פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



19
ישיבת ועדת המשנה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לענייני הנגב
20/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 3
מישיבת ועדת המשנה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לענייני הנגב
יום שלישי, ב' בחשון התשפ"א (20 באוקטובר 2020), שעה 12:15

מרכזי חוסן בישובים החשופים לאיום הטילים מעזה - דוח מבקר המדינה - היערכות הרשויות המקומיות לטיפול בנפגעי חרדה בשעת חירום והטיפול בהם במהלך מבצע צוק איתן ובעקבותיו - דוחות על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2015.

חברי הוועדה: שלמה קרעי – היו"ר

מאיר כהן

זיאד אסעד - מנהל אגף בכיר, משרד מבקר המדינה

ישראל ווייס - סגן בכיר למנהל האגף, משרד מבקר המדינה

בלה בן גרשון - משרד הבריאות

חוה פרידמן - משרד החינוך

מרים דידי - מנהלת אגף הרווחה נתיבות, עיריית נתיבות

שי חג'ג - יו"ר המועצות האזוריות

יונתן שושן - מנהל מרכזי חוסן עוטף עזה, הקואליציה הישראלית לטראומה

ארז שטרית - עיריית אשקלון

הילה אוסנת ברזילי - מרכז חוסן שדרות

אלי שליין - מתנדבר במרכז חוסן בשדרות

כרמית פדן - עמיתת מחקר בכירה, מוסד "שמואל נאמן" בטכניון

נח אלמסי - מנהל אגף שירותים חברתיים, רשויות ומועצות מקומיות

מירב בן ניסים וידל - מנהלת מרכז חוסן אשכול

איל קופמן

חנה כהן




מרכזי חוסן בישובים החשופים לאיום הטילים מעזה - דוח מבקר המדינה - היערכות הרשויות המקומיות לטיפול בנפגעי חרדה בשעת חירום והטיפול בהם במהלך מבצע צוק איתן ובעקבותיו - דוחות על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2015

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה השלישית של ועדת המשנה לענייני הנגב בוועדה לענייני ביקורת המדינה. הנושא על סדר היום: היערכות הרשויות המקומיות בנושא הזה של הקמת מרכזי חוסן לטיפול בנפגעי חרדה ובדברים נוספים.

אני רוצה לפתוח ולומר שאני בעצמי תושב עוטף עזה, תושב היישוב זמרת במועצה האזורית שדות נגב. המצב לא פשוט, אומנם כבר מספר חודשים יש לנו תקופה של שקט, אבל הסבבים האלה מגיעים מפעם לפעם. אני יכול לספר על הבן הקטן שלי, טל, חוזר בריצה מגן השעשועים. שאלתי אותו: טל, למה אתה רץ, לאן אתה ממהר? הוא ענה: אני מפחד שיהיה צבע אדום בדרך. לא תמיד אנחנו מרגישים את ההשפעות שיש בעיקר על ילדים, אבל הרבה פעמים זה גם על מבוגרים. לפעמים גם החוסן המשפחתי והחוסן האישי יכולים לאפשר להרבה להתגבר על העניינים האלה, אבל יש הרבה משפחות – מבוגרים ובעיקר ילדים – שנמצאים בחרדות, בעיקר כשמתחיל סבב לחימה, כששומעים איזשהו פיצוץ, גם אם הוא לא קשור לטילים, בום על-קולי או דברים כאלה, מייד אפשר לראות את הילדים קופצים ומסתכלים לכיוון הממ"ד, אם זה הזמן לרוץ לממ"ד.

הדברים האלה מחייבים אותנו לאפשר תמיכה של הממשלה – של משרד הבריאות ומשרדי ממשלה שונים יחד עם הרשויות המקומיות – למי שזקוק לסיוע מקצועי, שתהיה לו את האפשרות הזאת. בסיכום דוח מבקר המדינה יש המלצות לפיהן בטווח של 40 ק"מ – כרגע אני מדבר בעיקר על המצב בדרום, אבל גם בצפון נדרשים לזה, כי אנחנו ועדה לענייני הנגב - צריך שבכל היישובים בטווח הזה יהיה מענה.

אני מבקש לשמוע את סקירת משרד המבקר ואם יש גם סטטוס שאתם מכירים, שהתחדש בשנים האחרונות מאז הדוח, נשמח לשמוע גם על כך.

שלום לכולם. אני מנהל אגף ג' ביקורת שלטון מקומי שאחראי על הצפון. אני ראש האגף שאחראי על עריכת הדוח הזה. נמצא איתי מר ישראל ווייס, סגן מנהל האגף, מי שביצע את הביקורת. הוא עשה את העבודה לבד, דבר שהיה כרוך בנסיעות מהצפון לדרום כמעט יום-יום במשך כמה חודשים. ישראל יציג את הדוח, הוא מעורה בכל פרט ופרט, ולאחר מכן נמשיך.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, שלום לכל הנוכחים ולמצטרפים בשיחת הזום. בראשית דבריי אבהיר כי הבדיקה שנעשתה, נתוני הדוח והממצאים, מתייחסים ורלוונטיים למהלך מבצע צוק איתן, שהחל ב-8 ביולי 2014 והסתיים ב-26 באוגוסט 2014 וכן לתקופה קצרה שלאחר המבצע, קרי עד סוף שנת 2015. הדוח התפרסם בדצמבר 2015.

מאז המבצע חל שינוי משמעותי בהיערכות לטיפול בנפגעי חרדה בעקבות הרפורמה בבריאות הנפש בעת שגרה, שהחלה כבר בשנת 2015, ורפורמה בעת חירום שהחלה בשנת 2018, שעיקרה לענייננו: העברת האחריות לטיפול בנפגעי חרדה בחירום לקופות החולים וביטול מרכזי התמיכה הנפשיים ברשויות המקומיות. אנחנו נתייחס לזה בהמשך.

אני אציין שבמהלך הביקורת נבדקו רשויות מקומיות בטווח של 0 עד 7 ק"מ מגבול עזה, כיישובי עוטף עזה, ורשויות מקומיות בטווח של עד 40 ק"מ.

הפעלת מרכזי חוסן – בזמנו היה מדובר על חמישה מרכזי חוסן ביישובי עוטף עזה, אחד בשדרות וארבעה במועצות אזוריות; הפעלת אתרי דחק, מת"נים – מרכזי תמיכה נפשיים; רישום ודיווח – קיום מאגר מידע זמין על נפגעי חרדה; הדגשנו את עניין הפזורה הבדואית בנגב; פעולות לטיפול בילדים ובבני נוער נפגעי חרדה בתקופה שלאחר מבצע צוק איתן. ברור שבמהלך המבצע בתי הספר היו סגורים, התלמידים היו ספונים בבית ולכן הפעילות הייתה לאחר החזרה ללימודים.

אני אתייחס לנתון של סך נפגעי חרדה שטופלו. המידע בעניין זה מבוסס על דיווחים חלקיים שהועברו למשרד הבריאות. אני ארחיב על כך בהמשך. הנתונים הנוגעים לתלמידים התקבלו ממשרד החינוך.

לעניין מרכזי החוסן – אני אציין כי מאז הדוח נוספו שני מרכזי חוסן: אחד בבאר שבע עבור הפזורה הבדואית בנגב; השני – השנה נפתח מרכז חוסן באשקלון.

אנחנו מציינים שעיקרי הליקויים קשורים אחד בשני. ההמלצות שהמלצנו בדוח מחדדות את עניין הליקויים והתיקונים המתבקשים. הליקויים: מחסור בכוח אדם מקצועי; קשיים בגיוס כוח אדם מקצועי להפעלת מרכזי חוסן; עומס עבודה רב ושחיקה. צריך להבין שחלק מהמטפלים היו בבית, הורים לילדים או שהבעל במילואים וכן הלאה; מצאנו גם ששני מרכזי חוסן מתוך החמישה פעלו במבנים שאינם ממוגנים. יש פרק שלם בדוח על הנושא הזה.

המלצנו בדוח להבטיח את זמינותו של כוח אדם ייעודי למתן מענה ראשוני לנפגעי חרדה; המלצנו שמשרד החינוך יפעל בשיתוף עם הרשויות המקומיות להידוק שיתוף הפעולה בין עובדי השירות הפסיכולוגי החינוכי למרכזי חוסן בשעת חירום. רבותיי, זה גורם מאוד-מאוד חשוב ומקצועי ויש לו עניין רב ומשקל רב בטיפול; דיברנו על מיגון המרכזים שאינם ממוגנים; אני חושב שההערה החשובה ביותר לדעתנו היא: ראוי שכל הגופים הנוגעים לטיפול בנפגעי חרדה יבחנו את התרומה של המרכזים, יפיקו את הלקחים הנדרשים מאופן הפעלתם וישקלו את הצורך בהקמת מרכזי חוסן ברשויות מקומיות נוספות. היום יש ביו"ש חמישה מרכזי חוסן ותו לא. אם תרצו, אני ארחיב בהמשך על כך. למשל, יש ערים שהן במרחק של 8 ק"מ ואין להן מרכז חוסן.

נתיבות למשל.

נכון.

הפעלת אתרי דחק או מת"נים – מרכזי תמיכה נפשית: כפי שציינתי בתחילת דבריי, הממצאים והליקויים רלוונטיים לתקופת הדוח. אני אזכיר שוב את הרפורמה בבריאות הנפש והעברת נושא החירום לקופות החולים. פה אני אציין את חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מנובמבר 2018 בעניין מענים לטיפול בנפגעי חרדה. כנגזרת מהחוזר, בשנת 2018 בוטלו המת"נים ברשויות המקומיות. היו אז בין 40 ל-50 והיו תוכניות להכפיל את הכמות. זה בוטל.

איך שולבו המת"נים בתוך מרכזי החוסן?

הם לא היו משולבים. במקומות שהיו מרכזי חוסן לא היו מת"נים. באשקלון למשל, היה מת"ן ולא היה מרכז חוסן. הערנו שם הערות על אופן הפתיחה וכו'.

הכי מעניין שביוני 2014 משרד הבריאות שינה את הנוהל ורוקן אותו מתוכן. הדבר השפיע על ההפעלה בעתות חירום. אגב, הנוהל השתנה שבועיים לפני תחילת מבצע צוק איתן. מצאנו שרשויות מקומיות לא פתחו ולא הפעילו את המת"נים או הפעילו אותם חלקית, בעיקר בשל מחסור בכוח אדם ייעודי. המת"נים לא היו ערוכים לטיפול בילדים ובבני נוער נפגעי חרדה.

על הרשויות להיערך מבעוד מועד, כמובן בשגרה, להפעלתם בשעת חירום; להכשיר את המת"ן ולהתאימו לטיפול בילדים ובבני נוער; להיערך בשגרה לשיבוץ השירות הפסיכולוגי החינוכי כחלק מכוח האדם הייעודי.

