פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



22
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
21/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 37
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום רביעי, ג' בחשון התשפ"א (21 באוקטובר 2020), שעה 9:37

נוער בסיכון - תמונת מצב בצל הקורונה

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר
קארין אלהרר
יוסף טייב

אחיה קמארה - מנהל התכנית הלאומית לנוער בסיכון, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מיכל גולד - מתאמת בין משרדית למניעת עבריינות נוער, משרד המשפטים

חיים מויאל - מנהל אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

ורד וינדמן - עו"ד, מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

שי גולדברג - המשרד להשכלה גבוהה וחינוך בלתי פורמלי

רועי חומרי - עמותת על"ם

ינון כהן - קרן חירות

היאתם אסלי - טיפול בנוער בסיכון

תמי ברנע

עופרה ארגס – חבר תרגומים



נוער בסיכון - תמונת מצב בצל הקורונה

בוקר טוב לכולם. אני פותח את הישיבה של הוועדה לזכויות הילד בנושא נוער בסיכון, כאשר מטרת הישיבה היא לקבל תמונת מצב בהמשך לדיונים קודמים שקיימנו בנושא, תמונת מצב על מצבם של נוער בסיכון בצל הקורונה, ואולי תוך מיקוד בחודשים האחרונים, גם בקיץ האחרון. רק הבוקר אפשר לראות את הכותרת הראשית של הארץ על היערכות כנראה להתגברות האלימות, הפשיעה והשוק האפור בצל המשבר הכלכלי. אני חושב שהנושא הזה בטח גם משליך על נוער בסיכון ועל הסכנה שיתדרדרו לתחומים הללו.

אני מבין שיש נתונים מהתקופה האחרונה, נשמח לשמוע את עמותת עלם. היה גם שולחן עגול של ועדת המשנה לנוער בסיכון ונשמח לשמוע גם על הדיונים שם ועל תמונת המצב.

אני חושב שבסגר הנוכחי, השני, אכן נלמדו דברים מהסגר הראשון. אני רוצה לקוות שהמצב השתפר, אבל כמובן אנחנו נרצה לבחון את זה, האם באמת נלמדו הלקחים מהסגר הראשון ומהן הבעיות שממשיכות גם היום. אני מקווה שלא יהיה סגר שלישי, אבל אם יהיה כזה, שנהיה גם ערוכים בעניין.

נמצאת איתנו ח"כ קארין אלהרר וח"כ יוסף טייב. אם תרצו לשמוע קודם נתונים או לדבר בתחילה. מה שנוח לכם.

רק משפט פתיחה. מצבם של נערים ונערות בסיכון לא היה טוב עוד בטרם הקורונה. מדובר בקבוצה שיש לה קשיים אמיתיים שהמענים שניתנו לה על ידי משרד הרווחה, משרד החינוך, היו מענים מאוד מאוד חלקיים והקורונה כמובן רק מעצימה את הקשיים. צריך להבין, הם לא נפגשים עם אנשי מקצוע בשוטף, הם בבית או ברחוב, ואני מאוד מאוד מוטרדת. כשמדברים על התפרקות, אז ההתפרקות שלהם מגיעה הרבה יותר מוקדם.

הנתונים של דו"ח עלם שבוודאי נשמע אותם בעוד כמה דקות הם נתונים סופר מטרידים וקשה לי לומר שאני סומכת על התכניות הממשלתיות הקיימות כדי לתת מענה, המענה צריך להיות מהיר. חייב להיות מהיר. כל יום שלא נעשים דברים, הוא יום שאנחנו מאבדים את העתיד של הצעירים והצעירות האלה. אני מאוד מקווה שהדיון יביא בסופו גם הבנה שהמשרדים הממשלתיים מבינים את גודל האירוע וגם את הפתרונות המתאימים.

כן, אכן זה כמובן מדגיש גם את הדיונים הקודמים שהיו לנו כשהבנו שגם לפני הקורונה שיעור ניכר של הילדים והנוער בסיכון כלל לא זכה למענים. אז אני מניח שעבורם המצב גם הלך והחמיר.

איתנו גם נציגים שבטח יתייחסו לזה, לרבות ממשרד העבודה והרווחה והתכנית הלאומית לנוער בסיכון. אז נשמע גם את התייחסותם בעניין. ח"כ טייב בבקשה.

אני אהיה קצר, אני חושב שהנתונים חשובים והזמן שלנו קצר והמלאכה מרובה. אבל אני רוצה לצאת בקריאה מאוד פשוטה. נכון שהתכניות של נוער בסיכון לא היו הכי טובות שיש בעולם בלשון המעטה, אבל המצב של הקורונה וההנחיות גרמו לזה שהיום אותם נערים לא יכולים להפגש, לא עם אנשי מקצוע, לא עם הצוות שלהם, לא מישהו שיוביל אותם. צריך להבין שאנחנו מדברים במשפחות לפעמים חד הוריות, משפחות ברמה סוציו אקונומית נמוכה מאוד. עצם זה שאותו ילד נשאר 24 שעות עם המשפחה ושומע את הצעקות, ומקרים של פניות שאני מקבל שאני פשוט מזדעזע, אני רוצה לסכם בזה, אני קורא להתאים את ההנחיות של נוער בסיכון לנוער מיוחד. כשם שאנחנו מבינים שנוער מיוחד עם צרכים מיוחדים, ואנחנו צריכים לפעול ולהחריג אותו, ולתת כן את האפשרות שיפעלו ויקבלו את המענה, אני קורא לפתוח את המסגרות של הנוער בסיכון כמו שפתחו את החינוך המיוחד. אין שום הבדל, ואולי אפילו גרוע מכך.

אני חושב שאתה אולי מדגיש יותר את הפעילויות בתוך המסגרות, כי המסגרות כשלעצמן פורמלית הוחרגו.

ברור. כן. אני מדבר על הפעילויות. נכון, החרגנו את היל"ה, שחררנו את התקציבים, אבל היל"ה לא פועל, "צומחים יחד" לא פועלים, תכניות רבות לא פועלות. לא כי הם לא רוצים, כי ההנחיות לא מרשות להם.

תודה ח"כ טייב. נפתח בנתונים מהשטח והתייחסויות לגבי תמונת המצב ואחר כך גם נעבור לשמוע את משרדי הממשלה, נציגי העמותות. נפתח בדו"ח האחרון של ארגון על"ם, דו"ח על בני הנוער במיוחד בקיץ האחרון בהשוואה לקיץ הקודם שלא היה בצל הקורונה. נמצא איתנו רועי חומרי.

תודה על הזימון של הישיבה והדיון הזה. אני ברשותכם שלא כמנהגי אציג מצגת קצרה שתסקור את עיקרי הנתונים של הדו"ח שלנו. הדו"ח שלנו במקום מסוים ולא מתוך כדור ברגל מציג הסטוריה. הוא מציג את ריכוז הנתונים שאספנו במהלך שלושת החודשים יוני-יולי-אוגוסט, מתוך כוונה למפות את התוצאות של הסגר הראשון. החשיבות שלו היא בהצגת תמונת המצב כדי לפי דעתי שנוכל להוביל למידה וחשיבה משותפת, כפי שהצגת אדוני, לטובת מה אנחנו צריכים לעשות אתמול אפילו ולא היום.

הוא מתאר את סך המפגשים והנתונים שאספנו מעבודה עם מעל ל-6,000 בני נוער וצעירים. כמו שאתם רואים, פגשנו אותם אחרי הסגר במגוון אופנים, ואלה רק חלק מהתפוקות, ואלה עיקרי הממצאים. הרשיתי לעצמי לצרף צילומי מסך שאספנו מהאינסטגרם ששם זה אחד המרחבים שבהם אנחנו בקשר עם בני נוער וצעירים, שכל אחד מהם מבטא את אחת מהתופעות שהחריפו והחמירו בתקופה הזו.

אחד הדברים המשמעותיים שראינו זה את העליה במצוקות הנפשיות והרגשיות של דיכאון וחרדה, של בדידות, שהובעו על ידי בני הנוער והצעירים שפגשנו אותם. בהתאמה לדבר הזה ראינו גם עליה בדיווחים על פגיעות עצמיות, גם עליה בהפרעות אכילה, אנשים מתחום החינוך ומתחום הטיפול יודעים כמה לחשיפה ארוכה למסכים ושהות ברשתות החברתיות יש קשר ישיר להפרעות דימוי גוף ולבדידות ולדכאון, תלבישו על זה את המצוקה החברתית הרחבה שיש בעקבות הקורונה, תוסיפו את המצוקה הכלכלית, תוסיפו את היעדר המסגרות, תוסיפו את היעדר השייכות, וזה גבירותי ורבותי, אדוני, חברי הכנסת, זה קצה קרחון. כל צילומי המסך הם אמיתיים של נערים ונערות שאנחנו בקשר איתם.

עליה של פי 2 באלימות בבית וברחוב, עליה של פי 2.5, ופה אני רוצה להתעכב, באלימות מינית מדווחת. אלימות מינית זו תופעה שנמצאת בתת דיווח אנחנו עדים לזה, כל גורמי המקצוע במשך שנים על גבי שנים. פי 2.5 דיווחים, ואלה רק הדברים שדיווחו. על אלימות מינית שהתרחשה בתקופת הסגר הראשון ואלימות מינית שהתרחשה בחודשים שלאחר מכן ובחודשי הקיץ. כמובן שהשהות ברשת העצימה גם את האלימות, בוודאי אלימות מינית - - -

רועי, רק כדי לדייק כאן. אתה מדבר על עליה יחסית לקיץ האחרון או יחסית לסגר הראשון?

אני מדבר בחלק מהנתונים גם וגם. אלימות מינית ביחס לקיץ האחרון זה פי 2. וביחס לסגר ולמה שאנחנו יודעים מהסגר זה פי 2.5. אני יכול להגיד לך שמהנתונים שהתחלנו לאסוף כבר בחודש אוקטובר זה רק הולך וגדל. צוותים שלא היו בהם דיווחים נחשפים על בסיס שבועי לפחות לבין דיווח לשניים בשבוע, של עוד נער או צעירה, שחווים אלימות מינית או שחוו אלימות מינית ועכשיו משתפים אותנו בדברים האלה.

אז בעצם בדקתם את הנושאים האלה בשלוש תחנות: הקיץ הקודם, הסגר הראשון במארס ועכשיו הסגר השני. ככה זה?

