פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
26/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 71
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ח' בחשון התשפ"א (26 באוקטובר 2020), שעה 12:00

ציון יום העלייה בכנסת בהשתתפות חיילים בודדים ומפקדיהם

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
מיכל וונש
יוסף טייב
תהלה פרידמן
אלכס קושניר

שרת העלייה הקליטה פנינה תמנו
שר במשרד הביטחון מיכאל מרדכי ביטון
חביב קצב - מנכ"ל, משרד העלייה וקליטה

יצחק אוחנה - סמנכ"ל חטיבת פרט, משרד העלייה והקליטה

יצחק הרצוג - יו"ר ההנהלה, הסוכנות היהודית

ג'וש שוורץ - מזכ"ל, הסוכנות היהודית

אייל שויקי - ראש מטה יו"ר ההנהלה, הסוכנות היהודית

שי פלבר - מנהל היחידה לעלייה, קליטה ומשימות מיוחדות, הסוכנות היהודית

עדיה ליבוביץ' - יועצת ליו"ר, הסוכנות היהודית

גלית גולן - מפקדת מופת, משרד הביטחון - צה"ל

אלכס אוסנייה - חייל בודד

מאי ביני - חיילת בודדה

ז'אק דנינו - חייל בודד

יועד ורד - חייל בודד

שמואל חייט - חייל בודד

אספה טרקין - חייל בודד

ולריה מורגון - חייל בודד

לוי ישי ריבר - חייל בודד

רחל לסטר - אזרחית עובדת צה"ל

יונתן יאבור - מנכ״ל, TLV Internationals

חוה כץ - עולה בודדה, תוכנית כנפיים

מריה קול יעקב - בוגרת תוכנית כנפיים

משה מדיוני - עולה בעתודת עולים

שלומית אבינח

אורי פנסירר
ציון יום העלייה

אני מתכבד לפתוח את הישיבה לציון יום העלייה בכנסת בהשתתפות חיילים בודדים ומפקדיהם. לפני זה, שרת הקליטה שבבוקר קיבלה בנמל התעופה עולים מאוקראינה ולא יכלה להשתתף איתנו בבוקר – לפני שאני מתחיל את הנושא של החיילים הבודדים – אני מבקש מהשרה להתייחס ליום העלייה וכל מה שקשור לכך.

אדוני יושב-ראש הוועדה, ראשית זה שבוע חגיגי ויום חגיגי, אני מברכת על השותפות, על העשייה שלך. זו הזדמנות לומר את זה כי כבר צברנו קילומטראז' מסוים בחמשת החודשים האחרונים ותענוג גדול לעבוד עם הוועדה, עם המנהלת, איתך. אני מודה לך - -

תענוג גם לעבוד איתך.

- - וכמובן, יושב-ראש הסוכנות היהודית, יצחק הרצוג, שותף מלא-מלא מה שנקרא, של משרד העלייה והקליטה. חברי הכנסת, נבחרי הציבור שנמצאים כאן ונותנים באמת ייצוג נהדר לנושאים של העלייה והקליטה. מנכ"ל משרדי, מר חביב קצב, כל הנציגים השונים, ארגונים נכבדים, אנחנו שמחים שאנחנו כאן ביחד כדי לתת זרקור על נושא העלייה והקליטה.

נתחיל עם המשפט שאמר חוזה המדינה תיאודור הרצל: אין בעולם אדם חזק או עשיר שיוכל להסיע עם מארץ אל ארץ – רק רעיון יחולל זאת. אכן לרעיון המדינה כוח כזה. במשך כל ליל גלותם הארוך לא חדלו היהודים מלחלום את חלומם, חלום המלכות: לשנה הבאה בירושלים – כך קראנו בכל הדורות. עתה הגיעה השעה להראות כי בידנו להפוך את החלום לרעיון בהיר כצוהריים. ובאמת וכפי שהרצל הגדיר את זה בצורה המיטבית – אי אפשר להזיז עם ממקום למקום. אבל רעיון, אמונה, כן יכולים לעשות זאת. ואני חושבת שאני גם, כמישהי שעלתה במבצע משה, ואני תמיד אומרת: כמה תמימות היתה להורים שלנו, או יותר נכון אמונה בשביל שקהילה תקום כאיש אחד ותתחיל ללכת. לא בעידן של פלאפונים ולא בעידן של מחשבים ואינטרנט. פשוט כי יש אמונה גדולה ורצון גדול להגשים את חלום ירוסלם. וכך גם מכל יתר המדינות, יתר הקהילות, במבצעים מפוארים, בים, ביבשה ובאוויר.

נציג סרטון שמשרד העלייה והקליטה הפיק לפני כשנתיים לציון 50 שנה להקמתו של המשרד, עם השינויים המתחייבים.

(הקרנת סרטון)

אכן טוב להיות בבית. אתן סקירה קצרה ואז תוכל לתת את המקום לאנשים עצמם שלשמם אנחנו התכנסנו כאן. הממשלה ה-35 שמה לה כאחד מאבני היסוד, מקווי היסוד, אחד הסעיפים, סעיף 7 לקווי היסוד: לשים דגש על נושא העלייה והקליטה, לפעול נחרצות להגברת העלייה מכל ארצות תבל, ולקליטתם המוצלחת של העולים. מבחינתי ההצהרה הזאת, היא הייתה הצהרה של אות הפתיחה של ממשלת ישראל שזה נושא חשוב מאוד וששמים את זה על סדר היום. ואני יכולה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ולכל השותפים כאן, שהממשלה לפחות – אני חושבת שכמעט כל ישיבה, נושא העלייה והקליטה עולה בממשלה ואני שמחה על כך שיש התעניינות, לא רק בממשלה, גם בכנסת כמו שאמרתי. אני חושבת שאנחנו נמצאים בתקופה של שעת רצון שאנחנו יכולים לקדם ביתר שאת את הנושא הזה ולהביא אותו כמה מדרגות מעלה.

בשנתיים האחרונות עלו למעלה מ-50,000 עולים חדשים. כאשר צריך לומר ביושר, הפיק והשיא היה בשנת 2019: 35,000 עולים חדשים. השנה אנחנו נמצאים על מעל 15,000 עולים. אני מאוד מקווה שאנחנו נסיים עם 20,000 עולים. זה בלי התושבים החוזרים, וזה לאור המגבלות של מדיניות שמיים פתוחים בארץ ובחו"ל, יותר נכון, שמיים סגורים עם הנושא של הקורונה. בארץ לא סגרנו בשום פנים ואופן את נושא העלייה והקליטה. היו אתגרים מסוימים בסגר הראשון. נכנסתי לתפקיד, הייתה לנו ישיבה עם הסוכנות היהודית, עם המשרדים הרלוונטיים, עם נפש בנפש, עם כול הגורמים, כדי להסיר חסמים. אני יכולה לומר שצעדנו כמה צעדים קדימה והסרנו חסמים. גם הגלובל סנטר עובד בצורה הרבה יותר טובה. הרבה מאוד דברים נעשים בזום. אנחנו כל הזמן משתפרים. איפה שאנחנו נראה שיש חסמים וצריך את המעורבות שלנו – אנחנו ממשיכים. כמובן שאתם גם בוועדה מכירים את החסמים ואיפה אנחנו כן מצליחים להשתפר.

צריך להבין שמרבית העולים הם בגילאי 18 עד 35. העליות הן עליות צעירות. זאת אומרת שגם אם יכולת ההשתלבות היא הרבה יותר גבוהה – מה שאומר שאנחנו צריכים גם לשים את הפוקוס על יכולות השתלבות בתעסוקה. זה אחד הדברים שהלכנו בהם יד ביד בהשגת התקציב, במיוחד לאור אתגר הקורונה של הבאת 80 מיליון שקלים. מחד להרחיב את סל הקליטה ולתת מענקים ייחודיים, ומעבר לכך תוכנית ב-42 מיליון שקלים שכול המיקוד שלה הוא על התעסוקה. אנחנו נמצאים בעבודה אינטנסיבית מאוד כדי שיהיה מימוש, בסוף זה לשנת 2020, אם נצטרך לשריין כספים ל-2021 – נעשה את זה. בתקווה שיהיה כבר תקציב מדינה לשנת 2021 למען הסדר הטוב ופעילותם התקינה של משרדי הממשלה.

פילוח מקצועות העולים בשנתיים האחרונות מבחינת המקצועות החופשיים: 41% מהנדסים שזה בהחלט יפה; 14% רופאים – בשנתיים האחרונות עלו 1,400 רופאים שזה מספר מקסים.

רק שאין להם תקנים. מסכנים.

מה?

הם צריכים תקנים.

הרבה מאוד משתלבים בתוך בתי החולים, בשירות הבריאות. אשמח שתבדקו לי כמה אחוז מהם משולבים כדי שאני אוכל לתת מענה ליושב-ראש על הנושא הזה.

14% מורים; 11% עורכי דין; אומנים; אחיות; רואי חשבון. היתר אלה כמובן מקצועות אחרים. דיברנו הרבה על הגידול בביקוש לעלייה לישראל. רואים קפיצה במאות אחוזים. כרגע, ביקשתי להביא לידי ביטוי ומימוש של המדיניות שלי בכול מה שקשור לאופק ישראל. מפת השליחים – ראינו שחסרים לנו שליחים באמריקה הלטינית, בצרפת, בארה"ב. זה יבוא לידי ביטוי בתקופה הקרובה. יש מפתח שזה דבר ראשון גודל האוכלוסייה היהודית, הביקושים שהולכים וגדלים ובהתאם לזה אני רוצה לראות את מפת השליחים. ואני מביאה לידי מימוש את החזון הזה. ברגע שנראה את המפה החדשה, נצטרך לעשות כאן דיון.

האתגר, כמו שאמרתי, בתקופה הזאת זה להתאים את השירותים של משרד העלייה והקליטה לתקופת הקורונה כך שאנחנו הולכים וצועדים יותר לכיוון של שירותים מקוונים: הנפקות תעודות הזהות בנתב"ג, לתת את סל הקליטה המוגדל במזומן בנתב"ג, הסעה למלוניות בידוד, מעקב אחרי התפעול שם. יש בחור נהדר ששכחתי את שמו שנמצא במלונית דן פנורמה.

אולג.

אולג דוחין, עובד - - - הסוכנות.

נכון. יחד עם פיקוד העורף ומשרד העלייה והקליטה, אנחנו רואים תפעול יוצא מן הכלל. תאמין לי, הגעתי לשם, אמרתי: זה ארץ ישראל היפה – שכולם יתפקדו כך ואנחנו על הגל.

דיברנו על תוכנית סיוע כלכלי. כשנכנסתי לתפקיד נתתי בהתחלה 500 שקלים עקב הקורונה, כדי לעשות תיקון. האפליה שנוצרה היא שהם לא קיבלו את המענק הראשוני שחולק לכל האזרחים. לאחר מכן, ביקשנו להגדיל את הקצבה מ-750 ל-1,500. ולפני החגים, אני יכולה לבשר לכם שהעולים החדשים הנזקקים קיבלו בין 2,000 שקלים ל-8,000 שקלים שהגיעו אליהם לחשבון, כדי לוודא שבתקופת החגים ובכלל הם מחזיקים את הראש שלהם מעל פני המים מבחינה כלכלית. וכול מה שנצטרך אנחנו נמשיך עוד לתת: הכשרות, הסבה, השמות תעסוקתיות. כרגע אנחנו חושבים לחלק מחשבים לילדים עולים. מי שרוצה להיות שותף מוזמן לפנות למשרדי. אנחנו בדיוק מגבשים את תוכנית הזו. בנוסף, אני נמצאת בתהליך מתקדם יחד עם המנכ"ל לבניית מוקד ייעודי לסיוע נפשי לעולים חדשים בתקופה הזאת. לצערי, משרד הבריאות אמנם שם תקציבים עבור סיוע נפשי בתקופה הזאת.

את יודעת שהורידו את התקציב לער"ן שמטפלת בזה.

זה לא עובד.

הם קיבלו פחות תקציב משנה קודמת.

נכון. יש בעיה בהעברת התקציבים.

אנחנו צריכים לטפל בזה. זה אחד הנושאים לטיפולנו.

