פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



51
ועדת הפנים והגנת הסביבה
09/08/2020


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 48
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום ראשון, י"ט באב התש"ף (09 באוגוסט 2020), שעה 12:00

סיור במפרץ חיפה בנושא מוכנות המפעלים והמדינה לאסון חומרים מסוכנים

חברי הוועדה: מיקי חיימוביץ' – היו"ר
רם בן ברק
אליהו ברוכי
ע'דיר כמאל מריח
סונדוס סאלח
אריאל קלנר

איימן עודה

יניב ארד - רע"ן טב"ק, מטה לביטחון לאומי

אלי מועלם - ראש רשות פס"ח עליונה, משרד הפנים

ראם לוט - מנהל אגף רישוי מפעלים ביטחוניים, משרד הפנים

רביע מקלדה - סגן הממונה על מחוז חיפה, משרד הפנים

ליהי שחר ברמן - עמיתת ממשק, רשות מקרקעי ישראל

רפי אלמליח - ראש אגף תכנון, רשות מקרקעי ישראל

שולי נזר - סמנכ"לית תעשיות, המשרד להגנת הסביבה

שלמה כץ - מנהל מחוז חיפה, המשרד להגנת הסביבה

רומי אבן דנן - רא"ג חומרים מסוכנים, המשרד להגנת הסביבה

יוסף יוהנה - מנהל האגף לפיקוח ובקרה, משרד התחבורה

ישראל (רלי) מרגלית - מפקד מחוז חיפה, פיקוד העורף

רם קלינגר - ראש יחידת איכות סביבה ובטיחות, חברת נמלי ישראל

שירה גורלי - סגן מנהל אגף לתכנון סביבה, עיריית חיפה

ורד הויכמן - סגנית מנהל ארוך טווח, עיריית חיפה

ירון חנן - מרכז צוות מניעת אסונות במפרץ חיפה

מנדי זלצמן - מנכ"ל נמל חיפה

יוסי בן חמו - ראש היחידה לנושא הגנת הסביבה ובטיחות, נמל חיפה

אשל ארמוני - יו"ר דירקטוריון נמל חיפה

ערן חיימוביץ - מנכ"ל תש"ן

שמעון אזולאי - סמנכ"ל תפעול, חברת תש"ן

רבקה קנריק - דוברת הוועדה

לאה קריכלי

ס.ל., חבר תרגומים
סיור במפרץ חיפה בנושא מוכנות המפעלים והמדינה לאסון חומרים מסוכנים


(בסיור בנמל חיפה)

בוקר טוב לכולם, אנחנו שמחים שבאתם לבקר אותנו פה בנמל. אני מציע שתפתחו את הווילונות אז גם תראו את היופי של הנמל הזה.

מטרת הסיור מבחינתנו, כפי שהונחינו, זה לדבר איתכם ולהראות לכם ולסייר איתכם בכל מה שנוגע לחומרים מסוכנים בנמל ואנחנו נעשה את זה היום. מה שאני מבקש זה כמובן לשמור על כללי הקורונה. ברגע שיורדים מפה ניתן לכם וסטים על מנת שנשמור על כללי הבטיחות ברציפים.

מי שנמצא איתי זה מנדי זלצמן, המנכ"ל האהוב והוותיק של הנמל, ויוסי בן חמו, שהוא ראש היחידה לנושא הגנת הסביבה ובטיחות. לי קוראים אשל ארמוני, אני יושב ראש הדירקטוריון ואני מיד אעביר את רשות הדיבור למנדי ויוסי.

אבל רגע לפני שאנחנו יוצאים לסיור אני רוצה למקם אתכם בתוך המציאות של נמל חיפה, לתת לכם בחמש דקות טיפה אינפורמציה על הנמל, גם מבחינת התכולה וגם מבחינת הטופוגרפיה שלו. נמל חיפה, אחד משני הנמלים הקיימים. כמו שאתם יודעים, באמצע השנה הבאה יתחילו לפעול פה עוד שני נמלים פרטיים שבעצם הם מכניסים את כל המשק למשק תחרותי ומייצרים התייעלות. הנמל הזה, נמל חיפה, הקפסיטי שלו הוא למכולות ולמטען כללי ולרכבים ולכל סוגי המטענים, כולל חומרים מסוכנים. אנחנו נראה לכם באופן כללי איך הנמל הזה מתנהל.

הנמל הזה נמצא כרגע בתוך תהליך של הפרטה, אנחנו מממשים למעשה את ההחלטות של הממשלה להפריט את נמל חיפה, ההפרטה של הנמל היא חלק מרפורמה גדולה שקורית בנמל, שיש בה אלמנטים של פרישה מוקדמת של עובדים, התייעלות, מכירת הנמל למשקיע אסטרטגי ופיתוח של אזור חזית הים, שתיכף נראה לכם אותו.

מבחינת לוח הזמנים לעניין הזה, המודעה של מכירת הנמל פורסמה לפני שבועיים. אנחנו נקרא להצעות בחודשים הקרובים ואנחנו מאוד מקווים שהתהליך כולו יסתיים עד סוף השנה הבאה. אנחנו מעריכים שההפרטה של הנמל תגדיל מאוד את היכולת של הנמל להתחרות עם שני הנמלים בדרום ובצפון, שהם יופעלו על ידי גורמים פרטיים בינלאומיים. אני לא ארחיב, כי לא על זה באתם לשמוע, אבל זה רק ככה למקם אתכם בתוך המציאות של הדברים שמעסיקים את הנמל.

מבחינת הטופוגרפיה של הנמל. אנחנו נמצאים במה שנקרא שער 10. שער 10 הוא השער המערבי שליד בית החולים ומפה ומזרחה נפרס הנמל. הנמל כולל בתוכו, כמו שאמרתי, את כל הסקטורים הנמליים, מכאן מתחיל רציף שנקרא הרציף המערבי. הרציף המערבי, שתיכף נעבור לידו, הוא הרציף שיהפוך להיות חזית ים, הוא הרציף ששם מי שרואה את הנינג'ה אז יראה עכשיו את הקונסטרוקציה של הנינג'ה. בתוך הרציף המערבי כרגע יש את דגון ואחרי זה יש את שני הרציפים הגדולים, הרציף המזרחי ורציף הכרמל, שני הרציפים האלה הם רציפים של מכולות וברציף הכרמל ממוקם האזור של החומ"ס. מעבר לזה יש לנו גם את נמל הקישון, אנחנו לא נגיע אליו עכשיו כי צריך לעשות עיקוף גדול, אבל אנחנו נצפה עליו. זה לגבי הטופוגרפיה.

לגבי החומ"ס, אנחנו ננסה להסביר לכם קצת על חומ"ס. חומ"ס זו הגדרה רחבה להרבה מאוד סוגים של חומרים ברמות שונות של סיכון. יש חומ"ס שמייבאים אותו, יש חומ"ס שמייצאים אותו, ואנחנו נדבר על כל התו"ל גם בשגרה וגם בחירום. עכשיו אני רוצה להעביר את רשות הדיבור למנדי, בבקשה.

צהריים טובים, ברוכים הבאים. אנחנו עכשיו נוסעים לאורך צפון מזרחה, לאורך הרציף המערבי של נמל חיפה שלמעשה היה הנמל הראשוני שלנו. הבריטים ייבשו כאן את הקרקע, כל הקרקע כאן מיובשת. למעשה מרחוב העצמאות ועד כאן הקרקע מיובשת. הרציף הזה שימש פעם את כל פעילות הנמל ובסופו של דבר כאשר הגיעו הקונטיינרים ונזקקנו לאוניות שהן גם רחבות יותר והן גם ארוכות יותר ובעיקר עמוקות יותר לא יכולנו לפרוק אותן כאן ואז נבנה הרציף המזרחי. את הכול נראה בהמשך.

הרציף המערבי, כ-300 דונם, מהכניסה כאן, מבת גלים, ועד בית המכס, שעוד מעט נראה אותו, מיועדים לפי המועצה הארצית העליונה, יש להם תמ"א של חזית ים, חזית ים היא תהיה מורכבת ממנהלת משותפת של נמל חיפה ושל העירייה כאשר ברקע יש את רמ"י. רמ"י מקבל מאיפה שיצאנו, שם יש קטע שטח שבו ייבנו דירות למגורים, הוא מקבל את לטרת הבשר שלו, וכאן יהיה, מבחינת ה - - - שלנו, יקבלו איפה שהוא במעגל השני את מה שמגיע להם, אבל לא במעגל ראשון. במעגל הראשון יהיו עיריית חיפה ונמל חיפה.

אנחנו ברציף המערבי היום גם פורקים אוניות מכוניות, אסורה עלינו כאן פעילות תפעולית, אלא אם כן אנחנו מתאמים אותה מראש, ובעיקר אנחנו מייעדים את השטח הזה לאותה פעילות שאמרתי, של חזית ים עירונית.

מצד שמאל יש לנו את מחסן 15, זה מחסן שבו עשינו פעילויות, כולל תיקון עולם, כולל 20 שנה למלאנוקס. זה מחסן ענק שהוא מאפשר אירועים. אנחנו מנסים להכשיר אותו ולשפר אותו לאירועים, כאשר הכניסה היא מהגשר למעלה, גשר אולם נוסעים, יורדים למטה ואז אלפי אנשים יכולים להגיע לרכבת, לא נזקקים למכוניות, יכולים להגיע וליהנות כאן ממופעים. הגג של האזבסט, אנחנו מחליפים את כל הגג בעלות של שלושה מיליון שקל, זה פרויקט שעכשיו אנחנו עושים אותו למען הציבור.

אנחנו מתקרבים, מצד שמאל יש את אולם הנוסעים, עברנו את דגון מימיננו, כאן תחנת הרכבת, עברנו את הדגון, 100,000 טון סילו שמחולק לחמישה, כל הגרעינים למאכל אדם מובאים מפה, התחרות הקשוחה שצפויה היא מצדו של נמל אשדוד וגם המספנות. בכל מקרה שלושה מיליון טון משונעים שם עכשיו, כנראה שזה יירד בשני שליש, שליש ייקחו המספנות, שליש ייקח אשדוד, אנחנו ניוותר עם מיליון טון.

אנחנו רואים כאן מצד שמאל את בניין המנהלת הישן שלנו. כאן הורד הדגל הבריטי האחרון. ניסינו להתדפק על דלתות רבות כדי למצוא תקציב ולעשות אותו למרכז מבקרים. בזכותו של יריב לוין בכובעו הקודם הוא השכיל להבין את זה, הוא הקצה לנו תקציב נאה ואנחנו בקרוב נתחיל להפוך את הבניין הישן הזה למרכז מבקרים. בנינו כאן, כמו שהגדיר אשל את הקונסטרוקציות של הנינג'ה, נינג'ה ישראל. באופן סמלי מאוד גם הקונסטרוקציות של הנינג'ה התחילו להיבנות וגם הגיעה האונייה עם המנופים לנמל הסיני, לרמז שאולי בעצם אם לא נהיה נינג'ה ישראלי אז אולי לא נהיה. כלומר נצטרך למתוח איברים ולעשות את התחרות כמו שמצפים מאיתנו.

מצד ימין אנחנו נוסעים לאורכו של רחוב העצמאות. אלה מכוניות שאנחנו מייבאים לנמל חיפה בתחרות עם נמל אשדוד. הגדר ההיקפית כאן היא גדר חכמה של אלביט, היא לא מאפשרת חדירה לנמל. יש לנו גם מצלמות שמתצפתות במוקד על כל התנועה, כל ניסיון כלשהו לפריצה. המנופים מצד שמאל הישנים שירתו בזמנו את הנמל המערבי הישן, אנחנו משאירים אותם למרכז מבקרים עתידי כדי להראות להם את המנופים שהיו פעם לעומת המנופים שתראו שם קדימה, בצד שמאל. מצד ימין כאן בניין המכס.

נמל חיפה בעיקרון הוא נמל ירוק, המשמעות היא שכל המנופים, הכלים הכבדים, שהם מבצע זיהומי גבוה, הם חשמליים. זה במחיר מאוד כבד של התייעלות, שכן מנופים על גלגלים שהם יותר יעילים ויותר ורסטיליים, כאשר ערוגות ומסילות חוסמות את התנועה של הגוררים שפורקים את המכולות, אבל בהחלטה מושכלת, קיבלנו החלטה להיות ירוקים לקראת הדורות הבאים במחיר של ההתייעלות. יכולנו להיות יעילים יותר, ואפילו ב-6%-5% ואתם תראו הערוגות הן עם מסילות, מנופים שנעים חשמלית, גם מנופים שפורקים את האוניות הם מנופים חשמליים ובסך הכול מה שנותר שאיננו חשמלי זה רק בשוליים, אותם גוררים שנעים בין קו המים לבין אזורי האחסון והמלגזות שפורקות וטוענות.

מסילת הברזל שנכנסת כאן מאפשרת לנו להתחרות יפה עם הנמל הדרומי. כל רכבת עמוסה, אפשר להבין ממנה שהיא או שהביאה מכולות מדרום צפונה, או שהיא לוקחת מכולות מצפון דרומה. כמובן יש לנו גם את אותה ערוגה שאנחנו מייעדים לחומ"ס שבעקבות בניית נמל הכרמל - - -

כשאתה אומר ערוגה למה אתה מתכוון?

ערוגה, זה מעין ערוגה, זה פס מלבני כזה שבו מאוחסנות מכולות ומעליו יש מנוף שער, כמו שאת רואה פה, שלמעשה שולים את המכולות, או ליצוא או ליבוא. ערוגה לעניין זה היא אזור אחסון שהיא ארוכה, היא מקבילה לרציף, שבה מאוחסנות המכולות. העובדה שהמנופים האלה הם חשמליים, את רואה את הגלגלים הגדולים של איסוף הכבל, היא מקשה על הייעול שלנו, כי אם היו מנופים עם גלגלים קטנים שמסיעים את המכולות יכולנו לנוע ולעשות קטעים קטעים. ככה הגורר שמביא את המכולה מהאונייה צריך לעקוף את כל הערוגה משני הכיוונים ולמעשה קיבלנו החלטה מושכלת של להיות חשמליים ולא לגמרי יעילים באותם 5%.

הנמל הסיני יהיה נמל ירוק, הכול יהיה שם חשמלי, כולל ההסעה של המכולות, כולל האוניות שיגיעו ויהיה החיבור לחשמל. האונייה לא תצטרך להפעיל מנוע בכלל בנמל, יהיה נמל ירוק.

אנחנו ניסע עכשיו למבנה ההנהלה של מסוף הכרמל, הכשרנו שם את הגג שנוכל לצפות טוב על מה שקורה שם.

יוסי בן חמו הוא מנהל היחידה להגנת הסביבה בנמל, הוא יתחיל לספר את הרקע ונמשיך אותו על הגג.

שלום לכולם. אני רוצה לעשות לכם רזולוציה נוספת על הנושא של חומרים מסוכנים. יש לכם את החוברות ביד, אם תעקבו אחריי זה יהיה לכם יותר קל, כי אני אדבר וזה גם יהיה כתוב. אני הולך להציג בקצרה את הנושא של חומרים מסוכנים בנמל חיפה, מה הממשק שלנו עם כל גופי החירום, גופי הממשלה, מה קורה פה בנמל בשגרה ומה קורה בנמל בחירום, מה תרחישי הייחוס ומה המענים שלנו בהתאם.

תעברו לשקף 3, תראו מי הגורמים שהם למעשה המטרייה הרגולטורית שלנו בנושא של חומרים מסוכנים, מהם אנחנו מקבלים את כל ההנחיות בנושא הזה. הראשון שבהם זה המשרד להגנת הסביבה. רק כהערה לפני זה, בדרך נמל חיפה משונעים כ-700,000 טון חומרים מסוכנים מדי שנה וזה הכול תחת כל ההנחיות של הגופים שמופיעים לפניכם בטבלה. הראשון שבהם המשרד להגנת הסביבה. המשרד להגנת הסביבה פועל תחת היתר רעלים, נמל חיפה יש היתר רעלים בחומרים מסוכנים ובהיתר מפורטות כל ההנחיות ברחל בתך הקטנה, איך לאחסן, לשנע ומה לעשות בנושא לחומרים מסוכנים.

הגורם השני זה פיקוד העורף. פיקוד העורף מתייחס בעיקר לנושא של שעת חירום ונותן לנו את כל ההנחיות המתאימות איך להיערך ממצב של שגרה למצב של חירום. הרשות השלישית זו הרשות לכבאות והצלה. כשמה כן היא, היא מתעסקת בכל הנושא של סדרי מניעת אש והתנהגות בחירום, לרבות טיפול בחומרים מסוכנים. השב"כ, שירותי ביטחון כללי, הם אלה שנותנים לנו את ההנחיות בנושא של בקרה וכניסה ויציאה של אנשים לנמל. דרך הנמל עוברים הרבה אנשים וכולם מבוקרים דרך ההנחיות שלהם.

משטרת ישראל מנחה אותנו כגוף מנחה בנושא של אבטחה היקפית של הנמל, השערים, הגדר שאותה הזכיר מנדי, ורספ"ן, שהוא נועל את הרשימה, שלמעשה מפקח תחת המילוי של תקנות הנמלים, שם גם כל החוקים מופיעים, וגם בודק את הנושא של העמידה שלנו ביתר הדרישות של כל הגופים שהזכרנו קודם.

אם ניתן הצהרה כוללת, שיכולה להיות גם הרישא וגם הסיפה של כל הדברים שלנו, נמל חיפה עומד באופן מלא ובהקפדה יתרה בכל ההנחיות שהרשויות נותנות וכל ההיתרים שלנו מתחדשים מעת לעת וכולם תקפים ותחת פיקוח מלא. אז אנחנו עומדים ממש ממש בכל ההנחיות.

בשקף הבא נרצה לדבר על הנושא של שגרה, איך הנמל נערך בשגרה. כל ההנחיות של אחסון ושינוע בשגרה נגזרות מכל ההנחיות של הגופים אותם הזכרתי קודם. ההנחיות האלה למעשה תורגמו לנהלים, לשיטות עבודה ולתשתיות. אז בנמל יש נוהל חירום, נוהל אחסון חומרים מסוכנים, נוהל שינוע חומרים מסוכנים, נוהל טיפול בחומרים מסוכנים, שהוא מאוד מאוד מפורט. יש תשתיות מתאימות. שאלו מקודם על הערוגה, אז יש ערוגה ייחודית לחומרים מסוכנים, שם מאחסנים חומרים מסוכנים. אנחנו נראה אותה בהמשך, היא בצד השני שלנו. הערוגה נמצאת כרגע מאחוריכם, אחר כך נראה אותה.

