פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
08/09/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 106
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, י"ט באלול התש"ף (08 בספטמבר 2020), שעה 13:20

הצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש – תיקון מס' 67 והוראת שעה), התש"ף-2020

חברי הוועדה: יעקב אשר – היו"ר
אלי אבידר
אוסנת הילה מארק
אוסאמה סעדי
אריאל קלנר
שלמה קרעי

מאיר לוין - משנה ליועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים

מרב זוהרי - עורכת דין במחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אביטל בגין - ממונה ארצית מדיניות ציבורית, הסיוע המשפטי

מרב שיבק - ממונה ארצי-אזרחי, הסיוע המשפטי

תומר מוסקוביץ - מנהל רשות האכיפה והגבייה, רשות האכיפה והגבייה

ענת הר אבן - יועצת משפטית, רשות האכיפה והגבייה

רן מלמד - מנכ"ל, פורום ארלוזרוב

בקי קשת - עו"ד, רבנים לזכויות אדם

רעות כהן - מנהלת- לזכויות אדם בהליך האזרחי - חיפה

עודד אופק - שדלן/ית, יועץ משפטי, איגוד חברות האשראי בלשכת המסחר

אלעזר שטרן

אסף פרידמן

יפעת קדם



הצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש – תיקון מס' 67 והוראת שעה), התש"ף-2020, מ/1348

הצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש – תיקון מס' 67 והוראה שעה), התש"ף-2020. אני מבקש מאנשי משרד המשפטים שיציגו את הצעת החוק, את הרציונל שלו, את הפרטים, כדי שנוכל להתחיל את הדיון.

אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברי הוועדה, אני רוצה לפתוח בתודות לך, אדוני היושב-ראש, על קידום תיקון החוק חרף העומס הרב שהוועדה מצויה בו. אני רוצה להודות לרשות האכיפה והגביה, לתומר, ולכל השותפים המצוינים שלנו בממשלה שלקחו חלק בגיבוש הצעת החוק הזאת. אני רוצה להודות לנציגי הציבור שמשקיעים מזמנם וממרצם כדי לקדם פתרונות לצורכי הציבור בתקופה הזאת. אני רוצה להודות לצוות שלי: לעורך הדין ירון נעים, לעורכת הדין מרב זוהרי, שעמלו רבות על הכנת הצעת החוק הזאת.

על נזקי משבר הקורונה אני לא חושב שאני צריך להרחיב, בוודאי לא בפני הוועדה הזאת. משבר הקורונה גרם וגורם לפגיעה מאוד קשה כלכלית, לחוסר יציבות תעסוקתית אצל משקי בית ועסקים רבים. אנשים מאבדים באופן פתאומי ולא צפוי את מקור הפרנסה שלהם, הם מוצאים את עצמם ללא פרנסה יציבה. אנשים שבדרך שגרה משלמים את התשלומים שלהם בזמן עלולים לצבור חובות אשר יגיעו בסופו של דבר לגבייה בהוצאה לפועל.

המטרה שלנו בהצעת החוק שמונחת בפני הוועדה היא לעצור את כדור השלג המתגלגל של החובות בתקופת הקורונה. כדור השלג הזה פוגע בחייבים, במשפחות שלהם, פוגע בזוכים שנקלעים בעצמם למשבר כתוצאה מאי פירעון חובות כלפיהם, ופוגע במשק כולו. התורה מצווה אותנו "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו". רש"י: "והחזקת בו" – אל תניחנו שירד וייפול ויהא קשה להקימו. אנחנו רוצים בהצעת החוק הזאת לקיים את הציווי של "והחזקת בו", לעודד ולסייע אנשים שנקלעו שלא בטובתם לחובות בתקופת הקורונה, להסדיר כמה שיותר מהר את החובות שלהם בתנאים נוחים ומיטיבים מהרגיל, כדי שהמשבר הכלכלי הזמני שאליו נפלו לא יהפוך למשבר קבוע. אנחנו לא נניח לחייב לרדת וליפול, כי אז יהיה קשה להקים אותו. טיפול מוקדם בחובות יועיל לא רק לחייבים, הוא יועיל לזוכים, הוא יועיל למשק כולו, ולכן גיבשנו במסגרת הצעת החוק מכלול של הסדרים שמעניקים לחייבים פתרונות להסדרת החובות שלהם בהתאם ליכולת הכלכלית שלהם.

פתרון מרכזי שאנחנו מבקשים להציע בהצעת החוק הוא מסלול קורונה בהוצאה לפועל - הסדר תשלומים מיוחד. המסלול הזה מהווה מעין שלב שהוא טרום הוצאה לפועל, שנועד לתת לצדדים סוג של הסדר מדף בתקווה שהחוב ייפרע במסגרת אותו הסדר ולא יצטרך להגיע בכלל לעולם הרגיל של הליכי גבייה בהוצאה לפועל. איך עובד ההסדר? ההסדר קובע פריסה של החוב – אנחנו מציעים חוב של עד 50,000 שקל - לתקופה של עד שנתיים, לפי תשלומים חודשיים קבועים. חייב שישלם את התשלומים החודשיים הקבועים באופן עקבי ויתמיד בכך יוכל ליהנות מכמה יתרונות. דבר ראשון, הוא יקבל הפחתה של 50% בריבית. דבר שני, הוא יקבל הפחתה באגרה. דבר שלישי, הוא יקבל הפחתה בשכר טרחת עורכי הדין. דבר רביעי, שזה הדבר הכי חשוב, זה שלא יינקט כנגדו שום הליך גבייה כל עוד הוא יעמוד בתשלומים - לא עיקולים, לא הגבלות ולא הליכי גבייה אחרים.

גם חייבים שנמצאים כבר בהגבלות?

הכוונה לחייבים שייפתחו נגדם תיקים בגין התקופה של הקורונה.

מי שיש לו חוב של 70,000 לא יכול להיכנס לתוך ההסדר?

לא להסדר האוטומטי. הוא ייכנס להסדרים הרגילים, שגם בהם אנחנו מכניסים שינויים. דיברתי על מה יוצא לחייב. מה יוצא לזוכה? הזוכה מקבל הסדר שמגדיל משמעותית את הסיכוי שהוא יקבל את כספו במלואו בתוך תקופת זמן של שנתיים. זה הסדר שמתמרץ את החייב לשלם לו את הכל. אנחנו מעניקים תמריצים חיוביים לחייב לשלם את חובו בתוך פרק הזמן הזה כך שהזוכה לא צריך להפעיל הליכי גבייה. הרעיון הוא לייצר הסדר שיהיה יותר טוב לשני הצדדים, יתמרץ תשלום חובות, אבל ייקח בחשבון את הסיטואציה הקשה שאליה נקלעו החייבים.

מה הריבית שתהיה בהסדר הזה?

50% מהריבית בתיק.

על התשלומים?

על הכל.

על יתרת החוב.

למה צריך שכר טרחת עורכי דין בהסדר כזה?

כשנגיע לחלק של שכר טרחת עורכי הדין נציג מה אנחנו חושבים שיש היגיון בלהותיר, שזה סכום נמוך יחסית לסכום הרגיל. הסכום לוקח בחשבון את הפעולות שעורך דין עושה בעצם פתיחת התיק.

