פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



25
ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
11/08/2020


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 5
מישיבת ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
יום שלישי, כ"א באב התש"ף (11 באוגוסט 2020), שעה 09:45

סכנה מיידית לסגירת תוכניות לנוער בסיכון בדגש על תכנית היל"ה

חברי הוועדה: מיכל וונש – היו"ר

יואב סגלוביץ'

אחיה קמארה - מנהל התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון (360), משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רים ארשיד - מפקחת ארצית (קהילות טיפוליות), משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חיים מויאל - מנהל אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

יפעת קלמרו - מנהלת המחלקה לקידום נוער - היל"ה, משרד החינוך

משה שגיא - סמנכ"ל בכיר ומנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

אורלי ליימן עיני - רפרנטית חינוך באג"ת, משרד האוצר

פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

חיים ברוידא - ראש עירית רעננה

תמר קנימח - מנהלת המחלקה לקידום נוער היל"ה ברעננה, מרכז השלטון המקומי

ליאורה דיקשטיין - מנהלת האגף לשירותים חברתיים וקהילתיים, מרכז השלטון המקומי

מיטל בק - עו"ד ועו"ס, המחלקה המשפטית המועצה הלאומית לשלום הילד

רונן קובלסקי - סמנכ"ל חברה וקהילה, החברה למתנ"סים

מיקה דפני - מנהלת פדגוגית - הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות

איריס מוסקוביץ - פרוייקט היל"ה

מאיר קזז - הוראה, חסות הנוער

לימור שטיירמן - מורה, היל"ה, ועד ציבורי למען החינוך

מירב פטרו - מורה - מלכישוע

הגר הרדוף - מורה, חסות הנוער

יאיר זגדון - יו"ר הנהגת הורים יסודי חבר הנהגה הארצית והורה לתלמיד בהיל"ה

דניאל בר - בוגר התכנית, היל"ה, ועד ציבורי למען החינוך

ריבה ספיר - מורה, היל"ה, ועד ציבורי למען החינוך

לילך דמביץ - ארגוני עולים למען עובדים

דפנה לובל - אמא לילד בתכנית

אלעזר שטרן

בת שבע פנחסוב

עופרה ארגס - חבר תרגומים

סכנה מיידית לסגירת תוכניות לנוער בסיכון בדגש על תכנית היל"ה

דבר ראשון אני אקריא את דבר הוועדה לפרוטוקול. יו"ר הוועדה קובעת לפי סעיף 120.ד.1.ג לתקנון הכנסת שהשמות של כל מי שביקש ו/או יבקש לחסות את השם שלו כדי שלא ייגרם לו או לזולתו נזק יהיו חסויים ולא יירשמו בפרוטוקול. אם מדובר על קטינים או חסרי ישע זה לפי סעיף 120.ד.1.ב לתקנון.

אנחנו נתחיל בסרטון קצר. אני רק אתאר את מה שנעשה פה הבוקר. נתחיל בסרטון ואחר כך דבריי ונמשיך משם.

(מוקרן סרטון)

היינו ממשיכים לראות את זה אבל היה לי חשוב שנתחיל בסרטון כיוון שגם לכל מי שבזום וגם למי שפה, בעצם אנחנו יושבים כפי שאתם יודעים בוועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול וההכרח לקיים את הדיון הזה דווקא פה, ואני מודה לכל מי שהצטרף אלינו פה ובזום, הוא פשוט הדחיפות שאני חשה אותה, שכולנו צריכים לחוש אותה, בסכנה הממשית והאמיתית בסגירת תכנית היל"ה וכל התכניות באופן כללי לנוער בסיכון. אני היום שמה דגש על תכנית היל"ה, השלמת יסוד ולימודי השכלה, למי שאיננו מכיר, שנותנת מענה וזה חשוב לי מאוד להדגיש את זה פה בוועדה, לכלל ילדי מדינת ישראל ללא הבדלי דת גזע או מין, זה נושא של כולנו.

כחלק מהפעילות, כפי שאתם כבר יודעים מי שמכיר את פעילות הוועדה מאז התחלתה, אנחנו מתמקדים בנושא ההתמכרויות, זאת הפריזמה שבעצם בחרתי להאיר דרכה את הנושא של התמודדות עם סמים ואלכוהול וכל שאר ההתמכרויות. כחלק מזה, כנושא שחוצה דתות, מגזרים, מתעלם מעל כל ההבדלים האמיתים או לא אמיתיים בינינו, ביום חמישי האחרון ביקרנו בשתי קהילות טיפוליות גם במלכישוע בגלבוע וגם בעמותת "הדרך", קהילות טיפוליות שעושות עבודת קודש שבעצם נפגעי התמכרויות שמגיעים אליהם לא זכו למה שהיל"ה מציעה. זאת אומרת העובדה שהם כבר לשם זה אומר שנכשלנו, נכשלנו כמדינה, נכשלנו כממשלה, נכשלנו כחברה לתת בזכות ולא בחסד את ההזדמנות האחרונה, את הסיכוי האחרון למי שגם יושבים סביב השולחן מכירים היטב וגם כל מי שנמצאים בזום, ומתוך המקום הזה אנחנו חייבים, כשהגיע לאזני הידיעה הזאת על סגירת תכנית היל"ה שעומדת ממש בסכנה, אנחנו פשוט חייבים להבין שזאת ההזדמנות האחרונה להיקלט באיזו שהיא מסגרת, לא להידרדר לרחוב, לא להידרדר לסמים, לא להידרדר להתמכרויות לא להידרדר לפשיעה ולכל האתגרים שעומדים בפני הנוער הזה, וכפי שאמרתי, זאת האחריות שלנו, לא שלהם. אנחנו לא יכולים להרשות להידרדרות הזאת לקרות.

לכן מ צאתי לנכון לשנות את סדר היום של הוועדה, היה אמור להתקיים דיון אחר בנושא דחוף לא פחות והוא ההיערכות בשבועות הקיץ שנותרו ואנחנו נקיים גם את הדיון הזה. אבל בגלל הדחיפות, בגלל האימננטיות, הסגירה, הסכנה המיידית של סגירת תכנית היל"ה, ואני מבינה שמורים מתחילים להגיע לשימוע עוד היום ובזה בעצם תחילת סופה של תכנית היל"ה מבחינתנו, לא רק תכנית הילה, כלל תכניות מצילות החיים, מצילות הנוער והילדים שלנו ועתיד המדינה שלנו, לפני שיהיה מאוחר מדי, חייבים לקיים את הדיון הזה.

למיטב הבנתי, ואני כן אבקש את ההתייחסות מהגורמים שנמצאים איתנו בזום, כיוון שתקציב המדינה טרם אושר וכולנו מודעים לכך, חשבות משרד האוצר לא מאשרים למשרד החינוך להשתמש בעודפים. כלומר הכסף קיים, אני רוצה להבהיר, הכסף לתכנית קיים רק צריך אישור להשתמש בו, וכבר לא אכפת לי באיזו דרך בשלב הזה, זה לא משנה. היות ואין את התקציב ל-1 לספטמבר, ואני רוצה לומר, אי אפשר להשאיר את התקציב רק לתקציב חגים ושבדצמבר נהיה באותו מצב, צריך פה את האישור ל-2021, בטח ובטח בהקשר הזה זה ממחיש למה זה חיוני, 8,000 בני נוער יישארו ללא מענה. ללא מענה חינוכי, ללא מענה של חבל הצלה, תחנה אחרונה שמאפשרת להם את ההזדמנות שמגיעה להם לא להגיע להידרדרות הנוספת כפי שאנחנו צופים אותה וחוזים אותה ויודעים. אגב, ההידרדרות לסמים ואלכוהול בסופו של דבר, אני אומר גם מהבחינה הכלכלית ביותר, עולה למדינה הרבה יותר. חייבים להבין את הדבר הזה. הטיפול בהשלכות של אי טיפול עכשיו גם מהטעם הזה הרבה יותר יקר.

לכן אני מבקשת לומר בנוסף לזה, זה מה שמגיע לנערים ולנערות האלה מכח חוק חינוך חובה, כפי שאמרתי, בזכות ולא בחסד. משרד האוצר אומר ל-8,000 נערות ונערים כרגע 'תישארו ברחוב ללא המענה שאני חייב לכם'.

כפי שהתייחסתי לכך, אני מבינה שבשלב הזה כבר יש מורים שלא פחות חשוב שנדבר גם בהם, הלוואי ונגיע גם לתכניות ארוכות הטווח בהזדמנות שלצד המשבר של הקורונה, מורים שבכל שנה מחדשים בעצם את החוזה שלהם שאין להם את הקביעות ואין להם את הוודאות, אבל אני אומר, בהקשר הקורונה, להוציא עוד כ-1,500 מורים למציאות של אבטלה, כשאנחנו רואים את מספרי האבטלה הגואים, זה חוסר אחריות נוסף, דווקא אל מול משבר הקורונה האחריות שלנו הולכת וגוברת, גם בהקשר הזה, להכניס עוד 1,500 מורים למעגל האבטלה זה לא מתקבל על הדעת, זה תכניות נוספות מלבד לתכנית היל"ה. אני מתייחסת פה רק לנתונים של תכנית היל"ה כרגע.

אני רוצה לומר משהו לגבי המשבר וההזדמנות שלצידו. אנחנו נמצאים בעת מלחמה. מלחמת התשה. אין פה זבנג וגמרנו. זה לא יומיים, אנחנו צריכים ללמוד לחיות בצל הקורונה, בצד הקורונה, ככל הנראה במשבר מתמשך, כלכלי, חברתי, בריאותי ויש לנו אחריות גדולה מנשוא למצוא פתרון מיידי קודם כל לדברים הדחופים באמת שפה הדיון הזה עוסק בדבר הדחוף באמת ולצד האתגר הזה לסמן את ההזדמנויות גם ולדעת לזהות אותם ולייצר פתרונות ארוכי טווח למה שעולה על פני השטח כאתגרים מערכתיים שכבר שם שנים, בחוסר תכנון ארוך טווח, בעובדה שאנחנו ונאבקים על תקציבים שנה אחרי שנה, ואני אומר, שנה במינימום 2021, כיוון שלא מתקבל על הדעת שאנחנו נהיה במצב הזה בעוד חודשיים או שלושה שוב לדון בנושא הזה, שוב, בלתי מתקבל על הדעת, זו תהיה תשובה לא מספקת.

אנחנו צריכים גם להבין את האחריות להתחיל להחיל תכניות הוליסטיות ארוכות טווח, לא רק בהקשר הזה, בכל ההקשרים, זו ההזדמנות שלצד המשבר.

נמצאים איתנו כפי שאמרתי הרבה מאוד מהגורמים הרלוונטיים שעוסקים בנושא. אנחנו מתכנסים כאן גם להנגיש ולהמחיש את דחיפות הנושא, את המיידיות שאנחנו דורשים את הפתרון שיימצא לבעיה, להתריע על ההכרח לקחת אחריות על הנושא הזה של כל מי שיושבים בבית הזה לטובת כלל אזרחי מדינת ישראל, כלל הילדים של כולנו. אנחנו לא מתכוונים לאפשר את ההידרדרות של האלה לנושא של התמכרויות, אנחנו מתריעים כרגע אחרון. היציאה מהמסגרות של הילדים האלה זו התחנה האחרונה וזו האחריות שלנו, אני מבקשת מכל הגורמים שנמצאים איתנו להציג את הפרספקטיבה שלהם מנקודת המבט שלה, את מה שחשוב שנעלה כלפי הגורמים שצריכים לקבל את ההחלטות בסופו של הדיון הזה, אלה הילדים של כולנו, מגיעה להם הזדמנות כמו כל הילדים האחרים של כולנו.

אני מקווה שעוד חברי כנסת נוספים כן יצטרפו אלינו. בכל מקרה אני קוראת למשתתפים שנמצאים איתנו על פי סדר, אני מבקשת להישאר ממוקדים בהקשר לדברי הפתיחה והבקשה שלי אליכם להנגיש לנו את המידע החיוני כדי שאנחנו נצא מפה בקריאה מאד מאד ברורה מטעם כולנו. הראשון שאני קוראת לו לדבר חיים מויאל, מנהל אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך.

בוקר טוב. שלום לכולם. אני מודה לכם על הכינוס של הוועדה הזו, מכיוון שאנחנו נמצאים באמת בשעת חירום הייתי קורא לזה, בהקשר של הילדים הללו. התכנית הזאת היא השכלת יסוד לימודי השלמה. זאת אומרת השכלת יסוד במובן של חוק חינוך חובה. הילדים שנמצאים בתכנית הזאת הם מתוקף חוק חינוך חובה ולימודי השלמה, מכיוון שהילדים נושרים בכל מיני שלבים של השנה ושל התיכון ולכן אנחנו נותנים להם לימודי השלמה, מ-8 שנות לימוד ועד בגרות מלאה. זו תכנית שמייצרת מענים על מרחב עצום של פעילות. והדבר הזה מאוד חשוב שייאמר, כי כל הזמן יש איזו שהיא אמירה שזה לימודי השלמה או תכנית משלימה, היא לא תכנית משלימה. היא תכנית מתוקף חוק חינוך חובה והייתי מוסיף, בתוך מוסדות של חסות הנוער והכלא, שבהם החופש של הילדים נשלל מתוקף חוקי הנוער, גם שם אנחנו נותנים להם את השלמת ההשכלה, מתוקף חוק חינוך חובה, שזה משהו מאוד חשוב שייאמר.

