ישיבת ועדה של הכנסת ה-23 מתאריך 18/08/2020

מוקדי פעילות סיירות הורים בחופש הגדול בימי מגפת הקורונה

פרוטוקול

 
פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
18/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 8
מישיבת ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
יום שלישי, כ"ח באב התש"פ (18 באוגוסט 2020), שעה 11:06
סדר היום
מוקדי פעילות סיירות הורים בחופש הגדול בימי מגפת הקורונה
נכחה
חברת הוועדה: מיכל קוטלר-וונש – היו"ר
מוזמנים
איריס נהרי - סגנית מנהל שרות, טיפול בהתמכרויות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מיטל אברהמי - ראש חוליית מניעה והסברה, אגף חקירות ומודיעין, המשרד לביטחון פנים

ד"ר פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

ימית אלפסי - המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

ניר קריסטל - סגן ומ"מ ראש העיר רעננה

קרני רימר-צרי - מנהלת ביטחון קהילתי, מועצה אזורית עמק הירדן

עיסאם נסראלדין - מנהל הרשות למאבק בסמים ואלכוהול, עירית דאלית אל כרמל

אמנון אביגדור - מ"מ רכז סיירת אזורית, עמק הירדן

רותם גבאי - מנהלת סיירות הורים בירושלים

אורי גדס אילני - דוקטורנט, מרצה ומנחה קבוצות
מנהלת הוועדה
בת שבע פנחסוב
רישום פרלמנטרי
א.ב., תרגומים

מוקדי פעילות סיירות הורים בחופש הגדול בימי מגפת הקורונה
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
טוב, אני מתנצלת על העיכוב הקל בהתחלה של הדיון המאוד חשוב שלנו. בוקר טוב לכל מי שמצטרפים אלינו, בעצם בהמשך לדיון קודם שקיימנו במסגרת הוועדה בנושא מיזם החופים ויוזמות הרשויות בימי החופש הגדול בעת מגפת הקורונה. אני בטוחה שיש איזושהי חפיפה בין הדיון שנקיים כעת. אני שמחה לפתוח את הדיון בנושא סיירות ההורים. זה נושא שממשיך את הקו החשוב של דאגה והגנה על בני הנוער של כולנו בעיקר בזמן החופש הגדול, והייתי מוסיפה לזה, לצד האתגרים הישנים-חדשים בצל משבר הקורונה שניצבים בפנינו.

סיירות ההורים, אני מבינה שבשנת 2019 כל הגורמים שלוקחים חלק בסיירות הללו, הרשויות המקומיות, הרשות למלחמה בסמים ו"עיר ללא אלימות" וכו', חברו לגוף אחד, הרשות לביטחון קהילתי של המשרד לחיזוק וקידום הקהילה, ותחתיו הפעילות מתקיימת, שזה כבר התחלה מצוינת. שיתוף הפעולה הזה חשוב מאוד.

כיום למיטב הבנתי פועלות כ-50 סיירות הורים ברחבי הארץ בכל מיני ערים ויישובים. מתנדבי סיירות ההורים מהווים אוזן קשבת לבני הנוער במקומות שבהם הם מתגודדים. הסיירת מסיירת במרכזי בילוי נוער בלילות, במהלך סופי שבוע, בזמן חופשות בתי ספר, שזה התארך אל מול כפי שאמרנו, משבר הקורונה, ואני בטוחה שנשמע גם מכם את ההשלכות של הנושא הזה בעת הזו. ההורים עוברים הכשרות שמסייעות להם ללמוד להתמודד בצורה טובה יותר עם תרבות הבילוי של בני הנוער, בין היתר, ובגלל זה אנחנו בין היתר נמצאים בוועדה הזאת בראשותי, הנושא של סמים ואלכוהול והתמודדות עימם. במקרים שבהם סבורים ההורים שהם נתקלו בנער או נערה שזקוקים לסיוע מקצועי, הם מפנים אותם לכך.

אשמח שמי שידבר פה עכשיו בעצם ייתן את הדעת בדבריו/בדבריה גם על הנושא של אתגרי החירום כפי שדיברנו עליהם, אל מול משבר הקורונה וגם בטיפול ההוליסטי יותר, ואם אני מפסיקה לרגע את הדיון שהתקיים פה עד לפני כחמש דקות וממשיכה, מה שאני צופה שצריך לדבר עליו זה הרצף, זאת אומרת מהיכולת לזהות ולאתר את הנער או הנערה שזקוקים לעזרה והאפשרות להפנות לגורם מקצועי להמשך טיפול ואולי גם להתחיל לפני. הגורמים שיכולים לזהות ולסמן צריכים לבוא גם מתוך גורמי המקצוע, ולכן כשאתם מדברים, בבקשה תיתנו את הדעת גם על האפשרות לייצר את הרצף הזה, על החסמים העיקריים שאתם נתקלים בהם כפי שאמרתי, בחלוקה הזאת של החירום אל מול משבר הקורונה, שלצידה גם ההזדמנות הגדולה גם אולי לייצר את הטיפול ההוליסטי הנכון יותר, ארוך הטווח יותר.

אני כבר אזמין את כל הגורמים שנמצאים איתנו בזום. אני מקווה שכולם יספיקו לשתף אותנו, וגם אם אתם יכולים להתייחס לשיתוף הפעולה בין הגורמים שכפי שהבנתי, כבר קיים. אם אפשר לשפר אותו? אם ישנם חסמים? זה גם חלק ממה שקורה הרבה פעמים בוועדות האלה, שהגורמים מדברים זה עם זה ושומעים את הדברים.

יש לנו את המשרד לחיזוק וקידום קהילתי, את ימית שנמצאת איתנו בזום.
ימית אלפסי
בוקר טוב, אני לא יכולה להתעלם ולדבר רק על ההיערכות שלנו בצל אתגרי הקורונה. אני חייבת לחבר בין מה שעולה בישיבה הזאת לישיבה הקודמת ולישיבה שהייתי בה אתמול, ולשים את הדברים על השולחן. קשה לנו פה לדבר על רצף ועל כל הפעילויות והשירותים שלנו כשבעצם המציאות היא שאנחנו נמצאים בשנה תקציבית שבה הרשויות המקומיות שבהן אנחנו פועלים לא קיבלו מאיתנו שקל לתקציב פעילות. שימרנו כוח אדם, שזה אומר שרכזי סיירות הורים לא פוטרו, אבל רבים מהם היו תחת סכנת פיטורין בתחילת השנה, ובעצם יש חוסר ודאות מאוד גדול שמצטרף למה שקורה בשירותים ובתוכניות שותפות שלנו כמו 360, היל"ה ושאר השירותים, אז זה המצב שאנחנו נמצאים בו כרגע שקשור לא לקורונה אלא קשור לזה שאין לנו בעצם תקציב מדינה.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
קודם כל אני מקבלת לחלוטין, וכפי שאת בטח יודעת, הדיון הזה מתקיים היום בהמשך גם לדיון הקודם אחרי שדחינו אותו בשבוע שעבר כדי לקיים דיון דחוף בתוכנית היל"ה. בעקבות הדיון הזה יצא מכתב דחוף גם אל ראש הממשלה, גם אל שר האוצר, גם אל שר החינוך, שבאמת מתריע ומסתכל בצורה כפי שאת פורסת אותה, בצורה נכונה על ההכרח, ואני אוסיף על כך ואומר, על ההכרח להבטיח תקציב לפחות לשנה הקרובה 2021 כיוון שבלתי אפשרי ולא מתקבל על הדעת שנקיים את הדיון שוב בעוד שלושה חודשים. לכך הקריאה ואני מחדדת אותה ואני אמשיך לקרוא מעל כל במה בדיוק לדבר הזה. אל מול המציאות הזאת אנחנו נקיים את הדיון כדי שנדע להנגיש גם את החסמים כמובן אל מול הצורך התקציבי הדחוף שאת מעלה אותו.
ימית אלפסי
נכון, זאת אומרת שכרגע בעצם עיקר הנטל ומי שסופג את הדברים לא רק מאיתנו אלא גם משאר התוכניות שיש בהם חוסר ודאות, זה הרשויות המקומיות. זה שהן מצליחות לקיים הכשרה או לצייד את סיירות ההורים שלהן בכיבוד או בחולצות זוהרות או בכל האמצעים שצריך, הם עושים את זה דרך אלתור, דרך שותפויות, דרך התנדבות, דרך כל מיני אמצעים שהם לא נתמכים לצערי בתקציבים שאנחנו, 360 או תוכניות אחרות שנפגעו, מפנות אליהם. זה חלק אחד.

