פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



3
ועדת המשנה לנערות וצעירות בסיכון
09/09/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 1
מישיבת ועדת המשנה לנערות וצעירות בסיכון
יום שני, כ' באלול התש"ף (9 בספטמבר 2020), שעה 09:30

סקירת משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - התוכניות והמענים הקיימים לנערות וצעירות בסיכון

חברי הוועדה: קטי קטרין שטרית – היו"ר
הילה שי וזאן
תהלה פרידמן

שרון קינן - ממונה חסות הנוער והמעונות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אחיה קמארה - מנהל התכנית הלאומית לילדים ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אלין אלול - סמנכ"לית בכירה ראש מינהלת תקון וסיוע לבתי המשפט, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

שמעון סיאני - מנכ"ל "ידידים" - עמותה לסיוע הדדי וקידום פעולות חברתיות וקהילתיות

רונית לב-ארי - מנהלת מרכז ידע, בית רות

שלי שטרכר-שלו - מנכ"לית, פורום ארגוני צעירות

איילת דיין - מנהלת שותפה, המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות

אלון ברמי - מנהל תחום

אריאלה אהרון

יפעת קדם





סקירת משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - התוכניות והמענים הקיימים לנערות וצעירות בסיכון

שלום לכולם, היום יום רביעי, כ' באלול התש"ף. אני מודה ליושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה והשוויון המגדרי, חבר הכנסת עודד פורר, על כך שהחליט להקים ועדת חשובה כל כך ונתן לי את הזכות לעמוד בראשה. אני מודה מקרב לב למנהלת הוועדה, אריאלה אהרון, על העבודה היסודית והחשובה שהיא עושה.

אני רוצה לפתוח בנתונים מדוח מבקר המדינה שפורסם במאי 2020 לגבי שנת 2018. כמובן שהנתונים הם קשים מאוד. אנחנו מדברים על 110,000 בני נוער וצעירים בגילאי 13 עד 25 שחיו במצוקה, ניתוק וסיכון גבוה. 17,200 בני נוער במח"טים של משרד החינוך ובמסגרות יום בקהילה של משרד החינוך - מפתנים ומיתרים. 18 ניידות רחוב לאיתור בני נוער משוטטים. תשע מעונות ממשלתיים, כשמתוכם רק שניים שמיועדים לנערות. 827 מקומות יש במסגרות רשות חסות הנוער, הוסטלים, פנימיות וחלופות מעצר. 14 מסגרות של רשות חסות הנוער נסגרו בשנים 2017-2019 מתוך 48 מסגרות שהיו קיימות. 195 בני נוער המתינו להשמה במעונות הממשלתיים, כאשר זמן ההמתנה הממוצע הוא כחצי שנה. חברים, המספרים זועקים. 91,000 נערים ונערות לא מטופלים, לא נמצאים במסגרת כזאת או אחרת. רק 18 ניידות רחוב יש שמאתרות אותם ברחבי הארץ. זמני ההמתנה להשמה במעונות הממשלתיים עורכים מספר חודשים. הנערים והנערות הממתינים לשיבוצם במעון ממשלתי הם על קצה הרצף הסיכוני.

כדי להמחיש מי הן הנערות שממתינות להשמה, אני רוצה להעלות את זכרה של הנערה מרים פרץ ז"ל. מרים הגיעה מבית חרדי ויצאה בשאלה. היא נשרה ממסגרות הלימודים והסתובבה ברחובות. הוריה דאגו לה ופנו לבית המשפט. השופט נתן צו מפורש שלפיו מרים תשהה שנה במעון "מסילה", אך מרים הייתה ברשימת ההמתנה וחזרה לביתה. מצבה הלך והתדרדר והיא החלה להשתמש בסמים קשים. שבוע וחצי לפני מותה היא נמצאה על ידי המשטרה שכובה בעין יעל לבדה, שתויה ונטושה. הוצא לה צו נוסף למוסד הגמילה רטורנו, אך זה היה כבר מאוחר מידי. ב-24 באוקטובר 2019 נפטרה מרים פרץ, בת 17 בלבד, ממנת יתר של סמים שרכש עבורה מאג'ד אליען, בן 55 ממזרח ירושלים. יהי זכרה ברוך.

אני רוצה להדגיש, 195 בני נוער ממתינים להשמה במעונות ממשלתיים, רק שהמעונות הממשלתיים סגורים. הם התקווה האחרונה שנשארה לאותן נערות, נערים ומשפחה. יש רק שני מעונות לנערות. אחד זה מעון "מסילה" במושב אורה, שדוח מבקר המדינה מבקר בצורה חריפה את תת התנאים וההזנחה השורה במוסד, והשני הוא "אלבוסתן" בג'וליס שמיועד לנערות מהמגזר הערבי. זה לא מספיק. כדי למנוע את מרים פרץ הבאה אנחנו חייבים לטפל. איך מטפלים? היום הגעתי כדי לשמוע את נציגי העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, את העמותות והתכניות השונות, ולקבל תמונת מצב עדכנית. אני רוצה להתחיל עם איתור נערות בסיכון.

החסות לא מאתרת נערים, החסות מקבלת נערים שמופנים על ידי עו"סים בקהילה או מופנים דרך שירות המבחן. ציינת שיש שני מעונות ממשלתיים לנערות. ציינת את "מסילה" ואת "אלבוסתן", שאלה שני מעונות ארוכי טווח לנערות, אבל יש לנו גם את מעון "צופייה" שמשמש לאבחון והתארגנות בשעת משבר או לאחר משבר. שלושת המעונות האלה הם המעונות היחידים שנותנים כמעונות ממשלתיים ארוכי טווח שיש בהם אפשרות של קבוצות מגן. בקבוצות מגן הרבה יותר קל לשמור על הנערות, כי קשה להן לברוח, קשה להגיע אליהן. שם קורית העבודה הטיפולית היותר מורכבת מאשר בשאר המעונות. יש מעונות נוספים במיקור חוץ, יש הוסטלים, יש פנימיות.