אין לי עדיין נתונים לגבי הסגר השני אדוני, הם עדיין לא מגובשים ונאספים, מה שאמרתי עכשיו הוא ראשוני מאוד. הנתונים שמובאים כאן זה בהשוואה לתקופה מקבילה בשנה שעברה, ובהשוואה לדו"ח הקודם שפרסמנו בסוף הסגר הראשון.

אז בעצם יש לנו את הקיץ האחרון, סוף הסגר הראשון והקיץ מהשנה.

נכון. בעצם עדיין אין לנו נתונים רגע אחרי הסגר האחרון.

או.קיי.

נקודה אחרונה היא כל מה שקשור לדברים של סמים, אלכוהול, מסיבות טבע לא חוקיות שמתקיימות, אלה בין הנקודות המובילות שראינו ורצינו להציף. כמובן שהנושא של אלכוהול וסמים הוא חלק ממנגנוני התמודדות לא טובים של בני נוער וצעירים, ואם דיברנו קודם על העליה במצוקה הרגשית אז הדברים האלה תופסים קונטקסט יותר רחב בכל מה שקשור לעולמם של בני נוער וצעירים בסיכון, שגם ההגדרה הזאת כאוכלוסייה, אמרו קודם ח"כ אלהרר וח"כ טייב, התרחבה, יש יותר בני נוער בסיכון, יותר בני נוער וילדים שחווים מצוקה, אנחנו רואים ירידה בגילאים, אנחנו פוגשים ילדים בני 8 ו-10 ברחוב. לפני שבוע וחצי הייתי באופקים, הצטרפתי לאחד הצוותים. אופקים היא לא היחידה בתמונה הזאת, ילדים בני 8 ו-10 ברחוב, בשעה 23:00 בלילה.

אז לתוך מעגל המצוקה והסיכון יש התרחבות אדירה גם של השוליים, גם ברמה של האשכולות הסוציו אקונומיים, יותר גבוהים נמצאים ביותר סיכון וגם ברמה הגילאית. אנחנו רואים יותר מבוגרים צעירים ויותר ילדים.

נקודה אחרונה ברשותכם מבחינת הנתונים ודברים שארצה להגיב ביחס אליהם. הראשון זה הנשירה מהמסגרות החינוכיות. בחודש ספטמבר כבר קיבלנו דיווחים על בני נוער שלא התכוונו לחזור ללימודים, כשעוד היו לימודים לפני הסגר, מכל מיני טעמים. גם אלה שהיו בשוליים, נשרו. גם בני נוער שבחרו להיות עסוקים בפרנסה ובסיוע ותמיכה בבית וגם צריך להגיד, להיעדר המסגרת לאורך זמן הייתה את ההשפעה על הרתימה והמחוייבות למסגרת. בנקודה הזאת אני אסיים ואחר כך אומר עוד משהו.

פגיעה בתפקוד המשפחתי, מה שאמרנו עוד עשירונים לצורך העניין ברמה הסוציו אקונומית נכנסו ישובים שהם יותר חזקים באופן נורמטיבי, אנחנו רואים עוד בני נוער שנכנסים למעגלי הסיכון והמצוקה, וגם צעירים שהצליחו להרים את עצמם ולשרוד ולהשתלב בעולם התעסוקה מפוטרים, מוצאים לחל"ת, ואנחנו רואים אותם קורסים. אחד הנתונים המשמעותיים שראינו זה עליה בכמות הצעירות האמהות שהמצוקה אצלן הלכה וגברה והעצימה בגלל חוסר היכולות שלהן לשרוד גם לעבוד וגם לגדל את הילדים.

גם בנושא החיכוכים עם המשטרה, אנחנו רואים שיש עליה מאוד משמעותית, וברשותכם אם הנתונים האלה מציגים את מה שהיה באוגוסט אני רוצה לגעת בשלוש נקודות שקורות עכשיו, בימים האלה.

רועי, לגבי חיכוכים עם המשטרה, כאן המיקוד הוא בנוער בסיכון או שזה נתון כללי? תחדד את הנתון הזה.

אדוני, ברשותך, אנחנו עובדים עם נוער שאנחנו חווים אותו כנוער בסיכון ומבחינתי כל נער שמגיע בחיכוך עם המשטרה הוא כבר בסיכון, מעצם ההגדרה. הלמ"ס פרסם עכשיו נתונים של 2018 לגבי למשל האוכלוסייה בחברה הערבית ששם אחוז ההפללות וההרשעות הוא הרבה יותר גבוה, אז אנחנו יודעים שהאוכלוסייה הזאת מטבעה היא בסיכון, היא קצת באכיפת יתר. זה לא נושא הוועדה לצורך העניין, אבל מה שאני רוצה לתאר כאן זו העליה בכמות בני הנוער שבאים במגע עם המשטרה כחשודים וכפתיחת תיקים. אחד המגזרים שבהם זה הכי בולט זה המגזר החרדי. אנחנו רואים שם הכפלה בכמות בני הנוער שבאו במגע עם המשטרה, מעצר, פתיחת תיקים, זה עוד לא ברמת הרישום כי מי שיודע, עם קטינים יש תהליך של קצין מבחן וסקירה וכולי, אבל בכל מה שקשור למעצרים ולאכיפה ולחוויה של אלימות משטרתית, בקרב החברה החרדית אנחנו רואים הכפלה של הדבר הזה.

זה קשור או לא קשור להפגנות?

קשור קשר ישיר לא רק להפגנות. זה קשור קשר ישיר לתהליך של דמוניזציה שעושים לחברה החרדית. אין כאן מסביב לשולחן כרגע נציגים של החברה החרדית זולת חבר הכנסת מש"ס.

יש לנו גם אורח, ינון כהן מקרן חירות.

אז אני מצטער שאני בתור אדם לא חרדי מדבר בשם ציבור חרדי אבל אני מדבר בשם העובדים שלי ובני הנוער שהם פוגשים, יש תהליך של דמוניזציה של הציבור החרדי וכתוצאה מכל מיני מאבקים שלדעתי הם לא רלוונטיים לשולחן שלנו, בני נוער וילדים נפגעים, ואנחנו צריכים, השולחן הזה – וכאן אני רוצה ברשותך להתייחס לשני דברים שפתחת איתם את הוועדה - - -

כן, אבל אם אפשר גם לסכם, כי צריך להתקדם.

זה יהיה הסיכום שלי. אנחנו בנקודה מסוימת הצלחנו, כי בגל הזה מרבית השירותים נשארו פתוחים, אבל אנחנו נכשלנו. אנחנו נכשלנו כי היינו תגובתיים. לא יזמנו, לא פיתחנו דברים למציאות הנוכחית, הפעלנו את אותם שירותים שהיו קיימים, תיגברנו אותם קצת, אבל אם מערכת החינוך עסוקה באיזו פדגוגיה היא תעביר, במקום למצוא פתרונות לאיך מורים מצליחים לפגוש פנים אל פנים ילדים, אז נכשלנו.

אם אנחנו מדברים רק על מחלות והידבקות בקורונה ואנחנו לא מדברים על הנזקים הנפשיים ארוכי הטווח שנוצרים לבני נוער בתקופה הזאת ולילדים שנמצאים בבתים, אז נכשלנו. אם אנחנו מדברים רק על איך להחזיר את המשק ואיך למצוא פתרונות לילדים כדי שההורים יוכלו ללכת לעבוד, ואנחנו לא מדברים על החוויות ועל האלימות ועל המצוקה שהם חווים בבתים שלהם, אז נכשלנו. אז בכל מה שקשור לפתיחת שירותים, כן, הצלחנו וזאת הצלחה כבירה ואסור להפחית בערך. היכולת שלי לבוא ולתת פה היום תמונת מצב יותר טובה היא בזכות אותה הצלחה וגם יש כאן עוד שירותים אחרים. אבל בכל מה שקשור לייצר פתרונות ולחשוב קדימה על מה בני הנוער והצעירים האלה צריכים ולהקדים וליזום ולייצר ולא לחשוב איך אנחנו מפעילים את מה שהפעלנו פעם, אנחנו נכשלנו. וכשאני אומר אנחנו נכשלנו זה מגזר שלישי ומגזר ציבורי. זה אחריות של כולנו.

נקודה אחרונה ברשותך, אדוני, אני מבקש ממך כחבר כנסת, אנחנו רגע לפני 2021. גם תקציבים של תכניות בין משרדיות שנוגעות בילדים ונוער בסיכון וגם עמותות, עברנו שנה מאוד מאוד קשה. אנחנו לא יודעים מה יהיהב-2021. אנחנו חוששים. היכולת שלנו להיות מתחת לאלונקה הזאת היא פרי של עבודה מאוד מאוד קשה לנו לגייס משאבים מהמדינה ומהציבור הרחב. אם המדינה לא תתחיל עכשיו לחשוב על איך היא עוזרת לנו כעמותות לעבוד גם ב-2021 ולעבור אותה ולשרוד אותה, לא בטוח שיהיו עוד אנשים שאתם צריכים מסביב לשולחן הזה, שיעזרו לכם לשאת בנטל לחשוב לייצר ולתת מענה לציבור שכולנו אחראים עליו. תודה רבה.

דברים חשובים. תודה רבה רועי. נשמע גם התייחסויות ממשרדי הממשלה, אז נעבור ישירות למיכל גולד, מתאמת בין משרדית למניעת עבריינות נוער במשרד המשפטים. המסגרות נפתחו, הוחרגו, מצב שהוא אולי יותר טוב מהסגר הראשון, אבל עדיין הנתונים מראים על נסיגה בכל מה שקשור למצבם של בני הנוער בסיכון.

אני אגיד כמה דברים ואשתף מה עלה בשולחן. קודם כל קשה לדבר אחרי ששומעים את הדברים של רועי, ואני מודה לוועדה על הדיון המאוד מאוד חשוב הזה. אני אזכיר במילה מה זה השולחן, זהו שולחן משנה לשולחן הבין-מגזרי של משרד רוה"מ שאנחנו מובילות במשותף, אני מצד הממשלה ומנכ"לית המועצה לשלום הילד ורד ויטמן מצד החברה האזרחית ורבים מהיושבים פה חברים בשולחן, כשקודם כל המטרה שלו היא באמת לשים את הזרקור על נוער בסיכון, זו מטרה אחת, ובאמת לחבר את מה שעולה מהשטח עם מה שאנחנו, בין הממשלה לבין קובעי המדיניות וזה בדיוק הרעיון.