בעצם אתה אומר שלא רק שלא שמעו להמלצות, אלא הייתה רגרסיה משמעותית מאוד – ביטלו לגמרי את המת"נים.

ברשותכם, אם תרצו, אני אתייחס לזה מעט בהמשך.

זה תוך כדי הביקורת. היה לנו ויכוח לא קל עם משרד הבריאות בעניין אותו חוזר.

בעניין הנוהל. הנוהל לא אפשר לרשות להעביר למשל רופא, אחיות וכן הלאה. זה כתוב במפורש בדוח. היו לנו המון הסתייגויות בנושא הזה והם כתובים בספר דברי הדוח.

רישום ודיווח וקיום מאגר מידע זמין על נפגעי חרדה: זה נושא חשוב מאוד. ראינו שמשרד הבריאות לא דרש ולא קיבל באופן שוטף דיווחים על נפגעי חרדה שאותרו וטופלו. תבינו, היו המון גורמים שטיפלו בנפגעי חרדה;

טפסים לקליטת פונים שמולאו במת"נים לא הועברו למשרד הבריאות וזאת בניגוד לנוהל המת"נים;

לא בוצע רישום על הטיפול בנפגעי חרדה שלא במסגרת מרכז התמיכה הנפשית;

משרד הבריאות לא דרש דיווח על הפעולות שנעשו אחרי המבצע לאיתור וטיפול בנפגעי חרדה. ברור שהנושא של נפגעי חרדה, מעבר לטראומה ולפוסט טראומה, זה נושא מתגלגל ונמשך. כלומר אחרי המבצע הייתה חובה להתייחס אליהם.

ראוי שמשרד הבריאות ידרוש להעביר אליו דיווחים באופן שוטף; שיקבע מהו המידע החיוני הראשוני הנחוץ לו; שינחה את כל גורמי האיתור של נפגעי חרדה ואת הגורמים המטפלים בהם להעביר לו מידע שוטף המפרט את המאפיינים של נפגעי החרדה; על הרשויות המקומיות לתעד את המקרים של נפגעי חרדה שאותרו וטופלו ולהעביר את הדיווחים למשרד הבריאות; תיעוד כאמור ישמש כלי לקיום תהליך הפקת לקחים, שיפור איכות הטיפולים והיערכות עתידית.

פשוט ביטלו את הכלי וכל ההנחיות לא בוצעו.

הכלי בוטל ב-2018. ברשותכם אני לא ארחיב, אולי אחר כך ולא למיקרופון.

ביקרנו בפזורה, ברשויות ובדקנו את הנושא לעומק. כזכור, היו נפגעים בנפש, שני ילדים שנהרגו והיו פצועים. כמובן שמדובר על אוכלוסייה ייחודית ומיוחדת.

ראינו שהיו קשיים רבים במתן מענה לנפגעי חרדה בקרב הפזורה בשל הפיזור הגיאוגרפי של האוכלוסייה, מעברים בלתי נגישים, היעדר מוקדים ומרכזים למתן תמיכה נפשית ראשונית; מחסור במטפלים מקומיים, מיומנים וקשיים בגיוסם.

יש למצוא פתרונות הולמים למתן טיפול בנפגעי חרדה בקרב הפזורה. לשמחתנו, ואנחנו מציינים זאת בגאווה, בסוף שנת 2015 נמסר לנו ממשרד הבריאות – זאב מסר לנו את זה בדיון השני פה שהיה אז - שנפתח מרכז חוסן לפזורה בבאר שבע. אנחנו בקשר איתם והם עושים עבודת קודש.

פעולות לטיפול בילדים ובבני נוער נפגעי חרדה בתקופה שלאחר מבצע צוק איתן: אני מדגיש, לאחר המבצע. כמו שאמרתי, במהלך המבצע הילדים היו בבית, בתי ספר היו סגורים וכו'. הנושא הזה מאוד רגיש, עם חשיבות רבה, ראינו את המשקל הרב של הפסיכולוגים החינוכיים בטיפול בילדים ובבני נוער במסגרות החינוך במהלך המבצע ולאחריו. מגיע צל"ש למשרד החינוך על איתור וטיפול ובילדים ובבני נוער, לרבות העברת תקציבים ייעודיים לכך.

קשיים בכל הנוגע ליישום החלטות משרד החינוך על הקצאת שעות טיפול. "הקצאת שעות טיפול" – כמובן שמדובר גם בהיבטים כספיים; ברשויות המקומיות היה חסר גורם המרכז את המידע על הילדים ובני הנוער נפגעי חרדה ועל הטיפול הניתן להם. כזכור, בהתחלה ציינתי שנתונים של איתור וטיפול בילדים הגיעו ממשרד החינוך באמצעות אותם גורמים מקצועיים כשנפתחו בתי הספר.

הילדים טופלו במסגרת בתי הספר?

אכן. יש פה סוגיה מאוד מעניינת, אני אתייחס אליה בהמשך.

מנהלי השפ"ח נתקלו בקשיים באיתור מומחים ובגיוסם; היו רשויות מקומיות שהתחילו בתהליכי התקשרות עם מטפלים, עם מומחים, עם אנשי שפ"ח וכו', אבל התהליכים התחילו ולא הסתיימו. המבצע נגמר וזה נפסק. ציינו שעליהם להשלים את הפעולות.

יש חשיבות רבה לפעולות משרד החינוך לאחר המבצע לאיתור ילדים ובני נוער נפגעי חרדה ולהקצאת משאבים. משרד החינוך נתן 23 מיליון שקל לשעות טיפול ורח"ל נתנו עוד 5 מיליון. זו הייתה נקודת אור מאוד חשובה וציינו את זה בדוח.

במסגרת בתי הספר.

כן. ברשותך, בסיום אני רוצה להגיד משהו בעניין הזה.

נושא נוסף – גיוס והדרכה של כוח אדם לתמיכה ולמתן מענה ראשוני לנפגעי חרדה: כמובן שמה שבלט זה מחסור בעובדים סוציאליים ופסיכולוגים חינוכיים, ובכלל במטפלים מתחומים שונים, וקשיים בגיוסם במהלך המבצע. זה כמובן פונקציה של אפשרות להגיע, הפגזות, משפחה בבית וכו' או בעל במילואים; ציינו שהקשיים גרמו לפגיעה ביכולת לאתר נפגעי חרדה ולהעניק להם טיפול.

על הרשויות המקומיות, בתיאום עם משרדי החינוך והרווחה, יפעלו להכשרתו ולזמינותו של כוח אדם ייעודי לסיוע בשעת חירום ולבנייה של מערך טיפולי רחב.

בהזדמנות הזאת אני מבקש להתייחס לפעילות הברוכה ולתרומה של ארגוני המגזר השלישי. אני לא אזכיר את כולם, ויסלחו לי אלה שאני לא מזכיר אותם, כמו נט"ל, עמך וער"ן. העבודה שלהם הייתה במהלך המבצע ולאחריו. כמו כן, אני מציין את הפעילות של הקואליציה הישראלית לטראומה, שהיא הגורם המקצועי המנחה את מרכזי החוסן. בין יתר הפעולות שלהם הם גם מדריכים ומכשירים מטפלים. הם למעשה הפרויקטור שזכה במכרז של משרד הבריאות. הם עושים עבודה נאמנה עם אנשי מקצוע.

לפני הסיכום אני אציין – אולי זה יהיה חדש – שמשרד מבקר המדינה נמצא בימים אלה בעיצומה של בדיקה על היערכות הרשויות המקומיות לטיפול בנפגעי חרדה בעת חירום בכל רחבי הארץ, בדגש על צפון הארץ ודרומה. אנחנו נמצאים ברשויות, בקופות החולים, בבתי החולים, במשרד הבריאות, בכל מקום, ואוספים חומרים ונתונים, לרבות במרכזי החוסן וכו'.

איך אתם מתייחסים במסגרת הביקורת החדשה לעניין הזה שהזכרת קודם?

ברשותך, אני אתייחס לזה בסוף. אני חייב להגיד שאנחנו מנועים מלדבר על זה עכשיו. הדוח עוד לא נכתב, אנחנו אוספים חומר ואנחנו לא יכולים לתת מידע, מה גם שהגופים המבוקרים לא נמצאים.

עכשיו אנחנו בשלב איסוף החומרים. בגלל הקורונה היה עיכוב מסוים. אנחנו מתייחסים לחלק מההיבטים שעלו בדוח הקודם.

בין השורות שלך היה נשמע שיש ביקורת לא פשוטה.

זו לא הייתה הכוונה, אבל המבין יבין. עם כל הכבוד, אנחנו מנועים.

משרדי הממשלה, רשויות מקומיות וארגוני המגזר השלישי מפתחים מנגנוני התערבות ראשוניים ומיידיים. זה מאוד חשוב. ברור שלמענה הראשוני יש משקל רב. מדברים על כ-90% מנפגעי החרדה שחוזרים למוטב. אבל אם חס וחלילה זה ממשיך, טיפול בפוסט טראומה שווה בערך את כל הטיפול מבחינת עלויות;

המת"נים היו למעשה חלק ממערך הטיפול הראשוני בעת חירום;

היעדר רישום ודיווח מלאים על הטיפול מנע ממשרד הבריאות ומהרשויות המקומיות לקבל מידע חיוני לצורך מילוי תפקידם;

ציינו שעל הגורמים המעורבים בטיפול בנפגעי החרדה להתוות מדיניות משותפת ומתואמת שתאפשר טיפול מיטבי לנפגעי חרדה בעתות חירום. בדוח שיתפרסם באמצע השנה הבאה אנחנו נתייחס גם למדיניות ולעניינים שנעשו. אני לא יכול להרחיב כמובן, אבל אנחנו נתייחס;

אנחנו מציינים בחיוב את פעילותו של משרד החינוך בתחום האיתור והטיפול בילדים נפגעי חרדה לאחר המבצע;

ציינו את הנחיצות בהפעלתו של מערך החינוך ברשויות המקומיות – כמובן שרשות מקומית היא רשות חינוכית ויש לה את כל האמצעים לשיתוף הפעולה – כחלק מהיערכות והתנהלות בעת חירום, בכל הנוגע לאיתור ילדים ובני נוער נפגעי חרדה לטיפול בהם. אני אוסיף שבחוזר מנכ"ל משרד החינוך יש חוזר מיוחד: הפעלת צל"ח בבתי ספר – צוות לשעת חירום – והם מתייחסים גם לנושא הזה.

תודה רבה לכם, זיאד וישראל.

אני מבקש לפתוח את הדיון עם נציגים מהרשויות המקומיות. אני אשמח אם הנציגים יתייחסו גם להיבט של משבר הקורונה שאנו בתוכו. יש רשויות שבהן יש יותר חרדה, המגפה משתוללת שם יותר ואחוזי התחלואה גבוהים יותר. אני מבקש לדעת אם ברשויות נערכו או נערכים גם לנושא הטרור והביטחון וגם לנושא שאנחנו חווים בתשעת החודשים האחרונים וכן את סטטוס הטיפול.

