פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



27
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
23/09/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 32
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום רביעי, ה' בתשרי התשפ"א (23 בספטמבר 2020), שעה 9:00

מחשב לכל ילד - אמצעי קצה ותשתיות – ישיבת מעקב

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר
קארין אלהרר (באמצעים מקוונים)
תמר זנדברג

סעיד אלחרומי
ווליד טאהא
אימאן ח'טיב יאסין
אוסאמה סעדי
סונדוס סאלח (באמצעים מקוונים)

ד"ר עופר רימון – סמנכ"ל תקשוב טכנולוגיה כמערכות מידע, משרד החינוך
רוני חורי - מנהל תחום פיקוח טכנולוגי, משרד התקשורת

טל חסין - ראש תחום חינוך, האגודה לזכויות האזרח בישראל

שרף חסאן - ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

הדר מנחם - מנכ"ל עמותת אחינועם

דורה ג'ונסון - תלמידה גימנסיה הרצליה

תמי ברנע

תמר פוליבוי



מחשב לכל ילד - אמצעי קצה ותשתיות – ישיבת מעקב

בוקר טוב לכולם, סבאח אלחיר. אני שמח לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד. היום יום רביעי, 23 בספטמבר, דיון מעקב בנושא של מחשב לכל ילד – אמצעי קצה ותשתיות אינטרנט, כאשר אנחנו חודש בתוך שנת הלימודים ויותר מחצי שנה בתוך המשבר הקשה הזה.

בסוף יולי קיימה הוועדה דיון, שבו עלה באופן ברור – גם לפי הנתונים של משרד החינוך ומשרד האוצר – הצורך החיוני לספק אמצעי קצה ליותר מ-144,000 ילדים. זה היה בסוף יולי, כאשר לקראת הדיון הזה אנחנו נחשפים לנתונים מדאיגים לגבי המצב בשטח. גם לפי התכנית שפרסם משרד החינוך אז והוצגה גם כאן, נטען כי קיים יעד לספק 50% מאמצעי הקצה לאותם תלמידים שנזקקים לאמצעי הקצה עד ינואר 2021.

האמת היא שגם היעד עצמו, שזה 50%, עדיין יעד לא טוב ולא מספיק, יחסית נמוך, וכפי שנראה היום בדיון, כנראה צריך לוודא האם אכן עומדים בו ומה המצב בשטח.

אני סיירתי בנגב לפני כשבוע יחד עם ועדת החינוך, התרבות והספורט. היה גם חברי חבר הכנסת סעיד אלחרומי. ביקרנו בכפרים הבלתי מוכרים. שם שמענו ממנהלי בתי הספר, ש-70% מהתלמידים אינם יכולים לקיים למידה מרחוק. זה הוא נתון, כמובן, בלתי נתפס שגם לא יכול להתקבל על הדעת.

לקראת הדיון הזה קיבלנו נתונים מוועדת המעקב לענייני החינוך הערבי לגבי ההתפתחות בשטח, כמעט חודש מאז פתיחת שנת הלימודים. תיכף נאפשר ליו"ר הוועדה להציג את דבריו, אבל לפי הנתונים אני רואה שקיים מחסור רב, וגם אחרי מימוש התכנית של משרד החינוך, עדיין יהיה מחסור שלא יאפשר למרבית התלמידים שאין להם אמצעי קצה ללמוד. אני נותן את הדוגמה למשל של העיר רהט. ברהט חסרים כ-17,000 מחשבים. לפי הקול הקורא מוועדת המעקב, הם אמורים לקבל רק כ-1,000 מחשבים. 17,000 מחשבים חסרים כדי להשלים את הלמידה מרחוק, אבל לפי הקול הקורא יקבלו רק כ-1,000, ויש גם עוד דוגמאות.

אני חושב שהמצב מאוד בעייתי – לא רק שהוא מקשה, הוא לא מאפשר למידה מרחוק, כאשר אנחנו יותר משישה חודשים בתוך המשבר הזה. אני לא רוצה לחזור על נתונים שהוצגו בדיון הקודם בסוף יולי, אבל רק אסבר את האוזן שהכלכלן הראשי דיבר על כך שלכל תלמיד בעשירון העליון יש בממוצע שני מחשבים במשקי הבית. לעומת זאת רק לרבע מהתלמידים בעשירון התחתון יש מחשב אחד במשק הבית. זה הוא פער של יותר מפי 10 בין העשירון העליון לעשירון התחתון מבחינת כמות המחשבים לתלמיד. אין ספק שזה ממחיש את הקושי ביישום הלמידה מרחוק, בהתחשב בכך שתלמידים שמגיעים מהעשירונים הנמוכים מהווים יותר מחמישית מסך התלמידים במערכת החינוך.

יש עוד הרבה שאלות ותהיות. אני רוצה כמובן לאפשר לחבריי להתבטא בנושא הזה. נשמע מהשטח גם נתונים וגם קשיים, וכמובן נרצה לשמוע ממשרדי הממשלה – ממשרד החינוך, ממשרד התקשורת, משרד העבודה והרווחה, מרכז השלטון המקומי – את ההתייחסות שלהם וגם את העדכונים שלהם. יפתח חברי חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני חייב לציין לטובה את הסיור שערכנו יחד ועדת החינוך והוועדה לזכויות הילד בראשותך ובראשותו של חבר הכנסת רם שפע. ראינו במו עינינו את המצוקה. ראינו את בתי הספר שנמצאים בתל ערד ובוואדי אל נעם, בית ספר אל-עזאזמה. ראינו את הצפיפות הנוראית ואת השטח, גם את הפריסה של התלמידים בכפרים הלא-מוכרים.

בישיבה האחרונה שהתקיימה בוועדה הזאת לפני תחילת שנת הלימודים התרענו ואמרנו שאוטוטו מתחילה שנת הלימודים. אף אחד לא תיאר לעצמו שיהיה סגר ושמערכת החינוך תושבת. אמרנו בזמנו שצריך להתכונן למצב הזה. אכן הציפיות התגשמו, שבתי הספר ייסגרו והלמידה תחזור להיות למידה מרחוק.

משרד החינוך הציג מתווה שבעשירון התחתון במצב סוציו-אקונומי אחד, יש מחשב לכל שישה ילדים. אמרנו שזה לא מספיק, אבל בואו נראה איך זה יתקדם, אם יש משהו בשטח או לא.

לפי הנתונים, לפחות ברהט, היחס אפילו הרבה יותר גדול.

בדיוק, מה אנחנו אומרים?

א. מה סופק באמת בפועל? מה הגיע לבתי הספר ולתלמידים לפי המתווה של משרד החינוך? הרי התקציב אושר והרכבת אמורה כבר לצאת מהתחנה ולהתחיל לספק אמצעי קצה ומחשבים לתלמידים. ברצוננו לדעת כמה מחשבים סופקו ואיפה סופקו המחשבים. ידוע שאלה שנמצאים בכפרים הלא מוכרים הם במצב הכי קשה. אדוני היושב-ראש הזכיר שרק 30% בנגב ביצעו למידה מרחוק בפועל בגל הראשון של הקורונה. השאלה איפה אנחנו עומדים עכשיו.

ב. מה הלו"ז? הרי תקציב יש, קול קורא ונתונים יש, הכול מוכן, מה הלו"ז? האם אנחנו צריכים לחכות לתחילת השנה הבאה? הקורונה כבר תיגמר. אנחנו מצפים ומקווים שכבר יהיה חיסון ונחזור ללמידה רגילה. אבל אם אנחנו לא עושים את זה בחודש, חודש וחצי הקרובים ומסיימים את המשימה הזאת, אנחנו מפגרים המון וצריכים לתת את הדעת על הנושא הזה. אדוני היושב-ראש, נשמח לקבל נתונים עדכניים. תודה.

בהחלט. אני רק אוסיף שלגבי הנגב הייתה עתירה, שדרשה פתרון ליותר מ-50,000 תלמידים, בעיקר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. בתחילת יוני הייתה חזרה ללימודים, אז לא היה דיון בעתירה. לא היה דיון בעתירה, אבל הקושי והבעיה עדיין קיימים ובינתיים גם יש סגר שני, שמחייב כמובן פתרון של הסוגיה הזאת.

בוקר טוב לכולם. אין ספק שזה דיון חשוב ברמה מאוד גבוהה ונחוצה. מה שמפתיע ולא מפתיע, ההתנהלות של המשרדים הרלוונטיים בסוגיה הזאת. בגל הראשון כולם היו מופתעים, לא התכוננו לקורונה, לא ידעו שיש כזה דבר בעולם, קורונה, וזה נכון.

אבל כל הבעיות כבר ידועות. אנחנו מדברים על זה כבר חודשים. הייתה חופשה של חודשיים. זה היה הזמן הכי טוב להתארגן ולתת את המענים, אבל אין מה שאנחנו רואים זה שאין מענה עד עכשיו.

לכן חברי סעיד, הסוגיה של הזמן היא סוגיה קריטית. אותם תלמידים עלולים שוב לאבד שנה, ואנחנו עוד נראה את התוצאות של השנה שחלפה, והשנה יהיה עוד יותר. המדיניות מוסיפה פערים על פערים קיימים במכוון. בעיניי זה דבר מובנה, שאין מישהו שמתאמץ שם למעלה, כשהוא יושב על הברז ויכול לתת את המענה והוא לא נותן את המענה. אין סיבה אחרת בעיניי. לא יכולים להגיד כל הזמן: לא ידענו ולא שמענו, כי כבר ידענו וכבר שמענו וכבר רואים את התוצאות.

בנוסף למחשבים שזה הכלי דרכו התלמידים צריכים ללמוד, יש עוד סוגיה יותר בוערת מזה, שאין תשתית. אנחנו לא רק מדברים על הדרום. נכון, הדרום הוא הקצה המוחלט, הזועק, הבוער שאומר דרשני. אבל כולנו יודעים שיש בעיות של תשתיות ברוב היישובים הערביים. אנחנו יכולים לדבר על ישובים, שהם יחסית יישובים מרכזיים ויישובים של 20,000 נפשות, ועדיין התשתית רעועה. לא רק זה, התושבים משלמים עבור שירות אינטרנטי ראוי, שיאפשר להם גם למידה וחיים נורמליים – ומה לעשות, היום הכול מתנהל דרך האינטרנט, גם עובדים דרך אינטרנט מהבית וגם לומדים דרך האינטרנט מהבית, וגם מגישים מבחנים מקוונים מהבית. הגיע הזמן שאנחנו לא רק נשאל את השאלות, הגיע הזמן לקבל תשובות.

אני חושבת שמכאן צריכה לצאת דרישה ברורה לכל הגופים הרלוונטיים– משרד החינוך, האחראי על התקציבים שצריך לתת פתרון לנושא הזה, וגם ממשרד הכלכלה בנושא של התשתיות. תודה.

תודה רבה. את השתתפת גם בדיונים הקודמים שהיו כאן ובוועדת החינוך בנושא הזה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו היום ב-23 בספטמבר. באחד בספטמבר, 30, 29 באוגוסט, מכל מקום הייתה אך ורק זמירה אחת: מערכת החינוך תיפתח כסדרה. תיפתח סדרה. שום PLAN B, מה שנקרא, שום אפשרות ביניים. למרות שהתחלואה כבר עלתה ועלתה, נאמר שמערכת החינוך תיפתח כסדרה. ואכן מערכת החינוך נפתחה כסדרה, ללא שום הכנה וללא שום התכוננות למה יקרה במצב שקרה בדיוק שבועיים אחרי.

למרות שגם כסדרה כלל גם לימודים מרחוק.

נכון, אתה צודק.

זו הנורמה שלנו.

נכון, והאמירה בת ה-25 שנים לפחות לדעתי "מחשב לכל ילד", שנשמעה כאילו אומת ההייטק הולכת לפרוץ כל רגע, היום מקבלת משמעות קיומית, חיונית. אני רגע שמה בצד את הדיון איך בדיוק. שמענו היום שלכיתות א' למידת הוראה זה קשה מרחוק. גם לזה יש אתגרים.

אבל בוודאי ובוודאי כשיש מספרים כל כך גבוהים, עשרות אחוזים מכלל תלמידי ישראל, שאין להם שום גישה טכנולוגית ושום גישה למחשב – וציינת חלק מהיישובים, וכמובן גם האחוזים האלה לא מתפזרים באופן שוויוני, הם מתחילים מלמטה, מהעשירונים הנמוכים, מהמשפחות שגם ככה מתקשות, כשיש מספר של יותר מאחד, יותר משניים ויותר משלושה ילדים בבית. החדשות המדאיגות שזה הולך להיות ככה תקופה, ותקופה לא קצרה, ויכול להיות שאפילו כל שנת הלימודים. מכאן והלאה יכול להיות שאנחנו הולכים למציאות חדשה.

דיון "מחשב לכל ילד", זה נשמע: טוב, ישיבת מעקב, בוא נראה מה קורה, זאת הבטחה של נתניהו משנות ה-90. עכשיו זה הזמן שזה הופך ממש צורך קיומי, והמחיר הוא לא גבוה. כלומר, להבדיל, הכול חשוב, אבל אלה אפילו לא מחירים של מיטת אשפוז עם כל הצוות ועם ההכשרה בדיונים האחרים.

לכן אני חושבת שמערכת החינוך, במקום להתווכח אם לפתוח ואם יש הדבקה או אין הדבקה, מה לגבי הכיתות הנמוכות ומה לגבי הכיתות הגבוהות, יש להכין את המערכת התומכת של התלמידים בבית למציאות טכנולוגית ולמציאות רחוקה חדשה. היא חייבת להתחיל בשיטת הפירמידה ההפוכה. היא חייבת להתחיל מלמטה, מהמקומות שבהם אין שום לימוד מרחוק, ואז זה אומר שגם אין קשר עם המורה, אין קשר בין התלמידים האחרים. זה אומר שבתים בסיכון וילדים שגם ככה נמצאים בסיכון ביום-יום, אין לשום גורם חינוכי ולשום גורם טיפולי קשר איתם ורשימת הנזקים יכולה להיות ארוכה ומתארכת. בזה מערכת החינוך צריכה לעסוק עכשיו, ולא בריבים אך לפתוח או לא לפתוח, כשברור שהולכים לסגור אותה תוך זמן קצר, למרות שיש כאלה שמתכחשים לזה. תודה.

תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג.

חברי אוסאמה סעדי.

בוקר טוב כבוד היושב-ראש, חבריי סבאח אלחיר. אני זוכר שהתחלנו לדבר על הנושא הזה גם בוועדה פה וגם בוועדת החינוך, ושר החינוך גלנט ביקש תקציבים של כמה מיליארדי שקלים, והציג את התכנית שלו "מחשב לכל ילד".

כן, דובר על תקציב של כמיליארד שקל: 400 מיליון לרכישת אמצעי קצה, 500 מיליון לתקשוב.

כן, ואז דיברנו על 144,000 מחשבים ונאמר לנו שכבר יש מכרז והמנה הראשונה תגיע לקראת סוף השנה, והמנה השנייה בתחילת שנה הבאה. אמרנו כולנו, שלמעשה כבר השנה הזאת אבודה, כי אם התלמיד יחכה עד סוף שנה זו לקבל מחשב והחצי הנוסף יקבל אותו בשנה הבאה, למעשה הוא איבד את שנת הלימודים הנוכחית.

הנתונים שאנחנו מקבלים בוועדת המעקב לענייני חינוך ערבי – אני לא רוצה לקחת את הקרדיט מחברנו ד"ר שרף, דיברת על רהט, אבל האמת היא שאם אנחנו מסתכלים על כל הרשימה, אם באל-קאסום מתוך 6,500, מקבלים 1,000, ובכסייפה מתוך 6,000 יקבלו 805 – הנתונים האלה מראים שכנראה הייתה טעות בחישובים של ה-144,000, כי אני רואה שמה שמוקצה לחברה הערבית פה אפילו לא מגיע לחצי, או אפילו לא מגיע לרבע.

לכן כבוד היושב-ראש, אני מבקש שייבדקו הנתונים האלה. אני יודע שמשרד החינוך פנה לכל מחלקות החינוך בכל היישובים, וכל יישוב שלח את הדרישה שלו בעניין הזה. לכן חשוב מאוד שייצאו הנתונים האלה מהוועדה למשרד החינוך. חשוב מאוד כמה שיותר ללחוץ על משרד החינוך ועל משרד האוצר על מנת שהמחשבים האלה יהיו זמינים לתלמידים.

אתמול היה דיון בוועדה לפניות הציבור. אני וחברי ווליד טאהא השתתפנו בדיון בעניין ניפוח חשבוניות עקב גלישה באינטרנט. אמרתי שלפני הניפוח ולפני החשבוניות, יש יישובים שלמים שאין בהם אינטרנט, ואז אין בכלל חשבוניות.

או שכונות בתוך יישובים.

או שכונות בתוך יישובים, והזכרנו את הנגב ואת העניין שאני חוזר עליו עוד פעם ועוד פעם שנים רבות – יישובים מרכזיים, כמו עראבה, העיר שלי וגם של חברתנו אימאן, שאין שם קליטה. גם במג'ד אל כרום יש שכונות חדשות שלמות, שם אין תשתית אינטרנט, אין תשתית אפילו לבזק.

אין תשתית לטלפון, אין תקשורת.

היום קיבלתי פניות גם משכונות חדשות בנחף.

אני חושב שגם ביישוב שיש אינטרנט, ל-20% מהתלמידים אין תשתיות.

לכן חשוב מאוד כשניתן לילד את המחשב, שגם ניתן לו את התשתית שיוכל להשתמש במחשב.

הזכרת את הסיור בנגב עם חברנו סעיד. גם חברתנו סונדוס השתתפה בסיור הזה. אני חושב שהיא אמרה שהיא בזום והיא גם רוצה לדבר.

חברת הכנסת סונדוס סאלח אתנו בזום. סבאח אלחיר.

בוקר טוב לכולם. תודה רבה לכם, תודה רבה אוסאמה. אני רוצה להתחיל את הדברים שלי בתודה ובהערכה לתלמידי י"ב בבית ספר גימנסיה הרצליה בתל אביב-יפו שפתחו את היום בשביתת הזדהות עם תלמידי הנגב והתלמידים בדרום, שאין להם אמצעי קצה, אין להם מחשוב, אין להם גישה ללימוד מרחוק.

מה שאנחנו רואים בפועל זה שימור המצב הקיים, שימור והעמקת הפערים הקיימים. היינו לא בפגישה אחת, אלא בכמה פגישות ובכמה עדות – גם בוועדה לזכויות הילד וגם בוועדת החינוך – ושמענו את השר בביטחון מופרז מדבר על פתיחת שנת הלימודים כסדרה, כרגיל, גם מוכנים וגם רוצים לחלק את אמצעי הקצה לכל התלמידים, ולזה הוקצו משאבים וכספים של מעל מיליארד שקלים. איפה החלוקה של התקציבים? לאיפה הגיעו עם חלוקת אמצעי הקצה והמחשוב לכל ילד?

אתמול נחשפנו עוד פעם לנתון מדאיג ביותר, שכמעט 50% מהתלמידים בחברה הערבית לא נכנסים ללמידה דרך המחשב והזום, בגלל שאין להם – מחשב, טלפון, או מה שבבית לא מספיק לכל התלמידים בבית.

אנחנו צריכים להבין שהיום מחשב לכל ילד ואמצעים טכנולוגיים לכל תלמיד ותלמידה זה כמו מערכת הנשמה. כמו שמערכת הנשמה חיונית ודחופה לחולי קורונה במצב קשה, גם אמצעי קצה, מחשוב, טלפון או מחשב לכל תלמיד ותלמידה הם צו השעה, הם הדרישה הכי חיונית עכשיו, הם מערכת ההנשמה לתלמידות ולתלמידים. היום הפער גדל, כשהיינו מההתחלה כבר בפערים. יש כאן מדיניות – לחזק את החזקים ולהחליש את החלשים. עכשיו היא מתבטאת יותר מכל במערכת החינוך, במיוחד בחברה הערבית.

שאלנו את השר האם יש העדפות בחלוקה לתלמידים מסוימים, לאוכלוסיות מסוימות. מלבד התשובה כן, עד עכשיו לא קיבלנו מידע באיזה יישובים יש חלוקה שונה, האם לתלמידים ממשפחות נזקקות יותר מתלמידים במעמד ביניים ומעלה? האם יש חלוקה לפי מצב סוציו-אקונומי? לפי יישוב? לפי מצב לימודי? אין שקיפות מה הם הקריטריונים לפיהם מבוצעת החלוקה.

המדיניות הזאת תעלה לנו ביוקר. לצערנו, פעם נוספת האוכלוסייה הערבית היא הפגיעה ביותר. יחד עם זאת, יש תלמידים של החינוך המיוחד שנמצאים בבית ויש להם קשיי למידה שלא היו קודם כתוצאה מהמעבר ללמידה בזום. גם אי קיום ומחסור באמצעי קצה, באמצעים טכנולוגיים, מגבירים את הפערים בקרב האוכלוסייה הזאת במיוחד בתקופה הזאת.

אשמח לשמוע, האם יש קריטריונים בחלוקת המחשבים ואמצעי הקצה לתלמידים ולאיפה הם הגיעו.

שוב תודה על הדיון החשוב, אבל נרצה לצאת היום עם תשובות ועם תכנית עבודה, כדי שנוכל לפקח עליה. תודה רבה.

תודה רבה, חברת הכנסת סאלח. אתנו בזום גם חברת הכנסת קארין אלהרר.

תודה רבה, אדוני יושב-הראש. אני לא רוצה לחזור על הדברים שנאמרו לפניי, אני רק אגיד שיש הרבה מאוד אוכלוסיות קצה, שלא מקבלות מענה בעניין הזה של "מחשב לכל ילד". אני מדברת על כפרי הנוער והפנימיות.

כמו שהחורף לא בא בהפתעה, גם הנושא של הסגר וגם הנושא של הגל השני לא בא בהפתעה. ראש הממשלה דיבר על זה, כבר כשהוא שחרר בפעם הראשונה, ואמר "אקורדיון". אלה לא המילים שלנו, אלה המילים שלו. העובדה שלא נערכו לדבר הזה בפעם השנייה היא מחדל שעוד ידובר עליו ועוד יתוחקר.

הנקודה המשמעותית היא שיש את התקצוב של הממשלה, שלא הספיק להרבה מחשבים. אבל אפשר לעשות דבר שהוא לא יקר, הוא ראוי, הוא חשוב, וזה הנושא של מערך איסוף מחשבים לאומי. לא חייבים את המחשבים החדשים. אפשר מחשבים שהמשרדים הממשלתיים מפנים, שהם מחשבים טובים. עושים את זה גם במגזר הפרטי.

בכפרי הנוער ובפנימיות גייסו עד היום חצי מיליון שקלים לרכישת מחשבים לפנימיות. חילקו 1,400 מחשבים. לא יעלה על הדעת, שהגורמים הפרטיים, הגורמים הפילנטרופיים, מחליפים את המדינה. הדבר הזה הוא פשוט בלתי נתפס. למה שהמדינה לא תעבוד לשם שינוי בצורה מסודרת?

הקורונה כנראה תהיה אתנו עוד זמן רב. אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו מצב שבו יהיה חטא על פשע, ילדים במעמד סוציו-אקונומי נמוך לא יקבלו את הדבר שהם כל כך זקוקים לו, את החינוך.

אני באמת קוראת לממשלה – לשם שינוי תעשו את הדבר הנכון, לשם שינוי תנסו להיערך בצורה כזאת, שלפעמים לא הכול זה הכסף הגדול. אפשר גם בכסף קטן ובחשיבה יצירתית לאסוף מחשבים ולחלק אותם, אבל צריך לעשות את זה מהר ככל הניתן.

יש אדם בשם עוז חיים, שהקים מפעל חיים קטן לחלוקת מחשבים. יש לו רעיונות מאוד יצירתיים. אני חושבת שהוא אתנו על הזום, אני מאוד אשמח אם הוא יוכל לדבר על זה.

אני גם רוצה לשמוע ממשרד החינוך, מה הם מתכוונים לעשות בעת הזאת, איך הם מתכוונים לתת לאנשים את האפשרות לקבל זכות בסיסית; היא זכות יסוד, היא הוכרה על ידי בית משפט עליון, למה הדבר הזה לא קורה בימים שבהם ברור, שאין מנוס אלא לימודים באמצעות מחשב? תודה רבה.

תודה רבה, חברת הכנסת אלהרר.

נשמע עוד מעט חלק מהמשתתפים. בתום הסבב הזה של חברי הכנסת, אולי חשוב להבליט את ההתייחסויות שנרצה לשמוע, וגם את השאלות שנציגי משרד החינוך אמורים להשיב עליהן בדיון: האם כלל בתי הספר הותאמו ללמידה מרחוק כיום? ואם לא, כמה בתי ספר עדיין לא מותאמים? האם למשרד החינוך יש נתונים מכל מוסדות החינוך לגבי המחסור בתשתיות? לגבי המחסור במחשבים בקרב התלמידים?

ככל שיתקבלו נתונים כאלה, כמובן שנרצה לדעת – כמה מחשבים חסרים? כמה תלמידים לא יכולים ללמוד בגלל אי-חיבור לרשת או לחשמל? מה עשה המשרד עד היום לגבי הנגשת מחשבים ותשתיות? האם משרד התקשורת פעל להתקנת תשתיות באזורים בהם אין רשת או שיש רשת חלשה, מקרטעת, ובעיקר מה קורה בעניין הזה ביישובים הבלתי מוכרים בנגב? וכמובן, מה לוחות הזמנים להנגשת רשתות האינטרנט מצד אחד, וכן אספקת אמצעי קצה?

יש גם שאלה איזה תכניות קיימות במשרד החינוך להשלמת לימודים בקרב אוכלוסיות, שנבצר מהן להשתתף בלימודים מקוונים, ולכן גם האוכלוסיות הללו צוברות פערים משמעותיים מאז מרץ.

אנחנו תיכף נפנה אליך עופר, אבל אני רוצה לשמוע את נציג ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי ששלח לנו גם מסמך נתונים, ד"ר שרף חסאן.

קודם כל, אני רוצה לברך אתכם על העיסוק בנושא הזה, על הסיורים שערכתם ועל הדיונים שקיימתם. אני רק אוסיף לדיון כמה נקודות שלא הודגשו מספיק.

אנחנו מלכתחילה הדגשנו את כמות המחשבים החסרה, שהיא כ-140,000 מחשבים רק בחברה הערבית. לצערנו, המספר הזה כנראה לא הופנם, למרות שככל שמתקדמים, הוכח שזה המספר היותר מדויק שמשקף את המציאות, והנתונים של משרד החינוך לא משקפים את המציאות. לכן כל התכניות שלו לא נותנות מענה לצרכים בשטח.

מה זה ה-140,000?

זה על סמך מיפוי שערכנו כבר באפריל והגשנו את הנתונים האלה למשרד החינוך. הם גם הוצגו בכנסת, מיפוי ברשויות מקומיות ערביות. צריך לקחת בחשבון גם שכ-50,000 ילדים גרים ביישובים בלתי מוכרים או יישובים שתהליכי התכנון שלהם טרם הושלמו. לכן הם בלי תשתיות.

הנתונים הם פשוטים מאוד, אלה הם נתוני האמת מהשטח, שמצביעים שזאת הכמות החסרה של מחשבים. לצד זה יש כל מיני תקלות נוספות, כמו: בעיות תשתיות, דבר שאומר שיותר ממחצית התלמידים הערבים מנותקים לתהליך הלמידה מרחוק, וכל נתון אחר בכלל לא מציאותי. אנחנו מכירים את השטח. אנחנו עושים בהתנדבות את העבודה שמשרד החינוך צריך לעשות – אנחנו עושים את זה בצורה שיטתית ומקצועית על ידי איסוף נתונים מהרשויות המקומיות עצמן ומבתי הספר. לכן מה שהגשתי זה מסמך המשך. את המסמכים המלאים הגשנו לכם לפני כן.

