פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



28
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
28/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 45
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום רביעי, י' בחשוון התשפ"א (28 באוקטובר 2020), שעה 9:30

דיון חירום – עזרה ראשונה לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית – קידום הקמת חדרים אקוטיים באילת ובפריפריה

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
ע'דיר כמאל מריח
מרב מיכאלי
עאידה תומא סלימאן

יואב סגלוביץ'

ד"ר זהר סהר - מנהלת המחלקה לטיפול באלמ״ב ותקיפה מינית, משרד הבריאות

שי מעוז - מנהל אגף התקציבים, משרד הבריאות

פרופ' נעמה קונסטנטיני - יושבת-ראש תת הוועדה לפריסת החדרים האקוטיים, משרד הבריאות

ד"ר שמואל הירשמן - מנהל המרכז הרפואי לב השרון

ד"ר רויטל בר אושר - מנהלת בית החולים יוספטל באילת

ד"ר מאיר פומרנץ - מנהל מיון נשים בית החולים מאיר בכפר סבא

ד"ר ג'ימי ג'דעון - מנהל מחלקת נשים ויולדות, בית החולים הסקוטי בנצרת

עדי שריג אקסלרוד - אגף התקציבים, קופת החולים כללית

איילת רזין בית אור - עו"ד, היועצת המשפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

ד"ר דבורה באומן - מנהלת מרכז "בת עמי" לטיפול בנפגעות ובנפגעי תקיפה מינית

יעל שרר - הלובי למלחמה באלימות מינית

טל חסין

דלית אזולאי

אלון דמלה



דיון חירום – עזרה ראשונה לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית – קידום הקמת חדרים אקוטיים באילת ובפריפריה

בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בנושא: דיון חירום – עזרה ראשונה לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית – קידום הקמת חדרים אקוטיים. מדובר בהמשך לדיון שכבר קיימנו כאן בדבר הצורך בהקמת חדרים אקוטיים. אני ארענן את הזיכרון לכל מי שנמצא איתנו בזום או בשידור. לאחר מכן במאמץ שהשקענו בוועדת הכספים הצלחנו לייצר תקציב ייעודי לטובת הקמת חמישה חדרים אקוטיים. הייתה שם אמירה גם של מי שהיום הוא שר במשרד האוצר ואז היה סגן שר האוצר, שר השיכון יצחק כהן, והייתה שם אמירה גם של משרד הבריאות, ובזכות זה התקבל התקציב.

אני קיימתי, בין היתר, דיון גם עם משרד הבריאות כדי לנסות ולהבין איפה ייפתחו החדרים האקוטיים ולאן זה הולך. היו בינינו קצת חילוקי דעות. הסיכום היה, בדיון שאנחנו קיימנו, שישנה ועדה שהקים משרד הבריאות לטובת הנושא הזה, ועדה מקצועית. אז אמרנו שמבחינתנו אנחנו מוכנים להסתמך על החלטות המקצועיות של הוועדה, וגם דחינו את הדיון שהיה אמור להתקיים לפני שבוע. דחינו אותו בעקבות הבקשה של משרד הבריאות עד שתתקבלנה מסקנות הוועדה. לא שלחו לנו, לוועדה, את המסקנות עדיין.

מה שאני מציע הוא שאולי – האם נמצא איתנו מישהו מהוועדה שיכול להציג את המסקנות או ממשרד הבריאות? פרופ' קונסטנטיני נמצאת איתנו?

כן. רק שניונת. לא.

לא נמצאת? נעמה קונסטנטיני.

לא. אני לא רואה אותה.

אז ניתן לד"ר זהר סהר ממשרד הבריאות. אולי לה יש את המסקנות והיא תרצה להציג אותן. בבקשה. בוקר טוב. זהר?

כן. לא שומעים אותי?

כן. שומעים עכשיו.

בוקר טוב.

בוקר טוב.

אתמול בשעות הערב קיבלנו את טיוטת הדוח של תת ועדה אחת שעסקה באמת בנושא של פריסת המרכזים האקוטיים בראשות פרופ' קונסטנטיני. אנחנו בשלב ראשון עדיין. רק עברנו עליו. אבל עדיין לא הצלחנו לקיים עליו דיון. אני גם מציינת שזה עדיין לא דוח של כל הוועדה. אתם לא קיבלתם, ולא אנחנו קיבלנו.

תראי, הדיון שקיימנו פה בוועדה בסוף היה כבר לגבי המיקומים. כי אין מחלוקת לגבי זה שיש לתקצב. אין מחלוקת לגבי זה שיש תקציב. היה בינינו דיון שניהלנו אותו כאן, הצוות שלכם והצוות שלי, לגבי מיקום החדרים. סוכם בינינו שברגע שיתקבלו מסקנות מהוועדה, נלך לפי המסקנות. אז אולי תציגי את מה שיש לכם בטיוטה, מה היו המסקנות.

אני חושבת שחשוב להגיד שאנחנו בהחלט שמחים ומברכים על התהליך שקורה וגם מברכים על עבודת הוועדה שבעצם מסייעת להרחיב את המענים, וגם המשרד עובד ופועל להרחיב את המענים גם כדי להצליח ליישם את ההמלצות שהגיעו. בעיקרון, ההמלצות מדברות על ארבעה מרכזים תוספתיים מעבר למה שיש כרגע. נפתח מרכז ביוספטל. עומד להיפתח מרכז נוסף בשרון, בבית חולים הלל יפה. ובנוסף יש עוד ארבעה מקומות.

ההמלצה מדברת על פתיחה בבית החולים הלל יפה? על מה מדברת ההמלצה?

לפי מה שעברנו, מדברים על עוד תוספת של ארבעה מרכזים: אחד בצפון - - -

זאת אומרת, תת הוועדה ממליצה על תוספת של ארבעה מרכזים, כן?

מלבד המרכז בשרון, שכרגע המשרד מקדם ביחד עם בית החולים הלל יפה פתיחת מרכז נוסף.

רגע, המרכז בשרון הוא בנפרד מהמלצות הוועדה? אתם החלטתם שזה בלי קשר לוועדה?

לא. זה פשוט משהו שבמקביל. אנחנו כבר התחלנו בעבודה של פתיחתו עוד בטרם ההמלצות.

כן. אז על אילו ארבעה מרכזים ממליצה הוועדה?

סליחה?

על אילו ארבעה מרכזים ממליצה הוועדה?

הוועדה ממליצה לפתות ארבעה מרכזים נוספים: אחד בנהריה בצפון; אחד בבית החולים קפלן ברחובות; מרכז נוסף בבית החולים בנצרת; והמרכז האחרון בבית איכילוב בתל אביב.

אוקיי.

מבחינת המשרד, אנחנו נפעל לקדם את ההמלצות האלה. שוב, חשוב להגיד שבאמת למרות שנראה שפותחים בדקה מרכז, יש בעצם עבודה שצריך לעשות עם המרכזים גם בהכשרה, גם בגיוס כוח אדם ייעודי. ואנחנו חושבים שאנחנו נצליח לעשות את זה. אבל, שוב, אני אומרת שרק אתמול קיבלנו את ההמלצות שהן עדיין המלצות בינתיים. מבחינתנו, עדיין לא קיבלנו את הדוח הסופי.

מתי תתחילו לעבוד על זה? התקציב אושר בוועדת הכספים כבר לפני למעלה מחודש, יותר אפילו.

סליחה?

את התקציב אישרנו בוועדת הכספים לפני יותר מחודש, לדעתי.

אני אתן לנציג אגף התקציבים להגיב על החלק של התקציב.

יש שאלה לחבר הכנסת סגלוביץ'.

השאלה היא: מה קורה עם בית החולים מאיר? בית החולים מאיר הוא אחד הנושאים שלפחות אני שאלתי יותר מפעם אחת. ארגוני הסיוע מוכנים, עובדים בשיתוף פעולה בלתי רגיל. יש פרויקט שלם שם. דיברתי עם סגן שר הבריאות. וגם ההמלצה של הוועדה היא לפתוח במאיר. ולא ברור לי למה יש פה איזושהי התעקשות. והייתי שמח לשמוע על העניין הזה. הייתי שם גם בביקור. ראיתי את הדברים. דיברתי עם אנשים. דיברתי על פרויקט בלתי רגיל שהקימו שם בבית החולים באופן פשוט מעורר השראה. ודווקא הוא לא נמצא בתוך הסיפור כשאני יודע שהפערים הם לא גדולים בכסף, ויש כסף כי יושב-ראש הוועדה שלנו היה בוועדת הכספים ודאג לכסף הזה.

כן. זהר?

קודם כול, אני רוצה להגיד שמבחינתנו עדיין לא קיבלנו את ההמלצות הסופיות.

זהר, היה לנו סיכום לפני שבועיים כאן בוועדה. ישבתם פה בחדר וסוכם שתוך שבוע מה שתקבלו יהיה.

שנייה. אני רוצה להגיד.

ביקשתם עוד שבוע דחייה. אתם מגיעים לוועדה ועוד פעם אתם אומרים: אין לנו המלצות. עכשיו, כנראה שיש לכם איזושהי טיוטה שלא מונחת בפני הוועדה.

יש לנו טיוטה. אנחנו קיבלנו אותה אתמול.

אז אני לא מבין מה הסיפור.

גם בוועדה כשדיברנו - - -

יש תחושה שאתם מנסים להסתיר מידע מהוועדה.

לאורך כל הזמן הזה אנחנו דיברנו על פתיחה של מרכז נוסף בשרון. אני חושבת שנחטא למציאות אם נגיד שבבית החולים הלל יפה יש צוות פחות מקצועי.

זה לא מה שאמרתי.

זה לא מה שנאמר כאן.

נכון.

זה לא מה שנאמר כאן.

לא, לא.

הצוות שם עבר הכשרה. יש שם צוות מיומן מאוד מאוד.

זהר, אני מתעקש. זהר, תתייחסי למה שאני אמרתי, בבקשה. אני לא דיברתי על בית החולים הלל יפה.

אני מתייחסת למה שאמרת.

שנייה, רגע אחד. חשוב לי לומר את זה. לא אמרתי מילה רעה על בית החולים הלל יפה.

