פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



12
ועדת החוץ והביטחון
14/10/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 46
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום רביעי, כ"ו בתשרי התשפ"א (14 באוקטובר 2020), שעה 10:00

משבר ביחסי נכי צה"ל עם משרד הביטחון

חברי הוועדה: צבי האוזר – היו"ר
אוריאל בוסו
אורנה ברביבאי
ניר ברקת
עוזי דיין
אבי דיכטר
מיכאל מלכיאלי
גדעון סער

אופיר סופר

חזי משיטה - ראש אגף שיקום, משרד הביטחון

אורן איילון - אגף תקציבים, משרד הביטחון

אסף זוהר - מח' דוברות, משרד הביטחון

פזית תדהר - יועצת משפטית, משרד הביטחון

איל בן ראובן - אלוף במיל', חבר כנסת לשעבר, עמד בראש ועדה מטעם משרד הביטחון שעסקה בנושא והוציאה דוח המלצות

עידן קלימן - עו"ד, יו"ר ארגון נכי צה"ל

הילה זליגמן - דוברות, ארגון נכי צה"ל

שמואל לטקו

אור שושני




משבר ביחסי נכי צה"ל עם משרד הביטחון, של ח"כ עוזי דיין (מס' 1482).

אנחנו ממשיכים את סדר היום בהצעה נוספת של חבר הכנסת עוזי דיין, הצעה לדיון מהיר בנושא: משבר ביחסי נכי צה"ל עם משרד הביטחון. חבר הכנסת דיין, בבקשה.

הבקשה לדיון מהיר הוגשה בגלל שאנחנו לא במצב של עוז לתמורה בטרם פורענות, אלא אנחנו עכשיו כבר באמת אחרי הפורענות. זאת אומרת, אנחנו צריכים לדאוג עכשיו איך יוצאים מהמשבר, שהוא גם ערכי בגלל חובתנו כלפי נכים בכלל ונכי צה"ל בפרט. המשבר הזה הוא גם בצד הטיפולי המקצועי וגם בצד החברתי. אם אנחנו לא נטפל בו עכשיו, אם משרד הביטחון לא יטפל בו עכשיו, אנחנו נגיע למצב של שבר אמיתי, שנצטרך לטפל בו ברחובות, בבתי המשפט ובמקומות הפוליטיים. ומכאן באה הבקשה לדיון הזה, דיון שיציג עד כמה המצב חמור, ויציע הצעות לאופן הטיפול המתאים. האחריות כאן ברורה, העובדות ברורות, ואני מאחל לנו שנהיה ראויים לתפקיד שלנו ולחובה שלנו כלפי האנשים שנושאים בגופם את מחיר הביטחון של ישראל.

תודה רבה. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כשאני ראיתי את ההצעה לדיון של חבר הכנסת עוזי דיין תחת הכותרת "משבר ביחסי נכי צה"ל עם משרד הביטחון" הלכתי לבדוק מה ההיקף של המשבר ודיברתי עם כמה ארגונים שמטפלים בנושא של נכי צה"ל. דיברו איתי כמה ארגונים על הנושא של התקציב של בית הלוחם, מקום שמתעסק בשיקום של נכי צה"ל. אמרו לי שגם מבקר המדינה ציין פעם אחר פעם את העובדה שמדינת ישראל לא נתנה את מה שהיא הבטיחה לתת, ושמה שהיא אמורה לתת זה תקציב מאוד מאוד זעום. אני חושב שאם יש לנו חובת הכרת הטוב לאותם נכי צה"ל וחובה לתת להם את הפיצוי שמגיע להם, משרד האוצר חייב להיות כאן ולענות למה הוא לא נותן את מה שהוא חייב לתת ולמה מה שהוא חייב זה כל כך זעום, כך ששולחים אותם להתעסק בשנור במקום להתעסק במהות. תודה רבה.

תודה רבה. אני מצהיר לפרוטוקול שהדיון פתוח ואיננו חסוי. חבר הכנסת אופיר סופר, שעומד בראש ועדת המשנה בנושא...

...בנושא הטיפול בנפגעי פוסט טראומה. קודם כול, אני מצר על כך שזאת מערכת היחסים בין הארגון המייצג של נכי צה"ל לבין אגף השיקום. אומנם הכנסת והממשלה צריכות לעסוק בקורונה כסוגיית ליבה, אבל יש סוגיות שאי אפשר להזניח אותן אף לא ליום אחד, ואחת מהן זה הטיפול בנכי צה"ל, בלוחמי צה"ל, באלה שהקריבו את מיטב דמם, הפיזי והנפשי.

צריך לומר באמת וביושר שהסוגיה הזאת מלווה אותנו שנים רבות, ושרי ביטחון רבים חשבו שהם יצליחו לסדר את הסוגיה הזאת ולפתור אותה בצורה ברורה וחד-משמעית. אמר לי השר לשעבר בוגי יעלון שבעניין הזה הוא נכשל. הוא בעיקר אמר שצריך להקים מחדש את אגף השיקום.

אנחנו צריכים לעשות פה שינוי משמעותי. מיותר למנות את שמות כל הוועדות – ועדת גורן, ועדת רובין, ועדת זוהר ועוד כל מיני – שעסקו בסוגיות כאלה ואחרות בעניין. אני יכול להגיד שהדוח האחרון, של אלוף איל בן ראובן, מצביע על שש נקודות, כאשר אחת מהן, שהיא לא נקודה רוחבית אלא נקודה ממוקדת, היא הנקודה של הטיפול בנפגעי פוסט טראומה. אני חושב שאם ניקח את הסוגיה הזאת היא ממילא תקרין על התהליכים האחרים. זאת סוגיה חשובה ודרמטית ויש הרבה מה לעשות בה. כמובן שיש כאן עוד סוגיות חשובות ולא משניות בכלל, כמו למשל ביטול מבחן ההכנסה לנכי צה"ל.

בית הלוחם הפך להיות איזשהו בית אמיתי שבאמת נותן תחושת בית ומשפחה לנכים, והוא צריך להיות מתוקצב יותר ממדינת ישראל ופחות מכספם של נכי צה"ל. עד כאן דבריי. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה.

