פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



28
ועדת המשנה לנערות וצעירות בסיכון של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
20/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 2
מישיבת ועדת המשנה לנערות וצעירות בסיכון של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, ב' בחשון התשפ"א (20 באוקטובר 2020), שעה 12:00

1. הקפאת מכרז להפעלת הוסטל לצעירות בירושלים
2. בחינת התנאים והצרכים הטיפוליים והאישיים של נערות וצעירות בסיכון במסגרות חסות הנוער – "מסילה" ו-"צופיה"

חברי הוועדה: קטי קטרין שטרית – היו"ר
עאידה תומא סלימאן

קארין אלהרר
יוסף טייב
בצלאל סמוטריץ'

אלין אלול - סמנכ"לית בכירה, ראש מינהל תקון וסיוע לבתי המשפט, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נפתלי יעבץ - ראש המטה של אלין אלול, מנהל תחום (פרויקטים מטה), מינהל תקון וסיוע לבתי משפט, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

שחר ורדי - מנהל מעון "מסילה", משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר לורה ורטון - חברת מועצת העיר, עיריית ירושלים

רונית לב-ארי - מנהלת מרכז ידע בית רות, עמותת בית רות

ד"ר שירן רייכנברג - מנחת הקליניקה לזכויות בני נוער וצעירים במצבי סיכון, אוניברסיטאות

קרן חג'ג' - בוגרת מעונות

ענת מימון

אריאלה אהרון

אירית שלהבת



הקפאת מכרז להפעלת הוסטל לצעירות בירושלים

בחינת התנאים והצרכים הטיפוליים והאישיים של נערות וצעירות בסיכון במסגרות חסות הנוער – "מסילה" ו-"צופיה"

שלום רב, היום יום שלישי, ב' בחשוון התשפ"א, 20 באוקטובר 2020. אני שמחה לפתוח את הדיון של ועדת המשנה לנערות וצעירות בסיכון. יש בפנינו שני נושאים: הנושא הראשון הוא בחינת התנאים והצרכים הטיפוליים והאישיים של נערות וצעירות בסיכון במסגרות חסות הנוער – מסילה וצופיה, והנושא השני הוא הקפאת מכרז להפעלת הוסטל לצעירות בירושלים.

לפני כשבוע הובא לידיעתי כי נערה אשר תחת צו בית המשפט שהתה במעון הנעול מסילה לא חזרה מחופשה בביתה והייתה נעדרת למשפחתה ולחסות הנוער במשך כחודש וחצי. הנערה כבר מגיל צעיר אותרה בכפרים ערביים וכבר ברחה מספר פעמים מן המעון. ידוע שהיא נמצאת תחת השפעת סמים והיא קורבן לניצול מיני. משפחתה דאגה לה וביקשה לעשות את כל המאמצים לאתרה. המשטרה ניסתה ללא הועיל, וביום חמישי האחרון נודע לנו שהנערה חזרה ביוזמתה. אין ספק שמדובר בנערה אשר נפגעה קשות בעבר וממשיכה להיפגע. כל דקה שהיא אינה מוגנת ונמצאת בחוץ היא נזק ממשי לנפשה ולגופה. כעת, למרות סירוב הנערה לשוב למסילה, חוות הדעת של העובדת הסוציאלית היא שהנערה חייבת מקום נעול ובטוח, וזהו המעון הנעול היחיד לנערות יהודיות ולשם היא תוחזר.

אפתח ואציין כי שמעתי שלאחר שנים של ליקויים חמורים במקום הגיע מנהל חדש לפני שנתיים, ששמו שחר ורדי, שמקבל שבחים על עבודתו החינוכית.

השאלות שאציג עכשיו אינן באות על מנת לתקוף אלא על מנת לפתור את הסוגיות המורכבות הקיימות. השאלות האלה מופנות כמובן למשרד הרווחה ולמעון מסילה.

איזה טיפול הבנות מקבלות במסילה? איך אתם מתמודדים עם תופעת הבריחות מן המעון ומדוע זה קורה? האם רק הנעילה היא טיפול? האם יש סוגים אחרים של טיפולים? מה אחוזי ההצלחה שלכם? מה הוא סיפור הצלחה בעיניכם? האם נעשה טיפול פסיכולוגי תוך כדי הנעילה, מעבר למפגש של שעה עם עובדת סוציאלית? האם קיימים מענים לרצף הטיפולי בקהילה טרם הגעה למסילה? יכול להיות שאם היה מענה בקהילה הנערות לא היו מגיעות בכלל למסילה. האם התנאים במעון מסילה מאפשרים שהייה בטוחה עבור הנערות מבחינה טיפולית, מבחינה בריאותית? איך יכול להיות שנערות מעדיפות להיות ברחוב עם סמים וזנות ולא להיות בתוך המעון? בהנחה ומגיעה נערה המכורה לסמים, האם היא מקבלת טיפול ייעודי לגמילה? כמה נערות ממתינות כרגע להיכנס למסילה ואיך משפיעה על המוסד העובדה שחלופת מעצר לבנות יהודיות נסגרה ואין לכך חלופה ולכן הבנות שזקוקות לחלופת מעצר עוברות למסילה? האם זה המקום הנכון לבנות בחלופת מעצר? והאם זה נכון לשאר החוסות במעון?

כמובן אני רוצה להדגיש שאנחנו נקיים דיון גם על מעונות ופתרונות אחרים, אבל כרגע אנחנו מדברים על מסילה, ואחר כך נעבור לצופיה, ואם יישאר לנו זמן נוכל לעבור גם למעונות אחרים.

נמצאות איתנו גם שתי חברות כנסת, עאידה תומא סלימאן וקארין אלהרר. האם תרצו עכשיו להתייחס?

אפשר להתחיל לשמוע את גורמי המקצוע, ואולי שהם יתייחסו גם לנושא הרפורמה.

אם יספיק לנו הזמן. נתחיל עם נציגי משרד הרווחה. אלין אלול, בבקשה.

שלום לכולם. אני יכולה לתת איזו התייחסות כוללת אבל מכיוון שנמצא כאן מנהל מעון מסילה, שחר ורדי, אני חושבת שכדאי קודם כול שהוא קצת יפרט על הפעילות של המעון, על האופי של הנערות. חשוב לי להגיד שהדיון כאן חייב לשמור על כללי החיסיון של אותה נערה שדובר עליה. זאת נערה שגם שמה פורסם וחשוב שהדיון לגביה לא יהיה במעמד הזה. לכן התשובות שלנו יהיו רחבות ולא פרטניות. מדובר בקטינים ובחיסיון שנוגע לכל הפרטים שקשורים אליהם.

אבקש משחר ורדי להציג את המעון. מעון מסילה, כפי שאמרת, הוא המעון היחידי במדינת ישראל לנערות מן המגזר היהודי. יש לנו גם מעון מקביל למגזר הערבי, אל בוסתן. המעון עבר תקופות קשות ולא פשוטות. בשנתיים וחצי האחרונות יש שיפור משמעותי מאוד, גם בהובלה של המעון, גם בפעילות שנעשית בו, גם בתנאים הפיזיים. עשינו שם הרבה מאוד שיפוצים ועבודות אחזקה. יש עוד מה לעשות וכמובן להשתפר כל הזמן. שחר, ברשותך, אבקש שתציג את הפעילות והעשייה וקצת גם את הפרופיל של הנערות שמגיעות לשם.

ההחלטה על הפניה של נערה למעון נעול היא החלטה של עובדת סוציאלית בקהילה, היא לא החלטה של חסות הנוער. חסות הנוער מקבלת את ההפניה ונדרשת לתת לנערה מקום, אבל הגורם הטיפולי שמלווה את הנערה ואחראי עליה זה כמובן עובדת סוציאלית לחוק הנוער, מאחר ומדובר בצווים של בתי משפט. כדי להגיע למעון מסילה צריך שבית המשפט יוציא צו. לכן השהות שם נעשית בבדיקה קפדנית מאוד ודקדקנית, אם אכן התחנה האחרונה שיש למשרד הרווחה להציע, מעון נעול, היא המסגרת הטיפולית, השיקומית והחינוכית שמתאימה לפרופיל של הנערה.

שחר, אם אתה נמצא אשמח שתשתף לגבי המעון ותתייחס גם לשאלות.

לא צריך להתחיל מאל"ף-בי"ת. אנחנו יודעים אילו נערות מגיעות, אנחנו יודעים מאיזה רקע, אנחנו יודעים שהן נמצאות בצו בית משפט. שיתייחסו למצב הנוכחי בתוך המסגרת. יש לי לפעמים הרגשה שמתייחסים אלינו כאילו שכל פעם מתחילים הכול מחדש. לא, אנחנו מעלים נושאים כאלה כי אכפת לנו, כי למדנו, כי אנחנו יודעים ועוקבים.

נכון, כמו זמני המתנה, כמו מסגרות נוספות שאינן מתכנסות.

כמה נמצאות בהמתנה ארוכה? איזה סוג של טיפול נותנים?

ברשותכם, אגיד משהו כללי גם לגבי זמני ההמתנה וגם לגבי רשימות ההמתנה. ברצף של הדיונים שכבר היו דיברנו על זה מספר פעמים, שרשימות ההמתנה למסגרות חסות הנוער הן אך ורק למעונות הנעולים. כל יתר המסגרות פתוחות, פנויות וזמינות.

למה?

אלין, את זוכרת את הדיון שהתקיים בוועדת הרווחה הזמנית שהייתי יושבת-ראש שלה?

ברור, בהחלט זוכרת.

את זוכרת שאז אמרתם שיש לכם 168 ברשימת המתנה לממשלתיים, כאשר יש מקומות ריקים בלא ממשלתיים ואתם מחזיקים את הנערות ואת הנערים האלה כבני ערובה. במקום לשלוח אותם ללא ממשלתיים אתם מחכים שהם ייכנסו לממשלתיים, מסכנים את החיים שלהם.

זה ממש לא מבטא את המציאות. אמרתי: מי שמחליט לאיזו מסגרת נער או נערה צריכים להגיע זה הגורם הטיפולי שאחראי עליהם. זה שיש לנו מקומות זמינים למסגרות פתוחות – אם יבואו גורמי מקצוע ויגידו - - - אין בעיה.

אלין, תעצרי. זה מביך.

אנחנו מדברים כרגע על 87, זאת אומרת מהישיבה הקודמת ועד היום מספר הממתינים לכל המעונות הנעולים ירד ל-87.

מעניין למה.

נכון שגם 87 זה הרבה אבל עדיין יש ירידה במספר הממתינים למעון נעול.

אלין, צוהריים טובים. קודם כול, לגבי מספר הממתינים, היה תהליך ארוך של "ייבוש" המסגרות האלה. אני רוצה שתדברי גם עליו. אני רוצה שתדברי על מה קרה עם כל הנערות שאתם הוצאתם מן המסגרות. אני רוצה שתדברי על אילו מענים אתם לא הצלחתם לתת להן. אני רוצה שתדברי גם על המכרזים שקיימים היום שלא נותנים מענים מספקים לאותן נערות, כי יש אולי שעה בשבוע של עובדת סוציאלית אבל אין את הטיפול הפסיכולוגי ואין את הדברים שהנערות האלה זקוקות להם. אני ממש מבקשת ממך, אני מבינה שאת אחראית על אגף ואני מבינה שאת צריכה לייצג עמדה, אבל חשובה מאוד השקיפות, חשובה מאוד הבהירות של הנושא ואיפה צריך לתקן. תשתפי איתנו פעולה.

את צודקת. אוסיף ואומר, אלין, לפי המחקר שאני קיבלתי, 164 בני נוער ממתינים. עכשיו את אומרת שזה 87. כל נערה כזו שממתינה, מבחינתי זה עולם שלם. אם היית אומרת לי שממתינה נערה אחת הייתי אומרת לך שזה יותר מדי. את אומרת: 87 ממתינות. זה המון, זה פשוט הרבה. גם המספר הזה – אם יש מקומות פנויים ואם יש אפשרות לשים, את מבינה לאן זה הולך? לא נתפלא אם נמצא את הנערה הזאת מחר עם מנת יתר, ברחוב בזנות, בכל מיני דברים אחרים.

