פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



9
ועדת החינוך, התרבות והספורט
25/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 53
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ה' באלול התש"ף (25 באוגוסט 2020), שעה 10:55

סגירת הספרייה הלאומית

חברי הוועדה: עופר כסיף – היו"ר
סמי אבו שחאדה
אורלי פרומן
תהלה פרידמן

צבי האוזר

דוד בלומברג - יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית

אורן וינברג - מנכ"ל הספרייה הלאומית

אורלי ליימן עיני - רפרנטית חינוך, אגף תקציבים, משרד האוצר

חיים הלפרין - ממונה תוכניות משלימות למידה, משרד החינוך

איתמר גורביץ' - מנהל פורום מוסדות תרבות ואמנות בישראל

מירב ישראלי

יהודית גידלי

רות לובין, חבר תרגומים


סגירת הספריה הלאומית

בוקר טוב לכולם. אני מברך את כל הנמצאים המכובדים, בזום ופה. אני אתחיל בכמה דקות להציג את הנושא שביקשתי לדון בו ולאחר מכן כמובן נפתח לדיון. אחרי שאני אסיים את דבריי אני אתן את זכות הדיבור לחבר הכנסת האוזר, לאחר מכן נפנה לאנשים שנמצאים, הספרייה הלאומית, משרד האוצר, מרכז השלטון המקומי, ככל שנספיק, בתקווה שנספיק.

בספר 'שם הוורד' של אומברטו אקו, שפורסם ב-1980 במקור, הוא מעלה על נס את חשיבותם של הספר והספרייה. לא ספר או ספרייה ספציפיים אלא כל ספר וספרייה באשר הם. הספרים וביתם, כלומר הספריות, הם מקום של ידע ושל השכלה, של הגות ושל תרבות, בסיס לביקורת וחשיבה עצמאית, של מחקר ויצירה, והייתי אומר שבלעדיהם נאבד אפילו חלק מהאנושיות שלנו ומהיכולת לטפח ולתקן את החברה שבה אנו חיים, כל אחד, כמובן, על פי השקפתו. הייתי אומר אפילו, במשפט אחד קצר: אין ספריות אין קידמה. ספרים הם עבר, ספרים הם הווה והם עתיד. ספרים הם תעודות, הם תרבות והם שירה. הם מחאה, הם גאווה, הם דיון, הם צורך בסיסי של חברה ובמיוחד של חברה השואפת להיות חברה מתקדמת ודמוקרטית.

המשבר התקדימי שהוביל לסגירה, שאני מקווה זמנית, של הספרייה הלאומית, היה צריך לזכות להרבה יותר תשומת לב והתייחסות מצד הממשלה ומצדנו בכנסת. בהזדמנות זאת אני רוצה לומר שאני מצר על כך שאין הרבה יותר חברי כנסת שנמצאים פה.

העובדה שהספרייה נאלצה להשבית את הפעילות שלה לשבועיים היא לא פחות מאשר כישלון, כישלון של המדינה ופגיעה חמורה לפחות בשלושה ערכים עיקריים, כפי שאני רואה אותם. קודם כל וזה גם הדבר המיידי ביותר, זה הפגיעה הישירה בעובדים, שהוצאו לחל"ת. חל"ת היא מכה קשה מאוד כמעט לכל שכיר, לרוב המכריע של השכירים. חלק קטן יכול לעמוד בכך לתקופה מסוימת, אבל הרוב עלולים להיכנס לחובות, חלקם כבר מהרגע הראשון. ככל שמצבך היה לא מזהיר קודם לכן, חופשה כפויה כזאת תפגע בך יותר.
כ-300 עובדים ועובדות של הספרייה הלאומית שוהים כעת כבר שבועיים בחופשה כפויה ואני מקווה שבדיון הזה נצליח להבין מהו עתיד העסקתם, גם ברמה המיידית וגם במבט צופה פני עתיד. כמובן לא רק להבין אלא גם לעשות את הכול כדי שהעתיד יהיה ברור ולטובה.

ערך שני הוא האבסורד הנורא בהשבתה של היכל תרבות כַּספרייה הלאומית, דווקא בימים כאלה של משבר. דווקא היום כשאנשים רבים יושבים שלא בטובתם בבית, ללא פרנסה, אולי ימצאו יותר זמן לקרוא ספרים. חלק משמעותי מפעילותה של הספרייה הוא המפגש בין אדם לספר. הרי אין סכנת הדבקה בקורונה במפגש שכזה, רק צריך לאפשר להם להמשיך לפעול בכל הפעילויות שניתן לקיים תוך שמירה, כמובן, על כללי הבטיחות.

ערך שלישי, שהייתי אומר שהוא רחב יותר, הוא העניין הדמוקרטי. השכלה היא ערך דמוקרטי ממעלה ראשונה. הרבה יותר קשה לשלוט וְודאי שלדכא, חברה משכילה. ספרי עיון מעניקים לנו ידע, היסטוריה וניתוח. סיפורת מרחיבה את אופקינו, את הדמיון שלנו ואת גבולות החשיבה. החופש לכתוב ולקרוא ולהחליף רעיונות הוא קריטי לחירות האדם ולדמוקרטיה.

אני מוכרח להודות שהופתעתי כשנודע לי כיצד מתוקצבת הספרייה הלאומית. מדובר במוסד שתפקידו ממלכתי לכל צורה ועניין ותפקידו מוגדר בחוק באופן מפורט. מה שלא מוגדר בחוק זה אופן תקצובה של הספרייה. לכן זה נקבע בהסדרים בין אוצר המדינה, שאחראי ל-50% מהתקציב, לבין האוניברסיטה העברית שמממנת כ-25% ולספרייה עצמה שאחראית לגיוס תרומות וליצירת הכנסות.

לפי נייר העמדה של הספרייה נראה שהמצב הזה חריג מאוד, כי ברוב המדינות שבהן יש ספרייה לאומית, זו המדינה שאחראית לתקציב במלואו או לפחות לרובו המכריע. המצב הזה שתקציב הספרייה קוצץ חד-צדדית על ידי המדינה, ב-8.5 מיליון ₪ בחודש מרס, כלומר, במהלך השנה עצמה, הוא הרה אסון מבחינה כלכלית.

