פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



5
ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
08/09/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 13
מישיבת ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
יום שלישי, י"ט באלול התש"ף (08 בספטמבר 2020), שעה 11:40

היקף מסיבות טבע במגפת הקורונה ומניעת תוצאות הרות אסון

חברי הוועדה: מיכל קוטלר וונש – היו"ר

מוזמנים: ויויאן דוד - מאבחנת דידקטית, אימא של טוהר ז"ל

אברהם דוד - מהנדס, התעשייה האווירית, אבא של טוהר ז"ל

ד"ר פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

טלי יוגב - ראש אגף בכיר, טיפול ושיקום, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

אורית שפירו - מנהלת תחום בכירה, אגף מניעה, הרשות הלאומית למאבק באלימות, סמים ואלכוהול, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

רפ"ק בועז ליבנה - קצין בטיחות, מדור רישוי, חטיבת האבטחה והרישוי, משטרת ישראל

טל בסון - עו"ד, תובעת, מדור רישוי, חטיבת האבטחה והרישוי, משטרת ישראל

קרן רוט איטח - ממונה, מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

רונן בשארי - ראש אגף מבצעים, מד"א

חיליק מגנוס - יו"ר החברה לאיתור, חילוץ והצלה

רועי חומרי - ראש תחום עבודת רחוב, עמותת על"ם

שגיב ריבי - בעלים ומפיק, פרפל הפקות וייזום

ניר תדמור - מייסד שותף, פורום המרחבים הבטוחים

ניר קריסטל - חבר מועצת העיר רעננה

רויטל ליפמן שמר - עו"ד, הנהגת הורים ארצית

בת שבע פנחסוב

אהובה שרון, חבר תרגומים


היקף מסיבות טבע במגפת הקורונה ומניעת תוצאות הרות אסון

בוקר טוב. אני פותחת את ישיבת הוועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול.

נמצאים כאן ההורים של טוהר זכרה לברכה, ויויאן ואבי, ואנחנו מאוד מודים להם על שהם כאן. לפני שנתחיל את הדיון אני אומר שלא יכולתי להישאר אדישה אל מול הישנות של מקרה טרגי כל כך שקרה לעוד משפחה. אנחנו מודים לכם על שבאתם להיות אתנו כאן כי הדיון הזה הוא כדי למקד את כל הגורמים שמשתתפים – והם כולם ב-זום – ולהבין מה קרה מאז המקרה הטרגי של טוהר, מתוך כוונה ללמוד ולהפיק לקחים כדי לעשות את כל מה שאנחנו יכולים למנוע הישנות המקרים האלה. לא בא בחשבון שאנחנו ניתן לדברים לעבור ונמשיך בסדר היום שלנו כאשר פתאום אנחנו שומעים על עוד טרגדיה נוראית והתיאור הוא כמעט אותו תיאור, מקרה של כמה שעות ברכב כשממתינים לעזרה.

תודה שבאתם.

אנחנו נתחיל את הדיון עם סרטון קצר לטובת כל מי שנמצא אתנו ב-זום.

(הקרנת סרטון).

אנחנו בדרך כלל מתחילים בסרטון כדי למקד אותנו בנסיבות למרות שהיום אנחנו לא צריכים תזכורת. אני אומר שאנחנו גם מתמקדים בנושא הזה בתקופה של משבר קורונה וכבר אמרתי בכמה הקשרים בוועדה הזאת שלצד המשבר הכלכלי והמשבר הבריאותי שהחברה הישראלית חווה, בני הנוער משקפים לנו גם משבר חברתי נפשי של החברה הישראלית. אני אומר שבהקשר הזה של מסיבות הטבע, אנחנו צריכים לתת את הדעת גם על האתגרים אל מול משבר הקורונה בכל מה שקשור בכך. זאת אומרת, ההגבלה של מספר האנשים שיכולים להיות במקום, הדרישות השונות שכל הגורמים שנמצאים אתנו ב-זום מודעים להם היטב כאשר הן הופכות את התקופה הזאת מבחינתנו למועדת יותר לפורענות ואת האחריות שלנו לגבוהה יותר. זה לא שיש קורונה ולכן נדחה את הטיפול בכל שאר הדברים אלא יש קורונה וזאת סיטואציה שאנחנו נחיה אתה לתקופה שכרגע לא ניתנת לצפייה מראש. אנחנו צריכים להעלות למודעות את כל ההשלכות של התקופה הזאת, לרבות מה קורה אצל בני הנוער אל מול או בצל אתגרי הקורונה, לרבות המגבלות הרבות כאשר המגבלות האלה גורמות לוואקום - אין דבר כזה ואקום – להיפתח ומסיבות הטבע הן בהחלט אחד מהוואקומים האלה.

אחרי מקרה טרגי נוסף של אריאל צפריר זכרו לברכה שהתמוטט ממש לפני מספר ימים ונפטר, אנחנו חייבים לתת על כך את הדעת. אי אפשר לעבור לסדר היום. אנחנו חייבים לדעת מה קרה מאז המוות הטרגי של טוהר דוד זכרה לברכה, והוריה נמצאים כאן אתנו. אנחנו רוצים לדעת מכל הגורמים – אחרי שנשמע את הוריה של טוהר – מה נעשה מאז המקרה הטרגי וגם מה נעשה כיום להיערכות בנסיבות המשתנות מעבר לדברים שאנחנו כבר מחויבים להם לאור לקחי העבר ואני מקווה שנשמע מכם שאכן הופקו.

שוב תודה ויויאן ואבי על שאתם אתנו. אם תוכלו לספר לנו במיקוד הזה של הדיון של הוועדה. מאוד חשוב לנו גם לשמוע מכם, מהפרספקטיבה שלכם, את הלקחים שהופקו, מה הם הדברים החשובים ביותר שאתם יודעים שצריכים היו לקרות מאז המקרה שלכם וגם כל דבר אחר שתרצו לשתף את הוועדה.

אני עם תואר שני בחינוך, מאבחנת דידקטית ומורה להוראה מתקנת. כל חיי אני עובדת בחינוך ילדים, משפיעה על החינוך כמה שרק אפשר. עזבתי את עבודתי ואני מקדישה את כל חיי מאז הטרגדיה להפצת הערכים שאני חושבת שיתרמו להפנמה, להבנה ולתודעה של עזרה לזולת, הבנת האחר, אמפתיה, חוסר אדישות וזה בעיקר מה שהרג את טוהר וכרגע אני רואה גם באותו אופן סיסטמתי גם את אריאל. אילו החברה הייתה שמה לב, נוקטת עמדה, יוצאת מהאדישות ושמה לב לאחר, אני מאמינה שהדברים היו נראים אחרת. אנחנו רואים שזה חוזר שוב. באותו רגע ששמעתי את זה, הרגשתי שאני כאילו עומדת לקרוע שוב את הבגדים שלי, זה חזר אלי שוב כאילו אני צריכה לשבת שוב שבעה.

אני מוכנה לקחת יוזמה בכל מה שרק יגידו לי רק על מנת שדבר כזה לא יקרה. צריך להבין שדבר כזה קורה, זה לא רק שטוהר נעלמה מכאן ואיננה, והיא רק התחילה, היא הייתה צריכה להיות קצינה, ואותו הדבר גם אריאל, אלה ילדים מבית טוב, זה למעשה יכול לקרות לכל בית וזה מה שכואב. ילד הולך ולא חוזר. כלומר, צריך ללמד איזה שהם ערכים מסוימים או התמודדות מסוימת מה עושים במקרה שקורה מקרה כזה.

אני הולכת להרצאות אבל במשבצת הקטנה שלי. אני חושבת שצריך לעשות עוד דברים כי עובדה שעדיין זה קורה במסיבה מוסדרת וגם במסיבות לא מוסדרות. המסיבות האלה למעשה לרוב נעשות במחתרת, הן קורות מתוך הנאה כאשר ילדים רוצים ליהנות, להתפרק, אלה נערים בעיקר, ילדים. המסיבות האלה, לפי מה שאנחנו הבנו, ורכשנו ידע במהלך התקופה הקצרה הזאת, משתתפים בהן ילדים אפילו מגיל 14 שנותנים להם כרטיסים. התקשר אימא אחת ואמרה שהילד שלה נמצא שם והיא הלכה לשם. אלה ילדים קטנים, ילדים מגיל 14 ועד חיילים שמשתתפים שם ולכן כאשר קורה מקרה כזה הם לא רוצים להיחשף ולא רוצים להתמודד כי הם יודעים שהם יכולים להיענש. הם לא רוצים לשים את הראש שלהם במקום הזה.

עניין המסיבות לפי דעתי צריך לעבור הסדרה. צריך להיות במקומות האלה טפטפות מים, הצללה, מקום שיהיו הורים כמוני שרוצים לעזור אם קורה משהו, רכב שיכול לסייע ועוד גורמים שאתם בוודאי יודעים טוב ממני. המסיבות האלה נערכות במסווה ועוברות מפה לאוזן. זה קורה בפייסבוק על ידי יח"צנים אבל צריך להבין שאותם יחצ"נים שמייחצנים את זה מאוד מאוד יפה, בכיף ובפלייר מאוד מרהיב ומרשים וססגוני, צריך להבין שמאחורי אותם אנשים עומדים אנשים שהם עבריינים וגם סוחרי סמים והם אלה שיושבים מאחורי כל הדבר הזה. אותם ילדים לא יודעים את זה. הם מכירים רק את היחצ"ן או את מוכר הכרטיסים.

נכנסים למסיבות האלה בכרטיס אחד ולא חוזרים ולא חוזרים כי לא רוצים להוציא את אותם נערים שמתמוטטים. אם נכנס מד"א לתמונה, נכנסת משטרה לתמונה, ואם נכנסת משטרה לתמונה, מפסיקים להם את המסיבה, ואם מפסיקים להם את המסיבה, נפסק להם התזרים. לכן הם לא מפנים.

יש את כל העניין הזה של ההרתעה. עד היום ההרתעה של אנשים שעושים מסיבות טבע, זה רק רישיון עסק לא תקין. הם מואשמים רק בגלל שאין להם רישיון עסק. זה לא שמוכרים סברס בכביש, אלה ילדים שמתים שם. אני חושבת שצריך לעשות איזושהי הפרדה בין רישיון העסק לבין משהו קצת יותר חמור מבחינת ענישה ומבחינת אכיפה. שהסנקציה תהיה קצת יותר ריאלית כי אם היו מקבלים ענישה, אולי אריאל לא היה מת.

אנחנו נשמע מכל הגורמים שנמצאים אתנו תשובות לכל השאלות החשובות שאת מעלה. אבי, רצית להוסיף משהו?