מה הסכום בתיק שהחוב בו הוא 50,000 שקל?

לקחנו את הסכום המינימאלי של פתיחת תיק - 384 בפסק דין, 141 שקלים בשטרות ו-236 בתובענות.

הרבה פעמים עורכי הדין של החייבים עושים פעולות בתיק.

זה בינו לבין החייב. בזה אנחנו לא מתערבים.

החוק קובע הוספה אוטומטית של שתי מדרגות: בפתיחת התיק, שזה נקרא שכר טרחה א', ולאחר חלוף תקופת האזהרה עם נקיטת הליכים - שכר טרחה ב'.

פה אין לך שכר טרחה א' וב', כי אין ב'.

נכון.

אם ברחת מההסדר, אתה חוזר למקור.

נכון. כל עוד אתה מתמיד אתה נמנע משכר טרחה ב' ומקבל חיוב מופחת באופן משמעותי בשכר טרחה א'.

זאת התוספת השישית שיש כאן?

כן. חוץ מהמסלול שהתייחסתי אליו, מסלול הקורונה, הצעת החוק כוללת הסדרים נוספים, כשאחד החשובים בהם נוגע לעולם של חדלות פירעון. אנחנו מציעים להעניק לרשמי ההוצאה לפועל שיקול דעת לפרוס חובות לתקופה ארוכה יותר מזו שקבועה היום בחוק. במקום שלוש או ארבע שנים אנחנו מציעים להאריך את התקופות לחמש או שש שנים, כמובן רק אם מתקיימים תנאים מסוימים ויש צפי אמיתי שהחוב יוכל להיפרע בתוך התקופה הזאת. זה יאפשר לחייבים בעלי יכולת כלכלית נמוכה במיוחד שלא להגיע לחדלות פירעון ולסגור את החובות שלהם בתוך מערכת ההוצאה לפועל.

שר המשפטים, בנוסף לתיקון הזה שהוא קידם והוביל, מקדם גם תיקון לחוק חדלות פירעון בהוראת שעה לתקופת הקורונה. התיקון הזה כולל פתרונות ליחידים ולתאגידים אשר הגיעו בתקופה הזאת למצב של חדלות פירעון. ההצעה כאן וההצעה המשלימה בנושא של חדלות פירעון מרכיבות יחד מענה לאותם יחידים ותאגידים שנקלעו או ייקלעו לחובות בשל המשבר.

יש הצעה משלימה לחדלות פירעון?

פרסמנו תזכיר חוק.

יש תזכיר חוק בדרך אלינו.

אנחנו כרגע מעבדים את הערות הציבור לקראת השלמת העבודה וההבאה של הצעת החוק הזאת לאישור הממשלה.

ליווינו את הצעת החוק הגדולה של חדלות פירעון ושיקום כלכלי בוועדה במשך חודשים ארוכים. תמיד שמרנו על איזון בין שני הצדדים של המשוואה - גם של החייבים, שאנחנו בוודאי רוצים לעזור להם להשתקם ולשלם את החוב שלהם, וגם של הזוכים. לא כל הזוכים הם המוסדיים, הבנקים, יש גם נושים שהם ספקים קטנים, אנשים פרטיים שיכולים להפוך בעצמם לחייבים אם לא נשמור על האיזון הזה. הכי חשוב, ועל זה אנחנו נקפיד, שיהיה איזון. צריך להבדיל בין הקבוצה של חייבים שהסתבכו בגלל הקורונה, לבין קבוצה שאולי תנצל את המצב לרעה ותשתמט מתשלום מהחוב, שזאת קבוצה שאנחנו נדאג בוועדה שהיא לא תזכה לשום יתרון פה בוועדה.

אני מצטרף לכל מילה שאמר חברי אוסאמה. אני חושב שזה חוק טוב שבא לנו לוועדה. אני מברך על כל הקלה לכאלה שרוצים להגיע להסדר ורוצים לחזור למצבם הקודם. מה ראינו בנוגע לשכר טרחה? שאמנם יש הפחתה בשכר טרחה בתקופת הקורונה, אבל אם הייתה חריגה, אם מישהו נפל שוב פעם, הכל חוזר לשכר הטרחה המקורי. מעבר לשכר הטרחה המיוחד לתקופת הקורונה, יש לנו הזדמנות לעשות תיקון בשכר הטרחה הרגיל. הסכומים שקיימים בשכר טרחה א' ובשכר טרחה ב' הם סכומים מופרכים לחלוטין, בפרט כאשר רוב התיקים עוברים באופן אוטומטי. אם יש תיקים שיש בהם הרבה עבודה של עורך הדין, הרשם יכול לקבוע שכר טרחה אחר.

אני עושה הפסקה בדיון. אנחנו נפתח את הדיון עם דבריו של חבר הכנסת שלמה קרעי.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:40 ונתחדשה בשעה 14:00.)

אני מחדש את הדיון.

המעבר בין הטוב שמוצע בחוק, שזו ההקלה בשכר טרחה, לבין שוב פעם ליפול לתוך הבור של השכר המופרז והמופרך בימים כתיקונם, הוא מעבר מאוד קל, חוט השערה מפריד. אם מישהו פספס תשלום הוא שוב פעם חוזר. אני חושב שאפשר לנסות, אפילו כהכנה לדיון אחר, לתקן בכלל את העניין הזה.

מדובר בהצעת חוק שלא נוגעת רק לקורונה. אומנם עיקר הצעת החוק זה הוראות שעה שנוגעות לקורונה, אבל יש פה כמה וכמה תיקונים שהם תיקוני קבע, שהם תיקונים כלליים לחוק ההוצאה לפועל שלא קשורים לקורונה.

מדברים פה על הקלות, אבל צריך לזכור שיש פה שני צדדים. כשאתה מקל על צד אחר, זה עלול לפגוע בצד אחר. צריך לשים לב שההסדר יהיה מאוזן לשני הצדדים.

בסיוע המשפטי יש 100,000 תיקים שנפתחים בשנה, כשמתוכם יש 26,000 תיקי חובות של חדלות פירעון והוצאה לפועל. אנחנו לא רק מייצגים חייבים. אנחנו מייצגים נושים, בעיקר נושות בענייני מזונות. למרות שאנחנו מייצגים גם נושים וגם נושות, ולמרות שאני מסכימה לדברים של חבר הכנסת סעדי ולדברי היועץ המשפטי, אני רוצה לדבר מתוך נקודת המבט של החייבים. אנחנו לא צריכים להסתכל רק על החייב הבודד ועל הזוכה שעומד מולו, אלא לקחת בחשבון את ההקשר הרחב של העוני שהקורונה מחדדת. העוני היה ויהיה איתנו פה גם אחרי הקורונה. זו תופעה מספיק רווחת ומספיק קשה שצריכה להשפיע על מערכת האיזונים שאנחנו עושים פה בתהליך.

