פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



17
הוועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
26/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 11
מישיבת הוועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
יום רביעי, ו' באלול התש"ף (26 באוגוסט 2020), שעה 9:00

יוזמות המשרד לחיזוק וקידום קהילתי להתמודדות עם תופעת ההתמכרויות והשלכותיה

חברי הוועדה: מיכל וונש – היו"ר

חגי רזניק - מנכ"ל המשרד, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

חגית בוני-נח - מרצה וחוקרת (אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים, מוזמנים נוספים

דני שחר - ראש הרשות למאבק באלימות סמים ואלכוהול

טלי יוגב - ראש אגף בכיר טיפול ושיקום ברשות

חגי ברוש - מנהל תחום בכיר טיפול ושיקום ברשות

אורית שפירו - מנהלת תחום בכירה באגף מניעה ברשות

קרן רוט איטח - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול

פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות

איתן טימן - מנהל אגף רשויות מקומיות

אהרון שבי - מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות, מינהל תקון וסיוע לב

שרה כהן - מנהלת שירות הרווחה

יואב בן ארצי - מנהל תחום התמכרויות ושיקום האסיר ודרי רחוב בעיריית תל-אביב

רינת חכים - ראש תחום חינוך ורווחה

שלומית רונן-ליבנה - סמנכ"ל חינוך

איל גלס - סמנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער

שרון רבינוביץ שנקר - מדענית, ראש תכנית המוסמך בחקר פשיעה- אוניברסיטת חיפה

ג'יהאד אבו-פריח - דובר

שיר בארי - יועצת לח"כ מיכל וונש

אתי כהנא - דוברת

אלעזר שטרן

בת שבע פנחסוב

חן מקלר- חבר תרגומים

יוזמות המשרד לחיזוק וקידום קהילתי להתמודדות עם תופעת ההתמכרויות והשלכותיה

בוקר טוב לכולם. תודה שהגעת חגי. טוב, אנחנו כהרגלנו נפתח בסרטון שמכניס אותנו תמיד לאיזושהי אווירה של הבנה שאנחנו לא מדברים או עוסקים רק בתיאוריה, אלא בחיים עצמם. נפתח בזה ונמשיך מכאן. בוקר טוב לכולם לכל מי שנמצא בזום. סליחה על העיכוב.

אני אומר בינתיים חגי, אנחנו בעצם יזמנו את הישיבה הזאת בעקבות הפגישה הראשונה שקיימה הוועדה, ונציגה ממשרדך העלתה בפנינו את התופעה בעיצומו של החופש הגדול. בינתיים אנחנו כבר לקראת עיצומה של פתיחת שנת הלימודים, אבל היא תהיה מעט שונה באופייה, או הרבה מאוד שונה באופייה, לכן, מתוך המשך החשש, ומתוך הנושא הזה נצא לדיון הכללי יותר בנושא ההתמכרויות.

(מוצג סרטון)

תודה, תודה רבה. אז קודם כל תודה לחגי רזניק שהצטרף אלינו הבוקר. תודה לכל מי שנמצא בזום. הסרטון הזה נועד רק להמחיש לנו.

בפתיחת הדיונים של הוועדה מיצבתי את נושא ההתמכרויות שדרכו, דרך הפריזמה של ההתמכרויות, אנחנו נתחיל לפרוט לפרטים את כל הנושאים השונים שהוועדה תדון בהם, ובתקווה גם תקדם אותם. מה שאנחנו רואים בעצם בכלל במציאות הזאת, ואני אומר שחידד לי את זה ביתר שאת סיור שעשיתי בשבוע שעבר ביחד עם סיירת החופים בירושלים. מצחיק, אני יודעת. אבל סיירת החופים של ירושלים שעוברת מכיכר ציון, לשוק ולתחנה המרכזית. בני ובנות הנוער הולכים ונהיים צעירים יותר ויותר. מחזה קשה לצפייה. באמת יש מכלל המגזרים: חרדים, ערבים, יהודים, דתיים, חילונים, כולם. הילדים של כולנו, בנים ובנות. ציידים שעומדים שם וממתינים לשעת כושר.

התהליך הזה שאנחנו נמצאים בו בחוסר ודאות כללית של מדינת ישראל, אני אומרת כל הזמן שלצד המשבר הכלכלי והבריאותי אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר חברתי-נפשי שאסור לנו להסיר ממנו את העיניים. בני הנוער הם המדד הכי טוב לעוצמה שלו. כמובן שכיאה לבני נוער, זה מתבטא אצלם גם בהתנהגויות מסוכנות וקיצוניות, אבל הם רק סיסמוגרף למה שקורה בחברה: בתים תחת לחץ של אבטלה וחוסר ודאות כלכלית ואחרת, בני נוער שנטולים מסגרת כבר חמישה חודשים, ואנחנו צועדים לקראת הראשון לספטמבר. למרות שהנושא הזה עלה במסגרת של החופש הגדול, אנחנו במעין חופש גדול מתמשך ללא שום תאריך יציאה ברור לחזרה לשגרה. לכן, אנחנו צריכים לייצר בעצם שגרה אלטרנטיבית, אחרת, אולי טובה יותר ממה שהייתה גם קודם.

במסגרת זו, בעצם עלה הנושא הזה, שאני בכל אופן לא הכרתי אותו, כמעין התחלה של דיון לתוך נושא ההתמכרויות בכלל. את גז הצחוק, דבק מגע, טיפקס, גז מזגנים הכרתי. פתאום גז קצפת שממש איננו צחוק. אז תודה לכל מי שנמצא פה.

היוזמות של המשרד לחיזוק וקידום קהילתי להתמודדות עם תופעת ההתמכרויות בכלל, ואני דיברתי על כך עם השרה לפני כמה ימים, ועל ההשלכות של ההתמכרויות הללו תוך התייחסות לסכנות שתמונות בשימוש גם בחומרים נדיפים כולל גז קצפת. אנחנו שמחים מאוד שאתה נמצא פה חגי, כדי בעצם לאתחל את מה שדיברתי עליו עם השרה - שיתוף פעולה הרבה יותר משמעותי. מעין תוכנית שמשתפת בצורה מעמיקה יותר את המשרד ביחד עם הוועדה.

אני רוצה להודות לפני שאנחנו נמשיך, לצוות המסור של הוועדה שלי בראשותי שנמצאים פה ומלווים ומלוות אותנו בכל יום בחדר הזה ובשטח. גם בת שבע שללא הידע והעמקה שלה בנושא מזה כל כך הרבה שנים, היינו במצב אחר. יעל וג'יהאד וכמובן כל מי שמלווה אותנו פה מטעם ערוץ הכנסת, הפרוטוקול והזום ועוד. ואני עוד לא אמרתי תודה רבה רשמי מאז תחילת הוועדה, אז באמת תודה רבה על המחויבות העמוקה לוועדה הזאת.

המשרד לחיזוק וקידום קהילתי שהוא שותף כל כך חשוב בכלל בנושא הזה ואנחנו כאמור שמחים שאתה נמצא פה היום. אני חושבת שהנושאים שעולים גם בסיורים בשטח וגם לאחר שישה שבועות שהוועדה הזאת פועלת, הם שחייבת להיות תוכנית הוליסטית, ושהמקום לאחסן את התוכנית הזאת, לאתחל אותה, היא באמת אני מאמינה, במשרד שלכם לפחות כגג לרשות הבין-משרדית שתקום, להסדרה ההוליסטית שנייצר אותה.
אנחנו נתחיל מהתחלה. בעצם כיוון שזהו הנושא הראשון שהעלנו לתוך נושא ההתמכרויות, אני אשמח לשמוע מהגורמים השונים גם את הנתונים שביקשנו באותה רשימה ראשונה. כמובן שגם את ההסברים שיש לנו לתופעה הזו דווקא בעידן הזה תחת מה שאנחנו קוראים חירום או משבר הקורונה. אבל גם את ההשלכות לטווח הרחוק על הנושא הכללי של ההתמכרויות, ובאמת אם נוכל לנצל את הדיון היום כדי שכל מי שנמצא פה גם יכיר זה את זה. הרבה פעמים מה שקורה בוועדה הזאת, זה שזה בעצם מקום מפגש. לצערי עכשיו בזום, אבל לפחות מקום מפגש כדי שנוכל לשתף פעולה, וגם כדי שניקח את התהליך הזה הלאה בכך שיש לנו פה את המנכ"ל של משרד לחיזוק וקידום קהילתי, וכדי שנוכל לקדם את הדיונים עם שמי שנמצא כבר בזום בוועדות הקודמות, ועם מי שנמשיך אתו את התהליך נוכל באמת לקחת את זה צעד הלאה.
כפי שאני מבינה חגי, ואנחנו נרצה לשמוע ממך מה הם הפוקוסים של המשרד בין המניעתי ובין העצמתי. אז אני אעביר בעצם לחגי כרגע את זכות הדיבור ברשותכם ואז אנחנו נעבור לכל הגורמים שנמצאים בזום.

חשוב מאוד. אז קודם כל תודה גדולה לכל המשתתפים, תודה לך גברתי היו"ר. צריך להגיד שגם השרה שלנו ח"כ אורלי לוי-אבוקסיס וגם אנחנו שמחים על הפעילות של הוועדה. אנחנו שמחים מהחזרה של הוועדה הזאת לפעולה באופן כללי וגם במיקרו. צריך להבהיר שאנחנו מכבדים מאוד את הפרלמנט וכנסת ישראל כגוף שהוא גם מפקח וגם צריך לתת לו דין וחשבון, הדבר הזה חשוב. בוודאי שהשרה לוי-אבוקסיס כפרלמנטרית במשך מעל עשור שנים מבינה את העוצמה של הכלי הזה, וגם אני כמנכ"ל משרד לשעבר, משרד השיכון, תמיד כיבדתי את ועדות הכנסת, והוועדה הזאת עכשיו משיקה לחלק גדול של התחומים שאנחנו עוסקים בהם. אני ברשותכם אשמח דווקא, ואני חושב שזה ממש מתחבר לפתיחה שלך, אני ברשותך רוצה לפתוח במילה אישית.

אני גדלתי כילד בסיכון בבית שהוא בית לא תקין. הייתה לי אמא חולת נפש ואבא שהוא מתעמר, והיה לי מזל כי יועצת בית הספר זיהתה שמשהו לא בסדר ועשתה איתי תהליך. אני מניח שחלק מהנוכחים פה ובמדיה הווירטואלית יודעים שבשביל שילד ייצא כקטין מבית הוריו יש צורך בצו שופט, ובאמת בצו בית משפט הוצאתי מהבית. אחרי גלגולים הוצבתי בקיבוץ רביבים שבנגב, ולי היה מזל כי נשלחתי לקיבוץ. לא אהבתי את עצמי הרבה שנים. התחלתי לאהוב את עצמי, צריך לא להגזים עם זה, אבל התחלתי לאהוב את עצמי במידה סבירה וזה דבר חשוב. זה הבסיס של מה שאני רוצה להגיד. תפיסת עולם להתמכרויות, תפיסת עולם לליבת החברה, תפיסת עולם לעולמות התוכן האלה. זכיתי לחולל עבור עצמי ולחולל עבור אנשים אחרים. בסוף זאת הנקודה. באותו פרויקט שאני מדבר עליו התחלנו 19 נערים.