היא אמרה את רוב הדברים. אני אחדד כמה נקודות. אני עובד בתעשייה האווירית קרוב ל-20 שנים. תואר שני במחשבים, תעשייה וניהול, בעבר הייתי קצין בחיל האוויר. הנחלנו לטוהר ערכים מאוד גבוהים. מה שאפיין את טוהר, זה כמו השם שלה, ערכים טהורים, ערכים של נתינה. אני אתן לכם ממש על קצה המזלג. אח שלה - היום הוא בן 19 - וביום הולדת שלו היא אמרה לו שמעבר לזה שאתה ילד מדהים וכולי, גם אם מישהו יפגע בך במכוון, יש לך לב טהור, אל תחזיר לו כי אתה פוגם בטוהר שלך. היה חבר שלה בתיכון שהיה חסר ביטחון והיה לו קשה להתחיל עם בנות, והיא עשתה פרויקט ואמרה לו ששנתיים אני יושבת עליך ואני לא עוזבת אותך עד שלא תהיה לך חברה. נתנה לכל אחד את הערך המוסף שלו. המורה שלה, המחנך בכיתה י"ב, היא הייתה חניכה שלו, הוא לא הרגיש טוב והיא הלכה באופן קבוע לבית החולים לבקר אותו ובהספד הוא אמר לה שכמורה שלה בתיכון, היא לימדה אותו מה אלה ערכים ומה זה להיות בן אדם.

יש לנו עוד הרבה סיפורים וכל אחד מכיוון אחר.

זה כואב שטוהר, עם כל אהבת החינם, זה עצוב.

כל הערכים שהיו לה, היא לא זכתה לקבל באותה מסיבה.

אני רוצה להתייחס לעוולה מאוד גדולה שנעשתה לנו. באחד הדיונים בבית המשפט דוקטור מאיה פורמן מהנתיחה אמרה שהיא בדקה - עשתה לה נתיחה – ועשתה דגימות בכבד, בלבלב, בשערות ואמרה שאין סמים ואלכוהול. למכת חום יש את אותם סימפטומים של לקיחת סמים. מי סופג את כל העוולה בתקשורת? אנחנו. אנחנו יודעים את האמת ועם עובדות אי אפשר להתווכח. מי סופג את כל הכאב ואת העיוות הזה? אנחנו אבל אנחנו לא באנו מהמקום הזה. זה הכאב הפרטי שלנו. כששמענו על אריאל, זה החזיר אותנו אחורה.

זה לא משנה. ילד שמת, זה לא משנה ממה הוא מת. ילדה שנאנסה באילת, זה לא משנה שהיא שתתה אלכוהול. לא צריכים לאנוס אותה שוב. זה לא משנה אם לוקחים סמים או לא לוקחים סמים.

אני מודה לכם על שאתם נותנים פנים למקרה. הרבה פעמים אנחנו קוראים ואנחנו קוראים על טוהר ויכולים לקרוא את כל מה שמספרים עליה, אבל זה שאתם כאן מתייצבים ומציגים את עצמכם, אני חושבת שמה שאני אומרת בכל מקום מאז נכנסתי לראשות הוועדה הזאת, אלה הילדים של כולנו. הרבה פעמים יש נטייה לחשוב שלי זה לא יקרה וכך זה הטבע האנושי.

משפחה נורמטיבית לחלוטין. זה יכול לגעת בכל משפחה.

נכון. אני חושבת שזה מאוד חשוב שמתוך המקום הזה אנחנו נעלה את זה למודעות. לא מדובר בילדים של מישהו אחר אלא מדובר בילדים של כל אחד ואחת מאתנו. אני רוצה לומר לכם עד כמה חשוב שאתם כאן ועד כמה ברור לי, מעצם זה שאתם כאן, קודם כל איך חינכתם את טוהר כיוון שהאחריות האישית והחברתית שאתם לוקחים מתוך הטרגדיה הזאת וכל מה שאנחנו צריכים ללמוד, אני מסתכלת עליכם ואני אומרת שבתוך הבית הזה אתם ההשראה שלנו. יש מי שלוקח אחריות אישית בצורה הזאת ולוקח את האחריות האישית הזאת גם למקומות של לקחת אחריות חברתית כלפי הקולקטיב.

אני רוצה לדבר על משהו שבכלל ובמיוחד בתקופה הזאת בה אנחנו נמצאים, בתקופת הקורונה ובכלל, זה הנושא של הערבות ההדדית בו נגעת. הנושא הזה של הערבות ההדדית היא הבסיס שעל בסיסה הוקמה מדינת ישראל, היא הבסיס שעל בסיבה היא חייבת להמשיך להתקיים כיוון שבסוף לא יגן עלינו כחברה שום דבר אחר – לא כיפת ברזל, לא קירות הגנה – אלא הערבות ההדדית. אני חושבת שעל זה אנחנו גם נתמקד בדיון היום כדי להבין מכל הגורמים שנמצאים כאן היכן בתוך האתגרים – ואנחנו מבינים שיש כאן אתגר כי כל המטרה של המסיבות האלה היא להיות במקום נסתר, שלא ידעו עליהן, שלא רוחשי טוב ייכנסו בתווך ובעצם ינגישו אותן לילדים של כולנו – ולכן האחריות החברתית שלנו רק גדלה כתוצאה מהאתגרים הללו. האחריות של יושבי בית זה בכנסת לפקח על כל מי שנמצאים אתנו ב-זום על מנת לוודא שגם הלקחים שהופקו ממסיבות טבע בעבר, הנושא של הערבות ההדדית הוא הקו המנחה כאן. אנחנו אולי צריכים להיות מודעים לכך שאנחנו לא בהכרח יכולים למנוע אבל חייבים להעלות למודעות, גם של בני הנוער עצמם. יש כאן איזשהו רצף מחינוך ועד מניעה וכמובן עד טיפול.

הגורמים שנמצאים כאן הם מכל הרצף הזה, כל אחד מתמקד בנושא שלו אבל אנחנו רוצים לדבר על הרצף הזה.

לפי מיטב הבנתנו בכל שנה יש כ-300,000 מבלים במסיבות טבע. זאת אומרת, זאת לא איזושהי תופעה קטנה וזניחה. כתוב לי במסמך שגיל המשתתפים הוא מ-16 עד 60 אבל אני אומר שתווך הגילים הזה – ואני חושבת שהוא מתחיל מוקדם יותר, ואני מניחה שזה מגיל 14 כפי שאמרתם – אנחנו רואים בסיורים של הוועדה ילדים בגילים יותר צעירים וככל שהגילים צעירים יותר, האחריות שלנו גדלה, האחריות של מי שנמצאים ב-זום גדלה, האחריות שלנו כהורים גדלה וגדלה האחריות שלנו כחברה כיוון שאין להם סיכוי. כשאני רואה את מנעד הגילים האלה, עד גיל 60, אני אומרת שיש כאן איזשהו פתח לדברים שאנחנו יודעים שהם לא טובים כיוון שהילדים שלנו נמצאים במערכות חינוך בגילים שהם נכונים להם ובבתים במערכות שהן נכונות להם, אבל כאן יש מערב פרוע. גילים שמנעד כל כך גדול נמצא בהם, אנחנו יודעים שהוא עוד יותר מועד לפורענות וזה מגדיל את האחריות שלנו.

אני מבינה שיש שימוש בסמים ובאלכוהול, ושוב, הוועדה הזאת מתמקדת בהתמכרויות ובין היתר לא במלחמה בזה ולא בהפסקת שימוש אלא בלקיחת אחריות ברגע שאנחנו יודעים שהתופעה קיימת. אנחנו יודעים שזה קיים והשאלה היא מה אנחנו עושים עם זה. לא לומר שנילחם בזה כדי שזה לא יקרה. יכול להיות שנצליח למנוע בחלק מהמקרים, וכאן נכנס הנושא החינוכי, אבל יש לנו מחויבות להתמודד גם עם מצבים שאנחנו יודעים שממשיכים להתקיים גם בסטיסטיקות וגם במספר המשתתפים וגם אני מבינה שיש את האפשרות שהמסיבות האלה תהפוכנה לחוקיות. אני אומר שבעידן הקורונה, בכלל בשנת 2020, נרשמו במערכת שמונה מסיבות טבע ברישיון. זה לא מעיד על המספר של מסיבות הטבע שהתקיימו, בשום פנים ואופן לא, אלא הפוך. אנחנו יודעים שבין השנים 2018 עד 2020 נרשמו 48 מסיבות ברישיון וזה רק אלה שאנחנו יודעים עליהן כי הן ברישיון. אני מזכירה את זה לא כיוון שאנחנו לא יכולים לתת את הדעת גם על מה שקורה במסיבות ללא רישיון אלא כיוון שבטח שהאחריות היא מוגברת על מה שקורה ברישיון.

כפי שאמרנו, זה נושא שחוצה את כלל המגזרים במדינת ישראל ללא הבדלי דת, גזע, מין וגיל ולמרות שהנושא נדון בעבר ולכאורה אמורות להיות מסקנות שייושמו ממקרה טרגי למשנהו, עדיין יש פערים וכל הגורמים שנמצאים כאן ב-זום, אני מבקשת לתת את הדעת על מה קרה עד היום, מה הולך לקרות קדימה ומה הן הכוונות גם בתקופת הקורונה כאשר אנחנו יודעים שמספר הרישיונות רק הולכים ופוחתים ומי שפונה לקבל רישיון, מספרו ילך ויפחת עוד יותר כיוון שמספר המשתתפים במסיבות האלה כבר לא יכול להיות ולא יקבלו רישיון. מה שהיה לנו כאפשרות לרישוי וכך למצוא את הדרך לפקח, האפשרות הזאת לא קיימת.

שוב תודה לויויאן ואבי.

אני מבקשת מרונן בשארי, ראש אגף מבצעים במד"א, להתמקד ולהתייחס לנושא גם מהניסיון שלכם וגם מהידיעה של מה שקורה היום בשטח, היום, עכשיו בעידן הקורונה, אבל גם מה קרה מבחינתכם מאז הפקנו לקחים לפני שנתיים ועד היום.

מבחינתנו בסופו של דבר מד"א הוא גורם מגיב. ככל שיש מסיבת טבע שעוברת רישוי ומגיעה למשטרת ישראל, יש את שיתוף הפעולה בין משטרת ישראל למד"א כאשר מד"א קובע על פי התקנות את סדרי האבטחה הרפואית הנדרשת. זה בהתאם לכללים ונהלים מובנים וידועים שמאושרים על ידי משרד הבריאות. זה שלב ראשון אותו אנחנו קובעים. לא בהכרח המארגן מחויב שמד"א יאבטח את האירוע. ככל שמד"א מאבטח את האירוע, אין בעיה ויש רצף בין הקביעה לבין הסד"כ הנדרש ובהתאם לסדרי האבטחה.

