פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ישיבה משותפת של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
והוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית
18/08/2020


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 19
מישיבה משותפת של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
ופרוטוקול מס' 11
מישיבת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
יום שלישי, כ"ח באב התש"ף (18 באוגוסט 2020), שעה 10:14

פשיעה ואלימות בקרב בני נוער בחברה הערבית

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
מנסור עבאס – יו"ר הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
ע'דיר כמאל מריח
תהלה פרידמן

אחמד טיבי
היבה יזבק
יואב סגלוביץ'

אפרת אלטהולץ מרום - ראש אגף מדיניות ואסטרטגיה, המשרד לביטחון פנים

אהרון דגן - קצין בילוש נוער ארצי, המשרד לביטחון פנים

בטי חנן - מנהלת שירות המבחן לנוער, מינהל תקון וסיוע לבית המשפט, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ורד גיל - ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך

יונתן פלורסהיים - רפרנט ביטחון פנים, אגף התקציבים, משרד האוצר

תמר פרוש - עו"ד, ממונה במחלקה הפלילית, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

חמאדה מלחם - מנהל תחום מרקם ותיק ואוכלוסיות מיוחדות, מחוז חיפה, משרד הבינוי והשיכון

בני תמים - מנהל תחום מרקם ותיק, מחוז נצרת, משרד הבינוי והשיכון

מואייד סלאמה - מרכז, מרקם ותיק, משרד הבינוי והשיכון

שייח' כאמל ריאן - יועץ לנושא אלימות במגזר, מרכז השלטון המקומי

נאדל עוסמאן - עו"ד, סגן ראש עיריית טמרה, מחזיק תיק רווחה וחינוך בלתי פורמלי

גדעאן ספדי - מנהל מחוז חוף, הרשות הלאומית למלחמה באלימות, בסמים ובאלכוהול, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

ספית חשביה צורי - מנהלת אגף תכני ליבה, החברה למתנ"סים

מחמוד נסאר - מוסמך לקרימינולוגיה, רכז המאבק באלימות בחברה הערבית, ועד ראשי הרשויות הערביות

לירון אשל - עו"ד ועו"ס, אחראית על תחום של נוער בסיכון וילדים נפגעי עבירה, המועצה הלאומית לשלום הילד

רידא ג'אבר - מנהל מרכז אמאן

רות לוין חן - מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות, קרן אברהם

עלי בולבול - הנהגת הורים ארצית

אורלי אלמגור לוטן - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

עידו בן יצחק

תמי ברנע – מנהלת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
בת שבע פנחסוב – מנהלת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית

אהובה שרון, חבר תרגומים

פשיעה ואלימות בקרב בני נוער בחברה הערבית

בוקר טוב. אני פותח את הישיבה המשותפת של הוועדה לזכויות הילד והוועדה הפרלמנטרית למיגור הפשיעה בחבה הערבית. היום יום שלישי, 18 באוגוסט 2020.

כפי שאתם יודעים, בכנסת הנוכחית הוקמה ועדה מיוחדת לפי דרישת אנשי הרשימה המשותפת, חבריי ברשימה המשותפת, כדי לעקוב אחר ההתמודדות עם תופעת האלימות והפשיעה, תופעה מאוד קשה ומאוד כואבת, בחברה הערבית, תופעה שהולכת ומחריפה בשנים האחרונות. הקמת הוועדה עבורנו סימלה את הצורך למעקב מתמיד בעבודתנו הפרלמנטרית אחרי התוכניות השונות להתמודדות עם התופעה, תוכניות של משרדי הממשלה השונים וכן יוזמות של החברה האזרחית.

בישיבה היום אנחנו מתמקדים בעיקר בתופעת האלימות בקרב בני נוער וילדים., בעיקר עד גיל 18 שאלה גילי בתי הספר אבל אני מניח שהנושא יהיה רחב יותר יכול להקיף גם נוער עד גיל 24 ו-25, כפי שתכף נשמע את העולה מהמסמך שהוכן במרכז המחקר והמידע של הכנסת.

לפני שאנחנו נכנסים לדיון, אני מעביר את רשות הדיבור לחברי דוקטור מנסור עבאס, יושב ראש הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית. חברי, דוקטור עבאס, יישר כוח על העבודה שאתם עושים בוועדה. אני שמח שאנחנו משתפים פעולה כדי למקד את הזרקור בסוגיית האלימות והפשיעה בקרב צעירים ובקרב ילדים ובני נוער. כמובן נשמח כמובן להמשיך את שיתוף הפעולה הזה בתחומי עבודת שתי הוועדות.

בוקר טוב לכולם. בוקר טוב לחברי דוקטור יוסף ג'בארין. אני כמובן מברך אותך על היוזמה הזאת. פנית ונעניתי כדי שנוכל לקיים את הדיון הזה במשותף. לדעתי הנושא של פשיעה ואלימות באופן כללי, לא רק חוצה מפלגות וחברות אלא גם חוצה את ועדות הכנסת והיוזמה הזו אולי תהיה פתח לעוד שיתופי פעולה עם ועדות נוספות בכנסת כדי שנוכל לגייס את כולם לטובת העניין בו אנחנו מטפלים.

אנחנו נמצאים בשלב מתקדם בהכנת תוכנית שכל כך ייחלנו לה או דרשנו שהיא תוכן ואחר כך תהפוך להחלטת ממשלה ומזה שמונה חודשים אנחנו עוקבים ביחד עם ראשי הרשויות ועובדים מול הוועדה הבין-משרדית, ועדת המנכ"לים הבין-משרדית, כדי שנוכל גם לקדם את התוכנית בהתאם לצרכים של החברה הערבית ולקחת בחשבון את הסיבות השונות לגל הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. בינתיים קיבלנו את מסמך המדיניות שהוא שלב אחרון לפני הפיכת המסמך הזה להחלטת ממשלה. לשמחתי, המסמך הזה, אם נשווה אותו להחלטת הממשלה הקודמת 1402 שהתקבלה בשנת 2016 והתייחסה רק לנושא של תפקוד המשטרה, מה שהתבטא בפתיחת תחנות משטרה וצירוף כוח אדם למשטרה, המסמך הזה מפרט את תוכנית העבודה ביחס לכל הגורמים שמביאים את הפשיעה בחברה הערבית להתפשט בצורה מאוד מחרידה או מדאיגה.

גם בנושא של הגיל הצעיר, והיום אנחנו ממקדים את הדיון בגיל הזה, הייתה לנו חפיפה יחד עם משרד החינוך כאשר פעמיים הם הוזמנו לישיבות והם שמו דגש על הנושא של בתי הספר, גם היסודיים וגם חטיבות הביניים והחטיבות העליונות. יש להם תוכנית אותה הציגו בפנינו כאשר בעצם מדובר בשלוש תוכניות - לחברה הערבית באופן כללי, למגזר הדרוזי, ליישובים הדרוזיים וליישובים הבדואים בדרום. התוכניות די דומות.

הדיון שאנחנו מקיימים היום וננסה למקד את אור הזרקורים על שכבת הגיל הזאת - ועוד מעט נשמע את התוצאות – אמנם תמונת המצב שקיימת היום בשכבת הגיל של המתבגרים ושל הצעירים, חורגת מהאחוז שיש בחברה הערבית. אנחנו כמעט 20 אחוזים אבל אחוז הפשיעה או המעורבים באלימות יותר גבוה. אין ספק שהוא משמעותית פחות מהאחוזים כאשר אנחנו מדברים על מבוגרים. ניצני הפשיעה או האלימות בחברה הערבית מתחילים מגיל צעיר ולכן שם צריך למקד את הטיפול וטוב עשינו כאשר כינסנו יחד את שתי הוועדות כדי למקד את המאמץ בנושא הזה.

אני שוב מודה לחברי הכנסת ולצוות שתי הוועדות. נמשיך לשתף פעולה ביחד.

תודה רבה. נמצאות בדיון שתי חברות כנסת, ע'דיר כמאל מריח ותהלה פרידמן.

אני רוצה להדגיש שבדיון הזה אנחנו רוצים למקד בסוגיית המענים, המענים שנותן משרד החינוך או צריך לתת בכל מה שקשור לטיפול בנערים ותלמידים במצוקה, גם מה שמשרד העבודה והרווחה אמור לספק או מספק בתחומים הללו וגם במשרדי הממשלה האחרים כאשר מטבע הדברים אולי מוקד הדיון הוא מענים לנוער בסיכון, נוער במצוקה, כאשר קיים סיכון שהוא יידרדר אולי לאלימות ופשיעה כתוצאה ממצב סוציו אקונומי של הילדים ושל משפחות שלהם. לכן חשוב לנו למקד את הדיון בסוגיות הללו.

לקראת הדיון הזה ביקשנו ממרכז אמאן - שמלווה את הסוגיה הזו בכל השנים האחרונות ומלווה גם את עבודת הוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית - קצת נתונים לגבי הגילים הרלוונטיים. אני רוצה לומר לכם שלפי הנתונים שנמסרו לנו, ככל שזה נוגע לקורבנות מגילי לידה עד גיל 17, בשמונה השנים האחרונות, מאז 2012, אנחנו מדברים על 40 הרוגים בגילים הללו. זה מזוויע לחשוב על נתון כזה. זה כמו מחיקת שתי כיתות לימוד בטווח זמן של שמונה שנים. כשזה נוגע לגילים המבוגרים יותר, מגיל 18 עד 24, אנחנו מדברים על כ-150 הרוגים באותן שמונה שנים, מאז 2012. על זה יש להוסיף את הפצועים והשלכות בנוגע לאשמים, מורשעים ונער שמעורב בפלילים.

נפתח את הדיון בדברי חברי הכנסת הנוכחים כאן. חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח, בבקשה.

אדוני כבוד יושב ראש הוועדה, אני שוב מברכת על קיום הדיון החשוב הזה אבל יחד עם זאת אני תוהה מתי נפסיק לקיים את הדיונים האלו ומתי יהיו פתרונות אמיתיים מיושמים בשטח שיחלחלו למטה ויביאו תוצאות. כמגישת חדשות אני יכולה לספר לך שדיברנו רבות ודנו רבות מדי שני וחמישי על מקרה כזה או אחר, על רצח ועל פשיעה במגזר הערבי והבנו שיש תחושה גואה של אלימות במגזר הערבי יחד עם תחושה שצונחת, תחושת המוגנות, תחושת הביטחון האישי שהיא במגמת ירידה מדי שנה. כשאני מסתכלת על הנתונים, גם של מרכז המחקר וגם נתונים עליהם אנחנו למדים על כך שאחוז התיקים הנפתחים בכלל בסקטור הכללי של הערבים, של נערים ערבים, עומד על 35 אחוזים מה שגבוה בהרבה מאחוזם בציבור. 95 אחוזים מהתיקים הם למעשה של נערים גברים ולא של נשים. אנחנו מבינים שהמורשעים הערביים הם פי שניים בהשוואה ליהודים ואנחנו מבינים שמשהו לא טוב בשיטה והשיטה לקויה.

יש המון תוכניות בהכנה, בגיבוש כזה או אחר, ואנחנו למדים שהסטטוס שלהן במגמה קרובה של יישום בשטח. יחד עם זאת אני תוהה, כאשר מדברים על הסקטור הערבי והדרוזי – ותאמינו לי, בסופו של יום אנחנו צריכים לדבר במקרו. תפיסתית נושא החינוך במדינת ישראל, אם משווים אותו למדינות ה-OECD הוא בפיגור רב. כאשר מדברים על חינוך – אני לא הלכת על היסודי וחטיבות הביניים אלא על הגיל הרך – כאשר משקיעים בגיל הרך, מגיל לידה ועד שלוש, שם מתחיל החינוך.

אני יכולה לשתף אתכם בתחושה אישית, בחוויה אישית שחוויתי בשבת. הייתי עם בן זוגי בבית קפה בדלית אל כרמל, שעה 8:00 בערב, בית קפה בחוץ, מרוץ מכוניות, אופנועים, טרקטורונים, סכנת נפשות, ילדים, משפחות בחוץ. התקשרתי למשטרה, למספר חירום בשבת, השעה היא 8:09 בערב, ונחשו מה? כלום. שעה 8:20 – כנ"ל. שעה 8:25, אמרתי להם שיש סכנת נפשות. רק כאשר התקשרתי לאופיר ברקוביץ, מפקד התחנה בכרמל, והצגתי את עצמי כחברת כנסת, רק אז הואילו בטובם לשלוח ניידת שעצרה במקום, ישבה על הכיכר ועשתה סדר. אם זו השיטה, לשלוח ניידת כשחבר כנסת מתערב ומטפל באירוע, זה לא עובד כך בשטח. מדברים על מרוץ מכוניות בלב הכפר, בשעה 8:00 בערב, כשהילדים בחוץ וזאת סכנת נפשות. האמינו לי, מדברים על נערים. כולם היו מתחת לגיל 18, כולם היו ללא רישיונות ואף אחד לא מטפל. אמרתי לאופיר, מפקד התחנה, מה צריך לקרות כדי שתבינו שמשהו לקוי בהתנהלות שלכם.

אני לא מזלזלת וגם אנחנו צריכים לעשות בדק בית, כל אחד בביתו, בכפר שלו, בקהילה שלו, ואני כנבחרת ציבור עושה זאת יופי, ואני בטוחה שגם אתם, אבל יש כמה מעגלים שצריכים לעבוד בשיתוף פעולה, אם זאת קהילה, אם אלה הורים, אם אלה גורמי אכיפה ואם זאת מערכת חינוך. אני יכולה לומר לכם בבירור שעדיין אנחנו לא שם. כל המרכיבים האלו עדיין לא למדו לעבוד יחד בשיתוף פעולה. אני תמיד בוחנת במבחן התוצאה ובשטח התמונה לא עובדת ולא משנה כמה תוכניות יש על נייר וכמה אנחנו מנסים לגבש אותן. משהו לא תקין. זה צריך להיות משולב, משרד חינוך, גורמי אכיפה, הנהגה כזו או אחרת, קהילה, הורים, גם בתי הספר.

חשוב לי שנמשיך לעקוב ונמשיך לפקח ולא נרפה כי זו סוגיה שהיא סכנה מבית, סכנה מבפנים, עלינו, על המרקם שלנו, על התרבות שלנו ועל אורח החיים שלנו לדורות הבאים.

אני מחזקת את ידיכם, אני אתכם במאבק הזה וחשוב לי שנעקוב אפילו מדי שבוע. אם זה יצריך מאתנו לקיים דיונים מדי שבוע כדי לעקוב היכן זה עומד, בסדר. אנחנו יודעים שהתקציבים הם לא בשמיים. זה לא דבר שישבור את התקציב. אם המדינה רוצה לטפל באלימות במגזר הערבי, היא תדע לעשות זאת אבל בינתיים עושה רושם שלא.

אני אתכם ואני אשמח לעקוב.

תודה רבה. בדיוק על הנושאים הללו אנחנו מצפים לשמוע תשובות, מה עושה משרד החינוך, מה עושה משרד הרווחה לגבי אותו נוער שמתנהג באופן הזה ומה עושות רשויות אכיפת החוק. זה בהחלט מוקד הדיון.

חברת הכנסת תהלה פרידמן. ואחר כך, לפני שנמשיך בדיון, נשמע את מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מאורלי אלמגור לוטן, כמה נתונים שנוגעים לציבור בו אנחנו מתמקדים, ציבור בני נוער ערבי.

שלום. נראה לי שמטבע הדברים אני קצת פחות בקיאה בנושא. אני רוצה לומר שני דברים. הראשון, סתם משהו אישי. הצטרפתי השבוע לצעדה של האימהות שהילדים שלהן נרצחו. הולך אתי משפט שאמרה לי אחת מהן: הרוצחים שלו היו ילדים. הם היו אנשים צעירים, אלה שרצחו את הבן שלה. אנחנו מסתכלים הרבה על הצד של הנפגעים ואני חושבת שנכון אתה עושה שהדיון מתמקד בצד של הפוגעים. גם הדברים שאת, ע'דיר, אמרת. יש לנו משפט במסורת היהודית האומר שהבטלה מביאה לידי שעמום ושעמום מביא לידי חטא. אני חושבת שהרבה פעמים אותם אלה שהופכים אחר כך לרוצחים, הם לא נולדו רוצחים אלא יש כאן שאלה של מסגרות, מענים ואלטרנטיבות והרבה פעמים שעמום ממאיר.

בזה אני רוצה לגעת כי דיברתם על משרד החינוך ודיברתם על משרד הרווחה ואני רוצה לשים את האצבע על הנושא של חינוך בלתי פורמלי שכרגע לצערנו נמצא במשרד נפרד, שזה אבסורד, חלק מהאבסורדים אבל זה המצב. כל הנושא של החברה למתנ"סים, תנועות נוער, מסגרות משלימות שאני חושבת שהן מאוד מאוד קריטיות בנושא הזה ואני יודעת שיש בעיה של היעדר מספיק מענים במגזר הערבי בחינוך המשלים.

אני רוצה לומר דבר אחד שאני חושבת שהוא יהיה קונטרוברסיאלי כאן בחדר אבל אני בכל זאת רוצה להניח אותו. הייתה לי פגישה עם מנכ"ל השירות האזרחי והוא אמר שהם מאוד מאוד היו רוצים להפעיל במגזר הערבי בני ובנות שירות בהפעלה של מתנ"סים ועבודה עם נוער בסיכון בשעות אחר הצוהריים והם מחפשים שותפים לדבר הזה. אני חושבת שזה דבר שצריך לשקול אותו, אם זה יכול לתת מסה של כוח אדם שממוקדת במענים בלתי פורמליים לנוער על הרצף.

תודה. אני רק אומר, בעקבות ההערה שלך לגבי השירות האזרחי, שאני חושב שתוכנית מוצלחת היא תוכנית שהציבור רוצה בה, משתף פעולה אתה ומקדם אותה. לכן הייתי רוצה להתמקד דווקא במענים של משרד החינוך ושל משרד הרווחה.

מה שתהלה אומרת כמשולב, כמשהו נוסף, זה יכול להיות מצוין.

באמת להתמקד בתוכניות שהציבור בעצמו רוצה לקדם.

על החינוך והרווחה תוסיף חינוך משלים. היום מדובר בשני משרדים שונים.

ודאי. חינוך כולל את החינוך המשלים, החינוך הבלתי פורמלי.

בינתיים הצטרפו אלינו חבר הכנסת אחמד טיבי וחברת הכנסת היבה יזבק. ברשותכם, נשמע את הנתונים ממרכז המחקר של הכנסת.

בוקר טוב. אני ראש צוות במרכז המחקר והמידע. אני אומר בקצרה כמה נתונים מתוך המסמך שכתבה ג'רי אלמו. יש כאן כמה נתונים ובגלל לוח הזמנים אלה מעט נתונים, רק לתת איזשהו רקע להיקף. אנחנו הלכנו על הצד של החשודים ולא של הקורבנות, כמו שהוזכר כאן קודם.

יש כאן שלושה סטים של נתונים וכל אחד מהם מתייחס למשהו אחר. יש כאן תיקים שנפתחו במשטרה לקטינים מאז שנת 2015 ורואים ששיעור האוכלוסייה הלא יהודית – אני חוזרת שוב שהטרמינולוגיה אוכלוסייה לא יהודית לא שלנו אלא של המשטרה שמבחינה בין יהודית ללא יהודית ולכן גם אנחנו מתייחסים לזה כך, כך שהטענות לא אלינו.

נראה לי שבעיית האלימות לא תיפתר עד שיאמרו האוכלוסייה הערבית.

