פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
09/09/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 14
מישיבת ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
יום רביעי, כ' באלול התש"ף (09 בספטמבר 2020), שעה 8:52

אלימות מינית הנגרמת כתוצאה משימוש באלכוהול וסמים

חברי הוועדה: מיכל וונש – היו"ר

מיטל אברהמי - קמ"ד חקירות אח"מ, המשרד לבטחון פנים

רוני ברקוביץ - מנהל אגף אכיפה ופיקוח, משרד הבריאות

פאולה רושקה - מנהלת מחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

חנה אמסלם - מפקחת ארצית טפול בהתמכרויות בקהילה, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

ענת רצון - מדריכה ארצית ביחידה לחינוך למיניות, משרד החינוך

אתי כהנא - מנהלת תחום בכירה - חומרים פסיכואקטיביים - הרשות הלאומית למלחמה באלימות סמים ואלכוהול, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

יוסי הראל פיש - ר' תכנית המחקר הבינ"ל, מומחה בינלאומי לחקר מדיניות ואסטרטגיות, התערבות בהתמכרויות והתנהגויות סיכוניות, המדען הראשי לשעבר של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

סופיה גורדייב - מרכזת מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, האגף לשירותים חברתיים ורכזת קהילה, הרשות הלאומית לבטחון קהילתי - עירית אילת

איילת רזין בית--אור - יועמ"ש איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

יעל שרר - מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

שרון רבינוביץ' שנקר - מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

בת שבע פנחסוב

עופרה ארגס – חבר תרגומים

אלימות מינית הנגרמת כתוצאה משימוש באלכוהול וסמים

בוקר טוב לכולם. אני מאוד מתנצלת על העיכוב. היו לנו קשיים טכניים, אנחנו בעידן קורונה ויש לנו גם את הקשיים האלה לקחת בחשבון. כתוצאה מזה זמננו מעט התקצר ואני מתנצלת בפני כולם על זמנם המבוזבז. נתחיל בסרטון קצר ומיד ניכנס לעניינים.

(מוקרן סרטון)

התחלתי עם משהו שהוא קצת פחות מערער מאשר הסרטון של מה שקרה באילת רק לאחרונה, אבל שיהיה ברור, אנחנו מקיימים את הדיון הזה כדיון דחוף בתגובה לחדשות ובתגובה למציאות בלתי מתקבלת על הדעת שבה אנחנו רואים יותר ויותר את הקשר ההדוק שבין מקרי האונס, כפי שאנחנו שומעים עליהם, ואלכוהול, ולא בכדי הדיון הזה מתקיים בוועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול, מתוך תחושת חירום שחייבים להאיר את הזרקור על הנושא הזה. הסרטון הזה שעכשיו הראינו, כשאני הייתי ממונה למניעת הטרדה מינית משך כמה שנים במוסד אקדמי מסוים, חייבתי את כל הסטודנטים לראות אותו, כיון שזה לא באמת כל כך מסובך.

אנחנו נגיע להשלכות מבחינת הכלים הפרלמנטריים הנוספים שיש בידיי של הסרטון הזה בהמשך הדיון, אבל אני רוצה למקד אותנו בדיון הזה.

אנחנו שומעים יותר ויותר על מקרים של אלימות מינית שבחלק מהמקרים, ברובם, אני אומר, או לפחות על אלה שאני שומעת, מעורבת גם צריכת אלכוהול. החשיפה לאלכוהול והקשר שחייבים לדבר עליו, ולא להצניע אותו, הוא המכנה המשותף בין כל המקרים המחרידים ששמענו עליהם מאיה נאפה ועד אילת. הקשר הזה בין אלכוהול לבין התנהגות תוקפנית באופן כללי אנחנו כבר מכירים אותו, ואגב, בין אלכוהול לבין חוסר ההצלחה להתנגד אצל אנשים שאנחנו שומעים עליהם, הוא גם קשר שחשוב לדבר עליו.

אני אומר שביתר שאת כבר אחרי שקבענו את הדיון הדחוף הזה, מה שנחשף בבית הספר בכפר סבא, 'שתיקה היא הסכמה', שלטים שהכינו שכבת י"ב לשכבות הצעירות שלהם, בנוסף לשלטים הנוספים 'איה נאפה – 12, אילת – 30, בני י"ב – 100' צריך להחריד ולזעזע אותנו, לכן אנחנו מקיימים דיון דחוף, כדי שנזדעזע.

אני אומר שאני כן מגישה במקביל הצעת חוק שאני עובדת עליה בימים אלה, כדי לקדם אותה בצורה נכונה, כדי בעצם להצטרף למדינות העולם שהבינו את מה שכל כך ברור במסגרת הסרטון שראינו לגבי תה ששתיקה אינה הסמכה, שהסכמה דורשת הסכמה פוזיטיבית וזה בעצם מהווה היפוך של הנטל על מי שצריך להוכיח הסכמה ולא אי הסכמה.

אני אומר ואני אומרת את זה בהקשרים נוספים רבים, הקורונה לצד שלל אתגרי הבריאות והכלכלה, חושפת גם את אתגרי החברה של החברה הישראלית ביתר שאת, ובני הנוער הם בעצם בעיני משקפים בצורה מאוד מאוד מדויקת את רמת החרדה של החברה הישראלית. אנחנו רואים בני נוער שמשקפים גם את מה שקורה אצלם בבתים, בין בסיורים שלי עם סיירות החופים בירושלים ובמקומות נוספים שסיירתי וראיתי בני נוער בגילאים צעירים יותר ויותר שנמצאים באמת במקומות מסוכנים ובהתנהגויות מסוכנות, כולל צריכה של אלכוהול וסמים שמובילים להתנהגויות נוספות וכמובן גם למקרים הנוראיים שמסתיימים באונס, אבל חשוב לי להדגיש, אלה בני הנוער של כולנו. אלה לא בני נוער של אנשים אחרים, של משפחות אחרות, של נוער בסיכון, כדי שכל הנוער שלנו יהיה נוער בסיכוי ולא נוער בסיכון אנחנו חייבים לקחת אחריות, והתקופה הזאת מזמנת לנו באמת כמה שמאיר את הזרקור על כל מה שדחוף, ושאולי כבר בעבע מתחת לפני השטח כבר שנים רבות אבל עכשיו נמצא מעל פני השטח. אנחנו לא יכולים לעצום את העיניים שלנו ובגלל ההתמודדות עם הקורונה להתעלם מהדברים הנוספים.

אני אתן מספרים כדי שנבין. אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה. 84,000 נשים נפגעות בשנה. כ-230 תקיפות מיניות מתרחשות מדי יום. אחת מכל חמש נשים עוברת אונס. אחת מכל חמש ילדות עוברת פגיעה מינית. עד גיל 12, שיעור הבנים הנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות. רק 6% מהפגיעות המיניות מדווחות לרשויות, ועל זה אני אומר, שכשהייתי ממונה למניעת הטרדה מינית גם נאמר לי לא פעם ולא פעמיים, בדרך כלל על ידי גברים, שעד שמוניתי להיות ממונה למניעת הטרדה מינית שיעור ההטרדות המיניות היה הרבה יותר נמוך.

אני אומר שכל עוד אנחנו בחדרים של נשים בלבד, והדיון הוא של נשים בלבד, אנחנו לא נצליח להביא לשינוי המיוחל. אני לא רוצה שהדיונים האלה יתקיימו בוועדה למעמד האישה. הדיונים האלה חייבים להתקיים אצל כלל החברה הישראלית, גברים ונשים, ערבים ויהודים, חרדים ושאינם דתיים, כולנו. אלה הילדים של כולנו, האחריות היא של כולנו ונפגעות האונס הן של כולנו ויכולות להיות כל אחת ואחד מאתנו.

אני אצטט איזה שהוא מחקר. חשוב לי לומר שהקשר הזה בין האלכוהול ובין ההתנהגות שמובילה לעברייני מין הוא ידוע, אנחנו יודעים לגבות אותו עובדתית וגם העובדה שהפוגע עלול לפרש את הצד השני באופן שגוי עולה ככל שהצריכה באלכוהול מעורבת במקרה, וגם כפי שאמרתי, היכולת או אי היכולת להתנגד והפרשנות הלא נכונה לסימנים של ההתנגדות.

נמצאים איתנו הרבה מאוד גורמים על הקו. אני מקווה שהעיכוב שלנו יאפשר לנו לשמוע את כולם. אני מתנצלת מראש אם ניאלץ לסיים את הדיון לפני שכולם ידברו ואנחנו נמשיך את הדיון הזה.

אני רוצה למקד אותנו, כיוון שהדיון הזה מאוד ממוקד, קודם כל שכל מי שנמצא כאן כן יוכלו בבקשה להתייחס לנושא של פגיעות מיניות והשימוש באלכוהול ו/או בסמים, אבל באמת בדיון הזה אני מעדיפה להתמקד בנושא של השימוש באלכוהול לאור הנתונים שיש בידינו. מהם הצעדים שנעשים, ואני יודעת שיש פה אנשים שנמצאים איתנו בזום ועושים עבודת קודש. מהם האמצעים שאנחנו עושים, מבחינת הרצף של העלאת המודעות, של הנגשת המידע לבני הנוער ולא רק כשאנחנו כבר מגיעים בטיפול של אחרי המקרה, שאני אומר, זה כבר מאוחר מדי. לא שלא צריך לדבר גם על הטיפול ועל החדרים האקוטיים וכולי, אבל האחריות שלנו מתחילה הרבה הרבה לפני, במסגרת הסרטון שהראינו בהתחלה.

