגילים לסיוע לסטודנטים הקיימים. לא מדובר על תרגיל יח"צ לצבוע תקציבים קיימים. יש היום סיוע לסטודנטים שוות"ת מעמידה בדרכים שונות שמתקרב לחצי מיליארד שקל בשנה, ויש סיוע שמוסדות וקרנות מעמידים, שגם הוא מתקרב לעוד כחצי מיליארד שקל בשנה. מול זה אנחנו מדברים כל הזמן רק על תקציבים תוספתיים מעבר לקרנות הרגילות והסכומים הרגילים שמחולקים, אלא סיוע ייעודי בתקופת הקורונה.

סוגיית התחבורה היא בסמכות שרת התחבורה, ועל זה אני לא יודע לענות. אני חושב שהתייחסתי לרוב הנושאים. ברשותכם, אצטרך תיכף להיפרד כי חלק מהבידוד זה גם לקחת את הבת הקטנה שלי, שאני בידוד בגללה, לבדיקת הקורונה. זה חלק מהתענוג.

קודם כול, רפואה שלימה ובריאות טובה. אני מקווה שאתם בבידוד לשווא. השר אלקין, אני רוצה להודות לך. תיכף נשמע את האוצר בסוגיות הנוספות שעלו כאן. אנחנו כן מבקשים כוועדה שהמשרד יעביר לנו את ההתקדמות גם במשא ומתן וגם בסטטוס של חבילות הסיוע עליהן דיברת תוך שבוע מהיום כדי שנוכל לעקוב ולראות שהדברים אכן מתקדמים.

בהחלט. נשמח תמיד לעדכן את הוועדה בהתאם להתקדמות. תודה רבה.

תודה רבה לך.

נועה שוקרון מהאוצר, שמעת את השיח. עלו כמה סוגיות. ראשית, נשמח לדעת מה מסגרת התקציב שאתם מייעדים לטובת חבילת הסיוע כפי שדיבר עליה השר אלקין. דבר נוסף הוא נושא דמי האבטלה שמקבלים היום הצעירים שיש להם הפחתה של כ-30%. אנחנו רוצים לדעת איך אתם מתכוונים לטפל בזה ובסופו של דבר לתת לצעירים האלה את המענה כפי שאנחנו נותנים לכל המשק כשעושים חישוב אחר ולא קונבנציונלי. ישנו גם עניין החיילים המשוחררים שמתחילים את דרכם ואוספים שקל ועוד שקל לקראת הלימודים אבל הם עובדים רק חודשיים כי הם השתחררו רק לפני חודשיים או שלושה, ואין להם תקופת הכשרה לאבטלה. איך אנחנו עוזרים בדברים הקטנים האלה כדי לא לאבד את הצעירים?

גילאי 18 עד 20 שלא יכולים לקבל דמי אבטלה.

איך אנחנו נותנים מענה לצעירים שלנו מבלי לפגוע בהם יותר מהפגיעה שהם נפגעים כבר עכשיו?

שלום, אני רפרנטית השכלה גבוהה. אתייחס לנושא המשא ומתן עם הסטודנטים ולחשש מנשירה. בכל הנוגע למודלים של החל"ת, אביעד מצוות תעסוקה באגף יתייחס בהמשך.
כפי שאמר השר אלקין, ואני חייבת להודות שאני מאוד מאוד מסכימה איתו, אנחנו נמצאים בהליך של משא ומתן הכולל מספר משמעותי מאוד של שחקנים, ולכן בשלב הזה אני לא חושבת שזה יהיה נכון לדבר על סכומים, מהסיבה הפשוטה – שגם התמונה כולה עדיין לא ברורה לכולנו, וגם כי יש פה הרבה מאוד פרמטרים כפי שהשר הזכיר. יש פה לא רק תקציבים אוצריים אלא גם - - -

נועה, מה לא ברור לך בתמונה?

אנחנו עוד לא הבהרנו אותה, לא ברמה המקצועית מול ההתאחדות. יש כמה סוגיות מקצועיות שאנחנו מחכים תשובה מההתאחדות על מנת ללבן אותן ואז נוכל לבנות את המספרים על בסיסן. גם לגבי סוגיית המקורות התקציביים, יש פה כמה וכמה גופים שיצטרכו לראות איך הם נושאים בנטל במשותף ומתמודדים ומקצים את המקורות לדבר. לכן, בשלב הזה אנחנו לא נוכל לייצר איזושהי תמונה של חבילה עם סכומים. זה גם לא העת. אני חושבת שברור לכולכם שאנחנו נמצאים בסיטואציה של משא ומתן ואנחנו לא יכולים לשקף את המספרים האלה באופן - - -

נועה, אני מוכרחה לומר שאני קצת נדהמת. את צודקת כשאת אומרת שזה לא העת כי זה היה כבר צריך להיעשות מזמן. אנחנו בדיליי רציני. ידענו שפתיחת שנת הלימודים האקדמית תגיע ולא נערכנו. שנית, זה כאילו הכול באוויר. אם יבואו עכשיו עם סל של דברים שדורשים מיליארד שקלים, האם תיתנו? האם תיתנו רק 100 מיליון שקלים? באיזה עולם של מושגים אנחנו נמצאים? אני מניחה שיש איזשהו רף עליון ותחתון שקבעתם.