אני בעצם היחיד שנשאר בזה. חלק מהם עדיין אנשים משמעותיים. חלקם הלכו למקומות אחרים. בסוף צריך להבין, וזה נוגע אחד לאחד בעולם התוכן הזה, הנושא של התמכרויות. הנושא של צלילה לחוסר ודאות עצמית, חוסר יכולת להגדיר את עצמך, לאהוב את עצמך, לחולל עבור עצמך ובטוח שלחולל עבור אחרים, הוא מתחיל ביציבות אישית. זה יכול להיות נסיבות חיים, שהן לא חייבות להיות נסיבות חיים כמו שלי, הן יכולות להיות נסיבות חיים סטנדרטיות, אבל יהיה פה טריגר אחר. זה יכול להיות טראומה, זה יכול להיות מצב כמו הקורונה שאנחנו רואים שמערער את היסודות. לכן, צריך להבין, זאת הדירקטיבה של השרה שלנו אורלי לוי-אבוקסיס. בסוף, הטיפול והנהיגה בטיפול גם במדד המקצועי, יש פה גדולים ומבינים ממני, אבל באינטנסיביות שדורשת מאיתנו השרה, כבר העמקנו בדברים. מעבר למתודות המקצועיות, ופה יש משמעות גדולה להנחיה של השרה ולרוח של השרה, אנחנו צריכים לפתח את כישורי החיים והדרכת בני נוער מלגעת בגז מזגנים וקצף. יש תופעות שאנחנו רואים כמו שימוש במת'אדון ודברים אחרים. בסוף, היציבות, השלמות העצמית, היציבות הנפשית, היכולת הזאת בתוך כישורי החיים, המעטפת ההוליסטית היא משמעותית. אם אני רוצה להגיד במשפט אחד, אז אני חושב שצריך לייצר בשורה אמיתית. זאת אומרת שהליווי הוא לא רק ליווי טכני או בריאותי, שהוא קריטי וסופר חשוב, אבל אם הוא יעמוד לבד ללא איזון של כישורי חיים, אז באמת הדבר הזה לא יצליח.

אז רק אני אגיד חגי ברשותך, אתה פורץ ממש לדלת פתוחה כיוון שהנושא של ההתמכרויות, וכפי שלפחות הוועדה הציבה אותו ומציבה אותו, הוא קודם כל כבר ידוע. אני אשת נתונים אז, כ-80% ממי שאנחנו יודעים עליהם היום מאובחנים עם מחלת ההתמכרות, והיא מחלה אגב. חלק ממה שצריך להסדיר זה את זה שאנחנו באמת מפגרים מאחור, כיוון שה-DSM כבר מכיר בה כמחלה. הם סובלים גם מתחלואה כפולה. אנחנו משתמשים במושג הזה והוא תיבת פנדורה שלמה. כשאני אומרת תחלואה כפולה, אני מדברת על כל מנעד הרצף של איזושהי תחלואה נפשית. זה לא משנה. זה יכול להתחיל מחרדה, זה יכול גם להיות סכיזופרניה כמובן. חוסר יציבות רגשית. משם זה מתחיל וזה בא יד ביד. ההכרה הזאת מחייבת אותנו גם לתהליכים ארוכים, ולמעשה אני גם דיברתי על זה עם השרה. התקציב היחיד שאני ביקשתי לתוך התקציב הזה שיכנס גם שם זה שיתוף הפעולה עם המשרד. שיתוף הפעולה בא כמו כפפה ליד והוא מאוד מאוד חשוב בעיניי. זה בעצם לכל הרצף: גם לאבחון, גם להענקת הכלים, הענקת ההזדמנות, והמאבק שהוועדה הזאת ניהלה. תוכנית היל"ה זה לא בכדי, כיוון שבסופו של דבר האחריות היא מלווה מתחילת התהליך ועד כמובן בסופו של דבר, הטיפול. יש פה גם אלמנט מאוד מאוד משמעותי, כפי שאתה נוגע בו, של קודם כל הכרה. הייתי אומרת אפילו פירוש נכון ל-מהי ההתמכרות ומאיפה היא נובעת. ההתמכרות כפי שחלק מהגורמים המקצועיים הסבירו גם במפגשים הרבים שלנו, היא בעצם תרופה. היא תרופה לקושי נפשי מאוד מאוד עמוק, לא משנה מאיזה סיבה. ככל שנראה את זה ככה, אנחנו חייבים לייצר את החלופה למה שלרגע מאפשר לבן אדם לשכוח מה כל כך קשה לו. גם בני הנוער שאנחנו פוגשים בשטח מדברים בדיוק על זה, ובאמת האחריות רק הולכת וגדלה. זה אומר שאנחנו צריכים פה פרויקט לאומי, ממש תוכנית לאומית- ארצית שאני אשמח לשמוע עליה.

אני ארצה להגיד עוד כמה מילים על הצדדים היותר אופרטיביים. אז באמת, אם הסכמנו במבואה של הדברים שלי, אז באמת הכיוון הוא רגע להבין את הגוף. אחד הגופים המרכזיים שדרשה השרה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים ושפועל תחתינו, הוא הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול שבעצם מכיל את הרשות ההיסטורית למאבק בסמים ואלכוהול. לתוכה נכנסו באופן אבולוציוני תוכניות מניעה לאומיות כמו "עיר ללא אלימות", כמו תוכנית "נפילה" וכולי. אני חושב שהייתה פה חשיבה הוליסטית נכונה בהקשר הזה של טיפול באותו רצף נפגעים, שלוקחים את הקהילה, אני מדבר על המשרד לחיזוק קהילתי, שלוקחים את הקהילה כלפי מטה. דיברנו בתפיסות האלה. צריך להבין, אנחנו היום נמצאים בפריסה ב-250 רשויות מקומיות, רוב רובן של הרשויות המקומיות בארץ.

אנחנו נמצאים בפריסה על ידי מנהל יישובי שלמעשה אנחנו מתקצבים אותו והוא, מצוי שמה. אנחנו נמצאים בפרישה של מדריכי מוגנות, במרחב הציבורי של רכזי סיירות הורים ושל עובדים קהילתיים. צריך להגיד, את הזכרת פה את מורי היל"ה, יש עוד סיפור שפחות מוכר. השתדלנו באמת, והשרה ככה לקחה את זה באופן אישי. מדריכי המוגנות, 700 משרות ב-01.07 היו צריכות לסיים את עבודתן, נשלחו אליהם מכתבי פיטורים. כידוע לך גברתי היו"ר והמשתתפים, אנחנו נמצאים במציאות תקציבית של 1/12. והשרה עשתה מאמץ גדול יחד עם שר האוצר. הגדרנו 15,000,000 ₪ ובעצם הארכנו וביטלנו את הפיטורים של אותם מדריכי מוגנות, מאותו צורך והבנה שהנוכחות שלהם במקומות האלה, בעיקר בתחומים של נוער. בסוף, כשנמצא מבוגר משמעותי במרחב יש לזה עוצמה גדולה והדבר הזה הוא נכון. צריך להבין שאנחנו למעשה קיבלנו רשות עם 50% תקצוב. אנחנו נמצאים במצב של תקצוב של 1/12 ואני מקווה שחלק משמעותי מהתופעות האלה שאנחנו רואים אותם פה עין בעין, והקורונה מהווה איזה שהוא מגבר, קטליזטור, לאותן תופעות שליליות, ובאמת אני מקווה שבתוך הבוקסה הבאה של הקורונה יינתן כסף לפעילויות. אם אנחנו מדברים על תפיסת עולם, תפיסת העולם ההוליסטית צריכה לגעת בכמה נקודות או בכמה עוגנים, אז באמת העוגן הראשון חייב להיות איתור ומניעה. זאת אומרת, הדבר הזה הוא חשוב. יש לנו תוכניות עבודה ברורות שחלקן נמצאות וחלקן, ככל שנצליח להשיג את התקצוב, נייצר אותן. השלב השני ככל שאתה כבר מגיע לנגע, אתה צריך לטפל בו ולייצר טיפול ושיקום. בקצה הרצף, את זה אנחנו רואים בכל תופעה גם בתחום של אסיר שיוצא מהכלא, אנחנו מדברים על תהליך חינוכי שאתה עובר עם חניך. הייתי בעבר גם מנהל פנימייה, אתה מכיר את זה בכל דבר אחר. בסוף גם כשאתה מייצר תהליך, אתה צריך לוודא שאין רגרסיה. ברגע שאתה מייצר ויוצר משאבים זה לא מספיק. ואם אנחנו חוזרים לתחילת דברי, עצם התפיסה שכישורי החיים הם הנדבך המרכזי בהבנה של הדבר הזה, צריך לראות שהדבר הזה באמת מחוזק לאורך הדבר.

קודם כל השלב הבסיסי בשביל לטפל בשלושת המעגלים האלה הוא השלמת התקצוב לפעילות. באמת השרה עמלה על זה יחד עם שר האוצר. צריך להגיד פה גם מילה טובה לשר האוצר כ"ץ שבאמת מבין ושהדברים האלה נוגעים לו באופן אישי. על הדבר הזה צריך להבין, אנחנו יזמנו היום יחד עם המרכז למניעת התמכרויות ויחד עם מפעל הפיס התחלה של עבודת מטה לטיפול בהתמכרויות במה שאנחנו נקרא לו "עיר ללא התמכרויות". אנחנו נכניס שיטות טיפול חדשות, לא ששיטות הטיפול כיום לא טובות או לא מספקות, אבל בסופו של דבר אנחנו נצטרך להכניס יותר שיטות טיפול שהן גם מבוססת מחקר. זאת אומרת, הדבר הזה קיים גם היום, אבל אנחנו נצטרך להכניס שיטות טיפול חדשות. מעבר לזה, אנחנו מביאים לתפיסה קהילתית לא רק בעולם הזה של נגע הסמים וההתמכרויות, אבל בטוח ששם זה רלוונטי, שהיכולת שלנו תהיה להכשיר את כל העובדים בתוך הקהילה. צריך להבין, מעבר לתוכניות שאנחנו נוכל להוביל במסגרת "עיר ללא התמכרויות", ובמסגרת היכולת שלנו להכשיר באמצעות כוח האדם את כל הגורמים שנמצאים שם, צריך להבין שבסוף הרשות לבטחון קהילתי כמו שאנחנו קוראים לה, זה חלק מתפיסת הטרמינולוגיה המשטרתית - -

לא למאבק.

-- לא לסמים ואלכוהול. אני והשרה פחות אוהבים את המילה מאבק.

ובצדק.

יותר משתמשים בטרמינולוגיה של חוסן קהילתי. הרשות לחוסן קהילתי מחויבת במציאות להיות מקור הידע הרב-משרדי. אני אומר זאת כמנכ"ל משרד השיכון בעבר - -

זה עולה כל הזמן מהשטח.

