פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



16
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
14/09/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 28
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, כ"ה באלול התש"ף (14 בספטמבר 2020), שעה 10:34

הצעה לסדר-היום בנושא: "תופעת הקבצנים וניצול קטינים ל"תעשיית" הקבצנות"
של חה"כ אחמד טיבי, חה"כ חמד עמאר

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר
תמר זנדברג
מיכל שיר סגמן

אימאן ח'טיב יאסין
אחמד טיבי
סונדוס סאלח
חמד עמאר

דינה דומיניץ - עו"ד, מתאמת המאבק לסחר, משרד המשפטים

נילי פינקלשטיין - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

חוה לוי - עובדת סוציאלית ראשית לפי חוק נוער, טיפול והשגחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

שי קרמונה - סגן ראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, משרד הביטחון

אופיר שמא - קצין מטה רווחה, מינהל אזרחי, משרד הביטחון

מיטל אברהמי - קמ"ד חקירות אח"מ, המשרד לביטחון פנים

כרמית פולק-כהן - יועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

תמי ברנע

א.ב., חבר תרגומים

"תופעת הקבצנים וניצול קטינים ל"תעשיית" הקבצנות"
של חה"כ אחמד טיבי, חה"כ חמד עמאר

אני שמח לפתוח את הישיבה של הוועדה לזכויות הילד. היום יום שני, 14 בספטמבר. אנחנו דנים היום בהצעה לסדר שיזמו חברי הכנסת, ד"ר אחמד טיבי, וחמד עמאר, בנושא מדאיג, מטריד וגם כואב, נושא של קבצנות בקרב ילדים בעיקר בצמתים ברחובות. יכול להיות שבעיקר רואים את זה בצמתים הקרובים ליישובים הערביים.

אמרתי שזאת תופעה מדאיגה ומטרידה מאוד. האמת היא שאני אישית כמו הרבה מחבריי בכנסת, נחשף אליה כמעט בכל נסיעה ביישובים הערבים, תמונת מצב מזעזעת שבה ילדים נמצאים בכזה ניצול וכזה גם סיכון ממשי של חיים.

הניצול המזוויע של ילדים רבים, בימים אלו גם בחום הקשה, מוכר לרשויות זה שנים רבות ולצערי הרב הרשויות שמודעות לנושא עדיין אינן פועלות כדי להתמודד איתו ולמנוע את הפגיעה הקשה הזו בילדים.

אני אתן לחבריי תיכף גם להציג את הנושא. אני רק רוצה להגיד לכם שהועדה הזו דנה בנושא הזה גם פעמים קודמות, מתוך ניסיון להתמודד עם התופעה הזו. יש מסמך של מרכז המחקר שהעלינו לאתר, לרבות הפנייה לסעיפי חוקים שמתייחסים לנושא הזה. רק לסבר את האוזן, יש את חוק הנוער מ-1960 שנועד להגן על קטינים הנתונים בסיכון, והוא יכול לחול גם על המקרים הללו. החוק קובע כי "קטין אשר נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער, יוגדר כקטין נזקק", וקטין נזקק לפי החוק צריך לקבל סיוע מלשכת הסעד של הרשות המקומית. יש גם את חוק איסור סחר בבני אדם, למרות הכותרת שאולי קצת רחוקה, אבל הוא יכול להיות בהחלט רלוונטי כי הוא מדבר גם על החזקה בתנאי עבדות של קטין ושל אדם בכלל. "המחזיק אדם בתנאי עבדות לצורכי עבודה או שירותים, לרבות שירותי מין, עונשו יכול להגיע ל-16 שנים".

ראיתי גם שיש אפילו עבירת עבודת כפייה, שהיא סעיף 376 לחוק העונשין: "הכופה שלא כדין אדם לעבוד תוך שימוש בכוח או באמצעי לחץ אחר או תוך איום באחד מאלה או בהסכמה שהושגה בתרמית, והכול בין בתמורה ובין שלא בתמורה, עונשו מאסר שבע שנים", אז הנושא הזה, כמובן יש לו היבטים פליליים מאוד ברורים. השאלה אם נעשה משהו על ידי רשויות אכיפת החוק כדי להתמודד וליישם בעצם את סעיפי החוק המאוד ברורים, ונראה לי מאוד גם רלוונטיים לסוגיה הזו.

אני מברך את חברי הכנסת היוזמים. אני מברך גם את חברי הכנסת שנוכחים כאן, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, חברת הכנסת תמר זנדברג, חברת הכנסת סונדוס סאלח. אני מציע לפתוח בהצגת הנושא על ידי חברי, חבר הכנסת אחמד טיבי.

תודה רבה, בוקר טוב. האמת היא שכשהצגתי את ההצעה הדחופה, ידעתי והייתי חלק מדיונים קודמים שהתקיימו בכנסת בנושא הכואב הזה. כל אחד מאיתנו שיוצא בבוקר, ברחובות, בצמתים, רואה ילדים, נשים צעירות עם פעוט על הידיים, מראה מזעזע באמת. לעיתים כשאתה רואה, אתה מרחם בהתחלה, אבל אחר כך אתה יודע שמישהו עומד מאחורי פעולת הקבצנות הזאת, והם המאכערים והמחזיקים כביכול. אלה אנשים ללא רחם, אכזריים, שמשתמשים בילדים ובנשים צעירות וסוחרים בהם, סוחרים בסבל שלהם, בכבוד האנושי שלהם. ילדים בצמתים, בשמש. מלבד הפגיעה בכבודם האישי והאנושי, הם חשופים לאלימות, למזג האוויר, חום, גשם. הם לפעמים מתדרדרים לסמים ולעבירות אחרות. כל פעם מחדש אנחנו אומרים מה עם האכיפה ומה עם שירותי הרווחה ומה עם האפשרות של סיום התופעה הזאת.

אני מבין שהיו מגעים קודמים בין יו"ר הוועדה הקודמת, יפעת שאשא ביטון, עם השרה המקבילה מהרשות הפלסטינית, אבל עדיין הנושא נמשך ועומד על כנו.

בהמשך לדבריו של חבר הכנסת טיבי, היה כאן דיון לפני ארבע שנים בנושא הזה.

נכון, ארבע שנים וכלום לא השתנה. המציאות העגומה נראית בשטח יום-יום.

אגב, פה בחומר כתוב שזה כבר מ-2011.

הדיון, אבל הפגישה שאני דיברתי עליה.

היה גם התעסקות בנושא הזה כאן ב-2011.

כן, כן, אני מכיר מספר דיונים שהיו כאן והמצב לא השתנה.

לפעמים כשאתה בא לדבר עם ילד, הוא מתודרך, מתורגל היטב לא לענות, ולברוח, לא להגיד מי מעסיק אותו, כי המעסיק מאיים עליו, על ההורים. לצערי הרב יש הורים שמתקשרים למעסיק כדי להעסיק את הבן. זה הכי נורא, הכי אכזרי, לכן חשוב כל הזמן להעלות את זה.

אני גם פניתי לרשות הפלסטינית בעצמי. הם מכירים את הנושא, מנסים לטפל בזה, אבל בינתיים התוצאה בשטח היא שאנחנו עדיין רואים בצמתים את התופעה הנוראה הזאת.

הזכרת, חברי, חבר הכנסת ג'בארין, יו"ר הוועדה, את חוק הנוער ואת אחריות המדינה לטפל בקטינים.

כן, ואת סעיפי חוק העונשין.

בדיוק. למה לא אוכפים על המעסיקים? את האנשים האלה צריך לרדוף, להביא לבית משפט ולהכניס לכלא. האנשים האלה הם כמו סוחרי סמים. צריך לרדוף אותם. הם סוחרים בכבודם של אנשים. הם סוחרים בילדות של הילד הזה, מעכבים את הילדות, פוגעים בילדות, משפילים את הכבוד האנושי, לכן הנושא הזה חשוב. אני לא יודע אם יש כאן נציגים של המשטרה או של משרדי הרווחה. חשוב לשמוע התייחסות לאחר דיונים חוזרים ונשנים.

אחרי שהצגתי את זה לפני שבוע, הציבור מכל קצוות הקשת פנה ואמר, חשוב, חשוב, תמשיכו לדון בנושא הזה ברמה האנושית, ברמה הלאומית, ברמה החברתית. נורא ואיום. תודה רבה.

תודה רבה. אני מעריך שאתה מלווה, אתה עושה כל השנים הללו, כי זה נושא בוער בעצמותינו של כולנו, ואמרת, אנחנו נפגשים בזה כמעט ביום-יום ואנחנו יודעים שיש מאחורי הקלעים קבלנים, ולצערי אולי גם ההורים מעורבים. אנחנו רואים גם את הסבל של הילדים, את ההזנחה, את תנאי כמעט העבדות, אולי את האיומים, את ההתעללות. ילדים מסכנים.

חבר הכנסת חמד עמאר.

בוקר טוב לכולם, אני קראתי במקרה את הפרוטוקול של חברת הכנסת שאשא ביטון כיושבת-ראש.

של לפני ארבע שנים.

ב-2016. היא אמרה, אני לא רוצה שיקיימו דיון בעוד ארבע שנים ויגידו שלא נעשה כלום, כי התקיים דיון בשנת 2011. אנחנו מקיימים דיון עכשיו, זה ארבע שנים אחרי ולא נעשה שום דבר. זו תופעה מזעזעת, להגיע לצומת, אתה רואה ילדים בגילאי 7,8,10, 11 רצים לכיוון האוטו שלך, מושיטים יד, מבקשים נדבה, ואתה לא יודע מה לעשות, האם להוציא כסף ולתת להם או לא לתת להם, כי אתה יודע שהכסף לא הולך לאותם ילדים, הולך לאותם קבלנים שמעסיקים אותם, ואתה לא יודע מה לעשות. להגיד לך את האמת? אתה מצד אחד מרחם על הילדים האלה, מצד שני אתה אומר, איפה המשטרה?

