פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
09/09/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 59
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שני, י"ח באלול התש"ף (09 בספטמבר 2020), שעה 09:00

פעולות הממשלה לשילובן של אנשים בעלי מוגבלות בתעסוקה דוח מבקר המדינה - 64ג

חברי הוועדה: עפר שלח – היו"ר
סעיד אלחרומי
חמד עמאר

טל מלכין - מנהלת ביקורת, משרד מבקר המדינה

איאת רחאל - מנהלת תחום מדיניות ושותפות גיוון תעסוקתי, נציבות שירות המדינה

נתנאל אשרי - רפרנט רווחה, אג"ת, משרד האוצר

שלי נורדהיים - מנהלת אגף תעסוקה לאוכלוסיות רווחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

דפנה מאור - מנהלת תחום בכיר שילוב אנשים עם מוגבלות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מימי פלצי - ממונה על החינוך המיוחד בבתי הספר, משרד החינוך

גיל אלוני - מנהל תחום מסלולי השקעות, משרד הכלכלה

יונית אפרתי - מנהלת תחום בכיר שילוב בקהילה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

כרמל סטינגר - מנהלת אגף שיקום, הביטוח הלאומי

גיא שמחי - ממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות, ההסתדרות החדשה

עודד בשן - יו"ר פורום פת ומנכ"ל מגדל אור

מיכאל זץ - מנהל האגף לקידום זכויות, עמותת אלו"ט

נתי ביאליסטוק - המרכז לעיוור

נעה בן שאול - עו"ד, אקי"ם - אגודה לאומית לקימום אנשים עם מוגבלות שכלית

יובל וגנר - יו"ר נגישות ישראל

פלורינה הלמן לוין

עופרה ארגס – חבר תרגומים


פעולות הממשלה לשילובן של אנשים בעלי מוגבלות בתעסוקה דוח מבקר המדינה - 64ג

בוקר טוב. הדיון הבוקר יעסוק בדו"ח מבקר המדינה על פעולות הממשלה לשילובם של אנשים בעלי מוגבלויות בתעסוקה והוא נעשה כמובן בהקשר לא רק מפני שהדו"ח עצמו חשוב, אלא הוא נעשה בהקשר של העיסוק המתמיד והמתמשך של הוועדה הזו בסוגיות הנוגעות למשבר הקורונה. משבר הקורונה פוגע בתעסוקה של כל אזרח מדינת ישראל כידוע, ובדרך כלל כשהדברים האלה קורים הם פוגעים קודם כל ומעל לכל באוכלוסיות שממילא – אני לא אוהב את הביטוי 'חלשות' – אבל ממילא יש קשיים בתעסוקתם. לגבי שירות המדינה מדובר פה גם, אם המספרים שמופיעים נכונים או לא חל בהם שיפור כי הדו"ח 64/ג הוא מלפני כמה שנים, אזי מדובר גם בהפרת חוק. יש חוק לשוויון לאנשים עם מוגבלויות שמחייב מספרים ואחוזים מסוימים. אז שני הדברים האלה, בעיקר לנוכח התמשכותו של המשבר הכלכלי, בעיקר לנוכח התחזיות הלא נעימות שהוא עומד להחריף, עושים את הנושא הזה לנושא חשוב למעקב לוועדה וגם למבקר המדינה עצמו.

אנחנו נפתח כרגיל עם משרד מבקר המדינה. בבקשה.

שלום בוקר טוב. שמי טלי ממשרד מבקר המדינה. אני אציג דו"ח שעשינו שפורסם בשנת 2014 בשם "פעולות הממשלה לשילובם של אנשים עם מוגבלות בתעסוקה" אני אתחבר למה שח"כ שלח אמר, זה באמת דו"ח ישן, בעצם ביצענו אותו ב-2013 ורובו מבוסס על נתוני 2012 ו-2011, והיו שינויים מאז, אני אנסה להציג את השינויים שאנחנו יודעים עליהם, אבל מכיוון שרוב הדו"ח מבוסס על ניתוח נתונים שאנחנו ביצענו בזמנו, אז כמובן שהרבה מהנתונים אין לנו כרגע עדכניים ונשמח כמובן לשמוע - - -

נעשה איזה שהוא מעקב על הדו"ח הזה? כי אנחנו לא מצאנו דו"ח מעקב.

לא נעשה דו"ח מעקב מסודר בנושא הזה. אני כן אגיד שהדו"ח נדון פה בוועדה פעמיים בעבר, ב-2015 ו-2016, ואני אנסה כמו שאמרתי להציג קצת דברים שקרו מאז.

אתחיל ואומר שבביקורת הזו היו הרבה גופים מבוקרים ותיכף אגע בזה. בעצם מה שרצינו לבדוק זה את התיאום בין הגופים השונים, את היקף שירותי השיקום התעסוקתי שניתן לאנשים עם מוגבלות כדי לשלבם בתעסוקה ובעצם את היישום של המלצות ועדת לרון שתיכף אני אסביר עליה.

אני רק אגיד שבעקבות מה שנקרא שביתת הנכים הגדולה ב-2001 הוקמה ועדת לרון, שישבה על המדוכה בנושאים שונים אבל בעיקר עסקה בנושא של תעסוקה לאנשים עם מוגבלות כשאחד הדברים שעמד על הפרק היה הנושא של מקבלי קצבאות והשיקול הכלכלי ביציאה לעבודה ובאמת הוועדה הציעה איזה שהוא מתווה לשינוי שיושם במה שנקרא חוק לרון מ-2008 שיושם ב-2009, שהיה אמור לתמרץ מקבלי קצבאות ליציאה לעבודה.

אני אציין שלדעת כל המומחים שילוב בתעסוקה של אנשים עם מוגבלות זה כמובן אחד האפיקים המרכזיים לשיפור מצבם, כמובן הכלכלי אבל גם הנפשי התפקודי והחברתי וגם יש לזה תועלות כמובן למשק, ולכן חשבנו שזה נושא שחשוב לעסוק בו, במיוחד לנוכח הנתונים שהיו בזמנו. ב-2011 שיעור התעסוקה של מקבלי קצבת נכות כללית היה רק 18% לעומת 74% באוכלוסייה הכללית. משרד הכלכלה העריך בזמנו שלמשק יש אבדן של 5 מיליארד ₪ בשנה בשל אי העסקת אנשים עם מוגבלות בצורה מלאה או בצורה מיטבית. המדינה משקיעה והשקיעה כספים בנושא הזה, ב-2012 היא השקיעה 550 מיליון ₪ בשנה בנושא, ההשקעה הייתה בעיקר של משרד הרווחה של הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות.

אני מציע שלא נתמקד בנתונים מלפני שמונה שנים אלא במסקנות שעולות, למשל כשמצוין פה ש-76% מאנשים עם מוגבלות אופיינו בשעתו – ואני מניח שזה שיעור דומה היום – ככשירים רפואית לשיקום תעסוקתי ורק 18% הועסקו, זה פער ששווה לשים עליו את האצבע.

מאה אחוז. אני אתקדם לשקופית הבאה. אני לא אכנס לכל הגופים אבל רק לומר שבאמת גופים רבים במדינה פועלים בנושא ואת זה אפשר להגיד לחיוב, פעלו ופועלים עדיין, חלקם מציעים שירותי שיקום תעסוקתי, חלקם עובדים מול מעסיקים, חלקם עוסקים בכל הנושא של שוויון זכויות מבחינה משפטית, ועדיין נמצא שבאמת התעסוקה היא לא מיטבית ואחד הדברים שעמדנו עליהם זה שחלק מהבעיה היא כרגיל בתיאום בין הגורמים השונים.

אז באמת הציפיה הייתה שבעקבות חוק לרון שיעורי התעסוקה של מקבלי קצבת נכות כללית יעלו ואחד הדברים הראשונים שראינו זה שהם עלו אמנם אבל לא בשיעורים שאפשר היה לקוות. גם כאן אין לנו נתונים מספיק עדכניים, הנתון הכי עדכני שמצאתי הוא ל-2014, שלפיו 21.4% ממקבלי הקצבה היו מועסקים אז, אבל כן למשל מחקר של ביטוח לאומי ומכון ברוקדייל מ-2017 הראה שרוב מקבלי הקצבה עדיין אינם מכירים את החוק ולא מבינים את היתרונות שבו, כך שכנראה שהמצב הזה עדיין לא תוקן.

אני אתייחס למה ששאלת. מה שעשינו זה לשאול את השאלה לגבי שיקום תעסוקתי, שזה כלי מרכזי לשילוב אנשים. שיקום תעסוקתי כולל הכשרות ייעודיות, השלמת השכלה, ליווי בתחילת התעסוקה או לאורכה אם צריך, תעסוקה מוגנת, תעסוקה נתמכת בשוק החופשי. בעצם מה שעשינו, הסתכלנו על כל הפול של האנשים, עשינו את זה בתיאום עם מחלקת המחקר בביטוח הלאומי, כל הפול של האנשים שאובחנו עם נכות של 20% ומעלה. כלומר אנשים עם מוגבלות אבל לאו דווקא שמקבלים קצבה. פשוט אנשים עם מוגבלות שצריכים או רוצים לעבוד. בעצם סיננו החוצה כל מי שלפחות על פניו לא מתאים לשיקום תעסוקתי, אם זה אנשים עם בעיות רפואיות חמורות מאוד, אם זה אנשים מעל גיל 60 שכמובן יכולים חלקם לעבוד אבל הם לא באפיק המרכזי וכן הלאה, ובעצם הגענו לקבוצה של 260,000 איש בזמנו שהיו על פניו כשירים לעבוד. ברור שיכול להיות שחלקם לא מעוניינים או אפילו חלקם אולי עובדים באיזו שהיא צורה, אבל קבוצה שאפשר להסתכל עליה ולשאול לגביה האם המדינה התייחסה אליהם בשיקום תעסוקתי ובאמת מצאנו ש-76% מהם לא קיבלו באף נקודת זמן במשך החמש שנים שקדמו לכך שיקום תעסוקתי מאף אחד מהגופים המרכזיים שאמונים עליהם, כשאנחנו בדקנו בהקשר הזה את אגף השיקום בביטוח הלאומי, את אגפי השיקום למיניהם במשרד הרווחה שהיו שלושה אגפים בזמנו, ואת השיקום של משרד הבריאות לאנשים בבריאות הנפש. אני רק אגיד שהנתונים האלה לא מתייחסים לנכי צה"ל. אלה אפיקי שיקום אחרים והדו"ח הזה לא עסק בהם.

אז באמת זו הייתה הצלבת הנתונים שאנחנו עשינו שהייתה כלל לא פשוטה והעלתה באמת את הממצא המטריד הזה ששיעור מאוד גדול מאנשים עם מוגבלויות בעצם לא קיבלו שום כלי, מהקל ועד הכבד, לשיקום תעסוקתי. יתרה מכך, מצאנו שלא קיים מיפוי מרכזי של אנשים עם מוגבלות שעוסק בהתאמה שלהם, בזכאות שלהם, בנזקקות שלהם לשיקום תעסוקתי. בעצם כל גורם ממשלתי מרכז את הנושא בנפרד ולכן גם לא הייתה בזמנו דרך לתת את זה באופן מיטבי ובאמת המלצנו כמובן בהתאם גם למפות את האנשים וגם לפעול באופן מתואם בין הגופים כדי להעניק שיקום תעסוקתי.

גם ועדת לרון בזמנו המליצה באמת להקים איזה שהוא גוף מתכלל בין הגופים השונים כדי לתאם את הפעילות ולהפוך אותה למיטבית. הדבר לא קרה - - -

אצל מי זה אמור היה ליפול, כי אתם גם בהמלצות אומרים על הממשלה, הממשלה זה גוף גדול ואמורפי. מי היה אמור לדאוג לזה שזה יקרה?

גם ועדת לרון וגם אנחנו לא נקבנו בשם של מי צריך להיות הגוף המתכלל, אנחנו חושבים שזו כן החלטה באמת ברמה היותר גבוהה כי יש פה כמה גופים מרכזיים שעוסקים בזה. השקופית הבאה תענה על זה באופן חלקי. אחת ההמלצות הייתה מהצד של אדם גם מוגבלות שניצב בפני מצד אחד חוסר טיפול, חוסר מידע וכל מיני גורמים שיכולים להציע לו שירות אבל הוא לא מכיר אותם, ובאמת המודל שקיים בעולם זה מודל של תחנת שירות אחת, מקום עם - - -

לדעתי OSS ולא OSC. זה one stop shop.

זה one stop center לפעמים זה נקרא. אתה צודק, יש את זה ויש את זה. יושב שם רכז שיקום שמתאם את הטיפול לבנאדם מהרגע הראשון ומלווה אותו או אותה לאורך כל התהליך, ובאמת ועדת לרון פה כן הייתה ספציפית ואמרה שצריך להקים את הדבר הזה בוועדה משותפת בין הגופים. הדבר לא קרה באמת בגלל מחלוקת לגבי מי יהיה זה שיוביל אותה, וראינו שזה נתקע לאורך שנים בזמנו.

אני רק אציין שזו הכוונה לאנשים שיכולים להשתלב בשוק החופשי בתמיכה ועזרה מתאימים. בלי קשר הוועדה גם דיברה על הפיצול בתוך משרד הרווחה בין אגפים שונים וגם שם היה חוסר תיאום. שם אני כן אגיד שהוקם ב-2017 מינהל מוגבלויות במשרד הרווחה והשיקום התעסוקתי קושר באיזו שהיא צורה לזרוע העבודה במשרד, אז שם יכול להיות שהייתה איזו שהיא תזוזה, עדיין אין היום איזה שהוא one stop shop או one stop center כזה לאדם עם מוגבלות.