אם זה מפריע לחברי הכנסת, אני רק אומרת שזאת לא טרמינולוגיה שלנו. אפשר לראות בעמוד 2 במסמך שמשנת 2015 שיעור האוכלוסייה הלא יהודית מבין התיקים שנפתחו לקטינים, פלוס-מינוס הוא דומה, הוא נע בין 35 ל-37 אחוזים מבין התיקים שנפתחו בשנים האלה. אלה קטינים מתחת לגיל 18, בין גיל 12 ל-18, כאשר שיעור האוכלוסייה הלא יהודית לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקבוצת הגילים האלה הוא 28 אחוזים. זאת אומרת, יש כאן פער.

מנתוני המשטרה רואים – ממש רואים את זה עם העלייה בשנתון – שמגיל 12 עד גיל 18, ככל שעולים בגיל, קודם כל מספר התיקים עולה אבל עולה גם השיעור של התיקים שנפתחים לקטינים הלא יהודים. רואים שהפער מתחיל כבר מגיל צעיר אבל הוא הולך וממשיך.

הפער מראה על ייצוג מוגבר.

לאוכלוסייה הלא יהודית.

לאוכלוסייה הערבית.

לאוכלוסייה הלא יהודית. אגב, הנתונים של המשטרה בדרך כלל לא כוללים – ועל זה כל הזמן נחזור ונגיד – לרוב רק את תושבי ישראל, שזה גם משהו שצריך לקחת בחשבון כאשר מדברים על לא יהודים ועל האחוזים.

אפשר לומר שהצעירים הלא יהודים ולא ערבים. כשהם נכנסים לסטטיסטיקה הם לא עושים שינוי משמעותי כל כך.

אני לא יכולה לומר את זה. בכל מקרה, גם אם האחוז שלהם נשאר דומה, רואים לאורך הגילים שהאחוז של הלא יהודים עולה עם העלייה בגיל. כאשר אנחנו מגיעים לקבוצה הבוגרת יותר, גיל 17 עד 18, 40 אחוזים מהתיקים הם מהאוכלוסייה הלא יהודית. זה כבר מתכתב עם אחוז האוכלוסייה שחבר הכנסת עבאס מכיר היטב, אחוז של האוכלוסייה הלא יהודית מבין התיקים הפליליים שנפתחים בכלל במשטרה, שהם 41 אחוזים. רואים כבר שהולך ונפער הפער בגילים האלה. כמו שנאמר כאן באוכלוסייה הלא יהודית בנות הן המיעוט. בעצם מדברים כאן כמעט רק על בנים באוכלוסייה הלא יהודית. זה לגבי המשטרה.

יש כאן נתונים שהפיקו לנו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כאן הזמנו עיבוד מיוחד שכולל רק את תושבי ישראל ואז אנחנו מנטרלים כאן פשיעה שמגיעה מחוץ לישראל. שוב, כאשר מדובר על האוכלוסייה הערבית, היא כן "מלכלכת" את הנתונים כי יש כאן אוכלוסייה שנכנסת מהשטחים. כאן רואים כמה דברים מעניינים. בלי להיכנס ליותר מדי מספרים, כשמסתכלים על אחוזים ביחס לאוכלוסייה, כאן יש נתונים על קטינים שהועמדו לדין. זאת אומרת, עלינו שלב אחד למעלה במערכת ההיררכית. כשמסתכלים על הנתונים האחרונים שיש כרגע של שנת 2017, בקרב האוכלוסייה היהודית, לכל 1,000 אנשים יש 1.8 אחוז קטינים בגיל הרלוונטי שהועמדו לדין באותה שנה, ב-2017, ובאוכלוסייה הערבית זה 2.4 אחוזים.

אני רוצה לתת גם את הנתון בקרב האוכלוסייה הבגירה לחזור למה שאמרתי על המשטרה קודם לכן. באוכלוסייה הבגירה היהודית האחוז הוא 3.8 אחוז ל-1,000 אנשים שעמדו לדין בשנת 2017 ובאוכלוסייה הערבית זה כמעט כפול, זה 7.7 אחוזים ל-1,000 אנשים. שוב רואים כאן את אותו הדבר כאשר אנחנו עולים בגיל, רואים את הגידול בפער בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית. גם כאן בקרב העומדים לדין, רוב כמעט מוחלט של גברים, מה שלא מפתיע.

אני רוצה להתעכב כאן על משהו שאמרה חברת הכנסת מריח וזה על הכרעות הדין. כאן יש בעיניי משהו שהוא מאוד מעניין. שיעור ההרשעות אצל הקטינים היהודים היה כ-36 אחוזים, זאת אומרת, מי שהועמדו לדין והורשעו, ושיעור ההרשעות של המועמדים לדין הערבים היה 59 אחוזים. יש כאן פער מאוד משמעותי בשיעורי ההרשעות. אין לנו הסברים אלא אלה רק נתונים שהפיקו עבורנו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אני חושבת שזה משהו שכן צריך להתייחס אליו והנקודה היא מה גורם לפערים האלה בשיעורי ההרשעות.

שיעורי הרשעות כלליים או בגילים צעירים?

הקטינים שהועמדו לדין. אלה רק קטינים שהועמדו לדין. יש כאן פער מאוד גדול בשיעורי ההרשעות ולדעתי חייבים לשים אותם על השולחן ולראות מאיפה זה מגיע.

מעט מאוד נתונים על מערכת החינוך. בתוך המיצ"ב יש גם סקר שבודק את האקלים ואת תחושת המוגנות. רואים שברוב הפרמטרים – אנחנו הסתכלנו על חטיבות הביניים והחטיבות העליונות ולא על בתי הספר היסודיים כי דיברנו על בני נוער – תחושת המוגנות של התלמידים הערבים, לפי הדיווחים, נמוכה מזאת של התלמידים היהודים. לרוב סוגי האלימות, שיעורי החשיפה של התלמידים הערבים בחטיבות הביניים ובתיכונים היו יותר גבוהים מאשר של התלמידים היהודים כולל אלימות ברשתות החברתיות כאשר גם כאן זה יותר בולט אצל האוכלוסייה היהודית. ונדליזם, היו יותר דיווחים על כך בחינוך העברי מאשר בחינוך הערבי.

מעניין למה. זה נתון שלא הבנתי אותו.

אולי המשרד יוכל להתייחס.

את מתכוונת לעבירות נגד רכוש.

כן.

אצל היהודים יש יותר עבירות כאלה.

לא. זה לא בא על חשבון, אלה לא אחוזים מתוך העבירות. השאלה לתלמידים היא איזה אחוז מבינם נחשפו להתנהגות כזאת בבית הספר בחודש שקדם לסקר. זה לא בא זה על חשבון זה.

אני רוצה להרחיב קצת בנושא של עבירות אלימות בבתי הספר. בעיניי זה מעניין. למעשה קוראים שגם בחטיבות הביניים וגם בחטיבות העליונות, שיעור התלמידים בחינוך הערבי שדיווחו שהיו חבורות תלמידים אלימים שמאיימים לפגוע בתלמידים אחרים – זה גבוה בצורה ניכרת בחינוך הערבי. אלה היו 26 אחוזים לעומת 13 אחוזים. זאת אומרת, כפול. רבע מהתלמידים בחינוך הערבי שענו בחטיבות העליונות שנחשפו לחבורות אלימות כאלה בבית הספר בחודש שקדם לסקר. בחטיבות הביניים זה היה 35 אחוזים בחינוך הערבי ו-21 אחוזים בחינוך העברי.

רואים שהפער הולך ומתעצם.

איזה סוגי אלימות?

הם בדקו שלושה סוגים של אלימות – דחיפות, מכות, בעיטות או אגרופים. זה היה הפרמטר היחיד שאי אפשר היה לומר שזה יותר גבוה בחינוך הערבי. אלימות חמורה, שזה מכות חזקות או מכות באמצעות חפץ, איומים או סחיטה. אלימות עקיפה שהיא חרם והפצת שמועות. שני האחרונים, חמורה ועקיפה, ראינו גם בחטיבות הביניים וגם בחטיבות העליונות שהיו יותר גבוהות במגזר הערבי וגם בסך הכול היה יותר גבוה בחינוך הערבי.

בחטיבה העליונה, את מדברת על 25 אחוזים שנחשפו לאלימות של חבורות.

חבורות אלימות בחטיבה העליונה, 26 אחוזים בחודש שקדם לסקר.

תודה. חבר הכנסת יזבק, את רוצה להתייחס עכשיו?

כן. תודה. חבריי, חבר הכנסת ג'בארין וחבר הכנסת מנסור, תודה על קיום הדיון החשוב הזה. הנתונים שאנחנו מקבלים ואנחנו שומעים, הם נתונים מאוד קשים, נתונים שבעיקר מראים עד כמה הנוער, בני הנוער והצעירים הערבים מאבדים את תחושת הביטחון, אם זה ברחוב, אם זה בחברה ואם זה בקהילה, בקבוצת הקהילה הקרובה, החבורה. אנחנו רואים שזו חוויה וזו הרגשה ותחושה שהם מסתובבים אתה בכל מקום והיא מלווה אותם בכל מקום. בו זמנית אנחנו רואים שהם נתקלים גם במערכת משפט, וזה דבר שאנחנו צריכים לבדוק לעומק, אבל אנחנו יודעים ממקרים קודמים ומניסיונות קודמים, ובראייה השוואתית, שהרבה פעמים ההחלטות בבתי המשפט וההרשעות נלקחות על רקע לאומי. אין מה לעשות. עצם השיוך העדתי, השיוך החברתי, השיוך הלאומי, גם הוא משפיע הרבה פעמים על ההחלטות. עצם זה שאנחנו רואים שאחוז כמעט כפול, כ-60 אחוזים, מהקטינים הערבים מורשעים לעומת כ-37, 35 אחוזים בחברה היהודית, זה מספר עצום וזה משהו שמצריך למידה, ללמוד את זה בכובד ראש.

אני רוצה להתייחס לשני דברים מרכזיים. כבר משנת 2000 עד היום איבדנו כ-1,500 צעירים בחברה הערבית באירועי פשיעה ובאירועי אלימות. בו זמנית אנחנו רואים שהפתיחה של תחנות משטרה בישובים הערבים לא מניבה תוצאות אלא להיפך, אנחנו בהרבה מקרים ובהרבה מקומות דווקא רואים שיש עלייה בפשיעה ובאלימות, היכן שיש תחנת משטרה. זה אומר שהמודל הזה לא קיים את ההבטחות שלו ועל זה בדיוק התרענו מהתחלה. אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו כן רוצים ומבקשים זה שתהיה השקעה מותאמת לצרכים של החברה. אנחנו מדברים על העלאת מודעות, אנחנו מדברים על השקעה בחינוך אבל אנחנו גם מדברים על השקעה במשאבים בתוך הישובים הערביים, כך שהצעירים הערבים לא ימצאו את עצמם בסוף היום ברחוב. אנחנו גם מדברים על כך שאין משאבים בישובים הערביים, אין לצעירים הערבים להיכן ללכת וזה בדוק מחקרית. אם לא משקיעים בפיתוח חיים קהילתיים, חברתיים לבני הנוער, זה בדוק שהם ילכו לאלימות. אנחנו רואים שיש כאן מדיניות שהיא מכוונת והיא לא להשקיע בחברה הערבית בכלל אבל עכשיו אנחנו רואים שזה מגיע לבני הנוער וזה צריך להדליק אור אדום כי עוד כמה שנים אנחנו נראה שבני הנוער האלה מידרדרים עוד יותר לפשיעה ולאלימות.

אני כן רוצה לשמוע את התייחסות משרד החינוך ומשרד הרווחה.

הם אתנו. חברת הכנסת מריח התייחסה קודם לסוגיית התכנים, התוכניות המהותיות והערכים, בנוסף למענים הטיפוליים.

כבוד היושב, אנחנו לא רוצים לשמוע בדיון הזה שזה עניין משטרתי כי אנחנו רואים שזה לא עובד. יש מענים מסוגים אחרים, במיוחד השקעה חינוכית קהילתית וחברתית בבני הנוער בחברה הערבית, שזה הדבר שאנחנו צריכים במיידי. תודה.

בהחלט. חבר הכנסת דוקטור אחמד טיבי.

שאלה. האם נבדקה, לגבי ההרשעה של ילדים, חומרת ההרשעה באופן השוואתי? כלומר, אותה עבירה אצל נער יהודי ואותה עבירה אצל נער ערבי, מה פסק הדין בשני המקרים? במקרה של בוגרים יש עבודה באוניברסיטת חיפה, של פרופסור רטנר, שמדברת על ההשוואה הזאת. השאלה אם זה נעשה כאן. אני מנסה לדלות סיבות ולראות למה השיעור הוא 60 אחוזים מול 30 אחוזים.

לא. יש כאן נתונים שקיבלנו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מה שאתה רוצה, אני חושבת שצריך לעשות בדיקה יותר פרטנית של הדברים ואם אני לא טועה זה כרוך גם בפתיחת תיקים כדי לראות את זה. כן יש לנו את הפרופיל של העבירות, התפלגות העבירות של מי שהורשעו ושל מי שלא הורשעו אבל זה לא ייתן את מה שאתה מבקש. לכן אמרתי שאין לי את ההסבר.

אני חושב שבמסמך המדיניות החדש יש התייחסות לנושא הזה. אני חושב שקיימים שני מסלולים ברשויות אכיפת החוק. יש מסלול אחד, מסלול רגיל, שמסתיים בהרשעה בעבירה פלילית וכולי, ויש מסלול אחר שהוא מסלול יותר אזרחי שמביא את העבריינים, במיוחד כשהם מעורבים פעם ראשונה בעבירות על החוק, או למשפט קהילתי ואז שם הטיפול הוא אחר לגמרי, או למסלול טיפולי אחר. יש התייחסות במסמך המדיניות החדש לגבי מיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ואני חושב שאם נמצאת אתנו עביר ממשרד המשפטים, היא תוכל להתייחס לכך. שם יש כוונות לפתח את המסלול האזרחי ולחסוך תיקים פליליים לצעירים שמעורבים באלימות או בפשיעה, בוא נקרא לה קלה, ואז במקום לקיים את הדיון במסגרת בית משפט רגיל, לעשות את זה בבית משפט קהילתי, מה שיחסוך פתיחת תיק פלילי אבל יכניס אותם למסלול שיקומי.

אני חושב שזאת גישה נכונה. נראה לי שבחברה היהודית המסלול האזרחי הזה מפותח יותר ולכן אנחנו רואים אחוז הרשעה נמוך יותר. אני כמובן לא מתחייב לכך שזה ההסבר, אבל חשוב מאוד לציין שבמסמך החדש או בגישה החדשה שאנחנו מנסים לקדם גם בנושא של פשיעה ואלימות בחברה הערבית, יש מעין פתרון לסוגיה הזאת אבל מצער שיש.

הסיפור של בתי המשפט הקהילתיים, לא התייחסנו כאן אבל במסמך אחר ראינו נתונים ואכן האחוז של הערבים מבין אלה שהופנו לבית משפט קהילתי היה 17 אחוזים. לא נכון להשוות את זה לאחוז באוכלוסייה אלא נכון להשוות את זה לאחוז בקרב מי שנכנסים למערכת והוא נמוך משמעותית.

נכון.

כאן רואים שהייתה עלייה מאוד מאוד קטנה. אני יכולה לומר שכאשר כתבנו את המסמך שאלנו על כך ונענינו שזה בגלל שבתי המשפט הקהילתיים לא נמצאים במקומות בהם יש אוכלוסייה ערבית. אני חייבת לומר שאני לא בטוחה שהשתכנעתי בגלל שיש בית משפט קהילתי בנצרת ואם אני לא טועה יש גם ברמלה או בלוד.

כמה בתי משפט קהילתיים?

אם אני לא טועה, נדמה לי שיש שישה עת כתבנו את זה.

ובנצרת רק אחד בודד נותן מענה לאוכלוסייה הערבית?

אם יש לך שישה, אני לא יודעת אם זה נכון לומר שיש רק אחד בנצרת. רמלה או לוד, אלה ערים מעורבות.

ברמלה וגם בבאר שבע. יש בכל מחוז.

לכן אני אומרת שאני לא משוכנעת שהטיעון שנאמר שאין בית משפט קהילתי בפריסה טובה הוא בהכרח נכון.

בהפניה לבית משפט קהילתי אתה מאשר שלא תהיה הרשעה.

אתה הולך למסלול של שיקום, שזה לא רק העניין הזה אלא זה גם העניין שנכנס לכל הסיפור של ההליך השיקומי וההליך השיקומי מן הסתם חשוב כדי למנוע פשיעה חוזרת לאחר מכן.

אולי צריך לבקש מהפרקליטות את הנתון שאני ביקשתי.

יש לנו את נציגי משרד המשפטים והפרקליטות וחשוב גם לשמוע את התייחסותם לנתונים האלה וגם לעניין בית המשפט הקהילתי.

אני חושב שכדאי שנתחיל לשמוע גם את נציגי המשרדים השונים. נתחיל עם משרד החינוך. אני חושב שיש להם אחריות מורחבת על הגיל הצעיר מאחר שהם בעצם הבית השני לצעירים, בנים ובנות. מי נמצא אתנו ממשרד החינוך? מר עבדאללה חטיב נמצא אתנו?

עבדאללה חטיב אמור להיות. אילן שמש.

תודה שהכנסתם אותנו לדיון.

תציגי את עצמך.

אני הנציגה של משרד החינוך. אני ממונה על אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות בשפ"י, שירות פסיכולוגי ייעוצי. אני שמחה להיות בדיון. אני חייבת לומר אני מסכימה עם הדברים שנאמרו כאן. אני מסכימה שהחינוך אכן מתחיל בגיל הרך ולא רק בבתי הספר היסודיים ובחטיבות העל יסודי. התוכניות שלנו הן תוכניות שמתחילות בגיל הרך.

אני אשתף, וגם שיתפנו בוועדות הקודמות, שיש לנו מהלך שהתחלנו השנה ב-70 בתי ספר בחברה הערבית לקידום תהליכי אקלים ומניעת אלימות. 70 בתי ספר שמתמקדים בחיפה ובצפון כאשר בעצם יש ממש הידוק של מדריכת אקלים שנכנסת לתוך בתי ספר, עוזרת למנהל, ליועצת ולצוות למפות דרך שאלוני מיצ"ב ונתונים כמו שהציגה כאן אחת הדוברות קודם לכן. אנחנו בונים לכל בית ספר את התוכנית שמתאימה לו, כאשר הדגש הוא על מוגנות ומניעת אלימות בשלב הראשון.

השלב השני שיהיה בשנה הבאה הוא המשך הרחבת תוכנית, אנחנו מקווים, לעוד בתי ספר גם בחברה הבדואית בדרום כאשר המטרה שלנו היא להכניס את התוכניות של שפ"י ולהרחיב אותן לכל בתי הספר כדי למגר את האלימות.

אני רוצה להתייחס לנתוני המיצ"ב שנמסרו כאן.

את מדברת על 70 בתי ספר כיום. באיזה גילים?

אנחנו נכנסנו השנה ל-70 בתי ספר כשאנחנו התמקדנו ביסודי ובחטיבה. יש לנו למעלה מ-80 מדריכי אח"מ שנכנסים לכלל החברה הערבית.

מה זה מדריכי אח"מ?

מדריכי אח"מ, אקלים חינוכי מיטבי. אלה מדריכים שהם יועצים חינוכיים בפועל ויש להם היום הדרכה לקידום תהליכי אקלים בבתי ספר נוספים על בתי הספר שלהם.

את מדברת על 80 מדריכי אח"מ, כולם ערבים בבתי ספר ערבים?

רוב המדריכים בחברה הערבית הם מדריכים שהם יועצים ערבים אבל יש לנו מקומות, למשל ביפו, שם יש לנו מדריכה יהודייה שמובילה תהליכים בבתי הספר ביפו.