ציינת שדוח המבקר הוגש במאי. במאי המתינו 195 נערים ונערות. היום אנחנו עומדים על 147. אנחנו משתדלים להוריד את המספרים. הקליטה למעון "צופייה", שערכה בעבר חודשים מרגע ההפניה, אורכת כשבוע-שבוע וחצי. כמעט בכל שבוע יש לנו קליטות חירום ברגע של פנייה. כך גם ב"אלבוסתן". זמני ההמתנה עדיין ארוכים, אבל אנחנו מקצרים אותם כמיטב יכולתנו. מעון "מסילה" שציינת בנוגע למרים פרץ עבר שיפוץ של שתי קבוצות המגן שלו. הייתה קבוצת מגן אחת בשיפוץ, אחת מאוישת. כיום שתי הקבוצות מאוישות, שתיהן מלאות, ויש עוד שתי קבוצות קידום במעון. אלה המקומות היחידים שיש ברשות חסות הנוער לנערות מהמגזר היהודי. יש בתכנית החומש שנכתבה ונחתמה מול משרד האוצר מעון נוסף שייבנה במהלך השנים הקרובות. כרגע הוא נמצא בתהליכי אישור תכניות. המעון הזה אמור להכיל עוד שלוש קבוצות, עוד 36 נערות.

האם יש שינוי ממאי עד עכשיו? נכנסה לנו מגיפה שבוודאי שינתה קצת את פני הדברים. האם בנתונים שקיבלנו יש שינוי, ואם כן, מה היקף התופעה?

המספרים לא ירדו בהרבה, הם ירדו כמעט ברבע. היו 195. היום אני עומד על 147 נערים ונערות שממתינים לכלל המעונות. המספרים יורדים ככל שאנחנו מצליחים. אנחנו מייצרים פתרונות שנותנים מענה לחלק מהנערים במסגרות שהן לא ממשלתיות. המעון שכרגע משמש כמעון עם רשימת ההמתנה הארוכה ביותר הוא מעון אבחוני היחיד לנערים בארץ וברשות חסות הנוער, יש לו רשימת המתנה של כ-70 נערים.

אתה יכול להגיד לי כמה זמן ההמתנה של אותם נערים? מרים פרץ זה לא הנושא שהמשרד היה צריך לקחת לתשומת ליבו? לא היה איזה שהוא שיח בתוך המשרד מה עושים כדי לקצר את זמן ההמתנה? זה קריטי במקרה הזה, ראינו הוכחה לכך.

זמן ההמתנה קוצר. ככל שיש לנו פחות ממתינים, כך מי שנמצא ברשימה נקלט מהר יותר. כדי לקצר את ההמתנה אנחנו מנסים לייצר מקומות אפשריים. יש לי מעונות ארוכי טווח, יש לי מעונות אבחוניים. "צופייה" ו"נווה חורש" הם מעונות אבחוניים שבהם אנחנו לומדים להכיר את הנערים שמופנים לחסות, אנחנו לומדים מה היכולות שלהם, מה הכוחות שלהם, מה הצרכים שלהם. בסוף התהליך, שזה תהליך שאורך סדר גודל של שלושה עד חמישה חודשים, אנחנו מדייקים את ההפניות שלהם למעונות ארוכי הטווח. זה יכול להיות במעונות ממשלתיים-חסותיים, זה יכול להיות במעונות לא ממשלתיים, זה יכול להיות בהוסטלים או בפנימיות חסותיים או לא חסותיים. בתקופת הקורונה עשינו הפקת לקחים ולמידה עם קבוצה של 15 נערים שהמתינו למעון "נווה חורש". כרגע אנחנו מנסים לראות איך אנחנו מייצרים פיילוט נוסף. כל הקבוצה של 15 הנערים שממתינה ל"נווה חורש", לחלק הקידומי, לא לחלק הנעול, מצמצמת את רשימת ההמתנה ואת זמני ההמתנה.

תמקד אותנו בתשובותיך לגבי נערות. ענית לנו לגבי הליקויים במעון "מסילה" ואמרת שנערכו שיפוצים בתקופה האחרונה. אני אשמח לבקר שם, לראות אם נעשו שיפוצים מתקופת הדוח עד היום. דיברת גם על זמני ההמתנה הארוכים שאותם קיצרת.

לגבי הטיפול הפסיכולוגי של אותן נערות שנמצאות במעונות הממשלתיים מעבר לפגישות שמתקיימות עם העובדים הסוציאליים, האם אתה יכול לפרט, או שאין טיפול פסיכולוגי?

הייתי מבקשת לשאול לגבי נוהל, מעקב וטיפול בפגיעות מיניות. אנחנו נמצאים בתקופה שיש איזה שהוא גל מאוד קשה של פגיעות מיניות בנערות. יכול להיות שחלק מהנערות האלו גם יגיעו למעונות האלה כתוצאה מהפגיעה הזאת. האם יש נוהל ומעקב בטיפול בפגיעות מיניות שחלק מהנערות האלו עברו? תספר לנו איך התארגנתם בתקופת הגל הראשון של הקורונה והגל השני. האם יש מסקנות? האם אתם זקוקים לסיוע מהמדינה?

יש טיפול של עובדים סוציאליים בתוך המעונות, אין טיפול פסיכולוגי קבוע. מה שאנחנו מייצרים היום כחלק מהמתווה שציינתי קודם - תעריף חדש שחלקו יתחשב וייתן מענה לטיפולים פסיכולוגיים פרטניים לפי דרישה. לא יהיה באופן גורף, אלא כל מעון שיציג צורך של נער או נערה יקבל סל של תקציב. זה כרגע בשלבי תכנון. אנחנו עוד לא שם, אנחנו בדרך לשם. כל מינהל תקון בנה מדיניות של טיפול בטראומה מורכבת והכשרה בכל המינהל, לא רק בחסות. כולנו נכנסים לזה. זה אומר שבשנה הקרובה יתקיים פיילוט במחוז ירושלים לגבי אוכלוסייה בקהילה ובמסגרות החוץ ביתיות בנושא הפגיעות המיניות. כל המעונות לנערים ולנערות מכילים אחוזים גבוהים של נערים ונערות שעברו פגיעות מיניות. אנחנו מתעדים ומטפלים בכל הנערים והנערות האלה ברמה המעונית. מתרחש מעקב אחרי הטיפול הזה. יש לכל הצוותים הנחיה שמלווה אותם. רעננו בחודש יולי האחרון את חובת הדיווח. העו"ס של החסות עושה המון עבודה מול הצוותים הטיפוליים במעונות הממשלתיים.

אתה יכול לתת לנו מספרים של נערים ונערות שעברו פגיעות מיניות? יש לך נתון כזה? אתם מודעים למספר?

אני אוכל להציג לוועדה בהמשך.

חשוב מאוד שתעביר לנו.

כיוון שהנושא של הדיון היום זה מענים לנערות וצעירות, חשוב לי להתייחס לזה באופן רחב יותר ולהביא את ההתייחסות שלי לדברים שסקר פה בקצרה שרון קינן, מנהל רשות חסות הנוער.

