פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



24
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
19/08/2020


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 20
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום רביעי, כ"ט באב התש"ף (19 באוגוסט 2020), שעה 9:00

סדר היום: ליווי רפואי לתלמידים עם בעיות בריאות במערכת החינוך

חברי הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר

סונדוס סאלח

מריה רבינוביץ - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

יסכה מוניקנדם-גבעון - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

נעמה שמואלי - יו"ר עמותת יה"ל - ייעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

לירן בן הרוש - יה"ל - ייעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

מעוז בן אבי - ועד מנהל, יה"ל - ייעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

ד"ר עדינה יוסף - רופאה בכירה, משרד הבריאות

מירי כהן - מנהלת קשרי ממשל ותכניות לאומיות, משרד הבריאות

אפרת לאופר - מנהלת תחום קידום בריאות במוסדות החינוך, משרד החינוך

אינה זלצמן - סגנית בכירה למנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

נחום עידו - מנהל שירות ילדים ומתבגרים, אגף בכיר קהילה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נטלי גבאי לוי - מנהלת תחום נכויות מיוחדות, המוסד לביטוח לאומי

רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי

אפרת טיש - מנכ״לית, האגודה לסוכרת נעורים בישראל

פרופ' אלון הרשקו - יושב ראש האיגוד, האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קליני

מיטל בק - עו"ד, המחלקה המשפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

צופית גולן - סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית, הנהגת הורים ארצית

רויטל שמר - הנהגת הורים ארצית

שאדי קאסיס - עמותת אלשוג'עאן, נצרת

תמי ברנע

אושרה עצידה


ליווי רפואי לתלמידים עם בעיות בריאות במערכת החינוך

בוקר טוב לכולם. היום יום רביעי, 19 באוגוסט, ואני פותח את ישיבת הוועדה. על סדר-היום: ליווי רפואי לתלמידים עם בעיות בריאות במערכת החינוך. יכול להיות שנתייחס גם לגילאי לידה עד שלוש שהם יותר באחריות משרד הרווחה, ככל שהקשיים נוגעים לדיון בסוגיה היום.

הדיון היום הוא דיון מעקב חשוב לקראת פתיחת שנת הלימודים, ולכן התכוונו לקיים אותו לפני פתיחת שנת הלימודים. ישנם אלפי ילדים במערכת, וגם בגיל הרך, הזקוקים לסייעת כשבהרבה מקרים היא ממש ההבדל בין חיים למוות. הסייעת היא לכל הפחות מחסום בפני סבל קשה שיכול להיגרם לילדים.

הוועדה הזו מתכנסת כדי להבין את הקשיים העומדים בפני המשרדים השונים, בפני השלטון המקומי, ובפני ההורים המתמודדים איתם לקראת פתיחת שנת הלימודים. אנחנו גם דנים בשאלה איך אפשר לפתור את אותם קשיים בטווח הזמן שנותר עד לפתיחת שנת הלימודים. לא יכול להיות שיהיו ילדים שזכאים לסייעות שלא מקבלים את התמיכה הזו בגלל קשיים בירוקרטים או תקציביים. אין ספק שעניין ההיערכות לשנה החדשה בצל הקורונה הוא עניין מיוחד השנה. אנחנו מעוניינים לדעת כיצד הגורמים השונים, בעיקר במשרדי הממשלה ובשלטון המקומי, נערכים לשנת הלימודים, שחלקה יהיה מרחוק, בעיקר עבור ילדים אלרגיים שזקוקים לליווי רפואי, כיצד ייערכו ההכשרות לסייעות, האם יש להן מתווה העסקה בתקופה המאוד ייחודית הזו. יש שאלות רבות בצל הקורונה. למשל, במצבים בהם תלמידי הכיתות הנמוכות נמצאים חלק מהזמן בבית, עולה השאלה האם הסייעות הרפואיות תוכלנה ללוות את התלמידים האלה גם בבית. כמו כן, מכיוון שבשל הקורונה נאסרה כניסה של אלו שאינם מהצוות החינוכי, יש לבחון כיצד לאפשר את קיום ההכשרה לשימוש במזרק אפיפן המציל חיים עבור ילדים אלרגיים. במקרה והוא לא ניתן לו באופן מיידי, עולה השאלה האם יש כאן מתווה שמאפשר כניסת סייעות, לפחות ככל שזה נוגע לכיתות הנמוכות.

אני מודה לכל המצטרפים, וגם לנוכחים באולם. ברשותכם, אני מציע שנפתח ונשמע את המחקר שהוכן במרכז המחקר לקראת הדיון. יסכה, אני מודה לך על המחקר ועל זה שבאת. אני מבקש שתתייחסי בעשר דקות לסוגיות שעלו שם ולפיהן נמשיך את הדיון.

שלום, אני יסכה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אציג את עיקרי המסמך שכתבנו לבקשת הוועדה לזכויות הילד בראשות חבר הכנסת יוסף ג'בארין ואת הנקודות המרכזיות העולות מהמסמך. לגבי הסייעות הרפואיות – אנחנו יודעים שמדובר בסייעות שהזכאות להן מתקבלת משני קריטריונים מרכזיים: הראשון, סיוע בפעילות פולשנית אקטיבית באופן שגרתי כמו: מתן חמצן או טיפול בסוכרת, והשני, השגחה במניעת מצבי סכנת חיים מיידית כמו: אפילפסיה או אלרגיה מסכנת חיים, כשזה הסעיף המרכזי והיום למעלה מ-77% מהבקשות מאושרות על הסעיף הזה שרובן הגדול זה אלרגיה.

מדיניות משרד החינוך בהקצאת השעות היא כזו: הזכאות מתחילה סביב גיל שלוש, זאת אומרת, עם הכניסה למערכת החינוך כבר בשלב הראשון של הגן, ובהתאם למצב הרפואי והתקדמות העצמאות בטיפול עד סביבות כיתה ב' הרוב הגדול של הילדים זכאים, ואחר כך זה בהתאם למצב הרפואי. אציין בהקשר זה שהבנו מהארגונים שיש איזושהי דיפרנציאציה בשעות הזכאות. זאת אומרת, בגן חובה מקבלים 5 שעות, בכיתה א' 4 שעות, ובכיתה ב' 3 שעות.

אצלנו זה 6, 5 ו-3.

סליחה, זה 6, 5 ו-3. לא קיבלנו הסבר ממשרד החינוך לגבי אופן חלוקת השעות. זאת אומרת, מלבד האמירה העקרונית שזה תלוי בעצמאות של הילד וביכולת שלו לטפל בעצמו, לא ראינו משהו ממוסמך שמסביר את החלוקה הזו של השעות. אולי אחר כך אפשר יהיה לקבל התייחסות משרד החינוך לנושא הזה.

בעיקרון, יש ועדה בין-משרדית שמורכבת מנציגי משרד הבריאות ומשרד החינוך שקובעים את הזכאות. הזכאות ניתנת לילד אבל בפועל יכול להיות מצב שבו יוחלט לתת סייעת אחת לשני ילדים, כמובן בהתאם למצב הרפואי. נקודה מאוד חשובה היא שהסייעת חייבת לעבור הכשרה רפואית כדי לתת את המענה הרפואי, ורק באישור הגורם הרפואי שמטפל בילד היא יכולה להתחיל לעבוד עם התלמיד. מעבר לזה, יש הנחיות גם שנוגעות לתהליך קליטת התלמיד בתוך בית הספר בנוגע להדרכת הצוות החינוכי, מפגש מקדים במטרה להבין במה מדובר ואיך אפשר לסייע לתלמיד, מהן הגדרות התפקיד של הסייעת, וכמובן איך יוצרים סביבה בטוחה ומונעים סכנות ביום יום מעבר להתנהלות בשעת החירום.

כמו שאנחנו יודעים, אלרגיה היום היא הקריטריון המרכזי שבגינו ילדים מקבלים סייעת רפואית, וזה המצב השכיח ביותר שתופס נתח באמת מרכזי. 61% מהילדים שמקבלים סייעות הם על בסיס אלרגיה. כדי לסבר אוזן, סוכרת זה 17% והבא אחריו זה אפילפסיה עם 4%, ואחר כך כל המצבים הרפואיים הספציפיים. מסיבה זו משרד החינוך הסביר ואמר שהוא מונע לצמצם את הנטל הכלכלי של הסייעות וליצור מצב שבו יהיה פחות צורך בסייעות, ולכן יצא חוזר מנכ"ל ואיזשהו מתווה שמדבר על יצירה של בית ספר בטוח מאלרגנים. לעניין הזה הייתה התנגדות מאוד גדולה, גם של הסתדרות המורים וגם של הורים וארגונים. מבחינת ההסתדרות האמירה הייתה: אתם מוסיפים אחריות על המורים והם לא מעוניינים בה מכל מיני סיבות, גם כי זה מפריע להוראה וגם כי זה לא ממקומם, וכנגד זה ההורים והארגונים אומרים: ברמת העיקרון, זו חשיבה נכונה, הקושי הוא ביישום. זאת אומרת, קודם צריך לוודא שבאמת מיישמים כמו שצריך שבית ספר הוא באמת בטוח ואחר כך אפשר לדון האם לצמצם את הסייעות. חלק מהקשיים שהארגונים מעלים בקושי של היישום הוא גם עניין של אכיפה. זאת אומרת, אם יש הורים שאומרים: נשים בסנדוויץ' של הילד גבינה שהוא מאוד מאוד רצה, והשורה התחתונה היא שיש ילד שהוא יותר חשוף, אז צריך איזשהו גורם שמפקח ומוודא שהדברים האלה ידועים. עוד נקודה שהארגונים ציינו היא שאין סימון היום על מזון לאלרגנים, וכשאנחנו מדברים על בית ספר בטוח ולא יודעים איזה מוצרים יש בתוך האוכל שהילדים מביאים אז אנחנו לא יכולים באמת לדבר על מה זה בית ספר בטוח.

לא הבנתי למה עד היום לא טופל נושא הסימון. הסימון הוא נושא חשוב. הוא לא מורכב מבחינת רגולציה ויישום כי העסקים הפרטיים הם אלה שאמורים לעשות את זה, וחבל שזה לא סודר עד היום.

נכון, זו סוגיה מאוד משמעותית. לגבי המימון – היום משרד החינוך הוא זה שמממן את הסייעות ב-75% והרשות המקומית ב-25%, כשבעיקרון מבחינת ההסכמות היה שגם משרד האוצר וגם משרד הבריאות אמורים להשתתף בתקצוב. לרשויות המקומיות יש עלויות תקצוב מאוד גבוהות שהן לא משופות עליהן, גם מבחינת תוספת שעות שהן נותנות מעבר למה שמשרד החינוך מאשר או הוועדה המשותפת, וגם הרבה מאוד הוצאות על העסקה כיוון שההעסקה של הסייעות היא מאוד לא יציבה, ובהמשך אדבר על זה. יש פה הרבה מאוד עלויות תפעול, וגם הרשויות המקומיות מציינות את הקושי שלהן בזה.

המטצי'נג הוא קבוע, אין התחשבות בדירוג הסוציו-אקונומי של היישובים.

להבנתי, לא. מבחינת נתונים – יש כל שנה עלייה מאוד משמעותית בזכאים. לפני שלוש שנים היו כ-5,000 זכאים, לפני שנתיים היו 5,700. זאת אומרת, עלייה של בערך 14%. בשנה שעברה היו כ-6,300. זאת אומרת, גידול של עוד 9%. אנחנו רואים שהסיפור הזה הולך וגדל כל שנה.

57% מהזכאים, כלומר, השיעור הניכר, זה ילדים בגן – שלוש שכבות: 3, 4 ו-5. השכבה הבאה זה כיתה א' – 14%, כיתה ב' – 13%, ואחר כך זה הולך ויורד לשיעורים הרבה יותר מצומצמים. זאת אומרת, ג' זה 5% ומטה. הנתח העיקרי הוא אכן ילדים בגיל הגן.

מבחינה מגזרית – בחברה הערבית יש נתון מאוד מעניין. אם אני מסתכלת שנה אחורה, וזה גם דומה בשנים קודמות אך פחות מובהק, עד כיתה ב', כולל כיתה ב', השיעור הוא 9%, וזה נמוך מהשיעור באוכלוסייה, אבל מכיתה ג' ומעלה אנחנו קופצים לבין 21% ל-40%. ההסבר שיכול להיות הוא שאו שבחברה הזו יש פחות ילדים עם אלרגיה או שהמודעות לסייעת מאוד מאוד נמוכה בגילים האלה. זו השערה, אנחנו לא יודעים את זה, לא בדקתי.

כן, הקפיצה לא כל כך ברורה.

הקפיצה היא מעבר לכיתה ב'. זאת אומרת, אם אני אומרת שהרוב המרכזי של הזכאויות הן לאלרגיה הם עד כיתה ב' אז יכול להיות שהפער מוסבר בזה או שיש פחות אלרגיות או שבאמת יש בעיה של מודעות וזכאות.