הבעיות מתחילות כאשר חברות פרטיות מאבטחות ואז קצין המשטרה או מפקד האירוע של משטרת ישראל חייב לוודא שמה שמד"א קבע, באמת יש לו יישום. לחלק מהחברות הפרטיות לא בהכרח יש להן גיבוי של אמבולנסים ככל שיש נפגעים בהם אפשר לפנות משטח האירוע ואז יש שני מצבים. פעם אחת שהם מפנים לחבירה לרכב מד"א, לרכב הצלה של מד"א, שכמובן הזמינות שלו היא על פי המצאי באותו רגע נתון. הדבר הפחות טוב זה שמחכים עם הנפגעים במסיבה עצמה עד שרכב מד"א יגיע ויפנה את הנפגע.

מה צריך לקרות כדי שכן יהיו מחויבים שיהיה במקום דווקא מד"א ולא חברות פרטיות? מי אפשר את הדבר הזה?

כאן צריך לפנות למשרד הבריאות. נכון לרגע זה אין חובה לקחת את מד"א אלא אם כן יש שתי אופציות: מפקד המשטרה מחייב את האמרגן או שהאמרגן מספיק אחראי ומבין את האחריות שלו לגבי האירוע ובסופו של דבר לוקח את הארגון הלאומי שזאת ההתמחות שלו וזאת ההתמקצעות שלו בנושא הזה.

אני רואה שהקו של רונן נפל. הקשר ניתק. הייתי רוצה לשמוע את משרד הבריאות אם הם על הקו. את דוקטור פאולה רושקה. השאלה המתבקשת היא מה קורה בתווך הזה.

אני צריכה לברר מי בתוך המשרד אחראי לדבר הזה וזאת לא אני. אני אקח על עצמי לבדוק מי כן אחראי לזה. יכול להיות שזאת מירי כהן שקשורה לקשר בין משרד הבריאות ומד"א. אני אבדוק זאת.

אני מאוד מבקשת כיוון שאם אנחנו מזהים כאן איזשהו משהו שאני לא מבינה מי מאפשר לחברות פרטיות להיות במקום – אם אלה מסיבות ברישיון - ולמה אנחנו לא אוכפים את זה שמד"א חייב להיות שם.

האם יש נושאים נוספים שאת מזהה מתוך ההכרות שלך בנושא, גם מניסיון העבר וגם ממה שחייב לקרות כיום?

לפני שנה, יחד עם חיליק מגנוס, ארגנו יום עיון כדי להעלות את המודעות של אנשי צוות, אנשים שמטפלים בהיקף התופעה וגם בסיכונים שיש בתופעה של מסיבות טבע. גם ועדת הכנסת בקדנציה הקודמת ביקשה להקים ועדה יחד עם הרשות למלחמה בסמים והמשטרה כדי לדון כיצד אנחנו יכולים לקדם את הנושא.

נכון. את כבר מקדימה אותי כיוון שרציתי לשאול את כולכם מה קרה עם הוועדה הזאת.

הוועדה לא הוקמה וזה מאוד חבל. אני בקשר גם עם על"ם, עם רועי מעל"ם, ואנחנו רצינו לקדם את הנושא הזה של מזעור נזק במובן הזה שכאשר יש מסיבות יש ערכות שמאפשרות לבדוק את החומרים כך שאנשים בעצמם יכולים לבדוק איזה חומר הם הולכים לקחת כדי שלפחות נדע מראש איזה סיכונים יש, האם החומר בעייתי ביותר וכולי. הדבר הזה גם היה צריך להיות בדיון של הוועדה הזאת ומאחר שהיא לא הוקמה, לא קידמנו את הנושא. היו הרבה מאוד התנגדויות לנושא הזה, כאילו אנחנו מעודדים לקיחת סמים וחומרים. מצד שני אנחנו דואגים לכך שלא יקרו מקרים טרגיים כפי שקרו.

הנושא של מים זה נושא מאוד חשוב בכל המסיבות. בכל המסיבות בחוץ לארץ יש חובה שיהיו במקום מים בשפע. זה נושא שלא תמיד קורה כאן וזה מאוד מדאיג.

היכן הייתה אמורה לקום הוועדה הבין-משרדית שלא קמה?

דרך הרשות.

אני מבקשת כבר היום להוציא בבקשה מכתב כדי להבין איך לא קמה הוועדה הזאת. אני אבקש מטלי להגיב בנושא הזה. היא נמצאת אתנו על הקו. אני רוצה להבין מדוע לא קמה הוועדה והאם יש כוונה להקים אותה ואני מקווה שאכן היא קיימת ומיידית.

אני חושבת שזה יהיה מאוד חשוב להעלות את המודעות של הצעירים שהולכים למסיבות, אולי דרך משהו במדיה, משהו שיהיה מאוד נגיש להם ואומר מה לעשות כאשר חבר שלהם לא מרגיש טוב במקום, למנוע שהוא יחכה ברכב עד שמישהו יגיע, ואולי צריך להוריד מהם את הפחד שהם ייענשו אם ידווחו על כך.

אני רוצה להוסיף על מה שאת אומרת. שמעתי כאן מויויאן שהצורה שההזמנה למסיבה עוברת היא בפייסבוק ובכל מיני רשתות חברתיות שזה בסדר, אבל לצד ההזמנות הללו והרשתות החברתיות שמפרסמות את המסיבות, הן יכולות בקלות גם לפרסם בדיוק את המידע הזה האומר מה קורה כאשר. אני מדברת על זה בהקשרים רבים כמו מהי האחריות שלנו כרגולטור לדרוש מהרשתות החברתיות, מהפלטפורמות הדיגיטליות שמאפשרות העברת מידע, ואנחנו בעד חופש הביטוי אבל יש גם מחויבות רגולטורית שיכולה להנגיש את המידע הקריטי - כמו שהיא מנגישה את ההזמנה למסיבה – שהמגיעים למסיבה גם יקבלו אותו. על זה ניתן את הדעת בוועדה הזאת. תודה על כך. תודה פאולה.

אני מבקשת לשמוע את טלי יוגב, כיוון שהעלינו את הנושא של הוועדה, שתאמר לנו מה קרה לוועדה הבין-משרדית שלא קמה.

שלום לכולם. אני מאוד שמחה על הכינוס. אני כן יכולה להגיד מה שפאולה כבר אמרה, שהייתה התנגדות די גורפת לעניין של הקמת הוועדה , אם בגלל הנושא של הרגולציה, שלא היה ברור איך תהיה הרגולציה ואיזה גוף ממשלתי ייקח על עצמו את הרגולציה, כולל עניינים משפטיים ותוסיפו לכך את הכניסה לתוך מערכת בחירות חדשה וכל מה שנלווה לזה. אני כן יכולה להגיד שאנחנו עכשיו כחלק מהמשרד לחיזוק וקידום קהילתי כבר אמרנו - וגם נפגשנו עם העמיתים שלנו במשרד הבריאות, גם עם המשטרה שהיא שותפה, גם עם עמותת על"ם – שאנחנו לוקחים על עצמנו לקדם את זה. אני חייבת לומר שבחודש האחרון המזכירה שלנו מנסה, עוד לפני האירוע הטרגי האחרון, לקדם פגישה כזו ואני מאוד מקווה שבשבוע-שבועיים הקרובים היא תקרה.

הוועדה מבקשת לדעת בתוך שבוע שנקבעה פגישה ראשונה. אני מבקשת מכל הגורמים הרלוונטיים שיפנו את זמנם כיוון שאנחנו במקרה חרום אחרי מקרה חרום ואין לנו את הפריבילגיה לא לקבוע את הפגישה הזאת. תודה על הנכונות להקים את הוועדה שחייבת לקום. לפי מה שאני מבינה אנחנו כבר ב-דיליי של כשנתיים.

בואי נגיד שזה קורה. זה ממש עניין של ימים ואנחנו נדווח לוועדה.

אנחנו מבקשים את הדיווח הזה. אני מבקשת בתוך שבוע לקבל מועד. כמובן שלאחר קיום הדיון הראשון של הוועדה גם לדעת מה הם הצעדים האופרטיביים ומה כל אחד מהגורמים לקח על עצמו בעקבות קיום הוועדה הזאת. תודה רבה. תודה טלי. אם יש דבר נוסף שאת רוצה להוסיף, בבקשה.

אני אשמח אם אחר כך תתנו לאורית שפירו את זכות הדיבור כדי שהיא תדבר על הנושא של מסיבות דווקא בתוך הערים שיש לזה איזשהו דמיון אבל גם שוני.

בסדר. אם יש לזה גם דמיון וגם שוני, אני מציעה שגם הם יהיו חלק מהוועדה הבין-משרדית שתוקם כיוון שאני מניחה שאת רוב הדברים ניתן יהיה להחיל לכאן ולכאן. זה במקום שנקים ועדה נפרדת למסיבות שבתוך הערים ולאלה שבטבע.

נמצא ב-זום המשרד לביטחון פנים, רב-פקד בועז ליבנה וטל בסון.

אנחנו לא המשרד לביטחון פנים. אנחנו ממשטרת ישראל.

אני מאוד אשמח לשמוע מכם באופן ממוקד גם מה קרה מאז המסקנות שהיו או לא היו. אני אפילו לא יודעת מה הן המסקנות כיוון שאני לא הצלחתי להשיג אותן. אני יודעת שאנחנו לא יכולים לדבר על המקרה שקרה עכשיו ומבינה את זה, אבל אני חושבת שיש לנו את החובה ללמוד לכל הפחות את מה שהיה בעבר כדי למנוע את מקרי העתיד. אני מאוד אשמח לשמוע בפרספקטיבה שלכם מה קרה עד כה, מה נדרש שיקרה עד כה וכמובן שכאשר הוועדה הבין-משרדית האת תקום - גם שם יהיה המקום לקדם את הנושאים בצורה פרקטית.

אני וטל, שנינו ממדור רישוי, חטיבת האבטחה והרישוי שעוסקים בנושא של רישוי עסקים וגם רישוי של מסיבות, גם מסיבות של אירועים תחת כיפת השמים וגם מסיבות שהן מסיבות טבע.

רק לוודא. אתם בעצם יכולים לומר לנו רק לגבי המסיבות שמקבלות את הרישיון.