לגבי סוגיית התזמון - אנחנו נמצאים, וגם את זה ציין השר אלקין, במשא ומתן אינטנסיבי עם התאחדות הסטודנטים בשבועות האחרונים. גם אנחנו לא רצינו להגיע לתאריך הזה, אבל אנחנו משקיעים את כל המשאבים והזמן שלנו לטובת הדבר. כרגע אנחנו נמצאים בסיטואציה במשא ומתן ויש מספר ליבונים מקצועיים שמהם כמובן נגזרים המספרים והחישובים התקציביים שלגביהם אנחנו מחכים לתשובות מהתאחדות הסטודנטים. יש לנו כוונה גדולה לסיים את התהליך הזה לקראת סוף השבוע הקרוב ולצאת עם פתרונות. אין לנו שום רצון לעכב את התהליך. ברור שמרגע שאנחנו מסכימים שתהיה איזושהי תוכנית, גם לנו יש אינטרס להוציא אותה מוקדם ככל האפשר לסטודנטים ולתת את הוודאות הזו לשוק. לגבי הסכומים, לצערי הרב, אנחנו נמצאים עכשיו בסיטואציה של ליבון מקצועי שלאחריו נוכל להתחיל לבנות את המספרים על בסיסו.

נועה, מדובר בכסף ציבורי. כנציג ציבור, אני רוצה להבין גרוסו מודו מה המסגרת התקציבית שאתם מקצים לדבר הזה? האם 100 מיליון שקל או חצי מיליון?

אבל היא ענתה לך.

היא ענתה לי שהם מלבנים את זה.

כן, זה לא קשור לכספי ציבור. מטריד אותי שאנחנו נמצאים בנקודת זמן כזו ואין להם מושג לאן זה הולך – זה מה שמטריד.

נכון. אם נבין שהפער הוא 3 מיליון שקל אז יכול להיות שנפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות. אם הפער הוא 300 מיליון שקל כנראה שגם זה לא ייפתר גם השבוע. לכן, אני רוצה להבין מה קורה.

אני מבינה מה שאתה שואל, יכול להיות שפספסתי פה משהו. נועה, את אומרת שאתם מחכים כדי לראות מה הפער?

אתמול בשיחה עם ההתאחדות עלתה סוגיה מקצועית משמעותית שהיו בה פערים. אנחנו סיכמנו באופן משותף עם כל הגורמים במשא ומתן שאנחנו מחכים לתשובה בהיבט הזה מהתאחדות הסטודנטים, ולאחר מכן נוכל להמשיך את השיח.

כשאת אומרת שהיו פערים, האם זה פערים בתפיסה או פערים תקציביים?

קודם כול, כשאנחנו עושים משא ומתן יש לנו רצון עז לעשות אותו בצורה מקצועית. לכן, אנחנו קודם כול מלבנים סוגיות מקצועיות ועל בסיסן בונים את התחשיבים התקציביים. אמרתי ושיקפתי, אנחנו כרגע עוד נמצאים באי-הסכמה לגבי הנתונים המקצועיים ועוד לא התחלנו לדבר על מספרים. אני כן חושבת שזה תהליך שהוא אפשרי ויש לנו כוונה לסיים אותו עד סוף השבוע. לכשהוא יתכנס למספרים, אנחנו כמובן נשמח, זה כספי ציבור ואנחנו נשקף אותם גם לוועדה וגם לממשלה, ובכל דרך אפשרית אחרת. זה פשוט לא השלב שבו אנחנו נמצאים מבחינה מקצועית.