כשאמרתי את זה במליאה, יצא לי לראות ניידת בצומת שפרעם כשבכל כיוון יש שלושה-ארבעה ילדים. פניתי לכיוון השוטר, עצרתי לידו, ירדתי מהאוטו, הצגתי את עצמי ואני אומר לו, תראה את התופעה הזאת. קודם כל הם מסכנים את החיים שלהם, הם מסכנים את הנהגים, הם נמצאים בשמש, חום אימים בשבועיים האלה של הקיץ, ואז הוא מסתכל עלי ולא יודע מה לענות לי. הוא אומר לי, אין לי שום כיוון, אני לא יודע מה לעשות, אף אחד לא הנחה אותי מה לעשות.

הפתרון בתופעה הזאת קל מאוד. כל מי שאומר לך שאין פתרון, וקראתי בפרוטוקולים את תגובת המשטרה, שהילדים כמו שאתה אמרת, מתורגלים לא לענות, מתורגלים לא להגיד מי הם, הם מהרשות הפלסטינית, אנחנו חייבים להעביר אותם. שוטר בכלל לא מטפל בילדים מהרשות הפלסטינית.

אני אומר לך, להגיע מוקדם בבוקר שתי ניידות, לראות את הקבלנים שמורידים אותם, לעצור את הקבלנים, להחרים להם את המכוניות. זה קל מאוד. לעשות את זה במשך חודש ימים ואני אומר לך, אין תופעה כזאת יותר. המשטרה אומרת, זה לא בסמכות שלי. היא לא רוצה לעשות את זה.

למה לא בסמכות שלה?

אני לא יודע. החוק נותן להם את הסמכות אבל המשטרה לא מעוניינת לעצור את התופעה.

זה בסמכותם אבל לא בסדר העדיפות שלהם.

לא בסדר העדיפות שלהם, כי השוטר אומר, זה לא בסמכותי כששאלתי אותו. אני אומר, תופעה כזאת אסור שתמשיך להיות. זה סחר בבני אדם. זה מזכיר לך את המדינות מהעולם השלישי שאתה רואה וקורא לפעמים שמביאים ילד, עושים נכות בכוונה בשביל להושיב אותו באיזה מקום, לקבל נדבות. זה דבר שמזעזע אותי כל פעם מחדש.

היום בבוקר יצאתי מוקדם, אני רואה אותם כבר בצומת שפרעם עומדים שם, הילדים האלה. תחזור ב-19:00 בערב, תמצא אותם שם. אחרי זה הם לוקחים אותם ללינה. אתה חושב, לוקחים אותם למקום ללון בו, כי אני בטוח שלא מחזירים אותם לרשות הפלסטינית כל יום. אני בטוח שהם ישנים במחסנים, הם ישנים ללא תנאים, הם לא מקבלים מקלחות, הם לא מקבלים אוכל כמו שצריך. הם לא מקבלים כלום, לכן התופעה הזאת, צריך לעצור אותה. מדינת ישראל צריכה לקחת את זה על עצמה. השר לביטחון פנים מבחינתי הוא האחראי.

תודה רבה, חבר הכנסת עמאר, אכן נושא כואב. אני מציע שנשמע גם מחברי הכנסת כאן. בינתיים כמובן שומעים את הדברים נציגי משרד המשפטים, משרד הרווחה, המשרד לביטחון פנים. אשמח שיקשיבו לדברי חברי הכנסת ואז גם נשמע מהם.

חברת הכנסת אימאן יאסין.

בוקר טוב לכולם, אני קודם כל מברכת את חבריי על היוזמה, נושא כאוב וחשוב ביותר, שנים על גבי שנים. לדעתי זה תופעה של גזלת ילדות ושל עבדות, והיא גם עוד עוולה מעוולות הכיבוש.

אנחנו כאילו מתפלאים איך הורים מרשים לעצמם לשלוח את הילדים שלהם כדי להביא כסף בצורה כזאת. אני חושבת, נכון, יש אחריות על ההורים, אבל בערבית יש פתגם שאומר, בגלל חוסר היכולת והאמצעים והזכות והנהלים שמקשים על ההורים לצאת לעבודה, אז הם שולחים את הילדים שלהם בתנאים כאלה. שלא ישמע מהדברים שלי שאני כאילו מצדיקה באיזה אופן את התופעה הזאת. התופעה הזאת היא בושה וחרפה על מצחה של החברה הישראלית כולה, ובראשה על הרשויות הכי גבוהות במדינה. זה נכון, המדינה ולא השוטר הפשוט שנמצא ברחוב.

אני יכולה גם לדבר כאימא. כשאני רואה נשים צעירות, לא יודעת אם התינוקות האלה הם התינוקות שלהן, שעומדים בימי חום ומעמידים אותנו בדילמה נוראית, כי אנחנו יודעים שהכסף הזה לא בדיוק הולך לידיים שלהם. אפילו שהוא הולך לידיים שלהם, בזה שאנחנו נותנים, אנחנו מעודדים את התופעה, לכן חשוב מאוד לעצור את התופעה הזאת והמדינה יכולה לעצור את התופעה הזאת. הרי הם לא יכולים לעבור מהגבול. הם לא שקופים. הם נראים, הם עוברים כבני אדם. איך נותנים להם לעבור? אם היו באמת רוצים לתת לאנשים לעבור, אז שייתנו רישיונות עבודה לאנשים כשרים שיכולים לעבוד כמו שצריך. זה הפתרון היחיד, ידידי, יוסף.

ברור שהם מנוצלים, אולי גם מאוימים על ידי המפעיל.

אלה זכויות הילד בכל העולם. אסור לא להסתכל על זה גם בקונטקסט של הכיבוש. זה תוצר של זה וצריך לצאת מהנקודה הזאת.

תודה.

חברת הכנסת זנדברג.

תודה רבה אדוני היושב-ראש, אני רוצה להצטרף לדברי הזעזוע של כל חבריי. אני לא אחזור עליהם. אין ספק שמדובר פה בתופעה נלוזה במיוחד שאין לי ספק שגם מנוגדת לאמנות הבין-לאומיות של זכויות הילד.

שמדינת ישראל חתומה על האמנה לזכויות הילד.

כמובן, בוודאי. באמת אין מילים על הזעזוע הזה. באמת גזלה במובן הכי פשוט, של ילדים שהם חסרי ישע, שגם העתיד שלהם נגזל מהם בהזדמנות הזו.

אני כן רוצה להוסיף שתי נקודות קונקרטיות שעולה פה מהחומר הקודם. קודם כל אני בהחלט ממליצה, ציינת את זה בפתיחה כאילו בחוסר ביטחון מסוים. אני רוצה להדגיש, בהחלט צריך להשתמש כאן בחוקים נגד סחר בבני אדם. זה לא סתם העסקה. זה לא העסקת קטינים, זה פשוט סחר. אני די בטוחה שזה עונה להגדרות ולקריטריונים. אני רוצה לדעת מהמשטרה האם הם הפעילו פעם את האמצעים?

אני יכולה להקביל את זה לסחר בנשים שגם הוא היה תופעה פרוצה וכמעט לא מטופלת עד שמדינת ישראל נכנסה לדוחות של מחלקת המדינה האמריקאית והתחיל טיפול. הוא התחיל כאן בכנסת הזאת. קמה ועדה מיוחדת שיזמה אותה בזמנו זהבה גלאון, והתחיל טיפול עם אמנות בין-לאומיות ועם פיקוח של מחלקת המדינה האמריקאית, והדירוג של ישראל כשהיה בסכנה, היה טיפול בתופעה והוא טופל וכמעט הוכחד. לא לגמרי, אבל מאוד מאוד ירד. זה דבר אחד.

רק לסבר את האוזן, חוק סחר בבני אדם בהחלט יכול להיות כאן, והוא מתייחס ספציפית שאם הקורבן קטין, העונש המקסימלי יכול להגיע ל-20 שנה.

אני מאוד אתפלא אם עד עכשיו נעשה שימוש בחוק הזה, ולו בשביל להעביר את המסר עד כמה חומרת הנושא.

לפי החומר שקיבלנו, 11 אנשים נעצרו. נגד 11 האנשים עד עכשיו לא נגמר תהליך. ב-2016 חמישה ישראלים ושישה מהרשות הפלסטינית. זה מהחומר שקיבלנו. אני קראתי אותו.

אנחנו תיכף גם נשמע את הנתונים העדכניים.

הדבר השני שאני ארצה גם כן, התייחסות של המשטרה. מהחומר הקודם בתקופה של יפעת שאשא ביטון, עולה שבעצם דרך החקירה העיקרית של המשטרה נגד התופעה זה הילדים עצמם, ואז הם כותבים פה, הם לא מוכנים לדבר, הם לא רוצים. זה לא שיטה, זה לא חקירה, זה לא טיפול רציני, זה לא שום דבר. איפה מאמצי הבילוש? איפה למצוא את המכוניות ואת הטרנזיטים שמורידים אותם?

תצפית על הבוקר שיכולה לראות איך הם מגיעים לצומת.

גם הילדים עצמם, הם בוודאי חיים בפחד. זה לא הדרך, ואנחנו מכירים את זה גם מפשעים אחרים. ללכת לקורבן ולנסות דרכו וזה הדרך היחידה, ואז אם הוא לא מסכים או לא משתף פעולה או לא יכול או לא מסוגל, אז עוזבים את זה, זה לא הדרך להתמודד עם תופעה שאנחנו רואים אותה כתופעה מזיקה וכתופעה רוחבית. אשמח להתייחסויות לשני הדברים האלה ואולי דרך זה יהיה אפשר לטפל ברצינות בתופעה. תודה.

תודה.

חברת הכנסת סאלח.

תודה רבה לחבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי ולחבר הכנסת חמד עמאר על יוזמת הדיון המאוד חשוב. אכן, תופעה מאוד מדאיגה ומזעזעת ואי אפשר לנתק את ההקשר מההקשר של הכיבוש וגם כן אי קיום צדק חברתי. במקום מתוקן, בעולם שיש צדק חברתי אנחנו לא נמצא את התופעות האלה.