יתרה מכך, גילנו שלא קופות החולים ולצערי גם לא ער"ן – כשאתה מרים את הטלפון – כלום ושום דבר. יש לי שיטה, אני אומרת לצוות הנאמן שלי: תרימו טלפון לער"ן, תרימו טלפון לקופות, יגידו לכם: אמהרית, רוסית וכולי. אני מבקשת ממך עכשיו להגיע – לא הצליחו להגיע לשום שירות. העיקר בטלפון אומרים: לחץ 7, תלחץ פה, תלחץ שם, לשפה הזאת תלחץ כך. הרמתי טלפון ודיברתי עם השר, הרמנו טלפון לראש המערך של כל מה שקשור לטיפול נפשי, סיוע נפשי או איך שקוראים למערך הזה. אני יכולה לומר לך שהצבענו על הליקויים – אני לא מחכה להם.

ער"ן היו פה ואמרו שלא רק שלא קיבלו תוספת תקציב – הורידו להם.

הגשתי שאילתה בנושא.

הבעיה הייתה עם ער"ן. תראו, אני נפגשתי איתו, נפגשתי עם דוד. איך קוראים לו?

דוד קורן.

אנחנו חייבים לעשות ישיבה על הדבר הזה.

לא טעיתי. נפגשתי שבוע שעבר עם דוד. איש נהדר, וער"ן יוצאים מן הכלל.

הוא צדיק ענק. מה שהוא עושה זה מפעל חיים עצום.

חד משמעית. מצילים נפשות יום יום. אבל הוא אומר לי בכנות: הסיפור של העולים החדשים מצריך התייחסות ייחודית עם מתן תקציבים ייחודיים. וזה לא יכול להיות בהתנדבות. אני גם לא רוצה שהעולים החדשים יתנדבו, גם כך הם קורסים.

הוא אמר את זה פה בישיבה.

יפה מאוד. אז הייתה לי פגישה איתו, כפי שאתה רואה אני לא מחכה לאף אחד, אנחנו נשים על זה כסף. אני לא מחכה, לא למשרד הבריאות, לא לאף אחד. אנחנו נקים מוקד שייתן מענה נפשי. לא יכול להיות מצב שישנם משרדים שלטעמי שוכחים שהם אזרחים. הם אזרחי מדינת ישראל. לא עושים להם טובה על הדרך.

צודקת במאה אחוז.

בואו נתקדם. מתקני הדיור הוא אחד האתגרים החשובים ואני שמחה מאוד שאנחנו נותנים שם שרות מיטבי בתקופת הקורונה. זה מקבצי הדיור: למעלה מ-13,000 קשישים וזה לא מובן מאליו. הרבה מאוד מהדיור המוגן יכולים לבוא וללמוד איך אנחנו מתפעלים את הדבר הזה. במרכזי הקליטה היו לנו התפרצויות. למשל כמו באיבים. ביקשתי לעשות תחקיר מדוע שם דווקא יש התפרצות חוזרת ונשנית. הסוכנות היהודית נמצאים גם בתמונה, אנחנו צריכים להיות עם יד על הדופק בסיפור של הגנה על הבריאות שלהם.

אתמול הגשתי את תוכנית החומש. חבריי חברי הכנסת היקרים, יש לכם עותק מודפס על השולחן. בעמוד 35 אתם יכולים לראות את שלל התוכניות. מה שבבולד זה התוכניות החדשות שאנחנו מייעדים. מה שלא בבולד אלו תוכניות קיימות שאנחנו רוצים להרחיב. המדינה צריכה לשים תקציב על זה. הממשלה צריכה לשים תקציב. אני לא עושה להם הנחות – גם אומר את זה יושב-ראש הסוכנות, גם אתה אומר את זה. בסוף אפשר להגיד: אוהבים עלייה וקליטה, אבל אם לא יהיה פה כסף תוספתי עם ראייה הוליסטית לחמש השנים הקרובות, הרצינות שלנו תימדד בכך. ואני מתכוונת לחזור על זה השכם וערב.

אדלג על אבני דרך ביישום תוכנית החומש. אתה יודע שביצענו כמה פעולות: גם אישרנו את התחלת העלייה מאתיופיה, את ההתחלה של המתווה: 2,000 שיגיעו בעזרת השם, אנחנו מקווים בקצב מהיר לישראל. אתמול אישרנו עוד עלייה שאני לא יכולה לפרט אותה למרות שחשפו כבר בתוך הוועדה. משרד החוץ ביקש שלא נחשוף על העלייה הייחודית הזאת.

לא אמרו לנו.

אז אני אומרת את זה עכשיו. ראינו את זה דרך המסכים במשרדי. אסור לחשוף את זה.

אבל חשפנו כבר.

הבאנו אתמול להארכה גם של תוכנית אופק ישראלי חדש.

כמובן אתמול אישרנו גם את אופק ישראלי – המשך הפעילות. מתן מענקי הדיור לעולים יוצאי אתיופיה הנמצאים במרכזי הקליטה. זה נושא כבד מאוד שצריך לטפל בו, כי היום אם אתה נותן מענקים שאי אפשר לקנות איתם שום דבר – האנשים האלה יישארו במרכזי הקליטה. יש לנו 1,750 שלא עוזבים את המרכזים.

אין המשך לתוכנית.

דיברתי עם האוצר. הם מכניסים את המשכנתא שמקבלים, את ההלוואה, לתוך התקציב. התקציב צריך להיות חמישה מיליון שקל ובמקום זה הוא מיליארד וחצי. זאת הסיבה שאי אפשר להעלות. הם אומרים: החוק מחייב. אמרתי להם: תקנו את החוק.

לא נעים לי להגיד לך - - -

תביאו את זה במקום חוק פשוט. אני עוד לא שמעתי הלוואה מבנק למשכנתאות שצריך להכניס את זה לתקציב המדינה. הרי הם מחזירים את זה.

אין ספק שמדובר פה באפליה בשיטת התיקצוב. אני אומרת להם את זה בפרצוף, מה שנקרא. טוב שלא מתקצבים גם את המצבות על הקברים שלנו. אני אומרת לעצמי: בטח תקצבו גם את זה שאני יושבת כאן איתך. זה בלתי אפשרי. הדבר הזה מגוחך. צריך לחשוב איך אנחנו משנים את הדבר הזה בלי לפגוע בזכויות של העולים אחר כך, בגלל זה אנחנו נמצאים בשיטת הסלמי. אמרתי את זה בישיבת הממשלה: לא יכול להיות שאת הממתינים מאתיופיה מביאים בשיטת הסלמי.

רק שתהיי בעניינים, בדיון שעשינו עד עכשיו יש לנו רק 70 שמות.

זה מביש. בעזרת השם אנחנו נעקוב ונקווה שהקצב יעלה, כך אני מעודכנת ממנכ"ל משרדי שהוא בקשר צמוד ויש לנו גם ועדת מעקב. אני שמחה על כך שאתם גם עושים את המעקב שלכם.

6,152 רופאים בעשור האחרון. במצגת לכבוד 50 השנה ראינו את הנתונים. 10,000 מורים ומורות. 1,734 מדענים עולים שכרגע אנחנו מסייעים להם בשלל תוכניות – בין אם זה שפירא, קמ"ע א', קמ"ע ב'. 19,400 מהנדסים עולים שהפכו את ישראל לאומת הסטארט אפ. 42,700 ילדים פתחו את תחילת השנה. זה מקסים וזה אחד הנושאים שאני רוצה שתסייעו גם בוועדה. בהחרגת הילדים העולים החדשים – העלתה זאת חברת הכנסת מיכל קוטלר וונש – על הנושא הזה שצריך לתת את היכולת ללמוד בקבוצות קטנות לפני שהתלמידים האחרים חוזרים. כדי שנוכל לצמצם את הפערים. 5,540 סטודנטים שאנחנו נותנים להם סיוע ומלגת לימודים. 4,550 חיילים שאנחנו גאים בהם. גם בתקופת הקורונה הגיעו לפה הרבה מאוד חיילים. כולם תותחים, כולם ציוניים שאוהבים אותנו.

תודה רבה אדוני היושב-ראש.

כולם בזום.

אנחנו נאפשר ליושב-ראש הסוכנות לומר מספר דברים יחד עם השרה. אחר כך נעבור לנושא של החיילים הבודדים.

קודם כל אני חושב שזה רגע חשוב ומרגש מאד. הכנסת מקדישה יום שלם, כשאנחנו על סיפו של גל עלייה, כפי שציינה השרה. אני מאוד מודה לשרה על מה שהיא הציגה כאן. רק אספר לכם שהיום יש את העצרת הכללית של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה ה-JA. העצרת תשודר באמצעים דיגיטליים. ניהלתי שיחה עם עידן רייכל. הוא שאל אותי: תגיד, מה היה הרגע הכי מרגש שלך בשנתיים האחרונות כיושב-ראש הסוכנות? ואמרתי לו: כשעמדתי על מדרגות המטוס שהגיע מאתיופיה יחד עם השרה לקליטת עלייה פנינה תמנו שאטה שהייתה ילדה בת ארבע כשעלתה ארצה. וזה ישודר היום בכל רחבי העם היהודי וארה"ב.

תודה רבה.

אני רוצה לברך את השרה שאני מעריך מאוד.

אנחנו מחר מציינים את זה גם במסגרת הפדרציות היהודיות.

אני חושב שזה דבר מדהים שאנחנו כאן כולנו עוסקים באחד הדברים שאני קורא להם מטאפיזיים. כלומר, משהו רוחני עמוק מאוד. זה לא משהו שהוא רק פשטני. קיבוץ גלויות זה דבר שהוא מנוע עצום בעם היהודי והחיבור שלו למדינת ישראל ולארץ ישראל. אני רוצה להודות לשרה, למנכ"ל משרדה. אנחנו עובדים באופן צמוד מאוד. הצוות שלי בראשות שי פלבר, אנחנו עובדים צמוד מאוד.

אנחנו רואים את שי.

כן, היא חושבת לעיתים שהיא יושבת-ראש הסוכנות גם, אבל אנחנו נסלח לה על זה. ומאחל לכולנו בהצלחה וגם לחיילים היקרים.

בוז'י היקר, חברי משכבר הימים, גם כשהיינו בכנסת, אנחנו היינו מאלה שהגענו לוועדה.

אגב, כראש אופוזיציה העדפתי להיות פה חבר ועדה ולא בוועדת החוץ והביטחון. זה היה תקדים היסטורי.

נכון. שעל כך אגב, אנחנו נמדדים. שבוע שעבר, רגע מרגש שלי, שהגעתי לארכיון המדינה. כי סוף סוף חושפים מסמכים ממבצע משה. גם של המוסד, גם התכתבויות של הממשלה. לקראת הסוף לקחו אותי טיפה יותר אחורה, לשנות ה-50. וסיפרו לי על פועלו של יצחק בן צבי, הנשיא השני, על העלייה מאתיופיה. ואז רואים את המכתב שהוא שלח לסבך הרב הרצוג.

הסבא שלי הרב הרצוג, אכן קבע בפסק הלכה בתשי"ד 1954 על הכרה ביהדותם של הפלאשים, באותה עת, יהודי אתיופיה.

כל הכבוד.

הרב עובדיה יוסף התבסס בפסיקתו בדיוק על פסק ההלכה הזה.

והוא אימץ את זה.

ופסק ההלכה הזה תלוי על הקיר במטבחנו וכולם ראו אותו.

תודה רבה. אני רוצה לפתוח את הישיבה שקשורה לחיילים בודדים ומפקדים. אני צריך לעדכן אתכם בשני דברים. ראשית, היום פנינו לרמטכ"ל ולמיכאל ביטון השר במשרד הביטחון, על מנת שיאפשרו לחיילים הבודדים להמשיך ולהישאר בצבא בתקופת הקורונה. עשו את זה בסגר הראשון, בסגר השני מתמהמהים בעניין הזה. לכן היום פנינו לשניהם על מנת שזה יקרה. זה מאפשר להם לקבל את הסיוע החודשי, את המגורים, כלכלה וכול הדברים מסביב. דבר שני, ביקשנו להשוות בהרבה דברים בין החיילים הבודדים לבין בנות שירות לאומי בודדות.

חשוב מאוד.

יש לזה עלות תקציבית. אני חושב שהצלחתי לסגור את העניין. נקבל כנראה את הבשורה על כך עוד השבוע ונוכל להצהיר על זה שיש תקציב להשוואת התנאים ביניהם.

