פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
19/10/2020


מושב שני


פרוטוקול מס' 21
מישיבת ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
יום שני, א' בחשון התשפ"א (19 באוקטובר 2020), שעה 8:30

השפעת הסביבה וחינוך כמענה ופתרון לשימוש באלכוהול סמים וטבק בקרב בני נוער

חברי הוועדה: מיכל וונש – היו"ר
מנסור עבאס – מ"מ היו"ר
יוסף טייב

איתי קרויטרו - יושב ראש, מועצת התלמידים והנוער הארצית

דביר בן זאב - יו"ר מועצת התלמידים מחוז התיישבותי, מועצת התלמידים והנוער הארצית

חגי לביא - ראש מטה, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

אורית שפירו - מנהלת תחום בכירה באגף המניעה, הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

קרן רוט איטח - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

מיכל גולד - ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

מיטל בק - המחלקה המשפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

יורם שליאר - יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים

רן שי - יו"ר מועצת התלמידים מחוז דרום, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עומר שחר - יו"ר מועצת התלמידים מחוז צפון, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אופק ראובני - יו"ר מועצת התלמידים מחוז ירושלים ומנח"י, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אלינור קריכלי - נציגת מועצת התלמידים מחוז חיפה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

הדס פרג'ון - נציגת המגזר הדתי במחוז דרום, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אורטל נשיא - דוברת מועצת התלמידים מחוז תל אביב, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אוריה וייל - נציגת החברה הדתית במחוז ירושלים ומנח"י, מועצת התלמידים והנוער הארצית

כריסטינה עית - נציגת החברה הערבית במחוז צפון, מועצת התלמידים והנוער הארצית

נועה חסון - יו"ר מועצת התלמידים מחוז מרכז, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עבד אלחלים חאג' יחיא - נציג החברה הערבית במחוז מרכז, מועצת התלמידים והנוער הארצית

בת שבע פנחסוב

ס.ל., חבר תרגומים


השפעת הסביבה וחינוך כמענה ופתרון לשימוש באלכוהול סמים וטבק בקרב בני נוער

בוקר טוב לכולם ולכולן, איזה כיף לראות את הפנים שלכם, אני שמחה שהצטרפתם אלינו הבוקר, אין דבר חשוב יותר, מבחינתי, מאשר לשוחח יחד איתכם על הנושאים הללו. אנחנו נתחיל, זה כבר מסורת קצת בוועדה, עם סרטון קצר, רק כדי להכניס אותנו לאווירה ונתחיל בשיח שבעיקר מה שחשוב לי זה לשמוע מכם ומכן על ההשפעה של הסביבה והחינוך כמענה או כאפשרות להתמודד עם השימוש, נקרא לזה בחומרים ממכרים בצורה מאוד כללית, ואפשר גם לפרוט לפרטים, אלכוהול, סמים, טבק, בקרב בני נוער.

כמו שאתם יודעים, הנושא הוא לא רק חשוב לי ואני חשה בו דחיפות מאוד משמעותית דווקא בעת הזאת, אני גם יודעת שהוא חוצה, כמו שאנחנו רואים בהשתתפותכם פה, מגזרים ומגדר וכל ההפרדות שלכאורה מבחינות בינינו. אז אני מאוד מאוד מחכה לשמוע מכם. אפשר להתחיל בסרטון.

(הקרנת סרטון).

אולי לכם פחות צריך את הסרטון הזה כדי להבין את כמות האחריות האדירה שיש לנו לקיום הדיון הזה, דווקא בעת הזאת, במשבר הכלכלי, הבריאותי, החברתי נפשי שהחברה הישראלית מצויה בו ושאני חושבת שאתם לא רק השיקוף הכי משמעותי שלה, אלא האחריות הכי גדולה שלנו, נציגי כל הציבור ובאמת מי שאמונים על הדאגה לכם, כיוון שכשיהיה תורכם אין לי ספק, וממי שפגשתי עד כה אני יודעת שכשההגה יהיה בידיים שלכם אנחנו נהיה בידיים טובות, אבל זאת המשמרת שלנו. בגלל זה אנחנו מקיימים את הדיון הזה היום.

הדיון הזה בעצם מוקדש לכם מהבחינה הזו שאני רוצה לשמוע מכם, הוא מגביר ומגדיר את האחריות שלנו כלפיכם, דברים שלא תמיד אנחנו זוכים לשמוע. אומרים באנגלית about us not without us, עלינו, לא בלעדינו. פה אני קוראת לנו, מי שנותנים את דעתם, גם כמחוקקים, גם כמי שמפקחים על המשרדים השונים, גם על הנציגים של המשרדים השונים שעושים לילות כימים, ובכך אין ספק, במאמץ, דווקא בתקופה הזאת, בעת החירום הזאת, שמאירה את הזרקור על כל הדברים שמאתגרים את החברה הישראלית ואתכם, כמה שקראו בסרטון אולי דור הקורונה, האחריות עלינו היא גדולה ביתר שאת. אני מאוד מאוד רוצה לשמוע מכם.

אני אגע בקצרה, רק כדי לכוון אותנו ושלא נתפזר, כי יש פה אנשים וגם אם לא נספיק עם כולם, אז אתם תוכלו להעביר לוועדה ואולי גם נקיים דיון המשך כדי לדבר על המסקנות, אבל אנחנו נחשפנו להרבה מאוד, זה לא המצוקות, אני חושבת שזו המציאות, אבל היא גורמת למצוקות רבות, גם מה שקורה בבית וההשלכות של חוסר הוודאות בתוך הבית, גם העובדה שאין מסגרות, כפי שנחשפנו גם בסרטון, אבל במציאות שלכם אין הסחות דעת, אין חינוך פורמלי ואין חינוך בלתי פורמלי. בכלל היעדר השגרה והמסגרת שכולנו זקוקים לה, אגב כולנו, לא משנה באיזה גיל, זקוקים לשגרה הזאת על מנת למצות את היכולות שלנו ואת היום יום שלנו ובהחלט זה מעצים את האתגרים.

אנחנו נחשפים כל הזמן, ואני בעיניים שלי וגם בסיורים שחווינו את סיירות החופים מה שנקרא, חווינו את העלייה המוגברת, שהנתונים מעידים עליה, גם בשימוש בחומרים ממכרים, גם בהתנהגויות מסוכנות, אם זה מריחואנה ואם זה אלכוהול, אם זה עישון באופן כללי ואם זה סיגריות אלקטרוניות, נרגילות, ואם זה כל הדברים שעלו פה כבר בוועדה, ובאמת הנושא הזה חייב להיות בראש סדר העדיפויות לצד החיים החדשים שאנחנו צריכים ללמוד לחיות אותם לצד הקורונה.

כל המושג הזה של חזרה לשגרה בעיניי הוא מושג לא נכון, או אסטרטגיות יציאה, אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם האתגר הזה, הוא פה להישאר, אנחנו לא יודעים לכמה זמן, ולייצר שגרה חדשה ולמצוא בתוך הבלבול הזה, שזה גורם להרבה מאוד אנשים, וחוסר הוודאות הזאת יש לנו אחריות מאוד גדולה ללמוד לחיות איתה. לכן יש חשיבות גם לחינוך ולהנגשת המידע ולשיח איתכם לנושא העלאת המודעות והורדת הסטיגמה קודם כל מנושא ההתמכרויות, שהוועדה הזאת מתמקדת בה, כפריזמה להאיר דרכה את הנושאים הללו וגם בעובדה שאנחנו צריכים מעבר להנגשת המידע כמובן לייצר את המנגנונים או טיפול הרצף לאורך כל הדרך, גם לאיתור וגם לסיוע וגם לכל מה שנובע מכן התחלה ושימוש ובסופו של דבר גם התמכרויות.

הדבר הנוסף זה הרשתות החברתיות. כולנו נמצאים עכשיו עוד יותר בתוך המקום הווירטואלי הזה, ברשתות החברתיות. אני יודעת שחברות הטבק ובכלל לא קופאות על השמרים והן יודעות לטרגט בדיוק אתכם, בדיוק במקומות שאתם נמצאים. אני מאוד אשמח אם תתייחסו גם לזה וגם מה הפערים שאתם מזהים, גם בטווח הקצר עכשיו, אל מול האתגר הזה, אבל גם אם אתם יכולים לדבר על האתגרים ארוכי הטווח, שאולי הקורונה רק האירה את הזרקור, אבל אתם מזהים ויודעים שקיימים כבר לפני ויהיו גם אחרי. אני אשמח אם תתייחסו, אם אתם יודעים או מרגישים, שנעשו כל מיני התאמות בהנגשת המידע לתקופה הזאת, לא משנה אם זה מערכים שמגיעים אליכם בצורה אחרת תוך שימוש טכנולוגי ומה נעשה באמת ברמה של המניעה בצורה פורמלית ובצורה בלתי פורמלית והאם התוכניות השונות מגיעות אליכם ואיך הן מגיעות אליכם ואיך הן יכולות להגיע אליכם בצורה נכונה יותר.

אני חושבת שאני פותחת פה את הדיון, אני יודעת שאתם תתייחסו לדברים מהפרספקטיבה שלכם, בבקשה תרגישו שאתם יכולים לומר את מה שעל ליבכם, לא צריך לסנן, אני ילדה גדולה ואני יכולה לשמוע את כל מה שיש לכם לומר וגם הגורמים השונים נמצאים פה הם פה כדי לשמוע. אנחנו ננהל את הדיון בכך שנראה לי שמי שירים יד בצ'ט או בזום אנחנו לפי איזה שהוא סדר נקרא לו ובנוסף לי יש את הרשימה שממנה נתחיל.

נמצא איתנו דביר ואנחנו נתחיל איתו, כי בעצם איתו התחלנו את השיח הזה ואני מאוד מודה לך, דביר, שסייעת לנו לכנס את כולם בצורה הזאת.

בשמחה, בוקר טוב. בכיתה א' אני זוכר שהמחנכת חילקה לנו סוכריות כי הצלחנו במבחן, למדתי מזה על הצלחה ואדיבות. בכיתה ה' אני זוכר שהמחנך שלי עזר לי לקום כשנפלתי, למדתי מזה על אמפתיה ורגישות לאחר. בכיתה ח' אני זוכר שהמחנכת שלי עישנה בכניסה לשער בית הספר, למדתי מזה שזה לגיטימי ומעשה חינוכי.

כל הדיונים שאנחנו היינו פה בוועדה ואנחנו באמת ראינו איזה שהיא עלייה מאוד מרשימה בשימוש של בני נוער בחומרים מסוכנים, במיוחד בקורונה ובכללי, כעלייה חדה שנמשכת בכל השנים ואנחנו ראינו, בגלל זה אנחנו גם כינסנו בהחלטת הדיון הזה שהכותרת שלו זה חינוך והשפעת הסביבה כי ברור לכולנו הקשר הישיר ומה שדורש בשביל למגר את התופעה הזאת זה חינוך נכון וזה חינוך שישפיע גם על הסביבה על מנת שאנחנו נצליח למגר ולהוריד חזרה באמת את השימוש בחומרים מסוכנים כמו שאנחנו רואים אצל בני נוער, במיוחד בתקופה הזאת. כמו שהסרטון מציג וכמו שדנו בדיונים הקודמים, יש עלייה חדה ומתמדת.

כשאנחנו מסתכלים על הרשתות החברתיות, האכיפה שם לא קיימת, זאת אומרת בני הנוער נמצאים ברשתות החברתיות, במיוחד בזמן הקורונה, הם נמצאים שם זמן עודף בגלל הזמן שהם נמצאים בבית, לא מתקיימת שם איזה שהיא אכיפה ודמויות ההערצה, הדמויות שמשפיעות על בני הנוער, אין להם שום סינון לגבי התכנים שהם יכולים להציג. משמע ילד בכיתה ה' או ו' כבר יכול להיחשף לזה שגיבורי הרשת שלו משתמשים בחומרים מסוכנים ומשם הדרך בתפיסה שלו היא סלולה ולכן צריך להבין איך מצליחים לעשות סינון ואכיפה גם ברשתות החברתיות.

אני רוצה להעלות בפני הוועדה מקרה מצער מאוד שהגיע אליי בשבוע שעבר. שמעתי על מקרים שמורות מעשנות בזום מול התלמידים. לא רק שההשפעה החינוכית שיש לזה היא אבסורדית, גם זה שהן מעשנות בתוך הבית והנזק כפליים ואיפה הן מעשנות את זה. זאת אומרת בתוך בית הספר אסור להן לעשן, אבל עכשיו אנחנו הגענו לגבולות שהם מטשטשים ויש פה ניצול לא תקין של הדבר הזה וצריך גם פה לשים את הדגש כי כמו שאמרת, אנחנו נצטרך להתרגל למציאות הזאת ונכון לעכשיו זה אבסורד שמורה יכולה לשבת ולעשן בזום בתוך הבית אל מול התלמידים שלה.

אני כן אשמח להתייחס לנקודה שאנחנו ראינו עמותות שעוזרות לנוער בסיכון שהראו עלייה חדה בהתנהגויות בסיכון, לא רק מבחינת שימוש בחומרים מסוכנים של בני ובנות נוער בתקופה האחרונה, שזה, כידוע לנו, משליך ישירות גם על השימוש, ואני קורא לוועדה לדון מה עושים עם הדבר הזה כי בסופו של דבר ברגע שאנחנו כן נצליח לתת את המענה החינוכי המתאים לאותה סוגיה אנחנו גם נוכל להוריד את השימוש בחומרים מסוכנים.