עורך דין לוין, עורך דין רבינוביץ' וחברותיי מייעוץ וחקיקה עשו פה עבודה מדהימה, רגישה ומהירה, שזה המון בתקופה הזאת שאנחנו נמצאים בה. הם שיתפו אותנו בתהליך של החשיבה על ההצעה, הם קיבלו הערות, הם הקשיבו לנו בלב הרבה יותר מפתוח ועם נפש חפצה. הם הגיעו לאיזה שהוא איזון פה, שהוא איזון אפשרי לחלוטין, כאשר גם בתוך האיזון הזה אנחנו מרגישים צורך לשים זרקור ולהאיר כמה נקודות מתוך הפרספקטיבה של החייבים, של המספר הגדול של החייבים שלנו, שרובם לא יכולים להגיע לכנסת ולספר את חייהם, את הצרכים, את הקשיים ואת התובנות שלהם.

אני מברך על זה שיש התייחסות בימי קורונה גם לחייבים, שזה דבר מאוד חשוב, אבל יחד עם זה אני חייב להגיד כמה דברים שאני מבקש שתביאו לידי מחשבה אצלכם. הדבר הראשון הוא דבר שנאמר בצנעה בתחילת הדברים - למה זה כולל רק תיקים חדשים ולא תיקים שנכנסו למערכת במהלך חצי השנה האחרונה. יש תיקים שעדיין אין בהם הסדרים.

לא אמרו דבר כזה. דיברנו על כל תיק שנפתח בעקבות הקורונה.

גם ההגדרה "נפתח בעקבות הקורונה" היא הגדרה שצריך לבדוק אותה. אם מישהו נכנס למצוקה כלכלית בחודש ינואר והתיק שלו נפתח בחודש אפריל, זה לא אומר שהוא לא נפגע קורונה.

יכול להיות שבעל מפעל מסכות היה בפשיטת רגל בחודש ינואר אבל איך שהתחילה הקורונה הבחור התחיל לפרוח.

יכול להיות שהיום הוא במצב של פשיטת רגל ולא יכול לעמוד בתשלומים גדולים. חלק מהפתרון יכול להיות ועדת חריגים שתחליט מי נחשב נפגע קורונה, תחליט אם את האנשים שיש להם חוב של 53,000 או 54,000 אפשר להכניס להסדר. אני חושב שוועדת חריגים כזאת זה דבר נחוץ, זה דבר הכרחי, צריך להכניס אותה.

יש הרבה עורכי דין, וזה בלי קשר לשכר הטרחה שלהם, שמתנהגים איך שהם רוצים בכל הנוגע לתיקים, בטח בתקופת הקורונה. נכון שיש סנקציות שניתן להטיל על עורכי דין שלא מדווחים בזמן על תשלומים שהם קיבלו, סנקציות על כך שהם לא מקטינים בזמן את החובות של אנשים, אבל את הסנקציות האלו צריך לעבות ולהכניס ביתר שאת לתוך החקיקה הזאת.

נאמר בתחילת הדברים שצריך להגן על הזוכים, אבל יש זוכים ויש זוכים. במקרים בהם מדובר בתאגידים גדולים, אם זה בנקים, חברות תקשורת, חברות סלולר, צריך להגיע למצב שהתיקים בהוצאה לפועל לא נפתחים. אפשר לעכב, אפשר לעשות הרבה מאוד פעולות כדי למנוע את עצם הגשת התיק להוצאה לפועל, את עצם ההגעה לדיון.

כשאנחנו מדברים על 50,000 שקל ב-24 תשלומים, זה אומר כ-2,000 שקל בחודש. אני לא מכיר הרבה מאוד חייבים שכשהם חייבים 50,000 שקל הם יכולים לעמוד בהחזר של 2,000 שקל בחודש. אני מבקש, לפני שאנחנו צוללים לדיון, להעמיד את התקופה על 36 חודשים לפחות, לא על 24 חודשים.

החוק לא נוגע בכלל למרכז לגביית קנסות. נכון שהמרכז לגביית קנסות פועל מכוח חוק אחר, אבל אני חושב שאם עושים פעולה כל כך חשובה כמו במקרה הזה, צריך להשליך את הדברים גם על המרכז לגביית קנסות.

חוק חדלות פירעון אמור היה להיות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. החוק שאנחנו מדברים עליו פה אמור לעזור לאנשים להשתקם, רק שבפועל הוא לא עושה את זה. אני חושב שצריך להביא גם את זה לידי ביטוי.

זה דבר חיובי שדואגים לחייבים, אבל צריך לזכור, בטח בהקשר של מתן אשראי, שמדובר באזרחים שזכאים לכסף שלהם ולא ראוי למנוע מהם את זה. אנחנו רוצים למנוע מצב של שימוש לרעה באמצעים שיהיו כאן. גם בנושא של צ'קים ניתנה הקלה, וההקלה הזאת נוצלה לרעה על ידי לא מעט חייבים שמשכו צ'קים.

צוין בתחילת הדברים שהצעת החוק הזאת מטיבה עם הזוכים. אני לא מסכים בהכרח עם האמירה הזאת. החייבים נהנים מתקופה מסוימת שניתנת להם פריסה, אבל אין סנקציה במקום שבו הם לא משלמים את כל התשלומים כפי שהם צריכים לעשות. אנחנו חושבים שצריך להזיז מעט את המטוטלת ולהבטיח שלא יהיה כאן גן עדן של חייבים, כי זו לא המטרה של הוועדה גם בתקופה הקשה הזאת. צריך שהחייבים יצטרכו להוכיח, להביא איזו שהיא ראיה, או לפחות לטעון שיש להם קושי לשלם את החובות שלהם כדי שאפשר יהיה להחיל עליהם את ההגנות. הגנה כמו הגשת אזהרה במשך 51 ימים, לא במשך 20 ימים כפי שהיה עד כה, היא הגנה משמעותית מאוד, לרבות אפשרות פעולה נגד החייבים. אנחנו חושבים שצריך לצמצם מעט את הוראת השעה, ולהחיל זאת רק על הליכים מעתה ואילך, לא להחיל את זה על הליכים שלזוכים הייתה הזכות להסתמך על מה שהיה קיים עד עתה. אנחנו חושבים שצריך לצמצם את תקופת הוראת השעה ואת הארכת הזמנים.

החוק הזה מאוד חשוב משתי סיבות. אחת, הקורונה, והשנייה, המצב המאוד חמור. אנחנו יודעים שמספר האנשים שחיים בעוני גדל מאוד. גם אוכלוסייה שלמה שהייתה בקרבת העוני, בסיכון לעוני, צללה לתוך עוני. אנחנו צריכים להרחיב את המבט שלנו ולהבין שאנחנו מסתכלים על אוכלוסייה יותר ויותר גדולה. גם האנשים שקודם עמדו בתשלומים, יש סיכוי טוב שהם היום לא מצליחים לעמוד באותם תשלומים.

דבר שני שאני רוצה לדבר עליו זה פרק א'. הנקודה הכי חשובה, בעיני, זה איחוד תיקים. מאז חוק חדלות פירעון אנחנו עלולים להיות במצב שמי שלא יכול לעמוד בתשלומים נשאר בלי מענה. ראוי שאיחוד התיקים שנכנס כהוראת שעה לא יהיה הוראת שעה, שיהיה חלק מפרק א'.

