פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



29
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/08/2020

הכנסת העשרים-ושלוש





הכנסת





מושב ראשון



פרוטוקול מס' 55
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, ו' באלול התש"ף (26 באוגוסט 2020), שעה 9:00

התמודדות מערכת החינוך עם אירועי אלימות מינית כלפי נשים ונערות

חברי הוועדה: מרב מיכאלי – מ"מ היו"ר
עופר כסיף – מ"מ היו"ר
יאיר גולן
אורלי פרומן
תהלה פרידמן
קטי קטרין שטרית

יהוראי להב- הרצנו
עינב קאבלה

עינב לוק - מנהלת אגף בכיר שפ"י

אושרה לרר שייב - ממונה על שוויון בין המינים

שי גולדברג - משרד להשכלה גבוהה ומשלימה תוכנית להב"ה

רינת חכים - ראש תחום חינוך ורווחה

איריס מנדה בן יעקב - מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער

איילת רזין בית אור - עו"ד, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע

איתי קרויטורו - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

מאיר יצחק - ראש עיריית אילת

לירון אשל - עו"ד עו"ס המועצה לשלום הילד

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חן מקלר- חבר המתרגמים

התמודדות מערכת החינוך עם אירועי אלימות מינית כלפי נשים ונערות

בוקר טוב לכולן ולכולם. אני שמחה לפתוח את ישיבת וועדת החינוך היום יום רביעי, ו' באלול התש"פ, 26.08.2020 בנושא המאוד, ואני יכולה להכביר עוד כמה מאוד, חשוב של התמודדות מערכת החינוך, האומנם התמודדות, עם הסוגייה הכל כך אקוטית, קשה וכואבת של אלימות כלפי נשים, כלפי נערות וכלפי ילדות. בסוגריים נגיד כלפי ילדים כי אנחנו יודעות ויודעים, אנחנו יותר יודעות את זה מיודעים צריך להגיד, שעד גיל עשר פחות או יותר ילדים בנים נפגעים פגיעה מינית כמעט כמו בנות, באותם אחוזים, אחר כך החיים מובילים אותם לכיוונים שונים. בנות הרבה פעמים נשארות חשופות לפגיעה. בנים המסלול שלהם משתנה. החברה שלנו לא פתוחה בכלל, ולא מסוגלת בכלל לדבר בצורה כנה ואמיתית על פגיעה מינית בבנים, על פגיעה מינית בגברים, על המשמעויות של הדבר הזה לחברה שלנו, לתרבות שלנו ולמדינה שלנו. אבל לפחות, ברוך השם, על פגיעה מינית בילדות, נערות ונשים אנחנו כבר מדברות ומדברים כמה וכמה שנים.

השאלה היא האם מערכת החינוך ערוכה להתמודד עם המשמעויות ועם ההשלכות ועם האלימות הזאת עצמה? אני רוצה ברשותכם לפתוח בסיפור. יושבת כאן איילת רזין היועצת המשפטית הנוכחית של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. בשנת 1996 אני התחלתי לעבוד עבור מרכזי הסיוע, אז קראו להם מרכזי הסיוע לנפגעות אונס. בשנות ה-90 בישראל לא דיברו על אונס. לא דיברו על פגיעה מינית. וודאי שלא הייתה לגיטימציה להתלונן. וודאי שלא הייתה לגיטימציה להיחשף, ואחד הדברים שעשינו בקמפיין המאוד גדול ששינה את המציאות הזאת לשמחתי, זה נפגשתי עם מי שהיה אז שר החינוך, זבולון המר המנוח. ניסינו להסביר לו ולשכנע אותו כמה חשוב ודחוף להכניס לתוכנית הלימודים באופן גורף, באופן רוחבי, כלומר לאורך ולרוחב, את התוכנית לשווין בין המינים, שהייתה כתובה אז על ידי שפ"י במשרד החינוך יחד עם מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. תכף נשמע מה כן קורה. אין ספק שמערכת החינוך, משרד החינוך, מינה ממונה על שוויון מגדרי – אושרה לרר שעושה את זה כבר הרבה מאוד שנים ונשמע ממנה גם בהמשך. אבל, להגיד שבאופן גורף יש תוכנית לשוויון בין המינית ולהתמודדות עם אלימות מגיל גן ועד סוף בית הספר – התשובה היא לא.

לא יאמן שאנחנו 26 שנה אחרי וזה לא קרה עדיין. אני רוצה לבקש מיוזמת הדיון ח"כ עינב קאבלה לפתוח, ואחר כך כמובן קטי שטרית שעכשיו עומדת בראש וועדת המשנה למצוקה של נערות. בבקשה עינב.

תודה רבה מ"מ יו"ר ח"כ מירב מיכאלי. קודם כל אני רוצה להגיד תודה רבה ליו"ר הוועדה רם שפע שהכיר בחשיבות הדחיפות של הנושא והסכים, והנה אנחנו כאן עורכים את הדיון היום ממש בסמוך לפנייה שלי. תראו, כמו שפתחה מירב, אירוע האונס באילת הוא אירוע שכששמענו עליו ודווחנו עליו באמצעי התקשורת, אני חושבת שגם אותנו כמבוגרות ומבוגרים הוא תפס במקום נורא עמוק וטלטל את הנפש. שאלתי את עצמי, ואני שואלת את עצמי, מה מרגישים ילדים וילדות שנחשפים למידע? מה מרגישים נערים ונערות שנחשפים למידע הזה בצורה הכי פתוחה? זה טוב שהיא פתוחה כי זה תפקידם של אמצעי התקשורת, אבל איפה המקום של משרד החינוך גם בחופשת הקיץ וגם בחופשות החגים ובכל חופש שהוא? הם עדיין בתוך מערכת החינוך. אני חושבת שמשרד החינוך לא יכול להיות מנותק מהאירועים, ודווקא בגלל עוצמת המקרה היה נכון ועדיין נכון שבתי הספר ומסגרות החינוך ידעו לתווך את האירוע הזה, חס וחלילה אירועים אחרים שנקווה שחלילה לא יקרו. יש להעביר מידע לא רק לתלמידים בגילאים המתאימים, אלא גם להורים בכל הגילאים, כדי שאם ילד נחשף, וילדים נחשפים לאירועים האלה, מה הם התכנים הנכונים? איך להסביר? אם יש שאלות, איך להתמודד איתם? לא כל הורה יכול מעצמו לחשוב מהי הדרך הנכונה. הוא יכול להשתמש באינטואיציה הטבעית שלו, וזה דבר שאני מאוד מאמינה בו, אבל זה לא פותר את משרד החינוך להידרש על זה ולתת מענה אמיתי גם בזמן אמת. על כן אני חושבת שאנחנו חייבים לדרוש ממשרד החינוך את הפונקציות האלה שידעו לעשות את הממשק הנכון גם עם ההורים וגם עם התלמידים בעתות משבר כאלה. אני קוראת לזה משבר כי זה משבר חברתי. האירוע הזה הוא לא עוד אירוע, זה משבר חברתי.

דבר נוסף, ואת נגעת בזה, חייבים להכניס, מעבר לאירוע הספציפי הזה, לתוכנית הלימודים בצורה גורפת, רחבה, שיטתית וקבועה תכנים מתאימים למניעת אלימות מינית ולשוויון מגדרי. הדברים האלה קשורים והם לא דברים נפרדים. זה צריך להיות רציף וזה צריך להיות בכל הגילאים. את עוד מספרת שזה התחיל כדרישה לפני הרבה שנים, והנה אנחנו פה יושבים כולנו. אני בטוחה שנשמע את כולם וכולן פה חושבים שזה לא מספיק מה שקיים, ואם קיים. זה לא מספיק לגמרי, ולא נותן מענה הולם. עובדה שחלק מהמעורבים בפרשה הזו נמצאים במערכת החינוך או יוצאי מערכת החינוך. אז מה זה אומר עלינו? מה זה אומר על מערכת החינוך שלנו? אנחנו לא יכולים לתת לזה לעבור ככה בעוד דיון שלא יהיה בו, אגב לדעתי אם צריך לעשות מעקב אחרי הדבר הזה, לדרוש תשובות, אנחנו לפני פתיחת שנת לימודים אני לא חושבת שהדבר הזה צריך להיות נתון רק ליוזמות של הורים או של רשויות מקומיות או של בתי ספר מקומיים. זה צריך להיות בכל רחבי הארץ בצורה ברורה, מפוקחת ומבוצעת על ידי משרד החינוך.

יצא לי לדבר עם אמא, במקרה על משהו אחר, ואז היא אומרת שהיא בדיוק כותבת לבית הספר: חשבתי שהם יפנו אלינו. קיבלתי מכתב על פתיחת שנת לימודים וקורונה וזה חשוב, ואני כותבת להם שהם חייבים לשלוח להורים גם מידע על מה שקרה באילת. ואני חושבת שזה כמכלול, אנחנו כחברות וחברי כנסת אסור לנו לעזוב את הנושא. אנחנו חייבים להמשיך ולבדוק, ולוודא שמשרד החינוך נותן מענה בשני ההיבטים שציינתי. תודה רבה.

תודה רבה ח"כ קאבלה. האונס המחריד באילת הוא בפירוש לא מקרה בודד. זה מה שאנחנו צריכות וצריכים להבין. הוא מקבל עכשיו הרבה מאוד תשומת לב כי הוא באמת מחריד באופן קיצוני, וגם כי הנערה שעברה אותו מפגינה אומץ לב יוצא דופן. היא הלכה והתלוננה ולא מתכוונת לוותר צריך להגיד. אנחנו רואות פעמים רבות במקרים של אונס קבוצתי שבגלל שהנערות לא מסוגלות לעמוד במה שדורש ההליך המשפטי והליך החקירה, אז הם פשוט נעלמים מהאופק שלנו ומהתודעה שלנו. אבל הם קורים הרבה יותר ממה שאנחנו יודעות ויודעים, ונערות חשופות לאלימות בצורה בלתי רגילה.

ממה שאנחנו רואות הכי הרבה ממערכת החינוך לצערי בהקשרים של נערות, זה מאבק על אורך המכנסיים שמותר או אסור להגיע איתו לבית הספר. מערכת החינוך עצמה מסמנת את התלמידות שלה כאובייקט מיני ומתווכחת איתם על אורך המכנסיים שלהם. זה הדבר המרכזי שאנחנו מקבלות החוצה ממערכת החינוך בהקשרים האלה. ח"כ קטי שטרית כמו שאמרתי, זה לא מכבר הפכה ליו"ר וועדת המשנה לטיפול בנערות בוועדה לקידום מעמד האישה. בוקר טוב.

תודה מירב, תודה עינב. אני חושבת שהנושא הזה הוא באמת חשוב. בצד הדאגה ובצד הזעזוע שלנו יש לי חרדה מסוימת שהנושא הזה יכול להיעלם ולהתמוסס. עבר עוד יום ועוד יום וכבר לא מדברים על זה. אולי לא מדברים על זה כי זה לא מספיק, יכול להיות שזה לא מספיק מעניין, ואולי זאת הבעיה העיקרית כי זה חייב להיות מעניין. זה חייב להטריד כל בית ובית. הסיפור המזעזע באונס באילת הופך מטריד עוד יותר לאחר שמגלים שעל פי הנתונים של מרכזי הסיוע בישראל, כ-60% מפגיעות מינית מתרחשות מתחת לגיל 18. מדובר באיום ממשי על שלום הילדים שלנו. המקרה המחריד שבו הדיווחים מגיעים למספר דו- ספרתי של מעורבים בגירים וקטינים, מעורר תהיות כיצד זה ייתכן שאף אחד מאותם אנסים לא הפעיל שיקול דעת עצמאי והבין שמדובר במעשה נבלה?

כ-20 שנה לאחר חקיקת חוק הטרדה מינית ומדו"ח מבקר המדינה שהתפרסם בנושא רק במאי האחרון, עולה כי הציבור לא הפנים. הציבור לא הפנים מהי הטרדה מינית. זה לא רק שזה עניין חוקי, זה גם עניין ערכי ותודעתי. להערכתי יש לפעול בשלושה מישורים כדי למגר את התופעה הנוראה של אונס ותקיפות מינית, ולהשאיר עולם בטוח יותר לדורות הבאים שלנו. האחד, מניעה. האחריות על חינוך לכבוד הדדי ומיניות בריאה מוטלת גם על ההורים. אנחנו לא מזכירים את ההורים, אבל גם עליהם מוטלת האחריות. גם מערכת החינוך לא יכולה להתעלם לחלוטין מהנושא. אין וואקום. אם בני נוער לא ילמדו ממבוגרים שהם סומכים עליהם, הם ימצאו מקורות מידע אחרים ומפוקפקים.

כיו"ר וועדת המשנה לנערות וצעירות בסיכון, פניתי ביום חמישי האחרון לראש הממשלה ושר החינוך בבקשה להכניס לתוכנית הלימודים לימודי חובה לחינוך למיניות בריאה ולמידה של החוק למניעת הטרדה מינית. זה קריטי כדי להגן על הבנות שלנו וגם כדי לשמור על הבנים שלנו. שר החינוך הביע מוכנות לעודד תוכנית לימודים. אני קיבלתי תשובה ממנו שהוא אמר שהוא מוכן, והוא יעודד תוכנית לימודים כזו ואני מודה לו על כך. אני אתעקש על כך שהתוכנית תהיה כלולה בלימודי חובה ולא לימודי רשות. לא רק אם יש שעה פה ושעה שם, אז בואו נכניס את זה.

בנוסף, ביקשתי לחזק את המערך הממונה על הטיפול בהטרדות בבתי הספר, ולהקנות ידע ותוכנית פעולה אחידה ליועצות החינוכיות. תבינו, היום בכל חברה ובכל ארגון שמים ממונה על הטרדה מינית, אבל אין את זה בבתי ספר. גם בבתי ספר יש היום הטרדות מיניות. אנחנו צריכים לאפשר לאותן בנות או לאותם בנים שמרגישים שמטרידים אותם מינית להגיע ולדבר. כמובן שצריך להקצות לזה גם משאבים, גם שעות וכולי.

טיפול. למענה המהיר לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית יש חשיבות עליונה. המענה המהיר הוא קריטי פה. בתשובה לשאילתה שהגשתי אמר סגן שר הבריאות יואב קיש כי הנהלים שנוגעים לתפעול החדרים האקוטיים המטפלים בנפגעי תקיפה מינית יעודכנו. שני חדרים נוספים אמורים להיפתח בקרוב והמרכזים הקיימים, בהם המרכז באילת, יותאמו גם לטיפול בקטינים - -

אני פשוט, את יודעת, זה לא קשור למערכת החינוך אז בואי רגע, את יודעת - -

כן, אני ממשיכה. זה חשוב לי גם - -

אבל אנחנו רוצות להגיע גם למשרד החינוך, אז בואי נתרכז במה שקשור למערכת הזאת - -

אין שום בעיה, אני ממש עוד דקה מסיימת. כמובן שעבודות שירות ועונש, ואנחנו צריכים לדבר על זה כעונש חינוכי, זה עונש מגוחך. לא נותנים עבודות שירות, צריך להתחיל מאסרים. את המקסימום שאפשר. כחברת כנסת, כאמא וכאשת חינוך, אני מאמינה שלחינוך יש מקום מרכזי בעיצוב התרבות והנורמות ההתנהגותיות, וכמובן יחד עם חבריי אמשיך לפעול לסביבה בטוחה יותר, ולעדכן אתכם כמובן בהתפתחויות שאנחנו נעשה גם בוועדת המשנה וגם מול מערכת החינוך. תודה רבה. דיון מאוד מאוד חשוב בעיניי.