ברשותכם, עוד הערה אחת לעניין המימון. אני רוצה לציין את נוהל חרדה של המוסד לביטוח לאומי שהתחיל בשנת 2007 או 2008. זה גורם שמממן בין 12 ל-24 טיפולים לנפגעי חרדה, אבל רק כתוצאה מאירועים ביטחוניים. שוב, אפשר לציין את זה לחיוב. זה נשמט ממני קודם, אבל מגיע להם.

מצוין. כל השאלה היא למה עדיין לא קמו מרכזי חוסן בכל המקומות שזקוקים להם.

יש ועדת חוסן עליונה שהוקמה על ידי משרד הבריאות.

נציגת עיריית נתיבות – השכנה שלנו, של שדות נגב, נמצאת 8 ק"מ מגבול עזה – מרים דידי, בבקשה.

שלום לכולם. אני מנהלת אגף הרווחה בעיריית נתיבות. אני שמחה להיות במפגש הזה, כי הוא מאוד משמעותי וחשוב בטיפול בכל נפגעי החרדה. קודם התייחסתם לנושא החינוך, אבל משרד החינוך נותן שירותים לילדים עד גיל 18, אבל פה בעיר יש לנו גם אוכלוסיות אחרות שזקוקות לסיוע, ליווי ותמיכה וייעוץ, בעיקר-בעיקר בתקופות של פיגועים ביטחוניים, אבל גם בתקופת הקורונה.

אנחנו עובדים בשיתוף מחלקת החינוך ואגף שפ"י אצלנו ונותנים מענה לאוכלוסיות שזקוקות. מייד עם תחילתו של אירוע ביטחוני אנחנו פותחים את מרכז הדחק. בהתחלה מרכז הדחק שלנו לא היה ממוגן וזה היה חסר תועלת להביא אנשים נפגעי חרדה למקום שאינו ממוגן. זה אחד הדברים שהעליתי בפני ישראל וייס, נציג משרד מבקר המדינה, כיוון שאי אפשר להביא אנשים שנמצאים ברגע זה במצב חרדה למקום לא ממוגן. תודות למשרד הרווחה שמיגנו לנו את המקום הזה בעלות של כמיליון שקלים, היום המקום ממוגן יותר. נכון שהוא לא הכי טוב שבעולם, הוא לא מרכז חוסן ולא מרכז דחק כמו שהיה צריך להיות, אבל כרגע זה מבנה שניתן לתת בו שירות.

בנתיבות אין מרכז חוסן ואנחנו לא נותנים שירות הולם ומקצועי לאוכלוסייה שצריכה לקבל את השירות הזה, וחבל. חבל, כי העזרה המיידית לאנשים שנפגעים, ממש בחצי שעה או השעה הראשונה, היא משמעותית מאוד לשיקום ולקיצור כל תהליכי השיקום של האנשים. לא תמיד אנחנו מצליחים להגיע, גם בגלל שאין מקום, גם בגלל שאין מספיק כוח אדם מקצועי, גם בגלל שאין את כל המשאבים, ובעיקר-בעיקר בגלל שאין מרכז חוסן שייתן את המענה. כמעט שלא היו טיפולים רגשיים בעיר. בשנה האחרונה קיבלנו קצת כסף מאיזשהו גורם נוסף והפנינו לשם אנשים שמקבלים טיפול רגשי, גם במסגרת נט"ל וגם בעקבות פנייה שלנו לאמונה, ארגון שיש לו אנשי מקצוע, אליהם אני מפנה גם אוכלוסייה מבוגרת יותר שצריכה את הטיפול הזה בנפגעי חרדה.

אני מקווה שסוף-סוף יהיה מרכז כזה בנתיבות, שאולי יכול להיות גם אזורי, שייתן את המענה לסביבה הקרובה, כי בעתות חירום המספרים גדלים ונשארות אחר כך הרבה עכבות שצריך להמשיך ולטפל בהן. כולנו ביחד נמצאים באותה סירה וצריך לדאוג למענים האלה. טוב שזה יהיה עכשיו, כשהתקופה יחסית רגועה, ולא להמתין חלילה לתקופות קשות יותר שלעתים מגיעות אלינו.

מה לדעתך החסם שמונע הקמה של מרכז חוסן בנתיבות? לעירייה יש מבנה?

לנתיבות יש בעיה קשה של מחסור במבני ציבור. אני מצטערת להגיד לכם, אני בעצמי מפעילה מועדוניות לילדים – מדובר בילדים ממשפחות בעייתיות, מורכבות, שהילדים לא יכולים להיות בבית, בעצם צעד אחד לפני שאני מוציאה את הילדים האלה מהבית. אני מנסה לעשות גם טיפול בתוך המשפחה וגם לתת מענים לילדים האלה בתוך הקהילה כדי למנוע הוצאתם מהבית, כי הוצאה של ילד כזה מהבית כרוכה בעלויות אסטרונומיות למדינה והרבה פעמים גם פוגע בילד שלא יכול להיות בקהילה שהוא מכיר ושמטיבה איתו. אם אני מפעילה מסגרות כאלה במקלטים, תארו לעצמכם שבעת חירום המקומות האלה הופכים להיות לשימוש הציבור והילדים יוצאים החוצה ולכן אני לא יכולה להפעיל בחירום את המסגרות, כיוון שאין לי מקום. לא רק זאת, אחר כך אני מקבלת את המקומות האלה הרוסים לגמרי וצריך להשקיע עוד פעם זמן וכסף כדי לשפץ אותם. זו פשוט קטסטרופה, צריך לחשוב ולתת את הדעת על כל המרכיבים של הבעיה. אם יהיה מרכז חוסן ראוי, עם חדרי טיפול, עם מקום לעבודה קבוצתית ולעבודה טיפולית פרטנית, גם עם פסיכיאטר ופסיכולוגים שיהיו במקום, נוכל גם למזער את הנזקים, גם לתת מענה טוב וסוף-סוף גם יהיה משהו אזורי, משמעותי, כדי שנוכל לתת את השירות לכולם, לאו דווקא לילדים שמקבלים סיוע מנט"ל. בנתיבות אין מבני ציבור. בעיר שלנו אין שום דבר, אין מקומות פנויים שהיינו יכולים לשפץ כדי לתת שירות. צריך לזכור שאנחנו עיר בהתפתחות עצומה, גדלה בקצב של בין 4 ל-5 אחוזים. יש לנו גם הרבה משפחות ברוכות ילדים והרבה פעמים ההורים חסרי אונים ואנחנו מחויבים לחשוב על המשפחות האלה ולכן חשוב שיהיה לנו מרכז חוסן כמו שצריך.

כלומר, גם אם מקבלים היום את כל האישורים להקמת מרכז חוסן, זה לא דבר מיידי, ייקח שנה וחצי-שנתיים עד להקמה.

אני יודעת שבמהלך 10 שנים אנחנו במשא ומתן עם מדינת ישראל להכיר בצורך להקים מרכז חוסן. כתבנו עשרות מכתבים, יחיאל פנה למשרד הביטחון, למשרד הקליטה, למשרד החינוך, למשרד הרווחה ולכולם, כדי שכל אחד יממן חלק מסוים ונבנה את המקום הזה. לא הצלחנו בעניין הזה. לפני כשנה הייתה ועדת גרוטו ואני יודעת שאישרו לנו מרכז חוסן בנתיבות, אבל בשלב הזה אני לא רואה שזה קורם עור וגידים, חוץ מאשר קבלת החלטה.

מרים, תודה. אני חייב לציין את המסירות של גברת דידי ושל שועא, מנהלת השפ"ח. ביקרתי שם לאחר המבצע והן אמרו: ישנו פה במקלט של השפ"ח וטיפלנו בילדים. מסירות ראויה לשמה. אנחנו כמובן בקשר איתן גם היום.

אני אציין עוד בעניין המימון של מרכזי החוסן, אדוני היושב-ראש. תקציב מרכזי החוסן אינו חלק מבסיס התקציב של מדינת ישראל, אלא מאושר כל שנה בהחלטת ממשלה. אני לא ארחיב, יש הרבה גורמים שרואים בזה בעייתיות, אבל זה לפתחכם.

בהחלט. תודה.

יושב-ראש מרכז המועצות האזוריות שי חג'ג', בבקשה.

שלום, אדוני היושב-ראש. הצטרפתי לדיון קצת באיחור, הייתי בדיון אחר, אני מתנצל. שמעתי את הסיפא של הדברים של מרים דידי ואני חושב שהיא צודקת במאה אחוז. בכלל, כל ההחלטה לגבי עוטף עזה, שנקבעה לפני עשרים שנה, של השבעה ק"מ, היא ממש לא רלוונטית, בטח לא היום. הטיל לא יודע להפריד בין שבעה ק"מ לשמונה ק"מ. מועצה אזורית מרחבים נמצאת במרחק שבעה ק"מ ו-100 מטר ולכן היא אינה מוגדרת עוטף. יש לנו יישובים, כמו ניר משה או ניר עקיבא או שבי דרום, שנמצאים במרחק שבעה ק"מ ו-100 מטר. אין לנו שום שירות שמאפשר טיפול בילדים. גם אם אני אקח את שירות השפ"ח שלנו, הוא כולל בסך הכול שני פסיכולוגים, וזה במועצה של כמעט 14,000 תושבים, באזור מאוד-מאוד מורכב. לא צריך לספר לכם איזה רגרסיה יש אצל הילדים ברגע שיש רק אזעקה, אפילו אזעקת שווא, כל הטיפול שעברו הילדים לא משנה וצריך לחזור אחורה ולהתחיל את הטיפול מחדש. אני מדבר איתכם לא רק על ילדים קטנים, אלא בני 13, בני 14, שגדלו לתוך התהליך הזה, לתוך המקום הזה. לכן מרכזי חוסן זה כבר לא לוקסוס, זו לא בקשה שהיא אקסטרא, אלא טיפול יום-יומי בילדים שלנו. פנינו לא מעט בהקשר הזה, כמו שעשה ראש עיריית נתיבות, ובאופקים זה אותו סיפור. אין לנו מרכזי חוסן שיודעים לטפל בילדים שלנו. בסופו של דבר אנחנו מגדלים פה דור שיש לו עכבות שהוא מושך בעקבות המצב הביטחוני. מי שמכיר את האזור הזה יודע שזה לא משהו שהולך להיות יותר טוב. אני לא רואה איזה שקט עכשיו שיהיה לאורך שנים. אנחנו יודעים שכל כמה חודשים יש פה איזשהו אירוע וכל פעם חוזרים אחורה, כמעט ליום האפס.