או קורבן לפגיעה מינית.

נכון. גם אין לנו תשובות לגבי אותן נערות בחסות הנוער שכיום יש להן בעיה רצינית מאוד בתחום בריאות הנפש. אתם לא נוגעים בנקודה הזאת בכלל. טוב ויפה שעכשיו שחר ורדי יעלה ויגיד כמה זה מוצלח. אני חוזרת ואומרת – במקרה אנחנו נמצאים פה חברות כנסת – לנו חברות הכנסת חשוב מאוד לקבל מכם תשובה, מדוע יש רשימת המתנה. זה דבר שלא יכול להיות. זה משול לאדם שצריך לעבור ניתוח לב פתוח ואומרים לו: תמתין. מה זאת אומרת "תמתין"? הוא לא יכול להמתין, מחר הוא עלול למות אם הוא לא יקבל את הטיפול.

במוסדות האחרים יש להם מקומות פנויים ומשאירים אותם בהמתנה.

מה אנחנו צריכים לעשות? לחוקק חוק ולחייב? בואו, אולי נחוקק חוק. נחייב שלא תהיה נערה אחת ברחוב. מבחינתי אני טוענת – במקרה האחרון שהצגתי קודם למדתי מה קרה במשפחה של אותה נערה. אין למשפחה שליטה על הנערה, אין לה. אם היה לה היא לא הייתה מגיעה לאן שהיא הגיעה.

אין להם את הכלים להתמודד.

אין להם את הכלים. יכול להיות שהמשפחה בעצמה נמצאת בבעיה גדולה. אנחנו לא יודעים את כל הרקע של אותן נערות שמגיעות למצב שהן מגיעות, אבל אנחנו יודעים עובדה, יש עובדות. העובדות הן שהמספר גדול. את אומרת לנו: 87. אלין, אני חלילה לא רוצה לפגוע בך ברמה האישית. את אומרת 87 בכזה היסח הדעת. זה המון, זה המון, זה עולם ומלואו.

גברתי, אני חייבת לומר, התחלתי עם 500 בהמתנה. אנחנו נלחמים על כל נער ונערה.

את מבינה שזה לא אישי.

שלא ישתמע ש-87 שממתינים למעון נעול הם כלאחר יד. זה ממש לא הכוונה שלי וברור לי שאנחנו נילחם על כל אחד מן הנערים והנערות שצריכים להגיע למעון סגור.

אלין, אני מצטערת ששלושתנו נופלות עליך.

אז למה הם סגרו מוסדות?

סליחה שאני מתפרצת. הערבוב הזה בין סוגי מסגרות שונים, שלכל מסגרת יש את המאפיינים שלה ואת מי היא יכולה לקבל. למשל אם ניקח נערה שצריכה להיות במעון נעול ונשים אותה במסגרת לא נעולה שיש בה מקום היא תברח משם. אני מסתכלת על המסך, חלק מן האנשים שאני רואה פה מפעילים מסגרות פתוחות. אפשר לשאול אותם אם הם יהיו מוכנים להתמודד עם נערה שבורחת, בבקשה.

את יודעת שזה לא מה שאמרתי.

אלין, אנחנו לא עד כדי כך לא מבינות. אם סגרתם 14 מעונות בשנים האחרונות, ויש לכם מעונות ממשלתיים סגורים שיש להם רשימת המתנה, אני לא מבקשת שהנערה – אני מבינה טוב מאוד, את יודעת שאני עסקתי במקצוע הזה, אני יודעת שנערות כאלה צריכות להיות במקום נעול, נכון, והן בורחות, והן יכולות לסכן את עצמן ואת הסביבה. אז למה לא עושים איזשהו - - -

זאת שאלה שצריך להפנות לאוצר.

לא, לי לא אכפת מהאוצר. את צריכה להילחם את המלחמה הזאת מול האוצר. את אשת המקצוע. את צריכה להגיד: אני צריכה עוד מעון נעול, אני צריכה עוד שני מעונות נעולים.

זה נאמר. מאוגוסט 2018 יש אמירות ברורות.

אלין, את לא מקשיבה. לא יכול להיות, זה לא פינג פונג ביני ובינך. אני חייבת להשלים את הרעיון שיש לי ואתם צריכים לתת את התשובות, כך זה עובד בכנסת.

כשסוגרים 14 מעונות זה אומר דרשני. כאשר הדבר הזה לא מספיק לתת לנערים ולנערות את השירות שצריך לתת ואנחנו מסתכלים מן הצד ורואים שסוגרים עוד שירותים, 14 מעונות, ואתם לא הצלחתם לתת עד לרגע זה תשובה איזה סוג של רפורמה אתם עושים שם, ועוד אי אפשר להגיד לי שהאוצר יחליט לפתוח עוד מעון נעול. אתם תנהלו את המלחמה ותשימו את הדגש ואנחנו נעזור לכם אם תקבלו החלטה שאתם פותחים עוד מעון נעול כי יש לכם רשימת המתנה, כי אתם לא רוצים שהנערות והנערים יסתובבו בחוץ, אז נילחם ביחד באוצר כדי להשיג את התקציב, אבל תקבלו את ההחלטות המקצועיות קודם.

אוסיף על מה שאמרה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני יודעת שכאשר סוגרים משהו, זה כי משהו אחר נפתח. אבל אם סוגרים ולא נותנים אלטרנטיבה – תבינו אנחנו לא מתערבים בתכנים המקצועיים שלכם, אנחנו לא מתערבים בשיקול הדעת המקצועי שלכם היכן לשים את הנערה, אבל כן נתערב במתן פתרון. אם היה אמור לצאת מכרז ולא יצא אנחנו ננופף שוב ושוב בכל הכלים הפרלמנטריים שעומדים לרשותנו כדי שהמכרז הזה ייצא. אני לא שומעת ממך שום תשובה על מה שנסגר ומה האלטרנטיבה. סגרתם 14 מסגרות – מה האלטרנטיבה? אם יש אלטרנטיבה לפתוח מסגרות נוספות, אדרבה, אנחנו כאן רק בשביל לתת לכם יד ולחזק אתכם. אבל אם אין - - -

הדרך הקלה ביותר לסמא את עינינו היא לבלבל בנתונים. אני מציעה שאנחנו נבקש מגברת אלול לעשות לנו סדר, לתת לנו רשימה, כמה מסגרות קיימות היום ולאיזה עניין ספציפי. אני רוצה ללכת בדרך שלה. וגם שתגיד לנו מה היו הפתרונות שניתנו לנערות שפינו ממסגרות שנסגרו. אני לא בדיון ראשון בעניין הזה בוועדות השונות. כל פעם מצליחים לבלבל עם בליל עובדות. אני מציעה, כדי שנוכל להתקדם בצורה מסודרת, שהיא תעשה לנו את הסדר הזה, תראה לנו כמה מסגרות יש, כמה נעולות וכמה פתוחות, כמה יש בכל מסגרת וכמה כאלה הלכו הביתה ואילו מענים ניתנו להם.

אלין, תתייחסי בבקשה ל-87 הנערות שנמצאות כרגע ללא שום מסגרת ומסתובבות או בכפרים או ברחובות או בכל מיני מקומות שאנחנו יודעים שבסופו של דבר מוצאים שם את הבנות, או מתות או במצב קטסטרופלי. תעני לנו בבקשה תשובות לשאלות הללו, ועל המסגרות שנסגרו והפתרונות שאתם מציעים.

אשתדל להבהיר את הדברים. יכול להיות שאני לא מספיק מצליחה להעביר את המסר. כן חשוב לי להגיד. אני מציעה שבדיון הזה תיעשה הפרדה ברורה בין סוגי מסגרות. מסגרות פתוחות, ככל שנסגרו, לצורך העניין אמרתם שנסגרו 14 מסגרות – אני לא נכנסת כרגע למספרים. יש הסבר שעומד מאחורי כל מסגרת פתוחה כזאת שנסגרה מסיבה כזו או אחרת. אני בהחלט מקבלת את הבקשה של חברת הכנסת אלהרר ואם תרצו גם פירוט לגבי המסגרות הללו אנחנו נעביר. כל נתון שאנחנו מתבקשים למסור אנחנו מעבירים.

חשוב לי להגיד שהדיון כרגע הוא על המתנה למעונות נעולים, הוא לא למסגרות פתוחות. יש לנו כרגע 390 מקומות פנויים במסגרות פתוחות.

זה לא הדיון, אלין.

אם זה הדיון, תוך כדי הדיון אעלה לכם את הסטטוס של המסגרות. יש לכם פה פירוט שלם של כל המסגרות של חסות הנוער. אתם יכולים לראות שיש לנו המתנות רק במעון נעול.

אלין, תעצרי לרגע. זה לא הדיון.

אז תמקדו אותי על מה הדיון. אם הבעיה היא אצלי אני מוכנה להבין מה הבעיה. אנחנו לא מדברים על מסגרות פתוחות, שם יש מקום.

הנושא הראשון שעליו ביקשתי תשובה הוא בחינת התנאים והצרכים הטיפוליים האישיים של נערות וצעירות בסיכון במסגרת חסות הנוער, מסילה וצופיה.

הנושא השני הוא הקפאת מכרז להפעלת הוסטל לצעירות בירושלים.

וגם כל אותן מסגרות שסגרתם, מה הסיבה שסגרתם ומה החלופות.

ברשותך, אם אתם רוצים לדבר על המענים הטיפוליים שנעשים במסילה ובצופיה, שתי מסגרות לנערות – מעונות ממשלתיים הם מעונות שהמדינה מקימה ולצורך העניין בשביל זה צריך שהאוצר יתקצב אותם. בדיון הקודם העברנו את המתווה שהושג עם האוצר. קיבלנו תוספת של 40 מיליון שקל. אנחנו עובדים על הקמה של מסגרת של מעון נעול לתחלואה כפולה, בהקשר לדברים שאת שאלת, גברתי יושבת-הראש. אנחנו עובדים על הקמה של מעון חדש. מי שיכול לפתוח מעון ממשלתי במדינת ישראל זה המדינה, לא במיקור חוץ ולא בהתקשרות במכרז רגיל. לכן צריך הקצאה תקציבית למעון נעול ממשלתי. אנחנו פועלים מול האוצר, הגענו למתווה מוסכם איתם, דרשנו את התקציבים ואנחנו ממשיכים לדרוש אותם, לא שוקטים על השמרים.

אני באמת חושבת שכדאי שתשמעו על מעון מסילה ואחר כך על מעון צופיה, איזו פעילות טיפולית נעשית במעונות האלה.

אלין, את לוקחת את זה לכיוון הלא נכון. את מביאה לפניי דוגמה של מעון שיש בו מנהל, ששמעתי שהוא מנהל טוב, הוא נמצא שם בשנתיים האחרונות, אבל את מדברת על משהו קטן ומינורי, כשאני מדברת איתך על בעיה גדולה, כי את מנהלת את העסק הזה. אחר כך, מצד שני, את אומרת: האוצר. יש מעונות פרטיים טובים שאפשר להעביר לשם את הנערות. את לא עונה לי על זה. למה אתם לא מעבירים לשם את הנערות? עד שתמצאו את הפתרון הממשלתי.

אנחנו מוכנים, תביאו את הנערות. מישהו צריך להפנות את הנערות האלה.

אנחנו כבר מזמן לא בממשלתי. אנחנו מנסים למצוא פתרונות.

בבקשה, אני קוראת כל הזמן, בכל דיון אני אומרת לכם: אם יש נערות שמתאימות להיכנס למסגרות הפתוחות אנחנו נקבל אותן, הן לא ימתינו ולו דקה.

זה לא מה שאמרתי. יש 87 נערות שממתינות.

ה-87 ממתינות אך ורק למעון נעול.