-- בסוף היכולת לייצר חיבוריות והיכולת לייצר טיפול הוליסטי זה דבר לא פשוט, במיוחד בממשלה, בריבוי סמכויות ושינוי, אבל זה האתגר המרכזי. את הדבר הזה אנחנו עושים יום יום, שעה שעה. ובסוף, ככל שנהפוך את הרשות לביטחון קהילתי, את המשרד לחיזוק וקידום קהילתי , לבסיס ידע, כמקור לידע על מנת לייצר הכלה ותוכנית הוליסטית, אז יש פה באמת מקום אדיר למשרד הרווחה, מקום אדיר למשרד הבריאות ולמשרד החינוך כמובן. די לראות שני מודלים. בזה אני אתן לכם להמשיך את הדברים ואת העבודה החשובה שאתם עושים. אני אסביר איך הדברים האלה עובדים במשרד לחיזוק וקידום קהילתי. מודל אחד הוא תוכנית יזה"ר שעושה Reaching out למכורים וטיפול הוליסטי בעניין הזה. אגב, אחד המרכזים בתל אביב היה צריך להיסגר גם אחרי שנכנסו לתפקיד.

די לראות שני מודלים שעובדים, שפועלים במשרד לחיזוק וקידום קהילתי והם דוגמה ל-איך נדרשת עבודה הוליסטית. מודל אחד, תוכנית יזה"ר יחד עם משרד הבריאות. זאת הזדמנות להגיד גם לפרופ' גרוטו וגם לד"ר שם טוב תודה, כי באמת בהנחיית השרה, מרכז "גולום" בדרום תל אביב היה צריך להיסגר גם, ויצרנו הארכת הרשאה בהנחיית השרה אורלי לוי. ככה מנענו את הסגירה של הדבר הזה. יזה"ר מקיימת שורה של מרכזים בתפיסת עולם שהיא תפיסה הוליסטית וגם משתפת בין משרדים. כלומר, אין פה משרד אחד שיש לו את הידע והיכולת. זה מודל שהוא עובד, ועובד נכון אז צריך להרחיב אותו.

מודל שני הוא מעולם אחר, אבל עולם לא פחות חשוב- קטינים. אם אנחנו מסתכלים על פגיעה של ילדים ברשת, לא סתם דרשה השרה לוי-אבוקסיס את מערך המאו"ר, המערך הלאומי להגנה לילדים ונוער ברשת, שיפעל תחת משרדה. שמה המודל הוא מודל של דסק שותפויות. יש שם יחידה משטרתית, 105, אבל יש גם דסק שותפויות. בסוף כשילד נפגע, זה נכון להתמכרויות וזה נכון לעולמות תוכן של רשת, בסוף, יש משמעות לרווחה, ויש משמעות ליועצת בית הספר. סיפרתי על המקום של יועצת בית הספר בסיפור האישי שלי, ויש משמעות גם למשרד הבריאות. באמת שיש שם מודל עובד וקיים של יכולת תכנון בין משרדית וגם של הרשות עצמה. הרשות ההיסטורית ידעה להיות מרכז ידע שניתנה לה הבמה האחרונה בשביל להיות גורם מתכלל, ובהנחיית השרה אנחנו נעשה את כל המאמץ בשביל לתת לאנשים המופלאים האלה, שחלקם נמצאים איתנו בזום, אם זה דני שחר ראש הרשות שצריך להגיד מילה טובה, ואם זאת ד"ר ימית אלפסי שאני לא יודע אם שמעתם או לא אבל כדאי מאוד שהיא תישמע פה—

היא נמצאת פה.

וטלי יוגב שעובדת תחתינו ונמצאת איתנו בזום, היא הייתה אחראית על חסות הנוער והיום היא מובילה את הטיפול והשיקום. ויש את אורית שפירו וחגי וכל האנשים שנמצאים פה חלקם איתנו, וחלקם אני בטוח שיוזמנו להמשך דיוני הוועדה. לסיום דברי אני רוצה להגיד, השרה, אנוכי, והצוותים שלנו ממש שותפים לעשייה איתכם. אנחנו פה כדי ללכת יד ביד כי בדברים האלה אין הרבה בני ברית. בדברים האלה בסוף אנחנו רואים אנשים שאין להם לובי, וזה אנשים שלא תמיד יש להם את היכולת להבין איך מתקבלות החלטות, ואנחנו יחד שם בשבילם. ככל שנדע לשתף פעולה בדבר הזה, אז אין לי ספק שנהפוך את התחום הזה לתחום לא רק שיטופל, אלא גם שיעשה שינוי כיוון. בכך נאפשר לאותו חוסן חברתי להיות חוסן לאומי, כי חוסן לאומי הוא לא רק טנקים ומטוסים, שזה דבר חשוב, חוסן לאומי הוא באמת לייצב לאותם נערים, לאותם ילדים, לאנשים שחלקם חסרי-כל וחלקם מגיעים ממציאות נורמטיבית אבל משתבשים, גם במציאות של התמכרויות לחומרים פיזיים, אבל גם בהתמכרויות התנהגותיות מהעולם ההתנהגותי. ואין לי ספק שנעשה את זה יחד. תודה רבה על הזכות.

תודה. תודה רבה. חגי, אני רק אומר שקודם כל באמת מאוד מאוד משמח לשמוע, גם בהמשך לשיחה שלי עם השרה השבוע, על שינוי תפיסתי שהוא נדרש, שינוי פרדיגמטי מאוד מאוד עמוק. אני אומר שכשאני מסתכלת בעיניים של בני ובנות הנוער שאני פוגשת בשבועות האחרונים, אני אומרת להם שהם גיבורים, זה דבר ראשון. דבר שני, שהם מהווים השראה לאחריות האישית שאנחנו צריכים לקחת על עצמנו. אנחנו השרים, אנחנו חברי הכנסת והגורמים המפקחים על מה שקורה במשרדים. ההכרח הזה לשינוי פרדיגמטי בא לידי ביטוי גם בהכרה ובתובנה שכל הידע לא יכול להימצא אצל משרד אחד כזה או אחר. חייב להיות גורם מתכלל.

חלק מהדברים שאני נחשפת אליהם בשבועות האחרונים הם או שאין נתונים, או שאני אתן דוגמה רק כדי להמחיש את זה בצורה אנקדוטלית- אישה יוצאת מאשפוזית. היא נמצאת בטיפולו של משרד הבריאות והיא לא מגיעה בסופו של דבר לדלת הבאה. היא יוצאת מדלת אחת והיא לא מגיעה לדלת של המסגרת הבאה שאמורה לקלוט אותה, ואף אחד לא יודע מה קרה לה בדרך.

העובדה שאתם תוכלו להוות את התשובה, וזאת רק דוגמה אחת למי שנופלים בין הכיסאות, בסופו של דבר זה הפתרון. אני אגיד עוד דבר, מהסיבה החשובה ביותר. אני חושבת שחוזקה של שרשרת, של מדינה, נמדד על פי החולייה החלשה ביותר, אבל גם מהמקום שמכיר בזה שזה בזכות ולא בחסד. מתוכנית היל"ה ועד התוכניות האחרות שאתה מציין אותן פה הבוקר ושהמשרד יכול להוות מין ארגון גג שמעגן את כולם תחתיו. מדובר בזכות הבסיסית לשוויון שיש לכל בן ובת נוער במדינת ישראל. אם זה תוכנית היל"ה, אז זה הזכות לחינוך שיש לכל בני הנוער, וזה פשוט בראשון לספטמבר האפשרות שלהם להגיע בזכות ולא בחסד לחינוך שמגיע להם, ולקבל את הכלים שהם זקוקים כדי שבאמת תהיה להם ההזדמנות עם כל הקושי שיש להם.

הדבר הנוסף שאני כן רוצה לומר אותו פה, ושחשוב לי שהוועדה תהיה חלק מהתהליך הזה שהמשרד עובד, זה שבאמת העובדה שפה יש גם את הכלים הנוספים הפרלמנטרים, בין אם הכלים החקיקתיים הנדרשים ובין אם הם הכלים שמאפשרים הרבה פעמים לגורמים השונים רק להעלות מהשטח את הדברים שנופלים בין הכיסאות, את האנשים שנופלים בין הכיסאות, שיתוף הפעולה, בעייני, עם המשרד ובאמת אני אבקש שהוועדה תהיה כל הזמן מעודכנת בתהליכים שהמשרד עושה, ואם אנחנו נוכל גם להזין את התהליך בצורה פרודוקטיבית יותר כדי שבאמת נשיק את זה קדימה, נדחף את זה קדימה, כי אני אומרת שאנחנו כבר באיחור, ואדרבה ואדרבה. גם מבחינה תקציבית אנחנו כבר יודעים, ועם הפעילות המשותפת, אני מניחה שגם נחשפתם לדו"ח שלdeloitte שכבר מעיד על החיסכון של מיליארדים למדינת ישראל, אם נטפל בדבר הזה בזמן הנכון לא רק נעשה את חובותינו, גם בסופו של דבר מדינת ישראל תחסוך בטיפול לטווח רחוק, בטח ובטח בהצלת החיים שאנחנו מחויבים אליהם. אז אני שמחה מאוד גם על שיתוף הפעולה, גם על נוכחותך כאן, גם על המשך העבודה המשותפת וגם אולי נשמע מהגורמים השונים אם יש שאלות ספציפיות. זה שחגי פה, אני לא יכולה להבטיח שזה יקרה בכל פעם בוועדה. אני חושבת שזאת הזדמנות. גם הגורמים שנמצאים פה על הקו, למרות שיש לכם אולי דלת פתוחה וישירה, הגורמים הנוספים שנמצאים על הקו ואין להם את הגישה הזאת, ובכלל כל מי שנמצאים ואינם נמצאים פה בזום, האווירה הזאת של שיתוף הפעולה, של באמת איגוד ועיגון של כל הנתונים כדי שנוכל לבנות תוכנית לאומית שיוצאת לדרך ומתייחסת לכל הנקודות שציינת אותם על הרצף הטיפולי, מהאיתור ועד המניעה ועד הטיפול בסופו של דבר.