אני אשמח גם לשמוע כיצד הקורונה – ואני בטוחה שהיא משפיעה גם מהכיוון של כל מי שנמצאים פה – משפיעה על הנתונים, ואם יש לנו נתונים כאלה, שחשוב מאוד להעלות אותם למודעות, גם מבחינת פערים שאנחנו מזהים לטווח קצר ולטווח הארוך ביכולת שלנו להתמודד עם הנתונים המשתנים.

אנחנו נתחיל את הדיון כשזהו המיקוד. אבקש ממיטל אברהמי מהמשרד לביטחון פנים להתחיל.

בוקר טוב. אני ראש חוליית מניעה והסברה במדור נוער. משטרת ישראל פועלת גם באופן גלוי וגם באופן סמוי בכל מה שקשור לאכיפה וחשיפה של מכירה והספקת משקאות משכרים לקטינים וכמובן שידול קטינים לצריכת אלכוהול. בלשי נוער החל מרמת תחנה ועד יחידות ארציות, בין התפקידים העיקריים שלהם זה חשיפה, מניעה ובלימת עבריינות נוער על ידי נוכחות ובולטות של בלשי הנוער בשטח ובמקומות בילוי של בני נוער באופן רציף. בנוסף יש איתור של מקומות שבהם בני נוער נוהגים לשהות בדרך כלל לצורך שתיית אלכוהול ושימוש בסמים, ולבצע פיקוח על פי צורך.

מעבר לכך, חוליית מניעה והסברה שאני בראשה מונה שבעה קציני מניעה והסברה שאמונים בכל המחוזות על מערך המניעה וההסברה.

מה זה אומר מערך המניעה וההסברה. אם תוכלי קצת לפרט לי.

חוליית מניעה והסברה מונה שבעה קציני מניעה והסברה, קציני המניעה וההסברה האלה אמונים בכל מחוז להעביר את כלל פעילויות המניעה וההסברה לבני נוער. זאת אומרת שמתחת לכל קצין מניעה בכל מחוז ישנם עובדי מניעה בתחנות בשטח, כשקצין המניעה ביחד איתם מבצע עשרות פעילויות של מניעה בשנה.

איך מגיעים לבני הנוער? מגיעים לתיכונים? איך מגיעים לבני הנוער הללו? יש איזו שהיא תכנית out reach?

שאלה מצוינת. כן. אנחנו בתחילת כל שנה, קציני המניעה, רכזי המניעה, אנחנו עושים פילוח של בתי הספר האזוריים בכל תחנה, לא רק בתי ספר של משרד החינוך אלא גם פנימיות, כפרי נוער, מעונות חסות, ומציעים את מרכולתנו. למעשה אנחנו מגיעים ומציעים את שלל ההרצאות שיש לנו - - -

ומה קורה בתקופה שלנו עכשיו, בעידן הקורונה, כשאנחנו כבר חמישה חודשים ללא מסגרות חינוכיות תקינות? ואני אומר שלצד האתגר הגדול ישנה גם הזדמנות כי אפשר להגיע ליותר בני נוער אצלם בבית במידה מסוימת, האם יש איזו שהיא התאמה של תכנים שתרגמתם או הצלחתם לתרגם לצריכה כזאת שאתם יכולים להציע ממש לשלוח, פוש כזה לכל בני הנוער שנמצאים בבית בלאו הכי?

אני רק אתחיל לרגע במה נעשה בשגרה ולאחר מכן אני אגיד מה קורה כעת. בשגרה, אני יכולה להגיד בפה מלא שמאות אלפי בני נוער נחשפים לפעילויות מניעה בשנה. פעילות מניעה יכולה להיות הרצאה נקודתית על נושאי מיקוד, אם זה אלכוהול, אם זה סמים, אם זה עבירות מין, אם זה גלישה בטוחה ופגיעות ברשת, אנחנו עושים מעבר להרצאות גם ימי שיא, שזה ימים כאלה שתוקפים את הנושא אנחנו מדברים עליו, ימים עם פאנלים, עם כל מיני סדנאות והעשרות, ועושים תכניות שהן תכניות ארוכות טווח. התכניות האלה מיועדות גם לנוער בסיכון, גם לנוער שהוא יותר קצה וגם לנוער מנהיג ונורמטיבי. אלה תכניות שמתבצעות לאורך השנה שבהן אנחנו עובדים על שלל נושאי המיקוד ובעצם על אזרחות טובה ואיך להפוך להיות אזרחים נורמטיביים - - -

או.קיי. אני אשמח לשמוע איך ניצלנו את התקופה הזאת וגם אחדד את ה שאלה, גם את התקופה הזאת וגם כשיש מקרי חירום, כשאני מונה את מקרי החירום שאנחנו עדים להם, מאילת ועד כפר סבא, האם יש היערכות שמשדרת את החירום הזה, שמשדרת לבני הנוער שאנחנו באיזה שהוא שבר ויש היערכות שמאפשרת באמת התנהלות כזאת שאומרת 'קרה משהו. אנחנו לא עוברים לסדר היום בתכניות שתכננו אותן, ארוכות הטווח ולכל בני הנוער. אנחנו רוצים לשדר שיש חירום'.

בעיתות רגילות, כשקורים דברים כאלה, ועוד איך, כולם נכנסים ביתר שאת ומעבירים כמה שיותר פעילויות מניעה. כרגע, כשאנחנו נמצאים בתקופת הקורונה אנחנו עדיין שם בשביל לתת ולהציע. ישנם מקומות שלא מכניסים אותנו משום הקורונה. אנחנו מבחינתנו מוכנים להעביר הרצאות אם זה בזום, אם זה במרחבים פתוחים, אם זה באולמות שהם סגורים, כמובן על פי ההנחיות של שמירת מרחק, מסכות. אנחנו שם ואנחנו בכל הכוח כל הזמן מציעים. אני כן יכולה לומר שכרגע עם משרד החינוך, הפעילות היא פחות הדוקה ממה שהייתה לפני כן.

מאוד חשוב שאת מעלה את זה ואבקש את תגובת משרד החינוך. אם תוכלי רק לתאר לי במילה או שתיים מהם החסמים כרגע שחייבים לזקק אותם כדי שהדבר הזה לא יעמוד, אין לנו את הפריבילגיה הזאת בעצם.

עד כה, החל מחודש מרס, בני נוער לא היו בבתי ספר - - -

כפי שאמרתי הפוך, הפוך. התקופה הזאת היא ההזדמנות וזה מה שאני הולכת לבקש עכשיו ממשרד החינוך, אז מי שנמצא על הקו יכול להתכונן. בדיוק הפוך. לא הייתה תקופה שבה אם אנחנו מזהים את ההזדמנות שלצד המשבר, הייתה אפשרות יותר טובה להגיע לכל בן ובת נוער בחדר השינה שלהם או בסלון שלהם או בשולחן העבודה שהם נמצאים בו, כל יום, שעה-שעה. אז אני רוצה הפוך, שאנחנו בכלל נהפוך את כל התפיסה הזאת ונשתמש בזה כתירוץ שאין מסגרות, הפוך. ואגב, הצורך רק עולה, כיוון שהפורקן שאנחנו רואים אותו של בני נוער בתקופה הזאת וכפי שאמרתי בתחילה, הם משקפים את המצב שנמצאת בו החברה הישראלית. הם רק נייר הלקמוס שלנו ושם אנחנו חייבים להגיב. אז אם יש עוד משהו אני אשמח לשמוע ממך ואם לא אז אעבור בעצם לנציגת משרד החינוך.

אני יכולה לומר בפה מלא שאנחנו כאן מוכנים ומזומנים. יש לי שבעה קציני מניעה והסברה עם שלל עובדי הנוער שמוכנים ומזומנים לעשות פעילויות מניעה איפה שרק יתנו לנו. מבחינתנו שמשרד החינוך יתן לנו את הפתח ואנחנו נכנסים במלוא הכוח.

תודה רבה מיטל. חשוב מאוד. אני מבקשת את ענת רצון ממשרד החינוך. בוקר טוב ענת.

בוקר טוב. אנחנו במשרד החינוך, עניין של מין ואלכוהול ומין מסכן זה חלק מתכנית. כישורי חיים זו תכנית חובה במערכת החינוך שאנחנו עובדים בה על פיתוח כוחות, פיתוח יכולות, היא מתקיימת מגיל הגן ועד כיתה י"ב, בכל שכבות הגיל, על פי השלב ההתפתחותי שבו נמצאים הילדים, כך שסוגיה של הסכמה בכלל ביחסים מדוברת מגיל הגן. גבולות הגוף, שמירה על מרחב אישי, סודות ששומרים, סודות שלא שומרים.

אם אני יכולה לחדד את השאלה. אני מרגישה שאולי לא מספיק חידדתי. אני מכירה את התכניות. יש לי ארבעה ילדים שעברו את מערכות בתי הספר. אני רוצה לחדד את השאלה. אנחנו באמת בתקופה שהיא מאוד מאתגרת, אנחנו חווים ורואים שהתכניות הללו לא מיתרגמות אצל בני הנוער לקשר ההדוק שבין התנהגויות מסוימות, אנחנו יכולים לקרוא להן מסוכנות או לא מסוכנות, זה בכלל לא משנה. בואי נאמר, צריכת אלכוהול והתנהגות מינית, מה שמאפשר להם או לנו הנגשה של המידע, לדעת. פשוט מאוד.