מדובר בקצת יותר מ-15% קיצוץ במהלך שנת תקציב. מכיוון שהתקצוב מהאוניברסיטה מוצמד לתקציב של המדינה גם הוא קוצץ ובשל משבר הקורונה גם פחתו ההכנסות של הספרייה עצמה. התוצאה היא שהספרייה נקלעה למשבר כלכלי שהוביל את ההנהלה להקפיא את פעילותה, בשלב הזה לשבועיים.

אני חייב לומר בצער שאי אפשר לנתק את המשבר שנוצר בספרייה מהכאוס שמחוללת הממשלה ככלל. הכאוס הזה הוביל כמעט לסגירה של תכניות חינוכיות, לשביתה ארוכה של העובדות הסוציאליות, לשביתה קצרה של האחיות וכן הלאה. לצערי נכונו לנו עוד משברים רבים, כי אין תקציב מדינה וככל הנראה גם לא יהיה ב-120 הימים הבאים, בשל החוק שעבר אתמול בערב.

הפגיעה בספרייה הלאומית, כפי שאמרתי בתחילת דבריי, היא פגיעה בשלושה מוקדים עיקריים, בעובדים, בתרבות ובמרחב הדמוקרטי. ולסיכום הייתי אומר בפרפראזה לדברים המפורסמים של היינריך היינה, במקום שבו סוגרים ספריות, אולי גם יסגרו בני אדם. אני מקווה שביחד כוועדת חינוך נמצא פתרון גם בטווח המיידי וגם לשנים הבאות. אני נותן לעמיתי, חבר הכנסת צבי האוזר, את רשות הדיבור ולאחריו עמיתי וחברי, חבר הכנסת אבו שחאדה.

חברת הכנסת תהלה פרידמן בזום.

סליחה, תהלה, כמובן. וכמובן לאחר מכן, ככל שנספיק, לכל הנוכחים הנכבדים. בבקשה, חבר הכנסת האוזר.

תודה רבה, אדוני יושב הראש, ותודה רבה על הדברים שלך, שהם מאוד חשובים. בימים אלה של ציניות, ששוליים הופכים להיות מרכז ומרכז הופך להיות שוליים, אני חושב שהדיון הזה הוא דיון חשוב. הוא דיון חשוב בהיבט המהותי, הוא חשוב בהיבט הסמלי. ולא בכדי אנחנו יושבים כאן, בירושלים, באותה ציוויליזציה שנבנתה על הספר ואולי תרומתה לעולם הייתה ברעיון הספר. אין דבר בהיבט הסמלי שלו, איום ונורא יותר מזה שהמדינה הזו, שמייצגת ציוויליזציה אלפי שנים, המבוססת על הספר, סוגרת את שערי ספרייתה הלאומית.

נפל דבר בישראל. בימים כתיקונם הדבר היה פותח את כותרות העיתונים או את מהדורות החדשות, היה מופיע בכותרות העיתונים והיה נכנס לספרי ההיסטוריה כנקודת ציון, כי למיטב הבנתי ויתקנו אותי כאן חבריי, הספרייה הלאומית, נדמה לי, קמה ב-1892 ואז הרעיון הזה בא לידי ביטוי כחלק מתפיסה, לא רק של חזרת העם לארצו, אלא ביסוס מובהק של מורשתו, בימים שהם היו ימי בראשית של אותה התארגנות, התארגנות ציונית. במובן העמוק אמרו: רגע, רגע, איפה הספר, איפה מקומו של הספר?

1892, אנחנו מדברים ממש כרעיון בראשיתי, עוד לפני הקונגרס הציוני הראשון, קמה אותה ספרייה שהופכת לימים לספרייה הלאומית ומאז היא לא נסגרה עד ימים אלה. בלתי נתפס. זאת לרבות בזמנים שאותה ספרייה שכנה במובלעת בהר הצופים, עם קושי פיזי, סכנת חיים להגיע לשם והאמירה שהמקום פתוח הייתה בה לא רק אמירה של שפיות, של נורמאליות, לא רק הסתכלות לכאן ועכשיו, אלא הסתכלות של 4,000 שנה אחורה ו-4,000 שנה קדימה.

והיום, באבחת יד, במחי יד, בלי משים, סוגרים שעריה של ספרייה וכמו שאמרתי בתפיסתי האישית-התרבותית, בהווייתי, בראייתי את התפיסה הלאומית שלנו והתפיסה הציוויליזציונית שלנו, הדבר הזה פוגע במֵח העצמות של האתוס של העם הזה. זה לא נתפס, קול הדממה הדקה שהאירוע הזה מלוּוה. לא נתפס שכאן, על האולם הזה, לא צובאים 120 חברי כנסת, שדופקים בידיהם ורוקעים ברגליהם ואומרים: לא יעלה על הדעת. אנחנו כאן יושבים, וכמו שאמרתי, אני מברך על הדיון, על אלה שלוקחים, אבל כסאותיהם הריקים של אלה שלא הגיעו לכאן מהדהדים ומהדהדים בצורה סמלית.

אדוני היושב הראש, במקום שבו נשמרים ואמורים להיות פתוחים ונגישים, פתוחים לעיון הקהל ונגישים לעיון הקהל, כל אותם נכסי תרבות, כל אותם דברים שנאספו, בשפה העברית, בשפה הערבית, של המקום הזה, חובה עלינו לפתוח את השערים ולהבטיח את נגישותם המלאה. ואולי המשבר הזה, הזמני, דווקא יהיה אפשר להגדיר אותו אולי כמשבר לטובה, כי עם האירוע הבלתי נתפס הזה בהקשר התרבותי, צריך לשים על סדר היום שלא עוד ספרייה לאומית נתמכת במסגרות התקציביות הקיימות ואתה פירטת את זה.

