פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



27
הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
18/08/2020

הכנסת העשרים-ושלוש





הכנסת





מושב ראשון



פרוטוקול מס' 53
מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש
ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
יום שלישי, כ"ח באב התש"ף (18 באוגוסט 2020), שעה 11:30

סטטוס גיבוש מתווה להפעלת אירועי תרבות – ישיבת מעקב

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
מיקי לוי
יוליה מלינובסקי קונין
יואל רזבוזוב
הילה שי וזאן

אורלי פרומן

פרופ' איתמר גרוטו - משנה למנכ"ל, משרד הבריאות

רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי

יאיר נגיד - סגן יו"ר איגוד מנהלי תרבות ברשויות המקומיות

דני וייס - יו"ר פורום מוסדות תרבות ואמנות בישראל ומנכ"ל המדיטק

עופר שטרית - יו"ר ועד הפעולה של תעשיית התרבות והאירועים

ענת רדנאי - מנכ"לית איגוד יוצרי תיאטרון

רינת גל-און - מנכ"לית איגוד אמני ישראל

גיא תלם - מנכ"ל תיאטרון חולון

נעם סמל - מנכ"ל תיאטרון הבימה

שרון בר לב - מנכ"לית עמותת הכוריאוגרפים

ישראל קטורזה - אמן סטנדאפ

רבקה מיכאלי - שחקנית, מנחת טלוויזיה

גיא מרוז - עיתונאי, מגיש בטלוויזיה, תסריטאי

לאה גופר

ס.ל., חבר תרגומים

סטטוס גיבוש מתווה להפעלת אירועי תרבות – ישיבת מעקב

צהריים טובים. אני פותחת ברשותכם את ישיבת הוועדה בנושא סטטוס גיבוש מתווה להפעלת אירועי תרבות, ישיבת מעקב. ראשית התנצלותי על העיכוב בדיון, היינו בוועדת חינוך בנושא גם מאוד חשוב.

לפני שאני פותחת את דבריי בנוגע לתרבות, אם כי זה קשור גם לכך, אני רוצה להתייחס לשיח שמתקיים ביממה האחרונה לגבי הסגר בחגים. אז קודם כל אני רוצה לומר שלדבר על סגר בחגים מעכשיו זה לא רציני כי אנחנו לא יודעים מה יהיה שם, מה יהיה מצב התחלואה, יכול להיות שנצטרך, יכול להיות שלא נצטרך, אבל אנחנו לא באמת יודעים.

לומר שסגר כזה לא יפגע כלכלית בגלל שזה תקופת החגים והכלכלה לא באמת פעילה זה גם לא רציני, אנחנו יודעים שהרבה מאוד עסקים המחזור העסקי שלהם דווקא בתקופה הזו, במיוחד אגב אחרי שהשבתנו בפסח, הם חיים מזה כל השנה. תיקחו את האטרקציות ואת העסקים בצפון, תיקחו באילת ובמקומות נוספים, חברים, מחזורים עסקיים מאוד מאוד גדולים, אז אי אפשר לבוא ולומר שזה לא פוגע בכלכלה.

לכן מה שצריך היום לעשות, היום, באומץ, זה לטפל נקודתית במוקדי התחלואה, לעשות סגרים נקודתיים, אין מה לעשות, זה הפתרון, ולהוריד את השיח על סגר כללי מהשולחן, כי השיח הזה, גם אם זה לא יקרה בסוף, השיח הזה יוצר דבר אחד, אי יציבות, תחושת אי היציבות שהולכת וגוברת, תחושת חוסר הביטחון התעסוקתי של אנשים, גם כאלה שחזרו למעגל התעסוקה. זה מעיב על האווירה הכללית בחברה. חברים, חייבים לשנות את השיח ולהתחיל לטפל בצורה ממוקדת.

וזה מוביל אותי גם לעניין של הנתונים היום וגם לעניין של התרבות. אני עוקבת אחרי הנתונים באופן שיטתי כל יום. תפתחו את הנתונים של משרד הבריאות ואנחנו רואים דעיכה, הם כותבים את זה בעצמם, בכל הימים האחרונים, יש לי פה שקף, אם הייתי יכולה הייתי משדרת אותו ישר מהטלפון, בכל יום רשום דעיכה, אנחנו רוצים קצב הכפלה שהולך ויורד, אנחנו נמצאים על קצב הכפלה של 34 ימים וזה כל פעם הולך ומתרחק. אנחנו רואים שמקדם התחלואה הולך ויורד.

כאן אנחנו לא צריכים לשאול את עצמנו אז למה עולם התרבות לא נפתח? אנחנו חייבים לדרוש שעולם התרבות ייפתח כי זה לא ברור למה מקום שהוא כל כך מסודר, שאנחנו יכולים לשלוט בסיטואציה שמתרחשת שם, אנחנו יודעים מי האנשים שנכנסים, אנחנו יודעים איפה הם יושבים, אנחנו יודעים מי יושב מסביבם, אנחנו יודעים את כל זה, שום סיבה שהם לא יפעלו. ואז באים ומדברים על פוליטיקה ועל כל מיני דברים אחרים ומתייחסים רק לאמנים.

אני רוצה לחזור ולחדד, חברים, זה לא רק האמנים. יש פה את עובדי הבמה, יש פה את האבטחה, יש פה עובדי ניקיון, יש פה כל כך הרבה מעגלי תעסוקה שמושפעים מהענף הזה שיושבים היום בבית ואף אחד לא יודע להגיד למה, כי אין שום סיבה אמיתית, שום סיבה אמיתית, למה דווקא הענף הזה בעוד שענפים אחרים פתוחים. וזה חשוב שהם יהיו פתוחים, אגב, למה הוא עדיין לא נפתח.

לכן מה שאנחנו מבקשים היום זה לשמוע לא אם פותחים את הענף, אלא מתי פותחים אותו כדי שהם יוכלו להתחיל ולהתארגן ובאיזה מתווה פותחים אותו כשאנחנו מבקשים שהמתווה יהיה ריאלי, שהוא יהיה ראוי מהבחינה הזו שהם יוכלו באמת להתפרנס ולא משהו שאנחנו נצטרך אחר כך להיאבק עליו מחדש כי לא באמת לקחנו את הכול בחשבון.

אז נמצא איתנו פרופ' גרוטו, שאני קודם כל רוצה לומר תודה שאתה כאן ואני בטוחה שאתה תעזור לנו להיחלץ מהמקום הזה. אז אנחנו נפתח איתך, פרופ' גרוטו, נשמע מה יש לכם להציע ונתקדם לרשימת הדוברים וחברי הכנסת. בבקשה.

טוב, קודם כל צר לי להיות קצת משבית שמחות בהיבט של הנושא של התחלואה, אמנם אנחנו רואים ירידה מסוימת במספר החולים החדשים, אבל אנחנו יודעים שזה מאוד מושפע מכמות הבדיקות שעושים והמדד היותר טוב זה מספר החולים הקשים וחצינו את רף ה-400 ואנחנו כרגע על 410 חולים קשים בבתי החולים ולכן אנחנו עדיין מאוד מוטרדים. צריך לזכור שבסוף זה הפקטור הכי חשוב מבחינתנו מתחילת האירוע. הגדרנו לנו למטרה לא לגרום לקריסה של מערכת הבריאות ולא לגרום למצב שאנשים יצטרכו להחליט לתת טיפול פחות איכותי, נקרא לזה, לחולים. ככל שהמספרים האלה ממשיכים לעלות אנחנו חייבים למצוא לזה גם פתרונות וכמובן אנחנו מנסים לחשוב במרחב הפתרונות על כזה שיאפשר לנו להמשיך כמה שיותר את קיום המשק ולא רק המשק, גם דברים שהם חיוניים לחיים שלנו, כמו טיפול בחולי קורונה אחרים ועד כמובן אירועים של תרבות.

זו נקודה שאני אגיד בפתיחה. לכן לפעמים נראה שאנחנו יכולים לדבר על תאריכים, להבטיח תאריכים ודברים משתנים. גם בבריטניה ובמדינות אחרות באירופה קבעו תאריכים ואחר כך הזיזו אותם קדימה מכל מיני סיבות, בגלל הסיפור של עלייה בתחלואה.

אחרי שאמרתי את הערת האזהרה הזאת אני רוצה לעבור לכיוון היותר חיובי. בעצם התוכנית שלנו כרגע מדברת על מעבר לשיטה אחרת של ניהול האירוע הזה, זה כבר שיטה שנבנתה ונהגתה עוד במשרד הבריאות מזמן, אבל לא הייתה בשלה להכניס את זה ועם כניסתו של הפרויקטור רוני גמזו קיבלה תאוצה וקיבלה גם ברכת הדרך העקרונית מקבינט הקורונה. אנחנו כמובן נצטרך להציג את הפרטים לקבינט הקורונה ולקבל את אישורו.

הרעיון שעומד בבסיס על המתווה הזה מדבר על כך שאנחנו מפרידים בין פנים לחוץ, זאת אומרת יש הבדל בין התקהלות בחוץ להתקבלות בפנים והתנאים של ההתקהלות בחוץ הם הרבה יותר מקלים, אני אגע בזה גם מההיבט של התרבות וכמובן מתווה אחיד. כלומר אנחנו מסתכלים לא על סוג העסק, אלא על סוג הפעילות וזה דבר מאוד חשוב. כלומר לא להסתכל על עסקים בנפרד ומה שמסתכלים על סוג הפעילות ופעילות שמתקיימת לצורך העניין, אם זה באולם תרבות, היא דומה לפעילות שמתקיימת במקום אחר שיש בו הושבה בלבד, אז מתחשבים בסוג הפעילות ולא דווקא בתנאים האחרים. וכמובן, וזה הכי חשוב במתווה הזה, שהכול יעבוד לפי שיטה שתהיה התחשבות בגודל, שזה הפרמטר אולי הכי חשוב.

מה הפרמטר, סליחה?

התחשבות בגודל. זאת אומרת מקום גדול יהיה אפשר להכיל יותר אנשים, יהיה אפשר לחשב את זה או באמצעות אחוז התפוסה או באמצעות המרחק במטר, תלוי במקום, יש כל מיני מקומות שמתאים להם יותר התצורה הראשונה, יש מקומות שמתאים להם יותר התצורה של תפוסה ויש מקומות שמתאים להם יותר תצורה של כמה אנשים בין מרחק למרחק. זה מאוד משנה סוג המקום, כי יש מקומות שאין להם תפוסה מוגדרת.

השיח מתקיים יחד עם אנשי עולם התרבות?

אנחנו פגשנו בשולחן עגול את אנשי התרבות וגם נאמר להם שזה הכיוון. ההחלטה של הקבינט נכון להיום זה להתחיל את המתווה הזה החל ב-1 בספטמבר, לא רק מהסיבה של לראות בינתיים מה קורה עם מצב התחלואה, אלא גם שזה דורש התארגנות, התייחסות של משרדי הממשלה האחרים, גורמי האכיפה, שינוי חקיקה שמחייב לעבור בעניין הזה, זאת אומרת שינוי תקנות, לא חקיקה, וכל הדברים האלה שנדרשים כדי ליצור את התשתית למהלך הזה. אנחנו לא רוצים לעשות אותו מהר מדי.