אני כן אתחיל לסכם כי אני רוצה שכל בני ובנות הנוער שהגיעו איתנו לדיון יצליחו גם לדבר. אני אגיד שמבחינה פרקטית המענה שצריך לתת כרגע זה קודם כל מענה של שימוש נכון, זאת אומרת כל הנתונים מראים שהמצב הוא קיים, אין דרך ליפות את זה, כרגע בני ובנות נוער משתמשים בחומרים מסוכנים. צריך קודם כל להתחיל תהליך של: הבנו שאתם משתמשים, בואו תראו איך משתמשים נכון, ולאחר מכן להתחיל תהליך מניעה כי אחרת אנחנו פשוט נפסיד את שני הדברים.

עוד נקודה שאני רוצה להגיד מהבחינה הפרקטית זה שחינוך לא יבוא בלי אכיפה. חייבים לקשר את שני המושגים האלה ביחד ולהגיש את שניהם ביחד ולדאוג שלא ייצא פה דור חבוט מכל עבר כי, כמו שאמרתי בוועדות הקודמות, הדור הזה באמת יוצא חבוט מכל עבר ואנחנו לא יכולים להפקיר אותו גם בשטח הזה.

בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה רבה לכל בני ובנות הנוער שבחרו להצטרף לדיון הזה ולדאוג לחברים ולחברות שלהם ובאותה נשימה לדאוג למיליון בני ובנות נוער במדינת ישראל. מבחינתי זו ההוכחה שהשינוי בתפיסת החברה שלנו והיכולת להוריד את הנתונים המדאיגים שהציגו לנו היא קיימת וממשית ואני רוצה להודות לכם שהצטרפתם. ואני רוצה להודות לך, יושבת ראש הוועדה, מיכל, שאת מאפשרת באמת את הדיון הפתוח הזה לכל בני נוער ואני מאחל לנו שנדע ימים טובים יותר.

מצוין. טוב, חברי עוד לא זכה לשמוע אותך, אבל כשאלה הם בני הנוער וזה דור העתיד, דביר כבר שמע אותי, את זה אני אומרת לכולכם, אשרינו.

אנחנו יודעים שאנחנו נדרשים לקחת את אותה אחריות אישית, אני לא רוצה לדבר יותר מדי, אבל אני כן רוצה להתייחס בעצם לנקודות שהעלית, דביר, ולומר שמדובר בשתי מילים, באחריות ובאחריותיות, מהמורה ועד הרשתות החברתיות. האחריות היא אישית הרבה פעמים, או אחריות חברתית, או אחריות מוסדית או אחריות של הרשתות החברתיות מהבחינה הזאת, אבל יש גם מושג שנקרא אחריותיות, אקאונטביליות, וזאת כבר האחריות שלנו, גם כרשות מפקחת וגם כרשות מחוקקת, להבטיח, ודיברת על זה גם קצת, ביישום ובאכיפה. נכון שחייבת להיות מדיניות ברורה ונכון שחייבת להיות אכיפה שוויונית ועקבית של אותה מדיניות ברורה ונכון שלא מספיק חינוך והנגשה של מידע, אלא כמובן גם טיפול.

שתי המילים שאני לוקחת גם כהשראה מהעובדה שכולכם פה איתנו וגם כמחויבות שלנו, ועוד מעט גם חברי ידבר ויתייחס לדברים שאנחנו נשמע משניכם לפני שנמשיך לשאר בני הנוער, הן המילים אחריות, אחריות של כל אחת ואחד מכם שפה איתנו הבוקר, ואני חושבת שאנחנו למדים מכם אחריות אישית מהי. וגם אחריותיות, זאת אומרת אנחנו צריכים לדרוש ולבקש מכל הגורמים, משרדי הממשלה השונים, הרשתות החברתיות, לקחת את האחריות ולדרוש מהם לקחת את האחריות ולבצע אותה.

הצטרף אלינו בינתיים עוד חבר כנסת. אני כן רוצה שנשמע מאיתי ואז חברי הכנסת יתייחסו גם לדבריכם ונמשיך עם שאר בני הנוער שנמצאים איתנו.

אוקיי. אני לא אאריך בדברים מכיוון שדביר אמר לא מעט מהנקודות שרציתי לדבר עליהן, אבל אני כן אגיד כמה דברים. מי שראה את הכתבה שאנחנו ראינו בחדשות 12 והופתע כנראה שלא נמצא עם בני נוער ולא עבד עם בני נוער. זה לא מצב שנוצר בעקבות הסגר. ואני גם כן רוצה להציג שיש חבורות בני נוער שמעשנים 70 גרם בשבוע, זה כן איזה שהוא מקרה קיצון, ויחד עם זאת זה ממשי וזה אמיתי וגם קודם לכן זה היה מקום פרוץ לחלוטין. בן נוער שירצה לעשן חומר מסוכן יעשה את זה, זה לא משנה כמה אכיפה אנחנו נעשה, זה לא המקום האפקטיבי.

הדרך היא באמת לשנות איזה שהיא תפיסה, בדיוק כמו שדביר דיבר עליה. התפיסה הזו יושבת בהרבה דברים. אנחנו, כשאנחנו גדלים, התפיסה שלנו מתעצבת מהסביבה שלנו, בדיוק במה שעוסק הדיון הזה, וכאן נכנסת השאלה של איך אנחנו מדברים עם בני נוער ומתי אנחנו מגיעים אליהם. רוב התכנים שבפועל מגיעים לבני נוער מגיעים בגיל 16, 17, 18, גילאי תיכון, זה גילאים שבהם התפיסה יחסית מעוצבת. היום, כמו שדביר אמר, אני יכול עכשיו להיכנס לקבוצת טלגרם בגלל שאני רוצה להוריד סרט ויחד עם זאת פתאום מוסיפים אותי לקבוצה של סוחרים של קנביס או דברים בסגנון הזה, וזה קיים, וכולם נחשפים לזה.

עכשיו, לא רק שכולם נחשפים לזה, ילדים בגיל הזה, בטח בגילאי חטיבה ויסודי, כשהם נחשפים ברשתות החברתיות לווייפים צבעוניים שנראים להם נורא נחמדים ומתוקים ואין להם טעם ואין להם ריח ואז הם גם הולכים לבית הספר והם רואים את כל החבר'ה המגניבים והגדולים מעשנים ליד השער ואז את המורות גם מעשנות בשער, אז מן הסתם שזו תפיסה שתתעצב. עכשיו השאלה זה, שכשאנחנו מגיעים למניפולציות המאוד מאוד מאוד מתוחכמות האלה שמפעילים אלינו, גם חברות הטבק וגם הסביבה שלנו, שיש בה איזה שהיא ציפייה חברתית לאשרר את הדבר הזה ולתת לו איזה שהוא מקום של כבוד, מה הכלים שלנו יש להתמודד עם זה?

התשובה לזה היא שהיום אין לנו. אין לנו בגלל שהשיח הוא בעיקרו שיח נזפני, מה לא, 'אל תעשו ככה', כשאנחנו מגיעים אולי יש איזה שהיא הדרכה של האגודה למלחמה בסרטן כשאנחנו בכיתה ה' או ו', או משהו כזה, זו לא הדרכה שנותנת לנו איזה שהוא כלי כשאנחנו רואים מישהו מעשן להבין שהדבר הזה כנראה יגרום לריאות שלו לקרוס באיזה שהוא שלב. זה שזה צבעוני לא הופך את זה לפחות מסוכן, וזה שיש לזה ריח של תפוח לא הופך את זה לפחות מסוכן ועכשיו באמת השאלה זה איך אנחנו נותנים כלים, והכלים האלה צריכים להגיע גם מההורים, גם להדריך את ההורים ודאי, ובעיקר בעיקר לדבר איתנו בשיח שהוא שיח חברתי, שהוא שיח פתוח, להביא אנשי מקצוע, לא תמיד מחנכים. גם כשאנחנו מדברים על שיעורים של חינוך מיני ופגיעות מיניות לא תמיד מחנכים ויועצות יודעים לעשות את הדבר הזה. הרבה פעמים יש גופים טובים וחכמים שיש להם ניסיון באיך לקיים את השיח החברתי והנכון עם בני נוער שנותן כלים להתמודד עם כל המניפולציות האלה. וזה מה שצריך לעשות כמה שיותר מוקדם, כי כשנגיע לגיל 16 ו-17 היכולת שלכם להגיע אלינו תהיה מאוד נמוכה.

אני מקבלת את מה שאתה אומר ואני אומר, רק כשיקוף של מה שהוועדה הזו מתמקדת בו, זה קודם כל שאנחנו כבר לא הוועדה למלחמה בסמים ואלכוהול, זו הוועדה להתמודדות ולהתמודדות עם מציאות, היא מסתכלת למציאות בעיניים, בדיוק מה שאתם קוראים פה. אני חושבת שזה מאוד חשוב, זה שינוי פרדיגמטי, המטרה היא לשנות את התפיסה, גם לשנות את התפיסה, ואתה צודק, יכול מאוד להיות שזה חלק משינוי התפיסה, מתי, וגם לשנות את התפיסה, להכיר בזה שזו מציאות ומה שאנחנו צריכים זה לתת את הכלים להתמודד עם המציאות הזאת ולא לנסות להילחם בה או להתעלם ממנה או להתכחש לה. ובכך אני מקבלת בהחלט את הקריאה.

אני רוצה לאפשר לידידיי שהצטרפו אלינו וזה מאוד חשוב גם שמנסור פה וגם שיוסי פה. אז, בבקשה, מנסור.

תודה, מיכל. אני מברך אותך קודם כל על הדיון עצמו ועל ההזדמנות הזאת שאת נותנת לנו בעצם להקשיב לצעירים, לתלמידי בתי הספר. אנחנו תמיד מדברים עליהם, גם בוועדה שלך, גם בוועדה שלי, למיגור הפשיעה והאלימות, ואנחנו משלימים אחד את השני. אנחנו מדברים עליהם ולא נותנים להם לדבר וכן לבטא את עצמם ומה הם מרגישים ומה הם דורשים מאיתנו. לכן אני גם מעוניין להעתיק את המודל הזה שאת עושה כאן.

אני חושב שדביר ואיתי אמרו דברים חכמים ומעניינים מאוד ואני גם חושב ששאר האורחים שלנו היום יגידו דברים חכמים ונכונים. האתגר שלנו זה באמת לדעת להקשיב ולחוות את החוויות שעוברות על הגיל הזה כדי שנוכל רק לא להתעסק עם זה בידיעה סתמית, כתובה על נייר, אלא להרגיש את זה. אני חושב שהמפגש הרחב הזה, ההשתתפות של התלמידים, זה צעד מאוד חכם ומאוד נכון ובעצם אנחנו נותנים להם את הבמה, חשוב מה הם אומרים היום ולא מה שאנחנו אומרים, אבל אנחנו מתחייבים להעביר את הקול שלהם לכל הגורמים השונים שאמורים לטפל בבעיות האלה.

תודה רבה, מנסור, ובאמת גם חלק מהגורמים הממשלתיים נמצאים איתנו, גם הם על הקו, ואני מסכימה איתך שזאת האחריות שלנו להביא את הקולות האלה, להבין את הקולות האלה קודם כל, להקשיב להם, להאזין להם, להבין אותם ובהחלט ליישם אותם גם בעבודה שלנו. יוסי.

קודם כל בוקר טוב, סליחה על האיחור. שמעתי גם את הדברים של דביר וגם איתי ככה באמצע. קודם כל אני מברך אותך באמת, אני מצטרף לדברים. אני חושב שהדיון הזה הוא דיון חשוב, זה דיון לא על התלמידים אלא בשיתוף התלמידים, לשמוע אותם וזה, אני חושב, באמת משהו שהוא היה נצרך.

אני הייתי מברך אם הדיון הזה היה בכלל עובר לוועדת חינוך, כחבר ועדת חינוך אני חושב שזה דבר שצריך להיות בבִּילְד אִין של התוכנית. אנחנו צריכים להגיע למצב שמבחינת מערכת החינוך, משרד החינוך, מנהלי בתי הספר, זה שיח שהוא צריך להיות על השולחן, כמו שהם אמרו, לא כשיעורים שבאים, בואו נלמד אתכם עד כמה הדבר הזה חמור. תלמיד בגיל 13, 14, 12 ואני מכיר גם מקרים של גילאי 11, שנחשפים לדבר הזה, הם נחשפים לזה כי הדבר הזה נראה להם טוב, נראה להם שואו, כמו שהוא אמר, טעם תפוח, טעם תות, טועמים, נחמד, לא יודעים ולא נחשפים להשלכות של זה וכשהם כן נחשפים זה כבר מאוחר מדי, זה כבר בשלב של ההתמכרות ואז פה אנחנו כבר צריכים תוכנית של איך אנחנו יוצאים מהמהלך.