בנושא של שיקום תעסוקתי או של הכנה תעסוקתית באמת הסתכלנו גם על הנושא של בני נוער בחינוך המיוחד שמחקרים הראו שאם הם מקבלים איזו שהיא הכנה תעסוקתית עוד בשלב בית הספר, הסיכוי שלהם אחר כך להכנס לתעסוקה גבוה הרבה יותר. אמונים על זה כמובן משרד החינוך וגם משרד הרווחה. אבל מצאנו שמתוך כלל התלמידים עם מוגבלות בחינוך המיוחד בשנת 2012 אמנם, רק 7% השתלבו במה שנקרא תכניות מעבר, תכניות שבעצם נותנות גם ידע עיוני על עולם העבודה וגם התנסות מעשית, ומשרד הרווחה עצמו אמר שזה צריך להיות פרויקט לאומי אבל בעצם הקצה לזה בזמנו מעט מאוד תקציב, באמת המלצנו כמובן לתת תשומת לב לנושא הזה. אני אגיד שמאז הייתה החלטת ממשלה בנושא תיעדוף שירות לאומי לאנשים עם מוגבלויות ועידוד תעסוקתם אבל הדבר עוד לא התקדם מספיק.

בעצם הצד השני של הסיפור זה המעסיקים, ואז הסתכלנו על המדינה בתור המעסיק הגדול במשק, לא רק בתור הרגולטור והמתמרץ אולי לאנשים אלא באמת בתור המעסיק. שזה נושא גדול ואני מניחה שגם אולי נדבר עליו היום. בזמנו על אף חוק שירות המדינה (מינויים) בעצם רק 2% מעובדי המדינה ב-2010 היו אנשים עם מוגבלות ואני אגיד שכמעט מחציתם התקבלו לעבודה כשהם ללא מוגבלות והמוגבלות התפתחה כשהם בעבודה, כלומר בעצם מעט מאוד אנשים עם מוגבלות נקלטו לעבודה ככאלו. ממה שבדקתי, הנתונים בהחלט השתפרו לאורך השנים. לפי הדו"ח על 2019 האחוז היה 3.8%, זה עדיין לא מהווה ייצוג הולם וגם 2019 הייתה איזו שהיא ירידה מהשנים שלפניה, כך שאנחנו עדיין כנראה לא במצב מיטבי למרות השיפור, וכמובן שההמלצה שלנו הייתה לשים - - -

כמה ייצוג הולם מחויב בחוק?

בשתי פעימות היה אמור להגיע ל-5%.

אני כן אגיד שבאמת בוצעו לא מעט שינויים בתחום הזה מאז הדו"ח שלנו, תוקן חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שמחייב דיווח על ייצוג הולם בחברות גדולות ציבוריות או פרטיות, היה חוזר של רשות החברות, הסכם קיבוצי עם צווי הרחבה שעוסק בנושא של ייצוג הולם וב-2019 למשל ממה שאנחנו מצאנו, פורסמו 47 מכרזים ייעודיים לאנשים עם מוגבלות כי בדו"ח שלנו בזמנו מצאנו שלא פורסם אז אף מכרז כזה. כך שאין ספק שהייתה התקדמות, עדיין צריך לבדוק איפה הדברים עומדים.

הנושא האחרון זה שאר המעסיקים במשק. מעסיקים מעידים שאפילו כשהם רוצים להעסיק אנשים עם מוגבלות הם נתקלים בהרבה מאוד קשיים. המדינה בזמנו, זה היה במשרד הכלכלה ומאז זה עבר לזרוע העבודה במשרד העבודה והרווחה, נתנה כלים שונים לתימרוץ מעסיקים, הבולטים ביניהם היו מימון התאמות, כלומר התאמות פיזית ואחרות במקום העבודה כדי שאדם עם מוגבלות יוכל לעבוד בצורה אפקטיבית, והדבר השני נקרא מסלול של שכר מינימום מותאם, בעצם המדינה באה ובודקת את התפוקה המיטבית של האדם עם המוגבלות ומאפשרת מבחינה חוקית למעסיק לשלם לו פחות משכר מינימום, לפי הגדרות מסוימות, כדי שישתלם לו להעסיק את האדם. מצאנו שבזמנו מתי מעט מהאנשים נהנו מהתמריצים האלה, מה שאומר שבעצם המדינה הייתה מעט מאוד פעילה בתימרוץ מעסיקים במגזר הפרטי להעסיק אנשים עם מוגבלות וראינו באמת בנתונים שהיו זמינים בזמנו שהם מאוד נמוכים, יש את דירוג מעלה שמדרג את החברות הגדולות במשק, אז בזמנו חברות גדולות רק 1.9% מהעובדים שלהם היו אנשים עם מוגבלות. הנתון העדכני יותר מ-2019 הוא של 3%. אז גם כאן, אין ספק שיש שיפור, אבל הוא עדיין לא מספק.

בצד ההיצע לא עסקתם בכל הסוגיות למשל של המיסוי. כל מה שנקרא דיס-ריגארד. אני מכיר את זה טוב מהעולם של נכי צה"ל, שהתמריץ לעבוד הוא יותר קטן מפני שאתה מאבד חלק מהזכאויות שלך לקצבה.

לגבי אדם עם מוגבלות. עסקנו בזה במובן הזה - - -

נכה צה"ל לא מאבד שום דבר.

יש הרבה. אני לא רוצה להכנס לזה עכשיו, עסקנו בזה בוועדת העבודה והרווחה במסגרת הניסיון לחקיקה של חוק הנכים במסגרת הקודמת, כולל הצגה של משרד הביטחון שהם הולכים לעבור למודל חדש לגמרי שבו אתה תקבל איזה שהוא פיצוי לפי סוג הנכות, גובה הנכות ואחוז הנכות ובכלל לא ישאלו אותך אם אתה עובד או לא. יש פגיעה בזכויות אבל אני לא רוצה להכנס לזה עכשיו.

כן עסקנו בזה במובן שחוק לרון שהזכרתי קודם משנת 2008 ו-2009 בעצם כן בא לתקן את המצב הזה. בזמנו באמת לא היה משתלם לאדם עם מוגבלות לצאת לעבוד והמודל החדש של חוק לרון הפך את זה ליותר משתלם, שהעבודה פלוס הקיצבה יהיה יותר גבוה, אבל זה בדיוק מה שהראינו, שלמרות השינוי הזה והתיקון, ודרך אגב מאז היו עוד תיקונים, ב-2017 וכן הלאה, עדיין זה לא תימרץ מספיק כנראה, כי עובדה שהנתונים לא עלו מספיק יחד עם שאר הכלים.

השקף האחרון, זה בדיוק הסיכום שלנו, שהיה מצופה שיישום המלצות ועדת לרון יביא לשינוי משמעותי בתעסוקה של אנשים עם מוגבלות, ועדה שבאמת ישבה וניתחה את הדברים לעומק והציעה הצעות שיושמו, אבל ראינו שזה לא קרה מספיק, שהסבך הבירוקרטי עדיין בפני האדם או האשה עם המוגבלות עדיין מאוד משמעותי, שתחנת שירות אחת לא קמה, שאין גוף מתכלל בין הגורמים השונים ובאמת זו הייתה ההמלצה, לפעול במשותף לשיפור כלים ולשיפור התיאום כדי לסייע לכמה שיותר אנשים עם מוגבלות שיכולים ורוצים, באמת להכנס לשוק העבודה.

תודה רבה. אני מבקש באמת כדי לענות על כמה שאלות מרכזיות שעולות מהדו"ח להעלות את שלי נורדהיים מנהלת אגף תעסוקה לאוכלוסיות רווחה במשרד העבודה והרווחה.

בוקר טוב.

אני מבקש לפני שנתחיל את הסיבוב הדי גדול שנעשה, לקבל תשובות לגבי דברים שחלו בעיקר בהקשר של מה שנקרא פה ה-one stop center, זאת אומרת האם היום אדם עם מוגבלות יש לו כתובת אחת שהוא יודע לפנות אליה שתלווה אותו בכל התהליך ומלמעלה למטה, האם יש בתוך הממשלה מישהו שכשהוא או היא קמים בבוקר, התפקיד שלהם זה שיותר אנשים עם מוגבלות יעבדו.

קודם כל לגבי ה-one stop center, אני רוצה להגיד כרגע שאני במסגרת התפקיד שלי במהלך בערך לפני משהו בין 8-10 שנים הייתי אחראית גם על ועדת הביקורת אחרי ועדת לרון ולכן כאן יש לי קצת פרספקטיבה לראות מה נאמר שם ומה קרה וגם במעקב שעשינו במהלך השנים אז, אחר כך המעקב הפסיק ולמעשה מאז כל אחד פועל שוב לבד. חוץ מיוזמות שלנו שהן יוזמות של תיאום.

מה שקרה אז, זה פשוט שה- one stop centerהזה היו לו פרשנויות מאוד רבות. היו כאלה למשל בציבור הנכים שחשבו שצריך להיות one stop shop שבו כל נושאים שמטופלים בנושאים של אנשים עם מוגבלויות יהיו שם, אנחנו לא סברנו שזה הגיוני כי זה פשוט אוסף עצום של תכניות שלא יכול להיות במקום אחד, ולגבי תעסוקה כולנו סברנו שכן ונמצאת פה עמיתתי דפנה מאור שהיום הקימה שני מרכזים כאלה, אבל צריך להבין שזה לא משהו שבאמת קיים בכל מקום. אבל צריך להבין גם עוד דבר, הרבה מאוד דברים חלו, יש פה הרבה מאוד דברים כבר שממש לא מדויקים בתוך הדו"ח הזה כי באמת הוא מ - - -

שלי אני ממש לא מבקש שתענו על הדו"ח. זה ברור לכולם. יש - - -סוגיות ואחר כך אנחנו נעשה גם סיבוב בשטח ונשמע את המצב בשטח בהקשר של הסיטואציה הנוכחית שהם אלה שמעניינים אותנו לכן שאלתי שאלה כללי תולאו דווקא נתון כזה ואחר.

אז אני כן רוצה להגיד לגבי ה- one stop shopהזה, שגם שם יש מחלוקות האם צריך להקים מרכז שהוא ייחודי רק לאנשים עם מוגבלות ואני למשל בין אלה שסבורה שלא. אני חושבת שנכון לשלב אותם בכל - - - ייחודיות להם וזה מה שעשינו. תעזור לי דפנה אחר כך בנתונים כי אני יודעת שלי למשל יש מרכזי הזדמנות שהם מרכזים של תעסוקה של כלל הרווחה וגם אוכלוסיות נוספות שבכל אחד מהם יש נציג של עו"ס שיקום ונציג של תעסוקה שווה שזה מה שדפנה עוד מעט תוסיף, בכל מקום שהוא פתח לכל האוכלוסייה, פתחנו שם גם פתח לאנשים עם מוגבלות והמטרה היא בפירוש לשלב אותם ולא להפוך אותם לאיזו שהיא קונכייה בפני עצמה, משהו שהוא בנפרד. אני למשל לא סבורה שצריך לעשות כזה דבר. יש שני מרכזים כאלה, כמו שאמרתי שדפנה הקימה והיא תדבר עליהם, אבל עדיין אני חושבת שהבשורה היותר משמעותית היא להכניס את כל השירותים האלה בתוך מרכזים רגילים אבל לתת שם תשומות מיוחדות להם.

הבשורה היותר משמעותית היא קודם כל במבחן התוצאה. אני שואל האם הנתון שהוצג על ידי המבקר בדו"ח שלו באמת מלפני כמה וכמה שנים, לגבי 76% של אנשים שיכולים לעבוד ולא קיבלו שירותי שיקום תעסוקתי, האם הנתון הזה השתנה?

הוא השתנה מאוד מעט ועדיין הבום הגדול לא קרה. בוא נגיד את האמת.

את יודעת להגיד לי על כמה הוא עומד היום בסדר גודל?

שוב, בגלל הפיצול הגדול בינינו קשה לי להגיד לך, אני יכולה להגיד לך שאצלנו בזרוע העבודה בערך 5,000 ובמינהל מוגבלויות אני לא יודעת איך כל כך לאמוד את זה כי הרבה מהם מועסקים לא בשכר ולכן בעינינו זה לא נחשב עבודה, צריך להבין שזה משהו מוגן. זה במשרד הבריאות, תתקן אותי נעה, משהו כמו 6,000 וביטוח לאומי - - -

איך זה שאין לכם נתונים? בסדר, יכול להיות - - -

לא, יש לנו נתונים. ביטוח לאומי דרך אגב יש לו סקר שלם שהוא עשה בין כולם, הוא יודע להגיד לך בדיוק כמה, אני כרגע לא זוכרת את זה בעל פה.

עוד מעט נגיע לביטוח לאומי וברשותך - - -

הנתונים השתנו. אני יכולה להגיד לך שבמהלך השנים שעקבנו אחרי ועדת לרון הנתון השתנה ב-1% בכל שנה, שזה באמת כלום, בוא נגיד את האמת, ומה שקרה, צריך להבין שגם האחוז הזה נובע הרבה מאוד מגידול טבעי. זה לא בהכרח אומר שהיה פה איזה שהוא שינוי דרמטי. דווקא בשנים האחרונות כשהצלחנו - - -

זה הרבה פחות מהגידול הכללי בתעסוקה במשק.