מבחינה רפואית קשה לי להאמין שהאלרגיה מתפתחת בעיקר אחרי כיתה ב' או שיש תופעה כזו.

לא, זה לא בגלל אחרי כיתה ב'. זאת אומרת, אחרי כיתה ב' הם מקבלים זכאויות כבר לא על בסיס אלרגיה אלא על בסיס מצבים שדורשים טיפול רפואי כמו דברים אחרים: סוכרת, מתן חמצן ומוגבלויות אחרות. אנחנו כן יודעים שיש הבדלים תרבותיים. למשל, בארצות הברית שיעור האלרגיה הוא הרבה יותר גבוה לעומת מה שיש בארץ. יכול להיות שגם פה יש עניין כזה, אבל אנחנו לא בדקנו את זה. זה שווה בדיקה. מצד שני, בחברה החרדית אנחנו רואים שהשיעור הוא קצת יותר גבוה. שם זה בערך 15% - 18% וזה קצת יותר גבוה מהשיעור באוכלוסייה. לא מאוד, אבל זה יותר גבוה. זה נושא שבהחלט צריך לבדוק אותו לעומק.

מבחינת הסייעות – כמו שאמרתי קודם, יש בעיה מאוד קשה במערך כוח האדם של הסייעות. יש גם תלונות מצד הארגונים על כך שמגיעות סייעות שיש להן הכשרה רפואית אבל היכולת שלהן היא מאוד נמוכה. הטענה היא שהשכר שלהם הוא נמוך. אומנם לפני חמש שנים היה איזשהו שיפור, אבל עדיין השכר מאוד נמוך. הן גם לא יכולות להתקדם בתפקיד, אין מערך קידום, אין להן קביעות, וזה גורם לכך שיש חוסר רצף טיפול שמאוד מקשה, ואנחנו רואים את זה הרבה מאוד בילדים עם סוכרת. מדיווחים שקיבלנו, אם ילד מפתח אמון בסייעת שמזריקה לו, בודקת אותו, ונמצאת איתו בקשר של אחד על אחד וכל חצי שנה הסייעת מתחלפת אז זה ממש פוגע במצב הרפואי. יש גם כאלה שהציעו לבנות מערך יותר מתקדם מבחינת שכר וכו'.

כמה סייעות יש בסך הכול?

בסך הכול, בשנה שעברה היו 6,300. מעבר לתנאי ההעסקה של הסייעות, עולה קושי נוסף בנושא הסייעות והוא נושא ההחלפה. אם סייעת חולה או חלילה יושבת שבעה או יוצאת לחופש, אין לה מחליפה. הבעיה הרצינית היא שאי אפשר למצוא סתם מחליפה כי כל מחליפה חייבת לעבור הכשרה רפואית. שוב, זה מעלה את הוצאות הרשויות וזה אומר שהילדים יושבים בבית. ההשלכה של זה היא מובנת. אם ילד יושב בבית במקום ללכת לבית הספר אז גם ההורים יושבים בבית. יש קושי מאוד רציני בנושא ההיעדרויות.

בנוגע להיערכות לשנה הבאה גם בהקשר הקורונה, אבל לא רק, יש כמה סוגיות מרכזיות: ראשית, גיוס סייעות. אנחנו נמצאים בתקופה של אבטלה ויכול להיות שכן יהיה ביקוש. מצד שני, יכול מאוד להיות שהרבה מאוד מהסייעות, שהן הרבה פעמים מבוגרות, לא ירצו להיכנס לבתי הספר ולחשוף את עצמן, ולכן ייתכן שתהיה פה בעיה גם מבחינת הגיוס.

האם בחנתן האם יש כבר הנחיות או מתווה של המשרד?

כרגע לא התקבל מתווה מיוחד, המתווה הוא מתווה רגיל. זאת אומרת, משרד החינוך מסר לנו שאין איזושהי היערכות מיוחדת. יש איזושהי היערכות כללית לגבי ניקיון והיגיינה שרלוונטיים גם פה אבל אין איזשהו מתווה מיוחד. יכול להיות שיתעורר פה איזשהו קושי וילדים יישבו בבית כי לא יהיו סייעות, אבל יכול להיות שלא – אני לא יודעת.

תיכף נשמע ממשרד החינוך.

שתי סוגיות אחרות: אם כיתות א' ו-ב' ילמדו גם מהבית, וכרגע לא מדובר בכך, השאלה היא האם הסייעות יוכלו להתלוות אליהם בבית. זו סוגיה מאוד משמעותית גם מבחינת רצון ויכולת הסייעות וביטוח. אבל האמירה העקרונית היא שאם במצב רגיל גם בייביסיטר ודמויות אחרות שהם לא ההורים יכולים להישאר בבית, פה אין את המצב הזה כי זה חייב להיות דמות שיודעת לטפל בילד. הסוגיה האחרונה היא סוגיית ההכשרה. ההכשרות לצוות החינוכי, במיוחד במקומות שאין בהם סייעת, זאת אומרת, לילדים הגדולים יותר, הן ממש מצילות חיים. דרושה הכשרה מעשית בהזרקת אפיפן, וכרגע בגלל הקורונה נאסרה כניסה של אנשים שהם לא מהצוותים החינוכיים לתוך בתי הספר. נשאלת השאלה איך פותרים את הבעיה הזו וכן מקיימים הכשרות מעשיות לצוותים.

האם בחודשים האחרונים הסייעות לא נכנסו?

סייעות נכנסות, אבל אם רוצים לתת הכשרה למורים בכיתות ג' ומעלה אז צריכה להתקבל הכשרה. הם כבר קיבלו בתחילת השנה. פה יש לנו צוותים שנכנסים מחדש לכיתות והם לא עברו הכשרה בכלל, וזה מצב מאוד בעייתי.

אני רוצה להדגיש דבר אחד שיכול להיות שמדגיש את חשיבות הסייעות. כשאנחנו מסתכלים על מספר האשפוזים, לא מאושפזים, בגין אלרגיה, אנחנו רואים שככל שהגיל עולה מספר האשפוזים יורדים, אבל מגיל חמש עד תשע יש איזושהי עלייה במספר האשפוזים. אשפוזים זה מספר הפעמים שמגיעים ואומרים שמתאשפזים בגלל שיש אלרגיה. כלומר, צריך איזשהו טיפול מציל חיים או טיפול סביב זה.

זה מישהו שפונה למיון כתוצאה מתגובה אלרגית חריפה והוא אושפז.

הכוונה לאשפוזים של תלמידים.

כן, תלמידים. אני מדברת מאפס עד 18.

האם הכוונה שהם יוצאים מבית הספר לאשפוז?

לא בהכרח מבית הספר, זה יכול להיות גם מהבית. הנתונים מגיעים מנקודת הקצה, מבית החולים. הם אומרים לנו כמה ילדים מגיל אפס עד 18 הגיעו בגלל חשיפה לאלרגן. הנתונים האלה מתייחסים לאפס עד 18, ואנחנו רואים בערך 25% - 26% מהאשפוזים הם בדרך כלל בגילאים אפס עד שלוש , ושלוש עד ארבע זה יורד, אבל מגיל חמש עד תשע יש פתאום איזושהי קפיצה. בגילאים הגדולים יותר זה בסביבות ה-10%, פלוס מינוס. השאלה היא למה יש קפיצה מגיל חמש עד תשע? אדגיש שמדובר באשפוזים ואני לא יודעת לומר האם זה מספר מועט של ילדים שמתאשפזים הרבה או האם הרבה ילדים שמתאשפזים קצת, אבל ברור שבגיל הזה יש יותר, והשאלה היא למה. ההשערה היא כי בגיל הזה הילדים הם יותר עצמאיים והם יותר חשופים כי הם לא כבר מגוננים בתוך הבית, הם מגיעים למערכת החינוך, הם מסתובבים בחוץ, הם מגיעים לימי הולדת, הם הרבה יותר חשופים, ומצד שני, הם הרבה פחות אחראיים. הם פחות שולטים בעצמם כשזה נוגע לשאלה במה הם נוגעים ומה הם מכניסים לפה. שוב, יכול להיות שזה נתון שמדגיש את החשיבות של הסייעות, ולהגן באמת דווקא על הקבוצה הזו.

תודה רבה, אכן סקירה מקיפה, ובזמן קצר.

חברת הכנסת סונדוס, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, תודה רבה. אתה מציף נושאים כל כך חשובים, במיוחד לפני תחילת שנת הלימודים ולפני ההצבעה על התקציב, ואני מקווה שנוכל להשפיע ולעגן עוד דברים בתוך התקציב שעדיין לא עבר. מוכח בכל המחקרים שבעיות בריאותיות מפריעות לתפקוד הלימודי של התלמידים ושהן יכולות לגרום לאיחור בביצוע הפדגוגי של התלמידים. זה גורם לכך שתלמיד שסובל מבעיות רפואיות לא נמדד לפי המיומנויות והיכולות הדידקטיות שלו אלא הוא נמדד לפי גורמים אחרים, וכך יוצא שהוא לא נמצא במצב שוויוני ביחס לשאר התלמידים. לכן, הליווי הרפואי הוא מאוד חשוב על מנת שהתלמיד יוכל להיות במצב שוויוני מול שאר התלמידים והוא יכול לעזור לו להתמקם נכון בתוך הכיתה. הליווי הרפואי הוא לא רק בכיתה אלא הוא מתחיל בהסעות לבית הספר. אנחנו יודעים ויודעות עד כמה נושא ההסעות לתלמידים עם צרכים מיוחדים הטריד הורים רבים בגל הראשון והשני של הקורונה. חברות הסעות השביתו את השירות שלהן ופגעו ביכולת תלמידים אלו להגיע לבתי הספר.

ללשכה שלי הגיעו פניות רבות של הורים שאמרו שבתי הספר לא מונגשים עבור הילדים שלהם. אני מכירה באופן אישי אימא שסחבה את הבת שלה שמרותקת לכיסא גלגלים וכל הזמן ליוותה אותה בכניסה לשירותים, בעלייה במדרגות וביציאה להפסקה, כי בית הספר לא היה מונגש פיזית. היו בו מדרגות ולא הייתה אפשרות לניוד בכיסא גלגלים. אנחנו יודעים שבכל כיתה ובכל בית ספר יש לפחות תלמיד אחד עם מוגבלות פיזית ועם בעיה רפואית. הנגשת הכיתות צריכה להיות גם מבחינת בידוד רעשים עבור ילדים כבדי שמיעה. הנושא הזה עולה כל פעם מחדש ויש מאבק, ולמרות שהמספרים עולים לא רואים שיש עלייה בהנגשת הכיתות לצרכים אלו. בסופו של דבר, כל עוד מערכת החינוך לא מעגנת תקציב להנגשת בתי הספר והכיתות לתלמידים אלה, היא בעצם מפלה והיא מביאה לידי כך שתלמידים אלו לא מקבלים יחס שוויוני. יש צורך בתוכנית לתקצוב חדש להנגשת כלל בתי הספר, וליווי צמוד לתלמידים, במיוחד בתקופת המשבר הזו, שסבלו ושעכשיו נמצאים בפערים לימודיים גבוהים. תודה.

תודה רבה, חברת הכנסת סאלח.

נמצאים פה נציגים מעמותת יה"ל – ייעוץ והדרכה בנושא אלרגיות מזון. נעמה, תחדדי בקצרה שלוש-ארבע נקודות שאת רוצה שנציגי המשרדים יתייחסו אליהן.

תודה רבה גם על הדיון, ותודה ליסכה ממרכז המחקר והמידע על העבודה החשובה והרצינית ועל זה שנתנה לנו מקום להגיד את דעתנו ואת נקודת מבטנו על הדברים.

להערכתנו, יש היום במערכת החינוך בערך 75,000 ילדים אלרגיים למזון מגן ועד כיתה י"ב. הכוונה שלנו היא לילדים שהם עם אלרגיה למזון שהיא מסכנת חיים ושיש להם מזרק אפיפן שחס וחלילה אם קורה להם משהו מישהו צריך לדעת להזריק להם או שהם בעצמם, אבל לפחות הסביבה צריכה לדעת לזהות ולתת להם מענה.

זה המספר הכולל, אבל לא כולם זוכים לסייעות.

ברור. הסייעות באופן כללי הן מגן ועד כיתה ב'. כמו שאמרה יסכה, והילדים האלרגיים זה בערך 4,000 פלוס-מינוס כל שנה. זה באמת הולך ועולה מידי שנה.