אנחנו מדברים על 7,000-8,000 תלמידים ב-145 מרכזי קידום נוער אבל ב-220 מרכזי השכלה בכל רחבי הארץ, בכל מקום ומקום. ואנחנו נותנים את הלמידה הזאת לכל ילד שאנחנו מאתרים אותו ומוצאים אותו, הוא פתרון דינמי בצורה יוצאת דופן לאותם ילדים שנושרים מסיבות כאלה ואחרות, ויש הרבה מאוד סיבות שאולי אגע בהן בהמשך.

הדבר המעניין שחשוב פה לשים אותו, תכנית היל"ה התחילה באזור שנות ה-80 קידום נוער עוד 20 שנה קודם, אבל התכנית הזאת הצליחה לייצר ביחד עם דברים אחרים שהמדינה באמת עשתה, פעולות יוצאות דופן, לכן זו איזו שהיא קריאה וזעקה לא לעשות את זה, בשנות ה-80, רק לסבר את האוזן היו כ-20% נשירה במדינת ישראל. היום אנחנו עומדים בין 1.5%-3%, תלוי איך מודדים את זה. בין האחוזים הנמוכים ביותר בעולם בהקשר הזה, ולתכנית היל"ה ולקידום נוער יש מקום מאוד מאוד נכבד בהקשר הזה, מכיוון שהם יוצרים דינמיקה לאותם ילדים שלא מצליחים מסיבות שונות, ורבות מאוד, להשאר במערכת הרגילה, נותנים להם מענה ומביאים אותם בסוף המסלול לתעודה משמעותית, על כל המרחב, שתיכף גם על זה אגיד משהו.

זה פועל בכל המגזרים, כפי שאמרת גבירתי היו"ר, בכל המגזרים, במגזר הערבי ובמגזר הבדואי ובחמ"ד, ובמגזר החרדי, ואנחנו נותנים מענים לבני העדה האתיופית, מענים מדויקים, והייחודיות של ה תכנית זה לדייק ככל שניתן – ואני מניח שעוד נשמע את זה – ככל שניתן, את תכניות הלימודים לילדים. זו תכנית ייחודית מאוד ובאמת יוצאת דופן בהקשר הזה.

כמו שאמרתי, הלמידה היא משמונה שנות לימוד ועד בגרות מלאה, ואנחנו נותנים שם גם מרכיבים נוספים בתוך התכנית, אנחנו נותנים הכנה לעולם התעסוקה, מעורבות והתנדבות בקהילה, הילדים מחויבים להתנדב ולהיות מעורבים בקהילה, הכנה לשירות צבאי והפחתת התנהגויות סיכון. יש עבודה אינטנסיבית על החלק הזה של הפחתת התנהגויות סיכון, ובוודאי עבודה שאנחנו מפתחים אותה בשנים האחרונות, של עבודה עם המשפחה ועם ההורים.

הדבר המעניין, שבתקופת הקורונה בסגר המלא וגם עכשיו לקראת פתיחת שנת הלימודים, התכנית הזאת מוחרגת, גם במשרד החינוך, מוחרגת לפעילות מלאה. זאת אומרת שהמשרד, אנחנו הבנו שהתכנית הזאת היא ייחודית, היא חייבת להתקיים, אין בלתה. ושאומרים הרבה פעמים ומשווים את זה לתכניות אחרות או לילדים האחרים, אני בא ואומר, לא שלא צריך, צריך עוד הרבה, אבל יש אבא ואמא, יש בתים וכו', לילדים האלה אין אבא ואמא, אין כיתות, וה-8,000 ילדים האלה יהיו ברחוב. שלא תהיה פה אי הבנה לאף אחד. הם יהיו ברחוב. זאת המשמעות של סגירת התכנית.

אני חושב שהדבר הזה מצריך וצריך להדאיג את כולנו. מכיוון שיש פה משהו מאוד מאוד בסיסי באמון שהילדים נתנו בנו והסכימו לבוא, והסכימו להיות, והסכימו להתגייס, והסכימו לבוא אחרי שנכשלו לאורך שנים במערכת ואחרי שלא קיבלו מענים ייחודיים לצרכים שלהם, ואנחנו בפעם השניה אחרי שהם נשרו עלולים לאכזב אותם, עלולים להכשיל אותם שוב פעם בבניית האמון הזאת ובעיני זה באמת אחד הדברים הקשים ביותר שאני חווה בשנים שאני מנהל את האגף הזה.

עוד דבר שהוא מאוד חשוב, אנחנו בשנים האחרונות יוצאים למבצעי איתור נושרים בכל רחבי הארץ, וכשאנחנו מאתרים נושרים התכנית הראשונה ואולי הכמעט יחידה שיכולה לקלוט נושרים שמוכנים לחזור למעגל הלמידה זו תכנית היל"ה. אין תכנית אחרת. להחזיר אותם ללימודים בבתי הספר הרגילים הם לא יחזרו, הם נשרו משם. לצערי הרב. אני הייתי שמח שהם יהיו שם. אני הייתי שמח גם שיהיה תקציב שהוא תקציב כזה שבסופו של דבר מייצר ודאות כמו כיתות. הכיתות שאני אחראי עליהן הן כיתות ודאיות, אנחנו כבר טיפלנו בהן והעברנו את התקציבים שקשורים בהן לבתי הספר ולרשויות. התכנית הזאת נבנתה בצדק, אגב, ומתוך תפיסה מאוד דינמית וגמישה, ובהכרה מלאה של האוצר וכל המשרדים האחרים שהתכנית הזאת היא תכנית מאוד מאוד מרכזית, יסודית ונשענת על התוקף של חוק חינוך חובה.

לכן אני באמת לא יודע להביא את הדברים מעבר לזה והקריאות שלי הן קריאות שנשמעות בתוך המשרד, הן נשמעות מחוץ למשרד, הילדים האלה אנחנו מחויבים להם, אנחנו חייבים להחזיר את התקציב ולהחריג אותו בכל דרך אפשרית, בלי שום קשר לשום דבר, אבל בכל דרך אפשרית כדי שהילדים האלה ב-1 לספטמבר יחזרו לכיתות שלהם, למערכת הלמידה שלהם, למורים שלהם, המורים המופלאים המאוד ייחודיים כולל המערכת שמקיפה אותם, מערכת של קידום נוער שאוספת אותם כל יום, כל בוקר שיש להם קשיים, שאין להם כוח לקום, שהם באים לאחר שהם עובדים כל הלילה, ועובדים בימים האחרים, אוספת אותם, מחזירה אותם ומביאה אותם להישגים.

אחד הדברים שאני עומד על זה כמנהל האגף, שהילדים הללו ילמדו ויגיעו להישג. מגיע להם אחרי שהם למדו לקבל תעודה משמעותית שתוביל אותם למקצוע משמעותי ותוביל אותם להיות אזרחים ראויים משמעותיים ותורמים לחברה. הם מגיעים להישגים מאוד מאוד משמעותיים בחלק הזה.

תודה רבה חיים. יפעת מנהלת תכנית היל"ה.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה לחזור על התודות של חיים, ליו"ר, שבחרת לשים על סדר היום באופן דחוף את הנושא הזה, כי באמת באמת יש שם ילדים, והם נמצאים עכשיו בחדר הוועדה, בוגרים, הורים, ילדים שאומרים לנו 'חברים, זה אחריות שלנו, זו אחריות שלכם', זו אחריות משותפת לתת לילדים האלה מסגרת להגיע אליה ב-1 לספטמבר. לא ייתכן שסוגרים מסגרת או בית ספר של 7,000, 8,000 ילדים. הילדים האלה במסגרת חוק חינוך חובה זכאים להמשיך את הלימודים שלהם. אנחנו בעצם זורקים לרחוב, למקום של סכנה, למקום של סכנת הידרדרות, ילדים מדהימים וכל צוותי קידום נוער וכל המורים שנמצאים כרגע ברחוב ומחכים לתשובה שלנו, למסר שלנו. איפה אנחנו ממשיכים בלקיחת האחריות של משרד החינוך על הילדים האלה? הרי זו אחת התכניות המופלאות של משרד החינוך שלוקח על עצמו את האחריות גם על הילדים האלה. גם על ילדי הקצה. זה לא ברור מאליו. כשמשרד החינוך החליט לקחת על עצמו אחריות גם על ילדי הקצה הוא עשה צעד יוצא דופן, ואנחנו חייבים לשמר את האחריות הזאת, את האחריותיות הזאת שלנו כמדינה על הילדים האלה.

וצריך כמו שאמר חיים, למצוא את התקציב הייעודי, ולא חשוב מאיפה, באמת באמת, כמי שאחראית על המחלקה ועל השירות הזה, באמת באמת לא כל כך חשוב לי איפה נמצא הכסף ומי מחזיק אותו ולמה זה נמנע. אני חושבת שגם המורים וגם עובדי קידום נוער וגם מנהלי היחידות לקידום נוער, באמת מחפשים את הקוסם הזה שימצא את הדרך לשחרר את התקציב להזרים אותו כמו שעושים בכל שנה, לזכיין שמפעיל את התכנית, כדי שנוכל להמשיך ללמד את הילדים.

אנחנו מפסידים כאן את המורים שלנו, מדובר ב-1,300 מורים מקצועיים, שנמצאים בתהליכי פיתוח מקצועי, מומחים לעבודה עם ילדים בתכנית היל"ה. ואם אנחנו נמשיך עם התהליך הזה של חוסר הוודאות, גם אם נמצא תקציב בעוד חודש או חודשיים, לא יהיו מורים. המורים ימצאו את מקומם די בקלות בתוך המערכת הרגילה. הם מורים מעולים. ואם אנחנו לא ניתן להם את הביטחון התעסוקתי או נמשיך לייצר להם את הביטחון התעסוקתי שאנחנו משתדלים לעשות ומקפידים לעשות כבר כמה שנים במסגרת המכרז הזה, אנחנו נאבד את המורים הטובים האלה ולא יהיה מי שימשיך גם עם יהיה תקציב בעוד שבועיים או חודש. אני זועקת את זעקת הילדים קודם כל. תודה.

.תודה יפעת. אני רוצה לבקש מדניאל שנמצא איתנו פה לדבר. אני מקווה שכולם בזום יכולים לשמוע. אולי תציג את עצמך.

בוקר טוב. שמי דניאל בר, אני מייצג היום את הבוגרים ואת התלמידים בפרויקט היל"ה. ראשית, אני חייב לומר שבכלל עצם העובדה שיש דיון על סגירת הפרויקט הזה ועל סגירת היחידה לקידום נוער, זו בושה שאי אפשר לתאר אותה בכלל. אני אספר קצת, אני כתבתי ואני תוך כדי מנסה לא לקרוא מהדף הזה, תסלחו לי.

בואו נבין רגע מה זה בשביל ובשביל אלפי ילדים בשנה היחידה לקידום נוער. זה חבל הצלה אחרון שיש לנו, שהיה לי בכל אופן, אחרי שנפלטתי ממערכת החינוך הרגילה, וכנ"ל לגבי כל אותם ילדים שנמצאים במערכת הזאת בכל שנה.

סגירת היחידה זה אומר פליטה לרחוב. לא פחות ולא יותר, זה לפלוט נערים ונערות לרחוב כי אין להם שום אופציה ולא תהיה להם שום אופציה אחרת, והתפקיד של היחידה היא לא פחות מהצלת חיים, את החיים שלי היא הצילה ואני אביא בפניכם את הסיפור האישי שלי, שאני חייב להגיד, אני מעולם לא פתחתי את הסיפור האישי שלי בפני רבים, בטח לא בחיי הבוגרים, אבל לפני שבוע עשיתי את זה בפעם הראשונה בפייסבוק והיום אני כאן, כי אני חושב שהנושא הזה מחייב את זה, וסגירת היחידה לקידום נוער פשוט מחייבת להעלות סיפורים כמו שלי, כדי שתבינו כמה שאסור בכלל לחשוב על סגירת היחידה.

כשילדים אחרים זוכרים את היום הראשון שלהם ללימודים כיום שמח ויום שההורים ליוו אותם לבית הספר, אני זוכר את היום הראשון שלי בכיתה א' בגיל שש, כי בדרך חזרה הביתה מבית הספר אני חטפתי מכות כבר באוטו בדרך חזרה הביתה. חוויתי אלימות קשה לאורך כל הילדות שלי וכשהייתי בוגר מספיק בשביל לבוא ולהגיד שאני לא מקבל את האלימות הזאת יותר, אני בן 14.5, כמעט 15, לא מקבל את האלימות הזאת ויותר ואני מרים ידיים, נפלטתי מהבית. כשאני מדבר שעוד הרבה לפני הפליטה שלי מהבית מערכת החינוך הפורמלית ניסתה שוב ושוב ושוב לפלוט אותי ממערכת החינוך, למה? כי אני לא תלמיד טוב, כי אני לא תלמיד מצטיין, כי אני לא לומד, מן הסתם אף אחד לא באמת ניסה להבין את הסיבות מדוע ואף אחד לא ניסה להבין למה הילד הזה אלים ולמה הילד הזה מסתובב ולמה הילד הזה לא נמצא בכיתות ולמה הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג, ובגיל 15 הגעתי לרחוב, וכשאני אומר 'לרחוב' אני מדבר literally לרחוב, אני חייתי על ספסלים, חייתי במקלטים בבניינים שחיים בהם אנשים ובבניינים נטושים, מדי פעם בפעם עברתי בין בתים של חברים, אני לא סתם חושב שהוועדה הזאת בין היתר עוסקת בסמים ואלכוהול כי אני יכול להגיד מנקודת המבט שלי, אני הייתי שם, אני בגיל 14, 15 התחלתי לשתות אלכוהול, התחלתי לצרוך סמים קלים וגם כאלה יותר קשים, לבלות עם חבר'ה עבריינים שגדולים ממני בעשור ועשור וחצי כדי להשיג את השקל, כדי שיהיה מה לאכול, וכך היה עד גיל 16.5 כשהייתי מספיק מבוגר, קודם כל הגעתי בטעות בגיל 16.5 לפרויקט היל"ה.