יחד עם זאת אני בטוחה שנשים שעומדות בצמתים, והילדות, הן לא ממש נהנות מלעשות את זה. הן קורבן. הן גם כן התופעה והן גם כן הקורבן, קורבן לרשויות, קורבן לאי אכיפת החוק, קורבן למשטרה שמעלימה עין. יש לי סרטון של צומת היישוב משהד, עוברת ניידת משטרה פעמיים ליד אישה שיש לה ילד, שאני לא בטוחה שזה הילד שלה, עוברת פעמיים הניידת ולא עושה שום כלום ולא מתחקרת ולא שואלת. היא לא עושה כלום. המשטרה מוסיפה בזה שהיא לא אוכפת את החוק ולא עוצרת אותם, לא עוצרת את האנשים שמביאים אותם. היא מחמירה בקיומה של התופעה.

כל אימא שעוברת או כל הורה שעובר, הוא בדילמה. יחד עם הילדים שלו הוא נמצא ברכב. איזה התנהגות אתה צריך לעשות? האם לתת להם כסף או לא לתת להם? אם לא נתת, איך תסביר את זה גם לילדים שלך? זה סיטואציה חברתית מאוד מאוד קשה גם כן לעוברי הדרך.

כאן יש שימוש בסחר בבני אדם ושימוש לרעה במיוחד בנשים ובילדות קטנות. זה פגיעה בכל זכות לבני אדם, במיוחד נשים וקטינות וקטינים. למה ממשיכים להעלים עין? למה ממשיכים לתת לתופעה הזו להתקיים במיוחד שכל כך קל לראות אותם שם? הם עוברים בבוקר. מי מביא אותם? אני תוהה למה נותנים יד לזה, מי מעוניין שהתופעה הזו תתרחב ומה עושים עם האנשים האלה גם בצד של הרשות הפלסטינית? מה מספקים להם במקביל? תודה.

תודה רבה. בהחלט צריך אולי לשמוע את ההתייחסויות של גורמי אכיפת החוק, משרדי הממשלה. אולי נתחיל ממשרד המשפטים.

ד"ר דינה דומיניץ, מתאמת המאבק בסחר באדם. אמרנו שרואים באופן ברור כאן את ההקשר הזה.

תודה רבה, אני עדיין לא ד"ר, אני עורכת דין. כמובן תודה על הדיון החשוב מאוד הזה, כמו שאמר כבוד יושב-הראש וגם חברי הכנסת הנכבדים. בהחלט אנחנו רואים בתופעות האלה אינדיקציות חמורות של סחר בבני אדם, של החזקה בתנאי עבדות וגם יתכן עבודות כפייה.

אנחנו רואים את התופעה הזאת כמו שאמרתם, שנים ארוכות, אבל במקביל בשנים האחרונות אנחנו רואים גם תופעה של שליחת ילדים וקטינים לעבודה בעיקר במחוז הדרום, שגם זאת תופעה שמאוד מזכירה את התופעה הקיימת בענפים פוגעניים, חקלאות, ענפים שהם לא לעבודת ילדים.

בגלל החשיבות שאנחנו מייחסים ללוחמה בתופעות האלה, אנחנו הכנסנו כיעד מרכזי בתוכנית הלאומית של המאבק בסחר בבני אדם, תוכנית שעברה אישור בהחלטת ממשלה לפני שנה וחצי. בעצם הממשלה הורתה לנו לגבש תוכנית ליישום התוכנית הלאומית. יש לנו צוות מוקד בין-משרדי שעוסק בכל הנושא הזה של עבודת נוער, ניצול נוער לתופעות של קבצנות, ובמסגרת הצוות הזה אנחנו בהחלט מנסים להילחם.

אני רוצה להתייחס לדברי חברת הכנסת זנדברג. זה נכון שהייתה לנו הצלחה מאוד גדולה במיגור התופעה של סחר למטרות זנות שהיה רווח במדינה, אבל באמת בדיוק אנחנו רואים, זאת תופעה דינמית ומה שאנחנו יודעים, בכל העולם גם אנחנו רואים את זה, זאת תופעה שמשנה את פניה, ואלה התופעות של - - - המודרנית, זה מה שאנחנו רואים היום, ובזה אנחנו חייבים להתמקד.

באמת יש פה צורך בתיאום מאוד נרחב. אני מסכימה שיש הרבה מאוד מה לעשות במישור של האכיפה. בהחלט צריך ללכת אחרי האנשים שהם אלה שמארגנים את זה, שהם אלה שמנצלים, שהם אלה שבסופו של דבר מרוויחים את הכסף. כנראה שמדובר בתופעה רווחית, כי אחרת זה לא היה קורה. אסור לנו גם להזניח את התחומים של הגנה על הילדים, הקורבנות. ככל שהם יוכרו כקורבנות סחר או עבדות, אז יש להם זכויות מוגברות והגנות מוגברות שהמדינה חייבת להעניק.

גם אנחנו חייבים להשקיע מחשבה ומאמצים במישור של המניעה, איך אנחנו מונעים את התופעות האלה באופן רוחבי ובאופן הוליסטי.

כמה כתבי אישום הוגשו נגד הקבלנים שמעסיקים את אותם ילדים?

אין לי מידע לגבי - - -

זה הדבר החשוב בדיון הזה, מה אנחנו עושים בפועל, האם אנחנו הגשנו כתבי אישום נגד אנשים שמעסיקים את אותם ילדים?

דינה, רק לחדד. הרי את בטח שמעת את ותיק חברי הכנסת, ד"ר טיבי, שדיבר על שנים ארוכות שהנושא הזה נידון, וכל קיץ לפחות אנחנו נחשפים לזה בשנית. בינתיים כל מה שאמרת, אין בו שום התייחסות מרגיעה ליוזמי הדיון שתהיה התקדמות, אז יש את הנושא של קודם כל נתונים, האם בכלל היו כתבי אישום בנושא הזה? אני הייתי מצפה שנשמע ממך נתונים, אם הם קיימים בכלל.

הדבר השני, נרצה גם פירוט. את מדברת על צוות בין-משרדי מלפני שנה וחצי, אז אולי גם יותר פירוט, יש צוות? הצוות עובד? יש מסקנות? יש מתווה? אתם עדיין עובדים? אולי התייחסותך לשני הנושאים הללו.

קודם כל ביחס לנתונים, אני חושבת שנכון לשמוע מהמשטרה, אבל אני כן רוצה להגיד שלפני שנה הוגש כתב אישום תקדימי נגד שני אזרחים ישראלים בעבירות של החזקה בתנאי עבדות ועבודות כפייה, בהקשר של העסקת ילדים מהמגזר הבדואי בתנאים מאוד קשים.

צדקה לחלוטין חברת הכנסת שאמרה שזה גזלת ילדות. ככה אנחנו רואים את זה. כתב האישום הזה מחכה כרגע. ההליך התנהל ואנחנו מחכים לגזר דין. הגיעו להסדר טיעון למעשה שבו בעצם הייתה הודאה בעבודות כפייה בנסיבות האלה.

חשוב להבין שקודם כל חייבים לעשות מאמצי חקירה וייזום. כאן אני באמת פונה לרשויות האכיפה, וככל שיובאו ראיות, הפרקליטות ואנחנו בהחלט תומכים והמדיניות היא להעמיד לדין. במקביל, רשויות הרווחה גם חייבות כמו שאמרתי, להתגייס ולראות איזה כלים הם יכולים להפעיל גם כדי לעזור לקורבנות של התופעה הזאת.

הצוות הזה הוקם בתחילת השנה, בשנת 2020. אנחנו בעקבות הקורונה התכנסנו כמה וכמה פעמים עם נציגי המשרדים הרלוונטיים, אבל אני מודה, לא הצלחנו לקדם את הנושא הזה בצורה יותר מדי משמעותית ואנחנו באמת מתגייסים. אני שוחחתי לאחרונה גם עם מתאמת המאבק בעבריינות נוער, גם עם משרד המשפטים, שניסתה לעלות לדיון ולא הצליחה, מיכל גולד, ואנחנו בעצם סיכמנו בינינו שאנחנו נרים את זה כפרויקט נוסף. יש פה אספקטים גם של זכויות הילד ולכן זה נדון בוועדה הזו, וגם של המאבק בסחר, ואני מקווה מאוד שההתגייסות המשותפת הזו תעזור לנו לקדם את זה בצורה יותר בולטת. כמובן שאנחנו יכולים לנסות לתאם ולקדם מדיניות. בסוף משרדי הממשלה השונים גם צריכים להתגייס ולתת לזה את התעדוף ואת המשאבים הנדרשים.

זה צוות בין-משרדי. איזה משרדי ממשלה חברים בצוות הזה ומי מוביל את הצוות?

אני מובילה את הצוות הזה מתוקף תפקידי. יושבים בצוות נציגי משרד העבודה והרווחה על שתי הזרועות. גם משרד העבודה, יש לו הקשרים וכלים משמעותיים בתחום הזה, וגם מידע מודיעיני יקר. יושבים עם המשטרה, ביטחון פנים. אנחנו נרצה לצרף גם את המינהל האזרחי, מתאם הרווחה, זו פונקציה חשובה מאוד. נמצאים גם המחלקה הבין-לאומית של משרד הרווחה שהם מטפלים בקשר מול הרשות הפלסטינית בנושאי רווחה. נמצאים גם כמובן אנשי משרד המשפטים, ייעוץ וחקיקה. נמצאים הפרקליטות הפלילית וגם הפרקליטות האזרחית כדי לשקול שימוש בכלים חלופיים, ואני בטח שכחתי עוד משרדים אבל זה הגרעין של הוועדה.

אני חושבת שחשוב מאוד גם שנציגי השלטון המקומי של הרשויות המקומיות כמו ירושלים ורשויות מקומיות בצפון ובדרום יצטרפו אלינו. זה נראה לי גם שותפות חשובה.