המדריכים עצמם הם היועצים החינוכיים? האם יש התמודדות מיוחדת על ידי מדריכי אח"מ או שאלה יועצים שמקבלים הכשרה?

לא. אלה יועצים חינוכיים שמקבלים הכשרה מעבירים תהליכי אקלים בבתי הספר נוספים, לא בבתי הספר שלהם. הם מובילים תהליכים עם היועצות בבית הספר ועם הפסיכולוגים.

איך אתם בוחרים את בית הספר? איך אתם בוחרים לאן להיכנס? איך בחרתם את אותם 70 בתי ספר?

70 בתי הספר נבחרו מתוך נתוני המיצ"ב. בתי ספר שהוגדרו כבתי ספר במיקוד ואני אומר שבתי ספר שמוכרים במיקוד על ידי ראמ"ה, הם בתי הספר שיש בהם אלימות ישירה וגבוהה, בגובה 10 אחוזים, מתוך כלל בתי הספר שנבדקו באותה השנה. יש לנו כמובן יותר מ-70 בתי ספר אבל מבחינת תקציב המדינה, זה מה שניתן לנו לשנה הזאת. בשנה הבאה, תשפ"א, כנראה שהתוכנית תורחב. אנחנו נערים לזה. כרגע, בגלל שיש בעיה עם התקציב, אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיה אבל אנחנו בשפ"י, בשיתוף עם עבדאללה חטיב, נערכים לזה.

יש תוכנית ברורה וסדורה לגבי הרחבת התוכנית, תוך שלוש-ארבע שנים?

התוכנית היא תוכנית לשלוש שנים. המטרה היא להרחיב את התוכנית מ-70 ל-170 בתי ספר, אבל שוב, זה בסימן שאלה כי זאת תוכנית בין-משרדית.

למה סימן שאלה?

בגלל התקציב.

כמה בתי ספר ערביים מוגדרים במיקוד, כפי שקראת לזה?

כרגע אין לי את הנתונים אבל כשיסתיים הדיון אני אבדוק ואני אשלח. יש לא מעט.

איך נקראת התוכנית?

כן, מה שם התוכנית? השם הפורמלי של התוכנית.

התוכנית היא אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות בבתי הספר.

אני שואל כי מנהלת הוועדה תפנה אליכם כדי לבקש נתונים לגבי אותם בתי ספר ולגבי סוגיית הרחבת התוכנית. התייחסת למשהו קצת מדאיג, לגבי תקציבים. בינתיים יש תוכנית אבל התקציבים לא מובטחים?

אם עבדאללה היה אתי, הוא היה יכול להתייחס אבל אני אתן את התשובה בהמשך, כשיפנו אלינו. המטרה היא להרחיב את התוכנית כבר בשנה הבאה. כרגע המיקוד שלנו הוא ב-70 בתי ספר אבל המטרה היא להרחיב את התוכנית.

אני יכולה לומר מה המטרות שלנו בבתי הספר הזה. הגברת המוגנות בקרב תלמידים במרחבים השונים. אנחנו מדברים על המרחבים הפיזיים והווירטואליים. הגברת מודעות צוות ההוראה. קידום אקלים חינוכי מיטבי ופיתוח רווחה נפשית בקרב התלמידים. חיזוק יחסי קירבה ואכפתיות בין המורים לתלמידים והגברת הפנייה לעזרה של התלמידים למורים. חיזוק היחסים בקרב התלמידים והגברת האחריות האישית והחברתית שלהם.

אנחנו מודדים את זה דרך שני מדדים מרכזיים של הצלחה ואחד מהם הוא העלאת תחושת המוגנות של התלמידים והשני הוא הפחתת מעורבות התלמידים באירועי אלימות.

איך בחרתם את בתי הספר? מה הפילוח? האם לקחתם בחשבון גם את הסקטור הדרוזי, הבדואי, צפון, דרום? מה הפילוח?

תודה על השאלה. הפילוח של 70 בתי הספר שנבחר לשנה הנוכחית, אלה היו בתי ספר בחברה הערבית, לא הדרוזית, לא הצ'רקסית ולא הבדואית שהם ייכנסו בשלב הבא שאני מקווה שיהיה בשנה הבאה. הם נבחרו לפי נתוני המיצ"ב, בתי ספר במיקוד. בתי ספר שהם יסודיים או חטיבה ובתי ספר שהמפקחים הכוללים והמפקחים על הייעוץ ידעו שיש שם שיתוף פעולה של מנהל בית הספר שיעזור להוביל את התהליך.

אם כן, אין לך בכלל בתי ספר ערבים בנגב?

השנה לא. בשנה הבאה אנחנו מקווים שנרחיב את התוכנית ל-30 בתי ספר בחברה הבדואית בדרום.

איך מתבצעת העבודה של יועץ אח"מ?

מדריך אח"מ. הוא מגיע אחת לשבוע והוא נמצא עם צוות אקלים שנבנה בתוך בית הספר. מתמודדים עם סוגיות אקלימיות תוך כדי בניית אקלים בית ספרי שמבוססת נתונים. כאני אומרת מבוססת נתונים, אלה נתוני מיצ"ב ושאלוני אח"מ של שפ"י. בשפ"י יש שאלון שנפתח שלוש פעמים בשנה שהוא די מקביל בשאלות שלו לשאלות המיצ"ב. זה שאלון וולנטרי אבל אנחנו מעודדים מנהלי בתי ספר לקיים את השאלון הזה אצלם בבית הספר בשנה שאין מיצ"ב ואז הם יכולים לראות את ההתקדמות. המטרה של המדריך היא להוביל את התהליכים הפרו אקטיביים לצד תהליכים רה-אקטיביים שהם אירועי אלימות שמתרחשים בבית הספר או מחוץ לכותלי בית הספר וכאן יש לנו את חוזר מנכ"ל שנכתב לפני חמש שנים.

בעבר הלא רחוק קיבלתי תלונות על כך שחומרים פדגוגיים, לרבות חוזרי מנכ"ל, שעוסקים בסוגיות הללו של נוער בסיכון ונוער במצוקה ואלימות, לא תמיד מתורגמים לשפה הערבית ואם הם מתורגמים, לפעמים עוברות שנתיים-שלוש. אני חייב לומר לך שאני מכיר מקרה שהמשרד או נציגי המשרד פשוט ביקשו מהיועצות החינוכיות לתרגם עמודים מסוימים ולאסוף את כל החומר. ברור שזה לא מקצועי וכמובן גם לא הוגן כלפי היועצות וכלפי התלמידים. מה התגובה שלך לעניין הזה? כמובן הדרישה שלנו שכל חומר מקצועי, במיוחד בתחומים האלה שהם מאוד חשובים וקריטיים בבתי הספר הערביים, יופיעו גם בשפה הערבית באופן מיידי במקביל להוצאה בשפה העברית.

חד משמעית אני מסכימה אתך ואני אעביר את זה הלאה. אני יכולה לומר שבשנתיים האחרונות, לפחות בשפ"י, בעזרתו הגדולה של עבדאללה ומשרדו, אנחנו מכוונים תרגומים של חומרים שיוצאים, למשל בכל תקופת הקורונה, חומרים שיצאו בעברית. אני לא אומר שבמאה אחוזים אבל רובם יצאו גם בערבית. אנחנו עובדים על תוכנית קישורי חיים ספציפית לחברה הערבית סביב 70 בתי הספר בהם אנחנו מובילים את התוכנית. כמובן שגם בתי ספר אחרים יזכו להעביר את תוכנית קישורי חיים בכיתות שלהם. כל התוכנית נכתבת בערבית. יש לנו מדריכות אקלים וקישורי חיים שהן גם כותבות את התוכנית וגם מתרגמות חלק מהחומרים שיש לנו בעברית.

לגבי תוכנית קישורי חיים, ממש עכשיו, בסוף אוגוסט, התוכנית כתובה. מסתיימת. יהיו לנו למעלה מ-50, אם אני לא טועה, מערכי שיעור מכיתה א' עד כיתה י"ב שמותאמים לחברה הערבית וכמובן שהם מתורגמים לערבית.

זו התוכנית שאתם רואים בה מענה ברמה החינוכית המהותית של סוגיית האלימות ואת אומרת שהיא תהיה מוכנה בקרוב.

התוכנית של קישורי חיים תהיה מוכנה בסוף אוגוסט. בטח. אני אקח את זה לתשומת לבי כי כל החלק של התרגומים הוא מאוד מאוד חשוב. אתמול יצא מסמך ממשרד החינוך, בטח אתם יודעים, לקראת החזרה ללימודים. יצאה איגרת שלנו עם הרבה מאוד חומרים, חלקם מתורגמים וחלקם יתורגמו. אנחנו יודעים ואנחנו עסוקים בסוגיה הזאת אבל זה לא פשוט.

תרשי לי להמשיך בקטע הזה. זה נושא ששיתפתי בו את מר עבדאללה חטיב. האיטיות בתרגום, כשזה מהלך מאוחר יותר, תרשי לי לומר שזה באמת בעייתי. המשרד אמור להיות ערוך לכך שיש מחלקה שמתרגמת, עורכת ומתאימה את התכנים בצורה כזאת שתלמידים ערבים יקבלו את החומרים במקביל לעמיתיהם היהודים. הגיע הזמן לפתור את הסוגיה הזאת. הבטיחו לנו לפני שנה וחצי בוועדת החינוך שהדברים יתנהלו כך אבל אני מבין שעדיין יש בעיות בנושא.

אתה צודק אבל אני חייבת לומר שלמשל תוכנית קישורי חיים היא תוכנית שמתורגמת לערבית. בתקופת הקורונה היו הרבה מאוד חומרים שתורגמו לערבית, גם על ידי המשרד של עבדאללה וגם אצלנו בשפ"י. הרבה מאוד אנשים מהחבר הערבית עסקו בכך.

ורד, ברשותך, אם תוכלי להתייחס. אנחנו מדברים כאן על מעורבות תלמידים או צעירים באלימות הבית ספרית ובפשיעה בכלל בחברה. מבחינתי אני מגדיר אתם כקורבן אקטיבי. הם מעורבים בפשיעה אבל מצב שני הם קורבן. אבל יש קורבן פסיבי או קורבנות פסיביים שהם אותם תלמידים צעירים שנפל בחלקם להיות במשפחה שיש בה אלימות או משפחה שסבלה מאלימות או פשיעה. אנחנו מדברים על אלפי תלמידים, על אלפי צעירים שההורה, האח שלהם, נרצח. נהרג. האם יש טיפול ספציפי לאוכלוסייה הזאת? אם נחבר את הנושא הזה לנושא של תחושות נקם, מה ששכיח בחברה הערבית, אצלנו, אם לא נטפל בפצעים שיש לקבוצה הזאת, אנחנו לצערי נזכה לראות אותם בעתיד מעורבים יותר בפשיעה בחברה הערבית או מתוך תחושת נקם או מתדרדרים לתהום הזאת.

אחר כך אני אעיר עוד הערה באשר לחלוקה למגזרים בחברה הערבית כי כבר קיימנו דיון על הנושא הזה. לשמחתי הנתונים בחברה הערבית לא שווים ולא אחידים ומחייבים התייחסות בנושא הזה.

השאלה שלי היא האם יש התייחסות לקבוצת התלמידים שהם קורבן פסיבי. הם לא מעורבים בפשיעה אבל הם כן קורבן לפשיעה במשפחות או בסביבה שלהם.

והאם יש גם רגישות מגדרית בחומר שאתם מכינים? אנחנו רואים פערים בין בנים ובנות, בין תלמידים לתלמידות מבחינת סוגיית האלימות והשאלה היא האם זה בא בחשבון בחומר שאתם מכינים.

לגבי שאלה הראשונה. ברגע שצוות בית הספר בראשותו של מנהל בית הספר, יועצת ופסיכולוגית בית ספר יודעים שהמשפחה של התלמיד עברה איזשהו מקרה קשה, יש כמובן התייחסות אישית ופרטנית בתוך בית הספר והרבה פעמים בשיתוף עם הקהילה, עם הרווחה, עם השירות הפסיכולוגי וכולי. יש פעמים שמעורב יותר מילד אחד ואז אנחנו עושים תהליכים יותר רחבים או כיתתיים או בית ספריים, שזה חלק מתוכניות של קישורי חיים. כמובן שאם יש ילד שהוא נפגע, הוא מקבל מענה בתוך בית הספר, אם בית הספר יודע על כך.

בנוסף לכך יש לנו מדריכי חירום שגם הם יכולים לבוא ולתת מענה אם מדובר חלילה על חמולות או על פגיעה יותר רצינית.

אני אומר לך למה השאלה שלי. אני לא מדבר על טיפול נקודתי. קרה אירוע מסוים בישוב מסוים במשפחה מסוימת ואז אכן היועצת החינוכית מתערבת. אני מדבר על משנה סדורה במשרד החינוך לאתר את התלמידים האלה ולעקוב במשך שנים כי זה לא יתבטא מיידי אלא זה יתבטא בעוד כמה שנים. אנחנו רואים את זה. אני מעלה את הנקודה הזאת מידיעה ולא ממחשבה.

אם לחדד, לפי הנתונים ששמענו ממרכז המחקר קיימת הסלמה במעורבות באלימות ככל שאנחנו עולים בגיל. אנחנו יודעים שכיום אין חובת יועץ חינוכי בחטיבות העליונות וזה אומר שדווקא בחטיבה שמתעצמת בה האלימות, יכול להיות מצב שאין בכלל יועצים חינוכיים שימלאו את התפקיד הכי קריטי בהתמודדות עם הנושא הזה, לרבות עם הסוגיות שהעלה חברי דוקטור מנסור עבאס לעניין כל הנוער שנחשף לאלימות, הקורבן הפסיבי וכדומה. אם אין את אנשי המקצוע, מי יעשה את העבודה?

גם בתיכון. זה בדיוק כמו שאתה אומר כי המגמה חיובית ועולה עם הגיל אבל בתיכון הם נוטשים אותם.

זה מה שאני אומר. בעצם את הפונקציה החינוכית הטיפולית שאמורה לספק את המענים הללו.

זו נקודה מאוד חשובה כי אנחנו רואים בסטטיסטיקה שהוצגה בפנינו, וגם בישיבות שהיו לנו עם משרד החינוך, שיש עלייה במעורבות תלמידים בחטיבה העליונה.

אני רוצה להוסיף – ע'דיר, חשוב שתדעי את זה – שלשמחתי בנתונים שהוצגו בפנינו בקשר לתוצאות המיצ"ב, לפיו הם מחלקים את בתי הספר, בישובים הדרוזיים הנתונים הם טובים. יחסית, אם אנחנו משווים לאוכלוסייה הכללית, הנתונים הם טובים מבחינה, פחות מהממוצע הארצי. לצערי בישובים בנגב התמונה היא אפילו יותר קשה מאשר בחברה הערבית באופן כללי. נגדיר את זה המגזר הערבי הכללי.

חשוב לציין שגם כאשר מדברים על ישובים דרוזים, אנחנו לא מדברים על העדה הדרוזית כי העדה הדרוזית נמצאת בישובים הדרוזים ובישובים לא דרוזים אבל יש גם עדות אחרות, מוסלמים ונוצרים, בישובים הדרוזים. אין ספק שתמונת המצב שם היא טובה והיא נותנת לנו כיוון שלשם אנחנו צריכים לשאוף ואפשר להגיע.

אני מסכימה חלקית עם מה שאתה אומר. לשמחתנו אצלנו, אצל הדרוזים, ואני מתנצלת שאני עושה את החלוקה, המצב אכן הרבה יותר טוב. יחד עם זאת כולנו שואפים לטייב ולייעל את המערכת.

אין ספק.

אם אתה משווה לדרוזים, אני שואפת לסקטורים אחרים שהם טובים יותר. לפני שבועיים היה על כך דיון בוועדה אחרת וכן הוצגו נתונים יותר מעודדים. יחד עם זאת, כולנו צריכים לטייב, כל אחד בסקאלה הזאת.

נכון. חשוב גם לציין שאנחנו תמיד משווים את עצמנו או משווים לאוכלוסייה היהודית אבל מי אמר שהנתונים שם הם הנתונים המיטביים?

הם לא מיטביים אבל הם יותר טובים.

יכול להיות שצריכים לעבוד ולשאוף ליותר טוב.

נכון. הם יותר טובים בהשוואה. הכול יחסי.

ורד, התייחסותך לסוגיית אנשי המקצוע, בעיקר היועצות החינוכיות.

אני רושמת את זה ואני אעביר את זה. אני חייבת לומר שכאשר מדברים על איוש של משרות של יועצים ויועצות, זה כלל ארצי מבחינת כן בחטיבה, כן בתיכון או לא. זה לא רק בחברה הערבית. אנחנו מודעים לזה ואני מקווה שזה ישתנה. אני יכולה לומר שבשנים האחרונות יש יותר יועצים ויועצות בחברה הערבית מאשר היה לפני כמה שנים.

כמה בתי ספר תיכונים יש לך מתוך ה-70?

אמרתי. התוכנית שלנו היא תוכנית לבתי ספר יסודיים וחטיבות. היא לא לתיכון.

אין לך אף בית ספר תיכון.

אין. זו גם הייתה המטרה של התוכנית.

השאיפה היא לשנות את זה ולהוסיף בתי ספר תיכונים.

הרציונל היה לבחור בתי ספר יסודיים וחטיבות. בחטיבה, אם נסתכל על נתוני מיצ"ב, אנחנו נראה שהאלימות שם גבוהה יותר, אצל התלמידים בחטיבה. אנחנו אומרים שאנחנו רוצים לבסס את התוכניות, את החלקים הפרו-אקטיביים דווקא ביסודי ובהמשך בחטיבה כדי לתת את האחיזה הטובה יותר, את המיומנויות, את הכישורים לתלמידים כדי שכאשר הם יגיעו לתיכון, הם יגיעו מוכנים.

תסכימי אתי שבשם הרצף החינוכי והתקינות של ההתנהלות שלכם, אתם לא יכולים לנטוש אותם דווקא בתיכון בצל הנתונים עליהם אנחנו מדברים. השאלה היא האם העליתם דרישות בתוכניות הבאות שאתם שואפים ליישם, האם אתם תבחרו לקחת דווקא בתי ספר תיכונים ולהמשיך ללוות את אותם הילדים גם בתיכון באותם כפרים.

ברגע שאנחנו נרחיב את התוכנית, אני מניחה שנרחיב - גם לאור הדיונים שיש לנו בשבועות האחרונים בכנסת – גם לגבי התיכונים.

זה מתבקש.

ודאי. זה מתבקש. ברשותך, הוועדה תפנה אליך לגבי נתונים בקשר לגורמי המקצוע בבתי הספר, בעיקר היועצים החינוכיים ובאיזה היקף מתקיים זה מתקיים ביסודי ובחטיבה ואני מניח שיש לכם נתונים גם לגבי החטיבה העליונה. אני יוצא מנקודת הנחה שלהתמודד עם אלימות, זה בעיקר על ידי גורמי המקצוע ואנשי המקצוע כאשר היועצים החינוכיים, אני מניח שהם העיקר בפונקציה הזאת.

גם היועצים החינוכיים אבל לא רק. בכל בית ספר אנחנו מבקשים שייבנה צוות אקלים שמובל על ידי מנהל בית הספר. כמובן שכשיש יועצת, מקצועיות שלה מאוד מאוד משפיעה, כלל פסיכולוגית בית ספר או פסיכולוג בית ספר. אין בעיה, אני אעשה את המיפוי הזה ונעביר אותו אליכם.