הסרטון שהראיתי פה לכל המבוגרים גם ילדים מגיל 12, 14, 16 יכולים לצרוך, זה לא מידע קשה מדי. אני חושבת שאנחנו חייבים לשנות תודעה, ואני פונה למשרד החינוך כמי שאמונים על האפשרות שלנו לשנות תודעה חברתית אצל כל הילדות והילדים שלנו, כיוון שמה שקורה בתיכון בכפר סבא זה אומר שלא הצלחנו בתכניות הקיימות. לא הצלחנו.

קודם כל אני מסכימה איתך לגמרי לגבי האחריות והצורך החברתי והציבורי לשנות את התודעה. בהחלט. לגבי ה'לא הצלחנו', אני קודם כל חייבת להגיד שאסור לשכוח שיש בני נוער רבים וטובים שלא יעלו על דעתם לפגוע מינית בנערה, לא פגיעה פרטנית ולא פגיעה קבוצתית. לעתים זה נשכח ונורא קל להגיד 'לא הצלחנו'. כמובן שמקרים כאלה, בין אם הם קצה ובין אם הם שכיחים יותר או פחות, הם חמורים ביותר והם מענייננו.

ענת, אני בטוחה שתסכימי איתי שפתיחת שנת לימודים בתיכונים בכפר סבא, נוער מיין-סטרים, אנחנו לא מדברים על נוער קצה, אנחנו מזהים איזה שהוא – הייתי אומרת – איזה שהוא כשל באפשרות שלנו להעביר את המסרים כפי ש, יכול להיות שפשוט הזמנים השתנו והתכניות לא השתנו. אני רוצה לשאול אותך האם יש שינוי בתכניות, האם מגיבים לדבר כזה שקורה בתיכון אחד או בשלושה תיכונים ואומרים 'אנחנו עושים עכשיו בליץ בכל התיכונים' וכפי שאמרתי, תקופת הקורונה מאפשרת לנו לעשות את זה. מצידי שהסרטון שהראינו פה הבוקר יגיע ל-inbox של כל תלמיד תיכון שמחוייב לראות אותו בחדרו כדי להתחיל להבין שיש פה שינוי תודעתי שצריך לעשות אותו.

אני פונה אליך בשם משרד החינוך, אבל אני פונה אליך כדי להבין מה משרד החינוך עושה לא רק מה שתמיד עשינו, אלא בתגובה למציאות שאנחנו רואים אותה מתהווה. וכמובן שיש בני נוער טובים ובנות נוער מדהימות, אני לא מדברת בכלל על בני הנוער. אני מדברת על האחריות החברתית שלנו.

אני מסכימה איתך לגמרי. אני יכולה להגיד לך שמבחינת פיתוחים, את שואלת עד כמה אנחנו נוגעים בבני הנוער ועד כמה אנחנו עדכניים. מבחינת פיתוחים, יש כל הזמן פיתוחים. אנחנו מתרגמים סרטונים. הסרטון שהראית רץ בבתי הספר, רץ בקרב צוותי הייעוץ והצוותים החינוכיים, הוא מתורגם גם לעברית. אנחנו פיתחנו בשנתיים האחרונות במסגרת הפיילוט שלנו 'מיניות במרחב פתוח' סרטונים של יו-טיוברים, שבני הנוער והילדים אוהבים ומכירים, שמדברים על כל תחומי המיניות. על מיניות ברשת

ועל הקשר בין אלכוהול ומיניות?

על קשר בין אלכוהול למיניות, על מה זה הסכמה, כי בעצם האתגר שלנו זה לדבר איתם על הסכמה. מבחינתם עדיין הסכמה נראית, ציות, שיתוף פעולה נראים כמו הסכמה מבחינתם.

את צודקת. השלט הזה באמת אמר הכל, ששתיקה זה הסכמה. אני רוצה לחדד. שמענו פה מגורמי המשטרה שהם מוכנים להכנס ולדבר ולשוחח ויש איזה שהוא חסם. אני מבקשת שתתייחסי לזה כי אני חושבת ששיתוף פעולה בין כל הגורמים שנמצאים פה הוא קריטי, ואם לא נשכיל לשתף פעולה אנחנו גם לא נצליח להנגיש את המידע במלוא היקפו לבני הנוער.

האמת שהופתעתי לשמוע על איזה שהוא חסם כי הוא לא ידוע לי. אני יודעת שאנחנו משתפים פעולה באופן מלא לחלוטין עם המשטרה.

אז אני מבקשת לחדד את זה כיוון שהרבה פעמים הוועדות משמשות למן שיח בין הגורמים וחושפות דברים שלא תמיד יודעים עליהם. אני מבקשת שבתוך שבוע הוועדה תקבל תשובה גם ממשרד החינוך, האם יש חסמים ומה הם, וגם מהמשטרה שהחסמים הוסרו ויש נגישות והם משתמשים, כי אם יש שבעה קצינים שמיועדים לכך והם לא משתמשים בזמנם בין אם בזום ובין אם בהגעה פיזית לבתי הספר אז חבל.

זה לחלוטין תלוי מחוז, יש קשרים ענפים של שיתוף פעולה בין הנהלות בתי הספר לשוטרים הקהילתיים - - -

שוב, אני מבקשת לחדד את זה שבתוך שבוע הוועדה תקבל עדכון מהם החסמים, האם הם הוסרו משני הכיוונים ושנוכל להתקדם עם זה.

אני רוצה להגיד עוד דבר, שלא רק הסוגיה של הסכמה היא אתגרית אלא גם הסוגיה של שומרי סף, של עד כמה בני נוער שצופים באירועים כאלה והם לא משתתפים פעילים, עד כמה הם יתערבו. יש לנו דוקטורט שעשתה מדריכה אצלנו ביחידה, ד"ר דפנה צין, ספציפית על שומרי הסף, איך אנחנו מגיעים לילדים כן להתערב, כן לפנות לעזרה, לא להיות פסיביים בסיטואציה כזאת והם הכוח שלנו בעצם, בני הנוער שנמצאים בסיטואציות כאלה.

אני חושבת שאת מדברת על מושג הערבות ההדדית שאני מרבה לדבר עליו בכל כך הרבה מובנים, ואני חושבת שדווקא התקופה הזאת מחדדת לנו ביתר שאת את ההכרח לערבות ההדדית הזאת כמשהו שחיוני אולי לפתח מחדש בחברה הישראלית, בהרבה מובנים הוא מתערער בכל מיני היבטים, אנחנו בעידן כזה גם של האינדיבידואל שמעל לכל.

אני שמחה לשמוע שאתם נותנים על כך את הדעת אבל אני בהחלט אשמח לעדכון ממך, ענת, שהנושא הזה לפחות של שיתוף הפעולה עם המשרד לביטחון פנים הוא במקסימום ולא בחסמים.

ד"ר פאולה רושקה ממשרד הבריאות נמצאת איתנו.

לפני שאתחיל לדבר אני רוצה להזכיר שהיום ה-9.9 זה היום הבינלאומי לנזקי אלכוהול לעובר. אנחנו בארץ גם פועלים יחד עם הרשות, וחשוב לי לומר את זה במאמר מוסגר בגלל האלכוהול.

חשוב בהחלט.

אנחנו במחלקה שלי לצערי רואים רק את המקרים שכבר נפגעו, מקרי הקצה, וכך גם בבריאות הנפש, מי שנפגע. אנחנו משתפים פעולה עם ד"ר זהר לביא שהיא אחראית על נושא - - -

פאולה, למשרד הבריאות יש גישה לנתונים – את אומרת מקרי קצה – אבל בעצם משם צריך לבנות את כל מאגר המידע של מדינת ישראל לגבי, מהם הנתונים. האם יש לנו כזה מאגר, מהם הנתונים שקושרים בין צריכת אלכוהול ופגיעות מיניות וכולי? הייתי מניחה שלכם יש את זה ואז אפשר להשתמש בזה כדי לייעל ולהנגיש את המידע הזה לשאר הגורמים וכמובן לבני הנוער.

אנחנו בדיוק ישבנו יחד, אני וד"ר זהר לביא, כדי לראות כיצד אנחנו מבקשים גם מכל המרכזים האקוטיים וגם מהמסגרות שלי, כיצד הם יעבירו נתונים באופן ארצי. עד עכשיו לפחות לא אספנו וזה לדעתי מאוד מאוד חשוב גם לדעת איזה - - -

פאולה, זה לא מאוד מאוד חשוב, זה קריטי. אי אפשר להתקדם בלי זה. אני מבקשת שתעדכני אותנו, כל פעם כשאני שואלת את השאלה הזאת אני מקווה שהתשובה תהיה 'יש לנו' וכל פעם אין לי מה לומר. אני לא מאמינה שאין לנו. חייב להיות גם שיתוף פעולה בין הגורמים אבל חייב להיות מאגר נתונים מרכזי שמהם כל הגורמים גם מזינים וגם ניזונים. אני מבקשת מאוד שאם כבר התחלתם לדבר על זה, תעדכני אותי שמאגר הנתונים הזה הוקם ונדרוש מכל הגורמים לשתף פעולה כדי שמאגר הנתונים הזה יהיה מדויק ככל שניתן וכמובן נבקש לדעת מה משרד הבריאות עושה כדי להנגיש את כל הנתונים האלה לשאר הגורמים.

בהחלט אנחנו עם הרשות התחלנו לשבת אקטיבית על הקמת המאגר הארצי ואני מקווה שנתקדם מהר. בהחלט שכל אחד מאתנו יוכל - - -

מה זה אומר מהר? מה אפשר לומר לוועדה? מתי יהיה מאגר נתונים?