לפני שאנחנו עוברים למשרדים אחרים, יש עוד נציג משרד המשפטים שירצה להוסיף או ששמענו את העיקר?

שלום, אני מייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. אני כמובן מצטרפת לדברים של דינה ושותפה לקריאה שלה ביחס לעבודה בין-משרדית שעוד צריך לעשות. אני רק אוסיף ואעדכן שלקראת הדיון התעדכנתי בעבודה קודמת שנעשתה ורוכזה במשרד המשפטים בעקבות החלטות של הוועדה הזאת בעבר. בעקבות העבודה הזאת נעשה פיילוט אחד באזור הצפון, של שיתוף פעולה של המשטרה ורשויות הרווחה, ואכן כמו שהצגת את הדברים, יושב-הראש, באמת המשטרה הציגה קשיים במישורי האכיפה.

במישור של הרווחה באמת עלה צורך משמעותי בשיתוף פעולה עם הגורמים המקבילים ברשות הפלסטינית. המסקנה של הצוות הזה בעבר הייתה שללא שיתוף פעולה, גם אם צריכה להיעשות פעולה יותר משמעותית על ידי רשויות במדינת ישראל, הפתרון באמת נעוץ בשיתוף פעולה ובפתרון מכל הצדדים כיוון שהילדים האלה באמת מגיעים ברוב המקרים משטחי הרשות הפלסטינית, ובלי לתת להם טיפול רווחתי, גם שם אנחנו לא רואים דרך ממש לצמצם את התופעה.

האם לדעתך המצב החקיקתי מספיק כדי להתמודד עם התופעה או שאולי נדרש תיקון מסוים בחוק?

השאלה הזאת באמת נבחנה אי שם בשנת 2013–2014, ואני יכולה לעמוד מאחורי המסקנות גם היום, שיש כלים מתאימים אבל הקושי הוא ביישום, באכיפה ובשיתופי הפעולה.

אם אנחנו מדברים על אכיפה, אז נראה לי שהכתובת כאן היא המשטרה והמשרד לביטחון פנים. אמר חבר הכנסת עמאר כאן, הרי הם לא נופלים מהשמיים, הילדים. מישהו מסיע אותם, מישהו מביא אותם, מישהו מצייד אותם אם הם מוכרים דברים בצמתים. אני מניח שיש כמובן מישהו שאוסף אותם בסוף היום. אלה דברים שהמשטרה בהחלט יכולה לתחקר ולהגיע לאנשים הללו, לאותם קבלנים שכנראה הם מובילים את העניין הזה ובעצם יוצרים את המסגרת הזו של הניצול ושל העבדות של הקטינים.

אני יכולה להציע בהמשך לדברים של דינה, שאנחנו נציף את הדברים במסגרת הדיונים שאנחנו מקיימים בשבועות אלה בצורה מאוד אינטנסיבית, בצוות של זיהוי ואכיפה בתחום הסחר בבני אדם. שותפים המשטרה כמובן ומשרד ביטחון פנים, ואנחנו נעלה את הדברים של יושב-הראש ונבקש לקיים חשיבה ייעודית בתחום הזה.

תודה. הפנייה שלי אליכם במשרד המשפטים בתור מי שמוביל את הצוות, פשוט לקדם את הטיפול בסוגיה. אני אומר לכם, חברי הכנסת כאן כמעט כל יום פוגשים את התופעה וזו מציאות מאוד קשה. אני אישית בתור יושב-ראש הוועדה, כשאני נוסע יום-יום ורואה את הילדים הללו, את ההתעללות, הניצול, המצב הקשה שבו הם נמצאים, ואני גם לא יכול לקבל מהם מידע כי כנראה מה שנאמר כאן, הם גם מתורגלים או אפילו מאוימים לא לספר, לא לתת מידע לגבי ומי הביא אותם וכדומה. זו מציאות מאוד קשה והיא מחייבת את ההתערבות שלכם. הוועדה הזו רואה בהחלט בנושא הזה כנושא סופר חשוב שמצריך עבודה יותר אינטנסיבית, ואני מקווה שנראה גם תוצאות בתקופה הקרובה, לאחר כמה שנים שהנושא הזה מתגלגל מבלי שיש פתרונות לנושא.

יש דברים שאנחנו מצליחים לראות, שזה אותם ילדים בצמתים שמתרוצצים בין הרכבים ומסכנים את חייהם. רואים גם את הסבל שלהם בפנים, אולי גם בבגדים ובזיעה שלהם, ויש גם דברים, אני מניח, יותר מזוויעים שאנחנו לא מצליחים לראות, מי שהביא אותם בבוקר, איפה מלינים אותם, דרכי ההסעה, ההתייחסות אליהם אל מול הקבלנים, דברים שאני מניח שהם מאוד קשים גם אם אנחנו לא רואים אותם בעין. מכאן גם הרצון החזק שלנו לקדם פתרונות לנושא.

אני רוצה לעבור למשרד לביטחון פנים. בגלל בעיות בזום נעשה את זה אולי דרך הטלפון. איתנו רפ"ק מיטל אברהמי מחקירות אח"מ. מיטל איתנו?

כן, אני אתכם. שלום.

אני מקווה ששמעת את הדברים הקשים שנאמרו בדיון. נרצה לשמוע התייחסותך.

לי קצת קשה לשמוע אתכם אבל אני אנסה לומר את מה שיש לי להגיד.

אנחנו כמובן מכירים את התופעה. אנחנו יודעים עליה. לטעמנו, הנושא הזה, הטיפול בו צריך להיות במישור הרווחתי ולא במישור המשטרתי. גם אם אנחנו נעצור את הילדים האלה, יש לנו בעיה. יש כמה אתגרים שקשה לנו לגשר אליהם.

קיים קושי בטיפול ובאכיפה כלפי אותם קטינים שמקבצים נדבות. המקור של הקושי הזה הוא בכמה אתגרים. דבר ראשון, הקטינים האלה בורחים ומסכנים את עצמם כשהמשטרה מגיעה. קיים קושי לאתר את הפרטים שלהם. קיים קושי לחקור אותם לאור היעדר של שיתוף פעולה מצד הקטינים האלה בנוגע למי ששלח אותם לקבץ נדבות. הקושי העיקרי זה שהקטינים האלה הם שב"חים.

כפועל יוצא לזה בקשר אל מול גורמי הרווחה ברשות, הרווחה שלנו צריכה להיות בקשר עם הרווחה של הרשות, ועל זה אני יכולה לומר שהרווחה שלנו, אני לא הצלחתי להיכנס לתחילת הדיון, אני לא יודעת אם היה כאן איזשהו גורם רווחתי אבל אני חושבת שגורם רווחתי צריך לפרט על הקשר בין גורמי הרווחה שלנו לקשר עם גורמי הרווחה ברשות, כשבעצם יש לנו היעדר יכולת למצות את הדיון גם עם אותם הורים של קטינים.

התייחסת למי ששולח את הקטינים. אני יכול להבין את הקשיים להתמודד עם הקטינים עצמם, אבל העלו כאן חברי הכנסת את השאלה המאוד רלוונטית לדיון הזה. אנחנו יודעים על קבלנים שמנצלים אותם ומאיימים עליהם ומעסיקים אותם בתנאי עבדות. חבר הכנסת עמאר אמר, יש ניידת משטרה, היא יכולה להיות בבוקר ופשוט לאתר איך הם מגיעים, באיזה רכבים, מי מסיע אותם, מי האחראים. כאן השאלה, מדוע אתם לא מצליחים להגיע לשולחים ולקבלנים?

אני מניחה שאם היה אפשר להגיע, בוודאי שהיו עושים את זה. כשאפשר והמשטרה מצליחה לעשות את זה ולאתר, אז כמובן שממצים איתם את הדין, אבל לא תמיד השולחים נמצאים איתם. לפעמים הם נמצאים ברשות והם פשוט רק שולחים אותם. ככל שהמשטרה יכולה לאתר, היא עושה את זה.

עם כל הכבוד, מיטל, התשובה שלך באמת לא משכנעת. למשטרה יש את הכלים לעשות את זה. הילדים הללו לא נופלים משמיים. יש מישהו שמביא אותם, יש מישהו שמסיע אותם. לדעתי על ידי פעולת תחקור מאוד בסיסית היה אפשר להגיע לשולחיהם. אנחנו פשוט לא נוכל לקבל מצב שהתופעה הזו נמשכת. אני אומר לך, אנחנו פוגשים אותם יום-יום בצמתים. זה ממש מצב זוועתי וזה נמשך הרבה שנים.

כאן הפנו חבריי לדיונים שהתקיימו לפני עשור. אין ספק שיש כאן אצבע מופנית למשטרה, והמשטרה נדרשת כאן להתארגן ולתת תשובות מבצעיות לנושא הזה. אני לא מדבר כמובן על מעצר ועל מאסר של הילדים הללו, אבל יש מי שאחראי ברמה הפלילית. משרד המשפטים אומרים שיש חקיקה והחקיקה הזו מתאימה לטיפול בתופעה, אבל הרושם שמתקבל, שאין יישום של החקיקה.

ככל שמשטרת ישראל יכולה לשים יד על אותם אנשים, היא שמה את היד על האנשים האלה.

יש לכם נתונים לגבי תיקי חקירה, כתבי אישום מהשנים האחרונות?

כרגע אין לי כאן. לא התבקשתי להביא.

לא התבקשת, אבל האמת היא שזה חלק מהותי מהדיון. אנחנו נשמח לקבל. אני בטוח שיהיה לנו דיון מעקב על הנושא בעוד אולי חודשיים-שלושה. עוד לפני כן נשמח לקבל נתונים שיש לכם על תיקי חקירה שנפתחו, וכתבי אישום, אם יש כתבי אישום שהוגשו בנושא. תודה רבה. נא להעביר בהחלט את המחאה של הוועדה ושל חברי הכנסת היוזמים, ואת הדרישה שלנו שהמשטרה תפעל למיגור התופעה המאוד קשה והמזוויעה הזאת.

