פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



43
הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
19/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 69
מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש
ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
יום שני, א' בחשון התשפ"א (19 באוקטובר 2020), שעה 11:00

אסטרטגיית היציאה מהסגר - ישיבת המשך

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
אימאן ח'טיב יאסין
יוליה מלינובסקי קונין
יואל רזבוזוב
הילה שי וזאן

סונדוס סאלח
אורלי פרומן
יוראי להב הרצנו
תמר זנדברג

איתן בן דוד - המשנה לראש המל"ל, המטה לביטחון לאומי

שרון אלרעי פרייס - ראש שירותי בריאות כללית, משרד הבריאות

איתן יצחק - סגן בכיר לתכנון תורה ופיתוח, משרד הביטחון

איה דולב - רע"ן התנהגות, משרד הביטחון

יניב וולפר - רע"ן תכנון, משרד הביטחון

תמר לוי בונה - רכזת קורונה באג"ת, משרד האוצר

יואב רם - מנהל תחום בכיר בקרה רכש וספורט, משרד התרבות והספורט

קרן כרמל - מנהלת תחום מחול, משרד התרבות והספורט

איתי פלומבו ויסמן - סגן מנהל אגף בכיר תאגידים עירוניים, משרד הפנים

שרון נוימן - ראש תחום חירום וביטחון רשויות מקומיות, משרד הפנים

עמית אדרי - מנכ"ל משרד החינוך

אינה זלצמן - סגנית בכירה מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

עופר זילברטל - מנהל תחום פרויקטים, מינהל אסטרטגיה תכנון כלכלי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

פיני שני - סמנכ"ל בכיר מינהל חוויית התייר, משרד התיירות

אמיר הלוי - מנכ"ל משרד התיירות

אופיר להב - סמנכ"ל, אגף בכיר לתכנון מדיניות ותקצוב, משרד העלייה והקליטה

אלה גרצן - דוברת, משרד העלייה והקליטה

תמר פרנקל מירסקי - מנהלת בכירה חקיקה ורגולציה, משרד הכלכלה והתעשייה

עומר מיה - משנה למנכ''ל, משרד הכלכלה והתעשייה

מיכל פינק - סמנכ''ל אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה והתעשייה

מרים מדר - רע"ן רפואת אסירים, המשרד לביטחון פנים

שבתאי גרברציק - דובר למגזר דתי חרדי, המשרד לביטחון פנים

שלמה טולדנו - סגן ראש מנהלת אכיפה ארצית קורונה, המשרד לביטחון פנים

איילה ויינשטיין - ע' יועמ"ש המשרד לביטחון פנים

מירב סמט - רמ"ד תחקירים כב"ה, המשרד לביטחון פנים

מירה סלומון - ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי

תמי ברששת - יו"ר איגוד מנהלי מח' רווחה ברשו"מ ומנהלת, מרכז השלטון המקומי

נתנאלה ברקלי - מנהלת תחום בכירה מחקרי גמלאות, המוסד לביטוח לאומי

דבורה לילך בן ישעיהו - מנהלת תחום בכירה מינהל הגמלאות, המוסד לביטוח לאומי

מיכל וקסמן חילי - מנהלת אגף, התאחדות התעשיינים

רוית גרוס - מנכ"ל, התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

יוסי אלקובי - נשיא, התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

רויטל סיטון בן ארי - ראש מחלקת מיסוי, התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

ברוך שניר - כלכלן, התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

מירה איינהורן - קוסמטיקאית בכירה, התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

ישראלה מני - סמנכ"לית אגף כלכלה ומיסים, איגוד לשכות המסחר

יפעת תבור - עו"ד, נשיאות המגזר העסקי

יעל גויסקי - עו"ד, לשכת ארגוני העצמאים בישראל

רועי כהן - עו"ד ונשיא לה"ב, לשכת ארגוני העצמאים בישראל

גיל וקנין - יו"ר איגוד שכירים בעלי שליטה

חגי לוין - יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, ההסתדרות הרפואית בישראל

אורנה בראון-אפל - פרופ' בבית הספר, לשעבר ראש המגמה לקידום, ההסתדרות הרפואית בישראל

אבי פרץ - יו"ר איגוד הטניס, איגודי הספורט

מירום שיף - יו"ר הנהגת הורים ארצית

צופית גולן - סגנית יו"ר הנהגת הורים הארצית, הנהגת הורים ארצית

זאב גולדבלט - מנכ"ל הנהגת ההורים הארצית, הנהגת הורים ארצית

דניאל רוברטס - נציג איגוד הטייסים

עופר קוטלש - נציג איגוד הטייסים

חגי מאייר - נציג איגוד הטייסים

בנימין טבק - נציג איגוד הטייסים

מידן בר - יו"ר איגוד הטייסים

עמוס אלדאג - נציג איגוד הטייסים

יעל דניאלי - מנכ"ל התאחדות המלונות בישראל

פנינה בן דוד - מחלקה כלכלית, התאחדות המלונות בישראל

אליהו מילוא - יו"ר אגודת מורי הדרך של ישראל

רונן קרסו - סגן יו"ר התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל

עמית פלס - נציגת התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל

טלי לאופר - מנכ"ל התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל

ניר שפר - סגן יו"ר התאחדות בעלי האולמות וגני האירועים

אבירם אלון - מנכ"ל, התאחדות בעלי האולמות וגני האירועים

מלי פולישוק בלוך - ראש צוות ממשל, אמנים

דורון כץ - יו"ר ועדת היגוי ואסטרטגיה, התאחדות המתווכים הארצית

מאיר גלוזברג - יו"ר התאחדות המתווכים הארצית, התאחדות המתווכים הארצית

אלון ביטון - ראש תחום ביטחון, מרכז המועצות האזוריות

גיל לביא - ראש אגף תכנון ואסטרטגיה - קופ"ח כללית, קופות החולים

יונתן שפירא - יו"ר מורשת דרך

ירון עמרם - יו"ר איגוד המפיקים תיירות ואירועים בישראל

מור יהלום - מנהלת קשרי ממשל, מוזמנים נוספים

חי אלעזרי - נציג פורום בתי הספר הפרטיים למוסיקה

צמרת דביר אביבי - יו"ר מפעילי תכניות העשרה

מאיר אלרן - חוקר בכיר המכון למחקרי ביטחון לאומי

שרון שמורק - נואמת הגרעין האיתן של כיכר פריז

ירון סלע - נציג ארגון בעלי עסקי הספורט והכושר

רונן לוי - יו"ר איגוד המוסכים,

אריה אשד - מנכ"ל איגוד המוסכים

עדי אשכנזי - אזרח

שניר להב - ועד מנהל צלילים - איגוד המוזיקאים והמוזיקאיות

טניה וינוקור - חברת ועד מנהל איגוד המוזיקאים והמוזיקאיות

אורן בן-יוסף - מנכ"ל ספארי רמת גן

רועי ברזילי - סגן ראש העיר רמת גן, יו"ר דירקטוריון הספארי עיריית רמת גן

יונה קציר - מנכ"לית אגודת חולי הפסוריאזיס

שלומי קסטרו - מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער

יגאל מועלם - יו"ר אגודת חולי הפסוריאזיס

זאב פלדמן - יו"ר ארגון הרופאים עובדי המדינה

לוסי חדידה - יו"ר ארגון גנים ברמה אחרת

איריס הרפז - יועצת אסטרטגית - גנים ברמה אחרת

זיו איילון - מנכ"ל גן החיות התנ"כי

איתי קרויטרורו - יו"ר מועצת התלמידים הארצית

לאה גופר

איה לינצ'בסקי

אסטרטגיית היציאה מהסגר - ישיבת המשך

בוקר טוב לכולם. אני מתכבדת לפתוח את דיון הוועדה בנושא אסטרטגיית היציאה מהסגר. אנחנו בדיון המשך מהדיון שפתחנו בשבוע שעבר. אני רוצה לומר בנקודת הזמן הזו, כשהתחלנו בתהליך ההקלות על הסגר, יש לנו הזדמנות מצוינת לבנות מחדש את אמון הציבור. אם יש משהו שברור לכולנו והוא לא במחלוקת, הוא שבלי הציבור אנחנו לא נצליח לנצח את ההתפשטות של המגיפה ולכן אנחנו ממש צריכים אותו במאבק אתנו.

כדי שנוכל לקבל את אמון הציבור אנחנו חייבים שיהיו כללים מאוד פשוטים ומאוד ברורים, שינחו את המתווים השונים ביציאה מהסגר. כשאנחנו מדברים על כללים פשוטים זה אומר שיש לנו כלל ואנחנו אחר כך מחריגים את היוצאים מהכלל. לא להפך, שאנחנו מייצרים הרבה מאוד חריגים ואז לא ברור בכלל מה הכללים שאנחנו צריכים לשמור עליהם.

אני רוצה לתת דוגמאות שעלו אתמול, למשל בעניין של 10 אנשים במבנה סגור, 20 אנשים בחוץ. פנו לפיקוד העורף ושאלו האם מותר להתאמן 20 אנשים בחוץ? אמרו כן, בתנאי שאין מאמן. אבל אם יש מאמן והוא גם רוצה לשמור על הכושר זה בסדר, כל עוד הוא לא לוקח כסף. עולה השאלה, אנחנו נלחמים בנגיף או נלחמים בפרנסה?

אם השיקול הוא שיקול רפואי ומותר 20 אנשים בחוץ, אז מותר 20 אנשים בחוץ. כל עוד הם שומרים על המרחקים שנדרשים, על הריחוק הפיזי, על המסכות ועל כל הכללים האחרים. אותו דבר לגבי מה שקורה במבנה סגור, אם מותר עד 10 אנשים במבנה סגור, אין שום בעיה שיהיה בעל עסק, שנאפשר לו לקבל קהל של אדם או שניים, כל עוד הוא שומר על הכללים.

הדברים צריכים להיות מאוד פשוטים אם אנחנו רוצים להרוויח את הציבור במאבק הזה. אני מוכרחה לומר שבאופן שזה מתנהל היום, אנחנו מטריפים את הציבור, לא מגייסים אותו. זה בדיוק מה שגורם לציבור לא להתנהג בצורה נכונה כשאנחנו צריכים אותו במקום ההפוך. אני יכולה לתת את אותה דוגמה גם על מורי דרך ועל עוד הרבה דברים אחרים שנבקש עליהם תשובות ממשרד הבריאות.

לפני שאני פותחת את הדיון חשוב לי לומר, בואו ננסה לעשות את זה אחרת. ננסה לעשות את זה על פי כללים שהציבור יבין איך הוא יכול לקיים את שגרת החיים שלו, מצד שני להיזהר ולצד זה להגדיר את כל החריגים.

סדר הדיון היום הוא תשובות של מספר משרדי ממשלה, בעיקר משרד החינוך ומשרד הבריאות. נפתח עם משרד החינוך משום שזמנם מוגבל בדיון הנוכחי ונבקש לשמוע איך הם נערכים ליציאה מהסגר. אגב, זו אחת הסוגיות, אנחנו כמה חודשים באירוע הזה. אנחנו צריכים להיות מוכנים עם תכניות מגירה לכל יום שלא יקרה. אם אנחנו מחליטים שמחר יוצאים מהסגר, עוד שבוע או עוד חודש, צריכה להיות תכנית. לא צריך להכין את התכנית אחרי שמחליטים שמשחררים קצת מההגבלות. נבחן איך משרד החינוך נערך לזה.

נבקש ממשרד הבריאות לומר מה יהיה שונה בעוד חודשיים או בעוד שלושה כשאנחנו נכנסים לחורף, אל מול מה שקורה היום במערכת הבריאות, כדי שנבין אם הם אכן נערכים. בסוף הם החיילים בחזית והם יצטרכו לטפל בתחלואה.

אחריהם נשמע את האורחים שלנו בזום ובכנסת, את הציבור, את בעלי העסקים ואת כל מי שלא הספיק לדבר בישיבה הקודמת. כפי שהתחייבתי, נפתח קודם כל עם מי שלא דיבר בפעם הקודמת ורק אחר כך נאפשר לחדשים. הצטרפה אלינו חברת הכנסת אימאן ח'טיב וחברת הכנסת סונדוס סאלח. נתחיל עם משרד החינוך, מנכ"ל המשרד עמית אדרי, בבקשה.

שלום לכולם. אני רוצה לפתוח ולומר שהמשרד ערוך לכל החלופות, במגבלות שייקבעו על ידי משרד הבריאות. לכל חלופה יש משמעות של זמן ומשאבים. אני מזכיר שכבר בחודש יולי, עוד לפני פתיחת הלימודים, הצגנו חלופה מלאה שכוללת את כל פיצול מערכת החינוך החל מהגנים ועד יב' והחלופה שאתה יצאנו לדרך על פי ההנחיות, היה גנים ו-א'-ב' מלא ופיצול מ-ג' ועד יב'.

אציג מצגת קצרה שבתפיסה שלה הפעלת מערכת החינוך למימוש ייעודה בתחום החינוכי הרגשי והפדגוגי מתוך בנית תרחיש מרסן לכניסת קורונה אל מוסדות החינוך. מערכת החינוך היא עוגן של יציבות עבור התלמיד, משפחתו, עובדי ההוראה והציבור בישראל. היווצרות פערים חינוכיים, רגשיים ופדגוגיים היא תופעה חמורה שעוד תשפיע לאורך זמן על החינוך וההשכלה של תלמידי ישראל ותפגע בכלכלה.

הפעלת מערכת החינוך בכלל ובמיוחד בגילאים הצעירים היא תנאי לפעילותו התקינה של המשק. כפי שידוע, עלות יום השבתה של מערכת החינוך במשק מוערכת בכ-300 מיליון שקלים. ההיערכות שלנו מחייבת שהתכנית תהיה קבועה ולא תשתנה לאורך השנה. אני אסביר למה. אם צריכה להיות חשיבה מחודשת, היא תהיה רק לקראת שנת תשפ"ב.

העדיפות היא לגילאים הצעירים בהפעלת מוסדות חינוך בגלל שיקולים פדגוגיים משקיים ובריאותיים. החלופה המלאה שאני אציג, מחייבת זמן והקצאת משאבים. ההקצאה צריכה להיות מידית ותחילת היישום שלה על ידי הרשויות, המחוזות, מנהלי בתי הספר במתכונת המוצעת, דורשת 5 שבועות מאישור התקציב. צריך לגייס כוח אדם, לעשות הכנות לוגיסטיות וכו'.

ברשותך, מה זאת אומרת שזה צריך להיות חמישה שבועות מגיוס התקציב? אתם מדברים על כוח אדם, הכנות לוגיסטיות וכדומה. אנחנו נמצאים בתוך האירוע כבר כמה חודשים, אנחנו לא ערוכים?

החלופה הזאת הוצגה ביולי. לאחר מכן, לפני היציאה מהסגר היה על זה דיון והחלופה שהתקבל הייתה גנים ללא פיצול, א'-ב' ללא פיצול, כלומר חזרה כפי שיצאנו לדרך. אני מבין מהיום האחרון שיש שינוי, ראינו את זה בתקשורת. אנחנו יודעים להציג כל חלופה ככל שנידרש. מלחזור כפי שיצאנו ועד החלופה שאני אציג עכשיו, שהיא חלופה שמוכרת לכל הגורמים.

מה ראיתם היום בתקשורת? איזה שינוי יש?

אנחנו מבינים שיש שינוי של בקשה לפצל את א' עד ד'.

מי קובע את זה?

משרד הבריאות. אלה מגבלות בריאות. אנחנו יודעים להפעיל מערכת מלאה ומערכת מוגבלת על פי הנחיות בריאות.

לא יושב שם נציג של משרד החינוך? בסוף אפשר לייצר אוטופיה איך שאנחנו רוצים, אם לא מדברים אתכם ואם לא נמצאים שם אנשים מהשטח, לא מספיק נציגים של משרד החינוך, אלא גם אנשים מהשטח, מנהלים, מורים גננות, מי שצריך לתפעל את זה. אם הם לא נמצאים בשיח אנחנו יוצרים ניתוק בין קבלת ההחלטות לבין מה שאפשר ליישם באמת. אין שיח משותף אתם?

יש שיח שלנו עם גורמי החינוך. לא מעבירים מתווה בריאותי לפני דיון. ראינו אותו היום ואנחנו מוכנים עם כל החלופות. אם תתני לי, אני אציג אותם וככל שתתקבל החלטה אילו הגבלות נדרש להגביל, אנחנו יודעים לעשות את זה. כל מערכת החינוך ערוכה לזה מיולי. כל בתי הספר, כל המנהלים, כולל כל המערכת שהתארגנה בדיוק לזה מיולי. בסוף יש משמעות של זמן ומשאבים.

אני תוהה ביני לבין עצמי במיוחד אחרי דיוני הוועדה שהיו עם ועדת החינוך, איך המערכת ערוכה לפיצולים של א'-ד' כשעוד בזמנו אמרנו שיש להשאיר את ג'-ד' כמקשה אחת ולפצל ה'-ו' כדי לאפשר להם לחזור. אני יודעת שיש בעיה מבחינת המיקום הפיזי.

ג'-ד' מפוצלים כבר עכשיו. ה'-ו' היו לפחות יומיים בחלק שנשאר מג'-ד', כי הם היו 5 ימים, אני חושב שלא כדאי לחזור אחורה.

תאמר לנו לאן פנינו.

ה'-ו' עבדו במתווה מסוים. חטיבות הביניים והחטיבות העליונות עבדו מפוצל. אנחנו ערוכים לכל חלופה שתהיה. יש עניין של מגבלת בריאות. אני אציג את החלופה המלאה וככל שיתקבלו החלטות אחרות אנחנו יודעים לעשות חלופות אחרות, כולל החלופה הקיימת: גנים מלאים, א'-ב' מלא, ג'-ד' כבר מפוצל, יש את המשאבים לעניין הזה. ה'-ו' לפחות פעמים בשבוע פיזית וכל השאר למידה מרחוק.

אני אמשיך עם העקרונות ברשותך. תחת ההנחיות הכלליות יתאפשרו פתרונות דיפרנציאליים בין רשויות, ישובים ומוסדות, למגזרים. אוכלוסיות ייחודיות מקבלות מענה ייחודי. בחלק מהמקומות הדברים שונים, כולל חינוך מיוחד, ילדים ונוער בסיכון וכפרי הנוער שפועלים גם במהלך הסגר.

הפעלת המערכת מחייבת שיתוף פעולה מלא ביציאת אמון עם הציבור ומוקדי השפעה עיקריים, שזה חינוך, אוצר, בריאות, שלטון מקומי, ראשי ערים, ארגוני המורים. מוסדות החינוך יפעלו לפחות 5 ימים בשבוע והצהרונים, ככל שניתן, ימשיכו בקבוצות קבועות.

מילה על השלכות הקורונה על תלמידי ישראל, אני מחזיק מחקרים מגבים, תמצתי את זה לפגיעה ברכישת מיומנויות יסוד קריטיות בגילאים הצעירים, רכישה שמתקיימת באמצעות אינטראקציה עם בני אותו גיל ועם המבוגרים. תלמידי התיכונים לקראת בגרויות וזקוקים למסגרת חינוכית. משק פתוח ללא מסגרות חינוך מגביר נשירה והתנהגויות סיכוניות וכבר רואים את זה.


שני שליש מהילדים חווים קושי אישי כתוצאה ממשבר הקורונה, עלייה בדיווחים של תלמידים שחווים מצוקה וחרדות. אתמול עשיתי שולחן עגול עם כל מערך השפ"י שלנו. מעניין לראות מה ההשלכות ומה המשמעויות של המצב הנוכחי. עליית השימוש בזמן מסכים מעלה את רמות הדיכאון והעצבנות. הפגיעה בתוך הבית. הקושי לאתר מקרים שבדרך כלל מתגלים פיזית על ידי עובדי הוראה במוסדות החינוך. כמובן גם כל נושא הבריאות. יש לי מסמכים שתומכים בכל זה.

אני אגש למתווה עצמו, שהוא החלופה המלאה. אני מזכיר שכבר ביולי הצגנו חלופה כזאת. זו חלופה מלאה וקיצונית. הגנים, 6 ימים בשבוע, מפוצלים לשתי קבוצות. כרגע יצאנו לדרך באופן מלא, על פי הנחיות הבריאות. א'-ב' מפוצלים 5 ימים בשבוע לשתי כיתות ביסודי. ג'-ד' מפוצלים 5 ימים בשבוע לשתי כיתות ביסודי. לשאלתך, ה'-ו' 5 ימים בשוע יצטרכו לעבור למבנים של העל יסודי וז'-ט' וי'-יב' ילמדו לפחות יומיים בשבוע, כולל למידה מרחוק, מפוצלים וכנראה במשמרת שניה. זו חלופה מלאה שאליה נערכנו ואותה אנחנו יודעים להפעיל במשמעויות הבאות.

המשמעויות הן 7.5 מיליארד ל-5 שבועות מיום קבלת התקציב. כאשר מורידים את הגנים, אם הם נשארים כפי שהם, אז המשמעות של הגנים יורדת. בא'-ב' נידרש להוסיף עד 13,000 משרות כפי שעשינו בג'-ד' שזה כבר קיים וללא שינוי. כנ"ל בה'-ו', כולל עלויות נוספות של מעבר לעל יסודי. ז'-יב' עלויות של משמרת שניה ותוספות קטנות. יש משמעויות בעיקר של היסעים, כי אם גם כאן יוטלו מגבלות כפי שאנחנו מבינים, אז אלה המשמעויות. מבחינתנו 5 שבועות מיום קבלת תקציב אפשר להגיע לחלופה כזאת, שהיא חלופה מלאה לחלוטין. כל מערכת החינוך מפוצלת בקבוצות.

שתי שאלות, קודם כל בגנים, ראשי הרשויות הציגו כאן לפני כשבוע, אפשר לעבור לחמישה ימי לימוד ואז לא יצטרכו לעבור כל הגננות והסייעות המשלימות? אפשר לעשות את זה נכון יותר גם בלי הפיצול בזמן הנוכחי. השאלה למה משרד החינוך לא מאמץ את זה? אני יודעת שיש ראשי רשויות בשטח שכבר רצים עם זה.