יש אמצעי בקרה ופיקוח שוטפים, אם זה באמצעות גלאים ומוניטורים למיניהם שמבוקרים. כולם מחוברים לחדר בקרה שעובד 24/7. יש צוות חירום ייעודי בנמל שהוא מתורגל, יודע, מקצועי לטפל בנושא של חומרים מסוכנים, גם הוא עובד 24/7. התרגול וההיערכות לחירום נעשים בדרך כלל על פי הנחיות המשרד להגנת הסביבה. שלמה כץ יושב פה. כל ההנחיות בנושא של תרגולים מבוצעות בהתאם להנחיות שיש בהיתר רעילים וכיבוי אש והכול מתורגל ומתואם מול הגופים האלה.

בנושא של שינוע באיזו-טנקים, תדעו לכם שהאיזו-טנקים נמצאים תחת תקנים בינלאומיים מאוד מחמירים, במיוחד הברום, שאוהבים לדבר עליו, זה איזו-טנק הכי הכי בטיחותי לשנע חומרים מסוכנים, יש לו מבחנים של נפילה מגובה ובקרים, באמת באמת משהו משוכלל, דה סטייט אוף דה ארט בנושא של שינוע חומרים מסוכנים.

בשקף הבא תראו את הנושא של אחסון חומרים מסוכנים, שהוא נעשה כמובן בערוגה ייעודית שהיא מפוקחת 24/7 ומה שמאוד מאוד חשוב - - -

אנחנו עכשיו יורדים, עולים למעלה ויוסי ימשיך.

סיימתי במילה 'חשוב' שם באוטובוס. מה שמאוד מאוד חשוב זה שאחסון חומרים מסוכנים נעשה בהפרדה טוטאלית בין קבוצות סיכון, זה מה שמאוד מאוד חשוב. צריך להבין שמחסני חומרים מסוכנים, ההפרדה בין הקבוצות היא האמירה הכי מקצועית שיש. כשיש הפרדה נכונה אין סיכונים.

כל ההפרדות למעשה נגזרות מההנחיות של המשרד להגנת הסביבה ומהנחיות של פיקוד העורף, במיוחד קוד ה-IMDG, זה קוד בינלאומי של שינוע חומרים מסוכנים וכל ההנחיות האלה מתנקזות לתוכנת מחשב שמפעילה את כל מערך המנופים והגוררים, זאת אומרת כל הפיקוד פה הוא פיקוד ממוחשב ומבוקר, יש לנו בקרה של מצלמות ויש גם אנשים שעושים סיורים בשטח לבדוק שההנחיות ממולאות והכול בהתאם למה שנדרש.

על גבי זה בא המשרד להגנת הסביבה ובא פיקוד העורף ואמרו חבר'ה, יש חומרים מסוכנים שאנחנו רוצים שטיפ-טיפה יותר התייחסות. אז לחומרים האלה, שהם מקבוצות סיכון - - -

איזה חומרים?

החומרים המסוכנים מתחלקים לתשע קבוצות סיכון. שלמה גם ירחיב אחר כך, אבל בעיקרון יש תשע קבוצות סיכון, ארבע קבוצות מתוכן נכנסים לנמל, יורדים מהאונייה, כמו שאתם רואים, על גבי משאית ועפים החוצה. אין אחסון בנמל.

עפים החוצה לאן?

ללקוחות. ישירות.

מה שנקרא מסירה ישירה.

כן. המכולה לא רואה את הרצפה של הנמל. משאית, מנוף, אונייה והחוצה.

ואחרי זה הם בכבישים? יש הנחיות לנהגים באיזה שעות הם מעבירים את החומ"ס הזה גם בכבישים?

רכבות, הרכבת 20 מטר מהבתים בבנימינה.

בנוסף הייתה הנחיה ישירה של המשרד להגנת הסביבה בנושא של ברום. הזמן המקסימלי של הברום שמותר בנמל זה עד 24 שעות. בנושא של אמוניה, מכל האמוניה שאתם רואים מאחוריכם - - -

כשהברום מגיע לפה הוא לפעמים מחכה פה בחוץ בלילה, מחוץ לנמל, יפה יפה.

ההנחיות הן פשוטות, ברגע שזה נכנס לנמל עד שזה עולה לאונייה 24 שעות.

זה ישראל. זה לא לבנון, מיקי. יש הנחיות ויש חוקים ברורים, הכול טוב.

ומעל 99% אנחנו עומדים בהנחיות. האמוניה, דובר על יבוא אמוניה, אכן יצא מכל האמוניה, כרגע אתם רואים שיש רק מכל, בפנים זה רק בטון וברזל. אז כל האמוניה היום מיובאת למדינת ישראל דרך איזו-טנקים, האיזו-טנקים מגיעים לפה וגם פה המשרד לאיכות הסביבה אמר את דברו ואמר לנו עד 48 שעות ולא מעל 30 איזו-טנקים.

אבל איפה זה מאוחסן?

בערוגה, הכול בערוגה.

לא, אבל בסוף כשזה יוצא מפה, איפה זה - - -

זה יורד דרומה. שלמה יכול להרחיב. בנוסף, על גבי זה, יש את ההנחיות הבינלאומיות שגם חומרים מסוכנים שמישהו לא התייחס אליהם, הם נכללים בקבוצות סיכון לפי קבוצות אריזה. יש שלוש קבוצות אריזה, אחת זה הכי מסוכנת ושלוש הקבוצה הכי פחות מסוכנת, וגם להם התקנות אומרות שקבוצות משני סוגים, אחת עד שתיים, עד 14 יום בנמל, קבוצה שלוש עד 90 יום בנמל. מעבר לזה חייבים להוציא את זה החוצה.

ואז איפה זה מאוחסן בנמל? ב-90 יום האלה איפה זה יהיה?

הכול בערוגת חומ"ס. אין מקום אחר בנמל, יש ערוגה ייעודית. אני תיכף אסביר מה זה ערוגת חומ"ס, למה זה חשוב רק בערוגת חומ"ס.

אם תסתכלו בשקף הבא, יש הנחיה של פיקוד העורף שהיא מוליכה אותנו למעשה בשלב הביניים, ממצב שגרה להיערכות לחירום. פיקוד העורף, על גבי ההנחיות והרגולציה שהייתה לפני זה בשקף הקודם, קבוצות, חומרים, מסירה ישירה, הוא אמר חבר'ה, יש עוד 108 חומרים שאני רוצה שאליהם תתייחסו באופן פרטני, מה שנקרא אקסטרה זהירות. הם הגדירו לנו 108 חומרים. סליחה, זה כ-80 חומרים שלמעשה 108 מכולות יכולים לאחסן בכל רגע נתון כי יש לנו יכולת מיגון שמאפשרת לאחסן את אותם 108 איזו-טנקים מכולות.

באותה תקופה, במידה שתהיה פגיעה ישירה, לא חשוב מאיפה, פגיעה - - -

זה המתאר של החירום, יש לנו תו"ל מיוחד, תיכף נדבר על זה.

בנושא של מקסימום 108 מכולות, הבאנו פה גרף מתחילת השנה, יש לנו דוח יומי על מלאי חומרים מסוכנים, מה קורה כל יום. אתם רואים שלמעשה אנחנו נמצאים עמוק עמוק מתחת לערך המקסימלי שמותר לנו לאחסן. זה מספר המכולות מתוך ה-108. היום, נכון לעכשיו, יש 12 מכולות איזו-טנקים בנמל. אתם רואים שאנחנו הרבה הרבה מתחת לרף המקסימלי שהרשויות הנחו אותנו.

בשקף הבא אתם תראו למעשה איך נעשית הבקרה על כל שיטת האחסנה של חומרים מסוכנים, ההפרדות וכל מה שנדרש בהנחיות. הכול מבוקר מחשב, עם מערכת - - - ייעודית. הנמל קיבל פרסים בזמנו כנמל מוביל בהפעלת המערכת הזו, הכול מבוקר מחשב והתוצאות מדברות בשטח בעד עצמן.

לגבי מה ששאלת, מיקי, על תשתיות. החומרים המסוכנים מאוחסנים אך ורק שם בערוכה C.

תתאר את זה כשנהיה שם, אז אפשר יהיה לראות.

בסדר. נושא של חירום. הגענו לנושא של חירום. דיברנו עד עכשיו על שגרה, על כל הבקרות שיש דרך הרגולציה ו-in house. בחירום יש לנו היערכות על פי תרחישי ייחוס שקבעו גופי הממשלה. יש למעשה ארבעה תרחישי ייחוס. יש אירוע של מלחמה, יש ירי תלול מסלול, יש אירוע של פיגוע ומפגע בודד. אני אתייחס קודם לנושא של מלחמה וירי תלול מסלול.

מה לגבי אסונות טבע? צונמי, רעידות אדמה.

אסונות טבע נכללים בתוך נוהל החירום של הנמל. למעשה אם קורה אירוע כזה, גם אם יש מכולה איזו-טנק נופל לא קורה כלום. אמרתי לכם מקודם, שהאיזו-טנקים זה אריזות שמיועדות לספוג טלטלות. תחשבו שאונייה כזאת נוסעת בים, גלים, טלטלות, חבטות נוראיות, אתם רואים איך - - - איזו-טנק יורד.

מה שאתה אומר שאין לך שום אירוע ייחוס למצב של אסון טבע?

יש אירוע ייחוס לאסון טבע. יש לנו נוהל שמדבר על מזג אוויר קיצוני. במזג אוויר קיצוני מפסיקים פעילות, מורידים גבהים, מורידים מלאים חומרים מסוכנים. גם ברעידות אדמה. זה אירוע חירום מבחינת הנמל, אירוע קיצוני, אבל גם לשם יש התייחסות. דרך אגב, אם קורה משהו בערוגת חומ"ס שעוד לא דיברנו - - -

לא, בעצם השורה התחתונה של מה שאתה אומר זה שכל החומרים המסוכנים שמגיעים לנמל חיפה כולם מגיעים באיזו-טנקים, במכלים?

איזו-טנקים או מכולות.

אין שום חומר שמגיע ממכלית גדולה ויוצא בצנרת?

יש את מסוף הכימיקלים, ששם יכולה להגיע אונייה והיא מטעינה חומר בצינור, הצינור הולך או למכלי אחסון או צנרת שיוצאת מחוץ לנמל.

זה גם שייך לנמל.

זה ניהול משותף של הנמל ווהחברות. יש שם חברות שפועלות מתוקף היתרים שלהם, חברות שעובדות ב – לכל חברה יש היתר רעלים משלה, רישיון עסק משלה. שלמה כץ יכול להרחיב על זה אחר כך.

לגבי הפיקוח של חברה שנקראת גדות מיכליות, היא זאת שמייבאת את כל הכימיקלים בצובר, היא לא שייכת לנמל חיפה, היא מפוקחת רגולטורית על ידנו. גם כשייבאו את האמוניה לחיפה כימיקלים, כשהיא ייבאה - - -

אנחנו נראה את המקום הזה?

אנחנו לא נלך, אבל אנחנו רואים את זה מפה, המכל הגדול הזה זה המכל של 12,000 טון אמוניה שהיה שנסגר, כל הרגולציה על החומרים המסוכנים שלנו של המשרד להגנת הסביבה, גם דרכי שינוע, עיקר החומרים המסוכנים שמגיעים לשם זה חומרים דליקים, זה לא חומרים רעילים ולא חומרים נפיצים.

אבל אנחנו יודעים שדליק זה מסוכן מאוד.

צריך להבין, כמו שאמר יוסי, קבוצות הסיכון נקבעות לפי למה הם מסוכנים לאדם. הקבוצות הכי מסוכנות זה החומרים הנפיצים, כמו שראיתם את מה שקרה בלבנון, אחריהם זה החומרים הרעילים. החומרים הרעילים הכי מסוכנים זה הכלור, הברום והאמוניה. כאן עשינו פעולה מאוד רצינית מכיוון שהם חומרים שבריכוזים קטנים מאוד הם הורגים בני אדם. למעשה מה שקרה בשלושת החומרים האלה, שהיו כאן כמויות עצומות, למעשה כל הברום של מדינת ישראל, מדינת ישראל מייצאת ולא מייבאת, הברום מיוצר בדרום והוא יוצא דרך הנמלים לחוץ לארץ, פעם כל הברום היה מיוצא דרך נמל חיפה. היום פחות מ-30% מהברום מיוצא דרך נמל חיפה, 70% מיוצא דרך נמל אשדוד, פעילות של המשרד, דרך אגב. מפעל הכלור שהיה בפרוטרום, תעשיות אלקטרוכימיות בעכו, נסגר ב-2003, ולכן אין כאן ייצור של כלור בכמויות גדולות.

מה שנשאר זה האמוניה. האמוניה, אותו מכל מפורסם של ה-12,000 טון נסגר לפני מספר שנים והיום כל האמוניה מיובאת למדינת ישראל באותם האיזו-טנקים, זה מכלים שנמצאים בתוך מכולות מיוחדות. ראיתם אחד שמניפים אותו, אנחנו נראה אותם גם בערוגת צובר.

כמה אחוז לחיפה?

זה תלוי בחודש, זה משתנה. היום לדעתי 60% מיובא עדיין לחיפה, חלק גדול מאוד נוסע לדרום, לחיפה כימיקלים בדרום ולדשנים בדרום, וחלק יגיע לפה למפעל דשנים שאתם תסיירו בו אחר כך. האיזו-טנקים מגיעים למפעל דשנים ושם הם נפרקים לתוך מכל עגול גדול של 400 טון ואתם תראו אותו בסיור היום. מה שמגיע לפה מבחינת חומרים מסוכנים, כמו שהיה בלבנון, מגיעים לפה דשנים ומיד מומסים במים ואין פה מצב שיש פה אמוניום ניטראט מוצק. אם יש פה אמוניום ניטראט זה בדשנים בכמות קטנה שהיא נוזלית והיא לא אמוניום ניטראט מוצק. לא יכול להיות פה מצב שיהיה פה פיצוץ כמו שהיה שם.

בכלל אמוניום ניטראט, יש כמה רמות של אמוניום ניטראט. יש אמוניום ניטראט שהוא בדירוג לחקלאות, שהוא הולך לדישון, זה דשן לכל דבר, הוא מזין חנקן, הצמח צריך שלושה מקורות, חנקן, זרחן ואשלגן, זה החנקן שהוא מקבל בדשן. זה אמוניום ניטראט מסוג אחד. ויש אמוניום ניטראט ברמה של חומרי נפץ, שהוא לא הולך לפה.

מה עם אתילן ופרופילן?

אתילן ופרופילן הם שניהם גזים, שניהם גם מיוצרים וגם מיובאים בבזן, בתי הזיקוק, זה גזים. אם יהיה פיצוץ בשטח המכל, פיצוץ שהוא יהיה מאוד מאוד מוכל בכמה עשרות מטרים ולא ייצא מתחומי ה - - - דרך אגב בכל הנמל ובכלל בכל המפעלים פה נעשה סקר סיכונים, מחר יש גם ועדה לביקורת המדינה על הנושא של סקרי סיכונים בכלל בנושא של חומרים מסוכנים. חומרים מסוכנים, בכל אחד מהמפעלים לקחו את החומרים הבעייתיים ביותר שנמצאים בו ועשו סקר סיכונים איך הוא ישפיע על רצפטורים ציבוריים שנמצאים מסביב למכל או למקום שמאוחסנים בו החומרים בתרחישי ייחוס כאלה שאם תהיה פגיעה, או פגיעה ישירה, כמו שנאמר פה, במכולת אמוניה או ברום, או פגיעה ישירה במכל, מה יהיה רדיוס הסכנה. אין מצב כרגע שיש רצפטורים ציבוריים במצב שהוא בלתי קביל. אם תרצו, נמצאת פה, שהיא ראש אגף חומרים מסוכנים במשרד, היא תוכל להוסיף על המתודולוגיה.

הסקר הזה - - -

אמרתי, אין מצב שנמצאים רצפטורים ציבוריים במצב שהוא בלתי סביר. גם בנמל.

צריך לדעת, יש כרגע תוכנית - - - די מתקדמת לבניית מפעל לייצור אמוניה מגז, בדרום.

אמוניה מיוצר מגז טבעי.

אני מרגישה שאנחנו טיפה טיפה מתפזרים ואני רוצה לעשות איזה שהיא סדר. אני רוצה קודם כל להודות לכל חברי הכנסת שבאו לכאן, אני חושבת שהנוכחות המשמעותית שלכם כאן מראה את המחויבות שלכם ואת החשיבות שאתם נותנים לנושא.

ועדת הפנים והגנת הסביבה הייתה מגיעה לאזור מפרץ חיפה, זאת הייתה התוכנית שלנו, ובעצם מה שקרה בביירות רק האיץ את הנוכחות שלנו כאן. אני חושבת שבאנו לכאן על מנת להתרשם מקרוב מהפיקוח ומהדרך שבה מדינת ישראל מטפלת בחומרים המסוכנים, אלה שמגיעים אליה ואלה שהיא מייצרת כאן באזור המפרץ.

אין ספק, ואנחנו דנו בזה בוועדה, הנוכחות של תעשייה פטרוכימית בלב אוכלוסייה כל כך גדולה מווה סכנה ומהווה דאגה ואני מאוד מבינה את החשש שיש להרבה מאוד אזרחים וגם של מוסדות השלטון נוכח מה שראינו שקרה לא רחוק מכאן. אז אני חושבת שמה שאנחנו צריכים היום זה לקבל תשובות, קודם כל לגבי הטיפול בחומרים הכימיים והמסוכנים, כל החומרים המסוכנים, לגבי השינוע, לגבי האפסון ולגבי הצפי קדימה הלאה מה אנחנו עושים עם הדבר הזה שנקרא תעשייה פטרוכימית בלב אוכלוסייה אזרחית.

אנחנו הפסקנו קודם את הנושא של הנמל. אני מציעה שנגמור את זה.

אני מציע שנרד לערוגה C ותוך כדי תנועה - - -

אני רוצה שאנחנו נצפה פה רגע, כי אני חושבת שנקודת התצפית הזאת היא מאוד חשובה. אתה לוקח אותנו לערוגה של החומרים המסוכנים?

לערוגה C.

עכשיו אנחנו נלך לערוגה של החומרים המסוכנים. יוסי ישלים בדרך כי אני רוצה שאנחנו נרד ונראה את הדברים בשטח. אז הוא ישלים את האינפורמציה מפה, כדי שתוכלו גם לשמוע טוב.

תודה, מיקי. אני מתייחס רק לסיפא של הדברים, לנושא של היערכות לחירום. תסתכלו בשקף מספר 10, למי שיש לו את החוברת, תרחישי הייחוס נקבעו לנו על ידי הגופים השונים והם מדברים, אני חוזר, על מתאר של מלחמה, מתאר של ירי תלול מסלול, פיגוע או מפגע בודד. בנושא הזה לחברה יש נוהל מאוד מאוד מפורט מה קורה במצב חירום.