לצד זה, ההתערבות של משרד החינוך התחילה ממש באיחור, כאילו לא למד כלום ממרץ עד אוגוסט. הקול הקורא יצא רק באוגוסט והביצוע שלו יתחיל בעוד מספר חודשים, זאת אומרת: אנחנו כבר בתוך הסגר, תלמידים ערבים עכשיו לא לומדים. חשוב להדגיש שבתקופה של החגים היהודיים, הנזק של החברה הערבית הוא יותר עצום, כי התקופה הזאת אלה ימי למידה מרכזיים בחברה הערבית.

אנחנו בעיצומו של תהליך איסוף נתונים חדש כדי ללמוד מה חסר. אחרי הקולות הקוראים, במידה וההבטחות האלה יבוצעו, למרות שזה יהיה באיחור ורק החל מינואר – ציטטתם כמה נתונים, למשל ברהט חסרים 17,000 מחשבים חסרים כולל בגנים, 12,000 בלי הגנים, אבל הקול הקורא יספק לרהט רק 1,000 מחשבים. בדיר אל אסד חסרים 810, יקבלו רק 100. בבילעין חסרים 800, יקבלו 257. בכסייפה חסרים 6,000, יקבלו 800. בכפר קרע חסרים 800, יש 43. אני יכול להמשיך עד הסוף, באל קסום 6,500 רק ביסודי ויקבלו רק 1,086. זה מבליט שעיקר הבעיה היא בנגב, אבל הבעיה היא בכל החברה הערבית והמחסור עצום. גם אם תבוצענה כל התכניות האלה במלואן, עדיין הן לא יתנו מענה לכל הצורך והמשרד נדרש לתת מענה לכל התלמידים.

מדובר על בעיית התשתיות. גם כשמתמלאים התנאים של מחשב, של מורה עם מחשב ויש אינטרנט, עדיין התשתית חלשה מאוד. אפשר להוסיף לזה שלפעמים לא רק ביישובים בלתי מוכרים, גם בכל היישובים יש שכונות בלי תשתיות בכלל.

בעיה נוספת שלא הוזכרה - דובר גם על פילנתרופיה. פילנתרופיה לא יכולה לספק צורך כזה ל-140,000 מחשבים. יש יוזמה בחברה הערבית, לא מעט יוזמה, שתרמה לחלק מהשכבות המוחלשות, גם מפעל הפיס, "מחשב לכל ילד", מה שחולק בסוף שנת הלימודים, אבל זה עדיין ממש אפסי לעומת הצורך.

מה שגם מדאיג אותי זה שכל התכניות הנוספות – חוץ מהתכניות הממשלתיות – כמו תכניות של הממשלה, אבל יש תכניות נוספות, כמו תכנית חדשה בשם "מתחשבים", מתנות את קבלת המחשב בהשתתפות של 450 שקל. אותו דבר "מחשב לכל ילד". שיטת המצ'ינג הזאת היא מחסום ברשויות מקומיות מוחלשות. היא מונעת מהן למצות את מלוא הפוטנציאל של גיוס משאבים לילדים דרך תכניות מהסוג הזה.

לכן אני חושב שמשרד החינוך נדרש גם להשקיע בהכשרה. אנחנו יודעים ורואים שמורים ערבים גם כשיש להם מחשב, עדיין אין להם הדרכה מספקת לעולם הזה. כנראה שכל התקופה הזאת לא נוצלה כפי שצריך מבחינת ההכשרה.

דרך אגב, חסרים בחברה הערבית הרבה כוחות הדרכה, לרבות מפמ"ר. מפמ"ר תקשוב עדיין לא מונה, למרות שכבר הצבענו על הבעיה הזאת המון זמן. מאז שמפמ"ר תקשוב הקודם יצאה לפנסיה, אין מפמ"ר ערבי עד עכשיו, ולכן יש גם חולשה בהדרכה, במה שמושקע בהדרכה. הממשלה חייבת לתת פתרון כולל.

כמה זמן אין מפמ"ר תקשוב?

כבר מ-2015, לכן כל המערכת לא הוכנה כראוי, זאת אחת הסיבות. לא רק שחסר מפמ"ר, גם כוח האדם שמושקע בהדרכה יחסית הרבה יותר קטן ממה שמושקע בחברה היהודית והשינוי שחל לא באמת יכול לסגור את הפער או לספק את הצרכים הקיימים.

אני יודע שהצוותים הערבים שעובדים בתחום משקיעים הרבה מעבר ליכולתם, כי חסר הרבה מבחינת צרכים וכוח האדם מוגבל, ולכן הם נאלצים גם מטעמי שליחות להשקיע הרבה מעבר ליכולת שלהם, וגם לא מקבלים את המינויים הראויים. המדריכים עדיין מדריכים, למרות שהם ממלאים תפקידים של מפמ"רים לפעמים, אבל בלי סמכויות ובלי יכולת הובלה ומשאבים שניתנים בדרך כלל למפמ"רים.

לכן משרד החינוך צריך לספק תכנית, גם בשותפות עם החברה הערבית. לצערנו, אין דיאלוג ולא שותפים לדיאלוג, למרות שאנחנו כבר הרבה זמן מוכנים לכל שיתוף פעולה כדי להציל את שנת הלימודים השנייה. הנזק הוא הרבה מעבר לכל מה שאנחנו יכולים לדמיין לעצמנו. נכנסנו למשבר הזה בנקודה קשה מאוד. הוא ילך ויעמיק. במיוחד מה שמפחיד זה כל מה שקורה לילדים המוחלשים ולילדים בסיכון וכל ההשלכות של זה לגבי הנשירה, האלימות והנתק מהמערכת.

משרד החינוך לא רק שמכיר את הבעיה לגבי תשתיות האינטרנט והמחשבים, אלא גם לא גיבש תכנית אלטרנטיבית, כי הוא יכול היה לצמצם נזקים, ואפילו את זה לא עשה. הוא יכול היה לגבש תכניות למידה מהבית באמצעים אחרים – חוברות, כל מיני כלי למידה שמגיעים לתלמידים הביתה והדרכה. אפילו את זה לא גיבש. הוא כשל בזה, והוא יישא באחריות לנזק החינוכי, ולכן הוא נדרש גם לגבש תכנית כדי לפצות את התלמידים על הנזק החינוכי הזה. תודה.

תודה רבה, ד"ר שרף חסאן.

ביקשה לדבר בהתחלה בגלל לוח הזמנים הדר מנחם, מנכ"לית עמותת אחינועם.

בוקר טוב, תודה על ההקדמה "בגלל לוח הזמנים". אני אציג את עצמי, למרות שאני מכירה הרבה מהפרצופים. אני מנהלת את עמותת אחינועם, שהוקמה על ידי משפחת אדרעי, משפחה פרטית, כדי לקדם שוויון הזדמנויות לצעירים וצעירות מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל. לצערי, החל מחודש מרץ נקראנו לדגל בנושא הפערים בגלל שקיבלנו עשרות אלפי פניות מנערים ונערות, תלמידים, הורים ומורים בעקבות המצוקה של המחשבים.

אני חייבת קודם כל להגיד שאני מרגישה שאנחנו מנהלים את הדיון עכשיו שבעה חודשים אחורה, כי לא יכול להיות שאנחנו נמצאים עכשיו בסוף חודש ספטמבר, חודש לתוך פתיחת שנת הלימודים, כשאנחנו כבר ממרץ מדברים על הפערים המאוד מאוד גדולים שעלולים להיווצר. אני כל יום מקבלת עשרות שיחות מהורים שבוכים ומתביישים שהם לא יכולים לאפשר לילדים שלהם ללמוד.

אני רוצה להזכיר שוב, שאנחנו לא מדברים פה על איזה שהן מותרות. יש עכשיו הרבה מאוד בעיות בעקבות הקורונה. אני שומעת כל יום הורים מתלוננים על הלמידה מרחוק ושהם לא מצליחים להתחבר. בוא נגיד שאלה צרות של עשירים ושיש הורים שהיו מוכנים להרוג כדי שתהיה להם אפשרות לתת לילדים שלהם ללמוד. אני מדברת עם תלמידים שמחודש מרץ שנה שעברה מנותקים ושלא הצליחו לעבור בגרויות.

אני רק רוצה שנשים על השולחן, שאנחנו מדברים פה על פערים – אנחנו יודעים את הנתונים של מבחני המיצ"ב האחרונים, על פערים של 11% במתמטיקה לעומת מי שבמצב סוציו-אקונומי גבוה, אנחנו יודעים שמרביתם מגיעים מהפריפריה, לא רק מהחברה הערבית. בחברה הערבית המצוקה מאוד מאוד גדולה, אבל אלה ילדים של כולנו בכל רחבי הארץ. אנחנו גוזרים עליהם גזירת גורל לנתק אותם.

אני מבינה שזאת מערכת של תמיכה במשך שנים, ואי-אפשר ביום לבצע רכש של 300,000 מחשבים, אבל אני חושבת שהדיון שצריך להתקיים פה היום זה שלצד זה שחייבים לקדם כמה שיותר מהר את הרכש של מחשבים חדשים – ואני יודעת שמשרד החינוך עובד מסביב לשעון, אבל זה עדיין מעט מדי בעיניי, כי אנחנו חייבים למצוא פתרון מידי לאותם תלמידים. כל יום שעובר, שהילדים האלה מנותקים, אנחנו נשלם על זה במשך שנים: זה ישפיע על הבגרויות שלהם, על הלימודים האקדמיים שלהם, על יכולת ההשתכרות שלהם.

יש המון פתרונות בעולם. חייבים להקים ועדה דחופה שתכין מתווה מידי, לא לעוד שלושה חודשים בינואר או לסוף השנה, אלא מתווה מידי שמשבוע הבא מאפשרים לכל הילדים ללמוד – בין אם זה פתיחת בתי ספר שדה, לקחת מקומות ציבוריים, לקחת מחשבים מהמערך הציבורי ולהעביר אותם אליהם. יש הרבה מאוד פתרונות. צריך להחליט שלא מוותרים על הילדים האלה.

לצד הרכש ולצד התכניות שמפעילים כרגע כדי לקדם את הנושא של רכישת מחשבים, אי-אפשר להגיד שכרגע יושבים בבית מעל ל-300,000 ילדים שלא לומדים. זה בלתי נתפס. מעבר לזה שזאת זכות יסוד, אני מדברת על ההשפעות ההרסניות שיהיו לזה, אם אנחנו לא ניקח החלטה ומשרד החינוך יוביל החלטה שלצד הרכש של הילדים, הוא לא מוותר על הילדים האלה ונותן להם פתרונות, כמו שעשו בחדרה, כמו שעשו בעולם, כמו שעשו בדנמרק.

אני מוכנה לשבת עם כל מי שירצה על תכנית, אבל אני בטוחה שגם לא צריכים אותי, יש מספיק מוחות. אבל חייבים להחליט שלא מוותרים על הילדים האלה.

אני אומרת כאן מעל לבמה הזאת, שאם לא יימצאו פתרונות בהקדם לאותם תלמידים, נדאג להשבית את הלימודים, כי אסור לאפשר להמשיך את הפערים האלה.

הדר, מה הנתונים שיש לך? את מדברת על 300,000?

375,000 תלמידים שלא יכולים ללמוד בלמידה מקוונת. אנחנו מדברים גם על תלמידים שהם בכלל ללא מחשב בבית בבתים של מעל ילד אחד, וגם על תלמידים שיש מחשב אחד על שלושה וארבעה תלמידים. מילא אם זה היה מסודר והיו מציעים פתרונות גם לחלוקה בין אחים וגם לשעות, אבל אף אחד לא מתייחס לזה. נראה שאין לזה לא אבא ולא אימא.

אם היינו עכשיו בחודש מרץ או אפריל, הייתי מדברת בצורה שונה. אבל אני כל יום מדברת עם הורים שמרגישים שהמדינה נטשה אותם, אין מילה אחרת ל"נטשה אותם". אנחנו לא מדברים על מותרות, אנחנו מדברים על הצורך ללמוד.

אלה נערים ונערות שמראש ההורים כרגע בנטל כלכלי מאוד מאוד קשה. אין להם אפשרות אפילו להשגיח או ללמד אותם באופן פרטני. אנחנו גוזרים על הילדים האלה או ללכת לרחוב, או להגיע לגורל אחר ממה שהיה מיועד להם.

כל הזמן מדברים על הפערים בפריפריה, זה לא חדש. בואו נחליט שלא מוותרים על הילדים האלה. תודה לך.

תודה רבה.

אולי זה הזמן לפנות לד"ר עופר רימון, סמנכ"ל תקשוב טכנולוגיה ומערכות מידע במשרד החינוך.

בוקר טוב לכולם. נשמעו כאן הרבה טענות.

אני מקווה ששמעת את הביקורות שעלו. אני גם העליתי כמה שאלות למשרד החינוך. אני מקווה שתוכל להתייחס גם אליהן.

עלו פה עשרות דברים. ברור שאפשר להתייחס לכול, אבל ברשותך, אני ארצה לפתוח את דבריי ולקבול על האמירה של ידידי שדיבר לפני הדר.

ד"ר שרף חסאן, יושב-ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי.

ד"ר שרף אמר הרבה אי דיוקים, ובראש ובראשונה שמשרד החינוך לא נערך ושלמשרד החינוך אין תכנית. תיכף אענה ואגיד מה התכנית, מה אנחנו הולכים לעשות ואיך. ברור שהייתה הפקת לקחים וגם בתקופה הראשונה של הקורונה, אני מצטער להגיד את זה, אבל גם גאה להגיד שהייתה הצלחה מאוד גדולה, כשאני משווה את מה שאנחנו עשינו לעולם. אני יכול לתאר מה עשינו בתקופה שבין הגל הראשון לשני ומה אנחנו עושים עכשיו.

מה שנורא הפריע לי שנאמר שאין דיאלוג עם החברה הערבית. צריך להבין שבתכנית שלנו החברה הערבית מקבלת המון המון משאבים, תשומת לב. גם החברה הערבית, גם החרדית וגם המגזר הכללי, אבל הדאגה והאכפתיות במערכת למגזר הערבי הם יוצאי דופן בתקופה הזאת, ואני נורא שמח על כך.