רציתי לומר שכל המלל הזה כבר נאמר. אני חשבתי שהוא מתכוון לפערים בתקציב, ואני הבנתי פערים בתפיסה, אז יצא שזה בסדר. בכל מקרה, חשוב לי לדעת מה קורה ברמה הקונקרטית – מכאן לאן? מכאן לאן מבחינת חבילת הסיוע - אז אתם אומרים: אנחנו עד סוף השבוע פחות או יותר נדע. ביקשנו לקבל סטטוס בסוף השבוע, אנחנו נחכה. יש דברים כללים שלא קשורים בכלל לשיח עם התאחדות הסטודנטים. אתם יודעים שצעירים היום במדינת ישראל לא זכאים לאבטלה כי אין להם מספיק תקופת הכשרה לצורך העניין, ובעניין הזה אתם לא צריכים אותנו כי אתם יודעים יותר טוב מאיתנו. אתם גם יודעים שיש צעירים וסטודנטים שעובדים בעבודות שהתלוש הוא לא מאוד גבוה ושבגלל שהם לא הגיעו לתקרה מסוימת הם לא זכאים בכלל לשום תגמול. השאלה היא האם אנחנו יכולים להשתמש עכשיו בכלים שבשגרה גם עכשיו כשאנחנו נמצאים בעת חירום, והאם אנחנו לא צריכים לתת לסטודנטים את מה שמגיע להם בגלל אובדן ההכנסה שלהם באופן יחסי, כפי שאנחנו עושים עם כל האוכלוסייה, ולא להשאיר אותם נטולי כל כי זה מה שקורה היום. הסטודנטים היום לא מקבלים שום מענה. מכל כיוון שאנחנו מסתכלים על זה, יוצא שהם נפגעים. למה דמי אבטלה מופחתים? הוא לא מובטל כי הוא בחר, אלא בגלל שאמרנו להם לסגור את העסקים ולשבת בבית. כל הדברים האלה יכולים להיות מטופלים ללא קשר אלינו כוועדה וללא קשר להתאחדות הסטודנטים. הם היו צריכים להיות מטופלים מזמן, בטח לא בנקודת הזמן הזו. השאלה היא האם את יכולה לתת לנו בשורה לפחות לגבי הסוגיות שהן כלליות.

כפי שאמרתי, אביעד שוורץ, רפרנט תעסוקה באגף תעסוקה, יתייחס לנושא התעסוקה. הוא פה איתנו.

אשמח לשמוע אותו. תודה רבה, נועה. אביעד, בבקשה.

שלום לכולם. לגבי סוגיות דמי אבטלה - אלו סוגיות שעלו כשעשינו את התיקונים לדמי אבטלה, ועכשיו נעשו לא מעט תיקונים שחלקם הגדול רלוונטי מאוד לצעירים. התיקונים הראשונים שנעשו, גם קיצור תקופת ההכשרה וגם הארכת משך הזכאות, הם תיקונים שהם הכי רלוונטיים לאנשים צעירים שחלקם לא הספיקו לגמור את תקופת ההכשרה, ולכן הקיצור יעזור להם לעמוד בתנאי הזכאות לדמי אבטלה. הארכת משך הזכאות לאבטלה תלוי בגיל המובטל, לכן הארכת משך הזכאות היא משהו שמהוה מענה. בנוסף, לגבי מובטלים צעירים וסוגיית הפער של 30% - זה משהו שתוקן לגבי צעירים שהם הורים ובעלי משפחות, כי חלק גדול מאוד מהחשש בדמי אבטלה, וזה משהו שאנחנו רואים בתקופה האחרונה, מצד אחד, זה תומך באנשים הללו בתקופה שהם מחוץ לשוק העבודה, מצד שני, הוא גם מהווה איזושהי מלכודת. יש אנשים שבשבילם זה איזושהי דרך להישאר מחוץ לשוק העבודה, ואת זה אנחנו כמובן רוצים למנוע, ובמיוחד לגבי אנשים צעירים שחלקם הם לא משק בית עצמאי אלא יכול לגור אצל ההורים, וחלקו ממש גר אצל ההורים. הצורך בדמי אבטלה פה הוא שונה, ולכן למי שהוא בעל משפחה עצמאית. אותו הדבר גם לגבי דמי אבטלה מגיל 18 – מי שהוא בעל משפחה יהיה זכאי לדמי אבטלה רגילים לעומת מי שלא, וזה על מנת להימנע מהמלכודת הזו.