רציתי להתחיל את הדברים שלי בנאום: "יש לי חלום", ולומר מה החלום שלי. ראשית, החלום שלי הוא להפסיק להגיע לכאן כל שנה. לא כי לא נעים לי פה, תודה על ההזמנה, אלא כי יש איזושהי תחושה שאנחנו כל הזמן עסוקים בסייעות, במקום שלנו, במקום להתעסק בדברים החשובים באמת. החלום שלי הוא שיום אחד יהיה דיון שלא מתעסק בסייעות אלא מתעסק בשאלה מה הפתרונות לילדים האלרגיים. דיברה פה חברת הכנסת על הנגשה, ואני יכולה לראות הנגשה של רמפה, מעלית. בהיבט הזה הנגשה לילדים אלרגיים לא שונה בהיבט הזה. כמו שאנחנו יודעים לדבר על הנגשה לילדים עם נכויות פיזיות, ילדים אלרגיים זקוקים להנגשה. היום הילדים האלרגיים היחידים שבטוחים במערכת החינוך הם הילדים שיש להם סייעות. לצורך העניין, זו ההנגשה שלהם כי אין כרגע פתרון אחר.

מה שמטריד אותי, ואני רוצה שזה מה שיטריד את המערכת, הם לא הילדים שיש להם סייעות, אלא הם הילדים שאין להם סייעות, הילדים מכיתה ג' עד י"ב, ועליהם אני רוצה לדבר. יש לי חלום שנשב בדיונים האלה ונדבר על איך מבטיחים את החיים - - -

את אומרת שיש הרבה ילדים אלרגיים שלא זוכים למרות שהם זכאים?

לא, אחדד. אני רוצה לומר שהילדים האלרגיים שמקבלים סייעות הם הילדים האלרגיים היחידים שהם בטוחים בתוך המערכת. אני לא חושבת שילד אלרגי בכיתה י' צריך סייעת, שלא תבינו אותי לא נכון. ההנחיה היום היא שהילדים עד כיתה ב', כולל, מקבלים סייעות, ומכיתה ג' ומעלה אין סייעות לילדים האלרגיים. אני לא חושבת שילד בכיתה ז' או י' צריך סייעת, אני כן חושבת שהוא צריך הנגשה, ואני כן חושבת שהצוות צריך להיות מודרך כמו שאמרה יסכה קודם.

מה נחוץ כדי לעשות את ההנגשה הזו?

יש חוזר מנכ"ל מאוד מפורט ויש הנחיות וכללים שכולם מכירים ויודעים, אבל אם אני יורדת בסופו של דבר לשטח ואני שואלת איך אני יודעת להבטיח את החיים של הילד הבודד בקצרה, הייתי רוצה שיהיה פיקוח ובקרה. כמו שבודקים שבית הספר הוא בטוח ושסל הכדורסל לא ייפול על הילד בהפסקה, הייתי רוצה שייבדקו גם האם בית הספר ערוך לטפל בילדים עם אלרגיה למזון, האם הוא מונגש לילדים אלרגיים למזון, האם יש איזושהי בקרה שבאמת לא נכנסים בוטנים ואגוזים לבית הספר אם אומרים שלא מכניסים את זה. הייתי רוצה שיבדקו אותם גם בביקורת הבטיחותית או הפדגוגית שעושים לבתי הספר במהלך השנה. נניח וקורה אירוע, הייתי רוצה לראות מה עושה בית הספר במצב חירום של אלרגיה. לפי נתוני מד"א יש כל יום בערך שני מקרים של פינויים מבתי ספר כתוצאה מאלרגיה למזון. מתוך הפינויים האלה, כל יום בערך לפי הנתונים יש פינוי אחד של תגובה אנאפלקטית שהיא התגובה האלרגית החמורה והמסוכנת ביותר. זאת אומרת, יש לי כל יום כל יום אירוע אנאפלקטי במוסד חינוכי. זה אומר שכל יום יש לי אירוע שבו ילד נמצא בסכנת חיים.

האם יש נתונים האם מדובר בשני הפינויים האלו בתלמידים עם סייעת או לא?

אני יודעת להגיד לך גילים. במקרה המסמך לא אצלי, אבל אני יכולה להעביר אותו אחר כך לוועדה – בשמחה. מד"א הוציאו לנו, והנתונים שאני אומרת כרגע הם נתונים שנכונים ללפני שנה וחצי בערך, אבל אני מניחה שזה לא השתנה בהרבה. מדובר גם בילדים שיש להם סייעות וגם בילדים שאין להם סייעות. אגב, חלקם גם ילדים מאוד גדולים בתיכון או בחטיבת ביניים.

אם הם בחטיבת הביניים או בתיכון אז מה הסיבה שזה קרה? האם זה קרה בגלל שהם לא שמו לב?

אני לא פסיכולוגית, אבל הרבה פעמים התנהגויות סיכון של מתגברים הן התנהגויות סיכון של מתגברים גם אם המתגבר הוא אלרגי. כשמתווספת לזה אלרגיה למזון ולקיחת סיכונים יום יום כמו שמתבגר לוקח סיכונים אולי בלי שום קשר להיותו אלרגי אז העניין הזה מתווסף. פתאום יש שיקולים אחרים כמו: אני מול חברת השווים ואיך רואים אותי, ואולי עכשיו כולם הולכים לאכול ולא נעים לי להגיד שאני לא רוצה לאכול, אולי אני רוצה להגיד שאני בסדר, שלא יראו שאני חלש. לצערי הרב, יש מקרים כאלה. לפעמים זה גם נובע מתום לב כמובן, טעויות קורות. גם הבן שלי קיבל תגובה קשה בבית הספר כתוצאה מטעות. אגב, יש גם אלרגיות שפתאום מגלים אותן באמצע החיים.

אם כך, סוגיית ההנגשה. אני מחדד את הנקודות מכיוון שמלווים את הדיון גם נציגים של משרדי הממשלה: חינוך, בריאות וגם משרד העבודה הרווחה.

ברשותך, אתייחס למעונות היום – לידה עד שלוש. יש היום במעונות היום בין 600 ל-700 ילדים שסובלים מאלרגיה למזון במעונות היום. עד היום היו סייעות לילדים האלרגיים במעונות היום רק לשעתיים ביום, שזה מלכתחילה הזיה, פלסטר כזה, שהמדינה מראה שהיא נותנת. אבל למעשה ילד הוא לא אלרגי רק לשעתיים ביום. זה מה שהיה עד היום, ועם כל הקושי לקחנו את מה שנתנו לנו. אבל היום אין לנו גם את זה. התבשרנו לפני שבוע ממנכ"ל משרד הרווחה שעדיין לא נמצא תקציב עבור הסייעות לילדים האלרגיים במעונות לשנת הלימודים הנוכחית. המשמעות היא שיש 700 ילדים אלרגיים שלא ילכו למעונות ויישארו בבית. כאימא לא הייתי מכניסה ילד בלי השגחה, אבל המעונות גם לא יקבלו אותם והם אומרים לנו זאת בצורה מפורשת שהם לא ייקחו אחריות ללא סייעת לילד אלרגי, והילדים יישארו בבית. המשמעות של זה היא ש-700 משפחות יצטרכו להישאר בבית ולשמור על הילדים האלרגיים ולא לעבוד. מבחינתי, הנושא הכי קריטי והכי בוער לטפל בו כרגע הם הילדים האלרגיים במעונות היום. צריך למצוא להם פתרון מיידי, אחרת זה ש-700 ילדים שנשארים בבית. אני לא מבינה איך מגיעים בכלל לסיטואציה שבה אנחנו נמצאים שבועיים לפני שנת הלימודים, וסליחה, מדברים גבוהה גבוהה, אני שומעת ומכירה ובקיאה בדיונים בכנסת, ותקציבים, ויש תירוצים לכולם. נשאלתי קודם בשידור: האם בגלל הקורונה אין תקציב עכשיו לילדים האלרגיים? אז לא – חרטהבונה. כל שנה עושים לנו את אותו סיפור, רק שהפעם יותר קל להגיד שאין כסף כי יש קורונה. כל שנה אנחנו בסאגה הזו. אני עומדת פה מולך, מולכם, מול כל מי ששומע אותי, ומבקשת מכל מי שיש לו אחריות וסמכות להפסיק עם הסיוט הזה שמעבירים אותנו כל שנה. אנחנו מבקשים פתרון לילדים מגיל אפס עד שלוש כי מגיעה להם הזכות לחינוך והזכות להיות במסגרות החינוך בדיוק כמו לכל ילד אחר, ומגיע להורים שלהם לצאת לעבודה ולהתפרנס בכבוד.

יש ברדק אחד גדול במעונות כי משרד התמ"ת אוסר על מעונות היום לקבל ילד אלרגי בלי סייעת, ומצד שני, אין תקציב לסייעות, אז מה צריכים לעשות עם הילד? איפה צריך להשאיר את הילדים האלה?

תיכף נשמע התייחסות משרד הרווחה לסוגיה הזו. אני מקווה שהתשובות תהיינה מספקות.

אפרת טיש, האגודה לסוכרת נעורים, בבקשה.

אני אפרת טיש, מנכ"לית האגודה לסוכרת נעורים. אני מקדמת כבר כמה שנים טובות את נושא הסייעות לילדים הסוכרתיים מינקות, מהמעונות, עד גיל 10. נושא הסייעות הוא אכן קצת שונה אצלנו משום שאצלנו הטיפול הוא לאורך כל שעות היום. הסייעות שמלוות נותנות מענה ממש טיפולי רפואי לילדים שנמצאים בגני הילדים ובבתי הספר, ולכן השעות לא אמורות להשתנות. ילד בכיתה ב' עדיין לא יודע לתפעל את הטכנולוגיה שלו, אם זה משאבת אינסולין, סנסור, חישובים של כמה אינסולין לתת, ולכן הסייעת אמורה ללוות אותו כל השעות שהוא נמצא בבית הספר.

היום ילד עם סוכרת מקבלת סייעת מהיום שבו הוא נכנס למערכת החינוך. זאת אומרת, מגיל שלוש. סוגיית ילדים שנמצאים עד גיל שלוש במסגרות חינוכית ומאובחנים עם סוכרת סוג 1 היא באמת כבר לא תעלה על הדעת. אנחנו כבר בדיונים, היו ועדות בין-משרדיות, זה אושר, ועדיין הורים צריכים להפסיק לעבוד ולהיות עם הילד בבית כי לא מאושרות לו שעות סייעת, אלא אם כן עירייה ספציפית נתנה מענה.

מבחינת הסוגיות שהעלו, תודה רבה ליסכה שבאמת עשתה שיחות מקדימות ובאמת אספה את המידע בצורה מיטבית. גם אנחנו העברנו סקר להורים כדי שיהיו לנו נתונים עכשוויים. אחד הדברים המרכזיים שעלה הוא תחלופת הסייעות הרבה פעמים היא על רקע של חוסר התאמה. כל הסייעות אמורות לקבל הדרכה רפואית מהמרפאה שהילד מטופל בה, ועדיין יש עם זה כמה בעיות. הנושא הזה קצת יותר מוסדר היום מכיוון שההדרכות נעשות על-ידי המרפאות. יש בעיה בשעה שסייעת נמצאת ביום חופש ואין סייעות מחליפות כי כל כך קשה למצוא סייעות, ואז עולה סוגיה שלהורה אסור להיכנס לבית הספר או לגן והילד לא יכול ללכת לשם והוא נעדר כל פעם שישנה איזושהי היעדרות של סייעת. זו סוגיה מאוד מאוד משמעותית כי בסופו של דבר זה לא דבר חד-פעמי במהלך השנה אלא זה חוזר על עצמו.

אני רוצה לציין את התחלופה וגם את הזמן שלוקח למצוא סייעות. התפקיד הוא מאוד חשוב ומשמעותי ולמידת הטיפול הרפואי היא למידה, אבל בסוף הסייעות לא מחזיקות לאורך זמן. אחד הדברים החשובים זה הזמן שלוקח למצוא סייעת. הממוצע הוא חודש לפחות מאבחון המחלה ועד שהילד בסוף יכול לחזור לבית הספר ושמוצאים לו סייעת. גם השלטון המקומי, גם כל המועצות האזוריות, ההורים, מחפשים, אבל זה לוקח זמן. אין איזשהו מאגר למרות שיש סייעות שעוסקות בזה. במקום להביא להתמקצעות הסייעות, להחזיק אותם במערכת, יש כל הזמן תחלופה, ואז גם לא ניתן להחזיר ילד למערכת החינוך לאחר אבחון המחלה – זה גם נושא מאוד מאוד חשוב. אני לא מדברת על נושא הצהרונים שאין לגביו מענה וילדים עם סוכרת סוג 1 עדיין בבית, וגם על זה פנינו לא מעט והגשנו בג"צ כי ילדים עדיין לא יכולים ללכת לצהרון כשהיום זה כבר לא רשות.

אני חושבת שהגיע הזמן באמת לתת מענה פעם אחת ולתמיד. כפי שציינה נציגת עמותת הילדים האלרגיים, כל שנה מחדש דנים באותם דברים, והגיע הזמן לקחת את הסוגיות האלה ולטפל בהם מאל"ף ועד ת"ו. המענים צריכים להינתן אחת ולתמיד, מדובר בשעות עבודה רבות של כל העוסקים במלאכה.