נכון. זה הנתון שקיבלת, ה-48 מסיבות שהיו מ-2018 עד 2020 ובשנת 2020 היו שמונה מסיבות באישור, עד שנכנסה תקופת הקורונה ומאז כנראה שלא היו אירועים המוניים.

היו ולא ידענו עליהם, כך אני הייתי טוענת.

לא היו ברישיון. מבחינתנו, אנחנו בפריט A77 שזה פריט של אירועים תחת כיפת השמים, הוספנו דרישות נוספות. ברגע שמגיע מפיק ואנחנו יודעים שזו מסיבת טבע, אנחנו מוסיפים תנאים נוספים כדי שהמסיבה הזאת תהיה ללא תקלות ונוכל לשמור על שלום הציבור. בדרך כלל התנאים מעט יותר מחמירים. אנחנו יודעים שהמסיבות האלה הן מסיבות בעייתיות.

בנוסף הוצאנו גם נוהל פנימי, נוהל משטרתי למחוזות, איך לפעול בנושא של אירועים תחת כיפת השמים ובמסיבות טבע, איזושהי מערכת פנימית שלנו שנקראת שירת הסירנה כאשר כל מסיבת טבע רשומה בפנים. יש לנו מידעים פנימיים דרך בקרי הרישוי שאם יש מפיק שנמצא באזור הצפון ולא אושרה לו מסיבה והוא רוצה להגיע לאזור הדרום, אנחנו מדברים אחד עם השני, מחוז אחד מדבר עם המחוז השני ומיידע אותו שיש איזשהו מפיק שרוצה לפתוח בדרום.

אתם יודעים לומר לי מה העונש למי שמקיים מסיבה כזאת, מפיק שמקיים מסיבה כזאת, ללא רישיון?

אנחנו מדברים רק על עבירה של ניהול עסק ללא רישיון.

זהו? זה ניהול עסק ללא רישיון? זה מה שזה נחשב?

רגע. אני אמקד את זה לכמה דברים. אני אתחיל ואומר היכן אנחנו נמצאים מאז ועד היום ואני אגיע לשלב של היכן אנחנו נמצאים מבחינת ענישה. אני אתחיל מההתחלה.

מאז הוועדה האחרונה, אנחנו עשינו כברת דרך באשר להסדרת כל נושא הטיפול במסיבות טבע. בנינו נוהל שנקרא נוהל מסיבות טבע שנותן מענה וממש תורה ושיטת עבודה מוסדרת ומפורטת איך אנחנו עובדים. כאשר מדובר באירועים שנדרשים לרישיון על פי חוק, שאלה אירועים שהם מעל 500 אנשים, מה קורה במקרה כזה, או אם מה קורה כאשר מדובר באירועים שהם מתחת ל-500 אנשים, וגם מה שיטת הפעולה ודרך הפעולה כאשר אנחנו נתקלים במסיבות לא חוקיות. כל המטרה היא כדי למקד את האכיפה וכדי להגיע לאכיפה מרבית וכאשר אנחנו מגיעים מן הסתם למסיבות לא חוקיות, לעשות איסוף ראיות מרבי כדי להגיע לענישה.

בהיבטים שלנו, כדי לאתר מסיבות מהסוג הזה, מה שמגיע לפתחנו בהיבט של בקשות רישיון, אנחנו מוסדרים ומרושתים. על מנת לאתר אירועים שפועלים ללא רישיון – במיוחד עכשיו בתקופת הקורונה שכמו שאת רואה, מתחילת השנה רק שמונה מסיבות ברישיון נפתחו כי החל מחודש מארס אי אפשר היה חוקית לקיים מסיבות באופן הזה – אנחנו עושים פעילות מודיעינית. אנחנו ניגשים למאגרי מודיעין, בין אם הם גלויים ובין אם הם סמויים ובדרך הזאת אנחנו מנסים להתחקות ולהגיע אחר מארגנים כאלו ואחרים ולמנוע מסיבות מהסוג הזה. אני יכולה לומר לך שבמהלך השנתיים האחרונות אנחנו מנענו לא מעט מסיבות גדולות, המוניות, וגם מסיבות קטנות וזאת רק באמצעות מידע מודיעיני ובאמצעות המידע הזה אנחנו יודעים.

זאת אומרת, אתם עוקבים אחרי ההזמנות שהם מפיצים בכל מיני דרכים?

כן. גם במידע הגלוי, גם במידע הסמוי. להרבה מאוד מסיבות כאלה, יש מערך שלם מאחוריהם שמשלים אותן. אנחנו מגיעים גם דרך הטלגרס, גם שם אנחנו מצליחים להגיע לשיח הזה ואנחנו ממקדים מודיעין גם אחרי מידע ספציפי שמגיע וגם באופן יזום, כאשר אנחנו רואים במדיה החיצונית, מעבר למדיה הסמויה, ומשם בעצם אנחנו מתחילים להתחקות אחר האנשים האלה.

זאת שיטת עבודה או זה רנדומלי? יש תוכנית עבודה מוסדרת שאומרת כיצד עוקבים, אחרי מי עוקבים ואיך מגיעים למידע הזה או שזה רנדומלי?

לא. אני אומרת שבאזורים לפי תחנות נמצאים בקרי הרישוי ואלו הם מומחי התוכן בתחום ובטריטוריה שלהם. כאשר הם מאתרים פרסומים מהסוג הזה או כאשר אנחנו יודעים שיש מפיק שעומד לעשות אירוע כזה או אחר, במיוחד לפני חגים – לדוגמה, ראש השנה, לדוגמה בשבוע הבא – כבר עכשיו איתרנו במחוז דרום ברמת המודיעין מפיק שתכנן או מתכנן לקיים שתי מסיבות וכבר הגשנו צו למניעת פעולות כדי למנוע את האירועים האלה.

מה קורה למפיק כזה שעומד לקיים מסיבה ללא רישיון?

אם אנחנו מזהים את זה ברמה המודיעינית, אנחנו עושים אחת משתיים ולפעמים את שתיהן, זה תלוי בעוצמת המידע שיש לנו. במידה שהמידע הוא מידע דל והוא לא מידע מודיעיני שאני יכולה לבסס עליו הליך משפטי, אנחנו דבר ראשון יוצרים אתו קשר מזמינים אותו לשיחת אזהרה בתחנה. כאשר יש לנו מידע מודיעיני מוצק ואנחנו מצליחים להגיע למידע ממשי שמראה על סימנים שבאמת הולכת להתקיים מסיבה לא ברישיון, מסיבת טבע, אנחנו מגישים לבית המשפט צו לסעד מיידי במעמד צד אחד, זה נקרא צו למניעת פעולות. בדרך כלל נקבע דיון תוך יום, יומיים, שלושה ושם אנחנו מציגים לבית המשפט את המידע המודיעיני ומבקשים מבית המשפט להוציא צו שמונע מהאדם הזה לקיים את המסיבה.

אם כן, המקסימום שאנחנו מצליחים לעשות זה למנוע את המסיבה. אנחנו לא משיתים לא קנס ולא עונש. אין שום אלמנט עונשי.

זה הסעד שהחוק מקנה לנו.

ברור. אני רק מנסה לברר היכן זה עומד.

אם הוא עדיין לא קיים את האירוע אלא רק עומד לקיים אותו, הכלי שיש לי הוא להגיש צו למניעת פעולות.

אבל יש לנו כלים. אם מישהו מנסה לשדל לדבר עבירה, יש לנו כלים נוספים עונשיים בהיבטים אחרים שאנחנו יודעים לתת להם עונש.

בחוק העונשין בכפוף לעבירות פליליות אחרות. ההיבט כאן הוא ספציפית של ניהול עסק שללא רישיון, מסיבת טבע לצורך העניין.

אני מזהה שזה נכנס לתוך הסעיף הזה של ניהול עסק ללא רישיון וזה לא מייצג את האמת לאמיתה. זה לא ניהול עסק ללא רישיון, עסק תמים וחביב, אלא זה ניהול עסק ללא רישיון שיכול לגרום גם למוות ולעבירות פליליות אחרות.

נכון אבל נכון להיום כך המחוקק התייחס לזה. אין סעיף בחוק.

אני המחוקק ולכן אני מנסה לברר.

נכון. אין סעיף חוק שמתייחס לכוונה ובצדה יש עבירה עונשית. אני רוצה לומר שמעבר לנוהל שמסדיר, לא רק שהוא מסדיר אלא שהוא מקשה ומקשיח את הדרישות ממפיקים במסיבות וגם במסיבות רישיון. אני מזכירה שבמסיבות קיים גם מה שראינו בתחילת הדיון בסרטון שהוקרן כאן. זאת אומרת, זה לא מן הנמנע שהרישיון או היעדר רישיון יכולים לגרום בסופו של דבר למוות. בסרטון בו צפינו הייתה מסיבה עם רישיון ולצערנו קרו שם שני מקרי מוות בגלל שימוש יתר בסמים. כל הדרישות שלנו באות ממקום של שמירה על שלום הציבור. אנחנו בנינו את הדרישות, מה אני דורשת ממפיק, מה אני דורשת ממארגן, בין אם זו מסיבה שמחייבת רישיון ובין אם זו מסיבה שלא מחייבת רישיון, ואני דורשת ממנו אלמנטים מהותיים שהם חלק מהפקת לקחים ומאירועים קודמים של מה היה חסר. זה אומר לחייב אותם בעמדות מים, בהסעות אוטובוסים, לא לאפשר לאנשים האלה להגיע ברכב פרטי ולצאת אתו אלא אמצעות הסעות. בדרישות שלי אני מחייבת את המפיק להעמיד אוטובוסים מכספו כדי שהוא ידאג לאנשים באופן שהם באים והולכים בגלל אופי השהות שלהם במקום.

בדרישות את מחייבת אותו לאמבולנס של מד"א?

אני אמקד. כאשר מגיע אלי מבקש לעשות מסיבה, כשהוא פותח בקשה ברשות, אני נותנת אישור. כדי שאני אתן אישור משטרה, יש צ'ק ליסט שהוא צריך לעמוד בה.

אני מבינה. אני שואלת עם מד"א חייב להיות בצ'ק ליסט.

חייב להיות גורם הצלה.

שאלתי אם מד"א חייב להיות או יכול להיות גם גורם פרטי.

יכול להיות גם גורם פרטי. יש כאן את חופש העיסוק ומי שקובע איזו חברה יכולה להיות תחת כיפת השמים, זה משרד הבריאות. אני אומר שבחוק הבטיחות במקומות ציבוריים, באחת התקנות נאמר שכל מפיק שעושה אירוע תחת כיפת השמים צריך לגשת למד"א ומד"א נותן לו סרגל האומר מה בדיוק צריך, כמה אמבולנסים וכמה חובשים. לאחר מכן המפיק של האירוע יכול לקחת את מד"א או יכול לקחת חברה פרטית אחרת שמורשית על ידי משרד הבריאות. אנחנו כמשטרה לא יכולים לומר למפיק איזו חברה לקחת.