מה שמפריע לי זה שהדובר אמר שאין דיבור ואין שיתוף פעולה. זה כל כך לא נכון, אבל אני לא יכול שלא להתייחס לעמדה סובייקטיבית של אדם, במיוחד כשאנחנו קרובים לערב יום כיפור. אצלנו העניין הזה מאוד חשוב. אני רוצה להגיד לחבר, במיוחד ערב יום כיפור, שיבוא אלי. מה זה אין דיבור? בוא תקבע אתי פגישה, שב אצלנו ואספר לך מה שעושים. אתה תיהנה, אתה פשוט לא יודע. קודם כל אני רוצה להגיד שתוריד "אין דיבור". אנחנו פתוחים לדבר. אני כבר עכשיו אומר מעל כולם, יו"ר ועדת המעקב, אתה רוצה לבוא אלי? פנה זמן ביומן, נציג לך הכול, הכול פתוח.

חבר הכנסת ווליד טאהא, אולי תיכנס לפרטים, כי חמש דקות דיברת על מה שאמר ד"ר שרף.

לא התכוונתי לריב ולא התכוונתי שלא לענות על השאלות, חס וחלילה. גם הדוברים לפניי שהציגו הרבה טענות, שחלקן לא מבוססות, קיבלו את כל הזמן. אגיד מה אנחנו עושים, רק תנו לי להגיב. אני אתחיל רק להגיד מה השינוי והתוספות מאז הסבב הקודם, כי אתם צריכים להבין שגם בסבב הקודם המערכת תפקדה, יש לנו דוחות שאני יכול להציג, אבל בטח זה כבר לא מעניין אתכם.

נתחיל מלמעלה – יש שר חינוך שלמד את הנושא, ביקש מאתנו להכין תכנית סדורה. אני חייב להגיד שאנחנו הכנו תכנית מלאה, שאני אציג אותה. אותו שר בתקופה הזאת לקח את התכנית ובדק אותה והוסיף עליה, הוא והמנכ"ל כמובן, והם הביאו את זה לאוצר. הם קודם כל הביאו את המשאבים – סך הכול 1.2 מיליארד למתווה. להגיד שלא עשו כלום? הבאנו 1.2 מיליארד.

בנינו תכנית עבודה, והעניין אושר גם בכנסת. אני רק מזכיר לכם שהתקציב הזה אושר בכנסת, ידידיי, לפני בערך שבועיים. אבל אנחנו לא חיכינו, תיכף אראה לכם את כל הפעולות שעשינו, כשעוד לא היה לנו את הכסף.

1. ערב הקורונה היו רק 900 בתי ספר שקיבלו מנוי לחברות תוכן דיגיטלי. היום הגדלנו את המינויים לכל בתי הספר בארץ, עוד לפני שקיבלנו את התקציב. בתי הספר לא היו מודרכים. ציוותנו מדריכים לכל בתי הספר בארץ. לא היו לנו רכזי תקשוב בכל בתי הספר. בימים אלה בכל בית ספר ממונה רכז תקשוב. לכל בית ספר הוצעה השתלמות בית ספרית – כשאני אומר את הדברים האלה, זה לא סודר לכולם ולא למגזר הערבי, זה סודר לכולם כולל המגזר הערבי. מעבר לזה, אנחנו בעבודה מאוד אינטנסיבית וכבר באחד בנובמבר נתחיל בהשתלמויות לכל צוותי הניהול בארץ. כל אופרציה כזאת זה להרים השתלמות ל-3,600 בתי ספר.

מעבר לזה, אנחנו כבר פתחנו את השנה, כשיש לנו הקלטה של 10,000 שידורים, ש-50% מהם בעברית ו-50% מהם בערבית. שימו לב שהקלטנו שידורים, שזה הון כסף, והעמדנו שיעורים מוכנים, שאתה לוחץ על כפתור וכל שיעור מוכן.

נשים רק כתוביות, זה היה לנו הכי זול, אלא בנינו מגן ועד י"ב כל שידור, הבאנו מורה בערבית, כי ידענו שיש הבדל בהזדהות, יש הבדל בהבנה של השפה, אז בכל מקצוע עשינו את זה גם בערבית.

תוכן דיגיטלי שאנחנו נותנים לבתי הספר, המגזר הערבי יכול לבחור איזה זכיין שהוא רוצה, אנחנו לא אומרים להם איזה זכיין לבחור, אבל זו רק ההתחלה.

הרמנו קול קורא לכל בתי הספר המתוקשבים. הם קיבלו כבר הרשאה – כל רשות יכולה כבר להתחיל, כבר קיבלה הרשאה לפני שבועיים והיא יכולה לשדרג את כל הציוד שלה בבית הספר. כל בית ספר שלא בתכנית התקשוב, כמובן כולל גם ערבים, קיבל כבר הרשאה לפני שבועיים. עוד לפני שקיבלנו את התקציב, כבר נתנו הרשאות, מי שמע דבר כזה? נתנו הרשאות לפני שבועיים גם להכניס בתי ספר חדשים לתכנית התקשוב.

תביא לי בית ספר שהוא כרגע לא מתוקשב או לא משודרג או חסר לו ציוד, תן לי שם, ואני אראה לך שאני ביד שלי נתתי לו הרשאה ועכשיו קצב הביצוע הוא לא שלנו משרד החינוך, אלא הרשות המקומית, אותה רשות מקומית שאתה מייצג, שעכשיו האנרגיה שלך צריכה ללכת אליה ולא אלי, כי היא קיבלה כבר הרשאה שתעשה את העבודה, כי התקציב איתה, הכול פתוח.

3. הרשאה אחת לא פתחנו, לקנות מחשבים ניידים לתלמידים שידם אינה משגת. הבאנו תקציב של 400 מיליון שקל, למה לא פתחנו את ההרשאה לרשויות? כי אין היום מחשבים בארץ. אם הייתי פותח הרשאה, היו עושים את זה אולי בשנה. אתה יודע מה אנחנו עשינו? ביקשנו ממנהל הרכש שייצאו למכרז, כי הם הגוף הכי מהיר, הם כבר יצאו למכרז, בחרנו ספקים, הנענו תהליך של ייצור מחשבים, המחשבים עכשיו מיוצרים בחו"ל. דאגנו שההובלה לא תהיה ימית, אלא היא תהיה אווירית. העובדה שכרגע המחשבים לא כאן? אני לא יכול להתעלם מהעובדה, אבל להגיד שלא עשינו כלום, זאת פגיעה, זה לא יפה להגיד את זה.

אני רק התחלתי עם הפעולות, כי מעבר לפעולות האלה, הגענו להסכם עם כל החברות שיש להן חדרים וירטואליים, כמו סיסקו, וובקס, זום, ואנחנו מנגישים בשירות מרכזי. אין אף מערכת חינוך בעולם שעושה את זה, חדר וירטואלי לכל מורה, מאובטח פרימיום. תראה עכשיו באינטרנט כמה עולה לפתוח חדר מאובטח, 20 דולר לחודש. משרד החינוך גם את זה לקח על עצמו, והוא נותן את זה. סביבות הענן, שהן בסיס ללמידה מרחוק, מונגשות עכשיו לכל בית ספר, גם הסביבה של גוגל וגם של מייקרוסופט, בשירות מרכזי. כל החברה הערבית – יש לנו כוחות הדרכה מדהימים. יש לנו שם כוחות תקשוב מדהימים. חבל שסאטי חלאילה, הידיד והחבר שלי, מומחה עולמי בתחום התקשוב, לא כאן. היית רואה בכמה זומים היינו אני והוא היינו עם מורים ערבים, ואיזו תחושה של שליחות ואהבה יש בחברה הערבית ואיך מקדמים דברים.

אני קובל על העניין שאין למשרד החינוך תכנית, כי יש לו. אני קובל על העניין שלא עשינו דבר, כי קודם כל נתחיל בראש הפירמידה, השר, שהביא 1.2 מיליארד שקל לכולם, לכל עם ישראל ולכל התלמידים במדינת ישראל – ערבים, יהודים, יהודים שהם חרדים. אתן לך דוגמה, הבאנו תקציב, חשבנו לתחום התקשוב, 200 בתי ספר במגזר החרדי ייכנסו פנימה, נכנסו 350 בתי ספר. התחושה בשטח שיש רעב מאוד גדול. דרך אגב, כמות הפתרונות שמורים מוצאים היא אין סופית.

אני לא יודע כמה מכם היו מורים בכיתה. עבדכם הנאמן התחיל את הקריירה שלו כמורה, כמחנך, כרכז שכבה, אני בא מתוך השטח. מורי ישראל הם מדהימים, הם מוצאים פתרונות בשטח. אני מדבר גם עם החברה הבדואית. יש מלא פתרונות. צדק החבר שאמר שלמידה מרחוק לא מחייבת מחשב. אנחנו מאפשרים גם דרך הטלוויזיות, אפשר דרך הווטסאפים, אפשר גם עם חומרים פיסיים וספרי הלימוד בבית. אפשר לפתור בעיות של תלמידים, חבר עוזר לחבר עד שיגיעו המחשבים, עמותת אחינועם, נכון שכמות המחשבים שהיא מחלקת לצערי עדיין ממש זעומה, אבל אני מאוד אוהב את האנרגיה ואת הרצון. אנחנו דיברנו ואנחנו מנסים לחבר גם בין העמותות האלה, שעושות עבודה נהדרת ובינתיים למלא חסרים.

בסיפא של דבריי, אני גם ממהר ואשמח אם באיזשהו שלב - - -

אבל תן לי להעלות כמה שאלות.

כבוד יושב-ראש הוועדה הנכבד, מילים אחרונות. דבר ראשון, הדלת שלי תמיד פתוחה. יודעים את זה במגזר החרדי וגם ביהודי הכללי, אבל במיוחד במגזר הערבי. תשאלו גם את עבדאללה וגם את סאטי, כמה היחידה שלנו שמקדמת את התקשוב פתוחה, אוהבת ורוצה לקדם את המגזר. לכן אני אומר ליו"ר ועדת המעקב, אנחנו לא רבים בינינו, אנחנו רוצים לקדם את אותו הדבר.

אולי זה יפתיע אותך, תלמידים במגזר הערבי יקרים ללבנו, לא פחות ממך. אנחנו רוצים לראות את ההתקדמות שלהם ואת ההתקדמות בחברה, ולכן אני מזמין אותך לבוא אלי בנפש חפצה ובדלת פתוחה. זה בתגובה למה שנאמר שאין דיבור.

דבר שני, לא נכון שאין תכנית. נעשו הרבה מאוד מאמצים. כמובן שגם אני הייתי רוצה לראות, שעוד לפני שהגיע אלי הכסף שהמחשבים יהיו פה, אבל דבר כזה לא יקרה. אתם מכירים את הפוליטיקה הישראלית ואת הוועדות ושדברים לוקחים זמן עד שכסף מגיע לתקנה, ולבקש מאתנו לקדם דברים כשאין עוד כסף זה דבר מורכב, בלתי אפשרי אפילו. אבל אנחנו קידמנו הרבה פעולות והדגמתי את כל הפעולות שקידמנו, למרות שהיינו יכולים לשבת עכשיו חצי שנה ולהגיד: עד שאנחנו לא רואים את השקל הראשון, מחכים. לא, תיארתי לכם פעולות שאני מקדם. אני לא רוצה להלאות אתכם. עוד לא דיברתי על שיעורים פרטיים לתלמידים בחינם במגזר הערבי, ולא דיברתי עכשיו על הנגשת חומרים מטורפים. קנינו אפליקציה ללימודי שפה, גם שפת אם, גם ערבית, גם אנגלית, אנחנו רוצים להנגיש את זה בחינם לילדים שיוכלו להשתמש בזה וללמוד בכיתה ובבית.

אם אני אתחיל להגיד לכם את כל הפעולות שאנחנו עושים, גם שלוש שעות לא יספיקו. הטענה שאנחנו לא פתוחים היא לא נכונה, והטענה שאין לנו תכנית, שלא עשינו הפקת לקחים ושאנחנו לא עושים פעולות, גם היא לא נכונה, ואני לא אומר את זה כדי להצטדק, אלא כי יש לי קבלות מאחורי זה.

אני מאחל לכולם גמר חתימה טובה, שלום, אהבה, שמחה בינינו ועבודה משותפת, כי המטרה היא משותפת.

אני אתן לחברי, חבר הכנסת ווליד טאהא לדבר, ואחר כך אני גם אעלה כמה שאלות ברשותך.

כשאתם מציינים את השאלות אלי, בגלל העומס לקראת החג, כשיש לנו כל כך הרבה פעולות לעשות, כשייגמרו השאלות אלי, כמובן שאני אשאר כמה זמן שצריך, אבל אם אוכל באיזשהו שלב לצאת קודם, זה מאוד יעזור לי, אבל מה שתחליטו אני אתכם.

תודה רבה ליושב-ראש, תודה לעופר, אני במקרה גם הייתי בכיתה, גם ניהלתי בית ספר, גם ניהלתי אגף חינוך ועוד מעט הייתי מרחם על תלמיד היהודי המופלה לרעה מול התלמיד הערבי מהסקירה היפה שאתה נתת. אבל בגלל שאני מכיר את השטח, גם את מה שמקבל התלמיד היהודי וגם את מה שמקבל התלמיד הערבי, וגם המציאות שחי בה התלמיד הערבי והמציאות שחי בה התלמיד היהודי – על כן אני מאופס עם עצמי ואני יודע את האמת, ובכל זאת הייתי רוצה לשמוע ממך עופר תשובות דווקא יותר חותכות לגבי מתי התלמידים יקבלו את אמצעי הקצה החסרים להם, כי עם כל הכבוד למי שאמר לך שאפשר לנהל למידה מרחוק ללא מחשב, הוא כנראה לא חי ביישוב ערבי אף פעם, הוא לא חווה חוסר קליטה גם של הניידים. במרבית היישובים הערביים, ללא קשר למחשב הקבוע שאין לו תשתית אינטרנט, גם הנייד שלו לא יודע לצלצל, כי אין לו קליטה, כי גם בעיית האנטנות הסלולריות לא נפתרה ביישובים הערביים. חלק מהיישובים הערביים סבלו מאחוזי תחלואה גבוהים של סרטן, ואז אנשים עשו קשר בין אנטנות פירטיות לבין אחוזי התחלואה ושרפו חלק מהאנטנות. עד היום כל פעם שבאים לטפל בסוגיה, אומרים: שרפו את האנטנות.