הצגנו את הדו"ח שהגשנו ביוני או יולי, בדיון הקודם, אז לא אחזור לזה, אני כן אגיד מה היה מאז. גם הדברים שאני מציינת שנעשו זה לא להפחית מהמצב החמור שקיים אבל זה כן לתת איזו שהיא תמונת מצב.

דבר ראשון, מירב המאמצים מאז הדו"ח הקודם באמת הוקדשו לחקיקה ולתקנות, שפה אפשר להגיד שמרבית ההמלצות של השולחן באמת עוגנו תודות לנציגי הממשלה ולחברתי מנכ"לית המועצה לשלום שהייתה ברבים מהדיונים בוועדה וכמובן לכנסת פה, וההחרגות האלה של אותן מסגרות, כמובן שאם יש דברים שבשטח לא קורים אנחנו נשמח לשמוע. יש לי להגיד מילה על זה, אבל בגדול המסגרות לילדים ונוער בסיכון אמורות להיות פתוחות וגם אנשי המקצוע אמורים להמשיך לעבוד, אם זה יחידות קידום נוער, אם זה פסיכולוגים חינוכיים, אז זה כן שיפור שהוא לא מספיק, אבל שיפור אחד קיים.

אני כן אגיד שהגיעו אלינו שאלות הבהרה שאם לא היה ברור מה החוק אומר, אנחנו הוצאנו את ההבהרות האלה כדי לאפשר פתיחה אם זה מרכזי נוער, אם זה פסיכולוגים חינוכיים, אז זה דבר אחד לסמן.

ישר אחרי החגים כינסנו את השולחן שוב, ראיתי שהוועדה גם העלתה את הסיכום של השולחן בחומר הרקע, כדי לאסוף מה המצב כרגע וסימנו לעצמנו כמה סוגיות להמשך טיפול.

בעקבות ההצלחה בהחרגה, מה הם הנושאים שסימנתם שעדיין בוערים וצריך לטפל בהם? אגב, לגבי ההחרגה, אני אומר, באמת הייתה כאן עבודה מאוד חשובה, אני רואה רשימה של יותר מ-15 שירותי חינוך שהוחרגו, כמובן זה מאוד חשוב, אבל אחת השאלות - - -

וגם רווחה.

גם רווחה. אני אשמח לשמוע אם היה גם ניסיון מעקב מה קורה בשטח.

ודאי. זו הייתה המטרה של הישיבה לפני שבועיים, ואני יכולה להגיד שכבר מאז כמה דברים שאלו, פנו אלינו אחרי זה והוצאנו הבהרות, אז זה בדיוק הרעיון. אני גם אומרת פה, אם יש דברים שלא קורים בשטח ואמורים לקרות, אז זו הכתובת. שוב, מה שפשוט חוקית ורק צריכים לתרגם לשטח זה יותר קל, וחלק מהדברים - - - באמת מזקקים דברים שלא הכרנו ולא נתנו עליהם את הדעת ואז - - -

יש לך הערכה לגבי כל אותן מסגרות שעכשיו הוחרגו בעקבות הלקחים מהסגר הראשון, בפועל מה היה היקף ההשתתפות בהן?

אני אבחין בין הפתיחה ובין ההיקף. שוב, כמו שאמרתי, הפתיחה במקומות שזה לא ירד לשטח, פנו אלינו והוצאנו את ההבהרה ושוב אם יש עוד מקומות נשמח לשמוע. אני יודעת, בטח על מסגרות חינוך אבל יגידו את זה ממשרד החינוך, לא אני, לא כולם בהכרח מגיעים וזה השלב הבא שאנחנו צריכים לסמן ולראות איך אנחנו דואגים להעלות גם את הנוכחות וגם מה שקיים להנגיש. אגיד שסימנו לעצמנו כמה דברים ואז אני גם אתן לחברתי ורד להשלים, אבל אני אגיד, גם מה שרועי העלה פה על המפגש עם המשטרה, נציגי משטרה הראו נכונות לשיח ונקבע דיון ממש בקרוב לחשוב על הדברים יחד, וגם כל הדגש על מצבם הנפשי של ילדים ונוער בסגר, שזה גם משהו שאנחנו נותנים עליו את הדעת ונכנס ישיבה לגביו.

אולי ורד תוכל, אבל הייתי שמח אם באמת יש לכם נתונים. הרי אנחנו עכשיו חודש לאחר הסגר, ואת אומרת שבעצם אין נתונים מדויקים לגבי היקף המימוש של ההחרגה הזו? כי אחד הדברים ששמענו מרועי, שגם מסגרות שנפתחו הייתה נטייה לא לחזור למסגרת הלימודית וכדומה, אז אין לכם נתונים בעניין הזה?

לא.

תודה מיכל. נשמע את ורד, שותפתך בשולחן העגול.

שלום אדוני ותודה רבה לכינוס הוועדה הזו וטוב שיש מעקב של הכנסת על מה שאנחנו רואים בשטח, הכל מאוד, אני רוצה שניה לפרוס תמונת מצב כללית כדי שנסתכל על הדברים רגע במשקפיים הרבה יותר רחבות.

אני רוצה לומר ששומע אותנו חיים מויאל מנהל אגף חינוך לילדים ונוער במשרד החינוך והוא יתייחס לדברים כאן וגם לשאלות שהעליתי.

חיים גם יושב איתנו בשולחן הבין-מגזרי. כשהתחילה הקורונה, כשהתחלנו עם הסגר הראשון, המצב של ילדים ונוער בסיכון במדינת ישראל היה בכי רע, מבחינת כח אדם, מבחינת תקציבים, מבחינת תשומת לב ציבורית, תשומת לב ממשלתית, התחלנו ממינוס. הסגר הראשון מהבחינה הזו היה קטסטרופה כי מרבית המסגרות והעובדים הכי חשובים לילדים ונוער בסיכון לא היו. את הדבר הספציפי הזה שהיה מאוד קריטי ונכון שהוא לא היה האקסטרה, הוא היה הבסיס של הבסיס, את הדבר הזה, האמת שמרבית המשאבים מבחינת זמן ואנרגיה השקענו בדבר הזה, כדי שכשנגיע לסגר השני ובתקווה שלא נגיע לסגר שלישי, שהמסגרות מבחינה משפטית חוקית בתקנות אפשר יהיה לפתוח אותן. מסגרות לנוער בסיכון לאלימות, לילדים בהשמה חוץ ביתית וילדים בסכנת נשירה. האם כולם יפתחו מיד, האם כולם יפתחו כמו שהיה צריך לפי התקנות? התשובה היא לא.

ורד, את יכולה לשים אצבע על איפה ומה לא ניתן? בואו נהיה פרקטיים.

אני מגיעה לעניין הזה ואני חושבת שגם את אמרת את זה וגם רועי אמר את זה. היום, כשאנחנו מדברים על ילדים ונוער בסיכון אנחנו כבר לא מדברים אל אותה קבוצה של ילדים ונוער בסיכון. האוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה היום גדולה לאין שיעור, מכיוון שהיום מרבית הילדים במדינת ישראל נמצאים בלי שום עין חיצונית, נמצאים בתוך סיר לחץ כתמונת מצב של החברה הישראלית.

אני רוצה להגיד ארבעה דברים שבעיני הם קריטיים לעשות.

אם אפשר להזדרז כדי שגם אחרים יוכלו לדבר.

זה העניין הזה שאי אפשר להמשיך יותר, אני לא מדברת כבר על השיח. צדקו מה שאמרו לפניי שמדברים על החזרת המשק מבחינה כלכלית ומדברים רק על בריאות ולא מדברים על בריאות הנפש, על החרדות, על המצוקות, וזה לא הקבוצה של מה שהיינו קוראים לה לפני כמה חודשים ילדים בסיכון. צריך להחזיר קשר פיזי בין ילדים בכלל לבין המורים שלהם לבין החברים שלהם, כשרוצים לאתר מצוקות, כשרוצים לאתר ילדים בסיכון גם בסכנה בתוך הבית שלהם, אם הילדים האלה לא יראו עין חיצונית, לא משנה מה נעשה לא נוכל להושיט להם יד כי לא נדע עליהם. מה שרועי ציין ואמר בצדק זה קצה הקרחון. אני משוכנעת שיש עוד הרבה מאוד ילדים שזקוקים ליד מושטת והיא איננה כי לא רואים אותה.

בימים של שגרה, לא של משבר, בערך 30% מהדיווחים לפקידי סעד לחוק נוער מגיעים ממסגרות החינוך. מסגרות החינוך גם אחראיות לזהות מצוקות שהן לא קשורות רק לסיכונים של אלימות אלא למצוקות של בריאות הנפש, לסכנות של נסיונות אובדניים, כל הדבר הזה איננו. אי אפשר לדבר רק על ילדי הגן והילדים ביסודי - - -

מה ההמלצה שלכם בעניין הזה?

אנחנו התחלנו לאסוף כל מיני יוזמות מהעולם. כל מה שצריך זה יצירתיות. שיישב משרד החינוך עם אגפי החינוך ברשויות המקומיות, שמורה יפגוש שישה ילדים בפארק, שיראו אותם. זה דבר כל כך כל כך פשוט. כל מה שצריך זה רצון טוב ויצירתיות. זה הכל. לא צריך לחפש מתחת לפנס, שיקבלו החלטה, הילדים האלה משוועים לקשר שמישהו יראה אותם. אני הוצאתי מכתב שהעליתם לוועדה גם לשר החינוך, גם לשר הבריאות וגם לרוני גמזו. כל מה שצריך זה יצירתיות, רצון טוב, יש לנו תנאי מזג אויר מצוינים בארץ, אפשר ללמוד מהעולם ויש יוזמות גם אצלנו בארץ. לא צריך לחפש מתחת לפנס.

ההערה שלך כרגע היא לא רק למוסדות שהוחרגו אלא כללית, נכון?

לא. זה בדיוק מה שאמרתי שצריך להסתכל במשקפים יותר רחבים, היום אנחנו מדברים על ילדים ונוער בסיכון. יש הרבה מאוד ילדים ונוער בסיכון שאנחנו בכלל לא יודעים עליהם, כי מי שבשגרה מדווח עליהם או מושיט להם יד זו מערכת החינוך, הם מדווחים בשגרה, לפי מחקרים, לפי המציאות, לחברים שלהם, למורים שלהם, איפה הם. הם לא שם.