הגיעה העת שהבית הזה יעשה את המעשה הברור מאליו, המובן, המחויב, גם לעבר וגם לעתיד, והוא מחויב. תפקידנו לוודא שתקציבה של הספרייה הלאומית יהיה בבסיס התקציב. אנחנו מדברים על עלויות זניחות אל מול החובה ההיסטורית שלנו לילדינו, לנכדינו ולאלה שיבואו לאחריהם, לשמור על אותו אתוס ייחודי מכבד, מכובד וראוי, למדינת מופת. הייתי אומר במובן האצילי ביותר, על הנטל שלקחנו עלינו לשאוף להיות אור לגויים. אי אפשר להיות אור לגויים ולסגור ספרייה לאומית.

לכן אני מצטרף לדברים שנאמרו כאן ואני אעשה ככל האפשר כדי להבטיח שזה ייכנס לבסיס התקציב. אמרתי אתמול שנעשה ככל האפשר שהממשלה הזאת לא תתפזר, שהכנסת הזאת לא תתפזר. אני חושב שבמסגרת ההסדר של אתמול להמשך התקציב ומתן אותה תוספת אחוזית שאחרי זה באה לביטוי ב-11 מיליארד, קודם כל כעזרה ראשונה מיידית, חייבים לפתוח מחר בבוקר את הספרייה. נדמה לי ש-12 מיליון שקל חסרים, אבל התרופה המיידית הזאת, הטיפול הנמרץ הזה שצריך לתת, הוא לא הדבר היחידי שניתן עליו דעתנו ונמשיך הלאה, אלא פה צריך לעצור ולתקן את הדבר הזה. לסדר אותו, כדי שאלה יבואו אחרינו כבר לא יצטרכו להתעסק בזה.

המחזה הזה שכל שנה יבואו חברים מהספרייה הלאומית הוא כמו קבצנים שהופיעו באינספור ספרים המאוחסנים בספרייה הלאומית, כדמותו של הקבצן. הסיפור בסיפורת היהודית, הוא גם מיתולוגי, אבל אין זה ראוי לספרייה לאומית שתידפק על שערינו כקבצנית, לקושש את אותן מעות ולהבטיח את המשכה של הרוח והמשכו של החומר. עד כאן, תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת אבו שחאדה, בבקשה.

אין לי מה להגיד עכשיו.

חברת הכנסת תהלה פרידמן.

שלום, תודה. הייתי שמחה להיות בדיון עצמו אבל אלו הנסיבות. חבר הכנסת האוזר כבר אמר את רוב הדברים אז אני לא רוצה להאריך. אני רק רוצה להוסיף כמה נקודות קצרות. האחת, בכל זאת, רק להדהד את דבריו, כי אתה, אדוני היו"ר, דיברת על החשיבות הדמוקרטית של הספרייה הלאומית ואני רוצה לומר מדינה יהודית ודמוקרטית, על החשיבות היהודית של הדבר הזה. בצדק אמר צביקה שבתחילת המפעל הציוני, כשהיינו עניים הרבה יותר, עם הרבה פחות יכולות, הקמנו ספרייה לאומית, הצבנו אותה במרכז, אז היום על אחת כמה וכמה.

בכל זאת כמה נקודות תוספת. אחת, הספרייה היא לא רק מקום מחקר, היא לא מגדל שן. בשנים האחרונות הספרייה עושה הרבה מאוד פעילות חינוכית, היא פותחת את שעריה להרבה מאוד בתי ספר לפעילויות שונות ומגוונות, לציבור רחב. בתור משתמשת אני יכולה לומר שהספרייה הפכה לנגישה הרבה יותר וזמינה הרבה יותר ולכן הפגיעה היא לא רק פגיעה במחקר ובהגות, שזה דבר חשוב דיו בשביל להזעיק אותנו, אלא גם פגיעה חינוכית רחבה. הרבה פעמים אלה ילדים שלא נחשפים לעולמות האלה בדרך אחרת.

דבר שני, עובדים בספריה 300 אנשים, זו פגיעה רצינית מאוד, כלכלית, בכלכלה של ירושלים. זה מקם עבודה משמעותי ולו רק בגלל זה.

הדבר השלישי הוא שיש פה איזו מציאות אבסורדית, אני לא יודעת אם יש עוד דברים כאלה בחוק הישראלי, שיש לנו חוק שמחייב הקמה וכללים של גוף מסוים אבל לא מתקצב אותו. יש פה איזה אבסורד שאני לא כל כך מבינה איך הוא יכול להיות. הלוואי ונצליח להשתמש במשבר הזה כדי לתקן את המציאות הזו, להכניס את הספרייה אל בסיס התקציב, לחלץ אותה מן המצב הזה שבו היא צריכה לנהל משא ומתן כל שנה ולהביא אותה למקום הראוי לה והמקום הראוי לנו, במדינה שבה אנחנו רוצים להיות. תודה.

תודה רבה. לפני שאני נותן למר דוד בלומברג, יושב ראש דירקטוריון הספרייה, אני רוצה להתייחס למה שנאמר. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח שהוא קיים, הוא ויכוח לגיטימי. אני בדבריי אמרתי ולא במקרה גם התחלתי עם ציטוט של אומברטו אקו, הרי יש גם כמובן רבים אחרים ולא ניכנס גם להיסטוריה של איך נוצרה הספרייה הראשונה וכן הלאה, אבל הערך המרכזי לדידי בספריות ובספרים, ולא משנה אם קוראים את הספר מימין לשמאל, משמאל לימין או מלמעלה למטה, הערך המרכזי הוא ערך אוניברסלי. לכן הדגש על הנושא, גם של זכויות העובדים שהזכרתי והזכירה גם חברת הכנסת פרידמן, גם הנושא של החינוך, של השכלה ושל ידע, של ביקורתיות ושל דמוקרטיה, אלה הם ערכים אוניברסליים.

הספרייה, ככל ספרייה, אנחנו דנים היום בספרייה הלאומית אבל כל ספרייה, הערך היסודי שלה, העיקרי שלה, בין אם זו הספרייה הלאומית, ספריית הכנסת, ספרייה באיזושהי אוניברסיטה או ספרייה עירונית, כל ספרייה הערך המרכזי שלה, על בסיס הערכים שהוזכרו פה, הוא קודם כל, לטעמי, ערך אוניברסלי אנושי. לדעתי משם זה נגזר, אבל אני מניח שיש גם דעות אחרות. בבקשה, מר בלומברג.

לא חושב שמישהו חולק על מה שאמרת.

