פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/09/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 66
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ט באלול התש"ף (08 בספטמבר 2020), שעה 11:00

דיון מהיר בנושא: "סכנת סגירה המרחפת על תכנית "רעים" בפריפריה, לנוער ובוגרים על הספקטרום"

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
סמי אבו שחאדה

יוראי להב הרצנו
מיכאל מלכיאלי

מימי פלצי - ממונה על החינוך המיוחד בבתי הספר, משרד החינוך

מוחמד חלאילה - רפרנט חינוך באג"ת, משרד האוצר

רפי לטנר - סגן מנהלת המחלקה לאוטיזם, משרד הבריאות

נחום עידו - מנהל שירות ילדים ומתבגרים, אגף בכיר קהילה, מינהל מ, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

אירית ברוק - ממונה חברתי קהילתי- צעירים, המשרד להשכלה גבוהה

הדר אליהו - מנהלת מחלקת נוער וצעירים, מרכז השלטון המקומי

יוסי בן שלום - יו"ר ועדת היגוי, החברה למתנ"סים

אורן הלמן - ועדת היגוי תכנית רעים, החברה למתנ"סים

מוטי גלר - חבר צוות חינוך מיוחד, הנהגת ההורים הארצית

יהודית גידלי

אסתר מימון

"סכנת סגירה המרחפת על תוכנית "רעים" בפריפריה, לנוער ובוגרים על הספקטרום", של ח"כ תהלה פרידמן, ישראל אייכלר, מיכל שיר סגמן, מיכאל מלכיאלי, סמי אבו שחאדה (מס' 122).

בוקר טוב, שלום לחברי הכנסת שמכבדים אותנו בנוכחותם, שלום לכל מי שאיתנו בזום. אנחנו נמצאים בישיבה השנייה היום, אבל בישיבה הראשונה, כיוון שנכנסתי והיה בוקר, לא התייחסתי להחלפת התערוכה המאוד יפה, ולא רק שלא התייחסתי אליה, גם חלקה, מעבר להיותה קשורה לחגי ישראל, כפי שאני חושב שכולם יכולים לראות, יש בה גם אלמנטים של מוזיקה, ובדיון על החינוך המוזיקלי פספסנו את האזכור של זה. יהודית, את רוצה לומר מילה על התערוכה שמתחלפת אחת לתקופה?

נשמח לשמוע.

מי שאיתנו בזום. זו ועדה לחינוך וגם תרבות חוץ מהספורט, אז פה עסקינן בתרבות רגע לפני הדיון.

בוועדת החינוך, התרבות והספורט - - -

תציג את יהודית.

אני מרגיש שלהציג אותה זה לא מגדיל אותה.

לאנשים בזום.

יהודית מנהלת הוועדה הנפלאה והמיתולוגית, שעושה פה הרבה מאוד דברים משמעותיים בוועדה. חוץ מכל הדברים היא גם דואגת תמיד לתחלופה ולמוזיקה הקלסית, שאתם לא תמיד שומעים אותה פה, רגע לפני שהדיון מתחיל. היא גם דואגת לתערוכות משתנות ויפות, והיא תמיד מציגה לנו לפני שזה מגיע לפה, בישיבת הצוות של הוועדה, מה תהיה התערוכה הבאה ואיך היא מתכתבת עם ההקשרים שלנו. בבקשה, יהודית.

בוועדה מוצגות תערוכות בנושאים שונים. בעיקר יש פה חשיפה לקהלים שונים של האומנים שהציגו. במקרה הזה זו אומנית דתית, היא נקראת "ירדנה קליין", והיא הציגה לנו את חגי ישראל. התערוכה נקראת "יהדות של שמחה". כמו שאתם רואים, יש פה הרבה מאוד צבעים, הרבה שמחה ומוזיקה וכו'. זאת התערוכה שתהיה בחודש הקרוב, המתאימה לחגים.

אני משתדלת שהתערוכות תהיינה צמודות לאירועים, כשיש יום השואה, התערוכות הן בנושא השואה, כשיש ט"ו בשבט, אני משתדלת – הכול בהתאם לעניין ולאומנים שהציגו – אני משתדלת לחשוף את הציבור הישראלי שמוזמן גם לצפות בתערוכות ולראות אותן, אבל גם לבוא ולהציג כאן. תודה.

תודה, יהודית.

תודה רבה, יהודית. לצערכם אתם בזום ולא יכולים להתרשם, אבל אנחנו עושים זאת בשבילכם.

אחרי החלק האומנותי נעבור לדיון המשמעותי שהתכנסנו לשמו, החשש האמיתי והמשמעותי מסגירתה של תוכנית רעים לנוער ולבוגרים על הספקטרום. הרבה מאוד חברי כנסת יזמו את הדיון, ולשמחתי חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, שהיה חלק מהיוזמים נמצא פה, וכמובן הוא יתייחס ויציג, אבל לצערי, כמו שאני אומר בפתח ישיבות רבות – מצטרף אלינו גם חבר הכנסת מלכיאלי – הרבה מאוד אלמנטים תקציביים משפיעים דרמטית על מערכת החינוך כרגע, בהמון המון מישורים.

בהקשר הזה, למרות מה שאני מניח שתיכף יטענו פה, יש גם קשר לפיצול של משרד החינוך ולהרבה מאוד תקציבים שנשארים במערכת החינוך, ולאו דווקא עוברים למשרד להשכלה גבוהה ומשלימה, ובהקשר הזה יש גם קשר למעבר של החברה למתנ"סים למשרד לצערי הרב, אבל תיכף נדבר על הפרטים.

בינתיים אני רוצה שחברי הכנסת שיזמו את הדיון יציגו אותו מנקודת המבט שלהם, ואחרי זה כמובן אנחנו נשמע את ההתייחסות של המשרדים הרלוונטיים וגם את ההתייחסות של מנהלי התוכנית, כדי לראות איך אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים, כדי שדווקא בעת הזאת, הקשה מאוד למדינת ישראל, באחד המשברים הכלכליים הכי גדולים שהיו, דווקא תוכניות כאלה, ודאי בפריפריה החברתית והגיאוגרפית שלנו, לא ייפגעו התלמידים, הנוער שהכי צריכים אותנו, וגם המבוגרים במקרה של התוכנית הספציפית הזאת. אם אנחנו לא נדאג להם, ואם אנחנו ניתן לכל מיני תוכניות כאלה ואחרות להיסגר, בעיניי לא נעשה את תפקידנו כמו שצריך. בשביל זה התכנסנו כאן הבוקר. בבקשה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, ואחריו – חבר הכנסת מלכיאלי, יוזמי הדיון.