אני רוצה לפני שאני מבקש מהחיילים לומר דברים בזום. אני רוצה שיושב-ראש ועדת המשנה לענייו חיילים בודדים בשירות ובשחרור יאמר מספר דברים. בבקשה, אלכס קושניר.

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני המנכ"ל, איזה כיף לראות חברה ממשרד הקליטה שמטפלים בחיילים הבודדים. אני חייב להגיד שהמשרד תמיד ראה בעניין החיילים הבודדים את אחת המשימות החשובות שלו. אני יודע ומכיר את הנפשות הפועלות, אנשים שדוחפים כל הזמן לעניין הזה, כל הזמן לנסות ולשפר ולראות איך משפרים את התנאים שלהם. יחד עם זאת אני חייב לומר כי בזכותך אדוני היושב-ראש, ברגע שנתת לי את ההזדמנות לעסוק בחיילים הבודדים נתקלתי גם באוכלוסיות הנוספות של החיילים הבודדים. אוכלוסיות שלא נתקלתי בהן מתוקף תפקידי כשהייתי מנכ"ל משרד הקליטה.

יש הרבה מאוד סרבול ויש הרבה מאוד בלגן. יש הרבה מאוד גורמים חוץ ממשלתיים שמנסים להחליף את הממשלה ולעשות פעילות מבורכת מאוד עבור החיילים הבודדים, אבל אני חושב שמי שצריך לעשות את זה קודם כל ובראש ובראשונה זאת הממשלה. כדי שהדבר הזה יקרה צריך להיות חוק. ולכן יזמתי – לא לבד, עם קואליציית החייל הבודד שזה ארגון אזרחי – והגשתי את חוק החיילים הבודדים. אני שמח מאוד שיש - -

נפגשנו גם איתם.

- - חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה שהצטרפו ליוזמת החקיקה הזו. אני יודע שחברי כנסת מהליכוד, אדוני היושב-ראש, הגישו חוק מאוד דומה לזה. לכן אני אופטימי שאם יש קונצנזוס בקואליציה ובאופוזיציה שהחוק הזה יכול לעבור – אני קורא לכל חברי הכנסת שנמצאים פה וגם לך גברתי השרה, בוועדת השרים לחקיקה לכשהיא תתכנס, מתי שהיא תתכנס, לנסות לדחוף את הסוגיה הזו. יש הרבה פה מאוד גורמים והרבה מאוד אנשים טובים שמנסים לסייע לחיילים הבודדים, אבל התחושה היא שהמדינה והממשלה שמה את הנושא הזה בצד.

אני לא כל כך מסכימה עם האמירה הזו.

לכן אני חושב - - -

כי אחר כך ייתן לנו סקירה סמנכ"ל המשרד, אנחנו עושים, אבל אני מסכימה איתך - -

עושים. לא מספיק, אבל עושים.

- - שתמיד צריך לבדוק מה אפשר לעשות יותר. נפגשתי עם הקואליציה ואנחנו נראה מה כל מה שאנחנו יכולים לעשות יותר. זה גם חלק מהמדיניות שלי. הם בבת עיני החיילים הבודדים.

פנינה, אני ואת מבינים דבר או שניים בעלייה. אני חייב לומר שחייל בודד כשהוא משתחרר מהצבא, הוא כאילו עושה עלייה פעם נוספת.

נכון. הוא לבד.

ולכן הסיוע שהוא צריך לקבל אמור לכלול גם מענקי הסתגלות, גם סיוע בשכר דירה, גם סיוע בתעסוקה, גם לימודים וגם עידוד מעסיקים לקחת את החיילים לעבודה, והרבה מאוד דברים נוספים. החוק כולל את כל הדברים. אני יודע שמשרד הקליטה עושה את המקסימום, אין לי שום ספק. אבל א' יש אוכלוסיות נוספות של חיילים בודדים שלא מוגדרים כעולים ובהם גם צריך לטפל.

חסרי העורף.

כן, חסרי עורף משפחתי. ודבר נוסף שחשוב להבין: מדינת ישראל שקוראת לחבר'ה האלה להתגייס לצבא, והם עושים את הדרך הלא מובנת מאליה הזאת שהם באים מחו"ל או שכאן למרות הקשיים שלהם הם מתגייסים לצבא – המדינה חייבת לעמוד לצידם. גם תוך כדי שרות וגם אחרי השירות.

בהחלט.

ולכן חברים, אין פה קואליציה או אופוזיציה, זה התפקיד של כולנו וזאת המשימה הציונית הנעלה שאנחנו יכולים לעשות.

אל תשכחו בקואליציה הבאה להכניס סעיף על זה. אני אמרתי להם שכול המתעסקים בדברים הגדולים – שיכניסו 100 סעיפים קטנים. לא נילחם על מיליון דברים. הבנתם? תבינו את זה.

אדוני - - -

גם ש"ס, גם ישראל ביתנו, במקום להתייחס לחיילים הבודדים בהסכם הקואליציוני, להתייחס לעלייה שנותנים אשרות והם נותנים לאנשים לעלות. במקום שאנחנו נילחם בוועדות ובמשרדי הממשלה – זה צריך להיות חלק מההסכם הקואליציוני. זה להבא.

קודם כל אני מסכים איתך.

עכשיו שלמדנו לקח, תעשו את זה.

שיעור בפוליטיקה.

אני מסכים איתך. אם אתה תפתח את ההסכם הקואליציוני שנחתם בשנת 2016 בין הליכוד לישראל ביתנו, היו שם הרבה מאוד סעיפים.

אז למה לא עשו עם זה? עם הסעיפים הקטנים.

תאמין לי, היו סעיפים קטנים – עד רמת דירות נ"ר.

לא רוצה ביום חגיגי זה לדבר על פוליטיקה.

אתה יודע מה אני אומר לאוצר כל הזמן? שאני מבקש - - -

אני מצירה - - - על האמירה של היושב-ראש שלו היא כמו שהתחום הזה מוזנח בממשלה.

לא. הוא לא מוזנח.

בזמן שאני יכולה לומר לכם – אני לא אוהבת להגיד: אני ואני.

איזה תחום מוזנח בממשלה?

של העלייה והקליטה. זה מה שאמר היושב-ראש שלכם.

נכון. כי רק הדבר היחיד - - -

זה מה שאמר היושב-ראש שלכם.

יש את השרה היחידה שמטפלת בזה – זו את.

יש לו חלקים - - -

אבל בינתיים מאשרים לי את התוכניות.

זה לא מעניין אף אחד אחר, זאת האמת.

קושניר, אני אומר לאוצר כל הזמן כשאני בא לבקש תקציבים קטנים: כסף קטן – תוצאה גדולה. לפעמים הדברים הקטנים מביאים תוצאה גדולה מבחינה חברתית וציבורית.

נכון.

בבקשה, חכי"ם, אבל בקצרה. אני רוצה לשמוע את החיילים הבודדים.

בקצרה, הנושא הזה של חיילים בודדים הוא ראשון במעלה. הוא צריך להיות בראש סדר העדיפויות, גם של הממשלה, גם שלנו חברי הכנסת. אני מקבל מאות פניות של חיילים בודדים ולפעמים זה לא רק מתבטא בכמה כסף אני נותן לו או כמה הוא מקבל. לפעמים יחס הולם והליווי והיחס האישי שאני נותן לחייל הבודד ואנחנו נשמע פה, אין לי ספק, עשרות מקרים של חיילים בודדים. חלקם, צריך לא לשכוח, הם לא מכירים את המערכת. הם הגיעו מחו"ל, באים מרצונם החופשי, באים ומתגייסים פה לצה"ל. אין סיבה שניתן להם לעבור את כול הבירוקרטיה הזאת וכול הסבב הזה, והבלגן הזה שכול אחד מהם עובר. אם זה בבחירת יחידה ואם זה עולה שרוצה להיכנס לעתודה ולא מתקבל וכן מתקבל. כל הסיפור הזה, אני חושב שלפני הכול, לפני תקציבים ולפני הכול: אנחנו צריכים להעביר מסר ברור, מדיניות חדה שהחיילים האלה שמגיעים הם מגיעים מרצונם, מתוך ציונות, מתוך נאמנות למדינה וחובתנו לבוא ולדאוג שיקבלו את השירות הטוב ביותר.

הרשו לי לחזק את חברי הכנסת כולם שעובדים פה במרץ. ולומר גם לך, חבר הכנסת טייב על הדחיפה של כול מה שקשור לעלייה הקבוצתית יחד עם חבר הכנסת עמית הלוי. זה קורם עור וגידים, הם יביאו את התקציב.

יופי. מאה אחוז.

דרך אגב, תוכנית מצוינת.

אנחנו מחכים.

קוטלר, את יכולה לדבר שתי דקות, לא יותר מדי, ולא להזכיר את המילה השתלבות?

אשתדל אדוני היושב-ראש, אבל אתה יודע שזה קשה מה שאתה מבקש.

תודה אדוני היושב-ראש, כמי ששירתה כחיילת בודדה לפני יותר מ-30 שנה. אני אומר שעשינו דרך ארוכה. ראוי לציין את זה. התהליכים השתפרו והצבא כמו בהרבה מאוד תהליכים חברתיים אחרים – מוביל את החברה הישראלית למקומות שהיא צריכה ללכת אליהם. גם בנושא הזה של חיילים בודדים, אדוני היושב-ראש, הלכנו כברת דרך מאוד ארוכה. אני כן רוצה בהתייחס למה שאמרה השרה לומר כמה דברים בנוגע לחיילים בודדים מהרשמים, החוויות שמגיעות אלי והסיפורים שמגיעים אלינו. אנחנו צריכים לקחת בחשבון שכל הדבר הזה של חיילים בודדים, משבנינו מערכת תמיכה מאוד מקיפה לתקופת השירות, פשוט דחתה את הבדידות לשחרור. חשוב מאוד לתת על זה את הדעת. מה שקורה היום הוא שחיילים בודדים הופכים להיות אזרחים בודדים רק עם שחרורם מצה"ל. כיוון שבצה"ל הם עטופים ולאחר מכן חייבים לייצר – קודם כל לזהות את החסמים ולהסירם. ולייצר את הליווי הזה, כיוון שמי שנמצאים פה לבד אין להם הכוונה וגם בתקופה הזאת, תקופת הקורונה, וטוב מאוד שאנחנו פועלים כדי להבטיח שהם יוכלו להישאר בצבא. אבל – כשהם ישתחררו, והם ישתחררו, חייבים לתרגם את זה לעשייה לאחר מכן.

אני רוצה להעלות עוד נושא ואני שמחה שהשרה נגעה בזה. נושא מאוד כאוב והוא נושא המיון. ובכל מה שקשור לנושא של המיון הנפשי של חיילים בודדים. אני חושבת שחייבים לתת את הדעת שהיות ומגיעים אלינו חיילים בודדים והרבה פעמים יש מקרים קשים מאוד. יש עלייה מאוד קשה של התאבדויות בקרב חיילים, דווקא חיילים בודדים. צריך לתת על זה את הדעת ביתר שאת. להבין שתהליך הקב"ן וכול מה שקורה בארץ בעצם למשל"בים אצלנו, לילדים שלנו בתקופת י"ב – לא קורה עם החיילים הבודדים. בנוסף, יש את הניואנסים התרבותיים שקשה מאוד וחייבים להכיל את הדבר הזה – גם לתוך הצבא. כמובן, השירותים הנפשיים שהם זקוקים להם. אבל גם עוד בתקופת המיון, לתת את הדעת על איך בונים תהליכים.

שם צריך לראות איך חוץ ממשקיות הת"ש - - -

השר ביטון.

בדיוק. אולי השר ביטון יתייחס. אנחנו לא יכולים לטפל ב - - -

אנחנו ניתן לו לדבר בזום.

רק לסכם את הדבר הזה שבעיני הוא מימוש חזון יעוד וערכי מדינת ישראל. הוא חוד החנית שמוביל אותנו בכלל בתקופה הזו. והמחויבות שלנו, אדוני היושב-ראש, להמשך קליטת עלייה. אנחנו מציינים את נתוני העלייה – מעל לשלושה מיליון עולים חדשים.

שלושה מיליון ושלוש מאות אלף.

כן, שלוש מיליון ושלוש מאות, מגשימים בכל שנה, בכל שנה, וכול עולה ועולה חדשה כאלה, מנגישים לחברה הישראלית את כול מה שהיא צריכה להיות בצורה הנכונה ביותר. כמי שאינם לוקחים כמובן מאליו את מה שבנינו ואנחנו בונים פה. גם בנושא של חיילים בודדים, חייבים להאיר על זה את הזרקור. תודה.