אני חושב שמערכת החינוך, בראשה שר החינוך והצוות המקצועי שלו, היו אמורים להנחיל בתוך מערכת החינוך, בשיתוף עם מועצת התלמידים, הם יכולים להכשיר חלק מהתלמידים של כיתות י' ו-י"א ו-י"ב, שהם כבר כאילו הגדולים של בתי הספר, ולבוא לקראת התלמידים הקטנים וללמד אותם עד כמה, חלקם כבר נגעו בזה, עד כמה זה מסוכן ועד כמה זה לא טוב, ויכול להיות שזה נעים וזה טעים, אבל יש לזה השלכות. אני חושב שהשיח הזה חייב לעבור למשרד החינוך כתוכנית, כבילדינג, איך אנחנו מלמדים את התלמידים, איך אנחנו משנים את השיח, את השיח הזה שהולך היום ברחוב, שבו יש היום, מה? אוטוטו זה כבר מותר, יש לגיטימציה, מה הבעיה? אין בזה כלום, זה פחות מסיגריות.

אני חוזר על הדברים, הדבר הזה חייב להיכנס לתוך משרד החינוך. אני לא יודע באיזה צורה, אבל הגורם המקצועי שם צריך להתעשת על עצמו ואנחנו חייבים להוביל שינוי עם השיח, וכן, בשיתוף עם התלמידים, כמו שאמרתי, לקחת חלק מהתלמידים שכבר היו בתוך זה ושהם יעבירו את המסר, שהם יהיו שותפים ושהם ידברו בהפסקות. זה לא חייב להיות שיעורים פרונטליים, זה יכול להיות תחת איזה שהיא פעילות חברתית, זה יכול להיות בתנועות הנוער, אני חושב שלתנועות ולארגוני הנוער יש פה אפשרות מדהימה לפעול בדבר הזה. נשתדל שנוכל באיזה שהוא יום לברך על המוגמר.

תודה. קודם כל, יוסי, אני רוצה שתדע שגם הגורמים הללו נמצאים היום, גם משרד החינוך וגם תנועות הנוער, גם הגורמים הרשמיים, הם שומעים אותנו. אני גם מברכת על האפשרות שכל הוועדות בכנסת שנוגעות כמובן לבני הנוער, ורבות מהן נוגעות לבני הנוער, כמו שאמר גם מנסור, וגם ועדת החינוך, הלוואי שהמודל הזה יילקח לתוך כל ועדה.

בוועדה הזאת, ואני אומר, כחלק ממה שנגעת בו וגם חלק מהסרטון נגע בו, הנושא הזה הוא לא רק הדחיפות אל מול הקורונה, הוא לא רק הדחיפות אל מול אתגר מתמשך שבעיניי הקורונה רק האירה עליו את הזרקור, אלא הוא גם חלק מדחיפות של מה שאתה מתאר אותו נכון מאוד, יוסי, וזה שינוי מעמד של סם מסוים בשם מריחואנה. וזה בכלל לא רלוונטי בעיניי, כל תהליך הלגליזציה, זה בכלל לא שאלה של האם כן או לא, אלא כיצד. חלק ממה שאנחנו חייבים לעשות, והוועדה הזו לקחה את עצמה, זה לזהות את הפרצות הקיימות שבמקביל לאירוע חייבים קודם כל לסגור את הפרצות הללו.

נגעו בזה גם קודם בנוגע לווייפ, או מה שאנחנו קוראים הסיגריות האלקטרוניות, שמסתבר שזה בכלל לא השם הגנרי, אז עד שנקרא להם וייפ גם לא נהיה יעילים בהסברה, הנושא הזה קודם כל, חשוב לדעת, גם של טעמים וגם של חפיסות לא אחידות, וגם, נתונים שנחשפנו אליהם אך בשבוע שעבר, שפרופ' חגי לוין חשף נתונים שבפרימטר או ברדיוס של בתי הספר קילומטר מכל בתי הספר שם שם מטרגטות החברות את בני הנוער, זאת אומרת שם נקודות המכירה באחוזים גבוהים ביותר. זה רק דוגמה, זה רק סימפטום לפרצות שאנחנו חייבים לסגור אותן וזו כבר העבודה שלנו, כמחוקקים, פה, שבתהליך שקורה, כמו שאמרנו, גם אל מול האתגרים של הקורונה ובכלל, וגם בתהליך לגליזציה שיכול להיות שיהיה תהליך מואץ, אל לנו לצאת לדרך בלי שאנחנו קודם כל סוגרים את הפרצות הללו ובמקביל וביחד.

אז חשוב מאוד שהעלית את זה ובהחלט הוועדה מחויבת גם לכך ובהחלט היא גם קוראת לשאר ועדות הכנסת לכנס בדיוק את הפורום הזה, אני חושבת שהוא הפורום הרלוונטי ביותר לדון בנושאים. אנחנו נתקדם, אני רוצה לשמוע מכריסטינה עית, נציגת החברה הערבית במחוז הצפון, כריסטינה נמצאת איתנו?

כן. בוקר טוב. העדה הדרוזית היא עדה שמרנית מאוד למנהגים ולמסורת ואחוז האנשים המכורים לאלכוהול הוא אחוז קטן ובגלל שאת הדרוזים מניעים ערכים ומסורת, בנוסף אלכוהול וסמים אסורים על ידי העדה הדרוזית מכיוון שאדם שלוקח סמים או אלכוהול הוא מאבד את העדה, הוא נמצא מחוץ לשליטה בהתנהגות, דבר שיכול להוביל ליובש וסכנה. יחד עם זאת עם השנים מספר האנשים שצורכים סמים ואלכוהול עלה בגלל ההתפתחות שמגיעה אל בני העדה. יש אנשים שמקבלים רעיונות חדשים מחוץ לקהילת הדרוזים והם לא חושבים עליהם במונחים של בריאות ואתה מוצא אותם מנסים לשנות את סגנון החיים למה שהם קוראים מחשבה מתקדמת או תרבותית בעקבות הערצה שלהם לתרבות ולמסורת של המערב, של האחר. סליחה אם טעיתי - - -

זה בסדר גמור, זה מצוין, את לא צריכה להתנצל בכלל ואני חושבת שאת מעלה פה עוד נקודה מאוד חשובה. החשיבות של התאמת התכנים לאפיונים של כל קבוצה. יש דברים שמחברים, שהם נכונים לכולם, ויש דברים שכדי לתרגם אותם בצורה שהחומר או המידע יהיה מונגש בצורה נכונה חייבים לקחת בחשבון באמת את מי שצורך את המידע הזה וזה חשוב מאוד שגם ניתן את הדעת על כך. תודה רבה, כריסטינה.

עומר שחר, יושב ראש מועצת התלמידים והנוער המחוזית במחוז צפון.

שלום לכולם ובוקר טוב. כמו שאמרת, אני עומר שחר, אני מכהן כיושב ראש מועצת התלמידים והנוער במחוז הצפון, אני תלמיד כיתה י"א מעפולה. אני רוצה קודם כל לברך אותך על זה שאת מובילה את הדיון הזה שמאפשר לנו, לבני הנוער, לקחת חלק, בעצם להשמיע את הקול שלנו בפניכם.

אני אתחיל ואתייחס למה שהעליתם קודם. לפי דעתי האישית אנחנו בכלל לא צריכים להגיד שאנחנו נלחמים בסמים ובאלכוהול, כי בואו נזכור שבמלחמה יש גם מפסידים, בסופו של דבר אנחנו לא נלחמים בתופעה אלא אנחנו עושים את הכול כדי למגר אותה מהשורש. בסופו של דבר התופעה של התמכרות יושבת על חסכים, החסכים האלה נוצרים מתוך חוסרים שונים, כמו חוסר תשומת לב, חוסר אהבה, חוסר בחום, החוסרים האלה יוצרים ריקנות, בדידות וסקרנות ותקופת הקורונה רק מעצימה לנו, לבני הנוער, את אותם החוסרים.

אותו נער שנחשף לסמים או לאלכוהול ורוב החיים שלו זה היה הפתרון שלו תקופת הקורונה רק מעצימה לו את זה, כי בגדול ההתמכרות הזאת היא בעצם תשובה לכאב, כי משככי הכאבים של אותו כאב הם אלכוהול, סמים וחומרים אחרים שמשנים את מצב הרוח ואת התודעה.

בנוסף תקופת הקורונה יוצרת פנייה לריגושים, הריגושים האלה באים לידי ביטוי בהימורים והתמכרויות לתכנים פורנוגרפיים בקרב בני הנוער ובמיוחד זה קורה כשאין בן אדם בוגר ואחראי שיכול לפקח על ההתנהלות שלנו בזמן הקורונה. זה יכול להיות הסתגרות בחדר, שנת יתר, זמן מסך מרובה בטלפון ועוד הרבה נושאים אחרים. בעצם אותו נער יתחיל לפתח התמכרויות שהן לאו דווקא משנות את התודעה, הם יכולים להיחשף לאלימות באופן תמידי, ברשת כמובן, לראות צ'טים מסוכנים, תכנים פורנוגרפיים ועוד.

אני חושב שדווקא בתי הספר צריכים לשים יותר דגש בנושא של הסברה וליווי של התלמידים בתהליך של ההתבגרות ובתקופת הקורונה, בכל מיני הרצאות קבועות, שיעורים פעם בשבוע, אפילו יותר, ועוד כל מיני דרכים שיעזרו בליווי בני הנוער ובמיגור תופעת ההתמכרות. אני מאמין שכשמסבירים לבני הנוער למה אסור ואי אפשר זה רק מגרה אותם יותר להתנסות, אבל הם עושים את זה בדרכים מסוכנות יותר, אבל אם יסבירו להם את זה בצורה של פחות אסור ויותר למה לא כדאי, אז הם יבינו יותר ופחות יתנסו. תודה רבה והמשך יום נעים.

תודה, תודה רבה, עומר. אומר פה ידידי מנסור, מאוד חשוב מה שאתה אומר. אני אומר שהוועדה לקחה על עצמה את הנושא של ההתמכרות כיוון שצריך קודם כל לשנות את התפיסה של ההתמכרויות, להפסיק להאשים ולדבר על התמכרות כְּמה שהיא. והרבה פעמים, אתה נגעת בזה מאוד יפה, היא גם תרופה, לא משנה למה, למצב נפשי, לחרדה, לחששות, התקופה הזאת רק מעצימה ומאירה את הזרקור, אבל היא בעצם לא שונה מתקופות אחרות שבהן באמת אלה הדברים, הצורך הנפשי וההתמכרות שזורים זה בזה.

אז השינוי של הסטיגמה כלפי התמכרות הוא מאוד מאוד חשוב, וכפי שאמרת גם בחוכמתך, התמכרות היא לא רק לסמים ואלכוהול, ממש לא, וזה לא נכון לשים את זה שם, היא גם כמובן לטבק וניקוטין וגם להתנהגויות, הימורים ופורנוגרפיה. האשמה שנמצאת היום על מי שבסופו של דבר מוצא את עצמו משתמש בתרופה הזאת, לא משנה מה היא, ובסופו של דבר גם מרגיש אשם, היא מה שמונעת מאיתנו כחברה לאפשר גם את הטיפול של מי שכבר נמצא בהתנהגות שהוא כבר מכור וגם כמובן המניעה שלה מבעוד מועד. אז תודה שאתה מעלה את הנקודות החשובות הללו.

נועה חסון, יושבת ראש מועצת התלמידים והנוער המחוזית ממחוז מרכז ונציגת המגזר החרדי במחוז. בוקר טוב, נועה. תודה שאת כאן.

בוקר טוב. טוב, אני נועה חסון, אני יושבת ראש מועצת התלמידים והנוער במחוז מרכז ואני בכיתה י"ב. אני גרה באלעד, ככה שאני כל היום סביב הציבור החרדי והדתי, זו הסביבה שלי, זה הבית שלי.

בציבור החרדי והדתי, לא יודעת אם אתם יודעים, יש מסגרות מאוד מאוד ברורות, כולם הולכים לאותם בתי ספר, כולם ממשיכים לאותם מוסדות להשכלה גבוהה ובעצם הכול נראה מאוד מאוד אותו דבר וברגע שבן נוער חרדי רוצה קצת לצאת מהמסגרת שלו, קצת לצאת מהקיבעון שלו, הדבר הראשון שהוא הולך אליו זה מה שנראה לו קוסם, מה שנראה לו מיוחד, מה שנראה לו באמת ככה לא רגיל והדבר הזה זה סמים ואלכוהול.

כמו שדביר דיבר פה, ברשתות החברתיות סמים ואלכוהול מוצגים כמשהו מדהים. גם מורות שמעשנות מחוץ לשער וכו', זה מוצג כמשהו שהוא מאוד מאוד חסר השפעה, כאילו עוד משהו, עוד הרגל. מה שלא מבינים זה שבן נוער כשהוא מתחיל לעשן או כשהוא מתחיל לשתות זה לא נגמר שם, זה לא נגמר בפעם האחת הזאת, זה משהו הרבה יותר גדול, הוא נהיה מכור לזה, ועל התופעה הזאת אנחנו צריכים לדבר, על ההתמכרות. לא על פעם אחת שבן נוער חרדי רואה את המורה שלו מעשנת או את המורה שלו מעשן ואומר, אוה, זו התנהגות מגניבה, הנה אני שונה מכל המגזר שלי, אלא על הפעם הזאת שהוא מתחיל להיות מכור לזה ולא יכול להתמודד בלי זה.