אני מחייכת, אביעד, כי מילא אנחנו מדברים על זה שכל הזמן משחקים עם נתוני הקורונה, אבל אתם גם משחקים בכללים. זה שצריך לעשות מלחמה עם כל עניין האבטלה והחל"ת עד יוני 20' –21', זה משהו שאנחנו חוזרים ואומרים, ואנחנו נעלה את זה גם בדיון שעתיד להיות בשבוע הבא לגבי זה שצריך לשנות את המנגנון הזה. עכשיו אתה משתמש בזה כסיבה למה אנחנו צריכים להיזהר כשאנחנו מדברים עליו בקרב הצעירים. אני אומרת דבר פשוט, היום יש מנגנון של אבטלה והצעירים צריכים לקבל אבטלה ונותנים להם אבטלה כמו שמקבל כל אחד אחר. גם הפטרונות של: הם גרים אצל ההורים, הם צריכים פחות – מאיפה אנחנו יודעים מה הצעירים האלה עוברים ומה הם צריכים לעשות עם הכסף שלהם, ואם כן יש להם אפשרות להיות אצל ההורים או לא? יכול להיות שההורים שלהם נמצאים בעצמם במצוקה כלכלית והם צריכים לסייע גם באחזקת הבית. המדינה לקחה איזשהו תפקיד של פטרון ואנחנו עכשיו מחליטים מי צריך ומי לא. אני אומרת, יש כלל פשוט: החלטנו שאנחנו מפצים את האנשים בגין אובדן הכנסה, בין אם הם שכירים ובין אם הם עצמאים, בואו נעשה את זה גם עם הצעירים שלנו באופן מדויק לתקופה הזו. כשתיגמר הקורונה, תחזרו לאיזה כלל שאתם רוצים, ואפשר יהיה להתווכח על זה אחר כך. אבל היום, כשכולם נמצאים במצוקה כל כך גדולה, שחררו להם ותאפשרו גם להם לקיים את עצמם באיזושהי סבירות מבחינת הוודאות הכלכלית שלהם. זה פשוט, זה בסך הכול לשנות את שלושת הקריטריונים עליהם דיברנו.

לשינויים של הקריטריונים האלה יש כמובן עלות תקציבית משמעותית, וגם היא צריכה להילקח בחשבון בתוך השיקולים האלה. את אומרת, יש פה איזושהי בעיה אבל אנחנו לא יכולים להתעלם ממנה. לגבי צעירים – באיזשהו מקום התמיכה הנדרשת היא כן פחותה כי בסוף יש הבדל בין אדם בן 35 עם שניים או שלושה ילדים לבין צעיר בן 24 – 25 שהוא משוחרר. מי שמובטל ומי שאמור להיות פנוי לעבודה במשרה מלאה, לא עושה דברים אחרים. זה חלק מהדברים האלה כי דמי אבטלה נועדו להיות איזשהו גשר זמני לתקופה. הכללים האלה נועדו באמת לדייק את הדבר הזה כדי לתת מענה, ולכן נעשה הפער הזה בין הצעירים האלה לבין מבוגרים בדמי אבטלה, והוא לא משהו שהתחיל בקורונה. בזמן הקורונה ניסינו לעשות שם עוד איזשהו צמצום פערים בחלק מהמקרים, וזה התיקונים שכבר נעשו בעבר.

אביעד, המדיניות שלכם היא לא שוויונית, ואתה הודית במילים שלך עכשיו שאתה מעדיף לתמוך בבני ה-35 ומעלה, באנשים עם משפחות וילדים, ואתה בעצם מוותר על הצעירים שסביר שהם יקרסו כי יש להם הרבה שנים לחיות והם עדיין לא בנו בית ולא הביאו ילדים. במו ידיך אתה יוצר פה דור אבוד שיאבד את ההזדמנות הראשונה שלו להיכנס לשוק העבודה ויחווה מכה כלכלית שלעולם לא יתאושש ממנה. שנית, אתם חיים בסרט אם אתם חושבים שאין אדוות שליליות למה שאתם מייצרים. כי הצעירים האלה שיושבים בבית עם 75% אחוזי אבטלה, במקרה הטוב, עובדים בשחור ונמצאים בחוסר מעש מוחלט. זה מייצר תרבות רעה, וזה פשוט אובדן של משאבים לאומיים בגללכם, ואני לא מצליח להבין את זה. אתם מבינים שמודל החל"ת נכשל ואתם בדרך למקום אחר או שאתם עדיין עומדים מאחוריו?

כמו שאתה אומר, אנחנו לא עושים את ההבחנה הזו כי אנחנו דואגים להם יותר או חושבים שמגיע להם יותר. זה חלק מהמצב בפועל כשאנשים נמצאים בפרקי זמן שונים בחיים והתלות שלהם בהכנסה היא שונה, היכולת שלהם להגיב לירידה בהכנסה היא שונה כשיש ילדים או אנשים אחרים שתלויים בהם ואותם הם צריכים לפרנס. יש להם פחות גמישות בנושאים האלה. ההבחנה הזו לא נעשתה עכשיו בקורונה אלא היא קיימת כבר הרבה שנים. מעבר לזה, לצעירים במיוחד, כמו שאתה מתאר, אנחנו רוצים ל - - - את הדבר הזה. כן, אומנם יש בעיה, במיוחד לגבי אנשים שעובדים במשרות שהן יותר חלקיות, שדמי האבטלה יהוו בהם איזשהו תמריץ לא לחזור לעבודה בגלל בעיית הפערים האלו. לכן, ההפחתה ב-30% נועדה להפחית את התמריץ הזה.