אלה צריכות מסגרות סגורות, נעולות. מדינה, ממשלה, משרד שרואה – והיא עכשיו התגאתה בזה שהיא הורידה את המספר מ-500 ברשימת ההמתנה ל-86. קודם כול נרצה לדעת, האם פתחו עוד 500 מיטות? כך צמצמו את התור? איך בדיוק התחלופה?

לאן הלכו הנערות האלה?

הדבר השני הוא לגבי 86 הנערות עכשיו, ברגע הנתון הזה.

איזה טיפול הן מקבלות? איזו התייחסות? האם הן ברחובות?

הפתרון הגאוני לפתוח עוד מעון נעול, למה לא הוגשה הצעה לשולחן הדיונים עד עכשיו? או שני מעונות?

או שלושה או ארבעה – לפי הצורך.

אנחנו ביקשנו מן האוצר ארבעה מעונות.

<<ל ליור >>

מתי ביקשתם?

הדיון עם האוצר הוא כבר מאוגוסט 2018 על תוספת תקציבית להקמה של מעונות חדשים במדינת ישראל. אמרתי את זה גם בדיונים הקודמים.

כמה כסף קיבלת?

משנות השישים מדינת ישראל לא פתחה מעון נעול, למרות הגידול באוכלוסייה, למרות הצרכים.

אבל את אמרת עכשיו שקיבלתם תקציב.

אני מאוד אוהבת כאשר נציגת משרד אומרת: "מדינת ישראל לא פתחה". מה זה? מי זו מדינת ישראל?

אמרת שהתקבל תקציב של 40 מיליון שקל. מה עשיתם עם ה-40 מיליון שקל?

אנחנו בשלבים של הקמת מעון חדש. התקציב של 40 מיליון שקל התקבל לפני חודשיים.

מ-2018? אנחנו בסוף 2020.

כל המערכת עובדת כדי להקים מעון מאל"ף ועד ת"ו. זה לא קורה ביום אבל המחויבות שלנו היא לעשות את התהליך.

מה זאת אומרת "בשלבים של הקמה"? באיזה שלב אתם? כדי שנוכל לעקוב.

אתם יכולים להציג לנו סטטוס? 40 מיליון שקל – מתי קיבלתם אותם?

לפני חודשיים בערך.

בחודשיים הללו, מרגע שקיבלתם – אגב, אני חושבת שזו טעות כי אם יש צורך הייתם צריכים כבר להכין תוכנית מגרה לרגע שמקבלים את הכסף. על סמך מה קיבלתם 40 מיליון שקל? הרי הצגתם תוכנית. איפה התוכנית הזו ואיך מממשים אותה? את מדברת על חודשיים מקבלת הכסף. לא נעשה שום דבר?

למה לא נעשה? לא אמרתי שלא נעשה.

אז תסבירי.

יש במשרד אגף תשתיות ובינוי שפועל באינטנסיביות. אני לא בונה מעון, זה לא התפקיד שלי. אני עובדת סוציאלית, אני אשת טיפול. מי שצריך לבנות את המעון זה אגף הבינוי והתשתיות של המשרד, והוא פועל בכל הזירות כדי להשיג אישורים, כדי להביא התקשרויות של קבלנים.

כלומר אתם בונים ממש? אתם הולכים לבנות ממש בניין?

למה? אין בניינים קיימים?

אנחנו איתרנו מבנים קיימים של המדינה כדי לקצר את התהליך הזה, ואנחנו נסב אותם למעון לתחלואה כפולה שייתן מענה גם לבעיות נפש, גם להנמכה קוגניטיבית וגם להתמכרויות.

אני מתה לשמוע תשובה ברורה ופשוטה: ההחלטה נפלה. אתם משתמשים בבניין ממשלתי?

כן.

מ-2018.

כלומר הודעתם למחלקת הבינוי שלא צריך להתרוצץ ולקבל אישורים לבנייה?

כל כפרי הנוער למיניהם שנסגרים, יום-יום נסגר כפר נוער.

אלין, אני רוצה לשאול אותך: ב-2018 עבר תקציב מדינה. קיבלתם את הכסף ב-2018?

לא.

למה לא השתמשתם ב- - -

התאמצנו מאוד מאוד.

היא לא שאלה למה לא התאמצתם. אם תקשיבי ותיתני לה לשאול אז אפשר יהיה לנהל פה דיון.

שאלתי למה לא השתמשתם בתקציב השוטף של המשרד כדי לתת מענה מיידי. זה לא מזכירה שאפשר לחכות לה. זה ילדה שנמצאת ברחוב. לא השתמשתם בתקציב שוטף?

אני לא אמורה להשיב תשובות של מי שיש לו יכולת לנהל את התקציבים של המשרד ברמה כוללת. אני יכולה להגיד שאנחנו התרענו בכל דרך שנדרש להקים מעונות ממשלתיים נוספים כדי לתת מענה לבני הנוער.

את מבינה שאלמנט הזמן חשוב כאן מאוד.

היא מנהלת של האגף.

ברור לי. את מבינה שככל שאתם תתעכבו ולא תמצאו את הפתרונות הנערות האלה ימצאו את עצמן בכפרים ערביים או ברחובות.

אני רוצה לחדד את זה, להזכיר את זה עוד פעם ועוד פעם. מ-2018 ועד היום – אנחנו בסוף שנת 2020 – התקבלו במערכת 40 מיליון שקל. מילא חיכיתם לכך ולא השתמשתם במקורות קיימים, זה דבר שצריך לעשות מייד. מילא שיש הרבה מוסדות שהתפנו ואפשר בשיפוץ קל לעשות את זה. מה אתם עושים היום, לא מחר, לא בעוד שבוע, כדי לתת מענה מיידי?

הרי כשנפנה לאוצר ונשאל ונבקש סיוע יגידו לנו: יש להם כסף שם, הם לא עשו כלום.

הם לא השתמשו בכסף.

אני אומרת עוד פעם: הכסף הגיע, האישור הגיע ושמנו מול העיניים שלכם את המתווה שהושג עם האוצר. הכסף אושר לפני חודשיים. בחודשיים אין שום ציפייה שאנחנו נקים מעון ממשלתי חדש.

אבל לא צריך חדש.

אנחנו עושים הכול כדי שזה יהיה הכי מהר שאפשר. הכסף לא הגיע קודם, הוא לא היה קודם.

את הסברת, אולי אני טועה אבל שמעתי אותך אומרת שאתם משתמשים במבנים קיימים. אולי צריך שיפוץ.

גם המבנה הקיים – ב-40 מיליון שקל לא בונים מעון ממשלתי חדש, העלויות הרבה יותר גבוהות מ-40 מיליון שקל. לכן ב-40 מיליון שקל איתרנו מקום בתוך המעונות הממשלתיים של מינהל מוגבלויות. מדובר על מעון טללים בדרום, שנוכל להשתמש בחלק ממנו לטובת הסבה למעון נעול. 40 מיליון שקל זה המינימום שנדרש כדי להעמיד את הצרכים של מעון נעול בתוך מעון ממשלתי קיים.

את יכולה לתת לנו לוחות זמנים? שנוכל לצאת עם בשורה.

אבקש תשובה ממינהל התשתיות והבינוי, זאת משימה שלהם, ואתם תקבלו לוחות זמנים מדויקים לגבי ההתקדמות בהסבה של המסגרת הזאת לטובת מעון נעול לתחלואה כפולה.

מאה אחוז. כמה מקומות מיועדים שם לנערות? יש לך מספר?

אנחנו כרגע מדברים על פתיחה של שלוש קבוצות במעון הזה. זה תוספת של 36 מקומות חדשים. האופן שבו נתאים אותם לצרכים, זה כמובן יבוא לידי ביטוי ברגע שנצטרך לדון בזה בצורה יותר קונקרטית. אנחנו נערכים לפתיחה של שלוש קבוצות חדשות, כל אחת מהן של 12, וביחד 36.

עם הבשורה הזו שאת נותנת לנו אז יש לנו בכל מקרה 50 בנות שאין להן שום אופק?

לא. אני רוצה להגיד משהו על רשימת ההמתנה של 87. אתם אמרתם 86. מתוך ה-87 – ונמצא כאן מנהל מעון צופיה, אסף עזריאלי, שיגיד לכם שלמעון צופיה לראשונה מזה זמן רב מאוד אין רשימות המתנה. כל נערה שצריכה להגיע לצופיה מגיעה ללא דיחוי. זה שיפור דרמטי לעומת מציאות שהייתה במעון צופיה. יש כאן את אסף עזריאלי שיכול לספר לכם. הגענו למצב האופטימלי, שאנחנו שואפים אליו ונלחמים עליו, שמעון יחכה לנערה ולא נערה תחכה למעון, לזה הגענו לגבי מעון צופיה. לכן למעון צופיה אין בכלל נערות שממתינות. אתם מוזמנים להעלות את אסף עזריאלי והוא יתאר לכם את המצב במעון נכון להיום.

אלין, יש לי זיכרון ממש טוב. הדיון על הבינוי – יש לי דז'ה וו מדיון שנערך בוועדה לזכויות הילד עוד כשחברת הכנסת שאשא ביטון הייתה יושבת-ראש הוועדה. זה אותו דיון, אחד לאחד, ומאז עברו שנתיים. זה לתשומת לבך.

אני רוצה לשאול: יופי לתת כדוגמה את צופיה.

זה גוף מאבחן, הוא לא נותן את הפתרון.

זה לא הפתרון. אני רוצה לשאול: לגבי צעירות שיצאו מן המעונות הנעולים, מה עושים איתן? הרי סגרתם את ההוסטלים.

ההוסטלים לא רלוונטיים לדיון הזה. אני ממש לא מצליחה להבין איך מחברים אותם בכל פעם מחדש.

אנחנו מדברים על הקפאת מכרזים.

אלה שני מושגים שלא רלוונטיים: האחד זה הוסטלים והשני מעונות נעולים. זה פשוט לא אותו דבר.

זה לא אותו דבר אבל האחד מוביל לשני. זורקים אותן לרחוב.

זה לא מוביל לשני כי הנערה שדיברתם עליה לא מתאימה למסגרת פתוחה. יש לי מקום בכל המסגרות הפתוחות אבל הנערה לא מתאימה לשם, היא לא יכולה להיכנס לשם. מה זה רלוונטי לה?

גם אם תגידי את זה עוד עשר פעמים זה לא יהפוך למציאות. המעון הנעול אמור להיות שלב ראשון.

לא, המעון הנעול הוא השלב האחרון.

כשאת לוקחת נערה שהיא במצב קשה מאוד, היא נכנסת קודם כול למעון הנעול. שם היא עוברת תהליך מסוים והיא יכולה משם לעבור להוסטל. אבל אתם סגרתם הוסטלים.

ראיתם טבלה. יש בה 390 מקומות פנויים במעונות הפתוחים. אני לא מצליחה להבין. נמצא פה מנהל מעון מסילה. אם יש נערות במעון שלו שנמצאות במקום נעול וצריך להעביר אותן למסגרת פתוחה עומדות לרשותו מספיק מסגרות, שבכל אחת מהן יש מקום לנערה שתצא ממסילה ותיכנס לאחת מן המסגרות. הנה, לפניכם הרשימה.

למה לא הפניתם?

יש לכם רשימה. תסתכלו על מספר הנערים והנערות שנמצאים בכל אחת מן המסגרות ותסתכלו על התפוסה ועל מספר המיטות הפנויות. אם יש למעון מסילה נערה שצריכה להגיע למסגרת פתוחה בקהילה, הוסטל בקהילה, אז למעון הזה יש לאן להפנות. הן לא תקועות שם כי אין להן לאן לעבור.

אני מסתכלת על מסמך שלכם מחודש יולי.

המסמך שהצגתי הוא נכון להיום.

אני קוראת ממסמך שלכם, אני לא יודעת מעבר לזה, מיולי 2020.

אבל הצגתי פה כרגע נתונים מ-20 באוקטובר.

אני קוראת את מה שיש פה. תגידי לי אם אני טועה ותתקני אותי.

אני לא זוכרת מה היה ביולי, אני יכולה לבדוק.

