פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



43
ועדת החינוך, התרבות והספורט
23/09/2020


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 72
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, ה' בתשרי התשפ"א (23 בספטמבר 2020), שעה 9:00

תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך) (תיקון), התשפ"א-2020.

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
תהלה פרידמן – מ"מ היו"ר
יאיר גולן
עוזי דיין
ווליד טאהא
עופר כסיף
אורלי פרומן
קטי קטרין שטרית

קרן ברק
יוראי להב הרצנו
סונדוס סאלח (משתתפת באמצעים מקוונים)
אנדרי קוז'ינוב

אינה זלצמן - סגנית בכירה מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

ד"ר שרון אלרעי פרייס - ראש שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות

אסתי ורהפטיג - ממונה לשכה משפטית, משרד הבריאות

יפה בן דוד - מזכ"לית, הסתדרות המורים

צופית גולן - סגנית יו"ר, הנהגת ההורים הארצית

ציפי ברנד - סגנית ראש עיריית תל אביב, נציגי עיריות

ד"ר ריי ביטון - יו"ר, מרשם - ארגון המתמחים לרפואה בישראל

מטר גור - הורים מתעוררים

מירב ישראלי

יהודית גידלי

טלי רם
תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך) (תיקון), התשפ"א-2020

בוקר טוב לכולם. אני חושב שככל שהימים עוברים, יותר ויותר אזרחים מבינים שאנחנו באמת מתמודדים בסיטואציה מאוד מאוד מאוד מאתגרת. היו בהתחלה אנשים שהרשו לעצמם לזלזל בקורונה, ואני חושב שלאט לאט המיינסטרים, כולנו, מבינים שהמצב מאוד קשה, התחלואה עולה כמעט בכל המדדים, וגם הממשלה מבינה שצריך ללכת לסיטואציה מאוד לא נעימה שאני חושב שאף אחד לא רוצה בה.

אנחנו רואים תהליך כזה גם במדינות אחרות, והסיטואציה של הימים האחרונים היא שהמדינה יצרה איזשהו סגר נושם שיש בו הרבה התניות אבל יש בו גם הרבה פתחים והתאמות לחלק מהאוכלוסיות, אני לא מוכן להתעלם מזה ואני חושב שאנחנו צריכים להישאר אחראים.

אני רוצה להסביר מה קורה פה ולוודא שכולם מבינים את הסיטואציה שאנחנו נכנסים אליה. אנחנו דרשנו מהממשלה בשבוע שעבר בעצם לפצל את הסעיפים בתקנות שנשלחות אלינו כדי שתהיה לנו אפשרות להתייחס אחרת לגנים ולכיתות הנמוכות מאשר לכיתות הגבוהות, שברור – כפי שדיברנו פה כבר כמה פעמים וגם משרד הבריאות הציג – נתוני ההדבקה שם אחרים לחלוטין.

הממשלה לא עשתה את זה. היא שלחה לנו תקנות, למעט כמה שינויים קטנים שתכף נדבר עליהם, חלקם גם חשובים אבל את המסה הגדולה של השינויים שאנחנו רצינו הממשלה לא עשתה ובעצם שמה אותנו שוב באותה סיטואציה שבה אין לנו יכולת להחריג.

אבל לא רק זה. בינתיים, קבינט הקורונה אתמול, אחרי הרבה מאוד שעות של דיונים, עדיין לא סיים את ההתכנסות שלו לגבי מה קורה עם שוק העבודה. ובעצם, הסיטואציה הזאת – אין גנים, אין כיתות נמוכות אבל בערך מיליון צעירים צריכים לצאת לעבודה - אני חושב שהסיטואציה הזאת לא אמורה להיות מקובלת על אף אחד מאיתנו.

אני מפה פונה גם לראש הממשלה וגם לשר האוצר – אתם צריכים להסתכל למיליון צעירים בעיניים ולהגיד להם, אנחנו רואים את המצוקה האדירה שאתם נמצאים בה, אנחנו רואים שאנחנו לא מאפשרים לכם להתנהל היום בחיים נורמליים שבהם הילדים שלכם בבית, אתם בבית, וזה לא משנה אם אתם זוג עצמאים מכפר יונה עם שלושה ילדים שאין לכם שום יכולת לעבוד בימים האחרונים כי יש שלושה ילדים בבית והם צריכים להיות בזום, למרות שברור שהם לא יכולים להיות שש שעות בזום כי איזה ילד בכיתה א' או ב' יכול להיות שש שעות ברצף בזום?

אגב, אני לא מדבר על גננות ומורות שצריכות לעשות את זה, שגם הן, בזמן שהן מלמדות, הילדים שלהן בבית, וזה אותו ציבור ענק שמרגיש כבר הרבה זמן שאנחנו לא מספיק רואים אותו ואנחנו לא מסתכלים לו בעיניים, ומבינים שהוא גם נושא בנטל הכלכלי האדיר של מדינת ישראל. זה אותו ציבור שיצטרך להוציא אותנו מהמצב הקשה הזה שאנחנו נמצאים בו ולהחזיר את המשק לפעולה, אבל בינתיים הם מג'נגלים. גם אני, יצאתי הבוקר מהבית כשאשתי מבואסת, שבוזה, כי כבר כמה ימים כמובן שהיא עם שני הילדים לבד בבית, והבייביסיטר מצוננת ולא יכולה לבוא, ומתוסכלת מזה שאני לא נמצא. אז גם אני אמרתי לה שמחר אני אצטרך לבטל את כל הלו"ז שלי ולהיות בבית כי אין לי פתרון אחר ואין לי מה לעשות. וברור לכם, וכולם יודעים ובואו לא נתכחש לזה, הרבה מאוד הורים, הפתרון היחיד עבורם זה הסבא והסבתא.

אנחנו, אין לנו מה להתלונן. אנחנו ממש לא באותו מצב.

אני מסכים. רק הבהרתי שאני מכיר את זה גם מהבית. נכון, אתה צודק.

אנחנו מדברים על הורים שאין להם יכולת לקחת בייביסיטר או לשלם כל כך הרבה כסף כל יום למישהו שייתן להם מענה.

לכן אני אומר, אם הגנים והכיתות הנמוכות סגורים, המשוואה צריכה להיות ברורה - אני חושב שבהקשר זה אנחנו צריכים להיות בקונצנזוס, גם עם הממשלה - המשוואה אומרת, אם אתם לא נותנים להורים שיהיה להם פתרון בגנים ובכיתות הנמוכות, צריך לדאוג להם. צריך לדאוג להם או בלהביא חוק שלא יפטרו אותם, אנחנו יכולים לעשות את זה ביחד, או לתת ימי חופש נוספים, או לוודא שהם מקבלים איזשהו מענק מהמדינה. אני שומע שגם שר האוצר ושר הבריאות מבינים את זה.

צריך לפצות אותם.

צריך לפצות אותם. לא יכול להיות שאותם אנשים ירגישו כבר כזו תקופה ארוכה שהם הנטל של מדינת ישראל ושאנחנו לא מסתכלים להם בעיניים.

אז אני רוצה להבטיח להורים – אלה שמסתכלים עלינו ואלה שלא – שאנחנו פה, אני מקווה כל ועדת החינוך, מבינה באמת לעומק את המצוקה האדירה שהם נמצאים בה כבר תקופה ארוכה בזמן הקורונה ואנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי שאם מערכות החינוך יישארו סגורות, המדינה תדאג להם לאיזשהו פיצוי כלכלי או כל דרך שאפשר כדי שכלכלית הם יצליחו להתמודד עם זה.

עוד בכלל לא דיברתי, ואני בטוח שהרבה חברי כנסת ידברו על זה פה, על כל האספקט החינוכי, על העובדה שילדה בכיתה א' צריכה להישאר חמש שעות בבית ולהיות בטיקטוק כי מה היא תעשה? כי ההורים שלה צריכים בינתיים לג'נגל בעבודה. וזה קורה לכולנו, כולנו מהנהנים פה, כולכם, כי אתם יודעים שזאת המציאות שכולנו מתמודדים איתה, ואת המציאות הזאת אנחנו חייבים לשנות.

לכן, אני אומר פה וזה מה שאני ממליץ לוועדה לעשות. אני חושב שכל עוד הממשלה, קבינט הקורונה, מתכנס רק ב-11:00, והוא עוד לא יודיע מה קורה עם שוק העבודה, ועוד לא ברור אם יש הגבלות או אין הגבלות, אנחנו, אסור לנו לאשר את התקנות שיגיעו אלינו ואנחנו לא יכולים להשאיר את מערכת החינוך סגורה כל עוד אנחנו לא יודעים שההורים מקבלים משהו מהמדינה, ואני כבר שומע שגם הממשלה מבינה את זה.

אנחנו צריכים לדעתי לחכות, לא להעלות להצבעה את התקנות האלה ולהבהיר מפה שהמשוואה, הורים מקבלים משהו מהמדינה כל עוד מערכת החינוך שלהם סגורה. זאת המשוואה בעיניי שאנחנו צריכים לייצר. עד כאן דבריי לבוקר.

רם, זה לא רק הורים. להורים האלה יש מעסיקים. גם אם הם יקבלו פיצוי, מעסיקים צריכים להיות פתוחים לעניין הזה, זה לא מובן מאליו. יש מעסיקים שלא מוכנים לקבל את ההיעדרות ודורשים למצוא פתרונות כאלה ואחרים, אז יש פה גם את הצד של המעסיקים.

מסכים בהחלט. גם המעסיקים בהקשר הזה. אגב, גם הם, אותם מעסיקים צעירים או שיש להם עסק – לא משנה, אם הם עצמאים או לא – גם הם נמצאים באותו ג'ינגול לא אפשרי שפשוט אי אפשר להתנהל בתוכו.

נכון, אבל לא כולם. מבחינתו, העסק הפרטי פתוח והוא צריך - - -

אני רוצה להבין למה אתה מתכוון. מחר אתה בחופש כי אתה צריך להחליף את אשתך. יכול להיות שהיום לא יגיעו התשובות, אז מערכת החינוך ממחר נפתחת?

לא.

אני רוצה להבין לאיזה כיוון אנחנו הולכים כי לא כל כך הבנתי.

מה את רוצה שיקרה עם מיליון הורים היום? מה את רוצה שאנחנו נגיד להם, זאת השאלה.

אתה שואל אותי מה אני רוצה? אני רק ראיתי את הנתון של גמזו לפני מספר דקות, של כמעט 7,000 חולים, אז אני רוצה לדעת אם אנחנו נצטרף למאמץ לעשות את זה ל-10,000 או מעל. אני רק רוצה לדעת לאיזה כיוון אנחנו הולכים כי לא הבנתי את זה.

קטי ואחרים, הנקודה היא סבוכה אבל לא כדי כך. יש פה שאלה אחת, האם אנחנו אומרים, תפתחו את מערכות הלימוד כי אחוזי ההידבקות הם יותר נמוכים, כי זה יותר בטוח וכולי, עם כל המשמעויות, או שאנחנו מעדיפים את הבריאות על הנושא הכלכלי, מה שלדעתי הוא הדבר הנכון כי אנחנו לא יודעים המון דברים. תזכרו איך התחלנו, איפה אנחנו נמצאים היום, ועוד היום אנחנו לא יודעים המון דברים.

למשל, האם צעירים, כולל ילדים, כן נדבקים, והדבר משפיע למשל על כלי הדם שלהם, ואנחנו נדע את זה רק בעוד כמה שנים. אנחנו לא יודעים למשל את הנתון הזה כרגע.

אני אשלח אותך למאמר שקראתי אתמול, מאמר של חוקרים מאוקספורד שאומרים, אף אחד לא יודע מה ההשלכות של הנגיף הזה.

קטי, אני מהליכוד, לא תצליחי - - -

לא, אני לא באה אליך בטענות. הפכנו כולנו להיות מומחים לנגיף הקורונה.

כיוון שאנחנו לא יודעים הרבה דברים, אנחנו צריכים להעדיף את הנושא הבריאותי במקרה הזה ולפצות את הצד הכלכלי. מה זה הצד הכלכלי? פה צריך להיכנס, יש פה הרבה נתונים - שני ההורים עובדים, אחד מהם עובד, המעסיקים שנאמר פה בצדק רב. אנחנו צריכים להבטיח מול הממשלה שאם מערכת החינוך לא עובדת, מפצים את ההורים, סוגרים עם המעסיקים ומקבלים כך שאפשר לחיות בכבוד. החיים האלה הם לא נוחים, יש פה פגיעה חינוכית פדגוגית בילדים, נכון; יש פגיעות פסיכולוגיות, יש הרבה בעיות, אבל ככה ממצים את העדיפות של הבריאות בשלב הזה, וזה יעלה לנו בלפצות אותם, עם כל המשמעויות, אבל על זה אנחנו צריכים להתעקש ולכן אני מקבל את הגישה הזאת.

אני שמח שאתה מסכים. מישהו מחברי הכנסת רוצה להתחיל? בבקשה, אנדרי קוז'ינוב.

תודה רבה. יש פה כמה סוגיות. אם כבר התחלנו לדבר על הכלכלה – עוזי, אני רוצה לתת כמה נתונים. לפי אומדן של בנק ישראל מאפריל, המצב לא ממש השתנה מאז מבחינת הנפשות הפועלות, אז יש לנו ככה. סך כל משקי הבית, עם שני מועסקים וילדים הזקוקים להשגחת מבוגר אחד או שניים – 479,000 משקי בית, שזה בערך 85% ממשקי הבית שאין להם פתרונות חלופיים. אנחנו מדברים באמת על מיליון צעירים, כמו שרם אמר. סך כל משקי הבית בהם מבוגר מועסק נשאר להשגיח על הילדים, שלושה או ארבעה ילדים – 407,000; הפגיעה למשק לשבוע – 2.6 מיליארד שקלים, של התוצר המקומי הגולמי. זו הפגיעה.

אם אתם מדברים במושגי הכלכלה, זה סדר הגודל של הפיצוי שאמור להיות – גם למשק, גם להורים, גם למעסיקים, גם למסגרות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.

אם אנחנו כבר מדברים על 6,700 חולים היום, יש לי פה גם מחקר של ארגון הבריאות העולמי מתחילת החודש, מה-14 בספטמבר, ותרשו לי לצטט באנגלית, אני מצטט במלואו מה שכתוב פה:

"The extent to which children contribute to transmission of SARS-CoV-2 remains incompletely understood. Young children seem to have lower susceptibility to infection compared to adults, with susceptibility generally increasing with age. Children under the age of 10 seem to become infected less frequently than adults and adolescents, whereas the epidemiology among adolescents is more like that of young adults. Current evidence from contact tracing and cluster investigations also suggests that children are less likely than adults to be main transmitters of infection. For example, a recent study from the Republic of Korea of both household and non-household contacts suggests that infected children under 10 years of age are less contagious than infected adults."

"Studies in educational settings suggest that the introduction of the virus generally started with infected adults. Staff-to-staff transmission was more common than staff to student transmission, and student-to-student transmission was rare."

מה אתה מסיק מזה?

מה שאני מסיק מזה, ובהינתן הנתונים של משרד העבודה והרווחה, מבחינת אחוזי הדבקה דווקא בגנים ובגילאים הצעירים, עד גיל שלוש או עד גיל שש, בעצם הילדים האלה - - -

יושבת-ראש הסתדרות המורים, אין לך גננות שנדבקו, אין מורים - - -

תן לי בבקשה להשלים.

הם לומדים על ידי רובוטים. רובוטים מלמדים אותם.

בבקשה. קטי, תני לו להשלים.

מה הקשר לרובוטים? אני עכשיו מקריא לכם, אני לא ממציא את זה.

לא, לא, אתה צודק. המגפה איתנו שנים רבות, כך שיש מחקרים שבאים ומוכיחים. יש גם מחקרים שאומרים הפוך.

זה ארגון הבריאות העולמי שכולם מפנים אליו. אני אשמח אם תתנו לי להשלים.

אין שוויון בין המדינות. לא מסיקים מדרום קוריאה לפה.