תודה. אני רוצה להדגיש שהוועדה, והכוונה גם לוועדת המשנה וגם לוועדה עצמה, קיימה מספר ישיבות שנוגעות למצוקות הכלכליות של החיילים הבודדים, בליווי משפטי, וכול מיני בעיות שיש להם בשירות. בשיתוף עם שר האוצר, דאגנו שחייל בודד יקבל מענק קורונה מיוחד, שלא היה לפני זה. הוועדה חוקקה חוק שאפשר לחיילים בודדים להשתמש בכספי פיקדון לכול מטרה.

אגב, עוד כשהייתי חברת כנסת, הבאנו את זה כחוק.

כמו כן, בתקופת הסגר האחרון אפשרנו בשיתוף משרד התחבורה לעשרות חיילים לצאת לחופשות מיוחדות למרות הסגר ולבקר את המשפחות שלהם, למרות סגירת השמיים.

בישיבה הזאת אנחנו נרצה לשמוע את סיפור עליתם ושירותם של החיילים הבודדים וכן לשמוע שני סיפורים של חיילות בודדות משוחררות שהשתלבו בחיים בישראל באמצעות עמותת כנפיים. לפני כן, ניתן לשר ביטון ונעבור לסמנכ"ל משרד הקליטה ולמשרד ראש הממשלה. כבוד השר.

כבוד השר ביטון מירוחם.

שלום, קודם כל אני רוצה לברך את יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, חבר הכנסת דוד ביטן, ואני גם אפרט את הדברים הטובים שהספקת לעשות בחודשים הספורים הללו. ואת יושב-ראש הסוכנות, חברי בוז'י הרצוג. וחברתי אהובתי, שרת העלייה והקליטה, פנינה תמנו שאטה, שאת חזון כפול ומכופל – בת לעולים מאתיופיה שצעדה בעצמה את המסע, אולי הקשה והחלוצי ביותר של הדורות האחרונים של העלייה לארץ לישראל. ולברך גם את יושב-ראש ועדת המשנה, אלכס קושניר. עם כולכם אני עובד באופן צמוד.
אני רוצה להגיד את השורה האחרונה, אני קודם כל עולה לשידור אחרי שאני מטייל ומסייר עם ראש המועצה האזורית רמת נגב, ערן דורון, בניצנה, שקלטה פה מאות צעירים עולים בתוכניות שונות. אחרי שסיימנו לבקר בביתו של דוד בן גוריון, מי שהאמין שצריך לעודד עלייה ופתח את שערי המדינה הזאת, ולקח את ההחלטה הקשה להעלות מיליוני עולים במדינה שיש בה רק 600 אלף יהודים. זה יום של אידיאלים אבל גם יום של מעשים. קודם כל בהיבט המעשי אני רוצה להוקיר את יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה על המעשה הנמרץ, ביחד איתנו, למען חיילים בודדים לאחר שהשתחררו, שזכו למענק של 12,000 שקל במצטבר. ועוד פעולות נוספות למי שלא יכולנו לעזור בהגדרות פורמאליות, הגענו גם מכספי עיזבונות המדינה ובמסלולים נוספים.

הפעולה שהזכיר יושב-ראש הוועדה, לאפשר לחיילים בודדים להישאר בצבא בימי קורונה. זאת פעולה שאפשרנו בגל הראשון, אני ביקשתי מהצבא לאפשר את זה גם בגל השני. מסתמנת בעיה של היעדר מקומות לינה, כי יש יותר ויותר חיילים שנשארים. ביקשתי מהצבא ואנחנו נעבוד על זה ביחד, שנאפשר למי שרוצה להישאר בצבא כמה חודשים בתקופת הקורונה ולהתארגן על עצמו. בכל מקרה, ברגע שהוא משתחרר הוא מקבל מאיתנו גם מענק שחרור וגם שלושה חודשי הלנה בבית החייל. ואנחנו מלווים באמצעות מרכז חדש וטוב של צה"ל לליווי החיילים הבודדים.

האתגרים הנוספים שאנחנו פועלים זה שכול החיילים הבודדים, העולים, שלא עובדים יקבלו הבטחת הכנסה. לצערי גיליתי שרק 1,800 חיילים שלא עובדים לוקחים את הבטחת ההכנסה בגלל שהם נדרשו לבוא לסניפים סגורים של הביטוח הלאומי. יחד עם שר הרווחה ומנכ"ל הביטוח הלאומי, עשינו לינק ומסלול דיגיטלי פשוט לקבלת הבטחת הכנסה. למעשה, תדעו שכל חייל שלא עובד בתקופת הקורונה ואין בבעלותו רכב והוא לא סטודנט, זכאי ל-1,400 שקל כל חודש. במסלול פשוט של לחיצה על כפתור. מי שלא יודע את זה שיתקשר אלינו למוקדים של הביטוח הלאומי או למשרד שלי. אנחנו נטפל בכל פנייה בנושא. הדבר השני שנעבוד עליו, זה האפשרות להישאר בצבא לחיילים בודדים. ואלכס צודק במה הוא שאמר: הסיוע שלנו בשכר דירה בחודש לחייל בודד אחרי צבא הוא 1,000 שקל. זה סכום שצריך לשפר אותו. אלה משימות שנעבוד עליהם ביחד.

מצד אחד, אני רוצה להוקיר גם את אנשי הצבא וגם את האגף לחיילים משוחררים על פעולה נמרצת למען חיילים בודדים. יחד עם עמותות רבות, יחד עם הוועדה פה בכנסת וועדת המשנה. מה שנעשה, נעשה טוב, ולשפר אפשר וזאת תוכנית העבודה המשותפת. אבל זה גם יום חגיגי להוקיר את כול העמותות, את כל מי שעובד קשה, מתנדב ומסייע לחיילים בודדים, בתוך צה"ל, במשרד הביטחון, במגזר האזרחי, בממשלה, במשרד העלייה והקליטה, לכולכם תודה והוקרה. לא ניסתר מעיננו שהמלאכה לא הושלמה, ואנחנו יודעים לעבוד ביחד וזה חוצה מפלגות, חוצה מגזרים, בראש סדר העדיפויות של כולנו. ונפעל יחד למענם.

עוד בשורה טובה שאני מקווה לבשר, בתוך כשבוע-שבועיים, מענה למצב שאני לא יכול בעצם לסייע למקרים חריגים. אתן דוגמה: נניח חייל בודד זכאי לשכר דירה, אבל השתהה ולא הגיש בזמן ועבר זמנו – הוא אמנם חייל בודד, עדיין קשה לו ולא עשה את הבירוקרטיה. אני מתכוון בתוך שבועיים, בעזרת השם, להעמיד קרן מיוחדת למצבים מיוחדים עבור חיילים בודדים שנופלים בין הכיסאות. אני כמובן, בוז'י, לא שוכח את העשייה של הסוכנות, גם בעבודה המשותפת שלנו בגרעיני העלייה, יש 3,700 חיילים בודדים עולים, ו-2,700 חיילים בודדים על בסיס של מצב סוציו אקונומי - - - מהבית. העובדה המשותפת של גרעיני צבר, נוער עולה, צעירים עולים, נעל"ה, כל הפעולות המשותפות שמביאות בסוף עולים חדשים לשרת בצה"ל. את כול זה אנחנו עושים עם הסוכנות היהודית ונמשיך בכך. אני רוצה להודות לכם ומתנצל שלא הייתי פיזית עמכם, אבל ליבי ונפשי עמכם. והעיקר, חבר הכנסת ביטן, עם כניסתך לתפקיד, אולי הפעולה הראשונה שהובלת. הבאת תוצאות, הבאת 12,000 שקל לחיילים בודדים. אנחנו מוסיפים 1,400 כל חודש בקורונה בהבטחת הכנסה. מוסיפים גם מענקים היסטוריים בחוק, ואני עובד עכשיו עם שר האוצר לסייע בסיוע נוסף. יש מה לעשות, אבל תודה גם על העשייה הטובה ויום טוב לכולם.

תודה רבה. יו"ר הסוכנות הרצוג הלך אבל ביקש להראות סרטון קצר.

לא סרטון, חצי דקה על תוכנית חדשה.

כשנפטר צביקה לוי, האבא של החיילים הבודדים, זכרונו לברכה, יו"ר הסוכנות הרצוג ביקש למצוא מסגרת הולמת להנציח את זכרו. כך נולדה לה אצלנו תוכנית חמסה, זה השם שלה, שנועדה לתת מענה מקיף לחיילים בודדים. מה שמבדל ומייחד את התוכנית הזו מתוכניות אחרות זה שהיא בעצם באה לתת מסלול עלייה שלם: החל מתהליך הקליטה; לימודי עברית באולפן; צבא; מגורים ומשפחה מאמצת. ולאחר הצבא גם אפשרות לפרנסה ותעסוקה שזה, כמו שהזכירו פה קודם, הבעיה הקשה ביותר שלאחר השחרור בעצם הם נזרקים לחיים עצמם. זה משהו שצריך להתחיל ממש בחודשים הקרובים והיה חשוב לי להציג את זה גם פה.

תודה.

אדוני היושב-ראש, יש עכשיו דיון בוועדת הקורונה על הסטודנטים, היות והחיילים עוד מעט ילכו להיות סטודנטים, אני אלך לשם.

הכול בסדר.

אתה לא רוצה לשמוע כמה דקות את איציק מהמשרד?

אני שומע אותו, אני כבר שנתיים וחצי לא במשרד והקול שלו עדיין באוזן שלי.

כמעט ושכחתי שהוא היה מנכ"ל משרד העלייה והקליטה.

איציק אוחנה, סמנכ"ל המשרד, תעשה לי השלמה למה שאמר השר מבחינת ההשלמה של משרד העלייה והקליטה לגבי החיילים הבודדים.

כן. כי על פניו אני חייבת לומר ביושר, הוא חבר יקר מאוד, אבל זה נשמע שמשרד הביטחון לבד מממן את העולים האלה וצריך להעמיד דברים על דיוקם.

לכן אמרתי לו שישלים.

אנחנו תמיד אוהבים שיהיו אלף אבות ואלף הצלחות ובתנאי שנטפל בחיילים הבודדים. אני חייב להגיד שמאז נכנסה השרה, זה אחד מנקודות הזום המשמעותיות של משרד העלייה והקליטה. לא ארחיב על כל הסעיפים. אשתדל להתמקד איפה הפערים ובחלק מהם נגענו, אדוני היושב-ראש,בדיונים המקדימים השונים.

אומר את זה בקצרה, כי הזמן מתמשך והוא לא בא לידי ביטוי, ב-2016 הצגתי גם כשצה"ל ביקש שאני אתכלל את זה, עם גורמי חברה אזרחית, עם צה"ל וגם כמובן עם משרד העלייה והקליטה. הצגנו תהליך של הליווי של החיילים הבודדים.

מי מתכלל?

אני תכללתי והצגתי בוועדת המשנה לחוץ וביטחון.

זה לא בא לידי ביטוי. אני אומרת לך איציק, אתה מכיר אותי, אני on the face על פניו זה לא נראה שזה בא לידי ביטוי, ואני יודעת שהמשרד עושה. איפה שחסר אנחנו נשלים, איפה שחסר אנחנו צריכים להיאבק ביחד. יש לנו הרבה מאוד שותפים. אבל זה נדמה שזה טיפה אחרת.

לא. ברשותך השרה, אגיד מה תכללתי: מה שתכללתי זה צוות של כול השותפים שבסוף בא ואמר היכן הפערים. מיפינו ברחל בתך הקטנה את הפערים של החיילים לפני, תוך כדי השרות ואחרי השירות. והגענו בסוף למסקנות. אלך לשורה התחתונה ולדעתי הכיוון חלקו כבר בדרך ותכף אגיד גם על ה-12 מיליון בחוק ההסדרים שכן נכון שיגיע למשרד הביטחון. לא בגלל שאנחנו לא רוצים לחלק אלא מכיוון שחוק חיילים משוחררים שעל החמש שנים נותן את המטרייה לחייל המשתחרר. שני אלמנטים: אנחנו נותנים מענק חודשי לחייל הבודד, 540 שקל שבשנתיים האחרונות הכפלנו אותו כדי שחייל בודד בשירות לכול תקופת שירותו.