וגם, אני רוצה להעלות עוד דבר אחד שאני חושבת שהמשרד חייב לעשות אותו, וזה השקת קמפיין לאומי לשינויים תפיסתיים, להעלאת מודעות. כשאני מדברת על התמכרות זה בכלל לא משנה לי שפה כתוב סמים ואלכוהול. ברור לי שהתמכרות היא גם למין, וגם להימורים, וגם לחומרים נדיפים שאנחנו נדבר עליהם עוד מעט גם בדיון הזה, אבל זה בכלל לא משנה. ההתמכרות ל-מה היא כבר לא משנה. זה ההתמכרות שאנחנו מדברים עליה, על כל הסממנים שלה. ואני חושבת שכחלק מההכרח או התובנות של המשרד חייב להיות קמפיין לאומי שמתייחס לדבר הזה וגם שעושה דסטיגמטיזציה. זאת אומרת, יש אצלנו סטיגמה כפולה. סטיגמה גם לנושאים הנפשיים שהעלנו פה, שאנשים לא מדברים עליהם. זה גם משהו מאוד חברתי אצלנו. לא מקובל לומר קשה לי, רע לי, שלא נדבר גם על פוסט-טראומה וכל ההקשרים שבהמשך שהופכים אותנו לחברה קצת יותר מאצ'ואיסטית, שפחות מדברת על הנושאים הללו, זה מחד. ומאידך, הסטיגמה שנלווית לנושא של ההתמכרויות. אני נותנת תמיד את התחלואה הכפולה כדוגמה. ואגב, אתמול דיברנו על תחלואה כפולה בקרב נשים. מדובר בעוד תת-טיפול כיוון שכשמדובר בנשים לבוא ולומר גם אני מכורה, גם יש פה איזה שהוא רקע נפשי וגם אני אישה. אז ההשלכות של זה הן שאני לא אראה את ילדי, או כל הדבר הזה של התא המשפחתי. אני חושבת שמתוך הדבר הזה חייבים להגיע למסקנה שמחויב פה קמפיין ארצי גדול שמשנה תודעה, כיוון ששינוי התפיסה או הפרדיגמה, כפי שאתה מתאר אותה וכפי שברורה לוועדה שצריך לעשות, צריך גם להנגיש אותו לציבור בשקיפות מלאה ובצורה יעילה.

אני רוצה רק ברשותך - -

כן, ואז ניתן לכל מי שבזום. אנחנו כבר מגיעים אליכם.

-- גברתי היו"ר. באמת אני מסיים ואתן פה לחברים המכובדים שעלו איתנו לדבר ולהתייחס, אבל באמת שלושה דברים שמתכתבים עם הדברים שלך. אז פעם אחת כמו שאמרתי בתחילת דברי וגם בסיום דברי, אנחנו שותפים מלאים. זוהי הדירקטיבה של השרה ופה אנחנו נמצאים ברמה הלא-פורמלית לכל שיח שמוביל לדיון ועדה, וכמובן בדיונים הפורמליים של הוועדה. דבר שני, השרה שלנו תבעה מושג שכל הזמן עומד לנגד עניינו -כלכלי זה חברתי. בסוף חברתי זה כלכלי, כל דבר שבסוף נסתכל עליו בראיה שהיא חברתית היא בסוף כלכלית. אותן אוכלוסיות שלא קיבלו את ההזדמנות, או שנמצאות כרגע במשבר רגעי, זה יכול להיות סביב הקורונה, זה יכול להיות מנסיבות חיים כאלה ואחרות. ככל שנשקיע בעולם התוכן הזה, אז בסוף נזניק אותם. דבר אחרון, באמת באותו יקום שאנחנו עמלים עליו, ופה צריך להגיד גם מילה טובה לאביגדור יצחק יו"ר משרד הפיס, לבני דרייפוס מנכ"ל משרד הפיס ולפרופ' קור מהמרכז להתמכרויות שאנחנו מדברים בהחלט גם על הממד ההסברתי. זאת אומרת, פעילות שהיא פעילות הכשרתית, פעילות שהיא פעילות מקצועית, ליווי, טיפול, שיקום שהוא לא מלווה מחקר הוא חשוב ביותר, אבל לצד זה נדרשת פעילות הסברתית והדבר הזה יקבל את הביטוי והוא מתכתב עם הדברים שלך. תודה וסליחה שהארכתי.

לא. לא. לא. תודה. חשוב מאוד. אני חושבת שזה גם חשוב לכל מי שנמצא איתנו. אנחנו נאפשר למשרד לחיזוק וקידום קהילתי עוד זמן כיוון שמאוד חשוב לנו באמת לייצר את ההעמקה. אני רק אבקש אם ניתן יהיה להתמקד בדברים חדשים שלא נאמרו שחשוב שגם הוועדה תדע וגם כל מי שנמצאים בזום יהיו מודעים לו. אז יש איתנו את דני שחר, ראש הרשות, שאני אשמח גם לשמוע את התייחסותך לנושא. בוקר טוב דני.

בוקר טוב. בוקר טוב לוועדה, בוקר טוב לחגי ידידי. ברשותך היו"ר כולנו נגיד לחגי מזל טוב כי יש לו יום הולדת היום.

זיכית אותנו בהזדמנות לאחל לו גם יום הולדת שמח בוועדה.

מאחר ובאמת חלק מהדברים שחגי אמר לא שמענו, בסוף שמענו טוב יותר, אני אגיד באמת בארבע נקודות. קודם כל אין ספק שהסיפור האישי של חגי הוא המודל. אני עוד אגיד ככה במאמר מוסגר כי היה לנו שיח מקדים, יש עוד אוכלוסיות שמבחינתנו הם אוכלוסיות בסיכון להתמכרויות שהן לא דווקא באים מהעולם הזה או מהסיפור - -

בטח. תרופות מרשם --

-- של חגי, ואני יכול לספר מהעולם שאני הגעתי, הלומי קרב וכולי, שהם גם אנשים שחשופים, אבל לא נכנס לזה. שלוש נקודות ממה שאמר חגי שאני רוצה לחזק אותן, ולדבר בארבע נקודות מבחינתנו על הווקטור המקצועי המרכזי. א' חגי דיבר על מרכז ידע וכל השותפים שלנו פה, אני רואה את פאולה ואת שבי ואת קרן ממשרד החינוך וכולי, שרק אתמול היה לי שיח איתה, שותפים מצוינים. אני חושב שאחת מהחוזקות שלנו היא שאנחנו יכולים להיות סוג של רגולטור ולהוביל נושאים מקצועיים בשיתוף פעולה מלא עם המשרדים הרלוונטיים. הדבר השני כי זה עלה במה שאמרה היו"ר, יש שיתוף פעולה היסטורי בינלאומי שהובילה הרשות ההיסטורית. כרגע בגלל מגבלות תקציב הקורונה זה קצת נעצר, זה יותר דרך המיילים, דבר שמאוד חשוב לחזק אותנו. ברמה הבינלאומית הרשות היא שם דבר. זה לא קרדיט שאני לוקח אליי, זה קרדיט של הרשות הקודמת ועל זה יישר כוח. אני אגיד באמת בארבע נקודות מה מבחינתנו הוא הווקטור המרכזי. חגי מכיר, הוא אישר את זה. א' הדבר המרכזי, זה גם השיח המרכזי של השרה, עבודה עבור הקהילה, עם הקהילה באמצעות כוחות מהקהילה. הדבר השני, זה ראיית רוחב לאומית של תופעות חברתיות, מענים וצרכים ובמקביל נוכחות ומתן מענה לאתגרים ברמה של הרשות המקומית. מבחינתנו הפלטפורמה העיקרית זה הרשות המקומית, לשם הולך רוב התקציב. מיפוי מענים וזיהוי צרכים ומגמות, האצת תהליכים ופיתוח שירותים חסרים חדשים וחיזוק יכולת התמודדות של הרשות המקומית. זה מבחינתנו חמשת הווקטורים המקצועיים המרכזיים שלשם אנחנו צריכים לכוון. ויישר כוח. תודה.

תודה. תודה רבה. תודה דני. טלי יוגב. זאת גם הזדמנות עבורי להכיר את כולכם, אז אני שמחה מאוד על ההזדמנות.

שלום לכולם.

בוקר טוב טלי.

אני רק רוצה ממש לדבר בקצרה ולהוסיף, ואפילו יש לנו פגישה עם השותפים שלנו אחרי הישיבה הזו, כי אני רוצה לשים על השולחן את הנושא, הנה הצטרפה לידי עכשיו אתי. אני רוצה לשים על השולחן את הנושא של מרכז הידע ומרכז הניתור. על זה באמת הפגישה הבאה שלנו, בלהחזיר את זה לפגישה הראשונה שהייתה של הוועדה שדובר על בסיס ידע ונתונים אחוד. אנחנו באמת לוקחים את זה על עצמנו, מה שנקרא להחזיר עטרה ליושנה, להחזיק ולפתח את הנושא הזה. זה מתחבר למה שדני אמר, על העבודה הבינלאומית בתחום הזה של מדינת ישראל, אבל זה בעיקר על זה שאנחנו בפנים נוכל באמת לתת מענה בקול אחיד, וביכולת אחידה של ניתוח נתונים ומגמות על בסיס מסד נתונים אחיד פה בארץ . זה הדבר שהיה חשוב לי להגיד פה עכשיו.

אני מאוד שמחה, זאת בשורה מאוד חשובה ואי אפשר לצאת לדרך ללא מסד נתונים מסודר כזה. אני אומר ואוסיף, בפגישה הראשונה גם התייחסנו לכך, אנחנו עומדים בפני אפשרות לתהליך של אי- הפללה, לגליזציה, נקרא לזה איך שנקרא לזה, יציאה לדרך ואני לא מדברת על "האם", אני מדברת על ה"כיצד". יציאה לדרך לתהליך כזה אחרי התייעצויות רבות שכבר ערכתי במדינות שכבר עשו את התהליך הזה. יציאה לדרך ללא מסד נתונים קיים היא חוסר אחריות משוועת. אני מאוד מאוד שמחה לשמוע על כך. אני מאוד מבקשת שהוועדה תעודכן גם על הקמת מסד הנתונים, גם על דרכי האיסוף, גם על הדרכים שבהן אנחנו מתכוונים להשתמש בנתונים הללו. אני חושבת שזה קריטי וחשוב מאוד לכל דבר שנצא לדרך מבחינת עבודה מהותית. אורית בבקשה. סליחה אורית, הייתה אי הבנה שלי. אתי בבקשה. אורית נחזור אלייך בקרוב.

בוקר טוב לכולם. אני הצטרפתי לטלי, אני ככה ישבתי לידה ושמעתי עד עכשיו את השיח. הנושא הבינלאומי שאני מעורבת בו, זה נושא שהתחיל בימי הרשות הלאומית למלחמה בסמים ששם פותחו קשרים בינלאומיים מאוד הדוקים עם הרבה מאוד למידה הדדית. שמחנו ללמוד כמה למדינת ישראל יש מקום חשוב ברמה העולמית, וגם השותפים פה חלקם חוו את זה בשותפות מלאה איתנו בכל מיני הזדמנויות שונות, במפגשים בינלאומיים. אנחנו גם היום בקשר מאוד רציף ושוטף עם האו"ם, גם עם האיחוד האירופי, גם עם מועצת אירופה ואין ספק, מסתבר שגם לנו יש הרבה מה לתרום להם, וכמובן שגם לנו יש הרבה מה ללמוד מן העולם. בוודאי שהדברים האלה מקבלים משנה חשיבות במקום שבו עולות על הפרק כל מיני רפורמות או חשיבה שרוצה ללמוד מה קורה בעולם. אנחנו בהחלט שם ובהחלט נמצאים באותו תהליך הדדי של לימוד ולמידה.

גם זה חשוב מאוד לשמוע ואני אומר, אולי כחוקרת אקדמית אני אומר, אני חושבת שמה שחשוב מאוד זה הדדיות, וגם האפשרות ללמוד מהתהליכים הללו מה צפוי לנו. זאת אומרת, מדינות שעברנו תהליכי לגליזציה, אפשר ללמוד מניסיונן לגבי העבר, וכמובן להכיל את מה שרלוונטי לנו.

