פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
21/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 22
מישיבת ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
יום רביעי, ג' בחשון התשפ"א (21 באוקטובר 2020), שעה 9:30

עליה בצריכת תרופות מרשם בעקבות המשבר הנפשי כתוצאה ממגפת הקורונה בישראל

חברי הוועדה: מיכל וונש – היו"ר
מנסור עבאס – מ"מ היו"ר

אליהו מרום - סגן מנהלת אגף הרוקחות, משרד הבריאות

שירלי אברמוביץ' - מנהלת מחלקה בכירה - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

שירה סיידלר - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

רים ארשיד - מפקחת ארצית (קהילות טיפוליות), משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

צבי פישל - יו"ר איגוד הפסיכיאטריה, ההסתדרות הרפואית בישראל

ראובן דרסלר - רופא משפחה ורכז קליני של הפורום למניעה וטיפול בהתמכרויות, שירותי בריאות כללית, מחוז ירושלים, קופות החולים

ערד קודש - מנהל מערך בריאות הנפש - קופת חולים מאוחדת, קופות החולים

גלעד בודנהיימר - מנהלת מערך בריאות הנפש - קופת חולים מכבי, קופות החולים

סוזן בן עזרא - מנהלת תחום פיתוח טיפול ושיקום - הרשות הלאומית למאבק באלימות סמים ואלכוהול, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

שאול לב-רן - מייסד ומנהל אקדמי, המרכז הישראלי להתמכרויות

בת שבע פנחסוב

עופרה ארגס – חבר תרגומים

עליה בצריכת תרופות מרשם בעקבות המשבר הנפשי כתוצאה ממגפת הקורונה בישראל

בוקר טוב לכולם, נושא הדיון היום: עליה בצריכת תרופות מרשם, אני אומר, גם בעקבות המשבר הנפשי שבתקופת הקורונה. אני חושבת שהעליה משקפת איזשהו אתגר שהיה גם קודם וכפי שאנחנו אומרים בוועדה הזאת שוב ושוב, בעצם משבר הקורונה רק העצים או העלה מעל לפני השטח בעיות ואתגרים שבעבעו מתחת לפני השטח ועכשיו בעצם עולים מעליו ומציגים את עצמם במלוא הדרם. עם האתגרים האלה אנחנו גם מזהים כל הזמן את ההזדמנויות, וכל עוד גם נזהה אותם וגם נמצה אותם בצורה נכונה ונתעדף בצורה נכונה גם את ההתמודדות איתם.

נתחיל בסרטון כהרגלנו. אני מזהירה שהוא סרטון קשה יחסית, הוא מאוד מאוד מטלטל, הוא נוגע לארצות הברית וזה נשמע רחוק מאתנו אבל זה לא. סרטון בדיוק בנושא של עליה בצריכת תרופות מרשם, אמנם לא רק בהקשר של המשבר הנפשי בתקופת הקורונה אבל בהחלט משקף את האתגר הכללי שלצד משברים נפשיים וצריכה של תרופות מרשם. בבקשה נתחיל בסרטון ונמשיך משם לדיון.

(מוקרן סרטון)

היות והוועדה הזאת שמה כנר לרגליה בעצם להתמודד עם המציאות כפי שהיא, לא להילחם בשום דבר אלא קודם כל להכיר את המציאות, להבין אותה ואז להבין איך אנחנו ומה אחריותנו להתמודד עם התופעות וההשלכות, אני מצאתי לנכון כן להראות את הסרטון הזה למרות המחזות הקשים וגם הוא אמנם עוסק בארצות הברית, אבל כפי שאמרתי, אנחנו מכירים את הסטטיסטיקה שאחד מתוך עשרה אנשים במדינת ישראל מכור או מכורה, וזה אומר שכולנו מכירים אנשים מכורים, אגב, מכורים הרבה מאוד מהם לא למה שאנחנו רגילים לחשוב, מכורים לתרופות מרשם, ביניהן תרופות המרשם שעלו בסרטון הזה.

החשיבות של העלאת הנושא הזה בדחיפות דווקא בתקופה הזאת אל מול הנתונים ההולכים ומדאיגים של ה משבר הנפשי שלצד הכלכלי והבריאותי שמביאה עימה מגפת הקורונה, ובאמת להעלות לתשומת הלב את הנושא הזה ואת השלכותיו. אנחנו גם יודעים מהסטטיסטיקות השונות שהעלייה לצד העלייה בחרדה ודכאון גם בקרב בני נוער וגם בקרב מבוגרים, אנחנו רואים עליה בצריכת התרופות להתמודד עם הדברים הללו, וזה כמובן לא בא לרגע להאשים לא את האנשים שחשים את הדיכאון והחרדות וגם לא את הרופאים שעוזרים להם. המטרה פה היא להציף, להעלות את הסוגיה בהקשר גם של הנושא של ההתמכרויות, שהוועדה בעצם בחרה להאיר דרכה את הפריזמה לכל ההתמודדות שלנו עם הנושא לחומרים ממכרים.

כפי שאמרתי, לצד המשבר הכלכלי והבריאותי, המשבר השקט יותר שבעיני הוא מדאיג ושם אני חשה תחושת חירום גדולה מאוד זה המשבר הנוסף והשקט לכאורה, המשבר החברתי נפשי שחווה החברה הישראלית, ומתבטא בעיקר במצוקה נפשית גוברת, בעקבות כל הדברים שאנחנו מכירים אותם, חוסר ודאות כלכלית, חוסר ודאות בכלל, הדאגה מהנושא הבריאותי, חוסר שליטה, חששות לבני ובנות משפחה, בקרב בני הנוער זה היעדר מסגרות פורמליות ובלתי פורמליות, הריחוק החברתי וההשפעה על דור שלם של בני נוער, בנות נוער וילדים, הריחוק החברתי הזה, המשבר הנפשי החברתי מעלה את רמת החרדה והלחץ בקרב כלל האוכלוסייה, ללא הבדל גיל, מגזר, מגדר ומביא לעליה בצריכת תרופות המרשם להרגעה, נגד דכאון ועוד כמובן בהעלאה לסיכון והסיכוי להתמכרות לאורך זמן. עליה זו מתווספת לעליה העולמית שקיימת בנושא בשנים האחרונות כפי שאמרנו.

הנושא הוא אמנם שקט אבל הוא חמור ומחמיר וכמובן בעל השלכות ארוכות טווח וביתר שאת בעת הזו אני חשה שאנחנו מחויבים וכל האנשים שנמצאים כאן אתנו עושים לילות כימים, כבר עכשיו הם מחויבים לנושא, אבל התעדוף של הנושא כמשהו שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת וגם לקדם פתרונות הוליסטיים ורצף של טיפול, קודם כל איתור וכמובן טיפול ומודעות, וכל מה שקשור בטיפול ההוליסטי לטובת כלל אזרחי מדינת ישראל ללא הבדלי דת גזע ומין.

הנתונים למיטב הבנתנו, ואשמח אם הגורמים השונים יוסיפו נתונים נוספים אם יש, את מה שרלוונטי לדיון ולא הגיע לידיעתי. על פי הלמ"ס המצוקה הנפשית מתבטאת בתחושה של לחץ וחרדה שמלווה בתקופה הזאת 42% מהאוכלוסייה לעומת 33% בחודש מאי שמדווחים על לחץ וחרדה. תחושת דכאון מלווה כ-21% מהאוכלוסייה לעומת 16%. אנחנו רואים באמת עליה מתמדת. תחושת בדידות מלווה כ-19% מאזרחי ישראל ואגב, אני אומר, אלה הם שאנחנו מודעים להם, שמדווחים לנו שיודעים לעשות אפילו את הצעד הבא של לפנות כדי שנהיה מודעים לקיומם, ואני משערת שיש הרבה מאוד שלא. שיעורי החשים דיכאון, חרדה, לחץ גבוהים יותר בגל השני מאשר בגל הראשון. אנחנו רואים הבדל בנתונים. זה מובן, זה גם השכל הישר, לא צריך נתונים. היינו במשהו שלא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים, אנחנו רואים שהמצב מתמשך, יש לכך השלכות רבות, בטח ובטח בנושא הזה, וניתן לראות גם ביטוי למצוקה בעליה החדה לפניות לעמותת ער"ן, כמובן שזה כפי שאמרתי, מי שיודע לפנות. אז זה לא בהכרח משקף את כלל הנתונים, זה רק איזו שהיא אינדיקציה למגמה.

מבחינת תרופות מרשם, בשנים האחרונות ישנה מגמה עולמית שהתייחסנו אליה, של עליה בשימוש בתרופות מרשם ובתלות בהן, במיוחד במשככי כאבים אופיאטים, בתרופות הרגעה ושינה ותרופות מעוררות להפרעות קשב וריכוז. בעצם מגפה עולמית שמתנקזת לתוך התקופה הזאת והחיבור הופך להיות באמת חריף וממש חירומי.