אותה עובדת רווחה שטיפלה בי בזמן שהייתי בהוסטל לנוער חוסה ולא מצאו לי פתרון קבע משום שכבר הייתי גדול מדי כדי להכנס לפנימיה וגם לא האמינו שאני יכול להכנס לפנימיה ולהשלים לימודים, כי אחרי הכל אני לא לומד כבר כמה שנים טובות, לא באופן רציף בכל אופן, הגעתי לפרויקט היל"ה בטעות, וגם כשהגעתי לשם, בעיקר לא האמנתי בעצמי שאני מסוגל בכלל להשלים לימודים, לא האמנתי באנשים שמבוגרים ממני כי כל מה שהכרתי באנשים שמבוגרים ממני זה את חוסר האמונה שאני יכול להצליח ואני יכול לעשות דברים, לא האמנתי שאני מסוגל לנהל חיים של ילד בן 16.5, בין אם זה לימודים, בין אם זה לחשוב על גיוס לצבא, בין אם זה לחשוב על ה חיים הלאה. אני מבחינתי הייתי בין הרחוב לבין הסמים לבין האלכוהול לבין הלעשות בלגן, ולא האמנתי באף אחד.

עם זאת, ביחידה לקידום נוער הצמידו לי מלווה בשם רונית, שאני גם היום אומר, רונית הצילה את החיי, היחידה לקידום נוער הצילה את חיי. ומה זה אומר? בחודשיים הראשונים שהייתי שם הייתי מגיע לפגישה השבועית שלי עם רונית יושב ולא מדבר, כי מי היא ומה היא, ולמה שמישהו בכלל ירצה לעזור לי. אותו דבר לגבי המורים, אותו דבר לגבי המנהלים של התכנית, שלא האמנתי באף אחד מהם, וכך במשך חודשיים. והדבר היחידי שהראו לי זה 'אנחנו לא נוותר עליך ואנחנו פה וזה שאתה לא לומד וזה שאתה לא משתף פעולה בפגישות האישיות וזה שאתה לא רוצה להיות חלק, לא אומר שאנחנו נרים ידיים' ופעם ראשונה בחיים שלי בגיל 16.5 הבנתי שיש אנשים שלא ירימו ידיים.

תוך שנה וחצי הצלחתי לא רק להשלים בגרות אלא קודם כל בראש ובראשונה הרבה לפני הלימודים, הצלחתי באמת להבין כמו שאמרתי, שיש מי שייתן את הגב, שיש מי שיאמין, שיש מי שיהיה שם בשבילי, גם אם אני לא אהיה עד הסוף, ובכל זאת הצלחתי להשלים בגרות מלאה בתוך שנה וחצי, בשלושה סמסטרים, דאגו ועזרו לי להתגייס לצבא, ועשיתי שירות מלא כחייל בודד. אחרי השירות הצבאי שלי, הדבר הראשון שעשיתי היה לחזור להתנדב באותו הוסטל לנוער חוסה שבו גרתי במשך שלושה חודשים כי הבנתי שכמו שעזרו לי ככה אני צריך לחזור ולעזור לקהילה.

בשלבים מאוחרים יותר עבדתי בפנימיות נוער, התנדבתי במשך שנתיים, התנדבתי עם נערות בזנות. אחרי העבודה שלי בפנימיות נוער הלכתי ללמוד משפטים מתוך מטרה ברורה לכתוב סמינריון שעוסק בהפרטת מוסדות אומנה לילדים ולנוער, בשביל להבין לאן הולך כל הכסף שמגיע לאותם מוסדות מופרטים ולמה הילדים בפועל לא מקבלים ממנו שום דבר.

המשכתי לעבוד עם נוער, המשכתי להתנדב עם נוער, גם היום החלום הכי גדול נכון לכרגע, ואני יכול להגיד הרבה תודה מזה לקורונה שבאמת גרמה לי להבין שאני צריך לעשות שינוי מסלול, זה לעשות לימודי הסבה להוראה ולקידום נוער וממש ללכת וללמד ולהגיע לאותו מקום שבו אני הייתי ביחידה לקידום נוער.

אני יכול להגיד בוודאות, כל הדברים האלה, כל מה שגדלתי להיות וזה שהפכתי להיות אזרח עובד ואזרח מתנדב ואזרח מועיל לחברה, לא היו קורים. אני אומר שאני לא יודע אם הם היו קורים, אני לא יודע אם בכלל הייתי מגיע לגיל 17, אם לא הייתי מת, או לסירוגין, חברים שלי שהיו איתי בהוסטל היום נמצאים בבתי הכלא, נמצאים מכורים לסמים, נמצאים מתים, או התאבדו, בגלל מסלול החיים שלהם ובגלל שלא היה להם את אותו גב שלי היה, ולכן אני אומר, מדובר פה לא פחות מהצלת חיים.

לעומת זאת, החברים שלי בפרויקט היל"ה שעד היום מלווים אותי בין אם אני מסתכל על אורי שהוא נשוי ואבא לילד ובעל עסק עצמאי ויוגב שהוא נשוי ומצפים לילד ראשון והוא בעל עסק עצמאי ואביב שעדיין לא נשוי אבל בזוגיות ובעל עסק עצמאי, אלה החברים שעד היום נמצאים איתי מפרויקט היל"ה מגיל 16.5. אלה האנשים שפרויקט היל"ה לקח אותם מהרחוב או לקח אותם ממצוקות חיים כאלה ואחרות, וכאלה שלא האמינו בהם בבתי הספר הרגילים ובמערכת החינוך הרגילה, והרים אותם למקום שהיום הם אזרחים מועילים בחברה.

אז הסיפור שלי הוא רק סיפור אחד. יש 8,000 ילדים כל שנה בפרויקט היל"ה ביחידה לקידום נוער. החיים שלי הם לא החיים היחידים שהצילו ביחידה, לא בשנתון שלי ולא בשום שנתון אחר, יש אלפי סיפורים כמוני ואסור בשום פנים ואופן, אני מפציר בכם לדאוג שיהיה תקציב, אני בטוח שיש מקומות אחרים להשיג מהם תקציב ולהמשיך את התכנית הזאת, אם לא להגדיל אותה ואם לא לדאוג לזה שיש עוד ילדים במדינה שצריכים אותה ולדאוג שיהיה להם את המענה הזה. כי הכי קל, מה שהדיון הזה עושה, זה לבוא ולקחת את כל האנשים שהכי צריכים את זה באוכלוסייה, הנערים שהכי צריכים לקבל ולקחת מהם, את חבל ההצלה האחרון שלהם. אז אני מבקש מכם, אל תתנו לתכנית להסגר, תעשו הכל בשביל שיהיו תקציבים להמשיך את התכנית הזאת.

תודה רבה דניאל. אני רק רוצה להגיד, אמרתי לך את זה ואני אגיד את זה גם לפרוטוקול. בסוף אתה ההשראה שלנו. לקיחת האחריות ולקחת את האחריותיות, זאת אומרת לדרוש גם מאחרים לקחת אחריות, להיות קול למי שלא יכולים להשמיע את קולם, כל אותם 8,000 בני נוער בכל שנה, שלנו יש אחריות להשמיע את קולם ולדאוג להם, זאת האחריות שלנו, זה בזכות ולא בחסד, וזה בהשראתך ובהשראת כל מי שהצליח לעשות את מה שאני עכשיו מדברת עליו, וזה לקחת אחריות. בסוף.

ההשראה שאתם צריכים לתת לנו עכשיו חייבת לפרוץ את הדרך קדימה כדי לא לאפשר לתכנית הזאת להסגר. זאת ההשראה שאתה נותן לנו, זאת המחויבות שלנו ולשם אנחנו ניקח את הדיון הזה. אז תודה רבה שאתה חולק איתנו בצורה הזאת.

יש לנו בזום את משה שגיא. אני רוצה שכולם יצליחו לדבר, יש לנו הרבה אנשים בזום, אני מבקשת מכולם לנסות לא לחזור על מה שכבר נאמר על ידי הגורמים האחרים כדי שנוכל לאפשר לכולם להשמיע את קולם לדיון החשוב הזה. משה בבקשה.

אני רוצה לציין שתכנית היל"ה היא תכנית בראש סדרי העדיפויות של המשרד, כתכנית שהיא מטפלת בילדים בסיכון - - -

אם תוכל רק להציג את עצמך ובכלל אני מבקשת מכל מי שמדבר בזום להציג את עצמו שנדע בדיוק מה תפקידו.

אני סמנכ"ל תקציבים ומנהל מינהל כלכלה ותקציבים במשרד החינוך. המשרד נמצא כיום בבעיה של כ-4 מיליארד ₪ פער בתקציבי הפעולות של המשרד. הבעיה הזאת נובעת מ-1.5 מיליארד פער בין התקציב ההמשכי לבין התקציב 2019 שהיה בכל סעיפי הפעולות ועוד כ-2.5 מיליארד עודפים מחויבים שצריכים להגיע למשרד. מתוך ה-2.5 מיליארד הגיע סכום של 1.44 מיליארד בפעימה הראשונה של העודפים, אבל יצאה הנחיה של החשכ"ל שלא ניתן להשתמש בתקציב הזה. זאת אומרת שהתקציב נמצא במשרד ואנחנו לא יכולים להשתמש בו. אם התקציב היה ברשותנו והיינו יכולים להשתמש בו, אני מעריך שהדיון הזה לא היה מתקיים עכשיו. ועוד נושאים נוספים שבאמת הם בראש סדרי העדיפויות של המשרד ומטפלים בילדים בסיכון או בתלמידי החינוך המיוחד ובאוכלוסיות קשות.

זה המצב שהמשרד נתון בו, למעשה כל התכניות של המשרד הם פ"א, המשרד לא יכול לחדש אותן ולפתוח אותן. כל זה, או שיהיה אישור להשתמש בתקציב שעומד לרשותנו או שיהיה תקציב מדינה מאושר, אחד מהשניים. אני מעריך שברגע אחד מהשניים ייפתר בצורה כזאת או אחרת, ניתן יהיה לפתור גם את כל ה- - -

מי צריך לאשר לכם להשתמש בתקציב שנמצא שם?

בעקרון החשב הכללי. החשב הכללי טוען שהתקציב שקיבלנו במסגרת העודפים פורץ את מסגרת התקציב ההמשכי של הממשלה ולכן לא ניתן לאפשר להשתמש בו. כאילו זה תקציב שניתן ללא כיסוי לצורך העניין, אין לו תקציב במקורות התקציביים של הממשלה, ולכן לא ניתן להשתמש. לכן ככל שיהיה תקציב מדינה מאושר, כל הבעיות התקציביות האלה אמורות להיפתר.

הבנתי. תודה רבה. רונן קובלסקי מהחברה למתנ"סים נמצא איתנו?

בוקר טוב. אני סמנכ"ל חברה וקהילה בחברה למתנ"סים. אנחנו זכינו במכרז כדי לקיים את תכנית היל"ה, אני קודם כל מצטרף לתודות ליו"ר הוועדה על הדיון המאוד מאוד משמעותי, ואני גם מצטרף לדוברים שהיו לפני על החשיבות של התכנית.

החברה למתנ"סים ניגשה למכרז מתוך מחויבות עמוקה חברתית בערכים שלה ורצתה להיות חלק משמעותי בפתרון הסוגיה שקשורה לנוער הנושר, ואנחנו עושים את זה באמונה מלאה שזה הדבר הכי נכון שצריך לעשות.

כמובן שאנחנו אמורים לקבל תקציב ממשרד החינוך כדי לקיים את התכנית, ועד רגע זה לא קיבלנו הודעה על קיום התכנית ושמעתם את כל הדוברים לפניי שמסבירים את הדברים.

אני רוצה להוסיף משהו שכרגע אנחנו הולכים לפתרון והחברה למתנ"סים לוקחת על עצמה את ההבנה שאסור לאבד את המורים, ואנחנו מנסים לפתור כרגע את הסוגיה שלא להוציא להם מכתבי סיום העסקה מתוך אמונה מלאה שהתכנית תיפתח ב-1 לספטמבר ואנחנו ממש ממש פונים לכולם להביא את התקציב לטובת התכנית, וזה באמת כדי לא לאבד את המורים, שאם כבר תהיה החלטה לקיים את התכנית, אז לא יהיו מורים, וכנראה שההסכמה תהיה שהמורים כרגע, כל העובדים, לא יצאו להם מכתבי סיום העסקה, אנחנו נדחה את זה ובמידה ולא תהיה החלטה עד ה-1 לספטמבר נוציא אותם לחל"ת, גם כן כדי לשמר אותם לאותו רגע מיוחל שיודיעו שאפשר לקיים את התכנית.

אני רוצה להגיד שעדיין המאבק הוא גדול, כדי להחריג את התכנית הזאת ולהביא תקציב, ולהתחיל להפעיל את התכנית ב-1 לספטמבר. זה הדבר הכי משמעותי בעיני.

