פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת המשנה לקידום
הבטיחות בדרכים
23/09/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 1
מישיבת ועדת המשנה לקידום הבטיחות בדרכים
של ועדת הכלכלה
יום רביעי, ה' בתשרי התשפ"א (23 בספטמבר 2020), שעה 9:30

עלייה בהיפגעות בתאונות דרכים של רוכבים ונוסעים באופנועים

חברי הוועדה: בועז טופורובסקי – היו"ר
אימאן ח'טיב יאסין
מתן כהנא
יבגני סובה
אנטאנס שחאדה

יוראי להב הרצנו

אורי מקלב - סגן שרת התחבורה

רחל טבת ויזל - מנכ"לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

ראיק סאלם - מנהל אגף ראשי תשתיות בין-עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אלה פונאמרב - מנהלת תחום בכיר התקני תנועה ובטיחות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבנר פלור - סמנכ"ל בכיר תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אושרית קלפוס - מנהלת תחום פיתוח תקציבי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אפי רוזן - מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אריאל הבר - רפרנט תחבורה, אגף התקציבים, משרד האוצר

ודיע עואד - חבר בצוות ביטוחי חבויות בשוק ההון, אגף שוק ההון, משרד האוצר

נועם בגינסקי - ראש מחלקת התנועה, אגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

יוחאי וג'ימה - ראש מינהל ביטחון ותפקידים מיוחדים, מרכז השלטון המקומי

אלי אילדיס - רוכב אופנוע, נציג רוכבי אופנועים

אליקו אלג'ם - יו"ר מועדון האופנועים הישראלי

יניב יעקב - סמנכ"ל עמותת אור ירוק

נעמה דניאל

דיקלה טקו

אור שושני



עלייה בהיפגעות בתאונות דרכים של רוכבים ונוסעים באופנועים

שלום לכולם, היום 23 בספטמבר 2020, ה' בתשרי התשפ"א. אני גאה ונרגש להתחיל את הישיבה הראשונה של הוועדה לקידום הבטיחות בדרכים. אני רוצה להודות קודם כול ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת מרגי, שנמצא בבידוד, שהיה לו מאוד חשוב להקים את הוועדה הזאת. אני רוצה להודות לו גם על המינוי האישי שלי כיושב-ראש הוועדה ועל כך שביחד עם הצוות המקסים והמדהים של הוועדה הוא וידא שהדיון הראשון של ועדת המשנה הזו יהיה כמה שיותר מהר. הוועדה הזאת מתכוונת לשבת בכל רגע שייתנו לנו. יש הרבה מאוד עומס על ועדת הכלכלה ועל ועדות המשנה, אבל אנחנו נשב בכל זמן שיתאפשר. יש לנו הרבה דברים שאנחנו רוצים לטפל בהם במהלך השנה הקרובה ובמהלך הפעילות של ועדת המשנה הזאת. אנחנו נשתדל לגעת בכמה שיותר נושאים שנוגעים לנושא הבטיחות בדרכים, אם זה באכיפה, אם זה בתשתיות, אם זה בלימודי הנהיגה, אם זה בכל מה שקשור לחינוך, לתקינה, לתוכנית לאומית ועוד ועוד.

בישיבה הראשונה בחרתי לטפל בנושא של הרוכבים הדו-גלגליים, רוכבי האופנוע, מכמה סיבות. קודם כול, 52 הרוגים מתחילת השנה בקרב רוכבי אופנוע, שזאת עלייה של 37% לעומת שנה שעברה. זה בעצם מקרה חירום, מקרה שאנחנו חייבים לטפל בו. מקום המדינה נהרגו בסך הכול בדרכים 34,329 אנשים, מהם 5,153 ילדים ובני נוער. מתחילת השנה נהרגו בדרכים 226, מתחילת חודש ספטמבר 18 הרוגים. וכמו שאמרתי, 52 רוכבי אופנוע הרוגים מתחילת השנה.

אני רוצה להודות ליוראי להב הרצנו, שמשתתף כאן בדיון יחד איתנו. יגיעו עוד דבר חברי כנסת, וגם סגן שרת התחבורה אמר שהוא יגיע. יש לנו סדר עמוס, המון דוברים. רחלי טבת ויזל, מנכ"לית הרלב"ד, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אני אשמח שתציגי את מה שהכנת לגבי רוכבי אופנוע. בינתיים אני אגיד שאני מבקש מכל הדוברים לנסות לקצר. הוועדה הזאת תנסה לאגם את כל המשאבים, תנסה לראות בעיה בעיה, להבין מה עוצר את הפתרון שלה ותנסה לפרום את הקשר הזה בשביל להגיע לפתרון. כמו שאמרתי בהתחלה, אנחנו עוסקים בחיי אדם ואין לנו זמן למשחקים. בבקשה, רחלי.

שלום ובוקר טוב. אדוני, קודם כול אני רוצה לברך אותך על המינוי ליושב-ראש ועדת המשנה. זה מינוי מאוד מאוד חשוב, ואני חושבת שאתה לחלוטין האיש הנכון בזמן הנכון. יש לנו קשר של כמה שנים ואני מכירה את המחויבות שלך, ואני סומכת על זה שהוועדה תוכל לקדם דברים.

יושב-ראש הוועדה התחיל בכך וגם אני אחזור על הנתון המאוד ברור ונורא הזה: 52 רוכבי אופנוע הרוגים מתחילת השנה, שזה עלייה של 37%. בעוד שלגבי סוגים אחרים של נפגעים, הולכי רגל, קשישים, אנחנו רואים עליות וגם ירידות, אצל רוכבי האופנוע במשך שנים יש עלייה מדי שנה בשנה, ופשוט אי אפשר לקבל ולהבין את זה.

יש פה אוסף של שקפים, אני לא איכנס לכולם. אני רק אגיד שישנה עלייה במספר האופנועים, ישנה גם עלייה במספר האופנועים בעלי הסמ"ק הגבוה, ושם אנחנו רואים את מרבית הנפגעים. יש עלייה בנסועה של אופנועים, יש עלייה במורשים לנהוג על אופנועים. בתקופת הקורונה אנחנו רואים יותר ויותר אנשים שפונים לפתרון של הדו-גלגלי. שימו לב שבחברה הערבית יש עלייה של 82% במספר המורשים לנהוג ובמספר המחזיקים ברישיון.

לגבי ההיפגעות אני אציין כמה נקודות מאוד מרכזיות מבחינתי. קודם כול, מבחינת השיעור של המעורבות, השיעור של המעורבות של רוכבי אופנוע בתאונות דרכים קטלניות וחמורות ביחס לנסועה שלהם הוא פשוט בלתי ייאמן. הסיכוי למות בתאונת דרכים של רוכב אופנוע הוא פי 16 מרכב רגיל יחסית לנסועה. זה נתון שצריך להדיר שינה מעיניהם של הרבה מאוד אנשים, כולל שלנו.

יש מגמת עלייה בהיפגעות. השנה יש מגמת עלייה דרמטית גם יחסית לשנה שעברה באותו זמן. היינו אמורים לראות בגלל הקורונה איזושהי ירידה, אבל זה בדיוק הפוך. בזמן הקורונה כמעט 50% מהנפגעים היו רוכבי אופנוע. אנחנו קצת חקרנו את תקופת הקורונה. מצאנו הרבה מאוד נסיעה במהירות מעל המותר, נסיעה בצורה לא זהירה, סוג של פריקת עול בתקופה הזאת.

את חושבת שזה בעיקר בגלל שהכבישים היו פנויים יותר?

הכבישים היו פנויים ומי שכבר נסע בכביש ניצל את זה. לא כולם כמובן, אני לא רוצה להכליל. אנחנו רואים את זה בצורה מובהקת: התאונות הן תאונות של מהירות גבוהה והתפרעות בכביש, גם של הרכב הפרטי וגם של רוכבי האופנוע. אבל זה שרוכבי האופנוע הם 50% מההרוגים זה באמת נתון שהוא חריג, גם בחברה הכללית וגם בחברה הערבית.

שימו לכמות הנפגעים למיליארד ק"מ נסועה על פי נפח מנוע. אנחנו מדברים על האופנועים הכבדים. בקלים יותר חלק גדול מהאנשים עברו לאופניים חשמליים, שלא מצריכים לא רישיון ולא רישום. הגילאים הם כמובן צעירים, אבל לא בהכרח.

תמיד בנפח יותר גבוה של מנוע יש יותר הרוגים, או שזה רק בתקופת הקורונה?

תמיד בשנים האחרונות נפח מנוע גבוה יותר, סל"ד גבוה יותר, יש בו יותר הרוגים ויותר נפגעים. אנחנו גם רואים עלייה מאוד דרמטית במספר רוכבי אופנוע על האופנועים הכבדים יותר, ורואים גם הלימה של זה במספר הנפגעים. לכן אנחנו חושבים שזאת קבוצה שצריכים להתייחס אליה באופן מיוחד.

אפשר לשים לב שיש מעורבות גבוהה בחברה הערבית. השקף האחרון בנושא הנתונים: בתקופת הקורונה מספר ההרוגים והפצועים קשה ברכב פרטי קרוב למספר בקרב רוכבי האופנוע.

השקף הבא הוא קצת ציני, אבל אני בכל זאת שמה אותו. שקף של עלויות. אני שמה את זה בכל מצגת שלי. בשנת 2018 למשל הנפגעים בקרב רוכבי האופנוע, פציעות והרוגים, עלו למשק כמעט שני מיליארד שקל.

רוב הנפגעים זה הפצועים בינוני, נכון?

המסה של ההוצאות היא על פצועים קשה והרוגים, אבל עדיין יש לנו הרבה פצועים בינוני. יש הכי הרבה פצועים בינוני, אבל התמחור של פצוע קשה והרוג – עד כמה שזה נורא להגיד את זה – הוא גבוה יותר. למה אני אומרת את זה? כי זה שני מיליארד שקל. יותר מאוחר, כשנדבר על תקציבים, נדבר על שני מיליון, על 30 מיליון, על תקציבים שהם כל כך הרבה יותר קטנים לעומת שני מיליארד. כך שגם מבחינה כלכלית חשוב לטפל בזה, מעבר לנושא הערכי והאנושי שהוא כמובן ברור.

מה כן עושים? בדקנו ימינה-שמאלה ברחבי העולם, ישבנו בהרבה ישיבות, כולל עם נציגי רוכבי האופנועים, עשינו מחקרים, בין היתר ביחד איתם, כדי להבין מה כיווני הפעולה הנכונים ומה צריך לעשות כדי להוריד בצורה דרמטית את מספר ההרוגים. יש דברים שקשורים למשתמשי הדרך, יש דברים שקשורים לרוכבי האופנוע ויש דברים שקשורים לכבישים.

אני עוברת לשלב הכי פרקטי, מה צריך להיות. קודם כול, נושא פס המגן התחתון. אנחנו בדקנו השנה כמה אנשים נהרגו בין ינואר לאוגוסט בתאונות דרכים קטלניות שבהן הייתה מעורבות של מעקה בלי פס מגן תחתון. 12 תאונות דרכים קטלניות שבהן רוכב האופנוע עף על המעקה והתנפץ על מעקה הבטיחות. יש הרי את התומכות של מעקה הבטיחות, רוכבי האופנוע אומרים שזה ממש כמו גיליוטינה. 12 אנשים נהרגו על מעקות הבטיחות שאין להם פס מגן תחתון.