משרד הרווחה מפעיל רצף של מענים טיפוליים לנערות וצעירות בסיכון. הרצף הזה הוא רצף שמתחיל באיתור, בתכניות לאיתור, במניעה, כאשר בהמשך אותן נערות מגיעות למסגרות כדוגמת מעון "מסילה" בגלל מצב סיכוני מאוד-מאוד קיצוני שמצריך תנאים של נעילה. על הרצף הזה יש מגוון מאוד גדול של תכניות שמשרד הרווחה מפעיל.

הדוח של מבקר המדינה ממאי 2020 אכן מתמקד במענים שקשורים לנוער בסיכון, ביניהם הנושא של הפעלת תכניות לאיתור והתחום של נערים ונערות שממתינים בקצה רצף סיכון. חסות הנוער מפעילה קרוב ל-70 מסגרות, בתוכן יש מסגרות פתוחות שמגיעים אליהן בני נוער. המיקוד של הבעיה שלנו הוא במקומות הזמינים לבני נוער במעונות הנעולים. לאורך הזמן, ואני מפנה אותך לדוח שממנו ציטטת, אנחנו יכולים לראות שינוי דרמטי בכמות הממתינים. גם בדוח עצמו מציין המבקר שיש שיפור של שני שליש בכמות הממתינים. נכון להיום ממתינים קרוב ל-150 בני נוער להשמה במעון נעול. כאן אנחנו מדברים על הרצף האחרון בסיכון. במסגרות הפתוחות של חסות הנוער יש בכל רגע נתון מקום. בתקופה בה מבקר המדינה בדק את משך זמן ההמתנה, שזה בעיקר נתונים של 2018 ו-2019, אנחנו יכולים להצביע על קיצור משמעותי במשך ההמתנה.

אנחנו מדברים על כמות גדולה מאוד של נערים ונערות שממתינים.

אני מסכימה לגמרי, אין מחלוקת.

מרים פרץ הבאה זה רק עניין של זמן. אנחנו מדברים על נערות ברחובות. הן לא נמצאות במסגרת חלופית אחרת שמגינה עליהן, הן נמצאות ברחובות. אנחנו יודעים שמרים ברחה מהבית מספר פעמים, עברה למסגרת פתוחה כזאת או אחרת, עברה לרטורנו, ואז ברחה גם משם. אם היה עוד מוסד כדוגמת "מסילה" יכול להיות שהיום היא הייתה בין החיים. אני אשמח מאוד לדעת מתי אתם מתכננים להוציא את המכרזים שהרבה זמן לא הוצאתם, ומה היא תכנית הטיפול שאתם אמורים לתת. אני רואה המון חוסר. אני מאוד מקווה שלא החלטתם שאתם מאבדים את הילדים האלה. אנחנו מאבדים את הנערות האלו. יש מן השלמה שאותי מחרידה.

אני לגמרי שותפה לדברים שאת אומרת. אנחנו לחלוטין לא מרימים ידיים. אנחנו נאבקים בכל הזירות על מנת להרחיב את המענים למסגרות הנעולות, שזה מקור הבעיה. זה חלק מהרצף השלם של המענים שצריכים להינתן לבני נוער בסיכון. המציאות של נערה שצריכה להמתין למעון נעול כי אף מסגרת אחרת לא מתאימה לה היא מציאות שאנחנו לא מוכנים להשלים איתה.

את מדברת על המעונות הסגורים. אני מדברת על המעטפת לפני. השלב האחרון, להערכתי, זה להגיע למעונות הסגורים. יש מעטפת לאיתור שלהן, לנסות לטפל בהן במסגרת המשפחתית או הבית ספרית. איפה שם אתם מתגברים את זה? אנחנו לא רואים שום תגבור. זה לא רק העניין של האיתור ולשים אותן במוסדות סגורים, יש גם פתרונות שהם הרבה יותר מקדמים כדי לא להגיע לקצה. את מדברת איתי על הקצה. מה אפשר לעשות כדי לאתר אותן בעוד מועד? מה אפשר לעשות כדי לטפל בהן במסגרות פתוחות יותר? שם אתם לא פותחים את המכרזים, שם הכל נעול, אין התרחבות. אני בטוחה שדוח המבקר הבא בנושא הזה יהיה חמור יותר, כי יש לנו כבר חצי שנה מגיפה והילדים בבתי הספר התיכוניים לא מגיעים לשישה ימי לימודים. שם אנחנו מאבדים את אותן נערות ואת אותם נערים. אין לכם את הנתון הזה, אין לכם את היכולת. בואו תגידו לנו מה אתם מתכוונים לעשות. האם קיימתם דיונים בנושא? האם יש איזו שהיא היערכות? בוועדה הזאת נמשיך ונעבוד ימים ולילות. מדובר בנפשות של ילדים שמסביבם יש משפחה שסובלת מהמצב הנתון. אנחנו נבדוק במהלך כל הקדנציה הזאת, אבל מה אתם עושים לפני כדי למנוע מאותן נערות להגיע לקצה?

לא הצלחתי להבין לאיזה מכרזים את מכוונת.

יש לכם עמותות.

אין מכרזים שעומדים באוויר, אין מכרזים תקועים.

האם כל העמותות קיבלו את המכסות?

המסגרות הפתוחות זמינות בכל רגע נתון. כל המכרזים למסגרות הפתוחות פועלים, לא ממתין ולא מעוכב שום מכרז למסגרת פתוחה. יש מאות מקומות פנויים שממתינים בכל רגע נתון לקליטה של נער או נערה בסיכון. למשרד הרווחה יש קושי להרחיב את התכניות שהוא נותן לניידות איתור. אנחנו יכולים להשתמש בתכנית הזאת, שהיא תכנית טובה וממחישה את הדברים שאת דיברת עליהם, לפני שילד מגיע לקצה הרצף.

בואי נחזור לדוח. אנחנו מדברים 110,000 בני נוער וצעירים בגילאי 13 עד 25 שנמצאים בסיכון גבוה, בניתוק, במסוכנות כזו ואחרת. 17,200 בני נוער נמצאים במח"טים של משרד החינוך ובמסגרות יום בקהילה של משרד הרווחה – מפתנים, מיתרים וכו'. את אומרת שיש 147 בני נוער שממתינים. אנחנו מדברים על זמן המתנה של חצי שנה כדי להגיע למוסד.