גם אם חולקים – בסדר. מר דוד בלומברג, בבקשה.

תודה רבה.

אני מבקש רק, אם אפשר שכל אחד ייצמד לשלוש דקות כדי שנעמוד במשימה.

אני אציג את הדברים שלי בכפולות של שלוש דקות. האמת היא שאני קצת נרגש ולא קצת, להופיע בפניכם היום. זה לא דבר של יום ביומו, שאני מסתובב במסדרונות הכנסת ומנסה לקדם את נושא הספרייה הלאומית. אני מעורב בתהליך של בנייתה מחדש, הקמתה מחדש של הספרייה הלאומית, למעלה מ-18 שנה. 18 שנה שאני מעורב, בהתנדבות מלאה, בפרויקט הזה, בראש ובראשונה שאני מאמין, אני מאמין בצורך הזה של קיום ספרייה לאומית ראויה לעם הספר.

במרס 1950, בשיאה של מלחמת העצמאות, בימים של מצוקה כלכלית נוראה, עד כדי פת לחם, בתקופת הצנע, כותב ראש הממשלה דוד בן גוריון מכתב לשר האוצר אליעזר קפלן, שבו הוא מבקש ממנו, מורה לו, להקדיש סכום כסף, משמעותית הרבה יותר גדול ממה שאנחנו מדברים פה היום, סכום כסף כדי - - -

50,000 לירות.

50,000 לירות דאז, אנחנו הפרטנו את זה ללמעלה מ-50 מיליון שקל של היום. הוא מבקש ומורה לו להיכנס לפרויקט חדש של איסוף כתבי היד היהודיים בעולם, באשר הם, כדי לאסוף כמה שיותר, משום שנכסי התרבות האלה, נכסי הרוח האלה, אלה שורש קיומנו האמיתי. ראש הממשלה ושר הביטחון אומר ש'זה הרבה יותר חשוב מאשר כלי הנשק שאנחנו דורשים אותם. לכן אני מבקש, כבר עכשיו, לעת הזאת, להיכנס לפרויקט של הקמת המכון לתצלומי כתבי יד בספרייה הלאומית'.

וזה הביא אותנו למצב שהפכנו להיות המוקד המרכזי בעולם לאוסף כתבי היד היהודיים. למעלה מ-93% מכתבי היד, בין במקור, בין צילומים שלהם, נמצאים בספרייה הלאומית. זאת הייתה השקפת עולמו של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז ואני לא מדבר פוליטיקה. אני רוצה להגיד שהחשיבות הזאת שייחס בן גוריון לנכסי הרוח כשורש קיומנו, היא הדבר שעמד לנגד עיניו וחייב לטעמי, לעמוד לנגד עינינו.



אני לא פוליטיקאי אבל אני מוכרח להגיד משפט שאני חש אותו בכל אותן שנים ארוכות שאני מצוי בספרייה הלאומית, הקמת מדינת ישראל כמדינה עצמאית, לא הושלמה ללא קיומה של ספרייה לאומית. בלי ספרייה לאומית לא הושלם חזון הקמת המדינה. אני רוצה להגיד שכשיצאנו לדרך בתהליך התחדשות הספרייה, לפני בערך 15 שנה, הספרייה הלאומית לא הייתה קיימת כספרייה לאומית, היא הייתה קיימת כספרייה אוניברסיטאית. נקראה באותם ימים 'בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי', אבל שימשה בעיקר את אנשי המחקר, את אנשי האוניברסיטה העברית כחוקרים.

כדי לקבל מושג לגבי מקומה ומעמדה הלאומי של הספרייה הלאומית דאז, במשך עשרות שנים, בקיומה העצמאי של מדינת ישראל, אומר לכם שמספר המבקרים השנתי בספרייה הלאומית, בקיומה כספרייה לאומית ואוניברסיטאית, הסתכם ב-100 איש בשנה. 100 איש בשנה ביקרו בספרייה הלאומית, התעקשו לראות את שכיות החמדה של העם הזה, של הארץ הזאת, של התרבות שלנו, במשמעות הרחבה. 100 איש בשנה. אנחנו חשבנו שהספרייה הלאומית צריכה לשנות פניה וצריכה להיות אבן שואבת ומקום מפגש של תרבויות באשר הן. לכן נכנסנו לפרויקט, ביוזמה, אם תרצו, במידה רבה, פרטית, של גורמים, של קרנות, של תורמים פרטיים, כדי להקים ולחדש את פניה של הספרייה הלאומית. ואכן, אנחנו מצויים היום בשלבים מתקדמים של בניית הבניין החדש של הספרייה הלאומית, סמוך מאוד לבניין הקרוב ביותר לכנסת, שמקומו הובטח בין היתר, בעזרתו האדיבה של חבר הכנסת, או צביקה דאז, להקצאת הקרקע הזו.

אנחנו נמצאים היום שנתיים לפני פתיחת הבניין של הספרייה הלאומית החדשה, מקום שבו יבקרו מדי שנה לא 100 איש ולא 100,000. יש לי ויכוח עם אוֹרן, מנכ"ל הספרייה הלאומית, אם יבקרו שם חצי מיליון או מיליון מבקרים בשנה. הספרייה הלאומית הופכת למוקד התרבות מספר אחד בארץ הזו ובעולם היהודי. אני רוצה להדגיש, מספר המבקרים היום והאוכלוסיות המבקרות היום בספרייה הלאומית, כוללות קבוצות מאוד מגוונות, ניכרת בהן בעיקר האוכלוסייה הערבית, כמות התלמידים בערבית שמבקרים בספרייה הלאומית, אין מוסד תרבותי אחר בארץ הזאת, שמארח ומאכלס קבוצות תלמידים כאלה כמו הספרייה הלאומית. באותה המידה אוכלוסיות חרדים.