תכף נציגת משרד התחבורה תתייחס לזה.

אני אגיד על זה שתי מילים. קודם כול, ברחבי העולם הפתרון הוא פס מגן תחתון. גם בארץ נתיבי ישראל מכירים ועובדים על זה קשה. הם מיפו בצורה יפה את המקומות שצריך לעשות את זה בהם, ועד מחצית 2019 זה אכן תוקצב ומדי שנה נוספו עוד ועוד פסי מיגון למעקות הבטיחות. ב-2019 וב-2020 אני מרימה דגל ואני אומרת: יש לנו בעיה. צריך להמשיך לתעדף ולתקצב את זה, לדעתי גם מהתקציבים הקיימים המועטים. מדובר על 12 הרוגים, זה אירוע רציני ומשמעותי מספיק בשביל לתת תעדוף משמעותי להתקנת פסי המגן.

דבר נוסף, תוכנית הכשרה לרוכבים. ברלב"ד כבר עוסקים ביחד עם משרד התחבורה על הכשרה, שכבר מוכנה, לרוכבים מתקדמים, רוכבים ב-400 סמ"ק, הרוכבים הוותיקים דווקא, שעוסקת בעיקר בתפיסת הסיכון – איך אתה לא נכנס לסיכון ואיך אתה מתנהג כשכבר יש סיכון. מבחינתנו זה קריטי להצלת חיים. כדי להשיק את הפיילוט, כולל מחקר מלווה וביצוע הפיילוט על קבוצת רוכבים, כל מה שנדרש זה שני מיליון שקל, אבל אנחנו לא מצליחים לקבל אותם.

אני עוצר אותך לשנייה. עוד מעט נבקש מכל אחד מהאנשים הרלוונטיים, משרד התחבורה ומשרד האוצר, להתייחס לכל הנושאים האלה.

ברור לי שהמציאות התקציבית היא קשה, אבל גם במציאות תקציבית קשה יש דברים שצריך לתעדף לפני דברים אחרים. שני מיליון שקל כדי להתחיל להניע את ההכשרה לרוכבי אופנוע זה נשמע לי כסף לא כזה גדול, ולא ברור לי למה זה לא קורה. יש רצון טוב מצד כולם אבל בסופו של דבר אנחנו לא מקבלים את הכסף. אני מבינה שיכול להיות שבימים הקרובים זה יתקדם ונקבל את זה איכשהו דרך משרד האוצר. זה משהו שחייבים לתקצב אותו.

לנושא של תחזוקה וניקיון פני הכביש נת"י יתייחסו. גם לנושא של סימוני כביש נת"י יתייחסו. יש טענה בעניין הזה מצד הרוכבים, ואנחנו רואים את זה בתאונות הקטלניות של החלקה על סימוני הצבע.

בכל מה שקשור להסברה אנחנו נעלה באוקטובר עם קמפיין גדול לרוכבי האופנוע, בהנחה שבאמת נוכל לעלות איתו. אנחנו כמובן מתואמים עם משטרת ישראל, ואם יהיו מבצעים של משטרת ישראל אנחנו נלווה אותם בקמפיין.

של מה הקמפיין?

אנחנו רואים עלייה מאוד גדולה אצל רוכבי אופנוע שלוקחים סיכונים. אולי לא נעים לרוכבי האופנוע לשמוע את זה, אבל תאונות עצמיות הן מרכיב משמעותי, אנחנו רואים שקרוב ל-50% מהתאונות הן תאונות עצמיות. בעיקר בתקופת הקורונה אבל גם לאחר מכן אנחנו רואים הרבה פעלולים בכביש. זה לא נוגע לרוכבים המנוסים. זה יהיה קמפיין שיעסוק בעיקר ברוכב האופנוע, וגם במי שנמצא בכביש. הקמפיין יהיה באוקטובר. אנחנו דיברנו עם המשטרה על כך שנתמוך ונגבה את המשטרה בקמפיינים. גם כאן צריך לקחת בחשבון את העניין של הכסף. אנחנו יכולים להגיע בעיקר לדיגיטל, פייסבוק, קצת רדיו. לטלוויזיה אין תקציבים לקמפיינים מהסוג הזה. אבל אפשר להגיע לרוכבים גם בדרכים אחרות, אנחנו נמצאים איתם בקשר בקבוצות הפייסבוק שלהם ובקבוצות אחרות שלהם, ואפשר לעשות הסברה טובה גם בלי טלוויזיה, ואנחנו נעשה את זה.

דבר נוסף, שהוא קריטי מבחינתנו, הוא הסיפור של תמריצים מול חברות הביטוח. אנחנו יודעים שהביטוחים לרוכבי האופנוע הם מאוד יקרים, ואנחנו גם דיברנו עם חלק מחברות הביטוח והממונים על כך כדי שיינתן תמרוץ לרוכבים שיעברו את אותה הכשרה מתקדמת שאמורה לעשות אותם רוכבים בטוחים יותר, ושייתנו תמרוץ גם לדברים נוספים, אמצעי מיגון וכו'.

תאורה באזורים מרובי נסיעה זה עוד דבר שנצטרך לחשוב עליו. אדוני, אפשר להעלות לדיון את השאלה האם צריך לחייב שימוש באמצעי מיגון נוספים את כל אותן חברות שליחויות שמעסיקות את שליחי "וולט" וכל מי שיש. זה ישית עליהן מעמסה כספית נוספת. אנחנו כמובן בעד זה, אבל זה דבר שצריך לדבר עליו ולשמוע גם אותם.

דבר אחרון, התקנת מערכות לזיהוי אופנועים בשטחים מתים של כלי רכב. זה הדבר הבא. עכשיו בודקים את נושא השטחים המתים למשאיות לגבי הולכי רגל. אבל זה בעתיד. כשאני מסתכלת על מה צריך לקרות כאן ועכשיו כדי להוריד בצורה דרמטית את ההיפגעות, אני אומרת שהסיפור של מעקות הבטיחות הוא קריטי והסיפור של ההדרכות המתקדמות הוא משמעותי. וכמובן הסברה, שזה תמיד חשוב. שלושת הדברים האלה אמורים להוריד את ההיפגעות בצורה דרמטית. למשטרה יש חלק נוסף, אכיפה, שכולנו יודעים שהיא תמיד עוזרת. אבל זה כבר לא במגרש שלי.

תודה רבה. אני רוצה להודות לחברי הכנסת שהצטרפו אלינו – לאימאן ח'טיב יאסין, ליבגני סובה, שהוא גם חבר ועדת המשנה, למתן כהנא, ובזום יש איתנו את אנטאנס שחאדה, שגם הוא חבר ועדת המשנה. אם אתם רוצים רשות דיבור תגידו לי. למי שלא היה כאן אני אעדכן מה הולך להיות. קודם כול, המיצג הזה מייצג 52 רוכבי אופנוע שנהרגו מתחילת השנה. הרבה מאוד אנשים טובים באו ונתנו לנו את הקסדות שלהם כדי שנוכל להציג כאן את המיצג. מדובר באנשים עם משפחות שחרב עליהן עולמן. חלק מהקסדות שמוצגות כאן עברו תאונה והן לא שמישות, מה שנותן משנה תוקף להצגה שלהן כאן. בזמן הקצר שיש לנו אנחנו ננסה לגעת במגוון אלמנטים שנוגעים לרוכבי האופנועים – אמצעי מיגון, לימודי הכשרת נהיגה, תוכנית הלימודים לכיתות י', אכיפה וענישה, טיפול בתשתיות, מעקות בטיחות, סימון כבישים, תאורה וכו', הוזלת ביטוח למי שעבר הכשרות מיוחדות, מערכות בטיחות וגם צמיגים לקויים, שאני מבין שיש איזושהי בעיה עם העלות שלהם בעקבות מכסים ומיסים. ננסה לגעת בהכול. אם מישהו רוצה לדבר, בבקשה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

מיגור תאונות הדרכים בישראל זה ממש משימה לאומית של כולנו, ובועז, אני חייב לומר שהנושא הזה בוער בך ומלווה אותך ומרכיב את החיים שלך, ואני רוצה לברך אותך ולהודות לך, כי ההתעקשות והנחישות שלך בנושא הזה היא לא מובנת מאליה והיא תציל חיים. ומאחר שזאת משימה לאומית ראשונה במעלה, הנחישות שלך והמחויבות שלך לנושא הזה היא יוצאת מן הכלל ויוצאת דופן. אני רוצה להודות לך ולברך אותך ואני אקח חלק בכל דבר שתוביל, כי בעיניי זאת באמת שליחות אדירה שלקחת על עצמך. סחתיין גדול, באמת.

תודה רבה, אני מעריך את זה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אני מצטרפת לתודות ולברכות, כבוד היו"ר, על הוועדה, ואני מקווה שתצליח להביא לשינוי במציאות העגומה שאנחנו נמצאים בה. אני מתסכלת על הנתונים וממש מצער אותי לראות כמה אנשים נהרגים. אני מנסה לעשות פילוח לאותם נתונים של ההרוגים ואני רואה ששוב פעם הערבים מככבים, לצערי הרב, בנושא הזה. אנחנו 20% מהאוכלוסייה, ובתאונות של האופנועים אנחנו כמעט 34%.

אני רוצה להדגיש שני דברים. א', זכותם של כל האנשים, גם הצעירים, להגשים חלום. אני מסתכלת על זה ואומרת לעצמי שזה אומץ לב גדול שאני אישית לא רוצה לנסות וגם לא רוצה לראות מישהו שקרוב אליי עושה את זה, כי אני בטוחה שהסכנות של זה הן מעל ומעבר. ומה שמוסיף על הסכנות האלה זה האדרנלין שזורם בתוך הדם שלהם, שהם רוצים כאילו לכבוש עולם. אני רוצה להגיד להם מהבמה הזאת: תיסעו בזהירות, תחשבו על היקרים לכם, תחשבו כמה אתם יקרים להורים, לילדים, ותשתדלו תמיד לחזור הביתה בשלום.

אני רוצה לפנות דרכך ודרך הוועדה לכל הרשויות הרלוונטיות לעשות שני דברים חשובים. דבר ראשון, הנושא של ההסברה. הסברה והסברה והסברה. וגם הנושא של ההרתעה. אם מישהו לא רוצה לקבל את ההסברה ולהפנים אותה, אולי יפחד מהגורם ההרתעתי. והרתעה זה לא רק כאילו עונש וכסף, הרתעה זה גם התוצאות של אותה נסיעה מסוכנת.

הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו זה החברה הערבית. התשתיות בחברה הערבית, כל התשתיות, הן במצב מאוד מאוד קשה. אני בדיוק יצאתי מדיון על אמצעי קצה ללמידה, ושם כמו כאן – בכל מקום אנחנו נמצאים למטה למטה למטה. הנושא של התשתיות בחברה הערבית הוא על הפנים. אין לנו תחבורה ציבורית ואין לנו תשתיות כמו שצריך – ואנחנו רואים את התוצאות.