תודה, אדוני היושב-ראש, על הדיון החשוב הזה. אני רוצה קודם כול לתת קונטקסט. לדעתי אנחנו חייבים שינוי בפאזה המחשבתית בכל מה שנוגע לעניין החינוך בתקופה הזאת של הקורונה. אני חושב שאנחנו צריכים להפסיק להתייחס למערכת החינוך כמקשה אחת. אני חושב שהמתווה הכללי שקיים עכשיו הוא בעייתי מאוד והוא פוגע באוכלוסיות שונות ברמות שונות.

כמובן שזה יותר מאתגר, יותר קשה להביא תוכניות יותר ספציפיות, אבל אני לא חושב שיש לנו פתרון אחר, כי אנחנו רואים שהקורונה מלווה אותנו, והיא כנראה תלווה אותנו לעוד כמה חודשים. אנחנו לא רוצים לאבד גם את שנת הלימודים הזאת. אני חושב שמה שקורה עכשיו מבחינת הסגר פוגע בכל התלמידים ורבים יפסידו המון.

לצערנו, כמו בהרבה דברים אחרים, ברגע שיש פגיעה כלשהי, והיא כוללנית, מי שנפגע זה דווקא האוכלוסיות המוחלשות לצערנו הרב. יותר קל לפגוע באוכלוסיות המוחלשות. אנחנו פה מדברים על אוכלוסיית התלמידים שלנו שהם עם צרכים מיוחדים, על הרצף האוטיסטי, ויש תוכנית מאוד חשובה שעובדת ומנסה לתת להם מענה, עד כמה שאפשר, תוכנית רעים, שעושה עבודה יפהפייה במקומות שונים בפריפריה עם התלמידים והילדים שלנו.

לא רק שאנחנו צריכים לעזור להציל את כל התוכניות האלה, אנחנו בשנה שלדעתי בגלל כל מה שהפסידו בשנה שעברה צריכים לחשוב איך לא לסגור תוכניות, אלא לשדרג את התוכניות ולעזור להן יותר, כדי שיוכלו גם לסגור את הפער, כי בשנה שעברה רוב התלמידים הפסידו חצי שנה. זה דבר אחד.

דבר שני, שאני אולי אפילו אעלה כהצעה לדיון בשבוע הבא, שאנחנו חייבים תוכנית של משרד החינוך, שמתייחסת בצורה שונה לתלמידים השונים, לפי גיל, לפי אזור, לפי פריפריה וכו'.

ההערה האחרונה שלי, שאני חושב שיש משהו לא תקין בניהול המדינה לפי חגי תשרי. עם כל הכבוד, זה יכול לענות על צורכיהם או שזה יכול להיפגש עם חלק מהאוכלוסייה, כאשר יש עוד מיעוט של 20% במדינה, שהוא לא מסדר את החיים שלו לפי חגי תשרי. וההתעלמות מהעובדה הפשוטה הזאת, אי-אפשר להבין אותה. צריך לראות שהמתווים האלה לא מתאימים לכל אוכלוסייה ולהתאים את המתווה לכל אוכלוסייה לפי הצרכים שלה. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה. בבקשה, חבר הכנסת מלכיאלי. ועדת החינוך, התרבות והספורט שמחה על זה שאתה נמצא כאן. אני תמיד אומר את זה למי שלא מגיע לעיתים דחופות, אנחנו שמחים שהוא מצטרף.

זו לא הפעם הראשונה.

לכן לא אמרתי "פעם ראשונה", רק אמרתי שאני שמח.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

אני מוכן בפעם הבאה לא להגיד את זה.

אני חייב גם להגיד שמלכיאלי הוא שותף רציני בכל מה שנוגע לאנשים עם מוגבלויות ברמות השונות. הוא מצטרף לכל הדיונים האלה. זה נושא שמאוד חשוב לו.

יפה. אני מחזק.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מצטרף ל-90% מדבריו של חברי אבו שחאדה. בנושא של החגים, אני רוצה להגיד לך למה אתה צריך לשמוח, כי מדינת ישראל עשתה סגר לא בגלל החגים. אם מדינת ישראל הייתה מכירה בחגים, לא היו עושים סגר, היו עושים את זה בחופש, באוגוסט. זה שעשו את זה עכשיו, כי המדינה לא מבינה את החשיבות של החגים לצערנו הרב.

ניכנס לעניין. קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על הדיון. הנושא הוא מאוד מאוד חשוב, ואני חושב שחברי אבו שחאדה בתחילת דבריו אמר: אנחנו מבינים שאין תקציב, לא הגענו מהירח ופתאום עוד כמה דקות יגיע נציג האוצר או החינוך, אין תקציב, ואנחנו נפתח פֹּה פֶּה, וניראה כמופתעים ונגיד: וואו.

הפתעה.

הפתעה, וככה יסתיים הדיון. אנחנו יודעים שאין תקציב.

אתה גם מדבר על תקציב 2021, ההפתעה שתבוא עלינו תיכף.

היות שקידמת את פניי בברכה, אני רוצה להיכנס לאיזה סוג תקציב. אנחנו יודעים שאין תקציב. אני חושב שגם אין להם יכולת לתת עכשיו תקציב לשנה. היות שכולם יודעים שבסופו של דבר יהיה תקציב, צריך לחשוב על מקדמות. משרדי הממשלה כן יודעים לתת 1 חלקי 12 עכשיו. צריכים להבין דבר אחד, האופציה השנייה זה להשאיר מאות ואלפי נערים, הכי חלשים שיש בחברה הערבית, בחברה החרדית, בפריפריה, זה לא שיש להם בית עם שלוש קומות בתל אביב ומקסימום ילכו לבריכה, ייקחו אותם לאיזה מתנ"ס. אין להם את זה, אם לא תהיה להם התוכנית הזאת, אין להם מה לעשות. אי-אפשר לאמוד בכלל את הנזקים הנפשיים שיהיו לילדים, למשפחות, לאחים ולסביבה.

אני מנצל את ההזדמנות להביא עוד דוגמה. אם משרד החינוך נמצא כאן, אני אשמח שהם גם יענו על זה. יש תוכנית לחרשים. כל הכסף הזה, כולה הוא 2 מיליון שקל. משרד הרווחה שם 1.5 מיליון, חינוך שם חצי מיליון שקל. במושגים של הכסף פה זה המעט שבמעט.

יש כמה עמותות שעומדות על זה, החרשים. יש מאות ואלפי ילדים חרשים. הכספים האלה זה הפעילות שלהם. משרד הרווחה הודיע להם שעד שמשרד החינוך לא מעביר את החצי מיליון, הם לא מעבירים את ה-1.5 מיליון, וכל העמותות תקועות. צריך לקצץ כשאין תקציב, אבל לא בחרשים, לא בתוכניות הקדושות האלה. אני מקווה לשמוע כאן תירוצים מעבר ל"אין תקציב". תודה רבה.

תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה ליוזמי הדיון, זה נושא חשוב מאוד. אתמול הייתי בהרמת כוסית מוקדמת לקראת החג, ושיתפתי שהחוויה שלי, במיוחד בוועדה הזאת, אבל בכלל בכנסת בתקופה האחרונה היא חוויה קריסתית, כי אני מרגיש שאנחנו, קואליציה ואופוזיציה, ללא יוצא מן הכלל, צריכים עם הידיים למעלה לוודא שהדברים לא קורסים. היינו פה ב"קרב", והיינו פה ב'היל"ה' והיינו פה בתנועות הנוער, ובכל פעם מגיעה עוד תוכנית שקורסת – לא ברור למה, אין תקציב, יש תקציב, לא מבינים את החשיבות, כן מבינים את החשיבות.

תוכנית רעים לא שונה מכך, היא תוכנית יוצאת מן הכלל. שוחחתי עם טליה, מנהלת התוכנית, לפני מספר ימים. היא שיתפה אותי בדברים הנפלאים והחשובים שאנשי התוכנית עושים, כדי לעזור לאלה שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי.

הסגירה של התוכנית היא פגיעה כפולה, כמו שאמרו חבריי, גם כי מדובר באנשים שחיים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של מדינת ישראל, ואין להם את היכולת להשלים את מה שהתוכנית נותנת להם, וגם כי מדובר באנשים עם צרכים מיוחדים, כשממילא התקופה הזאת מאתגרת יותר, מורכבת יותר, קשה יותר. בהכרח מניעת השירות הזה תגרור לרגרסיה נוראית בהתקדמות שלהם, ביכולת שלהם להתמודד עם הסיטואציה, היא יכולה להביא אותם להיקלע למצב בדידות ובידוד חברתי, מצוקה רגשית ומה לא.

מה שבעיניי לא מובן, שלא מדובר בהרבה כסף בשום מובן. גם ברמה היחסית וגם ברמה האבסולוטית מדובר בעוד שני מיליון שקלים, כדי לא לסגור 26 קבוצות של "רעים" בפריפריה ולהעניק שירות ל-200 צעירים על הרצף של הספקטרום האוטיסטי. שני מיליון שקל, אדוני היושב-ראש. אני אשמח לשמוע את משרדי הממשלה, ולהבין איך אפשר לגשר על הפער הזה. באמת לא ניתן לסגור את התוכנית הזאת, ודאי שלא כעת. אני אשמח לשמוע את התשובות של המשרדים הממשלתיים. זה פשוט לא ייתכן.

תודה רבה. אני מצטרף. אני חייב להגיד שגם הגדרתך "קריסתית" מדייקת.

זאת החוויה שלנו. לעיתים אתה מצליח להשחיל ויהודית כעזר לך – אתם מצליחים להשחיל דיונים שהם דיוני עומק, שזה מה שאנחנו צריכים לדון פה, על עתיד החינוך, אבל הסיטואציה שכל יום אנחנו פוגשים תוכניות נהדרות כשהן קורסות.

נעדרות... תודה רבה, חברי הכנסת. אני רוצה בבקשה לשמוע את משרד החינוך ואחרי זה גם את משרד האוצר. בסופו של דבר אנחנו מדברים באמת על סכומי כסף שבאופן יחסי, בהקשרי תקציב מדינה, הם ממש זעומים, מינוריים.

אבסולוטית.

לפני כן נשמע את משרד החינוך. מימי פלצי, הממונה על החינוך המיוחד בבתי הספר. שלום, מימי.

בוקר טוב. קודם כול, אני חייבת לומר שאנחנו יותר מנשמח שהתוכנית תימשך. זו ללא ספק תוכנית חשובה, משמעותית, שבאמת ביחד עם העשייה שמתקיימת בבתי הספר, במסגרות החינוכיות, משפיעה על איכות חיי הצעירים, על תרבות הפנאי שלהם, על הרווחה ועוד, כך שאותנו לא צריך לשכנע בחשיבות שלה. יותר מזה, נשמח לעמוד מבחינה מקצועית לתוכניות נוספות שמעודדות השתתפותם של צעירים בפעילות החינוך הבלתי פורמלי.

אני אזכיר ואומר שהתוכנית פעלה במסגרת החינוך הבלתי פורמלי. נמצאת כאן איתנו בזום אירית ברוק מטעם חברה מינהל ונוער. כן, המשרדים התפצלו, כך שאני לא יודעת מה עולה בגורלן של התוכניות. התוכנית הייתה בטיפול מינהל חברה ונוער, כשאנחנו בהחלט עמדנו לרשותה ולרשות תוכניות אחרות בהיבט של האינפוט המקצועי, הפדגוגי, בהתייחס לעבודה בחינוך הבלתי פורמלי עם תלמידים עם מוגבלות, כך שאני מציעה לשמוע על סכנת הסגירה ממינהל חברה ונוער. ואני אגיד שוב: גם אם המשרדים התפצלו, אנחנו יותר מנשמח להמשיך, ואירית ואני עובדות בשיתוף פעולה הדוק בעשייה הנרחבת שהובילו, בהשתלבות בתנועות הנוער, בהשתלבות במכינות קדם צבאיות. אנחנו יודעים לשתף פעולה, יודעים לדבר אחד עם השני, ואני מניחה שגם הפיצול של המשרדים לא יחבל בשיתוף הפעולה, אבל מבחינה תקציבית אני חושבת שהתשובות לא נמצאות אצלי.

אם תרצו אחר כך, בהתייחס לתוכנית החרשים, בדקתי תוך כדי, הנושא נמצא בטיפול. אני אנסה במהלך הישיבה לקבל יותר מידע, אם לא, אני אשמח להפנות לגורם המטפל באגף לחינוך מיוחד.

לעת עתה אני מקבל את מה שאת אומרת. נמצא איתנו מוחמד חלאילה, רפרנט חינוך באגף תקציבים. בבקשה תשפוך אור על הסיבה שסכום הכסף הזה, שהוא באמת לא גדול, לא מצליחים להעביר אותו כדי להמשיך ולתפעל את התוכנית. איך זה יכול להיות?

שלום לכולם. אישרנו סכומים הרבה יותר גדולים למשרד להשכלה גבוהה ומשלימה. התקציבים אמורים לעבור במסגרת אישור התקציב מחר בוועדת הכספים, ואז הבעיה תיפתר. אנחנו לא מזהים שיש עדיין בעיה מבחינתנו.

בתקציבים שאישרתם למשרד להשכלה גבוהה התוכנית הזאת מתוקצבת כמו שהיא הייתה מתוקצבת במשרד החינוך?

- - - הסכום שאמור לתת מענה גם לתוכנית הזאת.