צריך לזכור שכל גופי האשראי הם שחקנים חוזרים. בוא נגיד שהצלנו מהמלתעות הנוראיות את החייבים של עכשיו, אבל מה יקרה עם האנשים הבאים שיבואו לבקש אשראי? איזה מגבלות יטילו עליהם? גם על זה צריך לחשוב. צריך שהפתרון יהיה פתרון מאוזן, לא לפטור אותם בשם הקורונה מכל חוב.

בנינו את החוק הזה בשיתוף פעולה עם הצוותים עוד בחודש אפריל. הקורונה אמורה להסתיים, בעזרת השם, בחודשים הקרובים. אנחנו רצים על חוק שאפשר יהיה להפעיל מחר. ביצענו את כל השינויים המחשוביים כדי שאם החוק הזה עובר מחר שנייה ושלישית, אפשר יהיה להתחיל להפעיל אותו. יש שינויים שאם תרצו לעשות אותם הם לא ישנו את ההיערכות המחשובית, אבל יש שינויים שאבקש שלא תבצעו כי הם יגרמו לדחיית החוק בכמה חודשים.

בנינו את החוק הזה על הפלטפורמה של חייב משלם. החוק מדבר על שלושה דברים: ריבית, אגרה ושכר טרחה. ברגע שהתיקים כבר קיימים, האגרה ושכר הטרחה לא רלוונטיים, הם כבר נזקפו לתיק ואנחנו לא נתחיל לבצע החזרים. מדובר רק על הריבית. ברירת המחדל היא 25%, אבל זה לשיקול דעת הרשם. אותה ועדת חריגים שרן דיבר עליה זה משהו שלא קיים. מה שקיים זה הרשם. החוק הזה יצר תהליך עבודה שמתאים לרוב המקרים. הוא תהליך מינהלי, מיחשובי פשוט מאוד, שיכול לחול על עשרות אלפי המקרים שיבואו. בכל מקרה לגופו שיצטרך להידון, החייב מוזמן להגיש בקשה לרשם, שכבר קיימת לו הסמכות מכוח חוק "חייב משלם", ואם הרשם ישתכנע שמדובר בחייב שאמנם התיקים שלו ישנים אבל הוא הסתבך בגלל הקורונה ויכולת ההחזר שלו נמוכה יותר, הוא יהיה מוסמך להפחית לו את הריבית לפי החוק הקיים היום. בשיקול בין לפגוע בחייב כזה או אחר שהיה ראוי שייכנס לחוק ולא ייכנס, מצד אחד, לבין מצב של לייצר מערכת שיכולה להתחיל לעבוד מחר בבוקר ותשרת עשרות אלפי חייבים, מצד שני, אני בוחר באפשרות השנייה, ואני מציע גם לכם לעשות את זה. צריך להשאיר את המקרים הפרטניים לרשמים. אם הם מקבלים מאות החלטות ביום, הם יקבלו עוד כמה עשרות החלטות.

זה עניין מחשובי.

יש שינויים שהם טבלאיים. אחוז הריבית שהבנק גובה על ההלוואות הוא טבלאי, אבל התאריך שבו נזקפת האגרה על התיק זה חודשים שלמים של עבודה.

יש בהצעת החוק הוראת קבע והוראת שעה. ההוראות קבע הן הוראות רלוונטיות גם לקורונה וגם אחרי הקורונה.

אני אגיד משהו לגבי האיזון ואיך אנחנו רואים את מה שיקרה בתקופה הזאת. הרעיון הוא לא לתת לחייבים פטור מתשלום בתקופה הזאת של הקורונה, אלא לתת להם פתרונות להסדרת החוב. הרעיון הוא שחייב יבוא ויהיו לו ארבע אפשרויות. אפשרות אחת היא לשלם את החוב במלואו ולסגור את התיק. אפשרות שנייה תהיה להגיע להסדר עם הזוכה באופן פרטני. אפשרות שלישית תהיה להיכנס לאותו הסדר מינהלי של מסלול הקורונה, שהוא הסדר קבוע מראש שהחוק קובע לפי התוספת השלישית, וליהנות מאותן הטבות שהחוק נותן. חייב שלא יוכל לעמוד באותם תשלומים שקבועים בתוספת השלישית, תהיה לו אפשרות ללכת ולקבל צו תשלומים מהרשם בהתאם ליכולת הכלכלית שלו.

לפי חוק "חייב משלם".

הוא יוכל לקבל את ההקלות שיש ב"חייב משלם", של הפחתה של 25% ועיכוב הליכים מסוימים, שגם ביחס להליך הזה אנחנו מרחיבים את פריסת התשלומים שחייב יכול לקבל ואנחנו מעלים את כמות השנים שניתן לפרוס בהן את החוב, דבר שיסייע למי שמתקשה לשלם את החוב בתקופות הקבועות היום בחוק. הרעיון הוא לייצר מסלול שיותאם לכל חייב שיגיע שבו הוא יוכל לשלם את החוב בהתאם ליכולת שלו.

הצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש – תיקון מס' 67 והוראת שעה), התש"ף-2020

חוק ההוצאה לפועל – תיקון

תיקון סעיף 1. בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 7א1 -
7א1
(1) האמור בו יסומן "(א)" ובו, במקום "בבקשת חייב לפי סעיף 7א(א)"
יבוא "בצו תשלומים לפי סעיפים 7א(ג), 69, 69יג (ב)(1) או 74יא (בסעיף
זה – צו תשלומים)";

(2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

"(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), שוכנע רשם ההוצאה לפועל במועד
מתן צו התשלומים או במועד מאוחר יותר כי אין ביכולתו של החייב
לשלם את החוב הפסוק בתקופות או בשיעורים כאמור בסעיף קטן (א)
וכי החייב יוכל לשלם את החוב הפסוק בתוך תקופה ארוכה יותר,
רשאי הוא להאריך את תקופת תשלום החוב לתקופות נוספות
שלא יעלו בסך הכל על שנתיים מתום התקופות האמורות בסעיף
קטן (א) (בסעיף זה – החלת הארכה); הרשם יפרט בהחלטתו את
נימוקיו.

(ג) נתן רשם ההוצאה לפועל החלטת הארכה, יבחן בתום שנה ממועד
מתן ההחלטה, או בתום תקופה אחרת שקבע בהחלטתו (בסעיף קטן
זה – מועד הבחינה), אם יכולתו של החייב לשלם את החוב הפסוק
בהתאם להחלטת הארכה ממשיכה להתקיים; לשם כך, יורה הרשם
בהחלטת ההארכה כי על החייב להגיש במועד הבחינה, הצהרה וכתב
ויתור על סודיות כאמור בסעיף 7א(א); מצא הרשם במועד הבחינה
כי אין ביכולתו של החייב לשלם את החוב הפסוק בהתאם להחלטת
הארכה – יחולו הוראות סעיף 7א2.

(ד) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), רשאי הרשם לתת
צו תשלומים לתקופה העולה על התקופות האמורות בסעיפים
קטנים אלה, אם הזוכה והחייב נתנו את הסמכתם לכך."