כן, אבל זה לא רלוונטי עכשיו לתקופת הקורונה. אין לי בעיה שתתחילו את המודל על הצעירים, לא לתת להם את החל"ת אלא לתת דמי החל"ת להם הם זכאים למעסיק כדי שהמעסיק עצמו ימשיך להעסיק אותם. בצורה הזו אנחנו לא מעודדים את האבטלה, אנחנו כן משאירים אותם במעגל התעסוקה, והנה, אתה כבר מתחיל את הפתרון שאנחנו צריכים לתת לכולם. במאמר מוסגר, מפגישה שהייתה לי אתמול עם העצמאיים, אני אומרת לך שהסיפור הזה של החל"ת עד 20'- 21', הוא אסון. הוא מייצר לך פה תעשייה בשחור שאנחנו בכלל לא מדמיינים את העוצמות וההיקפים שלה. את זה אני שמה בצד ונשאיר את זה לדיון ייעודי בנושא. אבל הנה, תתחילו עם הצעירים, עם הסטודנטים, שעובדים בחלקיות משרה, כדי שלפחות יוכלו לקבל את מה שיאפשר להם לחיות.

- - - תסקיר להערות הציבור לגבי מובטלים תקופה ממושכת. למעשה, פורסמו שני הסכמים שונים מול הביטוח הלאומי: הראשון נותן מענק של 2,000 שקל למי שהיה מובטל תקופה ממושכת בזמן הקורונה, והשני הוא מעין אפשרות למי שהיה מובטל גם בתקופת הקורונה, עכשיו בחודשים האחרונים, לחזור לעבודה ולא לקזז את דמי האבטלה שקל מול שקל מההכנסה אלא לעשות איזשהו מנגנון קיזוז חלקי, שיאפשר לו אם הוא מצא עבודה בשכר נמוך יותר מהשכר הקודם בו הוא עבד, להמשיך לקבל חלק מדמי האבטלה - - - , איזשהו מענק השלמה לשכר יחד עם השכר שיהיה לו מהעבודה החדשה שהוא מצא. אנחנו מקווים לאשר את הדבר הזה בהקדם.

אני לא מרגישה שקיבלתי תשובה, ואני גם מרגישה שמבחינתכם המציאות הזו שאנחנו מאבדים את הצעירים שלנו היא בסדר. לא קיבלתי מענה על ה-30%, לא קיבלתי מענה לגבי חיילים משוחררים שמתחילים את החיים שלהם והלכו לעבוד קשה. דרך אגב, חייל מדושן עונג לא הולך לעבוד שבוע אחרי שהוא השתחרר. אלו אנשים שצריכים את הכסף הזה כדי ללמוד בעוד זמן מה, וזו הפרנסה שלהם, והם לא יהיו זכאים לדמי אבטלה. זאת אומרת, אנחנו חורצים פה דין לאנשים שמתחילים את הצעדים הראשונים שלהם. אביעד, יש דברים בסיסיים שאני בטוחה שאתם כן יכולים לבוא לקראת ולהגיד: אוקיי, פה אנחנו נעשה מחשבה כדי לראות איך אנחנו מסייעים להם. זה לא כזה מורכב.

זה עולה הרבה כסף והם לא מוכנים.

אני אחדד נקודה לגבי הצעירים. אם בודקים, למשל, את שיעור אבטלת הצעירים בחודש אוגוסט ביחס לרבעון האחרון בשנת 2019 או לינואר 2020, רואים ששיעור האבטלה שלהם לא גדל בצורה שונה לעומת שאר האוכלוסייה, ואפילו גדל בצורה קצת פחותה. כלומר, שיעור המובטלים הצעירים אפילו קצת ירד לפני נתוני הלמ"ס ונתוני - - -

אתה אומר שיש עכשיו פחות מובטלים צעירים מכפי שהיו ב-2019?

יש יותר, יש יותר מובטלים גם עכשיו משהיו ב-2019. יש יותר מכל המובטלים בכל הגילאים. אין גיל שיש בו פחות מובטלים. ברור לכולנו שאנחנו במצב של גידול במובטלים, אבל החלק שלהם מתוך המובטלים לא גדל. אם ניקח 100% מובטלים עכשיו ונראה כמה מתוכם הם צעירים, זה משהו שלא גדל ביחס, למשל, לסוף שנת 2019.

אביעד, סליחה שאני עוצרת אותך. זה לא רלוונטי בכלל, זה לא רלוונטי עבורי מה האחוז שלהם או מה השיעור שלהם בקרב המובטלים בכלל. זה משנה לי שהם נמצאים עכשיו ללא מענה. בכל נקודה בה אנחנו מסתכלים עליהם, הם נפגעים. הם נפגעים מזה שהם לא זכאים לאבטלה, ומי שזכאי לאבטלה אז מפחיתים לו 30%. איך שמסתכלים עליהם, הם נפגעים, אז מה זה משנה עכשיו מה השיעור שלהם מסך כל המובטלים? הרי ברור שהכול עלה באיזושהי התאמה כי כל המשק חווה אותו חוויה, זה לא שהם חווים חוויה ייחודית. היא ייחודית להם רק מהסיבה הפשוטה – שהם לא מקבלים מענה. השאלה שלי איך אתם כאוצר אומרים: אוקיי, אנחנו מבינים שיש פה בעיה, נראה איך אנחנו פותרים את זה. אם ניתן בתוך כל המענקים שאנחנו מפזרים לרוח גם קצת לצעירים - לא יקרה כלום.