אבל זה בדיוק היה הטיעון של משרד הבריאות כל הזמן להשוות לדרום קוריאה. אז הינה, הינה לכם השוואה לדרום קוריאה.

בסופו של דבר, אתם מדברים פה על טיעונים של פיצוי וכאלה. הנתונים עדיין מצביעים על תחלואה נמוכה בגילאים האלה. היעדר הפתרון לגילאים האלה – עוד קצת נתונים – אתם יודעים כמה בקשות לפתיחת מסגרות חינוך לגיל הרך הוגשו לעובדים חיוניים? נכון לאתמול בערב היו 4,975 בקשות לפתוח מסגרות, כשבכל מסגרת זה בין שישה לשמונה ילדים.

זה אומר 30,000 ילדים כבר. אני כבר לא מדבר על החינוך המיוחד, שם יש 4,000 ילדים שצריכים פתרון. זה הילדים של הגננות ושל הצוות.

מה שעושים פה, ברגע שמשאירים את כל שאר הגנים סגורים, ופותחים פה שמרטפיות כאלה, במקום להשאיר את הילדים במסגרות הרגילות שלהם, שאלה מסגרות קבועות עם צוות קבוע, לוקחים מכל הקצוות, מקבצים אותם ביחד, מגדילים את החשיפה ואז באים בתלונות. הרי מגדילים את החשיפה.

אבל אנחנו אמרנו שאין מניעה לא לעשות - - -

עוזי, תן לי בבקשה להשלים.

לא, כי לא ברור. אתה זורק נתונים מכל מיני מקומות. הנתונים כולם נכונים אבל נכונים למצבם, ובסוף השאלה – הרי ההדבקות מהגנים זה לא דווקא בגלל הילד, זה בגלל שבאים ההורים איתו - - -

אני עדיין לא הגעתי לגיל של כיתות א' עד ג', אני מדבר מניסיון אישי. בגן רגיל שמקפיד על הנחיות ההורה לא חוצה את הפרגוד של הגן. אתה מוסר את הילד, אתה לא נפגש עם הורים אחרים.

מקפיד על ההנחיות זה לא ישראל. זה מקום אחר.

איך הוא יכול להקפיד על הנחיות כשיש לך 35 ילדים בגן, אתה לא יכול לשמור שני מטר מרחק, והגננת לא יכולה לשים מסיכה?

אם היא תשים מסיכה, הילד ייבהל.

בדרום קוריאה מנקים להם את הסוליות של הנעליים לפני שהם נכנסים, על מה אתם מדברים. מספר הילדים מצומצם, 12 ילדים בכיתה.

אני מודה שאתם מתפרצים אבל בכל מקרה, אפרופו שמירת מרחק, לפי אותו מחקר, בגילאים האלה אין שום המלצה לילדים ולצוות הקבוע לחבוש מסיכות, ואני מודע לכל העניין של גילאים בסיכון.

אם אתה בעד שעד כיתה ה' נגיד או עד גיל מסוים כולם ילמדו, אז תגיד את זה, זה לגיטימי. אני לא בעד.

- - -

אני חייב להגיד - מותר שתהיה מורכבות. זה לא אומר שהוא חושב שכולם צריכים לחזור ללמוד. הוא מציג מורכבות, גם יפה בצדק מציגה את המורכבות שלה. אנחנו בסיטואציה קשה. לא צריך שהכול יהיה דיכוטומי. באמת קשה.

מה שאני אומר, שהסגירה של מערכת החינוך לגיל הרך זה פגיעה מטורפת בהורים, זה פגיעה מטורפת בילדים, אני כבר לא מדבר על ילדים בחינוך המיוחד – דיברתי על זה בפעם הקודמת – וזה גם לא ייתן פתרון מבחינת הורדת התחלואה כי התחלואה לא באה משם.

הנתונים שם קשים מאוד.

עצם העובדה שהממשלה לא הביאה ולא החריגה, לא אפשרה להצביע על תקנות בנפרד, והביאה את זה שוב כמקשה אחת, ועצם העובדה שאתה מציע, אדוני היושב-ראש, לא להעלות את זה להצבעה כדי לא לפתוח את כל מערכת החינוך – ואני מבין את זה כי בכיתות הגבוהות באמת אחוז ההדבקה הוא גבוה ואין שום הצדקה לפתוח את מערכת החינוך במלואה – אבל עצם העובדה שאנחנו נימנע מלהצביע או מלהחריג את זה, זה אומר שבפעם הבאה הממשלה ב-8 באוקטובר תעשה בדיוק את אותו תרגיל ותביא את זה שוב פעם כמקשה אחת, ואנחנו ניגרר.

עכשיו יתקפו אותי על האמירה הפופוליסטית של פיקוח פרלמנטרי. אז הינה הפיקוח הפרלמנטרי. גוררים אותנו באף ולא נותנים לנו שום יכולת להשפיע על החלטות הממשלה מקשה אחת, ומצפצפים על כל הדרישות של הוועדה מהפעם הקודמת.

תודה רבה.

וזה נימוק לשלוח את כולם לגנים?

לא. זה נימוק של התנהלות הממשלה ויז-א-וי כנסת.

זה בסדר אבל השאלה אם המסקנה מזה היא לשלוח - - -

המסקנה מזה עדיין לפתוח את מערכת החינוך בגיל הרך.

בואו ניתן לחברי כנסת נוספים לדבר. יוראי, בבקשה.

אני רוצה להתחבר לדברים שלך מתחילת הדיון, שעם הרוח שלהם אני מסכים. אני חושב שהבעיה הזאת היא מורכבת ואי אפשר להתייחס אליה בצורה חד-ממדית. זה לא אתגר של מערכת החינוך פר סה, צריך לראות מה המענה של הממשלה גם למערכות שעוטפות את מערכת החינוך.

אני יכול להגיד – אומנם אין לי ילדים, זה מסיבות אחרות, אבל חברים שלי, יש להם ילדים קטנים בדיוק בגילאים האלה, ואתה יודע מה הפתרון שהם מצאו? לשלוח את הילדים לסבתא כי הם לא יכולים ללכת לעבוד בבית כשיש להם שלושה ילדים או שני ילדים.

אני לא אכנס לדיון הבריאותי ענייני האם אפשר לפתוח את גני הילדים, האם יש שם הדבקה או אין הדבקה. אני ער לדברים של יפה בן דוד, למצוקה של אנשי ההוראה, שחשוב וצריך להגן עליהם ולפצות אותם כי הם המשאב הלאומי שלנו.

יחד עם זאת, במידה וההחלטה היא לא לפתוח את גני הילדים, צריך לראות מה המענה של משרד האוצר, של הממשלה, לנושא הזה. יש פה מצוקה, והפתרונות בשטח מסכנים את האוכלוסייה שנמצאת הכי הרבה בסיכון.

לכן, אני רוצה להבין, אני לא יודע מה תהיה ההחלטה פה, האם מביאים את התקנות לאישור כאן עכשיו או מחכים עד אשר תגיע הבשורה מהממשלה. אני רוצה להבין, במידה ולא פותחים את גני הילדים, שזו החלטה שאפשר להתווכח עליה אבל אם מקבלים אותה, מה המערכים שנותנים להורים, לאנשי ההוראה, שמפצים על הדבר הזה, כי עד עכשיו אני לא מבין. אנחנו מנהלים פה דיון חד-ממדי האם נכון או לא נכון על בסיס מחקרים כאלה ומחקרים אחרים. אני, מקובל עליי עמדת משרד הבריאות בהקשר הזה כי אלה גורמי המקצוע שעל בסיסם אנחנו צריכים לקבל החלטות.

אני לא איש בריאות. אני יודע לקרוא מחקרים באנגלית וגם בצרפתית, אבל אני לא יודע לקבל החלטות על בסיסם, אני צריך שגורמי המקצוע – שהם האנשים המוסמכים – ימליצו לוועדה הזאת מה צריך לעשות, ולמול האמירה הזאת צריך לייצר מערך כלים חברתי כלכלי תמריצי, שיגן על כל הגורמים ויאפשר את המשך החיים התקינים במדינת ישראל.

אבל זה מה שהוצג כאן.

לא, עוזי, לא. אני לא מצליח להבין מה המענה הכלכלי התמריצי. אין פה שום התייחסות לשוק העבודה, אין פה שום התייחסות להורים הצעירים, אין פה שום התייחסות למה שקורה בשטח. אני מביא את הקולות מהשטח, חברים שלי שולחים את הילדים שלהם להורים שלהם, לסבים ולסבתות, ומסכנים אותם, אז אני מבקש לדעת מה המענה של ממשלת ישראל.

מענה כלכלי עוד אין, זה נאמר במפורש.

אבל על זה מדובר.

בסדר, אז מה יעזור שתגיד זה לא חד-ממדי.

אי אפשר לנתק את ההחלטות.

הוא אומר שעדיין אין. זה תפקידנו, אתם מסכימים.

רצוי רק שאנחנו נהיה מסקנתיים באיזושהי צורה.

כל אחד יש לו מסקנה אחרת. מה הבעיה?

עוזי, תפקידנו להביא את הקולות מהשטח ולפקח על עבודת הממשלה.

לא. תפקידנו לא להביא את הקולות מהשטח.

מה זאת אומרת? אנחנו מייצגים ציבור ואני אומר לך שבמסגרת הפיקוח שלי על עבודת הממשלה אני מזהה פה פער. היעדר מענה כלכלי זה לא גזירת שמים.

נכון.

אני מצפה מהממשלה, בהמשך לדברים של רם שפע, להיכנס ולתת מענה.

חבר'ה, אתם מסכימים.

מקובל.

בבקשה, חברת הכנסת תהלה פרידמן.

אני רוצה להגיד שלושה דברים. אחד, שהקריאה שלך – שאני מאוד מאוד מזדהה איתה – לקוהרנטיות, היא הדבר. אנחנו לא מוכנים לדון בדברים האלה כבדידים, והאמירה כלפי הממשלה היא, אנחנו מצפים למבט קוהרנטי, והורים עובדים, יש מסגרות; אין מסגרות, יש פתרון להורים, זהו. לא להתייחס לשני הדברים האלה בנפרד.

שנית, דעתי הייתה מראש שנכון לפתוח את הגנים. אני חייבת לומר שאני מקבלת את זה שגם אם צודק אנדרי והנתונים הם כאלה שמאפשרים לפתוח את הגנים, שוב, אי אפשר לקחת את הגנים ולתלוש אותם מהמבט הכללי, ואם אנחנו רוצים לשדר ושיהיה לנו מסר ציבורי קוהרנטי שאומר – המצב חמור, זו אזעקת אמת – אנחנו לא יכולים לשדר מסר כפול.

לכן, אפילו אם נקודתית אתה צודק – ואני נוטה לחשוב שאתה צודק – אני אומרת, פתחתי את השבוע ודעתי הייתה שצריך לפתוח גנים, יש לי גם חמישה ילדים בבית ואת הג'ננה המשוגעת שהורים בתוכה אני חווה באופן האישי ביותר כמו כולם, והמצב הוא פשוט בלתי אפשרי. ועדיין, אני מבינה שאם אנחנו רוצים לשדר זו אזעקת אמת, אסור ללכת לבתי כנסת ביום כיפור ואסור להתקהל, וצריך להקפיד, אנחנו לא יכולים לקחת את הגנים ולהחריג אותם.

תהלה, תגידי גם הפגנות, לא רק תפילות.

אמרתי.

היא אמרה, להגביל התקהלויות.

התקהלות זה יכול להיות חתונה וזה יכול להיות עוד דברים. חשש להגיד את המילה.

אמרתי התקהלויות.

שמא מישהו יתקיף אותה.

לא, אני גם רוצה להגיד. שמעתי אתמול את עפר שלח, קראתי בהערכה גדולה את מיקי גיצין, ראיתי אנשים מתוך ההפגנות שאומרים הגיע הזמן להגביל, ואני מזדהה ואני מקווה שירבו קולות כאלה.

ואני שמעתי את רבני צוהר הבוקר – כל הכבוד.

בדיוק אותו דבר.

כל הכבוד. הם אמרו, ההיפך, התפילה הרבה יותר חזקה - -

תהלה אומרת את זה כבר שבוע.

- - הרבה יותר טובה אם כל אדם יעשה את זה בביתו. לא קורה שום דבר, לא חייבים להתקהל.

גם לא סביר להתקהל בבית כנסת בשביל לצעוק "מנע מגפה מנחלתך". לא הגיוני, אי אפשר.

את אומרת שאפשר לומר את זה מהבית גם.

גם בהר הבית, 12 עד 22 אלף איש עולים כל יום שישי. 18 עד 22 אלף איש כל יום שישי. בגל הראשון הווקף עמד בזה ולא נתן את העלייה, ועכשיו הוא כביכול אמר לא. אנחנו יודעים שבמזרח ירושלים יש - - -

נכון. המצב במזרח ירושלים קטסטרופלי.

אבל יש הגבלות.

זה לא משנה. זה לא עניין של יהודים, ערבים, נוצרים. יש מגפה שהיא מגפה חמורה מאוד וצריך פשוט לא להתקהל – לא חתונות, לא התקהלויות, לא הפגנות.

כיוון שאני אומרת, נדמה לי שאנחנו מיושרים על הדבר הזה, אז אני תומכת מאוד בהצעה של היושב-ראש וחושבת שנשהה את ההצבעה – פייר, כאמצעי לחץ על הממשלה – לתת פתרון למשפחות ולייצר קוהרנטיות בהסדרים.

בבקשה, חבר הכנסת ווליד טאהא.

תודה רבה, היושב-ראש, אני גם התחברתי לפתיח שלך כי גם אני בא מהשטח עם המון המון שאלות שאין לאף אחד מאיתנו תשובות לגביהן. הבלבול הוא זה ששולט, כמעט בכל התחומים.

אף אחד לא יכול להגיד לנו בוודאות מה צריך לעשות בנושא X, וכל הוויכוחים לפעמים, קטי, מקבלים גם מימדים פוליטיים, הכול מתערבב אחד בתוך השני, והסיבה ידועה.

אנחנו נמצאים בתוך מגפה שעוד לא חלפה, ואף אחד מאיתנו לא התנסה – אנחנו כמה חודשים כבר בתוך זה ולא יודעים ללמוד את זה כי זה גם משנה אופנים, אבל צריכים לתת מענה גם לתופעות שקורות ביום-יום.

נגיד, אימא שיש לה שני ילדים, אחד מהם נכנס לכיתה א' השנה, אחד מהם בגיל גן, שלוש שנים, האימא הזאת היא גם מורה – יפה – והיא גם מורה במסגרת חינוך מיוחד, היא חייבת לצאת. הרי החינוך המיוחד הוחרג מכל ההחלטות שהיו, היא צריכה לצאת לעבודה ולהשאיר בבית ילדה שנכנסה לכיתה א' השנה ללמוד בזום. מישהו מכם יודע להסביר לי כיצד ילדה בכיתה א' יודעת להתחבר לזום לבד וללמוד לבד, כאשר האימא שלה חייבת להיות במקום העבודה שלה?

זה נשמע אבסורד, זה נשמע לא הגיוני. מי ששולח את הילדים לסבא ולסבתא, עדיין מצא פתרון, אבל לא כולם יודעים למצוא את הפתרון לשלוח את הילדים לסבא ולסבתא.

סבא וסבתא בסיכון.

סבא וסבתא בסיכון. ואז מה צריך לעשות? צריך פה באמת לתת תשובה על הנושא הזה. אנחנו שומעים וקוראים כל הזמן שחתך הגיל הזה, משלוש עד שש או לא יודע כמה, הוא הכי פחות פגיע והכי פחות מעביר את התחלואה. לא יודע עד כמה זה מדויק, אין לי מושג, אבל בין אם זה מדויק אם לאו, האימא שיש לה ילדים בגילאים האלה והיא אימא שחייבת לצאת לעבודה, צריך גם לתת לה מענה, צריך לתת תשובה. מה יודעת ילדה בת שש לעשות בבית לבד, מול הזום, כאשר האימא שלה נמצאת בעבודה?