זה לא נושא הדיון אבל זה עלה בדיונים אחרים גם של הוועדה המיוחדת. כשאת מדברת על היועצים החינוכיים, נכון שהמיצ"ב התמקד בנושא של אלימות בתוך בתי הספר, אבל בגילים של התיכוניים מתחילה זוגיות ואני חושבת שאי אפשר להתייחס לתוכניות למניעת אלימות בכלל מבלי לתת את הדעת לכך שזה הגיל בו מתחילים לנהל זוגיות ולנושא של אלימות זוגית. לכן רק להעלות נקודה. כאשר מדברים על התיכוניים, גם את זה אולי צריך לקחת בחשבון, את הסיפור שזה עוד משהו להתייחס אליו חוץ מהתוכניות שיש של האגף לשוויון מגדרי במשרד החינוך.

בתוכנית קישורי חיים שלנו, גם המחודשת ספציפית לחברה הערבית וגם התוכנית הכללית היא תכנית שיש בה חלקים פרו-אקטיביים וגם חלקים שעוסקים בנושא זוגיות.

האם עד סוף החודש נוכל לקבל העתק של תוכנית קישורי חיים בשפה הערבית?

כן. כן.

נשמח לקבל את זה. יכול להיות שנוכל לקיים על זה דיון.

על המהות של התוכנית. אני אשמח לדעת כשאת אומרת קישורי חיים, למה את מתכוונת.

אני אומר בכלליות. אם תרצו שנרחיב, נוכל לעשות זאת.

האם היא כן נותנת דגש לייחודיות של הסקטור, למורכבות שבו.

כן. זו המטרה.

הבנתי ממך שהיא נכתבה על ידי אנשי מקצוע ערבים. היא לא רק תרגום.

ממש. היא ייחודית לחברה הערבית מכיתה א' ועד כיתה י"ב, חמישה מערכי שיעור לכל כיתה שעוסקים בנושא של מניעת אלימות אבל כשאני מדברת על מניעת אלימות, אני מדברת גם על נושאים של זוגיות, על נושא של אלימות מילולית, על אלימות ברשתות החברתיות, על חלקים חברתיים, רגשיים. כל זה נכנס לתוך התוכנית הזאת. היא אמורה להסתיים בסוף אוגוסט.

נשמח לקבל עותק. אנחנו כמובן נשקול בשמחה גם לקיים דיון על התוכנית ולא רק בכמה של התכנים שלה אלא גם ברמה של היישום בשטח וגורמי המקצוע שילוו אותה. תודה רבה לך ורד.

בינתיים הצטרף אלינו חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אתה רוצה לדבר עכשיו או אחר כך?

אחר כך.

חשוב להשלים את תמונת המענים שח משרד העבודה והרווחה. בטי חנן אתנו?

כן. אני מנהלת שירות המבחן לנוער ואני מייצגת היום את משרד העבודה והרווחה. אני רוצה להבהיר לגבי בית המשפט הקהילתי. בתי המשפט קהילתיים נותנים מענה לבגירים. לגבי נוער אין לנו בית משפט קהילתי אלא יש לנו בתי משפט לנוער. בעיקרון חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) מכתיב מדיניות ותפיסה שיפוטית של שיקום ודרכי טיפול על פני ענישה. לפי הנתונים שלנו, יותר מלמעלה מ-70 אחוזים מבני הנוער שעומדים לדין כקטינים, נשפטים לדרכי טיפול ולא לענישה או הרשעות.

זה הנתון הכללי? 70 אחוזים הוא הנתון הכללי בחברה?

הכללי. 70 אחוזים מכל בני הנוער שעומדים לדין מכל המגזרים.

יש לך פילוח מגזרי? ערבים ויהודים.

מסך כל המופנים לשירות המבחן לנוער, 35 אחוזים מהם מהמגזר הערבי. כאשר אנחנו מדברים על עבירות אלימות, אנחנו רואים שהאחוז הכללי מכל המופנים לשירות המבחן לנוער עומד על 38 אחוזים של עבירות אלימות אבל כאשר נכנסים למגזר הערבי, אנחנו רואים ש-52 אחוזים מסך העבירות של קטינים הן עבירות אלימות. ככל שאנחנו הולכים לעבירות יותר חמורות, האחוז עולה כך שעבירות הריגה ורצח – שהן לא מאוד רבות – הן כאלה שבשנת 2019 היו לנו כ-40 ובשנת 2020 אנחנו עומדים על 16 עבירות של הריגה ורצח, מתוכם 75 אחוזים בוצעו על ידי קטינים ערבים. זה מבחינת הנתונים.

מבחינת התוכניות של משרד הרווחה. למשרד הרווחה יש הרבה תוכניות.

משהו כאן לא מסתדר. את אומרת 75 אחוזים מבצעי פשיעה בעבירות רצח הם קטינים? לא יכול להיות.

לא. אני אומרת שמבחינת כל העבירות, 35 אחוזים בוצעו על ידי קטינים מהמגזר הערבי. מבחינת עבירות אלימות, יש כאן עלייה ל-52 אחוזים שבוצעו על ידי נערים קטינים מהמגזר הערבי. כשאנחנו מדברים על עבירות מאוד חמורות של רצח והריגה, מתוך כל העבירות שמופנות אלינו בגין רצח והריגה, 75 אחוזים בוצעו על ידי קטינים מהמגזר הערבי. אלה הנתונים שלי בשירות המבחן לנוער.

מה המענים שאתם מספקים?

הרבה מענים והרבה תוכניות ממעונות של חסות הנוער, מעון נעול לנערים, מעון נעול לנערות מהמגזר הערבי, מסגרות פתוחות, הוסטלים ועד למענים בקהילה.

מה זה מעון נעול?

מעון נעול הוא לנערים שביצעו עבירות ברף חומרה מאוד גבוה ובית המשפט עלול לשלוח אותם למאסר או נערים שנמצאים בקשיי התנהגות חמורים.

כאילו נשמע שהערבים יותר מורשעים, פחות נשלחים לבית משפט קהילתי ויותר למעון נעול. מה זה מעון נעול? זאת פעם ראשונה שאני שומעת על כך.

אני אסביר. ראשית, אין בית משפט קהילתי לקטינים.

במקום בית משפט קהילתי כאשר אנחנו מדברים על שיקום.

זה לא במקום. יש לנו בית משפט לנוער כבר הרבה מאוד שנים. בית משפט קהילתי, אני חושבת שהוא קיים בחמש השנים האחרונות.

בית המשפט לנוער פועל די בדומה לבית המשפט הקהילתי. התפיסה היא שיקומית. קצין המבחן נדרש להגיש תזכיר עם חקירה פסיכו-סוציאלית והמלצות. מעון נעול נועד לנערים עם בעיות התנהגות או עבירות מאוד חמורות כאשר גם במגזר היהודי יש לנו מעון נעול לנערים ומעון נעול לנערות. עכשיו פתחו עוד מעון נעול לנערים יהודים אבל זמן ארוך היה לנו רק מעון נעול אחד. גם במגזר הערבי יש מעון נעול אחד לנערים ומעון נעול אחד לנערות.

שני המעונות הללו, אחד לבנים ואחד לבנות, מספקים את כל הצרכים של החברה הערבית?

כמעט. דווקא מבחינת המתנות למעונות הנעולים, אנחנו רואים הרבה יותר המתנות במגזר היהודי מאשר במגזר הערבי אבל יש המתנות ואני לא יכולה לומר שאין.

זה נושא כאוב בוועדה הזאת. אנחנו לא יכולים להבין מצב בו נערים ממתינים חודשים, לפי מבקר המדינה.

אני מסכימה אתך.

אני מניח שזה בטח גם פוגע בנערים הערבים שבתקופה הזו אולי נשארים ללא מענה, מה שיכול להחמיר את הסיטואציה.

אני מסכימה. יש הרבה עבודה סביב העניין הזה, גם של הכנסת. אני חלק מהעבודה הזאת ואני מודעת לה. יש התקדמות ואני מקווה שנראה התקדמות גדולה.

אם אפשר, שתי שאלות אינפורמטיביות. כמה קציני מבחן לנוער דוברי ערבית יש מסך כל קציני המבחן ומה האחוז שלהם? השאלה השנייה היא כמה זמן ממתינים היום לתסקיר קצין מבחן?

מבחינת מספר קציני המבחן דוברי ערבית – ואני מדברת על 35 אחוזים מהמופנים שהם מהמגזר הערבי – יש לי פחות, יש לי 28 אחוזים. חלק מהבעיה בגיוס. אנחנו מאוד רוצים לגייס עובדים דוברי ערבית בל מאוד מתקשים. אני חושבת שברמת מדינה אנחנו צריכים לתת את הדעת שמאוד קשה לגייס עובדים סוציאליים ערבים דוברי ערבית. יש מיעוט של מסיימי עבודה סוציאלית ועוד יותר מיעוט שרוצים לעבוד בעבודה סוציאלית. בכל המשרדים של משרד הרווחה, לפעמים אני מרגישה שממש מושכים את החבל ומנסים לפתות את אותו עובד להגיע למשרדים שונים. מאוד קשה לאתר בדרום, שם יש לנו אוכלוסייה בדואית.

בדרום וגם בירושלים.

בירושלים דווקא יש לי יותר עובדים. יש לי ממש יחידה, משרד במזרח ירושלים ויש לי יותר עובדים. בדרום בכלל לא. בצפון הכי קל לי.

לפי תלונות שמגיעות אלינו, יש עשרות מסיימי באוניברסיטאות הפלסטיניות, בעיקר בית לחם ואולי גם בחברון. הם סיימו לימודים וממתינים אולי למעלה משנה לרישום בפנקס העובדים הסוציאליים. יכול להיות שאם הבעיה הזאת תיפתר, ואני מקווה שהיא תיפתר ובעניין הזה פנינו לשר, זה יכול אולי להרחיב את כוח האדם הקיים.

אני מאוד מקווה. אנחנו צמאים לכוח אדם דובר ערבית.

בנקודה הזאת, כי זו נקודה מאוד קריטית. בכל דיון בו מעורבים במתן הטיפול עובדים סוציאליים, אנחנו מגלים שיש חוסר בתקנים לעובדים סוציאליים. גם חוסר בתקנים אבל גם מתקשים לגייס עובדים ולכן כמה פעמים דרשנו ואמרנו שהמשרד חייב לצאת ביוזמה, להוביל תוכנית להסבת אקדמאים וברוך השם יש אלפי אקדמאים שלא עובדים בתחום אותו למדו או לתת מסלול צוערים לבודה סוציאלית, כפי שיש מסלול צוערים לשלטון המקומי, ולשפר את תנאי העבודה של העובדים הסוציאליים כדי שנזכה שלתחום הזה ייכנס כוח אדם איכותי ומיומן. אין ספק שגם היום יש מלאי מסוים של אקדמאים שהם עובדים סוציאליים אבל מחכים לאישור המתאים ממשרד העבודה והרווחה. זה יכול לתת מענה חלקי לצרכים השונים.

אולי כי המקצוע כמקצוע, אם נבחן אותו, עובדים סוציאליים, הוא מקצוע שסובל מאי תגמול.

נכון.

זו סוגיה שונה לגמרי שאולי משליכה על הקושי שלה לגייס כוח אדם.

בטי, לגבי השאלה השנייה, כמה זמן ממתינים לתסקיר קצין מבחן. אני דווקא לא שואל על המקרים הקיצוניים והחמורים אלא אני דווקא מחפש את המקרים שהם יחסית יותר מינוריים. כמה זמן ממתינים לתסקיר שהוא לא תסקיר של מעצר אלא דווקא בסיפורים היותר שגרתיים, שם אפשר לעשות הרבה על מנת למנוע הידרדרות.

אני שמחה מאוד לספר שאין אצלנו המתנה לתסקירים. אנחנו מגישים תסקירים למועד דיון, לכל מועד דיון, כנ"ל תסקירי מעצר. נערים מכל המגזרים לא ממתינים אצלנו לתסקירים. דווקא התקנים אצלנו מאוישים ואם אין לי איוש ברמה של עובד דובר ערבית, יש לי מתורגמן. נערים לא ממתינים לתסקירים.

אני רוצה לומר לגבי התוכניות. אני לא רוצה לפרט את כל התוכניות שיש בקהילה למיגור אלימות לאוכלוסייה הערבית. יש לנו המון תוכניות.

מהי תוכנית הדגל שלכם? ספינת הדגל. מה התוכנית העיקרית?

תוכנית דגל של משרד הרווחה?

כן, בתחום הזה של התמודדות עם האלימות בחברה הערבית בקרב צעירים.

בקרב נוער. היות ואני מטפלת בנערים שעברו עבירות אלימות, יש לנו מספר תוכניות. אני לא יכולה להגיד על תוכנית אחת שהיא יותר טובה מהשנייה, כולן טובות. יש לנו תוכנית מעטפת שיש בה תקצוב די טוב והיא נותנת לנער מענים מכל תחומי החיים שלו ובכל מישור החיים שלו כולל מענים למשפחה כדי לאפשר לו סביבה ואקלים טוב להתפתחות. יש לנו תוכניות תעסוקה, הכוונה תעסוקתית, דווקא לבני נוער בגיל 17-16 וגם 18 בהן גם מלמדים וגם מאפשרים חונכות פרטנית של ליווי פרטני, שגם מאפשרים קורסים של הכוונה או הכשרה לתעסוקה וגם קורסים של הכשרה מקצועית ובסוף הדרך גם ליווי לשיבוץ מקצועי תעסוקתי בחברות שונות וכולי. זאת תוכנית נפלאה.

יש לנו תוכנית סיכויים שהיא תוכנית לשעות הפנאי כאר גם שם יש חונכות פרטנית ויש קבוצות תהליכיות נערים נפגשים פעמיים בשבוע עם החונכים שלהם ועם המרכזי ומביאים להם כל מיני תוכניות.

כל התוכניות שלנו מלוות במחקרים והאפקטיביות היא ממש ממש טובה.

אני חושבת שתוכניות יפות לא מספיקות וכאן משרד הרווחה הכין תוכנית מאוד מקיפה שהעלות הכללית שלה עומדת על 172 מיליון שקלים מתוכם חלק נכבד, למעלה ממחצית, מיועד לבני נוער וצעירים. אנחנו מדברים גם על ההוסטלים לשיקום של צעירים מהמגזר הערבי, אנחנו מדברים על מענים כמו עבירות תנועה בנהיגה. יש לנו מענים מאוד טובים אבל כדי להרחיב אותם, יש לנו תוכניות מגירה טובות מאוד, אנחנו צריכים תקציבים. בסמגרת כל ה-172 מיליון שקלים, גם אנחנו ערוכים לתעדוף ולסדרי עדיפויות.

במסגרת התוכנית הבין-משרדית הקציתם 172 מיליון שקלים לתוכנית רווחה.

זאת התוספת.

אני לא חושבת שהקצינו. אני חושבת שאנחנו מבקשים.

הם מבקשים תוספת.

מבקשים.

אנחנו מקווים הממשלה תאשר את התוכנית הכללית ואז בתוכה יש תקציבים עודפים למשרד לביטחון פנים, למשרד החינוך, למשרד הרווחה וכולי וכולי. מבחינת המספר הזה שהוצג בפנינו, מבחינת משרד העבודה והרווחה, אכן יש להם תוכניות מאוד מגוונות. תוכנית יתד ועוד כל מיני תוכניות שהן ממש נותנות מענה.

מה-172 מיליון, יש לכם סכום כלשהו?

לשירות המבחן לנוער?

או למשרד הרווחה.

172 מיליון שקלים, משרד הרווחה מבקש כדי ליישם את כל התוכניות. לשירות המבחן לנוער יש גם נתח.

בתוך כל מה שמבקש משרד העבודה והרווחה לטיפול בסוגיית האלימות בחברה הערבית, את אומרת שהסכום הוא 172 מיליון שקלי. מהסכום הזה יש לכם משהו שאפשר להתחיל אתו או שבינתיים אין לכם כלום?

מהסכום הזה אין לנו כלום אבל יש לנו סכומים מתוכם אנחנו כבר פועלים לא מעט למיגור האלימות בקרב קטינים וצעירים מהחברה הערבית. כמו שאמרתי, יש לנו גם את המעונות החוץ ביתיים אבל יש לנו גם תוכניות בקהילה, כפי שדיברתי על התוכניות לתעסוקה, תוכניות לשעת הפנאי, התוכניות לנהיגה זהירה, פוגעים מינית מקבלים אצלנו טיפול.

אנחנו מודים לך. נמשיך בדיון ונעבור למשרד לביטחון פנים, אפרת אלטהולץ מרום.

שלום לכולם. תודה על רשות הדיבור. כמה דברים שחשוב לי להדגיש. אני ראש אגף מדיניות במשרד לביטחון פנים. לגבי מיקוד הדיון, חינוך, רווחה וכמובן היבטים משלימים חשובים מאין כמותם למהלך הכולל להפחתת אלימות כאשר כל היבטי ביטחון הפנים, שזה בעיקר משטרה ושירות בתי הסוהר הם מרכיב משמעותי אבל הוא לא יכול להיות בלי המרכיבים האחרים והדברים מאוד חשובים בראייה כוללת.

מבחינת סקרים ונתונים שיש לנו, הם לא שופכים אור נוסף על הדברים שנאמרו כאן אלא הם רק מחזקים. יש סקר שעתיד להתפרסם בקרוב שעשינו יחד עם משרד החינוך בשיתוף אוניברסיטת בר אילן. הסקר הזה מאפשר לא רק השוואה בין נוער יהודי לנוער ערבי לאורך שנים אלא גם השוואה בהסתכלות בין-לאומית. אגב, יש לנו גם חלוקה לבנים ובנות. הנתונים האלה יתפרסמו בסדר גודל של עוד שבוע, עשרה ימים, ונוכל להעביר אותם. בגדול אני יכולה לומר שהם לחלוטין תומכים בכל מה שנאמר כאן. אנחנו רואים שיעור גבוה מאוד גם של היפגעות וגם פגיעה של נוער ערבי, בעיקר בנים ויש דגש חזק יותר אצל הבנים. רואים גם יותר צריכה של סמים, אפילו היבטים של נשיאת נשק כמו סכין, אולר ואפילו נשק אחר. הנתונים קשים וכמו שאמרתי הם יתפרסמו וגם יאפשרו לנו להתבונן על זה בראייה בין-לאומית.

לאורך השנים האחרונות שינו הרבה מאוד פעולות. בין היתר הוקמו מספר תחנות משטרה. נאמר כאן קודם לכן על ידי חברת הכנסת שהמודל של תחנת משטרה לא הוכיח את עצמו ולכן חשוב לי להדגיש שזו באמת סוגיה מורכבת. חבר הכנסת סגלוביץ' נמצא ויוכל להרחיב עוד בעניין הזה אבל כאשר נפתחת תחנת משטרה, בשלב הראשון אנחנו רואים הרבה פעמים דווקא עלייה בדיווח על עבירות כי יש למי לדווח, כי יש יותר מודעות, כי יש מי שיטפל, אבל לאורך זמן אנחנו נצפה לראות ירידה באותן עבירות. אנחנו גם דוגמים וסופרים את תחנות המשטרה שפתחנו, שבע במספר, לאחרונה שמונה כי פתחנו עוד אחת, ואנחנו רואים שדווקא תחושת הביטחון כן השתפרה שם. בפרמטרים אחדים אנחנו רואים שיפור ובפרמטרים אחרים פחות אבל אלה דברים שאנחנו כן מצפים לראות בתקופה הראשונה.