לגבי משבר הקורונה, אני יכולה להתייחס ולהגיד שגם כאן חוסר הוודאות מאוד משפיע על הפעילות גם בהקשר של סיירת הורים וגם בהקשר של תוכניות ופעולות אחרות שהצענו, שהן מציעות חלופות ו-reaching out וניסיון להפעיל בני נוער במקומות שהם מתגודדים בהם במרחב הציבורי. בעצם היה קושי מאוד גדול לתכנן פעילויות. היו רשויות מקומיות שעשו מאמץ מאוד גדול לתכנן פעילות, להוציא פרסום ופתאום ההנחיות משתנות ואסור התגודדות ואסור התקהלות ואסור לכנס בני נוער, וממש בהתראה של יום-יומיים צריך לבטל פעילות שהושקע המון זמן בתכנון שלה. צריך לקחת בחשבון את הדברים האלה, את הקושי שלנו לתכנן בצל ההנחיות המשתנות, וגם את הדילמה שמצד אחד יש פה בני נוער מתגודדים, ואם אנחנו נגיע אליהם עם מדריכים או עם מתנדבים וננסה להפעיל אותם, אז אולי עשינו משהו טוב כי מנענו התנהגויות סיכון. מצד שני איזושהי אחריות גדולה מאוד של הרשויות המקומיות. אם הגענו עם המגרשים ועם המדריכים ועם הכדורים ועם המתנדבים, אנחנו עלולים להיות הסיבה שהגיעו יותר מדי בני נוער ואנחנו בעצם ניקח על הכתפיים שלנו את האחריות להתקהלות בהיבטים של הקורונה. זה מבחינת האתגר של מצב הממשלה עם התקציב, הנושא של הקורונה.

עכשיו אני רוצה להוסיף היבט שלישי שקשור גם לקורונה וגם לאתגרים החדשים ולמגמות שאנחנו מזהים כשאנחנו מפעילים סיירות הורים. אחת המגמות שאנחנו מזהים בשנים האחרונות, מגמה הולכת ומתחזקת זה איזשהו שינוי בתרבות הבילוי ובדפוסי הימצאות של בני נוער במרחב הציבורי. ברוב הרשויות למעט אולי רשויות גדולות שיש להן חופים, שיש להן אזורי בילוי מאוד גדולים, אנחנו יודעים להצביע על תופעות של מעבר מהתקהלות גדולה והמון בני נוער ששוהים בפארק ציבורי, לקבוצות יותר קטנות של בני נוער ששוהות בחצר או באיזושהי זולה קטנה או בתוך הבתים. יש לנו יותר ויותר דיווחים של סיירות הורים שהמתנדבים מספרים, יצאנו לפארק, יצאנו לשטח, אנחנו לא מוצאים את בני הנוער כמו שמצאנו בעבר. אנחנו רואים יותר הסתה לדפוסי בילוי אל מול המסכים, בבית. לכל דבר כזה יש משמעויות, יש מחירים וזה גם עולה בקנה אחד עם נתונים שאנחנו מקבלים גם בעולם וגם במחקרים אחרים על דפוסי בילוי של בני נוער. יש איזושהי העתקה של התנהגויות סיכון מהמרחב הציבורי הרגיל למרחב ציבורי או קטן יותר, פרטי יותר, הכניסה של הבניין, דברים מהסוג הזה או למרחב הווירטואלי.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
קודם כל אני מודה לך מאוד ואני אתחיל מאיפה שאת סיימת. המגמות החדשות האלה והנתונים האלה, אני מבקשת להנגיש את הנתונים האלה גם לוועדה. זה מאוד חשוב לנו כיוון שהוועדה בחרה להאיר את האור על נושא ההתמכרויות באופן כללי. אני חושבת שהנתונים שאת מתארת אותם משליכים בצורה מאוד ישירה על נושא ההתמכרויות ותת ההתמודדות של מדינת ישראל בכלל עד היום, ובטח ובטח אל מול הנתונים המשתנים. אני אומר שהיות ועל זה הארתי את הזרקור עם כניסתי לתפקיד, לכך גם אני ביקשתי ובתקווה שגם אקבל בנושא התקציבי את התקציב שמיועד לכך. חשוב לנו מאוד לאסוף את הנתונים ובאמת להתכונן ולהיערך מבעוד מועד לצורה הנכונה ביותר להשתמש כמובן בתקציבים הללו. אני חושבת שאת מסמנת פה בעיה מאוד גדולה, מה שמחייב אותנו להיערכות מבעוד מועד כיוון שסיירות ההורים כפי שאת מתארת אותן, גם לא יודעות באותה צורה להגיע לאותם בני נוער ולסייע. הגענו כבר עד למקום שבו אין אפשרות היערכותית מבחינה מסוימת להגיע לבני הנוער. ה-out reach הזה הופך להיות הרבה יותר קשה ממה שאת מתארת לי. זה דורש מאיתנו לתת את הדעת איך ממשיכים לעשות את ה-out reach אל מול מציאות פיזית משתנה.

אני גם רוצה להתייחס, ואולי כל מי שיעלה אחר כך גם יוכל להתייחס לנקודה המאוד חשובה שהעלית, והיא בתקופה של חוסר ודאות, חוסר ודאות שאגב ממשיך את השיחה הקודמת, חוסר הוודאות שבעצם בני הנוער משקפים לנו את חוסר הוודאות החברתית הגדולה, הבריאותית הגדולה והנפשית הגדולה שחווים כלל אזרחי מדינת ישראל, שוב, ללא הבדלי דת, גזע, מין, מעמד סוציו-אקונומי, והנוער הוא השיקוף הטוב ביותר והחשוב ביותר. הוא הופך להיות חירומי אבל חייבים לתת על זה את הדעת ולחשוב בצורה מאוד משמעותית ואל לנו לאפשר מצב שבו נוצר חוסר שוויון בין רשויות שיכולות לטפל או לייצר איזה שהם מנגנוני טיפול, ורשויות שאינן יכולות, שאני כבר אומרת שזו תהיה מציאות בלתי נסבלת.

חלק מההיערכות לכך חייבת להיות היערכות לאומית כפי שדיברנו גם בדיון הקודם, כיוון שזה שבמקרה הנוער מגיע לעיר כזו או אחרת מעיר כזו או אחרת, לא יכול להיות משהו שאנחנו מאפשרים לו לקבל טיפול פרטני. הוא גם פחות יעיל והוא גם לא משקף את המציאות שבה אלה כל בני הנוער של כולנו. במקרה הם הגיעו מרשות כזו או אחרת. זו באמת דרישה מאוד חשובה שתצא מפה לטיפול לאומי ולא טיפול נקודתי פר רשות.

עם כל זה, אני מבקשת לשמוע את סיירות ההורים. נמצא איתנו ניר קריסטל, סגן ומ"מ ראש העיר רעננה. אני אומר שאני בת רעננה וילדיי גדלים ברעננה.

בוקר טוב לניר קריסטל.
ניר קריסטל
בוקר טוב. אני הקמתי את סיירת ההורים של רעננה ב-2010. פיקדתי עליה עד 2018, עד תקופת הבחירות. בשעתו היא הייתה אחת משתי סיירות שהיו תחת המשטרה, ואני תיכף אדבר על ההבדל, והיא כרגע בפורמט עירוני.

תראו, אני מחלק רגע ברשותכם ללפני הקורונה ואחרי הקורונה. לפני הקורונה, בתור התחלה, יש שונות אדירה בפעילויות של סיירות ההורים ברמה הלאומית, וזה אומר שיש סיירות שהן הרבה יותר אפקטיביות וסיירות שהן פחות אפקטיביות והשאלה היא לפי המודל. כשאנחנו לקחנו ושמנו את הסיירת בשעתו תחת המשטרה, אנחנו התחלנו מנקודה שהיא לפני הכול חינוך, כי זאת המטרה שלנו לנוער, אבל כאשר מגיעים הורים שהנוער יודע שיש להם גם את הסמכויות אבל הם לא מפעילים אותם, הם באים מעמדת ההורי למרות שיש באמתחתם כלים של סמכויות אכיפה, המפגש הופך להיות מדהים כי הוא הופך להיות מאוד מאוד חינוכי, מאוד שיחה. הוא דרך אגב משפר פלאים גם את התדמית של המשטרה ושל יחידות האכיפה מול הנוער, כי הם יודעים שלא משתמשים איתם בסמכויות הללו, אבל מאחר והם יודעים שיש, אז גם במקרה הקיצון שיתוף הפעולה מעולה.