עם כל הכבוד, עופר, אנחנו מכירים את השטח יפה וטוב מאוד. אתה סקרת סקירה יפה, מעניינת. שמחתי לשמוע שכל בית ספר שרצה להיכנס לתוכנית התקשוב יכול לעשות זאת. אני חושב שהחובה שלכם להכניס כל בית ספר, לא כל בית ספר שרצה להיכנס. אתם צריכים לחייב את עצמכם ואת בתי הספר לפרוס תשתית תקשוב לכל בתי הספר בארץ, וגם לדאוג מול הרשויות – אמנם צדקת שהרשות זה הקצב שלה והעבודה שלה – אבל המשרד יודע גם ללחוץ על הרשויות, המשרד יודע ללחוץ ולהגיד: אני רוצה לוח זמנים לקיום העבודה, כי זה קשור לתלמידים שלך, של המשרד, אמנם גם של הרשות. יופי שמתחילים לעשות דברים, עופר, אנחנו רחוקים מאוד מלקבל את מה שמגיע לתלמיד הערבי.

אתה מכיר את תוצאות הפיז"ה ושל הבגרויות, של כל הסטנדרטים שאתה רק יכול להעלות על דעתך. התלמיד הערבי לא מקבל את מה שמקבל התלמיד היהודי, ובכל זאת אנחנו רוצים לראות שמתחילים לחלק אמצעי קצה לעשרות ומאות אלפי התלמידים, שאין להם את זה ביד, כדי שיוכלו באמת ללמוד. תודה רבה.

תודה, חבר הכנסת טאהא.

עופר, אני רוצה להגיד לך מה מפריע לי בדברים שאמרת. הנימה החיובית כמובן ניכרת, היא מבורכת, חשובה, אבל אני ואתה וגם חבר הכנסת טאהא היינו בדיון הזה עוד באפריל, כחברי ועדת החינוך הזמנית. גם אז היה שר וגם אז היה משרד החינוך וגם אז העלינו והצפנו את כל הסוגיות הללו. היום אנחנו כמעט שישה חודשים אחרי, והתחושה היא שברמה של פתרונות בשטח, פתרונות במציאות, עדיין לא רואים אותם. אני מסכים, אתה אומר שיכול להיות שבסוף יולי הוכרז על התקציב והיו קולות קוראים.

אבל אתה תסכים אתי, שאנחנו כנבחרי ציבור שמלווים את הסוגיה הזאת מאז אפריל, מאז שנחשפנו אליה עד היום, עד היום אנחנו לא רואים פתרונות בשטח. אני אמרתי גם לפי היעד של משרד החינוך, שזה 50% אספקת אמצעי קצה בתחילת 2021, שזה עדיין רק 50%. זה אומר שעוד 50% ימשיכו אולי בקשיים הללו.

גם היה חסר לי בהתייחסות שלך – ואם אפשר לקבל את זה כדי לסבר את האוזן – שמענו על 400,000 תלמידים בלי אמצעי קצה. חשוב לנו גם לצורך הפרוטוקול וגם לכל האנשים בדיון הזה, האם למשרד החינוך יש את הנתון הזה, כמה תלמידים במערכת החינוך אין להם מחשב או אמצעי קצה? זה דבר אחד.

יש להם נתונים על הרבה פחות מ-400,000.

דבר שני, לפי התכנית של משרד החינוך כיום, מתוך אלה שאין להם, לכמה תלמידים המשרד אמור לספק? מה היעד ומה הכיוון?

אתם הוצאתם קולות קוראים. יש תשובות לקולות קוראים, גם בעניין התקשוב וגם בעניין אמצעי הקצה. הנתונים שנחשפנו אליהם בוועדת המעקב לענייני חינוך, לפחות ביישובים שבדקו, שקיים פער גדול בין הצורך באותו יישוב, נגיד רהט, דיר אל-אסד ואחרים, לבין מספר המחשבים שיקבלו לפי הקולות הקוראים. אני רוצה את התייחסותך לפער הזה. יכול להיות שיש כאן משהו שלא מובן ושצריך להבהיר אותו.

השאלות הנוספות בעניין התקשוב, דיברת על תקשוב. הנתון הזה עדיין חסר בדיון הזה. מתוך סך כל בתי הספר שיש למשרד החינוך, כמה בתי ספר עד היום לא מתוקשבים? אני מניח שזה נתון שקיים, בטח אצלך.

אתה שואל אותי עוד ועוד שאלות. תן לי רק לענות, אני נורא רוצה לענות לך.

אם מדברים על הקולות הקוראים, דיברת על קולות קוראים של תקשוב, יפה, מצוין. מבחינתי אלה שאלות בסיסיות.

השאלות מצוינות, אתם לא נותנים לי לענות.

אני דווקא הייתי מצפה ממך לבוא עם הנתונים האלה.

אני לא פוליטיקאי, אני איש מקצוע. אני עונה לך את הדברים כמו שהם באמת, אין לי מה להסתיר, גם אם היה משהו שהיינו עושים לא בסדר.

עופר, לפעמים פוליטיקאים הם גם אנשי מקצוע, כמו במקרה שלי של יושב-ראש הוועדה, אני גם איש חינוך וגם פוליטיקאי.

לא, אני מלא כבוד לפוליטיקאים. העניין הוא אחר.

גם חבר הכנסת טאהא הוא יושב-ראש מחלקת החינוך בכפר קאסם.

אני אומר לך בצורה הכי פתוחה, אני שמעתי ברקע הדברים גם את חבר הכנסת שדיבר לפניך וגם אותך: אתה מצהיר הצהרות מאוד גדולות, אבל איפה התכל'ס? אני רוצה לדבר אתך על התכל'ס, ברשותך. אנחנו היינו במצב שהיו לנו 1,900 בתי ספר מתוקשבים ועוד בערך 1,600 בתי ספר לא מתוקשבים כשהיינו בדיון הקודם. זה היה המספר. אם אתה שואל אותי מה אחוז בתי הספר הערבים, סליחה הלא יהודים בחלק הלא מתוקשב - - -

למה סליחה? זה או יהודי או ערבי, אז בתי ספר ערבים, אתה דווקא מדייק.

בסדר, אני לא רוצה להיכנס לרגישויות.

עכשיו אתה פוליטיקאי.

היינו במצב שהיו 1,900 בתי ספר מתוקשבים ו-1,600 בתי ספר לא מתוקשבים.

היחס של בתי הספר הערבים הלא מתוקשבים הוא אותו דבר כמו היחס שלהם בחברה. לא היה פה מצב שתגיד שיותר בתי ספר יהודיים לא מתוקשבים. אבל כל ה-1,600, לא משנה אם הם ערבים או יהודים, לכולם הוצאנו קול קורא ואפשרנו לכולם לגשת.

כל בית ספר שלא ניגש, עשינו לו לפחות הצהרה טלפונית כדי לוודא שהוא ייכנס, וכל בתי הספר – אולי יש שניים, שלושה שלא נכנסו – אבל אני מדבר אתך על 99% נכנסו.

אז בקול הקורא 1,600 בתי ספר יתוקשבו עכשיו?

לא רק שהם יתוקשבו, הם כבר קיבלו הרשאה, הם קיבלו תקציב.

שזה כל בתי הספר שלא היו בתכנית התקשוב מקודם.

נכון.

יופי.

לא משנה אם הם ערבים או יהודים. אתה אמרת: כשאתה מוציא קול קורא, זה לא בסדר שאתה לא בודק. אני אומר לך שבדקנו ווידאנו, שכל בתי הספר – יש מקומות שמבחינה תרבותית, אני לא אומר ערבי או יהודי, אנחנו מזהים שבבתי ספר יותר חלשים, לפעמים לא יודעים לגשת לקול קורא או מפספסים קול קורא, ולכן וידאנו בית ספר, בית ספר – אני הולך להעביר אליך את רשימת כל בתי הספר הערביים שהוצאנו להם לפני שבועיים הרשאה עם הסכומים, כשכל סכום נע בין 160,000 עד 240,000 שקל לפי גודל בית ספר, והם קיבלו את התקציב. רק שתדע שעכשיו ההרשאה אצלנו. אתה צודק שזאת לא חוכמה להגיד: נתתי לך את ההרשאה, יאללה לך תעבוד, ואם לא תצליח זאת בעיה שלך. אנחנו ממש לא עובדים ככה.

עופר, זה כולל את בתי הספר במוכר שאינו רשמי?

כן, כל בתי הספר הערבים. אם תיתן לי שם של בית ספר, תוך כדי השיחה אני יכול לבדוק אפילו בית ספר באופן קונקרטי.

אתה אומר כאן דברים מאוד חשובים.

אני מתכוון להעביר לך את הישיבה, למה אני רוצה שוועדת המעקב תעבוד אתי ביחד? כי אני הוצאתי מכתב לכל בתי הספר שלא ניתן להם למרוח את הפעולה על פני שנה, אלא שתוך חודש יביאו לנו תכנית עבודה להצטיידות, מה הם הולכים לעשות עם הכסף, כי אנחנו רוצים לאשר אותה מהר ולהעיף את זה.

אנחנו כתבנו שם, שמי שלא יגיש לנו את תכנית העבודה, אנחנו מבטלים לו את ההרשאה. אני מתקשר אליהם כל שבוע, אני לא רוצה לבטל הרשאות, אבל אני לא רוצה לתת את האפשרות שימרחו לנו את התהליך הזה. עכשיו יש תקציב, חייבים לנצל אותו.

מאה אחוז, זאת נקודה מאוד חשובה. אני גם אוסיף, עופר, שזו בהחלט גם הזדמנות פז לכל אותם 1,600 בתי ספר, כמעט מחצית מבתי הספר, לעשות את זה, ואין ספק שזה מהלך מבורך.

חשוב לי שתדע את העובדות, אתה יכול לעזור לי, אני גם מוכן לבוא אתך לרשויות במגזר הערבי ותראה שמה שאני אומר נכון וביחד ננסה לדחוף אותן. את 1,900 בתי הספר לא עזבנו, כי חלק תקשבנו לפני חמש שנים. אני מזכיר לך שאנחנו יצאנו לראשונה לתכנית התקשוב ב-2010. מאז יש הרבה ציוד שהתיישן, אז נתנו גם תקציב לשדרוג ציוד לכל ה-1,900. זו עוד פעולה גדולה, שגם פה צריך לעזור. אז מה אם אתה בית ספר מתוקשב, אבל הציוד שלך התיישן.

אנחנו לוחצים שהמחשבים יגיעו. אנחנו מאוד לוחצים. אתה תראה שאני התקשרתי באופן אישי למפעל ביפן, שהם יריצו ויקדימו לנו את הפס, שבו מייצרים את המחשבים ויקדימו מדינות אחרות, כדי שאצלנו יגיעו קודם. אנחנו עושים את הכול.

כל הדיונים עד עכשיו, עופר - - -

זה תכל'ס, אני לא מורח אותך. התחושה שלי שאתה אומר לי: עופר, שמענו את הסיסמאות האלה שנים. אני אומר לך: תאמין לי, אלה לא סיסמאות, אני מוכן ללכת אתך פיסית.

בעניין התקשוב הבהרת את הנקודה. תיכף אפנה לנציגי משרד התקשורת, כי יש בעיה של תשתיות.

אנחנו לא רק מחלקים מחשבים ואומרים: תסתדרו. אנחנו מוסיפים למחשב – זה נראה כמו דיסק-און-קי שנכנס למחשב, ואז אתה יכול גם לגלוש כמו בטלפון שלך, אבל על המחשב. כל מחשב מקבל מאתנו חבילת גלישה לשנה, שהיא די והותר לכל מה שתלמיד צריך. גם אם אין לו אינטרנט בבית או אין לו אינטרנט בבית ספר, זה מהווה פתרון וזאת תוספת לעלות של המחשב. המחשב עולה כ-1,800, וזאת תוספת של עוד 650 שקל לכל מחשב. תכפיל את זה בקרוב ל-60,000 מחשבים שאנחנו מתכוונים כבר בפעימה הראשונה לחלק במגזר הערבי, אלה סכומים אדירים.

אבל לא עשינו רק את זה, אנחנו רוצים גם נותנים לבתי הספר עגלות הטענה, למה? כי אנחנו רוצים שבבית הספר תהיה יכולת גם להשתמש במחשבים בבית ספר. כל עגלת הטענה כזאת עולה כ-6,000 שקל בערך, אני לא אומר לך בדיוק מחירים מדויקים. גם את זה הוספנו כדי שתהיה להם תשתית לבנות ספרייה לחלוקת מחשבים, להטעין אותם. עגלות ההטענה האלה גם מהוות כספת.

כבר יש לנו זוכים במכרזים וכבר מייצרים את החלפים. למה לקחנו פה את תפקיד הרשויות? כי אם היינו נותנים את זה לרשויות, לא רק בגלל יכולת הביצוע שלהן, אלא כי אין מחשבים בארץ בתקופה הזאת. אם אתה לא עובד מול ספקים גדולים ומניע תהליכים גדולים, לא יגיעו לכאן מחשבים. אם הייתי משאיר רשות קטנה, אפילו כמו באקה אל-גרבייה, ונותן לה להתמודד עם ענקים כאלה, לא היו מייצרים להם מחשבים במיוחד ביפן. אבל כשאנחנו מדברים על כמות של 150,000 מחשבים, כי זו הכמות שאנחנו מדברים עליה, אנחנו יכולים להפעיל לחץ על ספקים ולהגיע לשינוע יותר מהיר ולשנות משינוע ימי לשינוע אווירי, כי יש לנו יתרון לגודל. אלה הדברים שאנחנו עושים כדי שזה יגיע כמה שיותר מהר. אנחנו נעמוד ביעדים שהגדרנו והמחשבים יגיעו, כי אנחנו נחושים.

אני חייב לך תשובה למה הגענו ל-144,000. אני רוצה לענות על השאלה.

אתה מדבר על כמעט 150,000 מחשבים. אני רוצה לחזור לשאלה שהעליתי בהתחלה, שהיא באמת חשובה לדיון. לפי נתוני משרד החינוך, לכמה תלמידים אין אמצעי קצה או מחשבים, שמתוכם אתם אמורים להגיע ל-150,000?

