פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



15
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
26/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 70
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ח' בחשון התשפ"א (26 באוקטובר 2020), שעה 10:20

ציון יום העלייה - בהשתתפות שרת העלייה והקליטה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, ד"ר קירה רדינסקי, נציגי גרעין "צבר", תלמידי נעל"ה ובנות שירות לאומי.

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
יוסף טייב
תהלה פרידמן
אנדרי קוז'ינוב
מיכל קוטלר וונש
אלכס קושניר

יונתן יאבור - מנכ"ל TLV INTERNATIONALS



משתתפים באמצעים מקוונים



ד"ר קירה רדינסקי - מדענית

ד"ר לאה לוי - רופאה עולה מצרפת

סא"ל אדוארד טריגר - בוגר נעל"ה

ביילה מול - תלמידת כיתה י', נעל"ה

אליאס נחמיאס - תלמיד כיתה י"ב, נעל"ה

גריגורי זינגרנקו - תלמיד כיתה י"ב, נעל"ה

שרה אבעדי - בת שירות לאומי בודדה

אווה ביבס - בת שירות לאומי בודדה

איה מילר - גרעין "צבר"

ולדיסלבה גנול - גרעין "צבר"

שלומית אבינח

אהובה שרון, חבר תרגומים



ציון יום העלייה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. על סדר היום ציון יום העלייה בכנסת, ה-26 באוקטובר 2020, בהשתתפות שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה שתגיע יותר מאוחר מכיוון שהיום הגיעו 200 עולים מאוקראינה והיא נסעה לשדה התעופה לקבל אותם. טוב מאוד שבאים עולים בדיוק ביום העלייה.

ברוכים הבאים.

אמת. ברוכים הבאים. אנו מציינים בכנסת את תרומתה של העלייה ותרומתם של העולים למדינת ישראל. אני רואה בתפקידי כיושב ראש הוועדה זכות גדולה שנפלה בחלקי לסייע לעלייתם וקליטתם המיטבית של העולים לישראל. מדובר בשליחות אמיתית. גם כל חברי הכנסת ולא רק אני, עושים עבודה חשובה מאוד בעניין הזה. בישיבה זו נוקיר את העולים לישראל, את תרומתם לעלייה והשתלבותם בישראל.

חוק יום העלייה אושר בכנסת ב-21 ביולי 2016. הוגה הרעיון היה מר יונתן יאבור שנמצא אתנו בדיון. בחוק נקבע יום ציון שנתי שייקרא יום העלייה במטרה להכיר בחשיבותה של העלייה לארץ ישראל כבסיס לקיומה של מדינת ישראל, להתפתחותה ולעיצובה כחברה רב תרבותית ולציון מועד הכניסה לארץ ישראל שאירע ב-י' בניסן. בגלל שבחודש ניסן מערכות המדינה נמצאות בחופשת הפסח, הוחלט לציין את יום העלייה ב-ז' בחשוון, בסמיכות ליום השבת שבו קוראים בתורה את פרשת לך לך העוסקת בעלייתו של אברהם אבינו לארץ ישראל.

לפי החוק יש לציין את העלייה בדיון מיוחד במליאת הכנסת. דיון זה יתקיים מחר. חברי הכנסת, אם הם רוצים לדבר, צריכים להירשם. לפי החוק יש לציין את העלייה בדיון מיוחד בוועדת העלייה והקליטה, באירוע מיוחד בישיבת הממשלה ובבית הנשיא. כמו כן מצוין יום זה במערכת החינוך, בצבא הגנה לישראל ובמשטרת ישראל. אני רואה חשיבות רבה בציון יום העלייה בעיקר למען הדורות הבאים שיביאו את סיפור הקמתה, שגשוגה והצלחתה של מדינת ישראל בזכות העולים החדשים שהגיעו אליה מארבעה כנפי תבל.

העולים שהגיעו לישראל הם ציונים ואידיאולוגיים, עזבו את ביתם ורכושם בארץ מולדתם ובאו למדינת ישראל לבנות ולהיבנות בה. משנת 1948 ועד היום עלו לישראל כ-3.3 מיליון עולים, כ-44.3 אחוזים מתוכם עלו משנת 1990 ואילך. בשנת 2020, שנת הקורונה, עלו עד כה כ-15,000 עולים חדשים. אנחנו יודעים שהשנה יהיו פחות אבל בשנה הבאה תהיה שנת העלייה הגדולה. אנחנו מאמינים שיהיו קרוב ל-150,000 עולים והמדינה צריכה להתארגן תקציבית וארגונית לעניין הזה.

הוועדה בראשותי דאגה בכל ישיבותיה לוודא שהעלייה בתקופת הקורונה לא תיפסק ושערי המדינה יהיו פתוחים בפני כל עולה שמעוניין להגיע ולחיות בישראל.

על החברה הישראלית והעולים הוותיקים לעזור לעולים החדשים שירגישו שייכים, שירגישו חלק מהמדינה, שלא יסבלו מגזענות ואלימות. הישראלים הוותיקים צריכים לחבק את העולים, צריכים לשפר את היחס לעולים החדשים, צריכים לסייע להם, כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו, למען הקלת שילובם וקליטתם של העולים בישראל.

העולים הצליחו ומצליחים להשתלב בכל תחומי החיים והעשייה במדינה, בכלכלה, במחקר, במדע, בעסקים, במערכת המשפט, בצבא, בספורט, בניהול ובפוליטיקה.

הוועדה בראשיתי פועלת מאז חודש יוני ועומדת לזכותנו שורה של הישגים. במסגרת פעילות הוועדה הוקמו בכנסת שלוש ועדות משנה חשובות: ועדת המשנה לעניין אינטגרציה של עולים חדשים בחברה הישראלית בראשות חברת הכנסת טלי פלוסקוב. ועדת המשנה לעניין חיילים בודדים בשירות ובשחרור בראשות חבר הכנסת אלכס קושניר. ועדת המשנה לעניין קשרי ישראל והתפוצות בראשות חברת הכנסת מיכל קוטלר וונש.

במסגרת הישגי הוועדה ראשותי צריך לציין תוספת של 80 מיליון שקלים תקציב משרד הקליטה. בכסף זה נוספו הכשרות מקצועיות לעולים, ניתן המשך ללימודי אולפן למעוניינים בכך והמשך הזכאות בסל הקליטה.

במאבק באנטישמיות פעלנו להקמת שולחן עגול בשיתוף משרדי הממשלה והרשתות החברתיות למיגור האנטישמיות ברשת. בעידן הקורונה האנטישמיות גברה וגברה. כבר יש הישגים. גם טיק טוק וגם פייסבוק קיבלו החלטות בעניין ופרסמו אותן.

אני שמח לבשר כי המאבק באנטישמיות נשא פרי והרשתות, פייסבוק וכמובן אינסטגרם אימצו מדיניות נגד אנטישמיות, מדיניות בנוגע לתוכן שנאה ברשת והחליטו על הסרת תכנים בעלי אופי אנטישמי. בתחום הטיפול בגזענות הועדה סבורה כי קיים צורך לתת סמכויות לממונה להטיל סנקציות וענישה כנגד הנוקטים בגזענות. משרד המשפטים אימץ את המלצת הוועדה והחל לפעול בנושא.

הוועדה קיימה מספר ישיבות בנושא ייצוג הולם לבני העדה האתיופית במקומות עבודה, כפי שמחייב החוק. התברר כי ברוב המקומות ההעסקה היא העסק כמותית בעיקר ולא העסקה איכותית. במסגרת דיוני הוועדה קיימנו דיון לגבי נמל אשדוד והסדרת המשך העסקתם של בני העדה האתיופית שהתקבלו במסגרת הייצוג ההולם.

הוועדה דאגה לשיפור תנאי שירותם של בנות שירות לאומי בודדות. בעניין הזה הייתה לי ישיבה עם משרד האוצר, יש דיונים בין משרד האוצר למי שאחראי על זה בממשלה ואני מקווה שתוך כמה ימים אני אוכל לבשר לכם על סיום הטיפול בעניין ומתן תקציב לנושא הזה ב-2021.

כמו כן חשוב להשוות בין תנאי השירות של בנות השירות הלאומי הבודדות לאלה של החיילים הבודדים.