יש עם זה בעיה כשהסמכות היא רק ברשות, כי יש מקומות, ומיכל, את אמרת נכון. יש מקומות שבהם הנוער יותר "סופר" את ההורים ויש מקומות שהנוער פחות "סופר" את ההורים ויש נוער יותר קשה ונוער יותר קל, ואז את מגיעה לכל מיני קונפליקטים וכל מיני חיכוכים שלפעמים לסיירת ההורים מהבחינה החוקית, למעט זה שהילד אומר להם, חבר'ה, אתם מוזמנים, תסלחו לי, לעוף מפה, לא נשאר להם הרבה מה לעשות. זה אחד הדברים שאנחנו חייבים לטפל בו כי סיירות ההורים חייבות שיהיה להם הסמכויות הרלוונטיות כדי שהם יוכלו לטפל גם במקרי הקיצון, או לחילופין לתת להם מענה במסגרת יחידות אכיפה עירוניות או אחרות.

כאשר אנחנו ב-2018 העברנו את זה ליחידה ביטחונית, זה נבע מזה שהמשטרה, ראינו שהיא לא יודעת לטפל נכון בסיירות ההורים כיחידת - - - , למה? כי למשטרה יש תקנים ושעות פעילות שהם דורשים ממתנדבים. מי שמתנדב ביחידות משטריות של יח"מ וכאלה צריך לעשות שמונה שעות בחודש ו-12 שעות בחודש. מתנדב סיירת הורים בא ורוצה לטפל רק בנוער פעם בחודש, ארבע שעות. זה נושא שאני ממליץ, מיכל, לתת עליו את הדעת, בכלל על המבנה של סיירות ההורים וסמכויות, ולייצר פה אחידות.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
חשוב מאוד גם האחידות. גם חשוב לי מאוד שיהיה שיתוף במידע. יש ניסיון ברשויות השונות לעשות את זה בדרכים שונות. חשוב מאוד לייצר איזשהו מאגר מידע משותף כדי ללמוד זה מזה ולא להמציא שוב פעם את הגלגל מחדש בכל פעם אחרי שכבר יש באמת ניסיון ומסקנות.
ניר קריסטל
אין ספק, אבל אחת ולתמיד צריך לקבוע מודל שבו הסיפור הזה עובד. המודל הזה היום לא קיים.

הדבר השני זה באמת לפני קורונה ואחרי קורונה. תראו, לפני קורונה ה- reaching outהיה מאוד קל. מצאנו את הילדים ועשינו להם הרבה מאוד פעילויות נוספות במסגרת הרווחה, במסגרת התרבות, עלם, כל התוכניות של קידום נוער. במסגרת המגבלות נאלצנו לבטל המון דברים. היום אני יכול להגיד לכם שברעננה אנחנו משחררים כמעט את הכול מתוך התפיסה שעדיף לנו שהמדריכים שלנו יקלטו את הנוער, יוכלו כן לעשות את אותם מפגשים במסגרת ההגבלות ובמסגרת התו הסגול וכל מה שצריך, אבל עדיף לנו כן לעשות את ה- reaching outלנוער. להיות בן נוער היום בעידן של הקורונה, תסלחו לי, זה עונש.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
נכון.
ניר קריסטל
הנוער שלנו, וזה מה שכולנו חייבים להבין, חי היום באי-ודאות על גבול הפאניקה. הלכה להם שנת לימודים אחת, הם לא יודעים איך הולכת להיפתח שנת לימודים בעוד שבועיים. הלכו להם מבחנים, הלכו להם החיים. לחלקם יש לחצים אדירים בבית, הורים שלא עובדים, מצב כלכלי קשה, ריבים בבתים.

אם אנחנו כמבוגרים שומעים בחדשות, מעורבים, גם ככה ההנחיות, פה אף אחד לא מבין מה הולך כי באמת הן משתנות תדיר לאור המצב. הנוער מבולבל והוא בכאוס והוא בחרדה והוא לא מצליח לפגוש את החברים שלו ואין לו איפה לפרוק את האנרגיה, וזה בסוף איפשהו יתפרץ, ולכן עדיף לנו היום לפתוח ככל הניתן כמה שיותר מסגרות בלתי פורמליות בערבים, לתת לנוער לתת החוצה, לתת לנוער להשתחרר, לתת לנוער באמת קצת לעשות ונטילציה לרגשות במסגרת, בין אם זה סיירות הורים, מדריכים, אבל אנחנו חייבים לצאת מנקודת הבנה אחת: הנוער היום בחרדה אמיתית. זה שונה לחלוטין מהמצב הרגיל שלנו. זה לא חופש גדול רגיל.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
לחלוטין. אתה בעצם ממש פורץ לדלת פתוחה כיוון שאנחנו בהמשך דיון שקיימנו פה בסיירות החופים, ועלתה שם גם קריאה מאוד ברורה לדיון דחוף שצריך לקיים אותו כמובן במסגרת הוועדה הזאת כיוון שהנושא הזה של המימד הנפשי, ההשלכות מעבר לבריאותיות והכלכליות שכולנו מדברים עליהן, באמת הנוער כשיקוף לחרדה ההולכת וגואה וחוסר הוודאות כפי שאתה מתאר אותו, ניר, בצדק, מציאות משתנה, חוסר ודאות אינהרנטית בתוך מציאות משתנה. ההכרח שלנו, האחריות שלנו, המחויבות שלנו כמבוגרים האחראים היא לייצר בתוך המצב הזה איזשהו היגיון מסדר, לייצר ודאות ככל שניתן ולצפות מבעוד מועד ולהבין שהם מהווים את השיקוף של המשבר הנפשי שלצד משבר הקורונה, החברתי, הכללי, הלאומי.
ניר קריסטל
אני לוקח את זה לעוד מילה אחת: הם החוליה החלשה.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
בהחלט, אתה לוקח לי ממש את המילים מהפה. הם לא רק החוליה החלשה ביותר שלפיה נמדדת חברה, אלא הם האחריות המשותפת של כולנו שלפיה נמדדת חברה. זה מתחבר לדיונים השונים שמתקיימים פה בוועדה הזאת בהקשרים השונים. באמת אני חושבת שאין פה הבדלים בין דת, גזע או מין וגם לא מעמדות סוציו-אקונומיים, ולכן הקריאה פה תהיה ותמשיך להיות גם במסגרת הוועדה הזאת אבל גם למשל לוועדת החינוך לערוך דיון דחוף בנושא ההיערכות החשובה לקראת תחילת שנת הלימודים שמסתמנת להיות שונה מאוד מהמציאות שאנחנו מכירים אותה. היערכות לטובת בני הנוער והנושא הנפשי שצריך לתת עליו את הדעת, לרבות כלל הגורמים שהם יהיו מעורבים בדיון הזה.

עוד נושא מאוד חשוב שהעלית פה זה הנושא של המודל הארצי האחוד, האחיד. אני הייתי מבקשת מהמשרד לחיזוק וקידום קהילתי, אני חושבת שיכול מאוד להיות שזה יהיה המקום לאחד בו את הדבר הזה ולייצר איזשהו שיתוף פעולה נכון בין הרשויות. אני גם פתוחה לשמוע אחרת גם ממך וגם מאחרים, אבל אני חושבת שצריך להמשיך לייצר את המודל האחיד הזה ולמצוא את הגורם המתכלל. אשמח כפולו-אפ ממך לקבל את הנתונים בנושא הזה, מה דרוש, איפה החסמים הקיימים כדי לייצר מודל אחיד כזה.
ניר קריסטל
עוד משפט אחד. אני אנצל את הבמה גם כי זה נאמר קודם. הסיפור של הפרויקט הלאומי, אנחנו התחייבנו להיכנס לפרויקט הלאומי בסוף שנת העבודה הקודמת ומצאנו את עצמנו עם זה שהכול התפרק. לנו יש את כל המחויבות. אנחנו מתחילים שנת לימודים ובעצם אין לנו שום מצ'ינג בתקציב, וזה פוגע אנושות בתוכניות וביכולת להכניס מדריכי מוגנות והרבה מאוד מהפעילויות השוטפות לשנת הלימודים.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
אנחנו כבר דנו בכל הנושא של התקציבים. אני כן אבקש מהגורמים שנמצאים פה להנגיש לנו את הנתונים, את הכסף, את המצ'ינג שאתה אומר שחסר לכם כדי שאני אפנה בפנייה דחופה נוספת, כי אני חושבת שאנחנו אל מול ממש מה שיכול להיות צונאמי אם אנחנו לא נקדם ונבין את גודל השעה ואת מה שהיא דורשת מאיתנו, ואני מקבלת לחלוטין שבסופו של דבר עם כל הכוונות הטובות לא נוכל לעשות שום דבר ללא תקציב. תודה רבה, ניר.