אני מבקש מהוועדה הנכבדה הזאת להורות למי שצריך להורות, לפחות באזורים האלה של עד 20 ק"מ מגבול עזה, שיהיו מרכזי חוסן בכל רשות, בהתאם לגודל של היישוב. אני לא מבקש להקים מרכזים ענקיים שיכילו עשרות עובדים, אבל בהתאם לצורך. שאנשי המקצוע יקבעו מה הצורך ואנחנו נשמח להקים אותם מחר בבוקר.

תודה רבה. יונתן שושן, הקואליציה הישראלית לטראומה, בבקשה.

תודה רבה על זכות הדיבור, תודה רבה על קיום דיון בנושא כזה חשוב. אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שהמבקר דיבר עליהן, לספר מה המצב בימים אלה. לגבי הטיפול בנפגעי חרדה בשטח, כל סוגיית המת"נים – מרכזי החוסן מפעילים מתן מענה מלא לתושבים בכל העוטף. לצערנו זה תורגל הרבה מאוד פעמים, גם בצוק איתן וגם מאז, לתת מענה בזמן חירום, בזמן הסלמה, לכל מי מהתושבים שצריך את זה, כולל פעולות של reaching out להגיע לתושב עצמו, לביתו, למקום שלו. כלומר, יציאה של מטפלים לשטח. זה פועל בצורה מלאה.

לעניין החוסר בכוח אדם והשחיקה של המטפלים – אין לנו מחסור בכוח אדם. הוכשרו ומוכשרים כל הזמן המון מטפלים במגוון שיטות טיפוליות מהשורה ראשונה, טיפול ממוקד בטראומה. בוצע מחקר על ידי פרופ' זהבה סולומון, בהזמנת הביטוח הלאומי, שבדק את האפקטיביות של הטיפול והוכח שם שהטיפול שניתן במרכזי החוסן מאוד-מאוד אפקטיבי.

לעניין מעבר הנתונים – נבנתה מערכת ייעודית למרכזי החוסן לשם העברת נתונים, ביצוע חתך נתונים על פי כל המשתנים ומאפיינים שמאפשרים לנו גם לבצע פעולות קהילתיות וקבוצתיות בנושא. כרגע יש יכולת להעביר ויש פורמט. משרד הבריאות העביר אלינו פורמט שבו הוא מבקש שנעביר לו את כל הנתונים.

לגבי איתור ילדים ובני נוער – המבקר דיבר הרבה על הפעולות שמשרד החינוך מבצע. צוק איתן היה בקיץ ומרכזי החוסן פעלו כל הקיץ. משרד החינוך מבצע כל הזמן פעולות של reaching out. כל שנה יש לנו תוכניות לאלפי ילדים ובני משפחותיהם בקהילה, במקום שלהם, לפי המאפיינים הייחודיים שלהם, לפי הצרכים, מרמת מתן כלים, תפקיד וכלים מאוד מקצועיים.

לסיכום, כל הליקויים שדוברו עליהם בדוח תוקנו. לגבי המבנים – היום בונים בשדות נגב וחוף אשקלון מבנה ממוגן. התושבים שנמצאים בעוטף והקולות שעולים גם מראשי הרשויות וגם ממלאי התפקידים וגם מההנהגות של היישובים מראים שהם מאוד שבעי רצון מהמענה שניתן להם סביב החרדה שעולה. משם אנחנו מבינים את הקריאה של ראשי הרשויות שמעבר לשבעה ק"מ, שכמובן גם הם סובלים מאוד מהמצב הביטחוני, שגם הם רוצים לקבל גם שירות דומה, מתוך הבנה שזה שירות שעוזר להם מאוד ועובד בתיאום בצורה יפה. אנחנו רואים את ההשפעה החיובית של מרכזי החוסן ואנחנו יכולים להבין את הקריאה ואת הרצון של ראשי הרשויות לקבל גם הם מרכזי חוסן שייתנו שירות לתושבים שלהם.

אני רוצה להדגיש שמרכז חוסן יכול לקום תוך שלוש שעות, זה מה שקרה באשקלון. באשקלון הייתה הסלמה ותוך שלוש שעות נפתח מרכז חוסן בזכות המערך הרחב שנבנה. עכשיו מרכז החוסן פועל, מבצע הכשרות, עובד בשיתוף פעולה עם האגפים השונים של העיר ומקדם את החוסן של התושבים.

תודה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

אני מצטער, אדוני, שהצטרפתי רק עכשיו לדיון, אבל מצאתי חובה להגיע לכאן עכשיו כי בשעה אחת יש לנו עוד דיון.

יש לך חובה להגיע, אתה איש הנגב.

לגמרי. בצוק איתן הייתי שר הרווחה ועברתי וראיתי את העבודה יוצאת הדופן של מרכזי החוסן תחת אש.

אני רוצה לסכם את הדברים במשפט אחד ולהגיד שזה שב-2020 הנושא החשוב הזה עדיין עולה לדיונים בוועדות הכנסת וכל פעם עולים ראשי הרשויות, אנשים ואנשי מקצוע ומנסים לשכנע את כנסת ישראל בחשיבות העניין, כנראה שכולנו נכשלנו. מרכזי החוסן היו צריכים להיות חלק מכל רשות שסמוכה, גם בצפון וגם בדרום, כי ההשפעה שלהם על הקהילה היא השפעה מכרעת, בצורה בלתי רגילה. במקום שיש מרכזי חוסן, מתפקדים כמו שצריך. אם יש את כל מה שיש מסביב – מבנה כמו שצריך, ואנשים שמקבלים את שכרם בזמן, ומתוקצבים, ויש להם שיח עם משרד הבריאות, עם משרד הרווחה, ועם משרד החינוך ועם הרשות המקומית – זה משנה את חיי הקהילה במקום. לכן ככול שנבין את משמעות העניין – ולא רק אנשים שגרים שם, שלמה, גם מי שלא גר שם – יש בכוחה של הכנסת הזאת, של הממשלה הזאת, לשנות את פני המציאות ולתמוך בלי שום ויכוח במרכזי החוסן. תודה.

תודה. זו גם הקריאה שתצא מכאן בסוף הדיון.

אני רק אדגיש שמרכז החוסן פועל אורך כל השנה. זה יתרון גדול, גם לטיפולי המשך וכו'.

ישראל, האם תוכל לתאר לי בקצרה את מסגרת התקציב של מרכזי החוסן? אמרת שביטוח לאומי מממן את הטיפולים.

הוא מממן את הטיפולים, אבל יש כוח אדם, יש מבנה, תשלומים וכו'. המסגרת התקציבית החלה ב-8 מיליון שקל, מממנים אותה ארבעה או חמישה משרדי ממשלה, אבל למשל את מרכז החוסן בבאר שבע מממן משרד ממשלתי אחר. היום המסגרת היא כ-12 מיליון שקל.

12 מיליון שקל לשנה? דיברו כאן על עלויות של 1.5 מיליון.

למרכז אחד. כל התקציב הוא כ-12 מיליון שקל, זה כ-1.5 מיליון למרכז אחד. צריך רק להדגיש אם אין החלטת ממשלה בזמן, יש מכתבי פיטורין לעובדים, כי לא יודעים איך לממן את זה. 12 מיליון שקל זה התקציב למרכזי החוסן בעוטף עזה.

אמרת שאת הטיפולים מממן המוסד לביטוח לאומי.

הוא לא מממן את כל הטיפולים.

זה לנוהל חרדה, זה משהו אחר.

נוהל חרדה זה לטיפולי המשך. זאת אומרת, אם יש מישהו שהוכר , הוא מקבל בין 12 ל-24 טיפולים. זה מימון נוסף. לא תמיד זה המימון המלא.

עיריית אשקלון, הוקם אצלכם מרכז חוסן חדש. ארז שטרית, בבקשה, תספר לנו מה היה לפני מרכז החוסן ומה קורה אחרי מרכז החוסן. לנו בשדות נגב היה מרכז חוסן מאז שאני זוכר, אז התרגלנו לזה. מה קורה בעירייה שלא היה בה ואיך החיים השתנו? איך הטיפולים? איך התושבים מרגישים עם זה, הם נושמים לרווחה יותר?

שלום לכולם. המרכז באשקלון הוקם מתוך תפיסה והבנה שיש עיר של 160,000 תושבים שמאוד מטווחת. כלומר, היריב הבין שמאוד קל לפגוע ונוצרה תופעה של ירי עצים, של מאות טילים בתקופה קצרה. זה מייצר חרדה גדולה בעיר. כך נולד הרעיון של ראש עיר שדוחף ומרכז חוסן שקם בזמן מאוד-מאוד קצר.

דברים שקמים בזמן קצר נותנים בדרך כלל מענה טוב, אבל זה פלסטר. הציפייה שלנו באשקלון היא קודם כול להמשכיות. צריך להגיד שהמרכז הזה מאוד מוצלח, מנוהל היטב, יש לו מנהלת – דפנה – שהיא נהדרת, יש פרסום מסיבי לציבור והציבור יודע להגיע למרכז. יש הבדל בין זמן שגרה לזמן חירום. די בזה שנפתח מקלטים כדי לראות נהירה למרכז החוסן. יש הדחקה של הרבה מאוד אזרחים, ילדים והורים, בזמן שגרה וזה ממש פורץ כמתחילה מתיחות או אפילו איזושהי אזעקת שווא שלא היה מאחוריה שום ירי ואז אתה יכול לראות פיק, גל של אנשים שפונים לקבל עזרה.

אני מבקש לענות לשאלה של היושב-ראש לעניין הקורונה. מה שמאפשר לנו לתת טיפה אוויר למרכז החוסן בתקופת הקורונה, זה הקמת איזשהו מוקד קורונה ייעודי יחד עם 106. התושבים יודעים להגיע אליו ולפרוק אצלו את החששות. יש שם הרבה אנשים שעברו הכשרה, דבר שמוריד מהלחץ במרכז החוסן. אלמלא אותו מרכז, אנחנו מניחים כאן – הנחה לוגית – שמטבע הדברים אותם אנשים היו פונים למרכז החוסן ואז היינו נדרשים לתגבור מאוד משמעותי, כי כמות כוח האדם בשגרה היא קטנה.

צריך לומר שמרכז החוסן הוקם דה פקטו בשירות שהוא נותן, אבל המבנה עוד לא הוקם. יש שטח. מרכז החוסן חולק מבנה עם המרכז לאם ולילד, כאשר בקרקע ליד אמור לקום מרכז יביל, לא ממוגן. אני שם לפני הוועדה את הנושא הזה, כי להקים מרכז חוסן לא ממוגן שאמור לעבוד דווקא בימים של עימות, נראה לי קצת בעייתי ונראה לי שצריך לדון בזה בנפרד ולחשוב איך מממנים מיגון של האירוע הזה.