תודה רבה ח"כ שטרית. אני רוצה להתווכח איתך רק על דבר אחד. אני חלוקה עלייך לגמרי שהציבור לא הפנים מה זה הטרדה מינית. כולם היום יודעות ויודעים מה ההבדל בין חיזור לגיטימי לבין הטרדה מינית. מה הם יחסי מין מבחירה - -

בצידה של הפנמה צריך להיות גם יישום - -

-- הבעיה היא שיש מציאות שמאפשרת למרות הידיעה. את יודעת, זה כמו שתגידי שאנשים לא הפנימו מה זה שוד. אוקיי? הם יודעים מה זה שוד, והם עושים את זה בכל זאת כי הם מרגישים שהם יכולים להרשות לעצמם. בתחום הפגיעה המינית לצערי המרחב שבו גברים מרגישים שהם יכולים להרשות לעצמם לעשות את זה הוא מרחב עצום ובלתי מתקבל על הדעת. זה נוגע גם לאכיפה כמו שאמרת, אבל לא פחות מזה לחינוך ובשביל זה התכנסנו. ח"כ יוראי להב- הרצנו.

ראשית כל, אני רוצה לברך אותך, את חברתי עינב קאבלה על הדיון החשוב הזה. אני חושב שצריך לפתוח במושכלות היסוד כי האירועים האחרונים גרמו לנו להבין שיש שוב צורך לתקף אותם. זו היא זכות של כל אישה לחיים מלאים, שווים ומוגנים. חיים שהיא יוצרת ופועלת, והיא זכאית להגנה מפני אלימות. אני שב ומתקף את זה כי האירועים של אילת הראו לנו שלא מדובר בעשבים שוטים. אי אפשר לנתק אותם מהאירועים שהראו בקפריסין ובאיי נאפה.

חד משמעית.

הם המשך ישיר והם אולי מגלמים את ההבנה שאין הבנה מלאה בזכות הבסיסית הזאת. כולנו מתרגשים ונרעשים כשיש תקיפה מינית, אבל זאת אולי נקודת הקצה או נקודת השיא של אותה אלימות. אני תוהה את עצמי למה לא לגדוע אותם מראשיתה? הצורך לגדוע את אותה אלימות מראשיתה הוא פשוט לוודא שהיא לא מתקיימת, לא קורית ולא באה לעולם וזה אמור לקרות במערכת החינוך.

עם איילת רזין אנחנו כל הזמן מעלים את השיח של איך דואגים שנפגעות תקיפה מינית אחרי התקיפה מקבלות את הסיוע הנכון. זאת על מנת שנקודת השיא לא תהיה נקודת שיא ראשונה שאחריה טיפול לקוי של רשויות אכיפות החוק יגרמו להידרדרות ולאובדן שליטה נוספת על ידי אותה נפגעת. יושב פה גם איתי, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית הנבחר, וזו הזדמנות לברך אותו. אני חושב שזו הפעם הראשונה שאתה מגיע לוועדת החינוך פיזית, אז ברוך הבא לוועדה.

ברוך הבא איתי.

ואולי שווה לשמוע מה התלמידים חושבים בנושא הזה והאם הם מרגישים שיש מוכנות או איזושהי הכרה בנושא של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית במערכת החינוך. אבל שוב, הצורך לגדוע את האלימות, לוודא שהיא לא מגיעה אל העולם הוא שם במערכת החינוך. בתור אחרון חברי הכנסת שיצא ממערכת החינוך, אני מרגיש שאני לא זכיתי לשום חינוך שנוגע למה היא מיניות בריאה, איך מתמודדים עם אלימות ומה נחשב אלימות מינית. אני חושב שדווקא שם יש חשיבות גבוהה ומוגברת לגעת בסוגיות האלה, ולהביא חינוך נכון שימנע את התופעה הזאת בכלל מלקרות, או לפחות לצמצם את היקפיה בצורה דרסטית.

אדרבה ואדרבה. ח"כ עופר כסיף.

כן תודה רבה באמת על הדיון המאוד חשוב הזה, זאת יוזמה מבורכת. תודה לכל הדוברים הקודמים שאני מסכים עם כל מילה שנאמרה. אני אוסיף רק דבר אחד בקצרה. אני חושב שהבעיה המרכזית או הסיבה המרכזית לאלימות המינית היא השיח הפטריארכלי והחברה הפטריארכית. אני חושב שאם אנחנו רוצים באמת לרדת לשורשם של דברים, אם אנחנו רוצים באמת למנוע מלכתחילה את האלימות הזאת, אנחנו צריכים קודם כל להבין מה הם המאפיינים של החברה הפטריארכלית. חברה שבעצם מתייחסת לאישה כאל חפץ. תפיסה שמתייחסת ושיח שמתייחס, אגב לא תמיד בזדוניות, וזאת אולי הבעיה – שזה נתפס כטבעי. כאשר מדברים והיו"ר הזכירה את הנושא של אורך המכנסיים, זה בדיוק חלק מזה. הרי מה עומד בבסיס התפיסה הזאתי שנערה או ילדה צריכות להתלבש באופן מסוים? זאת התייחסות לאותה נערה כאל חפץ ולא כאל סובייקט שבוחר באופן חופשי איך הוא רוצה להתלבש, אלא אובייקט שקובעים לו את ההתנהגות, את הלבוש וכן הלאה. שם צריך לגדוע את זה. אני פניתי גם ליו"ר הועדה, ואני גם מעלה את זה פה כהצעה שבמסגרת הועדה שלנו תוקם ועדת משנה שזה יהיה הנושא שלה.

רעיון מצוין.

ועדת משנה לחינוך מיני או לטיפול בבעיה של אלימות מינית בקרב נוער.

רעיון ממש מצוין, באמת. אגב מותר לציין שאני מסכימה עם דברייך, לכן פתחתי ואמרתי שהדבר שאנחנו חייבות וחייבים להיאבק עליו הוא תוכנית חינוך לשוויון בין המינים. זה הכל מתחיל ונגמר בשוויון, אין בכלל שאלה. אנחנו יודעות את זה. פגיעה מינית על כל הרצף שלה היא פשע של כוח. מי שיש לו כוח יכול להפעיל את הכוח הזה על מי שיש לה פחות כוח.

כן, אני מסכים. את עכשיו מזכירה לי משהו - -

לצערנו לוקחים את זה רק לקטע של שוויון בתוך מקום עבודה, או שוויון כזה. אף אחד לא מדבר על - -

נכון. על המהות.

על השוויון האמיתי.

אנחנו מדברות הרבה שנים אומנם, אבל צריך עוד ליישם.

חד משמעית. דרך אגב, מה שאומרת מירב זה מזכיר לי שאחת מהפמיניסטיות החשובות בארה"ב, קתרין מקינון, למעשה דחפה והצליחה במידה מסוימת להשיג בחוק האמריקאי, ואולי צריך לחשוב איך אנחנו מכניסים את זה פה בשותפות כמובן. צריך לחשוב, אני לא אומר שיש לי איזה - -

אני כבר מפנה אותך להצעת החוק שלי למניעת כפייה מינית. אני אדבר על זה בהרחבה בהמשך.

מצוין, אבל אני התייחסתי למה שמאוד מעניין שגם מקינון יחד עם עוד פמיניסטית בשם אנדריאה דבורקין עשו ביחד. הם הפכו במידה מסוימת את פשעי המין כנגד נשים לפשעי שנאה. כי מה ההגדרה של פשע שנאה? פשע שנאה זה כאשר - -

בדרך כלל בין עמים.

-- כן, אבל פשע שנאה על פי ההגדרה זה פגיעה באדם כלשהו בשל זהותו. זאת יכולה להיות כמו שאת אומרת לאומית, אתנית, דתית ולכן גם פשיעה מינית יכולה בהחלט, צריך לחשוב איך היא יכולה להיכנס תחת הקטגוריה של פשע שנאה.

נכון.

פשע שנאה שמכוון כלפי אנשים בגלל זהותם. או זהותם הנשית או הלהטב"ית.

זה ממש, אני לא רואה אפילו הבדל.

דרך אגב בחוק הישראלי לפשע שנאה יש גם סנקציות יותר קשות.

אני מפסיקה את הדיון הזה ברשותכם כי מה שהתכנסנו כאן זה כדי למנוע תקיפה מינית.

ברור.

אנחנו יכולות לדבר על ההגדרות האלה, אבל לענייננו כאן זה לדבר על מערכת החינוך ועל האופן שהיא פועלת אם בכלל כדי למנוע פגיעה מינית ולהתמודד איתה כאשר היא לצערנו קורית. שלום לח"כ יאיר גולן, ח"כ תהילה פרידמן היא בזום מחכה, אז נשמע אותה קודם ואז נעבור סוף סוף למשרד החינוך. בוקר טוב ח"כ פרידמן בבידוד. איך בבידוד?

בודד. בוקר טוב. תודה על הדיון ברכות לעינב על היוזמה הבאמת מאוד חשובה. כבר אמרו הרבה, אז אני רוצה להוסיף רק כמה נקודות ממש קצרות. יש בתי ספר שעושים היום גם הדרכות הורים. זאת אומרת שהם מאפשרים להורים גם סוג של הדרכות. זה גם דבר שצריך לחשוב איך מרחיבים אותו כי המשולש הזה של הורים, בית ספר וילדים הוא בסוף המשולש. לא לדבר על זה שהרבה מהתופעות, שהצפייה בפורנו, יש הרבה דברים שמתרחשים במרחב הביתי ולא במרחב הבית ספרי. ההשפעות שלהם אחר כך יכולות להיות במרחב הבית ספרי, אבל בקיצור צריך להכניס את הדרכות ההורים למשוואה.

היום יש בתי ספר להורים, אבל הם פרטיים ומאוד יקרים. צריך לחשוב איך הופכים את זה למשהו נגיש יותר. מגזרים. אני חושבת שהדיון פה מתמקד במגזר הכללי וצריך לתת תשומת לב מיוחדת לעולם הדתי וההתמודדות שלו, כי הרבה פעמים זה נוח למערכת הדתית להתחמק, למערכת החרדית בוודאי. בערבי אני לא יודעת מה קורה. זה שפות שונות, סוג התמודדות אחר וגם שם חייבים ממש לאכוף את זה כחובה. וזאת הנקודה הבאה – הסיפור של החובה ולא רשות ולא שיעורי חינוך. איך זה הופך להיות כמו תחום דת, כמו כל תחומי הדת במשרד החינוך שהוא חובה מההתחלה ועד י"ב? צריך לחלק פה בין הקצר טווח לארוך טווח. זאת אומרת, מה שאנחנו מדברים על לימודי חובה ומתמשכים וזה, זאת התמודדות כזאת נמשכת. מול אירוע כמו האונס באילת זה מובן שחייבת להיות איזושהי עצירה והתייחסות ספציפית. שמעתי על עיר במרכז הארץ שהחליטה שאת היום השני הלימודים היא תקדיש כולו לנושא יחסים בין המינים, וזה נראה לי החלטה ראויה לאור זה שזה באמת סוג של פיגוע טרור הסיפור הזה של האונס באילת.

הדבר האחרון זה איזשהו רעיון שאני משתעשעת בו. אני לא יודעת אפילו איך לתרגם אותו למציאות, אבל אנחנו מעודדים בשנים האחרונות בתי ספר גם בחינוך ערכי. הרבה פעמים המדד שלנו הוא מדד של כמה מתגייסים או כמה מתנדבים. זה מדד נהדר, אבל אני שואלת את עצמי אם היינו יכולים למדוד, אני לא יודעת איך מודדים כי זה באמת שאלה טובה איך מודדים התמודדות עם הפצות סרטונים ופגיעות. האם יש דרך להפוך את זה למדדים הערכיים שלנו? זה בסיס לחינוך הדבר הזה, וזה לא פחות בסיסי, וזה לא פחות מודד את החינוך הערכי מאשר התנדבויות והתגייסות לצבא. אז זה רעיון קצת אמורפי, אני לא יודעת איך מתרגמים אותו, אבל אני חושבת שאם יהיה לנו מדדים, תמיד יותר קל לעבוד אל מול מדדים. תודה.

חד משמעית. אני חושבת שזה רעיון מעולה לעשות מדד לשוויון מגדרי במערכת החינוך. ממש רעיון יוצא מן הכלל. אני רוצה להגיד לח"כ תהילה פרידמן, קודם כל תודה לך שהעלית את הנקודה הזאת של החינוך הממלכתי-דתי ובוודאי החרדי. אנחנו יודעות מעמותות, תכף נשמע ממרכזי הסיוע, עד כמה הן מצליחות להיכנס להעביר סדנאות בחינוך הממלכתי-דתי. גם בחינוך הממלכתי זה לא מובן מאליו ולא עובר הכי בקלות, אבל אנחנו יודעות בוודאות שארגונים של הקהילה הגאה חסום בפניהם לחלוטין כל המגזר הזה. כל המערכת הזאת לגמרי חסומה בפניהם, מה שמעיד על הקושי להתמודד עם מין ומיניות וכל המשמעויות של זה. ח"כ יאיר גולן ואז סוף סוף נעבור למשרד החינוך ולארגונים וכמובן למועצת התלמידים והתלמידות.

אני אומר כך, אנחנו לא מהרהרים בכלל בחינוך ללחימה בשוד בנקים. אנחנו מניחים שמורא החוק מספיק בשביל שבן אדם נורמטיבי לא יעסוק בפרקטיקה הזאת. לעומת זאת, הנושא של עבירות מין מהרמה הכי נמוכה של סקסיזם, דרך הטרדות מיניות ועד לאונס הוא דבר שרווח מאוד בחברה וזו תופעה שאי אפשר להיסמך על מורא החוק בלבד. לכן, הנושא החינוכי פה הוא קריטי. הוא בעיניי מתחיל קודם כל בראש ובראשונה במלחמת חורמה בסקסיזם. אין צחוקים, אין התבטאויות, אין ניסיונות מרומזים. כל מה שנמצא מתחת לרף של הטרדה מינית ועדיין מכיל בהחלט את הקרקע להטרדות מיניות ולכל השאר. לכן כשאני מסתכל על מערכת החינוך, ואני לא מומחה לגיבוש תוכניות חינוך אבל, ברור לי לחלוטין, גם מתוך הניסיון הצבאי, שניתן לחנך אנשים צעירים אחרת.

חד משמעית.

חלק מזה זה כבוד האדם באשר הוא אדם, וחלק מזה זה לדבר ישירות לנושא ולהסביר מה זה התנהגות סקסיסטית, מה היא התנהגות מכבדת בכל האמצעים הפדגוגים האפשריים כדי שהנושא הזה ייתן מענה לתופעה שלצערנו הרב היא באופן יחסי, אסור פה לכלול את כולם, אבל באופן יחסי היא תופעה רווחת בחברה. היא תופעה שהרבה יותר קשה להילחם בה מאשר במניעת פשיעה בכלל.