מה שחשוב להדגיש, אם מסתכלים על חומרים מסוכנים בנושא של מלחמה חשוב זה לצמצם את הסיכון במקום. הנמל, נכון שהוא פועל תחת כל הרגולציה והחוקים והתקנות, אבל הנמל נקט בגישה מאוד פרואקטיבית וההנהלה והדירקטוריון והמנכ"ל של הנמל יזמו מהלכים מול פיקוד העורף איך כן לפנות את הכמות המקסימלית של חומרים מסוכנים במינימום של הזמן. אז הוגדרה תו"ל, אשל ישב כמובן עם הדרגים הבכירים בפיקוד העורף והוגדר תו"ל לפינוי חומרים מסוכנים בזמן הכי קצר שאפשר. התו"ל הזה ייצר מצב שבו פונים ללקוחות לפינוי מיידי של החומרים, במקביל נעשית פעולה לפנות חומרים דרך הרכבת והמעט של המעט שנשאר פה ממוגן באמצעות מכולות המיגון, אתם רואים בצד שמאל.

אני יכולה לשאול אותך רגע לגבי זה? אני זוכרת שבמלחמת לבנון השנייה היו רכבות שלא הסכימו להגיע. כלומר אם אתה מדבר על פינוי מהיר יהיו רכבות שלא יסכימו לבוא לפה לקחת את החומרים האלה.

משאיות.

או משאיות.

התו"ל של חירום הוא נורא פשוט. ברגע שיש מודיעין אנחנו מפנים מפה את כל מה שיש ועושים את זה במהירות האפשרית. ועל מנת שלא יהיה מצב שבו יכולה להיות הסיטואציה שחברת הכנסת דיברה עליה יש לנו מול פיקוד העורף תורת לחימה שמתחייבת להביא אלינו משאיות שיפנו את מה שצריך ויביאו אותם, מי שייבא חזרה אליו, ומי שייצא חזרה אליו. אנחנו תרגלנו את זה עם רכבת ישראל, כי גם הרכבת בעניין, ובתקופת הזמן שמרגע ההחלטה ועד הפינוי יש לנו את מכולות המיגון וזה מקטין מאוד מאוד מאוד את הסיכונים במצבי חירום מהסוג הזה.

תסבירו אולי מה זה מכולות מיגון?

ממול אתם רואים בצד ימין שלכם מכולות כתומות. זה ממלא בבטון, כתוב עליהם מכולות מיגון. המכולה בפנים, יש בה שני קירות בטון, 40 סנטימטר כל אחד, היא בנויה לסחוב את כל התרחישים בירי תלול מסלול, אם זה פוגע ליד אז הכול נמצא פה תחת הגנה מלאה.

התרחיש האחרון זה נושא של מפגע בודד או פיגוע. אנחנו עובדים תחת ההנחיות של השב"כ כדי לעשות בקרה על כל מי שנכנס לשטח הנמל או יוצא ממנו, כך שתינתן המעטפת הכי טובה לבקרה של אנשים לא רצויים באזור הנמל.

זה הסיכום. אם מסתכלים אז בסופו של דבר הרגולציה של חומרים מסוכנים של הנמל היא מאוד גדולה, היא ענפה, מפורטת, יש הרבה גופים שמנחים אותנו ונותנים לנו הנחיות מאוד מפורטות, באמת ברחל בתך הקטנה, איך לשנע, לאחסן ולהתנהג עם חומרים מסוכנים ואני אומר את זה באמת, לא עם יד על הלב, עם שתי ידיים שהנמל עושה באמת את כל מה שהוא יכול ומעבר לכך כדי לשמור על נמל שהוא בטוח בשוטף וערוך לחירום.

מצד שמאל תראו אונייה שפורקת.

אפשר לראות את זה, את האונייה שפורקת?

אונייה של גדיב שטוענת. מצד שמאל לכם אתם רואים אונייה, זה מסוף הכימיקלים, יש שם אונייה שטוענת, אתם רואים את הקצה שלה, אונייה שטוענת, היא מחוברת לצינור שמגיע מגדיב.

והאונייה הזאת מה היא פורקת?

זו אונייה של מלט.

כמה מכולות חומרים מסוכנים יש עכשיו בנמל?

270 מכולות יש כרגע בנגל. מתוכן אמרתי - - -

אבל אמרת 108.

108 זה המקסימום שמותר לנו לאפסן, לפי יכולת המיגון של המכולות הכתומות. איזו-טנק אתם רואים מצד ימין שלכם, זו אריזה שנועדה לשנע חומרים מסוכנים בצורה נוזלית, אפשר לדחוס גזים כמו אמוניה וברום, אבל בצורה כזאת זה למעשה מכל שנמצא בתוך פריים כזה של מכולה, כדי שאפשר יהיה לשנע אותו. למכולה כזו, איזו-טנק, יש לה את כל התקנים כדי לשנע אותה בצורה בטוחה.

מצד ימין שלכם אתם רואים את הערוגה של חומרים מסוכנים.

כל זה איזו-טנק?

אלה חומרים מסוכנים. אתם רואים, הכול פה מאוחסן בהתאם להפרדות שנעשות באופן מפוקח ומבוקר על ידי מחשב.

מה שאתה אומר זה שהמכולות האלה ריקות והן מפרידות בין האיזו-טנקים של החומרים המסוכנים?

לא, המכולות מלאות. הריקות זה שיהיה לנו אחסון בצד. הן מלאות, אבל הן מופרדות בהתאם לרמת הסיכון שלהן.

לא, אני לא מדברת על האיזו - - -

המכולות גם.

המכולות האלה גם מלאות?

מלאות ומופרדות בהתאם להנחיות.

יש קיר מיגון לכיוון העיר?

גם לא נדרש.

המספר שהוא יותר מ-108 זה כי 108 זה רק בשעת חירום?

ראית את המכולות הכתומות?

כן.

הכמות של הכמות הכתומות הן אלה שבונות למעשה מסביב מסגרת, 108 מכולות שאת יכולה לאחסן בפנים. זאת אומרת הקשר בין הכמות המקסימלית למעשה תלויה במספר מכולות המיגון שיש. אתם רואים מצד ימין את הערוגה?

לא, זה לא טוב ככה, אנחנו צריכים לראות את הערוגה בצורה – זאת הערוגה, נכון?

מנדי, מה שהיא רוצה לראות זה את הערוגה של החומ"ס, איך זה מאוחסן ומה התנאים של התשתית, גם אם צריך ששניים-שלושה אנשים יירדו למטה.

כן, בדיוק. נשמח לרדת.

בסדר גמור, אנחנו נארגן את זה.

מה יש פה בציוד לאירוע חומרים מסוכנים? יש פה מכולה כזאת 'ציוד לאירוע חומרים מסוכנים'.

את רוצה משאית או ערוגה? מה את רוצה, גם וגם? שניים במחיר אחד?

גם וגם. כן, בדיוק, שניים במחיר אחד. פה זה טוב, יש גם את המשאית וגם את זה. איך אנחנו יודעים איזה חומר זה?

מצד שמאל אתם רואים פריקה של מלט אוטומטית, מעין שואב אבק ששואב את המלט מהמחסן, פורק אותו לתוך משאית. מה שהיה פעם יוצא ענני אבק ועכירות של המים סביב, עכשיו זה נקי ממש כמו - - -

מי יכול להגיד לנו מה יש במכלים האלה?

יוסי, תסביר להם על קבוצות הסיכון, מה אומר המספר.

אתם רואים שם, כתוב שם מספר 3, קבוצת הסיכון. קבוצה 3 זו קבוצה של חומרים שהם דליקים.

דליקים, גם יש סמל שהוא דליק. זה נותן לכוחות החירום - - -

הנושא של עד כמה זה דליק ישנה את איפה תשימו את זה?

אנחנו מתייחסים לכל הדליקים, קטן כגדול, כדליקים.

אבל זה גם אומר לכיבוי עם מה הוא יכול לכבות אותו. המספרים האלה גם אומרים איך צריך לטפל בחומר אם יש פה אירוע. זאת אומרת יש חומרים למשל שמה שלא תעשה, תשפוך עליהם מים לא יעזור, זאת אומרת חייבים לכבות אותם עם קצף כדי לחסום להם את האוויר. כמו האירוע שהיה ב-2016, האירוע בבזן. בבזן נשרף מכל של בנזן, שלא משנה כמה מים היו שופכים על הבנזן הזה הוא לא היה נכבה. היו חייבים לשפוך עליו קצף כדי לחסום את האוויר.

יש פה נציג של כבאות? זה לא כל כך התחום שלנו, כיבוי שריפות, יותר של כבאות, אבל המספר הזה, לא רק שהוא אומר איזה קבוצת סיכון ובמה הוא מסוכן, אם הוא דליק, אם הוא נפיץ, אם הוא רעיל, במה הוא מסוכן לאדם. זה למשל דליק, אומרים גם איך צריך לכבות אותו, עם איזה חומר. המספר הכתום הזה הוא מספר או"ם ויש MSDS שאומר כל חומר וחומר איך צריך לטפל בו אם יש בו אירוע.

אז אני רוצה להבין, אם יש חס וחלילה אירוע ביטחוני אתה אומר שתוך כמה זמן כל הדברים האלה מפה מפונים?

זה הם, זה הנמל אחראי.

הכול זה בסביבות ארבע שעות.

ואת זה תרגלתם?

תרגלנו את זה, גם ברכבת וגם משאית.

ואיך אתם מזהים כל מכל? מה תעודת הזהות שלו? איך אתם יודעים מה מונח איפה?

לכל איזו-טנק יש תעודת זהות, הוא מבוקר, יושב במחשב, בתוך מערכת הבקרה במחשב.

הכול דיגיטלי, הכול ממוחשב?

הכול ממוחשב.

ומה הזמן הממוצע שזה יעמוד פה?

זה בסביבות כמה ימים, לא יותר.

תחילת השנה היה אירוע בכביש, הייתה תאונה והייתה אחת המשאיות עם חומר דליק. איפה מתחילה ומסתיימת האחריות של הנמל בעת שיש את העברת החומר המסוכן? האם זה אחריות המוביל, האם עדיין יש אחריות על הנמל עד שיגיע החומר ליעד?

גבולות הגזרה של הנמל ברורים, זה מהים עד לגדר. אבל הנמל כן בודק שלכל משאית שנכנסת יש רישיון להוביל חומרים מסוכנים ושלנהג גם יש רישיון. כדי להוביל חומרים מסוכנים במדינת ישראל צריך למעשה שלושה אישורים, אחד זה היתר רעלים ושינוע חומרים מסוכנים, השני שלמשאית יש רישיון לשנע חומרים מסוכנים וגם הנהג עצמו מורשה להוביל חומרים מסוכנים.

אז האחריות שלכם מסתיימת ברגע שזה יוצא מהנמל?

בשער הנמל.

אבל לפיקוד העורף אין משאיות כאלה.

אני רוצה להגיד שברגע שהמשאית יוצאת מתחומי הנמל יש למעשה אחריות לשני גורמים, אחת, לחברה שלה שייך החומר. למשל אם יוצאת משאית מפה לדשנים, אתם תצאו מפה לדשנים, יש אחריות לחברת הדשנים להחזיק צוות חירום. ויש אחריות לחברת ההובלה ולנהג. כמו שאמר יוסי, הנהג הוא נהג שמוכשר ומורשה לחומרים מסוכנים, המשאית מורשה ויש לה אמצעי מיגון ולחברה, שאו מייבאת או מייצאת את החומר, יש אחריות לחומר מסוכן.

אני אשמח לראות עכשיו את המקום שבו – בעצם אנחנו יכולים לצפות מפה על המקומות שבהם אתם מאפסנים את החומרים הדליקים לא בצורה הזאת, לא באיזו-טנקים. אנחנו יכולים לראות את זה מפה?

כן. שאלתם לגבי החומרים המסוכנים, הדליקים - - -

כן, מה שמגיע בצורה כאילו לא ב - - -

אם אנחנו רואים מכיוון חברת החשמל, אנחנו לוקחים שמאלה, צפון מזרח, אנחנו רואים מכלים שכתוב עליהם גדות. זה מסוף אחד של גדות, זה נקרא המסוף המזרחי, שם המסוף הגדול הוא המסוף הצפוני, איפה שנמצא מכל האמוניה, רואים שם חלק מהמכלים, אחריו רואים גג משולש כזה ומכלים שמאחסנים חומרים מסוכנים. כל חומר וחומר, בדרך כלל יש לו את המכל הייעודי שלו כדי שלא יצטרכו לשטוף את המכלים ולכן מביאים את החומר לאותו מכל ומשם פורקים אותו במשאיות כביש, שדרך אגב לא צריך לפתוח אותם, הכול נשקל והכול אוטומטית או שמייבאים למכלים האלה או שמייצאים מהם. זה למעשה מסופי החומרים המסוכנים בצובר, בנוזלים, היחידים במדינת ישראל. אין יותר חוץ משני המסופים האלה.

הם בדרך כלל מלאים?

חלק מלאים, חלק ריקים. כל פעם שמגיעה אונייה – עכשיו מה שרואים שם, כמו שנאמר, אלה מכלים - - -

אז מה בעצם ההגנה על המכלים העצומים האלה מפני, למשל, אם זה תקיפה ביטחונית או חס וחלילה התלקחות ליד זה?

אז ככה, קודם כל מכל כזה נמצא במעצרה, אתם תראו את זה במכלים של תש"ן, במכלים הגדולים. אתם רואים שם את המכלים הגדולים של תש"ן? אם מסתכלים מצד ימין למנופים החדשים רואים את המכלים הגדולים. המכלים הכי גדולים שנמצאים, של תש"ן, של 50,000 טון, אתם תקבלו על זה סקירה כשתהיו בתש"ן, מגיעה אונייה לים עם המכלים הגדולים האלה, עד 50,000 טון, ואז אתם גם תראו את זה בעיניים, כל מכל כזה מוגן במעצרה, המעצרה הזאת מנוקזת למקום מסוים, אם יש אירוע או פגיעה ישירה במכל הזה, מה שיישרף יישרף, יש חסימת אש, יש הגנת אש מבחוץ. נעשה לכל אחד כזה סקר סיכונים וזה נשפך למעצרה והמעצרה מגנה על זה שזה לא יוכל להתפשט ולהישרף.

אתה איכות הסביבה, אתה חושב שיש משהו שלא נעשה? זאת אומרת שיש עוד דברים שהיה צריך לעשות דווקא - - -

כן, צריך להוציא מפה את התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה.

נו באמת.

תיכף גם ניתן פה זכות דיבור, יש פה גם ליהי שחר, שהייתה בוועדה ויש גם את ירון חנן שהקים פה צוות שסתר את ה - - -

האם יכול להתרחש כאן אסון כמו שהיה בביירות, אם כתוצאה של תאונה והזנחה, או כתוצאה מפגיעה ממלחמה או פח"ע?

האם יכול לקרות כאן מקרה כמו שקרה בביירות? אני מאוד מקווה שלא. זאת הסיבה שבאנו לכאן היום כדי להתרשם מקרוב באמת בדרך שבה מדינת ישראל ונמל חיפה, ובכלל המפעלים פה, הפטרוכימיים, שבמפרץ מטפלים בחומרים הכימיים והמסוכנים. אנחנו מאוד מקווים שהדרך שבה מדינת ישראל מטפלת בחומרים טובה יותר ממה שנראה בלבנון, אבל אין לנו ביטחון בכך ואנחנו נעשה את הכול על מנת לפקח שבאמת לא יקרה ואסון כזה לא יקרה גם במדינת ישראל.

האם ישנם חומרים נפיצים או רעילים אחרים שמוחזקים כאן בכמויות שמסכנות?

אנחנו יודעים שיש כאן חומרים מסוכנים, אנחנו רואים אותם, אם זה באיזו-טנקים או אם זה בצוברים שאנחנו רואים ממול, אבל השאלה היא באמת ההחזקה שלהם היא כמו שצריך ואת זה אנחנו באנו לכאן היום. אני מקווה שנקבל תשובות בסוף הסיור.

ברשותכם, אנחנו ניסע לשער 10, כשמונה-תשע דקות, ננצל את ההזדמנות שיושבים פה ח"כים נכבדים של ועדה נכבדת וקצת נספר על נמל חיפה, מעבר לחומרים המסוכנים. נמל חיפה בהיותו ממוקם בצפון השחון וכדי להזכיר מה זה שחון, כשאתם נוסעים מכביש 6 לכיוון ירושלים ועוברים ליד שוהם אז אתם רואים את שטראוס, אתם רואים את טבע, כל אלה היו פעם בצפון והם עברו לכיוון אזור התעשייה שוהם, שזה למעשה הגדר האחורית של אשדוד. אם ניקח מטוס בלילה ונמריא מכאן נראה קצת את המטרופולין של חיפה וקו הקריות והכול יהיה חשוך. אתם יודעים שיש כל מיני כלכלנים שמוצאים קורלציה בין כמות אור לבין אקשן כלכלי.

מה זה, מנדי?

אלה מכלים שמרביתם במרבית הזמן ריקים, של תש"ן, כשאנחנו עשינו לובי, אנחנו מנסים לגלח אותם ולהעביר אותם לפעילות נמלית.

אני בשוק מזה שזה עוד פה.

זה עוד פה, זה צינור IPC הישן, משדות הנפט בעירק, H1 ו-H5, אתם זוכרים שב-91'-92' נפלו עלינו טילים מעירק מ-H1, H2, זה היה H ל-Haifa, הבריטים הבינו שניתן לשנע את הנפט מ עירק לכאן ולחסוך בעלויות של הובלה ימית.

כרגע יש בתוכם נפט?

אגדות צופים, אין בהם. ניסינו במאבק מול תש"ן לאמץ את השטח הזה לנמל חיפה ולא הצלחנו. נורא קשה היה.

למה? אם זה ריק?

הם מחזיקים בקרקע והם קשוחים במשא ומתן.

מדהים.

אני ממשיך. יחד עם היותנו בצפון, אם אנחנו נמריא דרומה, אמרנו חיפה אור מלא, עד נתניה הכול חשוך, מנתניה האור שוב גדול ויפה. כל מטרופולין תל אביב ואשדוד. ואם נסתכל קצת על חלוקת המטענים במחיר שוק ונחשוב במחשבה בריאה שלפי תורת האור וגם לפי המפעלים שזזו קדימה חלוקת המטענים צריכה להיות 70 אשדוד 30 חיפה, לא כך הוא, חיפה מוביל 53%-52%, אשדוד 41%, מספנות ונמל אילת כל אחד מתחלקים ביתרה.

איפה זה מספנות?

מספנות זה בינינו לבין רציף הכימיקלים, מצד ימין הייתה אונייה במספנות.