הגדרת השימוש המזיק בתרופות היא שימוש שלא על פי הנחיות רפואיות שיכול לגרום נזק גופני ונפשי או שימוש שלא לצרכים רפואיים אלא לצרכי הנאה, וההערכות הן שתרופות אופיאטיות נמצאות במקום השני ברשימת החומרים הממכרים שנמצאים בשימוש במיוחד בקרב בני נוער. זה נתון מאוד מאוד מדאיג ואנחנו יודעים שכשבני נוער מתמכרים בגילאים של ההתפתחות, הסיכוי שלהם להיגמל מהתמכרות הולכים ופוחתים.

שימוש ארוך באופיאידים עלול להוביל לתלות ובמקרים מסוימים גם להתמכרות, כפי שאמרנו, וכך אנחנו רואים את הקשר גם בשכיחות בין צרכני הרואין שהשתמשו בעברם באופיואידים שלא באמצעות מרשם רופא ועברו בהמשך לצריכת הרואין.

בארצות הברית נפיצות השימוש באופיאטים מוגדר כמגפה. פה אני שוב חושפת את הפער בינינו במדינת ישראל בהגדרות. כמשפטנית אני כל הזמן חוזרת להגדרות, בארצות הברית זה כן כבר מוגדר כמגפה וכתוצאה מכך גם ניתן לטפל בהתאם, שגובה את חייהם של 130 בני אדם מדי יום כתוצאה של שימוש לרעה בתרופות, בפרט בגלל מינוני יתר.

אצלנו פקודת הסמים המסוכנים שכוללת בין היתר את כל הרשימות שאתם מכירים, קנביס, ל.ס.ד, קוקאין וכולי, מבדילה ומחריגה סמים בעלי שימוש רפואי שייצורם, שיווקם ואחזקתם מותרים בפיקוח רופא.

על פי הסתדרות הרוקחים מפרוץ מגפת הקורונה חלה עליה של כ-25% בצריכת תרופות הרגעה, נוגדי דכאון ושינה. בדו"ח מבקר המדינה משנת 2019 המבקר קרא למשרד הבריאות לגבש בהקדם – ואנחנו נבקש מיד ממשרד הבריאות להתייחס לך – את מסד הנתונים הארצי, בסופו של דבר רק כך נוכל להתמודד עם האתגר, אם יהיה מסד נתונים מרוכז, לעמידה על תופעת השימוש לרעה והתמכרות לתרופות מרשם. אנחנו כבר נקבל על כך עדכון. הנתון העדכני ביותר שיש בידי לפחות בנוגע לטיפול משרד הבריאות היא שבשנת 2019 אכן הוקם צוות משימה שכולל גורמים שונים לשם התמודדות, ואני אשמח לשמוע כל דבר, עדכון מעבר לכך.

אני לא צריכה לשכנע אף אחד ממי שנמצא כאן ובהמשך לפתיחה הזאת שזה נושא בעל חשיבות עליונה, הוא מקבל משנה תוקף בתקופת הקורונה וההזדמנות שלצד המשבר, שאנחנו נוכל להאיר את הזרקור במלוא האור על ההכרח להתמודדות עם המשבר החברתי נפשי של החברה הישראלית באופן כללי ובתקופה הזאת ביתר שאת. אם לא נטפל בו כראוי, ישנן, צפויות השלכות ארוכות טווח שנשלם עליהן רק מהבחינה התועלתנית ביותר, נשלם עליהן כפל כפליים בהמשך. הנושא נדון הרבה מאוד בוועדה הזאת, בין היתר היעדר מסד הנתונים שנגע בו, ואנחנו כבר נפנה אליכם, גורמי המקצוע, להבין מהו הסטטוס, מהם הפערים שעדיין לא טופלו.

אני אדגיש, הנושא של הנתונים, אתמול ציינו את יום הסטטיסטיקה הבינלאומי שמדגיש ביתר שאת שללא נתונים בכל הקשר, ואומר, בהקשר הזה ביתר שאת, אנחנו מקבלי ההחלטות שיושבים סביב שולחנות קבלת ההחלטות השונים, לא נוכל לקבל החלטות מבוססות ולא נוכל גם לזכות באמון הציבור לאורך טווח, יש לכך את ההשלכות שאנחנו רואים אותן כעת ביתר שאת.

אני מפנה את השאלות בעיקר לגורמים שנמצאים פה, אני אשמח להתחיל עם משרד הבריאות. נמצאת איתנו עו"ד שירלי אברמוביץ', מנהלת מחלקה בכירה מהלשכה המשפטית, ואשמח לשמוע גם עדכון לגבי מסד הנתונים, אם קם מסד הנתונים, אם תוכלו לפרט, אולי גם פאולה תוכל לפרט בהמשך בנושא הזה, ומה עם איסוף הנתונים מקופות החולים, האם יש במסגרת צוות המשימה להתמודדות עם שימוש יתר בתרופות, האם בעצם החלופה המתוכננת למסד הנתונים הארצי עובדת, אם יש, האם החלופה הזאת מספקת, מהן הפעולות המרכזיות שאתם עושים היום, גם כדי להנגיש את המידע ואולי זו פאולה, אז אני לא רוצה לערבב את כל השאלות למשרד הבריאות לאדם אחד, שכל אחד יענה מתחום עיסוקו. אני יודעת שיש התמחויות שונות לכל אחד מהמשרדים. נשמח לסקירה הוליסטית ונתחיל עם עו"ד שירלי אברמוביץ'.

בוקר טוב. אני יכולה לדבר על ההצעה שהייתה לנו לתיקון תקנות הסמים המסוכנים שהמטרות שלה היו בגדול שתיים, גם ייעול הליך הבירוקרטיה בכל הקשור למתן מרשמים וניפוק של סמים מסוכנים וגם הגברת היכולת לפיקוח ואכיפה אחר מתן מרשמים לסמים מסיכונים והניפוק שלהם בבתי מרקחת, ואת זה חשבנו לעשות באמצעות שני כלים מרכזיים: האחד היה לעבור לשימוש במרשמים אלקטרוניים או ותר נכון לאפשר לצד השימוש במרשמי נייר שקבוע היום בתקנות הסמים המסוכנים לאפשר גם שימוש במרשמים אלקטרוניים מתוך מחשבה שזה מאפשר פיקוח קל יותר אחר המרשמים שרושמים הרופאים ואחר הניפוק בבתי המרקחת, והרעיון השני היה באמת הקמה של איזה שהוא מאגר אלקטרוני ארצי שדרכו יבוצעו גם המרשמים האלקטרוניים וגם הניפוקים בבתי המרקחת.

איפה זה עומד?

בדיוק, אנחנו באנו והתחלנו שיח עם משרד המשפטים בעניין הזה, הבנו שלמשרד המשפטים יש הרבה הערות על ההצעה שלנו, הערות מתחומים שונים. ההערה המרכזית נגעה למאגר האלקטרוני, סוגיות של הגנה על פרטיות שהן סוגיות מאוד חשובות ומרכזיות וגם סוגיות נוספות, הערות נוספות ביחס לסעיפים נוספים בהצעה שלנו.

אז למעשה פנינו לאיזה שהוא אפיק ביניים כדי לפחות לטפל חלקית במה שרצינו שלא באמצעות תיקון חקיקה. לפני חצי שנה אגף הרוקחות הוציא נוהל חדש שמאפשר להשתמש גם במרשמים אלקטרוניים לניפוק סמים מסוכנים וזה צעד מאוד חשוב, משום שהוא מאפשר בעיקר לקופות החולים לבצע תהליכים של פיקוח ובקרה בתוך הקופות. גם על הרופאים שרושמים את המרשמים, גם על בתי המרחקת של הקופות שמנפקים את הסמים המסוכנים, זה מאפשר לבצע פיקוח ובקרה טובים יותר כדי למנוע ניפוקים כפולים לאותו מטופל.

מה שלא קיבל עדיין מענה הוא בעצם ההקמה של המאגר. הבעיה הזאת עדיין נותרה בעינה ובעיקר הבעיה לשיטתי נוגעת לרופאים פרטיים במרפאות פרטיות ובתי מרקחת פרטיים. הם עדיין עושים שימוש במרשמי נייר, וכל עוד יש אנשים שרוצים לעשות שימוש לרעה בתרופות שמוגדרות כסם מסוכן והולכים מרופא פרטי לרופא פרטי לרופא פרטי ומבית מרקחת פרטי לבית מרקחת פרטי, קשה לנו מאוד לאמוד את התופעה וקשה לנו מאוד - - -

מה צריך לקרות כדי שיוקם המאגר הזה? מה עוד צריך לחדד, ואני מבינה שזה בליבון עם משרד המשפטים, האם יש סד זמנים, האם יש איזה שהוא זמן שהוועדה תוכל לעשות על זה פולו-אפ ולהבין איפה זה עומד, רק כדי שאנחנו נדע מה התכנית שלכם.

אני מודה שתקופת הקורונה שיבשה את היכולת שלנו להמשיך בפעולות השגרתיות שהתחלנו בהן.