אפרת, תודה רבה. כמובן שהציפייה שלנו היא שלא יהיה צורך לחזור על הדברים בעוד שנה. אני מקווה שנשמע התייחסות פוזיטיבית מנציגי המשרד לעניינים האלה.

האם יש מישהו מבין המוזמנים שיכול לדבר על חומר והסברה במיוחד בחברה הערבית ובשפה הערבית?

משרד החינוך. ד"ר עדינה יוסף, נציגת משרד הבריאות, בבקשה.

תודה. שלום, שמי ד"ר עדינה יוסף. אני עובדת במחלקה לאם וילד. אנחנו שותפים לאורך הרבה מאוד שנים. אני מוכרחה להגיד שהעזרה לילדים עם המחלות הכרוניות הייתה יוזמה של משרד הבריאות לפני 25 שנים כשמשרד הבריאות הבין שילדים עם מחלות כרוניות לא יכולים להישאר בבית בגלל שהם זקוקים לטיפול במהלך שעות היום. הפתרון שהתאים אז היה להביא סייעת שיכולה לעזור. בתקופה ההיא דיברנו בעיקר על הטיפולים הפולשניים שבוודאי לא ניתן לחשוב שמורה צריכה להתעסק עם זריקות לילדים או בטיפול באמצעות חמצן או לעשות טיפולים פולשניים בגופו של הילד. זה פתרון שעבד טוב במשך כמה שנים.

ב-20 השנים האחרונות הייתה עלייה גדולה מאוד במספר התלמידים עם סוכרת. אפרת לא הציגה, גם בתחום של סוכרת נעורים אנחנו עדים לעלייה מאוד גבוהה בקרב ילדים שמאובחנים במחלה הזו ובגילאים מאוד צעירים, וגם קרוב מאוד לאחר הלידה ובשנים הראשונות. אלה התלמידים הראשונים הנוספים שקיבלו עזרה מטעם הוועדה לסייעות. בהמשך, בעשור האחרון, התווספו תלמידים עם אלרגיה מסכנת חיים למזון ולא ציפינו שזה יהיה הגורם שיהפוך להיות עיקר העיסוק של הוועדה.

אנחנו מברכים ואנחנו היינו שותפים בכתיבת חוזר משרד החינוך להיערכות המוסדות להכלת התלמידים עם האלרגיה, ובכלל הכלת תלמידים עם מחלות הכרוניות. התלמידים עם מחלה כרונית הם חולים בבית ובבית חולים, אבל כשהם באים לבית הספר או לגן, הם וההורים שלהם רוצים שהם יהיו כמו כל הילדים האחרים. כרופאת ילדים אני רואה את הילדים האלה בכיתות שלהם ובכיתות גן כמו כולם. היה מאוד טוב אם הייתי יכולה לחדד את זה שבית הספר, הכיתה או הגן, הוא מקום שיקומי לילד, הוא צריך לראות עצמו כמו כל ילד אחר. צדקה חברת הכנסת סאלח שאמרה שבנושא של ההנגשה לתלמידים עם ליקויים פיזיים ועם מצבים אחרים שזקוקים באותה מידה, צריך לראות את אותם ילדים כשווים וכמועצמים ביכולת הלמידה שלהם כמו כל תלמיד אחר בכיתה.

אבל זה לא קורה בפועל.

הציפייה שלנו היא שמצבם של הילדים האלה שזקוקים לסייעות יהיה יותר טוב. רמת הנגישות הפיזית עדיין מאוד בעייתית.

אני רוצה לחזק את המערכות לקדם את זה כדי שהילדים יהיו באמת שווים.

נכון. כפי שהחוק מבטיח נגישות שם, אין ספק שכולנו צריכים להבטיח נגישות מלאה גם לילדים האלרגיים.

שמעתי קצת ביקורת שעולה מהשטח ואשמח שתתייחסי לזה. יש ילדים אלרגיים שלא מקבלים סיוע. לפחות לפי הנתונים של מרכז המחקר, אני רואה שכנראה רבע מהבקשות פחות או יותר נדחות. זה אומר ששיעור ניכר של הורים נדחו בעניין הזה. ישנה גם הסוגיה של מילוי מקום בשעה שהסייעות נעדרות. עלתה גם סוגיית תנאי ההעסקה, אבל יכול להיות שזה מופנה יותר למשרד החינוך.

הנגשת המידע בשפות להורים היא לא באחריות משרד הבריאות?

את דיברת על חוזר מנכ"ל והנחיות, האם המידע הזה נגיש גם בשפה הערבית כפי שצריך להיות?

אני אבדוק. אני יודעת שבאתר משרד הבריאות יש חומר על אלרגיה. אני יודעת שיש עלונים על אלרגיה גם בערבית ואבדוק אם הם נמצאים באתר משרד הבריאות. קיים עלון להורים לגבי הזכאויות, איזה תלמידים מקבלים ונכנסים לקריטריונים של הזכאות ואלו תלמידים לא ספציפית מהוועדה הזו שנקראת בשפת העם סייעת רפואית. אנחנו מעדיפים לקרוא לזה מלווה אישי ולא סייעת רפואית כי אין לסייעת הזו רקע משמעותי בלימודי בריאות או סיעוד. מדובר באיזושהי הדרכה ספציפית באותו נושא שבו היא מועסקת. אנחנו מעדיפים לקרוא לאדם הנפלא הזה מלווה אישית ולא סייעת רפואית. לסייעת אישית יש קונוטציה שהיא מומחית בתחומי בריאות ורפואה, אבל זה לא המצב.

אני לא יכולה לענות לך לגבי העסקה. אני יודעת שהסייעות האלה מקבלות את ההכשרה הנדרשת, כפי שכבר אפרת דיברה, גם לילדים עם סוכרת וגם לילדים שזקוקים להאכלה דרך גסטרוסומיות וילדים שזקוקים לצינטורים של שלפוחית השתן, וכמובן תלמידים המונשמים, במרפאות המקצועיות של בתי החולים, במרפאות הרפואיות. חובה לחתום על זה שהן עברו את ההכשרה, והרשויות אמורות לבדוק שההכשרה הזו נעשתה ושהם קיבלו את החתימה. אכן, צריך לחשוב על מאגר של צוות מחליף ואיך מתמודדים עם זה גם ברמת הרשות.

שאלת ספציפית לגבי אלרגיה - אנחנו חושבים על פתרונות אחרים. כפי שנעמה אמרה, אנחנו רוצים פתרון לילדים האלה, אנחנו לא מרגישים שהסייעת היא הפתרון היחידי, אנחנו לא מרגישים שהסייעת היא האחת והיחידה שיכולה לעזור לילד הזה.

אנחנו לא בהכרח חושבים אותו הדבר.

דווקא נוכחנו בתקופת הקורונה לראות שאותו דגש שניתן ללמידה בקבוצה קטנות תוך מרחק בין הילדים ושמירה על הציוד של כל ילד ובניקיון השטחים, הוא בדיוק אותו מענה שילד אלרגי צריך ביום יום. אנחנו רואים שאלו פתרונות פשוטים שאפשר להנחיל אותם בכל מסגרת. הזרקת האפיפן היא פעולה מאוד פשוטה. המילה "הזרקה" אולי מפחידה אנשים, אבל היותר מבוגרים אולי זוכרים שבמלחמת המפרץ כולנו קיבלנו ערכות כאלה עם מזרקים אוטומטיים. אין צורך בלמידה גבוהה בשביל להזריק מזרק באופן אוטומטי מזרק לילד. אנחנו מעודדים פתרונות אחרים כדי להרחיב את המענה ואת הפתרון לכל הילדים האלרגיים. כמו שנעמה שאמרה, יכול מאוד להיות שילד בפעם ראשונה ייפגש עם אלרגיה בשטח בית הספר כשזה לא היה מוכר ולא יודע. החוזר שנכתב למעשה עוזר ומדריך את הצוותים להתמודדגם עם מצב חירום שקורה בפעם הראשונה וגם כשהוא לא ידוע.

גם אני בעד עבודה ועזרה ממשרדים אחרים ועבודה בקהילה בנושא הרחבת הידע. דיברתם קודם על מגבלות הצוות הפדגוגי, אני חושבת שחינוך הוא אחד הפתרון הכלליים למצב הזה. ילדים צריכים לדעת איזה אוכל מותר או אסור להם להביא למסיבה או לבית הספר, למשל, אגוזים ובוטנים, כי יש להם חברים שרגישים אליהם. חינוך הוא פתרון לטווח הרחוק.

קודם כול, אני חושב שאין כאן שאלה לגבי נגישות בשפה הערבית. זה משהו שחייבים לעשות. זה נכון באופן כללי, וזה נכון שבעתיים כשמדובר בנושאים כל כך רגישים ומצילי חיים. אודה לך אם תבדקי את הנושא ותעדכני אותנו.

אני בודקת.

את אומרת בצדק שצריך לחשוב על נושא סייעת מחליפה, ואני אומר שצריך לפתור את זה. תהיה בוודאי פנייה שלנו אל משרד החינוך ואל השלטון המקומי, אבל אין ספק שיהיו מקרים שסייעות לא יוכלו מסיבות שונות להתייצב אם אנחנו מדברים על יותר מ-6,000 סייעות. ברור שהנושא הזה מצריך פתרון מערכתי, ולכן אני קורא לטיפול בנושא הזה.

האם יש לך תגובה לכך שכרבע מההורים שפונים נדחים? לי זה נראה הרבה. האם תוכלי להתייחס לזה?

אני לא יודעת האם הבדיקה הייתה מספיק מעמיקה. כמו שהציגה יסכה בהתחלה, מדובר באיזושהי מדיניות שהתקבלה במשרד הבריאות יחד עם שותפים ממשרד החינוך, שהילדים הצעירים הם אלה שזקוקים להכי הרבה השגחה. בגן יש פחות הפרדה בין שטחי אוכל לבין שטחי משחק. בכיתה א' חשבנו לאפשר גם להורים וגם לילדים איזשהו מעבר יותר חלק ויותר בטוח. בהרבה מסגרות בית ספר עדיין לא מדובר בכיתה, יש חטיבה צעירה וכיתות א' עדיין מתנהלות כמו בגן. זו הסיבה שעדיין בכיתות א' אנחנו הסכמנו להיקף מלא של השגחה, כשהתכוונו לזה שבמיוחד אחרי כיתה ב' יש הפרדה מאוד ברורה בין שעות הלימוד שבהם הילד יושב עם ספרים ומחברות ולומד קריאה, כתיבה, חשבון ומדעים, ואז הסיכוי שילד כזה ייחשף בשעות אלו לאלרגנים שואף לאפס, בזמן שבשעות הפסקות האוכל והארוחות יש צורך בהשגחה. זה לא שהחל מכיתה ג' הילד הוא הרבה יותר עצמאי ויודע הכול, אבל במהלך השנתיים שהוא קיבל את הסייעת והסייעת ראתה כיצד בית הספר, הכיתה, נערכים להתמודדות עם האלרגיה, אפשר יהיה להמשיך ולנהוג באותם הכללים ובאותם אמצעי הזהירות שקדמו לזה, וזו הייתה המחשבה. כמובן כפי שנעמה אמרה, בגיל ההתבגרות הסכנה היא יותר גדולה, אבל לא מצופה שישב צוות ליד נער וילד מתבגר.

יכול להיות שחלק גדול מהדחיות הן לגבי אותם ילדים בכיתות ב' וההורים התרשמו מההזנחה כביכול של אישור של שלוש שעות ולא של היקף מלא של שעות, וחלק מהילדים הם בכיתות ג' והלאה שבקריטריונים הכללים שלנו אינם מקבלים את הסייעת. אני יכולה להביא לך דוגמאות לבקשות שקיבלנו לתת סייעת לילד שרגיש לעקיצת דבורה וגם אותן דחינו. לכן, יכול מאוד להיות שיש פה הסבר גם לגבי ילדים שהם יותר גדולים וגם לרגישות למזון, למשל, קיווי, אבוקדו, שאנחנו מבינים שמדובר פה בסכנת חיים, אבל מבינים שלא צריך להביא כל יום קיווי ואבוקדו לגן או לבית הספר כדי להצדיק נוכחות של סייעת ליד אותו ילד.

חברת הכנסת סאלח, בבקשה.

אני מבקשת לשאול לגבי תרופות או הזרקות שנמצאות בבתי הספר. האם זה במימון משרד הבריאות?

לא, זה לא במימון משרד הבריאות. משרד הבריאות קידם את חוק האפיפן וגם התקנות עברו ממש בימים האחרונים. הרכישה היא באחריות המוסדות. אני יודעת שמשרד הבריאות מתווך בין הגורמים השונים לרכישה ולקבלת הסכמים אחרים שכאלה. אני יודעת שזה נעשה כך במעונות.

יש חוק שמחייב בתי ספר שכשיש ילד אלרגי?