אנחנו כבר באיחור, אנחנו כבר לא מהר.

אבל כשעובדים מהר מדי אז קורה מה שקרה עם הסיפור של המסעדות, שעברנו לעבור לפי מטראז' שזה היה חלק מהתפיסה וזה עשה בעיה למסעדות ואני מבין אותם ונאלצנו לבטל את זה, בגלל זה אנחנו רוצים לעשות את זה הפעם בצורה מסודרת, אז אולי עוד קצת זמן, אבל חשוב שזה יהיה מסודר ולא תהיינה טעויות מהסוג הזה. זה בעיקרון.

כרגע התחום של התרבות אתמול עבר בוועדת חוקה, הועבר העדכון לתקנות והתחום היחיד שהוחרג מהמתווים האחרים זה תחום התרבות בכך שניתן לו מענה ייחודי באמצעות פתיחה של הופעות בחוץ. זה מתווה שנכתב על ידינו בשבוע שעבר והופץ, גם אחר כך נערכו תיקונים לאחר שהיה שיח גם עם מארגני אירועים כדי להתאים את הדברים כי היו שם דברים שפחות יכלו לעמוד בהם ובסופו של דבר הגענו למתווה שמאפשר לעשות את ההופעות בחוץ, בקפסולות של 20. בעצם זה נושא שיש לו מענה כרגע.

נשאר לנו מה שקורה עם האולמות הסגורים. אז כמו שאמרתי, באולמות הסגורים היעד שלנו הוא 1 בספטמבר לבוא עם תוכנית מסודרת שתאפשר גם את הפתיחה שלהם בתנאים כמו שאמרתי. בסופו של דבר בגדול אני יכול לומר שזה יהיה דומה לתנאים שהיו לפני התקופה שהם נסגרו, שגם היה מבוסס על אחוזי תפוסה ומגבלות מסוימות בקצה, זאת אומרת עד כמות מסוימת של אנשים, זה באישור של משרד התרבות, ומעל כמות יותר גדולה משרד הבריאות וכך הלאה, אז הדברים האלה יהיו די דומים למתווה שכבר מוכר. אני חושב שזה משהו שרוצים גם אנשי התרבות, כך שזה הכיוון שאנחנו הולכים אליו.

תודה רבה, פרופ' גרוטו. אני כן רוצה לחזור ולהתייחס לנתונים כי בסוף הכול נשען על זה. הסתכלתי עכשיו גם בדוח החדש של מה שהצגת, אנחנו עומדים על 408 חולים קשים, אם מסתכלים רק על היום זה אפילו 406, אבל התרחקנו בקצב ההכפלה, אמרתי 34, כי זה היה נכון להיום בבוקר, עכשיו זה כבר 35. למה אני מתעקשת? אנחנו מתמודדים עם נגיף, אף אחד מאיתנו לא כופר בזה, אבל בסוף גם כשאנחנו רצינו לפתוח, אני מזכירה לכם את הדיונים הקודמים, את המסעדות ואת חדרי הכושר ואת הבריכות ואת האטרקציות השונות, כל מה שעשינו, אמרו לנו: חברים, תיזהרו, יהיו פה 1,000 חולים תוך שבועיים, יהיו פה 3,200 חולים נכון לנקודת הזמן הזו, אמרו לנו אחרי חודש, לשמחתנו הרבה אנחנו לא במצב הזה.

עכשיו, מה שאני רוצה להגיד, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מייצרים תוכנית ונותנים אופק לאנשי התרבות ואומרים להם שבתחילת ספטמבר הם יוכלו לפתוח. עכשיו, אם תהיה פה דרמה רפואית בוא אני אעזור לכם, אני אעזור לכם לא להתקדם בתוכניות, אבל אם אין דרמה רפואית ואנחנו נמצאים באותו מצב שאנחנו נמצאים בו היום שום סיבה שהענף הזה יהיה סגור.

לכן חשוב לי שתצא מכאן אמירה מאוד ברורה שאתם נערכים כדי שב-1 בספטמבר הם יוכלו להיפתח, בדומה אגב למערכת החינוך שלפני רגע היינו בדיון גם שם. אז אני מאוד אשמח אם אתה תוכל להגיד את זה כדי שאנשים גם יוכלו להתארגן, אתה יודע, להכין הצגה זה צריך היערכות, כרטיסים, עניינים, אז בבקשה, אם אתה צריך את הזמן הזה תוך כדי דיון כדי לעשות את זה מול המשרד אנחנו יותר מנשמח.

חבר הכנסת רזבוזוב, בבקשה, וברשותכם, אנחנו נעשה חבר כנסת ויש תרבות. בבקשה.

תודה. אני לא אחזור על הדברים של היושבת ראש, שבאמת עולם התרבות הוא עולם מסודר ובאמת קל מאוד לאכוף ואין שום סיבה שהוא יהיה האחרון בתחתית שרשרת המזון ואין סיבה אמיתית למה אנחנו לא פותחים את עולם התרבות, כמו שאמרנו, אם כל שאר הענפים פתוחים.

אבל אני כן רוצה להתייחס דווקא לנתונים, על ה-408 חולים קשים. אני עד עכשיו מתעקש להבין מה זה חולה קשה. חולה קשה זה מישהו עם דלקת ריאות. יכול להיות חולה קשה זה מישהו שהוא חולה קשה בבית חולים ומאושפז וחשוב לי להבין למה דווקא החולים הקשים, למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על חולים קשים, האם 1,000 או 750 חולים קשים זה מה שיגרום לקריסה של מערכת הבריאות.

חבר הכנסת רזבוזוב, אני רוצה להגיד לך משהו, ונצא מנקודת הנחה, אני כבר גמישה, נצא מנקודת הנחה שכל ה-408 הם באמת חולים קשים של הקורונה ונמצאים במצב קריטי.

אבל אני רוצה להתייחס לאמירה הזאת כי יש לפעמים אמירות לגבי הנקודה הזאת וחשוב לי להבהיר מה זה אומר.

אני אתן לך. אני שמה את הנתון הזה אל מול כל אותם מאות אלפים, מאות אלפים, שיושבים בבית ולא יודעים להביא פרנסה, שזה המשבר הכי גדול שאנחנו נתמודד איתו, לא רק בגלל הכסף, אלא בגלל הכבוד, בגלל מצב הרוח הלאומי, בגלל עוד הרבה מאוד השלכות אחרות שיש. אז רגע לשים את זה בפרופורציה.

דבר שני, לא רוצים שמערכת הבריאות תקרוס? תשקיעו במערכת הבריאות. קחו את הכסף ותשקיעו במערכת הבריאות כדי שאנחנו נוכל לקבל את כל החולים האלה ואולי גם את החולים שיבואו בחורף, אנחנו יודעים שעוד דקה יהיה חורף, בואו נשים את הטיפול בצורה ממוקדת ולא נשפוך את כולם בתוך הסיפור הזה של הפחד מאי ספיקה בבתי החולים. שזה חשוב להתייחס לזה, אבל יש דרך אחרת לטפל.

אני מסכים איתך. כל מה שאמרת אני בצד שלך, אני פשוט כן רוצה לחדד את ה-408 אנשים, למה אנחנו כל כך מפחדים מהמספר הזה והאם באמת המספר הזה הוא איום ממשי.

ההגדרה של חולה קשה זה חולה שדורש מעקב וניטור צמוד, זה חולה שנמצא ברמת סטורציה, רמת החמצן אצלו היא מאוד נמוכה, הוא יכול להידרדר תוך דקות, ממש תוך דקות למצב שהוא יידרש לעבור הנשמה או החייאה. זה מדובר שבאנשים כאלה צריכים להיות אנשי צוות, זה כמעט אחות צמודה לבן אדם כזה וכמעט רופא צמוד, זאת אומרת אלה מקרים מאוד קשים ומורכבים.

דלקת ריאות זה קשה?

זה מחלה שהיא לא סתם דלקת ריאות, זו מחלה שמידרדרת. זאת אומרת המחלה מתאפיינת במחלה שיכולה להידרדר תוך דקות למצבים, יש אנשים שאתה רואה אותם מסתובבים ברחוב, שהם נראים במצב מצוין, אבל בעצם רמת התפקוד הריאתי שלהם מאוד נמוך ואז פתאום ברגע אחד זה יכול לעבור איזה שהוא סף והם מידרדרים ומאבדים ומתים ויש לנו כל מיני דוגמאות כאלה מסרטונים. אני לא אתייחס לזה שאנשים מתו פתאום תוך כדי טיסה.

אגב, רובם, לשמחתנו, מחלימים. רובם הגדול.

נכון שהרוב מחלימים, אבל עדיין חלק לא מועט הולכים לכיוון של נפטרים. אנחנו כבר ב-700 נפטרים וזה גם מספר שלא הולך ברגל וצריך לזכור שמדובר באנשים שהייתה להם עוד תוחלת חיים מסוימת. גם אם הם מבוגרים בכל זאת אף אחד לא יתכחש לזה שאנחנו היינו רוצים להאריך חיים לכל אחד, גם אם הוא בגיל 90 וגם אם הוא בגיל 80 ויש גם אנשים בגיל 60 ו-50.

מה הגיל הממוצע של החולים הקשים?

אני לא זוכר כרגע, אבל הוא נמוך, מתחת ל-60 הגיל החציוני של החולים הקשים. החולים הקשים, יש שם לא מעט אנשים צעירים. הנפטרים זה אזור גיל ה-80.

גיל 80, זה כמו התמותה באוכלוסייה.

אבל בסוף באמת אני יודע כל מיני אמירות שהם היו מתים ממילא ושהם לא מתו מקורונה, אבל בסוף גם אם הקורונה זה היה הקש ששבר את גל הגמל בעניינם אז גם זה אומר שאם הם לא היו נתקלים בקורונה אז אולי היה להם עוד שנה, עוד שנתיים, עוד שלוש, עוד חמש או עוד עשר. לכן אני חושב שבואו נדבר בשיח אחר, יש חולים קשים ונסכים על זה שהחולים הקשים, שאף אחד לא ממציא - - -

פרופ' גרוטו, דקה, אתה מטעה אותנו.

אם תלכו לסיור, אני מציע לכם אם אתם רוצים לכו לסיור באחד מבתי החולים, תראו מקרוב את הצוות שמטפל וקורס תחת הנטל.

הייתי, פעמיים.

אנחנו לא מזלזלים באף אחד, אבל כשבן אדם בא ממחלקת קורונה, כשהוא מונשם - - -

ואני חייב גם להגן על הצוות הרפואי שלי.

ברור, אבל תחזקו אותו, צריך לחזק את הצוות, לתגבר אותם. ,

רגע, כשבן אדם בא לבית חולים בגיל מאוד מאוד מבוגר, כשבן אדם מורדם ומונשם עם סרטן סופני ואז עושים לו בדיקת דם ומגלים שיש גם קורונה אז הוא נרשם ברישום כנפטר מקורונה.

לסטטיסטיקה של הקורונה.

כשילד בן 19 - - -

גם חולה סרטן סופני, הוא לא חייב למות מחר בבוקר.