בעצם אני חושבת שאנחנו צריכים ממש לשים את הדגש על איך אנחנו מדגישים שהתמכרות זה לא החוויה הכיפית. אני חוויתי מספיק בני נוער שנגמר להם הכסף לאלכוהול והם עושים הכול כדי להשיג עוד כסף לאלכוהול מרוב שהם היו מכורים. על זה אנחנו צריכים לשים את הדגש, על ההתמכרות, על הסכנה שזה מביא ולאו דווקא על איך שזה נראה ועל איך זה משתקף לנו.

אני יכולה להגיד שהקורונה מאוד מאוד הגבירה, לפי איך שאני רואה את זה, את התופעות האלה של ההתמכרות וזה משהו שצריך לטפל בו.

תודה רבה, נועה. אני רק מדברייך אוסיף עוד דבר וזה שההתנהגות המסכנות או נגדיר בחומרים שיש בהם את הפוטנציאל למכר, ככל שאנחנו מתחילים את השימוש בהם בגיל צעיר יותר ונחשפים בגיל צעיר יותר, גם אם אנחנו עוד לא מכורים, החשיפה הזאת היא זו שבסופו של דבר מה שמובילה להתמכרות. חשוב מאוד להנגיש גם את הידע בנושא הזה, זה גם לא באשמת מי שמשתמש מתחת לגיל, היום אומרים 21, יש אומרים 25, המוח פשוט ממשיך להתפתח בצורה כזאת שהוא מתמכר, לא הבן אדם. אין פה האשמה, יש פה מדע מאוד מאוד מוכר היום וגם על זה צריך, אני חושבת, לשים את הדגש כדי שבני הנוער יהיו מודעים לכך ויקבלו את ההחלטה הזאת מתוך תובנה שככל שמתחילים להשתמש בחומרים שיש בהם פוטנציאל למכר אחרי הגיל, יש מי שאומר 21, יש מי שאומר אחרי, סיום התפתחות המוח, לא משנה לדבר על ההחלטה על הגיל המדויק, אבל הסיכוי להתמכרות כשאתה מתחיל להשתמש אחרי גיל סיום התפתחות המוח, נקרא לו 21, קטן בעשרות אחוזים. את זה גם חשוב מאוד להנגיש לבני הנוער.

אז תודה שאת מעלה את הנושא הזה ותודה שאת משתפת אותנו, שוב גם בנושא של הנגשת המידע לקהילות שונות בדרך שהקהילה יודעת לצרוך את המידע, כיוון שלא כולם נמצאים ברשתות החברתיות המסוימות, אולי הם נמצאים ברשתות חברתיות אחרות וצריך גם על כך לתת את הדעת. אני שמחה שגורמי המקצוע נמצאים איתנו.

אני רק אוסיף עוד משהו אחד בקשר למה שאמרת, צריך לשים לב מאיזה צורך בני הנוער באים לקחת את הסמים והאלכוהול, כל קהילה באה מצורך אחר. יש כאלה שבאים משעמום ובדידות, ויש כאלה שבאים כי הם רוצים לשבור את המסגרת שלהם. אנחנו צריכים לשים לב לזה ומתוך זה לטפל. זהו, תודה רבה.

תודה רבה, נועה. עבד אלחלים חאג' יחיא נמצא איתנו, נציג החברה הערבית במחוז מרכז.

כן. שלום. בוקר טוב. אני עבד אלחלים חאג' יחיא מטייבה, בן 16, נציג במועצת התלמידים והנוער העירונית ונציג במועצת התלמידים והנוער מחוז מרכז ומדריך מש"צ.

מספרים ואחוזים של אנשים שמשתמשים בסמים בחברה הערבית גדול ממספרם בחברה היהודית. בימים האלה אין פיקוח על השימוש בסמים כמו שצריך ואין מודעות לקהילה. בעבר נערכה הוועדה להיאבק בשימוש בסמים, אך היום אנחנו נמצאים במעגל המהווה אי מודעות בעניין הזה בקרב בני נוער, כתוצאה מכך יש פער מדאיג מאוד בין מספרם של משתמשים בסמים היום ובעבר.

אחת מהתוצאות בשימוש בסמים לבני נוער היא שהם יצטרכו להילחם בפשע בסביבתם. מה נעשה? כמה משפחות איבדו את היקרים שלהם, בנים, בנות, אימהות וחברים? זה פשוט עוזר לשימוש בסמים להתפשט, כל זה כתוצאה מחוסר החינוך והמודעות והמוסר. למשל אתמול גנבו שלושה נערים סיגריות בערך של 200,000 שקלים בירושלים. העוני במגזר הערבי, להרבה משפחות אין כסף בכלל, הכלכלה בהריסה במגזר הערבי, אין תקציבים. אם אנחנו חושבים על כל זה, סיבות רבות והתוצאה היא פשע, היא גניבה וחוסר מוסר, נימוס ואנושיות.

אם כל ההורים באמת צופים ודואגים לבניהם, אם המורים בבתי הספר יעשו את המודעות הנכונה לתלמידים מגילאים קטנים אני חושב שיהיה מצב יותר טוב. אנחנו רק צריכים לייצר סביבה ריקה מאלימות, מפשע ושתהיה מלאה בחינוך, חיוך ואנושיות.

כנציג בני הנוער בחברה הערבית לקחתי תשובות, פתרונות, מבני נוער, מכל בני הנוער הערבים, מהדרום עד הצפון. מה הם אמרו בדרך כלל? שאנחנו צריכים לעשות הדרכות, אנחנו צריכים לפרסם מודעות ואנחנו צריכים לעודד בני נוער להתרחק מהדברים האלה. עידוד. לפי דעתי כל הרע שקורה בחברה הערבית הוא רק תוצאה מחוסר חינוך, אז מה לעשות? המצב רע מאוד ובעלייה ותקופת הקורונה אפשרה למצב לגדול.

למשל אני כתלמיד בכיתה י"א רואה בני נוער מדברים בסתר, למשל בני נוער אומרים מולוחיה על חשיש בבתי הספר, הם אומרים גלגלים על קנביס, הם משתמשים במילים אחרות כדי לתאר משהו ואז מורים צריכים להבין את השפה של בני הנוער. או למשל 25% מהחברה הערבית מתחילים להתמכר לסמים וחשיש וכל הדברים האלה אחרי שהם מתחילים לשתות אלכוהול, אז זה תלוי בזה.

יש חוק שעובר קריאות בכנסת שמאפשר לבני נוער ולתושבים לעשן חשיש ומריחואנה. אני מתאר לעצמי שאהיה ברחוב ואראה חנות שמוכרת סמים או אראה תלמידים בבתי הספר שמעשנים חשיש וסמים, אין אכיפה, כי המדינה התירה את זה, הכנסת התירה את זה, אז מה אתם מצפים? אנחנו כבני נוער צריכים הדרכה, חינוך, לימוד ודאגה. תודה רבה לכם.

תודה רבה רבה, עבד. אתה מעלה פה עוד נקודות נוספות, וגם הקשר ההדדי, לא רק שאנחנו צריכים לשמוע את בני הנוער כדי שאנחנו ננגיש את התכנים בצורה הנכונה יותר, אלא אנחנו צריכים להכיר את השפה האחרת, כמו שאמרתי בנוגע לווייפ ואתה העלית פה עוד מילים נוספות, שאנחנו חייבים לדעת שהשיח בינינו הוא באמת כזה שאנחנו כולנו יודעים על מה אנחנו מדברים ואנחנו חיים באותו עולם. זה גם ברשתות החברתיות וגם מחוצה להן. אני חושבת שזה נושא מאוד מאוד חשוב.

ומה שמאוד ברור לי ובולט, ואני כל כך שמחה שחבריי, גם מנסור וגם יוסי, נמצאים פה, זה שאם אנחנו לא צריכים קריאת השכמה לכל מה שמאחד בינינו והאחריות המשותפת שלנו, הוועדה הזו שוב ושוב, גם בסיורים שלנו וגם בדיונים שלנו, נותנת לנו את האחריות המוגברת הזאת לתת את הזרקור, לשים את הזרקור על כל מה שמאחד בינינו כדי למלא את המחויבות שלנו כלפיכם, האחריות המשותפת שלנו כלפיכם כולכם, כל בני הנוער שנמצאים פה איתנו היום, ללא הבדל יהודים וערבים, דתיים ושאינם דתיים, בכלל לא משנה. ואני כל כך מודה לכם שאתם מהווים עבורנו את ההשראה ואת הדוגמה לכך.

אורטל נשיא, דוברת מועצת תלמידים ונוער במחוז תל אביב. אורטל.

שלום. קודם כל נכון, שמי אורטל נשיא, יושבת ראש ועדת דוברות ודוברת מועצת התלמידים והנוער מחוז תל אביב. אני מפתח תקווה, בת 17 אוטוטו.

קודם כל אני מודה לך על ההזדמנות שאת נותנת לנו, המחוז שלי בעצם, להביע את הקול שלנו. אז ככה, אפתח בזה שאנחנו חייבים להבין שהחל מגיל קטן בני הנוער והילדים נחשפים לעולם הזה של אלכוהול וסמים. זה באמת נובע מנקודות נורא נורא חלשות וזה מתחיל מהמצב הנפשי שבני הנוער נמצאים היום. רובנו נשארים בבית ללא חינוך, ללא חינוך בלתי פורמלי וללא חינוך פורמלי תקין. זה יוצר מצב שהמצב הנפשי והרגשי של בני הנוער מידרדר מרגע לרגע. אין הרבה התעניינות, אין הרבה נגישות של בתי הספר, אפילו של המשפחה, ועקב זה שבני הנוער מרגישים שקשה להם זו פשוט דרך מפלט שלהם ישר לאלכוהול וסמים, למה? כי זה נראה להם הרבה יותר נגיש והרבה יותר קל לפנות לשם, למה? כי רוב בני הנוער היום מתעסקים בזה, כנראה נובע משעמום, נובע מחוסר נגישות של המשפחה.

אני עכשיו אגע בנקודה נוספת שהיא מתקשרת לנקודה הקודמת. ברגע שלנו כבני נוער נעצרו כל המסגרות הבלתי פורמליות שמילאו לנו את החלל אנחנו ניגשים לדברים שהם לא באים לנו ביום יום, שישברו לנו את השגרה. כל זה מתרכז בהידרדרות של המצב הנפשי שלנו.

אני כן חושבת, אני והמחוז שלי חשבנו, שצריך להתחיל בשיעורי הסברה כמה שיותר מוקדם, תחילת חטיבת הביניים, משם הכול מתחיל. כבר היום אפשר לראות שתלמידי כיתות ז' מתחילים לשתות ולעשן ואני חושבת שזה משהו שהוא לא תקין ואני באמת חושבת שאם נתחיל את זה עכשיו כמה שיותר מוקדם נוכל להגביר את המודעות ולעצור את זה ולגרום לבני הנוער לפנות לגורם שיתאים להם.

רוב האנשים במחוז שלי או אני חושבת בישראל, אף אחד לא מכיר עמותה שהוא יכול לפנות אליה כשקשה לו. אני באמת חושבת שאפשר להעלות את המודעות הזאת של עמותות, אנונימיות אפילו, שבן נוער שקשה לו שיידע שיש לו למי לפנות. אם אין לו עזרה דרך בית הספר או דרך המשפחה שיהיה גורם שהוא יוכל לפנות אליו כשקשה לו, במקום לברוח לדרך מפלטית אז באמת הוא יוכל לפנות ולדבר עם מישהו. זה הכול, תודה רבה.

תודה, תודה רבה, אורטל. אני רוצה להגיד שאת הארת, למרות שזה כבר עלה, את הזרקור למשהו שבעיניי חייבים להיות מודעים לו, לצד הקורונה הכלכלית והבריאותית אנחנו אל מול הקורונה הנפשית. אם הקורונה הנפשית משקפת או בבואה של המשבר הגדול שהחברה הישראלית שרויה בו אני חושבת שהמצב או בריאות הנפש אצל בני הנוער היא הבבואה של כל החברה הישראלית. חייבים לתת על כך את הדעת. נמצאים גם הגורמים השונים שמקשיבים לכם ואני חושבת שחשוב לומר בהקשר הזה שאין דבר כזה ואקום.

הנקודה שאורטל העלתה עכשיו, את נקודת בריאות הנפש, אנחנו לא צריכים לחכות עד שהדבר הזה מתפוצץ לנו בפנים, דווקא בעידן שבו הכול נעשה בזום ודווקא עם הכלים שיש לנו היום, להנגיש את הטיפול הנפשי, קודם כל להפוך את הקושי הנפשי ללגיטימי כיוון שהיעדר או הוואקום הזה של מה שקורה קודם כל בבתים, אבל גם הוואקום הזה של היעדר מערכות חינוך פורמליות ובלתי פורמליות וגם היעדר המפגש החברתי שיוצר מצוקה נפשית מאוד גדולה אצל בני הנוער וזה ברור וזה לא צריך להפתיע אותנו, אנחנו יכולים וצריכים להיערך על מנת לשפר את מנגנון הטיפול בבריאות הנפש.

שוב, זו ההזדמנות שלצד המשבר, כי גם כך מערך בריאות הנפש במדינת ישראל, וההתמכרות זה חלק מזה, חייב לעבור שינוי תפיסתי עמוק ושיפור של כל המערכות הללו לטווח רחוק, תוכניות לטווח רחוק, לשיפור התוכניות האלה. זאת ההזדמנות להתחיל את המהלך הזה. אז תודה שאת מאירה על כך את הזרקור, אורטל.