סעיף 7א1 קובע היום מה התקופות המקסימאליות שאפשר לפרוס בהן חובות בהוצאה לפועל. חוב שהוא עד 100,000 שקל אפשר לפרוס עד שלוש שנים, וחוב שהוא מעל 100,000 שקל אפשר לפרוס עד ארבע שנים. החוק ממשיך וקובע שמי שלא יכול לשלם לפי הפריסה הזאת נדרש לעבור להליך של חדלות פירעון. היה תיקון שנכנס במסגרת חוק חדלות פירעון ששינה את המצב של חייבים שלא מסוגלים לשלם את החובות שלהם בתקופות האלו. במקום שהם יהיו חייבים מוגבלים באמצעים בהוצאה לפועל, סברנו שנכון שהם יועברו להליך חדלות פירעון ובעצם יסגרו את החובות שלהם בתוך זמן סביר. חוק חדלות פירעון נכנס לתוקף בספטמבר 2019. המשכנו לעקוב אחרי היישום שלו. מה שעלה מהשטח זה שהיישום שלו הוא מאוד מאוד דווקני, זאת אומרת, מי שלא יכול לשלם בתקופות האלה, בהרבה מהמקרים מעבירים אותו לחדלות פירעון, לא ניתן הרבה מרחב בין לבין. עלו מקרים שבהם היה נכון להשאיר חייבים בהוצאה לפועל לתקופה קצת יותר ארוכה מאשר להעביר אותם לחדלות פירעון. ההצעה הזאת מבקשת לתת לרשם ההוצאה לפועל את הסמכות לתת פריסה לתקופה ארוכה יותר, אם הוא סבר שהחייב יוכל לשלם בתקופה הזאת.

יותר מהשלוש שנים והארבע שנים?

כן, שנתיים נוספות לשלוש. זאת תהיה פריסה של חמש או שש שנים.

זה בקבע?

כן.

אלה דברים שעולים מהשטח. יש, למשל, חיילים בודדים שנמצאים תוך כדי השירות והמגבלה של השלוש שנים לא מאפשרת להם לפרוס את החוב ליותר זמן. היו כל מיני מצבים כאלה שבהם הגיעו למסקנה שיש צורך בעוד שנתיים.

כדי שאותו חייב לא יגיע לחדלות פירעון.

באותו מקרה שבו היה בן אדם שהיה מעוניין לשלם וביקש לקבל עוד שנתיים הידיים של הרשם היו כבולות.

החלק הזה הוא לא חלק אוטומטי, הוא חלק שהרשם צריך להתרשם.

לא רק להתרשם, גם להמשיך ולעקוב.

יש מגוון של דוגמאות.

זה רק אחרי חקירת יכולת?

כן.

חייבת להיות חקירת יכולת לפני שהוא מקבל החלטה מסוג כזה?

כן.

זה לא קשור לקורונה.

זה יכול להיות מקרה של חייב שנמצא בסדיר והרשם מבין שעכשיו המשכורת שלו מאוד מוגבלת, אין לו יכולת להשתכר מעבר, אבל בעוד שנתיים כשהוא ישתחרר הוא כן יוכל לפרוס. זה יכול להיות מקרה של אדם שפוטר מהעבודה וצפוי לחזור להכנסה גבוהה יותר. יש המון מקרים שבהם אנחנו מבינים שאם החייב יקבל תקופה נוספת יש סיכוי בהמשך שהוא יוכל לשלם. במקרים בהם הרשם משתכנע שחייב יכול לשלם את החוב בחמש שנים, אין סיבה להעביר אותו להליך חדלות פירעון, שהוא הליך מאוד משמעותי עם המון השלכות.

אם התוצאה היא שחסכנו מאות מקרים שילכו לחדלות פירעון, זאת תוצאה מצוינת, אבל אם העברנו הרבה ממסלול של שנתיים כיום או של שלוש לארבע וחמש כשהם לא במצב שהם היו הולכים לחדלות פירעון, זה אומר שלצד השני ייפרס התשלום לאורך זמן. יכול להיות שבעלות-תועלת זה סיכון שווה.

אני מסכימה איתך. אני חושבת שפה התפקיד של הרשם הוא מאוד חשוב – להעריך נכון את היכולת הכלכלית ולעקוב, לכן הוספנו את הסעיף שאומר שהרשם חייב לעקוב אחרי זה.

תומר, כמה רשמים יש?

72.

בכמה תיקים הרשם מטפל?

יש שניים וחצי מיליון תיקים במלאי.

מרגע שסעיף 7א חוקק התרענו שהוא יוצר תקלה גדולה. צריך לזכור מה היה המצב לפני חקיקת סעיף 7א. המצב היה שאנשים שילמו תשלומים מאוד מאוד נמוכים על פני הרבה מאוד שנים, שזה מצב לא רצוי לכשעצמו. התיקון שלו היה לכיוון של פריסה מאוד קצרה, של שנתיים ושלוש, שבהן אנשים היו צריכים לשלם 1,000,2000 ואפילו יותר בחודש. כשמדובר באנשים שמשתכרים שכר מינימום או קצת יותר משכר מינימום, זה בוודאי משהו שלא מאפשר להם לשלם. התוצאה של חדלות פירעון לאנשים שלא עומדים בתשלומים היא תוצאה מאוד מאוד קשה, לכן אנחנו כבר מזמן ביקשנו את התיקון הזה. אנחנו מאוד שמחים שהוא בא לעולם, אנחנו רק חושבים שהפריסה שהוצעה בו היא קצרה מידי.

שיקום עם אופק סביר הוא שיקום.

שש ושבע שנים זה אופק סביר. זה לא אופק לא סביר.

אם שש ושבע שנים זה אופק סביר, גם שמונה ותשע זה סביר. יכול להיות שחדלות פירעון זה דבר שאדם לא יכול לברוח ממנו כי איך שלא יהיה הוא בסוף יהיה חדל פירעון, ואז עדיף שזה יקרה קודם מאשר מאוחר מידי כדי שבינתיים זה לא יפיל אנשים אחרים. התוספת של שנתיים היא נכונה. אם אדם בארבע או בחמש שנים לא הצליח לסדר לעצמו את תכנית העבודה, קשה לי להאמין שתהיה לזה תקומה אחר כך.

אם יפרסו לבן אדם חוב של 80,000 שקלים, הוא יצטרך לשלם משהו כמו 1,300 שקל בחודש. זה הרבה מאוד כסף למישהו שמשתכר שכר נמוך. עכשיו הוא עובד, הוא רוצה לשלם את חובותיו פירעון מלא. אם יהיה לרשם את שיקול הדעת לפרוס לו את זה ליותר מחמש שנים כולם יוצאים נשכרים. לשים את הרשם במיטת סדום הזאת של השנתיים מבלי להגמיש אותה - בעיה.

צריך לשים לב שהממשלה מציעה להוסיף סעיף שאומר שאם הזוכה והחייב מסכימים על תקופות אחרות - הרשם יכול.

אני חושב שלהשאיר את זה וולונטרית יהיה יותר נכון מאשר למתוח את זה עוד שנתיים, עוד שלוש.

אנחנו דווקא חשבנו שצריך לקצר את התקופה. אני מבין שזו לא הרוח שנושבת כרגע מהוועדה, אז לכל הפחות לא להאריך את התקופה. אנחנו מציעים שרק מטעמים מיוחדים שיירשמו הרשם יאריך את זה בשנתיים נוספות.