לא, אבל אני יודעת מה, את רוצה לתת תמונה של - - -

גם חולי סרטן סופניים, הם לא מתים בדרך כלל מהסרטן, הם מתים מאיזה שהוא סיבוך ואחד הסיבוכים יכול להיות הקורונה.

לא, רגע, דקה. בסופו של דבר אין מחלה נקייה, תמיד יש סיבוך בסוף, יש לך 5,000 איש שמתים כל שנה בגלל זיהום בבתי חולים. אז אתה לא רושם שהם מתים מ - - -

דרך אגב, בזכות הקורונה הורדנו את הזיהומים האלה בצורה מרשימה. אז הנה, חסכנו, בגלל זה, דרך אגב, לא רואים עלייה בתמותה.

אז בוא נסגור את העולם לא יהיה כלום.

לא, אני לא אמרתי לסגור, את יודעת שזו לא עמדתי. אבל אני פשוט כועס בשם הצוות הרפואי שאתם אומרים שהם עובדים קשה יומם ולילה ותפקידנו להגן - - -

ברור, אבל צריך לחזק אותם. צריך לתגבר אותם.

הם מצפים מכנסת ישראל שגם תגן עליהם, לא רק שתגן על האוכלוסייה, שתגן עליהם.

בהחלט.

תקשיב, אתה יודע מה? הצוות הרפואי לא יעבוד קשה אם לא יהיו חולים, אז בוא בכלל נסגור הכול, לא יהיו חולים, הצוות לא יעבוד קשה.

לא, לא צריך להגזים, אבל הצוות - - -

לא, חברת הכנסת מלינובסקי, הסיפור הוא לא שלא יהיו חולים, הסיפור הוא לתגבר את הצוותים הרפואיים, לתגבר את המחלקות הפנימיות, לעשות את הדברים האמיתיים ולא ללכת למקום שקל להתמודד איתו.

נכון. אדוני, כשאנחנו יודעים עכשיו, פרופ' גרוטו, אני באמת מאוד מכבדת אותך ואני באמת לפעמים לא רוצה להוציא את הזעם שלי כלפיך כי אתה - - -

האיש הטוב במערכת.

אתה פקיד בכיר, רופא בכיר, אתה לא אשם בסיטואציה הזו, אז אני מצטערת מראש. אני כל הזמן מרגישה שעושים עלינו מניפולציה. כדי לא להעמיס על מערכת בתי החולים סוגרים ענפים שלמים ומקבלים החלטות חסרות טעם.

הורגים ענפים שלמים.

בדיוק. ברשותכם, אנחנו פה חודש מדברים על ה-30,000 לאומן שממשלת ישראל הרשתה להם לטוס לשם, סוף סוף ממשלת אוקראינה, תודה לאל, עצרה את זה. זאת אומרת אתם מצד אחד לא רוצים להעמיס על מערכת הבריאות בגלל שיהיה פה אחד או שניים חולים או 400 חולים קשים, מצד שני נותנים ל-30,000 לטוס לאומן כשלכולם ברור - - -

החלטה פוליטית.

שר הבריאות וגם אני אמרנו במפורש שאנחנו מתנגדים.

זו לא החלטה של משרד הבריאות.

דקה, כשלכולם ברור מה יהיו התוצאות של הדבר הזה בחזרתם ארצה, ואתה בעצם מסרב להכיר בעובדה מאוד פשוטה, אם אנחנו – אני רוצה להבין מה הנסיבות של אותם 400 חולים קשים, מה הנסיבות של אותם 700 שנפטרו, בלי לזלזל אפילו לשנייה באף אחד, כי אין מה לעשות, בן אדם שהוא מורדם ומונשם עם סרטן סופני וגם יש לו קורונה, אם הוא היה גם מקבל זיהום מינימלי במשהו אחר גם זה היה שובר אותו. זאת אומרת אנחנו יצאנו מפרופורציות. זה מה שכולנו מרגישים. אנחנו לא מצליחים להבין את ההיגיון המסדר.

לפני חודש ישבנו פה ודרשנו וביקשנו וצעקנו וחבר הכנסת מיקי לוי צעק, תעשו את זה לפי הגודל, לפי המטראז', לא לפי הכמות של האנשים.

טוב, זה מה שהוא אומר.

לפני חודש זה בדיוק מה שדובר פה ואתם התעקשתם ואמרתם לא, בשום פנים ואופן, וכל מי שנוכח פה יודע להוכיח את זה. ופתאום עכשיו אתה בא, וזה בסדר גמור, מצוין, אבל אתה יודע, זה מה שנקרא חוכמה בדיעבד.

לא חשוב, העיקר שזה קורה.

לגבי עולם התרבות, צריך להבין שזה לא רק תיאטרון בית לסין או הבימה או קונסרבטוריום, זו מערכת שלמה כולל היכלי תרבות בערים שזה עכשיו נטל ענק על הרשויות המקומיות, הם מפטרים אנשים, הם לא יודעים, אין ודאות. בנוסף לזה זו גם תרבות מקומית, יש פסטיבלים בערים, מתוקצבים על ידי העיריות, זה נותן לתוך המרחב העירוני. אני לא מצליחה להבין, מצד אחד אני מברכת שאולי ב-1 בספטמבר זה יקרה, אני לא מצליחה להבין למה זה לא קורה עכשיו כי לכולנו כבר ברור, אנחנו יודעים איפה הערים האדומות, אנחנו יודעים את אחוזי התחלואה, לא צריך פה לשחק את המשחקים האלה. אתה יודע מה? אם רוצים אפשר לעשות את זה מחר, אם לא רוצים אפשר למשוך את זה גם באין ספור זמן.

תודה רבה, חברת הכנסת מלינובסקי. אני רק אומר שממילא אנשי התרבות אמרו שהם צריכים להיערך ולהתארגן עם ההצגות, עם החזרות וזו קואופרציה שלמה, זה לא לחצנו על כפתור והכול נפתח.

ברור.

לכן אני אומרת שמספיק שניתן להם אופק שבעוד שבוע וחצי הם יוכלו ככה לשחרר מהנשמה ולהתחיל לפעול, אני חושבת שזה גם יהיה טוב לכולם.

נעבור, משום ששני חברי כנסת דיברו, אנחנו נאפשר לקטורזה שאמר שהוא רוצה לומר משהו לפני שהוא צריך ללכת ואולי גם קצת נרכך את האווירה ואחר כך רבקה מיכאלי. אז בבקשה. כל הכבוד גם על ההשתתפות במאמץ של עטיית המסכות.

כן, תודה רבה. קודם כל אני חייב להגיד משהו, בתקופה האחרונה יש לשונות רעות שמדברים שהתשדיר שעשיתי למשרד הבריאות הוא דמי השתקה בשבילי. אז אני רוצה קודם כל להוריד את זה ולהגיד שאני גאה בתשדיר הזה., אני חושב שכשפנו אליי ראיתי בזה התגייסות נכונה מהצד שלי שאם אנשים יקשיבו לי, אם נשים מסכה רמת התחלואה תרד ונוכל להחזיר את עולם התרבות. זה מה שאני אומר. וגם, יודעים, לא משנה, אומרים לי כספים, קיבלת, אמא שלי אמרה לי תמיד, כשאתה משהו טוב עם משהו אל תספר. כשפעם נתתי כסף לאיזה קבצן ברחוב, הייתי ילד, חזרתי הביתה, אמרתי לה: אמא, היום נתתי, היא אמרה לי: אתה לא מספר, עשית משהו טוב, אל תדבר עליו.

קטורזה, לא צריך להתנצל, אנחנו בעד שתעבדו ותרוויחו כסף. הכול בסדר.

לכן ניתן להגיד שאני אמשיך. למרות שיכולתי לשבת מהצד מבחינה כלכלית אני ממשיך וזה חשוב לי להיות בכל ועידה ובכל דבר שיעזור לחברים שלי לעלות על הבמות. זה אחת.

דבר שני, קודם כל שמתי לב שפרופ' גרוטו אוהב דיאט קולה, אני זוכר שהוא שתה את זה גם בפגישה הקודמת ואני מאוד אוהב את האהבה שלו לדיאט קולה כי תמיד כשאני שותה דיאט קולה אומרים לי שזה לא בריא, אז עכשיו יש לי דוגמה.

לא, אני באמת אומר שזה יותר בריא מקולה עם סוכר.

אני יודע, אני סתם צוחק. אני רוצה להגיד לך משהו, פרופ' גרוטו, וממש משהו קצר. אתם החזרתם את הטיסות, עכשיו טסים אנשים ליוון, אתה יודע כשמשחקים חי צומח דומים אז עוצרים בדומם אומרים 'מטוס', כשאתה רושם שחקן הוא ב'חי', אתה מבין, מטוס זה חשוב וטיסות זה חשוב, אבל אין שום הבדל, פרופ' גרוטו, בין מספר האנשים שיושבים במטוס סגור לאותם אנשים באולם אירועים. אין הבדל. היינו בזה, הופענו ככה. הייתי בבית החייל, אולם של 900 איש, 400 איש היו, 400 איש הכנסנו ל-900. אתה מבין זה חשוב מאוד, מכיוון שיש שם מרווח, אין סיכוי שיידבקו.

הייתי במלון, אכלתי בחדר אוכל במלון, יש שם אנשים, יכולתי לעמוד ולהופיע להם אותו דבר כמו שהופעתי בקרית מוצקין או בבית החייל, זה אותו דבר, הם יושבים. הפוך, בבידור יש להם מסכה. אנחנו גם נשתדל לא להצחיק אותם, שלא יתיזו, אבל תבין, הם יושבים, הם לא נעים, הם יושבים במקור וזה כל כך חשוב, כל כך חשוב, אין לכם מושג. יושבים שחקנים בבית, וכמו שאמרה חברת הכנסת שאשא, היא אמרה, לא מדובר עלינו, אני יש לי ילדים בקייטנות, למה אני פה בכלל? כי עדיין יש קייטנות, עוד שבוע אני לא בוועדה, כולם חוזרים הביתה, כל הקיר שלי בבית מלא בסימונים של עפרונות, הם כל יום מודדים איזה גובה הם, אני צריך לעבור עוד פעם צביעה בבית. אני רוצה להגיד לך, אני יכולתי לשבת בבית, הרבה שחקנים, הרבה אמנים יכלו, אבל חשוב לנו, יש פה שחקני תיאטרון, יש פה מלבישות. אתמול הלכתי למדוד פאה, אני משחק אישה בהצגה, מדדתי פאה, אתה יודע איזה אושר היה על הפנים של ההיא שהלבישה אותי ומדדה לי? למרות שאין עוד אופק והיא הייתה שמחה.

אני בקשר כל יום, אני כותב אס.אמ.אסים יותר מאשר לאשתי לפרופ' גמזו, לחילי טרופר, והם בעדי, אני מרגיש שהם בעדי וזה לא קורה. הפרויקטור בעדי.