אני מחזקת את ידיך ואני מוכנה לעשות כל מה שצריך בנושא אצלנו בחברה כדי שנחסוך חיים. אני הייתי עדה לשתי תאונות שקרו לא מזמן ביפיע, ביישוב שלי, ואני ראיתי כמה זה מחריד. ואני כאימא דבר ראשון חשבתי כמה אימא שלו מסכנה, שהאל יחזק אותה. ואני רוצה לזעוק את הזעקה הזאת בפני כל הנהגים: תחשבו על האימהות שלכם, תחשבו על הילדים שלכם, ותחזרו תמיד בשלום.

תודה, אימאן. לרוכב אופנוע מהחברה הערבית באמת יש סיכוי של פי חמישה להיהרג בתאונת אופנוע.

זה משתלב בכל מיני דברים – גם תשתיות, גם המצוקה הנוראית בשאר הדברים. הצעיר מרגיש שדרך האופנוע הוא יכול לעשות הכול, הוא יכול לכבוש עולם, הוא יכול להגיע מהר. צריך להסתכל על זה בקונטקסט הכללי של מה שקורה בתוך החברה הערבית.

תודה. אושרית ממשרד התחבורה, בבקשה.

אני אושרית קלפוס, מנהלת תחום תקציבי פיתוח, משרד התחבורה.

זאת אומרת שמעקות, סימון כבישים, תאורה זה את?

נכון, אני אחראית על התקציבים של חברת נתיבי ישראל מטעם משרד התחבורה. לפני שאני אדבר על התקציבים שניתנו בשנים קודמות ואלו שצפויים להינתן עד סוף החומש שמסתיים ב-2021, אני רוצה לדבר על מודל האחזקה שהכינה חברת נתיבי ישראל בשיתוף משרד התחבורה והחשב הכללי בהתאם להסכם התפעול והמימון שלה מול המדינה, שנחתם בנובמבר 2017.

לפי המודל שמפורט – אנחנו נעביר אותו לוועדה כדי שתראה לגבי כל רכיב ורכיב מה ההמלצות ומה הסכומים – תקציב האחזקה המינימלי על מנת לתת את המענה בהתאם לתקנות צריך לעמוד על שני מיליארד שקל. זה הסכום.

שני מיליארד שקל?

שני מיליארד שקל בשנה כדי לעמוד בכל התקנות שהוציאה המדינה. כדי שנת"י תוכל לעמוד בכל התקנות ולא תצטרך לתעדף ביניהן, היא צריכה שני מיליארד שקלים.

בכלל הנושא של בטיחות בדרכים?

בכלל הנושא של אחזקה שוטפת.

סך כל העלויות של תאונות הדרכים זה 17 מיליארד שקל, כך ששני מיליארד זה גם משתלם כלכלית.

יש גם בחינות כלכליות, אבל כרגע אני מדברת רק מבחינת הצרכים. מבחינת הצרכים, שני מיליארד זה הצורך של הרשת מבחינת המצב שלה וכו'. עכשיו בואו נדבר על התקציבים שניתנו בשנים קודמות. בסיכום תקציבי של 2018-2017 שבו מפורטת תוכנית החומש של המשרד וחברת נתיבי ישראל, הוקצו 1.375 מיליארד לשנה עבור תקציב אחזקה. זה מה שהוקצה. אז נכון שבשנים הראשונות של החומש אגף התקציבים הסכים להגדיל לנו כספים על חשבון יתר שנות החומש ולכן יכולנו לבצע יותר, אבל אם נסתכל על הממוצע, 1.375 מיליארד, נראה שזה לא נותן את המענה.

זאת אומרת שבאותן שנים היו חסרים 625 מיליון?

נכון. חסרים 625 על מנת לתת את המענה המינימלי. שוב, המינימלי.

צריך להבין איך אנחנו מבצעים תעדוף, כי הרי הכול חשוב. ריבודים זה משהו שחשוב גם לרכבים פרטיים ועל אחת כמה וכמה לרוכבי אופניים. אחזקת שבר שוטפת ומונעת, אחזקה ושיקום של גשרים ועוד – שוב, אלה דברים שיש לגביהם תקנות. ואם אנחנו, משרד התחבורה, וחברת נתיבי ישראל, שהיא זרוע מבצעת שלנו, צריכים לעשות תעדוף, אז אנחנו דבר ראשון צריכים לשאול את עצמנו לגבי מה יש לנו תקנות. וכבר אני אגיד שב-1.375 מיליארד אי אפשר לקיים את כל התקנות וצריך לעשות תעדוף מה לקיים יותר ומה לקיים פחות.

לגבי המעקות, כרגע אין לגבי זה תקנות, ולכן די ברור שבמצב כזה עושים רק אחזקה של שבר, שקורה כאשר יש תאונות דרכים. כל שנה אנחנו משקיעים בזה בין 30 ל-35 מיליון, כי יש תאונה וחייבים לתקן. אבל לגבי דברים חדשים, שיקום ושדרוג – קודם יש תקנות ולכן אני לא מתפנה לדברים שהתקנות לא דורשות ממני.

נציג אגף התקציבים נמצא איתנו ועוד מעט נגיע אליו - - -

אני אגיד כמה נדרש.

האם זה עניין של סדר עדיפויות בתוך המשרד, או שאתם לא מקבלים את הכסף שאתם רוצים מהאוצר?

ברור שזה גם זה שאנחנו לא מקבלים כסף מהאוצר. האוצר נתן 1.375 מיליארד בזמן שאני צריכה שני מיליארד. ואנחנו לא עשינו את המודל סתם על דעת עצמנו, אלא משרד האוצר דרש מאיתנו במסגרת הסכם התפעול והמימון של חברת נתיבי ישראל לעשות מודל כזה. הוא דרש לעשות מודל כי הוא רצה להבין מה הצרכים של רשת הכבישים, ועשינו את זה. אבל בפועל אנחנו לא מקבלים את התקציב הנדרש.

אבל עכשיו למעקות יש אפס למעט שבר ויצירת כביש חדש.

בשנים הראשונות, ב-2018-2017, כשקיבלנו הקדמה על חשבון תקציב האחזקה של יתר שנות החומש – הקדמה, לא תוספת – קיבלנו 1.688 ו-1.640 מיליארד בהתאמה, ובשנים האלה יכולנו להקצות 40 מיליון כל שנה עבור שדרוג ודברים מונעים ולא רק שברים.

כמה כסף חסר בשביל לפתור את הבעיה של מעקות הבטיחות?

על פי מודל האחזקה של נת"י אנחנו צריכים 44 מיליון כל שנה במשך תשע שנים. בזה נוכל להסדיר את כל הרשת בכל הארץ. זה מה שאנחנו צריכים כדי לתת מענה באמת מלא. אבל כרגע אין לנו את הכסף הזה.

הזכירה כאן רחל את המעקה פס מגן תחתון. זה מענה לא מלא, אבל הוא נותן מענה כלשהו והוא מיידי. בשביל זה נצטרך 15 מיליון.

תכף אנחנו נשמע את האוצר לגבי זה. מה עם סימון כבישים, כל מה שקשור לצבע בתקן לא מחליק? ב-2014, כשהייתי חבר כנסת בפעם הראשונה, הצלחנו לשנות את התקן.

אלה דברים שמבוצעים במסגרת תקציב אחזקה, וכמו שאמרתי, אנחנו לא יכולים לבצע את כל התקנות במסגרת התקציב הקיים היום. שוב, אני לא מתחמקת מזה שבתחילת החומש אגף תקציבים נתן הקדמות, אבל בסוף, אם מסתכלים על הממוצע, 1.375 מיליארד לחמש שנים, זה לא מספיק.

אני אשאל את זה אחרת. בתוך רשות מקומית, צביעת הכבישים, מעברי חצייה וכו' זה מתקציב הרשות המקומית או שזה חלק מהתקציב שלכם?

לא, אני מדברת רק על התקציב הבין-עירוני.

אז בוא נסכם. למעקות בטיחות אין תקציב. חסרים 44 מיליון שקל לשנה לתשע שנים וחסרים 15 מיליון שקל לשנה להוספת מגן תחתון. עוד מעט האוצר יעלה. רק שלא יגיד שזה אצלכם אבל העדפתם להעביר את זה למקומות אחרים.

אני אגיד מה אנחנו כמשרד מתכוונים לעשות. במסגרת דיוני התקציב הקרובים אנחנו מתכוונים להגיש בקשה ספציפית ונפרדת לגבי המעקות. לא להכניס את זה בתוך תקציב האחזקה, אלא להגיש את זה באופן ספציפי, בתקווה לקבל את זה כבר בדיוני התקציב הקרובים.

תכף נדבר על זה עם האוצר. תודה רבה, אושרית. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

תודה רבה. אני מברך אותך על הוועדה הזאת ואני אשמח לשתף איתך פעולה. אני כמעט אף פעם לא נסעתי על דו-גלגלי ואני גם לא חשבתי להוציא רישיון כזה, אבל אני נגד הכללות. חבר מאוד קרוב שלי שהרבה מאוד שנים נסע על אופנוע כבד עד שהוא התחתן והביא ילדים לעולם והחליף לאוטו, אמר לי פעם משפט שעד היום אני זוכר אותו: אתה לא קונה אופנוע בשביל לנסוע על פי המהירות המותרת. זה קצת צרם לי ושאלתי אותו מה זאת אומרת. הוא אמר לי, אם אתה רוצה לנסוע 110 קמ"ש על הכביש אז תקנה אוטו, אל תקנה אופנוע. ואז הוא גם אמר לי משהו שגם היום הוא אקטואלי: שבארץ אין תרבות של ספורט מוטורי, יש היעדר של הספורט המוטורי. הרי יש אנשים שרוצים להתפרק, אנשים שאוהבים את האופנוע, שאוהבים את הכביש, שאוהבים לעשות סיבובים בשבת בבוקר, והם צריכים מקום שהם יכולים להוציא בו את האנרגיות שלהם.

בשביל זה יש בית כנסת.

תאמין לי, יש גם כאלה שאחרי בית הכנסת הולכים ומתפרקים. אנחנו דוגלים בשיטה של חיה ותן לחיות. אתה יכול ללכת בבוקר לבית הכנסת ואחר כך לעשות מה שאתה רוצה.

הכול בסדר.

אני יודע שיש הרבה אנשים שהיו רוצים שבמדינת ישראל אכן יתקדם הנושא של הספורט המוטורי ותהיה תרבות של הספורט הזה, כמו שיש בכל העולם. סביר להניח שאם היה את זה, הרבה אנשים לא היו מתפרקים על הכביש.

דבר שני, שמופנה לרחלי – אתם יודעים לעשות את ההבדלים בין ההרוגים ובין התאונות לגבי האם זה אופנוע עד 250 סמ"ק וכו'?

כן, היא הזכירה את זה במצגת שלה. הרוב זה סמ"ק גבוה.

משום שכנראה מדובר על מהירות גבוהה יותר, על אופנוע שיכול להגיע ל-270 קמ"ש - - -

אולי ההכשרות לא מספיק טובות.

ההכשרות לא מספיק טובות.

אתה לא יכול להכשיר מישהו בישראל לנסוע ב-200 קמ"ש.