אני ממש מבינה, אני חושבת שדווקא תקופת הקורונה ולאור מה שאנחנו עדים לו, אני חושבת שתקופת הקורונה חייבת לתעדף את הנושא הזה. והוועדה באמת מנסה, כל הדיונים שמתקיימים פה – ואני יודעת שאלה אותם אנשים שעוסקים גם בקורונה ועובדים לילות כימים – וגם בנושאים שהם נלווים לקורונה, או כמו שאמרנו, הקורונה מאירה עליהם זרקור, אבל הם מקבלים ביתר שאת את החשיבות, זאת אומרת זה הדחוף ולא רק החשוב שנדחק מפני הדחוף, אני כן אשמח לבקש ממך להודיע לוועדה מתי מקדמים, מתי יושבים לקדם את הנושא הזה של המאגר. אני חושבת שצריך להוסיף פה עוד אספקט ואעלה אותו גם מול הוועדה הבין משרדית שנוגעת לנושא של הלגליזציה, למרות שזה לא קשור ישירות אבל קשור. קשור, כיוון שאם לא יהיה מאגר כזה בשום הקשר אחר גם של תרופות מרשם, לא נוכל להקים את המאגר הזה באופן כללי ולעקוב אחרי ההשלכות של הכנסת עוד סם ממכר לתוך מאגר הסמים הממכרים ואני יודעת מהמעקב או מהדיונים שערכנו פה, שההכרח בנתונים ובאיגום נתונים בין כל המשרדים הוא התנאי הבסיסי למניעת ההשלכות ארוכות הטווח של עוד תהליך שקורה במקביל, וגם הוא במקביל כמובן לאתגרי הקורונה.

אני מבקשת גם ממשרד הבריאות וגם ממשרד המשפטים להודיע מתי יש צפי למאגר הנתונים הזה. אני חושבת שהוא חיוני, הוא הכרחי בכל הנושא של התמכרויות באופן כללי ובטח ובטח בנושא של תרופות המרשם.

את ציינת בהתחלה שיש צוות משימה שמטפל ספציפית בסוגיה של האופיואידים, אני לא נמנית על הצוות הזה ואני לא יודעת אם היום לדיון זומנו אנשים מהצוות הזה.

אני מקבלת דיווח ממנהלת הוועדה שהם הוזמנו אך לא נמצאים איתנו, אז הם לא יוכלו להתייחס לנושא. אני אשמח לשמוע בנושא הזה מהצד הנוסף, הנלווה, של משרד הבריאות, פאולה רושקה.

שלום לכולם. אנחנו כבר כמה שנים עובדים אינטנסיבית על הנושא הזה, וגם בזמן הקורונה לא הפסקנו לעסוק בנושא, אנחנו בתור מחלקה לטיפול, קודם כל צריכים לדאוג לזה שאנשים שהם כבר בתוך ההתמכרות או ששימוש מזיק בתרופות האלה יקבלו מענים טיפוליים הולמים.

אנחנו במגע עם קופות החולים, עד עכשיו נפתחו מספר מרפאות שהן בשיתוף פעולה איתנו וקופות החולים, כבר אומר היכן. היה פיילוט לפני כמה שנים עם קופת חולים מכבי שזה הפיילוט הראשון בהוד השרון והוספנו במכבי עוד מוקד טיפולי בנושא הזה ביפו.

אנחנו פתחנו ממש לאחרונה יחד עם ד"ר שכטר האחראית על כאב בקופ"ח מאוחדת מרפאה לטיפול בהתמכרות בתרופות מרשם משככי כאבים בחדרה.

אני מצטערת שאני עוצרת אותך, אני רק רוצה להבין, לכם יש איזו שהיא יכולת, כל הנושא של מאגר הנתונים והקמת המאגר, באיזו דרך אתם מעורבים בנושא, באיזה אופן אתם צריכים להיות, אם אתם לא מעורבים, בסיפור.

אני גם הייתי חלק מהוועדה שלצערנו לא סיימה את עבודתה, היו הרבה מאוד דיונים, בחלק מהדיונים וזה חלק מאוד חשוב, היו נציגים מכל הקופות והוחלט על איזה תרופות מרשם אנחנו רוצים לעקוב, שזה יהיה לפי מורפין אקוויוולנט, כדי שכולם יביאו נתונים, שניתן להשוות בין כולם, וגם נתנו רשימה של איזה תרופות והוחלט שהקופות, נדמה לי כל שישה חודשים, צריכות להביא נתונים. אבל לצערנו הוועדה לא סיימה את העבודה.

זה מאוד חשוב, כי כבר התחיל להיות בעצם נושא מאוד חשוב שיביאו לנו אפשרות לעשות ניטור כמו שצריך של השימוש בתרופות האלה.

כשאת אומרת שהוועדה לא סיימה את עבודתה, רק כדי שאבין, זה פשוט התמסמס? לא קרה כלום?

נכון. וחבל, כי כבר היינו בשיא העבודה. מה שכן אנחנו יודעים ומקבלים נתונים, גם מטופלים פונים, המון אנשים פונים, קרובי משפחה, אנשים פונים לאשפוזיות אז אנחנו מודעים שיש תופעה מאוד הולכת וגוברת.

מה שאני גם רוצה לומר שהתחלנו שיתופי פעולה עם חלק מבתי החולים לגבי טיפול הוליסטי בנושא כאב כרוני כי זו אחת מהבעיות, שהרבה פעמים מישהו שיש לו כאב כרוני ממשיכים לתת לו תרופות ובעצם לא מטפלים באופן הוליסטי בבעיה שתלווה אותו למשך כל החיים.

נתנו אישור למכון הכאב ברמב"ם, איפה שגם הם מתחילים לטפל בתופעה הזאת וגם בתל השומר ועכשיו אנחנו במשא ומתן עם בית חולים שיקומי רעות כדי שנוכל לשתף פעולה לזהות מוקדם את ההתמכרות ולטפל בה בקרב האנשים שפונים - - - לתרופה לכאב, יחד עם זה לא חייבים להיות מכורים.

בנוסף, נרשמה בארץ תרופה שיש לה פוטנציאל טוב דווקא לאנשים עם כאב שהיא זריקת long acting של אופיאט בשם וופרנורפין, שנקראת סבלוקייד, אנחנו המדינה השניה אחרי ארצות הברית שרשמה את התרופה הזאת, והתחלנו להשתמש בה. היא טובה מאוד לאנשים שהם מאוזנים, ונגיד אפילו יש להם כאב והם צריכים להמשיך לקבל מענה לכאב שלהם אבל אנחנו לא רוצים שיתמכרו, אנחנו יכולים להעביר אותם באופן הדרגתי לזריקה כזאת שהיא זריקה של פעם בחודש, כך שלא יהיו כל כך לידם תרופות שהם יוכלו לעשות בזה סחר או שימוש מזיק. זה משהו שהתחיל בחודשים האחרונים, עם בערך 50 מטופלים, אני מנסה גם להעביר את השימוש בזריקה הזאת במקומות ש- - - טיפול בכאב כרוני כדי בעצם לתת פתרונות יותר יעילים.

תודה רבה. נמצא איתנו ממשרד הבריאות גם אליהו מרום סגן מנהלת אגף רוקחות. אני אשמח לשמוע נתונים מהתקופה הזאת, אם יש דברים שכדאי שהוועדה תדע ושאר המשתתפים יהיו מודעים גם לגבי התקופה הזאת וגם כמובן באופן כללי בנושא האופיאודים.

בוקר טוב לוועדה, זה אכן נושא מאוד חשוב שכולנו מתעסקים בו בשנים האחרונות. אני רוצה להעיר משהו לגבי המאגר. קודם כל אגף רוקחות במשרד הבריאות אחראים על שימוש מושכל בתרופות ואנשים שסובלים מכאב או מהפרעות קשב וריכוז צריכים לקבל טיפול. וזאת לא מגפה. יש לנו בשוליים את המגפה של אותם, נקרא לזה מכורים או נרקומנים או שימוש לרעה.

הקמת מאגר היא אתגר עצום ותחשבו על שני סוגי מאגרים. אחד כמו כרטיסי אשראי שבו כל פעם שבנאדם בא לממש את המרשם שולחים הודעה למאגר האם מותר לנפק לאלי מרום או אסור, שיש לזה משמעויות תקציביות ותפעוליות אדירות, ומאגר שהולך ובודק אחורה, האם נופק איזה שהוא מרשם למישהו שלא מגיע לו. אני נותן לזה מספר ואני לא עומד מאחוריו, שלמעלה מ-90% ממרשמי הסמים בישראל הם מרשמי קופת חולים ושם זה מנוהל בצורה מאוד מאורגנת, מאוד מסודרת, מאוד מתועדת, והקופה בכל רגע נתון יכולה להוציא דו"ח וגם בתרופות יותר פשוטות אומרים לך 'אדוני, רק ב-1 לחודש תוכל לקבל, אתה לא יכול לקבל 10 ימים לפני את המרשם', זה נכון גם באנטיביוטיקה ובתרופות לחץ דם.