ואני אסיים רק במשהו אחד, תדעו לכם, הפרסומת הזאת היא גם עשתה לי בלגן גם במישור אחר, כל פעם שאשתי רואה את הפרסומת בטלוויזיה היא נזכרת שהיא שכחה לקנות משהו בסופר, זאת הבעיה הכי גדולה שלי, תמיד אתן נזכרות כשיוצאים מהסופר, זאת הבעיה הכי גדולה.

תודה רבה, קטורזה.

אתה מוזמן לדבר עם בעלי, זו בדיוק הטענה שלו, שכל פעם שאני מתקשרת, אויויו, יצאתי. זה מוכר.

ופרופ' גרוטו, אתה כל פעם שם עם השולחן העגול. השולחן העגול שאתם יושבים עליו, יכול להיות שהוא נקנה באיקאה, ובאיקאה גם, תיכנס לשם, מלא אנשים. אבל רהיט אתה יכול להרכיב, שחקנים, שאין להם עבודה, תאורנים כבר חצי שנה בלי עבודה, יהיה מאוד קשה להרכיב אותם גם עם אלף פרוספקטים. אני מבקש ממך, באמת באמת, זה חשוב, זה חשוב, אבל אנחנו ניזהר, אנחנו נשמור, אנחנו נדאג שהכול יהיה בצורה הכי נכונה שיכולה להיות.

תודה רבה, קטורזה, גם על זה שקצת הקללת לנו את האווירה כאן. ואני מוכרחה לומר, אנחנו רוצים שתתפרנסו, אל תתנצלו על זה. כל מי שמצליח גם בעת הזו זה חשוב, נעשה הכול שכולכם תוכלו לחזור ולהתפרנס בכבוד ולעשות את מה שאתם אוהבים.

תודה רבה.

בבקשה, רבקה מיכאלי.

שלום רב לכולם. אני ראשית כל רוצה, באמת נרגעתי כששמעתי שמתים רק מגיל 80 ומעלה חולי הקורונה, זאת הייתה שמחה גדולה שלי. אני גם מבינה שקטורזה סידר לו את הקמפיין הבא לקוקה קולה.

אבל אני רוצה לדבר בשם צרכני התרבות. אני הולכת לקונצרטים, אני הולכת לאופרות. צרכני התרבות ניזוקים לא פחות מעושי התרבות. אני חושבת שזה מתחיל להיות חשוד, מדוע מרחיקים את הצרכנים מן התרבות? זה מתחיל להיות לא אמין, ההחלטות האלה להרחיק תרבות מהעם. מה זה? למה? מה עשתה לכם התרבות?

דרך אגב, האמנים מסומנים כאויבי העם, זה פשוט לא נכון, אתם לא יודעים כמה הופעתי וכמה אחרים הופיעו לצבא, לפני פעולה, אחרי פעולה, בבתי הבראה, וכמה עדיין אנחנו מופיעים לעמותות אזרחיות, כמה עדיין בגילי המופלג אני עוד מנחה דברים בהתנדבות בלי סוף, הרבה יותר מאלה שכותבים לנו את כל קריאות הגנאי שאנחנו מקבלים.

אז אני חושבת שמה שצריך זה לפתוח את האולמות, לבחון גם ב-12 הימים שהאולמות האלה פותחים, שום סטטיסטיקה, שום מעקב, כמה בעצם נדבקו אם נדבקו בכלל בקונצרטים, בהצגות שהתקיימו. היו 12 ימים של הצגות, עם אולמות לפי כל ההתוויות וההנחיות ושמרו על הכללים באמת במדויק ואין נתונים על זה. איך זה יכול להיות? עד כאן.

תודה רבה, רבקה, ואת לגמרי צודקת, אנחנו אומרים את זה בכל פעם שאנחנו מסתכלים גם על הקהל, על הצימאון של הציבור לתרבות, כך שזה win win מהבחינה הזו. את גם צודקת שאין נתונים לגבי ההדבקה בתיאטראות ובאולמות האירועים. אנחנו גם רואים מבחינה כרונולוגית מתי באמת התחילו ההתפרצויות וזו עוד נקודה שמצדיקה את מה שאנחנו אומרים שאנחנו לא מוצאים שום סיבה מוצדקת למה אתם סגורים.

אני גם חושבת שזה לא נכון לערב את אולמות השמחה באולמות התיאטרון, זה לא אותם תנאים, זה לא אותו קהל, זה לא אותה התנהגות. אצלנו הקהל לא רוקד בדרך כלל.

נכון, חד משמעית, אסור לערב שום ענף בשום ענף, אמרנו את זה גם בסוף השבוע האחרון. לגמרי נכון.

נמצאת פה חברת הכנסת הילה שי וזאן, בבקשה, ואחר כך חברת הכנסת אורלי פרומן. בבקשה, הילה.

אני לא אחזור על דברים שנאמרו, אני רק אומר דבר קטן לפרופ' גרוטו. חשוב מאוד שהמתווה יהיה ריאלי, זאת אומרת אין לנו איזה שהיא מטרה לפתוח ורק להגיד שפתחנו וגמרנו. חשוב מאוד להבין, לדבר עם משרד התרבות ויש פה נציגה שלו, לדבר עם השטח, להבין מה הצרכים ולבנות מתווה ריאלי שיהיה נכון לאורך זמן ויעמוד בכל מיני תרחישים שיבואו.

יכול להיות שיהיו תרחישים שאכן תהיה איזה שהיא החמרה, אז לא להרים ידיים ולהגיד: אה, זהו, ניסינו, ועכשיו לסגור. בואו ניערך, בואו נקשיב לשטח, בואו נקשיב למשרד התרבות, נבנה את התרחישים. אני יודעת מידיעה שלמשרד התרבות יש מתווים לכל תרחיש אפשרי, צריך להקשיב להם ונבנה משהו ריאלי שנוכל לעמוד בו לאורך זמן.

ככה אנחנו עובדים כל הזמן. אנחנו לא עושים לבד.

תודה רבה, חברת הכנסת שי וזאן. חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה.

תודה. האמת שמאוד מתסכל לשבת בערך בדיון העשירי על עולם התרבות והאמנות שסגור, גם בוועדה הזו וגם בוועדות אחרות.

אבל אנחנו לא מתייאשים.

לא, אנחנו לא מתייאשים, אבל השאלה המתבקשת היא, כשכמעט כמעט הכול פתוח, למה עולם התרבות עדיין סגור? היה מתווה ב-14 ביוני לפתיחת עולם התרבות, היה מתווה והוא התחיל לעבוד, אולי שבוע-עשרה ימים, והוא נסגר בגלל גל ההדבקות שהיה באירועי השמחות ואז ערבבו את זה ואז סגרו את הכול. למה? אירועי שמחות זה סיפור אחר לגמרי, שם אנשים מתערבבים, רוקדים, ממש נוגעים אחד בשני, פה היה מתווה מאוד מסודר, לתוך האולמות, כיסא כן שניים לא, שורה כן, שורה לא, הגבלות בכניסה. למה סגרנו את עולם התרבות, חברים?

אני אומרת, פרופ' גרוטו, את מה שאמרתי גם בוועדת החינוך, אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם הקורונה, אנחנו לא יכולים לחיות בלי תרבות ואמנות, אי אפשר. זה חלק קודם כל כרגע מהשיקום של החברה הישראלית, ללכת בערב, לשבת שעתיים, לסגור את עצמך בתוך איזה קונצרט טוב, אופרה, הצגה, מופע, מחול, וואו, אתה יוצא כמו חדש מכל צרות היום. ודבר שני, זה חלק משיקום הכלכלה, יש שם מאות אלפי עובדים שמובטלים וכבר חצי שנה לא מקבלים משכורת. אז למה?

גם רובם נופלים בין הכיסאות במענקים.

אני רוצה לשמוע למה, כי גם בעשרה הימים שהאולמות האלה נפתחו לא הייתה שם הדבקה. המוזיאונים פתוחים, למעט מוזיאון המדע לילדים שאני לא יודעת עד היום למה הוא לא נפתח, אבל אנשים צמאים, מגיעים.

הוא גם נפתח, לא?

לא, הוא לא נפתח. אנשים צמאים, תראו איך הם באים למוזיאונים הפתוחים, צמאים למשהו לנשמה, לנשמה היתרה.

מוזיאון המדע נמצא בתקנות החדשות, לדעתי, ואם לא, אנחנו נוודא את זה.

צריך היה לעשות את התיקון בתקנות החדשות. אז אני מבקשת מתווה מיידי לפתיחת עולם התרבות והאמנות, אין שום סיבה שיום אחד העולם הזה יהיה סגור, למען החברה הישראלית, למען עובדי ועובדות כל המעטפת הזו שמריצה את עולם התרבות. אין שום סיבה, אלא אם כן תחדש לנו משהו אחר שלא ידענו.

תודה רבה, חברת הכנסת פרומן. אני רק אומר שבמרחבים בחוץ עולם התרבות כן נפתח. זה לא מספיק, זה לא נותן מענה לכולם, אבל גם כן יש אבסורדים, אגב, צריך לתת על זה את הדעת, פרופ' גרוטו, ולתקן את זה בדיון הזה, שהצגה מותר, שזה חשוב, אנחנו נלחמים פה בשביל זה, אבל הקרנה של סרט באותו מקום לאותם אנשים אסור.

אז אני רוצה להבהיר, הוצאנו במסמך המתווה שכתבנו, כתבנו שאין שום הגבלה על סוג האירוע שאמור להתנהל, אם זה הצגה - - -

אז חשוב להעביר את זה לרשויות האכיפה, כי אני מקבלת מרשויות שמפעילים תרבות לילדים כרגע - - -

אז זה כתוב במפורש, אין שום מגבלה על זה ואני אדגיש את זה.

אז אני אשמח שאנחנו נקבל כאן. אני בקשר עם רשויות האכיפה ונטפל בזה.

אם רוצים לעשות סרט, הצגה, ריקוד, שירה, אין שום מגבלה על סוג האירוע.

מצוין.

אפשר הערה קצרה, ברשותך?

חברת הכנסת מלינובסקי, הערה קצרה, ואחר כך גיא תלם.

הערה קצרה, ברשותך, שאנחנו נבין איפה אנחנו נמצאים. אני מאוד מזדהה איתך, גברתי, לגבי מתווים, שצריך להכין את זה לכל תרחיש אפשרי, גם אם וכאשר, זה בעצם מה שאנחנו כל הזמן מבקשים, מה הקריטריונים. אם יש תחלואה כזו מה הקריטריון, זה גדל מה הקריטריון, זה יורד מה הקריטריון, לא כל פעם - - -

כן, כן, זה גם חלק מה - - -

דקה, אבל אני רוצה לגבי עולם התרבות. אני נפגשתי עם גב' ציפי פינס והיא חידשה לי משהו, שכבר מזמן מזמן שני רופאים צעירים וכנראה עם עתיד גדול ברפואה, גמזו וברבש, אולי מישהו מכיר את זה, הכינו מתווה לעולם התרבות. המתווה הזה קיים, על ידי שני רופאים מבטיחים צעירים שכולנו מכירים.

מי שהכין את המתווה הזה זה אני, אבל לא חשוב.

יש מתווה, הוא כבר מוכן.