גם ללמוד מתהליכים שעברו מדינות אחרות בנוגע לרפורמות שאנחנו עתידים לעשות, וגם ללמוד מה צפוי לבוא עם זה למשל בנושא ההתמכרויות. היום, כפי שאני מניחה שכל הגורמים המקצועיים שנמצאים על הקו, ההתמודדות עם ההתמכרות ל- opioids למשל בארה"ב, לתרופות מרשם בכלל. אני חושבת שזה עוד לא על הרדאר שלנו מבחינת התובנה שאם אחד מעשרה מאיתנו מכורים, אנחנו לא מכורים בהכרח לאיזה שהוא משהו באיזה שהוא רחוב חשוך איפה שהוא. יכול מאוד להיות, וכולנו מכירים כאלה מסתבר, שמכורים גם לתרופות מרשם. אז מדובר באוכלוסייה אחרת לחלוטין, עם התאמות נדרשות לחלוטין, עם תובנות והכרה בכך מכיוון אחר לחלוטין שלנו מבחינה חברתית. אני חושבת שחגי גם התייחס לכך, מהכיוון של שינוי תפיסתי עמוק. ממש שינוי פרדיגמטי שהנושא הזה מחייב כדי שתהיה לנו חברה בריאה. חוסן חברתי נובע מתוך השינוי התפיסתי הזה. תודה אתי.

אם הוועדה תוכל לרתום ולהירתם, יש לנו גם את היכולת להשתמש במרכז המידע והמחקר של הכנסת פה לתהליכים מסוג אחר. זאת אומרת, בין אם זה סקירה משפטית משווה. שיתוף הפעולה הזה יכול רק, אני חושבת, לייעל, לשפר ולמקסם את התהליך הזה שהמשרד עובר ברשות השרה ושהיא מובילה אותו בצורה הוליסטית. אחרי השיחה איתה סיכמנו על המשך שיתוף פעולה, אבל בכל דבר, אתם מצויים בפרטים כל אחד במסגרת עבודתו, שהוועדה יכולה גם לסייע. יכול להיות שזה מבחינת חקיקה, יכול להיות מכל בחינה של כלים פרלמנטרים אנחנו מאוד נשמח על שיתוף פעולה פורה מהסוג הזה גם בשגרה. תודה רבה. אז עכשיו כן נקרא לאורית, סליחה על הדילוג קודם. בוקר טוב אורית.

מצוין. בוקר טוב. תודה. אני אוסיף למלומדיי שתי נקודות מרכזיות. אחד זה רצף השימוש. אנחנו דיברנו בשלושת רבעי השעה האחרונה על קצה הרצף של ההתמכרויות. בוודאי ובוודאי שכשמדובר על בני נוער אנחנו צריכים לחשוב על כל הרצף, החל מאלה שמעולם לא עשו שימוש וצריך לחזק אותם על המקום הזה, שימוש חד פעמי, מזדמן, קבוע, ועד להתמכרויות. רוב בני הנוער לא נמצאים בהתמכרויות בקצה הרצף, ושם אנחנו חייבים להיכנס. מה שמביא אותי לנקודה השנייה, העבודה המשמעותית עם ההורים. זה פן מאוד מאוד נרחב שצריך להתייחס אליו. איך עושים את זה? באיזה אופן? תוך התייחסות להבדלים התרבותיים שנדרשים כאן. בשנה האחרונה בהובלה של המנכ"ל ושל דני בנינו מתווה עבודה שעל פיו עובדים 250 המנהלים היישוביים שלנו. הנקודה האחרונה היא באמת היכולת של המנהלים שלנו בשטח לחוש את האתגרים שיש בכל מקום ומקום, בין אם זו מועצה אזורית, בין אם זה יישוב, בין אם זה כל דבר על פי המאפיינים שלו, דרך הצוותים שלהם אם זה מדרכי מוגנות, אם זה מדמ"צים, סיירות הורים, עובד סוציאלי קהילתי ומשטרתי, ועוד ועוד. לאתר את התופעות ולתת להן מענים בשיתוף פעולה, בתכלול, זו מילה שחוזרת על עצמה כאן, עם הגופים הרלוונטיים בתוך הקהילה בכדי להיות מאוד מדויקים ולמדוד את ההישגים בתוך היישוב. תודה.

בהחלט. חשוב מאוד ואני חושבת שהתקופה הזאת גם מזמנת לנו אל מול המשבר הזה איזושהי הצצה מאוד מאוד אמיתית. היא מאוד קשה לפעמים, אבל מאוד אמיתית, לאתגרים שהיו ובעבעו מטה לפני השטח, ופתאום הזרקור חשף אותם. השהות המתמשכת הזאת חשפה והעלתה למעל פני השטח אתגרים שהחברה הישראלית לא הייתה מודעת אליהם. אני חושבת שיש לנו פה הזדמנות לצד המשבר בעצם לייצר את הרצף הזה שאת מדברת עליו, ובטח ובטח להעניק למי שמבצעים בסופו של דבר את התהליך כבר מתחילתו- לזהות, ושיהיו להם את הכלים הראויים. בסוף, אני מדברת על זה הרבה פעמים, בסוף זה עניין של חינוך. חינוך של המחנכים, חינוך של בני הנוער ובסופו של דבר רק לדעת להעלות את המודעות, להעלות את הידע. בסוף, הידע הוא כוח מאוד גדול. את באמת צודקת בנקודה הזאת. היא מאוד מאוד חשובה. ד"ר פאולה רושקה היקרה נמצאת איתנו ממשרד הבריאות.

קודם כל אני מאוד שמחה לאווירה שיש בתוך הוועדה, והיום במיוחד כשחגי מנכ"ל המשרד הגיע והציג את התוכנית שלהם. אני קצת התגעגעתי מאז שסגרו את הרשות הסטטוטורית הישנה לאווירה הזאת. אני שמחה שהיא חוזרת אלינו. זו אוירה של שיתופי פעולה אמיתיים בין כל המשרדים. גם הקשר עם חו"ל, עם האו"ם עם ארגון הבריאות העולמי וכדומה, אלה נושאים מאוד מאוד חשובים. כולנו היינו שותפים ונתנו דוגמה לעבודה מצוינת שנעשית כאן, וגם למדנו מהם מודלים חדשים. אני חושבת שזה משהו שמעניין את כולנו וזה מאוד חשוב שהנושא הזה חוזר. בהחלט מסד נתונים, אני לא חוזרת על זה. נושא מאוד חשוב לדעתי שחייבים גם לשים עליו את הדגש זה השיקום. אנחנו כבר לפני איזה חמש- שש שנים ביחד עם הרשות הקודמת ומשרד הרווחה, כתבתנו ביחד עוד עם תמר ברושנסקי הצעת חוק לשיקום נפגעי התמכרויות עם סל שירותים. ניסינו להחיות את כל הנושא הזה, ולנסות לקדם אותו, ומשום מה הדבר הזה לא צלח. זאת חוליה מאוד חשובה. אנחנו יכולים להשקיע הרבה מאוד בטיפול ובמניעה, אבל אם אין שיקום אמיתי, האדם חוזר אחורה. אנחנו יודעים שברגע שמישהו חולה, המחלה עולה וחוזרת בהתאם לגורמי דחק, לחוסר מוצלחות, חוסר השתייכות וכדומה. לכן, אני אומרת פה נושא מאוד חשוב שאנחנו נצטרך לפי דעתי להתייחס זה כיצד אנחנו מקדמים את נושא השיקום.

מאוד חשוב. תודה רבה. שוב את הברכות האלה על שיקום או קינון מחדש של הרשות לשרה חשוב מאוד לציין את זה, שעולה מהשטח ממש הצימאון הזה לגורם שיתכלל. נהפוכו, אין פה קרבות אגו, הצורך ממש עולה, אז ברכות לשרה על הזיהוי ועל המחויבות לחונן את הרשות, להשיב עטרה ליושנה או אפילו לשפר את המודל שהיה בזמנו. תודה פאולה. איתן מהמשרד להשכלה גבוהה ומשלימה. בוקר טוב איתן.

בוקר טוב. אני רציתי לברך גם על הוועדה ולשקף זווית אחרת ואולי גם להציע שאנחנו כן צריכים וועדה בין-משרדית ואני אגיד גם למה. אנחנו למעשה עוסקים הרבה מאוד עם כל הגופים המדווחים בעידן הקורונה. כשתתחיל השנה הנוער, בטח בחטיבה העליונה, יהיה פחות במסגרת הבית ספרית. אנחנו פוגשים הרבה מאוד מקרים של נוער נורמטיבי וסינדרומטי למצבי סיכון והתמכרויות.

אתמול הייתי בעתלית ובחריש. בשני המקומות אמרו לי גם ראשי הרשויות שהם לא ישנים בלילה על תופעות נוער שמביאים אותם למצבים שהם לא שולטים עליהם. אחד, צריך לחפש אותם. שתיים, אמרו לי את זה גם מהמתנ"סים, גם ממחלקות הנוער, גם מתנועות הנוער, זאת אומרת כל הגורמים המתווכים אומרים שהמצוקה עולה מאוד מאוד ברשויות. בחריש הם היום מוציאים עד שתיים שלוש בלילה כל הזמן ומוצאים אותם במקומות מסתוריים, כנ"ל בעתלית. ממה שאני חושש, אני חושש משתי רמות. רמה אחת, היא הרמה. תקופת הקורונה מביאה הרבה מאוד סיכונים נוספים. סגירת בני הנוער בחטיבה העליונה בזום ולמידה מרחוק היא לא פתרון. הם מחפשים את החברות ואת הביחד, ואז הם מוצאים אותם במסגרות שלא נשלטו. גם הבלתי פורמלי בגלל הקפסולות לא נותן להם מענים גדולים מאוד. הם לא רוצים את העשרה- עשרים איש, ואז הם יוצרים כל מיני פתרונות. ב' גם ברמה ההסברתית- מניעתית, אין לנו בDNA של ההכשרות לאנשי המקצוע שלנו את הדברים האלה, אלה זה בא יותר באמת מהשותפויות בתוך הרשות דרך אנשי מקצוע שמגיעים. אני חושב היום שאנחנו, לפחות בשנה הקרובה, נהיה בשנת קורונה, ואם אנחנו לא רוצים אותה לגמור אותה עם הרבה הרבה יותר מקרי התמכרויות של נוער נורמטיבי, צריך לעשות תוכנית לאומית שמשלבת בין משרדים עם הרשויות המקומיות. לשמוע גם מקומות, כי אנחנו נותנים פתרונות גנריים מול מציאות משתנה ברמת סיכון הולכת וגדלה על נוער נורמטיבי שנמצא, גם בגלל שקבוצת השווים משפיעה עליו מאוד מאוד, וקל מאוד להשפיע על התנסויות. הייתי למשל באילת עם ראש העיר. אז הוא אמר לי: איתן, הבעיה באילת זה נוער נורמטיבי חברים.