נתון חשוב לגבי ה-30%, 30% מהדיווחים על נוער במצוקה וכדומה, זה מגיע ממוסדות החינוך ואם אין מוסדות חינוך אז בינתיים אין את הדיווחים האלה. אני אשאל מה ששאלתי את מיכל ותיכף גם אשאל את מר מויאל לגבי מימוש ההחרגה. כאן אנחנו כבר יודעים שאלה ילדים בסיכון, הם צריכים להיות במוסדות הללו ולכן הם הוחרגו, השאלה אם אנחנו יודעים האם באמת היה מימוש כאן או שהרבה בכלל לא הגיעו, מה קורה ב- - -

אני אגיד רגע במשפט אחד כי אני לא חושבת שזה התפקיד שלי להגיד על הנתונים המדויקים אבל מי שיכול לתת את הנתונים זה אחיה קמארה, מ-360 וחיים מויאל, וזה רק מה שאנחנו יודעים. שוב, אנחנו יודעים שיש הרבה מאוד נשירה סמויה, לא כל מי שרשום לשיעור בזום או לאיזו פעילות בזום אכן נמצא שם, אבל הפנימיות פועלות, המעונות יום - - - למשל לא התחילו לפעול מיד, אבל הדבר הזה גם לאורך הזמן השתנה.

אני אשאל גם את מויאל וגם את - - -

הם לא חזרו פיזית?

תלוי מה. התכניות שהיו אמורות לחזור פיזית, בוא ניקח כדוגמה, כי אי אפשר לענות על השאלה הזאת, היא מתייחסת להמון מסגרות מאוד שונות אחת מהשניה. אבל למשל המעונות, יש את מעונות היום הרב תכליתיים שמיועדים לילדים בסיכון, הם התחילו לפעול הרבה אחרי הזמן, למרות שהם היו מוחרגים, אבל יש מעונות שבהם נמצאים ילדים בסיכון שהיה צריך לחכות עד שהמעונות באופן כללי יפתחו. יש כל מיני בעיות שקשורות לילדים חסרי מעמד, יש אוכלוסיות רבות שצריך לטפל בהן וחלק מהעניין זה שיש נשירה סמויה גם ממסגרות שקשורות לנוער בסכנת נשירה, וחיים יוכל להגיד על זה, נדמה לי שזה התפקיד של המדינה לדווח את הנתונים.

אני רוצה ברשותך אדוני עוד שתי נקודות ממש במשפט. אחד- נושא ההזנה שאני יודעת שאתמול הוא טופל בהרחבה בדיון הזה, אי אפשר לחכות לאיזו תכנית על, כל המסגרות שנתנו בעבר ארוחה חמה, המסגרות של - - - ומילת, כרגע הדבר הזה באוויר ואי אפשר להשאיר משפחות שלמות בלי הצורך במזון, מאוד מאוד בסיסי, וגם זה סיכון.

נקודה אחרונה שאני רוצה להתייחס אליה, זה הנושא של אמצעי קצה, זה מטופל בהרבה מאוד ועדות כנסת, הדבר הזה לא יכול להיות שהוא לא הגיע עדיין לפתרון. הסיפור של אמצעי קצה ומחשבים הוא לא רק לימוד. הוא גם קשר עם העולם החיצון, קשר עם החברה, עם המורים וגם עם טיפול שאולי היום לא ניתן באופן פיזי. אז יש בין 150,000-300,000 ילדים שאין להם את זה, יש ילדים שמתקשרים אלינו כדי להגיד 'אין לי, אני צריך את הטלפון של ההורה שלי שלא נמצא בבית עכשיו' ואין להם שום יכולת לנהל קשר, והדברים האלה הם קריטיים והם במסות מאוד גדולות.

תודה רבה ורד. נושאים לא קלים. אגב, אני מקבל הרבה טלפונים של משפחות שרוצות אמצעי קצה. רואים שאני מלווה את הנושא ושואלים אם אני יכול לסייע. תודה. אולי נשמע את חיים מויאל מנהל אגף חינוך לילדים ונוער בסיכון. שמעת את הדברים גם של רועי של מיכל ושל ורד, עלתה שאלה לגבי כל המסגרות שהוחרגו, שאלה בעיקר מוסדות החינוך שהתייחסנו אליהם. האם יש לכם הערכה לגבי ההשתתפות של אותו נוער, וכמובן האם יש תשובה לאותם בני נוער תלמידים בסיכון שכרגע לא במערכות, לא במוסדות וזה קצת גם מקשה על ההגעה אליהם.

אם אפשר עוד שתי שאלות. באמת אלה שעדיין לא במערכת, מה ההתייחסות שלכם לעניין, איך אתם מביאים למצב שהם ייכנסו למערכת או לפחות ייכנסו לאיזה שהוא ראשית טיפול, והדבר השני, בתוך אלה שבמערכת, איזה שירותים אתם לא מצליחים לתת להם מבין אלה שהיו ניתנים לולא הקורונה.

בבקשה חיים מויאל. אחר כך נשמע את אחיה קמארה.

ברשותכם אני רוצה להתייחס לסוף הדברים של ורד, אני מתייחס לאוכלוסיות שתחת האחריות שלי, אני לא מתייחס לכלל האוכלוסייה. אני מסכים מאוד עם כל הדברים שנאמרו שהסיכון מתגבר, ואנחנו רואים את זה גם בסקרים ומחקרים שאנחנו עושים, גילינו למשל שבית הספר מאוד מצמצם פערים, אמרנו בעבר בתפיסות שלנו שבית הספר מגדיל פערים בכל מיני צורות ותהליכים, גילינו שסגירת בית הספר מגדילה פערים, מרחיבה אותם, ולכן אני מתייחס רק לאוכלוסיות תחת האחריות שלנו, אבל גם לגבי אמצעי הקצה שורד הדגישה, המשרד התחיל לחלק את אמצעי הקצה, כלומר מדברים על מחשבים ניידים, קווי אינטרנט וזכרון כזה או אחר לטלפונים סלולאריים וכולי, ובודקים כמעט אחד לאחד, אנחנו מדברים על 140,000 מחשבים שממש מחלקים אותם, אני חייב להגיד שהמשרד היה מאוד ער ופעל על פי הדרישות, הבקשות שלנו, ונתן בצורה סטטיסטית אחוז גבוה יותר של מחשבים לילדים בסיכון שאנחנו - - -

כמה ילדים בסיכון?

הוא החריג גם את אותן קבוצות שלא נמצאות בתוך הליין של סמלי מוסד רשמיים וכל מה שקשור בזה, כמו למשל תלמידי - - - שאני לא מדבר עליהם עכשיו בהקשר הזה, אבל הם גם יקבלו בתוך המבנה הזה את אמצעי הקצה. מה שאני מבין, עוד פעם, אני לא אחראי לזה אבל אני רק אומר, 140,000 מחשבים שמתחילים לחלק אותם, זה ייקח קצת זמן אבל הפעולה הזאת מתחילה ואני רוצה רגע לתת קצת נתונים בהקשר של ההחרגה.

אפשר לדעת, 140,000 תלמידים - - -

לא. 140,000 מחשבים.

140,000 מחשבים. אתה מדבר על כל מערכת החינוך?

כל מערכת החינוך.

אתה יכול לחדד לי כמה ילדים בסיכון קיימים במערכת שצריכים אמצעי קצה ואין להם?

החישוב שאנחנו עשינו לגבי הילדים שתחת האחריות שלנו, שאני מדבר, שוב, אני נותן מונחים, נניח חטיבות ביניים יש לנו תכניות של תל"ם ו- - -ובחטיבה העליונה יש לנו מב"ר ואלדר, ומרכזי חינוך טכנולוגיים ותכנית היל"ה, אנחנו הגענו לכ-12,000 מחשבים. אבל שוב, אחד הדברים החשובים ברשותך חברת הכנסת, זה לראות את - - - ולראות מאיפה אנחנו מתחילים ולאן אנחנו הולכים ואפרופו ההרחבה של הסיכון בימי הקורונה. לכן אני מסתכל על הקצה של הסיכון שאנחנו מטפלים בו באגף הזה.

אבל מה עם תלמידי היסודי?

גם תלמידי היסודי בתוך זה, אבל אני מזכיר עוד פעם, אנחנו בתכניות הרשמיות שלנו לא פועלים ביסודי בצורה רשמית. אין לנו כיתות ותכניות רשמיות ביסודי מתפיסה שאני חושב שהיא נכונה בחלק הזה כדי לא לסמן את הילדים בסיכון וכולי, אבל בוודאי שגם ביסודי, אני לא אמון על זה אז אני לא רוצה לתת נתונים לא מדויקים. ברשותך.

אין תלמידים בסיכון שהם לא בתיכון?

בוודאי.

אז מה, כמה הם?

שוב, אני מתייחס נכון לרגע זה לילדים שנמצאים תחת התכניות הרשמיות שלנו באגף.

אין תכניות לא לילדים בתיכון?

בוודאי שכן.

נו אז כמה ילדים בסיכון יש?

אני שוב אומר, אני לא מסמן אותם בצורה הרגילה כמו התכניות הרשמיות.

אז איך אתה יודע לתת להם מענה אם אתה לא מסמן אותם?

מכיוון שבתי הספר והאגף היסודי על פי מדדי טיפוח שנקבעו בקול קורא של חלוקת מחשבים, הם קבעו מדד טיפוח מסוים ועל פיו הם חילקו את המחשבים. שוב, את מכניסה אותי למקומות שאני לא יודע לתת לך תשובות מדויקות וזה חבל. אני חושב שנכון להזמין את מי שאחראי - - - שייתן נתונים מדויקים יותר.

סליחה רק רגע. האחריות שלך היא על?

האחריות שלי היא בעיקר, בכלל ילדים ונוער בסיכון בכל רחבי הארץ, אבל זה מתחלק לתכניות רשמיות גנריות כמו שאני מגדיר אותן, ותכניות משלימות. למשל, אני פועל בדרך של רווחה חינוכית - - - את הרשויות לפעולות מסוימות שהם עושים.

אני אמקד את השאלה. יש את התכניות לחטיבות הביניים והתיכון שם יש לך את המספרים, אתה מדבר על 12,000 ילדים שיקבלו אמצעי קצה, נכון?

כן.

השאלה הייתה מה קורה עם תלמידי היסודי. אני יודע שאין אולי תכניות פורמליות כפי שיש בתיכון, אבל בכל זאת ההנחה היא שיש לכם נתון מסוים או הערכה של היקף הילדים בסיכון גם ביסודי.