כן, אמרו את זה גם במשרד התרבות, למשרד התרבות יש מתווים, יכולים להפעיל את זה בכל רגע נתון, רק צריכים להגיד כן.

אז אני לא מצליחה להבין, גברתי יושבת הראש, אם יש כבר את המתווים האלה אז מה לעזאזל עוד שבוע וחצי לחכות?

לא צריך לחכות, יוליה - - -

דקה. אורלי, סליחה. תפרסמו מתווה ותגידו שזה יחול מ-1 בספטמבר.

זה מה שביקשנו. חברת הכנסת מלינובסקי, תחזרי אחורה, זה מה שביקשנו.

לא, מה שעכשיו אמר פרופ' גרוטו, הוא אמר: אנחנו נערכים לפרסם מתווה ב-1 בספטמבר.

לא, אנחנו ביקשנו שתהיה פה אמירה ברורה שב-1 בספטמבר עולם התרבות באולמות התרבות יוכלו להיפתח.

אבל עולם התרבות, אנחנו נמצאים בדיוק כמו מתווה הטיסות, שפותחים ואף אחד לא יודע איך.

רגע, סליחה, לזה עשינו עבודה מאוד מרכזית ועשינו את זה בצורה מסודרת.

לא חשוב, קיימנו על זה דיון אתמול, אנחנו לא נפתח אותו מחדש.

אני מבקשת משהו אחר - - -

יש אתר אינטרנט מיוחד עם כל הדברים.

אני מבקשת את זה ושהקול הזה יישמע, תפרסמו את המתווים האלה, הם קיימים. אם אתם לא יודעים מאיפה לקחת תיפנו לציפי פינס, יש לה את זה, במשרד התרבות והספורט יש, ותגידו שהמתווה הזה יחול מ-1 בספטמבר, כי כל אולם וכל תיאטרון וכל ארגון, שיידע להתארגן.

חברת הכנסת מלינובסקי, זה מה שביקשנו בתחילת הדיון. זה בסדר, אנחנו כולנו מכוונים לאותו מקום.

לא, אבל אני רוצה שזה יהיה מדויק, עכשיו אני רוצה את זה, אני רוצה שזה יהיה עכשיו כי זה קיים ואמירה מאוד ברורה שזה המתווה.

השאלה למה אי אפשר להפעיל את זה, למה לא רוצים להפעיל את זה, מי תוקע את זה, מי בכוונה לא נותן לעולם התרבות לפעול.

חברת הכנסת פרומן, אני אגיד את זה, אמרתי את זה בכל הדיונים, את יודעת מה? לא מעניין אותי בכלל מי תוקע את זה, מעניין אותי שזה ייפתח.

אבל הוא צריך לשחרר, זה שתוקע צריך לשחרר.

לא, אבל בשביל זה אנחנו נלחמים כאן. אנחנו כל הזמן עסוקים במי תוקע ולמה וכמה. אני רוצה שזה ייפתח, בואו נהיה פרקטיים.

לא, מי שתוקע ממשיך לתקוע, מה לעשות.

גיא תלם, בבקשה.

צהריים טובים, אני גיא תלם, אני מנכ"ל תיאטרון חולון ואני מדבר כאן בשם חברותיי וחבריי, מנהלי היכלי ומשכנות התרבות בישראל. אנחנו קבוצה מאוד מאוד גדולה שנפקדת מהדיון והגיע הזמן שנשתתף, שניקח חלק בדיון.

הנה אתם כאן.

מה שמוביל אותנו זה הדברים הבאים, ראשית אנחנו פרוסים לכל אורכה ורוחבה של מדינת ישראל, שזה מקרית שמונה ועד אילת. אנחנו אחראים להיקף הפעילות הגדול ביותר בתרבות ואמנויות במדינה, גם במונחים של מספר המופעים, מדובר בעשרות אלפים של מופעים ואירועים לאורך השנה וגם מספר הצופים, שזה למעלה מעשרה מיליון מבקרים במופעים בהיכלי התרבות. כל היכל תרבות כזו הוא בית לקהילה, הוא נטועה בטבורה של רשות, של עיר, והוא המקום שאליו אנשים מגיעים.

מעבר לזה אנחנו גם מנוע מרכזי לכמה מעגלי עבודה. מעבר לאלפי עובדים אנחנו מספקים עבודה לאמנים יוצרים ומבצעים, למפיקים, לחברות הגברה ותאורה, לחברות נותנות שירותים למיניהם, של אחזקת מערכות, ניקיון, אבטחה וכו' וכו'. זאת אומרת אנחנו אחראים לעיקר הפרנסה בענף הזה ואנחנו בעצם השדרה המרכזית או מערכת כלי הדם, אם תרצו, של התרבות והאמנויות בישראל.

כמו שאמרתי, המקום שלנו בדיון הציבורי שמתנהל נפקד ואנחנו מבקשים להיות חלק ממנו. למשל לגבי מתווי הפתיחה שמדברים עליהם עכשיו, אנחנו אנשים, זה תחום ההתמחות שלנו, אנחנו יודעים לנהל אירועים בכל מתכונת שעולה על הדעת, בכל תחום מאמנויות הבמה ולא רק אמנויות הבמה ובכל מיני סוגים של במות ואנחנו לא חלק מהדיון. נכון שהמציאות מתאפיינת בחוסר ודאות, אבל היה הדבר הנכון, למרות חוסר הוודאות, הוא לנסות לייצר מתווה שתחום בלוח זמנים, שמורכב משלבים, שבכל שלב היקפי הפעילות מתעצמים ושישנן נקודות בקרה במעברים משלב לשלב שבהם בודקים באופן מדגמי מה קורה בענף מבחינת ההדבקה ורמת התחלואה, לומדים ומסיקים הלאה. זה דבר שניתן היה לעשות ולא נעשה וחבל. אנחנו מבקשים להיות חלק מהדיון הזה.

נושא שני, גם היכלי התרבות, שזה השדרה הגדולה ביותר בענף, כפי שכבר אמרתי, לא יוכלו לתפקד ולהתקיים הלאה ללא סיוע של המדינה. כבר עכשיו יש היכלים שנסגרים, אני לא רוצה להזכיר שמות, אבל ישנן רשויות שבהן שוקלים לפרק, לסגור, לעשות כל מיני פעולות של הפסקת הפעילות, כי הם לא מסוגלים לעמוד יותר בתקצוב של העניין הזה.

בכל העולם שבו יש תרבות ואמנויות, במערב בוודאי, בעולם המפותח, המדינה מעניקה סיוע לענף, לעובדים ולספקים. גם אצלנו מסתבר שהמדינה החליטה לתת סיוע בסדר גודל של 200 מיליון ₪ לענף התרבות והאמנויות, אבל משום מה משרד התרבות שאמון על חלוקת הכספים החליט לחלק את הסיוע הזה אך ורק למוסדות הנתמכים על ידו בשגרה. כל הקבוצה הגדולה הזו שאני מדבר בשמה לא תראה שקל מהעניין הזה ולא תוכל לתפקד. צריך להבין את ההשלכות ואפשר להדגים אותם למשל בנושא של התיאטרון. לסיוע הזה יש שתי תכליות, תכלית אחת היא לשפות על נזקים שנגרמו כתוצאה מההשבתה, והתכלית השנייה היא לאפשר למוסדות התרבות לכשיאושר לפתוח לקיים פעילות תחת ההגבלות החמורות שיתקיימו מן הסתם לאורך זמן, של מכירת כרטיסים, של היקפי קהל, בדרך זו שהסיוע הכספי מהווה ערובה או בטוחה שתאפשר פעילות כלכלית. כל הדבר הזה נמנע מ-100 היכלי תרבות מקרית שמונה ועד אילת. המשמעות של זה, כמו שהתחלתי לומר, בתחום התיאטרון למשל תהיה שרוב רובם של היכלי התרבות לא יוכלו לרכוש הצגות תיאטרון וגם אלה שיוכלו לרכוש הצגות לא יוכלו להציג אותן כי לא יוכלו לכסות את העלויות ממכירת כרטיסים.

אני אסיים ואסכם, אנחנו מבקשים שהמדינה תיקח אחריות על היכלי התרבות, אי אפשר לזרוק את הכול על השלטון המקומי. לא רק אנחנו נתמכים על ידי השלטון המקומי, גם המוסדות הנתמכים רובם המכריע נתמך על ידי רשות מקומית ורובם המכריע הוא גם בבעלות של רשות מקומית. אנחנו מבקשים לקבל סיוע על בסיס שוויוני שיאפשר צריכת תרבות לכל תושבי ישראל מהצפון ועד הדרום וגם מבקשים את הוועדה לתמוך בעניין הזה ולגבות את המאבק בסיפור הזה. תודה רבה.

תודה רבה, גיא, על הדברים החשובים, אכן רשמנו את זה גם לסיכום הדיון, אבל אני מוכרחה לומר, אמנם אתה לא דיברת או קולכם לא נשמע באופן פורמלי, אך הדברים שלכם בהחלט נשמעו כאן, אלה סוגיות שעלו בשולחן הוועדה ולכן אנחנו לגמרי תומכים גם בזה.

נעם סמל ואחר כך רות דיין מהשלטון המקומי. בבקשה.

אני בקשר איתך ואת בקשר עם כמה מנהלים של תיאטרון ותרבות בכלל ואני רוצה לדעת אם פרופ' גרוטו נמצא עדיין בדיון.

הוא עדיין נמצא, הוא ילווה אותנו עד סוף הדיון, או עד שהוא ייתן לנו החלטה.

מעולה. אני לא יכול להגיד דברים כי אני לא מבין מה הוא אומר. אני בתור מנכ"ל התיאטרון הלאומי הבימה וגם חבריי מחזיקים תו סגול. יש לי ביד תו סגול, אני יכול היום להכניס לפי מתווה שאושר על ידי משרד הבריאות ומנכ"ל משרד התרבות הקודם להכניס 500 איש באולם רובינא, האם אני ב-1 בספטמבר יכול לפתוח את הבימה לקהל הרחב? שיענה לי על השאלה, אני לא הבנתי שום דבר ממה שהוא אומר. אני לא מבין כלום. בישיבה עם ראש הממשלה לפני עשרה ימים נאמר לשר הממונה על גרוטו, ליולי אדלשטיין: תכין עד 1 בספטמבר מתווה לפתיחת האולמות. שיענה, בבקשה, ואחר כך אני אמשיך.

פרופ' גרוטו, אתה רוצה לענות או שאני אענה בשמכם?

תעני את, בבקשה.

ואתה רק תחזק?

מה שנאמר אצל ראש הממשלה זה בגדר המלצה בלבד.

לא, לא, רגע, צריך לומר, חבר'ה, למשרד הבריאות יש מתווה, שר הבריאות מכיר את המתווה, למשרד התרבות יש מתווה.

זה אותו דבר?

רגע, צריך לומר את הדברים בצורה ברורה.

זה שני מתווים שונים או שזה אותו דבר?

צריך רק לומר מסכימים אנחנו וזה ראש הממשלה יצטרך להגיד: מסכים אני למתווים האלה. חד משמעית אני אומרת את זה. פרופ' גרוטו, אם אני חוטאת לאמת אז אתה מוזמן לתקן.