חווה, הטענה, אני מניח, מוכרת לכם גם מדיונים קודמים. אני יכול לחזור אחורה ל-2011 על דיון שהתקיים כאן בנושא הזה. אנחנו כאן מדברים על תופעה שאנחנו פוגשים אותה כמעט באופן יומי, לפחות חברי הכנסת שמסתובבים גם בצפון, גם בדרום, ילדים מועסקים בתנאי עבדות, כנראה על ידי קבלנים, ילדים שחשופים לסיכונים רבים, להתעללויות, אפילו סכנת חיים בדרכים, וזה נמשך שנים על גבי שנים מבלי שהרשויות מצליחות למגר את התופעה הזו. אנחנו רואים את זה בוועדה לזכויות הילד כחלק מרכזי מהמנדט שלנו לקדם את שלומם של הילדים ולהביא את רשויות אכיפת החוק לפעול.

אני חייבת להגיד שהסוגיה בוודאי מוכרת לנו היטב. גם אנחנו מסתובבים באותן צמתים ורואים את אותם ילדים, ופועלים באותם מסלולי פעולה שאפשר לפעול בהם. לא שמעתי מה אמרו הדוברים לפניי. ככל שאנחנו נמצאים במצב שהיום אין לנו עם מי לתאם את הטיפול בילדים האלה, ומהצד השני, אנחנו לא יכולים לטפל בהם בשטחי ישראל, אז אתה בעצם מתפרץ לדלת פתוחה, וזאת הדלת שגם אנחנו מלינים עליה.

המצוקה אצלנו היא לא פחותה בעניין הזה. אני לא יודעת אם עלו נציגים של שירותי הרווחה גם בירושלים, גם בנצרת, ותיארו את הפעילות הכמעט יום-יומית, עובדים סוציאליים לחוק הנוער בנצרת כמעט מדי אחר צוהריים מטפלים באופן ישיר בילדים שלא רק נמצאים כמקבצי נדבות בצמתים, אלא גם שוכחים לקחת אותם הביתה בחזרה. יחד עם משטרת ישראל אנחנו מנסים להחזיר אותם בחזרה לתחום הרשות הפלסטינית.

עשינו ניסיונות יחד עם מנהלת היחידה הבין-לאומית במשרד הרווחה לפנות גם לאיחוד האירופי וגם ליוניסף באיזשהו ניסיון, לפחות אולי באמצעותם להגיע לאיזה שהם גורמי רווחה ברשות הפלסטינית על מנת שננסה לעשות יחד איתם איזה שהן פעולות. בפועל, איפה שאנחנו יכולים ונאלצים, אנחנו אפילו מטפלים בהם במרכזי החירום ובשירותים הקיימים במדינת ישראל, למרות שההסכמים הבין-לאומיים לא באמת מאפשרים לנו לעשות את הדבר הזה. בעצם אנחנו הגורם שכן מנסה לפעול, אבל אנחנו פועלים לצד הסכמים שהם הרבה יותר גדולים מהעובד הסוציאלי לחוק הנוער שנמצא ברשות המקומית. יש דברים שהלוואי ודרך כנסת ישראל תצא גם קריאה לרשות הפלסטינית, שיהיו מוכנים לפחות להזיז הצידה סוגיות פוליטיות ולראות את הילדים ככאלה שיש לנו אינטרס משותף לתת להם מענה הטוב ביותר.

את יכולה לשתף אותנו אולי בהתנסות שהייתה לכם באיזשהו מפגש עם הילדים הללו? האם היה ילד שסיפר על התנאים, על החוויה שלו? היו מקרים שילדים סיפרו, ומה הם סיפרו?

אני חייבת להגיד שאת זה אנחנו פחות שומעים, גם כשנעשו ניסיונות משותפים עם משטרת ישראל, גם לעצור אימא עם ילד ולנסות להבין ממנה מה הוא הסיפור. מה שאנחנו יודעים זה שהילדים מגיעים לכאן באופן מאוד מאורגן. אין כאן משהו שפתאום צצים הילדים. יש מישהו מאוד מאורגן שכנראה מתפרנס בצורה מאוד שיטתית מהילדים האלה, שמביא אותם, שבסוף היום אמור לאסוף אותם, ואנחנו נכנסים במקומות שבהם אנחנו רואים את הסכנה אצל הילדים, בוודאי ילדים שאנחנו פתאום מגלים אותם בשעת לילה מאוחרת, שאף אחד לא בא לקחת אותם, ואנחנו מוצאים להם גם סידור במשפחות חירום או במרכזי חירום.

עשינו כמיטב יכולתנו לתת מענה לכל ילד כזה, לא להשאיר אותו בתנאים כאלה. אנחנו לא מקבלים מהילדים מידע, אני חייבת להגיד את זה. יש איזשהו קשר של שתיקה שהמידע לא מגיע אלינו, אז אנחנו לפחות רוצים לתת לילד את המיטה, את המקלחת, את האוכל, את מה שאנחנו יכולים, אבל זה טיפה בים. צריכה להיות כאן איזושהי עבודת שורש מאוד רצינית בתיאום עם הרשות הפלסטינית.

בהחלט. חוה, אני יודע שזה לא תחום העיסוק שלך, אבל את מדברת כנראה על קבלנים שמפתחים כאן תעשייה.

ממה שהבנתי, ולדעתי זה עלה גם בישיבות קודמות בכנסת וגם בישיבות שהיו במשרד המשפטים בעבר.

נכון. מהפרספקטיבה שלך, של רשויות הרווחה, איפה הכשל כאן לגבי התמודדות עם אותם אחראים, עם אותם קבלנים שמפתחים כאן תעשייה של קבצנות וניצול בתנאי עבדות של ילדים? מה התפקיד של המשטרה? האם יש שיתופי פעולה ביניכם לבין המשטרה בעניין הזה?

תראה, אני פחות מומחית לדבר הזה, אז אני רוצה להיזהר בלתת ייעוץ למשטרה. אני לפני שנה ישבתי בעיריית נצרת יחד עם משטרת ישראל, יחד עם גורמי העירייה, יחד עם העובדים הסוציאליים לחוק הנוער, הנהלת העירייה. ניסינו לעשות חשיבה ביחד. לפני שנה עוד היה תיאום בין משטרת ישראל לבין המשטרה ברשות הפלסטינית, אז אמרנו, ננסה דרך המשטרה לעשות את התיאום. רווחה, כבר כמה שנים אין לנו תיאום. ננסה דרך המשטרה לעשות את התיאום. כן עשינו איזושהי חבירה. לפחות יכולנו להגיד שאותם ילדים שאנחנו מטפלים בהם והמשטרה מתאמת עם המשטרה הפלסטינית, למוחרת לא יחזור אותו ילד. לצערי יגיע ילד אחר. זה הדבר שצריך להיות כאן פעולת עומק.

כשהיה תיאום עם הרווחה ברשות הפלסטינית, אחד המסרים שאמרו לנו זה שאנחנו רואים את הקצה של הדבר הזה של מה שקורה בישראל, אבל הילדים מקבצי הנדבות ברשות הפלסטינית, בכיכרות שכם ורמאללה, זה תופעה שהיא מוכרת וגם שם לא זוכה למענה, לכן אני אומרת, יש כאן משהו שצריך פעולה יותר גדולה.

רננה תכלת, מנהלת היחידה יחד איתי, הגענו לאיחוד האירופי, הגענו ליוניסף, ניסינו לרתום אותם לפעולות בעניין הזה. לצערי בינתיים אנחנו עוד לא רואים תוצרים, אבל אני אומרת, הלוואי ואת זה נצליח לעשות, כי חייבת להיות כאן פעולה גם שהרשות מטפלת במי שמנצל את הילדים, ובעיקר בלתת מענה יותר טוב לילדים כדי שהם לא יצטרכו לקבץ נדבות.

לגבי אותם קבלנים, האם יש לך מידע כלשהו? האם הם בעיקר פלשתינים מהשטחים הכבושים או אזרחי ישראל? יש לך מידע כזה? את יודעת?

לצערי זה לא המומחיות שלי. אני יודעת שהמשטרה מטפלת בזה, אז כדאי שהם יתנו את ההתייחסות שלהם. אני פחות יודעת להגיד את זה, והאמת שמבחינתי זה לא כל כך משנה. מה שמשנה זה שיש מישהו שמנצל בצורה כל כך בוטה ואכזרית ילדים. מי שהוא לא יהיה, צריך טיפול מאוד רציני.

תודה רבה, חוה. זה נושא קשה. אני מקווה באמת שתוכלו גם להירתם לסוגיה הזו.

חברת הכנסת מיכל שיר.

אדוני היושב-ראש, קודם כל אני חושבת שהדיון הזה הוא חשוב ממדרגה ראשונה. הוועדה הזו באופן כללי היא הקול של הילדים. כל דיון שכזה רק מדגיש עד כמה הוועדה הזו היא חשובה. זאת ועדה שהיא גדולה במהות שלה, היא גדולה בפה ובקול שהיא מוציאה. הנושא הזה שלא נחשפתי אליו, אגב, עד היום, אני נחשפת ואני מזעזעת.

נתקלת בזה, אישית?

בוודאי שראיתי. אני לא אשכח שלפני חודש או חודשיים, משהו כזה, אמרתי שבמדינת ישראל של לפני 30 שנה כמעט ולא ראית את התופעות הללו או שהן היו מאוד מאוד בשוליים. היום אנחנו רואים יותר ויותר את התופעות האלה מול עיננו. אנחנו רואים את זה כאזרחים. אני לא יודעת כי לא הייתי גם בכנסת, למה לא עצרו את זה עד לנקודה הזו, למה לא טיפלו בזה עד לנקודה הזו, למה אנחנו צריכים להגיע לרמות שזה יגיע לקול צעקה בכנסת כשכל כך הרבה ילדים כבר נפגעו?