כן, אבל אני אומר שוב, אתם רוצים שאני אתן נתון שהוא לא מדויק ויהפוך להיות רשמי לכאורה. אני מציע, הצעה שלי, מכיוון שיצא קול קורא שיש בו קריטריונים מאוד ברורים על מדדי טיפוח וכל מה שקשור בזה, ואז על סמך המדדים הללו חילקו את אמצעי הקצה. אני ממליץ להביא את מי שאמון על זה ושם הוא יסביר וייתן נתונים מאוד מדויקים. לי חשוב לתת לכם נתונים על האוכלוסייה שאנחנו אמונים עליה - - - באופן יחסי, עוד פעם, נתונים מדויקים, חשוב לי להציג בפניכם את הנתונים הללו.

סליחה שאני קוטעת אותך. אתה אמרת שאתה אחראי ארצי על ילדים ונוער בסיכון. אני מבינה לגמרי שיש תכניות ייעודיות לגיל התיכון. אני מבינה שאין תכניות לגיל היסודי, יש מדדי טיפוח. הבנתי את זה. אני עדיין מתעקשת לדעת מה מספר הילדים המדויק שלהם המערכת הארצית אמורה לתת טיפול. אם אין מספר כזה אני מאוד מוטרדת.

גברתי, אנחנו נותנים מענים רחבי היקף לבערך 145,000 ילדים. על כל הרצף. מתוך תכניות של 360, התכנית הלאומית, רווחה חינוכית, שיקום שכונות ועוד הרבה תכניות אחרות שמתקיימות בתוך הישובים, בתוך הרשויות. התכניות הללו הן לא תכניות רשמיות, זה מה שאני מנסה להדגיש. אני יכול לתת את מרחב התכניות שאנחנו פועלים בהן, על העניין של תכניות לילדים בסיכון. נקדיש את זה לשם. אני אתן לך דוגמה לצורך העניין, יש לי תכנית שנקראת - - -

חיים אנחנו פשוט צריכים להתקדם. אני אמקד, תעזוב את הנושא של אמצעי קצה, זה נושא שאנחנו דנים בו בהקשרים - - - . השאלה הספציפית יותר, אתה מנהל את האגף לילדים ונוער בסיכון כולל היסודי. אתה אומר לנו עכשיו שבאחריות האגף שלך כ-140,000 תלמידים, נכון?

גם בגנים. זה מה שניסיתי לתת פה דוגמה, על תכנית שאנחנו מפעילים.

אני מניח שיש לך את הפילוח שלהם לגבי יסודי, חטיבת ביניים ותיכון. יש לך? החלוקה של ה-140,000 לפי יסודי, חטיבת ביניים ותיכון.

לא שמעתי את השאלה. סליחה.

מתוך ה-140,000 שיש, זה כולל גם את היסודי, נכון?

כן.

אז כמה ספציפית על היסודי. יש לך את הפילוח שלהם?

כמה קיבלו אמצעי קצה?

לא. כמה תלמידים ביסודי מוגדרים כתלמידים או נוער בסיכון והם באחריות שלך מתוך ה-140,000.

אני מדגיש שוב פעם את ההבחנה בין היסודי לחטיבות ביניים ולתיכונים. אנחנו עושים מאמצים לא להגדיר את הילדים בסיכון ביסודי, שוב, מתוך העמדה המקצועית הזאת. אבל אנחנו כן יכולים לתת נתון אם תרצו, אני אתן לכם, לגבי החלוקה של ה-140,000 ילדים האלה שאנחנו נותנים להם שירות. בוודאי. לא עכשיו, אין לי את זה מולי, אבל בוודאי שאני יכול להציג את זה.

האמת היא שהציפייה שלנו הייתה שיהיה את הנתונים, אבל אנחנו נשמח לקבל את החלוקה שלהם לפי יסודי, חטיבות ביניים ותיכון, אותם 140,000. כי אתה אומר שה-140,000 כולל יסודי.

לא, יש פה בלבול. אני מדגיש, יש לנו תכניות שהן תכניות תוספתיות והתכניות התוספתיות האלה ניתנות על כלל הרצף. מעבר לזה, יש לנו תכניות שאנחנו מגדירים אותן כתכניות גנריות, גנרי זה כמו כיתה, יש תכנית שפועלת כמו כיתה. וזה מספרים אחרים שהם ניתנים בחטיבות ביניים, ובתיכונים. ביסודי אין לנו כיתות. למשל כשאני מדבר על כיתת מב"ר אין לי כיתת מב"ר ביסודי. זה ההבדל.

אנחנו מבינים את זה, אנחנו רק מנסים להבין מה היקף הילדים והנוער בסיכון, גם אם לא מוגדרים כך, אבל הם תחת השירות שלך.

אז אמרתי, סך הכל הילדים הם באזור ה -260,000 ילדים, שבאזור ה-100,000, שתיכף אם תתנו לי אני אתן לכם את המספרים של הילדים שהוחרגו בסגר הזה לעומת הסגר הקודם וכל מה שנעשה גם בשולחן העגול וגם בעבודה הפנימית שלנו, כדי להראות שם כמה המספרים באמת רחבי היקף, זה צד אחד, ואני אעביר אליכם בשמחה את הנתונים לגבי ה-140,000 תלמידים הללו, על כל הרצפים שבהם אנחנו מטפלים. אז אני עושה הבחנה, וחשוב מאוד שנבין את הבחנה הזאת, בין ילדים בסיכון או אם תרצו תלמידים בסיכון, שאנחנו נותנים להם כיתות או תכניות ממש שהן כמו כיתות בתוך בתי הספר, למשל תכנית מל"א, מרכז למידה אחר, לצורך העניין, ותכניות שהן תכניות שמלוות את העבודה הגנרית בתוך בתי הספר היסודיים ובגנים. את זה נוכל לתת לכם.

מתי?

בקרוב מאוד. אני מניח שבימים הקרובים, זה קיים אצלנו, זה פשוט לא לפניי.

אני חיבת להודות שאני נבוכה. כי זה דבר שאמור להיות לכם בשלוף. המינימום זה איזו טבלת אקסל, איזה ילד מקבל מה.

גבירתי, יש לי את זה, זה לא מולי עכשיו. להגיד שאת נבוכה ממשהו שהוא קיים אצלי, אז עוד שתי דקות אני אבקש שיציגו לי ויעבירו, אבל יש לי פה משהו מאוד חשוב שנדמה לי שבהקשר של הקורונה חשוב מאוד לתת לכם נתונים ככל שניתן - - - שאנחנו אוספים. אבל אם אני מביך אני מתנצל.

לא אמרתי שאתה מביך, אמרתי שאני נבוכה. תבחין.

מר מויאל, נשמח לקבל את הנתונים האלה, זה יופיע גם בהמלצות הוועדה. הזכרת 260,000 ילדים, לא ברור לי מה המספר הזה.

יש לנו כ-140,000, אני נותן מספר גדול רגע ואחרי זה אחלק אותו, אתן לכם את - - - שמחלק את הילדים. כ-140,000 ילדים שאנחנו נותנים להם שירותים שהם לא גנריים, תוספתיים, נתתי את הדוגמה של רווחה חינוכית, אפרופו תכנית 360 שחלק מהתכניות הן חלק מהמשרד שלנו, תכניות שנותנות מילגות לתלמידים שיש להם איזו שהיא - - - במוזיקה, אמנות וכולי, יש לנו רצף של תכניות ותכניות מלוות למשל בגנים לילדים מתקשים בקריאה וכולי, יש לנו תכנית שאנחנו עושים אותה גם כתכנית מלווה, כתכנית - - אז יש לי את הרצף הזה. אלה התוספתיות.

התכניות הגנריות כמו הכיתות, יש באזור 100,000, 120,000 תלמידים. ואני אחלק את זה עכשיו כדי שתוכלו לראות את הקבוצות שאנחנו מדברים עליהן.

אם אפשר תוך 2-3 דקות.

הנושא הכי מרכזי שרציתי להציג עכשיו ב-2-3 דקות, אבל אני אעשה מאמץ גדול כי הוא חשוב לי מאוד מאוד. תראו, המצוקה הזאת שקיימת על כולנו בוודאי שהיא הרבה יותר דרמטית על ילדים ונוער בסיכון, ואנחנו עושים מאמצים מאוד מאוד גדולים כדי לתת מענים, והמענים הולכים וגדלים בהקשר הזה. אבל חשוב לי מאוד לעשות הבחנה. במספרים שהתחלנו בסגר הקודם לעומת הסגר הזה. בסגר הקודם קיבלנו אישור לכ-13,000 תלמידים שיוכלו לבוא וללמוד ולפעול בתוך המסגרות שלהם. בסגר הזה קיבלנו אישור, בעקבות עבודת מטה, ושוב, אני מעלה על נס את העבודה של השולחן העגול בהקשר הזה של משרד רוה"מ, ומיכל ורד ועוד הרבה אחרים שהיו שם, הצלחנו לקבל אישור לכ-90,000 ואפילו קצת יותר, באזור 95,000 תלמידים שיכולם לבוא וללמוד בתוך בתי הספר ומתוך בתי הספר ללמד וכולי. אנחנו מדברים על כיתות מב"ר עמדה, אנחנו מדברים על מרכזי חינוך טכנולוגיים, מפתנים, אנחנו מדברים על קידום נוער היל"ה, מועדוניות, מרכזי חירום לילדים, זה קבוצה קטנה אבל מאוד משמעותית, ואנחנו מדברים על מוסדות חסות הנוער והכלא.

כמה מהם הגיעו?

ההערכה היא ש-95,000 זה מספר הילדים ש- - -

ותכנית שנקראת 'פותחים עתיד' שפועלת בבתי הספר היסודיים בצורה של מנטורים, עוד 5,000 ילדים שהם בתוך המרכיב הזה, זה ה-95,000.

כמה מהם הגיעו?

בדיוק. השאלה שניסינו גם - - -

אני רוצה לתת. ברשותכם.

לגבי היקף המימוש, הנוכחות.

אנחנו מדברים על למידה מרחוק ולמידה מקרוב. זה מאוד חשוב, אם יהיה לי זמן אתייחס גם לסוגיה של ההזנה כי היא הייתה מאוד חשובה לי ועדיין היא חשובה מאוד מאוד.

אלה שהוחרגו זה למידה פיזית מקרוב?