אני שמח על הדיון החשוב ואני מוכרח לומר שאני לא הכרתי את התחום לפני כן. ברגע שראיתי שחבר הכנסת עוזי דיין מלווה את זה, הבנתי כמה זה קרוב לליבו. גם קיבלתי מיילים שדרכם נחשפתי לבעיות אמיתיות שיש בין נכי צה"ל לבין האגף לשיקום. אין לי היכרות או ידיעה מול איש חלילה, אבל השנה הצטרפו לבית עולמם, לפי מה שהבנתי, משהו כמו 40 מנכי צה"ל, חלקם ממשפחות שיש להן טענות כאלה ואחרות. הבנתי שיש בעיות בתקופת הקורונה מבחינת המלווים של הנכים ולא נתנו כל כך חשיבה בנושא הבידוד ובנושא הסכנות שנגרמות לנכים שהיו צריכים להגיע בתקופה מאוד רגישה – שהרי הם בקבוצות סיכון גבוה – לפגישות מקצועיות בנושא הזכויות שלהם. אלה דברים שסיכנו אותם. מבלי להגיד טענות כלפי האגף או כלפי בעלי תפקידים באגף, כשיש חוסר אמון או חוסר הבנה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הבעיה, ולא לומר לאנשים שהבעיה היא אצלם. אני מקווה ומאמין שכאן בחדר הזה יעלו השאלות וייפתרו הנקודות הבעיות הללו. תודה רבה.

תודה רבה. אחרי שסיימנו את סבב חברי הכנסת הראשון - - -

אתה תיתן אחר כך עוד הזדמנות להתייחס, כן? כי אני רוצה להתייחס אחרי הדיון עצמו.

כן, אבל צריך לקחת בחשבון שאנחנו במסגרת דיון מהיר.

אבל אני מעדיפה קודם לשמוע ורק אחר כך להתייחס.

גם אני כמו אורנה.

עורך דין עידן קלימן, יושב-ראש ארגון נכי צה"ל, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני מבקש להודות לחבר הכנסת עוזי דיין על היוזמה לקיים דיון זה, ולך, אדוני יושב-ראש הוועדה ולכל חברי הכנסת על הדברים הקשים שאמרתם, במיוחד בימים קשים אלו לעם ישראל. זה לא מובן בכלל.

שמי עידן קלימן וביולי 2019 נבחרתי לתפקיד יושב-ראש ארגון נכי צה"ל. כולכם שמעתם על ארגון נכי צה"ל, אבל מעטים באמת יודעים מה הוא אותו ארגון מופלא שבראשו אני עומד. אני אספר לכם בדקה כי ארגון נכי צה"ל הוקם ב-1949 על ידי פצועי מלחמת השחרור, ומטרת העל שלו הייתה ועודנה לדאוג לפצועי צה"ל וכוחות הביטחון ולהחזירם לחברה בישראל כאזרחים חיוביים ותורמים. זה ארגון משקם אשר ליווה לכל אורך חיי המדינה את פצועי צה"ל, ארגון שמתגאה בכך שרבבות מחבריו עובדים כרופאים, שופטים, אנשי כספים ורוח, אלופים אולימפיים, יזמים ועוד ועוד. ארגון אשר הקים בכוחות עצמו את בתי הלוחם ומממן קרוב ל-80% מהתקציב שלו לבדו. ארגון יציג יחיד על פי חוק, שמייצג בנאמנות ללא סייג את עשרות אלפי חבריו אל מול הרשויות השונות.

72 שנה אחרי הקמת המדינה עדיין יש לנו אויבים רבים, ואני מאמין שאנחנו נוכל לכולם, וזאת בזכות הרוח והמסירות שלנו. אולם פירוש הדבר כי בכל שבוע מצטרפים, לצערי, לארגוננו חברות וחברים חדשים אשר שילמו את המחיר הכבד הנדרש. גם אתמול בלילה נפצעו שני חיילים, ואני מאמין שלפחות אחד מהם, שהוגדר כפצוע בינוני, לצערי כנראה יהיה נכה צה"ל.

כפי שאתם רואים עליי, גם אני שילמתי מחיר יקר על הגנת המדינה. כלוחם בחטיבת גבעתי נפצעתי בהיתקלות עם מחבלים בעזה לפני 27 שנה. עוד פחות מחודש זה יהיה 28 שנים. למזלי הרופאים בשטח הצליחו להשאיר אותי בחיים. הגעתי לסורוקה כפצוע אנוש, פעמיים נכנסתי למצב של דום לב, עברתי החייאות, פתחו את בית החזה שלי לטובת עיסוי לב פתוח לאחר ששוקים חשמליים לא הועילו. אני דור שלישי רצוף להקרבה. סבא שלי נהרג בקרבות על נהרייה במלחמת השחרור, אבא שלי, מחר ימלאו 47 שנה לפציעתו כמגן במוצב בודפשט, המוצב היחיד ששרד בתעלה. הוא החלים מפציעתו ואף חזר לשרת במילואים.

אני לא מיוחד, יש כמוני עשרות אלפי לוחמים שנפצעו, וטוב שאתם לא יודעים מה זה להיות נכה קשה רתוק לכיסא גלגלים או קטוע גפיים או עיוור או שרוף בכל הגוף או פוסט טראומטי, כפי שאמר חבר הכנסת סופר, שיושב ער בכל הלילות ומעשן את עצמו לדעת כי הוא מפחד מהחלומות. אני חושב שאנחנו הפצועים, אנחנו העדות החיה למחיר הכבד שנדרש כדי לשמור על עצמאות המדינה. אבל אנחנו נושאים את פציעתנו בגאווה.

לצערי בשנים האחרונות היחסים בין המדינה לבין נכי צה"ל עברו שינוי דרמטי. לפני עשור התחלתי להבין שמשהו לא טוב קורה ביחסים שבין אגף שיקום למשרד הביטחון ולבין נכי צה"ל. מיקירי המערכת הפכנו לנטל, לעול כלכלי. אני לא הבנתי מה קרה. אני אומר את זה פה לפני הוועדה, לפרוטוקול, אמרתי את זה בוועדת המשפיעים על הבמה ואני אגיד את זה בכל מקום: מדינת ישראל היום ממררת את החיים לנכי צה"ל. זה נשמע רע, אבל אני אומר את זה ללא מורא וללא משוא פנים. מבחינתי, לפי הערכים שלי כלוחם, אגף שיקום, הזרוע המבצעת והאחראית של משרד הביטחון, קרס.