חייל בודד שהוא עולה חדש?

כן.

לא כול חייל בודד.

אנחנו אחראים רק על עולים חדשים.

בדיוק.

אנחנו מדברים על עולים חדשים כי אין לי מנדט ואני לא סוברני לטפל באחרים. אבל אצלנו אין הבדל, אדוני היושב-ראש, כמו שהיה בדיון על בנות שירות – אין הבדל ביניהם, אני לא עושה הפרדה, שניהם מקבלים את אותו הדבר. בת שירות בודדה מבחינתי היא כמו חייל בודד, והם מקבלים את אותם אלמנטים. אז זה אחד בתוך השירות. הדבר היותר חשוב שאני קראתי לזה: שחרור בבקו"ם לווקום. איזה וקום? בבקו"ם משתחררים – קוראים לזה מיטב, אבל עדיין נשאר בקו"ם, זה מותג, הרשו לי, הייתי שם. מהשחרור מהבקו"ם לווקום נשמטים כל אותם סיועים בסדר גודל שאז מפיתי של בין 2,500 ל-3,000 שקל אם לא למעלה מזה של דמי קיום, שכר דירה ואת כול האלמנטים בפנים. ואז מה שקורה לעולה בודד שמשתחרר לאזרחות, יוצא ממה שאני קורא לו תכולת המטריה, והטיפול ובכל שעה איפה אתה נמצא ומה אתה עושה ומתי אתה חוזר. זה התהליך של הליווי – למה אני מתאר את זה? כי זה חשוב מאוד.

לשם כך, משרד העלייה והקליטה שם מיליון שקל, חוץ ממה שמסביב, בנושא תוכנית כנפיים. תוכנית שהיא מיסוד של הסוכנות היהודית וקרן מיראז', שהם השותפים הנהדרים שלנו, הם מלכתחילה, אנחנו לקחנו את המטריה ושמנו ליווי חברתי, שזה ליווי ומנטורינג בשפות.

מה התקציב הכולל של תוכנית כנפיים?

הסך הכול הכללי?

כן.

3.5 מיליון.

אוקיי. אז אנחנו שמים כשליש.

כן. נכון.

השאר הסוכנות?

כן. הסוכנות וקרן מיראז'. אנחנו מלווים את זה ובתוך התכנים שמנו מרכיב חברתי שהוא כולל גם קבוצות השתפרות בארבעה מרכזים בארץ. - - - בלי להלאות, שהשורה התחתונה היא שנתונים להם תכנים של ניהול עצמאי ויציאה לאזרחות, ליווי כלכלי, אנחנו מפעילים את הסדנאות של כול אותם משתחררים. ואמרתי לך את זה פה גם בישיבה. וגם בצה"ל כשעשינו איתם דיון ועדכנתי את השרה לפני שבוע – היערכות לתוכנית חומש לגדילה של כמות החיילים הבודדים הבאים עלינו לטובה. כדי שיהיו תוכניות גם בשפה העברית, גם בקטע של ההכנה שלהם, גם בהכנות. אנחנו מפעילים עם משרד הביטחון במיליון ו-300 אלף שקל רק החלק של המשרד. חמישים-חמישים. הכנות לעולים החדשים שמגיעים, להכין אותם נכון לצה"ל. לשמחתי נתוני הנשר מתוך השירות ולקויי השירות ירדו בצורה מאוד משמעותית ואפילו אנחנו מפלחים את זה.

אם כן מה נשאר? אני מקווה מאוד שהפרויקט של מתן דיור לאחר השחרור שקרן לב"י וכול השותפים וצה"ל כמובן – יתנו מענה לאותו בניין ידוע בראשון לציון שנותנים בו זמן כדי שהעולה ייקלט ויטופל. ואותו מענק – השרה גם העלתה בבקשה שלה לפני הקורונה – לתת 1,000, 1,500 שקל דמי קיום לחייל בודד במהלך השנה של השחרור עד שהוא מתאקלם. עד שנסייע לו בהשמה.

גם אפשר לעזור להם ב - - -

יש גם את הנושא של הלימודים.

היושב-ראש ברשותך, כמו הייצוג ההולם שמקבלים אוכלוסיות בקליטה לחברות ממשלתיות, לרשויות המקומיות.

שם יש תת ייצוג.

אני חושבת שצריך לתת העדפה לחיילים בודדים שהגיעו לארץ. צריך לתת להם עדיפות.

אני מסכים איתך.

אנחנו צריכים לחשוב על איזה חוק. אגב, זה יכול להיות במסגרת החוק של סל ההטבות. לא יקרה כלום אם רשות מקומית תקלוט כל שנה, כמה וכמה חיילים בודדים.

נציגת משרד ראש הממשלה, רצתה להגיד משהו?

דוד, בוא נעבור לחיילים.

לא. ליאור פלבר אחראי על עלייה וקליטה מטעם משרד הממשלה, הוא לא פה.

מאי ביני, עלתה מתאילנד, קצינת ת"ש בחיל האוויר. אני לא מבין, יש לנו קהילה בתאילנד? עולים יהודים?

יש לנו את בני המנשה.

זה לא קהילה יהודית מסורתית, זה יותר ישראלים או אמריקאים, אנשי עסקים מכל העולם שגרים שם.

היא תספר אדוני היושב-ראש.

שלום מאי.

צוהריים טובים, אני מאי ביני, עליתי לארץ מבנגקוק תאילנד בקיץ 2018 דרך ארגון גרעין צבר. אני גרה בקיבוץ טללים שבנגב עם הגרעין שלי. לפני שהתגייסתי היה לי פרק קליטה של כמה חודשים בו למדנו עברית, הכרנו את הארץ ועשינו את תהליך העלייה עצמו.

ידעתי שאני רוצה להגיע לארץ כבר מגיל קטן. אחרי שאח שלי עלה לשרת בצבא כלוחם, הבנתי שאני גם רוצה להמשיך בדרכו. ואני לא מתחרטת על כך. עם סיום פרק הקליטה, התגייסתי להיות מש"קית ת"ש, ושובצתי להיות מש"קית ת"ש באוגדה 80 באילת. זו הייתה חוויה מטורפת, במיוחד להיות חיילת בודדה שמטפלת בחיילים שזקוקים לת"ש וחיילים בודדים אחרים. הבנתי כמה אני אוהבת את העבודה וכמה חיילים באמת צריכים סיוע מהצבא. אני מאמינה שחייל שיש לו יותר נחת בבית ויותר נחת בחיים האישיים שלו, יתפקד בצורה הרבה יותר טובה בצבא.

בגלל זה יצאתי לקורס קצינים ב-2020, לתוך הטירוף של הקורונה, וסגרתי 50 יום בבסיס. וזאת הייתה חוויה בלתי נשכחת. עם הטוב הגיע הרע – בתקופת הקורונה לא הייתה לי הזדמנות לטוס הביתה, ולא טסתי הביתה מאוגוסט 2019 וגם לא הייתה הזדמנות להורים שלי להגיע ולראות אותי מסיימת את קורס הקצינים וגם לראות אותי משרתת כקצינה בצה"ל.

רגע, אני עוצרת אותך – הרחבנו את התקנות. ההורים אמורים לבוא לבקר חיילים בודדים. למה לא הרשו להם?

עם תאילנד זה קצת מורכב כרגע. הם לא יכולים להגיע ואז לחזור. זה קצת קשה כרגע.

לטיפולך, חברת הכנסת וונש.

כן, אנחנו הרחבנו את התקנות, כול החיילים הבודדים זכאים לביקור.

אפשר להעביר אלינו כל פנייה כזאת, אנחנו מאשרים את זה דרך המחלקה הקונסלרית במשרד החוץ. הם עוזרים מאוד לנו.

כן. אבל וונש תטפל בזה, היא אוהבת את הדברים האלה.

הסיפור של הבידוד הוא המחסום.

היום אני קצינת ת"ש של יב"א 506 וי"ג 503, ויש לי שלוש מש"קיות מדהימות ואני ממשיכה לראות את ההשפעה החיובית שיש לעולם הת"ש בצבא. כמו מרכז הבודדים שתומך בחיילים בודדים 7/24 ועוזר להם לטוס לחו"ל – רוב הגרעין שלי בזמן האחרון טס לחו"ל וראו את המשפחה שלהם – או לעזור עם החיים האישיים שלהם. זה כיף לראות שאכפת לצה"ל וגם למדינה מהחיילים שבקצה. אני מתכננת אחרי השחרור כן להישאר פה וכן ללמוד. להקים את החיים שלי פה בארץ. וזהו, תודה רבה.

תודה לך, תמשיכי להצליח.

תודה. ישר כוח, מאי.

גלית גולן.

שלום לכולם, כבוד השרה, יושב-ראש הוועדה, יושב-ראש הסוכנות היהודית, חברי הכנסת, אורחים, שותפים וחיילנו היקרים והמרגשים, שלום לכולם ויום עלייה שמח. שמי גלית, ואני מפקדת יחידת מופת באגף כוח האדם בצה"ל. איתי נמצאות פה בתוך החדר: נטלי, ראש מדור בודדים ושירין, ראש ענף ת"ש. בנימה אישית, כמו רוב הישראלים, גם אני בת לעולים. אבי עלה לארץ מרוסיה, ואמי עלתה לארץ ממרוקו. ואני מתרגשת לקחת חלק בתוך הדיון הציוני והמרגש הזה.

יום העלייה מבטא את ההוקרה לעלייה לארץ, וצה"ל ככור ההיתוך של החברה הישראלית, מחבק ומוקיר את העולים המתגייסים לשירותיו. ובתוך הקבוצה הזו של העולים נמצאים החיילים הבודדים, שחלקם נמצאים איתנו כאן ואתם תשמעו את הסיפורים המרגשים שלהם. שלמרות הקשיים, בטח בעת הזו, והם לא היו חייבים בחלקם, התעקשו לעלות לארץ ולעשות שירות צבאי משמעותי. ויש פה לוחמים ויש פה תומכי לחימה ויש ממש חיילים מכול הגופים, והם בעצם מייצרים את הפסיפס הישראלי. ואני מנצלת את ההזדמנות להצדיע להם, ולהיות גאה בהם מאוד על הדרך שהם עשו והדרך שהם עוד עושים.

אנחנו הקמנו במרץ – כמו שהוזכר פה – מרכז בודדים ביחידת מופת, אצלי, בתוך אגף כוח האדם. אנחנו עובדים בשותפות ובשיתוף פעולה מלא עם משרד הביטחון, עם האגף לחיילים משוחררים, עם כל העמותות והשותפים שהיו פה. עם משרדי הממשלה, וכמובן עם הוועדה המבורכת הזו שבתקופה האחרונה עושה המון למען החיילים הבודדים. אנחנו מודעים לאתגרים, אנחנו יודעים שיש עוד דרך ארוכה שאנחנו צריכים לצעוד. אנחנו מנסים כול הזמן להיות כמה שיותר זמינים, ולכן המרכז הזה פעיל 7/24. הוא זמין גם להורים בחו"ל. אנחנו באמת מנסים להוות כתובת זמינה, כתובת אחת, כדי לחסוך את כול הבירוקרטיה ואת כול השיח בתוך הצבא לחיילים, למשפחות, לכל גורם שנדרש לרגע לאיזשהו טיפול ועיסוק בתחום הבודדים. אשמח שנאפשר פה זמן לחיילים המתרגשים שנמצאים איתנו כאן לספר את הסיפור שלהם, ולהודות. תודה רבה לחברי הוועדה, ולכל מי שנמצא פה על העשייה היום-יומית.

תודה גלית, שאלה לי אליך: ציינתם את יום העלייה בחיילות השונים בצה"ל?

הם לא מציינים.

אבל זה על פי חוק . שלחתי מכתב – גם למשרד החינוך וגם לצבא. מעניין אותי אם ציינתם.

בצבא לא מציינים.

לא יודע אם זה באחריותה.

לא, זאת לא האחריות שלה.

זה חיל חינוך.

כן, זה חיל חינוך. אבל היא ציינה את יום העלייה, לכן אני שואלת.

הצבא כמדיניות זה שנים רבות – גם נתן תשובה רשמית וגם נעשה מחקר ממ"מ – אומר שכל השנה הוא מטפל בעולים והם לא מציינים את זה ביום מיוחד. זאת תשובה רשמית של הצבא. היא לא קשורה לזה.