אני יכולה להגיד לך שהיום 41% מועסקים. זה מה שאנחנו יודעים. אחת הדרישות שלנו לוועדת 2030 בנושא התעסוקה זה להעלות את זה ל-51%. זה מאוד יומרני, מאוד, אבל אם נצליח לעשות את זה אנחנו נצטרך משאבים מתאימים, ואני חושבת שאם נצליח לעשות את זה אנחנו באמת עשינו קפיצת דרך משמעותית מאוד. זה קשה, זה לא פשוט בכלל ובטח עכשיו עם ימי משבר הקורונה הסיכוי לעשות את זה בשנה הזאת מאוד נמוך למרות שכשאני אדבר על זה בהמשך אגיד לך שדווקא יחסית המפוטרים, אני יכולה להגיד לך, מבין המטופלים שלנו הם לא רבים.

תודה. בגלל אילוצי זמן של אנשים שנכנסים ויוצאים מהזום אנחנו נשים נקודה. נחזור אלייך וגם אל דפנה מאור מהמשרד, אני מבטיח. אני רוצה לעשות עכשיו סיבוב בשטח כדי לכייל את זה לתנאים של המשבר הנוכחי ובגלל אילוצי זום נעשה את זה בסדר כלשהוא. גיא שמחי בבקשה. בוקר טוב. אתה ממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות בהסתדרות החדשה. האם יש לכם נתונים שעונים גם על השאלות הכלליות שלנו וספציפית גם על הפגיעה באנשים עם מוגבלות בתקופה הנוכחית, תקופת הקורונה.

בוקר טוב לכולם. תראו, קודם כל אני חייב לומר שאין לנו נתונים על המגזר הפרטי כי עדיין בחוק אין לנו כלי מדידה, יש לנו נתונים על הגופים הציבוריים והממשלתיים. תיקון אחד לנושא של משרדי הממשלה, אם תבדקו במשרד מבקר המדינה לעומק יותר את הנתונים, תראו שמשרדי הממשלה עומדים היום על 1.9%. גופי הסמך מעלים טיפה ל-3.8%, אבל במשרדי הממשלה עצמם יש בהם נתון מאוד נמוך וזה מזוויע בעיני, הוא עומד על 1.9%, תבדקו את זה טוב.

1.9% אל מול ה-5% שמופיעים בחוק - - -

כן. אל מול ה-5%. גופי הסמך מעסיקים יותר אבל המשרדים עצמם עומדים על 1.9% וזה נתון ממש ממש מזוויע בעיני.

כמה דברים. אחד – יש נקודה מאוד חשובה ואפתח בה, שבעצם המבקר לא התייחס אליה. אני אקח למשל אותי כדוגמה, אני אדם עם עיוורון, יש לי 100% נכות, נחשב לנכות מאוד קשה ובעצם אני מוגדר עם 100% אובדן כושר עבודה. למעשה מרבית מקבלי הקצבאות שהם עם 100% אבדן כושר עבודה מסוגלים לעבוד. אני מסוגל לעבוד ב-120%. לא ב-100% חוסר יכולת אלא ב-120% יכולת. ועדיין מוגדר על ידי הביטוח הלאומי כמי שאינו יכול לעבוד, והנקודה הזאת היא קריטית. אתם מדברים על הקבוצה שהיא מקבלת קצבאות, על 260,000 אנשים, 90% מאתנו יכולים לעבוד ומוגדרים כאינם מסוגלים לעבוד. זאת נקודה שאף אחד לא מתייחס אליה. הנושא של עולם הקצבאות שלא מנותב נכון לאלה שיכולים או אינם יכולים משפיע מאוד על הכניסה לשוק העבודה, לא רק השירותים הקיימים. זה נורא חשוב לשים לב.

אני מכיר את הנושא הזה, שוב, מהעיסוק שלי בעולם נכי צה"ל ואת הבעייתיות שלו. הרי זה בסוף קריטריונים. לא בוחנים אותך, בוחנים את הנכות שלך ואומרים הנכות שלך אומרת שהבנאדם לא יכול לעבוד למרות שאם היו בוחנים אותך היו רואים שאתה יכול. ניסיתם לשנות את הקריטריונים האלה באיזה שיח עם הביטוח הלאומי?

אנחנו עשינו שיח עם ביטוח לאומי לאורך הרבה שנים, המנגנון הוא מאוד מורכב, יש פה לחצים אדירים של האוכלוסיות שלא לגעת בנושאים האלה ואני חושב שהגיע הזמן שכולנו נהיה מספיק אמיצים, גם המדינה כי גם המדינה נלחצת מהנושא הזה, גם המדינה וגם אנחנו האנשים עם מוגבלות, ונצא למסע שהוא מסע נכון בעניין הזה כדי לעזור לכולנו להיות יותר חזקים. זה נושא אחד.

דבר שני, אחד הנושאים באמת שנורא חסרים זה נושא של תכלול. מינהלת מוגבלויות, כמו שאמרה שלי קודם, היום בתוכה יש רק מפעלים מוגנים, זאת אומרת שהיא לא רלוונטית כרגע ברמה של לבחון שוק חופשי משום שהיא בעצם לא עוסקת היום, המינהלת לא קשורה בכלל לתחום של שוק חופשי אלא זרוע העבודה ברווחה, אלה שלי ודפנה שעוסקות בנושא הזה, והמינהלת לא קשורה לעולם הזה. העולם הזה הוא עולם נפרד שצריך לבחון אותו גם כן, אולי המבקר צריך לבדוק אותו בנפרד משום ששם האנשים עובדים בתנאים שהם מאוד מורכבים עם שכר מאוד נמוך, אבל זה עולם אחר.

תראו, בשנים האחרונות אנחנו רואים שמשרדי הממשלה עושים עבודה מאוד מאוד מקצועית, מאדו טובה, עם המון שירותים מצוינים לאוכלוסייה, באמת גם שלי וגם דפנה, נשות מקצוע מצוינות, יש להם אנשים טובים, אחד הדברים שעדיין לא קרו ומאוד מאוד חשובים זה תכלול כל העבודה הזאת של משרדי הממשלה. משום שבאמת זה שיש לי יותר שיתופי פעולה, ותיכף אספר מה עשינו ביחד, אבל עדיין צריך לעשות את זה בצורה יותר מוסדרת, יותר רשמית, כאשר יש גוף אחד שמתכלל את כל הנושא.

גיא אני מצטער אבל אני צריך לקצר כי יש הרבה אנשים בתוך הדיון. אני מבקש שתתייחס בסיום לשני דברים, אחד, לטעמך, איפה התיכלול הזה צריך לחנות - - -

משרד ראש הממשלה צריך להוביל את התכלול הזה ביחד עם כלל הנושאים שעוסקים בנושא. משרד ראש הממשלה והאוצר, ושאלת על נתונים, אז גם אין לנו בעצם נתונים על כלל האוכלוסייה, כל משרד מחזיק את הנתונים שלו, ולכן אתה גם לא יכול למדוד ולייצר תכניות לאורך זמן כי אין לך נתונים על כלל האוכלוסייה. האוצר לא יודע היום מה הוא מוציא על כל אדם. אין למדינה מושג. המדינה מוציאה כל כך הרבה כסף אבל אין לה מושג לאן הוא הולך, מה יוצא מהכסף הזה ומי מקבל מה, כי אין לה נתונים של כלל האוכלוסייה. וזה נורא פשוט. קח את הלמ"ס, תן לו את כלל הנתונים, ואפשר לבנות תוכנית לעשר או 15 שנים. גם תכנית 2030 לא תעבוד - - -

שאלה אחרונה עם מה שהתחלתי איתו, האם יש לכם נתונים על עוצמת הפגיעה הספציפית בימים האלה, ימי משבר הקורונה.

הנתונים נמצאים בידי ביטוח לאומי ולדעתי הם צריכים להיות שקופים כי הביטוח הלאומי לא מפרסם אותם, אבל מדובר על עשרות אלפי אנשים, לדעתי בין 15,000 ל-30,000 להערכתי, אבל הביטוח הלאומי לא שקוף, הוא לא מפרסם את הנתון. זה נמצא בידיים שלו.

אנחנו נשאל אותו על זה בהמשך. תודה רבה. נמצא איתנו בחדר נתי ביאליסטוק מהמרכז לעיוור. נתי בבקשה.

שלום. תודה על האכסניה. קודם כל שאלת על נתונים, אז בסוף 2018 הנתונים לגבי תעסוקה של אנשים עם מוגבלות בישראל עמדו על כ-56% מהם שמועסקים אבל כשאתה עושה דריל-דאון אז גם בסוף 2018 וגם לפי הלמ"ס ביוני 2020 כ-30% מהאנשים עם עיוורון היו מועסקים בלבד. זאת אומרת יש פה בעיה שהיא קונקרטית לעולם של אנשים עם מוגבלות בראייה וצריך להתייחס אליה באופן - - -

איך מוגדר אדם עם עיוורון? אני שיש לי עין אחת אני מוגדר עם עיוורון?

לא. אתה מוגדר כאדם עם מוגבלות בראייה אבל לא תוכל לקבל על כך תעודת עיוור. תעודת עיוור בודקת את העין הטובה.

לא. אני לא חושב שאני צריך להיות מוגדר. שלא תבין. אבל אני פשוט שואל בשביל לדעת.

תעודת עיוור בודקת את העין הטובה ביותר מבין השתיים, כאשר מעבר לאבדן ראייה מוחלט יש שני פרמטרים שיכולים להכניס אותך לקטגוריה הזאת, זה שדה ראיה מאוד מצומצם או חדות ראיה מאוד מאוד נמוכה.

אני שואל כי ציינת אחוז מועסקים אז אני רוצה לדעת מתוך מה הוא.

אז יש כאן בעיה מאוד ספציפית. כדי לא להלאות ולמשוך יותר מדי זמן כי הבמה קצרה, אחת הבעיות שאנחנו מזהים במגזר הציבורי היא העובדה הבאה, ואגב, המגזר הציבורי, המדינה היא הראשונה בו אבל המגזר הציבורי כולל בהקשר הזה הן את כל הרשויות המקומיות, הן את כל גופי הסמך והן את כל החברות הממשלתיות בהגדרה הזאת. התקנות שמאפשרות לדפנה מאור לתת סיוע למעסיקים בקליטת אנשים עם מוגבלות מחריגות את המגזר הציבורי משם, זאת אומרת שאם משרד ממשלתי כבר מעוניין להעסיק אדם עם מוגבלות, הוא צריך לגרד מתוך התקציב שלו את המקור לבצע את ההתאמות.

כשמדובר באנשים עם מוגבלות תנועה, צריכים להסדיר רמפה או להרחיב פתחים או להתאים שירותים וכדומה, אז הדבר נורא קל כי ממילא המשרד יהיה מחויב בהקשר הזה להתאמה בגלל תקנות אחרות שנוגעות לנגישות המבנה. אבל כשמדובר באדם עם עיוורון צריך לרכוש לו התאמות שהן או ציוד מאוד יקר ולפעמים גם נדרשת התאמה אנושית של ליווי בצורה כזאת או אחרת, לאורך זמן על מנת שהוא יוכל לבצע את תפקידו, ואז הדברים הופכים להיות הרבה יותר יקרים וגם מותאמים אישית לאדם והמשרדים לא יכולים לשאת בהוצאות האלה.

אני קיבלתי הבטחה משר הרווחה לפני שלוש שנים לתקן את התקנות בהקשר הזה ולהכליל באותו תקציב שהמדינה מייעדת לביצוע התאמות לאנשים עם מוגבלות גם את המגזר הציבורי, זה לא נעשה עד כה. אם תצא מפה קריאה לעשות את זה אני חושב שזה יכול במידה לא מעטה לשפר גם את השילוב של אנשים עם עיוורון בתעסוקה בשירות הציבורי.

עוד אמירה אחת, כשאנחנו מדברים על שיקום תעסוקתי ואנחנו מכלילים שם את המפעלים המוגנים אנחנו חוטאים לאנשים שנמצאים שם. המפעלים המוגנים הם לא שיקום ולא תעסוקה, הם בטח לא עבודה, לכל היותר במקרים מסוימים גם עבדות. אז באמת צריך לנקות את הנתונים מהמקום הזה, אני חושב שזה דיון שצריך להיערך מה תפקידם ומה עתידם של המפעלים המוגנים בישראל ואיך הם משרתים, אבל זה בטח לא עבודה ובטח לא תעסוקה, זה הרבה מאוד דברים אחרים, חלקם מאוד חיוביים וחשובים שיימשכו, לא צריך לזרוק את התינוק עם המים, אבל הם בעיקר במקרים לא מעטים, עבדות לשמה.

סלח לי על הבורות אבל מי שנמצא במפעל מוגן, האם יש לו יכולת עבודה במקום אחר?

במקרים רבים כן ובאופן פרדוקסלי הם אלה שלעולם לא יצאו משם, משום שאז הם נותנים תפוקות גבוהות יותר למפעל המוגן וכך הוא מביא הכנסות גבוהות יותר למקום, ובמידה מסוימת הם אולי עושים סבסוד של האנשים עם היכולות התפוקתיות הנמוכות יותר. אבל כשאתה מדבר על מערך שיקומי, אני מבין אותו כאיזו שהיא תחנת מעבר שמקנה כלים על מנת לשלב בסופו של דבר אדם בשוק חופשי. אבל כשאתה מוצא שם אנשים שנמצאים שם 30 שנים ויותר, כנראה שזה לא הדבר. אז בואו נקרא לילד בשמו, נבצע את מה שצריך לבצע שם, ובטח אם אתה כבר מעסיק אדם והוא נותן לך תפוקות, הוא צריך לקבל שכר ראוי, שכר עבודה לאדם עם עיוורון במפעל מוגן שמוגדר ככזה, הוא קצת פחות מ-11 שקלים לשעה. כאשר נכון שבמקרים מסוימים - - -

1/3 משכר מינימום בערך.