אני אמשיך לסבר את האוזן בדרישות. בדרישות שלנו אנחנו מגבילים את משך המסיבה כי הרבה פעמים אורך המסיבה מחמיר את המצב הבריאותי של האנשים. איסור הכנסת נוזלים. גישה ישירה להיקף הזמנת הקהל, זאת אומרת, אנחנו מבקשים גישה ישירה לצורך ניהול הקהל, לראות מי הקהל שמגיע, מה הגיל שלו, מה מספר הקהל בכל זמן רלוונטי. כך שהשליטה שלנו באירוע היא שליטה מלאה.

אני מבינה מכם שהנושא של מסיבות ברישיון, פחות או יותר יש לו איזשהו מתווה מסדיר או מוסדר יותר. אני חושבת שהאתגר שלנו הוא כמובן כלפי המסיבות שהן ללא רישיון ושם יש אתגר מאוד מאוד קשה. כמובן שברור לי גם למה הוא אתגר עבורכם. אתם הרי לא אמורים לדעת היכן המסיבה ולכן איך תמצאו אותה? שם אני חושבת שצריך לתת את הדעת בצורה הרבה יותר מקיפה, בעיקר לאור תקופת הקורונה כיוון שאין סיכוי שיהיו כאן מסיבות ברישיון. אף אחד לא יכול לקבל את הרישיון הזה בתקופה הזאת ואנחנו חייבים לתת על כך את הדעת. תודה רבה.

נמצא אתנו חיליק מגנוס, יושב ראש החברה לאיתור, חילוץ והצלה. עד שהוא יעלה ל-זום נעבור לקרן רוט איטח ממשרד החינוך. אני חושבת שאנחנו מדברים כאן על כל הרצף הטיפולי והמסקנה של הדיון הזה חייבת להיות שחייב לקום הצוות הבין-משרדי ממנו התחלנו. הוא חייב. אני אשמח לשמוע מה משרד החינוך עושה כבר היום.

אני אשמח להתייחס. כמו שציינה פאולה שותפתי אני חושבת שהוועדה הבין-משרדית תוכל באמת להתמקד ולמקד את השיח במסיבות.

כרגע העבודה שלנו, כמו שאני מציינת בהרבה הזדמנויות ודיונים בוועדה, היא עבודה חינוכית-מניעתית והסברתית שמתייחסת לתרבות הפנאי של בני הנוער ומדברת על מה משמעות השתייה, מה משמעות שימוש בחומרים ובצד זה מה התפקיד של בני נוער כשומרי סף ומה התפקיד שלהם במתן סיוע לחבר שנקלע למצוקה מכל מיני סיבות בזמן של בילוי חברתי. אלה הנושאים שאנחנו מדגישים, במיוחד בתיכוניים, בחטיבה העליונה, סביב תרבות הפנאי של בני הנוער כאשר זאת יכולה להיות מסיבת טבע, מסיבה בעיר, כל מפגש חברתי שיכול להיות גם בפארק. שוב, מה תרבות הפנאי ומה הערכים שמנחים אותנו להתמודדות כאשר אנחנו רואים חבר שנקלע למצב של מצוקה.

ואנחנו נותנים להם את הכלים ואת המידע שמה שהם שותים זה לא בהכרח מים ומה יש בחומרים הללו? מה הסכנות ומה הסכנות כשיש גם מזג אוויר מסוים בזמן המסיבות הללו שנמשכות עד אור הבוקר? אנחנו משתמשים בכל הידע שיש לנו כתוצאה מהמסיבות הללו כדי להנגיש להם את זה?

אנחנו משתמשים במידע ואנחנו כמובן תמיד יכולים גם לדייק ולהרחיב את המידע שאנחנו נותנים לבני הנוער. יחד עם זאת אני חייבת לציין שהרבה פעמים המידע הוא לא תמיד זה שמשפיע על ההתנהגות של בני הנוער. הרבה פעמים אנחנו צריכים לעסוק בצד מתן המידע, לעבוד אתם שוב על כישורים נוספים של השפעה חברתית, של פנייה לעזרה כאשר הסיפור של הפנייה לעזרה כאן הוא דרמטי.

אני רוצה להתמקד במה שקורה לפני כן. האם אנחנו מנגישים להם את כל המידע? אני חושבת שיש פער מאוד גדול ואנחנו יכולים לנסות למנוע ואנחנו יכולים אחר כך גם להגיע לטיפול ומה לעשות כאשר קורה משהו, אבל אם הם לא יודעים למה הם נכנסים, למצב אליו הם נכנסים – ואני לא יודעת אם הם יודעים - ני שואלת את השאלה האם הם יודעים או שאנחנו מטאטאים את זה מתחת לשטיח כי יש את הסטיגמה ורק ילדים לא טובים הולכים לשם, דבר שהוא לא נכון כי כל הילדים הולכים לשם. אני רוצה להבין עד כמה אנחנו מנגישים. זאת אומרת, מקרים טרגיים כפי שקורים, הם אמורים להיות הדברים שמנגישים לבני הנוער האלה. בעיניי לדעת בדיוק את הפרטים של מי שתה מה, מה הוא חשב שהוא שותה, ואולי הוא הרים בקבוק מים ובתוך המים היה משהו שלא היה מים. האם מנגישים להם את כל העובדות הללו?

בהחלט מנגישים את המידע לפיו אסור לשתות במקומות לא פתוחים ולשים לב משקה שהם שותים. בהחלט מנגישים מידע אבל אני שוב אומרת שהמידע הוא לא מספיק.

בנוסף לכך, בעינינו הדבר שהוא גם מאוד משמעותי זה הסיפור של ההורים. לכן גם בעבודה שלנו – ואני רואה כאן את רויטל שמר, נציגת ההורים – בעבודה שאנחנו עושים, אנחנו פונים גם לקהל ההורים על מנת שיהיה מודע להשפעה של השימוש בחומרים ושייצר שיח עם הילדים לקראת יציאה למסיבות או לכל פעילות פנאי אחרת. אני אומרת שהסיפור של המידע הוא דרמטי, הוא חשוב ואנחנו מנגישים מידע ובצד זה עובדים גם על כישורים שהם לא פחות חשובים כמו כישורים של אחריות, אחריות חברתית, פנייה לעזרה, השפעה חברתית.

הרי ברור לנו, לכולנו, לכל מי שנמצא על הקו, שאנחנו לא יכולים לתת לעצמנו את הטפיחה על השכם ולומר שאנחנו מצליחים.

ממש לא.

לכן אנחנו מעלים את השאלות האלה. אני חושבת שהצוות הבין-משרדי חייב לתת את הדעת על מה הם המקומות בהם אנחנו נכשלים. כל מקרה טרגי כזה אומר שנכשלנו במשהו. אני לא אומרת שאנחנו יכולים למנוע הכול. אני עוד לא יודעת את כל פרטי המקרה האחרון, אבל שעות ברכב בתנאים שהם כנראה מסכני חיים, זה אומר שנכשלנו בהנגשת המידע לכל הסובבים ובטח לבן אדם עצמו שכבר לא יכול לעשות עם זה כלום.

אני לגמרי מסכימה אתך ואני גם אמרתי שוועדה בין-מקצועית תעזור לנו לדייק את הדברים ולראות מה אפשר עוד לעשות ובהחלט יש לנו עוד הרבה מה לעשות.

לגמרי. תודה. נמצאת אתנו אורית שפירו? בבקשה.

שלום לכם. אני רוצה להבדיל בין מסיבה אזורית שהיא לא מתקיימת בשטח השיפוט של הישוב והמשתתפים לא כולם מהישוב עצמו, לבין מסיבה ברמה היישובית שעל פי רוב המשתתפים הם בני נוער וצעירים מתוך הישוב והיא מתקיימת או בשטח הפתוח אבל גם צריך לזכור שגם לופטים זה אזור בו יכולה להתקיים מסיבה, וכאן באמת ניתן להפעיל את רישוי העסקים, כאשר העבודה בתוך הרמה היישובית, העבודה הקהילתית, היא קריטית והיא משמעותית.

אני אתן דוגמה ממועצה אזורית שהיה ידוע – והרבה פעמים אלה דברים ידועים, שאנשים בתוך הישוב, גם ראש העיר, גם העובדים והצוותים מכירים את העובדות – ששמיניסטים מקיימים מסיבות לאורך כיתה י"ב ולמסיבות האלה הם מזמינים תלמידים מכיתה י' עד י"ב ובמסיבות האלה יש די.ג'י ואלכוהול, והגיעו משם תמונות של שימוש בסמים לא פעם, ותלונות על תקיפה מינית. אחרי מספר פעמים שהמסיבות האלה התפוצצו כי המשטרה נכנסה, המנהלת היישובית שלנו – יש לנו כ-250 מנהלים יישוביים – כינסה תהליך קהילתי ועל זה אני רוצה לשים את הדגש, חינוכי-מניעתי, והיה ברור שיש כאן מקום לשיח של כל השותפים בתוכו ולקחת אחריות. לישיבה הזאת הוזמנו נציגי הנוער, הנהגת ההורים היישובית, השיטור הקהילתי בשיתוף תנועות הנוער ועוד והם נפגשו מספר פעמים. חלק מהפעמים כולם ביחד, חלק מהפעמים רק קבוצת ההורים או רק קבוצת הנוער והיה צריך שם לדבר מה ההסכמות לגבי המשך המסיבות והיה ברור שכך אי אפשר להמשיך.

ההורים עמדו על דעתם ועמדו על מספר דברים. ראשית, המסיבות חייבות להיות ברישיון. לא יהיה שם בכלל אלכוהול שזה משהו שלא בא בחשבון ושזה יהיה במקום שיש שם קליטה. עוד לא דיברנו על זה, אבל חלק מהמסיבות מתקיימות במקום בו אין קליטה סלולרית ואם יש בעיה, אף אחד לא יודע על כך. בני הנוער שוב ושוב חזרו לתוך הדיונים ואמרו שהם מבקשים משהו אחד, המסיבה תהיה בטבע. הם דיברו על כך שהם רוצים להרגיש את החול. אחרי מספר דיונים הם הבינו את המשמעות של החשיבות שלא יהיה שם אלכוהול והם הסכימו לוותר על זה. בסוף הפתרון המוסכם במועצה היה שיהיו מסיבות, יהיה שומר שבודק שלתוך המסיבה לא נכנסים עם אלכוהול – זה מזעור נזקים כי בהחלט יכול להיות שלפני כן מישהו שותה – וההגעה למסיבה והיציאה ממנה על ידי הסעות במימון המועצה. יש כאן מקום של עבודה קהילתית מאוד מאוד משמעותית.