במסגרת דיוני הוועדה דאגנו לתוספת תקנים להתמחות רופאים עולים. בשיתוף עם משרד הבריאות נוספו עוד 40 תקנים מעבר ל-70 הקיימים עבור מתמחים רופאים עולים. תוספת זו משמעותית מאוד בתקופת האבק בקורונה.

פרויקטורים. דאגנו להעברת 13 מיליון שקלים לפעילות הפרויקטורים ברשויות המקומיות.

הוועדה תפעל להמשך העלאתם של הממתינים במחנות באתיופיה ותפעל ליישום החלטת הממשלה 429 בנושא.

אני מודה לכל השותפים, בעיקר לחברי הכנסת שמשתתפים כאן בכל הדיונים. זה לא דבר פשוט ואני יודע שאתם ממקום למקום אבל אתם באים לכאן ונמצאים אתנו בכל הדיונים. אני מודה לחברי הוועדה שמשתתפים ומעלים נושאים לסדר יומה של הוועדה. אני מודה לעובדי משרדי הממשלה שעוסקים בתחום העלייה, לסוכנות היהודית, להסתדרות הציונית שעושים למען העלייה. אני מברך את כל המשתתפים בדיון זה.

חברי הכנסת, בבקשה.

ברשות חברי הכנסת, זימנתי את דוקטור קירה רדינסקי. בשעה 11:00 יש לה התחייבות נוספת. השאלה אם אתם מוכנים שהיא תדבר לפניכם.

בטח.

בשמחה.

בוקר טוב לכולם. אני אספר לכם את הסיפור האישי שלי ושל המשפחה שלי. אני נולדתי בברית המועצות לשעבר. אימא של הייתה בהריון כשהכור הגרעיני התפוצץ. רק להראות לכם את רמת אי השקיפות שהייתה באותם שנים – לא סיפרו לאוכלוסייה שהיה פיצוץ גרעיני אבל לאט לאט השמועות חלחלו דרך שוודיה לרוב האנשים שכנראה שיש קרינה רדיואקטיבית שמגיעה מאזור אוקראינה. הממשלה התחילה לעבור בין האזורים של הקרינה, לשלוח משם אנשים שבסופו של דבר מתו מהקרינה, לבצע הפלות אצל נשים ואימא שלי הצליחה לעלות על אחת הרכבות האחרונות למוסקבה והיא מתארת את זה כחזון אחרית הימים. אנשים היו מגיעים לרכבת ושואלים האם אכפת להם לקחת גם את הילדים שלהם ולתת מספרי טלפונים כדי להביא אותם למישהו במוסקבה. אימא שלי יחד עם חברה שלה לקחה אתה עוד כמה ילדים. בברית המועצות לשעבר, כשאתה מגיע לעיר חדשה, אתה לא יכול לקחת מלון. המלון שמור רק לבכירים ולשגרירים. היא מתחילה לנוע ממקום למקום, מספרת שהיא בן אדם בסיכון, לאחר מכן היא עוברת למחנה קיץ בו היא צריכה לעשות הליכות של כמה קילומטרים ביום כדי להצדיק את השהות במחנה הקיץ. זאת הייתה התחושה של ילדות ברית המועצות.

מעבר לכך שהם לא יכלו להתקבל לאוניברסיטאות שהם רצו כיוון שהם היו יהודים. הם היו צריכים להגיש בקשות למקומות אחרים. תמיד, היכן שהם היו צריכים, הם היו צריכים להיות מצטיינים כי אחרת אין להם כל סיכוי להצליח.

ב-1989 ברית המועצות מתחילה להתפרק. גם בעזרת הסוכנות, עבודה מארצות הברית וגם מהארץ, לאט לאט אנשים מגיעים לישראל מתוך אמונה מלאה כי התחילו לדבר שיהיו פוגרומים ביהודים בברית המועצות. אסור היה לקחת שום דבר. ההורים שלי הגיעו לכאן עם פחות מ-1,000 דולר כל אחד. הם היו צריכים להתחיל את החיים מאפס. אני נכנסתי לתחום של לנסות לצפות את האירועים בעתיד, כי אימא שלי ניסתה לצפות מתי נגיע לארץ וכי נגיע לפני מלחמת המפרץ. לא הגענו אחרי מלחמת המפרץ אבל הגענו שלושה שבועות לפני כן. כלומר, הזיכרונות הראשונים שלי ממדינת ישראל אלה מסיכות אב"כ.

אני מדברת על התושייה הישראלית. גרתי כמה שנים בארצות הברית אבל משהו מאותה תושייה. כאשר הגענו הייתה שביתה במשרד הפנים כי הגיעו הרבה מאוד עולים ולא נתנו להם מספיק משאבים. בלי תעודת זהות אי אפשר לקבל מסכות אב"כ. דודה שלי הגיעה כדי לקבל את המסכה עבורי ועבורה ואומרים לה שאין לה תעודת זהות. מישהו מפיקוד העורף אמר לה, עזבי, קחי את המסכה ולכי.

אני חייבת להגיד שהדבר הכי טוב שההורים שלי החליטו עליו היה להגיע לכאן, לארץ. עבורי לפחות נפרסה דרך והזדמנויות שלא ניתנו להורים שלי. מגיל צעיר, בערך מגיל 4, מאז אני זוכרת את עצמי, אני רציתי להיות מדענית. ההורים שלי השקיעו את כל הכסף שלהם. ההורי שלי אקדמאים עם תארים גבוהים, מתמטיקאים עם תארים במדעי המחשב, עבדו בניקיון ובשמרטפות וכל הכסף הזה בסופו של דבר הלך לחינוך שלנו.

בגיל מאוד צעיר התחלתי ללכת למחנות קיץ מדעיים, להתעסק במחקר. בגיל 15 התחלתי ללמוד בטכניון. ההורים שלי קיבלו מלגות מכל מקום שרק יכלו. אני גדלתי במשפחה רק עם נשים, עם אימא שלי, עם דודה שלי, עם סבתא שלי. כשסיימתי את הדוקטורט, עשיתי גם שירות בצבא בחיל המודיעין, קיבלתי הצעה לעבור לארצות הברית ולבנות מערכות לצפי אירועים. התחלתי לבנות מערכות יחד עם ה-גייס פאונדיישן. עשינו את ה-... המושלם, 130 שנים. הצלחנו להציל חיים של כמה עשרות אלפי אנשים. עבדנו עם האו"מ. צפינו את המהומות בסודן ב-2013. לאחר מכן חזרתי לארץ ויחד עם בעלי הקמתי חברה שלקחה את הטכנולוגיות האלה והתמקדה הרבה בנושא תצפיות כלכליות. החברה שהקמתי עם שותף נמכרה ל-איבה. במשך כמה שנים הייתי המדענית הראשית של איבה.

לאחר מכן חזרתי לטכניון כפרופסור מבקר והתחלתי להשקיע את כל כולי בנושא של איך אנחנו יכולים לבנות מערכות שייקלו על מערכת הבריאות. זה היה הרבה לפני שהקורונה התחילה. העומסים שאנחנו רואים היום בחדרי המיון הם בין 3.6 שעות בממוצע, הזמן שאנשים מחכים. בסין מחכים כבר שמונה שעות. אם אנחנו מסתכלים עד 2030, עם 3.8 מיליארד אנשים, לא תהיה גישה לרפואה הראשונית. מדברים על שמונה שעות בישראל תוך פחות מ-10 שנים. יחד עם שותפים בניתי מערכת – עם עוד פרופסור מהטכניון, פרופסור שוהם ונמיר – שעושה אוטומציה לתוך חדרי המיון וגם למערכת הבריאות שהיום פזורה בארצות הברית ל-100,000 נותני שירות רפואי עבור 40 מיליון אנשים.