הסעיף מדבר על כך שהרשם יפרט בהחלטתו את נימוקיו.

לא נימוקים, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו.

אני חושב שהמילה "מטעמים מיוחדים" היא לא נכונה.

ברוב ההחלטות הרשמים קובעים את צו החיוב בתשלומים. עצם העובדה שבנוסח הוספנו את המילים "הרשם יפרט בהחלטתו את נימוקיו", זה לא - -

יפרט זה ברור. את צריכה לכוון אותו למה צריכה להיות המחשבה שלו.

נאמר שהוא כן יוכל לשנות לתקופה ארוכה. שיקול הדעת שלו מובנה פה.

תיקון סעיף 2. בסעיף 7ב(א2) לחוק העיקרי, בסופו יבוא "ובלבד שחלפו 15
7ב ימים מהמועד האחרון להגשת ההתנגדות לפי סעיף 81א(ג1)
או 81א1(ד)(1) לחוק, לפי העניין".

מדובר פה בתיקון שעלה מהשטח. הסעיף הזה הוא סעיף שעוסק במסירת מידע על חייב לזוכה. אחרי שנפתח תיק זוכה יכול לבוא ולבקש מידע על החייב. הסעיף קובע שהוא יימסר אחרי 15 ימים מהמועד שהיה להגשת התנגדות. כשנפתח תיק יש 30 ימים להגשת התנגדות, כשבתקופה הזאת החוב עדיין לא חלוט, החייב עוד יכול להגיש התנגדות ולטעון שאין חוב. אם הוא מגיש התנגדות, זה עובר לבית משפט לדיון. בתקופת פגרה התקופה להגשת התנגדות מוארכת. מכיוון שבתקופת פגרה יכול להיווצר מצב שבו תוגש בקשה לקבלת מידע על חייב עוד לפני שהחוב שלו חלוט, אנחנו מבקשים לקבוע שזה יהיה 45 ימים, ובלבד שחלפו 15 ימים מתום המועד להגשת התנגדות.

זה גם בקבע, נכון?

כן.

תיקון סעיף 3. בסעיף 21 לחוק העיקרי -
21
(1) בסעיף קטן (א) –

(1) אחרי "מימושם בדרך אחרת" יבוא "אם התקיימו תנאים אלה,
אלא אם כן שוכנע הרשם, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם ביקש
הזוכה לעקל מיטלטלין של חייב שאינו יחיד – מטעמים שיירשמו,

(1) חלפו שישה חודשים ממועד המצאת האזהרה לחייב;

(2) החוב הפסוק או החובות הפסוקים במצטבר עולים על
2,500 שקלים חדשים.";

(2) הסיפה החל במילים "ומשצווה כך" תסומן "(א1);
2) בסעיף קטן (א1), במקום "ומשציווה כך" יבוא "משציווה
רשם ההוצאה לפועל כאמור בסעיף קטן (א)"

הסעיף הזה הוא תיקון קבע שעוסק בהליך של עיקול מיטלטלין. היום בהוצאה לפועל אחד מהליכי הגביה שניתן לנקוט זה הליך של עיקול מיטלטלין. במסגרת ההליך הזה מבוצע הליך של רישום – מגיע נציג של השטח ומתריע על ההליך, רושם את המיטלטלין שנמצאים אצל החייב, ולאחר מכן מבקש להוציא את אותם מיטלטלין על מנת למכור אותם ולכסות את החוב. מדובר בהליך של עיקול נכסים וסגירת החוב. זה הליך שיש בו פגיעה מסוימת בחייב, מכיוון שמגיעים אליו הביתה, מוציאים לו את המיטלטלין. מכיוון שזה גם הליך שיש לו עלות גבוהה יחסית להליכי גבייה אחרים, חשבנו שנכון שזה לא יהיה הליך גבייה ראשון בתיק אלא שימוצו הליכי הגבייה היותר זולים ופחות פוגעניים. מבוקש להכניס שני תנאים. תנאי אחד זה שההליך הזה יבוצע רק כחצי שנה לאחר המצאת האזהרה, והתנאי השני, שזה יהיה רק בחובות שהם מעל 2,500 שקלים.

ענת, האם אתם יכולים לתת נתונים על השימוש בכלי הזה היום, כמה הוא יעיל, כמה הוא לא יעיל?

ההליך הזה בעיני הזוכים נתפס כהליך הרתעתי שיש יעילות בצידו. יש קריאות בשנים האחרונות לצמצום, לביטול ההליך. יש אוכלוסיות מיוחדות שבהן יעילותו של ההליך הזה גבוהה במיוחד. יש איזו שהיא מגמה של צמצום שימוש בהליך הזה. אם בשנת 2016 ננקטו כ-37,000 הליכים של עיקול ברישום וכ-13,000 הליכים של הוצאה, אז ב-2019 אנחנו ב-24,000 הליכים של רישום עיקול מיטלטלין וב-6,770 הליכים בהם הגיעו מעקלים לביתו של החייב כדי להוציא. במאות תיקים בלבד נעשה תהליך של ההוצאה בפועל ומכירתם, משום שעצם הגעת קבלני ההוצאה לפועל אל ביתו של החייב מהווה איזה שהוא זרז להסדר או לתשלום במקום הוצאת המעוקלים. מה שהניע אותנו לקדם את התיקון הזה יחד עם משרד המשפטים זה שנוכחנו לדעת שלפעמים ההליך הזה ננקט בתור הליך ראשון בתיק. להליך הזה יש עלויות שהן שונות מהליכים רגילים. עיקול בבנק עולה שבעה שקלים, עיקול משכורת הוא הליך שאפילו אין לו עלות, והעלות של עיקול רישום היא כ-187 שקלים עם תוספת של נסיעות, כשהנסיעות משתנות מאזור לאזור. העלות של הוצאת המעוקלים היא כ-450 שקל עד 600 שקל, תלוי באזור. אנחנו חושבים שנכון שקודם יינקטו הליכים אחרים, רק אחר כך יינקט ההליך הזה.

שקלתם אם לבטל את ההליך הזה בכלל?

זה נושא שנמצא על השולחן שלנו מאז שאני בתפקיד. אני חושב שלא נכון לבטל אותו. הרבה פעמים המפגש עם החייב בביתו, שזה אירוע לא נעים שאני לא מאחל אותו לאף אחד, מביא לתשלום כסף בתיק, הזוכים רואים את הכסף. אנחנו היום הדרכנו את העובדים, עשינו שינוי בכל התהליך, כדי להפוך את זה מהליך של עיקול ברישום להליך של הנעה לגבייה. באים אנשים שלנו ומסבירים לחייב את המצב שלו. זה מן הליך שמאוד מדרבן לגבייה. אנחנו חשבנו שלא נכון לבטל את ההליך הזה, אבל נמשיך לעקוב אחרי זה. אם נראה בשנים הבאות שזה לא מביא מזומנים לתיק וזה לא מוריד את הגבייה בתיק, ההליך הזה לא קדוש בעינינו. כרגע אנחנו לא מעוניינים לבטל אותו.