כן. אבל אנחנו מדברים על אזור של בין 40%-45% ילדים שהגיעו מקרוב, ועוד כ-30% וזה נע כל יום, מכיוון שחלק מהתכניות כמו תכנית היל"ה, יש להם תכניות אישיות וכל יום מגיעה קבוצה אחרת ללמידה, לכן המספרים משתנים. אבל זה באזור של 40%-45% שלומדים מקרוב, וזה גדל עכשיו, בין החגים הייתה בעיה לא קלה בעניין הזה, ובאזור 30% של לומדים מרחוק. כלומר אני מדבר על בין 70%-80% שאנחנו מלמדים אותם, בדרך כזו או אחרת. יש לנו עדיין כ-20% של ילדים שאנחנו כל הזמן בפעולה. אני מדבר על הקבוצה הזאת, יש עוד קבוצות שאם יהיה זמן אני אדבר עליהם, אנחנו כל הזמן במשא ומתן איתם על הפעולה של לבוא ולהכנס לבית הספר, יש המון אפשרויות. יש אפשרות שהם ילמדו מרחוק, יש אפשרות שהם יגיעו לבית הספר, יש אפשרות שהמורים ילמדו מתוך בתי הספר החוצה, ועוד כהנה וכהנה, בוודאי אלה שאין להם אמצעי קצה, אנחנו דורשים שהם יבואו לתוך בתי הספר ככל שניתן.

התפיסה שלנו היא להפוך את המסגרות הללו למסגרות הוליסטיות, שנותנות מענה לשלושה מעגלים גדולים ומרכזיים, וזה עשה עבודה נפלאה לעומת הסגר הקודם. עדיין, יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה, שלא נטעה פה, וזו עבודה יום יומית, ממש, כמה שיותר מדויקת. אחד זה המעגל של ההזנה, אנחנו רוצים ככל שניתן לעשות כל פעולה שיש, זה המעגל ההוליסטי של בתי הספר, כל ילד שיש לו בעיית הזנה אנחנו רוצים לדעת על זה ולתת מענה, 2. כמובן העניין של הלמידה, ו-3. העניין הרגשי-נפשי. ככל שהילדים האלה נמצאים בבית הספר, מה שאני קורא לו המרכז ההוליסטי, אנחנו יכולים לתת מענה. וזה הרעיון, לעשות כמה שיותר עבודה מסביב למסגרות.

יש לנו בעיות עם ארגוני המורים כפי שאתם שומעים על כך בתקשורת, יש לנו בעיות עם מורים חולים שלא רוצים להגיע ללמד וכהנה וכהנה ואנחנו מנסים לפתור את זה בהרבה מאוד תכניות יצירתיות.

מר מויאל, בעצם אנחנו מבינים כך, אנחנו מדברים על בערך כ-100,000 ילדים ותלמידים שאמורים להיות מוחרגים, אבל לצערי, החרגה במובן של להגיע פיזית ללימודים, אז כנראה פחות ממחציתם ממש מגיעים פיזית, אתם בקשר עם עוד כ-30% כלמידה מרחוק וכנראה יש בעיה עם עוד כ-20,000 מהם שבכלל כנראה עוד לא השתלבו במערך הלימודים ולגבי הזנה, אתה אומר גם שעדיין אין לכם נתון לגבי האם אתם מגיעים לכולם מבחינת ההזנה כעניין של מדיניות גם אם הם לא זכאים לפי חוק.

אני לא מדבר על - - - וכל התכניות האחרות שבתוך זה, אני מדבר על ילדים בסיכון שהגדרתי אותם עכשיו. יש לנו חלק מהמערכות כמו המועדוניות שכל מי שנמצא שם מקבל הזנה, היה לנו על זה מאבק מאוד גדול בסגר הקודם, זה היה אחד הדברים שהתעקשנו עליו. אני יכול להגיד שכל ילד, וזאת ההנחיה, כל ילד שיש לו בעיית הזנה, אני מדבר ממש ברמה הפרטנית, אנחנו נפתור לו את הבעיה. איך נפתור? זה לא שניתן ארוחות כמו שנתנו בפעם הקודמת, אלא כמו שפתרנו בהקשר הזה של כריכים, איזה שהן ארוחות כאלה ואחרות. אבל אנחנו בסגר הקודם, לא אמרתי את זה, הצלחנו להזין כ-16,000 משפחות, כ-160,000 מנות בשבוע. כשליש מהם היו ילדים שלנו ממש, מתוך הקבוצה הזאת שביקשו וראינו שהם צריכים, ואחרים היו על הרצף של הסיכון בתוך מיל"ת והצהרונים וכולי. משרד הרווחה, שוב, אני אומר את זה מידיעה וצריך לבדוק את זה, בעצם הקצה תקציבים לאגפי הרווחה ברשויות ואנחנו מנסים לעבוד בשיתופי פעולה. כלומר בהקשר הזה של הזנה, למה ביקשתי, דרשתי, עשיתי הכל כדי שהמסגרות האלה יפעלו? מכיוון שהבנתי שכשהן פועלות, אחד הדברים המאוד מאוד משמעותיים שבעצם אנחנו מצליחים לפתור אותו זה העניין של ההזנה, מכיוון שיש מרכז שברגע שבית הספר כמרכז, ברגע שיש בעיה, או מרכז היל"ה לצורך העניין, מרכז קידום נוער, הם פונים לשם והמרכז יודע לפעול או להשיג את המזון באופן עצמאי או לחלופין להפנות ולפנות לאגפי הרווחה ברשות ולדאוג למשפחות הללו ולילדים.

יש שאלה שאנחנו חייבים לשאול אבל באמת בקיצור כי יש עוד דוברים. לפני הסגר, או בימים הרגילים, 30% מהדיווחים על נוער בסיכון פחות או יותר, היו מתוך מוסדות החינוך. כיום כשאין את הלימודים הסדירים, איך אתם מתמודדים עם זה? איך אפשר להגיע בכל זאת לאותם ילדים בסיכון. אני מניח שעכשיו עם הקורונה אולי ה- 30% נהיה יותר גבוה אפילו.

לא הבנתי את הנתון של 30% ילדים בסיכון.

אלה הדיווחים. האיתור. בדרך כלל כ-30% מהאיתור הוא דרך מוסדות החינוך.

או.קיי. מכיוון שהחרגנו, שימו לב למספר, הוא מספר גדול מאוד ומכיל חלק גדול מאוד מהילדים, כמעט את כולם אני חייב להגיד, אני לא מדבר למשל על ה- - - שזה סיפור אחר, אולי בהזדמנות נדבר עליהם, אבל חלק גדול מהילדים הללו הם בעצם מה שנקרא מטופלי - - -מטופלים כמעט בכפל טיפול, גם - - -גם בית ספר, לפעמים גם קידום נוער, ואנחנו מנסים לתת את המעגלים שהדגשתי פה על כל המרחב. כלומר, האוכלוסייה הזאת, לא האוכלוסייה שנוספה שאנחנו מנסים גם איתה לראות ולמצוא פתרונות. שוב פעם, יש המון המון בעיות, זה לא ניסיון לתת תמונה ורודה, ממש לא. המון בעיות. אבל האוכלוסייה הזאת, ככל שאנחנו יכולים במערכות שלנו, אנחנו מנטרים אותה. מה זאת אומרת? כיתות מב"ר אתגר, דרך אגב, אני מאוד ממליץ, יש מחקר מדהים של בנק ישראל על כיתות מב"ר, מחקר חדש של בנק ישראל שמראה בצורה יוצאת דופן כמה הכיתות האלה מנעו נשירה וכמה הן תורמות לכלכלת ישראל. אפרופו. כי אלה כיתות יקרות, אולי בהזדמנות נוכל לעשות דיון על המחקר הזה. אבל כיתות מב"ר אתגר כדוגמה, הן כיתות קטנות, בכל כיתה כזאת יש מחנכת והתפקיד שלה וההכשרה שלה זה שהיא צריכה להגיע לכל תלמיד ולראות מה הבעיה שלו ואם הוא לא נכנס לזום, להבין למה הוא לא נכנס לזום, ולהרים טלפונים ואם צריך להפעיל את ה- - - שיבוא לביקור בית.

באופן כללי, אני יכול להגיד שהתמונה שאני מקבל היא תמונה סבירה. אני לא אומר טובה או טובה מאוד, אבל היא סבירה ביחס לסגר הקודם, אנחנו במצב יותר טוב. האם זה יגדל, האם הנשירה תגדל, יש הרבה מאוד מומחים בשם עצמם שמביאים אחוזי נשירה סמויה עצומים. אני לא רואה אותם. עדיין אני לא רואה את הנתונים הללו בתוך המערכות שלנו, גם הנשירה הגלויה.

אני רוצה לקוות, ואנחנו עובדים עכשיו דרך אגב מאוד חזק על הרבה מאוד מערכות שיתנו מענים ויוכלו לתת לנו נתונים יותר מדויקים. אבל לגבי האוכלוסייה שהצגתי, אנחנו עושים מאמצים אדירים לנטר את המעגלים שדיברתי עליהם.

תודה רבה. נפנה חלק מהשאלות בהמלצות ונמשיך לרצות לקבל נתונים. אחיה קמארה ממשרד העבודה והרווחה בבקשה.

שלום, בוקר טוב ליו"ר, לחברי הוועדה ולכל המשתתפים. תודה על ההזדמנות להציג. אני רוצה להגיד שרועי דיבר בעצם על אוכלוסיית קצה, נקרא לה כך לצורך הדיון הזה. חיים דיבר על האוכלוסייה שבאחריות אגף ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, אני רוצה לתת נתונים לוועדה באופן כללי על ילדים ונוער בסיכון בישראל לפני הקורונה ואחרי הקורונה, הם מאוד מחזקים את מה שרועי אמר, אבל בתמונה הרבה יותר רחבה.

אני רוצה להדגיש שמדובר בנתונים של חמשת המשרדים, לא רק חינוך, אלא חינוך, רווחה, בריאות, קליטה ובטחון פנים, ואני רוצה להדגיש משהו שאולי לא היה ברור עד הסוף בדיון עכשיו, הקשר הבל ינותק בין הגורל של המסגרות האוניברסליות, בעיקר גני ילדים ובתי ספר וטיפות חלב וכל המסגרות האוניברסליות לבין הגורל של הילדים בסיכון שנמצאים בהם, כי כמו שחיים אמר, לא כל הילדים בסיכון נמצאים במסגרות ייעודיות לילדים בסיכון וזה טוב, אנחנו לא רוצים שישר הם יהיו שם, אבל צריך להבין שאם המסגרות האוניברסליות סגורות אז גם הילדים בסיכון באותו מקום נפגעים באופן טבעי, וכמו שכבר נאמר על ידי יו"ר הוועדה, יש קושי גדול מאוד לאתר ילדים חדשים כי ברור לנו שהמצב הנוכחי המתמשך של משבר קורונה, חרדות בריאותיות, כלכליות וכל הדברים האלה, מכניסות ילדים חדשים למעגל הסיכון. היה לי חשוב להגיד את זה כהקדמה.