עבורי כל הסיפור הזה לא היה יכול אפשרי אם לא היינו עולים לארץ. אם יש רק משהו אחד שהייתי אומרת ומבקשת מהוועדה כאן זה שהייתי רוצה שהסיפור הזה יחזור עבור הרבה אחרים. יש לנו בעיה מאוד גדולה עם האקדמאים שעוזבים את הארץ כדי ללמוד בחוץ לארץ ויש להם מעט אינסנטיב לחזור בחזרה. אין לנו מספיק תקציבים לאקדמיה והדברים שאנחנו חונכנו עליהם זה שחינוך הוא דבר ראשון. אם אנחנו רוצים להמשיך לדחוף ולהוביל, אני לא הייתי מגיעה לדברים אליהם אני מגיעה, אם אנחנו יכולים לאפשר את ההצלחה של העולים וגם עולים שמבוססים בחוץ לארץ, למצוא להם סיבות לעלות לארץ, אני חושבת שזה סוד ההצלחה של מדינת ישראל. תודה רבה לכם.

תודה לך.

חברי הכנסת, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. תודה לך דוקטור קירה רדינסקי. אני חושבת שהסיפור המדהים הזה ממחיש לנו, אדוני היושב ראש, את כל מה שאנחנו מדברים עליו במסגרת הוועדה הזאת וזאת לא רק הזכות אלא גם החובה של הוועדה הזאת - גם לצד משבר הקורונה, ההזדמנות האדירה של גל העלייה הצפוי – לזהות את החסמים, להסיר אותם ולפקח על כך שהם גם יוסרו בצורה כזאת שמאפשרת או מהווה אינסנטיב, כפי שאמרה דוקטור רדינסקי, גם לישראלים שישובו ובטח לעולים חדשים שכפי שאמרנו בוועדה הקודמת שקיימנו הבוקר, לך לך לארצך ממולדתך מבית אביך. אלה אולי הדברים הקשים ביותר שאפשר לבקש מבן אדם לעשות ולא בכדי כל אחד שיושב בוועדה הזאת ומגיע לדיוניה, לכל אחד יש את סיפור העלייה שלו. לא משנה אם זאת אני שהגעתי לשרת כחיילת בודדה ומאוחר יותר, אחרי תארים אקדמאיים בקנדה העלתה ארצה ארבעה ילדים קנדים. הקושי הזה לעזוב ארץ מולדת ובין אב ואם, הוא מאוד מאוד גדול.

הגיע הזמן לשינוי תפיסתי עמוק של מדינת ישראל, של החברה הישראלית. לא רק לדבר על עלייה וקליטה אלא לדבר על השתלבות, כפי שאמרת אדוני היושב ראש, ואת זה נוכל לעשות רק כאשר נבין שהתרומה של מעל לשלושה מיליון עולים שהגיעו לישראל מאז תקומתה, היא תרומה למדינת ישראל. היא לא תרומה לעולים. זה בזכות ולא בחסד. מדינת ישראל, ההבנה הזאת שבכל דור יש מי שעולים לארץ ומזכירים לנו כמה לא לקחת כמובן מאליו את מדינת ישראל הריבונית אליה שב העם היהודי, לארצו, הדבר הזה קורה רק באמצעות העולים ולא משנה מהיכן הם מגיעים, אם אלה בני מנשה או העלייה מאתיופיה או מארצות הברית או מברית המועצות לשעבר או מצרפת. כל מי שיושבים סביב השולחן הזה מייצגים והקול שהם מביאים לתוך הכנסת הוא הקול הזה, התובנות האלה, שלחברה הישראלית יש הזדמנות אדירה בשנת ה-73 לקיומנו והיא התכנון קדימה בתוכניות ארוכות טווח.

אני חייבת לזעוק כמה זעקות בהקשר הזה. הדבר הראשון הוא באשר להסרת החסמים שזיהינו, כל הנושא של התארים האקדמיים והתייחסה לזה במידה מסוימת גם דוקטור רדינסקי. התארים האקדמיים וההכשרות המקצועיות.

הדבר השני הוא כל הנושא שקורה גם עכשיו אל מול הקורונה ודיברנו על זה בקצרה כבר כמה פעמים, וגם היום, וזאת הבדידות הנוראית שחשים עולים חדשים ועולים ותיקים שנמצאים כאן לבד, ללא משפחה. העובדה שעוד אין מדיניות ואין כל כוונה לייצר מדיניות שמשפחה ממעגל ראשון ובני ובנות זוג יוכלו להיפגש, כשאנחנו עוד לא יודעים לכמה זמן זה יהיה, אנחנו כבר לא בסיפור של זבנג וגמרנו. מהוועדה הזאת חייבת לבוא דרישה למשרד הפנים, דרישה שתהיה מדיניות ברורה, כמובן בכפוף להוראות משרד הבריאות, למעגן ראשון להיפגש בזמן המיידי. אני ממש מבקשת זאת.

הנושא השלישי, והוא מתחבר לי לשיחת זום מאוד שקיימתי לפני כמה ימים עם כ-100 עולים, עת אמרה לי עולה חדשה שנמצאת כאן לבדה והוריה לא יכולים לבוא לבקר אותה שהיא במשבר נפשי. יש נושא מאוד גדול של הבדידות של העולים החדשים ואנחנו חייבים להנגיש גם את נושא הבדידות אבל גם להנגיש את השירותים של בריאות הנפש לעולים החדשים, גם החדשים חדשים שלא יודעים אפילו שפה וגם לאלה שהם ותיקים יותר ואינם יכולים להשתמש בשירותי בריאות הנפש בעברית כיוון שזה קשה גם כך. גם על זה אני קוראת דווקא בתקופה הזאת, דווקא אל מול משבר הקורונה שמביא את כל החברה הישראלית למשבר נפשי לצד הכלכלי והבריאותי. אני חושבת שחשוב שהוועדה הזאת תיכנס גם לנושא הזה.

הנושא הזה של הסרת החסמים, אדוני היושב ראש, ואני ממש מעריכה את העבודה שאתה עושה בנושא הזה, חייב להיות כנר לרגלינו אל מול התפקיד של הממשלה כיוון שאלה רק מילים. כשאנחנו אומרים עלייה וקליטה, זה חשוב לנו אבל לא מסירים חסמים ולא מתעדפים, כולל מה שאתה כל הזמן מדבר עליו, כולל בתקציבים כי כך מראים גם תעדוף בימינו. ללא תוכניות ארוכות טווח, אלה רק מילים. אנחנו עכשיו בשבוע העלייה וזה השבוע לקבל על עצמנו את המחויבות הזאת ביתר שאת. תודה.

הסיפור של דוקטור קירה רדינסקי רק ממחיש כמה יהלומים יכולים להיות בקרב העלייה. ושוב, אני מתייחס כאן למה שמיכל אמרה, ואכן לא משנה מהיכן הם באו. זה רק ממחיש עד כמה, למרות כל החסמים ולמרות כל הבעיות, אפשר להגיע גבוה. אני לא אומר ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אבל זה מתקרב לשם. עם השקעה ועם רצון טוב, זה יקרה. מה שכן, צריך סיוע. עובדתית עולה חדש שיכול להגיע להנהלה ולמחקרי פיתוח של מייקרוסופט העולמית שחוזה את פני העתיד, זה דבר שמעורר השראה ואני מאוד מקווה שרבים וטובים ילכו באותה דרך. זה דורש מאתנו להעמיד את כל האפשרויות לפתוח את כל החסמים, לאפשר לאקדמאים שכבר הגיעו עם תארים להשתלב כאן בשוק העבודה וגם בשוק הלימודים והפיתוח. שם יש עוד הרבה מה לעשות, החל מתארים בכימיה, הנדסה, רוקחות, תארים שעדיין לא מוכרים בארץ. יש המון מה לעשות ודווקא עצם האזכור וזה שאנחנו כל פעם מעלים את זה, זה מאוד חשוב על מנת שמשהו יזוז כאן כי זה העתיד שלנו. אני לא מזלזל בהון האנושי שנולד, מה שנקרא הצברים, אבל בגדול אנחנו כאן כמגנט שמושך את האנשים הטובים האלה והם גם אלה שידחפו אותנו קדימה וזה בהחלט מבורך.

אני רוצה להודות ליונתן.

תכף ניתן לו לדבר.

כן, אבל חובתי. בשמי ובשם העולים אני מודה לו.

גם בשמנו, כל חברי הוועדה. תודה יונתן.