דיברו פה על הנושא של תקצוב. יש איזשהו מתח, אני יודע מדפנה המנהלת שהיא עדיין לא קבלה תקצוב לשנה הבאה, מה שאומר שבנקודת הזמן הזאת הכסף שקיבלנו להקמה הולך ואוזל ואנחנו לא יודעים מה יקרה ב-2021. אנחנו מניחים, כמו שהדברים קורים, שזה ייפתר, אבל אנחנו כן חושבים שצריך לעשות את זה בצורה מסודרת ולא כל פעם להשאיר את זה בדלתא ולגרום גם לצוות של מרכזי החוסן פגיעה בחוסן. אני אומר את זה בחיוך, אבל בסוף יציבות או חוסן זה פונקציה של עוגנים ושל יציבות בכל דבר בחיים. באותו הקשר של הקורונה, אנחנו חושבים שלפעמים זה בא לידי ביטוי לאו דווקא בפחד מהנגיף עצמו, אלא יותר מכמות וסך השינויים שקורים בהנחיות של החברה אל מול האזרחים ופתאום הם מאבדים את הפרנסה, כן יש עסק או אין עסק, מותר, אסור, זה מייצר חוסר ודאות ובהכרח קליינטים חדשים למרכז החוסן.

נציגי המועצות אמרו פה דברים נכונים ואנחנו מאוד מתחברים אליהם. אני מזכיר שאנחנו עם 160,000 תושבים. זאת אומרת, הפער באשקלון הוא פער עצום, מודגש. אם כבר מרכז החוסן הוקם, צריך להשלים את המשימה, לעשות את זה כמו שצריך. יש אצלנו שטח, הסיפור הוא סיפור של תקציב מסוים שאפשר לכמת אותו, לצבוע אותו ולבנות מקום ראוי ולסגור את הסיפור.

רק נציין, ארז, שבמהלך מבצע צוק איתן אנשים הציפו את בית חולים ברזילי. הייתה שם בעיה רצינית בנושא הזה. נפגעי חרדה הציפו את בית החולים.

נכון. צריך לומר שבית חולים ברזילי ועיריית אשקלון פועלים בשיתוף פעולה יוצא דופן. אנחנו עובדים יחד בכל מה שאפשר לעשות ביחד, כי התפיסה היא סינרגיה. זאת אומרת, אנחנו מנסים לייצר חיבור בין כל גופי ההצלה וגופי החירום לעירייה ולייצר מכפלת יכולות ולהגיד מילה טובה לברזילי, בוודאי.

תודה. נמצא איתנו אלי שליין, מתנדב במרכז חוסן בשדרות. בבקשה.

קודם כול, אני מתרגש. הייתי בוועדה ב-2016, היה לידי אלי שלי, זיכרונו לברכה, ממרכז חוסן באופקים. אותה ישיבה הייתה מאוד-מאוד סוערת. הנושא מאוד קרוב ללבי, אני אנסה לתמצת.

אני נכה עם פוסט טראומה, לא עקב המצב הביטחוני אלא בגין משהו אחר. אני מטופל סדיר במרפאה וב-2014 המרפאה הזאת הייתה סגורה. זה היה כישלון. פניתי גם למשרד הרווחה וגם למשרד הבריאות, כולל למאיר כהן ולכולם, כי לא היה מענה לאנשים עם פוסט טראומה. אני מברך את מה שעושה חוסן שדרות. מרכז החוסן בשדרות יקבל מבנה, כרגע הוא בבנייה, ועל כך תבוא עליהם הברכה. על מה שעושה הילה גונן ברזילי והצוות שלה יבואו על הברכה. אמן שכך גם נתקדם בנושא של בריאות הנפש.

צריך להבין שאם לא מטפלים באנשים שחווים טראומה באופן מיידי, במקום, אנחנו עושים נזק שהוא נזק מצטבר. הייתי, בין היתר, בהיותי מתנדב במרכז זכויות חברתיות, שותף לשינוי חקיקה בעניין סינדרום הפוסט טראומה המתמשך. נתנו דוגמה גם לביטוח הלאומי ונפגשנו עם הנהלת הביטוח הלאומי בנושא העזרה.

עד היום – ואמרתי את זה גם להילה גונן ברזילי – אין פסיכיאטר לילדים ואין מענה לילדים בשעת שגרה ועל אחת כמה וכמה בשעת חירום. הצעתי שכשיש עת חירום, יהיה רופא תורן מברזילי שיגיע לכאן, למקום ממוגן, וייתן לנו מענה, גם לכאלה שכבר מוגדרים במערכת כפוסט טראומטיים.

אני מבקש להתייחס גם לנושא הקורונה. ב-26 במרץ 2020 נפל אצלנו טיל. הוצאתי שני מכתבים, גם לגרוטו וגם לעפר שלח, ועד היום לא קיבלתי מענה. גרוטו כתב לי באופן אישי ואמר שיש את מרכזי החוסן, אבל זה לא נותן את המענה לאנשים שצריכים פסיכיאטר. אנחנו בבעיה מאוד רצינית, בעיקר בשישי-שבת. חלק מאתנו גם שומרי שבת, שומרי מסורת, ולכן אני דורש שהמדינה תעזור לאנשים שלא יצטרכו לנסוע בזמן טילים, שלא יצטרכו להתפנות לברזילי. בזמן שיש מתקפת טילים, זה מסכן לא רק את המטופלים, אלא את כל מי שבדרך, מלבד זה שזה מעמיס על ברזילי.

אני אשמח להתייחסות. תודה רבה לכם. אם תרצו, אני יכול להעביר לכם את המכתבים שכתבתי, כי אנחנו צריכים לא רק מדיניות חזקה, אלא גם עורף חזק. כדי שיהיה עורף חזק, צריך לבנות פה מערך של מטפלים, פסיכיאטרים, שיטפלו בזמן שגרה ובייחוד בזמן חירום.

אנחנו נשמע בהמשך את התייחסות משרד הבריאות לעניין הזה.

אני רק אוסיף שבנוסף למרכז החוסן בשדרות יש גם מרפאה לבריאות הנפש של משרד הבריאות. כתבנו פרק שלם בדוח על אי התפקוד ועל אי הפתיחה. אני מניח שהוא התכוון לזה, למרפאה לבריאות הנפש.

ד"ר עמית פדן, עמיתת מחקר בכירה בטכניון, בבקשה.

אני מבקשת לומר מספר דברים בהקשר של מרכזי החוסן ולא כמטפלת, אלא דווקא כסוציולוגית וכמי שחקרה את הרשויות המקומיות ואת המרכיבים שמסייעים לרשויות המקומיות להגביר את החוסן ביישובים בעוטף עזה.

חשוב לציין שמרכזי החוסן אפשרו להכניס את המושג "חוסן" לשיח המקומי ברשויות, ביישובים ובקרב התושבים. על ידי הכנסת המושג הזה הם יצרו גם שפה משותפת עם התושבים. התושבים הצליחו לדמיין את עצמם מדברים במונחים האלה, מסתכלים על צורות התפקוד השונות שלהם דרך המושג של החוסן ובעצם לעשות reaching out לאותם מרכזי חוסן ולבקש את הטיפולים השונים שניתנו במרכזים הללו.

דבר נוסף, למרכזי החוסן היה חוזק בכך שהם סייעו למפות את המצוקות של התושבים. המיפוי הוא תהליך מאוד חשוב כשמנסים לספק מענים לתושבים במצב של חרדה מתמשכת. אכן נוצרו מענים מותאמים לאוכלוסיות השונות במרכזים השונים ביישובים הללו. אני יודעת לומר שלמרכזי החוסן יש את מודל שלוש הרגליים שהם עובדים לפיו. הם נותנים גם מענה פרטני למשפחות, גם הכנה לחירום וגם הכשרה של צוותים. המודל הזה נותן מענה הוליסטי, שלם, גם לפרטים וגם למשפחות, אבל גם לקהילות בכללותן.

קודם הזכרתם את הנושא של משבר הקורונה. אחד הדברים שאני מוצאת לנכון לציין מאוד לטובה בהקשר של מרכזי החוסן זה שהקמת המרכזים אפשרה להפוך את המשבר המתמשך שבתוכו נמצאים התושבים ב-20 השנים האחרונות בעוטף עזה להזדמנות, והזדמנות ברוכה וטובה מאוד לקהילות וכמובן ליישובים. זאת בעצם העובדה שהם הצליחו ליצור, מה שנקרא בשפה המקצועית "קהילות מטיבות" – גם להגביר את הערבות ההדדית בין האנשים בתוך הקהילות, את תחושת השייכות שלהם למקום, ועל ידי כך לשפר את היכולת התפקודית שלהם גם בזמנים של החירום, אבל גם לאחר מכן.

בסופו של דבר, הטיוב הקהילתי הזה שנוצר בקרב היישובים בתוך העוטף השפיע מאוד על הקהילות השונות, על אופן הבנייה של הקהילות השונות. עבור תושבים מחוץ לאזור הזה, הקהילות בעוטף עזה הפכו להיות אבן שואבת לקליטת תושבים. אני מדברת לא רק על התושבים ביישובים הכפריים, אלא גם בשדרות שחוותה תהליך צמיחה מאוד ענף. אני חושבת שלמרכז החוסן יש חלק גדול בזה. אנחנו רואים את זה גם בגידול הדמוגרפי ביישובים הללו, גם בתעשייה, גם בחינוך המשופר שניתן בהקשר הזה. לנושא של החוסן והנוכחות של המרכזים הללו והעבודה שהם הצליחו לעשות תוך כדי, יש תפקיד מאוד משמעותי לא רק בנושא של הטיפול המיידי, אלא באופן שבו הם הצליחו להפוך את המרכז הזה לכלי כדי לטייב את הקהילה ולהפוך אותה לאבן שואבת גם לאוכלוסיות מבחוץ.

ד"ר פדן, אנחנו נצטרך להיות בקשר בעניין המחקר האחרון, על מנת להוסיף אותו לדוח. אנחנו בקשר עם מולי להד, עם פרחי ועם כולם. עדיין לא הגענו למחקר האחרון שלך, אז ברשותך נרצה אותו. כמובן שאנחנו נגיד דברים בשם אומרם ונצטט כמה דברים. תודה.

תודה לכם.

נח אלמסי, מועצה אזורית שדות נגב, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה לציין שהדוח הוא מצוק איתן והרבה דברים השתנו. בעיניי השיחה האחרונה עם ד"ר כרמית פדן נתנה תמונה קצת יותר רחבה של מרכזי החוסן, כי לא נכון לדבר רק על הטיפולים הפרטניים, כי משקיעים מאוד גם בנושא של החוסן הקהילתי. אנחנו רואים את זה גם בנושא הקורונה, כי זאת פלטפורמה שאנחנו משתמשים בה גם לנושא הזה, דבר שנותן חוזק ומאוד מסייע.

דיברו על הנושא של תקציב – זה משהו שצריך להיכנס לבסיס התקציב ולא שכל שנה צריך לראות מה קורה עם זה.