כתוב לי שבמסילה מספר המיטות הפנויות 6, מספר המיטות בתקן 44, ומספר הממתינים למסגרת 24.

בואו נשמע את שחר ורדי, אילו נתונים יש נכון להיום.

בואו נשמע את שחר.

אני מנהל מעון מסילה. רק לדייק את הנתונים: אני שנה במעון ולא שנתיים במעון.

שנתיים וחצי של תהליך במעון מסילה. שחר התחיל בספטמבר האחרון.

התחלתי בספטמבר 2019.

כיום במעון מסילה יש 40 נערות. יש ארבע נערות שממתינות להפניה למעון, שמופיעות לנו ברשימת ההמתנה. כרגע הקליטה שלהן נדחתה מסיבות טכניות, כי המעון כרגע בבידוד בגלל הקורונה. הייתה אצלנו נערה שהייתה נשאית של קורונה ונאלצנו לבודד את המעון. אלה הנתונים היבשים נכון להיום.

יש לך נערות שממתינות למסגרת שאחרי המעון? יש כאלה שממתינות להוסטלים או לפתרון אחר?

רוב העזיבות נעשות בדרך כלל בתחילת השנה. בחודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר עזבו שמונה נערות: שתי נערות הגיעו לגיל 18 וסיימו את הצו שלהן בחוק הנוער. שאר הנערות הופנו למסגרות המשך. רק אגיד שגם הנערות בנות ה-18 הוצעה להן אופציה להמשך במסגרת תוכנית "חסות לעצמאות" בשיתוף עם עמותת עלם. למעשה כל נערה שמסיימת פה, אם היא צעירה יותר תוצע לה אפשרות ללכת למסגרת פתוחה, אם היא בגיל 18 יוצע לה או ליווי בקהילה בדירות המדרגה שלנו או להשתלב בפרויקט אחר. עכשיו הייתה לנו נערה שסיימה בגיל 19.5, היא הייתה פה בצו פלילי, אז היא השתלבה בשירות הלאומי ובדירה של השירות הלאומי בירושלים. הפתרון מוצע לכולן.

האם יש לך נערות שממתינות להיכנס למסילה?

אמרתי: ארבע נערות ממתינות כרגע להיכנס.

מה הסיבה שהן לא נכנסות?

יש קורונה במעון והמעון בבידוד כרגע.

זו הסיבה?

כן. אני לא יכול להכניס אותן למעון מבודד. הן ייכנסו בשבוע הבא, ונערה אחת ממתינה כרגע במעון צופיה, כלומר היא לא ברחוב.

טוב, מאה אחוז. רונית לב-ארי מבית רות נמצאת איתנו בזום? אשמח לשמוע אותך.

זה דיון חשוב מאוד. אני רוצה קצת להסתכל על התמונה הכללית, ברשותכם, ולומר שקודם כול צריך לזכור שרשות חסות הנוער קולטת את כל מחדלי מערכות החינוך והרווחה של קודם. כל פעם שמגיעה נערה לבית רות אנחנו תופסות את הראש ואומרות: איפה כולם היו לפני כן? מדברים על מצבים איומים של נערות שבתור ילדות ותינוקות גדלו בתנאים איומים, ואף אחד לא ראה ולא שמע.

נתחיל מזה שמגיעים לפתחנו, לרשות חסות הנוער, בהנהלת אלין אלול, שהיא ראש אגף תקון, מקרים שהם מחדלים. אולי אנחנו צריכים כרשות חסות הנוער יותר לחשוף ולהביא, לא כדי להתנגח במערכות אלא כדי להסב את תשומת ליבן, וזה מה שבית רות, במרכז הידע שאנחנו מקיימים, מנסה לעשות, להעלות את המודעות למחדלים האיומים.

הנערות שמיועדות למעון נעול – לא פעם אנחנו שומעים: למה נעול? נעול טוב, נעול לא טוב. אנחנו כחסות הנוער מקבלות הפניה מבתי משפט לנוער, בהמלצת עו"סיות לחוק נוער בקהילה. מעון נעול הוא הכרח במקרים מסוימים. אני תמיד מדמה את זה לילד בן שנה שצריך להכניס אותו ללול כדי שלא ישבור את הראש.

צריך לזכור שחוק הנוער מחולק לחוק הנוער (טיפול והשגחה). רוב הנערות באות במסגרת חוק הנוער (טיפול והשגחה) כדי להגן עליהן, ורוב הבנים באים במסגרת חוק הנוער (ענישה ודרכי טיפול), כאשר היה שם רקע עברייני. חלק קטן מן הנערות גם עם תיקים פליליים, חלק קטן מן הבנים ממשיכים את הקורבנות שלהם.

הייתי מייחלת – והבאתי את זה בפני יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת קטי שטרית – לתקן את חוק הנוער (טיפול והשגחה) שמפסיק בגיל 18. אני מייחלת מאוד שאנחנו נתקן את הדבר הזה.

אני רוצה לתקן את החוק הזה.

שניתן רשות לנערה שרוצה להישאר במסגרות חסות הנוער מעבר לגיל 18, שהמדינה תתקצב ואנחנו נוכל להמשיך לטפל בה, כי היום כמעט ואין הפניות. בגילאי 17 זה כבר מאוחר מדי.

חד-משמעית. אצל הנערות הללו, שיש להן רקע כל כך קשה ונמצאות במצב נפשי, גופני, בריאותי וכולי כל כך קשה, גיל 18 משול לגיל 11 אצל נערות בנות גילן במצב נורמלי, לכן הטיפול לחלוטין חייב להיות לפחות עד גיל 21. חייבים לפחות לתת להן קצת לצעוד, להקנות להן השכלה, להקנות להן את הכלים לצאת לעולם הרחב, ולא בום בבת אחת. זה בלתי אפשרי, ולא משנה כמה טיפול הן יקבלו, הן צריכות קצת יותר זמן מנערה אחרת בגילן.

דבר חשוב, אני רוצה לחזק את דבריה של אלין אלול בקשר לדיפרנציאציה. נערה שהפרופיל שלה הוא למעון נעול לא תחזיק מעמד במקום שהוא לא נעול.

אין מחלוקת בעניין הזה.

צריך לזכור שנערות בורחות מ... ובורחות ל... אני יכולה להגיד באחריות שברשות חסות הנוער – ואני לא באה מטעם המשרד ואני לא מקבלת שום אחוזים מאף אחד – נעשית עבודה מדהימה, שיכולה להיות בית ספר לכל מערכת חינוך פחות קשה במדינת ישראל, אבל בשל המורכבות והפתולוגיה שהנערות האלה חוו פעמים רבות בגילאים המוקדמים ביותר, אגיד בכאב רב שלצערנו הרב לפעמים קשה מאוד לטפל בהן. רוב הנערות שלנו הן בנות להורים שהמערכות נכשלו איתם. לא פעם אני אומרת לנערות בבית רות: אם אימא שלך הייתה פה לא הייתי מכירה אותך. אנחנו מדברות על דורות אחר דורות.

אני רוצה להודות לך, רונית, על העשייה הברוכה שלכם בבית רות.

אני רוצה לחדד את השאלות לאלין אלול. אני מקווה מאוד שהיא עדיין איתנו.

אני אתכם לאורך כל הדיון.

תודה. אני רוצה להדגיש שלחלוטין אין מחלוקת על כך שיש טיפולים שונים ונערות שונות ויש דיפרנציאציה. אנחנו מבינים את זה, יודעים שזה קיים. אנחנו לא נכנסים לשיקולים שלכם, לסיווג של הבנות וכן הלאה. אנחנו כן נכנסים לעניין מתן הפתרונות. אנחנו רוצות שכל נערה תמצא את הפתרון המתאים לה.

אני שותפה לזה לגמרי, אני ממש מסכימה איתך מילה במילה.

אלין, לכן אלו הצרכים שחברות הכנסת הדגישו, ואולי זה נשמע לך כביקורת, אבל הביקורת היא כלפי המשרד שלא נותן התייחסות מספיקה לאותה הבעיה. הבעיה הזו היא תופעה של נערות שבורחות מן המעון, וזה קורה, היא תופעה של אחוזי הצלחה – כמה אחוזי הצלחה, כמה יצאו ממעונות נעולים, מה זה סיפור הצלחה בעיניכם, מה הטיפול הפסיכולוגי שמקבלים. אני לא רואה את ההתייחסות הזאת שלכם, למרות שהיא מקצועית בעיניי, אני לא שומעת אתכם מדברים על זה. אתם מדברים על הנערות כמספרים: היו לי 500, היום יש 87. זה לא מספר. אני מתייחסת לנערה כאל עולם.

נמצאת איתנו אחת מבוגרות המעונות, קרן חג'ג', ואנחנו נשמח לשמוע אותה. לפני כן הייתי רוצה לשמוע את ד"ר לורה ורטון, חברת מועצת עיריית ירושלים, שטוענת טענה אמיתית, שאתם לא פותחים את המכרז. בואו נשמע אותה.

רציתי להגיד שהמצב נשמע רע, והאמת היא שהוא הרבה יותר מרע, זה פשוט מקומם. מה שקרה בירושלים ומה שקורה לפי כל מה שאני קוראת הוא שיש שילוב של חוסר שיתוף, חוסר מקצועיות וחוסר תכנון.

בירושלים לפני כשנתיים התחילו לסגור מסגרות. נכון, יש כל מיני סוגים של מסגרות, אבל מה ששותף להן הוא שסוגרים אותן ולא נותנים פתרונות, מה גם שיש קשר בין הדברים, יש רצף. כפי שרונית לב-ארי אמרה, אם נערה זוכה לטיפול ולהתייחסות הראויה בבית הספר היא לא תיפלט מבית הספר, היא לא תגיע למסגרת פתוחה ואז היא לא תגיע גם למסגרת סגורה והיא לא תגיע לנווה תרצה וגם לא נקרא עליה כאחת מ-19 הנשים שנרצחו השנה. יש באמת קשר בין הדברים.

אני אחזור לעניין של ירושלים, כי שם התחילו לסגור מסגרות וידענו, וקיבלנו דיווחים מן הרווחה שהיו 22 נערות שחיכו למקום, שהתקשרו אליהן, שהיו בקשר איתן, שהיו ברחוב וזה בזמן שסגרו את המסגרות ומאז לא פתחו אחרות.

אני רוצה להדגיש שהמיקום הגיאוגרפי שלכם הוא ליד מזרח ירושלים ואנחנו רואים את הנהירה העצומה ממעון מסילה, שהוא מעון נעול, לכיוון מזרח ירושלים, מה גם שאין פתרונות למספר הגדול הזה של הנערות. המכרז הקודם בוטל. מתישהו ייפתח איזשהו הוסטל שייתן פתרון. יש הרבה מאוד שאלות שעולות. אני רוצה שתהיי יותר ספציפית.

אני רוצה לציין עוד שני דברים. אחת הסיבות שכביכול סגרו את המסגרות היא כי "ייבשו" אותן, הפסיקו, וניתנה הוראה, ושמענו עליה, לא להעביר נערות למסגרות. ואז מכיוון שלא הגיעו התחילו לסגור. אבל האמת היא שיש המון נערים ונערות, מה גם שבקורונה אנחנו רואים עלייה מטורפת של פניות בשל אלימות במשפחה. בעיריית ירושלים פתחנו קו חם, שחשבנו שיהיה זמני אך פעולתו נמשכת והוספנו כוח אדם, כי אנחנו מקבלים פניות מנערות, מנערים, מכל מיני אנשים, ואנחנו יודעים שהבעיה רק תחמיר.

בכל זה חסר לי שיתוף פעולה עם הגורמים שמתמודדים, מקצועיות ותוכנית לטווח ארוך. אני יודעת שכל הסגל של בית הספר לעבודה סוציאלית יצא בקריאה להפסיק עם הסגירות, לא לסגור עוד אף מסגרת אחת מבלי שיינתן פתרון.