יפעת, הנתונים שמוצגים פה לא נכונים. אחד מכל שלושה מובטלים הוא צעיר.

הוא לא אמר שהם ירדו במספר, הוא אומר שהשיעור שלהם בקרב המובטלים - - -

זה לא נכון, אנחנו לא שליש מהאוכלוסייה. - - -

חברת הכנסת סונדוס סאלח, בבקשה.

הקשבנו לדברים קודם ואנחנו רואים שיש התעללות ממסדית בצעירות ובצעירים בכל אופן קבלת ההחלטות מתחילת המשבר עצמו. בעולם מתוקן ובמדינה מתוקנת מתייחסים לדור הזה כדור שבא לבנות את העתיד, אבל הממשלה ממש הורסת לו את החיים. הם גם כן האחרונים שנכנסו לעבודה והראשונים שהוצאו מהעבודה ולא קיבלו חל"תים. אין הפחתה בשכר הלימוד לסטודנטים. מדובר בפגיעה כלכלית, חברתית, בריאותית, נפשית, ופגיעה בכל התחומים. אנשים שם אוטמים את האוזניים ועוצמים את העיניים ולא מסתכלים על המציאות. יש בעיה באופן קבלת ההחלטות ובפיצוי. הפיצוי צריך להיות נגזרת מההכנסה, לא מהגיל. לא צריך לתלות אותו בגיל. יש צעירים שעובדים יותר ממבוגרים, יש צעירים שיש להם חובות והם מפרנסים גם את עצמם וגם חלק מהמשפחות שלהם. אני יודעת על כמה צעירים שמפרנסים משפחות שלמות. יש מבוגרים שחיים על חשבוננו, על חשבון משלמי המסים, ועל חשבון המדינה, ועכשיו יש להם מענה כספי, כלכלי, וחברתי בכל התוכניות ובכל משרדי הממשלה, ורק לצעירים אין מענה. מה זה הניתוק הזה? מה עוד צריך לקרות? האם אנחנו רוצים לראות יותר צעירים שמתאבדים? מה אנחנו מחכים לראות?

תודה רבה, חברת הכנסת סונדוס.

ד"ר מירי מהביטוח הלאומי רוצה להציג לנו נתונים, בבקשה.

תודה רבה. קודם כול, אני באמת שמחה על הדיון הזה. אני חושבת שהקורונה הייתה רק סימפטום לתופעה שקרתה גם לפניה, שהצעירים הוזנחו כאוכלוסייה שיש בה גם יותר עוני, גם יותר הזדקקויות תעסוקה הרבה פחות טובות מאשר למבוגרים בינינו שנכנסים למשרות טובות. טוב שהוועדה הזו נדרשת לזה. צריך להתייחס לנושא הזה באופן כללי ולא רק בתקופת הקורונה.

לגבי דברי אביעד נציג האוצר - אנחנו פרסמנו פרסום של מאפייני המובטלים בתקופת הקורונה ומצאנו דברים אחרים. ראינו שהסיכוי של צעירים בגיל 18 - 25 להיות מובטלים היה גבוה פי 1.5 מגילאים יותר מבוגרים, בוודאי מגילאי הביניים. היה להם - - - וחמישה אחוזי סיכוי לעומת 29% ומטה בגילאים אחרים.

יכול להיות שזה מסביר את הניתוק והאופוריה באוצר, שאולי עוד יהיה טוב והם יסתדרו לבד.

גם בסימולציה של עוני שעשינו ראינו שצעירים נטו להיכנס לעוני בעקבות הקורונה באחוזים גבוהים יותר מאשר גילאי הביניים וקשישים.

גברתי, אני מבקשת שתעבירו לוועדה את הנתונים בצורה מסודרת כדי שנוכל להסתכל עליהם ולראות איך אנחנו מתייחסים אליהם גם בהמשך. תודה רבה לך.

בשמחה.

ורד, בבקשה.