נפריד בין הגננות לסייעות, יש פער בסייעות. אני רק רוצה לומר לך ש-70% מהגנים, בהחלטה כזאת, יעבדו 4 ימים ופחות כי הגננות המשלימות זה לא רק 5 ימים, זה מיום ועד 5 ימים.

גננת משלימה עוברת שלוש עד ארבע פעמים בשבוע לכן אפשר לתגבר. אנחנו במקום שאנחנו רוצים לעזור. רוב הגננות המשלימות עוברות שלושה גנים, אפשר להפוך אותן לצוות קבוע, להשאיר את הצוות קבוע רק 5 ימים, אולי אפילו לצמצם את השעות ואז יש תגבור באותו גן. אנחנו מרוויחים גם בהיבט הבריאותי, שרוצה שיהיו לנו צוותים קבועים עד כמה שאפשר וגם מרוויחים כוח עזר אמיתי שיוכל לסייע משמעותית במהלך היום. שווה לדבר עם השלטון המקומי וללמוד מהם איך הם עושים את זה, כי הם משיגים אותנו בהרבה דברים בניהול המשבר בכלל ולדעתי גם מבחינת מערכת החינוך יש להם מה לתרום.

אני לא רוצה לרדת לפרטים אבל אני מסביר שביטול המעבר בין גנים מוריד אותנו ל-4 ימים ואפילו פחות. לכל דבר יש משמעות.

בוא נראה איך עושים את זה. לא נתווכח בינינו כי זה מיותר. יש רשויות שכבר עושים את זה, שווה לדבר אתן ולראות איך זה קורה. דבר שני, ה-13,000 משרות תוספתיות. אנחנו יודעים כמה היה קשה לגייס בסיבוב הקודם. אנחנו יודעים שנכנס כוח עזר שהוא או עובדי הוראה שנפלטו מהמערכת מסיבות אמיתיות ומוצדקות או אנשים שבכלל לא עברו שום הכשרה, שפוגשים את הילדים הצעירים שלנו משלבים מאוד ראשוניים, כולל במקצועות הליבה של מתמטיקה, עברית ודברים שצריך את הבסיס כמו שצריך. איך אתם מתכוונים לעשות את זה תוך 5 שבועות? יש היערכות מקדימה או שאנחנו שוב מתחילים את הכול מחדש?

ראשית, חלק מכוח האדם גויס וחלק הם עובדי הוראה שהרחבנו את משרתם. אין טעם להיכנס לפרוצדורה, אבל בסוף העבודה היא שג'-ד' עובדים במפוצל מתחילת השנה. גם עוזרי החינוך שגויסו על ידי הרשויות ואנחנו נמצאים שם ורואים, הם אנשים איכותיים שאבדו את משרתם, שלחלקם יש זיקה לחינוך. בסך הכול זה נותן מענה ומענה טוב בזמן הזה.

אני בקשר עם לשכת התעסוקה, כפי שאת יודעת, יש לא מעט כאלה, ביום הראשון או השני שהפצנו את הקריאה לעניין הזה קבלנו אלפי פניות. אבל לדבר הזה יש משמעות של זמן ומשאבים, כפי שאמרתי.

יש משהו נוסף שאתה רוצה להציג?

ככל שנבין מהם המגבלות הנדרשות, נדע להציג את המשמעויות.

עוד לא קבלתם את המגבלות הנדרשות?

קבלנו לגנים. קבלנו מצגת עקרונית שדברה על כך שא'-ב' מלא. כיוון שהתכנית היא לא תכנית מהיום, היא תכנית שהייתה מוכנה בחודש יולי וחודשה לפני הסגר, אנחנו ערוכים לכל החלופות. מזאת שמחזירה את המערכת כפי שהיא ועד לזאת שמגבילה אותה ומביאה אותה לחלופה המלאה.

אתם ערוכים אם יתנו לכם הודעה מוקדמת של 5 שבועות.

מיום קבלת התקציב. אבל המערכת, מכיוון שהיא מיולי, ארגנה אותה ככזאת שתדע להפעיל מנגנון כזה, אנחנו ערוכים לזה.

תודה רבה. אין ספק שמבחינת הרעיון ובניית המצגות אתם ערוכים ומבינים את המשמעויות. מבחינת החיבור עם משרד הבריאות, זה שאנחנו עוד לא יודעים מה משרד הבריאות מצפה ורוצה, גם אחרי כל כך הרבה חודשים שאנחנו בתוך האירוע הזה, בעיני זה לא טוב, כי זה אומר שאנחנו כל פעם נערכים מחדש כשאנחנו מחליטים שאנחנו יוצאים מסגר.

זה שאנחנו צריכים 5 שבועות כדי להיערך זה אומר שאנחנו ממש לא מוכנים. בקיצור, אנחנו ממציאים את עצמנו כל פעם מחדש ואפשר רק להצטער על זה. אני יוצאת בקריאה בשם הוועדה, גם אליכם וגם למשרד הבריאות לסגור את כל מה שצריך לפני שנגיע לרגע בו אנחנו נצטרך ליישם, כי בסוף יש ילדים שנמצאים בבית.

הצגת יפה את ההשפעות הכול כך קשות על הילדים. יש משפט שמלווה אותי, שמעתי אותו לפני שבוע וחצי מאחת הפסיכולוגיות שאמרה שהילדים מדווחים על זה שנמאס להם להיות קובייה על המסך. זו אמירה קשה שמקפלת בתוכה את הכול. צריך לעשות את כל מה שנדרש מאתנו כמערכת, כדי שבלחיצת כפתור, ברגע שמחליטים שאנחנו פותחים את המערכת, כדאי שנחליט כמה שיותר מהר, בצורה זהירה ואחראית כמובן, במתווים ששומרים על בריאות הילדים אבל מאפשרים להם את הדברים האחרים שהם צריכים, שנדע ליישם את זה ולא נצטרך עוד חודש כדי להיערך.

תודה על הסקירה, יש לי שאלה על הגילאים הבוגרים, העל יסודי, במיוחד כיתות יא'-יב'. הם האחרונים בתור לחזור אבל הם פספסו בשנה שעברה חצי שנה, הם הולכים לפספס את שנת הלימודים הנוכחית ואנחנו יודעים מה המשמעות שתעודת הבגרות תהיה או לא תהיה. לא כולם יודעים ויכולים להגיע להישגים גבוהים בלמידה מקוונת. מי יזכור בהשכלה הגבוהה בעוד כמה שנים שזה דור הקורונה שנפגע מאוד. יהיו הרבה מאוד קשיים ולצד המאמץ להחזיר את השכבות הנמוכות כדי לאפשר להורים לצאת לעבוד, אנחנו מחויבים גם להם ואני רוצה לשמוע מה המתווה, אם אנחנו ממשיכים כך, כי אם נגיע לינואר, במרס הם מסיימים את הלימודים.

אז השאלה שלך היא לגבי הבגרויות?

כן. שאלה שנייה לגבי הבגרויות, תוצאות מבחני הבגרויות של קיץ 2020 טרם הגיעו. זה משפיע גם על המשך ההיבחנות של אלה שרוצים לגשת למועד חורף וגם להרשמה ללימודים אקדמאיים. למה זה מתעכב ואם יש לך הערכה לגבי מועד הפרסום? תודה ובהצלחה.

אני אחזור בקצרה על הדברים בגלל שנותקת, אנחנו יודעים שאם לפי המתווה שלכם אנחנו נכנסים לינואר, אז במרס אמורים תלמידי יב' לסיים את הלימודים, גם אם נאריך מעט, זה לא משמעותי. מה יהיה גורל הבגרויות שלהם? הרי בסופו של דבר זה ישפיע גם על הכניסה שלהם אחר כך לעולם האקדמי ויש לזה השלכות ארוכות טווח גם לאחר מכן. דבר שני, תוצאות הבגרויות של 2020 טרם התקבלו, יש לזה גם השלכות, תלמידים צריכים לדעת אם הם ניגשים למבחנים חוזרים או לא.

לא רק זה, אם אפשר להוסיף לגבי תעודת הבגרות, יש סטודנטים שנרשמו ללימודים באקדמיה והתנאי שלהם לקבלה הוא שתהיה להם תעודת הבגרות. אנחנו כבר חודש וחצי, כל החברים פה מוצפים בפניות של סטודנטים שמחכים לדבר הזה וכל הזמן אומרים בימים הקרובים ועד עכשיו אין כלום.

הבגרויות כפי שידוע, מועדן הוארך כדי להתאים את המצב והם יפורסמו היום ומחר. לגבי הבגרות, אנחנו לומדים את הלקחים מבגרות הקיץ וניישם אותם כבר בבגרות החורף. חלק מהפקת הלקחים מהגל הראשון יצאו כבר בתוכנית הפדגוגית של שנת הלימודים הנוכחית, ביניהם היה צמצום חומר, מיקוד שלו. זה ירד לבתי הספר, קבלנו הערות. אנחנו עושים שיתוף פעולה עם מנהלים, עם מורים ובימים הקרובים אנחנו נסכם את בגרות החורף וכמובן את ההמשך. אני מזכיר הסיכום היה שהמתווה של הבגרות יהיה על 6 מקצועות חיצוניים. יש פה עבודה פדגוגית עם חשיבה, עם הפקת לקחים ועם למידה לזמן הקרוב.

יש שאלה לחבר הכנסת יוראי להב ואני רוצה להוסיף שאלה נוספת.

לא קבלנו תשובה למה ששאלנו לגבי תעודת זכאות לבגרות.

אמרתי שהציונים יפורסמו היום מחר.

אני רוצה שתתייחס לתקציב שדברת עליו. האם התקציב הזה הובטח לכם? אתם יודעים שתקבלו אותו? או שזה עכשיו לצאת למלחמה כדי לקבל את מה שאתם צריכים בשביל המתווה?

טוב שחושבים על חלופות ליציאה מהסגר וחזרה לשגרה כמה שאפשר. אבל כשמדברים על היערכות זה לא רק כמה תלמידים בכל כיתה ואיזה כיתות יחזרו, זה גם היערכות מבחינת תכני הלימודים וצמצום הפערים שרק החמירו והעמיקו במיוחד בין החברה הערבית לחברה הישראלית.

האתגר והבעיה הוא שאתם מסתכלים על כל התלמידים כמקשה אחת, כל הישובים כמקשה אחת וכל האוכלוסיות כמקשה אחת וזה לא נכון. שני שליש מהתלמידים בחברה הערבית היו להם בעיות או באמצעי קצה, או בחיבור לאינטרנט או בחיבור לחשמל. האם יש תוכנית לצמצום הפערים האלה, שהם תוצאה מאפליה מצטברת ומתמשכת משנים רבות? עכשיו התלמיד הערבי משלם על זה מחיר יקר מאוד וכולנו נשלם על זה מחיר.

שאלה שניה, מה עם היערכות להגן על צוות המורים והמורות? האם יש תקציב להגנה כזאת? ידענו שיש כמה מצוותי ההוראה שחלו בנגיף הקורונה כתוצאה מהידבקות שיירה מתלמידים. שבוע שעבר נפטר לצערנו מורה מסכנין כתוצאה מהידבקות מתלמיד.

כחלק מהמשאבים שהתקבלו טרם פתיחת שנת הלימודים הוקצו 300 מיליון שקלים למיגון והיגיינה, זה נמצא ברשויות ומחולק למוסדות החינוך. אנחנו עושים לעניין הזה בקרה מלאה. לגבי צמצום פערים, יש לא מעט תוכניות שעסקו בזה בשנים האחרונות ואנחנו כרגע, בהנחית השר, ממקדים את כל נשוא צמצום הפערים לשני מוקדים: פערים שאנחנו ממפים כתוצאה מהקורונה, מהגל הראשון ועכשיו, יש צוות שעובד על זה כרגע. דבר שני, הסתכלות בין השקעת משאבים לפערים אמיתיים שנמצאים אצל התלמיד. אנחנו עוסקים בזה בימים אלה ואני מעריך שבזמן הקרוב נשתף את כל המערכת ונצא עם תכנית מסודרת.

אני רק רוצה לומר ברשותך, אנחנו לא יכולים להיערך מראש, כשלא הוחלט מה ההגבלות על הפעלת המערכת ואם יש כאלה בכלל. לכן, ברגע שקבינט הקורונה ישמע את המלצות הבריאות ואת המשמעויות שיציג שר החינוך, יחליטו על מתווה, יקצו את המשאבים והמשרד יודע להיערך לכל תרחיש.

אני מוכרחה לומר לך שזה ממש לא מספק, בטח לא אותנו ובטח לא את הציבור בבית. צריך שיהיה מאוד ברור מה החלופות. לצורך העניין, אם צריך לפצל את כל הכיתות, אם צריך לפצל רק חלק מהכיתות, כל חלופה שאתם תבחנו עם משרד הבריאות, אני לא אנכס אתך לזה, שיהיה ברור מה המשאבים שלה, מה כוח האדם שעבוד, להיערך לזה מראש. לא צריך אחרי שמחליטים, רגע לפני שיוצאים מהסגר, שזה מה שעושים, אז מתחילים את ההיערכות. אנחנו מפסידים זמן יקר. אנחנו כבר כל כך הרבה זמן בתוך האירוע הזה. צריכות להיות תוכניות מגירה מתוקצבות, מסודרות ורק מישהו צריך להחליט רגע לפני שיוצאים מהסגר, על איזו מהן הולכים. זה הסיפור וממה שאני מבינה ממך אנחנו לא שם. אני גם מבינה שאין תקציב, התקציב הזה שאתם מדברים עליו עוד לא אושר.

שלא לדבר על חלוקת המחשבים שלא התבצעה עד היום ביעדים.

אמרתי בתחילת דברי זו לא החלופה היחידה, זו החלופה המלאה. אנחנו ערוכים לכל החלופות. אני מזכיר שמחלקים מחשבים בזמן הקרוב - - -

מה זה בזמן הקרוב?

יש הרבה מחשבים שמוקצים לצמצום פערים.

7 חודשים זה בזמן הקרוב? זמן קרוב זה מחר? עוד חצי שנה? מה זה בזמן הקרוב?

התחייבנו שעד אמצע ינואר 50% מהמחשבים יחולקו וההערכה היא שאנחנו גם מקדימים את הזמן.

זה אומר שכמו שאמרה חברת הכנסת מלינובסקי, לאורך כל השנה בלי אמצעי קצה. מוכנים אנחנו לא. אני יכולה רק להצטער על זה ונסכם שנקיים דיון עומק, נבקש לעשות אותו עם ועדת החינוך, על כל הנושא של החינוך, גם בהיבט של אמצעי הקצה, של כל ההיערכות הכוללת. היה לי חשוב לראות אם אתם בכלל מוכנים עם מתווה כלשהו, אני מבינה שגם את זה לא.

גברתי יושבת הראש, התפרסמה ידיעה עכשיו שראשי ערים ב-15 ערים לקחו יוזמה.

דברנו על זה בהתחלת הדברים וביקשתי שילמד מזה.

השאלה שלי למנכ"ל משרד החינוך כאמא לשני ילדים. אני רואה מה קורה ואיך מתבצע הליך הלמידה מרחוק. האם מנכ"ל משרד החינוך מרוצה מהלמידה מרחוק איך שבנה משרד החינוך?

אני מוכרחה לומר שאנחנו בדיון מעטפת.

- - -

חברת הכנסת מלינובסקי, אני מבקשת לנהל את הדיון בצורה מסודרת.

סיפור הקורונה זה סיפור ארוך. כולנו כהורים רואים מה קורה, שלא יעבדו עלינו עם סיפורי סבתא. אני רוצה לשמוע האם מנכ"ל משרד החינוך מרוצה מהלמידה מרחוק?

חברת הכנסת מלינובסקי, אנחנו נבקש ממנו את התשובה. השאלה ברורה.

הלמידה מרחוק זה אתגר. עשינו הכשרות וכלים קרוב ל-160,000 עובדי הוראה. אנחנו מנטרים את ההוראה מרחוק, מפיקים את הלקחים יש מקומות בהם זה מתבצע באופן מעורר הערכה עם המון יוזמות והרבה דברים יפים שרואים. יש גם קשיים ואתגרים אנחנו לומדים אותם ונותנים להם מענה. ככל שנחזור למערכת החינוך נמשיך ללמד בצורה משולבת כפי שהתכוננו מתחילת השנה. יש פערים של יותר מעשור בתחום המחשוב והתשתיות. הם נסגרים בחודשים ספורים. אני חושב שאי אפשר לבטל את המשמעות של העניין הזה.

- - -

חבר הכנסת יוראי בבקשה. המנכ"ל ירד מזום. ככה זה מתנהל פחות או יותר. למרות שידעתי שהוא צריך לצאת, אבל עדיין. אינה הצטרפה.

אינה שלום, יושב פה יושב-ראש מועצת תלמידים והנוער הארצית. בשבוע שעבר בוועדת החינוך הצגת שעדיין אין מתווים, או שהמתווים הם בתהליך עבודה. יחד עם זאת נציגי ההורים, המורים והתלמידים קבלו על כך שהם לא שותפו בגיבוש המתווה שעכשיו הוצג לנו בשעה טובה. השאלה שלי, האם גיבשתם את המתווה של החזרה ללימוד בשיתוף ההורים, המנהלים ונציגי התלמידים? אם כן, מיהם אותם נציגים, כי אנחנו מבינים שהם לא שותפו בתהליך.

אני מבקשת שאלות מדויקות. הדיון הוא לא רק על החינוך. בסך הכול רציתי לראות אם הם מוכנים כמערכת והתשובה היא לא.

הוצג מתווה כלשהו. אני מבין מנציגי ההורים, התלמידים והמנהלים שאף אחד לא שותף בתהליך. אם המתווה גובש בלי המשתמשים על ציר הרצף, אז יכול להיות שהמתווה פגום.

לגבי השאלה השנייה, היא שאלה פדגוגית אינפורמטיבית, המחקרים מראים שהגיל הכי פגיע בו מתעצבת נפשו של אדם זה בין ז' ל-ט'. לפי המתווה שהוצג אני רואה שהנתון הזה לא בא לידי ביטוי. יש לפחות שני לימודים של לימודים פרונטאליים בבתי הספר והיתר זה בלימודים מרחוק. כמו בכיתות יא'-יב'. למה ההיבט הזה, בעיצוב דמותו של האדם, לא בא לידי ביטוי מיוחד במתווה שאתם מציגים עכשיו בפני הכנסת?

אינה בבקשה, התייחסותך בקצרה, הורים וילדים שותפו במתווה?

אני רוצה לומר שמה שהמנכ"ל תיאר עכשיו זה מתווה שהוצג כבר ביולי. לאורך כל התקופה הזאת לא היה שבוע שלא נפגשנו עם השותפים, אם זה ההורים, התלמידים. בהמשך הקמנו פורום שותפים שאנחנו נמצאים אתו כל שבוע, שם לוקחים חלק מנהלי מחלקות חינוך, השלטון המקומי. כך שבהחלט פעלנו ביחד. בסופו של דבר, כמו שציין המנכ"ל הוחלט מתווה כפי שהוחלט ויצאנו אתו לדרך, אבל אנחנו ערוכים לכל מתווה שיצא לדרך כיוון שנערכנו לחלופות האלה גם מבחינה תפעולית וגם פדגוגיות, כמובן שההשלכות הן תקציביות.

שאלת עוד שאלה לגבי ז' עד ט'. מה שראית זה המתווה שלהם. למה לא התייחסו לזה מעבר, נייחס דיון על התפיסה החינוכית בשיתוף עם ועדת החינוך כדי שנוכל להרחיב. נציג מועצת תלמידים, בבקשה.

אני רוצה לומר לגבי השיתוף, המתווה הוא מתווה מיולי, מאז אנחנו מקיימים ישיבות סדורות עם משרד החינוך והשיח הוא שיח שוטף גם עם עמית באופן ישיר, גם עם השר, גם עם גורמי המקצוע. המתווה הוא לא מתווה שקוים אתנו כי השותפות השוטפת של הישיבות השבועיות, לפחות אתנו, התחיל מסוף אוגוסט. אני רוצה לשים את הדברים על דיוקם.

היות ואנחנו בוועדת קורונה, אני אשמח להתייחס לנושא של החזרת התיכונים. אני לא יודע אם ראיתם או לא, כל החטיבות והתיכונים הולכים לחזור בשלב השישי. השלב השישי זה אחרי השלב השלישי של הקניונים, זה אחרי השלב הרביעי של המסעדות, זה אחרי השלב של בתי הקפה.

אנטי תזה מוחלטת לתפיסה שהחינוך לפני הכול.

אנטי תזה מוחלטת לכל דבר. אין לי טענות למשרד החינוך, אני לא מדבר על שום השלכות שקשורות בעניין פדגוגי, אלא עניין בריאותי גרידא. נתחיל מזה שאם מצפים שנשב עד תאריך עלום, המינימום שלו הוא ינואר לפי מה שפורסם בתקשורת, המקסימום לפי מה שהובהר לנו על ידי משרד הבריאות זה אפריל לכל תלמידי החטיבות והתיכונים, זה פשוט לא מחובר למציאות. אף בן נוער לא הולך לשבת עכשיו 3-4 חודשים בזום ולא להתקהל במהלך היום, לא כשיש קניונים פותחים, לא כשיש מסעדות פתוחות. גם כבמהלך הסגר ראינו בני נוער נפגשים בבתים, אצל חברים, אבל בלי מסגרת בשום צורה, בלי יכולת לפקח על ההנחיות, בלי קפסולות, בלי שום שליטה לגבי כמות האנשים ובאיזה אופן אנחנו נפגשים. כך אין כאן היגיון אפידמיולוגי.

יותר מההיגיון האפידמיולוגי הזה אני רוצה לומר שני דברים מאוד קשים. המצב הנפשי של בני הנוער במדינת ישראל הוא רע מאוד. אין מסגרת, יש עליה משוגעת באובדנות. הטלפונים שלנו קורסים ברמה הארצית רק מעשרות אלפי פניות שקיבלנו בשבועות האחרונים, מבני נוער שפשוט חרדים. יש קפיצה בנשירה סמויה מהמערכת. אנחנו מדברים על אנשים שעל פניו מנותקי קשר, פשוט לא עולים לזום, אבל זו נטישה. דברתי עם מנהלת מחלקת חינוך לפני כמה ימים שאמרה לי, יש ילדים ברחובות שאומרים, ויתרתי על בית ספר. הם שרועים ברחובות ואין לנו מה לעשות איתם. יש כאן עניין לא מובן גם בהכללה.