ודבר שלישי הוא תכנון. אם את יודעת שיש מאות נערות ברחוב, אני לא רוצה לשמוע רק איזה סכום כסף קיבלת לפני חודשיים ואיזה פתרון יש ל-50 נערות. אני רוצה לשמוע או שתשתמשו במבנים הקיימים, או שתתחילו לתכנן עכשיו כדי שבשנה הבאה אפשר יהיה לקלוט עוד 100 ואחר כך עוד 100 ועוד 100. אנחנו שומעים כל פעם תשובה של פרטץ': איך נקלוט את הנערה ששמעתם עליה. אני באמת מוחה על כל ההתנהלות הזאת, שהיא חסרת תכנון.

דבר אחרון, אני חייבת להעיר, אני מסתייגת מכל ההערות, שאני רואה בהן גזענות, על הבעיה שהן יגיעו למזרח ירושלים. יש בעיות במזרח ירושלים ויש בעיות במערב ירושלים. אני לא חושבת שזה אסון גדול לעבור ממקום למקום. הבעיה היא שיש נערות, ומספר גדל מהן, שאין להן מקום, שהן חיות ברחוב. אני לא שומעת, לא מאלין אלול ולא ממשרד הרווחה, איזשהו תכנון לטפל בבעיה הזאת.

תודה רבה, לורה. אם שמת לב, גם דיברנו על נערות שיורדות לזנות. יש לנו שתי בעיות עיקריות, שאני לפחות מתחילת הפעילות שלי מצאתי. אחת, בגלל המיקום של מסילה דווקא באזור ירושלים אז הדרך קצרה מאוד להגיע כי שם יש פיתויים, סמים וכולי. את צודקת במה שאת אומרת, זה חלילה לא על רקע גזעני אבל יש עובדות בשטח. גם מרים פרץ שלקחה מנת יתר מצאו את גופתה במזרח ירושלים וגם הנערה האחרונה שהובאה לידיעתי מצאו אותה שם. אני מקבלת את ההערה שלך.

אני רוצה לעבור לד"ר שירן רייכנברג, שעומדת בראש הקליניקה לזכויות בני נוער וצעירים במצבי סיכון, שגם הגישו את העתירה האחרונה לבג"ץ. כדאי שנשמע את מה שיש לה להגיד, זה חשוב מאוד.

תודה רבה, היושבת-ראש, ותודה על הדיון.

שוב אנחנו מדברים על ההמתנה ועל הרשימות ועל הבג"ץ שהיה לגבי המקומות שסגרו. חברתי רונית לב-ארי הגדירה את הרצף.

את רואה, אין רגע משעמם, אנחנו חוזרים, אבל כנראה אותם משרדי ממשלה לא מכירים.

אספר סיפור קצר. קרוב ל-10,000 ילדים היו אמורים לנסוע למסע בפולין. באה הקורונה, נעלה את כל השמיים, אין נכנס ואין יוצא. הובהר לי חד-משמעית שהכסף שההורים שילמו לא יחזור. למה? כי זה עבר לסוכנים, לחברות הנסיעה, למאבטחים, למסעדות, למלונות וכולי. מדובר על 21 מיליון שקלים. וראו זה פלא, עברתי את כל המכשולים, אמרתי: קודם כול מחזירים את הכסף ואחר כך בואו נריב איך ומה. תאמינו לי, מצאנו שההוצאות היו פחות מ-7%. אתם מבינים את ההפרש? תחשבו מה בעצם הנזק. הורה ששילם 4,800 שקלים כדי שילדו יצא למסע, בסך הכול הנזק הוא של 7% ולא של 93% נוספים כפי שהציגו.

לכן אני חושבת שגם אלין אלול, גם אם יפגשו אותי בעוד דיון ועוד דיון – להגיד לך שאני מתייאשת? לא. יש גם חברות כנסת נהדרות ששותפות לעשייה הזאת. גם האופוזיציה וגם הקואליציה ביחד יחברו לדחוף את הנושא הזה. אני מקווה מאוד שלא תהיה מרים פרץ הבאה או עוד נערה כמו זו שחזרה רק אתמול לבית הוריה. אנחנו נהיה כאן, אני אהיה כאן בכל מקרה. בחרתי לעסוק בנושא הזה כי אני חושבת שלפני שיגיעו לישיבה הבאה של ועדת המשנה, שתדון בזנות, ננסה לגרום לכך שכמה שפחות נערות יגיעו לשם. התפקיד שלנו לגרום לכך שהן יגיעו למסגרות שלהן. אני מסיירת בשטח ופגשתי במסגרות האחרות נערות שמקבלות טיפול מעולה, שאפשר למצוא אותן היום בשירות לאומי או בשירות הצבאי, או אחר כך חוזרות למסגרות האלה ופועלות למען אותן נערות. אני חושבת שיש פתרונות. צריך רק לב שלם ונפש חפצה. מי שחושש חלילה וחס וחושב להרים ידיים ולהגיד שאין פתרון – יש פתרון. נכון, צריך לעבוד קשה. אימי זיכרונה לברכה הייתה אומרת שהדרך הארוכה ביותר היא גם הקצרה ביותר.

קודם כול, תודה לך, גברתי, על המילים האופטימיות. זה באמת חשוב בתקופה הזאת, בכל מובן. אין ספק שלא היינו פה אם לא היינו חושבים שיש תקווה.

התכוונתי להגיד שכולנו שותפות, גם את וגם חברות הכנסת לצדך, שעושות עבודה חשובה מאוד במעקב אחר כל מה שקורה. רציתי לשים דגש על הנערות. אנחנו מדברים על רשימות ההמתנה, על המספרים, אבל אנחנו צריכים לדבר על הנערות ועל המענים האלה. הרי לא כולן זקוקות למעון נעול. יש כל מיני צרכים טיפוליים לכל נערה בפני עצמה. הדיון הראשון, על הצרכים הטיפוליים במסילה ובצופיה, מתקשר לנושא השני, על מכרזים לגבי מסגרות לצעירות.

אם הזכרת את העתירה שלנו לבג"ץ, פרט לשני ההוסטלים לנערות דובר גם על הוסטל אחד לצעירות שנסגר, הוסטל בית הצברית.

אני רוצה לשתף את כל מי שנמצא פה שעוד ב-2018 יצא מכרז על שני הוסטלים לצעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי. אם יצא מכרז ב-2018 אז ככל הנראה כבר ב-2016 התקיים איזשהו דיון, שהמדינה קבעה שיש צורך במענים האלה. אבל אף אחד לא זכה במכרז והוא נפל. ב-2019 יצא שוב מכרז לגבי ארבע מסגרות, וזה כבר סמוך לדיון בבג"ץ. זה היה החודש האחרון להפעלתו של בית הצברית ויצא מכרז לארבעה הוסטלים לצעירים וצעירות. אחד מהם היה בית הצברית, שניים במרכז ואחד בדרום. גם המכרז הזה לא יצא אל הפועל בשל כל מיני סיבות, כלומר אף אחד לא זכה. המסגרות האלה לא נפתחו אבל בית הצברית נסגר. המכרז הזה יצא שוב ביולי 2020, ממש לא מוזמן, ובוטל יום לפני ההגשה ולא יצא שנית. זאת אומרת, למרות שבשנת 2016 המדינה החליטה שזה שירות שצריך לספק אותו, בפועל היא לא עשתה את זה.

לעומת זה, אפרופו הזכרת דיון שיש לכם אחר כך לגבי הזנות, המשרד כן הוציא מכרז בעניין שירותי זנות, שגם בו אמנם אף אחד לא זכה, אבל זה היה ביולי וישר באוקטובר הוציאו מכרז חדש.

אני רוצה להבין, האם המסר הסמוי שהמדינה מנסה להעביר כאן הוא שנערה או צעירה צריכה להידרדר לזנות כדי שהיא תקבל מענים ותשובות, שזאת הדרך שלה לקבל איזו מסגרת שהיא תוכל להגיע אליה אחרי שהיא מסיימת את שהותה במעון נעול או הוסטל או לא משנה מה? עניינית, ההוסטלים לצעירות האלה לא נפתחו. יש דרישה, יש צורך. במסגרת העבודה בקליניקה אנחנו מייצגות נערות. היו לי אישית הרבה מאוד נערות, מאז הסגירה של בית הצברית לפני שנה וכמה חודשים, שאילו המקום הזה היה קיים היה לי לאן להפנות אותן, אבל אין, אין חלופה אחרת, כי "חסות לעצמאות" זה לא הוסטל והדירות מתמלאות, ולפי מה שאני יודעת גם את דירות המדרגה כבר רוצים לשנות, אבל יכול להיות שזה נושא לדיון אחר.

יש עניין של הלנות חירום, קורות גג לצעירים וצעירות. שוב, יצא מכרז בדצמבר 2019 להפעיל תשע הלנות חירום, מתוכן חמש חדשות וארבע שפועלות, גם לצעירים ולצעירות, לצעירות חרדיות, לצעירות בבאר שבע, לצעירות בתל אביב. חמש הלנות החירום האלה לא נפתחו. שוב, זיהו צורך, הוציאו מכרז אבל הוא לא יצא אל הפועל.

הייתי רוצה לדעת על לוח הזמנים של המשרד. קודם כול מה התוכנית הטיפולית, המתווה שמסתכלים על נערה כנערה, ורונית הזכירה, שכבר בכיתה א' מתחילה להיפלט מן המסגרת, ועכשיו עם הקורונה, כאשר אף אחד לא רואה את הילדים כבר תקופה, ייפלטו לנו הרבה יותר, בטח נערות, ואחר כך הן יהיו צעירות שיגיעו למערכת ואף אחד לא רואה אותן.

ברור, המספרים מזעזעים. אני עומדת בראש השדולה למניעת אובדנות ובריאות הנפש והמספרים שם מגיעים ל-68% פניות יותר בהשוואה ל-2019 ו-2018.

גברתי, אני יודעת. יש לי שני ילדים קטנים בבית, עם השגחה צמודה למדי, ואני רואה מה המצב הזה עושה להם. אני לא רוצה לחשוב מה קורה במקומות אחרים, אני בטוחה, וגם אני רואה בעבודה, אני לא צריכה להסתכל רחוק. כמות העבודה שלנו והפניות עולות כל הזמן.

אני רוצה לדעת: מה התוכנית הטיפולית? אני רוצה לדעת: האם יש מחשבה או הבנה שאם יוצא מכרז ואף אחד לא ניגש אליו, או יוצא מכרז ואף אחד לא עובר אותו, יכול להיות שיש בעיה במכרז עצמו? האם יש חשיבה על זה שדיני מכרזים, שמותאמים לרכישת מהדקים למשרדים או לכבישים, לא מתאימים להפעלה של מסגרות רווחה לנערים ונערות וצעירים וצעירות בסיכון? האם יש איזו חשיבה על כך שאם כבר עשו את הדרך והשקיעו מחשבה והבינו את הצורך והוציאו מכרז אז צריך להבין למה לא ניגשו אליו העמותות המפעילות, למה הוא לא יצא אל הפועל בסופו של דבר? האם יש מישהו שעושה את החשיבה הזאת?

והאם רואים את הצרכים הטיפוליים האמיתיים של הנערות? האם מישהו מדבר איתן? יושב פה שחר ורדי, שעשה עבודה מדהימה במסילה. המעון היה במצב לא טוב, אף אחד לא התווכח על זה, והוא הצליח להרים אותו מן הקרשים. השאלה היא האם כל נערה ספציפית במסילה מקבלת את הטיפול שהיא צריכה? יכול להיות שהיא צריכה להיות במעון נעול, אבל מה היא מקבלת? היא מקבלת שעה עם עובדת סוציאלית, יש שם כלבייה, יש שם עוד דברים טיפוליים, אבל אם מגיעה נערה מכורה למסילה כי היא לא הסכימה להיכנס לקהילה טיפולית ובסוף היא נכנסה לשם, היא מקבלת טיפול להתמכרות שלה או מקבלת טיפול מסוג אחר? אלה שאלות שצריך לחשוב האם הצרכים הטיפוליים של הנערות מקבלים מענים.