צריך להפריד בין היחידים לעסקים. בעסקים זה הדבר היחיד שמניע אותם לשלם. צריך להמשיך לקיים את ההליך כל עוד יש לו שימוש, וזה שימוש בהיקפים לא מבוטלים. צריך להשאיר אותו בשלב זה על כנו.

מה גם שבעסקים האלמנט של הפגיעה שיש בחייב היא קטנה יותר.

צריך לזכור שסוג החפצים שמותר לעקל מאוד מאוד הצטמצם.

זה ההליך הכי מזרז שאתם מכירים?

ההליך הכי מזרז שאנחנו מכרים זה הגבלה של הרישיון, אבל את זה ביטלתם לנו בשבוע שעבר.

אנחנו רואים בהליכים בהוצאה לפועל ארגז כלים. כל חייב רגיש להליך אחר. יהיו חייבים שמה שיפעל עליהם זה הגבלת רישיון נהיגה, ויהיו חייבים אחרים שמה שיפעל עליהם זה הגעה של אנשים לביתם. חשוב, כדי לשמור על האיזון של האפשרות לגבות כספים מחייבים, לשמר את ההליך הזה ולהכניס בו את המידתיות המתאימה.

פרסמנו טיוטה של תקנות שמעלות את השווי של הנכסים שפטורים מעיקול. יש היום סעיף שקובע מה השווי של נכס שמותר לעקל. כשאתה מגיע לבית של מישהו אתה לא יכול להוציא כל דבר, רק מה שיש לו שווי שמצדיק את ההוצאה שלו וצפוי לכסות את החוב באיזו שהיא צורה. בעקבות שינויים שהיו בעלויות של מוצרים בשנים האחרונות וההתרחבות של אתרים של יד שנייה וכו', ראינו שהרבה מוצרים כבר פחות נמכרים, או השווי שלהם יורד. כדי להגיע למצב שמה שמוציאים משמש לכסות את החוב ולא מגדיל את החוב בגלל הוצאות גבייה, אנחנו מקדמים תקנות שיעלו את הסכומים האלה.

אנחנו שותפים לדעה שהגיע הזמן לוותר על עיקול מיטלטלין. אנחנו חושבים שהתועלת שבצד הדבר הזה היא מאוד מועטה. היא בטח מועטה לפירעון החוב, שזאת הייתה צריכה להיות התכלית המרכזית.

האם הכלי הזה עובד בשלב של ההתראה שהדביקו על הדלת, או רק כאשר מגיעים הבריונים?

השלב הראשון זו אזהרה שהדואר מוסר לחייב, שזה דבר שלא קשור לעיקול. העיקול מחולק לשני שלבים: עיקול ברישום, שאת זה מבצעים עובדים שלנו וזה מביא לא מעט כסף במזומן, ואם זה לא מועיל, באים בעלי התפקיד אליו הביתה ומוציאים את הדברים מהבית. אחוז קטן מאוד מהעיקול ברישום ממשיך בסופו של דבר להוצאת מיטלטלין.

נעשה מחקר בו בחנו אם חייב, אחרי שהגיעו אליו לשלב רישום עיקול, נכנס לאיזה שהוא מסלול של צו חיוב בתשלומים, החזיר את החוב או שילם איזה שהוא חלק. המחקר הזה הוכיח שחלק ניכר מהחייבים אכן נכנסים למסלול של תשלומים בעקבות ההגעה.

האם בעקבות זה הם נכנסים להסדר התשלומים אבל לא עומדים בו?

עד כדי כך אני לא יודע להגיד.

אין ספק שהאקט הזה הוא דבר קשה מאוד. אם הוא ימכור את הספרים או את המחשב של הילד שלו כדי לגמור את הסיפור, אני לא יודע אם בזה שיקמנו אותו, יכול להיות שרק דרדרנו אותו.

אני מניח שזה יניע את הרוב להיכנס לתהליך של פריסת תשלומים.

מתי הם עושים את זה? כשהחבר'ה בדירה?

בשלב של העיקול ברישום לא מעקלים להם כלום. רק אחרי העיקול ברישום הם מגיעים.

לא כולם באים. הרבה לא באים. הרבה אחר כך לווים כספים במקומות לא ראויים, מה שמכניס אותם לסחרור מחדש. האקט הזה של לבוא לבית זו פגיעה בכל בני הבית. לפעמים יש שם קטינים, לפעמים יש שם אנשים שחווים את האקט הזה כאקט מאוד קשה. אנחנו חושבים שטוב יהיה אם יבוטל ההליך הזה.

בתיקון הנוכחי הצענו להעלות את סכום החוב הפסוק מ-2,500 ל-5,000, כדי שהוא יינקט במקרים שיש איזה שהוא חוב ממשי, לא חוב נמוך יחסית.

מדובר פה גם בעיקולים של רשויות מקומיות?

תלוי. אם הרשות המקומית פתחה תיק בהוצאה לפועל אז כן, אבל אם הרשות פועלת דרך פקודת מיסים (גבייה) המשופצת, זה לא קשור אלינו.

אני רוצה להתייחס לסעיף הקודם שמדבר על הארכת הזמן. אם לאדם יש חוב של 49,000 שקלים, או אפילו פחות מזה, צריך להשוות אותו למצב הקודם. במצב הקודם היה אפשר לקבל צווים על 150 שקלים. יש הרבה מאוד אנשים שלא ייכנסו לחדלות פירעון שאנחנו חייבים גם להם לתת מענה. האפשרות של חמש או שש שנים לא נותנת מענה. אנחנו חושבים שצריך לתת שתי דרגות: דרגה אחת של להאריך בשנתיים, ודרגה שנייה, להאריך ביותר משנתיים כשהרשם רואה שיש נסיבות חריגות או כל מיני מצבים בהם אנשים חייבים מענה.

צריך לזכור שמבחינת עיקול מיטלטלין יש תקופה שניתן להבריח נכסים במהלכה. אנחנו חושבים שצריך לקצר את התקופה הזאת, בטח כשזאת הוראת קבע. לחילופין, אפשר לתקן את זה בהמשך אחרי שילמדו את המשמעויות. אם ימצאו שההשלכה של זה חיובית, תהיה סמכות בתוך החוק להרחיב את זה אפילו לשישה חודשים.

אני חושב שצריך להוריד את המילים "טעמים מיוחדים מטעם הרשם" ולכתוב נימוקים.

מה לגבי השלושה חודשים או השישה חודשים בנוגע להברחת נכסים?

במקרים האלה יש שיקול דעת לרשם. בדרך כלל לא צריך לעקל לפני שישה חודשים. כאן ניתן שיקול דעת לרשם לעקל לפני כשיש איזה שהוא חשש להברחה של נכסים. השישה חודשים מותאמים לרוב המקרים.

למה צריך טעמים מיוחדים? אם החשש היחיד הוא רק הברחת נכסים - -

אני לא חושבת שזה רק חשש מהברחת נכסים. יכול להיות מצב שהזוכה יודע שיש לחייב נכסים בשווי משמעותי שיכולים לכסות את החוב.

בגלל זה נרצה לקצר תהליך? הנכסים האלה יחכו גם עוד שישה חודשים.

או שלא.

ואז עוד פעם חזרת להברחת נכסים.