לגבי הנתונים, התכנית הלאומית פועלת ב-185 ישובים. כלומר הנתונים שאני נותן הם על בערך ישובים שבהם גרה 2/3 מאוכלוסיית ישראל. זה לא מדגם מייצג של הישובים הפחות חזקים בישראל, כל הישובים באשכולות 1-5 ושכונות במצב דומה בישובים גדולים באשכולות גבוהים יותר, אבל זה בהחלט הנתונים הכי - - - שאני חושב שהוועדה יכולה לקבל. באופן כללי, ב-185 ישובים שבהם פועלת 360, נמצאו לאורך השנים 261,000 ילדים בסיכון מגיל לידה עד 18. לפי ההגדרה הבין משרדית של חמשת המשרדים, הגדרה מוסכמת, משותפת מי הם ילדים ונוער בסיכון. אם אנחנו מסתכלים על הנתונים האלה אפשר להניח שבכל מדינת ישראל, אני אומר את זה בזהירות כי זה לא ודאי כי אנחנו לא פועלים לצערי בישובים היותר חזקים למרות שברור שיש בהם ילדים ונוער בסיכון, כ-350,000 ילדים ונוער בסיכון מגיל לידה עד 18.

בעבר כשעשו את המיפויים, חצי מהילדים האלה טופלו על ידי אחד ממשרדי הממשלה. בכסף התוספתי של 360 מטופלים היום עוד כ-60,000 ילדים שזה מביא אותנו כבר בערך ל-75% מהילדים שמטופלים. עם זאת אני חייב להגיד שיש להניח שהטיפול עלה בגלל שבעשור האחרון גם המשרדים הגדילו את התקציבים שלהם פי מונים, והם מטפלים בהרבה יותר ילדים. אבל אני לא יכול להגיד משהו ברור עד הסוף בעניין הזה, זה ברור שיותר ויותר אחוז של הילדים מטופלים.

לגבי הקורונה, ברור שהקורונה השפיעה על הילדים ועל המשפחות שלהם. אם אני מסתכל על הנתונים שלנו אנחנו מודדים את הילדים או אנשי המקצוע ממלאים עליהם שאלונים פעמיים בשנה, בהתחלה כשהם נכנסים למסגרת כלשהיא, לא משנה אם זה טיפת חלב או גן ילדים או בית ספר או מוסדות של הרווחה וכדומה בקהילה, ובדרך כלל בסוף שנת הלימודים, אנחנו רואים השנה שאם תלמיד מ-2013 עד 2018, משנה לשנה, השיפור במצב הילדים שהיו במענים במימון 360 עלה, מה שראינו מגמה ברורה ויפה, השנה בפעם הראשונה, אני מדבר על מדידה אחת לפני הקורונה ומדידה שניה אחרי הקורונה, יש נפילה גדולה מאוד בשיפור. כלומר כל הסיפור הזה של מענים אוניברסליים נסגרו, שלא היה טיפול בהתחלה - - - המסגרות, שהטיפול הוא מקוון וכדומה, זה יצר מצב שהשיפור שראינו לאורך השנים במצב הילדים שהיו במענים של המדינה ירד בצורה דרמטית.

הדבר השני שאנחנו רואים שבמדידה השניה של אחרי הקורונה, יש הרבה בעיות חדשות שהתגלו. כל שנה מתגלות בעיות חדשות כי הצוותים לומדים להכיר את הילדים. אבל השנה האחוז של הבעיות החדשות שנמצאו הוא גדול בכל תחומי החיים שבהגדרה, שזה גם ההשתייכות למשפחה, הקשר בין הילד להורים שלו, מיצוי זכויות וכל הדברים האלה, גם הבעיות הרגשיות, גם הבעיות החברתיות, גם אלימות והזנחה, גם התנהגויות סיכון של הילדים עצמם, אבל אני רוצה להדגיש משהו שכבר נאמר בהקשר אחר בישיבה הזאת, המקום שבו אנחנו רואים שהכי הרבה בעיות חדשות התגלו, הוא המקום של התחום הלימודי. מה שאומר שילדים ונוער בסיכון נפגעו מאד מכל השיטה הזאת של למידה בזום. אני לא אומר שהיא לא טובה, אני רק אומר שהפערים בינם לבין הילדים ללא סיכון, גדל בגלל הסיפור הזה של למידה מרחוק, למידה מקוונת, וזה משהו שאנחנו כמדינה צריכים בעיקר, על כל התחומים כמובן צריך לתת מענה, אבל זה הדבר הכי בולט שעלה.

אני רוצה להדגיש שבכל המגזרים, ערבים, חרדים, מסורתיים, כל ה- - - חדשים, בכל המגזרים אנחנו רואים בעיות חדשות. דבר אחרון שאני רוצה להגיד, שגם עם הגיל אנחנו רואים שיש גידול בבעיות החדשות, כלומר שבני נוער נפגעים יותר כנראה מהקורונה, מאשר ילדים בגיל הרך וביסודי. אצלם יש הכי הרבה בעיות חדשות.

אני רק רוצה להגיד שבכל זאת כן יש שיפור גדול בשירותים שהמדינה נותנת בסגר השני, אין מה להשוות את אחוז המענים שנפתחו בסגר השני לעומת הסגר הראשון, כבר דיברו על זה הרבה. חלק ניכר מהילדים כן ממשיך לקבל טפול, אבל צריך להדגיש, חלק מהם מקבלים טיפול מקוון וברור שטיפול מקוון ולא פנים אל פנים הוא פחות יעיל, פחות טוב. אלה נתונים מאוד מדאיגים ואנחנו צריכים לעשות איתם משהו. אני מתחבר למה שרועי אמר בהתחלה, כלומר זה לא רק, למרות שזה חשוב מאוד, להחזיר את השירותים לתפקוד, זה הבסיס, אבל גם לחשוב איך אנחנו יוצאים מהקופסה ונותנים מענים חדשים לצרכים החדשים כי הקורונה אין ספק, היא נשארת איתנו פה, והיא יוצרת צרכים חדשים.

תודה רבה אחיה. יכול להיות שנצטרך בהמשך לקיים דיון נוסף ולהתמקד בתכנית הלאומית ומה קורה בתכניות השונות, אז בטח נהיה בקשר. תודה.

תכנית שפועלת בשטח היא של עמותת חירות. ינון כהן נמצא כאן ונשמח לשמוע לגבי התכנית בצל הקורונה והשפעותיה.

אני קודם כל רוצה להודות לח"כ טייב שהרים את הכפפה מיד, פנינו אליו רק לפני כמה ימים ואתמול קיבלתי הודעה שאנחנו מוזמנים לפה, ולך אדוני היו"ר על הטיפול בנושא החשוב הזה. אני מדגיש את הפעילות שלנו, אנחנו נמצאים שם לכאורה צעד לפני. אנחנו מלכתחילה פועלים באזורים מוחלשים נורא, על פי מדדים סוציו אקונומיים, אנחנו מוציאים קול קורא לרשויות שמוגדרות בסוציו אקונומי הנמוך הזה ואז מתקיימת ועדה מקצועית עם גורמים שלנו וגורמים מהרשויות כדי לאתר באזורים האלה את הילדים הכי מאותגרים.

לכל המגזרים?

אני אייצג בדיון הזה את המגזר הממלכתי והממלכתי דתי שאני עובד בו, היהודי, יש בזום נציגה שמטפלת במגזר הערבי. אני לא רואה השתפרות מהגל הראשון, להיפך. אנחנו לא פועלים. נקודה. ואני רוצה לדבר על זווית נורא מוגדרת ומסוימת של הסיפור הזה. הלמידה מרחוק לא מוצלחת בעבור הילדים האלה. הילדים האלה נמצאים ברחוב נקודה.

אתה מתכוון לילדים בסיכון?

אנחנו לא קוראים להם עדיין לפי ההגדרות היבשות פה נוער בסיכון, אבל אפשר להגיד שהם נוער נושר סמוי, אפשר להגיד שאנחנו יכולים להציל אותם, על פי כל הפרמטרים האכזריים שהם מחזיקים בהם הם עלולים להגיע לשם, אנחנו רוצים לעצור את זה, משתדלים לעצור את זה, רגע לפני. אנחנו בתקופה הזאת שאין להם את המסגרת של בית הספר, שתמיד קשה להם להגיע למסגרת הזאת, אנחנו לא שם. אנחנו לא פועלים. כדי לפעול אנחנו צריכים לפגוש אותם פנים אל פנים וזה לא אמור להיות כל כך מורכב. במשך השנה שמבני הציבור ברשויות המקומיות פועלות, יש לנו בתוך המבנים האלה מקומות לעבוד, אין שום סיבה שעכשיו, עם כל ההנחיות הכי קשוחות של משרד הבריאות, לא נוכל ולא נצליח לעבוד. הבקשה שלי בשם אותם ילדים שאין להם פה, כי ההורים שלהם גם לא מעורבים בסיפור - - -

הילדים כעקרון לא מוחרגים?

הילדים האלה לא מוחרגים. אנחנו לא פועלים - - - אם אני אדבר בסוף קל יותר, אני יותר מתחבר לדברים שאמר הבחור מעמותת על"ם. אין עבודה והמצב הוא קשה. אנחנו לא עובדים, יכול להיות שיש פה נציגים ממשרדי הממשלה שאומרים שיש עבודה, אז לא כל משרדי הממשלה מכירים את זה, הרשויות לא מכירות את זה, לנו לא נותנים לעבוד ותיכף ידברו גם על המגזר הלא יהודי ואני בטוח שתשמע, אדוני היו"ר, דברים דומים.

הבקשה שלי, אם חלילה נגיע למצב דומה כמו שהיינו בו כעת, תתנו לנו לעבוד. אנחנו יכולים לבנות מתווה שלא פוגע בשום דבר מהנחיות הבריאות.

הצעתם מתווה?