רותם גבאי, מנהלת סיירת ההורים בירושלים.
רותם גבאי
אצלנו הרבה הורים מדווחים שהנוער לא כל כך נמצא ברחובות, בקושי מצליחים ליצור קשר ומן הסתם גם מרגישים חוסר משמעות בתוך הסיירת, ואנחנו מנסים לחשוב על פתרונות יצירתיים איך להגיע לנוער.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
טוב, תודה רותם. כיוון שאנחנו במעין דיון המשך, אני חושבת שאת מעלה עוד נושא שנגעו בו גם אחרים גם בדיון הזה. העובדה שהנוער לא ברחובות מקשה עלינו, ואני אוסיף לזה נדבך נוסף, שבאמת ההתמכרות למסכים כפי שאנחנו יודעים שקיימת כהתמכרות בפני עצמה, בטח ובטח בחסות הקורונה שבה אנחנו עודדנו את בני הנוער, וההשלכות גם הנפשיות על הנושא של בני נוער מבודדים יותר שלא נמצאים אפילו בתמיכה הנפשית החברתית הרגילה כיוון שאנחנו לא מאפשרים להם להיות שם במסגרת קפסולות. גם על כך בהחלט צריך לתת את הדעת, וזה שאנחנו לא רואים את בני הנוער ברחובות זה רק מדאיג יותר ולא פחות.

אני מבקשת את קרני שנמצאת איתנו, ממועצה אזורית עמק הירדן. שלום, בוקר טוב.
קרני רימר-צרי
בוקר טוב לכולם. בעמק הירדן יש לנו סיירת הורים ותיקה, סיירת הורים אזורית ששמה סיירת הורים עמק הירדן. היא הוקמה ב-2009 בהתחלה כיוזמה מקומית באיזשהו יישוב אצלנו שהיו אצלו מקרי אלימות, ונדליזם, ובהמשך בשיתוף פעולה עם גורמים נוספים. היום זה פועל במודל שהוא להבנתנו ייחודי יחסית, של סיירת הורים אזורית שזאת סיירת שכוללת את מרבית יישובי העמק. עמק הירדן, יש לנו פריסה גיאוגרפית רחבה, זה מרחב כפרי, 22 ישובים, 17 מתוכם קיבוצים ועוד חמישה ישובים או מושבה. יש לנו התמודדויות שהן אחרות מאשר סיירת הורים שהיא בעיר. זה מאפיינים אחרים, זה התמודדויות אחרות.
היו"ר מיכל וונש
אם הבנתי נכון מהדיון הקודם, אתם גם מתמודדים עם הרבה מאוד בני נוער שבעצם מגיעים מחוץ למועצה ונמצאים אצלכם. אני אשמח לשמוע עוד קצת על איך סיירת ההורים, אם בכלל, מתמודדת, יכולה להתמודד. זה בעצם לא בני הנוער של האזור לפי מה שאני מבינה, אבל בכל זאת אני מניחה שגם בני הנוער של האזור מגיעים לאותם מקומות בדיוק כי יש שם עוד בני נוער ממקומות אחרים.
קרני רימר-צרי
אני אגיד שהחבר'ה שלנו ספציפית, של נוער עמק הירדן, הם פחות מבלים במקומות האלה שדובר עליהם בוועדה הקודמת, של מורד הירדן. כן יש לנו שם סוגיה כמו שבוודאי דיברתם בדיון הקודם וכמו שדיבר ראש המועצה שלנו, של בני נוער שמגיעים ממקומות רבים בארץ, אם זה מאזור מטה בנימין וחברון וגם מערים גדולות בארץ, ונמצאים אצלנו. זאת סוגיה שבהחלט מונחת לפתחנו.

אני אגיד שסיירת ההורים שלנו ספציפית היא פחות מגיעה לשם גם כי הנוער שלנו פחות מבלה שם וגם כי אנחנו יותר מבקרים במוקדי הבילוי בתוך היישובים ובמסיבות אם יש או מפגשים גדולים או אירועים בטבע כמו שהיו לנו עכשיו בתקופת הפוסט קורונה, אבל פחות אנחנו מגיעים לשם.

אני כן רוצה להגיד שלתפיסתנו ההשפעה הגדולה של סיירת ההורים היא בעצם בהגברת המעורבות ההורית ודריסת הרגל של עולם המבוגרים גם בשעות הלילה. גם בשעות הלילה ובמרחב הציבורי ההורים נמצאים, הם נוכחים. אנחנו יודעים שהנוכחות שלהם היא מאוד ממתנת ומרגיעה ובעצם יש פה אמירה שבמקום לצפות מהמערכות לייצר לנו פתרונות, אז ההורים נמצאים וקושרים קשרים בינם לבין עצמם ומנסים לייצר מענים ופתרונות לילדים בשעות הלילה בשביל תרבות יותר בטוחה.
היו"ר מיכל וונש
תודה. אני חושבת שאת מעלה נושא מאוד מאוד חשוב והוא באמת נושא של לקיחת האחריות. לקיחת אחריות אישית, לקיחת אחריות הורית, הבנה שאנחנו נמצאים בעידן מאתגר מכל הבחינות, וגם אם כל הגורמים מאוד רוצים לסייע, בסוף זה גם לפתחנו כהורים, לפתחנו כאנשים פרטים.

מאוד מעניין אותי לשמוע והאמת שניר גם נגע בזה, אולי זה המשך גם מהדיון הקודם, מה עושות סיירות ההורים עם המידע שהן צוברות? האם הורים מחויבים להעביר את המידע לגורמים והאם זה מונע מבני נוער גם לחלוק איתם בצורה משמעותית את הנושאים? באיזה מן אתגר נמצאים ההורים מהבחינה הזאת? אני הבנתי שהמחנכים או צוותי ההוראה נמצאים במעין דילמה מאוד גדולה. בני הנוער אולי מבעוד מועד אינם פונים אליהם מתוך הידיעה שאין מן חיסיון כזה. אני כמשפטנית אומרת חיסיון עורך דין אבל בסדר, צריך לתת על זה את הדעת בצורה יותר משמעותית.

אשמח לשמוע מתוך הניסיון שלכם מה ההשלכות של הדבר הזה אם הוא מגיע לפתחיכם, מה ההורים עושים עם המידע? האם הם חולקים אותו ועם מי?
קרני רימר-צרי
אני אגיד שזאת סוגיה מאוד עדינה ומורכבת ורגישה. אנחנו מאוד מקפידים שבסיור רגיל או אם מגיעים לאיזושהי סיטואציה שהיא יחסית לא מורכבת או שאנחנו יכולים להכיל אותה, אז המתנדבים שלנו נמצאים, משוחחים עם בני הנוער, רואים שהם בסדר, שהם אינם בסיכון ושם זה נשאר. אנחנו לא מעבירים את המידע הלאה להורים שלהם יום למחרת.
היו"ר מיכל וונש
לגורמי רווחה, לגורמי מקצוע?
קרני רימר-צרי
לא מעבירים להורים או לגורמי מקצוע אלא אם כן הייתה שם איזושהי סיטואציה ספציפית שהיא סיטואציה שהיא סיכונית, אם זה ילד שמאוד השתכר ונמצא שכוב על הרצפה, חסר הכרה, אם זה נער או נערה בסיכון ממצבים אחרים ואז בוודאי ובוודאי שההורים הם הכתובת הראשונה תמיד. הרכז של הצוות או אחד המתנדבים, משם מתקשר ישירות להורים גם בזמן אמת ב-00:00 בלילה או ב-02:00 לפנות בוקר, יתקשר לאבא, לאימא ויגיד להם, תקשיבו, הילד שלך פה בקיבוץ ככה וככה, נמצא במצוקה, תבוא עכשיו לקחת אותו, או יזמין אמבולנס בשביל הילד. זה דברים שקרו.
היו"ר מיכל וונש
האם ההורים ומי שנמצאים פה על הקו מסיירות ההורים, האם יש לכם את ההכשרה המספקת, את האפשרות לזהות מה דרוש כדי שתהיה לכם ההכשרה הזאת? זה קצת מתחבר לשיחה גם עם ניר. ההכרח למודל ארצי, אחוד, אחיד שיאפשר לכם אולי הנגשה של כלים מדויקים יותר כדי לטייב את היכולת גם לסייע וגם במקרה הצורך אולי כן להפנות, אולי אפילו לא תמיד להורים. יכול להיות שאתם באמת הרבה פעמים נתקלים במקרים שבהם ההתלבטות היא מאוד ברורה לי ויכול מאוד להיות שההורים הם חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון.