לטעמי, צריכים באמת לחשוב לעומק שמסגרות הגיל האלה יתחילו לתפקד עם כל ההוראות והמגבלות שצריך לעשות בעניין הזה, ובצורה הזאת גם לאפשר לאימהות שיוצאות לעבודה – עבודה חיונית ובכלל כל עבודה.

אנחנו בהסגר אבל כל העולם יוצא לעבוד, רק הילדים בהסגר בבית, כל האחרים לא, כל האחרים יוצאים חופשי, אז צריך לתת מענה גם לסוגיה הזאת. תודה.

אני רוצה לשאול את יפה בהקשר הזה. הרי גם המורות וכל הסיפור הזה בזום, גם הם הורים מג'נגלים. האם גם כאן לא סביר ליצור קוהרנטיות ולומר, אנחנו משחררים אותם מהדבר הזה לימי החגים, מחזירים את הימים האלה אחר כך? אם קוהרנטיות, אז קוהרנטיות.

ואני מוסיף, יפה, קחי את זכות הדיבור ותתייחסי.

קרן ואני צריכות לצאת לוועדת כספים כדי להצביע עבור הכספים שאמורים להגיע לציבור.

אני גם חבר בוועדת כספים ואני כאן.

אני יודעת אבל אתה יושב-ראש, אין לך את הפריבילגיה שלנו יש.

מעולה, קטי. סומך עליכן שם.

ברשותך, יפה, אגב ראיתי אתמול את הנתונים. קודם כול, עשיתם דבר מדהים ששלחתם למנהלים ולמורים שאלונים כדי להשיב, וכך קיבלתם נתוני אמת. אגב, בחינוך המיוחד יותר ממחצית מהמורים ומהתלמידים או בבידוד או חולים, כך שמי שאומר שבמערכת החינוך אין הדבקות אני לא יודעת איפה הוא חי אבל הוא בטח לא חי במדינה הזו כי יש הדבקות, יש המון בידודים ויש הרבה ילדים שההורים החליטו על דעת עצמם לא לשלוח את הילדים כי ילדי חינוך מיוחד, כשהם נדבקים, הם בסיכון גבוה וזה הכי הכי מסוכן.

בהחלטה הקודמת שהייתה לנו אנחנו פנינו לד"ר שרון וביקשנו ממנה נתונים, והיא ביקשה לפני סוכות להציג את הנתונים. אני חושבת שזה יהיה מאוד מאוד חכם לפני שנקבל כל החלטה, שגם נראה את הנתונים האלה, נתוני אמת אני קוראת להם, כי מהיום למחר אף אחד לא יכול לאסוף, למרות שבהסתדרות המורים כן עושים את זה כי הם צריכים לדעת אונליין מה קורה כל יום כדי לדעת האם פותחים, לא פותחים, האם מגיעים, לא מגיעים, כך שאפשר להצליב בין הנתונים ולמצוא את נתוני האמת.

זה ברור שסגירת מערכת החינוך זה לא פשוט, זה לא פשוט לאף אחד. נכון, לי אין ילדים קטנים אבל אני מזדהה עם כל זוג צעיר. אני יודעת, היינו שם, ידענו – הייתי מורה, אם יום אחד לא היה לי סידור לילד כשהיה חולה, הייתי צריכה להביא את הסבתא והייתי צריכה להביא את הסבא, היו צריכים להגיע וזה מאוד מאוד קשה להסתדר.

ועכשיו הם לא יכולים להגיע.

נכון. הם בעולם שכולו טוב.

לא. סבא וסבתא בסיכון.

ולכן, הפעולה שנוקטים כרגע היא פעולה של סגר. נכון שזה הפתרון הכי פחות טוב לכל בית, אבל אין מה לעשות. זאת ההחלטה וצריך לכבד אותה כי המחיר שצריך לשלם הוא מחיר מאוד מאוד כבד. זה מחיר של הצלת חיים, ואני בוחרת בחיים. לכן, המשמעות של סגירת מוסדות החינוך כדי להציל נפשות, ואני מביאה דוגמאות. רק בעיר שלי, בית שמש, נפטרה אישה מאוד צעירה, השאירה שבעה יתומים, והיא נפטרה מקורונה. אישה ללא רקע, ללא מחלות, ללא כלום. אישה שהיא עקרת בית, כך שהמחלה הובאה אליה הביתה – לא חקרתי את הנושא אבל בוודאי ובוודאי אנחנו מדברים על חוסר ידיעה איך האישה חלתה, ועובדה שזה הסתיים בטרגדיה.

אבל, הדבר שמטריד אותי הכי הרבה זה חוסר הרצון שלנו להבין ולהגיע לאיזושהי ערבות הדדית בין האוכלוסיות כי אין אף מגזר שבאמת קם ואומר, אני מקריב היום מצידי את המאוויים שלי אך ורק כדי לנצח במערכה הזו, שהיא מלחמה. מבחינתי, אני מתייחסת למגפה הזו כמלחמה.

יש לנו אנשי צבא כחברי כנסת, וכשיש מלחמה כולם מתנהגים באופן הכי קיצוני כדי שחס וחלילה לא יהיה איזשהו איום על החיים שלנו.

אני יודעת שסגר כללי פוגע בכלכלה, אבל שכל אחד לא יסתכל על הסגר האישי שלו, ואני מדברת על המפגינים ועל החרדים ועל הערבים ועל כל פלח אוכלוסייה שמאשים את כולם חוץ מאת עצמו כי אין התחשבות בצרכים ההדדיים אחד של השני.

גם אנחנו כחברי כנסת, שאנחנו מטיפים לכל מיני סרבנויות – אל תקשיבו פה, אל תעשו את זה – זה גם אחריות שלדעתי מאוד פוגמת בכל המערך הזה של הניסיון לנצח את המגפה הזאת.

זה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה, הנגיף הזה לא מבדיל בין אדם שנושא שלט או אדם שמתפלל או אדם שמגיע לאירוע משפחתי כזה או אחר. אני מתהלכת ברחוב, אני בשטח, אני רואה אנשים שהמסכה שלהם נמצאת פה בסנטר. מבלים בחתונות צפופות, מתחמקים מבדיקות, מפרים בידודים. אתמול קראתי שזוג חולים נסע לטורקיה, הם לא יכולים להישאר בארץ כי צפוף להם בתוך הבית, אז הם נסעו.

אולי הם נסעו לצלם הפגנות נגד ארדואן.

- - - כללי כזה של בואו נהיה טובים ונחמדים אחד לשני.

אני יודעת שהמילה ערבות הדדית היא מילה קשה.

לא, לא קשה לי בכלל.

איבדנו את זה, אתה מבין? ברגע שאנחנו מתרגמים את העם הזה לכל מיני עמים אחרים שעשו שואות, אז כנראה אנחנו לא - - -

יש לך ראש ממשלה, שזה שהוא עוסק בשיסוי ופיזור, בסדר, אז בואי דברי עכשיו, אל תטיפי לנו מוסר.

לכן, אני חושבת שצריך להישמע להוראות הממשלה, צריך לשמוע מה יש להגיד, בצד כמובן הפיצויים הכספיים שיינתנו. בגלל זה אני מפה הולכת לוועדת כספים, כדי לדאוג לכך שבאמת מה שאתה אומר, רם – ואני שותפה לזה, רק אני אומרת, ראו, אנחנו יכולים להגיע להחלטות שהן יכולות לפגוע עוד יותר, לכן נתתי את ההקדמה שיאיר לא היה בה בהתחלה, המילה שלי היא ערבות הדדית, צריך לשמור על ההורים המבוגרים, צריך לשמור על ההורים שלנו, צריך לשמור על כל מי שעלול להידבק. אתה יודע, שמעתי על מדינות מסוימות כמו סין שיצאו לסגר מוחלט של מספר שבועות, והיום שישה, שבעה נדבקים ליום, אז אם עושים את זה במדינות אחרות אפשר לעשות את זה גם אצלנו.

תודה רבה. חברת הכנסת קרן ברק. שתיכן יוצאות, אחרי כן אני רוצה שנעבור לצד השני של השולחן, יש גם הרבה אנשים בזום. בבקשה.

אני לא מגיעה הרבה לוועדה הזאת.

בדיוק רציתי לומר, שמחים שאת איתנו בוועדת חינוך, קרן.

תודה. אני באמת לא אוהבת להיכנס לאנשים שהם בתוך דיונים עם עצמם, אבל כן חשוב לי ואני רוצה לשאול: אתם מדברים פה עכשיו בוועדה על מה שקורה עד ה-11 באוקטובר או גם אחרי 11 באוקטובר? רם, זאת השאלה שלי.

באיזה מובן?

השיח הוא אך ורק עד ה-11, כי אם זה עד ה-11 אז הכול בסדר, אבל השאלה שלי מה קורה אם זה נמשך.

את צודקת.

זה מה שאני שואלת. אתם מדברים גם על אחרי או אתם מדברים רק עד ה-11?

אני חושב שהמשוואה שאנחנו מדברים עליה ביחס שבין מה קורה עם הורים עובדים ומערכות חינוך סגורות, זה כמובן קריטי לשבועיים הקרובים אבל זה קריטי גם להמשך השנה. אני מזכיר לכם, אנחנו כל השנה נתמודד עם הסיטואציה הזאת.

לי יש תובנות דווקא מהתקופה הזאת. אני אימא לילד בכיתה ה' ובבית ספר זה מאוד מאוד פשוט. הילדים לומדים בקפסולות של 18 ילדים, מבחינתי זה הדבר הכי מוגן שיכול להיות. אם היית יכול שהם יישארו כל הזמן אותם 18, תחשוב שאותם 18 שמגיעים, לא פוגשים אף אחד, נמצאים רק עם ה-18, וחוזרים הביתה. אם הם לא היו שם, הם לא היו הרי נעולים בבית, זה לא שהם עכשיו בכלא.

הסיכוי שלהם לפגוש יותר מאותם 18 אם הם לא היו במערכת הוא הרבה יותר גדול, אז המקום הכי מוגן בעיניי, הכי הגיוני – גם חברתית שהם יכולים לפגוש את האנשים, גם לימודית, גם פדגוגית – בכל מצב. היום מבחינת הלימודים שלהם הם באמת מאוד מתאמצים אבל זה פחות משעתיים ביום גם כשאתה מרווח את זה.

לעומת זה, בבתי ספר פרטיים – מי שרשם לבית ספר פרטי, ואני מתחילה להצטער שלא עשיתי את זה – הלימודים מתחילים ב-8:00 ומסתיימים ב-15:00, באמת לימודים. בבתי הספר הפרטיים הילדים פשוט לומדים כאילו הם בבית ספר לגמרי. אי אפשר להחליף את הקטע החברתי והרגשי, אבל המקום הזה שבו הם מפסידים כבר שנה שנייה חומר נלמד, אני גם רואה – מעבר לזה שהלימודים הם קצרים, גם העומק שלהם – הם לא מתחילים אפילו לסגור את הפער שהם פתחו בשנה שעברה בחשבון, שזה בעיניי הדבר הכי חשוב, מתמטיקה, הם לא מתחילים אפילו לסגור את הפער הזה.

לכן, אני לא מצליחה להבין. בית ספר יסודי זה בית ספר יסודי; חטיבות ביניים זה חטיבות ביניים; חטיבות ביניים זה משהו אחר לגמרי, הילדים יכולים לעשות משימות ועבודות וזה כאילו הם חצי באוניברסיטה ובתיכון. בית ספר יסודי, כשהם ממילא 18 ילדים בכיתה, זה המקום הכי מוגן, זאת הקפסולה הכי מוגנת. מבחינתי, שנעביר אותם לבית ילדים גם כי הם רואים רק אחד את השני, אין להם זמן לראות אחרים, הם עם עצמם, בית ו-18 ילדים.

כל עוד הם לא יהיו בקפסולות האלה הם יהיו הרבה יותר מדבקים ומדביקים, אי אפשר להביא את הסבים והסבתות אלינו כי הם יותר חשובים, הם באמת הגיל בסיכון, וכל אחד ואחד צריך לחשוב מה קורה לו באמת. קטי פה אמרה, הילד היה חולה, אז תחשוב, כשההורים כל היום צריכים גם לעבוד וגם להיות טרודים בסידור לילד, האם הם עובדים באמת? האם הם עובדים או שהם דואגים לסידור לילד? אני מבינה שעד ה-11 אין מה לעשות, כל עוד - -

יש. תכף אני אגיד.

- - חצי מהמדינה גם ככה בסגר ובחגים, אבל מה-11 אני חושבת שהדבר הבטוח ביותר הוא כן להחזיר את הלימודים, ואם לא, זה יהיה מצער מאוד אם אנחנו נצטרך להמליץ לאנשים ללכת למוסדות פרטיים.

חברת הכנסת קרן ברק, הדבר היחיד שיש לי להגיד לך זה שאני מצטער שאת לא באה לפה הרבה יותר כי אני מסכים עם כל מה שאמרת, לאורך כל הנאום שלך. אני ממש ממש ממש מזדהה, בטח עם העובדה – וגם דיברנו עליה פה – שהילדים לא נשארים בבית בזמן שהם לא בגן. הם הולכים לגן שעשועים ופוגשים את כל הקפסולות וכולם מתערבבים, אני רואה את זה אצלי בקיבוץ וכולם יודעים את זה.

חברי הכנסת, כולכם מצביעים למרות שכמעט כולכם דיברתם, ויש עוד המון אנשים – גם בזום, מייצגים הרבה ארגונים, הרבה גופים, ודאי משרד הבריאות, משרד החינוך וגם יפה בן דוד שבסוף לא דיברה. אחרי שעופר מדבר אנחנו עושים עצירה, עוברים לגופים המקצועיים ואחרי כן חוזרים.

הערה, עופר, לפני שאתה מתחיל. אני חושבת שהדבר הכי טוב שקרה מכל המשבר הזה, שיש פה תמימות דעים, לא רק בחדר הזה אלא בציבור כולו, לגבי חשיבותה של מערכת החינוך, והערכה רבה לאנשי החינוך על עבודתם היומיומית.

חד-משמעית.

חד-משמעית. כל הכבוד. נכון.

פתאום, החסר הזה הוא כל כך כל גדול, שכולנו יודעים היום להעריך את מי שאנחנו הרבה פעמים לאורך השנה מרבים להכות בו. אז תודה רבה למערכת החינוך, תודה רבה לכל אנשי החינוך שעושים את עבודתם השוטפת. זאת המסקנה מכל הדיון הזה.

תודה רבה, אורלי. מחזק מאוד.

זה נכון גם למערכת הבריאות ולמשטרה ולכלכלה.

נכון, אבל אני כרגע בוועדת החינוך.

חבר הכנסת עופר כסיף, שידוע בסבלנותך הבלתי מתפשרת. יישר כוח על הסבלנות.

יישר כוח על האמירה הדיאלקטית. אני מצטרף לדברים שאמרו כרגע אורלי ונדמה לי עוזי, ומברך מכל הלב את כל עובדי ההוראה בכל הדרגות ובכל המקומות, ואת הנציגים המאוד ראויים ואמיצים שלהם שעושים עבודה – או עושות עבודה, יותר נכון – מעולה. כנ"ל כמובן לגבי הצוותים הרפואיים.

הבעיה שאנחנו עומדים בפניה היא בעיה מערכתית ולכן הפתרון גם חייב להיות מערכתי. כל ניסיון לבודד היבט אחד מתוך הבעיה המערכתית הזאת ולפתור אותו במנותק משאר המערכות, נדון מראש לכישלון.

אני גם מציע פה אולי חומר למחשבה, שראוי לעשות, עד כמה שהזמן מאפשר, דיון משותף לוועדת החינוך ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, כדי באמת לתת פתרון, ואולי יש מקום לצירוף של עוד ועדות. להקים איזושהי ועדה שמשלבת בתוכה גורמים של ועדת חינוך, ועדת בריאות ואולי ועדת חוקה, כדי באמת להתמודד מערכתית.