זה לא קשור לילד אלרגי. כל מוסד, כל בית ספר, כמו כל מסעדה וכל גן ומעון, חייב. חוק האפיפן עבר לפני שנה והתקנות התקבלו ממש בימים האחרונים.

האם התקנות אושרו?

אושרו בוועדת העבודה.

האם יש קושי בעניין הזה?

באופן כללי חוק האפיפן הוא לא בשבילנו כהורים לילדים אלרגיים. אנחנו בכל מקרה את האפיפן שלנו מביאים, לכן אין שום משמעות האם יש ילד אלרגי במוסד החינוכי ואם אין ילד אלרגי. בכל מקרה חייב להיות אפיפן. אגב, רוב המקרים של תגובות אלרגיות לא ידועות במוסדות חינוך היו דווקא של אוכלוסייה יותר מבוגרת, של מורים ואנשי צוות, שהגיעו לבית הספר ופתאום הייתה איזושהי תגובה אלרגית. החוק הוא עבור כולם, הוא דווקא פחות עבורנו.

נכון שלא צריך כנראה סייעת לילד אלרגי לאבוקדו כמו שאמרה פה עכשיו נציגת משרד הבריאות. אבל באותה נשימה אנחנו באמת מאמינים שגם ילד בכיתה ג' או בכיתה ד' כן צריך סייעת. מדובר במספר מועט של ילדים, אפשר לספור אותם אולי על כף יד אחד, אבל הם כן צריכים סייעות גם בכיתה ג' ו-ד'. אלו המולטי אלרגיים המורכבים, אלה שהם אלרגיים חלב, בוטנים, ביצים, שומשום, דגים. הם אלרגיים למגוון רחב של מזונות שמאוד קשה להימנע מהם, ואנחנו חושבים שהילדים האלה בכיתה ג', וחלקם בכיתה ד', עדיין צריכים לקבל את הסיוע. כמו שהמערכת מתגמשת לצד השני היא צריכה גם פה להתגמש לצד הזה ולתת מענה לילדים היותר מורכבים. מדובר במקרים בודדים.

נשמח אם תעבירי אלינו ולמשרד את הנתונים ולפיהם מדובר במקרים בודדים ולא בהעמסה תקציבית. נשמח לראות איך אפשר לקדם את הסוגיה הזו.

בסדר גמור.

ד"ר יוסף, תודה רבה לך.

שאדי קסיס מעמותת אלשוג'עאן, נשמח אם תוכל לחדד מספר נקודות לגבי ילדים אלרגיים או סוכרתיים בחברה הערבית.

קודם כול, שמעתי את רוב הדברים שנאמרו עד רגע זה. אני יכול לחדד או להוסיף את הקושי שיש לילדים סוכרתיים בחברה הערבית בעניין הסייעות. מנתונים ומפניות של הורים אנחנו רואים שיש קושי רב בקבלת סייעת לילד סוכרתי בבית הספר. הקושי הזה נובע ממספר סיבות: ראשית, אנחנו בדקנו וראינו שרשויות מקומיות משתמשות כנראה בשעות לצרכים אחרים, וזה ממש לא נשמע טוב. שנית, הן לרוב מעסיקות מקורבים, וזה גרוע יותר. הדבר הגרוע מכול הוא שלאנשים שמועסקים אין ידע וניסיון. הורים לילדים סוכרתיים שאין להם מכשיר בדיקת סוכר מרחוק, רואים את הזלזול ברמות הסוכר ברמה מטורפת. כשהם שולחים לסייעת והיא אומרת להם שהיא האכילה אותו שוקולד כי הסוכר אצלו גבוה, אנחנו מבינים שסייעת היא לא מוכרת באיזשהו חנות, זה משהו אחר לגמרי. אפשר להיות מוכרת בחנות וזה מאוד נחמד, אבל לסייע לילד סוכרתי זה מאוד מסוכן. שמעתי גם קצת את דבריה של עמיתתנו אפרת, ואני רוצה לחדד את הדברים האלו. זה עניין מאוד מאוד קשה, וזה חוץ מזה שאין מאגר.

רמת ההכשרה של הסייעת היא מאוד נמוכה. אנחנו ניסינו למלא את זה אבל לא תמיד מקשיבים לנו. אנחנו מציעים שאנחנו נעשה את זה. אנחנו מוצאים כל פעם שהמון סייעות שאין להם שמץ של מושג מה זה סוכרת מועסקות עם ילדים סוכרתים. אי אפשר לטפל בסוכרת כשאין לך מושג מה זה סוכרת. זו סכנת חיים. בחברה הערבית נפגעו ילדים, אבל אלו דברים שכרגיל לא הגיעו לתקשורת. זה מאוד מתיש להתעסק כל הזמן עם כאלו שרוצים להיות סייעות כשאין להם מושג מה זה סייעת. הקושי הוא רב מאוד משום שהמחשבה שלהם היא כל הזמן על השכר ועל התעסוקה. לפעמים מעסיקים גם הורים, אבל גם זה קשה כי הורים נאלצים לעזוב את מקום עבודתם. הם רוצים להיות האחראים הבלעדיים על הילדים ואני מבין למה, כי מביאים להם סייעת שלא מבינה מה זה סוכרת. כך יוצא שמשחקים בחיים ובבריאות של הילדים שלנו.

חשוב לציין ולחדד שאם מזריקים יותר מדיי אינסולין לילד שיש לו סוכרת נעורים אפשר לאבד אותו. זה יכול לקרות מרגע לרגע, זה לא צחוק. אני לא מתעסק עם אלרגיות אבל יכול להיות שיש סיכוי שאפשר לטפל במצב האלרגי הגרוע ביותר, אבל כשמדובר בסוכרת נעורים אפשר לאבד את הכיוון לחצי שעה כשהסוכר נופל. סביר להניח שסייעת שלא מבינה מה זה סוכרת לא תדע איך להזריק מזרק של גלוקוז לילד, וכתוצאה מכך הילד יכול להגיע לבית החולים עם סוכר נמוך ואז אנחנו כבר במקום אחר.

עלתה נקודה לגבי הנחיות בשפה הערבית. למיטב ידיעתך, האם כל החומרים המקצועיים והרפואיים שקשורים לנושא זמינים גם בשפה הערבית? הם כמובן צריכים להיות זמינים.

למיטב ידיעתנו, אנחנו מתרגמים את רוב החומר. העמותה מתרגמת את הנתונים ואת ההנחיות. בעיקרון, אנחנו מתרגמים בעל פה. אנחנו עובדים באזורים של החברה הערבית במזרח ירושלים, בצפון, במשולש ובנגב, ואנחנו רואים קושי בעניין השפה.

אתם מתרגמים כי אתה אומר שהחומר מטעם המשרד לא נגיש בערבית.

נכון מאוד, אנחנו מתרגמים את החומר לאנשים כי הוא לא נגיש, ובעיקרון, ברמה האישית. אנחנו מלווים ילדים סוכרתיים במרפאות סוכרת בכל הארץ, ובחלק מהמרפאות ראינו שרמות הסוכר לא משתנות. גילינו שהבעיה נעוצה בכך שאימא של הילד, שהיא מן הסתם בת 20, מהנהנת בראש לרופא שמדבר איתה בעברית למרות שהיא לא מבינה כלום. חשבנו שקל לפתור את הבעיה הזו כי בסך הכול צריך שהחומר יהיה מונגש מבחינת השפה לאותם אנשים. בכך אנחנו חוסכים למדינה ולעצמנו אובדן כושר עבודה עתידי, בעיות נפשיות וכלכליות עתידיות, וגם בעיות בריאותיות, שעולות למשרדי הממשלה ולמדינה הון עתק.

אני מודה לכם, ואני מקווה שהמקום הזה באמת יבוא השינוי.

תודה רבה, שאדי. אין ספק שזו סוגיה מאוד חשובה, בוודאי נתייחס אליה במסקנות. עדיין לא שמענו את משרד החינוך, ונשמח לשמוע התייחסות. אם תרצה להעביר אלינו מסמך שמסכם נקודות ספציפיות לגבי החברה הערבית שהיית רוצה שנעקוב אחריהן, נשמח לקבל את המסמך.

אנחנו נעביר. תודה.

אינה זלצמן, נציגת משרד החינוך, סגנית בכירה למנהלת המינהל הפדגוגי, בבקשה.

אני אתחיל לדבר ולאחר מכן תדבר הגברת אפרת לאופר הממונה על תחום הבריאות. אתייחס לכמה נקודות שעלו כאן. אכן, משרד הבריאות ואנחנו פועלים ביחד, גם עם העמותות. אני מכירה פה את נעמה ועוד אנשים שדיברו כאן. הנושא הוא מאוד חשוב ויקר לנו. אנחנו כל שנה פועלים כדי לתת את המענים הנדרשים. מבחינתנו, המענה המשמעותי הוא דרך חוזר מנכ"ל שנכתב במשותף המדבר על כך שבית הספר צריך להיות סביבה בטוחה ומוגנת לילדים אלרגיים. הוא מתייחס לשלושה דברים עיקריים וארצה לספר מה עשינו במשרד: ראשית, שילוט, שנית, האפיפן, והשלישי, הדרכה. לגבי שילוט בבתי הספר שבהם יש ילדים אלרגיים – בתי הספר עם שילוט. לגבי אפיפן – למרות שאנחנו לא אלו שאמורים לממן, עד עכשיו משרד החינוך לפנים משורת הדין מימן אפיפן לרשויות כדי להציב את זה בבתי הספר. לגבי הדרכה – גם כאן אנחנו מקיימים הדרכות לצוותי החינוך. התקיימו הדרכות. יצאנו עכשיו שוב למכרז מחודש עם מד"א שמתאם עכשיו את ההדרכות לצוותי החינוך כבר עכשיו ובמהלך השנה. כבר משנה שעברה הוחלט שלגבי גני הילדים, שכל אחד נמצא במסגרת בודדת, חלק מהפיתוח המקצועי של כל הגננות במדינת ישראל יכלול נושא של ילדים אלרגיים, כחלק של כל פתיחת שנה. לגבי הסברה – אנחנו פועלים הרבה להסברה. תיכף, בתחילת השנה, תישלח לבתי הספר כרזה בנוגע לילדים אלרגיים שתוצב במקום בולט. הכרזה מתורגמת גם לשפה הערבית כמובן. גם במתווים שפרסמנו עכשיו בשנת הקורונה, שגם הם מפורסמים בערבית, יש התייחסות לילדים אלרגיים. אנחנו צילמנו גם לתלמידים וגם למורים במסגרת מערכת השידורים הלאומית הדרכה שמדברת על מה צריך לעשות בנושא הזה.

אנחנו מממנים מידי שנה מעל ל-300 מיליון שקלים את נושא הילדים האלרגיים לטובת הסייעות. הכסף מועבר לרשות שהיא המעסיקה של הסייעות, ועל כן ההכשרה של הסייעות ומילוי המקום הוא באחריות הרשות המקומית. אני מניחה שתפנו אליהם כדי לקבל תשובות לנושא הזה.

לגבי הנגשה – עד כה, ואני מדברת על 2020, תקצבנו 20 מיליון להנגשה. חשוב לי להדגיש שאנחנו מאשרים ומתקציבים כל בקשה שרשות מגישה, כך שזה לא צריך להיות החסם.

חשוב לי להדגיש שני דברים לגבי הנתונים: ראשית, הדוח של מד"א שהציגה נעמה מלפני שנה וחצי מדבר על היפגעות גם אחרי שעות בית הספר. עד השעה ארבע זה אחרי שעות בית הספר. בעיניי במחקר שהציגה יסכה חסרה התייחסות לנתונים שיש בעולם. חשוב להבהיר שישראל היא מדינה שמממנת סייעות מגן עד כיתה א', כיתה ב', כשבעולם זה לא המענה השכיח. אנחנו בדעה שהציגו גם עדינה ונעמה שנכון שבתי הספר יהיו נקיים מאלרגניים, ואנחנו פועלים לכך. שנת הקורונה, כפי שאמרה עדינה, מזמנת באמת יכולת להתקדם מאוד במהלך הזה. אנחנו כמובן נמשיך ונפעל בנושא.

לא התייחסת לשאלה של מילוי מקום בעקבות היעדרויות של סייעות.

אמרתי שאנחנו לא המעסיקים של הסייעות. התייחסתי גם לנושא ההכשרות וגם לנושא מילוי המקום. צריך לפנות לרשות המקומית כי לנו אין יכולת לענות על כך.

אין ספק שהסוגיה של פרסומים בשפה הערבית מאוד רגישה.

אמרתי, אנחנו פרסמנו גם בערבית.

כן, ולכן כל פעילות כמובן חייבת להיות. אני לא יודע מה לגבי חוזר המנכ"ל, אבל ברור שגם חוזר המנכ"ל צריך להתייחס לנושא. מניסיוני בתחומים הללו, הציפייה שלנו שזה יקרה בו זמנית ולא אחרי תקופה מסוימת.