אתה שואל איך הגענו דווקא למספר הזה.

יש לך את הנתון שאומר מה מספר התלמידים במערכת בכלל? למה אני מעלה את השאלה הזאת? כשאני מקבל נתונים מדיר אל-אסד שמדברים על כ-8,000 תלמידים בלי אמצעי קצה, לפי הקול הקורא הם יקבלו לכל היותר 1,000.

שוב, מה מספר התלמידים הכללי במערכת החינוך שאין להם מחשב או אמצעי קצה? אני מבין שמתוכם אתם אמורים להגיע ל-150,000. יש שאלה לגבי היעדים, מתי אנחנו אמורים להגיע ל-150,000? עד סוף השנה ביוני? עד ינואר? רק תן לנו לוח זמנים שנבין מה קורה כאן.

אנחנו ספרנו את התלמידים מכיתה א' עד י"ב. דרך אגב, בינינו אני אומר לך, שאם היינו רוצים, היינו יכולים לספור גם את התלמידים רק מכיתה ד' עד כיתה י"ב בתהליכי למידה מרחוק. אנחנו ספרנו אותם מכיתה א' עד כיתה י"ב כדי לתת גם לגילאים הצעירים מחשב. אני לא זוכר בדיוק את הנתון המדויק, אבל לצורך הדיון נדבר על כ-1.4 מיליון תלמידים מגן עד י"ב, אני מדבר גם על יהודים וגם על ערבים, אבל זה לא כולל את החרדים, ששם לנו יש פתרון אחר, אז בוא נשאיר את זה בצד ברשותך.

אם יש לך כ-1.4 תלמידים, בוא נגיד ש-10% זה 40,000. אם אתה תשאל, עכשיו כל אחד יכול לזרוק לך איזה מספר שהוא רוצה ולהגיד שחסרים גם חצי מיליון מחשבים, כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. אבל אנחנו מדינה, התקציב שלה מוגבל. יש את ארגון ה-OECD שעשה סקר בעניין הזה, הסקר הבין-לאומי פורסם ואמר כל מדינה. בישראל הנתון עומד על כ-9% מהתלמידים שאין להם מחשב או שאין להם אינטרנט בבית, זאת אומרת יכול להיות שיש להם מחשב אבל אין להם אינטרנט או הפוך, אבל הם גם נרשמים, או שאין להם גם מחשב וגם אינטרנט. בסך הכול לפי נתוני ה-OECD זה 9%.

אנחנו התבססנו על הנתון הבין-לאומי הזה. על בסיס הנתון הבין-לאומי הזה, אם אתה לוקח 1.4 מיליון, אתה מגיע לאזור ה-135,000 מחשבים. אנחנו ביקשנו מהאוצר תקציב ל-150,000 מחשבים. האוצר גם לא ייתן סתם כסף, הוא רוצה לראות מסמך רשמי. על בסיס זה עבדנו. 135,000 מחשבים זה בערך מה שאנחנו צריכים לחלק, זאת מערכת הרישום שהקמנו עכשיו וכל בית ספר רשם. בנינו טבלה שמפורסמת באינטרנט, שהעיקרון שלה שככל שמדד הטיפוח של בית הספר חלש יותר, הוא מקבל יותר מחשבים. לקחנו את ה-135,000 שחסרים במדינה בסך הכול וחילקנו אותם לפי המדד טיפוח של בתי הספר. בתי הספר החלשים – אני אומר את המילה חלש מבחינה סוציו-אקונומי, יכול להיות שיש שם תלמידים הכי הכי חזקים בארץ, אז לא להיפגע מהמילה חלש. להם נתנו מחשב לכל שבעה תלמידים. אם תלך לבתי הספר הכי חזקים, שם תגיע למצב שעל כל 40 ילד יהיה מחשב. יש פער מאוד מאוד גדול בחלוקה שלנו בין בתי הספר ממדד חברתי-כלכלי נמוך, ולא משנה אם הוא ממדד חברתי-כלכלי נמוך בגלל שהוא יהודי או לא יהודי, אלא המדד טיפוח של בית הספר קובע והוא נגזר מהרכיב של הכנסת ההורים.

אני חייב להודות שבעקבות הקורונה, יש לנו עולם חדש שנוצר לנו. מדד הטיפוח של בתי הספר חושב כמובן לפני הקורונה. המציאות השתנתה במדינת ישראל. אז אני מודה שיכול להיות שיש צורך יותר גדול, אבל כרגע הלכנו על 135,000 לפי הנתון של ה-OECD והשארנו לנו עוד 15,000 – וזה כתוב גם בקול קורא שלנו – שכל בית ספר בגלל שמדד הטיפוח לא משקף או כן משקף, בגלל שיש אילוצים אחרים, או בגלל שלא היינו עדינים מספיק בחלוקה, נשארה לנו אפשרות אחרי שנקיים את הסבב הראשון של החלוקה, לעוד סבב של ערעורים לעוד 15,000 מחשבים.

צריך להבין שבסך הכול אתה מדבר על תקציב של 396 מיליון שקלים. מהתקציב הזה אני חושב שחלק נכבד ומאוד גדול ילך גם למגזר הערבי, כמו שאתם מבינים כבר מהמספרים, ובאהבה ובשמחה. אני חושב שזה נכון ושזה ראוי, אבל זה מה שקורה. אחר כך תקבל את הערעורים וזאת התשובה האמיתית שאני יכול לתת לך לגבי המספרים.

תקן אותי אם אני טועה כאן. הערכת המשרד שיש כ-400,000 תלמידים - - -

אני לא מכיר את ההערכה הזאת. 400,000 זאת פעם ראשונה שאני שומע את המספר.

אמרת ש-150,000 מתבסס על הנתון הכללי של 9%-10% מהתלמידים.

9%, לא 10%. 9% לפי מסמך של ה-OECD, וזה מביא אותנו לאזור ה-135,000 מחשבים. הוספנו 10% לכל מיני תוספות שהתגלו בשטח, כדוגמה שיש רשות מסוימת.

אנחנו מדברים על בעיה יותר מחצי שנה. למה היה קשה לעשות סקר בשטח ולקבל נתונים מכל בית ספר? אתה לא צריך את ה-OECD ולא נתונים בין-לאומיים. אז יש לך נתונים על בתי הספר בישראל. כפי שאתה הצלחת לומר לי שיש 1,600 בתי ספר לא מתוקשבים ויש 1,900 שתוקשבו ועכשיו אולי צריך לשדרג, אתה לא מצליח להגיד לי בפועל כמה תלמידים במערכת החינוך בישראל זקוקים לקבל מחשב.

אם היית מבקש שאגיד לכמה אנשים בבית יש פסנתר – סתם אני "זורק" את זה – זה נתון שמאוד מאוד קשה לך לאסוף אותו, למה? כי כל אחד יכול לספר לך מה שהוא רוצה. זה לא נתון שיש איזה דאטה בייס שעוקב אחרי כל אחד שקונה מחשב בחנות או מביא אתו מחוץ לארץ מחשב. לך תבוא לבתים של אנשים שזאת הפרטיות שלהם. לא כל אחד רוצה להגיד כמה מחשבים יש לו בבית, עוד מעט אצטרך הצהרת הון...אלה נתונים שמאוד מאוד קשה לאסוף. דרך אגב, יש לנו 5,200 מנהלי בתי ספר מדהימים, אני לא רוצה להגיד על אף רשות שום דבר, כמובן, אבל מטבע הדברים כשאתה שואל כמה חסרים לך, אתה תגיע גם לחצי מיליון. התקציב של המדינה מוגבל, אז הלכנו על איזושהי פשרה בין-לאומית, שהיא הנתון היחיד המוצק שהיה לנו ביד שאתו יכולנו לבוא לאוצר.

אנחנו בתקופה מאוד דינאמית, אנשים פוטרו מהעבודה, המצב הכלכלי מאוד קשה, אז אם עכשיו תשאל אנשים, ואני האחרון שמזלזל ומאוד מכבד כל אדם והמצב הכלכלי שלו, אבל אם אתה תשאל עכשיו תמונת מצב, היא לא התמונה האמיתית של מצב מדינת ישראל. התקופה הזאת היא מצב מאוד משתנה ודינאמי בתקופה הזאת.

אם תשאל אותי, הייתי מאוד שמח אם הייתי מקבל תקציב ל-300,000 מחשבים. הייתי מאוד מאוד שמח. דרך אגב, התנגדנו לשיטה שטענה: תן את המחשבים לילדים בבית, זה יהיה בסדר. אנחנו רוצים שבית הספר ייקח אחריות, כי אלה מחשבים ללמידה. אלה לא מחשבים לשחק משחקי מחשב או לעשות כל מה שבא עם המחשב או להיכנס לפייסבוק. זה מחשב שנועד ללמידה, ורק אם בית הספר יוביל את זה, יהיה לנו אישור בוודאות שזה ללמידה. התלמיד לא מקבל את המחשב כמתנה, כפרס ממדינת ישראל, זה חלק מרכוש בית הספר והבעלות על בית הספר, וזה חלק מציוד, כמו ספרייה שיש בבית ספר – אתה משאיל ספר, אבל הספר הוא של בית הספר. אני רוצה להדגיש, שהעניין הזה היה לנו מאוד חשוב, כדי לייצר פה תשתית שתחזיק אותנו לאורך שנים, ולא סתם לחלק מחשבים כמתנות. אגב, זה מאוד חשוב לשר ולמנכ"ל, ואני חושב שזאת גישה נכונה.

התשובה היא שהצלחנו מכל הבקשות שלנו להביא 150,000 מחשבים, ותדע לך שזה לא מעט. אתה יכול להגיד על כל דבר שזה לא מספיק, אבל 400 מיליון שקל שאולי חצי מזה ילך לחברה הערבית, אני חושב שזה כן הישג. אני חושב שזה כן הישג.

בקולות הקוראים ה-150,000 או ה-135,000 - - -

שתדע סכומים, המחשבים מגיעים בערך ל-400 מיליון ושני הקולות האחרים של שדרוג בית הספר מגיעים לעוד כ-500 מיליון.

אלה נתונים שנמסרו לנו עוד ביולי. ה-150,000 או ה-135,000 כבר הוקצו עם הרשאות?

כרגע אנחנו עושים סבב חלוקה ראשון עם ה-135,000 מחשבים, ואז נראה ערעורים ובקשות נוספות שנבדוק, אבל כבר חולקו הכמויות של ה-135,000 חולקו הכמויות לכל בית ספר, כל בית ספר יודע איזה כמות מגיעה לו. הודענו לכל בית ספר שהוא יקבל. הסיבה היחידה שלא נתנו כסף הייתה שידענו שכמדינה נפעל יותר מהר מהרשויות.

אני מאמין שאם תזמנו אותנו לדיון – או אפילו אם אתה רוצה לא צריך לחכות לדיון, אני יכול להעביר לך את זה בכתב או להרים לך שיחת טלפון – בתחילת אוקטובר אני אוכל לתת לך לוחות זמנים, מתי אנחנו מעריכים שזה יגיע לכל מקום. אני יכול להעביר לך רשימה במייל כבר עכשיו עם כל בתי הספר הערביים, כל אחד איזה תקציב הוא קיבל לשדרוג, איזה תקציב הוא קיבל להצטיידות, כמה מחשבים הולכים להגיע לכל בית ספר.

אנחנו נרצה את הנתונים של כל בתי הספר.

אם אתה רוצה, אני אעביר לך את הכול בצורה מסודרת, שיהיה לך הכול בסדר, ואז אתה תוכל לעזור לי, כי כשאתה תהיה ברשות ערבית, תגיד: קיבלתם פה הרשאה על חצי מיליון שקל ממשרד החינוך. אם אתה מוכן, אני אשמח אם כן, תעזור לי להעביר את המסר כדי שביחד נרים את העסק הזה. אני מעביר לך.

רק שנדייק – ה-135,000 כבר ידוע לאיזה בתי ספר הם יגיעו. מה לוח הזמנים? מתי אתה חושב שהם כבר יגיעו לידי התלמידים?

לגבי השאלה שלך מתי זה יגיע, כרגע קשה לי לתת לך תאריכים. אני לא רוצה להוליך אותך שולל. אמרנו שעד ינואר נסיים 50% מכל תהליכי ההצטיידות שתיארתי, ועד סוף השנה נגמור הכול.

אני מודה שאנחנו עושים את כל המאמצים כדי להקדים לוחות זמנים, אבל אני לא רוצה לתת לך פה מספרים לא אחראים. אם אתה מוכן, אני אודה לך, שתרשה לי לענות לך על השאלה הזאת בצורה מדויקת בתחילת נובמבר. אז יהיו לי נתונים יותר טובים, אני אדע בדיוק בכל מפעל כמה מחשבים יוצרו. אנחנו גם מייצרים מחשבים שונים למגזר היהודי ולמגזר הלא יהודי. כמובן שזה אותו מחשב, אותו מעבד, אותו זיכרון, אבל במקלדת למגזר הלא יהודי אנחנו דואגים שיהיו שלוש שפות – אנגלית, ערבית ועברית – אז אני יודע בדיוק איזה ספק מייצר איזה מחשב ובסוף לאן זה צריך להגיע, יש לנו טבלת חלוקה. הנתון שעדיין חסר לי – ואם תיתן לי שבועיים, שלושה – זה לדעת מתי יגמרו לייצר אותם, מתי תגיע כל כמות לארץ, ואז אולי ממש גם לתת לך תאריכים, אבל עכשיו אני יכול לתת לך כמויות. בהצהרה אני לא מוכן לשנות את הנתון כרגע, שמה שהכרזנו בתחילת התכנית – ינואר 50%, עד סוף יוני סוגרים את התהליך, אבל אני אומר לך בינינו, שאני מאוד מקווה שנצליח להקדים את זה. אם נדבר בנובמבר, נוכל לתת את לוחות הזמנים. אני לא יכול להגיד לך יותר מזה.

הבנתי, אבל זה אומר שעד היום החלוקה בפועל עוד לא החלה.