מה זה אומר מערכתית? יש משולש שאנחנו צריכים לתת לו פתרון: הילדים, ההורים ועובדי ההוראה. אי אפשר לתת פתרון רק לאחד מהם או לשניים מהם. כל פתרון שיוותר על אחת משלוש הצלעות הללו, עוד פעם, נדון מראש לכישלון, הוא לא ראוי מוסרית וערכית, הוא גם לא יעבוד.

לכן, פתרון מערכתי, ועל פניו – אני מדגיש, על פניו – יש לכאורה ניגוד בין האינטרס של ההורים לאינטרס של עובדי ההוראה, והילדים נקלעים באמצע. לא. אין באמת התנגשות כזאת. צריך להגיע – מתוך סיעור מוחות אמיתי, על בסיס נתונים מקצועיים שאנחנו מקבלים בראש וראשונה מעובדי הבריאות למיניהם – להגיע לפתרון שבו כאמור אף אחת מהצלעות הללו לא תיפגע. אין ניגוד אמיתי אינהרנטי בין ההורים לבין המורים. הניגוד הוא רק כאשר נותנים פתרון לא הולם, וצריך לראות איך מוצאים את הפתרון. אני לא אומר שיש לי פתרון קסם. אין לי, בגלל זה אני מדבר על סיעור מוחות, בגלל זה אני מציע שילוב של כמה ועדות, כמה שיותר מהר, כדי לתת באמת פתרון.

אני רוצה בהקשר הזה להתייחס לכמה נתונים. במכתב שכתב פרופ' גמזו לשר הבריאות ולסגנו ב-15 בחודש, לפני שבוע בדיוק, הוא כותב שם – על בסיס מקצועי, הוא אומר - שהוא בעד לסגור את מערכת החינוך, אבל הוא כותב גם ואני מצטט, "ייתכן שניתן לצמצם זאת לכיתות ה' ומעלה בלבד".

זאת אמירה שאני אמור להסתמך עליה, כאדם שאמון על הבריאות שלנו מתוקף תפקידו, אז זה דבר שצריך לחשוב, אבל עוד פעם, בשום אופן לא ניתן לשלוח את עובדי ההוראה להקריב את עצמם – ואני בכוונה משתמש במילים דרמטיות, אז צריך גם פה לתת פתרון.

דבר נוסף שלא הוזכר עד כאן וחייבים להזכיר אותו - בלי כרגע להתייחס לגילאים השונים - מה ששלח מזכיר הממשלה, מתעלמים מזה לגמרי ואני מייד אסכם עם זה.

אנחנו כולנו יודעים שהבעיה עם אמצעי הקצה והתשתיות ללימודים מרחוק, לא רק שלא נפתרה, לא התחילה להיפתר. אני רק נותן לכם כמה דוגמאות קטנות. ברהט, מתוך 17,000 מחשבים שחסרים, קול קורא של משרד החינוך מציע 1,000; בכסייפה, מתוך 6,000 שחסרים, משרד החינוך מציע 805; ויש עוד הרבה מאוד דוגמאות. באל קסום, מתוך 6,592 שחסרים, משרד החינוך מציע רק 1,086.

זה לא פתרון. הפערים הם גדולים גם כך, ונתתי פה דוגמאות מתוך המידע שקיבלתי מוועדת המעקב של האוכלוסייה הערבית בישראל, אבל כמובן אנחנו יודעים שאוכלוסיות מוחלשות נוספות, אין להן אמצעי קצה ו/או תשתיות. אי אפשר לתת לדבר הזה להתרחש כי הפערים שגדולים גם כך, רק יגדלו אם לא ייתנו לזה פתרון מיידי.

משפט לסיכום.

היום פורסם שתלמידי כיתה י"ב בגימנסיה הרצליה שובתים מלימודי זום במחאה על כך שרק ל-2% מילדי הבדואים בדרום יש מחשב ותשתיות.

ערבות הדדית.

אני רוצה לברך מפה את תלמידי כיתה י"ב בגימנסיה הרצליה, את המנהל המסור שלהם, פרופ' זאב דגני. כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, יש פה באמת מעשה שהוא מעשה אזרחי למופת וחברתי למופת, כל הכבוד להם. כל הכבוד להם, הלוואי ויצטרפו יותר, אבל שימו לב גם לממצא פה. רק ל-2% מתושבי הנגב הערבים יש אמצעי קצה. לא יכול להיות, בשורה תחתונה אני מתחבר למה שהציע היושב-ראש בתחילת דבריו, כל עוד אין מענה מערכתי לשלוש הצלעות שהזכרתי – ילדים בראש וראשונה, הורים ומורים – אנחנו לא צריכים להצביע על אישור התקנות.

תודה רבה, חבר הכנסת כסיף. יפה בן דוד, בבקשה. קטענו אותך קודם אבל אני בטוח שיש לך הרבה מה לומר.

אני באמת אנסה לעשות סדר בכל הבלגן הזה כי דיברו על כל כך הרבה דברים. אני מצטערת לשמוע פה, אנשים שמדברים על כך שהם אפילו לא מודעים למתווים של משרד החינוך. המתווים של משרד החינוך הם מאוד ברורים, הם שונים מהקודמים. תלמיד לא צריך להיות בזום, לא שש שעות ולא חמש שעות ולא ארבע שעות. בנושא של הגנים, אני חושבת שנעשה עוול גם לגננות וגם למורות בגיל הרך, בכיתות א' ו-ב', כי יש שם מתווה מאוד מסודר. המתווה נקרא פשוט "שמירת קשר" – לא רק בזום; אם זה בסרטונים ובשיחות וידאו, אם בשיחות אישיות, בשיחות קבוצתיות. אף אחד לא מצפה מילד בכיתה א' או ב' לתפעל מחשב.

לכן, מה שעשה משרד החינוך – והפעם בצורה מאוד מקצועית – באמת בנה תוכנית שתהיה מתאימה לגיל. אני רוצה להגיד לכם שנעשות באמת עבודות מאוד רציניות, עבודות שמשרד החינוך אפילו מתפעל מהיצירתיות של עובדי הוראה, גם של הגננות, גם של כיתות א' ו-ב'.

אני מתחברת למה שתהלה אמרה. תהלה אמרה – מצד אחד באים ואומרים, מצב חירום. עכשיו מדברים על 7,500 נדבקים. מצד שני באים ואומרים, אם נבוא ונפתח מערכת, איך זה מסתדר? זה חוסר האמון של הציבור בכל ההליך הזה. מצד אחד, ריבונו של עולם, אומרים, המצב ממש קשה, תראו כמה הדבקות יש, אבל מצד שני אומרים, בואו נפתח. מזל שלא מאשימים את עובדי ההוראה בקורונה.

אני פשוט שומעת הרבה, צריך באמת לעשות הפרדה. חברים, לא כל תחלואי המשק הם עובדי ההוראה. עם כל הכבוד, עובדי הוראה מג'נגלים גם הם בבתים וגם הם מג'נגלים את עצמם, והם עושים את המירב ואת המיטב למען הילדים, למען שמירת הקשר. כי מה שחשוב עכשיו – תסתכלו מה קורה במדינות העולם; יש מדינות שלא פתחו אפילו את מערכות החינוך. מה הם מבקשים מעובדי ההוראה? הם אומרים להם, רק תשמרו על ההיבט הרגשי והנפשי. זה מה שאנחנו מבקשים מכם, אבל זה מה שחשוב.

יפה, אבל את אומרת דבר והיפוכו. הטלפון שלי, בטח של כולם, מתפוצץ מלהפסיק את הלמידה מרחוק בגנים, להפסיק את הלמידה מרחוק בגנים. ואת אומרת, אמרת בהתחלה: תראו בעולם, אומרים להם רק תשמרו על ההיבט הרגשי, מצד שני את אומרת, המתווה של הלמידה מרחוק בגנים הוא טוב. אני רוצה לשאול אותך למה לא להפסיק את הלמידה מרחוק.

אני רוצה שתבינו. יש את הנושא של הלמידה מרחוק – בנושא של ההיבט גם הלימודי. אי אפשר להשוות, חברים. אנחנו לא במצב רגיל. אין ספק שהלמידה הפרונטלית היא הרבה יותר טובה ממה שקורה כעת.

אז למה לא להפסיק את זה?

חברים, תקשיבו טוב. כי מה שחשוב כרגע – אנחנו לא אומרים דבר והיפוכו, ממש לא – כי המתווה של הגיל הרך, גם של הילדים בגנים וגם א'-ב', בעיקר בנושא השפתי, נתנו להם באמת את הנושא הנפשי והרגשי, לשמור על קשר עם הילדים. זה מה שמבקשים גם במדינות העולם. אנחנו עושים, ואפילו יותר מזה.

אני חוזרת ואומרת את זה בצורה חד-משמעית. הסאגה שהייתה בפעם הקודמת להחזיר ימי חופשה, לא יקום ולא יהיה. אני מודיעה את זה בצורה חד-משמעית. עברנו את זה, חטפנו מעל ומעבר למה שציבור עובדי ההוראה – במקום להכיר אותם ולהוקיר אותם על עבודה שהם עשו – כל הזמן התעסקו איתם כמה ימים יחזירו ולמה הם יחזירו.

עם כל הכבוד לכולם, אנחנו מועסקים על ידי משרד החינוך. משרד החינוך עשה מתווה, שאושר גם, בצורה הרבה יותר מקצועית מאשר בפעמים הקודמות שבאמת ביקשו בצורה לא הגיונית להישאר הרבה זמן בזום.

לכן, חברים, אני אומרת, זה פשוט מפליא אותי. אנשים שלא מבינים בבריאות מתעסקים בבריאות. אנשים שלא מבינים בחינוך מתעסקים בחינוך. חברים, בואו נסמוך על הגורמים המקצועיים. אם בא משרד החינוך – ושמעתי מה חבר הכנסת כסיף אמר – נכון, מה שאמר גמזו, הוא אמר את זה לפני שבועיים, נדמה לי שבאמת ניתן אולי לפתוח את מערכת החינוך בגיל הרך, אבל אני שמעתי אותו וכל עם ישראל שמע אותו בצאת החג שאמר: חברים, כל מערכת החינוך צריכה להיות בסגר.

מה לעשות, הדברים משתנים, הדברים הם דינמיים. מה שהיום נכון, למחר גם לא יהיה. ולכן, יושבים אנשי משרד הבריאות ואומרים מערכת החינוך צריכה להיות סגורה, אז היא צריכה להיות סגורה. נכון שיש קשיים. אנחנו שוב חוזרים ואומרים, יש קשיים – יש קשיים לכולם, גם להורים, אבל לא יכול להיות שנתקן עוולה בעוולה. צריך למצוא את הפתרונות להורים, אז באמת שהממשלה כפי שאתם אמרתם תיתן את הפיצוי, תעשה מה שצריך, תמצא להם את הפתרונות.

אבל הפתרונות, אסור שיהיה פתרון על חשבון הבריאות של המורים ושל הילדים. אמר פה גם כסיף, אסור להקריב את ציבור עובדי ההוראה.

אני רוצה להגיד לכם שהיום במערכת החינוך - ואני אומרת את זה, אולי זה יישמע קשה - כן מקריבים את החינוך המיוחד, את עובדי ההוראה בחינוך המיוחד, מקריבים אותם, ואני תכף אגיד לכם למה.

אנחנו אספנו נתונים. בניגוד לאחרים, אנחנו לא צריכים לאסוף נתונים אבל אמרנו, בואו נראה מה קורה.

המורים לא רוצים ללמד? אצלנו אני חושבת שהמורים חושבים שצריך להמשיך ללמד. את אומרת להקריב, כאילו המורים הם אלה שאומרים אנחנו לא רוצים להגיע לכיתות, אנחנו מעדיפים בזום? זאת הדרישה של המורים?

הדרישה של המורים לשמור על הבריאות שלהם ולשמור על הבריאות של הילדים.

זה רוב המורים? רוב המורים מעדיפים להיות בזום מאשר בכיתה? אני שואלת.

אני אענה לך.

<< דובר > >

התשובה היא כן?

את תכף תראי את התוצאות של מה קורה בשטח, אז תביני.

זה נורא פשוט. רוב המורים, את אומרת, מעדיפים ללמד בזום ולא בכיתות.

לא. סליחה. אל תגידי דברים שאני לא אמרתי. אמרתי, במצב הזה כפי שאנחנו רואים, עם כל התחלואה הרבה, אי אפשר היום לבוא ולהגיד בואו נפתח את המערכת, בואו ניתן כאילו אין כלום. זה לא יכול להיות. הקפסולות שבירכת עליהן, גם אני מברכת על הקפסולות, כולנו מברכים על הקפסולות של הקבוצות הקטנות.

אני רק רוצה להגיד לכם שהקפסולות היום, הקבוצות הקטנות, מה שעושים עם כיתות ה'-ו', זה מה שקורה במדינות העולם בלי קפסולה. הקפסולה שלנו זה הכיתה שלהם. לכן, הלוואי וזה היה ניתן והלוואי וזה ימשיך, אבל באים ואומרים שמכיתות ה' ההדבקה היא יותר גבוהה מאשר גילאים כאלה. לכן את לא יכולה גם לפתוח את המערכת.

אני חוזרת ואומרת, תנו לאנשי משרד הבריאות להחליט בנושא בריאות המורים ובנושא בריאות הילדים אם כן לפתוח את המערכת או לא לפתוח את המערכת. עם כל הכבוד, לא אנחנו, ועם כל הכבוד ובכל הכבוד לכם, גם זה לא נתון לשיקולכם ולהחלטתכם. בשביל זה יש משרד הבריאות. אוי ואבוי אם לא ניתן אמון באנשי משרד הבריאות, שאמונים על הבריאות של הילדים.

אני מבקשת להזכיר שאת הנתונים של ה'-ו' עוד לא קיבלנו.

נתונים הוצגו פה ביום רביעי האחרון.

לא היה את ה'-ו' בנפרד. היה מ-10 עד 13 או 14. ביקשנו שיפרידו.

חברים, אני לא אחראית על הנתונים.

אני לא מבינה, כאילו את עונה להתקפה. אני רוצה להבהיר את עמדתי. אני בעד עובדי הוראה. בעדם. אני פשוט שואלת אותך למה לא לסגור לחלוטין, ללכת על משהו שהוא יותר בגיל הרך. אם סגרנו לחלוטין, אז לחלוטין, ושהימים האלה, נעשה אותם בזמן אחר אבל המצב הזה שהורים לילדים קטנים מג'נגלים, הרי גם הגננות הן הרבה פעמים אימהות לילדים קטנים. למה לא לחתוך את זה לגמרי ולהפסיק את הלמידה מרחוק בגיל הרך?

אני שוב חוזרת. מדובר כאן על נזקים שייגרמו לילדים הללו, גם מחקרים מראים את זה. חייבים לשמור על קשר רגשי עם הילדים. אנחנו רואים מה קורה כאשר הגננות מפעילות את הילדים וילדי הגן. יש לנו אלפי ווטסאפים ששולחים לנו, גם הורים לילדים בגיל הגן, הם אומרים: גם אנחנו חשבנו שזה יהיה מועד לכישלון, אנחנו רואים שבאמת זה עושה טוב לילדים שלנו. הקשר האישי הזה הוא מאוד חשוב.

חברים, לא הכול פדגוגיה. מה לעשות, בעת הזאת לא הכול פדגוגיה. הפדגוגיה תיפגע, הילדים נפגעים מבחינה לימודית, אין מה לעשות, זאת מציאות שקיימת.

לי יש נתונים של סקר אחר שנעשה בקרב 55,000 תלמידים.

התחלת לדבר על החינוך המיוחד והנתונים.

תנו ליפה לסיים את דבריה ואחרי כן אני רוצה לשמוע את משרד הבריאות.

אני אתן לכם את הנקודות מה קורה בחינוך המיוחד, ואני מצרה על כך שלא מפרסמים את הנתונים, שלא בודקים את הנתונים. חברים, חשוב שכל יום משרד החינוך יבדוק מה קורה במסגרות האלה שהן פתוחות היום, בנושא של החינוך המיוחד.