בסוף הרי זה מופיע בסעיפי תקציב. האם יש תקציב שרשום בו שהוא מתקוצב עבור תוכנית רעים, בדיוק כמו שהוא היה לפני שהמשרדים התפצלו ולפני האתגרים התקציביים שהיו לנו?

לא תקצבנו מילה במילה עבור כל תוכנית, וידאתי את זה עכשיו עם נציגי המשרד. חלק מהכסף שאנחנו מעבירים, אמור לתת מענה גם לתוכנית רעים.

עם נציגי איזה משרד?

ההשכלה הגבוהה והמשלימה.

מי שיעלה פה מהמשרד להשכלה גבוהה ויאשר את הדברים שלך, זה אומר - - -

איתנו על הקו אירית ברוק. אפשר לתת לה לדבר, היא הנציגה של המשרד.

אירית, שלום, צוהריים טובים.

שלום. צוהריים טובים, תודה על ההזדמנות לדבר.

אני חושב שאת בפעם הראשונה בוועדת החינוך במתכונתה החדשה.

במתכונת החדשה פעם ראשונה, כן.

ברוכה הבאה. בבקשה, אולי תביאי לנו בשורות טובות.

- - - המנכ"ל מרדכי בניטה. אושרו 29 מיליון שקלים עבור זרועות הביצוע של החברה למתנ"סים. בתוך - - -

שמענו עד "בתוך", ואז לא שמענו. בתוך מה?

לזרועות הביצוע של חברת המתנ"סים אושרו 29 מיליוני שקלים מול משרד האוצר. בתוך הסכום הזה יש כוונה לתעדף את תוכנית רעים, שהיא תוכנית חשובה בעובדה עם אוטיסטים, כפי שמילי תיארה בהרחבה. ברגע שוועדת הכספים תאשר את זה, נוכל להתקדם הלאה.

נרד רגע לרזולציות הקטנות. 29 מיליון תוקצבו לכל מיני פרויקטים של החברה למתנ"סים. אני רוצה לדעת האם אתם יודעים להגיד בוודאות שהתוכנית הספציפית הזאת תקבל את התקצוב שהיא צריכה, או שהיא תקבל חלק, חצי, 80%, 90%? הרי אני מניח שכבר יש לכם תכנון תקציבי, אתם יודעים מה ועדת הכספים אמורה לאשר.

אני יודעת שיש כוונה לתעדף את התוכנית הזאת ולתקצב אותה, אני לא יודעת להגיד איזה סכום. זה פשוט לא התחום שלי, אז קשה לי להגיד.

מי יודע להגיד?

אני מניחה שאנשי הכספים שלנו. אין לי את המידע הזה. המידע שיש אצלי שיש כוונה להמשיך את התוכנית, לתעדף אותה מתוך הבנה של האיכויות שלה.

אירית, אנחנו מאוד נשמח, תוך כדי שנעבור לנציג אחר, שתעשי בדיקה בין אנשי התקציבים של המשרד ותתני לנו תשובה. אם התשובה תהיה חיובית, אנחנו נשמח מאוד, כל יוזמי הדיון יברכו, ונתקדם.

אני בודקת. בסדר גמור.

אנחנו נחזור גם אליך, מוחמד, בעניין הזה. נמצא איתנו נחום עידו, מנהל שירותי ילדים ומתבגרים באגף בכיר קהילה במשרד העבודה והשירותים החברתיים. שלום לך.

שלום וברכה. משרד העבודה והרווחה הוא המשרד, לפי מיטב ידיעתי, שמממן את התוכנית הזאת, רעים. אנחנו מממנים אותו בכל הארץ. ההסכם שלנו עם החברה למתנ"סים בא מתוקף ההסכם שיש לחברה למתנ"סים עם משרד החינוך והתרבות על זרוע הביצוע. אנחנו עושים אותו דבר עם החברה למתנ"סים, כאשר אנחנו בהחלט מעריכים מאוד מאוד את התוכנית הזאת ומאוד מאוד אוהבים אותה. היא תוכנית שנותנת פתרון - - -

הפסקנו לשמוע.

אנחנו מאוד מאוד מעריכים את התוכנית, התוכנית היא טובה מאוד, היא תוכנית שמשרתת בעיקר ילדים על רצף האוטיזם, אבל לא רק ילדים על רצף האוטיזם, כמה מאות ילדים כאלה בכל רחבי הארץ.
שיטת התקצוב של המשרד שלנו היא שיטה אחידה, והיא לא מבדילה בין פריפריה ללא פריפריה. זאת אומרת, החברה למתנ"סים מקבלת מאיתנו עבור כל ילד שנמצא בתוכנית, שהוא מוכר לשירותי הרווחה, סכום מסוים של כסף בכל חודש עבור אותו ילד. התקצוב הוא אותו דבר, אנחנו לא עושים הבחנה בין פריפריה למקומות אחרים, כי אנחנו לא בדיוק יודעים איזה הוצאות יש. בתל אביב למשל, יכול מאוד להיות שההוצאות הן יותר גבוהות מאשר ההוצאות בקריית שמונה בדברים מסוימים.

אדוני, שלום לך. יש הסכמה שהתוכנית מאוד חשובה. כולם מדברים בשבח התוכנית. יש בעיה של תקציב. אנחנו לא מקבלים תשובה ברורה. אנחנו רוצים לדעת, אם אין בעיה, והתוכנית כבר מתוקצבת לשנה הבאה. אם המצב סודר וטופל, אנחנו נשמח מאוד ונברך. אם לא, אנחנו רוצים לדעת איפה זה תקוע כדי לדחוף את זה. זה שהמשרד עושה עבודה, זה בטוח.

התוכנית מתוקצבת כרגיל. אין איתה בעיות מבחינתנו. מה שהחברה למתנ"סים מעלה, היא באה ואומרת – אני פה עכשיו הולך לייצג את החברה למתנ"סים נגדנו, אבל בסדר, אנחנו כולנו בעד דבר אחד, לתת את השירות – מה שבאה החברה למתנ"סים ואומרת, שהתוכנית מבוססת על תוכנית קבוצתית, אנחנו משלמים לא לפי קבוצה, אנחנו משלמים לפי מספר הילדים שמקבלים את השירות באותה קבוצה. אם יש לי קבוצה בתל אביב של 15 ילדים, מקבלים 15 כפול כמה מאות שקלים שאנחנו נותנים בחודש, אבל בקריית שמונה קצת קשה ליצור קבוצה של 15 ילדים, ואז לטענת החברה למתנ"סים, יש לה קושי מאוד מאוד גדול לממן את הקבוצה של השישה ילדים אם יש בקריית שמונה, או אם יש בדיר אל אסד, או אם יש בכל מיני מקומות אחרים. וזאת הבעיה של החברה למתנ"סים.