זאת אומרת שיש לנו פער של הנרקומנים שבו צריך לטפל. יש לי הצעה לראות את זה בצורה אחרת, לדרוש בחוק מכל בתי המרקחת להעביר למאגר רק את הניפוק של המרשמים הפרטיים ועליו לעשות את העבודה, לחפש מי קיבל יותר מפעם בשבוע, או פעם בחודש, כי בקופת חולים הוא לא יקבל יותר מפעם בחודש את התרופות, אבל אם הוא יטייל במספר בתי מרקחת פרטיים הוא יוכל לקבל את התרופות.

אז מדוע זה לא קיים, אם לכאורה זה משהו כל כך פתיר?

אני לא אמרתי שזה פתיר, גם זה דורש משאבים, צריכה להיות פה עבודה ומתוך מחשבה כדי כן לאפשר לנו לעשות פיקוח ובקרה על אותם מכורים או אותם אלה שרוכשים כדי לעשות סחר לא חוקי, אני חושב שאנחנו צריכים כמו שאמרה קודם שירלי, בחצי השנה האחרונה היינו ועדיין כולנו מתעסקים בעיקר בקורונה, אני מעלה עכשיו את האפשרות לעשות מאגר מצומצם, אני מעריך או מקווה לפחות שלמשרד המשפטים יהיו פחות התנגדויות, כי בעבר, בישיבה הקודמת הם פשוט אמרו 'לא יהיה'. 'לא ניתן לכם להקים מאגר, לא ניתן לכם להחזיק שמות ותעודות זהות של מטופלים', אם - - -אני לא יודע לבדוק.

אנחנו כבר נבקש ממשרד המשפטים להסביר את הנושא. יש עוד משהו שחשוב שהוועדה תדע בשלב זה, לגבי הקורונה והתקופה הזאת אם יש מידעים על עליה, זינוק בצריכה ובבקשה לתרופות מרשם?

מידע כזה לא קיים בכלל באגף הרוקחות. ציינת בתחילת דברייך שמהסתדרות הרופאים העבירו לך מידע, הוא לא מוכר לנו בכלל, לא הובא לידיעתנו.

הוא היה בתקשורת גם.

משרד הבריאות לא מחזיק נתוני צריכת תרופות. הם קיימים רק בקופות החולים, בבתי החולים ובמאגרים הרשומים של בתי המרקחת וגם להם אסור להעבירם על פי חוק.

תודה על המידע. עו"ד שירה סיידלר מייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים תוכל אולי לענות לנו האם ניתן לפחות בצורה מצומצמת, כמו שעלה פה, האם וכיצד ניתן לייצר מאגר כזה.

בוקר טוב. באמת כמו שגם שירלי אמרה, הועברה אלינו ההצעה לפני - - - קודמת שהייתה באמת על מאגר יותר רחב, ובה עלו בעיות גם משמעותיות בהיבטים של פרטיות וגם עלו בה בעיות - - - נורמטיביים לאגור תרופות לאיזו שהיא תקופה שהייתה סבירה והם לאו דווקא מהמתמכרים. ככל שנעבוד עם משרד הבריאות במשותף על הצעה מצומצמת יותר, אני מניחה שהנושא של הפרטיות גם ייבחן שנית, אבל באמת ההצעה הקודמת נפלה על ה - - -

כשאת אומרת 'ככל שנעבוד', האם יש תכנית לעבוד, האם יש לכם צפי?

אני אומרת, אני מצטרפת לשירלי, הקורונה טרפה את הקלפים גם חקיקת קורונה וגם תקנות קורונה, זה כל מה שאנחנו מתעסקים בו אבל כמובן החשיבות ברורה לנו ונצטרך לקבוע לו"ז יחד עם משרד הבריאות. שוב, לא הועברה אלינו הצעה למאגר מידע מצומצם יותר כמו שאלי מרום ציין עכשיו, אבל ככל שנעבוד על נוסח כזה אני מניחה שגם בעיות הפרטיות יכולות להצטמצם, אבל עוד לא דנו בהצעה כזאת.

אז אני מעבירה את אותה בקשה שהעברתי למשרד הבריאות, אני מבקשת משני המשרדים להעביר לוועדה מתי נקבעו מועדים על מנת לדון, לקדם, מי לוקח על עצמו לייצר את ההצעה הזאת וכיצד, האם מראש אתם יכולים להעביר למשרד הבריאות את החסמים העיקריים שצופים או צפויים בנושא של הקמת מאגר, גם המצומצם יותר, כדי שהם יוכלו לייצר הצעה שתהיה לה התכנות משפטית יותר, כמובן שנושא הפרטיות ברור ומאתגר וההנחה היא שצריך למצוא את הפתרונות ולא לומר מה לא אלא לאפשר ולהבין מה כן. אז הוועדה ממש מבקשת לדעת מתי אתם נפגשים על מנת לקדם את הנושא.

פרופ' שאולי לב רן, אני אשמח לשמוע גם מהפרספקטיבה שלך את הנושאים שאולי אנחנו צריכים להיות מודעים להם גם בהקשר של המאגר הזה, גם המצומצם יותר, והאתגרים מהשטח כפי שאתה רואה אותם אל מול הנתונים שעולים גם מרחבי העולם, עדיין אין לנו אותם בארץ אמנם אבל הם כמובן מהווים איזו שהיא נורת אזהרה.

בוקר טוב ושלום לכולם. אני מברך כמובן על הוועדה הזאת, אני אשתף שאני טיפה חושש, חלק לא מבוטל מאתנו ישב בכמה וועדות בשנים האחרונות בנושא של האופיאטים ויש לנו לפעמים קצת את ההרגשה שאנחנו עוברים מוועדה לוועדה. הייתה ועדה בהסתדרות הרפואית, הייתה ועדה מאוד ממושכת של משרד הבריאות, לצערי אני עוד לא רואה את כל ההוצאה לפועל של המסקנות של הוועדות הקיימות וזה חשש אמיתי ועמוק שיש לי, שיש לנו כבר כמה שנים דיונים דומים וועדות עם מסקנות דומות בסך הכל, והאתגר הגדול הוא ההוצאה שלהן לפועל ובמיוחד מי אחראי להוציא אותן לפועל.

אחת הבעיות המרכזיות שיש כאן זה שמדובר בהתמכרות שברפואה אנחנו קוראים לה התמכרות טיאטרוגנית כי היא נגרמת על ידי המערכת הרפואית, מה שנקרא, אפשר להסתכל ימינה ושמאלה כמה שרוצים אבל אנחנו כמערכת רפואית אחראים לה במידה רבה.

אני מרגיש כמו תקליט שבור כשאני אומר את זה, אבל זה אחד המחירים הקשים שיש לנו לעובדה שהטיפול בהתמכרויות הוא לא באחריות הביטוחית של קופות החולים. כי אם ישנה התמכרות טיאטרוגנית, שנגרמת בקופות החולים, קל וחומר שזו התמכרות שקופות החולים צריכות לטפל בה. נציגי הקופות כאן, לא משנה כמה רצון טוב יהיה להם, אם אני במקומם אני לא זז מילימטר כמעט כי החוק לא מחייב אותי. כלומר שיש לנו כאן פרדוקס אדיר בין הגורמים שגרמו להיווצרות של ההתמכרות, לא אחראים ל-, לא אשמים ב-. אנחנו מבינים שדרוש מטופל ודרושה חברה ודרושים הרבה וקטורים, אבל גם דרוש מרשם. אז מצד אחד אותה מערכת רפואית שאחראית להנפקת התרופות, לרישום התרופות, ומצד שני אותה מערכת לא נדרשת בעצמה לעקוב אחרי זה, לאתר את זה ולטפל בזה.

מהפרספקטיבה שלך, מה דרוש כדי שהיא תידרש לעשות זאת?

קודם כל תיקון של חוק ביטוח בריאות ממלכתי והעברת האחריות הביטוחית לקופות החולים, כלומר להעביר את הטיפול בהתמכרויות כמו כל שאר בריאות הנפש מהתוספת השלישית לחוק לתוספת השניה. כשאמרו כאן לפני כמה רגעים שמדובר בתופעת שוליים, אז אני אהיה כן ואני אגיד, אף אחד מאתנו לא יודע אם זו תופעת שוליים. תופעת שוליים אתה יכול להגיד אחרי שאספת אינפורמציה וראית שהשכיחות מאוד נמוכה. אין לנו את הלוקסוס להגיד שזו תופעת שוליים כשאין לנו מידע, ואחת הסיבות שאין לנו מידע היא שזה לא מקודד לרוב בתיקים. קופת חולים כללית אחראית על 4.5 מיליון מבוטחים בערך, אם תשאלו את מרכז המחקר של קופת חולים כללית ישתפו אתכם שאולי אולי באלפים בודדים מאוד רשום בתיק הרפואי הפרעת שימוש באופיאטים למרות שידוע לחלוטין שהשכיחות האמתית גדולה בעשרות מונים. וזה ממרכז המחקר של כללית.