זה שני מתווים שונים או שזה אותו דבר?

זה מתווה, נכון? המתווה שאתה הכנת.

יש מתווה שהוא כבר קיים וצריך לאשר אותו בכל הרמות, זה לא רק ראש הממשלה.

בבקשה, צריך לאשר אותו בכל הרמות. אז בבקשה שהרמות יתחילו לעבוד ולאשר את המתווה הזה כשאנחנו יודעים שב-1 בספטמבר אנחנו פותחים.

אני רוצה לדייק, זה שני מתווים שונים או שזה מתווה אחד? יש מתווה של משרד הבריאות ויש מתווה של - - -

לא, אנחנו ביחד, מתואמים לגמרי.

לא, זה אותו דבר, הם עובדים ביחד. הם גם יושבים עם הנציגים מעולם התרבות. רק מי שצריך, מי שעומד שם למעלה צריך להגיד: רוצה אני, וגם ברמות האחרות להגיד: רוצים אנחנו, ואגב, אין שום סיבה מוצדקת למה לא לרצות שזה יקרה. אין הסבר למה זה לא יכול לקרות ואנחנו מבקשים שתצא באמת הצהרה מיוחדת שב-1 בספטמבר זה נפתח בהתאם למתווה שאתם תחליטו עליו.

וגם לפרסם את המתווה הזה קודם כדי שאנשים יוכלו להיערך לדבר הזה.

בוודאי. תודה רבה, נעם. נעם, אתה רוצה להוסיף משפט?

אני רוצה להשלים ולומר שלא קיבלתי תשובה כי אני לא מבין, גם עמיתיי בטוח לא מבינים. תגידו היום ב-1 באוקטובר כל אולמות התרבות כולל היכלי התרבות וכולל האופרה והפילהרמונית וכו' פתוחים. תגידו. זה אחת. שתיים, אם אתם לא בטוחים ואם אתם לא רוצים לפתוח אותנו אז תגידו בריש גלי: אנחנו לא מעוניינים לפתוח לכם את אולמות התרבות, נלך לבג"צ. נלך לבג"צ נגד משרד הבריאות ומשרד ראש הממשלה והממשלה, נלך לבג"צ, אני אומר בשמי כרגע, ואני אציע לעמיתיי גם לתרבות הפרטית, ארגון האמרגנים והמפיקים והאולמות והאמפי-תיאטרונים וכל היכלי התרבות, נלך לבג"צ כי השבתתם פה את הציבור הישראלי.

ויש משפט אחד שנאמר במחזה 'גן הדובדבנים' של צ'כוב, הוא מסתיים בביטוי, 'ואת האדם שכחו'. אתם שכחתם את האדם הישראלי, שכחתם אותו. חברת הכנסת אורלי פרומן הזכירה משהו, אני רוצה לחזק אותה, אנחנו מדברים גם בשם הקהל, הקהל הצובא על דלתותינו. אני אומר לכם משפט חזק מאוד, אף מנוי לפילהרמונית, להבימה, לבית לסין, לגשר או להיכל תרבות בקרית גת לא ביטל את המנוי מסיבות שהוא מאמין בתרבות הישראלית, כמעט אף אחד, זה אומר שהם רוצים את התרבות, הם רוצים תרבות. יכול להיות שאין לנו ברירה וטול קורה מבין עיניך, אדון גרוטו, ואנחנו נלך לבג"צ ותצטרך להסביר בבג"צ למה אתה לא פותח אותנו.

תודה רבה, נעם. רק לעשות סדר, פרופ' גרוטו לא פותח או סוגר, אבל הוא עכשיו יהיה בקשר עם מי שצריך. מי שצריך לקבל את ההחלטה זה ברמת ממשלה וקבינט קורונה וזה מקבלי ההחלטות, לא אנשי המקצוע שדווקא ישבו וכן עמלו על מתווים אפשריים. המסר לנו כוועדה יהיה חד משמעי, ב-1 בספטמבר אנחנו רוצים לראות את אולמות התרבות פתוחים.

תודה רבה.

רות דיין, בבקשה.

כן, אנחנו מצטרפים לקריאה של פתיחה ב-1 בספטמבר בהתאם למתווה של פרופ' גרוטו לערים הירוקות, האדומות הצהובות. כמו שנאמר, כבר דיברנו, כבר יש מתווים, יש מתווה שאושר ב-21.6, זה מתווה מצוין, אנחנו יודעים לעבוד על פיו, אנחנו יודעים לספק אירוע בטוח, הרשויות המקומיות יודעות לתת אירועים בטוחים, יש לנו את המפיקים שמסייעים, כולם שותפים, משרד התרבות משותף. נגמרו הדיבורים, אין על מה לדבר, צריך להודיע היום שב-1 בספטמבר כל ההיכלים יהיו פתוחים ונוכל להתחיל שנת תשפ"א חדשה עם תקווה חדשה לכולנו, גם לציבור וגם לאמנים, שמהיום יתחילו חזרות, אם זה לפילהרמונית ואם זה לבלט ואם זה להצגות ואם זה לכולם. מספיק. העם הספיק לו. ראשי הערים מוכנים לפתוח, מודל כלכלי, לא מודל כלכלי, אנחנו ערוכים לפתיחה.

הבעיה היא לא במשרד הבריאות והבעיה לא במשרד התרבות והבעיה לא ברשויות המקומיות והבעיה לא באמנים והבעיה לא בציבור, קבינט הקורונה צריך להודיע על פתיחה ואנחנו מבקשים מיושבת ראש הוועדה שתוציא קריאה ברורה, ב-1 בספטמבר פותחים.

תודה רבה, רות. הדברים הם חשובים במיוחד משום שאת מייצגת את השלטון המקומי, אני גם מכירה את העבודה שלך וזה גם מסתמך על התוכנית שעתידה להגיע, תוכנית הרמזורים של פרופ' גמזו שבעצם יאפשר לרשויות המקומיות ביישובים ירוקים, כתומים, צהובים, אדומים, לפעול בהתאם למאפיינים של היישוב מבחינת התחלואה וזה בהחלט יכול להתחבר עם הקריאה שלנו שאנחנו כן נאשר את הפתיחה ב-1 בספטמבר וכל רשות כמובן תעשה את זה בהתאם לרמת התחלואה ביישוב.

תודה רבה שוב, רות. דני וייס, איתנו?

שלום לכם. אני לא אחזור על דברים שנאמרו פה, אני רק אציין, מאז שהתחיל המשבר כולנו בעולם התרבות אמרנו לעצמנו שאנחנו לא נהיה אחרונים להיפתח, שיש מדרגה אחת מתחתינו וזה הטיסות. והנה יש טיסות ואולמות התרבות עדיין סגורים, זאת אומרת שבאופן רשמי הפכנו לילד הכאפות של הקורונה.

יש עוד כמה.

אני אוסיף רק דבר אחד, יומיים אחרי הישיבה הקודמת של ועדת הקורונה שדנה באולמות התרבות, זה היה בערך לפני שלושה שבועות, התקיים השולחן העגול שאותו ניהל פרופ' גרוטו, אני הייתי שם כאחד מנציגי עולם התרבות בפגישה הזאת, ובאמת היו שם כל האנשים הכי בכירים, פרופ' גרוטו ופרופ' גמזו ושר התרבות והצוות הבכיר שלו, סגן ראש המל"ל, מיטב הנוער. אני לא אלאה אתכם במה שנאמר שם, כי זה לקח יותר מארבע שעות, אבל השורה התחתונה הייתה שני דברים עיקריים, אחת, אין מניעה לאשר מיד את המתווה להופעות בחוץ, תחת קפסולות, וזה אכן נעשה, והדבר החשוב, לאור העובדה, ופה אני מצטט את פרופ' גמזו, לאור העובדה שמערכת הבריאות אינה רואה את אולמות התרבות כמקור הדבקה, זה מה שפרופ' גמזו אמר, אין מניעה בעצם לפתוח את האולמות כבר במחצית השנייה של אוגוסט, אפילו התאריך 23 באוגוסט נזרק באוויר, בכפוף לירידה בתחלואה ואישור הממשלה. נאמר לנו שזאת תהיה המלצת הגורמים המקצועיים.

מאז הדבר היחידי שנאמר והוסכם עליו זה כל הנושא של פתיחת האירועים בחוץ והמופעים בחוץ וכל הנושא של האולמות הושלך לפח ולא נזכר מאז בכלל. עכשיו, אנחנו לא מתנגדים למופעים בחוץ, אבל לשים את כל הז'יטונים עליהם זה פותר אולי 5% מהעניין מכיוון שמופעים בחוץ הם כמעט ברובם חד פעמיים בהגדרה שלהם, להפיק מופע בחוץ, קונצרט, זו לוגיסטיקה מטורפת, אי אפשר ליצור שום רצף, צריך לזכור שהאולמות שלנו הם לא רק המשכן שלנו, זה כלי העבודה שלנו, זה המקום היחידי שבו אפשר לייצר איזה אופק של פעילות מתמשכת, שגרה כלשהי והכי חשוב, יש קונצנזוס מוחלט, כולל של אנשי הבריאות, שאולמות התרבות הם היעילים והבטוחים ביותר מכל סוגי ההתקהלות בפנים.

עכשיו, אין שום טיעון ענייני, וגם זה נאמר פה, למה האולמות לא נפתחו. כולנו מתוסכלים מאוד, העובדים שלנו מתוסכלים, אנחנו לא יודעים להסביר להם, כמו שנעם אמר, אנחנו שוקלים כל מיני צעדים, חלק מאיתנו כבר שוקלים צעדים חד צדדיים ויש פה נזקים עצומים שנגרמים שהתעשייה הזאת חוטפת בלי שום סיבה עניינית. לכן אנחנו מצטרפים לקריאה של יושבת ראש הוועדה אמרה קודם, ואני מניח שיש פה קונצנזוס, לפחות בחדר הזה, שלאור העובדה שאין שום סיבה ובשם התיאטרונים, התזמורות, להקות המחול, המוזיאונים, שאר הגופים, גופי התרבות ורבבות האנשים שעובדים בהם ועליהם בנוי עולם התרבות, תנו לנו להיפתח. תודה.

תודה רבה, דני.

תודה. רק להגיד דבר אחד, גברתי יושבת הראש, במדינת ישראל מי שבסוף זוכה זה מי שצועק יותר חזק. מסעדנים עשו פה הפגנות, הפכו שולחנות ואמרו שהם פתוחים בלי אישורים וזה נפתח וזה סודר ובסופו של דבר כולם התקפלו והנה, אין לנו 1,000 מתים ממסעדות.

טוב, אנחנו יודעים שזה לא הסיפור, יוליה.

כן, אני קוראת למרד אזרחי. כשממשלה לא מבינה בטוב צריך לדבר לממשלה בדרך אחרת, תפתחו, תשימו אולטימטום - - -

תודה, תודה, חברת הכנסת מלינובסקי.

תראה פתאום יתחילו לדבר איתכם, ככה זה עובד. לצערי הרב, ככה זה עובד במדינת ישראל.

תודה רבה, חברת הכנסת מלינובסקי.