אנחנו מבחינתנו, כמשרד, אין לנו דרך לתקצב בצורה אחרת. זאת דרך התקצוב של המשרד שלנו, היא פר אדם, פר חודש, והיא לא קבוצתית. זה יוצר בעיה מסוימת לחברה למתנ"סים שבמקומות מסוימים קשה להם לתפקד ובמקומות אחרים אולי קל להם יותר לתפקד. זה אומר שהם צריכים לעשות מאמצים הרבה הרבה הרבה יותר גדולים להגדיל את הקבוצות, לעשות קבוצות יותר גדולות. אנחנו נוכל לאפשר להם למשל בקבוצות האלה לפעול לא כמו שאנחנו מחייבים אותם - - -

יש פה שאלה.

נחום, תודה רבה על הדברים. מה שאתה אומר זו בדיוק תמצית הבעיה, שהרי הפריפריות בגלל היעדר היכולת של הילדים להיות מוכרים כדורשים את השירות הזה, כחלק מהרצף האוטיסטי, יש פחות תקציבים של רווחה שמופנים אליהם. ציינת את קריית שמונה, שם בכלל הרווחה המקומית בכלל לא פועלת. זאת אומרת, חלק מהבעיה ברמה המבנית, שבפריפריה יש פחות ילדים שמוכרים ככאלה שזקוקים לשירות הזה, ולפיכך הם גם מקבלים פחות תקציבים לטובת השירותים האלה, למרות שהם נזקקים.

מול אותה מציאות שכבר נותנת להם נחיתות אל מול ערים מבוססות, שבהן יש יכולת לאבחן את התלמידים, את הנערים, ולתת להם שירותים, בפריפריה לא כל הילדים מאובחנים, וגם יש עכשיו סכנה לגריעת התקציבים שכן מועברים למי שכן מוכר. זה כפל פגיעה שמבוסס על נחיתות מובנית בהכרה באותם אנשים, באבחון שלהם ולאחר מכן בתקצוב. איך אתם, כמשרד הרווחה, מתכוונים לסגור את הפערים האלה?

אנחנו במשרד הרווחה יכולים לטפל אך ורק בילדים שהם מוכרים. התחום הזה של אוטיזם למשל, הוא תחום שלא אנחנו מכירים בו, זה תחום שיש אנשים ממשרד הבריאות שיכולים לדבר עליו יותר. אנחנו מעניקים שירות למי שפונה אלינו וזכאי לקבל את השירות הזה, ומוכיח לנו שהוא אכן מוגדר על רצף אוטיזם, או מוגדר עם מוגבלות שכלית התפתחותית, או מוגדר בצורה אחרת. דרך אגב יש הרבה מאוד ילדים שמקבלים את השירות בתוכנית רעים, שהם מוכרים לכולם כילדים על רצף האוטיזם, אבל ההורים שלהם, בגלל סטיגמות לא רוצים לפנות לשירותי הרווחה, אז הם לא פונים לשירותי הרווחה, אז הם לא רשומים אצלנו, ואנחנו לא מעבירים עבורם תשלום, כי אין לי שום דרך להעביר תשלום לאף אחד, אין לנו דרכים כאלה במשרד הרווחה, בלי שאני מקבל את השם, בלי שאני משווה אותו לנתוני היסוד שלנו, בלי שאדם רשום בלשכת הרווחה.

גם פרויקט רעים לא יוכל לעבוד עם הילדים שלא הובחנו. יש כמה בעיות. הבעיה סבוכה. אנחנו פה מדברים על משהו מאוד ספציפי. יש עמותה מצוינת, שכולם אומרים שהיא עושה עבודה מצוינת. ברור לך שביחס לגודל האוכלוסייה יהיה מספר מקבלי שירות. ברור שעיר כמו תל אביב, שהיא עיר חזקה, ויש בה כמעט 500,000 איש, לא תהיה כמו עיר בפריפריה שמספר התושבים בה 40,000-30,000 איש מבחינת צורכי השירות, גם ברמה של כמה מאובחנים, וגם ברמה של כמות האוכלוסייה בכלל.

יש היגיון גדול בטיעון של החברה למתנ"סים, וזה דבר שאפשר להבין, זה טיעון אובייקטיבי, זה לא דבר מפלה. אין פה אפליה. גודל האוכלוסייה קובע את מספר האנשים שצורכים את השירות הזה. אם שם זו אוכלוסייה יותר מוחלשת וגם פריפריה חברתית, כלכלית וגיאוגרפית, צריך להביא בחשבון כל מיני דברים אחרים. המשרד צריך להתחשב בזה. זה נראה טריוויאלי אפילו, נחום, אני לא מסוגל לרדת לסוף דעתך.

למי שלא מכיר את הדרך שבה המשרד שלנו מתקצב זה נראה ככה, אבל זאת הדרך שלנו. אין לנו דרך אחרת. אנחנו לא מכירים שום דרך אחרת. אני יכול גם להגיד לך שיכול מאוד להיות שבתל אביב יש דברים שעולים יקר יותר, כוח האדם בתל אביב יכול להיות יקר יותר מאשר כוח האדם בקריית שמונה. שכירות של מבנים - - -

איבדנו אותך, נחום.

- - - וכך הלאה, אז אנחנו לא עושים את החישוב הזה. יכול להיות שזה הפסיק בגלל שיחת טלפון באמצע.

יש לנו תקצוב שהוא אותו תקצוב לכולם. זאת הדרך שלנו. יש מקומות שבהם מרוויחים יותר, מרוויחים במירכאות. גם החברה למתנ"סים – יכול להיות שבחלק מהמקומות היא צריכה להוציא פחות ממה שאני נותן לה ובחלק מהמקומות יותר, ואני לא יכול לדעת איפה יותר ואיפה פחות. אנחנו מדברים פה על מאות ילדים, אני לא יכול לעשות את החישובים האלה, ואין לנו דרך.

אני אולי לא האדם המתאים לזה, אולי אנשי התקצוב שלנו צריכים לעלות ולדבר על זה, אולי משרד האוצר אפילו בעניין הזה, כי זה תלוי בדרך שבה מתקצבים את הפעולות.

נחום, תודה רבה על ההתייחסות. אירית, אני שומע שאת רוצה לעדכן אותנו. בבקשה.

אני שמחה לעדכן אתכם שהתוכנית תתוקצב במלואה, כמובן בהתאם לאישור ועדת הכספים, בהיקף של מיליון שקל, שזה מה שחברת המתנ"סים ביקשה.

תודה רבה על העדכון שהיא תתוקצב במלואה, אבל הסכום זה לא מה שאנחנו מכירים שחברת המתנ"סים מבקשת, אבל תיכף נשמע אותם. תודה על זריזות הבדיקה.

יש לנו את הטבלאות שלהם המפורשות. הבקשה שלהם היא למיליון שקלים.