במילים אחרות, אם אני לא נדרש לזה על פי חוק אני לא מתמודד עם זה ולא מטפל בזה ואז אני יכול לא להבנות מערכת כי נדמה לי שזו תופעת שוליים, אבל אני לא יודע, ושניים, אני כן אצא קצת חוצץ כלפי התפיסה שמי שמתמודד עם התמכרות לאופיאטים זה כמה נרקומנים בשוליים. ראשית אעז להגיד שאנחנו לא משתמשים בביטוי הזה יותר, אנחנו משתמשים בביטוי 'אנשים שמתמודדים עם התמכרות' וזה עניין חשוב ומשמעותי. לא סתם הנשיא אובמה, פעם היה נשיא כזה, לפני בערך שמונה שנים הוציא קול קורא שביקש לשנות את השפה לגבי התמכרויות כי אנחנו מבינים שסטיגמה מתחילה בדיונים כאלה. שניים, גיורא איילנד, אחד האמיצים שיצא בפומבי לגבי ההתמכרות שלו לאופיואידים אחרי שהוא סבל מכאבים כרוניים, רחוק מלהיות נרקומן ורוב האנשים שמתמודדים עם התמכרות לאופיואידים כתרופות מרשם הם ממש לא בשולי החברה. סטטיסטית יכול להיות שאחד מאתנו יושב כאן אפילו בישיבה הזו. לא מדובר באוכלוסיות קצה, לא מדובר בנרקומנים, ומדובר באנשים מהאוכלוסייה הכללית שחלקם הלכו לרופא, קיבלו מרשם, עשו מה שהרופא אמר להם, מוצאים את עצמם אחרי שנתיים בבעיה, אבל הרופא שרשם להם לא אחראי לעקוב אחרי זה, וכשסוף סוף המטופל בא ואומר 'יש לי בעיה' הרופא אומר 'אני לא צריך לטפל' ומופנה לאחד המרכזים של משרד הבריאות. That makes no sense.

אז אני חושב שאנחנו צריכים א. להבין שלא מדובר בתופעת שוליים ושכל עוד לא יהיה תיקון לחוק לא תהיה אינפורמציה שעל בסיסה אפשר יהיה להבנות איזה שהוא מערך מסודר, ובסוף זה יורד ליוזמות אישיות ואנקדוטליות בכל קופה וקופה. אז לפעמים יש למשרד הבריאות את המשאבים, את האנרגיה, את משתפי הפעולה בצד השני ליצור מערך כזה ולא תמיד זה קיים.

אני ביקשתי שיזמינו את ד"ר ראובן דרסלר, שאני רואה אותו כאן בישיבה, כי למדתי לא מזמן על יוזמה המאוד אישית שלו, ולא במקרה הוא הגיע מאמריקה הצפונית כי מי שמגיע לשם כרופא לא יכול להתעלם מהתופעה הזאת. יוזמה אישית שלו במחוז ירושלים של קופת חולים כללית, אבל זו יוזמה אישית. זה לא top down, זה לגמרי bottom up.

אז אני חושב שעד שהחוק לא ישתנה, ואנחנו נאחד את זה יחד עם שאר ענפי בריאות הנפש וזה יעבור לאחריות הביטוחית של קופות החולים, הסיכוי שקופות החולים יקחו את זה הוא קטן וזה מובן לחלוטין, לכן אני חושב שזה תפקידו של המחוקק יותר מכל דבר אחר.

וזה חשוב מאוד, מכיוון שאני בהקשר הזה קודם כל מהבחינה של אחריות המחוקק אני מסכימה איתך לחלוטין, החידוד הזה מאוד מאוד חשוב, אני מחויבת באופן אישי לקדם את התיקון הזה בחקיקה כמה שאנחנו מזהים כהתחלה של הפתרון, המעגל הסגור הזה חייב להיפרם איפשהו. צריך לקטוע את שרשראות ההדבקה כפי שאנחנו מדברים, אז השרשרת הזאת יכולה להיקטע מהכיוון החקיקתי וצריכה במסגרת האחריות שאנחנו צריכים לקחת על עצמנו ואני כבר מצהירה פה שהוועדה לוקחת על עצמה לקדם את הנושא הזה בתיעדוף מאוד מאוד מאוד ראשון במעלה, תיקון החוק הזה זה מה שאני יכולה לתרום מהכיוון שלי כפי שאנחנו מזהים אותו לשינוי התודעה.

אני מאוד מתחברת לדבריך שאולי, אני חושבת שאחד האתגרים שלנו מבחינה חברתית הוא לשינוי השפה כיוון ששינוי תודעתי מתחיל בשינוי השפה. למילים יש משמעות והשלכות מאוד מאוד נרחבות, גם במעגלי האשמה שאחר כך מובילים את מי שמכורים ומכירים בהתמכרות שלהם, לפנות לטיפול, ובטח ובטח במעגלים מעבר למתמכר עצמו, ההאשמה הזאת של המכור או המתמכר או מי שעדיין לא יודע שהוא מכור אבל לא יכול להכיר בכך נובעת בין היתר מהמילים וגם לכך הוועדה נותנת גם את הדעת וגם את התיעדוף מבחינת גם הבחירה בהתמכרויות כמנוע או הפריזמה שדרכה אני בוחנת את הנושאים וגם בעצם הנעה של קמפיין לאומי, תכנית לאומית, קודם כל לשינוי תודעה. כיוון שללא שינוי תודעה וללא הפחתת או ביטול הסטיגמה או שינוי ככל שניתן, אני לא נאיבית, אבל שינוי הסטיגמה בטח ובטח, אנחנו גם לא נוכל, כל הפתרונות שנציע לא יסייעו.

הדבר הנוסף הוא באמת התחושה שהוועדה כל הזמן נחשפת אליה ואני מאוד מזדהה עם התסכול שלך שהשיח ההולך מוועדה לוועדה של אנשים כפי שאמרתי שאני יודעת שעבודתם היא עבודת קודש, זה כל מי שנמצא פה בשיח, מהבחינה הזאת im preaching to the choir, אבל צריך לקחת את זה צעד הלאה ולראות מהי העשייה, בכך בעצם התיעדוף של הוועדה כמו שאמרתי גם נושא שינוי החוק, גם הנושא של איפשור הקמת מאגר הנתונים במסגרות, במגבלות הפרטיות והבקשה מהמשרדים הרלוונטיים שיקימו את מאגר הנתונים הזה שהוא חשוב כיוון שאנחנו כל הזמן נסמכים על - - - וגם הנושא הזה של באמת יוזמות פרטיות אנקדוטליות רנדומליות שהן אמנם לקיחת אחריות אישית של האנשים המדהימים ועוד מעט נשמע מראובן דרסלר שנמצא איתנו, אבל היא אינה אחריות של המדינה כפי שאני מזהה אותה, אז תודה על העלאת הנושאים הללו. אני אעבור ישירות לראובן דרסלר כדי לשמוע בקשר ישיר למה שסיפר לנו שאולי על יוזמה מהסוג הזה. בוקר טוב ראובן.

בוקר טוב. תודה רבה על ההזמנה. אני רופא משפחה ומנהל מרפאה די גדולה במעלה אדומים, על זה אני לא כאן, אני הרכז הקליני של הפורום למניעה וטיפול בהתמכרויות של מחוז ירושלים של קופת חולים כללית. אני יכול להתייחס לפי הדרישה למה שהולך בשטח, אבל עיקר הדיון היום זה על מה הולך במקרו כאן בארץ. עם הצוות שלנו לקחנו על עצמנו לבדוק את השאלה של הדיון, האם יש עליה בצריכת תרופות המרשם לשימוש - - - בתקופת הקורונה.

יש לכל מי שבשטח תחושה שיש משהו שקורה, מבחינת דיכאון, חרדות, ויש אנקדוטות של אנשים שמתחילים להשתמש באלכוהול, קנביס וסמים אחרים, זה בהחלט נכון. אין לנו דרך לכמת את זה בשטח, מן הסתם זה בלתי חוקי אז אנשים לא שמים את זה על השולחן.

אבל מה שכן, עשינו בדיקה במשך שנתיים בקופ"ח כללית על ניפוק של שלושה סוגי תרופות. אחד זה נוגדי דכאון וחרדות, תרופות ssri, כמו פרוזאק וציפרלקס, תרופות כאלה שאין להן בכלל שימוש לרעה למעשה, וגם תרופות של בנזודיאזיפינים, אפשר לומר שאלה כדורי הרגעה, תרופות כמו אסיוול, וליום וקלונקס, וגם מסוג שלישי של אופיואידים, אני לא יכול להכניס עוד מידע מהסרטון היפה שהקרנת וגם ההקדמה שלך על מה משמעות של התרופות. תרופות מסוג אופיואידים הן התרופות או הטובות, זה נגד כאב חזק, אבל בוודאי תיתכן בעייתיות בשימוש בהן, אז עשינו בדיקה על השנתיים האחרונות וגילינו כמה דברים מעניינים. דבר אחד, שבמארס, וזה באמת החוויה שלנו בשטח, פשוט אנשים רצו לבתי מרקחת והוציאו את כל התרופות שיש. הייתה דאגה שאולי קופות החולים יסגרו בעתיד, לא יודע מה, והייתה פשוט ממש פאניקה. אז ראינו את זה. אז רואים עליה, גל של ניפוקים של תרופות מכל מיני סוגים בחודש מארס, עקב כך, אם האנשים האלה הוציאו 3-4 חודשים של תרופות, היינו צריכים לראות ירידה אחר כך במקביל לעליה שהייתה בחודש מארס, אז אנחנו עכשיו מגיעים לאיזה איזון למה שהיה לפני כל העניין של הקורונה, זאת אומרת פברואר וינואר השנה.