תודה ליונתן לשאר היוזמים שחלקם כבר לא נמצאים במשכן. אני חושב שהחוק הזה הוא בסיס לקיומה של מדינת ישראל. מן הראוי היה שהוא ייקבע, כמו שמופיע בספר יהושע, ב-י' בניסן. בדברי ההסבר של החוק מופיע ההסבר אבל מאחר שהכנסת ובתי הספר בפגרה בזמן כזה, נקבע לקיים אותו ב-ז' בחשוון, צמוד לפרשת לך לך. תודה על כך.

אני באמת שמח לייצג לראשונה את עולי צרפת. מאז הקמתה של מדינת ישראל, אני חבר הכנסת הראשון שנולד בצרפת ואני רוצה לברך את שר הפנים על היוזמה. אני קורא לכל יושבי הראש של כלל המפלגות לאמץ את הרעיון. גם בליכוד.

יש לנו נציגים. אצלנו זאת בחירה דמוקרטית.

אתה עושה את זה נהדר.

אצלכם מתמנים. אצלנו צריך להיבחר. נבחרו הרבה מדרום צרפת.

אני באמת מודה על כך. אני רוצה לומר שאני חולם ומצפה – וזה המסר שאני רוצה להעביר – שהעלייה לארץ תהיה פחות בגלל בריחה ויותר מבחירה. במשך כל השנים, רוב העולים שהגיעו לארץ, הגיעו מתוך ציוניות, מתוך אידיאל, מתוך אמונה שארץ ישראל, מדינת ישראל היא מדינת היהודים היחידה בעולם. אני כולי תפילה שכך ימשיך, שהעולים מכלל העולם יגיעו לכאן מתוך רצון ומתוך בחירה ושמדינת ישראל באמת תשים בראש העדיפויות שלה את הנושא של העלייה ואת הנושא של טיפול בעלייה.

אני רוצה לסכם בקריאה לכלל משרדי הממשלה ולקרוא להם להכין את עצמם. אנחנו הולכים לקראת גל עלייה גדול. לא מספיק אבל הוא הולך וגדל ואני באמת מברך על כך. צריך לדאוג להנגשה, להכין תוכנית חומש אמיתית, לדאוג לחינוך, לתוכניות תגבור לימודי, הכרת התארים, תעסוקה.

גל העלייה ב-2021, אם הוא יהיה גדול, יכול להוציא אותנו מהבוץ הכלכלי של הקורונה. הממשלה לא מבינה את זה? אתם צריכים לדחוף. את זה כמה שיותר. זה כמו העלייה מחבר העמים שנתנה לנו צמיחה במשך כמה שנים.

נכון. אני מתחבר לדברי חבריי חברי הכנסת ואומר להוריד את החסמים כמה שיותר. אני חושב שדווקא בעת משבר, על מדינת ישראל להיות המדינה האמיתית, הכתף לאותם יהודים בתפוצות כדי לתמוך בהם לעזור להם. לא להוסיף קשיים בעלייה אלא הפוך. בואו ניתן להם יד, בואו נקל על תהליך העלייה. כל הסיפור של בירוקרטיה, אפשר לעשות כשהם כבר כאן. בואו ניתן להם קודם כל את האפשרות להגיע לארץ, בכל השאר אנחנו יודעים לטפל ואפשר לטפל בהמשך. אני מבין שיש כאן דינמיקה וזה תהליך עליו דיבר קודם סגן השר יברקן, לעשות הפסקה ולראות איך אנחנו מתכננים. אני אומר, לא, אנחנו צריכים לנהוג כמו בהסתערות ולא לעצור בתוך התהליך אלא להמשיך ולהוריד את כל הבירוקרטיה. אתה אדוני יושב הראש יודע לעשות את זה מצוין. חבריי חברי הכנסת מכלל המפלגות, אני חושב שאנחנו צריכים להירתם כולנו לדבר הזה ולהוריד את כל הבירוקרטיה סביב הדבר הזה ולדחוף לכך שתהיה עלייה מסיבית ואיכותית בשנת תשפ"א-2021 מכלל המגזרים.

כמו שאמר קודם חבר הכנסת קושניר, גם אני מוחה על אותו תחקיר שמצייר עלייה כזאת או אחרת, רוסים, אתיופים, צרפתים. מספיק עם הדבר הזה. כולנו יהודים, מגיעים לכאן לארץ, יש מדינה אחת שלנו, וצריכים להתאגד כולנו סביב הדבר הזה ובעזרת השם נוכל בעוד שנה ב-ז' מרחשוון תשפ"א לברך על שנת העלייה הגדולה ביותר והאיכותית ביותר של מדינת ישראל. תודה.

אדוני היושב ראש, אני אהיה קצר אבל אני חייב להתחיל מזה שיש כאן דוגמה מצוינת איך העולים מעלים את עצמם על סדר היום. יושב כאן יונתן שיחד עם חבריו יזמו חוק והפכו כאן את כל הכנסת ובסופו של דבר הפכו את הכנסת. מה אתה צוחק? זה מה שעשיתם. בסופו של דבר כולנו חוגגים את היום הזה, יום העלייה, בעקבות החוק שנחקק. זה היה אמור להיות דבר מובן מאליו שבמדינת העולים יש יום עלייה אותו חוגגים, אבל זה לא קרה ואני באמת מברך את יונתן ואת חבריו שעשו אז את המהפך הזה. זה גם מהפך מחשבתי, גורם לכולם פתאום לחשוב על המשמעות של העלייה והחשיבות שלה.

בחוק הלאום גם הוכנס סעיף מיוחד על הנושא של קליטת עלייה. זה חשוב מאוד כי זה חוק יסוד.

לעניין העלייה עצמה. לעלייה יש בעצם שני סוגים של גורמים. יש גורמי דחיפה ויש גורמי משיכה. גורמי המשיכה, אלה הם בעצם האטרקטיביות של מדינת ישראל וגורמי הדחיפה זה מה שקורה בחוץ לארץ. לצערי הרב בשנים האחרונות גורמי הדחיפה גוברים על גורמי המשיכה. אנחנו כמדינה הופכים להיות פחות ופחות אטרקטיביים עבור העולים שמגיעים מכל קצוות תבל ואני חושב שאת זה צריך לשנות.

אני תמיד אומר שיש שלושה מפתחות שהם הכי משמעותיים לעלייה מוצלחת – השפה, ללמוד את השפה כמה שיותר מהר וצריך להתחיל את זה בחוץ לארץ, השתלבות בתעסוקה וכאן דיברו חבריי על הרבה מאוד מחסומים בירוקרטיים שצריך לנסות ולהוריד, והדבר השלישי הוא חינוך הילדים.

מה עם מגורים?

ברגע שאתה משתלב תעסוקתית ואתה מתחיל להגיע להכנסה גבוהה, גם הנושא של המגורים מגיע על פתרונו. אני אומר לך ששילוב בתעסוקה ומיצוי הפוטנציאל המקצועי של העולים פלוס ההשכלה של הילדים והשתלבות הילדים במערכת החינוך – אלה הדברים החשובים כי בסופו של דבר הרבה מאוד עולים מגיעים לכאן כדי להיטיב עם חיי הילדים שלהם.

אני רוצה להודות לך על כך שנתת לי את ההזדמנות להוביל את ועדת המשנה לנושא חיילים בודדים גם בשירות וגם בשחרור. אנחנו עושים הרבה מאוד דברים וראיתי שיש כאן נציגים של גרעין "צבר" וגם של נעל"ה. יש עוד הרבה מאוד דברים שצריך לעשות בנושא הזה כי ההגדרה הזאת של עולה חדש, חייל בודד, בפני עצמה היא בעייתית כי כל התפקיד שלנו זה לגרום לכך שהחיילים האלה לא ירגישו בודדים אלא ירגישו חלק מהמשפחה ושאחר כך יישארו בארץ.

לסיכום אני אומר שאני חושב שהתפקיד המשמעותי ביותר של המדינה הוא לתת לעולים את הרגשה של בית וזה מהרגע הראשון, בהרבה מאוד מובנים ובהרבה מאוד כיוונים. אתם יודעים, בכל בית יש תמיד מה לתקן ותמיד יש מה לשפר ולשנות, אבל ברגע שכולם מרגישים באותו בית וזה בית של כולם, אפשר לעשות את זה יחד בתוך הבית הזה. באמת, אני מקווה שכך גם נעשה ושבשנה הבאה תהיה שנה של עלייה, עלייה מוצלחת של כל העולים מכל קצוות תבל וכי נוכל להתגבר על המחלוקות הפנימיות שלנו ונוכל לקבל אותם בברכה ולהבטיח להם בית מצוין, עלייה מוצלחת קליטה אפקטיבית.