התוכנית שלנו בהמשך שענת בחלק הארי שלה בהמשך תחנות משטרה כי אנחנו מבינים שאין פתרון יותר משמעותי מאשר נוכחות של שוטרים בישובים הערביים ועבודת משטרה. זה הפתרון הראשון והחשוב ביותר. מעבר לזה, אנחנו נמשיך במאמץ בכל מיני מסלולים, בפתיחת שיטור עירוני, בשירותים דיגיטליים לכלל האוכלוסייה וגם לציבור הערבי. נכון להיום אפשר להגיש תלונה מקוונת, תלונה באינטרנט, גם בערבית. יש לנו גם מאמצי שיקום של העצירים הערבים וגם אותם אנחנו נרצה לחזק בתוכנית הכוללת. כמו משרד החינוך ומשרד הרווחה, גם אנחנו תלויים באישור התקציב ובהזרמת התקציבים לתוכנית.

כל מה שאמרת, אין ספק שזה מבורך וטוב. אנחנו רוצים התייחסות מיוחדת לנושא של צעירים בגילי בתי ספר. על הנושא הכללי כבר דיברנו כמה פעמים ויש לכם תוכניות, אבל השאלה היא איך המשטרה מתייחסת לפשיעה ולאלימות בקרב הצעירים, מה הכלים שיש בידה כדי לטפל שם ברגישות הראויה. דיברנו על תפקיד עובדים סוציאליים בתוך תחנות המשטרה והשאלה היא היכן זה עומד והאם זה מתקדם לקראת מילוי מצבת התקנים וכולי וכולי.

אני חייב לומר עוד מילה. כאשר אנחנו מדברים על תחנת משטרה ואז שופטים האם תחנת המשטרה תפקדה או לא תפקדה, העניין הוא לא תחנת המשטרה, העניין הוא לא מבנה אלא העניין הוא מה הפונקציות המשטרתיות שנמצאות בתוך התחנה לכן אי אפשר לומר שכך מתפקדת תחנת המשטרה בישובים הערביים. אני מסכים אתך שמי שכאילו גוזר את גורלן של תחנות המשטרה בחברה הערבית ואומר שהאלימות עולה, אני לא מסכים לזה. בינתיים אין לנו נתונים אמיתיים ולפחות לא הוצגו בפנינו. יכול להיות שלמשטרה יש נתונים אבל לנו בינתיים אין נתונים אמיתיים שאנחנו יכולים לשפוט את תפקידן של תחנות המשטרה. אם כן רוצים להיכנס לרזולוציה, חייבים לבדוק שם מה יש בתוך תחנת המשטרה. גיליתי שכאשר אומרים שיש תחנת משטרה ושם יש 50 שוטרים במצבת שוטרים אבל בפועל אין 50 שוטרים. יש הרבה פרמטרים שצריך לקחת בחשבון. ברשותך, אם נוכל למקד את הנושא על הגיל הצעיר.

בהחלט. על הצעירים והקטינים. בסוגיות הכלליות אולי תמשיכו לדון במסגרת הוועדה למיגור הפשיעה. היום רצינו למקד את המענים שהמשרד נותן לצעירים, גם בהקשר של החקירות, אולי גם בהקשר של תוכניות שיקום והאם הן קיימות, האם יש רגישות מיוחדת לשכבת הגיל הזו.

שתי תשובות בקצרה. לגבי העובדים הסוציאליים, 16 עובדים סוציאליים שיהיו במחלקי משפחה בתחנות המשטרה. לגבי תחנות המשטרה, צריך להבחין בין נקודות משטרה לתחנות משטרה מלאה וזה כמובן משליך על הצעירים. תחנת משטרה מלאה מספקת את כל קשת השירותים לציבור הערבי לעומת נקודת משטרה בחלקן קמו ויקומו בהמשך והן מספקות מענה חלקי.

לגבי הצעירים. בראייה הכוללת של המשרד לביטחון הפנים, עד לא מזמן כל הנושא של הרשות לביטחון קהילתי והתוכנית של עיר ללא אלימות היו תחת המשרד לביטחון הפנים ושם יש לנו מדריכי מוגנות בבתי ספר ותוכניות משלימות משמעותיות.

זה עבר למשרד לחיזוק קהילתי. כן.

נכון. שם נעשית פעילות מאוד משמעותית גם בשיתוף פעולה עם המשטרה.

לגבי פגיעה ברשת, יש לנו את מוקד 105 שהחלק הבין-משרדי עבר למשרד החדש אבל המוקד עצמו של המשטרה, נשאר במשטרה והוא מטפל בצורה נרחבת בקרב צעירים קטינים שזו סוגיה משמעותית.

קיבלנו תלונה בעניין הזה לפיה הקו לא תמיד זמין בשפה הערבית. לא תמיד יש מענה בשפה הערבית.

זו סוגיה שאני צריכה לבדוק אותה כי על פניו, לפי מה שנמסר לנו ומה שידוע לי, יש תמיד או נוכחות או אפשרות לתרגום מיידי לשפה הערבית. זו סוגיה שאני אבדוק אותה.

מעבר לזה, יש תוכניות שונות שמופעלות בתחנות המשטרה החל מתוכנית מיל"א שיש בה מרכיב שיקומי ותוכניות אחרות. יש גם הכוונה לייעוץ של קציני הנוער ואיתור ופעילות מניעתית בקרב בני נוער. בכלל, הדגש הוא להבין את המרכזיות של המניעה בקרב בני הנוער.

מה לגבי תוכניות שיקום מיוחדות לבני נוער?

בשירות בתי הסוהר יש תוכניות שיקום משמעותיות, בכלא עופר כמובן. מעבר לזה, לא לבני נוער יש תוכניות רחבות כמו למשל שיקום בנושא של אלימות במשטרה.

אם תוכלי בבקשה להתייחס באשר לממשק העבודה עם משרד החינוך ועם לשכות הרווחה. האם יש ממשק עבודה סדור? משנה סדורה? איך מנהלים תיקים או מקרים שיש בהם פשע אקטיבי של צעירים, אלימות אקטיבית של צעירים, או פסיבית כשהם קורבנות בנושא הזה? אני יודע למשל שבהתאם לחוק למניעת אלימות בתוך המשפחה שיש ממשק עבודה ויש נוהל טיוב הקשר בין המשטרה לרווחה עצמה. האם יש מודל דומה או משופר בין המשרד לביטחון הפנים, בעיקר המשטרה, לרווחה ולחינוך?

יש ממשקים רחבים ועמוקים. בהחלט בנושא של אלימות במשטרה, הונחו על שולחן הכנסת שתי הצעות חוק בעניין הממשקים. אני לא מספיק בקיאה בניין הזה ואני אצטרך לחזור לוועדה בעניין הזה.

אני רוצה להוסיף שבקרב קטינים יש לנו את תוכנית הצדק המאחה שמהווה הליך חלופי להליך הפלילי. כמובן שקטינים מכל המגזרים משתתפים בהליך הזה בו יש גם סוגיה של גישור בין פוגע לנפגע, גם תוכנית טיפול לקטין וגם סוגיה של פיצוי וגם סוגיה של פיצוי מטעם הפוגע לנפגע. זו תוכנית שהיא בשיתוף עם המשטרה. המשטרה, התביעות, צריכים לאשר כל הפניה של נער לטיפול כזה.

זה מאוד חשוב. ברגע שיש אירוע מסוים, מי שמגיע ראשון לפעמים זו המשטרה או לשכת הרווחה. כאשר אני מדבר על ממשק עבודה מסודר ועל נוהל מסוים, כדי שתהיה העברת מידע בין המשרדים השונים כאשר המטרה שלנו היא שאותו צעיר יקבל טיפול מגוון, לא רק שירות משטרתי ראוי אלא גם רווחה וגם חינוך. לכן צריך למצוא מודל להעברת מידע, לשיתוף פעולה בין המשרדים השונים ברגע שהמשטרה מודעת למקרה מסוים. המשך הטיפול צריך להיות למשל ברווחה, בחינוך, בבתי ספר. בלי שיהיה ממשק עבודה מסודר, העברת מידע ושיתוף פעולה, אנחנו לא נוכל לתת טיפול מיטבי לאותם צעירים. אמנם אנחנו מדברים על מעורבות של הצעירים האלו בפשיעה אבל בסופו של דבר הם קורבן, קורבן לכישלון שלנו כמבוגרים, כחברה וכמדינה.

אנחנו כמובן נמשיך לעקוב אחר הנושא הזה אבל אני חושב שחייבים למצוא נוהל מסוים שכל הגופים שונים יחד. אמנם ראיתי שזה נמצא במסמך המדיניות הוגש לנו לפני שבוע בקשר לתכנית הכוללת אבל אני חושב שברמת הגיל הזה אנחנו חייבים מודל מפותח יותר כדי לטפל במקרים השונים.

חשוב לי להדגיש שיש שיתוף פעולה הדוק ומלא ונהלים שעובדים בצורה טובה.

תודה.

אני קצין בילוש נוער ארצי, מדור נוער של המשטרה. בוקר טוב. לגבי הנושא האחרון אליו התייחסת, נוהל סדור מבחינת העבודה של המשטרה עם הרשויות האחרות. כל קטין שמגיע לחקירה כחשוד במשטרה, על פי נוהל יש חובת דיווח לשירות המבחן ולרווחה, תוך שלושה ימים לא יאוחר משלושה ימים. כלומר, הוא סיים את החקירה שלו, הוא קם, הלך הביתה, אוטומטית אתו חוקר מדווח – יש טופס מובנה ומסודר עם כל פירוט האירוע – באותו רגע ליחידת שירות המבחן שקשורה למקום ביצוע העבירה אם הקטין הוא תושב הצפון וביצע את העבירה שלו באזור המרכז, אנחנו כמובן נפקסס את זה לאזור המרכז אבל אוטומטית שירות המבחן יודע להעביר את אותו טיפול באותו קטין למקום המגורים שלו. זה מבחינת נוהל עבודה סדור.

שאל חבר הכנסת אחמד טיבי לגבי הטיפול המשטרתי. באופן כללי מדיניות המשטרה לעניין הקטינים היא לא להכתים את אותו קטין, ולא משנה אם הוא יהודי או לא יהודי, השאיפה היא לא לפתוח תיק פלילי. היכן שאפשר לא לפתוח תיק פלילי ואפשר לפתוח תיק אזהרה, המשטרה עושה את זה. לפתוח תיק אזהרה, כמובן שאנחנו לא מדברים על העבירות החמורות, עבירות מין, עבירות רצח, אבל בעבירות הקלות יותר היכן שאפשר לפתוח תיק אזהרה, שזה נקרא תיק צ"מ, אנחנו מעדיפים לפתוח תיק צ"מ. אנחנו מזהירים אותו פעם ראשונה, יש אפשרות גם לפתוח תיק אזהרה פעם שנייה בכפוף לכל מיני קריטריונים ואפילו גם פעם שלישית. במידה ואותו קטין בפעמים האלה – פעם ראשונה מזהירים אותו, פותחים לו תיק אזהרה, פעם שנייה מזהירים אותו ואפילו פעם שלישית במקרים חריגים והוא עדיין כנראה לא מבין את המשמעות של מה שהוא עשה – אז אנחנו עוברים להליך הפלילי. כמובן שיש מקרים, כמו שאמרתי, שאין בכלל שיקול דעת ואוטומטית אנחנו פותחים תיק פלילי. ממש בסיום החקירה, ולא משנה באיזו עבירה, אנחנו מעבירים את הדיווח לשמ"ל. בעבירות מסוג עוון אנחנו ממתינים לשמ"ל לתקופה של חודשיים עד לקבלת חוות דעת בעבירות אחרות אנחנו ממתינים גם עד שלושה חודשים. כלומר, תיק החקירה לא יכול להתקדם בהליך שלו, אם צריך לסגור אותו או להעביר אותו לפרקליטות להגשת כתב אישום, בלי שאין לנו חוות דעת שמ"ל. במידה ויש לנו את כל הראיות בתיק להגשת כתב אישום ועדיין אין לנו את חוות הדעת הסופית של השמ"ל, אנחנו עדיין מעבירים אותו לתביעות בפרקליטות ואז התביעות עובדים ישירות מול השמ"ל לזרז אותם כדי לקבל את חוות הדעת של השמ"ל.

מה זה שמ"ל?

שירות מבחן לנוער של משרד העבודה והרווחה.

השאלה התעוררה בעקבות הנתון שאמר ששיעורי הרשעה בקרב קטינים ערבים הם הרבה יותר גבוהים, כמעט כפליים.

58 אחוזים לעומת 36 אחוזים, אחוז ההרשעה לקטינים יהודים.

זה נתון שמחייב התייחסות. מדוע יש את הפער המאוד משמעותי הזה, בהתחשב בפגיעה הקשה שכרוכה בהרשעת קטין.

אני לא יכול לתת התייחסות כי אין לי כאן את הנתונים. אני לא יודע לפי איזו חלוקה ולפי סוג העבירות. הציע חבר הכנסת טיבי לבדוק האם ההרעה מבחינת קטין יהודי או קטין שהוא לא יהודי, האם זאת אותה ענישה. אין בפניי את הנתונים האלה.

אני חוזר למה שאמרתי קודם. גם חברתי בטי דיברה על הנושא של קד"מ כאשר הליך הקד"מ הוא הליך חלופי של המשטרה ביחד עם הרווחה.

מה זה קד"מ?

קבוצת דיון משפחתית. זו חלופה אפשרית להליך פלילי. ברגע שיש לך תיק ראשון של קטין שאין לו עבר פלילי והתיק הזה מתאים עם ראיות לכתב אישום, הרעיון הכללי של הדבר הזה הוא להביא את אתו קורבן ואת אותו מבצע עבירה למפגש של הצדדים שינוהל על ידי המשטרה ועל ידי שירות המבחן, ובו אנחנו בסופו של דבר עושים העצמה גם לאותו קורבן וגם לאותו קטין שנאשם בפלילים, שהוא חשוד בביצוע עבירה. קבוצת דיון כאשר בסופו של דבר אותו חשוד מביע חרטה והתנצלות על האירוע שהוא עשה ושירות המבחן בונה לו תוכנית טיפול ובסיום תוכנית הטיפול הזה, במידה והוא עומד בכל התוכנית – כמובן זה עם המשפחה שלו והאנשים שתומכים בו ביחד, כולם מגיעים לאותו דיון סופי – וסיים את ההליך הזה בהצלחה, אותו תיק שאמור להיות תיק פלילי עם כתב אישי, הופך להיות לתיק עבירה. זה עוד אחד הדברים שאנחנו עושים.

תודה. אני רוצה לעבור לפרקליטות המדינה, לעורכת הדין תמר פרוש. אם נוכל לקבל התייחסות שלך גם לנושא שעלה כמה פעמים במשך הדיון בקשר להבדל הזה בין אחוז ההרשעה בקרב הצעירים היהודים והערבים. אנחנו מדברים על מעל 58 אחוזים לעומת 36 אחוזים. האם אתם מתאמצים יותר או המשטרה מתאמצת יותר בניהול התיקים לצעירים ערבים או מתאמצים פחות בניהול התיקים לצעירים יהודים? למה יש הבדל בנושא הזה? או שהשופטים מתייחסים אחרת בנושא הזה?

להבנתי הנתונים לגבי ההרשעות של קטינים, זאת הרשעה כעונש. זאת אומרת, כאשר מנהלים הליך נגד קטין, הליך פלילי בבית משפט, בשונה מאשר בגיר, בסופו של ההליך הכרעת הדין, לא הרשעה אלא קביעה שהקטין ביצע את מעשה העבירה ולאחר מכן, במסגרת גזר הדין, כחלק מהעונש, בית משפט מחליט האם להרשיע אותו או לא להרשיע אותו. אצל בגירים הכרעת הדין היא תמיד הרשעה ולאחר מכן במסגרת גזר הדין אפשר לדון האם אפשר להסתפק באי הרשעה, כלומר, לבטל את ההרשעה כחלק מהעונש או להשאיר את ההרשעה על כנה. זה קצת מבלבל.

לדעתך הנתונים בעניין הקטינים מתייחסים לשלב של גזירת הדין?

לא ראיתי את הנתונים אבל לדעתי כן. זה מה שההיגיון שלי אומר לגבי קטינים. אם זה כך, הנתון של סוג העבירה הוא נתון קריטי כדי להבין את הנתונים האלה מכיוון שהשיקולים של בית משפט במסגרת גזר הדין, האם להרשיע קטין או לא להרשיע קטין, בית המשפט שוקל מצד אחד את סיכויי השיקום והנזק שעלול להיגרם לקטין כתוצאה מההרשעה של, אבל מצד שני בית המשפט שוקל את חומרת העבירה, האם יש קורבן שנגרם לו נזק, מה הנזק שנגרם ומה האינטרס הציבורי.

אם כך, זה יכול להעיד על כך שהעבירות בקרב הנוער הערבי הן יותר חמורות.

זה אחד מהדברים שזה יכול להעיד עליהם, אבל שוב, בלי הנתונים זה קצת לקפוץ למסקנות.

מה את יכולה לומר לגבי סוגיית האלטרנטיבות הקיימות בפני בני נוער ערבי? עלה הנושא של בתי משפט קהילתיים וכדומה. מה ההתייחסות שלך לנושא?

בית משפט קהילתי הוא רק לבגירים מכיוון ענייני קטינים נדונים בבית משפט לנוער שהוא מראש מכוון לכיוון של דרכי טיפול והשגחה. אם תרצו, בית משפט קהילתי הוא סוג של בית משפט לנוער שמיועד לבגירים. בעניינם של קטינים, כמו שציינו כאן, החלופה להליך הפלילי, לאי הגשת כתב אישום, הוא באמת אותו הליך קד"מ של צדק מאחה שכבר תיארו אותו כאן בהרחבה. אם כן, בית משפט קהילתי הוא לבגירים.

לגבי הנתונים הנמוכים שהוצגו, שוב, הם ביחס לבגירים ולהערכתנו הם נובעים משילוב בין סוג העבירה, כי לא כל סוגי העבירה מתאימים לבית משפט קהילתי, והפריסה של בתי המשפט הקהילתיים שהיא עדיין לא ארצית מכיוון שהדבר דורש חקיקה והסדרה מול הרשויות המקומיות והמועצות.

הרחבת הכלי, חשוב לבין שמעבר לחקיקה הוא גם מחייב קשרים עם הקהילה כי בבתי משפט קהילתיים עושים שימוש בכלים קהילתיים כדי לטפל ולשקם את מי שמגיע לבית המשפט הקהילתי אבל כל הנושא של השירות הזה במגזר הערבי, הוא בהחלט מחייב חשיבה ופיתוח. זה משהו - שגם שמענו מיוזמות אברהם – שעלה בצוות ההיגוי של בתי המשפט הקהילתיים ובהחלט יש כוונה לבחון איך מרחיבים את השימוש בכלי הזה ביישובי המגזר הערבי.

תודה. נמצאת אתנו עביר ממשרד המשפטים? לא נמצאת. נקבל התייחסות משרד האוצר. במיוחד כאשר הדיון מול משרד הרווחה עלו מספרים ואני מודע לכך שלכל משרד יש דרישות תקציביות עודפות, בנוסף למה שיש להם בקשר להפעלת התוכנית למיגור הפשיעה באופן כללי. מי נמצא אתנו ממשרד האוצר? יונתן?

כן. אני כאן. שלום לכולם. לצערי אני אחראי על תחום ביטחון פנים ולכן לעניין מה שהעלה משרד הרווחה לגבי התוכנית שהוא הכין, אני לא יכול להרחיב הרבה. אני יכול לומר שאנחנו באמת תומכים בפעילות שקשורה לחלופות ענישה, שאלה בתי המשפט הקהילתיים. אין משהו שאני יכול לומר שהוא מיוחד לבני נוער במגזר הערבי. זה נושא שלרוב משרד האוצר לא מגיע לעסוק בו. בהחלט אנחנו תומכים בכל הנושאים שעלו כאן.