אנחנו פנינו לשני בתי החולים והצענו לשני בתי החולים לפתוח את המרכז. אני אוכל להגיד באופן כן, לא הייתה לנו שום עדיפות לשום מרכז מאחר שבאמת באופן חד-משמעי בשני בתי החולים יש צוותים מיומנים וטובים ויש לי הערכה גדולה לצוות גם במאיר וגם בהלל יפה. אני יותר ממתרגשת לשמוע שבכל כך הרבה מקומות יש נכונות ורצון. העניין פה היה שבסופו של דבר המשרד רצה לקדם פתיחה של מרכז נוסף באזור השרון. בסופו של דבר, מבחינת יכולות להעמיד מרכז באופן כספי והתארגנות של זמן, בית החולים הלל יפה התגייס ובית החולים מאיר לא היה יכול לעמוד בסטנדרט שאנחנו הצענו.

זהר, אני מבין שכל זה בנוסף לבית החולים יוספטל, ששם החדר האקוטי עובד, פעיל.

החדר האקוטי עובד. תכף אני אתן לאנשי הכספים לדבר על נושא הכספי, שהוא כרגע בתהליכים של פתרון. אנחנו בהחלט עובדים קשה מאוד עם הצוותים כדי לעשות ברמה המקצועית מיומנויות מקצועיות טובות, שמבחינתי כאשת מקצוע, אני לא אשת כספים, זה היעד שאנחנו רוצים לעמוד בו. אנחנו עובדים באופן טוב ביותר מבחינת מיומנויות, מבחינת הכשרות פורנזיות, מבחינת הכשרות מקצועיות של צוותים האחרים.

אוקיי.

אנחנו עובדים מאוד קשה בחודשים האחרונים כדי למקצע את הצוותים ולבנות הכשרות ייעודיות, לבנות סטנדרטים.

מאה אחוז.

מעבר לזה, בנושא הכספי אני אתן לנציג אגף התקציבים.

ואז אנחנו נבדוק אותו גם, כן.

לא. אבל אני כן אומרת שלא הייתה פה פנייה מכוונת לאחד מבתי החולים. היה דיון מקביל עם שני בתי החולים, ושניהם גם ידעו על זה.

יופי. נמצאת איתנו פרופ' נעמה קונסטנטיני מתת הוועדה שבחנה את הדברים? שלום פרופ' קונסטנטיני.

שלום. שומעים אותי?

כן.

בוקר טוב. אני מוניתי, כידוע, להיות יושבת-ראש תת הוועדה בנוגע לפריסת החדרים האקוטיים. את ההמלצות הראשוניות שלנו אנחנו כבר הצגנו לפני כמה חודשים. ובהמלצות האלה אנחנו המלצנו – ואני אתייחס, קודם כול, להמלצה הראשונה – אנחנו המלצנו על בית החולים מאיר בכפר סבא, משום שכשהתחלנו את העבודה התברר שבית החולים מאיר בכפר סבא מאוד מעוניין, ממנהל בית החולים, דרך מנהל הגינקולוגיה, דרך כל המערכת. ואנחנו חשבנו שגם מבחינת המיקום, שהוא יותר במזרח הארץ, באזור של המשולש, באזורים של רענן, כפר סבא, ואזורים צפופים, וגם בגלל שיותר קל להגיע מבחינת דרכי הגעה. אז המלצנו על בית החולים מאיר בכפר סבא.

בית החולים הלל יפה לא היה בכלל בתמונה באותו שלב. המנהל של הגינקולוגיה לא היה בתמונה באותו שלב. אבל גם מבחינת המיקום, אנחנו חשבנו שמאיר בכפר סבא מתאים, מעבר לרצון העז, ואנחנו חושבים שהצוות מגויס, דוגמה שאני רואה שג'וליה ברדה יושבת פה ומנהלי חדרים אקוטיים אחרים. יש חשיבות רבה לצוות ולרמת הגיוס שלו. ואנחנו גם ראינו את זה כשעברנו בית חולים-בית חולים לבדוק מי יכול, מי מוכן, מי רוצה, מי להוט לפתוח חדר אקוטי.

אז גם בדוח הסופי, אחרי שעשינו עבודה מאוד מאוד רבה של הרבה מאוד אנשים, התייעצות עם הרבה מאוד גורמים, אנחנו הגשנו את המלצות שלנו לד"ר שולט, יושב-ראש הוועדה. ובפריסה שהמלצנו עליה, במקום הראשון היה בית החולים מאיר בכפר סבא, ומשום מה כשזהר הקריאה את החדרים שהמלצנו עליהם זה נשמט. אבל אני מבקשת להדגיש שאנחנו לא המלצנו על ארבעה חדרים אקוטיים – המלצנו על חמישה. ובחמישה האלה, הראשון היה מאיר בכפר סבא.

מעבר לזה, היו בארבעה נוספים שהיא ציינה, והם: נצרת, בגלל האוכלוסייה המאוד מיוחדת. אין לנו שום בית חולים שמכוון לאוכלוסייה הזאת. ואני שמחה לראות פה את ג'ימי ג'דעון שבהחלט מנהל הגינקולוגיה בנצרת ומבין את החשיבות ומגויס לגמרי לעניין. אנחנו חשבנו שבצפון צריך להיות עוד מרכז. בית החולים זיו פחות רצה. ואני חושבת שזה דבר כל כך רגיש ולא נכון לכפות על בית חולים ולהודיע למנהל של הגינקולוגיה: אנחנו פותחים. אני חושבת שצריך גיוס ורצון של הצד השני. לבית החולים זיו כרגע זה לא בסדרי העדיפויות שלו. הוא חושב שזה מאוד חשוב ובעתיד הם מאוד ירצו, אבל כרגע הם לא ערוכים לזה. מצד שני, ד"ר ברהום מנהריה, מנהל בית החולים, בהחלט מוכן. ולכן המלצנו גם על נהריה.

לגבי המרכז, כאמור, אזור השרון זה זועק. בכפר סבא צריך להמתין ואני לא אחזור על מה שאמרתי. איכילוב כמרכז שוקק כמו אילת מבחינת פעילות, מבחינת חיי לילה, מבחינת סיכון לסמים, לסמי אונס, לאלכוהול, להרבה מאוד מהתושבים בתל אביב אין רכב, בעיקר לא הבנות הצעירות שאנחנו מדברים עליהן, הסטודנטיות, הנערות. כל פעם להגיע עד וולפסון זה סיפור. מגיעים הרבה מקרים מאזורים כמו בני ברק, למשל, אנחנו חשבנו שאיכילוב ראוי. ומנהל באיכילוב, יוגב, מאוד מאוד בעד.

נעבור לאזור השפלה. גם בשפלה יש צורך בחדר אקוטי. על פניו, אשקלון, שהוא הכי דרומי, היה לכאורה המתאים. אבל שוב כשיש בית חולים אחד שמאוד מגויס, כמו בית החולים קפלן, שכבר יש לו מרפאה לנשים אחרי טראומה בנושא של לידה, ושיש שם גינקולוגית שמאוד רוצה ומנהל גינקולוגיה שמאוד רוצה, אנחנו חושבים שנכון לקחת אותו ולא בית חולים שמסיבות כאלה ואחרות, ואני לא אפרט לגבי אשקלון, פחות מתאים לו. מה שהיה בעצם דומה עם הלל יפה, שנאמר להלל יפה: בואו תפתחו – ואנחנו חושבים שזה צריך לבוא מתוך בית החולים. מסיבה זאת קפלן נבחר לאזור השפלה.

אני רוצה גם לציין שאנחנו הוספנו עוד שנים דברים בהמלצות שלנו. אחת, שאנחנו חושבים שהתקצוב הקיים כיום לחדרים האקוטיים הפועלים ולחדרים האקוטיים שייפתחו חייב להיות יותר גבוה. לא יכול להיות שיהיה תת תקצוב לנושא כל כך חשוב, ולא יכול להיות שיהיו חדרים אקוטיים שבהם עובדת סוציאלית לא מקבלת כוננות, או חדר אקוטי שנפתח ונסגר כי לא מינו כונן גינקולוגי. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל היו לפחות שני בתי חולים שאני יודעת עליהם שפתחו כי הם חשבו שזה חשוב. אחד שקיבל תרומה מחו"ל. כשנגמרה התרומה הוא סגר. לא יכול להיות במדינת ישראל נשים שנפגעות, גברים שנפגעים, יצטרכו לקוות שתהיה תרומה מצפון אמריקה כדי לתת להם את השירות המיטבי. וחייבים לממן כונן של גינקולוגיה וחייבים לממן עובדת סוציאלית. זה נכון לגבי יוספטל, וזה נכון לגבי וולפסון, וזה נכון לגבי סורוקה.

אני דיברתי באמת עם כמעט כל מנהלי בתי החולים ו/או מנהלי הגינקולוגיה. אנחנו לא יכולים לצפות שבית חולים, שגם ככה מצוי בקשיים כלכליים, ואנחנו יודעים כמה קשה לבתי החולים לשרוד, אנחנו לא יכולים לצפות שהם יממנו חדר אקוטי על החשבון של האין שיש להם.

ואני מברכת אותך, מר עודד פורר, שאתה דואג להשגת כספים ייעודיים ומסומנים לפריסה מוגברת של חדרים אקוטיים. ואני מבקשת ממך שתעזור גם להגביר את התקצוב של החדרים האקוטיים הקיימים, כדי שכולם יוכלו לתת שירות מיטבי, ושזה יהיה כסף מסומן.

תודה.

אני רוצה להדגיש שחשוב בחדרים אקוטיים גם לדאוג לתקציבים, לא רק לכוננים, אלא תקציבים לעובדים ולעובדות הסוציאליים ולאחיות שמתמודדים עם דברים מאוד קשים גם בחדרים וגם אחר כך בבתי משפט. וחשוב מאוד לדאוג שיהיה להם גם מצד אחד למידה מתמשכת, מה שנקרא: Continuous Medical Education, ומצד שני שיהיו איזשהן תוכניות, שיהיו הכשרות, תוכניות חוסן, שיהיו מפגשים לדבר, לפרוק, להתייעץ. הם צריכים ליווי לא פחות מאותה נפגעת, כי גם הם יכולים להיות פוסט-טראומטיים אם לא דואגים להם.