זו שאלה שקשורה בהמון מחסומים, גם כמו שאמרנו של צנעת הפרט, של העברת נתונים רפואיים אל תוך מאגר כזה. אנחנו צריכים לשבת עם כל הגורמים, תהיה ישיבה בקרוב ואנחנו נעדכן.

מה זה 'בקרוב' פאולה?

מי שמארגן את הישיבה הזו זה המשרד לקידום חברתי.

יש פה מישהו מהמשרד לקידום חברתי איתנו? אנחנו כבר נפנה למשרד לחיזוק חברתי ונבדוק מתי מתקיים השולחן העגול הזה שפאולה רושקה מספרת לנו עליו כיוון שללא הנתונים אנה אנו באים. תודה פאולה. נמצאת איתנו עו"ד אתי כהנא מהמשרד לקידום חברתי בבקשה.

בוקר טוב. האמת שאני אנסה לענות על השאלה הזאת בהמשך כי אני לא יודעת אם אני יכולה לתת פה לוח זמנים מדויק, אבל אנסה תוך כדי זה שאני מדברת ואולי אחזור אליכם בהקדם גם בנושא הזה. אבל רציתי, אם כבר קיבלתי את זכות הדיבור, להתייחס לפעילויות שאנחנו עושים בנושא של הדיון היום. האם תרצי שאדבר בהמשך?

לא, אנחנו נשמח לשמוע. אני לא רוצה לסכם אבל אני שוב שומעת שמה שנהיה חייבים לעשות זה שכל אחד עושה את הפעילויות שלו ואני שמחה לשמוע עליהן, אבל שוב, אין שום רצף. זה ספורדי, זה מקרי ואין אף אחד שמתכלל את האירוע הזה. זה פחות או יותר מה שאני שומעת, אלא אם כן מישהו שנמצא על הקו יעדכן אותי שאני טועה. אבל נחזור אליך ונשמע מה עושה המשרד.

אנחנו עובדים בשיתופי פעולה עם הרבה מאוד גורמים בנושא הזה ובין זה זה גם משרד החינוך וגם משרד העבודה והרווחה, וגם אנחנו עובדים בתוך הפעילות שאנחנו מקיימים בישובים. כך למשל אנחנו עוסקים בנושא של הכשרת שומרי הסף שאולי כבר שמעתם על זה בהזדמנויות אחרות, שזה למעשה אנשים שעובדים במקצועות שונים בשטח ונתקלים בכל מיני היבטים של התנהגויות סיכוניות.

אם אנחנו מדברים בהקשר הזה, אז אנחנו בהחלט מדברים על נושא של ברמנים, מאבטחים במועדונים, ששם אנחנו יודעים על סיטואציות שיש בהן גם שתיה של אלכוהול וגם מקור לסיכון גם לפעילות מינית ולאו דווקא כפעילות מינית שבעקבות סמי אונס, שגם זה חלק מהנושא, אלא בכלל כמקום שבו נפגשים אנשים, שותים ומתפתחות סיטואציות לא פעם של הטרדה מינית, ולעתים הן נעשות גם לעיניהם של צוות העובדים במקום, ואנחנו עוסקים בנושא של הכשרות ומתן מידע של כאלה שומרי סף שיכולים להתערב בסיטואציות, לפרק אותן, פשוט להוציא את הסיכון מתוך הסיטואציה הזאת, כמו הנחיות אפילו למשל של הגברת תאורה בשירותים או אבטחה בשירותים, והדברים האלה למשל באילת, במסגרת פעילות שנקראת 'תו ריספקט', ממש תו תקן של מועדונים, נעשה בצורה מאוד מאוד נרחבת וגם בחיפה, וכמובן שיש כוונות להרחיב את זה למקומות נוספים. אין ספק שעידן הקורונה קצת מאט את הנושא של פעילויות והרחבה של פעילויות, אבל בהחלט הנושא הזה הוא מאוד מאוד משמעותי.

אנחנו מפיקים הרבה מאוד חומרי הסברה גם שמעודדים תלונות, שבעצם מעבירים את המסר של 'את לא לבד' וכשקורית סיטואציה כזאת יש למי לפנות, נותנים תמיכה, נותנים כתובת. המנהלים הישוביים אצלנו שהם אלה שבעצם עובדים בשטח ובקהילה, מפיצים דפי מידע בנושאים האלה והם אלה שמעבירים את זה הלאה בתוך הקהילה.

דווקא בתקופת הקורונה, כשיש לנו את הפורמט של הזום שמאפשר לנו הרבה פעמים להגיע גם לקהל יותר רחב בלי ליצור את הכינוס, שזו אופרציה בפני עצמה, אז בכל מה שקשור להדרכות שאנחנו עושים לאנשי מקצוע, המנהלים הישוביים שלנו וגם למדריכי איתור במרחב הציבורי, כאלה שעובדים דווקא בערב, מחוץ לשעות הפעילות היומית ששם בעצם מתרחשות כל מיני התנהגויות סיכוניות, כמו אותם מדמ"צים, מדריכי איתור במרחב הציבורי, סיירות הורים, עובדים סוציאליים קהילתיים, כל אלה שבעצם אנחנו מדגישים מאוד בכל השיחות האלה והורים, יש לנו המון מפגשי זום עם הורים, וגם כשיש מפגשים עם בני נוער, כל מה שקשור להשלכות שיש לאלכוהול על ההתנהגויות הסיכוניות. את הנושא הזה של אובדן השליטה וכולי, שאלה ההשלכות שקורות - - -

תודה אתי. אני מצטערת שאני קוטעת אותך, אבל התחלנו באיחור ואני רוצה לאפשר לעוד אנשים. אם יש לך משפט מסכם.

שכמובן שהדברים האלה מחייבים שיתופי פעולה והתפקיד שלנו כרשות לביטחון קהילתי ואנחנו בהחלט משקיעים בשיתופי הפעולה האלה ואני חושבת שאנחנו רואים פה גם שותפים על המסך, שאנחנו פועלים איתם כדי להגיע לפעילויות האלה, וגם לגבי לוח זמנים אני לא אוכל לתת - - - אבל אני בהחלט יכולה להשלים את מה שפאולה אמרה, שקיימנו ישיבה עם פאולה ועם שבי ממשרד הרווחה ועם אנשינו, קודם כל בנושא של הצגת המשמעות, החשיבות והתפקידים של מרכז ניטור, זה ממש קרה בימים האחרונים, הוצאנו סיכום של הישיבה הזאת, זה כמובן צריך להתגלגל גם ל - - -

ושלא יישמע אחרת, אין לי ספק שכל אחד מהגורמים עושים עבודת קודש, עבודה חשובה וטובה, אבל העובדה שאין גורם מתכלל גם בנושא הזה, אנחנו מתנהלים, זאת מדינה, אנחנו המדינה והתפקיד שלי הוא גם לפקח על מה עושה הזרוע המבצעת של המדינה. אנחנו מתנהלים כמו חבורה של ארגוני מגזר שלישי, אני מצטערת לומר את זה. ויש פה גם את ארגוני המגזר השלישי שכבר נשמע מהם, שהם נכנסים לוואקומים שנפערים, אבל חייב להיות גורם שמתכלל את האירוע הזה, כיוון שעבודת הקודש שנעשית, אם היא לא נעשית בצורה של תכנית הוליסטית אז כמובן שיכולים להיות כפלים ויכולים להיות כשלים ויכול מאוד להיות שיש את כל המידע, אבל הוא לא מגיע למשתמשים בקצה, וחייבים לייצר את שיתוף הפעולה הזה על בסיס מסד נתונים. שוב, אני לא רוצה כבר לסכם אבל חייבת להיות תכנית פעולה הוליסטית ולא תכניות בודדות. זה ברור, וזה השטח זועק כלפינו. אני מרגישה בכל אופן את תחושת הדחיפות הזאת בכל פעם שאנחנו מקיימים דיון בנושאים הללו.

אני יכול להוסיף משהו בנושא הזה?

בבקשה.

קודם כל אני רק רוצה לציין ששמתי לב שמתוך ה-21 אנשים ששותפים בזום אני הגבר היחיד.

כמה מצער.

בנושא הנתונים, דבר ראשון קיים מרכז ניטור שהקמנו, אני שימשתי שמונה שנים כמדען הראשי של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול הקודמת לפני פירוקה, ואז הקמנו את מאגר הנתונים הזה במקביל למרכז הניטור הבינלאומי האירופאי באירופה, ואחד הדברים המרכזיים במרכז הניטור הזה שעכשיו מנסים לשחזר אותו זה סקרי אוכלוסייה מדעיים, זה לא רק הנתונים שבאים ממרכזי טיפול. כלומר הנתונים של פאולה הם מאוד חשובים, ממרכזי הטיפול, אבל זאת לא התמונה הכללית. התמונה שחסרה לנו היא תמונה על האוכלוסייה הכללית של, בני נוער עוד יש לנו מסקר של HBC, ארגון הבריאות העולמי שאני החוקר הראשי שלו - - -

ממתי זה?

מ-1994.

איפה אנחנו ואיפה 1994 ב-2020.

אלה הנתונים שבעצם בעקבותיהם בשנת 2010 הממשלה החליטה על התכנית הלאומית למאבק בנגע האלכוהול. יצאנו לדרך אז כאשר 21% מבני הנוער דיווחו על זה שלפחות פעם בחודש הם היו משתכרים ושותים שתיה מופרזת, והצלחנו במשך חמש שנים להוריד את השיעור הזה לבערך 10%, עכשיו זה אפילו פחות מ-10% ב-2019 וזה לימוד מהצלחה. כי מה שהצליח שם זה - - -

על בסיס מה אתה נותן את הנתון הזה? שאדע, אם אין היום מעקב אחרי זה? שהירידה ממשיכה?