פחות מ- - - מינימום לדעתי. כאשר במקרים מסוימים לאדם יש תפוקות מאוד גבוהות אז הוא יקבל תוספת מסוימת בדמות פרמיות, אז שוב אני אומר לך, אבל אם לאדם יש תפוקות מאוד גבוהות, למה הוא נמצא שם? שיהיה במפעל אחר ויבצע את העבודה שלו וירגיש שהוא באמת משולב בחברה.

תודה רבה. נשמע עכשיו מכמה עמותות שעוסקות בתחום הזה. ושוב, אבקש ממי שאתן לו זכות דיבור, להתייחס ספציפית לימים האלה ולבעיות שנולדות מתוך הימים האלה. נעה בן שאול מאקי"ם.

אני רוצה להתייחס לנושא של השמות אנשים שנמצאים היום במפעלים מוגנים, אנשים עם מוגבלות שכלית שנמצאים היום במפעלים מוגנים, ואנחנו לפי פניות שהגיעו אלינו של משפחות מצאנו שישנם אנשים שבגלל שהם בסיכון בריאותי לתחלואה בקורונה, אז היום הם לא הולכים למפעלים המוגנים ובעצם משרד הרווחה עצר את ה- - - שלהם, בעצם הוא אומר 'אנחנו היום מכניסים אנשים אחרים במקומם ולא שומרים להם את המקום למקרה שכן יתאפשר להם להגיע למסגרות' ומבחינתנו זו בעיה כמובן מבחינת האנשים, הם נמצאים בבית, בלי תעסוקה, וגם אין להם מקום שמור להמשך הדרך.

אני רוצה לפרק את מה שאת אומרת. מכיוון שהם אוכלוסייה בסיכון כי הרבה פעמים גם כרוכות בזה בעיות בריאותיות שהם לא ב-100% מצב בריאותי ממילא אז הם אוכלוסייה בסיכון, אומרים להם 'אל תבואו למפעל המוגן' שיכול להיות שיש בזה איזה שהוא הגיון, אבל כדי שהמפעל ימשיך לעבוד מכניסים אנשים במקומם ואז ייווצר מצב שזמנית או באופן קבוע האיום יוסר והם יוכלו לחזור, לא יהיה להם לאן.

נכון מאוד, הייתה בעיה נוספת של אנשים שסיימו את מסגרות בית הספר ולא היה להם מקום במפעלים המוגנים, בעיה שנפתרה. כלומר היום כן כל אדם, צריך להגיד שלפי חוק סעד טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית, כל אדם עם מוגבלות שכלית זכאי למסגרת תעסוקתית מטעם המדינה. אז הייתה איזו שהיא בעיה שנפתרה שלא נתנו השמות חדשות, אבל הבעיה הזאת של אנשים שהם בסיכון גבוה, שלא שומרים להם את המקום, היא עדיין קיימת.

למי פניתם עם זה?

אנחנו בדין ודברים מול מינהל המוגבלויות בעניין הזה ובינתיים למיטב ידיעתי אין עדיין פתרון לזה, כלומר זה לא נפתר.

אנחנו ננסה לברר את זה בהמשך. עוד נקודה?

לא.

תודה רבה. אני מבקש להעלות את עו"ד מיכאל זץ, מנהל האגף לקידום זכויות באלו"ט.

בוקר טוב אדוני היו"ר. אני רוצה לדבר בשמם של האנשים עם האוטיזם שהם נופלים פעמיים בין הכיסאות. פעם אחת כי הרבה פעמים אוטיזם זה מוגבלות שעל הספקטרום, אז מי שמקבל את התעסוקה המוגנת והנתמכת הוא עוד איך שהוא ממופה ולוקחים אותו בחשבון. מי שהמוגבלות שלו בקשיים חברתיים, אף אחד לא רואה אותו, לא סופר אותו והוא גם לא הולך לתעסוקה מוגנת ואין מי שייקח אותו תחת חסותו.

אם הייתה מסגרת כמו שדובר על one stop center שהיו לה שתי זרועות, אחת שמיועדת לאנשים שמתאימים לתעסוקה בשוק החופשי והייתה דואגת להם להשמה מותאמת והזרוע השניה תיועד לאנשים שמתאימים לתעסוקה בשוק החופשי היינו היום במקום אחר. אבל אנחנו היום מדברים על קושי נוסף שקיים, שבעצם היום אין שום חוק שמסדיר את הזכויות של אנשים עם אוטיזם. זאת אומרת שאנחנו רואים היום חוסר בתקציבים, כל הזכויות שלהם מעוגנות בתקנון התע"ס. אני בחודשיים האחרונים שלחתי אינספור מכתבים על זה שלא מאשרים לי השמות לתעסוקה מוגנת כי אין כסף, וזה המצב של חבר'ה שסיימו י"ב ביוני, ובמקום שיתחילו ב-1 לספטמבר מסגרת של תעסוקה מוגנת, אין להם תקציב. הכל באמת קשור גם לעניין של תקציבים וגם של עיגון הזכויות שהם באמת לא מעוגנות והמעבר הזה בין משרד החינוך, בין החינוך לתעסוקה חייב להיות אינהרנטי, חייב להיות פה גוף מתכלל.

הערה אחרונה ברשותך. בג'וינט - - - יש פורומים של צוותי משימה, הם יודעים לבנות ועדות בין משרדיות שיקדמו דברים. אנחנו כבר לא בשלב של ועדה במשרד ראש הממשלה, אנחנו צריכים פה צוות התערבות חיצוני מומחה שיקים צוות משרדי של משרד העבודה והרווחה, ביטוח לאומי ומשרדים נוספים ויתכללו את הדבר הזה ואנחנו שש שנים אחרי הדו"ח והגיע הזמן לפתרונות, כי לא יכול להיות שהאנשים בעלי מוגבלויות נשארים מאחור, מודרים מהחברה, מודרים משוק התעסוקה, לא באים לידי ביטוי ולא רק זה, הם גם הרבה פעמים נופלים בין הכיסאות, נשכחים והזכויות שלהם בכלל לא מעוגנות.

לגבי הנקודה הראשונה שהעלית אני רוצה להבין. אנשים על הספקטרום, הבנתי נכון שהם בעצם לא מוגדרים בכלל כבעלי מוגבלות לצרכי תעסוקה?

זה בעייתי כי היום בעצם בביטוח הלאומי אין סעיף ייעודי לאוטיזם. זאת אומרת שמישהו שהוכר כאוטיסט מעל גיל 18 הוא מגיע לביטוח לאומי ומבקש הכרה כאדם עם אוטיזם, אז צריך בעצם לבנות לו מוגבלות שבונים אותה ממוגבלות שכלית התפתחותית, מעיוורים, ובונים איזו שהיא מוגבלות ואחרי זה בודקים לו את כושר ההסתגלות. אבל הרבה פעמים המוגבלות היא שקופה, הקושי הוא בקשרים חברתיים, הקושי הוא בהבנת סיטואציות חברתיות, אדם עם אוטיזם לא מוצא את עצמו בהיעדר זה שגם מקום העבודה לא מונגש, לא פיזית, אלא לא מונגש תפיסתית. זאת אומרת, צריך להחליף פה רגע דיסקט ולתת לאנשים האלה את המפתחות לשוק התעסוקה החופשי כי רבים מהם יכולים להשתלב בשוק התעסוקה החופשי אבל המרחב הציבורי בשוק התעסוקה הם בכלל לא פתוחים בפניהם, והם לא תעסוקה מוגנת והם לא בשוק החופשי, בין הכיסאות.

ברמה מסוימת אני מחזיר את הכדור אליכם דווקא, כי ברור לגמרי שמעסיק בודד ואפילו הוא מעסיק גדול או אפילו השירות הציבורי לא באמת פנוי בשביל להבין את המשמעויות ולבנות תכנית כזאת. אולי אתם, שאתם מבינים במטריה הרבה יותר מהם, צריכים לבנות את התכנית הזאת ולשים אותה על השולחן, כי שוב, מה שהמעסיק רואה לפניו זה אדם עם יכולות שכליות, הרבה פעמים גם יכולות שכליות גבוהות, עם יכולת עבודה וכן הלאה, הוא לא יכול באמת להבין מה זה קושי חברתי ומה עושים כדי להתמודד איתו.

נכון אבל צריך לקחת בחשבון שבעצם בהיעדר תמריצים למעסיקים בנושא הזה, אין להם בכלל שום אינסנטיב לעשות את זה. למה בכלל להם להתחיל ולהתעסק עם זה בלעשות הכשרות, הכשרות זה כסף, זה זמן, זה פריון, למה להם לעשות את זה? צריך שהמדינה תבוא קודם כל ותגיד 'אני מתמרצת מעסיקים בשוק החופשי להעסיק אנשים עם מוגבלויות מספקטרום אוטיסטי רחב, ואז נבוא ונגיד הכשרות, הכשרות יש לנו. אנחנו עושים הכשרות למשטרה, הכשרות יש בשפע, אבל צריך את הצד השני, את המעסיקים שיבואו וירצו את זה, שהמדינה תגיד 'אני שמה את זה בראש סדר העדיפות שלי, אני שמה את זה בסדר העדיפות שלי ואני פועלת בשביל זה'. היום זה לא נמצא שם. הוא לא בשיח הזה בכלל.

ברור. אחרון בסיבוב הזה אני מבקש את עודד בשן, מנכ"ל מגדל אור.

קודם כל אני פה גם כמנכ"ל מגדל אור שנותנת שירותים לאנשים עם לקויות ראיה וכיו"ר פורום פת שזה בעצם שיתוף פעולה של 17 עמותות וארגונים שאמרו מעבר למשימה של כל אחד, אם לא נעבוד ביחד כמובן ביחד העמותות והארגונים ועם המגזר הציבורי והעסקי, לא נשיג את התוצאה הרצויה'. אנחנו פועלים במרחב השפעה משותף כדי לשנות את המצב של תעסוקת האנשים בשוק העבודה, עם דגש לשוק העבודה הפתוח.

1. צריך פוקוס מלמעלה וכשאני אומר מלמעלה זה מהממשלה. אני מכיר כמה אמירות באחרונה שאומרות 'הפוקוס שלנו הוא על תעסוקת חרדים, הפוקוס שלנו הוא על תעסוקה מהמגזר הערבי להעלות את האחוזים, שני נושאים מאוד חשובים, אנחנו לא מאמינים שבאמת תעסוקת אנשים עם מוגבלויות תביא לשינוי והיא מספיק חשובה' וזו בעיה מאוד קשה שמשדרת כלפי המערכת ותלויה גם בהקצאת משאבים ודברים אחרים. אז באמונה ובמסר מלמעלה, קודם כל הזכות של האדם ומה שיכול לעשות למשק, עשינו גם מחקר בנושא הזה שמראה את התוצרים הכלכליים שזה יכול לתת, נשמח להציג את זה.

דו"ח מ-2014 דיבר על פיצול השירותים, לצערי המצב הזה לא משתפר, הוא מחריף. גם בתוך משרד הרווחה מפוצלים הדברים בין מינהל מוגבלויות לזרוע העבודה, יש פיצול בתוך זרוע העבודה, יש ביטוח לאומי, משרד הבריאות, משרד המשפטים. עפר, כמו שאמרת, אין מפקד אחד. כל אחד מושך למקום אחר לפי מה שהוא מאמין, אין מישהו שחתום על התוצאות וחייבת להיות פעולה להקמת ועדה בין משרדית או פתרון אחר שיתחילו לעבוד בצורה משותפת עם מטרות משותפות ולא יהיה בזבוז של משאבים. כאדם עם מוגבלות, האם הוא הולך לקבל ליווי בהשמה דרך ביטוח לאומי? דרך מרכז תעסוקה שווה של זרוע העבודה? דרך התעסוקה הנתמכת? דרך מינהל המוגבלויות? דרך משרד הבריאות? סלט. אנשים לא יודעים וזה מביא לחוסר מיצוי זכויות ולבזבוז משאבים.

לשאלה ששאלת על זמן הקורונה, לצערי גם בזמן הקורונה אין התייחסות לנושא הזה. קח לדוגמה את החוק שהמדינה חוקקה לעידוד מעסיקים להחזרת אנשים לשוק העבודה. ההתייחסות שם לאנשים עם מוגבלות שבדרך כלל לא עובדים במשרה מלאה לא הייתה ולמעסיק עכשיו אין שום אינסנטיב להחזיר את העובד שלו שהוא בחלקיות משרה עם שכר יותר נמוך כי הוא לא מקבל על זה את הבונוס. אז ברור שהוא יהיה האחרון שיחזיר אותו והוא אפילו לא נהנה מהבונוס ואין התייחסות לנושא הזה. בנוסף, אנחנו נמצאים במצב שאנשים רוצים לעבוד, רוצים את הליווי, רוצים את ההנגשה ואין תקציבים. גם דו"ח מבקר המדינה, יש לנו מאות אנשים בקרב כל הארגונים שמחכים לליווי בהשמה ואין תקציבים לעשות ליווי השמה. דו"ח מבקר המדינה מדבר על תכניות מעבר, מאות ילדים שאנחנו רוצים להכניס ואין תקציבים להכנסה שלהם לתכניות מעבר עכשיו, בעצם המצב הזה רק מחריף ואין התייחסות מתאימה. גיא שמחי דיבר על המדידה והתמריצים, מאוד לדחוף את זה קדימה, אם תהיה מדידה ותמריצים חיוביים זה יתן אינסנטיב מאוד משמעותי למעסיקים.