דבר נוסף, תלמידי יא'-יב' בינואר, שבוע אחרי שאנחנו אמורים לחזור במינימום לפי המתווה הנוכחי, אמורים לגשת לבגרויות חורף. לא ניגש לבגרויות חורף כל עוד אנחנו לא מסוגלים ללמוד. הזום טוב אולי לחלק מהתלמידים, אבל הוא קשה. אנחנו יושבים 6-8 שעות מול זום, יש בעיות פיזיות מזה. ילדים שאומרים שיש להם דלקות עיניים, כאבי ראש, כאבי גב צוואר, השמנה. אני מציע לכם לנסות לשבת 6-8 שעות כל יום מול זום ואז לשבת עוד כמה שעות על כמות המטלות שצריכים להגיש כדי שיהיו ציונים. זה בלתי אפשרי.

זה לא מובן למה לא מייצרים איזה שהוא מתווה, אפילו עם הגבלות חמורות. אנחנו מוכנים לשבת ואנחנו מוכנים להתפשר כדי שיחזירו אותנו. אנחנו חייבים את המסגרות האלה. אנחנו מאבדים דור שלם על חוסר היגיון טוטאלי. זו הפקרות לשים אותנו בשלב השישי ללא שום התייחסות. זו אטימות וזה לא מובן. אפשר לשאול את משרד הבריאות וכל הגורמים שאתם רוצים, אין בזה שום היגיון, כולם ערוכים להחזיר כמו שצריך. אנחנו מאבדים שליטה על דור שלם והתלמידים נוטשים את המערכת בגלל המתווה הזה.

תודה רבה לך על הדברים החשובים האלה. אנחנו נחבר את זה גם מול הדיון משרד הבריאות, אם מותר התקהלות של 10 בתוך מבנה סגור, שימצאו את הדרך לעשות את זה גם בתוך מערכת החינוך. שיתנו כללים ברורים שיאפשרו לכם לחזור ללימודים כמה שיותר מהר. כדי שלא רק נרוויח את הלימודים, אלא שנרוויח אתכם.

אני רוצה לחזק את איתי על מה שהוא דיבר. שיתפת רבות את המצב של בני הנוער. אני מקווה שלא, אבל יכול להיות שיהיה לנו דור אבוד. הצעירים מרגישים אבודים. כאמא לילד בגיל הזה, שיושב בבית, הוא והחברים שלו ואין להם חשק ללמידה ואין להם אפשרות אפילו לעשות ספורט כמו שצריך כי סגרו את כל המקומות, שום דבר לא נלקח בחשבון בגל הזה. כאילו שלא היה גל ראשון.

לגבי הצעירים, אחוז ההתאבדויות, הבדידות הנפשית, השמנת היתר, הנשירה הסמויה, אף אחד לא עוקב אחריהם. כל הצוותים החינוכיים, היועצים, הפסיכולוגיים, איפה הם? את זה צריך לשאול את משרד החינוך. מה הוא עושה במקום הזה? אפילו כאלה שנמצאים בתוך המערכת ולא צריך להוסיף עוד תקציבים, העבודה לא נעשית כמו שצריך והצעירים אבודים. זאת העבודה המובהקת שצריך לקחת אותה בידיים. הילדים האלה בשנה הבאה או בעוד שנתיים, אז נראה את התוצאות. כמו שראינו עכשיו שהסטודנטים התחילו שנה חדשה ויש 30% נשירה של סטודנטים.

משום שהנושא הזה דורש שנצלול אליו, אמנם הייתי אופטימית, אבל כנראה שאם לא הייתי אופטימית לא הייתי במקום הזה, אולי נקבל תשובות שיתנו פתרון. אני מבקשת שנקבע דיון משותף יחד עם ועדת החינוך כדי לדון בכל הנושא של מערכת החינוך בכלל וההשלכות על התלמידים.

אם במשרד החינוך והבריאות חושבים שכל ההגבלות ששמו, מישהו עומד מאחוריהם, במיוחד בני נוער, זה חסר משמעות וחסר היגיון. הם נפגשים, הם עושים מסיבות, אי אפשר לסגור אותם בבית.

נאמר את זה יפה ואני רוצה שמשרד הבריאות יענה. לא צריך כל פעם להילחם.

אני רק רוצה להראות שיש הוראות כל כך טיפשיות שלמרות שזה חוק וכתוב, אף אחד לא מציית ולא עוקב אחרי זה. כמו שעכשיו ביטלו את ההוראה שמותר להיפגש בבית של מישהו אחר. מישהו חשב שמישהו לא נפגש?

כן, לא היינו אמורים להיפגש. תודה. אני רוצה לדעת אם נציגת משרד הבריאות נמצאת אתנו?

יש לי ילדים קטנים, באים חברים שלהם, אתם חושבים שהם לא נפגשים? שכולם יושבים בכלא? אני לא צריכה לשבת בכלא בגלל טיפשות של מישהו אחר.

ד"ר אלרעי בוקר טוב. את בטח מכירה את התחושות האלה מהשיחות והדיונים הקבועים שאתם מקיימים. פתחתי בראשית דברי עם כמה אבסורדים שמתקיימים בתוך ההנחיות הקיימות שעל פניו אמורות להיות מאוד פשוטות. אנחנו יודעים שמה שבסופו של דבר יעזור לנו לנצח את המציאות הזו שאנחנו נמצאים בה זה אמון הציבור. יש לנו הזדמנות מחדש אחרי הסגר הזה לבנות את האמון הזה. אנחנו רואים שהוא מתחיל להיפרם עוד לפני שיצאנו לדרך.

נתנו דוגמאות להנחיה שהייתה אתמול שמותרת התקהלות של 20 בחוץ כדי להתאמן, אבל אסור שיהיה מאמן. אם יש מאמן, אז אסור שייקח כסף. מותר להתקהל 10 בתוך מבנה לאימונים, אבל אסור שזה יהיה בתשלום ועם מאמן. מותר לצאת לטבע, אנחנו מעודדים לצאת לטבע כי אנחנו יודעים שבטבע זה פחות מסוכן, אבל אסור למורי הדרך לעבוד.

או רכיבה טיפולית.

אותם תנאים של ריחוק חברתי. מדובר על רכיבה טיפולית, מדובר על זה שמותר כדורסל וכדורגל אבל אסור טניס. מותר טניס רק אם אין מאמן בסביבה, רק עם שני ילדים נפגשים לשחק זה בסדר. גני חיות, אנחנו מעודדים לצאת החוצה כי זה פחות מסוכן ממבנים סגורים, אבל אנחנו לא מאפשרים את גני החיות שם גם אפשר לשלוט בכמות המבקרים. נושא של בריכות, שזה חלק מתהליך של בריאות, רפואה משלימה. אף אחד לא מצליח להסביר למה אסור רפואה משלימה אם אנחנו כל כך עסוקים סביב הבריאות. עסקים קטנים, מותר לפתוח עסק קטן, מותר עד 10 אנשים בתוך מבנה שמאפשר את זה בכללי הריחוק החברתי, אבל אסור לקבל קהל.

אנחנו שבויים בפרדיגמה שלא משרתת אותנו בגיוס הציבור אלא להפך. גורמת לציבור להתרחק, לא להבין מה אנחנו רוצים ממנו. איפה אין היגיון אין את אמון הציבור ואז במקום שהציבור יהיה אתנו, אנחנו מפסידים אותו. אני אשמח אם תתייחסי לנקודות האלה ואחר כך אם תוכלי להישאר ולשמוע את הדברים שיעלו כאן כדי שנוכל להתייחס בצורה קונקרטית לדברים ולראות איך אולי הפעם נוכל לעשות את זה קצת יותר שונה ופשוט ממה שעשינו את זה בפעם הקודמת. בבקשה.

הצגנו את התכנית, התכנית מבוססת על העקרונות האפידמיולוגים והצגתי אותם בכמה מקומות ובשמחה אציג אותם גם פה. העיקרון מדבר על זה שאנחנו לוקחים פעולות שיש בהם יותר סיכון ושמים אותם בשלבים יותר מאוחרים בתכנית ודברים שהם עם סיכון נמוך יותר, פותחים יותר מוקדם. את הדברים בחוץ, במרחב הפתוח ניתן לעשות. קשה להגיד שגן חיות, שבו הרבה אנשים מתקהלים ליד כלוב, לא יוצר התקהלות, לכן זה לא אותו דבר כמו ללכת בגנים לאומיים באופן חופשי כשלא אמורה לקרות שום התקהלות. יש היגיון גם בדבר הזה.

בשלב הראשון מה שאנחנו פותחים אלה מקומות, מעבר למרחב הפתוח, שלא מייצרים התקהלות. אנחנו פותחים גם מקומות סגורים עם קפסולות קבועות וזה אומר מקומות עבודה ללא קבלת קהל. אני לא מתייחסת כרגע לחינוך כי אמרת שנייחס לזה דיון נפרד. ראוי באמת שיהיה על זה, זה דיון ראוי, לדעתי היום יש דיון בוועדת החינוך בכנסת.

מהגל הקודם למדנו שאנחנו צריכים לצאת בצורה זהירה ואיטית ואי אפשר לדחוף את הכול בשלב הראשון. נכון שאפשר להגיד באופן תיאורטי ש-10 אנשים בפנים, אפשר קבלת קהל, מה זה מפריע כל עוד זה עומד במגבלות ההתקהלות. ברגע שאני מגבירה את הקישוריות בין האנשים, שזה אומר קבלת קהל עם אנשים מתחלפים, באותה מידה אפשר לפתוח מסחר, אפשר לפתוח עסקים קטנים, אפשר כבר בשלב הראשון פשוט לפתוח את הכול ובצורה מאוד מהירה נגיע לסגר השלישי.

העיקרון הוא להבין שאנחנו לא יכולים לפתוח את הכול, עם כל הקושי, הצער, האמפטיה וההבנה שהדבר הזה גובה מחיר. אנחנו חייבים לעשות את הפתיחה הזאת הדרגתית, אחראית ובטוחה כי אחרת נגיע לאותו מקום ואז זה לא יהיה טוב ולא לחינוך, לא לכלכלה, לא לחברה, לא למשק ובטח לא לבריאות. אבל גם לא מכל סיבה אחרת.

אני חושבת שהתוכנית שנבנתה היא לא רק תוכנית לאסטרטגיית יציאה, היא התוכנית למניעת הסגר הבא. היא התוכנית להורדת שיעורי התחלואה ואז לדאוג שהם לא יעלו בצורה דרסטית למעלה בשלב אחד כי לא עשינו את זה בטוח, אלא הם יעלו בצורה שאנחנו יכולים להכיל את זה, עם קטיעת שרשראות הדבקה, עם אזורים אדומים ומוגבלים במקומות בהם יש תחלואה מאוד גבוהה. לאפשר ליתר המשק להיפתח ולחיות לצד הקורונה. זה מחייב אורך רוח. אם כרגע נפתח את הכול בבת אחת, כי כל דבר יכול לעמוד במגבלות, אפשר לעשות גם כיתות ה' וכיתות יב' עם 10 בחדר. זה פשוט לפתוח את הכול ונגיע כך בצורה מאוד מהירה למקום בו היינו לפני חודש. אל תשכחו שפתחנו את התוכנית הזאת והתחלנו את ההקלות כשאנחנו ב-2000 נדבקים.

אני רוצה לשאול מספר דברים, כולנו יודעים שאין מה לדבר על סגר שלישי. אם היינו עושים את הטיפול הדיפרנציאלי, מטפלים בצורה ממוקדת במוקדי התחלואה ולא היו נכנסים לסגר - זו לא שאלה אליך, את לא יכולה לענות על זה כי את בדרג המקצועי ואני לא רוצה לערבב את זה עם הפוליטיקה - אבל אם היו מאפשרים לעשות את הטיפול הממוקד כפי שהיה נכון לעשות, לא היינו במציאות של הסגר השני. לכן אני חושבת שכדאי שנפסיק לדבר על סגר שלישי. אסור לכוון לשם.

דבר שני, כדי שהציבור יוכל לעמוד בדברים, אנחנו צריכים שההנחיות תהיינה פשוטות. שהן תהיינה ברורות. הרי אנחנו רוצים לחנך את הציבור להתנהגות נכונה. שהוא יוכל לסגל לעצמו, להטמיע את כללי הריחוק החברתי, את הכללים שיעזרו לו להיזהר מהנגיף ומההתפשטות שלו, כדי שנוכל לאפשר שגרת קורונה.

מה שלא למדנו מהפעם האחרונה הוא שבמקום שבו אין היגיון בדברים, אנחנו מפסידים את הציבור. אנחנו מפסידים את הכלי הכי משמעותי במאבק בנגיף הזה. השאלה אם לא לייצר מדרגים אחרים. מיש חשוב שאנשים ישבו 4 חודשים בבית, אין לו מושג על מה הוא מדבר. אומר את זה תלמיד יא', מי שחושב שהתלמידים ישבו 4 חודשים ויחכו שתחזירו אותם למערכת החינוך, מתבלבל. מפסידים אותם עוד הרבה בדרך לשם. זה אומר שאנחנו הולכים לשלם מחירים כל כך יקרים בגלל שאנחנו לא מסוגלים להגיד לציבור באומץ שאנחנו צריכים פשוט ללמוד לחיות לצד זה. בשביל זה מותר לעשות כאלה דברים ואסור לעשות דברים אחרים. צריך לדבר בצורה פשוטה. כשהציבור מבין הוא שומע ועושה. כשהציבור לא מבין הציבור כועס והוא הולך לאיבוד. אני שואלת, האם לא כדאי לשנות את התפיסה ולהתחיל מחדש ממקום אחר? זו שאלה פשוטה. יהיה גן חיות ואנחנו נצטרך שאנשים שם לא יתקהלו.

שינינו את התפיסה וזה התחיל ממקום אחר. אני יכולה להראות לכם את התוכנית, עם הרציונל שלה, כפי שהוצגה לציבור גם בתקשורת. מה העיקרון? למה אנחנו עוברים ממדרגה למדרגה? למה משהו אחד מותר בשלב אחד ומשהו אחר מותר בשלב 3? את צודקת לגמרי שאנחנו צריכים לחבר את הציבור, הציבור צריך להיות אתנו בהבנה שזה לא שאני עובד עליהם ואם בבוקר אני לא בבית הספר אז אחרי הצהריים אני אעשה מסיבה, כי זה לא עוזר לאף אחד.

תני לי כלים איך אני יכולה להסביר את התשובה שניתנה אתמול על ידי פיקוד העורף, שמותר להתאמן 20 אנשים במקום הפתוח אבל אסור שזה יהיה בתשלום. תסבירי לי את העניין הזה. במה אנחנו נלחמים? בקורונה או בפרנסה? תני לי את הכלים להסביר לציבור את ההיגיון שבזה.

אני לא רוצה להיכנס לדברים האלה כי ברגע שמתחילים ככה, אז למה יש היגיון בדברים אחרים? הרעיון כרגע הוא לייצר מצב בו מדובר על קפסולות קבועות, לא אנשים מתחלפים. גם אנשים שמתאמנים ביחד, בלי מסיכות, צמודים אחד לשני, לכן זו פעילות שהיא יותר מסוכנת. אני לא יכולה להגיד לאנשים במסגרת ה-20 בחוץ מה לעשות.

אבל את יכולה להגיד להם שזה לא בתשלום.

אם אדם בוחר ללכת ולהתאמן זה משהו אחד. אבל לפתוח חוגים זו כבר פעילות שהיא יותר מסוכנת. כשאדם בא ויש אימון במסגרת של מאמן זה כבר חוג. אנחנו מנסים לפתוח את זה בצורה מדורגת.

אני רוצה להבין, מה מדבק? זה שקוראים לזה חוג? זה שמקבלים כסף? לקורונה יש תאוות בצע? איפה שיש כסף שם היא מתפשטת? או שאנחנו רוצים לדבר על פעילות כזו או אחרת.

נגיף הקורונה מתפרץ במקום שבו יש התקהלות בלי מסיכות ובטח בפעילות גופנית.

אבל את מתירה את הפעילות הזו. נאמר בצורה מפורשת שמותר שיהיו 20 אנשים שיתאמנו ביחד, אסור שמישהו שם יקבל כסף. מותר לשחק טניס במגרש טניס, אבל אסור שיהיה שם מאמן. אני באמת רוצה לשאול אותך ואני לא עושה את זה בציניות, בסוף אנחנו עומדים מול הציבור, תני לי כלים איך אני יכולה להסביר את הדבר הזה לציבור בלי לאבד אותו בדרך.

ישלמו במזומן ושם זה ייגמר, זה מה שיקרה כי אף אחד לא יכול לעמוד בזה כי זה חסר כל היגיון.

אני רוצה לחדד את השאלה.

למה צריך לחדד אותה? אני לא ברורה מספיק?

כי את שואלת את השאלה כבר 4 פעמים והתשובות משתנות.

אני מבינה את השאלה. אף אחד לא ניסה להגיד שאפשר בכוונה להתאמן 20 אנשים בחוץ אבל בלי מאמן. מה שניסינו להגיד וזה גם מה שאמרנו, המגבלות בכל הארץ הם מגבלות של אזור אדום, זה אומר 10 בפנים, 20 בחוץ. אנחנו לא יכולים בשלב הראשון להתחיל לפתוח חוגים. ברגע שפותחים חוגים זה גם טניס, זה גם כדורגל וגם אלה שבתוך אולם ויש הרבה סוגים של חוגים. אנחנו צריכים להבין שכרגע אנחנו במצב מאוד קריטי מבחינת המגיפה.

בגלל זה פתחתם גני ילדים בערים אדומות. מה ההיגיון לפתוח גנים בערים אדומות ולהתאמן בספורט אסור. זה לא הגיוני.

חברת הכנסת מלינובסקי, אני מבקשת לא לצעוק. אי אפשר לשמוע כי את צועקת.

תסבירי לי מה הציבור צריך להבין מזה? אסור להתאמן בספורט אבל פותחים גני ילדים וישיבות בערים אדומות. ממש הגיוני. היגיון בריא.

זה חבל, הצעקות האלה לא מועילות כי אתם לא נותנים לי לענות. כל העיקרון של התכנית הוא עיקרון של שלבים מדורגים. ברגע שאנחנו אומרים שעכשיו פותחים חוגים ביחד עם עבודה ללא קהל אז למה אי אפשר לפתוח מסחר?

למה באמת? אם זה שומר על העיקרון של ההגבלות.

למה הכול או כלום? מה זה קשור? מה התשובה הזאת?

אף אחד לא אמר תלכו לעשות ספורט 20 אנשים בקבוצה בחוץ. כל מה שאמרנו, שמבחינת מגבלות התקהלות, אנחנו הולכים על מגבלות ההתקהלות החמורות ביותר בכל הארץ כי אנחנו במצב עם תחלואה גבוהה. זה אומר 10 בחוץ, 20 בחוץ. זה לא אומר שעכשיו עושים חוגים ומנצלים כמה שיותר את התקהלות של 20 בחוץ ו-10 בפנים. צריך להבין שאנחנו במצב של תחלואה גבוהה במדינה. ירדנו אבל עדיין במצב של תחלואה גבוהה. אם לא נשמור על זה עכשיו ונבין שזו אחריות של כולנו לא לעשות מסיבות, לא להתקהל, לא לחפש את המוקמות בהם אנחנו מצליחים לרמות את המערכת. אנחנו מרמים את עצמנו.

זה מה שקורה כשהציבור לא מבין את ההיגיון.

זה מה שקורה אם כולנו נותנים לזה לקרות.

אנחנו מחנכים את הציבור לעשות את זה בלי שאנחנו מתכוונים. הרי בסוף, אם אנחנו אומרים 20 בחוץ ו-10 בפנים, זה צריך להיות הקו שמנחה. חברת הכנסת הילה בבקשה.

מה אתי?

בקשת רק לחדד את השאלה שלי.

בקשתי זכות דיבור.

אני רוצה לשמוע מה ההיגיון לפתוח גני ילדים בערים אדומות ולא לפתוח חוגים?

חברת הכנסת הילה וזאן ואחריה חבר הכנסת יוראי להב.

התשובה שאם לא נעשה את זה אז הכול או כלום, זו לא תשובה. הציבור לא רובוטים. גם אנחנו מנסים לשכנע ולעמוד מול הרבה דברים. כמו שציין חברי חבר הכנסת יוראי לגבי הספארי, אני מניחה שעל פי התשובה שלך לא ביקרת שם בזמן האחרון כי אני כן ביקרתי שם, אין התקהלות. משפחה אחר משפחה עוברים ועומדים ליד הכלובים, אין שום התקהלות.

הגעתי עכשיו מדיון בוועדת הכלכלה שאמר לי בכנות פרופסור - - - לגבי האימון של 20 מול שלושה כשאחד מהם הוא המאמן, גם לגבי רכיבה טיפולית, אתם מרשים קלינאות תקשורת בחדר סגור אבל רכיבה טיפולית, באוויר הפתוח, לילדים שצריכים את זה, לא מתאפשר. אני לא יודעת להסביר את זה. להגיד להם שאם לא, הווירוס יתפשט שוב זו לא תשובה. אם אני רוצה שהורים יבינו את ההיגיון, שילדים יבינו למה הם לא הולכים לבית הספר, אתם חייבים שיהיה היגיון בדברים.

יש היגיון.

אין היגיון להגיד ש-20 מותר ושלושה, כשאחד מהם המאמן, אסור. אין בזה שום היגיון. את לא עונה לגופן של דוגמאות שהציגה בפניך היושבת-ראש, את עונה בכלליות שחשוב לשמור על ההנחיות, דברים שכולנו מסכימים וחבל לחזור עליהם.