תודה.

גם לזה צריך לדאוג לתקציב.

ודבר האחרון, אנחנו חושבים שכל בית חולים כללי, שאין בו חדר אקוטי, צריך לקבל הכשרה של "עשה ולא תעשה" כשמגיעה נפגעת. ויש בתי חולים כלליים שלא יכולים להעביר הלאה כי הבחורה, למשל, נמצאת ב"טראומה כללי" וצריכה להיכנס לחדר ניתוח. כל בית חולים כללי צריך שיהיו שבו הדרכות אונס, צריך לקבל הכשרה, צריך לדעת לאן להעביר, איך להעביר. צריך לממן את העברות האלה. אי-אפשר להגיד לבחורה שהגיעה לבית חולים: קחי אוטובוס ותיסעי לקצה השני של הארץ. צריך לדאוג לממן את זה. וכשהיא מסיימת לקבל את הטיפול, צריך לדאוג להחזיר אותה הבית ולא לשלוח אותה ברגל או באוטובוס. כל הדברים האלה, אני חושבת, זה קצת מעבר למנדט שלי כפריסת חדרים אקוטיים, אבל זה הכול קשור אחד בשני. תודה רבה.

תודה רבה. נמצאת איתנו בזום מנהלת בית החולים יוספטל באילת. אני מכניס את זה לתוך הדיון, כי גם שם מתגלים כל מיני זה. אני רוצה לשמוע אותך ואחר כך את מי שאחראי על התקצוב במשרד הבריאות. אני מבין שזה שי מעוז, מנהל תחום אגף התקציבים, כדי להבין איפה הפתרון. בינתיים, עד שרויטל תעלה – יש לנו אותה? בבקשה, רויטל.

שומעים אותי?

כן, שומעים.

שלום. בוקר טוב לכולם. מה שלומכם? אני שמחה מאוד להשתתף בדיון הזה של הוועדה. הייתי בדיון לפני חודשיים, ב-25 באוגוסט. בעצם בדיוק באותם ימים כבר פתחנו את החדר האקוטי ואנחנו בעצם מזוודים ויש לנו את כל מה שצריך כדי שמי שצריכה טיפול תגיע ותקבל טיפול כולל. אנחנו עכשיו העמדנו שני ליינים של כוננים: כונן גינקולוג וכוננת עובדת סוציאלית. אנחנו השקענו הרבה כסף.

רגע, נסגר לך המיקרופון.

הדבר היחיד שמחכים לו הוא לקבל את התקצוב מהמדינה כמו שהובטח לנו.

אוקיי. זאת אומרת, לא קיבלתם עד לרגע הזה תקציב ממדינת ישראל?

לא.

לא.

אני משלמת לרופאים. אני משלמת את הכוננויות האלה מתקציב של בית החולים ואני בעצם מחכה לשיפוי וגם את העלות של הדברים, כמובן, שהשקענו בהליך הזה של הבנייה של המקום. אני אגיד שאנחנו הקדשנו מקום מאוד משמעותי בבית החולים, בסמוך למיון, כדי שיהיה נוח וקל לטפל במי שצריך להגיע ולקבל טיפול. במקביל, אנחנו לא שוקטים אל השמרים וכל הזמן הצוותים שלנו עוברים הכשרות. היום יש לנו הכשרה מיוחדת, פורנזית, נוספת. הצוותים כל הזמן על זה. ואנחנו מאוד מאוד מבינים ומכירים בחשיבות של הדבר הזה. ואני חושבת שפה המקום באמת לדרוש גם לקבל את השיפוי כמו שצריך.

תודה, רויטל. אז מאילת נחזור היישר לירושלים, לשי מעוז, מנהל תחום אגף התקציבים במשרד הבריאות. בוא תספר לוועדה שהעניין נפתר והתקציב יועבר.

בוקר טוב לכולם. תודה רבה. אני מאוד שמח על הדיון ועל רצף הדיונים שמעלה גם את כל הנושא של טיפול בתקיפות מיניות וגם באופן פרטני את סוגיית החדרים האקוטיים על הפרק. באמת תודה רבה להרבה מהנוכחים פה ולוועדה על זה. אני אומר את זה כנציג משרד הבריאות. באמת תודה על הקשב וגם על הסיוע בתקצוב שהתקבל עד כה.

אני רוצה להדגיש פעם נוספת נקודה שזהר דיברה עליה. בעצם מסקנות הוועדה שפרופ' קונסטנטיני הציגה כעת הגיעו כטיוטה למשרד אתמול בערב. ואנחנו באמת נלמד אותן. וגם דרך הוועדה הכללית וגם בגורמי המקצוע שלנו במשרד ונפעל ליישום שלהן באמצעות התקצוב שכבר התקבל בצורה המיטבית לאחר שנקרא נבין את הדברים.

זה לא מה שסוכם בדיון שאנחנו קיימנו איתכם.

לכל הפחות, אני חושב שנכון, קודם כול, ללמוד את המסמך - -

לא. בסדר. ללמוד, תלמדו. הכול בסדר.

- - מעבר לכמה דקות קריאה בלילה.

הסיכום היה מאוד פשוט, חברים. ואני אומר את זה לכל נציגי משרד הבריאות שנמצאים בזום, אני אגיד את זה גם לשר היום, והיה פה גם נציג לשכת השר. ישבנו פה. ביקשתם לדחות את הדיון כדי שנוכל לקיים דיון מקדים יחד איתנו, עם צוות הוועדה. ישבנו איתכם פה. התווכחנו על נושא המיקומים. הגענו להסכמה מאוד פשוטה, שאני עומד מאחוריה, כי ההחלטה בוועדת הכספים, כפי שהיא נוסחה, מדברת על צפת, על נהריה, על אשדוד, על אשקלון ועל נצרת. באתם ואמרתם: יש לנו ועדה מקצועית שבוחנת באופן מקצועי איפה נכון לפתוח; אל תתערבו לנו ברמה המקצועית. אמרתי לכם: מצוין, מקובל.

אנחנו מתחייבים לקבל – וגם אתם, זה דו-צדדי, ההתחייבות הזאת, אי-אפשר לאחוז במקל בשתי קצותיו – מתחייבים לקבל את המלצות הוועדה המקצועית. יש תחושה, כולל בדברים שנאמרו בפתח הדברים, שמורידים מהמלצה של חמישה, זה פתאום הופך לארבעה, חוזרים לוועדה, אומרים לנו שההמלצה היא חמישה – אני אומר שיש תחושה שאתם מנסים ללמוד את זה עד יעבור הזעם. מי יודע? או שהכלב ימות או שהפריץ ימות. אז זה בעניין הזה.

אבל אני מבקש את תגובתך לעניין מה שאמרה מנהלת בית החולים יוספטל באילת. לא נוריד את הסוגיה הזאת מהשולחן, כי היא לכאורה כבר הייתה מאחורינו ופתאום חוזרת חזרה לשולחן בנושא התקציבי. והיא לא קשורה לתקצוב של חמישה החדרים הנוספים. זה הודגש גם בוועדת הכספים כי משרד הבריאות חגג את העובדה שהוא מתקצב את החדר האקוטי באילת. כן.

בשמחה. אז באמת בקיץ סוכם יחד עם הנהלת כללית והנהלת בית החולים על הפתיחה של החדר הנוסף ביוספטל. התקציב שסוכם אז היה תקציב לפיתוח ולבינוי והוא היה חלק למעשה מהחלטת הממשלה לפיתוח העיר אילת. יש סעיף משמעותי שעוסק בתקצוב של בית החולים יוספטל. לאחר מכן, ממש בשבועיים האחרונים פנתה אלינו הנהלת כללית בבקשה לתקצוב של הפעלת החדר. זו פנייה שממש התקבלה לאחרונה. ואנחנו כבר במגעים משולבים גם עם הנהלת הכללית, גם עם בית החולים, כדי להסדיר את התקצוב לבסיס ואת הקריטריון שלפיו הוא יתוקצב, ובעצם יהיה תקצוב שווה לשאר המרכזים שכבר פועלים ולאלה שאנחנו נפעיל. אנחנו ממש בימים אלה בתהליך ההסדרה של הנושא הזה. ואני אשמח גם, ברגע שזה יסוכם, להוציא עדכון לוועדה, כמו שביקשת, אדוני. נוכל לדעת כולנו שהנושא הזה מאחורינו.

אני עוד אתייחס לדברים שאני אמרתי פה בעבר, שאנחנו נסדיר את התקצוב של החדרים הקיימים. גם אנחנו נמצאים במהלך משותף יחד עם בתי החולים פוריה ובני ציון להשוות את התקצוב שלהם לתקצוב של החדרים הנוספים וחתימה בעצם על הסכם מעודכן איתם כדי שבאמת יוכלו להרחיב את המענה, להיות מענה מלא.

אוסיף רק עוד משפט על תוכנית הפתיחה. בעצם לאחר שהסתיים התהליך המקצועי שהתייחסת אליו לגבי החדרים החדשים, יש לנו בעצם גם את ההתחייבות דרך ועדת הכספים וגם אני יודע שנציג אגף התקציבים מכיר בזה ואנחנו נוכל לקבל את התקצוב ונבנה את תוכנית הפריסה ואת קצב הפריסה בהתאם ליכולת ההקמה, כפי שזהר התייחסה, שהמהלכים לוקחים זמן.

מצוין. תודה. אני רוצה לשמוע, בהמשך לדבריך, את קופת החולים כללית, את עדי שריג מאגף התקציבים של קופת החולים כללית. בואי תסבירי לנו מה הבעיה שם. הסיפור הזה, שחשבנו שהוא מאחורינו, חוזר לפה עוד הפעם.

שלום. אני אגף התקציבים בכללית. אז נכון להיום, כמו שאמרה מנהלת בית החולים יוספטל, אנחנו עוד לא קיבלנו את התקצוב לחדר האקוטי.

איפה אתם עומדים מול משרד הבריאות?