החלוקה של המחשבים לא החלה. כמו שאמרתי לך, נתנו הרשאות לשדרוג ולהצטיידות, הודענו להם – כאילו נתנו להם כסף – שמגיע להם כך וכך מחשבים, כאילו קיבלו הקצבה. זה נעשה במנגנון ולפי החוק של הקצבות, אבל אנחנו לקחנו את הביצוע – מה שאני לא אוהב לעשות, אני לא מחפש עבודה, למה לקחתי את הביצוע? כי ידעתי שאם עכשיו אני נותן הרשאה לבאקה אל גרבייה כשם קוד, היא מקבלת כסף שאין לה מה לעשות אתו.

הבנתי. לפי הנתונים שלכם, מתי תתחיל החלוקה בפועל?

אני מעדיף להגיד לך כשיהיו לי הנתונים המדויקים. אני אספר לך שהתקשר אלי ספק מחוץ לארץ, לא משנה מאיזו מדינה. הוא אמר שיש לו בקשה מדרום אפריקה על כמות מחשבים שהייתה עוצרת לנו את החלוקה לשלושה שבועות, אם הייתה נכנסת על פס הייצור שלנו. אנחנו נאבקנו, זה כל יום קורה כך, כי לא רק מדינת ישראל מחפשת עכשיו מחשבים, אלא בכל העולם מחפשים מחשבים. לך תבדוק מה קורה במדינות אחרות – בשוויץ, בארצות הברית, בסעודיה. בכל המדינות האלה עכשיו כולם רבים לקחת מחשבים. אתה יכול להבין למה זה קורה. בבת אחת יש אירוע וחסרים לך מחשבים.

לכן קשה לי לתת לך הרשאה. עוד שבועיים, שלושה שבועות אביא תאריכים ואדע תמונה ברורה. אני לא רוצה לתת לך נתונים, שאחרי זה תגיד לי: למה אמרת לי? אין כיסוי למלים שלך, סתם זרקת לנו מילים. אני לא רוצה להגיד את זה. אני רוצה שתיתן לי את השבועיים, שלושה שבועות האלה, לא בגלל שאני לא רוצה להגיד לך את התשובה, אני פשוט לא יודע אותה.

הבנתי. האמת היא שיש הרבה דוברים, עכשיו אנחנו יודעים גם שלא נספיק את כולם, אבל היו שאלות חשובות, כי תמונת המצב לא הייתה ברורה והיינו חייבים לדעת.

אם תראה את הדברים בשטח, זו יכולה להיות גם שיחת זום, לא ביקור.

בשמחה, בשמחה רבה. אני רק אומר לך עופר, שמפריע לי מאוד העניין של ההסתמכות על ה-OECD במקום על הנתונים האקטואליים ואולי המדויקים יותר של ישראל. לפי מה שאני יודע, גם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולדעתי גם הנתונים של הכלכלן הראשי, יכולים לתת תמונה יותר מדויקת על המצב בישראל, שכנראה – לפחות לפי הנתונים שאני נחשף אליהם – שיעור התלמידים בלי אמצעי הקצה הוא הרבה יותר מ-9%. 9% כנראה לא משקף את המציאות בישראל.

אז אני יכול להגיד לך שאני בדקתי את הדברים גם מול מחלקת המחקר של בנק ישראל. אני הבנתי ממנה שזה הנתון הכי חזק שאני יכול להתבסס עליו. אם אתה תגיע או יש לך הצעה – כי מול בנק ישראל בדקנו את זה, אבל אם אתה רוצה שנבדוק את זה מול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או המדען הראשי, אני לא חושב שאנחנו יודעים הכול. אני מוכן לתקף את הנתון הזה עוד פעם, אם זאת תהיה הבקשה, זאת זכותך לבקש את זה. אני לא מכיר נתון אחר שמישהו באוצר יסמוך את ידיו עליו. אם אתה רוצה להציע לי דרך אחרת, אני בטוח אשמע ואני מחויב גם לבדוק את זה.

יש הצעות, אבל גם מפאת קוצר הזמן - - -

אבל לא אכפת לי שתקיימו על זה דיון. אם אתה רוצה לשלוח מומחה לתחום, גם אם זה מומחה מהמגזר הערבי, אתה יודע יותר טוב ממני שיש לכם בתחום הזה כוחות.

עופר, לגבי החברה הערבית, דיבר ד"ר שראף חסן. יש להם נתונים ממש מהשטח של מנהלי מחלקות חינוך. אני תושב אום אל פאחם, שאלתי את מנהל מחלקת החינוך כמה תלמידים, והוא אמר שיש לו 5,000 תלמידים.

אבל השאלה אם זה נתון שהוא קביל.

שזה 20% ולא 10%.

יתחילו להתווכח אתכם אם הנתון קביל סטטיסטית. אני לא הגורם במדינה, לא האוטוריטה שיכול להגיד כמה משפחות במצוקה יש, כמה עניים יש. אתה יודע יותר טוב ממני, שיש גופים אחרים שהם אחראים לקבוע את הדברים האלה במדינה. לקחנו את הנתון הרשמי שהיה, ובהחלט זכותך להגיד: אני רוצה לפתוח דיון על העניין הזה. תביא את המומחים הרלוונטיים, אנחנו נצטרף ונשמע מה המומחים אומרים.

ד"ר עופר רימון, תודה רבה לך. לפי ההצעה שלך, אולי בהחלט בתחילת נובמבר תהיה עוד ישיבת מעקב ונוכל לבחון יותר מקרוב את ההתקדמות. תודה רבה.

מאה אחוז. זה יהיה חוסר כבוד מבחינתך אם אני אצא מהישיבה או שאתה רוצה שאני אשאר עד הסוף?

אם תוכל להישאר, זה עוד רבע שעה, כי אנחנו חייבים לסיים ב-11:00.

אם זה רבע שעה, אין בעיה.

מצוין, תודה לך.

רוני חורי נציג משרד התקשורת, חשוב לנו להבין את הסוגיה של התשתיות.

אני מנהל תחום הפיקוח הטכנולוגי במשרד התקשורת. ברשותך, אני אתייחס לדברים.

רק בגלל שהזמן דוחק, השאלה המרכזית שלנו מה קורה בעיקר בשני מקומות: אחד, אזורים בלי תשתיות, כמו כפרים לא מוכרים בנגב, אבל גם מוכרים; שניים, גם ביישובים אחרים, שיש בעיות של חיבור מקרטע או חיבור חלש, שלא יכולים להתחבר בכלל לזום, מה אתם עושים בעניין הזה?

אדוני היושב-ראש, אם תרשה לי, אני אתן לך סקירה של שלוש דקות ואני אענה גם לשאלות שלך.

יש לך שלוש דקות.

תודה רבה. אני הולך להגיד גם דברים לא פשוטים, אז אני אשמח לקבל התייחסויות בסוף דבריי.

במהלך 2020 לפני הקורונה, משרד התקשורת ורשות הבדואים עשו כנס עם ראשי רשויות הבדואים בדרום ועם כל חברות התקשורת. מטרת הכנס הייתה להסביר מה נדרש כדי לסגור את הפערים בתשתיות שיש ביישובים שלהם, ויש פערים בתשתיות שלהם. גם הסברנו שהם צריכים ליזום את המהלכים, כאשר משרד התקשורת ישחרר חסמים ככל שיהיו. בפועל לא קרה כלום. כשהקורונה פרצה, משרד התקשורת יחד עם רשות הבדואים ויחד עם משרד החינוך פרסמו בעברית ובערבית פנייה לתושבים הבדואים על מנת להזמין תשתיות מבזק ומהוט. אני הופתעתי מאוד לטובה, שמעל 700 משקי בית עשו את זה. 700 משקי בית התחברו לתשתיות תקשורת, כך שהם יכלו לקבל חינוך, לקבל בידור, לקבל עבודה, כל מה שרצו דרך האינטרנט. זאת אומרת, מה שהם ציפוי, הם קיבלו. הם פשוט התחברו.

רשויות שהיו להן בעיות בתשתיות, פנו לחברת בזק והן טופלו. במהלך הקורונה בשני ימים שונים ביקרנו משרד התקשורת, יחד עם חברות התקשורת, ב-10 רשויות בדואיות. יצאו סיכומים לכל הרשויות.

יתרה מכך, יש בית ספר בעבדה ששם עלתה השאלה של חיבור לאינטרנט. כבר במאי התרעתי בפני הרשות האזורית: תכניסו הזמנה לבזק כדי לחבר את בית הספר. ההזמנה נכנסה רק באחד בספטמבר, אחרי שהועלתה שאילתה בכנסת בנושא הזה. פשוט לא הזמינו; אם לא הזמינו, לא יהיה. בזמן הקורונה, מתחיל מרץ עד סוף יולי 2020 נוספו במדינת ישראל 61,500 קווי תשתית פס רחב. זאת אומרת שאנשים הבינו, שהם צריכים את התקשורת כמו את החשמל והמים, הם הזמינו והתחברו, הכול סבבה.

בזמן הקורונה נעשה כנס הסברה בנושא קרינה בלתי מייננת יחד עם המשרד להגנת הסביבה ברהט. זה נעשה גם בעברית וגם בערבית .הובטח שיינתן אישור כדי להתקין מתקן סלולארי מעל בניין העירייה כדי לתת דוגמה אישית, וראש העיר אמר: תשים את זה עלא ראסי. אתה מכיר אותו? אנחנו עדיין מחכים לאישור, זה לא קרה.

שר התקשורת, חבר הכנסת יועז הנדל, הנחה את עובדי המשרד לעשות את כל מה שנדרש כדי לחבר כל מי שירצה ביישובים מוכרים. ביישובים שאינם מוכרים אי-אפשר לשים תשתיות, אתה צריך חשמל, אתה צריך תעלות, אתה צריך לשים עמודים. ביישובים בלתי מוכרים הבעיה היא קשה מבחינת תשתיות. אנחנו מדברים על היישובים המוכרים.

אתמול היה דיון בוועדה לפניות ציבור. חבר הכנסת סעדי שמשתתף גם בפגישה הזאת, אני גם מתכתב אתו, העלה בעיה שקיימת בעראבה בנושא הסלולר ובמג'ד אל-כרום בנושא התשתיות הקוויות של חברת בזק.

בעראבה אין אף מתקן סלולרי אחד, אף לא אחד, כי התושבים עם כף של טרקטור הרימו את בסיסי העמודים, שרפו אתרים ומנעו הקמת אתרים. אם אין אתרים, אז אין אתרים.

בסדר, לא ניכנס עכשיו ליישובים. ביקשת שלוש דקות. שלוש דקות נגמרו. אני רוצה לחדד את השאלה.

ברשותך, עוד שלושה משפטים. התכוננתי היטב לוועדה הזאת. אני רוצה להעביר מסר דרככם גם לציבור. אני מאוד מבסוט על כל קו נוסף ועל כל משק בית, לא משנה מה השפה שלו ומי הנביא שלו, שמתחבר לאינטרנט, כי בסוף כל התקשורת הזאת פותרת המון בעיות. חשוב להביא את הבשורה הזאת לכל משקי הבית במדינת ישראל.

אחד המשתתפים בדיון אמר מקודם שיש תחלואה קשה. בתל אביב יש 795 מתקנים סלולריים. אנשים כאן לא מתים. אני כרגע מדבר אתך מתל אביב. אנשים כאן לא מתים. אני מסתכל מהחלון, אין פה משאיות שאוספות את הגופות. אני לא מבין מאיפה השמועה הזאת. אתם כנבחרי ציבור ברמה הארצית וגם ברמה המקומית צריכים למגר את השמועה הזאת. אני גם הצעתי לחבר הכנסת סעדי להגיע לשם, ואנחנו נגיע לשם מחר עם המשרד להגנת הסביבה כדי להסביר לאנשים את העניין של הקרינה הבלתי מייננת, כי אי-אפשר להקים מתקנים סלולריים שם בחוץ, צריך להקים אותם בתוך העיר כדי שאנשים ייהנו. אם מישהו מדבר בסלולר ממתקן שרחוק ממנו, המכשיר שלו משדר פי עשרות מונים, וזה באמת גורם לו נזק, כי המתקן רחוק מאוד. כמו שאמרתי, בתל אביב אין בעיה כזאת.

יש עוד תופעה בכפרים, שעל עמודים של בזק מניחים כבלים של חשמל. לפי חוקי בזק לא עולים על העמוד, לא מטפלים. אי אפשר לחבר תשתיות, אם יש שם בעיות בטיחותיות.

בזמן הקורונה הייתי באחד הכפרים. אמרו לי שבזק יבואו ויניחו תשתית. בזמן הקורונה באו טכנאים של בזק, עבדו באחד הכפרים, הלכו לאוטו לקחת כלי, גנבו להם את הכבל בזמן הקורונה. בזמן הקורונה באו לתת פתרון לאנשים וגנבו להם את הכבל – אז אני לא יודע לעבוד עם זה.

בדרום נשרף חמש פעמים עמוד. פניתי לחברת חשמל וביקשתי: תחבר אותם, יש המון אנשים שלא מחוברים. קיבלתי הבטחות מהרשות המקומית שישמרו על העמוד. אחרי שבוע הוא נשרף שוב. איך השר אמר? ללא משילות, מנהיגות מקומית ומנהיגות ארצית, הדברים האלה לא יכולים להתקדם. אנחנו כמשרד נשמח מאוד לפתור בעיות, כמו שאנחנו נעשה מחר בעראבה ובמג'ד אל כרום, אבל אנחנו צריכים את שיתוף הפעולה. אם לא יהיה שיתוף פעולה, יהיה קשה מאוד להתקדם. תודה רבה.

אנחנו כרגע מתמקדים בענייני חינוך וביכולת של התלמידים להתחבר. לגבי הכפרים הלא מוכרים, אנחנו מדברים על יותר מ-100,000 תושבים, שמחציתם מתחת ל-19, כלומר מחציתם תלמידים. אנחנו מדברים על כ-50,000 תלמידים בכפרים הבלתי מוכרים. אני מבין ממך שכרגע אין ניסיון לפתור את הבעיה הזאת שיוכלו להתחבר מרחוק וללמוד מרחוק?