אוקיי. חבל מאוד.

למרות שזה בניגוד לחוק.

נכון.

החוק מחייב גם את הצבא?

החוק מחייב: את הממשלה, את הכנסת, את משרד החינוך ואת צה"ל.

הרי העברת את זה מ-י' בניסן ל-ז' בחשוון, דווקא בשביל זה.

הנה יש לך עוד נושא.

לטיפולך. זה עניין של המשרד.

לטיפולנו.

יועד ורד, עלה מארה"ב-קנדה, למה זה ארה"ב וקנדה? אלה שתי מדינות שונות. לוחם בשייטת, כול הכבוד.

קודם כול אני ממש מתרגש לדבר פה במעמד הזה. תודה רבה. כמו שאמרתם, קוראים לי יועד ורד, אני בן 20. כרגע אני גר ברעננה עם גרעין צבר.

פגשתי אותך כשבאתי לבקר. זאת חברת הכנסת מיכל קוטלר וונש. עוד לא באת לשבת.

נכון. אבוא.

אני רוצה לספר לכם היום את הסיפור שלי. העלייה והגיוס שלי לצבא הוא היה בטעות. אפשר להגיד גם בהפתעה. אבל לפי דעתי זו הייתה הפתעה שהתגלגלה להיות סיפור הצלחה. נולדתי בישראל וכשהייתי בן ארבע עברתי לגור בקנדה. שני ההורים שלי היו קצינים פה בצבא, ושמעתי את הסיפורים שלהם כשגדלתי וזה פשוט לא עניין אותי. לא הרגשתי חיבור לאישיות הישראלית שלי, הרגשתי קנדי לכול דבר.

כשהייתי בכיתה י"ב עשיתי תוכנית שנת שירות קנדית שבה הכרתי אנשים מכול מיני מקומות ומכול מיני אזורים. זה פתאום גרם לי להרגיש שאולי גם לי יש זהות אחרת, הזהות הישראלית שלי ואולי אני צריך לחקור אותה. היה לי פטור מהצבא, מחו"ל, מהקונסוליה, אבל בקיץ 2018 טסתי לארץ בשביל לבוא ולחקור מה זה צבא. כמו שאמרתם לפני כן, בחו"ל אנחנו לא כול כך מכירים איך זה עובד. טסתי ובאתי לארץ, דיברתי עברית והלכתי למאפיה כי אני מאוד אוהב רוגלך ואין את זה בחו"ל, והאופה שאל אותי בן כמה אני. אמרתי לו בן 18. והוא אמר: ולאן אתה הולך בצבא? אמרתי: אני לא יודע. ואז הבנתי שזה דבר שאני צריך לחקור אותו יותר. חיפשתי באינטרנט, לא הבנתי, לא הכרתי שום דבר על התהליך.

אמרו לי שיש משהו שקוראים לו בקו"ם והוא נפתח ב-7:30 ביום ראשון. אמרתי לעצמי שאלך לשאול שם שאלות – יש שם פורום מצוין. הלכתי לבקו"ם, כמו קנדי טוב: עם עניבה, חליפה, נעליים שחורות. עכשיו בדיעבד זה קצת מביך. לא הבנתי מה קורה. נכנסתי עם שאלות ויצאתי עם צו ראשון. הבנתי שבאמת זה משהו שאני רוצה לעשות. גרעין צבר עזר לי משם. עליתי לארץ בדצמבר 2018. משם התגייסתי לצבא באפריל. נכנסתי למסלול מאתגר מאוד בחיל הים. בהתחלה רצו להעיף אותי בגלל שרמת העברית שלי לא הייתה מספיק טובה. נלחמתי ולבסוף הוכחתי להם שגם אני מסוגל – יצאתי מצטיין קורס. כיום אני משרת כלוחם בחיל הים בתפקיד מאתגר מאוד. החיל בודד הראשון והיחיד ובכלל החיל השלישי שמבצע את התפקיד שלי. אני מרגיש המון משמעות בצבא והמון חיבור לתפקיד שלי.

תקופת הקורונה הייתה תקופה מעניינת בשירות. שלחנו אותנו לסגר בים למשך חודש-חודש וחצי. זה היה מעניין. לא יצא לי לבקר את ההורים שלי ורק לפני שבועיים טסתי לבקר את ההורים שלי בחופשה מיוחדת. אני רוצה להגיד תודה לכל מי שאפשר את זה, בין אם זה המשפחה, מפקדים, סגלי ת"ש, מרכז בודדים, מרכז העלייה והקליטה – תודה רבה. הייתי בים, אבל שמעתי שהריצו אנשים כמו בטירונות רק כדי למלא את כול הטפסים בשבילי. היה מענה מטורף, שוב, תודה רבה לכולם. אני חושב ששירות הת"ש נתן לי מענה לכול דבר.

ההורים התרגשו לראות אותך? אחרי כמה זמן שלא ראית אותם?

כמעט שנה. לרוב אין לי אפשרות לדבר איתם, כי כשאנחנו בים אין לנו טלפונים. הרגשתי רחוק מהם והיה כל כך מרגש לפגוש את האחים שלי – בקושי זיהיתי אותם, הם יותר גדולים ממני עכשיו. הדבר האחרון שרציתי להגיד זה השאלה שכולם שואלים אותי: האם תישאר בארץ? התשובה היא ככל הנראה כן. אבל רציתי להגיב לגבי מה שאמרתם לפני כן: אני באתי לארץ ישראל לחיות כאן כאזרח ולא כתייר. אני הכרתי את ישראל רק כתייר ורציתי בשירות הצבאי שלי להכיר את ישראל, לטייל, להכיר אנשים, להבין איך זה לחיות פה. תקופת הקורונה היוותה אתגר ממש קשה לכול החיילים העולים הבודדים. החוויה הצבאית שלי, החוויה הישראלית שלי, היא בתוך הגדר של הבסיס שלי. לא כול כך יצא לי להכיר את ישראל. לא יצא לי לטייל, לא יצא לי להכיר אנשים אחרים. אם מחפשים משהו שיכול להשפיע על החיילים הבודדים אם הם הולכים להישאר בישראל או לא – אני חושב שאפשר לעשות משהו לגבי זה. והדבר האחרון, רציתי לציין לטובה את אח שלי, הוא החליט ללכת בעקבותיי ולהירשם לנעל"ה. בדיוק בשבוע שעבר הוא עשה צו ראשון, מרגש למשפחה.

וזהו, יום עלייה שמח ותודה רבה לכולם על כול העזרה. אנחנו מעריכים את זה ממש.

תודה רבה.

רק אומר שגרעיני צבר זה פרויקט משותף של הצופים, משרד העלייה והקליטה, הסוכנות והתנועה הקיבוצית. אני חושבת שלמעלה מ-80% או 90% נשארים בארץ אחרי השירות הצבאי.

לוי שי ריבר, עלה מברזיל, קצין ולוחם בפיקוד דרום.

אהלן, זכות לדבר במעמד זה, קוראים לי לוי ריבר, אני בן 20, עליתי לפני שש שנים מברזיל דרך נעל"ה. היה לי ברור מאוד שרציתי להתגייס מגיל קטן. לכן באתי מוקדם, עשיתי פה מכיתה י' עד י"ב בישיבת שעלבים. היום אני גר עם משפחה מאמצת שהיא בעצם אח חורג של אמא שלי. עוד חודש אני עובר דירה לירושלים עם חברים שלי מנעל"ה שלמדנו ביחד. התגייסתי במרץ 2018 לגבעתי, לגדוד צבר, עשיתי הכשרה שמונה חודשים, פלוגת מסלול של ארבעה חודשים. לאחר מכן יצאתי לקורס מ"כים, ביקרתי - - - ארבעה חודשים בתור מפקד כיתה ויצאתי לקצונה.

היום אני מפקד מחלקה בפלוגת הרובאית בגדוד צבר. אני כבר ארבעה חודשים בתפקיד, עוד שבועיים אני נכנס לקבע. יש לי כ-23 לוחמים, שניים מהם חיילים בודדים, אחד דווקא מברזיל והשני לא מזמן הצלחנו להוציא אותו למיוחדת עם המון מאמצים, גם של סגל ת"ש וגם של מדור חיילים בודדים וועדת העלייה והקליטה. הוא נסע לבקר את אבא שלו באתיופיה, הוא עדיין שם והוא יחזור עוד שבועיים.

התרשמתי מאוד מהמדור לחיילים בודדים בדיוק בגלל החייל הזה ספציפית. כשהוא הגיע לאתיופיה, הייתה לו בעיה עם הקליטה והוא לא הצליח להשיג אישורים לצאת משדה התעופה. תוך זמן קצר מאוד כול המדור היה על הרגליים ועזר לו לצאת משם והאריכו לו את המיוחדת ומצאו לו מקום שיישאר בבידוד והוציאו אותו לארוחת צוהריים.

בתור מפקד וחייל בודד היום בצבא, אני מתרשם מאוד וגאה בטיפול שלנו בחיילים הבודדים. אני זוכר את עצמי בכיתה י"א בנעל"ה, היו לנו כמה חברים מהכיתה שהתחילו לחזור הביתה ואני בעצמי התחלתי לחשוש אם אני באמת רוצה להתגייס ולהישאר בארץ. חבר הכי טוב שלי אז הצליח לשכנע אותי להישאר עד סוף י"ב ואז להחליט מה אני עושה עם החיים. בסוף י"ב טסנו למסע לפולין, וכשהגעתי לאושוויץ הבנתי שאין מצב שאני לא מתגייס ואני לא נותן יותר מ-100%. היום אין שום ספק שאני נשאר בצבא, אפילו טיפה יותר זמן, כי אני אחתום קצת יותר. אני אגור בארץ וכאן זה הבית שלי. אין ספק שכזה יגיע, אמשיך להתעסק בביטחון ובשלום המדינה. כול זה בזכות המדור לחיילים בודדים ותוכנית נעל"ה שעזרו לי בהתחלה וכול החברים הישראלים שמצאתי במהלך הדרך.

תודה רבה לך. אלכס אוסנייה, עלה ממקסיקו, לוחם בפיקוד העורף.

אדוני היושב-ראש, אין לנו חיילות?

יש שתי חיילות.

שלום, שמי אלכס אוסנייה, בן 24, במקור ממקסיקו סיטי, עליתי לארץ לפני שלוש שנים ביולי 2017. הייתי בכמה תוכניות לפני הגיוס. עשיתי את תוכנית מרווה של החוויה הישראלית שבה השתתפתי חודשיים לפני שעליתי לארץ. הייתי בתוכנית צבאית של חיל החינוך. הייתי בהכשרה שלי כבר אחרי הגיוס כשהייתי חלק מהמחלקה הפיקודית. יצאתי לפיקוד ישירות אחרי קבלת הכומתה. אחרי קורס מ"כים הגעתי לגדוד רם בתעסוקה המבצעית ופיקדתי על קבוצה של חיילים ובתוכם היו גם חיילים בודדים כמוני.

רציתי להתייחס קצת לעניין של תקופת הקורונה. התקופה הזו מורכבת. אני זכיתי בעזרת הדחיפה והחתירה של המפקדים שלי, בין אם זה מגיע מהמ"מ או מהמ"פ, לצאת למיוחדת יום לפני שהתחיל הסגר. אנחנו מדברים על חודש פברואר, הגעתי למקסיקו ובדיוק ראיתי שהתחילו אנשים להגיד שביטלו את היציאות לחו"ל. תוך כדי שהייתי בחו"ל עם המשפחה שלי, קיבלתי כול יום או יומיים שיחה מהמ"מ שלי, קיבלתי שיחות מהמ"פ שדיבר על זה שיש אפשרות שאוכל להאריך את החופשה המיוחדת שלי ולהיות שם יותר, לעבור את החגים. הרגשתי שקיבלתי מענה שמאוד דאג לי בכול התקופה של הקורונה. אם זה המענה של ת"ש, אם זה המענה של המפקדים שלי. ראיתי איך הפלוגה התייחסה לצרכים של חיילים בודדים. ואני רוצה להודות. אני יודע שיש פה אנשים שיש להם הרבה השפעה בכול האפשרויות שהיו לי בכול השנה. גם עם הקשיים של התפקיד, התעסוקה של הפלוגה או של הקורונה, המשבר הכללי בעולם. אני יודע שזה יכול להיות יותר טוב או פחות קשה בעזרת אותם אנשים שעובדים על זה ודואגים לזה. תודה רבה.