יש מעקב, אני עכשיו נותן לך את הנתון החם ביותר מהתנור, בדיוק אנחנו כרגע מפרסמים את הדו"ח הלאומי על מצב הנוער בישראל ושם אנחנו רואים המשך של הירידה בשיעור ההשתכרות והשימוש הבעייתי של אלכוהול. למעט, שוב, אני רוצה להסתייג לגבי התקופה של הקורונה, כי המחקר הזה הסתיים בדיוק לפני שהקורונה פרצה.

עכשיו סיימנו מחקר על מדגם מייצג ארצי של בוגרים מגיל 18 וחצי שהתקיים החודש הזה, ושם כמו שראינו בארצות הברית, ואני גם פרופסור במרכז לבקרת מחלות בבייג'ין, גם בסין ראינו את זהו גם באירופה, שיש עליה מאוד דרמטית בשימוש באלכוהול ובשתייה בעייתית של אלכוהול בתקופת הקורונה, ובעקבות - - -

זו נקודה מאוד חשובה יוסי, שצריך גם להגיב אליה ולהיערך אליה, כלל הגורמים שנמצאים פה. זו נקודה גם מאוד חשובה וגם אני שמחה שאתה מגבה אותה בנתונים והיא לא רק נשארת בגדר תחושה.

אני כן רוצה לעשות הפרדה בין התקופה של הקורונה והעובדה שיש עליה בשימוש באלכוהול וכנראה שבעקבותיו, למרות שהסיבתיות עוד לא הוכחה אבל זה די ברור, ויש עליה באלימות במשפחה, יש עליה באלימות בקרב הנוער וכן הלאה, אבל אירועים כמו האירוע שגרם את כל הדיון כרגע כדיון חירום, זה אירוע שאולי הוא קשור לקורונה בזה שילדים בורחים עכשיו למקומות כמו אילת כדי לנוח, אבל הסיטואציה הזו היא לא קשורה לקורונה, היא סיטואציה שקשורה לדפוסי בילוי ולדפוסי שימוש באלכוהול ולעובדה שברגע שאתה משתמש באלכוהול בצורה מופרזת, מערכת השיפוטיות נפגעת בצורה כזאת שהמשפט הזה שאגב ענת אמרה קודם לגבי זה שיש בני נוער טובים שלא יעלו בדעתם לעשות דברים כאלה, הוא ממש לא נכון, מכיוון שברגע שאתה נמצא תחת השפעת אלכוהול כל המערכת השיפוטית שלך נפגעת לגמרי - - -

אני רק אוסיף למה שאתה אומר - - -

- - - שכמעט אנס מישהי בגלל שהוא היה תחת השפעה.

אני אוסיף למה שאתה אומר יוסי, שכן, ביתר שאת, צריך לשים לב לדבריך כיוון שאם אנחנו עדים ויודעים להוכיח שצריכת האלכוהול עלתה בתקופה הזאת, אזי אנחנו מחוייבים, אני לא מדברת על המקרה הספציפי באילת שאגב הוא רק טריגר לדחיפות ולא פחותה הדחיפות בעיני השלט שלא ניתלה אבל כמעט ניתלה בבית הספר בכפר סבא. ממש לא פחותה. היא רק מחייבת את כל הגורמים שנמצאים הרגע בזום להיערך לכך שאנחנו בתקופה שיש כבר, אתה נותן לנו את הנתונים, עליה בצריכת האלכוהול ויש לכך השלכות. אם אפשר להוכיח את זה קוזלית או לא, כרגע פחות מעניין אותנו כיוון שאנחנו רואים את המקרים עולים בקשר ישיר. לכן הקורלציה הזאת מחייבת אותנו להגיב. זאת הסיבה לדיון דחוף דווקא בתקופה הזאת, כשאני אומר שאנחנו לא יודעים מה יהיה אורך תקופת הקורונה. זה מחייב אותנו להיערך לתקופה הזאת כאירוע מתגלגל ולא אירוע נקודתי ויש לנו את ההזדמנות שלצד המשבר לעשות זאת. אז אני מודה לך גם על הנתונים שאתה מעלה בפנינו, זה חשוב מאוד.

העניין של הקורונה זה לא רק בעליה בצריכה באלכוהול. זה אולי יותר מזה, בעיקר בנושא של בני נוער וצעירים, זה שינוי דרמטי בדפוסי הבילוי. מה שהצלחנו לעשות בתכנית הלאומית באלכוהול זה לשנות את דפוסי הבילוי ולתת אלטרנטיבות לבילויים עם אלכוהול, ועכשיו הכל מתפרק בגלל הסיטואציות החדשות והצעירים מחפשים להם דפוסי בילוי חדשים ולאט לאט הם נסחפים חזרה לדפוסי בילוי רוויי אלכוהול. כאן אנחנו צריכים להתעורר, וכמו שאמרת קודם, פי שבע להיות על המשמר, ולהתחיל לעבוד עוד פעם.

הלימוד בהצלחה אולי החשוב ביותר זו העבודה המערכתית שכולם עובדים ביחד ותוקפים את הנושא מכל הזוויות. אני אומר לכם בוודאות מדעית של 40 שנה, אין אף תכנית התערבות שלבד עושה את העבודה. אתה יכול שתהיה לך את התכנית הכי טובה בבית הספר או את התכנית הכי טובה בישוב, אם לא עובדים בצורה מערכתית ומגבים את הכל במסרים חד משמעיים, במסרים אחידים, בחקיקה איפה שצריך ובאכיפה מאוד רצינית, מה שקרה בארבע-חמש השנים של התכנית הלאומית שהאכיפה הייתה מאוד אפקטיבית וילדים, לאן שהם פנו הם שמעו את אותם מסרים והעסק הזה עבד. אנחנו צריכים היום לא להתעורר כל פעם שיש אירוע ולהתכנס ולהגיד 'אוי ויי, יש פה מצב חירום', זה לא מצב חירום, זה מצב שצריך לטפל בו, כמו שאמרת גבירתי היו"ר, לאורך זמן, בצורה מערכתית, בצורה שקולה. הנושא של מאגר הנתונים מאוד חשוב, החלקים של המאגר הזה קיימים, אין היום תמיכה בסקרים הלאומיים, אנחנו כבר הרבה שנים לא עשינו סקר לאומי על הצעירים הבוגרים שזו אולי אוכלוסיית היעד החשובה ביותר בנושא של הבילויים הללו, והדברים האלה, צריכים להתכנס ולחשוב מה עושים.

יוסי תודה רבה. בהחלט העשרת אותנו. אני רוצה לפנות לגורמים נוספים, נמצאת פה איילת מאיגוד מרכזי הסיוע ואנחנו נפנה קצת לגורמים מהשטח. אני מבקשת מכולם לא לחזור על דברים שכבר נאמרו כדי שנקדם את השיח הזה, כדי שגם נוכל לצאת עם מסקנות אופרטיביות ונאמרים פה דברים חשובים בהחלט. איילת בבקשה.

תודה רבה. אני כנראה לא אצליח לחזור על דברים שנאמרו כי התמונה שלי של השטח היא שונה בתכלית מהדברים שנאמרו פה. אני חייבת להגיד שהגעתי לדיון מוטרדת כי זה התפקיד שלי להיות מוטרדת ואני כנראה אצא ממנו מאוד מוטרדת כי ממה ששמעתי פה זה נשמע כאילו האירוע הזה תפס את הרשויות בהפתעה ועכשיו מתחילים לחשוב על תכניות כאילו סמי אונס וצריכת אלכוהול אצל בני נוער ופגיעות מיניות על רקע הצריכה הזו זו תופעה חדשה שאנחנו לא מכירים אותה.

זה פשוט, אני לא יודעת מה לומר. גם כיועצת משפטית של איגוד מרכזי הסיוע, גם כאימא לארבעה ילדים, מאוד מטריד הדברים שעלו פה. באמת אירוע רודף אירוע רודף אירוע ואני שואלת מה עוד צריך לקרות כדי שהרשויות כולן יתכללו את הנושא הזה וכל אחת בתחומה גם תפעל לסטנדרטיזציה בעבודה מול בני נוער וגם רגולציה, וזאת החוליה החלשה בעבודה של הרשויות.

שמענו פה, אין נתונים. אין נתונים. לי, מרכזי הסיוע, יש נתונים. לנו מתוך הפניות, יש כ-50,000 פניות למרכזי הסיוע מדי שנה, מתוכן כ-12,000 פניות חדשות, בשנת 2018 הנתונים של חשד לשימוש בסמי אונס ואלכוהול בפגיעה מינית, אנחנו מדברות על כ-500 מקרים. כמובן שלא בכל המקרים יודעים לקשור את זה וזה הוכח, שגם לזה תיכף אגיע, אבל הפונה או הפונה הביעו חשד לשימוש בסמי אונס ואלכוהול כדי לאפשר את הפגיעה.