ואכן, כך זה קרה. מבחינתנו, אנחנו מפרסמים כל פרסום גם בשפה הערבית. גם הכרזות שיקבלו תיכף מוסדות החינוך, מתורגמות לשפה הערבית.

ברשותכם, אני חייבת לצאת. אפרת, אם תרצה, תוכל להוסיף.

תודה לך.

אפרת, בבקשה.

בנוסף להדרכות שנסגרו עם חברת מד"א, שמתאמת כעת הדרכות לצוותי ההוראה, - - -, אנחנו מאפשרים להורים לילדים האלרגיים להיכנס לתוך בית הספר בתיאום עם מנהלי בית הספר והגננות כדי לתאם הדרכה לצוותי ההוראה לילדים בבית הספר, הם קיבלו אישור. אני רוצה לדייק קצת בנתונים של יסכה לגבי מספר הסייעות.

אפרת, הבנו את הנקודה הראשונה. היא נרשמה, וזה חשוב. אנחנו מתקשים לשמוע אותך. אולי תוכלי לשלוח בכתב התייחסות. היא אומרת שיש עדכונים לגבי המספרים ונשמח לקבל אותם בכתב.

אני יכולה להשלים את תחילת דבריה של אפרת. היא אמרה, והיא צודקת בהקשר הזה, היא נתנה לנו אישור. קיבלנו אישור ממשרד החינוך שההורים לילדים האלרגיים יוכלו להיכנס למוסדות החינוך כדי לעשות את ההדרכה. זה נותן איזשהו מענה, אבל הוא חלקי. האישור שאפרת נתנה הוא סופר חשוב והוא קריטי, אבל הוא עדיין חלקי ולא מושלם.

תודה. אפרת, סליחה, לא הצלחנו לשמוע טוב.

נחום עידו, מנהלת שירות ילדים ומתגברים, משרד העבודה, בבקשה.

שלום לכם. אני אחראי רק על נושא ילדים - - - במשרד הרווחה ולא על פעוטות במעונות היום הרגילים. אתם העליתם את נושא מעונות היום הרגילים, לא היה ידוע לנו שהנושא הזה עומד לעלות. כל האגף הזה נמצא עכשיו בחופשה ולא אוכל לענות לכם בעניין הזה. אני יכול לענות רק שלגבי ילדים עם מוגבלויות במעונות יום שיקומיים אין לנו שום בעיה של סייעות. יש לנו סייעות ו - - -, וכמובן שגם הילדים, אנחנו ממשיכים, קשורים בנושא של משרד החינוך. זה הכול, אני לא יכול לדבר לגבי שאר הילדים עם אלרגיות ולגבי הטיפול בהם כיוון שאינני מכיר את הנושא.

זה נכון שלא העלינו מראש את הסוגיה של פעוטות מגיל לידה עד שלוש. ביום שני יהיה לנו דיון בנושא היערכות לפתיחת שנת הלימודים במעונות היום והאיום בשביתה, ולדעתי אפילו הייתה הכרזה על שביתה, אם לא השתנו הדברים. אני מקווה שביום שני יהיו איתנו נציגי המשרד למרות החופש עליו אתה מדבר.

כן, ברגע שאנחנו יודעים מראש, האדם שעוסק בנושא יודע לתת תשובות. אבל במקרה הזה לא ידענו, אני לא האדם המתאים לענות לשאלות הללו.

תודה רבה לך. סע בזהירות, וד"ש חם לילדים הנחמדים אצלך.

תודה.

נציגת המוסד לביטוח לאומי, בבקשה.

בוקר טוב. שמעתי את כל הנושאים שעלו פה בדיון. לצערי, כל עניין סייעות וכד' לא נוגע כל כך לביטוח הלאומי. אנחנו משלמים לילדים האלה קצבאות, גם לילדים עם אלרגיה וגם לילדים עם סוכרת. אשמח להתייחס לעניין הזכאות בביטוח לאומי, אבל לביטוח הלאומי אין שום נגיעה לעניין הסייעות.

את לא מודעת לקושי מסוים בסוגיה.

אני כן מודעת לדבר אחד אותו שמענו מההורים ולפיו הרבה מהגופים מחכים לאישור שלנו בשביל לאשר את הסייעת, אבל לא שמעתי - - - הזכאות אצלנו ולא נותנים סייעות. יכול להיות שפונים לרווחה, לבריאות, ולגופים שיותר אמונים על הדבר הזה.

תודה רבה. אני מקווה שתמשיכו לא לשמוע תלונות בנושא הזה.

זה לא נושא הדיון, אבל בוודאי שבכל מה שקשור לנושא קצבאות נכות, הנושא הוא לכאורה מוסדר אבל הוא לא באמת מוסדר. יש אלפי סניפים של הביטוח הלאומי שבהם כן יש מאשרים לילדים אלרגיים זכאות וכאלה שלא מאשרים, וזה הרבה מאוד פעמים שרירותי. אין באמת איזושהי יד מכוונת. הרבה מאוד ילדים שזכאים לקבל את קצבת הביטוח הלאומי נאלצים לקחת עורכי דין ולהגיע להליכים משפטיים בדברים שהיו אמורים להיפתר הרבה הרבה קודם. אמרנו שאין הרבה בעיות בביטוח הלאומי ורציתי להגיד שקצת יש.

יש הרבה הידיינויות?

יש הרבה מאוד הורים לילדים אלרגיים שנאלצים לעבור תהליכים מאוד מאוד ארוכים ולא פשוטים מול הביטוח הלאומי על הכרה בזכאות לקצבת נכות. זה ממש לא ברור, היינו רוצים שהנושא הזה יהיה ברור וגם כל הנהלים. יש לביטוח לאומי קריטריונים איך מגישים את הזכאות ומי זכאי וכו', אבל לצערנו הרב בשטח הרבה מאוד פעמים אנחנו רואים בוועדות רפואיות וכיוצא בזה שיש כאילו החלטות שהן שרירותיות והן לא ממש תואמות את הקריטריונים של הביטוח הלאומי עצמו. היא אמרה שאין בעיות והייתי חייבת להגיד שזה לא ורוד.

לא, היא אמרה שאין בעיות בכל מה שקשור לעבודה מול הסייעות. נטלי, אני מבין שיש ביקורת.

אני רוצה להתייחס לעניין הזה. נכון שזה לא נושא הדיון, אבל אני חייבת בקצרה. יש חוזרים ויש הנחיות מאוד מאוד ברורות מתי אנחנו קובעים זכאות לילדים עם אלרגיה. את מציינת "הרבה ילדים" ולי באופן אישי חשוב לדעת אם אנחנו לא ממצים זכויות ולא משלמים להרבה ילדים עם אלרגיה קצבה שעומדים בקריטריונים. אשמח אם זה יגיע אלינו, שנחדד את ההנחיות ושלא יהיו מצבים כאלו. לא יכול להיות מצב שבסניפים מסוימים יאשרו זכאות ובסניפים אחרים לא. תשלחי לי את המייל או את הנייד שלך, ואם תרצי אשלח לך את הנייד שלי. אשמח לדבר על הנושא הזה, לסייע ולתת מענה.

מצוין. תודה רבה, נטלי. באמת חשוב לעשות את הקשר הזה

צופית גולן, סגנית יושב-ראש הנהגת ההורים הארצית, בבקשה.

שלום, אני מבקשת להעביר את זכות הדיבור לרויטל שמר.

אני מקווה שלא אחזור על הדברים, לא שמעתי את תחילת הדברים. מוטב לי להגיד מאשר לא. לקראת השנה המיוחדת הזו יש צורך לשים תשומת לב מיוחדת למעברים ולהסתגלויות. יש מצבים שבהם התלמידים עוברים ממצב של סייעת למצב של חוסר סייעת סביב כיתה ב', לפעמים אפילו כיתה א'. זה מעבר שהוא מעבר למעברים הרגילים. המעברים הרגילים הם מכיתת גן לבית ספר ומפעוטון לגן, ובכל אחד מהמעברים האלה צריכה להיות איזושהי הסתגלות שנעשית בדרך כלל ערב שנת הלימודים. כאן אין לנו ביטחון איך זה ייעשה. במתווה של ימי הקורונה לא צוינו בכלל ימי הסתגלות, גם לילדים שאינם עם אלרגיה מסכנת חיים. צריך לדאוג לדבר הזה. אני מקווה שמשרד החינוך ייתן לנו מענה לדבר הזה, ובהקדם – הסתגלות ומעברים.

לגבי המזרקים בבתי הספר - יש נטייה לשים את זה במקומות לא ידועים לרוב הצוות, בעיקר אם יש צוותים חדשים בימי קורונה או תוספת עוזרי הוראה. צריך לסמן את המיקום של זריקות האפיפן בצורה שאפשר יהיה לדעת שזה קיים, כמו שמצוין איפה נמצא בבית הספר מטף כיבוי האש.

לגבי הדרכות לקראת שנת הלימודים שהיו צריכות להיות לצוותי חינוך – אם הן יתקיימו בנושאים אחרים, זאת אומרת, במסגרת ימי ההיערכות, צוותים חינוכיים צריכים לייחד לזה. זה לא יותר משעה-שעתיים. יש מספיק גורמים שמוכנים לסייע בהדרכות האלה. ראיתי בדיון הזה את נעמה. אני בטוחה שאם יהיה מישהו שמוכן לשמוע את ההדרכות, יהיה גם מי שידריך. לא שמענו ממשרד החינוך מה ההיערכות מבחינת ההדרכות, הם צריכים לתת על זה תשובה בדיון הזה או לאחר מכן.

לגבי המרכז לשלטון המקומי – יש עדיין עיכובים בין הורה שיש לו חוות דעת מאלרגולוג ועד קבלת האישור על סייעת. מדי שנה יש מעקב של משרד החינוך והמרכז לשלטון מקומי - - - כמה מתוך הפניות טופלו והאם הטיפול הסתיים לפני הראשון לספטמבר. נשמח לשמוע על זה נתונים. אם בימים כתיקונם זה מורכב ובתחילת השנה יש תמיד תלמידים שהם ללא אישור וללא סייעת, קל וחומר השנה.

נושא אחר הוא נושא הצהרונים והתזונה. כל שנה יש קושי עם התזונה, בעיקר עם הגורמים המזינים או עם הגורמים שמארגנים את הצהרונים שמשתנים. יכול להיות שכתוצאה מימי קורונה והכדאיות או חוסר הכדאיות של הצהרון יהיו גורמים חדשים שייכנסו. אנחנו רוצים להבטיח שתהיה התאמה בעניין הזה, שתגיע תזונה מתאימה, וקרוב ככל הניתן לתחילת שנה.

לגבי מעונות מגיל אפס עד שלוש – אני מקווה שבתוך הסיכום תהיה התייחסות לתשובה שמשרד הרווחה אמור לתת לעניין. גם לא ידוע איזה היקף של ילדים עם אלרגיה יש בשכבות הגיל האלה, אז שיעדכנו גם על אלו היקפים מדובר ומה ההיערכות לגביהם.

לגבי הדרכות של הורים – אנחנו קוראים לזה הדרכות מה לא לשים בסנדוויץ'. צריך לעשות את זה גם בימי קורונה, גם אם זה נעשה בזום, כי הילדים שאוכלים בבית הספר, גם אם הם לא חולקים את האוכל שלהם עם חבריהם, הם אלו שמסכנים את הילדים עם האלרגיה מסכנת החיים. צריך לתת לזה גם כן מענה.

בנוסף, אנחנו רוצים לשמוע איך מתנהלים במעבר בין הקפסולות בכיתות ג'-ד', כי בכיתה ג' בדרך כלל ילד כבר ברוב הפעמים, גם עם מולטי אלרגיה, לא זכאי לסייעת. אם יש כאן פיצול לקפסולה וכניסה של צוותי חינוך נוספים או בצורה אחרת, צריך להסדיר את העניין הזה של הילדים עם אלרגיה או עם סוכרת ועם כל בעיית בריאות שנמצאים בבית הספר.

אני רק רוצה לציין שחלק גדול מהילדים האלה לא שב מייד כשהסתיים הסגר. צריך לתת את הדעת איך לשמור איתם על קשר במידה והם לא חוזרים כתוצאה מהסיכון הבריאותי וכתוצאה מכך שההורים לא מצליחים להביא לידי כך שהם ירגישו בטוחים בבית הספר.

תודה רבה. ההערות חשובות. מקשיבה לך עדיין נציגת משרד החינוך שתיכף נחזור אליה, אני מקווה שהמיקרופון תוקן.

נציגת המועצה לשלום הילד, עו"ד מיטל בק, בבקשה, התייחסותך לדיון בקצרה.