דעתנו, ואנחנו גם אמרנו את זה, דעתנו הייתה שונה מהממשלה אבל מה לעשות, אנחנו אזרחים שומרי חוק. החליטו להחריג, אנחנו חשבנו שזו טעות להחריג את החינוך המיוחד אבל אנחנו רוצים להגיד לכם, יש מורכבויות קלות של לקויי למידה ויש את המורכבויות הקשות. המורכבויות הקלות של לקויי למידה, זאת הייתה טעות לפתוח.

למה? יש שם תחלואה? יש נתונים על תחלואה?

כן. אני תכף אומר לך, ברשותך.

אם יש בעיה בחינוך המיוחד, תציגו שיש שם תחלואה. אם אין שם תחלואה אז אין בעיה.

אני תכף אתן לך את הפרטים, אבל אני רוצה להגיד. אני אומרת לך, יושב-ראש הוועדה, אני מזמינה אתכם, בואו תבקרו במסגרות של החינוך המיוחד, תראו מה הולך, תראו עם מה המורים מתמודדים.

לכן אנחנו באים ואומרים. כיתה של חינוך מיוחד שיש לה לקות קלה נמצאת בבית ספר רגיל. בעבר סגרו אותם, סגרו את המוסדות הרגילים אז סגרו גם אותם. היום פותחים את הכיתה הזאת בשביל שלושה ילדים שיגיעו, כשגם ההורים אומרים ולא שולחים את הילדים. למעלה מ-50% מהילדים לא מגיעים במסגרות הללו.

איפה הבעיה? אנחנו מודעים לבעיה. הבעיה היא במורכבויות הקשות. מה קורה במורכבויות הקשות? שם ההורים מתמודדים וגם המורים מתמודדים. אבל חברים, שם שולחים את המורים בלי מוגנות, אין מוגנות שם. אני רוצה להגיד לכם, אלה ילדים עם קשיים מאוד קשים – חלקם צריך להחליף להם, חלקם מריירים.

יש תחלואה?

אני אענה.

לא, כי את אומרת שולחים אותם, כאילו מקריבים אותם. יש תחלואה או אין תחלואה?

אני לא מסתתרת מהשאלות אבל תן לי להסביר כי יש אנשים שלא יודעים מה זה מורכבות קלה ולא יודעים מה זה מורכבות קשה.

את מדברת על הספקטרום?

כן.

מורכבות קשה זה תפקוד נמוך?

מה שאני רוצה לומר הוא כך - המורים לא יכולים לעטות מסיכה. למה? כי זה מפחיד את הילדים ואז האלימות מתפרצת יותר. הם לא יכולים לשמור מרחק של שני מטרים, כל הזמן צריך שיחבקו אותם. אם הם מתפרצים אז צריך לחבק אותם.

מה יעשו ההורים? ההורים גם ילכו בלי מסיכות כי זה מפחיד את הילדים?

עוזי, אנחנו נותנים פתרונות. אנחנו לא אומרים מה לא, אנחנו אומרים מה כן. אנחנו יודעים שיש את המורכבויות הקשות. לכן מה צריך לעשות? קודם כול, תחזירו את תומכי ההוראה. תומכי ההוראה עכשיו יושבים בבית, בסגר הם יושבים בבית. תחזירו אותם למורכבויות הקשות, תעשו קפסולות במורכבויות הקשות.

חבר הכנסת גולן שאל שאלה חשובה כי אלו"ט מדווחים על נתונים אחרים, קטנים יותר ממה שאת רומזת.

לכן צריך לתת גם פתרונות. אתם אנשי צבא, אתה היית איש צבא, נכון? אתה שולח חייל למלחמה בלי אמצעים להתגונן? לא יעלה על הדעת. הם לא יכולים לשים מסכות, אין מרחק של שני מטרים. לכן אנחנו רוצים גם פתרונות למורכבויות הקשות שנמצאות כיום במערכת.

ברשותך, אני אענה לך חבר הכנסת. לקחנו מדגם של מאה בתי ספר במסגרת החינוך המיוחד. מה מצאנו? יש שם 3,949 מורים, מתוכם 1,135 בבידוד, 395 חסרים מכל מיני סיבות, ו-145 חולים מאומתים. זה המורים. יש היום חוסר למעלה מ-45% של עובדי הוראה במסגרות הללו. אנחנו נסתכל עכשיו על התלמידים.

במסגרות של החינוך המיוחד?

(היו"ר תהלה פרידמן, 10:11)

של החינוך המיוחד, אני מסתכלת כרגע על החינוך המיוחד. בואו נסתכל על התלמידים. סך הכול תלמידים – לקחנו במאה בתי ספר – 7,349, מתוכם 3,376 חסרים, למעלה מ-46% היעדרות.

לכן, מה אנחנו גילינו? ראינו שבמורכבויות הקלות, בלקויי למידה, שם יש היעדרות גבוהה מאוד הן של מורים, הן של תלמידים. ההורים לא שולחים את הילדים, האימא אומרת, אני לא אסכן אותו.

לעומת הנושא של המורכבויות הקשות, מה ראינו? שם יש נוכחות גבוהה יותר של הילדים, אבל יש היעדרות גבוהה יותר של עובדי הוראה, למעלה מ-47% עובדי הוראה נעדרים.

מה זה אומר? חברים, אי אפשר לסגור את העיניים, אנחנו חייבים לתת את הפתרונות למצוקות שקיימות, ולא להגיד אין מצוקות.

היושב-ראש שיצא ביקש שלמרות שכולנו רוצים להמשיך לדבר – ונראה לי אגב לא נכון שניכנס עכשיו לנושא החינוך המיוחד; אנדרי, אני יודעת שזה קרוב לליבך אבל אני חושבת ששווה להקדיש לזה דיון נפרד – אני חושבת שמן הראוי עכשיו לשמוע את עמדת משרד הבריאות. מקובל עליכם? אנחנו נחזור. שרון.

אני חושבת שזה בעייתי שמשרד הבריאות מגיע ומציג נתונים, והצגתי נתונים – אומנם הייתי בבידוד והצגתי לכם בזום – הצגתי נתונים, שלחתי את המצגת. במצגת הזאת הייתה חלוקה לגילאים 10 עד 13, כל מה שביקשתם, ואחר כך להגיע לפה שוב ולהגיד אין נתונים.

זה לא אנחנו אמרנו. לנו יש את הנתונים ביד – גם מודפס וגם פה – יש לנו את כל הנתונים.

- - -

לעשות מניפולציה למספרים, זה כל מה שהיא אמרה.

אף אחד לא עושה מניפולציה, אנחנו נותנים לכם את זה בחלוקה.

אז למה 11-10, ו-13-12 בנפרד? אנחנו מסבירים לך שיש הבדל בין יסודי לבין חטיבה, זה כל מה שהיא אמרה לך, שלא הבאת נתונים רק ליסודי. האם זה נכון?

אפשר לחלק איך שתרצו. אף אחד לא עושה מניפולציה.

זה נקרא מניפולציה, כשאת מערבבת חטיבת ביניים ויסודי.

לא. אין שום בעיה לחלק את הנתונים איך שאתם רוצים, היא יכולה להביא את זה עכשיו. אלה נתונים של ילדים מאומתים שקיימים במערכת, הם קיימים במערכת של משרד הבריאות, הם לא קיימים במשרד החינוך, הם לא קיימים במקומות אחרים, הם לא קיימים בספרות המקצועית שנמצאת בכל מיני מקומות.

הנתונים הכי מדויקים על ילדים מאומתים נמצאים במשרד הבריאות ואנחנו ניתן את כל הנתונים שכל אחד רוצה, באיזה חיתוך שאתם רוצים.

אנחנו קיבלנו אותם.

אני יכולה לתת את זה לפי שנה, תעשו את החיבורים אתם. אף אחד לא מנסה לעשות פה שום מניפולציה, אבל לשבת פה ולהביא מחקרים מהעולם שאומרים שילדים לא נדבקים, כשהצגתי לכם נתונים של מדינת ישראל על סקר סרולוגי שהילדים האלה, ל-5% עד 9% מהם יש נוגדנים בדם למחלה הזאת, זה פשוט – כמו שיפה אמרה – להביא אותנו לפה ולא להקשיב לאנשי המקצוע. אני לא מצליחה להבין איך אנחנו במצב הזה.

זה ממש לא נכון כי הצגתם נתונים ואמרתם שילדים עד גיל 10, אחוז ההדבקה וההידבקות הם מאוד מאוד נמוכים.

אנחנו ראינו את הנתונים הסרולוגיים.

הראיתם את זה גם בגרפים האלה, גם בגרף אחר שיש לי, אז בואו, אנחנו בהחלט מקשיבים לנתונים.

אז בואו נדייק. נורא חשוב לדייק בדברים האלה.

אלה הנתונים שהם אמרו, יפה, אין מה לעשות.

סליחה שאני מתפרצת. בישיבה הקודמת אמרה ד"ר אלרעי בצורה כזאת – בעבר באמת חשבנו שהילדים בגילאים הללו, בגילאים הנמוכים, באמת לא נשאים ולא מדביקים. אבל מסתבר, והיא גם הראתה את השקפים, מסתבר שמה לעשות, עכשיו בודקים יותר ורואים שהילדים גם בגילאים הללו הם מדביקים, ורואים את זה.

בשקפים שד"ר אלרעי הראתה פה רואים שהדבקה מילדים מתחילת הקורונה היא פחות מ-10%. השקפים שד"ר אלרעי הראתה פה ביום חמישי האחרון – יש לי את זה מול העיניים – יש פחות מ-10% - - -

גם לי. חבר'ה, תתאפסו אתם ותתאמו ביניכם את הגרסאות.

- - -

אנחנו עכשיו נותנים לד"ר אלרעי לסיים.

תהלה, יכול להיות שיש לה נתונים חדשים שעדיין אנחנו לא מכירים. אם הנתונים הם עדכניים אז עד גיל 10 נתוני ההדבקה הם בטלים בשישים. אם יש לך אפשרות להציג לנו נתונים חדשים שאנחנו לא מכירים.

בנוסף לגילאים - - -

אבל אתם לא נותנים לי לדבר.

אני שואל אם יש פילוג לפי זרמים בחינוך או רק לפי גיל.

לי אין זרמים בחינוך. אני לא משרד החינוך, אני משרד הבריאות. יש לי נתונים של ילדים מאומתים ושל צוות מאומת. אני לא יודעת אם הילדים האלה הם בחינוך מיוחד או בחינוך אחר, אני לא יודעת. אני יכולה לפלח את זה לפי גילאים, אין לי שום אינטרס לעשות שום מניפולציה על שום דבר.

אתם רוצים לקבל את זה ברמת השנתון, ילדים בגיל אפס, ילדים בגיל 1, ילדים בגיל 2, ילדים בגיל 3, בבקשה, מה שאתם רוצים, אין בעיה.

קודם כול, הוועדה באמת מבקשת את זה מפולח גילאית.

אין שום בעיה. כרגע אני מוכנה להביא את זה.

דבר שני, כשחברי כנסת מפקחים על עבודת ממשלה, הם עושים את תפקידם. זה תפקידנו.

בסדר גמור, אבל חלק מהתפקיד בעיניי זה גם להקשיב לאנשי המקצוע.

נכון.

את לא יכולה להגיד שאנחנו לא עושים. סליחה, עד כאן. עד כאן. אנחנו יושבים פה. אנחנו אלה שדרשנו את הנתונים. ישב פה פרופ' גרוטו לפני שבועיים או שלושה, אמר את מה שאני אמרתי, ביקשנו ממנו לראות את זה בנתונים. אנחנו הראשונים שמבקשים לקבל החלטות על סמך נתונים.

מעולה.

אנחנו לא רופאים. אנחנו צריכים את ההמלצות הרפואיות, ואתם תתאמו ביניכם ותבואו עם אותו בסיס נתונים ולא כל אחד מכם יאמר משהו אחר כי אתם מבלבלים לא רק את הציבור אלא גם אותנו כאלו שצריכים לקבל את ההחלטות. סליחה שאני מתפרצת עלייך אבל עם כל הכבוד. עם כל הכבוד, אנא.

- - -

מכיוון שהייתה פה ביקורת ישירה אליי, אני מבקש להגיב. הייתה פה התייחסות ישירה למה שאמרתי, אני מבקש להשיב.

כמו במליאה, יש לך זכות.

כמו במליאה. אני לא נוהג להתייחס אישית אבל אני חושב שבסופו של דבר - נכון, יש כאן בסיס נתונים שאנחנו דורשים ואנחנו מקבלים את ההמלצה שלכם - אבל בכל מקרה, כעבודת הכנסת וכעבודת הפיקוח וגם כמייצגים של הציבור, זכותנו גם לבוא לשאול שאלות וגם לא להסכים למה שאתם אומרים. גם לא להסכים.

כשאת מדברת על הסקר הסרולוגי – מצוין, רק מה לעשות, שאתם גם מדווחים וכפופים, לא כפופים אבל מדווחים ולוקחים בסיס נתונים מארגון הבריאות העולמי, ואתם גם אלה שמביאים את הנתונים של ארגון הבריאות העולמי לכל שאר הדיונים.

ואני זוכר, אישית, כשהיינו בדיון על מכוני הכושר, אתם הבאתם את הנתונים מדרום קוריאה ואתם הצגתם את הנתונים האלה ואתם הסתמכתם על הדברים האלה.

אז אני ממש מצטער, אני לא מקבל את הביקורת שלך על עצם העובדה שאני בא ומקריא מארגון הבריאות העולמי. זה מוסד מספיק מכובד כדי שגם את, ד"ר אלרעי, תקשיבי.

בהחלט.

תעשו לי טובה, תקשיבו.

אבל אני חייבת לענות על זה, אני מצטערת. אפשר להקריא את הכול ואפשר לראות את הכול, ואין ספק שמוסדות וארגונים בין-לאומיים הם חשובים. אבל כשיש לנו נתונים בארץ על ילדים שלנו, שאנחנו בדקנו, מבחינת נוגדנים, ויודעים שהילדים האלה נדבקו, קשה להגיד על הדבר הזה ילדים לא נדבקים. היה לי קשה עם האמירה הזאת כי יש לנו נתונים שהוצגו פה לוועדה, עם הוכחה שילדים בגילאים האלה נדבקים.

זה גם מה שהוצג פה. אנחנו לא אמרנו מעולם - - -

דיברתם על אחוזים ודיברתם על פרופורציות ועל אחוז מתוך שכבת הגיל. בואו, זה לא רק נדבקים, אף אחד לא אמר שהם לא נדבקים.

- - -

חייב להיות פילוח לפי זרמים כי זה מעוות. אני לא יודע מי יכול לעשות את זה, אבל חייב להיות פילוח לפי זרמים בחינוך.

(היו"ר רם שפע, 10:20)

בואו ניתן לה לדבר, חברים.

אפשר לשאול שאלה כי אני לא מצליח להבין? יכול להיות שיש בפנייך נתונים אחרים מאשר יש בפנינו. האם עד גיל 10 אחוזי ההדבקה גבוהים? כי אנחנו רואים שנתוני ההדבקה עד גיל 10 הם אפסיים.

מה זה אנחנו רואים? הם הציגו את זה.

הצגנו את זה.

שהם אפסיים.

אני חושבת שהאמירות בתחילת הדרך של המגפה הזאת שילדים לא מדביקים ולא נדבקים, וכך היו האמירות - - -

אנחנו מזמן אחרי זה. אני לא יודע למה את חוזרת על זה.

בסדר, אנחנו לא שם.

כבר ראינו הדבקות בילדים וראינו את הנתונים של הסקר הסרולוגי, והדברים האלה הוצגו. אין ספק שיש הבדל במידת התחלואה של ילדים בגילאים צעירים, של גנים - - -

שעומדת על פחות מחצי אחוז. אחוזי ההדבקה שאתם הצגתם עומדים על פחות מחצי אחוז. האם את מכירה נתונים אחרים?