תודה רבה.

משה מדיוני, יש לנו בקשה מיוחדת של חבר הכנסת טייב לגביך.

שלום לכולם, שמי משה מדיוני, אני בן 21 ואני עולה מצרפת. הגעתי לפני שלוש שנים בדיוק היום ועליתי לפני שנתיים. אני כרגע סטודנט במכון לב במסלול עתודת עולים בהנדסת חשמל. לפני כן הייתי בטכניון שנה, אבל זה לא הסתדר וחזרתי למסלול שלי ועברתי למכון לב. יש - - - מיוחד עם הצבא כי היו לי כמה בעיות וחבר הכנסת טייב עזר לי מאוד. הוא פנה בשבילי לעוד חברי כנסת ולשרים כדי לעזור לי.

אתה לבד בארץ?

אני לבד בארץ. מה שקרה לי הוא שרציתי לעשות תוכנית עתודת עולים ולא נתנו לי בהתחלה וגייסו אותי. בסוף זה הסתדר והכול היה בסדר, אבל ראיתי את הבעיה עם הבירוקרטיה, עם המסמכים שהייתי צריך להביא ולא היו מתורגמים ולא ידעתי בכלל שהיו קיימים בכלל. גם כששלחתי לצבא, למיטב, בסוף כשהייתי בצבא, הם אמרו שלא קיבלו אף פעם את מה ששלחתי. לא רק אני, גם ארגונים אחרים שלחו בשמי. זה מה שיוצא מכול הסיפור שקרה לי – שיש קצת בעיות עם הבירוקרטיה בצבא. שלא מסתדרים עם זה.

תודה רבה. שמואל חייט, עולה מצרפת, לוחם בזרוע היבשה.

שלום, קוראים לי שמואל חייט, אני בן 19 מצרפת. אני גר בחיפה ואני במפקדת שריון. עליתי לפני שנתיים עם תוכנית מסע. זאת תוכנית שעוזרת לצרפתים לעלות לארץ. הייתי שנה וחצי בישיבה בחיפה והתגייסי עם עשרה חברים. בחודש יוני לאבא שלי היה דימום מוחי והוא אושפז בצרפת. בגלל הקורונה לא יכולתי לטוס ולראות אותו. לפני חודש - - - לבקר את המשפחה בחגים. אני זוכר שכשהייתי בתורנות היה לי קשה לקבל שיעורים בעברית בגלל הקורונה. אבל המפקד שלי נתן לי מחברת ואמר לי: כול יום תכתוב חמש מילים בשביל ללמוד. וכול יום הוא היה בודק וככה למדתי עברית לאט לאט. תודה רבה - - -.

תודה. ולריה מורגון, עלתה מאוקראינה, משרתת במטכ"ל.

שלום ולריה.

צוהריים טובים, שמי ולריה מורגון, אני בת 20, כרגע גרה בחדרה עם אחותי הגדולה. עליתי לפני חמש שנים מאוקראינה באמצעות תוכנית נעל"ה. למדתי שלוש שנים בפנימיית מאיר שפייה. בהתחלה לא רציתי כל כך לעלות, קצת פחדתי, למרות שכמעט כול שנה ביקרתי בארץ ישראל. תמיד הייתי מגיעה לפה בקיץ, הייתי מטיילת בכול הארץ כי סבתא שלי גרה פה מזמן והייתי מבקרת אותה כול שנה.

אחרי שעליתי, הבנתי שאני כן רוצה להיות פה ואני כן רוצה ללמוד ולהתגייס לצה"ל. התגייסתי לפני שנה וחצי, בהתחלה לקורס נתיב, - - -, ועכשיו אני משרתת בלשכת אלוף ראש אג"ת. ואני רואה איך אכפת לצבא, איך הצבא עוזר לנו חיילים הבודדים, בכול עזרה שאנחנו צריכים. מש"קית הת"ש כול הזמן מתעניינת בשלומנו ובכול מה שאנחנו צריכים. בחגים היא תמיד שואלת אם יש איפה לעשות חג. אם אני צריכה משהו, אם חסר לי משהו. מרכז הבודדים שעוזרים לנו 7/24 ובזמן הקורונה אני עובדת בעבודה חיונית, בסופר, אז זה כן ממש עוזר לי כשיש לי זמן פנוי אז אני עובדת.

מזמן לא טסתי הביתה, לא הייתי שנתיים כמעט כי זה קצת קשה עם המדינה שלנו, עם העיר שבה ההורים שלי גרים. ההורים גם לא יכולים לבוא. אבל אני מאוד מקווה שבזמן הקרוב אני כן אטוס.

אין עדיין טיסות מאוקראינה לפה?

הם גרים באזורי משבר, אזורי מלחמה, הם לא יכולים לטוס.

תודה רבה לכם.

תודה רבה לך ובהצלחה.

תודה. אספה טרקין, עלה מאתיופיה, תומך לחימה בפיקוד צפון.

עד שאספה יעלה, אבשר לכם שקיבלנו הודעה ממשרד האוצר, שאני יכולה להעלות את ההחלטה על העלייה הקבוצתית לישיבת הממשלה הקרובה. אנחנו נקבל את העשרה מיליון שקלים שאיתם נתחיל להתניע עלייה קבוצתית. חבל שחבר הכנסת טייב לא פה, הוא באמת עבד על זה קשה יחד איתנו.

צוהריים טובים, אני אספה טרקין, בן 19 מבת ים. עליתי לארץ ב-2008 עם סבתא ושני אחים. לא זכיתי לעלות לארץ עם אמא, היא נפטרה כשהייתי בן שנתיים ועם אבא אני לא בקשר. כרגע אני מתגורר בבת ים עם שני אחים וסבתא. אני לא זוכר כול כך הרבה דברים מהעלייה. אני רק זוכר שהייתה התרגשות וטיפה עצב כי לא זכיתי לעלות עם אמא לארץ. כרגע אני משרת בגולני, בגדוד 13, התגייסתי באוגוסט 2020.

היחס של הת"ש, מש"קית ת"ש שלי זיו - - -

התגייסת ממש לאחרונה. לפני חודשיים.

כן. לפני חודשיים. בתקופה של הקורונה.

בהצלחה.

אדבר על היחס של המפקדים. למפקד שלי קוראים אדם רפאלי. הוא עוזר לי בכל מה שאני צריך, אפילו מעבר. גם המש"קית ת"ש זיו, אפילו מעבר. כרגע אנחנו שומרים על נוהל קורונה: קפסולות, מסכות כול הזמן. זהו, תודה רבה.

אתה גר עם סבתא ושני האחים?

כן.

אתה הכי קטן או הכי גדול מהאחים, או שאתה באמצע?

אני הכי קטן.

יש צרכים מיוחדים שאתה צריך או סיוע או שאתה מקבל את כול המעטפת ממשרד הביטחון, מהצבא?

אני מקבל את כול הסיוע מהצבא.

תודה רבה, אספה. ז'אק דנינו, עלה מדרום אפריקה, תומך לחימה בפיקוד דרום. איך דנינו הגיע לדרום אפריקה? תוכל להגיד לי?

בן להורים ישראלים.

צוהריים טובים לכולם, קוראים לי ז'אק דנינו, אני בן 20 ועליתי מדרום אפריקה לפני שנה וחצי. כרגע אני גר במרכז הקליטה ברעננה עם גרעין צבר. אני ידעתי שאני רוצה לעלות לארץ מגיל קטן. כול החיים שלי הרגשתי שישראל זה הבית שלי, וידעתי שאני רוצה לשרת ולתרום למדינה שלנו. לפני שש שנים, אחותי עלתה לישראל ואני חיכיתי להצטרף אליה. ההורים שלנו תומכים בנו מרחוק, אבל אני מאמין שיום אחד הם גם יבואו. לפני חצי שנה התגייסתי למחו"ה אלון וסיימתי אולפן שם, מהאולפן התגייסתי לנח"ל. אחרי הגיבוש התקבלתי לגדס"ר נח"ל. אני לא בצבא הרבה זמן, אבל אני כבר יודע שהיחידה שלי היא כמו המשפחה שלי, והמפקדים דואגים לכול דבר ודואגים שתהיה לי הרגשה של בית.

זה לא קל לחיות כחייל בודד, אבל בזכות החברים שלי והמפקדים, אני יודע שאני אף פעם לא לבד. אני רוצה להגיד תודה רבה לכולם, על כול מה שאתם עושים בשבילנו. תודה רבה.

תודה רבה. חיילת אחרונה.

רחל מרי לסטר, אזרחית עובדת צה"ל, עלתה מארצות הברית, משרתת בדובר צה"ל.

צוהריים טובים. אני רייצ'ל, בת 25. אם רציתם להבין למה אני לא על מדים, אני אזרחית עובדת צה"ל בדובר צה"ל. אסביר איך הגעתי לכאן: עליתי לארץ מלוס אנג'לס אחרי סיום התואר ב-2017. למדתי לימודי דיגיטל ובסוף גיליתי שאני רוצה להביא את הכישרונות שלי לדובר צה"ל. לערוך סרטונים ולדברר את הצבא לקהלי יעד בינלאומיים. עליתי עם מטרה וחלום והצלחתי להגיע לדובר צה"ל. עליתי לבד עם המון עזרה של נפש בנפש וחברים שלי. שרתתי שנתיים כעורכת בדובר צה"ל, ודיבררתי את הצבא באנגלית עם המון עולים אחרים. אני חייבת להדגיש כמה זה חשוב שיש עולים בדובר צה"ל. לדברר את הצבא בעולם הבינלאומי, לא רק מבחינת שפה אלא גם מבחינת התרבות שישראלים לא כול כך מבינים.

היו לי את המפקדים הכי טובים בצה"ל. מהקצינה הישירה ועד התת-אלוף. כולם תמיד היו פה בשבילי, תמיד האמינו ותמכו בי – גם במסגרת של הצבא וגם מעבר בחיים הפרטיים, בריאות הנפש, כול מיני דברים שהייתי צריכה במהלך השירות, הם היו פה בשבילי.

במהלך השירות עברתי חוויות מטורפות בשגרה וגם בתקופה מבצעית. עשינו מהפך ברשתות החברתיות של צה"ל באנגלית. חיזקנו את הלגיטימציה של צה"ל בעולם המערבי – בזכות כול העולים במערכת שלנו. הפרויקט הכי קרוב לליבי היה שעבדתי עם מרכז הבודדים וערכתי סרטון על מה זה חייל בודד ואיך לפקד יותר טוב על חיילים בודדים. זה הופץ לכול המפקדים בצה"ל ואני מקווה שבעתיד יראו אותו בקורסים בקרוב. לקראת סוף השחרור החלטתי להישאר בצבא, גזרתי את החוגר בנובמבר ומיד חזרתי בתור אזרחית עובדת צה"ל. אני ממש מרוצה ושמחה שאני פה, גם בעבודה וגם לעזור לכול מיני חיילים בודדים, בבירוקרטיה, בעברית, בבריאות הנפש, בכול הדברים שאפשר לשפר בעולם של החיילים הבודדים.

אני מקווה שנמשיך להשקיע יותר בבריאות הנפש של החיילים הבודדים, עוד קב"נים וכולי. אני לא יכולה להבטיח שאשאר בארץ לעולם, אבל עכשיו אני שמחה מאוד שעליתי וששירתי ושאני עדיין פה, בדיוק במקום שאני נמצאת. תודה על הזמן שלכם, תודה לחברת הכנסת מיכל קוטלר וונש על ההזמנה. תודה וצוהריים טובים.

רייצ'ל, מה היית ממליצה, מה חסר בתחום הסיוע הנפשי בהתמודדות של חיילים בודדים, חוץ ממש"קית ת"ש? אגב, אני חושבת שמש"קית לא אמורה לתת את הסיוע הנפשי. איפה את חושבת נמצאת הנקודה ששם אנחנו צריכים לפעול?

יש לי שתי המלצות: יותר הדרכה למפקדים שלא מבינים מה זה לעלות לארץ. זה קשור לתרבות, איך לשמוע ולדאוג לדברים שאין להם פתרונות. היו כול מיני פעמים שהייתי באמצע בעיה והמפקדת שלי ענתה: הינה פתרון, זהו. ונסתי להסביר לה: לא, תהיו סבלנים ותחזקי את היד לדקה וזה ישפר את העולם שלי. אין לי משפחה בארץ, לעזור בלשפר את התרבות של מתן אמפטיה.