זמני ההמתנה התקצרו. לגבי חלק מהם זמני ההמתנה הם של ימים ספורים. אם תרצי לקבל פילוח לגבי משך ההמתנה, נוכל להעביר נתונים עדכניים מאז הדוח ועד היום. משך זמן ההמתנה התקצר בצורה משמעותית.

האם תוכלי לתת לנו נתונים לגבי 110,000 בני נוער שנמצאים בסיכון ואנחנו יודעים שזקוקים לטיפול כזה ואחר? הטיפול שלהם לא חייב להיות במוסד סגור, זה יכול להיות בתכניות אחרות. יכול להיות שכשאנחנו מאתרים אותם אפשר לעטוף אותם בדברים אחרים, לאו דווקא לשים אותם במעונות סגורים. 14 מסגרות מתוך 48 מסגרות נסגרו בין השנים 2017 ל-2019.

עד איזה גיל אתם מודדים? כשאתם מדברים על ילדים בסיכון או במצוקה, האם אתם מסיימים בגיל 18, האם אתם מסיימים בגיל 21? אני מבינה שספציפית בהקשר של נערות הסיפור הזה של גילאי 18 עד 21 היא נקודה בעייתית, זה גיל שהן נטולות מסגרת.

זה לא נכון.

לפי הנתונים אני מוצאת ש-91,000 נערים ונערות לא נמצאים בשום מסגרת, הם מוגדרים נערים ונערות בסיכון גבוה.

המספר שהתייחסת אליו מורכב מכמה חלקים. אני יכולה להתייחס לכל בני הנוער שנמצאים בקצה רצף הסיכון. מינהל תקון אחראי על קצה רצף הסיכון.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, על כינון הוועדה החשובה הזאת. אני חושבת שזה דבר מתחייב. יישר כוח שלקחת והרמת את זה. אנחנו פה לרשותך בכל מה שצריך. אנחנו יודעים שגורמי הרווחה עובדים ימים כלילות, לפעמים אפילו בשכר שהוא מביש. אנחנו פה בשבילם, רק שיגידו לנו מה צריך לעשות.

לקראת הדיון התעמקתי במחקר של עמותת עלם וראיתי עלייה של 47% בבני נוער שנותרו ללא קורת גג בשנים 2019-2020. אני חושבת שהעלייה הזאת היא עלייה מאוד-מאוד מדאיגה. לפני שבוע וחצי ביקרתי בעמותת אותות בתל אביב, שם פגשתי נערה מקסימה. כששאלתי אותה מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה, היא אמרה לי: "לצערי אני לא חושבת כל כך רחוק, הדבר היחיד שאני חושבת עליו זה איך מחר אני דואגת שתהיה לי קורת גג". כשאני מסתכלת על אותה ילדה בת 16 וחצי, אני אומרת, כרגע, בעיניה, אין לה עתיד. אני חושבת שהתפקיד שלנו זה להסיט את העננים ולדאוג שיהיה לה עתיד. חוזק החברה נמדד על פי החוליה הכי חלשה שלה. דווקא נערים ונערות במצוקה הם החוליה החלשה שתפקידנו כחברי כנסת ותפקידנו כחברה לדאוג לייצג אותם. הנתונים שהעלית פה, כבוד היושבת ראש, מאוד מדאיגים, וגם הנתונים שלפניי. אני חושבת שחשוב שנשוב וניפגש פה, חשוב שניכנס לעובי הקורה ונבדוק באמת מי הגורמים שיכולים לסייע לשנות את הנתונים האלה ולשפר אותם, בייחוד לאור המשבר הקשה הזה.

גם אני באתי בעיקר לברך, כי זו פרספקטיבה בנושא מאוד-מאוד חשוב. בתוך המכלול אני עסוקה בגילאי 18 עד 28. מדינת ישראל יודעת טוב יותר לעטוף כל עוד מדובר בגיל של חינוך. הרבה פעמים אותם נערים ונערות הולכים לנו לאיבוד ואנחנו פוגשים אותם עוד פעם כמשפחות רווחה לקראת גילאי 30. מה קורה עם גילאי 18 עד 28?

יכול להיות שאם הם היו מקבלים את הטיפול הנדרש או את המעטפת לא הינו מקבלים אותם - -

זאת הפרספקטיבה שאני מסתכלת דרכה על הדבר הזה. אני חושבת שנכון את עושה כשאנחנו מתחילים עם הממשלה. אני חושבת שבשלב הבא צריך לחשוב על הרשויות המקומיות. אני מכירה כל מיני פתרונות שמנסים לתת להם בקהילה, אפילו ברמה יישובית.

אפילו בהתארגנות. היום אני מוזמנת לבית בבית שמש. הוא פשוט אסף תרומות. אחרי שהם ראו את אותן נערות ברחוב הם אספו תרומה כזו או אחרת. כנראה שלא אוהבים להתעסק בדברים האלה, או לא יודעים איך להתעסק. אנחנו מדברים על נערות שבעתיד יהיו עם דור נוסף.

זו שרשרת הדבקה שצריך לקטוע.

הנושא שעולה פה בדיון הוא מאוד-מאוד רחב ומאוד-מאוד מורכב. כמו שאלין ציינה, מדובר פה על רצף עצום של מצבי סיכון לילדים. אני מתייחס בנתונים שלי לנתונים בקהילה. את הכנסת בעיקר את הנתונים של ילדים בקצה הרצף. צריך להבין שחלק לא קטן נמצא מחוץ לקהילה. אני מתייחס לנתונים שלנו יש לגבי ילדים בסיכון ונערות בסיכון בקהילה.

התכנית הלאומית היא תכנית משותפת לחמישה משרדי ממשלה: חינוך, רווחה, בריאות, קליטה, ביטחון פנים. כל המשרדים יחד מנסים לאתר את הילדים. משרדי הממשלה מנסים לאתר את הילדים שנמצאים בסיכון ב-185 רשויות חלשות מבחינה סוציו-אקונומית בישראל, ללא יוצא מן הכלל. זה אומר שכל הישובים הערביים בתוך התכנית הזאת, כל הישובים החרדיים, כל הישובים שיש בהם ריכוז גבוה של עולים חדשים וכל הישובים שלמרות שהם באשכול סוציו אקונומי ומעלה יש אצלם שכונות שהן במצב סוציו-אקונומי דומה לישובים באשכול אחד עד חמש, כמו למשל שכונות מסוימות בתל אביב, בחיפה, בראשון לציון, ברמת גן וכו'.