עוד דבר שמאוד חשוב לי לומר שאין כמעט תופעה שבבסיס הטיפול בה מוטמעת האשמת קורבן בצורה הכל כך מובהקת ובוטה כמו בטפול בסמי אונס ואלכוהול, כי אם הנפגעת צרכה אלכוהול, מודה שהיא צרכה אלכוהול רחמנא ליצלן כמו שאומרים, הסיכוי של התלונה להגיע למסלול של הליך פלילי הוא קלוש עד אפסי. מה שראינו באילת הוא באמת יוצא דופן, המשטרה – ובאמת יש מקום לשבח אותה – המשטרה והפרקליטות הקימו צוות חקירה מיוחד, והפרשה הזאת פוצחה באמת ביעילות ובדייקנות וברגישות, אנחנו מלוות את הפרשה הזו מהרגע הראשון, אבל אלה לא פני הדברים ברוב רובם של המקרים של פגיעה מינית בהקשר הזה, ובאמת זה משהו שחייבים לשים אותו בעדיפות לאומית כי זו מכה, מכה, שאם משרד הבריאות מודה שאין לו נתונים על התופעה הזאת, אז אנחנו אפילו לא בראשית התחלת הטיפול המערכתי כי הוא זה שצריך להוביל את זה.

אני רוצה להתייחס גם לראשי המניעה וגם לראשי הטיפול ואני אתייחס לפי משרדים ורשויות. שמענו ממשרד החינוך, הנושא הזה לא מספיק מוטמע, היא לא התייחסה לזה, אבל אני אומר שאין שום מידע למשרד החינוך, אפרופו רגולציה, לגבי איזה סדנאות ניתנו באיזה בתי ספר, בכל המגזרים, באיזו תדירות. פשוט אין את הנתונים האלה וזה משהו שאנחנו מעלות בכל הוועדות בהקשר הזה, וגם כאן.

עכשיו שמענו גם שלמשטרה, שכן יש לה שיתוף פעולה הדוק עם משרד החינוך, מסיבות כאלה ואחרות נמנעת הכניסה שלה כרגע למערכת החינוך וגם אנחנו במרכזי הסיוע לצערי, עדיין יש לנו סדנאות חינוך מעולות שמדברות בדיוק את השפה של הנוער, ויש לנו ניסיון מוכח של צמצום פגיעות ושל הטמעה של שיח מכבד, אני לא אכנס לכל התכנים, עדיין הכניסה של סדנאות החינוך נעשות באופן וולונטרי וזה לא רוח המפקד של שר החינוך.

לפני שבועיים היה דיון בוועדת החינוך על היערכות מערכת החינוך לפתיחת שנת הלימודים בהקשר של פגיעות מיניות וישב לצידי יו"ר מועצת התלמידים הארצית, אני לא זוכרת אם הוא בכיתה י"א או י"ב והוא אמר בצורה הכי כנה 'אני מעולם לא עברתי שום הכשרה', וזה מהשטח, מספסל התלמיד. 'מעולם לא עברתי שום הכשרה בנושא הזה, שיח בנושא הזה, אפס ואני כבר מסיים את מערכת החינוך'.

אני רוצה לציין את משרד התיירות שעכשיו השר יחד עם איגוד מרכזי הסיוע מוביל פיילוט, דיברנו על שומרי הסף, לעשות הכשרות לצוותי מלון ביחד עם הסתדרות המלונות, לצוותי המלון שהם יהפכו לשומרי סף, - - - כי הגדירו מצבי סיכון ואזורי סיכון של פגיעה, ולתת להם את הכלים להתערב, לזהות, וראינו, אני לא רוצה לחזור על התיאורים, ראינו איך נראה חדר באיה נאפה, כשהחדרנית נכנסת לנקות, שהיא תדע להתריע 'זה חדר שנראה שיש שם איזו שהיא התנהלות פוגענית ואנחנו צריכים לטפל בזה' לדוגמה, וזה באמת חשיבה יצירתית ופורצת דרך.

יש הצעת חוק שכבר הרבה זמן מתגלגלת ונקברת כל פעם מחדש, על דרישה כחלק מרישוי עסקים שבפאבים ובמועדונים יהיה איזה שהוא מתקן שבו יש אמצעים לגילוי סם אונס, אם מישהי מתעורר בה החשש, כולל לשים 5 או 10 שקלים, זאת אומרת שהעלות תהיה על הלקוח, וזה דבר הכי מתבקש והכי קל לעשות, ולא ברור למה זה נתקע.

בהקשר של המשטרה, יש לנו גם שיתופי פעולה ספורדיים בהקשר הזה ולא באופן מערכתי. בחלק ממרכזי הסיוע, למשל המשטרה נוהגת לעשות לקראת פורים וסילבסטר הכשרות, לאגד את כל בעלי העסקים, והם מגיעים כשהמשטרה קוראת להם, כדי לעשות יום הכשרות לקראת אירועים משמעותיים ומסיבות גדולות של כבאות וכל מיני דברים כאלה, ובין היתר רק בחלק מתחנות המשטרה מזמינים את מרכזי הסיוע כדי לדבר בדיוק על הנושא של סמי אונס ואיך להתערב.

אני מצפה מהמשטרה לעשות קמפיין, לפני כמה זמן הם הסתובבו וחילקו ערכות בסילבסטר לזיהוי, זה הופסק ואני לא יודעת למה.

לגבי משרד הבריאות, וזה כן מאוד חשוב לי להגיד, אנחנו כבר הרבה זמן מבקשות ממשרד בריאות להנגיש את זה בהקשר של חדרים אקוטיים, שכבר יש חשד לנפגעת שנעשה שימוש בסם אונס, הציבור לא יודע ויודעת שיש חדרים אקוטיים, שיש שם שירות ייעודי לנושא הזה שיכול לעזור להן לברר וגם להליך משטרתי בהמשך לברר שיש סמי אונס. נפגשנו לאחרונה עם צוות מקצועי במשרד הבריאות, אני מבינה שהכיוון הוא כן לצאת בקמפיין חיובי של קיומם של חדרים אקוטיים והמענים החשובים שהם מספקים. הנוהל מ-2003, שכבר ארבע שנים אומרים לנו שעוד רגע משלימים את נוהל העבודה סדור ואחוד של עבודת החדרים האקוטיים, חייב להיות מושלם. אני מציעה עד סוף השנה, באמת, כבר ארבע שנים הנוהל הזה לא הושלם.

אני מניחה שרוני ברקוביץ' ידבר על הפיילוט של השערה, אז אני רק אומר שבחוויה שלנו אנחנו מפנות, בעבר קיימנו דיונים על זה שלא פונות נפגעות כדי להשתתף בפיילוט של השערה לזיהוי סם אונס, היום אני יכולה להגיד שאנחנו מפנות, והם לא - - - תנאי הקבלה.

את אומרת דברים מאוד חשובים. אני פשוט לא רוצה לקחת את זה לנושא של הטיפול אחרי מעשה, אני חושבת שאנחנו פה באירוע מתכלל, חשוב מאוד שהדברים עולים, כדי שכולם שומעים את כל הרצף של הדברים שצריך לדאוג להם. תודה רבה גם שאת פה וגם שאת מעלה את הדברים הללו.

אנחנו נשמע דווקא לא רק בהקשר הזה, אפשר גם להתייחס אבל באמת ממשרד הבריאות מהכיוון של אגף אכיפה ופיקוח, אם יש משהו להוסיף על הדברים שנאמרו נשמח מאוד. רוני ברקוביץ' בבקשה.

אני מברך על הדיון. אנחנו באגף האכיפה ובשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים וגם היחידה של פאולה להתמכרויות, אנחנו בעצם נתנו בנושא צ'אנס נוסף שאפשר לבדוק את הסמים בדגש על סמי אונס בשיער. כמעט כל המקרים ש- - -בסמי אונס משולב שם גם אלכוהול, ומדברים כאן הרבה על - - -

אנחנו התחלנו את זה, כבר זה לא פיילוט. בהתחלה זה היה פיילוט של עשר בדיקות, עד עכשיו עשינו 29 בדיקות - - -

איך הציבור יודע שזה קיים? איך נשים אמורות לדעת שיש את הבדיקה הזאת?

זה גם פורסם בכל אמצעי התקשורת, גם בעקבות החשיפה האחרונה, הפעם האחרונה שהייתה הרשעה בעקבות בדיקות שיער בבית המשפט בצפון, אז זה זכה להד גדול בערוץ 13. אנחנו גם עובדים עם ארגוני הנשים, עובדים בצמוד ליעל שרר ואנחנו גם נותנים הרצאות במקומות האלה, כלומר אנחנו כן מבחינתנו עושים כל מאמץ, עושים שיתוף פעולה גם עם המשטרה בנושא הזה, וברגע שאנחנו מקבלים את הדיווחים - - - שהיה את הדיון בוועדה למעמד האישה, זה היה לפני שלושה שבועות, - - - חמישה מקרים שלקחנו שיער ועכשיו כבר 29 וחשוב לציין שמתוך ה-29 בשבעה מקרים אין תיק פלילי. כלומר זה לא - - - הבדיקות שיער, כי הרבה מהמתלוננות, שהיו שם לפחות, לא רוצות בהתחלה להתלונן במשטרה מסיבה כזאת או אחרת, אז בדיקת השיער שלנו שאנחנו בעצם - - - לא חייבת להיות מגובה בתלונה במשטרה.

זו משוכה, זה בהחלט חסם. אני פשוט לא רוצה להכנס לנושא, הוא מאוד ספציפי והוא קצת סוטה מהדיון של היום. אני אשמח אם נצליח, אם תוכלי לעזור לאיילת כדי לחדד את החסם הזה, כדי שנדע לעשות עליו את ה-follow up, כמו שצריך, בצורה נקודתית.

נמצאת איתנו יעל, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית.