תודה ליושב-ראש הוועדה ולכל השותפים בדיון החשוב הזה. שמי מיטל בק ואני עורכת דין במועצה לשלום הילד. בכל שנה הילדים האלרגיים וההורים נמצאים בחוסר ודאות בתקופת הקיץ לגבי השאלה האם הם יתחילו את השנה או לא, ופעם זה מסגרות של משרד החינוך, פעם זה פעוטות מגיל אפס עד שלוש במעונות היום. העובדה שכל שנה הם צריכים להתמודד עם הדבר הזה היא לא מצב תקין. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד אינטנסיבית של הקורונה, גם בריאותית, גם כלכלית, גם חברתית. אי הידיעה האם יש מסגרת או אין מסגרת גם עבור פעוט קטן שמרגיש את אי הוודאות הזו, היא פגיעה מאוד קשה וחמורה. לעומת הסייעות במשרד החינוך שאנחנו יודעים שכן אושרו השנה, תוקף חוזר מנכ"ל משרד הרווחה יפקע ב-31 באוגוסט, ובעוד שבועיים מתחילה שנת הלימודים וטרם נמצא מקור תקציבי לסייעות לפעוטות האלרגיים בגילאי אפס עד שלוש. מדובר בביטול שהוא סכנת חיים עבורם. אין צורך להרחיב במילים בנושא הזה. ברגע שאין תקציב הם מנועים מלקבל את הילדים.

ביום שני נדון בנושא של פעוטות מגיל לידה עד שלוש כי בינתיים גם אין לנו - - -

נכון, ואני באמת פונה לוועדה בבקשה דחופה לדון בנושא הזה. יש פה 600 ילדים שעשויים לא להתחיל את שנת הלימודים, וזו אפליה שלא נוכל לעבור עליה בשתיקה. אני מתחברת לדבריה של נעמה קודם. המימון כיום הוא לשעתיים בלבד. מתוך פעילות של יום שלם, רק לשעות הארוחות. המועצה סבורה שיש לשנות את ההנחיות כך שאם התקציב יוחזר, ואנחנו מקווים, פעוט יהיה זכאי להשגחה של סייעת בכל השעות שבהן הוא נמצא בשעות.

אני אצמצם כי אמרו פה המון דברים חשובים היום. אתמקד בנתונים שעלו כאן על הקשיים בחברה הערבית בנוגע לסייעות לילדים סוכרתיים. עלה פה קושי גם בנושא של מודעות ונגישות למידע. גם שמענו קושי של ההורים במימוש הזכאות לסייעת וגם על העובדה שרמת ההכשרות היא נמוכה. אלו נתונים מדאיגים מאוד והייתי רוצה שאנחנו נתייחס ונשים עליהם דגש היום גם בהחלטות של הדיון היום. המצב במגזר הערבי חמור מהמצב במגזר היהודי, זה מה שאנחנו שומעים פה היום, ונדרשת עבודה מעמיקה גם של הבנה של הנתונים לעומק וגם במציאת פתרונות מותאמים ספציפית למגזר הזה. אני אשמח אם תהיה התייחסות בהחלטות הוועדה לשני הדברים האלה ולעלות בדיונים הבאים. תודה.

בהחלט. תודה רבה, מיטל. יכול להיות שאפגש גם עם העמותות בשטח, ואם יהיה צורך לקיים גם דיון מיוחד בסוגיית הנגשת המידע והשירותים אז נעשה זאת לפי הצורך.

אפרת, נציגת משרד החינוך, בבקשה.

נעמה חידדה את הדברים שקודם לא שמעו כל כך. אני רוצה לומר שיש לנו חיבור גם עם העמותות וגם עם משרד הבריאות, ויש פה שיתוף פעולה מלא בין כל המשרדים, כולל העמותות. יש פה משמעות מאוד מאוד גבוהה לעניין הזה.

אני רוצה רק לתקן. לגבי הדרכה – באמת אפשרנו להורים לילדים אלרגיים בתיאום עם המנהלים והגננות להיכנס למוסדות עכשיו בתחילת השנה.

לגבי בקשות לסיוע שציינה יסכה בהתחלה, לגבי מספר סייעות – אנחנו מציינים מספר בקשות שאושרו מבחינת ילדים שזקוקים לסיוע, לא מבחינת מספר הסייעות. אין 6,000 סייעות, זה נתון שכרגע אין אותו, כיוון שיכול להיות גם שיש שני ילדים פה שזקוקים לסייעת ונמצאת סייעת אחד במוסד אחד - זה משהו שחשוב מאוד לציין.

לגבי מזרק אפיפן – יצאו עכשיו תקנות שיש לשים שילוט כדי לדעת איפה המזרק, בדיוק כמו מכשיר החייאה, ויש שילוט היכן המזרק נמצא ומה המקום הנגיש אליו. התקנות האלה יפורסמו ועברו גם בכנסת השבוע. לכן, אני מאמינה שזה משהו שיעלה קצת את המודעות ואת ההסברה במוסדות החינוך.

לגבי ההדרכות להורים – חברת מד"א זכתה במכרז. ההדרכות מתחילות גם בימי ההיערכות וגם בפתיחת שנה, ובתי ספר יעברו הדרכה. ניתנות להם שתי אופציות להדרכה: הם יכולים לבחור בהדרכה של שעתיים לשימוש במזרק אפיפן ועזרה ראשונה, והם יכולים גם לבחור בהדרכה של ארבע שעות שכוללת גם עזרה ראשונה, החייאה, מזרק אפיפן וכו'. זאת אומרת, יש למוסד אפשרות לבחור את ההדרכה.

יוצא היום חוזר לגבי תפריט תזונתי עם אופציה, שכתבו במשרד הבריאות יחד עם נציגי משרד החינוך. ייצא חוזר משותף על תפריט, איך אפשר לבנות תפריט בגן, ובעיקר זה לגנים כי הם נמצאים ביחד ובונים את התפריט לארוחת הבוקר. אם יש ילד אלרגי ואם רוצים להשתמש בתפריט ללא אגוזים או ללא אלרגן, תינתן להם האופציה לבחור מגוון רחב של תפריטים. זה יפורסם גם בפורטל של משרד החינוך, גם דרך משרד הבריאות, ויעבור כחוזר לבניית תפריטים כעזר לאותם צוותים.

אנחנו כל הזמן מנסים לחשוב איך אנחנו באמת יכולים להקל. ד"ר יוסף ממשרד הבריאות ציינה את זה כל הזמן, סייעת היא עזרה, אבל בשורה תחתונה צריך כל הזמן לעבוד על ההסברה וההנגשה כי בסופו של יום חשוב שתהיה באמת מודעות. אנחנו רואים את זה בתקופת הקורונה, ואני יכולה לומר לכם שבתקופה האחרונה, כשכתבנו אורחות חיים וגם מתווים למוסדות החינוך, התייחסנו לכל ההסברה, גם בעניין הקורונה וילדים שזקוקים לעזרה, ילדים אלרגיים או ילדים סוכרתים. בשורה התחתונה, גם בעניין קורונה. גם כדי למנוע היום את שרשרת ההדבקה ואת החולי בקורונה צריכה להיות הסברה ומודעות מאוד גבוהה ושיתוף פעולה, וזה הרעיון. לא מספיק שיהיה מישהו שיגיד שצריך לשטוף ידיים. ברגע שתהיה הסברה ומודעות גבוהה יותר אין לי ספק שנצליח להגיע להצלחה מיטבית בשיתוף אותם ילדים במסגרת החינוכית. חייבים גם לציין את העובדה שכשיש לילד סייעת שנמצאת לידו, לרוב גם העניינים של השיתוף בתוך חברת הילדים הוא שונה. הוא יוצא דופן, וגם על זה צריך לתת את הדין. תודה.

אפרת, האם אתם לא יכולים לתרום לנושא לסייעת מחליפה שעלה כאן על ידי הרבה דוברים? האם אתם לא במגע עם השלטון המקומי? בכל זאת, זו בעיה לא קלה שצריכה פתרון.

אני יכולה להגיד שבתפקידי באמת פנו אליי מספר פעמים. דיברנו עם רשויות. הנושא הוא באחריות הרשות המקומית. הן מכשירות ומדריכות את הסייעות, אנחנו רק יכולים לסייע. הרבה פעמים גם דרך העמותה מתקשרים אלינו וגם הורים שבאמת שואלים. אנחנו מנסים לבדוק איפה זה לא מתקיים ומה הבעיה, אבל השלטון המקומי צריך באמת לתת הכשרה והדרכה.

אתם יכולים להנחות, לבקש, להציע, פתרון. אם יש עלות תקציבית מסוימת, אפשר להסכים עליה. אני חושב שהנושא הזה הוא פתיר ואשמח אם תוכלו לקדם את זה. כל שנה זה עולה מחדש, חבל שזה נשאר ללא פתרון. נשמח לקבל העתק מהחוזר וההנחיות החדשות, אם את אומרת שזה ממש היום או מחר, ושזה יהיה לנו גם בפרוטוקול הוועדה.

נשלח גם את אורחות החיים שבהן מצוינות כל ההנחיות וההתנהלות בכיתה. ציינו קודם גם לגבי קבוצות. אגב, אנחנו, במשרד החינוך, לא קוראים לזה קפסולה כי זו לא מילה בעברית. אנחנו מתייחסים לקבוצות של עד 18 ילדים, ובקבוצות האלו יהיו גם הדרכות גם לצוותי ההוראה. ההדרכות שיתקיימו לצוות החינוכי זה כמובן כל צוות ההוראה שנמצא במוסד החינוכי. נעביר גם את החוזר של התפריט שייצא היום. הוא יעלה בפורטלים ונשלח גם אותו.

אני מניח שלא תהיה לכם התנגדות שנעלה את זה לאתר הוועדה שקשור לדיון הזה, נכון?

ברור. תודה.

אפרת, תודה רבה לך. מירי כהן, משרד הבריאות, בבקשה.

אני רוצה להוסיף בקצרה כי רוב הדברים כבר נאמרו והתייחסו אל הדברים שרשמתי תוך כדי הדיון, כולל אכן שהתקנות עברו ביום שני השבוע בכנסת והן נכנסות לתוקף באופן מיידי, וחשוב לזכור את זה, לגבי הצבת מכשירי אפיפן, כולל הסימון שלהם, מיקום וכו'.

אנחנו סייענו גם למשרד הרווחה, ואנחנו מסייעים לכולם, בהנגשת המכשירים, לא במימון שלהם, סיוע ביצירת קשר וכו', משרד הבריאות בהחלט יכול. תוך כדי הדיון הייתי בקשר גם עם אגף ההדרכה של מד"א, סמנכ"ל רפואי של מד"א, לגבי ההדרכות. באופן מיידי הם בוודאי יכולים למרות הקורונה, ואפרת התייחסה לזה לגבי מוסדות החינוך. הקורונה לא תהווה מכשול לביצוע ההדרכות האלה. מבחינתנו, משרד הבריאות, וזה מה שעמד לנגד עינינו בחוק להצבת מכשירי החייאה, מדובר בפעולה שכל אחד יכול, ועדינה יוסף הזכירה את זה באופן מאוד ברור. לא צריך הכשרה ולא נדרשת הכשרה מוקדמת, כל אחד יכול להזריק את זה. לכן, גם התייחסנו לכך שכאשר יש מקרה ואדם לא יודע האם להזריק, אם בכלל צריך להזריק, האם זו אלרגיה או משהו אחר, ואיך מזריקים וכו', קודם כול, מתקשרים למד"א. מד"א נותן הדרכה טלפונית ואומר בדיוק איך עושים את זה, מה עושים. אף פעם לא נמצאים לבד, אלא אם כן נמצאים במדבר. הזכיר קודם דובר מסוים שלפעמים לא מבינים מה הרופא אומר ולכן יש בעיה. זו סוגיה מאוד חשובה ומרכזית. משרד הבריאות הוא המשרד היחידי שהוציא חוזר שמחייב את כל מערכת הבריאות, את כל המוסדות הארגוניים: קופות חולים, בתי חולים, להנגיש במידת הצורך, גם תרבותית וגם שפתית, את התקשורת בין הרופא למטופל. אנשים לא צריכים להתבייש ולהגיד שהם מבינים, אלא הם צריכים לדעת שיש זכאות והם יכולים להשתמש בשירותים החשובים האלה. יש לנו מוקדי תרגום והחוזר ממש מפרט את האפשרויות לעשות את זה. זו סוגיה קריטית, כי בלעדי זה השירות באמת לא מונגש, לא מקבלים את השירות הנדרש, וחבל מאוד כי זו זכות מאוד בסיסית ואלמנטרית.

התקנות לסימון מזון אלרגי מופצות השבוע אחרי עבודה רבה שנעשתה במהלך השנה עוד פעם לסבב הערות הציבור כי נכנסו שינויים לאור הערות שהיו והם יגובשו ויפורסמו עוד השנה. תודה.

זה מצוין, אבל בעשר השנים האחרונות מעבירים לכולם את טיוטת התקנות וכולם מגיבים. אנחנו כבר עשר שנים שם, אין תקנות סימון מזון.

אז צריך לסיים את זה. אמר לי מנהל שירות המזון תוך כדי הדיון שההנחיות עצמן של שירות המזון הועברו למשרד החינוך ונכנסו לאותן הנחיות לגבי סביבה בטוחה.