לשם מגיעים המשלוחים החיים?

כן. כדי לצקת תוכן למספר הזה ולהיות מוביל בהיקף המטענים אנחנו משתדלים להיות חזקים ב- KPI ובתפוקות שלנו כדי לחסוך זמן שהייה של אונייה ובכסף הזה נוכל לשנע את המטען לכיוון המרכז, כפי שהוא מיועד לו, ולכן נמל חיפה מבין כל הזמן בדנ"א של העובדים שלו שעולים למשמרת שאנחנו בנחיתות גיאוגרפית אינהרנטית וצריך להשתדל יותר.

מערכת התוכנה הליבתית שלנו מספקת תוכנה ל-380 טרמינלים בעולם, מופרטים. מערכת התוכנה, NAVIS, אמריקאית, מספקת תוכנה ל-380 טרמינלים ואנחנו גם ב-2015 וגם ב-2019 קיבלנו את אחד הפרסים מתוך ארבעה ש- NAVISמחלקת לטרמינלים בעולם, שניהם על community impact וב- innovation קיבלנו מקום שני. Community impact היא הדרך שבה הפכנו את כל הקהילה מדוברת בטלפון ומסתמסת איתנו לכותבת לנו פקסים ומיילים, לקהילה שמשדרת לנו שדרים דיגיטליים אלקטרוניים כל הזמן וככה אנחנו מתנהלים בממשק דיגיטלי לחלוטין עם הלקוחות שלנו.

חברים, יש לכם הזדמנות אחרונה לשאול שאלות, אם יש משהו שלא ברור. אני חושב שמה שניסינו להעביר לכם היום זה שהחומרים המסוכנים שאנחנו מטפלים בהם, אנחנו מטפלים בהם על פי כל ההנחיות, שיש לנו תו"ל מגובש גם בשגרה וגם בחירום ומעבר לזה, שהנמל שוקק חיים, כמו שמנדי הציג.

דרך אגב, ההאנגרים הגדולים האלה, הסיבה שהם כאן, זה בגלל שפעם לא היו מכולות, כשלא היו מכולות השתמשו בהאנגרים, אבל בשנות ה-60 המציאו את המכולה בארצות הברית וזה הגיע אלינו בשנות ה-80 ומאז לא משתמשים בהאנגרים האלה ואנחנו מחפשים להם כל מיני שימושים קהילתיים.

מה עם לעשות קירוי של גגות סולריים לכל החניונים האלה? חשבתם על זה פעם?

אנחנו בודקים את עצמנו כל שנה, אז ככה, קירוי גגות סולריים מראש לא כדאי - - - בדרך כלל מצב של חמש וחצי-שש שנים - - - לא כדאי, ואז נעשה על הגגות הקיימים.

חניון כזה, לעשות גג, זה הדבר הכי קל. ראיתי בעמק חפר בחניון קטן. לא יכול להיות שלהם זה כדאי ולכם זה לא כדאי.

אנחנו בודקים את זה כל שנה בעזרת יועצים חיצוניים גם.

זה ממש כואב הלב, אתה רואה את כל החניונים האלה, אתה אומר איזה משטחים אלה.

צריך לקחת בחשבון שגם בתוך שנה וחצי-שנתיים יהיה פה - - - יווני.

כן, זה נכון.

אז נכבדיי חברי הכנסת, עיתונאים יקרים, תודה על הזמן שהקדשתם, תודה שאפשרתם לנו פתחון פה. תודה על הסבלנות, סליחה על החום, הוא לא באחריותנו. תודה.

אנחנו יוצאים וממשיכים. אני צריכה להתראיין לערוץ הכנסת.

חברת הכנסת מיקי חיימוביץ', אפשר לסכם לנו את הסיור היום?

עוד לא גמרנו, איך אני אסכם? הסיור הזה וסיורים אחרים שאנחנו עושים בוועדת הפנים מאפשרים לנו לראות את הדברים מקרוב, בשטח, ואני חושבת שאחרי מה שקרה בביירות היה לנו מאוד חשוב להקדים את בואנו לכאן כדי לראות את הדברים מקרוב. אני חושבת שבכל מה שקשור לנמל, לטיפול באיזו-טנקים אני חושבת שיכולנו טיפה להירגע, אבל הבעיה כאן היא הרבה יותר גדולה. צריך להבין, הבעיה של מפרץ חיפה זה לא רק מה שקורה בנמל, ולשם אנחנו נוסעים עכשיו לראות את ההמשך, אנחנו צריכים לראות את המקומות שבהם שומרים את החומרים המסוכנים בצוברים, יש פה תעשייה פטרוכימית עצומה בלב אוכלוסייה ואנחנו באמת צריכים לראות שעושים את הכול.

היו לא מעט דוחות בעבר שהראו על כך שיש כשלים ויש בעיות ברגולציה על שמירה על חומרים מסוכנים. אני חושבת שיש לנו עוד הרבה מאוד עבודה והיכולת שלנו לפקח בוועדה היא חלק מהתפקידים החשובים ביותר שלנו.

האם את רואה עדיין את הנמל כפצצה מתקתקת, כמו שאמרת קודם?

אני חושבת שכל מפרץ חיפה הוא פצצה מתקתקת, לא רק הנמל. יש כאן תעשייה של אין ספור מפעלים פטרוכימיים שיש בתוכם חומרים דליקים, נפיצים, וזה קרוב מאוד לאוכלוסייה. אנחנו צריכים לזכור את זה תמיד. אני חושבת שבגלל זה אנחנו יותר מתמיד צריכים לדאוג, במיוחד לנוכח התמונות שראינו מביירות.

חברת הכנסת חיימוביץ', את עיריית חיפה לא שמענו ולא שמענו אתכם שואלים אותם פה שאלות.

אנחנו עוד לא הגענו לשלב של השאלות, בגלל זה עוד לא שמעת, אבל אני חושבת שזה שראשת עיריית חיפה לא נמצאת פה בעיניי זה חבל מאוד. אני חושבת שהיא הייתה צריכה להיות פה.

חברת הכנסת חיימוביץ', אנחנו רואים שיש פצצה גם מתקרבת בתוך הממשלה, איפה אנחנו עומדים עכשיו?

אני מאוד מקווה שאנחנו נצליח לשמור על הממשלה הזאת. אין ספק שהרעיון של בחירות עכשיו הוא רעיון מטורף, לא הייתי אומרת את זה בדרך אחרת, אנחנו נמצאים במשבר כלכלי, חברתי, בריאותי, מדינת ישראל לא יכולה ללכת עכשיו לעוד בחירות ולכן אני חושבת שכולם צריכים להתעשת וראש הממשלה צריך לעמוד בהסכמים שהוא חתם עליהם, כמו שהוא אמר, בלי טריקים ובלי שטיקים, ולשבת ולתפעל ממשלת אחדות אמיתית שתצעיד את המדינה הזאת קדימה.

את רואה שזה מתקיים?

אני מאוד מודאגת, אני חייבת להודות שלנוכח הפעולות שאני רואה את ראש הממשלה עושה ופועל אני בהחלט מודאגת. אני חושבת שכל אזרחי מדינת ישראל צריכים להיות מודאגים.



(בסיור במפעל דשנים)

שמי ירון חנן, לשעבר חבר מועצת העיר חיפה, היום אני מוביל כבר כמה שנים את צוות המומחים למניעת אסונות במפרץ חיפה. אנחנו עוברים עכשיו ליד חיפה כימיקלים הישן שנסגר. כל הייצור עבר לדרום, למרות זאת רוב האמוניה מגיעה היום לנמל חיפה. בכל מקרה היינו צריכים לראות גם את מפעל כאו"ל, שם יש מכל אתילן, מכל של 2,500 טון, מאוד מסוכן, זה היום האיום מספר אחת, לדעתי, שנשאר אחרי מכל האמוניה. אנחנו מתקרבים תיכף למפעל דשנים.

כאן בשטח שאתם רואים יש תוכנית כמעט מאושרת לגמרי להקים את קרקעות הצפון, שזה בעצם להעתיק את כל מכלי הדלק ממפרץ חיפה לפה. התוכנית הזו מתייתרת ברגע שמפנים את מתחם בזן, לא צריך אותה ולא צריך את המכלים האלה. אנחנו מקווים מאוד שזה מה שיקרה.

כרגע ממה שאתם מבינים חלק מהדלקים שמיוצרים היום במתחם בזן מיוצאים לחו"ל, בעיקר לטורקיה, זה סולר דל גופרית, סוגים כאלה של דלקים. 40% מיוצא, הם רוצים לשאוף ל-60%, הם רוצים להרחיב את מתקן בזן ואנחנו מקווים מאוד שהרוח עכשיו מתהפכת בממשלה וזה לא יקרה.

מה שאנחנו נדבר אולי בוועדה זה על סקר הסיכונים שהוצג לכם על חומרים מסוכנים שהוא עסק רק בתרחיש אחד, תרחיש של כשל תפעולי, הוא לא עסק בתרחישים של מלחמה והוא לא עסק בתרחישים של אסונות טבע, שהם מחמירים מאוד מאוד את הסיכון במפרץ. אבל גם במה שנכתב בסקר הסיכונים, הם טוענים שהסיכונים הם קבילים, אתם יכולים להתרשם במו עיניכם, בריכוז של 1,500 חומרים מסוכנים במפרץ ב-60 מפעלים וב-100 אתרים שונים, פלוס צנרת, פלוס דברים שלא נבדקו שם בסקר, אנחנו מגיעים למשהו קטסטרופלי, לכן אין ברירה אלא להתייחס לסקר הזה כסקר שאני חושב שהוא די מוטה. זאת הטענה שלנו כמומחים, אני מייצג צוות של מומחים בלתי תלויים. כולם בעלי שם וכולם חזקים מאוד בתחום הזה.

המפעל הזה הוא מפעל של כיל, כימיקלים לישראל, הוא מייצר דשנים, יש לו עדיין מכל אמוניה משלו, של כמה מאות טונות. זה הצרכן הגדול של אמוניה בצפון שעוד נותר.

ברוכים הבאים לדשנים. אני מבין שאתם הגעתם לכאן בעקבות האירוע שהתרחש בביירות ואתם רוצים כרגע זרקור לגבי אמוניה ניטראט. הכנו לכם מצגת קצרה על אמוניה ניטראט, אנחנו נראה לכם גם את החומר, אנחנו כמובן גם נראה לכם באיזו קלות אנחנו ממיסים את החומר הזה ולמעשה - - -

קצת רקע על דשנים. דשנים נוסדה בשנת 46'. זה מפעל מאוד מאוד ותיק, הוא הוקם במטרה לשרת ולתמוך בחקלאות בישראל. החזון שלנו זה להיות הבחירה המועדפת ולסייע לכוחותינו, עובדינו, לקהילה, תוך הקפדה על בטיחות, איכות וקיימות. החברה מייצרת ומשווקת דשנים לכל הארץ, מדן ועד אילת. החברה מונה 210 עובדים. כ-55% מהדשנים הנוזליים שמיוצרים בארץ יוצאים מכאן, מהאתר הזה כאשר אנחנו למעשה בחלק מהשווקים מונופול. דשנים, בגדול, אם את שואלת חקלאים זה מותג, זה כמו שאת תגידי תנובה, אוסם, בחקלאות זה דשנים.

אנחנו משרתים בצורה ישירה, כלומר דשנים יוצאים מכאן ל-5,500 לקוחות, כלומר אנחנו פוקדים בשדה את הלקוח, אנחנו פוגשים אותו ב-50,000 נקודות פריקה שונות ואנחנו מחויבים לספק דשן תוך 48 שעות.

כמו שאמרתי, אנחנו מובילים בשוק, אנחנו מייצרים מגוון רחב מאוד של מוצרים ללקוחות כאשר יש לנו גם סדרה של דשנים אורגניים. אנחנו מסוגלים גם להצניע את הדשן אצל הלקוח. כלומר אם לחקלאי אין ציוד והוא מעוניין שאנחנו נצניע את החומר אנחנו ניתן לו את השירות הזה.

ממה אתם עושים את הדשנים האורגניים?

בעיקרון אנחנו רוכשים תערובת אורגנית ואנחנו מערבבים אותה יחד עם אשלג שהוא אשלג שמוגדר כאורגני ואנחנו מייצרים מזה דשן אורגני. אגב, צריך להבין, אנחנו ספקית דשנים בעולם, אז בארץ שיטת הדישון היא הדשיה וזה דשן נוזלי, אבל יש בחו"ל מקומות שבהם החקלאות קצת אחרת, זה תלוי הרבה גם בסוג - - -

אני מצטערת, לא התכוונתי להסיט את זה.

לא, כי יש לנו גם דשנים מוצקים אורגניים.

כמה יחס יצוא לחו"ל או בארץ?

דשנים נוזליים אנחנו לא מייצאים כלל. דשנים מוצקים אנחנו מייצאים בערך 25,000 טון דשן מוצק.

דשן נוזלי לא מיובא, אתה חייב לייצר מקומי.

דשן נוזלי, רובו מים, כן. כעיקרון, דשן, אנחנו מספקים אותו כפונקציה של בדיקות קרקע, עלים ואיכות המים. כלומר אם קרקע לא נשטפה, כלומר היה נניח שנה שהיא שחונה והקרקע רוויה בנוטריינטים אנחנו לא נדשן אותה. אנחנו לא נמליץ לדשן אותה או שנדשן אותה כפונקציה של המרכיבים שנמצאים בקרקע על מנת לא להרעיב את הקרקע. לצורך זה יש לנו 13 אגרונומים, הם מכירים את הגידולים, מכירים את החקלאים, מכירים את המים, מכירים את הקרקע ובהתאם, שוב, לבדיקות קרקע הם ממליצים על תוכנית דישון.

כעיקרון מה זה דשן. דשן מורכב, בגדול, משלושה נוטריינטים, חנקן, שזה המרכיב העיקרי. חנקן כמעט תמיד יהיה חסר בקרקע. זרחן, שהוא קצת מינורי ואשלג, שהוא חסר. זרחן ואשלג מגיע מהקבוצה, כלומר אנחנו שייכים לכימיקלים לישראל, אז זרחן יגיע ממישור רותם, יש לנו מפעל ענק שם שמייצר חומצה זרחתית מסלע פוספט, ואשלג כמובן מים המלח. לגבי חנקן, בעבר אנחנו ייצרנו כאן חנקן, משנות ה-90 הפסקנו לייצר חנקן ולמעשה אנחנו מייבאים אותו, אם בתור מוצק ואם בתור נוזל.

כמו שאמרתי, המרכיב העיקרי שהצמח זקוק לו זה חנקן. כאמור החברה מייצרת ערב רב של נוסחאות, אנחנו מסוגלים לתת 1,000 סוגים שונים של נוסחאות שהשוני ביניהם זה הרכב של ה-NPK, חנקן זרחן ואשלג, וכמובן מיקרו אלמנטים שאנחנו מוסיפים. למשל כתוצאה מזה שכרגע חסר מגנזיום במי ההשקיה אנחנו נדרשים להוסיף מגנזיום למשל.

אבל חשוב לציין, השירות האגרונומי שלנו, כולל המעבדה שיש ממול, מאפשרים לנו לעבוד עם החקלאי, לקחת בדיקות קרקע, בדיקות עלים, ולעשות לו התאמה ספציפית של הדשן כדי שלא יהיה גם יותר ממה שצריך, אלא באמת שיהיה מותאם לנוטריינטים שהוא צריך.

נעבור לחקלאות. קודם כל דשנים מייבאת אמון חנקתי לחקלאות. המספר או"ם שלו הוא 2067, בשונה מהגרייד שכנראה לכאורה התפוצץ בלבנון, שהוא מסוג 1942.

תסביר את ההבדל.

אני מיד אסביר. הגרייד הזה של 2067 הוא מיועד אך ורק לחקלאות, הוא מצופה בחומרים שעוטפים את הגרגיר ומייצבים אותו. יש שם מגנזיום אוקסיד ויש שם קלתין שפשוט עוטפים את הגרגיר ומרגע זה הוא הופך להיות לא פציץ. לחקלאות כמובן שהוא מפוקח, כל כניסה של אמון חנקתי מפוקחת, יש הנחיות ברורות של המשרד להגנת הסביבה, יש הנחיות ברורות של פיקוד העורף.

כשאנחנו התחלנו לייבא אמון חנקתי עברנו כאן סדרה של אישורים, גם של המשרד להגנת הסביבה וגם של פיקוד העורף עד שהתירו לנו לקבל ואני תיכף אסביר באיזה מתכונת אנחנו מקבלים כאן אמון חנקתי מוצק. אנחנו מקבלים אותו במשורה, בדשנים.

אז כמו שאמרתי, סוג האמון חנקתי הזה שונה מהסוג המשמש לייצור חומר נפץ, הוא מוגדר כגרייד, אמוניה ניטראט best fertilizer.

בגדול אנחנו מייצרים תמיסת אמון חנקתי נוזלית. ברגע שהיא נוזלית מתחת ל-80% היא לא מסוכנת, זו תמיסה מימית שלא מסוכנת.

היא לא מסוכנת גם אם נושמים אותה וגם היא לא נדלקת?

היא לא פציצה, היא לא דליקה. ברגע שהיא מופיעה מתחת ל-80%, כשאנחנו בכלל מוהלים אותה ל-60%, היא דשן.

זה מים.

התמיסה היא מימית. תיכף אני אראה לכם.

זה הופך להיות תמלחת, אין לה מספר או"ם יותר.

זה לא חומר מסוכן. ברגע שהוא תמיסה מימית הוא - - -

למעשה ניתן להם בהיתר הרעלים ארבע שעות לעבור ממצב מוצק למצב נוזלי.

כן. דשנים מביאה סדר גודל, שוב, אנחנו לא מכירים את כל השוק החקלאי, אבל אנחנו מעריכים כי אנחנו יודעים כמה חומר נמכר בארץ, פחות או יותר, כ-15% מהאמון החנקתי המוצק שמיובא לארץ לצורך חקלאות, בערך אנחנו כ-15% מהשוק הזה.

גם בשוק החקלאי אנחנו קטנים באמון חנקתי, כי אנחנו מייצרים בדרך כלל את האמון החנקתי ישר במופע הנוזלי שלו.

איפה יש בארץ עוד מצבורים של האמון החנקתי הזה?

יש עוד שני יצרני דשנים בארץ, יש את דשן גת ודשן צפון, דשן גת ליד קרית גת ודשן צפון הוא ליד בית שאן. הם מייבאים כמויות יותר גדולות של אמון חנקתי מוצק כי אין להם את התהליך של לייצר את האמון החנקתי ישר לנוזל.