שני הנושאים האלה בעיניי מתקשרים מאוד, בין ביטול המכרזים והאופן שבו הם מתנהלים לבין המענים הטיפוליים שהנערות מקבלות בשטח. צריך לזכור שנערה, מלבד זה שהיא עולם ומלואו, ועל זה אין פה ויכוח, נמצאת בתוך המערכת בסוג של רצף. האם לאורך הרצף הזה יש את כל המענים שהיא תהיה זקוקה להם? התשובה כיום, לדעתי, היא: בוודאי שלא. תודה, גברתי.

תודה, שירן. הייתי מסכמת את הפנייה שלך, מעבר לכל ההערות שהערת – ואני מוצאת שההערות מאוד מאוד נכונות ומקיפות להערכתי את כל הבעיה שלנו – שהקושי הוא בסנכרון הבין-משרדי. יש פה משולש של חינוך, רווחה ובריאות. התחלנו להסתכל על הטיפול בבנות הללו רק מן ההיבט – בגלל שאולי הפן שמכוון כאן הוא יותר עניין של עבודה סוציאלית. אבל יש כאן עניין של בריאות, של בריאות הנפש, של הבריאות הפיזית של הנערה כמכורה או כמי שעברה התעללות מינית או עברה איזשהו ניצול מיני, וחינוך – מה היא קיבלה, האם היא נפלטה מן המסגרות, מה פריצת הדרך שתהיה לה. אני חושבת שיש פה המון שאלות שעולות וחבל שאין לנו את כל הזמן לדבר על זה. לצערי הישיבה חייבת להסתיים ב-13:30.

אני רוצה לשמוע את קרן חג'ג'. נשמח מאוד לשמוע ממנה, כי אין טוב יותר משמיעה של המקור, ממי שבאמת עבר את כל התהליך הזה. מה את ממליצה לנו? קרן, בבקשה.

שלום, גברתי היושבת-ראש, ותודה על הזכות להיות כאן.

אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרו. אספר קצת על עצמי. אני גדלתי בהוסטל בית אריאל, הוסטל שנסגר ביולי בשנה שעברה ועד היום הוא עומד ריק ונטוש. גדלתי שם ארבע שנים וחצי. התגייסתי לנח"ל. הייתי מורה חיילת באתנחתא. אחר כך עבדתי כמדריכה בצופיה שנים רבות. אני מכירה את שחר ורדי, אני מכירה את אסף עזריאלי – אלה אנשים שאני מאוד מאוד מחזיקה מהם ומעריכה אותם. אחר כך ריכזתי הוסטל של נערים בקריית גת. אני מכירה את המערכת מבפנים ומבחוץ.

לדבר במושגים של כישלון והצלחה זה לחטוא למטרה בעיניי.

מדברים כל הזמן על רשימות ההמתנה למעונות נעולים. אני מעריכה מאוד את צופיה, אני חושבת שהוא מעון נהדר. מעון נעול לטווח הקצר לנערות, בעיקר נערות שעברו פגיעה מינית ונערות שעברו גילוי עריות – קשה להסביר כנערה נפגעת איך זה להיות בנעילה. אם הנעילה היא לטווח הקצר זה באמת אוסף ומחזק. כשהנעילה היא לטווח ארוך ואין אופק, כי היום אין רצף, נסגרו את המסגרות שהיו אלטרנטיבות להמשך אחר כך, אז אני תוהה מה קורה עם אותן נערות.

אני חושבת שנערות מרבות לברוח כשאין להן אופק. נערות בורחות בשל אלף ואחת סיבות. באמת הרחוב הוא המקום הכי מוכר והכי ידוע ולוקח זמן לבנות אמון עם הצוות. אני באמת שואלת – אלין מדברת פה על מקומות פנויים בהוסטלים – כמה נערות יש היום בצופיה, כמה נערות יש במסילה, כמה נערות ממתינות ומה קורה עם כל הנערים והנערות האלה אחר כך? באמת מה קורה אחר כך? אני מרגישה שלקחו להם את התקווה, אני מרגישה שלקחו להם את הסיכוי ומחטיאים את המטרה.

מה גם, ושלא יגידו לכם אחרת, ששיטת ההפניות שונתה. נערות שבעבר היו מתקבלות להוסטל פתוח ומשולב בקהילה, שעוזר להן להשתלב הרבה יותר טוב בחברה בגילאים מבוגרים יותר, מגיעות היום לרשימות המתנה למעונות נעולים.

ברשותכם, אני חצי שנה לא עובדת כי בתי הספר סגורים. עניתי על מודעה שביקשה חונכות אישית לנערה בפנימייה בדרום הארץ, נערה שפוגעת בעצמה, שחותכת את עצמה, נערה שבקלות יכלה להיות היום בהוסטל, אבל היא נמצאת בפנימייה רגילה עם עוד 300 נערים ונערות ולא מקבלת את ההשגחה, את תשומת הלב ואת הטיפול ואת הדרך הנכונה עבורה.

אני לא יודעת איך סופרים ומאין מגיעים כל הנתונים האלה אבל אני רוצה שתזכרו שמאחורי כל אחוז או תפוסה או רשימות המתנה עומדות נערות פגועות שאין להן שום עוגן בחיים. אם אין היום רצף, ואם אני הייתי חיה בעידן של היום והייתי צריכה לצאת לעולם הגדול, אני לא בטוחה שהייתי שורדת. אמיתית, אני לא בטוחה שהייתי שורדת בעולם הזה. כשאת נמצאת בהוסטל שמשלב בקהילה, גם אם היית צריכה מעון נעול – אני עברתי בצופיה, כנערה הייתי בצופיה, זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, אבל הוא היה תחום לזמן קצר מאוד. אם לא הייתי הולכת לבית הספר ומוצאת את הכוחות לחזור מבית הספר להוסטל או ללכת לקופת חולים ולחזור להוסטל, וגם לברוח בדרך ושיאספו אותי, אני לא הייתי מצליחה לנהל חיים בוגרים עצמאיים, בריאים וטובים.

אלין, בשלוש המסגרות שסגרתם בירושלים, מבנים ממשלתיים עומדים ריקים בתקופת הקורונה, כשיש נשים מוכות וילדים מוכים בבתים שלהם. איך אתם ישנים בלילה כך? באמת. אני כל כך כועסת כשאני עוברת שם ורואה שהם ריקים. אל תספרו לי על מכרזים כי כבר זכו במכרזים והמקומות האלה לא פועלים. אותו דבר גם לגבי אתנחתא, שפיצלתם את המכרז. איפה המסגרת של הבנים שהייתה אמורה להיות? מה איתם? הם אמורים עכשיו להתגלגל ברחובות בירושלים במשך חצי שנה? מה קורה עם הנערות שעזבו כשסגרתם? את יודעת מה איתן? אני יודעת מה איתן – לא פשוט להן בכלל, והן לא נמצאות במקומות שמקדמים אותן בחוויה האישית שלהן.

להשתמש בכותרת הגדולה מאוד של תחלואה כפולה – התחלואה תמיד הייתה כפולה. כשאת נפגעת מינית – אגב, גם לא צריך להיות נוער בסיכון כדי להשתמש בסמים היום, אבל כשאת נפגעת מינית מתעוררות בעיות או מכאובים בנפש ואת מחפשת מקומות לטשטש דברים. אז מה אתם נבהלים? מה קרה? למה לשים את הכותרת הזאת? זה מה שיש לי להגיד.

קרן, אני חושבת שאת סיכמת את כל הדיון הזה. אין טוב מלשמוע מהצד הכי אמיתי שיש בך, כשאת אומרת את הדברים באופן כל כך פתוח. אני רוצה להגיד לך, קרן, כשאני שומעת אותך אז אני יודעת למה באתי למשכן. אני רוצה להודות לך. את אומרת דברים שנכנסים עמוק ללב.

אני רוצה להגיד שהמקומות שנסגרו – הגדירו אותם ככישלון וזה לא נכון. אלה המקומות הכי ותיקים שהיו פה. או שהם יושבים על מבנים ממשלתיים או אני לא יודעת מה, מה הפוליטיקה והשיקולים הזרים שמאחור, אבל אלה מקומות טובים, של 40 ו-50 שנים. מה גם שסגרו מסגרת לצעירות. אני לא יודעת אם אתן יודעות אבל בגיל 14, 15 ו-16, גם בלי להיות נערה בסיכון וגם בלי להיפגע, את מתנגדת. מגיע גיל 18 ואת רוצה שיאספו אותך. אין לנערות האלה מקום היום. ושלא יספרו לכם על "יתד" ושלא יספרו לכם על עוד תוכניות שמשלבות בקהילה. זה לא אותו פתרון, זה לא אותו מענה. נראה שאת אף אחד זה לא מעניין שם. אני בת 40 היום והייתי שמחה שבתקופה הזאת היה לי אפילו את ההוסטל לגשת אליו ולדבר קצת. את יודעת, אלין? זה לא בשביל הנוסטלגיה שלי. זה בשביל הנערות שמתקשרות אלינו.

קרן, אמרת את זה בצורה הכי הכי בהירה שיכולה להיות. די פשוט לשמוע אותך ואין מה להגיד.

גברתי היושבת-ראש, אשמח להתייחס גם.

הנה עוד נער בסיכון לשעבר ששכח מאיפה הוא בא.

אני ראש המטה של אלין אלול במשרד הרווחה, מנהל תחום פרויקטים. אני גם עובד סוציאלי במקצועי.

אם אתה מתכוון לענות לנות בעניין המכרזים אז פשוט תיקח מאלין את התשובה, אבל תדבר איתנו בבקשה על המכרזים שמבוטלים, מכרז אחרי מכרז, ומה הפתרונות שאתם מציעים.

אשיב גם בעניין המכרזים. אשתדל באופן הכי ממוקד. פחות אקח את זה למקום האישי ולמתקפות אישיות כלפי מישהו כזה או אחר.

בסופו של דבר, כפי שקרן ציינה, גם אני נער בסיכון בעברי, בוגר אתנחתא, מלכישוע, מסילה ועוד כל מיני מסגרות שהייתי בהן באופן כזה או אחר.

שחלקן הגדול נסגר.

גם את מלכישוע סגרת.

אני משמש בארבע השנים האחרונות כראש המטה של אלין, ובחצי השנה האחרונה משמש גם כממלא מקום מנהל תחום טיפול בזנות. אני חושב שגם תחום הטיפול בזנות רלוונטי.

אשלים את ההתייחסות ואביא התייחסות כוללת לכלל הדברים שעלו כאן לאורך הדיון. קודם כול, כפי שאלין אמרה מן ההתחלה, חשוב לזכור שכל נער או נערה יש להם עובד סוציאלי בקהילה שמלווה את התהליך הטיפולי, בין אם זה עו"ס לחוק הנוער, בין אם זה קצין מבחן לנוער או עובד לטיפול בהתמכרויות – עובד סוציאלי רלוונטי. כאשר אנחנו מדברים על ממתינים אנחנו לא מדברים על בני נוער שנמצאים ברחובות. אנחנו מפעילים מערך מקיף מאוד של מענים, שכולל בתים חמים, מרכזי עדי, מת"לים, ניידות איתור, עבודת שטח.

אני לא יכולה לשמוע את זה כבר, יש גבול.

לבקשתך, גברתי, אנחנו מעבירים כבר בשבועיים-שלושה האחרונים, אנחנו עושים מיפוי עומק נרחב מאוד של כל המענים של נערות וצעירות. אנחנו נעביר את המידע הזה.

אנחנו נקיים דיון דחוף בנושא הזה.

נעביר את המסמך המלא והמרוכז לגברתי בקרוב מאוד.

בהקשר של טיפול בזנות, יש לנו כבר נכון להיום 15 מרחבי "הלב", שפתוחים ברחבי הארץ לטיפול בבני נוער, ובנערות וצעירות באופן ממוקד בזנות. אפילו בשבוע שעבר קיימנו ישיבה עם עיריית ירושלים בשביל לפתוח בירושלים מרחב לטיפול בנערות וצעירות בזנות. חשוב להדגיש, זה לפני ההוצאה. אנחנו רוצים לתת מענה בקהילה ולשפר את טווח הכלים שנמצא בקרב עובדי הקהילה.