הכנתם לדון באגף התקציבים לדון ולהיערך לקראת התוכנית למיגור הפשיעה בחברה הערבית? אתם כמובן מעורבים בעבודת הוועדה הבין-משרדית, ועדת המנכ"לים, והשאלה היא האם כבר התחלתם להכין את עצמכם לקראת מה אנחנו הולכים. ללא תקציב, ברור לך שכל ההשקעה של הוועדה תהיה על הנייר. לא עשינו כלום אם לא נצליח להשיג את התקציבים הנדרשים ולא חצאי תקציבים בנושא הזה. האם כבר קיימתם דיון בנושא הזה ואתם נערכים לקראת תקצוב התוכנית?

אני אחדד. מדברים על תוכנית ממשלתית של כמה משרדי ממשלה ביחד. קודם כל, יש את השאלה האם יש מישהו בתוך משרד האוצר שמרכז את העבודה הזאת אל מול התוכנית. עלו גם סוגיות של נושאים ספציפיים כמו ברווחה שם מדברים על תוספת של 172 מיליון שקלים. כמובן שתחום הרווחה הוא מאוד משמעותי לנושא הזה. השאלה אם אתם מתכללים את הנושאים הללו בתוך משרד האוצר כדי אפשר יהיה להתקדם לפחות בתחומים בהם אנחנו דנים כיום שזה תחום הרווחה ותחום החינוך.

בוועדת המנכ"לים יש כמה המלצות שהן יותר נוגעות לתחום של ביטחון פנים ואולי יתקנו אותי אם אני לא אדייק. אנחנו בשיתוף פעולה עם משרד ראש הממשלה וגם חברים בצוות, כך שאנחנו מלווים את התהליך במלואו.

לעניין התקציבים. אתם מכירים את המצב הפוליטי בנושא אישור תקציב, בין אם הוא לשנת 2020 ובין אם הוא לשנת 2021. זה לא סוד מדינה. הנושא של תקציבים המיועדים לתוכנית נבנתה על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה. נכון, זו תוכנית שנוגעת לכלל המשרדים ובאמת היא צריכה לקבל ביטוי, כל משרד בסדר העדיפויות שלו. אנחנו כמשרד אוצר בהחלט תומכים בתוכנית. זה מה שאני יכול לומר כרגע.

בינתיים לא קיימתם דיון ברמת האגף עצמו במשרד האוצר בקשר לתקצוב עודף. אין ספק שהמשרדים צריכים לתעדף וכל משרד צריך לתרום מהתקציב הבסיסי שלו, אבל בלי תקציב עודף למימוש התוכניות, אנחנו נמצאים בבעיה בנושא הזה. נתנאל אשרי רוצה להתייחס? אתה אתנו?

אני חושב שנתנאל לא נמצא ב-זום.

בסדר. נעבור למשרד לשוויון חברתי, חגית כהן נמצאת אתנו? לא. משרד הפנים, בועז יוסף, נמצא אתנו? לא. נעבור למשרד השיכון, בני תמים אתנו?

אני לא בני. אני חמאדה מלחם, קולגה של בני. אני ממחוז חיפה ובני במחוז נצרת. אנחנו בעיקרון מטפלים ביישובי שיקום שכונות. לנו במחוז יש את ג'יסר א זרקא ואום אל פאחם כאר שם התוכניות שלנו מתרכזות בצעירים ולא בנוער. יש לנו ג'דיידה מכר ועכו, ואת שלושת הישובים הדרוזים – בית ג'אן, סג'ור וירכא – שהם בשיקום שכונות ושם מתרכזת הפעילות שלנו בתחום הנוער.

אני מבין ממשרד הבינוי והשיכון, ששיקום שכונות זה משהו תשתיתי. מה הקשר שלכם לנוער?

משרד השיכון, בתחום אחריותו, במסגרת פרויקט שיקום שכונות, לרכז איגום תקציבים ממשרדי הממשלה, כמו משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד הרווחה, ובישובים היהודים משרד העלייה והקליטה. בתחום הנוער, אצלנו יש תכניות תלת שנתיות. בג'דיידה מכר, מיליון שקלים תקציב שנתי ועוד מיליון שקלים לתוכנית תלת שנתית בעכו.

הקשיים בהם אנחנו נתקלים הם מחסור במבני ציבור שם נוכל להפעיל את התוכניות ולהשיב את הרכזים את פעילות התוכניות. אם כבר יש מקום, המקום הוא לא מזמין את בני הנוער שיגיעו וייהנו מכל הפעילויות שאנחנו עושים שם. עיקר הפעילות שלנו היא במניעה והיא יותר להעשרה.

יש ישובים שאתם לא מצליחים לבצע את התוכנית בגלל בעיית המיקום?

נכון. בג'דיידה מכר השקענו כבר מעל מיליון שקלים בשיפוץ מבנה ורק לאחרונה קיבלנו את ההיתר. אנחנו אמורים תוך ימים ספורים לעשות את החניכה ולהיכנס לפעילות שם.

מה לגבי ג'סר א זרקא?

הפעילות שלנו שם במרכז צעירים ולא במרכזי הנוער. הצעירים אצלנו הם בגילי 19 ומעלה.

אולי התייחסות שלך לגבי הצרכים שקיימים. האם אתם מצליחים לענות על הצרכים? הנטייה שלי היא לראות שהצרכים אולי הרבה יותר מוגברים מכפי שאתם יכולים לספק. תתייחס לסוגיית הצרכים המוגברים בקרב הצעירים הערבים והצורך להתאים את השירותים שלכם.

בעיקרון אנחנו עובדים בשכונות שיקום שהן השכונות העניות ביותר ואלה שיש להן צרכים מיוחדים, שם נתקלים בוונדליזם של הנוער. המבנה אותו אנחנו משפצים שופץ לאחרונה ונהרס בגלל שלא הייתה שם פעילות. אנחנו לאחרונה לא פתחנו את המרכז בלי שנעשה את המסירה הסופית כי הקבלן פוחד לשים שם את הדברים שלו מאחר וגונבים לו, מה שקרה כבר כמה פעמים. למשל בג'דיידה מכר גנבו לו את הציוד אותו שם במבנה והוא נעלם תוך יום.

השאלה שלי הייתה לגבי הצרכים בישובים הערביים.

כן. אני אתייחס לכך.

אנחנו מדברים על ישובים שמרביתם בתחתית הסולם סוציו אקונומי, מה שמחייב הקצאה מוגברת יותר ודווקא הפעלת תכניות שלכם של שיקום שכונות, ברמה הפיזית וברמה החינוכית.

נכון. איגום המשאבים שלנו, כמו שאמרתי קודם, לא רק אנחנו שותפים לתוכניות. אנחנו בוועדות ההיגוי מכנסים את כל אנשי המקצוע כולל משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הרווחה, כאשר כל מי שמטפל בנוער בישוב מתכנס אתנו לישיבה. אנחנו בוחרים את התוכניות לפי הצרכים של הישובים, לפי מה שעולה מהשטח. הרכזת של מועדון הנוער שלנו, למשל בג'דיידה מכר, שנבחרה לאחרונה, היא תושבת המקום, היא תושבת השכונה, היא מכירה את הצרכים של השכונה. עיקר הפעילויות שלנו, כמו שאמרתי קודם, זאת העצמת בני הנוער. התקציבים הדלים של הישובים מונעים מאתנו להתפתח ולקחת יותר מדריכים ולהפעיל יותר תוכניות.

לא מפתחים מספיק את התוכניות בגלל המצ'ינג?

לא. בגלל התקציבים הדלים. תקציב זעום של 300,000 שקלים לשנה כולל שכר רכזת, כולל שכר מדריך והשאר הוא לפעילות. זה באמת תקציב מאוד מאוד זעום למרות התוכניות הרבות שאנחנו מפעילים כי הרכזים לוקחים על עצמם להעביר חלק מההדרכות במקום להביא אנשי מקצוע. הרכזים שהם כולם בעלי תואר, וזה אחד התנאים שלנו לקבלתם לעבודה, מעבירים חלק מהתוכניות כדי להעצים את בני הנוער כמו למשל הזדהות עם השכונה.

אם יש נציגים ממשרד הבינוי והשיכון שמשתתפים בדיון הזה ויכולים להתייחס לנושא שלדעתי מאוד חשוב, לסוגיית השירותים שניתנים דרך משרד השיכון, שיקום שכונות. אני חושב שזה נושא מאוד חשוב לנוער הערבי, בהתחשב במצב הסוציו אקונומי של הישובים הערביים.

אני מבקש להשלים. אני מרכז את תחום הגיל הרך במשרד בינוי והשיכון. אני אתייחס בכמה מילים לתפקיד שלי אבל לפני כן אני אענה לשאלתך לגבי הצרכים.

האם יש לך גם נתונים יחסיים? זאת אומרת, חלוקת התקציב בשיקום שכונות בין ישובים יהודים לערבים.

התקציב בשיקום שכונות מחולק באופן אחיד בין הישובים. בשיקום שכונות מופעלים שלושה ישובים בדרום והישובים עליהם דיבר חמאדה בצפון, נצרת, ג'דיידה מכר ושלושה ישובים דרוזים. מתך 40 ישובים בהם אנחנו פועלים בארץ, יש שבעה ישובים, אם אני לא טועה, במגזר הערבי/דרוזי. התקציבים הם דומים, גם בישובים היהודים וגם בישובים הערבים. התקציבים כמובן הם דלים יחסית והם ממש כלום לישוב כמו נצרת, אבל כמו שאמר חמאדה אנחנו עובדים בשיתופי פעולה, אנחנו יושבים בשולחן עגול ואנחנו משלימים את החלקים החסרים בפאזל. יש עוד שותפים שמשלימים בפאזל חלקים אחרים בתקווה שכולם ביחד ניתן איזו תמונה או איזה מענה לנוער. זה אף פעם לא מספיק אבל משתדלים לפחות לא לעשות כפילויות בפעילויות, לעשות דברים בצורה הכי יעילה והכי טובה שאפשר. זה לגבי הנוער.

ברשותכם, אני רוצה להוסיף לדיון עוד שתי תובנות. רוב שיח שהיה, בדרך כלל כאשר מדברים על נוער, בטח בנושא אלימות, מדברים על הנוער בקצה – נוער בסיכון, נוער הזה ונוער אחר. אני חושב שאם רוצים לטפל באלימות או בכלל לדבר על הנוער, צריך לדבר על נוער שעל הרצף. בואו לא נשכח שיש גם נוער נורמטיבי שאם לא מתייחסים אליו ולא נותנים לו מענים מתאימים, הוא בסוף יגיע באיזושהי נקודת זמן לקצה. לכן הטיפול צריך להיות על כל הרצף ולא רק התמקדות בנוער בסיכון, שזה מה שעושים רוב המשרדים, גם משרד החינוך, גם משרד הרווחה וגם משרדים אחרים, בטח התוכניות של המשרד לביטחון פנים. אני אומר שצריך לפתוח על רצף התנהגותי ולא רק לטפל בנוער בסיכון.

הדבר השני שאני רוצה לדבר על רצף אחר, זה רצף גילי. לא לדבר רק על נוער אלא לדבר על רצף גילי. אלימות לא צומחת פתאום מתי שהוא באמצע החטיבה או בתיכון אלא בעיית האלימות מתחילה הרבה לפני ולכן צריך להתחיל לתת מענים על רצף שלהתנהגות ועל רצף גילי כבר מהגיל הרך.

בהקשר הזה אני רוצה לספר לכם שבמשרד השיכון מפעילים 23 מרכזים לגיל הרך ב-23 ישובים במגזר הדרוזי, צ'רקסי ובדואי בצפון. הכיוון הוא לפתוח עוד תשעה מרכזים עד סוף שנת 2021 כך שיהיו לנו ביחד 32 מרכזים לגיל הרך. מרכז לגיל הרך הוא מרכז שנותן שירותים במספר תחומים – איתור ומניעה של בעיות בהתפתחות, העשרה, הדרכת הורים, הדרכת צוותים ומשחקייה שעובדת על קשר הורה-ילד. ההפעלה של המרכזים האלה היא במודל הבין-משרדי. זה מודל שפותח על ידי משרד החינוך, משרד הרווחה, התוכנית הלאומית ומשרד הבריאות והוא נותן מענה לכלל הילדים בישוב.

באיזה ישובים זה קיים?

זה קיים בשבעה ישובים בדואים עם תכנון להיכנס לעוד חמישה ישובים עד סוף שנת 2021. זה קיים ב-16 ישובים דרוזים וצ'רקסים עם כוונה לפתוח עוד ארבעה מרכזים ביישובי הדרוזים ברמת הגולן. זה לא מתקציב של שיקום שכונות אלא זה מתקציב של החלטות ממשלה, תוכנית חומר לבדואים ותוכנית חומש לדרוזים.

האם המשרד שלכם היה שותף לאותו מסמך מדיניות בין-משרדי? אתם שותפים למהלך הזה לעניין התמודדות?

אתה מדבר על המשרד הבין-משרדי של המודל הבין-משרדי? לא הבנתי את השאלה.

מנסור, למשרד השיכון יש חלק?

יש להם.

כן. אנחנו שותפים.

באותו מסמך יש הערכה תקציבית לגבי תוספת שנדרשת כדי ליישם את הצעדים עליהם אתם ממליצים?

יש לנו הצעה. יש חומש בדואי חדש, יש חומש דרוזי חדש ואנחנו נמצאים שם.

אני מתייחס למסמך הכולל. אם אתם שותפים, אני מניח שכבר הגשתם מתווה חדש או צעדים בהם צריך לנקוט לקידום ההתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. האם יש גם תקציב שאתם דורשים כדי ליישם את התוכנית של המשרד?

לי לא ידוע על זה.

מנסור, יש בזה פרק?

כן, אבל ההתייחסות היא לנושא של בעיות דיור וקרקע. ההתייחסות לנושאים התשתיתיים כמו בינוי, שיכון, דיור וכולי.

האם הצבעתם גם על תקציבים נדרשים?

כן.

אנחנו מנסים בחומש הבא למגזר הערבי להיכנס גם בתחום הגיל הרך, גם בתחום הנוער וגם בתחום הצעירים. זאת אומרת, אנחנו יכולים לתת מענה בישובים שנידרש מגיל לידה עד גיל 35. הדברים בגיבוש ועוד לא נסגרו לחלוטין. בהחלט אנחנו במשרד השיכון בוחנים ורוצים לתת מענים גם לגיל הרך כפי שאנחנו נותנים בישובים הדרוזים והבדואים וגם בתחומי הנוער והצעירים.

חברים, אנחנו צריכים להתקדם. ניתן הזדמנות לכמה שיותר אורחים להשתתף. גדעאן ספדי נמצא אתנו, מהרשות הלאומית למלחמה בסמים?

כן. הרשות לביטחון קהילתי, הרשות למניעת אלימות, סמים ואלכוהול במשרד לקידום וחיזוק קהילתי.

היית אתנו בדיון הקודם. אם תוכל להתייחס. אני מכיר אותך ויודע שאתה יודע להתמקד בנושא של הצעירים.

נכון. אני אתמקד בנושא של הצעירים. היושב ראש, אני רוצה להסב את תשומת לבך למשהו מאוד קטן. אנחנו כאן סוקרים מענים במרחב מאוד מאוד רחב.

נכון.

בכל המשרדים. אנחנו כמשרד לחיזוק וקידום קהילתי וגם הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול במשרד לקידום וחיזוק קהילתי, אני אתן לך רק על קצה המזלג, אנחנו מדברים בנושא של אלימות בני נוער, על כמעט 350 מדריכים, מתוכם כ-160 בתוך בתי הספר, מדריכי מוגנות, והשאר מגמ"צים, מדריכי מוגנות במרחב הציבורי.

זה לא העניין. מה שאני מזהה כאן, שים לב מה אמר משרד השיכון, שים לב מה אמר משרד החינוך בנושא הזה ושים לב לכל המשרדים האחרים. אני חושב שצריכה להיות עבודה הוליסטית דווקא מטעם המשרדים. עבודה הוליסטית צריכה להיות מטעם הרשויות בישובים, שיהיה מישהו בתוך הרשות שדואג שיהיה רצף מאמין ממש מ-א' ועד ת', מהגיל הרך עד תיכון, רצף מאמין ואגב, הוא קיים. שים לב מה אמרתי לך בתחום המנועה, שים לב מה אמר לך משרד השיכון בתחום המניעה, שים לב מה אמר לך משרד החינוך ומה אמרו לך עוד משרדים אחרים. אני חושב שחשוב מאוד שיהיה רפרנט בתוך הרשות שירכז את כל המענים האלה וייצר רצף מענים בתוך הישובים האלה כי אם לא, חבל, נמשיך לדבר על מניעה ומניעה ומניעה. וזה חבל מאוד.

אני לחלוטין מסכים אתך. אתה צודק. במסמך המדובר מוצע שאתם מהמשרד לחיזוק קהילתי ואתם ברשות לביטחון קהילתי תתכללו את כל המהלך ברמה יישובית. אין ספק שזה הכול בהדרכת ובהובלת הרשות המקומית שאמורה להיכנס לעובי הקורה אבל אתם מבחינת משרדי הממשלה אמורים בתוכנית החדשה לתכלל, לעשות אינטגרציה של כל התוכניות של כל הגורמים לבוא ביחד.

נכון מאוד. בהצעה החדשה, אני מזכיר לך אדוני היושב ראש, הולך להיות מוקם אגף חברה ערבית ברשות לקידום וחיזוק קהילתי, אגף חברה ערבית שיתכלל את כל החלטות הממשלה, על פי דרישה במסמך מסודר בסכום של כמעט 170 מיליון שקלים, ואני מאוד מקווה ששם באמת נוכל לייצר את הרצף הזה של מענים ולתכלל את כלל המשרדים בצורה מסודרת.

מה עם ה-170 מיליון שקלים? אתה יכול לפרט?

אנחנו הגשנו מסמך דרישה. בכל החלטות הממשלה לגבי החברה הערבית, גם דרוזית, גם צ'רקסית, גם בדואית צפון וגם בדואית דרום וגם החברה הערבית, הגשנו מסמך דרישה שהוא מאוד מפורט. אני לא יכול כרגע לפרט אבל תוכל לקבל אותו גם מהמשרד שלי, מהמנכ"ל שלי, בצורה מאוד מסודרת. הקמת אגף חברה ערבית שהוא בעצם מתכלל את כל המענים של החברה הערבית ברשויות במדינת ישראל בתחום המניעה הקהילתית. חיזוק וקידום קהילתי. האגף הזה ממש בשלבי הקמה ולדעתי בימים הקרובים אפילו מפורסם מכרז לתפקיד ראש האגף. אם תרצה לקבל פירוט, תקבל פירוט מחגי רזניק, מנכ"ל המשרד, בצור המסודרת.

בשבוע הבא אתם נמצאים אצלנו בוועדה המיוחדת. תכין את עצמך.

אם כן, ה-170 מיליון שקלים מיועדים להקמה אדמיניסטרטיבית או זה כולל גם פעילות? לתקצוב פעילות בשטח?

זה כולל הקמה אדמיניסטרטיבית. זה כולל פעילות, זה כולל כוח אדם בשטח. אגב, אני רוצה לציין, שאלת על עובדים סוציאליים במשטרה בחברה הערבית, אבל הם כבר שייכים אלינו וזה כרגע קיים בכ-15 תחנות משטרה בחברה הערבית. אנחנו ביקשנו הרחבה לכלל התחנות שמטפלות בחברה הערבית, כ-34 תקנים במימון מלא בהחלטת הממשלה. עובד סוציאלי משטרה שמתעסק באלימות במשפחה והוא מתכלל את כל הנושא בתוך תחנות המשטרה וגם נותן מענה ייעודי לחברה הערבית.