וכמו שאמרתי לגבי ההנחיות האחרות, גם סימון המזון צריך להיות בשתי שפות: עברית וערבית.

ברור. התקנות יפורסמו – בהחלט, ניקח את זה בחשבון.

אלו הוראות רגישות וחשוב שזה יהיה ברור גם בתקנות עצמן. תודה רבה לך.

רות מדר, השלטון המקומי, בבקשה.

סלחו לי, הייתי צריכה להיות בדיון עם מנכ"ל משרד הבריאות בעדכון הבוקר ולכן לא שמעתי איפה יש פערים לגבי השלטון המקומי. אשמח לשמוע במשפט אחד או שניים ולהתייחס בהתאם.

עלתה שאלה מכמה דוברים לגבי סייעת מחליפה או ממלאת כיום ושכיום אין הסדר כזה. אנחנו מדברים על יותר מ-6,000 סייעות וברור שיהיו מקרים שבהם הילדים יצטרכו סייעת מחליפה. אני מבין שאין הסדר כזה וכולם אומרים שהשלטון המקומי יכול לטפל בבעיה כך שילד שהסייעת שלו לא יכולה להגיע באותו יום לא ייעדר או שההורים שלא ייעדרו.

זו בעיה באמת מאוד אקוטית. מלכתחילה יש קושי רב לגייס סייעות וקיים קושי לגייס סייעת מחליפה. בימים הראשונים לפעמים מצליחים, וזה בהתאם ליכולת וההתנהלות הארגונית והמינהלית של כל רשות מקומית. רשות מסודרת מצליחה לתת יותר מענה.

מה הקושי בהקמת מאגר של סייעות?

אנשים לא רוצים לעבוד יום בשבוע או פעם בשלושה חודשים כי מישהו קורא להם, הם לא עומדים דום כשנוח לרשות המקומית.

נכון, לכן אני מדבר על מאגר.

זה גם שכר נמוך, שעות לא שעות, זה משהו שהוא חד-פעמי ולא ברור לכמה זמן והאם הסייעת לא יכולה יום אחד או שבוע או חודש.

ברמה סטטיסטית, אם ניקח רשות עם 15- 20- 30 אלף, ועם עשרות סייעות אז כל יום כמעט יש קושי עם סייעת אחת. אם זה לא ברמת היישובית אז אפשר שזה יהיה ברמה של האזור. בכל זאת ניתן לחשוב על דרכים לפתרון הבעיה.

ההעסקה היא ישירה על ידי הרשות המקומית, אין העסקה אזורית. אם ידוע שבמקום מסוים יש בעיה שחוזרת על עצמה נשמח לשבת עם מינהל החינוך שם ולראות איך אפשר לסייע. אבל כאמירה אין לנו מה לעשות עם זה. נשמח לקבל פניות ספציפיות ולנסות לתווך שם את העניין ולראות באמת אם יש תפיסת עבודה לסייעת מחליפה או שלא קיימת. בסך הכול, הרשות המקומית בוודאי רוצה שיהיה מענה לילד ולא שההורה יצטרך לשבת בבית ולא לעבוד בגלל זה.

אם כך, הפנייה שלנו היא אלייך ואל השלטון המקומי. זה נושא שעולה כבר כמה שנים מצד ההורים והארגונים, ואני חושב שהוא בהחלט פתיר. אני מקווה שתוכלו באמת למצוא מענה לסוגיה הזו.

לסיכום, אבדוק האם יש נוהל אצלנו לסייעת מחליפה בנושא סייעות רפואיות כמשהו מובנה וברור, ונדווח לוועדה.

מצוין, נשמח לקבל את הדיווח הזה בכתב. בהתאם נעדכן את נציגי ההורים והעמותות. תודה רבה לך, אני בטוח שנמשיך להיות בקשר.

פרופ' אלון הרשקו, ביקשת להתייחס לנושא המקצועי, בבקשה.

לא נשאר הרבה זמן, אבל אבקש להכניס אספקט רפואי כלשהו לדיון שהוא כולו רפואי. אני רוצה להזכיר לכם שקיים בישראל האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, עם מיטב המומחים של אלרגיה למזון. אני מאוד מאוד מביע את צערי, אדוני היושב-ראש, שרק בסוף הדיון הזה מתחילים להבהיר את המושגים עליהם אנחנו מדברים. המחקר שהועלה בתחילת הדיון בכלל לא הגדיר מה הבעיה, מהי אלרגיה. האם מישהו בקהל פה יודע מהי אלרגיה למזון ומה המאפיינים שלה, איפה התמותה, מה הסף של האלרגיה ומה האלרגנים המסוכנים ולא מסוכנים, מה המדיניות שלנו לגבי הכנסת אלרגנים לבית ספר? לא כל אלרגן דינו כאלרגן אחר. אני נורא מצטער שבכל הדיונים האלה ובהחלטות שהתקבלו ומתקבלות אין in put רפואי. זה כמו לעשות דיון בכלכלה בלי כלכלן, דיון בביטחון בלי אנשי צבא ואנשים שמבינים בביטחון.

לגופו של עניין, האיגוד הישראלי לאלרגיה ולאימונולוגיה קלינית מתנגד לשיטת הסייעות. זו שיטה גרועה שלא קיימת בשום מקום בעולם, לא מכסה את ילדי בית הספר. תראו לאן נכנסנו. זה הולך ומתרחב, גוזל עוד כסף ועוד כסף, וצריך מחליפות לסייעות ואולי סייעות שילכו גם לבית שלהם. לאן הגענו? הילדים האלרגיים הם ילדים בריאים לכל דבר ועניין עד שחלילה קורה שהם נחשפים לאלרגן וקורית תאונה, זה כמו שילד שחוצה את הכביש הוא ילד בריא עד שחלילה פוגעת בו מכונית ואז יש תאונה וצריך לטפל. לכן, לא דינו של ילד אלרגי כדינו של ילד עם סוכרת או עם מחלה כרונית שצריך טיפול מדי יום. הילד האלרגי הוא ילד בריא, רק צריך לשמור עליו בריא ושלא תקרה לו התאונה הזו. אגב, הסיכון שילד יחצה את הכביש בדרך לבית הספר וחלילה ימות מתאונת דרכים, הוא סיכוי הרבה יותר גדול לעומת ילד שימות חלילה מאלרגיה למזון, ואנחנו לא נותנים סייעות לילדים שחוצים את הכביש.

אני מצטרף לנעמה מעמותת יה"ל שמדגישה את הנקודה הזו שהילדים בגיל ההתבגרות, אלה שהם בסיכון הגבוה מאלרגיה למזון הם אלה שלא מקבלים שום מענה בבתי הספר. זה דבר מאוד חשוב שצריך להביא בחשבון. שיטת הסייעות לא נותנת לזה לקרות כי הכסף נגמר כבר בכיתה ב' ואחרי זה אין כבר כסף לתת. מעבר לזה, יש פה גם בעיה חברתית לילד בריא שהולך לידו מבוגר או מבוגרת שמסתכל מה הוא אוכל ומה הוא לא אוכל. יש בזה הרבה נזקים.

אנחנו, חברי האיגוד לאימונולוגיה ואלרגיה, לא מזכירים את המילה "סייעת" בהמלצות שלנו. אנחנו נותנים המלצות רפואיות בלבד.

פרופ' הרשקו ואני מדברים כמעט מידי יום. פרופ' הרשקו, אני מצטערת שאני מפריעה לך. אני חושבת שכשאתם אומרים: אנחנו מתנגדים לסייעות, צריך להגיד מה בא במקום הסייעות. אתה לא יכולה להגיד: אנחנו נגד סייעות מבלי - - -

הוא לא אמר שהוא מתנגד, אני חושב ש - - -

נעמה, איבדתי כמה דקות יקרות, אני רוצה להשלים את דבריי, בבקשה. אנחנו מתנגדים לשיטת הסייעות, אנחנו דורשים שלכל ילד יהיה מענה והגנה, ושכל הורה ששולח את הילד שלו לבית הספר ישלח בשקט, בלב שקט, והילד יחזור הביתה בריא ושלם. נעמה, אין בינינו שום ויכוח בעניין הזה.

עכשיו זה מצוין.

שיטת הסייעות היא שיטה לא טובה, אבל זה מה שקיים היום. אנחנו בעד כיסוי רוחבי. כל ילד שהולך לבית ספר, בין אם הוא בן 18 ובין אם הוא בן 5, צריך את אותה הגנה.

אני רק אומר שב-2009 או ב-2011 משרד הבריאות דרש את המענה הזה והתעקש על כך.

נכון, ואז היה מדובר במספר קטן. זה היה איזשהו פתרון זמני שנעשה קבוע, והלך וגדל וגדל. הוא גוזל המון משאבים והוא לא נותן את המענה.

מדברים על אפיפן, ואפיפן הוא הדבר הכי פשוט שיש. מדברים על הדרכות ורקע רפואי. מחזיקים את המזרק ככה, מוציאים לו את הפקק, ומצמידים לירך. זהו, כולכם עכשיו מוסמכים להשתמש באפיפן. מעבר לזה, צריך אולי עוד עשר דקות או רבע שעה של הסברים כיצד לזהות את התגובה האלרגית. רבע שעה של הסברים, עשר שניות כדי לדעת איך להשתמש באפיפן, ומה שצריך זה שהאפיפן יהיה זמין ומבוגר בסביבה. לדעתי, עדיף שזה לא יהיה סייע, אלא מישהו מצוות בית הספר או מישהו שימונה, אבל שיהיה אחראי על כל כיתות בית הספר ולא רק על כיתות א'-ב' וגני ילדים. הפתרון שאנחנו מציעים הוא זול, פשוט, ונותן שלווה לילד ולהורים, והוא יחסוך מיליוני מיליונים של שקלים. זו העמדה שלנו, ואני מקווה שיום אחד, ונעמה מעמותת יה"ל מסכימה איתי למרות שרצתה לתקן אותי - -

לא, לא בהכרח.

- - אנחנו מסכימים על אותו דבר, זה מה שצריך להיות.

תודה רבה, פרופ' הרשקו. זה באמת מידע חשוב, וסליחה שלא פתחנו במידע הזה. אולי נעשה זאת בדיונים הבאים.

אנחנו צריכים לסכם כי תיכף מתחילה המליאה. אני באמת רוצה להודות לכל המשתתפים כאן בחדר ובאמצעות הזום.

אני רוצה להדגיש כמה נקודות עיקריות שעולות מהדיון. אתחיל עם משרד הבריאות. הוועדה מבקשת לקדם ולסיים את נושא סימון האלרגנים במוצרי מזון ולפעול לסימון, כפי שגם הובטח, כמובן גם בשפה הערבית.

עיקר ההתייחסות הייתה למשרד החינוך. בהמשך לדבריו של פרופ' הרשקו, הוועדה דורשת להבטיח פתרון ראוי להכשרת צוותים חינוכיים לטיפול בעת חשיפת ילד אלרגי לאלרגן ולהזרקת אפיפן. הוועדה גם דורשת שכל חומרי ההסברה מטעם משרד הבריאות ומשרד החינוך יונגשו במקביל בשפה הערבית וגם בשפות אחרות: רוסית ואמהרית, לפי הצורך.

הוועדה גם מבקשת לקבל את החוזר לעניין אורחות חיים שהתייחסנו אליו בדיון, וגם את החוזר הקשור לבניית תפריטים ללא אלרגניים. אנחנו גם נעלה את החומרים הללו לאתר הוועדה.

לגבי השלטון המקומי – הוועדה מציעה לייצר מאגר סייעות, ולאפשר גם קידום ברמת התעסוקה. המאגר יעזור במציאת סייעת מחליפה בעת הצורך. זה נושא שעולה בדיונים כנראה בשנים האחרונות.

הוועדה מבקשת למצוא פתרון מיידי לעניין העסקת הסייעות לפעוטות אלרגיים בגילאי לידה עד שלוש, ופתרון מיידי לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה עוד שבועיים. הוועדה גם מבקשת כמובן למצוא פתרון קבע לעניין העסקת הסייעות לפעוטות בגילאי לידה עד שלוש. מדובר ב-600 – 700 פעוטות שהם כבר מאותרים ככאלו שצריכים את התמיכה הרפואית והחברתית הזו וחשוב למצוא גם פתרון קבע לנושא. הנושא הזה יעלה בדיון שלנו ביום שני ואז נוכל לשמוע גם את התייחסותו של משרד העבודה, ואני מקווה גם לבשורות טובות.

אני מדגיש בסוף שבאמת כל ילד צריך לקבל את הכיסוי המקצועי ואת ההגנה המלאה. הילדים האלה הם שווים במערכת, ולכן המערכת מחויבת למצוא להם מעטפה תומכת ותנאים לימודים ראויים בתוך המסגרות שלהם.

אנחנו נמשיך לעקוב אחרי הסוגיה. תודה רבה, אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:05.