אבל יש הכשרות של תפיסת הסיכון. לא של 200 קמ"ש, אבל של - - -

כשאני אומר לכם שאנשים מגיעים ממצפה רמון לתל אביב תוך שעה ועשר דקות אז אפשר להבין שזו לא מהירות של 120 קמ"ש. יש גם כאלה שמגיעים תוך שעתיים מתל אביב לאילת. תראו, אני מאוד זהיר, אני מכבד את הענף הזה, אני מכבד את האנשים, אני מבין את החיבה שלהם ואני רוצה להיות זהיר ולעזור להם. מתוך 620,000 שנוסעים על דו-גלגלי סביר להניח שיש כמה אלפים שזה התחביב שלהם באמת. זה לא בגלל שיש לו צורך לעקוף את הפקקים, אלא זה כי הוא רוצה מה שנקרא לעשות סיבוב. אז שהמדינה תיתן לו את ההזדמנות הזאת, שתיתן איזשהו מתחם שהוא יוכל לעשות את זה.

רוב הסיכויים שאלה מקצוענים שדווקא לא נפגעים.

רוב האנשים שעושים את זה הם באמת מקצוענים, הם באמת יודעים לנהוג על האופנוע והם גם יכולים לחנך וללמד את האנשים הצעירים. אבל מה קורה עם אותו בן אדם שרוצה ללמוד על אופנוע כבד, לעשות את כל הדברים, להרגיש את האופנוע? הרי אתה לא קונה אופנוע ב-100,000 שקל שנוסע 280 קמ"ש בשביל לנסוע ב-110 קמ"ש.

אדוני, יש המון אנשים שעוברים עכשיו לאופנועים ולדו-גלגליים כדי לפתור מצוקה של פקקים ולהגיע למקומות עבודה. זאת קבוצה שהולכת וגדלה.

אמרתי שאני לא עושה פה הכללה, דיברתי על קבוצה ספציפית אחת. לצידה יש גם אנשים שאין להם אפשרות לקנות עכשיו אוטו ב-70,000 שקל אז הם קונים קטנוע של עד 250. זאת בעיה אחרת. כולנו נוהגים, כולנו רואים את המצב כשעומדים ברמזור. הקו הזה צריך להיות קו לכולם, ולא קו שאתה עובר אותו ועומד באמצע הצומת ואתה מתחיל לנסוע בלי להסתכל מה קורה מסביב. אבל זאת כבר לא שאלה של אופנוע כבד, לא שאלה של תחביב וגם לא שאלה של תשתית, זה שאלה של חינוך ומודעות. למה אתה יוצא לאמצע הכביש ומתחיל לנסוע כשהרמזור רק מהבהב, ואז מישהו שבא מהצד ומנסה לגנוב את הרמזור פוגע בך. אני הייתי כמה פעמים עד לתאונות עם קטנוע, שברוך השם לא נגמרו בהרוגים.

מה שאני אומר זה שיש פה שילוב של כמה דברים. אני שמעתי אותך כמה פעמים שאתה תומך בפיתוח הספורט המוטורי.

ברור.

צריך לתת לאנשים את האפשרות ליהנות מזה. ולגבי אנשים שקונים את זה כדי להגיע למקום העבודה – לגביהם צריכה להיות אכיפה, צריכה להיות העלאת מודעות, וגם צריך להעניש במקרים מסוימים. ולגבי רישיון, כמה שיעורים צריך בשביל רישיון לקטנוע? 15 שיעורים. לעומת 28 לאוטו.

וזה גם מגיל 16.

אנשים עושים את זה תוך חודש, מקבלים רישיון ועולים על הכביש. ולכן אני מאחל לנו, לכולנו, שנוכל להביא פתרונות. לא להתכנס לצורך דיבורים וכותרת. אני פעם ראשונה רואה מיצג כזה בכנסת, ומה שאני רואה פה זה מפחיד. אני לא רוצה את הפחד הזה, אני רוצה לקדם את הנושא, אני רוצה שאתה תקדם, ואני שותף שלך לקידום הנושאים. אז בואו לא נסתפק רק בדיונים ודיבורים אלא נציע פתרונות ונקדם את הדברים.

תודה רבה, חבר הכנסת סובה. אני גם בא עם הפתרונות. הצטרף אלינו האיש שאני מקווה שגם יעזור לנו לפתור את הבעיות, סגן שרת התחבורה חבר הכנסת אורי מקלב. אני יודע שזמנך קצר ואני אשמח מאוד שתגיד כמה מילים. אנחנו כבר רואים שחלק גדול מהבעיות יכולות להיפתר בתשומת לב ולא בתקציבים גבוהים. דיברו כאן על כמה עשרות מיליונים בודדים בשביל תקציבי תשתיות בשנה, ועוד מעט ידברו כאן גם על לימודי הנהיגה, שגם זה מיליונים בודדים. אלה דברים שלדעתי אפשר לפתור. משרד התחבורה דיבר על המחסור שלו. עוד לא הגענו לאוצר, אבל אנחנו כבר יודעים מה האוצר יגיד. הוא יגיד שזה עניין של סדרי עדיפויות בתוך משרד התחבורה. אז אולי תעשה לנו סדר ואולי גם נצא עם איזושהי בשורה.

דבר ראשון, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך על התפקיד. אתה עומד בראש ועדת משנה שהיא ועדה מאוד חשובה ויש בה אפשרויות רבות לפעול. אני לא מעט שנים בכנסת ואני יודע שוועדות המשנה של ועדת הכלכלה היו ועדות דומיננטיות שהשפיעו רבות, והן מקבלות את הכוח שלהן מוועדת האם שלהן, ועדת הכלכלה, עם הצוות המיוחד שיש לה. אין לי ספק שלפעמים דווקא בנושאים האלה, שצריך להיכנס בהם לפרטים וצריך התמדה, אפשר לקדם הרבה ולפעול הרבה דווקא דרך ועדת משנה, שיכולה להקדיש הרבה יותר זמן ועומק לדיונים.

אנחנו די הופתענו והתאכזבו לראות שדווקא בתקופה הזאת, שהיא תקופה קשה מאוד, תקופה של סגרים שאנשים צריכים להישאר בבית, לא הייתה ירידה בתאונות הדרכים. לכאורה נפח התנועה וכמות ההסתובבות היו אמורים להביא ירידה, אבל לצערנו אנחנו חווים דווקא עלייה, בוודאי בתאונות האופנוע.

לתאונות האופנוע יש מאפיינים ייחודיים. כשלוקחים נושא מסוים או תאונות מסוימות – אם זה צמתים מסוימים, תאונות אוטובוס ורכב ציבורי, מפגשי רכבת, תאונות אופנועים – אנחנו מתמקדים בזה ואנחנו שמים את הפוקוס על זה. וזה התפקיד שלך, בועז, ואין לי ספק שתעשה את זה טוב. אסור להרפות משום דבר. אם יש עכשיו תקופה של תאונות אופנוע אז אנחנו נשים על זה את הדגש ואת הפוקוס. חשוב לעקוב ולהתעמק בנושאים.

אתה תקבל שיתוף פעולה ממשרד התחבורה. רחל ויזל טבת, שעומדת בראש הרלב"ד, נמצאת פה. אני נפגשתי איתה ואני מכיר היום מקרוב יותר את העבודה שלה. הם עושים כל מאמץ. כמובן שהכול תלוי בתקציבים. אנחנו בתקופה לא פשוטה, ולפעמים דווקא את הקיצוצים בשיתופי הפעולה רואים בתקופות האלה. אבל הדיון הזה והמעקב אחרי הנושא מעוררים אנשים, מביא אותם לשיתוף פעולה ואנחנו נעשה הכול בנושא הזה ונשתף איתכם פעולה.

אנחנו נמצאים בעשרת ימי תשובה. אנחנו לא רק צריכים ברכת הצלחה, אנחנו צריכים גם תפילת הדרך. יש קטע קטן בתפילה שאומר "מפני חיות רעות". יש כאלה ששואלים: מה חיות רעות רלוונטי לימינו, הרי אנחנו כבר לא נוסעים בג'ונגל. אז אומרים, חיות רעות לא חייבות להיות מהסוג שהולך על ארבע, זה יכול להיות גם כאלה שרוכבים על שניים, כאלה שמתנהגים כחיות רעות. גם זה חלק מהעניין, גם הנושא של בטיחות, גם הנושא של השקעות בתשתיות. מדובר במכלול של דברים. אם אנחנו נתמקד בדבר אחד לא נקבל תשובה. צריך להסתכל על מכלול הנושאים ולטפל בכל דבר לעומק ולהשקיע, אם זה בחינוך, אם זה בתשתיות, אם זה באכיפה. אני מאחל לך בהצלחה.

תודה רבה, סגן השרה מקלב. אני מזכיר לך שבסופו של דבר, כפי שאתה יודע אפילו יותר טוב ממני, זה עניין של תשומת לב של מקבלי ההחלטות. הרי עשרה מיליון שקל יכולים ללכת לכאן או לכאן. במקום מחלף ב-200 מיליון שקל אפשר היה אולי לפתור הרבה מאוד דברים. אנחנו כאן עוסקים בהצלת חיים ולכן אסור לנו לרגע להרפות. הוועדה הזאת תעקוב, תבדוק, תעלה את הנושאים, תמצא את הבעיה ותנסה לפתור אותם. היא תמשיך לעקוב ולהציק כמו שאתה כבר יודע שאני יודע להציק.

הדברים שצפים, אנחנו לא רואים את זה כנגדנו, אנחנו רואים את זה כדבר שמעורר. מטבע הדברים ככל שהדברים יותר על סדר היום ויש להם חשיפה יותר גדולה הם מקבלים התייחסות גדולה יותר. אנחנו נמצאים היום בעולם כזה. כשנכנסתי לאולם ראיתי את הקסדות, וכשאתה מבין מה עומד מאחורי זה זה מצמרר. לחשוב שמאחורי זה יש אנשים שכבר לא נמצאים איתנו וכבר לא יכולים לחבוש את הקסדה. שתהיה לכם ברכה והצלחה וגמר חתימה טובה לכולכם.

תודה רבה, שנה טוב וחתימה טובה.

אדוני, יש היום בוועדת הכספים אצל חבר הכנסת גפני דיון בין היתר על שני מיליון שקל להכשרות. שכבר יאשרו את זה.

בתוך ה-11 מיליארד?

בתוך ה-11 מיליארד יש תקציב לרלב"ד, שני מיליון שקל להכשרות. תאשרו את זה ובוא נצא לדרך.

מה העמדה של גפני בעניין הזה?

המשרד תומך בזה.

אני פגשתי עכשיו את גפני פנים אל פנים אחרי תקופה ארוכה שלא ראיתי אותו, ואמרתי לו שהשתתפתי בישיבת הכנה של שעה במשרד התחבורה כדי להכין עוד פעם את כל החומרים כדי שיהיו את הנתונים הנכונים והמדויקים. בישיבה הזאת שמעתי אותך, רחל, אומרת את זה. אמרתי לגפני, תשמע, בישיבת ההכנה שהייתי במשרד אומרים שאמור להיות אצלך דיון עוד מעט בנושא ההכשרות – שני מיליון, נכון?

שני מיליון מתוך תקציב הרלב"ד.

אנחנו נוודא מול גפני, אני בטוח שהוא יעביר את זה.

אנחנו לא יודעים אם זה ייגמר היום או לא, אבל בתוך השיחה שהייתה לנו הזכרתי לו את הנושא של שני מיליון שקל להכשרות.