אני כן יודעת שאנחנו צריכים לדרוש תשובות, והזרקור הזה על הנושא הזה הוא קריטי כי מדובר פה על דיני נפשות, מדובר פה על ילדים, וכולם נורא אוהבים לדבר על ילדים, זה הדור הבא שלנו, זה העתיד שלנו, אבל בסוף יש ילדים שנפגעים על בסיס יום-יומי, בין אם זה הנושא הזה של קבצנות על ידי קבלנים וניצול של ילדים. זה לא משנה איפה הניצול של הילדים. זה התפקיד שלנו, ואני מאוד מקווה שהוועדה תסיק את המסקנות ואנחנו גם נדע לעשות על זה את המעקב הנכון וגם לחשוף שיניים כוועדה, אם צריך. זה מחובתנו לעשות את הדברים האלה למען הילדים. תודה.

אין ספק. מי שמבין את היקף התופעה, גם בצפון, גם בנגב, גם ביישובי המשולש, מבין שלא משהו שולי קורה כאן. אני משתמש במילה תעשייה. באמת תעשייה של קבצנות שבמהותה זה הניצול של אותם ילדים. זה מערך הסעות וזה מערך שינה וזה מערך גם הובלה של אולי הדברים שהם לפעמים מוכרים, לפעמים לא. זה מחייב התמודדות של כל הרשויות האחראיות כאן.

אני אוסיף עוד משפט. כשאני מבקרת למשל במקסיקו, שזאת מדינה שהיא עצומה בגודלה, מאות מיליונים של תושבים יש שם, התופעה הזאת הרי מאוד מאוד רחבה שם. אין מטר שאתה הולך ואתה לא נתקל באיזה ילד שנמצא בתוך התעשייה הזו. זה באמת ברמת המזעזע לראות את זה. תמיד אמרתי, איזה יופי שאצלנו במדינת ישראל זה כמעט ולא קיים, בזמנו לא היה קיים בכלל. מדינה של תשעה מיליון אנשים, אם מכלילים גם את הרשות, של קצת יותר, אין סיבה בעולם שהתופעה הזאת תהיה בכלל. אני לא מדברת על לצמצם אותה, אני מדברת על למגר אותה. אנחנו לא צריכים להסתפק בצמצום. אנחנו צריכים להסתפק במיגור מוחלט. אין סיבה שבמדינה כל כך קטנה תהיה את התופעה הזאת בכלל.

אמר חבר הכנסת חמד עמאר בפתח הדיון הזה, יש מי שמסיע את הילדים, יש מי שמביא אותם בבוקר, יש מי שלוקח אותם. למה המשטרה לא יכולה להגיע אליהם, לאותם מסיעים, לאותם קבלנים? הרי אפשר לעשות את זה, זה לא מסובך.

בוודאי.

משרד הביטחון.

בוקר טוב לכולם, אני סגן ראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון. לידי נמצא אופיר. המינהל האזרחי מרכז בתוכו נציגויות של כלל משרדי הממשלה והרשויות בישראל, ואופיר בעצם הוא מתאם רווחה, הוא קמ"ט רווחה במינהל האזרחי והוא אמון על הקשר השוטף והיום-יומי בכל ענייני הרווחה והעבודה הסוציאלית בין מדינת ישראל למינהל האזרחי לבין הרשות הפלסטינית. אני כמובן אעביר אליו מייד את רשות הדיבור, אבל גם כקצין בצבא וגם כאבא לילדים אני חייב להגיד שהתופעה הזאת, לא רק שהיא מדאיגה, זה משהו שהוא הולך ומתעצם גם בשטחי יהודה ושומרון. אני הרבה מאוד שנים משרת ביהודה ושומרון. אנחנו רואים את התופעה הזאת לצערי הרב גם בצמתים בתוך יהודה ושומרון, בעיקר בירידות לכיוון בקעת הירדן ויריחו, וכן הלאה.

היום זה היום ה-116 להיעדר התיאום גם הביטחוני וגם האזרחי אל מול הרשות הפלסטינית. אני חייב להגיד שיש הרבה מאוד נושאים ותחומים שאנחנו מאוד רוצים להחזיר ולדבר ולהיות בקשר שוטף עם הרשות הפלסטינית. בראש ובראשונה כמובן זה הקורונה, ולנסות לסייע או לפחות להעביר בתיאום גם ציוד רפואי וגם ערכות בדיקה, ולתאם את המחסומים שהרשות מציבה בשטחים שהיא אמונה עליהם, ואנחנו די נתקלים בדלתות סגורות. כפועל יוצא, גם בהקשרים האלה של כל מה שקשור לעולם הרווחה והטיפול בסוף בפרט. זה הומניטרי, בראש סדר העדיפויות, חוצה גבולות, חוצה סכסוכים. אין פה בכלל עניין של דילמות בהקשר הזה. זה נמצא בראש סדר העדיפויות גם של הארגון וגם בכלל, ואני אשמח אם אופיר יתייחס בפרקטיקה של היום-יום, מה קורה היום בפועל בהקשר הזה.

צוהריים טובים, אני אתמקד רגע באמת בתופעה שעליה התכנס הדיון, של הילדים בצמתים. תראו, זה משהו שמלבד עכשיו להצטרף לקריאות שכבר נקראו כאן, שיכול להיות שאם הכנסת תוכל לתת איזושהי אמירה גם למול הרשות הפלסטינית, של איך אנחנו מתאמים את הטיפול בהם, מכיוון שמה שקורה היום זה שמגיעה משטרת ישראל במאמציה שלה, מה שהיא יכולה לעשות, היא מעבירה אותם, ההורים ממתינים להם בדרך כלל ולוקחים אותם משם.

מקרים שהם מקרי קיצון, ואני עד להם לא מעט כי אנחנו עובדים מאוד מאוד בצמידות גם לדינה, גם לחוה, גורמי משרד הרווחה מן הסתם, ואנחנו מכירים את זה, אבל יש פה איזושהי בעייתיות מאוד גדולה. אנחנו לא יכולים לקחת את הילדים שהם תושבי הרשות הפלסטינית, שכל מה שנאמר כאן, אפשר לחתום עליו בשתי ידיים, גם כאבא וגם כעובד סוציאלי שמכיר קצת את החוקים והתקנות.

אנחנו בצניעות צריכים גם להבין מה הן המגבלות ומה הן היכולות שלנו כרגע. אם היכולות האלה קצת יגדלו בהיבט של התיאום, אז אני חושב שאנחנו נוכל לסייע לילדים האלה הרבה יותר. כרגע מה שנעשה זה בתוך ישראל. מקרי קיצון כמו שחוה כבר אמרה, ואין לי סיבה לחזור אבל אני אעשה את זה בכל זאת.

בתוך ישראל מקרי הקיצון מטופלים, ומטופלים טוב. הם מגיעים לקלט חירום, הם מקבלים את הטיפול שהם צריכים לקבל, והטיפול, צריך להגיד, הוא טיפול חירומי לילדים שאינם תושבי מדינת ישראל. אני לא מתייחס כרגע לילדים שהם כן תושבי מדינת ישראל מהסיבה הפשוטה שאנחנו במינהל האזרחי, זה לא המנדט שלנו, זה לדיון שלא קשור אלינו, אבל אני יכול להגיד כן שמקרי הקיצון מטופלים על ידי הרווחה, מטופלים בצורה טובה ומטופלים באופן זמני.

אם הכנסת תוכל לבוא באיזושהי קריאה שהיא קצת יותר משמעותית, שנותנת לנו איזושהי יכולת לתיאום קצת יותר טוב, אני חושב שזה דבר שיבוא בשירות אותם ילדים וזה יעזור לנו מאוד. מבחינתי זה הכול ואני אשמח לקבל איזושהי בשורה מהוועדה.

אופיר, התייחסת לעניין הרווחת, אני מניח בגלל שזה בתחום אחריותך, לעניין הילדים. השאלה מה לגבי אותם קבלנים. השאלה לשניכם כנציגי המינהל האזרחי. קודם כל האם יש לכם מידע לגבי אותם קבלנים, אותם מעסיקים ששולטים בעניין הזה? האם יש לכם מידע האם הם מהרשות הפלסטינית? האם הם אזרחים בישראל? האם יש שיתופי פעולה משני צידי הקו הירוק? מה המידע שיש לכם בנושא?

מאוד קשה לעלות על אדם שמעסיק צד שלישי או רביעי, ילדים בצמתים. מאוד קשה לדעת ולהגיד, זה עושה ככה או אחרת, מה גם שהדברים האלה בדרך כלל יושבים אצל גופי האכיפה, קרי משטרת ישראל ופחות אצלנו.

אני חושב שאתה מאוד צודק מהבחינה הזאת שצריך לתפוס את הנחש מהראש ולא מהזנב, כיוון שמשם בסוף יבוא הפתרון לתופעה הזאת, אבל לשאלתך אם באופן ממוקד, אז התשובה היא לא. אנחנו לא יודעים להגיד מצד שלישי או רביעי על מישהו שמעסיק או לא ילדים בצמתים.

האם אתם מודעים לאותו צוות מיוחד שפועל במשרד המשפטים להתמודדות?

בהחלט.

לנו יש נימה של אכזבה שהנושא הזה נידון לפחות עשור לפי הפרוטוקולים של הוועדה הזאת, ועדיין לא מרגישים בשטח שיש הצלחה. יכול להיות שזה אולי גלים, היה גל מסוים שטופל ויכול להיות שעכשיו הגל הזה חוזר, אבל זה מחייב התמודדות יותר מבצעית שבינתיים לצערי לא רואים אותה.