דבר שני, להשקיע יותר כסף במערכת כך שאפשר לראות קב"ן או פסיכולוג אזרחי שזה יותר קל ועם פחות בירוקרטיה ויותר מהר. זהו.

תודה רבה. לפני שנשמע את בנות כנפיים. שי, אתה רוצה להגיד משהו?

לא משהו מיוחד. תודה רבה על שיתוף הפעולה בנושא הזה, נושא חשוב ומשמעותי. אני יכול להגיד שאנחנו רואים עכשיו פתיחות תיקים מכול העולם. יותר צעירים שרוצים לעלות לארץ, אחד העבודות שביחד עם המשרד אנחנו צריכים להתחיל התמקד בהם הוא לעשות עבודה עם חברה צעירים בגילאי 16 ו-17 כשהם בתיכון לקראת ההחלטה. אנחנו מבינים שתגיע לארץ בתור חייל בגיל 18, הסיכוי שתישאר הוא הרבה יותר גבוה. להביא את העולה אחרי תואר וכולי בארץ המוצא – יותר קשה. לכן ככול שנעבוד איתם בגיל יותר צעיר, הסיכוי שהם יבואו ויישארו יותר גבוה.

תודה. אני רוצה להעלות את חוה לי כץ, עלתה לישראל ב-2015 מארה"ב, שירתה כחיילת בודדה, כיום סטודנטית למשפטים ויחסים בינלאומיים.

הי לכולם, קודם כול אני רוצה להגיד תודה שקיים יום כזה שכולכם הקדשתם את הזמן לבוא ולדבר על העתיד של כולנו. זה מרגש וכיף להיות חלק. אני חוה לי כץ, אני סיכום של כול התוכניות שיש לעולים חדשים ובודדים בארץ. בגיל 18, לפני שש שנים, עשיתי את תוכנית מסע בארץ. אחרי השנה הזו חזרתי לארה"ב ותכננתי ללכת לקולג' ומשהו לא ישב לי טוב בלב ואמרתי: לא מציתי את הזמן שלי בארץ. באותו קיץ, הקיץ של 2015, קיבלתי את ההחלטה לעלות לארץ והתגייסתי לצבא. עשיתי תוכנית של גרעין צבר, הייתי ילדה עירונית מניו יורק שבאה לקיבוץ שהיה בו מלא פרות ויותר מדי שקט בערבים. מהר מאוד התרגלתי וקיבלתי משפחה חדשה של אנשים בגרעין שלי.

התגייסתי כמדריכה כליאה, השירות היה לי משמעותי ביותר. היה לי קודם כול מפקדים מדהימים, לא היה סופ"ש שלא שאלו אותי: איפה את? מי דואג לך לאוכל? יש לך מכונת כביסה שעובדת? כול הדברים האלו. הרגשתי באמת חלק מהמשפחה. גם שאר החיילים שם מאוד דאגו לי. היה לי מאוד משמעותי. כמובן שזה בא עם האתגרים שלו, עם הקושי לחזור לבית ריק ולמרות שהיה לי את התמיכה הרגשית של המשפחה, זה לא אותו דבר שהם לא שם. לדוגמה: אמא שלי מתקשרת באטרף כי היא ראתה פאודה והיא חושבת שזה מה שהילדה הקטנה שלה עושה. היו לי אתגרים, אבל בסופו של דבר הרגשתי שאני בתוך מעטפת שדואגים לי לכול.

ואז הגעתי לאיזשהו צומת כשהשתחררתי ופתאום כאילו נפלטתי לעולם הגדול והבירוקרטיה של הארץ. להשיג עבודה וללכת לאוניברסיטה, ולא היה לי מושג מאיפה להתחיל. היד המלווה בתוך כול הקושי והבלבול היתה תוכנית כנפיים. תוכנית בהשתתפות של הסוכנות וקרן מיראז'. שלחו אותי לקורס משתחררים ושם קיבלתי יועצת דרך תוכנית כנפיים ודרכה הצלחתי להשיג עבודה, פה בירושלים, בתיאטרון ירושלים. הצלחתי להתקבל לאוניברסיטה, התחלתי עכשיו שנה ב'. קיבלתי ליווי כלכלי שהיה לי משמעותי מאוד, ובאמת זה היה היעד שליווה אותי לכול אורך הדרך. בלעדיהם אני לא חושבת שהייתי כאן היום. בנוסף לכול הליווי, עזרו לי ליצור סוג של משפחה של חיילים בודדים לשעבר שהשתחררו ונשארו. דרך כול מיני קורסים שהציעו לנו, בערבים של מפגשים של חיילים בודדים לשעבר וכאלו שהם משרתים עכשיו.

בזכותם אני כאן, בזכותם אני מקווה גם להמשיך כאן. גם בתקופת הקורונה, קיבלתי עזרה מהם וייעוץ כלכלי. היה לי אותם כגב וכתמיכה. הודות להם ולוועדה הזו שחושבת על הכול. אני עדיין כאן.

תודה רבה לך.

אחרונת הדוברים.

מריה קול יעקב, עלתה מקזחסטאן, הייתה בנעל"ה, שירתה כחיילת בודדה במערך איסוף קרבי במודיעין. מסיימת לימודי תואר שני בצילום. יש דבר כזה, לימודי תואר שני בצילום?

צוהריים טובים לכולם, נעים מאוד, והמון המון תודה לכול אחד מכם. זו זכות גדולה לדבר היום. עליתי בתוכנית נעל"ה ב-2006 מקזחסטאן, עליתי לבד. לפני העלייה שמשתי כשנה בתור מדריכת נוער, מדריכת ילדים, תמיד ידעתי שאני רוצה לעלות. הרבה מחבריי עלו לפני ונתנו לי דוגמה אישית. ארבע שנים למדתי בפנימיית חוות הנוער הציוני בירושלים. בסוף התוכנית התגיירתי ולאחר כמה חודשים התגייסתי לצבא. הייתי תצפיתנית בירושלים. קיבלתי מגורים בקיבוץ גבעת עוז בו אני מתגוררת עד היום.

השירות שלי לא היה קל, התפקיד היה משמעותי מאוד, זו הייתה תקופה לא הכי פשוטה באזור ירושלים. בזמן השירות לא ממש יצא לי יותר מדי לחשוב על מה שיקרה לאחר מכן. אני גם חתמתי קבע, השחרור שלי מצה"ל היה מיוחד, לא הייתה לי חופשת שחרור.

בת כמה היית כשהשתחררת?

הייתי בת 20. הייתי צריכה להישאר כ-א' חמ"ל לעוד חצי שנה אבל לא קיבלו תקציב. באו אלי באמצע משמרת שלי ואמרו לי ב-31 בדצמבר את משתחררת עכשיו ואת נוסעת לבקו"ם. בשש בערב ב-31 בדצמבר ב-2012 יצאתי מהבקו"ם והמזל שלי היה שלפני שהשתחררתי הגעתי לקורס משתחררים ומשם לתוכנית כנפיים. שם נוצר הקשר עם האנשים במקום היחידי שידע לענות על השאלות שלי שהצטברו. לא היה לי אף אחד בארץ. אני זוכרת שהיו לי המון שאלות על איך מתחילים. זה קצת כמו עלייה באותו רגע מחדש. שם הכרתי שני אנשים ממש משמעותיים בחיי. ענת, יועצת אישית שמלווה אותי עד היום. וצביקה שהוא היועץ הכלכלי. בלי קשר, זה המקום היחידי שידעתי להגיע לשם, חיכיתי לזה, זה היה כמו להגיע הביתה. שם חיכו וחיבקו וזה לעומת המשפחה שלי שדאגה לי מאוד, אבל הם לא יודעים איך החיים מתנהלים בארץ – אין להם שום מושג של איך לתת לי מענה ותשובה. לתת מענה ותשובה? שם היה המקום. קיבלתי שם מבחן להתאמת מקצוע, הבנתי שם לאן אני פונה ומה הזכויות שלי. היה לי מינוס בבנק אחרי השחרור, וצביקה מצא פתרונות, פתאום מצא מקומות שלא שילמו לי ולא קיבלתי כסף שמגיע לי, שבכלל לא ידעתי על זה. ממש דברים קטנים שהצטברו לי כמו לפאזל.

ענת עזרה לי מאוד וליוותה אותי. פתאום גיליתי שיש מלגות שאני זכאית לקבל מלגות. בזכות התוכנית הצלחתי באותה שנה בלי לפספס זמן, התקבלתי גם לבצלאל וגם לויצ"ו חיפה. החלטתי שאני הולכת לויצ"ו. סיימתי בהצלחה תואר ראשון בצילום, קולנוע ותעודת הוראה. השנה סיימתי תואר שני באומנות באוניברסיטת חיפה. עד היום אני בקשר עם ענת וצביקה והם היו בתערוכות שלי והם היו בהצגות שלי. אני גם מרגישה חלק מהמשפחה, כמו אחות גדולה לחיילים חדשים. אני גאה מאוד כול שנה להציג את תוכנית כנפיים. אני גם משפחה מארחת לילדה מנעל"ה שכבר שלוש שנים מגיעה אלי ובמה שאני יכולה לעזור לה אני מכוונת אותה. השנה היא מסיימת את תוכנית נעל"ה ומתגייסת ואני עוברת איתה את כול השלבים. אני כבר מרגישה שעם התשובות שכנפיים שנתנו לי אני יכולה קצת לכוון ולעזור. אני חושבת שזה אחד הדברים החשובים – כשאתה נמצא בתוך מסגרת זה קצת יותר קל, כי אתה יודע לאן אתה הולך, אתה יודע לשאול שאלות ולקבל פקודות. כשאתה נשאר לבד, אתה חייב איזשהו מענה וליווי ואני רוצה להגיד שזה שעשה אותי מי שאני היום. אז תודה רבה.

תודה.

משהו שהוא חשוב שאני רוצה שניקח מהוועדה ומהישיבה הזו חוץ מהסיפורים, הפנים והאנשים המדהימים, החיילים והחיילות המדהימות שהם גאווה ישראלית ענקית. מה שאנחנו צריכים לקחת, הרבה פעמים זה לא רק בלהגיש את הסיוע לחייל הבודד. אנחנו צריכים לבדוק עם המערכת אם החיילים בני ה-19, המפקדים בני ה-19 וה-20 יש להם בכלל את ההכשרה. אנחנו צריכים לדאוג שתהיה פה הכשרה הרבה יותר אינטנסיבית בכל מה שקשור לחיילים בודדים. אפרופו זה היה אותו דבר על נושא אפליה וגזענות: חיילים שבאים לך מכול מיני רקעים שאין להם מושג באפליה וגזענות, אין להם מושג בהתמודדות עם הדברים האלה. ואז אתה אומר: אם המפקדים אין להם חשיפה לעולים חדשים ומה עובר עולה חדש, חייל שמגיע לארץ – הם גם לא ידעו איזה סיוע צריך לתת.

אבל הצבא עובד על משהו אחר, הוא לא עובד על חיילים – הוא עובד על לחימה, תורת לחימה וכולי.

הצבא חייב לתת את המענה הזה. חיל החינוך זה התפקיד שלו. כול עוד יש להם חיילים עולים, הם צריכים לתת להם את המענה והמפקדים צריכים לעבור הכשרות. דבר נוסף, איציק, אני מבקשת ממך לבדוק וגם הוועדה מוזמנת לבדוק את זה, כמה קב"נים דוברי שפות יש. בא חייל בודד וצריך סיוע, רגע – הוא רק שנה-שנתיים, הוא תוך כדי לומד עברית, אני רוצה לדעת שיש להם סיוע מאורגן והטבות.

זאת באמת שאלה חשובה.

רק אומר שמי סימס לי את זה, זה ישעיהו מפרויקט נעל"ה שמכיר את ההתמודדויות האלה.

אני מודה קודם כול לשרה שהייתה פה כול הישיבה. בעצם פיצית על זה שבהתחלה לא היית, אבל היית במקום חשוב, בשדה התעופה, קיבלת עולים. אני מודה כמובן לכול מי שהיה פה והשתתף, וגם למנהלת הוועדה שהיום הזה הוא עליה, היא יצרה קשר עם החיילים, עם הסיפורים, הביאה לנו את הכול מסודר ומתוכלל. אני מודה גם למנכ"ל שבא. תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:50.