הם לא יכולים לייצר אמון חנקתי נוזלי מלכתחילה. בגדול אנחנו מקבלים מכולה של אמון חנקתי שמגיעה לאתר, כל פעם מותר לנו להיות כאן עם מכולה אחת ותוך ארבע שעות אנחנו אמורים להמיס אותה. זו מתכונת העבודה. ההמסה היא פשוטה, לוקחים את החומר, מכניסים אותו לכלי שמכיל מים חמים וההמסה היא מיידית.

זאת אומרת יש איזה מכל עצום שהכול - - -

לא עצום. מנה כזאת אנחנו עושים בשעה. בגדול מכניסים מים חמים, מורידים עשרה טון של אמון חנקתי, ממיסים, שולחים את זה למכל. מהרגע שהוא מומס החומר לא מסוכן.

אדים אין?

אין. נהפוך הוא, זה ריאקציה שדורשת חום. הריאקציה עצמה היא צורכת חום, היא לא מייצרת חום.

ואף פעם לא עלה על ארבע שעות להחזיק את החומר?

לא. ההמסה מתבצעת במה שיש לנו, מגיעה מכולה, יש בה 20 שקי ענק, אנחנו פורקים אותם, לוקחים חצי מנה, פורקים אותו למכל המסה, ממיסים, שולחים למכל אחסון וחוזרים על התהליך שוב.

לסיכום, ביחס לשוק האמון החנקתי המוצק אנחנו שחקן קטן ביותר, אנחנו משתמשים בגרייד חקלאי, שוב, אנחנו משתמשים ב-2064 ולבא ב-1942, שהוא אותו חומר, אבל יש עליו חומר שמייצב אותו. כמובן שאנחנו משתמשים בו בהתאם לכל ההנחיות של פיקוד העורף, המשרד להגנת הסביבה ומשרד העבודה וכמובן ה- MSDS שזה למעשה הגדרה של איך להשתמש בחומר ואזהרות ממנו, ולבסוף מה שהכי חשוב, בדשנים אין אחסון של אמון חנקתי מוצק כי כל קונטיינר שמגיע במקרה הכי גרוע תוך ארבע שנות יומס.

ברשותכם, אני אעשה לכם איזה הצגה קטנה. זה החומר, זה אמון חנקתי מוצק, חקלאי, אין לי בעיה לגעת בו. זה גרגירים.

את יכולה לגעת, אין בעיה.

זה מלח.

במה זה שונה מהחומר שהיה בביירות?

עליו יש ציפוי שמייצב אותו.

על החומר פה? לעומת בביירות שלא היה?

האמת היא שאף אחד לא יודע באמת היה בביירות. יכול להיות שהיה גם חומר כזה.

אני אגיד כמה דברים. החומר שם שכב - - -

אין שם תנאים מחמירים של המשרד לאיכות הסביבה כמו שיש פה. זה לא דומה בכלל.

שם היה 2,700 טון, פה יש 20 טון שישר הופכים אותם לנוזל.

נכון, יש חוקים, חוקי בטיחות.

וגם לא כל הזמן, אנחנו רוב הזמן לא מייבאים.

אמרת שזה לא דליק, נכון?

לא. החומר הזה מומס בקלות. אני אגיד רק כמה דברים לגבי מה שקרה בלבנון. שוב, ממה שאנחנו רואים. א', החומר שכב שם כשבע שנים והפך להיות בלוקים.

ופה זה לא יכול להיות יותר מכמה?

כלום, ארבע שעות. החומר הוא נוטה להתגיישות, ברגע שהוא מתגייש שק הופך להיות בלוק. אפילו אם תבואי עם פטיש ואזמל את לא תוכלי לפצח אותו. הוא היה מלא שמה, שוב, ראיתי תמונה, אני לא יודע כמה זה אותנטי, החומר הזה היה מלא בלשלשת של יונים שחומר אורגני לא מוסיף לו, וכנראה, אני אומר שוב, מהתמונות שראיתי, היה שם כנראה פיצוץ לפניו שפשוט יצר גל הלם שהניע את התהליך הזה. החומר הזה, אם תנסי לשרוף אותו, לא קורה לו כלום.

אתם שמים לב, לא נשאר כאן שום משקע ועכשיו זה דשן לכל דבר והוא לא חומר מסוכן. אני אומר שוב, לוקח לנו מנה להכין כשעה. כלומר לפרוק עשרה טון לכלי, בדרך כלל אנחנו משתמשים גם במים חמים, זה מקל עוד יותר וזהו. בזה נגמר העניין.

וזה לא דליק, החומר הזה.

לא. כשאנחנו ממיסים את זה וממיסים את זה בריכוז חנקן של 21%, כלומר זה ריכוז די גבוה של חנקן לצמח, צריך לדלל אותו יותר.

אני אומר שוב, חשוב לדעת, כמו כל חומר אחר בתעשייה שלנו, מי שמכבד את החומר ויודע להתנהל איתו, פועל בהתאם להנחיות, לא אמור להיות שום עניין. כלומר צריך לדעת לטפל בחומר כזה, בטח לא להזניח אותו כל כך הרבה שנים במקום לא מפוקח, לא יודע איזה תהליכים עשו גם מחוץ למצבור הזה ומה הניע אותו. אתם רואים שהחומר, אם יודעים לכבד אותו ולהתנהג בהתאם לנהלים לא קורה כלום.

אבל אם אתה תזרוק רימון לתוך מכל של חומר כזה יתפוצץ החומר.

לזה כלום.

לא לזה, לגבישי, למוצק.

שוב, להגיד לך בוודאות אני לא אגיד לך בוודאות, כי ודאי שלא ניסיתי, אני מניח שלא.

בלבנון זה התפוצץ.

זה התפוצץ כי משהו יזם אותו. אבל כאן - - -

גם פה יכול משהו ליזום.

לא, אבל זה היה אמון חנקתי אחר, אמון חנקתי של גרייד לייצור חומר נפץ.

א', זה גרייד אחר, ב', לא לשכוח, יש כאן מעגלי אבטחה, אנחנו עומדים להיכנס לתפעול ואתם תראו, יש כאן שני מעגלי אבטחה. גם כשאתה עובר את מעגל האבטחה הזה יש מעגל אבטחה נוסף בכניסה לתפעול. לא כל, סליחה על הביטוי, זב חוטם יכול להיכנס לתפעול. אנשים נבדקים, כל מי שנכנס, אם הוא אורח הוא נכנס עם תג מיוחד, כל מי שלא אורח עובר כאן בדיקה, בדיקת כספת לבדיקת הרקע שלו והחומר שמגיע מיד מומס. כלומר כל 20 טון שמגיעים לאתר תוך, אמיתי תוך שעתיים נעלם.

אבל אני מבינה שבסקר הסיכונים שעשה המשרד להגנת הסביבה זה כן היה אחד מחמשת מוקדי הסיכון שסימנתם.

כן, אבל לא בגלל האמוניה ניטראט.

אז בגלל מה?

בגלל כלור שנמצא פה. יש פה משאית של 15 טון כלור שהיא למעשה הכמות הגדולה ביותר - - -

טוב, אנחנו באנו לפה על חומרים מסוכנים, לא רק על זה.

בסדר, אני אומר, בשביל זה אני אומר. שאלת מה, אז אני אומר, זה הנושא. אתם תראו פה גם אמוניה, אמוניה גזית, יש פה 400 טון אמוניה גזית, שזה יותר משמעותי מהאמוניה ניטראט.

ממש לא.

אז אתה רוצה לדבר גם על כלור ועל האמוניה?

אבל הכלור והאמוניה, כמו שאמרתי, בריכוזים קטנים מאוד הגזים האלה עומדים ולכן כשמסתכלים על המפעל הזה אמוניה ניטראט הוא לא החומר הבעייתי, הכלור הוא החומר הבעייתי.

אני מבינה, אז בוא נדבר על כלור.

קודם כל אולי נתחיל במה מייצרים. אז כלור באמת מוחזק פה במקסימום 15 טון. הכלור משמש לייצור היפוכלוריט שהוא בעצם אקונומיקה, ובאמת בתקופה האחרונה עם הקורונה היה לחץ מאוד גדול, כי דבר ראשון סגרו את היבוא של היפוכלוריט וסיפקנו פה את הצרכים המקומיים.

כן, לגמרי אקונומיקה חזרה ובגדול.

כן, וגם חיטוי של בריכות שחייה. והאמוניה בעצם הוא מה שמאפשר לנו לייצר את האמון החנקתי הנוזלי ישירות, שלא דרך יבוא של אמון חנקתי מוצק וממנו להמשיך לדשנים. אנחנו גם המפעל היחיד שממנו אפשר באמת להוציא המון לצרכים אחרים בארץ. למשל לבתי הקירור למזון צריך אמוניה, לתעשייה, יש מניעת פליטות, להעביר, יש תהליכים שצורכים את האמוניה. אנחנו בעצם המקום היחיד שמאפשר פריקה למכליות והוצאה של אמוניה לשימושים נוספים.

האמוניה מאיפה מגיע לכאן?

על איזו-טנקים.

אוקיי, ואז כמה זמן האמוניה נשאר כאן לפני שהוא מפורק ונוסע מפה?

לא, בעיקרון האחסון המקסימלי של אמוניה זה 450 טון, כמו שנאמר, ואנחנו נראה לכם את המכל.

שזה יחסית למה שהיה במכל הגדול?

12,000 טון.

זאת אומרת המקסימלי זה 450?

450 טון במכל ייעודי, בבונקר.

זה מה שתראו עכשיו.

כמה זמן זה נמצא פה?

אגב, בגלל זה אנחנו גם מומחי סייבר, כל ההנחיות הביטחוניות.

זה נמצא כפונקציה של הצריכה. אני אגיד עוד כמה דברים לגבי אמוניה. לאמוניה יש יחסי תקשורת גרועים. אני אגיד גם למה. בואו נבדוק, בוא נגיד ב-100 השנים האחרונות כמה אירועי אמון חנקתי היו וכמה הרוגים היו בגינם וכמה היו בגין האמוניה. אתה תתפלא לראות שבאמוניה לא תמצא אפילו 20 הרוגים ובאירועי אמון חנקתי, אם נסתכל על העשור האחרון, היו קרוב ל-1,000 הרוגים.

בלי ביירות.

יותר מזה, השכן שלך מצד שמאל זרק כלור על האזרחים שלו והרג אלפי אלפי אזרחים תמימים בכלור.

הייתה כאן הרצאה של פרופ' מהטכניון בעקבות כל מה שהיה לגבי סגירת מכל האמוניה, אמוניה, אם יודעים לעבוד איתה ושומרים על הכללים ועובדים בהתאם לכללים זה חומר שבעולם סדר גודל של 34 מיליון טון בשנה אוחזים ומשתמשים בו בעולם כאשר בארץ אנחנו אפילו לא פרומיל, אנחנו משתמשים בסדר גודל של 80,000 טון, 100,000 טון, זה בטל בשישים ובואו נראה כמה אירועים היו בעולם. הייתה רכבת שירדה מהפסים והיה שם – דרך אגב, בדרך כלל מי שייפגע זה מי שצמוד למתקן, כי האמוניה קלה מהאוויר, היא עולה לאוויר ומתפזרת ומתנדפת.

אני חושבת שאולי כדאי שאנחנו ננצל את ההזדמנות שאנחנו יושבים פה ובחדר השני יש לנו שם את ליהי ויש שם את ירון חנן ואני אשמח אם אנחנו נקצה את הרבע השעה הקרובה. תציגו את עצמכם ונעשה דיון בעקבות הדוח של סקר הסיכונים של המשרד להגנת הסביבה כדי להבין קצת יותר. ירון, נתחיל איתך, חמש דקות, תגיד לנו מה מטריד אותך יותר מהכול. תציג את עצמך.

אוקיי, שלום. אני מרכז את צוות המומחים למניעת אסונות במפרץ חיפה, בעבר הייתי חבר מועצת העיר בחיפה, אני כאן על תקן מומחה לניהול סיכונים.

הצוות שלנו כתב חוות דעת עוד בתקופת המאבק על מכל האמוניה, הם מומחים בלתי תלויים, אחד מהצוות סמנכ"ל בזן לשעבר, ד"ר יצחקי ז"ל, יש לנו את אלי חסדאי שעבד בתור מנכ"ל של חברה ידועה והנדסת כימיה, פרופ' עמוס נוטע ועוד ועוד אנשים שכולם ידועים והם בלתי תלויים, מומחים מהטכניון ומומחים מהתעשייה. אי אפשר לסתור את חוות הדעת שלהם בקלות משום שהם באמת באים מדם ליבם ומדברים כמתנדבים.

הצוות שלנו, אחרי שנגמרה פרשת האמוניה, שאני לא אכנס אליה כאן, ואנחנו שמחים שהיא נגמרה משום שמכל האמוניה לא עמד בשום תקן ולא עבר שום ביקורת למרות המלצות היצרן ומראש התברר שהוא גם לא תוכן לריקון, מה שהתברר כתהליך מאוד מאוד קשה כשרוקנו את המכל. אבל נפטרנו מהבעיה הזאת ואנחנו לא רוצים לראות אותה יותר. אף פעם לא דיברנו על מכל האמוניה של דשנים כי הוא קצת יותר מרוחק מאוכלוסייה, אבל גם 400 טון אמוניה אם חלילה זה יפרוץ לאוויר זה לא דבר סימפטי ולא הייתי רוצה לראות תהליך כזה שקורה פה.

לגבי סקר הסיכונים. סקר הסיכונים שעשה המשרד להגנת הסביבה, שפורסם ביולי 2019, זה סקר סיכונים שפורסם באיחור לאחר לחצים מאוד רבים שהופעלו עליהם גם מצד מבקר המדינה והוא בסופו של דבר נערך רק על תרחיש אחד, על תרחיש של כשל תפעולי ולא על התרחישים המפחידים יותר שזה מלחמה ואסונות טבע. מפרץ חיפה נמצא, כידוע, קרוב מאוד לגבול לבנון והוא מאוים, ראינו את זה במלחמת לבנון השנייה ושלא נדע מה יהיה פה במלחמה הבאה, אין מה להשוות למלחמה שחלפה. לכן צריך להתייחס גם לתרחישים האלה של מלחמה. המפרץ נמצא על שבר יגור, שבר גיאולוגי ידוע, והוא גם חשוף לסכנות צונמי מכיוון הים ברעידות אדמה שיתרחשו בים התיכון. היו כבר כמה אירועי צונמי, גם השנה היה אירוע צונמי, דרך אגב, למזלנו עוד לא הגיעו לממדים שאנחנו פוחדים מהם, אבל זה יכול להיות כל רגע. על זה לא נעשה סקר סיכונים.

סקר הסיכונים שכן נעשה הוא נעשה על כשל תפעולי והתברר, המסקנות של עורכי הסקר שבמפרץ חיפה, אחרי כל מה שראיתם וכל מה שראיתם זה פסיק לעומת מה שיש במפרץ, גם עורכי הסקר קובעים שיש פה 1,500 חומרים מסוכנים, 60 מפעלים שמחזיקים חומרים מסוכנים ב-100 מתקנים שנקראים מרכזי סיכון בסקר, שנמצאים פה במפרץ. אתם יכולים לתאר לעצמכם שאנחנו נמצאים פה על חבית חומר נפץ ענקית ובכל זאת הם קבעו שהסיכון הוא קביל. הם קבעו את זה על סמך פרמטר אחד ויחיד, הסתברות. כלומר אם אני עכשיו אכניס את הפרמטר של הסתברות אז אם ב-200-100 או אפילו ב-1,000 השנים האחרונות לא הייתה רעידת אדמה אז תיאורטית אני יכול לומר שההסתברות היא אפס. אבל לא שמעתי שבמדינות אחרות לא נערכים למצבים של רעידות אדמה וצונמי, אין סיבה שישראל לא תתכונן גם כן.

אותו דבר לגבי כשלים תפעוליים. זה שלא התרחש, כפי שאמר מי אמר, המנכ"ל, אירוע עם אמוניה, זה לא אומר שלא יכול להתרחש, בעיקר אם היא לא מטופלת כמו שצריך. אני לא מדבר על דשנים עכשיו, אני מדבר באופן כללי. כנ"ל לגבי מתקנים – אתם ביקרתם היום בנמל, אנחנו מדברים היום על תרחישי מלחמה, בתרחיש מלחמה בנמל חיפה אף אחד לא יבוא לפנות את האיזו-טנקים ותשכחו מזה, גם אם זה עבד בתרגילים זה לא יעבוד במציאות, אף אחד לא יפנה, פיקוד העורף לא בנוי לזה, הוא לא יכול לפנות שום דבר מהנמל תחת אש ותחת רקטות. התרחיש הזה קיים ויכול להתבצע.

ירון, יש משהו שאתה רוצה לשאול את נציגי פיקוד העורף שנמצאים פה

טוב, אנחנו מכירים אותם, היינו בכמה מהלכים היינו בקשר עם פיקוד העורף וגם עם המל"ל וגם עם ועדת חוץ וביטחון, נפגשנו כמה פעמים, אבל אנחנו חושבים שהיום, אני לא יודע אם הם יודו בכך, אבל היום אני בטוח שהם שמחים שהצלחנו במאבק לפנות את מפעל האמוניה. אז כולם, שורה אחת של כל גורמי הממשלה, עמדו מולנו ותמכו לא רק במכל האמוניה, אלא גם בדבר הרבה יותר גרוע, באונייה שהיא בלתי ממוגנת לחלוטין שהייתה אמורה לעמוד במפרץ חיפה.

טוב, ירון, אבל תודה לאל אנחנו עברנו את זה, בואו ננסה לראות קדימה, בראייה קדימה, מה הדבר שכרגע הכי מטריד אתכם?

אני מקווה שפיקוד העורף וכל יתר הגורמים, חסר לי כאן הגורם של כיבוי אש, משום שהם עברו כאן שורה של תרחישים אמיתיים, כלומר אירועי אמת של שריפות שהתרחשו במתחם בזן, גם במכל דלק וגם בגדיב ב-2014 והפצחן המימני ותאונות שהיו כאן עם הרוגים. כל הדברים האלה מוכיחים שכשל תפעולי זה לא משהו תיאורטי, זה קרה, זה קרה פה במפרץ חיפה והכול הסתיים בנס. לא אני אומר את זה, הרשות לכבאות אומרת את זה, שהכול הסתיים בנס, בזכות הקרבה של כבאים. לכן זה לא יכול להימשך כך שאנחנו נשב פה ונחשוב שאם כותבים דוחות ועושים תרגילים אז הכול יהיה בסדר גם במציאות.

ירון, אני אגיד לך כמה דברים ואני לא הולך להתנצח איתך. א', המכל הזה, בעקבות הנחיה של המשרד להגנת הסביבה, חוזק לרעידת אדמה, שהסבירות להתרחשותה הוא 1 ל-2,500 שנה. כך שזה טופל.