מה אנחנו עושים? אנחנו מלמדים את אנשי המקצוע את ההגדרה הבין משרדית של מי הם ילדים ונוער בסיכון, שזה על בסיס פרמטרים שלקחנו מאמנת האו"ם לזכויות הילד. בתהליך המיפוי שעשינו בעשור האחרון מצאנו שיש 84,000 בני נוער בסיכון. ההגדרה הבין משרדית היא לא קצה הרצף, היא הגדרה הרבה יותר רחבה - נושא של השתייכות למשפחה, נושא של בעיות לימודיות קשות, נושא של בעיות חברתיות קשות, נושא של בעיות רגשיות קשות, הזנחה, אלימות, התנהגויות מסכנות וכדומה. כיוון שהוועדה עוסקת בעיקר בבנות נוער, אז 40% במיפוי הן נערות. אנחנו תכנית תוספתית למה שתיארו פה משרד הרווחה. המשרדים השונים מפעילים הרבה תכניות באופן ישיר, אבל הכסף התוספתי של 360, של התכנית הלאומית, נותנת תמונה. בשנתיים האחרונות היו 20,000 בני נוער בסיכון במימון ה-360, כש-46% מזה היו בנות. לגבי השנה הזאת, לגבי הקורונה, המצב הוחמר.

אני רוצה הסבר על החלוקה המגדרית, כי אני מבינה שיש יותר בנים מבנות שמוגדרים כנוער בסיכון.

האם יש יותר בנים מבנות?

זאת שאלה קשה. אנחנו יודעים שכמעט תמיד יש נטייה לזהות יותר בנים בסיכון, כי אצל בנים התופעות יותר בולטות – התנהגות קשה, אלימות. בשנתיים האחרונות, כמו ששמעתם, 46% מבני הנוער שבהם טיפלו במימון ה-360 היו בנות.

המאמץ לאתר בנות לא מקבל משקל בהחלטות שלכם? נערות זה מצב הרבה יותר חמור.

ברור שאנחנו מנסים, ברור שכל משרדי הממשלה עוסקים בסיפור הזה. אם אתם שואלים אותי מה הנתונים בעשור האחרון, אז המיפוי באיתור היה 40% בנות. בתכניות במימון ה-360 בשנתיים האחרונות 46% מבני הנוער היו בנות. אם אתם שואלים אותי אם יש תת איתור ותת טיפול, יכול להיות שכן, אבל אני נזהר בתשובה, אני לא באמת יודע.

הנתונים חמורים מאוד. אני מתכוונת בנושא הזה של איתור, טיפול וכו' להתעמק. אנחנו נצטרך לקבל נתונים כדי לדעת איך אנחנו פועלים. זאת לא תהיה ועדה שתשב ותדון, זאת תהיה ועדה מאוד פרקטית. אני אסייר במוסדות, אני אבדוק לא פחות ממבקר המדינה, אני ארצה להביא את הנושא הזה בפני חברי הכנסת האחרים, השרים, והכל כדי שנטפל. הציבור בחר בנו לא בשביל לגזור סרטים כאלה ואחרים או להיות בקוקטיילים, הוא בחר בנו כדי לטפל בבעיות האלו. זו בעיה אקוטית.

שימח אותי העניין של העלייה באיתור נערות. יישר כוח על העבודה הזאת, היא מאוד-מאוד חשובה.

נשמח לכמה שיותר ישיבות וכמה שיותר להעלות את הנושא, הנושא בוער בדמנו. אם יש דבר שאנחנו גאים בו זה הנתונים שלנו. אנחנו למעלה מעשור מפרסמים נתונים כל שנה על אחוז הילדים. מרכז המחקר של הכנסת משתמש בנתונים שלנו בלי הפסקה.

אני אשמש להיות לכם לעזר מול משרדי הממשלה בתקציבים נוספים, כי אני חושבת שהתכנית הזאת חייבת להיות תכנית רחבה יותר מעבר ל-185 ישובים שאמרת. האופטימאלי זה שכל הישובים במדינה יקבלו את התכנית הזאת, כדי שנוכל לאתר בזמן את הנערות, כדי שנוכל לטפל בהן. מטרת הוועדה זה שלא תהיה נערה אחת שלא תקבל טיפול. זה האידיאל מבחינתי, זה החזון. יחד נשיג את זה. אני לא יכולה כחברת כנסת להחליף אתכם או שאתם תחליפו אותי, אבל אנחנו יכולים לשלב כוחות וביחד להפיק כמה שיותר תועלת מהוועדה. אנחנו יכולים להזיז יחד את הדברים, להפוך אותם לטובים יותר.

אני מברך אותך, קטי, על הוועדה המאוד-מאוד חשובה הזאת. הסיפור שפתחת בו, של מרים פרץ, מתחיל מהקהילה. אני רוצה להעלות פה את הסוגיה של מגזר שלישי. 99% מהנערות האלו נמצאות בקהילה. כשהן הולכות לאיבוד, כשהן שותות אלכוהול, כשהן חשופות לאלימות ולאונס, הן נמצאות בתוך הקהילה. גם הפוגעים בהן נמצאים בתוך הקהילה. הדרך הטובה והנכונה ביותר שהוכיחה את עצמה בארץ ובעולם היא שילוב ארגוני המגזר השלישי, החברה האזרחית.

אנחנו נמצאים במצב שאין תקציב מדינה. חשוב שתכניות קיימות ימוצו במקסימום שלהן. תכניות קיימות לא ממוצות במקסימום שלהן, כי לא העבירו תקציבים שמאפשרים רצף שנתי. מאריכים אותן בחודשיים, בשלושה, בארבעה חודשים, מה שמקשה על הרצף, מקשה עלינו, על ממוני המגזר השלישי, בפיתוח תשתיות, כוח אדם רציני והכשרתו.

אחד, צריך לעבוד מהר, ושניים, צריך להשקיע הרבה בקהילה, שזו השקעה כפולה ויותר זולה. טיפול בנערה בקהילה עולה פחות מ-10% מאשר טיפול בנערה בחסות הנוער או בפנימיות. האפקטיביות שלה הוכחה במחקרים. ככל שתוכלו להעביר יותר תקציבים לאורך זמן, כך זה יהיה מאוד משמעותי.