תיכף נשמע את החברה למתנ"סים. תודה. תודה גם על הבדיקה המהירה. מכיוון שאני גם חבר בוועדת הכספים, נוכל לבדוק שזה אכן קורה. מי נמצא איתנו מהחברה למתנ"סים? יוסי בן שלום, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להגיד תודה לכל המשתתפים, ולוועדה במיוחד. אני אפילו אגיד שאני מתרגש מהדיון. שבע שנים אני יושב-ראש התוכנית בהתנדבות, וזה מרגש לשמוע את ההתייחסות הרצינית של כל המשתתפים וההכרה בתוכנית. זה מאוד מאוד חשוב. לנו.

אני רוצה להגיד רק שני דברים. האחד על משרד הרווחה. אנחנו שותפים. אנחנו חס וחלילה לא נגד ולא לעומתיים. אנחנו שותפים במשרד, אנחנו עובדים איתם ביחד. כפי שהסביר עידו נחום, האופן שבו המשרד מתקצב את התוכנית לא מתחשב לא במרחק, לא בכמות המשתתפים, לא בעובדה שהעיריות החלשות בפריפריה לא יכולות להשתתף, לא בעובדה שבפריפריה החברתית אנשים מכל מיני סיבות לא נרשמים ברווחה, או כי הרווחה לא מתפקדת, או כי יש סייגים חברתיים, ולכן אין את המצב שאנחנו עם עודף תקצוב במרכז ועם חוסר תקצוב בפריפריה. אנחנו עם תקצוב ראוי במרכז, ומשרד הרווחה עושה מלאכתו נאמנה, ואנחנו עם תקצוב חסר בפריפריה, ותמיד היינו שם, והחלטנו לא לוותר ולהילחם על הפריפריה הטריטוריאלית והחברתית, ואנחנו עושים את זה בעזרת תרומות ובעזרת תקציב שתמיד קיבלנו ממשרד החינוך דרך החברה למתנ"סים, שאפשר לנו לפתוח קבוצות בפריפריה מקריית שמונה ועד דימונה.

בימים האלה שאנחנו ליד סגר זה רק אומר שההוצאות שלנו יגדלו, כי בסגר אנחנו לא מקטינים פעילות. המשתתפים שלנו בסגר מאבדים את המסגרות שהם שייכים אליהן, ואנחנו המסגרת היחידה שנותרת. לכן אני בסגר מגדיל פעילות. אני לא מוציא שום מדריך לחל"ת. בסגר הקודם עשינו מגבית חירום אצל התורמים שלנו והצלחנו לעמוד בזה. אבל כפי שאתם יודעים, גם התורמים היום מצבם לא מזהיר, וגם שם יותר קשה. ולכן תוספת התקציב שמגיעה אלינו מעבר לתקציב של משרד הרווחה היא חיונית.

מאוד שמחתי לשמוע על הכסף שתוקצבנו, ובאמת אני מקווה שהוא יגיע. אני מתנדב, אני לא נציג החברה למתנ"סים. החברה מאיזה סיבה בחרה לבקש סכום יותר קטן. אני אגיד בכנות: הסכום הזה יאפשר לנו לא לסגור את הקבוצות, הוא לא יאפשר להתפתח, הוא ימנע מאיתנו כל מיני יוזמות, הוא יקשה עלינו מאוד לפעול בסגר. זה סכום שאנחנו נשרוד איתו את השנה הזאת. זה לא מה שיאפשר לתוכנית לפרוח, אבל הוא ישאיר אותה בחיים. אני שוב רוצה להודות לכל מי שהשתתף כאן ולחברי הכנסת שפנו ויזמו את הדיון הזה. מרגש.

תודה רבה. יוסי, זה לא מובן מאליו שזה נוגע בך ככה. אנחנו שמחים, בעיקר יוזמי הדיון, שזה כל כך משמעותי עבורך, ואני בטוח שעבור הרבה מאוד אנשים שהתוכנית הזאת מסייעת להם ועבורם התכנסנו פה. אני חושב שחלק משמעותי מהדיון הצליח כבר עכשיו, אם אנחנו מבינים שיש תקצוב, ועד עכשיו לא ידענו על זה. נראה לי ממה שאתה אומר, כמו שאנחנו רואים בהרבה מקרים עכשיו, הוא לא ייתן אפשרות להתפתח, אבל הוא כן ייתן אפשרות לשמור על הקיים, ואני חושב שבעת קורונה, בעת משבר כלכלי כזה, גם זה דבר מאוד משמעותי.

אני מסכים איתך, אבל אם הנושא הזה נפתר, אולי שווה להתייחס לסוגיה האקוטית שבעיניי היא חשובה, והיא היכולת לתת שירותים לאנשים בפריפריה, ששם יש תת-אבחון קיצוני, ולכן לא נפתחות יותר קבוצות שם ונמנע שירות מאוד מאוד חשוב מהילדים, כי פשוט אין מודעות, או אין תקציב, או אין יכולת משפחתית או חוסן משפחתי ללכת ולהיות מאובחן ככזה. אולי משרד הבריאות שאחראי על האבחונים יוכל לתת מענה לזה.

אני חושב שהנושא שיוראי מעלה הוא חשוב מאוד. אני אפילו חושב שכדאי לנהל על זה דיון ספציפי.

אני מסכים.

כל העניין הזה של אבחונים. דרך אגב, לא רק על הרצף האוטיסטי. עבדתי ביפו בבתי הספר, חלק גדול מהתלמידים שהגיעו להם שירותים, לא היו מאובחנים מההתחלה. יש עלויות בסיסיות לפעמים לאבחון, כשהמערכת נותנת מספר מסוים, ואז שאר ההורים שהם מוחלשים לא יכולים לעשות. צריך אולי לעשות דיון ספציפי על העניין הזה של אבחונים של דברים שונים, כי זה מונע המון שירותים שהילדים זכאים להם, אבל ההורים לא יכולים לממן את האבחונים. זה נושא מצוין.

תודה רבה על זה לשניכם. אני לא רגיל שבאמצע דיון אנחנו מצליחים לייצר סוג כזה של פתרון. אומנם הוא לא אופטימלי, אבל הוא בהחלט משמעותי. אני שמח על כך. אולי נשמע את השלטון המקומי. הדר אליהו, את נמצאת איתנו?

בוקר טוב. האמת היא שאני מאזינה קשב רב כבר הרבה מאוד זמן, אני חושבת שהדברים שנאמרו על החשיבות הבלתי מעורערת של תוכנית כזאת – אני יכולה להגיד גם מניסיון, יש לי שני אחיינים על הרצף האוטיסטי – השיח פה מאוד מאוד מרגש אותי. אין עוררין על החשיבות ועל המשמעות של התוכנית הזאת גם לחבר'ה האלה וגם למשפחות שלהם לא פחות.