איזה מכל?

מכל האמוניה.

איזה מכל? של מי?

של ירושלים, של מי? שלנו. אני מדבר על דשנים כרגע.

על דשנים אני לא מדבר.

אז בסדר, אז אתה אומר רעידות אדמה טופל. אחרי זה, תשמע, מיטב המומחים בארץ עשו את הסקר המצרפי, אם אתה לא מחשיב אותם אז קטונתי. דבר שלישי, אירוע צונמי, נבדק, לא יכול להגיע לדשנים, הוא רחוק מדי.

הוא לא דיבר ספציפית על דשנים.

אני מדבר על דשנים.

אבל הוא דיבר על מפרץ חיפה. משתמשים בפסיליטי שלכם לדבר על כל המפרץ.

אני מגיב לגבי דשנים. ודבר אחרון, כשל תפעולי זה לא בא מסין, אנשים כאן מתורגלים, יש נוהלי עבודה, יש סקר סיכונים, יש כאן צוותי חירום, אנחנו לא חיים בוואקום. סליחה על הביטוי, אנחנו לא מדינת עולם שלישי, אנחנו נמדדים, כל אירוע מתוחקר, אנחנו מעבירים תחקירים למשרד על כל אירוע שקורה לנו, לומדים ממנו ומתקדמים. אנחנו לא חיים באיזה אטמוספרה שכל מה שנעשה כאן הוא לא מטופל, זה ממש לא.

ליהי שחר ברמן.

כן, שלום. אני עמיתה בתוכנית ממשק ברשות מקרקעי ישראל שמקדמת את התוכנית למפרץ חיפה לסגירה של חלק מהתעשייה, בדיוק החלק שעליו מדבר אותו סקר סיכונים שהזכרת כאן. טובי המומחים עשו עבור המשרד להגנת הסביבה את הסקר הזה, ד"ר אלי שטרן חתום עליו, ואחד המוקדים שזוהו במסגרת הסקר כמוקד שמהווה סיכון בלתי קביל זה מתחם דשנים. אז אני אשמח לשמוע איך אתם מתמודדים עם האתגר הזה גם מול תרחישים שלא נבחנו במסגרת הסקר, כמו איום ביטחוני, מתקפת טילים או אירוע טרור.

לגבי הסקר המצרפי ומה שאנחנו עושים, אנחנו כאן עשינו סקרי סיכונים בנושא של – שנייה, אני אחזור, אתחיל מ-א'. אין כאן סיכון שמסכן רצפטור ציבורי וזה עלה בסקר המצרפי. אין שום רצפטור ציבורי שמסוכן בעקבות החומרים שאנחנו אוחזים. מעבר לזה אנחנו הגשנו יחד עם חברה בשם הזמט מערך שיקטין את הסיכון עוד יותר, של מערך הכלור. לצערי התכנון הזה תקוע בעיריית קרית אתא יותר מחצי שנה. אנחנו מתקשים מאוד לקדם את זה. שלמה כאן, מנהל המחוז, מאוד עוזר לנו בקטע הזה, אבל אנחנו נתקלים בחומות בצורות ואנחנו לא מצליחים להבין למה. תוכניות שאנחנו רוצים לקדם, להיטיב עם האוכלוסייה ולהקטין את הסיכון, אנחנו לא מצליחים לקדם אותם.

בגלל היתר בנייה.

מכיוון שאנחנו לא מקבלים היתרי בנייה. שוב, אנחנו רצים, מגיעים לעירייה, ישיבות על גבי ישיבות, לא מסוגלים לקדם את זה, לצערי. מעבר לזה אנחנו, למיטב הבנתי, שמונה מפעלים בארץ, הוכנסה להם להיתר הרעלים בקשה לבצע סקר סיכונים משולב, זה פיילוט שכרגע המשרד מתחיל להריץ אותו בעקבות סקר - - - ואנחנו נעשה את זה, וכל מה שנדרש אנחנו נעשה בשביל לשפר את המיגון.

דשנים לאורך כל השנים, מאז שאנחנו נמצאים כאן, ברוך ה' מסוף שנות ה-40, פועלים בסימביוזה ובשיתוף פעולה עם כל הרגולטורים ומה שאנחנו נידרש אנחנו נעשה. אנחנו לא חוסכים בכסף, אנחנו יושבים בתוך קונצרן ששם על דגלו את איכות הסביבה, את הבטיחות של האנשים ואת הבטיחות של האנשים מסביב. אנחנו לא מקלים ראש ומה שנידרש אנחנו נעשה.

ליהי, במסגרת תוכנית מפרץ החדשנות גם מפעל דשנים אמור להיות מפונה מכאן?

בטח.

נכון.

רק רציתי להבהיר את הסוגיה. אז בגלל זה אתם לא מקבלים אישורי בנייה.

אני לא יודעת למה, אבל צריך לקחת בחשבון במידה שמפעל דשנים, אני לא יודעת מה זה יפונה מפה ולאן, אבל צריך להבין את המשמעות של המפעל הזה לחקלאות בארץ.

אנחנו לא נגד המפעל, אנחנו נגד כל התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה. אני לפחות נגד.

אנחנו לא תעשייה פטרוכימית.

בסדר, אבל אתם חלק ממפעל שהוא - - -

אנחנו לא מחוברים בשום דרך שהיא לתעשייה פטרוכימית בארץ.

אתם לא חייבים להיות במפרץ חיפה, אתם יכולים להיות בכל מקום בארץ, נכון?

זה לא בדיוק ככה, יש פה מתקנים - - -

לא, אבל אין שום יתרון לזה שהוא - - -

אין שום יתרון לזה שזה פה? זאת אומרת זה יכול לעבור?

להיפך, יש חסרונות.

זה לא מדויק. הקרבה לנמל.

בדיוק, אתה צריך צירי שינוע.

הבאת חומרי גלם.

אנחנו מספקים דשן נוזלי. דשן נוזלי זה לא דשן שאפשר לייבא, החקלאות בארץ מבוססת על הדשיה, בשביל דשן נוזלי אתה צריך להיות מחובר מצד אחד לנמלים, אתה צריך להיות מחובר לערוצי תחבורה כדי להביא את זה באמת לחקלאות בזמן, הם צריכים להשקות את זה.

מה מקור המים שמשתמשים בדשן הזה?

יש לנו בארות משלנו שאנחנו שואבים מהן, בעיקר זה מי בארות שאנחנו שואבים מהאקוויפר.

יש מפעל דשנים באזור בית שאן, דרך אגב.

אם אתם עוברים למים שעברו התפלה או מים - - -

חלק מהתהליכים, למשל בייצור של אמון חנקתי אסור להשתמש במי מקורות כי יש בהם כלורידים גבוהים מאוד. יש חלק מהתהליכים שאנחנו משתמשים במים - - -

אני אנסה רגע לסדר. שמי רלי, אני מפקד מחוז חיפה בפיקוד העורף ובימים אלה עוסק הרבה בקורונה. איתי, רומן, שהוא באמת איש המקצוע, הוא ראש ענף חומ"ס, חומרים מסוכנים, אני האינסטנציה היותר פיקודית.

מה שאני רוצה, אני רוצה רגע לעשות הסדרה בין השגרה לבין חירום. כל מה שקשור לאירוע שקורה בשגרה, פיקוד העורף זה יצור שלא קיים, הוא צריך להתגייס, ולכן יש את המגיבים הראשונים, שזה משטרת ישראל, כב"ה, מד"א, הם אלה שנותנים בסופו של דבר את הפתרונות לכל אירוע שיש ואם ננסה רגע אחד לתת את ההקבלה למה שהיה בלבנון גם פה בנמל, אז זה בסופו של דבר הגורמים האלה וחשוב היה שהם יהיו פה, או שתעשו את ההשלמה איתם או מה שצריך בשביל להבין מה הם יודעים לתת בהינתן ויש אירוע. זה אחת.

אנחנו גוף, אחת, שמקבל את האחריות בחירום, שתיים, מנחה את המפעלים במה צריך לעשות בכדי להחזיק את החומרים שלהם. אנחנו לא קובעים האם מותר לכם או אסור לכם להחזיק חומר, זה לא תפקידנו, אנחנו באים ואומרים, אוקיי, אל מול ההיתר שאתם עכשיו רוצים מה הם תנאי המיגון הנדרשים ואנחנו עושים על זה ביקורת, בקרה וכיוצא בזה ובתוך הדבר הזה כמובן גם תרגילים וכו'. בהינתן שיש מצב חירום אנחנו כמובן מקבלים את האחריות. גם פה אנחנו עושים את זה בשיתוף של השותפים הנוספים שלנו שזה כב"ה, מד"א ומשטרת ישראל.

ככלל, כשאנחנו בונים את ההנחיות שלנו אנחנו לוקחים את הפרמטרים המאוד מאוד מחמירים, זאת אומרת אנחנו לוקחים את כיוון הרוח הקיצוני ביותר והמשמעותי ביותר, את המצב שבו כל המחסנים לצורך העניין מלאים לחלוטין וכו' וכו', זאת אומרת אנחנו מאוד מאוד לא מקלים. ובהינתן שמתחיל איזה שהוא אירוע חומ"ס, בין אם הוא מפגיעה של טיל או בין אם זה מאירוע אחר אז מגיעים ומתחילים לצמצם את מעגלי הסיכונים וזה תוך כדי כבר מה שנקרא ניהול הקרב. אבל התקנים שאנחנו מנחים הם תקנים מאוד מאוד מחמירים.

אוקיי. חברי הכנסת, תרגישו חופשי.

אני מקשיבה ולומדת.

היו דברים שהשתנו, בשנים האחרונות, בעקבות ההנחיות שלכם?

בוודאי. בוודאי שכן, יש הרבה מאוד דברים וזה כל הזמן משתנה וכל הזמן יש גם היתרים שמשתנים כתוצאה מבקשות של המפעלים וכיוצא בזה. דרך אגב, שיתוף הפעולה שלנו עם המשרד להגנת הסביבה הוא מוחלט. מפעל האמוניה כדוגמה, אני לא יודע אם ניסו למשוך אותי לאיזה שהוא צד מסוים, אני לא נותן שום צד, זה בכלל לא ענייני לתת צדדים פה, אבל מן הסתם הוא שינה עכשיו את הכול. זאת אומרת אם היה מכל אחד אמוניה ועכשיו יש את האיזו-טנקים, אז מטבע הדברים יש לזה הגנות אחרות, יש לזה סכנות אחרות, יש הרבה מאוד דברים שהשתנו. התעשייה פה היא דינמית לחלוטין ויש מצבים שבהם אנחנו עושים ביקורת ויש לנו הערות ומפעל הולך ומתקן את ההערות. זה אולי רומן יוכל להגיד על זה.

עד כמה אתם מתייחסים לאזור המפרץ כאזור עם פוטנציאל גדול של אירוע רב נפגעים כתוצאה מאיזה שהיא פגיעה בתעשייה פה, כל הנושאים של החומרים הכימיים, החומרים המסוכנים, נגיד ככה?

אנחנו לוקחים את הסיכונים האפשריים ומול הדבר הזה אנחנו מתכננים את תרחיש הייחוס ואיך אנחנו נותנים את המענה המבצעי בתרחיש הייחוס.

תרחיש ייחוס, מה תרחיש הייחוס שלכם?

אם אתה לא אומר תרחיש ייחוס בצבא אתה –

תרחיש הייחוס זה מלחמה עם לבנון, אנחנו לוקחים את המלחמה האחרונה ומכפילים אותה בחמש, זה תרחיש הייחוס פחות או יותר. זאת אומרת שכל המפרץ יחטוף טילים וייפגעו גם מפעלים, ייפגעו מכלים, ייפגעו מכלי הגפ"ם ומכלי הכלור, הכול ייפגע. מה הולך לקרות במפרץ?

אז אני אסביר. אנחנו, תסלחו לי שאני משתמש במילה תרחיש הייחוס, אנחנו לוקחים את תרחיש הייחוס ואת סיכויי הפגיעה ואל מול הדבר הזה אנחנו נותנים את הנחיות הפיקוד. כלומר מכל האמוניה שלהם, לצורך העניין, קיבל הנחיות מיגון כאלה, ואנחנו מבקרים, שאם יפגע טיל אל מול תרחיש הייחוס כפי שאנחנו מצפים לו זה לא יגרום לנזק שהוא בלתי ניתן לשליטה. כאשר אנחנו קובעים כמה עובי בטון וכמה מעצרות וכמה הגנות כאלה ואחרות עכשיו נדרשות לדבר הזה אנחנו עושים את זה אל מול תרחיש הייחוס, אל מול מה שאנחנו מצפים שיקרה. זה לא אאוט אוף דה בלו, אנחנו לא ממציאים פה איזה שהוא משהו שהוא חדש, אלא אנחנו באים ואומרים מה אנחנו צופים שיקרה אל מול כמובן מה שאנחנו מבינים מהמכפלות וכל מה שתיארת.

דרך אגב, אני רק רוצה להגיד, שבכלל בכל סוגיית המכפלות אנחנו צריכים להבין שיש פה דואליות, יש פה שני כיוונים, גם אנחנו הוכפלנו בכמה פרמטרים בכל מיני דברים אחרים. זאת אומרת, יש פה - - -

אנחנו שואלים מבחינת פוטנציאל, הרי באמת מדובר פה באוסף מאוד מאוד מאוד גדול של מפעלים שמתעסקים בחומרים נפיצים, אתה לא יכול להתכחש לזה, והפוטנציאל של איזה שהוא אפקט דומינו של זה מתפוצץ ומפוצץ את זה, אנחנו יכולים לראות את כל המפרץ - - -

אפקט הדומינו נבדק בעבודה של סקר ה - - -

לא במלחמה, אני רוצה רק שלא - - - רק בתרחישי - - -

בבקשה, בבקשה, בבקשה.

שנייה, רגע, רגע. השפעה של אירוע בבזן לא ישפיע על דשנים. זה אחת.

איך אתה אומר את זה בביטחון כזה?

כי אני מכיר את המרחק בינינו לבינם ואני יודע גם איזה חומרים יש לנו. יש לנו חומרים, למשל כלור, אני תוך 24 שעות נשאר כאן בלי כלור. גם בצבא יש פקודות, הצבא אמור לתת פקודה להוריד מלאים. בדרך כלל כשהגזרה מתחממת וניתנת הנחיה אנחנו מורידים מלאים, אנחנו מיד נרד במלאי האמוניה שלנו. מלאי האמוניה, שוב, אם את תופסת אותנו בשיא אז אני יכול תוך יומיים-שלושה להתרוקן וכלור, תוך 24 שעות אני בלי כלור.

אני רק רוצה להבהיר משהו, רון, השאלה שהעליתי פה היא על כולם, היא לא מופנית אישית לדשנים.

מאה אחוז.

אז אל תיקח את זה באופן אישי. הדאגה שלי היא דאגה לא על דשנים, אלא דאגה על אוסף המפעלים שיש כאן.

אני אענה רגע וגם רומן - - -

אבל לפני שאתה עונה, יש החלטת ממשלה לפנות את המפעלים מפה, לא?

לא, אין.

אין החלטה כזאת?

אין החלטת ממשלה.

או שהיה?

אין החלטת ממשלה לפנות.

אני אענה. מה שהתחיל להגיד מנהל המפעל הוא נוגע לכל - - -

גמליאל אמרה שכן.

גמליאל זו לא החלטת ממשלה.

לא, אבל שזה בשלבי קידום.

כן, היא אמרה שהיא תקדם את זה.

שהיא רוצה להביא את זה.

זה היה אמור לעלות לישיבת הממשלה שהייתה אמורה להיות היום, אבל החלטה על הקמה של צוות שיקבל החלטה תוך 90 יום.

אני רוצה לשאול על החומרים שנפלטו בעקבות האירוע בלבנון. היו חומרים מסוכנים שנפלטו לאוויר ויש סיכויים להצטברות חומר מזהם משני שיירד כמו שהבוקר, אני חושבת שהגשם הקטן הזה, חומצי ומלווה במזהמים. זה לא מסוכן גם לדשנים ולכל החקלאות שמסביב על הקו הזה?

אמוניה ניטראט, כשהוא מתפוצץ הוא משחרר חנקן, הרי באוויר יש 79% חנקן.

דווקא היה היום בעיתונות שלא בטוח שזה זה, לאור הצבע, יכול להיות שיש שם חומרים אחרים.

כן. מה עלה שם באוויר אנחנו לא יודעים.

אני רוצה לענות לך כי זו נקודה מאוד מאוד משמעותית. לנו יש פקודה של רידוד מלאים שהיא לא רק לדשנים אלא לכולם, ובהינתן ויש איזה שהיא הסלמה אז אחת, מפסיקים לקלוט מלאים נוספים, ושתיים, מרוקנים מלאים. עכשיו, כאשר מכל האמוניה יורד, הפוטנציאל יורד באופן דרמטי, פוטנציאל הנזק, ועוד פעם, הערכות הסיכונים שלנו זה לטופ, זה למקסימום שיש.

אני רוצה לשאול את נציג המל"ל. אני מבינה שבזמנו אחרי פינוי מכל האמוניה התחלתם באיזה שהיא עבודה מול המשרד להגנת הסביבה והעבודה הזאת נפסקה?

איזה עבודה?

עבודה על תכלול ההיבטים הביטחוניים, פח"עיים, של כל הסוגיה הזו של החומרים המסוכנים שהם בלב אוכלוסייה אזרחית. אני מבינה שהבן אדם שהופקד על הדבר הזה סיים את תפקידו ולא מונה מישהו במקומו?

יש עבודה אחת שנעשתה בכל מה שקשור לשינוע, יש לזה כל מיני היבטים. אנחנו סיימנו את העבודה, אנחנו צריכים להעלות אותה לקבינט ולתקף אותה.

ומעבר לשינוע? הרי לא מדובר פה רק בשינוע, מדובר פה בכל מה שלא זז.

להיפך, מה שמקובע, ציין מפקד המרחב, עובר רגולציה מחמירה, עובר בדיקה, תקנים ומיגון, ודווקא מה שמשונע הוא יותר בעייתי.

בינתיים משרד ראש הממשלה רוצה להפחית את הרגולציה.

זה לא קשור.

הכול קשור.

כשאני בונה בית אני צריך לעבור תקינה מסוימת למיגון עם ממ"ד, כנ"ל אותו מכל, כנ"ל אותו מתקן. אין קשר להפחתת רגולציה על היבטי מיגון, על אספקטים שצריכים מיגון מפני איום. הבעיה היא שברגע שמשהו נע בכבישי ישראל צריך אספקט אחרים, צריך היבטים אחרים.

ברור לגמרי.