כן, אמנון.
אמנון אביגדור
אני ממלא מקום של רכז הקהילה או מי שמרכז את הפעילות של סיירת ההורים בעמק הירדן, חבר בסיירת כשמונה שנים פחות או יותר.

השאלה שאת שואלת היא שאלה מצוינת. אנחנו בדיוק ביום שלישי האחרון קיימנו ערב הכשרה למתנדבים חדשים. אנחנו דואגים לעשות בין שלוש לארבע הכשרות כאלה במהלך השנה למתנדבים, שאני לא יודע להגיד אם מקצועיות או לא מקצועיות אבל הן יושבות על הרבה שנים של ניסיון. אתה מגיע למועדון נוער, אתה רואה ארבעה-חמישה ילדים ערניים, שמחים ואחד שוכב. למה הוא ישן? הוא עייף. אתה צריך הרבה חושים חדים להבין שכנראה ילד בשעה 00:00 בלילה ביום שישי לא שוכב כי הוא עייף. כנראה הוא פה צרך משהו או שיש בעיה אחרת. אתה מגיע לאיזו סככת בננות נטושה, ואנחנו במרחב הכפרי, יש כאלה לא מעט. יושבת שם נערה בת 16 עם רק חמישה חבר'ה שנראים קצת גדולים ממנה באיזה שלוש-ארבע שנים. זה דבר שצריך להדליק מנורה אדומה.

אני בכוונה נותן דוגמאות שהן לא רק סביב צריכת חומרים מסוכנים אלא התנהגויות לא מתונות באשר הן. זה מאוד קשה אבל זה משהו שאנחנו משקיעים בו הרבה שעות בלהכשיר את המתנדבים שלנו להיות ערניים ורגישים למצבים האלה. אנחנו עושים את זה בצורה של ערבי הכשרה, אנחנו עושים את זה באופן שבו כל מתנדב חדש שמצטרף יוצא לסיור או שניים כמתלמד, כמתלווה לצוות ותיק. אנחנו מדברים על הכשרה לרכזי צוותים. כל צוות שיוצא, יש רכז צוות שהוא בדרך כלל מישהו יותר ותיק ויותר עם ניסיון. יש לנו בכל ערב גם כונן שיושב בבית ויודע שהוא כונן ולא יוצא. זה מסייע במצבים יותר מסובכים, אבל זו שאלה מצוינת.
היו"ר מיכל וונש
אני חושבת שאתם מעלים פה נקודות חשובות מאוד כיוון שאתם יושבים על כזאת כמות של ידע וניסיון, כל אחד מכם, כל אחד מהגורמים האלה.

אני שוב מהדהדת את מה שניר העלה פה, החשיבות של יצירת איזשהו מודל ארצי שהנתונים והידע הם באמת משתמרים ועוברים הלאה ולא ממציאים את הגלגל שוב ושוב, לרבות הטעויות, אבל יש פה כל כך הרבה מה ללמוד.

אני אבקש מכם וגם מכל הגורמים שנמצאים בקו לחשוב איך אנחנו מקדמים את זה הלאה, מה הם החסמים שכרגע לא מאפשרים את האחידות הזאת או את שיתוף הפעולה הזה של הידע ולזהות את הגורם הנכון שיקים מן מודל ארצי שמאפשר את שיתוף הפעולה המיטבי. כמובן שכל הזמן אני מזכירה לעצמי, לכל מי שבקו אני לא צריכה להזכיר, שמדובר שמתנדבים, אז זה צריך גם להיות יעיל מאוד ולא לצרוך יותר מאת הזמן שהמתנדבים מוכנים לתת לכך. אני חושבת שבסופו של דבר הדבר הזה מוכיח את עצמו. גם מהיכרותי את המגזר השלישי, שיתוף הפעולה הזה, שיתוף הידע הזה הופך להיות את כולם נשכרים ממנו, אז ניתן גם על זה את הדעת בהמשך ונברר כיצד לקדם את זה.

נמצא איתנו עיסאם מדאלית אל כרמל. בוקר טוב, עיסאם.
עיסאם נסראלדין
בוקר טוב, אני שמח להיות חלק מהוועדה. הנקודות החשובות שאתם העליתם, כמובן שהן חוצות את כל המגזרים במיוחד במגזר הדרוזי אצלנו. חשוב לי דבר אחד כן להדגיש, שלסיירת הורים, אמנם האכיפה שלה שואפת לאפס אבל אין לכם מושג כמה יש לה השפעה בשטח על בני הנוער. זה שאנחנו מדברים איתם, זה עושה את ההבדל. אנחנו משמשים אוזן קשבת.

אני אתייחס לשתי סוגיות. א', בתקופת הקורונה, ב', מה אני חושב כן לעשות. בתקופת הקורונה כמו שראינו גם, ואני מדבר עם עמיתים בכל היישובים בארץ ואני שומע, זה אותן בעיות, אותם דברים. נתחיל בזה שהם מרותקים למסכים, נתחיל בזה שחסרים מקומות עבודה. הקורונה לא נתנה מענה לבני הנוער, לצערי. בני הנוער משועממים. אנחנו נתקלים גם בהרבה סיטואציות שהגענו לבני נוער וראינו גם שהם לא ממלאים אחר ההוראות של מסיכה ושמירת מרחק. זה שאנחנו גם יעצנו וביקשנו, זה גם עושה את ההבדל לפעמים. אי אפשר לדעת אבל אולי הצלנו כמה ילדים ממחלת הקורונה חלילה.

יש הרבה חסמים כאן. אנחנו עובדים ללא תקציב. דיברת בהתחלה על הרצף. מאוד חשוב לי להגיד שאנחנו כן רוצים להפנות בני נוער לרכז סיירת הורים שזה אני במקרה. יש לי את הצינורות המתאימים שאני כן יכול להפנות בני נוער שיש להם בעיה מסוימת, שיש להם איזו בעיה נפשית, בעיה פסיכולוגית שאנחנו מזהים, ואנחנו כן יכולים להעביר את זה. היו לי מקרים שאני הייתי צריך להעביר אותם לעובדות סוציאליות למשל, ואז יש שביתה של העובדים הסוציאליים, שזה מקשה מאוד.