אני אראה את כל ההיגיון, שהנחתי שאנחנו מראים ומסבירים בתקשורת ובעוד מקומות. הנחתי שהאנשים שיושבים בחדר יודעים את זה. אני אשמח להעלות את המצגת ולהסביר את זה שוב.

הפער הוא שאת יוצאת מתוך נקודת מוצא שסגר הוא ברירת מחדל. הוא הפתרון ממנו יוצאים.

לא. אני מתנגדת לאמירה הזאת בצורה נחרצת. אני חושבת שכל צמרת משרד הבריאות, ביחד עם פרופסור רוני גמזו - - -

אני מבקש שתכבדי אותי ותאפשרי לי להשיב.

לפחות הוא אמר בצורה ברורה שאין בהנחיות האלה היגיון.

אני מבקשת לאפשר לחבר הכנסת יוראי להב לסיים את השאלה שלו ואז תוכלי להתייחס.

להבנתי אתם יוצאים מתוך נקודת מוצא שהסגר הוא ברירת המחדל ונקודת המוצא שלנו, בעוד אני חושב ולדעתי זו גם הגישה של יושבת-ראש הוועדה, שהפתרון הוא לחיות עם הקורונה. זה אומר להגדיר תו סגול שמגדיר את עקרונות הפעולה שאתו אנחנו יכולים גם להסביר מה מותר ומה אסור, שזה יחול על הכול. מצב העניינים הוא שבשנים הקרובות אנחנו נצטרך ללמוד לחיות עם הקורונה ואתם מגדירים סט של התנהגויות, שורה של אמירות סתומות שאחת סותרת את השנייה, אין שום היגיון מסדר.

חברת הכנסת שאשא ביטון נתנה דוגמאות לעשרות סתירות בהנחיות הסתומות. אין בזה שום היגיון מסדר. חברת הכנסת שי וזאן נתנה לך עוד דוגמה ואפשר לתת עוד, כי אין היגיון מסדר. מה הבעיה לאפשר לעסקים שלא מקבלים קהל, שעובדים בשטח מאוד גדול, לפתוח את העסקים שלהם? מה הבעיה לאפשר לספארי לפעול תחת המגבלות שאתם תקבעו, תחת תו סגול ייחודי? הפעלת עיקרון מסדר שעל בסיסו ניתן יהיה לפעול ולחיות במדינת ישראל. לפתוח הכול תחת עקרונות מסדרים, תחת תו סגול שמגדיר מה מותר ומה אסור, אבל מתוך נקודת מוצא שהכול מותר למעט מה שמסוכן, ולא שאסור הכול למעט מה שאתם מגדירים. בעיני זו מדיניות סתומה, אני מתנצל. אני לא מצליח להבין את ההיגיון המסדר שמאחורי זה.

חבר הכנסת רזבוזוב יוסיף התייחסות ושאלה ואז תוכלי לענות לכולם.

גם לגבי ההיגיון מאחורי האיסור רכיבה טיפולית מול טיפול בחדר סגור.

ולגבי בריכות השחייה, שנעשו לגביהם בדיקות בפעם שעברה ועדין אסור.

ד"ר אלרעי, כולנו כאן מכירים את האסטרטגיה, ראינו אותה גם בתקשורת. לא בטוח שאנחנו מסכימים לאסטרטגיה הזאת. אנחנו רואים חוסר היגיון ושיקולים פוליטיים. אם אנחנו מדברים דווקא על האסטרטגיה שלכם, ראיתי בשלב השני או השלישי הילדים בכיתות א'-ד' חוזרים לבית הספר. כשהם חוזרים לבית ספר הם הולכים להתערבב בבית הספר, גם ככה הם מתערבבים בגני השעשועים מתחת לבית. כבר לא תהיה קפסולה, אז למה לסגור את הילדים שלנו? הם 7 חודשים תקועים בבית מול המחשבים. דיבר יו"ר מועצת התלמידים שהם בדיכאון, סובלים מהשמנה, הם באמת סובלים. אלה הילדים שלנו והם דור אבוד, זה הדבר הכי יקר לנו.

אם אנחנו שולחים אותם לפי התוכנית שלכם ב-1 בנובמבר לבית ספר, אין מצב שהם לא יחזרו לחוגים. אני אומר לכם שאני האחרון שקורא למרד והפרת ההנחיות, אבל לא יכול להיות דבר כזה שעשרות אלפי משפחות של מאמנים שלא מצליחים להביא לחם הביתה צריכים לאמן בחינם לפי מה שאתם אומרים וילדים שחוזרים לבית הספר לא יכולים לחזור לחוגי ספורט אפילו בשמירה הכי הדוקה של המאמנים ואני סומך על המאמנים שלנו. הילדים גם ככה מתערבבים.

אני אומר לך, תעבירי את זה בבקשה לפרויקטור גמזו ולמנכ"ל. אני אעביר את זה לשר הבריאות ולשר התרבות והספורט. אין מצב שב-1 לנובמבר הילדים שלנו לא חוזרים לחוגי הספורט ואת זה אני אומר בוודאות שלא יהיה מצב כזה ולדעתי כולם פה מסכימים לדבר הזה. זה ההיגיון שלכם, שב-1 בנובמבר חוזרים לכיתות.

אתחיל בהאשמה שאני מתנגדת אליה בתוקף, שאנחנו רואים את הסגר כברירת המחדל. אני בטוחה שכולכם עקבתם היטב מתחילת יולי, כשהשתנתה צמרת משרד הבריאות. אני הצטרפתי בסוף יולי ומהשר יולי אדלשטיין דרך מנכ"ל משרד הבריאות פרופסור חזי לוי, דרך איתמר גרוטו, דרך הפרויקטור פרופסור רוני גמזו וכלה בי, אמרנו כל הזמן שאנחנו מתנגדים לסגר רוחבי. אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי לא להגיע לסגר. אמרנו ואמרנו ואמרנו וניסינו בכל הדרכים, כולל לבנות תוכנית רמזור, כולל להציע לממשלה סגרים דיפרנציאליים. אז להגיד שאנחנו רואים בסגר בתור ברירת המחדל, זה באמת לא להסתכל למה שהיה במציאות בעיניים.

אז למה זה לא קורה?

בואו נוריד את זה מהשולחן, כי אף אחד מאתנו לא רוצה לעשות סגר ואף אחד מאתנו לא חושב שזה פתרון. אמרתי אלפי פעמים בתקשורת ובכל המקומות בוועדות הכנסת ובקבינט שסגר זה לא אסטרטגיה, זה צעד טקטי שנועד להוריד מהר שיעורי תחלואה. אני אראה לכם את שיעורי התחלואה שהיינו בהם כדי לראות אם אנחנו באותו מקום.

ככה זה נראה שאנחנו מגיעים למצב של 85% מאוכלוסיית מדינת ישראל נמצאת בקריטריונים של ישוב אדום או כתום ו-65% נמצאת בישוב אדום, שזאת תחלואת שיא. אז להגיד שאנחנו בחרנו בסגר כי אנחנו חושבים שזאת ברירת המחדל, בבקשה תחשבו על מה שאתם אומרים. לפחות לא להאשים האשמות שלא מבוססות על כלום.

אז למה בעצם זה לא קורה כשרוב המדינה היא מדינה ירוקה? למה לא לאפשר לאנשים לשמור על הבריאות שלהם, שלא בהיבט של הקורונה? פעילות הגופנית, ספורט, בריכות, מסחר באזורים הירוקים.

אם אנחנו רוצים לחיות לצד הקורונה, שזה מה שכולנו רוצים, אף אחד מאתנו לא מתיימר להגיע לאפס הדבקה. אף אחד מאתנו לא חושב אנחנו מנסים למגר את הקורונה, זה בלתי אפשרי. אנחנו צריכים לחיות ללמוד לצדה. אבל ביציאה ממגפה, במצב הזה שכמו שאתם רואים את הציור, אתם רואים את שיעורי התחלואה שהיינו בהם.

זה לא המצב היום.

לא מהרבה זמן. הגענו להורדת שיעורי התחלואה בזכות סגר, שאף אחד מאתנו לא רצה להגיע אליו וניסינו לעשות הרבה מאוד צעדים כדי לא להגיע אליו. אם אנחנו רוצים לקלקל את כל ההישג הזה בהישג שקשה לקרוא לו הישג כי הוא עלה בדמים, אם אנחנו רוצים להרוס את הדבר הזה, אז הדרך הכי פשוטה זה פשוט להגביר עכשיו את הקישוריות בין האנשים. הווירוס הזה נפוץ בזה שיש הרבה קשרים בין הרבה אנשים והוא עובר מהר.

בגלל זה פתחתם גני ילדים בערים אדומות? כמה אפשר לעבוד על האנשים?

חברת הכנסת מלינובסקי, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.

כמה אפשר לעבוד על האנשים?

אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. ככה אני לא שומעת לא אותה ולא אותך.

את לא מרגישה שעושים ממך טיפשה?

לא. אני רוצה לשמוע. אם יש לי שאלות אני אשאל בצורה מכבדת והיא תענה לי בצורה מכבדת. ככה אני לא שומעת לא אותך ולא אותה.

תתכבדי בבקשה בשאלה, אם זה ההיגיון, למה אפשרו לפתוח גני ילדים בערים אדומות?

נשים את זה רגע בצד. אני אדבר על זה אחר כך. קודם אענה על השאלות האחרות ששאלו אותי על הלגיטימיות.

לעשות ספורט 20 ילדים עם מאמן אסור, אבל שם זה בסדר.

אי אפשר לנהל ככה דיון. אני אוציא בפעם הבאה את מי שמפריע החוצה. לא נצליח לקבל שום תשובה כמו שצריך. בבקשה ד"ר אלרעי.

כל העיקרון במגיפה הזאת זה להפחית קישוריות בין אנשים. אנשים שמסתובבים עם אנשים, שמסתובבים עם אנשים, שמסתובבים עם אנשים אחרים וככה מפיצים את המגפה. בטח כשאנחנו נמצאים במצב של שיעורי תחלואה שהם עדיין גבוהים. יש ארצות שב-2000 מאומתים ליום נכנסות לסגר ולא יוצאות ממנו. לא חיכינו ואמרנו בריאות מעל הכול, עכשיו נחכה ל-100 מאומתים יומית כמו שהרבה מומחים ממליצים.

פרופסור גבי ברבש, שאני בטוחה שהרבה מאוד אנשים מעריכים אותו פה באולם, איש חכם עם הרבה ניסיון וידע, אומר, למה לא מחכים ל-100? צריך להיות בסגר ולחכות ל-100. אז אנחנו מנסים לאזן ולהבין שהמצב הזה בו נשארים בסגר הוא לא טוב למדינה, לחברה, לתלמידים, להורים, לכלכלה, לעסקים ולכולם. אנחנו מבינים את זה ואומרים שיוצאים מהסגר ב-2,000.

אבל, בזהירות. אנחנו כפסע מלחזור לאיפה שהיינו. לא כי אנחנו רואים את הסגר כברירת מחדל, כי פשוט יקרה. אם נפתח והרבה אנשים יתערבבו עם הרבה אנשים ואנחנו נגיד, מה הבעיה לעשות מסיבות בקפסולות של 20 עם מרווחים של 2 מטר בין אחד לשני? בוא נעשה מתווה חתונות כזה. זה לא הגיוני.

שמתי לכם את ההיגיון המסדר. התוכנית הזאת לא נבנתה בלי היגיון. היא נבנתה בצורה שבה יש שלבים שבכל שלב נכנס עוד חלק שיותר מעלה את הסיכון.

לפי השלבים שאת מציעה, למשל פאבים נפתחים לפני השכלה גבוהה ולפני חינוך של ה'-יב'. אין בזה שום היגיון, לא אפידמיולוגי ולא אחר.

אני אשמח לענות גם על זה. השלב הראשון הוא לאשר דברים שהם בחוץ, במרחב, בלי התקהלות. דברים שאנשים מסתובבים לבד ולא מתקהלים על מקום אחד, כלוב אחד, אזור אחד. הם מסתובבים כי אין להם סיבה להתקהל. מבחינת מקום סגור מדובר על קבוצה קבועה של אנשים בכמות קטנה שנמצאת במקום סגור, קבוע והיא קפסולה ולא מתערבבת. אין אנשים שמגיעים לקבלת קהל שבכל שעה מתחלפים.

אבל מסלולים בטבע הם אטרקציות שמתקהלים בהם.

אני חייבת לסיים כי אז תגידו לי שאין היגיון. גם האנשים עם הרכיבה הטיפולית, ברגע שאני מאפשרת לאנשים לקבל קהל, אז בשעה הזאת זה הילד עם ההורים שלו שאולי חולים ולא הכול נעשה בחוץ, מקבלים אותם בפנים, או משלמים על השיעורים בפנים ועוד ועוד.

זה לא נכון. את אומרת דברים בלי להבין. יש לי בן ברכיבה טיפולית, אין אף שיעור של רכיבה טיפולית בתוך בניין סגור. אם את מאפשרת קלינאות תקשורת, את צריכה גם לאפשר רכיבה טיפולית. אין אף שיעור של רכיבה טיפולית במקום סגור.

השלב השני זה מספר מתחלף של אנשים, אבל קטן. בשלב שלישי מצטרף הרעיון שיש הרבה אנשים שיכולים עכשיו להתערבב וזה כולל את כל העסקים.

אני רוצה לעצור את הדיון כי במהות זה לא נכון שנתחיל לעבור ענף ענף. זה בניגוד מוחלט למה שאמרנו בתחילת הדיון, שצריך שיהיה כלל, רעיון מסדר, שנדע איך אנחנו יודעים לשמור על עצמנו מפני הידבקות בנגיף. זה יהיה נכון לכול, למעט מה שנחריג ונאמר שלא. אירועים כאלה כמו חתונות ודברים אחרים, שם אפילו נחמיר את זה. אני רואה שאנחנו נמצאים פה בתהליך הפוך.

אמרת שאנחנו כפסע מסגר שלישי. לא מתאים ל-300 מאומתים ולא כל כך מתאים למה שיש כאן. בסוף אנחנו רוצים לנצח את זה. רק עם הציבור אנחנו ננצח את זה. אמר חבר כנסת יוראי להב וזה גם משתקף בדברים, שמכל מה שאנחנו שומעים כאן, ברירת המחדל היא אסור ועכשיו נגיד טיפין טיפין מה מותר. אבל נגיד בפינצטה, לא לפי רעיון מסדר, אלא לפי מה שאנחנו בוחרים. אנחנו נפסיד ככה את הציבור.

אני מבינה את ההיגיון שלך כשאת אומרת שאם נאפשר רכיבה טיפולית, אז בכל שעה מגיע ילד אחר. אבל נלך למה שמותר, מותר ללכת לסופרפארם, אחר כך נלך לסופר שהוא הומה אדם, מותר סופר שזה מקום סגור ואסור שווקים פתוחים. אחר כך נלך לגן שעשועים ונצא לרוץ עם קבוצה שאנחנו רגילים לרוץ אתה. זה לא מנצח את זה. אנחנו צריכים לדעת שאם אנחנו נפגשים עם אנשים אנחנו עם מסיכות, במרחק של 2 מטרים אחד מהשני ולא יוצרים התקהלות שגדולה מ-20 אנשים. אלה הכללים שצריכים להיות. אם את זה נצליח לשכנע את הציבור שהוא צריך לעשות, אני בטוחה שנוכל להתמודד עם הכול. בינתיים עוד לא התחלנו את תהליך היציאה ואנחנו כבר מפסידים את הציבור כי הוא לא מצליח להבין מה אנחנו רוצים. פה הייתי רוצה להתמקד. חברת הכנסת תמר זנדברג בבקשה.

תודה גברתי היושבת-ראש. ברשותכם אני רוצה לבוא מגישה שונה מרוב הדברים ששמעתי עד עכשיו בזמן היחסית קצר שאני פה. המגפה הזאת, שיש כאלה שלא מאמינים בה - - -

כולם כאן מאמינים בה. בואו נגיד את זה.

יש כאלה, אולי לא פה, לדעתי גם פה, אבל זו דעתי האישית. זו מגפה שעוברת מאחד לשני בהדבקה, במפגשים. בסופו של דבר הדרך להוריד את ההדבקה היא על ידי הגבלת מפגשים והעיקרון הזה מלווה אותנו תקופה ארוכה והוא ילווה אותנו עוד תקופה ארוכה. דבר אחד שאני מסכימה עם הדברים שנאמרים, כדי לקחת את הציבור לאורך רוח ארוך, חייב להיות היגיון מסדר ולצערי ההיגיון המסדר הראשון, שהוא האבחנה בין חוץ לפנים, לא מספיק בא לידי ביטוי בהנחיות. גם בהנחיות האכיפה, זה שהולכים ורודפים בחוץ אחרי אנשים שלא לובשים מסיכות ומצד שני בחללים בגורים מקיימים מפגשים. זה דבר שלא רק קשה להבין אותו, הוא גם פוגע באכיפה.

אני רוצה לשאול את משרד הבריאות, אני מאוד מודאגת מחזרה קרובה לסגר שלישי. סגר זה מצב בו הכול סגור, בניגוד לשגרת קורונה של חיים בצד הקורונה. הסיבה היא, שגם כאשר נפתחים דברים ובראשם מערכת החינוך שנפתחה אתמול, נפתחים בדיוק אותו דבר כמו בפעם הקודמת. אמר חבר הכנסת יואל רזבוזוב, הרי אתם יודעים שממילא הצהרונים מתערבבים ואין קפסולות במערכת החינוך, אבל נפתח חוגי ספורט עם קפסולות. איך ישמרו שם על קפסולות?

בדיוק אותו ישראבלוף חזר בפתיחה הזאת. הדבר הראשון זו הפתיחה בערים האדומות, דובר על זה הרבה. אבל לא דובר מחוץ לערים האדומות. אין קפסולות. חזרו לגני ילדים עם 35 ילדים ובצהרונים ילדים אחרים. ככה נחזור לסגר שלישי. כשיחזרו כיתות א'-ג', מה זה הישראבלוף הזה של צהרון? בצהרון יש קפסולה אחרת, זו כבר לא קפסולה. הבת שלי בכיתה ט', במתווה שלהם, כשיחזרו, דובר על עד 5 קפסולות בשבוע. תודה רבה באמת, זו לא קפסולה.

זה מה שאני לא מבינה. ישנו רושם שמשרד הבריאות נגרר גם אחרינו ככנסת וגם אחרי משרדים אחרים כמו משרד החינוך, אולי גם אחרי הלך הרוח הציבורי. אם הדבר היחיד שנתמקד בו יהיו ההקלות, מה כן ולא נשאל את עצמנו מה לא, הכוונה לא לבית ספר או לגן, אלא לא ל-35 ילדים בתוך כיתה סגורה. לא שתי כיתות שנפגשות ביום אחד וקוראים לזה צהרון. הנגיף לא יודע את זה, הוא עובר מילד לילד.

לצערי הרב, גם אנחנו כוועדה ואני מכניסה את עצמי בהאשמה הקולקטיבית הזאת - - -

חברת הכנסת זנדברג, כל מה שאמרת עד עכשיו, זה אחד לאחד מה שנאמר בתחילת הדיון. אלה בדיוק הדברים עליהם דברנו.

אין לי שום דבר נגד אף אחד, אני רק אומרת - - -

אני שמחה לשמוע שחשבת שאת בניגוד אלינו ואת לגמרי עם מה שנאמר כאן.

אני יודעת מה שאני אומרת. אני כבר כמה חודשים כל הזמן בדיונים על מה כן. גם חדרי הכושר, גם המסעדות, גם הרכיבה הטיפולית, הרפואה המשלימה ועוד. אני חלק מזה.

אנחנו רוצים רעיון מסדר הגיוני.

אנחנו כל הזמן מתמקדים במה כן בלי להבין שאם לא נכניס את עצמנו לשגרה של הפחתת מגעים, נחזור לסגר שלישי. מדברים על גיוס הציבור, הציבור ממושמע. הציבור הוא זה שהוריד אותנו מ-9,000 נדבקים ביום לפחות מאלף.

מספר הבדיקות הנמוך הוריד אותנו.

- - -

יש גם מדד של אחוז הבדיקות החיוביות מכלל הבדיקות, לכן גם המדד הזה יורד. זה לא רק הורדת בדיקות. שמעתי היום את פרופסור גמזו אומר בדיון אחר ששיעור מקדם ההדבקה הגיע היום ל-0.6, זה מה שהיה ביציאה מהסגר הקודם. כמה זמן לקח לנו מהיציאה מהסגר הקודם עד עכשיו? חודשיים שלושה חזרנו לסגר מלא.

4 חודשים.

4 חודשים. זה בדיוק מה שיקרה אם נחזור על הפתיחה אותו דבר.

זה לא ייקח 4 חודשים זה ייקח פחות. כי ביציאה מהסגר הקודם יצאנו עם 20 ליום ועכשיו עם 2,000 ליום.

לפי הנתונים פה אין 2,000 ביום.

אדרבה, אם מערכת החינוך זה מנוע מרכזי, כי זה מעביר הדבקה בין משפחות ואחר כך מעביר את הבין דורי בתוך המשפחות, אז לפתוח את מערכת החינוך בדיוק באותו מתווה, בלי שום מתווה אחר, זה פשע. יש מתנ"סים, התיכונים פתוחים, מזג אוויר חם שאפשר ללמוד בו בחוץ. איפה כל הרעיונות היצירתיים האלה של המדינה היצירתית הזאת כאשר זה בא, או למטה או למעלה. עכשיו כולנו למעלה אבל נגיע מהר מאוד למטה.

תודה רבה חברת הכנסת תמר זנדברג. את השעה הראשונה הקדשנו לשאלה למערכת החינוך כדי להבין אם יש מתווה או יש היערכות, לצערי הרב אנחנו לא נמצאים שם. קיבלתי הודעה מהעוזר של שר החינוך, שהמתווה שהוצג כאן זה לא המתווה שמקובל במשרד החינוך, אלא זה המתווה המחמיר ביותר אל מול מה שמשרד הבריאות מבקש. אז אני כבר לא יודעת איפה אנחנו נמצאים.