במה הדברים אמורים? זה מתחיל בשער הכניסה בוועדות הרפואיות. פצוע צה"ל חדש שרק יצא מהשיקום נחשב לגנב ורמאי עד שלא יוכח אחרת. אחרי שהוא כבר עבר את המכשול הראשון שהוצב בפניו עוד בשער השיקום והוכר כפצוע צה"ל, לעיתים אחרי שנדרש להוציא כספים כבדים מכיסו לטובת ייצוג משפטי, הוא צריך להמתין חודשים רבים לרופאים, כי אין מספיק רופאים בנמצא. פעולות שהיו פשוטות פעם, כמו הזמנת תרופות, טיפולי פיזיותרפיה, ציוד רפואי, הפכו לסיוט. פצוע קשה שזקוק לראות רופא מחוזי יכול להמתין עד חצי שנה עד שהרופא יראה אותו, הרופא שמתכלל את הטיפול בו. אם אתה מתגורר במקרה בפריפריה – בעיה שלך. הוועדות רק במרכז הארץ. אתה הלום קרב ונזקק לטיפול פסיכולוגי? מותר לך רק שלוש שנים, אחרי זה תסתדר לבד. אתה נכה קשה ונזקק לליווי? לעיתים תמתין מעל חצי שנה לוועדה, וסביר להניח שאם תקבל את השעות זה יהיה רק מחצית ממה שאתה צריך. אתה סובל מקטיעת רגל סבוכה ובעבר קיבלת פרוטזה בחו"ל? לא יקרה הפעם. אתה רוצה שיקום? בואו נדבר על שיקום. לאגף שיקום אין בכלל תורת שיקום. וכל זה על קצה המזלג. חלק מהדוגמאות שנתתי לכם הן על שולחני כרגע.

בתור ילדים כולנו גדלנו על הסיסמאות "הטובים לטיס", "גולני שלי", "אחריי לצנחנים" ו"איתי לגבעתי". היום אני נתקל במשפטים כמו שלושת המשפטים הבאים: "ההוצאה על אגף שיקום באה על חשבון רכש, אימונים וכדומה". המשפט השני, "תקציב אגף השיקום שוחק מדי שנה חלק גדול יותר ויותר מיתרת כספי הביטחון, המיועדים להתעצמות צה"ל". המשפט השלישי, "הגידול המתמשך בתקציב השיקום פוגע בחלק היצרני של תקציב הביטחון".

עזבו את זה שהמשפטים האלה שקריים לחלוטין ופוגעניים. הבעיה שלי היא שהם נאמרו על ידי מי שהיה ממונה אז על התקציבים באוצר, על ידי מי שהייתה ראש תחום תקציבים באגף השיקום, והכי חמור, המשפט האחרון שאמרתי נאמר על ידי ראש אגף שיקום בעצמו, לא הנוכחי אלא קודמו בתפקיד, משה צין. למעשה הבהירו במשרד הביטחון איך הם תופסים את נכי צה"ל: אין יותר "האדם שבטנק ינצח", יש את הטנק, האדם פחות חשוב. חייל נלחם, נפצע – החייל עשה את שלו ו הוא יכול ללכת, תסלחו לי על האמירה, לכל הרוחות. היום זה הכול כסף. אנחנו, פצועי צבא ההגנה לישראל, הפכנו לגיבורי האתמול. אלה שיקבלו את המנדט לטפל בנו אומרים כי אנחנו עול כבד על צוואר ביטחון האומה.

מה הם בעצם אומרים? הם אומרים שאני, שבגופי עצרתי שלושה מחבלים שאם היו נכנסים לאחת הערים שלנו והיו פוגעים בעשרות מאזרחי המדינה, הרוגים ופצועים, שמעבר לטרגדיה הברורה גם היו עולים לקופת המדינה מיליונים רבים – אני זה שעולה כסף. אז אני שואל אתכם: אולי הגיע הזמן להפוך את החשיבה ולהגיד שבעצם הפציעה שלי חסכה למדינה כסף? אולי הפציעה של נכי צה"ל, אולי זה שיש נכי צה"ל, שבזכותם יש ביטחון למדינה ויש כלכלה יציבה, חוסכים כסף ולא עולים כסף?

ושלא תהיה לכם טעות, המשפטים האלה חלחלו מטה. הגיעו פקידי כלכלה ומשפט שמילאו את מסדרונות אגף שיקום. הביאו אנשים שלא מבינים כלום בשיקום על חשבון אנשי מקצוע, ועוד לא יבשה הדיו על המינוי שלהם וכבר הם מכריזים, אנחנו נעשה סדר, אנחנו מבינים יותר טוב מהרופאים שהיו לפנינו.

אגף שיקום, שהלך שלוב יד עם ארגון נכי צה"ל, שהיה משפחה ועשה הכול לטובת פצועי צה"ל, אגף שהיה עד לפני עשור הטוב בעולם, מפר היום הסכמים בגסות ובשיטתיות. ואני אומר לכם פה שגם לכם הם ישקרו, בלי בעיה בכלל, בדיוק כמו שהם עשו בוועדות שונות בכנסת. הם ייקחו איזה מקרה קיצון וימכרו לכם אותו כנחלת הכלל ויציגו אותו באור שלילי ויזרקו לכם מספרים שיעשו לכם סחרחורת. אני אומר את זה כל זה ואני לא מודאג, כי אני ממוסמך על כל מילה. אבל תרשו לי לשאול אתכם שאלת תם אחת: אם ככה הם מדברים עלינו אז מישהו כאן באמת מאמין שהם פועלים להיטיב איתנו הפצועים?

אני חייב להדגיש כי עם כל הביקורת החריפה שיש לי, באגף השיקום יש לא מעט עובדים מופלאים, חברות וחברים שלי אישית, אנשים ששנים רבות נתנו את הנשמה לפצועים, וגם הם עצמם נפגעים מהתהליכים והבירוקרטיה הזאת. הרי עשרות מהם היו חלק ממערך שיקום מופלא, ופתאום הם חנוקים בעצמם בבירוקרטיה.

במסגרת תפקידי כיושב-ראש ארגון נכי צה"ל יש לי מחויבות אליכם ואל הציבור בישראל, חיילי סדיר וחיילי מילואים, שימשיכו את מורשתנו וייתנו את כל מה שיש להם לטובת המדינה, ואז יתרסקו אל מול המציאות היומית שלנו. מחובתי להתריע, מחובתי לשקף את המציאות. מדובר בלא פחות מסיכון החוסן הלאומי במדינת ישראל. אני לא אסבול יותר מצב שבו אימא של פצוע צוק איתן נכנסת אליי לחדר ומטיחה בי: אתם עובדים מולם שנים, איך לא סיפרתם לציבור? למה לא אמרתם כלום? לא הייתי נותנת לילד שלי לצאת מלחמה.

עכשיו שימו הכול בצד, נאמר שזאת מילה שלי מול מילה של אנשי משרד הביטחון, שאני בטוח שיספרו לכם שהכול הבל הבלים. לכן אני מבקש להקריא לכם ציטוט קצר מדוח קשה ביותר של מבקר המדינה, המדבר בעד עצמו. שלוש שורות מחודש מאי 2018: "נוצר משבר עמוק בתחום השירותים הרפואיים באגף שיקום נכים, עד כדי פגיעה ברמת השירות הניתנת לנכי צה"ל. הדבר עלול להביא לפגיעה בשירות הרפואי ובעקבות כך לפגוע בסיכויי נכי צה"ל להשתקם ולסכן את בריאותם הפיזית והנפשית". משמע, מבקר המדינה קובע כי אגף שיקום הוא זה שבהתנהלותו הדורסנית מסכן את חיי פצועי מערכות ישראל. כאן המקום להוסיף לכאורה את המשפט "לקרוא ולא להאמין". אבל תאמינו. כי מבקר המדינה אמר שזה כבר הדוח השלישי שלו – ולא נעשה כלום בעניין.