אני חושב שצריך להתייחס לתתי אוכלוסיות בתוך אוכלוסיית הנערות. יש לנו אוכלוסיות גדולות של נערות בחברה הערבית, בחברה הבדואית, בחברה החרדית, כששם יש פער מאוד גדול בין הבית של ההורים לבין איפה שהנערות נמצאות. אלו סוגיות מורכבות מאוד. אנחנו לא יכולים להתייחס לכל הנערות כאילו הן אותו דבר. אפילו בתוך הציונות הדתית יש הבדלים מאוד גדולים. התמחור, התעדוף או ההשקעה בפיתוח של מענים מותאמי תרבות זה אחד האתגרים הכי גדולים, כי כשיוצאים לרחובות פוגשים בעיקר את האוכלוסיות האלו.

חשוב מאוד שלא נוותר על השטח. הרבה נערות אפשר לאתר כבר בכיתה ו', ז' ,ח' יחד עם יועצות בתי הספר, יחד עם בתי הספר עצמם ומשרד החינוך. אם הם יפנו אלינו בזמן את הנערות האלו, אפשר יהיה למנוע הרבה מאוד בעיות.

אנחנו נקיים עוד הרבה מאוד דיונים, כולל דיונים אך ורק למגזר הלא יהודי, דיונים לגבי המגזר החרדי, דיונים לגבי הדתיים הלאומיים, כי השוני בין נערה לנערה הוא גדול מאוד, הצרכים שונים. אני חושבת שבשלב האיתור ובשלב הטיפול, לפחות הראשוני, לא הקצה, יש לכם משקל מאוד מאוד גדול כעמותות שבאות לסייע לפתור את הבעיה. זה ימנע הרבה מאוד תקציבים בעתיד, זה ימנע טיפול כזה או אחר. הטיפול בנערה שהגיעה למצב של מוסד סגור זה טיפול יקר יותר, קשה יותר, לפעמים גם לא מוצלח. המשקל שלכם הוא משקל מאוד-מאוד חשוב.

ברכות, קטי, על ההקמה של ועדת המשנה הכל כך חשובה הזאת. אותות מפעילה מסגרות נוער וצעירים תחת חסות הנוער. אנחנו מטפלים בבנים ובבנות במסגרות מעורבות ובמסגרות שמחולקות על פי מגדר. כל קורות הגג שלנו מעורבות, למעט קורת הגג לחרדים בנים. קורות הגג נותנות מענה מהיר, זמין 24/7 לנערים ונערות, לצעירים וצעירות שנפלטים מהבית מסיבות רבות ומגוונות. אנחנו נתקלים בימים אלה בקשיים מאוד לא פשוטים סביב המתקנים שאנחנו מפעילים שהופכים להיות מבודדים. אנחנו נאלצים לשנע את הנערות מהצפון עד לירושלים. אנחנו בסבבים לא נגמרים של בידודים. אנחנו בחשיבה מתמדת עם הפיקוח ועם הצוות של חסות הנוער למציאת פתרונות הולמים ונכונים, אבל עדיין לא הגענו להסדרה נכונה ומותאמת. לפני שבועיים מחוז חיפה ומחוז תל אביב היו בבידוד ולכן ההפניות לקורות הגג הצטמצמו לאזורים מאוד ספציפיים בארץ.

מה היא תקופה השהות של נערים ונערות אצלכם?

אנחנו נמצאים על הרצף. יש לנו את הרצף של קורות הגג שנותנות מענה זמני של עד שלושה חודשים, כשאצל צעירות וצעירים זה עד ארבעה חודשים. מעבר לזה, אנחנו מפעילים מסגרות ארוכות טווח בהן בני נוער יכולים לשהות בין שנה עד שנה וחצי על פי צו של בית משפט.

האם זה אופטימאלי שלושה חודשים? מי קבע שזה רק שלושה חודשים? שמענו פה את חברת הכנסת הילה וזאן מספרת על אותה נערה שאמרה ששלושה חודשים זה מה שיש לה כרגע, היא לא יודעת מה יהיה בעתיד.

אנחנו חושבים ששלושה חודשים מספיקים. בני נוער שנפלטים מהבית אל הרחוב ומגיעים לקורות הגג או למסגרות הקצרות האלו, המטרה היא להחזיר אותם כמה שיותר מהר לביתם, כמה שפחות זמן שישהו בתוך קורות הגג. קורת הגג זו תחנת רכבת, לא צריך לשהות שם המון זמן. אלה מענים שצריכים להיות זמינים, מהירים ומיידים. השלושה חודשים מספיקים לעשות עבודה אינטנסיבית עם שירות הרווחה, לעשות עבודה אינטנסיבית עם המשפחה, בטח ובטח עם הנער והנערה כדי להחזיר אותם למסגרת ארוכת טווח חדשה או להחזיר אותם לביתם. נכון שיש נערים ספציפיים שבשלושה חודשים אנחנו לא מצליחים לתת להם את המענה ובשיתוף עם הפיקוח של משרד הרווחה אנחנו נותנים אפשרות להארכה, אבל לגבי הרוב המוחלט אנחנו מספיקים. קורת גג זו לא מסגרת שאמורה לתת את השלווה ואת הנחת להגיד: אנחנו חודשים כאן. קורת גג חייבת להיות עם סירקולציה של בני נוער שנכנסים ויוצאים כל הזמן, לא לסתום את המקומות. בני הנוער שמגיעים אלינו הם במפגש מאוד ראשוני ורגיש, הם הרבה פעמים רוצים להישאר עוד ועוד. הייתי במפגש הזה בבית דרור עם חברת הכנסת שי וזאן. לאותה נערה מקסימה שחוששת לאן היא תלך כבר יש שני פתרונות באופק.

האם אתם דואגים לפתרונות? כעבור שלושה חודשים הנערה אמורה לחזור חזרה לקהילה. אם אין לה לאן לחזור, האם היא נשארת שם? מה הפתרונות שמוצעים לאותה נערה? האם יש נערות שחוזרות בחזרה? יכול להיות שאם זמן השהייה שלהן היה ארוך יותר הן היו יותר מוכנות לצאת לקהילה, זה היה מגדיל את הביטחון העצמי שלהן, זה היה מטפל טוב יותר בבעיות שלהן. האם יש חשיבה כזאת?

רוב הנערות שנקלטות בקורות גג לא חוזרות לביתן, לא מצליחות להשתלב בחזרה בקהילה בצורה מסודרת. בזה שהן הגיעו לקורת גג נוצר קרע מאוד גדול עם המשפחה או עם הסביבה. שלושה חודשים מספקים, נותנים מענה. מאחר וכל הנערות ימשיכו למסגרות חוץ ביתיות ארוכות טווח, אותן מסגרות הופכות להיות המסגרות שבהן הן מתפתחות ועוברות תהליך הרבה יותר ארוך. קורות הגג מכשירות אותן להשתלב במסגרת שיש בה חוקים, נהלים, כללים, מה שהן לא מכירות מבחוץ.