אם ניכנס לגופו של עניין לגבי הבעיה והפתרון, שכפי שאמרת לא מושלם, אבל בהחלט משמעותי לעת הזאת, אני לא חושבת שיש עוד מה להוסיף. אנחנו מאוד שמחים על זה.

לצערנו הרב, כפי שאמרת בתחילת הישיבה אנחנו שוב ושוב נפגשים בכל מיני תוכניות שנפגעות השכם והערב, אם מבעיות תקציביות אובייקטיביות, אם כתוצאה מהפיצול בין שני המשרדים. אני שמחה שהם "התעשתו על עצמם", מה שנקרא, בהקשר של התוכנית הזאת, ולפחות יש לנו עדיין שדות מסוימים שאין עליהם עוררין וכולם מתגייסים לכבודם.

אני אשמח מאוד שימשיך ויתנהל דיון אל מול המשרד להשכלה גבוהה ומשלימה להגדיל את התקציב לתוכנית, כי זו תוכנית שבהחלט נכון להרחיב אותה מהקיים ולתת עוד מענה לכל כך הרבה צעירים על הספקטרום. אני כמובן אשמח לעזור בזה.

ברור לנו. תודה רבה, הדר. ושוב משמעותי לראות עד כמה שהדיון הזה חשוב ונוגע בך אישית. נמצאים איתנו גם טליה קריים, מנהלת התוכנית – היא לא נמצאת. מוטי גלר, חבר צוות חינוך מיוחד בהנהגת ההורים הארצית. ביקשת לדבר. שלום לך.

שלום לכולם, אני רוצה קודם כול להודות על הכינוס של הוועדה בנושא הזה, בנושא כל כך חשוב; לחבר הכנסת מלכיאלי, סמי אבו שחאדה, להב וכמובן לך, רם שפע.

תודה.

בהתחלה חשבתי לבוא ולספר על איך התוכנית עובדת, אבל כולם פחות או יותר מבינים את זה וגם אמרו את זה לפניי.

מה שאני רוצה להסביר שכל בוגר בסופו של דבר נקלט בחברה כבוגר נורמטיבי ותורם ולא כפי שהיה בעבר, שהוא היה נתמך על השולחן של רשויות הרווחה. כפועל יוצא מכך, שהוא היה נתמך על אותו שולחן, זה היה עולה המון כסף למדינה, אם בנושא שירות של אנשי רווחה, מטפלים, עובדים סוציאליים, מסגרות וכו', שלא לדבר על המסגרת של השורה הראשונה, המשפחה האורגנית שלהם, שכולם מתגייסים, שלא לומר משועבדים לרווחתו של אותו אדם.

בזכות אותה תוכנית, בזכות תוכנית רעים, ואני מדגיש את המילה "בזכות", אנחנו מצליחים להוציא לחברה בוגרים שמסוגלים להתמודד עם סיטואציות חברתיות שלנו נראות שגרתיות ולהם זה עולם אחר.

אני רוצה לצטט מונולוג של אחד הבוגרים. הוא רושם: הקבוצה שלי היא עולם. במשך שנים יצאתי רק עם ההורים. ראיתי את האחים שלי יוצאים עם חברים כל יום שישי. הייתי רואה אותם מתכוננים ליציאה בטלפון ואני בוהה בטלוויזיה. שאלתי את עצמי: מתי יהיה תורי? עכשיו בגיל 20 הפעם הראשונה שחגגתי יום הולדת עם חברים.

כל הכבוד.

אני קורא את זה, קראתי את זה כבר עשר פעמים, ובכל פעם שאני קורא את זה, זה גורם לי צמרמורת. עצם ההבנה של אותו אדם, אותו בוגר להגיד את המשפט הזה, אומר שהתוכנית הביאה אותו ממקום אחר לגמרי לאותו מקום שהוא נמצא היום.

אני לא רוצה להישמע חוצפן, אני בעצם מתפרץ לאותה דלת פתוחה. אני לא רוצה את התקציב של ה-2 מיליון שקל, אני רוצה תקציב של 4 מיליון שקל, אני רוצה שהתוכנית תתפתח, כי אני לא רוצה לשמר את אותן קבוצות, אני רוצה שיקלטו עוד בוגרים. בסופו של דבר אנחנו נמצאים במעגל קסמים. אנחנו נעזור להמון המון בוגרים שיוכלו להשתלב בחברה.

אני שוב חוזר על הבקשה שלי: אנא, אל תשאירו את התקציב, אלא תגדילו אותו.

אתה צודק לחלוטין. תודה רבה. אם יש עוד מישהו שרוצה לדבר ולא נתתי לו את זכות הדיבור, בבקשה, אחרת אנחנו ניגשים לסיכום.

אני סגן מנהל המחלקה לאוטיזם במשרד הבריאות. כבר כתבתי שאנחנו לא גורם מממן, אבל אני כן גורם מקצועי. במובן הזה רציתי להגיד שאנחנו מכירים את התוכנית הזאת כבר לפני שבע שנים, כשבאו אלינו ודיברו על הקריטריונים של התוכנית. ישבנו איתם והתרשמנו כל כך מהעבודה שלהם. אני חושב שהתוכנית הזאת היא קריטית ואני מצטרף.

אני אביא רק דוגמה מהניסיון הקליני שלי. אני גם פסיכולוג קליני בקהילה. היה בחור בקליניקה שהגיע אליי, שסיים בישיבה תיכונית תיכון בגרות, ואין לו חברה ואין לו חברים, והוא עשה משהו אחר כך בשירות הלאומי ונשאר לבד, לבד, לבד. הוא היה על סף אובדנות. הדבר היחיד שהחזיק אותו היה התוכנית הזאת, שהוא הלך אליה, נדמה לי, בקריית אונו, מדי שבוע, וקבוצת החברים שם. זה מה שהחזיק אותו.

זה קשור לעניין הזה שאנחנו כולם ברמות כאלה ואחרות חווים בידוד ומדברים על בידוד חברתי, והחבר'ה האלה הרבה פעמים, כמו שגם אמרו קודם לכן, הם חברה שמשולבים, הרבה מהם בתפקוד גבוה יחסית, ודווקא להם, בגלל שהם משולבים, הם הרבה יותר חווים את הבידוד החברתי והקיומי הזה. התוכנית הזאת בהחלט עוזרת ומצילה אותם.

יש דור שיגדל לתוך התוכנית הזאת, כי כמות הילדים הקטנים שאנחנו כן מאבחנים, וכן מגיעים לתוכניות שלנו, המוקדמות, הם כן יהיו בתפקודים כאלה שיאפשרו להם והם יצטרכו את התוכניות האלה, ואין ספק שכמות הזקוקים לתוכנית הזאת רק ילך ויגדל בשנים הקרובות, לכן כמובן אנחנו תומכים בתוכנית הזאת באופן מוחלט.