להשתמש במילה 'מגמה' מבחינת עליות בניפוק של תרופות מסוג נוגדי דכאון וחרדות או בנזודיאזיפינים, או אופיואידים זה מוקדם מדי לומר. יש כל מיני משתנים בין סגר, בין החגים, בין עוד סגר, ומאוד קשה להפיק לקחים מהנתונים האלה. מה שכן, לא רואים עליה מפלצתית, לפחות בניפוקים, ברמת בתי המרקחת בכל הארץ של הכללית, יש כן עליה קלה של בערך 5% בניפוקים של בנזודיאזיפינים ואופיואידים אבל יש עליה בכלל במשך השנים. זאת אומרת אנחנו לא יודעים להגדיר את זה כמגמה עקב דווקא הקורונה, אלא אולי מגמה שנתית כביכול רגילה, לא חיובית, אבל מגמה שיש כבר במשך שנים בשימוש וניפוק מבתי המרקחת שלנו.

תודה רבה ראובן, אני חושבת שהעובדה שיש לפחות את הנתונים האלה, זה לא שהיא מרגיעה, היא עדיין מחדדת את חשיבות הטפול בנושא, רק אולי לא בתחושת חירום של דווקא בקורונה, רק הקורונה מאפשרת לנו אולי כן לתת את הדעת באופן כללי על ההשלכות של משברים נפשיים למיניהם, כיוון שהחברה הישראלית חווה אחד כזה ואגב, זה לא רק נפשי זה גם פיזי, כיוון שהאופיואדים שאתה מתייחס אליהם כמובן הם גם pain management כללי.

תודה רבה, אני מאוד מעריכה את האינפוט הזה וגם את היוזמה כפי ששאולי ציין אותה, את היוזמה הפרטית, בעצם להגדיל ראש ולעשות מן פיילוט למה שאם היה לנו מאגר נתונים מסודר כזה לכאורה או דרך מעקב כזאת היינו יודעים גם לצפות מגמות ולהתאים את קבלת ההחלטות בהתאם למציאות בשטח. אני כן חושבת שזה מדגיש את החשיבות באיסוף הנתונים הללו ושצריכה להמצא הדרך לעשות את זה באופן כללי כדי שנוכל לצפות במגמות. תודה על כך.

צבי פישל יו"ר איגוד הפסיכיאטריה, ההסתדרות הרפואית בישראל נמצא איתנו. בבקשה.

בוקר טוב לכולם ותודה על הדיון הזה. אני רוצה למתוח את הדיון או את השיח קצת לשני כיוונים. הכיוון הראשון, אולי הטריוויאלי והפשוט, זה הכיוון של החולים במצבים הקשים האלה, אלה שהראית בסרטון, אולי אלה שאנחנו רואים במחלקה שלי, במחלקה סגורה, שמגיעים באמת במצבים קשים וירודים, מצבים פסיכוטיים וכולי, וכשאנחנו מדברים על האוכלוסייה של אנשים שהם צרכנים או מכורים לתרופות מרשם, אנחנו נתקלים בקושי מאוד גדול של מה לעשות איתם אחר כך. מסגרות הגמילה מתאימות חלק מהאנשים, דווקא הקהל הזה, האנשים שמכורים לתרופות מרשם, תרופות נגד כאבים, אולי גראס שבצורה מטופשת קוראים לו רפואי וזה נותן כאן אשליה לא נכונה, או דברים כאלה, פתאום אין מקום ציבורי – מקומות פרטיים יש – אבל אין מקומות ציבוריים שאפשר להפנות אותם הלאה ואז הם חוזרים לאותו מעגל כי פתרון הקל הוא לחזור לתרופות, בין אם זה תרופות הרגעה ובין אם זה תרופות נגד כאבים, ההתמכרות לא מפסיקה אחרי שבוע-שבועיים שבהם התנקית כי אחרי זה אתה חוזר ואתה ממשיך לקבל את הכיף או את הנוגד כאבים או את מה שאתה צריך בצורה הפשוטה ואני חושב שזה נתח שחייבים לתת לו מענה כי המענה הזה יילך ויגדל. אנחנו רואים מה קורה בארצות הברית ואנחנו נראה את זה גם בארץ בעתיד הלא מאוד רחוק.

הצד השני הוא הצד המניעתי. אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב על חלק מהאנשים, ממה מגיעה ההתמכרות שלהם. אנחנו רואים את זה. הקורונה שמה זרקור מאוד גדול על התרופות האלה או הסמים שנקראים קלים או אלכוהול או כל מיני פתרונות, כפתרון למצוקה נפשית שבנאדם לא מקבל את הפתרון הנכון. אנחנו רואים את העלייה העצומה בדיווחים על מצוקות נפשיות, אנחנו לא רואים את העלייה העצומה בפניות לקבל טיפול הולם, לחרדה שלך, לדיכאון שלך וכולי, והפתרון של האנשים האלה הוא פתרון קל, פתרון קסמים. 'ניקח קסנקס, ניקח תרופה נגד כאבים - - - בני נוער - - -ומתמסטלים כדי להעביר את הזמן. זה פתרון, פתרון לא טוב, פתרון שהוא בעייתי.

כן. זה תרופה למצוקה.

זה סימפטומטי לחלוטין. אנחנו רואים את האנשים האלה שלא הולכים לקבל טיפול נגד דיכאון או חרדה בגלל סטיגמה, בגלל חוסר הידיעה שזה מה שהם צריכים לעשות, בגלל שמישהו אמר להם 'קחו קלונקס ותרגישו יותר טוב', במקום לבוא ולקבל טיפול שהוא לא ממכר ולא מזיק ויכול להיות פתרון שהוא הרבה יותר טוב, והם לא מקבלים את זה. אז על מה אני מדבר? אני מדבר על סטיגמה במובן הרחב ואני מדבר גם על יידוע של קמפיינים שאין בעצם,

הנגשת המידע.

אין מידע, והמידע הזה, המערכת קיימת, פתרונות מסוימים הוגדלו, לא מספיק והם לא יכילו את כולם, אבל גם תור ההמתנה יש לעוד שבוע, עוד שבועיים או עוד שלושה, זה בוודאי פתרון יותר טוב מאשר לגשת לדילר שנמצא בתחנה המרכזית ולקנות ממנו קלונקס.

לנושא של הנגשת המידע אני מסכימה איתך בהחלט, אני חושבת שהנושא של הנגשת המידע, ולעשות מן out reach עם המידע ולא להמתין עד שזה יגיע אלינו הוא בהחלט אתגר, הוא עולה בכל ההקשרים. נעלה את קופות החולים ואת משרד הבריאות בהקשרים הללו, לא רק במיקודים השונים שהעלינו היום אבל בהחלט הנגשת המידע בסופו של דבר היא אחד המפתחות הכי חשובים לצד כמובן השינוי התודעתי והסטיגמה שחייבים לטפל בה בקמפיין לאומי ארצי כללי, אני מסכימה לחלוטין. אני מודה לך מאוד.

אני אשמח לשמוע מנציגי קופות החולים וגם לחדד, אני לא בטוחה אם מי שנמצא פה מקופות החולים יידע לענות על השאלה הזאת אבל אני ארצה לעשות אחר כך פולו-אפ עם משרד הבריאות ולהבין, היות וקופות החולים כן מקבלות את המידע שדיברנו עליו עד כה, האם עד הקמת מאגר מתכלל משרד הבריאות יכול להשתמש בנתונים שקופות החולים מדווחות למשרד הבריאות בכל מקרה, ומה מונע מאתנו להשתמש במידע הזה. אני אשמח קודם גם לשמוע מקופות החולים בפרספקטיבה באופן כללי על הדיון וגם לנושא הנקודתי הזה ואחר כך אולי לקבל תשובה ממשרד הבריאות האם, ואם כן מדוע אנחנו לא עושים בכך שימוש עד להקמת המאגר, בנתונים שקופות החולים מדווחות למשרד הבריאות בכל מקרה.

מהקופות יש לנו פה את קופ"ח מאוחדת, פרופ' ערד קודש מנהל מערך בריאות הנפש.

בוקר טוב. אני מברך על קיום הדיון. אבל חשוב לי קודם כל להוסיף הערה נוספת שאסור לנו לשכוח לא לשפוך את התינוק עם המים. ברוב המקרים אנחנו מדברים על אנשים שמקבלים מרשמים הן לאופיאטים והן לתרופות להפרעות קשב וריכוז, מדובר באנשים שהתרופה הזאת חיונית עבורם. לכן צריך לזכור, הדבר הזה - - - את הבעייתיות ברשם כזה מכיוון שוודאי לא היינו רוצים שכל נער שמקבל כרגע טיפול בריטלין מוצדק ייכנס לרשם ויוכתם כפוטנציאל לאדם שסובל מהתמכרות.