תודה. יונתן, בבקשה.

אדוני היושב ראש, חברי וחברות הכנסת, אני גאה ונרגש להיות כאן היום לציין את יום העלייה. בפתחו של האולם הזה, ליבו של הדמוקרטיה הישראלית אני מגיע רבות בעודי מלווה את חברת הכנסת מיכל שיר שאני משמש כיועצה אך היום אני נכנס אליו כמי שהיה עולה חדש, כמי שמשמש היום כפעיל וכמתנדב למען עולים חדשים וכמי שכתב ויזם את חוק יום העלייה.

ארגון TLV Internationals שהקמתי יחד עם שותפים, הוא ארגון העולים הגדול ביותר בישראל ובו יותר מ-70,000 חברות וחברים. אני כל כך גאה לומר שהארגון פועל על טהרת ההתנדבות בלבד ונשען על הון אנושי וציוני מופלא. מאז שנת 2009 אנחנו מפעילים מספר רב של פרויקטים קהילתיים ובהם תל אביב אינטרנשיונל סלון, פורום הדוברים הגדול בישראל, וויט סיטי שבת שמקיים ארוחות שישי על מנת לחבר עולים וצברים יחד. רבים זוכרים אותנו בזכות שיא גינס שקבענו בשנת 2014 לארוחת השבת הגדולה בעולם. פרויקט פרוג'ט טי.א. שמטרתו לעודד את רוח ההתנדבות בקרב העולים ויצר פעילות משותפת עם משטרת ישראל, שומר חדש, איחוד הצלה ועוד. תל אביב ארט קאונסיל שמחבר את העולים לתרבת הישראלית ובטח תאהבו את פרויקט אמץ סבתא שלאחרונה זכה בפרס מטעם הסוכנות היהודית על פעילות סיוע לניצולי שואה.

כל אלה מתבססים על רוח ציונית והתנדבותית שדוחפת לשילוב עולים חדשים בחברה הישראלית. להיות עולה זה זמני, אבל להיות ישראלי זה לנצח.

אדוני היושב ראש, כמו דברים רבים שמשנים מציאות, החוק הזה התחיל מהשטח. החוק הזה התחיל מיוזמה שלנו מתוך אמונה שלדור של בן גוריון מגיע הקרדיט על החלוציות אבל אין לדור הזה מונופול על זה. נכון שאז ייבשנו את הביצות ובנינו כבישים אבל היום עלינו להמשיך ולבנות את החברה שלנו מדי יום ובכל דור. וכך, כל עולה, לא משנה מהיכן הוא או היא שבו הביתה לישראל ומתי עשו זאת, יכול ויכולה להיות חלוצים חברתיים וקהילתיים.

לאחר מספר שנים של פעילות למען שילוב עולים חברה הישראלית, אני ושותפי ג'י שולץ שנמצא אתנו היום ב-זום בשל ההגבלות, הבנו שכדאי שמפעל העלייה יהיה ערך יסוד אמיתי במדינת ישראל, ועל מנת להוקיר תודה לתרומה של כל גלי העלייה לדורותיה ומכל רחבי תבל, עלינו כעם לציין זאת בחוק.

כל דבר שאנו לוקחים כמובן מאליו עם הזמן נשחק ונשכחת חשיבותו וייחודיותו. קביעת יום העלייה בחוק מוודא שמפעל העלייה ייקבע באתוס הלאומי שלנו וכך נוכל להמשיך לעודד יחידים, משפחות וקהילות בגולה לשוב הביתה לארצו של העם היהודי. בקביעת יום העלייה אנו אומרים לאחיותינו ואחינו בגלות כי אנחנו רוצים ששובו הביתה. אנחנו חורתים בלוח השנה המשותף שלנו את הזמן עצמו, קביעה שאנו עם אחד עם גורל משותף וחזון ציוני. אנו נועצים כחול ולבן ביומן לסמן שישראל אינה רק מקום מגוריך אלא היא ביתך הנצחי. אבל הדבר הזה מחייב אותנו לייצב ולבנות חזון. תוכנית רבת שנים, תוכנית אגרסיבית שדואגת שמי שמגיע לישראל גם יישאר וישגשג כאן.

לצערי למשרד הקליטה אין חזון אמיתי לקליטת עולים. המשרד מתגאה בכך שבשנה שעברה עלו כ-35,000 עולים חדשים לישראל אבל מתעלם מזה שבערך 50 אחוזים עוזבים תוך חמש שנים.

שוב אני אומר שהיום הזה חשוב להמשך מפעל העלייה כערך יסוד של מדינת ישראל ומשרד הקליטה חייב לייצר חזון שנותן מענה לכל העולים. עם זאת, ולמרות שאין לי הכרות אישית עם השרה הנוכחית, אני מאמין שיש לה את הרצון לבצע את השינויים הנדרשים ואולי אף היא תציג חזון אמיתי בפני הוועדה הזאת בעתיד הקרוב.

אדוני היושב ראש, ברצוני לומר תודה לחברי הכנסת לשעבר חיליק בר, מייקל אורן ורוברט אילטוב שהיו מיוזמי החוק וחברי הכנסת עודד פורר ואלכס קושניר שליוו את פיתוח וכתיבת החוק הזה עוד בהיותם מנכ"לי משרד הקליטה. המיוחד בחוק הזה הוא שהוא בין הבודדים שהצליח לאחד בין קואליציה ואופוזיציה, דתיים וחילוניים. עלייה היא מפעל ציוני שחוצה מפלגות ובטח בעידן הזה אנחנו צריכים לזכור שמה שמאחד אותנו הרבה יותר חזק ממה שמפלג.

אני רוצה גם לומר תודה למנהלת הוועדה הגברת שלומית אבינח שמאז כניסתה לתפקיד עובדת ימים ולילות עבור העולים החדשים וללא ספק היא נכס לוועדה הזאת וכמובן לעם ולמדינה.

אני רוצה לומר תודה ענקית ליושב ראש הקואליציה חבר הכנסת מיקי זוהר. מיקי הוביל את החוק הזה בכנסת ונלחם עליו מול הפקידות ומול גופים פוליטיים ובלעדיו לא היינו נמצאים כאן היום. יש לומר לו תודה על תרומתו והרוח הציונית שלו.

אדוני היושב ראש, אני יודע שדיברתי הרבה אבל ברצוני לומד תודה אחת אחרונה. לבוסית ולמנטורית, חברת הכנסת שאני כה מעריך את חברותה, מיכל שיר. כעולה אני יודע כמה זה קשה להשתלב ולהצליח אבל בזכותה ובזכות אחרים, כמו חברת הכנסת מיכל קוטלר וונש, שלקחו סיכון על עולה כמוני עם עברית קצת חלשה אבל המון אמונה בציונות ואני היום מאמין בעצמי שלמרות הקשיים אוכל להשפיע ולהיות חלוץ במדינה שלי.

מאיפה עלית?

אנגליה.

ברצוני לסיים ולומר לכל אלה שכבר עלו ולכל אלה שבדרך, בואו אלינו בהמוניכם, שובו הביתה לארצנו ושיהיה לכולם חג יום עלייה שמח. תודה רבה.

אפשר למחוא כפיים בוועדה? ריגשת, יונתן.

מרגש. תודה.

ישר כוח, יונתן.

אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת, אלה שנמצאים כאן ואלה שלא נמצאים כאן. בסך הכול אתם פעילים מאוד וזה לא דבר של מה בכך. לקחתם את הוועדה הזאת כוועדה חשובה ואם אנחנו מקדמים, זה הרבה גם בזכותכם. תודה לכם על שיתוף הפעולה שיש, קואליציה ואופוזיציה. אין כאן קואליציה ואופוזיציה. תמשיכו במה שאתם עושים ומשגעים אותי כל היום. אני לא מדבר על מנהלת הוועדה שהיא משגעת אותי כל היום, כותבת לי את ההקדמות ואם אני מדלג על משהו שהיא כותבת, אני מקבל אחר כך על הראש.