ניסינו לפתור בעיות, איך אנחנו יכולים להתגבר על הבעיות האלה מול בני הנוער. מצאנו איזה פתרון יצירתי אצלנו. לקחנו מורים של בתי ספר איתנו לסיירת. זה כלי שמאוד מאוד עזר לנו בסיור מכיוון שהמורים האלה שבלאו הכי בתקופת הקורונה לא היו לימודים והתגעגעו לתלמידים, פתאום הם פגשו את הנערים. זה אחד הכלים שכן יכולנו לפתור אבל עוד פעם, אין תקציבים. מבחינת התקציבים, היינו עושים הרבה פעילויות בשטח, להפעיל את בני הנוער. חוץ מלדבר אותם היינו גם מפעילים אותם כי בני הנוער היום מחפשים איזשהו אתגר, הם מחפשים איזשהו טריגר, הם מחפשים משהו להתעסק איתו. אנחנו מנסים למלא את החלל הזה. זה בגדול.
היו"ר מיכל וונש
כמו שאתה אומר, החלל רק גדל אל מול המשבר של החודשים האחרונים שאין ודאות ואין מערכת תומכת של שעות לימודים. אנחנו צופים שגם לקראת ה-1 בספטמבר צריך להיערך לכך ובאמת ללמוד ממה שאנחנו רואים שקיים ממרץ פחות או יותר, שאולי בצורה מסוימת רק הולך ומחמיר בצורה רבה כיוון שהוא משבר מתמשך שמשקף גם את המשברים שנמצאים בבתים, שנמצאים בקהילות וכל מה שכרוך בכך.
עיסאם נסראלדין
אני חושב שטוב תעשה המדינה אם תחשוב ברמה של משרד, לתת מענה חוצה לכל האזורים. אני אתן לכם דוגמא קטנה. נגיד איזוהי פעילות - - - שהמשרד יכול כן לממן ושאנחנו כן נוכל להזמין אותם מתוך סל או איזשהו בנק של פעילות, ולהביא אותו לבני הנוער.
נשדרג את הרעיון
במקום לעשות הרצאות שהן בלאו הכי כבר לא מעניינות בני נוער, אנחנו נותנים הרבה הרצאות בבתי הספר. אנחנו אולי נוכל לקחת פסיכולוג שיוכל לדבר בשפה של הילדים האלה ואנחנו כן נפנה אותם בקישור לזום לאיזשהו ילד שאנחנו יודעים שיש לו מצוקה מסוימת. יש הרבה פתרונות. צריכים לחשוב על משהו שכן יתאים.
היו"ר מיכל וונש
אתה נוגע בעצם בדיון המשך שאנחנו קיימנו גם קודם, באמת בדיון דחוף שאני חושבת שחשוב מאוד שנערוך במסגרת ועדת החינוך ונחשוב על פתרונות בלתי פורמליים, ושוב, ההזדמנות שלצד המשבר. יש לנו אפשרות עכשיו להנגיש לבני הנוער תכנים וחומרים ואני בטוחה שגם באמת למקסם את הנושאים הנוספים שאפשר לחשוף אותם אליהם, מניהול כלכלי ועד נושאים שבאמת מערכת החינוך לא תמיד מצליחה להגיע אליהם. חשוב מאוד שנמשיך גם את הדיון הזה במסגרת הדיון הבלתי פורמלי במציאות קורונה מתמשכת. תודה רבה, עיסאם.

נמצאת איתנו איריס נהרי ממשרד העבודה והרווחה. בוקר טוב, איריס.
איריס נהרי
בוקר טוב, מה שלומכם?
היו"ר מיכל וונש
בסדר גמור, תודה. מה שלומך, איריס?
איריס נהרי
אני בסדר גמור. תודה.

אני יודעת שהיה לכם גם דיון לגבי החופים ועכשיו אנחנו בסיירות הורים. אני כן חייבת לציין שגם יש לנו מה שנקרא בשירות, יחידות איתור שמאתרות נערים בערים מסוימות בארץ.

אני חושבת שכל הדיון שהעליתם לגבי סיירות ההורים הוא מרתק והוא מעניין. גם בעבר היו לנו שיתופי פעולה לגבי סיירות הורים. אני חושבת שעצם זה שההורים נמצאים גם ברחוב, כבר כשלעצמו זה מייצר אווירה טובה יותר ובטוחה. לראות את הבוגרים האחראים שנמצאים ועושים סיורים, אני חושבת שכבר כשלעצמו הוא מאוד חשוב.

גם ביחידות האיתור היום, נכון שיש ירידה אבל עדיין נערים נמצאים. אני חושבת שבאמת מה שמאתגר ואת העלית את זה, גם מה קורה עם נערים שזקוקים להמשך טיפול מבחינת הסודיות, מבחינת החיסיון מה עושים עם זה, כי ביחידות איתור נמצאים גם מדריכים, גם מאתרים, גם עובדים סוציאליים. אנחנו מאוד מנסים להיות עם הנערים איפה שהם נמצאים ברחוב ואיכשהו לנסות לעזור להם להבין שהם זקוקים לטיפול. עצם האיתור ועצם הנוכחות ברחוב היא מאוד חשובה, אבל הרבה פעמים לא פחות חשוב העניין איך ליצור איתם את הקשר ולהעביר אותם לטיפול.
היו"ר מיכל וונש
איריס, יש לי שאלה ממוקדת. אם המסקנה העיקרית שתצא מהדיון הספציפי הזה בין המסקנות השונות, תהיה שחייבים לבנות מודל ארצי של סיירות ההורים, מה בעצם משרד העבודה והרווחה יכול לעשות כדי לסייע לבנות אותו? אני רוצה למקד את הדיון ולחשוב איך אנחנו לוקחים הלאה את המסקנה הזאת ומקדמים את זה כדי שכל מה שאת אומרת גם לגבי ההכשרה וגם לגבי הרצף וגם לגבי החשיבות של ההורים, בשטח ברורה לכולם. איך אנחנו לוקחים את זה וממקסמים את זה?
איריס נהרי
חשוב באמת מודל ארצי עם ייחודיות של כל מקום.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
זה ברור.
איריס נהרי
אנחנו מוכנים לקחת חלק בוועדות ולשבת ולשתף גם מהידע שלנו ולראות איך מייצרים גם שולחן עגול. במה שאנחנו נוכל לסייע אנחנו בשמחה נעזור. אני חושבת ששיתופי פעולה וגם ההפניות לטיפול או ההתרעות הן מאוד חשובות. כמו שנאמר פה, יש שיתופי פעולה בין היחידות, בין המחוזות, בין הערים. אנחנו גם נשמח לקחת חלק בשיח הארצי. בזמנו נטלו חלק עם הרשות למלחמה בסמים, גם אנחנו, גם משרד הבריאות, ואנחנו נשמח בשמחה להשתתף בוועדות ולסייע.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
מצוין. היות ואת הגורם הרשמי הראשון, אני אבקש מכל שאר המשרדים שנמצאים איתנו, ואנחנו נעבור כבר למשרד הבריאות לד"ר פאולה רושקה, באמת לתת את הדעת, ובהמשך לוועדה הזאת אני אבקש שבתוך שבועיים אנחנו נקבל הצעות מכלל הגורמים שנמצאים פה היום למה הם מצד אחד מזהים שחשוב בבניית המודל הזה לשיתוף פעולה ארצי כדי שלא סתם נשב ונדבר על זה, ומה כל אחד מהגורמים יכול להציע לסייע. הרבה פעמים זה אפילו לא תקציבים, זה רק ייעול של המערך שבלאו הכי אתם עושים ומייצר מן שיתוף פעולה ארצי. אני ממקדת אותנו גם בזה.

בוקר טוב פאולה.
פאולה רושקה
שלום לכולם, קודם כל אני רוצה לומר ששיתופי הפעולה של משרד הבריאות עם סיירות ההורים היה יותר גדול בעבר. משום מה קצת נותק הקשר בינינו לבין הסיירות וזה חבל. בעבר הרחוק אנחנו היינו מעבירים מידע חשוב להורים באופן ארצי דרך הרשות. היינו יכולים להרצות להורים במקומות מסוימים לפי הצורך. אנחנו קצת בחוץ וזה חבל מאוד כי אנחנו מאוד מאמינים בעבודה של ההורים יחד איתנו.

ברמה היישובים לגבי להפנות לטיפול, באמת זה מאוד חשוב שיהיו אולי שולחנות עגולים מחוזיים או אזוריים איפה שגם נציגים שלנו יהיו ביחד עם יתר הנציגים.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
משרד הבריאות והקופות. כן, בהחלט.
פאולה רושקה
זה מאוד חשוב. אני בהחלט מאמינה במודל אחיד עם הייחודיות של כל אזור ואזור, אבל חשוב גם אולי פלטפורמה של מעבר מידע בין ההורים ובין הסיירות השונות, למשל עם דוגמאות על מקרים, איך טופלו, כדי שעוד אנשים ממקומות אחרים יוכלו להפיק תועלת מהניסיון של סיירת הורים מסוימת. אני חושבת שאולי גם צריך לעשות פלטפורמה כזאת.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
בהחלט. אני חושבת שממה שאני שומעת גם בדיון הקודם וגם בזה, יש מקום מאוד חשוב שניתן ביחד עם כל הגורמים, אבל גם אתכם את הדעת על מה קורה עם המידע הזה, איך מצד אחד שומרים על סודיות המידע, על חיסיון המידע וכו' ומצד שני באמת לא נותנים לאותו נער או נערה ליפול בין הכיסאות למרות שכבר יש בעצם מבוגר שיודע ומודע ויכול היה לסמן. צריך לתת את הדעת גם על זה.