תפסיקו להיות - - -

תודה רבה, חברת הכנסת מלינובסקי. אני כופרת, ברשותכם, סליחה, וזו פעם ראשונה, אנחנו לא קוראים לשום מרי אזרחי.

אני כן.

ואנחנו לא במקום הזה.

כן, כן, כן.

לא, אנחנו מדינה דמוקרטית.

אנחנו מדינת שומרי חוק, כן?

נכון.

אומר לי את זה כל הזמן חבר הכנסת מיקי לוי ואני אגיד את זה הפעם בשמו, הצלחנו להזיז פה דברים - - -

אולי המילים מרד אזרחי זה לא נכון, אבל כן, קחו את ה - - -

חברת הכנסת מלינובסקי, את מפריעה לי.

- - - ותגידו לממשלה: אנחנו ב-20 בחודש פותחים.

חברת הכנסת מלינובסקי, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.

ואז תראו שיתחילו לדבר איתכם. יתחילו לדבר איתכם. תגידו שאתם פותחים.

תראו, חברים, הצלחנו כאן בוועדה בלי מרי אזרחי ובלי לשבור את הכלים להפוך הרבה מאוד החלטות, אגב, לא רק כשהיו צווים על השולחן, גם כשלא היו צווים על השולחן. הדיון שלנו הקודם בנושא התרבות, אז נכון, לא פתחנו את הכול, אבל זה הוביל לפתיחה של האזורים הפתוחים ואנחנו עכשיו ממשיכים ונלחמים על האולמות והצלחנו לשנות עוד בהרבה מאוד תחומים.

מי שלא מבין בטוב מבין ברע.

אז לפני שאנחנו קופצים למקום הקיצוני הזה בואו ננסה לפתור את זה כאן בשולחן ואני בטוחה שבנחישות שלנו אנחנו גם נצליח לעשות את זה.

אבל מה שמישהו לא מבין בכוח הוא מבין ביותר כוח, מה לעשות. ככה זה עובד.

בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי החליט שהוא בכל זאת רוצה לומר משפט ואחר כך גיא מרוז.

משפט קצר באמת. תודה, גברתי. ככל שאני הופך והופך אני לא מוצא איזה שהוא טיעון ענייני, דיברנו על זה כבר לפני חודש, למה עולם התרבות סגור. אני מאוד מאוד חושב שעולם התרבות סגור משיקולים פוליטיים ויש לשים אותם בצד. יש פתרונות יצירתיים. לפני חודש דרשתי לפתוח על פי שטח, אמרתי שנבדוק על פי שטח, אפשר. יש פתרונות יצירתיים ואני מצטרף לדעתך, גברתי, 1.9 ניתן לפתוח את עולם התרבות וגם את האולם, זה תרתי משמע, לקהל הרחב. יש לזה משמעות מעבר לאותם אנשים שעומדים פה בעולם הזה, יש משמעות ציבורית לחברה בישראל שהעולם הזה ייפתח. תודה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת מיקי לוי. גיא מרוז, בבקשה, אחר כך עופר שטרית.

שלום, אני מודה לכם על רשות הדיבור ואני שומע וקודם כל אני רוצה להגיד שאני מייצג דווקא את מוכר הבייגלה, מוכר הבייגלה שנמצא מחוץ למשכן האמנויות, אתם בטח מכירים אותו, שמוכר אחרי הצגה. הוא כבר לא עובד גם שבעה חודשים.

עכשיו, אני שומע את כולכם וזה פשוט בלתי נתפס, איך כל כך הרבה אנשים חשובים, יקרים, חושבים שצריך לפתוח ואני לא יודע אם זה פקידים או שזה ראש ממשלה שלא נותנים לדבר הזה לקרות.

אני רוצה לקרוא לכם אס.אמ.אס שקיבלתי משחקנית נורא בכירה בתיאטרון הישראלי, אני לא אגיד את שמה, שהייתה צריכה להיות בחזרות איתי לפני ארבעה חודשים בהבימה, היא כותבת: גיא, אני שוקלת התאבדות ולא בגלל בעיות כספיות, אלא בגלל בעיות בדידות וחצי שנה של ישיבה בבית. אתם בכלל לא מבינים מה בשל אי ספיקת מערכת הבריאות, שאני לא רוצה להיכנס לגודל השקר הזה, אבל מה אתם עושים לאנשים שיושבים בבית. אני כבר לא מדבר על כסף, אני מדבר על כך שאנשים שהיו רגילים לעבוד ולצאת החוצה ולבדר אנשים סגורים בבתיהם כי לא כולם יכולים להמציא דברים אחרים ולעשות דברים אחרים.

אתם שולחים אנשים במטוסים לבולגריה, 160 איש במטוס של 180 אנשים יוצא היום, אבל את אולם רובינא ובית לסין אתם לא פותחים. זה פשוט באמת באמת לא נתפס. אני אומר שוב, אני לא חושב שיש פה קונספירציה, אני לא חושב שרוצים להשתיק, כמו שאמר חבר הכנסת מיקי לוי, אבל כן יש רצון אולי לתת מכה נורא חזקה לאנשי האמנות והתרבות על הראש שיידעו שהם חלשים, שיידעו שהם צריכים את המדינה, שיידעו שאין מה לעשות בלי המדינה והדבר הזה הוא פשוט באמת באמת בלתי נתפס.

אני נורא שמח שנעם אמר שהוא יילך לבג"צ כי כנראה אם לא תפתחו את עולם התרבות ב-1 בחודש לא תהיה ברירה אלא ללכת לבג"צ כי האנשים האלה לא יכולים יותר לשבת בבית ואתם כולכם יודעים, כולכם אומרים, שאין סיבה שהם יעשו את זה, אין סיבה שהאנשים האלה יישארו בבית. תודה.

תודה רבה, גיא. גם תודה רבה על חידוד הנקודה, אנחנו מרבים לומר את זה, גם הקדשנו דיונים ייחודיים רק להיבט של ההשפעות החברתיות, הנפשיות, הבריאותיות האחרות של האנשים - - -

בדיוק, על זה לא מדברים כמעט.

ואנחנו מדברים על הפרנסה לא רק מהמקום של הכסף, גם מהמקום של הכבוד של האנשים וכל הדברים הנוספים שהצגת, אז תודה רבה גם על החידוד הזה.

עופר שטרית, בבקשה, ואחר כך רינת גלאון.

תודה. שמי עופר שטרית, אני יושב ראש ועד הפעולה של תעשיית התרבות והאירועים, אני בעצמי מפיק. אני רוצה לספר שבשבוע שעבר הייתי שותף ביחד עם פרופ' גרוטו ומשרד התרבות לתהליך של פתיחת אירועי התרבות במרחב הפתוח. לא אגיד לכם שהמתווה הזה אידיאלי, אבל כמו שכולם אומרים, אחרי חמישה וחצי חודשים כל קוץ נראה פתאום זר פרחים מדהים וקפצנו על ההזדמנות כדי לנסות לפתוח משהו.

אני מסכים עם הדוברים הקודמים שפתיחה של המרחב הפתוח היא רק חלק קטן מכל הפעילות של עולם התרבות, אבל אני רוצה להציע הצעה. ראיתי שכשיש החלטה עקרונית, כשיש התגייסות של משרד התרבות, כן, בעל הבית הוא משרד התרבות, ויחד עם משרד הבריאות, לא צריך לחכות ל-1 בספטמבר. יש לנו דוגמה חיה משבוע שעבר. אין שום סיבה לחכות ל-1 בספטמבר, אפשר להעיר ולאשר את המתווה הזה כבר השבוע. אני יודע ש-1 בספטמבר נראה מאוד קרוב ואפשר לחכות עוד 15 יום, עוד 14 יום, אבל זה מיותר, גם כך לכל מוסדות התרבות ייקח זמן להתניע, אז במקום שזמן האפס יהיה 1 בספטמבר, שיהיה ה-20 באוגוסט, כדי שנוכל לקדם עוד, עוד עשרה ימים של עבודה, עוד עשרה ימים של פרנסה, עוד עשרה ימים של כבוד עצמי, של תכלית לדרך חיים, של דרך כלכלית חדשה.

אין סיבה כרגע לעצור את אולמות האירועים. אני מדבר על אולמות האירועים, חשוב להדגיש את זה, מול אולמות החתונות, אין שום סיבה לעצור את אולמות האירועים, את אולמות התיאטרון, הגיע הזמן לפתוח את זה באופן מיידי וראינו בשבוע שעבר שזה אפשרי. תודה.

תודה רבה לך, עופר. רינת גל-און, בבקשה, רק תשתדלו להוסיף על מה שנאמר כדי שנאפשר לעוד אנשים לדבר.

כן, אני אהיה מאוד קצרה, כי רוב הדברים כבר נאמרו ולכן אני רוצה דווקא לשים דגש על סעיף אחד שאולי דיברו עליו הכי פחות. דיברו על האמנים שנפגעים, דיברו על כל האנשים מסביבם, ממנהלות ההצגה ובעצם כל מה שעובד מסביב ומאחורי ההפקה הזאת, דיברו אפילו על הקהל, אבל אני רוצה רגע להאיר את הצד של המצוקות בקהל. דיברו על המצוקה של השחקנים ואני רוצה להגיד, אני מדברת פה בשני כובעים, אני גם מנכ"לית אמ"י, איגוד אמני ישראל, וגם מנכ"לית תרבות לישראל, ובמסגרת התפקיד שלי אני בקשר עם הרבה משרדים שכל הזמן באמת בצורה מאוד חיובית ומאוד נכונה דואגים לאוכלוסיות בעת מצוקה, אם זה עכשיו מה שקורה בעוטף עזה, אם זה מה שקורה בצפון, ואיך אנחנו מסתייעים באמנים כי זה הדבר שבאמת יוצר את ההרפיה. אז אני רוצה להגיד פה, בפני כולם, כרגע הציבור הישראלי כולו במצוקה. הציבור הישראלי זקוק לתרבות, אני רואה מה קורה אצלי במושב שאני גרה בו, אנשים שלא הסכימו לשלם מחיר כרטיס של 70 ו-80 שקלים משלמים 300 שקל בשביל לראות איזה שהוא מופע.

אנשים זקוקים לזה, זה ממש כמו טיפול פסיכולוגי וכמו טיפול רפואי. לכן אני אומרת שצריך להתחשב בקהל, הקהל במצוקה, הוא צריך לצחוק, הוא צריך ליהנות מתרבות, הוא צריך לשיר ביחד, הוא צריך ליהנות מתרבות שמופיעה לו על הבמה. אין כאן שום נגיעה בין האנשים, ניתן לעשות את זה בכל כך הרבה, בקפסולות ובאולמות הסגורים עם כל מה שאנחנו נדרשים לתו הסגול, הכול קורה ועדיין לא קרה ולא הוכח שעולם התרבות הוא זה שגרם להדבקה.

כמו שאמרו פה לפניי, כל אנשי השולחן האלה מסכימים איתנו, אני שומעת כל ועדה איך שלכל אחד ברור שהעולם הזה חשוב שייפתח ומשום מה אנחנו כל הזמן נתקעים ועומדים מול המחסום הנורא הזה. אני קוראת פה באמת, אנחנו במצב של חירום של כולם, של הקהל, של האמנים, של המופיעים, של כל מי שעומד מאחוריהם, בואו נסייע להם ונפתח כבר את העולם הזה. תודה.