זו המציאות של פצועי צה"ל בעשור האחרון. פצועי צה"ל לא מוכנים להיות מסכנים, אנחנו לא מבקשים נדבות, אנחנו מבקשים ממדינת ישראל לאהוב אותנו ולחבק אותנו כמו שאנחנו אוהבים אותה.

לסיום, אדוני יושב-ראש הוועדה וחברי הוועדה הנכבדים, אנחנו מבקשים מכם לפעול למעננו בנקודות הבאות: 1. שקיפות מלאה בהתנהלות אגף השיקום על פי דרישת חוק. יש חוק כזה, פשוט לא ממלאים אותו מעל עשר שנים. 2. יישום המלצות ועדת בן ראובן באופן מיידי. 3. חקיקת חוק בתי הלוחם. תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה. אני מבקש התייחסות של משרד הביטחון. חזי משיטה, ראש אגף שיקום, בבקשה.

שלום, אדוני היושב-ראש. אגף שיקום מטפל ב-57,000 נכים שמוכרים אצלנו ונמצאים תחת המטריה של אגף השיקום. אני אומר את זה באמונה, אני רואה את זה יום-יום, הם עושים את זה במסירות, מתוך תחושת שליחות. 300 עובדים שבאים כאילו זה יומם הראשון.

סל הזכויות וההטבות שמעניקה מדינת ישראל לנכי צה"ל הינו חסר תקדים בכל קנה מידה. אין מקום בארץ או בעולם שמעניקים לפצועים – וזה מוצדק – את מה שמדינת ישראל מעניקה להם. ארבעה מיליארד שקל, זה תקציב משרד הביטחון לנכים בלבד, ללא הנהלה וכלליות. ולא, אין בעיה של תקציב, הוא מופרד. אם ראש אגף שיקום יחשוב שהוא צריך תקציב נוסף, התקציב יגיע, ולא משנה אם זה על חשבון טנק או מטוס. זה מעולם לא קרה בארבע השנים האחרונות. אני לא רוצה לדבר על תקופות אחרות.

אנחנו שלחנו לפני שנתיים חייל שאך התגייס – היה לו אבחון מאוחר, סבל מבעיית לב. היה מקום אחד בעולם שאפשר היה להטיס אותו אליו. הטסנו אותו ותוך יומיים הוא קיבל לב של בן 16. הוא הוטס עם הוריו, שהה שם, שוקם – בארבעה מיליון שקל. זה מבצע מציל חיים. עשינו אותו ואנחנו עושים דומים לו.

הארגון שלנו לא חף מטעויות, אנחנו משתדלים להיות היום יותר טובים מאתמול וממחר ולהיות יותר טובים מהיום. יש חולשות שמטופלות, ואנחנו פועלים לשפר כל הזמן. אני חושב שבשנים האחרונות ביצענו קפיצת מדרגה משמעותית בטיפול בנכי צה"ל. אין שום ספק שהמדינה, המשרד והאגף מוקירים ומעריכים את נכי צה"ל, מטפלים בהם, משקמים אותם, דואגים לרווחתם, וגם בימים האלה, ובעיקר בימים האלה, אנחנו משלבים ידיים עם ארגון נכי צה"ל. אנחנו היינו הראשונים להתחיל, כבר במרץ, לקחת את הקורונה כמסדרון נפרד ולהכניס בתוכו את נכי צה"ל ולא לפגוע בהם כהוא זה. נכות זמנית – הארכנו. תשלומים ותגמולים – הארכנו. אובדן כושר עבודה – הארכנו. כל זאת מכיוון שהיה קשה לקבל קהל. תרופות, טיפולים – אם היה צריך לעשות בבית, עשינו. קפסולה שנעשתה לנכי צה"ל בזמן הקורונה, עם מסדרון שמגיע לשם, בשיתוף עם נציג של הארגון, התקיימה ממרץ ומתקיימת עד היום. אין לזה אח ורע בשום מקום. אנחנו לא שולחים לביטוח לאומי, לא לחל"ת, לא לדמי אבטלה ולא לדברים אחרים.

זה לא סוד, הנהלת הארגון בחרה בדרך אחרת של התנהלות מול משרד הביטחון, וזאת זכותה. אנחנו נמשיך לפעול בדרך ממלכתית ועניינית. אנחנו ממשיכים לטפל בכלל נכי צה"ל. אני אתמול עשיתי טלפונים לכל מנהלי המחוזות. אני מבקש שחברי הכנסת ידעו שאגף שיקום מטפל בשבעה מחוזות, וברובם מתקיימות ועדות רפואיות במחוזות עצמם ולא רק במרכז הארץ. כל המחוזות מטפלים בנכים – בטבריה, בחיפה, בבאר שבע, ברחובות, בירושלים, בדן ובתל אביב. אני דיברתי אתמול עם חלק מיושבי-ראש של ארגון נכי צה"ל ושאלתי על היחסים. היחסים הם שוטפים ומצוינים, כדי לשקם את נכי צה"ל, על ידי מנהלי המחוזות של האגף ועל ידי יושבי-ראש של הארגון. הדיווח הזה הוא מאתמול, אפשר לבדוק אותו.

הרפורמה של בן ראובן היא טיוטה שהונחה. היא הוזמנה על ידי מנכ"ל משרד הביטחון, הונחה על שולחנו כטיוטה. זה לא דוח סופי, היא תבוא לדיון בפני מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף אמיר אשל. אני גם מזכיר שב-2016 נחתם תזכיר חוק הנכים עם ארגון נכי צה"ל, תזכיר שחויבנו להתכנס אליו, גם על ידי היועץ המשפטי לממשלה. תזכיר שתכליתו לעגן בחוק בין 600 ל-900 מיליון שקל שניתנו לנכי צה"ל לא בסמכות ולא ברשות אבל לא רוצים לקחת אותם אחורה אלא לעגן אותם בחוק, ולשים נקודת זמן שממנה אם הארגון ירצה תוספות, בצדק, בנושאים מסוימים אז הוא יבוא למחוקק, ואם משרד הביטחון ירצה תוספות או שינויים הוא יבוא למחוקק. כך זה צריך לעבוד. ככה צריך לחלק את העוגה. אבל לא הצלחנו להקים את התזכיר הזה ולהעמיד אותו. הארגון דחה אותו, והארגון בהרכב הנוכחי בנה מעליו קומות נוספות בדוח של בן ראובן ובעשרות מכתבים ופניות בנושאים נוספים שהם מבקשים – שגם יידונו, כי יש פתיחות, יש נכונות, יש הכלה לשים את הדברים על השולחן ולדון בהם. אמיר אשל צריך לראות מה יש שם. אני לא בטוח שאת הכול אפשר ליישם, אבל אני בטוח שייקבעו סדרי עדיפויות יחד עם ארגון נכי צה"ל ויבדקו מה אפשר ליישם ומה אפשר לדחות לפעם הבאה על מנת לטפל בדחוף ובהכרחי.