תודה רבה, אני רק רוצה לפרוטוקול להגיד שהחוק למניעת הטרדה מינית כולל גם את ההגדרה של ביזוי אדם על רקע מינו, מיניותו, גופו, גופה וכולי. זאת אומרת שכל התופעות האלה שאתה תיארת כרגע הם לגמרי נכללות בגדר הטרדה מינית גם אם זה לא מגיע לערכים משפטיים.

כן. את מבינה למה אני מתכוון. הצחוקים פה, המילה שם.

חד משמעית. אני רק אומרת שזה בדיוק העיקרון של החוק למניעת הטרדה מינית, להבין שאין צחוקים. אם צחוקים מבזים אדם - -

זהו, שזה לא צחוקים.

גם אם זה מצחיק מישהו ברגע מסוים נתון, זוהי הטרדה מינית. אין בינינו וויכוח.

מה שהתכוונתי, אני מכיר את התופעה שאומרות לי חיילות: זה לא שהוא איים עליי. זה לא שחשתי שזו פלישה לנפשי, אבל הוא גרם לי חוסר נוחות עמוקה.

זוהי ההגדרה של הטרדה מינית. חשוב שנבין שהכל זה תחת הגדר הזה. אולי מילה באמת מהיו"ר הטרי של מועצת התלמידים הארצית איתי קרויטורו, בוקר טוב. איך זה נראה מאיפה שאתה מסתכל על הדברים?

אני חייב לומר שזה נראה יותר חמור ממה שאתם מתארים את זה.

בבקשה, האר את עיניינו.

אני חייב לומר שלפחות אתמול, לפי הנתונים שאנחנו ראינו, נרשמו בשפ"י בערך 3,800 אירועים של פגיעות מיניות או הטרדות מיניות ברחבי מערכת החינוך, בכל רחבי מערכת החינוך. זה נתון שהוא קצת מצחיק, כי הוא פשוט לא נכון באף קנה מידה. אם הסטטיסטיקה בעולם האמיתי היא אחת לאחת, וגם גברים שזה נושא שפחות מדובר, הסטטיסטיקה הזאת חלה על מערכת החינוך. כל מה שאתם מדברים על חינוך למיניות בריאה, הלדבר על הדברים האלה, קודם כל יושב בבסיס שלו מה תלמיד או תלמידה חווים כשהם מגיעים למערכת החינוך. בסוף אין מוגנות היום. לא לתלמידים, לתלמידות בוודאי שעוד פחות.

כמו שאתה אומר הצחוקים, ההערות וכל הרוח הזאת, היא רוח שאין לה שום גיבוי במערכת החינוך. אני מכיר, לפחות ברמה האישית, חמש בנות שפנו אליי בשנה האחרונה על פגיעות מיניות שהם עברו על ידי מורים כשהתגובה של בית הספר בכל אחד מהמקרים האלה הייתה: אין לנו מה לעשות עם זה, או גיבוי של המורה. אז אי אפשר שלא לדבר על החומרה של המצב של זה בתוך המערכת ואני חושב ששם זה יושב. בחוויה של תלמידים ותלמידות המערכת היא מתירנית. אין שום יכולת של המורה להתערב בסיטואציה הזאת, לתת כלים לתלמידים ותלמידות להתמודד עם זה. נערים זורקים הערות לכל עבר, ונערות זורקות הערות לנערים. יש נגיעות ויש המון הטרדות מיניות. לצערנו בסוף זה נמצא שם כשמורה לא יכול להגיע למצב של התמודדות בסיטואציה חברתית. הוא לא עבר הכשרה לזה, כי אין אף אחד בתוך בית הספר שמתמחה בנושא הזה. לשים את זה על שפ"י והשפ"ח זה נחמד, אבל בסוף היום יש יועצת, במקרה הטוב על שכבה. היועצת הזאת נמצאת על למעלה מ-100 תלמידים. רוב התלמידים לא יגיעו בכלל לשבת איתה פעם אחת בכל שנותיהם בבית ספר. בטח שאין לה יכולת להתערב במרקם החברתי ובשיח החברתי שנמצא בתוך בתי הספר. אני חושב שזה נטוע בשני דברים עיקריים. קודם כל, מורים צריכים להבין בכלל מה זה. אני לא חושב שיש מורה שמכיר בכלל באופן אמיתי וטוב, אם נלך ונעשה באופן מדגמי בתשאול, את החוק של הטרדה מינית. מה זה אומר בכלל לתת כלים למוגנות של ילד בתוך בית ספר? לכן, אני חושב שקודם כל המורים חייבים כחלק מההכשרות שלהם לעבור איזושהי הכשרה בנושא הזה, בלהבין בכלל מה קורה, למה זה שם? אין להם את הכלים ככה או ככה להתערב במרקם חברתי בעוד המון תופעות, אם אנחנו מדברים על חרם, בטח לא בנושא כל כך חמור שממש צריך להיכנס מתחת לעור של תלמידים. אני חושב שזה קודם כל נטוע שם.

אחרי זה אני חושב שאנחנו צריכים לספק איזשהו מנגנון שהוא חיצוני לבית הספר שמאפשר לתלמידים ולתמידות להרגיש בנוח שמישהו יטפל בזה. זה עלה בכל הכנסות האחרונות, זה צריך לעלות גם בכנסת הזאת. אנחנו גורסים שצריך להיות מנגנון חיצוני שיאפשר לתלמידים להתלונן באופן כללי על המוגנות. יש ילדים שמשפילים ומענישים אותם פיזית, ויש תלמידים שנפגעים. יש המון תלמידים ותלמידות, באמת בלי סוף, שנפגעים פגיעות מיניות חמורות ומרגישים פשוט לא בנוח ואין גורם חיצוני שמסוגל לטפל בזה היום. הרי אין מקום שתלמיד יכול לגשת אליו שזה לא יהיה בסוף בתוך המערכת, שזה לא יהיה המנהל שבסוף יגיד למורה שבסוף זה ייסגר בינם לבין ההורים. או באופן כללי שמישהו ידבר על הנושא הזה. הצעד הכי ברור וקל שאפשר לתת הוא אחד, להכניס את החינוך המיני ללימודי חובה, ולא רק להכניס אותו ללימודי חובה, אלא להתאים את התכנים. במקרה הטוב היום מחנך מעביר או מחנכת מעבירה איזושהי מצגת יבשה שהיא מקבלת ממשרד החינוך בכיתה י"א וכיתה י"ב על תכנים מאוד לא רלוונטיים שמאוד לא קשורים ליום יום. בוא נגיד את זה ככה, הסכמה ורצון זה שני דברים שאף אחד לא ידבר עליהם. באופן אובייקטיבי יש הרבה מורים שזה מביך אותם, והשיח הופך לשיח לא רלוונטי, פשוט לא נכון לגבי הכלים שאנחנו צריכים לקבל. אז קודם כל אני חושב שזאת החוויה שלנו בתוך המערכת, החוויה של המוגנות שלנו, של מה אנחנו חווים, כי כשתלמידה מגיעה ומתלוננת שמורה או מורה הטרידו אותה מינית או זרקו לה הערה על הגוף שלה, או תלמיד מרגיש שמישהי או מישהו עשו משהו שלא בנוח הוא צריך לדעת שזה לא בסדר ושיש מי שיקשיב לו. שלא יחפו על אותו מורה או מורה או על אותו תלמיד או תלמידה. שיש מישהו שבסוף יהיה שם בשבילו.

תודה רבה איתי. אלה דברים קשים מאוד. משרד החינוך. עינב לוק, מנהלת אגף בכיר בשפ"י, בוקר טוב.

בוקר טוב.

שמעת את הדברים שאמר איתי?

כן, שמעתי. הצטערתי לשמוע את מה שהוא אמר.

הצטערת, אך הופתעת?

אני אתייחס לדברים. ראשית לפני שאני אתייחס לכל הדברים שנאמרו אני רוצה לפתוח ולהגיד שהאירוע הזה טלטל את כולנו, וגרם לזעזוע וכאב. אנחנו מרגישים צורך עז לעשות הכל. לפעול, להמשיך ולפעול כדי למנוע פגיעה וניצול בילדים ובני נוער. אני אגיד קודם כל שמשרד החינוך מחויב בכל דרך להעניק לילדים ולבני הנוער לגדול במרחב מוגן, מרחב שמספק ידיעה ברורה מה מותר, מה אסור, מה מוסרי, מה לא מוסרי, מה חוקי, מה פלילי. מרחב חינוכי ערכי. זה מבחינתנו הדבר העיקרי שאליו אנחנו שואפים. אני אגיד שאנחנו פועלים, אני אציג את זה בטווח הקצר ובטווח הארוך. בטווח הקצר ברמה המיידית, אנחנו מפרסמים הנחיות לצוותי החינוך לעקרונות לשיח עם ילדים בתחילת השנה בנושא של האירוע עצמו. אנחנו חושבים שאי אפשר לפתוח את השנה ללא שיח עמוק, משמעותי ונוקב בעקבות האירוע, וכמובן זה מתחבר לאירועים נוספים. זה לא אירוע יחיד כמו שהוצג כאן, אבל בוודאי אנחנו חייבים לפתוח בשיח מאוד ברור ונוקב ואנחנו כבר פרסמנו עקרונות לשיח. אנחנו נמשיך במהלך השבוע הבא לפרסם חומרים נוספים, סרטונים וחומרים, גם להורים כפי שצוין כאן, לעקרונות לשיח עם הילדים. נדמה לנו שהדבר הראשון בטווח המיידי הוא שצריך לקיים את אותו שיח שאנחנו מקיימים פה עם הילדים. כמובן מותאם גיל ומותאם תרבות. יש לעשות אותו באופן מידי כל עוד הנושא נמצא על סדר היום.

הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו הוא מיד כשאנחנו נתחיל את השנה, אנחנו עומדים לפרסם את התוכנית החדשה שלנו, את תוכנית כישורי חיים החדשה שבעצם נבנתה בשנת הלימודים הקודמת. הפיתוח שלה יסתיים במהלך השנה הזו ואנחנו כבר מתחילים לפרסם חומרים חדשים מהתוכנית. אחד הדברים שאני יכולה להגיד זה שבעצם עד עכשיו תוכנית כישורי חיים הייתה תוכנית חובה במערכת, והיו בה פרקים בנושא של מיניות ומניעת פגיעה מינית ואני מסכימה שהתוכנית הייתה חייבת לעבור שינוי והתאמה למציאות המשתנה. הרבה דברים השתנו. חלק מהחומרים לא הותאמו - -

איזה דברים השתנו? פגיעה מינית הצטרפה לחיינו?

-- לתרבות המשתנה, לעולם הווירטואלי ולמרחבים שבהם נמצאים הילדים. לכן, אנחנו יוצאים עם תוכנית חדשה מותאמת גיל ומותאמת תרבות, עם חומרים חדשים שיפורסמו השנה. אנחנו נתן לחומרים האלה קדימות בתחילת השנה ונדאג שכל היועצים ינחו את חדרי המורים בהעברת התכנים. תכף אני אתן גם לאיריס מנדה בן יעקב שממונה על היחידה למיניות ומניעת פגיעה מינית בילדים ובני נוער, ולאושרה לרר שממונה על המגדר, לתאר בהרחבה את התוכניות. אני אגיד שההנחיה שתצא היא להפעיל את התוכנית בכל שלבי החינוך, כי יש לנו תוכנית חדשה שאיתה אנחנו נצא. זה באמת הדבר השני שרציתי להתייחס אליו. הדבר השלישי שאני אתייחס אליו, זה הנושא של הנחיית חדרי מורים. בשנת הלימודים תשפ"א כל חדרי המורים יעברו הכשרה בנושא של איתור וזיהוי ילדים במצוקה, פגיעה וסיכון. את ההכשרה הזאת יעבירו יועצים ופסיכולוגים בחדרי המורים. ההכשרה הזאת היא חלק מההכשרה הכוללת של משרד החינוך שהוא יוצא איתה בנושא של למידה מרחוק. יש לה פרק שלם שעוסק בהיבטים רגשיים, ובתוך הפרק של היבטים רגשיים יוכשרו המורים לשיח רגשי עם ילדים, איך מקבלים שיח רגשי ורלוונטי עם ילדים, איך מאתרים ומזהים ילדים בסיכון גם כאשר זה פנים אל פנים וגם כאשר זה באופן מקוון. אנחנו נערכים לשנה מורכבת, והנושא של איתור וזיהוי ושיח עם ילדים, שיח רגשי, הופך להיות אחר ושונה מהשיח שנראה בכיתה. לכן, אנחנו מחויבים לעשות שינוי באופן העבודה שלנו ובאופן ההכשרה שלנו של צוותי החינוך. הדבר הנוסף, אנחנו מפרסמים ערכה לעבודה עם חדר המורים בנושא כדי להדגיש את ההיבטים החשובים ושכל מורה יכיר את הנושאים הללו. עוד דבר חשוב שאני רוצה להגיד זה שהחל מתשפ"א יתחיל משרד החינוך בהטמעת מתווה ההכשרה החדש לעובדי הוראה. מתווה וטמן ענבר שבמסגרתו ייכלל פרק חובה בנושא של מיניות ומגדר. זה ממש חדש, ובעצם הלומדים להוראה יחויבו לעבור הכשרה ייעודית בנושא הזה. אני חושבת שזו בשורה טובה וחשובה שתאפשר למערכת החינוך לקבל את המורים אחרי שעברו הכשרה בסיסית, ולהמשיך לתת בתוך המערכת היבטים נוספים. בנוסף אנחנו בוחנים אפשרות להשתמש בידע שרכשנו בפיילוט "מיניות במרחב בטוח" שפותח יחד עם אשלים ממשרדי הממשלה השונים, ולראות איך מנגישים את כל הידע הזה לתוך התוכניות ולתוך המערכת ולהרחיב את התוכנית.
אני אבקש מאיריס - -

לא, אני רוצה להפסיק אותך ברשותך. אני רוצה בבקשה לפני שנשמע את החברות האחרות, אני רוצה להגיד שהתשובה שלך מכעיסה בצורה בלתי רגילה. באמת. את קראת לנו פה פמפלט על היערכות נהדרת של משרד החינוך שגילה שצריך לעשות הכשרות בנושא מגדר ובנושא מיניות. איזה יופי באמת, ברוכים הבאים למציאות. אני רוצה לשמוע ממך מה מהדברים שאיתי תאר כאן את בכלל מכירה? איזה קשיים את נתקלת בהם ביישום של הדברים האלה לאורך השנים? מה כבר נעשה? לא מה אתם מתכוונים לעשות. מה נעשה? האם הצליח? איפה הצליח? איפה נכשל? מה האתגרים שאתם עומדים בהם? הדבר הזה שאת תיארת לנו כאן עכשיו, באמת, תסלחי לי, זה ממש חוסר כבוד. לא ברור לי למי את חושבת שזה מופנה. הוועדה הזאת התכנסה כדי לדון בנושא הזה ברצינות. אז אני אשמח לקבל ממך התייחסות עניינית ורלוונטית לדברים שתאר פה איתי, ולמה שאנחנו יודעות ויודעים שקורה במערכת החינוך. אני לא יודעת איך לספר לך, היה לנו את האונס ברמת השרון לפני 25 שנה, היה לנו את האונס בליידי דייוויס, היו לנו כל כך הרבה מקרי אונס קבוצתיים מעבר להטרדות מיניות –

היה בלוד.