הצענו מתווה. לא היה כל כך קשה לבנות אותו. אחד על אחד, נוותר על החונכויות הקבוצתיות, שמבחינתנו זה הפסד גדול, אבל חונך, מבוגר משמעותי שממשיך להפגש עם החניך שלו, ח"כ טייב חושב שזה טעות לוותר על החונכויות הקבוצתיות, אבל אני אומר, בוא נלך על המהדרין מן המהדרין. נוותר על חונכויות קבוצתיות. חונך שיושב אחד על אחד עם החניך שלו במקומות ציבוריים, ואני בכוונה מדגיש מבני ציבור, כי אני לא רוצה להגיע רק למצב שאנחנו נפעל בקיץ. יש אפשרות לעבוד בחוץ, אני לא רוצה ששום דבר יגביל אותנו. אנחנו יכולים לעבוד וחייבים לעבוד ולילדים האלה אין פה ולכן שמחתי על ההזמנה שלך אדוני היו"ר כדי לצעוק את זה. חייבים לחזור לעבוד עם החניכים האלה, אני אומר לך כשחקן שנמצא בשטח, אין עבודה. ואם אני מדבר בשם המגזר הממלכתי, ממלכתי דתי וחרדי, אין עכשיו עם האוכלוסייה שדיברתי איתך עליה, שום עבודה. לפחות לא בכובע שלנו.

שוב, אני מדגיש, אנחנו מדברים על ילדים ותלמידים שלא הוחרגו וצריכים את התמיכה החינוכית נפשית, רווחתית.

גם חשוב להדגיש שלצערנו אנחנו רואים שאותם נערים כבר בגל הראשון, חלק נכבד מהם, ואני נחשפתי לחלק מהנתונים, כן נכנסו להגדרה של נוער נושר, בהגדרה. זאת אומרת בגל השני אנחנו עלולים לצאת מהגל השני ולהגיע לנוער נוסף שכרגע לא מוגדר כנוער נושר לפי ההגדרה.

אולי לא הספיקו להכנס להגדרות הפורמליות - - -

אבל בחוסר טיפות אנחנו נגיע גם לשם, והמספרים הולכים וגדלים וזה בכלל המגזרים, ואני חושב שחובתנו כאנשי ציבור להרים את הכפפה ולגרום לכך שאותם נערים יקבלו את המענה. אנחנו חייבים לשים לזה מעצור באיזו שהיא צורה שהיא. הם מוכנים לוותר על הקבוצתי, היה לי רעיון אחר. יש טבלת - - - מאוד מסודרת שמראה כל עיר באיזו רמה נמצאת, אפשר להתחיל לפעול, כהתחלה לפחות, להתחיל לפעול במגזר ברמה סוציו אקונומית נמוכה, שם לתת את הדגש ויחד עם זאת להתחיל לבנות מתווה מסודר של אותם נערים, מוכנים לפעול אחד על אחד, אנחנו היום רואים מה שקורה בחוץ, הפגנות, במקום פתוח, אין סיבה שלא לאפשר לחונך עם החניך שלו מפגש של אחד על אחד ולפעול.

נשמע את היאתם אסלי.

שלום רב, שלום אדוני. אני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בלימודי נשים ומגדר. אני עובדת בחברה שעובדת עם נוער בסיכון או ממשפחות פחות מתפקדות, אנחנו מפעילים פרויקטים בעיקר, מה שאני עובדת בפרויקטים מול החברה הערבית, וכן, כפי שינון אמר, הפרויקט שלנו פשוט הפסיק. אנחנו ממש לא עובדים. כל הילדים שליווינו אותם שזה משהו כמו 5,000-6,000 ילדים פשוט ניתקנו איתם את הקשר, הם לא מקבלים את המענה שהם קיבלו.

המספר הזה זה כלל פעילות העמותה או רק בחברה הערבית?

בפעילות בחברה הערבית.

לפני הקורונה העמותה שלכם - - -

אנחנו חברה לא עמותה.

עבדתם מול 5,000, 6,000 ילדים?

נכון. כרגע בסגר הראשון כמובן לא עבדנו, חזרנו לחודשיים אחרי הסגר הראשון, ועם הסגר השני אנחנו פשוט הפסקנו את כל הפעילות ואין לנו שום קשר עם החניכים ואנחנו שומעים את הזעקה שלהם מהשטח, עד כמה שהם צריכים את הליווי הזה ואת החונכות הזאת.

אלה חניכים שלא נכללים בהחרגות. זאת אומרת הם לא חזרו למסגרות המוחרגות.

נכון. הם חזרו פשוט לבתים שמשם הם ברחו כשקיימנו להם את החונכויות.

אז מה ההגדרה שלהם? במצוקה, נשירה סמויה?

אלה ילדים עם סיכון לנשירה, נשירה סמויה וגם נשירה גלויה, ילדים ממשפחות פחות מתפקדות, חד הוריות, משפחות שבמצב סוציו אקונומי נמוך. נתנו גם מענה לילדים שעברו אלימות בבית, במשפחות אלימות, היו לנו גם חונכויות רגשיות עם מטפלים.

החונכויות התקיימו קודם במוסדות החינוך ולכן עכשיו גם - - -

נכון. עשינו את זה במסגרות של מוסדות החינוך וכשזה סגור הכל סגור.

הרשות ידעה להעמיד לנו את כל מבני הציבור שלה, אם זה בתי ספר, מתנ"סים, הכל.

ועכשיו אם אתם רוצים לקיים חונכות פרטית, נגיד במתנ"ס, הרשות המקומית לא מאפשרת.

הם לא נותנים לנו בגלל הסגר. נתון.

טוב. תודה רבה.

ברשותך, אני רוצה להוסיף כמה מילים על זה שעבדנו עם הילדים האלה במשך שנתיים רצופות וראינו את ההתקדמות ואת ההצלחה עם הילדים במשך השנים האלה, ואחרי שחזרנו מהסגר הראשון ראינו שעבדנו לשווא, כל מה שהיה פשוט נעלם וצריך להתחיל מחדש עם הילדים האלה. פגשנו ילדים שממש קשה להם, ילדים מנותקים, הרוסים, שאין להם אפילו חשק להגיע למפגשים. אנחנו רואים כבר את הנשירה בעיניים ואנחנו שומעים אותם שאין להם עם מי לדבר ומה לעשות, אנחנו פשוט זרקנו אותם.

תודה רבה. יישר כח על העבודה החשובה. חשוב שיהיה סינכרון עם שירותי הרווחה ועם לשכות החינוך בשלטון המקומי לגבי אותם ילדים, כדי לנסות למצוא איזה שהוא מענה מינימלי לתקופה הקרובה, כדי שלא יחזרו אחורה למצב בלתי הפיך. תודה רבה לכם.

נציגת המשרד להשכלה גבוהה שי גולדברג בבקשה.

ממש בחצי שניה, אני אתחבר למה שאמרו קודמיי ואני רוצה לפתוח צוהר קטן שבעצם אין תחליף לקשר אישי ולראות. בסגר הראשון מחלקות הנוער בתחום החינוך החברתי קהילתי, הבלתי פורמלי היה האחרון שהוחזר, ויש לו משמעות מאוד גדולה באיתור, דווקא עכשיו, כשרוב כוח ההדרכה שלנו הם צעירים שלא נמצאים בסיכון שיכולים לצאת לשטח בלילה ולראות באמת כדי כמו שאמרו פה קודמיי, ואמרו יפה, שלא נרחיב את מעגל הנוער והילדים בסיכון אלא נהיה כמה שיותר באיתור מקדים ואנחנו צריכים גם לשים את זה על השולחן, על הרווחה הרגשית של אותם ילדים ונוער שצריך לראות אותם, ולהגיד שבאמת אמרו פה גם מעל"ם, הנתונים הולכים ויורדים כי הם מסתובבים בלילה, אין שם מבוגר משמעותי שרואה, ובאמת לחשוב גם איך נותנים למי שעוד לא הגיע להגדרה את המניעה, אני חושבת שזה נורא חשוב. תודה.

תודה רבה. באמת נושאים חשובים, אני גם יודע שעוד הרבה ביקשו לדבר אבל אנחנו חייבים לסיים כי המליאה מתחילה ולא נוכל להמשיך.

אני רוצה לומר שנראה לי שהיום יותר חשפנו את הנתונים ואת תמונת המצב, שמענו את ההתראות, האזהרות מפני הידרדרות המצב, אנחנו נשקול לקיים דיון המשך שיתמקד במענים הקיימים, נראה גם האם יש שינוי בסגר ואם הסגר יימשך יהיה מקום לקיים דיון לגבי המענים.

הוועדה למדה היום עד כמה הקורונה יצרה קשיים חדשים בכל מה שקשור למענים לנוער בסיכון, נוער במצוקה, ולכן הוועדה קוראת למשרדי הממשלה לפתח מענים חדשים יצירתיים ומותאמים לתקופה הנוכחית. אין ספק שילדים בסיכון משלמים מחיר כבד וקיימת הידרדרות לעומת המצב שהכרנו לפני המשבר.

הוועדה קוראת לפתוח את כל המסגרות של נוער בסיכון ומסגרות החינוך המיוחד, מה ששמעתי היום לגבי 45% של השתתפות פיזית במוסדות שהוחרגו, אני חושב שהנתון בהחלט נתון מדאיג כי הרעיון היה שדווקא המוסדות הללו יהיו מוסדות שהתלמידים יוחרגו באמת ויגיעו פיזית למוסדות, לכן זה נושא שצריך לתגבר את המאמצים להבטיח נוכחות התלמידים.

לגבי נתונים שביקשתי, אני מדגיש שאנחנו רוצים לקבל פילוח של אוכלוסיית הילדים שמקבלים שירותים מהאגף של נוער בסיכון, בחתך של שכבת הלימודים, בית ספר יסודי חטיבת ביניים ותיכון, וכן לשמוע איך משרד החינוך מתמודד עם אותם ילדים בסיכון שכרגע אינם מוחרגים וצריך להגיע גם אליהם.

הוועדה מודאגת מהקריסה במצבן של עמותות המגזר השלישי שמטפלות בנוער בסיכון וקוראת לממשלה למצוא את המענים כדי להבטיח את המשך עבודתן של אותן עמותות. וכפי שאמרתי, נראה לי שנצטרך לקיים דיון המשך להתמקד יותר במענים הניתנים.

תודה רבה לכל המשתתפים שהגיעו ולאלה שבזום. אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:07.