אשמח מאוד מתוך הכיוון והידע שלך בתחום הזה, שכשאנחנו נבקש את מסמך ההכנה הזה מכל הגורמים, וזאת תהיה אחת ממסקנות הוועדה, ניתן את הדעת על זה. אני חושבת שזה חשוב מאוד. זה יסייע לנו. גם בדיון הקודם בסיירות החופים, מה קורה עם הידע הזה, מה קורה עם גורם חינוכי שמקבל את המידע, מה קורה עם הורה שמתנדב ובמקרה הזה הוא הגורם החינוכי שמקבל את המידע, ואיך מעבירים אותו לגורמים הטיפוליים הנכונים בצורה שבאמת לא מאפשרת לנו לאבד אף נער או נערה חלילה. תודה רבה, פאולה.

מהמשרד לביטחון פנים יש לנו פה את מיטל בזום. בוקר טוב.
מיטל אברהמי
בוקר טוב, אנחנו בהחלט חושבים שקיים צורך ויש חשיבות מאוד רבה - - - . חוליית המניעה מונה שבעה קציני מניעה והסברה מחוזיים שהם אמונים על פעילות של מניעה והסברה במחוזות, אם זה פעילות מול בני נוער, אם זה הרצאות שניתנות להם, תוכניות ארוכות טווח וביניהם גם פעילות מול סיירת הורים. החוליה מעבירה לסיירות הורים את המידע הרלוונטי ביותר. היא נותנת הרצאות לסיירות הורים.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
מיטל, אנחנו לא שומעים אותך טוב. אני לא יודעת אם את יכולה לשפר אזור. הקליטה שלך לא טובה לנו.

אם אני יכולה גם לקחת את ההזדמנות שהתפרצתי לדברייך ולבקש, ניר קריסטל מסיירת ההורים ברעננה שהיה איתנו דיבר בעצם על מודל שהשתנה. אני מבינה שהמודל הראשון היה תחת המשטרה על כל היתרונות והחסרונות כפי שאני מבינה אותו. אם את יכולה גם לתת על זה את הדעת, כשניבנה את המודל הארצי הזה, כמסקנה חשובה ועיקרית מהדיון שמתנהל פה, מה היא המלצת המשטרה וכיצד אתם יכולים לתרום ולהיתרם מתוך שיתוף הפעולה עם סיירות ההורים בדרך הנכונה ביותר? כדי שנדייק את זה.
מיטל אברהמי
הוא דיבר על יחידת המתנדבים של המשטרה ואכן זה קשור ליחידת המתנדבים, ולכן אני חושבת שמי שצריך לתת על זה את הדעת במשטרה זה יחידת המתנדבים ששייכת לאגף המבצעים.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
הבנתי, אז את אומרת שיש גורם נוסף.
מיטל אברהמי
השאלה אם יש נציג בדיון הזה גם מיחידת המתנדבים.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
אני חושבת שהוא לא נמצא איתנו על הקו אבל אנחנו בהחלט נבקש גם את הפרספקטיבה הזאת ואנחנו נזקק מה הוא המקום הנכון ביותר לשיתוף הפעולה הזה.

אם יש לך עוד משהו שחשוב שנדע לגבי מעורבות המשטרה, האם אתם בעצם רק מגיבים לסיירות ההורים או האם יש גם אלמנט פרואקטיבי מצדכם שיוצא את השטח, שמלווה את סיירות ההורים? איך זה בדיוק מתנקז לתוך הדיון שלנו?
מיטל אברהמי
בהחלט אנחנו מעבירים לסיירות ההורים הרצאות והדרכות ברמות המקומיות, ואנחנו נשמח לעשות שיתופי פעולה כמה שיותר הדוקים עם סיירות הורים בכל הרשויות. יש רשויות שיש שיתופי פעולה טובים יותר ויש רשויות שיש שיתופי פעולה פחות טובים. אנחנו מבחינתנו נשמח לעזור ולהיות בשיתופי פעולה כמה שיותר טובים עם כולם. אנחנו רוצים להעביר את ההרצאות האלה. זה חשוב לנו לתת את הידע שלנו על מנת שלסיירות ההורים יהיה את הכלים להתמודד.

בכל מחוז יש לנו קצין מניעה והסברה. ניתן לפנות אליו והוא יגיע באופן אישי ויעביר את ההרצאות ואת ההדרכות לסיירות הורים. לפעמים אני יודעת שרכזי המניעה מתלווים גם לסיירות הורים בשטח ועושים איתם סוג של משמרות ומסייעים בכל מה שצריך.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
חשוב מאוד ואני חושבת שבאמת לקראת בניה של מודל ארצי, שיתוף הפעולה הזה יכול רק ללכת ולהשתפר ובאמת לייצר מנגנון שבו הנוכחות ההורית יחד עם המשטרתית היא לא תמיד הנכונה, היא לפעמים הנכונה. צריך לזהות מתי, אבל אני חושבת שמבחינת הרצף שאנחנו מדברים עליו חשוב מאוד ששיתוף הפעולה הזה יהיה מיטבי ואין לי ספק שהוא הנכון ביותר. תודה רבה.

נמצא איתנו על הקו אורי, דוקטורנט. צוהריים טובים, אורי. כדוקטורנטית עמיתה, האם אני אוכל לבקש ממך באמת להתמקד בנקודות למחשבה שעלו לך, אבל אופרטיביות, זאת אומרת, בהנחה שיש לך המלצות אופרטיביות, נשמח גם לקבל אותן כמובן בהמשך, ממה שעלה מהדיון הזה, שמגובה מחקר אבל נשאב ממציאות וגם מיושם אחר כך במציאות. אם נוכל לבקש את המיקוד שלך. תודה.
אורי גדס אילני
שלום לכולם, תודה לוועדה שהזמינה אותי לשוחח פה היום. זה הזדמנות גם להגיד תודה לכל החברים שעזרו לי מהסיירות, חלקם פה במענה על שאלונים, ובראיונות אישיים שבעזרתם גם כתבתי תזה בתואר השני בנושא סיירות הורים וגם דוקטורט בתואר השלישי.

אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות שגם עלו כאן וגם נובעות גם מתוך המחקרים שעשיתי וגם מתוך העבודה בשטח. פגשתי עד היום בערך 150 סיירות הורים ב-15 שנים שאני עובד. חלק מהחברים פה איתנו בוועדה, אז שלום לכולם. מתוך זה אני רוצה להגיד שלושה דברים חשובים.

ראשית בהתייחס לשאלה שלך לגבי הקורונה והזמן שאנחנו בעצם נמצאים בו עכשיו. צריך לזכור שלמרות משבר הקורונה בני נוער נמצאים עדיין בחוץ. בני נוער עדיין עושים דברים מסוכנים או מתנהגים התנהגויות מסוכנות, אלכוהול, סמים, אלימות, ונדליזם. זה לא נעלם מהשטח. אמנם אולי הם מתחבאים יותר טוב, אולי הם נכנסים, חלק מהם, לבתים, אולי הם מוצאים זולות אבל בהחלט נמצאים עדיין במצב של התנהגויות סיכון. נוסיף לזה את מה שאמר ניר מקודם, החרדה, הפאניקה, הקשיים שהקורונה מביאה איתה מבחינת מה שקורה בבתים וכו'.

כאן נכנסת סיירת ההורים מצוין לתמונה מבחינתי, מכיוון שהיא יכולה להוות אוזן קשבת לבני הנוער לעזור במצבי מצוקה, לסייע ולכוון את גורמי טיפול בקהילה, חד משמעית. זה גם אחת המסקנות בתזה בתואר השני, שבעצם סיירת ההורים מהווה סוג של צינור של העברת מידע, אינפורמציה והכוונה לגורמי טיפול.

בהקשר הזה, המשאב הזה הוא משאב אדיר שכדאי מאוד לשמור עליו ולתחזק אותו. אם אנחנו מדברים על תחזוקה ושמירה, התייחסה אל זה מקודם גם ימית, כל הנושא של התקצוב לסיירות הורים הוא בהחלט חשוב ורלוונטי. ההכשרות, ואני בעצמי מכשיר סיירות הורים לא מעט במהלך השנה, ובהקשר הזה ההכשרות והכיבוד והגיבוש. יש סיירות גם פה אצלנו בדיון עכשיו, שעובדות גם על הנושא הזה של גיבוש ושל חיזוק הקשרים בין החברים בסיירת. זה נותן מוטיבציה וזה נתן להורים את החשק ואת הרצון לצאת לסיורים ולצאת לפעילויות. על אף שלפעמים הסיור משעמם ולא פוגשים אף אחד, גם זה משהו שקורה.