בנוסף, בהתייחס לשאלות ששאלת עוד לפני כן, עבודה קבועה עם הורים לאורך השנה שמדברת על פיקוח, על השלכה ועל הדרכה ואיך מנהלים שיח עם בני הנוער ולשאול מה הם מצפים שיהיה במסיבה, היכן הם רואים את עצמם בעבודה מול התנגדויות. מה שקרן אמרה זה מאוד מאוד משמעותי. העבודה על כישורי חיים, על פיתוח החוסן לומר לא, זה לא מתאים לי והיכולת לומר למי צריך להתקשר.

היה לי מאוד חשוב לתת לכם דוגמה של מה שקורה בתוך הישובים וזאת לא חייבת להיות רק מסיבה בשטח אלא זה יכול להיות בלופטים כאשר באחד המקומות שאנחנו ידענו שיש לופטים שערב אחרי ערב משכירים את הנכס לבני הנוער.

את הדבר הזה אני צריכה להבין מרישוי עסקים.

עירבנו שם את רישוי העסקים שיבואו וישאלו אותם האם יש להם רישיון להפעלת העסק ולמכירת אלכוהול.

את הדבר הזה חייבים להבין מרישוי עסקים. אני חושבת שעכשיו, דווקא בתקופת הקורונה, אני מניחה שלרישוי עסקים יש תפקיד עוד יותר גדול כיוון שאני מניחה שבני הנוער מחפשים מפלטים שהם יותר קטנים וכאלה שפחות בקלות מוצאים אותם. לרישוי עסקים יש כאן תפקיד מאוד מאוד חשוב. אני עוד לא רוצה להגיע למסקנות הדיון הזה למרות שפחות או יותר יש לי אותן בראש.

נמצא אתנו חיליק מגנוס?

כן. שלום לכם. שמעתי הרבה דברי טעם. הבנתם לבד שאנחנו נוגעים בהמון שטחים בו זמנית והסיבה לכך היא כי אנחנו בעצם עוסקים בתרבות, בנושא תרבותי, ולכן חסר לי כאן משרד התרבות אבל זה שולי.

אנחנו עוסקים בעניין תרבותי. המסיבות האלה קיימות והן חלק מהתרבות בה אנחנו מתקיימים. אנחנו צריכים לדאוג שהנזקים שאנחנו עלולים לספוג מאותן התרחשויות תרבותיות יהיו מינימליים ואנחנו צריכים למזער את הנזקים ולשאוף לאפס נזקים. הנזקים הם בתחומים מרובים. האחד זה כמובן הקטלנות והסיכון הרב שיש בקיום מסיבות הטבע האלה ושנית, הדברים הנלווים כמו הסמים, האלכוהול ושאר מיני סממנים תרבותיים שהיינו רוצים להביע לפחות את דעתנו על הנושא הזה. הדרכים לכך אנחנו נממש לא באיסורים הולכים וגוברים כי אנחנו נביא לסיכון הולך וגדל. אנחנו צריכים לאשר את קיומן של המסיבות האלה, לדאוג לכללים, לחוקים ולתקנות כאלה שהמסיבות האלה יהיו עשויות כדין וכחוק, בצורה הראויה והנכונה, שייגרם סיכון מינימלי ושכל משתתף יהיה מסוגל גם לדעת מה הם הסיכונים, המארגנים יצטרכו לדאוג שכל משתתף יקבל הנחיות לעזרה ראשונה כמו שנותנים לכל חייל או לכל נהג. צריך לתת הנחיות עזרה ראשונה גם למשתתף במסיבות כדי שידע מתי צריך להתערב, מתי שוברים את הכלים ומתי פועלים, איך פועלים ומה הם מוקדי הסיוע.

אני חושב שהנושא המרכזי הוא הבאת הנושא הזה לשיח ציבורי פתוח על בסיס מידע אמיתי מה שימזער לנו את הנזקים. עשינו את זה בעבר וצריך לעשות זאת גם עתה. לצערי באופן אישי, הרשות שהייתה קיימת התמוגגה ונעלמה והיום היא גוף שלמעשה אין לו סמכויות אלא הוא אגף באיזשהו משרד ממשלתי ואני מקווה שיהיה לו תוקף כדי שיוכל לעשות. אני הייתי אומר שהגיע הזמן לחדש, לאור הניסיון המר שלנו, את התוקף של הרשות הזאת ולתת לה ביד את היכולות החוקיות ואת ריכוז המודיעין, גם של הידע וגם של היכולות, כדי להוות חוד חנית בניסיון שלנו להשפיע באופן תרבותי ולדאוג לשלומם של כל צאצאינו. זה מה שאני חושב בעניין הזה. אני לא חושב שאיסורים, חרמות ופשיטות של משטרה הם פתרון.

אני לא יכולה להסכים אתך יותר. אני חושבת שאנחנו מובילים בדיוק לדבר ההפוך. כפי שאמרתי, אין דבר כזה ואקום, לא בטבע ולא בשום מקום אחר ואנחנו בעצם במו ידינו גורמים בכך שאנחנו מתעלמים מהתופעה ולא מסדירים אותה, מאפשרים לה לפרוח.

התופעה הזאת היא חלק מחיינו ואנחנו צריכים לטפל בה כמו שאנחנו מטפלים בתאונות דרכים. אנחנו לא מפסיקים את התנועה על הכביש אלא אנחנו עושים את המאמץ המרבי למזער את התאונות. גם כאן אנחנו צריכים לעשות את המאמץ המרבי המשותף והמשולב. יש ברשות הזאת מנכ"ל מצוין, דני שחר, תמנו אותו, תבטלו את הביטול של החוק שביצע אדון ארדן ברוב טעות, מתוך כוונה טובה אבל בטעות, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שלא תהיה רשות עצמאית שיכולה לפעול, שתרכז ידע ויכולות ותוביל את המהלכים האלה מבחינה תרבותית, ציבורית ובטיחותית.

ובאופן הוליסטי.

אני קורא להשתית מחדש את החוק הזה של הרשות הלאומית לטיפול בנגע הסמים ואלכוהול.

תודה רבה. אתה בעצם כבר עשית את סיכום הדיון עבורי. אני מעריכה את זה. אני חושבת שזה בהחלט עולה כמעט בכל דיון שאני מקיימת בראשות הוועדה הזאת. לא בכדי בחרנו בנושא של ההתמכרויות ודרכן להסתכל על הדבר הזה כי נושא ההתמכרויות בעצם מחייב אותנו להסתכל למציאות כפי שאמרתי ולהתמודד אתה. לא להתעלם ממנה ולא להכחיש אותה. אני מאוד מודה לך על העלאת הנושאים הללו בצורה כל כך ברורה.

נמצא אתנו רועי מעמותת על"ם?

כן. תודה על הכינוס של הדיון. אני אשתדל להוסיף על מה שאמרו קודמיי שעם רובם אני מסכים. ברשותכם, אני אשמח להוסיף. כמו שאת רואה גברתי, יש כאן הסכמה יחסית רחבה בין המון גורמים ששותפים לרצון לסייע למציאות הזאת להשתנות ולהשתפר. הייתי מוציא את המילה מסיבה ופשוט מכניס את זה בתרבות פנאי של צריכה של חומרים משני תודעה וההשלכות שלה כי זה באמת קורה במגוון רחב של מסיבות. זה עלה עכשיו בקונטקסט של מסיבת טבע אבל העידו גם אחרים שזה קורה בתוך הקהילה וזה קורה גם במועדונים סגורים ובהמון סיטואציות אחרות.

בנוסף הייתי רוצה להרחיב את היריעה לגבי הנזקים. דיברו כאן הרבה על מד"א ועל פינוי. הנזקים הפוטנציאליים הם רבים והם מורכבים ולצערי רובם שקוף ורובם לא נמדד ולא מדווח בגלל כל מיני חסמים מובנים גם של בושה וגם היעדר גורמי מקצוע ייעודיים שיטפלו בזה. הכוונה שלי היא הפרעות נפשיות ורגשיות שמתפתחות בעקבות שימוש בחומרים משני תודעה כמו דיכאון מתפתח של מחלות נפש. הדברים האלה כמעט ולא נספרים ואני לא יודע אם יש איזשהו עיסוק במחלקת בריאות הנפש במשרד הבריאות או בכל מקום אחר.

אני יודעת לומר לך שלצערי הרב אין.

יש לזה השלכות נלוות. אני אומר שלא כל המשברים שמתרחשים הם אותם משברים באותן עוצמות. יש משברים שאפשר לטפל בהם עוד במהלך ההתרחשות שלהם ויש כאלה שאפשר למנוע בעזרת חינוך ויש כאלה שאפשר למנוע בעזרת סעדים אחרים. נמצאים כאן לא מעט אנשים, נקרא לזה בגדול מהמגזר השלישי אבל אנשים מתוך ארגונים שצמחו, אנשים פרטיים שצמחו מתוך הקהילה של אנשים שמבלים במסיבות הטבע וזה רק מעיד על הרצון של הקהילה הזאת באופן ספציפי לדאוג לעצמה ולטפל בעצמה, אבל עם כל הרצון הטוב שיש לטפל באנשים בתוך המסיבות, שם זה המוקד לתפוס המון פעמים את האירוע כשהוא עוד קטן בכל מה שקשור לתמיכה באנשים שחווים משבר פסיכודלי או משבר בעקבות שימוש בחומרים פסיכודליים, גם שם נדרש סוג של מיסוד והגדרה ושפה משותפת ולהגיד מי יכול להעניק סיוע ומי לא.

אני רוצה לציין אירוע אחר שקרה ממש לאחרונה, האונס במלון הים האדום.

אתה מוזמן לדיון של מחר בבוקר.

אני מגיע. הגשנו בקשה להגיע. אחד האנשים השתמש בתואר שלו כחובש. לכאורה. הוא לא היה חובש אבל הוא הציג את עצמו כחובש. כאשר אנחנו מעניקים סיוע בזמן מסיבה לאדם שחווה משבר בעקבות שימוש בחומרים משני תודעה, אנחנו מעניקים סיוע לאדם שהוא חסר ישע. אם הדבר הזה לא ימוסד ולא יוסדר, מי יכול להעניק סיוע לאדם שהוא חסר ישע, וגברתי, חלקם הם במצבים של חוסר שליטה מוחלט בגוף, בנפש, בתודעה, ולכן צריכה להיות גם שם הגדרה מה ניתן וצריך לעשות.