זה לא עניין של ניסיון, אדוני, אנחנו צריכים נקודת ייחוס מסוימת. אנחנו צריכים תשתיות בסיסיות. תראה למשל באבו קרינאת, זה יישוב שלקח את גורלו בידיים והלך וטיפל, והיום באבו קרינאת נהנים מתקשורת אלחוטית מסודרת, אבל אתה צריך חיבור לחשמל, משהו אלמנטרי. ביישובים בלתי מוכרים אין כלום, ואם אין כלום, אי אפשר לחבר. יש דברים שאי אפשר לעשות מאין.

בתוך היישובים הקיימים יש פתרון לכל מי שפנה. כל מי שפנה, קיבל מענה. מי שלא קיבל מענה, מוזמן לפנות למשרד. אני יכול להשאיר אצל מזכירת הוועדה את המייל של פניות הציבור ואת מספרי הטלפון שלנו. תאמין לי, מדברים אתי לאחרונה בשפה הערבית יותר מאשר מדברים אתי בשפה העברית, וכולם מקבלים מענה. גם בתחילת המשבר הנוכחי דיברתי עם ראש המועצה המקומית בית ג'אן, והוא קיבל מענה על המקום באותו יום. אין שום בעיה, רק תפנו. אנחנו לא יודעים מה יש בכל מקום, אבל חייב להיות שיתוף פעולה עם הרשות. חייבים להפסיק את החבלה בתשתיות, את עבירות הבטיחות בחשמל על עמודי תקשורת. איפה שאין את הבעיות האלה, יש פתרונות וכולם מרוצים.

אולי דווקא עכשיו אפשר ליזום מעין סקר מה קורה עם רשתות האינטרנט בכל היישובים, בכל רחבי הארץ, ואז לתכנן בפעילות אסטרטגית יותר באיזה מקומות צריך להנגיש את השירות בתקופה הקרובה. אגב, זה גם חינוך, זה גם עובדי - - -

אנחנו לא עושים את זה ככה, שר התקשורת עושה את זה אחרת. שר התקשורת מבקר בעשרות יישובים. אני מתלווה אליו למרבית הסיורים, ל-95% מהם, על מנת לבדוק את הטענות. כשיש בעיות אמיתיות ויש חסמים, אנחנו משחררים אותן. זה לא משנה באיזה שפה מדברים ביישוב הזה.

משרד התקשורת פתח מייל מיוחד לרשויות המקומיות כדי שראשי הרשויות יוכלו לשטוח שם את טענותיהם. המיילים האלה מגיעים לצוותים המקצועיים במשרד ואנחנו מטפלים בתלונות, אבל אנחנו לא יכולים לטפל בדברים שאנחנו לא יודעים. לעשות סקר לא עוזר, אני צריך שם, כתובת ומספר טלפון. אם יש שם, כתובת ומספר טלפון, זה מטופל. עשרות כאלה מגיעות ועשרות כאלה מטופלים.

תודה רבה לרוני חורי ממשרד התקשורת. אני מודה שהרבה רצו לדבר והיה לנו כל כך חשוב לשמוע אותם, אבל מצד שני היה גם חשוב לשמוע את פרטי ההתייחסות של משרד החינוך והתקשורת, אז אני מניח שזה היה חשוב גם למשתתפים.

קיבלתי מסמך מהאגודה לזכויות האזרח לקראת הדיון מעו"ד טל חסין. אם היא נמצאת, אולי תוכל לדבר שתי דקות ואחר כך אצטרך לסכם. בשעה 11:00 מתחילה המליאה, ואנחנו חייבים לסיים לקראת המליאה. אשמח לשמוע את ההתייחסות שלך לדברים שנשמעו, גם בעקבות המסמך ששלחת אלינו.

אני שמעתי פה התייחסות, שלטעמי היא מאוד לא מספקת. לא ברור על מה נסמך משרד החינוך, כשהוא מדבר על 135,000 מחשבים חסרים. לעומת הנתון הזה של ה-OECD, שאני בכלל לא יודעת אם הוא קיים או לא קיים, הייתה חובה על המשרד לאסוף נתונים מכל בית ספר ובית ספר, נתונים שמעידים על החוסר גם בתשתיות וגם במחשבים. הנתונים גם שאנחנו הצגנו במסמך הזה מכפר קאסם וגם שהציגה היום ועדת המעקב, מעידים בבירור על כך שהחסר הוא הרבה הרבה יותר גדול ממה שטוען לו משרד החינוך.

קיבלנו פה לוח זמנים לא מחייב. משרד התקשורת אומר שאין פתרון ליישובים הבלתי מוכרים בנגב. אני כמובן לא מומחית לתקשורת ובטח לא לטכנולוגיה, אבל בעתירה שאנחנו הגשנו על חיבור כל האוכלוסייה למחשבים ולרשת, עלו פתרונות גם לחיבור לתשתיות ולרשת במקומות שאין בהם חשמל. זה קורה בכל העולם, אז לתפיסתי, מה שקרה פה לא מהווה שום פתרון ושום מענה לאוכלוסיות הכי חלשות, שגם ככה אנחנו יודעים שהפערים שם הם הגדולים ביותר בין האוכלוסיות החזקות לחלשות. הפערים האלה רק מתעצמים. ככל שיש פתרון, הוא מאוד חלקי, הוא לא יקרה עכשיו. צריך להזיז את הדברים הרבה יותר מהר, ואני באמת יושבת פה ותוהה, מה אפשר לעשות כדי לקדם את זה. זאת התייחסותי.

תודה. אני בהחלט שותף לדברים שאמרת.

היום תלמידי כיתה י"ב בגימנסיה הרצליה החליטו לשבות מלימודי הזום במחאה על כך שרק ל-2% מהילדים הערבים הבדואים בדרום יש גם מחשב וגם אינטרנט, אולי נשמע את דורה ג'ונסון מהגימנסיה. היה חשוב לנו לשמוע את קול המחאה שלכם.

תודה רבה. אני דורה ג'ונסון, אני נציגה של המחאה – 25% מאתנו. אנחנו התחלנו את המחאה כדי לתת קול לאותם הילדים שאין להם אמצעים ללמוד. עד עכשיו שבתנו מכל סוג של למידה מקוונת, גם מעבודות וגם מזום, כדי להזדהות איתה.

אמנם נודע לנו שהשקיעו הרבה כסף, אבל אנחנו לא יודעים בדיוק מתי הילדים יקבלו את המחשבים. זה יכול לקרות עד ינואר, וכפי ששמעתי עכשיו, זה יכול לקרות גם עד סוף השנה.

אבל איך יכולים ילדים אלו לקפוץ ישר למסגרת החינוך בפיגור של כמעט חצי שנת לימוד, ארבעה חודשים בהם המערכת המשיכה ללמד את שאר התלמידים והשאירה אותם מאחור? בעיקר בזמנים האלה, כשהחורף מגיע ואין לדעת עד מתי ימשיכו הלימודים הדיגיטליים, איפה חוק חינוך חובה עבור אותם הילדים היושבים ומחכים שתסופק להם דרך ללמוד? כל יום הם מפסידים חומר והפער הלימודי רק גדל, פער שבשביל להשלים אותו, מלבד העובדה שהוא קשה בצורה משמעותית, יכול להיות במקרים בלתי אפשרי, בעיקר בלי שיש להם מערכת שתעזור להם ובהחלט תשפיע על הבגרויות?

שום דבר לא קורה עד שבאמת קורה, ואנחנו מתכוונים להמשיך למחות, עד הרגע שההבטחה שנתנו לגבי המחשבים תהפוך למעשה, ואנחנו לא מדברים רק על ה-150,000 תלמידים שיקבלו מחשב גם בסוף השנה, אלא גם על שאר התלמידים שאולי לא הגיע אליהם הרדאר, כמו 250,000 האחרים שמשרד החינוך כרגע לא הכי מתייחס אליהם, עד שהרמה הלימודית שלנו ושלהם תהיה שווה, כי אנחנו שווים. תודה רבה על ההקשבה.

תודה, תודה רבה לך דורה, ויישר כוח במאבק שלכם על ערכי השוויון והדמוקרטיה לכולם. תודה לך.

שוב, אני רוצה להתנצל בפני כל אלה שביקשו לדבר. בשעה 11:00 מתחילה המליאה, ואנחנו נאלצים לסכם את הדיון. אני כבר אומר שאנחנו בתחילת נובמבר נקיים דיון המשך, אז אני מניח שכל הסוגיות שעלו בדיון הזה ילוו אותנו גם בשבועות הקרובים. כפי שנאמר כאן בדיון ובשיחה עם נציג משרד החינוך, ד"ר עופר רימון, עד אז נרצה לקבל נתונים מדויקים ממשרד החינוך לגבי חלוקת המחשבים הניידים, לגבי ביצוע התכנית, והדברים גם יוצגו בתחילת נובמבר בדיוני הוועדה.

אני אשמח לקבל התייחסויות בכתב אל הוועדה. אנחנו מלווים את הנושא הזה ונמשיך ללוות אותו, אז אתם מוזמנים בהחלט לשתף אותנו גם בכתב בהערות שיש לכם לגבי הדיון שהיה, וגם בהצעות לקידום הנושא, וגם לשתף אותנו ביוזמות חברתיות של העמותות ושל הפילנתרופיה בתחום הזה של הקצאת אמצעי קצה כדי לאפשר לימוד מרחוק.

בסיכומו של הדיון הזה אני חייב לומר לכל המשתתפים, שאני יוצא מודאג יותר מתמונת המצב שנחשפה בפנינו כיום. זה מתחיל בפער שאני רואה בין הצרכים במציאות, הצרכים בשטח, לאמצעי קצה ומחשבים, לבין היעד שהכריז עליו משרד החינוך של כ-150,000. לפי כל הנתונים שיש לנו, גם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וגם של הכלכלן הראשי, שיעור התלמידים שזקוקים לאמצעי קצה הוא הרבה יותר מ-9%, שזה השיעור שמסתמך עליו משרד החינוך. לפי הנתונים הרשמיים שמפורסמים של ה-OECD, שיעורי הנזקקות בישראל שונים מהנתונים של ה-OECD לחומרה בעניין הזה, ולכן הוועדה בעניין הזה קוראת למשרד החינוך לבדוק מה קורה בשטח. אני קיוויתי שהבדיקה בשטח תיעשה עוד במרץ-אפריל עם הנתונים המדויקים לגבי כל יישוב ויישוב ולגבי כל בית ספר, כדי שאפשר יהיה להתאים את כמות המחשבים לצורך האמיתי בפועל.

אני גם בהחלט מוטרד מכך שעד היום אנחנו יותר משישה חודשים במשבר, ועד היום לא החלה חלוקת אמצעי הקצה. אפשר להגיד תקציבים, אפשר להגיד שצריכים זמן, אפשר להזמין חברות מחשבים שצריכות עוד לספק את זה. במבחן המציאות, אנחנו עכשיו כחודש מאז התחילה שנת הלימודים, ואנחנו שומעים שעוד ייקח שבועות עד שבכלל תחל החלוקה. זה מצב מדאיג מאוד, בהתחשב בעובדה שהאוכלוסיות הנזקקות לאמצעי הקצה הן האוכלוסיות המוחלשות – האוכלוסייה הערבית, האוכלוסייה החרדית, האוכלוסייה בדרום, הפריפריה הגיאוגרפית, הפריפריה החברתית.

לא יכול להיות מצב שתקופת הקורונה עכשיו רק מעמיקה את הפערים הללו, בהיעדר אפשרות של למידה מרחוק ובהיעדר מענים מהירים לתלמידים הללו. אני בכלל לא רוצה להתייחס בסיכום להבטחה מאמצע שנות ה-90, לדעתי 96', של מחשב לכל ילד, אבל איפה ההבטחה אז ואיפה המציאות היום.

הוועדה קובעת שזכותו של כל ילד לקבל חינוך וחינוך שוויוני, ובהיעדר גישה של עשרות אלפי – ואולי מאות אלפי – תלמידים למחשב, יש כאן אפליה קשה בציבור התלמידים. המדיניות כיום נמשכת מאז תחילת המשבר ומעצימה את הפערים, ואולי גם מנציחה אותם, בין אוכלוסיות שונות בתוך החברה, בתוך מערכת החינוך, וזה בהחלט מעורר דאגה בקרבנו.

משרד החינוך היה צריך להכין את מערכת החינוך ללמידה מרחוק מהתקופה הקרובה. הוא היה צריך להכין את המערכת עוד במרץ ואפריל. הנתונים כיום לגבי היקף התחלואה מדאיגים אותנו ומשליכים לרעה גם על מצבה של מערכת החינוך.

הוועדה קובעת שהנתונים שעליהם הסתמך משרד החינוך שונים מהנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של אגף הכלכלן הראשי. בפועל מספר התלמידים ללא מחשב נראה גדול בהרבה מההערכה של 150,000-140,000 לפי משרד החינוך.

לכן הוועדה קוראת לבדיקה מחודשת של הנושא, וכמובן למתן מענים לכל התלמידים הזקוקים ללימודים מרחוק, עם הימשכות משבר הקורונה ועם הימשכות הלימודים מרחוק. לכן הוועדה קוראת למשרד החינוך ולמשרד האוצר למצוא פתרונות הולמים ומידיים לעניין הזה.

כפי שאמרתי, הוועדה מבקשת לקבל ממשרד החינוך את הנתונים העדכניים, ואולי מיד לאחר החגים, לגבי הנושאים הללו – גם היקף הצורך וגם היקף החלוקה בפועל.

הוועדה גם שמעה בדאגה היעדר מענים לתלמידים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, עשרות אלפי תלמידים שכרגע גם לא שמענו שיש מענים לסוגיית אמצעי הקצה והחיבור לתשתיות האינטרנט.

חברת הכנסת קארין אלהרר התייחסה לנושא של הפנימיות ולצורך לתת מענה לילדי הפנימיות. זה נושא בהחלט חשוב, ואנחנו גם פונים למשרד החינוך ולמשרד העבודה והרווחה לתת מענה לנושא הזה.

גם עלה הנושא של מפמ"ר תקשוב בבתי הספר הערבים, שאין מזה מספר שנים, למרות הצורך המאוד מידי ודחוף לטפל בנושאים שעלו גם בדיון הזה.

הוועדה תקיים ישיבת המשך וישיבת מעקב בתחילת נובמבר. אני שוב מודה לכל המשתתפים. בנימה לא כל כך אופטימית זו אני נועל את הישיבה. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:06.