אני רוצה להתחבר לדברים שלך חברת הכנסת זנדברג, לא ננצח את זה לעולם אם הציבור לא יבין מה אנחנו רוצים. אם לא נצליח "לחנך" את הציבור ולהטמיע התנהגות של צמצום מגעים. העלינו שאלות שלנו אין את התשובות להסביר אותן. כשהציבור לא מבין מה ההיגיון שעומד מאחורי הדברים אנחנו פשוט מאבדים אותו. נתנו דוגמה לאנשים ששאלו אם מותר להתאמן 20 אנשים בחוץ ואמרו להם כן, כל עוד שאף אחד לא לוקח כסף על האימון הזה. כאילו הכסף הופך את זה למדבק.

אני גם מטפלת בזה. אתמול הייתי כל היום עם הליגה לנשים. שאלו אותם כמה הן מרוויחות, כאילו הקריטריון הוא אם הליגה מקצוענית או לא.

אנחנו מפסידים פה את האנשים. כמו שאמרת, צריך לייצר רעיון מסדר. צריך שהציבור יידע שהוא צריך להגביל את עצמו עם מספר המגעים, שכל אחד יעשה את החשבון.

אבל עם המערכות הגדולות, מערכת החינוך, אלה המערכות שמניעות את המגפה וימשיכו להניע אותה.

בינתיים אנחנו רואים שאנחנו 8 חודשים בתוך האירוע ועוד אין היערכות. ד"ר אלרעי, בבקשה.

אני אשמח לומר משהו על מערכת החינוך. בדיונים עם משרד החינוך ומשרד האוצר אמרנו בדיוק את הפתרון הזה שהועלה על ידי פורום ה-15. נדבר עם הגננות, נוודא את זה שהגן עובד חמישה ימים בשבוע ואין החלפה של גננות. משום מה הדיון הזה לא התרחש, זה לא היה בגללנו. הקישור לגננות הוא דרך משרד החינוך. ביקשנו להביא אותם לשולחן. נתתי דוגמה שגם בגל הראשון היו לנו הרבה דיונים עם הסתדרות הרופאים על כל מיני דברים שצריך להתנהל בהם אחרת והסתדרות הרופאים הר"י וגם הסתדרות האחיות והסתדרות המקצועות האחרים הצליחו להבין שאנחנו נמצאים בשעת חירום ואיך אנחנו עובדים ביחד אחרת. חשבתי למה אי אפשר להגיע לגננות ולדבר אתם. גם זה הסכמי שכר, בואו נדבר אתם.

אני חייבת להגיד שהרצון לעשות משהו אחר חייב להיות מכל הגורמים השותפים. גם עם משרד החינוך, גם עם משרד האוצר. אנחנו מביאים למשרד החינוך את המתווה איך לפתוח את א'-ד' מתוך ההסתכלות על השלב הבא. אני מקווה שגם שם תהיה את ההסתכלות איך לעשות את זה אחרת ולא בדיוק אותו דבר כמו שעשינו קודם ולצפות לתוצאות שונות.

אני מסכימה עם חברת הכנסת תמר זנדברג, אנחנו צריכים לשבת עם כולם, לשמוע את הרעיונות הטובים של כולם. שמענו לא פעם את נציגת ההורים שאמרה שיש להם רעיונות טובים איך ללמוד בדרכים אחרות. אני בשמחה מוכנה לשבת עם כולם ולראות איך עושים את זה יותר טוב. אם כולם מגיעים מתוך רצון לעשות שינוי ולא להגיד זה רק מה שאנחנו יכולים ולא יכולים משהו אחר, אחרת לא נצליח לפתוח את השנה. אם נעבוד יחד בטוח נצליח לעשות משהו יותר טוב.

תודה ד"ר אלרעי. אגב, השלטון המקומי כבר עושה דין לעצמו, מהמקום הטוב במקרה הזה, הם כן עוברים לחמישה ימים בלי לעשות תחלופה של גננת משלימה, מייצרים צוותים קבועים. אולי אם נאפשר לשלטון המקומי לנהל את הסיפור הזה אז גם נצא נשכרים מהאירוע.

בראשית דברי אני רוצה להודות לך על הבמה שניתנה לי להציג את הדברים. שמי צמרת דביר אביבי, יו"ר ארגון של מפעילי החוגים ותל"ן במוסדות החינוך, גנים ובתי הספר. אני רוצה להגיד לך גברתי היושבת-ראש, שזו הרמה הכי שפויה במדינת ישראל לכל העצמאים ותודה לך ולכל החברים פה.

הענף שאותו אני מייצגת מאגד אלפי עצמאים ומפרנס אלפי משפחות. מעבר לתוכן הלימודי שאנחנו מעניקים לגנים ולבתי הספר, אנחנו גם תורמים לחוסן הנפשי של הילדים, שהם בעצם הלקוחות שלנו. בתחילת הקורונה הבנתי שאנחנו סקטור שקוף שלא רואים אותם, כקליפת השום, כשאנחנו אנשי חינוך וחלק בלתי נפרד מהצוות של הגנים ובתי הספר.

בחודש יוני, אחרי שנגמר הסגר הראשון יצרתי את התו הסגול לגילאי לידה עד 3 מול ד"ר אפרת אפללו. אז ניתנו לנו 8 קבוצות ביום. לא הייתה הדבקה אחת ולא היה מדריך אחד שהכניס ילדים לבידוד. לא היה כזה דבר. אחר כך קיצצו אונו ואיגדו את 0-6, הורידו אותנו ל-6 קבוצות ביום. הנהגת ההורים נלחמה, לא רצתה שניכנס, היו מלחמות קשות ונתנו לנו 6 ביום. אחר כך היו כניסות לבידוד בגילאי 3 עד 6 עקב מדריכים מאומתים. נתתי למשרד של פרופ' גרוטו ושל ד"ר אפללו מתווה איך אנחנו עוברים משטח סטרילי לשטח סטרילי. אין עם מי לדבר.

אמרתי שאני רוצה להגיע לגן והגן יחכה בצורה מסודרת עם עמדת מדריך, כשאני לא מתקרבת לילדים, אנחנו עוטים מסיכה, אפשר להעביר את השיעורים לחצר הגן. יש מזג אוויר טוב. יש הצהרת בריאות, עטית מסיכה, הצעתי להביא פרגוד, דלת וחלון פתוחים אם רוצים להעביר בפנים והילדים עוברים הסבר על ידי הגננת למה אנחנו לא מחבקות.

בתחילת ספטמבר משרד הבריאות נתן לנו לחזור, חזרנו ו-3 מורות שלי למוזיקה נדבקו מסייעות שלא עטו מסיכות כשהן באו מהמגזר. שיגרתי מכתב לשר החינוך - - -

זה לא רלוונטי - - -

זה מאוד רלוונטי כי יש פה אפליה. אני רוצה להסביר מה האפליה. חלק מהמורים מלמדים גם אחר הצהרים בחוגים פרטיים, בחצר, במרכזי הורות, במתנ"סים, למה לא לאפשר להם? אם הם עושים את זה בהתנדבות בלי כסף אז מותר, אבל אם זה עם כסף, אסור. מה זאת אומרת? תנו לנו להתפרנס, אנחנו על פת לחם. זה לא נתפס.

אומרים שמשרד הבריאות מדבר אתנו, אני מצטערת אבל משרד הבריאות לא מדבר אתנו. אין דיון בכלל, אין שיח ביני לבין משרד הבריאות לבין הנהגת ההורים. אנחנו כמו מריונטות. נותנים לנו הוראות ואנחנו אמורים לבצע. אין בכלל שיח עם השטח. אנחנו לא מוכנים לזה.

הם טוענים שאנחנו מפיצי העל של המגפה. האם ההורים והצוות החינוכי, כשהם חוזרים הביתה, האם הם נשמרים בתוך בועה ומבודדים עצמם מהעולם החיצון? רק אנחנו מפיצי העל? נתתי מתווה איך אני מונעת את הכניסה לבידוד אם מדריך חולה והוא לא יודע, נתתי מתווה כזה, איפה משרד הבריאות שיגיד לי אם כן או לא. אין שום התייחסות. אנחנו רוצים לדעת מתי אנחנו נכנסים לתמונה. אין עם מי לדבר, לא משרד הבריאות ולא משרד החינוך.

יש פה ענף שלם שנפלט החוצה.

בעטו אותנו.

אתם מקבלים פיצוי ריאלי?

יש פיצוי, אבל אנחנו רוצים לחזור, לבוא ולתום את חלקנו למערכת החינוך אנחנו חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך. בשבוע שעבר היה פה אביעד מהשולמנים שזעק את הזעקה הזאת. כל מי שהוא עוסק מורשה או עוסק פטור או חברה בע"מ לא יכול לעבוד ולהתפרנס. למה? צריך להבין שיש פה עוולה של סקטור שאמנם לא נגרום לנזק מבחינת המשק אם נשבית כי אנחנו כמה אלפים, אבל מדובר על זה שכל בן אדם הוא עולם ומלואו.

אני מבקשת ואומרת לד"ר שרון אלרעי, ביקשתי הבוקר גם מד"ר אפללו, תזמנו אותי לדיון עם הנהגת ההורים, עם משרד החינוך, איך כן אפשר לעבוד, לא איך לא עובדים, אלא איך כן. אנחנו צריכים לחיות לצד הקורונה. אי אפשר שנהיה בחוץ.

אתם מקבלים פיצוי ריאלי על זה שאתם יושבים בבית?

מקבלים, אבל אלה לא הסכומים שאנחנו רגילים לקבל כשעובדים. אנחנו רוצים לחזור לעבודה. מישהו אמר לנו מתי אנחנו חוזרים? לא. חכי בבית. אני רוצה לדעת מתי אנחנו חוזרים, זה לא הגיוני. הצהרונים אוחדו, זה טוב להורים ככה יוכלו לעבוד יום שלם. זה לא מדבק? זה בסדר?

צריך למצוא פתרון אחר לנושא איחוד הצהרונים.

אני מבקשת פתרון גם למפעילי החוגים ולתל"ן. איך לעבוד ולחיות לצד הקורונה. תודה רבה.

רשמתי. תודה רבה לך. רויטל בבקשה.

תודה גברתי היושבת-ראש על הוועדה המדהימה, המקצועית הזאת. אני עוקבת אחרי הוועדה הזאת והשאלות נשאלות מאוד חדות ומדויקות. שמי רויטל סיטון בן ארי, רואת חשבון ויועצת מס וראש תחום מיסוי של התאחדות המלאכה והתעשייה. אנחנו מייצגים עשרות אלפי בעלי עסקים. אני מתחברת למה שאמרה צמרת לפני ומה שאת אמרת, אם יש משהו שמייצג במדיניות הקורונה הזאת זה שיש אזרח סוג א' ואזרח סוג ב'. יש שכירים ויש את העצמאיים כשהעצמאיים נחבטים כל יום אל הקירות, מדממים, פצועים.

שאלת על פיצוי ואני רוצה לענות לך כאחת שמתעסקת בפיצויי הקורונה, המון בעלי עסקים לא מקבלים פיצוי. אם מקבלים אז בדיעבד. הכול מאוד מסובך, המסלולים מסובכים. בעלי עסקים ואנשי מקצוע לא מצליחים להבין מה אומרים המתווים. הכול קשה ותמיד בדיעבד כשרגע אני צריכה לפרנס את הילדים שלי.

ברשותכם באתי היום לדבר על מגזר ספציפי, הנשים. כאם קרייריסטית וחד הורית לבני נוער. כל מה שאמר איתי מדויק להפליא. אני רוצה לדבר על הספריות, על הקוסמטיקאיות שמקבלות את הקהל שלהן אחד אחד כמו בית מרקחת. אנחנו מדברים בדרך כלל על מעמד סוציו-אקונומי נמוך, בדרך כלל לצערי הרב, אני לא רוצה להכליל, אימהות חד הוריות, מפרנסות יחידות. כשנגדעת הפרנסה שלהן הפיצוי הוא מזערי. מדובר על עד 300,000 ₪ בדרך כלל למחזור בשנה. הפיצוי הוא 3,000 שקלים. קבוצות הפיצוי מדברות על עד 300,000 שקלים ועד 1.5 מיליון. הקבוצה הראשונה מקבלת 3,000-6,000 שקלים לחודשיים. הם מקבלים פיצוי, השאלה אם אפשר להתפרנס מ-6,000 שקלים בחודשיים?

6,000 שקל בחודשיים זה לא פיצוי ריאלי. שאלתי אם מקבלים פיצוי ריאלי?

התשובה היא לא. נקודה. דברת בצורה מאוד מדויקת על הכלל. מה שמאפיין את התקופה הזאת זה חוסר הוודאות המשווע. התסכול העמוק מזה. יש לי לקוחה שמטפלת ברפואה משלימה בקופת חולים וכעצמאית. בקופת החולים היא יכולה לעבוד וכעצמאית היא לא יכולה לעבוד. מה ההבדל? אם עומדים בכללים, כל מי שמקבל קהל אחד על אחד, מדובר על נשים, מפרנסות יחידות שלא יכולות לסגור את החודש כשיש לשלם שכירות, חשבון חשמל ואוכל לילדים שנמצאים בבית ואני לא צריכה לספר לכם כמה בני נוער אוכלים. עזבו את זה שהם משתגעים. בסופו של יום אותן נשים צריכות לשלם את הכסף הזה. כאמא לילדים מתבגרים אני אומרת שאם אני אצטרך לעבור על החוק כדי להכניס אוכל לפה של הילדים שלי, זה מה שאני אעשה. אני לא אומרת לעבור על החוק, אבל אל תהפכו אותנו למפרות חוק. זה מה שאני רוצה לבקש.

לא ייתכן שבקופת החולים אפשרי טיפול אחד על אחד ובפרטי לא. זו לא רק מגפה בריאותית, יש פה מגפה כלכלית. מה קורה לעסקים שנפתחו אחרי ה-28 בפברואר, מקבלים אפס שקלים פיצוי. מה קורה עם עסקים שהפסידו ב-2018-2019 מקבלים אפס שקלים פיצוי. אנחנו מטפלים בעסקים כאלה ברמה היום יומית, עסקים שלא מקבלים פיצוי. אתם רוצים ודאות? תנו פיצוי מראש, תעשו לי שקט. החרדות הקיומיות האלה יכולות להרוג אנשים. בכל העולם מזרימים פיצוי מראש. תנו לי לשבת בבית בשקט. בשבעת החודשים האחרונים זה מה שאנחנו עושים בהתאחדות, עונים לטלפונים לאנשים עם חרדות קיומיות איך לסגור את החודש.

אם רוצים לסגור ענף מסוים מפצים אותו מראש ואז יוצרים שקט. אני אומרת במאמר מוסגר, אם המדינה הייתה מפצה מראש את מי שבאמת חייבים לסגור, אני יכולה להבטיח לכם שהרבה מאוד מהמגבלות לא היו קיימות. היו מוצאים את הדרך של השמירה הרפואית הבריאותית, היו מאפשרים את זה ולא יוצרים מצב שרירותי.

משפט לסיום, כתושבת דרום טיפלתי בנפגעי צוק איתן, עמוד ענן וכו'. זעקנו מתחילת המשבר לתת פיצוי. למתווה צוק איתן נאמר לנו שאין מספיק כסף. אני רוצה לספר משהו, כל החזרת עובדים, חל"ת, שימור עובדים, פעימה ראשונה, פעימה שנייה, פעימה עשירית, כל הכסף הזה, טיפין טיפין שניתן, כבר עבר מעבר לכל פיצוי. אם היו נותנים פיצוי אחד פשוט לכולם וזהו.

אני רוצה להוסיף בנוגע לספריות ולקוסמטיקאיות, עם כל החרדות הקיומיות שלהן איך לפרנס ומתי יפתח, תוסיפו את העובדה שהם הורים לילדים מתבגרים עם חרדות, עם דיכאונות, עם נשירה. הם לא ראו אור יום. בני הנוער ערים בלילה וישנים ביום.

יצאה עכשיו הנחיה לגבי ויטמין D שצריך לקחת.

דיברת על ילדים נורמטיביים, יש ילדים מחוננים שלא מסוגלים לשבת 8 שעות. אני לא מסוגלת לשבת 8 שעות, אני מאבדת ריכוז. אז תוסיפו את החרדות הקיומיות של אותן אימהות מפרנסות שאין להן פרנסה עם ההתמודדות הרגשית של הילדים שלהם ועם האיום של להוציא אותם מהבית. עכשיו איך מתמודדים עם זה. תעזרו למגזר העצמאי לשרוד, לנשום. תודה רבה.

תודה לך. עורכת דין רוית גרוס בבקשה.

תודה רבה על הזמנה אני מאוד מעריכה את מה שהוועדה הזאת עושה. העיניים של כל העסקים הקטנים שאנחנו מייצגים, תעשיינים קטנים ובעלי עסקים קטנים וזעירים נשואות לוועדה הזאת. גברתי דברה על הניתוק מהשטח ואנחנו כל כך מרגישים את זה. הדבר הזה מביא לאיבוד אמון הציבור. אנחנו עושים סיורים בשטח, אנחנו רוצים שחברי כנסת ידעו כמה הזעקה של העסקים הקטנים והזעירים גדולה, הם פשוט קורסים. כואב לי שהרגולטורים כמו משרד הבריאות, לא חברי הכנסת, אלא הרגולטורים עצמם לא יורדים לשטח ולא רואים מה קורה שם.

אני רוצה לדבר ברשותכם על נושא ימי הבידוד. למתווה היציאה יש קשר ישיר לכל מה שקשור לימי הבידוד. אתמול עבר תזכיר חוק בוועדת השרים שמדבר על מתווה של תשלום ימי הבידוד. התשלום מדבר על זה שעסקים יצטרכו לשלם 50% מימי הבידוד. אנחנו מייצגים עסקים קטנים וזעירים, הם לא יכולים לשאת בתשלום הזה. לא דין עסק קטן כדין עסק גדול. עסק קטן, למשל מספרה, שנכנס אליה חולה מאומת, כל העסק, כולל בעל העסק צריכים לצאת לבידוד, העסק נסגר. הוא לא יוכל לתפקד.

אנחנו נגד להשית על המעסיקים את ימי הבידוד. אם המדינה הייתה לוקחת אחריות על ימי הבידוד, גם כאן היא הייתה חושבת ולוקחת רק את מה שצריך באמת. זה דיון בפני עצמו. נקיים אותו, אני יודעת שמקיימים אותו בוועדות נוספות אז חבל להוסיף פה. העמדה שלנו היא חד משמעית, המדינה צריכה לקחת אחריות על נושא ימי הבידוד ולעשות בדק בית בעניין. תודה. פרופ' חגי לוין בבקשה.

שלום ליושב-ראש הוועדה ולכל החברים. דברנו בשבוע שעבר, אותם העקרונות נשארו ואני רוצה לחדד. יש לנו כרגע חלון הזדמנויות מאוד צר של אימון הציבור, של רמת תחלואה נמוכה יותר בעקבות המאמץ האדיר שעלה במחיר מאוד כבד של הסגר. לכן אי אפשר עכשיו להגיד לתלמידי ה'-יב', עוד שלושה חודשים אולי נפתח אתכם ואנחנו עוד לא יודעים איך. צריך עכשיו, בשבועיים הקרובים, לייצר יחד עם המורים, יחד עם משרד החינוך, יחד עם הרשויות המקומיות, יחד עם ההורים וגם יחד עם התלמידים, מתווה שפותח את מערכת החינוך, גם כיתות ה'-יב' בעוד שבועיים. בקפסולות קטנות, בחוץ, בלמידה שהיא אחרת. אבל אי אפשר לחכות.

כל השקעה שאנחנו משקיעים עכשיו בכוח אדם ובמשאבים קבועים בתוך מערכת החינוך, הבריאות והרווחה, תחזיר את עצמה עשרות מונים. זה לא בזבוז. אי אפשר להסתכל עכשיו על השקעות כאלה כאילו זה משהו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, כי אנחנו חייבים, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שלא לעשות אותם.

כפי שאת אומרת שוב ושוב, אם יש דברים שצריך לסגור, ויש דברים שצריך לסגור, אני לא מצליח להבין למה לפתוח פאבים? פאבים זה חלל סגור, מקום שאנחנו יודיעם שיש בו הדבקות. אנחנו יודעים שאנשים תחת השפעת אלכוהול נזהרים פחות. לכן, בצער רב, כי זו גם פעילות חשובה לאנשים שמקיימים אותם, בצער רב צריך לפצות את בעלי הפאבים ולעזור להם עכשיו למצור פרנסה אחרת כי בחודשים הקרובים לא ניתן יהיה להתפרנס מפאבים.

פעילויות שהם בחוץ, לא צריך לדחות אותן. זה הזמן למצוא את המתווה, בזמן של שבועיים. תוך שבועיים מהיום צריך למצוא מערכת שאומרת איך נראים החיים בתקופת הקורונה ולא לחכות עכשיו כמה חודשים לנתוני תחלואה כאלה ואחרים. כי גם רמת התחלואה הזמנית תרד או תעלה. זה לא העיקר. אנחנו צריכים למצוא פתרונות ארוכי טווח והפתרונות האלה לא משתנים לפי רמת התחלואה באותו רגע.

אני מעריך את ההשקעה הרבה של חברי במשרד הבריאות שמנסים לרבע את המעגל. אבל אי אפשר לדחות את ההחלטות. לא יהיה לנו יותר מידע או יותר אפשרויות בעתיד. צריך עכשיו לפעול ביחד, עם כל השותפים, עם הרשויות המקומיות, עם הציבור בגמישות, למצוא פתרונות.

לעומת זאת אנחנו שומעים שר בכיר שמדבר על חתונות עם 200 איש, זה דבר שהוא לא אפשרי. על זה צריך להגיד ייהרג ובל יעבור, זה מה שהפיל אותנו בפעם הקודמת ואת זה צריך למנוע. אם נפעל בהיגיון ונפעל לפי העקרונות הללו נוכל למצוא שיווי משקל ארוך טווח לחיים עם הנגיף. אם לא, תוך זמן מאוד קצר, הדברים לא יחזיקו מעמד ונחזור חזרה לרומות תחלואה גבוהות לצערי הרב.