על ידי תפירת מעטפת שנוגעת למה שהזכירה קרן ממשרד החינוך כבר משלבים מוקדמים ואיך אפשר להעניק סיוע וחיזוק סולידריות, הגדרה של איזה מענה רפואי צריך להיות, מה צריכות להיות הדרישות של עסק כזה שמתקיים, עסק של מסיבה של תרבות פנאי, ועל ידי הגדרת איזה סיוע אפשר לתת, על ידי הנכחה של גורמי טיפול בקהילה שיכולים לסייע לאדם שחווה משבר בעקבות שימוש בחומרים פסיכודליים, אחר כך בקהילה להוריד את חסם הבושה, אנחנו נוכל ליצור כאן מעטפת, וכמו שחיליק אמר, האם להעלים את זה – אני לא יודע, אבל לצמצם את כמות הנזקים שנגרמים בעקבות הדבר הזה גם במסיבות עצמן וגם אחריהן, זה משהו שהוא אפשרי וראוי שייעשה, ראוי שיתייחסו אליו ולא צריך שימות עוד בן אדם כדי שנתעורר כאן ונבין שישראל יכולה לתת מעטפת סיוע.

לגמרי. אנחנו נוגעים בכל הנושאים שהזכרת לרבות התחלואה הכפולה והרבה פעמים עצם העובדה שהמילה התמכרות עדיין לא זכתה לתוארה כמחלה במדינת ישראל, מובילה לבעיה מאוד מאוד קשה גם בנושאים הללו.

אבל גברתי, סליחה שאני מתפרץ, זאת לא התמכרות.

אני יודעת שזאת לא התמכרות. אני ממש יודעת. רק לקחת אותי למקום של התחלואה הכפולה שנגרמת כתוצאה ואז דווקא הרבה מאוד מהמקרים מובילים גם להתמכרות ולא משנה כבר למה. אלה היו המחשבות שלי שלקחת אותי אליהן וזה לא היה רלוונטי באמת לנושא הזה.

אני כן רוצה לומר שמהדברים שאתה אומר אני חושבת שחשוב מאוד שאנחנו נבין שאם לא יהיה כאן איזשהו רצף של כלל הגורמים שעובדים ביחד בצורה נכונה, וחיליק דיבר על כך, אם לא תהיה בסופו של דבר רשות שתתכלל את כל האירוע הזה, גם תאסוף נתונים, גם תדע לחלוק נתונים וגם להוות את המקום שאליו כל הגורמים מזינים את הנתונים שלהם ולמדים מהנתונים שלהם כיוון כיום אין מאגר כזה. אתה התייחסת לכך באחת ההתייחסויות שלך. אין כזה מאגר שבעצם משלב בין כל הגורמים שנמצאים אתנו ב-זום וגם אלה שאינם כאן ובאמת מסדיר את הנושא של תרבות הפנאי באופן כללי. אני אומר עוד יותר, שגם תקופת הקורונה וגם אנחנו עומדים בפני תהליך של שינוי מעמד משפטי – מדברים על כך – בנושאים נוספים של לגליזציה של חומרים מסוימים וגם בהקשר הזה אנחנו חייבים לקחת בחשבון שהרבה מאוד פעמים השאלה היא כיצד ולא האם. אם אנחנו לא נעשה את זה בצורה האחראית ביותר כפי שעולים כאן הנושאים, גם שם אנחנו פשוט נגרום להרבה מאוד נזק.

נמצא אתנו שגיב ריבי שהוא בעלים ומפיק ואני אשמח לשמוע מהפרספקטיבה שלך. תאמר מה דרוש, מה חסר לכם, מה צריך לקרות כדי שכל אירוע כזה יהיה - בהנחה שאנחנו יודעים לבקש או לדרוש שיהיו רישיונות – ומה צריך לקרות כדי שלכם יהיה את מרב הכלים כדי להבטיח שמקרים כאלה לא יקרו. אנחנו לא יכולים להבטיח שמקרים כאלה אף פעם לא יקרו אבל יש לנו אחריות לעשות את כל מה שאנחנו יכולים כדי שלא יקרו. מה זה דורש מכם, מה הם האתגרים, היכן זה נמצא כיום אצלכם?

תודה על הדיון. זה לא מובן מאליו שכל הגורמים הרלוונטיים נמצאים כאן ודנים בנושא הזה. עד עכשיו היינו תרבות שדי הוזנחה ודאגנו לעצמנו למרות ואף על פי. נמצאים כאן ההורים של טוהר ואני ממש מזדהה עם הכאב שלהם.

אני רוצה לשתף אתכם במציאות. מסיבות מופקות על ידי אנשים או חבר'ה צעירים, ולאו דווקא, שהם סלתה ושמנה של הארץ. לצייר אותם כסוחרים, לציין אותם כאנשים - - -

לא. אנחנו התחלנו מראש ואמרנו שהם סלתה ושמנה של הארץ. כך התחלנו את הדיון. כולנו.

כן. חשוב לציין את זה. מנעד הגילים, כמו שציינתם כאן, הוא מגיל 21 עד 60 ואכן זה מנעד מאוד רחב. לנו יש בעיה מאוד קשה בהפקה של האירועים מול תנאי הרישוי. אנחנו פועלים על פי תקן A77 שזה בעצם תקנה שהרשות מעדכנת חדשות לבקרים וכאן אנחנו נדרשים לעמוד בדרישות כאלה ואחרות. הדרישות האלה היום, התקן הזה לא נותן מענה לאירועים קטנים. לצורך העניין, אם אני מפיק צעיר וחדש ואין לי ניסיון ואני רוצה להפיק אירוע, אם אני רוצה ללכת יד ביד עם הרשות ולדאוג לסביבה מאוד בטוחה לחוגגים שלי, אין היתכנות. נקודה. היום ההיתכנות לעמוד בתקן A77, אתה צריך למכור 4,000 כרטיסים.

בסדר, אבל זה לא רלוונטי בתקופת הקורונה.

זאת נישה בפני עצמה. נכון להיום במציאות של הקורונה, אין מציאות לקיים אירוע חוקי. אין מענה כזה. הצורך קיים ואף אחד לא יכול לעצור את הצורך הזה. זה צורך תרבותי. אנחנו צריכים לשנות פאזה. אני מעל 20 שנים בתחום ועברתי את כל שרשרת החיול. הצורך הזה קיים. אנחנו יכולים לתת כמה איסורים שאנחנו רוצים אבל מחר בבוקר יהיו עוד מסיבות. המטרה שלנו היא ליצור סביבה גם לאירועים הלא חוקיים שכן יתמכו, שכן תהיה שם איזושהי הסדרה. לצורך העניין, לטעמי הרשות צריכה לעודד שירותי אמבולנס פרטיים שיבואו לאירועים כאלה. אם מפיק הפיק אירוע, אירוע שהוא לא חוקי, אמנם הוא לא עומד בדרישות תנאי רישוי אבל תנו לו נקודות חיוב לזכותו אם הוא מביא אמבולנס, אם הוא מביא חברת שמירה, אבל זה לא המצב היום. לפני שנתיים זה היה המצב, לפני כשנתיים הרשות התחילה לעצור אמבולנסים שמגיעים לאירועים.

מה זאת אומרת?

הרשות התחילה לעצור ולזמן חקירות חברות אבטחה שהגיעו לאירועים שזה האינטרס הציבורי של כולנו.

השאלה היא מה הרמה הרפואית של אותו צוות ומה הניסיון שלו. אני לא תוקף, אני רק מעלה שאלה. חברות אמבולנסים טובות, הניסיון שלהן בטיפול במקרים הספציפיים של סמים ואלכוהול, אני לא רוצה לומר שהוא שואף לאפס אבל כמעט ואין היתכנות מהסיבה הפשוטה שצוותי מד"א ומד"א – וזה חלק מהעניין – כאן אפשר להחריג בגלל המיוחדות והייחודיות של האירועים האלה והניסיון המצטבר מבחינת טיפול רפואי. אלא אם כן מביאים צוות ספציפי, אבל קיים הניסיון המצטבר של צוותי מד"א ביום יום ולצערי אנחנו מטפלים במקרים האלה כולל פרוטוקולים רפואיים, כולל תרופות שקיימות בניידות ובטח בעידן הקורונה עם כל הניסיון המצטבר שיש לנו.

בנושא הזה פאולה חייבת לנו תשובה.

זה לא פתוח בשם חופש העיסוק כי בסופו של דבר חופש העיסוק לא נותן את הטיפול הנדרש לאותם מטופלים או נפגעים שבסופו של דבר אנחנו מגיעים אליהם וחבל שלא הגענו שעה קודם.

לגמרי. כאמור, כאן אנחנו ממתינים לתשובת משרד הבריאות.

נמצא אתנו ניר ולאחר דבריו אנחנו נסכם את הדיון.

שלום. אני מבקש להעיר את הנקודה של מה שקורה בתוך הערים כי בערים יש עשרות מסיבות. ברשויות המקומיות בתוך הערים מתקיימות עשרות מסיבות כאלה בכל שנה. אני יכול להגיד לכם שאצלנו ברעננה, לפני שנתיים, סיירת ההורים הצילה ילד כזה שיצא ממסיבה דווקא בחורף, ביום הכי קר בשנה, ופשוט התמוטט בדרך הביתה. במקרה הוא אותר בשדות בדרך הביתה. הוא הלך לבד. אנחנו חייבים במסגרת אותה ועדה שתקום לתת את המענה ואת הפתרון לתוך הרשויות כאשר בעצם רוב השליטה היא של הרשות והטיפול במקרה הזה, באמת בטיפול טוב של הרשות המקומית, יכולים להיפתר המון מקרים אבל באמת חלילה למקרים הקיצוניים האלה אנחנו יכולים להגיע בכל ימות השבוע בחופש הגדול, בחופשות החגים, וכרגע בעת הקורונה זה רק מתגבר כי הם לא יכולים להיות בחללים סגורים.

נכון. תודה רבה. חשוב מאוד. כמובן שגם הרשויות המקומיות צריכות להיות מעורבות בתהליך שתעשה הוועדה הזאת כאשר תוקם בהקדם.