בוקר טוב. אני מהלובי למלחמה באלימות מינית, אנחנו ארגון שמייצג נפגעים ונפגעות מאלימות מינית. אני כאן כדי לומר קודם כל שאנחנו שמחות שהוועדה ממשיכה להתעסק בנושא הזה אבל חשוב מאוד לדייק.

הדיון היום נקרא 'אלימות מינית הנגרמת משימוש בסמים ואלכוהול' ואני חושבת שזאת חלק מהבעיה. האלימות המינית לא נגרמת מהסמים ולא נגרמת מהאלכוהול, היא נגרמת מאנשים שהם אלימים מינית. אני חושבת שהבעיה הזאת לא מתחילה כאן בדיון הזה או בוועדה, היא מתחילה מהיחס של המשרדים הממשלתיים לתופעה הזאת, והמון מהיחס הזה נגוע בשמרנות, בפוריטניות, בשיפוט של הנפגעים והנפגעות ובהאשמת קורבן מאוד מאוד קשה, שהגופים השונים מרגישים שפוטרת אותם מאחריות - - -

אני אעצור אותך לרגע, המטרה של הדיון הייתה בדיוק הפוכה. אז אולי בחירת המילים אומרת לך ההיפך אבל אני אומר שבדיוק הפוך, ואני גם התחלתי ופתחתי בזה שמדובר פה בכולנו, בכל הילדים שלנו, וצריכת האלכוהול ו/או סמים לא אמורה להיות תירוץ לאלימות מינית, כמובן וכמובן. אנחנו גם נסכם ונגיע לנקודה, אבל שלא נלך לכיוון הזה, כי אני חושבת שזה ברור לכולם או לפחות לי, ובטח ובטח לגורמים ששמענו עד כה, שאנחנו לא מאפשרים לצריכת אלכוהול או סמים להיות הצדקה או תירוץ לאלימות מינית.

אז לצערי הטרמינולוגיה הזאת מאוד מאוד מושרשת, היא לא נולדה כאן בוועדה, זה ברור, והתפיסה הזאת בשורות המטפלות והמתעדות והדוגמות, יש לה יסוד ההתנערות מהתופעה הזאת.

אולי כדאי שתגידי לו מה את מציעה, במקום מה לא.

קודם כל חשוב לי להגיד שהנתונים לגבי פגיעות מיניות תחת השפעת אלכוהול הם נתונים לא מדויקים.

אנחנו יודעים את זה. כבר הגענו לזה.

חוסר הדיוק בהם נובע בגלל שאנחנו לא יודעים להפריד היום בין פגיעות שנעשו תחת השפעת אלכוהול, זאת אומרת צריכה עצמית, לבין פגיעות שנעשו תחת השפעת סמי אונס למיניהם, כל מיני סוגים של תרכובות, שניתנו ללא ידיעת הקורבן, וזה בגלל שלפני שנתיים יצא נוהל של משרד הבריאות לדגימת סמי אונס בבתי חולים ולצערנו הוא לא מקויים. הנוהל הזה היה אמור להיות הבסיס לדאטה-בייס הזה שאנחנו כל כך צריכים להשתמש בו. אני מחזיקה היום את הנתונים של כל בתי החולים, כל הדגימות המשטרתיות - - -

סליחה אני עוצרת אותך שניה. פאולה, את תדעי לענות לנו על השאלה הזאת? על הנוהל הזה? כיוון שגם אני לומדת דברים חדשים.

כבר נפגשנו בארגון שלנו עם רוני כמו שהוא אמר, ואנחנו עובדים בצורה מאוד הדוקה ביחד כדי לקיים את הדבר הזה, אבל חשוב להגיד שהדאטה-בייס הזה באמת, הרצון היה, והוועדה עבדה על זה וקידמה את זה, ושנתיים זה פשוט לא קרה.

או.קיי. קודם כל תודה שאת מעלה את זה, אני אשמח לתת לפאולה את ההזדמנות כיוון שאני חושבת שזו נקודה חשובה. פאולה, אם תוכלי להתייחס לנקודה שהעלתה יעל?

היו קצת התנגדויות של חלק מבתי החולים לקיים את הנוהל, אנחנו ישבנו אחרי הוועדה של מעמד האישה ביחד עם ד"ר זהר לביא ורוני ברקוביץ', חשבנו ביחד כיצד אנחנו יכולים לחייב יותר את בתי החולים - - -

מה חוסם או מה מונע מהם להשתתף? פרטיות?

כן. וגם לא כולם מבינים אותו באותה מידה. יש כאלה שאומרים 'אנחנו מבצעים את הבדיקות אצלנו ולא שולחים למעבדה' יש הרבה מאוד אי קיום ואנחנו חשבנו כיצד אפשר אולי להקל - - -

רק כדי שאחדד לעצמי, כשיש נוהל כזה אז בתי החולים לא מחוייבים בו ואין לכם דרכי אכיפה, כמו בכל נוהל אחר?

יש, אבל כנראה, תראי, זה תחום ששייך לחטיבת רפואה. אנחנו ישבנו ביחד כיצד יכולים לאכוף יותר. עוד דבר, גם אמורים היו לדווח לד"ר רוני ברקוביץ ולדעתי הדבר הזה לא כל כך קרה, ואנחנו רוצים לחשוב, למי בעצם, אולי לשנות משהו בנוהל כדי שיהיה יותר ברור, שחייבים לדווח לגורם אחד שהוא יפיץ את הידע גם לי וגם לזה. אנחנו נעשה שינויים קטנים בקרוב כדי לעשות את הנוהל - - -

פאולה, אני ממש מבקשת עדכון לגבי זה, ואני ממש מבקשת להבין איך זה ייתכן או מה צריך לעשות כדי שהנוהל הזה יקוים בבתי החולים, כיוון שגם איסוף הנתונים חייב לכלול את הנתונים שחייבים להיות שם, ואם אין אותם, כי בתי החולים לא משתפים פעולה, אז גם לא יהיו אותם מן הסתם. אז אני מבקשת ביחד עם העדכון - - -

אני אשמח להעביר לוועדה גם את הנתונים על האיסוף ואי האיסוף לעיונכם, וחשוב לי להדגיש שחלק מההתנגדויות של בתי החולים וגורמים במערכת הבריאות הן בגלל אותה הסיבה שהזכרתי שהם מאמינים שצריכת האלכוהול העצמית היא הגורם ולכן אין פה – אני אפילו אגדיר – אין פה עניין פלילי, ומסרבים לבדוק נוכחות סמי אונס כי הם פשוט לא מאמינים שזה העניין.

אני מקווה שאוכל גם לתת על כך את הדעת מכיוון הכובע המחוקק שלי ובאמת ברגע שהיפוך הנטל יתקיים, בהנחה שאצליח להעביר את שינוי ההגדרה של הסכמה להסכמה פוזיטיבית, אז אני מקווה שזה בעצם ייתן את המענה החוקי לשינוי תודעתי גם אצל הגורמים המטפלים, ובכך נחולל שינוי גם מהכיוון הזה. זה בהחלט חשוב ותודה שאת מעלה את זה יעל, ונשמח כמובן לקבל את הנתונים, אנחנו גם נחלוק אותם עם משרד הבריאות ברשותך, כיוון שאני חושבת שחשוב לחדד את הנושא הזה כדי שהם יתנו את המענה בצורה מדויקת יותר.

כמובן אליהם כבר העברנו ויש להם אותם.

מצוין. אז אנחנו נשמח לקבל אותם גם. אני רוצה לאפשר לסופיה מעירית אילת, כיון שהתכנסנו בשם אירוע מסוים, למרות שכפי שאמרתי הוא ממש לא הדבר היחיד שאנחנו מדברים עליו, אבל את נמצאת איתנו וחשוב לנו לשמוע מהפרספקטיבה שלך תגובה למה שנאמר פה.

שלום. אני מנהלת את מרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית באילת תחת רווחה, ורכזת קהילה ברשות למאבק באלימות בסמים ובאלכוהול. אני אתייחס במשפט לנושא האלכוהול ואז יותר דגש של המניעה, מה בעצם אפשר לעשות ומה אכן נעשה.

סופיה אני ממש מבקשת רק מה שלא נאמר כבר, כי נאמרו פה דברים חשובים ואנחנו מתכנסים לקראת סיום הדיון. אז רק באמת אם את יכולה לחדד את מה שחשוב לך לומר שלא נאמר.

חשוב לומר שמה שהמחקרים בחו"ל אומרים, שברגע שאנחנו בעצם בודקים את הנושא של אלכוהול באלימות מינית, לרוב נראה את הקורבן תחת שכרות כאשר התוקף מפוקס, לכן המניעה צריכה להתמקד בנושאים האחרים ממה שאנחנו מכירים כיום, זאת אומרת לא לשמור על המשקה או דברים כאלה, אלא יותר להתייחס לשומרי הסף.

חשוב לי לחדד את הנושא של התו-ריספקט. יזמתי את הפרויקט הזה לפני שלוש שנים, ותהליך בניית הפרויקט היה במשך שנה. בעצם הרצון שלי היה לשנות נורמות חברתיות בתרבות הבילוי מתחרויות חולצה רטובה למקומות בילוי שמייצרים מרחב שהוא מכבד, מרחב שהוא בטוח עבור מבלים - - -

אני חושבת שזה ברור לכולם. אני שוב מבקשת רק לחדד. דווקא על הדברים האלה דיברנו, על החשיבות שלהם, בהחלט אנחנו מבינים.