יש דלתות מסתובבות, אבל זה לא קורה הרבה. יכול להיות מצב שקורות הגג יתערבו מאוד אינטנסיבית אבל אחרי חצי שנה יהיה פיצוץ נוסף וזה לא יסתדר. יכולים גם להיות נערים ונערות שעדיין לא בשלים להגיע למסגרת ארוכת טווח או להיכנס לתוך תהליך טיפולי. קורות הגג, אני מזכיר לכולם, זה מקום וולונטרי, אין צו של בית משפט שמחייב את הנערים או הנערות להגיע לשם.

אני רוצה להודות לחבר הכנסת עודד פורר שבעצם קיבל את הצעתי להקים את ועדת המשנה הזאת. חברת הכנסת שטרית, האמת לא הכרתי אותך, רק קראתי עלייך. שמחתי לראות שהנושא נמצא בידיים של אישה רבת-רבת זכויות. את מדברת כרגע מהקישקס, את לא רק מדברת מהראש, ויש ראש. אני כל כך שמחה. אני מאמינה שכל החברים שלנו פה שמחים שתהיי זרקור מאוד גדול ותעזרי לכל מי שעושה פה במלאכה יום-יום.

אני רוצה להתחבר למר שמעון סיאני שדיבר על כיתות ד', ה', ו'. עמותת בית רות מקיימת מסגרת לנערות משנת 2006. מ-2013 יש לנו כפר לנערות בסיכון בעפולה, כמובן בשיתוף מלא עם אלין אלול חברתנו ועם שרון קינן. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. אנחנו מופעלים על ידי המשרד עם כ-30% תרומות מארצות הברית. המסגרת הייתה יוזמה של אישה בשם סוזן אשנר שבגיל 16 הייתה ברחוב והתגיירה. בית רות נקרא על שם רות המואבייה. עד היום אנחנו נתמכים. בימים אלה, אני שמחה לומר, התחלנו בבנייה של שתי יחידות נוספות לעוד נערות שאנחנו מקוות לאייש. לא פעם אנחנו מרגישות שהנערות מגיעות מאוד-מאוד מאוחר. אני רוצה להזכיר את אביגיל לביא ז"ל שהתאבדה בגיל 22. היא הגיעה אלינו בגיל 16. מגיל 6 היא הייתה נתונה להתעללות קשה. אבא שלה יושב בכלא. רשות חסות הנוער וכל המערכת מקבלת את הכשלים של כל המערכות שלא ראו את הילדים האלה. הנערות פחות נראות מהנערים, כי כמו שנאמר, הן פחות בולטות, ההתנהגות שלהן היא יותר של הרס עצמי. בנים ובנות נפגעים מינית בגיל 12 עד 14 באותה מידה. רוב הבנים עושים acting out ופוגעים בסביבה, רוב הבנות הורסות את עצמן. הנתון של 46% הוא עצום. בטוח שיש עוד נערות מתחת לפני השטח, מתחת לרדאר.

אני בטוחה שהוועדה תגרום לכולנו לדבר גם על נערים וגם על נערות, משום שהם באים מאותה מצוקה, רק שהביטוי של המצוקה ברוב המקרים שונה. שתי הקבוצות האלו חייבות לקבל את המענה הנכון. אם הן שונות - המענים שונים. אני מקווה שנפסיק לדבר על נוער בסיכון ונדבר על נערים ונערות עם דיפרנציאציה של צרכים, כאשר בתוך כל קבוצה יש את הדקויות של תרבויות, דתות וכו'. כמי שמכירה את המערכת מבפנים אני יכולה לספר שנעשים דברים מדהימים, באמת מרגשים. את, חברת הכנסת שטרית, מוזמנת לבית רות בעפולה. לפני ארבע שנים עזבתי את הניהול, הייתי חברה בצוות ההקמה. כיום המקום מנוהל על ידי מור בן שמחון. המקום הוא מוכוון טראומה, הוא מתמחה בנערות. כהנחיה של הוועד המנהל בארצות הברית אנחנו מוכנות לעשות הסברה ללא תשלום, וזה על-מנת להעלות מודעות בבתי ספר יסודיים, בכל מקום. בגלל הקורונה אנחנו לא מזמנים אלינו. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מכון חרוב כדי להעלות מודעות, כדי לקרוא את המפה בגיל צעיר, כדי לאתר את הילדים האלה ולגרום לכל המערכת להתעורר עוד יותר ממה שהיא ערה. אני לא אומרת שלא נעשים דברים, אבל צריך לשכלל את הכלים, להרחיב ולהעמיק. הצעתי שנפנה למשרד הרווחה. בחרתי את רשות חסות הנוער, בגלל ההפרדה בין בנים לבנות. אני מאמינה שכך צריך. אני מקווה שיותר ויותר נחדד את ההבדלים בין הבנים והבנות, כי אלו קבוצות דומות אבל שונות.

מי שמכיר אותי מהמעגלים האישיים ומהמעגלים המקצועיים יודע שאני לא מאמינה בפרויקט, בתכנית או בנושא שאי אפשר לפתור. אני מאמינה בבני אדם. אני מאמינה שכדי לעשות מהפכות צריך אנשים שבאמת מאמינים במה שהם עושים. אני בכלל מגיעה מתחום החינוך. נושא החינוך קרוב לליבי, אבל נושא הרווחה לא פחות. בחרתי להעמיק דווקא בנושא של הנערות בסיכון מפני שמאחורי אותן נערות יש משפחות, יש נשמות. אני מאמינה שבהשקעה טובה מאוד אפשר להחזיר אותן לקהילה, אפילו להביא אותן למצב שהן יתרמו הרבה יותר ממה שהן קיבלו. הן באות מתוך ניסיון, הן בדיוק יודעות מה צריך לעשות כדי לא להגיע לקצה.