בדוח של המבקר הזכירו את העבודה של משרד החינוך. צריך לציין בעיה שקיימת, זה הנושא של הסודיות. יש קושי בתכלול, גם בתוך הרשות. אנחנו לא יכולים לקבל את השמות של הילדים שמופלים באמצעות מערכת החינוך, כי יש בעיה של סודיות. אנחנו מטפלים במשפחות באופן הרבה יותר רחב והרבה פעמים יכול להיווצר מצב שילד אחד יקבל טיפול דרך בתי הספר ואנחנו נטפל בילדים אחרים באמצעות מרכז החוסן, כאשר אולי היה צריך לתת טיפול משפחתי. זה משהו שחייב להיפתר. בסוף מדברים על אנשי מקצוע, זו לא אינפורמציה שעוברת שלא בין אנשי מקצוע.

ישראל, טוב שאתה פה כדי להכניס את הדברים האלה לדוח הבא.

תאמין לי ששאלנו מה לגבי כפילות בטיפולים. דיברנו גם עם נח שיחה ארוכה וקיבלנו חומרים. הלוואי שהיה לנו את הכוח להעלות את הדוח כמו שצריך באמצע השנה הבאה.

מאז צוק איתן, נכון להיום אין בעיה של גיוס מטפלים והכשרות. יש לנו צוותי חירום יישוביים. אנחנו מאתרים אנשי מקצוע מהיישובים עצמם ועושים להם הכשרות למענה מיידי למקרה שאנשי הטיפול לא יוכלו להגיע בשעות הראשונות. הם יתנו את המענה הראשוני עד שאנחנו נצטרף אליהם.

דבר נוסף שצריך לומר, מבורך מאוד שהביטוח הלאומי מממן את הנושא של שעות טיפול. יחד עם זאת , צריך לומר ששעת טיפול שהוא מממן אינה מכסה את שעת הטיפול האמיתית. עלות של שעת טיפול אמיתית גבוהה יותר ואנחנו מכסים את זה גם מתקציבים של מרכז החוסן, כי בסופו של דבר אנחנו חייבים לתת מענה מסודר ואי אפשר לעבוד בתעריפים האלה.

אנחנו מתכננים לבנות מרכז חוסן שהוא חלק מאגף רווחה גדול, ממוגן. כרגע יש לנו בעיה מבחינה תקציבית, כי חסר לנו תקציב. אנחנו מתחילים לבנות אותו, אבל אנחנו עדיין בפער של המיגון, כי ברגע שאתה בונה מבנה ממוגן העלויות הן גבוהות מאוד. בזמנו היו לנו הבטחות ממשרד הרווחה לממן את הפער של המבנה, לפחות בחלקו. כרגע לא ברור מה קורה, אנחנו שומעים שיש מצב תקציב מורכב ולא בטוח שנקבל. זה גם משהו שצריך להגיד, זה באמת לא הגיוני לטפל במקום שאינו ממוגן באופן מלא. נכון להיום במרכז החוסן שלנו יש ממ"דים, אבל הוא לא ממוגן באופן מלא. זה אומר שאם יש אזעקה, צריך לרוץ עם המטפלים לממ"דים וזה לא מצב אידיאלי.

בסך הכול, מרכזי החוסן עשו שינוי. אני מצטרף לכל מה שאמרו קודמיי, זה משהו ששינה מאוד-מאוד. אדוני היושב-ראש מכיר את זה מקרוב, הוא חלק מהמועצה.

תודה, נח. בהמשך אני אבקש את ההתייחסות של הביטוח הלאומי לסוגיית התעריפים שהעלית.

אני מבקש לעבור למשרד הבריאות, אליו יש את רוב השאלות והביקורת בדוח המבקר. עד שנעלה את נציגת מרכז הבריאות, רשות הדיבור למירב וידל. בבקשה.

רציתי להגיב לדבריו של ישראל וייס וכתבתי שהדברים אינם מדויקים והם גם עלו בדיון של הוועדה לביקורת המדינה שהייתה אחרי הדוח הראשון. ישב בדיון חבר הכנסת חיים ילין, שהיה גם ראש הרשות שלנו, ואמר לו: עשיתם עבודה לא מדויקת. כאזרחית אני מודאגת שיש פער. אנחנו שומעים פה את הדוברים מהשטח, את ראשי הרשויות, שמבינים מה היכולת של מרכז חוסן וכמה הוא גוף שעובד בשיתוף פעולה ומשטח בירוקרטיה. בעצם הוא נותן את התפיסה מעבר למשאבים, תפיסה של משרד הרווחה ומשרד הבריאות, ונותן מענה הוליסטי שבונה חוסן. גם מטפל, אבל גם בונה חוסן. אני חושבת שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו – וזה אולי לוועדה אחרת – על איך קורה שיש פער כזה גדול בין דוח מבקר המדינה לבין מה שקורה בשטח. זה הדבר שהיה חשוב לי להגיד.

אני חייב לציין שחוץ מהגופים המבוקרים, מועצה אזורית אשכול לא הופיעה בדוח. במועצה אזורית אשכול בתי הספר ממוגנים, קיבלו את מרב הכספים של משרד החינוך בפעימות. בשיחות ציינו לחיוב את הפעילות המבורכת - - -

אני לא מדברת על המועצה האזורית אשכול, אלא על יותר רחב – על השיתוף בין המשרדים, בין משרד הרווחה ובין משרד הבריאות. צריך להיות מחובר לשטח ולא לדבר במושגים של - - -

אני מבקש שתדברי עם מנהל השפ"ח, עם יזהר, על הברכות שקיבלנו, על ההקדשה וכו'. אני לא מבין – הכוונה שלכם בריאיון בתקשורת הייתה שלא ציינו לחיוב את הפעילות שלכם. לא, אנחנו לא מציינים לחיוב. דיברנו על כל הדברים, כולם קיבלו זכות להגיב. אתם לא, כי לא הערנו לכם הערות ביקורת. אני לא מבין איך אחרי חמש שנים חוזרים על אותה מנטרה. לא ברור לנו.

אני לא מדברת על מועצה אזורית אשכול, אני מדברת על מרכזי החוסן כתפיסה.

אני אראה לך את המכתב שכתבה לי טלי לבנון, אישית, על ההבנה, על ההגשה, על החומר שהועלה. אני חושב שאנחנו התרכזנו במצאי ובדברים ואני לא מבין למה המנטרה הזאת חוזרת שוב.

תודה, מירב. הילה גונן ברזילי, מרכז חוסן שדרות, בבקשה.

תודה רבה. מירב אמרה את עיקרי הדברים. חשוב לי מאוד לציין, אסור לנו להתבלבל, בסופו של דבר מי שנותן את המענה בשטח 24/7 עבור נפגעי החרדה והעו"סיות של הרווחה אלה צוותי מרכזי החוסן. השפ"ח עושה עבודה טובה בתוך בתי הספר, הלכה למעשה, מי שנותן את הטיפול בנפגעי החרדה, הם מרכזי החוסן.

דבר נוסף שחשוב לי לומר, אם השתמע מדבריו של מר וייס שמרכזי החוסן הם מגזר שלישי, אז ממש לא. מרכזי החוסן קיבלו מנדט ממשלתי וכך הם גם נתפסים על ידי תושבי העיר הזאת. אנחנו נתפסים כגוף של הממשלה.

סליחה, זה לא נאמר. אני מנהל האגף של ישראל והדבר הזה לא נאמר. אנחנו דווקא מברכים על העבודה שעושים מרכזי החוסן.

וגם ציינתי את זה בפתיח היום.

ציינו וזה כתוב בדוח שמרכזי החוסן הם של הרשויות.

תוסיפי למשל שבזכות הדוח בונים לכם בניין חדש.

זו לא התנצחות אישית, ישראל. אתה כתבת דוח - - -

ושילבנו את התגובות שלכם.

אנחנו חושבים שיש פער ודברים לא מדויקים. קיבלנו את הזכות להתייחס, ואנחנו מתייחסות לזה.

קיבלתם זכות להגיב והתגובות שלכם משולבות בדוח.

לגבי המת"נים – מרכזי החוסן מתפקדים כמת"נים. זו התפיסה המותאמת והנכונה, בוודאי שכאן בשדרות נלחמו על זה. הרשות נלחמה שזה מה שיהיה, שצוותי מרכזי החוסן וצוותי ההתערבות של הרווחה הם אלה שיצאו לשטח. היום מד"א לא מפנה נפגעי חרדה לבית החולים ברזילי, זה לא נכון. אם יש מישהו שמפונה לשם, זה אולי משום שנשברה לו יד או רגל או שן, קרה גם משהו פיזי. בנפגעי החרדה אנחנו מטפלים.

לגבי פסיכיאטרים – אכן יש מחסור בפסיכיאטר. במרכזי החוסן יש פסיכיאטרית שנותנת מענה עבור מטופלי מרכז החוסן. אנחנו מטפלים באלפים, אבל עדיין יש כאן 30,000 איש ודרוש כאן בוודאי פסיכיאטר ילדים בתקן, בצורה מסודרת.

דבר נוסף שדיברו עליו זה בסיס התקציב. לא ייתכן שבכל שנה מחדש אנחנו נהיה באי-ודאות אם יהיה תקציב או לא יהיה תקציב.

משפט אחרון, ברוך השם שהעשייה של מרכזי החוסן מדברת בעד עצמה. זה שהרבה ערים נלחמות כדי להקים מרכז חוסן אצלן זה בגלל שאנחנו עושים עבודה טובה. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל ההבדל הוא שאנחנו קמים בכל בוקר כדי לחזק את החוסן של התושבים. זו ההגדרה שלנו והמנדט שקיבלנו, אנחנו מכוונים לזה, גם לטפל בטראומה וגם לחזק את החוסן הקהילתי, החוסן הארגוני של בעלי התפקידים שפועלים כאן כבר 20 שנה בתנאים מאוד-מאוד לא פשוטים. תודה על האפשרות להתייחס.

תודה רבה, הילה.

חוה פרידמן, משרד החינוך.

צוהריים טובים. אני רוצה להתייחס למכלול המענים. בדקות האחרונות יש התייחסות, ובצדק, למרכזי החוסן והמקום של מרכזי החוסן הוא מאוד-מאוד חשוב.

אני אקדים ואומר שאני ממונה ארצית על השירותים הפסיכולוגיים-החינוכיים. אני רוצה להגיד תודה לישראל על הביקורת היסודית שנעשתה.