קודם כל אני מקבלת עכשיו בברכה את ההחלטה שלכם לא להוציא את מכתבי ההתראה למורים, אני רשמתי את זה לפניי, אני חושבת שזו החלטה מאוד חשובה ומאוד אמיצה, אני גם מבינה את ההשלכות שלה. אני מעודדת אתכם במהלך הזה ואני אומרת כאן, זה בלתי מתקבל על הדעת שכל האנשים האלה יחיו בחוסר ודאות מה קורה איתם בשנה הקרובה. זה שאתם עשיתם את הצעד הזה, ואני כאמור מאוד מאוד שמחה לשמוע שכך המצב, זה לא פוטר אותנו מההכרח, מהחירום לתת לאנשים האלה את הוודאות גם התעסוקתית לקראת השנה הקרובה, ל-2021 כולה, ואנחנו ביחד עם כל הגורמים שנמצאים פה על הקו ומעבר להם, אנחנו חייבים לדאוג לכך. אבל לפחות יש נחמה פורתא וזה כלפי המורים כרגע שאתה מבשר לנו שבעצם לא מקבלים את ההתראה לפני הפסקת העסקתם וזה כבר חדשות, לפחות לבוקר הזה, טובות.

רק ברשותך, כרגע זה נמצא, ממש ברגעים האלה, לקראת סיכום גם עם בית הדין לעבודה וגם עם כלל הצדדים.

הוועדה תבקש עדכון על כך כשזה יסוכם.

אנחנו ניתן עדכון, אנחנו מאוד מאוד מקווים שזה יהיה הפתרון. אני אומר, הפתרון הזה - - -

זה לא פתרון, זה פלסטר, אני מבינה.

- - - המדינה, משרד החינוך ומשרד האוצר יצטרכו לעזור לנו במידה וחס וחלילה התכנית לא תתקיים, במימון של ההודעה המוקדמת.

אני מבינה בהחלט, אני מבקשת כאמור את העדכון הרשמי שכך קרה הבוקר. נמצאת איתנו רים ארשיד ממשרד הרווחה.

שלום. אני מפקחת ארצית בשירות לטיפול בהתמכרויות. אני שותפה ובאמת מצטרפת לכל מה שנאמר לפני, אנחנו שירות שעובד עם אוכלוסיית קצה, גם מבוגרים וגם בני נוער, יש לנו את חסות הנוער, שירות המבחן, השירות לטיפול בהתמכרויות.

תכנית היל"ה היא תכנית מאוד מאוד בסיסית לאוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה. למה? האוכלוסייה הזאת מגיעה אלינו והם צריכים טיפול, אבל לא רק טיפול, הם צריכים גם שיקום. תכנית היל"ה היא זאת שנותנת להם את הדלת לצאת אחר כך לעולם, להשלים לימודים, להרגיש כמו שאר בני הנוער, לא רק להיות במצב שהם רק עושים בעיות או רק שלא מסתדרים בחיים, ממש לא, שהם יכולים גם אחרת, ותכנית היל"ה היא זאת שנותנת להם את הצעד הראשון לחיים עצמאיים כמו כל בני הנוער, לסיים לימודים, לסיים 12 שנות לימוד, ללמוד הכשרה, להמשיך לצבא, וזה מה שאנחנו רוצים.

לא יכול להיות מצב שבני נוער מגיעים אלינו, אנחנו מנסים לטפל בהם ולא לתת להם אופק עתידי, איזו מחשבה של מה הם הולכים לעשות בעתיד שלהם. זה שמישהו נשר מכיתה ח', לא יכול להיות מצב שאנחנו פשוט אומרים לו 'אוקיי בוא נטפל בך, אבל אי אפשר לתת לך שום דבר אחר כדי להמשיך בחיים'. לא לשכוח, הנוער הוא העתיד שלנו, של המדינה, אם היום הנוער הזה, אנחנו מפקירים אותם ואומרים להם 'אין לנו עתיד בשבילכם מבחינת שיקום ואפשר רק לטפל בכם' אנחנו מפספסים פה, אנחנו ממש מפספסים בגדול.

התכנית הזאת צריכה להמשיך וחייבת להמשיך. אצלנו בתוך חסות הנוער, בשירות לטפול בהתמכרויות, היא משולבת והיא משולבת מאוד יפה, היא עוזרת להרבה בני נוער ולא יכול להיות שהיא תיפסק וכל בני הנוער האלה, אין להם, פשוט מאוד הם לא יכולים להשלים לימודים, הם לא יכולים אחרי 12 שנות לימוד ללמוד איזו שהיא הכשרה. זה לא מקובל פשוט מאוד, זה לא מקובל. אנחנו חייבים לשמור על בני הנוער שלננו, הם העתיד שלנו.

בהחלט. את צודקת רים. את צודקת וזאת המחויבות שלנו. אנחנו גם מחויבים לכך ובגלל זה מקיימים את הדיון הזה ואני לוקחת את ההזדמנות אחרי הדברים המרגשים שלך לומר שכל מי שנמצאים איתנו כאן ועוסקים במלאכת הקודש הזאת, הערכתנו גם לכם. שמענו מדניאל, מבוגר של תכנית היל"ה, ואני יודעת שמי שעושים את עבודת הקודש נמצאים איתנו, וגם אתם מהווים את ההשראה וגם את הדוגמה האישית לאחריות שאנחנו סביב השולחן הזה צריכים לקחת על עצמנו, גם כרשות המחוקקת וגם כרשות שמפקחת על הרשות המבצעת וכך בכוונת הוועדה הזאת לעשות. אני מזמינה את יאיר שנמצא פה איתנו לדבר. תודה שאתה כאן יאיר.

בוקר טוב, תודה לכולם. אני אבא של נער בפרויקט היל"ה, אני גם יו"ר הנהגת הורים ברעננה, אני גם חבר בהנהגה הארצית של הנהגת ההורים בישראל, ושמעתי כאן את הדברים ותודה לח"כ מיכל קוטלר על ההבנה העמוקה של הדברים האלה.

האמת שהשאלה הראשונה שרציתי לשאול זה האם אתם באמת מבינים את האסון הזה. בימים האחרונים, מאז ששמעתי את ההודעה הזאת, נאבק רק כדי להסביר במה מדובר. זה לא משתווה לשום דבר אחר, מדובר באסון, לא פחות ולא יותר. ואמרו את זה כאן, אומרים את זה וחוזרים על זה ואני מתפלא שאומרים את הדברים האלה, ואנחנו יושבים פה באיזו ועדה שכולם כאן עם רצון טוב, אבל אני לא שומע אף אחד, אני הייתי מצפה שמישהו ייכנס בדלת ויגיד 'חבר'ה, זה חלום, זה לא אמיתי'. האם מישהו בכלל מה עובר על הילדים האלה, היום, כשהם שומעים רק את סימן השאלה הזה, איך הם ישנים בלילה? אחרי ששמעתי את דניאל מדבר כאן ואני שמעתי המון סיפורים ואני שומע את הסיפורים ואני רואה, ואני מכיר אותם מקרוב, אני לא יודע איך אפשר אחרי מה שהוא אמר בכלל לדבר על כסף. איך אפשר להבין שבכלל הילדים האלה ייזרקו לרחוב, אני לא חושב שב-1.9 הלימודים יכולים להיפתח בלי תלמידי היל"ה, ואני גם אוביל את המאבק הזה אם יהיה צורך, הלימודים לא ייפתחו ב-1 לספטמבר בלי תלמידי היל"ה. אין שום סיבה. במה הם פחות טובים?

לא מדובר על זה שהם לא רק, אין אופציה שהתלמידים האלה יחזרו למסגרות שהם נפלטו מהם לא באשמתם. לא זיהו את הילדים האלה, ויש פה ראייה, דניאל סיים לימודי משפטים. מישהו חשב שהוא יגיע לזה? כמו שהוא אמר, הוא לא האמין בזה. ואני מכיר את הנערים האלה מקרוב.

צריך ששר החינוך, שר האוצר, מישהו, ייקח את הרגליים שלו וייכנס לפרויקט הזה להבין במה מדובר. זה לא כסף, זה לא תקציב, זה לא פוליטיקה, אי אפשר לעשות עם זה ספין. אסור פשוט לשחק – סליחה על הביטוי – על הדם של הילדים האלה. איזה מן משחק זה, איזו מן חשיבה זאת, איזו מן פוליטיקה זאת? כשאמרו לי 'בוא נעשה הפגנות', אמרתי שזה לא קשור לשום דבר אחר. זה ילדים שלנו, זה ילדים שצריך להילחם שיישארו במסגרת הזאת. לא מדובר על להשיג תקציב, היה את התקציב הזה ולקחו להם את הלחם מהפה. לקחו לילדים האלה את האופציה היחידה להיות כמו כולם, זכות יסוד בסיסית, 12 שנות לימוד, תעודת בגרות, מה הם מבקשים? להגיע לצבא, לשרת ביחידות קרביות. מה הבקשה הגדולה של הילדים האלה? איזו זכות יש לנו פשוט להפלות אותם במדינת ישראל של 2020? איזו זכות?

אם מישהו היה מכיר את הצוות הזה של פרויקט היל"ה, אני שמעתי את דניאל, ולא הפתיעו אות הדברים, אמנם זה חנק לי את הגרון ובאמת היה קשה לדבר, וטוב שלא נתנו לי לדבר ישר אחריו כי לא הייתי מצליח, אבל אני מכיר את הצוות הזה, שמתקשר לילדים בבוקר כשהם לא יכולים לקום, שהילדים האלה כשהם מגיעים לשם הם לא מאמינים באמת שיש דבר כזה, הם לא מאמינים כי זו אותה המנהלת שאמרה לו 'אתה לא תצליח' ואותה מורה, וגם אם הם היו טובים בבית הספר שהם למדו, ובטוח שהיו כאלה, אז תמיד היה את אותו מורה שיגיד את המילה הלא נכונה, את אותו מורה שלא יכול להכיל את הילד הזה, שיש לו ילדים אחרים, יש לו ילדים מחוננים, שיש לו ילדים מצליחים יותר, שקל יותר, שאפשר להתגאות בציונים הטובים שלהם, אבל גם הילדים האלה יודעים להוציא ציונים טובים והילדים האלה – סליחה שאני אומר 'הילדים האלה', הילדים הנפלאים האלה, פשוט מלח הארץ, אנשים שאפשר לעשות איתם הרבה, ואם מישהו חושב כאן שהוא חוסך כסף, הוא טועה. הדבר הזה יעלה לנו הרבה הרבה יותר כסף, יעלה לנו בחיים. דניאל אמר את זה פשוטו כמשמעו. חיים, הוא לא בטוח שהוא היה כאן היום. מהצריך להגיד יותר מזה, כדי שייכנס לכאן איזה שהוא שר ויגיד 'חבר'ה, תפסיקו את הדיון, יש תקציב, הדבר הזה לא יקרה'.

ואני אומר, הדבר הזה לא יקרה, אני אוביל ששנת הלימודים לא תיפתח בלעדיהם. אין שום סיבה שזה יקרה. פשוט עצוב, כואב, פשוט אסון.

יאיר תודה. הוועדה הזאת לא תאפשר ששנת הלימודים תיפתח בלי ילדי היל"ה. הוועדה הזאת מחויבת לנושא הזה, אנחנו נמשיך את הדרישות שלנו בכל במה אפשרית, בכל מקום אפשרי, אל מול כל השרים האפשריים. כאמור, זה תפקידנו, לפקח אחרי ביצועי הרשות המבצעת וזה בלתי מספק בעליל, שה-1 לספטמבר יגיע ולא יהיה פתרון לנושא של ילדי היל"ה. תודה על הדברים הבאמת מרגשים של כולם פה. ד"ר פאולה רושקו ממשרד הבריאות נמצאת א יתנו.

שלום לכולם. באמת דיון מרתק וחשוב ביותר. אמנם זו תכנית לא של משרד הבריאות אבל אני רוצה לומר פה שילדים שלא יקבלו תכנית כזאת יגיעו אלינו. אנחנו בעצם הקצה, המסגרות שלנו אשפוזית לנוער, בנות ובנים, מלכישוע ואלה רטורנו, מקבלים את הילדים שלא הייתה להם את ההזדמנות לקבל לפני שהידרדרו לסמים קשים, את ההזדמנות הזאת.

לכן אני בהחלט רוצה לתת לכולכם הרבה מאוד כוח שנצליח ביחד להילחם כדי שהתכנית הזאת לא תיסגר. אנחנו רואים את ההשלכות השליליות של ילדים שלא הייתה להם את ההזדמנות ואת האפשרות להשתקם ולעלות על דרך חיים נורמטיבית. אני משתתפת אתכם ואני מודה לזה שהוזמנתי, כי אני רוצה להיות חלק מהמאבק הזה.

תודה רבה פאולה, ובאמת הקול החשוב שלך הוא הסיבה שהדיון הזה מתקיים בוועדה הזאת, כיון שאת יודעת בהחלט לומר לנו, אולי היטב יותר מכל אדם אחר מטעמים של משרד הבריאות, מה יקרה אם אנחנו נאפשר לתכנית היל"ה להסגר, וגם מה ההשלכות הכלכליות. אני אתייחס למה שנאמר פה עכשיו, מהן ההשלכות הכלכליות גם אם מסתכלים דרך הפריזמה הזאת ולא דרך הפריזמה של ההכרח והצלת החיים והמחויבות של כולנו והאחריות שלנו, גם זה יעלה הרבה יותר, את יכולה לומר לנו מהפרספקטיבה של משרד הבריאות כמי שנושא בעלויות, ואנחנו לא נאפשר את זה.

נכון. הרבה יותר יקר לטפל מאשר למנוע, אנחנו יודעים, וגם קשה לנו מאוד כל פעם לבקש עוד מכסות, גם אנחנו לא מקבלים על זה תקציבים מספיקים בשביל לתת מענים, אז זה יהיה באמת אסון, כי אנחנו לא נקבל תקציבים תוספתיים לזה ומצד שני התכנית לא תיפתח, זה יהיה באמת אסון לאומי. מאוד מאוד חשוב למנוע את זה.