וכן, אני לא חושב שתקציב זאת בעיה גסה. לא שזה בא על חשבון טנק, ולא שזה בא על חשבון... יש חוליות נוספות בחברה. יחליט מי שיחליט על התקציב; אגף שיקום הוא זרוע מבצעת על מה שיוחלט. ואנחנו נבצע. ואני אומר לכם כאן ועכשיו, אנחנו עובדים על פי חוק, אנחנו עובדים לדחוף יום-יום, בכל המחוזות, לכל נכה, את מה שמגיע לו על פי חוק. לא לגזול אלא לדחוף עד התקרה של החוק את מה שמגיע לו. ובנוסף לזה יש ועדות חריגים ויש ועדת ל'. אם יש משהו שהוא הכרחי ולא נמצא לו מענה בחוק, היועץ המשפטי הסמיך ועדת ל' בראשות שופטת לדרוס את החוק ולתת מענים וסעד, ואנחנו אכן עושים את זה, אנחנו עושים את זה כל שנה. במקרים מופלאים אנחנו מצליחים להעמיד נכים על הרגליים ולפתור להם בעיות.

אגף שיקום משקם את הנכים בדרך מסודרת, מראשית הצירים. משרתים בארץ מיטב הנוער, וכשהם נפצעים, הקצינים הצעירים והחיילים הצעירים... אני אומר לכם, הם הרבה מעל הממוצע הארצי. כי הם גם למדו, גם מתגייסים, גם קרביים וגם נפצעים. ואנחנו מכינים להם תוכנית שירות אחרי שמטפלים בלקות שלהם, על פי בחירתם ובשיתוף איתם. כמעט אומרים להם, מה החלום שלכם, מה תרצו ללמוד, מה תרצו לעשות. והוא יכול ללמוד רפואה, הנדסה, מדעים – מה שהוא רוצה. אגב, רובם לומדים מדעים, הנדסה, רפואה ומקצועות של צווארון לבן, ואנחנו מממנים את זה, על פי חוק, וכך צריך. אנחנו מחויבים כלפיהם. אנחנו מלווים אותם בלימודים, כולל שכר דירה ליד המוסד האקדמי אם צריך. ובנוסף לתגמולים אנחנו משלמים להם דמי מחיה של סטודנט. ואם הוא מתקשה נותנים לו שנה נוספת, ואם הוא לקראת סיום הלימודים שלו אנחנו מוצאים לו יד ביד מקום תעסוקה. אגב, חלקם לא צריכים אותנו, הם כל כך מוכשרים שחלקם כבר נחטפים בשנה שנייה-שלישית להייטק, לרפואה, למדעים. והם הולכים לדרכם משוקמים, מרוצים, טובי לב ומוקירים את הדרך שהם עברו עם אגף שיקום. רוב רובם.

לגבי דוחות מבקר המדינה – הדבר הזה חוזר על עצמו, ואני לא אתייחס לעניין, אני רק אגיד את הדבר הבא. דיברנו בשבוע שעבר עם מבקר המדינה. הם עושים ביקורות על ההתקדמות שלנו, ובשבועיים הקרובים יצא דוח על הוועדות הרפואיות ודוח על היחידה לשר"פ – שירותים רפואיים. עשינו והפנמנו את מה שאמרו. לגבי המצב שבו אנחנו נמצאים מבחינת רופאים באגף שיקום – אנחנו יותר מהתקן. בשלוש השנים האחרונות גייסנו רופאים כעובדי משרד. יש לנו 26 תקנים, כמעט כולם עובדי משרד. ואם חסר, יש לנו רופאים יועצים מצוינים. ובשילוב הזה בין 19 רופאים ועוד שבעה יועצים אנחנו כבר נמצאים יותר מהתקן. כך שלא חסרים לנו רופאים. ולוחות הזמנים לקבל רופא מחוזי לפגישה עם כל נכה הם קצרים יותר מכפי שצוין.

אתייחס לביטול של מבחן ההכנסה. הביטול של החלטת הממשלה שלפיה אין להרחיב את ההטבות אלא בחקיקה, זה אותו חוק שחוקק, שאמר: חבר'ה, יש הסכם מ-2016, תגמרו את תזכיר חוק הנכים, עד אז אין הטבות. כי האיצו בנו לחוקק את החוק. אבל לצערי זה נפל ואנחנו נצטרך להתחיל מהתחלה, וגם נוספו עוד קומות ונצטרך לראות איך משלבים אותן בתזכיר חוק נוסף. אבל אם יש צורך לשנות את החלטת הממשלה צריך לפנות לממשלה ולהגיד לה: תורידי את 4008 ותיתנו הטבות גם מבלי שתזכיר חוק הנכים יסתיים.

לגבי ביטול חוק מבחן הכנסה, תראו, ראם, איש מוערך, מוכר, רב-זכויות ורב-יכולות, היה ראש אגף תקציבים במשרד הביטחון. הוא נדרש לעבוד עם אגף שיקום ועם ארגון נכי צה"ל. מבחן ההכנסה אומר את הדבר הבא: יש לנו נכים, נפשי או פיזי, שבאמת איבדו את כושר עבודתם. הוועדה שלנו החליטה שהם איבדו את כושר עבודתם. הם באו, אמרו שהם לא יכולים לעבוד, ניסינו לתת להם חצי משרה. אני אומר לכולם פה, מתוך ניסיון של ארבע שנים, כשעוד מעט אני מסיים: השיקום הטוב ביותר זה לקום בבוקר לעבודה. אבל יש לנו 8,000 איש מקרב נכי צה"ל שאיבדו את כושר עבודתם. מה עושים אגף שיקום או מדינת ישראל בעניין הזה? מגדירים אותם ככאלה שאיבדו את כושר העבודה ונותנים להם דמי אבטלה לכל החיים. משלמים להם. הם מקבלים את כל התגמולים, ועל זה שהם איבדו את כושר העבודה משלמים להם. ואם משלמים להם דמי אבטלה זה אומר שהם איבדו את כושר העבודה, הרי בגין זה הם קיבלו את התגמול הזה. כך שהם לא יכולים לעבוד. אבל אם הם עובדים, מישהו צריך לקזז את זה. מי אומר לקזז? החוק אומר לקזז, לא אנחנו. רוצים לא לקזז? נבטל את החוק. אבל אם נבטל את החוק זה יהיה קץ השיקום. למה זה יהיה קץ השיקום? כי אם נכה יכול לקבל את ה-8,000 עד 10,000 השקלים האלה בגין אובדן כושר עבודה ומייד כשהוא מקבל אותם הוא יכול להמשיך לעבוד, הוא ייקח את הכסף והוא ימשיך לעבוד.