שלום לכולם. קודם כול, אני מצטרפת לקודמיי ואגיד תודה רבה על ההזדמנות. הנושא עליו מדברת הוועדה חשוב מאין כמוהו. יפעת ויוראי, נראה שאתם פועלים במרץ, ואני מאוד מאוד שמחה. אני נמצאת פה היום כיושבת-ראש התאחדות מרכזי הצעירים שהוזכרה גם קודם לכן. אני מאוד שמחה על השיח, אבל אני כן חייבת להגיד שקצת זזתי באי נוחות בכיסא. דובר פה רבות על אוכלוסיית הסטודנטים שהיא אוכלוסייה גדולה במדינת ישראל, אבל כ-350,000 צעירים מכלל אוכלוסיית הצעירים, למעלה מ-2 מיליון אזרחים צעירים. אני כן רוצה להחזיר אותנו לרגע בשיח הזה.

אוכלוסיית הצעירים במדינת ישראל מונה היום חיילים משוחררים, סטודנטים, אקדמאים, צעירים במצבי סיכון, זוגות צעירים, עולים חדשים, צעירים עם מוגבלויות, משפחות צעירות. ניכר שיש פה התכווננות ותוכניות מדהימות לקהל הסטודנטים, וזה מדהים וחשוב, שלא ישתמע אחרת, אבל מה עם כל השאר? יפעת, הזכרת את החיילים המשוחררים, ואת צודקת. אין שום התייחסות לחיילים המשוחררים. מה עם חבר'ה אקדמאים שנפלטו משוק העבודה ואין להם שום עתיד כרגע? איפה הזוגות הצעירים והמשפחות הצעירות? אני מרגישה שצריך לייצר שיח על נושא הצעירים באופן פורמלי, אם זה באמצעות חקיקה, באמצעות ועדה בין-משרדית. הדבר הזה צריך היה לקרות מזמן, כמו שאמרת יפה. אולי צריך להגיד תודה לקורונה שהעלית את הנושא הזה לסדר-היום כי עובדה שתחום הצעירים לא קיים. יש לנו עד גיל 18 את המסגרות הפורמליות של מנהל החינוך, ויש את ההתייחסות לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים, אבל איפשהו שם באמצע, גילאי 18 עד 40, אם לא מרכזי הצעירים, אין שום גורם שמטפל בהם היום. אם לא היו מרכזי צעירים, אז היום זה הזמן להקים את מרכזי הצעירים. מרכזי הצעירים נמצאים היום ב-120 רשויות מתוך 240 רשויות. זה הזמן להגיד: בואו נקים בכל הרשויות מרכזי צעירים, בואו נתקנן, בואו נחזק את הרשויות המקומיות ואת מרכזי הצעירים שנוגעים היום בצעירים בתחומים כמו: השכלה גבוהה, תעסוקה ומעורבות חברתית.

יושבים פה גופים חשובים שעושים עבודת קודש. לא צריך להמציא את הגלגל, הדברים קיימים. צריך לייצר את החיבורים, צריך לתת את התשתית, וצריך לתת לנו לעשות את העבודה.

תודה לכם על ההזדמנות הגדולה. אשמח להעביר כל מה חומר שתצטרכו – בשמחה רבה.

תודה רבה לך, ורד.

חברת הכנסת אימאן חט'יב, בבקשה, בקצרה.

הדיון הזה חשוב לי מאוד, והעליתי כמה פעמים הצעות בנושא. הלוואי שיכולנו להגיע לכל הדיונים. הדיונים היום בכל הוועדות היו מאוד חשובים.

אני חושבת שנגרם עוול רב לצעירים. אני בטוחה שדובר רבות על הסטודנטים. הסטודנטים משלמים, וגם ההורים משלמים, את מלוא השכר ולא מקבלים את כל השירותים. אפילו הספריות לא פתוחות, אז על מה אנחנו משלמים? אני רוצה להעלות כאן, ואולי תרצי להוביל, הצעת חוק או כל יוזמה אחרת, לגבי צעירים שיושבים בבית מובטלים, לא מקבלים דמי אבטלה, ואין להם אפשרות להיכנס עכשיו לעבוד, כדי שהם ישוחררו מתשלומי מס בריאות ומביטוח לאומי. לא יכול להיות שהם יצטרכו לשלם את הדברים האלו כשאין להם הכנסה. המדינה צריכה לפחות לקראתם בנושא הזה.

תודה רבה. נושא הביטוח הלאומי הוא חשובה, נבדוק את זה.

שלומי יחיאב, ביקשת להתייחס. אנחנו נותנים לך את הכבוד לסכם לפני שאני מסכמת את הדיון.

כבוד היושבת-ראש, תודה רבה לך וכמובן לכל חברי הכנסת, על הדיון החשוב.

אנחנו נמצאים בנקודה קריטית, כמו שאמרנו. אם לא ניתן עכשיו מענה, נראה מול העיניים את הדור האבוד פה. אני רוצה להתייחס בקצרה לדבריהם של נועה או אביעד ממשרד האוצר. המחלוקת בינינו הן לא מקצועיות, יש פה מחלוקות על תפיסות עולם. מבקשים מאיתנו לוותר על פלחי אוכלוסיות של סטודנטים.