דבר אחרון, דיברו על נושא התעסוקה המוגנת, אני רואה את זה קצת אחרת מנתי אבל בהחלט צריך לקדם את ההסדרה של זה בחקיקה. תודה.

אני מבקש לעבור למוסד לביטוח לאומי. כרמל סטינגר, מנהלת אגף השיקום בבקשה.

שלום לכולם.

בוקר טוב. את שמעת הרבה דברים ואני בטוח שתרצי להגיב לרבים מהם. אני אתחיל באמת עם נקודה כללית שהוטלה לפתחכם וזו סוגיית הקריטריונים של האנשים עם מוגבלות והעובדה שבעצם נוצר מצב שאין לגמרי התאמה בין הגדרות הנכות שלכם לבין האפליקציה שלהם בעולם המסוגלות לעבודה.

אני מנהלת את אגף השיקום, אני אתייחס לסוגיה שנוגעת לאגף נכות. אני יכולה להגיד שכיום יש צוות שמונה על ידי המנכ"ל שבוחן מחדש את כל הנושא של קצבת הנכות, איך קובעים אבדן כושר וכולי, איך אנחנו מחברים את נושא הקצבה לאובדן הכושר עצמו. זאת אומרת שאדם שנבדק, נבדקות השלכות תפקודיות של הנכות שלו, וזה כמו שציינת בדבריך, ההתייחסות היא מה בתוך המגבלות היכולות להפריע בתפקוד בעולם העבודה ולפי זה נגזרת קצבת הנכות. זה נושא שהוא על הפרק.

אני מאוד מקווה שבאמת יהיו שינויים כי אין ספק שזה יוצר איזו שהיא בעיה, אני חושבת שגיא שמחי היטיב לבטא אותה ואנחנו מוצאים את עצמנו גם באגף השיקום כשבעצם אנחנו מטפלים, ואני תיכף אספר על הפעילות שלנו, אנחנו בעצם מטפלים באנשים עם המוגבלות שנקבעה להם אבדן כושר אבל אנחנו בעצם למעשה כמובן מזמינים אותם לשיקום, הם נמצאים בתכניות שיקום. אני יכולה להגיד שמתוך האנשים שנמצאים אצלנו בתכניות שיקום פעילות, 64% מהם הם אנשים שמקבלים קיצבת נכות. אז יש כאן איזו שהיא סתירה אינהרנטית בתוך ההגדרה הזאת, שאין ספק שהיא דורשת איזו שהיא התייחסות ואני מאוד מקווה שבוועדה שפועלת היום היא גם תקבל את המענה לכך.

לפני שתמשיכי אני אשאל אותך באמת על הדבר הזה ואני רוצה לחזור למה שעלה בוועדת העבודה והרווחה כשהיינו בתהליכים שבסוף נקטעו כי הכנסת התפזרה, לחקיקת חוק הנכים שנוגע לנכי צה"ל. אני יודע, כי אני אחד מהם בעצמי. יש בעצם שני סוגים של תגמולים. יש את התגמול הבסיסי שנובע מדרגת הנכות, ויש את הדברים שנוגעים לאובדן כושר עבודה, והאמירה הייתה שיש צוות, ועמד בראשו בשעתו ראם עמינח שהיה לפני זה היועץ הכספי לרמטכ"ל, שבא ואמר 'אנחנו נעשה דבר כזה, יהיה תגמול בסיסי, הוא נוגע לפציעה, לנכות, הוא לא רלוונטי לענייננו, ויהיה תגמול בסיסי נוסף לצורך העניין שנוגע לאובדן כושר עבודה כמו שהוא מוגדר מתוך הפציעה', כמו שאת אומרת, 'הנכות שלך היא כזו וכזו, אנחנו מעריכים שהיא שווה ככה וככה אובדן כושר עבודה, ואת זה תקבל בין אם אתה עובד ובין אם לא, ומאותו רגע, צא ועבוד', שכמובן יש את כל העניין של הכשרה והשמה ודברים כאלה. האם מנגנון כזה, חשיבה כזאת מקובלת עליכם?

אני חושבת שזה חלק מהנושאים שכרגע נמצאים על הפרק והם נבחנים. בהחלט.

או.קיי. תמשיכי לגבי הדברים האחרים בבקשה.

עכשיו אני אשמח לדבר באמת על החלק שהוא תחום המומחיות שלנו באגף השיקום. קודם כל אצטרף לדוברים שדיברו קודם, שאני חושבת שהחלוקה הבין-משרדית והפיצול של הטיפול באוכלוסיות שבעצם הוא מחולק בינינו לבין המשרדים האחרים, בגדול אני יכולה להגיד, לפי רמת התפקוד של הבן אדם, יכולת ההשתלבות שלו בשוק העבודה החופשי, ורמת התמיכה שהוא יידרש במהלך תכנית השיקום ואחר כך במהלך ההשתלבות בעבודה.

אני חייבת להתייחס לדברים של עורך הדין מאלו"ט, כי זה בעצם רק המחיש לי את גודל – אני לא יודעת איך לקרוא לזה, איזו מילה שהיא פוליטיקלי-קורקט של מה שקורה בעצם בשטח – מבחינת איך הדברים מגיעים ללקוח הקצה. באגף השיקום יש לנו בארבע השנים האחרונות מספר מאוד גדול של תכניות לאנשים על הרצף האוטיסטי, אנשים שהם בתפקוד הגבוה, התכניות שהן ביחד עם מגוון גדול של עמותות שפועלות עם אנשים עם אוטיזם, אני יכולה לציין את "רואים רחוק", "גוונים", את העמותה לילדים בסיכון ועוד כמה גופים, התכניות שאני חושבת שעד עכשיו השתתפו בהן מאות של אנשים עם אוטיזם, יש לנו תכנית משותפת עם אוניברסיטת אריאל, זאת אומרת שיש דברים שקורים בשטח אבל הם לא מספיק מוכרים אפילו על ידי גורמים נוספים שעוסקים באותו נושא וזה לדעתי אחת התוצאות העגומות של פיצול השירותים, ועוד פעם, שכל אחד מהגופים – ואני מודה ומתווה, אנחנו חלק מהגופים האלה – פועל, מקדם את הנושאים שלו, ואין ספק שמה שכבר אנחנו אומרים הרבה שנים, דרוש כאן מבוגר אחראי שיעשה את התכלול ואת החלוקה על מנת שהדברים באמת בסופו של דבר מבחינת לקוח הקצה הם יהיו ברורים, אנשים ידעו לאיפה הם יכולים לפנות, מה הם יכולים לקבל וכולי.

אז אני אשאל אותך מה ששאלתי קודם גורמים אחרים. מבחינתך בראייתך כמבינה בתחום, איפה ה-one stop center הזה צריך להיות?

תראה, היו הרבה מאוד דיונים, לא ניכנס אליהם. אני עוד פעם חוזרת ואומרת, דרוש מבוגר אחראי. אני חושבת שהמתכלל צריך להיות במשרד רוה"מ, בהקשר הזה, כי עוד פעם, כל אחד מהגופים, אנחנו גופים שעובדים הרבה מאוד שנים בשטח, כל אחד מקדם אג'נדות מצוינות לכשעצמו. בסופו של דבר יש כפל שירותים שזה עוד באמת, הצרה הקטנה. הצרה הגדולה היא שאנשים פשוט נופלים בין הכיסאות וזאת האוכלוסייה שמבחינתנו הכי מטרידה אותנו.

אני יכולה להגיד שאנחנו לקחנו מאוד ברצינות את דו"ח מבקר המדינה בזמנו ועשינו כמה פעולות בנושא, שלא נראה לי שיש את כאן את הזמן להרחיב על כל הפעילויות שאנחנו עושים. רק אציין בכל זאת שאנחנו אגף שמטפל מדי שנה בכ-26,000 אנשים עם מוגבלות בתכניות מגוונות של שיקום תעסוקתי. בכל מקרה, אחרי הדו"ח של מבקר המדינה אנחנו ביחד עם ההסתדרות, עם גיא שמחי, יזמנו ויצאנו במחקר מאוד גדול שבדקנו נתונים מינהליים לגבי למעלה מ-463,000 אנשים שנקבעו להם 120% נכות ומעלה. המטרה של המחקר הייתה לעשות את הסקר שאנחנו חשבנו שנדרש בין המשרדים השונים, על ידי כך שנאתר קבוצות שונות, נזהה קבוצות שהן בתת תעסוקה, וזיהינו קבוצות כאלה, ואז אפשר יהיה לתכנן שיהיה לנו דאטה-בייס שעל בסיסו אפשר יהיה לתכנן שירותים נדרשים.

סיימנו את המחקר לקראת סוף 2019, בפברואר 2020, זה ממש היה רגע לפני הקורונה, הצגנו את המחקר בפני כל השותפים, כל משרדי הממשלה הנוספים, יש לנו הרבה מאוד נתונים. אני מאוד אשמח אם תהיה לנו הזדמנות אולי בדיון נוסף של הוועדה להציג את הנתונים כי כבר יש מצע שכבר עבדנו עליו עם אינספור נתונים ונתונים מאוד מעניינים.

אחד הדברים, אנחנו גם בודקים ובדקנו את קובץ נכות. פה בנושא של מספרים, עם מספרים אפשר לעשות הרבה מאוד דברים ואפשר לפרשן אותם הרי לאיזה כיוון שרוצים. הוזכרו פה 260,000 אנשים שהם מקבלי קצבת נכות. צריך לפלח את הקבוצות האלה כדי להבין מי האוכלוסייה שעומדת מאחורי המספרים האלה. אז נכון שקרוב ל-22% מתוכם הם אנשים שעובדים ויש עליהם במערכות אצלנו דיווח שהם מועסקים.

דובר למשל על המפעלים המוגנים והוזכר שאין נתון כי הרי הם לא מקבלים שכר, הם לא מדווחים במערכות שלנו. אבל מנתונים שאספנו מתוך ה-260,000, עוד כ-8% הם אנשים שנמצאים במפעלים מוגנים – שזאת סוגיה בפני עצמה שאני לא נכנסת אליה – זאת אומרת שאני חושבת שכבר נעשתה כברת דרך שמאוד הייתי שמחה להמשיך ולמנף אותה על בסיס הנתונים הקיימים.

אסיים ואתייחס לשאלה ששאלת, מה קורה עם אנשים עם מוגבלות בזמן הקורונה, חל"ת, פיטורים וכולי. אנחנו יזמנו פניה לכל האנשים שמופיעים במערכת כמקבלי קצבת נכות וגם הגישו תביעה לאבטלה. שלחנו להם סמסים, לחלק מהאנשים אנחנו התקשרנו, אנחנו חשבנו שתהיה לנו הצפה, נערכנו לזה, היו מעבר לסמסים גם פרסומים בפייסבוק ובאמצעי המדיה השונים לגבי היוזמה שלנו, הצענו לאנשים את כל התכניות שיש לנו לסייע, בין אם סיוע בהשמה בעבודה, אם בתכניות הכנה קצרות, אנחנו בתקופת הקורונה נערכנו עם שתי תכניות מרכזיות קצרות שמחזקות את המיומנויות שראינו שנדרשות בעת הזאת, שזה חיזוק מיומנויות דיגיטליות וכדומה, הצענו לכל אדם שפנה אלינו ושהגענו אליו את התכניות האלה. לצערי הרב, ההיענות לפניה שלנו הייתה מאד נמוכה. כשבדקנו קצת יותר לעומק, חלק גדול מהאנשים הם אנשים שמקבלים חל"ת, ואני חושבת שעל הסוגיה של החל"ת שכבר דובר עליה רבות שהיא לא ממש מעודדת לא מעסיקים וגם לפעמים לא את האנשים לחזור לעולם העבודה, זאת סוגיה שכרגע אני רואה אותה כחלק מסוגיה שעל המדינה לטפל בה.

שעל זה יש קונצנזוס היום לצערנו. אני מודה לך בשלב הזה. אני מבקש להעלות את גיל אלוני ממשרד הכלכלה.

בוקר טוב.

אני פותח, לפני שתתחיל, הוזכרתם באופן ספציפי לגבי תקציבים שנוגעים להנגשה לא רק של מקומות העבודה אלא של סביבת העבודה לאנשים עם מוגבלויות.

אני מבקש לתקן. אנחנו עוסקים בתכניות תעסוקה שמוענקות למעסיקים שיקלטו לעבודה אנשים עם מוגבלות.

מאה אחוז. השתמשתי במילה לא טובה. כשאומרים 'הנגשה' ישר רואים רמפות של כסאות גלגלים. לזה בדיוק התכוונתי, לסיוע שבעצם יעודד בין אם זה מגזר ציבורי ובין אם מגזר פרטי, להעסיק אנשים עם מוגבלות. איפה הדבר הזה עומד?

יש מסלולי תעסוקה שנפתחים מדי שנה בדיוק למטרה שציינת. רציתי להתייחס לדברי קודמי ששוחח כאן, עודד בשן, לגבי תכניות תעסוקה שלא מתעדפות אנשים מוגבלים על פני אוכלוסיות ששיעור השתתפותן נמוך לדוגמה חרדים וערבים, ולא נותנות את המענה המתאים, אז רציתי לציין שכרגע יש מקצה פתוח, כמובן יש אנשים עם מוגבלות תמיד בכל המקצים, הם מוגדרים כאנשים ששיעור השתתפותם בתעסוקה נמוך והם רשאים - - -

רק שניה. כשאתה אומר לי 'מקצה פתוח' אני חושב על אולימפיאדה. מה זה מקצה פתוח? תסביר לי.