בהחלט. והמילה של אסון ואסון לאומי והצלת חיים, אני מקווה שממחישה את החירום, את תחושת החירום שאנחנו נמצאים בה, ואנחנו מחויבים להנגיש את תחושת החירום הזאת למקבלי ההחלטות כדי שאנחנו לפחות בנושא הזה נדע שטיפלנו בחירום הזה. אני מבקשת ממיקה דפני לדבר.

קודם כל אני מצטרפת גם לתחושת הבושה והמבוכה אפילו של העיסוק בדבר הזה. אני מיקה דפני, היום אני בטייטל של מנהלת פדגוגית של הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, זאת עמותה גדולה, עבדנו גם בשותפות עם תכנית היל"ה, אבל בבטן ובמקור אני קודם כל מורה בתיכון ברנקו וייס ברמלה, לנוער בסיכון, עבדתי הרבה שנים עם חילי בבית הספר, התלמידים שלי, הגורים שלי שהם היום חלק מהחיים שלי ושל המשפחה, הם אנשים שאם לא היו מקבלים את ההזדמנויות הם כנראה היו היום בכל מיני מקומות שתוארו כאן. אנשים שאנחנו לא הצלחנו איתם ברמלה, הגיעו לתכנית היל"ה, זאת אומרת הדבר הזה הוא הכרחי, הוא קריטי.

אני רוצה בקצרה, בחרתי קטע קטן מהספר של - - - שקוראים לו 'הביתה', ולהשאר רגע במקום הערכי, אני מקריאה ממש פסקה שהוא מתאר בה איך חסידות עפות, ואולי אנחנו פשוט צריכים להתחבר טוב לטבע. 'כשחסידה מכה בכנפיה היא יוצרת כוח עילוי לחברתה שעפה מאחוריה, וכתוצאה מכך טווח הטיסה של הלהקה גדול ב-70% מטווח הטיסה האפשרי של חסידה בודדה. ההובלה מתבצעת בתורנות, כשהחסידה שבראש החוץ מתעייפת היא נסוגה לאגף ואחרת תופסת את מקומה. נתון מדעי חשוב נוסף, חסידה חולה או מתקשה אינה ננטשת על ידי הקהילה. מהו סוציאליזם' – כי זה ספר על קיבוץ – 'יעד משותף שההולכים אליו ביחד הולכים מהר יותר מהדורכים זה על זה'.

אז אני חושבת שאולי אנחנו יכולים רגע בצניעות ללמוד מהחסידות, להזהר להיות במקום שבכלל מעז לשים את זה על הפרק ולא מתבייש. אני חוויתי כמורה לנוער בסיכון, כמי שעובדת במקום הזה, חוויתי חוויה בימים האחרונים של - - - מה שקורה לאנשים שנפגעים, לקח לי זמן להתעשת בכלל ולהתייחס לדבר הזה. זה פשוט בעיני מביך בצורה איומה, ואני ממש מודה על הפורום הזה וגם על הדברים שנאמרו בהקשר לרמזים המעודדים אולי להמשך, שמישהו יישב בחדר עד שייצא עשן לבן ושיהיו פתרונות, כי זה פשוט בעיני לא עולה על הדעת לקחת אנשים ראויים בכל היבט להיות לא פחות מאתנו, ולוותר עליהם באופן כזה, זה הפסד גדול לחברה, הפסד גדול כמובן עבורם, וזה בעיקר בעיני פשע מוסרי חברתי. זה מה שרציתי להגיד, ותודה רבה על ההתכנסות.

תודה מיקה. כל מילה בסלע, זה בהחלט כשל מוסרי ואנחנו לא נעמוד מנגד. נעלה את דפנה על קו הטלפון כיוון שלא הצלחנו להסדיר את הנושא הטכני. אני מציעה שבינתיים תדבר תמר שנמצאת איתנו בחדר, עד שנוכל לעשות את זה טכנית. אני מקווה שכולם בזום שומעים בינתיים, אנחנו באתגרים טכנולוגיים.

אני מנהלת את המחלקה לקידום נוער ברעננה. מזה 25 שנה נמצאת במקום הזה. זה מקום שכששואלים איך אפשר, ככה חברים ומכרים 'איך אפשר כל כך הרבה שנים להיות ולעבוד עם אוכלוסיות קשות, איך אפשר, למה לא ללכת לצד המואר של החיים', ותמיד אני חוזרת על אותה תשובה, 'אם רק הייתם רואים את ההתחלה אל מול הסוף', ואין אחד שכל אחד בדרך שלו, כל אחד ביכולות שלו, אבל אין אחד שייצא כמו שהוא נכנס, ומבחינתנו כל צעד כזה זה עולם ומלואו.

דיבר כאן יאיר, אבא של תלמיד אצלנו, שהבן שלו נאור, ילד סופר אינטליגנט, שעשה לכל המערכות קרקס, והנה אתם רואים עוד אחד, אם אני רוצה לאפיין את התלמידים שמגיעים להיל"ה, אין, זה לא מה שהיה פעם. אנחנו נמצאים, הפרופילים כל כך מגוונים. לפני 25 שנה היו ילדים שהגיעו מבתים קשים עם בעיות עבריינות, אנחנו לא שם חבר'ה, מזמן אנחנו לא שם. וזה מאוד חשוב לומר. אומרים לי 'טוב, ברעננה', קולגות שלי במחוז, אנחנו יושבים ומדברים כל הזמן, וגם לוד וגם רמלה, הילדים היום מביאים דברים אחרים, מביאים קשיים אחרים, דורשים התייחסות אחרת, שלא בהכרח זורקת אותנו לימים של עובדי חבורות רחוב, וזה משהו מאוד חשוב שנדע כשאנחנו מדברים על האוכלוסיות האלה. כי אני חושבת שכשמדברים על ה-7,000 האלה, כולם רואים את העבריינים האלה ש'יאללה, שימצאו להם - - -' לא, לראייה מאיזה בית מגיע מאור. כן, הוא לא מסתדר פציפיסט, הוא דעתן, הוא נכנס לוויכוחים, המנהל אומר מה ש- - - לא מתאימה לו המסגרת הזאת. ועוד הרבה מאוד. יש לנו הורים חזקים מאוד, יש לנו מכל שכבות האוכלוסייה, ויש לנו גם על רקע התנהגות, יש לנו במלכישוע כבר שניים שהפנינו, יש באמת הכל, יש על רקע נפשי שזה משהו שאולי מאוד חשוב להזכיר אותו. הפרופילים על רקע נפשי הולכים וגדלים בשנים האחרונות. אנחנו כרגע באמת מנסים ללמוד מה הסיבות, מעבר לסיבות הברורות, ההתבודדות היום עם כל המדיה.

נדרש מאתנו גם כל הזמן להתפתח ולפתח את הכישורים את היכולות ואת המענים. אני חייבת לומר שכשמגיעים אלינו היום תלמידים, הם מגיעים קודם כל אלי לראיון לחדר, הם צריכים לשכנע אותי למה אני אקבל אותם אלינו. אף אחד לא מתחנן אליהם. אני יושבת והם צריכים לשכנע אותי. אני אומרת להם 'אנחנו עכשיו ננהל איזה שהוא משא ומתן. אתה תשכנע אותי למה אתה רוצה להיות פה, אני אשכנע אותך למה כדאי לך להיות פה ואז אנחנו נצא לחשוב ואתה תחזור אלי עם ההחלטה שלך'. כבר בנקודה הזאת הם שומעים משהו אחר. זה לא מה שהם רגילים לשמוע.

אחד הדברים שחוזרים על עצמם במפגשים הראשונים עם הילדים האלה, קודם כל זה המבט, זה ההורים שיושבים, יושבים שם ההורים והנער, הורים עייפים, מתוסכלים, חסרי אמון, את מי הם לא עברו כבר, במיוחד אלה שיש להם אמצעים, היו אצל כל הפסיכיאטרים, היו אצל כל המורים הפרטיים, הרימו ידיים והתעייפו, יושבים שם 'נו באמת, אנחנו מסמנים עוד V', והילד יושב שם, ולא מתבייש להגיד 'תגידו, מי אתם חושבים שאתם, כל אלה שהיו לפניכם, למה אתם חושבים שאתם תעזרו לי, במה אתם שונים'. מגיע, הם מגיעים עם תסכולים, עם חוויות של כשלונות, באמת זה משהו שאני יכולה להגיד שמאחד את כל, ולא משנה מאיזה רקע, מאיזה פרופיל הם מגיעים, ככה כולם מגיעים.

תודה. את נוגעת בעוד משהו מאוד חשוב, בהמשך לדברים של פאולה רושקה והסיבה שהוועדה הזאת דנה בדיוק בנושא הזה, בדיוק בוועדה הזאת, וזה שזה חוצה את כל החברה הישראלית. חלק ממה שהוועדה הזאת, הסיבה שהוועדה בחרה כדגש שעליהם אנחנו שמים את הזרקור, זה כיון שנושא ההתמכרויות חוצה את כלל החברה הישראלית. זה לא מה שאנשים חושבים. ואת בדיוק מעלה את הנקודה הזאת בהקשר הזה, אני אומר שאנחנו גם יודעים את זה וגם הנושא של התחלואה הכפולה ושל האתגרים הנפשיים שיש לצד ה- - - וזה לא משנה אם זה בגלל העידן הזה שאנחנו חיים בו שיש לו כל מיני השלכות, ובכלל.

את צודקת במיליון אחוז, ואני אומר עוד דבר. האחריות שלנו של המדינה היא לא משנה מאיזה בית מגיע הילד. האחריות שלנו, הקול שיוצא מפה הוא לתת את הכל למי שיש לו קול ולמי שאין לו קול. למי שיש לו אבא שיושב סביב השולחן ולמי שאין לו אבא שיכול לבוא ולשבת ולזעוק את זעקתו סביב השולחן הזה, זאת האחריות של המדינה, זאת האחריות שלנו, ואני מודה לך מאוד שאת מגישה לנו - - -

אני רק רוצה עוד דבר להגיד, אני והצוות שלי וכל הקולגות שלי והמנהלים מתביישים להסתכל לילדים שלנו בעיניים, כשהם ישבו מולנו, מגיעים כשהם לא נותנים אמון באף אחד, ואמר את זה מאוד יפה דניאל, וחיפשתי את העיניים ואת המבט שיישיר אלי מבט וישמע ממני, 'תנסה עוד פעם אחת, תן צ'אנס לסמוך עלי. תסמוך עלינו. זה יהיה משהו אחר'. ועכשיו אני צריכה לעמוד מולם ולהגיד להם 'ילדים, אני מאכזבת אתכם, אני מאכזבת אתכם, אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. סוגרים לנו את הבית'. אני לא מתכוונת לתת לזה לעבור לסדר היום ולא כל חבריי ואנחנו לא נאפשר למדינה הזאת לעשות את הדבר המטורף הזה שלא עולה על דעתו של אף אזרח שפוי. זאת לא עוד תוכנית. זו תכנית בפני עצמה. אם אין תכנית היל"ה אין קידום נוער. אם אין קידום נוער, איך אמר לי אחד הילדים שלנו 'תגידי, מה הם חושבים, זה כמו גבר מכה שהרווחה כבר הוציאה את אשתו למעון לנשים מוכות. עכשיו היא תחזור אליו?' ובזה אני חושבת שהוא אמר הכל.

תודה. בהחלט.

גברתי היו"ר, אם אפשר רק להוסיף ולהגיד שוב, מנקודת המבט שלי ומנקודת המבט של אותם נערים שהיום נמצאים בתכנית כי אני הייתי במקום שלהם. זה לקחת את אותם ילדים שננטשו שוב ושוב ושוב על ידי כל מסגרת בחיים שלהם, ולבוא ולהגיד להם 'חשבתם שהגעתם סוף סוף למסגרת שתיתן לכם את הגב הזה' ולקחת גם אותה. אסור בשום פנים ואופן שזה יקרה, כי אותם נערים, שוב, הוועדה הזאת בסופו של יום עוסקת בסמים ובאלכוהול וצריכה לעסוק אגב לפי דעתי גם בזנות נערים, כי כולנו יודעים שאלה הגילאים - - -

היא תעסוק.

הילדים האלה שינטשו אותם בפעם האחרונה והסופית יגיעו בדיוק למקומות האלה. לסמים, לאלכוהול, לרחוב, לזנות, להתאבדויות ועוד ועוד, אסור לנו לאפשר את זה. אני יכול להגיד את זה בשם הבוגרים שאני מכיר ובשם הבוגרים שאני לא מכיר, אנחנו לא נאפשר את זה גם אם זה אומר שאנחנו נדאג לבוא ולהפגין יום יום החל ממחר, מול משרד החינוך.

כבר מחר מתוכננת ההפגנה הראשונה. משפט אחרון, את יודעת, כל הזמן הזה אנחנו, זה כמו מנטרה אצלנו. המקום הבטוח, הבית, כל הזמן. הם מגיעים אלינו וזה מה שהם אומרים בסוף. והמקום הבטוח הזה שאנחנו הבטחנו להם - - -

זורק אותם מהבית.

- - - כל כך הרבה זמן, זורק אותו מהבית. זה לא יקרה, הצוות שלי לא מתכוון לתת לזה לקרות, גם אם הם לא יקבלו משכורות. אנחנו נסיים את השנה עם הילדים האלה.

תודה. קריאה חשובה מאוד. יש לנו על הקו את דפנה, ננסה לאפשר לה להשמיע את דבריה.