לגמרי.

הם נכנסים לווילות, הם מנסים לייצר את מה שהם מייצרים, כי אתם. אנחנו הרי הפעלנו באילת את ההאנגרים כבקרת מדינה כדי למנוע את מה שקורה היום בווילות. בגלל שסגרו לנו את הכל, זה עבר לשטח אחר והתוצאות הרות אסון. ב- 10:30 אני שוב מול אילת עם כל מערכות העבודה שלנו במרחב הפתוח. הטענה שלי אומרת שאנחנו צריכים, לצד הטיפול המצוין במקרי הקיצון, איך למנוע בשנה הקרובה שאולי יהיה מוכפל, משולש או מרובע בעקבות שנה מאוד מאוד בעייתית בהיתרים ליכולת התקהלויות ביחד, והרמה של בתי הספר התיכונים שיראו את הילד עד יומיים בשבוע. כלומר, בשאר הימים הוא יחפש מסגרות אחרות. הם כבר למדו איך לעקוף את הזומים.

כן. לגמרי. אתה מעלה את תחושת החירום שלי כשאני מסתובבת בשבועות האחרונים בחוץ. תחושת חירום וגם באמת תחושת אחריות הולכת וגדלה. הוועדה הזאת בסיכום כמעט כל פגישה קוראת להקמה של וועדה בין משרדית ואני מבקשת מחגי באמת להעביר את התחושה הזאת שעולה כחלק מהרשות שתקום. אני חושבת שנכון שהרשות קודם כל תזמן את הגורמים, גם אם זה להתייעצות ראשונית ולהמשך עבודה משותפת. הנושא הזה בעיניי, של בני הנוער שאנחנו חייבים, בעצם משם פתחתי, השיקוף של עידן החירום שאנחנו נמצאים בו הוא בא לידי ביטוי ביתר שאת אצל בני הנוער. האחריות שלנו יחד עם זה הולכת וגדלה. אני חושבת שמה שעוד העלת פה ואני שומעת, ואני באמת קוראת גם למשרד וגם למשרדים האחרים, ובאמת הוועדה בין משרדית היא הדרך לעשות את זה אולי. יש לנו הזדמנות לצד המשבר, והיא שזו תקופת הכשרה מצוינת. תקופת הכשרה מצוינת לכלל גורמי המקצוע, יחד עם שאר גורמי המקצוע. זאת אומרת שהזום מאפשר, התקופה מחייבת ויש לנו מעין חלון הזדמנות ואני שוב קוראת לחגי להעביר את קריאת הוועדה גם בנושא הזה ואולי לבנות, ולא אולי, לבנות או לשקול לבנות תוכנית לכלל גורמי המקצוע הרלוונטיים, מצוותי ההוראה, כדי שהם לא ירגישו שהם עומדים חסרי אונים אל מול המציאות. אגב, אפילו מורה שבקשר ביומיים האלה בזום עם התלמידים שלו, הרי אין לו את הכלים הרלוונטיים לאיתור, חינוך והתייחסות לנושאים בזום. המציאות של צוותי ההוראה ובכלל הצוותים בשטח השתנתה. כפי שאתה אומר, הרבה פחות גורמים רואים כל אחד מהילדים והילדות. אני חושבת שזה חשוב מאוד חגי.

פה צריך להגיד מילה שהשרה שלנו אורלי לוי נפגשה עם שר החינוך, השר גלנט, שאגב הוא היה הבוס הקודם שלי שהייתי מנכ"ל שיכון - -

אז אתה החיבור, אתה הגשר.

לא, לא. הם יודעים להתחבר לבד, אבל הם נפגשו יחד. ובאמת השר עשה לנו חיבור לעינת לוק ראש אגף שפ"י, שירות פסיכולוגי וייעוצי במשרד החינוך. ישבנו וכבר אנחנו מייצרים עבודת מטה איך לייצר הידוק בין אותם מערכות פורמליות ולא פורמליות, בין הגורמים שבסוף פועלים במרחב הזה של הנוער וכמובן שגם הרשות ב- DNA שלה, גם הרשות בעבר, העבודה הרב משרדית פה היא חשובה. כמו שאמרו דני, טלי, אתי מהרשות, בסוף, ההבנה שהרשות הזאת היא מרכז ידע, היא יכולה לייצר תכלול והיא יכולה לייצר את החיבוריות הרב משרדית. אז אנחנו פותחים וכבר מבצעים כמה שיותר קישוריות בין משרדים כי הדבר הזה הוא דבר קריטי.

כן. ואולי הנדבך הנוסף הוא באמת ההכשרה המקצועית לגורמים השונים. זאת אומרת לנצל את ההזדמנות הזאת לייצר הכשרה מקצועית ייעודית לנושא הזה.

בדיוק. אז כבר היום צריך להבין שחלק גדול מההכשרות שלנו ומהמערכים הפורמליים והבלתי פורמליים, אלה תוכניות העבודה שאנחנו מבצעים.

זה מגיע למורה בקצה כשעת השתלמות?

צריך להגביר את זה. מה שאנחנו בסוף ביום-יום, העבודה שלנו ברצף של המעגל החינוכי במשרד החינוך ותוכנית ההוראה, אפשר בהחלט להדק. יש לזה גם היבטים של שיתוף פעולה וגם היבטים תקציביים. צריך להבין, עצם התפיסה שמדריכי המוגנות נמצאים בתוך מוסדות החינוך והם פועלים תחת הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול זה בדיוק אותה תפיסת עולם.

כן. כן. כן. אני הייתי מבקשת שהוועדה תקבל גם את הנתונים מהמשרד לגבי ה- trickle down.
זאת אומרת, האם גורמי המקצוע מקבלים הכשרה מקצועית נוספת אל מול אתגר משבר הקורונה? וגם בכלל אני חושבת שבסופו של דבר זה חלק מההזדמנות שלצד המשבר. נמצא איתנו משרד החינוך. קרן נמצאת איתנו על הקו.

בוקר טוב לכולם. אני אתייחס בקצרה ואני אומר שתהיה לנו גם הזדמנות להציג את העבודה החינוכית שנעשית בתוך מערכת החינוך בתחומים האלה. אין ספק שנדרשת עבודה מערכתית, עבודה של החינוך לא יכולה להיות לבד ולהתנהל בבועה, כיוון שאנחנו יודעים שלעבודה החינוכית יש השפעה. היא מושפעת ממסרים חיצוניים, ממסרים חברתיים, ממסרים תקשורתיים. מה שלא נעשה ברמה החינוכית, אם לא יהיה לה עיבוי וגיבוי במעגלים הנוספים, העבודה תישאר בחלל ריק.

אז אני אומר שבעבודה השגרתית, בשגרה יש לנו תוכניות חינוכיות שמתייחסות לכישורי חיים. חגי ציין את כישורי החיים כמשאב מרכזי, כגורם חוסן, כדי לא להגיע למצבי סיכון ולהתנהגויות סיכון. אלה בהחלט התוכניות שאנחנו מבססים בתוך המערכת החל מהקדם-יסודי ועד י"ב. כאן אנחנו נותנים פרקים רלוונטי למניעת השימוש בחומרים והתמכרויות. בנוסף אני אומר שבתקופה הזאת שבהחלט מאתגרת אותנו, תקופת הקורונה, את שאלת לגבי הכשרות של צוותי חינוך ומה קורה באמת כשילדים לא מגיעים לבית הספר בצורה סדירה וכל החיים שלהם די השתנו והרבה אי וודאות נכנס לחיים שלהם, אני רוצה לומר שגם אני מודאגת מכך שבני הנוער יפקדו פחות את בתי הספר ופחות יהיו בהשגחה צמודה שלנו. יחד עם זאת אנחנו בהחלט מכשירים את הצוותים החינוכיים להיות בשיח, ולהיות בקשר עם הילדים במערכת המקוונת. גם באמצעים המקוונים אנחנו לומדים ומבינים היום שאפשר לייצר אינטימיות, אפשר לייצר יחסים. אנחנו רואים שגם הפלטפורמה הטיפולית, גם מטפלים היום מבינים שזו הזירה שצריך לעבוד בה, וכנ"ל במערכת החינוך. אז לכן אנחנו באמת משקיעים בהכשרת צוותים חינוכיים ב-איך מייצרים תקשורת, איך מייצרים יחסים בתוך המערכת הזו ובנוסף גם כלים מאוד ספציפיים לאיתור. מה אנחנו עושים כדי לאתר ילדים במצבי סיכון בעת הזו. אנחנו יודעים שיש ילדים שכבר היו בעבר במצבי סיכון ומוכרים למערכת, ואז השאלה מה נעשה איתם. בנוסף, יש ילדים חדשים שנכנסים למעגל הסיכון כתוצאה מהמשבר החברתי, הכלכלי, המצוקות השונות שהם נקלעו אליהן, ואנחנו בהחלט מודעים לכך ומייחדים לזה את מלוא תשומת הלב בהכשרה של צוותים חינוכיים להיות באמת יותר רגישים לעניין הזה.

חשוב מאוד. תודה רבה קרן. אני חושבת שבאופן כללי, כל המשרדים שנמצאים איתנו כאן כמובן שגם משרד העבודה והרווחה בראשותו של השר איציק שמולי, וגם משרד החינוך וכל המשרדים שנמצאים כאן, המטרה היא באמת ומאוד חשוב להדגיש את זה, שכל אחד מהמשרדים ייקח את הסמכויות שיש לו כבר ואין פה עניין של העברת סמכויות ממקום כזה או אחר, אלא עיגון של כל הסמכויות הללו ברשות הנכונה שתוכל לקדם בצורה הנכונה ביותר את אתגרי הנושא הזה. למשרד העבודה והרווחה, גם למשרד החינוך, יש תפקיד מאוד מאוד חשוב, ולמשרד הבריאות כמובן שנמצאים איתנו כל הזמן, תפקיד מאוד מאוד חשוב. והמטרה פה היא באמת למקסם את הסמכויות שכבר נמצאות אצל כל אחד מהמשרדים ולייצר את שיתוף הפעולה הנכון במקום הנכון. זאת אומרת גם אם נזהה שהצוות הבין משרדי צריך לקום דווקא בראשות משרד העבודה והרווחה, והרשות תקבל את הנתונים משם, אין פה איזושהי אמירה של הוועדה לכאן או לכאן, וחשוב מאוד שאת מעלה את הנושא הזה מהכיוון החינוכי. בסופו של דבר מה שהמורים כבר עכשיו מקבלים, את ההכשרות. אני רק רוצה לחדד את זה רק כיוון שהדברים שנאמרים כאן כרגע הם לגבי שיתופי הפעולה הדרושים, ולא לגבי מקום כזה או אחר שצריכים לעגן בהם את הסמכויות. כל משרד לפי סמכויותיו הוא, אז תודה רבה. משרד העבודה והרווחה נמצא איתנו כאן. אהרון שבי בוקר טוב.