אלינור קריכלי, יושבת ראש מועצת התלמידים והנוער הרשותית בקרית ים ונציגת מחוז חיפה. אלינור, בוקר טוב.

בוקר טוב. כפי שאמרת, אני אלינור קריכלי, בת 17, אני לומדת בכיתה י"ב בקרית ים, יושבת הראש ואני נציגת מחוז חיפה.

אז באמת תופעת השתייה מוכרת מאוד בקרב הצעירים במחוז שלנו ובשנים האחרונות היא הפכה לתופעה נרחבת ונפוצה מאוד בקרב בני הנוער. גיל הצריכה של אלכוהול וסמים ירד לגיל 12 עם הגעתנו לחטיבת ביניים. ההשלכות ידועות לכולם, הידרדרות לשימוש בסמים, אלימות קשה ונטייה לאובדנות וכמובן שלהשלכות האלה יש גם את השלכות הקורונה והשלכות הרשתות החברתיות.

כיום בני הנוער מתוחכמים יותר עם או בזכות הרשתות החברתיות, אנחנו יכולים להזמין אלכוהול מחנויות אלכוהול או מצעירים שמלאו להם 18 ושרוצים להרוויח קצת כסף ממכירת אלכוהול, בן נוער שמבקש לקנות את האלכוהול הופך לקהל יעד מבוקש והצורך להזדהות או לשמור על אתיות הולך ונעלם כאשר מדובר בכסף וכאשר מדובר ברכישה פחות מפוקחת. המשטרה לא חדשנית במיוחד כאשר מדובר ברשתות החברתיות ולכן קל לבני הנוער להשיג אלכוהול דרך הרשתות החברתיות.

עם בוא הקורונה והסגר הסתגרנו בבית וחיפשנו מקום מפלט. תלמידים שהתקשו נשרו מהלימודים ופנו ישירות אל עולם הסמים והאלכוהול. התלמידים שלא נשרו מהלימודים מצאו מהר מאוד את עצמם בשגרה של חוסר אונים וחוסר מעש ומצאו את האלכוהול כפתרון מהיר ויעיל. בנוסף לתחושה של חוסר מעש וחוסר אונים, לחץ הבגרויות והפער הלימודי שנצבר אינם תורמים לסיטואציה ואף מקשים עלינו כך שמקום המפלט הראשוני יהיה שימוש בסמים ואלכוהול. היעדר החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי שהיוו לנו שגרה הפכו למעמסה נפשית שמקשה עלינו יותר בכל יום שהמסגרות הללו אינן מתקיימות.

הפתרון שמוצע לא צריך להיות איסור או נזיפה על בני הנוער, אלא לתת כלים להתמודדות, מה אני עושה עם חבר שהשתכר, איך אני עוזר לחבר שלי להתמודד כשמצב הרוח שלו ירוד והוא רוצה לפנות לאלכוהול בשביל לשפר את מצב הרוח. אז הפתרון הוא לא איסור אלא התמודדות. חשוב להדגיש שהיום יש הרבה גורמים מסביבו של בן הנוער אשר מחזקים את תחושת חוסר האונים וגורמים לו לברוח למקום נוח, בטוח בו אפשר לשכוח מהדאגות והבעיות. הרבה בני נוער מוצאים את המקום הזה בתמיכת אלכוהול וסמים קלים או קשים אשר הפכו לזמינים ונגישים בגלל הרשתות החברתיות והתפתחותו של ענף הסחר הלא חוקי. עלינו לחשוב ביחד על פתרונות יעילים הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך על מנת לצמצם את התופעה המסוכנת הזו.

תודה, אלינור. אני חושבת שאת מעלה עוד נקודה שהיא כבר כן עלתה, היא גם נוגעת לאלכוהול וגם לכל הנושא שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת, אנחנו חברי הכנסת ואנחנו גורמי המקצוע, והיא מה קורה כאשר חומר ממכר הופך להיות חוקי, אלכוהול בהקשר הזה, הירידה ההולכת ונצפית של גיל הצריכה, שכמובן זה לא חוקי לצרוך אלכוהול בגיל 12 אבל האלכוהול עצמו הוא מצרך חוקי והגיל הולך ונהיה צעיר יותר. צריך לתת על כך את הדעת גם אל מול תהליך הלגליזציה שמדברים עליו.

וגם אני רוצה לומר, קודם כל הקריאה שלך לכלים ולמחויבות שלנו לכלים, היא נשמעת בהחלט, אני כן רוצה לפנות לידידי מנסור עבאס, אנחנו דיברנו ואני חושבת שחייבים לקיים דיון משותף על הקשר שבין האלכוהול לאלימות וזה מאוד מאוד חשוב. את מעלה פה נקודה שעלתה בוועדה הזאת בהקשר הזה, דווקא לאלכוהול יש קשר ישיר, אנחנו יודעים, בין צריכתו לבין התנהגות אלימה, גם בתוך המשפחה, גם להתנהגויות אלימות אחרות ועד כדי מחזות זוועה שראינו אותם בכל מיני הקשרים קשים מאוד של אלימות מינית. אני חושבת שאת מעלה ומחדדת שוב את החשיבות של להבין שרק בגלל שחומר ממכר הופך להיות חוקי זה לא פוטר אותנו מאחריות, נהפוך הוא, זה מגביר את האחריות שלנו, של המודעות, מה הם הכלים הדרושים ומהי המציאות אל מול השימוש באותם חומרים ממכרים, במקרה הזה אלכוהול. אז תודה רבה שאת מעלה גם את זה וזה שזה אתגר גדול שלנו גם היום.

אופק ראובני, יושבת ראש מועצת התלמידים והנוער המחוזית במחוז ירושלים. בוקר טוב, אופק.

שלום לכולם. ברצוני להודות קודם כל לחברת הכנסת ושאר משתתפי הוועדה באמת על הזכות להביא זווית טיפה שונה של המצב של בני הנוער במדינה כרגע, לא דרך עיניים מבקרות, לא דרך עיניים שמתבוננות מהצד, אלא פשוט חוות דעת על מה שקורה כרגע ועיניים שחוות את האופן הזה באופן יום יומי.

בתקופת הקורונה בני הנוער עומדים בפני אין ספור קשיים כאשר האחד, שבעיניי הוא המשמעותי ביותר ושאני רוצה להתמקד בו בדבריי, הוא באמת הקושי הנפשי שנוצר מהמצב שאנחנו נמצאים בו כרגע, או מתגבר או נוצר באופן כללי, שגורם ומשפיע על צריכת החומרים המסכנים בקרב בני הנוער. אני מאמינה שהשאלה שאנחנו באמת צריכים לשאול כרגע היא מה מוביל את בני הנוער לשימוש בחומרים מסכנים, איזה דבר נותן להם את הדרייב ללכת ולהשתמש בדבר שהם יודעים שיכול להזיק להם. עלינו להסתכל על המציאות הנוכחית בשעת הקורונה שלא עומדת להיעלם בזמן הקרוב ולקחת בחשבון את כל האספקטים, כולל הנפשי המנטלי וכך גם את הלחץ החברתי, בעצם הלחץ החברתי כרגע משפיע על כלל בני הנוער ולא משנה מה תמיד יהיה את הקושי להגיד לא.

אנחנו רואים עלייה חדה בנתונים של ההתנהגויות הסיכוניות והחמרה או התפתחות של הפרעות נפשיות למיניהן, במיוחד בזמן הסגר הממושך, ובחלק גדול מהמקרים כאשר בני הנוער נמצאים ברמות שונות של סיכון בכל פן שהוא הפנייה הקלה ביותר היא אל סמים ואלכוהול ואל חומרים מסכנים. בני הנוער זועקים אלינו לעזרה, העלייה באחוזים של בני נוער שפונים לעזרה נפשית כרגע ובשימוש של חומרים מסכנים הוא מרקיע שחקים ואנחנו רואים זאת יום אחרי יום בהתנהגויות סיכוניות שמושפעות לגמרי מהמצב הנפשי ומהלחץ החברתי שבכל יום בני הנוער אמורים להתמודד איתו. הנתונים שמראים כרגע על התאבדויות בשל המצוקה הנפשית וההחמרה והייצור שלהן בשל הסגר מתקשרים ומעמידים את בני הנוער בסכנה משמעותית.

אני רואה מחויבות לציין כי ההתמכרות לחומרים מסכנים היא הפרעה שמתפתחת ואין לנו שום דרך להתייחס אליה כדבר מגונה ולהאשים את הנפגעים ממנה. עלינו להבין מה הביא להתחלת השימוש שלהם בחומרים המסכנים ולמצוא את הדרכים לשפר את זה ולתת להם את המקום שמגיע להם כדי לקבל עזרה. לכל אחד מגיעה האפשרות לקבל עזרה ואני חושבת שיש לנו פה באמת מקום לעזור כל עוד נבין מה הגורם.

את צודקת, אני אתחיל מסוף דברייך ותודה על זה, לא רק שלכל אחד מגיעה הזכות, אלא שעלינו מוטלת החובה לתת את העזרה הזאת לכל אחד. הנושא של התמכרות, שאנחנו נמצאים בפער מאוד גדול ובאמת בגלל זה אני הארתי על כך את הזרקור, מדינת ישראל נמצאת היום בפער מאוד גדול של ההכרה בהתמכרות באמת כהפרעה נפשית שהולכת ומתפתחת עם הזמן, אגב שניתן גם לאתר אותה ושיש את הכלים לסמן את מי שמועד וגם לא אמור להרגיש. תחשבו שאם מישהו חולה במחלה כלשהי אז אנחנו מאשימים אותו על כך שהוא חולה בה וזה מה שקורה בנושא ההתמכרויות.

העלית עוד נושא מאוד חשוב וזה הלחץ החברתי שתמיד קיים, בטח ובטח בגילאים הללו שאנחנו מדברים עליהם, אבל כשהוא בא במקביל למקום של קושי נפשי וקושי נפשי יכול להיות מחרדה ועד דיכאון, הוא לא חייב להיות הפרעה נפשית שמוגדרת בצורה חמורה, וכדי שאנחנו נכיר קודם כל שחרדה ודיכאון הם באמת קושי נפשי, הם לא פחותים מדבר אחר, חייבים להתחיל להכיר בכך וכשזה בא במקביל ללחץ החברתי שאנחנו מכירים מתקופות אחרות שבהן אולי יש חוסן יותר גודל, אז אדרבא, זה מסביר את הנתונים ההולכים וגדלים.

ואני אומר, אנחנו יודעים את הנתונים, אנחנו רואים שמספר הפניות עולה ומה שמדאיג אותי בעיקר זה שאלה הפניות שאנחנו יודעים עליהן, זאת אומרת מנתונים שמגיעים אלינו מער"ן, לגבי פניות, ומנתונים שמגיעים אליי מהורים שיודעים שהילדים שלהם פונים יותר במצוקות נפשיות, אלה בני הנוער וגם המבוגרים שפונים לסיוע, והם לא ממש אינדיקציה לכל מי שזקוק לסיוע ולכלים הללו.

אז תודה שאת מאירה את הזרקור שוב על הנושא הזה. אני מקווה שכל הגורמים שנמצאים איתנו פה בזום יוכלו לתת את הדעת גם לנושאים הללו. אנחנו לא ניתן את המענים היום, אנחנו בעצם מעלים את הנושאים היום ואנחנו נקיים בהחלט דיוני המשך גם עם הגורמים שנמצאים פה איתנו היום.

אוריה וייל, נציגת המגזר הדתי במחוז ירושלים ומינהל החינוך. בוקר טוב, אוריה.

בוקר טוב. אני אציג את הדעה והסביבה של הנוער הדתי לאומי. אז כמו שאמרת, קוראים לי אוריה וייל, סיו"ר מחוזית במחוז ירושלים, אני גרה בגוש עציון, ויוצא לי באמת לראות ולהיות שותפה בכל העניין הזה והמאבק הזה גם בגוש. אני יכולה להגיד שאני מכירה את נושא ההתמכרויות גם אצלי מהבית באופן אישי, אבל אני לא אכנס לזה יותר מדי.

מה שכן יש לי כמה נקודות שכן אני ארצה להעלות, ביניהן נוער דתי נקלע בין שני מוקדים, הוא כאילו איפה שהוא האמצע, כמובן שמעליו יש סקאלות, אבל הוא איפה שהוא נמצא באמצע בין המגזר החרדי לבין המגזר החילוני והוא איפה שהוא במקביל למגזר הערבי שגם שם יש לא מעט עניינים עם אלכוהול וסמים אחרים. מבחינתי, איך שאני רואה את זה, אלכוהול בסופו של דבר זה גם סם כלשהו, זה חומר מסוכן, זה חומר ממכר, ועל זה אני כן רוצה להביא כמה נקודות.

הנקודה הראשונה היא, כמו שכבר נאמר כאן לפניי, בסופו של דבר כל אדם ברגע שאומרים לו אסור הוא רוצה לעשות את זה מתוך אינסטינקט אנושי והישרדותי ולכן המקום שלנו פה זה לבוא ולהגיד איך משתמשים, איך עושים וששם באמת אותו בן נוער יחליט האם הוא משתמש או לא.