תודה רבה, סגן השרה. אנחנו חייבים להתקדם, יש לנו זמן קצר ועוד המון דוברים. אליקו, תציג את עצמך.

שמי אליקו, אני יושב-ראש מועדון האופנועים הישראלי. אני מצטרף פה למברכים לפניי, אדוני, זאת יוזמה פשוט ברוכה. הקמת ועדה שאני יודע שהיא קרובה לליבך, אחרי שגם בקדנציה הקודמת שלך יצא לנו לשתף פעולה בנושא בטיחות רוכבי האופנועים והקטנועים. אני מקווה מאוד שנמשיך לשתף פעולה גם בהמשך וננסה לקדם את עניין הבטיחות.

יש כמה נושאים שהייתי מעוניין לעלות פה. דיברה לפניי מנכ"לית הרלב"ד. מונח לפניי מחקר שהם ערכו ופרסמו בחודש מאי השנה, מחקר מאוד ממצה. אני מציע לאדוני לעיין בו, יש בו נתונים מאוד חשובים, כולל מסקנות לביצוע. אז תודה לרלב"ד ולד"ר יעל הדר, שקיימה את המחקר הזה. אנחנו שיתפנו איתם פעולה וגם הצגנו בפניהם מסקנות והמלצות שלנו לקידום הנושא הזה.

הבנתי שאתה בעיקר מעוניין להתקדם בכל מה שקשור לנושא הכשרת רוכבי האופנוע.

כן, זה הסיפור. זה דבר שחסר, יש לנו בעיה רצינית של מיומנות של רוכבים, שבסופו של דבר גם פוגשים תשתית לקויה, והתוצאות, כפי שרחלי אמרה, הן בין 12 ל-14 רוכבים שאיבדו את חייהם במפגש עם מעקה בטיחות.

יש לנו תשובה מלשכת השרה מ-8 ביולי, אחרי פנייה שלנו בעניין היעדר תקציב למיגון מעקות הבטיחות. אנחנו קוראים לזה גיליוטינה כי זה ממש גיליוטינה. מפגש של רוכב לא מיומן, רוכב שעשה טעות, פשוט החליק, אם בגלל שמן על הכביש, אם בגלל מהירות מופרזת, אם בגלל חוסר מיומנות שלו, הופך להיות מפגש קטלני.

אנחנו ארגון של מתנדבים, אבל אנחנו פועלים גם מול הרלב"ד, גם מול המשטרה, גם מול נתיבי ישראל. יש כבר מספר שנים הקצאה של כספים למיגון המעקות, ונעשית עבודה מדהימה, דברים שאתה לא תראה בהרבה מקומות. באמת יש פה השקעה מדהימה ושיתוף פעולה מוצלח מאוד. אבל מאמצע 2019 אין תקציבים וכל העסק הזה פשוט עצר.

אליקו, אנחנו קצרים בזמן. אני יודע על זה, דיברנו על זה, היא אמרה שחסר לה 15 מיליון שקל בשנה - - -

בעקבות פנייה לשרת התחבורה קיבלתי פנייה שמצאו תקציב. אני מבין שיש השנה בעיה מאוד רצינית של הקצאת כספים, אבל אנחנו קהילה לגיטימית, אנחנו חלק ממשתמשי הכביש ואי אפשר להתייחס אלינו כמופרעים. יש אחוז מסוים שצריך טיפול נקודתי, אבל הרוב הם משתמשי כביש לגיטימיים, ואנחנו צריכים לקבל את המענה ההולם לבעיות שמתעוררות – סימון כבישים, מעקות, גלאים לרכב ועוד כל מיני דברים שבהם פשוט דוחים אותנו ודוחים אותנו. יש לזה תוצאות – הרוגים. עלייה משמעותית במספר ההרוגים. זה דבר שדורש תשומת לב של נבחרי הציבור. צריך להקצות כספים בהתאם לצרכים שלנו, אי אפשר להתעלם מאיתנו יותר. תודה רבה.

תודה רבה, אליקו. נועם, ראש מחלקת תנועה במשטרה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, שמי נועם, אני ראש מחלקת התנועה באגף התנועה. בהמשך ישיר לדברים שאליקו סיים בהם, אחת הבעיות הקשות שאנחנו יודעים לזהות גם במשטרה היא הנושא של חוסר מודעות של חלק מהרוכבים לסכנה. כשזה מצטרף לחשיבה הישראלית הקבועה של "לי זה לא יקרה" זה הופך להיות איזשהו מתכון רע שנגמר לצערנו הרב בלא מעט תאונות. ברכבים כבר השכלנו במדינה להבין את הנושא הזה ולהתייחס לנהגים חדשים: אני מזכיר שאתם חוקקתם חוק שמחייב נהג מלווה לנהג חדש, כדי שהנהג עם הוותק ישב ליד הנהג החדש וייתן לו קצת מניסיונו והידע שלו. כמובן שזה לא קורה בדו-גלגלי, וגם זה חלק מהסיבות לבעיה.

לגבי משטרת ישראל, אנחנו מבצעים אכיפה בכל מקום, בעיקר אנחנו מתמקדים במקומות המועדים, כבישים בארץ שהם מועדים בימים מסוימים או שעות מסוימות להתנהגויות מסוימות. אנחנו בהחלט עושים שם מבצעי אכיפה, ומי שנוסע באזור נס הרים, באזור בית שמש, בכביש הצפון, ים המלח כמובן - - -

נועם, מה חסר לכם? ניידות? שוטרים?

מה שחסר לכולם, אדוני: כסף, אמצעים. מה שחסר לכולם.

חסרים לך שוטרים שיאכפו את נושא התנועה של רוכבי הדו-גלגלי?

כן, באופן עקרוני כן. אבל עדיין אני רוצה להסביר מה אנחנו כן עושים עם מה שיש לנו. בתחילת הדיון דיברה חברת הכנסת שאני מתנצל אבל אני לא זוכר את שמה על העלייה בכמות הנפגעים וההרוגים בתאונות בתוך המגזר, אבל גם צריך לשים את היד על הלב ולהגיד שהתאונות במגזר, חלק לא קטן מהן נובע מחוסר משמעת והפקרות של רוכבים במגזר, שבכלל לא רוכבים עם קסדה, שמשתוללים. כשבתוך המגזר, בתוך הבית, מדברים על חינוך והסברה - - -

תמיד יותר קל לזרוק את הדברים לצד השני. אני לא התנערתי מהאחריות - - -

חס וחלילה, לא לזה אני מכוון. מה שרציתי לומר זה שמאחר שאנחנו מכירים את זה אנחנו מבצעים במגזר מבצעי אכיפה של הסיירת הארצית שלנו בדיוק כמו שאנחנו מבצעים מבצעי אכיפה של הסיירת שלנו בתוך גוש דן כנגד השליחים. ודרך אגב, מניתוחים שאנחנו עושים אצלנו אנחנו רואים שבאמצע השבוע מרבית התאונות הקטלניות הן דווקא בתוך התחום העירוני, ודווקא של האופנועים הקלים, של השליחים וכן הלאה; ובסופי שבוע יש עלייה בתאונות של האופנועים הכבדים יותר, ופחות משמעותית בקלים יותר.

מבחינת ההרתעה ברור לכולם שאף פעם לא נוכל להיות בכל מקום, ולכן אנחנו מנסים לפעול בהתאם לניתוחים והמחקרים שאנחנו עושים, כולל המחקר של הרלב"ד, שלמדנו אותו. יש לנו צוות משותף עם הרלב"ד לבחינה של התאונות של הדו-גלגלי. אנחנו כמובן נשמח מאוד לקבל עוד אמצעים ועוד שוטרים לסיירת הארצית שלנו, שהיא בעצם הכוח המשמעותי בעניין של הטיפול בדו-גלגלי.

נועם, אני מנסה להבין – למשטרת ישראל יש 240 ניידות, כשהיה אמור להיות להם 450. ובכל זאת, יש כבישים שמועדים לפורענות. אתם עושים שם מבצעים מיוחדים? אתם פועלים שם באופן רציף?

בכביש 38 למשל, אין ביום-יום, באמצע השבוע, פעילות יתר של רוכבי דו-גלגלי. אבל בסופי שבוע אנחנו כן שם, כמעט באופן קבוע. כנ"ל בכבישים נוספים שאנחנו מכירים. אנחנו מכירים את הכבישים האלה, אנחנו יודעים, אנחנו נמצאים ברשתות החברתיות של רוכבי הדו-גלגלי, וברור לנו שככל שנהיה ממוקמים במקומות האלה אנחנו נמנע תאונות. אף אחד לא יודע לספור את זה, אבל באופן ברור אנחנו נמנע תאונות.

תודה רבה. אני מבקש לקצר כדי שכולם יספיקו לדבר. נמצא איתנו בזום חבר ועדת המשנה, חבר הכנסת אנטאנס שחאדה. עד שהוא יעלה, אימאן, בבקשה.

אני חייבת להגיד משהו על הדברים שנאמרו קודם. אנחנו לא מתנערים מהאחריות שלנו, אבל אי אפשר להשוות את היישובים הערביים לגוש דן ולדבר על אכיפה. אני אמרתי בדברים שלי שצריך לקחת את הקונטקסט הכללי של תנאי החיים של הצעירים בתוך היישובים הערביים.

אנחנו באנו לכאן לראות מה המדינה יכולה לעשות. אנטאנס, בבקשה.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. אני מצטרף לברכות ואני שמח להיות חלק מהוועדה המאוד חשובה הזאת. לצערי אתמול נהרג ילד בן שמונה, מג'ד שחאדה, מכפר יאסיף, בתאונת סקייטבורד בכביש, בגלל שאין בתי ספר. אני מניח שאתם לא שמעתם על המקרה הזה ועל עוד מקרים רבים אחרים, ממש אסונות שילדים וצעירים נהרגים, כי אנחנו שקופים בתקשורת הישראלית במקרה של תאונות דרכים קטלניות. כאשר אנחנו מדברים על הסברה ועל הגברת המודעות לאסון תאונות הדרכים בחברה הערבית אנחנו רואים הזנחה של התקשורת הישראלית, שהיא המקור הראשון לאינפורמציה בקרב החברה הערבית, במיוחד בתקופת הקורונה. אנחנו שקופים במקרים האלה, כמו במקרים אחרים. אני מניח שאם הילד לא היה ערבי זה היה פותח את מהדורות החדשות, כי זה ממש מקרה קורע לב.

בנושא תאונות הדרכים צריך ללמוד ולעשות פילוח של ההרוגים. אני אדבר רק על החברה הערבית. קודם כול, זאת מכת מדינה, ואנחנו לא מסתירים את זה. שנית, אם נעשה פילוח, אני מניח שרוב ההרוגים הם בכבישים בין-עירוניים, לא בתוך היישובים. אבל במקרה של היישובים הערביים, האחוז של ההרוגים בדו-גלגלי גבוה מאשר מכוניות או רכבים. כי בתוך היישובים הערביים התשתיות לא מאפשרות לרכבים התפרעות ונסיעה במהירות, כי אין כבישים שמתאימים. לכן ההרוגים הם יותר בכבישים בין-עירוניים. אבל בדו-גלגלי זה יותר בתוך היישובים, כי הסכנה בכלי הזה גבוהה יותר מאשר מכוניות. כך גם לגבי מוות של ילדים. זה יותר בתוך היישובים הערביים, במיוחד בדרום. לכן צריך לפלח את הבעיה ולהציע פתרונות נקודתיים לכל מקרה.