היי, בוקר טוב. אני באמת רוצה להתחבר לסייפה של הדברים שלך. תודה על הדיון, כי מי שהיה שומע עד עכשיו את הדברים שנאמרו לא היה מבין היכן הוא נמצא בעיקרו של דבר. המערכת לטיפול בהתמכרויות מעוצבת בזה שנים באופן מאוד בהיר. הטיפול בהתמכרויות בישראל נמצא בידי שני משרדים בלבד: משרד הרווחה ומשרד הבריאות, כל אחד לפי תחומו. ישנם נושאים נוספים שעושים אותם והרשות באמת ביצעה אותם, ותכף אני אתייחס, שהם ממוקדים בעניין - -

אני אומר, סליחה אהרון, אולי זה היה, אני מתנצלת, OVER SIGHT שלי, בגלל שאני בדיון מתמשך. אכן משרד הרווחה והעבודה ומשרד הבריאות הם העוגנים המרכזיים לכל הדיונים שלנו עד כה.

נכון. והם העוגנים המרכזיים מכיוון שהם פועלים לאור החוק.

בהחלט.

הם לא פועלים באוויר. וכל יתר הדברים, לטובת מי שלא יהיה כאן, איזשהו סלט לא ברור שלא יתרום לקידום העניינים שם - -

תודה. הבהרה חשובה.

צריך לזכור שהוועדה סיירה במירב המקומות והולכת לסייר במירב המקומות של משרד הרווחה. המתקנים של משרד הרווחה הם אלה שבעיקרו של דבר. משרד הרווחה כמערכת הגדולה ביותר בישראל בטיפול פסיכו-סוציאלי, 14,000 מטופלים, 120,000,000.. יש הרבה מאוד דגשים שצריכים להיות בהקשרים האלה של הרצף. וכאן אני רוצה לגעת אחרי שהבהרנו את הנקודה ואני מקווה שגם מסכימים, שלא יהיו כאן אי אלה מחטפים - -

כמובן.

-- בעניין הזה. –

אנחנו רק ניסינו לקחת את הדיון צעד אחד קדימה.

אני דווקא כן רוצה, אני רוצה כן רגע להתייחס.

רק שניונת.

אני שמח שבעיקרו של דבר המשרד לביטחון קהילתי יזם את הדיון, וזה דיון בעיקרו של דבר --

לא. לא. לא. אני רק רוצה להבהיר אהרון. אני רוצה להבהיר את אי ההבנה. המשרד לא יזם את הדיון, הוועדה הזמינה את המשרד לדיון קהילתי בנושא מסוים שעלה בפגישה הראשונה שלנו שדרכו הגענו בכלל. הוועדה עיצבה את נושא ההתמכרויות דרך נושא ההתמכרויות, יצאה לדרך ובאמת היא מבקרת בכל שבוע בכל המוסדות השונים בין מהדרך ועד - -

מוסדות של משרד הרווחה.

לחלוטין. אם זה לא נאמר בצורה מספיק ברורה, המטרה של הדיון הזה הייתה כיצד ליעל את שיתוף הפעולה ולאפשר לרשות של פעם ההיסטורית לעשות את תפקידה בנסיבות הללו מתוך סמכויות המשרד הקיימות.

אז אני גם אשמח להתייחס היו"ר.

אז רק שנייה בוא אני אסיים ואז - -

בסדר גמור כיוון שחגי גם רוצה להתייחס.

אני רוצה לציין שיש כאן תהליך של היכרות של חברי הוועדה עם המערכת שהיא מערכת ותיקה, בין אם זה משרד הרווחה, משרד הבריאות והיתר משרד החינוך, כשבעיקרו של דבר לאורך השנים נתן מערכת מעניינת גם של רצף עבודה, אפרופו הרשות הקודמת, ואני חושב שצריך לעשות איזו שהן פעולות שיחברו שוב. יחד עם זאת, גם כאן צריך לציין לא להקצין שום דבר. נשים שעוזבות אשפוזית ברובן המכריע יש להן היכן להגיע. יש פעילות של דלת אל דלת וזה נעשה בוורסיה בעבודה בין פאולה לביננו בהקשר הזה, ואם יש איזה שהן זליגות אז זה באמת בקטן. ברגע זה יש מקום לקלוט בקהילות טיפוליות נשים בעניין הזה - -

אני רק אעצור אותך שנייה. אנחנו קיימנו בנושא הזה דיון אתמול שדווקא הטריד אותנו מאוד שיש מקום בקהילות לטיפול לנשים, רק העלת את הנושא. הטריד אותנו כיוון שזה לא אומדן למספר הנשים שאנחנו צריכים להגיע אליהן, אלא יותר אומדן ל- out reach שאנחנו עדיין צריכים לעשות. אז דווקא בנושא הזה, זה פחות מרגיע או מניח את דעתי.

את צודקת לגמרי בסוגיה, אתמול איריס סגניתי הייתה בוועדה והציגה את הנושא הזה. בעיקרו של דבר, הנושא של הגעה אל נשים ובעיקר לאימהות עם ילדים זה באמת אתגר מורכב מאוד. בעניין הזה אנחנו נמצאים היום מתוך ה-14,000 רק עם 18% נשים. מספר נמוך. זו סוגייה נוספת. אבל מה שאני רוצה לומר בהקשר הזה של רצף העבודה, זה שיש לנו כמה דברים לעשות. דברים לשפר כמובן כל משרד בתחומו את העשייה, וכמובן לשפר את ההפניה מה שקראו מדלת אל דלת בהקשר הזה, אבל עדיין יש מקום. העניין המרכזי שלנו כמו שציינתי בפגישה הראשונה של הוועדה בדיון שאנחנו מעריכים ועל זה טיפה דיברנו, ש-100,000 איש בערך לא מקבלים טיפול כיום וזה מספר מינימום, יש מספרים גבוהים יותר וזו בעצם הסוגייה של העניין.

עכשיו תראו, בסופו של דבר עם מה אנחנו מתמודדים? אנחנו מתמודדים עם הצורך לשפר את הנושא הזה של הקשר ושל המידע, ואני חושב שהנושא הזה של ריכוז מידע הוא מרכזי וחשוב. נעשו ניסיונות, פאולה ציינה, בהקשר הזה. הנקודה היא שיש כמה מחסומים קטנים או גדולים שנוגעים לסודיות ולדברים אחרים שצריך יהיה להתגבר, ואפשר להתגבר עליהם. ולכן כמו שצוין קודם יש אכן וועדה שתתחיל לעבוד על העניין הזה. ועוד דבר באמת בהקשר הזה, שכל תחום יעשה את מה שהוא צריך. אני חייב לציין שהבעיה המרכזית של תחום ההתמכרויות שכיום עומדת לפתחנו היא בעצם המשאבים. אנחנו חסרים, למרות שמשרד הרווחה יש לו כולל כוח אדם 120,000,000 והוא באמת בפער מאוד גדול לעומת המערכות האחרות, עדיין אנחנו חסרים. אנחנו נמצאים מבחינת מרכזים אמבולטוריים רק ב-160. הכוונה שנמצאים אז נמצאים. זה אומר בעיקרו של דבר יחידות עם עובדים סוציאליים, מדריכים, כל השאר, וחסר לנו בעצם לכסות את כל הארץ. אותו דבר מרכז לנשים, לאימהות וילדיהן ועוד כמה סוגיות. כמובן המשרד לביטחון קהילתי, עצם הסיטואציה שמשרדי ממשלה צריכים לחזר על הפתחים ולפנות לכאן ולשם – לא נכון. אם בעיקרו של דבר נבנה משהו, אז בגדול צריך לתת את המשאב הזה למשרד החדש כי חשוב באמת לכולנו שהמשרד הזה יצליח. יש לו נושאים מגוונים כפי שהיה בעבר גם בתכלול, גם במניעה, הסברה, המון דברים. אבל אם אתה לא נותן לי איזה שהוא משאב אז אי אפשר להזיז את זה. אותו דבר משרד הבריאות בהקשר הזה, עוד אשפוזיות. אנחנו צריכים ביחד בעיקרו של דבר לעשות את הפנייה למערכת המתקצבת בשביל שתיתן את המשאבים הראויים. מכאן זה מתחיל.

החלק השני, אני כבר מסיים, הוא בעיקרו של דבר עיצוב ושיפור של המערכת הקיימת כדי שהיא תשיג את התפוקות שלה וכמובן רצף העבודה המשותף. זה בעצם הסיפור שלנו. כל אחד שיודע מה מקומו ואיך הוא עושה את זה, אני חושב שהביחד הזה יכול להיות מה שנקרא חשוב ומקדם.

בהחלט. כפי שאני רואה את זה אהרון, זה מקרה של ביחד יותר מסך חלקינו אם באמת נצליח לייצר את שיתוף הפעולה הזה. ואני אתן כבר לחגי לענות, אני רק רוצה להבהיר שאנחנו מדברים על רצף שאני חושבת שלמשרד לחיזוק קהילתי יש מקום אחר ברצף מאשר למשרד העבודה והרווחה, וכל מה שאנחנו מדברים עליו הוא בהכרח בשיתוף פעולה והבקשה של הוועדה כמסקנה מדיונים רבים הייתה באמת להקמת צוות בין משרדי כדי שנוכל לייעל את הרצף הזה ואין פה מקום לאחד מעל או במקום השני, ממש לא. אנחנו קוראים כל הזמן לאיזה שהוא משהו הרבה יותר הוליסטי וזאת מטרת הדיון. כפי שאמרתי, הוועדה היא זו שיזמה לזמן את חגי הנה ואני רוצה לאפשר לחגי גם לענות כי היה לו משהו לומר.

קודם כל מר שבי שמעתי גדולות ונצורות על עבודתך ובאמת זכות גדולה להיפגש, ואני יודע ובטוח שאתה מביא מטען של ידע ומשרד העבודה והרווחה, משרד גדול ומכובד שיש לו יכולת גדולה לטיפול. אני מתחבר כן לגוונים שאמרת וגם נציגת משרד הבריאות, פאולה, אמרה בסוף שאם אנחנו נשכיל להזיז אגואים הצידה, ולהגיע למצב שאנחנו מייצרים רצף שהוא רצף בין משרדי, רצף שהוא משמעותי, אז הדבר הזה נצליח בו קדימה. ואין לי ספק שנצליח. אני לוקח על עצמי גם להיפגש איתך באופן אישי ולעשות את הדברים האלה. בסוף אבל צריך אבל לקחת בחשבון, זה לא קרב סמכויות ולא דברים כאלה. צריך לקחת בחשבון שבמסגרת חוק הרשות, חלק מסמכויות הרשות בחוק היא לקדם שיתופי פעולה רק משרדיים. ואגב חלק גדול מהתוכניות, מאותן תוכניות שמופעלות היום, חלקן ברווחה חלקן במקומות אחרים, זה תוכניות שפותחו באותה רשות. בסוף יש פה הקשרים –

נכון.

נכון.