אני לא שומעת.

איפה אתם עומדים מול משרד הבריאות? במה זה כרגע תלוי?

אנחנו העברנו את החומרים ואת העלויות שאנחנו מבקשים גם לשוטף וגם לפיתוח של החדר, ועוד לא קיבלנו תשובה סופית על התקציב.

אוקיי. תודה. שי, אתה יכול להגיב?

כן. כפי שאמרתי, אנחנו ממש עכשיו במגעים עם כללית ואנחנו מקווים לסכם ממש בימים הקרובים, ואנחנו נעדכן את הוועדה כשהדברים הסתיימו.

תודה. אני בעניין הזה של בית החולים יוספטל מבקש לקבוע דיון בשבוע הבא, עדכון איפה הדברים עומדים. נפגש פה בפעם בשבוע, נפתח את הסדר-היום שלנו בשיחות בין משרד הבריאות לכללית, לבית החולים יוספטל. זה בנושא הזה.

אני רוצה לחזור עכשיו לנושא החדרים האקוטיים הנוספים וההמלצות של הוועדה. נמצאת פה איתנו עורכת הדין איילת רזין מאיגוד מרכזי הסיוע. אחריה אני רוצה לתת לד"ר מאיר פומרנץ, מנהל מיון נשים בבית החולים מאיר בכפר סבא. בבקשה.

קודם כול, תודה על הדיון ותודה על להיות כל הזמן עם יד על הדופק. כנראה שזה מאוד מאוד נדרש. אנחנו רואים את זה היום ביתר שאת. מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע אורית סוליציאנו הייתה חלק מוועדת המשנה הזו, ועדת שולט. ובאמת ההמלצות שהציגה פרופ' קונסטנטיני בפירוט הן כמובן על דעתנו, ובין היתר, נסמכות על הידע המקצועי שלנו בליווי נפגעות ונפגעי תקיפה מינית לחדרים האקוטיים. יש משהו כמו חמישה-שמונה ליווים בחודש בפריסה ארצית.

ולכן מי אם לא אנחנו שיודעות לזעוק את הצורך האקוטי בחדרים אקוטיים ובפריסה רחבה יותר שלהם. אני דיברתי על זה בעבר ואני כן רוצה להזכיר במשפט מה המשמעות של היעדר חדר אקוטי. יש לזה, ראשית, השלכות משפטיות: לא מתלוננות, לא נותנים דגימות פורנזיות. זה נגמר או בזיכויים או בסגירת תיקים. זו המשמעות של זה, בעצם, אם עושים זום אאוט, של לא לתת אפשרות לנפגעת להיאבק את מאבקה ולא לטפל במאבק באלימות מינית. זה ממש פשוטו כמשמעו.

והדבר השני הוא ההשלכות הבריאותיות. גם אותן פירטתי. אני אומר באופן נקודתי. נפגעת תקיפה מינית שלא מקבלת, בוודאי על ידי זר, שלא יודעים איזו פגיעה היא עברה, יש לזה השלכות של תחלואה לטווח קצר, היריון כמובן, מחלות מין, HIV, ועוד, ועוד. הצורך קיים וקיים מאוד.

קיימנו ועדה, היושב-ראש ניהל אותה. שמענו עדויות רבות על הצורך הרב. ולכן שמחנו מאוד. היינו גאות מאוד גם על כך שבאמת התקבלו המלצותינו ושהומלץ על חמישה, כמו שנאמר. פריסה הרבה יותר אפקטיבית מבחינה גיאוגרפית. הופתענו מאוד לשמוע על הלל יפה ולא בית החולים מאיר. כי לא צריך להקים מחדש. יש בבית החולים מאיר תשתית מקצועית, מעבר לציוד והמשאבים שהושקעו בזה, תשתית מקצועית מן המעלה הראשונה. אין מה להתחיל מחדש בגלל פערים של אני לא יודעת כמה. הנושא התקציב אותי הוא ממש לא מעניין. מה שמעניין אותי הוא שנפגעות ונפגעים יקבלו את השירות המעולה ביותר. והתשתית לזה קיימת היום בבית החולים מאיר. ואני כמובן לא מדברת על המקומות שבהם אין ברירה אלא להתחיל מחדש.

אני כן רוצה, זה לא נושא הדיון, אבל חשוב לי כן להזכיר שהנושאים האקוטיים ביותר הנוגעים לחדרים האקוטיים לא נידונו על ידי ועדת שולט. והם: כל הנושא של הסדרת נוהל ההפעלה בכלל, מה קורה בכלל בחדר אקוטי כשמגיעים נפגעות ונפגעים.

על זה נדון בנפרד.

וכן חשוב לי לומר בהקשר הזה על החלק המשפטי. מתי דוגמים, את מי דוגמים, אין שומרים על נפגעות אונס, כל הדבר הזה לא נידון. אנחנו שמחות ומצטרפות לדרישה להיות עם היד על הדופק בנושא הזה.

אני רק אציין שהנחתי בפני החברים את הטיוטה. קיבלנו אותה. תודה לאיגוד מרכזי הסיוע שהעבירו לנו את אותה הטיוטה שעליה דיברו במשרד הבריאות.

קיבלנו מהאיגוד?

כן.

ועדה משרדית - - -

עכשיו, מה שאני מבקש הוא את ד"ר מאיר פומרנץ, מנהל מיון נשים בבית החולים מאיר בכפר סבא. אחריו תדבר יעל שרר. אני רק מציין, חברים, שהדיון צריך להסתיים בשעה 11:00 ואני רוצה לקיים הצבעה לפני.

יש בנצרת.

כן.

כן.

רבותיי, הוועדה, אתם שומעים אותי?

כן. שומעים, בבקשה.

קודם כול, אני מברך אתכם בבוקר טוב, ורוצה להודות על העבודה החשובה נורא שהוועדה הזאת עושה.

לנו, אנשי השטח, יש רושם שמשרד הבריאות מורח אותנו עם כל מיני נתונים ודחיות: זה עוד ועדה, ועוד בקשה, ועוד, ועוד, ועוד, דברים שכבר ישנם בשטח. הם הקימו ועדה בראשות פרופ' קונסטנטיני שחרשה את הארץ ודיברה עם כל המנהלים ושאלה וביררה למה אנחנו דורשים סכום כזה כדי לפתוח את המרכז. והסברנו וירדנו לפרטים של כסף וציוד וכל דבר שיכולנו כדי לספק לוועדה המקצועית של משרד הבריאות את הנתונים, כדי שהיא תוכל לבוא ולשבת לפניכם ולפרוס את כל החלטות שלה. והוועדה הזאת מציגה ואומרת שבית החולים מאיר, שמרכז אליו מיליון וחצי תושבים, מוכן ומוכשר כבר. עברנו הכשרה פורנזית באבו כביר ובמכון לרפואה המשפטית, ולמדנו מד"ר ריקרדו, ולמדנו מחן, ולמדנו את כל מה שצריך. ואנחנו ערוכים.

ובכל זאת פתאום מחליטים לקחת לנו את החדר האקוטי ולתת למישהו שמנחיתים עליו, שאני לא יודע עד כמה הוא רוצה ועד כמה הוא מעוניין, אבל הוא מוכן לקבל את התקציב הדל הזה, המבייש, של 900,000 שקל לשנה, שהוא מספר שאנחנו לא מסוגלים לעמוד. אנחנו חישבנו את שלושת התורים של הכוננים – וזה חייב להיות רופא שעבר הכשרה, חייבת להיות אחות רחמנייה וצריכה להיות עובדת סוציאלית. בלי שלושת הפונקציות האלה שזמינות 24/7, אי-אפשר לנהל חדר אקוטי.

יודגש שהתקציב שאושר בוועדת הכספים לטובת חמישה החדרים הנוספים הוא לפחות, כך הגדרנו את זה, 5 מיליון שקלים. זאת אומרת, כל חדר אמור להיות מתוקצב במיליון שקל. כך אני שמעתי בדיון הליבה אצלנו בוועדת הכספים.

עודד, זה לא מספיק לנו.

בסדר. אבל זה לא 900,000.

לא, עודד. מה שקורה היום הוא שהתורנים שנמצאים במיון ומשרתים את המיון נשים צריכים להפסיק את העבודה שלהם ולספק שירותים לנפגעת. וזה גורם לה להמתנה ארוכה מאוד של שעות.

ברור, ברור.

אתה יכול לשאול את מרכזי הסיוע כמה שעות הם מחכים עד שרופא המיון, לא הכונן, אלא הרופא שעובד במיון – אצלנו הייתה עכשיו, לפני שבוע, בחורה בת 20 שנאנסה. חמש שעות הרופאה הפסיקה לשרת את הקהל והיו צריכים להביא כונן, מישהו שיכסה את מיון נשים כדי שהרופאה תטפל בנפגעת. אי-אפשר לתת להן אחרי ארבע-חמש שעות שהן יושבות וממתינות כמו כל אישה אחרת במיון. ויש לנו הריונות מחוץ לרחב ויש דימומים ויש הכול.

תודה, ד"ר פומרנץ. ברור.

זה בלתי אפשרי. חייבים לתקצב את שלושת התורים האלו של כוננים. ואנחנו נתנו את המחיר ופרופ' קונסטנטיני הסכימה איתנו והמחיר הוא בפירוש לא מיליון.

תודה. ד"ר ג'ימי ג'דעון מבית החולים נצרת ואחריו – יעל שרר.

קודם כול, אני רוצה להודות על הדיון המקצועי ולהודות לוועדה שעשתה עבודת קודש פה בנושא הזה. אני חושב שהעבודה שנעשתה היא מצוינת. אין ספק שהכנסה של בית החולים בנצרת כקונסנזוס פה בהמלצות הוועדה זה מאוד מאוד חשוב וקריטי להנגשה של השירות הזה לאוכלוסייה הערבית בצפון, במיוחד באזור נצרת שמשרת בין 200,000 ל-300,000 איש בסביבה שלנו.