היה בלוד, היה ברמלה, באמת כל כך הרבה פעמים. את מדברת כאילו וואו באמת האונס באילת מקרה חמור ואכן אנחנו ניערך להתמודד איתו, ואנחנו כותבים עכשיו נוהל וכולי. אז אני רוצה לקוות שזאת לא הפעם הראשונה שאתן נדרשות ונדרשים לעניין הזה, ולכן אני אבקש ממך לקבל תשובה אמיתית ורלוונטית על מה כבר נעשה אם בכלל. מה מסובך? מה קשה? איך אתם מתמודדות ומתמודדים עם המבוכה של המורות והמורים? עם הפגיעות המיניות שהם עצמם סביר להניח עברו? חלקם, לא כולם כמובן, אבל משום שאנחנו מכירות את הנתונים שכל אישה שלישית עוברת פגיעה מינית ואין אישה שלא עוברת הטרדה מינית, וגם גברים יש להם את המורכבויות שלהם בחיים. איך אתם מתמודדים עם הדברים האלה? דברי איתנו רגע עכשיו מעבר לפמפלט יחסי הציבור המאוד מרגש ששמענו ממך.

אז אני אתייחס לכל מה שאמרת ולכל מה שאיתי אמר. אני רציתי להציג בדבריי את ההיערכות שלנו לפתיחת שנת הלימודים כדי להגיד שאנחנו עשינו עצירה מאוד משמעותית כדי להגיד מה נעשה אחרת. אני בהחלט מודעת לקשיים של האופן של השיח בנושא הזה. אחד הדברים המשמעותיים שלאורך הדרך מערכת החינוך הדגישה, זה שאנחנו נאפשר לצוותי החינוך לקיים שיח וניתן להם את הכלים לקיים שיח בנושא. הנושא הזה הוא נושא מאוד מורכב. מורים וצוותים חינוכיים לא פעם מתקשים לקיים את השיח הזה בחדרי המורים, ולכן אני חושבת שהאמירה שאומרת בואו נעשה עצירה, נתבונן על הקשיים ונראה איך נקיים את זה במקומות שונים מבחינה מגדרית ומגזרית. לא בכל בתי הספר מתאפשר שיח באותו אופן, ואחד הדברים המהותיים ביותר שלמדנו מתוך הניסיון והקשיים הרבים בהפעלת תוכנית כזו, זה שלפעמים זה לא מספיק לעודד את השיח ולתת את החומרים ואת הידע, אלא צריך לייצר עוגנים נוספים. אני אגיד על איזה עוגנים אנחנו מדברים. אחד, זה לתת חומרים אולי קצת אחרים, הרצאות מוקלטות, לאפשר הרצאות חיצוניות גם בתוך בתי הספר, סרטונים שמאפשרים לבני הנוער להזדהות עם הדברים, לעשות מפגשים כאלה בשיתוף איש מקצוע ומחנכת שייכנסו ביחד לכיתה. כל הדברים האלה הן תובנות שאנחנו מנסים היום להתבונן עליהן מתוך הקשיים. בהחלט אנחנו מעבירים שאלונים ליועצות ובודקים לאורך השנים כמה בתי ספר מקיימים את התוכניות, ואנחנו לא שבעי רצון.

מה הנתונים? כמה בתי ספר מקיימים את הנהלים האלה?

מהנתונים שיש לי אני כבר אגיד, זה כמובן משתנה בהתאם לשלב ההתפתחותי, הגילאים. אין לנו כרגע עוד נתונים על תש"פ, אבל הנתונים האחרונים שיש לי הם על תשע"ט. כאשר אנחנו מדברים על בתי ספר יסודיים, מתוך הסקר של היועצות 79% מהיועצות מדברות על כך שהן עוסקות בנושא של מיניות בריאה, ו- 71% מהיועצות מדווחות על הנושא של מניעת הטרדה מינית. בחטיבת הביניים הנתון שיש לנו, בתשע"ט אני מזכירה, 82% אחוזים מהיועצות מדברות על הפעלת תוכניות בנושא מיניות בריאה ו- 76% במניעת הטרדה ופגיעה מינית. בחטיבה העליונה 78% בנושא של מיניות בריאה, ו-75% בנושא של מניעת הטרדה ופגיעה מינית. אלה הנתונים שיש לנו מסקר כישורי חיים - -

אפשר לשאול שאלה? למה את לא שבעת רצון? אלה נתונים מצוינים יחסית. נהדר. המצב משביע רצון אם אלה הנתונים. שלושה רבעים מבתי הספר היסודיים עוסקים בהטרדות מיניות ובמניעתן, אפשר לסגור את הישיבה לדעתי גברתי היו"ר.

השאלה מה זה עוסקים?

אני פתחתי ואמרתי שאני לא שבעת רצון מהנתונים - -

אני שואל למה.

-- אני אומר למה. מכיוון שאני חושבת שכל ילד וכל נערה במערכת החינוך צריכים לעבור הכשרה משמעותית בנושא, ולכן כל נתון שהוא לא רוב הילדים בתוך בתי הספר הוא לא משביע רצון. מהפידבקים שאנחנו מקבלים, גם מילדים וגם מצוותים חינוכיים, עדיין חסרה הכשרה כדי שגם הדברים שנעשים יעשו באופן ארוך טווח, מתמשך, מעמיק - -

כן, אבל השאלה אם יש לצוותים וליועצות בכלל כלים לעשות הכשרה משמעותית, עמוקה ומתמשכת. יש במקרה הטוב, אתה אמרת 100 תלמידות ותלמידים על יועצת. מההיכרות שלי זה לפעמים הרבה יותר מזה. באיזה עולם בכלל יש משאבים וכלים לעשות את הדבר הזה?

וגם, אני לא זוכר שהיועצת שלנו, מלבד פגישות יזומות שלנו, של תלמידים ספורדים מולה, הייתה בכלל מדברת איתנו על משהו.

בואו, אני לא חושבת שיועצת יכולה להגיע לתלמידים. היועצת מתדרכת ומכשירה את המחנכות. המחנכות והמחנכים אמורים ליצור את השיח הזה, שיח מתמשך, שיח פתוח לפעמים בקבוצות קטנות. ולכן כשאומרים עוסקות במיניות בריאה, ועוסקות.. הן מדברות אולי עם צוות המורים או המחנכים - -

לא, גם יכול להיות שנכנסות לכיתה לשעת מחנך WHATEVER WHATEVER יחד עם המורה או בלי המורה.

אני מסכימה עם מה שאת אמרת. התפיסה אומרת שמי שצריך להנחות ולהפעיל את הפעילות הזאת היא מחנכת הכיתה ולא היועצת. א' ליועצת יש היקף תלמידים מאוד מאוד גדול כמו שאתם ציינתם. היא לא יכולה להיכנס לכל הכיתות - -

לכן אני לא מבינה - -

-- וגם יש לנו איזושהי הנחת עבודה שככל שהמחנכת היא זו שתעשה את זה ותדבר עם הילדים, כמובן לאחר הכוונה וליווי, בעצם היא תייצר תשתית של שיח שתאפשר אחר כך לילדים גם לגשת במידת הצורך. אני יכולה להגיד כיועצת חינוכית, שבכל מקום שבו מתקיים שיח, בסוף השיח ברגע שניתנת לגיטימציה לשיח, יש ילדים שבאים ופונים וזה פשוט מאפשר להם לפתוח את הנושא הזה. אם לא מקיימים את השיח, אז הם לא פונים. לכן מבחינתנו המבוגר המשמעותי הוא המחנך - -

חד משמעית.

-- הוא זה שמקיים את השיח, אבל כמובן לצורך זה הוא צריך לקבל הכשרות מסיביות יותר.

שלא לומר היא. 90% מורות במערכת. היא צריכה לקבל הכשרה, והשאלה האם היא מקבלת את ההכשרה הזאת, ולא התרשמתי מהנתונים שלך. ברגע שאת מוסרת לנו נתונים שסופרים מה אומרות היועצות, איזה אחוזים מהיועצות אומרות שהן עוסקות בזה, זה בטח לא מעיד על מה מקבלות המורות ומה מקבלים המורים במערכת כדי שהם יוכלו לקיים בעצם משהו משמעותי.

אני רק אדייק את הנתון, היועצות מדווחות באיזה מידה עוסקים בבית ספרן בנושא, ואני מסכימה שהכשרה של צוותי החינוך מחייבת הרחבה ואנחנו לא שבעי רצון מההכשרה שניתנת כרגע למורים, ולכן זה אחד הדברים המשמעותיים שנרצה לעשות בו שינוי.

אוקיי, רק שאלה אינפורמטיבית- ה-76% זה במסגרת החינוך הממלכתי? ממלכתי-דתי? באיזה? ממלכתי-ערבי?

אין לי לנגד עיניי. זה כללי, זה כלל המערכת. יש לנו גם את הנתונים בפילוח מגזרי, אני יכולה לבדוק את הנתונים ולמסור אותם.

אז אנחנו א' נבקש שתעבירו אותם לוועדה בבקשה בהקדם.

בשמחה.

אושרה, בואו נשמע קודם כל מאושרה לרר. בוקר טוב לך.

בוקר טוב. היחידה לשוויון בין המינים. אני רוצה לעשות קצת סדר בדברים כי הרבה פעמים מבלבלים ורואים בחינוך מיני חינוך מגדרי. חינוך מגדרי הוא הרבה יותר רחב מרק חינוך למניעת פגיעות מיניות. חינוך מגדרי נושק לכל תחומי הלימוד, לכל תחומי החיים שלנו. זה אומר גם גיאוגרפיה, גם חינוך כללי, גם מנהיגות, גם קידום בנות למדעים, גם מורשת ישראל, גם היסטוריה, גם מתמטיקה וכולי. אחד מתחומי הפעילות של היחידה לשוויון בין המינים הוא באמת עבודה ביחד עם השירות הפסיכולוגי להטמיע חשיבה מגדרית בתוך התוכניות. עשינו את זה לכל אורך השנים, ובשנתיים האחרונות אנחנו אפילו הגברנו את העבודה המשותפת שלנו. התוכניות של כישורי החיים שעליהם דיברה עינב קודם, עברו ביחד איתנו הטמעת חשיבה מגדרית אל תוך התוכניות. זאת אומרת שישבנו בשתי השתלמויות אינטנסיביות, עשרות שעות, חוץ מהמאות שעות שעשינו אחרי ההשתלמות, אבל באמת כל הנהלת שפ"י פינתה את עצמה לעשרות שעות מחוץ. זאת אומרת שסגרנו הכל, יצאנו החוצה וחשבנו איך אנחנו מטמיעות חשיבה מגדרית בתוך כישורי חיים בכלל, לאו דווקא פגיעות מיניות, גם במניעת אלכוהול וסמים, גם במניעת אלימות ומהם ההיבטים המגדריים של כל התופעות שאיתם מתמודדים שפ"י. אני לא יכולה להגיד שזה מהלך פורץ דרך, אבל במידות מסוימות זאת תוצאה של מהלכים והבשלה של עבודה של מספר שנים. תמיד שיתפנו פעולה, תמיד עבדנו ביחד והמשרדים שלנו קרובים. אבל, באמת הגענו לאיזושהי הכרה שצריך להתבונן, כמו שעינב הסבירה קודם, על הכל מחדש, לפתוח את הכל. בכל דבר שאנחנו נוגעות בו יש היבטים מגדריים. את זה אנחנו עושות גם ביחד עם מנהל, חברה ונוהל שאחראי על שיעורי החינוך.

אחת לשנה אנחנו ממציאות ביחד מערכי שיעור שנוגעים בשוויון מגדרי, כל פעם בנושא אחר בהתאם לנושא השנתי ולמה שאקטואלי. יכול להיות נשים בפוליטיקה, נשים במנהיגות, ME TOO, או כל מיני דברים שהם אקטואליים באותו הרגע, ועל זה אנחנו מפרסמים מערכי שיעור. היחידה גם עובדת עם מפמ"רים ומפמ"ריות, מפקחי מקצועות, לכתוב תוכניות לימוד משותפות שיכנסו לתוך תוכניות החובה מה שנקרא, ואז ילד שלומד בספרות על היבטים מגדריים ביצירה מסוימת לא אומרים לו: עכשיו זה שיעור שוויון בין המינים ומגדר, אלא במסגרת שיעור ספרות שאני מדברת על ש"י עגנון אני בוחנת את היצירה גם בהיבט מגדרי, ושואלת מה הייצוגיות של הנשים והגברים, ואיך זה בא לידי ביטוי.

בשנתיים האחרונות אנחנו ביחידה עסוקות מאוד בעניין של גבריות. לפני שנתיים ארגון הפסיכולוגיים האמריקאי הוציא מדריך לגבריות ולטיפול בגברים. הוא שם שם אצבע מאשימה על ההסללות ועל ההבניות החברתיות שעוברים גברים. אפילו בחלק מהמקרים זה מתואר כגבריות רעילה, דברים שגורמים להם גם לפגיעה עצמית בסופו של דבר, וגם לאלימות כלפי נשים, אבל גם כלפי גברים. אנחנו עסוקים ועסוקות מאוד גם באיסוף חומרים, כי כידוע לכולנו בישראל לפחות, וגם בכלל בעולם, עיקר המחקר החינוכי מגדרי עוסק בקידום בנות למדעים ופחות עוסק במהות ובבית הספר כארגון שהוא חלק מסוכני החברות שמשמרים או שמפריכים או שמפרקים את ההבניות החברתיות המגדריות. אנחנו עוסקות באיסוף חומרים מהעולם. בינתיים חלק מהחומרים שלנו הופצו לכל הפסיכולוגים בארץ שעוסקים בגבריות. אנחנו בונים עכשיו מערכי שיעור שאנחנו נפיץ אותם כשנסיים, פחות או יותר סיימנו. גם אנחנו, במקביל לשפ"י, לקחנו את התוכניות שלנו ושמנו עליהם מבט מחודש כי זה תחום שמתפתח כל הזמן ומתחדש כל זמן - -

ברור. אושרה אני רגע מפסיקה אותך. יש לי שתי שאלות, אחת מה גודלה של היחידה? כמה ציבור עובדות אצלך?

היחידה היא מאוד מאוד קטנה והיא עברה בשנים האחרונות קיצוצים מאוד גדולים - -

עברה קיצוצים.

- - יש לנו היום 14 ימי הדרכה.

14 ימי הדרכה למי? לכל הארץ?

לכל הארץ.

14 ימי הדרכה לכל הארץ בתחום שוויון מגדרי. הגיוני מאוד. מעל הראש לפי דעתי.

מה?

לפרוטוקול- סרקזם. הפרוטוקול לא שומע אינטונציה.

גם אני לא שמעתי, ואולי מוטב שכך.

אני התמרמרתי על המספר הזעום והבלתי מתקבל על הדעת של המשאבים שעומדים לרשותכם. כמה עובדות ביחידה?

בין יום ליומיים בכל מחוז יש מדריכה כשזה תלוי בגודל המחוז, ויש לנו עוד מדריכה ארצית בהיקף של שלושה ימים, ועוד יום הדרכה שקיבלנו לקידום תלמידות - -

קודם כל, אני רוצה להגיד לעינב אם היא נמצאת איתנו עדיין, עינב לוק, שהמספרים האלה מלמדים שאין התמודדות באמת עם הסוגייה הזאת.