ההתייחסות לגבי התוכניות החדשות שהורחבו מגיל 18 ומעלה, חשוב לזכור שבתחילת שנת 2018 נכנסה תוכנית חדשה, התוכנית הלאומית "יתד", שבמסגרתה הורחבו כל המענים לצעירות וצעירים בגילאים 18–25.

לא רציני אפילו לדבר על זה.

אני לא מתייחס ל"יתד" ספציפית. אני מתייחס ספציפית למכרז הזה.

נפתלי, לצערנו הרב אתה לא עונה. תכינו שיעורי בית. נקיים דיון נוסף. חברת הכנסת קארין אלהרר רוצה להעיר הערה, בבקשה.

אני רוצה לומר רק שני משפטים לסיכום.

קודם כול, גברתי היושבת-ראש, כל הכבוד על היוזמה הזאת של ועדת המשנה.

אני אומרת לצערי, באמת בצער גדול, אני נמצאת במשכן הזה עוד מעט שמונה שנים. בחמש השנים האחרונות אני שומעת כמעט ב-repeat את אותן התשובות. הם מדברים על מסגרת לתחלואה כפולה – 15 שנים מדינת ישראל ממתינה למסגרת לתחלואה כפולה. הם מדברים על סגירת מוסדות ואומרים שנתנו להם מענים בקהילה. אין מרחק גדול יותר מן האמת כשמדובר על המענים בקהילה. הם אפילו לא יודעים איזה מענים ניתנו לאותם נערים ונערות. את יודעת איך אני בטוחה בדברים שלי? כי הם צריכים להכין את הנתונים כדי להעביר לך. אם היו להם נתונים הם היו שולפים אותם בכל דיון.

נקיים דיון רק על זה.

אני חושב שנתתי תוך כדי הדיון את הנתונים ב-live. יש מערכות ממוחשבות.

יש פה ניסיון, בעגה הלא מקצועית, "לערבב". בואו, רוצים לעשות עבודה מסודרת – אני הכי בעד, ואגב אני אתנצל אם טעיתי. הנה זה מוקלט. אברך אם תהיה פעילות למען.

כולנו רוצים את זה.

אני מציעה, גברתי, לדיון הבא לעשות טבלה עדכנית, לא משנת 2018, לא משנת 2020 אלא מהיום, בנקודת הזמן העדכנית היום, כמה נערים ונערות נמצאים באילו מוסדות, על פי חלוקה: נעול, פתוח, משלב. אני רוצה לדעת איפה כל הנערות שהוצאו מן המוסדות שנסגרו, אני רוצה לדעת אילו מענים ניתנו להן. לא אקבל תשובה שאומרת שיש פה עניין של צנעת הפרט.

נשאל את היועצת המשפטית אם אפשר לתת את הנתונים האלה. אין פה עניין של צנעת הפרט.

ביקשתי כחברת כנסת את הנתונים האלה. אמרו לי: צנעת הפרט. אני לא מקבלת את זה אבל הנה יש פה ועדה שלמה, שהיא ועדת כנסת. אני רוצה לדעת מה נעשה עם הנערות האלה. התשובה על המוסד החדש, עם ההקצבה של 40 מיליון שקל, מקוממת. זה משנת 2018. בואו נחשוב על עצמנו, מה קרה לנו מ-2018, איזה שינויים עברנו. עכשיו תחשבי מה קרה עם הנערות האלה מ-2018. אז אני רוצה לדעת מה עושים היום. יש לכם כסף במערכת, עוד שנייה נגמרת שנת התקציב – אין תקציב אבל יש כסף. תגידו לנו מה עשיתם, מה אתם עושים.

את מסכמת את מה שאני הייתי אומרת בכל מקרה. מצוין שעשית את זה.

גברתי, זה חוזר על עצמו. היו דיונים בעניין בוועדה לזכויות הילד, היו דיונים בעניין בוועדת העבודה והרווחה, יש דיונים כאן. בואו נעשה סדר. אני בטוחה שגם אלין לא רוצה להגיע לדיונים ושיהיה קונפליקט. בואו נסדר את זה.

היתרון של הוועדה הוא שאנחנו מדברים על נערות בסיכון גבוה. לא נדבר על נושאים אחרים פרט לנערות בסיכון. לכן אני חושבת שכל גורמי המקצוע צריכים להבין שזו לא ועדה שקמה בשביל הכותרת אלא זו ועדה שבאמת תביא פתרונות לנקודות שציינו. בדיון הבא נבקש נתונים, נשב כאן כמו ילדים טובים ונקבל נתונים.

צריך לבקש מהם נתונים נקודתיים, כדי שלא יגידו שהם לא יודעים: איזה מכרזים פתוחים יש? כמה זמן אין מכרזים? האם יש בעיה עם מכרז מסוים?

וגם מה הוא המכרז? כל פעם אומרים שמכרז נפתח ואין ניגשים, או שהוא נכשל או נסגר. כל פעם זה חוזר על עצמו. צריך להבין למה. אולי צריך לשנות את המכרז.

אני רוצה לדעת גם כמה נערות הופנו למוסדות של החינוך, של הילד והנוער? חשוב לדעת.

בסוף אין לנו אינטרס, אנחנו לא רוצים, לא כמדינה ובטח לא כבני אדם, שנערות יישארו במוסדות הנעולים. צריך לעשות תהליך שיקום.

עדיין לא הבנתי את הרצף בציר הזמן, מה קורה לנערה שמוציאים מן המסגרת שבה היא נמצאת ונכנסת למעון נעול ומה הטיפול שנעשה, איך הוא נעשה, מה השיחות שהיא מקבלת, איזה טיפול, כמה זמן. או שזה רק סוג של בית סוהר וזהו.

הם נותנים שעת טיפול סוציאלי. לא בכולם יש אפילו פסיכולוג, זה אפילו לא בתנאי המכרז.

אנחנו נגיע לדיון הבא, הוא יהיה בנושא זנות. בואו נמנע את זה.

נכון מאוד. אני תמיד אומרת, אפילו בתחום הבריאות והרפואה: למה צריך לחכות שאדם יגיע למצב שבו הלב לא מתפקד ויש לו סוכרת וכן הלאה? תנסו למנוע את זה מלכתחילה על ידי חינוך לתזונה נכונה ופעילות ספורטיבית. נושא המניעה – מוצאים את זה בכל המערכות, שמעדיפים לטפל בבעיה לפני שהיא מחמירה. אם בהתחלה זה מינורי, עם פחות טיפול, עם פחות תקציבים, שם תשקיע, לפני שאתה מגיע להחמרה. כפי שאלין אמרה: המעון הנעול הוא התחנה הסופית. אני אומרת שלא, להיפך, זו התפיסה הלא נכונה. אם אתה מסתכל על אותה נערה מתחילת הבעיות, אפילו עוד במערכת החינוך, ולאט-לאט איך שהיא נפלטת מכל המסגרות ומגיעה למעון נעול – אם ההתייחסות שלך היא שהנעול זה התחנה האחרונה זה הכי גרוע. לא צריך להגיע למצב שהיא במעון נעול, וגם אם היא הגיעה למעון נעול צריך לחשוב איך מוציאים אותה לחיים נורמטיביים בתוך החברה.

אפשר להתייחס לשאלה שלכם לגבי מה עושים איתן במעון?

כן, אבל לפני כן נשמע את חבר הכנסת יוסי טייב, ואחרי כן נשמע אותך, ובזה ננעל את הדיון. כמובן שזה התחלה, זה לא הסוף, אנחנו רק מתחילים את התהליך, בעצם זו הישיבה השנייה שלנו, ויהיו כמובן עוד ישיבות שאנחנו נקיים בנושא הזה, וגם נצא לסיורים באחד המוסדות האלה כדי שנוכל ללמוד מקרוב על דרכי הפעולה.

קודם כול, אני רוצה לברך אותך, קטי, על היוזמה. אני חושב שיש פה בעיה רצינית. אתגר גדול, אבל יש פה בעיה רצינית. אני נזהר במילים שלי אבל הייתי קורא לזה אולי גם כישלון. אנחנו צריכים להבין איך אנחנו מטפלים בדבר הזה.

בוודאי צריך לטפל כבר מהגיל הרך, ובחינוך, ולהבין גם את הפרשה מצד המשפחה של הנערה, הכול נכון, טוב ויפה.

לצערי נחשפתי למקרים רבים, ומקרה כואב מאוד מן השבוע שעבר, ובכוונה לא אציין שמות בשביל לשמור על הפרטיות של אותה נערה.

טוב ששחר ורדי מבקש לענות, כי יש פה שאלות קשות כלפי המוסדות הסגורים. מדברים על מוסדות שאליהם אותן נערות מגיעות. אנחנו כנציגי ציבור, אין לנו שום מידע מה קורה שם. מה שיטת הטיפול? האם אנחנו סתם כולאים אותן שם ככלא זמני עד הבריחה הבאה או עד שהנערה תעשה משהו יותר גרוע או משהו שיוביל אותה לדברים גרועים יותר? האם יש צפי, האם נותנים לנערות האלה משהו שייתן להן תחושה: אני רוצה להתקדם, אני רוצה לצאת, שיהיה לי איזשהו אופק, אני רוצה להיות משהו?

אותה נערה שפגשתי אחרי חודשיים של בריחה בכתה בפניי. ישבתי יום שלם עם החוקרים בתחנת לב הבירה. היא אמרה: אני רוצה להיות עורכת דין אבל אין לי שום צפי ואין לי שום אופק להגיע לשם אם אני נמצאת במוסד פלוני. הייתי שמח באמת, שחר, לקבל תשובה על כך.

מה התוכניות שלכם? איך אתם משקמים את אותן ילדות? איך אתם מוציאים אותן עם איזשהו אופק לעתיד? ומה קורה אחרי השחרור שלהן משם – האם יש להן איזה ליווי?

בנוסף לכך, הייתי מצפה לראות – כי יש צורך – פתיחת הוסטל חדש באזור ירושלים. אני מבין שהמכרז תקוע מזה זמן רב. זה דבר ראשון במעלה. אמרתי ואני חוזר ואומר, אני אומר את זה מעל כל במה: לא ארפה מזה. אנחנו צריכים לצאת בכל הכוח כדי שהוסטל נוסף ייפתח. עם כל הכבוד לשאר המעונות ולשאר ההוסטלים, יש כאלה שעובדים בשיטה אחת ויכול להיות שהוסטל אחר יעבוד בשיטה אחרת וייתן מענה, ויכול להיות שההוסטל החדש לא ייתן מענה לאוכלוסייה מסוימת ואילו אצלכם כן ייתנו את המענה. לכן אני חושב שזה דבר שצריך להיפתח. לצערי יש צורך גדול.

הייתי שמח, שחר, לקבל את תמונת המצב, לפחות מן הצד שלכם.

נפנה לשחר ורדי ונשמע ממנו כי הסקירה היחידה ששחר נתן היא רק על הבנות שנמצאות שם. אולי תיתן לנו סקירה לגבי דרכי הפעולה שלכם, לענות לפחות על חלק מן השאלות שחבר הכנסת טייב שאל.

קודם כול, תודה רבה על ההזדמנות.

אגיד קודם כול, צריך לזכור שמעון מסילה כמעון נעול נותן מענה במסגרת הטיפול הסמכותי הכופה. אף נערה לא רוצה להגיע למסילה. גם צריך להבין, כתבתי את זה גם בדוח הקצר על מעון מסילה, שחלק גדול מן הנערות מגיעות פיזית עם ליווי משטרתי למעון. לא מתייעצים איתנו, לא שואלים אותנו. הנערות מגיעות לפה ואנחנו אמורים לתת להן שירות, ממש כעזרה ביצועית של המשרד ושל בתי המשפט.