בקיצור, אתה מניח שהוא לא באמת רוצה לעבוד.

אני לא אמרתי את זה.

כל מילה שנייה שלך זה "על פי חוק".

אני לא אמרתי את זה. חבר הכנסת עוזי דיין, אני לא אמרתי את זה, אני לא אמרתי את זה, אני לא אמרתי את זה. ואני ממליץ לך, חבר הכנסת... אתה יושב-ראש השדולה ואני מאוד מעריך את זה, זה באמת דבר גדול לעמוד בראש שדולה עבור נכי צה"ל, זה מעשה קודש. אני מזמין אותך לבקר באגף שיקום ולהכיר אותו. תשמע גם את הצד שלנו. תשמע מה אנחנו עושים.

ברצון.

אז בוא נעשה את זה.

משפט אחרון.

ביטול מבחן הכנסה אמר דבר מאוד פשוט ומאוד נכון, וזה גם עונה לשאלה של חבר הכנסת דיין. תראו, אומר ראם דבר מהפכני: אנחנו קובעים מי מוכר כנכה צה"ל, נותנים לו אחוזי נכות, מתגמלים אותו בתגמולים כמה שמגיע לו. זה לא מספיק. אז בואו נעשה עוד דבר: ניתן לו אובדן כושר עבודה ביציאה לדרך. הוא איבד יד? זה אובדן כושר עבודה של 50%? נותנים לו 50% על אובדן כושר עבודה, ואחר כך, חבר הכנסת דיין, שילך לעשות מה שהוא רוצה ולא יקזזו לו. זאת ההצעה שעומדת. זאת הצעה נכונה, זאת הצעה שיקומית, בחנו אותה רבים, היא הדבר הטוב והנכון לעשות אותו.

לגבי המערך הרפואי שיקום, עשינו צעד גדול קדימה ואני מודה לאוצר. הבעיה עם הרופאים לפני חמש ועשר שנים הייתה כזאת שהשאירו אותם מחוץ לגדר; הם לא היו צמודים לא לרופאים של ביטוח לאומי, לא לרופאים של הקופות ולא לרופאים של משרד הבריאות. והם לא קיבלו. בשלוש השנים האחרונות הצלחנו ביחד עם האוצר לייצר חבילות של תגמולים והתאמות שכר כאלה שהצלחנו לגייס רופאים. היום מתקיימת בתל אביב, בקריה, ועדת מכרזים לארבעה רופאים ואין לי ספק ששלושה מהם ייכנסו. זאת תוספת משמעותית, זה משהו שתיקנו.

לגבי התאמת תקנות להעסקת נכי צה"ל – תראו, אנחנו מעסיקים כ-400 נכים, יש לנו עובד תעסוקה בכל מחוז, יד ביד, ולא רק לתהליכים חדשים. כל מי שאיבד את מקום עבודתו, גם אם הוא בגיל 62, אנחנו עובדים איתו יד ביד לתפוס מקום עבודה. אנחנו כל שנה מגייסים מעסיקים חדשים, ואנחנו חושבים שזאת שיטה מצוינת. כמו שביקשנו מהארגון, אם הוא רוצה ללכת ביחד על הצעת חוק, נעשה את זה. שיגיד מה הוא רוצה. אני רק חושב שבשיטה הנוכחית, שבה אנחנו לא מאיימים על מעסיקים אלא הולכים איתם יד ביד, יש לנו... אני אומר לכם, יש הרבה מאוד מעסיקים אסטרטגיים שחרתו על דגלם, מעבר לחוק, להעסיק בעלי מוגבלויות ונכי צה"ל בפרט.

לגבי הקמת מערך לטיפול בהלומי קרב ופדויי שבי – רעיון שלנו. אני הייתי בעולם. אין דבר שעושים בעולם שלא נבחן באגף שיקום. דעו לכם את זה, אין דבר בהקשר של פוסט טראומה ופדויי שבי שקיים בעולם, כולל ארצות הברית, שאנחנו לא עושים. אנחנו עושים כמוהם ובחלק מהדברים גם יותר מהם. אנחנו בדקנו וביקשנו תקציבים להקים בית משלנו. אמרו לנו החולים בפי-טי-אס-די שהם לא יכולים ללכת למחלקה פסיכיאטרית ולשבת עם משוגעים מבוגרים שצועקים באמצע הלילה. אז ביקשנו, ויש לנו תוכנית, להקים בית פי-טי-אס-די משלנו, שגם יהיה מסגרת יום וגם חלופת אשפוז. כי הלוחמים צריכים לקבל מקום שיש בו מכנה משותף לאוכלוסייה שמגיעה אליו. זה בעבודה במשרד הביטחון.

אנחנו מקימים בקרוב בית חדש לנפגעי הראש הקשים ביותר. כרגע זה נמצא במרגוזה, שזה מקום לא ראוי, לא מכבד ולא מכובד. אנחנו מקימים אותו מחדש.

נקודה אחרונה.

חוק בית הלוחם הוצע, אנחנו ראינו אותו, ואני לא חושב שתהיה התנגדות. בית הלוחם לא משמש את כלל נכי צה"ל, הוא משמש בערך רבע מנכי צה"ל, כי לא כולם יכולים להזדמן לבית הלוחם.

אני רוצה להגיד משהו בנימה אישית. אני מסיים את תפקידי עוד מעט. אני גדלתי בבית עם עשרה ילדים, אני בן תשיעי. אני גדלתי להיות תת-אלוף בצה"ל, שירתי 30 שנה. אני 46 שנה במערכת הביטחון, במשרד ובצה"ל. אני גדלתי עם שני הורים נכים. לייחס את מה שמייחסים לי או לאגף שלי על ידי יושב-ראש הארגון זאת עוולה, זאת הסתה. תודה רבה.

אני רוצה להתייחס.

לפני זה אני בכל זאת רוצה לתת כמה דקות לחבר הכנסת לשעבר האלוף איל בן ראובן. בבקשה.