סגן אלוף אדי טריגר, בוגר נעל"ה, שירת בחיל תקשוב ונמצא היום בחופשת שחרור מהצבא. בבקשה.

שלום ליושב ראש, לחברי הכנסת, לכל הנוכחים. מרגש מאוד לדבר כאן היום ואני מראש אני מתנצל אם יהיו לי טעויות. בדרך כלל בפתיחת נאום ובסופו אומרים את הדברים החשובים ביותר. אני רב-סרן אדי טריגר בן לשמיל זכרונו לברכה ולקרה שתיבדל לחיים ארוכים. נולדתי במולדובה ועליתי ארצה בגיל 15 במסגרת תוכנית נעל"ה, נוער עולה לפני ההורים.

כך פתחתי את נאומי בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל במסגרת אירועי יום העצמאות ה-57 למדינת ישראל בשנת התשס"ה בו נבחרתי להדליק משואה כנציג צה"ל. היה לי חשוב להדגיש שעליתי ארצה במסגרת תוכנית נעל"ה כבר בתחילת הנאום. כששמעה אותי אימא שלי שנכחה בטקס הזה שאני מדגיש את סיפור עלייתי לארץ, החלה לבכות והדמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניה. ולתפארת מדינת ישראל, רק בהישמע המשפט הזה בסוף נאומי, הצליחה לעצור את הדמעות. כששאלתי אותה מדוע בכתה, סיפרה לי: היו לי שלוש שנים קשות לאחר שהסכמנו לשלוח אותך לישראל במסגרת תוכנית נעל"ה. מצד אחד רגשות אשם על האם ששולחת את בנה בגיל כה צעיר והוא רק בן 15 למדינה אחרת עם תרבות אחרת לגמרי, בלי שום יכולת להתערב או לעזור אם נידרש. מצד שני ידעתי שאין לך עתיד – פרספקטיבה בשפה של אז – במולדובה. הכי חשוב, ידעתי שאתה תהיה המנוע, הדחיפה הראשונית להחלטת כל המשפחה לעזוב הכול ולעלות לארץ ישראל. והיום, כשעמדת כאן בטקס בהר הרצל, הייתי כל כך גאה בך, במה שהשגת. נזכרתי ברגשות האשמה ועזרת לי להבין שהן היו לשווא ועל כך אני מודה לך מאוד וכל כך גאה בך.

אימא תמיד מהווה עבורי דוגמה ומופת, גם אז אבל במיוחד היום כשאני בעצמי אבא לילד בן 16 ויכול להבין את תהפוכות הנפש של אימא ששולחת את בנה אל הלא נודע.

ב-1996, שלוש שנים לאחר שהגעתי ארצה במסגרת תוכנית נעל"ה, עלתה כל משפחתי בהם הוריי, אחותי הקטנה, סביי וסבתותיי, דודיי ודודותיי. סך הכול כ-20 אנשים. היום אמי עובדת נערצת בקופת חולים מאוחדת, אחותי מנהלת חברת כוח אדם קטנה, הקימה משפחה ויש לה שתי בנות מקסימות. גם אני הקמתי משפחה תפארת. בני הבכור, שון, בן 16, בכיתה י"א, חולם לשרת בסיירת מטכ"ל, בתי הקטינה, שקד, בת 12 השנה ונקווה שנצליח לחגוג לה בת מצווש. אשתי היקרה, ריטה, מזכירה רפואית בקופת חולים מכבי, מקבלת מכתבי תודה בלי סוף על עזרה לזולת.

מאז הטקס אני המשכתי את שירותי הצבאי וקודמתי לדרגת סגן אלוף וכעת אני שוהה בחופשת פרישה מצה"ל. תפקידיי האחרונים היו מפקד גדוד התקשוב באגף המודיעין ומפקד גדוד התקשוב של המרכז הלאומי לאימוני יבשה בצאלים. כיום אני ממלא מקום מנהל אגף הבוגרים במינהלת נעל"ה.

כששואלים אותי מה זאת תוכנית נעל"ה, אין ספק שאלה ילדי נעל"ה כמוני שלומדים בבתי ספר בכל רחבי הארץ וגרים בפנימיות אבל יש כאן משהו יותר גדול. המנוע. המנוע עליו דיברה אמי. הדחיפה הזאת להחלטה לעלות ארצה או נכון יותר לחזור ארצה אחרי 2,000 שנות גלות. זוהי הציונות של ימינו. בעיניי תוכנית נעל"ה מובילה בהמשכיות הרעיון הציוני לבנות בית יהודי בארץ ישראל ומובילה ביצירת קיבוץ גלויות בצורה יוצאת מן הכלל ומעוררת כבוד. תודה רבה. היה כבוד גדול לדבר כאן בפניכם.

תודה לך. קושניר מאשר שכל אחד שמדבר, צריכים למחוא לו כפיים.

בהחלט. לחלוטין.

שרה עבאדי, בת שירות לאומי בודדה. מברזיל. מתנדבת שנה ראשונה בבית חולים שערי צדק, מחלקה לטיפול נמרץ לב-חזה.

הסיפור שלי הוא קלאסי. נולדתי בסן פאולו, משפחה ציונית בלב ובנפש. מאז הייתי ילדה ידעתי שיום אחד אני אעלה לארץ כי זה הבית שלנו. בגיל 18, לפני שנה וחודש, עליתי. החלטתי לעשות שירות לאומי כי המדינה עשתה ועדיין עושה הרבה עבורי. גם אחי נמצא כאן. כאן זה הבית. כשאומרים שאני עולה חדשה, זה מוזר לשמוע את התואר הזה. בחרתי בטיפול נמרץ כי אני רוצה שלשנה תהיה משמעות. זה קשה. יש לי מטופל כבר במשך חודשיים והוא דומה לאבא שלי. בשבוע שעבר ראיתי מישהו נפטר אבל עדיין אני חושבת שאם זה קל, זה לא כדאי. בעוד שבוע אני טסה לסן פאולו לביקור הורים. אני לא רוצה לעזוב את המדינה וכואב לי הלב שלא אהיה כאן תקופה כי כאן זה הבית.

ולדיסלבה גנול, גרעין "צבר", בת 18.

שלום לכולם. אני שמחה שאני יכולה לדבר אתכם. אני ת 18 ועכשיו אני בתוכנית גרעין "צבר" בעיר רעננה. לפני שנה וחודשיים עליתי לארץ ישראל. נולדתי באוקראינה בעיר קטנה ברדישב. סיימתי את בית הספר ואחר כך עליתי לארץ ישראל בתוכנית בניצנה. בתוכנית הזאת למדתי עברית ודברים חדשים על ישראל כי לא ידעתי כלום. לא היה לי אף חבר בארץ. לפעמים לניצנה הגיעו כל מיני אנשים וצוות גרעין "צבר" גם היה חלק מהם. הם נתנו לנו הרצאות וסמינרים על תוכנית שעוזרת לחיילים בודדים ומהרגע הראשון ששמעתי על גרעין "צבר", הבנתי שזה משהו שמתאים לי וזה משהו שאני מתאימה לו. אני עליתי לבד בלי אחים ואחיות, בלי הורים, ואני ממש רציתי לעבור את הסמינרים ולהתקבל לתוכנית ואכן הצלחתי לעשות זאת למרות הקורונה. היו לנו סמינרים ב-זום, מה שהיה ממש קשה אבל זה היה אפשרי.

עכשיו אני כאן ואני מאוד שמחה שגרעין "צבר" הוא תוכנית שעבורי כמו משפחה. יש לנו מדריכות ומש"קיות ממש ממש טובות והן כמו חברות וכמו אחיות. אני מרגישה את התמיכה ואת העזרה. הם עוזרים לי ועוזרים הרבה. הרבה דברים שקשורים לצבא ושאלות שיש לי, הם נותנים לי את התשובה. אני באמת שמחה שאני כאן. תודה רבה.

ביילה מול מנעל"ה. תלמידת כיתה י', עלתה מקנדה, לומדת באולפנת אמנה בכפר סבא.

מאיפה בקנדה?