אני רוצה להגיד שאני לא חושבת שזו הבעיה העיקרית. אני חושבת שהבעיה העיקרית זה העובדה שהנוער הגיע לשם. ברגע שהנוער הגיע לשם כנראה שיש בעיה שהיא שורשית הרבה יותר, זאת אומרת אדם לא מרצונו החופשי מגיע והורס את הגוף שלו, כנראה יש גורם שהוא חיצוני או עמוק יותר, בין אם זה, כמו שאופק אמרה לפניי, הפרעות נפשיות כלשהן, אפילו חרדות, עניינים בבית, לבין אם זה באמת אפילו לחץ חברתי, זה יכול להגיע מכל דבר וגורם כלשהו. אם נמצא את השורש ונטפל בו באופן אוטומטי גם התופעה הזו של שימוש בחומרים מסוכנים תרד. אני חושבת שבסופו של דבר זה המקום להכשיר אנשי מקצוע למיניהם, עו"סים, פסיכולוגים, יועצים, אנשי חינוך, שבעצם יוכלו ככה לסייע ולהיות שם בשביל הנוער.

הקורונה לא יצרה איזה שהיא מציאות חדשה, המציאות הזאת הייתה קיימת והקורונה הגבירה וחיזקה את זה והציפה את הדברים למעלה, שפתאום שמים לב שהגיל יורד מבחינת הצריכה, או פתאום רואים שיש הרבה יותר מקרים של אובדן הכרה והתאבדויות ומוות מאותם חומרים מסוכנים. אני חושבת שבכוחה של הוועדה כן להחליט ולהוסיף ולחוקק חוקים נוספים וסעיפים נוספים באותו עניין ואני באמת קוראת לכם לעשות את זה, באמת לפני שיהיה מאוחר מדי.

נקודה חשובה שחשוב לי להעלות זה העניין של מעגל. בעצם כל העניין הזה זה איזה שהוא מעגל שגם אנחנו כחברה, ואני כסיו"ר מחוזית, אני מנסה לעבוד על זה עם עצמי, העניין הזה שאדם שמידרדר לסמים, לא משנה אם זה בן נוער או אדם מבוגר יותר, ההתמכרות שלו ועצם השימוש שלו באותם חומרים מסוכנים מביא אותו למצב שגם כאשר הוא משתחרר מכל ההתמכרות הזאת ונגמל החברה עדיין רואה אותו כשונה ובסופו של דבר זה גורם לזה שהוא מרגיש לא בנוח או הוא לא מתקבל לעבודות כי הוא נקי מסמים כלשהם ובעצם הוא חוזר לאותו מעגל כי זה הדבר היחיד שמכניס לו משכורת או דברים אחרים, הרגשת ריקנות וכו'. זה כן דבר אחרון שרציתי להגיד. תודה רבה על ההזדמנות.

תודה רבה, אוריה. אני רוצה לתת לעוד שני נציגים של בני הנוער לדבר ואז נשמע מהגורמים. אני חושבת שזה חשוב מאוד, אז אני כבר אומרת לכולם, מי שנמצא מהמשרדים השונים, אנחנו ניקח את הזמן כדי לשמוע עוד שני בני נוער שנמצאים איתנו.

אני רוצה לומר קודם שהעלית נקודה שוב, או חידדת אותה, הדגש הוא לא על כן או לא, הוא לא בעד או נגד, הוא באמת על כיצד, על איך, וזאת האחריות שלנו כחברה להנגיש לכם, לכולנו את הכלים להבין כיצד וכמובן מה ההשלכות של הכיצד הזה.

הנושא הנוסף, שמאוד חשוב לי לומר פה ואת נגעת בו ואחרים גם נגעו בו, זה בעצם שצריך טיפול רצף מאוד מאוד גדול. אני אומר שכבר הוועדה בראשותי זיהתה את ההכרח לקמפיין, לתוכנית לאומית שתשנה את התודעה, קודם כל כצעד ראשון, אגב זה מבוסס נתונים, אנחנו יודעים היום שללא שינוי התודעה והפחתת הסטיגמה לכל המנעד, גם לסיבות הנפשיות, בין אם זה חרדה או בין אם זה אתגרים נפשיים גדולים יותר או חמורים יותר שהובילו להתמכרות, עד שאנחנו נצליח כחברה לשנות את התודעה ולהוריד את הסטיגמה אנחנו גם לא נצליח לייצר את כל הרצף הטיפולי הנדרש. זה בהחלט רק הצעד הראשון, הוא לא נוגע בכל התוכנית הנדרשת כמו שהתייחסת אליה, גם ההכשרה של כל הצוותים וכו'.

אני רוצה לאפשר לרן ולהדס. רן הוא יושב ראש מועצת התלמידים והנוער המחוזית ממחוז דרום. אני רוצה רק לומר לפני שאנחנו ממשיכים, למקרה שלא יהיה מספיק זמן, נמצאת איתנו המועצה לשלום הילד שחשוב לה מאוד מאוד לומר, מיטל שנמצאת איתנו פה בזום, שכן מפעילים קו לפניות של ילדים ובני נוער, אפשר גם להגיע אליהם דרך הפייסבוק. אנחנו חייבים למצוא את הדרך להנגיש את זה לכל בני הנוער, לא רק למי שנמצא פה במקרה היום בזום. אנחנו נדבר גם על זה, איך מנגישים את זה בצורה טובה יותר, אבל באמצעותכם, כיוון שאתם מחוברים מאוד לשטח אני רוצה שכן תדעו שיש קו לפניות של ילדים ובני נוער. אם יש התייחסות ספציפית לכך, אולי גם נשמע אותה. רן, תורך.

בוקר טוב לכולם. לפני הכול אני רוצה להודות על הכינוס של הוועדה הזאת, להודות לוועדה, לך, חברת הכנסת קוטלר וונש, זה מאוד חשוב לדעתי.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות. הנושא הראשון, כמו שנאמר פה, מבחינת המורים. אני חושב שהמורים צריכים להוות איזה שהוא מודל לחיקוי בנושא הזה. לא לנסות להסתיר את זה שהם מעשנים, אבל גם לומר שהם מתמודדים עם זה. חשוב לראות את זה גם בעיניים של התלמידים והנוער.

לגבי הלגיטימיות של אלכוהול וסמים וזה, אני חושב שלהתייחס לאיך זה חשוב, אבל לשים לב שבתהליך של האיך אנחנו לא נותנים לגיטימציה לכן. זה מאוד חשוב להדגיש את זה.

בהחלט.

ואני רוצה גם להתייחס ללמה זה קורה. ברגע שאנחנו נדבר רגע על למה זה קורה, שיש את האתגרים הנפשיים, אני חושב שלפני שזה מגיע לדיכאון וחרדה, שזה באמת הצעד לפני ההתמכרויות, צריך לשפר את המענה הפסיכולוגי ייעוצי ודיסקרטי בתוך בית הספר, עוד בהתחלה, עוד כשזה אתגרים קטנים של התלמיד, שזה יכול להיות לחץ לימודי, זה יכול להיות כל דבר בחיים שלו שהוא צריך מישהו שיקשיב לו, מישהו שיהיה שם לצדו.

אני חושב גם שהמסגרות הבלתי פורמליות יכולות להיות חלק מאוד גדול מהפתרון כי בסופו של דבר שם אני חושב שהחינוך הערכי והחינוך המונע מגיע שם לידי ביטוי בצורה הכי הכי חזקה. אני חושב שהמסגרות הבלתי פורמליות הן בדיוק הדבר שאנחנו צריכים לשים עליו את הדגש, במיוחד עכשיו בתקופת משבר הקורונה. זה חובה, מבחינתי בלי זה יהיה לנו מאוד קשה להתקדם.

ורק נקודה אחרונה, שמאוד מאוד חשוב לי לומר, על העניין של החברה הבדואית, אצלי במחוז. אני חושב שהעניין של התשתיות חשוב מאוד שיהיה על סדר היום ובלי שתהיה פה איזה שהיא החלטת ממשלה או החלטה של הכנסת לשפר את התשתיות וגם לבצע אותה אנחנו כל הזמן נהיה באיזה שהוא גלגל מתמשך שהתמכרויות זה חלק מההשלכות שלו וחשוב לשים גם את זה על סדר היום. תודה רבה.

תודה רבה, רן, אתה מעלה סוגיות נוספות שקשורות גם למגזר הבדואי ולמגזרים השונים שעלו, כל אחד בהקשר שלו, וזה חשוב מאוד להתייחס לכך. אני אומר שגם העלית, ובצדק, את המסר המורכב יותר, שאני לא מתכוונת לכן ולא, האם זה טוב או רע, אלא חשוב מאוד שמי שמחליט לצרוך חומרים ממכרים או פוטנציאלית ממכרים יידע מה ההשלכות והכיצד זה מאוד חשוב. נכון שהסכנה לכאורה בכך זה שמבינים מזה שאם זה חוקי אז זה גם בסדר, אז זה גם מותר, אז זה גם בריא, ששם יש מין מסר הרבה יותר מורכב ובאמת חשוב שהגורמים השונים ייתנו את הדעת על הצורה הנכונה להנגיש גם מסרים מורכבים ולא רק בעד או נגד. רק יותר התכוונתי לכך שאנחנו לא נלחמים ב-, אלא מכירים במציאות ומתמודדים איתה.

הדס פרג'ון, נציגת המגזר הדתי במחוז הדרום ואז אנחנו נעבור בזמן שנותר להתייחסות הגורמים השונים שנמצאים. בוקר טוב, הדס.

בוקר טוב. קודם כל תודה רבה על ההזדמנות להשמיע את הקול שלנו. אני הדס, כמו שאמרת, אני בת 16, אני הדוברת של מחוז דרום ואני מדריכה בבני עקיבא. אני לומדת באולפנה ובאזור שלי רוב בתי הספר שלי נפרדים, בישיבות, אולפנות, תיכונים דתיים. בפעמים שדיברתי על הנושא עם החברים שלי בישיבות ובאולפנות הבנתי שיש פער נורא נורא גדול בין בתי הספר של הבנים לבתי הספר של הבנות. אצל הבנים זה הרבה יותר מקובל. בישיבות ובתיכוניים הדתיים לבנים אנחנו שומעים משפטים כמו זה נורמלי או ככה זה, או אין מצב שלא יהיו כמה צורכים בשכבה.

השוני היחיד זה ההתייחסות של בית הספר למצב. ברוב בתי הספר מעלימים עין, לא מתייחסים יותר מדי, המורים לא באמת שמים לב, אבל אחד החברים שלי סיפר שבזכות הקשר האישי עם ראש הישיבה הוא יצא מההתמכרות שלו וגם הרבה תלמידים, חברים שלו, יצאו משם. אני חושבת שקשר אישי עם המורים, עם צוות ההנהלה והצוות החינוכי יכול לעשות שינוי מטורף. לכן כשאומרים שמורים מעשנים בשער, תסלחו לי, אבל זה באמת אבסורדי.

אני אתייחס לסרטון שראינו בהתחלה, אחד מבני הנוער אמר: אין מה לעשות וכשאין מה לעשות פונים לזה. אני חושבת שבמיוחד בתקופת הקורונה, עם הסגר ועם הניתוק החברתי, התפקיד שלנו, בתור בני נוער או שלכם בתור הוועדה, זה למצוא מה לעשות, למצוא תחומי תעסוקה לנוער. בתור מדריכה בבני עקיבא אני חושבת בדיוק כמו שרן אמר, המסגרות הבלתי פורמליות יכולות לעשות שינוי ענק. ויותר מזה, אני חושבת שצריך לקטוע את זה בגיל צעיר, גם המעבר בין היסודי לחטיבה וגם המעבר בין החטיבה לתיכון הוא קריטי וצריך להתייחס אליו דווקא בנקודות האלה לפני שנכנסים לזה בגדול. זהו, תודה רבה.

תודה רבה, הדס. אני חושבת שגם את מחדדת את הנושא של המסגרות הבלתי פורמליות כאמצעי מאוד מאוד חשוב, אנחנו נשמע גם מהם וגם נמשיך לתת על כך את הדעת וגם את הנושא של המעברים בין הגילאים ואולי המחשבה שלנו המוטעית ואנחנו מגיעים כבר בעצם מאוחר מדי בהנגשת המידע.

אנחנו מסיימים את הפרק הראשון ואם יש בני נוער שרצו להעלות נקודות נוספות אז, בבקשה, תמצאו את הדרך לאסוף, דביר, את המידע מהם, את הנתונים הנוספים, כיוון שאני רוצה לאפשר למשרדים השונים שנמצאים איתנו פה להגיב. אני מניחה שלא כולם יספיקו, אבל אני מקווה שכולם השכילו מהשעה פלוס האחרונה, אני חושבת שאני בטח ובטח השכלתי ומרגישה שזכינו לדור כזה וגם שיש לנו אחריות כבדה מאוד במשמרת שלנו למענם ולמעננו ולמען עתידנו.

ממשרד החינוך נמצאת פה קרן. אנחנו נתחיל עם משרד החינוך. בוקר טוב. ואני מבקשת מהגורמים באמת להתייחס כמה שיותר למה שנאמר פה ואולי אנחנו גם נמשיך את הדיון כיוון שזה יהיה ממש על קצה המזלג בהקשר הספציפי.