לפני עשרה חודשים נתבקשתי על ידי מנכ"ל משרד הביטחון, אודי, להוביל עבודה בנושא נכי צה"ל הפיזיים והלומי הקרב. עשיתי את העבודה הזאת בהתנדבות מלאה, גם בגלל הנושא וגם כי היה לי חשוב להיות משוחרר מאינטרסים שקיימים בין המשרד לאגף ולארגון. האינטרס היחיד בעבודה שלי היה נכי צה"ל. בעבודה הזאת התחלקנו לשישה צוותים שדנו בשישה נושאים מרכזיים שעלו. בכל צוות הקפדתי שיהיה נציג משרד הביטחון, נציג אגף שיקום, נציג ארגון נכי צה"ל וגם נציג צה"ל. העבודה הזאת הסתיימה, ולכל נושא יש הגדרת הבעיה, מסקנות והמלצות.

בהמלצות יש בגדר מהפכה שצריך לעשות בטיפול בנכי צה"ל. עולה שם כל נושא ההכרה בנכים, כל נושא ההכרה בהלומי הקרב, הבית להלומי הקרב שצריך לאפיין את תפקידו, ועוד המלצות רבות מאוד.

מה לוחות הזמנים של בחינת ההמלצות שלך במשרד הביטחון?

אני מייד אתייחס לעניין הזה. העבודה הוצגה למנכ"ל משרד הביטחון, אמיר אשל, לפני חודשיים בערך. העבודה הוצגה לשר ביטון, העבודה הוצגה לראש אכ"א, היא הועברה לאגף שיקום, לארגון נכי צה"ל והיא גם הוצגה, לא ברמה של נייר, למספר חברי כנסת שמתעניינים.

כדי שהרפורמה הזאת תתבצע נדרש רצון, נדרשים משאבים ונדרשת החלטה ונחישות בביצוע. אני מזהה שיש רצון טוב. כמעט כל מי שהצגתי לו את העבודה הסכים והביע מילים מאוד חמות לגבי הצורך בשינוי. רק שיש בעיה אחת: מרצון לא קורה כלום. לא מספיק רצון, צריך גם לעשות. ולכן אני ממליץ לכם כוועדה לדרוש ממשרד הביטחון להפוך את ההמלצות לתוכנית עבודה שלמה תוך זמן קצר, תוכנית שתוגדר ברמת מטרות, יעדים, משאבים ולוחות זמנים. ישנם מהלכים שאפשר להתחיל איתם כבר היום. אפיון של הבית שרוצים להקים להלומי קרב זה משהו שאפשר היה להתחיל איתו כבר אתמול. זה גם כמעט לא עולה כסף. אני גם העמדתי את עצמי לרשות הדבר הזה ולרשות דברים נוספים ואני מוכן לעזור במימוש העבודה הזאת. צריך להכין תוכנית עבודה, יש דברים שאפשר להתחיל כבר עכשיו ולא עולים כסף. ויש דברים שכן דורשים משאבים. ולכן צריך להכין תוכנית עבודה. אני ממליץ מאוד למשרד הביטחון להיכנס עמוק ומהר לנושא הזה, כי מגיע את זה לנכי צה"ל. אני לא צריך להוסיף אף מילה לגבי חשיבות נכי צה"ל לחברה הישראלית. בקרב רבים מהנכים המים רותחים, ולצערי אצל רבים גם בצדק. ולכן אני ממליץ לכם בוועדה לסכם על דרך, להחליט מי מוביל בוועדה את הנושא הזה, איזו ועדת משנה מובילה את הנושא הזה.

תודה רבה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה.

אני בעיקר עצובה על מה שקורה בדיון הזה. אני מכירה את רוב האנשים פה ואין לי ספק שכולם מוקירים את ההקרבה הגדולה ואת הצלקות שנכי צה"ל נושאים בגופם ובנפשם. אני חושבת שמשבר האמון שנוצר הוא בלתי אפשרי, הוא לא יכול להתקיים. אני מכירה את חזי שנים רבות, אני מכירה את תרומתו למערכת הביטחון, ואני אומרת לו כחבר: לא יכול להיות שמשבר האמון הזה כל כך גדול. חזי, אני יוצאת מתוך הנחה שכל מה שסקרת ואמרת שנעשה למען נכי צה"ל אכן נעשה. זאת ההנחה שלי. אני גם בטוחה שנעשה הרבה למען נכי צה"ל לאורך השנים ובמרוץ השליחים כל אחד עשה את חלקו.

אבל הפער. יושב יושב-ראש ארגון נכי צה"ל ומציג תחושות כל כך קשות ואמירות כל כך קשות – אני מאמינה שאלה התחושות שקיימות, אני לא חושבת שיש פה מניפולציה. גם הייתי בבית הלוחם וראיתי את הדברים. חזי, אני חושבת שאם אתה מרגיש שעשית את המקסימום ועדיין אלוף איל בן ראובן אומר שיש פער כזה גדול ויש הרבה לטפל ולתקן, זאת אומרת שבאמת צריך לעשות את זה.

אני הייתי בטוחה שתדבר על מגבלת תקציב. אבל ברגע שאמרת שאין מגבלת תקציב אני בכלל לא מבינה מה הפער. אם יש מספיק משאבים, צריך לממש אותם. אני חשבתי שבהרבה מאוד מקרים המתח בין התקציב לבין החובה הערכית והמוסרית שלנו לתת מענה הוא זה שמפיל את העניין, כמו בהרבה מקרים אחרים.

סיכום בבקשה.

בנסיבות האלה שנוצרו, בחוסר האמון שנוצר, אני לא חושבת שצריך למנות... אלוף עוזי דיין מוביל את העניין הזה ואני חושבת שהוא צריך לקחת ולמשוך מכאן. אני חושבת שצריך לחוקק את החוק. אני חושבת שצריך לזהות את הפערים ולשים אותם על השולחן, ואני חושבת שצריך להתחיל לבנות מחדש את מערכת האמון בין נכי צה"ל לאגף השיקום, משום שבעיניי הפער הזה בין האופן שבו משרד הביטחון רואה את זה לבין איך שהארגון רואה את זה, הוא בלתי אפשרי. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.

בפתח הדברים אני קודם כול רוצה להביע הערכה לעידן קלימן. הסיפור שהוא סיפר הוא סיפורם של רבים שהוא מייצג אותם, סיפור מרגש שנשזר לאורך הדורות. מרגשת העובדה שהוא רוצה להמשיך לתרום ולתת, ואני מברך על כך.