תודה רבה לך. נגעת בשתי נקודות משמעותיות. אנחנו כבר הרבה זמן באירוע, אין מידע חדש. יכולנו להיערך כדי לדעת מה אפשר ואיך לעשות את זה. זה באמת חלון הזדמנויות לגיוס הציבור. אם מישהו חושב שנצליח להחזיק את הציבור 4 חודשים טועה טעות מרה. אנחנו נאבד אותו הרבה לפני ואז, כמו שאתה אומר, נגיע לרמות תחלואה גבוהות. כי גם את המעט שאנחנו יכולים לקבל מהציבור אנחנו כבר לא נקבל. אני מקווה שתהיה התעשתות למעלה כדי לראות איך אנחנו יוצרים שיתוף פעולה אמיתי עם הציבור. אבי פרץ בבקשה.

שלום גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת. תודה על ההזדמנות. בישיבה הקודמת, שהאזנתי לה שלוש שעות בקשב רב, היושבת-ראש אמרה שהציבור איבד את האימון. הציבור עדיין לא איבד את האמון בוועדה הזאת. לכן, חבל שחלק מחברי הכנסת עזבו פה, אתם החיילים שלנו, אתם צריכים לזעוק את זעקתנו. יש עליכם חובה, אם אתם רוצים סמכות, צריך גם אחריות כדי לעזור לנו.

אני רוצה לפנות לד"ר אלרעי, כיוון שפרופ' גרוטו היה בוועדה בשבוע שעבר ואמר שיש מספר שלבים ליציאה מהסגר. השלב הראשון אומר שפעילות שהיא בחוץ עם מעט אנשים, עם מספר מוגדר של אנשים, מותרת. אז אני רוצה שאול למה ענף הטניס לא שם? אנחנו בחוץ, אנחנו מספר קטן של אנשים, אנחנו מספר מוגדר של אנשים.

מותר לכם, רק בלי מאמן.

תכף נגיע למאמן. אני רוצה לתת לכם נתונים ששלחתי גם למספר הספורט, על המתווה שהמלצנו. אירחנו בחצי שנה האחרונה המון תחרויות. היו תחרויות טניס שהיו מעל 500 משתתפים, עם אפס הדבקות. אנחנו מכירים 6 הדבקות בענף הטניס, של ילדים שהגיעו מודבקים. בעקבותיהם יצאו מאות ילדים ומאמנים לבידוד. אפס הדבקות חוזרות. זה אומר שבטניס אפשר לשמור על המתווה.

כשהטניס יפתח וענפי ספורט אחרים לא לצערי, אנחנו פתרון טוב וספורטאים אחרים, חבר הכנסת רזבוזוב יודע טוב שאפשר לשמור על כושר גם בטניס והמגרשים שלנו פתוחים. המועדונים בקושי שרדו את מרס ואפריל. הגענו לאוגוסט שזה חודש מת בטניס ואם המועדונים יצטרכו להחזיר כסף גם של אוקטובר, המועדונים פושטים רגל. מדובר ב-300 מועדונים במדינת ישראל עם אלפי מאמנים.

בקטע המקצועי ביטלנו מעל 20 טורנירים בין לאומיים שהיינו אמורים לארח בישראל. נדמה לי שחבר הכנסת יוראי להב שאל בשבוע שעבר איך אפשר להידבק בטניס ופרופ חגי לוין ענה לו שאי אפשר להידבק בטניס, אלא אם כן שני הטניסאים שותים מאותו בקבוק. מבטיח לכם שהם לא ישתו מאותו בקבוק.

אני בעד כל ענף שיתפתח. אני מבין את הכוח הכלכלי שעומד מאחורי זה. אנחנו יותר קטנים, אבל אתם לא רוצים שענפים אחרים יקרסו, זה בדרך. אם אתם לא תעשו את העבודה בשבילנו, אני אומר לכם, זה לא איום, זה מה שיקרה. פונים אלי אנשים, אני זה שארגנתי את ההפגנה של הטניס בסגר הקודם, חבר הכנסת רזבוזוב היה אתנו שם. זה מתקרב. אני מעלים עין, אני יודע שיש מקומות שעומדים לקרוס ועדין עובדים.

אני רוצה להתייחס לסיום לדברים שאמרת, שיש 20 מתאמנים בחוץ שיכולים להתאמן ללא מאמן. אני אומר לך שאם יהיה מאמן, יהיה יותר קל לאכוף את ההפרדה. יהיה יותר סדר. אנחנו יודעים מה זה מאמן. כל ספורטאי שהיה פה יודע מה זה מאמן ויודע מה זו אוטוריטה. הגשתי מתווה למשרד הספורט, קפסולות של 10 אנשים. השטח של מגרש טניס זה כמעט 800 מ"ר, קצת יותר מבית כנסת, קצת יותר ממסעדה. 10 בקפסולה זה לא נורא. כשהייתי מאמן יכולתי לאכוף את זה, זה הרבה יותר פשוט מה שאתם חושבים.

לא ישתו מאותו בקבוק אם יהיה מאמן?

אני יודע שאתה שואל בציניות. אצלנו נגמרה הציניות. אנחנו לא שותים מאותו בקבוק, שמרנו על הכללים במשך חצי שנה. אני אבקש שזה יהיה בסיכום.

תודה רבה. נבקש התייחסות לנושא ענף הטניס ממשרד הבריאות. אני מקבלת הרבה פניות לגבי ספורטאים מקצועיים ילדים. בגלל שהם לא בתחרויות בין לאומיות, או חלקם לא, הם לא יכולים להתאמן. אלה ילדים שבנו את עצמם במשך הרבה מאוד שנים. זה העתיד שלהם והם מכוונים לשם. ההורים מספרים בכאב על ילדים שכדי לחזור חזרה לרמת הגמישות הם יצטרכו הרבה חודשים כדי להניע את כל המערכת הפיזיולוגית מחדש. אלה ילדים שכל ההשקעה שלהם יורדת לטמיון. אנחנו מאפשרים למבוגרים ולהם לא.

חברת הכנסת זנדברג, זה מה שדיברנו קודם, שאין היגיון. הם לא מצליחים להבין למה אלה כן ואלה לא כשמדובר על אותו מערך, שלא לדבר על זה שילדים נדבקים פחות. אני כבר שמה את הדבר הזה בצד. לכו תסבירו להם את ההיגיון. לכן אני אומרת שאם לא נתחיל להיות ברורים ועקביים, באמת נאבד את האנשים בדרך.

פיקוד העורף קיים סקר מאוד מרשים, עם נתונים מאוד מעניינים, שיכולים להיות כלי עבודה מצוין עבור מקבלי ההחלטות. גם קצת לעזור לנו בדיונים. משרד הביטחון מסר שהם לא יציגו את הסקר ומבחינתם אין מקום להציג מסמך פנימי זה. אני לא יודעת מה התועלת שלו אם הוא נשאר רק כמסמך פנימי ואנחנו לא יכולים לראות את הנושא של אמון הציבור, את התפיסות של הציבור לגבי ההנחיות השונות, לגבי ניהול המשבר. אני חושבת שהנתונים האלה מאוד חשובים כדי שנוכל לגייס את הציבור בחזרה. אני רק יכולה להצטער על עמדת צה"ל. נשמע את פיקוד העורף, בבקשה.

שלום לכולם. לא אכנס למדיניות הזו, אלא למה אנחנו מבינים מבחינת התנהגות אוכלוסייה והתמודדות של הציבור בימים אלה. ממה שאנחנו רואים, גם מאיסוף, גם מהערכת המצב שלנו מאנשים שנמצאים בשטח וגם מהסקרים והמחקרים שאנחנו עורכים, מאוד מתחבר המונח שארגון הבריאות הלאומי לא מזמן פרסם, הוא דיבר על עייפות המגפה.

כשאנחנו שואלים אנשים על יכולת ההתמודדות לטווח ארוך שלהם ושל בני משפחותיהם, רק שיעור נמוך יחסית מרגישים שיהיו מסוגלים להתמודד. בערך כשליש מרגישים שיהיו מסוגלים להתמודד במידה רבה או מידה רבה מאוד, גם מצב הרוח יחסית נמוך. הדברים שהכי מטרידים זה בעיקר ההיבט הכלכלי וחוסר הוודאות.

יחד עם זאת אני חושבת שאפשר להשתמש בחלק מהתובנות והדברים שעלו במחקרים שלנו, גם בשביל לחשוב מה הלאה. אנחנו רואים עלייה בדיווח על הישמעות להנחיות של אנשים שנמצאים סביבנו. מדובר על ממש עכשיו, לאחר ימי הסגר. מצד שני, עלייה בשיעור המסכימים עם האמירה שההתמודדות של מדינת ישראל עם התפשטות נגיף הקורונה תלויה במידה רבה בשיתוף הפעולה של הציבור - 90% מסכימים עם האמירה הזאת.

אבל אמון הציבור הוא מאוד נמוך יחסית. את אומרת ש-90% מהנשאלים שמים את הפתרון בשיתוף הפעולה של הציבור, זה אגב מה שכולנו מסכימים. אבל אמון הציבור הוא מאוד נמוך לפי מה שאתם רואים באופן יחסי?

זו שאלה מורכבת כי השאלה היא גם אמון במי ובמה. אנחנו לא נוטים לשאול על גורם כזה או אחר.

בהנחיות. באווירה הכללית. לא מדובר על ממשלה או משרד כזה או אחר. באווירה הכללית עד כמה הציבור מגויס.

באווירה הכללית אנחנו כן רואים עליה בהתגייסות ובהבנה שללא שיתוף הפעולה של הציבור זה לא ילך. יש פה כמה היבטים שיכולים לתרום להתמודדות הזו ולשיתוף הפעולה של הציבור. אחד, כמה שיותר מידע. לתת לציבור כלים כדי שנוכל לשתף פעולה כפי שצריך. כדי שנוכל להגיע לתוצאה שכולנו מצפים ורוצים להגיע אליה. אז דבר ראשון זה המידע וכמה שיותר בהירות לגבי הרציונל, דבר שגם עלה הרבה בשיח. הסבר למה כל הנחיה נקבעת, ברגע שמבינים את הרציונל יודעים לעשות יישום מטמיע. אם אני נתקלת בסיטואציה שלא קיבלתי עליה הנחיה מדויקת מה אני אמורה לעשות בה, אני אדע לפי הרציונל איך לנהוג. לא פחות ממה לא לעשות, מה כן אפשר לעשות ואיך אפשר לעשות את זה בתוך המסגרת הקיימת.

יש אתר ממשלתי שאפשר להיכנס אליו ולקבל מידע על ההנחיות?

יש פורטל חירום לאומי, שבו מרוכזות כלל ההנחיות. זה מקושר למשרדי המשלה שמעבירות את ההנחיות שלהם.

את מוצאת שהוא מספק?

אני מוצאת שהוא מכיל את כלל ההנחיות. אני לא יכולה להגיד לכם שזה כל המידע שאנשים צריכים. כשאנחנו שואלים בסקר אם יש להם את כל המידע שהם צריכים, יש אנשים שעונים שלא ואנחנו שואלים מה חסר להם, בדרך כלל זה לא יהיה ההנחיות עצמן שחסרות, זה יהיה יותר מתי זה ייגמר? מתי יהיה חיסון? שאלות שאנחנו לא יודעים לתת עליהם תשובה. מבחינת ההנחיות יש שם את כלל ההנחיות.

בסופו של דבר, ממה שאנחנו מבינים, גם הציבור מבין את זה ממה שאנחנו רואים, שאנחנו הולכים לקראת התמודדות מאוד ארוכה. בגלל שזו התמודדות ארוכה, אי אפשר לטפל בה בהנחיה ספציפית כאן ועכשיו במגבלה או סגר כזה או אחר ובזה זה ייגמר. צריך לחשוב איך מייצרים שגרת חיים שמאפשרת את זה. בשביל לייצר שגרת חיים שמאפשרת את זה, אנחנו מבינים ומעודדים את כל הרשויות המקומיות שאנחנו עובדים מולם, לקדם תהליכים של שיתוף ציבור, חשיבה משותפת. איך הכי נכון לנו בתוך התנאים הקיימים, בתוך ההגבלות שמתקבלות ממשרד הבריאות, איך בכל זאת אנחנו יכולים לעשות את המקסימום כדי לאפשר חיי קהילה, עם כל הצרכים של האוכלוסייה, יחד עם צמצום לחשיפה.

יש פה הסכמה רחבה על הרעיון הזה. אם היינו עושים את זה מהתחלה אני בטוחה שהיינו במקום אחר. תודה רבה לך, גם על החלקים שהבאת מתוך הסקר, אני חושבת שהם חשובים ואני שמחה ששיתפת אותנו. לפני שד"ר אלרעי עוברת לוועדת החינוך, אני אבקש ממנה התייחסות לגבי הטניס והמרחבים בחוץ. האם בכל זאת יש מקום לייצר כלל שיסביר לציבור איך נכון להתנהג כדי למנוע מגעים. בבקשה.

יש דיונים עם השר חילי טרופר להסתכל על כל עניין הספורט לכל הענפים. ברור שכשמייצרים אסטרטגיית יציאה למדינת ישראל ומסבירים את היגיון המסדר כמו שהראיתי לכם, אי אפשר בכל מדרגה להגיד פה ייכנס הטניס ופה ייכנס משהו אחר. אנחנו כן עושים את העבודה הזאת יחד עם משרד התרבות והספורט, לראות איך אנחנו מאפשרים, על פי אותו היגיון מסדר, להכניס תחומים שונים במקומות לפי הסיכון שלהם. הנקודה הזאת מתבצעת מולו בשיתוף פעולה מאוד הדוק ופורה.

זה שוב מביא אותנו לעניין של הבחירה איזה ענף כן ואיזה ענף לא. גם ככה יצרנו שסעים בין המגזרים, עכשיו אנחנו יוצרים מתחים בין הענפים השונים, כי נראה שההחלטות הן שרירותיות.

הן לא שרירותיות.

למה לא ללכת לעיקרון שאם מותר איקס אנשים בחוץ, בתנאים מאוד מסוימים, להגדיר אותם, אולי אפילו להחמיר אותם. אבל שהדברים יהיו ברורים ואז זה לא משנה אם הוא משחק שם טניס, כדורסל או אם הם בפילטיס או ריצה משותפת. לשם צריך לשאוף.

אלה לא החלטות שרירותיות, זה בדיוק להסתכל על המדרגות שהצגתי לכם קודם.

אז היום זה לא קיים.

נקבע מספר קטן של אנשים בפנים, מה עומד בכלל של מספר מתחלף קטן של אנשים בפנים, מה עומד בכלל של מספר גדול של אנשים בפנים. זה לפי העקרונות האלה ואלה עקרונות אפידמיולוגיים וצריך להבין שגם בדבר הזה אנחנו לא יכולים לפתוח את הכול בבת אחת. אנחנו רוצים להגיע לחיים לצד קורונה, אנחנו נגיע אליהם. נגיע אליהם אם יהיה לנו קצת אורך רוח כדי לצאת מהגל השני. אנחנו ב-2000 נדבקים פותחים את הכול, נגיע לזה, במצב שנהיה במספר של מאות ואז נוכל להתנהל כשהחיים יהיו פתוחים עם מגבלות, נדע מה כן ומה לא. אבל כרגע אנחנו עוד לא שם, רק ביציאה.

מה הבעיה בלשחק טניס עם מאמן?

מה ההיגיון האפידמיולוגי שאפשר לעשות את הדברים רק בלי לקבל כסף. בגלל זה אני אומרת שזה חייב להיות מאוד פשוט, לאנשים לא יהיה אורך רוח של 4 חודשים כי הם נמצאים כבר כמה חודשים בתוך האירוע. אנשים קורסים.

התכנית היא תכנית של מדרגות. אם הכול הולך כמו שצריך אז בין מדרגה למדרגה זה שבועיים. במדרגה הבאה כבר יש שירותים וטיפולים ושיעורים ובהחלט אפשר שייכנסו לשם כל הדברים של בן אדם אחד על כמות קטנה של אנשים. אי אפשר לזרוק כל הזמן סיסמה של 4 חודשים, כי זה בנוי בצורה של מדרגות.

זו לא סיסמה. אתם כתבתם בשקף שלכם 9 מדרגות, 18 שבועות, מדובר ב-4 חודשים. אתם כתבתם. אני לוקחת את זה ממה שהצגתם בתכנית הקודמת.

אין בעיה. אבל זה לא שבעוד 4 חודשים הכול נפתח.

אבל יש דברים, כמו התלמידים שלנו, שיחכו לעוד 4 חודשים בלי שום היגיון. שמענו גם את פרופ' חגי לוין ושומעים מומחים בחלוץ וגם את יודעת. בסוף, אי אפשר להשמיד את הנגיף לחלוטין ולהגיע למצב של אפס, אבל אנחנו נשמיד פה חברה אם אנחנו לא נתנהל בצורה שהיא הגיונית. שאדם ידע, אני צריך לצמצם את מספר המגעים שלי ביום, אני אבחר איפה אני נפגש ואיך. אני יודע שאם אני בחוץ אני לא יכול להיות בקבוצה שהיא יותר מ-20 אנשים ואם אני בפנים אני לא יכול להיות בקבוצה של יותר מ-10 אנשים. אני חייב לשמור על ריחוק של 2 מטרים ואני חייב מסיכות. אני צריך לשמור על אוכלוסייה בסיכון ואם אני הולך לסבא וסבתא שלי זה מרחוק ובלי נשיקות.

אם הציבור ידע שאלה כללי הזהירות, מה כן ואיך נכון לעשות את זה, נוכל להשיג הרבה יותר מאשר אנחנו נותנים הנחיות שהציבור לא מבין אותם ואז בסוף הוא עושה דין לעצמו. זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים.

אלה דברים שהציבור יודע אותם.

אבל אנחנו אומרים להם בסוף שמותר לכם 10 אנשים אבל תדאגו שאף אחד שם לא ייקח כסף. אני לא יודעת ככה אם אנחנו לא נלחמים בקורונה או בפרנסה שלהם.

אף אחד לא אומר לדאוג שלא ייקחו כסף.

זה מה שכתב פיקוד העורף.

- - -

אז תסבירי לנו מה הבעיה הבריאותית בשני שחקני טניס, או 10 שחקני טניס עם מאמן. מה הבעיה הבריאותית בזה, כשמגרש טניס הוא 800 מטרים?

כשמותר להם היום להתאמן בטניס, רק בלי מאמן.

אני באמת שואל מה הבעיה הבריאותית בזה? אני לא רופא, אני חבר כנסת ואני מבקש להבין מה ההיגיון הבריאותי לאסור שחקני טניס להתאמן עם המאמן שלהם? כשהם לא שותים מאותו בקבוק מים.

אני אסביר שוב. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו פותחים את זה בצורה זהירה. אין בעיה שאנשים יהיו בחוץ, במרחב, בלי לעשות התקהלויות. אם אנחנו פותחים חוגים, חוגים זה הרבה דברים, גם טניס וגם דברים אחרים שיש בהם יותר צפיפות.

אבל את לא מגדירה חוג.

אתם אומרים בואו נעשה את זה פשוט. מנסים לעשות את זה פשוט ולהגיד בואו נמתין רגע עם החוגים, כי מספיק שכרגע פתחנו עבודה ללא קהל, שיש בה קישוריות בין אנשים שלא הייתה בסגר. פתחנו גנים 0-6 שיש בזה יותר קישוריות ממה שהיה בסגר.

הנגיף הוא דיפרנציאלי. אם קוראים לזה חוג אתם תדבקו. אם לא קוראים לזה חוג, אתם לא תדבקו. אם מעבירים שם כסף, אתם תדבקו. אגב, אפשר היום להעביר כסף בביט, אפילו לא צריך להעביר פיזית כך שאין פה עניין של הדבקה ממשטחים. אבל אם הכסף עובר, זה אסור ומסוכן.

זו לא הכוונה.

אבל זה מה שקורה. זה מה שהציבור רואה. הוא רואה את זה והוא מוותר עלינו. אני לא רוצה שהציבור יוותר עלינו. אני רוצה לפנות לציבור, להסתכל לו בעיניים ולהגיד לו שבלעדיו אני לא מנצחת את ההתפשטות הזאת. אני צריכה אותו אתי. הציבור שואל, איך אתי אם את אומרת לי 20 מותר בחוץ אבל בלי לקחת כסף, כי עם כסף זה אסור. מה אסור? הקורונה אסור או הכסף אסור?

זאת ועוד, לא מדובר על קישוריות, מדובר בספורטאים מקצוענים שמתאמנים עם אותו מאמן. מדובר באותה קבוצה חברתית שנפגשת כקפסולה, של ספורטאים מקצועיים שמתאמנים עם אותו מאמן. מה הבעיה בזה?

ולמה ילדים לא יכולים לשמור על המקצוענות שלהם. הם מתמקצעים בתחום ספורטיבי מסוים, בונים את העתיד שלהם ואנחנו באבחה אחת אומרים להם, כי אתם ילדים, אז לא. אני לא מדברת על זה שבגל הקודם החזירו את הבנים אבל לא החזירו את הבנות. מה קורה?

אנחנו עושים את זה בהדרגה כי אם עכשיו, בשלב הראשון, אנחנו פותחים עבודה ללא קהל ופותחים שירותים ופותחים גנים 0-6 ופותחים חוגים, מהר מאוד נחזור אחורה.

פותחים בכללי זהירות.

צריך איכשהו לפרוש את זה. זו הנקודה שצריך להבין.

אני רק רוצה לומר לכם שכדאי מאוד שתתייעצו עם אנשים שמכירים את התחום של התנהגות הציבור ועוסקים בפסיכולוגיה ויעזרו לכם לגייס את האנשים, כי בדרך הזו אנחנו שוב מפסידים אותם, עוד לפני שבכלל התחלנו את הדרך. כשאנשים אומרים שהם לא מבינים את ההנחיות, הם כועסים והם לא מבינים למה בנים כן ובנות לא. למה ספורטאים מבוגרים כן וספורטאים ילדים לא. למה מותר להתאמן 20 בחוץ, אבל אם מעבירים כסף אז לא. הציבור לא מבין את זה.