מטורונטו. שלום. אני בת 16 ולומדת עכשיו בכיתה י' בתוכנית נעל"ה באולפנת כפר סבא. הייתי בת ... כאשר עלינו לכאן אבל ההורים שלי החליטו, בעקבות כל מיני קשיים, לחזור לקנדה אחרי שנה בלבד. מאז זה היה תמיד במשפחה, שצריך לחזור הביתה, לארץ ישראל. אח שלי עשה עלייה לפני ארבע שנים כדי לשרת בגולני ולהגן על המדינה. אחותי עשתה עלייה לפני כמה ימים עם בעלה והבן שלה. אח שלי השני וההורים שלי עתידים לבוא וזה רק עניין של זמן כי הם יודעים שישראל היא הבית שלהם.

זאת השנה הראשונה שלי בתוכנית נעל"ה. התחלתי בתוכנית בתחילת חודש ספטמבר, לפני חודש וחצי. הסיבה שבחרתי לבוא לתוכנית נעל"ה היא שידעתי שישראל היא המקום בו אני רוצה להיות. בעתיד אני רוצה לעשות עלייה ולכן רציתי להכין את הקליטה שלי בכל מה שקשור לארץ ישראל, להכיר את התרבות הישראלית והכי חשוב זה לשפר את העברית שלי כדי להשתלב בחברה הישראלית.

חששתי שאתגעגע למשפחה שלי בקנדה אבל צוות האמנה בנעל"ה קיבלו אותי כאילו אני חלק מהמשפחה שלהם. אני שנמחה ששמעתי על תוכנית נעל"ה באמנה ושקיבלתי את ההזדמנות לבוא ללמוד ולהתחבר למדינת ישראל.

למדת עברית לפני שעלית?

קצת.

זאת אומרת, כל מה שאמרת כאן עכשיו, למדת בארץ.

איה מילר, גרעין "צבר", בל 18, עלתה לפני שנה מאנגליה, נולדה בארץ, הוריה חזרו לאנגליה כשהייתה בת שנתיים. כיום חלק מגרעין "צבר" בקיבוץ לוחמי הגטאות. תתגייס לצה"ל בתפקיד מדריכת חי"ר.

שלום. נולדתי בארץ וכמו שנאמר עברתי ללונדון בגיל שנתיים. בלונדון אני והמשפחה שלי תמיד היינו מאוד מעורבים בקהילה הישראלית. הייתי בצופים, הייתי בבתי הספר של יום ראשון שבלונדון זה בית ספר ישראלי, היינו משפחה מארחת של בנות באו דרך הצופים לעשות שנת שירות ומשם שמעתי על תוכנית גרעין "צבר" ותמיד היה ברור לי שאני באה להתגייס, שאני באה לתרום, שאני רוצה גם לעבור לגור בישראל ושאני אעשה עלייה. החלטתי להצטרף לתוכנית גרעין "צבר". גרעין "צבר" נתן לי הרבה מעבר לעזרה בבירוקרטיה. הוא אפשר לי ללמוד על הצבא, להיות עם אנשים שהם החברים הכי טובים שלי בישראל והם כמו משפחה שלי, הוא גם נתן לי בית. העזרה שהם נותנים, גם המש"קיות, גם הרכזת וגם המדריכה שיש לנו - זה מעל ומעבר כל דבר שיכולתי לצפות לו בישראל. אני מאוד מתרגשת להתגייס בעוד חודש. זה גם עזרו לי בתפקיד שלי ובכל התהליך של הגיוס לצבא, ונתנו לי בית ומשפחה בישראל.

בהצלחה בצבא.

אליאס נחמיאס מנעל"ה, עלה ממקסיקו, תלמיד כיתה י"ב בכפר הנוער ויצ"ו הדסים. אחיו, נלסון, מגיע בעקבותיו השנה לאותו כפר.

הוא לא ב-זום. הבא בתור.

אווה ביבס. בת שירות לאומי בודדה מצרפת. מתנדבת שנה שנייה בכרמל 6000, עמותה בה מפתחים פתרונות טכנולוגיים חברתיים.

שלום לכולם. אני עולה חדשה מצרפת. אני עכשיו משרתת בכרמל 6000. נולדתי בפריס ועליתי לארץ בגיל 19, לפני שנה. אחרי התיכון בצרפת החלטתי שאני אלמד תורה במשך שנה בארץ. הגעתי למדרשת אהובה שזאת מדרשה בירושלים, שם יש תוכנית לבנות. שם הייתי במשך שנה אחרי התיכון ובמשך השנה הזאת באמת למדתי הרבה דברים על ארץ ישראל, על ההיסטוריה של המדינה שלנו וגם גיליתי המון על התרבות הישראלית וכל האחווה והאחדות שיש בתוך העם הזה. אז החלטתי שאני אנסה לגור במקום כזה, שאני אנסה לקיים בית במדינה הזאת שהיא המקום של היהודים. לא הייתי רוצה לחזור לחוץ לארץ. אחרי המדרשה עליתי לארץ והחלטתי שאני אשרת את המדינה.

עכשיו אני משרתת בכרמל 6000 ואני בשנה שנייה לשירות. אנחנו מפתחים אפליקציות לכל מיני ארגונים חברתיים וגופים ציבוריים. למשל, עבדתי עם עוד בנות על הפיתוח של אתר יזכור שזה בעצם אתר שיצא לאוויר בהתחלת הגל הראשון. האתר הזה מיועד לפרסם את כל השמות והסיפורים של האנשים שנפטרו מהקורונה. בתקופת הסגר למשפחה של האנשים האלה לא הייתה אפשרות לשבת שבעה והאתר נתן להם אפשרות לפרסם את הסיפורים של האנשים האלה.

אני ממש שמחה להיות במקום הזה, גם בכרמל 6000 וכמובן גם בארץ כי מאז שעליתי לארץ הרגשתי שתמיד קיבלתי עזרה מכל האנשים אתם נפגשתי כאן - מאנשי הצוות של שילת, שזאת העמותה שאני משרתת דרכה, מהצוות של כרמל 6000 שממש עזר לי, מהצוות והרבנים של מדרשת אהובה שנתנו לי את החשק לעלות לארץ ועזרו לי בכל הבירוקרטיה. גם לכרמל 6000 הגעתי בזכותם, בזכות הצוות של המדרשה. כמובן אני גם צריכה להודות להורים שלי שתמכו בי בהחלטה הזאת להגיע לכאן למרות שאני מניחה שזה לא מובן מאליו. אני מודה לקדוש ברוך הוא שנתן לי את הרצון והכוח לעשות את זה. תודה רבה. בהמשך בעזרת השם אני אלמד מדעי המחשב באוניברסיטה. תודה רבה לכם על ההקשבה.

תודה רבה. אנחנו חוזרים לאליאס נחמיאס שקודם לא היה ב-זום.

שלום לכל חברי הכנסת ולכל הנוכחים. אני שמח שאני יכול לדבר אתכם ונאי אספר קצת על עצמי. אני באתי ממקסיקו, אני לומד בכפר הנוער ויצ"ו הדסים בכיתה י"ב. בשבילי נעל"ה זו תוכנית שנותנת הזדמנות גדולה לכל בני הנוער כדי שהם יוכלו לשפר את העתיד שלהם מבחינה חינוכית וגם חברתית אבל בעיקר, בגדול, מבחינה חינוכית.

אחרי שאני אסיים את כיתה י"ב אני רוצה להתגייס. במיוחד באתי לארץ כדי לשרת בצבא מפני שאני הייתי במקסיקו, צפיתי בחדשות וראיתי את הבעיות שהיו בישראל. אמרתי לעצמי שזה לא הוגן שאני נמצא בבית רגוע בזמן שכל הבעיות האלה מתקיימות בישראל ולכן החלטתי שאני רוצה להתגייס לצבא הישראלי בתחום הלחימה או באיזושהי סיירת. אנשים שואלים אותי אם זה היה קשה לעזוב את החברים, לעזוב את המשפחה ולעזוב הכול כדי להגיע למקום חדש, לשפה חדשה, להגיע לא נודע. אתה לא יודע לאן אתה הולך אלא אתה רק יודע שאתה הולך כדי לשפר את העתיד שלך. אני עונה להם שאני באתי לכאן כדי לעזור למשפחה שלי כי אם אני אצליח בעתיד, אני אוכל לעזור להם וגם כי העתיד שלי ממש חשוב לי. נעל"ה עוזר לנו בזה וזאת הזדמנות שהיא אפשר לפספס אותה. אני ממליץ לכולם לבוא לכאן. גם אחי מגיע לכאן בעוד כשבועיים, הוא יגיע לכפר בו אני נמצא ואני ממש שמח לראות אותו.