אני רוצה להתייחס לכמה ממדים שעלו פה. מעבר לכל הנושאים שדורשים מענים תקציביים, עולות מהדיון שתי עובדות שהן די ברורות. אחת, שיש משבר אמון עמוק וקשה בין נכי צה"ל ומי שמייצג אותם לבין אגף השיקום במשרד הביטחון. השיח הוא שיח קשה מאוד, ולפי דעתי זה דבר שמצריך שינוי יסודי ובנייה מחודשת של האמון. דבר שני, יש פה מרכיב של בירוקרטיה. הפתרון לבירוקרטיה הוא הרבה פעמים לא מענה תקציבי, אלא מענה אחר. לדעתי אלה שתי תובנות שברורות לכל מי שהאזין לדיון.

בדברי ראש האגף הייתה לי חסרה אמירה מה כן דורש תיקון לשיטתו. כל אדם עושה את מיטב יכולתו בזמן שהוא ממלא תפקיד, ואני בטוח שגם אתה עשית כך. אבל בכל זאת, מנקודת המבט שלך כעת, כאשר אתה עומד לפני סיום התפקיד, כדאי לשמוע מה בכל זאת דורש תיקון לקראת העתיד.

נקודה אחרונה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת בן ראובן דיבר פה על מהפכות שצריך לעשות. לפי דעתי השדולה בראשות חבר הכנסת דיין והוועדה בראשותך יכולות לדחוף, אבל מי שצריך להוביל את המהלכים האלה בסופו של דבר זה שר הביטחון ומשרד הביטחון. לדעתי הוועדה צריך לקיים תוך חודש ימים, לא יותר, דיון המשך עם שר הביטחון, עם השר מיכאל ביטון, ולשמוע מהם מה הם מתכוונים לעשות ובאיזה לוח זמנים.

תודה רבה. חבר הכנסת דיכטר, בבקשה.

ברמה האופרטיבית אי אפשר לעשות דיון מהיר על סוגיה כל כך כבדה. אני ממליץ לוועדה בראשותך לעשות דיון יסודי וארוך, ולהביא אליו את חבר הכנסת לשעבר אלוף במיל' איל בן ראובן, שייתן את הדוח שלו לוועדה. בהכירי סוגיות מהדוח אני ממליץ שזו תהיה ישיבה סגורה, כדי לשמוע את כל הרגישויות – לא סודות אלא רגישויות – וכדי שנוכל לאפשר לאיל בן ראובן לדבר פתוח לגמרי.

דבר שני, אנחנו מכירים את עידן לאורך הרבה מאוד שנים וגם את חזי משיטה. כשאתה שומע את הלהט גם של עידן וגם של חזי, ומצד שני אתה רואה ארבעה מיליארד שקל שמוקצים מדי שנה לנושא הזה, אתה מבין שיש לנו בעיה. לא יכולה להיות כזאת חוסר שביעות רצון מצד אחד וכזה היקף תקציבי מצד שני. לפני הרבה מאוד שנים הייתה בעיה דומה במשרד הביטחון באגף משפחות שכולות אל מול משרד הביטחון. הבעיה לא הייתה פחותה, האמוציות לא היו נמוכות יותר, הלהט לא היה דל יותר והפער לא היה קטן יותר - -

משפט סיכום בבקשה.

- - ולמרות הכול הצליחו לפתור את הבעיה ולהביא אותה לרמה סבירה. אני חושב שבנושא הזה ישנם דברים קטנים - - -

חבר הכנסת דיכטר, יש לנו דקות אחרונות לסכם את הדיון.

באגף השיקום – והייתי בביקורים שם – מה שאנחנו זוכרים ברפואה הישראלית לפני הרבה מאוד שנים, שהיית הולך עם התיק הפיזי ממקום למקום והתיק היה מגיע במקרה הטוב איתך ובמקרה הגרוע - - -

חבר הכנסת דיכטר, אני עוצר אותך, אני מצטער, פשוט אנחנו חייבים להתפנות למליאה.

אוקיי, נמצה את זה בדיון יסודי יותר. אני לא מציע לקפוץ ישר לשר הביטחון לפני דיון יסודי עם איל בן ראובן.

חבר הכנסת ברקת, אני מתנצל בפניך, אני לא אוכל לתת לך רשות, אנחנו חייבים לנעול את הדיון ב-11:00.

נמשיך בישיבה הבאה?

נמשיך בישיבה הבאה ואתה תהיה הראשון. אני מבקש לרשום בפניכם הודעת סיכום לנאום המהיר הזה. הוועדה דנה בעניין המשבר ביחסים בין נכי צה"ל למשרד הביטחון בראייה של תפיסת היסוד של החברה הישראלית הרואה חובה מוסרית ולאומית לדאוג ולשקם את מי שהקריב את גופו ואת נפשו להגנת המדינה ולשלום אזרחיה. הוועדה שמעה בקשב את עמדת ארגון נכי צה"ל באשר לצורך ברפורמה בכל הקשור לטיפול ושיקום נכי צה"ל. הוועדה עומדת על הפערים בין עמדת הארגון היציג של נכי צה"ל לבין עמדת משרד הביטחון. הוועדה קוראת למשרד הביטחון לבחון בחינה כוללת את מערך היחסים בין המשרד לבין נכי צה"ל בלב פתוח ובנפש חפצה, וזאת לרבות עניין מבחן ההכנסה לנכי צה"ל, פעולות המערך הרפואי, בחינת תורת השיקום ועדכונה, תקנות העסקת נכי צה"ל, מערך טיפול בהלומי קרב ופדויי שבי ומעמד בתי הלוחם.

הוועדה קוראת למשרד הביטחון להשלים את בחינת המלצות ועדת בן ראובן ולהציג בפני הוועדה את עמדת המשרד תוך 45 ימים. הוועדה תמשיך לפעול כדי לוודא את שיקום האמון, יישור ההדורים ופעולה משותפת לטובתם ורווחתם של נכי צה"ל.

אפשר להוסיף משהו?

לא, אני מצטער. מי בעד?

להוסיף משהו להמלצה. שנבחן את זה במסגרת הדיון התקציבי. יש עכשיו תוספת תקציבית למשרד הביטחון, אז אולי נבחן את הנושא הזה - - -

לא, לא, אני אינני נכנס לזה. מי בעד הצעת הסיכום?

רגע, אם אפשר, שיהיה דיון נוסף של הוועדה.

אנחנו נקיים דיון המשך.

למה לא להכניס את זה לדיון התקציבי של משרד הביטחון?

כי אני לא דנתי עם נציג האוצר ואני לא רוצה להעלות את זה - - -

גם אין בעיה שחסר כסף.

אני רק אומר לדון בזה, אני לא אומר שצריך - - -

חברים, אני מבקש שמה שהקראתי יהיה הצעת הסיכום שלי. מי בעד? פה אחד. מי נגד? אין.

הצבעה

ההצעה אושרה.

תודה רבה למשתתפים. אני מבקש לרשום את חבר הכנסת ברקת כראשון הדוברים בדיון הבא.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.