צריך להסתכל כאן על מכלול הצרכים. אנחנו מדברים על אוכלוסייה שנמצאת במצב שהוא טראומתי מתמשך על בסיס שהוא כרוני. לכן צריך להסתכל על המכלול ועל הקשר בין שירותים שונים. אני אומרת שוב, יש חשיבות מאוד-מאוד גדולה לקיומם של מרכזי חוסן, יש חשיבות מאוד גדולה – שנראתה גם במחקר הערכה שנעשה בין 2015 ל-2016 – למערך השירותים הפסיכולוגיים-החינוכיים בגישה של טיפול פרטני ממבט מערכתי. המשמעות של זה היא שצריך לתת לאוכלוסייה – גם בוגרים וגם ילדים – את מלוא השירותים במרכזי החוסן ובגנים ובבתי הספר, כך שגם אנשים שנמצאים במצבים שהם טראומתיים יקבלו שירות, גם אנשים במצוקה נפשית. המודל שאנחנו מעמידים לרשות ילדים, גם בגיל הרך וגם בגיל בית הספר, הוא מודל שבו יש עבודה גם עם המבוגרים. יש מעטפת עבודה עם ההורים של ילדים שנמצאים בחרדה, בדיכאון, במצוקה נפשית כזאת או אחרת, וגם עבודה עם צוותי החינוך. חשוב שיינתנו לאורך זמן, תוך הבטחה מתמדת, רציפה, כל מנעד השירותים הזה, בין אם השירות הפסיכולוגי חינוכי או מרכז החוסן, שיודעים גם לעבוד בתיאום ביניהם. כך נבטיח לילדים את השירות הזה.

דבר נוסף שחשוב להגיד אותו – צריך גם לחשוב על האחזקה של המטפלים והאופן שבו מבטיחים שהמטפלים יוכלו להמשיך לעבוד, כי לאורך 10 שנים זו משימה מאוד-מאוד קשה.

תודה. שמענו ממשרד מבקר המדינה מחמאות לגבי הפעילות של משרד החינוך, אבל אמרת כאן משהו שלא מתיישב כל כך עם מה שאמר מנהל מחלקת רווחה בשדות נגב על כך שאין כל כך ממשק ויש כפילות בטיפולים, בין מה שקורה בבתי הספר ובגנים לבין מרכזי החוסן.

אני אגיד את עמדתי. אני אגיד בצורה מאוד ברורה, לא מדובר כאן בחפיפה. עדיין יש צרכים מאוד מאוד גדולים וזירות העבודה מחולקות בצורה מיטבית, תוך חלוקת עבודה בין השירות הפסיכולוגי לרווחה, למרכז החוסן, למערך הטיפול של משרד החינוך. להפך, אנחנו רואים יותר ויותר צורך. תקצבנו את הטיפול הפסיכולוגי פר סה במערך הטיפול שלנו ב-3 מיליון שקלים מתוך התקציב הכולל וראינו צורך להגדיל אותו. משרד החינוך הגדיל אותו מטעמו ל-5 מיליון שקלים. זאת אומרת, יש כאן צרכים מרובים במנעד מצוקה נפשית ומצבים פוסט טראומטיים שמחייבים את הכפר כולו. לזה צריך לדאוג בהחלטה, גם למרכזי חוסן, גם לתקציב שמגיע לטיפולים בתוך המערכת הבית-ספרית. אני רוצה להדגיש את זה שאז ההורים לא מאבדים ימי עבודה, יש נורמליזציה של תהליכי הטיפול ולגיטימציה שלהם ועם זאת הם מקבלים תמיכה פסיכולוגית בדרכים אחרות. הצוות החינוכי גם הוא יודע להחזיק את הילדים. המודל הרב-מערכתי הזה, האקוסיסטמי, הוא מאוד-מאוד חשוב. אני אגיד חד-משמעית, אין כאן חפיפה ואין כאן בעיה של תיאום.

גברת פרידמן, שאלה קצרה. בזמנו, כשעשינו את הדוח ונפגשנו איתך ועם צוות שפ"י במשרד החינוך, היינו עדים לשתי פגישות שניהלתם מול המוסד לביטוח לאומי בעניין הכרה בטיפולים בבתי ספר. אז הם אמרו שאלה לא מרכזים לטיפול. האם זז משהו מאז? האם יש משא ומתן? אגב, לאחרונה גם העברתי אליכם את השאלות בכתב ומצפים למענה. אנא ממך, אם תוכלי להתייחס בקצרה.

צריך להכניס למשולש הזה את הקשר עם משרד הבריאות. בזמנו קיווינו להסדיר עם משרד הבריאות ועם המוסד לביטוח לאומי את הנושא של ההכרה בטיפול הפסיכולוגי שמתקיים על ידי פסיכולוגים חינוכיים. אני אזכיר שפסיכולוגיים חינוכיים מקבלים את רישיון העבודה שלהם ממשרד הבריאות ועוברים תהליך התמחות מתוקף התקנות של חוק הפסיכולוגים. צריך לערב פה גם את משרד הבריאות. לצערי עד היום לא הצלחנו להגיע עדיין – ואני מקווה שכן נגיע – להסדרה של הסוגיה של ההכרה בטיפולים. גם אם הם נעשים פיזית בבניין של בית ספר, עדיין יש צורך בהכרה של משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי בטיפול הזה. זה טיפול שיש לו אפשרות תקצובית גם של ביטוח לאומי. אנחנו צריכים להגדיל את כל האפשרויות כדי לשרת את האוכלוסייה במצב הזה.

תודה. בלה בן גרשון, משרד הבריאות, בבקשה. אני מניח שלאורך השעה האחרונה שמעת הרבה נקודות שדורשות התייחסות. אני אתן לך לפתוח במונולוג ואם יהיו דברים שנרצה, נשאל.

אני אנסה, כי אכן עלו הרבה מאוד נקודות. אני אתחיל מזה שאני חושבת שדווקא הביקורת של ישראל וייס מלפני שנים – אנחנו מכירים שנים, כי אני נמצאת מתחילת הבנייה של מרכזי חוסן, כבר 12 שנה – ואנחנו התייחסנו לביקורת מאוד-מאוד ברצינות. היו לנו הרבה מאוד שיחות ודיונים, גם עם ישראל וגם בתוך המשרד. דווקא בעקבות הביקורת הזאת נעשו השינויים, שלדעתי הם מאוד מהותיים ומאוד יעילים.

חוזר מנכ"ל שהוציא משרד הבריאות בעקבות הביקורת אכן הביא לשינוי. אחת הביקורות המאוד-מאוד מהותיות על המת"נים הייתה שלמעשה משרד הבריאות ניסה להקים שירות לנפגעי חרדה ברמה ארצית, בפריסה ארצית, כשהוא מסתמך על מספר משרדי ממשלה, גם חינוך וגם רווחה וגם על הרשות עצמה שצריכה לתת את המבנה וכו', וניסה גם לבנות נוהל משותף שיפעיל את כל משרדי הממשלה בהתאם לנוהל הזה. בביקורת נמצא, בצדק, שעם כל הרצון הטוב של כל משרדי הממשלה, הדבר לא היה ממש ישים ויצר בעיות מאוד קשות בשטח והמת"נים לא פעלו בצורה מיטבית.

לכן הוחלט שמשרד הבריאות, שרואה את הנושא של נפגעי חרדה מזה כ-20 שנה כנושא שיקר מאוד ללבו וזה חלק מאחריותו, יבנה מערך מאוד רחב. בנינו כמה מעגלים: קודם כול, השקענו הרבה מאוד בבנייה של החוסן והיכולת של אזרחי ישראל לטפל בעצמם ובסביבה שלהם. השקענו בעזרה ראשונה נפשית – פיתחנו מודל, ביחד עם מכללת תל חי, עם ד"ר משה פרחי, שהוא מודל לעזרה ראשונה נפשית. השקענו הרבה כסף וגם הרבה מאמץ בלהכשיר את המגיבים הראשוניים, גם את מרכזי החוסן, גם בתוך הרשויות. אגב, בנינו עכשיו באשקלון מרכז חוסן חדש ובנוסף לזה השקענו תקציב והכשרנו לעזרה ראשונה נפשית את עובדי העירייה ועובדי הרווחה. נתנו להם כלים לעזרה ראשונה נפשית;

אנחנו מסיימים עכשיו לפתח איזושהי אפליקציה לכל עם ישראל של אותה עזרה ראשונה נפשית, כדי שאנשים ירגישו יותר קומפטנטיות ושזה ישרת אותם לא רק תחת טילים, אלא גם במצבים כמו קורונה או כל אסון אחר שפוקד את מדינת ישראל;

בנוסף לזה שאנחנו מנסים לחזק את האוכלוסייה הכללית, אנחנו מפתחים עזרה ראשונה נפשית בטלפון. אני רק אזכיר את הקווים שבנינו עכשיו, בתקופת הקורונה, באמצעות כמה וכמה עמותות שנותנות התערבות ראשונית לכלל מדינת ישראל, לכל אזרח במדינת ישראל, בשפות שונות, 24/7.

זה נדבך אחד. אמרנו שנבנה את זה מכל כיוון אפשרי. זאת עזרה ראשונה.

אמרת שאתם שותפים בהקמת מרכזי חוסן חדשים. תכף נרצה לשמוע על נתיבות ועל מקומות נוספים. בניתם נדבך של מרכז חוסן ושברתם כמה נדבכים של עשרות מת"נים שהיו ונסגרו ב-2013.

אני כבר מגיעה לזה. אני רק מנסה להראות מה המבנה החדש שנבנה כדי לתת מענה לא פחות טוב, אלא יותר טוב ויותר רחב. קודם כול, כמו שאמרתי, אנחנו נותנים מענים בעזרת עזרה ראשונה נפשית, בעזרת מודל חדש ברמה ארצית, ואנחנו מכשירים מגיבים ראשוניים;

דבר שני, בכל בית חולים כללי יש לנו אתר דחק. יש נוהל פריסת אתר דחק וזה לא משהו שמשבש את פעילות בתי החולים, אלא משהו שקיים ברמה רשמית, ומשרד הבריאות רואה בזה מודל נכון, תוספתי, של כלל המענים שבנינו. זה אומר שכל בית חולים כללי פותח היום אתר דחק בסמוך לחדר מיון עם צוות רב-מקצועי. יש בתי חולים שיש להם מערך פסיכיאטרי שיורד לשם בזמן חירום ונותן מענה. אנחנו מקבלים מאות נפגעי חרדה באותו אתר דחק. יש בתי חולים כלליים שבהם עשינו הצלבה עם בתי חולים פסיכיאטריים ויש צוותים שמגיעים לתוך בית החולים הכללי, פותחים את האתר ונותנים מענה גם שם.

אבל מה יעשה מי שאין לו בית חולים? נתיבות, אופקים, מרחבים.