אנחנו לא יכולים תמיד לדעת.

אני רוצה לכוון את הרשם. אנחנו מאריכים את התקופה, כי אנחנו רוצים למנוע את החלק הבלתי נעים של הוצאת מטלטלין. אפשר לכתוב את העניין של חשש להברחת נכסים, כי אתה מדבר על מיטלטלין.

תמיד יש דברים שלא חשבנו עליהם. אני לא רוצה לכתוב את העניין של הברחת נכסים, כי יכול להיות גם חייב שארבע פעמים הפר הסדר, ויכול להיות גם חייב שהולך לברוח מהארץ. אני לא רוצה להגביל את הרשמים. צריך להשאיר את המילים "מטעמים מיוחדים". ברגע שהחייב מגיע ונכנס להסדר תשלומים לפי חוק "חייב משלם", אז לא עושים אצלו עיקולים בבית, כל ההליכים מוקפאים נגדו, כולל עיקולי משכורת.

אם הוא מתחיל לשלם.

כי הוא משתף איתנו פעולה.

החוק הזה הוא על אלה שלא משתפים פעולה.

אז שישתפו פעולה. אנחנו אומרים שהדבר הכי טוב שחייב יכול לעשות זה להגיע אלינו. ברגע שהוא מגיע אלינו המצב שלו משתפר בעשרות אחוזים. כל ההליכים של העיקולים מיועדים לאלה שהם סוג של משתמטים.

אנחנו מדברים כרגע על החלק הזה של הוצאת מיטלטלין. אנחנו אומרים שהכלי הזה צריך להיות האחרון בשרשרת המזון.

במסגרת הסט של לתפוס נכסים בשביל לממש אותם הם רוצים שזה יהיה אחרון, אבל יש סט אחר של כלים, כמו להגדיל את החשבון שלו.

אני הבנתי שרוצים להשתמש בכלי הזה רק בלית ברירה וכדי להשתמש בכלים האחרים קודם. חברים, תכוונו את הרשם. גם הרשם צריך לקרוא את החוק ולהבין מה רוצים ממנו. אני לא משאיר לו סתם שיקול דעת. אני רוצה לכוון את הרשם לא לתת לחייב את השלושה החודשים הנוספים רק אם יש חשש להברחת נכסים וכדומה.

אנחנו סברנו שהטעמים המיוחדים שיירשמו זה צמצום משמעותי של שיקול הדעת. אפשר לראות שזה שונה מטעמים שיירשמו של עסקים.

החלוקה לא צריכה להיות בין יחיד ללא יחיד, אלא בין מיטלטלין של בית למיטלטלין של עסק.

גם אני חוששת מלהכניס את המילים "הברחת נכסים", כי נתקלנו בסיטואציה שלחייב מסוים היה פיקדון שהוחזר מבית המשפט והיה קשה לשכנע את הרשמים שזה הברחת נכסים. מגוון הסיטואציות הוא גדול.

אם אנחנו מדברים על עיקול מיטלטלין, אז לעיקול מיטלטלין יש משמעות אחרת לגמרי כשאתה יודע שיש לאותו אדם ארגזים מלאים בסחורה שאתה מפחד שהוא יבריח. זה שיקול הדעת שאני רוצה לתת לרשם בבואו לקצר את ההליך הזה כדי ללכת ישר לזה, לא למשהו אחר. מה זה "מיוחדים"? זה שהוא יגיד לי שהוא רמאי זה מיוחדים? אני רוצה שהוא ימצה קודם כל את חשבון בנק, שימצה את הדברים היותר ידידותיים.

את זה כבר היום הם עושים. הרשם לא מאשר הוצאת מיטלטלין אם הוא לא מיצה את השלב של העיקולים.

זה כתוב בחוק?

זו הפרקטיקה.

אני רוצה לסתום פרצה שמדברת על אדם שיש לו איך להחזיר, רק הוא עובד על כולנו בעיניים.

נבוא עם עמדה לדיון בשבוע הבא.

אם מדברים על הברחת נכסים, למה אי אפשר לתת לזוכה להטיל עיקול ברישום, לא הוצאה?

אנחנו מדברים על מתי מפעילים תהליך של עיקול ברישום.

הם באים לפה עם הטבה מסוימת לחייב על ידי כך שהם אומרים שההליך הזה נדחה משלושה חודשים לשישה חודשים. הם השאירו אפשרות לרשם לקצר את התקופה מטעמים מיוחדים. אני לא רוצה את המילים "מטעמים מיוחדים". אני רוצה שאם הם מבקשים לקצר זה יהיה רק מטעמים של חשש להברחת נכסים, משהו מהסוג הזה.

תיקון סעיף 4. בסעיף 74ט לחוק העיקרי -
74ט
(1) בסעיף קטן (א), במקום "בסעיף 69ג(א), או – מטעמים מיוחדים
שיירשמו" יבוא "בסעיף 7א1".

(2) סעיף קטן (ב) – בטל.

מדובר בהתאמה שנדרשת לתיקונים שנעשו בחוק חדלות פירעון. בסעיף הזה נשארה הפניה לסעיף 69ג(א). רנחנו מבקשים להפנות לסעיף העדכני יותר.

זה משהו טכני.

אני רוצה להגיד נקודה קטנה בקשר לסוגיה של הברחת נכסים לאור ניסיון שיש לנו בייצוג חייבים. "הברחת נכסים" זו איזו שהיא מילת קסם שהרבה פעמים זוכים כותבים, רק הם לא באמת מוכיחים חשש ממשי להברחת נכסים. הרבה פעמים הטענות האלו מתקבלות בלי להוכיח את החשש להברחת נכסים. הרבה פעמים הבקשות האלו מתבקשות במעמד צד אחד, ללא תגובה של אותו חייב.

החלופה לעניין הזה היא המילים "מטעמים מיוחדים". אני חושב שהיא יותר גרועה. אני רוצה שתהיה הכוונה לרשם רק על חשש אמיתי להברחת נכסים.

יכול להיות שצריך להוסיף איזה שהוא סעיף שמחייב הוכחה מסוימת להברחת נכסים ממשית, איזה שהוא סעיף שיכווין גם את הזוכים וגם את הרשם לוודא שיש חשש להברחת נכסים.

ניקח את זה בחשבון.

אנחנו מדברים כאן על הארכה נוספת של שישה חודשים, שזו תקופה מאוד ממושכת. לגבי התקופה של עוד שישה חודשים ביקשתי לקבוע כללים מקלים על הרשם, כלומר שהזוכה יוכל לפעול, ובלבד שהנימוקים יירשמו על ידי הרשם. כמובן שזה ייבחן על ידי הרשם, אבל יהיה קל יותר לזוכה לבוא בפני הרשם ולבקש לא להאריך את התקופה מאותם נימוקים שהרשם ירשום. יכולות להיות עוד סיבות לעניין הזה פרט להברחת נכסים. הכוונה הייתה למנוע את התקופה הארוכה של שישה חודשים, ושרק מטעמים מיוחדים שיירשמו זה יוארך לחייב.

אנחנו נעשה בחינה מול הממונה על הרשמים.

תבדקו את הסוגיה ונדבר עליה בהמשך. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:55.