בוקר טוב לכולם, אני גם מודה לך על ההזדמנות לשמוע את הנוער ולהביא באמת דיון שלא מדבר על הנוער אלא מתייחס עם הנוער ושומע את הקול שלהם. אני מאוד גאה בקולות שנשמעו כאן. אני רוצה להתייחס למספר נקודות שעלו כאן גם על ידך וגם על ידי בני נוער.

אחת השאלות שעלו, ואחר כך גם התייחס לזה הנציג מבאר שבע, רן, זה לגבי השאלה של איך אנחנו עושים את תוכניות המניעה ואיך אנחנו מנחים את הילדים באיך להשתמש ואני רוצה לשים סימן שאלה על הדבר הזה ואני רוצה לומר שמתוך הבנה ומתוך היכרות של השפעות השימוש בחומרים בגיל ההתבגרות אנחנו צריכים להבין וצריכים לנקוט בעמדה ששימוש בחומרים בגיל ההתבגרות הוא לא טוב, הוא מסוכן והוא לא מומלץ למתבגרים. לא משנה אם זה חוקי או לא חוקי, שאלת החוקיות פה פחות חשובה, לבני נוער ההשלכות של זה הן הרסניות.

בנוגע להשפעות החברתיות ואיך זה משפיע על ההתנהגות, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שגם התהליכים החברתיים משפיעים על ההתנהגות של בני הנוער, ולמה אני מתכוונת? אנחנו לא יכולים להתעלם מהשיח הציבורי שמנרמל את השימוש בקנביס, את התהליכים שהמחוקק מוביל ללגליזציה, זה לא נופל על אוזניים ערלות, בני הנוער שומעים ומבינים את המסר ולא חושבים שיש פה בעיה עם ההתנהגות הזו ולכן יש לנו אחריות מאוד מאוד גדולה להוביל את התהליכים האלה כשלוקחים את בני הנוער בחשבון.

כמו שבני הנוער אמרו, הכתבה שצפינו בה בתחילת הדיון, היא כתבה שמציגה תופעה מאוד מאוד מדאיגה, רק שלצערי הקורונה שמה זום-אִין על התופעה, זאת לא תופעה שמתחילה בקורונה, היא לא נגמרת בקורונה, היא מתחילה גם קודם. אנחנו מודעים ומכירים את התופעות האלה של בני נוער שמעורבים בשימוש בחומרים. אנחנו כן עושים המון תוכניות החל מגיל צעיר בכוונה לפתח את כישורי ההתמודדות החל מגיל צעיר ולא כשזה מגיע לתיכון כשזה כבר מאוחר מדי כשאנחנו מנגישים את החומרים בהתאם לשלב ההתפתחותי. אני מבינה שלא כל בני הנוער שנמצאים כאן נחשפו לתוכניות החינוכיות ועל כך אני מאוד מצרה, אבל בהחלט יש תוכניות מאוד מאוד מוקפדות של המשרד בנושאים האלה.

קרן, אני חושבת שמה ששמענו שהן לא רק שלא בהכרח הגיעו אליהם, אלא זה שהן לא בהכרח מדברות את השפה שלהם. לא נרחיב על כך את הדיון היום, אבל אני חושבת שעל כך צריך לתת את הדעת.

אנחנו לא נרחיב על זה את הדיון, אבל בהחלט מערכת החינוך זאת לא מקשה אחת, יש בה המון המון גוונים, יש לנו התייחסות למגוון האוכלוסיות. אחת התוכניות שאנחנו מאוד גאים בה והיא גם צוינה על ידי חבר הכנסת, תוכנית של מנהיגות נוער. הייתי מאוד שמחה לשמוע גם מה בני הנוער מציעים לנו לעשות, מה הם חושבים שכדאי לנו לעשות כדי להגיע ולהשפיע בצורה יותר אפקטיבית על בני הנוער.

נמצא פה בדיון עמירם שמאי, הוא נציג בית ספר שמעון בן צבי מגבעתיים, שהוא פעיל בתוכנית 'עמיתים ומשפיעים', מנהיגות נוער, אני חושבת שאם תינתן לו אפשרות להביא גם את נקודת המבט שלו גם הוא יוכל לתת איזה שהיא פרספקטיבה נוספת למה שבני הנוער אמרו. ושוב אני אומרת, אנחנו עושים תהליך עם מועצת התלמידים והנוער הארצית ואנחנו מאוד נשמח לשמוע מה הם מציעים לנו כמערכת לעשות על מנת לייצר תוכניות יותר אפקטיביות.

(היו"ר מנסור עבאס)

תודה לך. אני מחליף את מיכל. יורם שליאר. אתה נמצא איתנו? כן. תציג את עצמך בבקשה לפרוטוקול ותוכל להשתתף בדיון.

שלום, קוראים לי יורם שליאר, אני פסיכולוג חינוכי מומחה ושמחתי לשמוע את העמיתה שלי כאן, את קרן רוט, שאנחנו עובדים ביחד הרבה שנים. אני משמש כעת כיושב ראש הסתדרות הפסיכולוגים בישראל ועוסק מעל 40 שנה במניעת סמים ואלכוהול, עוד מהתקופה שהייתי מדריך נוער ומדריך בנח"ל ואני שמח לשמוע כאן את בני הנוער. נכנסתי לפגישה הזאת לא כדי לדבר, אלא בעיקר כדי לשמוע.

אני חושב שנגעו כאן בנושאים מאוד מאוד חשובים. ראשית אני הערתי על העובדה שכתוב בכותרות 'שימוש בחומרים אסורים', צריך להיות כתוב 'שימוש בחומרים מסוכנים' כי הניקוטין הוא לא אסור, האלכוהול הוא לא אסור, אגב גם לילדים בני 12 אין איסור לשתות, יש איסור למכור, וזאת הערה ראשונה.

אני בשותפות ובעבודה עקבית של הרבה שנים עם משרד החינוך וגם בפיתוח תוכניות מניעה חושב קודם כל שאני אתייחס רגע לנושא של הלגליזציה וגם למה שאמר אחד הנערים פה, או כמה דיברו על זה פה, שצריך להסביר איך להשתמש נכון ואמר כאן אחד הנערים, בצדק, שכשמדברים על איך להשתמש נכון נותנים לגיטימציה וצריך לשים לב לעניין הזה. אני חושב, כאיש חינוך, כפסיכולוג חינוכי, כל מורה בבית ספר צריך שתהיה לו עמדה לגבי שימוש בחומרים מסוכנים וגם היכולת לקיים שיח עם הילדים. זה לא עניין של מומחים, אין מומחים בכל בית ספר לעניין הזה, זה מומחים לחיים, זה מומחים להתמודדות ואין ספק שהסיבה המרכזית לשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים וחומרים מסוכנים היא נושא של בריחה, של אסקפיזם. נכון, הקורונה מעצימה את זה, כי יש עכשיו עוד יותר דברים שצריך להימנע מהם או לברוח מהם, אבל עדיין אני חושב שאנחנו צריכים לעסוק בחוסן הנפשי וביכולת של בני נוער להבין שמה שהם עושים זה אסקפיזם, שאסקפיזם מסוכן ושזה האנטיתזה להתמודדות. כל הסיפור כאן זה כל נושא ההתמודדות ומניעת אסקפיזם.

לצורך זה משרד החינוך וגם אני, כמי שמפתח תוכניות, פיתחנו תוכניות שעוסקות בעניין הזה ואנחנו מקווים שבכל בית ספר יעסקו בתוכניות האלה וכל מורה ומחנך בבית הספר יידע לפתח שיח שהוא לא שיח שיפוטי, הוא לא שיח מטיף, אבל הוא גם לא שיח שנותן לגיטימציה להשתמש בחומרים. בעיקר בעיקר צריכים להיות קשובים למצוקות של בני הנוער.

והדבר האחרון שאני רוצה להגיד קשור לתפקיד שלי כיושב ראש הסתדרות הפסיכולוגים. אנחנו מתריעים כבר זמן רב מול המציאות שמערכת השירותים הפסיכולוגיים במדינת ישראל, לא רק שהם לא מוכנים לקורונה, הם גם לא מוכנים למצב הרגיל, למציאות הרגילה. באמת מה שנקרא הקורונה הנפשית מתקיפה אותנו, יש פחות התייחסות אליה והיא תצוף באופן קיצוני דווקא כאשר סכנת הקורונה תרד, כי המצוקות בתוך הבתים, בתוך המשפחות, העובדה שהמסגרות החינוכיות לא פועלות יציפו את העניין הזה. ואולי זו קריאה למקבלי ההחלטות, מה שאנחנו עושים יום יום בהסתדרות הפסיכולוגים ובפורום המשותף של ארגוני הפסיכולוגים, זה לחזק מיידית, לגייס בצו 8 פסיכולוגים ואנשי טיפול כדי לסייע בקורונה הנפשית. אני חושב שהדיון הזה הוא דיון חשוב, אבל אני חושב שצריך לקיים דיון בין המשרדים ולראות איך דוחפים את העניין הזה יום יום שעה שעה.

כן. זה צריך, אבל אין ספק שהיום זה הזמן לתת לצעירים כן להתבטא ולנוער. אני מחזיר את השרביט למיכל.

(היו"ר מיכל וונש)

תודה רבה ואני מתנצל שאני לא אוכל להישאר עד סוף הדיון.

תודה רבה. אני מצטערת שפספסתי את דבריך, אני כן אשלים אותם, אני חושבת שיש מקום מאוד חשוב באמת לנושא של הטיפול הנפשי שאנחנו צריכים לתת דווקא בתקופה הזאת וגם האפשרות שיש לעשות זאת. תודה רבה, יורם.

ובנוגע למשרד החינוך ולדבריה של קרן, אני כן רציתי לומר שיש גם חשיבות מאוד גדולה, ואני לא יודעת אם זה נאמר, לשמוע את בני הנוער לא רק במסגרת הוועדה אלא גם בעבודה שמשרד החינוך עושה כל העת בתוכניות האלה. כיוון שהעובדה שזה קיים היא איננה מספקת, אני חושבת שיש פה הזדמנות חד פעמית לשמוע עד כמה זכינו בדור של בני נוער שיודעים לבטא, גם את מה שהם צריכים וגם מה האתגרים שהם חווים אותם בעת הזאת ובכלל.

אני אשמח לשמוע ממועצת תנועות הנוער, כיוון שדיברנו על החינוך הבלתי פורמלי ועל הוואקום הזה, ואין דבר כזה ואקום בטבע, כפי שאנחנו יודעים, אז אשמח לשמוע גם משלומית רונן ליבנה, סמנכ"ל חינוך במועצת תנועות הנוער.

אני לא רואה שהיא כאן.

שלומית, אם את כאן תפתחי מצלמה כי לא רואים אותך. בינתיים אנחנו נעבור למרכז הישראלי להתמכרויות, לפרופ' שאולי לברן שאני אשמח גם מהפרספקטיבה שלך לשמוע אחרי שזכינו לשמוע מכל בני הנוער ובנות הנוער על האתגרים המאוד מאוד פרקטיים בצורה המאוד משכילה שהם חלקו את זה איתנו. שאולי נמצא?

אני לא רואה. אבל אם הם פה הם יכולים לפרוץ לשידור.

בסדר, ובינתיים נעבור לחגי מהמשרד לחיזוק וקידום קהילתי ואם אתם פה, בבקשה תעדכנו אותנו שאתם פה.

אני פה מהמשרד.

בבקשה, אורית, ואחר כך נשמע מחגי.

בוקר טוב. תודה על כל השיתופים. אני אדגיש מספר דברים. קודם כל אנחנו מוצאים בתקופה הזאת תופעות נוספות שמקבלות ביטוי בשטח, למשל בחודשיים האחרונים אנחנו מוצאים את גז הקצפות שעולה.

אני יותר רוצה לשמוע מה אתם עושים.

אני אדבר על מה שאנחנו עושים. קודם כל ממש ממש בימים אלה אנחנו עושים סקר נוער מאוד גדול בשיתוף עם מועצת ארגוני הנוער שחשוב לנו להבין באמת איך בני הנוער מתמודדים במציאות בתקופה הזאת לאור כל מה שנאמר כאן על ידי כל הנציגים שהיטיבו להגדיר ואז נוכל למקד את ההתערבויות שלנו. בסרטון שהצגת בהתחלה מאוד מאוד הדהדה חזק העובדה שמספר בני הנוער אמרו 'אבל ההורים לא יודעים, הם לא שואלים'. אז כמו שאני אומרת במספר הפגישות האחרונות שלנו, השיח עם ההורים הוא מאוד מאוד עשיר בימים האלה, כמעט כל ערב יש בכל הארץ סדנאות להורים ושיחות בדיוק על הדברים האלה, מה קורה עם בני הנוער, מה המאפיינים, איפה המקום שלהם.

אנחנו מדברים על ייצור של דפי מידע, פרוספקטים וסרטונים בהתאם לקהלי היעד שאנחנו שולחים. עלה כאן גם מבני הנוער הרצון לדעת מה עושים במסיבה, אין לנו היום מסיבות כמו שהיה בעבר, אבל כן יש - - -

יש, אנחנו רק לא יודעים עליהן. חדשות.