אף אחד לא אמר שאם מעבירים כסף אז לא.

זה כתוב.

זה לא נכון, זה לא העיקרון.

אז זו טעות? יש לך בשורה?

אם רוצים לעזור ולרתום את הציבור. אם ועדת הקורונה רואה לנגד עיניה את תפקידה לרתום את הציבור - -

כן. זה מה שמעניין אותי.

- - מעולה. אז מה שצריך להגיד לציבור זה שאנחנו צריכים להבין איך אנחנו פורשים את הסיכון הזה ועושים את זה בצורה מדורגת. כי אחרת נחזור אחורה. זה לא אומר שאמרתי לאנשים תלכן להתאמן 20 ביחד. אמרתי שאני לוקחת את מגבלת ההתקהלות הכי מחמירה שיש כרגע שזה 10 בפנים ו-20 בחוץ. מציעה לאף אחד לא להתקהל בכלל, גם לא ה-20 האלה.

בסוף אנחנו לא יכולים להיות פטרונים של הציבור. הציבור בסוף יוקיע אותנו. אני אומרת לך בכנות, בנפשי זה רק הגיוס של הציבור. צריך לחשוב איך עושים את זה. בעיני זה כמו מלאכת חינוך. כשאני הייתי בכיתה ורציתי לגייס תלמידים שלי, לא באתי וציוויתי עליהם או אמרתי להם בטונים קשים. אמרתי להם את זה ממקום מגייס. גם כאן אני רוצה לגייס את הציבור. בשביל זה צריך את כללי הזהירות. הציבור צריך לדעת איך להיזהר.

אנחנו צריכים לעשות את זה מדורג. גם אם יכולתי להגיד כרגע שאני מוסיפה את השירות הזה או את הספורט הזה או את הענף הזה, בפני עצמו היה לו רציונל, אבל יש המון חתיכות קטנות כאלה וכל אחד שואל אז למה אני לא?

בצדק.

אלה כללים של זהירות. זה איך לעשות את הדברים נכון. איך לשמור. אנשים צריכים לדעת איך הם שומרים על עצמם, איך הם שומרים על היקרים שלהם, איך שומרים על הקבוצות בסיכון. זה מה שאנחנו צריכים לתת לציבור. את כללי הזהירות ולא להגיד בפינצטה מי כן ומי לא.

כללי הזהירות לא השתנו. זה מסיכה, ריחוק חברתי וחוסר התקהלות, את זה אנחנו אומרים חודשים על חודשים והם לא השתנו. יחד עם הכללים האלה והאווירה הזאת, כמו שנאמר קודם יש עייפות פנדמית, אנשים עייפים וכשאנשים עייפים מזה צריך להגיע למצב בוא אנחנו אומרים שאנחנו יוצאים בצורה מדורגת. אל תחפשו כרגע את השפיץ הזה שלא מתיישב, את הענף הזה שלא נותנים לו. תבינו שיוצאים בצורה מדורגת.

בסופו של תהליך, כשאדם מכלכל את צעדיו, הוא לא יכול לכלכל לפי ההיגיון וההבנה שלו של מה מסכן אותו בריאותית או לא. הוא צריך להיכנס לאתר ולראות האם ללכת לים מותר או רק לטבול בקצות האצבעות?

יש את זה, אבל אין שם היגיון, הם לא מצליחים להבין. מותר לך להתאמן, אבל אסור לגבות כסף.

זה מה שאני אומר, ברגע שבן אדם לא יכול להבין בעצמו מה מותר ומה לא, מה מסכן אותו ומה לא, צריך לתת לו רשימה של דברים ולנבור בפינצטה מה מותר ומה אסור. זה פשוט לא הגיוני.

אף אחד לא אמר תתאמנו ב-20 אבל בלי מאמן כי מעבירים כסף. אף אחד לא אמר את זה.

בוודאי שכן. הם שאלו, מותר להתאמן בחוץ, אמרו להם כן, אבל אסור שיהיה מאמן. אני יכולה להקריא לך מעדויות רבות שקיבלתי. שאלו, אם המאמן הוא חלק מהקבוצה כי הוא צריך לשמור על הכושר, אמרו שאין בעיה, כל עוד הוא לא לוקח כסף. אז מותר לגבות כסף או אסור לגבות כסף? מה הסיפור של הכסף והקורונה כאן אנחנו לא יודעים?

אני לא מתעסקת בכסף. אני מתעסקת בסיכון הבריאותי. מבחינת הסיכון הבריאותי אני קוראת לכולם כמה שפחות להתקהל.

עם זה אני מסכימה.

זה שמותר 20 בחוץ לא אומר שצריך לעשות את זה. אני לא מנסה לקחת מאנשים את הפרנסה שלהם.

אבל זה מה שקורה.

אני תומכת באמירה שצריך לתת פיצוי לאנשים בכל לבי. צריך לתת פיצוי לאנשים. יש אנשים שהפרנסה שלהם נגזלת ואנחנו לא יכולים כרגע לפתוח אותם כי זה מהווה סיכון בריאותי לפתוח את הכול בבת אחת.

אני רוצה להציע משהו. אנחנו מאפשרים לאורך כל התקופה סופרים, שהם הומי אדם. יש הרבה מאוד אנשים שבאים, רואים את הסופר עמוס, יוצאים החוצה ולא נכנסים. אנשים יודעים שמותר להם, אבל הם מבינים שזו התקהלות ויוצאים. לשם אנחנו צריכים לשאוף, שאנחנו אומרים לציבור מה מסוכן, מה אפשר, מה בסיכון נמוך ומה בסיכון גבוה ואנשים ידעו לסגל לעצמם את ההתנהגות הזו.

במיוחד כשאת אומרת שהציבור עייף, הוא מותש. אם נבוא ממקום שהציבור לא מבין את ההיגיון של הדברים, אנחנו מפסידים אותו. כי למי שאין מה להפסיד למה שבכלל ישמע לנו? לכן אני אומרת, בואו נגיד בצורה פשוטה מה צריך, כדי שכל אחד ישמור על עצמו ויתרום את חלקו הקטן למאמץ הכולל של כולנו. בכללים פשוטים. להחריג את היוצאים מהכלל ולהסביר למה הם יוצאים מהכלל ולא הפוך כמו שאנחנו עושים היום. אני יכולה להבטיח לך שנמצא את הציבור אתנו ובמקום אחר לגמרי ממה שאנחנו נמצאים היום.

ההתנהלות שלנו כרגע, רק בימים הראשונים של היציאה מהסגר, זה לחזור על אותה כרוניקה שהייתה ביציאה מהגל הראשון ולא ירחק היום שפשוט נאבד את כולם. עדיין לא מאוחר. תעלו את הדברים האלה, תתייעצו עם מומחי התנהגות, עם פסיכולוגיים. נסו להבין איך זה עובד. המשימה שלנו היא גיוס הציבור. אם נגייס אותו, גם נצליח למנוע את ההתפשטות.

אני אשמח לדעת מד"ר אלרעי פרייס מתי אנחנו נכנסים למסגרות החינוך? לא קבלתי על זה תשובה. הכוונה למפעילי חוגים ותכניות העשרה מסגרות חינוך.

חינוך בלתי פורמלי נכנס בשלב שלישי. מדובר במספר מתחלף גדול של אנשים. כמוש אנשים באותו שלב יכולים ללכת למסחר, הם יוכלו ללכת לחוג.

הצענו פתרון איך למנוע בידוד.

זה היגיון אפידמיולוגי פשוט. כשאני יכולה להגיע לשלב כי יש מספר נדבקים נמוך יותר ואני יכולה להגיד לשלב שאני כבר שוברת קפסולות, כמות מתחלפת גדולה של אנשים יכולה לבוא במגע אחד עם השני, זה השלב של החינוך הבלתי פורמלי.

הנקודה ברורה. נבקש את ההתייחסות הזו גם בסיכום הדיון. אם לא רוצים לשבור קפסולות, תאמצו בבקשה את המודל של השלטון המקומי בגנים ותחסכו את זה גם שם.

אז שיבטלו את הצהרונים, להיות הוגנים עד הסוף.

שאלה נוספת בנושא של רפואה משלימה. אנחנו מבקשים שיפתח מכיוון שגם כאן נוצרו אבסורדים. בסוף רפואה זו רפואה ובריאות זו בריאות. כמוש נתנו דוגמאות, כשאת עושה את זה בקופת חולים זה מותר, כשעושים את זה פרטי זה אסור. אני יודעת שאת צריכה ללכת לעוד ועדה, אני מבקשת לשמוע תשובה על זה.

זה עובד עם קריטריון של - - - חדשים וזה נפתח בשלב הבא.

יונה קציר בבקשה.

שמי יונה קציר ואני מנכ"ל אגודת חולי הפסוריאזיס בישראל. אני עצמי חולת פסוריאזיס כבר 40 שנה. חולים אלה עושים את הטיפול שהלם בים המלח כשטבילה היא גם בים וגם בשמש. בגלל שזה המקום הנמוך בעולם זה הטיפול שלנו.

בדרך כלל החודשים הטובים לטיפול בשבילנו הם באפריל עד יולי וספטמבר עד נובמבר. במאי, כשהיינו צריכים לרדת לים המלח, היה סגר, סגרו את בתי המלון ולא ירדנו לטיפול. באוקטובר, שזו הפעימה השנייה בה אנחנו יורדים לטיפול מבחינת השמש, שוב סגר ולא ירדנו לטיפול. מה שקורה הוא שחולי הפסוריאזיס שעושים את הטיפול בים המלח בשמש שנה שלמה, רובנו הגדול לא טיפלנו בעצמנו בגלל הסגר.

נניח מוותרים על בית המלון ואנשים יסכימו לבוא יום יום מהמגורים שלהם לים המלח, כשסוגרים את הים אז באופן אוטומטי גם ים המלח נסגר והטיפול שלנו נמנע. זו לא רק מחלה של נראות, זו מחלה רב מערכתית שפוגעת במפרקים, לחץ דם, גורמת לסכרת ולהשמנת יתר. אנחנו זועקים כי אנשים סובלים השנה. אנחנו לקראת החורף ועדיין לא קבלנו שום מענה.

בקיץ הייתי עם קבוצה של ילדים בקייטנה שאנחנו עושים כל שנה. היינו בבית מלון 18 לילות, הקפדנו על התו הסגול, תודה לאל כולנו חזרנו הביתה בריאים ושלמים ללא אף הידבקות. עד כמה שאני יודעת לגבי הידבקויות בבתי המלון, עם כל זה שאנשים באים מערים אחרות לתקופות שונות, ההידבקויות היו מאוד מעטות. אני מתחננת, תפתחו ותאפשרו לנו לנסוע לטיפול רפואי. בשבילנו זה כמו דיאליזה, או לא להשוות, חולה סרטן שמקבל את הכימותרפיה שלו. כל אחד רואה את הכאב שלו.

אני מדברת בשמם של חולי הפסוריאזיס, אנחנו רוצים לטפל בעצמנו. להיכנס לחורף ללא טיפול, זה מאוד יקשה. נכון שיש שמועות שב-1 לנובמבר יפתחו את בלי המלון. בתי המלון עוד לא יודעים שום דבר על העניין. בתי המלון עוד לא יודעים איך תהיה הבדיקה שצריכים להביא. הם צריכים לעשות גם בדיקות לעובדים והם רוצים להפיל את זה על אורחי המלון, שאנחנו נשלם את הבדיקות. גם ככה להיות בבית מלון בישראל זה לא דבר זול. יש השתתפות קלה מקופת חולים אבל עדיין ההוצאה לש חולה שבר לטפל בעצמו, היא מאוד יקרה.

אני מבינה את הסיטואציה ויש לי שאלה קונקרטית. היום את יכולה לנסוע לים המלח. בעצם המגבלה היחידה היום זה בתי המלון?

כן. היום זה רק בתי המלון. אפשר לנסוע ולהיכנס לים.

אז נפתחה האופציה הזאת ועכשיו צריך את מקום הלינה כדי להפוך את זה ליותר שפוי.

כן. טיפול בים המלח הוא בערך שבועיים עד שלושה ולנסוע יום יום הוא לא דבר קל. אנחנו וישבים בשמש הרבה שעות כך שזה גם מעייף לנסוע.

תודה רבה. אני מקווה שלא נגיע לסגר שלישי ושאף אחד לא מכוון לשם כי כשמכוונים לשם אז גם מגיעים. שבכל מקרה ייקחו אתכם בחשבון בכל החלטה שיקבלו כדי לאפשר לכם את הטיפולים שאתם צריכים. גם זה בריאות לא רק קורונה.

תודה רבה לך.

שמי רועי ברזילי, סגן ראש עיריית רמת גן ויושב-ראש הספארי. אני בא לדבר בשם גני החיות בארץ. הוועדה הזאת דברה על הנקודות שבאמת מטרידות את הציבור. העובדה שהתפיסה שלהם עובדת במעין פרדיגמות, מדרגות, מישהו מתווך בין השפיצים של המדרגה. הוועדה הזאת בעיני היא ועדה פונקציונלית שנועדה לייצר את אותו קו לינארי של שחרור. מעין קיבעונות גבוהים בלי שאנחנו בודקים את ההיגיון של חסימה של כל ענף וענף, כאשר חוסר ההיגיון זועק. אנשים מדברים בהמון היגיון כשהתשובה היא, כי אנחנו רוצים לשמור על קו אחיד של ענף מסוים או עיקרון מסוים, בלי לבדוק את הדקויות ואת האבחנות הדקות שיש בין הענפים השונים.

בהמשך לזה אני רוצה לדבר על הספארי ועל גני החיות האחרים. מדובר כאן בשטחים פתוחים כשבמהות אין שום הבדל בינם לבין פארקים. לצורך העניין, הדמיון בא לידי ביטוי למשל הפארק הלאומי שנמצא ליד הספארי 800 דונם פתוח, אלפי אנשים הולכים בו זמנית שם, רחוקים אחד מהשני, עושים ספורט יחידני ועוד. אבל אי אפשר במקום שנמצא ממש סמוך, פארק אקסקלוסיבי שאנחנו מסוגלים לווסת את כמות האנשים הנכנסים, 1,000 דונם של שבילים, שבילי מכוניות שיכולים לשמור על קפסולה של אותה משפחה גרעינית בתוך המכונית, להסתובב בתוך הספארי ולצאת החוצה אפילו מבלי להיכנס לגן. גם האפשרות הזו נחסמה בפני הספארי. למה? אין שום היגיון אפידמיולוגי. אתה יושב ברכב, עובר בשער אחרי ששילמת באינטרנט, נכנסת מבלי לפתוח בכלל את החלון. אין היגיון בזה שמשפחה או קבוצה קטנה יסתובבו על שבילים בהיקף של 1,000 דונם.

יכולת האבחנה הדקיקה הזאת שנדרשת ממשרד הבריאות או מאנשים שמנסחים את התקנות, הם אלה שמאבחנים את הספארי ואת גני החיות האחרים מסיבות לא ברורות. לכן אנחנו מאוד מעוניינים שהספארי וגני החיות האחרים יפתחו, בשטח הפתוח ומבלי לפתוח את המבנים ככל שישנם. על אותו היגיון, כי את תכף תשאלי את השאלה אם הספארי מקבל פיצוים? הספארי היא חברה עירונית, אבל כל הכנסותיה, 45 מיליון שקלים מגיעים - - -

לא ברור לי למה הספארי סגור. למה פארק לאומי, שם אין שום השגחה וויסות של אנשים אפשר ובתוך גן חיות, כשאפשר לווסת את כניסת האנשים, אסור.

אין שום היגיון אפידמיולוגי. כשפניתי לפרופ' גרוטו ולמנכ"ל חזי לוי, לא הצלחתי לקבל תשובה. ציפיתי לתשובה מדעית אפידמיולוגית, משהו שיבסס את הטיעון למה הספארי לא.

כמו החשש ששחקנים ישתו מאותו בקבוק מים, גם כאן יש החשש שיתקהלו מול כלוב.

התשובות שניתנות לא מתכתבות עם המציאות. גם לחשש הזה נתנו תשובה, יש פקחים שמסתובבים ומפקחים. חשוב להבין שהספארי, שלא כמו מוזיאונים בהם נעלתי את השער והוצאתי את העובדים לחל"ת. בספארי החיות לא יוצאות לחל"ת, אני צריך לתת להם מזון ולטפל בהם. חתמתי לא מזמן על הלוואה של 10 מיליון שקל, שזה רבע מתקציב הספארי, נצטרך לחתום על הלוואה בסדר גודל נוסף. פיטרתי 8 עובדים. הספארי לא זכאי היום לשקל מהמדינה. חברות עירוניות זכאיות, חבורות ממשלתיות עד 25% מתקציבם הוא תקציב מדינה זכאיות, הספארי, ש-100% מתקציבו הוא תקציב שמבוסס על מבקרים לא זכאי לשקל מסיבה מטופשת.

אנחנו מבקשים מהוועדה, בהיבט של פתיחת הספארי, לרכך את הדברים, לייצר בין המדרגות מצב לינארי יותר של מחשבה. לא לחשוב בקפסולות ובמחשבות של הרפואה והמדע.

מה שמטריד אותי באמירה של רועי שברור לי שאף אחד ברגולציה משרד הבריאות לא דיבר עם אנשי הספארי כי התשובות מניחות את הדעת. כך גם בענפים אחרים. לכן האמירה הכללית היא שברירת המחדל שהכול סגור, למעט הדברים שבפינצטה יוצאים החוצה.

זה נאמר.

שלא יכנסו לגן, שיכנסו עם המכונית ויצאו עם המכונית.

זיו אלון באותו עניין, יש לך מה להוסיף?

אני חייב לומר שני דברים חשובים. ביולי אוגוסט, כאשר הגנים היו פתוחים, בקרו מאות אלפי מבקרים בסך גני החיות. אנחנו לא קיבלנו מידע על נדבקים. משרד הבריאות שהפיץ מידע על קונים למיניהם, לא מסר אפילו מקרה אחד. היו בגני החיות מאות אלפים. זה מקום שנותן את הוונטילציה לנפש. את אותה אתנחתא שחשובה לאנשים. נכון שיש לפעמים צפיפות, אבל היא הרבה פחות מאשר הצפיפות ברחובות או בקניונים, שם היא אינה מבוקרת. אנחנו משקיעים הרבה פקחים עם מגפונים כדי לטפל בענייני הצפיפות ועטית המסכות. המקום מבוקר, הוא טבע עירוני. טבע, בלי חיים ומרחבים עושים את הדבר הנכון לקהל ונותנים לו את הטיפול בפנאי ליד הבית, לא בפארקים שצריך לנסוע אליהם.

לכן, דבר ראשון תודה רבה על ההזדמנות לדבר ודבר שני, אנחנו מבקשים שיאפשרו, כמו ביולי אוגוסט. לא קרה שום דבר רע בגני החיות, רק דברים טובים, למרות הביקוש הרב שהיה עליהם, כולל בבין הזמנים וכולל מכל המגזרים. דבר נוסף, ההכנסות הם מהקהל ואנחנו ניפגע מאוד ולא נוכל להחזיר מאות עובדים שנמצאים בחל"ת ולאפשר להם לפרנס את המשפחות שלהם.

תודה. חי אלעזרי בבקשה.

שמי חי אלעזרי, בן 44, מנהל תוכן בקאנטרי מיוזיק ברמת השרון. מורה למוזיקה כבר 22 שנים והיום אני כאן בשם הפורום של בתי הספר למוזיקה הפרטיים בישראל. הפורום מונה 5 בתי ספר בכל רחבי הארץ. אנחנו מייצגים מאות מורים ואלפי תלמידים.

ניטשה אמר, ללא מוזיקה החיים היו שגיאה. על פי יאנוש קורצ'אק, אתה דואג לדורות מחנך אנשים. בתי הספר הפרטיים למוזיקה הינם ככולם מפעלי חיים יוצאי דופן של אנשי חזון הפועלים מתוך תחושת שליחות ואהבה גדולה לאדם, לחינוך ולמוזיקה. הרווח העיקרי שלנו הוא מתחושת הסיפוק בה אנו זוכים, כאשר תלמיד שלנו מגלה את יופי הבריאה ואת היכולות שלו דרך התהליך הנוצר בשיעורי הנגינה.

עיקר הפעילות במרכזים שלנו מתבססת על שיעורים פרטיים. למפגש זה אין תחליף עבור התלמיד. התלמיד זוכה לזמן איכות עם המורה אשר מהווה עבורו חבר ודמות משמעותית. ביחד שניהם עוברים תהליך מאתגר דרך הנגינה והצלילים.

בחודש מרס האחרון כל המשק ספג מכה קשה וכך גם אנחנו. ניסינו בכל הכוח לקיים ולשמר את הפעילות שלנו. חיפשנו מתחת לכל אבן את הדרך היצירתית והטובה כדי ליצור ערך שאפשר לספק לתלמיד בנגינה בעקבות המצב ויחד עם המצב. עבדנו לילות כימים בחיפוש אחרי פתרונות. הפורום שאני מדבר בשמו הינו מהסגר הראשון. הפורום מורכב אך ורק כדי שנוכל להבין יחד איך לצלוח את המשבר. למרות הקשיים והמועקה הכלכלית הצלחנו לעבור את הסגר הראשון. זאת בזכות הנחישות ובזכות החסד שעשו הלקוחות אתנו לאורך הסגר.

אל לנו לשכוח ולתת קרדיט לתקווה. התקווה היא שהניעה את כולנו, את הצוות, את התלמידים ואת הקהילה כולה. הייתה תחושה משותפת שנזכה יחד את מופעי סוף השנה וכל ההשקעה המשותפת תישא פרי. אבל כשיולי הגיע הגיעה גם האכזבה ואתה לראשונה הגיע גם הייאוש. פעם ראשונה שחוויתי באופן אישי מזה 12 שנים, שהתבטל מופע הסיום עקב מגבלות ההתקהלות. יש בתי ספר בפורום שקיימים 47 שנים ו-37 שנים, שספגו מכה מאוד קשה.

אני אנסה למקד. מה שהיה היה. אנחנו רוצים לעשות את מה שיהיה יותר טוב. כדי להבין, לא חזרתם לאורך כל התקופה לעבוד?