בתור רופא שעבד במרכזים של תקיפה אקוטית בזמנו בפוריה, עזרתי לד"ר לנג, אני מבין את הצורך ואת הצורך המשמעותי בנגישות התרבותית הזאת, שאנחנו מבינים במה מדובר כאשר מגיעה נפגעת תקיפה מינית של המגזר הערבי, והחשיבות של הטיפול בשפה, מבחינת ההבנה של התרבות, מבחינת ההבנה הכללית. ואני חושב שאנחנו בתור בית חולים מתחייבים לעמוד בכל הדרישות.

אין ספק הנושא התקצובי פה הוא מאוד מאוד חשוב, ואני מצטרף לקודמי, מנהל המיון, במה שנאמר. אז הנושא של הכונניות הוא מאוד מאוד חשוב וקריטי, כי אתה לא יכול להשאיר אישה שנפגעה מתקיפה מינית ארבע וחמש שעות במיון ולהמתין לתורן, שלא כל כך הכשרה, לטפל במקרים האלה.

ברור.

אז אין ספק שצריכים זמינות, זמינות מאוד משמעותית. אין ספק שהתורנים ישמשו גשר קצר עד שהכונן יגיע. ויש חשיבות מאוד מאוד עליונה פה בנושא של הראיות. אנחנו ראינו לאורך השנים איך עורכי הדין יכולים להרוס את כל מה שנבנה מבחינת תיק כאשר אתה יודע שהאישה הזאת נאנסה, בתור רופא אני אומר, ואתה בטוח שהאישה הזאת נאנסה, איך עורכי הדין יכולים להרוס את התיק של אישה בגלל לקיחת ראיות בצורה לא נכונה, או בגלל שמישהו שהוא גורם מקצועי לא עשה את העבודה בצורה נכונה - -

ברור. תודה, ד"ר ג'דעון.

- - והאנסים מסתובבים חופשי בגלל טעויות מקצועיות כאלה. אין ספק שהכשרה של הצוותים צריכה להיות מתוקצבת בצורה מאוד מאוד נכונה.

תודה.

אנחנו בתור בית חולים, עוד פעם, מוכנים ונעמיד את השירות הזה וניתן אותו בצורה המרבית האפשרית. ואני שוב מודה לכם על ההמלצות ועל הקונסנזוס שקיים.

תודה.

אם יש שאלות, אני אשמח לענות.

תודה. יעל שרר. אחרייך אני רוצה את ד"ר שמואל הירשמן, מנהל בית החולים לב השרון. בבקשה, יעל.

שלום, בוקר טוב. אני מודה לכם מאוד על הדיון החשוב הזה ובכלל על המחויבות של הוועדה לעניין הזה של הטיפול האקוטי בישראל. אני מנסה בכל כוחי להרחיב את הפריסה מ-2013. ואני חושבת שמסקנות הוועדה מבורכות.

קיבלתי את ההמלצות, ואני חייבת להודות שהופתעתי לגלות שיושבת ועדה מקצועית שמונתה כבר בינואר ופתאום עושים זיגזג ונראה שמתעלמים לגמרי מהמלצות כאילו הן לא היו ולא קרו, כאילו הוועדה לא מונתה. וזה מאוד מפתיע אותי. אמרו כאן, ואני לא אחזור על זה. בית החולים מאיר שואף, רוצה ומוכן להקים חדר אקוטי כבר שבע שנים. האמצעים, הצוות, ההכשרות נמצאים במקומם. הכול נופל על תקציב. ואני פשוט לא רואה איך אפשר להצדיק על ידי טיעון של חיסכון בכספים שהם באמת פעוטים, להתפשר על השירות ועל איכותו.

אני מקדמת פתיחה של חדר אקוטי בשרון. מאז 2013 נפתח חדר אקוטי למשך שנה אחת בבית החולים לניאדו בנתניה. הוא נסגר. ומ-2016 מיליון וחצי בני אדם באזור השרון נשארו בלי מענה חירום. וזה נגרר ונגרר, ונגרר, למרות שמשרד הבריאות הבטיח שהוא מטפל בעניין הזה.

ברור. ברור.

אני באמת תוהה איך מצד אחד הולכים וממנים ועדה מקצועית ומהצד השני כבר המכחישים וכבר לא שומעים למסקנותיה ואפילו לא סיימה לפרסם אותן.

אני גם אגיד שאני הופתעתי מאוד אתמול, ואני באמת חייבת להעלות את זה, לגלות שמשרד הבריאות עונה לנו, למכתב ששלחנו שבו אנחנו, בשיתוף האוגדה לזכויות האזרח, פנינו בקשר לאיכות הטיפול וניהלנו תכתובת עם ד"ר ורד עזרא, ראש ענף הרפואה. וקיבלנו אתמול בערב מענה שהפתיע אותי מאוד. ואני אגיד בפני הוועדה שד"ר ורד עזרא כתבה לנו שטיפול באונס, מבחינת משרד הבריאות, הוא לא מקרה חירום רפואי.

אז מה הוא? הוא טיפול קוסמטי?

אני בדקתי את חוק זכויות החולה. אני, כמו שאומרים, אצתי רצתי. וחוק זכויות החולה מגדיר שטיפול חירום צריך להינתן במקרה של סכנת חיים או סכנה לנכות קשה. ואני באמת שואלת אם מתן תרופות למניעת איידס זה נראה למישהו זניח? או מתן תרופות למניעת מחלת מין? אני באמת שואלת אם משרד הבריאות מבין את החשיבות של החדרים האקוטיים ואם תשובה כזאת בכלל מקובלת, שאונס זה לא חירום. אני מזכירה ששליש מהפניות לחדרים האקוטיים היום הן של קטינים. אני שואלת אם מקובל על כולנו שילד בן ארבע שנאנס זה לא מקרה חירום.

אני רוצה התייחסות של משרד הבריאות לנושא הזה. זהר או מישהו אחר מהמשרד, אני לא יודע. את רוצה להתייחס לדברים, ד"ר זהר סהר?

אני אשמח להגיב.

כן.

אני חושבת שהדברים הוצאו מהקשרם. הפנייה הייתה לד"ר ורד עזרא סביב הנושא של מצב חירום רפואי. ד"ר ורד עזרא התייחסה במכתב שלה לגבי הגדרת חוק זכויות החולה. הגדרת חוק זכויות למצב חירום רפואי הוא שבמצב שבן אדם נמצא בסכנת חיים מיידית, צריכים מיידית להביאו לבית החולים. אני חושבת שכל ההתייחסות במכתב של ד"ר ורד עזרא היא סביב הנושא של מתן מענה מרחוק, בטלפון.

אני אדייק. אני אדייק. ד"ר ורד עזרא מתייחסת לשני הדברים, גם להגעה וגם בנפרד.

לא נכון. ד"ר ורד עזרא לא התייחסה להגעה לבית חולים. היא גם כתבה במכתב שהגעה לבית חולים אפשרית כרגע מבחינת – אני לא חושבת שיש איזושהי דרך במדינה הזאת שמישהו מונע הגעה לבית חולים במצב חירום. אני לא חושבת שהדבר רלוונטי גם לנפגעות תקיפה מינית. אני חושבת ששווה מאוד לשמוע - -

אבל, זהר, המכתב מונח לפניי.

רק רגע.

- - את אחת הרופאות שנמצאות כאן. ההתייחסות הייתה למתן תרופות בטלפון.

לא, לא.

לא נכון.

זהר, סליחה, בכל הכבוד. תודה, יעל. לא צריך.

אתם רוצים גם את ההתייחסות, תקשיבו למה שיש לי להגיד.

לא, לא. רגע, רגע. אני רוצה שתתייחסי. המכתב מונח בפניי, מכתב התשובה ששלחתם. המכתב נכתב בנושא של ביטול התניה של טיפול רפואי בנפגעות אלימות מינית בשיחה עם עובדת סוציאלית. האם אתם מתנים טיפול כזה בנפגעת בזה שהיא תדבר קודם עם עובדת סוציאלית?

כפי שקורה בהגעה למרכז האקוטי מתוך התייחסות לאונס כאירוע חירום קשה ברמה הרגשית וברמה הפיזית. אנחנו לא מבטלים אף אחת, חס וחלילה, בשום דרך. לא הייתה כוונה לבטל את עוצמת החומרה של המעשה ושל הפגיעה בנפגעת. ההפך הוא הנכון. אני חושבת שהייתה פה חשיבה בתחילת הסגר מרצון שבאמת להקל בסיטואציות מסוימות. כשפנו אלינו הלובי למלחמה באלימות מינית, ניסינו לעשות איזושהי חשיבה איך אנחנו מאפשרים למצב חריגים, ששוב באמת המצב בסגר הראשון היה שונה מאשר כרגע. וגם שם הרופאים במרכזים האקוטיים אמרו שיש קושי במתן תרופות.

אני חושבת ששווה את אחד הרופאים שנמצאים כאן. אולי ד"ר דבורה באומן תוכל לדבר במקומי. אבל אני כן רוצה להגיד שההסתכלות על ההתניה לפגוש עובדת סוציאלית – קודם כול, אני מצטערת לשמוע על ההתנגדות הזאת, כי אני חושבת שההסתכלות פה היא דווקא מהמקום של טובת הנפגעת. אנחנו מסתכלים על אונס מעבר לפגיעה הפיזית בוודאי מהמקום של הפגיעה הנפשית, על טראומה נפשית חמורה. כשאישה מגיעה או גבר מגיע לחדר האקוטי הם רואים אחות ומיד אחר כך - - -

אף אחד לא אומר שהיא לא צריכה לראות עובדת סוציאלית. השאלה היא אם זה תנאי לקבלת טיפול.

השאלה היא אם זו ההתניה.

השאלה היא אם זה תנאי לקבלת טיפול. האם עובדת הסוציאלית - - -

העובדת הסוציאלית אשר מלווה אותם לכל אורך הטיפול.

השאלה היא אם עובדת סוציאלית זה תנאי לקבלת הטיפול.

מדברים על פניה טלפונית כאשר הרופאים לא מכירים את האישה, אין את התיק הרפואי בפניהם. הם לא שמעו את הסיפור.

זה לא שייך, ד"ר זהר, סליחה.

אני חוזר ושואל, זהר. האם זה תנאי לקבלת הטיפול?