המטרה שלנו, ואנחנו מבהירים את זה לנערות מן היום הראשון שהן פה, היא במהירות האפשרית, בהתאם להליך הטיפולי שהן עוברות, להוציא אותן ממסילה ולא שיהיו במסילה עד דיראון עולם. גם לבנות החוויה מאוד מאוד קשה. עבור הרבה בנות מסילה מסמלת בעיקר ייאוש כי אין להן יותר מה להפסיד ומבחינתן הן הגיעו כקטינות לתחנה האחרונה ומפה ואילך זה רק מידרדר. לוקח הרבה מאוד זמן כדי להסיר את ההתנגדויות ולהתחיל לייצר איתן קשר. כפי שקרן אמרה, ואני מכיר אותה שנים רבות, הן מגיעות למצבים מאוד מאוד קשים. הן מאוד מאוד פגועות, חלקן הגדול אחרי שחודשים היו ברחובות ונפגעו משימוש לא מובחן בסמים ויחסי מין וניצול קשה מאוד.

כשהן מגיעות למסילה הן קודם כול צריכות לרגע שקט. לפעמים לוקח כמה חודשים טובים עד שאנחנו מצליחים בכלל להתחיל להניע איזה תהליך טיפולי עם נערה.

אני כמנהל מעון נעול עסוק כל הזמן במתח שבין זה ששללו מן הנערות האלה את החופש מבלי שהן עשו עבירות פליליות, בצו אזרחי, בצו טיפול והשגחה, ובין שמירה על הזכויות שלהן. בנוגע לחופשות, לצורך העניין, בעיניי זה זכות בסיסית, גם כשנערה נמצאת במעון נעול, שאחת לחודש, אחת לחודש וחצי, אחת לשלושה שבועות היא תצא לחופשה בבית המשפחה, מתוך הבנה שבסוף היא גם תחזור לשם.

יש לזה גם מחירים. דרך אגב, הבריחות האלה לפעמים הן חלק מן התהליך הטיפולי שנערות עוברות בתוך המעונות. לפעמים דווקא כשיש התקדמות גדולה מאוד הן נבהלות מזה ואז הן בורחות. זה לא שהן בורחות כי הן לא רוצות להיות פה. הן יכולות גם לברוח וגם נורא לרצות להיות במעון מסילה. אחת הנערות פעם אמרה לי: הלוואי והיה לי צו למעון מסילה עד גיל 18 והייתי יכולה לברוח מתי שאני רוצה, כי אני רוצה גם וגם. זה מאבק בלתי פוסק בין הרצון להיות מטופלת ובין הרחוב המוכר והסכנות שיש בו, כי זה מה שהן מכירות מגיל מאוד מאוד צעיר.

לגבי הטיפול במעון מסילה, תמיד צריך לעשות יותר ואנחנו מאוד מאוד עסוקים באיך אנחנו מטייבים וממקדים את הטיפול ונותנים טיפול דיפרנציאלי לכל נערה ונערה. מעון מסילה כולו הוא מרחב טיפולי. נאמרה פה איזו כותרת, אפילו קצת בזלזול: אה, הן רואות פעם בשבוע עובדת סוציאלית. זה ממש לא כך. נתחיל מזה שיש להן פה צוות מדריכים שנמצא איתן 24/7, שהם בקשר איתן. הנערות לומדות איך יוצרים קשרים נורמטיביים עם עולם המבוגרים. החוויה שלהן מעולם המבוגרים היא בעיקר של ניצול ופגיעה, ואז אם יש מדריך, אפילו שהוא גבר, או מדריכה שהיא אישה, אפשר סוף-סוף במרחב מוגן לייצר קשר שהוא קשר מיטבי. זה מורכב, הרבה פעמים יש פה אלימות. צריך לשים דברים על השולחן – הנערות יכולות להיות מאוד תוקפניות, מאוד אלימות, בהתנגדות קשה מאוד. הצוות שעובד פה חשוף לאירועים מורכבים מאוד. כמעט כל הנערות שנמצאות פה הן נערות עם טראומה מורכבת, צריך להגיד את זה.

אז מעבר לטיפול פעם בשבוע עם עובדת סוציאלית, שגם כן מתקיים – זה לא תמיד מתקיים כי לא תמיד הנערות רוצות להיכנס למפגשים הטיפוליים האלה – אנחנו מנסים לשקף דרך העבודה במעון מציאות חיים נורמטיבית, בניית כוחות והסתגלות לחיים שבחוץ, דרך זה שהן קמות בכל בוקר ב-8 ועד 4 אחר הצוהריים הן נמצאות במסגרות לימודיות שמותאמות לצרכים שלהן, וגם לזה יש משקל כבד מאוד, כי חלק גדול מן הנערות מצליחות לקבל פה חוויית הצלחה משמעותית מאוד בבית הספר. כמעט בכל שנה ניגשות פה מספר לא מבוטל של נערות לבחינות בגרות, נערות שהגיעו ברמה נמוכה מאוד, ברמת מתמטיקה של כיתה ו', ותוך שנה מצליחות לעשות בגרות מלאה, מה שמאוד מעצים אותן ומחזק אותן, כשהן לומדות בכיתות לימוד קטנות, עם מורים שהוכשרו לכך, עם הרבה מאוד פעילויות הפגתיות בתוך ימי הלימוד שלהן, אם זה סדנאות בישול או סדנאות צורפות או עשיית ציפורניים או כלבייה טיפולית. כשהן מסיימות את בית הספר יש להן סדר יום שמורכב מפעילויות חינוכיות שהמדריכים מעבירים להן, קבוצות טיפוליות שיש במעון. צריך להגיד ביושר שחלק גדול מן הדברים נעצרו בגלל הקורונה כי יש בעיה להכניס הרבה קבוצות מבחוץ. בשגרה יש פה קבוצה של בוגרות ל"חסות לעצמאות", יש פה קבוצה של NA: Narcotics Anonymous שיש להם קבוצה טיפולית עם הרכזת ועם עובדת סוציאלית פעם בשבוע, יש פה מטפלת באמנות, יש פה מטפלות בשיאצו, יש פה כלבייה טיפולית.

שחר, אני נאלצת להפסיק אותך. נשמח מאוד לקבל את זה בכתב.

בסדר. רק אגיד שכל הנערות שנמצאות במעון ואנחנו רואים מגמה חיובית, אנחנו משתדלים לייצר כמה שיותר ממשקים עם הקהילה, אם זה לתת להן לצאת יותר הביתה, אם זה לחשוף אותן לעבודה, אם זה להוציא אותן למכוני כושר או אפילו לבתי ספר בחוץ. היה לנו מקרה של נערה שיצאה ללמוד בחוץ במשך חצי שנה כי זה מה שהיה נכון לה. אנחנו מאוד דינמיים ויצירתיים ברצון שלנו, ביכולת שלנו ובהבנה שלנו שבסוף הן צריכות לחזור לקהילות שלהן. מבחינתנו אחרי פרק זמן של שנה, שנה וחצי נערה תלך למסגרת המשך, גם כדי שתצא בצורה טובה יותר לקהילה וגם כדי שנוכל לפנות מקומות לנערות שנמצאות ברשימות המתנה.

עם זאת צריך להבין שהמציאות, בטח בנוגע לבריחות של נערות, היא תמיד הרבה יותר מורכבת מאיך שהיא משתקפת. הייתי שמח לבוא ולדבר ולהרחיב בנושא, על הקרע הזה של הנערות בין הצורך לטיפול לבין מה שקורה להן בחוץ.

אנחנו נמצא את הזמן לזה.

יש רק מדריכות או גם מדריכים?

יש גם מדריכים וגם מדריכות. אנחנו מאמינים שגם בחוץ הן יפגשו גברים ונשים וגם פה, העולם הזה מורכב מגברים ונשים.

תודה רבה.

אני רוצה לסכם את הדיון ולהציע מספר דברים שנצטרך לקבל עליהם תשובות.

אין מחלוקת לגבי השיקולים המקצועיים של המשרד לגבי הפניית הנערות למסגרות, אך הטענה היא שאין מספיק סנכרון בין המשרדים, לדוגמה בריאות, חינוך ורווחה. צריך להיות סנכרון עם השטח.

הוועדה מבקשת לקבל פירוט מה נעשה עם התקציב של 40 מיליון שקלים שתוקצב להקמת מעון חדש, שהועבר למשרד הרווחה לפני חודשיים ועדיין אין לנו תוכנית. גם אלין אלול ציינה שהיא תעביר אלינו סטטוס בנושא הזה.

כמה מסגרות קיימות ולאיזה עניין ספציפי? כמה בנות וכמה בנים? כמה בכל מסגרת: מסילה, צופיה וכולי? וכן לגבי רשימת ההוסטלים הפתוחים לנערות ומה הם המענים שניתנים לאותן נערות.

מה היו הפתרונות שניתנו למסגרות שנסגרו ומה האלטרנטיבות? בדגש על המכרז שבוטל להוסטל לנערות בירושלים.

אנחנו מבקשים להעביר לוועדה לו"ז התקדמות לגבי ההסבה של מסגרת נעולה לתחלואה הכפולה.

אנחנו מבקשים להעביר לוועדה התייחסות לעניין הטיפול ברצף: מה הוא הטיפול והמשך הטיפול ומה שיעור ההצלחה? כמה יצאו מן המעונות הנעולים ומה הוא הטיפול הפסיכולוגי?

לכל השאלות הרלוונטיות שציינתי בתחילת הדיון: להעביר לוועדה מידע מדויק לגבי הקפאת המכרזים, מה הן החלופות, אילו מכרזים יש ומה הם תנאי המכרז.

הוועדה כמובן תקיים דיון נוסף לקבלת כלל הנתונים.

היום התחלנו אבל לא סיימנו. הנושא הזה נרחב ולדעתי אפילו יידרשו עוד פגישה ועוד פגישה ועוד דיון ועוד דיון. אנחנו לא נסיים את הכול אבל זה התחלה של תהליך. ההמלצות שלנו יהיו לגבי הנתונים. ככל שנקבל נתונים כך נוכל לדעת מה הן ההחלטות ומה הן ההמלצות לגבי ההחלטות. ללא הנתונים לא נוכל להתקדם.

יכול להיות שפשוט אבקש ממנכ"ל המשרד ומן השר להגיע לדיון ולהציג גם את מדיניות המשרד, איך הם רואים את המצב ואת הפתרונות. הבעיה חמורה מאוד אבל הפתרונות דלים ולא מספקים.

תודה רבה לכם. אנעל את הדיון. לקראת הדיון הבא אנחנו דורשים לקבל את כל התשובות כדי להמשיך.

וכמובן שנערוך סיור. הייתי עורכת סיור עם חברי הוועדה במסילה.

אנחנו נשמח שתבואו למסילה ולצופיה, אלה שתי מסגרות ייעודיות לנערות בסיכון.

ככל שהזמן יעמוד לרשותנו.

אלין, אשמח מאוד שתקבלי איזו תמונה כללית על הפעילות שלי. אני לא אחת שאזניח את זה.

בשמחה רבה. אנחנו איתך.

לא תמצאי אותי בקוקטיילים או בנסיעות, לא פה ולא שם. אני מגיעה כל כולי לפתור כמה שיותר בעיות לאותן נערות, כי הנערות האלה זקוקות לנו מאוד. אין להן פה. קרן אמרה את הדברים וסיכמה אותם בצורה יפה מאוד. אפילו שהיא בת 40 היום היא גם רוצה לחזור ולשאול ואין לה את מי, היא רוצה לשתף ואין לה את מי, היא רוצה לדבר ואין לה עם מי. כשהיא רואה את כל אותם המוסדות שנסגרו, את כל הפתרונות שהיו לה כנערה נסגרים כמו פטריות ואין להם פתרונות חלופיים, זה מקומם. אתם תצטרכו לתת על כך את הדעת. זה מקומם שבכל יום נסגרות עוד ועוד מסגרות, 14 מסגרות, מבלי לקבל תשובות. זה חייב לקבל מענה בדיון הבא שלנו, מה הן החלופות לגבי כל מה שהצגנו.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:45.











0
20
40
60
80
100
רבעון
ראשון
רבעון
שני
רבעון
שלישי
רבעון
רביעי
מזרח
מערב
צפון