את הנתונים שלנו הצגתי בשבוע שעבר. אתם רוצים נתונים מעודכנים להיום - - -

לא. לא היו לימודים מאז, זה לא משנה. את הצגת לנו נתונים מתאריך 1 בספטמבר.

אם שיעור ההדבקה עומד בגני ילדים על פחות מחצי אחוז, למה צריך לסגור אותם? לפי הראיות הרפואיות וההמלצה העניינית שלך מקצועית, אם יש פחות מחצי אחוז הדבקה בגני ילדים, למה לסגור אותם?

אני לא יודעת מאיפה החצי אחוז.

2%.

אני אומרת שהנתונים שיש לנו אלה נתונים שמראים שבמהלך חודשים יולי-אוגוסט היו בערך 4,000 ילדים שהיו מאומתים ובערך 1,500 אנשי צוות – אני יכולה לתת לכם את הנתונים המדויקים – ואותם מספרים בערך היו בשבועיים הראשונים של ספטמבר, כמו נתונים של חודשיים.

מתוך כמה, ד"ר אלרעי?

נכון שבילדים מגיל אפס עד גיל 10-9, שיעורי התחלואה הם יותר נמוכים מאשר בילדים יותר בוגרים, זה נכון, וברור שכשאנחנו נחזור מהסגר לפעילות זאת תהיה הקבוצה הראשונה שאנחנו נפתח – אני כבר אומרת, כמי שמוביל את אסטרטגיית היציאה של משרד הבריאות, זה יהיה הדבר הראשון שאנחנו נפתח. גם אני אימא לילדים ואני מבינה כמה הדבר הזה חונק את המשק.

כרגע אנחנו נמצאים במצב של תחלואה, אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו שום דבר כזה שהוא פתוח. לאנשים מבוגרים שהולכים לעבודה אני יכולה להגיד תשימו מסיכה, אל תתקהלו, אל תאכלו ביחד. לילדים בני 6 אני לא יכולה, ואני כרגע בתחלואה כזאת שאנחנו לא יכולים לקחת על עצמנו את הדבר הזה, גם אם הוא לא גדול, גם אם לילדים בכיתה י' הסיכון הרבה יותר גבוה - - -

אין בעיה, אנחנו מקבלים את הכול. התכלית של הוועדה כאן זה לא רק להתעסק במה עושים מחר בבוקר אלא ייגמרו החגים, וכרגיל יהיה אחרי החגים. אפשר להניח פה הנחות עבודה די פשוטות, שלמשל אחוז התחלואה יהיה כזה וכזה, השאלה המרכזית היא האם אתם נערכים לאיזשהו מצב של שגרת חירום.

ברור.

עכשיו אנחנו במצב של חירום מוחלט, סגרנו את הכול.

לא את הכול.

וההשלכות של זה הן קשות ביותר. אנחנו תוקפים פה רק את נושא החינוך אבל זה נכון על כל המשק הישראלי.

מחר בבוקר ייגמרו החגים, מה עושים הלאה? אני הייתי רוצה שתציגו פה מתווה שאומר, אנחנו נערכים הלאה באופן הבא, ואנחנו מבינים שתהיה תחלואה – זה יכול להימשך עוד חודשים קדימה, אז מה נעשה, נשתק את כל המשק לחודשים קדימה?

נכון.

נהיה נורא מוצלחים בלחימה במגפה אבל נקריס את מדינת ישראל? הרי חייבים פה להסתכל על הדברים בצורה מאוזנת.

אני מסכימה איתך, אז אני אענה.

אני אגיד לך מה הייתי מצפה כאן. שתגידו ככה – אנחנו יודעים לפלח בתי ספר לפי אזורים, לפי יישובים; אנחנו יודעים להגיד שאם אחוז התחלואה הוא כזה וכזה, את זה אנחנו מפעילים ואת זה לא; אנחנו יודעים להגיע לרמת דיפרנציאליות הרבה יותר גבוהה, אנחנו יודעים לתת מענה מגוון, מענה רחב לבעיות שונות, למקומות שונים.

הרי התחלואה לא שווה. השכונה שאני גר בה, אין בה תחלואה. שכונה על יד, יש בה תחלואה. בשכונה שלי יש בית ספר, בשכונה ליד יש את בית הספר. הילדים באים מתוך השכונות. למה שהכללים יהיו זהים, אני לא מצליח להבין את העניין הזה.

וגם בתי הספר עצמם.

הייתי מצפה שתסתכלו מטר קדימה ותגידו מה עושים.

זה תוכנית הרמזור.

חברי הכנסת, שאלתם אותה שאלה, בואו ניתן לה לענות.

הוא דיבר על שכונות, אני מדברת לא רק על שכונות, על בתי הספר עצמם. הרי חלק מהעניין בתחילת השנה, שנתנו את האוטונומיה לכל בית ספר להחליט לעצמו לפי מה שהוא יכול, וזה היה מאוד מאוד מוצלח כי בתי ספר יכלו – עם הגמישות של עצמם, עם הקשרים שלהם בתוך השכונה – לקחת מבנים, לעשות כל מיני דברים. כל בית ספר, כל מנהל, לקח את האוטונומיה לעצמו, ובלבד שהכללים יישמרו בשיא הקפדנות. ככה התחילה השנה, זה היה מאוד מבורך, ופתאום עכשיו הכול התערבב ולך תדע לאן נלך.

ואם הוא לוקח את האוטונומיה ומחליט לא, אז מישהו צריך לשלם את זה. לא תפתרו את הבעיה הכלכלית ולא תפתרו את הבעיה התעסוקתית. יכול להיות שהיא תהיה יותר קטנה, יותר נוחה.

דבר שני, עלינו להסכים עם זה שיש נתונים שאנחנו לא יודעים עליהם. יש פה אי ודאות.

אז למה שלא נדע?

אתם זוכרים שכולם התהלכו פה עם כפפות כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם, איפה הכפפות האלה? אתם זוכרים שאמרו שבמדינות דומות הקורונה מתנהגת בצורה דומה? מה בין איטליה לסרביה? יש הרבה דברים שעוד לא יודעים, ולכן הסוגיה של בינתיים לתת עדיפות לבריאות או לחינוך, ולפצות את זה כלכלית למרות שזה גבוה מאוד, הסוגיה הזאת אי אפשר לברוח ממנה, גם אם נגיד להם תעשו תוכנית. התוכנית שלהם, היא תהיה מבוססת חלקה על נתונים שהם עוד לא יודעים אותם.

אני לא מדבר על ההשלכות היותר ארוכות. מישהו יודע לומר היום שילדים – למרות שהם נדבקים הרבה פחות ומדביקים הרבה פחות – לא יכולים לפתח בעוד שנים, כמו שקרה בפוליו, דברים פוסטים? זה גם דבר שיעלה המון כסף, חוץ מהעניין האנושי.

עוזי, אבל אנחנו נצטרך להמשיך לחיות עם הדבר הזה.

חברים, השעה 10:30 ועוד לא פנינו לאנשים בזום. אני מזכיר שב-11:00 אנחנו צריכים לעצור. אני תכף אעדכן מה יקרה בהמשך היום, אבל אני מבקש עכשיו ממי שניתן לו את זכות הדיבור, בבקשה להיות יעיל. בבקשה, שרון.

בשמחה. אתם מדברים על תוכנית. אנחנו בונים תוכנית של אסטרטגיית יציאה שבדיוק תענה על זה, איך אנחנו יוצאים מהדבר הזה. אני כבר יכולה להגיד לכם פה שהדבר הראשון שייפתח כשמשהו ייפתח יהיה חינוך בגילאים הצעירים, מאפס עד 10-9 כי זה ברור שזה המקום באופן יחסי עם שיעורי התחלואה היותר נמוכים, שגם חונק את המשק.

אנחנו עושים אסטרטגיית יציאה מלאה, על כל החלקים שלה, והתהליך הזה כרגע הוא תהליך פנים-משרדי בתוך משרד הבריאות, בשבוע הבא הוא יגיע למשרדים האחרים לדיון איתם ושיתוף פעולה ביחד איתם. תהיה תוכנית בדיוק מה שאתם אומרים, ולא רק מטר קדימה אלא הרבה מטרים קדימה, וזה יוצג גם פה וגם - - -

שמחים לשמוע, גם לזה אני אתייחס בסיום. תודה רבה. אסתי ורהפטיג, משרד הבריאות.

אבל לפני כן תביאו לנו את הנתונים גם של ה' ו-ו' בנפרד.

אתם תקבלו נתונים לפי שנה.

נתונים לפי שכבות.

נתונים מפולחים לפי שכבות, כלומר גנים, א'-ב', ג'-ד', ה'-ו'.

אתם תקבלו, תעשו איזה חיבורים שאתם רוצים.

סומך עלייך. אמרת שנקבל, נקבל. תודה רבה. בבקשה, אסתי.

רק להבהיר כמה דברים שעלו פה. דבר אחד, התקנות שכרגע עומדות על השולחן הן עד ה-8 באוקטובר, כלומר אנחנו מדברים על סגירת מערכת החינוך כחלק מהחלטה על הסגר הכולל, כרגע לשבועיים הקרובים, ואחר כך – כפי ששרון אמרה – ככל שהמצב יתאפשר. הבחינה תיעשה מחדש בסמוך לפקיעת התקנות. כרגע מה שעומד על השולחן זה רק עד ה-8 באוקטובר.

דבר נוסף, דובר פה הרבה – זה גם בהמשך לדיון הקודם – על הקושי של הורים במצב הזה. אנחנו מודעים אליו, זה דבר חשוב מה שאתם אומרים ואתמול בקבינט הנושא הזה עלה. מה שהוחלט זה שיוקם צוות בשיתוף של האוצר, משרד המשפטים ומשרד העבודה והרווחה, שיבחן את האפשרות לתת הגנה לעובדים מפני פיטורים בתקופה הזאת לנוכח הקושי הזה עם המסגרות של הילדים. אני מבינה שצוות כזה אמור להתחיל לפעול עכשיו.

אני רוצה לחזור שכולם יבינו. קודם כול, אני שמח מאוד לשמוע. אני יודע שזה עלה בקבינט אבל צוות כזה הוא מבורך. משרד המשפטים, משרד העבודה והרווחה ומשרד הבריאות?

האוצר. הבריאות לא חלק.

האוצר, סליחה. משרד האוצר, משרד העבודה והרווחה, משרד המשפטים, אמורים לגבש המלצות איך להגן על העובדים. זה צד אחד מאוד מאוד משמעותי במשוואה. נוודא איתם תוך כדי.

הנושא הזה הוא באמת חשוב, ושוב, אנחנו העלינו את זה לקבינט וזה כן חשוב, משרד המשפטים העלה את זה אתמול בקבינט, אבל אנחנו לא חושבים שנכון לקשור את הנושא הזה עם ההחלטה על סגירת מערכת החינוך, שהיא באמת החלטה משיקולים בריאותיים - - -

ברור שזה קשור.

זה קשור אחד לשני, בוודאי, אבל אנחנו לא חושבים שנכון עכשיו - - -

זה בסדר גמור. אני מכבד את זה שזה מה שאתם חושבים. אני חייב להגיד, אני בהקשר הזה מאוד גאה בוועדה, שבעיניי הצליחה ליצור בעשרה ימים האחרונים בדיוק את המשוואה הזאת, כי זה ועוד איך קשור. מדינה צריכה לראות את כל המכלול שלה, ואם אותו הורה – מסיבות בריאותיות – לא יכול שהילד שלו יהיה בגן או ילדה שלו תהיה בבית ספר, אז היא צריכה להבין מה היא עושה איתו. זה חלק בעיניי מהאחריות שלנו.

ולכן, אני, כוועדת חינוך, כל החברים פה איתי, חייבים לראות את זה כמכלול. זה בסדר גמור, הצד שלך הוא בריאותי, אני מכבד את זה.

נציגי האוצר אמרו לי שהם לא קיבלו זימון לישיבה.

סליחה, סליחה. הם אמרו שלא יבואו.

אני מבטיח לך, א', שזה לא נכון.

באוטומט האוצר מקבל זימון לכל ועדה.

ב', אין מישהו באוצר שלא מכיר את הטלפון הזה, ואם הם היו רוצים לדבר הם היו מדברים, אני מבטיח לך. אני גם מוכן להזמין אותם תוך כדי.

ההיפך הוא הנכון. הם אמרו שהם לא רוצים להגיע. הם ביקשו שחרור.

ברור, הם תמיד מבקשים.

אני תוך כדי אטפל בזה.

אני רק רוצה לדעת לאיזה אימייל לשלוח את הקובץ עם כל החלוקה, אפס, 1, 2, 3. תגידו לי לאן לשלוח, וכולכם יכולים לקבל את זה עכשיו.

תודה רבה, שרון. צופית, נציגת הנהגת ההורים הארצית, בבקשה.

אנחנו הכנו מצגת קלה, אני אשמח אם כן נעלה אותה.

צופית, אני עובר רגע לזום. ד"ר ריי ביטון, שלום לך, יו"ר מרשם, ארגון המתמחים. נראה לי שהמצוקה שלכם אדירה וחשובה ולא הועלתה פה עד עכשיו למרות שאנחנו מכירים אותה היטב. בבקשה.

נכון. קודם כול, תודה על ההזדמנות לבוא ולדבר מול הוועדה. מה שאנחנו חווים בימים האחרונים זה באמת עומס בלתי יתואר במחלקות, עם מספר חולים ומאושפזים שהולך ועולה, וכוח אדם שרק לצערי הולך ויורד.

יש לא מעט רופאים ורופאות שיוצאים לבידודים, אנשים אחרי תורנויות – כאלה שנלקחים לעבוד במחלקת קורונה ובמחלקות התומכות – ובעצם כוח האדם בפועל עומד על כמעט שליש מאשר בזמנים רגילים, ועל כל הדבר הזה בעצם אנחנו נשארים בלי מסגרות לילדים שלנו. בפועל, היום מתוך 21 בתי חולים בארץ, רק חמישה בתי חולים מפעילים מסגרת כזו או אחרת לילדי העובדים החיוניים, מה שגורם בפועל באמת לאובדן חמור מאוד של כוח אדם ביום-יום.

אני יכולה לספר לכם על המחלקה שלי שמתנהלת על 46 חולים בדרך כלל עם שישה, שבעה מתמחים. אנחנו עברנו לימים שאנחנו עובדים כשלושה, ארבעה מתמחים בגג, נותנים טיפול לא מספיק טוב למטופלים שלנו, וכל זה בגלל שבעצם אנחנו נאלצים להישאר בבית עם הילדים כי אין פתרונות לילדים. כרגע הפתרונות הם פתרונות נקודתיים שמפעילים בתי החולים בשיתוף עם העיריות, מאפס עד שלוש אין שום פתרון באשר הוא, השעות לא תואמות את הזמן. אני אתמול סיימתי בשעה 2:30 את המסגרת של הבנות שלי והעליתי אותן למחלקה פנימית בפול גז כדי לסיים את יום העבודה שלי ולהמשיך לטפל בחולים.

אני חייב להעיר פה משהו. באמת, אני ממש מודה לך על הדברים. יש פה מצב מטורף.

מטורף, מטורף.

אני עובר על רשימת הערים בארץ. אני אומר לכם, שני מיליון ישראלים לפחות חיים בערים צהובות וירוקות, כרגע. יש מקומות שאין בהם, מאתמול לא נוסף חולה אחד. השתגענו? מה אנחנו משביתים את הכול? למה? מישהו עובר על הרשימות האלה ומסתכל שלא דין הרצליה כדין ירושלים? למה מערכת החינוך בהרצליה לא יכולה לעבוד? בהרצליה יש 2.65 חולים לאלף נפש. 2.65 פרומיל. מה אנחנו משביתים את הרצליה? אני לוקח פה את בנימינה, גבעת עדה – 1.770 חולים מאתמול. למה משביתים אותה?