אנחנו מבקשים שיחה ראשונית קצרה עם עובדת סוציאלית שתעשה איזושהי הסתכלות על האישה - -

אבל העובדת הסוציאלית גם לא מכירה את התיק הרפואי. מה זה שייך?

- - על הצרכים שלה, על המצוקות שלה. ואחר כך, במידת הצורך, תפני לשיחה עם רופא. לא הייתה מניעה של שום דבר.

האם זה תנאי לקבלת טיפול?

ובנוסף, אישה במצב חירום רפואי יכולה להגיע היום לכל אחד מהמרכזים. הם פתוחים.

זהר, זהר - - -

אני חושבת שהדיון פה יצא מהקשרו. אני חושבת שאתם עושים עוול לנושא הזה באופן שאתם מציגים אותו. זה לא נכון. יש פה הסתכלות הפוכה לטובת הנושא הזה.

אני לא מבינה. למה אנחנו עושים עוול?

את עדיין לא נתת לנו תשובה. את דיברת בערך חמש דקות, אבל לא נתת לנו תשובה אחת מאוד פשוטה. האם שיחה עם עובדת סוציאלית היא תנאי לקבלת טיפול רפואי בחדר האקוטי?

בחדר האקוטי הנוהל הוא שברגע שאישה מגיעה, היא רואה עובדת סוציאלית.

ואם העובדת הסוציאלית לא דיברה איתה או שהיא סירבה לדבר עם העובדת הסוציאלית?

מי שתסרב לראות עובדת סוציאלית, אז ימצאו את הפתרון. אבל אנחנו מדברים פה, שוב להבהיר, על שיחה טלפונית. לא על הגעה לחדר.

אני כרגע שואל על הגעה לחדר.

ואני שוב מבקשת שתשמעו את אחת הרופאות מהמרכזים האקוטיים כדי שהיא תיתן את האינסנטיב הנוסף המקצועי שיש פה. אני חושבת שאתם עושים פה עוול באופן שאתם מפרשים את הדברים. אני חושבת שזאת פעילות מקצועית לטובת המצב ולא לרעתו.

תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

ד"ר זהר, אני מכירה טוב מאוד מה עובר על נפגעת תקיפה מינית. אני טיפלתי בכאלה שנים רבות לפני שהתחילו להיות חדרים אקוטיים ולפני שמשרד הבריאות הקדיש לזה את התשומות. אני שמחה על השירותים שאתם נותנים.

אבל אי-אפשר לבוא ולטעון ששיחה כזו מחויבת ברגע שהיא נכנסת. היא מגיעה לחדר האקוטי בעיקר בגלל שהיא צריכה את הטיפול הרפואי. עכשיו, אני ואת מבינות את החשיבות של שיחה עם עובדת סוציאלית. אבל בין זה לבין לאפשר לה קודם כול לקבל את הטיפול הרפואי, לעבור הבדיקות, ולהציע לה. יש עובדת סוציאלית ואת מדגישה שהעובדת הסוציאלית - - -

דובר פה על פניה מרחוק. דובר פה על טיפול מרחוק. לא דובר על טיפול בחדר אקוטי.

שנייה. שנייה. בדיוק. בדיוק. בגלל שאתם מדברים על טיפול מרחוק, בגלל שאתם מדברים על שיחה טלפונית, אפילו העובדת הסוציאלית לא נמצאת שם וההתניה היא לא כדי להקל עליה בתהליך ולהסביר לה וללוות ולתמוך בה, אלא – אני לא יודעת למה צריך עובדת סוציאלית ברגע הראשון שהנפגעת מגיעה במיוחד כשהיא בטלפון, לא כשהיא נמצאת פיזית ומלווה אותה. מה יכול להיות בשיחה הזו? הרופאים לא מכירים את התיק הרפואי, נכון. אבל גם העובדת הסוציאלית לא תוכל לעזור להם בזה, כי היא גם כן לא מכירה את התיק הרפואי.

אני חייב לומר משהו באמת במאמר מוסגר. עזבו עכשיו את כל ההתפלפלות המשפטית. לקבוע שפגיעה מאונס היא לא מקרה חירום רפואי, מעבר לזה שהוא אבסורד, נטול כל הגיון גם מבחינת הטיפול, כשחלק מהטיפול הוא טיפול שאם הוא לא יתקבל בשעות האחרונות שאחרי, גם הבריאות של הנפגע או נפגעת נמצאת בסיכון, גם הנפשית וגם הפיזית. למעבר לזה, באופן חד-משמעי - - -

כל ההתייחסות הייתה – סליחה, חבר הכנסת פורר – לפניה מרחוק. גם אי-אפשר לתת טיפול במיון מרחוק.

סליחה, סליחה, סליחה, סליחה, סליחה. לא, לא. זה לא עובד פה ככה. זה לא עובד פה ככה. את מוזמנת להגיע לפה, יכולת להגיע לפה לדיון בוועדה. אבל כשמדבר, בין אם זה יושב-ראש הוועדה ובין אם זה חבר הכנסת, מה לעשות? לנו את הזכות להתפרץ. לכם אין.

הקביעה הזאת שזה לא מקרה חירום רפואי, בעיניי, היא קודם כול לא נכונה ברמה המהותית. אני סבור, בפרשנות המשפטית הדלה שלי, גם לא נכונה ברמה החוקית. גם ברמה החוקית. אני קראתי את חוק זכויות החולה. בעיניי, זה עומד בדיוק במסגרת החוק.

חבר הכנסת סגלוביץ', אחר כך אני רוצה את ההתייחסות של מרכזי הסיוע.

תראו, אני רוצה להגיד, כל מי ששומע שם, אני לא מכיר הרבה מקרים - - -

היא ירדה מהקו?

כן. היא ירדה.

אני עוצר את הדיון. אני רוצה מבקש שמשרד הבריאות יחזור לדיון. אנחנו יוצאים להפסקה.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:27 ונתחדשה בשעה 10:30.)

היא טוענת שזה טכני ויחזירו אותה. טוב, אני רוצה לחדש את הדיון. אני מחדש את הדיון. התקלה הייתה, כנראה, תקלה טכנית במשרד הבריאות ולא יציאה מהדיון. אני רוצה, בינתיים, חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה. אחריך – איילת.

אני רוצה להגיד כמה דברים שכבר חזרנו עליהם. תראו, אני לא מכיר הרבה נושאים שיש בהם כזה היפוך בין מה שמדברים לבין מה שעושים, באמת. ואני אומר את זה פה, מעבר לזה שהזמנת את משרד הבריאות לעשות סטטוס בשבוע הבא מה קורה באילת.

ברוך הבא לפמיניזם.

עכשיו, אילת זה סיפור של יום או יומיים. אני הייתי מפקד המשטרה באילת לפני הרבה שנים. ניסיתי אז לקדם את העניין. לא ידעתי שקוראים לזה חדר האקוטי. ידעתי אז שיש נשים שנפגעות, שהן גרות בפִּיזְדְּיוֹלוֹךְ ואפילו אין להן איך להגיע. וזה עלה פה בדיוני הוועדה. ואז אתה שומע באירוע רב-רושם שבא שר הבריאות ואומר: פתחתי – ואת הכסף לא העבירו. עכשיו, זה סימפטום, זה רק סימפטום למחלה.

ואז מגיעים לסיפור, ופה אני אומר דברים קשים למשרד הבריאות וכן תקשיבו ואל תיעלבו. תקבלו את זה. לא יכול להיות מצב שיש ועדה מקצועית של משרד הבריאות, שאנחנו צריכים לקבל את הנתונים שלה בסוף מארגוני הסיוע, ומקבלים דיווח, ואני אגיד את זה בעדינות, לא נכון. אי-אפשר להגיד לנו: הלל יפה – כשכתוב במסמך: מאיר.

דיווח לא מדויק.

אני אומר דיווח לא נכון. אני אומר שזה לא נכון. אני קורא לילד בשמו. אלה שיקולים בלתי עניינים. אני לא יודע מה הסיפור שם. גם לא מעניין אותי. מה שמעניין אותנו פה בוועדה שהדבר הזה ינוע ויתקדם. ואנחנו נמרחים עם הדבר הזה. אני אומר את זה כאן: אני הייתי הרבה שנים בתוך השירות הציבורי, ואני אומר לך באמת, עודד, לא ראיתי כאלה תשובות. שיגידו: אסור לנו להגיד את התשובה האמיתית. אבל שלא ימרחו אותנו.

תודה. איילת, רציתי להגיד איזשהו משפט?

כן. רציתי לומר שני דברים. הדבר הראשון הוא שכל מה שאנחנו רואים בהקשר של הפער הזה שחבר הכנסת סגלוביץ' מדבר עליו, הפער שחוזר ועולה בדיוני הוועדה, לטעמנו נובע מהיעדר הסדרה של נוהל עבודה סדור, מעודכן, מותאם לאמצעים הטכנולוגיים הקיימים היום של החדרים האקוטיים.

צריך לעשות דיון לגבי הנוהל.

מכאן זה מתחיל, מכאן זה נגמר. לא נגמר, אבל הצעד משמעותי שחייב להסתיים. אנחנו כבר – חבל שעאידה יצאה – שלוש וחצי שנים - - -

זה גם עלה בדיון אחר שקיימנו פה.

זה עולה בכל דיון. זה עולה בכל דיון, אדוני היושב-ראש. שלוש וחצי שנים אנחנו עושים דיון.

נקיים על זה דיון ייעודי. אנחנו על נקיים דיון ייעודי, רק על זה.

אז אני אשמח שהוא יהיה עיתי, עם עי"ן וגם עם אל"ף. אבל עיתי במובן של: צריך כבר לגמור את הסאגה הזאת.

אני חושב כבר למדת שהדיונים פה עיתיים, בעי"ן.

בטי"ת, נכון. תודה על החידוד.

זה הפער המשמעותי.

ועוד משהו שאני רוצה לומר. אנחנו צריכים מאוד, אני מזהירה את כולנו, לא לשפוך את התינוק עם המים. הצוותים בחדרים האקוטיים עושים עבודה מסורה.

חד-משמעית. חד-משמעית.