- - -

אנחנו לא מצליחים לשמוע. ניתן לזה עוד ניסוי. אני מאוד רוצה לשמוע ממשרד האוצר.
אם אתם רוצים אני אספר בקצרה את הסיפור של דפנה. דפנה היא אמא של בוגר שלנו - - -

אנחנו ניתן לה עוד צ'אנס כי היה לה מאוד חשוב. אני רוצה לשמוע את משרד האוצר בינתיים, עד שננסה להבין מה עושים עם הצד הטכני הזה. נמצאת איתנו אורלי ששמעה את כל הדברים שלנו עד כה ואנחנו צריכים את הפרספקטיבה של משרד האוצר ולהבין איך אנחנו פותרים את הדבר הזה שחייב פתרון, אין אופציה אחרת.

בוקר טוב לכולם. אני מאגף תקציבים במשרד האוצר. ראשית אני מצטרפת לחשיבות של הנושא שעלה פה, אנחנו מבינים את המשמעות של הדברים ואת החשיבות של התכנית. תקציב המדינה לשנת 2020 כידוע לכולם טרם אושר, לכן כל עוד לא אושר תקציב בהתאם לסעיף 3.ב לחוק יסוד משק המדינה אנחנו מתנהלים בתקציב המשכי. בתקציב ההמשכי כל חודש הממשלה רשאית להוציא 1/12 מהחודש הקודם של השנה הקודמת. בהתאם לכך הועמדה מסגרת תקציבית למשרד החינוך, החוק מחייב לשלם קודם כל מתוך המסגרת הזו תקציבים של שכר והתחייבויות מדינה קודמות מכח חוק, לאחר מכן משרד החינוך היה יכול לתעדף בהתאם לשיקול דעתו המקצועי - - - אין לנו אפשרות להתנהל בניגוד לחוק.

אני רוצה לדייק את השאלה שלי. התקציב קיים. אנחנו הבנו שצריך אישור חשכ"ל, הכסף יושב שם. אני רוצה לדייק את השאלה שלי, הכסף קיים בעודפים. אני מבקשת להבין מדוע לא משחררים את הכסף הזה ולמה צריכה הזעקה הזאת להשמע בוועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול שהם ההשלכה של סגירת תכנית היל"ה, מה צריך לקרות, מה החסם הקיים לשחרר את הכסף שנמצא שם?

קודם כל אני אחדד רק שאני מאגף תקציבים, אני לא מהחשכ"ל, אני לא יכולה לדבר בשמם. אנחנו - - -50% מהעודפים, אבל הביצוע מתקיים בהתאם לחוק. הביצוע של התקציב מוגבל בהתאם ל-1/12 כל חודש מהתקציב השנתי הקודם.

בסדר, את זה אנחנו מבינים. אין לך דרך לענות לשאלה שלי, את לא יודעת לענות עליה?

זאת התשובה, חשכ"ל יכולים גם לענות, אבל זאת התשובה. אנחנו לא יכולים להתנהל בניגוד לחוק, יש חוות דעת משפטית וזו המשמעות של החוק.

לא, אורלי, את לא נתת לי תשובה לשאלה כיוון שאנחנו מבינים שנמצא הכסף בעודפים. את נתת לי את התשובה לגבי ה-1/12.

הכסף של העודפים עבר אבל הביצוע מוגבל, כל חודש, ביצוע התקציב, זאת אומרת הוצאת הכסף מוגבלת כל חודש ב-1/12 ממה שקרה בשנה הקודמת. בגלל שהשנה הקודמת - - -

מי יכול להסיר את ההגבלה שאת מתארת לי? מי אחראי על הסרת ההגבלה? מי יכול לתת הוראה להסיר את ההוראה. שר האוצר, החשכ"ל? מי?

לא, זה חוק יסוד משק המדינה. אם ישנו את החוק, אז - - -

אבל מה עם החרגה, אורלי?

בחוק אין החרגה. זה כתוב בחוק, החוק מחייב.

או.קיי, וכשעושים החרגות אחרות?

- - - לחוק יסוד משק המדינה, זה המשמעות שלו.

בסדר. תסבירי לי איך עושים החרגות כשעושים אותן?

אני לא מכירה שמפרים את החוק.

אני גם לא מכירה שמפרים את החוק, אני כן מכירה שעושים החרגות.

שוב אני אגיד, התקציב לצערי טרם אושר. אין תקציב מדינה, אנחנו מתנהלים בתקציב המשכי, תקציב המשכי בהתאם לחוק - - - 1/12 ובזה זה מוגבל. במסגרת ה-1/12 צריך קודם כל לשלם שכר והתחייבויות קודמות, ואחרי זה אפשר, ובתקציב הנותר משרד החינוך - - -

בסדר. תודה אורלי. הבנתי. אני רוצה להעלות חזרה את חיים מויאל, אני רוצה שתשארי איתנו. חיים אני מבקשת שתחדד לנו את הנקודה שהעלית לגבי התקציב הקיים.

רק תדייקי לי את השאלה.

אתה דיברת על השימוש בעודפים, על התקציב.

לא, זה משה שגיא.

סליחה, טעות שלי. נעלה את משה, אני רוצה להבין יותר טוב את הדברים ואת המקום בין אורלי לבין משה, אולי אני לא מבינה.

אני אסביר שוב. התקציב שקיבלנו, קיבלנו במסגרת הפעימה הראשונה של העודפים המחוייבים, התקבל כבר לפני מספר חודשים, ויחד עם התקציב קיבלנו הנחיה שלא ניתן להשתמש בתקציב הזה בגלל שהוא חורג ממסגרת התקציב ההמשכי של המדינה. לכן אני לא יכול להשתמש בתקציב שתוקצבתי. עד שלא יהיה מקור לתקציב ההמשכי, לתוספת הזאת.

אז אתה אומר לי מה, אתה אומר לי שאתה צריך הוראה ממי, או שאתה אומר לי 'רק אם יעבור תקציב אני יכול להשתמש בזה'?

בעקרון מי שהוציא את ההנחיה זה החשכ"ל.

זה מה שאני הבנתי ממך. אז מדוע החשכ"ל - - -

צריך לבדוק עם החשכ"ל בדיוק מה לגבי המקורות של התקציב. אני לא יכול לתת תשובה במקום החשכ"ל.

אני אשמח אם נוכל להעלות את החשכ"ל על הקו, אנחנו פועלים כדי להבין ולזקק את השאלה המדויקת הזאת כרגע. יש עוד מישהו שנמצא איתנו בזום שלא דיבר? דפנה בבקשה.

שלום רב. אני אמא של עמית קרן, עמית שכל את אחיו התאום בתאונת דרכים כשהוא היה בן שש, ומאז התחילה מסכת נוראית עם מערכת החינוך שכל פעם העבירו אותו מבית ספר לבית ספר, התייחסו אליו כילד בעייתי במקום לראות ילד עם בעיה. הגענו למצב שפעמיים מצאו את הילד מחוסר הכרה מאלכוהול ברחובות, וביום שהגענו לקידום נוער היה מהפך מדהים, שבו ראו את הבן שלי ושם פשוט הצילו לי את הילד, ומילד שלא לומד עד כיתה ט' הוא סיים בקידום 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות, וזה לא דבר מובן מאליו בכלל.

החשיבות של הלימודים האלה לילדים האלה היא מדרגה ראשונה כיוון שאם הם לא ילמדו במסגרות כאלה שיודעות להכיל אותם, אז מקומם יהיה בסופו של דבר בבתי הסוהר ושם הם יעלו למדינה הרבה יותר, ואם אפשר לתת הזדמנות לילדים שחוו קשיים או עברו דברים ולא הסתדרו במערכות הרגילות שבאמת לא יודעות להכיל אותם, אני באמת לא יודעת מה יהיה. יהיה עצוב מאוד לראות את התלמידים האלה נושרים ומידרדרים.

הבן שלי כיום נרשם ללימודי כלכלה ומינהל עסקים בזכות יכולת ההכלה של קידום נוער ומה שהם עשו עבורו.

ובזכותו ובזכותך דפנה. תודה רבה שאת חולקת איתנו את הדברים החשובים האלה ובאמת כפי שאמרתי גם לדניאל, ההשראה והתקווה והדוגמה האישית שאנחנו מקבלים פה בשיעור מכל מי שבאמת לוקחים אחריות על חייהם האישיים ועל חיי ילדיהם במקרה האפשר, האחריות האישית הזאת שאתם לקחתם היא הדוגמה שלנו למה שאנחנו מחויבים לו ואנחנו לא נרפה מהנושא הזה. אז תודה שאתם נותנים את ההשראה ואת התקווה באופן הזה.

ותודה רבה לקידום נוער ולפרויקט היל"ה, שבאמת שינו לנו את החיים. לא היו לנו חיים לפני שפגשנו אותם.

אני רוצה לנסות כבר בשיחה הזאת לחדד את השאלה, אם יש עוד מישהו שלא דיבר ורוצה לתת לנו איתות שהוא רוצה להוסיף משהו שעוד לא שמענו. אני רואה את ליאורה דיקשטיין. בוקר טוב.

קודם כל אני מנהלת האגף לשירותים חברתיים ברמת השרון ובמקרה הזה תכנית היל"ה וקידום נוער נמצאים אצלנו באגף. נקודת הראייה שאנחנו מביאים זו באמת נקודת הראיה לא רק של הנער עצמו. המשבר הזה שקורה עכשיו וזה בהחלט משבר, אנחנו רואים מערכתית את הנזק העצום שעומד להיות כאן. זה משבר רציני שבכלל אי אפשר לשים את זה במילים. כאגף אנחנו רואים את הנזק המערכתי שזה עומד לעשות. אתם דיברתם עד עכשיו על הנער עצמו ושזה בהחלט משבר שהוא הולך למצוא את עצמו בלי מסגרת. אבל אנחנו רואים את כל התא המשפחתי והחברתי של אותו נער.

דיברו פה הורים, ההורים ממש דיברו מלב ליבם, ואתם לא מבינים איזה נזק זה עושה לכל המשפחה כשיש נער בלי מסגרת וברחוב. קודם כל ההורים, ההורים עם לב שבור, לא מוצאים את עצמם, בקושי יכולים לצאת לעבודה, כל מה שמעסיק אותם זה המשבר שקורה אצלם בבית. האחים של אותו נער, זה גם משבר בשבילם. הם רואים את ההורים שלהם ואת השבר המשפחתי שקורה, ואז בפועל מה שקורה זה שהאגף שלנו, האגף לשירותים חברתיים צריך לתת תשומות ומענים לכל התא המשפחתי ולא רק לנער הספציפי הזה, וזה ממש ממש משבר. אני באמת שלא מבינה את ההחלטה היומרנית הזאת של מי מחליט מי זכאי ללימודים ומי לא זכאי ללימודים, כי בעצם בהחלטה לסגור את תכנית היל"ה זה אומר שכל 8,000 הילדים האלה לא זכאים ללמוד. בעצם הם מוצאים את עצמם ברחוב.

אני חושבת שיש כאן חוסר הבנה בסיסית שבעצם אומרת שברגע שהנער ברחוב ולא לומד ההוצאות שהמדינה תשלם הן הרבה יותר גדולות. אנחנו מכירים את זה, מערכת הבריאות, כבר אמרה מישהי, מערכת המשפט שלא נמצאת פה גם כן, קולם לא נשמע פה, המשטרה, האכיפה, כל הדברים האלה, בכלל לא נתנו את הדעת עליהם שכל המערכות האלה ובטח האגף לשירותים חברתיים יצטרך לעבוד הרבה יותר קשה עם תשומות הרבה יותר משמעותיות בשביל ילד אחד כזה שהמדינה החליטה לשים אותו ברחוב.

הדבר השני והלא פחות חשוב, זה מה תכנית המגירה. לאן הילדים האלה אמורים ללכת? האם אנחנו מצפים שעכשיו הם יתמודדו וילכו לעבוד בגיל 14.5? לכו לעבוד במסעדות שנסגרו. איפה הם יעבדו, איפה הם יהיו? עם מי הם יתחרו בעולם העבודה, איזה כלים יש להם, האם הם יתחרו עם עולם המבוגרים שגם הם עכשיו מחפשים את עצמם או עם בני גילם החזקים שיש להם כישורי עבודה שהם בעצמם תופסים את המקומות האלה? אז קודם כל זה.

הזעקה שלך נשמעת היטב, אני אומר שבדיוק בגלל זה מתקיים הדיון בוועדה הספציפית הזאת והגורמים שאינם נמצאים פה זה כיוון שברור לנו, והתייחסו לזה גם כאן, ואת צודקת במיליון אחוז, הנזק המצטבר, האדוות של הנזק על כל המישורים שהזכרת אותם, בין אם זה המשפחות והקהילות והאחים וההורים וההשלכות הכלכליות ארוכות הטווח, ברור לנו שהתקציב הזה הוא זעום לעומת הנזק הכלכלי. אני מעריכה מאוד את הזעקה ואת התוספת שלך, אני רוצה לעמוד בסד זמנים של הדיון ויש לנו עוד שני אנשים שביקשו להשמיע את דברם ואז נסכם, אלא אם כן החשכ"ל כן יהיה איתנו.

בסדר גמור. תודה רבה.

תודה רבה ליאורה. מיטל בבקשה.

שלום. אני עורכת דין במועצה לשלום הילד. המועצה פנתה אתמול לקראת הדיון בוועדת החינוך שעסק בהכנות לפתיחת שנת הלימודים במכתב ליו"ר הוועדה, ח"כ רם שפע, ושר החינוך גלנט, ובו בעצם טענו שפתיחת שנת הלימודים אמורה להיות לכל הילדים בישראל, ובעצם דיברו שם על פתיחת שנת הלימודים כשחלק מהילדים לא נכללים בהכנות.