תודה על ההזדמנות שנתתם לי כדי שאני אספר קצת על עצמי. תודה על ההקשבה.

תודה רה. גרגורי זינגרנקו, תלמיד כיתה י"ב מפרויקט נעל"ה, עלה מסנט פטרבורג, לומד בנהלל לקראת לימודי הנדסה בטכניון.

שלום ותודה רבה. אני בן 18, תלמיד כיתה י"ב נעל"ה בבית הספר בנהלל. נמצאים אתי המדריכים הטובים שלי. הגעתי בתוכנית נעל"ה לפני שלוש שנים וחודשיים. כמה שנים לפני שהגעתי, החלטתי שאני אעשה עלייה. בזמן הזה שמעתי על תוכנית נעל"ה, קראתי עליה באתר הסוכנות, והתחלתי בכיתה ח' ללמוד עברית. הלכתי לאולפן בסנט פטרבורג ואחרי חצי שנה עברתי את המבחנים והגעתי לכאן.

תוכנית נעל"ה היא מסגרת לבני נוער מגיל 15-14 וכוללת לימודים בארץ והרבה מאוד מתלמידי נעל"ה, הרוב המוחלט, נשארים כאן ועושים עלייה. אני הייתי מקשר את התוכנית הזאת עם החברתיות, עצמאות ואחריות כי כאן אני באמת מצאתי חברים אמיתיים ואני מקווה שהם יישארו אתי ושאני אהיה אתם בקשר לאורך כל החיים. הפכתי ליותר בוגר ואחראי.

רציתי להדגיש שאני לומד בנהלל בתוכנית נעל"ה שמיועדת לקבלת התלמידים שלה לטכניון. התוכנית נותנת כלים מאוד מאוד שימושיים ללמידה אקדמאית, במיוחד בתחום ההנדסה ובמקצועות מתמטיקה, לימודי מחשב ופיזיקה. גם במקצועות אחרים כמו כימיה וביולוגיה. הרבה מבוגרי התוכנית אחר כך הולכים ללמוד בטכניון במסגרת עתודה. אני אסיים בעוד פחות משנה ועכשיו התוכניות שלי הן שירות בצה"ל ולאחר מכן ללמוד בטכניון. אני מקווה שאתקבל לפקולטה למתמטיקה.

אני רוצה לאחל לכל התלמידים שרוצים לבוא לארץ הרבה הצלחה. תודה רבה. כבוד רב הוא לי לדבר כאן.

תודה. אתה יודע שאתה יכול לבקש להיות עתודאי כדי ללמוד בטכניון. אתה יכול קודם ללמוד ואחר כך להתגייס לצבא.

ד"ר לאה לוי, עלתה ארצה מצרפת ביולי 2018, מומחית ברפואת משפחה, מתגוררת בבני ברק.

שלום. הניסיון שלי קצת שונה מהניסיון של האחרים. אני עליתי בגיל 34 ולא בגיל מוקדם כפי שעלו האחרים. ההחלטה מאוד קשה. כל החיים שלי רציתי לעלות לישראל אבל התחלתי ללמוד רפואה, תוך כדי התחתנתי, ילדתי שלושה ילדים בריאים ועליתי כשאני בהריון של הילד הרביעי. עזבתי בית, מכרתי את הרכב, עזבתי הכול כדי לגור בארץ ישראל. גרתי ברובע ה-16, שכונה יפה ויוקרתית בפריס, ופתאום אני מגיעה למרכז בני ברק, עיר אחרת, תרבות אחרת וברוך השם אנחנו התרגלנו. ילדתי שוב. התחלתי לעבוד לאחר חודש בישראל. לא היה לי זמן לשבת. הייתי בהריון ורציתי לעבוד מיד כדי לקבל את כל ההטבות וזה היה מאוד קשה כי לא ידעתי את השפה. למדתי תוך כדי התהליך של הכנת העלייה, למדתי עברית לבד, אבל התחלתי לעבוד עם הגעתנו לכאן. בהתחלה היה קשה. עבדתי כרופאת משפחה בפתח תקווה וקיבלתי את המומחיות כרופאת משפחה. לאחר מכן עבדתי בהוספיס בתל השומר ויש לי גם התמחות ברפואה פליאטיבית. במקביל אני ממשיכה לסיים את הדוקטורט שלי בסורבון בצרפת ועוד מעט אני יכולה להיות בעלת PHD ולהמשיך במחקרים.

עכשיו אני רופאה במאוחדת. אני עובדת מאוד קשה. עברתי את תקופת הקורונה כרופאה בבני ברק ואפשר לדמיין כמה היה קשה. ברום השם, אני ממש רוצה להודות על העבודה של משרד הקליטה כי אני יודעת מה היה עם העלייה מצרפת קודם לכן ואיך היה קל לי. אני רוצה לומר שלי לא היה קשה כי הרבה אנשים עלו לפניי כרופאי משפחה וקיבלו אותי מאוד מהר. ידעו מה כתוב בתעודות ואני יודעת שיש תעודות יותר נדירות ממה שאני עברתי ועדיין יש מה לעשות אתן. מאוד חשוב להמשיך כי אני חושבת שהעלייה מצרפת היא עלייה איכותית מאוד, אנשים שמגיעים לישראל עם אמונה, שאוהבים את ארץ ישראל וזה מאוד מאוד חשוב שאנחנו ממשיכים לעלות לכאן. זה לא פשוט כי המצב שלנו בצרפת – למרוצת האנטישמיות – היה מאוד טוב ונוח. לכן המעבר לכאן קשה.

רציתי להודות. טוב לי לדבר באהבה על הקטע הזה ולומר תודה שהגעתי עד לכאן. יש עדיין הרבה מה לעשות לגבי העלייה של הצרפתים. אני מתנדבת הרבה בנושא. לפני שנה לקחתי את הנהלת ארגון ספיר שהוא ארגון של רופאים ועובדי בריאות שלמדו בצרפת ועלו לארץ. אנחנו קבוצה של כמעט 200 אנשים ואנחנו עובדים כדי לעזור לרופאים הבאים. עכשיו הגיעה קבוצה גדולה של רופאים שנמצאת בנהריה ואנחנו עוזרים בקליטה שלהם.

אני מקווה שתהיה עוד ועוד עלייה מצרפת. אני מודה על כך שעכשיו יש לנו חבר כנסת שהוא עולה מצרפת ותודה לו כי אני יודעת שהוא עושה ההשתדלות כדי לעזור לנו.

כל חברי הכנסת.

כולם עוזרים לנו.

זה לא משנה לנו מהיכן באים.

נכון, אבל הוא דובר צרפתית וזה עוזר. כמו שמישהי בתחילת הישיבה דיברה על התמיכה הפסיכולוגית, העניין של השפה הוא לא רק תקשורת אלא יש משהו מאוד תרבותי בשפה שקל יותר לתקשר עם מישהו שדובר צרפתית. אני חושבת שכל אחד מכאן יש לו שפת אם שהיא שונה מעברית וזה טוב שלפעמים יהיה מישהו שמבין את כל הדברים בישראל ושבמקור הוא דובר את השפה האם שלו ומכיר את התרבות שלו.

תודה רבה.

אני רוצה לומר שרצינו להביא גם את סגן אלוף טגניה, אחותו של הכתב, אבל זה לא הסתייע. אנחנו נראה את עולי אתיופיה בישיבה הבאה.

אני מודה למנהלת הוועדה. היא ארגנה את הישיבה הזאת. רצינו להדגיש את סיפור העלייה דרך הסיפורים האישיים מצד אחד אבל גם להדגיש את סיפורם של הארגונים. היום הארגונים בכל מיני אמצעים מצליחים להביא הרבה מאוד עולים שלא היו מגיעים אילולא הפעילות שלהם ואת הסיפורים האלה היה חשוב לנו לשמוע ביום העלייה.

אנחנו נמשיך את הדיונים ב-12:00. אני נועל את הישיבה הזאת. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:49.