אבל היחידה לא יושבת תחת עינב.

לא משנה.

זו יחידה נפרדת.

אני מבינה שהיא עובדת ליד עינב, אני רק התייחסתי לתמונת המצב שעינב תיארה. לכן, כשאנחנו פורטות את זה למציאות ולהיקפים האלה, אז אי אפשר לדבר על באמת, זה הכל נחמד, אני בטוחה שהתכנים שלכם מצוינים לצורך העניין, כמו שהם היו מצוינים בשנת 1996 כשאני הלכתי לזבולון המר. גם אז לשעתם הם היו מאוד רלוונטיים ועדכניים. הם עדיין לא מיושמים במערכת ולא מונחלים למערכת בצורה שהיא מייצרת ובאמת משנה את המציאות כמו שצריך.

בעבודה שלנו מול מפקחי ומפקחות התחומים, בעבודה שלנו מול שפ"י, מול מנהל, חברה ונוער כן יש לנו מניפה שדרכה אנחנו עובדים ואנחנו מפיצים ככה את הדברים למקסימום. אבל, בהחלט התכנים של היחידה הם עדיין רשות ולא חובה במערכת.

א' הם רשות, וב' גם הרשות הזאת ניתנת בהיקפים מאוד קטנים. אילו היא הייתה ניתנת למשל בהיקפים שניתנו תכני יהדות באמצעות עמותות שונות ומשונות במשרד החינוך בשנים האחרונות, אז הם היו מגיעים להרבה הרבה יותר תלמידות, תלמידים, מורות ומורים.

מה הסיבה שהתכנים הללו הם רשות ולא חובה?

מהי הסיבה שהתכנים האלה הם רשות ולא חובה?

זאת שאלה של מדיניות.

ברור. זו שאלה של מדיניות. ואין מדיניות לשוויון מגדרי. אין מדיניות לשוויון במדינת ישראל בכלל, וכתוצאה מכך.. ח"כ כסיף ביקש כבר שמונה פעמים רשות דיבור, בבקשה.

אני רק ממש ממש בקצרה. יש דבר שעלה לי גם כן תוך כדי הדברים ששמענו ואני רוצה להפנות את השאלה. אני לא יודע אם מישהו יכול לענות עליה בין האנשים שנמצאים. אחד מהדברים שפוגעים, מעבר לזה שאני מסכים עם מה שאמרה היו"ר שאין חינוך לשוויון מגדרי, בוודאי לא כראוי, כל זה כבר עסקנו. יש נקודה שאני חושב שצריכה להטריד אותנו. בחומר הלימוד בהרבה מאוד מקצועות במקרה שמשתמשים בדוגמאות, הדוגמאות הן דוגמאות שמבטאות אי-שוויון מגדרי במובהק. סתם לתת לכם שתי דוגמאות שאני זוכר מחוברות לימוד של הבן שלי בתחילת בית הספר היסודי בכיתות ב'-ג'. תרגיל בחשבון שבו יש כבר חלוקת עבודה מגדרית. נגיד יש לעשות חישוב של, אולי לא הדוגמה הספציפית שאני עכשיו נותן כי לא עולה לי בדיוק מה הייתה הדוגמה, אבל אני שומר על רוח הדברים לחלוטין. אמא הלכה לקנות ספרים או חלב, כמה וכן הלאה. יש פה אמירה מגדרית.

חד משמעית.

עכשיו אותו הדבר- -

כל ספרי הלימוד הם ברישיון משרד החינוך. הם מקבלים רישיון ממשרד החינוך ועוברים עריכה מגדרית. זה תנאי לקבלת אישור להשתמש בספר. אני לא אומרת שאין פקשושים ואין דליפות פה ושם של הטיות מגדריות, אבל כשיש אנחנו פונים להוצאה, מבקשים לתקן והאישור מוסר מהספר במידה וזה לא מתוקן.

תודה. בתקווה שזה קורה.

כן. בתחום הזה באמת במידה מסוימת משהו זז. אוקיי, תודה רבה אושרה. רציתי דווקא לשמוע מראש העיר אילת שביקש לעלות אבל הוא הלך להתראיין אז הוא ישוב, אני מקווה, אחרי. אני רוצה קודם כל לשמוע ממרכזי הסיוע של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית שבאמת עשרות שנים נמצאות מול המערכת. היה מאבק, אני לא יודעת, תכף נשמע מאיילת עכשיו, היה מאבק ארוך שנים לאפשר להם להיכנס לבתי הספר ולקיים סדנאות. האם זה עדיין כל כך קשה? מה מאפשר או לא מאפשר? מי משלמת את זה? ומה אתם מוצאות בבתי הספר?

אז - -

איילת רזין אמרתי, היועצת המשפטית של מרכזי הסיוע.

אז אני אענה על השאלה ואני אבקש להתייחס לעוד כמה נושאים בהקשר הזה כמובן. כן. המאבק העיקרי שלנו הוא בשתי חזיתות. האחת, הצעת חוק שלנו שמתגלגלת כבר הרבה כנסות וח"כ קרן ברק היא זו שמקדמת אותה והנושא של הכשרות חובה לאנשי חינוך, רווחה ובריאות בתחום של זיהוי פגיעה ומתן מענה מותאם.

במרכזי הסיוע אנחנו מלוות עשרות אלפי נפגעות ונפגעים מידי שנה. 60% כפי שח"כ מרב מיכאלי ציינה בהתחלה, 60% נפגעו בילדות, זאת אומרת מתחת לגיל 18, בילדות ובנערות. לרבים מהם יש סיפור שהם ניסו להושיט יד הרבה פעמים לגורם בתוך בית הספר, ואז זה מתחלק לשניים: או שהיד המושטת נענתה בצמצום, האשמה, בושה, מענה שהוא לא מותאם וסיפור הפגיעה נקבר ונמשך, ובמשך שנים העמיק והחמיר וכמובן העמיק והחמיר את השלכות הטראומה. או שהוא נענה ביד מושטת שבאמת רצתה לשמוע, שבאמת רצתה להכיל, והרבה פעמים היד המושטת הזו גם עזרה לחלץ מתוך מעגל הפגיעה וגם להפסיק את הפגיעה, גם בעצם בגלל חובת הדיווח, גם שהפוגע יפסיק פגיעות אחרות. ולכן, הצעת החוק הזאת היא כל כך משמעותית.

מהצד השני, הנושא של הכשרות חובה בתוך מערכת החינוך. בדיוק הנושא שעלה פה. הנושא הזה היום הוא לא חובה, הוא במסגרת טיפול של כישורי חיים, וכמו ששמעתם זה נתונים פנטסטיים. 70%, אני ככה רשמתי את המינוחים, 70% דיווחו בתיכונים שהם עסקו בנושא- מה זה עסקו בנושא? להעביר שיעור אחד בשנה זה לא עסקו בנושא, אבל אותה יועצת כבר נכנסה לסטטיסטיקה. אין שום רגולציה על הדבר הזה. יש דו"ח מבקר מדינה שעוסק בדיוק בנושא הזה. ביום הראשון של הכנסת פניתי לכל הוועדות הרלוונטית, חינוך וביקורת המדינה, לעשות דיון בדו"ח הכל כך חשוב הזה על 20 שנה לחוק למניעת הטרדה מינית, יישום הרשויות, ובין היתר הוא עוסק בחינוך. התמונה היא מאוד מאוד מטרידה בהרבה היבטים. איתי דיבר פה על הפגיעות מצד מורים. יש התייחסות, באמת עשו פה עבודה מאוד מעמיקה ואנחנו עבדנו איתם יד ביד. אני חייבת עוד משהו לומר, הטענה שלי היא בכלל לא כלפי אושרה והיחידה שלה או שפ"י. הם עושים עבודה מצוינת. מערכי השיעור שלהם הם מצוינים. הבעיה שלי היא עם מי שמעליהם, מי שלא נותן להם תקציבים, מי שלא מחזק אותם, מי שלא פותח להם כמה שיותר אפיקים כדי להכשיר את אותם מורים. אותם גורמים הם אלה שלא מאפשרים לסדנאות החינוך של מרכזי הסיוע להיכנס יד ביד,, בשילוב זרועות עם שפ"י, לאותם בתי הספר.

מי זה הגורמים האלה?

אני לא יודעת. אבל זה בטוח לא אושרה ואיריס.

כן. זה ברור שזה לא אושרה או איריס.

זה לא הן. אנחנו פנינו לשלושה שרי חינוך, אני בתפקיד שלי, לפני זה פנו עוד. פנינו לשלושת שרי החינוך האחרונים ולא קיבלנו מענה בכלל. אני עוד נותנת לשר החינוך, אני מקווה שפגישה עימו תגשים בשבועות הקרובים, אבל זה לא קרה. היום זה באופן וולונטרי. יש לנו סדנאות חינוך מצוינות ואי אפשר לצאת מנקודת הנחה שכל יועצת מצליחה להגיע לכל המורות ושכל המורות ידעו להעביר את התכנים האלה באופן המותאם והנכון. יש מי שיכולה ויש מי שלא יכולה. פונים אלינו מורים והורים ומבקשים: תתנו לנו את הכלים. אנחנו רוצות להיכנס בראשון בספטמבר לכיתה ולדעת לדבר בצורה מותאמת ונכונה.

צריך להבין, א' זה לא תורה מסיני, אבל זה כן שיח שצריך ללמוד אותו מגיל אפס. אני אמא לארבעה ילדים. עכשיו כשאני בתוך מרכזי הסיוע למדתי את השפה הזו. זו שפה שהיא מאוד מאוד בסיסית. זו שפה של רצון והסכמה לא רק בהקשר של מיניות. כשהבן הבכור שלי רוצה לחבק את הבת שלי, מרוב אהבה הוא ככה מחבק אותה בכוח, אני אומרת לו: לא. תבדוק. תגיד לה: אריאל אני אוהב אותך, אני רוצה לחבק אותך. אפשר לחבק אותך? או שהיא תגיד לך כן או שהיא תגיד לך לא, אבל אתה תבדוק אם היא מעוניינת במגע הזה. זה שיח מאוד מאוד בסיסי. גם כשהבת שלי חוטפת את הדלי לאח שלה- תבדקי אם הוא רוצה לתת לך את הדלי. זה משהו מאוד מאוד בסיסי שאנחנו חייבים ללמוד אותו כהורים, בוודאי כמורים וגם הילדים בני הנוער צריכים ללמוד אותו. שפה של מפגש רצונות. יש לנו כלים מקצועיים שמדברים בגובה העיניים. אנחנו פעם אחר פעם דורשות, מבקשות שיתנו לנו להיכנס מלמעלה. שזו תהיה רוח המפקד, ויש מפקד במשרד החינוך, אז שיפתח את הדלת.

אני מבקש רגע למחות על הנתונים שהוצגו כי זה לא משהו שמייצג. דבר שני, אני חייב לומר שאתמול נפגשנו עם שר החינוך וקיימנו איתו שיח ממושך על הנושא, והוא דווקא מאוד רתום ומאוד רוצה, ואני מקווה מאוד שמכאן גם הוא יבין שאלה הדברים שצריכים להיעשות.

ח"כ פרומן בבקשה.

כן, תודה רבה. קודם כל תודה על יוזמת הדיון ועל עצם קיומו. אני חושבת שניקח את זה רגע לראיה היותר רחבה, אנחנו דנים בנושא שהוא תוצאה של חברה אלימה שאנחנו חיים בה תקופה ארוכה. לא שזה נושא חדש הנושא של האנסים, אבל אני לא רוצה לברוח לשם, אני רוצה כן להתמקד. אנחנו חייבים לראות את הקונטקסט הרחב של מה שקורה מלמעלה עד למטה. עכשיו, אני חושבת שמטבע הדברים על כל נושא כזה שעולה מופנה הזרקור אל מערכת החינוך, כי זו מערכת שפוגשת את כל הילדים ואת כל בני הנוער במדינת ישראל. אבל מערכת החינוך לא תוכל לתקן את כל חולאיי החברה אם לא תהיה פה הירתמות של כל המבוגרים בחברה. זה סוג של שטיפת מוח. זה החל קודם כל מההורים, איזה שיח, אם בכלל מתקיים בבית. זה בוודאי במערכת החינוך ותכף אני אייחד לזה כמה מילים. זה בתנועות הנוער, זה בחוגים, זה בכל מקום שפוגשים מבוגרים ילדים צעירים ובני נוער. הנושאים האלה מרחפים כי זה מפגש בין-מיני ובגילאים מסוימים הוא מאוד מתוח, ולכן אף מבוגר לא יכול לחמוק מלהסתכל מה קורה, כולל המדריך לספורט או המורה למוזיקה, כי זה ההוואי שקורה. בוודאי לא תנועות הנוער, וכל מקום שיש התקהלות ומרכזים קהילתיים, ובוודאי בני נוער מובילים שנרתמים להוביל שיח כזה. זה חייב לרדת ככה, זה חייב לבוא כתוצאה של מדיניות על. אם ראש ממשלה יעמוד, אני לא אומרת את זה בהקשר הפוליטי, כל ראש ממשלה יעמוד וישים נושא כזה במרכז היעדים של החברה הישראלית, אנחנו רוצים לגדל את ילדנו בבטחה, אנחנו רוצים לאפשר יחסים נורמליים ונכונים בין בני זוג. אנחנו לא רוצים לאבד לא את האינטימיות ולא את הרומנטיקה. אנחנו פוגעים בכל דבר שהוא, וכשיגיע אחר כך שר חינוך ויגיד את זה בריש גלי אני יכולה אולי להאמין לנתונים האלה.

הייתה שיחה אחת והיועצת אמרה שהיא רתמה את המחנכים, והמחנכים יצאו לדרך. לא, זה חלק משיח מתגלגל שצריך להיות בין מחנך ומחנכת לילדי הכיתה שלה. לא בפורום של 40 ילדים. זה תמיד צריך להיות בקבוצות הרבה יותר קטנות כדי לאפשר שיח פתוח בנושא. גם הרשויות המקומיות. בואו, גם לרשויות המקומיות יש SAY מאוד מרכזי למה קורה בעיר שלהם ובאווירה, ובחוגים ובכל הפעילויות שמתקיימות בעיר. אז בואו נקרא מפה גם לראש הממשלה וגם לשר החינוך ולכל מי שבהנהגה הלאומית שלנו, ואנחנו כולנו וכל מי שמנהיג בחברה הישראלית לא. לא. לא. ליחסים נורמליים נורמטיביים מכבדים. זה חלק מהתרבות שלנו, זה חלק מהתרבות שהחברה הישראלית חייבת לפתח ובואו ביחד עם בני הנוער והילדים, ניצור שיח פתוח בין כל הקבוצות וכל המפגשים ושאף מבוגר יראה את עצמו משוחרר מהמשימה המאוד חשובה הזו.

הזכרת רשויות מקומיות, אז חזר אלינו ראש עיריית אילת מאיר יצחק, בוקר טוב אדוני. אני רוצה לשאול אותך א' כמובן על המקרה המחריד האחרון שאירע באילת, אבל אני רוצה לשאול אותך כראש עיר שהרי, כפי שציינה ח"כ פרומן בצדק, החינוך מחולק במין אופן כזה שתמיד הוא לא לגמרי ברור. הממשק הזה בין מה שמשרד החינוך והממשלה אחראית עליו לבין מה שהרשות המקומיות אחראית עליו. איפה אתה מוצא את עצמך מסוגל להתמודד עם הסוגייה הזאת בתוך מערכת החינוך? הסוגייה של חינוך לשווין בין המינים, למניעת פגיעה מינית ולמניעת אלימות.