מנהל אגף רשויות מקומיות נמצא איתנו, תכף אנחנו נשמע אותו.

אני רק אענה לחבר הכנסת. אנחנו ברלב"ד בוודאי מקצים תקציבים נפרדים לחברה הערבית, לא פחות מאשר החברה הכללית. יש בחברה הערבית יותר תקציבי הסברה מאשר בחברה הכללית.

אני יודע ואני מכיר את העבודה הטובה מאוד שאתם עושים בתקשורת הערבית ובקמפיינים בערבית, אבל צריך להגביר את זה. כדי לא להאריך, אני מציע ככה: אנחנו צריכים הסברה חזקה וממוקדת בחברה הערבית, ולא להאשים עוד פעם את הקורבנות, כפי שעשה נציג המשטרה, שגם אם הוא לא התכוון זה מה שיצא לו.

תודה רבה, חבר הכנסת שחאדה.

אז צריך הסברה, צריך אכיפה וצריך לשנות את כל המודל של רישיונות הנהיגה, הלימודים וההכשרה. כל זה מצריך טיפול ייחודי, ואני מציע שבתוך הוועדה נעשה דיון מיוחד על תאונות הדרכים בחברה הערבית. אני אתאם את זה עם היו"ר ונציע פתרונות, כי זה ממש אסון מדינה ואסון לחברה הערבית.

תודה, חבר הכנסת שחאדה. בואו נסיים את הנושא של ההכשרה. אפי רוזן ממשרד התחבורה איתנו בזום? אפי, תציג את עצמך ותסביר לנו איך אנחנו משנים את ההכשרה של רוכבי האופנוע. זה סופר סופר חשוב.

שלום, אדוני. אני מצטרף לברכות, זה דיון חשוב מאוד. לשם שינוי אני לא אגיד כמה כסף חסר, כי אני חושב שכל דבר הוא בר פתרון. אני אפי, ראש אגף הרישוי במשרד התחבורה. אנחנו אחראים על ההכשרה הבסיסית של הנהג, מי עולה ורוכב על האופנוע בכביש. חלק מן הדברים אנחנו כבר ביצענו ואת החלק האחר נבצע בתקופה הקרובה. בשנה האחרונה אנחנו שינינו את הבחינה המעשית לרכב דו-גלגלי באופן שהיא מותאמת יותר לתבחינים המציאותיים בשטח, והיא גם נבחנת אל מול זמן ביצוע. לקחנו חלק מהדברים ממדינות אחרות שבהן ביקרנו, הוספנו על זה דברים משלנו, והיום הבחינה היא בחינה אחרת.

הדבר השני שאנחנו מתכוונים לעשות בחודשים הקרובים זה שינוי של שתי תקנות. עד היום כל מי שהיה לו רישיון לרכב פרטי, דרגה B לצורך העניין, ורצה לעשות רישיון על אופנוע, הוא נדרש לבצע רק את המגרש. את השמיניות והמבחן הבסיסי במגרש. הוא היה פטור מלצאת אל הדרך הפתוחה. הנושא הזה הולך להשתנות. אנחנו לא סבורים שמי שיש לו כישורים לנהוג על רכב פרטי יש לו גם כישורים לנהוג על רכב דו-גלגלי, ולכן הוא יבצע בחינה מלאה. זה יקרה כבר בחודשיים הקרובים.

דבר נוסף, שמתחבר למה שדיבר עליו נועם בהיבט של הנהג המלווה. כמובן שברכב דו-גלגלי נהג מלווה הוא מעמסה. מי שרוכב על אופנוע ודאי מבין שכאשר אנחנו מרכיבים מישהו זה דורש יתר זהירות וקשב אחר ולכן זה רק יפריע. אבל המצב היום הוא שמי שמלאו לו חודשיים על רישיון לרכב דו-גלגלי והוא מעל גיל 18 כבר יכול להרכיב אדם נוסף. לדעתי זה משגה ואנחנו הולכים להרחיב את זה באופן כזה שיידרש ותק של שישה חודשים לפחות כדי שיהיה ניתן להרכיב אדם נוסף.

דבר נוסף, הנושא של ההכשרה המתקדמת. זה דבר מאוד מאוד חשוב. אני חושב שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יחד עם האנשים שלנו ייצרו מוצר יוצא מן הכלל, וברגע שיסתיים הפיילוט זאת תהיה בשורה לציבור. אני לא מדבר עכשיו על השאלה האם זה ייתן הנחה או לא ייתן הנחה, כי הדבר המרכזי הוא שזה קודם כול ישפר את הכשירות של הרוכבים בחלוף זמן מסוים מהרגע שבו הם קיבלו רישיון נהיגה.

דבר אחרון, כבר עשרות שנים אין מתודיקה כתובה של הוראת נהיגה לרכב דו-גלגלי. מה שעושים במשך כל השנים זה לקחת את מה שיש על רכב פרטי ולתרגם את זה. בשנה וחצי האחרונות צוותים שלנו עבדו על העניין הזה, והגענו לתוצר רציני, וצריך לצאת איתו לשטח. אנחנו נטפל בתקציב בתקופה הקרובה וגם את זה אנחנו נעדכן.

תכף נגיע לתקציב, נעלה עוד מעט את הנציג של אגף התקציבים. אבל לפני כן אני מנסה להבין. לגבי ההכשרות יש שני דברים מעניינים. אחד, שהביטוח יהיה יותר זול למי שעבר הכשרה מתקדמת. דבר שני, אם אתה רוצה להתקדם לנפח מנוע גבוה יותר, שזה אומר מהירות גבוהה יותר וסיכון גבוה יותר, איך אפשר לעשות שרישיון הנהיגה יהיה מדורג, כלומר שהוא יצטרך לעבור הכשרה מתקדמת. זה המינימום.

למעשה אתה הנחת איזו הנחה שלפיה נכון שיהיה איזה באפר שלא מאפשר לאנשים לעבור לדרגה אחרת.

מבחינתי זה צריך להיות תנאי לכל רישיון נהיגה באופנוע. אבל בגלל שאני מנסה לחיות במציאות הנוכחית, צריך לראות איך אנחנו דואגים שלרוכבים מתקדמים תהיה גם הכשרה מתקדמת.

במציאות הנוכחית יש רישיון מדורג. למעשה ככל שההספק של האופנוע גבוה יותר הוא דורש גם גיל מבוגר יותר וגם ותק בדרגה הקודמת. בעת הזאת אנחנו סבורים שהדבר הזה הוא נכון ולא מצאנו שזה אחד הגורמים שמגבירים את תאונות הדרכים. אגב, התפקיד שלנו הוא להנחיל ידע, להטמיע תרבות נהיגה, והלוואי שהיינו יכולים לייצר איזה פיצ'ר שבכל רגע שמישהו מעוניין לעשות השכבה על כביש 1 היינו יכולים להיכנס למוחו הקודח. אבל אנחנו סבורים שכרגע, הרישיון המדורג כפי שהוא היום נותן מענה נכון. התוספת שציינתי, אני חושב שיש בה כדי לשפר משמעותית את העניין, ואני חושב שרחלי מסכימה איתי.

צריך לומר שאם אנחנו נראה שההכשרה המתקדמת הזאת משפיעה ונראה הלימה גבוהה בינה לבין היקף הנזק בתאונה, בהחלט נכון יהיה לשקול לעשות הכשרות נוספות שאולי יהיו באפר לקבלת רישיון, או שבחלוף כל כמה שנים יהיה מה שנקרא מעגל הכשרה עיתי.

אפי, תודה רבה. לפני האוצר אני רוצה להעלות בזום את אלי אילדיס, שהוא רוכב אופנוע. בבקשה.

שלום. ראשית, תודה רבה על ההזדמנות לדבר. אני רוכב ותיק, כבר למעלה מ-30 שנה, בעיקר במרחב העירוני אבל לא רק שם.

אני אנסה לתאר את זה מנקודת המבט של הרוכב. ראשית, צריך להבין ששטח המגע של האופנוע או הקטנוע עם הכביש הוא שתי רצועות ברוחב הצמיג, אחת מקדימה ועוד אחת מאחורה. עכשיו בואו נבין מה ההשלכות של הדבר הזה. צמיגים זה הדבר הכי חשוב בכל כלי רכב, ובארץ אין כמעט מודעות לחשיבות של הצמיגים; אנשים נוסעים עם צמיגים שחוקים ומקסימום מחליפים למשומשים רק כדי לעבור טסט. שימו לב, צמיג של קטנוע עולה בין 600 ל-1,200 שקל, לפעמים גם יותר, לצמיג אחד. זאת עלות של רביעייה של צמיגים למכונית. אין בזה שום היגיון. אופנוע חייב את האחיזה. אנחנו רואים הרבה מאוד שליחים ורוכבי קטנועים שבגלל העלות הכל כך גבוהה של החלפת צמיגים הם דוחים את זה, מאלתרים עם זה, אבל אין אחיזה ואז הם מחליקים. אז ראשית: המיסוי על הצמיגים. זה בדמנו.

דבר שני, הסימונים על הכביש. יש בארץ משום מה שיטה שכל חצי שנה בערך מחליפים את הצביעה, במיוחד במרחב העירוני. זה צבע זול, זה צבע שמחליקים עליו. ותבינו, לא צריך גשם או מים כדי שנחליק עליו, מספיק לתת טיפונת גז על פס צביעה – ואתה מחליק. אנחנו מכירים שיטות צביעה שהצבע יותר איכותי, מספיק ליותר זמן, גורם לפחות עבודות תחזוקה בכבישים, שזה בהכרח פחות תאונות, ולא מחליקים עליו.

התקן שונה ב-2014 לתקן האירופי המחמיר, הבעיה שעשו אותו וולונטרי.

נכון, ועיקר הרשויות המקומיות לא מבצעות את זה. קבלני המשנה שלהם עדיין משתמשים בצביעה הישנה, אני לא יודע מאיזה שיקולים, אולי כדי שתהיה עבודה כל הזמן, אני לא נכנס לזה. אבל התוצאה היא שבפועל זה לא מתבצע.

דבר משמעותי נוסף הוא ציוד מגן. אנחנו רואים שבכל העולם – אצלנו קצת פחות – מכל מיני סיבות, יש ירידה בהרוגים בתאונות הדרכים. המכוניות שלנו היום הרבה יותר ממוגנות, אם על ידי מערכות אקטיביות ואם על ידי מערכות פאסיביות ששומרות על המכונית. כתוצאה מזה אנחנו רואים ירידה גם במספר ההרוגים. אלא שבאופנוע אין את זה כמעט. מה שיש לרוכב דו-גלגלי זה רק ציוד המגן. לכן לא יכול להיות שאנחנו לא נוריד מיסים על ציוד המגן. זאת הדרך של האופנוען להגן על עצמו, אין לו את ארבעת הקירות של המכונית, אין לו מערכת של נהיגה אוטונומית, בלימה עצמאית, שמירת מרחק וכדומה. ואם אנחנו לא נדאג להוזיל את המיסים על ציוד המיגון, לא ירכשו אותו. מעיל עולה בין 700 ל-2,000 שקלים, מגיני ברכיים עולים בין 300 ל-400 שקלים, כפפות בין 200 ל-400, קסדה בין 500 ל-5,000. עכשיו, אנחנו מדברים על קטנוע שהעלות שלו יכולה לנוע בין 5,000 ל-15,000 שקל. ואני כבר לא מדבר על העלויות של הביטוח, שהן מאוד גבוהות. לכן אנשים חוסכים בצמיגים, חוסכים בציוד המגן – ואנחנו רואים את התוצאות בכביש.