ציבור המבקרים בספרייה הלאומית היום הולך ומתגבר, הולך ונהיה רחב ותופס תאוצה. כאשר נכנסנו בראשית הדרך, נשאלנו האם בכלל יש צורך בספרייה, האם בעולם דיגיטלי יש מקום לזה. קמה ועדה בינלאומית מכובדת שהגיעה למסקנה חד משמעית, אין פה ספרייה לאומית, לא קיימת, יש חובה לקיומה של ספרייה לאומית. עברנו תהליך, יצאנו לדרך, התחלנו לבנות בנין חדש. מספר המבקרים היום בספרייה הלאומית הוא כמו שלא היה מעולם. מספר החוקרים שמבקרים היום ומתדפקים על שעריה של הספרייה לא היה כמוהו. לצורך זה אנחנו הכפלנו את מספר מקומות הישיבה לחוקרים בבניין החדש.

זה הרקע לדבר הזה אבל, חברים, לא ייתכן שספרייה לאומית, שמחזיקה בנכסי תרבות לאומיים שהם באמת שורש קיומנו, תחיה על כספים פילנתרופיים בעיקר. לא ייתכן הדבר הזה. כשם שפרויקט של F-35 לא ממומן על ידי פילנתרופיה יהודית ברחבי העולם, לא ייתכן שעיקר קיומה של ספרייה לאומית יהיה מבוסס על פילנתרופיה. גם אם היינו יכולים לעשות את זה. אני חושב שזו טעות היסטורית, טעות מושגית בכלל לחשוב במונחים האלה. החשש העיקרי שלנו ובגלל זה אנחנו יושבים פה, וחבר הכנסת האוזר אמר ורמז את הדברים האלה, לא ייתכן שנעמוד כל שנה כעניים בפתח ונבוא וננסה לדאוג לכסף תקציבי, שיקיים מחצית מצורכי הספרייה הלאומית בלבד.

הספרייה הלאומית של ישראל זו הספרייה היחידה בעולם, שבה התקציב הממשלתי הוא כל כך נמוך. אני לא רוצה לחשוב במונחים של איך נירָאה, ודיברת על דמוקרטיזציה של הידע, אדוני היושב ראש, אני לא הייתי רוצה שספרייה לאומית עם נכסי התרבות השקופים שהיא מחזיקה, הבלתי תלויים פוליטית בכל צורה שהיא, תהיה תלויה בכספם של תורמים ממדינות הים. מדינת ישראל חייבת לעמוד ולהבטיח את קיומו של המוסד הזה בדרך הראויה. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת אבו שחאדה ואחר כך אני אבקש מחיים הלפרין, מנהל תוכניות משלימות למידה במשרד החינוך.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני לא הייתי רוצה להיכנס לכל הפוליטיקה של הידע, אבל אי אפשר להתעלם מזה. לפעמים כשאתה לא אומר את עמדתך בדברים האלה, זה נראה כאילו שאתה מסכים עם מה שנאמר ואני לא רוצה להיות שם. הפרויקט הקולוניאלי הציוני לא שונה בהרבה מהמון ניסיון קולוניאלי ממקומות אחרים בעולם והספרייה הלאומית פה, גם היא, לא פסח עליה הפרויקט הקולוניאלי.

אני עבדתי כמה שנים טובות, כחוקר של ההיסטוריה של פלסטין בספרייה הלאומית וכמו שב-British Library גנבו מכל מקום שהיו בו בעולם והעשירו את הספרייה שלהם, גם בספרייה הלאומית פה בירושלים היה מבצע רציני מאוד של גניבת אוצרות התרבות והספרים הפלסטינים לפני כן. היה מבצע, זה כלל למשל ספריות מאוד חשובות כמו הסופר הפלסטיני הכי חשוב בתקופת המנדט, ח'ליל א-סכּאכּיני. ואני, למשל, עבדתי על הארכיון של עיתון 'פלסטין', 'אל-דפאע', ו'אל-ג'אמעה אל-אסלאמייה', שגם הוא לא הגיע לשם בקנייה. אין ספק שהדברים האלה הם קרו. הם לא היו הכי מוסריים בעולם, בלשון המעטה. עם זאת, אני מסכים לגבי קיומה של ספריה חשובה במדינה, אבל עם זה שהספרייה הזאת גם תוכל להתחבר קצת יותר למאה ה-21, ומדברים כבר כמה שנים טובות על הבניין החדש ותפיסה חדשה.

תפיסה של רב-תרבותיות כתפיסה המייסדת של הספרייה, פותחת לה אופקים חדשים והופכת אותה לפרויקט הרבה יותר אנושי והרבה יותר צודק והרבה יותר נכון, במיוחד בחברה שאין בה רק יהודים. המשך ההיתקעות הזו של עם הספר שבנה לעצמו ספרייה, גם מגביל את היכולת ההתפתחותית של הספרייה הזאת, כמוסד תרבות בחברה שהיא חברה רב תרבותית שנמצאת דווקא במזרח התיכון. והאופציה שלה לְפתח פה תרבות אנושית, עשירה, שרואה הרבה מעבר, זה היה עוזר לפרויקט הזה לעלות בצורה הרבה יותר - - -

על חורבות אוצרות לאום, על חורבות לאום יהודי.

אני לא חושב - - -

שנייה.

לפחות עם יהודי יש איזה זה, אבל אתה אומר: זה שוליים.

אין סתירה, להיפך. לא רק שאין סתירה.

אז הבנתי אותך לא נכון, בסדר.

לא רק שאין סתירה, אני חושב שזה מעשיר גם וגם. הרי מה שתוקע, בעיניי, את הפרויקט, זה המשך התפיסה הציונית של הפרויקט, שרוצה לראות חלק אחד מהעולם ולא חלקים אחרים. הרי המדינה והספרייה - - -

סליחה, חבר הכנסת - - -

שנייה, שנייה, תנו לסיים.

מתי ביקרת בפעם האחרונה בספרייה הלאומית?

אני מכיר את כל הפרויקטים החדשים - - -

מתי ביקרת בפעם האחרונה בספרייה?

רגע, מר בלומברג, אני מבקש, אין לנו הרבה זמן, אז אם לא תפריעו איש לרעהו זה מאוד יעזור.