גברתי היו"ר קודם כל תודה רבה. אני רוצה לדבר בשני כובעים. בכובע אחד כמחנך ותיק מאוד. אני כבר 40 ומשהו שנה עוסק בחינוך, בדגש על חינוך של בני נוער, וכמובן כראש עיר שמכהן מעל ל-16 שנה. בשני הכובעים אני עובר את הימים המטלטלים ביותר בחיי כאיש ציבור. אני אומר זאת מכמה סיבות: דבר ראשון, העיר אילת מזה 15 שנה, כל שנה, ויודעים זאת גורמי החינוך במדינת ישראל, כל שנה מקימה תוכנית או פועלת בתוכנית שנקראת "קיץ בטוח" כאשר מעל ל-200 איש, תקשיבו למספר, מעל ל-200 איש שקרוב ל-100 איש עובדים בשכר, ותפקידם לקלוט, לחבק, להכווין, לעודד את בני הנוער שמגיעים אלינו מחוץ לאילת. כל שנה בקיץ, מרב את יודעת זאת, מגיעים אלינו עשרות אלפי בני נוער מחדרה, מאשקלון, מיוקנעם, מתל אביב, מדימונה מכל הארץ. אנחנו קיבלנו החלטה שהיא החלטה חסרת תקדים – להתגייס ולקלוט אותם בצורה הראויה ביותר, ולאתר נשמות תועות כאשר הצוותים זה עובדי נוער, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, סיירת הורים, מתנדבים ומה לא. אמרתי, סה"כ 200 איש כדי לטפל בבני הנוער שלנו. התמונות שאנחנו רואים מהמפגשים, דרך אגב יש לנו במצטבר מעל ל-15,000 מפגשים עם בני נוער, זה אירוע. אירוע אדיר של פוטנציאל חקר. מה שאנחנו מגלים שם זה שיש לנו בעיות יסוד והדבר שאני רוצה להגיד היום בדיון גם כאיש ציבור, וגם כמחנך, שאני מטולטל משום שאני רואה את רדידות הדיון. כי הדיון מתעסק עכשיו בוודקה שאותו ילד הביא למלון, והוודקה הוא הביא אותה מהבית כדי שלא נתבלבל. וכשהוא הביא רד-בול הוא הביא אותו מהבית שלא נתבלבל, ובמקום לדון במהות העניין, אני שואל את עצמי מה קרה לאותם נערים, חברים של אותה ילדה נאנסת באותו בית ספר שהם לומדים איתה ביחד, שמחאו כפיים באירוע כל כך מסובך? איפה העיוות בהתפתחות שלהם? מה קרה בתהליך? איפה ההורים בתוך העניין הזה?

ראש העיר אני מפסיקה אותך ולכן אני מתעקשת. המערכת הזאת של בני ובנות הנוער שמגיעות לאילת להתארח זה דבר אחד, אבל אני רוצה לדבר איתך על מערכת החינוך בעיר שלך. איך אתה מצליח, אם בכלל, מול משרד החינוך להטמיע, שוב, אם בכלל, במערכת החינוך אצלך בעיר נורמות אחרות? האם זה אפשרי בכלל?

אני נוגע בזה. תראי, אני מניח שאת יודעת גם את זה מרב, עינב יודעת את זה ומי שיושב פה במשרד החינוך. העיר אילת זו עיר שהוציאה את תוכנית "עיר ללא אלימות" לאוויר העולם. בפברואר 2004 הייתי ראש עיר שנה, הוצאתי את תוכנית "עיר ללא אלימות" לאוויר העולם. מה זו תוכנית "עיר ללא אלימות"? תוכנית "עיר ללא אלימות" זה תוכנית שבעצם שמעודדת אהבה, פלורליזם, סבלנות, סובלנות ועם הערכים האלה נכנסנו לתוך מערכת החינוך כשהכותרת אומרת "אפס סבלנות לתופעות האלימות באשר הן". מצאנו קהילה שלמה שמגויסת לתופעות של האלימות. אני לא רוצה להיכנס לרזולוציות של מהי האלימות, אבל אמרנו אפס סובלנות לתופעות האלימות. המשמעות אומרת הקצאת משאבים ראויה, עוד ועוד חקר כדי להבין מה קורה, עוד ועוד מדריכים חברתיים, עוד ועוד מדרכים מטפלים, עוד ועוד ארגונים ותנועות נוער כדי לתת לתלמידים שלנו שעות פנאי רבות ואיכותיות. התפיסה אומרת נער עסוק לא מעסיק, ואנחנו צריכים לדעת לעשות את זה בצורה הטובה ביותר.

אני יכול להגיד לך שבעיר אילת יש קיטון מתמיד בתופעות האלימות המקומיות. האירועים באילת בתופעות שעלו לשמחתי קטנו באופן דרמטי, וזה מופיע במחקרים, זו לא אמירה שלי. ולכן אני חושב שאם כל הקהילה מתגייסת, יחד עם מערכות החינוך, יחד עם המערכות התומכות, יחד עם ראשי המתנ"סים, יחד עם זה שמעודדים ולא סוגרים תוכניות כמו היל"ה וקרן קרב ושאר הדברים שמייצרים עומק של פנאי לתלמידים שלנו, יש סיכוי שלא נגלה את התופעות האיומות שראינו לפני שבועיים פה באירוע העצוב הזה, המטלטל הזה במלון. מה שאני רוצה להעביר במסר שלי גברתי היו"ר, אל נא נהיה עצלים באיכות החקר. אל נא נלך למקומות הקלים, המצטלמים טוב. אני רואה את מה שקורה בתקשורת. בואו נבדוק מה קרה. איך הגענו למצב שבו שני אנשים ברוטליים בני 27 לוקחים ילדה בת 16 ויש להם 15 ילדים צופים בהם ומוחאים להם כפיים. זו השאלה. מה קרה בתוך התהליך הזה? איך הגענו לדבר האיום ונורא הזה? ככה אני רואה את הדברים. ומפה יש להתחיל את החקר ולא לעשות לעצמנו חיים קלים. אני כראש עיר לוקח את הנושא הזה למרות שהוא לא נושא אילתי פרופר. אני בהחלט צריך לבדוק מה קרה ומה הטריגר שהוביל לאירוע הזה. יש הרבה מאוד שאלות. אני מציע לכל ההורים ולכל המחנכים בכל מדינת ישראל במערכת החינוך לעשות עבודת חקר עמוקה. עד לכאן.

תודה רבה ראש העיר אילת מאיר יצחק. ח"כ גולן.

יכול להיות שהדברים כבר הוזכרו, אבל אני חושב שהחומרה מחייבת חזרה. מי יודע אם דיברתם על זה, אולי פספסתי כאן את ההתחלה. כולנו יודעים שאחד או אחת מכל הילדים והילדות עוברים פגיעה מינית עד גיל 12. 14% מהתלמידים או התלמידות עוברות פגיעה מינית עד כיתה ו', 20% עד כיתה ח', 24% עד כיתה י'. רק 6% מדווח לרשויות. 85% ממקרי התקיפה המינית מבוצעים על ידי אדם המוכר לקורבן. ב-2018 בכל האוכלוסייה, 19,000 נפגעו מעבירות מין, 153,000 נפגעו וחוו הטרדה מינית, הרוב נשים כמובן. 11% מקורבנות העבירות המקוונות סבלו מהטרדה מינית. זה קרוב ל20,000 בנות או בנים, לא משנה, זה היקפים מטורפים.

וזה בלי שאנחנו יודעות מה קורה בתוך הוואטסאפים.

בתקופת הקורונה המשטרה דיווחה על זינוק של 41% בתלונות על עבירות מין במשפחה, אני לא מדברת על אלימות מסוגים אחרים.

נכון. בימים רגילים 7.3% ממשקי הבית בישראל, אחד הילדים עובר פגיעה מינית ברשת. זה מטורף!

ועכשיו הם עוד יותר ברשת.

כן. נדמה לי שההיקפים פה הם כאלה שאי אפשר לדבר על טיפול בכלים של טוב, אנחנו נעשה ככה. צריכה להיות פה פעילות הרבה יותר פרו-אקטיבית שנוגעת למה שמתרחש בבית, שנוגעת למה שמתרחש בבתי הספר כדי שבאמת יקרה משהו. זה היקפים של מצב חירום, רק על הקורונה הכרזנו כמצב חירום. זה מצב חירום!

ספר לנו על זה.

אני רוצה רגע ברשותך לשאול רגע את איילת. אם קראתי נכון, והבנתי נכון, יש פיילוט שאתם השתתפתם בו במשרד החינוך בנושא של מניעת אלימות מינית בבתי הספר שהופך להיות מופסק ב-2020.

יש את אשלים, גם עינב נדמה לי דיברה על זה. יש פרויקט גדול שהשתתפו בו כל גורמי המקצוע בתחום, אבל גנזו את התוכנית הזאת. זה הניב תוצאות מאוד מאוד מוצלחות. אולי שמשרד החינוך ידבר על זה.

תגידי רק בכמה מילים על התוכנית.

על התוכנית ועל התוצאות המוצלחות שהיא הניבה.

אני חושבת שנכון יותר שמשרד החינוך יציג את התוכנית.

כן. אז בואו נצרף אלינו. קודם כל איריס לא דיברה עדיין. את לא רשומה לי במוזמנות ובמוזמנים, אז אם תוכלי רק להציג את עצמך בשמך ובתפקידך המלא.

אהלן, שמי איריס מנדה בן יעקב ואני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער בשפ"י.

אוקיי, ואת מכירה את התוכנית הזאת שחברת הכנסת קאבלה הזכירה?

בוודאי, אנחנו הובלנו אותה. שפ"י הובלנו את התוכנית הזו יחד עם משרדי ממשלה, משרד הרווחה היה שותף איתנו.

אז ספרי לנו בבקשה על התוכנית ותוצאותיה.

אוקיי, אז בעצם כמו שעלה בשיח, השיח על מיניות הוא שיח מאוד מאוד מורכב. גם אם מורים, יועצים ואנשי חינוך עוברים הכשרות לא תמיד הם מצליחים לנהל את השיח הזה בכיתה. ולפעמים גם כשהם מצליחים זה לא מספיק לבד. התוכנית הזו היא תוכנית אקולוגית שכוללת את כל היישוב כולו. כל היישוב כולו בעצם מתגייס לשוחח על מיניות ועל מניעת פגיעה. אנחנו חברנו, גם משרדי ממשלה, גם עמותות וגם מרכזי הסיוע היו בצוות החשיבה והעבודה. ביחד שברנו את הראש כמה שנים איך בעצם אנחנו נכנסים ליישוב. מה צריך להיות שם ואיך עושים את זה נכון. התחלנו מחמישה יישובים כפיילוט לראות איך זה מצליח, זאת אומרת איך זה נראה. ביקשנו מאוניברסיטת חיפה שתעשה לנו מחקר מלווה כדי לראות מה התוצאות, איך בני נוער מגיבים, האם יש שינוי בעמדות. התחלנו בהכשרות בכל היישוב, לא רק אנשי החינוך עברנו הכשרות, גם הגורמים שעובדים ביישוב, כמובן שבכל יישוב זה נראה אחרת. לקחנו גם בפיילוט עוד יישוב ערבי כדי לראות גם שם איך זה עובד, בחורה. אני רוצה להגיד שזה היה פרויקט מורכב ביותר, אבל חשוב ומעניין. כרגע יש לנו תוצאות ביניים של אוניברסיטת חיפה ובאמת ראינו שגם התערבות קלה, כשאני אומרת קלה זה כמה שיעורים, מספקת כדי לשנות את העמדות של בני ובנות הנוער. זה בגדול התוכנית. השנה אנחנו בעצם סיימנו את התוכנית. אני רוצה להגיד שהתוכנית הזאת לא נגנזה. במהלך התוכנית הזו אנחנו פיתחנו המון המון חומרים שממש אוטוטו יוצאו לפועל. ראינו שהם עובדים, הייתה לנו גם באמת את האפשרות לשלב כוחות ולעשות עוד, ולייצר עוד חומרים שהם רלוונטיים ונכונים לבני הנוער, וכמובן אנחנו כרגע מנסים לראות איך בעצם החומרים האלה והידע שצברנו עובר לכלל מערכת החינוך.

כן, אבל למה, את אומרת היא לא נגנזה, אבל היא גם לא נמשכת. זאת אומרת, התוכנית הופסקה. אז זה שיש תכנים מצוינים, בואי אפשר להסכים כבר שתכנים מצוינים יש בשפע. והילדות הקטנות - -

אין, אין בשפע! זה לא מדויק.

באופן יחסי - -

זה מאוד קל להגיד לבני הנוער, ואם תשאלי את בני הנוער, דרך אגב עם מחקרים שנעשו, הם מתלוננים. הם אומרים: אנשי החינוך תמיד מדברים איתנו ואומרים לנו מה לא לעשות, הם לא אומרים לנו מה כן לעשות. ה-מה כן לעשות זאת סוגיה, זה לא פשוט. גם בוועדת ההיגוי שלנו, הרבה פעמים הדיונים הפכו למה לא, זאת אומרת מה אסור. איך ללמד את בני הנוער מה מותר ומה אסור. לכן, אני אומרת שהאתגר הוא כן להגיד לבני הנוער מה כן, מה נכון, מה זו מערכת יחסים תקינה, מה זו מיניות בריאה, מה זו הנאה ממערכת יחסים.

אני מקבלת לגמרי את הצורך בתכנים הפוזיטיביים ואת המודלים, לתת אופציות כמו שאת אומרת ולא רק להגיד מה לא. אבל, למה אני אומרת שיש תכנים בשפע? כי כאמור היחידה שאושרה עומדת בראשה ועובדת הרבה מאוד שנים, וגם שפ"י, הייצור של תכנים הוא כן קורה כבר הרבה מאוד זמן. הבעיה המרכזית היא בהנחלה של התכנים האלה ובהכשרה של הציבור הענק. הרי יש מאות אלפי מורות ומורים, יועצות ויועצים, מנהלות ומנהלים וכולי במערכת שלא עוברות ועוברים הכשרה משמעותית, באמת רצינית ורלוונטית בשביל להיות מסוגלים לתווך את התכנים האלה. התכנים האלה בכלל לא מגיעים אליהם ובטח לא באופן שהם מסוגלים לעשות בהם את השימוש. הבעיה היא כמובן סדר עדיפות, מדיניות ומשאבים. זה מה שמפריד בין התכנים, שעבודת פיתוח התכנים היא יחסית טובה, לבין אחר כך המציאות. השאלה שלי אלייך היא מדוע הופסקה התוכנית הזאת?

התוכנית הופסקה כי אנחנו לא קיבלנו משאבים להמשיך את התוכנית. היא דורשת משאבים, אין מה לעשות. בעצם בפיילוט הייתה מובילה יישובית שבאה ממשרד החינוך, והיא זאתי שתיאמה בין הגורמים, היא זאתי שדאגה שיהיו השתלמויות, היא זאתי שעשתה עבורנו רגולציה על זה שבאמת הדבר מתבצע. כדי לעשות תוכנית כזאת צריך הרבה משאבים.