מקצה פתוח, זאת אומרת שאנחנו כרגע נמצאים בתקופה שכל מעסיק יכול להגיש בקשה לרשות להשקעות לקבל מענה עבור אנשים עם מוגבלות שהוא מתכנן להעסיק אצלו, שכבר התחיל להעסיק אצלו באחרונה בעסק, ולקבל מענק לתקופה של שנתיים או שלוש.

כמה כסף מוקצה לזה? איזה גודל של תקציב?

כ-1/3 מעלות השכר של העובד במשך שנתיים או שלוש, תלוי במסלול.

יש לכם תקרה של כמה כסף נמצא בתכנית הזאת?

כ-5 מיליון שקלים מדי שנה.

וכמה מזה אתה יודע להגיד מוצה בשנים האחרונות?

כ-70%.

או.קיי. תמשיך.

רציתי רק לציין שאוכלוסיית האנשים עם מוגבלות היא אוכלוסייה מתועדפת בתוך כל הקבוצה הזאת. זאת אומרת גם המענק שמוצע למעסיק שיקלוט אותם הוא כ-50% גבוה מאשר האוכלוסיות האחרות, אם מדובר על ממוצע של 20% מענק עלות שכר, במקרה של אנשים עם מוגבלות זה יותר קרוב ל-1/3 מעלות השכר שלו, לאורך כל תקופת התכנית. כמובן יש גם התייחסות לחלקיות משרה, יש חלקיות לשכר מינימום מותאם, יש חלקיות להגדרות הנכות כמובן בתיאום עם המטה לשילוב, כך שנעשתה עבודה ונעשו ההתאמות, כמובן אנחנו מנסים כל פעם לשכלל ולהתקדם מבחינת ההגדרות וההנגשה של המסלולים, אבל כן האוכלוסייה הזאת נמצאת בתיעדוף הגבוה של המסלולים האלה.

יש משהו שמתעכב בתחום הזה כתוצאה מזה שאין תקציב, זאת אומרת משהו שהוא מחוץ לבסיס התקציב ואתם לא יכולים להפעיל אותו בגלל שעדיין אין תקציב ל-2020?

לא. כמו שאמרתי, לאחרונה – לפני כחודש וחצי, פתחנו את המקצה, יש פרק זמן של כחודשיים לכל המעסיקים להגיש את הבקשות שלהם על מנת לקבל את המענקים. בנושא הזה יש את התקציב על מנת לצאת לדרך.

תודה רבה. יונית אפרתי מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בבקשה.

תודה על הדיון החשוב על אף הפער מאז הוצאת הדו"ח. אני רוצה לדייק כמה דברים שנאמרו לגבי הנתונים, אבל לפני כן, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות היא יחידה במשרד המשפטים, אנחנו פועלים לקידום זכויות אנשים עם מוגבלות, לקידום השתתפותם בחברה, למניעת אפליה, ובהקשר של התעסוקה אנחנו פועלים לאכיפת תיקון 15, מה שנאמר כאן בישיבה על ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות.

לפני שאתייחס לנתונים, מישורי הפעולה שלנו הם גם בתחומי הדרכה והסברה לאנשים עם מוגבלות, למעסיקים, לנותני שירותים, גם איתור חסמים, איפה הקשיים, ופעולות להתרת חסמים אלה וגם אכיפה ותביעות. הגשנו לא מעט תביעות בהקשר של אפליית אנשים עם מוגבלות בתעסוקה.

אני רוצה להתייחס לנתונים כי דיברנו על נתוני הייצוג ההולם ואמרנו לפני כן שייצוג הולם זה הגעה ל-5% העסקה של אנשים עם מוגבלות במגזר הציבורי שאנחנו אמונים על האכיפה של חוק זה, נתוני הייצוג מדברים על כ-60% מבין הגופים הציבוריים שעומדים ביעד הייצוג ההולם, לעומת זאת, בגופי הממשלה - אני אתקן את הנתון שנאמר קודם – גופי הממשלה ויחידות הסמך שלא נמצאים תחת הפיקוח שלנו אלא תחת האכיפה של נציבות שירות המדינה, אחוז העומדים ביעד הייצוג ההולם הוא נמוך מאוד – 4%.

אני רוצה להתייחס לקורונה כי באמת הנתון של 60% שעומדים ביעד זה נתון יחסית מרשים, אבל זה נתון שאחרי הקורונה לדעתי אנחנו עוד נתגעגע אליו, נהיה רחוקים ממנו. כפי שנאמר כאן בישיבה הנתון אודות כמה אנשים הוצאו לחל"ת או לא עובדים בימי הקורונה, לא מצוי בידינו, הוא מצוי בידי הביטוח הלאומי. מה שכן עשינו, הוצאנו שני סקרים – סקר לעובדים עם מוגבלות, הסקר הזה העלה נתון שכ-65% מבין האנשים עם מוגבלות הוצאו לחל"ת או פוטרו או אינם עובדים כעצמאים בתקופת החל"ת, וסקר המעסיקים שעשינו העלה שפי 4 הוציאו לחל"ת יותר עובדים עם מוגבלות מאשר עובדים ללא מוגבלות.

כך שאנחנו יודעים גם מהנתונים של השנים הקודמות, של המשברים הקודמים, שהחזרה מתקופות משבר עבור אנשים עם מוגבלות היא איטית יותר. כלומר גם כשהמשק מתאושש, ההחזרה של אנשים עם מוגבלות למעגל התעסוקה הוא איטי יותר.

אני לא שמח על הנתונים אבל שמח שהעלית אותם, חיפשתי את הנתונים האלה מתחילת הדיון ואלה נתונים מבהילים. אם אלה הנתונים, והרי ברור לכולנו שקצב ההחזרה של אנשים עם מוגבלות יהיה יותר איטי, לאן - - -

אני אדייק שהנתונים האלה הם מנתוני סקר שעשינו, הם לא נתונים ממסדיים, הם לא נתונים - - -

אני פוליטיקאי, אני חי מסקרים. אני מקבל לגמרי, רק - - -

מסד הנתונים נמצא בביטוח הלאומי וחשוב לקבל את התשובה המדויקת משם.

אני בטוח שזה סקר מקצועי ואני עוד יותר בטוח שמספיקים הנתונים האלה כדי להרים פה דגל אדום. איפה הרמתם אותו?

נכון. עשינו כמה ישיבות על כך, פנינו גם למשרד רוה"מ והדבר המשמעותי שהייתה החקיקה אודות מענקי ההשבה לעבודה, אנחנו התרענו בכך שהמענק מחריג למעשה כ-25% מבין האנשים עם מוגבלות שלא משתכרים את השכר המינימלי לקבלת מענק. על אף שהעלינו זאת בלא מעט דיונים גם בדיוני הכנסת, ההחרגה הזאת לא הוכנסה. כן הוחרגו מי שמקבל שכר מינימום מותאם, אבל יש עוד קבוצה מאוד גדולה של אנשים עם מוגבלות שלא משתכרים את השכר הזה, ועלה כאן בדיון באמת שאז התמריץ למעסיק להשיב אותם לעבודה הוא נמוך כי הוא לא מקבל עבורם את כל ההשבה. זה משהו שהוא כן חשוב לשים עליו את הדגש.

תודה רבה. את רוצה להוסיף עוד משהו?

עלה פה בדיון גם הנושא של המפעלים המוגנים, באמת נושא מאוד חשוב, בשנה או בשנתיים האחרונות זה קצת - - - התהליך עם משבר הקורונה, אבל פעלנו בתהליך משותף עם משרד הרווחה ומשרד הבריאות להסדיר את כל הנושא של מפעלים מוגנים. בעינינו צריך לקבוע יעד מוגדר, צריך לקבוע תהליך שיקומי שיסייע ליציאה מהמפעלים, לקבוע יעד מוגדר של יציאה מהמפעלים ולהסדיר את הזכויות של אותם משתקמים במפעלים. אני חושבת שהתהליך שהתחלנו, ראוי שהוא יקודם, אפילו גם לקיים עליו דיון כאן בכנסת. אם תרצה אני אוכל לספר על פניות ציבור שאנחנו מטפלים בהן ותביעות שאנחנו מטפלים בהן בהקשר של אפליה ותעסוקה ופיטורים, זה נושא מאוד חשוב שאנשים ידעו שיש - - -

ברשותך, אנחנו נשים את זה על השולחן, יש למי לפנות, זה טוב וחשוב שהדברים ייאמרו אבל אני רוצה להתקדם הלאה. תודה רבה לך בשלב הזה.

נמצאת איתנו נציגת נציבות שירות המדינה. הנתונים העצובים האלה על מה שקורה בשירות המדינה הונחו בפנינו. בבקשה.

אני מאגף גיוון תעסוקתי בנציבות שירות המדינה. נכון אדוני היו"ר, יש נתונים מדאיגים. אני ברשותך אתן סקירה קצרה מבחינת הנתונים המעודכנים, אני אדייק חלק מהנתונים שעלו פה. בתקופה של הדו"ח הזה של 2014, מאז, לפני שנתיים הוקם אגף לגיוון תעסוקתי בנציבות שירות המדינה על ידי פרופ' דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה, ובעצם הנחת המוצא שמובילה אותנו בתוך האגף מאז הקמתו, זה שבאמת השירותים של שירות המדינה לא יכולים להיות רלוונטיים אם הם לא משקפים את החברה הישראלית כפי שהיא, ובמיוחד אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות.

אוכלוסייה זו כיום נמצאת ב-3.8% כפי שעלה כאן, בשנת 2016 ו-2017 הייתה עמידה ביעד של 5% ולצערנו אנחנו רואים ירידה בשנתיים האחרונות. אנחנו פועלים לצמצם את הירידה הזאת, היא הצטמצמה בשנה שעברה. מדובר בשנתיים – דיברת אדוני על התקציב – התקציב הזה משפיע גם על ייצוג של האנשים עם מוגבלות בשירות המדינה ועל כמות המשרות שנפתחות, על כמות המכרזים. בגלל זה אנחנו רואים את הירידה, זה מושפע מזה.

אבל זאת ירידה ב-2020. עד ה-31.12.19 היה תקציב במדינת ישראל.

נכון. גם בשנה שעברה הייתה ירידה של 0.4%.

זה לא שייך לסוגיה אם היה תקציב, כי היה תקציב.

זה שייך למספר המכרזים שלא נפתחו. הייתה הגבלה במספר המכרזים.

בסדר, אבל כאמור, זה לא בגלל שלא היה תקציב.

אם אנחנו מסתכלים על מדרג שירות המדינה מבחינת ההתפלגות, זה נתון שאנחנו - - - ביחס לאנשים עם מוגבלות - - - אותם ביחס לשאר האוכלוסיות הזכאיות לייצוג הולם, אנשים עם מוגבלות כן מצליחים להשתלב בדרג הבכיר ובדרג הביניים, השיעור שלהם דומה ואף עולה על ייצוג של האוכלוסייה הכללית של 5.1%, 5.6% בדרך הבכיר ובדרג הביניים. וביחס גם לאנשים עם מוגבלות אנחנו רואים שגם הם עוברים את תנאי הסף, אנחנו ממקדים, הייתה פה שאלה על דגל אדום, איך אנחנו מרימים את הדגל האדום הזה. אז מבחינת הפעולות שאנחנו עושים, יחידות שלא עומדות ביעד נדרשות להתמקד באוכלוסייה זו כחלק משתי אוכלוסיות שהן צריכות להתמקד בהן בכל שנה, הם נדרשים, מחויבים להתמקד באוכלוסייה זו.

מה זה 'נדרשים, מחויבים', ואם לא אז?

אנחנו עוקבים אחרי הדבר הזה. כחלק מהפעולות של אגף לגיוון תעסוקתי מונו והוכשרו לפני שנתיים ממוני גיוון תעסוקתי. פונקציה כזאת לא הייתה בעבר. ממוני גיוון תעסוקתי אחראים לקדם את הנושא בתוך היחידות שלהם, הם עושים את זה בנוסף על תפקיד, וממוני גיוון, יחידות שירות המדינה מכח חוק שירות המדינה מינויים, מחויבים להגיש דו"ח גיוון תעסוקתי, מחויבים להגיש תכנית עבודה ובתכנית העבודה הזאת הם מחויבים לרשום ביחידות האלה שלא עומדות ביעד, נשלחת להן הנחיה על ידי הנציב שהם צריכים להתמקד באוכלוסייה זו ואנחנו רואים את זה בתכניות העבודה שהם מגישים, בדו"חות שלהם ובעמידה ביעדים. אנחנו מודדים את היחידות האלה, במיוחד היחידות שלא עומדות ביעד, הן כן נדרשות להתמקד באוכלוסייה זו.

בנוסף כחלק מהפעולות שלנו – ותדבר מיד נציגת אגף - - - מכרזים – יוקם מאגר מועמדים, אנשים עם מוגבלות. אנחנו יודעים, במיוחד לאוכלוסייה זו, הכלי של ייעוד משרות בשנה שעברה, יועדו 47 מכרזים לאנשים עם מוגבלות ונבחרו - - -

יש לכם שליטה, אתם יכולים לקבוע כמה מכרזים כאלה יהיו או לקבוע שאחוז מסוים מהמכרזים יהיה אחוז כזה?