אדוני, אני די מבקר בספרייה הלאומית, אוקיי? ואם כבר אתה שואל, אני מכיר את כל הפרויקטים החדשים, של הכנסת העיתונות הערבית למאגר האלקטרוני והניסיונות להכניס גם תלמידים. זו רמה מסוימת של פעילות, אדוני. אני רואה את זה ברמה הרבה יותר רחבה. אני רואה את התפיסה הזאת ברמה הרבה יותר רחבה. ברמה של הדירקטוריון של הספרייה, התקציבים של הספרייה, העובדים של הספרייה ותפיסת העולם לאן רוצים לכוון את הספרייה.

היא יכולה, דרך אגב, היא יכולה להמשיך להתפתח כמו שהיא, היא פשוט תתפתח פחות טוב, זה הכול. כשהתחלת את הדיון, עופר, דיברת על החשיבות של הפרויקט והוא אכן פרויקט חשוב. וזה שיש פה זכויות עובדים וצריך לכבד אותן, אני מסכים לגמרי. אני גם מסכים לגמרי עם צביקה, שפרויקט בגודל הזה לא יכולים להתייחס אליו במדינה כאילו הוא באמת קבצן. זה לא מכובד לשום מדינה ולשום תרבות. להפך, אני בעד פיתוח הספרייה. אני פשוט מציג דרך אחרת. אני לא אומר שצריך ללכת להרוס את הספרייה, כי היא גנבה ועשתה וכו' – לא.

אני אומר שהספרייה הזאת היא נכס, צריך לראות אותו בנרטיב הרבה מעבר ללאומי, במיוחד בחברה שאין בה רק לאום אחד. במיוחד בחברה שקמה על חורבות לאום אחר. זה יעשיר אותה בסך הכול, כפרויקט תרבותי זה יעשיר אותה. זהו, תודה עופר.

תודה רבה אדוני. מר חיים הלפרין, ממונה תכניות משלימות למידה, משרד החינוך. נמצא פה? בזום?

אני אדבר בקצרה, כי אני מבין ששומעים אותי קצת. אחת, צריך לזכור שחלק מן החשיבות של הספרייה הוא העובדה שמשרד החינוך רואה בה - - -

חיים, לא שומעים. קשה מאוד להבין. נבדוק. בינתיים אני אבקש מאורלי ליימן עיני, רפרנטית חינוך, משרד האוצר. אוּרי או אוֹרי אליס, רכז ספריות במשרד התרבות והספורט, נמצא? אוּרי או אוֹרי אתנו? גם לא? איתמר גורביץ', מנהל העמותה פורום מוסדות תרבות? איתמר גורביץ'?

אני מנהל את עמותת פורום מוסדות תרבות ואמנות, הפועלת למען המוסדות וגופי התרבות הנתמכים. אני מצטרף לדברים של היושב ראש, לחבר כנסת האוזר, כל מילה בסלע. באמת, דיברתם, הצגתם את המצב בדיוק כפי שהוא. אין צורך ומיותר להסביר את חשיבותה של הספרייה הלאומית ובעצם כל ספרייה אחרת. ההתעלמות מסגירת הספרייה שווה להתעלמות מפגיעת כל עולם התרבות בתקופה האחרונה.



אנחנו עדים להתייחסות לעולם התרבות, כאילו זה נכס שאין לו חשיבות, לא כבסיס לאומי. הפעילות לפתיחת עולם התרבות נעשית בצורה מאוד איטית, בניגוד לכל מה שקורה בהרבה תחומים אחרים. הטיפול בספרייה רק מחדד את היחס לעולם התרבות, אשר נענש קשות בזמנים האלו, בהשוואה לכל אותם תחומים שכבר נפתחו ורצים, אם נדבר על מטוסים ואם נדבר על מסעדות ואם נדבר על הרבה מקומות אחרים.

לסיום אני רוצה להגיד. מוסד לאומי, נכון וצריך להיתמך במלואו, במלוא צרכיו על ידי המדינה. אם לא, שלא יקראו לו מוסד לאומי. מוסד לאומי הוא מוסד של המדינה, המדינה צריכה לתמוך בו. והוא לא צריך, כמו שאמר היושב ראש וכמו שהוזכר פה, לרוץ ולקושש כסף מתורמים. אנחנו מקווים, אני מקווה, שהישיבה הזאת אכן תביא לפתיחת הספרייה ולשינוי היחס אליה, תודה רבה.

תודה רבה. האם יש אפשרות להעלות את חיים הלפרין עכשיו?

שלום לכולם, מה שאני מבקש לומר הוא שני דברים. חשיבותה של הספרייה ברורה, משרד החינוך גאה בה. שרים קודמים הספיקו ושמחו מאוד לבקר בה. השר הנוכחי עוד לא הספיק. ביטוי לעובדה הזאת שהמשרד רואה בה ערך, הוא שהמשרד ביקש מהספרייה להיות גם מרכז למורים במדעי הרוח, מקבילה למרכז של מכון ויצמן, שמשמש כבית למורים למתימטיקה ומדעים. במובן הזה ברור שהספרייה היא נכס תרבותי, אמרתם את זה טוב ממני.

הנקודה המהותית היא, שכיוון שהספרייה היא גוף אוטונומי, אז היא מסכמת את התקציב השנתי שלה, או הרב-שנתי שלה, יחד עם אגף תקציבים באוצר, כשהמשרד משמש סוג של משקיף לוודא שהזיכרון הארגוני נשמר והמחויבויות של המדינה בסיכום התקציבי הראשוני, שדוד דיבר עליו, שהושג לפני בערך 17 שנה, עומד בעינו.

לצערי, גם העובדה שאנחנו בשנת אין תקציב וגם העובדה שהושת קיצוץ חריג על הספרייה, גורמות למצב העצוב והמכעיס הזה, שבו הספרייה נאלצת לסגור את שעריה בפני הציבור. אני חושב שאגף תקציבים באוצר צריך לתת לזה מענה. הייתה לנו שיחה מקדימה על זה עם נציגת אגף תקציבים, אני מקווה שהיא תעלה לדיון ותגיד איך האוצר מתכוון לפתור את הסוגיה הזו, בהיבט של מענה מיידי ולא רק בסיכומים תקציביים, שבסוף, בפועל, לא תמיד עובדים.

תודה רבה לך. היית קצר וקולע.