התוכנית הייתה ביוזמת מי?

היוזמה של התוכנית הייתה יוזמה משותפת של הג'וינט אשלים, זאת אומרת היא התחילה בכלל בשיח על נערות במצוקה, בסיכון. היחידה לשוויון בין מגדרים, אושרה הייתה שותפה בתוכנית הזאת, ואז כשהתכנים, כשנהייתה הבנה בחדר שבעצם, עוד פעם כמו שאמרתי, אנחנו לא רוצים לדבר רק על הנערות בסיכון, אנחנו רוצים לדבר על כולם, על כלל האוכלוסייה, ויותר נכון לא להגיד מה לא, אלא כן לדבר בראייה הוליסטית, אז אושרה הציעה שאנחנו ניכנס לתוכנית, השירות הפסיכולוגי הייעוצי והיחידה למיניות ומניעת פגיעה, ומשם אנחנו הלכנו יד ביד לבניית התוכנית, לחשיבה על איך אנחנו עושות את זה, מה צריך להיות בתוכנית, ואז התחלנו בביצוע שלה. אני אומרת, זאת אחת התוכניות המורכבות שיש, זה לא פשוט להכניס תוכנית כזאת בלי אישור של - -

המימון היה רק של הג'וינט אשלים?

מימון התוכנית לא היה רק של הג'וינט אשלים, כל משרד תרם את חלקו. כמובן במידה כזו או אחרת, כשלמשרד החינוך היה, אני חושבת, שנתנו את מירב התקציבים למשרד החינוך ומשרד הרווחה. שאר התקציבים היו פה ושם, גם הבט"פ תרמו חלק גדול.

אז נגמר הכסף.

כן. כן. ברור שזה רק כסף. ח"כ כסיף בוא תחליף אותי רגע, אני חייבת ללכת לוועדת חוקה.




(היו"ר עופר כסיף, 10:31)

אוקיי. תודה. מישהו היה באמצע? שאני לא אקטע.

אני.

כן, בבקשה סליחה.

זהו, אז אם יש עוד שאלות אני אשמח לענות. אני רק רוצה להגיד באמת שהסוגייה הזאת היא מורכבת ועומדת בפתחינו ואנחנו לא מתעלמים לרגע מהצורך ומהחשיבות של השיח על מיניות בריאה במשרד החינוך. כמובן שזה תהליך, אני לא הייתי אומרת באופן גורף שאין חינוך למיניות. אני כן הייתי אומרת שזו משימה מורכבת שאנחנו שוברים את הראש איך להנכיח אותה בכל המערכת.

אני רוצה להגיד עוד דבר, להכריח את צוותי החינוך לדבר על מיניות זה לא עוזר. אנחנו כן צריכים לגייס אותם ולהסביר את החשיבות וגם ללמד אותם איך לעשות את זה נכון. אנחנו נעזרים, יושבת כאן איילת, אנחנו נעזרים גם בגורמי חוץ. יש בתי ספר שמזמינים את מרכזי הסיוע, אבל המדיניות שלנו והחשיבות היא שכן אנשי החינוך הם אלה שיובילו את השיח הזה, כי הם נמצאים יום יום בבית הספר עם התלמידים, להבדיל ממרכזי הסיוע או מגופים פרטיים שבאים. הגופים הפרטיים שבאים נכנסים לבית הספר ויוצאים, אנשי החינוך נמצאים שם. הם צריכים לדעת להגיב יום יום, שעה שעה, אם זה בהפסקה ואם זה בשיעור על כל מיני התנהגויות מיניות ועל כל מיני היבטים שחשוב להגיב עליהם, אפרופו סקסיזם שהזכירו. אז לכן זו המדיניות שלנו ואנחנו לא רוצים להפקיע את השיח הזה ממערכת החינוך מצד אחד, ומצד שני אנחנו לגמרי לא פוסלים להיעזר בגורמי סיוע ובמומחים שכן מגיעים לבתי הספר, שכן נכנסים, אבל זה שגורמי סיוע לא נכנסים לחלק מבתי הספר זה לא אומר שלא עושים שם. זה רק אומר שאולי בית הספר מסוגל לעשות את זה בעצמו.

השאלה אם גם יש על זה מעקב.

כן. זו לא שאלה, אני פשוט רוצה להגיד משהו כתוצאה מהדברים שאני שומעת. ככל שאני שומעת יותר, אני יותר ויותר משתכנעת שאם לא מכניסים את זה כחובה למערכת החינוך, מה זה כפייה, לא לשם כפייה. יש שיעורי היסטוריה, הם בכפייה? יש שיעורי אזרחות, הם בכפייה? אוקיי, אז תקראו לזה כפייה. שיעורי חובה.

קוראים לזה חינוך חובה.

קוראים לזה חינוך חובה, והאלמנטים האלה שדיברנו עליהם פה, וכולם מסכימים שהם חשובים, וכולם מסכימים שיש שיח ושיח, אבל אם לא מכניסים את זה כחובה זה לא יקרה. אנחנו מכירים איך דברים כאלה עובדים. כשמשרד החינוך בודק אם היה טיפול או נגעו בנושא ואז מסמן את ה-וי. אני לא מעלה בדעתי שכשמשרד החינוך בודק אם העבירו את שיעורי ההיסטוריה, את מערך הלימודים בנושא היסטוריה או אזרחות, שהוא רק בדק אם נעשה וי, או שהוא בדק שמי שהעביר את זה הוא מוכשר להעביר את זה, יודע איך להעביר את זה ומכיר את התכנים. אני חושבת שלהפריד את זה מהסיפור הזה של חינוך חובה לילדים בכל הגילאים זו טעות קשה, ואנחנו נמשיך לראות לצערנו כל פעם תופעה אחרת. לא משנה אם זה מקרה מזעזע בקצה של הסקאלה או תופעות אחרות על הספקטרום הנורא הזה של אלימות מינית.

כן. תודה. כן בבקשה, איילת נכון? את תוכלי להגיד, סליחה למרות שאנחנו מדברים פה על העניין של החינוך ואני מסכים לגמרי עם מה שנאמר, וחשוב לשים על זה את הדגש, אבל השבוע אני במקרה הזכרתי את זה במליאה, את הקיצוץ שנעשה. אני לא מדבר כרגע על מערכת החינוך, אלא בכלל. נדמה לי שדיברתי עם גברת סוליציאנו והיא אמרה לי שקוצץ משהו כמו 30% נדמה לי מהתקציב שהיה לארגוני המאבק בפגיעה מינית. את יכולה להגיד על זה שתי מילים? כי זה רלוונטי.

אני אומר בשתי מילים בכלל על מרכזי סיוע. יש תשעה מרכזי סיוע בכל רחבי הארץ. אני שייכת לאיגוד מרכזי הסיוע שעוסק בקידום מדיניות וחקיקה. מרכזי הסיוע מקבלים מימון חלקי מאוד, עד 30%, ממשרד הרווחה, ואני שמחה לומר שהשר שלשום החליט להגדיל את בסיס התמיכה מ-6,000,000 ל-9,000,000 שקלים, שזה מתחלק על 12 מרכזים. זה רחוק כמובן מלהספיק.

50,000 פונים בשנה.

52,000 פניות מידי שנה. וזה עולה, בתקופה הקורונה אתם יכולים לדמיין שהדבר הראשון שקרה זה שכל רשויות המדינה נסגרו. בריאות הנפש, קופות חולים הכל נסגר. עוד יותר נכנסנו מתחת לאלונקה. אז כמובן שזה רחוק מלהספיק. עוד אין לנו את הנתונים של השנה, אבל אפשר לדמיין איך זה נראה. אבל באמת שר הרווחה הרים את הכפפה והגדיל, שוב זה רחוק מלהספיק, אבל זו באמת בשורה מאוד מאוד משמעותית בתקופה שבכלל מדשדשים בכל הדיונים בתקציב ועמותות נסגרות. אז זה ממש גלגל הצלה בשבילנו.
אני רוצה להתייחס לדברים שאיריס אמרה ואני חוזרת על הדברים שוב. אנחנו לא מחפשות להחליף או להתחרות בשפ"י וביחידה לשוויון מגדרי. בכלל לא. הדברים צריכים ללכת בד בבד. א' כי הם לא מצליחים להגיע לכולם ודו"ח מבקר המדינה אומר את זה בצורה מאוד מאוד ברורה, ואין להם גם רגולציה לנושא אז לא יודעים לאן הם כן מגיעים או לא. הדבר השני, הוא שבאמת לא כל המורים והמורות, רוצים, יודעים ויכולים להגיע באופן הנדרש לכל תלמיד ותלמידה, ואנחנו מבינים שצריך. תדמיינו כיתה וכשמכירים את הנתונים, ח"כ גולן אמר את הנתונים שהם בעצם נתונים של מרכזי הסיוע, בכל כיתה יושבים לפחות חמישה או שישה תלמידים שעברו פגיעה מינית כזו או אחרת. אני לא מדברת על אלימות מסוג –

זו מגיפה. אין מילה אחרת.

זו מגפה! זו מגפה שאנחנו זועקים כבר שנים, אבל עכשיו יש פיק כזה. אני אזכיר לכם גם בקיץ הקודם היה שורה של מקרי אונס קבוצתי והארץ רעשה ואז קרה משהו יותר חשוב. אז תמיד יש משהו יותר חשוב, אבל המגיפה הזאת פה והיא נשארת נוכחת. היתרון של מרכזי הסיוע הוא באמת המקצועיות שלנו, בדיוק לדבר על מה כן.

אנחנו מבינים למשל שהאינסטגרם וטיקטוק היום זה חלק מהגדרת המיניות של בני הנוער. אני לא מבינה את זה, הנה איתי מהנהן. אני לא מבינה את זה, באמת אני לא מבינה את זה, אבל הם מבינים את זה והם יודעים לתווך מה כן בתוך המרחב הזה של הטיקטוק. לא להגיד לא טיקטוק, אלא להגיד מה כן, ולהבין מה ההשלכות שאם אני אעשה ככה וככה זה יכול להיות במקומות אחרים, ולחשוב טוב טוב אם אני רוצה להעלות את התמונה שלי בתנוחה כזו או אחרת. זו בדיוק השפה והיתרון של מרכזי הסיוע. זה לא במקום המורה, זה ביחד עם המורה ותמיד המורה נמצא. תמיד אחרי סדנאות של מרכזי הסיוע נפתחים סיפורי פגיעה, וכאן עוד היתרון היחסי שלנו, כי אותו מנחה חינוך מביא איתו את כל המענים של מרכזי הסיוע מאחוריו. אז כשנפתח סיפור פגיעה, אנחנו מיד יכולים לתת את המעטפת של ליווי למשטרה, מיד אנחנו יכולים לתת את המעטפת של ליווי וסיוע, גם כמובן לתלמיד וגם למשפחה שלו, ותיווך לביטוח לאומי. כל שלל המענים. זאת אומרת, שהוא מביא איתו צ'ימידן של מענים לאותו סיפור פגיעה שנפתח.
אני רוצה לספר משהו שפשוט אחרי שדיברתי קיבלתי אישור לציין אותו. סיפור מעלף בעיניי ואני מבטיחה לכם שהסיפור הזה לא היה נפתח באופן הזה ובצורה הזו כשהיה מדובר במורה של אותו נער. הייתה סדנת חינוך בבית ספר מסוים והיה שם את הכוכב של הכיתה, כיתה ח', שכבר היה לו ניסיון מיני אחד. הוא הגב-גבר של הכיתה מה שנקרא. באמת מעמדו היה רם. אחרי, כמו שאומר המנחה חינוך שלנו, הקסם קורה אחר כך, אחרי הסדנה, כשאני אורז לאט לאט את התיק, אז קורה הקסם ובאמת ניגשים ומדברים. ואותו נער, המלך, מלך הכיתה ניגש אליו וסיפר לו, שיתף אותו בבעיות שיש לו בתפקוד המיני. עכשיו מדובר בכיתה ח'. זה ילדים. ההורמונים עובדים מאוד ומשהו קרה שם. בסופו של דבר ברזולוציות שהוא סיפר לו מה הייתה אותה חוויה מינית, אתם תוכלו להבין למה היה לזה ביטוי אחר כך. אחיו הבגיר לקח אותו יחד עם החברים שלו לאילת והם הזמינו לו חוויה מינית עם אישה בזנות. זאת הייתה החוויה המינית הראשונה של אותו נער. הוא נגעל מהסיטואציה, ממנה, הוא לא רצה בסיטואציה הזאתי, אבל היה שם לחץ חברתי מאוד מאוד גדול. הוא חזר עם זה וסיפר לכולם כמובן שכבר יש לו התנסות מינית, אבל זה פצע אותו בנפש וגם בגוף. דבר כזה אני מרשה לעצמי לומר שאני בטוחה שהוא לא היה משתף את המחנכת שלו. אני בטוחה. אין לי ספק בכלל. וכאן הערך המוסף שלנו של מרכזי הסיוע וסדנאות החינוך. שיש עוד מקום. איתי דיבר על זה: אין לנו, אנחנו מרגישים שאין לנו לאן לפנות. במובן הזה אני מרגישה קצת כישלון, אבל הנה - -

אבל זה לא כישלון שלכם! זה כישלון של משרד החינוך שלא מסכים לעשות בכם שימוש בבתי הספר.

וודאי, זה גם מה שהיא מתכוונת.

אני ישר לוקחת על עצמי, אבל אני מוכנה שנישא באחריות משותפת. אבל עכשיו אנחנו נתחבר ונעניק את שיתוף הפעולה. איתי יעזור להנגיש את הכלים והמענים שלנו לכל התלמידים ואני מקווה שגם משרד החינוך יעזור לנו להנגיש אותם לכל המורים.

אני חייב להגיד לך שריגשת אותנו. סוף סוף אנחנו רואים שיוצא מהוועדה משהו חיובי.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את עו"ד עו"ס לירון אשל מהמועצה לשלום הילד.

תודה אדוני, באמת תודה על הדיון החשוב הזה. רק אתמול באמת היינו בדיון מאוד חשוב ומשמעותי בוועדה לזכויות הילד על פגיעות מיניות בילדים, ואין ספק שהתקופה היא תקופה מאתגרת. אני אגיד, לצד האתגרים שקיימים ממילא בתחום הזה עבור ילדים, תקופת הקורונה רק מחדדת את הצרכים הנוספים, מעצימה את המצוקות. אני אגיד שבאופן עקרוני אני מנהלת את המרכז לליווי ילדים נפגעי עבירה. אנחנו מלווים מאות ילדים במהלך השנה לאורך ההליך הפלילי, וחלק מהנתונים שהזכרנו אתמול זה שרק בשנת 2018 נפתחו 2,500 תיקים בגין חשד לביצוע עבירות מין בילדים. כמובן זה רק המקרים המדווחים, המוכרים. הרבה מן המקרים לא מדווחים ונמצאים מתחת לרדאר, אבל זה אומר בהכרח שאם אנחנו מדברים על קטינים ש-2,500 הילדים האלה, ואלפי הילדים שאולי לא מדווחים משולבים בתוך מערכות החינוך. אני רוצה לומר שאולי חלק מהסיבות שמתקיים הדיון הוא ההכרה במשמעות של מערכת החינוך, הכרה בחשיבות של גורמי החינוך בעולמם של ילדים במהלך השגרה. שם הם נמצאים ברוב שעות היום, ולכן גם יש משמעות לדייק את השיח ואת הכלים. התקופה, כמו שאמרו כבר לפניי, התקופה היא משתנה. הזירות משתנות, אנחנו רואים יותר ויותר פגיעות גם ברשת, פגיעות קבוצתיות, ולכן גם הכלים צריכים לעבור דיוק. אני אגיד שאני חושבת שלא צריכים לנהל את הדיונים האלה כל פעם רק אחרי התפוצצות של פרשה גדולה, אלא באמת צריך להיות איזשהו מערך, וזה גם אמרנו אתמול, מערך כולל בין- משרדי שרואה את הילד בכל השלבים השונים ועובד בשיתוף פעולה. מבחינתנו צריכים לעבוד בכל החזיתות השונות, במניעה אם זה בהקשרים של הסברה, וכמו שאמרו פה, חינוך למיניות בריאה, לשוויון כחלק מהמערכת הקבועה וכחלק משיעורי חובה; באיתור וזיהוי כמו שאמרו, הכשרות לאנשי מקצוע וזה החל מיועצת בית הספר ועד למורה לחינוך גופני.