וזה חשוב להזכיר, להדגיש ולומר.

אני אזכיר שאני סיירתי עם הוועדה, היה סיור ועדה, חבר הכנסת סגלוביץ' היה, בבת עמי.

בבת עמי.

ולצערי, מפאת קוצר הזמן גם לא אתן לד"ר דבורה, שהבנתי שהיא גם כן נמצאת פה בזום. ראינו שם פעילות מדהימה, מבורכת, מעל הכול, כמו שאת אמרת, מסורה. אני בטוח שאי-אפשר לעסוק בנושא הזה בלי לעסוק בו, מה שנקרא, כול כולך בתוך העניין.

מתוך הנשמה, כן.

חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

תודה, אדוני. אני חייבת להגיד, אתה יודע, שהייתה לי הזכות לפתוח, יחד עם מרכזי הסיוע, את החדר האקוטי הראשון בבית החולים וולפסון בחולון. אתה היודע מתי זה היה? בשנת 2000. ואני לא רוצה להשתמש בביטויים גסים, זה לפני 20 שנה. ומשרד הבריאות, 20 שנה אחרי, עוד דן איתנו בפתיחת מספיק חדרים אקוטיים, ובנוהל, ובתקציב, ובצורך, ובהגדרות ובכל הדבר הזה. איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שמשרד ממשלתי לא מצליח להדביק את המינימום של המינימום של המינימום של איפה שנמצאת החברה, של איפה שנמצאת התודעה הציבורית, ההבנה של מה נדרש ולהתחיל להתמודד עם התופעה הזאת.

מרב, הרבה פעמים אומרים שבוועדות בכנסת אין השפעה באמת. העובדה היא שאנחנו הצלחנו בזמן קצר בוועדה - -

חד-משמעית.

להדביק את הפער לפחות בחמישה מקומות. יכול להיות שיש לנו פה עכשיו מחלוקת על – צריך להבין גם איפה הדיון. הוא לא אם יהיו עוד חמישה, אלא איפה הם יהיו.

אין שאלה. אבל אני אומרת שצריך לראות גם את הקצב שבו הדברים מתנהלים, ועצם זה שכל הזמן אנחנו צריכות וצריכים להתווכח על הדברים ועל ההגדרות שלהם ולהתעקש על החשיבות שלהם.

חד-משמעית.

אני מצטרפת גם למה שאתה אמרת גם למה שאיילת אמרה על העבודה המדהימה שנעשית בחדרים האלה. אבל צריך להבין שכשאנחנו חוזרות ומדברות וחוזרים ומדברים על העובדה שרק 10% מהנפגעות בכלל מגיעות להתלונן ושמתוך 10% האלה 80% מהתיקים נסגרים – החדרים האקוטיים בהקשר הזה, למשל, יש להם תפקיד מאוד משמעותי, זה בוודאי לא בלעדי, זה בוודאי לא מספיק. יש פה שני מסלולים, אם תרצה. אחד – הטיפול שמגיע לכל נפגעת ונפגע שהוא צריך להיות כזה שמבין אותם ומה עבר עליהם ולטפל בהם בצורה הטובה ביותר. ושניים – ההבנה שזה קריטי בשביל למגר את התופעה. כי זה יאפשר לתבוע בצורה הרבה, הרבה יותר אפקטיבית כשהחדרים האלה יהיו יותר נגישים והתוצאות שלהם יהיו יותר יעילות, לצורך העניין, למערכת התביעה. ולכן באמת יאללה כבר.

תודה. ד"ר הירשמן? מנהל בית החולים לב השרון. נכון? לא טעיתי בשם.

כן, כן. שמואל הירשמן.

איתנו?

כן.

צוהריים טובים. שומעים?

שומעים ורואים מצוין.

תודה. אז קודם כול, תודה על הדיון. ואני מאוד שמח שהוועדה פעילה מאוד.

החשיבות שאני מנסה להדגיש בהתערבות שלי היא לראות את הפן הנפשי, כמנהל מערך פסיכיאטרי גדול שהתחום של הטראומה המינית הוא המערך הגדול ביותר בארץ לטיפול בטראומה מינית. הפגיעה מאונס, התוצאות שלה וההשלכות שלה הנפשיות הן ארוכות טווח והן אולי הדבר הקשה ביותר שיכול לקרות בעצם מתהליך של אונס.

אני גם מזמין את הוועדה לבוא לסייר אצלנו ולראות את המערך שנבנה פה ואת הדברים שצריך להשלים. מעבר לבדיקה הגינקולוגית, הפורנזית, הטיפול מונע זיהומים וכו'. החלק הנפשי חייב לקבל דגש הרבה יותר גדול. אנחנו מקיימים מרפאה אקוטית לטיפול מייד, 24 שעות או למוחרת של אירוע אונס אצלנו פה במרכז כבר כמה שנים. המרפאה הזאת, אנחנו רואים את החשיבות שלה בצורה דרמטית למניעה של היווצרות של Complex PTSD ו-PTSD.

אני חושב שכדאי שהוועדה תנסה למצוא איזושהי דרך גם לעזור לנו בנושא של ההיבט הנפשי, איך לקדם אותו. כי כרגע אנחנו לא הצלחנו לקבל תקציב בכלל למרפאה זאת שפועלת בעצם בהתנדבות כבר כמה שנים, ובכלל לבנייה של מערך לאומי לדבר הזה. אני חושב שהוועדה די מבינה שההתערבות חייבת להיות מהירה, היא חייבת להיות אינטנסיבית, היא חייבת להיות סופר מקצועית מייד אחרי האירוע. זה הדגש שאנחנו היינו רוצים להדגיש.

נמצאת פה גם ד"ר ברנר שמנהלת את המרפאה ההמשכית אחר כך לנפגעות האלה. מרפאה גדולה שאנחנו מקיימים פה. הדברים האלה צריכים לקבל את תשומת הלב, זה לא יכול להסתפק בחלק הגופני.

כן.

והיינו רוצים שתעזרו לנו בזה.

אוקיי. תודה. ניקח לתשומת ליבנו בהחלט.

גם בעניין של תקצוב, כי המרפאות האקוטיות הללו צרכו את התקציב שלהן.

זהר חזרה?

כן, כן.

אני אתן לעורכת הדין טל חסין ואחר כך להתייחסות של משרד בבריאות, לד"ר זהר סהר.

כן, כן. אני פה. אתם רואים אותי?

צריכה לפתוח את הווידאו שלך.

בסדר עכשיו?

לא. לא.

טוב, בואו נמשיך עם ד"ר זהר סהר.

כן. אני רק רוצה לציין שאני לא ירדתי מעולם מהדיון בשום שלב.

לא, לא. הבנתי שהייתה פה תקלה טכנית.

אוקיי.

אמרתי את זה גם מייד עם חידוש הדיון. זהר, את רוצה להתייחס לדברים שנאמרו? דבורה נמצאת?

כן.

אני אתן אחר כך לדבורה באומן. בבקשה, זהר.

חשוב לי לציין שוב שאין פה שום הפחתה או זלזול או חוסר התייחסות למצב של אונס או פגיעה מינית כמצב שהוא לא מצב רפואי שדורש התייחסות. ההתייחסות הספציפית במכתב הייתה נקודתית לחוק זכויות החולה, ששם מצב חירום רפואי מוגדר כנסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או קיימת סכנה מיידית כי תגרם לאדם נכות חמורה בלתי הפיכה אם לא יינתן לו טיפול רפואי דחוף. זאת הייתה ההתייחסות המשפטית במכתב שד"ר ורד עזרא הוציאה.

מבחינתנו ומבחינת מערכת הבריאות, אין פה חילוקי דעות. אונס דורש התייחסות וטיפול בהקדם גם אם הוא לא עונה על ההגדרה לפי החוק. בכל מקרה, יש פה אפילו חיזוק אני חושבת לנושא הזה, אחרי שבאמת כתבנו את הנחיות באפריל שבאמת רוצות להקל על נפגעות כדי לתת להן את המענה. אני באמת רוצה שתשמעו את ד"ר דבורה באומן. הייתה פה חשיבה מקצועית לגבי היכולת לתת מענה רפואי-תרופתי בטלפון ללא שראו את הנפגעת.

ואני שוב חוזרת, אני חושבת שלהכניס את האמירה שמתנים את זה בטיפול של העובדת הסוציאלית – אני חושבת שהמטרה פה היא הפוכה. היא דווקא כדי לראות איך אפשר לסייע לנפגעת. גם בתוך הספרות אנחנו יודעים שהשפה היא הרבה פעמים חלק מהתגובות של פגיעה מינית אקוטית. יש פה משמעות של אשת מקצוע מיומנת שיודעת לדבר עם הנפגעת, שכן מכירה את התהליך בחדר, שיכולה להסתכל על דברים. היא נמצאת בקשר עם הצוות הרפואי כדי להסביר לנפגעת ולראות. שוב, אני חושבת אנחנו מדברים על שיחה של כמה דקות, אנחנו לא מדברים פה על שיחה של שעות. אין פה עיכוב במתן במענה הטיפולי.

אוקיי.

אני חושבת שכל הדיון פה יצא מהקשר. מבחינת מקצועית, אנחנו דווקא חושבים שהמודל של המרכז האקוטי שבו מלווה עובדת סוציאלית את הנפגע או הנפגעת לאורך כל הטיפול במקביל לטיפול הרפואי, לא במקומו, הוא המודל הנכון. אם יש חלופות מקצועיות, אנחנו מוכנים לפתוח על זה דיון. אני חושבת שהמרכזים האקוטיים יהיו שמחים לשבת ולעשות חשיבה נוספת.

אני עדיין רוצה להבהיר באופן חד-משמעי שהמרכזים פתוחים, נותנים מענה לכולם. ויש צורך, מומלץ, רצוי וכדאי להגיע בהקדם לבית חולים.

תודה. חשוב להבהיר. זאת אומרת, אם הנפגעת לא מוכנה לדבר עם עובדת סוציאלית, היא עדיין תקבל את הטיפול בחדר האקוטי.