זה נשמע קצר וקולע והייתי אומר עצוב. אם היה קם לתחיה מנדלי מוכר ספרים, היה כנראה כותב פרק נוסף בספר שלו "ספר הקבצנים". אתה יודע, פישקה החיגר היה מצטרף לבלומברג – איפה הוא? נעלם, והיינו אולי כותבים. זה: נורא תומכים בכם, אבל האוצר...

אם תרשו לי, בתור מרקסיסט, תמיד טענתי שהבסיס הוא הכלכלה, אז כך שאני הראשון שחותם על זה. תודה. אורלי ליימן עיני הצטרפה? אורלי?

בוקר טוב לכולם.

בוקר אור, תודה. כן, בבקשה, אורלי. אם אפשר מהדוברים, כדי שכולם יוכלו, כל הרשימה, יש עוד כמה, אם כל אחד יוכל לקצר, שתיים שלוש דקות, זה יהיה מצוין, תודה. בבקשה, אורלי.

אני אנסה לקצר. כמו שכולם יודעים, אנחנו נמצאים כרגע בתקציב המשכי. אני אתן רק את ה-framing הכללי. בתקציב המשכי בהתאם לחוק, חוק יסוד משק המדינה, סעיף 3(ב), בכל חודש המדינה יכולה להוציא 1/12 מן התקציב הקודם. בתוך המסגרת הזאת אנחנו מחויבים לתעדף קודם כל בראש ובראשונה שכר ומחויבויות על פי חוק, ואת שאר התקציב המשרד יכול לתעדף בהתאם לשיקולים המקצועיים שלו. לכן, בהגדרה, דברים שהם לא חוק, כמו למשל הספרייה הלאומית, נאלצו להיות מקוצצים במסגרת תקציב ממשלתי. כמובן שכשיהיה תקציב מדינה יהיה הרבה יותר קל ולבוא ולתת להם מענה.

אנחנו כן היינו בדיונים, בגלל שאנחנו רואים את החשיבות הרבה של המשך פעילות הספרייה, אנחנו היינו בדיונים לאורך כל השנה עם הגורמים בספרייה, וניסינו לתת לזה מענה. גם הגדלנו את התקציב המקורי, מ-38.4 בתקציב ההמשכי בתחילת שנה ל-47.8, על ידי הסטה מתקציב הבינוי, שזה כן היה אמור לצאת מ - - - אני מבינה שיש גם דברים שלא קשורים לתקציב המדינה, כמו ירידה בתרומות וכו' בעקבות הקורונה.

הזכרתי כאן קודם וחשוב להזכיר ש-25% מן האוניברסיטה העברית נגזרים מתקציב המדינה, כך שזה לא רק ה-50% שהמדינה ישירות נותנת, אלא גם השלכה על האוניברסיטה. כלומר, למעשה, מעבר ל-25% של תרומות שנפגעות כתוצאה מהקורונה, 75% נפגעים למעשה באופן ממשי.

אני מבינה, אני מבינה את המשמעות הקשה של הדברים על הספרייה, וגם היינו בקשר ארוך איתם ועם משרד החינוך. אין לנו אפשרות לעשות דברים בניגוד לחוק.

ההחלטה של אתמול, של הכנסת, כיצד היא משנה קונקרטית את הסוגיה בה אנחנו דנים?

אני עוד לא יודעת להגיד בוודאות איך ה-11 מיליארד יחולקו, זה כרגע בדיונים מקצועיים ואין לי כרגע תשובה מתאימה. זה קרה רק אתמול בלילה ואנחנו עוד לא יודעים מה תהיה ההשפעה של זה ספציפית על תקציב החינוך ועל הספרייה.

אבל האם הנושא הזה אמור לבוא לידי פתרון בגדר אותה החלטה? בלי לתפוס אותך במילה.

שוב, אני לא יודעת, זה עבר רק אתמול בלילה בקריאה שנייה ושלישית וזה עוד מוקדם להגיד איך התקציב הזה יחולק ומה יקבל מענה ראשון.

בהינתן שהכנסנו שם הוראה מפורשת לעניין כספי תמיכות, האם הספרייה הלאומית עומדת בגדר של אותה הגדרה?

הספרייה הלאומית לא משולמת מכוח תמיכות של סעיף 3(א). יכול להיות ושוב, זה עוד מוקדם להגיד, אני לא אוכל להתייחס לזה כרגע.

אז מה, היא במסגרת תקציב? מהי אותה תוספת? איך זה מוגדר? מעבר ל'צרות החגיגיות' שלנו, אני רוצה להבין ברמה הקונקרטית, איך מחברים את הקצוות של החוט פה?

אני יודעת להתייחס כרגע אל התקציב ההמשכי ובתקציב ההמשכי התנהלנו בהתאם לחוק. השינויים מאתמול בערב, אני עוד לא יודעת להתייחס למה תהיה ההשפעה שלהם ספציפית על הספרייה הלאומית ועל תקציב משרד החינוך, זה עוד מוקדם להגיד. ברגע שיסתיימו הדיונים המקצועיים אנחנו כמובן נעדכן את הספרייה.

אם זה לא תקציב תמיכות אז מה זה? אם זה לא בסיס התקציב וזה לא תקציב תמיכות אז מה זה כן?

זה כן בבסיס התקציב. יש חוק הספרייה הלאומית, התקציב לא מעוגן שם ולכן ההיקף התקציבי הוא לא מכוח חוק, זה ממשלה במסגרת תקציבים של משרד החינוך, לא תמיכות.

זה סעיף תקציבי בתקציב משרד החינוך?

נכון. יש תקנה בתקציב משרד החינוך, שם משולם התקציב של הספרייה הלאומית.

אז מה הטענה של הספרייה לעניין - - -

שנייה, היא תסיים ואז אני אתן למר וינברג גם בהקשר הזה.

אני סיימתי.

תודה רבה. בבקשה, מר אורן וינברג, מנכ"ל הספרייה הלאומית.

בוקר טוב, רק לנושא הבהרה מי אנחנו. אנחנו כנראה החיה המוזרה ביותר בין גופים דומים לנו. אנחנו לא גוף מתוקצב אלא גוף נתמך. מתייחסים אלינו כאל תאגיד מתוקצב, אבל את המקור התקציבי לוקחים מסיכומים תקציביים שסוכמו ב-2008.