עלה פה עניין ההכשרה, שהוא דרמטי והוא קריטי. אותנו מלמדים כרוכבי דו-גלגלי לעבור טסט. אבל אין תרגול של מצבי חירום, של בלימת חירום, של שליטה, של איך אתה נכנס לתוך פנייה, איך אתה מסתכל קדימה ומתכנן את הדרך שלך. נהיגה בכלי דו-גלגלי שונה לחלוטין מנהיגה ברכב של ארבעה גלגלים, וההכשרה ממש לא מתעסקת בזה. אני לא ארחיב על זה, הדוברים לפניי דיברו על כך, אבל זה משהו שחייב לעבור שינוי משמעותי.

אלי, תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. אחר כך נעבור להסברים של אנשי המקצוע.

אני בעד תמריצים כלכליים. היום הביטוח הוא אחד הפרמטרים הכי כבדים ברישיון לדו-גלגלי. צריך, למשל, שמי שמגיע לסיור בבית לוינשטיין יקבל הנחה בביטוח. או מי שעושה את הקורסים המתקדמים יקבל הנחה בביטוח.

האוצר עוד מעט יגיב על זה.

זה יגרום לאנשים באמת לעשות את זה. דבר שני, ברכבים המינהלתיים בצבא אי אפשר לנהוג באוטו צבאי בלי שאתה מעביר את הכרטיס האישי שלך, ואז יש איזה מלשינון שמדווח בזמן אמת למפקדים שלך וגם רושם את נתוני הנהיגה שלך. אני מבין שבחברה האזרחית אי אפשר להכריח אנשים לעשות דבר כזה, אבל כן לעשות את זה כתמריץ כלכלי. מי שמוכן לשים על האופנוע שלו מלשינון שמראה באיזו מהירות הוא נוהג ואיזה תאוצות הוא עושה יקבל 50% בביטוח.

עוד מעט אלה ממשרד התחבורה תגיב על כל התקני הבטיחות. אני רוצה לעבור לאוצר, לאריאל מאגף התקציבים.

אתה יכול להתעכב על המיסוי? כדי שנבין את זה.

נגיע למיסוי. אריאל, אנחנו לא שומעים אותך, משהו בחיבור אצלך לא טוב, נעבור לודיע משוק ההון, תנסה בינתיים לפתור את זה. ודיע משוק ההון איתנו על הקו?

שלום לכולם.

שני דברים שקשורים אליך. אחד, הוזלה בביטוח למי שעובר הכשרה מתקדמת. דבר שני, הוזלת הביטוח למי שיש להם כל מיני אמצעי מיגון ובטיחות אחרים. ואם יש עוד נושאים שאתה רואה לנכון להעלות, בבקשה.

ראשית אני רוצה להגיד שלאורך השנים רשות שוק ההון עודדה הוספת משתנים לתמיכות בביטוח רכב חובה, שהוא מוצר חובה. רשימת המוצרים שחברות הביטוח יכולות להשתמש בהן לצורך תמחור צריכה לעבור את אישור הכנסת בוועדה משותפת של ועדת החוקה וועדת הכספים. בהקשר של אופנועים אנחנו הבאנו לוועדה חמש מערכות בטיחות של אופנועים ב-2016, ואכן ההצעה שלנו אושרה וב-2016 הוספנו חמש מערכות בטיחות לתמחור ביטוח רכב חובה בבול. כיום עבור כל אחת מהמערכות האלה המבוטח יכול לקבל 3% הנחה ברגע שיש אצלו את המערכת באופנוע.

באופן כללי רשות שוק ההון בעד הוספת משתנים מפחיתי סיכון, כי בסופו של דבר זה ישתקף בפרמיה של המבוטח וישתלם. בסופו של דבר בכל מקום שבו נמצאת מערכת בטיחות מפחיתת סיכון אנחנו בעד להוסיף אותה לרשימת המשתנים וככה המבוטחים ישלמו פחות פרמיה.

ומה לגבי הכשרה מתקדמת?

ב-2015 ו-2016 נעשה ניסיון שלנו להוסיף את המשתנה הזה, קורס נהיגה מתקדם, לרשימת המשתנים שאפשר להשתמש בהם. המהלך הזה לא קודם מסיבות אחרות, כי באנו עם רשימת משתנים נוספת, כמו משואה, מערכת לניטור נהיגה ועוד כמה מערכות. אנחנו בעד להוסיף את זה ואני כמובן אשמח לקבל רוח גבית מהוועדה להביא את זה בחזרה לוועדה המשותפת של חוקה וכספים, כדי לקדם את הוספת המשתנה הזה. והכול בתנאי כמובן שיהיה קורס מסודר למשרד התחבורה. בזמנו העבירו לנו טיוטה של השתלמות לנהיגה מתקדמת. אבל הקורס הזה צריך להיות מפוקח, ושלא יהיה מצב שרק עושים את הקורס ומקבלים את ההנחה, כי בסופו של דבר המטרה שלנו היא שזה באמת יפחית סיכון.

מעולה. ודיע, אני רק מזכיר לך מה שהיה בדיון: יש קורס שמוכר על ידי הרלב"ד, על ידי משרד התחבורה, כמו שאמר גם אפי, וגם על ידי איגוד האופנוענים – אז בואו נעשה את זה. ההבדל בין 2016 לעכשיו הוא שאז לא הייתי בכנסת ועכשיו אני כן בכנסת. כמה שתביא יותר מהר ככה זה יתקדם יותר מהר. אנחנו נעקוב אחרי זה, תודה רבה. אריאל מאגף תקציבים, הסתדרת? בינתיים נעבור לאלה ממשרד התחבורה? את איתנו בזום? אני אשמח שתגיבי לגבי מה שנאמר כאן על אמצעי הבטיחות – גלגלים, מיגון וכל מיני תוכנות כאלה ואחרות.

מדברת אלה פונאמרב, אני יו"ר הוועדה להתקני תנועה ובטיחות במשרד התחבורה. אני אתייחס לשני סוגים – פס מגן למעקה בטיחות וחומר סימון על פני הדרך. לגבי פס מגן, משרד התחבורה מוציא מפרטים והנחיות שמאושרים על ידי המפקח הארצי על התעבורה. התקנת פס המגן מופיעה בתוך המפרט, ורשויות תמרור מקומיות כמו גם נתיבי ישראל חייבים להתקין אותם כתוספת למעקה הבטיחות. כמובן שבתוך המפרט מופיעים התנאים מתי להתקין את פס המגן. אני הבנתי שיש עניין של תקציב ולכן אני לא יכולה כל כך - - -

זה נושא שכבר נדון. נשאל כאן לגבי אמצעי מיגון של אופנוענים ולגבי השחיקה של הצמיגים, שהם מאוד יקרים בגלל איזה קרטל שטוענים שיש. אתם עוסקים בזה בוועדה?

לא, אנחנו עוסקים רק באופן היישום ואופן ההתקנה של פס המגן עצמו. יש בדיקות מסוימות שהוועדה בודקת ביחס למיקום של התקנת פס המגן. כמו שנאמר קודם, רוב המקומות שבהם מתקינים את פס המגן זה מעקות שנמצאים בתוך סיבובים. הוועדה גם בודקת הרבה סוגי מעקות ודורשת את ההנחיות של היצרן לגבי יישום והתקנה של פס מגן במעקות. יש לא מעט סוגי מעקות שניתן לחבר להם את פס המגן והם מופיעים בתוך רשימת ההתקנים המאושרים. הרשימה הזאת נמצאת בתוך האתר של משרד התחבורה וניתן לעיין בה ולראות אותה.

תודה רבה. ראיק, מנהל אגף תשתיות בין-עירוניות ממשרד התחבורה, יש לך מה להוסיף?

לא.

תודה רבה. גיל קרומר, מנהל אגף רשויות מקומיות, נמצא? הבנתי שצביעת סימוני כביש זה קשור לרשויות המקומיות ואני רוצה להבין למה לא צובעים שם לפי התקן. גיל לא נמצא איתנו. אריאל מאגף תקציבים התחבר?

כן. אני אתייחס לשתי הנקודות שרחלי, מנכ"לית הרלב"ד, הגדירה כמרכזיות. לגבי תוכנית ההכשרה, כמו שהוצג, אנחנו מחכים לאישור של עדכון התקציב ההמשכי בוועדת הכספים. זה אמור לקרות היום למיטב ידיעתי.

זה השני מיליון שקל.

נכון. יש שם הגדלה של תקציב הרלב"ד, שבין היתר תאפשר גם את הפעילות הזו. ככל שזה יאושר אני מניח שהבקשה הזאת תעלה לוועדת החריגים של החשב הכללי ותאושר שם.

מה בעניין מיגון מעקות הבטיחות?

שוב, כמו שרחלי אמרה, אנחנו חושבים שזאת שאלה של תעדוף ותכנון של התקציב. כמו שאושרית, נציגת משרד התחבורה, הציגה, תוכנית העבודה של האחזקה בנתיבי ישראל עומדת על ממוצע של כ-1.4 מיליארד שקלים כל שנה, וצריך למצוא שם 15 מיליון שקלים בשנה, כפי שהוצג בוועדה. אני מאוד מכבד את העבודה של נתיבי ישראל, אבל בתוך תקציב של 1.4 מיליארד אי אפשר למצוא בערך 1% לטובת הדבר הזה? אני לא חושב שאפשר לקבל אמירה כזאת. זה רק מדגיש שמדובר בשאלה של תעדוף ולא תקציב.

אבל אריאל, היא אמרה שב-1.375 מיליארד חסרים לה 625 מיליון.

זאת הנקודה הבאה שרציתי להתייחס אליה, המחסור התקציבי, שזה משהו שהוא תמיד נכון. התקציב שהוחלט עליו בחומש היה על דעת כולם, משרד האוצר לא קבע אותו לבד. אני לא הייתי אז אבל אני מניח שהוא התקבל תחת אילוצים, כי הרי השמיכה תמיד קצרה. זה דומה למצב שבו משרד הבריאות יבוא עכשיו לוועדה ויציג שהוא צריך עוד 200 מיליארד שקלים ואם משרד האוצר לא יתקצב אותו אז משרד האוצר הוא שאחראי למשבר הקורונה. זאת לא אמירה רצינית.

כן, אבל איך אנחנו משיגים את 15 מיליון השקלים האלה? אתה אומר שנת"י ימצאו את זה בתקציב שלהם?

לפי איך שאנחנו מבינים את זה זאת שאלה של תעדוף.

אושרית, מה אנחנו יכולים לעשות?