אני אקדיש הרבה מאוד פגישות, ישיבות, סיורים, דיונים בנושא הזה. אי חושבת שיש אדם אחד בחרדה מזה שאני נמצאת פה - שר האוצר, כי אני לא אפסיק לרגע לבקש ממנו תקציבים, סיוע ותשומת לב. את אותן נערות לא תמצאי בכיכרות, בהפגנות או בכל מיני מקומות שבהם מעלים דברים לסדר היום. הייתי מאוד שמחה אם התקשורת הייתה מתגייסת ופונה לכל הגורמים האפשריים כדי שכמה שיותר ירחיבו את הטיפול באותן נערות. מה אנחנו רואים בסופו של דבר? אנחנו רואים נערות שבשלב הגרוע ביותר מגיעות לבית הסוהר, מגיעות לעסוק בזנות ברחובות. אפשר למנוע את זה בשלב הרבה יותר מוקדם. דיון במערכת החינוך הוא דיון בפני עצמו. כפי שאמרתי לאלון, יהיה דיון על המגזר החרדי, דיון על המגזר הלא יהודי. יש לנו הרבה מאוד עבודה. אני מאוד שמחה שאת איתנו בנושא הזה, רונית, ושנוכל לשלב ידיים ולהמשיך את הדברים שאנחנו רוצים לעשות למען חברה בריאה יותר וטובה יותר.

גם אני מאוד מתרגשת לקראת הקמת ועדת המשנה הזאת לטיפול בנערות וצעירות בסיכון. התפקיד שלי הוא לשים זרקור על אוכלוסייה פחות מוכרת, פחות מתוקצבת מהנערות, אוכלוסייה שהייתה עד לפני כמה שנים שקופה לחלוטין - אוכלוסיית הצעירות במצבי סיכון. רוב הצעירות במצבי סיכון היו נערות בסיכון. לאוכלוסייה הזאת במשך שנים לא היו מענים. המדינה לא הכירה באוכלוסייה הזאת, כיוון שלמדינה הייתה אחריות עד גיל 18. צעירות ללא תמיכה משפחתית, צעירות שנמצאות באיזו שהיא רדיפה או שחיות בעוני אמורות להסתדר לבד. ברור שבגיל 18 אין שום אפשרות להסתדר לבד במדינת ישראל ובכלל, לכן פורום ארגוני צעירות הוקם. הוא הוקם בשנת 2011 כשנשות מקצוע בשטח ראו שאין כמעט שום פתרונות ומענים להציע לצעירות האלו. כשהן היו מתייעצות אחת עם השנייה הן הבינו שביחד הן מצליחות לעזור יותר ויותר. הפורום הוקם כדי לקדם את האינטרסים של צעירות במצבי סיכון במדינת ישראל. הוא הוקם לפני תקופת "יתד", שזאת התכנית הלאומית למען צעירים וצעירות בישראל.

בשנים הראשונות שמנו בעיקר דגש על הנושא של העדר פתרונות דיור. דווקא בנושא הזה חלה התקדמות. למעט כל הקשיים שציינתי, ויש קשיים, זה בכלל לא פשוט, דווקא בנושא של צעירות במצבי סיכון חלה התקדמות רבה מאוד. יש עוד הרבה מאוד נושאים שאנחנו עדיין לא מצליחים ליצור את המענים המותאמים לצעירות במצבי סיכון. כשאני אומרת "קשה ליצור מענים מתאימים", זה אומר שאף אחד לא חקר ולא בדק מה החסמים של צעירות במצבי סיכון בתחום תעסוקה למשל. כמו שאמרה רונית לפניי, צריך לעבוד בצורה מגדרית. כל המענים וכל התכניות צריכים להיות מותאמים לצעירות. מבחינה בירוקרטית הם לא מותאמים לצעירות. כשצעירה באה לבקש עזרה מהמדינה ומגיע עובד סוציאלי גבר לדבר איתה, זה אומר שיש איזו שהיא בעיה.

הבעיה תמיד הייתה חמורה. בתקופת הקורונה היא עוד יותר חמורה, אנחנו הרבה יותר מודאגות. המשטרה דיווחה במרץ על עלייה של 61% בתלונות על עבירות מין במשפחה. כשהנוער בבית, אז סוכני האיתור של פגיעות פחות נגישים. דווקא העובדה שכולם נמצאים מול מסך מאפשרת נגישות מקסימאלית אליהם. דווקא זו ההזדמנות להושיט יד, לתת למורים את הכלים, בין אם בשיח, בין אם בטלפונים. בסגר הקודם פנינו יחד עם חברת הכנסת קרן ברק ואכן השר לביטחון פנים הקודם הנחה את המשטרה לעשות ביקורות תדירות יותר בבתים שמוכרים למשטרה כבתים שעלולה להיות בהם התנהגות פוגענית. פנינו גם למועצות האזוריות שיפעילו את גורמי הרווחה בביקורים יזומים ובלתי צפויים. יש את הצעת החוק שהגישה קרן ברק, של הכשרות חובה לאנשי המקצוע בזיהוי פגיעה מינית, התעללות, ומתן מענה מותאם. חייבים לקדם את החוק הזה, כי אם לא עכשיו, אימתי, השטח זועק.

ועדת המשנה לנערות וצעירות בסיכון דורשת ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים להעביר לוועדה פירוט הנתונים המעודכנים מאז דוח מבקר המדינה מחודש מאי 2020 - נתונים אודות בני נוער בפילוח מגדרי הנמצאים בסיכון בגילאי 13 עד 25, נתונים מספריים בפיילוט מגדרי לגבי משך ההמתנה להשמה למעונות ממשלתיים, ופירוט תכנית 360 ומקבלי השירות לפי היישובים. שתיים, הוועדה דורשת לקבל נתונים מספריים עדכניים על כמות הנערות הממתינות להשמה ועל כמות הבנות אשר נמצאות בתכניות המעטפת. שלוש, הוועדה קוראת למשרד העבודה והרווחה לפעול לפתיחת מעונות ממשלתיים נוספים לנערות. ארבע, הוועדה קוראת למשרד העבודה והרווחה לפעול לתגבור פעילות האיתור בשלב מוקדם - במסגרות החינוך וברחובות. חמש, הוועדה קוראת למשרד העבודה והרווחה לפעול לפיתוח תכניות מעטפת ייעודיות לנערות בשירות מבחן בקהילה. שש, הוועדה מבקשת ממשרד העבודה לפעול להקצאת משאבים לטובת טיפול בנערות שעברו פגיעות מיניות, אלימות בשפחה, ולפעול לטיפול פסיכולוגי רציף וקבוע. הוועדה תפעל לגבי תקציב מול משרד האוצר. אני אשמח מאוד לכל הערה, לכל בקשה שתועבר לאריאלה, מנהלת הוועדה, ולצוות שלי. היום דיברנו על המקרו, בהמשך נדבר על המיקרו. ככל שאנחנו שומעים אתכם מהשטח ואת אנשי המשרד, כך אנחנו יודעים שיש הרבה מאוד עבודה לפנינו. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.