תודה רבה. אני אתן למעין שנקר להמשיך את דבריי אבל אם אני כבר כאן, אני רוצה לומר שלפני שנה אנחנו השתתפנו בוועדה למניעת נגע הסמים והאלכוהול והמסקנות של הוועדה היו שצריך לקיים שולחן עגול, שיח פתוח, בין מפעילי המרחבים הבטוחים, שזה אנחנו, יש כאן כמה וכמה נציגים שלנו. אנחנו מפעילים מרחבים בטוחים במסיבות ופסטיבלים כבר שמונה שנים, כל ארגון והניסיון שלו והוותק שלו. אנחנו תמכנו בשנים האחרונות באלפי אנשים שהתמודדו עם משברים כאלה ואחרים בזמן מסיבות וגם נתנו תמיכה שמצילה חיים. הנוכחות של מרחב בטוח במסיבות טבע, בין אם המסיבות האלה חוקיות ובין אם לא, הנוכחות של מרחב בטוח במסיבה היא מצילת חיים.

אני אתן למעיין לדבר יותר. אני כן רוצה לומר שמאז הוועדה האחרונה אנחנו עשינו גם הכשרה בבית הספר לפרמדיקים ברמת גן, גם הכשרה לפסיכיאטרים מתמחים במחלקה לבריאות הנפש בנס ציונה, הכנו עלוני הסברה מבוססים מדעית בשיתוף פעולה עם פסיכיאטרים מתמחים ורופאים, הכנו עלוני הסברה על כל חומר וחומר שלוקחים במסיבות האלה, מה הסכנות שלו, מה משך זמן ההשפעה שלו, מה השילובים המסוכנים שלו עם תרופות שונות וכולי וכולי. מאז נעשו הרבה דברים.

זה חשוב. אנחנו פשוט ממש לקראת סיכום הדיון. נעשו הרבה דברים ואנחנו יותר מנסים להתרכז במה שלא נעשה. שמעתי שנציגת ועד ההורים הארצית רוצה מאוד לומר מילה או שתיים. אם יש לך עוד נקודה לסיום, בבקשה.

אם אין זמן לתת למעין לדבר, ואני חושב שזה מאוד חשוב שהיא תדבר מהניסיון שלה, אני רוצה לומר שאנחנו רוצים ליצור תו תקן למסיבות האלה, בין אם הן חוקיות או לא. אנחנו נשאיר את השיח הזה למשטרה, למשרד הבריאות אבל אנחנו רוצים שיהיה מרחב בטוח לכל מסיבה. אם היה מרחב שלנו במסיבה הזאת, גם במסיבה שטוהר דוד זיכרונה לברכה הייתה בה - ובהזדמנות זו אני רוצה לומר להורים שאני מאוד משתתף בצערכם – וגם הבחור שנפטר במסיבה ביום שישי האחרון, החיים האלה לא היו צריכים לאבד ואם היה מרחב בטוח במסיבות האלה והיה מבוגר אחראי, זה מה שאנחנו מהווים במסיבות האלה, הילדים האלה לא היו מאבדים את החיים שלהם. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מערך האבטחה, עם מד"א, יש לנו שיח פתוח עם כל הגורמים.

הוא רק מאוד רנדומלי ואנחנו צריכים שהוא יהיה פורמלי ולא מקרי.

מאוד חשוב לי לומר שהיינו גם בפגישה עם המשטרה והם ציינו שהכרה של משרד הבריאות בפעילות שלנו תאפשר להם להכניס אותנו לתקן, להכניס מרחב בטוח לתקן , דבר שיציל חיים. אני ממש אשמח שכן ניתן כמה דקות למעין שנקר לדבר כי יש לה המון מה לומר.

יהיו לכם עוד הרבה מאוד דקות בשולחן העגול שהולך לקום. הוועדה לא תוכל להיות זו שעושה את זה. הוועדה היא רק זאת שיכולה לחייב את הכינוס של השולחן העגול שהיה אמור לקום ב-2019. יהיה לכם את הזמן.

נציגת הנהגת הורים ארצית, בבקשה.

תודה על ההתכנסות ועל העיסוק בנושא. מאז ימי ה-אפטר פרטיס, אנחנו מדברים על העובדה שהתופעה הזו קיימת והיא לא תשתנה. הממדים והמקומות שלה וצורות הבילוי שלה השתנו אבל לא עצם קיומה. אנחנו רוצים לכוון את המסקנות לכיוון חלוקת אחריות או בעצם שותפות באחריות של הגורמים השונים, כל אחד במגזר או בהקשר שלו. בדרך כלל השיח מגלגל אחריות גם כשיש ועדה בין-משרדית וכל משרד מסביר למה התחום שבו הוא לא עסק הוא לא תחת כנפיו. ההסתכלות צריכה להיות מרובת שיתוף ופחות בהתדיינות. מרובת שיתוף בעשייה.

יש עוד נקודה שכל הזמן עוברת תחת הרדאר. יש כאן עיסוק רב שנים של גורמים שהם מבצעים אירועים ללא רישיון עסק כי לא נדרש מהם.

נכון. הנקודות עלו.

מקצוע הפקה הוא מקצוע לכל דבר.

הנקודות הללו עלו. אני מתנצלת. אנחנו חייבים לסכם כיוון שאני צריכה לסיים את הדיון עד שעה 13:00. אני חושבת שיש כאן הסכמה מאוד רחבה שאלה החדשות הטובות. החדשות הלא טובות הן שאני יכולה להקריא את מסקנות הוועדה מה-27 בנובמבר 2019 וכבר אז בעצם המסקנות משקפות פחות או יותר את הטוויסט של עצמי היום וזה לא בא בחשבון. עוד היום אני הולכת לפנות לשרה אורלי לוי אבקסיס. אני חושבת שהרשות או חידוש תוקף הרשות והאחריות שלה חייב להתחיל מהנושא הזה. אני יודעת שהשרה אורלי לוי אבקסיס לקחה על עצמה לחדש את פעילות הרשות וגם במסגרת הפרויקט של עיר ללא התמכרויות שהיא מתכוונת לעשות. זה חייב להתחיל מהנושא הזה.

אני מרשה לעצמי לומר הוועדה הזאת, אנחנו, כיוון שמי שאני מחליפה אותה בתפקיד כבר ביקשה ודרשה מהרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול להוביל שולחן עגול בין-משרדי בין כל המשרדים שנמצאים כאן וגם מי שאינם כאן, משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד המשפטים, משרד הרווחה, המשטרה, נציגי בריאות הנפש בצה"ל, מד"א, חיליק מגנוס וכל מי שנמצאים כאן מהנציגים של החברה האזרחית, עמותת על"ם וכמובן גם כל מה שקשור לרישוי עסקים שחייב לבוא בחשבון וגם הרשויות המקומיות שאת נציגן שמענו כאן – לא יתכן לא קרה כלום מאז מסקנות הוועדה הזאת.

אני ביקשתי ואני מבקשת לקבל בתוך שבוע את המועד בו מתקיים הדיון הראשון. אני מבקשת לדעת מי המוזמנים לדיון הראשון הזה. אני מבקשת לדעת מהי התוכנית, מה הם היעדים מיד אחרי קיום השולחן העגול הראשון.

לגבי הנושא של משרד הבריאות, ביקשנו ממשרד הבריאות לעשות את הבירורים שיגיעו כבר לתוך השולחן העגול לגבי מה שצריך לקרות כדי שמד"א יהיה יותר מעורב ויהוו את הפונקציה שנותנת את הטיפול הראשוני כמי שיודע לתת את הטיפול הזה.

יש כאן את הבקשה שהוועדה ביקשה בזמנו ממשרד הבריאות, לקדם את היבוא של הערכות לבדיקת החומרים משני התודעה. הן קיימות והן צריכות להיות במקומות האלה. לזה אני מתכוונת כשאני אומרת להנגיש את המידע לבני הנוער ולאנשים שנמצאים שם. לא קרה כלום מאז שעל"ם ביקשה שננגיש לה ערכות כאלה לאירועים עצמם שכבר מתקיימים.

הוועדה כבר ביקשה לדעת גם לגבי מה שצריך לעשות כדי להפוך את הנוכחות של נציגי פורום המרחבים הבטוחים במסיבות למשהו שהוא טעון רישוי מטעם המפיקים של המסיבות. זאת אומרת, מדובר כאן בהצלת חיים ממש. אנחנו לא יכולים למנוע לחלוטין אבל אנחנו חייבים לקחת אחריות.

העובדה שאנחנו מקיימים את הדיון הזה ואותן מסקנות אחרי טרגדיה נוספת הן מסקנות הוועדה היום, היא תעודת עניות.

אני מסיימת מהמקום שבו התחלנו. יושבים כאן הורים שלוקחים אחריות אישית וקולקטיבית מתוך הטרגדיה הפרטית שלהם. אני מבקשת מכלל הגורמים שמסקנות הוועדה הזאת תיושמנה מיידית, שאנחנו נקבל מעקב על המועד הראשון לדיון שיתקיים ועל כל התוצרים שלו. אני גם מבקשת מהמשרד שלוקח על עצמו, במסגרת הרשות, להמשיך ולהוביל את הטיפול הזה. זה באמת לא משנה אם זה בטבע או בעיר. יש כאן דברים שחייבים לקרות מיד וזאת אחריותנו בלקיחת האחריות האישית שלנו.

אלה זמנים שמחייבים אותנו ביתר שאת בתקופת חירום לקחת את ההזדמנויות שלצד המשבר הזה ולהבין שאין לנו את האפשרות להמשיך לדחות את הדחוף מפני החשוב. הכול דחוף וזה שקרה עוד מקרה טרגי כפי שקרה, מחייב אותנו להתייחס לדבר הזה בדחיפות שלו. אני אומר עוד משפט אחד. צריך להתייחס לכל מה שאמרתי עכשיו בתקופת הקורונה כיוון שהחלטות לא רלוונטיות מבחינת מספר המשתתפים או היכולת לאכוף, לא תתקבלנה בוועדה הזאת כחלק ממה שבא בחשבון, כתוצאות או מסקנות של הדיון שיתקיים. 4,000 אנשים, כרגע אי אפשר לקיים אירוע ל-4,000 אנשים. זה אומר שאנחנו חייבים להסדיר גם פורמטים הרבה יותר מצומצמים, לתת על זה את הדעת ולשתף פעולה ובאמת שהרשות תקבל ותיקח את הסמכויות שהיא צריכה כדי שבאמת נוכל להתקדם ולהכיר במציאות שמתהווה, בין אם אנחנו לוקחים אחריות ובין אם לאו ונמנע ככל שניתן הישנותם של מקרים טרגיים.

אני אסיים ואומר שוב תודה לויוי ולאבי שנמצאים כאן אתנו. אתם ההשראה שלנו והמחויבות שלנו לקדם את הנושא הזה ולקחת אחריות כפי שאתם עושים. תודה שאתם כאן.

תודה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:04.