בדיוק, או שיש גם התארגנויות בשטח בצורה כזאת או אחרת. אנחנו כן מעבירים להם מידעים מה לעשות, למי להתקשר, איך לצאת, לא להיות לחוד ועוד ועוד דברים. אני אשמח לשלוח לוועדה חלק מהדברים שאנחנו עושים. אגב, זה גם בשפה העברית וגם בערבית, בשביל לעשות את ההתאמה התרבותית, כפי שנאמר כאן על ידי הנציגים שלנו. יש לנו המון עבודה עם אנשי מקצוע שנדרשים להרחיב את הידע וגם הפרסומים שאנחנו עושים בשפות.

יופי. אז בהחלט הוועדה תשמח גם אם תחלקו איתנו את מה שקיים וגם את הדרך שמנגישים את זה לקהילות השונות, גם להורים וגם לבני הנוער.

לגמרי, עוד שתי נקודות.

אני רק רוצה לאפשר לחגי ויש לנו עוד גורמים. חגי, אם יש משהו רק להשלים את דבריה של אורית, אני אשמח, בקצרה.

אני רק אשלים. אני רוצה בכל זאת לומר, מאחר שרוב הצופים כאן הם בני נוער, מאחר שאני מורה בעברי וכנראה תמיד אהיה, אז זה באמת מעורר געגוע אז לימים שהייתי מורה, לראות את הדברים שאתם אומרים, זה ממש מעורר השראה.

בצדק.

אני רוצה להתייחס בשלוש נקודות. להורים אורית התייחסה. קודם כל לנושא שגם דביר וגם אופק וגם את, מיכל, דיברתם עליהם, הנושא של הסברה מהמקום שבו אנחנו מכירים במצב הקיים וכאן השיח צריך להיסוב סביב אחריות של כולם. ברגע שמתייחסים לאחריות כגורם חיובי זה משהו שיכול לדרבן וזה משהו שאנחנו חושבים עליו כשחושבים על הסברה.

גם כשמדברים על הסדרה של כל נושא הקנביס, המנוע המרכזי שהמשרד שלנו רוצה להיות מעורב הוא בדיוק זה, השימוש בהסדרה ככלי למנוע את הזליגה לבני נוער וזה דורש גם משאבים וגם חשיבה מראש ומלכתחילה כדי שהדבר הזה יצליח.

דבר נוסף שאני רוצה להתייחס אליו זה ההיבט שעלה בכמה דברים שהתלמידים ובני הנוער העלו, זה נושא הפנאי. בעצם הצבת חלופה חיובית, אקטיבית, עבור בני הנוער כדי למנוע את המעבר לשימוש בחומרים מסוכנים. זה מתייחס כמובן לשיתוף פעולה עם תנועות הנוער, אבל צריך מאוד מאוד לשים לב לזה שכרגע יש 75% מבני הנוער שלא משתתפים בתנועות נוער וצריך לחשוב איך מגיעים אליהם ואיך מפעילים אותם.

אוה, זה מה שרציתי לשאול אותך, חגי, זאת העבודה העיקרית שאנחנו צריכים לעשות בעת הזאת. אנחנו יודעים שהם לא מגיעים ומצד שני יש לנו את ההזדמנויות הרבות לייצר את החשיבה הזאת של איך כן ואני מאוד אשמח אם תעדכנו אותנו מה המשרד לקידום וחיזוק קהילתי יכול לעשות, אני חושבת שיש לכם פה תפקיד מאוד מכריע ובהחלט אני מתחברת גם למילים שלך של האחריות והאחריותיות של כולנו, גם של בני הנוער, גם של המשרדים השונים וגם שלנו כחברי כנסת, כל אחד ממקומו הוא.

אני מצטערת שאני מקצרת אותך, פשוט אוזל לנו הזמן ואני כן רוצה לשמוע ממיכל ממשרד המשפטים, אז אם יש לך משפט מסכם.

יש לי עוד דברים לומר, אבל יהיו עוד ועדות ונאמר את זה.

בהחלט, אנחנו רק מתחילים, אבל אני רוצה לקדם אותו במהרה ביחד איתכם, חגי, אז אני מקווה שנעשה זאת. מיכל, בבקשה, ממשרד המשפטים.

אני מיכל גולד, אני פה בשני כובעים, אני גם מתאמת בין משרדית למניעת עבריינות נוער וגם בימים האלה אני יושבת ראש משותפת למשנה לשולחן העגול של ראש הממשלה בנושא ילדים ונוער בסיכון.

כמו הקודמים לפניי באתי בעיקר להקשיב, אבל אני רוצה להגיד כמה דברים. דבר ראשון, שיתוף הקטינים פה, שיתוף בני הנוער, הוא פשוט מרגש. אנחנו עושים את זה בכל מיני הזדמנויות, אבל גם מספר בני הנוער פה והעומק ובאמת הקשבתי וכתבתי לעצמי את הדברים שאמרתם ואני רוצה להודות לך על ההזדמנות הזאת וזה מדהים.

אני כן אציין, אמרת לגבי משרד החינוך, קרן הזכירה את כנס העמיתים, יצא לי להיות בכנס עמיתים כזה, משרד החינוך עושה את זה בצורה קבועה ומאוד מאוד יפה ומרגשת, פה זו הזדמנות נוספת, אבל זה דבר שכבר קיים.

חשוב לי גם להגיד, דיברו על משרד החינוך וכמובן שיש לו תפקיד מאוד מאוד חשוב, אבל אני חושבת שהדבר הכי חשוב שאנחנו רואים זה שהסוד הוא בתיאום בין כל הגופים וכל המשרדים. יש פה גם את משרד החינוך וגם המשרד לחיזוק קהילתי וגם, כמו שאמרתם, כל תנועות הנוער שהן בכלל במשרד להשכלה גבוהה. יש פה כמה משרדים ודיברנו על זה גם בשולחן, בשבוע שעבר היה לנו דיון של השולחן העגול, ואנחנו נכנס את כולם ביחד לחשיבה איך אנחנו יכולים לנצל את התקופה הזאת.

אני אשמח לדעת מתי, מיכל. כיוון שאנחנו מדברים על זה בערך בכל ועדה ועל החשיבות של שיתוף הפעולה הבין משרדי הזה, הוועדה תשמח לדעת מתי אתם מתכנסים, שיש מועד לכינוס הזה, וכמובן תשמח לדעת מה התוצרים של ההתכנסות.

אנחנו נעדכן. ורק עוד שני דברים. אחת, דיברו על איך לפנות, אז מצד אחד אמרו את המועצה לשלום הילד וגם משרד הבריאות סיפרו שיש להם איזה שהוא קו בקופות חולים, אבל השאלה פה של בני הנוער זה באמת איך אפשר להגיע אליהם וליידע אותם על כל הדברים שאנחנו אוספים ויודעים שיש.

נכון. אני אגיד שמי שמטרגט אותם יודע היטב איך להגיע אליהם, אז לפחות נשתמש באותם כלים טכנולוגיים קיימים כדי שגם אנחנו נשכיל, כאומת הסטרטאפ, להגיע לכל בני הנוער. זה לא אמור להיות מאוד מסובך, אנחנו רואים שגם הסיגריות וגם האלכוהול וגם המריחואנה יודעים להגיע היטב בפלטפורמות הדיגיטליות ולטרגט אותם.

את צודקת לגמרי. ורק המשפט האחרון, מדברים על זה שהקורונה חושפת דברים שגם היו לפני, אבל אני חושבת שתקופת הקורונה היא גם הזדמנות ואני מקווה שנשכיל באמת לראות את ההזדמנות שבה ולעשות דברים שאולי ביום יום נדחקים לצד.

תודה רבה רבה, ואני מתנצלת בפני הגורמים הממשלתיים שלא הספיקו לדבר, אנחנו כן נתכנס שוב ואולי הוועדה תתכנס בהמשך עם גורמי המקצוע כדי להעמיק ולהבין אחרי שאתם מתכנסים מה הן התוכניות. אני חשה, ואולי אתם שומעים את זה בקולי, את אלמנט הדחיפות.

לפני שאני מסכמת אני אשמח לאפשר לדביר ולאיתי אם יש לכם רק מילות סיכום, אבל ממש בקצרה, כי אנחנו חייבים לסכם. בבקשה, דביר.

אז אני רוצה למקד את כל מה שנאמר פה ואני חושב שעלתה קריאה מכלל המגזרים, מכלל המחוזות, מכלל הגילאים, שצריך להתחיל להתמודד עם המצב הקיים. לדוגמה אלינור אמרה 'מה אני עושה עם חבר שלי כשהוא שיכור' ועבד אלחלים אמר שצריך לשנות את זה במקום איסור לעידוד למניעה, זאת אומרת צריך לשים לב לגישה.

עוד כמה נקודות שבאמת חשוב לשים עליהן את הדגש זה באמת המצב הנפשי של בני הנוער והחזרה כמה שיותר מהר של החינוך הבלתי פורמלי ומניעה גם שם של העישון, כי ככל שיש לבני הנוער יותר פנאי ככה יש פנאי גם לחומרים המסוכנים.

ומילה אחת בנימה, שמחתי מאוד לשמוע מכל הגורמים המקצועיים שזה מרגש אותם שיושבים בני נוער בשולחן, גם אותי זה מרגש, ואני מתפלל ליום שבו זה לא יהיה מרגש וזה יהיה לגיטימי, שדיונים על בני נוער יהיו איתם ולא מעליהם. תודה רבה.

אמן. איתי, רצית להוסיף?

כן, אני בגדול מצטרף לדברים של דביר, אני חושב שהבקשה שלי זה דווקא מהגורמים שיושבים פה, אנחנו מדברים על השולחן העגול של משרד רוה"מ, כשאתם מדברים על בני נוער תשבו איתנו. אתם לא תצליחו לטרגט אותנו, בטח לא כמו החברות האלה, בטח לא כמו אף אחד אחר, בלי לשמוע מה יש לנו לומר. אתם מקבלים החלטות על החיים שלנו, אנחנו אנשים ברי דעת, אנחנו לא ילדים חסרי שיקול דעת. אז אנחנו מבקשים את המקום הכי לגיטימי להשמיע את הקול שלנו בקבלת ההחלטות הזאת.

אז קודם כל תודה רבה, אתם בעצם מאפשרים לי לסכם ממש בקצרה, כיוון שזאת הקריאה הכי חשובה בעיניי פה, להיות השינוי שאותו אנחנו רוצים להיות, זה מתחיל פה בוועדה, אבל אני מאוד מקווה שגורמי המקצוע שמשתאים ומביעים את ההשראה שיש להם מבני הנוער יבינו שבלעדיהם לא ניתן לדבר עליהם. אני חושבת שנשמעו פה דעות שחייבות להדהד וגם שיהיה להם תרגום, מניפסטציה פרקטית, פרגמטית בכל ההקשרים, לרבות בשולחנות העגולים.

שולחן עגול, אני קצת חוששת ממנו, כיוון שאני אומרת שולחן עגול ואז אין לי יעד. אני מבקשת לדעת מתי בדחיפות נקבע המועד, אני מבקשת שהוא יתקיים לכל המאוחר בשבועיים הקרובים, אני מבקשת שיהיו שם, שינכחו שם נציגים של בני הנוער ואני מבקשת שיינתן לוועדה עדכון מה הוחלט שם לעת הזאת.

ואני מתחברת למסר המאוד חשוב של מיכל, ואני אומרת את זה כמעט בכל ועדה וכמעט בכל הקשר, ההזדמנות שלצד משבר הקורונה, לתיקון הגדול, להתחלת התיקון והשינוי הנדרשים בחברה הישראלית נמצאים פה. ניתנה לנו הזכות והחובה לצד המשבר הגדול הזה, החברתי, הכלכלי, הנפשי של החברה הישראלית, שאנחנו מדברים עליו גם בפריזמה של הוועדה הזאת, אבל בכל הקשר זה נכון, ניתנה לנו הזדמנות גדולה ואחריות גדולה להתחלה של תהליכים ארוכי טווח, הוליסטיים, מתכללים, שכוללים בהם את כל הקולות ומתמודדים עם המציאות, שאיננה המציאות של שנות ה-50 או שנות ה-70, או שנות ה-90, היא המציאות שלנו, אנחנו חייבים קודם כל להכיר בה ובטח ובטח לטפל בה.

ולסיכום סיכום, מילה שעלתה שוב ושוב, המילה אחריות. המילה אחריות, שכולכם בני הנוער, ואני מודה לכם, דביר ואיתי וכל מי שדיבר ושיתף, האחריות שאתם לוקחים פה באופן אישי ומהווים עבורנו, עבורנו המבוגרים, כל אחד ממקומו, הדוגמה האישית, עבורנו המחוקקים, עבורנו הגורמים המפקחים, עבורנו האנשים במשרדים השונים, שדואגים ותדעו שכל הגורמים שנמצאים פה עושים עבודת קודש ועושים לילות כימים, אבל האחריות שלנו רק הולכת וגדלה והאחריותיות שאנחנו צריכים לדרוש מעצמנו, לתת את הדין וחשבון לכם, כלפיכם, הולכת וגדלה.

אז תודה לכל המשתתפים, אנחנו נמשיך את הדיון הזה ואת השיח החשוב הזה עם צעדים פרקטיים, פרגמטיים, גם בהקשר של התקופה הזאת וגם עם ההשלכות שלה כהזדמנות לאורך זמן, כתוכניות חשובות לאורך זמן. תודה לכולם ושיהיה יום טוב ואנא שימרו על עצמכם.

תודה לכולם, תודה, מיכל, יישר כוח.



הישיבה ננעלה בשעה 10:05.