תודה רבה, רינת. ענת, מנכ"לית ארגון יוצרים עצמאיים בתיאטרון. בבקשה, יש מה להוסיף?

כן, אני מצטרפת לכל הדברים שכבר נאמרו, אני רק רוצה לזעוק את זעקתם של היוצרים העצמאיים בכל התחומים ולומר שאנחנו תלויים לחלוטין. אמנם פלח השוק של כל היוצרים העצמאיים שמופיעים במרחב הציבורי כרגע כבר מופיעים ועובדים, ודני דיבר עליהם, אבל הרבה מאוד יוצרים, מאות יוצרים עצמאיים ובהם פועלי במה, שחקנים ורבים אחרים מאוד מאוד תלויים בפתיחת האולמות, רובם מופיעים באולמות קטנים מאוד, באולמות שלא עולים על 200 מקומות. אני לא יכולה לחדש בשום דבר, כי את העניין הזה שאנחנו יודעים לפתוח באופן בטוח באולמות ולנטר, להיות מסוגלים לשלוט בקהל, עד רמת השם וכתובת המגורים ומספר הטלפון כולם יודעים, אז אין לי מה לחדש, חוץ מלזעוק את זעקתם, הם לא עובדים כבר חצי שנה.

תודה רבה לענת. אלון אבירם, בבקשה. הוא איתנו? טוב, הוא גם מבעלי אולמות האירועים, אני אומר מילה על זה, שגם הם נמצאים במצוקה מאוד מאוד גדולה, אני יודעת שיש שיח איתם והמתווה שהציעו להם גם כפיצוי לא בדיוק מוכיח את עצמו, אבל אנחנו לא נמצאים באותו סצנריו. כמי שאומרת כל הזמן שאנחנו חייבים להפריד בין הענפים השונים ובאמת לתת את הפתרון והמענה הייעודי וייחודי לכל אחד מהם אז אנחנו לא נקשור מין בשאינו מינו ואנחנו לא נטפל כרגע באולמות האירועים, אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לחשוב גם עליהם.

אז אני עוברת לשרון בר לב, בבקשה, ויש את יאיר נגיד ואז אנחנו מסכמים את הדיון.

שלום, תודה, צהריים טובים. האמת שאני בייאוש מאוד גדול, אני הייתי נוכחת גם בישיבה הראשונה בנוכחותכם במשכן. אנחנו מרגישים שיש סיכול ממוקד לעולם התרבות באופן כללי. אני יודעת שהקולות של החברים שלי עלו פה ועלו באופן מאוד מאוד נחרץ, אבל אני חייבת להודות שגם בתחום המחול אנחנו מתעסקים בחלוקת סלי מזון, ברמה הזו.

אנחנו מתחננים שמקבלי ההחלטות יקבלו את ההחלטה, שהמתווה יפסיק להיות מונח על השולחן ובדיוני שולחן עגול ושיפתחו את עולם התרבות ושהמתווה המוצע יקרה כבר ממחר, גם אם ב-1 בספטמבר תוכנית הרמזור המפורסמת לא יעלה שעולם התרבות ייפתח. תנו לנו להופיע בתוך האולמות. הפתיחה הנהדרת של מופעי החוץ היא רלוונטית בעיקר לעולמות המוזיקה ולעוד כמה קוריוזים נפלאים, זה לא יחזיר את שוק העבודה שמתעסק באמנות להכנסות כספיות ובטח לא את הקהל שצמא לאמנות. אנחנו מבקשים שעולם התרבות ייפתח מחר. אתם רוצים להיערך בעוד 12 ימים? אין בעיה, ניערך בעוד 12 ימים, אבל אנחנו מבקשים שהמתווה בצורה כזו או אחרת יפתח את היצירה הקונבנציונלית של האולמות הרגילים שמכילים מחול, תיאטרון, קונצרטים, מופעי ילדים. אנחנו צמאים לעבוד. זה פשוט אבסורד, מישהו רצה לרצוח אותנו ופועל בשיטתיות כדי לעשות את זה. תודה.

תודה רבה לך, שרון, דברים קשים. יאיר נגיד, בבקשה.

שלום לכולם, אני סגן יושב ראש איגוד מנהלי תרבות ברשויות המקומיות וראש מינהל התרבות בבאר שבע. רציתי רק לומר, כדי להיערך לפתיחה אנחנו צריכים זמן. יש פה תיאטראות שצריכים להחזיר את העובדים, מפיקים צריכים לסגור מופעים, אנחנו צריכים להכין רפרטואר, להחזיר את העובדים שלנו, להיערך לפרסום, למכירת כרטיסים. זה תהליך מאוד ארוך. גם אם אתם אומרים לחזור עכשיו המופע הראשון, אם אנחנו לא רוצים להפסיד את עצמנו, יהיה באזור חול המועד סוכות והלאה.

זאת אומרת שתבינו שזה טווח. אין שום בעיה, אנחנו יודעים כבר היום את הנתונים, גם לפי המתווה של פרופ' גמזו, מי עיר ירוקה, מי צהובה, מי כתומה ומי אדומה.

פשוט תגידו את זה כבר. תגידו את זה.

בואו נגיד את זה כבר, בואו נגיד, חברים יקרים, אפשר לפתוח מ-1 בספטמבר, אבל תגידו את זה עכשיו. אין שום בעיה להגיד את זה. אף מופע, יהיה מופע, אולי מישהו שיתלהב, יעשה את זה בעשירי, לא יקרה כלום, אנחנו עם מתווה מסודר, מוכנים, אני קיבלתי פה אישור כבר מעל 500 למופעים באולמות. חבר'ה, 95% מהתעשייה של התרבות זה באולמות, זה לא בחוץ. החוץ זה נחמד, זה מדבר לתעשיית המוזיקה, לא תזמורות כמעט, לא מחול, לא הצגות תיאטרון. חבר'ה, זה כל העניין, תנו רק תאריך.

זה בדיוק מה שאנחנו אומרים, תגידו שזה נפתח ואז אנשים יתארגנו.

אני טיפה מקביל את זה. במילואים אני קצין הסברה של מחוז דרום פיקוד העורף. פיקוד העורף במלחמת המפרץ, היה נופל טיל, כולם נכנסים למקלטים ואז מוציאים אזור א', אזור ב', אזור ג'. היום התקדמנו, יש צופר לכל יישוב. אותו דבר זו התוכנית של גמזו, צופר לכל יישוב. עיר ירוקה, תנו לה לעבוד, תנו לנו לעבוד. לא רק ירוקה, גם צהובה. תנו לנו לעבוד, אנחנו מסודרים, זה מה שאני מבקש.

אם אפשר, אני הייתי בשולחן העגול ביחד עם דני וייס ועם גמזו, גרוטו ושר התרבות, אכן אני מבין את העבודה הקשה, אבל יותר חשוב מלתת את האישור זה להיות קשובים ולא בבהלה הראשונה לסגור הכול, נבהלנו, מהר מהר לסגור. לא לעשות את זה, כי עכשיו להחזיר עובדים, להשקיע בהפקה, להוציא מאות אלפי שקלים, להגיע לזה ואז אחרי 12 יום יסגרו את כולם. אם סוגרים את כולם, כן, אבל לא מטוסים כן ואנחנו לא.

אנחנו לא סוגרים את כולם, אל תגידו את זה.

מטוסים שזה טיוב שאתה נמצא שם ארבע שעות בדרך לקרואטיה בלי אוויר צח זה לא אותו דבר כמו אצלנו, אנחנו יותר טובים מזה.

אוקיי, תודה רבה, יאיר, ואהבתי את מה שכתוב לך על החולצה, 'בסוף הדרך עוד תהיה מאושר', זה שורה משיר.

של עילי בוטנר, זה גם אמן.

רק שיחזור ולא יהיה מהר מדי.

שיר שאני מאוד אוהבת ואני מאחלת את זה לכולנו שהסוף שבו נהיה מאושרים יגיע ב-1 בספטמבר לכל המאוחר. אני, ברשותכם, רוצה לסכם את הדיון.

אולי לפרופ' גרוטו יש בשורות?

לא, נכון? אתה לא איש בשורות. הוא לא הצליח לשכנע את מי שצריך. אני רוצה לומר כאן בשם כל הוועדה. אנחנו דורשים שב-1 בספטמבר ייפתחו אולמות האירועים. אנחנו לא אומרים מחר בבוקר כי אנחנו גם ריאליים וגם נאמר פה שצריך להיערך, אבל אנחנו כן רוצים לתת אופק, אנחנו מבקשים שתצא הצהרה כזו מצד מקבלי ההחלטות, ואני אומר אפילו בצורה קשה, אין שום טיעון ענייני ושום הסבר ענייני למה האולמות סגורים. מקבלי ההחלטות צריכים לדעת שהם יצטרכו לתת דין וחשבון לנוכח הנתונים שיש לנו היום למה הם לא פותחים את אולמות התרבות. דין וחשבון לציבור כולו, לא רק לאמנים אגב, לכלל הציבור, למה לנוכח הנתונים של היום אולמות התרבות לא נפתחים.

הדבר השני, אנחנו מבקשים, וזה פנייה למשרד התרבות, שיהיה סיוע למוסדות שנפגעו כתוצאה מהסגירה באופן רוחבי, לא רק לאלה שנתמכים על ידי המדינה. בסוף אנחנו גם נתנו סיוע כמדינה לעצמאים, לא רק למי שבדרך כלל מקבל את התמיכות מאיתנו ואני מדברת על כל הענפים ולכן מאוד חשוב שאנחנו נעזור לכם לעמוד על הרגליים.

כל היכלי התרבות, בדיוק, זה מאוד חשוב.

כדי שכשאנחנו נצא לדרך, ואני מקווה שבעזרת ה' זה יהיה ב-1 בספטמבר, אז הם גם באמת יוכלו לקיים את זה. מאוד חשוב לנו לקבל התייחסות שלכם לנושא הזה.

והדבר השלישי, אני רוצה לתת הבהרה ברוח מה שנאמר כאן, מופעי החוץ, כל מופע חוץ מאושר על פי המתווה שהוצג וזה לא משנה אם זה ריקוד, הצגה, הקרנת סרטים. אנחנו מבקשים לקבל את הנוהל כדי שגם אנחנו נוכל לסייע בהפצה שלו לרשויות המקומיות ולכל מי ששואל.

אני חוזרת חזרה לראשית הסיכום, ב-1 בספטמבר אולמות התרבות צריכים להיפתח ואם לא, הממשלה, מקבלי ההחלטות, יצטרכו לתת דין וחשבון לציבור למה הם לא פתוחים לנוכח נתוני התחלואה של היום.

מאוד חשוב שהמתווה יהיה מפורסם לפני, כדי שהם יוכלו להתארגן למתווה הזה, שהם לא יגלו את זה לפני 1 בספטמבר.

תודה רבה הדיון נעול.


הישיבה ננעלה בשעה 12:45.