אתה יכול לתת לנו דוגמה קונקרטית?

כן. אתמול רצו שלא נכליל את הסטודנטים מהאוניברסיטה הפתוחה במסגרת כל הסדר שנעשה בחישוב המספרים, וכל מיני אוכלוסיות נוספות. זה לא תפיסה מקצועית, זה תפיסות עולם. אולי זה מגיע מהרגישות שלי, אני דור ראשון להשכלה גבוהה. מבחינתי, כל סטודנט שהגיע לאקדמיה עבד כל כך קשה כדי להגיע אליה. אנחנו אומרים שאנחנו לא הולכים לוותר על העתיד של אף אחד מהסטודנטים. נתנו דוגמאות על הביטוח הלאומי וגם החל"ת, וזה קשור לכל הצעירים בישראל. צריך להגיד, זה לא מחלוקות מקצועיות, זה תפיסות עולם. תפיסת העולם שמובילים היום במשרד האוצר היא שזה בסדר שיהיו קבוצות סטודנטים וצעירים שיישארו מאחור.

לכן, אני שוב מברך על קיום הדיון ועל העבודה ביחד ועל הדחיפה שלכם. זה כבר השלב שבו נבחרות ונבחרי הציבור בישראל צריכים להבין שזו תפיסות מדיניות. זה המקום שלכם לשים את העתיד שלנו, גם כשזה במחלוקת מול גורמי המקצוע, וזה בסדר. אני לא אומר שהם נחים, הם עובדים קשה. אנחנו כבר חצי שנה בעבודה עם משרד האוצר, והם יום ולילה עובדים. אבל יש פה פערים בתפיסות העולם, והגיעה העת שנבחרי הציבור יגידו כבר מה דעתם ואיפה הם עומדים עבור הצעירים בישראל. הוועדה היום היא אחד הצעדים המשמעותיים בדרך לשם. שוב, תודה בשם כל הסטודנטים והסטודנטיות.

תודה רבה לך, שלומי.

יוראי, בבקשה.

נוצר פה דור אבוד, אבל הוא לא נוצר בגלל הקורונה אלא בגלל מדיניות הממשלה או בגלל היעדרה. גברתי היושבת-ראש, השכלת לגעת בדיון בנקודות המרכזיות שגורמות להיווצרות הדור הזה ולאובדן ההזדמנויות שלא יחזרו. לכן, אני חושב שצריכה לצאת מפה, ואני מקווה שתצא מפה, עכשיו קריאה לממשלה להתעשת, להתעורר, ולאמץ מדיניות שתצמצם את הפגיעה ואת היווצרות הדור האבוד הזה, בני הדור שלי, הילדים שלך או קצת פחות.

יש לי גם – 24.

תודה רבה, חבר הכנסת יוראי להב.

אני מבקשת לסכם את הדיון. הדבר הראשון שאנחנו מבקשים הוא לבטל את ההפחתה בדמי האבטלה של הצעירים, לפחות בתקופת הקורונה. אנחנו מבקשים למצוא דרך לתת לחיילים משוחררים שהתחילו לעבוד ועבודתם הופסקה לפני שהם הצליחו לצבור את תקופת ההכשרה, גם זכות לקבל את דמי החל"ת או האבטלה. מבחינתי, אין שום בעיה שהאוצר ישנה את המנגנון דרך שיפוי המעסיקים כדי להשאיר אותם במעגל התעסוקה, ואפילו להפוך אותם לפיילוט – זו הזדמנות מצוינת.

הוועדה מבקשת לקבל את עדכון הסטטוס של התוכנית לסטודנטים שמתגבשת, עם דרישה מאוד מפורשת לאור דבריו של שלומי לא לייצר אפליה בין הסטודנטים השונים. חברים, החברה שלנו גם כך מפולגת, משוסעת. זה שאנחנו כל הזמן נותנים לחלק אחד כן ולחלק אחר לא, אנחנו יוצרים מתחים בין הקבוצות, ואנחנו רק מוסיפים על הקרעים שגם כך יש לנו בחברה. תפסיקו עם זה. סטודנט הוא סטודנט. תנו את מה שצריך ותיבנו תוכנית שלא מגלמת בתוכה אפליה וחוסר שוויון.

אנחנו מבקשים לקבל את הנתונים שהוצגו כאן על-ידי הביטוח הלאומי בצורה מסודרת כדי שנוכל להתייחס גם אליהם מול המשרדים השונים.

אנחנו כוועדה נעקוב כמובן אחר היישום של הדברים שביקשנו, ואם נידרש, נקיים דיון נוסף.

תודה רבה לך, חבר הכנסת יוראי להב על היוזמה לקיים את הדיון.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:15.