אני מסתכל על הרופאה הזאת שמדברת איתנו, אני לא יודע איפה את גרה. נניח שהיא גרה ביישוב ירוק. למה שם אי אפשר לפתוח לה את הגן? מה הטירוף הזה? משרד הבריאות ומשרד החינוך גוזרים על כל המדינה אותה גזירה. זה טירוף מוחלט, ככה לא מנהלים משבר. זה לא קשור בכלל אם עכשיו מצב חירום או לא, יש גל תחלואה או לא גל תחלואה. מה שקורה כאן זה הפקרות תפיסתית, זה פשוט הפקרות תפיסתית. ככה לא מנהלים משבר.

אני לא בא בטענות, לא ליפה ולא לנציגי משרד הבריאות. התפיסה היא מלמעלה – השרים, ראש הממשלה – ככה לא מנהלים משבר. אנחנו יכולים לחיות עם המשבר הזה עוד שנה או שנתיים, מה נעשה? עכשיו צריך להתארגן לזה. עזוב את החגים, תקופת החגים מתה, ממילא לא לומדים בה הרבה.

מסכים שצריך להתארגן קדימה, זה נכון.

יום אחרי החגים לא נראה שיפור בעולם התחלואה. מה עושים? משביתים את כל המשק? קח את תל השומר. תל השומר, בית חולים שמתמודד בהצטיינות – דרך אגב, דיברתי עם מנכ"ל בית החולים, הנתונים שהוצגו על ידי משרד הבריאות שקריים. לא יכול להיות שמציגים 120% תפוסה כשהוא מעיד על 52%.

עכשיו תראה את העניין הזה. בית חולים תל השומר מוקף ביישובים ירוקים וצהובים, זה מה שמקיף אותו. למה אי אפשר לתת שם מענה לכל הצוות הרפואי? איזה היגיון יש בזה? הרופאים עושים שם עבודה, האחיות, עבודה מדהימה, כל אנשי הצוות הרפואי. למה אי אפשר לתת להם מענה?

אני מסכים שצריך להסתכל קדימה.

בכל מדינות אירופה, אוסטרליה ובחלק ממדינות ארצות הברית, בעצם מה שעשו, ברגע שנכנסו עוד פעם לסגר, השאירו את מסגרות הלימוד פתוחות אך ורק לילדי העובדים החיוניים. בעצם הם עבדו במתווה מיוחד של התו הסגול, קפסולות, עד שישה ילדים בקבוצה, וככה אפשרו לעובדים החיוניים לצאת לעבוד.

עשינו את זה בישראל. במבצע עופרת יצוקה השארנו גנים פתוחים לעובדי העיריות ומערכת הבריאות. עשינו את זה. למה אנחנו לא יכולים לעשות את זה עכשיו?

- - -

רק תיתנו לנו פתרון לילדים ואנחנו נגיע ואנחנו נעשה את העבודה שלנו על הצד הטוב ביותר. חייבים לתת לנו פתרון.

כן, אסתי, אבל זה לא עובד.

יש תקנות אבל יש פרקטיקה, ובפרקטיקה זה לא עובד כי הם לא מקבלים שירות.

תודה רבה לך.

אני חייב לקחת אותך לאשדוד, לאשקלון, איך הם התמודדו בעופרת יצוקה. השאירו גנים פתוחים, במיוחד לרשויות.

ריי, תודה רבה לך, באמת טוב שעלית.

תודה רבה, ריי.

רם, מה שקורה כאן זה בושה, בושה. אני אומר לך, זה בושה.

אני חושב שאתה קצת הולך רחוק מדי.

לא יכול להיות שלעובדי מערכת הבריאות אין מענה, לא יכול להיות.

זה נכון.

אף אחד לא מקריב את עצמו. אתה לוקח ילדים שאתה יכול לעשות להם בדיקה, אתה יכול לוודא את זה, ולהפעיל אותם. מי שיימצא נושא נגיפים, תשאיר אותו בבית. אפשר לתת פתרונות. איך אנחנו לא מצליחים לייצר פתרונות?

אפשר לתת פתרונות ואני חושבת שהקריאה שלך היא נכונה לאחרי החגים.

בסדר, מסכים איתך. בואו נתארגן לאחרי החגים. אני מצפה שכל מי שיושב כאן יגיד, אנחנו מתארגנים לאחרי החגים, איך אתם מתארגנים לאחרי החגים.

בסדר, אבל שרון אמרה את זה.

קח בחשבון שאנשים שומעים אותנו ואנחנו מנסים לשדר לציבור שכרגע זו אזעקת אמת.

נכון. בהקשר הזה את צודקת, יש הסכמה. גם חבר הכנסת יאיר גולן, שמעלה נקודה בעיניי קריטית של ההתארגנות לאחרי, מבין ועל זה יש הסכמה בהקשר הזה שהחגים הם כבר לא הזמן לחזור לרמזור. צופית, בבקשה.

אני אתחיל קודם כול ואני אגיד – מאוד חשוב לי שיפה תשמע ושמשרד החינוך ישמע – אין לנו מילה אחת רעה על צוותי החינוך. אנחנו חושבים שהם עושים עבודה מדהימה ועושים הכי טוב שהם יכולים בנסיבות מאוד מאוד בלתי אפשריות. אנחנו יודעים שחלקם הורים לילדים, מתמרנים את הזום של הילדים שלהם עם הזום של התלמידים שלהם ומנסים באמת לתת מעטפת ובאמת מפה יוצאת הכרת הטוב מאוד מאוד גדולה לצוותי החינוך ולצוותי המשרד, שאנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה ומאוד מאוד מעריכים אותם, וחשוב לי קודם כול להתחיל משם. באמת, קודם כול אנחנו מתחילים משם.

המספרים שמציג משרד הבריאות – ותכף אנחנו ניכנס יותר לעומק – חשוב לי לשים אותם באיזושהי קונוטציה: 4,000, 1,000, 2,000, זה נשמע המון, אבל צריך לשים אותם בתוך ההקשר הנכון שלהם, וההקשר הוא מה מצב התחלואה בכל הארץ, לא רק מוסדות חינוך.

(שקף: למידה מהבית). השקף הראשון שלנו בעצם מראה מכתב שנשלח אתמול לקבינט של נשיאות העסקים בישראל. מבחינתנו המשוואה היא מאוד מאוד פשוטה: אם אין לילדים שלנו מסגרות בגילאי יסודי והגנים, אנחנו לא יכולים לעבוד.

כמו שיפה אמרה שהם ביצעו סקר, גם אנחנו הרמנו סקר, פחות מ-48 שעות באוויר, ענו עליו למעלה מ-31,000 הורים. יש לנו תשובות שמשקפות למעלה מ-56,000 תלמידים.

מדהים.

(שקף: משאל ההורים הגדול). הראינו לכם, יש פה התפלגות מלאה של כל הארץ. אנחנו רואים שיש עדיין מחסור מאוד גדול במכשירי קצה.

(שקף: מעורבות הורים בתפעול). השקף הבא הוא השקף המהותי, הוא מדגים את מה שאנחנו באים ואומרים. מבחינת הגנים ומבחינת היסודי, 74, הכתום הזה שאתם רואים והירוק זה מה אנחנו צריכים כהורים לעשות בשביל שהלמידה הזאת תתקיים, בשביל שהילד בכיתה א' יתחבר לזום, יתחבר למשימות, בשביל שהילד בגן יתחבר, זה מה שאתם רואים. 80% מההורים טוענים שהם צריכים מעורבות סופר גבוהה.

אתם מוזמנים לרוץ בשקפים, ככל שעולה הגיל אנחנו באמת רואים שיש טיפה פחות מעורבות אבל בגיל יסודי עד כיתה ה' עדיין נדרשת מעורבות, 70% מההורים טוענים שנדרשת מעורבות גבוהה שלנו.

(שקף: ניתוח נתוני התחלואה לפי נתוני משרד הבריאות). נתוני התחלואה שאתם הצגתם ביום חמישי – יש לי את הטבלה שלך – שעד ה-12/9 זה היה 1,503 תלמידים מאומתים במוסדות חינוך ועוד 474 מורים מאומתים במוסדות חינוך, אבל אם נשים את זה בתוך ההקשר של אותו שבוע, ההקשר מדבר על זה שמדובר על 8% מתוך ההקשר. אמרתם שהנתונים שהצגתם כביכול עד ה-19, בעצם היו עד ה-17 כי חסרים ימים, אז עשינו שני גרפים: אחד שלוקח בחשבון עד ה-17, עם הנתונים שאתם הצגתם, 703 תלמידים ו-289 מורים מתוך 23,000 מאומתים באותו פרק זמן, ואם נעבור לגרף הבא (שקף: מאומתים אוכלוסייה לעומת מאומתים במוסדות חינוך), אנחנו הלכנו לפי מה שאת, ד"ר אלרעי, אמרת לנו בוועדה, אני צופה שהמספרים יקפצו פי שניים ביומיים שנותרו.

הכפלנו פי שניים, ועדיין הסתכלנו על סך הכול המאומתים באותו שבוע, ואנחנו יורדים באחוזים. חברים, אנחנו מדברים על כך ש-6% מכלל המאומתים באותו שבוע הם מתוך מוסדות חינוך. ושלרגע אני לא אובן לא נכון - כל ילד חולה, כל ילד מאומת, כל מבוגר וכל איש צוות יקר לנו מאוד. אני לא מזלזלת במחלה הזאת בכלל, אני מסכימה עם מה שאמרה חברת הכנסת תהלה פרידמן – אני דתייה, ואנחנו לא נלך לבית הכנסת ביום כיפור, בדיוק מהסיבות האלה, ואנחנו נקפיד על מסיכה ואנחנו נקפיד על הכול, וכל הכללים יוקפדו ויישמרו כי אנחנו מבינים, ובגלל זה אנחנו גם לא קוראים להורים לצאת לרחוב ובואו נפגין. לא, כי אנחנו מבינים שאנחנו במצב של מלחמה, אבל מלחמה כמו שאמרו פה קודם צריכה להתנהל בצורה עקבית וברורה, ופה יש זיגזגים בלי סוף.

אם מחליטים שמשביתים את כל המשק, אז משביתים את כולו. זה אומר שאנחנו כהורים לא נדרשים לתת דין וחשבון למעסיק שלנו למה לא עבדנו. אני בשביל לחבר אתמול ילד לזום בגן – כי מה לעשות, כל הילדים התחברו לזום בגן – הייתי צריכה לוותר על שעה וחצי של עבודה. זה לא עובד לנו. אנחנו לא יכולים לעבוד ככה. החלטתם להשבית – תשביתו את כולם, תדאגו לנו לפיצוי, תדאגו למעסיקים לפיצוי ותשמרו לנו על מקומות העבודה. זו המשוואה, היא לא יכולה להיות אחרת.

עם כל הכבוד לכולם, מבחינתי יסודי זה עד סוף ו'. אנחנו רואים את הנתונים. גם כשאנחנו מסתכלים על הנתונים שאתם הצגתם – לא אני הצגתי, אתם הצגתם אותם, את נתוני התחלואה מתחילת המגפה עד ה-17 – 10% מכלל המאומתים הם ילדים ונוער עד גיל 17. 10%. לא מזלזלת, שוב פעם, ראינו שהם מדביקים ומודבקים אבל עדיין, השיעור שלהם באוכלוסייה הוא אדיר, הוא הרבה יותר גבוה מכמה שהם מדביקים בפועל. אלה נתונים שלכם, לא נתונים שלי. אני התבססתי על הנתונים שד"ר אלרעי הציגה בוועדה והתבססתי על נתונים שיש באתר של משרד הבריאות, חשופים לכולנו.

שוב, לא מזלזלים במגפה הזאת. ברור לנו שלהחזיר את הגנים מחר בבוקר לא אפשרי, גם לא את היסודי, אבל המשוואה הזאת חייבת להיפסק. או שאנחנו לא עובדים, כמו בסגר הראשון, ומקבלים מעטפת כמו שצריך, או שאנחנו עובדים כי ככה מצפים מאיתנו וזו הדרך היחידה שהמשק הזה יצא מתוך הברוך הזה, והמשק הזה צריך לצאת מהברוך הזה, לא יעזור לנו כי אם אנחנו נמשיך ככה אנחנו נמוטט אותו.

בתוך הסאגה הזאת צריך גם לזכור שהילדים של הגנים והיסודי נמצאים עם ההורים שלהם בבית בתוך סיר לחץ. אני יכולה להגיד לכם שאני כאימא הייתי צריכה לתפעל שלושה זומים ביומיים האחרונים במקביל. באיזשהו שלב הרמתי טלפון למחנכות ואמרתי להן, עד פה, נגמר, לא יכולה. לא מוכנה לכעוס על הילדים שלי, לא מוכנה להתעצבן על הילדים שלי, לא מוכנה להיות בקרב, וכמוני עוד המון הורים. לא יכול להיות שהמצב הזה יכניס אותנו לעימות מתמיד, וגם עימות מתמיד עם צוות המורים שלנו.

אני רוצה לומר עוד משהו שקיבלתי, אפרופו קוהרנטיות – תגובה שקיבלתי עכשיו ולא ידעתי, למשרד החינוך. לא ייתכן שהגנים שלנו וכיתות א'-ב' שלנו סגורים, וחיידרים פתוחים.

כן. גם.

חיידרים. החינוך העצמאי.

הם לא אמורים.

זה לא לפי התקנות.

בהחלט. מי שפותח, עובר על התקנות.

סבבה, אבל כיוון שהחינוך העצמאי מקבל תקצוב ממדינת ישראל, גם אם התקצוב הזה הוא 55%, הדבר הזה הוא לא סביר. אותה קוהרנטיות. לא יכול להיות, פשוט לא יכול להיות.

תודה, תהלה, זה סופר משמעותי.

אני רק ממליץ שנחייב את משרד החינוך ומשרד הבריאות להציג את מתווה הפעלת מערכת החינוך אחרי החגים.

אינה זלצמן, משרד החינוך, בבקשה.

אני חייבת להגיד שיש פה קצת פער לגבי המתווים של משרד החינוך, ואני מצטרפת לאמירות שאמרו פה לגבי המורים והמנהלים.

המתווה הנוכחי, אנחנו עשינו הפקת לקחים מאוד גדולה מהגל הקודם. שמענו את ההורים, ישבנו, למדנו מה נכון ומה לא נכון. אנחנו לא אומרים שכולם מתחילים את הזום בשעה שמונה ומסיימים אותו בשמונה וחצי. המתווים הם גמישים יותר, הם מדברים על שעות אחרות, גם לא הכול בזום כי אנחנו מבינים שיש צורך בלמידה א-סינכרונית ובמשימות אחרות.

אני מבקשת גם לכבד את אנשי המקצוע שפעלו באמת ברמה יוצאת מן הכלל – קריאת מאמרים מהעולם, הבנה של מה חשוב להורים ולילדים – גם אנחנו עשינו את ההיוועצות.

את מחמיצה את הנקודה. אנחנו מלאי הערכה אליכם.

- - -

יאיר ואינה, זה נושא גדול מספיק כדי שלא נתייחס אליו בדקה. צופית, תסיימי בבקשה.

אין לנו טענות - - -

תודה על מה שאמרת. אני חושב שאנחנו לא נתייחס לזה בדקה כי זה מקטין מאוד את משמעות הדיון הכול כך קריטי הזה.

השאלה איך מפעילים, מה עושים הלאה. אתם עושים את העבודה הכי טובה שיש, מה עושים הלאה.

אני רוצה לסיים את דבריי בשתי נקודות. אחת זה הילדים המשולבים, שלצערי הרב לא מקבלים כרגע מענה כמו שצריך כי מה לעשות, בתוך הנסיבות הוא לא אפשרי. והקשבתי שוב קשב רב לד"ר אלרעי, שאמרה שקשה מאוד שילדים יסתובבו עם מסיכות וקשה מאוד לדאוג לכל הכללים האלה ולשמור עליהם.

מפה אני יוצאת עם קריאה נוספת למשהו שכבר עלה פה בוועדה, ילדים שהם או בני משפחתם בסיכון בריאותי. אנחנו מבינים שלא ניתן לשמור עליהם היום בתוך מוסדות החינוך, וזה נכון שאין עדיין הגדרה ברורה מיהם ילדים ומשפחות בסיכון, אבל הגיע הזמן שיהיה. כמו שנאמר פה, אי אפשר לשמור על הכללים במאה אחוז בבית הספר אז הגיע הזמן שתצא מפה איזושהי החלטה איך דואגים ונותנים מענה לילדים האלה שהם כבר שבעה חודשים בלי מענה. תודה רבה.