בוודאי שתקבל את הטיפול בחדר האקוטי. אף פעם לא קרה שמישהו שלא רצה לדבר עם עובדת סוציאלית לא קיבל טיפול. אני חושבת שזה גם להכניס את זה לעיוות מקצועי מוחלט.

טוב.

אבל אני חושבת שכן יש לזה משמעות. ההפך, אני חושבת שדווקא שהחלק הזה מקל.

ברור. בואו נספיק לשמוע את ד"ר דבורה באומן. ואחר כך אנחנו נסכם את הדיון ונצביע. ד"ר באומן, בבקשה.

שלום לכם. קודם כול, אני חייבת להגיד משפט אחד. אני מעריכה מאוד, על גבול מעריצה, את העבודה שלכם, את הדאגה שלכם. כי, כמו שנאמר כבר, מה שהכי חשוב לנו, לכולנו, הוא בעצם אותם נפגעות ונפגעים והבריאות שלהם.

נכון.

אז כמה נקודות שאני רוצה להתייחס אליהן. למעשה, זהר התייחסה אליהן, אבל אני רוצה להתייחס אליהן בכל זאת. בנושא של ייעוץ טלפוני, אנחנו תמיד, תמיד, תמיד, מעדיפים הנשים האלו יגיעו או הגברים – כמובן, הרוב נשים ולכן אני מדברת בלשון נקבה – יגיעו למרפאה שלנו ונוכל לראות אותם פנים אל פנים. בבית חולים בכלל וכרופאים אנחנו לא עושים אולטימטומים. שום דבר. גם, לדוגמה, מהעולם שלי, מי שמסרבת ניתוח קיסרי כי לעובר יש מצוקה, אנחנו לא נתנה את זה בזה שנעזוב אותה ולא נדבר איתה. אין דבר כזה. אנחנו לא מתנים ולא עושים אולטימטומים.

אבל אנחנו כן עובדים על סמך ספרות, מחקרים. ודבר ידוע הוא שאותה פגישה, שמישהו שהוא מומחה בנושא רפואת הנפש כדבר הראשון, הוא הדבר הכי נכון. הוא זה שמוריד את התחלואה הקשה מאוד, הפסיכיאטרית, מה שד"ר הירשמן דיבר עליה. ויש על זה גם תימוכין ביולוגיים. בעבודות שהראו סימנים ביולוגים לפגיעה טראומטית נפשית, ראו שברגע שיש מפגש עם מישהו מקצועי כמפגש ראשון זה הדבר הנכון. אני כבר לא מדברת על זה שהרבה פעמים כשאנחנו נכנסים, אותה נערה או בחורה לא רוצה בכלל לשתף פעולה. ומה שעובדות סוציאליות עושות להן הוא דבר נפלא. אוקיי.

לכן זה בנוי על הרבה חשיבה ועל הרבה הרבה מחקר, שזה הדבר הנכון ביותר, המפגש הראשון של עובדת סוציאלית. לשאלתך, אין אולטימטום. לא מסכימה – אין בעיה. אנחנו נמשיך לטפל בה.

אוקיי.

עכשיו בקשר לייעוץ הטלפוני, ממה שאני חושבת שהייתה ההתייחסות במכתב של ד"ר עזרא, זה בנושא של טיפול תרופתי. הקורונה הביאה אותנו להרבה מאוד ייעוצים טלפוניים. ואני יכולה להגיד לכם שעל כל הייעוצים הטלפוניים רובנו לא נותנים טיפול תרופתי. אנחנו נותנים טיפול תרופתי כשזה מטופל שאנחנו מכירים אותו, יודעים את מחלות הרקע שלו. וגם נותנים לו תרופות שאין להן כמעט תופעות לוואי. הטיפול התרופתי שניתן במרכז האקוטי מונע איידס ומונע מחלות מין. יש לו תופעות לוואי, ויש מחלות מסוימות שזה יכול להחמיר מאוד את המחלה. ולכן זה מסוכן, לא מקצועי, אני רוצה להגיד אפילו שזה רשלני כמעט לתת טיפול תרופתי למישהי שאנחנו לא מכירים, שאולי מרוב הלחץ היא גם לא תיתן לנו את המידע המלא, כי כשאתה יושב אתה מוציא יותר דברים ואתה שומע יותר דברים.

ובנושא של מניעת היריון, לא צריכים אותנו, כי זו בעצם תרופה ללא מרשם רופא, וזה כל אחד. אז בהחלט בשיחה אני אוכל להגיד: כן, אל תשכחי לגשת – ואתם יודעים מה? אני אפילו מוכנה לתת מרשם לתרופה של מניעת היריון, כי עם מרשם היא עולה יותר זול. זה לא בעיה. אבל בנושא התרופתי בעיה מאוד מאוד קשה מבחינה רפואית לתת מרשם למישהי שאני לא מכירה ולא רואה.

אפשרות אחרת אבל בעייתית היא ליצור קשר עם רופא משפחה שמכיר את המטופלת, כמובן בהסכמה וברצון של המטופלת, ולהגיד לו: אני מציע לך לתת לה ככה וככה.

עכשיו, עוד נקודה חשובה שיש לי להגיד והיא בנושא של פריסת מרכזים אקוטיים. אנחנו מדברים על פתיחה, שזה דבר מבורך. אין ספק שמספר המרכזים האקוטיים שקיים כרגע הוא לא מספיק. יחד עם זאת, אנחנו צריכים לחשוב להקים, לדעתי, ועדה שתשקול טוב מאוד מה היתרונות ומה החסרונות. אם אנחנו נפתח הרבה מרכזים אקוטיים, הרי שהמקצועיות של הבדיקה הפורנזית תלך ותרד. כי בשביל לשמר את המיומנויות של הבדיקה ה פורנזית, אתה צריך לראות מספר קריטי של אנשים בחודש, נגיד. ואם אנחנו נפתח הרבה מאוד מרכזים אקוטיים, הרי שלאנשים תהיה פחות ופחות מיומנות. ולכן הבדיקה שלהם תהיה פחות ופחות טובה.

אולי אנחנו צריכים לחשוב על הדבר נוסף, וזה שמישהו, משרד הבריאות, משרד הרווחה – את זה אני לא יודעת – יהיה אחראי על הסעה של אותם נפגעות ונפגעים שמגיעים ממקומות אחרים למקום הכי קרוב שיש שם מרכז האקוטי. ואולי גם לתקצוב של הסעה של כל מי שנפגעת או נפגע. להרים טלפון לטלפון, ומשם בעצם מסדרים לו הסעה למרכז האקוטי.

אוקיי. תודה, ד"ר באומן.

אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כול, נזכיר לכולם את המסגרת. המסגרת היא באמת אותו תקצוב לחמישה חדרים אקוטיים נוספים שקבענו אותה והצלחנו להשיג את התקציב הזה דרך ועדת הכספים. אז ראשית, לאחר הדברים ששמענו גם מבתי החולים וגם מהוועדה עצמה וגם ממשרד הבריאות, אני חושב שככל שמשרד הבריאות נדרש ליותר תקציב על אותם 5 מיליון תופסת של עוד כמיליון שקלים להגיע למצב שהתקצוב הוא תקצוב ראוי יותר בשאר החדרים, נראה לי שבתוך תקציב 40 מיליארד שקל, לפני הקורונה עוד – התופסות התקציביות שקיבל משרד הבריאות הן עצמות בתקופת הקורונה – אפשר יהיה להקדיש מיליון שקלים נוספים לטובת העניין הזה. וזאת הקריאה אולי הראשונה שאיתה אני יוצא.

אל תתקבעו על המספר הזה של 5 מיליון שקלים. יכול להיות שנצטרך לעשות עוד פעם הצבעות בוועדת הכספים של עוד מיליון או 2 מיליון שקלים. אז זה באמת מגוחך. אלה מספרים מגוחכים במונחים של תקציב מדינה. אני אומר לכם, במשרדים הרבה יותר קטנים אפשר להשיג את התקציבים האלה. אני לא יודע כמה אתם מחזירים לאוצר, אבל, לדעתי, אתם מחזירים חלק מהכספים האלה גם ככה לאוצר.

הדבר השני, בעקבות הדברים שעלו כאן, אני מבקש לקבוע דיון ייעודי לנוהל של החדרים האקוטיים. נמצה את הבעיות. בכמה וכמה דיונים עלו בעיות כאלה ואחרות. בואו נשמע ונראה איך אנחנו ממצים את הנושא הזה.

הדבר השלישי, אני מבקש לקבוע דיון מעקב בשבוע הבא. זה עשר דקות דיון, זה סטטוס שנקבל מבית החולים יוספטל, מקופת החולים כללית וממשרד הבריאות. אני מקווה שעד שבוע הבא יהיה פתרון.

הדבר האחרון הוא באמת פריסת אותם חמישה חדרים אקוטיים. מונחת בפנינו, בפניכם, חברי הכנסת, אותה טיוטת המלצות של תת הוועדה בנושא פריסה החדרים האקוטיים, מאוד מפורטת. אגב, שונה שממה שאנחנו חשבנו בתחילת הדרך ושעליה דיברנו בוועדת הכספים כשדיברנו על הפריסה. הסיכום שלנו עם משרד הבריאות והסיכום שלי עם אנשים הצוות היה שיהיו המלצות של הוועדה, נקבל אותן ומאחוריהן נעמוד.

אני ברמה הדקלרטיבית רוצה שזה לא יהיה רק הסיכום שלי, אלא הסיכום של הוועדה. בגלל זה אני מבקש הצבעה של הוועדה, שנאמר: הוועדה מאמצת את טיוטת ההמלצות של תת הוועדה וסבורה שיש לפתוח חמישה חדרים אקוטיים נוספים, כאמור, בפריסה המוצעת בהמלצות הוועדה.

מי בעד לקבל את החלטה הזו? יואב, אתה לא מצביע כי אתה – יש להם חבר אחד לפחות?

כן, כן.

אז מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

נתקבלה.

ההחלטה התקבלה פה-אחד. אנחנו כוועדה מקבלים את ההמלצות האלה ומבקשים ממשרד הבריאות לעמוד גם הוא במה שנקבע בנושא הזה.

תודה חברים. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:52.