תודה רבה לך על המקרה ששיתפת. אני גם רוצה להודות לחבר שקרא לנו מכתב מאחד האנשים שעברו בתוכנית. הסיפורים האלה חשובים מאוד, כדי שכולנו נזכור שאנחנו מדברים פה על בני אדם ומה התוכניות המדהימות האלה עושות בחיים של הפרט ובחיים של המשפחה שלו, ולא מדברים על בני אדם רק כמספרים. זה תורם המון להעשרת הדיונים בנושאים האלה. תודה רבה לכם. תודה.

בהחלט. אירית ברוק רצתה לדבר, ואחריה – אורן הלמן גם ביקש לומר כמה מילים. בבקשה. אירית, בבקשה.

אני רוצה לומר פעם נוספת שמלוא הבקשה של החברה למתנ"סים התמלאה. זאת אומרת, המשרד איננו יכול לתת יותר ממה שמבקשים ממנו. חזרו פה קריאות להגדלת תקציב. התוכנית חשובה לשר ולמנכ"ל, ולפיכך קיבלה את מלוא התקציב שהתבקש עבורה.

אנחנו מבינים ונדאג שבפעם הבאה החברה למתנ"סים תבקש יותר כסף. אם אתם נותנים את כל מה שהיא מבקשת, אז מצוין, זה מה שנעשה. תודה רבה, אירית. בבקשה, אורן הלמן.

בוקר טוב, צוהריים טובים לכולכם. אני אחד מהמתנדבים ביחד עם יוסי וטליה בתוכנית רעים. קודם כול, אני שמח על הפתרון שנמצא. אני מסכים עם כולם שצריך להשקיע הרבה יותר בתוכנית הזאת, ואני אסביר גם למה.

קודם כול, אני לא יודע אם מישהו מהמשתתפים פה בחדר אי-פעם חיפש חברים, התחנן בפני אנשים שיהיו חברים שלו, או היה צריך להסתובב או להסיע את הילדים שלו קילומטרים על מנת שיפגשו חברים. זה לא קורה לאנשים, זה קורה כן לאנשים שיש להם צרכים מיוחדים, למשפחות מיוחדות ולאנשים עם מוגבלות.

הייחוד של התוכנית הזאת שהיא מתווכת בין אנשים עם מוגבלות והיא מאפשרת להם למצוא חברים. זה דבר כל כך לא הגיוני ולא נתפס, שאנחנו לא מסוגלים לדעתי להבין את זה.

אני מסתכל על הבת שלי, ולי יש ילדה עם צרכים מיוחדים, המאבק היומיומי, השעתי אפילו, להשיג חברים הוא פשוט עצום. לצערי אין תוכנית כזאת בכל מקום, אבל אם הייתה תוכנית כזאת, אני בטוח, ראשית, שהם היו מצליחים למצוא את החברים, ושנית, אל תשכחו שאנחנו מדברים גם על שקעה לעתיד, משום שהילדים האלה, החבר'ה האלה, הנערים האלה, מקבלים גם כישורים חברתיים, וכשאנחנו משקיעים בהם עכשיו, המדינה שכל כך מתקמצנת על הכסף שלה עכשיו תוכל לחסוך הרבה יותר בעתיד, ועל זה אתם צריכים לחשוב. זאת אומרת, מה אנחנו חוסכים בעתיד מעבר למה שאנחנו נותנים לילדים האלה עכשיו, לנערים האלה עכשיו. תודה על הפתרון ועל ההזדמנות לדבר פה, אבל צריך להשקיע בזה הרבה יותר.

תודה, אורן. עם הדברים שלך אני אסכם, אלא אם כן, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, אתה רוצה לומר כמה מילים?

שמחתי מאוד שהיום הייתה לנו ישיבה מאוד יעילה. אנחנו שמחים שקיבלנו תשובה. תודה לאירית על התשובה המהירה. זה משמח וחשוב.

אני חושב שצריך ישיבת עבודה עם החבר'ה ברעים. כולם מסכימים על כמה התוכנית הזאת חשובה ומועילה. אני מניח שצריך ישיבת עבודה איך לפתח את התוכנית הזאת, איך להגיע ליותר אנשים, איך לספק את השירות הזה לכמה שיותר אנשים שזקוקים לו.

זו עבודה מצוינת. אני רוצה לברך על העבודה המדהימה, והדברים המאוד מרגשים ששמענו היום מהתוצאות של הפעילות שלכם. כל הכבוד על העשייה, וכן לפיתוח התוכנית.

אני בהחלט מצטרף. אנחנו פה מגיעים בסוף לדיון ומקבלים את הבשורות וקוטפים את הפירות. בסוף אתם, כל אחד בתפקידו, בין אם במשרדים הממשלתיים ובין מי שמוביל את התוכנית, ודאי בהתנדבות, אני מחזיר אליכם את הפרגון ואת ההערכה הענקית שלנו, במיוחד שהתוכנית הזאת הגיעה כחלק מיוזמה של הורים להוביל מהלך כל כך משמעותי, כמו שאמרת אורן, בדיוק בשביל אותם ילדים שצריכים אולי הרבה יותר מאיתנו את הסיוע הזה, את הכלים, את היכולת לפגוש חברים וחברות, דבר שלפעמים הוא כל כך טריוויאלי ועבורם כל כך לא. באמת יישר כוח ענק לכם.

אני מאוד מאוד שמח שהצלחתם לייצר וידוא שהכסף שיגיע יוכל לוודא שהתוכנית הזאת לא תיסגר, אבל אני מצטרף גם לקריאות להשקיע הרבה הרבה יותר תקציבים בעולמות האלה.

שנת קורונה היא שנה תקציבית קשה, אז בכל פעם שאנחנו מצליחים לוודא שתקציב מגיע לאיפשהו אנחנו שמחים. אני אגיד בחצי הלצה, שזה הדיון השני היום שאנחנו מצליחים להבטיח תקציבים. זה התחיל עם החינוך המוזיקלי, והדיון הבא שלנו, ב-13:00, הוא על פערים תקציביים משמעותיים מאוד בין הסגל הזוטר במכללות הציבוריות בישראל לבין משרד האוצר. אם גם שם נביא בשורה, זה בכלל יום אידיאלי לוועדת החינוך. זה רק כדי להכניס אתכם לקונטקסט הכללי של מה שאנחנו עושים פה.

באמת תודה רבה לכם על שהשתתפתם ועל מה שאתם עושים. אני נועל את הישיבה ומבטיח לבדוק בוועדת הכספים, שאין מחר, ככל שאני יודע, אבל תהיה ממש בקרוב, שהכסף הזה אכן עובר ספציפית לתוכנית כמו שהתחייבנו פה. תודה רבה לכולכם והמשך יום נעים.

הישיבה ננעלה בשעה 11:56.