חזרנו אחרי הסגר הראשון. יצאנו להפסקה ביולי אוגוסט. בספטמבר ארגנו מחדש את כל המערך, הרשמות מנויים וכן הלאה ואז מיד יצאנו לסגר השני. הסגר השני כבר היה מכה טוטאלית לענף. היו המון פרישות של תלמידים שנרשמו בתחילת השנה ונאלצו לפרוש, מה שיצא אצלנו גם בעיה כלכלית. לגבי הפיצויים, קבלנו תשלום עבור החודש הזה, אבל נצטרך להחזיר את זה ומחזירים את התשלום הזה אחר כך, כך שיש בעיה כלכלית מאוד גדולה בעניין כי נצטרך לשלם על זה עוד מעט. כל מפעל החיים שבנינו מתפורר לנו מול העיניים. זה בלתי נסבל. כתבתי כאן נקודות למה אנחנו יכולים ללמד, בין היתר מדובר בשיעורים פרטיים.

השיעורים הפרטיים הם בדרך כלל אחד על אחד?

כן. אלה שיעורים של אחד על אחד. יש גם פעולות קבוצתיות של הרכבים, כשבהרכבים מדובר על 7 משתתפים. אנחנו רוצים להחריג כבר עכשיו את השיעורים הפרטיים לפחות. כי השיעורים הפרטיים הם לא רק עבורנו כמורים וכבתי ספר, זה במיוחד עבור התלמידים. אם דברנו על ההשלכות הקשות שקורות לתלמידים בתקופה הזאת בהיעדר החינוך, אז תחשבו מה קורה לתלמיד כשהוא כבר מושקע בנגינה ומחכה לשעה הזאת עם המורה הפרטי שלו. דרך הזום זה לא עובד, אי אפשר לנגן דרך הזום. בזום אין סנכרון בנגינה, נגינה זה לנגן ביחד.

אני אבדוק לגבי השיעורים של אחד על אחד. תשלח בבקשה לוועדה את המסמך עם הנקודות שרשמתם ואנחנו כמובן נתייחס לזה ברצינות.

משהו קטן שחשוב לי להגיד בעקבות הדברים ששמענו מפי ד"ר שרון אלרעי. משל קטן מהחיים שלי שלא קשור ישירות למוזיקה. כשהייתי סטודנט למוזיקה עבדתי במקביל כמציל בבריכה. באחת המשמרות הראשונות שלי פתחו את המגלשה ובבת אחת כל הילדים מהמי רצו לעבר המגלשה. נלחצתי והתחלתי לעצור את כל הילדים, בקשתי מהם לא לרוץ כי זה מסוכן. בא אלי בחור אחד חכם ואמר לי, אתה לא יכול להילחם בילדים, ברגע שאתה פותח את המגלה הילדים רצים. תדאג לביטחון ולבטיחות שלהם כשהם רצים. תדאג לחנך אותם מראש לפני שאתה פותח את המגלשה. אנחנו כאנשי חינוך שנפגשים עם התלמידים שלנו בכל העולם הבלתי פורמלי, אנחנו יכולים מאוד לעזור לציבור עצמו להבין את המשמעות של להישמר ומה לעשות, במיוחד בגילאים האלה מכיוון שיש לנו גישה ישירה לכל ילד ילד וזה חשוב ברמה החינוכית.

תודה רבה על רשות הדיבור, שמי מאיר גלוברג, יו"ר התאחדות המתווכים. גברתי היושבת-ראש, כל פעם כשאת מדברת אני מהנהן עם הראש, אני מסכים אתך ואומר כל הכבוד. אנחנו ציבור של 18,000 מתווכים. היינו בתחילת המשבר 22,000 מתווכים. ציבור המתווכחים עומד מאוד להיפגע וכבר נפגע. היו אמורים להיות מבחנים בעוד כ-10 ימים, בכל המדינות בעולם יש דרכים טכנולוגיות ואמצעים לעבור את המבחנים. אנחנו כבעלי המשרדים לא יכולים לקבל מתווכים נוספים כי זו פעם שנייה שבוטלו המבחנים. יש אמצעים טכנולוגיים לעבוד עם ההגבלות. אנחנו יכולים לשמור על כך בתור ארגון.

אנחנו מרגישים שבמקום שיסתכלו ענף אחר ענף ויבדקו מה הצרכים שצריך ואיך אנחנו שונים מענפים אחרים ויוכלו להתאים את המגבלות אלינו. לנו יש תהליכים ארוכים של זריעה, לוקח לנו זמן לעבוד עם הלקוחות, להכין נכסים והקצירה לוקחת כמה חודשים. בסגר הראשון עצרו אותנו, זה היה מובן והפסקנו לעבוד. סוף סוף כשיצאנו מהסגר התחלנו להתאושש, נכנסנו לעניינים ואני חייב לציין שיש עבודה. יש ציבור שחוזר לארץ, אנשים בין עסקאות, סוחרים, יש צורך ויש עבודה. אבל אז עצרו אותנו בפתאומיות שוב. בשבילנו לפתוח כל פעם את העסקים זה לא אומר שמחר נתחיל לעבוד עוד פעם. זה ייקח חודשים להיכנס שוב לעניינים.

אני חוזר ואומר, יש מבחן שבוטל, אני כבעל משרד ואחד שעובד בחו"ל, אני כרגע לא יכול לקבל מתווכים חדשים. בוטל המבחן פעם שנייה ו-1,720 נבחנים שנרשמו, בוטל להם המבחן בפעם השנייה. מצד שני אנחנו חסרי אונים היום. אנחנו לא בטוחים ולא ידועים האם אפשר לעבוד, אי אפשר לעבוד? מותר לבקר בבתים? מותר להיות במשרדים? אנחנו יכולים להגביל את עצמנו, לעבוד עם לקוח אחד, להיכנס אתו לנכס כולנו נשמור על כללי התו הסגול.

אני רוצה לציין דבר נוסף. המתווכחים הם יזמים. ישנה חשיבות כלכלית עצומה, אנחנו יוצרים עבודה לשרשרת שלמה. יוצרים עבודה לאדריכלים, עורכי דין, רואי חשבון. ששרשרת של מה שנפגע ואנחנו יושבים ומחכים חסרי אונים. אני לא מבין למה לא לוקחים ענף ענף ולומדים אותו.

תודה. על פניו נכנסים מתווך ולקוח לתוך חלל סגור, נשאל לגבי זה כי הבנו כבר שההיגיון שלנו לא מספיק טוב כדי להבין את ההנחיות. נברר את זה בסוף הדיון ונבקש התייחסות לגבי המבחן שלכם.

תודה רבה על רשות הדיבור.

בשמחה. את מיכאל בר זוהר נעלה מחר בזום כי הוא רוצה לדבר על נושא המתנדבים. לוסי חדידה בבקשה.

תודה על הדיון המבורך הזה ועל זה שיש מקום לשיח ולומר את המצוקות שלנו. החינוך הפרטי פתח אתמול את שעריו, אחרי משוכות נוראיות, חוסר ודאות מוחלט ואין עם מי לדבר. כיושבת ראש ארגון, אני מקבצת נדבות מידע מתקשורת, אין מול מי להתנהל. כמו שהוציאו אותנו לסגר הזה בצורה מגוחכת ביותר, הכול עובד, יוצאים החוצה ולא מרגישים את הסגר, ככה בעטו בנו החוצה להיכנס שוב לגנים, ממש כמו בובות על חוט. אין מי שינחה, אין היגיון בדברים. תכנסו לגנים בלי הנחיות, בלי תקנות, אין כלום.

את גננת?

יש לי גן מעל 20 שנה ואני יושבת-ראש ארגון מסגרות החינוך הפרטיות, משפחתונים וצהרונים. הכול מופקר, אין שיפוי מהמדינה. שבוע שעבר בוועדה כשאמרת לאוצר שבבקשה יארגנו את המענק הסקטוריאלי פר סגר, לא ייתכן שהורים יעזבו, לא יחזרו למסגרות. אנחנו לא זכאים למענקים, לא עומדים בקריטריון ה-40 כי ההכנסה כאילו נראית הכנסה אבל אנחנו מחזירים את הכספים האלה להורים בדרך אחרת, דרך החזרת ימים ועוד.

קיימנו דיון בשבוע שעבר ויש דיוני מעקב שהם ייעודיים אך ורק לנושא שלכם. אתמול ניהלתי שיח עד השעות הקטנות של הלילה עם אגף מעונות היום במשרד העבודה והרווחה בנושא שלכם. אנחנו מטפלים בזה בדיון מקביל. ברשותך אני רוצה לעבור למירה איינהורן לדבר, כי היא מייצגת ענף שאין לו שום דיונים ייעודיים כמו שיש לכם.

תודה רבה. שנדע רק ימים טובים ולא נצטרך לדבר על זה בכלל.

אמן, ותשמרו על עצמכם ועל הילדים שלנו.

הם האוצר הכי חשוב בעולם הילדים האלה.

אני מייצגת שני כובעים, גם את הקוסמטיקה הטיפולית וגם את הפדיקוריסטיות הרפואיות. היות וכל הזמן מערבבים אותנו עם ענף היופי, אנחנו לא עוסקים רק ביופי, אנחנו עוסקים בבריאות כף רגל ובריאות העור. נותנים את האפשרות לרפואה המשלימה לעבוד בקופות החולים - - -

עדין אין רפואה שלמה, זה חלק מהמאבק שלנו.

הרפואה המשלימה בקופות החולים עובדת. במרפאות הפרטיות, סגור. יש טיפולים של רפואה משלימה בקופות החולים. אני כקוסמטיקאית מקבלת אלי מטופלים ואני מסוגלת לאבחן את העור שלהם ולגלות בזמן נגע בעור שהוא מסוכן ומאובחן כסוג של סרטן עור. אנשים לא מבינים את המשמעות הזאת בכלל. הם לא יודעים שהנקודה הזאת אולי סרטנית. אנחנו הכתובת הראשונה לשלוח לרופא העור לזהות את זה.

אותו דבר אם מישהו מגיע לטיפול של הסרת שיער שזה לא טיפול רפואי, אבל אני יכולה לזהות נגע בעור בכל אזור שאני עוסקת בו בגוף בהסרת השיער. אותו דבר לגבי הפדיקור הרפואי, אנחנו מטפלים באנשים סוכרתיים, אנשים שמגיעים לקטיעת כף הרגל בגלל שלא אובחנו בזמן. אנשים שהם סוכרתיים מאבדים תחושה בכפות הרגלים, אנחנו הראשונות לפגוש אותם. אנחנו פוגשים אותם בין אחת לשבועיים לאחת לשלושה שבועות. אנחנו בסגר כבר הרבה זמן ולא נותנים לנו את האפשרות הזאת.

הכי חשוב, לפחות אני יודעת עלי ואני יודעת על עוד חברות שפנו אלי. בקליניקה שלנו אנחנו עובדים במתכונת של לבוש קורונה. לבוש של מחלקת קורונה מלאה. כובע חד פעמי, חלוק, ערדליים, מסכה. אני עובדת מול מטופלות גם עם מסכת שקף. כל מטופל שנכנס לקליניקה עובר את כל ההנחיות שצריך על פי משרד הבריאות ויותר מכך. אנחנו רוצים לעבוד ואנחנו רוצים לעזור ולטפל. לא יכול להיות שייקחו לנו את הכוח הזה. אנחנו בהחלט מטפלות, אנחנו לא עוסקות רק ביופי ואיפור.

הנקודה ברורה וחשובה. אנחנו נבקש לדעת למה בקופת חולים כן וכשזה פרטי לא. אני באמת לא מצליחה להבין אם אנחנו נלחמים בקורונה או נלחמים בפרנסה של אנשים.

וגם למה מקטלגים אותנו כענף היופי בלבד, אנחנו גם קשורים לבריאות.

אין שום דבר רע בענף היופי, הכול בסדר.

חלילה. גם אני צריכה פרנסה וגם אני צריכה את כל הדברים האחרים אבל זה גם טיפול.

אני רוצה להוסיף משפט לדברים הכול כך נכונים של מירה. בסגר הזה גם גדל רף האלימות המשפחתית. הן הראשונות שרואות אלימות משפחתית. הן רואות את הסמנים בעור והן הראשונות שיודעות לפתוח את סגור לבן של נשים במצוקה. ראינו בתקופה האחרונה אלימות משפחתית מזעזעת בין אם זו אלימות מילולית ובין אם זו אלימות פיזית ממש. הן הראשונות שרואות את זה. הן מאוד חיוניות.

זה מאוד ברור. אנחנו מדברים בשם הבריאות אבל זנחנו את כל הבריאות והתמקדנו רק במחלה אחת ספציפית. אגב, ארגון רופאי בריאות הציבור אומר כל הזמן שבריאות זה לא רק לא להידבר במחלה מסוימת אלא לדאוג גם לרווחה של הנפש ולבריאות הפיזית בכלל.

אולי ננצח במלחמת הבריאות אבל במלחמה כלכלית אנחנו מפסידים בגדול.

אני מבין שמורי הדרך לא ידברו הפעם. את לא נותנת לנו במה בכלל.

אתם לא רשומים אצלי. ציינתי אתכם בתחילת הדיון ודברתי על זה שאם מאפשרים לטייל 20 אנשים למה לא לאפשר את מורי הדרך. אתה לא רשום אצלי ברשות הדיבור, אבל בבקשה אני מאפשרת לך לדבר.

שמי אליהו מילוא, יושב-ראש אגודת מורי הדרך, תודה על רשות הדיבור. מורי הדרך, מפברואר כשסגרו את התיירות והטיסות, אנחנו בלי פרנסה. תנו לנו לצאת לטבע. תנו לנו להדריך בטבע, לא רוצים מקום סגור. תנו לנו להתפרנס ממשהו. אנחנו יודעים לתת הדרכה כשכל אחד במרחק אחד עם השני כי אנחנו מדברים עם מכשירי שמע. עברנו את השלב הטכנולוגי הישן ורוצים להתפרנס. פותחים שמורות טבע, נכנסים משפחות בקפסולות. אני לא יכול להיכנס עם קבוצה של 20? אני לא מבין את זה. לפי הטבלה אנחנו נכנסים בשלב 7, עוד חודשיים לפחות. אני מבקש שתעזרו לנו.

בתחילת הדיון הייתה נציגה של משרד הבריאות וציינתי את זה בפניה, יחד עם האימונים בחוץ. דברנו על כך שמותר ללכת לטבע ואנחנו אפילו מעודדים את היציאה לטבע. אין שום סיבה שלא יאפשרו לכם להתפרנס אם זה באותם קריטריונים וכללי זהירות מבחינה בריאותית. אני מקווה שזה ייפול על אוזניים קשובות. בלי שידעתי שאתם מוזמנים, יוצגתם כאן כבר בתחילת הדיון. תודה רבה לך ואני מקווה שתחזרו לעבוד כמה שיותר מהר, אין שום סיבה שלא, אתה לגמרי צודק במה שאתה מציג.

אנחנו גם נשמח לדבר לפני סיום אם זה אפשרי. שמי טניה וינוקור מאיגוד המוזיקאים והמוזיקאיות, בקשנו לדבר גם בשבוע שעבר.

את לא מופיעה ברשימת הדוברים, דברו נציגים של המוזיקאים, נשמע אתכם בדיון הבא.

אנחנו בנושא אחר וממש נשמח רק לשתי דקות. אני מודה לך מאוד כבוד היושבת-ראש. נכנסנו לסגר הנוכחי אחרי שאנחנו מושבתים, כמו שנאמר גם על ידי מקצועות אחרים, אבל אנחנו באמת מושבתים מתחילת מרס השנה. נפתחנו לממש מעט זמן, בהתחלה שבועיים ואחר כך לחודש וחצי.

את מדברת מטעם האמנים או שזה חוגים כמו שדובר עליהם קודם.

לא חוגים, אני מטעם מוזיקאים ומוזיקאיות שמופיעים ומלמדים מוזיקה. מוזיקאים מתפרנסים מכמה דברים. המקצוע הזה מורכב והעסקים שלנו בנויים בצורה מאוד ייחודית. לכן גם הפתרונות של המענקים שיש עכשיו לא מספקים. יש לנו הצעות, שלחנו מכתב גם לוועדה וגם לשר התרבות ואנחנו מבקשים להגיע לפגישה ולהציג את הפתרונות שיש לנו. לקחנו דוגמאות מחו"ל איך אפשר לעשות מופעים בחוץ, אפילו עכשיו במתווה של 10 אנשים ו-20 אנשים, כמובן תוך היצמדות להוראות משרד הבריאות. אנחנו רוצים להציג את הפתרונות האלה ולהביא את הקהילה שלנו שתוכל להתפרנס. זה מה שחשוב, להתפרנס בכבוד והלביא לחם הביתה.

אם אפשר לחזק את דבריה החשובים. הייתי אתמול במוזיאון ארץ ישראל, 200 דונם, שטחים פתוחים ענקיים. הם לקחו 6 להקות שבוע אחר שבוע, שמו אותם על הגג של אחד המבנים. אין שום קרבה לאנשים, אנשים מסתובבים בשטחים הפתוחים עם מרחק גדול בין אחד לשני והמוזיקאים מופיעים. אם היו נותנים לראשי הערים, ראשי הרשויות לגלות קצת יצירתיות, לאשר בעצמם ולא לחכות לאישור ממשלתי - - -

הם מאוד יצירתיים רק שאנחנו לא נותנים להם סמכויות.

אנחנו מאוד יצירתיים, עשינו פרויקט כזה עם מוזיאון מוז"א.

הוא מדבר על ראשי הרשויות וראשי הרשויות מאוד יצירתיים, אם רק נתן להם את הסמכות והאחריות תאמיני שהם ידעו לעשות דברים נפלאים הרבה יותר ממה שאנחנו עושים. אני מחלקת את הדברים שלך לשניים: אחד זה נושא התמרוץ, שנוכל להכניס אותו בדיון הכלכלי שאנחנו מקיימים, כי אנחנו מקיימים דיונים שהם רק כלכליים מול משרד האוצר. נשמח לקבל ממך מסמך שמתייחס קונקרטית לעניין הזה ואולי נצליח לסייע עוד לפני.

לגבי העניין של החזרה שלכם לפעילות, אני חושבת שדעתי. ידועה ומוכרת. אפשר בהחלט לעשות את זה בתנאים שיבטיחו גם את הבריאות שלכם וגם את הבריאות של מי שבא להאזין. אני מקווה שנצליח לפתוח אתכם ושיקדימו אתכם, אתם האחרונים בשרשרת המזון, שאני ממש לא מצליחה להבין למה. נעשה הכול כדי שכל הדבר הזה יוקדם.

תודה רבה לך. יש לנו את הפתרונות ונשמח להציג אותם.

תודה. ברשותכם אני רוצה לסכם את הדיון. אם ניקח את העיקר של כל מה שהיה כאן, יש לנו הזדמנות אדירה לבנות מחדש את אמון הציבור, לגייס אותו לטובת המאבק בנגיף, כי כולנו יודעים שבלי הציבור אנחנו מפסידים מראש. לשם כך צריך כללים פשוטים, ברורים עם היגיון מסדר, כי כשהציבור מבין הוא גם יודע להקשיב להנחיות. אנחנו חייבים שיהיה מידע זמין, נגיש, שקוף ומהימן שהציבור מקבל כדי שידע איך באמת נכון להתנהל. איך נכון לעשות את הדברים ולא רק לדבר כל הזמן על האיסורים.

מקרים חריגים וענפים חריגים שמחליטים שאי אפשר להחזיר אותם לפעילות צריך פיצוי ריאלי שניתן מראש לאותם ענפים ואחר כך שיעשו את ההתחשבנויות אתם כדי שנוכל לתת לאנשים את האוויר שצריך. שמענו שיש ענפים שלמים שנפלטים החוצה, אז פעם אחת לבדוק אם באמת הם צריכים להיפלט החוצה , פעם שנייה שיקבלו את הפיצוי שהם זקוקים לא.

אנחנו מבקשים לקבל תשובה ממשרד הבריאות לגבי מבחן המתווכים. אני יודעת שיש מבחנים מקבילים לקבוצות אחרות ומקצועות אחרים שמתקיימים, אז מבקשים התייחסות לגבי העניין הזה.

לא הספקנו לדבר על זה אבל נרצה לדעת איך משרד הבריאות נערך לחורף? ראינו שיצא מכתב תוך כדי דיון של מנהלי המחלקות הפנימיות. אנחנו מדברים על התמודדות עם הקורונה, מדברים על כך שהחורף עוד רגע בא והם מעידים על כך שאין שום היערכות לחורף. אם מישהו מתכוון להכניס אותנו לסגר כי הוא לא מסוגל להתמודד עם מערכת הבריאות ולהכין אותה, אני חושבת שזה משהו שאי אפשר יהיה להכיל אותו. זה המקום והזמן לרכז מאמץ בחיזוק מערכת הבריאות כדי שנוכל להתמודד בצורה יותר טובה עם כל התפרצות עתידית ובטח עם החורף שמגיע. נקיים דיון נפרד רק על מערכת הבריאות כדי להבין איפה היא תהיה בעוד חודשיים בושנה ממה שהיא נמצאת היום כדי לוודא שאנחנו מתפתחים ולא חוזרים אחורה.

אני שוב רוצה לסכם בקריאה מאוד ברורה למשרד הבריאות. תנו הנחיות ברורות ופשוטות. אפשר להתאמן בחוץ או להיות בחוץ 20 בחלל פתוח? 10 בחלל סגור? תנו את הכללים המדויקים, אם עובר שם כסף זה לא משנה. אם עושים פעולה כזו או אחרת זה לא משנה, אלא אם מדובר בפעולות שצריך להחריג כגון אכילה משותפת וכו'. תנו את היוצא מהכלל ותאפשרו לציבור לקיים את הכלל. נבקש ממשרד התרבות תשובות לכל מה שעלה כאן, הכול נכנס תחת המטריה של הכללים הברורים. במכתב הסיכום ובפרוטוקול נפרט את כל מה שהיה. תודה רבה לכולם, שנדע ימים טובים יותר, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:10.