כן. יש לנציבות את היכולת להתערב בנושא של מכרזים מיועדים, בכפוף לאישור של הנציבות. בשנה שעברה יועדו קרוב ל-50 - - -

מתוך כמה?

מתוך משהו כמו 490. לכלל האוכלוסיות מרקע מגוון. שאלה האוכלוסיות שזכאיות לייצוג הולם.

וזה מתוך כמה? כמה מכרזים היו בשירות המדינה בכלל, את יודעת.

אני יכולה לבדוק את הנתון הזה ולהשיב בכתב.

כי זה שזה 10% מהאנשים שהם מאוכלוסיות, כפי שאתם קוראים להן גיוון מיוחד, זה בסדר גמור. אבל אם זה פחות מ-1% - - - איך שהוא נראה לי, כשאני חושב על גודלו של שירות המדינה, שזה בפרומילים, 50 מכרזים.

אנחנו פועלים, בשנת 2018 יצאה הנחיה של נציב שירות המדינה הדורשת מהמשרדים ומהיחידות לייעד יותר משרות. צפויה לצאת עוד הנחיה כזאת ספציפית לנושא של ייעוד משרות ואנחנו רואים שאנשים עם מוגבלות מביעים אמון למשרות האלה, המשרות הייעודיות, וביחס למאגר שאמרתי שיוקם, יהיה מאגר כזה שהוא עכשיו ממש בשלבים שעובדים על זה, להגדיל את שירות המועמדים. ברגע שמספר המועמדים גדל, הסיכוי שלהם להכנס לשירות המדינה ולהתקבל לדרג הכניסה ולסטודנטים גדל יותר יחד עם המאגר הזה.

אני מקבל לגמרי את מה שאת אומרת ולכן בעיני צריכה להיות תקנה כלשהיא שמאפשרת לכם לקבוע או שיעור אחוז כלשהוא מהמכרזים או מספר שאתם תקבעו, שתוכלו מכח איזה שהוא תקנון לקבוע כמה זה יהיה. כי אם זה יהיה וולונטרי לצורך העניין, אנחנו מגיעים באמת למספרים שהם מאוד קטנים.

אז אני אגיד שהפעילות של שילוב וייצוג אנשים עם מוגבלות היא לא רק במשרות הייעודיות. השאיפה שגם יהיה להם ייצוג גבוה מאוד, ואנחנו רואים שיותר מ-80% אפילו מאוכלוסיות מרקע מגוון מגישים לשער הכניסה הראשי של שירות המדינה. ממוני הגיוון ביחידות שירות המדינה, זאת אומרת, - - - ההון האנושי, מונחים על ידי כך שהם צריכים לפעול בפרואקטיביות כדי להגדיל את שיעור המועמדים לכלל המכרזים, לא רק למשרות הייעודיות. אז אנחנו פועלים על שני הצירים – גם להגדיל את המשרות הייעודיות שדיברת עליהן וגם להגדיל את אחוז המועמדים שניגשים לכלל המכרזים.

בסדר גמור. אנחנו נשים נקודה בשלב זה. תודה רבה. תיכף נגיע למשרד האוצר ונסגור את המעגל שוב עם משרד העבודה והרווחה, לפני זה אני רוצה להעלות ממשרד החינוך את הממונה על חינוך מיוחד בבתי הספר, מימי פלצי.

אני רוצה, לפני שאת מגיבה בכלל, לגעת שוב בנקודה ספציפית שהועלתה מולכם וזה כל הסוגיה של שילוב הכשרה לעבודה בתוך החינוך המיוחד, כדי שהבוגר או הבוגרת של החינוך המיוחד יהיו יותר כשירים לשוק העבודה.

תודה. אני אומר שכעקרון אנחנו לא מדברים על הכשרה אלא אנחנו מדברים בעצם על אוריינטציה - - - פיתוח כישורים, מיומנויות, מוכנות, עמדות, גם בקרב התלמידים וגם בקרב ההורים. יש לנו שלוש תכניות מרכזיות שאנחנו עוסקים בהן סביב המטרות האלה ובכל אחת מהן יש גידול, בחלקן יש לי את הנתונים.

יש את התכנית "יוצרים עתיד" שהיא משותפת עם משרד העבודה והשירותים החברתיים שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם שלי ויש בה גידול במספר התלמידים. הגענו לכ-1,800 תלמידים שמשתתפים בתכנית בגילאי י-י"ב, 6-21, תכנית "יוצרים עתיד" עוסקת כפי שאמרתי בעיקר בעמדות, מוכנות, מסוגלות תעסוקתית, כישורים ומיומנויות של התלמידים והדבר כמובן בתקווה משפיע גם על עמדות של מעסיקים מעצם האינטראקציה שמתקיימת.

בנוסף, החל משנת הלימודים תשע"ז גיבשנו תכנית שהאמת היא שבראשית הדרך היה ברור שהיא תדרוש תוספת תקציבית, שלא התקבלה, ולמרות זאת אנחנו מעמיקים את העשייה בה, התכנית הזאת משותפת למשרדי הממשלה, משרד העבודה והרווחה, משרד הבריאות, הביטוח הלאומי, ג'וינט אשלים ופנים אגפית עם אגף מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, והמטרה שלה זה חינוך טכנולוגי מקצועי. הבוגרים שהם בתפקוד בינוני ועתידים להשתלב בשוק העבודה הפתוח בעתיד לומדים לקראת זכאות להסמכה טכנולוגית במגוון תחומים. בע"ז התחלנו בארבע כיתות בארבעה מוסדות עם 28 צעירים, השנה פתחנו 25 כיתות, 11 מוסדות חינוך שמתוכם עשר מכללות רגילות בפריסה ארצית, כולל במגזר הדרוזי, המגזר הערבי ובקרב בנות חרדיות בפתח תקוה. 280 צעירים, יש לנו כבר שלושה מחזורים בוגרים, כיתות שהן באמת מושקעות ואני יכולה לתת עליהן נאום רחב, תכנית מדהימה.

זה נשמע לי באמת נהדר ובדיוק מה שצריך לעשות, אז אני שואל אותך - - -

ללא כל תוספת תקציבית שהיו עליה לא מעט שיחות.

כמה עולה לנו הסיפור הזה, ונגיד שיתנו לכם תקציב יותר גדול, כמה לדעתך תוכלו לפתוח?

כיתה כזו בתקצוב משרד החינוך עולה כ-1 מיליון שקלים, אם אני מכלילה פנימה גם את רכיב ההסעות וההדרכות הנלוות. בנוסף יש את משאבי מקדם תעסוקה מטעם משרד העבודה והשירותים החברתיים, אני אשים בצד את שלבי הפיתוח שאנחנו כרגע עדיין עוסקים בהם. הרעיון הוא שיהיו מספר מרכזים בכל מחוז שיאפשרו לצעירים לבחור מגמות.

היום אנחנו בשלב שהחל משנת תשפ"ב אנחנו יכולים לגדול באופן הדרגתי. כשגיבשנו את הפיילוט דיברנו על התרחבות – אין לי כרגע את הנתון, אני חוששת לומר אותו כי אני צריכה לשכלל פנימה גם את המגזרים, אז זה יותר משני מרכזים כאלה במחוז, ואנחנו עדיין לא שם. בשלב זה אני יכולה לומר, אם עד עכשיו היינו בשלב הפיתוח ורצינו להתרחב באופן הדרגתי, וההתרחבות ההדרגתית עד כה היא בסדר, אני חושבת שבתשפ"ב ותשפ"ג אנחנו יכולים להגדיל את ההתרחבות, אבל זה כמובן תלוי תקציב.

כמו כל שאר חיינו כאן.

נכון. אבל בהחלט תכנית מרשימה והיא לא פוגעת בזכאות, ועסקנו בזה בשיח גם עם כרמל, היא לא פוגעת בזכאות הצעירים בעתיד לעסוק בהסמכה בשיקום תעסוקתי, אלא היא בעצם תכנית לימודים לחלוטין, וזה גם חשוב שייאמר.

לגמרי, ואנחנו צריכים לחזק את החינוך הטכנולוגי ממילא, אז זה רק משתלב עם זה. תודה רבה לך. אני מבקש לעבור למשרד האוצר. נתנאל אשרי בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני רפרנט רווחה במשרד האוצר.

נתנאל לפני שאתה מתחיל, שאלה אחת ספציפית שעלתה ואני רוצה שתתייחס אליה, והיא, אחרי הנתונים הדי מבהילים ששמענו, ש-65% מהאנשים בעלי מוגבלות הם או בחל"ת או פוטרו או עצמאים שלא עובדים, לפי סקר, אבל אני מניח שהנתונים קרובים למציאות, ושפי 4 הוצא לחל"ת אנשים עם מוגבלות, האם יש לכם או אתם מתכוונים ליצור תקציבים מיוחדים או תכנית מיוחדת שתעודד החזרה לעבודה של אנשים עם מוגבלות?

לגבי הנושא הזה, אני לא מכיר כרגע תכניות ייעודיות להחזרה לתעסוקה. אני בטוח שבזרוע העבודה ידעו לפרט יותר בנושא הזה ספציפית. אני אשמח להתייחס לדברים שעלו פה לפני כן.

דבר ראשון, דיבר פה גיא בתחילת הישיבה על הסיפור של הגדרה של בעלי מוגבלויות שעדיין יכולים לעבוד, וגיא צודק לחלוטין, זה הופיע כבר בדו"ח שמחון. מתוך אנשים עם מוגבלויות שנמצאים בשוק העבודה, 72% מוגדרים כבעלי אי כושר עבודה מלא. המשמעות היא שאנחנו מפספסים באמצעות ההגדרות שלנו את האמת, את מבחן התפקוד ביחס ליכולת התפקודית של האנשים האלה, וממקדים לפעמים את הסיוע במקומות שבהם הוא לא נחוץ. זה פורט בהרחבה גם בדו"ח שמחון וזה באמת נושא שאנחנו במשרד האוצר מאוד עסוקים בו איך ממקדים את הסיוע במקומות שבהם באמת יש אי כושר עבודה.

לגבי המפעלים המוגנים – צודקת נציגת אקי"ם שדיברה פה על קיזוז ההורדות במקרה של אנשים שלא מגיעים למפעל המוגן ולמסגרות היומיות. הקיזוז הזה בוצע לאחר חודשיים של אי-הגעה. אנחנו כן אפשרנו לאנשים האלה לקבל שירותי סמך נוספים בביתם, מכיוון שהם נמצאים בקבוצת סיכון ולא יכולים להגיע למפעל המוגן. מה שלא סופר פה שבעצם הבקשה היא להמשיך לשלם בגינם את ההורדה, למרות שהם לא מגיעים לקבל שירות. כלומר להפחית את הפעילות של המפעל המוגן ולשלם את אותו סכום על ידי המדינה. מטבע הדברים ברור למה זו הצעה בעייתית. אנחנו עדיין מחפשים את הדרכים לשמור על המקומות של האנשים עם מוגבלויות במפעלים מוגנים ומסגרות יומיות בצורה סבירה, מבלי לפגוע בזכותם של חדשים להכנס ומבלי לשלם סכומים על אפס פעילות.

צוין גם הנושא של המכסות גם בתנאי תקציב המשכי כמובן שמאוד דאגנו לנושא הזה של אנשים שלא יכולים להכנס למסגרות תעסוקתיות ושחררנו למשרד הרווחה עוד 300 משרות בדיוק לטובת העניין הזה, על אף שזה מורכב ביותר בתנאי תקציב המשכי. חשוב לציין גם שדמי הליווי לעיוור הועלו לאחרונה בעקבות פסיקת בג"צ והם משולמים כרגע גם ברטרו מתחילת 2019.

לגבי חוסר התיאום בין הגופים, אני שמח שהעלו פה את הפעילות המשותפת של הג'וינט במסגרת פרויקט "האדם במרכז". מטבע הדברים בלי תקציב יותר קשה להתקדם אבל כל הגורמים המקצועיים שעוסקים בתחום הזה מכירים את הבעיה הזאת של חוסר התיאום, אם בנושא ההסעות, אם בנושא ההגדרות של אנשים עם מוגבלות שמשתנות ממשרד למשרד, ועובדים ביחד בשיתוף פעולה עם הג'וינט ומשרד רוה"מ כדי לנסות להביא פתרונות לבעיות האלה. אני בטוח שכשיהיה תקציב, המשרדים המעורבים בזה ידעו לתעדף את זה ולהביא את הפתרונות הטובים ליישום.

מאה אחוז. אני מבקש בשם הוועדה שתשימו עין על הסיפור הזה של תכנית תקציבית, במסגרת הטיפול הספציפי במשבר הקורונה, של תכנית תקציבית להחזרה לתעסוקה, כי בנתונים שנמסרו לנו על ידי הנציבות אנחנו יכולים לעשות, ואתם יכולים לעשות כל מיני תכניות ברוכות, אבל פשוט לא יחזירו אנשים. במספרים כאלה וברגישות כזאת לשוק העבודה שיש לאנשים עם מוגבלויות, אם לא יהיה דבר תקציבי מיידי שנוגע לזה ובתמריץ תקציבי מיידי שנוגע לזה, זה נראה לי נזק בסדר גודל.

אני מבקש לסיום לחזור למשרד העבודה והרווחה, דפנה מאור בבקשה.

בוקר טוב. אני מנהלת המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה במשרד העבודה והרווחה, זרוע העבודה. הקשבתי קשב רב, יש לי כמה וכמה התייחסויות, בעיקר במידע.