מדובר בתכניות שונות, לא רק בתכנית היל"ה שאנחנו מדברים עליה היום, כמובן על תכניות שונות, ומבחינת הנוער הזה זו הזדמנות אחרונה כמו שכבר נאמר כאן להתבגר כנערים נורמטיביים, במקום ללכת לרחוב, פרויקטים שמאפשרים להם תעודת בגרות, גיוס לצה"ל, השתלבות באזרחות, תהליך התבגרות נורמטיבי טריוויאלי שנלקח מהם.

אני רוצה לדבר על משבר הקורונה בעצם, אנחנו יודעים שהוא העמיק את הפערים והמצוקות של הילדים בסיכון, אז המחדל לקחת דווקא את האוכלוסיות הללו ולסגור את התכניות שלהם הוא בלתי נסבל. לא יכול להיות שהמדינה תקצה משאבים לילדים ולתכניות חינוך, ולנוער בסיכון פשוט לא יהיה. הסגירה של התכניות רק תגדיל את הפערים והמצוקות של הנוער וכחברה נשלם על זה ביוקר, הדברים כאן נאמרו במפורש.

אני רוצה לשתף אתכם בוועדה הבין-משרדית שהוקמה ביוזמת המועצה בתחילת משבר הקורונה. המנכ"לית של המועצה עו"ד ורד וינדרמן עומדת בראש ועדת ילדים ונוער בסיכון בקורונה. בין הפעולות שנעשו היו החזרת העובדות הסוציאליות לפעולה, החזרה של מסגרות של משרד הרווחה לפעולה. בין היתר גם התכניות לילדים בסיכון לא עבדו בתקופה הזאת, אז ביוזמת הוועדה הבין-משרדית הוחזרו התכניות לפעילות והן הוגדרו כחיוניות. מה שאומר, שהסגירה שלהן היום בפעם השניה תהיה פגיעה כפולה ומכופלת.

שוב ושוב אנחנו נחשפים לעובדה שקל לקצץ למי שאין לו קול, אין לו זכות הצבעה, אין לו זכות קיום. זה נכון לילדים בגיל הרך עם חוק הפעוטונים שמתעכב וגם בו המועצה עוסקת רבות, זה נכון לאוכלוסיות בפריפריה וזה נכון גם לנוער בסיכון. החוסן שלנו כחברה כמדינה, זה לדאוג למי שלא יכול לדאוג לעצמו ולמי שאין לו קול, זו מוסריות חברתית בסיסית מבחינתנו. חינוך הוא לכולם. המועצה מקווה שיימצא באופן מיידי הפתרון והתקציב להפעלת התכניות.

אני לא יודעת אם נמצא איתנו גורם מהחשכ"ל או עדיין לא. יש לנו זמן לעוד דובר או דוברת אחת שרוצים לתרום את דברם. אני רואה שיש איתנו את - - -

כבוד היו"ר אם אפשר גם לדבר?

כן בבקשה.

אני מנהל התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. זו תכנית משותפת למשרדי החינוך, הרווחה, הבריאות, הקליטה ובטחון פנים. אני רוצה להגיד שא. אני לא מעלה על דעתי שב-1 לספטמבר תכנית היל"ה לא תיפתח, זה פשוט לא הגיוני. דיבר איתי עכשיו אבא לנערה בתכנית היל"ה ואמר לי 'מה אני אעשה עם הילדה שלי'. ואני חושב שזו השאלה הגדולה. מה אנחנו כולנו נעשה עם הילדים של כולנו, כי כמו שנאמר פה, זו תכנית שמטפלת בכל הנערים והנערות מכל המגזרים ומונעת מהם ליפול אל עברי פי פחת.

דיברה פאולה על הרצף של הטיפול. על זה שאם המענים לילדים ונוער בסיכון במסגרת התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון ייסגרו ב-1 בספטמבר גם הם, בשנה הבאה יהיו הרבה יותר נערים שיצטרכו טיפול בתכנית היל"ה, שהיא הרבה יותר יקרה. יש היום 60,000 ילדים ונוער בסיכון ב-185 ישובים חלשים בישראל, באשכולות 1-5, שמקבלים טיפול במסגרת התכניות של המשרדים השונים, במימון 360. כמו שאמר משה שגיא, בגלל הנושא של העודפים בגלל שהאוצר לא שיחרר חלק מהעודפים למשרד החינוך, גם התכניות האלה עלולות להסגר. מה שאומר שכל התכניות האלה של מניעה, מרכזי נוער, מועדוניות, חדרי שלווה, יחידות להתפתחות הילד, מרכזים לגיל הרך, כולם גם הם בסכנת סגירה ואני קורא פה לוועדה גם את הנושא הזה לטפל בו, בשביל שלא נבכה שבעתיים בהמשך על העוול שנעשה לילדים ולמשפחות האלה, על המחיר הכלכלי שכולנו נשלם בהמשך שיהיה פי מונים.

בהחלט. אני מברכת על הפניה הזאת ובאמת הנושא של הרצף והאחריות שלנו שהולכת וגדלה ככל שהילד או הילדה צעירים יותר וזה לא בא בחשבון שנרפה מהנושא הזה. אני מבקשת לדעת אם החשכ"ל נמצא איתנו, אם אין לנו עדיין נציג של החשכ"ל אני אתן עוד הזדמנות לדבר - - -

אני רוצה גם לדבר בבקשה.

בבקשה לימור.

מראש אני מתנצלת שאני יושבת עם הנכדה שלי.

אף פעם אל תתנצלי על הדבר הזה.

אני מורה בתכנית היל"ה. אני מורה כבר 16 שנה בתכנית ואני מלמדת ברחובות ובנס ציונה. לא הכנתי כלום, ואני באמת לא התכוננתי אבל מכיוון שהתאפשר לי, אני פשוט רוצה להסביר קצת מנקודת המבט של המורים.

אנחנו לא חושבים לרגע ששנת הלימודים לא תיפתח ב-1.9. זה בכלל לא עולה על דעתנו שיכול להיות דבר כזה, מכיוון שלמרות זה אולי שחוק כבר להגיד, השליחות היא פשוט נר לרגלינו, של כל מורהו מורה בכל התכנית בכל הארץ. המשמעות היא שאנחנו כל הזמן רק רוצים לעזור ולתמוך ובאמת להביא להישגים הכי גדולים שרק אפשר כל נער ונערה בכל דרך שמתאפשרת לנו.

לא כל כך דיברו פה על המורים, אבל נכון, זה כמעט 1,500 מורים שיכול להיות שב-1.9 לא תהיה להם עבודה ויפטרו אותם, ואנחנו לא יכולים בכלל לחשוב שדבר כזה יכול לקרות. אז אני מאוד מודה שנתתם לי את האפשרות הקצרה הזאת לומר כמה דברים, והיה לי חשוב שתראו גם את הצד של המורים שעובדים באמת מכל הלב, מכל מה שרק אפשר לתת, אנחנו נותנים. בכל מקום ומקום בארץ. תודה רבה.

אנחנו ממש לקראת סיום. אני לא רוצה לא לאפשר למישהו שיש לו מה להוסיף על הדברים שנאמרו כי אני רוצה לכבד את זמנם של כל מי שנמצא על הזום ואת זמנה של הוועדה. אם יש למישהו משהו להוסיף על הדברים שנאמרו.

אני רוצה להוסיף ולשאול גם משהו. אני מורה בתכנית היל"ה במעון גיל עם, זה מעון של נערים - - -מכח צו שופט, ילדים במצבים מאוד קשים, אותם ילדים שאתם רואים בקוביות בעיתון למטה, דקירות, נסיונות לרצח וכן הלאה דברים קשים.

אני פשוט מצטמרר מהעובדה, מהמחשבה שהתקצוב לא יגיע לתכנית היל"ה. אני באתי מהחינוך הרגיל, לימדתי בבית ספר רגיל, וכשהגעתי למקום הזה הבנתי מה החשיבות של המקום הזה. אי אפשר לחשוב, מה שמשרד האוצר עושה עכשיו הייתי קורא לזה סוג של פיגוע חברתי. ואותה הגברת הנחמדה הצעירה שהייתה שם ממשרד האוצר, אני לא רוצה להגיד מה החשיבות במה שאני עושה ומה לא עושה, אנחנו מה שנקרא, המורים נמצאים בתחתית החוליה, אנחנו עושים שם עבודה, אני לא יודע אם מישהו מודע בכלל למה שאנחנו עושים, בפועל דברים מטורפים, אבל אותה הפקידה שאומרת 'אנחנו עובדים לפי חוק יסוד משק המדינה סעיף 3' וכן הלאה, יופי של סעיפים, נחמדים, אני לא בקיא בסעיפים של הסעיפים האלה, אבל אני רוצה לשאול אותה אם עכשיו בחיל האוויר יש כמה מטוסי חמקן שיש להם בעיה ולא יגיע חלק חילוף כלשהו, אם הם לא יחריגו איזה סכום של כמה מאות מיליונים כדי לסדר את העניין הזה.

זה לא בתחום סמכותה אבל רק אולי - - - אנחנו פשוט צריכים לסכם.

- - - היא מה שנקרא בורג קטן, יש את החשב הכללי שקשה לי להאמין ש- - - בישיבת זום הזאת, לא נראה לי שהוא יופיע. נראה אם הוא יופיע, כן? אבל מה שלי נראה, פשוט פה מישהו במשרד האוצר, אנחנו עושים פה מה שנקרא, עושים סוג של, זה נחמד, זה טוב מה שאנחנו עושים פה, - - - כזה, זה טוב, זה בסדר, להביא את זה לכלל הידיעה שכולם יראו וישמעו את זה, אבל גורם ממשרד האוצר חייב להרים פה את ה- - -

זה ברור. אני אסכם ברשותך אדוני, אני אסכם את הדיון. גם לגבי האוצר וגם לגבי המסקנות מהדיון הזה. דניאל אני רואה שאתה רוצה לומר משהו.

במשפט. אני מציע לך את עצמי להיות צמוד אלייך במאבק הזה, להיות הפנים של המאבק הזה, לייצג את ההורים, לייצג את התלמידים, לייצג את הבוגרים, לייצג את כל מי שצריך לייצג במאבק הזה, אם תסכימי, אני שלך, כל זמני שלך.

תודה רבה דניאל. אני חושבת שיותר מזה אי אפשר לבקש מבנאדם. אני מעריכה והוועדה מעריכה, וכל מי שנמצא פה בזום ומבין את המשמעות של מה שעכשיו אמרת ואת ההצעה הזאת, ובאמת כפי שאמרתי, אתה ממחיש שוב ושוב את ההכרח לקחת אחריות לפעול באחריותיות.

אני רוצה לומר לפרוטוקול שהחשכ"ל לא עלה על הקו כיון שהם נמצאים עכשיו בדיון, מקביל אמנם, בוועדת חינוך, זה נכון, ואני לא נמצאת שם כי אני פה, אבל הדיון שנמצא שם הוא על היערכות לשנת הלימודים בחינוך המיוחד. לא בזה מדובר. בדיוק מזה אנחנו ייחדנו דיון לנושא של התכניות לגבי נוער בסיכון על כל הרצף, במיקוד בתכנית היל"ה, מתוך ההבנה שאנחנו נשלם בריבית דריבית כשהנוער הזה ייפול בין הכסאות, 8,000 בני נוער, ויגיעו ויתדרדרו לרחוב, וזה לא משנה עכשיו אם זה בהתמכרויות לסמים ואלכוהול או אירועים קשים אחרים.

אני מבקשת לומר פה שזה לא בא בחשבון שהחשכ"ל לא עלו על הקו כדי להסביר לנו מדוע יש אתגר לשחרר את התקציב הזה שנמצא שם.

לגבי מסקנות הוועדה, אני רוצה קודם כל להודות לכל מי שהגיע הנה, שבאמת מהווים את הדוגמה עבורנו מה זה אומר לקחת אחריות. ואני רוצה לומר בשם הוועדה הזאת וגם כל מי שנמצאים על הקו ועוסקים בעבודת הקודש הזאת וכולכם עוסקים בה, כיוון שלא מתקבל על הדעת שמדינת ישראל תפתח את ה-1 בספטמבר כשלחלק מהילדים שלה מגיע ולחלק האחר לא מגיע. חברה נמדדת על פי החוליה החלשה ביותר שלה, וזה לא משנה איך הגיעו הילדים האלה להיות החוליה החלשה ביותר שלה, ולא אכפת לי אם הם יהודים או ערבים או עניים או עשירים. זה לא עניינה של מדינת ישראל להפריד או לאבחן בין הילדים שיש להם את הזכות להתחיל את שנת הלימודים ב-1 לספטמבר ולייצר הבחנה כזאת.

אנחנו בתור ועדה שתדאג שה-1 לספטמבר יתחיל עבור כלל ילדי ישראל, אלה שזקוקים לתכנית היל"ה כדי לקבל את הזכות שלהם לחינוך ואלה שזקוקים לרצף אחר כנוער בסיכון כדי שהם לא יגיעו לתכנית היל"ה, ואלה שזקוקים לתכנית היל"ה כדי שהם לא יגיעו למלכישוע.

הוועדה הזאת מתחייבת, ביחד עם כל מי שהגיע לפה ותורם את זמנו ואת נכונותו לסייע, ואני רוצה לומר משהו, שמעתי פה מילים מאוד קשות על משבר האמון הגדול ביותר של מי שגם ככה מה שהביא אותם למקום אליו הם הגיעו הרבה פעמים זה משבר אמון, לא משנה אם זה בהורים או במערכות, מדובר בילדים שאין להם קול ובמשבר האמון הזה אנחנו צריכים לייצג אותם.