מחקרים אומרים שילדים נוהגים בשעת מצוקה לשתף אדם משמעותי בסביבתם וזה אומר שני דברים. אחד, באמת צריכים לפתוח עבורם ערוצי תקשורת שעובדי ההוראה על כל הרצף יהיו מספיק משמעותיים ויפתחו שיח של אמון עם הילדים כדי שהם יוכלו לפנות בשעת מצוקה, וגם לתת להם את הכלים להתמודד איתם. דבר אחרון באמת, מעטפת וליווי גם אחרי שמתגלה דבר כזה. איך בעצם לעטוף את הילד. אם זה תוכניות מוגנות בתוך בית הספר, לתת את הכלים לגורמי החינוך. צריכים לומר, אנחנו מדברים גם על משאבים. אנחנו ממשיכים ומנהלים דיונים. כולם מבינים מה החשיבות, כולנו פה באחידות דעים על הצורך בפיתוח תוכניות ולתת איזשהו מענה יותר הרמטי במשרד החינוך. מצד שני, התקצוב הוא תקצוב נמוך. אין מספיק משאבים, אומר את זה גם משרד החינוך בכנות, והוא רוצה לעשות יותר אבל כרגע כשיש יועצת אחת על 1,000 תלמידים או פסיכולוגית, זה לא רק שהיא צריכה לתת מענה ל-1,000 תלמידים, היא גם צריכה בסופו של דבר, וגם המפקחות על המיניות, הן צריכות לתת מענה גם לאנשי החינוך שלא תמיד יודעים להתמודד עם איזושהי פרשה גדולה שקורית כרגע בבית הספר. אני כן קוראת לעבודה רב-מקצועית ובין- משרדית משותפת שתסייע גם למשרד החינוך. גם משרד הרווחה צריך לקחת פה חלק. אני לא יודעת אם הם חלק מהדיון הזה, אבל גם להעביר תקציבים ולהגדיל את כוח האדם כדי שבאמת לא כל פעם נמצא פתרון שהוא פלסטר, אלא נמנע את הפגיעות הבאות בתוך המערכת ומחוץ למערכת, אבל שהמערכת עוטפת אותם ומכילה.

תודה רבה, ואנחנו תמיד חוזרים לזה בכמה וכמה דיונים- העניין התקציבי. ברור שאם לא יפנו תקציב לדבר הזה, ואני רוצה לחזק את מה שאמרה ח"כ קאבלה קודם, זה צריך להיות חלק מתוכנית חובה בכלל בלי לחשוב פעמיים - -

ואז התקציב יבוא כי זה עניין של מדיניות.

-- בוודאי. זה חייב להיות עניין של חובה. אני לא מומחה אני לא יכול להגיד מאיזה גיל, אבל המומחים יגידו מאיזה גיל, הגיל הכי נמוך שמתאים. זה חייב להתחיל, הייתי אומר דרך משל מגיל אפס. אני אומר דרך משל כי אני באמת לא יודע, אני לא בקיא בזה. אין שום ספק שמהגיל שבו ראוי להתחיל זה צריך להתחיל והתקציב כמו שאת אומרת יימצא, חייבים למצוא אותו.
שי גולדברג בבקשה.

בוקר טוב. אני רוצה פה להצטרף למה שנאמר ולא התייחסו פה - -

סליחה, את יכולה רק להציג את עצמך ואת הארגון גם שאת מדברת בשמו? את התוכנית?

-- אני מהמשרד להשכלה גבוהה ומשלימה.

כן, אבל מה זאת התוכנית הספציפית שזה לא - -

אני מנהלת את תוכנית להב"ה שהיא תוכנית למניעת התנהגויות סיכון במרחב הכפרי שהיא שותפות של משרד החינוך. היום המשרד להשכלה גבוהה ומשרד הרווחה, יש פה את רינת חכים שהיא שותפה גם ממרכז המועצות האזוריות. מדברים פה המון על בתי הספר ושוכחים גורם משמעותי. ראש העיר אילת ירד. הייתי שם לפני שלושה שבועות. מי שנמצא בשטח הם עובדי מחלקת נוער שנותנים מענה מרכזי לא פחות מבתי הספר, אם לא יותר. הם מדברים ופוגשים את הנוער בשעות הלא פורמליות ומדברים איתם בגובה העיניים. באמת מחלקות הנוער נותנות כלים גם למדריכים שנמצאים בשטח, וכן אנחנו עושים הכשרות ומנסים לתת כלים. זה מאוד מאוד חשוב. הם אלה שפוגשים את הנערים על הדשאים, בספסלים, בשעות לא שעות וזה גורם מאוד מאוד משמעותי שיש להתייחס גם אליו. גם באירוע של אילת, בצער רב, הראשונים לדעת הם המדריכים של מחלקות הנוער שפוגשים את הנוער שהוא נסער ב- 02:00 בלילה, 01:00 בלילה ואיתו הם מדברים. הוא גורם מאוד מאוד מאוד משמעותי. הם גם החבר'ה שהרבה יותר מדברים עם נערים על מה שמטריד אותם. מהידע שלנו הרבה יותר מאשר מדברים עם המורים. אני לא מקטינה את המקום של בתי הספר, אני חושבת שיש שותפות וצריך לראות בהם כצלע מאוד משמעותית. אנחנו עושים המון מאמץ בהכשרה שלהם כדי שהכתובת שנמצאת בשטח בשעות הלא פורמליות יהיה לה את הכלים הראשוניים כדי להמשיך ולסייע ולתמוך בנער או בנערה. ובאמת, אני חושבת שאמרו פה כבר, אנחנו מדברים על חינוך לקשר ותקשורת בין המינים ועל חינוך למיניות בריאה מהמקום הסולוטוגני, הבריא במאמץ לחזק. אני חושבת שחשוב נורא לדבר על כל תנועות הנוער, ארגוני הנוער, כל החינוך הבלתי פורמלי ששייך למנהל, חברה ונוער באמת שעושה ונמצא ונוכח. זהו.

תודה רבה. עינב לוק ואחר כך עינב.

טוב, תודה. אני רוצה להמשיך ולהתייחס לדברים שאיריס אמרה ולהגיד שבאמת התוכנית שהצגנו פה "מיניות במרחב בטוח" הייתה איזה ניסיון לייצר קודם כל שיח משותף עם כל משרדי הממשלה, הרשות המקומית והארגונים, ולייצר ידע משותף שיאפשר לנו בסופו של דבר לייצר שיח רשותי שבו נמצאים הילדים. הילדים נמצאים גם בבתי הספר, גם בתנועות הנוער, גם במסגרות של הרווחה, והיה ניסיון באמת לייצר את אותו שיח. אני חושבת שאחד ההישגים של התוכנית "מיניות במרחב בטוח" שפעלה כמובן, כמו שציינה איריס, בחמש רשויות, ההישג המשמעותי שלה הוא הדיאלוג עם משרדי הממשלה וחיבור והשותפויות שנוצרו כחלק מהתהליך הזה כולל עם ארגוני הסיוע. אנחנו מנסים ופועלים כדי לנסות לבדוק באיזה מידה ניתן להרחיב את התוכנית ולהמשיך אותה, ואנחנו נעשה הכל כדי לראות איך ניתן לקיים את התוכנית. אני חושבת שהמפתח לנושא הזה הוא לנסות ולהגיע לבני הנוער בכל הדרכים האפשריות. לא רק בשיעור. בתנועות הנוער, בבית, בכל הגורמים המשותפים. ככל שאנחנו נגביר את השיח בינינו, את השותפות ונעביר מסרים אחידים ומשותפים, אז נצליח לייצר את אותו מסר חברתי שאליו אנחנו כל כך שואפים.

אני רוצה להתייחס לעוד סוגייה, זה הנושא של הרשת. אנחנו היום מבינים שהנושא של פגיעה יש לו, גם אם הוא נעשה בעולם הפיזי, יש לו ביטויים בעולם במרחב הווירטואלי. יש לנו שותפות עם מוקד 105 ומפקחות שפ"י שנמצאות במוקד 105. גם כאן העבודה היא חשובה ומשמעותית להגביר את המודעות של מה קורה במרחב הזה. להשלכות של פרסום סרטונים, להשלכות של התנהלות ברשתות החברתיות. עוצמת הפגיעה ברשת בנוסף לפגיעה בעולם הפיזי, היא עוצמת הפגיעה באופן קשה ביותר וגם על כך אנחנו ערוכים והולכים לבנות תוכניות ככל הניתן כדי להגביר את המודעות. אני מסכימה שיש צורך במשאבים נוספים, בהגדלת מודעות, בהגדלת המניפה שאנחנו מגיעים אליה, ואנחנו פועלים כדי לראות איך נוכל להגדיל את התהודה של אנשי המקצוע. חשוב לי לציין שבשפ"י, מעבר ליועצים ולפסיכולוגים, יש לנו ביחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער למעלה מ-80 מדריכים שבעצם מנחילים את הידע הזה גם ברמה הפרו-אקטיבית, וגם עסוקים בטיפול באירועים שמגיעים לפתחנו. זו עבודה מאוד מאוד מורכבת שמחייבת ידע מקצועי, וזה אחד התפקידים המרכזיים של היחידה – להכשיר את אנשי המקצוע ואת המורים להיות מסוגלים לקיים את השיח המורכב הזה. אני מברכת על הדיון הזה ורוצה להגיד ששפ"י ומשרד החינוך מחזקים את השותפויות, רוצים לקדם את השותפויות גם עם הארגונים, עם כל הגורמים שנמצאים. התהליך של "מיניות במרחב בטוח" תפקידו היה קודם כל לחזק את השותפויות, כי אין לי ספק שאנחנו צריכים את כולנו ביחד, גם את הרשויות המקומיות, גם את הארגונים, את אנשי המקצוע בתוך משרד החינוך, את ההורים, את כולם כשותפים כדי להעביר מסר משמעותי. אני אגיד רק עוד מילה. אחד הדברים שמדאיגים אותנו בשיח לפעמים זה לא רק השיח בכיתה, מה אנחנו מדברים, אלא תגובות ודעות מורכבות שילדים לפעמים מחזיקים בהם ושקשה לנו לשמוע אותם, וגם איך אתה מגיב לשיח כזה. זה תהליך לא פשוט של הכשרה ולא רק גינוי של איזושהי אמירה וחשיפה.

עינב רציתי, מאחר ואין לנו זמן, ממש שאלה מאוד מאוד קצרה אם את יכולה בחצי דקה ולא יותר כדי שנוכל לסיים. קודם כל מה התקציב שעומד כרגע לרשותכם? דבר שני, אחת מהשאלות שלא עלו זה לגבי אוכלוסיות שונות שלא הוזכרו פה בדיון. למשל האוכלוסייה החרדית, הערבית והדתית-לאומית. עד כמה אתם מעורבים ויש שיתוף פעולה עם האוכלוסיות האלה, מעקב וכן הלאה. אבל אם את יכולה ממש בחצי דקה.

קודם כל אני אגיד שהתקציב הבסיסי הוא העבודה של היועצים והפסיכולוגים ו-80 ימי הדרכה. אפשר לחשב את התקציב הזה. זה התקציב הבסיסי, ותקציב פיתוח של חומרים. אני יכולה לעשות חישוב כולל ולהגיד מה זה אומר. בגדול לשפ"י יש כ-80 ימי הדרכה ביחידה למיניות ומניעת פגיעה ותקציב פיתוח. בנוסף לשאלתך אני אגיד שכל העבודה נעשית על פי כל המגזרים. זאת אומרת שאם יש לנו 80 ימי הדרכה, רבע מהם בחברה הערבית על פי הריכוז באוכלוסייה. גם בממלכתי-דתי, גם בחרדי. גם הפיתוחים, שזה אחד הדברים המורכבים, בפיתוחים שדיברנו על חומרים טובים, אמרנו שזה גם מורכב לפתח חומרים מכיוון שההתאמה המגזרית דורשת מקצועיות ומומחיות.

תודה רבה. אני נותן לח"כ עינב קאבלה לסכם ושוב מעלה על נס את היוזמה שלך.

תודה רבה, תודה רבה. כדי שלא נגיע לשעת מליאה ואני מכבדת את כללי העבודה פה בכנסת, אז אני אקצר. אסור לעזוב ידיים אחרי הדיון הזה. זה מה שברור לי. אסור לעזוב ידיים מהנושא, אני אציע גם ליו"ר הוועדה רם שפע, חברי, להמשיך ולעקוב אחרי הנושא הזה בפרט אחרי מה ששמענו, וההבנה שחייבים לעשות מהר מהר הרבה הרבה יותר. זה נכון שקיימים גורמים נוספים ואני מברכת על זה. ברשויות, בתנועות הנוער, במרכזי הסיוע, גורמי חברה אזרחית אחרים, זה באמת מבורך, אבל אסור שזה ייתן לנו פטור לפטור את משרד החינוך מהאחריות שלו כי בסוף הוא בקשר הכי הדוק עם ילדנו במערכת החינוך. חייבים שיהיו פתרונות קבועים עם קו סדור לאורכה ולרוחבה של מערכת החינוך, בכל המגזרים כפי שצוין פה. כמו שאמרנו מקודם, תקציב שברור שצריך פה תוספת תקציב כדי לתת מענה נאות, והוא גם נגזרת של מדיניות ברורה מצד משרד החינוך. אני מצפה מהגורמים הכי בכירים שם לתת את הדעת לזה ואני גם מצפה שלא נחכה חלילה לאירוע הקיצוני הבא כדי להיזכר בזה ולהידרש ליישם את הפתרונות. זה צריך להיות כאן ועכשיו ותודה רבה על הדיון הזה.

תודה רבה לך על היוזמה. תודה רבה לכל המשתתפים. איך אומרת הקלישאה? זו רק ההתחלה.

תם ולא נשלם.

וודאי. אנחנו לא ניתן לזה להיעלם בשום פנים ואופן. ואני גם חוזר על ההצעה שלי, אני מניח שאת מקבלת אותה ונראה לי שלא צריכה להיות התנגדות להקמת וועדת משנה שתעסוק בזה.

בזה צריך כמובן להתייחס יו"ר הוועדה.

בוודאי חד משמעית. אוקיי, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:59.