אני מראש מצטער על מה שאני עומד להגיד, אבל אני חושב שהדבר הזה צריך לצאת, יכול להיות כהנחיה, יכול להיות עם לוחות זמנים כמשהו שכולל את כל הגופים, כל אחד בתחום אחריותו. זה לא מספיק לבוא באופן דקלרטיבי ולהגיד, אנחנו צריכים שתהיה יותר אכיפה, כי כן, אנחנו צריכים שתהיה יותר אכיפה. אני חושב שצריך פה לבוא עם משהו שהוא קצת מעבר, של לוחות זמנים, של איזה אכיפה רוצים, של מה המשימות, כיוון שמשימות שיוצאות מוועדת הכנסת זה משימות שיבוצעו, וזה כבר לא ברמת הצהרה אלא ברמת ביצוע, ואז ניתן לעשות איזשהו פולו-אפ ולהבין איפה אנחנו נמצאים מבחינת הביצוע של אותן משימות. אני חושב שזה הפתרון, אם שואלים אותי. תודה.

טוב, תודה רבה לכם.

משרד המשפטים, דינה, אני מניח שהיית איתנו. שמענו את המשרד לביטחון פנים, גורמי המינהל האזרחי, משרד העבודה והרווחה. אני חייב לומר לך, התשובות לא משביעות את הרצון, בלשון המעטה. עדיין אני לא שומע על התארגנות מעשית, הייתי אומר מבצעית, כדי למגר את התופעה הזאת. זה אומר שעל כתפיכם במשרד המשפטים בתור המשרד שיוביל אותו צוות בין-משרדי, יש אחריות גדולה, בין השאר גם ללחוץ כדי להגביר את מערך האכיפה במיוחד בקרב המשטרה. בסופו של דבר הם אלה שיכולים להתמודד עם הסוגיה הזו ברמה הפלילית. אני גם העליתי את השאלה לגבי אותם קבלנים, אותם מסיעים. נראה שיש כאן איזשהו שיתוף פעולה משני צדדיו של הקו הירוק, ויש מערך של התארגנות גם של הסעות ואולי גם של שינה וכדומה.

תוכלי אולי לשתף אותנו מה בכוונתם בתקופה הקרובה לעשות כדי אולי להגביר הילוך בנושא הזה של התמודדות עם התופעה, בהתחשב גם בדברים הקשים שנאמרו כאן על ידי חברי הכנסת?

תודה, יושב-הראש. אני שמעתי כמובן את כל הדברים ואני חייבת לומר שאני לא באתי כדי להרגיע. אני בעצמי רחוקה מלהיות רגועה מהתופעה הזאת. זה באמת מדיר שינה גם מעיניי, באמת אחת מהתופעות הקשות. אתה צודק שאפשר היה לעשות הרבה יותר. נעשו מאמצים אבל בהחלט יש מקום להגביר הילוך ולהתמקד בזה.

כמו שאמרתי קודם, מה שאני חושבת שאנחנו נעשה, אנחנו מצרפים אלינו את הכוחות בהחלט המשמעותיים גם של כפיר, של מיכל גולד, מתאמת עבריינות נוער, ואנחנו נשמח להיעזר גם בכנסת ובוועדה שיסייעו לנו גם להמשיך להפעיל לחץ ומעקב בהמשך. אנחנו נביא את הדברים גם בפני צוות האכיפה. זה צוות שמתנהל ברשות המשנה למנכ"ל משרד לביטחון פנים, מר אליעזר רוזנבאום, ועוסק בדיוק בנושאים האלה של אכיפה, ולכן אנחנו נבקש דיון ספציפי על זה ביחד עם כל השותפים. אנחנו ננסה בהחלט להגביר הילוך ולהתחיל בצעדים מעשיים בכיוון האכיפה לפחות. נתחיל בזה ונראה כיצד אנחנו מתקדמים.

מה בדיוק המנדט של אותו צוות? אתם אמורים לקבוע מסקנות איך להתמודד עם התופעה? מה המשימה של הצוות?

הצוות הזה בעצם מגבש המלצות, וככל שהוא מגיע להמלצות שיש בהן צורך במשאבים נוספים, כוח אדם, תיקוני חקיקה למשל, כל הדברים האלה יובאו בפני ועדת המנכ"לים. יש ועדת מנכ"לים שיושבת לנושא המאבק בסחר בבני אדם. ככל שוועדת המנכ"לים תאשר את ההמלצות והתקציב, שאנחנו כמובן נצטרך גם את תקציב המדינה בשביל זה, אבל התוכנית בעצם היא להביא את הדברים חזרה להחלטת ממשלה. ככל שההמלצות יהיו אופרטיביות ברמה של תפקידים, אנחנו נצטרך את הסיוע גם של הוועדה כדי בעצם לקדם תוספת משאבית.

אני חושבת שיש לנו הרבה מה לעשות לפני שאנחנו מגיעים גם לשלב של המשאבים. יש גם הרבה מה לעשות ברמת התיאום בשטח ושיתוף הפעולה גם פנימה בתוך הממשלה, בתוך הגופים השונים הרלוונטיים וגם החוצה כלפי הרשות הפלסטינית, ואולי גם ארגונים שונים כמו יוניסף שהזכירה חוה, לנסות לגייס גם אותם לסייע בדבר הזה. בסופו של דבר המטרה היא להביא את המסקנות בפני ועדת המנכ"לים, לאשר אותן ובעצם להבנות את תורת הלחימה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, כלפי התחום הזה.

יש צפי של מתי הוועדה שלכם תוכל לגבש מסקנות בנושא?

אנחנו מקווים שבדצמבר נוכל לכנס את ועדת המנכ"לים ולהביא בפניה לפחות את המלצות הביניים של כל הצוותים. יש לנו כמה צוותי עבודה, צריך להבין.

הכוונה שלי, הצוות שעוסק בנושא של קבצנות ילדים.

אז גם מסקנות הביניים לפחות יובאו במהלך דצמבר לישיבת ועדת המנכ"לים.

אוקיי, תודה רבה לך, דינה. אנחנו נמשיך ללוות את הסוגיה הזו. אני מניח שנקיים גם דיון מעקב. דצמבר זה יהיה זמן טוב לעשות את זה ולעמוד גם על ההתקדמות שלכם והגשת דוח הביניים.

אנחנו נשמע את נציגת המועצה הלאומית לשלום הילד, כרמית.

שמעתי את הדברים של כולם. כן חשוב לי מאוד להגיד שאני באמת מעריכה את העבודה של דינה וחוה ונילי ומיטל, ואנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה הדוק בכל כך הרבה נושאים. אני יודעת באמת שהכוונות הן טובות. אני חייבת להגיד שכל מה ששמעתי כאן קצת מדכא אותי. אני נמצאת בדיונים האלה כבר כמעט 11 שנים. מעבר לזה שכבר הייתה ועדה בין-משרדית שכבר גיבשה המלצות, שכבר היה פיילוט שהם בעצמם סיפרו עליו, למה אנחנו כל הזמן באותה נקודת זמן? יפעת שאשא ביטון הלכה להיפגש עם המתאם ברשות הפלסטינית. לא התקדמנו.

עם שר הרווחה.

משרד הרווחה ברשות הפלסטינית. לא התקדמנו. יכול להיות שאנחנו צריכים לחשוב על פתרונות אחרים. יכול להיות שאנחנו צריכים לנקוט בגישה אחרת. אם אנחנו כל הזמן חוזרים לנקודה הזאת שבה אין שיתוף פעולה מצד הרשות, לא יכול להיות שזה ימשיך להיות כל הזמן הפתרון המיוחל, כי זה לא נותן מענה ועדיין אנחנו פוגשים את הילדים האלה בצמתים, ואנחנו חושבים שזו רק תופעה של ניצול אבל מדובר פה גם בתופעה של אלימות קשה. אנחנו שמענו גם על תופעות של פגיעות מיניות קשות. הרבה פעמים הילדים האלה לא חוזרים הביתה ואז הם משוכנים בכל מיני בתים נטושים וכו'.

הייתה כבר ועדה בין-משרדית. קחו את ההמלצות ותיראו אם אנחנו צריכים לפעול אחרת. אחד הדברים שאמרת זה באמת קשור לקבלנים. אני חושבת שהאכיפה פה היא קריטית. הישועה לא תבוא מלתחקר את הילדים או לשאול את הילדים, כי הילדים האלה הם מפוחדים. הם ממש חרדים לחיים שלהם ולחיים של המשפחות שלהם שם.

הרבה פעמים נשמעים סיפורים על זה שהילדים מפחדים שיצאו נגד הקבלן ובסופו של דבר מי שיפגע זה המשפחה שלהם שמחכה להם מעבר לקו. צריכים לעשות פעולות אכיפה יזומות. המשמעות היא כן לחכות, לארוב לאנשים האלה. הילדים האלה לא מגיעים משום מקום והם לא משתכנים בשום מקום. איפה רשויות האכיפה?

אני אומרת שוב, אני מעריכה את מיטל ואת כל מי שדיבר, אבל להגיד עוד פעם שזה לא מסתדר כי אין לנו תיאום? הבנו את זה כבר. להגיד את האמת? הלוואי והייתי יכולה להיות אופטימית שיהיה תיאום, אבל המציאות טופחת לנו חזור ושנה על הפנים ואין תיאום ואין שיתוף פעולה, אז צריך לחשוב איך אנחנו כאן בתוך מדינת ישראל, כשהתופעה הזאת קורית אצלנו בבית, מטפלים בתופעה הזאת, ואם זה דורש יותר אכיפה וכן פעולות יזומות, ואני מודעת לזה שאנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד מאתגרת במובן הזה, אבל אנחנו גם יודעים שלתופעה הזאת יש זמנים שהם זמנים שבהם התופעה מתגברת, אז אלה זמנים שבהם משטרת ישראל, לעניות דעתי, צריכה לשנס מותניים ולהגיד, פה אנחנו עושים פעולות יזומות, אורבים לא בצמתים אלא במקומות המעבר. הרי למשטרת ישראל יש מודיעין. הם אמורים לדעת איפה הדברים האלה קורים. אני חושבת שהגיע הזמן שפשוט נחשוב על פתרונות אחרים ולא כל הזמן נקווה ונייחל לשיתוף פעולה ממקום שלצערי, שוב, במשך שנים לא מגיע.