כמובן נצטרך לעקוב אחר הפעילות הזאת אבל בהקשר שלנו היום אנחנו מדברים על קבוצת הנוער, קבוצת הגיל הצעיר, ולכן חשוב שתהיה התייחסות מיוחדת לגיל הזה.

מחברת המתנ"סים נמצאת אתנו ספית?

כן.

אין ספק שחברת המתנ"סים נמצאת בתוך החברה עצמה, בתוך הקהילה והקהל העיקרי של הוא הגיל המדובר.

נכון מאוד. אני רוצה להתחבר לדברים של חברת הכנסת תהלה פרידמן בתחילת הישיבה. אני חושבת שהחינוך הבלתי פורמלי הוא סופר חשוב לתהליכי המניעה של פשיעה ואלימות. רק לפני חודשיים סיימנו מחקר עם קרן יד הנדיב שערכה אותו דוקטור נסרין חאג' יחיא בנושא החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית ולמעשה ראינו שבני הנוער משוועים לפעילויות בלתי פורמליות. דרך אגב, דירגנו את הפעילויות האלה והפעילויות שהם מאוד מאוד היו רוצים לראות, אלה יותר טיולים, יותר פעילויות ספורט והופתענו מאוד לראות שהם גם היו רוצים להיכנס לתוך מרכזי למידה.

הסמנכ"ל שלנו רונן קובלסקי נפגש עם חבר הכנסת דוקטור אחמד טיבי כדי לדבר על סוגיות ומענים שאנחנו מציעים. למעשה הגשנו למר ג'לאל ספדי שאחראי על תוכנית אתגרים 922 בקשה להרחבת המענים לישובים ואנחנו התמקדנו בארבעה מענים.

את מדברת באופן כללי או על נוער בסיכון או נוער במצוקה?

אני חושבת שזה משולב ואני אומר למה. המרכז הקהילתי בעצם עובד על החוסן הקהילתי, עובד עם המשפחה כולה. כדי לעבוד עם הנוער, יש פעילויות שעובדות עם הנערים עצמם ויש פעילויות שעובדות עם המשפחה כולה, עם האחים הצעירים, ואני חושבת שאנחנו צריכים לתמוך במרכז הקהילתי כמרכז קהילתי שעובד על החוסן היישובי ועל תהליכי בינוי הקהילה. פנינו בארבע סוגיות.

סוגיה אחת היא תמיכה במרכזים הקהילתיים. אנחנו היום נמצאים ב-40 ישובים אבל אם אני סופרת גם מועצות אזוריות, אנחנו נמצאים ב-60 ישובים ערביים בכל המגזרים - דרוזים, צ'רקסים, בדואים בדרום, בדואים בצפון - ואנחנו מבקשים להתרחב לעוד 19 ישובים. ביקשנו תוכניות ספציפיות למיגור האלימות וביקשנו להרחיב את תוכנית חוג לכל ילד בחברה הערבית. אנחנו מאמינים שפעילות חוגית ופעילות של טבע אתגרים וסביבה, ומרכזי למידה וכל הדברים האלה שנמצאים בתוך התכניות שאנחנו ביקשנו, יכולים בהחלט לקחת את בני הנוער מהרחובות, להכניס אותם לתוך המרכזים הקהילתיים או למרחבים חינוכיים נוספים ולעשות אתם את הפעילות החינוכית הנדרשת. לצערי התקציבים תקועים. אנחנו עדיין לא קיבלנו תשובה לבקשות שלנו.

אנחנו פועלים בשטח, אנחנו לא הפסקנו לפעול אבל ללא המענה התקציבי הזה, אנחנו נאלץ לסגור פעילויות ולא לפתוח פעילויות במרכזים חדשים או בישובים חדשים. אם הבקשות שלנו תענינה, אנחנו למעשה נעבוד כמעט בכל הישובים של החברה הערבית ואני חושבת שהמענה שאנחנו יכולים לתת הוא מענה מאוד מאוד נכון.

ראיתי את בני הנוער שנמצאים בתוכנית – סתם אני נותנת דוגמה של אחת התכניות שלנו – תוכנית שאקל שהיא תוכנית טבע ואתגרים, בני הנוער מגיעים, מטיילים בארץ, בונים רפסודות ועושים רפסודייה. החברה הערבית משוועת לתוכניות כמו התוכנית הזאת.

בהתחשב בצרכים המוגברים בקרב בני נוער ערבי, כפי שמשתקף בבירור בדיון, האם גם חברת המתנ"סים מקצה יותר משאבים לצעירים הערבים?

ברור.

אפשר אולי לסבר את האוזן לגבי שיעור התקציבים שמועברים לישובים הערבים?

לא עשיתי סכימה של כל התקציבים האלה. אני רק יודעת שיש תוכניות ייחודיות למזרח ירושלים, יש לנו תוכניות ייחודיות לחברה הבדואית, יש לנו פורום מנהלים של החברה הערבית, ישבנו עם פורום ראשי הרשויות של החברה הערבית. מועברים הרבה מאוד תקציבים אבל אני לא סכמתי אותם. אני לא יודעת לומר לך. אני יכולה לבדוק את זה ולהעביר.

כן. אנחנו נשמח לקבל, במיוחד מה שאמר חברי מנסור עבאס, שחברת המתנ"סים במגע ישיר עם הגילים בהם אנחנו מתמקדים בדיון הזה. בהחלט נשמח לקבל מסמך שמפרט את חלוקת המשאבים והתקציבים של החברה למתנ"סים גם בפילוח של יהודים וערבים.

אני רוצה לומר לכם שהחברה למתנ"סים למעשה היא חברה ממשלתית שנשענת על תקציבי ממשלה. אני יכולה להעביר את התקציבים שאנחנו מעבירים חברה ערבית מול חברה יהודית בחלוקה על פי הבקשה שלך אבל זה ברור שכל התקציבים שלנו הם למעשה בעיקרם תקציבי ממשלה ובחלקם תקציבי תרומות. אני חייבת לומר שבתקופת הקורונה היו תרומות ייעודיות לחברה הערבית, בעיקר לתקופת הרמדאן, והעברנו תרומות ייעודית אבל אני בהחלט מוכנה להכין מסמך ולהעביר אליכם.

תודה. נעבור לנציג ועד ראשי הרשויות, מחמוד נסאר. אנחנו רוצים לתת הזדמנות לכל האורחים המשתתפים בדיון אבל נעשה את זה בקצרה ונעלה נקודות ספציפיות.

אנחנו נשמח אם גם לנו תינתן רשות הדיבור.

אין ספק. בסדר.

שלום לכולם. אני מברך על המפגש הזה בו משתתפים משרדים רבים ורשויות שמטפלים בנושא בני הנוער.

תציג את עצמך.

אני היום רכז המאבק בפשיעה בוועד ראשי הרשויות. בעבר הייתי מנהל אגף תרבות, נוער וספורט בעיריית נצרת ועסקתי הרבה בנוער, גם נוער מנותק וגם נוער נורמטיבי, במסגרת אחריותי על המרכזים קהילתיים בעיר נצרת.

אני מציין מאוד לטובה את הדיון המקצועי ואת התרומה של המשרדים השונים לנושא בני הנוער. כמובן התוכניות שהוצגו הן תוכניות מבורכות, חלקן צריך תגבור והרחבה, ואנחנו מקווים שבמסגרת התוכנית הממשלתית הדרישות של המשרדים – בעיקר משרד הרווחה ומשרד החינוך, וגם הדרישות של החברה למתנ"סים ואפילו שיקום שכונות של משרד השיכון שיש בו גם היבט חברתי קהילתי – יבואו לידי ביטוי בתקציבים והם יאושרו על ידי הממשלה במסגרת התוכנית הממשלתית. זה כמובן יתרום רבות לחיזוק הילדים ובני הנוער בחברה הערבית.

אני רוצה לציין את חשיבות תפקידה של הרשות מקומית וראש הרשות המקומית בכל הנושא הזה. בעצם הוא יוביל מהלך בתוך הישוב לארגון ופעילות ואיגום משאבים בתוך הישוב לכל נושא הילדים והנוער, בתוך בתי הספר, הבית ספרי והחוץ בית ספרי, שגם זה תפקיד מאוד חשוב ברמה היישובית. לנצל את המשאבים הקיימים היום בתוך המשרדים וכפי שאמרתי, תקציבים נוספים במסגרת התוכנית הממשלתית המתגבשת.

נקודה אחרונה שאני רוצה לציין והיא עלתה בדברים של אנשי המקצוע מהמשרדים השונים. אני רוצה לציין שיש חשיבות לעבודה עם המשפחה ועם ההורים. מחקרים מראים שיש קשר מאוד חזק בין אלימות בני נוער לבין הקשר עם ההורים בתוך המשפחה. לכן אני מבקש, ואנחנו גם רוצים בכך, לתגבר תוכניות בתחום העבודה עם ההורים כמו בית ספר להורים, עבודה קהילתית עם ההורים, ובעצם לחזק את הקשר בין ההורים לבני הנוער. לדעתי זה אחד הדברים שעולים בכל המחקרים שאם אנחנו עובדים גם על המצב הסוציו אקונומי וגם על הפיקוח ההורי ועל הכשרת ההורים והמשפחה איך לעבוד עם ילדיהם ועם בני הנוער בגיל ההתבגרות, זה אחד הדברים שיכול למנוע אלימות פוטנציאלית בעתיד.

אני מבקש להעלות או לאתר הוועדות או לשלוח לנו במייל את הפרוטוקול של הישיבה הזאת. אם תקבלו נתונים מהמשרדים השונים, אנחנו מבקשים לשלוח אותם אלינו.

לגבי עבודה עם הורים, זה בעצם מסר או דרישה אל מול משרד הרווחה?

כן. זו דרישה מול משרד הרווחה אבל גם מול משרד החינוך. המחקר האחרון של פרופסור מונא כספרי ב-2016 מראה בפירוש שיש צורך מאוד רציני בגלל המתאם שנמצא בין הקשר בין ההורים לבין בני הנוער, כאשר זה אחד הדברים שמשליכים רבות על הידרדרות בני נוער לאלימות ופשיעה ולדעתי שווה – זו דרישה שכן מופנית בעיקר למשרד הרווחה – להשקיע משאבים גם בהכשרת ההורים, בעבודה עם הורים, עבודה קהילתית עם הורים דרך בתי ספר להורים ודרך הכשרות של עובדים קהילתיים. זה נושא ששווה להשקיע בו וגם לעבוד עם ההורים ולא רק עם בני הנוער עצמם.

בהחלט. לגבי סוגיית משרד השיכון שיקום שכונות, אנחנו ביקשנו נתונים מהמשרד אבל אם יהיו גם לכם נתונים, זה מאוד יסייע. אני חושב שאלה תוכניות חשובות שצריך לחזק אותן.

אנחנו נבקש את הנתונים של שיקום שכונות בישובים הערביים כדי לראות מה החלק חברתי קהילתי שלנו.

בהחלט.

חברי חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אין ספק שלרשויות המקומיות הערביות יש תפקיד די חשוב. לפני רגע דיברנו עם גדעאן ספדי על כך שהמשרד לחיזוק קהילתי והרשות לביטחון קהילתי אמורים לתכלל את כל התוכנית ברמת ישוב אבל שם מצוין גם שהמועצה המקומית, ראש המועצה עם מועצת החברים, אמורה להוביל את התהליך עצמו. הם נבחרי הציבור ולכן האתגר המאוד חשוב שעומד בפני ועד ראשי הרשויות הערביות וראשי הרשויות עצמן הוא להוביל את התהליך ברמה יישובית.

גם אני כאן. שלום לכולם. אני למדתי משל שאומר שמרוב עצים לא רואים את היער. אני חושב שגם כאן מרוב עצים לא רואים את הנוער. שמעתי על הרבה תוכניות, הרבה משאבים, הרבה משרדים אבל הנוער נופל בין הכיסאות. זו האמת. אנחנו חיים את השטח ואנחנו חיים את המציאות.

אני חושב שצריכה להיות פרופורציה. צריך לשנות משהו במבנים כי אנחנו עכשיו חברה חדשה. אנחנו לא החברה הערבית המסורתית שהייתה ואנחנו לא החברה הישראלית שמעוגנת בחוקים ובנהלים. לכן צריך משטרה מיועדת לנושא הזה. צריך צוותים במשרד החינוך ובמשרד הרווחה שהם מיועדים לנושא הזה וצריך לראות את העניינים בפרופורציה.

אני אתן שתי דוגמאות. משרד השיכון משקיע בצפון ובדרום כאשר הבעיה היא במרכז. נכון, הצפון הוא הפריפריה, נכון, הדרום הוא הפריפריה, אבל הפריפריה החברתית היא במרכז. לכן צריך לשנות את הפרופורציה.

החברה הערבית כמובן.

בוודאי. החברה הערבית. אני מדבר על החברה הערבית. אני מדבר על הפשיעה בחברה הערבית.

קח לדוגמה את שיקום האסיר. כאשר 60-50 אחוזים מהאסירים, מהמעצרים, הם מהחברה הערבית, התפקיד של חברי הכנסת הוא לבדוק האם 50 או 60 אחוזים מהתקציב של שיקום האסיר מופנה ליעדים שלו או לא. אני קצת עסקתי בזה ואני בטוח שכמעט אין שני אחוזים מהתקציבים של שיקום האסיר מופנים לחברה הערבית.

שני אחוזים?

צריך ללכת בפרופורציה מסוימת, לפי הנתונים. אני רוצה לפנות לאחי מחמוד.

בעניין הזה, שייח' כאמל. זו בוודאי נקודה חשובה ואתה מתייחס לכך שכמעט 50 אחוזים מהאסירים והעצורים הם ערבים וצריך לבדוק בהתאם את השיקום. אנחנו נרשום את זה בפרוטוקול ובהחלט נפנה ונבקש את הנתונים.

לכו לכל המשרדים, תקבלו נתונים, כבר יש לנו את הנתונים, צריך לפנות את הקונספציה של השקעת משאבים. אפילו 20 אחוזים אנחנו לא לוקחים אבל כאשר אוכלוסיית היעד היא 60-50 אחוזים, זאת פצצה מתקתקת. כבר התפוצצה הפצצה.

לכן אני רוצה להציע הצעה אחת. אני פונה למחמוד. אם אין בכל רשות מקומית ערבית ועדת חובה, לא ועדת רשות, לטיפול במניעת אלימות, כל העצים האלה יהיו ליופי ולא לקבלת פרי. מי שצריך לתכלל את זה, לרכז את זה, לעקוב אחרי זה, לבדוק את התוכניות, לראות מה יושם, מה לא יושם, למה לא יושם, היכן זה עובד והיכן החסמים – זאת הרשות המקומית. המוקד הוא הרשות המקומית והיא צריכה לדפוק על השולחן ולדפוק על הדלתות, לרכז ולתכלל את כל המשאבים האלה. אחרת אנחנו נשמע על תוכניות יפות, אבל זה לא יורד למטה. מי שצריך למשוך את זה למטה, רק הרשות המקומית.

שייח' כאמל תודה לך. אין ספק שיש מקום לביקורת עצמית בתוך הברה הערבית, גם ברמת המפלגות וגם במועצות המקומיות וכולי.

נמצא אתנו נאדל? תציג את עצמך.

אני אתכם. אני עורך דין, סגן ראש עיריית טמרה, מחזיק תיק רווחה וחינוך בלתי פורמלי. ברשותכם, אני רוצה לחזק את מה שנאמר. הרבה תוכניות והרבה פריצה אבל אין תכלול. אני מדבר על תכלול בין משרדי הממשלה שעוסקים ואמורים לעסוק בדבר. אין מי שמתכלל. אין משרד שמתכלל את הנושא הזה וזה משהו שצריך לקבל. אני חושב, דוקטור יוסף ודוקטור עבאס, מחקר או נייר עמדה ממכון המחקר בכנסת שבודק מה קורה בתחום תכלול בין-משרדי בעניין המאבק באלימות בקרב בני נוער וכל העניין של פשיעת בני נוער. המון תוכניות ואני מדבר על תוכניות של חינוך פרונטלי, אתגרי, מרכזי הורים, מרכזי צעירים, ביטחון קהילתי. כל דבר מהתוכניות שמניתי, אלה תכניות שקשורות לעניין הספציפי של אלימות ופשיעה בקרב בני נוער או בין בני נוער. כל אחד מהפרויקטים שמניתי עובד לבד ואין כאן עבודה משותפת אפילו במישור המשרדי, בין משרדי, בתוך הממשלה. אין עבודה משותפת וכל אחד מהם עובד לבד וכך זה גם מגיע לרשויות המקומיות. אם יש לי ברשות המקומית ייצוג של כל המשרדים, של כל הפרויקטים הקיימים, אני מתקשה כרשות מקומית ואני כופה את זה על הצוותים שלי בתוך הרשות המקומית שיעבדו ביחד. למה אני מתקשה? כי המדיניות וההכוונה מגיעה גם מהמשרדים. אם משרד למשל, נגיד רשות הצעירים משקיעה בתחום הצעירים, במרכז צעירים, ותחום הצעירים נמצא במשרד אחר, לא ירצו להיות שותפים בפרויקט אחד גם אם מדברים על פרויקט שצריך להיות משותף ברשות מסוימת. אם אני מקבל תקצוב מרשות מסוימת או ממשרד מסוים, המשרד האחר לא ירצה להיות שותף כי הוא לא מקבל על זה קרדיט. הקרדיט לא יהיה שלו. לכן יש בעיה כבר בתפיסה הראשונית בתוך משרדי הממשלה וצריך לבדוק את רמת התכלול ולרדת למקום של תכלול יותר בתוך הרשויות.

אנחנו תמיד מדברים רוחבית, על מדיניות ועל תקציבים רוחביים וזה בסדר, אבל צריכים להציע מודל, לקחת ישוב אחד – ואנחנו כמובן להיות הישוב זה – או שני ישובים ולבנות מודל לעומק, להביא לשם את כל החשיבה, לקדם תוכנית עומק בתוך ישוב אחד או שניים ומשם לצאת למקומות אחרים, אבל כל עוד אנחנו ממשיכים לדבר על כל הרשויות, על כל הצעירים, על כל בני הנוער – אנחנו לא נצליח. אנחנו ממשיכים לעשות אותו הדבר בזמן שאנחנו רוצים תוצאות אחרות אבל זה לא יקרה. בואו ניקח ישוב או שני ישובים, נשקיע בהם את המיטב שאפשר בתוכניות ובתקציבים ונצליח.

לצערי אין לנו זמן לעשות עכשיו פיילוט. התוכנית עליה אנחנו עובדים כדי לקדם עליה יחד עם משרדי הממשלה, היא תוכנית עומק וגם תוכנית רוחב. כמובן שהיא תיתן העדפה לישובים שיש בהם אור אדום לפי תוכנית הרמזור שהוצגה פעם בפנינו, אבל עכשיו אנחנו במשבר חברתי ואין זמן לעשות פיילוט אלא חייבים לתת מענה לכל הישובים הערבים וכמובן לתת העדפה לישובים שיש בהם רמת אלימות ופשיעה מאוד גבוהה.

מנהל מרכז אמאן, רידא ג'אבר, בבקשה. אנחנו רוצים לתת את רשות הדיבור לכל המשתתפים שמלווים את הדיון אבל אני מבקש להיות ממוקדים בנקודות מוגדרות כדי שנוכל להתקדם ולא נמשוך את הדיון לעוד שעה נוספת.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות בסיסיות. האחת, מה שקשור לבתי ספר, למערכת החינוך, והנקודה השנייה קשורה לביצוע של תוכניות של משרדי ממשלה בקשר לבני נוער.