נכון. צופית, תודה רבה על הדברים שלך. אני עובר לזום ואנחנו נצטרך לעשות את זה בצורה מאוד מאוד מהירה. נמצאת איתנו מטר גור מקבוצה של הורים מתעוררים, אני רואה שהם זועקים זעקה מאוד גדולה, בהמשך גם לדברים של צופית. בבקשה.

שלום. אני מטר, אני אימא לבן שלוש ועוד אחת בדרך.

בשעה טובה.

אנחנו עצמאים, ובעלי עובד משרד החינוך, ככה שאנחנו ממש בחזית כל הנושא והדיון. בימים האחרונים הקמתי יחד עם עוד כמה חברים קבוצה בפייסבוק שנקראת "הורים מתעוררים", שצברה תאוצה אדירה. יש פשוט שצף ושטף של שיתופים של הורים שמספרים מה עובר עליהם בימים האחרונים, משהו שאני מציעה לכם לקרוא, שלחנו לכם את זה גם במייל.

הסיטואציה הזאת מאוד מורכבת. אנחנו פה כדי לבקש פתרון, כדי להשמיע את הקול של ההורים שנמצאים באמת כמו שנאמר פה תחת סיר לחץ אדיר, שאנחנו באמת צריכים לג'נגל וזו ממש מיומנות להטוטנות שהיא בלתי נסבלת, והתוצאה של זה היא הזנחה הורית.

אנחנו הופכים להורים קצרים, חסרי סבלנות, אין אורך רוח. אני לא רוצה להיות אימא כזאת, בעלי לא רוצה להיות אבא כזה. הוא צריך לעבוד במקביל, אני צריכה לעבוד במקביל. התוצאה של זה גם שאנחנו עובדים גרועים מאוד והעבודה שלנו בסיכון, העבודה של כל ההורים.

אנחנו פה בשביל לבקש פתרון. אני מאוד מקווה, ואנחנו סומכים עליכם שנגיע לפתרון הנכון.

תודה רבה, מטר. חשוב, ויישר כוח. כל יוזמה כזאת מהשטח עם זעקות כל כך כנות, מחזקת גם אותנו ביכולת שלנו לתווך את מה שבאמת קורה, למרות שהרבה מאיתנו חווים את זה גם בבית אבל בכל אופן. חברת הכנסת סונדוס סאלח, חשובה לא פחות מאף אחד מאיתנו, פשוט נמצאת בזום, לא יכלה להגיע ורוצה לדבר. בבקשה, סונדוס.

ימים ספורים לפני פתיחת שנת הלימודים ישב באותה ועדה השר גלנט ואמר בביטחון מלא שהשנה תיפתח כסדרה. עד עכשיו ראינו את התוצאה, שלא הייתה עוד תוכנית מגירה שהשנה תשתבש פתיחת הלימודים.

אני מאוד מסכימה שצריך לבסס את ההחלטות שלנו על נתונים מדעיים. הנתונים אומרים שהתחלואה מגיל אפס עד 10 שנים היא בשיעור מאוד נמוך, ומצד שני הייתה כל תוכנית הרמזור, שיש ערים שהן ירוקות, צהובות ולא אדומות, שאפשר להחריג אותן כמו שאנחנו מחריגים את ההורים שלהם לצאת לעבודה.

מה שמתגלה עכשיו ואני מקבלת פניות רבות מהורים מוחרגים בעבודה, שהם יוצאים לעבודה – צוותי רופאים, צוותים בבתי החולים – אין להם מענה איפה לשים את הילדים שלהם. אחת כתבה לי, אני חזרתי מהעבודה כלבורנטית, לא מצאתי את הילדים שלי בכיתה ג' ו-ד' בבית, והיא מחיפה. אמרה לי, שעתיים אני חיפשתי אותם, בסוף היו אצל מישהי בבית, אבל זה מצב מסוכן.

המדינה רוצה את העובדים החיוניים – תעבדו עכשיו בשביל המצב, המצוקה הקיימת – ולא מציעה להם מענה, לילדים שלהם. למה לא חושבים עכשיו באופן הדרגתי להתייחס לתוכנית הרמזור ולהחזיר באופן הדרגתי, במיוחד הילדים של הורים שהם עובדים באופן מוחרג בתקופה הזאת, למה אין את התכנון הזה?

נכון. מסכים.

במיוחד כשהנתון המדעי אומר ששיעור התחלואה הוא נמוך בגילאים אלה, וזה אותם גילאים. מחקרים מראים שהלמידה שלהם בזום מייצרת בעיות רגשיות. אנחנו כל הזמן אמרנו להם שאסור לשהות כל כך הרבה זמן מול מסכים ועכשיו אנחנו דורשים מהם להיכנס לתוך המסכים האלה כל היום ולהעביר הקניית ידע וגם חומר כמותי.

תודה, סונדוס, תודה רבה על הדברים. אחרונה בזום, אני רוצה בבקשה לאפשר את זכות הדיבור לציפי ברנד, סגנית ראש עיריית תל אביב, שרוצה לשתף אותנו בתובנות שלה. שלום, ציפי, בוקר טוב, בבקשה.

אני רוצה להגיד כמה דברים באמת חשובים שעלו פה. קודם כול, אני מתחברת לגמרי, אנחנו גם מקבלים את זה כל הזמן, הנושא של המצב הבלתי נסבל שקורה כרגע גם מבחינת הורים, גם מבחינת בעלי גנים פרטיים, כל חוסר הוודאות הזאת, ההימצאות עם הילדים בבית, זה מצב שהוא כמעט בלתי אפשרי כשמשק שלם יוצא לעבודה. אנחנו חייבים ואנחנו סומכים עליכם שאתם תצליחו לייצר איזשהו פתרון בדרישות מהממשלה לתת לזה סוג מסוים של שיפוי.

כמובן, הדברים של ריי, שהתייחסה קודם כול למתמחים, העובדים החיוניים שצריכים להיות בבתי החולים. אנחנו צריכים למצוא דרך על מנת לאפשר מסגרות חיוניות לכולם.

אנחנו רואים שמצב התחלואה הוא מאוד מאוד גבוה אבל אני חושבת שעברה חצי שנה. לצד זה, העובדה שכרגע צריך לאכוף את הסגר כמה שיותר על מנת להקטין את אחוזי התחלואה, אנחנו חייבים לחשוב קדימה. חייבים לחשוב קדימה למצב של יצירת מתווים פתוחים, בטוחים אחר כך. אי אפשר להתעלם מזה, אי אפשר עכשיו רק להיתקע בנקודת הזמן הנוכחית כי אנחנו לא הצלחנו לקבל תשובות ממשרד החינוך איך אנחנו מסתכלים על שנת הלימודים הקרובה.

זה ברור לכולנו ששנת הלימודים הקרובה לא הולכת להיות שנה שגרתית. גם כשנחזור מהסגר אנחנו נידרש לאמצעי זהירות, ולא יכול להיות שנחזור למתווים רגילים של גנים עם 35 ילדים ואנחנו כל רגע נצא לבידוד והורים לא יוכלו לעבוד, והמשק לא יוכל באמת לחזור לשגרה.

פה אני חושבת הדרישה שלכם היא לייצר עכשיו חשיבה למצב תחלואה שיהיה קצת יותר נמוך ברגע שייגמר הסגר, לאיזה מתווה אנחנו מובילים את הגנים, איזה מתווה אנחנו לוקחים על עצמנו בשביל לפתוח מתווה פתוח בטוח. ומה זה אומר? אני יכולה להגיד לך מה זה אומר כי אנחנו ישבנו וחשבנו על זה.

אנחנו מדברים על הפעלת כיתות גן ואנחנו נצטרך להסתכל לעצמנו בעיניים ולהבין שמערכת החינוך הישראלית היא מערכת חינוך צפופה מדי ונצטרך למצוא דרך להפעיל כיתות גן קטנות יותר קבועות, של צוותים קבועים שיהיו בתוכם, אם זה אומר שייכנסו בנות שירות לאומי ואם זה אומר שייכנס לכך הצבא או משרד הביטחון או לא משנה מי לצורך העניין, אבל זו חשיבה שצריכה להתחיל להיעשות מעכשיו, איך מפעילים את הגנים האלה, איך מפעילים אותם בכיתות גן בטוחות של אנשי צוות קבועים שלא מתחלפים, שלא בצהרון מתחיל הברדק ומתחילים בעצם החיבורים בין הקפסולות בכיתות הגן השונות וזה לא ניתן לשליטה, ולכן עולה רמת התחלואה ולכן למחרת כיתות שלמות נכנסות לבידוד, זוגות של הורים, עשרות הורים למעשה נכנסים לבידוד ואי אפשר פה בעצם לאפשר חזרה לשגרה.

אנחנו צריכים לדבר על מתווה של כל כמה זמן הצוותים נמצאים בבדיקות על מנת להקטין את התחלואה, אנחנו צריכים לראות באיזה מרחבים אנחנו לומדים אבל ברור לנו היום שגם כיתות הגן וגם ילדים עד כיתות ג'-ד' לצורך העניין, המשק הישראלי בסופו של דבר, כשירדו רמות התחלואה יצטרך לחזור לאיזשהו סוג של מתווה פתוח בטוח.

אני מצפה מכם כוועדה, לצד הדיון הנוכחי על המצב הנוכחי, להוביל חשיבה לתוך מתווה של פתיחה עתידית של גנים ומה עושים, כי זה לא היערכות של הרגע האחרון.

ציפי, משפט לסיכום. אנחנו ב-11:00 חייבים לסיים.

אני אומרת, תיצרו מתווה – לצד הדיון במצב הנוכחי, אני שלחתי לכם מסמך לגבי מתווה פתוח בטוח, ואני חושבת שאתם צריכים להוביל אותו לצד זה.

במקביל, אתם זוכרים, אנחנו מנהלים פה דיון על מערכת החינוך. לצד מערכת החינוך קיימת היום מערכת שלמה של גנים פרטיים במדינת ישראל שהיא עדיין לא תחת משרד החינוך, גילאי לידה עד שלוש.

נכון.

הגילאים האלה כרגע, הגנים האלה לא משופים על ידי אף אחד. אנחנו נרצה להחזיר משק לעבודה ביום מן הימים, לא יישאר אף גן פרטי בלי איזשהו סל כלכלי שמבטיח את ההישרדות שלהם.

ציפי, תודה רבה. צודקת, באמת דברים חשובים. הסיפור של לידה עד שלוש הוא סיפור דרמטי בהקשר של המדינה והאחריות שלה, אנחנו נגיע לזה פה בהמשך הדרך. שרון, בבקשה, רצית להגיד לסיכום.

רציתי להגיד שנשלחו לוועדה נתונים, הם נתונים כלליים של כל הילדים המאומתים בקורונה, לפי שנתון – אתם יכולים להסתכל על זה – המספרים עוד יותר גדולים מהמצגות ששלחתי כי במצגות ששלחתי אלה נתונים ממוסדות חינוך שאנחנו יודעים שזאת חקירה שהוגדרה כחקירה בתוך מוסד חינוך. קיבלתם את כל הנתונים על כל הילדים.

עכשיו?

כבר שלחתי, אתם יכולים להעלות את זה אם אתם רוצים.

בסדר, אני תכף אגיד על זה משהו.

מה שכן חשוב לי, שלחתי סרטון למעיין, אם אפשר להעלות אותו. חבל שחבר הכנסת יאיר גולן יצא כי זה בדיוק מדבר על הדבר הזה.

נשלח לו.

זה פשוט מראה את המגפה הזאת. אני חושבת שהרמזור הוא מצוין, מודל שהקמנו והרמנו. החיסרון הקטן של הרמזור זה בתפיסה שאתה כאילו צריך להסתכל על האדומים, ולפעמים אתה לא מסתכל על האחרים ולאן הם זזים כל האחרים, ויש לך תחושה שהבעיה שלך היא רק באדומים, אז אני אשמח אם הסרטון יעלה.

אבל זה מדבר גם על מגמות.

מה שאתם תראו שם זה בעצם נתונים של היישובים שהם בגודל של 20,000 איש ומעלה. כל יישוב, הגודל של הכדור זה גודל היישוב, זה בקורלציה לגודל היישוב, ואתם רואים איפה הם נמצאים לאורך הזמן מבחינת ציוני הרמזור – ירוק, צהוב, כתום ואדום – כשבאמצע יש קו של 1. היישוב שעובר את קו 1 זה אומר שהמגפה הולכת ומתפשטת.

אני מבין, שרון. אנחנו חייבים לסיים.

אתם חייבים לראות אותו, זה סרטון של 15 שניות.

נראה אותו. חברי הוועדה, אני מחזיר אותנו לתחילת הדיון, לדברים שלי ולדברים של הרבה מכם, ואני רוצה לדבר גם על המשך היום הזה.

אנחנו התכנסנו פה בהקשר של מה שדיברנו גם בהתחלה ואמרנו שאנחנו לא מוכנים שהמשוואה תשתנה, והמשוואה היא שהמדינה צריכה להראות לנו – הממשלה, בהקשר הספציפי של קבינט הקורונה – את ההבנה שלה והראייה שלה שההורים חייבים שישפו את מצבם הכלכלי, ויש המון כלים לעשות את זה ותוך כדי קיבלנו עדכון מאוד מאוד משמעותי בהקשר של הצוות שקם אתמול של משרד האוצר, משרד המשפטים ומשרד הרווחה, ואנחנו נבדוק את זה, כדי באמת להגן לפחות תעסוקתית על אותם הורים שנקלעים למצוקה הזאת, שהרבה מאיתנו חווים גם ברמה האישית.

בכל אופן, אנחנו קיבלנו תקנות שבעצם עוד לא הקראנו ולא הסתכלנו עליהן היום, וגם שם יש לנו דברים משמעותיים – אגב, גם בהקשר של החינוך המיוחד ובעוד כמה סעיפים שאנחנו רוצים לעבור עליהם.

אני חושב שאנחנו צריכים בכל מקרה להתכנס היום, מעבר לשאלה של מה נעשה אחר כך ואיך נצביע ביחס למה הממשלה תעשה. אני לא יכול להגיד כרגע את השעה מכיוון שאנחנו תלויים כידוע במליאה ובזמן שהיא תסתיים. אני אבין אם חלק מנציגי משרדי הממשלה לא יוכלו לחזור אלינו עוד פעם פיזית, זה ברור לי שיש לכם עוד דברים לעשות.

יש גם ועדת חוקה.

בדיוק. הכול בסדר, יש פה יום ארוך. אנחנו בכל מקרה עוד מתכנסים היום כדי להבין איך אנחנו מגיבים לממשלה. אנדרי, בגדול, אני לא יכול לתת לך את זכות הדיבור. אם יש לך משפט, אז בבקשה כי אנחנו חייבים לסיים ואנחנו כבר חורגים.

משפט, כאסטרטגיית היציאה. פרופ' גרוטו אמר אתמול בוועדה שהיעד של משרד הבריאות בסוף הסגר זה להגיע ל-7% מאומתים מסך כל הבדיקות. אם הבדיקות יעמדו על קצב של 50,000 בדיקות, אנחנו נדבר בסוף הסגר על 3,500 מאומתים ליום. זה החישוב שלי, ואם אנחנו חושבים על פתיחת מערכת החינוך אז אנא תתייחסו גם לזה, וכמובן צריך לראות – אם כבר סוגרים את הכול – איך נותנים פיצויים לגנים.

גם על זה אנחנו נדבר. תודה רבה, אנדרי. תודה רבה לכולם. אנחנו נעדכן את כל מי שקיבל את הזימונים לפגישה הזאת, בדיוק אתכם, גם מתי אנחנו נפגשים היום, באיזו שעה.

תודה רבה, אני נועל בינתיים את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:05.