אז לא רק חשיבות. דוגמאות. אני כבר אומרת ספויילר, אכן הצלחנו לשנות נורמות חברתיות, ממצב שאני רואה שאיש צוות רואה בחורה שיכורה, מרים אותה על הידיים, שם אותה על המדרכה, למצב שהיום ברוב מקומות הבילוי באילת מדברים על נושא של תו-ריספקט, על מניעה, על שומרי הסף, איך הם פועלים בתוך זה.

בהחלט השינוי התודעתי בצורה הזאת באמת מאוד חשוב, לעשות שינוי בצורה הזאת ולראות אותו. כמובן שעדיין צריך שיהיה שיתוף מופלא בין כלל הגורמים. אני לא מתכוונת לקטוע אותך, אנחנו פשוט שומעים על כל כך הרבה תכניות בודדות ומה ששוב ושוב עולה זה שאין אף גורם מתכלל שנותן איזו שהיא מטריה לכלל הגורמים שעושים עבודת קודש. אני לא רוצה לקטוע אותך באמצע.

אני יכולה להגיד שאכן פנו אלינו בזמן האחרון מאיגוד המלונות ותאגיד התיירות, אכן הסברנו להם על הפרויקט, אני לא יודעת אם ניכנס לתוך זה, אנחנו מחכים לתשובה מהם. אני פשוט אומרת שיש מה לעשות ואנחנו עושים את זה, ואלה דברים שמבוססים גם ברמת השטח וגם ברמה המחקרית, וזה כל הנושא של שינוי נורמות חברתיות. בהפיכת אנשים לשומרי הסף, במקום by-standers שמתצפתים מהצד, להיות אנשים אקטיביים שאכן מתערבים, אכן מבצעים מניעה, אכן שומרים על מבלים ומבלות.

חשוב כאן לציין שהפגיעה שהתרחשה באילת לא כללה רק נוער, אנחנו מדברים גם על אנשים מבוגרים.

בהחלט. את שוב מעלה באמת את הנושא של האחריות האישית ושל הערבות ההדדית שאנחנו חייבים לחדד. אני קוטעת אותך כי יש לנו ממש עוד דקות ספורות. תודה רבה סופיה. רציתי לתת הזדמנות למשרד העבודה והרווחה, נמצאת איתנו חנה אמסלם, רק מה שצריך להוסיף ולא נאמר עדיין. אחר כך נבקש מד"ר שרון רבינוביץ כמה דקות ונסכם. אז תודה לכל מי שנשאר איתנו עד כה. בבקשה חנה.

בוקר טוב. אני אוסיף בדקות קטנות, שירות טיפולי בהתמכרויות באמת מגיע כבר לעניין, מקבל כבר פניות של טיפולים ולא שלמניעה ויחד עם זאת אני חייבת להזכיר לכולם שיש את הקמפיין הענק 'כששותים לא נוהגים', שאני לא יודעת מי תיכלל אותו, אבל זה עבד מדהים, צריך לחשוב אולי בכיוון הזה.

שירות טיפול בהתמכרויות מקבל פניות משירותי המבחן, אנשים שעברו עבירות אלימות תחת השפעת אלכוהול. יחד עם זאת, לא כל מי שמשתמש באלכוהול או משתכר הוא מכור לאלכוהול ואצלנו בנתונים האחרונים כ-33% מכורים לאלכוהול נהגו באלימות. זו שאלה שרציתי להפנות לד"ר פיש אבל כנראה זה כבר לא יסתייע.

נכון שאני ממליצה לפחות, במשרד הרווחה יש שני שירותים, נוער ומבוגרים, שירותי מבחן שעובדים עם אנשים שעוברים על החוק, שווה לבקש מהם את הנתונים של מספר המטופלים שהופנו אליהם מבתי המשפט על עבירות אלימות בכלל, עבירה מינית בפרט תחת השפעת אלכוהול. אני יודעת מתפקידי הקודם בניהול תחום מעצרים במחוז צפון, 80% מעבירות האלימות שהגיעו מבתי המשפט, גם אלימות במשפחה, גם אלימות מינית, גם אלימות - - -

זה בהחלט חשוב מאוד. אני אומר שהוועדה תקיים דיון ספציפי בנושא הזה, גם במסגרת הזווית שאנחנו בוחרים להתעסק בה מכיוון של התמכרויות וגם בכלל, כיוון שהקשר הזה הוא באמת רצוף ויש כל מיני סוגי אלימות שקשורים לצריכת אלכוהול ואנחנו נייחד לכך גם דיון ונזמין גם אותך חזרה וגם את יוסי ובהחלט זה יהיה חשוב לקיים את הדיון בכך בנפרד. אני מבקשת מד"ר שרון רבינוביץ' שנקר לתת לנו סקירה ממש קצרה, אני יודעת שקשה לבקש בנסיבות של הדיון הללו, אבל אשמח לשמוע מה הפרספקטיבה שלך.

בוקר טוב. אני מבקשת ל- - - את הדקה וחצי שנשארה כדי להדגיש כמה נקודות שלא עלו בכלל. אחת מהן - - - אוכלוסייה של פגועי נפש והפרעות נפשיות. אני רוצה בכמה מילים להציג - - -

אני מצטערת אבל אנחנו ממש לא שומעים אותך. אני מתנצלת, אנחנו חייבים לסכם את הדיון. אני מבקשת לומר כך: קודם כל אני מודה לכולם שהשתתפו בדיון הבאמת מאוד חשוב הזה, ובכלל לכל העבודה שאתם עושים.

הנושא הזה וההזדמנות שהעלינו את הנושא לדיון, אני מקווה שתחושת החירום, כפי שאני חשה אותה באה לידי ביטוי. אני חושבת שחיוני שיקום – לא משנה כבר איך נקרא לו – השולחן העגול הזה, שמאפשר את שיתוף הפעולה, כיוון שמה שאני שומעת פה זה שוב על פעולות ראויות וחשובות ספורדיות ובודדות ללא תכנית הוליסטית ארוכת טווח שכוללת את כל המנעד מהנגשת המידע ועד קמפיין ארצי לאומי אל מול הנתונים שאנחנו רואים אותם, וכפי שיוסי גם הנגיש לנו אותם, שאנחנו יודעים שדווקא בתקופה הזאת, אבל באמת את כל המנעד של הפעולות ועד כמובן התכניות המדהימות שהעלו פה על האחריות האישית והערבות ההדדית של כל ה-by standers וכולי. יש פה הרבה מאוד תכניות שעלו, אבל ללא שיתוף פעולה, ואני אומרת את זה שוב, ללא שיתוף פעולה בין כלל הגורמים, ללא שאחד הגורמים יהיה הגורם המתכלל וכבר לא כל כך אכפת לי אם זו הרשות שתקבל חזרה את הסמכויות שלה או גורם מתכלל אחר. אני אכתוב על כך גם לשרה לחיזוק חברתי וגם לגורמים הרלוונטיים האחרים, משרד הבריאות שיכול להיות הגורם המתכלל, בטח ובטח בנקודה של איסוף הנתונים, כל הנתונים, אכיפה או מחוייבות, בטח של תקנות שכבר קיימות, על בתי החולים כדי שיהיו לנו את כל הנתונים.

כל מה שעלה פה, אני מבקשת מהגורמים שאמורים להחזיר לנו תשובה, בין אם זה משרד הבריאות ובין אם זו הרשות שאמורה לכנס את השולחן העגול הזה כפי ששמענו עליו. אני מאוד מבקשת שבתוך שבוע יהיו לנו מועדים להבין מתי ומי הם הגורמים שישבו סביב השולחן העגול הזה, ומה הם היעדים, בתוך כמה זמן תהיה תכנית מתכללת שיוצאת לדרך. לא דיונים ולא המשך של מה שקרה פה בוועדה, אלא באמת, העבודה של הוועדה היא רק להעלות ולהציף את הנושאים. אני לא יודעת, אתם הגורמים המתכללים, אתם גורמי המקצוע. אני מבקשת לפקח על הנושא הזה.

אנחנו נקבע ועדה שתעקוב אחרי התפתחויות בעוד חודש. אנחנו נקיים דיון נוסף להבין איפה אנחנו נמצאים בעוד חודש מהיום. חודש זה הרבה מאוד זמן. מיד אחרי החגים אנחנו נקיים את הדיון הבא. זה נותן לנו את הזמן לתת את הדעת על הנושא ה זה, להיערך לשנה שממשיכה במציאות של זום. את כל בני הנוער, להגיע אל כולם לתכנית מסודרת ומוסדרת כדי שאנחנו ננגיש את המידע, כדי שאנחנו נדע את כל מה שהגורמים שנמצאים פה, ואני אומרת שאני אפעל לקדם מהכיוון בכובע האחר שלי כמחוקק, לקידום של ההסכמה הפוזיטיבית שנמצאת כבר בהרבה מאוד מדינות ושמחויבת כדי שאנחנו נוכל לשנות את ההבנה שאנחנו כפי שראינו אותה בשלט הנורא הזה 'שתיקה היא הסכמה'. שתיקה איננה הסכמה והאחריות שלנו היא להבהיר את זה בכל דרך אפשרית. אני לוקחת את אחריותי כפי שאמרתי גם כרשות מפקחת וגם כמחוקקת בנושא הזה ואני מבקשת שכל הגורמים שהתכנסו כאן היום, שאני יודעת שעושים עבודת קודש, אני מעריכה אותה מאוד, אבל ללא שיתוף פעולה מיטבי ביניכם וללא מאגר נתונים, עם כל הנתונים שצריכים להיות שם, אנחנו לא נוכל להתקדם מעבר לדיבורים.

אז שוב תודה לכולם. יום טוב. אנחנו נקדיש לכך דיון המשך בהקדם. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:09.