זה גם נוגע לסטיגמה.

חד משמעית. לכן הדבר הזה חשוב ביותר, כמובן לדברים האלה יש השלכות, מעבר לקיום, להצטברות של - - - בתוך רשם שמקבל איזה שהוא כותרת מסוימת יש לזה רלוונטיות לגבי רישיון נהיגה ואחזקת רישיון לנשק וכולי, לכן צריך להיות מאוד זהיר עם הנושא. אנחנו צריכים לנסות ואנחנו צריכים להבדיל בין אנשים שעושים שימוש יתר או שימוש שאינו מוצדק בתרופות האלה לבין אנשים שבעצם התרופות האלה הן לפעמים חלק מציל חיים אפילו מבחינת הטיפול היום יומי שלהם. זה דבר שחשוב להזכיר כנקודה ראשונה.

נקודה שניה, זה קצת בהתייחס למה ששאולי מציין. אני חושב שלטפל באנשים מכורים במידה מסוימת עם כל החשיבות, זה לאחר קצת את הרכבת. אנחנו צריכים הרבה יותר להשקיע בנושא של מניעה, - - - בעבודה לא בפסיכיאטריה בכלל, מכיוון שצריך לזכור שאלה תרופות שברובן לא נרשמות על ידי פסיכיאטרים. גם בנזודיאזיפינים, גם תרופות נגד כאב לא נרשמות על ידי פסיכיאטרים ויש צורך בהסדרה של הרפואה הראשונית שהיא בעצם הספק העיקרי כמעט של רוב התרופות האלה בנושא של ניהול, נושא של מעקב אחרי מטופל, לא שגר ושכח, אלא מעקב אחרי מטופל שמקבל תרופות אופיאטיות מוצדקות כדי לראות האם אנחנו רואים עליה בצריכת המינונים כתוצאה מטולרנטיות לתרופה, האם אנחנו רואים רכישות ביתר, והדבר הזה קופות החולים בקלות יכולות לעשות כיוון שהנתונים נמצאים בידינו.

אני יכול להגיד לכם שבמאוחדת אבל גם בקופות אחרות אנחנו עוקבים אחרי מטופלים שאנחנו יוצרים איזה שהוא סף לצריכה מיותרת, אנחנו יכולים לראות אם מטופלים עושים שופינג, עוברים מרופא לרופא כדי לקבל מרשמים ואנחנו מתערבים נקודתית גם דרך הרוקחות הקלינית וגם דרך הרופא הראשוני, כרגע לא מספיק עדיין, אני חושב שזה עדיין לא 'זבנג וגמרנו' זה דורש בעצם פעולה מתמשכת בלתי פוסקת להסברה של הצוותים הרפואיים, דרך אגב לא רק רופאים אלא גם הצוות הסיעודי מכיוון שחלק גדול מהמטופלים האלה בסופו של דבר גם מגיע למרפאות כדי לקבל זריקת שפעת, לקבל טיפולים אחרים ולכן צריך להכשיר מה שנקרא שומרי סף. אני חושב שצריך להעלות את הדיון הזה הרבה מעבר למרכזי גמילה והאם אנחנו צריכים להעביר כרגע את הנושא בהתמכרויות מהתוספת השלישית לתוספת השניה עם כל המורכבות של הדיון הזה, יותר לנושא של מניעה ולהבין שבנושא של מניעה יש אלמנטים נוספים חוץ ממערכת הבריאות, כולל מערכת החינוך, מערכת הרווחה, כלומר יש הרבה ממשקים וצורך בשיתופי פעולה עם גורמים רחבים יותר כדי להביא למצב שבסופו של דבר לא נייצר את המתמכרים האלה.

מנסור עבאס)

ד"ר גלעד בודנהיימר נמצא איתנו. בבקשה.

שלום. אני מנהל את מחלקת בריאות הנפש במכבי שירותי בריאות. אני יכול לומר שאנחנו עוקבים אחרי הנתונים של צריכת התרופות גם כן, אנחנו בריאות הנפש אז אנחנו לא עוקבים ספציפית רק אחרי הבנזודיאזפינים או מרדימים מרגיעים אופיאטיים אלא אחרי כלל התרופות ובאופן מעניין אנחנו רואים, מכלל התרופות הפסיכיאטריות אנחנו לא רואים עליות דרמטיות, יש קצת עליה באמת בתחום של התרופות מרדימות-מרגיעות, והעליה היא לא בעליה של מטופלים אלא בעליה של צריכה למטופל. כלומר אנחנו רואים שמטופלים צורכים יותר. מטופלים שמלכתחילה מטופלים בתרופות האלה לוקחים יותר בתקופה הזאת, וגם לא בצורה מאוד דרמטית, אני חושב שמשבר הקורונה מסביר את העלייה הזאת בצריכה ובאופן מעניין ושאפשר גם להבין אותו אנחנו רואים ירידה בצריכה של תרופות להפרעת קשב וריכוז שגם להן יכול להיות פוטנציאל התמכרותי, ובהם אנחנו רואים דווקא ירידה. אלה הנתונים שאנחנו רואים.

בגדול אני מברך על הרצון לעשות מעקבים יותר טובים, במכבי בוודאי ערים לעניין ומנסים לשפר את המניעה כמו שערד דיבר עליה כמו לאתר אנשים שפוטנציאלית עלולים להגיע למצבים כאלה ולנסות למנוע את המצב מלהתדרדר, אבל זו התמונה שאני יכול לתת כיום.

(היו"ר מיכל וונש)

תודה רבה. אני מתנצלת על היעדרי הרגעי, אני במציאות הכנסת גם חייבת ללכת להצביע ולסיים את הדיון שלנו. אני רוצה למקד את השאלה חזרה בשאלה ששאלתי לגבי משרד הבריאות רק כדי שנדע בהקשר הזה האם ומדוע לא, אם לא, משרד הבריאות יכול להשתמש בנתונים שכן יש ומעבירות לו קופות החולים, על מנת שלפחות לעת עתה, עד לכשיוקם המאגר המצומצם, המורחב, בכל מתכונת שהיא, אני חוזרת לפאולה בתקווה שהיא תוכל לתת לוועדה את התשובה בנושא.

מה שבעבר קיבלנו מהקופות, כשאנחנו עשינו שאילתות דווקא לגבי השימוש בתרופות האלה בקרב אנשים בחתך גילאים שונים, כל אחת מהקופות העבירה נתונים בצורה שונה ולכן לא יכולנו להשתמש. בדיוק עכשיו זה הזמן להגיד, בעקבות הוועדה, קבענו כיצד להעביר את הנתונים, איזה נתונים, כדי שנוכל להשתמש בהם ולראות מגמות עליה, ירידה, לראות אולי איזו קבוצת גיל יותר בסיכון לעומת קבוצת גיל אחרת ואז להתערב. בינתיים לא קיבלתי את הנתונים האלה כי כנראה בגלל שהוועדה לא סיימה לא קבענו באיזו תדירות ולמי הנתונים האלה צריכים לעבור.

מתי זה ייקבע?

אני אבדוק עם ראש הוועדה כיצד נוכל להתחיל לתת הנחיה ולהעביר את הנתונים כדי שנוכל לדעת ולפעול על פי זה.

את מתארת לנו עכשיו שיש stream lining כדי שתוכלו להשתמש בנתונים בצורה מדויקת ואת תעדכני את הוועדה מתי זה יעבור לצד האופרטיבי, הביצועי, של האפשרות הזאת. מצוין. זה כבר מידע חשוב מאוד, תודה רבה פאולה.

אני נאלצת לסיים את הדיון למרות שרציתי לשמוע כן ממשרד העבודה והרווחה את הפרספקטיבה שלהם מה היא, גם כי דיברנו הרבה מאוד על הנושא. נמצאת איתנו רים ארשיד. אולי רק נשמע ממש דקותיים בתקווה שלא יקראו לי בינתיים ונסכם.

שלום. אני מפקחת בשירות לטיפול בהתמכרויות במשרד הרווחה. לנו כעקרון אין נתונים ספציפיים שאנחנו מקבלים ממשרד הבריאות לגבי מטופלים בתרופות מרשם, אבל כן ביחידות הטיפול שלנו הפזורות בתוך מחלקות הרווחה מגיעים אלינו חלק מהמטופלים שהם גם מכורים לתרופות מרשם.

אני אמקד את השאלה. דרככם אולי אפשר להנגיש את המידע לציבור. אני חושבת שזה מאוד חשוב. תוכלי להגיד לו מה נעשה כיום?