כמו שהסברתי לאריאל לפני הוועדה, כל הכסף ל-2020 כבר צבוע. לגבי 2021, חסר תקציב, אז שיגיד לי איזה תקנות לא ליישם. כבר היום אני לא מצליחה ליישם את הכול, ובמציאות שהוא אומר כרגע אני יכולה ליישם עוד פחות.

אנחנו לא נעשה את המשא ומתן הזה כאן, אבל בואו נשב אחרי זה, נדבר, העיקר שנמצא את ה-15 מיליון שקל האלה. זה לא נראה לי משהו שאי אפשר לפתור אותו עם רצון וכוונה טובה.

בשמחה, ויש לנו עוד כמה רעיונות מאיפה אפשר להביא את זה.

יש עוד נושאים שאתה רוצה לדבר איתנו לגבי רוכבי הדו-גלגלי והצלת חיים?

לא, אלה הנקודות המרכזיות.

יש מישהו מהשלטון המקומי?

בועז, אפשר להתעקש על השאלה בנושא המיסוי?

אריאל, יש פה שאלה בנושא המיסוי. אולי תדע לענות.

אריאל, שמענו פה את אלי אילדיס, שהציג כמה נקודות מאוד חשובות בנושא המיסוי על המיגון והצמיגים. הצמיג זה הדבר הכי חשוב באופנוע, נראה לי, הוא מציל את הרוכב, בטח עם הכבישים שיש כאן. אתה יכול לתת לנו תמונה על ההבדלים במיסוי ועל המטרה שלו? מה המטרה? לדכא רוכבי אופנוע כדי שלא ייסעו בדו-גלגלי? או שאולי מדובר בתהליך שפשוט לא שינו אותו במשך שנים. תן לנו את ההבדלים, כדי שנבין מה אנחנו יכולים לתרום בעניין הזה.

אני לא יודע. השאלה הזאת צריכה להיות מופנית לרשות המיסים ולאגף הרכב במשרד התחבורה. לדעתי יש איזשהו תמריץ מיסויי למערכות בטיחות, בדומה לרכבים של ארבעה גלגלים.

לא שאלתי על מערכות בטיחות, שאלתי על הצמיגים. אני הבנתי שהצמיג של הקטנוע עולה עד 1,500 שקל, לעומת 400 שקל באוטו. השאלה למה. זה היצע וביקוש או שפשוט רוצים לעלות מיסוי?

הוא לא יודע את התשובה. אני גם שמעתי את זה, הם נמצאים איתנו על הזום, לצערי אני לא חושב שנספיק להגיע אליהם. אבל אנחנו בהחלט מטפלים בזה והוועדה גם תעקוב אחרי זה, ואחרי זה גם נשלח לכם את התשובה ואת התוצאות של הבירור. תודה, אריאל. עורך דין יניב יעקב, סמנכ"ל אור ירוק. אבל בקצרה.

למי שלא מכיר, אני אציין שאדוני גם היה זה שהוביל בשנת 2014 את ההוצאה מחוץ לחוק של קסדות החצי. ככה שהנושא של הדו-גלגלי נמצא אצלך על השולחן עוד הרבה לפני הוועדה.

נכון. לשמחתנו קסדות החצי כבר אינן חוקיות במדינת ישראל.

בדיוק. ואתה זה שהוביל איתנו את זה. קידמת מהלך חשוב מאוד.

אנחנו שומעים פה המון דברים – הכשרה, בטיחות, אביזרי בטיחות, תשתיות – אבל את כל הדברים האלה לצערנו כבר שמענו. אם זה בדוח מ-2012, אם זה בהצהרות מ-2012 על תוכנית מהפכנית לשינוי לימודי הנהיגה של משרד התחבורה, אם זה בדוח של הטכניון משנת 2015. אנחנו שומעים על כל הדברים האלה, אבל בסוף זה רק עוד דוח, עוד מחקר, עוד דבר – ובפועל אנחנו לא רואים שהדברים נעשים. צריך להפסיק להוציא דוחות והמלצות ולהתחיל ליישם.

אנחנו מתווכחים פה על 40 מיליון שקלים בשנה בשביל מעקות בטיחות, מי אחראי על זה, האוצר או משרד התחבורה, בזמן שבנת"י יש אנשים שמחכים לזה. תביאו את הכסף, הם יטפלו בזה ונציל חיים. אותו דבר לגבי שני מיליון השקלים של הרשות הלאומית. בואו ניקח כרגע מהתקציב של ההסברה של הרשות. ההסברה היא חשובה, אבל בואו נעשה הסטה מהסברה לטובת הכשרה, שזה יותר מציל חיים וזה למעלה יותר בסדרי העדיפויות, ובהמשך נדאג לכסף של ההסברה.

יניב, אתה צודק. בשביל זה אנחנו כאן, בשביל שאנחנו לא נשב כאן בפעם הבאה, נעשה מעקב ונראה ששום דבר לא התקדם. אנחנו גם לא מסיימים כאן את העבודה, העבודה האמיתית קורית מייד אחרי שהוועדה פה מסתיימת, ואני בטוח שאתה תעזור לנו לעקוב אחרי זה.

ברשותך, אדוני, עוד משפט אחד. המסר שצריך להעביר פה הוא זה: רוכבי האופנועים הם כאן, הם יישארו כאן, התחבורה לא מאפשרת משהו אחר. צריך לראות איך אנחנו עוזרים להם ומשפרים את הבטיחות ולא מנסים למנוע עוד רוכבים. בסופו של יום אנחנו צריכים להציל חיים.

תודה רבה. יוחאי מהשלטון המקומי, האם תוכל להתייחס בקצרה לכל מה שקשור לצביעת הכבישים ולתקן משנת 2014, שברוב הרשויות המקומיות לא צובעים לפיו?

אני לא מכיר את הסוגיה שלא צובעים, אני מכיר שצובעים אבל זה נשחק בצורה מהירה, במיוחד בריכוזי הערים. הטענה שתמיד חוזרת היא שמעברי החציה ושאר הסימנים לא מסומנים כמו שצריך כי השחיקה היא גדולה. אבל אני לא מכיר טענה שלא צובעים לפי התקן. אני מוכן לבדוק את זה ואני אחזור לוועדה. אני אבדוק את זה באופן פרטני מול הרשויות המקומיות.

תודה רבה. מנהלת הוועדה מבקשת ממני שתחזור עם זה בכתב כדי שנוכל להפיץ את זה לחברי הוועדה ולעולם. אבנר פלור, סמנכ"ל בכיר תחבורה במשרד התחבורה, ביקשת לדבר. אולי יש לך בשורות מעודדות בשבילנו ולא רק "בטיפול", "בתקווה" ו"בציפייה"?

אני סמנכ"ל בכיר תנועה ואני מרכז את כל נושא הרכב והרישוי. כמה נקודות חשובות. אחד, מכוני הרישוי כבר למעלה משנתיים מצוידים בליין בדיקה של אופנועים, שזה משהו חדש וחדשני. דבר נוסף, הנושא של מערכות בטיחות. נכון להיום יש חמש מערכות בטיחות שמקבלות תמריץ לאופנועים כתלות בשיעור מס הקנייה של האופנוע. ישנם כלי רכב שמצוידים וגם קיבלו תמריץ למערכת זיהוי של אופנוע או אופניים חשמליים. מההיבט שלנו, אנחנו עד כמה שניתן מבקשים תקינה מתקדמת לגבי אופניים. יש רכבים שכבר מגיעים עם מערכות בטיחות מתקדמות מיצרן הרכב בהתאם לדרישות התקינה.

לגבי הנושא של הצמיגים, זה משהו שאני אבדוק את זה. זה עלה עכשיו, אני אבדוק את זה ואשיב לוועדה, אחרי שאבדוק את זה גם מול רשות המיסים.

בכתב בבקשה. אני חייב לסיים, כי עוד דקה נפתחת המליאה. אני רוצה להתנצל בפני הדוברים שלא הספיקו לדבר – קובי סודאי, גיל ביילין, אביעד אברהמי, גלעד קוריאט, יעל מלייב. ברוב הנושאים שרציתם להעלות כבר דנו כאן בוועדה, אבל זה לא הסוף, אנחנו עובדים בזה 24/7 ואנחנו נהיה זמינים כל הזמן. הוועדה הזאת מתכוונת לעקוב אחרי כל הנושאים שעלו פה ועוד נושאים אחרים שלא עלו פה, למשל משרד החינוך בכיתה י'. אנחנו רוצים לוודא שיש הסברה ולימוד וחינוך של התלמידים בכל מה שקשור לנסיעה ברכב הדו-גלגלי. אני יודע ממקס אבירם, שנמצא איתנו בזום, שזה חלק מתוכנית הלימודים, ואנחנו נרצה לראות את זה. כי בסופו של דבר ילדים כבר בגיל 16 נוסעים באופנוע. וגם אם לא, זה עוזר גם בנושא של אופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים, ולכן זה חשוב מאוד. כרגע לימודי תעבורה מגיעים ל-95% מהתלמידים, והתכנים שם הם מאוד חשובים וכדאי שהם יהיו כמה שיותר רלוונטיים לאותם תלמידים.

אנחנו נעקוב אחרי נושא החינוך, אמצעי המיגון, נושא המיסוי, האכיפה והענישה, לימודי ההכשרה, שבמסגרת זה נוודא שיש את שני מיליון השקלים ושהדברים האלה יוצאים לפועל גם בנושא הביטוח וגם בנושא הפיילוט. המטרה שלנו היא להגיע לכך שאנשים לא יוכלו ליסוע על אופנוע מתקדם, זאת אומרת אופנוע עם נפח מנוע גדול, בלי שיעברו הכשרה מתאימה ויעילה.

דיברנו גם על טיפול בתשתיות. יש כאן מחסור של 44 מיליון שקל לתשתיות כלליות למשך תשע שנים ועוד 15 מיליון שקל למעקות הבטיחות. אנחנו ננסה לפתור את זה ביחד עם משרד התחבורה ואגף התקציבים במשרד האוצר, וכמובן נעקוב אחרי זה.

דיברנו על הצמיגים ועל הבדיקה שיעשו במשרד התחבורה ובמשרד האוצר לגבי הטענות על העלויות הגבוהות וכנ"ל לגבי כל אביזרי הבטיחות והמיסוי והמכסים. דיברנו על הפחתה בביטוח למי שיעמוד בכל מיני תקנים. דיברנו על צבע סימון בכבישים. אמורים לחזור אלינו בנושא הזה מהשלטון המקומי. ננסה להבין איפה יש לנו פער של סימון בכבישים שהוא לא לפי התקן, מה שגורם לאנשים, רוכבי אופנועים ורוכבי דו-גלגלי בכלל להחליק שם ולהיפגע ללא צורך.

אני מזכיר לכולם שבסופו של דבר שום דבר לא יכול להחליף את הזהירות ואת הנהיגה הבטוחה של הנהגים על האופנועים, אבל אנחנו כמדינה, ככנסת וכארגונים שחשוב להם ואכפת להם, חייבים לעשות הכול בשביל להפחית את הסיכון שאנשים ייפגעו שלא לצורך וייהרגו או ייפצעו קשה ובינוני תוך כדי רכיבה על אופנוע. זאת משימה, זאת עבודת קודש. תודה רבה לכל מי שהיה כאן, בזום ובפועל. שנה טובה וגמר חתימה טובה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.