אתה צודק. אמרתי שיש לנו כמה שכבות, כמו בצל. לפני שלוש שנים עברה רפורמה בבריאות הנפש. מרפאות לבריאות הנפש, גם של קופות החולים וגם של משרד הבריאות שעכשיו נותנות שירות לקופות החולים, נותנים מענה בשגרה. אין שום סיבה שבעולם שאותן מרפאות לא ייתנו ולא יפתחו את השירות גם בחירום, כי האזרח צריך לקבל את השירות גם בשגרה וגם בחירום. לכן יצא נוהל, תוצאה של עבודה מאוד מאומצת מול קופות החולים במשך יותר משנה, ומרפאות של קופות החולים עצמן וגם של מרפאות של משרד הבריאות שכפופות בחירום לקופות החולים, נותנות היום שירות. איך זה נעשה – הפכנו אותן למרפאות אחודות. זאת אומרת, בשעת חירום מרפאה של בריאות הנפש של קופת החולים שנותנת מענה לנפגעי חרדה, נותנת מענה לא רק למבוטחים של אותה קופה, אלא היא נותנת את זה לכלל המבוטחים. כל ההתחשבנות הכלכלית נעשית אחר כך, אבל בזמן חירום המרפאות האלה נותנות את המענה. בנינו – אני הייתי אחראית על ההעברה של ההכשרות לצוותים האלה בכל קופות החולים שנותנות היום מענה לנפגעי חרדה, כדי שיהיו להם את הכלים הכי עדכניים והכי נכונים בעת חירום.

בנוסף לזה, כל קופת חולים מחויבת, והיא עושה את זה – יש לנו דיווח מדויק – לפתוח קו טלפון שנותן מענה ראשוני, התערבות ראשונית, לאותם אזרחים שצריכים לקבל מענה. במידה שיש צורך בהמשך טיפול, הם מופנים למרפאות לבריאות הנפש שנותנות היום קדימות לנפגעי חרדה ועושות התערבות קצרה, ממוקדת, בהתאם למה שקבענו באותם נוהלים.

כפי שאמרתי, יש לנו את המעגל של עזרה ראשונה נפשית; אחר כך יש לנו את אתרי הדחק בבתי החולים; אחר כך יש לנו את המרפאות לבריאות הנפש של הקופות ושל משרד הבריאות; הדובדבן שבקצפת – ועליו אני רוצה לדבר, כי אני רואה בזה בייבי של המשרד וגם בייבי אישי שלי – מרכזי החוסן. התחלנו עם חמישה מרכזי חוסן בעוטף עזה. אני רוצה להזכיר את ההיסטוריה – כשתכננו לפני 12 שנה מרכזי חוסן ביחד עם משרד הרווחה וביחד עם המגזר השלישי, המודל שהצענו היה מודל ארצי. מיפינו ורצינו לבנות מרכזי חוסן בכל הארץ, אבל מסיבות תקציביות, פוליטיות או כל מיני דברים אחרים, בסופו של דבר מדינת ישראל הוציאה החלטת ממשלה אך ורק למרכזי חוסן בעוטף עזה, כי שם זה היה הכי נחוץ, הכי בוער, ובנינו חמישה מרכזים. בהמשך בנינו עוד מרכז חוסן ביחד עם משרדי ממשלה נוספים – זו לא החלטת ממשלה, זו החלטה מקצועית של משרד הבריאות, משרד הרווחה, של רח"ל ושל מרכז החוסן הבדואי. זה מרכז חוסן שאנחנו מושקעים בו בדיוק באותה רמה שאנחנו מושקעים בשאר מרכזי החוסן. לאחר מכן משרד הבריאות הקים עוד ארבעה מרכזי חוסן ביהודה ושומרון. הקמנו ועדה עליונה למרכזי חוסן, בראשה עומד פרופ' איתמר גרוטו, וחברים בה נציגים מכל משרדי הממשלה, שאני חושבת שבלעדיהם – לא משנה כמה היינו רוצים להקים ולהוביל – זה לא היה קורה. זה משרד רה"מ, וזה משרד הרווחה כמובן, זה משרד הביטחון – רח"ל, זה משרד העלייה, וזה אזרחים ותיקים, וביהודה ושומרון זה משרד החינוך.

אני רוצה להגיע לתוצאות בשטח – מה הצפי ולאן אנחנו מתקדמים מכאן.

אני רוצה להגיד משהו שכולם אמרו, ואני חושבת שאני אומרת את זה בכל ועדה של הכנסת. גם ישראל וייס חבר אלינו עכשיו, ואני מאוד מודה לו על זה: התקציב של מרכזי חוסן חייב להיכנס לתוך בסיס התקציב. לא יכול להיות שבכל פעם אני, באופן אישי, עומדת מול אנשים בשטח, כנציגה של משרדי ממשלה, ואני צריכה להתנצל על עיכובים בתקציבים שמגיעים או לא מגיעים, כי אין תקציב, בהעברה של תקציבים בין משרד למשרד ולמשרד הבריאות. משרדי הממשלה עושים את מה שהם יכולים, העובדים בשטח עושים את המקסימום שאפשר, אבל בלי שזה ייכנס לבסיס התקציב, כל פעם נעמוד מול הרשויות בצורה לא טובה.

בסופו של יום האחריות המערכתית היא על משרד הבריאות והתיעדוף של הדברים, מה יותר חשוב ומה פחות חשוב ומה להכניס לתוך תקציב משרד הבריאות בספר התקציב שמגיע אלינו לוועדת הכספים, זה שר הבריאות. אם הנושא הזה חשוב מספיק ואם מרכזי החוסן חשובים, לא ייתכן שזה נראה כאן כמו פאזל. עיריית אשקלון – מרכז החוסן שצפוי לקום לא ממוגן. זו בדיחה מהלכת. בעיריית נתיבות אמרו שכבר אישרו מרכז חוסן לפני שנה, והנה שום דבר לא זז גם שם. מי מנהל את זה? אי אפשר לומר שיש כמה קברניטים למהלך הזה וזה נשאר ללא פתרון.

אני שמחה שאתה שואל את זה, כי התשובה מאוד פשוטה. יש החלטת ממשלה שמחייבת את משרדי הממשלה, כולל משרד הבריאות. אגב, הוא מכניס את החלק שלו, שהוא בין הגדולים בין כל משרדי הממשלה. אני חושבת שמשרד הבריאות הוא המשרד שמשנה לשנה, במשך 12 שנה, מעולם לא אמר לא ואף פעם לא איחר עם חלקו בתשלום. משרד הבריאות פונה למשרדי ממשלה אחרים ומבקש שיעבירו את חלקם. למשרדים יש את האילוצים שלהם, וכולנו מכירים מה האילוצים בהכנסת התקציב. משרד הבריאות מקדם את מה שהוא יכול בתקציב שנכנס אליו. אם הממשלה תחליט שכל התקציב, במקום שהוא יהיה מחולק לפאזל, יכנס לבסיס התקציב של משרד הבריאות, לא יהיו עיכובים. על זה אנחנו מדברים מאז שאני בתפקיד, וזה חייב לקרות. אנחנו פונים אליכם, כממשלה, ומבקשים את העזרה שלכם גם מול משרד האוצר, כדי להפוך את זה למציאות. זה חייב לקרות. אני חושבת שזה לא נכון – אני חושבת שהשנה גם ישראל וייס ראה את זה – להגיד שמשרד הבריאות או כל משרד ממשלתי אחר לא עושה את תפקידו. אני חושבת שאנחנו עושים מעל ומעבר כי זה באמת בדמנו. זה חשוב גם לשר הבריאות, גם למנכ"ל משרד הבריאות, גם לפרופ' איתמר גרוטו שעושה לילות כימים כדי שזה יתקדם. זה הדבר שכרגע הוא במרכז, וכולם יודעים את זה.

בדקה האחרונה שנותרה לנו, אני מבקש שתגידי מה הצפי שאת רואה לשנה-שנתיים-שלוש הקרובות מבחינת הקמה של מרכזי חוסן במועצות ויישובים נוספים בטווח ה-40 ק"מ בעוטף עזה.

אנחנו חושבים שיש מקום להקים עוד מרכזים. שוב, מרכז חוסן שמנוהל מתוך משרדי ממשלה הוא המודל שבעינינו הוכיח את עצמו. אנחנו רואים את זה בשטח. דיברנו על מרכז חוסן בנתיבות. אנחנו מדברים לא רק על זה, אנחנו מדברים על ראייה ארצית – משרד הבריאות מעלה כל הזמן את הנושא של הקמת מרכזי חוסן במודל הקיים – כמובן בהתאמה לשטח, כי כל מקום יש לו את השינויים שלו – גם בצפון וגם במקומות נוספים. אנחנו רואים בזה מודל נכון ואף אחד לא מתווכח על זה שמרכזי חוסן כל כך מיטיבים עם הרשויות. אנחנו שם בשביל הרשות. לכן אנחנו כן חושבים שצריכות להיות החלטות ממשלה נוספות. אנחנו לא חושבים שנכון להקים מרכזי חוסן ללא החלטת ממשלה ואנחנו חושבים שצריך להכניס את זה לבסיס התקציב. זה המפתח.

בסדר גמור. תודה, בלה. אני יכול לומר לך שהמפתח שאנחנו רואים בוועדת הכספים זה שכשמשהו חשוב לשר, הוא מתעדף אותו בבסיס התקציב שלו. לא צריך באמת החלטת ממשלה, אבל גם אם צריך החלטת ממשלה, אז צריך לדחוף להחלטת ממשלה. שר הבריאות יושב בממשלה. זה שיושבים ראשי רשויות ואומרים כאן: עכשיו אנחנו בשגרה, אבל בשעת חירום האזרחים קורסים והתושבים זקוקים לסיוע – זה גם דבר שלא מתקבל.

אני בהחלט חושבת שזה בסדר העדיפויות, אבל אני חושבת שצריך לתקצב את המשרד. אני רק אזכיר משהו – אני בטוחה שאתם גם זוכרים – משרד הבריאות היום הוא בפרונט עם הקורונה. אני חושבת שבמרכזי החוסן נתנו מקום גם לנושא הקורונה בנוסף לכל מה שעושה משרד הבריאות כדי לחזק את החוסן של האזרחים בתקופה משברית זו.

מצוין, אז אולי זו ההזדמנות כי על הקורונה שופכים הרבה כסף למשרד הבריאות ואפשר לתעדף את זה למקומות הנכונים ולהקים את מרכזי החוסן שגם יטפלו בנושאים של הקורונה.

אני חושבת שאין ויכוח שהתיעדוף כרגע, עם כל הצער, הוא הקורונה. אני לא חושבת שאתה חולק על זה. יחד עם זה, אנחנו לרגע לא חושבים שמרכזי החוסן פחות חשובים. זה מאוד-מאוד חשוב.

תודה. תודה רבה לכל המשתתפים.

מבקר המדינה, אני שמח שאתם בעיצומו של דוח בעניין הזה. אני חושב ששמענו כאן דברים חדשים. בעיניי זה נראה כמו פאזל שכל אחד זורק לתוכו חלקים ועדיין יש המון-המון חלקים ריקים בפאזל. אולי באמצעות ההמלצות שלכם בדוח – ואנחנו קוראים גם מכאן לכל אותם גורמים לשתף פעולה – להביא לידי כך שרשויות שנעות ממצב שגרה למצב חירום יגיעו למצב החירום הבא, שלא יבוא עלינו, במצב הרבה יותר טוב ועם מרכזי חוסן שיוכלו לתת מענה לתושבים.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:50.