אז זו העבודה, העבודה הסתיימה, ניתחנו את כל המשמעויות, הגשנו את ההמלצות, זה צריך לעלות לקבינט כדי לתקף אותה ולתקצב אותה כמובן ואז נצא לדרך.

אז בינתיים מי אחראי לזה?

מה זאת אומרת מי אחראי?

העבודה הזאת שעשיתם על השינוע, מה היא משנה ממה שקורה היום?

אנחנו הסתכלנו על כלל היבטי השינוע, משאיות, רכבות וכו' וכו', ניתחנו את החומרים, יש מנעד רחב של חומרים, למעשה ניתחנו את כל האספקט של אותם חומרים, הבנו מה מנעד הסיכונים, מה היכולת בשילוב המודיעין על הדבר הזה, ואז לכל דבר כזה תפרו חבילה, גם ברמה הלאומית וגם אל מול כל חומר איזה הגנה הוא צריך כשהוא זז בכבישי ישראל. חלק מהדברים דווקא מוטמעים כבר בהיתרים של המשרד להגנת הסביבה, הם כבר קורים בשטח. זאת אומרת החלטת הקבינט היא רגל מסיימת לאירוע הזה כדי לתפור קצוות. כלל ההיבטים עדיין נכנסים בהיתרים, בין אם זה משרד התחבורה, בין אם זה המשרד להגנת הסביבה, דרך משטרת ישראל, דרך כב"ה. יש לזה תמיד התייחסות, אבל אנחנו רוצים לתפור את כל הקצוות כדי שיהיה משהו בצורה מסודרת לכלל החומרים.

שאלה אחרונה, באמת התוכנית של הפחתת רגולציה, עד כמה היא תשפיע על היכולת שלכם לפקח על הסוגיה של חומרים מסוכנים?

תלוי עד לאיזה מרחק היא תגיע. אם היא תגיע גם להיתרי הרעלים שלנו, אותם אנחנו מסדירים בחומרים המסוכנים אז לא תהיה לנו יכולת ל - - - חומרים מסוכנים. אלה הדברים הדינמיים, שצצים סיכונים חדשים, או יש דברים שאנחנו צריכים לקבוע רגולציה כדי למזער את הסיכונים, ואם לא נוכל לעשות את זה יש לזה מחיר כבד. אני מאמינה שזה לא יקרה, אני מקווה שזה לא יקרה.

יש דברים שהם לא בשביל להקל על הרגולציה, בשביל להקל תהליכים, יש דברים שהרגולציה פה היא סוג של אמצעי פיקוח מאוד מאוד דרקוני, מאוד מאוד חשוב, כי עם כל הכבוד ליד הנעלמה ולזה שמישהו ידאג, בסופו של דבר אם יש מפעל מסוים או בעל עניין מסוים שזה עולה לו כסף, וכן, להכניס את היד לכיס ולהוסיף בטונים ולהוסיף ציוד מתקדם נגד רעידות אדמה זה עולה כסף וזה צריך לרדת מאיפה שהוא. היערכות לחירום תמיד עולה כסף. ברגע שיש את הרגולציה הזאת אין התפשרות, אם אין לך את היתר הרעילים אתה לא מקבל את האישור לעשות ואז אתה עושה את זה.

קודם כל תודה רבה לכם על האירוח. אנחנו מתנצלים, אנחנו נדלג על הסיור כי גם אנחנו לא יכולים לקחת את התקשורת וזה וזה, כי אנחנו צריכים עוד להגיע לתש"ן וזה מאוד מאוד חשוב שנגיע לשם. אז תודה רבה.

תודה לכם.



(בסיור בתש"ן)

שלום, צהריים טובים, שמי ערן חיימוביץ'. אין בינינו קשר. אני מנכ"ל תש"ן מזה 18 חודשים ואנחנו נדבר קצת על תש"ן, נסביר מי זה החברה, מה תפקידה, מה מטרותיה.

תש"ן היא בגדול זרוע הביצוע של ממשלת ישראל, היא חברה 100% בבעלות ממשלת ישראל לרציפות התפקודית האנרגטית של המשק הישראלי כאשר החברה הוקמה בשנת 59' על ידי זה שבעצם הבריטים עזבו את מדינת ישראל. הם לא עזבו ב-48', זו אגדה, הם עזבו באמת ב-59', הם מסרו את הנכסים שלהם לממשלת ישראל וממשלת ישראל התחילה לפזר את הנכסים, רכבת, נמל, בתי זיקוק, ובין היתר את חוות המכלים הזאת ואת תשתית הכניסה מהים. אז ב-59' בעצם הוקמה תש"ן, היא הוקמה על בסיס IPC שזה ה- Iraqi Palestine Company כאשר הרעיון הבריטי היה בעצם במקום להקיף את כל ערב הסעודית, להיכנס לים הכספי ולנסוע עוד 1,500 קילומטר ביבשה, לסלול צינור של 1,500 קילומטר לחיפה ולהגיע לפה ולייצא את הדלקים האלה ואת התזקיקים ובעצם לתחזק את המלחמות שעשו באותו זמן באירופה. זה הרעיון העסקי מאחורי הדבר הזה ובגין זה הם הקימו את המערכת הזאת.

פה אתם יכולים לראות תמונה של חוות המכלים מ-1934. מה שאני כן רוצה שתראו פה שבצד שמאל של הדף הזה אין שכונה, אתם רואים חולות, השכונה מתחילה אחרי הרכבת, הרכבת החיג'אזית שנסעה דרך הפתח, מנהרה, בראש הנקרה לכיוון טריפולי וביירות, זאת הרכבת שעברה פה, היא על בסיס הטורקים, הבריטים שכללו אותה, שיפרו אותה ולכן לא הייתה שכונה מערבית לרכבת, הייתה שכונה רק מזרחית לרכבת.

על בסיס זה הוקמה החווה פה, זאת אומרת ברבות השנים מישהו מכר פה אדמות, מישהו בנה פה ומישהו קנה פה בתים, וזה המצב שאנחנו נמצאים בו היום כאשר לאורך השנים בעצם אולי לא בזמן או לא בקצב לא קיבלו את ההחלטות לגבי המיקום הנכון של החווה הזו.

חשוב לי להגיד שבמהלך ה-20 שנה האחרונות תש"ן כמעט החברה היחידה שמקדמת העתקה של החווה הזאת לקרקעות הצפון. אני לא יודע אם רפי אלמליח פה או מישהו מרמ"י, לפי הרשימות הם אמרו שהם יהיו פה, מקדמים תוכנית אחרת, שונה, אבל את התוכנית של קרקעות הצפון לתש"ן לקח 20 שנה לקדם. אגב המתנגדים הכי גדולים של התוכנית היו עיריית חיפה כל השנים, אבל 20 שנה, ב-2018 היא קיבלה תוקף והיא לא הופקדה עדיין מהסיבה שיש המון גורמים שמתנגדים לה. זה בעצם הסטטוס של קרקעות הצפון. אנחנו מחכים למצב שבו יאשרו לנו מקום אחר להיות בו כי אנחנו חושבים שזה ראוי להיות במקום שהוא מתאים גם לסביבה ואנחנו לא חושבים שזה המקום האידיאלי לחווה, אבל זה מה שהיה ב-1934. אז זה בגדול המצב שלנו.

התוכנית האחרת שאמרת - - -

כן, רמ"י מקדמים תוכנית שנקראת מפרץ החדשנות, יש לה כל מיני שמות.

שהיא סותרת את התוכנית שלכם?

היא לא מאפשרת בנייה בקרקעות הצפון, אבל היא לא סותרת, הם עובדים יחד איתנו. אנחנו עובדים יחד עם ליהי בעצם על מנת להכשיר את החלופות השונות, אבל בלי זה המשק עומד, אחרי יומיים המשק עומד, אז אנחנו חייבים חלופה ואנחנו עובדים יחד עם ליהי ורפי אלמליח על ארבע חלופות שונות. אני לא יודע מתי זה יקרה, כמה זה ייקח, אבל אנחנו עובדים יחד איתם.

אני מקווה שאחרי הסיור תהיו הרבה פחות מודאגים, אני מקווה שכבר עכשיו אתם לא מודאגים אז אני אסביר כמה צעדים אחורה ממה שהתחלתי באוטובוס ואם אחרי זה יהיו שאלות אז אני אמשיך.

אז חברת תש"ן היא 100% חברה ממשלתית, היא הוקמה בשנת 1959 לאחר שהבריטים מסרו את הנכסים שלהם לממשלת ישראל. תפקיד החברה זה זרוע הביצוע לשרידות תפקודית בתחום האנרגיה במשק הישראלי. אנחנו מקבלים את כל הדלקים במדינת ישראל ומעבירים אותם או לזיקוק, או לשימוש. יש לנו שבע חוות אחסון ברחבי הארץ, מחיפה בצפון ועד באר שבע בדרום. אנחנו מחזיקים את המלאי האסטרטגי של מדינת ישראל לשעת חירום. אנחנו מספקים בכל בסיסי צה"ל, את בסיסי חיל האוויר ואת כל תחנות הדלק ובתי הזיקוק ואת כל תחנות הכוח של חברת חשמל. זה התפקיד של החברה ובשביל זה אנחנו יושבים פה.

ספציפית החווה בקרית חיים היא חווה שמחוברת במקשר ימי, 3.4 קילומטר בתוך הים, שמאפשר כניסה של גלם לטובת זיקוק בבתי זיקוק. בישראל צורכים עשרה מיליון טון תזקיקים בשנה לכל הצרכים, אם זה משאיות, אם זה מכוניות, אם זה דס"ל עבור מטוסים, לכל השימושים במשק, והכול עובר בסוף דרך תש"ן, אם זה בצנרת הולכה שנמצאת בתת הקרקע, שמחוברת בין החוות, בין הבסיסים לנתב"ג ולתחנות הכוח. בעצם זה התפקיד של החברה ואת זה אנחנו עושים גם מפה.

חשוב לי להזכיר שהחברה קידמה ב-20 השנה האחרונות תוכנית להעתקה של החווה הזאת לקרקעות הצפון, לקח 20 שנה לאשר את קרקעות הצפון ולהפקיד תוכנית, לאשר תכנית תב"ע לטובת קרקעות הצפון. ב-2018 התוכנית אושרה ולא הופקדה מהסיבה שיש לה התנגדויות. נכון להיום רמ"י מקדמת תוכנית שנקראת מפרץ החדשנות, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם רמ"י על מנת למצוא מקומות חליפיים גם לחווה הזאת ולעוד חוות שנמצאות באזור אלרואי כאשר הרעיון הוא בעצם להתרחק עד כמה שניתן מהתושבים ועדיין לאפשר את השרידות האנרגטית של מדינת ישראל.

בתוך הדבר הזה נמל תזקיקים בצפון הוא משהו שהוא חיוני וחשוב למדינת ישראל, מדינת ישראל היא מדינה שמאוימת מצפון ומדרום, אז אסטרטגית מדינת ישראל צריכה אפשרות לתספק את הארץ או מהצפון או מהדרום, בכל מצב שיהיה איום או מהדרום או מהצפון, ולכן מדינת ישראל לא יכולה לוותר על כניסה צפונית וכניסה דרומית, ברמה האסטרטגית, לכן נמל תזקיקים בחיפה הוא נמל שהוא חיוני לשרידות המשק במדינת ישראל.

אני לא יודע מה יהיה בעתיד, עם בזן, בלי בזן, בכל מצב מדינת ישראל חייבת לאחסן, היא חייבת לאפשר לעצמה לקבל תזקיקים על מנת שהמשק הזה ינוע קדימה. גם בתוכנית של 2030-35, בהינתן מצב שהכול יכול להיות חשמליות עדיין משק האנרגיה במדינת ישראל, בגלל קצב גידול האוכלוסייה, ישראל מכפילה את עצמה כל 30 שנה, אז עדיין גם ב-2035, ב-2040, מדינת ישראל תצטרך אותה כמות תזקיקים, אם לא יותר. לכן בכל תוכנית אפשרית צריך גם את האחסון וגם את הקליטה של התזקיקים.

ברמה הבטיחותית וברמת הסביבה, חוות הטרמינל ובכלל כל החוות שלנו מנוטרות על ידי המשרד להגנת הסביבה בתקנים הכי מחמירים בעולם. ואני לא אומר את זה סתם, בישראל יש תקן יותר מחמיר מאירופה, יותר מחמיר מכל מדינה אחרת בעולם בהיבט של פליטות מוקדיות ולא מוקדיות. אנחנו פה עומדים בתקן. המקום הזה מנוטר 24/7. אתם יכולים להיכנס לאתר של המשרד להגנת הסביבה, לפני חודשיים הקימו תחנת ניטור זמנית כי היו תלונות של ריחות על הגג של הש"ג שם בכניסה. בכל הבדיקות שעשו פה לא מצאו שום דבר, יש פה צוות אחזקה. שלא תבינו, יחד עם זאת יש תקלות, יש לנו בעיות? אנחנו מתקנים, מתחזקים ומתפעלים את הדבר הזה.

גם בשבוע האחרון יש הרבה תלונות על ריחות קשים.

יש כל הזמן, כמעט כל הזמן אנחנו שומעים על תלונות, אבל יש פה במפרץ הזה המון המון דברים. יש את הנמל החדש שבונים, יש פה ארבע תחנות דלק רק בכניסה, בשער, ואני רוצה להגיד לכם נתון שלטעמי הוא חשוב בפרופורציה של החיים שלנו, מכל דלק אחד בשנה פולט כמו מכונית אחת בשנה שאתם נוסעים בה, הרבה פחות מהאוטובוס שבאתם לפה. זה נתון בפרופורציה. זה נורא נראה גדול ומפחיד ומאיים, אבל ברמת הפליטות זה לא המצב. מכל דלק אחד פולט בשנה מה שפולטת מכונית אחת בשנה.

זה מה שגם תגיד לתושבים פה ברחוב דגניה?

זה מה שאני אומר לכם ואני אומר לכולם, אני לא משנה את התשדורת שלי לפי סוג האוכלוסייה.

זה לא קשור לסוג האוכלוסייה, זה קשור לתחלואת יתר. אנחנו יודעים פה על נתוני סרטן מטורפים.

האם את יודעת לקשור בין המיקום - - -

במקרה יש פה 23 חולים בכל - - -

אם שאלת אז אני אענה. אז קודם כל צריך לדעת לקשור בין הדברים וזה דבר שעדיין לא ראיתי. דבר שני, אני חושב שבמהלך השנים שעברו, מקום המדינה והתפעול של הבריטים, היו פה הרבה בעיות. בכל המפרץ הזה היו הרבה בעיות, אבל אני יכול להגיד בוודאות, גם בהולכה של המשרד להגנת הסביבה וגם בהובלה של תקנים חדשים, המצב היום שונה לחלוטין. כבר לפחות עשר שנים אני יודע להגיד בוודאות שהמצב שונה לחלוטין.

מה השתנה?

אני לא בקי ברמת התחלואה, אבל לרמת תחלואה לוקח עשרות שנים להתפתח ואני יודע ואני מעריך שהתקנים שהיו לפני 30 ו-40 שנה הם שונים מהתקנים של היום.

מה השתנה?

התקנים, רמת התקנים.

תסביר לי. המכלים האלה הם - - -

אחוז הבנזן בדלק.

מה?

אחוז הבנזן בדלקים, האמצעים שהם נדרשים לעשות במכלים עצמם, ללא ספק הפחתה של פליטות. אבל צריך לזכור, כשאנחנו מדברים על בנזן, בנזן שהוא חומר מסרטן ודאי מוכח לבני אדם בדרגה הגבוהה ביותר על פי כל הסוכנויות שאמונות על דירוג הסיכון. זה מזהם שאין לו סף בטוח, זאת אומרת מהמולקולה הראשונה יש לו פוטנציאל גרימת נזק. נכון שהתקן במדינת ישראל הוא המחמיר ביותר בעולם המערבי, יחד עם את כשאנחנו מדברים על קרבה בין מקום שפולט מזהמים לאוויר וסמוך לאוכלוסייה, עדיף שזה לא יהיה פה.

חשוב לשים את הדברים בפרופורציה, יש פה פליטה של חומרים מסרטנים. חומרים מסרטנים, בשונה מחלק מהחומרים שיש להם סף, ריכוז באוויר שמתחתיו זה בסדר, על חומרים מסרטנים אי אפשר להגיד את זה, מהמולקולה הראשונה הם מזיקים. לכן עדיף שבתוך מטרופולין כזה בכזאת סמיכות לא יהיו מקורות פליטה של חומרים מסרטנים. הלוואי שנגיע לזה, וזה גם כולל מכוניות.

לכן, אגב כשאתה מדבר על זה שמדינת ישראל תצטרך אותה כמות תזקיקים, זה לגמרי לא נכון. מהתחזיות של מקנזי והתחזיות שלנו אנחנו מדברים על זה שבאופן הדרגתי עד 2030 ישראל תצטרך פחות תזקיקים כי הרכבים החשמליים - - -

אני אברך על כל אירוע כזה.

לא צריך לברך, צריך להסתכל מה קורה בעולם. רכבים חשמליים ייכנסו ויחליפו, כולל במדינת ישראל, זה יקרה, זה תלוי בנו. כך שלא בהכרח צריך את כל הדבר הזה, בטח שלא פה.

אנחנו גם היום יודעים שלפחות 50% אנחנו מייצאים.

בקרקעות הצפון זה מההבנה המשותפת של כולם שאם צריך מכלים שלא יהיו קרובים לאוכלוסייה, במקביל לזה שהם נדרשים לעמוד בסטנדרטים הכי מחמירים. אז המציאות היא מורכבת, צריך להציג את כל התמונה והמכלים האלה לא צריכים להיות פה. אני חושבת שעל זה כולנו מסכימים, נכון?

אני חושב שיש הסכמה. אני חושב שבשביל לטפל בכל האירועים האלה, שלאט לאט המודעות הסביבתית הולכת וגוברת ורמת התקנים מטפסת בהתאם, אני חושב שמה שנדרש פה זה קבלת החלטות מהירה ואמיצה של הממשלה בהובלת תהליכים על מנת להסדיר את הדבר הזה במשק, אבל משק האנרגיה חייב את זה בשביל לתפקד ולכן צריך קבלת החלטות מהירה. זה לא הגיוני שלאשר תוכנית לוקח 20 שנה במדינת ישראל, זה פשוט לא הגיוני.

נכון. מיקי, הפחד הגדול שמאי קבלת החלטות זה יישאר פה. כי הוא צודק, קרקעות הצפון, לקח בערך 15 שנה, אם אני זוכרת.

ב-2018 אישרו את זה, ב-2000 התחילו לקדם את התוכנית.

את מבינה? עכשיו אם אנחנו מדברים על סגירה ובנייה של תשתיות אחסון אחרות שיחליפו את כושר הזיקוק צריך לעשות את זה מהר, כי כשזה פה זה יותר מטריד.