אנחנו לא נאפשר לחבל ההצלה הזה להיגדע, זה לא אחריות של אף אחד שיושב פה בזום להגיד למשרד האוצר מה צריך לקרות, זו אחריות של משרד האוצר, זו אחריות של שר החינוך להתחיל את ה-1 בספטמבר, להיערך לקראת כל ילדי ישראל, ללא הבדל דת, גזע, מין או כל דבר אחר. והילדים האלה יהיו חלק מתכנית ההיערכות של ה-1 בספטמבר של מדינת ישראל. אני רוצה לומר שוב ולהדהד את העובדה כיו"ר הוועדה להתמודדות אחר כך עם סמים ואלכוהול והתמכרויות אחרות, שהמחיר שהחברה משלמת הוא באלפי מונים גבוה יותר, גם אם אנחנו מסתכלים דרך הפריזמה הכלכלית בלבד, אין לנו את הפריבילגיה שלא לעסוק בזה עכשיו מבעוד מועד.

לכן אנחנו מבקשים, דורשים, שהתקציב יימצא עבור תכנית היל"ה, לא תקציב חגים, לא תקציב עד דצמבר. אנחנו לא נקיים שום את הדיון הזה. תקציב 2021 לכל הפחות. כשהוועדה הזאת קוראת לתקציב ארוך טווח, הלוואי שהיינו יכולים כבר להתמודד באתגרים הגדולים יותר של התכנית הזאת ולדעת חמש שנים ועשור קדימה. תקציב 2021 מחייב כדי שלילדים תהיה הוודאות ולמשפחות תהיה הוודאות ולמורים תהיה הוודאות, להתקיים במציאות של חוסר ודאות בצל הקורונה, שאנחנו לא יכולים לתרום לה, אתם תחריגו את התקציב ואתם לא תהיו אטומים, ואנחנו לא נאפשר שה-1 לספטמבר יתחיל ללא הילדים האלה שהם החוליה החלשה ביותר של החברה הישראלית, אנחנו לא נאפשר את זה. יש איתם עוד חוליות חלשות, אבל הוועדה הזאת תדאג לחוליה החלשה הזאת.

האבסורד הגדול ביותר ששמעתי פה הוא שבלאו הכי האוכלוסייה הזאת מוחרגת, זאת אומרת בכל מה שקשור לאתגרי הקורונה האוכלוסייה הזאת מוחרגת, אז מה קורה עכשיו? האוצר עושה פוליטיקה על הגב של הנוער בסיכון? זה מה שאני שומעת פה בעצם? וזה לא הנציגה פה של משרד האוצר שיכולה לתת את התשובות האלה, את התשובה הוועדה הזאת תדרוש משרד האוצר ומשר החינוך, וייצא היום מכתב מטעם הוועדה וידרוש את התשובות ואת המענים המידיים במסגרת ההיערכות לשנת הלימודים הקרובה, והחשכ"ל יידרש להבין או להסביר, לא אכפת לי איך צריך לעשות את הדבר הזה במסגרת תקציב, ויימצא לכך התקציב.

אני רוצה לומר שמבחינת התיעדוף בסופו של דבר אנחנו שמענו פה את כל הקולות שמבהירים לנו מדוע זאת האחריות שלנו. מהאנשים שלקחו את האחריות על עצמם לקחת את עצמם בידיים, אני לא יודעת באיזה כוחות הם מצאו את האחריות הזאת, ואני מסתכלת בעיניים של האנשים האלה ואני אומרת 'אנחנו נהיה הקול שלכם' ועד ההורים שלהם, ועד צוותי החינוך ועד כל הגורמים שנמצאים פה איתנו על הזום, על כל המנעד הטיפולי.

אני מתחייבת כלפיכם שאנחנו לא נשתוק עד שהדבר הזה ייפתר. עד שיהיה לנו מענה. והיום ייצא המכתב הזה מטעם הוועדה, גם אם הוא ידרוש פגישה אישית עם שר האוצר ועם שר החינוך, כדי שיימצא הפתרון לאתגר הזה שהוא אחריותנו, מחויבותנו, בזכות של הילדים האלה ולא בחסד. זה הסיכום של הוועדה.

אני גם רוצה לומר משהו. אני מתפרצת. ראשית, הרבה זמן לא שמעתי מישהו שמדבר, נציג ציבור שמדבר, אני רוצה להיות איתך, אני רוצה לסייע לך כבנאדם, לא כאשת מקצוע, לא שמעתי, לא חוויתי ולא הרגשתי לאורך כל השנים שאנחנו נאבקים על הנוער הזה, בנאדם כמוך, שכל מילה מיותר, אנחנו איתך, תפעילי אותנו בכל מה שצריך.

בנוסף עכשיו חיים ברוידא ראש העיר מבקש, הוא יצא מפגישה, מבקש אם הוא יכול לעלות לכמה דקות להגיד משהו. אמרתי לו שאת כבר מסכמת.

אפשר להעלות אותו על הזום. שמעתי שיש עוד מישהו שרצה לדבר למרות ש אנחנו כבר בסיכומים. אם יש משהו נוסף.

רק עוד משהו. דיברתי מקודם.

כן. ממש בקצרה בבקשה.

מיכל, מה שאני חושב, בנוסף למכתב, מה שאת צריכה לעשות בכל הסיפור הזה, את חייבת איך שהוא, החשב הכללי שאני רואה שהוא פה הבורג המרכזי - - -

בסדר, תודה. אני התייחסתי לדברים, אני הרשיתי לאחר דברי הסיכום - - -

הפוליטיקה זה אמנות האפשרי. כך אמר וינסטון צ'רצ'יל.

תודה רבה מאיר. אם אתה רוצה להעביר לנו הודעה אני מבקשת לעשות את זה בסיום הוועדה. אנחנו בעצם כבר סיכמנו, כאמור, זה כבר היה הסיכום. אנחנו החרגנו כיוון שראש עירית רעננה ביקש לומר כמה מילים ובזה נסיים את הדיון.

אפשר להוציא בקשה לסיכום של הוועדה, למכתב שאת מוציאה?

כן בבקשה.

אם אפשר להתייחס גם ל-31 מליוני שקלים שחסרים לחמשת משרדי הממשלה ובעיקר משרד החינוך, כדי להפעיל את התכניות לילדים ונוער בסיכון ב-185 ישובים, כאמור 60,000 ילדים בנוער בסיכון, חסרים לנו 31 מיליון שקלים בדיוק מאותה סיבה של העודפים של משרד החינוך. אם אפשר להתייחס גם לנושא הזה.

בבקשה תעביר לנו את זה בצורה מאוד מפורטת את הנתונים הללו, נוכל להתייחס לכך. בהחלט. אני מקבלת את זה כחלק מהסיכום. אם אפשר להעלות את חיים ברוידא על הקו ולא אנחנו נועלים את הישיבה.

אם יש עוד מישהו עד שחיים עולה על הקו שבאמת מרגיש שהוא צריך לומר מילת סיכום?

אני אשמח. באמת אמרו כאן המון דברים ויש לי המון דוגמאות אבל אנחנו בסוף הדיון. אני רק רוצה שני דברים לבקש. אחד – כן להחריג את תכנית היל"ה משאר התכניות, זו לא תכנית תוספתית, מדובר על חוק חינוך חובה.

אנחנו התייחסנו לכך, איריס.

אני גם נרגשת מאוד מכל מה שהיה כאן ושמעתי, אני רק רוצה שכולנו ביחד באמת נצליח, וחשוב לי מאוד גם לדבר את קולם של הילדים שהם עדיין לא בהיל"ה. זאת אומרת, אני אחראית באחת הוועדות להכניס ילדים לתוך המערכת. ישנם ילדים שעדיין אין להם אפילו את המעטפת של היל"ה, אין להם עדיין את ההשתייכות הזאת של מי שעוטף אותם ומי שמקבל אותם אבל יש להם איזו שהיא תקווה, ואלה ילדים שכבר נמצאים ברחוב ואלה ילדים שעשו כל כך הרבה מאמצים כדי לגייס אותם ללמידה, ואני מדברת כרגע על מאות ילדים שאני באופן אישי הכנסתי לתוך המערכת והם ממתינים לתחילת שנת הלימודים.

האחריות שלנו לגבי הנושא של רווחת נפשם והסכנה שכל יום של אי ודאות כזאת היא פצצה מתקתקת, לא מניחה לי ולרבים רבים מחבריי שנמצאים פה בזום ורבים אחרים שעושים ועומלים מאחרי הקלעים.

אני מבינה איריס, אני רק רוצה לומר שקולכם גם אם הוא לא נשמע בוועדה, הדחיפות של הנושא מובנת לי, אני מצטערת שלא כולם זכו, או היה את הזמן, להשמיע את הקריאה, את הזעקה הזאת. אני מבטיחה לך ואולי גם לאחרים שלא השמיעו את קולם, זעקתכם נשמעה גם אם היא חרישית בגלל הזום והאתגרים הטכנולוגיים שלנו וגם מפאת קוצר הזמן. אנחנו לקראת 11:30, אבקש לאפשר לחיים ברוידא לומר את המילים שלו ואנחנו ננעל את הוועדה. ראש עירית רעננה חיים ברוידא בבקשה.

דבר ראשון תודה ליו"ר הוועדה ח"כ מיכל קוטלר. סיפור קטן. אני לקראת סיום שירותי הצבאי שירתי בצנחנים, קיבלתי מה שנקרא צ'ופר, ללכת ולהיות בחבורה שנקראה לטפל בנערי רפול. מדובר היה בנערים בני 18 שנפלטו מכל מסגרת והפכו להיות עבריינים. במשך תקופה של חצי שנה הייתה להם טירונות ואנחנו הצלחנו להביא אותם ללמוד קרוא וכתוב ואת רובם – כ-70%, לא את כולם הצלחנו – להחזיר למסגרת. אחד מהם היה עד לפני כחצי שנה סגן מנהל - - - בישראל והשני נמצא עם מפעל ענק שמפרנס היום 60 משפחות.

אסור לנו כחברה וכקהילה להגיע למצב שבו אנחנו נאפשר לנוער הזה להיפלט מתוך המסגרות. מה שאנחנו לא נשקיע היום, אנחנו נשלם פי עשר אם אותם נערים ייצאו וייפלטו. אני אומר, החוסן של מדינת ישראל, החוסן החברתי שלנו הוא בעובדה שאנחנו מחויבים - - -

חיים תודה רבה לך, אני מודה לך על זה שאתה מהדהד את הדברים שעלו פה ביתר שאת בשעה וחצי האחרונות, כמעט שעתיים. אני אשמח לשמוע גם כתושבת רעננה וגם כיו"ר הוועדה מה עירית רעננה עושה בנושא הזה?

יושבת שם תמר, ותמר תוכל להעיד מה שאנחנו עושים בתחום הזה, אנחנו עושים את הכל, לא מוותרים על אף אחד. מבחינתי זה אפס היפלטות של הילדים מתוך המסגרות. תמר יכולה לפרט. אתמול חילקתי שש תעודות לשישה ילדים שסיימו בגרות שמעולם לא היה להם סיכוי להגיע לבגרות מלאה, ורק בזכות העובדה שאנחנו עוטפים אותם ונותנים להם וגם להורים שלהם, למשפחות שלהם, את היכולת להבין שלא מוותרים עליהם.

אז חיים, אני אהדהד את מה ששמענו מתמר, אני אהדהד את מה שאמרתי לכלל הגורמים וגם כלפי עצמי כי נאה דורש ונאה מקיים, אני מבקשת שגם בתור ראש העיר שלי אתה תאמר לי שאתה גם לוקח אחריות ואחריותיות ונוקט בכל אמצעי שיש בפניך כולל תקציבי כמובן, כדי לוודא שאנחנו לא זונחים את הנער ואת הנערה הזאת שמגיעים אליכם.

אנחנו מממנים 13 תקנים כעירייה, מהתשלום שלנו, בנוסף למה שאנחנו מקבלים, רק כדי להביא לכך שהילדים האלה יהיו במסגרת.

טוב מאוד שזה נאמר לפרוטוקול ואני שמחה, ואנחנו אולי נקיים דיון נפרד בהמשך עם ראשי העיריות כולם, כדי להבין מה נמצא, אנחנו פשוט לא בדיון הזה כי אנחנו כרגע בדיון חירום על סגירת תכנית היל"ה וגם תכניות אחרות שנמצאות על הרצף של הנוער בסיכון, מתוך הפעילות של הוועדה ששמה דגש באמת על הנושא של התמכרויות והשלכות של אי-טיפול בנוער הזה. אני מודה לך על התרומה שלך לסיכום הוועדה.

אני רוצה לנעול את הוועדה מפאת כבוד לזמן של כולם. השעה היא 11:30. אני מודה לכל המשתתפים, אנחנו לא נשקוט ואני מברכת את כל מי שהשתתף היום ואם יש לכם נושאים שאתם חושבים או נתונים שאתם חושבים שחיוני שיהיו לפנינו שאנחנו בתור ועדה מתקדמים אל הגורמים כאמור, השרים, שר החינוך, שר האוצר, ראש הממשלה, אני מבקשת מכם להעביר לוועדה את הנתונים הללו. אנחנו נכלול אותם, אנחנו זקוקים להם. בסוף בסוף אתם הצינור החשוב ביותר שיכול להנגיש לנו את כל הצרכים, את כל החסמים, כדי שב-1 לספטמבר כל ילדי וילדות ישראל יקבלו את מה שמגיע להם בזכות ולא בחסד, וזה להתחיל את שנת הלימודים ולקבל את ההזדמנות במקרה הזה, זה ההזדמנות האחרונה, להיות אזרחים שווי זכויות במדינת ישראל. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:33.