אני חושבת שחשוב לציין, אני נכנסתי לתפקיד ממש עם פרסום הדו"ח ומבחינתי הוא סוג של אורים ותומים שלאורם פעלנו, ואני חושבת שהוזכר פה באיזה שהוא אופן, אנחנו הקמנו מה שהיה בגדר חלום, ה-one stop center, זה משהו שהוקם ב-2015. נכון שהוא לא הוקם בדיוק בדמות שחלמו עליה, אבל מ-2015 אנחנו מפעילים מרכז הכוון תעסוקתי לאנשים עם מוגבלות. לפני שנה הרחבנו אותו, מופעלים היום שניים כמרכזים ייעודיים ובנוסף אנחנו מפעילים רכזים שמתמחים בתעסוקת אנשים עם מוגבלות בהרבה מאוד תשתיות תעסוקה נוספות, החל מתשתיות לאוכלוסיות מיוחדות, חרדים, ערבים, אוכלוסיות רווחה, מרכזי צעירים, מרכזי הון אנושי בכל הארץ, כך שהאדם עם מוגבלות יוכל לקבל את השירות קרוב לביתו ויותר חשוב מזה, ברוב המקרים, עם אוכלוסייה נורמטיבית רגילה, כי כך זה נכון מקצועית. זאת הדרך הנכונה - - -

אם אתם רואים בזה כמו שאת אומרת, ואני לא רוצה להגדרות של מה זה one stop center ומה לא, שבסופו של דבר באמת האדם עם מוגבלות תהיה לו כתובת אחת, אף אחד מכל מי שעברנו אותו כרגע לא מכיר את זה ככזה. אני מניח שהוא מכיר את הפעילות שלכם, אבל - - -

אני שמחה שהעלית את זה. כרמל דיברה קודם על מבוגר אחראי וזה בדיוק אולי חלק מהעניין, בעצם יש פה כמה וכמה גופים מקצועיים לעילא ולעילא שנותנים שירות מצוין, ובאמת בחלק מהמקרים אנחנו לא מצליחים להגיע למצב שבו נסכים על מי אחראי על מה. אבל, ואחרי ששמעתי את הביקורת פה, והיא לצערי לא ביקורת חדשה לנו, אחד הדברים, אנחנו כבר פרסמנו מכרז ואנחנו ממש בימים אלה בוחרים את הזוכה למוקד מידע אחד, זה יהיה מקום שבו כל תכניות התעסוקה של הממשלה לאנשים עם מוגבלות יפורסמו, אדם יוכל לפנות בכל דרך אפשרית, בין אם זה טלפונית ובין אם זה דיגיטלית, לקבל את המידע לגבי התכנית הקרובה למקום מגוריו, לאו דווקא מה שאנחנו במטה עושים. הרעיון הוא באמת עבור האדם עם המוגבלות, ודרך אגב גם עבור המעסיק, לתכלל את הידע והמידע כך שלא יצטרכו לרוץ בין כל כך הרבה גורמים. נכון שהמוקד הזה לא יהיה הגורם המטפל, הוא יהיה הגורם שנותן את המידע ומחבר את האדם עם כל הגופים הרלוונטיים במקרה שלו. זה בדיוק היה הרעיון של לנסות לתת מענה בלי לקחת את הסמכות מצד אחד, ומצד שני באמת לפתור את הבעיה עבור אנשים עם מוגבלות.

אני כן רוצה לבוא ולומר שלראשונה בוועדת 2030, יעדי הממשלה לתעסוקה ל-2030, נאמר פה שזה לא נמצא בתיעדוף, אני חושבת שזו פעם ראשונה שהממשלה באה ושמה יעדים לתעסוקת אנשים עם מוגבלות ל-2030. ברור שזה גם יגזור תקציבים ויגזור פעילויות ומהבחינה הזאת אנחנו רואים בזה התקדמות מאוד משמעותית. נכון שבכל הדעות הכלכליות אין פה איזה שהוא מהלך מקרו כלכלי, אבל האמירה הזו שהמדינה שמה את יעד תעסוקת אנשים עם מוגבלות על השולחן היא משמעותית וחשובה מאוד.

אני רוצה לומר עוד כמה מילים על תימרוץ מעסיקים. יש כאן שתי גישות מקצועיות מאוד מאוד חשובות ומאוד מתנגשות במידה מסוימת. אנחנו לא תופסים את העובדה שאדם או מעסיק קולט עובד עם מוגבלות, שהוא זקוק לאיזה שהוא פיצוי על זה שהוא מקבל סוג – וסליחה מכל הנוכחים – סוג של סחורה פגומה. אנחנו כן מאמינים שמעסיק שקולט עובד עם מוגבלות שנגרמו לו בשל כך הוצאות עודפות, אנחנו נסייע לו וזה בדיוק המשמעות של השתתפות במימון התאמות במקומות עבודה למעסיקים שקולטים עובדים עם מוגבלות. אנחנו עושים את זה כל הזמן, אנחנו עושים את זה באופן עקבי ומחפשים כל דרך אפשרית להגדיל את זה. אחת הדוגמאות שלנו, נאמר פה שכרגע לא ניתן התאמות במגזר הציבורי, אנחנו הפעלנו יחד עם קרנות ביטוח לאומי מרכז השאלת ציוד, כדי שמעסיקים לא יצטרכו לחכות למימון שלנו, כדי שזה לא יעכב שום קליטה של עובד עם מוגבלות, בעצם יכולים לבוא לשאול ציוד ללא תשלום, כולל מהמגזר הציבורי, על מנת שקליטתו של עובד עם מוגבלות לא תיתקל בבעיות.

התחלנו לעבוד על תיקון התקנות ואכן נתי צודק, השר הבטיח תיקון התקנות באופן שיכללו גם את המגזר הציבורי לפחות לגבי הוצאות שנגרמו להם בשל התאמות, מסיבות שונות הנושא הזה התעכב, בין היתר חלק מהתקופה לא הייתה כנסת, אבל אנחנו בהחלט מבחינתנו זה דבר שמתועדף.

מאחר ואנחנו בסד זמנים צפוף, חשוב לי מאוד לומר שיש לנו אפשרות לשתף נתונים עם ביטוח לאומי. אני חושבת שהקריאה צריכה לצאת מהוועדה הזו כמו מעוד מקומות, שהנתונים שנמצאים בידי הביטוח הלאומי צריכים להיות מקור לכל הגורמים שעוסקים במלאכה, על מנת לנסות ולגבש תכניות שייתנו מענה לכל הדברים.

הדבר האחרון שאני רוצה לעדכן, אנחנו פועלים היום במהלכים של פיילוטים לשנים הבאות ואחד מהפיילוטים המשמעותיים מבחינתנו הוא מניעת נשירה מעבודה לאנשים שהופכים להיות אנשים עם מוגבלות במהלך חייהם, זאת סוגיה כבדת משקל, יש לה השלכות חוצות בכל הסוגים, אנחנו לומדים מה קורה בעולם, אנחנו לומדים מה אנחנו יכולים לעשות כאן, וזה בעצם אולי אחד המענים כשאנחנו יודעים ש-80% מהאנשים עם מוגבלות הופכים להיות אנשים עם מוגבלות במהלך חייהם, אז אחד הכלים החזקים ביותר הוא לסייע להם לא לנשור מעולם העבודה ולא אחר כך להשקיע תקציבי עתק בשביל להחזיר אותם לשם.

הכל נקודות טובות וחשובות. אני רוצה לשאול אותך לסיום את מה ששאלתי את האוצר. לאור הנתונים שקיבלנו על פגיעה מאוד עמוקה באנשים בעלי מוגבלות בתקופת הקורונה, הן בהוצאה לחל"ת, והן בפיטורים, והאוצר אומר שהוא לא מכיר את זה כדרישה תקציבית. האם אתם מכינים תכנית מיוחדת במסגרת ההתמודדות עם הקורונה ומתעתדים להגיש אותה לאוצר להחזרה לעבודה של האנשים האלה?

אני מכירה את הסקר שעשו בנציבות, צריך להבין, ממה שאנחנו רואים בשטח זאת לא התמונה, בוודאי לא בחומרה הזו שלה. מדובר על סקר על 50 מעסיקים שזה נהדר, אבל באמת מפה ולהסיק את הנתונים האלה, אנחנו עובדים, יש לנו מרכזי תמיכה למעסיקים שפועלים עם המעסיקים בשטח באופן צמוד. לא כל דבר מצריך תקציב. אני חושבת שהרבה מאוד עבודה צמודה עם המעסיקים בלעזור להם איך לקלוט, דרך אגב אתם צריכים להבין, יש מעסיקי שפונים אלינו ואני יודעת שגם לנציבות, בשאלה מה קורה עם אנשים שהם בסיכון, האם אני יכול לחייב אותם לחזור לעבודה, האם הם יכולים להישאר בבית. יש הרבה מאוד שאלות שאנחנו מתמודדים איתן לראשונה, לא כל שאלה היא שאלה תקציבית. אנחנו מסייעים למעסיקים לתת ציוד לעובדים שעוברים לעבוד מהבית, לא כל דבר הוא תכנית תקציבית, אנחנו עם יד על הדופק, אנחנו עוד לא התרשמנו – ועוד פעם, שלי אמרה את זה גם בתחילת הדברים, שאנחנו פה באיזה שהוא משבר ייעודי או נקודתי של אנשים עם מוגבלות.

אני יכולה להוסיף לדבריה של דפנה. ודאי שהגשנו תכנית לאוצר. הגשנו, יש לנו חוסרים רבים, לא סתם עכשיו כל הפעילויות שלנו תקועות והאנשים מרגישים שאין מענה. בוודאי שהגשנו תכנית, לא קיבלנו עדיין מענה.

מאה אחוז. תודה רבה. זה מביא אותי באמת לסיכום. אני חושב שעולים מהדיון הזה, כדי שהוא לא יהיה דיון בלבד, עולים כמה דברים שהם ברמה של סעיפים לפעולה. הראשון והמיידי בעיני זה שצריכה להיות עבודה של משרדי הממשלה, ביניהם לבין עצמם וגם אל מול הביטוח הלאומי בעניין המידע, קודם כל לקבל תמונה אמיתית האם הדבר שעולה מהסקר של הנציבות, על עומק הפגיעה באנשים עם מוגבלות בהקשר התעסוקתי, הדבר הזה חייב להיות מטופל וצריך להיות בסיס נתונים שעליו מתקבלות החלטות כי יש מרחק גדול בין התמונה שעולה מהסקר של הנציבות לדברים שאמרה דפנה מאור מתוך התחושה שלה, והיא לא עיגנה את זה בנתונים כי אין לה, אבל התחושה שלה מהשטח, כי אם התמונה קרובה במשהו למה שמציגה הנציבות, זה מצריך תכנית חירום. זה מצריך תכנית שתעוצב על ידי משרד העבודה והרווחה, תוגש לאוצר, תקבל תקצוב כי ככל שהזמן יעבור ועומק הפגיעה, היכולת להחזיר את האנשים האלה למעגל התעסוקה, תהיה הרבה יותר קשה. אז את הדבר הזה צריך, וזה שיתוף פעולה של כל הגופים, לקבל עליו מידע, להחליט מה המידע הרלוונטי, לעצב מזה תכנית ולהגיש אותה במסגרת הטיפול, הן בתקציב 2020, ככל שהוא קיים, והן בתקציב 2021. זה ברמה המיידית.

שלושה סעיפים כאן אני לוקח למסלול שייבדק בכנסת, אני אבדוק אותו, זה לא בסמכות הוועדה הזאת אבל אני אבדוק אותו מול חברים גם בוועדת העבודה והרווחה למסלולים של חקיקה. אחד הוא תקנות ולא חקיקה ראשית שעוברת פה בכנסת, אבל לקיים לחץ לתקנות למימון הוצאות מיוחדות כמו שנאמר בצדק על ידי דפנה מאור, לא לתת כסף למעסיקים כי הם קיבלו חס וחלילה סחורה פגומה, אלא מפני שנגרמות להם הוצאות מיוחדות בהכשרת מקום העבודה לאדם עם מוגבלות בצורה כזו או אחרת, כולל מה שהעלה פה נתי ביאליסטוק קודם לגבי העיוורים, הדבר הזה צריך להיות מתוקנן. לא ברור למה זה נעצר, אז צריך לקיים את הלחץ שהכנסת יודעת לקיים לגבי התקנות האלה.

שני נושאים שהם ארוכים וגדולים, וצריך לבחון אותם במסלול של חקיקה ראשית, האחד זה האם באמת צריך בחקיקה לעגן את המרכז הזה. הועלה פה, באמת מקום אחד שנותן מענה לאיש עם המגבלות, הועלה פה על ידי כמה גורמים שהמחשבה היא לעשות את זה במשרד רוה"מ וזה כמובן מצריך בדיקה הרבה יותר מעמיקה, אבל אני אבדוק את זה עם חבריי מועדת עבודה ורווחה, אנשים שעוסקים ובקיאים בנושא, ויכול להיות שנלך לכיוון של הצעת חקיקה לגבי הדבר הזה כדי שהוא יהיה מעוגן.

הדבר השני שנוגע לחקיקה והוא מאוד עמוק, ושוב, אני מכיר אותו מחקיקת חוק הנכים, כל עולם המיסוי, התמריץ בדרכים הכלכליות לאנשים לצאת לעבודה, ולמעשה מניעת העונש על יציאה לעבודה, האם הדבר הזה מכוסה לגמרי, זה ייבחן גם. כאמור, זה לא מתחומה של הוועדה הזאת אבל אלה מסקנות מאוד ברורות מתוך הדיון הזה שכחבר כנסת אני אשתדל לפעול. אני מודה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 10:46.