היום יש לנו שיתופי פעולה מול בתי חולים, מול קופות החולים, העובדים שלנו כן מנסים לבנות את שיתופי הפעולה כמה שאפשר. יש שיח רב בין העובדים שלנו לרופאי המשפחה של המטופלים כי כמה מטופלים שהגיעו אלינו למשל שמכורים לאלכוהול יוצא שהם גם מקבלים תרופות מרשם שממכרות, אז אנחנו מבקשים שהרופאים שלהם ישנו את המרשם ויתנו להם תרופות לא ממכרות. אם אנחנו מטפלים בהתמכרות אנחנו מטפלים בכולה ולא ממשיכים עם תרופה ממכרת ורק מפסיקים את האלכוהול.

אולי אני אחדד את השאלה ואולי זה גם המשרד לחיזוק וקידום קהילתי שנספיק לשמוע מהם, אבל אתם, מעבר למה שמגיע אליכם, מגיעים גם לציבור הכללי, לא לציבור שמגיע אליכם, מתמכרים, לטיפול, אלא הנגשת המידע בנושאים השונים שעלו פה לציבור הכללי או שאין שום מגע של משרד העבודה והרווחה לציבור הכללי כדי להנגיש את המידע?

אני חושבת שיש אופציה לעשות את זה. בגלל שאני מתמחה בתחום ההתמכרויות ליחידות שלנו אני יודעת שהנושא הזה של התמכרות לתרופות מרשם כן קיים אצלנו, יש ידיעה על הנושא וכן מדברים עליו ובודקים אותו. לגבי מחלקות הרווחה, כן יש מקום מול עובדות סוציאליות משפחתיות להעלות שם את המודעות ואז זה יכול להביא למצב שגם אנשים שאין להם התמכרות לאלכוהול, סמים והימורים, אבל כן יש להם התמכרות רק לתרופות - - -

או עדיין אין להם התמכרות בכלל. אני מנסה לחשוב על המנגנונים הנוספים שאנחנו יכולים לייצר בשיתוף פעולה להנגיש את המידע לציבור הכללי הרחב, מעבר לשינוי התודעתי ושינוי הסטיגמה, באמת להנגיש את המידע כפי שאמר גם ד"ר צבי פישל, מאוד חשוב למצוא את הדרכים באמצעותכם להנגיש את המידע, אולי אנחנו נמשיך לפתח את הנושא הזה כיצד ניתן לעשות זאת גם עם המשרד לחיזוק וקידום קהילתי. נמצאת פה סוזן בן עזרא, אני אשמח לדעת מה קורה היום מבחינת הנגשת המידע ובכלל מה המשרד מתכנן גם בנושאים הללו. בוקר טוב סוזן.

בוקר טוב. אני אגיד בכמה מילים היסטורית איפה היינו מעורבים ואיפה היינו רוצים לקחת את הדברים. אני חושבת שהיסטורית אפשר לראות את המעורבות של הרשות גם בעניין של הפיקוח והניתוב והקמת המאגר כבר לפני יותר מ-7-8 שנים שפעלנו, לפני ארבע שנים היו לנו פגישות מאוד חשובות באגף הרוקחות עם אלי מרום ועם הצוות, ד"ר פאולה רושקה ואנחנו הקמנו ביחד את המרפאה הראשונה במכבי שפאולה דיברה עליה.

אנחנו רואים את החשיבות. אני רוצה גם להגיד שמהנסיון שלי ומהעבודה שלי בארה"ב שלמדתי ב-BCU, ועבדתי שם בביה"ח האוניברסיטאי, היה ממש פלט מחשב שהיינו מקבלים לכל מטופל שמגיע למיון איזה תרופות הוא לוקח, מה הוא קנה לאחרונה בבית המרקחת ויכלנו בתוך זה ליצור את ההקשרים האם יש השפעת תרופות לאותה פציעה של אותו אדם שהגיע למיון.

זה נוגע להכרח בנתונים. אני מאוד אשמח לדעת בנושא של ה-out reach לציבור הכללי. אני יודעת שהמשרד היום עובד על תכניות, אני אשמח לשמוע, רק אני מתנצלת שאני מקצרת כי אני יודעת שיקראו לי.

באמת בעניין של קמפיין והנגשת מידע כרגע לא עסקנו בתרופות מרשם, בהחלט זה משהו שנמצא על שולחננו באגף טיפול ושיקום, תרופות מרשם זה חלק מהנושאים שעליהם אנחנו עובדים. כן יש צורך להנגיש את המידע, לתת מידע לציבור. בזמנו עסקנו המון בהנגשת מידע לאיסוף תרופות. אפילו מה קורה בארון התרופות בבית של כל אדם ולא להשתמש בתרופות שנמצאות, אנחנו יודעים שבני נוער יכולים לעשות מסיבות תרופות ואנחנו מכירים גם את התופעות האלה. אלה דברים שאנחנו יודעים עליהם, כן עבדנו עליהם בעבר, לא בשנה האחרונה.

אני אשמח לשמוע מכם את העדכון ואני חושבת שדווקא תקופת הקורונה גם בהקשר הזה, אנשים צורכים את המידע בצורות אחרות דווקא הופכות אותם להרבה יותר קלות להגיע. יש לנו פה הזדמנות להגיע להרבה יותר בתי אם ואב, באמצעות כל האמצעים הטכנולוגיים שאנחנו משתמשים בהם גם כרגע, אני חושבת שזו הזדמנות מפתח למשרדים השונים ובהחלט המשרד שלכם מאוד חשוב בהקשר הזה של ה-out reach לקהילות, חיזוק הקהילות, חיזוק גם אל תוך, בעצם המגע הישיר שיש לכם גם אם דרך ההורים והתכניות השונות אפשר למצוא דרך הוליסטית להנגיש את המידע. אני מאוד אשמח לשמוע, הוועדה תשמח בהקדם לשמוע איך אנחנו ממנפים את התקופה הזאת על שלל אתגריה לטובת הנגשת המידע לציבור הכללי.

אני מסכמת ואני אומר קודם כל תודה רבה גדולה לכל העוסקים במלאכה. יש בי איזה שהוא רצון כל הזמן להתנצל כיוון שאני יודעת שכל מי שנמצאים פה משתתפים בוועדות האלה לאורך כל כך הרבה שנים ואני כל כך חוששת שזו תהיה עוד ועדה שהעבודה המדהימה שלכם, עבודת הקודש שלכם לא תתמסמס ביכולת ובהכרח שלנו גם לשלב כוחות, גם לייצר עבודה הוליסטית על כל רצף הנושאים שעלו פה גם היום כמו בשאר הוועדות ואני רוצה לקחת על עצמי ראשית כל לקדם את הנושא החקיקתי, אני חושבת שאנחנו משהונגשה לנו הידיעה הזאת בסוף כדי שזה יהיה top down, מתחיל ונגמר בנושא שאנחנו יכולים לקדם מתוך הבית הזה, אני לוקחת על עצמי בהחלט את המחויבות לקדם חקיקה בנושא.

נוצרו פה כמה רעיונות שאני מבקשת עדכון מהם גם לדעת מתי נפגשים הצוותים של משרד הבריאות ומשרד המשפטים לדבר על מסד נתונים שאני חושבת שהופך להיות יותר ויותר ברור עד כמה הוא הכרחי חיוני מול שלל האתגרים ולהבין גם אם הוא מצומצם יותר, מתי אתם יושבים כדי לדבר עליו ומתי יש צפי שהוא יוקם ואיפה הוא יישב, מי אחראי עליו, גם לשמוע ממשרד הבריאות כיצד איסוף הנתונים שכרגע הופך להיות הרבה יותר stream lined כפי שתיארתם מהקופות, כדי שנוכל למצות את הכלי הזה, הוא כבר קיים, וכיצד אנחנו מתכננים לעשות אותו ומתי, ממש בדחיפות של הזמן הזה.

בכלל, אני חושבת שעלו פה נושאים נוספים של הנגשה לציבור, של השינוי התודעתי וגם לנו, השינוי במילים שאנחנו משתמשים, בעצם שינוי תפיסתי, שיתחיל מהאנשים המדהימים שעושים אתם כולכם לילות כימים בנושא הזה, ודרך הפריזמה שלנו אני חושבת שבסופו של דבר המילים משנות מציאות. אני גם כחלק מהוועדה וכחלק מכל התובנות שאתם מביאים לתוך הוועדה לוקחת על עצמי לעשות את כל מה שאני יכולה, גם עם התכנית הלאומית לשינוי התודעה ושינוי הסטיגמה הקיימת כדי שנוכל יחד למצות את הידע המדהים שנמצא פה בחדר, אבל לא מיתרגם לעשיה פרקטית, ואת זה אנחנו מחויבים יחד למצוא את הדרכים לאתר את החסמים ולפרוץ אותם כדי שנוכל לקדם את כל מה שצריך וניתן ואנחנו יודעים לעשות אותו.

תודה לכולם. כמו תמיד אני מרגישה שזכיתי לעבוד עם אנשים ונשים כל כך ראויים וראויות. תודה לכם על הארת עיני ועיני הוועדה. אנחנו נמשיך ונעשה את המעקב כנדרש בהמשך לדיון הזה. תודה ויום טוב.


הישיבה ננעלה בשעה 10:40.