כרמית, חשוב לי לצורך גם הפרוטוקול, התייחסת למסקנות שהיו קיימות קודם? אולי תתייחסי לזה, כי גם חשוב לנו לרשום את זה בפרוטוקול.

אם אני לא טועה, הייתה בשנת 2011 ועדה בין-משרדית. לדעתי זה משהו שעלה כבר בדיונים של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. זה עלה גם כחומר בעבר. אני ראיתי, אני מניחה כמו כולם, את המסקנות. היו שותפים בוועדה הבין-משרדית הזאת כל הגופים שדינה ציינה ששותפים גם היום, פחות או יותר כמובן, והגיעו למסקנות. יכול להיות שתגידי לי, המסקנות האלה כבר לא רלוונטיות, אבל אני פשוט לא רוצה שנגיע שוב לאותן מסקנות, כי בעצם כל מה ששמעתי כאן בדיון זה שאנשים מאוד מאוד רוצים למגר את התופעה ופועלים כדי למגר אותה, אבל אולי פשוט פועלים שוב באותה דרך.

אני כל הזמן שומעת על שיתוף פעולה ועל איך הוא לא מתממש, ושבלי שיתוף הפעולה הזה אנחנו לא נצליח למגר את התופעה. בינינו, אני אומרת שוב, אני לא בטוחה שנצליח ליצור שיתוף פעולה, אז חייבים עכשיו לייצר אלטרנטיבות.

התייחסת ליוניסף ואולי לאיחוד האירופי. היה לכם מאמצים אל מול יוניסף בתור החברה האזרחית?

לא. אנחנו מקבלים את הפניות האלה מאזרחים שבעצם פוגשים את הקטינים האלה. בהתחלה היינו באמת פונים לרווחה. כשראינו שהם, לצערי, ואני שמעתי אותם, גם לצערם, חסרי אונים פחות או יותר, אנחנו כן פונים למשטרה. אני אומרת שוב, גם זה לצערי, כי במרבית המקרים גם המשטרה עומדת חסרת אונים מול התופעה, ויוצא מצב שהם פשוט מחזירים את הילדים לרשות ואז הילדים האלה פשוט יום למוחרת חוזרים לכביש אחרי שאני לא יודעת מה הם עברו כי הם לא הצליחו להביא את הכסף שהם צריכים להביא, אז במובן הזה אין לי איזה בשורה.

אני אולי אשאל אותך בסוף רק שאלת סקרנות כדי שאנחנו נוכל גם לתכנן את צעדינו. בתור מי שעוסקים בתחום הזה של זכויות הילד, האם יש גורמים בין-לאומיים שאת חושבת שפנייה אליהם יכולה לסייע כאן, בהתחשב גם אולי בעניין היעדר התיאום כיום?

שוב, אני באמת לא יודעת. אני יודעת שגם בתקופת הקורונה היו לנו כל מיני סיטואציות של ילדים, שפנו למועצה מהרשות. ניסיתי לפנות לכמה גופים של החברה האזרחית, שאני יודעת שמטפלים ונותנים מענה לסוגיות שונות גם של אוכלוסייה שהם לא אזרחים או תושבים של ישראל, ולצערי הם היו חסרי אונים בהקשרים שונים אחרים, אז אני לא מאמינה שהם יוכלו לתת את הפתרון.

אני כן מאמינה שזה משהו שהממשלה צריכה לקבל על עצמה, ולקבל על עצמה בתוך הבית, איך אנחנו מטפלים בתופעה הזאת כאן. לא לחשוב שנוכל לפתור את הבעיה שם או מול מי ששם. שוב אני אומרת, יותר ממה שיפעת עשתה, שזה ממש לנסוע לרשות ולהיפגש עם הגורמים, אני לא יודעת איך הדברים האלה, ואתה שומע גם את חוה אומרת שהיא עובדת עם רננה שהיא מהמחלקה הבין-לאומית במשרד הרווחה, והם אמרו לך, אנחנו פונים לכל הגורמים האפשריים, ללא מענה.

אני שואל לצורך גם לראות מה אופציות עבודת ההתמודדות. אני כמובן יכול גם לקחת על עצמי פנייה לרשות הפלסטינית בעניין הזה, אבל בינתיים המנדט של הוועדה הוא אל מול משרדי הממשלה כאן, ואנחנו נרצה שהם יפעלו ביעילות בנושא הזה בהתחשב בקשיי התיאום, אבל גם ללא קשר, כי עד לפני אולי 120 ימים היה תיאום, וגם אז התוצאות בשטח לא הראו שבהחלט קיימת התמודדות ראויה עם התופעה המסוכנת. שוב, חברי הכנסת כאן נתקלים בזה באופן יומי ולכן אני בטוח שהסוגיה הזו תמשיך בצדק כמובן להעסיק אותנו גם בתקופה הקרובה. אלה באמת מראות מזעזעים של אותו ניצול, חשיפה להתעללות, סכנת חיים שאני רואה כשהילדים הללו קופצים בין רכב לרכב גם כאשר הרמזור נהיה ירוק ויש תנועה של רכבים. זה פשוט מצב שלא יוכל להימשך. תודה רבה לך, כרמית.

האמת היא שאנחנו נתקלים בקשיים בזום ובאמת חבל, כי היו לנו גם דוברים גם ממשרדי הממשלה וגם מהשלטון המקומי, רשויות מקומיות, וחבל שכנראה בגלל התקלה הטכנית אנחנו לא מצליחים לשמוע אותם. מה שאמרתי בדיון אני גם מדגיש, שנצטרך לקיים דיון המשך גם בגלל חשיבות הסוגיה הזו וגם בהתחשב בקושי הטכני שאנחנו מזהים.

אני רוצה קודם כל באמת להודות לשותפים בדיון, לחברי הכנסת שהשתתפו בו והביעו את מורת רוחם וגם את הזעזוע שלהם אל מול מה שהם רואים, וגם השמיעו קול חזק אל רשויות המדינה, רשויות אכיפת החוק כדי לפעול בעניין הזה.

אני רוצה לסיים בנימה הזו ולומר שהדברים ששמעתי אינם מניחים את הדעת ואנחנו עדיין לא מזהים התארגנות מתאימה למיגור התופעה הזו. מכאן הקריאה שלנו אל גורמי הממשלה, אל גורמי אכיפת החוק, אל המשטרה, לפעול ברמה המבצעית הנדרשת כדי למגר את התופעה הזו. מדובר בתופעה מזדעזעת שנהיית חלק מחיי היום-יום. לא מדובר בתופעה שולית, והיא חושפת את הילדים לסכנות רבות, תופעה שגוזלת את ילדותם של הילדים הללו. זה כמובן בניגוד לחוק בישראל אבל זה גם בניגוד לאמנה הבין-לאומית לזכויות הילד שעליה גם חתומה מדינת ישראל, לכן הוועדה מוחה נגד אוזלת היד של רשויות המדינה בטיפול בבעיה. הוועדה הזו דנה בנושא זה מזה כמעט עשר שנים ולא רואה התמודדות כפי שנדרש איתה, ולכן התופעה הזו נמשכת ואנחנו פוגשים אותה כמעט באופן יומי באזורים רחבים בארץ.

הוועדה קובעת שיש לחזק את שיתוף הפעולה בין כל גורמי הממשלה הרלוונטיים, משרד הרווחה, משטרת ישראל, גם מתאם הפעולות בשטחים, המינהל האזרחי, משרד המשפטים.

הוועדה מודעת לאותו צוות בין-משרדי שהוקם בתחילת השנה. רשמנו לפנינו את הצפי שלקראת דצמבר יוגשו לפחות המלצות ביניים לצוות המנכ"לים להתמודדות עם הסוגיה, ואנחנו בדיון ההמשך נרצה לעקוב וכמובן לשמוע את ההמלצות.

לגבי משטרת ישראל ורשויות אכיפת החוק, לרבות משרד המשפטים, אין ספק שהדרישה שלנו לפעול לאכיפה מחמירה בכל הכלים האפשריים והכלים הלא קיימים, הוועדה יודעת שהם קיימים, בפעולות יזומות כנגד מעסקי הילדים, כנגד הקבלנים שמפתחים תעשייה מאוד קשה של קבצנות ילדים. צריך למצות את הדין איתם ולמנוע את הסבל הזה מהילדים, וגם להרתיע מפני התרחבות התופעה המדאיגה הזו.

הוועדה קוראת לגורמים האחראיים לא לאפשר מעבר של אימהות, של ילדים, של קבלנים, של סוחרים משני צידי הקו הירוק. אין ספק שזה מצריך גם שיתוף פעולה רחב של כל הגורמים המעורבים.

הוועדה קוראת לתגבר את שירותי התמיכה הרווחתיים בשלטון המקומי, שמתמודדים עם הילדים הללו ועם הקשיים הנוצרים, לרבות מה ששמענו, ילדים שנשארים בשטח בשעות הלילה כשהקבלן או המסיע לא מופיע כדי לאסוף אותם. אלה תמונות מחרידות, תמונות קשות, כפי שגם הובע על ידי חברי הכנסת המשתתפים בוועדה, ואני כיושב-ראש הוועדה פונה בכל לשון של בקשה לגורמים האחראים לפעול באופן נמרץ, באופן פעיל, באופן שוטף כדי שלא נהיה עדים לעוד מראות כאלו בשבועות הקרובים.

אני אמשיך ללוות את הנושא בוועדה ונשלב גם עוד גורמים שיהיו שותפים לדיון המשך שאנחנו נקיים. תודה לכל המשתתפים. אני מקווה שבדיון הבא כבר נוכל לשמוע על התקדמות בהתמודדות הרשויות עם התופעה הקשה הזו.

אני נועל את הדיון, תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:59.