המשמעות שלהם תהיה רק אחרי הבניין החדש וגם הם לא תמיד עמדו בהם, בכל הסיכומים התקציביים. וכאן האבסורד. אנחנו כן מנהלים משא ומתן מדי שנה. עובדה שזו תקנה של משרד החינוך. משרד החינוך אומר: אנחנו לא אחראים, אנחנו אחראים רק על החוק אבל לא על התקציב. בסוף אנחנו מנהלים דיון מדי שנה או מדי שנתיים לקבוע מהי המסגרת התקציבית, שמשאירה אותנו בדיוק בנקודה הזאת.

צריך תיקון של חוק הספרייה הלאומית, להכניס את התקציב. אולי אפשר לעשות פה הצעת חוק משותפת.

מה שחשבתי, בהחלט, ככה זה נשמע, שזה מה שצריך לעשות.

זה באמת סעיף שחסר בחוק. סעיף תקציב חסר.

אין פתרון אחר, אלא תיקון חוק הספרייה הלאומית.

אנחנו נקדם את זה.

מעבר לבעיה הספציפית כרגע, שלצערנו לא שמענו כאן תשובה ברורה שיהיה לזה פתרון בשבועות או בחודש הקרוב.

במסגרת הדיון בוועדת הכספים, שנערך ב-72 שעות האחרונות, אני הזכרתי את הדברים כמה וכמה פעמים. זה הוזכר. נדמה לי שראש אגף תקציבים מבין שהנושא הזה, הגם שהוא סכום קטן – חשיבותו גדולה. בכוונתי להילחם ולעשות כל דבר ונדמה לי שאני פה יכול לדבר גם בשם יושב הראש, שהנושא הזה ייכנס. אין פה מחלוקת של אופוזיציה או קואליציה, נדמה לי, ואנחנו נכניס את זה לאותם 11 מיליארד שקלים. לבטח יימצאו אותן המעות ל'פישקה החיגר של הספרייה הלאומית'.

תודה רבה. אוּרי או אוֹרי אליס הצטרף?

אני יכול משפט אחד עוד להוסיף?

רק שנייה בבקשה, ברשותך. בוא ניתן לרות דיין מדר, מנהלת מחלקת חברה במרכז השלטון המקומי, היא נמצאת? גם לא? אז בבקשה.

חבר הכנסת האוזר, הדבר לטעמי, המשפיל ביותר, זה להיענות להצעותיהם של תורמים פילנתרופיים מכובדים, שמוכנים לתת יד כדי להוציא אותנו מהמשבר. זה משפיל. מבחינה לאומית זה ממש משפיל. לא יכול להיות מצב כזה. לא יכול להיות דבר כזה. והאמן לי, אנחנו דוחים הצעות של תורמים שיגידו: מה הבעיה? אנחנו ניתן את הדבר. אבל זה לא ייתכן.

כן, אתה יצאת והזכרתי את זה, וזה איכשהו התקשר לי בקונטקסט למנדלה מוכר ספרים, 'ספר הקבצנים', היה כותב פרק נוסף.

כן.

אוקיי, תודה. גלית והבה-שאשו נמצאת איתנו? ראש מינהל תרבות במשרד התרבות והספורט? גם לא? מה זה ההיעדרויות האלה? ורד ליאון ירושלמי, דוברת של הספרייה הלאומית? טוב, אז נראה לי שבאופן מאוד מאוד חריג, הזמן אפילו עודף, משום שחלק לא נמצאים, אז אם מישהו רוצה להוסיף.

היושב ראש, אני חייב לעזוב, אבל אני הייתי כן מציע אולי, איך אומרים, לפעמים הגורל מקבץ אנשים, גם מרקסיסטים וגם כאלה שאינם מרקסיסטים, יחד לשולחן וגם תהלה כאן. תהלה, יכול להיות שאנחנו יכולים, שלושתנו, כיוון שמצאנו את הזמן ואת החשיבות להגיע לכאן, לקחת את זה הלאה להצעת חוק משותפת.

מסכימה מאוד, לכבוד הוא לי ואני חושבת שזה דבר שאנחנו צריכים לעשות.

נעשה את זה ביחד, נציע לעוד אנשים גם לעשות, להצטרף ולעשות את זה.

אני אשמח להצטרף, למרות שלא הייתי בדיון.

סליחה, לא ראיתי אותך, אורלי. הנה, אז יש לנו פה אפילו איזון בין קואליציה לאופוזיציה, אפילו בהיבט המספרי.

וגם מגדרית אנחנו מאוזנים.

וגם מגדרי, מצוין, אבל אנחנו נפתח את זה לעוד. בסדר, עופר?

בהחלט כן. תיכף נביא את זה במסגרת ההמלצות, רק שאלה שרציתי, מישהו הזכיר פה שייקח עוד חודש עד שהעניין הזה יסתדר, האם זה אומר שהעובדים יהיו עוד חודש בחל"ת?

אנחנו מתכננים להחזיר את העובדים ב-1.9 לעבודה. את המשמעויות לגבי פתיחת הספרייה אנחנו עדיין לא יודעים.

אני אשוחח עוד היום עם ראש אגף תקציבים בנושא הזה, בהמשך לדיון שהיה אתמול בלילה ונראה איך אנחנו מקצרים טווחים.

תעדכן אותי בבקשה?

כן, כן.

אני רק רוצה להגיד שלחוקרים, ספטמבר הוא חודש קריטי, בגלל ששנת הלימודים עוד לא מתחילה וזה חודש שהם יכולים לעבוד בו, הילדים כבר בבית ספר והאוניברסיטאות עוד לא התחילו. אם אפשר להחזיר אותם זה יהיה מאוד משמעותי.

קודם כל, אם יש מישהו שרוצה להוסיף זה הזמן, ואם לא, אז אני מודה לכולם. כפי שאמר ידידי חבר הכנסת האוזר וחברות הכנסת פרומן ופרידמן, אנחנו נגבש הצעת חוק ונקדם את זה, בתקווה שנוכל לתת לזה מענה הולם בקרוב. תודה לכל המשתתפים.


הישיבה ננעלה בשעה 11:48.