-- שהם הקשרים תורתיים והם הקשרים אחרים שצריך לקחת אותם ולקדם אותם קדימה, ולכן לא הייתי מקים מנגנונים על מנגנונים. אני חושב שהמנגנונים קיימים גם בחוק הרשות, גם בחקיקה שמלווה את הפעילות שלכם ושל משרדים אחרים, ובסוף לא צריך לייצר בעיניי עוד בירוקרטיות ועוד ועדות, אלא עבודות שהן עבודה שוטפת, תוך בניית קשרי אמון וקשרים מקצועיים. האנשים אצלנו מעריכים אתכם, אתם מעריכים את האנשים אצלנו, וככל שנהדק את זה ונחזיק בהתאם לדירקטיבה של השרה אורלי לוי, את אותה רשות למקום שמיועד לה כבסיס ידע, כבסיס תורתי, כמרכז מידע, אז את הדבר הזה אנחנו נוכל לעשות יחד. ואין ספק אחד האתגרים שלנו זה לעשות את זה ביחד. אני לוקח על עצמי לדבר איתך ולראות איך עושים את הדברים האלה בשיתוף פעולה. בסוף אם רוצים לנוע קדימה אז הווקטור צריך להיות משותף. לצערי אני בלו"ז עמוס ואני אצטרך להמשיך. באמת השרה ויו"ר הוועדה נפגשו היה חשוב –

יש לי גם פגישה עם השר איציק שמולי בשבוע הבא בהמשך.

-- לנו להגיע לשם ואני בטוח שם משרד הרווחה יקבל את הבמה שלו כפי שנאמר פה. ואנחנו פה רתומים למאמץ הזה, הדיון הזה הוא מאוד מאוד חשוב בוועדה ואנחנו נעשה את הדברים האלה. תודה על הדברים ואם יש מישהו, מכיוון שקצרה היריעה שלי להיות פה לאורך כל היום, אז אם יש מישהו, באופן אישי אני נגיש וזמין ברמה האישית, ואתם מכירים את האנשים תחתי, אז אני זמין 24 שעות לכל דבר בכל עניין ופני לעבודה משותפת ותודה רבה לכולם.

אנחנו גם, אני רק אקח דקה להודות לחגי. אנחנו גם נסכם את הדיון בדקות הקרובות, יש לנו ממש מספר דוברים בזום. אני אומר שמה שקרה עכשיו בעיניי הוא אחד הדברים הכי משמעותיים שקורה בזום. אני מודה לשניכם על הדיון הזה. אני חושבת שהמסקנה שעולה שוב ושוב זה החשיבות והכוח שיש בשיתוף הפעולה הנכון הזה, כל אחד על פי סמכויותיו. אז אני מודה לשניכם על האינטראקציה הזאת.

תודה רבה לחגי שהיה איתנו הבוקר. אני מתוך המקום הפרטי שלי, ביקשנו גם שמשרד העלייה והקליטה יהיה על הקו כיוון שאנחנו מדברים גם על בתקופה בה אנחנו קולטים הרבה מאוד עולים למעין וואקום מסוים של מסגרות חינוכיות שעובדות חצי. אנחנו רק רצינו לשמוע האם יש איזשהו שיקוף של המצוקה הזאת כפי שתיארנו אותה של המשבר הנפשי לצד הבריאותי והכלכלי שבא לידי ביטוי בנוער העולים החדשים או בכלל בקרב העולים החדשים, ואני שמחה שנמצאת פה על הקו שרה.

כן. שרה כהן, אני מנהלת שירות הרווחה במשרד העלייה והקליטה. אני שמחה באמת על ההשתתפות בדיון, וגם מצטרפת לברכות לגבי החזרה לתהליך הבין משרדי המשותף בהקשר של עבודה ממשלתית משותפת בין משרדית בנושא של טיפול בהתמכרויות.

מהזווית שלי או מהזרקור שאני רוצה, זה הנושא של אוכלוסיית העולים. תראו, אוכלוסיית העולים מבחינתנו היא אוכלוסייה שצריכה לקבל איזה שהוא סוג של התבוננות שמתייחסת לגבי המאפיינים והצרכים הייחודיים שלה תוך התייחסות למגמות ולהשתנות לאורך השנים. כיוון שהאוכלוסיה היא לא מקשה אחת, ואנחנו רואים לאורך השנים אוכלוסיות שמגיעות ממדינות שונות ומרקעים תרבותיים שונים, ומציפים לנו צרכים משתנים שהרבה פעמים צריך לעשות תהליכים והתערבויות שמותאמים.

הדבר הראשון זה קודם כל הסיפור של מסד הנתונים שלצערי היה חסר כל העת האחרונה. רק ככה בשביל לסבר את האוזן, הנתון האחרון שהיה לנו לגבי אוכלוסיית העולים הבוגרים היה של הסקר האפידמיולוגי האחרון של הרשות עוד בגלגול הקודם שלה. שם אנחנו ראינו שלדוגמה יש שתי אוכלוסיות שלא נתנו עליהן מספיק את הדעת. אחת למשל, צעירות עולות יוצאות אתיופיה, שנשים, זאת אומרת אנחנו ראינו שיש איזה שהוא סוג של פיק אצלם, והשנייה, האוכלוסייה של עולים מצרפת שגם פה איך שהוא כאילו נעלמה מתחת לרדאר. כבר הדו"ח הזה הצביע על ניצנים של בעיות אצלם שהיה צריך לתת על זה את הדעת. הנתון השני, וזה מתוך ההשתתפות שלי כבר לאורך שנים בתוכנית 360 התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, בעיבוד נתונים עדכני שבעצם יש לנו מתוך התוכנית, אנחנו רואים שבקרב האוכלוסייה של הילדים שמשתתפים בתוכנית המצב של אוכלוסיית הילדים ובני הנוער העולים, גם כאלה עם ותק גדול בארץ וגם כאלה עם ותק קטן יותר בארץ, אנחנו רואים שהם מגלים יותר סימנים של שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים: גם אלכוהול וגם סמים. לדוגמה, באלכוהול זה פי 9% לעומת 3% אצל אלה שהם ילידי הארץ הוותיקים, ו-7% בנושא של סמים לעומת 2%. גם פה אלה נתונים שבעצם לא הונחו מול כל השותפים בראייה שהיא ראייה בין משרדית. לא נותחו הנתונים כמו שצריך, לא הופקו תובנות ולא נבנו תהליכי התערבות שהם נכונים למאפיינים השונים ולצרכים השונים.

אני מתחברת לאורית גם בדגש על האוכלוסייה של ההורים העולים כאוכלוסייה שמחייבת התערבות שהיא התערבות מותאמת למצבם ולתהליכים שהם עברו. ברמה של שורה תחתונה, מה שאני יכולה לומר הוא שנכון להיום העבודה, נקרא לזה התהליכית, תוך בעצם שיח משותף שאני היום מקיימת זה רק עם השירות להתמכרויות במשרד הרווחה, שבו במסגרת התהליך הזה אנחנו מקצים גם תקציב, ואנחנו מפתחים תוכניות משותפות שכבר פועלות לאורך זמן. אלה תוכניות מאוד משמעותיות. המשמעות היא בעצם שבעיקר התוכניות היחידות מותאמות בדגש תרבותי. כל הנושא של פיתוח הרגישות והכשירות התרבותית הוא משהו שהוא חייב אותנו ומחייב אותנו כמדינה. אני חושבת שתהליך כזה של רשות, ותהליך, נקרא לזה התנעה מחודשת, של התהליך הבין משרדי הוא מבחינתנו חיוני ואני מברכת עליו. מבחינתי לגבי כל הרצף סביב הנושא של למידה משותפת והעלאת מודעות וטיפול מותאם באופן תרבותי לגבי כל המערכות.

תודה. תודה רבה שרה אני חושבת שזה חשוב מאוד. אני חושבת שזה מהווה דוגמה עד כמה הדבר הזה הוא חיוני. גם יצירת מאגר המידע, גם הנתונים כפי שהם משקפים את המציאות וגם את הלמידה מהם. אני אומר, גם כמי שעלתה בעצמה ארצה וגם לכל מי שחווה את המעבר הזה, גם ההורים שהעלאת פה, וגם בני הנוער, כל השינוי הזה, ואולי זה מתחבר למה שדיברנו עליו קודם- על השינוי והאתגר הנפשי לצד הנושא הזה של שימוש בחומרים מסוכנים, לא משנה. התחלנו מהחומרים הנדיפים אבל זה באמת לא משנה איזה מהם. אני חושבת שיש פה עוד דבר והוא שחוסר הלמידה. בעת הזאת שבה אנחנו צופים ככל הנראה מספר מאוד מאוד גדול של עולים חדשים, כשכבר יש לנו את הידע, כשכבר יש לנו בתיאוריה את הנתונים וגם את התוכניות המותאמות לפי קהילות שונות, לפי אתגרים שונים, גם את הכלים להורים, גם כלים כפי שאמרת לפי הרצף לגבי התלמידים, תהיה זו חוסר אחריות כשאנחנו יודעים שאנחנו עומדים באמת אל מול הזדמנות היסטורית מדהימה של גל של עלייה גדול מכלל המדינות, וזה מחייב אותנו אדברה עוד יותר מבחינת תחושת החירום והדחיפות גם להקים, לכונן מחדש את הרשות כפי שהיא הייתה.

וגם באמת לעבודה בין משרדית. שיתוף פעולה בין משרדי, לייעול שלו, לשיפור שלו ובאמת לתכלול של כל התהליכים שאנחנו מדברים עליהם. אנחנו ממש חרגנו מהזמן שהקצנו. לכן, אני כן רוצה רק להתנצל בפני נציגים נוספים שנמצאים איתנו היום בזום, אנחנו חייבים לסיים את הפגישה הזאת. אנחנו נמשיך את הדיונים. אני מעריכה את כל מי שהיה איתנו היום ואנחנו נשמע ממנו בפעמים הקרובות. אני מניחה שאומנם התחלנו מחומרים נדיפים, אבל בעצם דיברנו על הנושא הגדול שאנחנו מעלים בסיומה של כל ועדה- על ההכרח לקיים את השיתוף הפעולה הזה. אנחנו שמחים שהמנכ"ל של המשרד לקידום וחיזוק קהילתי היה פה כדי לשמוע מכלל הגורמים שנמצאים ברצף של הדיונים שאנחנו מקיימים עם המשרדים השונים: משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד העבודה והרווחה, משרד הקליטה שהוסיפה היום את הקול המאוד חשוב הזה. אנחנו כוועדה נמשיך, נפקח ונבקש את העדכון. אני שוב פונה לכל הגורמים שהציגו פה להתעדכן, שהוועדה תדע ונחליט מתי ואיך הוועדה יכולה להיות גם גורם שמשתף או משתתף בדיונים השונים הבין משרדיים. ושוב, הקריאה מפה יוצאת גם להקמת מסד נתונים מסודר שממנו ניתן לצאת לדרך, וגם לשיתוף פעולה יותר נכון בין משרדי שמונע את הנפילה בין הכיסאות ומייצר רצף מיטבי הוליסטי מתכלל לנושא הזה, כפי שאנחנו רואים אותו כאתגר גדול מאוד אל מול משבר הקורונה וגם בכלל. תודה לכל המשתתפים ואנחנו נמשיך את הדיון בהקדם.


הישיבה ננעלה בשעה 10:35.