בהקשר הזה, הדבר השלישי ואולי החשוב ביותר והמשמעותי ביותר או אחד החשובים והמשמעותיים זה התוצרים של סיירת הורים, וזה נאמר פה קודם על ידי הנציגה של משרד הרווחה, וזה הנושא של תחושת הביטחון, תחושת הביטחון בקהילה, נדמה לי שאיריס אמרה את זה.

בהקשר הזה צריך לזכור שעצם הנוכחות של סיירת הורים בשטח, בקהילה, זה משהו שנותן ביטחון מאוד גדול גם לבני הנוער, גם להורים, מעלה את תחושת הביטחון ולמעשה אחד התוצרים היחידים שאפשר בכלל למדוד אותו מכיוון שהרבה פעמים קשה לבדוק האם סיירת ההורים מצמצמת התנהגויות סיכון, האם סיירת ההורים באמת גורמת לירידה בשימוש בסמים, באלכוהול, בוונדליזם, אבל תחושת ביטחון זה בוודאות משהו שבהחלט נמדד.

הדבר שבעיניי הוא משמעותי להורים לא פחות מאשר לבני הנוער, ההורים שמתנדבים בסיירות הורים, וזה אחת המסקנות העיקריות בדוקטורט, מרוויחים מההתנדבות בסיירת מכיוון שיש קשר בין התנדבות בסיירת הורים לבין סגנון הורות, סמכות הורית, פיקוח הורי, זאת אומרת, ההכשרות, המפגש עם בני הנוער בשעות הלילה נותן להורים הזדמנות ליישם את ההורות שלהם אחר כך בבית מול המתבגרים וגם זה סוג של מניעה. אנחנו מדברים על אלפי מתנדבים. להערכתי יש למעלה מ-2,000, אולי גם 3,000 מתנדבים כיום בסיירות ההורים. זה ארסנל גדול של מתנדבים שבעצם חוזר הביתה אחר כך עם ערכים, עם נורמות, עם כלים שהם קיבלו בהכשרות בסיירת ויכולים אחרי זה ליישם אותם גם בבית.

מבחינתי מודל אחיד של סיירות הורים הוא בהחלט דבר מבורך עם כמובן הסייגים של האופי של כל יישוב וכל קהילה. סיירת הורים באור עקיבא זה לא סיירת הורים בתל אביב, זה לא סיירת הורים בעמק הירדן וזה לא סיירת הורים בקיבוץ או במושב. אגב, יש היום הרבה סיירות הורים גם במושבים וקיבוצים וצריך לזכור בהקשר הזה את כל נושא הדיווח שדיברנו עליו, הפנייה להורים וכו' שמקבל כמובן תפנית כשזה בקיבוץ או מושב לעומת עיר גדולה.

אם וכאשר יחשבו על איזשהו מודל ארצי או על פיתוח של תכנים שיהיו משותפים לכולם, אני אשמח כמובן לתת גם את חלקי.
היו"ר מיכל קוטלר-וונש
אז אני אבקש ממך עוד יותר מזה, אורי, כיוון שבעצם מה שאנחנו נעשה, זה נאסוף את הנתונים. אני מבקשת אם אפשר יהיה לעשות את זה ממש בתוך שבועות ספורים כדי שאני אדע לדייק. אנחנו במן עידן של חוסר ודאות שבני הנוער משקפים, אבל העידן הזה של התקציב הוא ההזדמנות שלנו לייצר את הדרישה הזאת, ולכן אני מבקשת ממש בתוך שבועיים גם ממך ומכל הגורמים באמת לזקק את התוצרים כפי שקראת להם, את הנתונים בצורה ממוקדת מאוד, מפוקסת מאוד, קצרה ונגישה, מה הוא הצורך, מה הם הנתונים הקיימים. בידך יש נתונים מרוכזים. זה מאגר אדיר וחשוב כדי להנגיש את ההכרח, את החירום ואת הצורך וגם את הפוטנציאל, את ההזדמנות, את החשיבות.

אני לא מדברת בכלל על מה שאני מניחה, שזה בסופו של דבר גם חוסך תקציבים בהמשך, וכמובן מה שנגעת בו שבעיניי מאוד חשוב תמיד: כשאנחנו מתנדבים, אנחנו נשכרים הרבה יותר ממה שאנחנו נותנים כהורים. ככל שאנחנו מזהים את בני הנוער האחרים, אנחנו גם יוצאים נשכרים בביתנו הפרטי כלפי בני הנוער שלנו.

כמובן חשוב לי מאוד שכל הנתונים האלה יופיעו בכל מה שיש, נתונים אמפיריים על החשיבות של הדבר הזה, והחשיבות שאני חושבת שיוצאת מהדיון הזה בצורה מאוד מאוד ברורה, והיא למודל ארצי שיאפשר גם את כל הרצף שאנחנו מדברים עליו, גם את הנגשת המידע, גם את ההכשרה. כמובן אני מסייגת את זה ומבינה את הצורך לאבחן בין קהילות שונות והצרכים שלהם, אבל בסופו של דבר הכלי האדיר הזה, המשאב האדיר הזה והיכולת באמת לקחת את זה לצעד הבא, לשלב הבא גם מבחינת הידע, הנתונים שנצברים, הניסיון שנצבר וגם מבחינת הרצף הטיפולי לבני ובנות הנוער שההורים נפגשים, וההנגשה של הדבר הזה לגורמים השונים שיכולים להמשיך את הרצף הטיפולי בכל מה שכרוך בכך.

כל מה שאמרתי עכשיו, אני באמת מבקשת לכל מי שהשתתף בדיון הזה, להנגיש לנו בתוך שבועיים. אנחנו נוציא על כך סיכום דיון אליכם ובאמת נמקד אתכם במה שאנחנו מבקשים, אבל כל אחד מכם יודע לפרש את זה למידע שיש אצלו ואצלה. כל אחד מכם ידע בצורה הנכונה ביותר להנגיש לנו את המידע שבעצם בסופו של דבר יאפשר לנו לבנות את הדרישה למיזם ארצי בנושא הזה.

אני מודה לכולם, לכל מי שהשתתף בדיון הזה, גם כיוון שהשכלתי כל כך באמת מכולכם וגם כיוון שאני מאמינה ומתעקשת שזהו נושא שמתעלה מעל הפוליטיקה ומעל לפרסונליזציה של הנושאים. אנחנו חייבים לשתף פעולה. זה נוגע לכלל המגזרים, לכל הדתות, לכל הגילאים, לכל המעמדות הסוציו-אקונומיים. זה באמת פרויקט לאומי, ארצי ולא מקומי נקודתי. אני גם אומר שאני רואה בכם באמת כגורם החשוב ביותר כמי שכבר לקחו את האחריות, כמודל לחיקוי, כמי שמלמד אותנו פה בבית הזה לקחת אחריות, כל אחד במקומו.

אני מבקשת להמשיך את שיתוף הפעולה הזה, לבחון איך אנחנו משפרים ומייעלים את הקיים גם אל מול החירום של משבר הקורונה שעלה פה מכל הכיוונים, גם בדיון הקודם וגם בדיון הזה. אם נדע להשכיל ולזהות את ההזדמנויות שלצד אתגר הקורונה, נוכל לשפר את הקיים כלפי עתיד, ושוב, באמת במגמה להתמודד עם הסכנות שנמצאות ביתר שאת בתקופה הזאת ותמיד, שמביאות את בני הנוער של כולנו למקומות של קצה. זו המחויבות שלנו, זו האחריות שלנו ואני מודה לכולם על שיתוף הפעולה.

שוב אני מבקשת ונוציא על כך סיכום, לקבל מכם מעין סיכום של הדיון כפי שאתם רואים אותו במטרה להקמת מודל ארצי אחיד ומאוחד שישרת את כולנו, את הילדים של כולנו ואת כל ההורים המתנדבים, ואולי גם יגדיל את מעגל המתנדבים, אני מקווה, מעצם קיומו ככזה.

תודה והמשך יום טוב לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:07.

קוד המקור של הנתונים