בקשר למשרד החינוך, יש כאן בעיה בסיסית. אתה לא יכול לטפל בבני נוער כאשר הבסיס של מתן משמעות לתלמידים, של הזהות שלהם, של מי הם, מה ההיסטוריה שלהם – הוא לא ברור. לכן אנחנו מגדלים בני נוער, מגדלים תלמידים שהמשמעות האישית שלהם, המשמעות הקבוצתית שלהם היא מאוד רעועה ובעייתית. לכן הם כל הזמן נמצאים בניגודים ובמתחים והמתח הזה מתפוצץ בשלב יותר מתקדם של כניסה למעגלים של אלימות ופשיעה בעתיד, כי הבסיס של המשמעות של אותו נער ונערה, לדעתי יש בו כשל שקשור למהות של החינוך בחברה הערבית. לכן יש כאן נקודה בסיסית שצריך לשים אליה לב כי בלי הבסיס הזה, כל התוכניות האחרות הן תוכניות שידברו על קישורי חיים אבל לא ידברו על המשמעות המאוד עמוקה של אותו נער. לכן אתה בונה משהו על בסיס מאוד רעוע. זה קשור לעניין של תפיסת החינוך שאנחנו חייבים להיות חלק ממנה.

לכן בוודאי שצריך להעמיק באותה תוכנית שמשרד החינוך הודיע עליה היום, קישורי חיים, שנכתבה על ידי אנשי מקצוע ערבים. צריך כמובן לבחון אותה ולראות האם היא באמת עונה על הנקודות החשובות הללו.

מאה אחוזים. לכן, לא לקחת את הדברים כמובנים מאליהם. למשרד החינוך יש אג'נדה, בוא לא נתעלם מזה, למשרד לביטחון פנים יש אג'נדה והשאלה אם האג'נדה הזאת משרתת את החברה הערבית או שהיא אג'נדה כללית ואנחנו נופלים בין הכיסאות. זו נקודה שצריך לשים לב אליה.

ביקשתי לדבר לפני משרדי הממשלה כי הטיעון השני שלי קשור ליישום התוכניות. הקונספציה לדעתי היא מוטעית. אתה לא יכול לקחת את אותו נער מהחברה שלו, להוציא אותו מהחברה ולטפל בו לפי תוכנית למשל דרך בית משפט או שיקום או לימוד ואחר כך הוא חוזר לאותה חברה שלו ואז הוא נתקל בבעיה ולכן הוא חוזר לאותו רצף עברייני. צריך לשנות את הקונספציה, צריך לטפל בנער בסביבה שלו לכן צריך לטפל בסביבה ובמצוקות של הנער ולטפל בו שיקומית בתוך השכונה שלו, בתוך החברה שלו, בתוך המסגרת החברתית שלו ולא לנסות להוציא אותו ואחר כך הוא יחזור כאילו יש לו כוחות מופלאים וכוחות עצומים שיכול לטפל במתחים החברתיים שנשארים וקיימים אבל הוא לא יכול להתמודד עם זה אלא להיפך. הוא הופך להיות נטל והוא מפתח עויינות כלפי החברה שלו. לכן אנחנו נמצאים באיזושהי מעגליות ואת המעגליות הזאת צריך לשבור. צריך לשנות את הקונספציה השיקומית טיפולית בנקודה הזאת.

העניין השלישי ובזה אני מסיים. בכל הוועדות אני חוזר ואומר שיש כשל ביישום כל התוכניות. אתה שומע בכל ועדה על עשרות תוכניות אבל בשטח התוכניות האלה לא מיושמות. יש כשל בביצוע וכאן צריך - מה שאמר ספדי, אמר שייח' כאמל ואמרו אחרים – להקים מנגנון שהמנגנון הזה יכול לאתר את החסמים בביצוע התוכניות האלה ולהתאים אותם לחברה הערבית וגם לפקח על הביצוע שלהן. הרשויות המקומיות הערביות הן חלק מהכישלון הזה והן חלק מהחסם של ביצוע התוכניות האלה ואנחנו צריכים לתת דגש על העניין הזה. תודה.

תודה. עלי בולבול, הנהגת הורים ארצית.

שלום ליושב ראש ושלום לכל החברים הנוכחים בישיבה. אני נציג פורום הנהגת ההורים הארצית העליונה, ערבים ויהודים. אם אני מחבר בין כל המוסדות שדיברו כאן, מתוארת פרספקטיבה ממש ורודה אבל האמת במציאות ובשטח, המצב שונה והפוך לגמרי. כולנו יודעים שאם אנחנו רוצים לפתור בעיה, אנחנו צריכים לרדת לשורש הבעיה ושורש הבעיה נוצר בהתחלה, במעגלי החינוך שעובר כל נער וכל ילד. זה מתחיל בבית כאשר יש סכסוך ואלימות בבית, אחר כך זה עובר לשכונה, מהשכונה זה עובר לבית הספר, מבית הספר זה עובר לחברה הרחבה. צריך קודם כל להפעיל את כל הדברים מהרשויות המקומיות בשטח ואחר כך לקבל את כל התכניות האלה ולעשות מעקב ולדעת איך ליישם אותן בפועל. בכל עירייה ובכל רשות יש מחלקות שמבצעות את עבודתן אבל יש נתק מוחלט בין כל הגורמים האלה בעיריות. היה צריך להיות קשר בין כל המחלקות – פסיכולוגיה, רווחה, עיר ללא אלימות, קציני ביקור סדיר, יועצות בתי ספר ומחנכים בבית הספר – כאשר כל הגורמים האלה בקשר הדוק ועוקבים אחרי כל בעיה ובעיה. ולא כל התלמידים שלנו הם נוער בסיכון ולא כל התלמידים שלנו הם חריגים, אפשר למיין ולדעת באיזו קבוצה צריך לטפל. אם היו משלבים כוחות, משלבים ידיים כל הגורמים האלה ולאחר מכן מקבלים את כל התוכניות האלה ואת התקצוב מהמשרדים הממשלתיים ומשלבים הכול ביחד – כך אנחנו מגיעים לתוצאה יותר טובה.

בכל עיר נוצר מצב שהילדים שלנו חיים בחלל ריק. ממש ואקום. הילד בבית רואה את הסכסוך של הבא ושל האימא, הילד סובל ממצוקה כלכלית, הילד מטפח שנאה ונקם והוא צריך לשפוך את הכאב שיש לו, ואז היכן הוא עושה את זה? זה מתחיל בשכונה, זה עובר לבית הספר ומבית הספר זה מתחיל להתגלגל. אם אנחנו עוקבים אחרי זה וכל הגורמים האלה משתפים פעולה ועוקבים אחרי כל תלמיד ותלמיד עם ביקורי בית, בשיתוף פעולה עם המחנך ועם היועצות וכל אחד עושה באמת את העבודה שלו עלה צד הטוב ביותר, ודאי נקבל תשובות חיוביות.

ברשותך, אנחנו לא יכולים להמשיך. אתה נותן הרצאה. אתה יכול להעביר גם תובנות כתובות לוועדה שנשמח לקבל אותן. אנחנו חייבים להמשיך.

אני חושב שלצד זה על הרשויות המקומיות מוטלת האחריות.

אין ספק. כבר אמרת את זה ואנחנו אומרים את זה.

לא. למלא את זמנם הפנוי של בני הנוער והילדים באופן חיובי בפריסת רשת מועדונים בכל שכונה ושכונה. אי אפשר להפקיר את הילדים ואחר כך לבוא בתלונות.

קרן אברהם. רות, את יודעת לתמצת את הדברים לשים נקודות ישר ולעניין.

תודה רבה על זכות הדיבור ואני מבטיחה לדבר בקצרה. למי שלא מכיר, אני מנהלת שותפה של תחום קהילות בטוחות בעמותת יוזמות אברהם לצד אולה נג'אמי יוסף. רציתי להתייחס לנקודה אחת כי באמת נאמרו בדיון כאן המון דברים חשובים. הנתונים שהוצגו על ידי מרכז המחקר בתחילת הדיון, הם בהחלט סיבה לדאגה והם משקפים מעבר לכל ספק את ייצוג היתר של החברה הערבית ואת הנוער הערבי בכל מה שנוגע לאלימות ולפשיעה. העובדה שכשליש מהתלמידים הערבים בחטיבות הביניים מדווחים על כך שיש חבורות של תלמידים אלימים שמאיימים לפגוע בתלמידים אחרים, מראה שצריך באמת לשנות את הנורמות מהיסוד.

אנחנו ביוזמות אברהם מקיימים בשנתיים האחרונות בשיתוף עם מרכז מצמיחים הכשרות למחנכים ולמחנכות בבתי הספר הערבים כדי לצייד את המורים בכלים לשינוי הנורמות, כך שהפופולריות של תלמידים תוקפניים תרד בגלל ההתנהגות האלימה שלהם ותלמידים שנוהגים לפתור סכסוכים ולהרגיע את הרוחות והכיתות שלהם, דווקא הפופולריות שלהם תגבר. היום אנחנו יודעים שתוקפנות הרבה פעמים דווקא מזכה בפופולריות ולא להיפך.

לצערנו אנחנו רואים שבחלק מהישובים הערבים מנהלי בתי הספר נתונים תחת לחץ מתמיד להראות הישגים פדגוגיים חינוכיים והם מעדיפים השתלמויות במתמטיקה ובמקצועות אחרים על חשבון השתלמויות שנוגעות לאקלים החינוכי. בינינו חשוב שמשרד החינוך יעביר את המסר שתלמידים לא יכולים להגיע להישגים לימודיים בסביבה בה הם לא מרגישים בטוחים ויעביר את הדגש גם לתחום הזה.

תודה לך. חברים, אם יש אורחים שעדיין מעוניינים לדבר, מאלה שלא דיברו, בבקשה. המועצה שלום הילד, בבקשה. תציגי את עצמך.

תודה אדוני. נשמח להתייחס. אני עורכת דין ועובדת סוציאלית במועצה לשלום הילד ואני אחראית על תחום של נוער בסיכון וילדים נפגעי עבירה. אני לא ארחיב ולא אחזור על דברים שנאמרו על ידי אנשי המקצוע. החשיבות בתכלול תוכניות היא כדי ליצור איזשהו רצף טיפולי ושירותי לאותם ילדים. אמנם הנושא של הדיון הוא ילדים בפשיעה אבל אנחנו מדברים על הילדים בקצה הרצף ואנחנו רוצים להסתכל על האמצע של הרצף ועל תחילתו כדי לא להגיע למצבים האלה ולנתונים האלה שאנחנו כבר מתייחסים אליהם כאל פשיעה, הרשעות ואפילו מאסרים או מעונות נעולים.

התחושה היא תחושה חמוצה כי יש איזושהי תחושה באופן כללי בתקופה האחרונה של איזשהו אצבע בסכר. רק אתמול היינו בכנסת בדיונים שמתייחסים לסגירות של תוכניות שנולדו לתת מענים ולחזק נוער בסיכון, תוכניות היל"ה וצמצום של תוכנית 360 ובשורה התחתונה אנחנו כל הזמן מדברים על חיזוק ועל יצירה של תוכניות חדשות אבל באותה נשימה אנחנו מדברים כל הזמן על היעדר תקצוב, על היעדר כוח אדם ועל היעדר משאבים.

אני אומר משהו מאוד פשוט. בנתונים בכוח האדם שקיים היום כשיש עובדת סוציאלית שאומרת לנו, ואומרים לנו את זה ברשויות רבות, שיש לה 200 או 300 תיקים - ורק לאחרונה הם השביתו את המערכות – של נוער שהוא לא בסיכון אלא בסכנה ממשית, היא יכולה לתת את המענה רק לילדים האלה. זה אומר שכל הילדים שנמצאים על אותו רצף בתחום "האפור", אלה ילדים שהם נחשבים מתחת לרדאר. אותו דבר לעניין הייעוץ החינוכי. אם יש יועץ אחד בבית הספר, וזה במקרה הטוב, שאחראי על 1,000 תלמידים, סביר להניח שאם יש תלמיד שכרגע מתחיל איזשהו תהליך של הידרדרות או הוא חווה משהו בבית או שמשוטט ברחובות או שיש נשירה סמויה, לא בטוח שתושת לו היד לעזרה בזמן הנכון.

אני אומר עוד משפט אחרון. המועצה לשלום הילד בשנים האחרונות מקיימת פרלמנט נוער, בני נוער יהודים וערבים, בשיתוף פעולה מדהים וחלק מהמסקנות שלהם, ממש בשנה האחרונה, חלק מהדברים הכי בולטים שאמרו איך הם יכולים לבקש סיוע ואיך הם בעצם יכולים לא להגיע למצבי סיכון, אמרו ילדים שהם רוצים מועדוניות גם אחרי הצוהריים וגם מסגרות לא פורמליות. הם אמרו שהם לא רוצים להגיע לקצה כדי לקבל את העזרה אלא הם רוצים את הדברים האלה כדי שהם יוכלו לבוא להשמיע את עצמם וכדי שיוכלו לקבל את העזרה ואת הכלים ולהתייעץ עם איש מקצוע בזמן אמת.

לכן אני חושבת שהאמירה או הזעקה הכי גדולה היא שיתוף פעולה של כלל המשרדים, זאת אומרת, לא לדבר על תוכניות עתיד אלא לחזק את התוכניות שקיימות, כמובן להרחיב בתוכניות אבל לחזק את התוכניות, לחזק כוח אדם, להעביר תקצוב מתאים כדי שלא נגיע לכאן בשנה הבאה עוד פעם לדיון מעקב ויגדל מספר הילדים שנחשבים עוברי חוק או נוער בסיכון או חלילה במצבים הרבה יותר חמורים מכך.

תודה. השלמנו דיון שארך כמעט שלוש שעות. חברי חבר הכנסת יוסף ג'בארין יסכם את הדיון. אנחנו נמשיך הלאה.

אני רוצה להודות לכל המשתתפים, לחברי הכנסת ולאורחים שהיו אתנו גם כאן וגם ב-זום. תודה על הסבלנות שלכם. תודה כמובן לחברי חבר הכנסת מנסור עבאס יושב ראש הוועדה למיגור האלימות בחברה הערבית.

אין ספק שזה דיון שהוא המשך גם לדיונים שיתקיימו תוך התמקדות בסוגיה של בני נוער וצעירים ערבים. בעקבות הדברים שנשמעו וההערות שהועלו, הוועדה תמשיך ללוות את הסוגיה. אני מניח שתקיים גם דיון מעקב בעוד כחודשיים-שלושה.

לגבי הנושאים הספציפיים. חשוב לי אולי למקד את הדברים כך שנוכל גם לעקוב אחריהם. אני אתחיל בהחלטות הכלליות יותר.

הוועדה כמובן מביעה דאגה מהנתונים שנשמעו בדיונים על אלימות גואה בקרב בני נוער בחברה הערבית, על שיעור מקרי האלימות, על פתיחת התיקים במשטרה, על אחוזי הרשעה של קטינים ערבים וזאת ביחס לשיעור הגבוה יותר בקרב התלמידים והצעירים הערבים מאשר השיעור - באותם פרמטרים - בקרב קטינים וצעירים יהודים ובקרב כלל האוכלוסייה.

הוועדה קוראת לכל המשרדים המעורבים ליזום תוכניות מניעה כבר בגיל הצעיר על מנת לא להגיע למקרי אלימות, סיכונים ועבריינות בשלב המאוחר יותר.

הוועדה קוראת למצוא מודל לשיתוף פעולה בין כל הגורמים המעורבים - ושמענו את משרד החינוך, הרווחה, השלטון המקומי, משרד השיכון, המשרד לביטחון פנים – על מנת לתת לצעירים מענה טיפולי רציף רב מערכתי ומניעתי.

בהקשר הספציפי של משרד החינוך, הוועדה קוראת להרחיב את התוכנית לקידום אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות בבתי הספר היסודיים ובחטיבת הביניים. הוועדה גם קוראת להפעיל את התוכנית גם בבתי הספר התיכוניים, זאת גם בהתחשב בנתונים ששמענו ממרכז המחקר של הכנסת על התרחבות תופעת האלימות בקרב החטיבה העליונה.

הוועדה מבקשת נתונים לגבי העסקת יועצים חינוכיים ופסיכולוגים בבתי הספר בחברה הערבית, אלה גורמי המקצוע שאמורים לטפל בסוגיות בהן דנו.

הוועדה קוראת לקבוע תקן קבוע ולאייש יועץ חינוכי גם בחטיבת הביניים בכל בתי הספר וגם בחטיבה העליונה.

הוועדה קוראת להתאים חומרים לימודיים מבחינת התכנים והלשון לתלמידים הערבים בזמן אמת ולא בדיחוי רב בעקבות הפרסום שמתקיים בשפה העברית. הוועדה כמובן קוראת לכך שאנשי מקצוע מהחברה הערבית הם שיכתבו את החומרים הפדגוגיים ושהמקור כשלעצמו יהיה בשפה הערבית.

הוועדה מבקשת לקבל העתק של תוכנית קישורי החיים המיועדת לחברה הערבית. הבנו היום שהיא תפורסם תוך כשבועיים.

לעניין משרד הרווחה. הוועדה מבקשת ליזום תוכנית כוללת לגיוס עובדים סוציאליים לזרועות הרווחה השונות, על מנת לתת מענה לצרכים השונים של משרד הרווחה בקרב צעירים ערבים. כמובן כאן אנשי המקצוע הם בעיקר העובדים הסוציאליים.

לגבי המשרד לביטחון פנים. הוועדה תשמח לקבל את הנתונים של הסקר שתואר בדיון על ידי ראש אגף מדיניות, סקר מקיף וחשוב. חשוב לנו גם לראות את תמונת המצב שעולה ממנו, שתוארה כתמונת מצב קשה.

עדיין לגבי המשרד לביטחון פנים. הוועדה מבקשת פילוח של תקציב שיקום האסיר עם פילוח ליהודים וערבים.

לגבי חברת המתנ"סים. הוועדה מבקשת מסמך שיפרט את חלוקת התקציבים לפי הישובים, ישובים יהודים וישובים ערבים, וכן ההשקעות של החברה בחברה הערבית.

המשרד לביטחון פנים וקידום קהילתי וכן מרכז השלטון המקומי. הוועדה קוראת לתכלל את כל תכניות המניעה והטיפול הקיימות. אנחנו מאוד ממליצים שבכל רשות מקומית יהיה רפרנט שיבטיח רצף של התוכניות והמענים הקיימים בהקשר הזה וגם כתובנה כללית.

הוועדה שותפה לקריאה שבכל רשות מקומית תהיה מעין ועדה שמתכללת את כל המאמצים להתמודדות עם תופעת האלימות בקרב בני נוער, ועדה שתפעל בחסות הרשות המקומית, העירייה או המועצה המקומית, ותאגד בתוכה את כל אנשי המקצוע והאחראים בתוך כל ישוב.

לבסוף, משרד האוצר. ברור שללא תקציב וללא מימון, אי אפשר יהיה לממש ולבצע את התוכניות שהוצגו, לרבות התוכניות עליהן שמענו במשרד החינוך, במשרד הרווחה, במשרד השיכון, ולכן הקריאה שלנו היא להבטיח את התקציבים הללו לרבות התקציבים התוספתיים כדי שיהיה אפשר לממש את התוכניות שאמורות להתמודד עם נוער בסיכון ונוער שיכול להידרדר לאלימות ופשיעה בחברה הערבית.

אנחנו כמובן נמשיך ללוות את הנושאים הללו.

שוב, תודה רבה לכל המשתתפים ונקווה שתהיו אתנו גם בדיונים העתידיים.

תודה חברי חבר הכנסת דוקטור מנסור עבאס ותודה לכל המשתתפים. אנחנו נועלים את הישיבה.



הישיבה ננעלה בשעה 13:09.