מה ההבדל בין אחסון נפט גולמי לבין אחסון תזקיקים? אם אנחנו מדברים על יבוא של תזקיקים אנחנו נצטרך לאחסן את התזקיקים ולא את הנפט הגולמי.

מבחינת זיהום תזקיקים יותר מזהם, כי הם יותר נדיפים.

אבל עדיין גם מכלים שמאחסנים תזקיק מותאמים לסוג התזקיק אותו הם אמורים לאחסן. אנחנו על כל מכל כזה שמים מערך אטימה כולל, גם לפתחים של הרגליים של המכל וגם לכל נשם כזה או אחר ואנחנו עושים בדיקות רבעוניות שנקראות בדיקות - - - הבדיקות לפליטות לא מוקדיות על כל אביזר שיש. את הממצאים האלה אנחנו מחויבים להעביר, אנחנו מעבירים למשרד להגנת הסביבה שבוחן אותם. זה נכון לחווה הזאת וזה נכון גם לחוות נוספות שאנחנו מתפעלים.

ברמה התפעולית חשוב לציין דבר אחד, גם ההולכה וגם האחסון, העובדים לא באים במדע ישיר עם דלק, הם לא רואים את הדלק. אנחנו מבקרים את זה דרך מערך הבקרה שלנו. יש לנו שליטה מלאה על כל מכל, מה קורה איתו, אם הוא בתנועה שהיא לא מתוכננת אנחנו מקבלים כאן התראות לחדר הבקרה. יש כאן מערך סיורים, יש כאן מערך מצלמות, יש כאן צוותים שסורקים כל הזמן את המתקן הזה.

כמה מכלים ריקים יש לך?

יש כאן 14 מכלים ריקים בערך.

כמה יש פה בסך הכול מכלים?

סך הכול יש לנו פה 28 מכלים.

זאת אומרת היום חצי ריקים.

זה משתנה.

אנחנו נמצאים פה היום, למרות שאנחנו חושבים שלהיות פה תמיד חשוב כי אנחנו מתעסקים הרבה מאוד בנושא של הזיהום במפרץ חיפה, אבל אנחנו נמצאים זמן קצר אחרי מה שקרה בביירות, אנחנו רוצים להבין את פוטנציאל הנפץ של המקום הזה.

אני אענה לך, אבל אגיד עוד מילה אחת, ברשותך. אנחנו כאן ועד שתתקבל החלטת ממשלה להעתיק את המתקן הזה חלה עלינו מחויבות לתחזק את המתקן הזה ברמה הכי גבוהה שאנחנו יודעים לעשות. אחד הקשיים הגדולים שאנחנו מתמודדים איתם זה אי קבלת היתרים, למה? מתוך אותו חשש שנאמר מקודם, שחוששים שהמתקן הזה, אם נתחזק אותו הוא יישאר כאן. אבל צריכים להבין שאם אנחנו לא נתחזק אותו אנחנו נגיע למצב של אירועים ואנחנו לא רוצים להיות שם.

מה הקשר? למה אתה צריך עתיד בשביל לתחזק? החובה שלך זה לתחזק את זה, למה אתה צריך שייתנו לך - - -

נכון. אם מחר בבוקר אני צריך לקחת ולפרק גג בשביל לסדר את מערך האטימה אני צריך היתר בנייה. בשביל לקבל היתר בנייה אני צריך לקבל אותו מהרשות המקומית. אני לא רוצה כרגע לפתוח את זה איזה מאבק יש לנו רק בשביל לקבל את ההיתרים האלה, אבל זה אולי גם המקום להגיד, חבר'ה, כל עוד אנחנו כאן תנו לנו לעשות את העבודה שאנחנו יודעים לעשות בצורה המיטבית.

ועכשיו אני עונה לך על השאלה של הבטיחות. דלק, להבדיל מגז, להבדיל מחומרי נפץ, הוא לא מייצר אירוע של - - -

הוא לא נפיץ.

כן, גל פיצוץ נפחי. יש לו שני סיכונים, סיכון אחד של דליקה, של בעירה, הסיכון השני הוא סיכון של זיהום אוויר כתוצאה מאותה בעירה. כל מערך המכלים שאתם רואים כאן עונה לפי תקן של ה-NFPA שקובע את כל הסטנדרטים המחמירים לטיפול באירוע של דליקה. לכל מכל כזה יש מערך כיבוי אוטומטי קבוע על המכל בהיקף של כל מכל יש עוד מערך היקפי, ומעבר לזה יש עוד מערך נייד שיודע להתחבר לכל מיני אמצעים שיש כאן בתוך המתקן הזה. אנחנו עושים כאן תרגולים ביחד עם רשות כבאות.

יש לכם פה יחידת כבאות נפרדת או שאתם נסמכים על - - -

כל העובדים שלנו מוכשרים ברמה של כבאים. חלק מההכשרות שלנו מבוצעות בחו"ל כי חו"ל יודע להעמיד רמת הכשרה שאי אפשר לקבל אותה בארץ. הנושא הזה הוא אחת מאבני היסוד של החברה הזאת, הנושא של הבטיחות וכיבוי אש. יש כאן כמות מים קלים שאיתם מכבים שהיא, אני לא רוצה להגיד בכמה היא יותר מאשר רשות כבאות מחזיקה בכל הארץ, אבל היא עולה ב-150% על מה שאנחנו צריכים להחזיק כאן.

אני רוצה להתייחס לנקודה שאמרת. פה אנחנו משקיעים כל שנה בגלל המצב שאנחנו יושבים פה, זה המתקן שמשקיעים בו הכי הרבה כסף, כל שנה אנחנו שמים פה 30 מיליון שקל, אלה 30 מיליון שקל שיכולנו לשים במקום שהוא קצת יותר מרוחק מתושבים, יכולנו להתנהל קצת אחרת אם לא היינו פה. זו השקעה אדירה בתשתית, בסוף זה בא ממשלם המסים, בסוף כל אזרח שמתדלק ליטר בנזין במכונית שלו, 0.17% הולכים לטובת התשתית הזאת. הדבר הזה עולה כסף, יכולנו לחסוך חלק מהכספים האלה אם היינו במקום אחר. זה אינטרס שלנו בסופו של דבר לעשות את זה בדרך שונה.

אני רוצה לשאול, עדיין נתמקד בזה שאתם פה, בינתיים אתם פה, אני רוצה לדעת מבחינת האזרחים עד כמה הם יכולים להיות - - - אני רוצה לחשוב על איזה עוד תסריטים יכולים לקרות פה, נגיד במקרה של מתקפת טילים מכוונת על חוות המכלים, מה היכולת של ההשפעה של דליקה עצומה פה על התעשייה הפטרוכימית, יש פה לא מעט מפעלים לא רחוק מפה. האם המקום הזה לא יכול להיות הקובייה הראשונה בשרשרת הדומינו שתפוצץ פה את כל המפרץ?

אז קודם כל את ענית מקודם, החומר הזה הוא לא נפיץ, מה שהתפוצץ בלבנון זה אמוניום ניטראט, זה חומר נפיץ שמכינים ממנו פצצות. מי שצריך לדאוג ממנו הכי הרבה זה דווקא תושבי זכרון יעקב ולא תושבי חיפה. בסופו של דבר הדבר הזה - - -

מפעל חרושת הוא מתכוון.

בגדול החומר הזה הוא לא נפיץ, הסיכון היחידי, ואולי הוא סיכון, הוא אש והכיבוי שלה והאש תייצר זיהום אוויר. זה הסיכון, לצערי.

אבל אין מצב ש - - -

לא, לגבי תגובת השרשרת. אני אענה גם לזה. המרחקים שנמצאים פה בין המכלים אלה מרחקי הפרדה שלא תראו אותם באירופה ולא תראו אותם בארצות הברית. בישראל זה המקום היחידי בעולם שיש מרחקי הפרדה כאלה בין מכל למכל.

אולי לא המקום היחידי, אבל בין הבודדים.

המעצרות שיש פה מכילות את כל המכלים, כל נפח המכל פלוס 10%.

מה זה מעצרה?

מעצרה זה מה שמכיל במקרה של שפך את כל המכל. זאת אומרת יש מסביב לכל מכל בריכה שאמורה להכיל את נפח המכל פלוס 10% ומרחקי ההפרדה פה קובעים את הדבר הזה. לכן הסיכון שיהיה פה אירוע מתגלגל נפיץ זה לא מפה, זה לא המקום שיכול להתחיל לקרות פה דבר כזה, מעבר לעובדה שאמרתי בהתחלה שזה לא נפיץ בכלל.

אני יכול להבטיח שיש לנו את הידע ויש את היכולת להכיל אירוע של מכל בתא שטח שלו. שאלת שאלה, או אמרת מקודם, מתקפת טילים אדירה שעכשיו תנחת כאן על הכול ובו זמנית. בואו נהיה ריאליים ונשים את האמת על השולחן, אנחנו יודעים לעבוד לפי תרחישי קיצון שהגדיר לנו הרגולטור ותרחישי הקיצון מדברים באמת על מכל פלוס מעצרה נוספת.

לא צריך לפרט את זה.

מאה אחוז. אבל יש לנו את הידע ויש לנו את היכולת ואת האמצעים לטפל באירוע כאן.

אני רוצה רק לתקן את הנושא של אפקט חום. נכון שזה לא חומר נפיץ, אבל ברגע שתהיה דליקה במכל אז יהיה אפקט חום שיכול להשפיע על המגורים. זאת הסיבה שיש להם במעצרות בעקבות מדיניות מרחקי ההפרדה שהם שינו את המבנה של המעצרות כך שהמעצרה היא עמוקה יותר והמגן של המכל משמש מגן בין המעצרה – כי מה שקורה זה שאם תהיה דליפה או פגיעה במכל האפקט הוא מתוך המעצרה. יש לך מעצרה בוערת שהיא זאת שתשפיע על החום ולכן כתוצאה מהמעצרה הם פשוט עשו מעצרה שהיא עמוקה יותר ואז שטח הפנים הוא קטן יותר ויש את המכל שהוא מגן בין המעצרה לבין האוכלוסייה.

לא, אבל אני רק אומרת, הסיכונים שלכם, אתם אכן נדרשים לסטנדרטים מאוד מתקדמים ומאוד מחמירים, אין ספק, עדיין יכולים להיות פה אירועים, שטף חום משריפה של מכלים פה זה אירוע ענק, צריך לזכור את זה.

זה לא מכל אחד, זה יכול להיות כמה מכלים.

זה לא מכל אחד. הרי בסוף סיכונים זה הסתברויות. אנחנו כולנו, גם כשאנחנו נוסעים בכביש אין אפס סיכון, זה הסתברות, זה מונח סטטיסטי ואנחנו כן דורשים, במיוחד מהחווה הזאת, בגלל הקרבה שלה, הם נדרשים לעמוד ולהיבחן בסטנדרטים מאוד גבוהים. עדיין אי אפשר לבוא ולהגיד אפס סיכוי לאירוע.

לא אמרנו.

יפה. וגם כשעשינו פה והיו לנו פה מחלוקות חבל על הזמן בתוך הממשלה, מחוצה לה, על הדרישות שדרשנו, באמת פה בחנו לעומק את כל עניין שטף החום מאירוע כזה כי שטף חום באירוע כזה זה משהו מטורף, זה מאייד, זה יכול לאייד כל מיני דברים. אז בחנו את זה ודרשנו אמצעים ודרשנו דברים ובאמת יש פה סטנדרט גבוה. עדיין לבוא ולהגיד שאין סיכוי לאירוע, אף אחד לא יגיד את זה, גם הם לא. העולם מורכב.

לא אירוע כזה, היא שאלה לגבי אירוע כזה.

איזה כזה? של פיצוץ? לא, זה לא חומר פציץ. נכון, אתה צודק.

אני התייחסתי לזה, היא שאלה על זה, חשוב להגיד את זה.

אבל צריך להגיד ליושבת הראש הוועדה את כל המידע.

שולי, לגבי שטף הקרינה מחום, מה שעשינו ועשינו את זה בניתוח משולב, גם שלנו, גם עם המשרד וגם עם רשות כבאות, על כל דופן של מעצרה שמנו תותח של 12,000 ליטר לדקה שיודע לפתוח פטריית מים מאוד מאוד גדולה שמצניחה את הטמפרטורה ומהווה קו חציצה כזה.

מתי היה אירוע גדול?

ב-2016.

ב-2016 הייתה שריפה בבזן. זה לא מכל, מה זה היה שם?

זה היה מכל בנזין.

מכל בנזין, תזקיק בער.

יש לנו מאגרי מים שלא קשורים לים ויש לנו מערך שאיבה שיודע לקחת גם מהים. אנחנו בונים על מערך עצמאי. גם אם יש נפילת חשמל יש לנו כאן מערך גנרציה שתומך, יש לנו דיזל, גנרטורים, שיודעים להפעיל את כל המערך באופן עצמאי.

כמובן שלקראת עשן שחור כמו שהיה ב-2016, עד שאתה מכבה את המכל כמה זמן זה יכול לקחת לכבות אותו?

תשמע, זו שאלה שאני ואתה יכולים להתפלסף עליה בערך שעתיים.

אז אל תעשו את זה.

אז לא נעשה את זה.

אם הם שמים קצף ויש להם את האמצעים הם יכולים להשתלט מהר. אנחנו מכירים את האירוע שם, בעיקרון הם יכולים להשתלט על זה מהר. להגיד את הדברים כמו שהם, בסדר? יש להם אמצעים, עדיין מוקד סיכון משמעותי. אני לא חושבת שגם אתם מתעלמים מזה.

אם היינו חושבים שזה לא מוקד סיכון לא היינו ראויים לעבודה.

נכון.

זה גם מוקד זיהום.

לפי התוכנית ההיא של ההכשרה, מפרץ החדשנות שמדינת ישראל מקדמת אתה אמור להיות לא פה ב-2025, נכון?

אני לא יודע זמן.

כתוב.

אני לא יודע שכתוב ב-2025.

לא, אבל קרקעות הצפון, בתוכנית שצריך חלופה לקרקעות הצפון. זה אתגר של הממשלה.

הלוואי, אנחנו עובדים ביחד.

אמרו לך משהו? אמרו לך להתפנות?

לא. עד שלא יהיה – בין חמש לשבע שנים.

יש גם את שיקום הקרקע, אולי גם לזה כדאי להתייחס.

אז אין לך עדיין הוראות להתפנות מפה?

לא, אין לאן. צריך לאשר תוכנית קודם כל, לייצר תוכנית, תמ"א. את תוכנית קרקעות הצפון לקח 18 שנה לאשר ונקווה שזה ייקח יותר מהר. צריך קצב קבלת החלטות מהיר, מצד כל הגורמים ובלי אפשרויות ל-NIMBY.

ערן, מה אתם יודעים על זיהום הקרקע פה במתחם שלכם? במשך השנים.

קודם כל אני לא יודע מה היה לפני שנולדתי. אני מניח שבעבר, ואמרתי את זה מקודם, הבריטים לא התייחסו לזה כמו שאנחנו מתייחסים לזה, בכלל המודעות לא הייתה אותו דבר, למרות זאת עכשיו, בהתאם למה ששולי אמרה, אנחנו מייצרים פה מעצרות יותר גדולות לכל מכל שאנחנו פותחים אז הקרקע שאנחנו חפרנו היא נקייה לחלוטין. זאת אומרת לפי מה שאנחנו רואים הקרקע באזורים שאנחנו לקחנו והוצאנו היא נקייה לחלוטין, להיפך, הגיעו אלינו מי תהום ממי ים. אז אני לא יודע מה היה פה בעבר וגם לא חפרנו את כל החווה.

יותר קרוב לרחוב דגניה חפרתם?

לא.

יש לנו קידוחים, יש לנו קידוחי קרקע.

גז קרקע?

כן, אין שם ממצאים.

אני רוצה לציין קודם כל שאנחנו עובדים יחד ואני מאוד מאוד מעריכה את זה ואני רוצה שוב להגיד שחייבים להחליט עכשיו מה קורה כאן. הממשלה צריכה להחליט ולא תוך עשר שנים, כי כל שנה כל מי שגר כאן בכל האזור הזה של מפרץ חיפה חולה ומי שכאן לידי יחד איתי והם עוזרים לנו לתכנן את מה שצריך להיות היום, שאנחנו נסגור את בזן. מה שצריך זה החלטת ממשלה ומהר, תוך מספר שנים בלבד ולא תוך עשר שנים, שסוגרים את בתי הזיקוק.

רק צריך ממשלה. ובזה אנחנו נסיים את הביקור שלנו היום. אני מאוד מודה לכם ואני מודה לכל צוות הוועדה ולכל מי שהגיע מהמשרדים השונים וליווה אותנו במהלך היום הזה. אני חושבת שהיה יום חשוב ומעניין. הסוגיה של מפרץ חיפה היא סוגיה כואבת, היא סוגיה בעייתית, היא באמת אחת מהנושאים המרכזיים ביותר שלפי דעתי הוועדה תעסוק בו.

אני שותפה לגמרי לקריאה של ליהי, אני שותפה לגמרי להבנה שאנחנו צריכים החלטת ממשלה בזמן הקרוב ביותר, שבאמת תדבר על כך שצריך להוציא את התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה. אם אנחנו נוציא את התעשייה הזאת אז גם כל הסוגיה של הסכנה, גם מבחינה של חומרים מסוכנים, גם מבחינת חומרים נפיצים וגם מבחינת הסכנה לבריאות של התושבים כאן אנחנו נביא לסיומה. אז המטרה הרחוקה היא באמת הוצאה של התעשייה, המטרה הקרובה היא לחזק את המשרד להגנת הסביבה ברגולציה ובדאגה לכך שבאמת האכיפה והפיקוח בשטח יהיו המחמירים ביותר.

אפשר שאלה קטנה?

כן.

הסיור הזה במשהו הוריד קצת את סף הלחץ והחרדה שהייתה בשבוע שעבר כשהיה האסון בביירות?

אני חושבת שמהר מאוד אנחנו הבנו שדוגמה כמו שהייתה שם זה לא מה שקורה כאן, זה לא אותו דבר, זה לא אותו תסריט, אבל יחד עם זאת אנחנו מאוד מודעים לכך שמקבץ של כל כך הרבה מפעלים שמתעסקים בכל כך הרבה חומרים מסוכנים יש לסך הכול הזה אפקט מאוד מסוכן ומשפיע. כך שאני חושבת שהסיור הזה היום היה הכרחי, נדרש, הוא הוקדם, קיבלנו האצה בגלל מה שקרה בביירות, אבל אנחנו כולנו הרי מקווים שלא נגיע למחזות שראינו שם. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:00.